×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) בְּנָיָהוּ בֶּן יְהוֹיָדָע, זֶה סַנְהֶדְרִין, וְאֶבְיָתָר, אֵלּוּ אוּרִים וְתוּמִּים.
Benayahu ben Yehoyada corresponds to the Sanhedrin, since he was the head of the Sanhedrin, and Evyatar corresponds to the Urim VeTummim, as Evyatar ben Ahimelekh the priest would oversee inquiries directed to the Urim VeTummim (see I Samuel 23:9).
ר׳ נסים גאוןרש״יתוספותבית הבחירה למאיריתוספות רא״שמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
ר׳ זירא אמר עד חצות לילה יושב ומנמנם כסוס אית׳ במסכת סוכה בפ׳ הישן (סוכה דף כו) אמר רב אסור לאדם לישן ביום יתר משינת הסוס אמר אביי שינתיה דמר כדרב דרב כר׳ דר׳ כדוד מלך ישראל דדוד כדסוסיא דסוסי שיתין נישמי. הא דאמר (רב) [רב אחא] הכא אין הבור מתמלא מחוליתו מתפרשא לך מההיא דבפרק הרואה מקום (דף נט) דתניא בשעה שבקש הקב״ה להביא מבול לעולם נטל ב׳ כוכבים מכימה והביא מבול לעולם וכשבקש לסתמם נטל ב׳ כוכבים מעיש וסתמן ומדאקשינן וליסתמה בדידה ופרקינן אין הבור מתמלא מחוליתו שמעת מינה דהכין הוא פירושה שהבור אם תחזיר לתוכו העפר שניטלת ממנו אינו ממלא אותו אלא צריך להוסיף עפר אחר ולפיכך לא היו מספיקין כאן אותן ב׳ כוכבים שניטלו ממנה והוצרך ליטול ב׳ כוכבים מעיש לסתמן ולזה נתכוונו העם באמרם לדוד המלך אין הבור מתמלא מחוליתו תשובה לדבריו שאמר להם לכו התפרנסו זה מזה כלומר כי אין מספיק לנו מה שאנו נהנים זה מזה אלא צריכין אנו תוספת ממקום אחר מיד אמר להם לכו ופשטו ידיכם בגדוד:
בניהו בן יהוידע זה סנהדרין – שהיה אב בית דין.
ואביתר אלו אורים ותומים – שכל ימי דוד היה נשאל באביתר עד מלחמת אבשלום ששאל אביתר ולא עלתה לו ושאל צדוק ועלתה לו כדאמרי׳ בסדר עולם ונסתלק אז מן הכהונה.
בניהו זה סנהדרין – מסברא אומר כן. אביתר אלו אורים ותומים וכן הוא אומר ובניהו בן יהוידע על הכרתי ועל הפלתי כלומר היה קודם להם אם כן אורים ותומים היו אחר בניהו. א״כ אביתר שהוזכר אחר בניהו היינו אורים ותומים כך פירש רש״י. ותימא לפירושו פשיטא דאביתר כהן היה בימי דוד שלא היה כהן אחר שכולם נהרגו בנוב עיר הכהנים ולמה צריך ראיה עליה. ועוד לגירסת הקונטרס בניהו בן יהוידע אין זה הפסוק בשום מקום. לכך (מפרש) [גריס] רבינו תם כדאי׳ (בדה״א כ״ז) ואחרי אחיתופל יהוידע בן בניהו זה סנהדרין וכן הוא אומר ובניהו בן יהוידע על הכרתי ועל הפלתי ופי׳ ר״ת דכרתי ופלתי היינו סנהדרין שכורתין דבריהם לאמתן ופלתי שמופלאים בהוראה כמו מופלא שבבית דין. וא״ת היכי פשיט יהוידע בן בניהו מבניהו בן יהוידע. וי״ל דמסתמא ממלא מקום אביו היה וכי היכי דאביו היה מסנהדרין גם הוא היה מהם.
לעולם ילמד אדם את לשונו לומר איני יודע אא״כ הדבר ברור בלא שום פקפוק אמרו ז״ל למד לשונך לומר איני יודע שמא תתבדא ותאחז:
הדם היוצא מן האשה והשפיר והוא עור הולד והשליא והיא הסובבת על השפיר כלן צריכים בדיקה הדם אם הוא מחמשת מיני דמים הטמאים אם לאו והשפיר אם הוא מרוקם ר״ל שצורות איבריו נראות עד שיהא נבדק אם זכר אם נקבה לענין ימי טומאה וימי טהרה והשליא אם אין בה טפח לטהרה בספירת נדה לבד ואם גדולה מטפח ליתן לה ימי טהרה אחר ספירת ימי טומאת נקבה ודברים אלו כלן יתבארו במקומן בע״ה בביאור מרווח:
תלמיד אע״פ שהגיע להוראה במקום רבו מיהא לא יורה אלא ברשות רבו כמו שיתבאר בסנהדרין ואם הדברים ברורים לו ראוי לו שאחר שגלה דעתו ימלך ברבו כך דנתי כך זכיתי וכך חייבתי וכיוצא בזה:
אע״פ שידע אדם בעצמו שהוא חסיד לא יהא בטוח בעצמו על כך עד שיתרשל בתפלה וצדקה וגמילות חסדים אלא לעולם יראה את עצמו כחוטא וכשוגג לפני הקב״ה ית׳ ויתירא תמיד מן העונש הן מעונשי העולם הזה הן מעונשי העולם הבא והלא דוד קרא עצמו חסיד ואמר שמרה נפשי כי חסיד אני ואעפ״כ אמר לולי האמנתי לראות בטוב ה׳ בארץ החיים ואמרו ז״ל למה נקוד על לולי אמר דוד רבונו של עולם מובטח אני בך שאתה עתיד ליתן שכר טוב לצדיקים לעתיד לבא אבל איני יודע אם יש לי חלק ביניהם אם לאו שמא יגרום החטא אם דוד שהפליג בתשובה כך אנו שלא הגענו לחצי גדרים הצריכים לה על אחת כמה וכמה והוא שאמרו כתוב הנה אנכי עמך ושמרתיך וכו׳ וכתוב וירא יעקב אמר שמא יגרום החטא ואע״פ שכל הבטחה לטובה מתקיימת על כל פנים כדרך שאמר ירמיה לחנניה בן עזור כדכתיב אך שמע נא חנניה וכו׳ וענין המאמר הוא שירמיה היה מתנבא לרעה וחנניה לטובה ואמר לו ירמיה אם דברי אינם מתקיימים אין נבואתי מוכחשת שאפשר שתשובה מעכבת ואם דבריך אינם מתקיימים נבואתך מוכחשת שכל הבטחה לטובה אינה חוזרת וא״כ היאך אמר שמא יגרום החטא תדע שלא נאמר כן אלא בנבואה פרטית כלומר שהוא מתנבא תדעו שטובה פלונית באה לפלוני וכיוצא בזה:
(1-2) ה״ג ר״ת יהוידע בן בניהו זה סנהדרין וכן הוא אומר ובניהו בן יהוידע על הכרתי ועל הפלתי ולמה נקרא שמם כרתי שכורתין את דבריהם – פי׳ חותכין ודנין דין אמת לאמתו פלתי שמופלאין בדבריהם כמו מופלא שבב״ד ואביתר אלו אורים ותומים שכן מצינו בדוד ששאל לו באורים ותומים ומייתי ראיה כי היכא דבניהו בן יהוידע היה ראש סנהדרין כן היה אביו יהוידע:
רש״י בד״ה בניהו בן כו׳ ב״ד וכן כו׳ הד״א:
בד״ה מפיבושת צ״ל מפי בושת כו׳ לו טעות הס״ד:
בד״ה שמא יגרום כו׳ לפי שהיה ירא שמא יחטא ויגרום החטא כצ״ל ונ״ב ס״א:
תוספות בד״ה בניהו זה סנהדרין מסברא אומר כו׳ נ״ב וברש״י שלנו אינו משמע כן והא ראיה שרש״י מביא המקרא וכן הוא אומר וגו׳ מיד אחר בניהו זה סנהדרין והיינו שמביא ראיה ממנו שהוא סנהדרין מדקדם לאורים ותומים ודו״ק נ״ל:
בא״ד כך פרש״י נ״ב ברש״י שלנו אינו נ״ל רק בסנהדרין בפ״ק תמצא כך ע״ש:
פירש״י בד״ה בניהו בן יהוידע זה סנהדרין שהיה כו׳ כצ״ל:
תוס׳ בד״ה בניהו זה סנהדרין מסברא אומר כן כו׳ עכ״ל דלפירש״י ליכא שום ראיה מכרתי ופלתי אלא שהיו אורים ותומים בתר בניהו אלא מסברא אומר כן שהיה בניהו סנהדרין וק״ל:
בניהו בן יהוידעזה סנהדרין, שכן הוא היה ראש הסנהדרין, ״ואביתר״ האמור בכתוב זה — הרי אלו אורים ותומים, שכן אביתר בן אחימלך הכהן היה ממונה על השאלה באורים ותומים (עיין שמואל א כג, ט).
Benayahu ben Yehoyada corresponds to the Sanhedrin, since he was the head of the Sanhedrin, and Evyatar corresponds to the Urim VeTummim, as Evyatar ben Ahimelekh the priest would oversee inquiries directed to the Urim VeTummim (see I Samuel 23:9).
ר׳ נסים גאוןרש״יתוספותבית הבחירה למאיריתוספות רא״שמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) וְכֵן הוּא אוֹמֵר: {שמואל ב כ׳:כ״ג} ״וּבְנָיָהוּ בֶּן יְהוֹיָדָע עַל הַכְּרֵתִי וְעַל הַפְּלֵתִי״. וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָם כְּרֵתִי וּפְלֵתִי? כְּרֵתִי, שֶׁכּוֹרְתִים דִּבְרֵיהֶם; פְּלֵתִי, שֶׁמּוּפְלָאִים בְּדִבְרֵיהֶם. ואח״כוְאַחַר כָּךְ, ״שַׂר צָבָא לַמֶּלֶךְ, יוֹאָב״.

