×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) תַּלְמוּד לוֹמַר {שמות כ״ט:ל׳} שִׁבְעַת יָמִים יִלְבָּשָׁם הַכֹּהֵן תַּחְתָּיו מִבָּנָיו אֲשֶׁר יָבֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד מִי שֶׁרָאוּי לָבֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וְאִם אִיתָא מִיחְזֵא חֲזֵי.
therefore, the verse states: “Seven days shall he wear them, the one who serves in his stead from among his sons, who comes into the Tent of Meeting to serve in the Sanctuary” (Exodus 29:30). The verse describes a son serving in the place of his father, indicating that the position is inherited. The conclusion of the verse implies that the rule that a son inherits his father’s position applies only to a High Priest who is fit to enter the Tent of Meeting, but not to the priest anointed for war. Based on this baraita, the following challenge is posed: And if it is so, since the priest anointed for war also serves wearing the same garments as the High Priest, he is also fit to enter the Tent of Meeting and should bequeath his position to his son.
רש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
תלמוד לומר אשר יבא אל אהל מועד מי שראוי לבא אל אהל מועד – לכפר בקודש ביום הכפורים עליו אני אומר לך תחתיו מבניו שבנו יהיה תחתיו יצא זה שאינו ראוי וכו׳ דלאו כהן גדול הוא.
ואם איתא – דבח׳ בגדים הוא משמש כל השנה האי נמי מיחזא חזי דכתיב ביוה״כ וכפר הכהן אשר ימשח אותו ואשר ימלא את ידו וכל מילוי ידים על ידי הבגדים הוא כדכתיב ובגדי הקדש אשר לאהרן (שמות כט).
ולא כהן הדיוט משום מעלין בקדש ולא מורידין תימה מאי זה טעם היה לנו להורידו דהא לא דמי למשיח שעבר וכל היכא דליכא טעמא הוה ליה מחוסר בגדים. תירץ ריב״א דמיירי שהיה זקן או חולה שאינו ראוי לצאת במלחמה ומושחין כהן אחר ואפילו הכי אין מורידין אותו מקדושת כהונתו לפי שמעלין בקדש ולא מורידין.
ה״ג דברים שבין כ״ג לכהן הדיוט פר הבא על כל המצות. והכי פירושו פר כהן משיח הבא על כל המצות דאלו פר העדה ליכא למימר דההוא צבור מייתו ליה ואי להקרבתו הא קי״ל דקרב אפילו בכהן הדיוט כדאיתא בת״כ. הלכך מאן דגריס פר כהן משיח ופר הבא ע״כ המצוות טועה הוא ובמסכת מגלה תנן אין בין כהן משיח למרובה בגדים אלא פר הבא ע״כ המצות והיינו פר הכהן משיח כדפריש׳. ובתוספת׳ נמי כך הגרסא כמו שכתבנו וכן פי׳ בתוס׳.
תלמוד לומר: ״שבעת ימים ילבשם הכהן תחתיו מבניו אשר יבא אל אהל מועד לשרת בקודש״ (שמות כט, ל) — דווקא מי שראוי לבא אל אהל מועד, שהוא הכהן הגדול שנכנס לפני ולפנים — הוא בלבד מוריש גדולתו לבניו. ואם איתא [ואם יש] מקום להנחה שכהן משוח מלחמה אף הוא משמש בשמונה בגדים מיחזא חזי [הרי ראוי אף הוא] ליכנס לפנים!
therefore, the verse states: “Seven days shall he wear them, the one who serves in his stead from among his sons, who comes into the Tent of Meeting to serve in the Sanctuary” (Exodus 29:30). The verse describes a son serving in the place of his father, indicating that the position is inherited. The conclusion of the verse implies that the rule that a son inherits his father’s position applies only to a High Priest who is fit to enter the Tent of Meeting, but not to the priest anointed for war. Based on this baraita, the following challenge is posed: And if it is so, since the priest anointed for war also serves wearing the same garments as the High Priest, he is also fit to enter the Tent of Meeting and should bequeath his position to his son.
רש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק הָכִי קָאָמַר כׇּל שֶׁעִיקַּר מְשִׁיחָתוֹ לְאֹהֶל מוֹעֵד יָצָא זֶה שֶׁעִיקַּר מְשִׁיחָתוֹ לְמִלְחָמָה.

Rav Naḥman bar Yitzḥak said that this is what the baraita is saying: The rule that a son inherits his father’s position applies to anyone for whom the primary purpose of his anointment is to come and serve in the Tent of Meeting. That excludes this priest for whom the primary purpose of his anointment is for war.
ר׳ חננאלפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ושני רב נחמן בר יצחק ה״ק מי שעיקר משיחתו לאהל מועד יצא זה שעיקר משיחתו למלחמה. ואותבינן תוב והתניא משוח מלחמה אינו משמש לא בשמנה ולא בארבעה ודחינן כי תניא ההיא דחייש משום איבה דכ״ג. לפיכך תני אינו משמש בח׳.
אמר רב נחמן בר יצחק: הכי קאמר [כך אמר, כך יש להבין]: כל שעיקר משיחתו היא כדי להכנס לאהל מועד לצורך עבודה, יצא זה שעיקר משיחתו לצורך המלחמה.
Rav Naḥman bar Yitzḥak said that this is what the baraita is saying: The rule that a son inherits his father’s position applies to anyone for whom the primary purpose of his anointment is to come and serve in the Tent of Meeting. That excludes this priest for whom the primary purpose of his anointment is for war.
ר׳ חננאלפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) מֵיתִיבִי מְשׁוּחַ מִלְחָמָה אֵינוֹ מְשַׁמֵּשׁ לֹא בְּאַרְבָּעָה כְּכֹהֵן הֶדְיוֹט לֹא בִּשְׁמוֹנָה כְּכֹהֵן גָּדוֹל.

The Gemara raises an objection to Rav Dimi’s claim: It was taught in a baraita that the priest anointed for war serves neither in four garments, like a common priest, nor in eight garments, like a High Priest.
ר׳ חננאלפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
איני והתניא יכול יהא בן [של] משוח מלחמה עומד תחתיו כדרך שבן כ״ג עומד תחתיו כו׳ ואם איתא משוח מלחמה נמי בא אל אהל מועד שהוא משמש בח׳ בגדים.
מיתיבי [מקשים] הלא שנינו בברייתא: כהן משוח מלחמה אינו משמש לא בארבעה בגדים ככהן הדיוט, ולא בשמונה ככהן גדול.
The Gemara raises an objection to Rav Dimi’s claim: It was taught in a baraita that the priest anointed for war serves neither in four garments, like a common priest, nor in eight garments, like a High Priest.
ר׳ חננאלפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי אֶלָּא זָר מְשַׁוֵּית לֵיהּ אֶלָּא כְּכֹהֵן גָּדוֹל מִשּׁוּם אֵיבָה כְּכֹהֵן הֶדְיוֹט מִשּׁוּם מַעֲלִין בַּקֹּדֶשׁ וְלֹא מוֹרִידִין.

