×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) שֶׁהָיְתָה הוֹרָתוֹ שֶׁלֹּא בִּקְדוּשָּׁה וְלֵידָתוֹ בִּקְדוּשָּׁה איֵשׁ לוֹ שְׁאֵר הָאֵם וְאֵין לוֹ שְׁאֵר הָאָב.
who was not conceived in sanctity, as his parents were still gentiles, but his birth was in sanctity, as his mother converted before his birth, he has maternal kinship, i.e., his relationship to his mother’s relatives is recognized, but he does not have paternal kinship.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותרמ״הבית הבחירה למאירירשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
[והא תניא: גר שהיתה הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה – יש לו שאר האם ואין לו שאר האב] .... אאב, לפיכך כל שאר האב – י⁠[קיי]⁠ם. וכן אתה אומר ב
א. כת״י 1 קטע א דף 2. וראה בנספח 1 קרע קטן מכת״י 4 שמיקומו לפני קטע זה.
ב. כגירסת ר״ח כן גרס ביד רמ״ה, דבין אחות האם ובין אחות האב, כל שהיא אחות מן האב יקיים, וכמו אחותו מן האב שמותר לקיים. ואחות האם מן האם יוציא כאחותו מאמו. ונחלקו ר׳ מאיר וחכמים באחות האב מן האם, וטעמא דר׳ מאיר הוא משום דדריש כר׳ אליעזר ׳את אביו׳ לרבות אחות אביו. וחכמים לית להו האי דרשא כלל. ולדעת הראשונים דאחות האם מן האם אינה אסורה אלא לר׳ אליעזר (ריטב״א יבמות צח,א), על כרחך גם חכמים דברייתא כר׳ אליעזר סבירא להו. אבל לגירסת ר״ח שהברייתא מחלקת בדעת חכמים בין אחות האם מן האם לאחות האב מן האם, צריך לומר כדעת הרמב״ן ביבמות שם דחכמים דברייתא היינו חכמים דפליגי אר׳ מאיר ואמרי הרבה עריות יש וכו׳ ודרשי איש איש לרבות כל העריות בישראל, ואחות האם מן האם אסורה לגוי.
עוד נחלקו הראשונים בפירוש קושיית הגמרא על ר׳ מאיר מהברייתא, כי התוספות גרסו כלפנינו ׳וסבר ר׳ מאיר כל ערוה שבית דין של ישראל ממיתין עליה בן נח מוזהר עליה׳ וביארו קושיית הגמרא מאשת אביו וחמותו שהתירום בברייתא לגר אף שהם חייבי מיתה. אבל מחייבי כריתות לא מקשי, ומשום דלדעת התוספות אי אפשר להקשות על ר׳ מאיר מקרובות האם כי יש מהם שנאסרו לגר רק משום אחלופי. והוכרחו לפרש כך מפני שלדעתם גוי מותר באחותו ואפילו מן האם. והרמב״ן והריטב״א ביבמות גרסי בקושיית הגמרא את סוף דברי ר׳ מאיר ׳ושאין בית דין של ישראל ממיתין עליה אין בן נח מוזהר עליה׳ ופירשו קושיית הגמרא רק מחייבי כריתות כאחות אם ואב שאסרם ר׳ מאיר בברייתא אף שאין בית דין של ישראל ממיתין עליהם. אבל מאשת אביו וחמותו לא מקשה, ומשום דסברי שאין לגוי עריות מחמת אישות (ורק אשת אב לדעת ר׳ עקיבה). אבל ר״ח פירש את קושיית הגמרא בין מחייבי מיתות ובין מחייבי כריתות, וכפירוש רש״י. ולדעת ר״ח כל אלו שנאסרו בברייתא הם מטעם שלא יאמרו באו מקדושה חמורה לקדושה קלה. וכדעת רש״י בסוגיין, אלא שלדעת רש״י אחות האב מאמו לחכמים ואחות האם מן האב לר׳ מאיר אסורים משום דיש בהם צד אם ואתי למימר אין לגר שאר אפילו מן האם, ולדעת ר״ח כל השנויים בברייתא נאסרו משום שמא יאמרו באו מקדושה חמורה לקדושה קלה.
ומלשון ר״ח נראה שאינו מקשה מחייבי מיתה אלא מאשת האב, ועל כרחך משום דסבירא ליה דאין לגוי קורבה דאב או לית להו קורבה דאישות (חוץ מאשת אב לר׳ עקיבה) וכדעת הרמב״ן, וכמו שנתבאר. ואם כן צ״ע מאי מקשה על ר׳ מאיר מזה שהתיר גם אשת האב, דלמאן דלית ליה דר׳ עקיבה דין אשת האב כשאר קרובי האב וכן כקרובים מחמת אישות. גם הא דמשני דר׳ מאיר אליבא דר׳ עקיבה אמרה צ״ב היכן רמוז בדבריו דכל ערוה שבית דין ממיתין עליה אשת אב דוקא.
יש לציין למה שכתב הריטב״א ביבמות שם דיש אומרים הלכה כר׳ אליעזר ומשום דברייתא כוותיה. ולגירסת ר״ח ויד רמה חכמים דברייתא לית להו דר׳ אליעזר.
ערך אסטגנין
אסטגניןאהסתכלתי באסטגנינות שלי צא מאסטגנינות שלך אין מזל לישראל בסוף (שבת קנו. ובסנהדרין נח.) בפרק נגמר הדין (נדרים לב) הסתכלתם במזל שלי ואין לי בן אלא אחד על ישמעאל אמר לו אברהם צא מאסטגנינות שלך אין מזל לישראל פי׳ ענין מזל הן. שמא יטעו אסטגניני פרעה (ברכות ד. ובסוטה יב) בגמרא וכן לענין הטובה המה מי מריבה המה שראו אסטגניני פרעה וטעו בגמ׳ דמי לנו גדול מיוסף אל תקרי הורד אלא הוריד שהוריד אסטגניני פרעה מגדולתן פי׳ שביישן שלא ידעו לפתור החלום והוא ידע. (סוטה לו) בגמ׳ דששה שבטים אמרו אסטגנינין לפרעה עבד שלקחו רבו בכ׳ כסף תמשילהו עלינו. (בבתרא פ״ק) איסטגניניות היתה לו לאברהם אבינו בלבו (יומא כט) שאני אברהם דאסטגנינות גדולה היתה בלבו פי׳ חכמת המזלות היתה לו והיה יודע לכוון השעות אי נמי זקן ויושב בישיבה היה דאמר מר מימיהם של אבותינו לא פסקה ישיבה מהן כלומר זקנים ויושבין בישיבה ושכינה ביניהן ויש ספרים שכתוב בהן אצטגניני (א״ב: תרגום ועצת נפתלים ומלכת אסתגננות):
א. [שטערן זעהר.]
שהורתו שלא בקדושה – וכל גר שנתגייר כקטן שנולד עכשיו בלא אב ואם וקרובים דמי ואין עליו קורבה מקודם לכן ומיהו רבנן הוא דגזור עליה בכל האסורות לו (בהיותו כותי) משום שלא יאמרו באין מקדושה חמורה לקדושה קלה הלכך נשא אחותו מן האם שנולדה קודם שנתגיירה אמה ונתגיירה עם אמה ונשאה זה משגדל יוציא דאחותו היא ולא גרע מבן נח ומדרבנן שלא יאמרו וכו׳ דקסבר ר׳ מאיר אחותו מן האם אסורה לבני נח ואפי׳ אחות אביו מן האם ואחות אמו מן האב ויליף לה מעל כן יעזב איש את אביו ואת אמו דאביו זה אחות אביו ואמו זה אחות אמו כדדריש ליה ר״א לקמן בשמעתין.
הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה – פ״ה דנקט הכי משום למעוטי הורתו ולידתו בקדושה כיון דדמי לישראל גזר בו ר״מ אפי׳ בשאר האב ואפי׳ שנולדו אותן הקרובים בהיותו נכרי וי״ל איפכא דאדרב׳ כיון דהורתו ולידתו בקדושה הרי הוא כישראל ומותר אפי׳ באחותו מן האם שנולדו מקודם דליכא למיגזר שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה כיון דלית בהו צד פסלות דהנהו ודאי כשתי אמהות דמו ועי״ל דהורתו ולידתו בקדושה נמי כך דינו והא דלא נקטי לרבותא משום דלא פסיקא ליה למתני שאין לה שאר האב דמה שנולד לאביו בקדושה אסור מדאורייתא.
ומקשינן אהא מתניתא וסבר ר׳ מאיר כל ערוה שב״ד ישראל ממיתין עליה בן נח מוזהר עליה והתניא גר שהיתה הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה יש לו שאר האם כגון עריות האסורות לו מחמת קורבת אמו כגון אחות אמו דכתיב בה כי שאר אמך היא וה״ה לאחותו מאמו והא קמ״ל דאע״ג דקי״ל דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי כיון דאיתסר שאר האם לב״נ כדאיתא לקמן מאך לא בת אמי ומאת אמו השתא דאיגייר נמי גזרינן שמא יאמרו באין מקדושה חמורה לקדושה קלה כדאיתא בפרק כיצד אשת אחיו (כ״ב.) ואין לו שאר האב אינו אסור בעריות שאיסורן מחמת קורבת האב כגון אחות אביו דכתיב בה שאר אביך היא והוא הדין לאחותו מאביו ולא מאמו מאי טעמא דאין אב לכותי ואפי׳ היכא דידיע דרחמנא אפקריה לזרעי׳ דכתיב אשר בשר חמורים בשרם כדאיתא בפרק נושאין על האנוסה ותו ליכא למגזר שמא יאמרו ומשום קורבא נמי ליכא דהא אפי׳ במידי דמיתסר כשהוא כותי משום קורבא פקע ליה מכי איגייר דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי וכ״ש במידי דליכא קורבא אפי׳ כשהוא כותי ובדין הוא דאפי׳ הורתו ולידתו שלא בקדושה יש לו שאר האם גזירה שמא יאמרו אלא רבותא קמ״ל דאע״ג דלידתו בקדושה כיון דאין הורתו בקדושה אין לו שאר האב הא כיצד כו׳ אחות האב מן האב יקיים דכיון דאחוה דילה מחמת אב היא לאו אחוה היא דאין אב לכותי ולאו אחות אביו היא אחות האב מן האם ר״מ אומר יוציא דכיון דאחוה דילה מחמת אם היא אחוה הויא ואחות אביו היא ואע״ג דמ״מ אין אב לכותי הני מילי למיסר שאר קרובין דאתיא מחמתיה אבל אחות אביו גזירת הכתוב היא כדדריש ר׳ אלעזר לקמן וחכמים אומרים יקיים דאין אב לכותי לכל דבר ולית להו דרשא דאת אביו כדבעינן למימר קמן שהיה רבי מאיר אומר כל ערוה שהיא משום שאר האם יוציא כו׳ ארישא קאי דקא מפליג בין אחות האב מן האם ובין אחות האב מן האב ומותר באשת אחיו אפי׳ מאמו ואית בה פלוגתא בפ׳ נושאין על האנוסה (צ״ח.) רב ששת מוקי לה בדנסבה כשהוא כותי ורב אחא בר״י מוקי לה בדנסבה כשהוא גר דכל ערוה שהיא משום אישות מכי מיגרשא לא גזרינן בה שלא יאמרו ולא מצית למימר טעמא משום דלא מיתסרא ערוה לבני נח מחמת אישות דמדלא פליגי רבנן עליה בהא משמע דדברי הכל היא ושמעינן להו לרבנן דדרשי איש איש לרבות את הכותים שמוזהרין על עריות כישראל אלמא אשח אח נמי איתסר לב״נ ואפי׳ לר״מ נמי כי היכי דמרבי נמי אשה ובתה אע״ג דלא נפקא לן מעל כן יעזוב איש הכי נמי אית ליה לרבויי שאר עריות. ובאשת אחי אביו אפי׳ מן האם ולר״מ איצטריכא ליה. ושאר כל העריות הבאות מחמת קרובים שנתגיירו עמו מותרות לו לאיתויי אשת אביו לאחר מיתה או גירושין ואפי׳ לר״מ דכי אית ליה קורבא מחמת אב גבי אחות אביו דגלי בה קרא אבל מחמת אישות לית ליה אבל בשאר קרובות לא מצית לאוקמה אלא בהנך דאתו לבתר הכי דהויא הורתן בקדושה והנך ודאי אסירי ולא מצי למתני בהו מותרות. נשא אשה ובתה בגיורות קא מיירי כונס אחת ומוציא אחת דכיון דמדאורייתא שריין ליה תרווייהו ומדרבנן הוא דאסיר גזירה שמא יאמרו הילכך לא אסרה לקיחתן אהדדי דכי היכי דנימא כונס את הראשונה ומוציא את השניה אלא הי מינייהו דבעי נסיב וה״ה נמי בישראל היכא דנשא אשה ובתה גיורות ואית דמוקמי לה בשאר גרים וכגון שנשא בגיותו ונתגיירו עמו ולא ידעינן מאי קא נחית לאוקומה הכין ולתפוקי מתניתא מפשטא ותוב נשא היה נשוי מיבעי ליה. לכתחלה לא יכנוס אוקימנא בפרק נושאין על האנוסה אהנך דקתני בהו יקיים דכיון דלידתו בקדושה ומיחלף בישראל גזרינן ביה שלא יכנוס לכתחלה. מתה אשתו מותר בחמותו ואית דתאני אסור בחמותו ובפרק נושאין על האנוסה מתריץ לה הכי הא דקתני מותר בחמותו ר״ע היא דאמר תמות לאחר מיתה קליש ליה אסורא דהא אימעיטא ליה משריפה וגבי גר לא גזור רבנן שמא יאמרו ומ״מ משמע דתמות נאסרה לב״נ דאי לא אפי׳ בחייה נמי תשתרי והא דתאני אסור בחמותו ר׳ ישמעאל היא דאמר לאחר מיתה נמי באיסורא קיימא ואיתא לפלוגתייהו בפרק אלו הן הנשרפין קתני מיהת אחותו מן האם יוציא ואע״פ שאין ב״ד ישראל ממיתין עליה ושאר כל העריות מותרות לו לאיתויי אשת אביו ואע״פ שב״ד ישראל ממיתין עליה:
שש עריות אסורות לבני נח א׳ האם אפילו ילדתו בזנות שהרי מ״מ אמו היא ב׳ אשת אביו שנאמר יעזב איש את אביו ור״ל אשת אביו ומוזהר עליה אפילו לאחר מיתת אביו ג׳ אשת איש שנאמר ודבק באשתו ולא באשת חבירו ד׳ הזכור בין קטן בין גדול שנאמר באשתו ולא הזכור ה׳ הבהמה שנאמר והיו לבשר אחד כלומר ביאה במין הראוי להוליד משניהם בשר אחד יצא זיווגו עם בהמה חיה ועוף ו׳ אחותו מאמו אבל לא מצד אביו דקורבת אם יש להם ולא קורבת אב אלא באב לבד ר״ל לאיסור אשת אב שהרי נאמר אחותי בת אבי היא אך לא בת אמי ותהי לי לאשה:
אין בן נח חייב בנערה המאורסה שלהם כלל ולא אפילו באשת איש אא״כ נבעלה לבעלה תחלה הא נכנסה לחופה ולא נבעלה פטור שנאמר בעולת בעל בעולת בעל יש להן מאורסה ונכנסה לחופה ולא נבעלה אין להן וכן אין להן חיוב אלא בביאה כדרכה וכן יראה לי שאינם חייבים בהעראה לבד ומ״מ אם בא בן נח על ארוסה או אשת איש שלנו שנכנסה לחופה ולא נבעלה דנין בה כדיננו לחייב אף שלא כדרכה ובהעראה ואף במיתתו דנין אותו כדיננו בארוסה בסקילה ובנכנסה לחופה ולא נבעלה בחנק אבל אם בא על אשת איש בעולה שלנו הואיל ודוגמתה בשלהם בסייף אף בזו בסייף כדין כל השבע מצות ואף בארוסה שלנו ובנכנסה לחופה שלנו דנין אותו שלא בהתראה ובעד אחד ובדיין אחד כשאר מיתות שלהם ואשת איש שלו הואיל וגירושין בכתב אין להם מאימתי התרתה משהוציאה מביתו ושלחה או שיצאה היא מרשותו והלכה לה על דעת שלא לחזור:
ממה שכתבנו למדת שבן נח מותר בבתו ואין צריך לומר באחות אביו ואחות אמו ושאר העריות ויש לפסוק שאסור מיהא בבתו שהאם והבת במדרגה אחת הן ונכללת היא עמה וכן יראה ממה שאמרו בסוגיא זו איכא דאמרי אמר רב הונא גוי אסור בבתו והלכה כאיכא דאמרי ואע״פ שיש לדון בה שכבר נדחה בגמ׳ אפשר שדרך דחיה הוא וסוגיא בעלמא:
גר שנתגייר כקטן שנולד הוא ואין לו קורבא כלל עם קרובות שהיו לו בגיותו כלל ואם נתגיירו קרובותיו מותר בכלן ומדברי סופרים לאסור לו שאר אם אבל לא שאר אב וכיצד דנין בדבר זה נשא בגיותו אחותו מן האם וכל שכן אמו יוציא אחותו מן האב וכל שכן אחות אביו מן האב וכן כל שאר עריות יקיים אחר שנשאן בגיותו ונתגיירו ומותר באשת אחיו מאביו אף אחר שנתגייר ובאשת אחי אביו ובאשת אביו ובאשת בנו ואפילו נשאת להם אחר שנתגיירו שלא אסרוהו אלא בשאר אם ואף בתו שנתגיירה מותרת לו וכן מותר באחות אמו מאביה ואסור לאחות אמו מאמה ובאשת אחיו מאמו שנשאת לו אחר שנתגייר אבל אם נשאת לו כשהוא גוי מותרת כמו שביארנו וכן אסור באחות אביו מאמו וכל אלו אף בגר שהורתו ולידתו בקדושה כן הואיל והקרובות נתגיירו שלא בקדושה ומ״מ במסכת יבמות יתבאר בשני אחים שהורתן שלא בקדושה ולידתן בקדושה שחייבים משום אשת אח לא נתגיירו הקרובות ובא עליהן אחר שנתגייר בעודן בגיותן הרי זה כבא על הנכרית נשא אשה ובתה אחר שנתגיירו או שתי אחיות מן האם מוציא אחת ומקיים אחת נשא גיורת ומתה מותר באמה או בבתה שלא גזרו בקורבתן אחר מיתה כלל ושתי אחיות מן האב שנתגיירו מותרות לו מעתה אינך צריך לומר שמותר הוא בכל השניות לו שנתגיירו כגון אם אמו וחברותיה וכבר הרחבנו בבאור שמועה זו יותר בתלמוד יבמות פרק נושאין:
הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה.
יש ג׳ הלכות שונות בדין גר: א) פסול גר לענין שררה כגון מלכות ודיינות, ופסול זה פקע כשאמו מישראל (רמב״ם פ״א מהל׳ מלכים ה״ד), ב) חלות שם גר לענין היתר נישואין לפסולי קהל, דגר אינו נקרא ״קהל ה׳⁠ ⁠״ ומותר בפסולי קהל (עיין ברמב״ם פט״ו מהל׳ איסורי ביאה ה״ז). והרמב״ם והר״ן נחלקו בדין זה אי סגי באמו מישראל (עיין ברמב״ם פט״ו מהל׳ איסורי ביאה ה״ח - ט) או דבעינן נמי אביו מישראל (עיין בר״ן קידושין דף ל: מדפי הרי״ף ד״ה ומותר בממזרת) כדי להפקיע ממנו הדין דקהל גרים ולהיותו בכלל ״קהל ה׳⁠ ⁠״, דלהרמב״ם רק אם אביו ואמו הם גרים אזי הריהו מותר בממזרת ולא הוי בכלל ״קהל ה׳⁠ ⁠״, ואילו גר שנשא בת ישראל או ישראל שנשא גיורת הולד הוא ישראל לכל דבר ואסור בממזרת. ואילו הר״ן סובר דרק נאסר בממזרת והוי בכלל ״קהל ה׳⁠ ⁠״ אם אביו ואמו מישראלא, ג) דין גר לענין ייחוס עם קרוביו בנוגע לדיני ירושה ועריות, דמה״ת גר אינו יורש את אביו (רמב״ם פ״ו מהל׳ נחלות ה״י), ומותר באמו ואחותו מה״ת (רמב״ם פי״ד מהל׳ איסורי ביאה הי״ג) דאין לגר ייחוס לקרוביו דכקטן שנולד דמי.
ועיין בגמ׳ יבמות (דף צז:) דאיתא ״שני אחים תאומים גרים, וכן משוחררים לא חולצין ולא מייבמין, ואין חייבין משום אשת אח; היתה הורתן שלא בקדושה ולידתן בקדושה לא חולצין ולא מייבמין, אבל חייבין משום אשת אח; היתה הורתן ולידתן בקדושה הרי הן כישראלים לכל דבריהן״, ומבואר דבהורתן שלא בקדושה ולידתן בקדושה חל קורבה דשאר בשר לענין עריות, דחשיבי אחים מן האם וחייבין משום אשת אח. ועיין בתוס׳ לקמן (דף סח: ד״ה קטן) שדנו היאך שייך שיהיה לגר קטן ממון והא אין זכיה לקטן, וכתבו וז״ל וי״ל כגון שנתגיירה אמו כשהיא מעוברת כדאמרינן בפרק הערל (יבמות דף עח.) אשת עובד כוכבים מעוברת שנתגיירה בנה אין צריך טבילה, ואפשר השתא דאחרי כן יורש את אמו עכ״ל, ויש לדקדק בלשון התוס׳ שכתבו ״ואפשר השתא דאחרי כן יורש את אמו״, דמשמע דנסתפקו התוס׳ האם גר שהורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה יורש את אמו מדאורייתא או לא, דיתכן דיורש את אמו רק כשהורתו ולידתו בקדושה. ולכאורה צ״ע, דהרי מבואר בגמ׳ ביבמות הנ״ל (צז:) דחל קורבה ודין שאר בשר לאחיו מן האם ע״י הלידה בלבד, דאע״פ שהורתן היתה שלא בקדושה מכיון שלידתן בקדושה הן אחים מן האם וחייבים משום אשת אח, וא״כ לכאורה ה״ה דחל לולד שהורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה דין שאר בשר לגבי האם, וא״כ צ״ע מהו הספק של תוס׳ האם גר שהורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה יורש את אמו או לא. ועיין בתוס׳ בכתובות (דף יא. ד״ה מטבילין) דנקטו דבודאי הוא יורש את אמו וז״ל משכחת לה גר קטן מה״ת במעוברת שנתגיירה כדאמרינן בפרק הערל (יבמות עח.) עובדת כוכבים מעוברת שנתגיירה בנה אין צריך טבילה והוי גר מן התורה וישראל גמור הוא ואית ליה ממון מן התורה כגון שירש את אמו עכ״ל.⁠ב ונראה דתוס׳ בסנהדרין ס״ל דיש חילוק בין איסור עריות לדין ירושה, דאיסור עריות תלוי בחלות שם שאר בשר, ואילו דין ירושה תלוי בחלות שם משפחה, ובוולד שהורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה חל חלות שם שאר בשר ביחס לאמו ואחיו מאמו, אך לא חל חלות שם יחוס משפחה לאמו לענין ירושה אלא כשהורתו ולידתו בקדושה. ומבואר דתוס׳ בסנהדרין ס״ל דדין שאר בשר וחלות שם משפחה אינם תלויים זה בזה, דשייך שיהיה לגר שם שאר בשר לגבי אמו לענין איסור עריות אבל לא חשיב משפחה ביחס לאמו לענין ירושה.⁠ג
ועוד יש להביא ראייה שדין שאר בשר לענין איסורי עריות חלוק מחלות שם משפחה לגבי ירושה, דעיין ברמב״ם (פי״ד מהל׳ איסורי ביאה הי״ז – הי״ח) וז״ל העבד מותר לישא אמו כשהוא עבד ואין צריך לומר בתו ואחותו וכיוצא בהן, שכבר יצא מכלל עכו״ם ואין העריות האסורות על העכו״ם אסורות עליו ולא בא לכלל ישראל כדי שיאסרו עליו עריות האסורות על הגרים. ויראה לי שאם בא העבד על הזכור ובהמה יהרגו, שאיסור שתי עריות אלו שוה בכל האדם עכ״ל. ומשמע שעבד אסור רק בשתי עריות אלו ומותר באמו ואף באופן שנתגיירה להיות שפחה כנענית והולידתו בעבדות. ולפי״ז מבואר דהרמב״ם סובר שאין לעבד דין שאר בשר לאמו שפחה כנענית, וס״ל דמאחר שאין לעבד ייחוס ודין משפחה לענין ירושה ה״ה דליכא לעבד חלות שם שאר בשר ומותר באמו שהיא שפחה כנענית.⁠ד אולם מרש״י (נח: ד״ה עבד כנעני וד״ה מותר באמו, וד״ה ולכלל ישראל לא בא) משמע דס״ל דעבד מותר באמו רק באופן שהעבד עצמו נתגייר לשם עבד והיא אמו מגיותו ולא באופן שאמו היא שפחה כנענית, ומשמע דרש״י סובר שיש לעבד חלות שם שאר בשר לאמו שפחה כנענית אע״פ שאין לעבד ייחוס משפחה אליה דאינו יורש אביו ואמו, ומ״מ עבד אסור באמו שהיא שפחה כנענית דחל איסור שאר בשר, ומבואר דלרש״י השם שאר בשר ושם משפחה בעבד אינם תלויים זה בזה, ודלא כהרמב״ם.⁠ה

