×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) וּמִיגַּנְזוּ כּוּלֵּי עָלְמָא כִּי אָתֵי א״לאֲמַר לֵיהּ מִמַּאן נִבְעֵי.
And everyone would hide. When the head tax collector would arrive, Rabbi Zeira’s father would say to him: From whom shall I request taxes? The city is scarcely populated, and only a small sum of taxes should be imposed on it.
ר׳ חננאלרש״ירמ״המהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
כי קא ניחא נפשיה אמר: י״ג מעי דציירין לי בסדיני – אהדרינהו לפלוני דשקלתינהו מיניה ולא איצטריכו לי.
1מיגנזו – מתחבאין.
1. ד״ה זה מופיע בדפוס וילנא בסוף דף כ״ה:
פיסקא אמר ר׳ שמעון בתחלה לא היו קורין אותן אלא אוספי שביעית כו׳ מאי קאמר וסבר רב יהודה למימר הכי קאמר בתחילה היו אומרי׳ אוספין כשרין אע״פ שמרבין לאסוף יתר מכדי הצריך להן לאכילה ופעמים שהיו מוכרין את המותר אפ״ה כיון דבשעת אסיפה לא הוה מוכחא מילתא דלשם סחורה קא אספי דהא פשיטא לן דמצי למיכלינהו קודם זמן הביעור ומסתמא לא גזרו בהו רבנן עד שיתברר שהן סוחרין אבל סוחרין ודאי פסולין דרחמנא אמר לאכלה ולא לסחורה ומתני׳ לאו בסוחרין ממש קא מיירי אלא באוספין על מנת לאכול ומוכרין ובתחלה היו קורין אותן אוספי שביעית וכשרין היו משרבו ממציאי מעות לעניים כדי שיביאו עניים וימכרו להם באותן מעות חזרו לקרות את העניים האוספין אותן סוחרי שביעית לפי שהיו מלקטין אותן מתחלה לשם מכירה ופסלום.
הוו בה בני רחבה האי משרבו האנסין משרבו התגרין מיבעי ליה אלא בתחלה היו אומרים אחד אוספים ואחד סוחרין פסולין משרבו האנסין ומאי ניהו ארנונא מס המלך מן התבואה כך וכך לשנה דאי לא זרעי ואספי ויהבי ארנונא שקלי לה לארעא מינייהו שרו להו רבנן לאסוף על מנת ליתן למלך אע״ג דקא אספי שלא על מנת לאכילה וטעמא דמילתא משום דשביעית בזמן הזה דרבנן והיכא דאיכא פסידא לא גזור רבנן והיינו דקתני בתחלה לא היו קורין אותן אלא אוספי שביעית שאעפ״י שלא היו סוחרין אלא אוספין שלא לאכילה פסולין משרבו האנסין הכשירו את האוספין וחזרו לקרות את הפסולין סוחרי שביעית לומר שאין פסולין אלא הסוחרים בלבד:
בפירש״י בד״ה אגיסטון כו׳ א״נ משום ארנונא שכרו ב״ה לחרוש עכ״ל שגירת לישנא דפי׳ קמא נקט דאיירי בשכירות דלפי׳ זה משום ארנונא ה״מ לפרש שפיר בב״ה גופיה החורש וק״ל:
ומיגנזו כולי עלמא [ומתחבאים הכל]. כי אתי אמר ליה [כאשר בא ראש הנהר היה אומר לו] אבי ר׳ זירא: ממאן נבעי [ממי נגבה], שנראה שעיר מעוטת תושבים היא וצריך להטיל עליה רק מיסים מועטים.
And everyone would hide. When the head tax collector would arrive, Rabbi Zeira’s father would say to him: From whom shall I request taxes? The city is scarcely populated, and only a small sum of taxes should be imposed on it.
מאמרים באתר אסיף
ר׳ חננאלרש״ירמ״המהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) כִּי נִיחָא נַפְשֵׁיהּ א״לאֲמַר לְהוּ שְׁקוּלוּ תְּלֵיסַר מָעֵי דְּצַיְירִי לִי בִּסְדִינַאי והדרו לֵיהּ לִפְלָנְיָא דִּשְׁקַלְתִּינְהוּ מִינֵּיהּ וְלָא אִיצְטְרִיכוּ לִי.:

When he was dying, he said to those standing around his deathbed: Take thirteen ma’a that are tied up in my sheet and return them to so-and-so, as I took them from him but I did not need them to pay the tax. Evidently, some tax collectors are God-fearing, and should not be disqualified.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כי ניחא נפשיה [כאשר נחה נפשו, עמד למות] אמר להו [להם לעומדים סביבו]: שקולו תליסר מעי דציירי [קחו שלש עשרה מעות הצרורות] לי בסדינאי [בסדיני] והדרו ליה לפלניא [והחזירו לו לפלוני], דשקלתינהו מיניה [שלקחתי אותן ממנו] ולא איצטריכו לי [הצטרכתי להן] לשלם אותם מיסים עבורו ולכן אפשר עתה להחזיר אותם. ולמדנו מכאן שהיו גובי מיסים יראי שמים, ובוודאי שאין לפסול אותם משום היותם גבאים.
When he was dying, he said to those standing around his deathbed: Take thirteen ma’a that are tied up in my sheet and return them to so-and-so, as I took them from him but I did not need them to pay the tax. Evidently, some tax collectors are God-fearing, and should not be disqualified.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) א״ראָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּתְּחִילָּה הָיוּ קוֹרְאִין אוֹתָן אוֹסְפֵי שְׁבִיעִית.:

§ The mishna teaches that Rabbi Shimon said: Initially people would call them: Gatherers of the produce of the Sabbatical Year. Once the tax collectors grew abundant they would then call them: Merchants who trade in the produce of the Sabbatical Year.
ר׳ חננאלפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
א״ר שמעון: כתחילה היו קורין אותן – את אוספי שביעית, סוחרי שביעית, אוהיו אומרים: אוספין – כשרים, סוחרין – פסולין.
א. חסר כאן, שהרי לפי המסקנה מתחילה היו פוסלים גם את האוספים. ומשרבו ממצי מעות לעניים היינו מתחילה דתני במתניתין. ותוכן דברי ר״ח הם, דמעיקר הדין היו אומרים אוספין כשרין סוחרין פסולין, ומשרבו ממצי מעות לעניים אמרו אחד זה ואחד זה פסולין, והיינו בתחילה דתני במשנה. ומשרבו האנסים חזרו למה שאמרו בתחילה, אוספין כשרין וסוחרין פסולים.
א שנינו במשנה שאמר ר׳ שמעון: בתחילה היו קוראין אותן ״אוספי שביעית״ ואחר כך משרבו האנסים חזרו לקרותם ״סוחרי שביעית״.
§ The mishna teaches that Rabbi Shimon said: Initially people would call them: Gatherers of the produce of the Sabbatical Year. Once the tax collectors grew abundant they would then call them: Merchants who trade in the produce of the Sabbatical Year.
ר׳ חננאלפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) מַאי קָאָמַר אָמַר רַב יְהוּדָה ה״קהָכִי קָאָמַר בַּתְּחִילָּה הָיוּ אוֹמְרִים אוֹסְפֵי שְׁבִיעִית כְּשֵׁרִין סוֹחֲרִין פְּסוּלִין.

The Gemara asks: What is he saying? What is Rabbi Shimon teaching in this statement? Rav Yehuda says this is what he is saying: Initially the Sages would say that gatherers of the produce of the Sabbatical Year, i.e., those who gather a large quantity of produce of the Sabbatical Year for themselves, are fit to bear witness, but merchants who trade in the produce of the Sabbatical Year are disqualified.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אוספין כשרין – דמצי למיכלינהו קודם זמן הביעור.
ושואלים: מאי קאמר [מה אמר], שלא ברור מה רצה ר׳ שמעון ללמדנו בדברים אלה. אמר רב יהודה: הכי קאמר [כך אמר], בתחילה היו אומרים: אוספי שביעית, שהם אנשים האוספים לעצמם הרבה מפירות השביעית — כשרין, סוחרין בשביעית — פסולין.
The Gemara asks: What is he saying? What is Rabbi Shimon teaching in this statement? Rav Yehuda says this is what he is saying: Initially the Sages would say that gatherers of the produce of the Sabbatical Year, i.e., those who gather a large quantity of produce of the Sabbatical Year for themselves, are fit to bear witness, but merchants who trade in the produce of the Sabbatical Year are disqualified.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) מִשֶּׁרַבּוּ מַמְצִיאֵי מָעוֹת לַעֲנִיִּים וְאָזְלִי עֲנִיִּים וְאָסְפִי לְהוּ וּמַיְיתוּ חָזְרוּ לוֹמַר אֶחָד זֶה וְאֶחָד זֶה פְּסוּלִין.

Once those who would offer money to the poor to gather produce for them grew abundant, and the poor would go and gather the produce for those who hired them and bring it to them, then gathering a large amount of produce of the Sabbatical Year was considered a business. The Sages then said that both this category, gatherers of the produce of the Sabbatical Year, and that category, merchants who trade in the produce of the Sabbatical Year, are disqualified.
ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
משרבו ממצי מעות לעניים ועניים אספי ומייתי להו בהני מעותא, אמרו: אחד זה ואחד זה פסולין.
א. יתכן שדוקא נקט ר״ח ׳בהני מעות׳ וכהא דתנן בשביעית פרק ח משנה ד לקוט לי בו ירק היום.
ואזלי עניים אספי להו – בשביל המעות והוו להו סוחרי שביעית ורחמנא אמר לאכלה ולא לסחורה (ע״ז דף סב.) והכי משמע מתניתין בתחלה לאלו הפסולין עכשיו משום סוחרי שביעית היו קורין אותן אוספי שביעית וכשרין משרבו האנסין חזרו לקרות את האוספין סוחרין ופסולין.
ואולם משרבו ממציאי מעות לעניים שיאספו בשבילם, ואזלי [והולכים] העניים ואספי להו ומייתו [ואוספים להם ומביאים], שאף אוספי השביעית עשו הדבר כעין מקצוע ומסחר, חזרו לומר: אחד זה ואחד זה פסולין.
Once those who would offer money to the poor to gather produce for them grew abundant, and the poor would go and gather the produce for those who hired them and bring it to them, then gathering a large amount of produce of the Sabbatical Year was considered a business. The Sages then said that both this category, gatherers of the produce of the Sabbatical Year, and that category, merchants who trade in the produce of the Sabbatical Year, are disqualified.
ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) קָשׁוּ בָּהּ בְּנֵי רַחֲבָה הַאי מִשֶּׁרַבּוּ הָאַנָּסִים מִשֶּׁרַבּוּ הַתַּגָּרִין מִיבְּעֵי לֵיהּ.