Abaye said to him: Would you make him like a non-priest? If he dresses like neither a High Priest nor a common priest, then effectively he is like a non-priest, but that is certainly not true. Rather, the meaning of the baraita is that the priest anointed for war does not dress like a High Priest due to the animosity that could be caused between him and the High Priest if they both wore similar garments. Therefore, although according to Torah law the priest anointed for war should dress like a High Priest, the Sages decreed that he should not, out of concern that animosity might result. And he does not dress like a common priest, due to the principle: One elevates to a higher level in matters of sanctity and one does not downgrade. Since the priest anointed for war attained the level of sanctity of a High Priest, he may not now be demoted to serve as an ordinary priest and dress accordingly.
רש״יתוספות ישניםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
משום איבה – אבל מדאורייתא חזי.
ככהן הדיוט משום מעלין בקדש ולא מורידין כו׳. תימה אדרבה לימא טעמא משום דהוי מחוסר בגדים ובשלמא לעיל פ״ק (דף יב:) גבי משוח שעבר לא ק״ל משום דביד בית דין להורידו כדפרישי׳ לעיל אבל הכא למה יורידוהו ואומר רבי כגון שאם זקן הוה ואינו יכול עוד לצאת ולבא למלחמה מושחין כהן אחר ולכך אין הראשון משמש בארבעה כלים אלא משום מעלין בקדש ולא מורידין:
אמר ליה [לו] אביי: מכאן אין להביא ראיה, שכן על דין זה גופו יש לתמוה, שהרי אלא כזר משוית ליה [עושה אתה אותו], שאם אינו לא כהן גדול ולא כהן הדיוט, נמצא שאינו כהן כלל! אלא הטעם אחר הוא: ככהן גדול אינו משמש — משום איבה, שלא תהא איבה בין שני אנשים הלבושים בבגדי כהונה גדולה לפיכך תיקנו שלא יעבוד במקדש, ואילו בארבעה בגדים ככהן הדיוט אינו משמש, משום הכלל: מעלין בקדש ולא מורידין. וכיון שזכה להיות ככהן גדול — שוב אינו יכול לשמש ככהן הדיוט.
Abaye said to him: Would you make him like a non-priest? If he dresses like neither a High Priest nor a common priest, then effectively he is like a non-priest, but that is certainly not true. Rather, the meaning of the baraita is that the priest anointed for war does not dress like a High Priest due to the animosity that could be caused between him and the High Priest if they both wore similar garments. Therefore, although according to Torah law the priest anointed for war should dress like a High Priest, the Sages decreed that he should not, out of concern that animosity might result. And he does not dress like a common priest, due to the principle: One elevates to a higher level in matters of sanctity and one does not downgrade. Since the priest anointed for war attained the level of sanctity of a High Priest, he may not now be demoted to serve as an ordinary priest and dress accordingly.
רש״יתוספות ישניםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אֲמַר לֵיהּ רַב אַדָּא בַּר אַבָּא לְרָבָא וְהַאי תַּנָּא דְּלֵית לֵיהּ אֵיבָה וְלָא קָא מְשַׁמֵּשׁ.

Rav Adda bar Abba said to Rava: But there is this tanna of the following baraita who does not accept the concern of animosity as a reason to prevent one from wearing similar garments, and yet even according to him the priest anointed for war does not serve wearing the eight garments. Clearly, there must be a different reason.
ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והא האי תנא דלא חייש לאיבה דקתני וכולן אלו י״ו דברים שבין כ״ג המשוח בשמן המשחה לכהן הדיוט והן פר הבא על כל המצות ופר יום הכיפורים.
דלית ליה איבה – דלא חייש לאיבה.
ולא קמשמש – כלומר וקאמר דלא משמש משוח מלחמה בשמונה.
אמר ליה [לו] רב אדא בר אבא לרבא: והאי תנא [והרי יש תנא זה] דלית ליה [שאין לו], שאינו מקבל את הנימוק של איבה, ואף לדבריו כהן משוח מלחמה לא קא [אינו] משמש בשמונה בגדים.
Rav Adda bar Abba said to Rava: But there is this tanna of the following baraita who does not accept the concern of animosity as a reason to prevent one from wearing similar garments, and yet even according to him the priest anointed for war does not serve wearing the eight garments. Clearly, there must be a different reason.
ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) דְּתַנְיָא דְּבָרִים שֶׁבֵּין כֹּהֵן גָּדוֹל לְכֹהֵן הֶדְיוֹט פַּר כֹּהֵן מָשִׁיחַ וּפַר הַבָּא עַל כׇּל הַמִּצְוֹת וּפַר יוֹם הַכִּפּוּרִים וַעֲשִׂירִית הָאֵיפָה.

