×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) וּשְׁמוּאֵל מְתָרֵץ לְטַעְמֵיהּ בֶּן אַרְבָּעָה לְדַקָּה בֶּן שְׁמֹנֶה לְגַסָּה הֵימֶנּוּ וּלְמַטָּה אָסוּר בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים בְּשֶׁלֹּא כָּלוּ לוֹ חֳדָשָׁיו אֲבָל כָּלוּ לוֹ חֳדָשָׁיו מוּתָּר יָצָא מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ ב׳שְׁנֵי גַּבִּין וב׳וּשְׁנֵי שִׁדְרָאוֹת דאע״גדְּאַף עַל גַּב דְּכָלוּ לוֹ חֳדָשָׁיו אִם יָצָא לַאֲוִיר הָעוֹלָם אָסוּר בִּמְעֵי אִמּוֹ שְׁרֵי.
And Shmuel explains the baraita according to his line of reasoning, in the following manner: If an animal fetus is born in the fourth month of pregnancy in the case of small domesticated animals, or it is born in the eighth month of pregnancy in the case of large livestock, or if it was born from this stage of the pregnancy and earlier, the animal is forbidden. In what case is this statement said? In a case when the fetus’s months of gestation were not completed; but in a case when its months of gestation were completed, it is permitted for consumption even outside the womb. This excludes a fetus that has two backs and two spines, as even in a case where its months of gestation were completed, if it emerged into the airspace of the world, it is forbidden, whereas if it is found in the womb of its mother, it is permitted.
ר׳ חננאלרש״יתוספות רא״שריטב״אפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
יצא מי שיש לו שני גבין ושתי שדרות, שאפילו כלו לו חדשיו, אוא יצא לאויר העולם אסור, אבל במעי אמו שארי.
א. = אי.
ושמואל מתרץ לטעמיה – רישא וסיפא בשיצא לאויר העולם.
דאע״ג דכלו לו חדשיו – נפל הוא דלא חיי ונבלה הואי.
ואע״ג דכלו לו חדשיו אם יצא לאויר העולם אסור. פרש״י משום דנפל הוא ואינו מתקיים והוי כנבלה. ולא רצה לפרש משום דאגמריה רחמנא למשה דשסועה בעלמא אסירא דא״כ לא הוי ליה לתנא למיתנייה באיסור׳ בהדי עוברין דאסירי משום נפל. וצ״ל אע״ג דאמר שמואל באשה ולד ומתקיים בבהמה אינו מתקיים. והא דאמר שמואל בריה בעלמא איתא היינו מין אחד שכולן יש להן שני גבין ושני שדראות. אבל אם נמצא במעי בהמה אינו מתקיים. וי״מ בבהמה נמי מתקיים ויצא לאויר העולם אסור משום קרא דהשסועה והא דאמר שמואל בריה בעלמא הוא לאו מין בפני עצמו קאמר אלא הכי אגמריה רחמנא למשה דאם נולד מבהמה ויצא לאויר העולם אסור דאילו הוי מין בפני עצמו אם ולד במעי בהמה אמאי ליתסר כיון דשסועה לאו מסימני טומאה דבהמה אלא דרחמנא אסר אותו מין ולאו משום דסימן טומאה הוי. וקשה להך פי׳ מהא דקאמר בפ׳ אלו טרפות על הך דקאמר בריה בעלמא היא שיש לה שני גבין ושני שדראות וכי משה רבינו קניגי היה או בלסטרי היה מכאן תשובה לאומרים אין תורה מן השמים ואי לא הוה מין בפני עצמו אלא שכך נולד מן הבהמה מה ענין זה אצל קניגי או בלסטרי. וי״ל דמי שהוא קניגי או בלסטרי ומכיר בכל מיני חיות לפעמים מזדמן לידו שהוא מוצא במיני בהמה ולד כזה:
בד״א בשלא כלו לו חדשיו – לא דייק לישנא דהא בשלא כלו לו חדשיו עסקינן בהדיא.
וכן שמואל מתרץ לטעמיה [מסביר את הברייתא לטעמו, לשיטתו], ובאופן זה: בן ארבעה חדשים לבהמה הדקה, וכן בן שמנה חדשים לבהמה הגסה, כל שהימנו ולמטה (פחות מכך) — הריהו אסור באכילה. במה דברים אמורים? — דווקא בזה שלא כלו לו חדשיו, אבל כלו לו חדשיו — הריהו מותר באכילה. ואולם יצא מכלל זה מי שיש לו שני גבין ושני שדראות, שאף על גב שכלו לו חדשיו, אם יצא לאויר העולם — הריהו אסור באכילה, וכל עוד הוא במעי אמו — הריהו שרי [מותר] באכילה.
And Shmuel explains the baraita according to his line of reasoning, in the following manner: If an animal fetus is born in the fourth month of pregnancy in the case of small domesticated animals, or it is born in the eighth month of pregnancy in the case of large livestock, or if it was born from this stage of the pregnancy and earlier, the animal is forbidden. In what case is this statement said? In a case when the fetus’s months of gestation were not completed; but in a case when its months of gestation were completed, it is permitted for consumption even outside the womb. This excludes a fetus that has two backs and two spines, as even in a case where its months of gestation were completed, if it emerged into the airspace of the world, it is forbidden, whereas if it is found in the womb of its mother, it is permitted.
ר׳ חננאלרש״יתוספות רא״שריטב״אפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) תָּנֵי תַּנָּא קַמֵּיהּ דְּרַב הַמַּפֶּלֶת בְּרִיַּית גּוּף שֶׁאֵינוֹ חָתוּךְ וּבְרִיַּית רֹאשׁ שֶׁאֵינוֹ חָתוּךְ יָכוֹל תְּהֵא אִמּוֹ טְמֵאָה לֵידָה ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר {ויקרא י״ב:ב׳} אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר וְגוֹ׳ וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל וְגוֹ׳.

A tanna taught a baraita before Rav: In the case of a woman who discharges an entity that has a shapeless body, i.e., it does not have the outline of limbs, or an entity that has a shapeless head, one might have thought that its mother should be impure with the impurity of a woman after childbirth. Therefore, the verse states: “If a woman bears seed and gives birth to a male, she shall be impure seven days; as in the days of the menstruation of her sickness she shall be impure. And on the eighth day the flesh of his foreskin shall be circumcised” (Leviticus 12:2–3).
ר׳ חננאלרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואסיקנה משמא דרב, המפלת בריית גוף שאינו חתוך, בריית ראש שאינו חתוך, ומי שיש לו שני גבין ושתי שדרות, יכול תהא אמו טמאה ליד⁠[ה], תל׳ לומ׳ אשה כי תזריע וילדה זכר וטמאה וג׳,⁠א מי שראוי לבריית נשמה, יצאו אילו שאינן ראויין לבריית נשמה.
רב ירמיהב סבר למעבד כשמואל, אמ׳ ליה רב הונא מאי דעתיך לחומרא, חומרא דאתי לידי [קו]⁠לא הוא, דקא יהבת לה ימי טוהר. אלא עבוד כרב, דקימא לן כל היכא דפליגי רב ושמואל הילכתא כרב באיסורי בין לקולא בין לחומרא. וכיוןג דלגבי אדם אינו ולד, לגבי בהמה נמי מי שיש לו שני גבין ושתי שדרות אפילו במעי אמו אסור, כרב.
א. בגמרא לפנינו (ובכל כתה״י) נוסף, וביום השמיני ימול. ופירש רש״י מי שראוי לחיות שמנה ימים לברית מילה. וגרסת ר״ח (והיא גם גרסת התוס׳, וכן הוא בכתה״י) בריית נשמה, ומקרא דביום השמיני ימול נלמד שרק מי שראוי להיוולד חי אמו טמאה לידה.
ב. לפנינו, רב ירמיה בר אבא.
ג. כלומר, כיון שלענין ולד הכריעו בגמרא כרב שאינו ולד, יש להכריע כן גם לענין בהמה שאסורה באכילה. ור״ח מעדיף הכרעה ברורה שיש בגמרא מכח הכלל שהלכה כרב, מאשר להכריע כן בעצמו מכח כלל זה (כי בכל כלל יש יוצאים מהכלל). ובספר והזהיר פר׳ תזריע כתב: ומחלקותם בשסועה וכו׳ והלכה כרב, שכל רב ושמואל ולא נפסק הדבר הלכה כרב באיסור, וכפי הנראה כוונתו, שאף שלא נפסק כן בגמרא להדיא לענין אם היא אסורה באכילה, הלכה כרב מכח הכלל.
שאינו חתוך – כולו שלם כעין דף ואין בו חיתוך אברים וצורה אלא חלק כעין עיגול.
וטמאה שבעת ימים וביום השמיני ימול – משמע מי שהוא ראוי לחיות שמנה ימים אמו טמאה לידה ומי שאינו ראוי לחיות שמנה לברית לא.
רש״י בד״ה שאינו חתוך כו׳ חיתוך אברים וצורה כו׳. נ״ב זה קאי על ראש שאינו חתוך ודו״ק:
א ובאותו ענין תני תנא קמיה [שנה שונה המשניות לפני] רב: המפלת בריית גוף שאינו חתוך, שאין בו חיתוך איברים וצורה, אלא הריהו חלק ושטוח, וכן המפלת בריית ראש שאינו חתוך, יכול שתהא אמו טמאה לידה? תלמוד לומר ״אשה כי תזריע וילדה זכר וטמאה שבעת ימי כימי נדת דוותה תטמא. וביום השמיני ימול בשר ערלתו״ (ויקרא יב, ב—ג) — דין טומאת לידה נאמר רק על לידת
A tanna taught a baraita before Rav: In the case of a woman who discharges an entity that has a shapeless body, i.e., it does not have the outline of limbs, or an entity that has a shapeless head, one might have thought that its mother should be impure with the impurity of a woman after childbirth. Therefore, the verse states: “If a woman bears seed and gives birth to a male, she shall be impure seven days; as in the days of the menstruation of her sickness she shall be impure. And on the eighth day the flesh of his foreskin shall be circumcised” (Leviticus 12:2–3).
ר׳ חננאלרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) מִי שֶׁרָאוּי לִבְרִית שְׁמֹנָה איָצְאוּ אֵלּוּ שֶׁאֵינָן רְאוּיִין לִבְרִית שְׁמֹנָה א״לאֲמַר לֵיהּ רַב וְסַיֵּים בַּהּ הָכִי בוְשֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁנֵי גַּבִּין וּשְׁנֵי שִׁדְרָאוֹת.

Those verses teach that the impurity of a woman after childbirth applies only to one who gave birth to a child that is fit for circumcision on the eighth day, excluding these cases, where the child is not fit for circumcision on the eighth day, as it cannot survive that long. Consequently, this woman does not have the impurity of a woman after childbirth. Rav said to the tanna: And conclude the baraita like this: Excluding these cases, where the child is not fit for circumcision on the eighth day, and excluding the case of a woman who discharges a child that has two backs and two spines.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
א״ל רב – לתנא סיים בה נמי הכי ואימא יצאו אלו מי שיש לו שני גבין וכו׳.
מי שראוי לבריאת נשמה – ואית דגרס לברית שמנה.
מי שראוי להגיע לברית מילתו בשמנה ימים ללידתו. יצאו מכלל דין טומאת הלידה אלו, שאינן ראויין להתקיים עד לברית שמנה. אמר ליה [לו] רב לשונה המשניות שלפניו: וסיים בה, בברייתא זו, הכי [כך], ״יצאו אלו ומי שיש לו שני גבין ושני שדראות. שלדעת רב המפלת ולד שיש לו שני גבים ושתי שדרות אינה נטמאת בכך.
Those verses teach that the impurity of a woman after childbirth applies only to one who gave birth to a child that is fit for circumcision on the eighth day, excluding these cases, where the child is not fit for circumcision on the eighth day, as it cannot survive that long. Consequently, this woman does not have the impurity of a woman after childbirth. Rav said to the tanna: And conclude the baraita like this: Excluding these cases, where the child is not fit for circumcision on the eighth day, and excluding the case of a woman who discharges a child that has two backs and two spines.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) רַבִּי יִרְמְיָה בַּר אַבָּא סָבַר לְמֶעְבַּד עוֹבָדָא כְּוָותֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל אֲמַר לֵיהּ רַב הוּנָא מַאי דַּעְתָּיךְ לְחוּמְרָא חוּמְרָא דְּאָתֵי לִידֵי קוּלָּא הוּא דְּקָיָהֲבַתְּ לַהּ דְּמֵי טוֹהַר עֲבֵיד מִיהָא כְּוָתֵיהּ דְּרַב דְּקַיְימָא לַן הִלְכְתָא כְּרַב בְּאִיסּוּרֵי בֵּין לְקוּלָּא בֵּין לְחוּמְרָא.