The children of the Sage Raḥava had a difficulty with this explanation, as accordingly this phrase: Once the tax collectors grew abundant, is inaccurate; the mishna should have stated: Once the merchants grew abundant.
רשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תוס׳ ד״ה משרבו האנסין. וז״ל וי״ל דמיירי בשביעית בזה״ז מדרבנן אי נמי י״ל דפקוח נפש הוא עכ״ל.
ונראה דנחלקו ב׳ דיעות בתוס׳ בדין שביעית בזה״ז, דלפי התירוץ הראשון שביעית בזה״ז נוהגת מדרבנן, ואילו לפי התירוץ השני שביעית בזה״ז היא מה״ת, והתירו משום פקוח נפש. והנה נחלקו הראשונים בביאור השיטה דשביעית בזה״ז דרבנן, דרש״י (ד״ה פוקו זרעו) וספר התרומה (שער מ״ה) ס״ל דשביעית בזה״ז דרבנן משום שבטלה קדושת הארץ, דקיי״ל כמ״ד קדושה שנייה קידשה לשעתה ולא קידשה לעת״ל (מגילה י:). אמנם שיטת הרמב״ם (פ״א מהל׳ תרומות ה״ה) היא דקודשה שנייה קידשה לשעתה וקידשה לעת״ל, ולא בטלה קדושת הארץ, ומ״מ י״ל דשביעית בזה״ז מדרבנן משום דשביעית מה״ת תלוי ביובל (עיין ברש״י גיטין דף לו. ד״ה בשביעית, ובתוס׳ ד״ה בזמן שאתה משמט), ויובל אינו נוהג בזה״ז מה״ת משום דאין כל יושביה עליה (עיין ערכין לב:), ואף אם לא בטלה קדושת הארץ מ״מ שביעית בזה״ז מדרבנן. ולהרמב״ם (פ״א מהל׳ תרומות הכ״ו) שביעית בזה״ז היא מדרבנן מכיון דבימי עזרא היתה רק ביאת מקצת בנ״י לא״י ובעינן ביאת כולכם כדי להתחייב מה״ת בשביעית ותרו״מ.
והנה בשנת תרמ״ט נתעוררה השאלה לגבי היתר מכירת שדות בא״י לעכו״ם בשנת השמיטה, האם מועיל מכירת השדות לנכרי להפקיע מדיני שביעית, והרבה גדולי ישראל (הג״ר יצחק אלחנן ספקטור, והג״ר יהושע מקוטנא, והג״ר שמואל מוהיליבר זצ״ל) התירו מכירת הקרקע לנכרי להפקיע מידי שביעית. והמתירים טענו דיש להתיר מכיון דקיי״ל דשביעית בזה״ז מדרבנן י״ל דיש קנין לעכו״ם להפקיע מידי שביעית, דבגמ׳ גיטין (דף מז.) מבואר דיש קנין לעכו״ם בסוריא להפקיע מידי תרומות ומעשרות, דחיוב תרו״מ בסוריא אינה אלא מדרבנן, ומבואר דהיכא דחיוב מצוות התלויות בארץ נוהג רק מדרבנן אמרינן דיש קנין לעכו״ם להפקיע מידי מצוות התלויות בארץ, וה״ה דקנין עכו״ם יפקיע נמי מצות שביעית בזה״ז. אמנם הבית הלוי זצ״ל דחה את דבריהם (עיין בשו״ת בית הלוי ח״ג סימן א׳ ענף ו׳), די״ל דהא דאמרינן דיש קנין לעכו״ם בסוריא להפקיע מידי תרו״מ היינו רק לגבי סוריא דקדושת הקרקע של סוריא לענין תרו״מ היא רק מדרבנן, משא״כ בא״י דקדושת הארץ קדושה מה״ת, אלא שמטעם אחר אין מצות שביעית נוהגת בזה״ז מה״ת, ואע״פ דחיוב תרו״מ ושמיטה בזה״ז היא מדרבנן מ״מ אין קנין לעכו״ם להפקיע מידי מצוות התלויות בארץ היכא דקדושת הארץ היא מה״ת. והראייה לכך דהרי לא אמרינן בגמ׳ דיש קנין לעכו״ם להפקיע מידי תרו״מ בא״י באופן שחל חיוב תרו״מ רק מדרבנן וכגון במעשר ירק, ומוכח דמכיון שחל בקרקע דא״י קדושה מדאורייתא אין קנין לנכרי להפקיע מידי תרו״מ אפילו באופן שהחיוב תרו״מ הוא מדרבנן וכגון במעשר ירק. ורק אליבא דרש״י וספר התרומות דס״ל דבזה״ז בטלה קדושת הארץ שייך לומר דיש קנין לעכו״ם להפקיע, וההיתר מכירה תלוי במחלוקת הראשונים בטעם דשביעית בזה״ז מדרבנן.
אמנם עיין ברמב״ם (פ״א מהל׳ תרומות הכ״ו) וז״ל התרומה בזה״ז ואפילו במקום שהחזיקו בו עולי בבל ואפילו בימי עזרה אינה מה״ת אלא מדבריהם שאין לך תרומה של תורה אלא בא״י בלבד ובזמן שכל ישראל שם שנאמר כי תבואו ביאת כולכם כשהיו בירושה ראשונה וכמו שהן עתידין לחזור בירושה שלישית לא כשהיו בירושה שניה שהיתה בימי עזרא שהיתה ביאת מקצתן ולפיכך לא חייבה אותן מה״ת עכ״ל. והעיר הגר״ח זצ״ל דבתרומה לא כתיב כי תבואו אלא בשמיטה, ועכצ״ל דילפינן תרו״מ משמיטה דבעינן ביאת כולכם בשעת ירושה כדי להתחייב בשביעית ותרו״מ מה״ת, ואי ליכא ביאת כולכם חסר בעצם קדושת הארץ לענין תרו״מ ושמיטה, (ועיין בחידושי רבנו חיים הלוי פי״ב מהל׳ שמיטה ויובל הט״ז). ולפי״ז יתכן לומר דא״י בזה״ז שוה לסוריא דחסרה בה קדושת הארץ מה״ת לענין תרו״מ ושביעית מכיון דליכא ביאת כולכם, ולפי״ז יועיל קנין עכו״ם להפקיע מידי מצוות התלויות בארץ, וכטענת המתירים היתר מכירת שדות לעכו״ם בשמיטה בזה״ז.⁠א
ועוד אמר הגר״ח זצ״ל דיתכן נפ״מ בין הטעם דשמיטה בזה״ז מדרבנן הוא משום דבעינן ביאת כולכם (שיטת הרמב״ם), לבין הטעם דבעינן כל יושביה עליה (רש״י אליבא דהירושלמי), דדין ביאת כולכם נקבע בשעת ירושת הארץ מלכתחילה כדכתיב כי תבואו אל הארץ, והוא דין בעצם קידוש הארץ בשעת ביאה, דאם חסרה ביאת כולכם אזי איכא חסרון בעצם קדושת הארץ לענין שביעית. משא״כ דין כל יושביה עליה אינה דין בעצם חלות קדושת הארץ אלא דהוי תנאי בניהוג מצות שמיטה. והראייה דמשגלו עשרת השבטים בטלה מצות שמיטה ויובל אע״פ שקדושת הארץ היתה קיימת, ומוכח דדין כל יושביה עליה הוי תנאי בניהוג מצות שמיטה, ולא בעצם חלות קדושת הארץ. ונמצא דבירושה שניה דלא נהגו יובלות הוא מתרי טעמי, חדא משום דלא היו כל יושביה עליה, וזה הוי רק חסרון בנהיגת וקיום היובל, ועוד משום דלא היתה ביאת כולם, דזה הוי חסרון בעצם הארץ בעיקר דין ירושתה וקדושתה, דמיחסר בה עוד חיובא דיובלות. ולפ״ז נראה, דמשום הך דינא דביאת כולכם, כיון דהוי זאת חסרון בעיקר הירושה לענין שמיטות ויובלות, א״כ ממילא דבירושה שלישית שיבאו אז כל ישראל ויהיה נשלם אז חיוב הארץ בתרומות ומעשרות ושמיטות ויובלות יהיה אז גם גמר הירושה לענין זה, וא״כ י״ל שזה הגמר יהיה צריך גם ב״ד כמו עצם ירושת הארץ. (ועיין עוד בחידושי רבנו חיים הלוי פי״ב מהל׳ שמיטה ויובל הט״ז).
א. ועיין בס׳ רשימות שיעורים למס׳ ב״מ (דף קא. בענין יש קנין לנכרי בא״י להפקיע מידי מעשר - עמ׳ תשס״א – תשס״ב) שהאריך רבינו זצ״ל לדון בדברי הגר״ח זצ״ל. ואמר רבינו זצ״ל דאע״פ דלפי״ד הגר״ח זצ״ל בזה״ז ליכא קדושת הארץ מה״ת כיון דליכא ביאת כולכם מ״מ יש לחלק בין דין סוריא לדין א״י בזה״ז, דאע״פ שבזה״ז ליכא בא״י קדושת הארץ מה״ת מ״מ חלות שם א״י לא בטלה, וי״ל דחל חיוב תרו״מ ושמיטה בא״י בזה״ז מדרבנן מחמת חלות שם א״י, משא״כ בסוריא דחיוב תרו״מ חל מחמת דהוי ברשות ישראל ע״י כיבוש יחיד, אמנם ליכא חלות שם א״י בסוריא. ולפיכך י״ל דבסוריא חל דין יש קנין לעכו״ם מידי תרו״מ דמכיון דהמחייב דתרו״מ בסוריא הוא מחמת דסוריא היא ברשות ישראל, חל דין יש קנין לנכרי להפקיע דתו אינה ברשות ישראל. משא״כ בא״י דהמחייב אינו תלוי ברשות וקנין ישראל, אלא בחלות שם ארץ ישראל שקיים לעולם, ולכן אף לפי״ד הגר״ח זצ״ל אי אפשר להפקיע דין שמיטה בזה״ז ע״י מכירת קרקע בא״י לנכרי, ואין לדמות סוריא לא״י.
קשו [התקשו] בה בהסברה זו בני החכם רחבה: האי [זה, הביטוי] ״משרבו האנסים״ אינו מדוייק איפוא, כי ״משרבו התגרין״ מיבעי ליה [צריך היה לו לומר].
The children of the Sage Raḥava had a difficulty with this explanation, as accordingly this phrase: Once the tax collectors grew abundant, is inaccurate; the mishna should have stated: Once the merchants grew abundant.
רשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) אֶלָּא בַּתְּחִילָּה הָיוּ אוֹמְרִים אֶחָד זֶה וְאֶחָד זֶה פְּסוּלִין מִשֶּׁרַבּוּ הָאַנָּסִין וּמַאי נִינְהוּ אַרְנוֹנָא כִּדְמַכְרִיז רַבִּי יַנַּאי אפּוּקוּ וּזְרַעוּ בַּשְּׁבִיעִית מִשּׁוּם אַרְנוֹנָא חָזְרוּ לוֹמַר אוֹסְפִין כְּשֵׁרִין סוֹחֲרִין פְּסוּלִין.

Rather, Rabbi Shimon’s statement should be explained differently, as follows: Initially the Sages would say that both this category, gatherers of the produce of the Sabbatical Year, and that category, merchants who trade in the produce of the Sabbatical Year, are disqualified. Once the tax collectors grew abundant it was permitted to gather the produce of the Sabbatical Year. And what tax did they collect? Arnona, which was a heavy tax on property collected both during the Sabbatical Year and in other years, placing pressure on those observing the Sabbatical Year. As Rabbi Yannai proclaimed: Go out and sow the fields during the Sabbatical Year due to the arnona that you must pay. Once this happened, the Sages then said: Gatherers of the produce of the Sabbatical Year are fit to bear witness, as they were no longer viewed as transgressors, but merchants who trade in this produce are still disqualified.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
משרבו האנסין, ומאן נינהו – גוים ותובעין ארנונא מיניהו, התירו להן לאסוף לפרוע להן. כדר׳ ינאי, דמכריז: זרעו בשביעית משום ארנונאא. חזרו לומר: אוספין – כשרין, זורעיןב – פסולין.
א. בר״י אלמדרי: ר״ח ז״ל ואע״פ שאין זורעין כלום אין הגוים מניחין להם הארנונה חזרו לומר אוספין כשרין סוחרין פסולין.
ב. בקיצור ר״ח: סוחרין, וכן צ״ל. אבל הזורעים כשרים שהרי התיר להם ר׳ ינאי לזרוע, וגם האוספים כשרים, ורק הסוחרים פסולים. ופירש הרמב״ם כי הסוחרים פסולים שסוחרים בממון שאינו שלהם, אבל הזורעים והאוספים אינם נוטלים לעצמם כלום.
ארנונא – מס שגובה המלך מן התבואות כך וכך כורין מן השדה לשנה.
פוקו זרעו בשביעית – שביעית בזמן הזה דרבנן דבטלה קדושת הארץ.
משרבו האנסין ומאי נינהו ארנונא – וא״ת ומשום ארנונא התירו לחרוש ולזרוע דהויא איסורא מדאורייתא וי״ל דמיירי בשביעית בזמן הזה דרבנן אי נמי י״ל דפקוח נפש הוא ששואל להם המלך מס ואין להם מה יפרענו ומתים בתפיסת המלך והכי איתמר בירושלמי משום חיי נפש.
אלא יש לפרש פירוש אחר ולומר כי בתחילה היו אומרים: אחד זה ואחד זה, בין האוספים ובין הסוחרים — פסולין, משרבו האנסין, ומאי נינהו [ומה הם]ארנונא, שהשלטונות היו מטילים מיסים כבדים על הקרקעות ולא היו מבחינים בין שנת השביעית לשנים אחרות, נעשה הלחץ על שומרי השביעית כבד מנשוא, כדרך שהיה מכריז ר׳ ינאי: פוקו [צאו] וזרעו בשנת השביעית משום ארנונא שעליכם לשלם. חזרו לומר: אוספין לבד כשרין, סוחרין פסולין.
Rather, Rabbi Shimon’s statement should be explained differently, as follows: Initially the Sages would say that both this category, gatherers of the produce of the Sabbatical Year, and that category, merchants who trade in the produce of the Sabbatical Year, are disqualified. Once the tax collectors grew abundant it was permitted to gather the produce of the Sabbatical Year. And what tax did they collect? Arnona, which was a heavy tax on property collected both during the Sabbatical Year and in other years, placing pressure on those observing the Sabbatical Year. As Rabbi Yannai proclaimed: Go out and sow the fields during the Sabbatical Year due to the arnona that you must pay. Once this happened, the Sages then said: Gatherers of the produce of the Sabbatical Year are fit to bear witness, as they were no longer viewed as transgressors, but merchants who trade in this produce are still disqualified.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) ר׳רַבִּי חִיָּיא בַּר זַרְנוֹקֵי ור״שוְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוֹצָדָק הֲווֹ קָאָזְלִי לְעַבֵּר שָׁנָה בְּעַסְיָא פְּגַע בְּהוּ רֵישׁ לָקִישׁ איטפיל בַּהֲדַיְיהוּ אָמַר אֵיזִיל אִיחְזֵי הֵיכִי עָבְדִי עוֹבָדָא.