As it was taught in a baraita: The matters in which there are differences between a High Priest and a common priest are as follows:
The bull of the anointed priest, also called the bull brought for all the mitzvot, which is brought for unwittingly deciding and following an erroneous halakhic ruling in a case for which one would be liable to receive the penalty of karet had he committed it intentionally;
And the bull of Yom Kippur;
And the tenth of an ephah that the High Priest offers each day.
Only the High Priest brings the above offerings.
ר׳ חננאלרש״יתוספות ישניםבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ועשירית האיפה לא פורע ולא פורם אבל (פורע) [פורם] מלמטה וכהן הדיוט מלמעלה.
פר כהן משיח לא גרסינן – דהיינו פר הבא על כל המצות כהן משיח שחטא בהעלם דבר ועשה דבר שחייבין על זדונו כרת מביא פר וההדיוט מביא כשבה או שעירה כשאר יחיד שבישראל.
ועשירית האיפה – שבכל יום כדכתיב הכהן המשיח תחתיו מבניו יעשה אותה (ויקרא ו).
פר כהן משיח ופר הבא על כל המצות. רש״י לא גרס פר כהן משיח דהיינו פר הבא על כל המצות והדין עמו דבסיפא לא הזכיר אלא פר הבא על כל המצות וליכא למימר דפר הבא על כל המצות היינו פר העלם דבר של ציבור שבא על כל המצות דהא [בת״כ מרבינן] דמייתי לה אפילו כהן הדיוט ותנן נמי במגילה (דף ט:) אין בין כהן משוח למרובה בגדים אלא פר הבא על כל המצות ולא גרסינן פר כהן משיח ופר הבא על כל המצות וגם בתוספתא דהוריות (פ״ב) גרס כגירסת רש״י ובגמרא דפרק בתרא דהוריות (דף יב.) מוכח דפר הבא על כל המצות ששונה שם במשנה שחלוקין בו כהן משוח ומרובה בגדים היינו פר דכהן גופיה מביא לכפרתו הגי׳ מ״ר:
דברים שבין כ״ג לכהן הדיוט שכ״ג מביא קרבן פר על שגגת כרת כדכתיב בפרשת אם הכהן המשיח וכו׳ והדיוט כשבה או שעירה כשאר יחידים וגירסא הנכונה פר הבא על המצות או פר כהן משיח אבל מי שגורס את שניהם שבוש הוא וכן שכהן גדול מקריב פר משלו ביום הכפורים ומביא בכל יום עשירית האיפה למנחת חבתים וכהן הדיוט אינו מביאה אלא ביום שנתחנך וכן שכהן גדול אינו פורע ר״ל שאינו מגדל פרע שלשים יום אף באבילות ואפילו לא היה בא למקדש אבל כהן הדיוט אינו אסור אלא בשעת ביאה למקדש ולא פורם ר״ל קורע אלא שפורם למטה בשולי בגדיו וכהן הדיוט מלמעלה ואינו מיטמא לקרוביו אפילו לאב ואם והדיוט מטמא לקרובים האמורים בתורה וכן מצווה על הבתולה ומוזהר על האלמנה והרוצח והוא שהמית בשוגג וגלה לערי מקלט חוזר במיתתו ומקריב אונן ר״ל שאפילו מת לו מת אינו מניח עבודתו אלא שאינו אוכל בקדשים כל אותה הלילה ומקריב בראש והוא שאומר עולה זו אני מקטיר חטאת זו אני מקריב ואינו צריך פייס ונוטל חלק בראש לומר חטאת זו או אשם זה אני אוכל ועובד בשמנה בגדים וכל עבודת יום הכפורים אינה כשרה אלא בו אבל חייב הוא על שגגת טומאת מקדש וקדשיו קרבן כשאר בני אדם וכל שביארנו שנוהג בכ״ג אין בו חלוק בין משוח בשמן המשחה למרובה בגדים והם הכהנים שנתמנו אחר שנגנזה צלוחית של שמן המשחה מיאשיה ואילך חוץ מפר הבא על מצות שנאמר בו בהדיא והכהן המשיח ואע״פ שבמנחת חביתין נאמר [גם] כן המשיח בתורת כהנים הביאוהו ממה שנאמ׳ בו והכהן וכולם נוהגות במשוח שעבר מחמת שלא נתמנה אלא לפיסולו של ראשון וכשחזר הראשון לעבודתו זה עובר ואם בא לשמש כל דיני כהונה גדולה עליו חוץ מפר יום הכפורים ועשירית האיפה שבכל יום ומפני שאי אפשר להביא מהן שתים וכלם אינן נוהגות במשוח מלחמה חוץ מחמשה האמורות בפרשת והכהן הגדול מאחיו והם לא פורע ולא פורם ואין מיטמא לקרובים ומצווה על הבתולה ומוזהר על האלמנה ושאר דברים אין בו דין כהונה גדולה כלל אלא שיש פוסקין ששואלין לו לישאל באורים ותומים וכשהוא נשאל צריך ללבוש שמונה בגדים ככהן גדול שהרי הם בחשן ומשוח שעבר מיהא לא ישמש לכתחלה אא״כ ברשות משום איבה ר״ל שלא יקנא בו כהן גדול:
כל שהכהן נשאל באורים והוא בא להשיב מה שראה לנשאל אינו צריך לפרט בתשובתו כה אמר ד׳ אלא שיאמר מה שהאותיות מורות לבד שהוא תשובת עצם הענין כגון עלה והצלת רדוף כי השג תשיג והצל תציל ואע״פ שגזרת נביא שהיא לרעה חוזרת בתשובה כדרך שאתה מוצא בנינוה גזרת אורים ותומים אינה חוזרת שלא היו שואלים אלא לדבר בחון ואין הלב פנוי לתשובה גמורה כל כך ושאר דברים שבצורת השאלה ועניניה האמורים בסוגיא כבר ביארנום במשנה:
ונשלם הפרק תהלה לאל:
פרק אחרון של מסכת יומא:
יום הכפורים וכו׳ כבר ביארנו בפתיחת המסכתא על החלק הרביעי ממנה שבא לבאר דברים שבעינוי וטכסיסי התשובה והתפלה ושזה הפרק אמנם יבא לבאר אלו הענינים ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לשלשה חלקים הראשון לבאר שחמשה ענויים בכלליהם ופרטיהם ועונש העובר עליהם השני לבאר בו מי שהוא חייב (בענינים) [בעינוים] אלו ומי הוא שנפטר מהם ובכלל זה שיש שם צדדים שאף האחרים רשאים לחלל קדושת היום עליו השלישי לבאר ענייני התשובה ויום הכפורים על איזה צד מכפר ובכלל זה סדור התפלות ותכונתם זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שיבואו בו דברים על ידי גלגול כענין סוגיית התלמוד על הדרך שקדם וכמו שיתבאר:
דתניא כן שנינו בברייתא]: מה הן הדברים שבין כהן גדול לכהן הדיוט? פר כהן משיח ופר הבא על כל המצות שכהן גדול מביא על שגגתו בדבר שעל זדונו חייב כרת, ופר יום הכפורים, ועשירית האיפה שכהן גדול מביא בכל יום.
As it was taught in a baraita: The matters in which there are differences between a High Priest and a common priest are as follows:
The bull of the anointed priest, also called the bull brought for all the mitzvot, which is brought for unwittingly deciding and following an erroneous halakhic ruling in a case for which one would be liable to receive the penalty of karet had he committed it intentionally;
And the bull of Yom Kippur;
And the tenth of an ephah that the High Priest offers each day.
Only the High Priest brings the above offerings.
ר׳ חננאלרש״יתוספות ישניםבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) לֹא פּוֹרֵעַ וְלֹא פּוֹרֵם אֲבָל פּוֹרֵם הוּא מִלְּמַטָּה וְהַהֶדְיוֹט מִלְמַעְלָה וְאֵין מִטַּמֵּא לִקְרוֹבָיו וּמְצֻוֶּוה עַל הַבְּתוּלָה וּמוּזְהָר עַל הָאַלְמָנָה וּמַחֲזִיר אֶת הָרוֹצֵחַ.