Rabbi Yirmeya bar Abba thought to perform an action, i.e., to issue a ruling, in accordance with the opinion of Shmuel, that a woman who gives birth to a child with two backs and two spines is impure. Rav Huna said to him: What is your thinking? That as this matter is subject to a dispute, one should rule stringently? Your ruling is a stringency that leads to a leniency, as you have given the woman a period of thirty-three days following her period of impurity when any blood that emerges is blood of purity. In any event, you should perform, i.e., issue your ruling, in accordance with the opinion of Rav, as we maintain that the halakha is in accordance with the opinion of Rav with regard to ritual matters, whether his opinion leads to a leniency or to a stringency.
רש״ירשב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כוותיה דשמואל – בשני גבין דולד הוא וקאמר טמאה אפילו בלידה יבישתא דולד הוא.
הא דאמרינן מאי דעתיך לחומרא חומרא דאתי לידי קולא הוא. קשה לי דהא אית לן דכותה לקמן דשדינן להו לחומרא ומטמאינן לה ואע״ג דלא יהבינן לה ימי טוהר ולא חיישינן וכדאמר שמואל לרב יהודה גבי שפיר (נדה כה:) שיננא לא תעביד עובדא עד שישעיר ואקשינן עליה והאמר שמואל מעולם לא דכו שפירא בנהרדעא ואסיקנא לחוש חוששת ימי טהרה הוא דאסתפקא לן אי ולד הוא אם לאו והילכך על כרחיך תשב לזכר או לנקבה לחומרא ולא חיישינן לקולא משום דלא אפשר בלא הכי, אלא הכא דק״ל כרב בין לקולא בין לחומרא ומשום חומרא בעלמא אתינן לטמוייה ולא מספקא, בהא איכא למיחש ומיהא אכתי לא ניחא לי שפיר דהתם הא איכא רבנן דפליגי עליה דר׳ יהושע ולית לדר״י דיחידאה הוא ורבנן נמי דדחו ליה לר׳ ישמעאל ואמרי דאפילו מלא בשר דילמא אמו טהורה, ואביו כיחידאה אמרה וכן הוציא העובר את ידו דאמר רב הונא לקמן (נדה כח.) דאמו טמאה לידה מדרבנן ולא חיישינן דילמא מני לה ימי טומאה מההיא שעתא ואי נמי דילמא יהבינן לה ימי טוהר וצ״ע.
בד״ה כוותיה כו׳ דולד הוא הס״ד ואח״כ מה״ד הרי אמרו:
בפרש״י בד״ה כוותיה דשמואל כו׳ וקאמר טמאה אפילו בלידה יבשתא עכ״ל לעיל גבי פניו טוחות דאינו ניכר אם זכר אם נקבה פרש״י דעל ידי שטימאתה שבועיים משום ספק נקבה אתי לידי קולא דולד הוא ויהבי לה ימי טוהר אבל הכא גבי בריה שיש לה שני גבין ושני שדראות דקדק לפרש משום דעל ידי שטימאתה אפילו בלידה יבשתא אתי לידי קולא דכיון דניכר הוא אם זכר אם נקבה לא ניחא ליה למימר דהאי דעבד כוותיה דשמואל דוקא בנקבה:
ומסופר כי ר׳ ירמיה בר אבא סבר למעבד עובדא כוותיה [חשב לעשות, לקבוע הלכה למעשה כמותו, כשיטתו] של שמואל, ולטמא אשה שילדה מי שיש לו שני גבים ושתי שדרות, אמר ליה [לו] רב הונא לר׳ ירמיה: מאי דעתיך [מה דעתך] שאתה מבקש להורות כך — שכן רצונך לנהוג חומרא [החמרה]? ואולם חומרא דאתי [החמרה שבאה] לידי קולא [הקלה] הוא, דקיהבת כן נתת] לה בכך דמי טוהר, שאם תראה אותה אשה דם בשלושים ושלושה הימים (ביולדת זכר) שלאחר ימי טומאתה תבוא לטהר עצמה. עביד מיהא כותיה [עשה לפחות כמותו, כשיטתו] של רב, דקיימא לן כלל עומד, מקובל לנו]: הלכתא [הלכה] כרב באיסורי [באיסורים], בין לקולא [להקלה] בין לחומרא [להחמרה].
Rabbi Yirmeya bar Abba thought to perform an action, i.e., to issue a ruling, in accordance with the opinion of Shmuel, that a woman who gives birth to a child with two backs and two spines is impure. Rav Huna said to him: What is your thinking? That as this matter is subject to a dispute, one should rule stringently? Your ruling is a stringency that leads to a leniency, as you have given the woman a period of thirty-three days following her period of impurity when any blood that emerges is blood of purity. In any event, you should perform, i.e., issue your ruling, in accordance with the opinion of Rav, as we maintain that the halakha is in accordance with the opinion of Rav with regard to ritual matters, whether his opinion leads to a leniency or to a stringency.
רש״ירשב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אָמַר רָבָא הֲרֵי אָמְרוּ אִשָּׁה יוֹלֶדֶת לְתִשְׁעָה וְיוֹלֶדֶת לְשִׁבְעָה בְּהֵמָה גַּסָּה יוֹלֶדֶת לְתִשְׁעָה יוֹלֶדֶת לְשִׁבְעָה אוֹ לֹא יָלְדָה.

§ Rava says: The Sages said that a woman can give birth to a viable offspring after nine months of pregnancy or after seven months of pregnancy; but if a woman gives birth after eight months of pregnancy, the child cannot survive and is stillborn. Similarly, a large domesticated animal gives birth to a viable offspring after nine months of pregnancy, and if it discharges a fetus after only eight months, the newborn animal cannot survive. With this in mind, Rava asked: Can a large domesticated animal give birth to a viable offspring after seven months of pregnancy, like a human, or can such an animal not give birth to a viable offspring after only seven months?
ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמ׳ רבא, הרי א⁠[מ]⁠רו אשה [יו]⁠לדת לשבעה ויולדת לתשעה, בהמה גסה יולדת לתשעה, לשבעה יולדת או אינה יולדת, ופשט ליה רב נחמן בר יצחק מיהא דתנן הימנו [ול]⁠מטה אסור, מאי לאו אגסה, ושמע מינה אינה יולדת לשב⁠[עה, ו]⁠אם תלד לשבעה נפל הוא ואסור הוא. ודחינן, לא, לעולם אדק⁠[ה. ומ]⁠תמהינן, האי מאי, אי אמרת בשלמא אגסה קא מיירי, איצטריך, סלקא דעתא אמינא הואיל ובן שבעה באדם חיי בבהמה גסה נמי חיי, אלא אי אמרת אדקה, [פש]⁠יטא, בר תלתא ירחי מי חיי. ודחי, איצטריך סלק׳ דעת׳ אמינא כל בציר תרי ירחי חיי, פיר׳, כל הנוצר בפחות משני חדשים מכלל חדשיו הוה אמינא חיי, קא מש׳ לן. ולא אפשיטא בהדיאא.
א. מלשון ר״ח נראה שאף שלא איפשטא להדיא, אבל עדיין פשטות הברייתא מוכיחה שהיולדת לתשעה אינה יולדת למקוטעין. וכפי שר״ח פירש לעיל את הברייתא, דהימנו ולמטה קאי גם אגסה. ראה גם עיטור הלכות שחיטה השער השני, החלק הג׳ מחוסר זמן שאינו ראוי לשחיטה (מהד׳ רמ״י עמ׳ כז): וכתב (רב אלפס) [רבנו אפרים], לא איפשט שפיר אי יולדת לתשעה יולדת למקוטעין או לא (ראה בכורות כ,א). וכל שכן בן שבעה לגסה ובן שלשה לדקה כדאמרינן בריש המפלת, יש בעוברין שהן אסורין בן ארבעה לדקה ובן שמנה לגסה, ממנו ולמטה אסור. וכפשטות הברייתא שהוא נפל, ולא הביא כלל סוגית הגמרא על זה.
הרי אמרו אשה יולדת לט׳ ויולדת לז׳ – ואנא נמי אמינא כי היכי דבהמה לט׳ כדאמרי׳ לעיל בן ח׳ לגסה נפל הכא נמי יולדת לז׳ נפל או לאו נפל הוא ומותר.
ב למעלה הובאו דברי הברייתא בדינם של עוברים הנולדים קודם זמנם לבהמה הדקה ולבהמה הגסה. ובענין זה מביאים עוד מה שאמר רבא: הרי אמרו חכמים כי אשה יולדת כרגיל לתשעה חדשי הריון וכן יולדת לשבעה חדשי הריון, ואילו היולדת לשמונה חדשי הריון — אין הולד מתקיים, שנפל הוא. וכן בבהמה הגסה שהיא יולדת לתשעה חדשי עיבור, ואם ילדה לשמונה חדשי עיבור, אין הולד מתקיים, שנפל הוא. ומעתה יש לברר האם אף הבהמה הגסה יולדת לשבעה, או שהיא לא ילדה [יולדת] לשבעה חדשי עיבור?
§ Rava says: The Sages said that a woman can give birth to a viable offspring after nine months of pregnancy or after seven months of pregnancy; but if a woman gives birth after eight months of pregnancy, the child cannot survive and is stillborn. Similarly, a large domesticated animal gives birth to a viable offspring after nine months of pregnancy, and if it discharges a fetus after only eight months, the newborn animal cannot survive. With this in mind, Rava asked: Can a large domesticated animal give birth to a viable offspring after seven months of pregnancy, like a human, or can such an animal not give birth to a viable offspring after only seven months?
ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק ת״שתָּא שְׁמַע הֵימֶנּוּ וּלְמַטָּה אָסוּר מַאי לָאו אַגַּסָּה לָא אַדַּקָּה.

