×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) אהָא אֵינוֹ נוֹשֵׂא אֶלָּא עֲוֹן טוּמְאָה שֶׁהוּתְּרָה מִכְּלָלָהּ בְּצִיבּוּר וְקַשְׁיָא לְרַב שֵׁשֶׁת תַּנָּאֵי הִיא דְּתַנְיָא צִיץ בֵּין שֶׁיֶּשְׁנוֹ עַל מִצְחוֹ בֵּין שֶׁאֵינוֹ עַל מִצְחוֹ מְרַצֶּה דִּבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן.
Apparently, the frontplate gains forgiveness only for the sin of impurity, which was exempted from its general prohibition in cases involving the public. This poses a difficulty to the opinion of Rav Sheshet, who said that the prohibition of impurity is overridden in cases involving the public, as the baraita clearly states that impurity is permitted. The Gemara responds: According to Rav Sheshet, the question of whether the prohibition of impurity is permitted or overridden in cases involving the public is the subject of a dispute between tanna’im, as it was taught in a baraita: The frontplate effects acceptance whether it is on the High Priest’s forehead or whether it is not on the High Priest’s forehead when the offering becomes impure. This is the statement of Rabbi Shimon.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
הא אינו נושא וכו׳ – הא לשון מעתה הוא מעתה אי אתה מוצא שיהא נושא אלא עון קרבן טומאה ומאי שנא דשדינן ליה לקולא הואיל ומצינו בה קל אחר שהותרה לצבור מכלל איסור שביחיד הלכך שדי ביה נמי לקולא שיהא הציץ מרצה אותה בקרבן יחיד קתני מיהא שהותרה בצבור אלמא היתר הוא בצבור.
בין שישנו הציץ על מצחו – של כהן גדול כשאירעה טומאה על הקרבן.
הא אינו נושא אלא עון טומאה שהותרה מכללה וכו׳ – תימה לר״ת מאי איצטריך למיתלי טעמא שהותרה מכללה תיפוק ליה משום דאי אפשר לאוקמא קרא בפיגול ונותר וממילא לא מיתוקם אלא בטומאה ותירץ דע״כ לא מוקמינן לקרא אלא במידי דהותר מכללו מדכתיב לרצון להם משמע עון שהוא לרצון בעלמא וכן משמע בהקומץ רבה (מנחות דף כה.) דפריך ואימא עון שמאל שהותר מכללו ביוה״כ ומשני אמר קרא עון שהיה בו ודחיתיו והיינו על כרחך מלרצון להם דאי לאו הכי מנא ליה דבדיחוי מיירי קרא והכי הוה ליה לשנויי אמר קרא עון שהוא עון בכל מקום לאפוקי שמאל שאינו עון ביוה״כ [והא דלא נקט] מלרצון י״ל משום דלא משמע למעוטי שמאל שהרי מרוצה הוא אלא מעון נמי קדריש וה״ק עון שהוא לרצון שהוא מרוצה וטובא פריך התם ולא פריך אלא מהנך דהותרו מכללן וא״ת א״כ פיגול ונותר היכי ס״ד לאוקומי קרא בגוייהו אי לאו דכתיב לא יחשב ולא ירצה תיפוק ליה דלא הותרו מכללו ואור״ת פיגול הותר מכללן בבמה שאין פסול מקום בבמה ונותר כדי נסבה אי נמי הותר בראשו של מזבח אבל קשה למ״ד לינה מועלת בראשו של מזבח בפרק המזבח מקדש (זבחים דף פז.) מאי איכא למימר ועוד מחשבת נותר לא הותרה ואומר ריצב״א דהותרה במנחת כהנים ובמנחת כהן משוח ובכל דבר שאין לו