In addition, when in mourning, a High Priest does not let his hair grow wild, nor does he rend his clothing in the way other mourners do. But he does rend his clothing from below, in a place that is not noticeable, while the common priest rends from above in the normal manner.
And he may not become ritually impure in the event of the death of his close relatives, but a common priest may.
And he is commanded to marry a virgin, and he is prohibited from marrying a widow, in contrast to a common priest who is prohibited to marry only a divorcee.
And his death allows the return of the accidental killer from the city of refuge.
ר׳ חננאלרש״יתוספות רי״דריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואין מטמא לקרוביו. ומצווה על הבתולה. ומוזהר באלמנה ומחזיר הרוצח ומקריב אונן ואינו אוכל ומקריב חלק בראש ונוטל חלק בראש ומשמש בח׳ ופטור על טומאת מקדש וקדשיו וכל עבודות יום הכיפורים אינה כשירה אלא בו.
לא פורע – ראשו לגדל שיער מחמת אבילות.
מלמטה – שיפולי בגדיו.
ואינו מטמא לקרוביו – אבל הדיוט מטמא לאותן האמורין בפרשה.
ומצווה על הבתולה – בעשה.
ומוזהר על האלמנה – בלאו.
ומחזיר את הרוצח – במיתתו.
ומחזיר את הרוצח – פירש המורה: ומחזיר את הרוצח במיתתו. ואינו נראה לי דהאי חזרה לאו אעירו קאי אלא אעיר מקלט ובחיי כהן כדתנן במכות בפ׳ אלו הן הגולין אמר ר׳ יוסי בר׳ יהודה בתחלה אחד שוגג ואחד מזיד מקדימין לערי מקלט ובית דין שולחין ומביאין אותו משם מי שנתחייב מיתה הרגוהו ושלא נתחייב מיתה פטרוהו ומי שנתחייב גלות מחזירין לו אותו למקומו שנאמר והשיבו אותו העדה אל עיר מקלטו אשר נס שמה אחד המשוח בשמן המשחה ואחד מרובה בגדים ואחד שעבר ממשיחותו מחזירין את הרוצח ר׳ יהודה אומר אף משוח מלחמה מחזיר את הרוצח.
ומחזיר את הרוצח – טעמיה מפרש במסכת הוריות והא האי תנא לית ליה איבה מדקתני דכהן שעבר משמש בח׳ בגדים. ואפ״ה ס״ל דמשוח מלחמה אינו משמש בח׳.
כי לית ליה איבה בדכוותיה דהיינו כהן שעבר שנתכהן לעמד במקומו בזוטר מיניה דהיינו משוח מלחמה אית ליה איבה.
וכן, הכהן הגדול לא פורע (מגדל פרע שער ראשו) לאות אבל, ולא פורם בגדו כאחרים בשעת אבילות, אבל פורם הוא הכהן הגדול את בגדיו מלמטה, במקום שאינו ניכר, וההדיוט פורם מלמעלה. ואין מטמא הכהן הגדול לקרוביו, אבל ההדיוט מותר להטמא לקרובים. ומצווה הכהן הגדול בבואו לשאת אשה, על נשיאת הבתולה דווקא, ולא בעולה, ומוזהר באיסור לא תעשה שלא לשאת את האלמנה, ומחזיר במותו את הרוצח בשגגה מעיר המקלט,
In addition, when in mourning, a High Priest does not let his hair grow wild, nor does he rend his clothing in the way other mourners do. But he does rend his clothing from below, in a place that is not noticeable, while the common priest rends from above in the normal manner.
And he may not become ritually impure in the event of the death of his close relatives, but a common priest may.
And he is commanded to marry a virgin, and he is prohibited from marrying a widow, in contrast to a common priest who is prohibited to marry only a divorcee.
And his death allows the return of the accidental killer from the city of refuge.
ר׳ חננאלרש״יתוספות רי״דריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) וּמַקְרִיב אוֹנֵן וְאֵינוֹ אוֹכֵל וְאֵינוֹ חוֹלֵק וְנוֹטֵל חֵלֶק בָּרֹאשׁ וּמַקְרִיב חֵלֶק בָּרֹאשׁ וּמְשַׁמֵּשׁ בִּשְׁמֹנָה כֵּלִים וּפָטוּר עַל טוּמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו וְכׇל עֲבוֹדוֹת יוֹם הַכִּפּוּרִים אֵינָן כְּשֵׁירוֹת אֶלָּא בּוֹ.

And he sacrifices offerings even when he is an acute mourner, i.e., on the first day of his mourning, but he may not eat from the offerings on that day and he may not take a portion from them.
And he takes his portion first from any offering of his choice.
And he has the first right to sacrifice any offering he wants.
And he serves wearing eight garments.
And he is exempt from bringing an offering for unwittingly causing ritual impurity to the Temple and its sacred objects.
And all parts of the Yom Kippur service are valid only when performed by him.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומקריב אונן – דכתיב ומן המקדש לא יצא (ויקרא כא) כדפרישית בפרק קמא (דף יג:).
ואינו אוכל – כלומר אף על פי שהוא חלוק מן ההדיוט לענין הקרבה שוה הוא לו לענין אכילה.
ואינו חולק – כשהוא אונן לאכול לערב כשתעבור האנינות דאמרינן בזבחים פרק טבול יום (דף צט.) הראוי לאכילה חולק שאינו ראוי לאכילה אינו חולק.
ומקריב חלק בראש – מפורש בפ״ק (דף יד.).
ופטור על טומאת מקדש – בהוריות נפקא לן מקרא בפרק בתרא וכולה הך מתניתא מפרש לה התם.
ומקריב אונן ביום האבילות הראשון, אבל אינו אוכל בקדשים באותו יום ואינו חולק באותו יום בקדשים, ונוטל הכהן הגדול חלק בראש מכל קרבן שירצה ואף מקריב חלק בראש בכל קרבן שירצה. ומשמש בשמנה כלים (בגדים) ופטור על טומאת מקדש וקדשיו, וכל עבודות יום הכפורים אינן כשירות אלא בו.
And he sacrifices offerings even when he is an acute mourner, i.e., on the first day of his mourning, but he may not eat from the offerings on that day and he may not take a portion from them.
And he takes his portion first from any offering of his choice.
And he has the first right to sacrifice any offering he wants.
And he serves wearing eight garments.
And he is exempt from bringing an offering for unwittingly causing ritual impurity to the Temple and its sacred objects.
And all parts of the Yom Kippur service are valid only when performed by him.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) וְכוּלָּן נוֹהֲגוֹת בִּמְרוּבֵּה בְּגָדִים חוּץ מִפַּר הַבָּא עַל כׇּל הַמִּצְוֹת.