Rav Naḥman bar Yitzḥak said: Come and hear a resolution to this dilemma from the aforementioned baraita: If an animal discharges from this stage of the pregnancy and earlier, the fetus is forbidden in consumption as an unslaughtered animal carcass. What, is it not referring to large livestock, which indicates that large livestock do not give birth to a viable offspring after only seven months of pregnancy? The Gemara answers: No, the reference is specifically to small domesticated animals, which do not give birth to a viable offspring until after five months of pregnancy.
רש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הימנו ולמטה – בברייתא דלעיל תניא.
מאי לאו אגסה – נמי קאי דקתני בן ח׳ לגסה והימנו ולמטה כגון בר ז׳ אסור.
אדקה – בן ד׳ לדקה והימנו ולמטה כגון בר תלתא אסור.
מאי לאו אגסה – פי׳ אפילו אגסה ופרקי׳ דדילמא אדקא דוקא.
אמר רב נחמן בר יצחק: תא שמע [בוא ושמע] ראיה לדבר ממה ששנינו בברייתא זו: הימנו ולמטה (פחות מכך) — הולד אסור באכילה משום איסור נבילה. מאי לאו [האם לא] מתייחסים הדברים לבהמה הגסה?! והרי איפוא ראיה שאין הבהמה הגסה יולדת לשבעה! ודוחים: לא, הדברים מתייחסים רק לבהמה הדקה, שדרכה ללדת לחמישה חדשי עיבור.
Rav Naḥman bar Yitzḥak said: Come and hear a resolution to this dilemma from the aforementioned baraita: If an animal discharges from this stage of the pregnancy and earlier, the fetus is forbidden in consumption as an unslaughtered animal carcass. What, is it not referring to large livestock, which indicates that large livestock do not give birth to a viable offspring after only seven months of pregnancy? The Gemara answers: No, the reference is specifically to small domesticated animals, which do not give birth to a viable offspring until after five months of pregnancy.
רש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) הַאי מַאי אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא אַגַּסָּה אִצְטְרִיךְ סָלְקָא דַעְתָּךְ אָמֵינָא הוֹאִיל וּבְאִשָּׁה חָיֵי בִּבְהֵמָה נָמֵי חָיֵי קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן דְּלָא חָיֵי.

The Gemara raises a difficulty with regard to this answer: What is this? Granted, if you say that the reference is to large livestock, it is necessary for the baraita to state that an animal does not give birth to a viable offspring after less than a complete period of pregnancy, as otherwise it might enter your mind to say that since in the case of a woman who gives birth after seven months the baby survives, it is logical that in the case of a large domesticated animal that gives birth after seven months the newborn also survives, and it is therefore permitted for consumption. Consequently, the baraita teaches us that such an animal does not survive.
בית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
המפלת ראש שאינו חתוך או גוף שאינו חתוך אינה לידה וטהורה אבל השיליא בריה שיש לה כנפים של בשר והוא שקראוה דמות לילית טמאה לידה ולד הוא אלא שיש לו כנפים:
ותוהים על הדחיה: האי מאי [זה מה תשובה היא]? שכן אי אמרת בשלמא [נניח אם אתה אומר] שדברי הברייתא מתייחסים לבהמה הגסה — מעתה מובן מדוע אצטריך [הוצרך] הדבר להיאמר, שכן סלקא דעתך אמינא [היה עולה על דעתך לומר]: הואיל ובאשה הנולד בפחות מתשעה חדשי הריון הריהו חיי [חי], וכדרך הנולד לשבעה, אם כן מסתבר לומר כי הנולד בבהמה הגסה קודם זמן עיבורו הרגיל, נמי חיי [גם כן חי], ולא ייאסר באכילה. לכן קא משמע לן [הוא, התנא בברייתא, משמיע לנו] דלא חיי [שאינו חי].
The Gemara raises a difficulty with regard to this answer: What is this? Granted, if you say that the reference is to large livestock, it is necessary for the baraita to state that an animal does not give birth to a viable offspring after less than a complete period of pregnancy, as otherwise it might enter your mind to say that since in the case of a woman who gives birth after seven months the baby survives, it is logical that in the case of a large domesticated animal that gives birth after seven months the newborn also survives, and it is therefore permitted for consumption. Consequently, the baraita teaches us that such an animal does not survive.
בית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ אַדַּקָּה אִיתְּמַר פְּשִׁיטָא בַּת תְּלָתָא יַרְחֵי מִי קָא חָיֵי.

But if you say that the ruling in the baraita, that if an animal discharged a fetus before the period of gestation was completed then the fetus is prohibited, was stated with regard to small domesticated animals, isn’t it obvious that if a sheep or goat fetus was discharged at this stage it cannot survive? Can it survive after only three months of gestation?
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אלא אי אמרת אדקה פשיטא – הואיל ובר תלתא הוא לא חיי.
אלא אי אמרת אדקה איתמר [אם אומר אתה שעל בהמה דקה נאמר], פשיטא [פשוט] הדבר, וכי זו הנולדת בת תלתא ירחי [שלשה חודשים] של עיבור מי קא חיי [האם היא חיה]?
But if you say that the ruling in the baraita, that if an animal discharged a fetus before the period of gestation was completed then the fetus is prohibited, was stated with regard to small domesticated animals, isn’t it obvious that if a sheep or goat fetus was discharged at this stage it cannot survive? Can it survive after only three months of gestation?
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) אִצְטְרִיךְ סד״אסָלְקָא דַעְתָּךְ אֲמִינָא כֹּל בְּצִיר תְּרֵי יַרְחֵי חָיֵי קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן.

The Gemara answers that in fact it is necessary for the baraita to state this halakha with regard to small domesticated animals, as otherwise it might enter your mind to say that any mammal that is born two months less than its complete gestation survives, just as a human born at seven months of gestation survives. Therefore, the baraita teaches us that a sheep or goat that is born at three months of gestation cannot survive and is forbidden for consumption.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כל בציר תרי ירחי – מכדרכו חיי כי היכי דבאשה ובבהמה גסה בר ז׳ חיי דהוי תרי ירחי בציר מכי אורחיה הכי נמי בר תלתא לדקה חיי אע״ג דבר ד׳ לא חיי.
קמ״ל – דלא חיי.
ומשיבים: יש מקום להעמיד את הדברים כמתייחסים לבהמה הדקה, ועדיין אצטריך [נצרך] הדבר להיאמר, שכן סלקא דעתך אמינא [היה עולה על דעתך לומר]: שכל הנולד בציר תרי ירחי חיי [פחות שני חודשים חיה], כזה הנולד לשלושה חדשי עיבור, לכן קא משמע לן [הוא, התנא שבברייתא, משמיע לנו] שאין זה חי, ולכך הריהו אסור באכילה כנבילה.
The Gemara answers that in fact it is necessary for the baraita to state this halakha with regard to small domesticated animals, as otherwise it might enter your mind to say that any mammal that is born two months less than its complete gestation survives, just as a human born at seven months of gestation survives. Therefore, the baraita teaches us that a sheep or goat that is born at three months of gestation cannot survive and is forbidden for consumption.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל גהַמַּפֶּלֶת דְּמוּת לִילִית אִמּוֹ טְמֵאָה לֵידָה וָלָד הוּא אֶלָּא שֶׁיֵּשׁ לוֹ כְּנָפַיִם תנ״התַּנְיָא נָמֵי הָכִי א״ראָמַר רַבִּי יוֹסֵי מַעֲשֶׂה בסימוני בְּאַחַת שֶׁהִפִּילָה דְּמוּת לִילִית וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי חֲכָמִים וְאָמְרוּ וָלָד הוּא אֶלָּא שֶׁיֵּשׁ לוֹ כְּנָפַיִם.

§ Rav Yehuda says that Shmuel says: In the case of a woman who discharges a fetus that has the form of a lilith, a female demon with wings and a human face, its mother is impure with the impurity of a woman after childbirth, as it is a viable offspring, only it has wings. This is also taught in a baraita: Rabbi Yosei said: An incident occurred in Simoni involving a certain woman who discharged a fetus that had the form of a lilith, and the incident was brought before the Sages; and they said that it is a viable offspring, only it has wings.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותרשב״אתוספות רא״שריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמ׳ רב יהודה אמ׳ שמואל, המפלת דמות לילית טמאה לידה, ולד הוא, אלא שיש לו כנפיים. תניא נמי הכי, אמ׳ ר׳ יוסי מעשה בסימוניא באחת שהפילה דמות לילית, ואמרו חכמים ולד הוא, אלא שיש לו כנפים.
[תנו] רבנןא. המפלת דמות נחש, הורה חנניהב בן אחי ר׳ יהושע אמ⁠[ו ט]⁠מאה לידה, הלך ר׳ יוסי סיפר דברים לפני רבן גמליאל, שלח לר׳ יהושע הנהג בן אחיך [ו]⁠בא, בהליכתו יצתה כלת חנניה לקראתם, אמרה לו המפלת דמות נחש מהו, אמ׳ לה אמו טהורה, אמרה לו, והלא חמותי אמרה לי משמך שאמרת לה טמאה, אמר לה מאיזה טעם, א⁠[מ]⁠רה לו הואיל וגלגל עינו דומה כשל אדם, מתוך דבריה נזכר ר׳ יהושע הלכה, שלח לו לרבן גמליאל, [מפי] הורה חנניה בן אחי (ר׳ יהושעג). אמ׳ אביי, שמע מינה צור⁠[ב]⁠א מרבנן דמרה מילתא נימא בה טעמא, דאי מינשי מדכרי ליה אחריני טעמ׳ ומידכר.
א. לפנינו ליתא.
ב. כבכי״ר ב׳. ולפנינו, חנינא.
ג. ככל הנראה ט״ס הוא.
ערך לילית
ליליתא(עירובין ק:) במתניתא תנא ומגדלת שיער כלילית פי׳ כמו אך שם הרגיעה לילית (נדה כד:) אמר שמואל המפלת דמות לילית אמו טמאה ולד הוא אלא שיש לו כנפים:
א. [גייסטער.]
דמות לילית – שידה. שד יש לו פרצוף אדם ויש לו כנפים.
המפלת דמות לילית אמו טמאה לידה – וא״ת פשיטא מי גרע מגופו תיש ופניו אדם דהוי ולד לכ״ע וי״ל דהתם יצא מתורת בהמה והוי אדם והכא לא יצא כלל מתורת לילית אך ק״ק דאמרי׳ לעיל (כג.) בעופות תבדק לרבנן דקריא וקיפופא הוי ולד אף על גב דלסתות לא מפיק ליה כלל מתורת כוס וינשוף וי״ל שמואל דהכא יפרש לעיל תבדק לר״מ.
הא דתניא: המפלת דמות לילית אמו טמאה לידה ולד הוא אלא שיש לו כנפים. איכא למידק ותיפוק לי דהא גופו תייש ופניו אדם אדם, דאלמא בתר צורת פניו שדינן ליה, וי״ל סלקא דעתא אמינא דהתם הוא משום דאזלינן בתר צורת פני אדם אבל הכא אין כאן צורת אדם כלל אלא צורת לילי בין בגוף בין בפנים קמ״ל דלילית גופה ולד היא אלא שיש לו כנפים עכשיו.
המפלת דמות לילית אמו טמאה לידה. וא״ת פשיטא ומי גרע מגופו תייש ופניו אדם דהוי ולד אפי׳ לרבנן דלית להו דרשא דיצירה יצירה וי״ל דלא דמי התם פניו אדם מוציאין אותו מתורת תייש הלכך חשיב אדם אבל הכא מה שכל גופו אדם אין מוציאין אותו מתורת לילית. כלומר שהרי לילית זו היא צורתה משא״כ תייש שאין צורתו כפני אדם. ומיהו קשה מהא דאמרינן לעיל ובעופות תבדק לרבנן דאי קריא וקיפוף אין שאר עופות לא אלמא קריא וקיפוף הוי ולד משום שדומה לאדם שיש לו לסתות אע״ג דמה שיש לו לסתות אין מוציא אותו מתורת קריא וקיפוף א״כ הכא נמי פשיטא וי״ל דרב יהודה אמר שמואל דהכא ס״ל תבדק לר׳ מאיר. והקשה ר״מ דהא רב יהודה אמר שמואל אמר לעיל דטעמא דר״מ משום יצירה וא״כ לר׳ מאיר בכל העופות מיחשב ליה לידה ותירץ דלרב יהודה אמר שמואל פליג ר׳ אלעזר בר צדוק אתנא דמתניתין דסבר דטעמא דר״מ משום יצירה ולא שנא קריא וקיפוף ול״ש שאר עופות ולר׳ אלעזר בר צדוק דאמר תיבדק לר״מ סבר דטעמא דר״מ משום דעיניהם הולכות לפניהם ודוקא קריא וקיפוף:
עצמותיו סבואין כמו זולל וסובא ותשוש. ותימה והלא ראוי לעשות כן כדאמרינן והשתיה כדת אין אונס כדתה של תורה אכילה מרובה משתיה כדאשכחן גבי נסכים. וי״ל דהכא מיירי באכילה מרובה משתיה יותר מדאי וממה שראוי לו וכן מזוג היינו יותר מדאי והא דאמרינן בגיטין אכול שליש ושתה שליש לכשתכעוס תעמוד במילואך לאו דוקא שיהו אכילה ושתיה שוין אלא בין אכילה ושתיה יהיו שני שלישים:
המפלת דמות לילית אמ׳ טמאה לדה וכו׳ – וא״ת פשיטא דהא פניו כפני אדם שהוא טמאה לד״ה כדאמר רב לעיל ולא משמע דשמואל לית לי׳ ההיא דרב וי״ל דשאני התם דפרצוף פניו מצורת אדם ה״ל אבל הכא אין כאן צורת אדם כלל דהא לילית כך היא צורתה דנימא דהוי כעין ילדה בהמה וחיה דטהורה לרבנן קמ״ל דלילית גופא ולד הוא אלא שיש לו כנפים.
תוס׳ בד״ה המפלת דמות כו׳ וי״ל שמואל דהכא יפרש לעיל תיבדק לר״מ עכ״ל אע״ג דשמואל גופיה מפרש לעיל טעמא דרבי מאיר משום גזירה דיצירה איכא למימר הכא כיון דהך גזירה שוה אית לה פרכא לא אוקמינן המופנה אלא על המסתבר דהיינו בהמה וקריא וקיפוף דדומות קצת דעיניהם הולכות לפניהם וכהאי גוונא מבעיא לן לעיל מהו לאסור באחותה דאיכא לאוקמא הגזירה שוה בטומאת לידה כמ״ש שם:
ג ועוד בדיני המפלת ולד שאין צורתו מוגמרת. אמר רב יהודה, אמר שמואל: המפלת דמות לילית (שדה, שיש לו פרצוף אדם ויש לו כנפיים) — אמו טמאה לידה. שכן ולד הוא זה, אלא שיש לו כנפים. ומביאים ראיה לדבר, תניא נמי הכי [שנויה ברייתא גם כן כך]: אמר ר׳ יוסי: מעשה שאירע בישוב סימוני באשה אחת שהפילה דמות לילית, ובא מעשה לפני חכמים לדון בו, ואמרו חכמים: ולד הוא, אלא שיש לו כנפים.
§ Rav Yehuda says that Shmuel says: In the case of a woman who discharges a fetus that has the form of a lilith, a female demon with wings and a human face, its mother is impure with the impurity of a woman after childbirth, as it is a viable offspring, only it has wings. This is also taught in a baraita: Rabbi Yosei said: An incident occurred in Simoni involving a certain woman who discharged a fetus that had the form of a lilith, and the incident was brought before the Sages; and they said that it is a viable offspring, only it has wings.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותרשב״אתוספות רא״שריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) הַמַּפֶּלֶת דְּמוּת נָחָשׁ הוֹרָה חֲנִינָא בֶּן אָחִיו שֶׁל רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דאִמּוֹ טְמֵאָה לֵידָה הָלַךְ ר׳רַבִּי יוֹסֵף וְסִפֵּר דְּבָרִים לִפְנֵי ר״גרַבָּן גַּמְלִיאֵל שָׁלַח לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ הַנְהֵג בֶּן אָחִיךָ וָבֹא.