מתירין דאין חייבין עליו משום פיגול כדתנן בפ׳ ב״ש (שם דף מג.) ואפי׳ פסול נמי ליכא מדקאמר התם בפ״ק דזבחים (דף יד.) לר״ש דאמר כל שאינו על מזבח החיצון כשלמים אין חייבין עליו משום פיגול ואמרי׳ התם מודה ר״ש לפסול מק״ו משלא לשמן הכשר בשלמים ופסול בחטאת חוץ לזמנו הפסול בשלמים אינו דין שיפסול בחטאת ובדבר שאין לו מתירין ליכא ק״ו דהא שלא לשמן כשר במנחת כהנים ובכל דבר שאין לו מתירין וא״ת חוץ למקומן שהותר בבמה הא לא מיקרי הותר מכללו דבעינן עון דלפני ה׳ כדמשני התם כי פריך ואימא עון יוצא שהותר בבמה ומשני עון דלפני ה׳ יש לומר יוצא לאו עון דלפני ה׳ הוא דפסולו אירע בחוץ אבל מחשבת חוץ למקומו פסולו אירע בפנים שעומד בפנים ומחשב לחוץ ואין לומר דבמה לא מיקרי הותר מכללו כיון דהכשירו בכך כדמשני התם גבי שמאל דלא דמי דשמאל כיון דהכשירו בפנים בשמאל קרי ליה הכשירו בכך אבל חוץ למקומו כיון דבפנים לא אשכחן ליה הכשירו לא חשיב הכשירו בכך מה שהותר בבמה וי״מ דפיגול ונותר אע״ג דלא הותרו מכללן הוה מוקמינן קרא דריצוי ציץ בגוייהו אי לא גלי קרא בהדיא לא יחשב ולא ירצה משום דכתיב בהו עון ובציץ כתב עון וגמרינן עון עון מציץ ואי משום דכתיב לרצון להם דמשמע דלא מתוקם אלא במידי דהותר מכללו כדפי׳ איכא למימר דהוו מוקמי לרצון לדרשא אחריתי כדדריש בפ׳ הבא על יבמתו (יבמות דף ס:) לרצון להם ולא לפורענות ובפ׳ הקומץ רבה (מנחות דף כה. ד״ה ואימא) כתבתי אמאי לא מוקמינן לקרא לעון נבילה וטריפה שהותר מכללו במליקה או בעון לילה שהותר מכללו באיברים ופדרים או בעון אותו ואת בנו שהותר מכללו בעופות או עון מחוסר זמן שהותר בעופות וע״ש.
הא אינו נושא אלא עון טומאה שהותרה מכללה בצבור – פי׳ דכי היכי דאקיל בה רחמנא חדא קולא שהותרה בצבור אקיל בה נמי שהציץ מרצה בה במקום שצריכה ריצוי והקשה ר״ת ז״ל למה לי טעמא דהותרה מכללה בצבור תיפוק לי דליכא לאוקומי להאי עון במלתא אחריתי דמסכת מנחות בעי׳ לאוקומי במילי אחריני אלא דאשכחן בהו פירכי ותירץ דכיון דכתיב לרצון להם לפני ה׳ משמע שיהא להם היתר וריצוי במקום אחר כדדרשי׳ התם וכל הנהו דהוו ס״ד לאוקומי בהאי קרא כולהו יש להם היתר במקום אחר והקש׳ ז״ל דא״כ היכי אמרי׳ אם עון פגול או נותר הרי כבר נאמר לא יחשב או לא ירצה תיפוק לי׳ דפגול ונותר אין להם היתר במקום אחר ותירץ ר״י ז״ל דלגבי פגול ונותר לא בעי היתר במקום אחר כיון דכתיב בהו עון כדכתיב והנפש האוכלת עונה תשא ואתיא עון עון והאי לרצון להם מוקמי׳ ליה למלתא אחריתי ותו דפגול ונותר נמי יש להם היתר במנחת כהן משיח ובמנחת נסכים שאין פגול ונותר נוהג בהם כדאיתא במסכת מעילה ותו שהרי אין בבמה אסור פגול דחוץ למקומו ולמאן דאמר אין לינה פוסלת בראשו של מזבח כדאיתא בפרק המזבח מקדש יש היתר לפגול נותר בראשו של מזבח ותו דכיון דתודה נאכלת ליום ולילה ומתפגלת משם ואילך הרי יש לו היתר בשלמים הנאכלין לשני ימים ולילה וכן לענין חוץ למקומו דבר הנאכל תוך הקלעים יש לו התר בשלמים ופסח ובכל דבר הנאכל בכל העיר.