§ The Gemara recounts an incident connected tangentially to the discussion concerning the Sabbatical Year: Rabbi Ḥiyya bar Zarnokei and Rabbi Shimon ben Yehotzadak were going to intercalate the year in Asya, as circumstances did not enable them to perform the intercalation of the year in Eretz Yisrael. Reish Lakish met them and joined with them. He said: I will go see how they do the deed, i.e., how the intercalation is performed practically.
ר׳ חננאלתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ר׳ חייא בר זרנוקי ור׳ יהושעא בן יהוצדק הוו אזלי לעבר שנה באסיאב בשביעית. פגע בהו ריש לקיש, אזל בהדיהו.
א. לפנינו ר״ש, וכן הוא בתשובת רב האי (הרכבי סי׳ שס).
ב. לפנינו עסיא.
לעבר השנה בעסיא – וא״ת היאך היו מעברין בעסיא הא עסיא חוצה לארץ היא כדאמרינן פ׳ חזקת הבתים (ב״ב דף נו. ושם) עסיא ואספמיא וכו׳ וי״ל דלעבר ר״ל לחשוב והכי משמע מדקאמר כהן וחריש משמע ששביעית היתה ואין מעברין השנה בשביעית כדאמרי׳ (לעיל דף יב.).
כיון שדובר כאן בענין שמירת השביעית מביאים מעשה שהיה: ר׳ חייא בר זרנוקי ור׳ שמעון בן יהוצדק הוו קאזלי [היו הולכים] לעבר שנה בעסיא, שמפני סיבות שונות לא יכלו לעשות את עיבור השנה בארץ ישראל. פגע בהו [פגש אותם] ריש לקיש איטפיל בהדייהו [נספח אליהם]. אמר: איזיל איחזי היכי עבדי עובדא [אלך ואראה כיצד עושים הם מעשה], כלומר, כיצד נעשה ענין זה של עיבור השנה בפועל.
§ The Gemara recounts an incident connected tangentially to the discussion concerning the Sabbatical Year: Rabbi Ḥiyya bar Zarnokei and Rabbi Shimon ben Yehotzadak were going to intercalate the year in Asya, as circumstances did not enable them to perform the intercalation of the year in Eretz Yisrael. Reish Lakish met them and joined with them. He said: I will go see how they do the deed, i.e., how the intercalation is performed practically.
ר׳ חננאלתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) חַזְיֵיהּ לְהָהוּא גַּבְרָא דְּקָא כָרֵיב אָמַר לָהֶן כֹּהֵן וְחוֹרֵשׁ אָמְרוּ לוֹ יָכוֹל לוֹמַר אַגִּיסְטְוָן אֲנִי בְּתוֹכוֹ.

Reish Lakish saw a certain man plowing a field. He said to the other Sages: Look at this priest who is plowing during the Sabbatical Year. They said to him that he could say in his own defense: I am a hired worker [agiston] in the field, which belongs to a gentile. Therefore, it is permitted.
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
חזיוה לההוא גברא דכריב בשביעית. אמר להו: כהן וחורש – כלומר: כמדומה אני שזה החורש בשביעית כהן הוא, כי הכהנים הן חשודים על השביעית. אמרי ליה: יכול אלומר: אגוסטוון אני בתוכה – כלומר: יכול הוא שיאמר: שדה זו של גוי היא, ואני אריס בתוכהב.
א. מכאן גם בכת״י 1 קטע א.
ב. כפירוש ראשון ברש״י. ובניגוד לפירושו של רב האי גאון (הרכבי סי׳ שס, קובץ תשובות פרשניות על מסכת סנהדרין) שפירש: ופירושו אנגריא ובלשון ישמעאל סכרה.
ערך אגסטון
אגסטוןאיכול לומר אגסטוון אני לתוכה (סנהדרין כו. בגמ׳ דאמר ר״ש) פי׳ אגסטון אנגרי׳ פי׳ אחד אמר להן כהן וחריש כלו׳ כמדומה אני שזה החורש כהן הוא כי הכהנים חשודים על השביעית אמר לו יכול לומר אגסטוון אני בתוכה כלומר שדה של נכרי היא ואני אריס בתוכה:
א. [פעכטר פאסעסאר.]
כריב – חריש.
אמר להו – ריש לקיש.
כהן וחורש – זה כהן הוא שחורש בשביעית דאמרי׳ לקמן נחשדו כהנים על השביעית.
אגיסטון – שכיר וקרקע של נכרי הוא א״נ משום ארנונא שכרו בעל הבית לחרוש.
אגיסטון אני בתוכה – פ״ה לשון ראשון שכיר אני בתוכה וקרקע של נכרי הוא ולא נהירא דאמרינן בגיטין (דף סב. ושם) אין עודרין עם הנכרי בשביעית ע״כ נראה כפירוש אחר שפירש הקונטרס משום ארנונא.
חזייה לההוא גברא דקא כריב [ראה אדם אחד שחורש] ושנת שביעית היתה. אמר להן: כהן וחורש, כלומר, ראו כהן זה שחורש בשנת השביעית! אמרו לו: יכול לומר אגיסטון (שכיר) אני בתוכו וכיון שאני שכירו של גוי ואני עובד בקרקע — מותר.
Reish Lakish saw a certain man plowing a field. He said to the other Sages: Look at this priest who is plowing during the Sabbatical Year. They said to him that he could say in his own defense: I am a hired worker [agiston] in the field, which belongs to a gentile. Therefore, it is permitted.
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) תּוּ חַזְיֵיהּ לְהָהוּא גַּבְרָא דַּהֲוָה כָּסַח בְּכַרְמֵי אָמַר לָהֶן כֹּהֵן וְזָמַר א״לאָמְרוּ לוֹ יָכוֹל לוֹמַר לְעֵקֶל בֵּית הַבַּד אֲנִי צָרִיךְ אָמַר לָהֶם הַלֵּב יוֹדֵעַ אִם לְעֵקֶל אִם לַעֲקַלְקַלּוֹת.

Reish Lakish further saw a certain man pruning vines in the vineyards. He said to the other Sages: Look at this priest who is pruning vines during the Sabbatical Year. They said to him that he could say: I need the branches to make a bale [ekel] for my olive press, i.e., a basket to hold olives for pressing. Since he is not pruning the vines for agricultural purposes but to use the branches, it is permitted for him to do so in the Sabbatical Year. Reish Lakish said to them, in a play on words: The heart knows whether he is doing so for a bale [ekel], or whether he is saying this as deceit [la’akalkalot].
ר׳ חננאלרש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
חזו גברא אחרינא דהוה כסח. אמר להו: כהן וזמר. אמרו לו: יכול לומר איני זומר שהיא עבודת האילן, אלא זמורות לעקל בית הבד אני צריך לקשור, לפיכך אני חותך אילו הזמורות.
כסח – זומר כרם.
עקל – דדורתא וצריכה לבית הבד לקשור את תפוח הזיתים כשעוצרין אותן בקורה.
הלב יודע – לבו יודע אם לעקל נתכוין או לעקלקלות.
לעקלקלות – לעבור על דת.
לעקל בית הבד אני צריך – וקשה דמ״מ מה בכך מ״מ הוה משביח הכרם דהכי אמרינן פרק כלל גדול (שבת דף עג: ושם) הזומר וצריך לעצים חייב שתים משום קוצר ומשום נוטע הכא נמי לחייב משום עבודת נוטע וי״ל דעביד ליה באותו ענין דודאי קשה ליה דליכא לחייבו משום נוטע כדאמרינן גבי שבת דשאני גבי שבת דמלאכת מחשבת אסרה תורה והא מתעבדא מחשבתו אבל גבי שביעית אין לאסור רק היכא דמשביח הקרקע אבל הכא קשיא ליה וכה״ג שרי כדאיתא פרק המוכר את הספינה (ב״ב דף פ:).
תוס׳ בד״ה לעקל בית הבד כו׳ והא אתעבידא מחשבתו כו׳. נ״ב פירוש אע״ג דקשי ליה שיתקלקל יותר מ״מ מעט צומח והוה כנוטע אבל גבי שביעית צריך שישביח הקרקע ויתקן בזה יותר ודו״ק (עיין במהרש״א):
תוס׳ בד״ה לעקל בית הבד כו׳ ה״נ לחייב משום עבודת קוצר כו׳ דליכא לחייבו משום קוצר כו׳ עכ״ל בדפוסים חדשים הגיהו בב׳ המקומות נוטע במקום קוצר כפי הגהת מהרש״ל ע״ש אבל קשה דמי הכריח אותם לחלק דשאני גבי שבת דמלאכת מחשבת כו׳ דהא סגיא בלאו הכי דהכא איירי דעביד ליה באותו ענין דודאי קשי ליה ולכך אינו אסור משום נוטע ושבת איירי דעביד ליה באותו ענין דמתקן בכך ומשביח וכ״ה בתוס׳ בפרק כלל גדול ומהרש״ל שכתב בזה דלענין שבת נמי אע״ג דקשי ליה כו׳ אין אלו אלא דברי נביאות ודברים דחוקים מצד עצמן ואינן צריכים כיון דאיכא לאוקמי בפשיטות שפיר דעביד ליה באותו ענין דמתוקן בכך כמו זומר בגפנים גם קשה לטעות כזה שנפל בספרים ישנים ב׳ פעמים קוצר במקום נוטע גם יש לדקדק בדבריהם מה הוצרכו ראיה מפרק הספינה דהיכא דקשי ליה שרי דודאי היכא דקשי ליה לית ביה משום נוטע גם קשה אמאי לא קשיא להו נמי לחייב משום קוצר בשביעית כמו בשבת דהא קצירה בשביעית נמי אסור מן המשומר וכל קצירה לעצים אינו מן המופקר דאל״כ כ״א יפסיד כרם חבירו לקוצרו לעצים בשביעית וע״כ הנראה לקיים כל נוסחות הישנות שבתוס׳ שלפנינו בתירוצם דליכא לחייבו משום קוצר כו׳ ולעיל בקושייתם ודאי דנפל טעות בתוס׳ קוצר במקום נוטע וכצ״ל משום עבודת נוטע וי״ל כו׳ ולפי שראה הטועה למטה בתירוצם דליכא לחייבו משום קוצר כו׳ חשב להגיה ג״כ לעיל משום עבודת קוצר ושיעור דבריהם דמעיקרא קשיא להו בפשיטות כיון דמשביח הכרם כו׳ ה״נ ניחייב משום עבודת נוטע ותירצו וי״ל דאיירי הכא דעביד ליה באותו ענין דקשי ליה משא״כ בשבת דאיירי בדעביד ליה באותו ענין דמתוקן בכך וכמ״ש התוס׳ בפרק כלל גדול ושוב הוסיפו הכא לומר וליכא לחייבו נמי הכא משום קוצר כדאמרינן גבי שבת דודאי לא מקרי בעצים קוצר אלא דשאני גבי שבת אע״ג דלא מקרי בעצים קוצר חייב משום קוצר דמלאכת מחשבת אסרה תורה והא איתעבידא מחשבתו בצריך להם כמ״ש התוס׳ שם ובריש מ״ק דאי הוה מקרי בעצים קוצר דאע״ג דאין צריך לעצים היה חייב לר״י כו׳ ע״י וזה שכתבו אבל גבי שביעית אין לאסור דמשום קצירה אין לחייבו דלאו במחשבתו תליא מלתא אלא בקצירה ובעצים לא מקרי קצירה אלא היכא דמשביח הקרקע יש לאסור משום נוטע אבל הכא קשי ליה ואהא מייתי ראיה מפ׳ הספינה דהיכא דקשי ליה שרי התם וא״כ ע״כ אין לאסור בשביעית בעצים משום קצירה ודוק היטב כי הדברים ברורים הם למבין בלי גמגום ופקפוק:
תו חזייה לההוא גברא דהוה כסח בכרמי [שוב ראה אדם אחד שהיה זומר בכרמים] אמר להן: כהן וזמר את הכרם בשביעית! אמרו לו: יכול לומר לעקל בית הבד אני צריך, שאינו זומר את העצים לצורך עיבודם אלא לעשות כעין סל לאסוף בו את הזיתים שסוחטים בבית הבד, ודבר זה מותר אף בשנת השביעית. אמר להם: הלב יודע אם לעקל אם לעקלקלות (לרמיה).
Reish Lakish further saw a certain man pruning vines in the vineyards. He said to the other Sages: Look at this priest who is pruning vines during the Sabbatical Year. They said to him that he could say: I need the branches to make a bale [ekel] for my olive press, i.e., a basket to hold olives for pressing. Since he is not pruning the vines for agricultural purposes but to use the branches, it is permitted for him to do so in the Sabbatical Year. Reish Lakish said to them, in a play on words: The heart knows whether he is doing so for a bale [ekel], or whether he is saying this as deceit [la’akalkalot].
ר׳ חננאלרש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) הֵי אֲמַר לְהוּ בְּרֵישָׁא אִילֵימָא הָא קַמַּיְיתָא אֲמַר לְהוּ בְּרֵישָׁא הָא נָמֵי לֵימְרוּ אַגִּיסְטְוָן אֲנִי בְּתוֹכוֹ אֶלָּא הָא אֲמַר ליה בְּרֵישָׁא וַהֲדַר אֲמַר לְהוּ הָךְ.