בענין עריות דגר

גמ׳. שהיתה הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה יש לו שאר האם ואין לו שאר האב, הא כיצד נשא אחותו מן האם יוציא, מן האב יקיים. אחות האב מן האם יוציא, מן האב יקיים. אחות האם מן האם יוציא, אחות האם מן האב, רבי מאיר אומר יוציא, וחכמים אומרים יקיים. שהיה רבי מאיר אומר כל ערוה שהיא משום שאר אם יוציא, משום שאר האב יקיים. ומותר באשת אחיו, ובאשת אחי אביו, ושאר כל עריות מותרות לו לאתויי אשת אביו. נשא אשה ובתה כונס אחת ומוציא אחת, ולכתחילה לא יכנוס. מתה אשתו מותר בחמותו. ואיכא דאמרי אסור בחמותו.
א
עיין ברש״י (ד״ה שהורתו שלא בקדושה) וז״ל וכל גר שנתגייר כקטן שנולד עכשיו, בלא אב ואם וקרובים דמי, ואין עליו קורבה מקודם לכן, ומיהו רבנן הוא דגזור עליה בכל האסורות לו בהיותו כותי משום שלא יאמרו באין מקדושה חמורה לקדושה קלה, הלכך נשא אחותו מן האם שנולדה קודם שנתגיירה אמה, ונתגיירה עם אמה ונשאה זה משגדל יוציא, דאחותו היא ולא גרע מבן נח, ומדרבנן שלא יאמרו וכו׳ עכ״ל. והנה רש״י מפרש הטעם דגר אסור בעריות מצד אמו שהיה אסור בהן קודם שנתגייר היינו משום שלא יאמרו באין מקדושה חמורה לקדושה קלה, ולא הביא את הטעם דשמא אתי לאחלופי בישראל. ונראה דהאיסור שגזרו רבנן משום שלא יאמרו באין מקדושה חמורה לקדושה קלה הוי חלות איסור עריות בתורת ב״נ, וזהו יסוד הטעם שגר שהורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה אסור בקרוביו מצד אמו שהיה נאסר בהן קודם שנתגייר. ואילו האיסור לקרוביו שהיו קרובים שלו לפני שנתגייר באופן שהורתו ולידתו בקדושה הוא משום אתי לאיחלופי (לרש״י) ואיסור זה הוי איסור עריות בתורת ישראל.
והנה יש להקשות כמה קושיות על שיטת רש״י בסוגיא: א) צ״ע למה לחד מ״ד גר אסור בחמותו, והרי עכו״ם מותר בחמותו, ולפי רש״י משמע שהכלל הוא דגר אינו יכול להיות יותר חמור לאחר שנתגייר ממה שהיה נאסר בו כשהיה עכו״ם, דגר נאסר באיסורי קורבה שהיה אסור להן בתורת בן נח לפני שנתגייר משום שלא יאמרו שבא מקדושה חמורה לקדושה קלה, ואי לא היה נאסר על חמותו כשהיה בן נח אזי לא יאסר בחמותו לאחר שנתגייר, ב) עיין ברש״י ד״ה וחכמים אומרים יקיים וז״ל ולא גזרינן, והוא הדין להורתו ולידתו שלא בקדושה, והא דנקט הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה לא בא למעוטי הורתו ולידתו שלא בקדושה אלא למעוטי הורתו ולידתו בקדושה, וכיון דדמי ליה לישראל גזר ביה ר׳ מאיר דילמא אתי לאחלופי בישראל, ואפילו בשאר האב, ואפילו נולדו אותן קרובות בהיותו נכרי עכ״ל. וצ״ע מניין לו לרש״י דבהורתו ולידתו בקדושה דגר אסור אף בשאר האב משום דילמא אתי לאחלופי בישראל, והרי רש״י פירש דהטעם דגר אסור בקרוביו הוא משום שלא יאמרו באין מקדושה חמורה לקדושה קלה, ג) עוד יש לעיין ברש״י דהרי תוס׳ (ד״ה נשא אחותו מן האם) הוכיחו דטעם האיסור הוא משום שמא איחלופי בישראל ויתירו אף ישראל בקרוביו, ד) עיין במהרש״א שהק׳ היאך כתב רש״י (דף נח. ד״ה מותר באשת אחיו) דאשת אחיו מותר לגר אפילו כשנשאה אחיו לאחר שנתגייר והרי ביבמות (דף צז:) פליגי בזה ר׳ ששת ור׳ אחא, דרב ששת אוסר ורב אחא בר יעקב מתיר, וצ״ע למה סתם רש״י בזה כשיטת רב אחא בר יעקב, ה) עיין בגמ׳ יבמות (צח:) דהמחלוקת אי חמותו לאחר שמתה אשתו מותרת לגר או אסורה תלוי במחלוקת בין ר״ע ור׳ ישמעאל אי ישראל שבא על חמותו לאחר מיתת אשתו חייב במיתה או בכרת, וצ״ב היאך הן תלויות זה בזה.
ונראה לבאר דמדאורייתא גר מותר בקרוביו (ואף לאלו שהיה אסור להן בגיותו) משום דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי, ומדאורייתא הגירות מפקיעה את הקורבה שהיתה לו לקרוביו מלפני שנתגייר, אלא דמדרבנן גזרו שגר יהיה אסור בעריות כדי שלא יאמרו שבאו מקדושה חמורה לקדושה קלה, ויסוד הגזירה הוא דגזרו שיש לגר את הקורבה שהיתה לו לפני שנתגייר אף לאחר שנתגייר, ובאמת גר היה צריך להיות אסור בכל קרוביו בתורת ישראל דהרי עכשיו הוא ישראל, ואי רבנן גזרו עליו איסור עריות בנוגע לקרוביו שמלפני הגירות לכאורה הו״ל להיות אסור בכל קרוביו ואף בשאר האב, אלא נראה דרבנן תיקנו דחל דין מתיר מיוחד מדרבנן מכיון דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי, דא״א לאוסרו בקרוביו לאחר שנתגייר יותר ממה שהיה אסור בהם כשהיה ב״נ, ומשו״ה רבנן אמרו שהאיסור עריות שגזרו חל רק בעריות שהיה אסור בהן בשעת גיותו (דהיינו עריות שהן שאר האם), ומותר בקרובים שהם שאר האב, דמדרבנן תיקנו דהגירות מהוה מתיר לקרוביו שהן שאר בשר מצד אביו. אבל אין הפירוש דרבנן גזרו על גר שנתגייר איסור חדש על העריות שנאסר בהן בגיותו, אלא שגזרו דהאיסור עריות דב״נ לא פקע בגירותו משום שגזרו דהקורבה לא פקעה, ומשו״ה חל עליו איסור עריות דגיותו כמו קודם שנתגייר.
ולפי״ז נראה דרש״י סובר דבסוגיין בעינן תרי טעמי, א) שלא יאמרו דאתי מקדושה חמורה לקדושה קלה, ב) שמא איחלופי בישראל, דמהטעם דשמא איחלופי בישראל נלמד שחל עליו איסור עריות כמו ישראל, והטעם דשמא יאמרו מועיל להתיר לגר העריות שהיה מותר להן בגיותו לפני שנתגייר (קרובים שהן שאר האב). ונמצא שאין הטעם דשמא יאמרו באין מקדושה חמורה לקדושה קלה סיבת התקנה לאסור הגר בעריות אלא עיקר הגזירה הוא משום איחלופי בישראל וכדהוכיחו התוס׳, אלא דהטעם שלא יאמרו הוא פרט ותנאי בדין איחלופי שקובע דרבנן התירו את הגר בקרובים שלא נאסר להם בגיותו (שאר האב). והנה הדין דשלא יאמרו דאתי מקדושה חמורה לקדושה קלה נאמר בהורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה מכיון דחל בוולד חלות שם גירות וכדמוכח מהגמ׳ יבמות (עח. – עח:) שמעוברת שנתגיירה בנה א״צ טבילה משום דהיינו רביתיה ואין הגוף של אמו חוצץ בו וחשיב כאילו העובר עצמו טבל לשם גירות. ומאחר שחל בוולד דין גירות מדאורייתא דכקטן שנולד דמי ומה״ת פקע כל קורבה לקרוביו שהיו קרוביו מלפני שנתגייר ה״ה דחל בוולד חלות דין גירות מדרבנן לאוסרו בקרוביו מצד האם, ודין מתיר מדרבנן להתירו בקרוביו שהיה מותר להן בגיותו (שאר האב). משא״כ בהורתו ולידתו בקדושה שלא חל בו מעשה גירות כלל אזי י״ל דאסור בכל העריות בתורת ישראל מחמת הגזירה דשמא איחלופי בישראל, דאי אפשר לומר שפטור מהעריות שב״נ פטור עליהן מכיון דמעולם לא היה בן נח ולית ליה חלות המתיר של מעשה גירות, ומשו״ה גר שהורתו ולידתו בקדושה אסור בכל העריות ואף בשאר האב.
והנה רש״י כתב (בד״ה נשא אשה ובתה) שאף בישראל גמור שייך הדין של ״נשא אשה ובתה כונס אחת ומוציא אחת״, דמדאורייתא אשה ובתה שנתגיירו מותרות להנשא לאדם אחד, כי ע״י הגירות שלהן נפקעה קורבתן זה לזה. ולפי״ז יוצא שבגר שנשא אשה ובתה אין הגירות שלו בלבד המתיר שמתירו להנשא לחמותו אלא גם גירותה וגירות בתה מתירן להנשא, וי״ל דמאחר שבנוגע לדין דאורייתא אין צריכים לומר דגירותו חלה להתירו להנשא לאשה ובתה מדין דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי, דהרי אף אם הוא ישראל ונתגיירו אשה ובתה הן מותרות להנשא לו מדאורייתא מחמת גירותן, לכן אף בנוגע להיתר שהתירו מדרבנן לגר בעריות דישראל אין לו היתר, והקורבה נשארת ואסור בחמותו כדין ישראל. ולפי זה מתורץ הקושיא למה גר אסור בחמותו אע״פ שבהיותו עכו״ם היה מותר בחמותו, די״ל דרבנן גזרו לאסור גר בעריות בשעה שנתגייר משום חשש שמא יבואו לאיחלופי בישראל, אלא דבנוגע לעריות שהותרו לעכו״ם בגיותו תיקנו רבנן דמעשה הגירות המהוה המתיר להתיר את האיסור קורבה דאורייתא, מתיר נמי את האיסורי עריות שנאסרו לו מדרבנן משום איחלופי, אך בחמותו שאין ההיתר מדאורייתא חל רק מחמת מעשה הגירות שלו דהרי היה מותר באיסור ערוה דחמותו כשהיה גוי, וההיתר חל מחמת הגירות שלה ובתה, ואזי לא חל ההיתר דמדרבנן לגביו, וממילא הוא נאסר לה כדין ישראל מחמת הגזירה דרבנן לאוסרו בעריות שמא אתי לאיחלופי בישראל. ולכן הגר אסור בחמותו אע״פ שהיה מותר בה בגיותו, ודינו בחמותו שאני משאר האב שמותרת לגר אליבא דרש״י.
ובישוב הקושיא מדוע המחלוקת (ביבמות דף צח:) אי חמותו מותרת לאחר מיתה תלויה במחלוקת בין ר״ע ור״י האם ישראל שבא על חמותו לאחר מיתת אשתו חייב במיתה או בכרת, י״ל דבין לר״ע ובין לר״י חיוב מיתה אינו אלא על הבא על אשה ובתה, והמחלוקת בנוגע לחמותו לאחר מיתת אשתו הוא האם חל שם ״אם אשתו״ על חמותו לאחר מיתת אשתו ושייך עדיין איסור אשה ובתה ואזי חייבין שריפה, או״ד דחל חלות שם איסור חדש דחמותו לאחר מיתה דאין היא נקראת ״אם אשתו״ ולא חייב משום אשה ובתה אלא מפאת חלות שם איסור חדש דחמותו, ולכן חל רק חיוב כרת ולא חיוב שריפה.
ונראה דקורבת אשה ובתה חלה בב״נ אך לא לענין איסור עריות שהרי מותר לב״נ לבא על אשה ובתה, אלא דחל קורבה ויחס דאשה ובתה לענין ירושה, שעכו״ם יורש את אמו, וכמו״כ י״ל דבעכו״ם בת יורשת את אמה דיש יחס וקורבה דאשה ובתה לענין ירושת האם, אבל חלות שם קורבה של ״חמותו״ ליכא בב״נ כלל לא לענין עריות ולא לענין ירושה. וממילא יוצא דבשעת גירותו אלו ב׳ נשים נחשבות לו כ״אשה ובתה״ אך האם לא נקראת בשם ״חמותו״ אלא רק לאחר שנשא את הבת לאחר שנתגייר. ולפי״ז י״ל דלמ״ד דחמותו לאחר מיתה בשריפה סובר שאע״פ שאין הבת קיימת שהרי מתה, מ״מ חמותו עדיין הויא ״אשה ובתה״, ואסורה לו מכיון שקורבה זו כבר היתה בעולם בשעה שנתגייר. משא״כ למ״ד דחמותו לאחר מיתה בכרת תו לא הויא חלות שם איסור ד״אשה ובתה״ אלא דחל חלות שם איסור חדש ד״חמותו״. ולפיכך מותר לגר לנושאה שהרי קורבה זו לא נוצרה אלא רק לאחר שנשא את אשתו לאחר שנתגייר דאזי חל חלות שם ערוה חדש ד״חמותו״, ורבנן לא גזרו אלא על הקרובים שהיו אסורות לו בשעה שנתגייר, ואילו איסור חמותו חל רק לאחר הגירות, ומשו״ה מותרת לגר.
ולפי״ז י״ל שאשת אחיו שנשאה לאחר שנתגייר מותרת לו דרבנן גזרו רק על קורבה שהיתה קיימת בשעה שנתגייר, וקורבה הנולדה לו לאחר שנתגייר לא גזרו רבנן. ולפי״ז יוצא דגר שהורתו ולידתו שלא בקדושה ונתגייר מותר באחותו מן האם שנולדה לאחר שנתגייר. ומיושבת לפי״ז קושיית המהרש״א שהקשה למה סתם רש״י כר׳ אחא בר יעקב דגר מותר באשת אחיו גם כשנשאה אחיו לאחר שנתגייר, די״ל דהוי קורבה שנוצרה לאחר גירות, ולא גזרו רבנן אלא בקורבה שחלה אף בשעת גיותו ולא בקורבה הנולדה לו לאחר שנתגייר.
ב
