×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) מוּתָּר לִנְטוֹתָהּ וּמוּתָּר לְפָרְקָה בְּשַׁבָּת אֶלָּא אָמַר אַבָּיֵי בְּשֶׁל חוּלְיוֹת אִי הָכִי מ״טמַאי טַעְמָא דר״שדְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ דְּשָׁרֵי.
it is permitted to assemble it and it is permitted to dismantle it on Shabbat. If a permanent object like that one may be assembled on Shabbat and there is no concern for the prohibition of building, all the more so it should not be considered building and dismantling in the case of a candelabrum. Rather, Abaye said: Here it is referring to a special candelabrum made of joints, removable parts, and there is concern lest it fall and break into its component parts when it is moved, and one may come to reassemble it, which would be tantamount to crafting a vessel on Shabbat. The Gemara asks: If so, if it is referring to that type of candelabrum, what is the reason for the opinion of Rabbi Shimon ben Lakish who permits moving the candelabrum?
רש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
מותר לנטותה – דסתם כילת חתנים אין לה גג טפח שנקליטין יוצאין לשני ראשי המטה באמצעה אחד לכאן ואחד לכאן ונותן כלונס׳ מזה לזה ומשליך האהל עליה והוא שופע לכאן ולכאן וכיון שאינו רחב טפח אינו אהל ואין בו לא בנין ולא סתירה.
בשל חוליות – במנורה של פרקים שמא תפול ותתפרק ויחזירנה ונמצא עושה כלי.
זה שהתרנו טלטול של מנורה פירושו במנורה שאין בה חוליות אבל של חוליות אסור שמא ע״י טלטולה תתפרק ויחזיר חוליותיה למקומן ונמצא עושה כלי לכתחלה לא היו שם חוליות המתפרקים אלא כעין חוליות שהם מחוברים במסמרים אלא שמתנדנדים כעין חוליות והם הקרוים חידקי אף זה אסור לטלטלה גזירה חידקי אטו חוליות ממה שכתבנו למדת שאם נתפרקה אסור להחזיר חוליות למקומן תדע שלא נאמר אלא בחוליות שיש בהחזרתן צרך לחדש דבר או לחזק ולהדק ביותר והוא כעין בנין לכתחילה שאסור אף בכלים מגזירה שמא יתקע ואף באוכלים כגון מגבן (שבת צ״ה.) אבל ברפויה קצת מותר וכבר ביארנו כן בסוף שני של י״ט:
מה שהתרנו בנר ישן לטלטלו בשבת אחר שלא הדליקו בו באותה שבת לא סוף דבר בשל שמן אלא אף בשל נפט שהוא מאוס ביותר שהרי מ״מ ראוים הם לכסות בהם את הכלי ואע״פ שהצרורות שבחצר ראויות לכסות בהם את הכלי מ״מ הנרות יש עליהם תורת כלי מה שאין כן בצרורות והרי אמרו השירים והנזמים והטבעות אע״פ שאסור לצאת בהם ברה״ר כמו שיתבאר הרי הם ככל הכלים וניטלים בחצר אף שלא כדרך מלבוש הא כל שהדליקו בה באותה שבת אסור (אחר) לאחר שכבה ואין צ״ל כשהיא דולקת כמו שהתבאר:
גמ׳ דהואיל וחזי לכסות ביה מנא נמחק. ונ״ב בס״א אינו וכן משמע מעובדא דלקמן:
תוס׳ בד״ה דחוליות כו׳ דבפ״ב דביצה כו׳ כצ״ל:
בא״ד אך לפ״ז קשה לרשב״א כו׳ הא אמרינן בריש כל הכלים הכל מודים בסיכי וזירי ומזורי כו׳ עכ״ל. נראה דרשב״א מפרש כשיטת ר״ת דלעיל דהאי הכל מודים דר״פ כל הכלים אדר״ש קאי משא״כ לפירש״י שם דהאי הכל מודים אדרבנן דפליגי אדרבי נחמיה קאי א״כ לק״מ. מיהו בלאו הכי לא ידענא מאי קשיא ליה לרשב״א שאם נפרש דעיקר קושייתו היינו דלמאי דמשמע דר״י גופא כרבי יהודה ס״ל אפילו בנר דאסור משום מוקצה והא דקאמר אנו אין לנו אלא בנר היינו אליבא דר״ש ורוצה לומר אבל במנורה ר״ש גופא מודה א״כ אמאי הדר ביה הש״ס לפרש דהא דמודה ר״ש במנורה היינו משום בנין דאכתי הוי מצי למימר דהא דמודה ר״ש היינו משום קביעות מקום כדמעיקרא דהא בפ׳ כל הכלים משמע דר״ש מודה דהיכא דמייחד ליה מקום אסור ואף שרשב״א עצמו מפרש בסמוך דלמסקנ׳ כה״ג לא הוי קביעות מקום היינו משום דאזיל לפי פירושו דהכא דר״י גופא סבר כר״ש משא״כ להך פירושא דר״י גופא לא ס״ל כר״ש אלא דכולה מילתא דנר ומנורה אליבא דר״ש איירי א״כ שפיר מצי למימר דמסברא קאמר ר״י דר״ש מודה במנורה דהוי קביעות מקום דמה״ת נאמר דר״י ור״ש פליגי בפלוגתא רחוקה דר״י אוסר אפילו בנר דלא שייך קביעות מקום כלל ור״ש יתיר אפילו במנורה דשייך בה קביעות מקום קצת כל זה מוכרח בכוונת הרשב״א וכן כתב מהרש״א ז״ל ע״ש אלא דאכתי לא ידענא מאי קשיא ליה לרשב״א דהא ודאי שפיר מקשה בגמרא דאי ס״ד דבכה״ג מיקרי קביעות מקום לר״ש א״כ רבי חייא דמתיר בכילת חתנים הוי דלא כמאן לא כר״י ולא כר״ש אע״כ דבכה״ג פשיטא דלא הוי קביעות מקום וא״כ ע״כ הא דאמר רבי יוחנן דר״ש מודה במנורה היינו משום בנין. ובר מן דין תמוה לי טובא במאי דמייתי הרשב״א ראיה מסיכי וזירי ומזורי לכאורה לא דמי כלל דשאני התם שכלים הללו מלאכתן לאיסור כפירש״י והתוס׳ שם שמיוחדים לבית הבד ולאריגת בגדים וא״כ נהי דכלים שמלאכתן לאיסור לצורך גופן או מקומן שרי היינו משום דחזו לתשמישי אחריני משא״כ בהנך דקפיד עלייהו ומייחד להו מקום תו לא חזו לתשמישי אחריני. וא״כ לפ״ז במנורה וכילת חתנים דהכא שמלאכתן להיתר וכמ״ש לעיל דנר ומנורה לא מיקרי מלאכתן לאיסור כיון שאין עושין מלאכה בגוף הכלי אלא בסיס בעלמא הוא דעבדו וכן מצאתי להדיא שכ״כ הרשב״א ממונפלא״ר בחידושי שבת בר״פ כל הכלים ע״ש וכמו שאבאר בסמוך גבי שרגא דמשחא. ועוד דע״כ ממקומו הוא מוכרע מסוגיא דשמעתין גופא דאי ס״ד דמנורה נמי מיקרי מלאכתה לאיסור א״כ מאי מקשה אביי הכא מכילת חתנים דהא ודאי מלאכתה להיתר הוא דרבי חייא דקאמר מותר לנטותה ומותר לפרקה אע״כ כדפרישית דמנורה נמי מיקרי מלאכתה להיתר כמו כילת חתנים א״כ מקשה אביי שפיר דאי ס״ד דמטעם קביעות מקום אסור בטלטול אפילו במלאכתו להיתר אם כן תקשי מכילת חתנים אלא ע״כ דבמלאכתו להיתר לא שייך לאסור משום קביעות מקום כמ״ש הטור והש״ע בריש סימן ש״ח וכדמשמע להדיא לקמן בפרק כל כתבי (דף קכ״ב) גבי פמוטות של בית רבי כמ״ש התוס׳ והרא״ש שם (ועיין מה שאכתוב שם בלשון רש״י) וכדאיתא נמי להדיא בס״פ המוצא תפילין (דף ק״ב ע״א) בהאי שריתא דהוי בי רבי פדת וכמ״ש התוס׳ והרא״ש בס״פ במה מדליקין גבי חלתא בת תרי כורי ע״ש ונראה דרשב״א בעל התוס׳ לא נחית להך סברא. אלא דלפ״ז סוף סוף קשיא הך סוגיא דפרק כל כתבי גבי פמוטות של בית רבי לא הוי כמסקנא דהכא. וצ״ע גדול ליישב ודו״ק:
בד״ה דחוליות קשה לר״י דבפ״ב דביצה משמע דב״ה שרי כו׳ עס״ה. ויש לדקדק דמאי קשיא להו דהא בפ״ק דביצה (דף יו״ד ע״א) משמע דהא דס״ל לב״ה אין בנין בכלים גבי תריסין היינו משום שמחת יו״ט כדמשמע דמה״ט א״ר יוחנן מוחלפת השיטה ואף למאי דדחינן התם ואמרינן דילמא לא היא ומשמע שרוצה לומר אפילו היכא דלא שייך שמחת י״ט ס״ל לב״ה דאין בנין בכלים מ״מ כיון דהכא בשמעתין אליבא דרבי יוחנן קיימינן ואיהו ס״ל דדוקא משום שמחת י״ט התירו ולכאורה היה נ״ל בזה דסברו התוס׳ דנהי דלענין חזרת תריסין שייך שמחת י״ט אפ״ה לענין מנורה דאיירי בשמעתין משמע להו דלא שייך שמחת י״ט אלא דא״א לומר כן דהא במתני׳ דהתם פ״ב דביצה קתני להדיא דר״ג שהיה מחמיר בזקיפת מנורה היינו כב״ש דבית הלל שרי וא״כ ע״כ לרבי יוחנן דאמר מוחלפת השיטה משום דבתריסין מיקל ב״ה משום שמחת י״ט א״כ ממילא מוכח דבזקיפת מנורה נמי שייך שמחת יו״ט והנלע״ד בזה דעיקר קושיית התוס׳ דהכא אהא דפשיטא ליה לסתמא דתלמודא דהכא דקאמר הלכך חוליות בין גדולה ובין קטנה כו׳ ובקטנה דאית ביה חידקי פליגי ומנ״ל לתלמודא להחמיר כולי האי כיון דלב״ה אין בנין בכלים אלא משום חומרא בעלמא א״כ טפי הול״ל דר״י ור״ל פליגי אפילו בגדולה דאית ביה חידקי לכך הוצרך תוס׳ לתרץ ולחלק בין חליות דהכא לחוליות דפ״ב דביצה דחוליות דהתם דמיא לתריסין שאין בהם בנין כ״כ וחוליות דהכא פשיטא ליה לסתמא דתלמודא דחמיר טובא דדמי לבנין גמור משום הכי משמע דאפילו בגדולה בחידקי שייך לגזור כן נ״ל בכוונת התוספות כאן מיהו בפ״ב דביצה כתבו התוספות עוד תירוץ אחר שנוטה קצת לסברא ראשונה שכתבתי ושם יבואר אי״ה ודו״ק:
מותר לנטותה (להרכיבה) ומותר לפרקה בשבת. ואם כלי קבוע כזה מותר להרכיבו ואין חוששים משום בניה, כל שכן שאין להחשיב בניה וסתירה במנורה! אלא אמר אביי: כאן מדובר במנורה מיוחדת שהיתה של חוליות, שהמנורה מורכבת מחלקים מתפרקים, ויש לחשוש שמא מתוך טלטולה תיפול המנורה ותתפרק לחלקיה, ויבוא להרכיבה, והריהו כעושה כלי בשבת. ומקשים: אי הכי [אם כך] שבמנורה כזו מדובר, מאי טעמיה [מה טעמו] של ר׳ שמעון בן לקיש דשרי [שמתיר]?
it is permitted to assemble it and it is permitted to dismantle it on Shabbat. If a permanent object like that one may be assembled on Shabbat and there is no concern for the prohibition of building, all the more so it should not be considered building and dismantling in the case of a candelabrum. Rather, Abaye said: Here it is referring to a special candelabrum made of joints, removable parts, and there is concern lest it fall and break into its component parts when it is moved, and one may come to reassemble it, which would be tantamount to crafting a vessel on Shabbat. The Gemara asks: If so, if it is referring to that type of candelabrum, what is the reason for the opinion of Rabbi Shimon ben Lakish who permits moving the candelabrum?