There was a case of a woman who discharged an item that had the form of a snake. Ḥanina, the son of Rabbi Yehoshua’s brother, ruled that its mother is impure with the impurity of a woman after childbirth. Rabbi Yosef went and told this matter to Rabban Gamliel. Rabban Gamliel sent to Rabbi Yehoshua: Take hold of your nephew and come to me, so that I may admonish him for his ruling.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הנהג בן אחיך ובא – כלומר הבא בן אחיך ובא עמו.
ועוד כיוצא בזה, בדינה של המפלת כדמות נחש, הורה חנינא בן אחיו של ר׳ יהושע כי אמו טמאה לידה. ומסופר כי הלך ר׳ יוסף וספר את הדברים (שכך הורה חנינא בן אחיו של ר׳ יהושע) לפני רבן גמליאל, שלח לו רבן גמליאל לר׳ יהושע: הנהג (קח אתך) את בן אחיך ובא אלי, שרצה לנזוף בו על הוראתו זו!
There was a case of a woman who discharged an item that had the form of a snake. Ḥanina, the son of Rabbi Yehoshua’s brother, ruled that its mother is impure with the impurity of a woman after childbirth. Rabbi Yosef went and told this matter to Rabban Gamliel. Rabban Gamliel sent to Rabbi Yehoshua: Take hold of your nephew and come to me, so that I may admonish him for his ruling.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) בַּהֲלִיכָתָן יָצְתָה כַּלַּת (ר׳רַבִּי) חֲנִינָא לִקְרָאתוֹ אָמְרָה לוֹ רַבִּי הַמַּפֶּלֶת כְּמִין נָחָשׁ מַהוּ אָמַר לָהּ אִמּוֹ טְהוֹרָה אָמְרָה לוֹ וַהֲלֹא מִשִּׁמְךָ אָמְרָה לִי חֲמוֹתִי אִמּוֹ טְמֵאָה וְאָמַר לָהּ מֵאֵיזֶה טַעַם הוֹאִיל וְגַלְגַּל עֵינוֹ עָגוֹל כְּשֶׁל אָדָם מִתּוֹךְ דְּבָרֶיהָ נִזְכַּר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ שָׁלַח לוֹ לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל מִפִּי הוֹרָה חֲנִינָא.

While they were going to Rabban Gamliel, Ḥanina’s daughter-in-law went out to greet Rabbi Yehoshua, and said to him: My teacher, what is the halakha with regard to a woman who discharges an item that looks like a snake? Rabbi Yehoshua said to her: Its mother is pure. She said to him: But my mother-in-law said to me in your name that its mother is impure in such a case, and that you said to her: For what reason is she impure? It is because the pupil of a snake is round like that of a human. Due to her statement, Rabbi Yehoshua remembered that he had issued such a ruling. He subsequently sent a message to Rabban Gamliel: Ḥanina issued the ruling based on my own statement.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ה״ג: בהליכתן יצתה כלת חנינא לקראת רבי יהושע.
ומסופר כי בעת הליכתן לרבן גמליאל יצתה (יצאה) כלת (ר׳) חנינא לקראתו של ר׳ יהושע, אמרה לו בשאלה: רבי, אשה המפלת כמין נחש מהו דינה לענין טומאת לידה? אמר לה: אמו טהורה. אמרה לו: והלא משמך אמרה לי חמותי כי אמו של המפלת כמין נחש טמאה? והוסיפה חמותי ואמרה לי כי ר׳ יהושע אמר לה מאיזה טעם הורה כן — הואיל וגלגל עינו של הנחש הריהו עגול כשל אדם! מתוך דבריה נזכר ר׳ יהושע שאכן כך הורה. עמד ושלח לו לרבן גמליאל: מפי הורה חנינא.
While they were going to Rabban Gamliel, Ḥanina’s daughter-in-law went out to greet Rabbi Yehoshua, and said to him: My teacher, what is the halakha with regard to a woman who discharges an item that looks like a snake? Rabbi Yehoshua said to her: Its mother is pure. She said to him: But my mother-in-law said to me in your name that its mother is impure in such a case, and that you said to her: For what reason is she impure? It is because the pupil of a snake is round like that of a human. Due to her statement, Rabbi Yehoshua remembered that he had issued such a ruling. He subsequently sent a message to Rabban Gamliel: Ḥanina issued the ruling based on my own statement.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) אָמַר אַבָּיֵי ש״משְׁמַע מִינַּהּ צוּרְבָּא מֵרַבָּנַן דְּאָמַר מִילְּתָא לֵימָא בַּהּ טַעְמָא דְּכִי מַדְכְּרוּ לֵיהּ מִדְּכַר.:

Abaye said: Conclude from this incident that a Torah scholar [tzurva merabbanan] who says a halakhic matter should say the reason for his statement, so that when his colleagues remind him of his reasoning, he will remember that ruling, as happened to Rabbi Yehoshua.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר אביי, שמע מינה [למד ממנה, ממעשה זה] כי צורבא מרבנן [תלמיד חכם] שאמר מילתא [דבר] הלכה — לימא [שיאמר] בה גם טעמא [הטעם] לדבר זה שאמר, משום דכי מדכרו ליה [שכאשר יזכירו לו] — על ידי כך הריהו מדכר [נזכר], וכדדך שאירע כן לר׳ יהושע.
Abaye said: Conclude from this incident that a Torah scholar [tzurva merabbanan] who says a halakhic matter should say the reason for his statement, so that when his colleagues remind him of his reasoning, he will remember that ruling, as happened to Rabbi Yehoshua.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) מתני׳מַתְנִיתִין: ההַמַּפֶּלֶת שָׁפִיר מָלֵא מַיִם מָלֵא דָּם מָלֵא גנונים אֵינָהּ חוֹשֶׁשֶׁת לְוָלָד ווְאִם הָיָה מְרוּקָּם תֵּשֵׁב לְזָכָר וְלִנְקֵבָה זהַמַּפֶּלֶת סַנְדָּל אוֹ שִׁלְיָא תֵּשֵׁב לְזָכָר וְלִנְקֵבָה.:

MISHNA: A woman who discharges a gestational sac full of fluid, full of blood, or full of different colors need not be concerned that it was an offspring. But if the sac was one in which tissue developed, her halakhic status is that of a woman after childbirth. Since the sex of the embryo is unknown, the woman observes the strictures of a woman who gave birth both to a male and to a female; she is impure for fourteen days like a woman who gave birth to a female, but blood that she sees thereafter is pure only until forty days after birth, like a woman who gave birth to a male. A woman who discharges a sandal fetus, i.e., one that has the form of a sandal fish, and one who discharges an afterbirth observes the strictures of a woman who gave birth both to a male and to a female.
קישוריםעין משפט נר מצוהר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מתני׳. המפלת שפיר מלא מים מלא דם מלא גנינים, אינה חוששת לולד. אם היה מרוקם, תשב לזכר ולנקבה, כול׳. ומק⁠[שינ]⁠ן עלה, מלא גנינים טהורה, וניחוש שמא נימוח הולד. אאמ׳ [ר]⁠בא, מלא תנן, אם איתא דאיתמח, מיחסר הוה חסר, וכיון שהוא מלא לא חישינן. רב אדא בר אהבה אמ׳, גנינים תנן, כלומ׳ גווניםב, ואם איתא דאיתמח כולן חד גוון הוה קאיי.
א. השמיט תירוצו של אביי. וכן הוא בתורת הבית שער ו, וכתב הרשב״א דרבא ורב מתנה בר אדא לא פליגי, אלא מר אמר חדא ומר אמר חדא, וכשניהם לחומרא (כן נראה לפי תיקון הב״י בדברי הרשב״א).
ב. לפנינו בגמרא: גוונים תנן. ור״ח גרס, גנינים תנן. וכן הוא בכל בכתה״י בגמרא, וכן ברמב״ם פרק י מהל׳ איסורי ביאה הל׳ ד (מהד׳ ר״ש פרנקל); פסקי רי״ד. וכן כתב הרשב״א בתורת הבית (דפו״ח): גנינים תנן, כלומר מלשון גוונים. ובערוך ערך גנין (ומקורו בפירוש הגאונים לטהרות): פי׳ גנינים חתיכות של בשר, ואינן שוין, אלא יש בהן חתיכות גדולות כעדשה וקטנות כחרדל. וראיה, [שכן אמרנו] בגמ׳, בשלמא דם ומים ולא כלום הוא, אלא גנינים אמאי אינה חוששת, ניחוש שמא ולד הוא וניתמח. ומסקנא רב אדא בר אהבה אמר, גנינים תנן, ופירשו גוונים הרבה, ואם איתא דאיתמח כוליה בחד גונא הוה קאי.
ערך גלע
גלעא(נדה כד:) אם יש בה מכה והיה יכולה להגלע ולהוציא דם הרי זו תולה בה פי׳ להרהר כדכתיב ולפני התגלע הריב נטוש. פירוש אחר אם יש בה מכה והיא יכולה להתגלות כפי׳ חכמים עד שלא יתגלה לך הריב וזהו עיקר וכן הוא בלשון ישמעאל:
ערך גנן
גנןב(בכורות מז: כריתות ז: נדה כד:) במשנת המפלת שפיר מלא מים מלא דם מלא גנינים פירוש גנינים חתיכות של בשר ואינן שוין אלא יש בהן חתיכות גדולות כעדשה וקטנות כחרדל וראיה בגמרא בשלמא דם ומים ולא כלום הוא אלא גנינים אמאי אינה חוששת ניחוש שמא הוה ונימוח ומסקנא רבי אדא בר אהבה אמר גנינים תנן ופירושו גוונים הרבה ואם איתא דאיתמת כוליה בחד גוונא הוה קאי:
א. [ענטבלעזע בענעצען.]
ב. [פליישקלומפען.]
מתני׳ מלא גנונים – גוונים.
המפלת סנדל – אין סנדל בלא ולד אחר ובשביל סנדל תשב לזכר ולנקבה דספק זכר ספק נקבה הוא ואם הולד אחר נקבה אין הסנדל לא מעלה ולא מוריד ולא תשב אלא לנקבה ימי טומאה וימי טהרה שאפי׳ הוא זכר הואיל ונקבה בהדיה לא בצירי ימי טומאתה וימי טהרה דנקבה שהרי של זכר מובלעין בתוך של נקבה וכי אצטריך תשב לזכר ולנקבה כגון שהולד השני זכר דיהבינן לה חומרת טומאה דנקבה בשביל הסנדל וימי טוהר לזכר לחומרא.
1המפלת סנדל או שליא תשב לזכר ולנקבה – וא״ת בשליא ליתני נמי ולנדה דאימא הרחיקה לידתה וכבר כלו ימי טוהר כדאיתא לקמן בפירקין (נדה כח.) גבי המפלת יד חתוכה אע״ג דאמר בסמוך אין תולין השליא בולד יותר מג׳ ימים להחמיר חוששין יותר מג׳ ימים וי״ל דלא דמו דבהמפלת יד חתוכה איכא למימר דהראש או רוב הגוף כבר ילדה מקודם וכלו ימי טוהר אבל שליא אימא הולד בתוכה או שלם או נימוק ועוד י״ל דאי הוה תני ולנדה ה״א מביאה קרבן ואינו נאכל דספק לידה היא קמ״ל מביאה קרבן ונאכל והכי נמי קאמר לקמן.
1. תוס׳ ד״ה ״המפלת״ מופיע בדפוס וילנא בדף כ״ה:.
המשנה השלישית והכונה בה בענין החלק השני גם כן והוא שאמר המפלת שפיר מלא דם מלא גוונים אינה חוששת לולד אם היה מרוקם תשב לזכר ולנקבה פי׳ שפיר הוא עור הולד המתוח על בשר העובר ועצמותיו ואבריו וכשהוא גדול עד שצורת האיברים נראית בו נקרא מרוקם וקודם לכן נקרא שאינו מרוקם ואמר שכל שאינו מרוקם הן שהוא מלא מים הן שהוא מלא דם הן מלא גנינין ר״ל דק דק של בשר כמין תולעים משתנים לגוונים אינה חוששת לולד וכן אינה טמאה נדה מצד עצמה כמו שביארנו בחתיכה שיש בתוכה דם אלא שטמאה נדה מצד פתיחת הקבר וגדולי המחברים כתבו בפירושי המשנה שיש בה טומאת נדה מצד עצמה ונראה הטעם מפני שאין זה דומה לחתיכה שהיא עבה ביותר וזה שאינה חוששת לולד במים ודם מפני שלא נתהוה כל כך שיחול עליו שם עובר ובמלא גנינין שאין זה ולד כלל ושאלו בגמ׳ בשלמא מלא מים מלא דם לא כלום הוא אלא מלא גוונין ניחוש שמא ולד היה ונמוח ופירשה רבא מלא תנן ואם איתא דאיתמח מיחסר הוא חסר ואתה למד מדבריו שאם לא היה מלא חוששין לולד ורב מתנא אמר גוונין תנן ואם אתא דאיתמח כליה בחד גוונא הוה קאי ואתה למד מדבריו שאם היה בגוון אחד חוששין לולד ודבר זה לא נחלקו בו רבא ורב מתנא כדי לפסוק כאחד מהם אלא מר אמר חדא ומר אמר חדא והלכה כשניהם וא״כ שפיר מלא דק דק של בשר ומשתנה לגוונין אין חוששין לולד אבל אם הוא חסר או אם הוא בגוון אחד חוששין שמא ולד היה ונמוח ואם היה מרוקם ר״ל שנתדקדק הבשר לעור עד שצורת האיברים נראית בעור כמין רקום הרי זה ולד ואם נתרקם כל כך עד שנכר בו אם זכר אם נקבה יושבת כדינה אלא שאם אינו נכר אם זכר אם נקבה נותנין לה חומרי שניהם לישב לזכר ולנקבה ר״ל ארבעה עשר ימי טומאה כנקבה ועשרים וששה ימים טהרה לתשלום ארבעים כזכר ויש עוד בדין זה ענין שלישי שלא נתברר כאן והוא שהפילה שפיר מלא בשר נמוח ר״ל שאין בו שום רקום והוא הנקרא סתם שפיר שאינו מרוקם והוא נוטה יותר לולד ממלא דם ומלא מים ומלא גוונין אבל אינו כשפיר מרוקם ונחלקו בה בגמ׳ והסכימו לפסוק כשמואל שאמר בה שחוששין לולד ליתן לה ימי טומאה כנקבה בין שהיה בשר שבתוכו צלול בין שהיה עכור ואע״ג דרב ושמואל הילכתא כרב באיסורי יש שאין גורסין בה רב ואף הגורסין כן מודין בה מפני ששמואל היה בקי בדברים אלו הרבה וכמו שאמר בסוגיא האי בתוך נדותה בעל וכפתוה ואודי וכן שהיה עושה בה מעשה תמיד וכדקאמר מעולם לא דכו שפירא בנהרדעא אבל אין נותנין לה ימי טוהר כלל ולא עוד אלא שאף במרוקם פסקו כשמואל שלא ליתן לה ימי טוהר עד שישעיר ר״ל שיהא ראשו מלא שערות כולד גמור וכן פסקו שאף במלא מים ומלא דם אם הוא חסר או בגוון אחד חוששין לולד ומכאן ראו הגאונים להחמיר בכלם שאין אנו בקיאין בין מלא לחסר בין גוון אחד לשני גוונין ומחמירין בכלן לטומאת נקבה ושלא ליתן לה ימי טוהר כלל:
משנה המפלת סנדל או שיליא תשב לזכר ולנקבה פי׳ סנדל היא חתכה בלא צורה ומתהוית לפעמים ממותר החומר שנוצר העובר ממנו כאלו נזדמן להיות ולד אחר ולא נתהוה ונעשית חתכה כעין לשון השור כרוכה כסנדל על מקצת הולד האחר ומפני זה נקרא סנדל ולעולם אינו יוצא בלא ולד אחר וכרוך עמו שאם לא יצא כרוך עמו הרי היא כמפלת חתכה שביררנו דינה בראש הפרק אבל כשיוצא כרוך עם הולד האחר הוא הנקרא סנדל ודינו כולד לטמא מצד עצמו ושאלו בגמ׳ מה אתה צריך עליו לבא מצד עצמו ומ״מ הרי היא טמאה מצד האחר ותירצו בה אי דאיתילידא נקבה בהדיה הכי נמי כלומר שלא הוצרכנו לסנדל מצד עצמו כלל שהרי אפילו תאמר שהוא זכר הרי היא כיולדת זכר ונקבה גמורים שיושבת ימי טומאה וימי טהרה של נקבה שהרי ימי טומאת זכר וימי טהרתו נבלעים במנין הימים של נקבה אלא בדאיתיליד זכר בהדיה וחוששין לסנדל מצד עצמו שמא נקבה היא ליתן לה ימי טומאת נקבה ואין אומרין מאחר שזה זכר הוברר הדבר שהיא הזריעה תחלה ושניהם זכר אלא שמא שניהם הזריעו כאחד שהרי כמה פעמים אשה יולדת זכר ונקבה ואין נותנין לה ימי טוהר אלא תשלום ארבעים ועוד אמרו בגמרא אפילו איתילידא נקבה בהדיה נפקא מינה להיכא דאיתילידא נקבה לפני שקיעת החמה וסנדל לאחר שקיעת החמה דמונה תחלת לידה מן האחרון לישב שבועים משעת לידת הסנדל שמא נקיבה היא וסוף לידה מן הראשון לתשלום יום שמונים לדמי טהרה משעת לידת הנקבה ונמצאת מחסרת ימי טהרה יום אחד שמא הסנדל זכר ואין לה תשלום שמונים מצדו אלא מצד הנקבה וכן שהיא מונה תחלת נדה מן הראשון ותחלת נדה מן האחרון ר״ל שאם ראתה ביום שמונים ואחד לראשון הויא לה תחלת נדה ואם ראתה בשמונים ושבעה מונין מן השני להיות זה שמנתה שמונים ואחד יום שמונים שהוא יום טהרה וכשחוזרת ורואה לשמונים ושבעה הויא לה תחלת נדה וכן כיוצא בזה בכל צד שאפשר להחמיר:
וסנדל זה פירושו שאין לו צורת פנים ואע״פ שאמרו בגמרא סנדל צריך צורת פנים ואפילו מאחוריו כלומר שכל שהיה לו צורת פנים אפילו מאחוריו ולד הוא באמת כך פסקוה גדולי הדורות אלא שרוב פוסקין כתבוה כדברינו וממה שאמרו בגמרא בימי חנניא בקשו לטהר את הסנדל שאין לו צורת פנים ואמר להם טהרתם את היולדות כלומר שהרי ולד גמור הוא וכשהקשו לו ממה שאמרו צריך צורת פנים הם השיבו מעדותו של ר׳ חנינא נשנית כלומר יחיד שנאה ואין הלכה כמותו וכן נראה שאע״פ שאין בה עצם כן ויש חולקין אף בזו:
ולפי מה שפירשנו בסנדל אי אתה צריך לחלוק עם מה שאמרו אין אשה מתעברת וחוזרת ומתעברת וכן לשון סוגית הגמרא מוכחת מדקאמר אימר שניהם הזריעו בבת אחת ולא אמר אימר נתעברה וחזרה ונתעברה ומ״מ י״מ בסנדל שכשהאשה מעוברת פעמים שמשמשת לאחר עבורה ומתעברת והעובר האחרון פוחת את צורת הראשון ועושהו כמין חתכה ואע״פ שהיה ולד הרי האחרון בא ורצפו וכן פירשוה גדולי הרבנים בשמועת שלש נשים משמשות במוך שאחת מהם מעוברת ומחשש שמא יעשה עוברה סנדל והוא שאמרו דומה לדג שלם ומתחלתו ולד היה אלא שנרצף וכן שאמרו לאדם שסטר את חברו והחזיר לו פניו לאחוריו ולפירוש זה אם יצא ולד שעם הסנדל בן קיימא אין לומר עוד נתעברה וחזרה ונתעברה ולפיכך הוצרך לומר שניהם הזריעו כאחד ויש למדין מבין שני פירושין אלו שאם אתה אומר אין אשה מתעברת וחוזרת ומתעברת אם ילדה שני ולדות ומת האחד בתוך שלשים והאחר חיה עד לאחר שלשים מתאבל אף על הראשון מדהאי כלו לו חדשיו שהרי חיה שלשים אף האחר כן ואם אתה אומר שחוזרת ומתעברת שמא שני עבורין היו לזה כלו לו חדשיו ולזה לא כלו חדשיו ואין זה כלום שמא האי בר שבעה הוא ואישתהי ומקילין באבל ועוד שכשמת הראשון למה יתאבל מספק ואם תאמר שיחזור ויתאבל עליו הרי נבלע באבלות שניה אלא שאפשר לפרשו לענין שמועה ואף לענין פירוש אפשר לפרש בסנדל מטעם חוזרת ומתעברת ולא אמרו אינה חוזרת ומתעברת אלא בבני קיימא:
והמפלת שיליא אף היא תשב לזכר ולנקבה ופירש שליא היא החמת שהשפיר עם בשר הולד ואיבריו נוצרים בתוכה ולא שהשיליא ולד שאינו אלא קרום ולדעת קצת חכמי הטבע נעשה מזרע האיש אלא מפני שאין שליא בלא ולד ואימר נמוח שפיר בתוכה ומ״מ דוקא בשיש בה טפח אבל פחותה מטפח אין חוששין לה לכלום מדין התלמוד אלא שבזמן הזה מתוך חסרון בקיאות מטמאין בכלן לישב לנקבה ושלא ליתן לה דמי טוהר כלל וכן כתבו הגאונים אלא שבזו מיהא איני יודע מה חסרון בקיאות בכך וודאי יש בדברים שראוי לומר כן ויש שאין צריך לומר כן אלא שמא אם יקלו באחת יפרצו באחרת ובקעה מצאו וגדרו בה גדר:
זהו ביאור המשנה וכלה על הדרכים שביארנו הלכה פסוקה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:
ד משנה האשה המפלת שפיר (מעטפת העור בה שרוי העובר במעי אמו) והוא מלא מים, או שהוא מלא דם, או שהוא מלא גנונים (גוונים שונים) — הרי זו אינה חוששת שמא היה זה ולד. ואולם אם היה שפיר זה בשלב התפתחות שהוא כבר מרוקם (שנרקמה בו צורת עובר) — הרי זו נוהגת ככל יולדת ולד. ומאחר שספק הוא מהו מינו של עובר זה, יש להחמיר בה שתנהג הן כיולדת זכר והן כיולדת נקבה. ולכן תשב ימי טהרה כמו ליולדת זכר, שלושים ושלושה ימים בלבד, ואולם לענין ימי טומאה תשב כיולדת נקבה, שבועיים ולא שבעה ימים בלבד. האשה המפלת חתיכת בשר ללא צורת פני אדם אלא כסנדל או המפלת שליא (הנרתיק בו מונח העובר בהיותו במעי אמו) — אף זו מחמירים בה מן הספק, ויהא דינה שתשב ימי טומאה וטהרה כמו ליולדת זכר וליולדת נקבה.
MISHNA: A woman who discharges a gestational sac full of fluid, full of blood, or full of different colors need not be concerned that it was an offspring. But if the sac was one in which tissue developed, her halakhic status is that of a woman after childbirth. Since the sex of the embryo is unknown, the woman observes the strictures of a woman who gave birth both to a male and to a female; she is impure for fourteen days like a woman who gave birth to a female, but blood that she sees thereafter is pure only until forty days after birth, like a woman who gave birth to a male. A woman who discharges a sandal fetus, i.e., one that has the form of a sandal fish, and one who discharges an afterbirth observes the strictures of a woman who gave birth both to a male and to a female.
קישוריםעין משפט נר מצוהר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) גמ׳גְּמָרָא: בִּשְׁלָמָא דָּם וּמַיִם לֹא כְּלוּם הִיא אֶלָּא גנונים נֵיחוּשׁ שֶׁמָּא וָלָד הֲוָה וְנִימּוֹחַ אָמַר אַבָּיֵי כַּמָּה יַיִן חַי שָׁתַת אִמּוֹ שֶׁל זֶה שֶׁנִּמּוֹחַ עוּבָּרָהּ בְּתוֹךְ מֵעֶיהָ.