And so it says regarding Benayahu ben Yehoyada’s position as head of the Sanhedrin: “And Benayahu ben Yehoyada was over the Kereti and over the Peleti (II Samuel 20:23). And why was the Sanhedrin called Kereti UPeleti? It was called Kereti because they were decisive [koretim] in their pronouncements. It was called Peleti because their pronouncements and wisdom were wondrous [mufla’im]. The head of the Kereti UPeleti was the head of the Sanhedrin. According to the order of the verse, upon being instructed by King David to go to war, the Sages first consulted with Ahitophel, then with the Sanhedrin, then they would ask the Urim VeTummim, and only thereafter was the general of the king’s army, Yoav, given the command to ready the military for battle.
הערוך על סדר הש״סרש״ירשב״אבית הבחירה למאיריתוספות רא״שמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך אחר
אחראהמספר אחר מטתן של תלמידי חכמים (ברכות יט.) פירוש אחר מיטתן לשון הטייה הוא כלומר נטה מדרך הישרה וכתנא דבי רבי ישמעאל אם ראית תלמוד חכם שעבר עבירה בלילה אל תהרהר אחריו ביום שודאי חזר בו ועשה תשובה לפיכך אסור לספר בזה ואסיקנא הני מילי בעבירת הגוף אבל בגזילת ממון עד שיחזיר לבעליו זה פר״ח ז״ל. ההוא דאשכח רבי אליעזר אמר להן דוגמא השקוה אחר מיטתן הוא ופי׳ שמספר ממנו גנאי לאחר מיתתו ואחרי אחיתופל יהוידע בן בניהו ואביתר ושר צבא למלך יואב (ברכות ד.) (סנהדרין טז) אחיתופל זה יועץ וכן הוא אומר ועצת אחיתופל וגו׳ יהוידע בן בניהו זה סנהדרין וכן באביו הוא אומר ובניהו בן יהוידע על הכרתי ועל הפלתי שהיה בניהו ממונה עליהן ובנו עומד במקומו ולמה נקראו סנהדרין כרתי ופלתי כרתי שכורתין את דבריהן פלתי שמופלאין בדבריהם ואביתר אלו אורים ותומים ולמה קראו שמם אורים ותומים וכו׳ תנו רבנן כיצד שואלים באורים ותומים וכו׳ (יומא עג):
א. [נאך, אונטר.]
וכן הוא אומר ובניהו בן יהוידע על הכרתי ועל הפלתי – ראשון וקודם להם שבתחילה נוטלים רשות ואח״כ שואלים אם יצליחו.
שכורתים את דבריהם – שאומרים דברים קצובים וגמורים שלא יפחתו ולא יוסיפו.
שר צבא למלך יואב – להוליך אנשי המלחמה.
וכן הוא אומר ובניהו בן יהוידע וכו׳. כלומר: וכשם שהיה אביו סנהדרי נחשב ליהוידע כן ומשום שאף הוא היה מסנהדרי. בתוס׳ כאן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 1]

בא״ד וקודם להם כו׳. נ״ב פי׳ לאורים ותומים וק״ל:
בא״ד אם יצליחו הס״ד:
וכן הוא אומר באשר לתפקידו של בניהו בן יהוידע כראש הסנהדרין: ״ובניהו בן יהוידע על הכרתי ועל הפלתי״ (יעויין שמואל ב׳ כ, כג). ולמה נקרא שמם של הסנהדרין ״כרתי״ ו״פלתי״? ״כרתי״ נקראו — לפי שכורתים דבריהם ומחליטים החלטות פסוקות, ו״פלתי״שמופלאים בדבריהם ובחכמתם. וראש הכרתי והפלתי הריהו ראש הסנהדרין. והרי לפי סדר הפסוק, קודם יועצים באחיתופל ונמלכים בסנהדרין ושואלים באורים ותומים, ורק אחר כך ״שר צבא למלך יואב״ — שלו ניתנו הפקודות לעמוד בראש צבא המלחמה.
And so it says regarding Benayahu ben Yehoyada’s position as head of the Sanhedrin: “And Benayahu ben Yehoyada was over the Kereti and over the Peleti (II Samuel 20:23). And why was the Sanhedrin called Kereti UPeleti? It was called Kereti because they were decisive [koretim] in their pronouncements. It was called Peleti because their pronouncements and wisdom were wondrous [mufla’im]. The head of the Kereti UPeleti was the head of the Sanhedrin. According to the order of the verse, upon being instructed by King David to go to war, the Sages first consulted with Ahitophel, then with the Sanhedrin, then they would ask the Urim VeTummim, and only thereafter was the general of the king’s army, Yoav, given the command to ready the military for battle.
הערוך על סדר הש״סרש״ירשב״אבית הבחירה למאיריתוספות רא״שמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אֲמַר רַב יִצְחָק בַּר אִדָּא, וְאָמְרִי לַהּ אֲמַר רַב יִצְחָק בְּרֵיהּ דְּרַב אִידִי: מַאי קְרָא? {תהלים נ״ז:ט׳} ״עוּרָה כְבוֹדִי, עוּרָה הַנֵּבֶל וְכִנּוֹר, אָעִירָה שָּׁחַר״..

Rav Yitzḥak bar Adda, and some say Rav Yitzḥak, son of Rav Idi, said: From what verse is it derived that David’s lyre would wake him at midnight? “Awake, my glory; awake, harp and lyre; I will wake the dawn” (Psalms 57:9). This means that the playing lyre has already woken, and now I must engage in Torah study until dawn.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מאי קרא – דכנור היה תלוי למעלה ממטתו ומעוררו.
עורה כבודי – אל תתכבדי בשינה כשאר מלכים.
אעירה שחר – שאר מלכים השחר מעוררן ואני מעורר את השחר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר רב יצחק בר אדא, ואמרי לה [ויש אומרים] שאמר זאת רב יצחק בריה [בנו] של רב אידי: מאי קרא [מהו הכתוב] ממנו ניתן ללמוד על כך שכינורו של דוד היה מעירו עם שחר — ״עורה כבודי עורה הנבל וכנור אעירה שחר״ (תהלים נז, ט), המתפרש: עורה כבודי, שכבר התעורר הנבל המנגן, ומעתה צריך אני לעסוק בתורה עד השחר.
Rav Yitzḥak bar Adda, and some say Rav Yitzḥak, son of Rav Idi, said: From what verse is it derived that David’s lyre would wake him at midnight? “Awake, my glory; awake, harp and lyre; I will wake the dawn” (Psalms 57:9). This means that the playing lyre has already woken, and now I must engage in Torah study until dawn.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) רִבִּי זֵירָא אֲמַר: מֹשֶׁה לְעוֹלָם הֲוָה יָדַע, וְדָוִד נַמֵי הֲוָה יָדַע,

Rabbi Zeira offered a different solution to the question of whether Moses and David knew exactly when it was midnight and said: Moses certainly knew when it was midnight, and David also knew.
ר׳ חננאלבית הבחירה למאיריריטב״אמיוחס לשיטה מקובצתפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
איבעית אימא תרויהו הוו ידעי, ומשה רבנו דאמר כחצות1 הלילה (שמות י״א:ד׳), סבר דילמא חשבי2 אצטגניני 3פרעה וטעו ואמרי: משה ומילתו בדאים הוא. ואמר מר למֵד לשונך לומר איני יודע, שמא תתבדא ותיאחז.⁠4
כיון שעלה עמוד השחר נכנסו חכמי ישראל אצלו. אמרו לו: אדונינו המלך עמך ישראל צריכין לפרנסה. אמר להם: לכו ופשטו ידיכם בגדוד. מיד יועצים באחיתופל ונמלכין בסנהדרין5
1. כן בכ״י קמברידג׳ T-S NS 329.168. בכ״י קמברידג׳ T-S F3.28: ״בחצות״.
2. כן בכ״י קמברידג׳ T-S NS 329.168. בכ״י קמברידג׳ T-S F3.28: ״חשבו״.
3. עד כאן מובא מכ״י קמברידג׳ T-S NS 329.168. קטע זה מד׳. ״פרעה וטעו ואמרי״ עד ״ונמלכין בסנהדרין״ נמצא רק בכ״י קמברידג׳ T-S F3.28.
4. נראה שיש סימני מחיקה בכ״י קמברידג׳ T-S F3.28 על המילה: ״ותיאחז״.
5. עד כאן מובא מכ״י קמברידג׳ T-S F3.28.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רבי זירא אומר לעולם דוד היה ידע – אי הכי כנור למה לי לאיתעורי. רבי זירא אזיל לטעמיה עד חצות היה מתנמנם כסוס והכנור היה מעוררו ומתגבר כארי דאלו למאן דאמר לעיל עד חצות היה קורא לא היה צריך כנור לאיתעורי.
(4-5) רבי זירא אומר לעולם דוד הוה ידע. אי הכי כנור למה לי לאיתעורי – רבי זירא אזיל לטעמיה [דאמר] עד חצות היה מתנמנם כסוס והכנור היה מעוררו ומתגבר כארי. דאלו למאן דאמר לעיל עד חצות היה קורא לא היה צריך כנור לאיתעורי:
בגמ׳ רבי זירא אמר משה לעולם הוי ידע ודוד נמי הוי ידע וכיון דדוד הוה ידע כנור ל״ל לאתעורי משינתו. ונראה דלא ניחא ליה לר״ז לפרש דוד הוי ידע ע״י הכינור שמנגן בחצי הלילה משום דא״כ בציר ליה שיעורא שהרי הרוח צפון אינו מתחיל אלא לאחר חצות לילה ממש ועד שהיה מנגן ומעורר דוד משינתו עד שהכין עצמו וקם ממטתו להודות א״כ כבר עבר זמן החצי הלילה ממש ובאמת משמע בפשיטות שכל עיקרו של דוד היה מתכוין להודות בחצי הלילה ממש שהוא עת רצון כדאיתא בפרק הערל (יבמות דף ע׳) ובספר הזוהר בכמה דוכתי ועוד דרוח צפונית לא פסיקא ליה לר״ז שיהא בו כח לנשף תמיד בכינור בחצי הלילה דזימנין שהיה מנשף עמו רוח אחר שאינו מצוי שמבטל כח הרוח צפוני אלא ע״כ משמע ליה לר״ז דדוד מעצמו הוי ידע כי היכי דמשה הוי ידע ובלא״ה נראה דהא דקאמר ר״ז כינור ל״ל לאתעורי משינתו אין הכוונה שבאותו השעה דחצי הלילה היה הכינור מעוררו משינתו וקם ממיטתו דהא ר״ז גופא אמר לעיל ודוד מאורתא הוי קאי ועד חצות הלילה היה מתנמנם כסוס כו׳ אע״כ דמעשה הכינור לאו ע״י רוח צפונית היה אלא כמ״ש הרשב״א ז״ל בחידושיו בשם רבינו האי גאון ז״ל שמעשה הכינור היה כמו כלי השעות שקורין פנאגי״ן וא״כ י״ל ג״כ שע״י אותו כינור היה מתנמנם ולא בא לידי שינת קבע והיה יודע ג״כ שיוכל לכוין אמצע הלילה ע״י סימנים שהיה לו בכינור והמדקדק היטב בפירוש רה״ג ז״ל יראה שהוא כמו שכתבתי:
ר׳ זירא אמר פתרון אחר לשאלה שהתעוררה בענין קביעת זמן חצות: משה לעולם הוה ידע [היה יודע] את שעת חצות, ודוד נמי הוה ידע [גם כן היה יודע].
Rabbi Zeira offered a different solution to the question of whether Moses and David knew exactly when it was midnight and said: Moses certainly knew when it was midnight, and David also knew.
ר׳ חננאלבית הבחירה למאיריריטב״אמיוחס לשיטה מקובצתפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) וְכֵיוָן דְּדָוִד הֲוָה יָדַע, כִּנּוֹר לְמָה לֵיהּ? לְאִתְעוֹרֵי מִשִּׁנְתֵּיהּ.