רש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) מַאי חוּלְיוֹת כְּעֵין חוּלְיוֹת דְּאִית בַּהּ חִידְקֵי הִלְכָּךְ אחוּלְיוֹת בֵּין גְּדוֹלָה בֵּין קְטַנָּה אֲסוּרָה לְטַלְטְלָהּ גְּדוֹלָה נָמֵי דְּאִית בָּהּ חִידְקֵי גְּזֵירָה אַטּוּ גְּדוֹלָה דְּחוּלְיוֹת כִּי פְּלִיגִי בִּקְטַנָּה דְּאִית בָּהּ חִידְקֵי במָר סָבַר גָּזְרִינַן וּמָר סָבַר לָא גָּזְרִינַן.

The Gemara replies: It is not referring to a candelabrum that can actually be dismantled. Rather, what is the meaning of joints? Similar to joints, i.e., there are grooves in it and it appears as if it is made of different components. Therefore, in summary: With regard to a candelabrum made of actual joints, both one that is large and one that is small, it is prohibited to move it. In addition, a large candelabrum that has grooves, everyone agrees that it is prohibited to move it by rabbinic decree, which was issued due to a large candelabrum made of joints. Because it is common for a large candelabrum to be made of joints, if one saw someone carrying a large, grooved candelabrum, he would mistakenly assume that it had joints due to the similarity between them, and would mistakenly permit carrying a large candelabrum actually composed of joints. Where Rabbi Yoḥanan and Reish Lakish disagree is in the case of a small candelabrum that has grooves. This Sage, Rabbi Yoḥanan, holds that we issue a decree prohibiting moving even a small, grooved candelabrum due to a large one. And this Sage, Reish Lakish, holds that we do not issue a decree. Because a small candelabrum is not typically made of joints, everyone realizes that the grooves are strictly decorative.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותתוספות רי״ד מהדורה תליתאהרשב״אבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואוקמה רחבה: במנורה דאית בה (חדק)⁠1 חידקי חידקי, שהן כעין חליות, שנראה המעמידה או המטלטלה כבונה. הילכך: דחליות, בין גדולה בין קטנה – אסורה. לית בה חליות2 ואית בה חידקי חידקי: גדולה – אסורה, דמיחלפא בגדולה של חליות.
כי פליגי, במנורה3 קטנה דאית בה חידקי חידקי: ר׳ יוחנן סבור: גזרינן קטנה דאית בה חידקי אטו גדולה דאית בה חידקי. וריש לקיש סבר: לא גזרינן.
1. מלת ״חדק״ זו מופיעה בכ״י וטיקן 128, אך חסרה בערוך ״חדק״ (2), ובבבלי בכ״י פרידברג, והיא הושמטה בדפוס וילנא.
2. כן כנראה צ״ל. בכ״י וטיקן 128: ״חלות״.
3. כן תוקן בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128: ״במנרה״.
ערך חדק
חדקא(שבת מו.) מאי חליות כעין חליות דאית ביה חידקי חידקי פי׳ שאין יוצאין זה מזה אבל נראין כשהן פרודין ואינן פרודין ונראה המעמידה או מטלטלה כבונה הלכך החליות בין גדולה בין קטנה אסירא וכו׳. (חולין נט.) סימני חיה חדוקות בעינן (א״ב בנוסחאות דידן כתוב חרוקות):
ערך חרק
חרקברבי יוחנן בן נורי אומר אף החרוקות (בסוף פרה) פי׳ כמו חרק עלי שינימו. ויחרקו שן. ויש לומר שאותו היד של כלי הוא של פרקים ויכפול אותו לאחוריו כדגרסינן (שבת מו.) לענין מנורה של חליות דאית בה חירקי (א״ב בנוסחאות דידן כתוב דאית בה חידקי) (גיטין מז.) כל חד וחד כד מחייה חד חיתא חרקינהו לשיניה:
א. [טיילכען. צואזאממענגעזעצטע שטיקער.]
ב. [מיט דיא ציין קריטצען.]
חידקי – חיתוכין סביב לה קרונ״ש ודומה לפרקים ומאן דחזי סבר של פרקים הוא.
גדולה – הואיל ודרכה לעשותה של חוליות כי אית ביה חידקי סברי דחוליות הן ואסור אפילו לריש לקיש כדאמר לעיל ניטלת בשתי ידים אסור לטלטלה.
כי פליגי בקטנה דאית בה חידקי – דכולי עלמא ידעי דלאו חוליות נינהו.
גזרינן – אטו חוליות.
דחוליות בין גדולה בין קטנה אסורה – קשה לר״י דבפ״ב דביצה (דף כא:) תנן ג׳ דברים ר״ג מחמיר כב״ש וחשיב אין זוקפין את המנורה ומשמע דב״ה שרי ומפרש התם בגמרא הכא במנורה של חוליות עסקינן משום דמיחזי כבונה דב״ש סברי יש בנין בכלים ויש סתירה בכלים וב״ה סברי אין בנין כו׳ אלמא שרי ב״ה מנורה של חוליות להחזיר ומאן דשרי בסוף פירקא להחזיר מטה של חוליות ברפוי איכא לאוקמא ה״נ ברפוי אבל למאן דאסר קשה ותירץ ר״י דהתם מיירי כגון שהחוליות מחוברין יחד ואינם מתפרקין ופעמים מטין אותן ופעמים זוקפין אותן.
הילכך דחליות בין גדולה בין קטנה אסירא – פירש המורה: שמא תתפרק ויחזירנה ונמצא עושה כלי. וקשיא לי טובא מדתנן בפרק יום טוב בהל׳ שלשה דברים רשב״ג מחמיר כדברי בית שמי אין טומנין את החמין מיום טוב לשבת ואין זוקפין את המנורה ביום טוב כו׳ ואמרינן בגמרא מאי קעביד אמר רב יצחק בר ביסנא הכא במנורה של חליות עסיקינן משום דמיחזי כי בונה1 ובהא פליגי בית שמי סברי יש בינין בכלים ויש סתירה בכלים ובית הלל סברי אין בנין בכלים ואין סתירה בכלים אלמא מנורה של חליות מותרת והכא היכי אסרי׳ לה. ונראה לי לתרץ דודאי מנורה שהיתה עשויה חליות חליות מותר לזוקפה דכיון דאין צריך מעשה אומן אין בינין וסתירה בכלים והכא בקני מנורה עסיקינן שהיה קניה עשויות חליות חליות ויש מעשה אומן בהחזרתן כדתניא לקמן המחזיר קני מנורה בשבת חייב חטאת והתם קא אמרינן בין גדולה בין קטנה אסירא שמא תתפרק ויבוא להחזירה ויתחייב חטאת. גדולה נמי ואית בה חידקי בחיבור קניה שנראין כאילו הן חליות ואינן של חליות אלא כולה היא מקשה או על ידי התכה בדפוס אסורה מדרבנן גזירה אטו גדולה דחליות כי פליגי בקטנה ואית בה חידקי.
1. כן בכ״י ששון 557. בדפוסים: ״כבונה״.
הלכך דחוליות בין גדולה בין קטנה אסורה. איכא למידק דבפרק שני דביצה (ביצה כא:) תנן שלשה דברים רבן גמליאל מחמיר כדברי בית שמאי וקא חשיב חדא מינייהו אין זוקפין את המנורה ביום טוב, ואוקימנא בגמרא (שם כב.) במנורה של חוליות משום דמיחזי כבונה בית שמאי סברי יש בנין בכלים ויש סתירה בכלים ובית הלל סברי אין בנין בכלים ואין סתירה בכלים, אלמא שרי אפילו לזקוף מנורה של חוליות וכל שכן דשרי לטלטל. ויש לומר דההיא במנורה רפויה, וכדברי רבן שמעון בן גמליאל דאמר בסוף פירקין (שבת מז:) אם היה רפוי מותר גבי מטה של חוליות. ובתוס׳ הקשו לתירוץ זה דאם כן תקשי למאן דאסר לקמן ברפוי. ולדידי נמי קשיא לי דאי ההיא ברפויה תקשי לן, דהא בהדיא רבן גמליאל מחמיר כדברי בית שמאי, ואילו במטה רפויה מתיר רבן שמעון בן גמליאל אפילו לכתחלה, ומי נימא דמיקל רבן שמעון בן גמליאל במה שהיו בית אביו מחמירין. אלא שבזו יש לי לומר דהכא לאחרים והתם לעצמן, וכמו שאמרו לו שם (ביצה כא:) ומה נעשה לבית אביך שהן מחמירין על עצמן ומקילין אצל אחרים. ותירצו הם ז״ל דמנורה דהתם מיירי במנורה של חוליות מחוברין יחד ואינן מפורקין ופעמים מטין אותן ופעמים זוקפין אותם, והא דהכא בשל חוליות מפורקין.
אבל הרב אלפסי ז״ל לא הביא בהלכותיו כלל הא דרבי יוחנן דהכא, לומר שאין הלכה כן, משום דמשמע ליה דרבי יוחנן אתיא כמאן דאמר יש בנין בכלים, והלכך במחזיר כל צרכו ואפילו שלא תקע חייב חטאת ומשום הכי קא אסר הכא לטלטלה משום דמיחזי כבונה, וקסבר רבי יוחנן דההיא דשרו בית הלל התם ברפויה ובשאינו מחזיר כל צרכו, ומשום שמחת יום טוב התירו אפילו לזוקפה והוא שלא החזיר כל צרכו אבל בשבת אסור לטלטל, אבל אנן דקיימא לן דאין בנין בכלים אלא אם כן תוקע וכדאמרינן בריש פרק כל הכלים (שבת קכב:) גבי דלת של שידה תיבה ומגדל שרינן לטלטל אפילו בשבת, ואי רפויה שריא אפילו להחזיר וכדאמרינן לקמן (שבת מז:) גבי מטה גללניתא. ומכל מקום אינו מחוור, דהא משמע דמסקנא דגמרא כי הא דרבי יוחנן, מדקא מתמהינן אי הכי מאי טעמא דריש לקיש, ועוד מדמסקינן וכיילינן הלכך דחוליות בין גדולה בין קטנה אסורה, גדולה נמי ואית בה חידקי אסורה גזירה אטו גדולה של חוליות. ובפרק קמא דביצה (ביצה י׳. ד״ה הכי) כתבתי יותר בסייעתא דשמיא בשמעתא דמוחלפת השיטה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומשיבים: אכן אין מדובר כאן במנורה מתפרקת ממש, אלא מאי [מה פירוש] ״חוליות״ שאמרנו — כעין חוליות, דאית [שיש] בה חידקי חריצים] ונראית כאילו היתה עשויה פרקים. הלכך [משום כך] אפשר לסכם: מנורה העשויה חוליות ממש, בין שהיא גדולה ובין שהיא קטנהאסורה לטלטלה. ומנורה גדולה נמי דאית [גם כן שיש] בה חידקי [חריצים] — אסורה בטלטול לדעת הכל, גזירה היא שגזרו חכמים אטו [משום] מנורה גדולה שעשוייה חוליות, כי מנורה גדולה שכיח שתהיה מורכבת מחוליות, ואם יתירו לטלטל את הגדולה בעלת החריצים, הרי מחמת דמיונן זו לזו יחשבו אנשים שהיא בעלת חוליות, ויבואו להתיר את טלטול הגדולה בעלת החוליות. כי פליגי [כאשר נחלקו] ר׳ יוחנן וריש לקיש היה זה במנורה קטנה דאית [שיש] בה חידקי [חריצים] מר סבר [חכם זה, ר׳ יוחנן, סבור] כי גזרינן [גוזרים אנו] ואוסרים בטלטול אף את הקטנה שיש בה חריצים משום הגדולה, ומר סבר [וחכם זה, ריש לקיש סבור] כי לא גזרינן [אין אנו גוזרים], כי מנורה קטנה כרגיל אינה עשויה פרקים, והכל יודעים שהחריצים שבה נעשו לנוי בלבד.