בתד״ה אם עון כו׳ קשה על פרש״י אמאי קרי לחוץ למקומו פגול כו׳ עכ״ל ובפ״ק דפסחים תירץ בזה רש״י דבההוא קרא זוטא דפ׳ קדושים דמיניה דריש חוץ למקומו כתיב פגול אבל אין זה מספיק להם דבההוא קרא אריכא דפרשת צו דמיניה דריש חוץ לזמנו נמי כתיב פגול וה״ל לתנא טפי לקרותו פגול כמו בכל התלמוד אבל לר״ת ניחא דבההוא קרא אריכא ברישא דמיניה דריש חוץ לזמנו מלא ירצה לא כתיב פגול ובסיפא דקרא לא יחשב דמיניה דריש חוץ למקומו כתיב פגול ולכך קרי ליה הכא טפי פגול לחוץ למקומו מבחוץ לזמנו ושינה הכא לשון התלמוד שבכ״מ דקרי ליה לחוץ לזמנו פגול ודו״ק:
בא״ד ופרש״י פ״ק דפסחים כו׳ ולא עון האוכלים ומורי ה״ר כו׳ כצ״ל מפרש״י פ״ק דפסחים:
בא״ד הרי הוא אומר המקריב בהקרבה כו׳ עכ״ל כצ״ל:
בד״ה הא אינו נושא כו׳ ביום הכפורים והא דלא נקט מלרצון י״ל משום כו׳ עכ״ל כצ״ל:
בא״ד מחשבת נותר לא הותרה ואומר ריצב״א דהותרה במנחת כהונה ובמנחת כו׳ דאין חייבין עליו משום פגול כו׳ עכ״ל ההוא פגול דהתם חוץ לזמנו כמו בכל התלמוד ואין חייבין כרת קאמר ע״ש ודו״ק:
בא״ד בחטאת ובדבר שאין לו מתירין כו׳ בהדיא לא יחשב ולא ירצה משום דכתיב בהו עון ובציץ כתיב עון וגמרינן עון כו׳ כצ״ל והשאר מחוק:
בד״ה מכלל כו׳ ולרצויי דחיא טומאה כו׳ גבי היה מקריב מנחת כו׳ עכ״ל כצ״ל:
הא [הרי] אינו נושא ומכפר אלא עון טומאה שהותרה מכללה בציבור. וקשיא [וקשה] הלשון לרב ששת, שהרי בברייתא זו נאמר במפורש שהטומאה הותרה בציבור! ומשיבים: לדעת רב ששת תנאי היא [מחלוקת תנאים היא] אם הותרה הטומאה בציבור או נדחתה. דתניא כן שנינו בברייתא]: ציץ של כהן גדול, בין שישנו על מצחו של הכהן הגדול בשעה שנטמא הקרבן, בין שאינו על מצחו הרי הוא מרצה, אלו דברי ר׳ שמעון.
Apparently, the frontplate gains forgiveness only for the sin of impurity, which was exempted from its general prohibition in cases involving the public. This poses a difficulty to the opinion of Rav Sheshet, who said that the prohibition of impurity is overridden in cases involving the public, as the baraita clearly states that impurity is permitted. The Gemara responds: According to Rav Sheshet, the question of whether the prohibition of impurity is permitted or overridden in cases involving the public is the subject of a dispute between tanna’im, as it was taught in a baraita: The frontplate effects acceptance whether it is on the High Priest’s forehead or whether it is not on the High Priest’s forehead when the offering becomes impure. This is the statement of Rabbi Shimon.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) ר׳רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בעוֹדֵהוּ עַל מִצְחוֹ מְרַצֶּה אֵין עוֹדֵהוּ עַל מִצְחוֹ אֵינוֹ מְרַצֶּה אָמַר לוֹ ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן כֹּהֵן גָּדוֹל ביוה״כבְּיוֹם הַכִּפּוּרִים יוֹכִיחַ שֶׁאֵין עוֹדֵהוּ עַל מִצְחוֹ וּמְרַצֶּה.

Rabbi Yehuda says: As long as it is on his forehead it effects acceptance; if it is no longer on his forehead it does not effect acceptance. Rabbi Shimon said to Rabbi Yehuda: The case of the High Priest on Yom Kippur can prove that your statement is incorrect, as on Yom Kippur when the High priest wears only four linen garments the frontplate is no longer on his forehead, and it still effects acceptance.
עין משפט נר מצוהרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
יוה״כ – אינו על מצחו בשעת עבודת היום הפנימית שאינו נכנס לפנים בבגדי זהב.