The Gemara asks: Which did he say to them first? Which incident occurred first? If we say that first he said to them that first exclamation, that a priest was plowing the field, let them say to him in this latter incident too, in which someone was pruning vines, that he could claim in his defense: I am a hired worker in the field. This would have been a better justification than claiming he needed the branches. Rather, apparently first he said to them this exclamation, that a priest was pruning vines, and only then he said to them that a priest was plowing the field.
רמ״הפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
רבי חייא בר זרנוקי ורבי שמעון בן יהוצדק הוה אזלי לעבר שנה בעסיא בהדי רבני אחריני דהוו התם בעסיא פגע בהו ר״ש בן לקיש איטפל בהדייהו סבר איזיל איחזי היכי עבדי דאע״ג דקי״ל אין מעברין את השנה אלא במזומנים לה ואפי׳ למהוי התם ולמיתב בעלמא ממעשה דשמואל הקטן (לעיל י״א.) דקאמר לא לעבר שנה עליתי אלא ללמוד הלכה למעשה הוצרכתי וקאמר ליה שב כו׳ אלא כך אמרו חכמים אין מעברין את השנה אלא במזומנין לה דאלמא אע״ג דסליק אחרינא ללמוד הלכה למעשה בעלמא לא מעברי׳ לה באפי׳. לאו הכין מילתא אלא רבן גמליאל הוא דלא הוה ידע הי מינייהו הוה האיך שמיני שעלה שלא ברשות שהרי מתחלה לא הזמין אנשים ידועים אלא כך אמר להם השכימו לי מכם שבעה לעלייה וכיון שעלה ומצא שמונה אמר מי הוא זה שעלה שלא ברשות ירד ועמד שמואל הקטן על רגליו ואמר אני הוא שעליתי כו׳ וקאמר בגמרא דלאו שמואל הקטן הוא דעלה שלא ברשות אלא איניש אחרינא הוה ומחמת כיסופא הוא דעבד שמואל הקטן הכי ורבן גמליאל הבין שאדם אחר היה שעלה שלא ברשות ומתוך שלא היה יודע איזהו כדי שתתעבר השנה על ידי האחרים המזומנין לא עברה באותו היום.
אדאזלי באורחא חזיוה לההוא גברא דהוה כאריב וכהן הוה אמר להו כהן וחריש שנה שביעית הוה וסברי לה כרבותינו שהתירו להביא ירק מחוצה לארץ ושרו לעבורי בשביעית כדאיתא במכלתין (י״ב.) אמר להו כהן וחריש בשביעית בשלמא שאר אנשי כיון דלא חשידי אשביעית שרי להו משום ארנונא אלא כהן כיון דחשיד אשביעית כדאיתא לקמן היכי שבקית ליה ליחוש דילמא לאו משום ארנונא קא חריש אי נמי דלכי נפישי ליה פירי עביד להו סחורה אמרו ליה יכיל למימר אגיסטון אני בתוכה קרקע של אחרים היא ואני אריס בתוכה. חזיוה לההוא גברא אחרינא דהוה כסח כלומר שהיה זומר כרמו וכהן היה אמר להו כהן וזמר כדפרישית אמרו ליה יכיל למימר לא לעבוד הכרם אני זומר אלא זמורות אני צריך לעקל בית הבד לקשור בהן התפוח של זתים כשעוצרין אותן אמר להו ריש לקיש הלב יודע אם לעקל בית הבד אם לעקלקלות לשון עקי׳ כדכתיב (משלי ב׳) אשר אורחותיהם עיקשים:
ודייקינן הי אמר להו ברישא אילימא הך דכהן וכריב ואמרו ליה אגיסטון אני בתוכה השתא דאתו להכי מאי שנא דאצטריכא למימר ליה טעמא אחרינא בהאי בתרייתא האי אחריתי נמי נימרו ליה אגיסטון אני בתוכה אלא הא בתרייתא אמר להו ברישא ואמרו ליה לעקל בית הבד הוא צריך והדר אמר להו הך דכהן וחריש וכיון דלא שייך בה טעמא דעקל בית הבד איצטריכא למימר ליה אגסטון אני בתוכה:
ודייקינן מאי שנא כהן דתמיהא ליה עילויה טפי הא כולי עלמא נמי מוזהרין על השביעית ומהדרי׳ משום דכהנים חשודין על השביעית דתנן סאה של תרומה שנפלה למאה סאין של שביעית תעלה באחד ומאה נפלה לפחות ממאה ירקבו והוינן בה אמאי ירקבו תמכר לכהן על מנת לאכלה קודם זמן הביעור בדמי תרומה שהיא בזול הואיל ואי איפשר למכרה לאחרים שגם אלו אי איפשר למכרם לזרים מחמת סאה תרומה שבהן וימכרו לכהן בדמים הללו חוץ מדמי אותה של תרומה שראויה לו בלא דמים. ומסקינן טעמא זאת אומרת נחשדו כהנים על השביעית להשהותה אחר זמן הביעור דמורו התירא לנפשייהו דאמרי תרומה וקדשי הקדשים מי לא אשתרו לדילן שביעית נמי אע״ג דאיקראי קדש שריא לדילן. אמרי טרודא פי׳ קנתרן הוא דין ואין ראוי שיהיה עמנו שמא יטרידנו ברוב דבריו.
כי מטו התם לעלייה שמעברין בה את השנה שלפוה לדרגא מתותיה כי היכי דלא ליסק להתם אתא לקמיה דרבי יוחנן אמר ליה בני אדם החשודין על השביעית שיש בידן למחות ואינן ממחין ולא עוד אלא שנעשין סניגורין לעוברי עבירה כשרין לעבר שנה הדר אמר הא לא קשיא מידי דהוה ארועי בקר דעברוה לשתא אפומייהו כדאיתא בפרק כהן גדול דרבנן אחושבנייהו סמוך השתא נמי לאו עלייהו סמכינן אלא אחושבנא סמכינן הדר אמר לא דמי התם הדור רבנן אימנו בתלתא מזומנין עד שבעה ועברוה לשתא ואיעברא לה אפומייהו אבל הכא אפילו עברוה כדין הא בעינן בי דינא דממנו עלה לעבורה אפומייהו ומנינא דהנך קשר רשעים הוא וקשר רשעים אינו מן המנין והיכי מיעברא שתא אפומייהו. א״ר יוחנן דא עקא כלומר זו צרה שחכמים כאלו באין לידי חשד והשנה מתעברת על ידן.
מאי קשר רשעים כי הא דשבנא הוה דריש בתליסר רבואתא בשלש עשרה רבוא אדם וחזקיה דריש באחת עשרה רבוא והוה מסתפי חזקיה דילמא נטיא דעתיה דקב״ה בתר רובא ומסיר ליה מיעוטא בידא דרובא אתא נביא ואמר ליה מנינא דשבנא קשר רשעים הוא ואינו נחשב מנין ואין כאן רוב וכולה מעשה דשבנא פשוט הוא. שבנא בעל הנאה היה שהיו רבים נהנין הימנו. כי השתות יהרסון צדיק מה פעל איידי דאוקי׳ לקרא דכי הנה הרשעים ידרכון קשת אמעשה דשבנא קא דרשי׳ ליה לכולא מזמורא בתר ענינא:
ושואלים: הי [איזה דבר, איזה מעשה] אמר להו ברישא [להם תחילה]? אילימא הא קמייתא אמר להו ברישא [אם תאמר כי את זו הראשונה אמר להם בתחילה] כסדר הדברים כאן, הא נמי לימרו [שיאמרו גם כן במקרה זה] אגיסטון אני בתוכו והרי תירוץ זה הוא טוב יותר מאשר לומר שהוא נזקק במקרה לזמורות. אלא הא [זה] המעשה בזומר אמר ליה ברישא [זה המעשה בזומר אמר לו, להם תחילה] והדר [וחזר] ואמר להו הך [דבר זה].
The Gemara asks: Which did he say to them first? Which incident occurred first? If we say that first he said to them that first exclamation, that a priest was plowing the field, let them say to him in this latter incident too, in which someone was pruning vines, that he could claim in his defense: I am a hired worker in the field. This would have been a better justification than claiming he needed the branches. Rather, apparently first he said to them this exclamation, that a priest was pruning vines, and only then he said to them that a priest was plowing the field.
רמ״הפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) מַאי שְׁנָא כֹּהֵן מִשּׁוּם בדַּחֲשִׁידִי אַשְּׁבִיעִית.

The Gemara asks: What is different about a priest? Why did Reish Lakish assume the man was a priest? The Gemara answers: It is because priests are suspected of desecrating the Sabbatical Year.
עין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ושואלים: מאי שנא [במה שונה] כהן? מדוע סבר ריש לקיש שהאיש העושה זאת כהן הוא? ומשיבים: משום דחשידי הכהנים חשודים] על השביעית וראיה לדבר ממה ששנינו:
The Gemara asks: What is different about a priest? Why did Reish Lakish assume the man was a priest? The Gemara answers: It is because priests are suspected of desecrating the Sabbatical Year.
עין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) (דִּתְנַן) גסְאָה תְּרוּמָה שֶׁנָּפְלָה לְמֵאָה סְאִין שֶׁל שְׁבִיעִית תַּעֲלֶה פָּחוֹת מִיכֵּן יֵרָקְבוּ.