The Gemara replies: It is not referring to a candelabrum that can actually be dismantled. Rather, what is the meaning of joints? Similar to joints, i.e., there are grooves in it and it appears as if it is made of different components. Therefore, in summary: With regard to a candelabrum made of actual joints, both one that is large and one that is small, it is prohibited to move it. In addition, a large candelabrum that has grooves, everyone agrees that it is prohibited to move it by rabbinic decree, which was issued due to a large candelabrum made of joints. Because it is common for a large candelabrum to be made of joints, if one saw someone carrying a large, grooved candelabrum, he would mistakenly assume that it had joints due to the similarity between them, and would mistakenly permit carrying a large candelabrum actually composed of joints. Where Rabbi Yoḥanan and Reish Lakish disagree is in the case of a small candelabrum that has grooves. This Sage, Rabbi Yoḥanan, holds that we issue a decree prohibiting moving even a small, grooved candelabrum due to a large one. And this Sage, Reish Lakish, holds that we do not issue a decree. Because a small candelabrum is not typically made of joints, everyone realizes that the grooves are strictly decorative.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותתוספות רי״ד מהדורה תליתאהרשב״אבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) וּמִי א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הָכִי וְהָאָמַר ר׳רַבִּי יוֹחָנָן הֲלָכָה כִּסְתָם מִשְׁנָה וּתְנַן מוּכְנִי שֶׁלָּהּ בִּזְמַן שֶׁהִיא נִשְׁמֶטֶת אֵין חִיבּוּר לָהּ וְאֵין נִמְדֶּדֶת עִמָּהּ וְאֵין מַצֶּלֶת עִמָּהּ בְּאֹהֶל הַמֵּת וְאֵין גּוֹרְרִין אוֹתָהּ בְּשַׁבָּת בִּזְמַן שֶׁיֵּשׁ עָלֶיהָ מָעוֹת.

The Gemara questions: And did Rabbi Yoḥanan actually say that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda? Didn’t Rabbi Yoḥanan state the following principle: The halakha is in accordance with an unattributed mishna? And we learned in the mishna that discusses ritual impurity of a wagon with a detachable undercarriage: The wagon’s undercarriage, when it is detachable from the wagon, it is not considered connected to it and they are considered independent units as far as the halakhot of ritual impurity are concerned. And it is not measured with it. This refers to calculating the volume of forty se’a, as a vessel with a volume larger than forty se’a does not have the legal status of a vessel and cannot become ritually impure. And the undercarriage likewise does not protect together with the wagon in a tent over the corpse. A large wagon is considered a tent in and of itself, and the vessels inside the wagon do not become impure if the wagon is over a dead body. However, the undercarriage is not included with the wagon in this regard. If a hole in the wagon is sealed by the undercarriage, it is not considered to be sealed with regard to preventing ritual impurity. And, likewise, one may not pull the wagon on Shabbat when there is money upon it.
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״ירשב״אבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
איני, דגזר ר׳ יוחנן, והא איהו דאמר: הלכה כסתם משנה. ותנן סתמא בכלים פרק י״ח במוכני של שידה: ואין גוררין אותה בשבת בזמן שיש עליה מעות. ודייקינן מינה: הא אין עליה מעות – שריא, ואף על גב דהוו עליה כל בין השמשות – ולא גזרינן כשאין עליה מעות אטו משיש עליה מעות.
ערך חבר
חברא(שבת יא.) אמר רב תחת ישמעאל ולא תחת עכו״ם תחת עכו״ם ולא תחת חבר תחת חבר ולא תחת תלמיד חכם תחת תלמיד חכם ולא תחת יתום ואלמנה. פירוש תחת ישמעאל ולא תחת עכו״ם תחת סתם עכו״ם ולא תחת חבר שהיו פרסיים קורין לכומרים חברין והיו אותן חברין רעים מאד ומצירין לישראל (שבת מו.) מהו לטלטולי שרגא דחנוכתא מקמי חברי בשבתא פי׳ שגזרו שצא להדליק נר שום אדם אלא לגלוליהם ביום אידם והיו ישראל מדליקין בסתר ואם יראו העכו״ם נר חנוכה ידעו שמדליקין בתיהן. (ביצה ו) האידנא דאיכא חברי חיישינן פי׳ שאומר לישראל כיון שאתם קוברין המת שלכם תקברו המת שלנו ביום טוב שלכם חיישינן ומשהינן למחר. ואמרינן (יבמות סג) בגוי נבל אכעיסם רבי יוחנן אמר אלו חברים אמר ליה לרבי יוחנן אתו חברי לבבל שגא נפל מקבלי שוחדא תריץ יתיב גזרו על שלש משום שלש על בשר משום מתנות ועל המרחצאות משום טבילה קח מחטטי שכבי מפני ששמחים ביום אידם. ואמרינן (גיטין טז) רבה בר בר חנה חלש עול לגביה רב יהודה ורבנן לשיולו ביה אדהכי אתא ההוא חברא ושקלה לשרגא מקמייהו אמר רחמנא או בטולך או בטולא דבר עשו. למימרא דרומאי מעלו מפרסאי והתני רבי חייא אלהים הבין דרכה והוא ידע וכו׳ ידע הקב״ה בישראל שאינן יכולין לקבל גזירתן של רומיים עמד והגלן לבבל שהיו מאז החברים האלה במדי ופרס לפיכך אמר רב תחת עכו״ם ולא תחת חבר ותחת חבר ולא תחת תלמיד חכם שאף על פי שחבר מיצר הרבה יש לו אימת ממשלה והליסטין ופריצי העם יראים ממנו אבל תלמיד חכם לא כמפורש בערך אסי ואעפ״כ תלמיד חכם טפי עדיף ויש לו אימה מיתום ואלמנה (א״ב מדינה קרובה לארמניא נקראת בלשון העמים חבריא ואנשיה חברים):
ערך דבר
דברב(ברכות מא:) אמר רב פפא דברים הבאים מחמת הסעודה בתוך הסעודה אין טעונין ברכה לא לפניהן ולא לאחריהן שלא מחמת הסעודה בתוך הסעודה טעונין ברכה לפניהן ולא לאחריהן שלא מחמת הסעודה לאחר הסעודה טעונין ברכה בין לפניהן בין לאחריהן פי׳ כל דבר הבא בתוך הסעודה מחמת הסעודה לאכול בהן פת כגון מירי תבשילין וכיוצא בהן דעבידי ללפת בהן אין טעונין ברכה לא לפניהן ונא לאחריהן יש מי שאומרי׳ ואפילו ענבים ותאנים ורמונים וכיוצא בהן שהרבה בני אדם אוכלין בהן פיתם בזמן שבאין בתוך הסעודה למלפת בהן פת הפת פוטרתן ואינן צריכין ברכה לא לפניהן ולא לאחריהן ודייסא וכיוצא בהן ואף על גב דאמרי בבלאי טפשאי דאכלי נהמא בנהמ׳ אם נהמא ממש היא דברי הכל פת פוטרת את הפת ואם אינה פת הרי היא תבשיל ופת לדברי הכל פוטר׳ כל תבשיל הבא מחמת סעודה בסעודה אבל דברים הבאים בתוך הסעודה שלא מחמת הסעודה כגון מיני מתיקה חביצה ודובשא ופאלודג וכיוצא בהן שבאין למתיקה ולא ללפת טעונין ברכה לפניהן ולת לאחריהן פירוש פאלודג לשון ישמעאל הוא והוא מאכל שעושין מן בצים ושקדים ודבש. דברים הבאים שלא מחמת הסעודה לאחר הסעודה כגון אבטיחים וענבים ורימונים וכיוצא בהן שאינן באין ללפת בהן שכבר סילקו הפת מלפניהן ועדיין לא רחצו ידיהן הרי אלו טעונין ברכה בין לפניהן ובין לאחריהן שכיון שלא באו ללפת בהן אין ברכת המזון פוטרתן מלברך אחריהן הלכך צריכין ברכה לפניהן ולאחריהן זה פי׳ דברי רב פפא שפסק הלכה. דבר הגורם לממון כממון דמי (בבא קמא עא:) סבר לה כרבי שמעון דאמר דבר הגורם לממון כממון דמי דברים האמורין בפרשה (סוטה כד: יבמות לו) רב אמר קנה לכל ושמואל אמר לא קנה אלא לדברים האמורים בפרשה פי׳ בגמר׳ דבני מערבא גרסי (בהבא על יבמתו) דברים האמורים בפרשה לאוסרה לאחיו ולירש נכסי המת ולהתיר צרתה לשוק רבי יוחנן אמר קנה לכל הדברים אמר רבי יצחק מה פליגין כשהערה בה אבל אם גמר את הביאה כולי עלמא מודו שקנה הוא לכל הדברים אמר רב מתנה מה פליגין כשבא עליה בבית אביה אבל אם בא עליה בבית בעלה כולי עלמא מודו שקנה לכל הדברים ש״מ לרבי יוחנן אפי׳ בהערא׳ בבית אביה קנה לכל הדברים ואסורה לבעלה נמי כיבמה ליבם יבמה לבעל אתיא ביאה ביאה אשה לבעלה אתיא קיחה קיחה: (נדרים מז) במשנת הריני עליך חרם ואת עלי שניהן מותרין בדבר של עולי בבל כגון הר הבית והעזרות והלשכות והבור שבאמצע הדרך ואסורין בדבר של אותה העיר כגון הרחבה המרחץ ובור הכנסת התיבה והספרים. שלשה דברים נחלקו בהן שמאי והלל נדה וחלה ומקוה וארבע שחזרו ב״ה להורות כדברי ב״ש האשה שבאה ממדינת הים ובכתובתה ומי שחציו עבד וחציו בן חורין וכלי חרס מציל על הכל (משנה עדיות ב) אוכלי דבר אחר פסולין לעדות (סנהדרין כו) פי׳ מקבלי צדקה מן הגוי. אי פגע בדבר אחר קשה לדבר אחר (שבת קכט) פי׳ אי פגע בחזיר קשה לצרעת (פסחים עו) מר בר אשי אמר אפילו למיכלה במלחא נמי אסור משום דקשה לריחא ולדבר אחר פי׳ אשה לריח הפה וצרעת. דבר שאין מתכוין סבר לה כרבי שמעון. מלאכה שאינה צריכה לגופה סבר לה כרבי יהודה (זבחים צב. שבת מא: שבת מו) הא שמעינן ליה לר׳ שמעון דאמר דב׳ שאין מתכוין מותר דתניא רבי שמעון אומר גורר אדם מטה כסא וספסל. (שבת צג) אמר ריש לקיש פוטר היה רבי שמעון אף במוציא את המת לקוברו דכמלאכה שאינה צריכה לגופה היא ותנא קמא המחייב היינו רבי יהודה ומודה היה רבי שמעון במרא לחפור בו וספר תורה לקרות בו פשיט׳ דאיהו נמי מלאכה שאינה צריכה לגופה היא וכו׳ סבירא לן מיהא שמעינן עיקר פלוגתא דרבי יהודה ורבי שמעון במלאכה שאינה צריכה לגופה וכו׳ ור״ח ז״ל אמר פלוגתא דרבי יהודה ורבי שמעון בהדיא לא אשכחן היכא פליגי אלא מדיוקייהו. (שבת קה) הא רבי יהודה דאמר מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב עליה הא רבי שמעון דאמר מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה ותו הא דתנא ועל עקרב שלא תשוך וכו׳ ואמרינן איכא דמתני לה אהא הצד נחש בשבת ומתעסק בו שלא ישכנו פטור ואם לרפואה חייב מאן תנא אמר רב רבי שמעון היא דאמר מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה וכי אמר שמואל כל פטורי דשבת פטור אבל אסור בר מהני תלת דפטור ומותר וחד מינייהו הצד נחש בשבת וממאי דפטור ומותר הוא דתנן ועל עקרב שלא תשוך שמע מינה כיפליגי במתניתין במלאכה שאינה צריכה לגופה פליגי וקשיא לן אי הכי חשיא דשמואל אדשמואל הכא אמר דפטור ומותר וטעמא מכופין קערה על גבי הנר אלמא שמואל במלאכה שאינה צריכה לגופה כרבי שמעון סבירא ליה והא קיימא לן דשמואל סבירא ליה כרבי יהודה דתנן המיחם שפינהו וכו׳ ואמרינן (שבת מו) דשמואל כרבי יהודה סבירא ליה. (בבא קמא נד) נפל לתוכו שור פירוש כגון בהמה וחיה דכתיב בהון בהדיא דמטמאין במגע ובמשא אבל עופות דאינן מטמאין במגע ובמשא אלא כגריס בבית הבליעה בדבר שמוסר עצמו עליו (בבא מציעא צב) פועל אוכל קישות פי׳ בדבר שמוסר נפשו עליו והוא כדי שכרו. בדבר שאין זרעו כלה (פסחים לד מנחות ע) מאי שנא מכל חטי ושערי דעלמא אמר ליה דבר שזרעו כלה בהן כגון אלו לא קא מיבעיא לי כי קא מיבעיא לי דבר שאין זרעו כלה מאי תפשוט דאמר רב יצחק אמר רבי יוחנן ליטרא בצל שתקנו וכו׳ ש״מ חטים ושעורים וכיוצא בהן דבר שזרעו כלה בצל וכדומה לו דבר שאין זרעו כלה (נדרים נט) ודילמא בדבר שזרעו כלה הא תניא אלו הן חסיות הלוף והשום והבצלים. דבר שאין בו דעת לישאל בין ברשות היחיד ובין ברשות הרבים ספיקו טהור (סוטה כח) מה סוטה רשות היחיד אף שרץ רשות היחיד מה סוטה דב׳ שיש בו דעת לישאל אף שרץ שיש בו דעת לישאל. (נדה ג פסחים כ):