ואין הציץ מרצה אא״כ הוא באותה שעה על מצחו של כה״ג אפי׳ הי׳ מונח לפניו ומוכן לו כל זמן שירצה וכן אינו מרצה על שאר הפסולין כגון נותר ופיגול וכיוצא באלו ואין צריך לומר בנשבר הציץ שאינו מרצה:
זה שנאמר בתורה בעניין הציץ תמיד אין הענין אלא בשיסיח דעתו ממנו אלא ימשמשנו תמיד ויזכור עניינו אף בתפילין אמרו חייב אדם למשמש בתפיליו בכל שעה:
זה שאמרה תורה בציץ על המצנפת ענינו בסמוך למצנפת ולא על המצנפת ממש ושערו היה נראה בין ציץ למצנפת ושם היה מניח תפילין והדבר ברור מכאן שהתפילין אין ראוי להניחם אלא על הראש ממש לא על הכובע אפי׳ של פשתן אע״פ ששמענו מי שהיה מקל בכך וכן ראיתי למקצת חכמים שהביאו רמז לדבר זה מתלמוד המערב ממה שאמ׳ שם על אחד מן החכמים שלא היה מניח תפילין בחורף מצד חולשת הראש ואלו היה רשאי להניחם על הכובע אין כאן חולשה וכבר ביארנו דבר זה במגילה:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ר׳ יהודה אומר: אם עודהו על מצחו — מרצה, אין עודהו על מצחו — אינו מרצה. אמר לו ר׳ שמעון לר׳ יהודה: כהן גדול ביום הכפורים יוכיח, שאין עודהו על מצחו, שבעבודות המיוחדות ליום הכיפורים לובש הכהן הגדול רק ארבעה בגדי לבן ככהן הדיוט, ומסיר מעליו את הציץ ושאר בגדי הזהב, ובכל זאת מרצה על הטומאה!
Rabbi Yehuda says: As long as it is on his forehead it effects acceptance; if it is no longer on his forehead it does not effect acceptance. Rabbi Shimon said to Rabbi Yehuda: The case of the High Priest on Yom Kippur can prove that your statement is incorrect, as on Yom Kippur when the High priest wears only four linen garments the frontplate is no longer on his forehead, and it still effects acceptance.
עין משפט נר מצוהרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אָמַר לוֹ ר׳רַבִּי יְהוּדָה הַנַּח לְכֹהֵן גָּדוֹל ביוה״כבְּיוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁטּוּמְאָה הוּתְּרָה לוֹ בְּצִיבּוּר מִכְּלָל דר״שדְּרַבִּי שִׁמְעוֹן סָבַר טוּמְאָה דְּחוּיָה הִיא בְּצִיבּוּר.

Rabbi Yehuda said to him: Leave the case of the High Priest on Yom Kippur, as the atonement of the frontplate is unnecessary because the prohibition of performing the Temple service in impurity is permitted in cases involving the public. Learn by inference that Rabbi Shimon holds that impurity is overridden in cases involving the public, and that is why the atonement of the frontplate is necessary. The dispute between Rav Sheshet and Rav Naḥman is based on a tannaitic dispute, and the baraita cited above is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda.
רש״יתוספותריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שטומאה הותרה לו – שכולו קרבן צבור ואינו צריך לרצויי ציץ.
מכלל דר״ש סבר דחויה היא – וציץ הוא דמרצה עלה והיינו תנאי.
מכלל דר״ש סבר טומאה דחויה היא בצבור – לא ידענא מאי ראייה מייתי ר״ש מיוה״כ דאפי׳ כשאינו על מצחו דמרצה דלמא לעולם אינו על מצחו אין מרצה ויוה״כ היינו טעמא דכיון דאי אפשר להיות על מצחו ולרצויי דחיא טומאה כיון דקרבן צבור הוא דאתא בטומאה מידי דהוה אטומאת גברא דלא מרצי ציץ עלה ודחיא טומאה וי״ל דה״ק ר״ש כהן גדול ביוה״כ יוכיח דאי נטמא הקרבן בידו אפי׳ אם יש אחרת טהורה אין אומר לו הבא אחרת תחתיה וע״כ היינו משום דאפי׳ אין עודהו על מצחו מרצה וכיון דאיכא תרתי רצוי ציץ וקרבן צבור לא מייתי אחריתי דאי אין עודהו על מצחו אינו מרצה לימא ליה הבא אחרת תחתיה כיון דטומאה דחויה היא וא״ת והאמר לעיל גבי היה מקריב מנחת פרים מאי לאו דחג אלמא למ״ד טומאה דחויה היא אומר לו הבא אחרת תחתיה אפי׳ בקרבן צבור גמור י״ל דההוא תנא דלעיל סבר כר״י בהא דאין עודהו על מצחו אינו מרצה וכגון שאינו על מצחו אי נמי בנשבר הציץ ואליבא דכולי עלמא.