And all these halakhot unique to the High Priest are not limited to one who was consecrated with anointing oil, but apply also to a High Priest of many garments. During the Second Temple period, when the oil used for anointing was no longer available for anointing High Priests, the High Priests were consecrated by virtue of wearing the eight garments. This is true except with regard to the bull brought for all the mitzvot, which is brought only by a High Priest consecrated with anointing oil.
ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וכולן נוהגות במרובה בגדים. כהן במקדש שני שלא היה להן שמן המשחה והיה בהן כ״ג מתמנה בריבוי בגדים (הוא) והיה נקרא מרובה בגדים. אבל פר הבא על כל המצות דכתיב בה בפירוש אם הכהן המשיח לא היה נוהג בהן בו. וכולן נוהגין בו במשוח שעבר כגון שאירע בו פסול ונתמנה אחר תחתיו ואחר כך חזר הראשון לעבודתו. כל אלו נוהגין בכהן משיח שעבר חוץ מפר יום הכיפורים ועשירית האיפה.
מרובה בגדים – כהנים גדולים ששימשו מיום שנגנז שמן המשחה שלא היה להם לכהונה גדולה אלא בריבוי בגדים.
חוץ מפר הבא על כל המצות – דמשיח כתיב ביה ואע״ג דגבי עשירית האיפה נמי משיח כתיב איתרבי נמי מרובה בגדים מוהכהן בת״כ אבל הכהן דכתיב גבי פר הבא על כל המצות איצטריך לגופיה כדתניא בת״כ משיח יכול זה מלך ת״ל הכהן.
וכולן, כל המצוות השייכות בכהן גדול שנמשח בשמן המשחה, נוהגות אף בכהן גדול מרובה בגדים, כגון בימי בית שני שלא היה עוד שמן המשחה, ונתמנה כהן גדול על ידי לבישת שמונה בגדים בלבד, חוץ מפר הבא על כל המצות שהמרובה בבגדים אינו מביא,
And all these halakhot unique to the High Priest are not limited to one who was consecrated with anointing oil, but apply also to a High Priest of many garments. During the Second Temple period, when the oil used for anointing was no longer available for anointing High Priests, the High Priests were consecrated by virtue of wearing the eight garments. This is true except with regard to the bull brought for all the mitzvot, which is brought only by a High Priest consecrated with anointing oil.
ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) וְכוּלָּן נוֹהֲגוֹת בְּמָשׁוּחַ שֶׁעָבַר חוּץ מִפַּר יוֹם הַכִּפּוּרִים וַעֲשִׂירִית הָאֵיפָה.

And all these halakhot apply to a former High Priest who had been consecrated to substitute for a High Priest who had become disqualified. If the disqualification of the original High Priest is removed, he may return to his position. Although the substitute no longer serves as a High Priest, he retains the sanctity of a High Priest and the halakhot of the High Priest continue to apply to him. This is true except with regard to the sacrifice of the bull on Yom Kippur and the sacrifice of the tenth of an ephah each day.
רש״יתוספותתוספות ישניםמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וכולן נוהגות במשוח שעבר – כגון אם אירע פסול בכהן גדול ומינו אחר תחתיו ולאחר זמן חזר ראשון לעבודתו ועבר זה ממשיחותו כולן נוהגות בו.
חוץ מפר יום הכפורים ועשירית האיפה – שהם חובה קבועה וחדא אמר רחמנא דתיקרב ולא שתים.
וכולן נוהגות במשוח שעבר – תימה דתנן בפרק אלו הן הגולין (מכות דף יא:) ומייתי ליה בסנהדרין ר״פ כהן גדול (סנהדרין יח:) ההורג כ״ג או כ״ג שהרג אינו יוצא משם לעולם ואמאי לא הדר במיתת משוח שעבר אף לרבנן או משוח מלחמה לר׳ יהודה שגם הם מחזירים הרוצח ושמא י״ל דכ״ג עיקר וכיון דהוה כ״ג בשעה שהרג לא הדר במיתת הני או במיתת כהן גדול אחר שיעמידו תחתיו והא דקתני דמחזירין הרוצח היינו כגון דלא הוה כהן גדול בשעה שהרג א״נ הא דקתני אינו יוצא משם לעולם כגון דלא הוו משוח שעבר ומשוח מלחמה.
וכולן נוהגות במשוח שעבר. ובפ״ק (דף יב: ד״ה שני) פי׳ לריב״א דאמר אפילו באותו יום שזה שימש הוי הפר משל ראשון א״כ אמאי נקט שעבר אפילו לא עבר נמי הוי משל ראשון:
חוץ מפר יוה״כ. תנא פרו והוא הדין לאילו:
תוס׳ בד״ה וכולן כו׳ במיתת משוח שעבר אף לרבנן או משוח מלחמה לרבי יודא שגם כו׳ עכ״ל כצ״ל:
וכולן נוהגות במשוח שעבר, כלומר: מי שמילא את מקום הכהן הגדול בהיותו בעל מום וכדומה ולכשעבר המום חזר הכהן הראשון לגדולתו וירד ממנה ממלא מקומו, חוץ מהקרבת פר יום הכפורים ועשירית האיפה בכל יום.
And all these halakhot apply to a former High Priest who had been consecrated to substitute for a High Priest who had become disqualified. If the disqualification of the original High Priest is removed, he may return to his position. Although the substitute no longer serves as a High Priest, he retains the sanctity of a High Priest and the halakhot of the High Priest continue to apply to him. This is true except with regard to the sacrifice of the bull on Yom Kippur and the sacrifice of the tenth of an ephah each day.
רש״יתוספותתוספות ישניםמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) וְכוּלָּן אֵין נוֹהֲגוֹת בִּמְשׁוּחַ מִלְחָמָה חוּץ מֵחֲמִשָּׁה דְּבָרִים הָאֲמוּרִין בַּפָּרָשָׁה לֹא פּוֹרֵעַ וְלֹא פּוֹרֵם וְלֹא מִטַּמֵּא לִקְרוֹבָיו וּמְצֻוֶּוה עַל הַבְּתוּלָה וּמוּזְהָר עַל הָאַלְמָנָה וּמַחְזִיר אֶת הָרוֹצֵחַ כְּדִבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵינוֹ מַחְזִיר.