ערך דבר
דברג(ברכות מא:) אמר רב פפא דברים הבאים מחמת הסעודה בתוך הסעודה אין טעונין ברכה לא לפניהן ולא לאחריהן שלא מחמת הסעודה בתוך הסעודה טעונין ברכה לפניהן ולא לאחריהן שלא מחמת הסעודה לאחר הסעודה טעונין ברכה בין לפניהן בין לאחריהן פי׳ כל דבר הבא בתוך הסעודה מחמת הסעודה לאכול בהן פת כגון מירי תבשילין וכיוצא בהן דעבידי ללפת בהן אין טעונין ברכה לא לפניהן ונא לאחריהן יש מי שאומרי׳ ואפילו ענבים ותאנים ורמונים וכיוצא בהן שהרבה בני אדם אוכלין בהן פיתם בזמן שבאין בתוך הסעודה למלפת בהן פת הפת פוטרתן ואינן צריכין ברכה לא לפניהן ולא לאחריהן ודייסא וכיוצא בהן ואף על גב דאמרי בבלאי טפשאי דאכלי נהמא בנהמ׳ אם נהמא ממש היא דברי הכל פת פוטרת את הפת ואם אינה פת הרי היא תבשיל ופת לדברי הכל פוטר׳ כל תבשיל הבא מחמת סעודה בסעודה אבל דברים הבאים בתוך הסעודה שלא מחמת הסעודה כגון מיני מתיקה חביצה ודובשא ופאלודג וכיוצא בהן שבאין למתיקה ולא ללפת טעונין ברכה לפניהן ולת לאחריהן פירוש פאלודג לשון ישמעאל הוא והוא מאכל שעושין מן בצים ושקדים ודבש. דברים הבאים שלא מחמת הסעודה לאחר הסעודה כגון אבטיחים וענבים ורימונים וכיוצא בהן שאינן באין ללפת בהן שכבר סילקו הפת מלפניהן ועדיין לא רחצו ידיהן הרי אלו טעונין ברכה בין לפניהן ובין לאחריהן שכיון שלא באו ללפת בהן אין ברכת המזון פוטרתן מלברך אחריהן הלכך צריכין ברכה לפניהן ולאחריהן זה פי׳ דברי רב פפא שפסק הלכה. דבר הגורם לממון כממון דמי (בבא קמא עא:) סבר לה כרבי שמעון דאמר דבר הגורם לממון כממון דמי דברים האמורין בפרשה (סוטה כד: יבמות לו) רב אמר קנה לכל ושמואל אמר לא קנה אלא לדברים האמורים בפרשה פי׳ בגמר׳ דבני מערבא גרסי (בהבא על יבמתו) דברים האמורים בפרשה לאוסרה לאחיו ולירש נכסי המת ולהתיר צרתה לשוק רבי יוחנן אמר קנה לכל הדברים אמר רבי יצחק מה פליגין כשהערה בה אבל אם גמר את הביאה כולי עלמא מודו שקנה הוא לכל הדברים אמר רב מתנה מה פליגין כשבא עליה בבית אביה אבל אם בא עליה בבית בעלה כולי עלמא מודו שקנה לכל הדברים ש״מ לרבי יוחנן אפי׳ בהערא׳ בבית אביה קנה לכל הדברים ואסורה לבעלה נמי כיבמה ליבם יבמה לבעל אתיא ביאה ביאה אשה לבעלה אתיא קיחה קיחה: (נדרים מז) במשנת הריני עליך חרם ואת עלי שניהן מותרין בדבר של עולי בבל כגון הר הבית והעזרות והלשכות והבור שבאמצע הדרך ואסורין בדבר של אותה העיר כגון הרחבה המרחץ ובור הכנסת התיבה והספרים. שלשה דברים נחלקו בהן שמאי והלל נדה וחלה ומקוה וארבע שחזרו ב״ה להורות כדברי ב״ש האשה שבאה ממדינת הים ובכתובתה ומי שחציו עבד וחציו בן חורין וכלי חרס מציל על הכל (משנה עדיות ב) אוכלי דבר אחר פסולין לעדות (סנהדרין כו) פי׳ מקבלי צדקה מן הגוי. אי פגע בדבר אחר קשה לדבר אחר (שבת קכט) פי׳ אי פגע בחזיר קשה לצרעת (פסחים עו) מר בר אשי אמר אפילו למיכלה במלחא נמי אסור משום דקשה לריחא ולדבר אחר פי׳ אשה לריח הפה וצרעת. דבר שאין מתכוין סבר לה כרבי שמעון. מלאכה שאינה צריכה לגופה סבר לה כרבי יהודה (זבחים צב. שבת מא: שבת מו) הא שמעינן ליה לר׳ שמעון דאמר דב׳ שאין מתכוין מותר דתניא רבי שמעון אומר גורר אדם מטה כסא וספסל. (שבת צג) אמר ריש לקיש פוטר היה רבי שמעון אף במוציא את המת לקוברו דכמלאכה שאינה צריכה לגופה היא ותנא קמא המחייב היינו רבי יהודה ומודה היה רבי שמעון במרא לחפור בו וספר תורה לקרות בו פשיט׳ דאיהו נמי מלאכה שאינה צריכה לגופה היא וכו׳ סבירא לן מיהא שמעינן עיקר פלוגתא דרבי יהודה ורבי שמעון במלאכה שאינה צריכה לגופה וכו׳ ור״ח ז״ל אמר פלוגתא דרבי יהודה ורבי שמעון בהדיא לא אשכחן היכא פליגי אלא מדיוקייהו. (שבת קה) הא רבי יהודה דאמר מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב עליה הא רבי שמעון דאמר מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה ותו הא דתנא ועל עקרב שלא תשוך וכו׳ ואמרינן איכא דמתני לה אהא הצד נחש בשבת ומתעסק בו שלא ישכנו פטור ואם לרפואה חייב מאן תנא אמר רב רבי שמעון היא דאמר מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה וכי אמר שמואל כל פטורי דשבת פטור אבל אסור בר מהני תלת דפטור ומותר וחד מינייהו הצד נחש בשבת וממאי דפטור ומותר הוא דתנן ועל עקרב שלא תשוך שמע מינה כיפליגי במתניתין במלאכה שאינה צריכה לגופה פליגי וקשיא לן אי הכי חשיא דשמואל אדשמואל הכא אמר דפטור ומותר וטעמא מכופין קערה על גבי הנר אלמא שמואל במלאכה שאינה צריכה לגופה כרבי שמעון סבירא ליה והא קיימא לן דשמואל סבירא ליה כרבי יהודה דתנן המיחם שפינהו וכו׳ ואמרינן (שבת מו) דשמואל כרבי יהודה סבירא ליה. (בבא קמא נד) נפל לתוכו שור פירוש כגון בהמה וחיה דכתיב בהון בהדיא דמטמאין במגע ובמשא אבל עופות דאינן מטמאין במגע ובמשא אלא כגריס בבית הבליעה בדבר שמוסר עצמו עליו (בבא מציעא צב) פועל אוכל קישות פי׳ בדבר שמוסר נפשו עליו והוא כדי שכרו. בדבר שאין זרעו כלה (פסחים לד מנחות ע) מאי שנא מכל חטי ושערי דעלמא אמר ליה דבר שזרעו כלה בהן כגון אלו לא קא מיבעיא לי כי קא מיבעיא לי דבר שאין זרעו כלה מאי תפשוט דאמר רב יצחק אמר רבי יוחנן ליטרא בצל שתקנו וכו׳ ש״מ חטים ושעורים וכיוצא בהן דבר שזרעו כלה בצל וכדומה לו דבר שאין זרעו כלה (נדרים נט) ודילמא בדבר שזרעו כלה הא תניא אלו הן חסיות הלוף והשום והבצלים. דבר שאין בו דעת לישאל בין ברשות היחיד ובין ברשות הרבים ספיקו טהור (סוטה כח) מה סוטה רשות היחיד אף שרץ רשות היחיד מה סוטה דב׳ שיש בו דעת לישאל אף שרץ שיש בו דעת לישאל. (נדה ג פסחים כ):
ערך מכן
מכןד(יומא לז.) אף הוא עשה מוכני לכיור שלא יהיו מימיו נפסלין בלינה. (גמרא) מאי מוכני אמר רבא גלגלא דהוו משקיעין ביה פירוש מוכני גלגל הוא. (עירובין קד.) וממלאין מבור הגילה בגלגל בשבת ודייקינן בשבת אין במדינה לא דאולודי קלא בשבת אסור וזה יש לו קול. (תמיד כח) עד שיהיו שומעין קול העץ שעשה בן קטין מוכני לכיור. והן אומר הגיע. ומפורש (זבחים יח) והוא שהיה מושך ומסלק הכיור מלא מים מתוך הים שעשה שלמה שהיה משוקע בו כל הלילה שלא יפסלו מימיו בלינה וגרסינן בירושלמי הים הזה בית טבילה לכהנים היה שנאמר והים לרחצה לכהנים בו ואקשינן ולאו כלי הוא ופרקינן כההיא דא״ר יהושע בן לוי אמת המים היתה מושכת לו מעין עיטם (שבת מו) ותנן (אהלות פרק ח) מוכני שלה בזמן שהיא נשמטת פי׳ גם זה גלגל הוא הוא כגון גלגל של עגלה. אינמי גלגל של בור שתולין אותו על פיו ומעלין בו דלי כדכתיב ונרוץ הגלגל אל הבור. ויש אומרים מוכני מלשון ואת כנו. (חולין טז) השוחט במוכני שחיטתו כשירה. פי׳ במוכני דבר המתגלגל בעיגול כדאמרינן אף הוא עשה מוכני ומפרש בגמרא גלגלא. ומוכני זה לשון יון והוא כגון סולם ששליבותיו עולות בנין שגלגל סביבותיו כמין כבש ומשתפע ועולה בעיגולא. ויש כענין הזה סכין מובלעת בתוך יד הסכין ואינה נראית הסכין אלא זנבה יוצאת מן הקצה התחתונה של יד הסכין וכשמחזיר בגילגול זנב הסכין ראשה יוצאת מן הקצה האחר וכל זמן שמתגלגל הזנב בגלגול הריחים הסכין יוצאת כענין הזה אם היתה בהמה רבוצה ונתן יד סכין זה בצוארה וסיבב זנב הסכין ויצא הסכין ושחטה כיון שמכח בן אדם נמשך הסכין ושחטה שחיטתו כשירה אבל אם היו מים מסבבין את זנב הסכין כעין סדנא דפחרא שהוא כגון גלגל של יוצרים ואם מכח המים יצא הסכין ושחט כיון דלאו מכח אדם שחטה שחיטתו פסולה (חולין לא) נפלה הסכין ושחטה ואע״פ ששחטה כדרכה שחיטתו פסולה ואם מכח בן אדם נפלה הסכין ושחטה שחיטתו כשרה זה פירוש מוכני וסדנא דפחרא וסדנא דמיא סדנא דפחרא הוא גלגל היוצר שגלגלו ע״י אדם וסדנא דמיא כגון הריחים של מים. פי׳ כח ראשון אתי מכח אדם. וכדרב פפא הא דרב פפא (סנהדרין עז) זה פירוש רבינו חננאל זצ״ל (א״ב פירוש בלשון יוני ורומי מעשה ערמנות עוזר לעשות דבר מה בקלות ובפרט להניע כובד גדול תרגום שני בפסוק בימים ההם כשבת כורסא במוכנא אזל):
ערך קשר
קשרה(שבת מו) רבה בר פפא אמר קישרי כבר פי׳ בערך אנקטמין. קשרי פיאה כבר פי׳ בערך פיאה (שביעית פרק ג) רבי יוסי אמר משיקשר פי׳ משיעשה קשרים קשרים שכיון שנתקשר קשר העליון מיד הוא יבש (בפרק אחרון במקואות) אלו שאינן צריכין שיבואו בהן המים קשרי העני פי׳ הקשרית שבבגדי העני אינו צריך להתירם בשעה שטובל הבגד פ״א קשרים שיש לבגדי אנשי המלכות בגדים נפתחים ונסגרים ויש לנשים עדי כדכתיב התשכח בתולה עדיה כלה קשוריה וכתיב והצעדות והקשורים ומתרגמינן וקילמומסיא (נדה נב:) אחת על קשרי אצבעותיה של ידו אחת על קשרי אצבעותיה של רגל (סנהדרין קח:) ת״ר שלשה שימשו בתיבה וכולן לקו ואלו הן עורב וחם וכלב כלב נקשר עורב רק חם יצא ממנו כוש שלקה בעורו וישנו בערך פחם:
א. [גייסטליכער. איין לאנד.]