As we learned in a baraita: A se’a of teruma, the portion of the produce designated for the priest, that fell into a hundred se’a of Sabbatical Year produce and was indistinguishable, is nullified, i.e., it no longer has the status of teruma, and can be eaten until the time that Sabbatical Year produce must be removed from one’s possession. If it fell into a lesser quantity of Sabbatical Year produce, the entire mixture must be left to rot, as it is prohibited for non-priests to partake of teruma.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
(13-15) ומדתנןא : סאה תרומה שנפלה למאה סאה שביעית – תעלה, פחות ממאה – ירקבו. ומפני מה אין מוכרין אותה לכהן בדמי תרומה חוץ מדמי אותה סאה? ואמרינן: זאת אומרת: נחשדו כהנים על השביעית.
א. כן הוא גם בגמרא לפנינו, וכבר העירו בגליון הגמרא שאין זה משנה אלא ברייתא.
תעלה – דתרומה בטילה באחד ומאה והשביעית יאכל זר קודם זמן הביעור.
לפחות – ממאה דהויא ליה מדומע ואסורה לזרים.
כבר בארנו שאין מעברין שנים בחוצה לארץ ומ״מ דוקא בזמן שבית המקדש קיים אבל לאחר חורבן רשאי אדם גדול ומפורסם בחכמה ושנסמך בארץ ישראל לקבוע חדשים ולעבר שנים בחוצה לארץ ובלבד בשלא הניח כמותו בארץ ועל דרך זה נאמר כאן על ר׳ חייא בר זרנוקי ור׳ שמעון בן יהוצדק שהלכו לעבר שנה בעסיא ועסיא מחוצה לארץ היתה או שמא לא לעבר דווקא הלכו אלא לחשב והראיה שהרי שביעית היתה וכמו שאמרו בשמועה זו כהן וחריש והרי אמרו שאין מעברין בשביעית ומה שאמר עליהם בסוגיא זו בני אדם החשודים על השביעית כיצד כשרים לעבר שנה פירושו האיך נאמנים לחשב בעבור ולסמוך על פיהם:
דתנן, סאה תרומה המותרת באכילה רק לכהנים שנפלה למאה סאין של פירות שביעיתתעלה, כלומר, הריהי מתבטלת והכל נאכל בשביעית לפני זמן הביעור. בפחות מיכןירקבו כולם, שהרי אסור לישראלים לאכלם משום התרומה המעורבת בהם, האסורה לישראל.
As we learned in a baraita: A se’a of teruma, the portion of the produce designated for the priest, that fell into a hundred se’a of Sabbatical Year produce and was indistinguishable, is nullified, i.e., it no longer has the status of teruma, and can be eaten until the time that Sabbatical Year produce must be removed from one’s possession. If it fell into a lesser quantity of Sabbatical Year produce, the entire mixture must be left to rot, as it is prohibited for non-priests to partake of teruma.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) וְהָוֵינַן בַּהּ אַמַּאי יֵרָקְבוּ יִמְכְּרֶנּוּ לַכֹּהֵן בִּדְמֵי תְרוּמָה חוּץ מִדְּמֵי אוֹתָהּ סְאָה.

And we discussed it: Why must the produce rot? Let its owner sell it to a priest in accordance with its value as teruma, which is less expensive than regular produce because it can be eaten only by priests, and except for the value of that se’a of teruma that fell in, which the owner is required to give to a priest for free. The priest may then partake of the produce, treating the entire mixture as though it has the sanctity of teruma, and both the priest and the owner will benefit.
ר׳ חננאלרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 13]

ימכרו לכהן – דהא שרייה לי׳ תרומה.
בדמי תרומה – כלומר בזול דתרומה אין דמיה יקרים כחולין לפי שאינה ראויה אלא לכהנים כלומר ימכרנה בעליהם לכהנים במה שיכול חוץ מדמי התרומה שהוא חייב לתתם לכהן בחנם דמותר למכור שביעית ע״מ לאכול היא ודמיה קודם הביעור.
ימכרו לכהנים בדמי תרומה – וא״ת והא אסור לעשות סחורה בפירות שביעית כדאמרינן במסכת ע״ז (דף סב:) לאכלה ולא לסחורה וי״ל דסחורה היינו כשמוכרה בשוק כעין חנות דדמי לסחורה אבל פעם א׳ כעין אקראי בעלמא ליכא משום סחורה.
והוינן [ועסקנו, עיינו] בה, בבעיה זו: אמאי [מדוע] ירקבו כל הסאין כולם? ימכרנו הכל לכהן בדמי תרומה שמחירה זול יותר משל חולין שהרי אינה נאכלת אלא לכהנים חוץ מדמי אותה סאה שהיא תרומה בעצמה ויאכל הכהן הכל בקדושת תרומה, ויהיו הכל נהנים!
And we discussed it: Why must the produce rot? Let its owner sell it to a priest in accordance with its value as teruma, which is less expensive than regular produce because it can be eaten only by priests, and except for the value of that se’a of teruma that fell in, which the owner is required to give to a priest for free. The priest may then partake of the produce, treating the entire mixture as though it has the sanctity of teruma, and both the priest and the owner will benefit.
ר׳ חננאלרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) וְאָמַר רַב חִיָּיא מִשְּׁמֵיהּ דְּעוּלָּא זֹאת אוֹמֶרֶת נֶחְשְׁדוּ כֹּהֲנִים אַשְּׁבִיעִית.

And Rav Ḥiyya said in the name of Ulla: That is to say, i.e., one can infer from the fact that one is not permitted to sell the mixture to a priest, that priests are suspected of desecrating the Sabbatical Year by partaking of its produce after the time it must be removed from one’s possession. They did so because they considered it theirs, the same as teruma, as both mitzvot pertain to the produce of Eretz Yisrael. Therefore, produce of the Sabbatical Year should not be given or sold to priests. Similarly, Reish Lakish assumed that those who desecrated the Sabbatical Year were priests.
ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 13]

נחשדו כהנים – להשהות שביעית אחר זמן הביעור דמורו בה היתירא משום דאישתרו תרומה וקדשי קדשים לגבייהו והשביעית נמי קדושת הארץ היא.
ובתשובה לכך אמר רב חייא משמיה [משמו] של עולא: זאת אומרת שנחשדו כהנים על השביעית, שלא ינהגו בכל התבואה קדושת שביעית כראוי ויאכלו את הפירות אף לאחר זמן הביעור. שהכהנים סבורים שאינם חייבים לשמור את קדושת השביעית כיון שלדעתם אף פירות שביעית שלהם הם, כפי שהתרומה שלהם, שאף השביעית ממצוות הארץ היא, ומשום חשד זה אמר ריש לקיש שמן הסתם כהן הוא זה.
And Rav Ḥiyya said in the name of Ulla: That is to say, i.e., one can infer from the fact that one is not permitted to sell the mixture to a priest, that priests are suspected of desecrating the Sabbatical Year by partaking of its produce after the time it must be removed from one’s possession. They did so because they considered it theirs, the same as teruma, as both mitzvot pertain to the produce of Eretz Yisrael. Therefore, produce of the Sabbatical Year should not be given or sold to priests. Similarly, Reish Lakish assumed that those who desecrated the Sabbatical Year were priests.
ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) אָמְרוּ טָרוֹדָא הוּא דֵּין כִּי מְטוֹ לְהָתָם סְלִיקוּ לְאִיגָּרָא שַׁלְּפוּהּ לְדַרְגָּא מִתּוּתֵיהּ.

After Reish Lakish continually bothered them with his comments, Rabbi Ḥiyya bar Zarnokei and Rabbi Shimon ben Yehotzadak said: This one is a nuisance. In order to rid themselves of him, when they reached the location where they intended to intercalate the year, they went up to the roof and took the ladder out from under them so that he would stay below and would not be able to join them.
ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כי מטו לאסיא, סליקו לאיגרא שלפוה לדרגא מתותיה. אמרו: טרודא הוא דין.
אמרי – ר׳ חייא בר זרנוקי ור׳ שמעון עליה דריש לקיש.
טרודא הוא דין – קנתרן הוא זה ומטריח בדבריו.
כי מטי התם – לעלייה שמעברין בה שנה כדאמרינן בפ״ק (דף יא.).
לענין המעשה כיון שהרבה להם ריש לקיש בהערות, אמרו: טרודא [טרדן] הוא דין [זה] ורצו לסלקו מעליהם. כי מטו להתם, סליקו לאיגרא, שלפוה לדרגא מתותיה [כאשר הגיעו לשם, עלו לגג, ונטלו את הסולם מתחתיו] שישאר זמן בעליית הגג ולא יוכל להמשיך ללוותם.
After Reish Lakish continually bothered them with his comments, Rabbi Ḥiyya bar Zarnokei and Rabbi Shimon ben Yehotzadak said: This one is a nuisance. In order to rid themselves of him, when they reached the location where they intended to intercalate the year, they went up to the roof and took the ladder out from under them so that he would stay below and would not be able to join them.
ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן א״לאֲמַר לֵיהּ בְּנֵי אָדָם הַחֲשׁוּדִין עַל הַשְּׁבִיעִית כְּשֵׁרִין לְעַבֵּר שָׁנָה.

Sometime later, Reish Lakish came before Rabbi Yoḥanan. Reish Lakish said to him: Are people who are suspected of desecrating the Sabbatical Year fit to intercalate the year? He believed that the two Sages who were sent to intercalate the year treated the sanctity of the Sabbatical Year with disrespect.
ר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אתא ריש לקיש לקמיה דר׳ יוחנן. אמר ליה: בני אדם החשודים על השביעית כשרין לעבר השנה? ואם תאמר: חשבינהו כרועי בקר דעברי שתא אפומייהו – לא, הני קשר רשעים אינון, וקשר רשעים אינו מן המנייןא.
א. השמיט את עיקר קושיית הגמרא, שהתם חזרו ונמנו. ואפשר שפירש קשר רשעים ולכן גם הכשרים שהיו עמהם נפסלו לעיבור השנה. אבל לולי הדין דקשר רשעים אינו מן המניין היתה השנה מתעברת בשלושה. וזהו שאמרו בגמרא התם חזרו ונמנו, שלא נצטרפו עם הרועים לעיבור השנה. ויותר נראה שלא גרס בגמרא ׳הדור׳ אלא גרס כבכי״מ: התם אימנו רבנן וכו׳. ורועי בקר אינם רשעים לפסול המניין, ולכן כיון שנימנו רבנן עמהם יש שם כשרים לעבר על ידם. וכן נראה בירושלמי פרק א הל׳ ב: מעשה ועיברו את השנה שלשה רועי בקר וכו׳ א״ר חלבו ובית דין הסכים על ידם ולא כן אמר ר׳ זעירא והוא שיהו הכל מודין מצד אחד. הרי שרועי בקר אלו נימנו יחד עם רבנן לעבר שנה עמהם.
החשודין על השביעית – שנעשו סניגורין לרשעים.
קדושת שביעית נוהגת בארץ אף לאחר חורבן שקדושה שניה נתקדשה לשעתה ולעתיד אף לענין שביעית כמו שבארנו במסכת מגילה ואינה נוהגת בחוצה לארץ אף בפני הבית וסוריא ועבר הירדן שביעית נוהגת בהם מדברי סופרים וגוי שיש לו קרקע בארץ ישראל ועובדה בשביעית מותר להחזיק את ידיו בשביעית בדברים אבל אין עוזרין אותו ביד א״כ מהו שנאמר כאן אגיסטוון בתוכה כלומר שכיר בקרקע של גוי אם בארץ ישראל הרי אסור לעזור ביד אם בחוצה לארץ הרי אף בשל ישראל מותר שמא דוקא בסוריא ועבר הירדן שאין קדושתן לאחר חורבן חמורה כל כך שלא לעבוד בקרקע של גוי וי״מ אף בארץ ישראל ולא אמרו אין עודרין עם הגוי לדעתם אלא בקרקע משותף בינו ובינו שיאמרו בחלקו הוא עוסק או שמא לאחר חורבן הוקל איסורו להתיר עבודה בקרקע של גוי:
הזמירה מאיסורין חמורין שבשביעית היא ומן המפורשים בתורה שנאמר כרמך לא תזמר ומ״מ אם זמר שלא לכוונת עבודה אלא שהזמורה צריכה לו לעקל בית הבד וכיוצא בו מותר ויזהר שלא יערים והלב יודע אם לעקל או לעקלקלות ר״ל לעות משפטי הדת ולעבור על מצותיה:
סאה תרומה שנפלה למאה של פירות שביעית תעלה נפלה לפחות ממאה ירקבו ואין אומרין ינתנו לכהן בדמי תרומה ר״ל בזול חוץ מדמי אותה סאה כדין שאר מדומע אע״פ שמותר למכור פירות שביעית על מנת לאכול דמיה קידם הביעור או שימכרם מתוכו מעט ושלא במדה ובמשקל שלא יהא דרך סחורה וכמו שאמרו בשביעי של שביעית לא יהא לוקט ירקות שדה ומוכר בשוק אבל לוקט ובנו מוכר על ידו לקח לעצמו והותיר מוכר לעבדו ואעפ״כ אסור למכרו לכהנים מפני שהכהנים חשודים על השביעית שמאחר שהתרומות מותרות להם אף הם מורים לעצמם שהשביעית מותרת להם ככל מיני הקדש ומורים לעצמם לעכבם אף לאחר הביעור:
אסור לסייע ידי עוברי עבירה אף בדברים ולחזר אחר זכותם אחר שהדברים נראים שהם עוברי עבירה ושבאיסור הם עושים אין לחזר אחר זכותם לומר שאפשר שעל צדדי היתר הם עושים כן והעושה כן מביא עצמו ליקרא כעין מסייע לאותו מעשה ונקרא על דרך ההשאלה חשוד לאותו דבר אחר שהוא כמסייע לחזר בה אחר הזכות וכל שכן שאין לו לחזר אחר הקולות יותר מדאי:
לאחר זמן אתא לקמיה [בא ריש לקיש לפני] ר׳ יוחנן, אמר ליה [לו]: בני אדם החשודין על השביעית האם כשרין הם לעבר שנה? ששני החכמים שנשלחו לעיבור השנה נראים כמזלזלים בקדושת השביעית.
Sometime later, Reish Lakish came before Rabbi Yoḥanan. Reish Lakish said to him: Are people who are suspected of desecrating the Sabbatical Year fit to intercalate the year? He believed that the two Sages who were sent to intercalate the year treated the sanctity of the Sabbatical Year with disrespect.
ר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) הֲדַר אָמַר לָא קַשְׁיָא לִי מִידֵּי דְּהָוֵה אַשְּׁלֹשָׁה רוֹעֵי בָקָר וְרַבָּנַן אַחוּשְׁבָּנַיְיהוּ סְמוּךְ.