והנה עיין ברמב״ם (פי״ד מהלכות איסורי ביאה הי״א - הי״ג) וז״ל עכו״ם שנתגייר ועבד שנשתחרר הרי הוא כקטן שנולד וכל שאר בשר שהיו לו כשהוא עכו״ם או כשהוא עבד אינן שאר בשר, ואם נתגייר הוא והם אינו חייב על אחת מהם משום ערוה כלל. דין תורה שמותר לעכו״ם שישא אמו או אחותו מאמו שנתגיירו אבל חכמים אסרו דבר זה כדי שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה, שאמש היתה לו זו אסורה והיום מותרת, וכן גר שבא על אמו או אחותו והיא בגיותה ה״ז כבא על הנכרית. כיצד דין הגרים בעריות של שאר בשר, אם היה נשוי כשהוא עכו״ם לאמו או לאחותו ונתגיירו מפרישין אותן כמו שביארנו, ואם היה נשוי לשאר עריות ונתגייר הוא ואשתו אין מפרישין אותן, גר אסור בשאר האם אחר שנתגייר מד״ס, ומותר בשאר האב אף על פי שיודע בודאי שזה שארו מאביו, כגון תאומים שדבר ברור שאביו של זה הוא אביו של זה אף על פי כן לא גזרו על שאר אביו, לפיכך נושא הגר אשת אחיו מאביו ואשת אחי אביו ואשת אביו ואשת בנו אף על פי שנשאת לאחיו או לאביו או לאחי אביו או לבנו אחר שנתגיירו, וכן אחות אמו מאביה ואחותו מאביו, ובתו שנתגיירה מותרת לו, אבל אינו נושא לא אחותו מאמו ולא אחות אמו מאמה ולא אשת אחיו מאמו שנשאה אחיו מאמו אחר שנתגייר, אבל אם נשאה אחיו כשהוא עכו״ם ה״ז מותרת לו עכ״ל. והשיג עליו הראב״ד וז״ל מכדי רב ששת אמרה לשמעתיה דפליג ביבמות בבני יודן אמתא דאשתחרור ואסר להו למינסב נשי דהדדי ואיהו מוקים לברייתא דקתני ומותר באשת אחיו דנסבה כשהוא עכו״ם ולא דנסבה כשהוא גר מעתה באשת אחי אביו ובאשת אביו דקתני להו כי הדדי חד אורחא אית להו ובדנסבה כשהוא עכו״ם הוא דשרו ליה אבל נסבה כשהוא גר אסור עכ״ל. ולכאורה לפום ריהטא הרמב״ם סובר כרש״י דגר שנתגייר אסור בשאר אמו ומותר בשאר אביו, ואילו הראב״ד משיג דלאחר שנתגייר הרי הוא אסור בשאר האב כדין ישראל. ולרמב״ם גר שנתגייר מותר בשאר האב משום דב״נ היה מותר בשאר אב ואסור בשאר האם מחמת שב״נ אסור בשאר האם. אמנם צ״ע בזה דהרי הרמב״ם פסק בסוף ההלכה שגר אסור באשת אחיו מאמו, וצ״ע דהרי ב״נ מותר באשת אחיו מאמו, דיש לב״נ רק שש עריות – זכר, בהמה, אמו, אשת איש, אחותו מאמו, ואשת אביו (רמב״ם פי״ד מהל׳ איסורי ביאה ה״י), וא״כ למה פסק הרמב״ם שגר אסור באשת אחיו מאמו, ומשמע דסובר דלאחר שנתגייר נאסר בעריות כדין ישראל, וא״כ למה פסק שמותר בשאר האב, וצ״ע.
ונראה לבאר דהרמב״ם סובר שגר שנתגייר נאסר בעריות כדין ישראל, אולם אין הפשט דרבנן גזרו על גר שיהיה אסור באיסורי עריות שהיה אסור להן בשעת גיותו, אלא יסוד הדין הוא שגר חייב על הקורבות שהיו לו מקודם שנתגייר דהרבנן גזרו שהקורבה שהיה לו בגיותו נמשכת אף לאחר שנתגייר, והטעם שגר מותר בשאר האב אינו סתם היתר בעלמא אלא הוא משום דשאר האב לא הוי קורבה לבן נח, דרק שאר האם הוי קורבה לב״נ, ושאר האב לא הוי קורבה. ונראה דלכן בן נח מותר בבתו, מכיון דבתו הוי שאר האב - ושאר האב לא הוי קורבה לב״נ. דהרי קיי״ל שבן נח אסור באמו ומותר בבתו, וצ״ע מהו הסברא בזה דמ״ש, דלכאורה שיעור הקורבה באמו ובבתו היא שווה וצ״ע מ״ש דאסור באמו ומותר בבתו. וצ״ל דהטעם הוא משום דשאר האם הוי קורבה לב״נ ואילו שאר האב לא הוי קורבה לב״נ. ויסוד הדין באיסורי עריות לאחר גירות הוא דרבנן גזרו על הגר שהקורבה שחל עליו כשהיה ב״נ נמשך עליו אף לאחר שנתגייר, ומשו״ה גר אסור בשאר אמו ומותר בשאר אב דרק שאר אמו הוי קורבה לב״נ ושאר האב לא הוי קורבה. (דאילו אם נאמר דבאמת שאר האב הוי קורבה אף לב״נ אלא שב״נ הותר בשאר האב אזי י״ל דלאחר שנתגייר יהיה אסור בשאר האב מדין ישראל, אלא על כרחך צ״ל דרבנן רק גזרו שהקורבה שחלה עליו בגיותו נמשכת אף לאחר שנתגייר, ומאחר דרק שאר האם הוי קורבה לב״נ, משו״ה מותר הגר בשאר האב). ולפי״ז י״ל דבאשת אחיו מאמו חל קורבה כשהיה ב״נ, דהויא שאר האם אלא דב״נ לא נאסר באשת אחיו מאמו ואין זה אחת מהעריות האסורות לב״נ, ולכן לאחר שנתגייר אסור באשת אחיו מאמו מדין ישראל דהקורבה לשאר אמו נמשכת לאחר שנתגייר. ולפי״ז נמי מבואר מה שפסק הרמב״ם (פי״ד מאיסו״ב הי״ג) דגר שנתגייר אסור באחות אמו אע״פ שבגיותו אינו אסור לאחות אמו, די״ל דבאמת אחות אמו הוי קרובתו בגיותו דחל קורבה לשאר האם אלא שהיא מותרת דאינה אחת מהעריות האסורות לב״נ. ומכיון שחל קורבה לה בגיותו גזרו רבנן שהקורבה נמשכת אף לאחר שנתגייר וממילא אסור בה מדין ישראל. דאילו אם נאמר שרבנן רק גזרו שהאיסור נמשך אזי אין סברא לומר שאסור באחות אמו לאחר שנתגייר דהרי היא מותרת לו בגיותו, ועל כרחך דיסוד הגזירה דרבנן הוא דהקורבה נמשכת אף לאחר גירותו, וממילא היא אסורה לו מדין ישראל שאסור בקורביו.
ועיין בגמ׳ יבמות (כב.) ״אמר רב נחמן גרים הואיל ואתו לידן, נימא בהו מלתא אחין מן האם לא יעידו, ואם העידו עדותן עדות, אחין מן האב מעידין לכתחלה. אמימר אמר אפילו אחין מן האם נמי מעידין לכתחלה. ומ״ש מעריות, ערוה לכל מסורה, עדות לבית דין מסורה, וגר שנתגייר כקטן שנולד דמי״. ולכאורה צ״ע מהי קושיית הגמ׳ ״מ״ש מעריות״, דאם נאמר שיסוד הדין בעריות הוא שרבנן גזרו דהאיסור ביאה שחל עליו בגיותו נמשך לאחר גירות מהו הדמיון בין זה לדין עדות. אמנם לפימש״נ דיסוד הדין הוא שהרבנן גזרו דהקורבה שחלה עליו בגיותו נמשכת וחלה עליו אף לאחר גירות שפיר קא מקשינן ״מ״ש מעריות״ - דנימא הכי אף לענין עדות שהקורבה תימשך מדרבנן ויפסלו לעדות. והגמ׳ מתרצת ״ערוה לכל מסורה עדות לבית דין מסורה וגר שנתגייר כקטן שנולד דמי״, דבעריות גזרו רבנן שהקורבה נמשכת וממילא חל איסור כדי שלא יאמרו שאף ערוה מותרת לישראל שאין הכל יודעים דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי ואי שרית לקיימה אתי נמי למישרי ערוה בישראל.
אמנם יש לעיין מהו החילוק בין אשת אחיו מאמו שנשאה אחיו מאמו לאחר שנתגייר שפסק הרמב״ם דאסור בה לבין אם נשאה אחיו כשהוא עכו״ם ואח״כ נתגיירו אחיו ואשתו דפסק הרמב״ם שהיא מותרת לו, וצ״ב מדוע אין הקורבות שמצד האם והנישואין של אחיו מן האם בגיותו נמשך לאסור עליו את אשת אחיו אף לאחר שאחיו נתגייר. ונראה דבקורבה שמפאת שאר בשר אזי הקורבה כשהוא עכו״ם היא אותה דרגה של קורבה דשאר בשר שחל עליו כשהוא ישראל, וכגון אמו - דאשה ובנה היא אותה דרגה של קורבה משום שאר בשר בין בעכו״ם ובין בישראל, ומה״ת גר שנתגייר מותר באמו דמדאורייתא גר שנתגייר כקטן שנולד דמי, אבל מדרבנן גזרו משום שלא יאמרו שבא מקדושה חמורה לקדושה קלה שהקורבה שחלה עליו בגיותו נמשכת וחלה עליו מדרבנן אף לאחר שנתגייר. אולם נראה דקורבה שחלה מחמת אישות שאני מקורבה מצד שאר בשר, דא״א לומר שהקורבה שחלה מחמת אישות דב״נ תהיה נמשכת עליו לאחר שנתגייר ותתהפך לחלות קורבה מדין אישות דישראל, דהרי אישות דב״נ הוי חפצא של אישות בפנ״ע וחלוקה ביסוד דינה מאישות דישראל, דאישות דב״נ חלה בייחוד או בעילה בלי קנין דקידושין (עיין ברמב״ם פ״א מהל׳ אישות ה״א) ומתבטלת בלי גט (רמב״ם פ״ט מהל׳ מלכים ה״ח), משא״כ אישות ישראל. ולפיכך א״א לאישות דב״נ להיות נמשכת לחול עליו לאחר שנתגייר, וע״כ גר מותר באשת אחיו שנשאה אחיו בגיותו ואח״כ נתגייר, דהקורבה שחלה מחמת אישות דב״נ אינה יכולה להיות נמשכת מדרבנן לאחר שנתגייר. משא״כ כשנשאה אחיו אחרי שנתגייר דאזי הקורבות באה מחמת חלות אישות דישראל אזי מדרבנן אסורה היא לו מחמת דהוי קורבה דשאר אמו, והקורבה דשאר האם נמשך עליו מדרבנן אף לאחר גירות. והרמב״ם והראב״ד מודים דאישות של ב״נ אינה יכולה להמשיך לחול עליו מדרבנן לאחר שנתגייר משום דאישות דב״נ הוי חפצא של אישות בפנ״ע וחלוקה ביסודה מאישות דישראל. אמנם חלות שם שאר בשר יכול לחול עליו אף לאחר שנתגייר, דרבנן גזרו שהקורבה שחלה עליו בגיותו נמשכת וחלה עליו אף לאחר גירות. והרמב״ם והראב״ד נחלקו בדין שאר האב לב״נ, דהראב״ד ס״ל דחלה קורבה לשאר האב אלא דיש היתר לב״נ דאינו אסור בשאר אביו, כמו שב״נ מותר באחות אמו אע״פ דהוי קורבה דשאר האם דהוי קורבה לב״נ, ומ״מ ב״נ מותר באחות אמו, ה״ה דחל היתר לשאר אביו אע״פ דיש ביניהם קורבה. ומאחר דלהראב״ד שאר האב הוי קורבה לב״נ משום כך ס״ל שחל איסור לשאר האב לאחר גירות דרבנן המשיכו את הקורבה שחל עליו כשהיה ב״נ אף לאחר שנתגייר, ומשו״ה גר אסור בשאר האב כישראל, ורק איסורים שחלין מחמת אישות אינם יכולים להמשיך מב״נ לישראל, ולכן לא חל על גר איסורי אישות אלא באישות שחלה לאחר שנתגייר. ואילו הרמב״ם סובר דשאר האב לא הוי קורבה לב״נ ומשו״ה אין איסור שאר האב חל לאחר גירות, משא״כ בשאר האם נאסר לאחר גירות, דחל קורבה בגיותו ולאחר שנתגייר נמשכת הך קורבה מדרבנן ואסור בה מדין ישראל.
והנה הרמב״ם (שם הי״ג) פסק שגר מותר באשת אביו, וצ״ע דהרי אשת אביו היא אחת מהעריות האסורות לעכו״ם (פי״ד מהל׳ איסורי ביאה ה״י), וא״כ מדוע גר מותר באשת אביו נימא דתהא אסורה לו משום שלא יאמרו בא מקדושה חמורה לקדושה קלה. וצ״ל דיסוד הדין דשלא יאמרו בא מקדושה חמורה לקדושה קלה היא דרבנן גזרו שהקורבה שחלה עליו בגיותו נמשך וחלה עליו אף לאחר שנתגייר, אולם שאר האב לא הוי קורבה לב״נ, שהרי ב״נ מותר בבתו ופשיטא שבתו יותר קרובה אליו מאשת אביו והיא מותרת, אלא על כרחך צ״ל דהאיסור של ב״נ לאשת אביו אינו מפאת חלות שם קורבה אלא הוי חלות שם איסור ביאה דעלמא כמו איסור זכר ואשת איש, ונלמד (סנה׳ נח.) מגזה״כ ד״על כן יעזב איש את אביו ואת אמו, רבי אליעזר אומר אביו אחות אביו וכו׳ רבי עקיבא אומר אביו אשת אביו״, ומאחר שהאיסור חל מחמת חלות אישות דב״נ אין האיסור נמשך לאחר שנתגייר, דרק איסור שחל משום קורבה אסור מדרבנן לאחר שנתגייר, משום שרבנן גזרו שהקורבה נמשכת עליו מדרבנן אף לאחר הגירות.
והנה בגמ׳ יבמות (צח:) מבואר דדין חמותו של גר לאחר מיתת אשתו תלוי במחלוקת אי בישראל חמותו לאחר מיתת אשתו היא בכרת או בשריפה. ועיין ברמב״ם (פ״ב מהל׳ איסורי ביאה ה״ח) שפסק דחמותו לאחר מיתת הבת בכרת, וז״ל בא עליהן לאחר מיתת אשתו הרי אלו בכרת ואין בהן מיתת ב״ד שנאמר באש ישרפו אותו ואתהן בזמן ששתיהן קיימות שהן אשתו וזו שבא עליה הרי הוא והערוה נשרפין, ובזמן שאין שתיהן קיימות אין שם שריפה עכ״ל. ובנוגע לגר פסק הרמב״ם דחמותו לאחר מיתת הבת מותרת לגר, (פי״ד מהל׳ איסורי ביאה הט״ו) וז״ל נשא גיורת ומתה הרי זה מותר לישא אמה או בתה שלא גזרו אלא בחייהן עכ״ל. וצ״ב לפי הרמב״ם מ״ט גר מותר בחמותו לאחר מיתת אשתו, דבשלמא בחייה אסור דהוי שאר האם דאשה ובתה והקורבה נמשכת עליו מדרבנן אף לאחר שנתגייר ואסור בה מדין ישראל, אמנם צ״ע למה פסק הרמב״ם דגר מותר בחמותו לאחר שמתה אשתו, והרי רבנן גזרו שהקורבה שחלה בגיותו משום שאר האם נמשכת וחלה עליו אף לאחר שנתגייר, ואשה ובתה הוי קורבה דשאר האם, ומ״ש לאחר מיתת הבת דחמותו מותרת.