The Gemara asks: If David knew, then why did he need the lyre? The Gemara answers: He needed the lyre to wake him from his sleep.
בית הבחירה למאירימיוחס לשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 4]

ושואלים: וכיון שדוד הוה ידע [היה יודע], כנור למה ליה [לו]? ומשיבים: הכנור שימש אותו כדי לאתעורי משנתיה [להתעורר משנתו].
The Gemara asks: If David knew, then why did he need the lyre? The Gemara answers: He needed the lyre to wake him from his sleep.
בית הבחירה למאירימיוחס לשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) וְכֵיוָן דְּמֹשֶׁה הֲוָה יָדַע, לְמָה לֵיהּ לְמֵימַר כַּחֲצוֹת? מֹשֶׁה קָסָבַר, שֶׁמָּא יִטְעוּ אַצְטַגְנִינֵי פַרְעֹה וְיֹאמְרוּ, מֹשֶׁה בַּדַּאי הוּא. דַּאֲמַר מָר: לַמֵּד לְשׁוֹנָךְ לוֹמַר אֵינִי יוֹדֵעַ, שֶׁמָּא תִּתְבַּדֶּה וְתֵאָחֵז.

Similarly with regard to Moses, since Moses knew the precise moment of midnight, why did he say: About midnight, instead of: At midnight? Moses did so because he maintained: Lest Pharaoh’s astrologers err and believe midnight to be earlier. Since no disaster would have occurred, they would say: Moses is a liar. Moses spoke in accordance with the principle articulated by the Master: Accustom your tongue to say: I do not know, lest you become entangled in a web of deceit.
הערוך על סדר הש״סרש״יבית הבחירה למאיריפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך אסטגנין
אסטגניןאהסתכלתי באסטגנינות שלי צא מאסטגנינות שלך אין מזל לישראל בסוף (שבת קנו. ובסנהדרין נח.) בפרק נגמר הדין (נדרים לב) הסתכלתם במזל שלי ואין לי בן אלא אחד על ישמעאל אמר לו אברהם צא מאסטגנינות שלך אין מזל לישראל פי׳ ענין מזל הן. שמא יטעו אסטגניני פרעה (ברכות ד. ובסוטה יב) בגמרא וכן לענין הטובה המה מי מריבה המה שראו אסטגניני פרעה וטעו בגמ׳ דמי לנו גדול מיוסף אל תקרי הורד אלא הוריד שהוריד אסטגניני פרעה מגדולתן פי׳ שביישן שלא ידעו לפתור החלום והוא ידע. (סוטה לו) בגמ׳ דששה שבטים אמרו אסטגנינין לפרעה עבד שלקחו רבו בכ׳ כסף תמשילהו עלינו. (בבתרא פ״ק) איסטגניניות היתה לו לאברהם אבינו בלבו (יומא כט) שאני אברהם דאסטגנינות גדולה היתה בלבו פי׳ חכמת המזלות היתה לו והיה יודע לכוון השעות אי נמי זקן ויושב בישיבה היה דאמר מר מימיהם של אבותינו לא פסקה ישיבה מהן כלומר זקנים ויושבין בישיבה ושכינה ביניהן ויש ספרים שכתוב בהן אצטגניני (א״ב: תרגום ועצת נפתלים ומלכת אסתגננות):
ערך אור
אורבנר בברור חיל משתה שם (סנהדרין לב:) פירוש בימי השמד לא היו יכולין לעשות חופה ומילה בפרהסיא והיו עושין בצינעא וכל מי שהיו לו נרות דולקין באסקופה יודעין שבאותה חצר סעודת הכנסת כלה וקול ריחים מילה שם בחצר והכל נכנסין. ובפרק קמא דכתובות ירושלמי יש להפך אור נר בברור חיל שבוע מצות הבן קול ריחים בבורני משתה שם. אור של כבשן ושל תנור ושל כירה (ברכות נה:) תני חדא אין מברכין עליו וכו׳ קשיין אהדדי לא קשיא כאן לכתחילה כאן לבסוף פירוש לכתחילה עד שלא אחז האור ברוב העצים דסליק קוטרא ולא ציל נהוריה אין מברכים לבסוף דציל נהוריה מברכין. אורים ותומים (ברכות ד) (סנהדרין טז) כבר פירשנו בערך אחרי אחיתופל. (באהלות פרק י״ג) העושה מאור בתחילה שעורו מלא מקדח גדול של לשכה שירי המאור רום אצבעים על רחב גודל ובסוף שבת (שבת קנד:) פוקקין את המאור פי׳ מניחין בגג או בכותל מקום פתוח כגון זרת הן חסר הן יתר ליכנס ממנו אורו נקרא מאור. (חגיגה יג) בגמרא ולא במרכבה והחיות רצוא ושוב אמר רב יהודה כאור היוצא מפי הכבשן פירוש אינו מפרש שהן רצות וחוזרות אלא שנוצצות בדב׳ שנראה כאילו הולך וחוזר כברקים כענין שנאמר מראיהן כלפידים וברקים ירוצצו מאי כמראה הבזק א״ר יוסי בר חנינא כאור היוצא מבין החרסים פירוש כשסותמין הכבשן בחרסים ויש ביניהן כמין נקבין ולשון האש יוצא משם זהו כמראה הבזק. (ראש השנה כב) תנו רבנן אין משיאין משואות אלא על החדש שנראה בזמנו לקדשו ומאימתי משיאין לאור עיבורו פירוש נראה בזמנו הוא ליל ל׳ כלומר נולד בכ״ט ונראה ליל ל׳ ונתקדש ביום ל׳ משיאין משואות ליל ל״א כלומר היום שיצא ראש חדש היה והוא עיבור. (סנהדרין ע) תנו רבנן אין עולין לעיבור החדש פחות מעשרה בני אדם ואין עולין לה אלא בפת דגן וקטנית ואין עולין לה אלא לאור עיבורו ביום שלשים ואחד:
ערך בד
בדג(סנהדרין פט:) אמר לו אברהם לשטן כך עונשו של בדאי אפילו אומר אמת אין שומעין לו. (בבא בתרא עד. ובסנהדרין קי.) גמ׳ דעדת קרח ואמרי הכי משה אמת ותורתו אמת והן בדאין. (ברכות ד) למד לשונך לומר איני יודע שמא תתבדה ותאחז:
ערך עבר
עברד(בבא בתרא צא.) עברא זעירא דכותי זהו אור כשדים פי׳ אותו מעבר קטן שבכותה (ברכות כח:) כל פרשת העיבור יהיו צרכיהן מלפניך פירוש בתלמוד אפילו כשישראל עוברין על דברי תורה יהיו צרכיהן (א״ב תרגום ערות דבר עברת פתגמא) ואיכא דאמרי אפילו כשאתה מלא עליהם עברה יהיו צרכיהן לפניך (יומא לג) עבורי דרעא אטוטפתא אסור פי׳ להעביר תפילין שביד קודם תפילין של ראש אסור למה כי כשיבא להוציאן יעלו בידו תפילין של ראש ואסור להניחן קודם תפילין של יד כמפורש (מנחות לו) תנא כשהוא מניח מניח של יד ואח״כ של ראש וכשהוא חולץ חולץ של ראש ואח״כ של יד ומפרש שם מאי טעמא והיו לטוטפות בין עיניך כל זמן שבין עיניך יהו שתים של תפילין למטה ואח״כ חולץ של יד ומניח בכיס הלכך חולץ בתחילה של ראש כמצוותה ומניח בכיס למעלה וכשיבא ללבוש לוקח תחילה של זרוע שהן למעלה ומניחה לאלתר ואינו עובר על המצות ואח״כ נוטל הטוטפת שהיא למטה בכיס ומקיים כל זמן שבין עיניך יהו שתים (חולין ס) ואת העם העביר אותו לערים מאי נפקא מינה כי היכי דלא לקרו לאחוהי גלותא בני גלותא (ברכות ד) וכל העובר על דברי חכמים חייב מיתה (זבחים עח) תעובר צרתו ויצא לבית השריפה. (פסחים לד) בדם ובבעלים תעובר צורתו ויצא לבית השריפה פי׳ פסולו בגופו כגון פגול בדם ובבעלים שאירע בו פסול מחמת הדם שנשפך או מחמת הבעלים שמתו דפסול טומאה הוי משום הכי בעי צורה וממתין עד שתעובר צורתו ואח״כ מוציאו לבית השריפה:
א. [שטערן זעהר.]
ב. [ליכט. פייאר.]
ג. [ליגען. ערזיננען.]
ד. [איבערפאהרען, איבערטרעטען, פערניכטען.]
שמא יטעו אצטגניני פרעה – אם אני יודע לכוין השעה הם אינם יודעים לכוין השעה וקודם שיגיע חצות יהו סבורים שהגיע ועדיין לא באה המכה ויאמרו משה בדאי הוא הלכך טוב לאחוז לשון איני יודע.
דאמר מר – במסכת דרך ארץ.
ותאחז – תהא נאחז ונכשל בדבריך.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שם משה סבר שמא יטעו איצטגניני פרעה כו׳ לכאורה כמו זר נחשב שבאותו שעה שהיו נתונים בצרה והיתה צעקה גדולה במצרים כמוה לא היתה ואין בית אשר אין שם מת ואיך ישימו לבם להביט אחר משה ולדקדק אחריו ולרגעים יבחנוהו לתופסו בשקרן ברגע כמימרא בדבר שאינו מעיקר האות והמופת והנראה לע״ד דאדרבה באמת היה למשה מופת גדול בזה נגד החרטומים שבתחילה אמרו שכל מעשיו מעשה כשפים ואף לאחר מכת כנים שאמרו אצבע אלקים היא פי׳ אלקים האמור בזה הענין היינו על מלאך ולא רצו להאמין שמשה עשה בשליחות של הקב״ה בעצמו והטעם כתבתי לפי שסברו שעדיין לא הגיע זמן הגאולה שאמר הקב״ה לגאלם כמו שדרשו חכמינו ז״ל בענין בלק שאמר הנה עם יצא ממצרים ובכך נתקשה ג״כ לב פרעה ועבדיו ולא רצו להאמין שמאת ה׳ בעצמו היתה זאת. משא״כ במכת בכורות שהיתה בחצי הלילה ממש יש בזה אות ומופת שיד הקב״ה בעצמו עשתה זאת לפי שבחצות הלילה ממש עת רצון היא ואין רשות למחבלים לחבל ואדרבה אותו העת מזומן לרפאות החולים כדאיתא להדיא בגמרא פרק הערל (יבמות דף ע׳) גבי מה שלא מלו ישראל במדבר כו׳ ע״ש בלשון רש״י ומהרש״א ומהר״י פינטו נמצא דלפ״ז מהאי טעמא גופא היה למשה לומר בחצות כדי לאמת דבריו אלא לפי שאין הכל בקיאין בזו הרגע ועבידי דטעי לכך לא רצה משה ליתן להם אצבע בין שיניהם לעשות מופת מזה הענין ממש דשמא יטעו ויכחישוהו כדי להקשות לב פרעה שיחזור לסורו לומר כי לא מאת הקב״ה היתה זאת אלא ג״כ מן המלאך המחבל כיון שהיתה קודם חצי הלילה ומשום כך אמר משה כחצות כדי שלא לעשות עיקר המופת מחמת זמן המכה אלא שאף אם יהיה כחצות אעפ״כ יש מופת בזה מצד המכה בעצמותה שפסח הקב״ה על בתי מצרים ואת בתינו הציל שבזה ניכר שנתאמתו דברי משה שאמר בשם הקב״ה ועברתי בארץ מצרים אני ולא מלאך שאם היתה ע״י מלאך לא היה מבחין בין טוב לרע ולהבחין בין טפה של בכור לטפה שאינה של בכור כן נ״ל נכון:
וכן גם במשה, שאם תאמר: וכיון שמשה הוה ידע [היה יודע], למה ליה למימר [לו לומר] בלשון ״כחצות״, ולא אמר ״בחצות״? — טעם הדבר, משה קסבר [היה סבור]: שמא יטעו אצטגניני פרעה, ויחשבו את שעת חצות הלילה מוקדם יותר, ומשום שלא תגיע הפורענות יאמרו ״משה בדאי הוא״. ונקט משה בכלל שאמר מר [החכם]: למד לשונך לומר ״איני יודע״, שמא תתבדה ותאחז.
Similarly with regard to Moses, since Moses knew the precise moment of midnight, why did he say: About midnight, instead of: At midnight? Moses did so because he maintained: Lest Pharaoh’s astrologers err and believe midnight to be earlier. Since no disaster would have occurred, they would say: Moses is a liar. Moses spoke in accordance with the principle articulated by the Master: Accustom your tongue to say: I do not know, lest you become entangled in a web of deceit.
הערוך על סדר הש״סרש״יבית הבחירה למאיריפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) רַב אָשֵׁי אָמַר: בְּפַלְגָּא אוּרְתָּא דִּתְלֵיסַר נִגְהֵי אַרְבְּסַר הֲוָה קָאֵי, וְהָכִי קָאָמַר מֹשֶׁה לְיִשְׂרָאֵל: אָמַר הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לְמָחָר כַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה כִּי הָאִידָּנָא, אֲנִי יוֹצֵא בְּתוֹךְ מִצְרַיִם.:

Rav Ashi said: This question is unfounded, as Moses was standing at midnight of the thirteenth, leading into the fourteenth, when he pronounced his prophecy, and Moses told Israel that the Holy One, Blessed be He, said that tomorrow, at the exact time like midnight tonight, I will go out into the midst of Egypt. This indicates that the passage should not be understood to mean about midnight, an approximation; but rather, like midnight, as a comparison, likening midnight tomorrow to midnight tonight.
רש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תליסר נגהי ארבסר – ליל שעבר שלשה עשר ולמחרת יגיע ארבעה עשר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״ה תליסר כו׳ ולמחרת יגיע כו׳ נ״ב פי׳ הלילה שבין י״ג לי״ד:
רב אשי אמר: קושיה זו מיסודה אינה, כי משה רבינו בפלגא אורתא דתליסר נגהי ארבסר הוה קאי [בחצות הלילה של שלשה עשר אור לארבעה עשר, היה עומד] כשאמר דברי נבואה זו, והכי קאמר [וכך אמר] משה לישראל, אמר הקדוש ברוך הוא: למחר כחצות הלילה כי האידנא [כמו שעה זו] בשעת חצות אני יוצא בתוך מצרים, ונמצא כי ״כחצות״ אין משמעו בערך בחצות, אלא השוואה — בשעת חצות כזו.
Rav Ashi said: This question is unfounded, as Moses was standing at midnight of the thirteenth, leading into the fourteenth, when he pronounced his prophecy, and Moses told Israel that the Holy One, Blessed be He, said that tomorrow, at the exact time like midnight tonight, I will go out into the midst of Egypt. This indicates that the passage should not be understood to mean about midnight, an approximation; but rather, like midnight, as a comparison, likening midnight tomorrow to midnight tonight.
רש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) {תהלים פ״ו:ב׳} ״לְדָוִד, שָׁמְרָה נַפְשִׁי כִּי חָסִיד אָנִי״. לֵוִי ור׳וְרִבִּי יִצְחָק, חַד אֲמַר: כָּךְ אָמַר דָּוִד לִפְנֵי הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, לֹא חָסִיד אֲנִי? שֶׁכָּל מַלְכֵי מִזְרָח וּמַעֲרָב יְשֵׁנִים עַד שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת, וַאֲנִי, {תהלים קי״ט:ס״ב} ״חֲצוֹת לַיְלָה אָקוּם לְהוֹדוֹת לָךְ״.

The Gemara further explores King David’s character. It is said: “A prayer of David…Keep my soul, for I am pious” (Psalms 86:1–2). Levi and Rabbi Yitzḥak debated the meaning of this verse and how David’s piety is manifest in the fact that he went beyond his fundamental obligations. One said: David’s declaration of piety referred to his awakening during the night to pray, and so said David before the Holy One, Blessed be He: Master of the Universe, am I not pious? As all of the kings of the East and the West sleep until the third hour of the day, but although I am a king like them, “At midnight I rise to give thanks” (Psalms 119:62).
בית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר דוד כו׳. לעיל מיניה כתיב הטה ה׳ וגו׳ כי עני ואביון אני דהיינו שאיני מתנהג בכבוד עשירים ומלכים ומפרש לה כי חסיד אני להשכים מחצות לילה כעני הזה המשכים למלאכתו למצא מזונותיו ואיני מתנהג עצמי כמלכים הללו שישנים עד ג׳ שעות וכן לאידך שאיני מתנהג כמלכים הללו שיושבים בכבודם ואני מתנהג לעסוק בדברים המבוזים בדם ובשפיר ובשליא כעני הזה שהוצרך למלאכה מבוזה למצוא מזונותיו ונקט מלכי מזרח ומערב כו׳ וכן בכמה מקומות נקט הכי לפי שיישוב עולם כולו מקצה מזרח עד קצה מערב אבל בקצה דרום ובקצה צפון אין שם ישוב מפני הקור והחום כמ״ש התוכניים: ואמר
שם לדוד שמרה נפשי כי חסיד אני לוי ורבי יצחק חד אמר כו׳ שכל מלכי מזרח כו׳ עד סוף הענין. נראה שמה שהכריחם להנך אמוראי לפרש חסידותו של דוד בענינים פרטים כאלה ולא ניחא להו לפרש כפשטיה שהיה חסיד בכל מעשיו כדאשכחן במקרא שהיה עושה משפט וצדקה לכל עמו ומצינו ג״כ בהרבה מקראות שהיה מסגף עצמו בתשובה בתענית ובתפלה ובבכי ובכך ודאי נקרא חסיד גמור כדאשכחן בגמרא פרק עושין פסין בענין אדם הראשון ע״ש אלא דלא ניחא להו להנך אמוראי לומר שהיה דוד מתפאר עצמו בכך לקרוא חסיד נגד כל ישראל שבודאי מחזי כיוהרא ואין זה מדרך החסידים משום הכי הוצרכו לפרש שההתפארות שלו בזה לא היה שייך בשום אדם מישראל רק ההתפארות שלו שקרא עצמו חסיד הוא נגד שארי מלכי מזרח ומערב ויש בזה הענין התפארות גדולה לפי שידוע שלשון חסיד היינו למה שאדם עושה לפנים משורת הדין וא״כ לכאורה אין זה שייך בענין שהוא מצד משפט המלוכה עצמה כמו שאמרו חכמינו ז״ל מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול וכמה דברים הותרו משום כבוד המלכות מכ״ש שאין לו לפגום בכבודו בעצמו שבודאי ע״י כך שלא התנהג בעצמו כשאר המלכים היה נראה נבזה ושפל בעיני המלכים וכמו כן בעיני קצת ליצני הדור מישראל שאמרו מה יושיענו זה ומכ״ש במה שהיה ידיו מלוכלכים תמיד בדם השפיר ובשליא ואף שלא היה צריך לזה מצד החיוב שהרי אחר כל זה היה נמלך במפיבושת רבו וא״כ בנקל היה יכול להטיל דבר זה על מפיבושת בלבד ולא לפגום בכבודו בענינים כאלה רק שדוד אפילו בזה היה עושה לפנים משורת הדין לאהבתו את ה׳. ובזה יצדק במה שאמר שמרה נפשי ונגד המלעיגים עליו אמר כן. ועוד נראה בזה שדוד היה מתירא שלא יתפס בעון הדור מצד ענין המלכות עצמו ששאלו ישראל שלא כהוגן וכמו שהוכיח אותם שמואל ואמר להם דעו וראו כי רעתכם רבה אשר עשיתם בעיני ה׳ ומסיים שם בסוף ואם הרע תרעו גם אתם גם מלככם תספו וכבר ידוע מה שאמרו חז״ל דזקנים שבאותו דור כהוגן שאלו שנאמר תנה לנו מלך לשפטינו. אבל עמי הארצים שבדור קלקלו שנאמר והיינו גם אנחנו וגו׳ ושפטנו מלכנו ויצא לפנינו ונלחם את מלחמתינו ולפ״ז לזה הענין בעצמו נתכוין דוד באמרו שמרה נפשי שלא יתפס באותו עון מצד המלוכה בעצמו מצד שקלקלו עמי הארץ שאמרו והיינו גם אנחנו וגו׳ והוא לא עשה כן אלא אדרבה היה מראה בעצמו ההיפך שלא התנהג עצמו כשאר מלכי עכו״ם אלא התנהג עצמו במלכותו בעצת זקנים שהיו באותו דור שאמרו תנה לנו מלך לשפטינו בלבד וכן עשה דוד שהיה משכים חצי הלילה לומר שירות ותשבחות והיה משכים לעסוק בתורה והיו ידיו מלוכלכות בדם ובשפיר ובשליא שכל זה נראה בעליל שכל עניני מלכות של דוד היה בעצת זקנים שבדור ששאלו כהוגן ואמרו לשפטינו ודו״ק:
א ועוד בענין דמותו של דוד המלך. נאמר: ״לדוד, שמרה נפשי כי חסיד אני״ (תהלים פו, א–ב). ודנים לוי ור׳ יצחק בפירושו של פירוש זה, במה התבטאה במיוחד חסידותו של דוד כאדם העושה דברים יותר ממה שמוטלת עליו חובתו. חד [אחד מהם] אמר: דברי דוד על חסידותו מוסבים על השכמתו בעוד לילה לתפילה, וכך אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, וכי לא חסיד אני? שהרי כל מלכי מזרח ומערב ישנים עד שלש שעות, ואילו אני, אף שאני מלך כמותם ״חצות לילה אקום להודות לך״ (תהלים קיט, סב).
The Gemara further explores King David’s character. It is said: “A prayer of David…Keep my soul, for I am pious” (Psalms 86:1–2). Levi and Rabbi Yitzḥak debated the meaning of this verse and how David’s piety is manifest in the fact that he went beyond his fundamental obligations. One said: David’s declaration of piety referred to his awakening during the night to pray, and so said David before the Holy One, Blessed be He: Master of the Universe, am I not pious? As all of the kings of the East and the West sleep until the third hour of the day, but although I am a king like them, “At midnight I rise to give thanks” (Psalms 119:62).
בית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) וְאִידַּךְ: כָּךְ אָמַר דָּוִד לִפְנֵי הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, לֹא חָסִיד אֲנִי? שֶׁכָּל מַלְכֵי מִזְרָח וּמַעֲרָב, יוֹשְׁבִים אֲגוּדּוֹת אֲגוּדּוֹת בִּכְבוֹדָם, וַאֲנִי, יָדַי מְלוּכְלָכוֹת בְּדָם וּבְשָׁפִיר וּבְשִׁלְיָא, כְּדֵי לְטַהֵר אִשָּׁה לְבַעֲלָהּ. וְלֹא עוֹד, אֵלָּא כָּל מַה שֶּׁאֲנִי עוֹשֶׂה, אֲנִי נִמְלָךְ בִּמְפִיבֹשֶׁת רִבִּי וְאוֹמֵר לוֹ: מְפִיבֹשֶׁת רִבִּי, יָפֶה דַּנְתִּי? יָפֶה חִיַּיבְתִּי? יָפֶה זִכִּיתִי? יָפֶה טִהַרְתִּי? יָפֶה טִמֵּאתִי? וְלֹא בּוֹשְׁתִּי.