Reish Lakish then said in response to his own question: This is not difficult for me; just as the Sages once intercalated the year in accordance with the assessment of three cattle herders (see 18b), which was permitted, as the Sages depended not on the assessment of the cattle herders but on their own calculation, perhaps here too the Sages depended on their own calculations and not on the decision of Rabbi Ḥiyya bar Zarnokei and Rabbi Shimon ben Yehotzadak.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שלשה רועי בקר – בפרק כהן גדול (לעיל דף יח:).
הדר [חזר] ואמר בתשובה לדברי עצמו: לא קשיא [אין זה קשה] לי, כלומר, אפשר לסמוך עליהם מידי דהוה [כשם שהוא] לענין אותם שלשה רועי בקר שאירע שהתאמתו דבריהם ועיברו את השנה, שיש לומר גם אז כי רבנן אחושבנייהו סמוך [חכמים על חשבונם הם סומכים] ולא על שלושה רועי הבקר הללו.
Reish Lakish then said in response to his own question: This is not difficult for me; just as the Sages once intercalated the year in accordance with the assessment of three cattle herders (see 18b), which was permitted, as the Sages depended not on the assessment of the cattle herders but on their own calculation, perhaps here too the Sages depended on their own calculations and not on the decision of Rabbi Ḥiyya bar Zarnokei and Rabbi Shimon ben Yehotzadak.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) וַהֲדַר אָמַר לָא דָּמֵי הָתָם הֲדוּר אִימְּנוֹ רַבָּנַן וְעַבְּרוּהָ לְהָהִוא שַׁתָּא הָכָא קֶשֶׁר רְשָׁעִים הוּא וְקֶשֶׁר רְשָׁעִים אֵינוֹ מִן הַמִּנְיָן אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן דָּא עָקָא.

Reish Lakish changed his mind and then said: It is not similar. There, in the case of the cattle herders, afterward the Sages were counted, i.e., they made a decision, and intercalated that year themselves. Here, by contrast, it is a conspiracy of wicked people, as the Sages who intercalated the year are disqualified from doing so; and a conspiracy of wicked people is not counted. Rabbi Yoḥanan said: This problem you raise is troublesome.
ר׳ חננאלרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
א״ר יוחנן: דא עקא – כלומר: זו צרהא.
א. וביד רמ״ה: כלומר זו צרה, שחכמים כאלו באין לידי חשד והשנה מתעברת על ידן. אבל רש״י פירש זה שאתה קורא להם רשעים.
קשר רשעים הוא – והיאך אנן סומכין על מנין זה לעשות כדבריהם ואפילו אי הן עושין עבור כדין וכדת אין השנה מתעברת על ידיהן דבעינן ב״ד נימנין וזה אינו מנין.
דא עקא – שאתה קורא אותן רשעים.
וקשר רשעים אינו מן המנין אר״י דא עקא וכו׳. מה שלא חשו הם על שקרא להן רשעים ולא חשו רק על שקרא להן רועי בקר אפשר שלא הגידו השומעים להן שקרא אותן רשעים ועוד יש לומר דודאי הקפידו על ר״ל גם בזה אלא שעל ר״י הקפידו ג״כ למה מתחלה שקרא אותן רועי בקר לא א״ל ולא מידי עד לבסוף שקרא אותן רשעים שא״ל ר״י דא עקא וע״ז השיב להן ר״י ואי קרי לכו רועי צאן כו׳ ר״ל דע״ז אין לכם להקפיד דמצינו דת״ח מקפחין ומהנדזין זה את זה בהאי לישנא כדאמרי׳ פ״ק דיבמות דא״ל יונתן בן הרכינס לר״ע אתה עקיבא ששמך הולך מסוף עולם עד סופו ועדיין לא הגעת לרועי בקר וא״ל אפילו לרועי צאן ודו״ק:
והדר [וחזר] ריש לקיש ואמר: לא דמי [אין הדבר דומה], שכן התם הדור אימנו רבנן ועברוה לההוא שתא [שם חזרו ונמנו חכמים ועיברו אותה שנה] ואילו הכא [כאן], במקרה זה, הלא קשר רשעים הוא, שאין אלה ראויים לכך, וקשר רשעים אינו מן המנין שאי אפשר למנותם, ואי אפשר לסמוך עליהם. אמר ר׳ יוחנן: דא עקא [זו צרה] זהו באמת קושי.
Reish Lakish changed his mind and then said: It is not similar. There, in the case of the cattle herders, afterward the Sages were counted, i.e., they made a decision, and intercalated that year themselves. Here, by contrast, it is a conspiracy of wicked people, as the Sages who intercalated the year are disqualified from doing so; and a conspiracy of wicked people is not counted. Rabbi Yoḥanan said: This problem you raise is troublesome.
ר׳ חננאלרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) כִּי אֲתוֹ לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן אֲמַרוּ לֵיהּ קָרֵי לַן רוֹעֵי בָקָר וְלָא אֲמַר לֵיהּ מָר וְלָא מִידֵּי אֲמַר לְהוּ וְאִי קָרֵי לְכוּ רוֹעֵי צֹאן מַאי אָמֵינָא לֵיהּ.

When Rabbi Ḥiyya bar Zarnokei and Rabbi Shimon ben Yehotzadak subsequently came before Rabbi Yoḥanan, after hearing about his discussion with Reish Lakish, they said to him bitterly: Reish Lakish referred to us as cattle herders, and the Master said nothing to him in response? Rabbi Yoḥanan said to them dismissively: And even if he had referred to you as shepherds, who are disqualified from bearing witness in addition to being disqualified from serving as judges, what should I have said to him? He is correct.
גליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גמ׳ א״ל ואי קרי לכו רועה צאן. עיין ע״ז דף נט ע״א תוס׳ ד״ה דאר״י:
כי אתו לקמיה [כאשר באו ר׳ חייא בר זרנוקי ור׳ שמעון בן יהוצדק לפני] ר׳ יוחנן ושמעו מה שאמר עליהם ריש לקיש לר׳ יוחנן, אמרו ליה [לו] בהתמרמרות: קרי לן [קרא ריש לקיש לנו] ״רועי בקר״ ולא אמר ליה מר [לו אדוני] ולא מידי [כלום]? אמר להו [להם] בדרך דחייה: ואי קרי לכו [ואם היה קורא לכם] ״רועי צאן״ שהם פסולים לעדות ולדין, מאי אמינא ליה [מה הייתי אומר לו]? שהרי הוא צודק בדבריו.
When Rabbi Ḥiyya bar Zarnokei and Rabbi Shimon ben Yehotzadak subsequently came before Rabbi Yoḥanan, after hearing about his discussion with Reish Lakish, they said to him bitterly: Reish Lakish referred to us as cattle herders, and the Master said nothing to him in response? Rabbi Yoḥanan said to them dismissively: And even if he had referred to you as shepherds, who are disqualified from bearing witness in addition to being disqualified from serving as judges, what should I have said to him? He is correct.
גליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(21) מַאי קֶשֶׁר רְשָׁעִים שֶׁבְנָא הֲוָה דָּרֵישׁ בִּתְלֵיסַר רִבְּוָותָא חִזְקִיָּה הֲוָה דָּרֵישׁ בְּחַד סַר רִבְּוָותָא.

§ The Gemara asks: What is the source of the halakha that a conspiracy of wicked people is not counted as part of a group? The Gemara answers: Shebna, a steward and a minister in King Hezekiah’s court, was a prominent and influential figure. He would teach Torah to an audience of 130,000 followers, whereas King Hezekiah would teach Torah to an audience of merely 110,000 followers.
ר׳ חננאלרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שבנא הוה דריש בתלת סרי ריבבותא וחזקיה בחד סר, והוה חזקיה מסתפי דילמא משגח קב״ה בתר רובה. בא הנביא ואמר: לא תאמרון קשר לכל אשר יאמר [העםא] הזה קשר ואת מוראו אל תיראו – כלומר: הני דעם שבנא – קשר רשעים הוא, וקשר רשעים אינו מן המניין, ואין שם מניין שאתה הולך אחר הרוב.
א. כבכת״י 1.
שבנא – ממונה על ביתו של חזקיהו מלך יהודה.
שבנא הוה דרש בי״ג כו׳. ביאור המאמר כי סנחריב חרף מערכות אלהים חיים כמ״ש ביד מלאכיך חרפת וע״כ שבנא וסיעתו שבאו להשלים עמו היו מחשבותם לרעה על ה׳ וכאלו חשב לעבוד ע״ז דאמרי׳ מחשבה רעה בע״ז הקב״ה מצרפה למעשה וע״כ אף שהוא וסיעתו היו רובן של ישראל אין הולכין לרעה אחר הרוב אבל שבנא טעה בכל זה וכתב לסנחריב כי סיעתו שהוא הרוב השלימו ומייתי מהאי קרא כוננו חצם על יתר וגו׳ מלת יתר במקום הזה הוא מל׳ יותר כלומר שכתב לו כתב ופתקא בחץ שהוא וסיעתו יתר על חזקיה וסיעתו ואמר שע״כ היה ירא חזקיה כו׳ שהיה הוא וסיעתו יותר בא הנביא ואמר לו לא תאמרון קשר וגו׳ כי הקשר הזה שהיה להם עם סנחריב אין הקב״ה מן המנין הרוב שלהן וכינוי דאינו מן המנין כו׳ קאי על הקב״ה שהוא אינו מן המנין שלהם כי ביד מלאכיו חרף אלהים אבל הוא יתברך ב״ה במנין שלך ואין לך לחוש על קשר מניינם שהוא הרוב כיון שאין הקב״ה בקשר מניינם וא״ל הנביא מה לך פה כו׳ לפי שיש לפעמים לאדם שיתוף ויחוס מה לאדם אחד מצד השתוף שהוא ואחר הם במעלה אחת וגם מצד יחוס אבות וע״כ א״ל אם באת לחצוב לך קבר כאן מצד שיתוף המעלה מה לך פה שאין אתה במעלה זו שלא באת למעלת המלכות ואין כאן רק קברי מלכים ואם מצד יחוס אבות מי לך פה שקבור שם שגם אתה רוצה ליקבר אצלו שהרי אין אתה בן מלך. וענין שאמרו טלטולא דגברא קשה כו׳ לכאורה נראה לפרש על טלטול דרך של איש שהוא קשה מדאתתא כדאמרי׳ בעלמא אשה כלי זיינה עליה ותמצא מרחמים יותר מן האיש אבל בפרק האשה שנתארמלה מוכח דאפילו בעיר אחד אמרו דקשה טלטולא דאיש יותר מן האשה וצריך טעם. ושאמר שפרחה בו צרעת כו׳ י״ל ע״פ מ״ש לב חורש מחשבות און זה עוזיה וגו׳ וכתיב וינגע ה׳ את המלך גו׳ גם זה שבנא היה חורש מחשבות און וגו׳ וכדאמרינן אלו מחשבות של אותו הרשע כו׳ ואמר צנוף יצנפך כדור וגו׳ כל זה לשון המקרא הוא ולכאורה לא דריש ביה מידי ויש לפרש דכל זה שאמר הוא בקש קלון כו׳ לפיכך נהפך כו׳ ותלאוהו בזנבי כו׳ נדרש כולה מהאי קרא והוא שהמלוכה נקראת צניף כמ״ש הסר המצנפת וגו׳ ונאמר וצניף מלוכה בכף וגו׳ ומצינו ג״כ לשון צניף בסוסים כמ״ש פרק כיצד הרגל סוס שצנף ובפ׳ ע״פ לא תדור אלא במקום דצניף סוסיא וז״ש הוא בקש קלון בית אדוניו להסירו ממלוכה ולתת עליו צניף המלוכה ונהפך לו אותו צניף מלוכה לקלון דהיינו צניפת הסוסים שמגררין אותו בהם ואמר כדור אל ארץ רחבת וגו׳ כלומר כמו שהכדור מטלטל עצמו על הארץ רחבת ידים ומקום שוה שאין בו דבר המעכב בו טלטול הכדור כן יהיה טלטולך על ארץ רחבת וגו׳ שיהיו מגררין אותך שם:
ב אגב הזכרת הענין שקשר רשעים אינו מן המנין מבררים: מאי [מהו] ענין קשר רשעים? מסופר מעין זה כי שבנא שהיה סוכן ושר אצל חזקיה המלך היה תקיף וחשוב מאד הוה דריש בתליסר רבוותא [היה דורש בשלש עשרה רבבות], שהיה לו קהל גדול כל כך שהיה שומע דברי תורתו ונשמע לדבריו ואילו חזקיה המלך עצמו הוה דריש בחד סר רבוותא [היה דורש באחת עשרה רבבות].
§ The Gemara asks: What is the source of the halakha that a conspiracy of wicked people is not counted as part of a group? The Gemara answers: Shebna, a steward and a minister in King Hezekiah’s court, was a prominent and influential figure. He would teach Torah to an audience of 130,000 followers, whereas King Hezekiah would teach Torah to an audience of merely 110,000 followers.
ר׳ חננאלרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(22) כִּי אֲתָא סַנְחֵרִיב וְצַר עֲלַהּ דירושלים כְּתַב שֶׁבְנָא פִּתְקָא שְׁדָא בְּגִירָא שֶׁבְנָא וְסִיעָתוֹ הִשְׁלִימוּ חִזְקִיָּה וְסִיעָתוֹ לֹא הִשְׁלִימוּ שֶׁנֶּאֱמַר {תהלים י״א:ב׳} כִּי הִנֵּה הָרְשָׁעִים יִדְרְכוּן קֶשֶׁת כּוֹנְנוּ חִצָּם עַל יֶתֶר.