ונראה לבאר דהא דתלוי איסור חמותו לאחר מיתת אשתו במחלוקת ר״ע ור״י בדין חמותו דישראל לאחר מיתה אי בכרת או בשריפה, הביאור בזה הוא דמ״ד דחמותו לאחר מיתת אשתו בשריפה ס״ל דחל חלות שם איסור אשה ובתה אף לאחר מיתה, משא״כ למ״ד דחמותו לאחר מיתה בכרת לא חל איסור אשה ובתה אלא בחייהם, והא דחייב כרת הוא משום שחל חלות שם איסור חדש ד״חמותו״ לאחר מיתה. ונראה דהא דגזרו רבנן דקורבה נמשכת על הגר לאחר גירות היינו רק בקורבה דחלה מפאת חלות שם שאר בשר משא״כ קורבה שבאה מחמת אישות אינה נמשכת לאחר גירות (וכש״נ לעיל). ולפי״ז י״ל דלמ״ד דחמותו לאחר מיתת אשתו (בישראל) בכרת, יסוד האיסור דחמותו הוי חלות שם איסור קורבה שחל ביחס לחמותו מחמת הקידושין וחלות אישות לאשתו, וי״ל דבגר שנתגייר ואח״כ קידש אשה שנתגיירה ומתה אשתו אי אפשר לאסור עליו את אמה משום חלות שם איסור ״חמותו״ לאחר מיתת אשתו, דכדי ליצור את קורבה ושם ערוה ד״חמותו״ צריך להמשיך עליו לאחר שנתגייר את הקורבה דאשה ובתה שחל עלייהו קודם שנתגיירו וגם לצרף את הקידושין שלו להך קורבה דאשה ובתה בכדי שיחול באם אשתו חלות שם ערוה דחמותו, ואי אפשר לצרף את הקורבה דאשה ובתה דב״נ ביחד עם הקידושין שלו לאחר שנתגייר ונעשה ישראל להשוות קורבה חדשה דחמותו, דמטעם שלא יאמרו באין מקדושה חמורה לקדושה קלה רק המשיכו על הגר את הקורבה דמעיקרא אך א״א לצרף הקידושין ואישות שקידש כשהיה ישראל לקורבה שחל על האשה ובתה כשהיו ב״נ כדי שיוחל חלות שם ערוה חדש של חמותו, ומשו״ה ס״ל דגר מותר בחמותו לאחר מיתת אשתו. משא״כ למ״ד דס״ל דחמותו לאחר מיתה בשריפה דסובר דהאיסור דאשה ובתה נמשך עליו אף לאחר שנתגייר מאחר דהוי איסור מדין שאר בשר, דגזרו רבנן דהקורבה דשאר בשר נמשכת על הגר לאחר גירות, ומשו״ה ס״ל דגר אסור בחמותו משום אשה ובתה אף לאחר מיתת אשתו.
ועוד נראה לבאר דהנה יש להסתפק ביסוד האיסור דאשת אחיו בישראל האם האוסר הוי הקורבה לאחיו, דמכיון שיש לו קורבה לאחיו וזוהי אשת אחיו ממילא היא אסורה לו – ולפי זה האוסר הוי האח דמחמתו חל שם ערוה דאשת אחיו, או״ד דחל איסור לגיסתו (אשת אחיו) באופן ישיר, דחל קורבה אליה באופן ישיר שהיא גיסתו, והקורבה בינו לבינה הוי האוסר באופן ישיר. ובדומה לזה יש לחקור באיסור אשה ובתה, האם האיסור לאם חל ממילא מחמת הבת או שחל איסור באופן ישיר לאם – שהאם אסורה בחתנה. ונראה דלמ״ד שסובר דחמותו לאחר מיתה בשריפה יסוד האיסור באשה ובתה הוא משום שהאם והבת קרובים זה לזה, ומחמת שהן קרובים זה לזה ממילא חל איסור ביאה על הבעל שנשוי לבת בנוגע לאם. אולם אין האוסר מפאת חלות שם חמותו באופן ישיר, אלא דהאיסור חל ממילא מחמת חלות שם איסור אשה ובתה. משא״כ למ״ד דחמותו לאחר מיתה בכרת דס״ל דחל חלות שם איסור בפנ״ע דחמותו, דהאוסר הוי חמותו באופן ישיר, ואין הקורבה בין האם לבת האוסר, אלא האוסר הוי עצם חלות שם קורבה דחמותו. ונראה דרק קורבה שכבר חלה עליו כשהיה ב״נ גזרו רבנן שקורבה זו תימשך אף לאחר שנתגייר, אך קורבה חדשה דחמותו שלא חלה כלל לב״נ לא גזרו עליה רבנן. ונראה דזהו כוונת הגמ׳ (יבמות צח:) ״חמותו לאחר מיתה קלש ליה איסורא, וגבי גר לא גזרו ביה רבנן״, דמכיון דנשתנה העונש משריפה לכרת קליש איסוריה, כלומר דמוכח מהא דנשתנה העונש ממיתה לכרת, דלאחר מיתת הבת חל חלות שם ערוה חדשה של חמותו – ואסור לחמותו באופן ישיר, ולכן לגבי גר לא גזרו רבנן, דרבנן רק גזרו להמשיך חלות קורבה שחלה עליו בגיותו. ואילו למ״ד דחמותו לאחר מיתת אשתו באיסורא קיימא ובשריפה ס״ל דחל חלות שם ״אשה ובתה״ אף לאחר מיתת הבת, ומכיון דבגיותו חלה לב״נ קורבה דאשה ובתה דהוי קורבה דשאר האם רבנן גזרו עליו דנמשכת קורבה זו אף לאחר שנתגייר, ואסור בחמותו לאחר מיתת הבת.
ועיין בתוס׳ הרא״ש (יבמות צח: ד״ה קלש לה איסורא) וז״ל וא״ת מ״מ אכתי יש בה כרת דלא מיעטה קרא אלא משריפה כדאיתא לעיל ומ״ש מאשת אחיו שאסורה לו אפילו ע״י קידושי אחיו, וי״ל דמ״מ כיון דקלש לה איסורא ואינו חמור כמו שהיה מחיים לא רצו חכמים לאסור בגרים עכ״ל. התוס׳ הרא״ש הקשה דמשמע מהגמ׳ דמכיון דחמותו לאחר מיתת הבת אסורה רק בכרת משו״ה לא גזרו בה רבנן, וצ״ע דמ״ש אשת אחיו מאמו דנמי הוי רק עונש כרת וגזרו בה רבנן. ותירצו דמכיון דהעונש דחמותו לאחר מיתת אשתו נשתנה מעונש דשריפה החמור שחל בחייהם לכרת משו״ה לא גזרו רבנן לאסור חמותו בגרים. ודבריהם צ״ב. ונראה דר״ל דחזינן ממה דנשתנה העונש משריפה לכרת דיש ב׳ איסורים שונים, שבחייהם חל חלות שם איסור ״אשה ובתה״ דעונשו בשריפה, משא״כ לאחר מיתת הבת דליכא עונש שריפה אלא כרת א״כ מוכח דבמיתת הבת פקע שם האיסור ד״אשה ובתה״ וחל חלות שם ערוה חדשה של חמותו – דאסור לחמותו באופן ישיר, ולכן לא גזרו רבנן איסור חמותו לגר, דרבנן רק גזרו להמשיך חלות קורבה שחלה עליו בגיותו, ולא גזרו חלות שם ערוה וקורבה חדשה על הגר. משא״כ באשת אחיו מאמו דלעולם היא בכרת בין בחיי האח בין לאחר מיתה, י״ל דהאוסר הוי הקורבה לאחיו וממילא חל איסור לגבי אשתו, והך קורבה לאחיו חלה עליו נמי בגיותו, ולכן איסור זה נמשך וחל עליו אף לאחר גירות.
ולפי״ז נראה לבאר שיטת הראב״ד דס״ל שחל קורבה לשאר האב בגיותו אלא שב״נ אינו נאסר בשאר אב, אמנם לאחר שנתגייר נאסר באשת אביו, מכיון דאשת האביו אסורה לו מחמת האב ואין כאן חידוש של קורבה לאחר גירותו, אלא המשכת הקורבה שחלה עליו בגיותו לשאר אביו, וממילא נאסר בה לאחר שנתגייר.
א. ואע״פ דלענין מינוי מלך ס״ל להר״ן דפקע חלות פסול גר אף היכא שרק אמו מישראל, י״ל דהיינו משום דכתיב שום תשים עליך מלך מקרב אחיך, וכיון דאמו מישראל מקרב אחיך קרינן ביה (יבמות מה:). אך לענין חלות שם גר ושם ״קהל גרים״ ס״ל להר״ן דבעינן שיהיו אביו ואמו מישראל כדי שיהיה נחשב בכלל ״קהל ה׳⁠ ⁠״ וליאסר בפסולי קהל, אך אם אביו גר ואמו מישראל הריהו בכלל קהל גרים ומותר בפסולי קהל. ונראה דהר״ן סובר דדין קהל ה׳ תלוי בחלות שם משפחה ודין משפחה תלוי באב, ולכן ס״ל להר״ן דבעינן גם אביו מישראל ואמו מישראל כדי להפקיע ממנו השם גר וקהל גרים. (רבינו זצ״ל). ועיין עוד ברשימות שיעורים למס׳ קידושין דף עח. בענין ולד דגר או גיורת אות ב׳ – בדין בן גר לשררה ולב״ד וחליצה (עמ׳ תתע״ח).
ב. ועיין ברש״ש (שם) שציין דמקורם של התוס׳ דס״ל דיורש את אמו מה״ת הוא מהגמ׳ ביבמות (צז:) שני אחים תאומים והיתה הורתן שלא בקדושה ולידתן בקדושה דחייבין משום אשת אח, וא״כ חזינן דיש להם קורבה מצד האם ולכן ה״ה דיורש את אמו מה״ת.
ג. ועיין ברשימות שיעורים למס׳ קידושין דף יז: ד״ה לא קשיא כאן שהורתו ולידתו שלא בקדושה (עמ׳ שמ״א), וברשימות שיעורים למס׳ יבמות דף כב. ד״ה אמר רב נחמן (עמ׳ עד״ר).
ד. עיין בספר אמרי משה סימן כ״ב אות כ״ב, ובחידושי רבנו מאיר שמחה סנהדרין (נח:)
ה. עיין במנחת חינוך פרשת בראשית מצוה א אות י״ט (דפוס מכון ירושלים) וז״ל דמבואר בר״מ שם הי״ז העבד מותר באמו ובבתו וכו׳ שכבר יצא מכלל ב״נ ואין העריות האסורות על העכו״ם אסורות לו ולא בא לכלל ישראל כדי שיאסרו עליו העריות האסורות על הגרים עכ״ל ובהי״ח כתב יראה לי שאם בא העבד על הזכר או על הבהמה יהרגו וכו׳ וע״ש בהשגות ובמ״מ דגם א״א אסורה עליו דהוא אינה מחמת קורבה וכן זכר ובהמה ע״ש, ומדלא משכחת לה להר״מ שיהיה העבד מוזהר על עריות רק בזכר ובהמה מבואר להדיא דשום קורבה ל״ש בעבד אפי׳ מה שהוליד בשעת עבדותו דאל״ה משכחת לה עריות כמו בישראל בת ואם ואחות וכדומה א״כ מבואר בהדיא מדבריו דאין הבנים נחשבין כלל בניו וכו׳, והנה להר״מ יצא דין זה דעבד אין לו שאר כלל מסנהדרין נ״ח אר״ח עבד מותר באמו ומותר בבתו דיצא מכלל ב״נ ולכלל ישראל לא בא כמבואר שם בהה״מ ולהר״מ הפירוש דא״ח על אמו אפי׳ נולד בעבדותה לאחר שטבלה, וכן א״ח על בתו אפי׳ נולדה בעבדותו, והמעיין שם ברש״י יראה פירוש אחר בדברי ר״ח דהנה שם מבואר לפני זה דעכו״ם בעודו בגיותו אמו אסורה עליו וכ״פ הר״מ בה׳ מלכים וכן מבואר שם עוד דעכו״ם אסור בבתו והיינו קודם שנתגייר, ומבואר שם בפ״י וכן ביבמות דעכו״ם שנתגייר כקטן שנולד דמי ומותר בכל העריות משום שאר אפי׳ באמו ושאר כל עריות שנאסרו עליו בעודו בגיותו כי הוא לגמרי כקטן שנולד ואין לו קורבה כלל, אך אותן עריות שנאסרו עליו בגיותו אסורין מדרבנן בגירותו כדי שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה וכו׳ אך אם לא נתגייר לגמרי להיות ישראל גמור רק לעבד שמל וטבל וקיבל עליו מצות ע״ז אמר ר״ח דעבד מותר באמו ובתו, והיינו שהעבד נולד מאמו בגיותו וכן בתו ואח״ז מלו וטבלו לשם עבדות ע״ז קאמר ר״ח דיצא מכלל ב״נ דדינו כקטן שנולד ולכלל ישראל לא בא דהיינו שיאסרו עליו אפי׳ בגירותו מדרבנן כדי שלא יאמרו באנו וכו׳ כיון דהי׳ אסורה עליו קודם מ״מ לא גזרו עליו רבנן כיון דלכלל ישראל לא בא, וזה מבואר להדיא בפירש״י שם ד״ה ולכלל ישראל לא בא דלגזור לי׳ עליו משום שמא יאמרו באנו וכו׳ ועי״ש ולמה לא פי׳ כפשוטו דר״ח משמיענו דמותר באמו ואחותו היינו אפילו בעבדותו וכפשטות לשון הש״ס דאמו ואחותו בעבדותו נולדו מ״מ לכלל ישראל לא בא ואין עריות האסורות על ישראל אסורים עליו וגם מתורת ב״נ יצא שיהיו אסורים לו מתורת ב״נ אע״כ סברת רש״י דמזה לא נשמע דין זה כיון דעבד חייב במצות כאשה א״כ עריות אסורות לו ג״כ כאשה ולא תלינן במה דאין לו ייחס וע׳ לקמן ב״ה דיש עוד הרבה שאינם מתייחסים אחריו מ״מ יש להם קורבה דשאר מצד האב אף על פי שאינו מתייחס אחריו וזה ודאי כ״ע מודים דלאחר שנשתחררו אין להם קורבה ע׳ יבמות פ׳ נושאין דכקטן שנולד דמי כמו גר שנתגייר וה״ה מעבדות לשחרור כיון שנכנס בכלל ישראל הרי הוא כקטן שנולד אבל כ״ז שלא נשתחרר שלא יהיה עליו שום איסור ערוה אפי׳ מה שאסורות על העכו״ם ויהיו קיל מעכו״ם זה לא ס״ל לרש״י דאין לנו ראי׳ ע״ז וסברתו דדוקא באמו ובתו שהיה לו בעודו עכו״ם ונעשה עבד דג״כ כקטן שנולד דמי כיון שנתוסף עליו קדושה דמל וטבל והרי הוא כאשה א״כ מותר בעריות שהיו מגיותו שאר בשר וגם חומרת חז״ל לא חל עליו דל״ג עליו כיון דאינו ישראל גמור אבל כ״ז עבדותו כל עריות אסורות עליו אמו ובתו ואחותו והדומה חוץ מחמת אישות דאין אישות לעבד ואסורות עליו מה״ת כישראל גמור, ועיין חידושי הר״ן בסנהדרין שם מפורש יותר ביאור פירש״י הנ״ל שפי׳ על יצא מכלל כותי שאין לו קורבה עם הכותי דכקטן שנולד דמי ולכלל ישראל לא בא לאסור עליו עריות שמא יאמרו וכו׳ ועי״ש מבואר מדבריו שעיקר ההיתר הוא כיון שנולדו בגיותו ומל וטבל לשם עבדות והר״מ והראב״ד דשתק לי׳ והה״מ שפי׳ בא״א מסתמא מצאו איזה ראיה לדבריהם עכ״ל.
שהיתה הורתו (הריונו) שלא בקדושה, שהוריו היו עדיין גויים, ולידתו בקדושה, שנתגיירה אמו לפני שילדתו — יש לו שאר האם, כלומר, קרוביו מצד האם נחשבים קרובים לו ואין לו שאר האב.
who was not conceived in sanctity, as his parents were still gentiles, but his birth was in sanctity, as his mother converted before his birth, he has maternal kinship, i.e., his relationship to his mother’s relatives is recognized, but he does not have paternal kinship.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותרמ״הבית הבחירה למאירירשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) הָא כֵּיצַד בנָשָׂא אֲחוֹתוֹ מִן הָאֵם יוֹצִיא מִן הָאָב יְקַיֵּים אֲחוֹת הָאָב מִן הָאֵם יוֹצִיא מִן הָאָב יְקַיֵּים.