And the other Sage said: David said the following before the Holy One, Blessed be He: Master of the Universe, am I not pious? For all of the kings of the East and the West sit in groups befitting their honored status, but I sit as a judge who issues rulings for the people. Women come with questions of ritual impurity and my hands become soiled with their blood as I labor to determine whether or not it is blood of impurity and she has menstruating woman status, and with a fetus that miscarried at a stage of development before it was clear whether or not it is considered a birth, and with placenta, which women sometimes discharge unrelated to the birth of a child (see Leviticus 15:19–30 with regard to blood, and 12:1–8 with regard to miscarriage and placenta). King David went to all this trouble in order to render a woman ritually pure and consequently permitted to her husband. If, after examination, a Sage declares the woman ritually pure, she is permitted to be with her husband, which leads to increased love and affection, and ultimately to procreation (Rabbi Yoshiyahu Pinto). And not only do I engage in activity considered to be beneath the station of a king, but I consult my teacher, Mefivoshet, son of King Saul’s son, Jonathan, with regard to everything that I do. I say to him: Mefivoshet, my teacher, did I decide properly? Did I convict properly? Did I acquit properly? Did I rule ritually pure properly? Did I rule ritually impure properly? And I was not embarrassed. Forgoing royal dignity should make me worthy to be called pious.
רש״יבית הבחירה למאיריריטב״אמיוחס לשיטה מקובצתמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ידי מלוכלכות בדם – שהנשים מראות לו דם נדה אם טמא אם טהור שיש מראות דם טהור באשה.
ובשפיר – הוא עור הולד שהעצמות והגידים והבשר נצורים בתוכו. ויש שפיר שהאשה יושבת עליו ימי טומאה וימי טהרה ואי זה זה המרוקם ובמס׳ נדה (דף כד ב) מפרש לה ויש שפיר מלא מים ודם שאינו חשוב ולד לישב עליו טומאת יולדת וימי טהרתה.
ובשליא – דתנן (שם כו) אין שליא בלא ולד והוא כמין לבוש שהולד שוכב בתוכה וקורין ושטי״דור בלעז ותניא (שם) אין שליא פחותה מטפח ותחלתה כחוט של ערב וסופה כתורמוס והיו מביאין אותה לפניו לראות אם יש בה כשיעור ואם עשויה כדת שליא שנחזיקנה שהיה ולד בתוכה ונמוח ותשב עליו ימי טומאה וטהרה אם לאו.
זכיתי וחייבתי – שייך בדיני ממונות ודיני נפשו׳.
טמאתי וטהרתי – בהלכות טומאה וטהרה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בשפיר ובשליא – שפיר הוא ספק ולד שליא ודאי ולד אלא שהוא ספק שמא זכר או נקבה.
בשפיר ובשליא – שפיר הוא ספק ולד. שליא ודאי ולד אלא שהוא ספק שמא זכר או נקבה:
אני נמלך במפיבושת רבי וא״ל כו׳. יש עיון בזה אם זה מפיבושת הוא בן שאול המלך שהיה לו בן נקרא מפיבושת מפילגשו רצפה בת איה הרי הוא הוקע במעשה דגבעונים וא״א הוא שיהיה הוא איש בושת שמלך ב׳ שנים אחרי אביו שאול ונהרג ע״י ב׳ עבדיו בביתו כמפורש הכל בספר שמואל ואם זה מפיבושת הוא בן יהונתן כמו שנאמר במעשה דציבא מאי קאמר דאיש בושת שמו הרי לא נמצא בשום מקום שהיה בן ליהונתן שהיה נקרא איש בושת אבל בספר ד״ה נמצא שהיה ליהונתן בן אחד נקרא מריב בעל וכתבו המפרשים שם כיון דבספר שמואל קרא לבנו מפיבושת ובד״ה קראו מריב בעל דשמו מריב בעל ולמה נקרא מפיבושת כו׳ וכעין זה דרשו בסמוך גבי כלאב ודניאל ואולי יש להגיה כן בשמעתין לא מפיבושת שמו אלא מריב בעל שמו ולמה נקרא שמו מפיבושת כו׳ ותו לא מידי:
ואידך החכם האחר], אמר, כך אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, וכי לא חסיד אני? שהרי כל מלכי מזרח ומערב יושבים אגודות אגודות בכבודם, ואילו אני נוהג כחכם המורה הוראות לעם, שהיו באות אלי נשים בשאלות טומאה וטהרה, והיו ידי מלוכלכות בדם אשה לדעת אם הוא דם טמא ונדה היא, או לא, ובשפיר, שהוא נפל בדרגה מסויימת של היווצרותו, כשעדיין אינו ברור אם הוא נחשב לוולד, ובשליא, ״לבוש״ העור שהוולד נולד בו, ושלעתים אשה מפלת שליא בלי קשר נראה לעין עם ולד. וכל זה היה נעשה על מנת להגדיר את מעמדה של האשה, אם טמאה היא אם לאו (ועיין ויקרא טו, יט–ל בענין הדם. ובויקרא יב, א–ח לענין שפיר ושליא). וכל זאת עשיתי כדי לטהר אשה לבעלה, שאם מטהר החכם, לאחר העיון בדם בשפיר ובשליא, את האשה, מותרת היא לשהות עם בעלה, ועל ידי כך מוסיף אהבה וחיבה ואף מרבה ומוסיף נפשות בישראל (הריא״ף). ולא עוד, לא רק שהייתי משפיל את עצמי לעסוק בדבר שנראה לכאורה כאינו הולם את כבוד המלך, אלא כל מה שאני עושה, אני נמלך במפיבשת רבי, הוא מפיבושת בן יהונתן בן שאול המלך, ואומר לו: ״מפיבשת רבי, יפה דנתי? יפה חייבתי? יפה זכיתי? יפה טהרתי? יפה טמאתי?״, ולא בושתי. ובשל ויתור זה על כבודו ראוי אני להקרא ״חסיד״.
And the other Sage said: David said the following before the Holy One, Blessed be He: Master of the Universe, am I not pious? For all of the kings of the East and the West sit in groups befitting their honored status, but I sit as a judge who issues rulings for the people. Women come with questions of ritual impurity and my hands become soiled with their blood as I labor to determine whether or not it is blood of impurity and she has menstruating woman status, and with a fetus that miscarried at a stage of development before it was clear whether or not it is considered a birth, and with placenta, which women sometimes discharge unrelated to the birth of a child (see Leviticus 15:19–30 with regard to blood, and 12:1–8 with regard to miscarriage and placenta). King David went to all this trouble in order to render a woman ritually pure and consequently permitted to her husband. If, after examination, a Sage declares the woman ritually pure, she is permitted to be with her husband, which leads to increased love and affection, and ultimately to procreation (Rabbi Yoshiyahu Pinto). And not only do I engage in activity considered to be beneath the station of a king, but I consult my teacher, Mefivoshet, son of King Saul’s son, Jonathan, with regard to everything that I do. I say to him: Mefivoshet, my teacher, did I decide properly? Did I convict properly? Did I acquit properly? Did I rule ritually pure properly? Did I rule ritually impure properly? And I was not embarrassed. Forgoing royal dignity should make me worthy to be called pious.
רש״יבית הבחירה למאיריריטב״אמיוחס לשיטה מקובצתמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) א״ראֲמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בְּרֵיהּ דְּרַב אִידִי: מַאי קְרָא? {תהלים קי״ט:מ״ו} ״וַאֲדַבְּרָה בְעֵדוֹתֶיךָ נֶגֶד מְלָכִים וְלֹא אֵבוֹשׁ״.

Rav Yehoshua, son of Rav Idi, said: What verse alludes to this? “And I speak Your testimonies before kings and I will not be ashamed” (Psalms 119:46). This verse alludes both to David’s commitment to Torah, in contrast to the kings of the East and the West, as well as to the fact that he was not ashamed to discuss matters of Torah with Mefivoshet, a descendant of kings. David was not afraid to have his mistakes corrected by Mefivoshet.
בית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

נגד מלכים כו׳ כמ״ש מאן מלכי רבנן אי נמי שהיה מפיבושת מבני מלכים ולכן נמי גבי כלאב שהיה מכלים כו׳ פירש״י אב שהיה מפיבושת אב בהוראות עכ״ל לולי פירושו נראה אב ממש קאמר פירוש שהיה זוכה להכלימו על שכבר הכלים את דוד אביו ואהא מייתי הני קראי בני אם חכם וגו׳ כאלו דוד אמר על בנו כלאב אם חכם לבך להכלים את מפיבושת ישמח לבי גם אני שזכיתי לכך על שכבר הכלים אותי ואומר חכם בני וגו׳ ואשיבה חורפי דבר דלפי ענינו ה״ל למכתב כי תשיב חורפי דבר אבל אמר על ידך זכיתי גם אני להשיב דבר את שהיה כבר חורפי וק״ל:
ואמר רב יהושע בריה [בנו] של רב אידי: מאי קרא [מהו הכתוב] המרמז על כך — ״ואדברה בעדתיך נגד מלכים ולא אבוש״ (תהלים קיט, מו) שיש בו רמז כפול, הן לעיסוקו של דוד בתורה שלא כמנהג מלכי מזרח ומערב, ואף לגבי הפרט השני — שהרי היה מפיבושת בן מלכים, ולא בוש דוד לומר דברי תורה בפניו, אף כי יתכן שיטעה בהם ויצטרך מפיבושת לתקן שגגתו,
Rav Yehoshua, son of Rav Idi, said: What verse alludes to this? “And I speak Your testimonies before kings and I will not be ashamed” (Psalms 119:46). This verse alludes both to David’s commitment to Torah, in contrast to the kings of the East and the West, as well as to the fact that he was not ashamed to discuss matters of Torah with Mefivoshet, a descendant of kings. David was not afraid to have his mistakes corrected by Mefivoshet.
בית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) תְּנָא: לֹא מְפִיבֹשֶׁת שְׁמוֹ, אֵלָּא אִישׁ בֹּשֶׁת שְׁמוֹ, וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ מְפִיבֹשֶׁת? שֶׁהָיָה מְבַיֵּישׁ פְּנֵי דָּוִד בַּהֲלָכָה. לְפִיכָךְ זָכָה דָּוִד וְיָצָא מִמֶּנּוּ כִּלְאָב.