ב. [ווארט, זאכע.]
ג. [ווארט, זאכע.]
ד. [מאשונע.]
ה. [בינדען, קוואסטען.]
ומי אמר רבי יוחנן הכי – הלכה כר׳ יהודה.
הא דאקשינן הכא: מי אמר רבי יוחנן הכי והאמר רבי יוחנן הלכה כסתם משנה ותנן (כלים פי״ח מ״ב) מוכני שלה וכו׳. ואיצטריך רבי זירא לתרץ תהא משנתינו בשלא היו עליה מעות כל בין השמשות שלא לשבור דבריו של רבי יוחנן. תמיהא לי דהא אדרבה אקשינן בשלהי מי שהחשיך (שבת קנו, ב. קנז.) ומי אמר רבי יוחנן הלכה כרבי שמעון והאמר רבי יוחנן הלכה כסתם משנה ותנן (ביצה לא.) אין מבקעין עצים מן הקורה ולא מן הקורה שנשברה ביום טוב, ואקשינן עליה נמי מן סתמות אחרות דתנן (שם כט, ב. ל.) מתחילין בערימת התבן אבל לא בעצים שבמוקצה, ותנן (שם מ.) אין משקין ואין שוחטין את המדבריות אבל משקין ושוחטין את הבייתות, ואצטריך לשנויי רבי יוחנן סתמא אחרינא אשכח דתנן (שבת קמג.) מגביהין מעל השלחן עצמות וקליפין וכו׳. וכיון שכן מאי קא מקשה הכא ממוכני שלה דהא איכא סתמי אחריני טובא כרבי יהודה, ומאי קא מתרץ לה נמי שלא לשבור דבריו של רבי יוחנן דהא איכא אחרינא דתקשי ליה. ועוד קשיא לי אמאי לא מייתי התם הא דמוכני.
ויש לומר דהכא במוקצה מחמת איסור בלבד הוא דקאמר רבי יוחנן הכא דהלכה כרבי יהודה, אבל בשאר מוקצה כרבי שמעון סבירא ליה וכדאמרינן התם, והלכך לא מצי לאותביה מהנך סתמי דמייתינן התם דמוקצה מחמת איסור חמיר טפי. והתם נמי לא אותבינן עליה הא דמוכח מהאי טעמא גופא. והכא נמי לא ניחא ליה לשנויי רבי יוחנן סתמא אחרינא אשכח, דתנן אין משקין ושוחטין את המדבריות וכל שכן הכא דמוקצה מחמת איסור, שלא לשבור נמי דברי רבי יוחנן דפסק בשאר מוקצה כרבי שמעון.
וכן הלכה דבשאר מוקצה הלכה כרבי שמעון, ובמוקצה מחמת איסור בלחוד הלכה כרבי יהודה, וכדאיתא התם בשלהי פרק מי שהחשיך.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בגמרא ומי אמר ר״י הכי והאר״י הלכה כסתם משנה ותנן מוכני שלה. והקשה הרשב״א ז״ל בחידושיו דאמאי מייתי הכא טפי הך סתמא דמוכני מהנך סתמא דמייתי הש״ס בסוף מכילתין כגון ההיא דעצמות וקליפין ותירץ דהתם לא איירי במוקצה מחמת איסור משא״כ הכא דאיירי במוקצה מחמת איסור דחמיר טובא כו׳ ע״ש. ולענ״ד אין זה מספיק אדרבא כ״ש דלא מקשה הכא מידי דאית לן למימר דרבי יוחנן סתמא אחרינא אשכח היינו האי דאין משקין ושוחטין והך סתמא עדיפא טפי כיון שנשנה בסוף המסכת כמ״ש התוספות ברפ״ק דביצה. והנלע״ד דהנך סתמי דסוף מכילתין ודרפ״ק דביצה לא שייכי הכא דהנך כולהו איירי במוקצה לאכילה משא״כ כל השקלא וטריא דהכא בפלוגתא דר״י וריב״ל בענין נר קאי אברייתא דלעיל לענין טלטול מש״ה מקשה שפיר מטלטול דנר לטלטול דמוכני ולפ״ז לא שייך לומר דר״י סתמא אחרינא אשכח האי דאין משקין ושוחטין דשאני התם דהוי מוקצה לאכילה דחמיר טפי. אף לפי מ״ש לעיל בתחלת הסוגיא דלא שייך לחלק בין מוקצה לאכילה למוקצה לטלטול וכתבתי לפרש הא דמחלק בר״פ מפנין בענין אחר היינו משום דמסברא דנפשין אין לנו לחלק משא״כ היכא דקשיא סתמא אסתמא פשיטא שיש לנו לחלק בסברא כל דהו כי היכי דלא תיקשי סתמא אסתמא כנ״ל:
מיהו לפי מ״ש לעיל בסוגיא דמוכני וגבי חטין שזרען בקרקע א״צ לכל זה דבלאו הכי מוקי רבי זירא שפיר הך מתני׳ דמוכני כר״י משום דלא משמע ליה לאוקמי כר״ש דא״כ אפילו ביש עליה מעות הוי שרי כמ״ש שם ודו״ק:
א ולגופו של דבר שואלים: ומי [והאם] אמר ר׳ יוחנן הכי [כך] שהלכה כר׳ יהודה? והאמר [והרי אמר] ר׳ יוחנן כלל: הלכה כסתם משנה (כמשנה שלא נזכר שם אומרה). ותנן [ושנינו במשנה] בענין טומאה, שעגלה שיש לה מוכני שהיא מערכת גלגלים נפרדת, המוכני שלה בזמן שהיא נשמטת ונפרדת מן העגלה — אין המוכני חיבור לה, לעגלה, להיחשב כיחידה אחת לא לענין קבלת טומאה ולא לענין טהרה מטומאה. ואין היא נמדדת עמה לשיעור ארבעים סאה. כי כלי הגדול משיעור זה שוב אינו מקבל טומאה, ומוכני של עגלה אינו נמדד עמה לצורך זה. וכן אין מצלת עמה באהל המת, כי עגלה גדולה נחשבת כאוהל (בית) לעצמו, והכלים שבתוך העגלה אינם נטמאים אם העגלה מאהילה על המת, ואולם המוכני של העגלה אינו מצטרף עמה לצורך זה. ואם יש בעגלה עצמה נקב אין סתימתו על ידי המוכני סותמתו לענין טומאה. וכן אין גוררין אותה, את המוכני, בשבת בזמן שיש עליה מעות.
The Gemara questions: And did Rabbi Yoḥanan actually say that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda? Didn’t Rabbi Yoḥanan state the following principle: The halakha is in accordance with an unattributed mishna? And we learned in the mishna that discusses ritual impurity of a wagon with a detachable undercarriage: The wagon’s undercarriage, when it is detachable from the wagon, it is not considered connected to it and they are considered independent units as far as the halakhot of ritual impurity are concerned. And it is not measured with it. This refers to calculating the volume of forty se’a, as a vessel with a volume larger than forty se’a does not have the legal status of a vessel and cannot become ritually impure. And the undercarriage likewise does not protect together with the wagon in a tent over the corpse. A large wagon is considered a tent in and of itself, and the vessels inside the wagon do not become impure if the wagon is over a dead body. However, the undercarriage is not included with the wagon in this regard. If a hole in the wagon is sealed by the undercarriage, it is not considered to be sealed with regard to preventing ritual impurity. And, likewise, one may not pull the wagon on Shabbat when there is money upon it.
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״ירשב״אבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) הָא אֵין עָלֶיהָ מָעוֹת שַׁרְיָא ואע״גוְאַף עַל גַּב דַּהֲווֹ עָלֶיהָ ביה״שבֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת א״ראָמַר רַבִּי זֵירָא תְּהֵא מִשְׁנָתֵינוּ שֶׁלֹּא הָיוּ עָלֶיהָ מָעוֹת כׇּל ביה״שבֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת שֶׁלֹּא לִשְׁבּוֹר דְּבָרָיו שֶׁל ר׳רַבִּי יוֹחָנָן.

By inference: If there is not money on it, one is permitted to move the wagon even though there was money on it at twilight. An object that was set aside at twilight is set aside for the entire Shabbat. In this mishna, moving the wagon is permitted. Clearly, the unattributed mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, who holds that there is no prohibition of set-aside. Why, then, did Rabbi Yoḥanan, who always rules in accordance with an unattributed mishna, not rule in accordance with the opinion of Rabbi Shimon? Rabbi Zeira said: Let our mishna apply only to a case in which there was no money on the wagon throughout the entire duration of twilight. This strained interpretation is accepted so as not to contradict and reject Rabbi Yoḥanan’s statement.
ר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואמר ר׳ זירא: תהא משנתינו בשלא הוו עליה מעות כל בין השמשות גזרי׳,⁠1 שלא לשבור דברי ר׳ יוחנן – כלומר: לא תקשי לך דר׳ יוחנן אדר׳ יוחנן.