How so? If he married his maternal half sister, who was born before him and converted, he must divorce her. Although by Torah law they are considered unrelated, as a convert is considered to be reborn and all his previous family relationships are disregarded according to halakha, the Sages prohibited their marriage, lest he think that as a Jew it is permitted for him to engage in behaviors that were previously forbidden to him. If she is his paternal half sister, he may maintain her as his wife, as it is permitted for a gentile to marry his paternal half sister. If he married his father’s maternal half sister, he must divorce her. If he married his father’s paternal half sister, he may maintain her as his wife.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

אף שהרמב״ם אסר בגר עריות שהגוי מותר בהם ומשום אחלופי, בכל זאת פירש את הברייתא משום שמא יאמרו, כי רק על העריות שהגוי אסור בהם אמרה הברייתא שאם נשא אותם בגיותו יוציא שלא יאמרו באו מקדושה חמורה לקדושה קלה, אבל אלו שהגר נאסר בהם משום אחלופי אם נשא אותן בגיותו יכול לקיימם גם אחר שנתגייר. אבל נשא אחת מהם אחר גירות דינו כמי שבא לישא לכתחילה ומוציא. ופסק הרמב״ם דלא כהני תנאים בברייתא אלא כר׳ עקיבה. אלא שהוסיף גם אחותו מאמו.: אחות אמו מן האם – יוציא, מן האב – יקיים. אחות (האם) {האבא} מן האב – יקיים, מן האם – ר׳ מאיר אומר: יוציא, וחכמים אומרים: יקיים. ש⁠[ה]⁠יה ר׳ מאיר אומר: כל שמשם שאר האם – יוציא, מישום שאר האב – יקיים.
א. כצ״ל.
מן האב יקיים – דלא נאסר איסור אחוה בבני נח אלא מן האם דכתיב (בראשית כ) וגם אמנה אחותי בת אבי היא אך לא בת אמי אלמא בת האב שריא להו ובת האם לא שריא להו.
אחות אביו מן האם יוציא – כדכתיב (שם ב) על כן יעזב איש את אביו ודרשינן את אביו אחות אביו מן האם.
נשא אחותו מן האם יוציא – פ״ה שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה דסבר ר״מ אחותו מן האם אסור לבני נח ואפי׳ אחות אביו מן האם ואחות האם מן האם וכדיליף רבי אליעזר לקמן מעל כן יעזב איש את אביו ואת אמו וכפירוש זה משמע בפ״ב דיבמות (דף כב. ושם) דבעו במערבא גזרו שניות בגרים או לא וקאמר השתא ערוה אי לאו משום שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה לא גזרו בה רבנן שניות מיבעיא אבל בפ׳ נושאין (יבמות צז:) פ״ה דהיינו טעמא דאחותו מן האם יוציא דגזרינן שמא ישא אחותו שנולדה אחריו דאיכא איסורא דאורייתא משמע לאותו הפירוש דהורתו ולידתו שלא בקדושה דליכא למיחש לאיסורא דאורייתא לא מיתסר באחותו מן האם ואי אפשר לומר כן כדאמרי׳ התם (דף צז:) גבי בני יודן אמתא אישתחרור דהורתן ולידתן שלא בקדושה הוה ואסר להו רב ששת למינסב נשי אהדדי מיהו קשה דבההיא דבני יודן אמתא משמע דלא הוי טעמא משום שמא יאמרו באין מקדושה חמורה לקדושה קלה אלא משום דילמא אתי לאיחלופי בישראל דקאמר מן האם ולא מן האב כ״ע לא פליגי דאסור כי פליגי מן האב ומן האם ואי משום שמא יאמרו אמאי שרי התם מן האב ומן האם אבל אי משום איחלופי ניחא כיון דאיכא צד אב לא אתי לאיחלופי דכותים לית להו קורבת אב ולא שייך למיגזר בהו אטו ישראל וכן משמע בפ״ב דיבמות (דף כב.) דטעמא משום איחלופי דאמר אמימר אפילו אחים מן האם מעידין לכתחלה ומאי שנא מערוה ערוה לכל מסורה עדות לב״ד מסורה משמע דטעמא דערוה משום דאתי לאיחלופי בישראל וכן פירש הקונטרס התם ערוה לכל מסורה הכל נושאין נשים ואי שרית להו לקיימה אתו נמי למישרי ערוה לישראל וי״ל דבן נח לא אסור באחותו אפי׳ מן האם והני תרי טעמי צריכי דיש מקומות דשייך האי טעמא דלא שייך האי אידך טעמא כגון נשא אחותו מן האם דמשום שמא יאמרו ליכא למיחש ומשום איחלופי איכא למיחש ואשת אביו לר׳ עקיבא ואחות אביו לרבי אליעזר דאסירי לבני נח יש לאסור משום שמא יאמרו אבל משום איחלופי ליכא למיגזר בקורבת אב דהכל יודעין דרחמנא אפקריה לזרעיה דכותי ואשת אביו לר״א ואחות אביו לר״ע שריא דלאו משום שמא יאמרו איכא ולא משום איחלופי איכא והשתא הא דפריך דרבי מאיר אדרבי מאיר לא כמו שפירש הקונט׳ דפריך נמי מדקתני אסור באחותו ואחות אביו ואחות אמו אע״ג דאין ב״ד של ישראל ממיתין עליהם דהמ״ל בכולהו דלא אסור משום דנאסרו בהיותם כותים אלא משום אחלופי כדאמר באחותו ולא פריך דר״מ אדר״מ אלא מדקתני מותר באשת אביו ובחמותו אע״ג דב״ד של ישראל ממיתין עליהם וכן כתוב בכל הספרים לעיל וסבר ר״מ כל ערוה שב״ד של ישראל ממיתין עליהם בני נח מוזהרין עליהם והתניא כו׳ משמע דלא קשיא ליה אלא מהא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תוס׳ בד״ה נשא אחותו כו׳ פ״ה דהיינו טעמא דאחותו מן האם יוציא דגזרינן שמא ישא כו׳ עכ״ל ומה שפי׳ שם דאחות אביו מן האם אסור משום גזירה דאחותו מן האם כבר דחו התוס׳ שם פירושו מתוך שמעתין ע״ש:
בא״ד כי פליגי מן האב ומן האם ואי משום שמא יאמרו אמאי שרי התם מן האב ומן האם כו׳ עכ״ל לכאורה קשה אמאי לא קשיא להו מרישא דקאמר מן האם ולא מן האב כ״ע לא פליגי דאסור מאי שמא יאמרו איכא באשת אח דהא בין לר״א ובין לר״ע בן נח מותר באשת אח אפילו מן האם ויש ליישב משום דאיכא למימר דהך סוגיא דהתם דאמוראי כ״ע ל״פ דמן האם ולא מן האב דאסור היינו משום דס״ל כחכמים בברייתא דלעיל דקאמרי הרבה עריות יש שאין ב״ד כו׳ דהיינו דכל חייבי כריתות בן נח מוזהר עליהן כפירש״י ותוס׳ לעיל דהשתא שפיר קאמר דמן האם ולא מן האב כ״ע לא פליגי דאסור משום שמא יאמרו אלא דקשיא להו אסיפא דא״כ במן האב ומן האם דשרי אמאי הא אית ביה נמי משום שמא יאמרו אלא ע״כ דסוגיא דהתם ס״ל כר״א וכר״ע דאשת אחיו אינה אסורה לבן נח ולהכי במן האב ומן האם שרי דלית ביה משום שמא יאמרו וברישא מן האם ולא מן האב דאסור לכ״ע משום אחלופי הוא וק״ל:
בא״ד וי״ל דבן נח לא אסור באחותו אפילו מן האם כו׳ עכ״ל משום דלא משמע להו לפרש דאחותו אפילו מן האם אסורה לבן נח במכ״ש דאחות אביו כפירש״י שהרי לא הזכיר ר״א באיסור לבן נח רק אחות אביו וההוא טעמא נמי דפ״ה פרק נושאים דגזרינן שמא ישא אחותו הנולדה אחריו כו׳ כבר דחו התוס׳ והשתא דאתינן להכי דע״כ טעמא דאחלופי נמי איכא א״ש איסורא דאחותו מן האם נמי משום אחלופי הוא וק״ל:
בא״ד ואחות אביו לר״א כו׳ אבל משום אחלופי ליכא כו׳ ואחות אביו לר״ע כו׳ ולא משום אחלופי כו׳ עכ״ל נראה מדבריהם דבאחות אביו אפילו מן האם ליכא ביה אחלופי דע״כ באחות אב מן האם איירי ר״א דבאחות אב מן האב ר״א מודה דשרי לבן נח כדלקמן ויקח עמרם את יוכבד דודתו וא״כ הוא דבריהם סותרים מ״ש הם בעצמם בזה הדבור לקמן והשתא הא דפריך דר״מ אדר״מ לא כמו שפ״ה דפריך נמי מדקתני אסור באחותו ואחות אביו כו׳ דהמ״ל בכולהו דלא אסור כו׳ אלא משום אחלופי כו׳ הרי מדבריהם אלו נראה דאיכא אחלופי באחות אב מן האם דאי ליכא בי׳ אחלופי הא שפיר פריך מאחות אב מן האם וצ״ע:
הא [הרי] כיצד? אם נשא אחותו מן האם שהתגיירה גם היא — יוציא, שאסורה היא לו מדברי סופרים. וטעמו של איסור זה: כיון שאותה קרובה היתה אסורה עליו בהיותו גוי, אף על פי שלאחר שנתגייר נותקו כל קשרי המשפחה בינו ובין קרוביו הקודמים (שגר הריהו כקטן שנולד), מכל מקום אסרו עליו קרובות, שלא נראה לו שבהיותו בן ישראל הותרו לו דברים שהיה אסור בהם קודם לכן. נשא אחותו מן האביקיים. נשא אחות האב שהיא ואביו מן האם, כלומר, בני אם אחת — יוציא, מן האב שהיא בת אבי אביו — יקיים.
How so? If he married his maternal half sister, who was born before him and converted, he must divorce her. Although by Torah law they are considered unrelated, as a convert is considered to be reborn and all his previous family relationships are disregarded according to halakha, the Sages prohibited their marriage, lest he think that as a Jew it is permitted for him to engage in behaviors that were previously forbidden to him. If she is his paternal half sister, he may maintain her as his wife, as it is permitted for a gentile to marry his paternal half sister. If he married his father’s maternal half sister, he must divorce her. If he married his father’s paternal half sister, he may maintain her as his wife.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אֲחוֹת הָאֵם מִן הָאֵם יוֹצִיא אֲחוֹת הָאֵם מִן הָאָב ר״מרַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר יוֹצִיא וחכ״אוַחֲכָמִים אוֹמְרִים גיְקַיֵּים שֶׁהָיָה ר״מרַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר כׇּל עֶרְוָה שֶׁהִיא מִשּׁוּם שְׁאֵר אֵם יוֹצִיא מִשּׁוּם שְׁאֵר הָאָב יְקַיֵּים.