It was taught in a Tosefta from a tannaitic tradition: His name was not Mefivoshet, but rather Ish Boshet was his name. Why was Ish Boshet referred to as Mefivoshet? Because he would embarrass [mevayesh] David in matters of halakha. According to this approach, Mefivoshet is an abbreviation of boshet panim, embarrassment. Because David was not embarrassed to admit his errors, he merited that Kilav, who, according to tradition, was exceedingly wise, would descend from him.
רש״יבית הבחירה למאיריתוספות רא״שריטב״אמיוחס לשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מפיבושת – [מפי בושת] בדברי הלכה היוצאין מפיו היה בושת לדוד שפעמים שהיה טועה והוא אומר לו טעית.
לפיכך – בזכות שהיה דוד מקטין עצמו זכה ויצא ממנו כלאב.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תנא לא מפי בושת שמו אלא איש בושת שמו – כך היא הגרסא בספרים ואינו נראה לר״ת דלא מצינו בכל המקרא אלא מפיבושת בן שאול בן רצפה בת איה והוא נקרא אש בעל בדברי הימים ואיש בושת בן שאול לא נזכר עם בני שאול לא בשמואל ולא בדברי הימים וגם איש בושת בן שאול נהרג בתחלת מלכות בית דוד:
תנא לא מפיבושת שמו אלא איש בושת שמו ולמה נקרא שמו וכו׳ – קשיא ואפילו היה איש בושת שמו לא היו צריכין לשנות שמו מפני זה דאכתי הוה אפשר למימר ולמה נקרא איש בושת שמבייש פני דוד בהלכה ועוד דלא אשכחן בשום דכתא איש בשת אלא בן שאול שמלך תחתיו. וגרסת הרב ור׳ שמעיה ז״ל הכי לא מפיבושת שמו אלא מריב בעל שמו דהכי אשכחן בדברי הימים ובן יהונתן מריב בעל, וא״ת והא במסכת שבת דרשינן איפכא לא מריב בעל שמו אלא מפיבושת שמו ולמה נקרא שמו מריב בעל שעשה מריבה עם בעליו כשאמר לו דוד אמרתי אתה וציבא תחלקו השדה אמר מריב בעל גם את הכל יקח אחרי אשר בא אדוני המלך בשלום לא עמך יש לי מריבה אלא עם מי שהביאך בשלום והטיח דברים כלפי מעלה, יש לומר דהכי אורחא דתלמודא דבחד דוכתא דריש הכי ובדוכתא אחרית׳ בע״א.
תנא לא מפיבושת שמו אלא איש בושת שמו ולמה נקרא שמו וכו׳ – קשיא ואפילו היה איש בושת שמו לא היו צריכין לשנות שמו מפני זה דאכתי הוה אפשר למימר ולמה נקרא איש בושת שמבייש פני דוד בהלכה. ועוד דלא אשכחן בשום דוכתא איש בשת אלא בן שאול שמלך תחתיו. וגרסת הרב ר׳ שמעיה ז״ל הכי לא מפיבושת שמו אלא מריב בעל שמו דהכי אשכחן בדברי הימים ובן יהונתן מריב בעל. וא״ת והא במסכת שבת דרשינן איפכא לא מריב בעל שמו אלא מפיבושת שמו ולמה נקרא שמו מריב בעל שעשה מריבה עם בעליו כשאמר לו דוד אמרתי אתה וציבא תחלקו השדה אמר מריב בעל גם את הכל יקח אחרי אשר בא אדוני המלך בשלום לא עמך יש לי מריבה אלא עם מי שהביאך בשלום והטיח דברים כלפי מעלה. יש לומר דהכי אורחא דתלמודא דבחד דוכתא דריש הכי ובדוכתא אחריתא בענין אחר:
ועל כך תנא [שנינו] בתוספתא ממסורת התנאים: לא ״מפיבשת״ שמו, אלא ״איש בשת״ שמו האמיתי, ולמה נקרא שמו מפיבשת?שהיה מבייש פני דוד בהלכה, שבדרשה זו מתפרשת ״מפיבושת״ כקיצור של ״בושת פנים״ ולפיכך שלא בוש דוד להודות על טעותו זכה דוד ויצא ממנו כלאב, שמסורת היא שהיה חכם ביותר,
It was taught in a Tosefta from a tannaitic tradition: His name was not Mefivoshet, but rather Ish Boshet was his name. Why was Ish Boshet referred to as Mefivoshet? Because he would embarrass [mevayesh] David in matters of halakha. According to this approach, Mefivoshet is an abbreviation of boshet panim, embarrassment. Because David was not embarrassed to admit his errors, he merited that Kilav, who, according to tradition, was exceedingly wise, would descend from him.
רש״יבית הבחירה למאיריתוספות רא״שריטב״אמיוחס לשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) וא״רוַאֲמַר רִבִּי יוֹחָנָן: לֹא כִּלְאָב שְׁמוֹ אֵלָּא דָּנִיֵּאל שְׁמוֹ. וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ כִּלְאָב? שֶׁהָיָה מַכְלִים פְּנֵי מְפִיבֹשֶׁת בַּהֲלָכָה.

Rabbi Yoḥanan said: His name was not Kilav; rather, his name was Daniel, as it appears in a different list of David’s descendants. Why was he called Kilav? Because he would embarrass [makhlim] Mefivoshet, the teacher or authority figure [av] in matters of halakha.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אלא דניאל שמו – במקום אחד אומר (שמואל ב ג) ומשנהו כלאב לאביגיל אשת נבל וגו׳ ובמקום אחר אומר והשני דניאל לאביגיל בדברי הימים (א ג).
שהיה מכלים פני מפיבושת – כל אב מכלים את הרב שהיה אב בהוראות.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וכן גם אמר ר׳ יוחנן: לא ״כלאב״ שמו אלא ״דניאל״ שמו (כדרך שאמנם כתוב שמו ברשימה אחרת של יחס בני דוד), ולמה נקרא שמו ״כלאב״שהיה מכלים פני מפיבשת בהלכה, כלומר, כל אב מכלים את האב—הרב.
Rabbi Yoḥanan said: His name was not Kilav; rather, his name was Daniel, as it appears in a different list of David’s descendants. Why was he called Kilav? Because he would embarrass [makhlim] Mefivoshet, the teacher or authority figure [av] in matters of halakha.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) וְעָלָיו אָמַר שְׁלֹמֹה בְּחָכְמָתוֹ: {משלי כ״ג:ט״ו} ״בְּנִי אִם חָכַם לִבֶּךָ יִשְׂמַח לִבִּי גַם אָנִי״. וְאוֹמֵר: {משלי כ״ז:י״א} ״חֲכַם בְּנִי וְשַׂמַּח לִבִּי וְאָשִׁיבָה חוֹרְפִי דָבָר״..

In his book of wisdom, Solomon said about this wise son: “My son, if your heart is wise, my heart will be glad, even mine” (Proverbs 23:15), as David enjoyed witnessing his son Kilav develop into a Torah luminary to the extent that Kilav was able to respond to Mefivoshet. And Solomon says about Kilav: “Be wise, my son, and make my heart glad, that I may respond to those who taunt me” (Proverbs 27:11).
בית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ועליו על בן חכם זה אמר שלמה בספר חכמתו ״בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני״ (משלי כג, טו), שדוד נהנה לראות שבנו גדול בתורה עד שיוכל להשיב דבר למפיבושת, וכן הוא אומר עליו: ״חכם בני ושמח לבי ואשיבה חרפי דבר״ (משלי כז, יא).
In his book of wisdom, Solomon said about this wise son: “My son, if your heart is wise, my heart will be glad, even mine” (Proverbs 23:15), as David enjoyed witnessing his son Kilav develop into a Torah luminary to the extent that Kilav was able to respond to Mefivoshet. And Solomon says about Kilav: “Be wise, my son, and make my heart glad, that I may respond to those who taunt me” (Proverbs 27:11).
בית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) וְדָוִד, מִי קָרֵי לְנַפְשֵׁיהּ חָסִיד? וְהָכְתִיב: {תהלים כ״ז:י״ג} ״לוּלֵא הֶאֱמַנְתִּי לִרְאוֹת בְּטוּב ה׳ בְּאֶרֶץ חַיִּים״, וְתָנָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵי: לָמָּה נָקוּד עַל ״לוּלֵא״? אָמַר דָּוִד לִפְנֵי הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רבש״ערִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מוּבְטָח אֲנִי בָּךְ שֶׁאַתָּה מְשַׁלֵּם שָׂכָר טוֹב לַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבוֹא, אֲבָל אֵינִי יוֹדֵעַ אִם יֵשׁ לִי חֵלֶק בֵּינֵיהֶם אִם לָאו.

With regard to David’s statement, “Keep my soul, for I am pious,” the Gemara asks: Did David call himself pious? Isn’t it written: “If I had not [luleh] believed to look upon the goodness of the Lord in the land of the living” (Psalms 27:13). The dots that appear over the word luleh in the text indicate doubt and uncertainty of his piety, and whether he was deserving of a place in the land of the living (see Avot DeRabbi Natan 34). In the name of Rabbi Yosei, it was taught in a Tosefta: Why do dots appear over the word luleh, as if there are some reservations? Because David said before the Holy One, Blessed be He: Master of the Universe. I have every confidence in You that You grant an excellent reward to the righteous in the World-to-Come since God’s ultimate goodness is manifest in the land of eternal life, but I still harbor uncertainty with regard to myself, and I do not know whether or not I definitely have a portion among them. In any case, apparently David was uncertain whether or not he deserved to receive a portion of God’s reward for the righteous; how, then, could he characterize himself as pious?
רב האיי גאוןרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
(14-15) אומקשונן היכי קארי דויד נפשיה חסיד, ותנא משם ר׳ יוסי דקאמר איני יודע אם אני מיהן אם לאו, ופריקנן הכא הכי קאמר שמהב יגרום החטא מיכאן ולהבא, בשעתיה קאמר חסיד אני, אבל איני מאמין בעצמי ואיני יודע שמא החטא גורם אחר כך.
א. מקור הזיהוי: כת״י ב2.
ב. -שמא, חילוף זה מצוי בכתיב הגאונים.
לולא האמנתי לראות בטוב ה׳ – כבר טרדוני מיראתך כמו שנאמר כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה׳ לאמר לך עבוד וגו׳ (שמואל א כו).
נקוד על לולא – לדרוש את הנקודה שהיא ממעטת את משמעות הכתוב לומר שלא דבר ברור היה לו לראות בטוב ה׳. לולא – לשון אם לא כמו לולי אלהי אבי וגו׳ היה לי (בראשית לא).
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