1. מלת ״גזרי׳⁠ ⁠״ מופיעה בכ״י וטיקן 128, אך לא בעדי נוסח של הבבלי, והיא הושמטה בדפוס וילנא.
תהא משנתינו – דמוכני דקתני הא אין עליה מעות שריא כגון שלא היו עליה בין השמשות והכי תידוק מינה טעמא דיש עליה מעות כשקדש היום הא אין עליה כשקדש היום שריא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומכאן נסיק: הא [הרי] אם אין עליה מעותשריא [מותרת] היא בטלטול, ואף על גב דהוו עליה [ואף על פי שהיו עליה] מעות בין השמשות, ודבר שהיה מוקצה בין השמשות הרי הוא מוקצה לכל השבת. ומאחר ובמשנה סתמית זו הותר טלטול העגלה, וסתם משנה כשיטת ר׳ שמעון שאין לדעתו דין מוקצה, מדוע אם כן לא פסק כן ר׳ יוחנן הסובר כי הלכה בכל מקום כסתם משנה? אמר ר׳ זירא: תהא משנתינו רק במקרה שלא היו עליה מעות כל משך זמן בין השמשות, ונקבל דוחק פרשני זה כדי שלא לשבור ולבטל את דבריו של ר׳ יוחנן.
By inference: If there is not money on it, one is permitted to move the wagon even though there was money on it at twilight. An object that was set aside at twilight is set aside for the entire Shabbat. In this mishna, moving the wagon is permitted. Clearly, the unattributed mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, who holds that there is no prohibition of set-aside. Why, then, did Rabbi Yoḥanan, who always rules in accordance with an unattributed mishna, not rule in accordance with the opinion of Rabbi Shimon? Rabbi Zeira said: Let our mishna apply only to a case in which there was no money on the wagon throughout the entire duration of twilight. This strained interpretation is accepted so as not to contradict and reject Rabbi Yoḥanan’s statement.
ר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) א״ראָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי פַּעַם אַחַת הָלַךְ רַבִּי לִדְיוֹסְפָרָא וְהוֹרָה בִּמְנוֹרָה כר׳כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בְּנֵר אִיבַּעְיָא לְהוּ הוֹרָה בִּמְנוֹרָה כר׳כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בְּנֵר לְהֶיתֵּרָא אוֹ דִילְמָא הוֹרָה בִּמְנוֹרָהּ לְאִיסּוּרָא וכר׳וּכְרַבִּי שִׁמְעוֹן בְּנֵר לְהֶיתֵּרָא תֵּיקוּ.

Rabbi Yehoshua ben Levi said: One time, Rabbi Yehuda HaNasi went to the town of Deyosfera, and issued a ruling with regard to a candelabrum in accordance with the ruling that Rabbi Shimon made with regard to an oil lamp. This description is insufficiently clear, therefore a dilemma was raised before the Sages: Does this mean that he issued a ruling in the case of a candelabrum, like the ruling that Rabbi Shimon made in the case of an oil lamp, to permit moving it? Or, perhaps, he issued a ruling in the case of a candelabrum to prohibit moving it, and in another case he ruled in accordance with the ruling that Rabbi Shimon made in the case of an oil lamp, to permit moving it. There was no resolution found to this dilemma and therefore it stands unresolved.
ר׳ חננאלרש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והא דהורה ר׳ {בדיוספרא}1 עלתה בתיקו. ועבדינן בה לחומרא, ומוקמינן לה: הורה ר׳ במנורה2 לאיסורא, וכר׳ שמעון בנר להתירא.
1. כן תוקן בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128: ״זירא ספרא״.
2. כן תוקן בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128: ״במנרה״.
לדיוספרא – מקום.
איבעיא להו – חדא הוראה הואי והכי קאמר הורה במנורה להיתרא כדרך שהיה ר׳ שמעון מתיר בנר ישן או דילמא שתי הוראות הוה הורה במנורה לאיסור כדאמרן בדחידקי וגזרינן אטו חוליות וכר״ש הורה בנר להיתר.
הורה במנורה להיתרא וכר״ש בנר נמי להיתרא או דילמא במנורה הורה לאיסורא וכר״ש בנר להיתרא – וא״ת אמאי לא קאמר נמי או דילמא הורה במנורה להיתרא כרבי שמעון בנר וכרבי שמעון בנר לא סבירא ליה דכה״ג איתא באלו טריפות (סולין דף נו: ושם) הורו בטרפחת כרבי בזפק איבעיא להו הורו בטרפחת לאיסורא וכרבי בזפק להיתרא או דילמא הורו בטרפחת להיתרא כרבי בזפק וכרבי בזפק לא סבירא להו וי״ל דהכא לא שייך למיתלי מנורה בנר כדתלי טרפחת בזפק דהכא אין טעם אחד לשניהם דנר משום מוקצה ומנורה משום בנין ועוד דלא בעי למימר דר׳ לא סבר בנר כר״ש משום דריב״ל פסיק לעיל כר״ש ואם תאמר ובההיא דאלו טריפות אמאי לא קאמר נמי תרוייהו להיתרא כדאמר הכא או דילמא הורו בטרפחת להיתרא וכר׳ בזפק נמי להיתרא ומיהו בלאו הכי מגיהין שם הספרים ול״ג הורו בטרפחת לאיסורא דהא כ״ע שרו לה דתניא התם היא האם היא טרפחת היא שלחופית ובניטל האם הוה עובדא והאכילה רבי טרפון לכלבים ואמר הלכה חמורך טרפון ואמר ליה רבי עקיבא טועה בדבר משנה אתה וגרס התם הורו בטרפחת להיתרא וכרבי בזפק להיתרא כו׳ ורש״י פי׳ הורה במנורה להיתרא כר״ש בנר וחדא הוראה הוי ואין נראה דאין לתלות מנורה בנר ועוד דאכתי הוי ליה למיבעיא או דילמא תרוייהו להיתרא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בפירש״י בד״ה איבעיא כו׳ כדרך שהיה ר״ש מתיר בנר ישן או כו׳ וכר״ש הורה בנר להתיר עכ״ל אליבא דריב״ל דקיימינן הכא דפסק לעיל כר״ש הוי מצי למנקט אף כדרך שהיה מתיר בנר הדולק בשבת לאחר שכבה אלא מילתא דפסיקא נקט אף לר״י דפסק כר״י במוקצה מחמת איסור במוקצה מחמת מיאוס דהיינו נר ישן פסק כר״ש וק״ל:
תוס׳ בד״ה הורה במנורה כו׳ ורש״י פי׳ הורה במנורה כו׳ וחדא הוראה הוי כו׳ ואין נראה דאין לתלות מנורה כו׳ עכ״ל צ״ע דלעיל לא כתבו סברא זו רק לתירוץ לקושייתם והכא דחו בזה פירש״י כאילו היא מוכרחת וי״ל דודאי לפום מה דהקשו לעיל אמאי לא מבעיא ליה הכא כי התם דבמנורה כי נר להיתרא לר״ש ובנר לא ס״ל ואוסר אין סברא זו מוכרחת דאפשר כיון דע״כ נקט במלתיה איסורא בנר תלה המנורה בו להיתרא אליבא דר״ש אלא דמ״מ יש לתרץ כך דלא ה״ל למתלי מנורה בנר אבל הכא לפירש״י דתלה המנורה בנר להיתרא לר״ש וחדא הוראה היא דבנר לא שמעינן מידי לא להיתרא ולא לאיסורא שפיר קשיא למה נקט נר כלל במלתיה למתלי מנורה בו כיון דטעם אחד לשניהם ודו״ק:
בא״ד ועוד דאכתי ה״ל למבעיא א״ד תרווייהו להיתרא עכ״ל ר״ל כי התם דמבעי לי׳ הכי ולפירושם לא קשה למבעי התם בטרפחת להיתרא כרבי בזפק וחדא הוראה היא כפירש״י הכא דלפירושם אין דבר זה מבעיא בשום מקום מיהו לפירש״י דהכא קשה אמאי לא קמבעיא ליה התם כי הכא בטרפחת להיתרא כרבי בזפק וחדא הוראה היא ואפשר דכוונת רש״י נמי הכא דלאו חדא הוראה היא אלא כי התם דבנר לא ס״ל כר״ש אבל התוס׳ לא ניחא להו לפרש הכא הכי דהל״ל הכא וכר״ש בנר לא ס״ל כדקאמר התם וכרבי בזפק לא ס״ל ודו״ק:
בפרש״י בד״ה איבעיא להו חדא הוראה הויא והכי קאמר הורה במנורה להיתירא כדרך שהיה ר״ש מתיר בנר ישן כו׳ עס״ה. והקשו עליו בתוס׳ דאין לתלות מנורה בנר כו׳ ולענ״ד כבר נתיישב היטב בדקדוק לשון רש״י עצמו שכתב בסוף דבריו או דילמא כו׳ כדאמרינן בחידקי משמע דמעיקרא דבעינן למימר דחדא הוראה הוי היינו משום דמעשה דרבי איירי במנורה שאין בה לא חוליות ולא חידקי אלא משום דמנורה גדולה היתה ומה שהוצרך רבי להורות להיתירא היינו לאשמעינן דאין לאסור בכה״ג משום קביעות מקום והיינו כדרבי חייא בכילת חתנים. כנ״ל ברור בכוונת רש״י ז״ל ודו״ק ועיין מ״ש מ״ז ז״ל בספר מג״ש שהאריך בזה:
ב אמר ר׳ יהושע בן לוי: פעם אחת הלך רבי לישוב דיוספרא, והורה הלכה למעשה בשאלה שהיתה בענין מנורה כשיטת ר׳ שמעון בנר. לשון זו איננה ברורה די הצורך, ולכך איבעיא להו [נשאלה להם לחכמים] שאלה זו: האם הכוונה כי הורה במנורה כמו שמורה ר׳ שמעון בנר להיתרא [להתיר] בשני המקרים, גם בנר וגם במנורה, או דילמא [שמא] נפרש כך: שהורה במנורה לאיסורא [לאיסור] ובמקרה אחר כר׳ שמעון בנר להיתרא [להיתר]. לשאלה זו לא נמצא פתרון ולכן תיקו [תעמוד] במקומה.
Rabbi Yehoshua ben Levi said: One time, Rabbi Yehuda HaNasi went to the town of Deyosfera, and issued a ruling with regard to a candelabrum in accordance with the ruling that Rabbi Shimon made with regard to an oil lamp. This description is insufficiently clear, therefore a dilemma was raised before the Sages: Does this mean that he issued a ruling in the case of a candelabrum, like the ruling that Rabbi Shimon made in the case of an oil lamp, to permit moving it? Or, perhaps, he issued a ruling in the case of a candelabrum to prohibit moving it, and in another case he ruled in accordance with the ruling that Rabbi Shimon made in the case of an oil lamp, to permit moving it. There was no resolution found to this dilemma and therefore it stands unresolved.
ר׳ חננאלרש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) רַב מַלְכִּיָּא אִיקְּלַע לְבֵי רַבִּי שִׂמְלַאי וְטַילְטֵל שְׁרָגָא וְאִיקְּפַד ר׳רַבִּי שִׂמְלַאי ר׳רַבִּי יוֹסֵי גָּלִילָאָה אִיקְּלַע לְאַתְרֵיהּ דר׳דְּרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא טַילְטֵל שְׁרָגָא וְאִיקְּפַד ר׳רַבִּי יוֹסֵי בר׳בְּרַבִּי חֲנִינָא ר׳רַבִּי אֲבָהוּ כִּי אִיקְּלַע לְאַתְרֵיהּ דר׳דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי הֲוָה מְטַלְטֵל שְׁרָגָא כִּי אִיקְּלַע לְאַתְרֵיהּ דר׳דְּרַבִּי יוֹחָנָן לָא הֲוָה מְטַלְטֵל שְׁרָגָא מָה נַפְשָׁךְ אִי כְּרַבִּי יְהוּדָה סְבִירָא לֵיהּ לֶיעְבַּד כְּרַבִּי יְהוּדָה אִי כר׳כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן סְבִירָא לֵיהּ לֶיעְבַּד כר׳כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן לְעוֹלָם כר׳כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן ס״לסְבִירָא לֵיהּ וּמִשּׁוּם כְּבוֹדוֹ דר׳דְרַבִּי יוֹחָנָן הוּא דְּלָא הֲוָה עָבֵיד.