הנח לכהן גדול ביום הכפורים שטומאה הותרה לו בצבור – וא״ת והא איכא אילו של אהרן שהוא קרבן יחיד כדאיתא לעיל י״ל דההוא קרבן הנעשה בחוץ הוא דאיכא ציץ על מצחו שמרצה ולגבי פרו הנעשה בפנים לענין הזאות שמשמש בבגדי לבן וליכא ציץ הא אמרי׳ לעיל דההוא קרבן צבור חשיב.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר לו ר׳ יהודה: הנח לו לכהן גדול ביום הכפורים שאין צורך בריצוי הציץ, לפי שטומאה הותרה לו בציבור. ומדיוק הדברים נוכיח, שכיון שר׳ יהודה אומר שטומאה הותרה בציבור (ולכן אין צורך בציץ המרצה) מכלל שר׳ שמעון סבר שטומאה דחויה היא בציבור ולשיטתו נחוץ הציץ לכפרה. נמצא שמחלוקת זו בין רב ששת ורב נחמן מחלוקת תנאים היא, וברייתא זו כשיטת ר׳ יהודה נשנתה.
Rabbi Yehuda said to him: Leave the case of the High Priest on Yom Kippur, as the atonement of the frontplate is unnecessary because the prohibition of performing the Temple service in impurity is permitted in cases involving the public. Learn by inference that Rabbi Shimon holds that impurity is overridden in cases involving the public, and that is why the atonement of the frontplate is necessary. The dispute between Rav Sheshet and Rav Naḥman is based on a tannaitic dispute, and the baraita cited above is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda.
רש״יתוספותריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) אָמַר אַבָּיֵי בְּנִשְׁבַּר הַצִּיץ דכ״עדְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּלָא מְרַצֶּה כִּי פְּלִיגִי דִּתְלֵי בְּסִיכְּתָא רַבִּי יְהוּדָה סָבַר {שמות כ״ח:ל״ח} עַל מֵצַח וְנָשָׂא.

The Gemara proceeds to analyze the tannaitic dispute between Rabbi Shimon and Rabbi Yehuda. Abaye said: In a case where the frontplate broke, everyone, including Rabbi Shimon, agrees that the frontplate no longer effects acceptance. When they disagree is in a case where the frontplate is not on his forehead but is hanging on a peg. Rabbi Yehuda holds that the verse: “And it shall be on the forehead of Aaron and Aaron shall gain forgiveness for the sin committed in the sacred things” (Exodus 28:38) means that the frontplate atones for sin as long as it is on his forehead.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר אביי כו׳ – מילתא באפי נפשיה היא לפרושי פלוגתייהו.
בסיכתא – יתד.
על מצח ונשא – והיה על מצח אהרן ונשא אהרן את עון הקדשים (שמות כח).
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כיון שהוזכרה מחלוקת זו מסבירים ומבארים אותה: אמר אביי: כאשר נשבר הציץ דכולי עלמא לא פליגי [הכל, גם ר׳ שמעון, אינם חלוקים] דלא [שאינו] מרצה עוד. כי פליגי [כאשר נחלקו] כשאינו על מצחו אלא דתלי בסיכתא [תלוי על יתד, קולב], שר׳ יהודה סבר: כיון שנאמר ״והיה על מצח אהרן ונשא אהרן את עון הקדשים״ (שמות כח, לח) כוונתו: כל עוד שהציץ על מצחו נושא הוא עון.
The Gemara proceeds to analyze the tannaitic dispute between Rabbi Shimon and Rabbi Yehuda. Abaye said: In a case where the frontplate broke, everyone, including Rabbi Shimon, agrees that the frontplate no longer effects acceptance. When they disagree is in a case where the frontplate is not on his forehead but is hanging on a peg. Rabbi Yehuda holds that the verse: “And it shall be on the forehead of Aaron and Aaron shall gain forgiveness for the sin committed in the sacred things” (Exodus 28:38) means that the frontplate atones for sin as long as it is on his forehead.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) וְרַבִּי שִׁמְעוֹן סָבַר {שמות כ״ח:ל״ח} תָּמִיד לְרָצוֹן לִפְנֵי ה׳ מַאי תָּמִיד אִילֵּימָא תָּמִיד עַל מִצְחוֹ מִי מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ מִי לָא בָּעֵי מֵיעַל לְבֵית הַכִּסֵּא וּמִי לָא בָּעֵי מֵינַם אֶלָּא תָּמִיד מְרַצֶּה הוּא.