נקוד על לולא כו׳ פי׳ רש״י לדרוש את הנקודה כו׳ עכ״ל נראה מפירושו דמשמעות הכתוב בלא נקודה לולא הוא דבר ברור וא״כ הוא קשה כיון דהכא הנקודה רבה ואתה דורש אותיות הנקודות של לולא מהיכא משמע ליה שאינו דבר ברור שהרי משמעות של לולא הוא דבר ברור ואם נאמר דמשמעות לולא אינו דבר ברור א״כ אי אתה צריך לנקודת של לולא לומר שאינו דבר ברור בזולת הנקודות נמי משמעו כן הוא ואינו דומה להא דפרק הפועלים דאמרינן דנקוד על איו וכן הך דפ׳ נגמר הדין דנקוד על לנו ולבנינו דהנקודה משנה משמעו שבזולת הנקודה ואפשר לפרש שלא על כל תיבת לולא נקוד רק על אותיות ל״א שבלולא והשתא דורש הנקודות של ל״א כאלו נכתב לא האמנתי כו׳ שלא דבר ברור הוא כמשמעות של לולא ודו״ק:
ב על דברי דוד ״שמרה נפשי כי חסיד אני״ תוהים: ודוד מי קרי לנפשיה [האם קרא לעצמו] ״חסיד״? והרי דוד לא היה בטוח כל עיקר אם אמנם חסיד הוא, שכן הכתיב [הרי נאמר] ״לולא האמנתי לראות בטוב ה׳ בארץ חיים״ (תהלים כז, יג) ועל המלה ״לולא״ מצויות נקודות, שמשמען הוא שיש פקפוק ואי ודאות מסויימת במלה זו (עיין באבות דר׳ נתן, פרק לד) וכך מביאים בתוספתא, תנא משמיה [שנוי משמו] של ר׳ יוסי: למה נקוד — כאילו יש ספק — על המילה ״לולא״? — כך אמר, התכוון לומר, דוד לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, אמנם מובטח אני בך שאתה משלם שכר טוב לצדיקים לעתיד לבוא, שיהא טוב ה׳ בארץ החיים הנצחיים, אבל עדיין קיים ספק אותו מביע דוד ב״לולא״, והוא ספיקו האישי של דוד: איני יודע אם יש לי חלק ביניהם אם לאו [לא], כלומר, אם ״טוב ה׳ בארץ חיים״ נכון גם לו (זהב שבה). על כל פנים, לענייננו נראה שדוד לא היה בטוח שחסיד הוא, שהרי הוא מפקפק אם יש לו חלק במתן שכרם של צדיקים, ואיך אם כן הגדיר את עצמו כ״חסיד״?!
With regard to David’s statement, “Keep my soul, for I am pious,” the Gemara asks: Did David call himself pious? Isn’t it written: “If I had not [luleh] believed to look upon the goodness of the Lord in the land of the living” (Psalms 27:13). The dots that appear over the word luleh in the text indicate doubt and uncertainty of his piety, and whether he was deserving of a place in the land of the living (see Avot DeRabbi Natan 34). In the name of Rabbi Yosei, it was taught in a Tosefta: Why do dots appear over the word luleh, as if there are some reservations? Because David said before the Holy One, Blessed be He: Master of the Universe. I have every confidence in You that You grant an excellent reward to the righteous in the World-to-Come since God’s ultimate goodness is manifest in the land of eternal life, but I still harbor uncertainty with regard to myself, and I do not know whether or not I definitely have a portion among them. In any case, apparently David was uncertain whether or not he deserved to receive a portion of God’s reward for the righteous; how, then, could he characterize himself as pious?
רב האיי גאוןרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) שֶׁמָּא יִגְרוֹם הַחֵטְא.

The Gemara responds: His concern does not prove anything, as King David knew that he was pious. He was simply concerned lest a transgression that he might commit in the future will cause him to lose his opportunity to look upon the goodness of the Lord in the land of the living.
רב האיי גאוןרש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 14]

שמא יגרום החטא – תירוצא הוא לעולם מוחזק בידו שהוא חסיד וזה שספק בידו אם יראה בטוב ה׳ לפי שהיה ירא שמא יחטא ויגרום החטא מלראות בטוב.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״ה בשליא כו׳ כדת שליא שנחזיקנה שהיה ולד כו׳ כצ״ל:
שמא יגרום החטא כו׳. ויש לדקדק דאימא היה ירא יעקב בשביל שנתמעטו זכיותיו כדאמרי׳ פ׳ ב״מ (ל״ב.) לעולם אל יעמוד כו׳ ואם עושין לו נס מנכין לו מזכיותיו מאי קרא קטנתי מכל החסדים וגו׳ וי״ל דבשביל שנתמעטו זכיותיו לחוד ודאי דלא היה מתיירא שיתבטל ההבטחה והמדה טובה שיצא מפי הקב״ה כיון שלא תלה התנאי ברבוי זכיותיו אבל בשמא יגרום החטא ודאי מסתמא תולה תנאי ההבטחה ומשום שמא יגרום החטא לחודיה נמי ודאי דלא היה מתיירא דריבוי הזכיות מגינים עליו לקיים ההבטחה אף במקום חטא ודוד שאמר כי חסיד אני שהיו לו רבוי זכיות ואעפ״כ היה ירא שמא יגרום החטא וכן (רבא שאמר) [אביי שאמר לרבה] הא תורה והא גמ״ח והיה ירא שמא יגרום החטא (סנהדרין צח:) היינו נמי שע״י חסדים שנעשה עמהם ינכו להם מזכיותיהם ושוב יגרום החטא וכן פירש״י פ׳ וישלח אבל הרא״ם כתב דממיעוט זכיות אין לו לירא כל זמן שלא חטא דאין יסורין בלא חטא ולא מיתה בלא עון כו׳(נ״ה) ע״ש ואינו כן המסקנא בפ׳ במה בהמה דקאמר ש״מ דיש מיתה בלא חטא ויש יסורין בלא עון ש״מ והא דאמרי׳ נמי בפ׳ במה בהמה מעולם לא יצאת מדה טובה וחזר לרעה חוץ מדבר זה שנאמר והתוית וגו׳ (שם) כבר הרגיש הרמב״ם בזה בפתיחת המשנה ע״ש ובדברי הרא״ם פרשת וישלח ובעל העקיד׳ בשער צ״ו כתב בשם הרלב״ג והרב בן חסדאי לדחות דברי הרמב״ם והאריך שם בזה אבל לשיטתינו שכתבנו דאין חטא גורם לבטל הבטחה מפי הקב״ה אלא עד אחר שיתמעטו הזכיות ע״י החסדים למדנו גם בזה ליישב כל זה דבכ״מ דאמרי׳ שמא יגרום החטא היינו אחר שנתמעטו זכיותיו והנהו קראי דרגע אדבר על גוי ועל ממלכה לבנות וגו׳ ועשה רע וגו׳ ונחמתי על כל הטובה וגו׳ מוכחי דבהני קאיירי דעל ידי הטובה שעשה להם הקב״ה נתמעטו זכיותיהם ואם יעשו רע יגרום חטאם שהש״י ינחם מלהיטיב להם עוד אבל מה שאמרו מעולם לא חזרה מדה טובה שיצאת מפי כו׳ והיינו שלא נמצא מדה טובה שחזרה ע״י החטא לחוד אע״פ שלא נתמעטו הזכיות ע״י החסדים חוץ מדבר זה שהיה להם זכיות הרבה שקראם צדיקים גמורים ולא היה בהם אלא זה החטא שהיה בידם למחות כו׳ ובין גזירה ראשונה לשניה א״א שנתמעטו זכיותיהם ע״י החסדים אפ״ה נשתנה גזירתם מטובה לרעה זהו הנראה מתוך הסוגיא ודו״ק:
ומשיבים: אין חשש זה מוכיח, כי אכן ידע דוד המלך שחסיד הוא, אלא חשש לחלקו לעולם הבא שמא יגרום לו בעתיד החטא ויפסידו. ומביאים ראיות, כי יש מקום לחוש שיגרום החטא ולא תתקיים הבטחה טובה במלואה.
The Gemara responds: His concern does not prove anything, as King David knew that he was pious. He was simply concerned lest a transgression that he might commit in the future will cause him to lose his opportunity to look upon the goodness of the Lord in the land of the living.
רב האיי גאוןרש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) כדר׳כִּדְרִבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי, דר׳דְּרִבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי רָמֵי: כְּתִיב: {בראשית כ״ח:ט״ו} ״וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ״. וּכְתִיב: {בראשית ל״ב:ח׳} ״וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד״. אָמַר, שֶׁמָּא יִגְרוֹם הַחֵטְא.

The Gemara cites a proof that there is room for one to fear lest he commit a transgression in the future in accordance with the opinion of Rabbi Ya’akov bar Idi, as Rabbi Ya’akov bar Idi raised a contradiction between two verses. It is written that God told Jacob in his vision of the ladder: “Behold, I am with you and I guard you wherever you go” (Genesis 28:15), yet when Jacob returned to Canaan and realized that Esau was coming to greet him, it is written: “And Jacob became very afraid, and he was pained” (Genesis 32:8). Why did Jacob not rely on God’s promise? Jacob had concerns and said to himself: Lest a transgression that I might have committed after God made His promise to me will cause God to revoke His promise of protection.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ויירא יעקב – שמא אחר הבטחה חטאתי וכדתניא שהחטא גורם שאין ההבטחה מתקיימת.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וכפי שאמר ר׳ יעקב בר אידי, שהיה רמי [משליך, מראה סתירה בין שני פסוקים]; כתיב [נאמר] שאמר ה׳ ליעקב בחזון הסולם: ״והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך״ (בראשית כח, טו), וכאשר חזר יעקב לארצו ושמע שעשו הולך לקראתו, כתיב [נאמר]: ״ויירא יעקב מאד ויצר לו ״וגו׳ (בראשית לב, ח), ומדוע לא סמך יעקב על הבטחת ה׳? אלא מתוך שחשש אמר לעצמו: שמא יגרום החטא, שאולי יחטא אחר כך, ולא תתקיים בו הבטחת השמירה.
The Gemara cites a proof that there is room for one to fear lest he commit a transgression in the future in accordance with the opinion of Rabbi Ya’akov bar Idi, as Rabbi Ya’akov bar Idi raised a contradiction between two verses. It is written that God told Jacob in his vision of the ladder: “Behold, I am with you and I guard you wherever you go” (Genesis 28:15), yet when Jacob returned to Canaan and realized that Esau was coming to greet him, it is written: “And Jacob became very afraid, and he was pained” (Genesis 32:8). Why did Jacob not rely on God’s promise? Jacob had concerns and said to himself: Lest a transgression that I might have committed after God made His promise to me will cause God to revoke His promise of protection.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) כִּדְתַנְיָא: {שמות ט״ו:ט״ז} ״עַד יַעֲבוֹר עַמְּךָ ה׳, עַד יַעֲבוֹר עַם זוּּ קָנִיתָ״ –

Apparently, at times, transgression does cause God’s promise to go unfulfilled, as it was taught explicitly in a baraita with regard to the ostensibly redundant language in a verse in the Song of the Sea: “Until Your people will cross, Lord, until the people You have acquired will cross. You bring them in and plant them in the mountain of Your inheritance, the place, Lord, which You made for Your dwelling” (Exodus 15:16–17).
בית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