It is told that Rav Malkiya happened to come to the house of Rabbi Simlai and moved an extinguished oil lamp, and Rabbi Simlai became angry, as in his opinion it is prohibited to move an oil lamp because it is set-aside. Likewise, Rabbi Yosei the Galilean happened to come to the place of Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, and moved an oil lamp, and Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, became angry. The Gemara also relates that Rabbi Abbahu, when he happened to come to the place of Rabbi Yehoshua ben Levi, he would move an oil lamp. However, when he happened to come to the place of Rabbi Yoḥanan, he would not move an oil lamp. The Gemara wondered: Whichever way you look at it there is a difficulty. If he holds in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, let him act in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda everywhere and refrain from moving the lamp. And if he holds in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, let him act in accordance with the opinion of Rabbi Shimon everywhere and move the oil lamp. The Gemara answers: Actually, it can be explained that Rabbi Abbahu holds in accordance with the opinion of Rabbi Shimon; however, in deference to Rabbi Yoḥanan he did not act accordingly, so as not to act contrary to his ruling in the place where he was the authority.
ר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ר׳ אבהו מטלטל שרגא, כר׳ שמעון. ובאתריה דר׳ יוחנן – לא הוה מטלטל ליה, משום כבודו דר׳ יוחנן.
וטלטל שרגא – נר שכבה.
לעולם כרבי שמעון סבירא ליה – דאי סבירא ליה דאסור לא הוה מטלטל ליה לכבוד ר׳ יהושע בן לוי דליעבד איסורא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ג מסופר כי רב מלכיא איקלע לבי [הזדמן לבית] ר׳ שמלאי וטילטל שרגא [נר כבוי], ואיקפד [והקפיד] ר׳ שמלאי על שעשה כך, שלדעתו אסור טלטול הנר משום מוקצה. וכן ר׳ יוסי גלילאה איקלע לאתריה [הגלילי הזדמן למקומו] של ר׳ יוסי בר׳ חנינא וטילטל שרגא [נר] ואיקפד [והקפיד] ר׳ יוסי בר׳ חנינא. וכן מסופר כי ר׳ אבהו כי איקלע לאתריה [כאשר היה מזדמן למקומו] של ר׳ יהושע בן לוי הוה [היה] מטלטל שרגא [נר]. ואולם כי איקלע לאתריה [כאשר היה מזדמן למקומו] של ר׳ יוחנן לא הוה [היה] מטלטל שרגא [נר]. ותוהים: מה נפשך? הרי אי [אם] כר׳ יהודה סבירא ליה [סבור הוא], אם כן ליעבד [שיעשה, ינהג] כשיטת ר׳ יהודה ולא יטלטל את הנר בשום מקום. ואי [אם] כר׳ שמעון סבירא ליה [סבור הוא], אם כן ליעבד [שיעשה] כשיטת ר׳ שמעון, ויטלטל את הנר בכל מקום! ומשיבים: לעולם יש לפרש כי ר׳ אבהו כר׳ שמעון סבירא ליה [סבור הוא], ואולם משום כבודו של ר׳ יוחנן הוא שלא הוה עביד [היה עושה], כדי שלא לעשות במקומו שלא כדעתו.
It is told that Rav Malkiya happened to come to the house of Rabbi Simlai and moved an extinguished oil lamp, and Rabbi Simlai became angry, as in his opinion it is prohibited to move an oil lamp because it is set-aside. Likewise, Rabbi Yosei the Galilean happened to come to the place of Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, and moved an oil lamp, and Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, became angry. The Gemara also relates that Rabbi Abbahu, when he happened to come to the place of Rabbi Yehoshua ben Levi, he would move an oil lamp. However, when he happened to come to the place of Rabbi Yoḥanan, he would not move an oil lamp. The Gemara wondered: Whichever way you look at it there is a difficulty. If he holds in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, let him act in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda everywhere and refrain from moving the lamp. And if he holds in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, let him act in accordance with the opinion of Rabbi Shimon everywhere and move the oil lamp. The Gemara answers: Actually, it can be explained that Rabbi Abbahu holds in accordance with the opinion of Rabbi Shimon; however, in deference to Rabbi Yoḥanan he did not act accordingly, so as not to act contrary to his ruling in the place where he was the authority.
ר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) א״ראָמַר רַב יְהוּדָה שְׁרָגָא דְּמִשְׁחָא שְׁרֵי לְטַלְטוֹלַהּ דְּנַפְטָא אסור לְטַלְטוֹלַהּ רַבָּה וְרַב יוֹסֵף דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ דְּנַפְטָא נָמֵי שְׁרֵי לְטַלְטוֹלַהּ (דְּהוֹאִיל וַחֲזֵי לְכַסּוֹת בֵּיהּ מָנָא).

With regard to the halakhot of moving lamps on Shabbat, Rav Yehuda said: With regard to an extinguished oil lamp, it is permitted to move it, whereas a naphtha lamp,it is prohibited to move it. Since the smell of naphtha is unpleasant, the lamp is used exclusively for lighting. Therefore, moving it is prohibited. Rabba and Rav Yosef both said: With regard to a naphtha lamp, too, it is permitted to move it.
ר׳ חננאלרש״יתוספותההשלמהרמב״ןרשב״אבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפני יהושעגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
רב {יהודה}:1 שרגא דמשחא – שרי לטלטלה. אבל שרגא דנפטא – הוה אסר.
1. כן הושלם בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128 חסר: ״יהודה״.
שרגא דמשחא – שדלק נר של שמן.
שרי לטלטולה – אחר שכבה כר׳ שמעון דלא מאיס.
אבל בנפטא – דמסרח אפילו רבי שמעון מודה דלא חזי אלא למלאכתו.
דנפטא אסור לטלטלה – פי׳ בקונט׳ אפילו לר״ש וכן משמע דהא שרגא דמשחא דשרי לטלטלה היינו לר׳ שמעון ועוד מדפריך רבא בסמוך לרבה ורב יוסף מ״ש מצרורות שבחצר ואי שרי ר׳ שמעון דנפטא תיקש׳ ליה לכ״ע אליבא דרבי שמעון לכך פי׳ בקונט׳ דהכא אליבא דר׳ שמעון קאי ואע״ג דרב אית ליה מוקצה גבי מטה שיחדה למעות. ורבה נמי אית ליה כדאמר אביי כל מילי דמר עביד כרב ורב יוסף נמי משמע דאית ליה מוקצה בפ׳ נוטל (לקמן קמב:) דקאמר כמה חריפא שמעתתא דדרדקי אימור דאמור בשכח לכתחילה מי אמור הכא אליבא דר״ש קאמר וליה לא ס״ל ומיהו נראה לפרש דהכא מיירי נמי אליבא דרבי יהודה ולא מיירי בהדליקו בו באותה שבת וה״ק שרגא דמשחא של מתכת שרי לטלטולה ואפילו לרבי יהודה כדתניא לעיל (דף מד) כל הנרות של מתכת מטלטלין דנפטא אסור אפי׳ לרבי שמעון דמאיס טפי מנר ישן ורבה ורב יוסף שרו אפי׳ לרבי יהודה דלא מאיס אלא שריחו רע וחזי לכסויי ביה מנא אבל נר ישן מקצה ליה לגמרי משום דמאיס ואפילו מכיסוי מנא. [עי׳ תוס׳ מנחות מא: ד״ה כל מילי].
אמר רב יהודה שרגא דמשחא שרי לטלטולה דנפטא אסור לטלטולה, רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו דנפטא נמי שרי לטלטולה הואיל וחזיין לכסויי ביה מנא. ואע״ג דצרורות שבחצר חזיין לכסויי בהו מנא ואסור לטלטלן, התם ליכא תורת כלי עלייהו הכא איכא תורת כלי עליה, וכדתניא השירים והנזמים והטבעות הרי הן ככל הכלים הניטלין בחצר ואמר עולא מה טעם הואיל ואיכא תורת כלי עליהן.
שרגא דמשחא שרי לטלטולי דנפטא אסור – פרש״י ז״ל אליבא דר׳ שמעון. והן משמען של דברים, דלר׳ יהודה דמשחא נמי אסור בישן, ובחדש אפי׳ של נפט למה יאסר, ואי בשל מתכת,⁠א כיון דנפטא מאוס הוא מאן התירו לר״י משום כיסוי מנא, והרי הוא יותר מאוס מן הישן של שמן שלא התיר לכיסוי.⁠ב ועוד סתם נר דחרס הוא וכן משמע כל הסוגיא. ומיהו קשיאג דאם כן רב יהודה כר׳ שמעון סבירא ליה, ולעילד אר״י אמר רב מטה שייחדה למעות כו׳ ואוקימנא כר״י. ואפשר הא דידיה הא דרביה. וקשיא נמי דרבה משמע דסבר כר״ש, והאמר אביי כל מלתא דמר עביד כרבה ורב כר״י סבירא ליה. והאי לאו קושיא היא, דהתם לאפוקי מדשמואל אבל הכא תליא באשלי רברבי דריב״ל כר״ש סבירא ליה.⁠ו ותו קשה דר׳ יוסף דהכא אמר כר״ש,⁠ז ובפ׳ נוטלח אמר רב יוסף חריפא שמעתא דדרדקי אימר דאמור רבנן בשוכח לכתחלה מי אמור, ואיכא למימר לדבריו דרבא דהוה מנח סכינא אבר יונה קאמר, אבל לדידיה לא צריך כלל.
א. כוונתו דבנר של מתכת שלא הדליקו בו בשבת ולכן דמשחא שרי, וע״ז מקשה רבנו דאי בנפטא אפילו בשל נחשת אין להתיר לכיסוי מנא ואיך התירו במסקנא. [ועי׳ במיוחס לר״ן שהביא כעין דברי רבנו משום הרא״ה ומקורו ברבנו, מיהו שם צריך לתקן: פי׳ לפירושו אי מיירי בנר של מתכת וכגון (שהדליקו) [שלא הדליקו] בו באותה שבת וכו׳. דאי בהדליקו בו ביום, הא ר״י אית ליה נמי מוקצה מחמת איסור]. ועיין ריטב״א וריטב״א החדשים.
ב. מיהו תוס׳ במסקנא כתבו דנפטא אינו כ״כ מאיס ועדיפי מנר ישן דמאיס, וכנראה שזו דעת המיוחס לר״ן שהקשה לדעת רבנו דבנר של מתכת לא שייך מיאוס כלל. ועי׳ ר״ח שכתב דחזי לכסויי בהו מני דנפטא ע״ש, ואפשר שזה כתוס׳.
ג. עי׳ תוס׳ ד״ה דנפטא, ובתוס׳ כתבו ״ואע״ג דרב אית ליה מוקצה״, וצ״ל דרב יהודה, וכ״ה בתוס׳ הרא״ש, ואפשר שכתבו כן משום להקשות בסמוך מרבה.
ד. מד, ב.
ה. לעיל כב, א.
ו. בתוס׳ רמז לתירוץ זה, וכן בתוס׳ מנחות מא, ב ד״ה כל מילי. ועי׳ רשב״א וריטב״א.
ז. בכי״מ חסר כאן קטע שלם, והשארתי ע״פ הנד׳ וכי״נ.
ח. לקמן קמב, ב. ושם: כמה חריפא וכו׳.
שרגא דמשחא שרי לטלטולה דנפטא אסור. פירש רש״י ז״ל: דנפטא אסור אפילו לרבי שמעון. וכן נראה ודאי דסתם שרגא דחרס משמע, וכדתניא (שבת מד.) מטלטלין נר חדש אבל לא ישן [דברי רבי יהודה] ותניא (שם עי״ש) רבי יהודה אומר כל הנרות של (חרס) [מתכת] מטלטלין חוץ מן הנר שהדליקו עליו באותה שבת, אלמא סתם נר היינו של חרס עד שיפרוט של מתכת, והלכך אי כרבי יהודה אפילו דמשחא נמי אסיר.