And Rabbi Shimon holds that emphasis should be placed on the end of that verse: “It shall be always upon his forehead that they may be accepted before the Lord.” From this, Rabbi Shimon derived that the frontplate always effects acceptance, even when it is not upon the High Priest’s forehead, as what is the meaning of the word always in the verse? If we say that it means that the frontplate must always be on the High Priest’s forehead, do you find that situation in reality? Doesn’t he need to enter the bathroom, when he must remove the frontplate bearing the name of God? Similarly, doesn’t he need to sleep, at which time he removes the priestly vestments? Rather, it means that the frontplate always effects acceptance, whether or not it is on his forehead.
תוספות ישניםריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אלא תמיד מרצה הוא. וקשה לר״ת מהא דקידושין פרק האומר (דף סו.) גבי ינאי המלך הקם להם בציץ שבין עיניך אלמא [אפילו] בשעת סעודה היה לובשו ותירץ דשאני ציץ דכתיב ביה תמיד וע״כ היה בכל שעה על מצחו ואע״ג דמספקא ליה לקמן בפרק בא לו (דף סח:) ובתמיד (דף כז:) בבגדי כהונה אי ניתנו ליהנות בהן ובציץ יש הנאה שהוא עליו מ״מ מדכתיב תמיד הותר בכל שעה. מ״ר. אבל קצת קשה א״כ מה שואל הכא תמיד למאי אתא הא להא איצטריך כדפרישית וי״ל דלרבי יהודה לא היה יכול להעמידו להתירו בכל שעה דהא אפילו בשאר בגדי כהונה נמי מספקא ליה דשמא ניתנו ליהנות בהן ומכל מקום שמעינן שפיר מתמיד היתרן כל שעה אפי׳ אם השאר אסורין ולר״ש נמי דתמיד משמע כל שעה מ״מ מוקמינן ליה אריצוי. מ״ר:
מי לא בעי למיעל לבית הכסא ומינם – דקדק מכאן ר״ת ז״ל שהציץ מותר לכהן גדול אפילו במדינה דלא אסרי׳ הכא אלא בעידן מינם ומיעל לבית הכסא והכי אמרי׳ בפ׳ האומ׳ בקדושין במעשה דינאי המלך שהקים להם בציץ שבין עיניו והתם במדינה הוה ואע״ג דשאר בגדי כהונה לא ניתנו ליהנות בהם אלא במקדש כדאיתא לקמן בפרק בא לו בציץ הותר במדינה ואינו מחוור בעיני דהיכי מקילי בציץ נזר הקדש טפי מבגדי כהונה דהדיוט וכל כי האי גונא תימהא רבא הוא והא דהכא במקדש קאמרי׳ אילימא על מצחו ממש ושיהא במקדש מי לא בעי למינם. ועוד דהכא לרבותא נקטיה לה דאפילו טעינן לומר שהותר על מצחו ממש בכל מקום אי אפשר לומר תמיד דהא איכא שינה ובית הכסא אלא לתמיד מרצה הוא דאתא וההיא דקדושין אדרבא מפני שנהג שלא כשורה בדבר ההוא מצאו מקום לחוש לקול היוצא עליו כי אמו נשבית במודיעים מה שלא ערערו עליו עד אותו היום הלכך אין היתר הנאה בציץ חוץ למקדש רבינו הגדול ז״ל.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ור׳ שמעון סבר שיש להדגיש את חלקו האחרון של הכתוב ״והיה על מצחו תמיד לרצון להם לפני ה׳⁠ ⁠״ (שמות כח, לח), ללמד שתמיד הציץ מרצה, אף בשעה שאינו על מצחו. כי מאי [מהו, מאי משמעות] המילה ״תמיד״ שנאמרה? אילימא [אם תאמר] שפירושה: תמיד על מצחו, שהציץ חייב להימצא לעולם על מצחו של הכהן הגדול, מי משכחת לה [האם מוצא אתה אותה] במציאות שיוכל להיות הדבר כן?! שכן מי לא בעי מיעל [האם אינו צריך ליכנס] לבית הכסא ואז חייב להסיר מעליו את הציץ משום שבציץ חקוק שם ה׳. וכן מי לא בעי מינם [האם איננו צריך לישון] וכשהוא ישן פושט הרי את בגדיו. אלא ודאי יש להבין: תמיד מרצה הוא, בין שהוא על מצחו ובין שאינו על מצחו.