And none of them applies to the priest anointed for war, except for the five items stated explicitly in the passage about the High Priest (Leviticus 21:10–15):
When in mourning, he does not let his hair grow wild nor does he rend his clothing in the way regular mourners do.
And he may not become ritually impure in the event of the death of his close relatives.
And he is commanded to marry a virgin, and he is prohibited from marrying a widow.
And his death allows the return of the accidental killer from the city of refuge, in accordance with the statement of Rabbi Yehuda in tractate Makkot (11a). And the Rabbis say: His death does not allow the return of the accidental killer from the city of refuge.
ר׳ חננאלרש״יתוספות ישניםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואלו כולן אין נוהגות במשוח מלחמה חוץ מה׳ דברים האמורים בפרשה לא פורע ולא [פורם] מלמעלה אלא מלמטה ואין מטמא לקרובין כו׳ הנה האי תנא לא חייש לאיבה דתני וכולן נוהגין במשוח שעבר ותני אין נוהגין במשוח מלחמה ודחינן כי לא הויא ליה איבה במשוח שעבר אבל משוח מלחמה דזוטר מיניה אם יראהו שמשמש בח׳ כלים ישמור לו איבה.
האמורין בפרשה – גבי והכהן הגדול מאחיו (ויקרא כא) דהתם איתרבי נמי משוח מלחמה כדמפרש בהוריות (דף יב:) מאשר יוצק (ויקרא כא) ואלו הן חמשה דברים לא פורע ולא פורם ואינו מטמא לקרובים ומצווה על הבתולה ומוזהר על האלמנה אבל לא מקריב אונן ואף על גב דכתיב בההיא פרשתא דהכי תניא בהוריות יכול יקריב אונן תלמוד לומר עליו ולא על חבירו.
ומחזיר את הרוצח כדברי רבי יהודה – דמרבי ליה במסכת מכות (דף יא.) מקראי ופליגי רבנן עליה אלמא האי תנא לית ליה איבה מדקתני כולן נוהגות במשוח שעבר דמשמש [בח׳] בגדים ואפילו הכי משוח מלחמה לא דקתני כולן אין נוהגות במשוח מלחמה.
ומצווה על הבתולה. לאפוקי בעולה דלאו הבא מכלל עשה עשה:
ומוזהר על האלמנה. בלאו:
ומקריב אונן ואינו אוכל ואינו חולק לאכול בקדשים לערב. כולה חדא מילתא היא אינו אוכל ואפילו חולק אינו כדי לאכול ומעלה הוה במה שמקריב:
כדברי ר׳ יהודה. אמחזיר הרוצח לבד קאי ולספרים דגרס דברי ר׳ יהודה דמשמע דאכולה מילתא קאי לא תיקשי מדקאמר בפרק קמא (דף יג:) ר׳ יהודה אומר כל היום פי׳ כל היום אסור להקריב אונן גזירה שמא יאכל דהתם מדרבנן והכא איירי מן התורה:
וכולן אין נוהגות במשוח מלחמה חוץ מחמשה דברים האמורין במפורש בפרשה של כהן גדול: שאינו פורע, ולא פורם, ולא מטמא לקרוביו, ומצווה על הבתולה, ומוזהר על האלמנה, ומחזיר את הרוצח, כדברי ר׳ יהודה במסכת מכות (יא, א), וחכמים אומרים: כהן משוח מלחמה אינו מחזיר את הרוצח. ונמצאנו למדים שתנא זה סבור שיכול להיות במקדש משוח שעבר ושיהיו בו דיני כהונה גדולה, הרי שאינו חושש משום איבה, ובכל זאת מחלק בין כהן גדול ומשוח מלחמה!
And none of them applies to the priest anointed for war, except for the five items stated explicitly in the passage about the High Priest (Leviticus 21:10–15):
When in mourning, he does not let his hair grow wild nor does he rend his clothing in the way regular mourners do.
And he may not become ritually impure in the event of the death of his close relatives.
And he is commanded to marry a virgin, and he is prohibited from marrying a widow.
And his death allows the return of the accidental killer from the city of refuge, in accordance with the statement of Rabbi Yehuda in tractate Makkot (11a). And the Rabbis say: His death does not allow the return of the accidental killer from the city of refuge.
ר׳ חננאלרש״יתוספות ישניםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) כִּי לֵית לֵיהּ אֵיבָה בְּדִכְוָותֵיהּ בִּדְזוּטַר מִינֵּיהּ אִית לֵיהּ.

The baraita teaches that a former High Priest also wears the eight garments of the High Priest. It is therefore apparent that the tanna of the baraita is not concerned about animosity which could be caused if the High Priest and the former High Priest wear similar garments. Despite this, the baraita agrees that the priest anointed for war does not wear the eight garments. This suggests that the reason for this is not out of concern that animosity might result. The Gemara rejects this proof: When the High Priest has no animosity toward someone else wearing the same garments, it is only where that person is similar to him, such as a former High Priest who held the same rank. But toward someone inferior to him who wears the same garments, such as the priest anointed for war, he does feel animosity.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כי לית ליה איבה בדכוותיה – משוח שעבר גדול היה כמותו אבל משוח מלחמה דזוטר מיניה חושש לאיבתו.
ודוחים: אין כאן ראיה, כי מדובר כאן באופן כי לית ליה [כאשר אין לו] איבה — הרי זה בדכוותיה [בדומה לו], שמשוח שעבר הוא בדרגתו של כהן גדול ולכן אינו מקנא בו כל כך, אבל בדזוטר מיניה אית ליה [במי שהוא קטן ממנו כגון משוח מלחמה יש לו איבה] אם ילבש כלבושו.
The baraita teaches that a former High Priest also wears the eight garments of the High Priest. It is therefore apparent that the tanna of the baraita is not concerned about animosity which could be caused if the High Priest and the former High Priest wear similar garments. Despite this, the baraita agrees that the priest anointed for war does not wear the eight garments. This suggests that the reason for this is not out of concern that animosity might result. The Gemara rejects this proof: When the High Priest has no animosity toward someone else wearing the same garments, it is only where that person is similar to him, such as a former High Priest who held the same rank. But toward someone inferior to him who wears the same garments, such as the priest anointed for war, he does feel animosity.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) יְתֵיב רַבִּי אֲבָהוּ וְקָאָמַר לַהּ לְהָא שְׁמַעְתָּא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן אַהְדְּרִינְהוּ רַבִּי אַמֵּי וְרַבִּי אַסִּי לְאַפַּיְיהוּ אִיכָּא דְּאָמְרִי רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אֲמַרָה וְאַהְדְּרִינְהוּ רַבִּי אַמֵּי וְרַבִּי אַסִּי לְאַפַּיְיהוּ.