GEMARA: The Gemara raises a difficulty: Granted, one can understand why a woman who discharges a gestational sac full of blood or water is pure, as such an item is nothing, i.e., it is not an offspring. But if the gestational sac was full of different colors, let us be concerned that perhaps it was an offspring and it liquefied. Abaye says in response: How much undiluted wine, which can be harmful to an embryo, did the mother of this purported embryo drink, that her embryo was liquefied in her womb? In other words, there is no such concern.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גמ׳ שמא ולד היה ונימוח – כיון דלאו דם הוא ולאו מים נינהו איכא למיחש לולד.
כמה יין חי כו׳ – לשון גוזמא.
ה גמרא שנינו במשנתנו שהמפלת שפיר מלא מים או מלא דם, או מלא גנונים — אינה חוששת לולד. ושואלים על כך: בשלמא [זה נוח, מובן] שאין חוששים לולד בשפיר המלא דם, וכן בשפיר המלא מים, שהרי לא כלום היא, שאין דבר זה סימן לולד. אלא המפלת שפיר מלא גנוניםניחוש [נחשוש] בו שמא ולד הוה [היה] ונימוח? אמר אביי: אין לחשוש שנימוח הולד, משום שכמה יין חי שהוא מרוכז מאוד, ויש בו כדי לפגוע בעובר שמעי אמו שתת (שתתה) אמו של זה שגרם שנימוח עוברה בתוך מעיה?
GEMARA: The Gemara raises a difficulty: Granted, one can understand why a woman who discharges a gestational sac full of blood or water is pure, as such an item is nothing, i.e., it is not an offspring. But if the gestational sac was full of different colors, let us be concerned that perhaps it was an offspring and it liquefied. Abaye says in response: How much undiluted wine, which can be harmful to an embryo, did the mother of this purported embryo drink, that her embryo was liquefied in her womb? In other words, there is no such concern.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) רָבָא אָמַר מָלֵא תְּנַן וְאִם אִיתָא דְּאִתְּמוֹחֵי אִתְּמַח מִחְסָר חָסַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה אָמַר גְּוָונִים תְּנַן וְאִם אִיתָא דְּאִתְּמוֹחֵי אִתְּמַח כּוּלֵּהּ בְּחַד גַּוְונָא הָוֵי קָאֵי.

Rava says that there is a different explanation: We learned in the mishna that the gestational sac was full of different colors, and if it is so, that there was an embryo in the sac that liquefied, the sac would have been lacking some of the mass of the liquified portion. Rav Adda bar Ahava says that there is yet another explanation: We learned in the mishna that the gestational sac is full of different colors, and if it is so, that there was an embryo there that liquefied, it would all be of one color.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ה״ג: רבא אמר מלא תנן.
רבא אמר הסבר אחר: ״מלא גנונים״ תנן [שנינו] במשנתנו, ובמודגש ללמדנו שנוהג דין זה דווקא שהשפיר מלא, ומשום שאם איתא דאתמוחי אתמח [אם יש מקום לומר שנמוח] — הרי הוא היה מחסר חסר [נחסר] ולא היה מלא. רב אדא בר אהבה אמר הסבר אחר: ״גוונים״ תנן [שנינו], ואם איתא דאתמוחי אתמח [יש מקום לומר שנמוח]כולה בחד גוונא הוי קאי [הכל בגוון אחד היה עומד].
Rava says that there is a different explanation: We learned in the mishna that the gestational sac was full of different colors, and if it is so, that there was an embryo in the sac that liquefied, the sac would have been lacking some of the mass of the liquified portion. Rav Adda bar Ahava says that there is yet another explanation: We learned in the mishna that the gestational sac is full of different colors, and if it is so, that there was an embryo there that liquefied, it would all be of one color.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) תַּנְיָא אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר קוֹבֵר מֵתִים הָיִיתִי וְהָיִיתִי מִסְתַּכֵּל בַּעֲצָמוֹת שֶׁל מֵתִים הַשּׁוֹתֶה יַיִן חַי עַצְמוֹתָיו שְׂרוּפִין מָזוּג עַצְמוֹתָיו סְכוּיִין כָּרָאוּי עַצְמוֹתָיו מְשׁוּחִין וְכׇל מִי שֶׁשְּׁתִיָּיתוֹ מְרוּבָּה מַאֲכִילָתוֹ עַצְמוֹתָיו שְׂרוּפִין אֲכִילָתוֹ מְרוּבָּה מִשְּׁתִיָּיתוֹ עַצְמוֹתָיו סְכוּיִין כָּרָאוּי עַצְמוֹתָיו מְשׁוּחִין.

With regard to the effect of drinking wine on a person’s body, it is taught in a baraita that Abba Shaul says: I used to be a gravedigger, and I would observe the bones of corpses. I discovered that the bones of one who drinks too much undiluted wine during his lifetime look burnt, the bones of one who drinks too much diluted wine are black, and the bones of one who drinks the appropriate amount of wine are fat, i.e., full of marrow. And furthermore, I discovered that the bones of anyone who drinks much more than he eats look burnt, the bones of one who eats much more than he drinks are black, and the bones of one who eats and drinks appropriate amounts are fat.
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תניא. אבא שאול אומ׳, קובר מתים הייתי, והייתי מסתכל בעצמותם של מתים, כל מי שהיה שותה יין [חי] עצמותיו שרופים, יין מזוג עצמות⁠[יו] סבוייןא, כראוי ע⁠[צמות]⁠יו משוחין. כל ששתייתו מרובה מאכילתו עצמ⁠[ותי]⁠ו שרופים, אכילתו מרובה משתיתו עצמות⁠[יו] סבואין, כראוי עצמו⁠[ת]⁠יו משוחין.
א. כבכי״מ וכי״ר ב׳. ולפנינו, סכוין. ובערוך ערך סב ג, מזוג במים יותר מדאי סבואין, מלוחלחין הרבה כמו סובא.
ערך גבן
גבןא(בבא קמא קיז.) ר״י גברא סבא הוה והוו מסרחי גביניה. (נדה כד:) וחכ״א כל שאין בו מצורת האדם המצח והגבין והעין (בכורות מג) אין לו גבינין אין לו אלא גבין אחד זהו גבן האמור בתורה פירוש גבות עינים רבי דוסא אומר כל שגביניו שוכבין פי׳ שהן גדולות ותלולות על עיניו. תרגום ירושלמי מפרש גבן ג׳ פי׳ או גבן או דגבינוי חפין עיניו או דלית ליה שיער בגבינוי או דגביח. ס״א או דגביע ותנומ׳ לעפעפיך תרגו׳ ונימת׳ לגביניך׳ ועל תקחך בעפעפיה בגבינהא:
א. [אויגען ברעמען.]
סכויין – שחורין. שמעתי ל״א סכויין בלא מוח ומשיחה אלא יבשה.
מזוג – יותר מדאי.
אכילתו מרובה משתייתו – פי׳ יותר מדאי מרובה על השתיה דהא דרך אכילה להיות מרובה על השתיה כדאמרי׳ בפ״ק דמגילה (דף יב.) והשתיה כדת אין אונס כדת של תורה דאכילה מרובה משתייה דקרבנות יש יותר מנסכים והא דאמרי׳ בערבי פסחים (דף קי.) ובגיטין (דף ע.) אכול שליש ושתה שליש והנח שליש לכשתכעוס תעמוד על מילואך לאו דוקא אלא שבין אכילה ושתיה יהיו שני שלישים.
תוס׳ בד״ה אכילתו מרובה כו׳ אכל שליש ושתה שליש והניח שליש לכשתכעוס כו׳ כצ״ל:
ו ובענין השפעת היין על גוף האדם, תניא [שנויה ברייתא], אבא שאול אומר: קובר מתים הייתי, והייתי מסתכל (מתבונן) בעצמות של המתים. וראיתי כי האדם שבחייו היה שותה יין חי — גרם הדבר לכך שעצמותיו שרופין, וזה השותה יין מזוג במים — עצמותיו סכויין (שחורות), ואילו זה השותה יין כראויעצמותיו משוחין (שמנות, לא יבשות). ועוד למדתי מהתבוננות בעצמות המתים כי כל מי ששתייתו מרובה מאכילתועצמותיו שרופין, ומי שאכילתו מרובה משתייתועצמותיו סכויין, ואילו זה שאכילתו ושתייתו הינן כראויעצמותיו משוחין.
With regard to the effect of drinking wine on a person’s body, it is taught in a baraita that Abba Shaul says: I used to be a gravedigger, and I would observe the bones of corpses. I discovered that the bones of one who drinks too much undiluted wine during his lifetime look burnt, the bones of one who drinks too much diluted wine are black, and the bones of one who drinks the appropriate amount of wine are fat, i.e., full of marrow. And furthermore, I discovered that the bones of anyone who drinks much more than he eats look burnt, the bones of one who eats much more than he drinks are black, and the bones of one who eats and drinks appropriate amounts are fat.
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) תַּנְיָא אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר וְאִיתֵּימָא רַבִּי יוֹחָנָן קוֹבֵר מֵתִים הָיִיתִי פַּעַם אַחַת רַצְתִּי אַחַר צְבִי וְנִכְנַסְתִּי בְּקוּלִית שֶׁל מֵת וְרַצְתִּי אַחֲרָיו שָׁלֹשׁ פַּרְסָאוֹת וּצְבִי לֹא הִגַּעְתִּי וְקוּלִית לֹא כָּלְתָה כְּשֶׁחָזַרְתִּי לַאֲחוֹרַי אָמְרוּ לִי שֶׁל עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן הָיְתָה.