ואי קשיא לך נמי דהא רבה כרבי יהודה סבירא ליה, דהא אמר אביי (שבת כב.) כל מילי דמר עביד כרב ורב כרבי יהודה סבירא ליה (שבת מד:). יש לומר התם לאפוקי מדשמואל, אבל הכא תליא באשלי רברבי דרבי יהושע בן לוי פסק כרבי שמעון (שבת מה:).
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בגמ׳ אמר רבי יהודה שרגא דמשחא שרי לטלטולי. והקשה הרשב״א ז״ל בחידושיו בריש פרק כל הכלים אהא דאמר רב יהודה התם דכלי שמלאכתו לאיסור אפילו לצורך גופו אסור וא״כ קשיא דר״י אדר״י וכתב לתרץ דנר שמדליקין בו לא מיקרי מלאכתו לאיסור כו׳ ע״ש. ונתתי שמחה בלבי שכוונתי לדעת הגדול מסברא דנפשאי כמו שכתבתי לעיל בסוגיא בכמה דוכתי להכריח סברא זו בראיות ברורות ובדקדוק לשון רש״י גבי קינה של תרנגולין ע״ש:
בתוס׳ בד״ה דנפטא אסור כו׳ ואע״ג דרב אית ליה מוקצה כו׳ ורבה נמי אית ליה כדאמר אביי כל מילי דמר עביד כרב כו׳ עכ״ל. והרשב״א ז״ל בחידושיו כתב דמשום הא לא איריא דהא דאמר אביי כל מילי דמר עביד כרב היינו דוקא היכא דפליג שמואל לחוד עליה משא״כ הכא דתליא באשלי רברבי דריב״ל נמי כר״ש ס״ל. אלא לפי שיטת רש״י לעיל (דף מ״ב ע״ב) דהא דאמר רבה בטעמא דרב חסדא דאין נותנין כלי תחת תרנגולת היינו משום דאין כלי ניטל אלא לדבר הניטל א״כ שפיר שמעינן דרבה כר״י ס״ל דהא לר״ש ביצה דבר הניטל הוא אלא דהתוספות שם לא כתבו כן ומכ״ש לפי שיטת רש״י שכתב בכמה דוכתי בביצה דרבה ס״ל מוקצה דאורייתא כדאמר להדיא בפרק אלו עוברין וכמ״ש שם בחידושינו ברפ״ק דביצה דמשמע דרבה לא הדר ביה בפרק אלו עוברין. וא״כ לפ״ז פשיטא דס״ל כר״י דאית ליה מוקצה מדמהדר למידרשיה מקרא דוהכינו אלמא דהכי ס״ל ועיין מה שאכתוב עוד בזה לקמן ובמסכת ביצה ובק״א:
גמ׳ אמר ר׳ יהודה שרגא דמשחא. עי׳ לקמן דף קכב ע״ב תוס׳ ד״ה רחת:
תוס׳ ד״ה דנפטא וכו׳ ורבה נמי אית ליה. עי׳ מנחות דף מא ע״ב תוס׳ ד״ה כל מילי. ובעירובין דף צג ע״ב תוס׳ ד״ה לא תימא:
ד בדיני טלטול הנרות בשבת אמר רב יהודה: שרגא דמשחא שרי לטלטולה [נר של שמן מותר לטלטלו] לאחר שכבה, ואילו דנפטא [של נפט]אסור לטלטולה [לטלטלו]. וטעם הדבר, שכיון שריחו של נפט רע אינו מיועד להדלקה ולכן אסור לטלטלו. רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו [שאמרו שניהם]: דנפטא נמי שרי לטלטולה [נר של נפט גם כן מותר לטלטלו]. מסופר: רב אויא איקלע לבי
With regard to the halakhot of moving lamps on Shabbat, Rav Yehuda said: With regard to an extinguished oil lamp, it is permitted to move it, whereas a naphtha lamp,it is prohibited to move it. Since the smell of naphtha is unpleasant, the lamp is used exclusively for lighting. Therefore, moving it is prohibited. Rabba and Rav Yosef both said: With regard to a naphtha lamp, too, it is permitted to move it.
ר׳ חננאלרש״יתוספותההשלמהרמב״ןרשב״אבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפני יהושעגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) רַב אַוְיָא אִיקְּלַע לְבֵי רָבָא הֲוָה מְאִיסָן בֵּי כַּרְעֵיהּ בְּטִינָא אתיבי אַפּוּרְיָא קַמֵּיהּ דְּרָבָא אִיקְּפַד רָבָא בְּעָא לְצַעוֹרֵיהּ א״לאֲמַר לֵיהּ מ״טמַאי טַעְמָא רַבָּה וְרַב יוֹסֵף דְּאָמְרִי תַּרְוַויְיהוּ שְׁרָגָא דְנַפְטָא נָמֵי שְׁרֵי לטלטוליה א״לאֲמַר לֵיהּ הוֹאִיל וְחַזְיָא לְכַסּוֹיֵי בַּהּ מָנָא אֶלָּא מֵעַתָּה כׇּל צְרוֹרוֹת שֶׁבֶּחָצֵר מִטַּלְטְלִין הוֹאִיל וחזיא לְכַסּוֹיֵי בְּהוּ מָנָא א״לאֲמַר לֵיהּ הָא אִיכָּא תּוֹרַת כְּלִי עָלֶיהָ הָנֵי לֵיכָּא תּוֹרַת כְּלִי עליה מִי לָא תַּנְיָא

The Gemara relates: Rav Avya happened to come to Rava’s house. His feet were dirty with clay and he put them on the bed before Rava. Rava became angry at him for dirtying the bed and, therefore, sought to torment him with questions that he could not answer. Rava said to him: What is the reason that Rabba and Rav Yosef both said that with regard to a naphtha lamp, too, that it is permitted to move it? Rav Avya said to him: Since it is suitable to cover a vessel with it. Rava said to him: But if that is so, all pebbles in the yard may also be carried ab initio on Shabbat, since it is suitable to cover a vessel with them. Rav Avya said to him: There is a distinction between these cases. This, the lamp, the status of a vessel applies to it and there are leniencies that apply to vessels with regard to the halakhot of set-aside. These, the pebbles, the status of a vessel does not apply to it, as they are a raw material. Carrying them is prohibited unless designated for a specific purpose before Shabbat. Was it not taught in a baraita that
ר׳ חננאלרש״ירמב״ןבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ורבה ורב יוסף, שרו אפילו שרגא דנפטא.
ואסיקנ׳: משום דחזו לכסויי בהו מני דנפטא.
ואם תאמר: אי הכי – כל צרורות שבחצר יטלטלו, הואיל וחזו לכסויי בהו מנא דנפטא.
שני נירות, הואיל ואיכא1 תורת כלי עליהן.
1. כן בכ״י וטיקן 128. בדפוס וילנא תוקן ל: ״צרורות הואיל ואינה״.
איקפד רבא – משום טינוף המטה.
ובעה לצעוריה – בשאלות.
והא דאמר רבא מאי טעמיהו דרבה ורב יוסף בנפטא – הכי פירושו לפי שהנר של נפט מסריח הוא ואין משתמשין בו אלא להדליקה, נמצא שהוא בשבת כשבר כלי שאין עושין מעין מלאכה כלל, ופריק אע״פ שאינו עושה מעשה כלי חזי למידי לכסויי מנא. ואקשי ליה הו״ל כצרורות שבחצר שאין עושין מעין מלאכה כלל, ופריק כיון דכלי גמור הוא ותורת כלי עליו להשתמש בו לאחר השבת, מטלטל היא ככלי הראוי, דבשבת גופיה חזי למידי הוא.⁠א
א. עי׳ תו״י וריטב״א.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רב אויא איקלע לבי [הזדמן לבית] רבא. הוה מאיסן בי כרעיה, בטינא, אתיבי אפוריא קמיה [היו מלוכלכות רגליו בטיט, ושם אותן על המיטה לפני] רבא. איקפד [הקפיד] עליו רבא על לכלוך המטה, ולכן בעא לצעוריה [רצה לצערו] על ידי שאלות שלא יוכל לענות עליהן. אמר ליה [לו] רבא: מאי טעמא [מה הטעם] של רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו [שאמרו שניהם] כי שרגא [נר] של נפט נמי שרי לטלטוליה [גם כן מותר לטלטלו]? אמר ליה [לו] רב אויא: הואיל וחזיא לכסויי בה מנא [וראויים לכסות בהם כלי]. אמר ליה [לו] רבא: אלא מעתה אם זהו נימוק, אם כן כל צרורות שבחצר אבן שבחצר יהיו מטלטלין לכתחילה בשבת, הואיל וחזיא לכסויי בהו מנא [וראויים הם לכסות בהם כלי]. אמר ליה [לו] ר׳ אויא: יש להבחין בין הדברים, הא איכא [זה הנר יש] תורת כלי עליה [עליו] ובכלים הקלו במוקצה. הני [אלה] האבנים ליכא [אין] תורת כלי עליה [עליהם], שהם חומרים גולמיים בלבד ואין היתר לטלטלם, אם לא הוכנו לצורך זה מבעוד יום. ומי לא תניא [שנינו בברייתא] כי
The Gemara relates: Rav Avya happened to come to Rava’s house. His feet were dirty with clay and he put them on the bed before Rava. Rava became angry at him for dirtying the bed and, therefore, sought to torment him with questions that he could not answer. Rava said to him: What is the reason that Rabba and Rav Yosef both said that with regard to a naphtha lamp, too, that it is permitted to move it? Rav Avya said to him: Since it is suitable to cover a vessel with it. Rava said to him: But if that is so, all pebbles in the yard may also be carried ab initio on Shabbat, since it is suitable to cover a vessel with them. Rav Avya said to him: There is a distinction between these cases. This, the lamp, the status of a vessel applies to it and there are leniencies that apply to vessels with regard to the halakhot of set-aside. These, the pebbles, the status of a vessel does not apply to it, as they are a raw material. Carrying them is prohibited unless designated for a specific purpose before Shabbat. Was it not taught in a baraita that
ר׳ חננאלרש״ירמב״ןבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

שבת מו. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה שבת מו., ר׳ חננאל שבת מו., הערוך על סדר הש"ס שבת מו., רש"י שבת מו., תוספות שבת מו., ההשלמה שבת מו. – מהדורת הרב משה יהודה הכהן בלוי, ברשותם האדיבה של משפחת המהדיר לעילוי נשמתו (כל הזכויות שמורות למשפחת הרב בלוי). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל שימוש אחר אסור בלי אישור בכתב מעל⁠־התורה., תוספות רי"ד מהדורה תליתאה שבת מו., רמב"ן שבת מו. – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב משה הרשלר ובאדיבות משפחתו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב משה הרשלר. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א שבת מו. – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי שבת מו. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה שבת מו., מהרש"א חידושי הלכות שבת מו., פני יהושע שבת מו., גליון הש"ס לרע"א שבת מו., פירוש הרב שטיינזלץ שבת מו., אסופת מאמרים שבת מו.

Shabbat 46a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Shabbat 46a, R. Chananel Shabbat 46a, Collected from HeArukh Shabbat 46a, Rashi Shabbat 46a, Tosafot Shabbat 46a, HaHashlamah Shabbat 46a, Tosefot Rid Third Recension Shabbat 46a, Ramban Shabbat 46a, Rashba Shabbat 46a, Meiri Shabbat 46a, Maharshal Chokhmat Shelomo Shabbat 46a, Maharsha Chidushei Halakhot Shabbat 46a, Penei Yehoshua Shabbat 46a, Gilyon HaShas Shabbat 46a, Steinsaltz Commentary Shabbat 46a, Collected Articles Shabbat 46a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144