עד יעבור וגו׳. זו ביאה ראשונה כו׳ וראוים היו ישראל כו׳ מפורש בפ׳ חלק ובפ׳ א״נ ע״ש:
ולעתים גם קורה שהחטא גורם, כדתניא [כפי ששנינו בברייתא] בפירוש הכפילות בפסוק בשירת הים ״עד יעבר עמך ה׳, עד יעבר עם זו קנית, תביאמו ותטעמו בהר נחלתך, מכון לשבתך פעלת ה׳״ (שמות טו, טז–יז).
Apparently, at times, transgression does cause God’s promise to go unfulfilled, as it was taught explicitly in a baraita with regard to the ostensibly redundant language in a verse in the Song of the Sea: “Until Your people will cross, Lord, until the people You have acquired will cross. You bring them in and plant them in the mountain of Your inheritance, the place, Lord, which You made for Your dwelling” (Exodus 15:16–17).
בית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) ״עַד יַעֲבוֹר עַמְּךָ ה׳⁠ ⁠״, זוֹ בִּיאָה רִאשׁוֹנָה; ״עַד יַעֲבוֹר עַם זוּּ קָנִיתָ״, זוֹ בִּיאָה שְׁנִיָּיה. מִכָּאן אָמְרוּ חֲכָמִים: רְאוּיִם הָיוּ יִשְׂרָאֵל לֵיעָשׂוֹת לָהֶם נֵס בִּימֵי עֶזְרָא, כְּדֶרֶךְ שֶׁנַּעֲשָׂה לָהֶם בִּימֵי יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן, אֵלָּא שֶׁגָּרַם הַחֵטְא.:

The Gemara interprets homiletically that until Your people will cross refers to the first entry into Eretz Yisrael during the time of Joshua, while until the people You have acquired pass over refers to the second entry following the exile in Babylonia. Based on the juxtaposition of these two entries in this single verse, the Sages said: Israel was worthy of having a miracle performed on its behalf in the time of Ezra the scribe, just as one was performed on their behalf in the time of Joshua bin Nun. However, transgression caused the absence of a miracle.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ביאה ראשונה – שבאו בימי יהושע.
ביאה שנייה – כשעלו מגלות בבל בימי עזרא.
ראויים היו ליעשות להם נס – לבוא ביד רמה.
אלא שגרם החטא – ולא הלכו אלא ברשות כורש וכל ימי מלכי פרס נשתעבדו להם לכורש ולאחשורוש ולדריוש האחרון.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ודרשו: ״עד יעבר עמך ה׳⁠ ⁠״זו ביאה ראשונה של העם לארץ ישראל בימי יהושע, ״עד יעבר עם זו קנית״זו ביאה שניה לארץ לאחר גלות בבל. ומאחר שהושוו בפסוק שתי ביאות אלו לארץ ישראל, מכאן אמרו חכמים: ראוים היו ישראל ליעשות להם נס בימי עזרא הסופר כדרך שנעשה להם בימי יהושע בן נון. ומשום מה לא נעשו אז נסים כאלה — אלא שגרם החטא.
The Gemara interprets homiletically that until Your people will cross refers to the first entry into Eretz Yisrael during the time of Joshua, while until the people You have acquired pass over refers to the second entry following the exile in Babylonia. Based on the juxtaposition of these two entries in this single verse, the Sages said: Israel was worthy of having a miracle performed on its behalf in the time of Ezra the scribe, just as one was performed on their behalf in the time of Joshua bin Nun. However, transgression caused the absence of a miracle.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) וחכ״אוַחֲכָמִים אוֹמְרִים: עַד חֲצוֹת.: חֲכָמִים, כְּמַאן סְבִירָא לְהוּ? אִי כְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר סְבִירָא לְהוּ, לֵימְרוּ כְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר!

The Gemara returns to explain what we learned in the mishna: And the Rabbis say: The time for the recitation of the evening Shema is until midnight. The Gemara asks: In accordance with whose opinion do they hold in explaining the verse: “When you lie down”? If they explain this verse in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer, who says that “when you lie down” is the time when people customarily go to sleep, then let the Rabbis also say that the time for the recitation of Shema extends, in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer, until the end of the first watch.
רש״יבית הבחירה למאיריריטב״אמיוחס לשיטה מקובצתפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
חכמים כמאן סבירא להו – במשמעות בשכבך האמור בתורה.
אי כר׳ אליעזר סבירא להו – דאית ליה בשכבך כל זמן שבני אדם עוסקין לילך ולשכב זה מקדים וזה מאחר.
לימרו כר׳ אליעזר – דאמר סוף האשמורה הראשונה דודאי כל שדעתו לישן כבר שכב וישן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

חכמים כמאן סביר׳ להו – משום הכי בעי לה דליכ׳ למימר שיהא מחלוקת שלישי: אי כר״א סבירא להו לימרו הלכה. לאו דוקא לימרו הלכה אלא כלומר לימרו כרבי אלעזר.
חכמים כמאן סבירא להו – משום הכי בעי לה דליכא למימר שיהא מחלוקת שלישי:
אי כר׳ אליעזר סבירא להו לימרו הלכה – לאו דוקא לימרו הלכה אלא כלומר לימרו כרבי אליעזר:
שם חכמים כמאן סבירא להו כו׳ פרש״י ד״ה נימא כר״א כו׳ דודאי כל מי שדעתו לישן כבר שכב וישן עד כאן לשונו. יש לדקדק דלקמן דף ט׳ ע״א גבי הא דאמר ר״ז ובלבד שלא יאמר השכיבנו פירש״י שם משום דסמוך לעמוד השחר שאין עוד זמן תחילת שכיבה אלא זמן סוף שכיבה. ובתוס׳ שם הקשו על פירושו וכתבו דנראה להם דאפילו אחר עמוד השחר הוה זמן שכיבה. א״כ מדברי כולם נלמד מיהא דאפי׳ קודם זמן עלות השחר מיקרי זמן תחילת שכיבה א״כ אמאי פשיטא ליה לתלמודא הכא דאפילו קודם חצות לא מיקרי זמן תחילת שכיבה כלל. ותו קשיא לי אהא דפשיטא ליה לתלמודא הכא שאין שום סברא כלל לומר דטעמא דחכמים משום דעד זמן חצות הוה תחילת שכיבה ולקמן בפיסקא דמעשה ובאו בניו של ר״ג מסיק הש״ס דמספקא להו בטעמייהו דחכמים אי הוה משום דתו לא מיקרי זמן תחילת שכיבה דדרשי בשכבך כר״א או דלמא דטעמייהו משום הרחקה א״כ משמע להדיא דאף למאן דריש כר״א דהאי בשכבך הוה זמן תחילת שכיבה אפ״ה שייך הך שיעורא דחצות לחכמים כמו שפירש״י שם להדיא. ונלע״ד בזה דודאי מיקרי זמן תחילת שכיבה כל הלילה למיעוטא דמיעוטא ומש״ה מצי שפיר למימר השכיבנו משא״כ לענין ק״ש דאיירי בהו חכמים דמתני׳ שפיר מקשה הש״ס דהא ע״כ חכמים דמתני׳ לא חיישי למיעוטא כי האי אלא בתר רובא דאינשי אזלי דאלת״ה ליפלגו ברישא דמתני׳ דקתני משעה שהכהנים כו׳ משמע דמקמי הכי לא הוה זמן שכיבה כלל אע״ג דודאי הוה זמן שכיבה למיעוטא דאינשי תדע לקמן איכא תנאי דהתחלת עיקר זמן ק״ש הוה משעה שקידש היום בערבי שבתות או משעה שבני אדם נכנסין לאכול פיתן כו׳ אלא ע״כ דלא חיישי למיעוטא וכ״ש דא״ש טפי להך שנויא דקאמר הש״ס לעיל דרישא דמתני׳ גופא לאו ר״א היא אלא סתמא דהיינו חכמים. ומיהו לקמן דמעשה ובאו בניו של ר״ג איכא למימר דהא גופא נמי מספקא להו אי הוה טעמא דחכמים משום דהוה זמן תחילת שכיבה למיעוטא דאינשי ולפ״ז אפשר דאה״נ דלית להו שיעורא דצאת הכוכבים אלא אפילו קודם לכן ודו״ק כן נ״ל ועיין מה שאכתוב לקמן בזה:
ג מכאן שבים לדון בפירוש משנתנו. שנינו במשנה שחכמים אומרים שזמן קריאת שמע של ערבית הוא עד חצות הלילה. ושואלים: חכמים כמאן סבירא להו שיטת מי הם סבורים] בפירוש המלה ״ובשכבך״ שבתורה, אי [אם] כשיטת ר׳ אליעזר סבירא להו [סבורים הם] ש״ובשכבך״ פירושו הזמן שבו הולכים אנשים לישון כרגיל — אם כן לימרו [שיאמרו] כר׳ אליעזר גם בפסק ההלכה, שזמנה הוא עד סוף האשמורה הראשונה.
The Gemara returns to explain what we learned in the mishna: And the Rabbis say: The time for the recitation of the evening Shema is until midnight. The Gemara asks: In accordance with whose opinion do they hold in explaining the verse: “When you lie down”? If they explain this verse in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer, who says that “when you lie down” is the time when people customarily go to sleep, then let the Rabbis also say that the time for the recitation of Shema extends, in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer, until the end of the first watch.
רש״יבית הבחירה למאיריריטב״אמיוחס לשיטה מקובצתפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

ברכות ד. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), רב האיי גאון ברכות ד. – מהדורת הרב ישי רונן על פי כתבי יד מגניזת קהיר ומובאות מהראשונים והקדמונים, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), ר׳ חננאל ברכות ד. – מהדורת אריאלה נובצקי (בהכנה), על פי קטעי הגניזה וציטוטים בראשונים, ברשותה האדיבה (כל הזכויות שמורות), ר׳ נסים גאון ברכות ד., הערוך על סדר הש"ס ברכות ד., רש"י ברכות ד., תוספות ברכות ד., רשב"א ברכות ד. – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי ברכות ד. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), תוספות רא"ש ברכות ד. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות) הבנויה על תשתית דיקטה (CC BY-NC 4.0), ריטב"א ברכות ד., מיוחס לשיטה מקובצת ברכות ד., מהרש"ל חכמת שלמה ברכות ד., מהרש"א חידושי הלכות ברכות ד., מהרש"א חידושי אגדות ברכות ד., פני יהושע ברכות ד., פירוש הרב שטיינזלץ ברכות ד., אסופת מאמרים ברכות ד.

Berakhot 4a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), R. Hayyei Gaon Berakhot 4a, R. Chananel Berakhot 4a, R. Nissim Gaon Berakhot 4a, Collected from HeArukh Berakhot 4a, Rashi Berakhot 4a, Tosafot Berakhot 4a, Rashba Berakhot 4a, Meiri Berakhot 4a, Tosefot Rosh Berakhot 4a, Ritva Berakhot 4a, Attributed to Shitah Mekubetzet Berakhot 4a, Maharshal Chokhmat Shelomo Berakhot 4a, Maharsha Chidushei Halakhot Berakhot 4a, Maharsha Chidushei Aggadot Berakhot 4a, Penei Yehoshua Berakhot 4a, Steinsaltz Commentary Berakhot 4a, Collected Articles Berakhot 4a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144