If she is his mother’s maternal half sister, he must divorce her. If she is his mother’s paternal half sister, Rabbi Meir says he must divorce her, and the Rabbis say he may maintain her as his wife. As Rabbi Meir would say: With regard to any forbidden relative who is forbidden due to maternal kinship, whether the woman is his paternal relative, e.g., his father’s maternal half sister, or his maternal relative, he must divorce her; whereas if she is forbidden due to paternal kinship, he may maintain her as his wife.
עין משפט נר מצוהרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אחות אם מן האם יוציא – כדכתיב את אמו זו אחות אמו מן האם.
ר״מ אומר יוציא – גזירה משום אחותו מן האם דכיון דשם צד שאר האם כאן אע״ג דמן האב היא אי שרית ליה אתי למימר אין לגר אפי׳ שאר אם ואתי למישרי אפי׳ אחותו מן האם וכ״ש אחות אמו ואחות אביו מן האם.
וחכ״א יקיים – ולא גזרי׳ והוא הדין להורתו ולידתו שלא בקדושה והא דנקט הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה לא בא למעוטי הורתו ולידתו שלא בקדושה אלא למעוטי הורתו ולידתו בקדושה וכיון דדמי ליה לישראל גזר ביה ר״מ דילמא אתי לאחלופי בישראל ואפילו בשאר האב ואפי׳ נולדו אותן קרובות בהיותו כותי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

נשא אחות האם מן האםיוציא. אחות האם מן האב, ר׳ מאיר אומר: יוציא, שהרי יש בה צד קירבה מצד האם, וחכמים אומרים: יקיים. שהיה ר׳ מאיר אומר: כל ערוה שהיא משום שאר אם — בכל מקרה יוציא, משום שאר האביקיים.
If she is his mother’s maternal half sister, he must divorce her. If she is his mother’s paternal half sister, Rabbi Meir says he must divorce her, and the Rabbis say he may maintain her as his wife. As Rabbi Meir would say: With regard to any forbidden relative who is forbidden due to maternal kinship, whether the woman is his paternal relative, e.g., his father’s maternal half sister, or his maternal relative, he must divorce her; whereas if she is forbidden due to paternal kinship, he may maintain her as his wife.
עין משפט נר מצוהרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) דוּמוּתָּר בְּאֵשֶׁת אָחִיו וּבְאֵשֶׁת אֲחִי אָבִיו וּשְׁאָר כׇּל עֲרָיוֹת מוּתָּרוֹת לוֹ הלְאֵתוֹיֵי אֵשֶׁת אָבִיו.

And according to all opinions, he is permitted to marry his brother’s wife and his father’s brother’s wife, and all other relatives with whom relations are forbidden in the case of born Jew are also permitted to him. The expression: And all other relatives with whom relations are forbidden, is added to include his father’s wife, who is permitted to him if she was widowed or divorced from his father.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומותר באשת אחיו ובאשת אחי אביו, ואפילו באשת אביו.
ומותר באשת אחיו – ואפילו מאמו ולאחר מיתה ואפילו נשאה אחיו משנתגייר או נשאה כשהוא כותי ומשנתגייר קיימה דאין אשת אח לבני נח וליכא למיחש שמא יאמרו וכו׳ וכן אשת אחי האב וכן כל הבאות מחמת אישות דכיון דלשמא יאמרו ליכא למיחש דקסבר לא נאסרו לבני נח ומשום קורבה נמי ליכא למיחש דכקטן שנולד דמי.
ושאר כל עריות – שבאות מחמת אישות מותרות לו.
לאתויי אשת אביו – אבל כלתו ואחות אשתו ליכא לרבויי דהא בגר שהיתה לידתו בקדושה קיימא וזה לא היתה לו כלל אשה אלא ביהדות ולאתויי אחות אשתו נמי לא (צריכא ליה) דהא קתני בהדיא נשא אשה ובתה כונס אחת ומוציא אחת וה״ה לשתי אחיות.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בפירש״י בד״ה ומותר באשת אחיו ואפילו מאמו ולאחר מיתה ואפילו נשאה אחיי משנתגייר כו׳ עכ״ל פירוש לאחר מיתה משום א״א וה״ה בחייו לאחר שגירשה ומיהו מה שכתב ואפילו נשאה אחיו משנתגייר כו׳ אין זה פשוט דאיכא למ״ד בפרק נושאין דאם נשאה משנתגייר אסורה לאחיו ומשום אחלופי כמ״ש התוס׳ ג״כ בשמעתין וק״ל:
ולכל הדעות מותר גר זה באשת אחיו, ובאשת אחי אביו. ושאר כל עריות מותרות לו לאתויי [להביא, להוסיף] אשת אביו שמותרת לו, אם נתאלמנה או נתגרשה מאביו.
And according to all opinions, he is permitted to marry his brother’s wife and his father’s brother’s wife, and all other relatives with whom relations are forbidden in the case of born Jew are also permitted to him. The expression: And all other relatives with whom relations are forbidden, is added to include his father’s wife, who is permitted to him if she was widowed or divorced from his father.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) ונָשָׂא אִשָּׁה וּבִתָּהּ כּוֹנֵס אַחַת וּמוֹצִיא אַחַת וּלְכַתְּחִילָּה לֹא יִכְנוֹס מֵתָה אִשְׁתּוֹ זמוּתָּר בַּחֲמוֹתוֹ וְאִיכָּא דְּאָמְרִי אָסוּר בַּחֲמוֹתוֹ.