It is taught in a baraita that Abba Shaul says the following, and some say that Rabbi Yoḥanan said it: I used to be a gravedigger. Once I ran after a deer, and I entered the thighbone of a corpse; and it was so large that I ran after the deer for three parasangs inside the thighbone, and although I did not reach the deer, the thighbone did not end. When I came back and related this to the Sages, they said to me: It was evidently the thighbone of Og, king of Bashan, a known giant.
ר׳ חננאלרש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אאבא שאול ואי תימ׳ ר׳ נתןב, קובר מתים הייתי, פעם אחת רצתי אחר צבי ונכנס בקולית של מת כול׳. ושמא תאמר אבא שאול ננס גה.., ארוך בדורו היה, והיה מגיע ....⁠ד לאבא שאול בכתיפיו, וכן הר׳ עקיב׳ היה מגיע לכתפיו של ר׳ טרפון, ור׳ מאיר היה מגיע לכתפיו של ר׳ עקיב׳, ור׳ היה מגיע לכתפיו של ר׳ מאיר, וורב היה מגיע לכתפיו של ר׳, רב יהודה היה מגיע לכתפיו של רב, ורב יהודה ארוך בדורו הוה, ואדא דיילא מגיע לכתפיו,
א. לפנינו, תניא אבא שאול אומר.
ב. בכי״ר ב׳, ר׳ יונתן. ולפנינו ר׳ יוחנן, וראה בגליון הגמרא הג׳ ר״ב רנשבורג.
ג. לא הצלחתי לקרוא תיבה זו.
ד. הסופר השאיר מקום לכשתי תיבות. וצ״ל ר׳ טרפון.
ה. כבכי״ר. ולפנינו ליתא לר׳ עקיבה, אלא ר׳ מאיר היה מגיע לכתפו של ר׳ טרפון.
ו. לפנינו, ר׳ חייא לכתפו של רבי ורב לכתפו של ר׳ חייא.
קולית – עצם הירך.
גמרא תניא אבא שאול אומר ואיתימא ר״י כו׳ פעם אחת נפחתה מערה כו׳ כצ״ל מגמרות ישנות:
קובר מתים כו׳ רצתי אחר צבי ונכנסתי כו׳. הכונה כי צד הטהרה לא תבא לאדם אלא בהתרחק יפה מן צד השמאלית הטומאה כמ״ש בהיפך כטובל ושרץ בידו ומדמה צד הטומאה לקובר מתים שנעשה אבי אבות הטומאה ואמר פ״א הייתי רץ אחר צבי ר״ל לבא לידי טהרה ומדמה לה לצבי חיה טהורה ע״ש הריצה בכ״מ כמו הוי רץ כצבי דהיינו שהצבי שהוא דמיון הטהרה היה רץ מפני ולא הגעתי׳ לפי שהייתי רץ אחריה בקולית שהיא עצמות הטומאה שעדיין לא נתרחקתי מטומאה עד שחזרתי לאחורי להתרחק מהטומאה של עצמית הקולית אז באתי לידי צד הטהרה וא״ל בדמיון קולית ועצמית הטומאה של עוג מלך הבשן שהיה בה מצד הטומאה מן הנפילים בני שמחזאל ועזאל כדאיתא במדרש ונקט בשיעור טומאת קולית ג׳ פרסאות דכן אמרו פ״ח דברכות בעוג שעקר טורא בר שלשה פרסי לזרוק על ישראל דזה לעומת זה עשה אלהים דשיעור מחנה ישראל שהיא מקום טהרה להוציא הטומאה והטמאים מחוץ למחנה היה ג״כ ג׳ פרסאות ובכחו הטומאה בשיעור הזה היה רצונו לבטל כח הטהרה מהם כמפורש בפרק הרואה ע״ש בחידושינו ובדמיון זה קאמר באבשלום שבא מצד הטומאה מצד אמו שהוא בן אשת יפת תואר כמ״ש בחלק שא״ל חושי הארכי לדוד מ״ט נסבת יפת תואר כו׳ והיינו שנפתחה מערת הטומאה תחתי ועמדתי במקום הטומאה בגלגל עינו וכו׳ כמ״ש פ״ק דסוטה שאבשלום תן עיניו במה שאינו שלו ונטה בעיניו לצד הטומאה לשכוב עם נשי אביו ואמר שעמדתי במקום טומאה זו עד חוטמי שהוא מקום שהנשמה הטהורה תלויה בו עד שחזרתי לאחורי להתרחק מטומאה זו לאחוז בצד הטהרה ועליתי ממקום טומאה זו וק״ל:
ועוד תניא [שנויה ברייתא], אבא שאול אומר, ואיתימא [ויש שאומר דבר זה] בשמו של ר׳ יוחנן: קובר מתים הייתי. פעם אחת רצתי אחר צבי, ונכנסתי בתוך קולית (עצם הירך) של מת שהיתה כה גדולה עד שרצתי אחריו עוד שלש פרסאות בתוך עצם הקולית, ואל הצבי לא הגעתי, ואילו הקולית לא כלתה. כשחזרתי לאחורי, וסיפרתי הדברים לחכמים, אמרו לי: קולית זו של עוג מלך הבשן היתה.
It is taught in a baraita that Abba Shaul says the following, and some say that Rabbi Yoḥanan said it: I used to be a gravedigger. Once I ran after a deer, and I entered the thighbone of a corpse; and it was so large that I ran after the deer for three parasangs inside the thighbone, and although I did not reach the deer, the thighbone did not end. When I came back and related this to the Sages, they said to me: It was evidently the thighbone of Og, king of Bashan, a known giant.
ר׳ חננאלרש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) תַּנְיָא אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר קוֹבֵר מֵתִים הָיִיתִי פַּעַם אַחַת נִפְתְּחָה מְעָרָה תַּחְתַּי וְעָמַדְתִּי בְּגַלְגַּל עֵינוֹ שֶׁל מֵת עַד חוֹטְמִי כְּשֶׁחָזַרְתִּי לַאֲחוֹרַי אָמְרוּ עַיִן שֶׁל אַבְשָׁלוֹם הָיְתָה.

It is likewise taught in a baraita that Abba Shaul says: I used to be a gravedigger. Once a burial cave opened up underneath where I was standing, and I found myself standing in the eye socket of a corpse until my nose. When I came back and told this to the Sages, they said to me: It was evidently the eye of Absalom.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ועוד תניא [שנויה ברייתא] בדומה, אבא שאול אומר: קובר מתים הייתי. פעם אחת נפתחה מערה המשמשת לקבורה תחתי וצנחתי אל תוכה, ונמצא שעמדתי בתוך גלגל עינו של מת עד חוטמי, שכה גדולה היתה עין זו. וכשחזרתי לאחורי, וסיפרתי הדברים לחכמים, אמרו לי: עין של אבשלום היתה זו.
It is likewise taught in a baraita that Abba Shaul says: I used to be a gravedigger. Once a burial cave opened up underneath where I was standing, and I found myself standing in the eye socket of a corpse until my nose. When I came back and told this to the Sages, they said to me: It was evidently the eye of Absalom.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) וְשֶׁמָּא תֹּאמַר אַבָּא שָׁאוּל נַנָּס הֲוָה אַבָּא שָׁאוּל אָרוֹךְ בְּדוֹרוֹ הֲוָה וְרַבִּי טַרְפוֹן מַגִּיעַ לִכְתֵפוֹ ור׳וְרַבִּי טַרְפוֹן אָרוֹךְ בְּדוֹרוֹ הֲוָה ור״מוְרַבִּי מֵאִיר מַגִּיעַ לִכְתֵפוֹ רַבִּי מֵאִיר אָרוֹךְ בְּדוֹרוֹ הֲוָה וְרַבִּי מַגִּיעַ לִכְתֵפוֹ רַבִּי אָרוֹךְ בְּדוֹרוֹ הֲוָה.

And lest you say that Abba Shaul was a midget, and therefore he was capable of standing in an eye socket until his nose, Abba Shaul was the tallest person in his generation. And Rabbi Tarfon reached only his shoulder, and Rabbi Tarfon was the tallest person in his generation. And Rabbi Meir reached only the shoulder of Rabbi Tarfon, and Rabbi Meir was the tallest person in his generation. And Rabbi Yehuda HaNasi reached only the shoulder of Rabbi Meir, and Rabbi Yehuda HaNasi was the tallest person in his generation.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ושמא תאמר: אבא שאול ננס הוה [היה], ולכן אירע לו כך — אל תאמר כן, שהרי אבא שאול ארוך בדורו הוה [היה], ור׳ טרפון היה מגיע רק עד לכתפו, ור׳ טרפון עצמו ארוך בדורו הוה [היה], ור׳ מאיר היה מגיע רק עד לכתפו, ור׳ מאיר ארוך בדורו הוה [היה] ורבי מגיע לכתפו, ורבי ארוך בדורו הוה [היה],
And lest you say that Abba Shaul was a midget, and therefore he was capable of standing in an eye socket until his nose, Abba Shaul was the tallest person in his generation. And Rabbi Tarfon reached only his shoulder, and Rabbi Tarfon was the tallest person in his generation. And Rabbi Meir reached only the shoulder of Rabbi Tarfon, and Rabbi Meir was the tallest person in his generation. And Rabbi Yehuda HaNasi reached only the shoulder of Rabbi Meir, and Rabbi Yehuda HaNasi was the tallest person in his generation.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(21) וְרַבִּי חִיָּיא מַגִּיעַ לִכְתֵפוֹ וְרַבִּי חִיָּיא אָרוֹךְ בְּדוֹרוֹ הֲוָה וְרַב מַגִּיעַ לִכְתֵפוֹ רַב אָרוֹךְ בְּדוֹרוֹ הֲוָה וְרַב יְהוּדָה מַגִּיעַ לִכְתֵפוֹ וְרַב יְהוּדָה אָרוֹךְ בְּדוֹרוֹ הֲוָה וְאַדָּא דַּיָּילָא מַגִּיעַ לִכְתֵפוֹ