When Sennacherib came and besieged Jerusalem, Shebna wrote a note and shot it over the wall with an arrow. It read: Shebna and his camp have appeased Sennacherib and are ready to surrender; Hezekiah and his camp have not appeased Sennacherib. As it is stated in allusion to this incident: “For behold, the wicked bend the bow, they have made ready their arrow upon the string” (Psalms 11:2).
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
השלימו – לעובדך.
ידרכון קשת כוננו חצם וגו׳ – על שם שע״י החץ הוא מבקש להמית את אדוניו בלשון הרע הכתוב שם.
כי אתא [כאשר בא] סנחריב וצר עלה [עליה] על ירושלים, כתב שבנא פתקא [פתק], שדא בגירא [וזרק אותו מעבר לחומה בחץ]. ובאותו פתק כתב: שבנא וסיעתו השלימו עם סנחריב ומוכנים להכנע, חזקיה וסיעתו לא השלימו. והיכן נרמז הדבר — שנאמר: ״כי הנה הרשעים ידרכון קשת כוננו חצם על יתר״ (תהלים יא, ב).
When Sennacherib came and besieged Jerusalem, Shebna wrote a note and shot it over the wall with an arrow. It read: Shebna and his camp have appeased Sennacherib and are ready to surrender; Hezekiah and his camp have not appeased Sennacherib. As it is stated in allusion to this incident: “For behold, the wicked bend the bow, they have made ready their arrow upon the string” (Psalms 11:2).
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(23) הֲוָה קָא מִסְתְּפֵי חִזְקִיָּה אֲמַר דִּילְמָא חַס וְשָׁלוֹם נָטְיָה דַּעְתֵּיהּ דקוב״הדְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בָּתַר רוּבָּא כֵּיוָן דְּרוּבָּא מִימַּסְרִי אִינְהוּ נָמֵי מִימַּסְרִי בָּא נָבִיא וְאָמַר לוֹ {ישעיהו ח׳:י״ב} לֹא תֹאמְרוּן קֶשֶׁר לְכֹל אֲשֶׁר יֹאמַר הָעָם הַזֶּה קָשֶׁר כְּלוֹמַר קֶשֶׁר רְשָׁעִים הוּא וְקֶשֶׁר רְשָׁעִים אֵינוֹ מִן הַמִּנְיָן.

Hezekiah was afraid. He said: Perhaps, God forbid, the opinion of the Holy One, Blessed be He, will follow the majority; and since the majority have submitted to the Assyrians, even those who have not submitted will also be submitted into their hands. The prophet Isaiah then came and said to him: “Say not: A conspiracy, concerning all of which this people say: A conspiracy” (Isaiah 8:12). Meaning, it is a conspiracy of wicked people, and a conspiracy of wicked people is not counted. Therefore, although they are many, they are not considered the majority.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לא תאמרון קשר – אל תחשוב בדעתך חזקיהו שיהא מניינו של שבנא מנין ליחשב רוב.
הוה קא מסתפי [היה מתיירא] חזקיה, אמר דילמא [שמא] חס ושלום נטיה דעתיה דקודשא בריך הוא בתר רובא [נוטה דעתו של הקדוש ברוך הוא אחר הרוב], וכיון דרובא מימסרי אינהו נמי מימסרי [שרובם רוצים להימסר בידי האשורים הרי אלה שאינם חפצים בכך גם כן ימסרו]. בא ישעיה הנביא ואמר לו: ״לא תאמרון קשר לכל אשר יאמר העם הזה קשר״ (ישעיה ח, יב), כלומר, קשר זה קשר רשעים הוא, וקשר רשעים אינו מן המנין ואין אתה צריך להתחשב בכך שמניינם מרובה.
Hezekiah was afraid. He said: Perhaps, God forbid, the opinion of the Holy One, Blessed be He, will follow the majority; and since the majority have submitted to the Assyrians, even those who have not submitted will also be submitted into their hands. The prophet Isaiah then came and said to him: “Say not: A conspiracy, concerning all of which this people say: A conspiracy” (Isaiah 8:12). Meaning, it is a conspiracy of wicked people, and a conspiracy of wicked people is not counted. Therefore, although they are many, they are not considered the majority.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(24) הָלַךְ לַחְצוֹב לוֹ קֶבֶר בְּקִבְרֵי בֵּית דָּוִד בָּא נָבִיא וְאָמַר לוֹ {ישעיהו כ״ב:ט״ז} מָה לְּךָ פֹה וּמִי לְךָ פֹה כִּי חָצַבְתָּ לְּךָ פֹּה קָבֶר הִנֵּה ה׳ מְטַלְטֶלְךָ טַלְטֵלָה גָּבֶר.

Shebna went to carve out a grave for himself among the graves of the house of David, as he thought that the kingship would be given to him. The prophet Isaiah then came and said to him: “What have you here, and whom have you here, that you have carved out a grave for yourself here? You, who have carved yourself out a grave on high, and hollowed a habitation for yourself in the rock? Behold, the Lord will make you wander like the wandering of a man; and he will wind you round and round” (Isaiah 22:16–17).
רש״ירשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בקברי בית דוד – שהיה מתגאה למרוד במלכות וליקבר במותו בקבורת המלכים.
תוס׳ ד״ה לעקל בית הבד. וז״ל וקשה דמ״מ מה בכך דהכי אמרינן פרק כלל גדול הזומר וצריך לעצים חייב שתים משום קוצר ומשום נוטע הכא נמי לחייב משום עבודת נוטע. וי״ל דעביד ליה באותו ענין דודאי קשה ליה דליכא לחייבו משום נוטע כדאמרינן גבי שבת דשאני גבי שבת דמלאכת מחשבת אסרה תורה והא מתעבדא מחשבתו אבל גבי שביעית אין לאסור רק היכא דמשביח הקרקע אבל הכא קשיא ליה עכ״ל.
ויש לדקדק למה הקשו התוס׳ דלחייב משום נוטע ולא הקשו דלחייב משום קוצר, וכמו דזומר חייב נמי משום קוצר. וי״ל דלגבי שמיטה שייך מלאכת קוצר רק לגבי פירות ולא לגבי עצים. וכן מבואר בתורת כהנים ״זמירה בכלל זריעה״ ולא נקט דזמירה בכלל קצירה, וי״ל דהטעם בזה משום דלגבי שמיטה שייך מלאכת קוצר רק ביחס לפירות ולא לגבי עצים. משא״כ בשבת חייב משום קוצר גם בעצים. ונראה דהביאור בזה הוא דבשבת גדר מלאכת קוצר היינו שעוקר דבר מגידולו, וראייה לכך מדברי הרמב״ן (שבת קז:) עפ״י הירושלמי דהחותך מן הבהמה חייב משום גוזז ומשום קוצר. משא״כ בשביעית דמלאכת קוצר הוא רק בקצירת אוכלין דכתיב שדך לא תקצור, ואילו נוטע בשביעית חל בכל עץ ולאו דוקא בפירות.
והנה התוס׳ תירצו את קושייתם דלענין שביעית אינו חייב אא״כ משביח את הקרקע, כלומר שמשביח את המצב הכללי בקרקע שמרויח ממון עי״ז, משא״כ בשבת חייב אם יש תיקון בהך מלאכה, ואפילו אם יש גם קלקול והקלקול יתר מהתיקון נמי חייב אם עכ״פ יש תיקון בהך מלאכה (וכדמבואר בתוס׳ חולין דף ח. ד״ה מותר לשחוט), ולכן לענין שבת מלאכת נוטע הוי תיקון אע״פ שע״י כך מזיק את הקרקע ומפסיד ממון. משא״כ לענין שביעית מכיון שמפסיד ממון ואינו משביח את הקרקע פטור. ונראה דיסוד החילוק בין שבת לשביעית הוא, דבשבת מלאכת מחשבת אסרה תורה, דעצם האיסור היינו מעשה המלאכה עצמה, שדנים אי מעשה המלאכה יש בו תיקון או קלקול ואין אנו דנים על המצב בכללותו אם יצא מזה תיקון או קלקול. ולמשל אם אחד יכתוב שתי אותיות על ציור יקר ויקלקל את הציור ע״י כתיבת האותיות עליו, מ״מ הרי הוא חייב משום מלאכת כותב ואע״פ שהתוצאה ממעשיו הוא שהפסיד את התמונה והפסיד את שוויותה, דמ״מ עצם מעשה הכתיבה של ב׳ אותיות הוי תיקון ומלאכת מחשבת דכתיבה, דבשבת אין דנים האם הרויח ממון או הפסיד ממון ממעשה זה, אלא האם מעשה מלאכה זו בעצמותה הוי תיקון או קלקול. ובתוס׳ בחולין (דף ח. ד״ה מותר) מבואר דמעשה שחיטה המתיר את הבשר באכילה הוי תיקון ואע״פ שמפסיד ממון והקלקול יותר מהתיקון מבחינה כספית, מ״מ חייב משום שוחט בשבת דעצם מעשה השחיטה הוי תיקון מכיון שמתיר את הבשר והוי מלאכת מחשבת. מאידך בשביעית גדר האיסור אינו עצם מעשה המלאכה דנוטע אלא השבחת הקרקע, וא״כ באופן שקלקולו יתר על תיקונו הריהו פטור, (כ״ז אליבא דגירסת המהרש״ל בתוס׳).
אמנם המהרש״א גרס גירסא אחרת בתוס׳ וז״ל הכא נמי לחייב משום עבודת נוטע, וי״ל דעביד ליה באותו ענין דודאי קשה ליה, דליכא לחייבו משום קוצר כדאמרינן גבי שבת דשאני גבי שבת דמלאכת מחשבת אסרה תורה עכ״ל. ולפי גירסת המהרש״א יוצא שתוס׳ תירצו דאין לחייבו משום נוטע או משום קוצר, ולגבי נוטע תירצו התוס׳ דמיירי באופן שמזיק את הקרקע, משא״כ בשבת מיירי באופן שמשביח את הקרקע. ולגבי קוצר תירצו דמלאכת מחשבת אסרה תורה. דכתב המהרש״א וז״ל ושוב הוסיפו הכא לומר וליכא לחייבו נמי הכא משום קוצר כדאמרינן גבי שבת דודאי לא מקרי בעצים קוצר אלא דשאני גבי שבת אף על גב דלא מקרי בעצים קוצר חייב משום קוצר דמלאכת מחשבת אסרה תורה והא איתעבידא מחשבתו בצריך להם כמ״ש התוס׳ שם ובריש מ״ק דאי הוה מקרי בעצים קוצר דאע״ג דאין צריך לעצים היה חייב לר״י כו׳ ע״ש, וזה שכתבו אבל גבי שביעית אין לאסור דמשום קצירה אין לחייבו דלאו במחשבתו תליא מלתא אלא בקצירה ובעצים לא מקרי קצירה אלא היכא דמשביח הקרקע עכ״ל. והנה לפי״ד המהרש״א יוצא שאין חילוק ביסוד הדין דמלאכת נוטע בין שבת לשביעית ובתרווייהו אינו חייב משום נוטע אא״כ משביח את הקרקע, ואין דנין על המלאכה עצמה אי הוי תיקון או לא אלא על התוצאה של מעשה הנטיעה בכללותה לגבי הקרקע. אמנם נראה דאף לדברי המהרש״א דין זה אינו אלא במלאכת נוטע ואילו בשאר מלאכות בשבת דנים על המלאכה עצמה אם הוי תיקון או קלקול. וצ״ב לפי״ד המהרש״א מ״ש מלאכת נוטע משאר מלאכות בשבת.
ונראה לבאר דבכל מלאכת שבת מלבד מעשה המלאכה יש נמי חפצא של המלאכה, כלומר החפצא שבו מתהווה המלאכה, וכגון במלאכת כותב דהחפצא של המלאכה היינו האותיות. ומה שדנים אם המלאכה הוי תיקון או קלקול היינו ביחס לחפצא של המלאכה. ולפי״ז י״ל דיסוד המחלוקת בין המהרש״א והמהרש״ל הוא מה נחשב לחפצא של המלאכה במלאכת נוטע, דלפי המהרש״ל החפצא של המלאכה הוי העץ שהוא הדבר הנטוע, ומכיון דבנוטע יש תיקון לגבי העץ עצמו הוי מלאכת תיקון ואסור בשבת דמלאכת מחשבת אסרה תורה, ואע״פ שביחס לקרקע יש בנטיעה זו קלקול והיזק לקרקע. דלא איכפת לן בקלקול הקרקע שאין הקרקע החפצא של המלאכה אלא העץ הוא החפצא של המלאכה. משא״כ המהרש״א חולק עליו וסובר דהחפצא של המלאכה הוי הקרקע, ומכיון דביחס לקרקע יש כאן קלקול דמזיק את הקרקע בנטיעה זו, אינו חייב דהוי מקלקל בשבת. והמהרש״א ומהרש״ל נחלקו אם קנה המדה לדון אם יש כאן תיקון או קלקול הוא העץ או הקרקע. ונראה דהדרך לברר מהו החפצא של המלאכה בשבת הוא מדין מלאכה שאינה צריכה לגופה, ולמשל שיטת התוס׳ (שבת צד: ד״ה אבל בכלי) דגוזז צפרנים חייב בשבת רק אליבא דר׳ יהודה המחייב במלאכה שא״צ לגופה, ולר״ש פטור אא״כ הוא צריך לצפרנים. ומבואר דס״ל לתוס׳ דהגוזז צפרנים הוי מלאכה שא״צ לגופה. אמנם הרמב״ן (שבת קו. ד״ה ואני אומר) כתב דגוזז צפרנים הוי מלאכה שצריכה לגופה, וצ״ב ביסוד פלוגתתם. וי״ל דנחלקו לגבי מה נחשב לחפצא של המלאכה, דלפי התוס׳ החפצא של המלאכה היא הדבר הנגזז דהיינו הצפורן, ולכן אם גוזז צפרניו וא״צ להם הוי מלאכה שא״צ לגופה. משא״כ הרמב״ן סובר דהחפצא של המלאכה היינו הדבר שגוזזין ממנו דהיינו היד, ומכיון שיש צורך ביד עצמה והוי תיקון ביד עצמה משו״ה ס״ל דגוזז הוי מלאכה שצריכה לגופה אף אם א״צ את הצפרנים.
הלך לו שבנא לחצב לו קבר בקברי בית דוד, שסבר שיתנו בידו את המלוכה, בא ישעיה הנביא ואמר לו: ״מה לך פה ומי לך פה כי חצבת לך פה קבר חוצבי מרום קברו חוקקי בסלע משכן לו. הנה ה׳ מטלטלך טלטלה גבר ועוטך עטה.
Shebna went to carve out a grave for himself among the graves of the house of David, as he thought that the kingship would be given to him. The prophet Isaiah then came and said to him: “What have you here, and whom have you here, that you have carved out a grave for yourself here? You, who have carved yourself out a grave on high, and hollowed a habitation for yourself in the rock? Behold, the Lord will make you wander like the wandering of a man; and he will wind you round and round” (Isaiah 22:16–17).
רש״ירשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(25) אָמַר רַב טִלְטוּלָא דְּגַבְרָא קָשֵׁי מִדְּאִיתְּתָא.