With regard to a gentile who married a woman and her daughter and they all converted, he may marry one but must divorce the other one; and he should not marry the second of them ab initio. If his wife, the daughter, died, he is permitted to maintain his mother-in-law as his wife. And some say that he is prohibited from maintaining his mother-in-law. In any event, Rabbi Meir clearly holds that several forbidden relationships for which a Jew is not liable to receive capital punishment, but only karet, are forbidden to descendants of Noah as well, namely, intercourse with one’s sister or one’s parent’s sister.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותרשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
נשא א⁠[ש]⁠ה ובתה – כונס אחת ומוציא אחת, וכתחילה לא יכנוס. מתה אשתו – מותר בחמותו, ואיכא דתני: אסור בחמותו.
הנה ר׳ מאיר אבאשת האב שבית דין ממיתין עליה, ואוסר לבני נח חייבין כריתות שאין בית ד⁠[י]⁠ן ממיתין עליהן. בקתני מיהא לר׳ מאיר: כל שהוא משום שאר האב – יקיים, [ו]⁠מותר באשת אחיו וכול׳. והנה בית דין של ישראל ממיתין באשת א⁠[ב, ו]⁠לר׳ מאיר אין בן נח מוזהר בה. וערות אחוה מן האם שהן בכרת [וא]⁠ין בית דין ממיתין עליהן, ו⁠[בנ]⁠י נח מוזהרין בהן.
א. צ״ל, מתיר.
ב. כפילות לשון יש כאן, ור״ח חוזר ומפרש את דבריו ביתר פירוט. ואולי צ״ל, דקתני.
נשא אשה ובתה – אשאר גרים קאי כשנשאם בהיותם כותי ונתגיירו עמו אי נמי אהא קאי ומשום דהך גיורת קאמר וה״ה לישראל גמור.
ולכתחילה לא יכנוס – מפרש ביבמות בפ׳ נושאין על האנוסה (דף צח:) דאהנך דאמרן לעיל יקיים קאמר דלכתחלה לא יכנוס.
מתה אשתו מותר בחמותו – ואע״פ שקיימה לאשתו משנתגייר דבן נח לא הוזהר על חמותו דנימא באים מקדושה וכו׳ וחמותו ממש לא הויא אע״ג דנתגיירו דגר שנתגייר וכו׳ ואין קורבות זה לזה.
ואיכא דתני אסור בחמותו – התם מפרש במאי פליגי קתני מיהת מותר באשת אביו ואע״פ שב״ד של ישראל ממיתין עליה וכן בחמותו וקתני אסור באחותו ובאחות אביו ואחות אמו ואע״פ שאין ב״ד של ישראל ממיתין עליהם.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״ה נשא אשה ובתה אשאר גרים כו׳ א״נ אהא קאי ומשום דהך גיורת כו׳ עכ״ל עיין בפרק נושאין שדחה פירוש שני וק״ל:
גמ׳. נשא אשה ובתה כונס אחת ומוציא אחת.
ופרש״י (בד״ה נשא אשה) וז״ל אשאר גרים קאי, כשנשאם בהיותם כותי ונתגיירו עמו עכ״ל. ומבואר דלרש״י מיירי שנשא אשה ובתה בגיותן ואח״כ הבעל והאשה ובתה נתגיירו, ובכה״ג כונס אחת ומוציא אחת. אולם עיין ברמב״ם (פי״ד מהלכות איסורי ביאה הט״ו) שכתב וז״ל הנושא גיורת ובתה הגיורת או שתי אחיות מן האם יושב עם אחת מהן ומגרש השנייה, נשא גיורת ומתה הרי זה מותר לישא אמה או בתה שלא גזרו אלא בחייהן עכ״ל. ומשמע שפירש דמיירי שנשא אשה ובתה לאחר שנתגיירו (עיין במגיד משנה), וצ״ע היאך יכול לקיים אחת מהן והרי נשא אשה ובתה ואין היתר אלא לאחר מיתת א׳ מהן. ועיין בר״ן (ד״ה ומותר באשת אחיו וכו׳) שהוכיח כפרש״י בסוגיין, וז״ל דמכל מקום הא קתני נשא אשה ובתה כונס אחת ומוציא אחת והא לא משכחת לה במי שהיתה לידתו בקדושה, דעיקר דינא דאתא לאשמעינן לומר שאין נשואי כותית אוסרין עליו ולפיכך כונס א׳ ומוציא אחת, ויכול להשאיר לעצמו אפילו האחרונה ובלבד שעכשיו בנשואי גירות לא יכנוס את שתיהן, דאף ע״ג דכותי לא נאסר באשה ובתה מ״מ קורבת האם חשיבא קורבא לגבי כותי, וכיון דבישראל אשה ובתה אסורה אף בגירותן אסורות כיון שהן נקראות אשה ובתה על פי קורבתן אף על גב שגר שנתגייר כקטן שנולד. ומ״מ כל האי דינא לא מיירי אלא במי שהיתה לידתו שלא בקדושה ונשאם בעודו כותי. ואף רש״י ז״ל פירש כן דלא מיירי בלידתו בקדושה. דאין לפרש נשא אשה ובתה לאחר שנתגייר וכונס אחת ומוציא אחת מפני שאין להם קורבה מן הדין לאחר שנתגיירו ולפיכך רשאי הוא לעמוד אף עם האחרונה ובלבד שלא ישארו עמו שתיהן כאחת שהרי אתה רואה שלא התירו אלא בלאחר מיתה, וכדאמרינן מתה אשתי מותר בחמותו. וטעמא דמילתא דחמותו לאחר מיתה דקלשא איסורא התירוה מחיים דלא קלשא איסורא ודאי לא התירו. אלא ודאי בנושא בעודו כותי איירינן ומשום נשואי כותיו׳ שאינן כלום אמרו כונס א׳ ומוציא אחת ולא משכחת לה במי שהיתה לידתו בקדושה אלא דמשום גר שהיתה הורתו ולידתו שלא בקדושה נקט לה שאף הוא בכלל הברייתא כמו שאמרנו וכו׳ עכ״ל. ועוד צ״ע דהרמב״ם כתב בסוף ההלכה ״נשא גיורת ומתה הרי זה מותר לישא אמה או בתה שלא גזרו אלא בחייהן״, וצ״ע מאי קמ״ל בזה והרי ממש״כ בריש ההלכה מבואר שאם גירש אחת מהן מותר לקיים את השניה וק״ו שאם מתה מותר לישא את השניה, ולכאורה יש סתירה בין הרישא לסיפא שברמב״ם דמריש ההלכה משמע שאם גירש אחת מהן מותר לקיים את השניה אפילו מחיים, ואילו מסוף ההלכה משמע שרק מותר לישא את אמה או בתה לאחר מיתהא.
ונראה לבאר דמש״כ הרמב״ם ״הנושא גיורת ובתה וכו׳ יושב עם אחת מהן ומגרש את השניה״, מיירי באופן שקידש את שתיהן בבת אחת דמדאורייתא שתיהן מקודשות, דמה״ת גר שנתגייר כקטן שנולד דמי ואינם קרובים זה לזה אולם מדרבנן אין קידושין תופסין בהן, דרבנן תיקנו דחל עלייהו שם קורבה של אשה ובתה אף לאחר שנתגיירו, ומאחר שא״א לקדשן בזה אחר זה דמדרבנן הו״ל אשה ובתה אזי אף בב״א אין הקידושין חלין מדרבנן, דכל שאינו בזה אחר זה אפילו בב״א אינו, אפילו מחמת איסור דרבנן. ובציור זה שנשא גיורת ובתה בבת אחת מדאורייתא הקידושין תופסין בשתיהן וליכא כלל שם אשה ובתה, אמנם מדרבנן אין הקידושין חלין כלל דהו״ל אשה ובתה, ומאחר דשתיהן אינן מקודשות יכול הוא לבחור איזה מהן שרוצה להתחתן לה. ונראה דמשום כך פסק הרמב״ם שמגרש את אחת מהן ויושב עם השניה, דמדאורייתא חלו קידושין בשתיהן וליכא איסור אשה ובתה דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי, אבל מדרבנן הו״ל אשה ובתה ולא חלו קידושין כלל בשתיהן, ולכן יכול הבעל לבחור איזה מהן שרוצה להתחתן לה, ומשו״ה פסק הרמב״ם שמגרש את אחת מהן בגט גמור מה״ת ויושב עם השניהב. דמכיון שחל בהן קידושין מה״ת צריך לגרש אחת בגט גמור, וא״צ לקדש את השניה עוד פעם מכיון דמה״ת חלו בה קידושין, ואע״פ שמדרבנן לא חלו הקידושין בשתיהן. משא״כ בסיפא של הרמב״ם בציור של ״נשא גיורת ומתה וכו׳⁠ ⁠״ מיירי שנשא גיורת לבדה דחלו בה הקידושין לגמרי בין מדאורייתא ובין מדרבנן, ואזי חל איסור לישא את בתה קודם מיתת האם, ואף לאחר גירושין חל חלות שם אשה ובתה, ומשו״ה פסק הרמב״ם ״נשא גיורת ומתה הרי זה מותר לישא אמה או בתה שלא גזרו אלא בחייהן״ג.
א. וכעין זה הקשה הגרע״א זצ״ל (בשו״ת רע״א מהדורא קמא סימן קכא) וז״ל ומדי עברי בההיא ענינא במ״ש הרמב״ם (פי״ד מהל׳ איסורי ביאה) הנושא גיורת ובתה וכו׳ יושב עם אחת מהן ומגרש השניה, והה״מ כ׳ ודינו ודאי אמת וכו׳ ובעניי קשה מאד, דבנושא אותן אחר שנתגיירו דתפסי בה קדושין בשתיהן מדאורייתא מה מהני לגרש השני׳ הא בישראל כה״ג הוי אם גרושתו או בת גרושתו, ובגר הו״ל לאסור מדרבנן, והרי במתה אשתו דמותר באמה הוא רק משום דקליש איסורא, אבל בלא״ה אף דעתה אינו יושב עם שתיהן ביחד אסורה, א״כ בגירש א׳ דלא אקליש איסורא, אמאי מותר בשניה עכ״ל.
ב. והקשו התלמידים לרבינו והרי קיי״ל דבשניות לעריות קידושין תפסי בהו, ומ״ש דאיסור אשה ובתה מדרבנן לא חלין בהן קידושין. ותירץ רבינו זצ״ל דשניות לעריות שאני דהוי חלות איסור ביאה מדרבנן, אך אינן חלות שם איסור ערוה מדרבנן ומשו״ה קידושין תפסי בהן. משא״כ כאן בגר שנתגייר הרבנן המשיכו את הקורבה שחלה בגיותן, והוי חלות שם איסור ערוה מדרבנן דאשה ובתה, ומשו״ה לא תפסי בהן קידושין כלל כשקידשן בבת אחת.
ג. ועיין בשו״ת רע״א מהדורא קמא סימן קכ״א.
נשא גר אשה ובתה שנתגיירו יחד, כונס אחת מהן כאשתו ומוציא אחת, ולכתחילה לא יכנוס אפילו אחת מהן, שהרי בישראל אסור הוא בכגון זה. מתה אשתומותר לשאת את חמותו שנתגיירה. ואיכא דאמרי [ויש שאומרים] שאסור בחמותו. על כל פנים נראה מדברי ר׳ מאיר שבן נח מוזהר על כמה עריות שאין בית דין של ישראל ממית עליהם (אחותו, אחות אמו), אלא רק אסורות באיסור כרת!
With regard to a gentile who married a woman and her daughter and they all converted, he may marry one but must divorce the other one; and he should not marry the second of them ab initio. If his wife, the daughter, died, he is permitted to maintain his mother-in-law as his wife. And some say that he is prohibited from maintaining his mother-in-law. In any event, Rabbi Meir clearly holds that several forbidden relationships for which a Jew is not liable to receive capital punishment, but only karet, are forbidden to descendants of Noah as well, namely, intercourse with one’s sister or one’s parent’s sister.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותרשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) אָמַר רַב יְהוּדָה לָא קַשְׁיָא הָא ר״מרַבִּי מֵאִיר אַלִּיבָּא דר׳דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְהָא ר״מרַבִּי מֵאִיר אַלִּיבָּא דר״עדְּרַבִּי עֲקִיבָא.

Rav Yehuda says: This is not difficult; this baraita cites the statement of Rabbi Meir according to the opinion of Rabbi Eliezer, and that previously mentioned baraita cites the statement of Rabbi Meir according to the opinion of Rabbi Akiva.
ר׳ חננאלרש״ירמ״הבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ופריק רב יהודה: לא קשיא: הא דתני ר׳ מאיר: כל ערוה שבית דין של ישראל ממיתין עליה (ו)⁠ב⁠[ן נח] מוזהר עליה – כר׳ עקיבה, מפני (שאמרו) [שאסרו] באשת אב שהיא מי⁠[תת בי]⁠ת ד⁠[י]⁠ן, ומתירו באיסור כל אחוה שהן בכרת ואין בהן מיתת ב⁠[ית ד]⁠ין. והא דתני ר׳ מאיר: כל ערוה שהיא מישום שאר האם יוציא וכול׳ – כר׳ אליעזר (ור׳ עקיבא) שאוסר לבן נח באחות אביו ובאחות אמו. וחלוקת ר׳ אאליעזר ור׳ עקיבא פשוטה היא.
א. מכאן גם בפירור מכת״י 4 קטע 1.
הא ר״מ וכו׳ – תלמיד של שניהם היה כדאמרי׳ במס׳ ביצה (דף ג:) גבי ליטרא קציעות ר״מ אומר א״ר אליעזר רואין כאילו הן פרודות וכו׳ ובמס׳ עירובין בפ״ק (דף יג.) אמר ר״מ שמש את ר״ע. הא דקתני אחותו אסורה לו ואשת אביו מותרת לו ר״מ היא משום ר״א והאי דקתני חייבי מיתות נאסרו להם ולא חייבי כריתות ר״מ היא אליבא דר״ע.
אמר ר׳ יהודה לא קשיא הך קמייתא דתאני כל ערוה שב״ד ישראל ממיתין עליה ב״נ מוזהר עליה ר׳ מאיר קאמר לה אליבא דרבי עקיבא רביה דדריש אמו אמו ממש אביו אשת אביו ויליף שאר חייבי מיתות ב״ד מינייהו והא דקתני אשת אביו מותרת לו ואסר ליה באחותו ואחות אמו ואחות אביו רבי מאיר קאמר לה אליבא דרבי אליעזר רביה דדריש את אביו ואת אמו אחות אביו ואתות אמו ולא דריש אשת אביו וכי תימא אם כן מנא ליה לרבויי אחותו וחמותו אחותו נפקא ליה מאחות אביו ואמו חמותו נמי דילפי כולהו חייבי כריתות מאחות אביו ואחות אמו במה מצינו וחמותו נמי איכא כרת לבד ממיתה ולא ממעיטא אלא אשת אביו דכיון דלא אתייא מדרשא דקרא לא מרבינן לה במה מצינו משום דאינה בכותי [דאין] אב לכותי ורבנן פליגי אדרבי עקיבא בעריות שאין ב״ד ממיתין עליה וקסברי אפילו אשאר עריות נמי הוזהרו בני נח ופליגי עליה נמי באשת אביו דקסברי אין אב לכותי כלל ממאי מדלא פליגי אדרבי מאיר אלא באחות האב מן האב אלמא בשארא מודו ליה ותו דהשתא לרבי מאיר דאית ליה שאר האב באחות אביו מן האם באשת אביו לית ליה לרבנן דלית להו שאר האב כלל ואפי׳ באחות אביו מן האם לא כל שכן (ותנן) [ורבנן] פליגי אדרבי אליעזר באחות האב מן האם דאין אב לכותי כלל ומודו ליה בכולהו הנך ונפקא להו לרבנן כולהו עריות מדרשא דלאמר ומריבוייא דאיש איש ודוקא לענין שאר האם אבל לגבי שאר האב לא דאין אב לכותי כלל כדפרישנא. וכי תימא האי קרא דעל כן יעזוב איש במאי מוקמי ליה מוקמי ליה בפשטיה דמשתעי באורחא דעלמא: הא דאמרינן לבשר אחד מי שנעשין בשר אחד אזרעא דנפיק מינייהו קאמר יצאו בהמה וחיה שאם בא אדם עליהם אין יוצא משניהם בשר אחד:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר רב יהודה: לא קשיא [אינו קשה], הא [זו] הברייתא השניה כשיטת ר׳ מאיר אליבא [על פי שיטתו] של ר׳ אליעזר, והא [וזו] הברייתא הראשונה כשיטת ר׳ מאיר אליבא [על פי שיטתו] של ר׳ עקיבא.
Rav Yehuda says: This is not difficult; this baraita cites the statement of Rabbi Meir according to the opinion of Rabbi Eliezer, and that previously mentioned baraita cites the statement of Rabbi Meir according to the opinion of Rabbi Akiva.
ר׳ חננאלרש״ירמ״הבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) דְּתַנְיָא {בראשית ב׳:כ״ד} עַל כֵּן יַעֲזׇב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר אָבִיו אֲחוֹת אָבִיו אִמּוֹ אֲחוֹת אִמּוֹ ר״ערַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר חאָבִיו אֵשֶׁת אָבִיו אִמּוֹ אִמּוֹ מַמָּשׁ.

As it is taught in a baraita with regard to the verse: “Therefore a man shall leave his father and his mother, and shall cleave to his wife, and they shall be one flesh” (Genesis 2:24), that Rabbi Eliezer says: “His father” is referring to his father’s sister, i.e., one must abandon the possibility of marrying his father’s sister and marry someone else. “His mother” is referring to his mother’s sister. Rabbi Akiva says: “His father” is referring to his father’s wife; “his mother” is referring to his mother, literally.
עין משפט נר מצוהרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
על כן יעזב איש את אביו ואת אמו – לאדם הראשון נאמר.
אחות אביו – וכ״ש אחותו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דתניא כן שנינו בברייתא] על הנאמר ״על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד״ (בראשית ב, כד), שר׳ אליעזר אומר: ״אביו״ — כוונתו כאן אחות אביו, שצריך לעזבה מלשאת אותה, ולבקש אשה שאינה קרובתו. ״אמו״אחות אמו. ואילו ר׳ עקיבא אומר: ״אביו״ — משמע אשת אביו, ״אמו״אמו ממש.
As it is taught in a baraita with regard to the verse: “Therefore a man shall leave his father and his mother, and shall cleave to his wife, and they shall be one flesh” (Genesis 2:24), that Rabbi Eliezer says: “His father” is referring to his father’s sister, i.e., one must abandon the possibility of marrying his father’s sister and marry someone else. “His mother” is referring to his mother’s sister. Rabbi Akiva says: “His father” is referring to his father’s wife; “his mother” is referring to his mother, literally.
עין משפט נר מצוהרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) {בראשית ב׳:כ״ד} וְדָבַק טוְלֹא בְּזָכָר {בראשית ב׳:כ״ד} בְּאִשְׁתּוֹ יוְלֹא בְּאֵשֶׁת חֲבֵירוֹ {בראשית ב׳:כ״ד} וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד כמִי שֶׁנַּעֲשִׂים בָּשָׂר אֶחָד יָצְאוּ בְּהֵמָה וְחַיָּה שֶׁאֵין נַעֲשִׂין בָּשָׂר אֶחָד.

“And shall cleave to his wife,” but not to a male; such a relationship is not defined as cleaving. “To his wife,” but not to the wife of another man. “And they shall be one flesh” indicates that he should marry one of those with whom he can become one flesh, i.e., they can bear children together. This excludes domesticated and undomesticated animals, with which one is prohibited from engaging in bestiality, as they do not become one flesh. All these are forbidden to the descendants of Noah.
עין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״סרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך סנדלכין
סנדלכיןא(סנהדרין נח.) ואחד משגרו לדרום להביא לו סנדלכין טובים פי׳ מרגליות ראמות וגביש תרגום סנדלכין ובירוצין:
ערך למד
למדב(שבת סג.) הניחא למאן דאמר מופנה מצד א׳ למדין ואין משיבין וכו׳ (נדה כג.) אמר שמואל משום ר׳ ישמעאל כל גזירה שוה שאינה מופנה כל עיקר אין למדין הימנה מופנה מצד אחד לרבי ישמעאל למדין ואין משיבין לרבנן למדין ומשיבין מופנה משני צדדין לדברי הכל למדין ואין משיבין פי׳ למדין ומשיבין למדין הימנה ואם יכולים לעשות עליה תיובתא עושה (סנהדרין טז) הלמדין לפני חכמים לוי מר׳ (מנחות פ) למדין בפני רבי וניתי לחם (סנהדרין נח) לימידי ערבי שביעית חטים יפות פירוש נוהגים ורגילים לומר ערבי שביעית חטים יפות לזורעם עקורי קטניות מהיות רעות פי׳ אם יעקור אדם מקצת מן הקטנית בתחילה וישליכם לאיבוד הנשארים לא יהו רעות. (בילמדנו בריש אמור אל הכהנים) למדנה בנותיכם נהי מה ראו הקינים והנהיות להנתן לנשים בשביל שהביאו מות לעולם:
ערך קץ
קץג(מגילה לא) ואל תקוץ בתוכחתו אל תעשם קוצים קוצים פי׳ ענין חתיכות כלומר אל תחתרם אלא כולן ביחד (חלה פ״ב נדה עא:) האשה יושבת וקוצת לה חלתה ערומה מפני שיכולה לכסות את עצמה (חגיגה יד:) אחר קיצץ בנטיעה פי׳ כיון שכינו המקום ההוא פרדס אמרו קיצץ בנטיעה כלומר דבר כלפי למעלה (משנה מדות ד, סנהדרין נח) אמר ריש לקיש כל המגביה ידו על חברו וכו׳ עד רב הונא קץ ידא (מכות כב.) וליחשוב נמי הקוצץ בהרתו ואזהרתיה מהכא השמר בנגע הצרעת (כתובות פח) שאכלנו בקצצה של בית פלוני כיצד קצצה וכו׳ מה שיבא חולץ וקוצה וטח כבר פי׳ בערך בא (בבא מציעא סח) אלא במאי ניכול בקיצותא היכי דמיקיצות אוכו׳ (יומא טו) האי לשכה אקצוי מקציא פי׳ מוקצה היתה מקרנים ולא היה במקצוע צפונית מערבית ולא במקצוע מערבית דרומית אלא באמצע רוח מערבית מאן דאתי מצפון כיון שלא היה מוצאה בצפון מיחזיא בדרום ומאן דאתי מדרום כיון שלא מצאה בדרום מיחזיא בצפון ומסתרא אע״פ שלא היתה בקרנים ממש ולא היתה בכוון בחצי רוח מערבי אלא יותר מקורבת למערבי דרומי ממאי מדמינן וכו׳ זה הפי׳ קבלתי מר׳ משה הדרשן מעיר נרבונא (כלים פי״א) ר׳ יוחנן בן נורי אומר מן הקוצצות פי׳ מל׳ וקצץ פתולי׳ פתות אותה פתים תרגום ירושלמי מקציא תיקצי יתה קציין:
א. [עדעל שטיין.]
ב. [לערנען.]
ג. [שטיקער.]
ודבק ולא בזכר – דליכא דיבוק דמתוך שאין הנשכב נהנה אינו נדבק עמו.
שנעשה לבשר אחד – שזרע יוצא מהם שנעשה בשר האם והאב אחד בו.
יצאו בהמה וחיה – שאין יולדין מן האדם. הני דר״ע כולהו חייבי מיתות נינהו ומינה יליף לכל חייבי מיתות אבל לרבי אליעזר לית ליה קורבא דאישות ואית ליה קורבה דאחוה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