And Rabbi Shimon holds that emphasis should be placed on the end of that verse: “It shall be always upon his forehead that they may be accepted before the Lord.” From this, Rabbi Shimon derived that the frontplate always effects acceptance, even when it is not upon the High Priest’s forehead, as what is the meaning of the word always in the verse? If we say that it means that the frontplate must always be on the High Priest’s forehead, do you find that situation in reality? Doesn’t he need to enter the bathroom, when he must remove the frontplate bearing the name of God? Similarly, doesn’t he need to sleep, at which time he removes the priestly vestments? Rather, it means that the frontplate always effects acceptance, whether or not it is on his forehead.
תוספות ישניםריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) וּלְרַבִּי יְהוּדָה נָמֵי הָא כְּתִיב תָּמִיד הָהוּא תָּמִיד שֶׁלֹּא יַסִּיחַ דַּעְתּוֹ מִמֶּנּוּ כִּדְרַבָּה בַּר רַב הוּנָא דְּאָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא גחַיָּיב אָדָם לְמַשְׁמֵשׁ בִּתְפִילָּיו בְּכׇל שָׁעָה וְשָׁעָה ק״וקַל וָחוֹמֶר מִצִּיץ

The Gemara asks: And according to Rabbi Yehuda as well, isn’t it written: “Always”? Clearly it does not mean that the frontplate must always be on his forehead. The Gemara answers: That term: “Always,” teaches that the High Priest must always be aware that the frontplate is on his head, and that he should not be distracted from it. This is in accordance with the statement of Rabba bar Rav Huna, as Rabba bar Rav Huna said: A person must touch the phylacteries on his head and on his arm each and every hour, to maintain awareness of their presence. This is derived by means of an a fortiori inference from the frontplate:
עין משפט נר מצוהריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
חייב אדם למשמש בתפיליו בכל שעה – וא״ת ולרבנן דבי רב אשי דכל אימת דמשמשי בתפילתן מברכי עליהו יהו חייבין לברך עליהן כל שעה תירץ ר״י דמשמוש דהתם היינו כשמסלקין ממקום הנחתן והיו מתקנין אותם.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: ולר׳ יהודה נמי, הכתיב [גם כן, הרי נאמר] ״תמיד״, וברור שאי אפשר לפרשו שיהא תמיד על מצחו! ומתרצים: ההוא ״תמיד״ [״תמיד״ זה שנאמר] כוונתו שכל עוד הציץ על מצחו לא יסיח דעתו ממנו. וכדברי רבה בר רב הונא. שאמר רבה בר רב הונא: חייב אדם למשמש בתפיליו בכל שעה ושעה שהם נתונים בראשו וזרועו, כדי להזכר בהם, קל וחומר מציץ:
The Gemara asks: And according to Rabbi Yehuda as well, isn’t it written: “Always”? Clearly it does not mean that the frontplate must always be on his forehead. The Gemara answers: That term: “Always,” teaches that the High Priest must always be aware that the frontplate is on his head, and that he should not be distracted from it. This is in accordance with the statement of Rabba bar Rav Huna, as Rabba bar Rav Huna said: A person must touch the phylacteries on his head and on his arm each and every hour, to maintain awareness of their presence. This is derived by means of an a fortiori inference from the frontplate:
עין משפט נר מצוהריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

יומא ז: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה יומא ז:, רש"י יומא ז:, תוספות יומא ז:, תוספות ישנים יומא ז:, בית הבחירה למאירי יומא ז: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א יומא ז:, מהרש"א חידושי הלכות יומא ז:, פירוש הרב שטיינזלץ יומא ז:, אסופת מאמרים יומא ז:

Yoma 7b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Yoma 7b, Rashi Yoma 7b, Tosafot Yoma 7b, Tosefot Yeshanim Yoma 7b, Meiri Yoma 7b, Ritva Yoma 7b, Maharsha Chidushei Halakhot Yoma 7b, Steinsaltz Commentary Yoma 7b, Collected Articles Yoma 7b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144