The Gemara relates: Rabbi Abbahu was sitting before the Sages and saying this halakha of Rav Dimi, that the priest anointed for war serves in the same garments as the High Priest, in the name of Rabbi Yoḥanan. Rabbi Ami and Rabbi Asi turned their faces away to show that they disagreed. Some say it was not RabbiAbbahu but Rabbi Ḥiyya bar Abba who said it, and it was away from him that Rabbi Ami and Rabbi Asi turned their faces.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
להא שמעתא – דכי אתא רב דימי.
אהדרינהו לאפייהו – כלומר לא אמרה ר׳ יוחנן.
מסופר: יתיב [ישב] ר׳ אבהו וקאמר לה להא שמעתא [ואמר את ההלכה הזו] של רב דימי, שבגדים שמשמש בהם כהן גדול, משמש בהם גם כהן משוח מלחמה, משמיה [משמו] של ר׳ יוחנן בפני חכמי ישראל. אהדרינהו [החזירו] ר׳ אמי ור׳ אסי לאפייהו [את פניהם], להראות שאין דעתם נוחה מן הדברים. איכא דאמרי [יש אומרים] שלא כך היה המעשה, אלא ר׳ חייא בר אבא הוא שאמרה, ואהדרינהו [והחזירו] ר׳ אמי ור׳ אסי לאפייהו [את פניהם].
The Gemara relates: Rabbi Abbahu was sitting before the Sages and saying this halakha of Rav Dimi, that the priest anointed for war serves in the same garments as the High Priest, in the name of Rabbi Yoḥanan. Rabbi Ami and Rabbi Asi turned their faces away to show that they disagreed. Some say it was not RabbiAbbahu but Rabbi Ḥiyya bar Abba who said it, and it was away from him that Rabbi Ami and Rabbi Asi turned their faces.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) מַתְקֵיף לַהּ רַב פָּפָּא בִּשְׁלָמָא רַבִּי אֲבָהוּ מִשּׁוּם יְקָרָא דְבֵי קֵיסָר אֶלָּא לְרַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא נֵימְרוּ לֵיהּ מֵימָר לָא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הָכִי.

Rav Pappa strongly objects to the alternative account: Granted, if you say that Rabbi Abbahu reported the halakha, it is understandable that Rabbi Ami and Rabbi Asi did not state outright that they disagreed with him due to the honor of the house of the caesar, as Rabbi Abbahu was close to the government (see Ḥagiga 14a). But if the alternative account were true, then they should have said outright to Rabbi Ḥiyya bar Abba that they held that Rabbi Yoḥanan did not say this, since there would have been no reason not to have done so. Therefore, Rav Pappa claimed this account must be incorrect.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
רבי אבהו – חשוב היה בבית המלך כדאמרינן במסכת חגיגה (דף יד.) נשוא פנים כגון ר׳ אבהו בי קיסר ובסנהדרין (דף יד.) נמי אמרינן דנפקי אמהתא דבי קיסר לאפיה ומשרו ליה.
נימרו ליה מימר – בהדיא לא אמרה רבי יוחנן.
מתקיף לה [מקשה עליה] על הגירסה האחרונה זו רב פפא: בשלמא [נניח] אם אומר אתה כי ר׳ אבהו אמר זאת, מובן כי משום יקרא דבי [כבודו של בית] הקיסר, שר׳ אבהו היה קרוב למלכות (חגיגה יד, א), לא אמרו לו במפורש שאין דעתם נוחה מדבריו, אלא לר׳ חייא בר אבא — נימרו ליה מימר [שיאמרו לו במפורש] כי לא אמר ר׳ יוחנן הכי [כך], ואם כן אין גירסה זו מסתברת.
Rav Pappa strongly objects to the alternative account: Granted, if you say that Rabbi Abbahu reported the halakha, it is understandable that Rabbi Ami and Rabbi Asi did not state outright that they disagreed with him due to the honor of the house of the caesar, as Rabbi Abbahu was close to the government (see Ḥagiga 14a). But if the alternative account were true, then they should have said outright to Rabbi Ḥiyya bar Abba that they held that Rabbi Yoḥanan did not say this, since there would have been no reason not to have done so. Therefore, Rav Pappa claimed this account must be incorrect.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) כִּי אֲתָא רָבִין אָמַר נִשְׁאַל אִיתְּמַר תַּנְיָא נָמֵי הָכִי בְּגָדִים שכ״גשֶׁכֹּהֵן גָּדוֹל מְשַׁמֵּשׁ בָּהֶן מְשׁוּחַ מִלְחָמָה נִשְׁאָל בָּהֶן.

The Gemara cites an opinion that conflicts with that of Rav Dimi: When Ravin came from Eretz Yisrael to Babylonia he said: The teaching that the priest anointed for war wears the eight garments of the High Priest was stated only with regard to being consulted for the decision of the Urim VeTummim. To be consulted he must wear all eight garments; however, he never serves in them. That was also taught in a baraita: The garments in which the High Priest serves are also worn when the priest anointed for war is consulted for the decision of the Urim VeTummim.
ר׳ חננאלרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כי אתא רבין אמר נשאל בח׳ בגדים איתמר כדתניא בגדים שכ״ג משמש בהן משוח מלחמה נשאל בהן.
כי אתא רבין אמר – לאו משמש בהן איתמר אלא נשאל בהן איתמר בגדים שכהן גדול משמש בהן משוח מלחמה נשאל כשיוצא למלחמה ונשאל באורים ותומים שהמלך נשאל לו בהן.
נשאל איתמר – פי׳ דההיא דרב דימי אר״י לא איתמר דכהן משוח מלחמה משמש בח׳ כלים אלא שנשאל באורים ותומים בח׳ כלים ואסיקנא דכהן משוח מלחמה אינו נשאל באורים ותומים לבדן אלא דמסייעי סיועי
כי אתא [כאשר בא] רבין, אמר: נשאל איתמר [נאמר] שלא אמרו שכהן משוח מלחמה משמש בשמונה בגדים ככהן גדול, אלא שבשמונת הבגדים בהם משמש הכהן הגדול, שאלת כהן משוח מלחמה באורים ותומים אף היא אינה נעשית אלא בשמונה בגדים הללו. ואכן, תניא נמי הכי [שנויה ברייתא גם כן כך]: בגדים שכהן גדול משמש בהן — כהן משוח מלחמה נשאל בהן.
The Gemara cites an opinion that conflicts with that of Rav Dimi: When Ravin came from Eretz Yisrael to Babylonia he said: The teaching that the priest anointed for war wears the eight garments of the High Priest was stated only with regard to being consulted for the decision of the Urim VeTummim. To be consulted he must wear all eight garments; however, he never serves in them. That was also taught in a baraita: The garments in which the High Priest serves are also worn when the priest anointed for war is consulted for the decision of the Urim VeTummim.
ר׳ חננאלרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) תָּנוּ רַבָּנַן אכֵּיצַד שׁוֹאֲלִין הַשּׁוֹאֵל פָּנָיו כְּלַפֵּי נִשְׁאָל וְהַנִּשְׁאָל פָּנָיו כְּלַפֵּי שְׁכִינָה.