״ודבק״ולא בזכר שאין זה חיבור שיש בו דביקה. ״באשתו״ולא באשת חבירו. ״והיו לבשר אחד״מי שנעשים בשר אחד שיכולים להוליד זה מזה, יצאו בהמה וחיה שאין נעשין בשר אחד, וכל אלה אסורים לבני נח.
“And shall cleave to his wife,” but not to a male; such a relationship is not defined as cleaving. “To his wife,” but not to the wife of another man. “And they shall be one flesh” indicates that he should marry one of those with whom he can become one flesh, i.e., they can bear children together. This excludes domesticated and undomesticated animals, with which one is prohibited from engaging in bestiality, as they do not become one flesh. All these are forbidden to the descendants of Noah.
עין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״סרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) אָמַר מָר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר אָבִיו אֲחוֹת אָבִיו אֵימָא אָבִיו מַמָּשׁ הַיְינוּ וְדָבַק וְלֹא בְּזָכָר.

§ The Master said in this baraita that Rabbi Eliezer says: “His father” is referring to his father’s sister. The Gemara asks: Why not say that it is referring to his father, literally, prohibiting homosexual intercourse with one’s father? The Gemara answers: This prohibition is derived from another phrase in the verse: “And shall cleave to his wife,” but not to a male; this includes his father.
רמ״הבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר מר רבי אליעזר אומר אביו אחות אביו ומקשינן ואימא אשת אביו לאחר מיתה ומפרקינן דומיא דאמו כו׳. ר״ע אומר אביו אשת אביו ומקשינן היינו באשתו ולא באשת חבירו ומפרקי׳ איצטריך למיסרה לאחר מיתת אביו. אמו אמו ממש ומקשינן לאחר מיתת אביו לא מצית אמרת דאי באישות היינו אשת אביו דאוקימנא לאחר מיתה ואי בחיי אביו היינו באשתו ולא באשת חבירו ועיקר איסורא נקט ומפרקינן באמו שהיתה אנוסת אביו דליכא אישות כלל במאי קא מפלגי ר״א ור״ע אעיקר טעמייהו קא בעי ומהדרינן ר״א סבר אביו דומיא דאמו ואמו דומיא דאביו לא משכחת לה אלא באחוה דאי באביו ממש ואמו ממש ליכא למימר דאביו היינו ודבק ולא בזכור ור״ע מוטב לאוקמא באשת אביו דאיקריא ערות אביו דכתיב ערות אביו גלה וקא מיתוקה לן קרא באביו ממש ואמו ממש דקרא הכי משמע את אביו ואת אמו אביו ממש ואמו ממש ולא לוקמא באחות אביו דלא שייך בה לישנא דקרא דקריה אביו ממש דהא לא לקרי ערות אביו [אלא] שאר אביו שאר אביך היא:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א אמר מר [החכם] בברייתא זו, ר׳ אליעזר אומר: ״אביו״ — משמעו אחות אביו. ומקשים: אימא [אמור] שהכוונה כאן אביו ממש, ולהזהירו על משכב זכור עם אביו! ומשיבים: הרי היינו [זהו] מה שאמרו ״ודבק״ולא בזכר, והרי אביו בכלל.
§ The Master said in this baraita that Rabbi Eliezer says: “His father” is referring to his father’s sister. The Gemara asks: Why not say that it is referring to his father, literally, prohibiting homosexual intercourse with one’s father? The Gemara answers: This prohibition is derived from another phrase in the verse: “And shall cleave to his wife,” but not to a male; this includes his father.
רמ״הבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) אֵימָא אֵשֶׁת אָבִיו הַיְינוּ בְּאִשְׁתּוֹ וְלֹא בְּאֵשֶׁת חֲבֵירוֹ אֵימָא לְאַחַר מִיתָה דֻּומְיָא דְּאִמּוֹ מָה אִמּוֹ דְּלָאו אִישׁוּת אַף אָבִיו דְּלָאו אִישׁוּת.

The Gemara asks: Why not say that “his father” is referring to his father’s wife? The Gemara answers: This prohibition is derived from the term “to his wife,” but not to the wife of another man. The Gemara asks: Why not say that it is referring to his father’s wife after his father’s death, when she is no longer a married woman? The Gemara answers: The term “his father” is interpreted in a way that is similar to the interpretation of the term “his mother.” Just as his mother is not forbidden due to her marriage to his father, but rather due to her relationship to him, so too, the term “his father” is not referring to a relative who is forbidden to him due to her marriage.
רש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אימא לאחר מיתה – לחייבו על אשת אביו לאחר מיתת אביו ומשני דומיא דאמו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ היינו באשתו ולא באשת חבירו כו׳. נ״ב ס״א אשת אביו אבל רש״י גרס כאן כמו שכתוב בפנים. רש״י בד״ה ומותר באשת כו׳ שנולד דמי הס״ד ושאר כל כו׳ אישות מותרות לו כצ״ל והס״ד:
בד״ה לאתויי אשת כו׳ ולאתויי אחות אשתו נמי לא דהא קתני בהדיא כו׳ כצ״ל:
בד״ה ואיכא דתני כו׳ באחותו ובאחות אביו כו׳ כצ״ל:
בד״ה מי שנעשה כו׳ אחד כו׳ הס״ד:
ומקשים: אימא [אמור] שהכוונה כאן לאשת אביו! ומשיבים: הרי היינו [זו] כבר אסורה עליו וכלולה במה שנאמר ״אשתו״ ולא באשת חבירו. ומקשים: אימא [אמור] שמדובר כאן לאחר מיתה של האב, ששוב אינה אשת איש! ודוחים: דומיא [בדומה] לאמו אמר הכתוב, מה אמו דלאו [שאין] בכך איסור משום שהיא אישות (נישואין) לאביו, אלא משום קירבה לו, אף אביו הכוונה דלאו [שאינו] קשר אישות אלא קירבת דם.
The Gemara asks: Why not say that “his father” is referring to his father’s wife? The Gemara answers: This prohibition is derived from the term “to his wife,” but not to the wife of another man. The Gemara asks: Why not say that it is referring to his father’s wife after his father’s death, when she is no longer a married woman? The Gemara answers: The term “his father” is interpreted in a way that is similar to the interpretation of the term “his mother.” Just as his mother is not forbidden due to her marriage to his father, but rather due to her relationship to him, so too, the term “his father” is not referring to a relative who is forbidden to him due to her marriage.
רש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) אמו אֲחוֹת אִמּוֹ וְאֵימָא אִמּוֹ מַמָּשׁ הַיְינוּ בְּאִשְׁתּוֹ וְלֹא בְּאֵשֶׁת חֲבֵרוֹ וְאֵימָא לְאַחַר מִיתָה דֻּומְיָא דְּאָבִיו מָה אָבִיו דְּלָאו מַמָּשׁ אַף אִמּוֹ דְּלָאו מַמָּשׁ.

Rabbi Eliezer says that “his mother” is referring to his mother’s sister. The Gemara asks: But why not say that it is referring to his mother, literally? The Gemara answers: This prohibition is derived from the term “to his wife,” but not to the wife of another man; and his mother is his father’s wife. The Gemara asks: But why not say that it is referring to his mother after his father’s death, when she is no longer married? The Gemara answers: The term “his mother” is interpreted in a way that is similar to the interpretation of the term “his father.” Just as the term “his father” is not interpreted literally, so too, the term “his mother” is not interpreted literally.
בית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ר׳ אליעזר אמר עוד כי ״אמו״ פירושו אחות אמו. ושואלים: ואימא [ואמור] אמו ממש! ודוחים: אם כן הרי היינו [זו] כבר אסורה עליו וכלולה במה שנאמר אשתו ולא באשת חבירו, שהרי אמו היא אשת אביו! ומקשים: ואימא [ואמור] שהכוונה שחייב על אמו גם לאחר מיתה של אביו! ודוחים: מסתבר כי ביטוי זה דומיא [בדומה] למה שנאמר ״אביו״, מה ״אביו״ דלאו [שאינו] ערות אביו ממש אלא קרובת אביו, אף ״אמו״ דלאו [שאינה] ממש אלא קרובת אמו.
Rabbi Eliezer says that “his mother” is referring to his mother’s sister. The Gemara asks: But why not say that it is referring to his mother, literally? The Gemara answers: This prohibition is derived from the term “to his wife,” but not to the wife of another man; and his mother is his father’s wife. The Gemara asks: But why not say that it is referring to his mother after his father’s death, when she is no longer married? The Gemara answers: The term “his mother” is interpreted in a way that is similar to the interpretation of the term “his father.” Just as the term “his father” is not interpreted literally, so too, the term “his mother” is not interpreted literally.
בית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) רע״ארַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר אָבִיו אֵשֶׁת אָבִיו וְאֵימָא אָבִיו מַמָּשׁ הַיְינוּ וְדָבַק וְלֹא בְּזָכָר א״האִי הָכִי אֵשֶׁת אָבִיו נָמֵי הַיְינוּ בְּאִשְׁתּוֹ וְלֹא בְּאֵשֶׁת חֲבֵרוֹ ללְאַחַר מִיתָה.

Rabbi Akiva says: “His father” is referring to his father’s wife. The Gemara asks: But why not say it is referring to his father, literally? The Gemara answers: That prohibition is derived from the term “and shall cleave to his wife,” but not to a male. The Gemara challenges: If so, the prohibition of his father’s wife is also derived from another term: “To his wife,” but not to the wife of another man. The Gemara explains: The term “to his wife” is referring to his father’s wife after his father’s death, when she is no longer married.
עין משפט נר מצוהבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ר׳ עקיבא אומר: ״אביו״ פירושו אשת אביו. ומקשים: ואימא [ואמור] שהכוונה היא אביו ממש! ודוחים: אם כן היינו [זהו] מה שנאמר ״ודבק״ולא בזכר. ומקשים: אי הכי [אם כך] אשת אביו נמי היינו [גם כן הרי זה] כלול במה שנאמר באשתו ולא באשת חברו! ומשיבים: מדובר כאן באשת אביו לאחר מיתה של אביו, ואין כאן איסור אשת איש אלא איסור קירבה.
Rabbi Akiva says: “His father” is referring to his father’s wife. The Gemara asks: But why not say it is referring to his father, literally? The Gemara answers: That prohibition is derived from the term “and shall cleave to his wife,” but not to a male. The Gemara challenges: If so, the prohibition of his father’s wife is also derived from another term: “To his wife,” but not to the wife of another man. The Gemara explains: The term “to his wife” is referring to his father’s wife after his father’s death, when she is no longer married.
עין משפט נר מצוהבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) אִמּוֹ אִמּוֹ מַמָּשׁ הַיְינוּ בְּאִשְׁתּוֹ וְלֹא בְּאֵשֶׁת חֲבֵרוֹ מאִמּוֹ מֵאֲנוּסָתוֹ.

Rabbi Akiva says: “His mother” is referring to his mother, literally. The Gemara challenges: That prohibition is derived from the term “to his wife,” but not to the wife of another man. The Gemara explains: According to Rabbi Akiva, the term “his mother” is referring to his mother whom his father raped, i.e., she was never his father’s wife.
עין משפט נר מצוהרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמו אמו ממש – ולאו היינו אשת חבירו ובלאחר מיתת אביו נמי ליכא לתרוצה דהיינו אשת אביו דאוקימנא לאחר מיתה ומשני אמו אנוסת אביו דלאו אשתו ואין כאן אלא משום אמו אפי׳ בחייו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ועוד, לדברי ר׳ עקיבא: ״אמו״אמו ממש, ומקשים: הרי היינו [זו] כבר אסורה עליו וכלולה במה שנאמר אשתו ולא באשת חברו! ומשיבים: מדובר כאן על אמו מאנוסתו, שאנסה אביו ונולד זה ממנה, אבל לא היתה אשת אביו.
Rabbi Akiva says: “His mother” is referring to his mother, literally. The Gemara challenges: That prohibition is derived from the term “to his wife,” but not to the wife of another man. The Gemara explains: According to Rabbi Akiva, the term “his mother” is referring to his mother whom his father raped, i.e., she was never his father’s wife.
עין משפט נר מצוהרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) בְּמַאי קָא מִיפַּלְגִי ר״ארַבִּי אֱלִיעֶזֶר סָבַר

With regard to what principle do Rabbi Eliezer and Rabbi Akiva disagree? Rabbi Eliezer holds
בית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לעצם מחלוקתם שואלים: במאי קא מיפלגי [במה, באיזה עקרון, הם נחלקו]? ומסבירים: ר׳ אליעזר סבר
With regard to what principle do Rabbi Eliezer and Rabbi Akiva disagree? Rabbi Eliezer holds
בית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

סנהדרין נח. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה סנהדרין נח., ר׳ חננאל סנהדרין נח. – מהדורת הרב ישראל ברוך הלוי סאלאוויציק, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס סנהדרין נח., רש"י סנהדרין נח., תוספות סנהדרין נח., רמ"ה סנהדרין נח., בית הבחירה למאירי סנהדרין נח. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה סנהדרין נח., מהרש"א חידושי הלכות סנהדרין נח., רשימות שיעורים לגרי"ד סנהדרין נח. – רשימות שיעורים שנאמרו על ידי הרב יוסף דב הלוי סולוביצ'יק זצ"ל, נערכו על ידי הרב צבי יוסף רייכמן ובנו הרב משה נחמיה רייכמן (כל הזכויות שמורות), פירוש הרב שטיינזלץ סנהדרין נח., אסופת מאמרים סנהדרין נח.

Sanhedrin 58a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Sanhedrin 58a, R. Chananel Sanhedrin 58a, Collected from HeArukh Sanhedrin 58a, Rashi Sanhedrin 58a, Tosafot Sanhedrin 58a, Ramah Sanhedrin 58a, Meiri Sanhedrin 58a, Maharshal Chokhmat Shelomo Sanhedrin 58a, Maharsha Chidushei Halakhot Sanhedrin 58a, Reshimot Shiurim Sanhedrin 58a, Steinsaltz Commentary Sanhedrin 58a, Collected Articles Sanhedrin 58a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144