The Gemara continues: And Rabbi Ḥiyya reached only the shoulder of Rabbi Yehuda HaNasi, and Rabbi Ḥiyya was the tallest person in his generation. And Rav reached only the shoulder of Rabbi Ḥiyya, and Rav was the tallest person in his generation. And Rav Yehuda reached only the shoulder of Rav, and Rav Yehuda was the tallest person in his generation. And Adda the attendant [dayyala] reached only the shoulder of Rav Yehuda,
הערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך אבא
אבאאקיים אמר ליה אימא קיימת פי׳ בלשון תימה השיבו כלומר ואימא קיימת כלומר נח נפשהון דתרווייהו רבי׳ חננאל פי׳ שאל רבי חייא לרב בן אחיו ובן אחותו כשעלה לארץ ישראל שאלו אבא קיים כלומר אבי חי הוא לא ביקש רב לומר כי מת א״ל אבי שלי חי הוא כלומר אביך אינו חי וכן השיב לו על אמו בלשון הזה ומסתברא שלא היה שונה כמו שכתוב בספרינו אלא כך אמר לו אבא קיים אמר לו אבא קיים אימא קיימת אמר לו אימא קיימת. פי׳ אחד מן חסידי מגנצא שאלו על איבו ועל מרתא שהיו אחיו ואחותו. כדגרסינן (סנהדרין ה.) איבו וחנה ושילת ומרתא ורבי חייא כלהו אחי הוו זה ג״כ (פסחים ד. ובמועד קטן כ. ובחולין כד:) אבא ממשפחת בריאין הוה. (חולין קלז) מאן ריש סדרא בבבל אבא אריכא. (ברכות מז.) ארדיליא לי וגוזליא לאבא (חולין מה) אי הכי אמר אבא לא ידע בטריפות כלום פי׳ אבא אריכא הוא רב ולמה קראו ארוך בדורו כמפורש במסכת נדה (נדה כד:). אבותיכם איה הם (סנהדרין ק״ה. בגמרא דג׳ מלכים בחלק) אמר רב תשובה נצחת השיבתו כנסת ישראל לנביא אומר להן נביא לישראל אבותיכם שחטאו איה הם אמרו לו והנביאים הלעולם יחיו. בר אבהן ובר אוריין (מנחות נג):
ערך אפקותא
אפקותאבדדיקלא בגמ׳ דחבילי קש (סוכה יג) (נדה כד) בגמר׳ וחכמים אומרים פי׳ ראש הדקל שיש בו חריות הרבה פ״א הצואר של דקל שנחתך מן הדקל והחריות עמו דבוקין תרגום ותשבר מפרקתו ואתתברת אפקותיה:
ערך גבן
גבןג(בכורות מג:) כל שיש ב׳ גבין ושני שדרות: (חולין נט.) בגמרא סימני חיה. (נדה כד) וחכמים אומרים כל שאין בו מצורת האדם השסועה בריה שיש לה שני גבין ושני שדרות רב סבר בריה בעלמא ליכא וכו׳ (בהמפלת):
ערך זג
זגד(שבת קלד.) והיכא דזייג ליקרעיה בסערתא (פסחים עד:) אי לאו דחזיתיה דזיג כזוזא חיורא לא אכלי (חולין עו) כיון דזיגי אף על גב דלא חוורי אמרירבואתא דלית הלכתא כמר בר רב אשי לא בהאי ולא באפוכי שבועתא וסימנך הפך לבן כלומר אפוכי שבועה וחיוורי דגידים. (נדה כד) ההי׳ שפירא דאתאי לקמיה דמר שמואל ומתח ליה חוט השער׳ מהאי גיסא וחזייה באידך גיסא אמר אם איתא דולד הוא לא הוה זיג כולי האי פי׳ צלול. ורחצת קרבו תרגום ירושלמי ותשזג בני גווה. רחץ במים תרגום ירושלמי שזג במיא (א״ב תרגום בפסוק כשבת המלך אחשורוש בני זוגיתא פירוש מרחץ):
ערך מסמס
מסמסה(חולין ד.) ודלמא סימנא הוה ליה בגויה אמר רב משרשיא דמסמסי ליה מסמוסי פי׳ מלכלכו שלא ישאר בו סימן. (חולין כח.) ההוא בר אווזא דהוה בי רב אשי על לביני קני אתא כי ממסמס קיעיה דמא נתמסמס הבשר רואין אותו כאלו אינו היכי דמי נתמסמס כל שהרופא גורדו מעמידו על בשר חי. (חולין עה) הומרך פסול נתמסמס פסול כבר פירשנו בערך מז. (נדה כד) איתמר המפלת שפניו מוסמסין. פי׳ שבשר פניו נימוק תחת העור. פ״א כגון כלי מתכות שנצרף:
ערך סנדל
סנדלו(משנה עדיות פ״ב על הסנדל של סיידים שהוא טמא מדרס פי׳ לאחר גמר בניין סדין את הכותל בסיד בלוח שהוא כשיעור סנדל ויש בו רצועות שאוחזין בהן ומעבירו על הסיד כמה פעמים עד שנעשה שעיע פ״א כלי שיש לבנאים שדומה לסנדל ויש שעושין של ברזל ויש שעושין של עץ ובשעת שטחין הבית מחליקין בו וכגון זה כף של סיידים שפירשנו בערך כף. פ״א פועלין המסיידין בתים עושין להן סנדלים בשביל הסיד שהוא חם וקשה לרגל או למנעל. (אהלות פי״א) סנדל של עריסה שפחתו פי׳ כשרגלי המטה אינן שוין משים חתיכת לוח תחת רגל הגבוה ואותה חתיכה מצד אחת עבה ומצד אחת דקה ואותו לוח נקרא סנדל (כלים פי״ד) סנדל בהמה של מתכת טמאים (שבת נט.) פי׳ למאי חזי א״ר לשתות בו מים במלחמה וכו׳. (פרה פרק ב) עשה לה סנדל בשביל שלא תחליק פי׳ פרסותיה של פרה הן סדוקות וכשהיא הולכת בחלקלקות נופלת לפיכך עושין לה סנדל שלא תחליק (נגעים פי״ג) סנדליו וטבעותיו בידיו (שבת ס׳:) אבל לא בסנדל מסומר גמ׳ מאי טעמא גזרו ביה רבנן משום מעשה שהיה כמפורש (יבמות קב) סנדל התפור בפשתן אין חולצין בו (בכורות מ כריתות ז) (נדה כד) המפלת סנדל או שליא פי׳ חתיכה של בשר כצורת סנדל (יבמות קג:) סנדל של נחת של עבודת אלילים לא תחלוץ פי׳ סנדל שאלילים נחה עליו לא תחלוץ כמו כן לכתחילה (משנה אבות פרק ד) רבי יוחנן הסנדלר פי׳ עושה סנדלים (א״ב פי׳ בל׳ יוני ורומי מין מנעל והאומן העושה מנעלים אלו נקרא סנדלר תרגום ירושלמי ועד שרוך נעל ועד רצועא דסנדלא):
ערך רקם
רקםז(חולין סד.) שאם ריקמה וניקבה תטמא בכעדשה. (חולין קכו:) ביצת השרץ המרוקמת טהורה ניקבה כל שהיא טמאה (נדה כד) אם היתה מרוקמת תשב לזכר ולנקב הפי׳ אם היתה אותה החתיכה מרוקמת מצוירת כצורת אדם ואין בה לא סימן זכר ולא סימן נקבה סופרת לזכר ולנקבה (נדה לא) רקמתי בתחתיות ארץ רדתי לא נאמר אלא רקמתי פי׳ לא נגמרה ריקום הצורה אלא במדור התחתון שהוא תחתיות ארץ המחושקה ברקמי זהב כבר פי׳ בערך רם (יומא עב) רוקם מעשה מחט לפיכך פרצוף אחד חושב מעשה אורג לפיכך ב׳ פרצופין:
ערך שדר
שדרח(בבא בתרא קג. ערכין כד) הנהו שדרי דארעא מיקרו פירוש רכסי הארץ כדכתיב והרכסים לבקעה ועיקרו מלשון שדרה (חולין נט:) השסועה בריה בפני עצמה היא שיש לה ב׳ גבין וב׳ שדרות (נדה כד) אתמר המפלת בריה שיש לה ב׳ גבין וב׳ שדרות פי׳ בערך שסע (חולין קיח) הכא נמי בשדרה ומשום שומר פי׳ שדרה של שבלת החטים:
ערך שליה
שליהט(נדה כד) סנדל או שליה (גמ׳) ת״ר שליה תחילתה דומה כחוט של ערב וסופה כתורמוס חלולה כחצוצרת ואין שליה פחותה מטפח וה׳ שיעורן טפח שליה שופר שדרו של לולב עיין בערך חמש (חולין עז.) השוחט את הבהמה ומצא בה שליה נפש היפה תאכלנה פי׳ כדכתיב ובשליתה היוצאת מבין רגליה:
א. [פאטר.]
ב. [דר שפיץ פון דעם בוים.]
ג. [ריקן. הויקער.]
ד. [לויטער, דורך זיכטיג.]
ה. [צוזאממען דריקען.]
ו. [שוחא מוט האלץ זאהלע.]
ז. [געבילדעט.]
ח. [שראללע, קליינע געבירגע.]
ט. [נאך געבורט.]
דיילא – שמש דרבנן ואדא שמו.
ור׳ חייא מגיע לכתפו, ור׳ חייא ארוך בדורו הוה [היה] ורב מגיע לכתפו, ורב ארוך בדורו הוה [היה] ורב יהודה מגיע לכתפו, ורב יהודה ארוך בדורו הוה [היה] ואדא דיילא (השמש) מגיע לכתפו,
The Gemara continues: And Rabbi Ḥiyya reached only the shoulder of Rabbi Yehuda HaNasi, and Rabbi Ḥiyya was the tallest person in his generation. And Rav reached only the shoulder of Rabbi Ḥiyya, and Rav was the tallest person in his generation. And Rav Yehuda reached only the shoulder of Rav, and Rav Yehuda was the tallest person in his generation. And Adda the attendant [dayyala] reached only the shoulder of Rav Yehuda,
הערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

נדה כד: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים נדה כד:, עין משפט נר מצוה נדה כד: – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ר׳ חננאל נדה כד: – מהדורת הרב ישראל ברוך הלוי סאלאוויציק, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס נדה כד:, רש"י נדה כד:, תוספות נדה כד:, רשב"א נדה כד: – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי נדה כד: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), תוספות רא"ש נדה כד:, ריטב"א נדה כד:, מהרש"ל חכמת שלמה נדה כד:, מהרש"א חידושי הלכות נדה כד:, מהרש"א חידושי אגדות נדה כד:, פירוש הרב שטיינזלץ נדה כד:, אסופת מאמרים נדה כד:

Niddah 24b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Niddah 24b, Ein Mishpat Ner Mitzvah Niddah 24b, R. Chananel Niddah 24b, Collected from HeArukh Niddah 24b, Rashi Niddah 24b, Tosafot Niddah 24b, Rashba Niddah 24b, Meiri Niddah 24b, Tosefot Rosh Niddah 24b, Ritva Niddah 24b, Maharshal Chokhmat Shelomo Niddah 24b, Maharsha Chidushei Halakhot Niddah 24b, Maharsha Chidushei Aggadot Niddah 24b, Steinsaltz Commentary Niddah 24b, Collected Articles Niddah 24b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144