The Gemara mentions tangentially: Rav says that the wandering of a man is more difficult than that of a woman. He derives it from the expression “like the wandering of a man.”
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ודרך אגב העיר רב על המילים הללו שמכאן למדנו כי טלטולא דגברא קשי מדאיתתא [טלטול של גבר קשה משל אשה], שהרי לטלטול גדול הוא קורא ״טלטלת גבר״. (ישעיה כב, טז –יז).
The Gemara mentions tangentially: Rav says that the wandering of a man is more difficult than that of a woman. He derives it from the expression “like the wandering of a man.”
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(26) {ישעיהו כ״ב:י״ז} וְעֹטְךָ עָטֹה אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא מְלַמֵּד שֶׁפָּרְחָה בּוֹ צָרַעַת כְּתִיב הָכָא וְעֹטְךָ עָטֹה וּכְתִיב הָתָם {ויקרא י״ג:מ״ה} וְעַל שָׂפָם יַעְטֶה.

With regard to the phrase: “And he will wind you round and round,” Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, says: This teaches that Shebna developed leprosy; it is written here: “And he will wind you round and round [ve’otkha ato],” and it is written there, in the Torah, with regard to a leper: “And the leper in whom the plague is, his clothes shall be torn, and the hair of his head shall go loose, and he shall cover his upper lip [ya’te]” (Leviticus 13:45). The Hebrew word for upper lip is from the same root as the verb in the verse cited from Isaiah.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
על הנאמר ״ועטך עטה״ אמר ר׳ יוסי בר׳ חנינא: מלמד שפרחה בו צרעת בשבנא; כתיב הכא [נאמר כאן] ״ועטך עטה״ וכתיב התם [ונאמר שם] במצורע: ״והצרוע אשר בו הנגע בגדיו יהיו פרומים וראשו יהיה פרוע ועל שפם יעטה״ (ויקרא יג, מה).
With regard to the phrase: “And he will wind you round and round,” Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, says: This teaches that Shebna developed leprosy; it is written here: “And he will wind you round and round [ve’otkha ato],” and it is written there, in the Torah, with regard to a leper: “And the leper in whom the plague is, his clothes shall be torn, and the hair of his head shall go loose, and he shall cover his upper lip [ya’te]” (Leviticus 13:45). The Hebrew word for upper lip is from the same root as the verb in the verse cited from Isaiah.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(27) {ישעיהו כ״ב:י״ח} צָנוֹף יִצְנׇפְךָ צְנֵפָה כַּדּוּר אֶל אֶרֶץ רַחֲבַת יָדָיִם וְגוֹ׳ תָּנָא הוּא בִּיקֵּשׁ קְלוֹן בֵּית אֲדֹנָיו לְפִיכָךְ נֶהְפַּךְ כְּבוֹדוֹ לְקָלוֹן כִּי הֲוָה נָפֵיק אִיהוּ אֲתָא גַּבְרִיאֵל אַחְדֵּיהּ לְדַשָּׁא בְּאַפֵּי מַשְׁרְיָיתֵיהּ

The Gemara continues to interpret the prophecy about Shebna: “He will violently roll and toss you like a ball into a large country; there you shall die, and there shall be the chariots of your glory, you shame of your lord’s house” (Isaiah 22:18). A baraita taught: He, Shebna, desired shame for his master’s house; therefore his glory turned to shame. This is what happened to him: When he was going out of the gate of Jerusalem to submit to the Assyrians, the angel Gabriel came and held the gate in front of his camp so they could not follow him. Consequently, he went out by himself.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
צנוף יצנפך צנפה כדור – סבב יסבבוך חיילות כדור כשורה להגלותך אל ארץ רחבת ידים סיפיה דקרא שמה תמות ושם מרכבות כבודך קלון בית אדונך.
כי הוה – שבנא נפיק עם סיעתו לצאת מירושלים ולהשלים עם סנחריב.
כדור אל ארץ רחבת ידים – פ״ה כדור כשורה יסובבוה חיילות פ״א כגר שהוא גולה ל׳ דירה כמו מדור באהלי רשע (תהלים פד) ל״א ככדור פלוט״ה בלע״ז כמו הכדור והאמום (לקמן דף סח:) ואע״ג דלא כתיב ככדור מ״מ אשכחן כי האי דרשה דכתיב (קהלת יב) דברי חכמים כדרבונות ודרשינן (ירושלמי סנהדרין פ״י) ככדור של בנות שזורקין זו ליד חבירתה כך אדם מוסר דברי תורה לחבירו ולתלמידיו זה לזה ומתפקחין זה מזה ולא כתיב ככדרבונות.
עוד נאמר בשבנא: ״צנוף יצנפך צנפה כדור אל ארץ רחבת ידים שמה תמות ושמה מרכבות כבודך קלון בית אדוניך״ (ישעיה כב, יח) תנא [שנה החכם]: הוא, שבנא, ביקש קלון בית אדוניו, לפיכך נהפך כבודו שלו לקלון. וכך אירע לו: כי הוה נפיק איהו [כאשר היה יוצא הוא מן השער] להימסר בידי האשורים אתא [בא] המלאך גבריאל אחדיה לדשא באפי משרייתיה [ואחז את השער בפני מחנהו] ולא יכלו לצאת אחריו ויצא רק הוא לבדו.
The Gemara continues to interpret the prophecy about Shebna: “He will violently roll and toss you like a ball into a large country; there you shall die, and there shall be the chariots of your glory, you shame of your lord’s house” (Isaiah 22:18). A baraita taught: He, Shebna, desired shame for his master’s house; therefore his glory turned to shame. This is what happened to him: When he was going out of the gate of Jerusalem to submit to the Assyrians, the angel Gabriel came and held the gate in front of his camp so they could not follow him. Consequently, he went out by himself.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

סנהדרין כו. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה סנהדרין כו., ר׳ חננאל סנהדרין כו. – מהדורת הרב ישראל ברוך הלוי סאלאוויציק, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס סנהדרין כו., רש"י סנהדרין כו., תוספות סנהדרין כו., רמ"ה סנהדרין כו., בית הבחירה למאירי סנהדרין כו. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה סנהדרין כו., מהרש"א חידושי הלכות סנהדרין כו., מהרש"א חידושי אגדות סנהדרין כו., גליון הש"ס לרע"א סנהדרין כו., רשימות שיעורים לגרי"ד סנהדרין כו. – רשימות שיעורים שנאמרו על ידי הרב יוסף דב הלוי סולוביצ'יק זצ"ל, נערכו על ידי הרב צבי יוסף רייכמן ובנו הרב משה נחמיה רייכמן (כל הזכויות שמורות), פירוש הרב שטיינזלץ סנהדרין כו., אסופת מאמרים סנהדרין כו.

Sanhedrin 26a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Sanhedrin 26a, R. Chananel Sanhedrin 26a, Collected from HeArukh Sanhedrin 26a, Rashi Sanhedrin 26a, Tosafot Sanhedrin 26a, Ramah Sanhedrin 26a, Meiri Sanhedrin 26a, Maharshal Chokhmat Shelomo Sanhedrin 26a, Maharsha Chidushei Halakhot Sanhedrin 26a, Maharsha Chidushei Aggadot Sanhedrin 26a, Gilyon HaShas Sanhedrin 26a, Reshimot Shiurim Sanhedrin 26a, Steinsaltz Commentary Sanhedrin 26a, Collected Articles Sanhedrin 26a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144