§ The Sages taught: How does one consult the Urim VeTummim? The one asking stands with his face toward the one who is asked, i.e., the High Priest or the priest anointed for war. And the one who is asked, the High Priest, turns his face toward the Divine Presence, i.e., the Urim VeTummim, in which the explicit name of God is found, by tilting his head downward toward it.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
השואל – מלך או אב בית דין.
פניו כלפי נשאל – כלפי כהן.
כלפי שכינה – כלפי אורים ותומים ושם המפורש שבתוך החושן.
א תנו רבנן [שנו חכמים]: כיצד שואלין באורים ותומים? השואל (כגון: מלך או אב בית דין) עומד ופניו כלפי הכהן הנשאל, והנשאל עומד ופניו כלפי שכינה, כלומר: כלפי האורים ותומים שבתוכם מצוי שם המפורש.
§ The Sages taught: How does one consult the Urim VeTummim? The one asking stands with his face toward the one who is asked, i.e., the High Priest or the priest anointed for war. And the one who is asked, the High Priest, turns his face toward the Divine Presence, i.e., the Urim VeTummim, in which the explicit name of God is found, by tilting his head downward toward it.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) הַשּׁוֹאֵל אוֹמֵר {שמואל א ל׳:ח׳} אֶרְדּוֹף אַחֲרֵי הַגְּדוּד הַזֶּה וְהַנִּשְׁאָל אוֹמֵר כֹּה אָמַר ה׳ עֲלֵה וְהַצְלַח ברַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אֵין צָרִיךְ לוֹמַר כֹּה אָמַר ה׳ אֶלָּא עֲלֵה וְהַצְלַח.

The one who asks says his question, e.g.: “Shall I pursue after this troop?” (I Samuel 30:8). And the one who is asked answers him according to the response he receives and says, for example: Thus says God: Go up and succeed. Rabbi Yehuda says: He need not say the words: Thus says God; rather, it is sufficient to relay the content of the response and say: Go up and succeed, since he is obviously only repeating what he was told.
עין משפט נר מצוהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
השואל אומר ארדוף אחרי הגדוד כו׳. עיין קרא זה בשמואל במעשה צקלג אבל תשובת הנשאל כה אמר ה׳ עלה והצלח ליתא שם אלא רדוף כי השג תשיג וגו׳ אבל האי לישנא עלה והצלח הוא קרא בספר מלכים תשובת הנביא מיכיהו למלך ישראל ולא היה ע״י אורים ותומים גם לא אמר לו כן אלא בדרך היתול ע״פ נביאי שקר ונראה דפלוגתייהו מלתא באנפי נפשיה ולא קאי אקראי כלל אלא דמלתייהו לת״ק השיב הנשאל בכה אמר ה׳ עלה והצלח ולר״י א״צ בכה אמר וגו׳ רק עלה והצלח:
השואל אומר בשאלתו כגון: ״ארדף אחרי הגדוד הזה״ (שמואל א׳ ל, ח) והנשאל עונה לו כפי התשובה שקיבל ואומר כגון: ״כה אמר ה׳ עלה והצלח״. ר׳ יהודה אומר אין צריך לומר לשון ״כה אמר ה׳⁠ ⁠״ אלא די במה שיאמר ״עלה והצלח״. כי ברור שהוא אומר בדיוק מה שנאמר לו.
The one who asks says his question, e.g.: “Shall I pursue after this troop?” (I Samuel 30:8). And the one who is asked answers him according to the response he receives and says, for example: Thus says God: Go up and succeed. Rabbi Yehuda says: He need not say the words: Thus says God; rather, it is sufficient to relay the content of the response and say: Go up and succeed, since he is obviously only repeating what he was told.
עין משפט נר מצוהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) גאֵין שׁוֹאֲלִין בְּקוֹל שֶׁנֶּאֱמַר {במדבר כ״ז:כ״א} וְשָׁאַל לוֹ דולא מְהַרְהֵר בְּלִבּוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וְשָׁאַל לוֹ לִפְנֵי ה׳ אֶלָּא כְּדֶרֶךְ שֶׁאָמְרָה חַנָּה בִּתְפִלָּתָהּ שֶׁנֶּאֱמַר {שמואל א א׳:י״ג} וְחַנָּה הִיא מְדַבֶּרֶת עַל לִבָּהּ.

One does not ask in a loud voice, as it is stated: “And he shall stand before Elazar the priest, who shall inquire for him by the judgment of the Urim(Numbers 27:21), which implies that the inquiry is to be audible only to the person asking. And he should not think his question in his heart but should enunciate it, as it is stated: “And…who shall inquire for him by the judgment of the Urim before God” (Numbers 27:21), and immediately afterward it states: “By his mouth” (Numbers 27:21). Rather, how shall he inquire? He should do so akin to the way that Hannah spoke in her prayer, as it is stated: “Now Hannah spoke in her heart; only her lips moved, but her voice could not be heard” (I Samuel 1:13), which indicates she did enunciate the words but spoke so quietly that no one else could hear.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספות ישניםריטב״אמהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ושאל לו – משמע לו לבדו שאין שומע אלא הוא.
אינו מהרהר בלבו – אלא יוציא בשפתיו מה הוא שואל שנאמר ושאל לו במשפט האורים וסמיך ליה על פיו יצאו קרי ביה הכי ושאל לו השואל על פיו שמוציא דברים בפיו.
ושאל לו. כלומר שלא ישמע אלא הנשאל:
לא מהרהר בלבו דכתיב על פיו. ואע״ג דמשמעות דקרא קאי אנשאל דכתיב על פיו יצאו וגו׳ מ״מ דריש הכי מדסמכיה ליה ושאל לו ולא כתיב הוא וכל בני ישראל אתו על פיו יצאו וגו׳:
ה״ג ולא מהרהר בלבו שנ׳ ושאל לו – פי׳ דליש׳ דשאלה לא משמ׳ אלא להוציא בשפתיו. ויש גורסי׳ שנ׳ על פיו יצאו וקשה דההוא על פיו של כהן הנשאל קאמר. ויש מתרצי׳ בזו דדריש ליה מדסמיך לושאל לו מכלל דנדרש גם על השואל ולא נהיר.
ושאל לו לפני ה׳ כו׳. בע״י הגיהו סיפא דקרא על פיו יצאו וגו׳ ע״פ פרש״י והוא דחוק ונראה לקיים כל נוסחות הישנות ומשום דאפשר לפרש דהשאלה בהרהור לגבי הקב״ה שיודע מחשבות לב אדם וכמ״ש ויתן לך משאלות לבך ופי׳ ושאל לו להקב״ה ע״כ אמר מדכתיב ושאל לו לפני ה׳ דאינו מתפרש אלא ושאל לו לכהן לפני ה׳ ולגבי כהן ודאי דא״א להיות שואל ממנו בהרהור:
גמ׳ שנאמר וחנה היא מדברת על לבה. עיין ברכות דף לא ע״א:
אין שואלין בקול רם, שנאמר: ״ושאל לו במשפט האורים״ (במדבר כז, כא), משמע ״לו״ — לבדו. ולא מהרהר את שאלתו בלבו אלא יוציאנה בשפתיו, שנאמר: ״ושאל לו במשפט האורים לפני ה׳⁠ ⁠״ (במדבר כז, כא) ומיד לאחריו נאמר: ״ועל פיו...״ (במדבר כז, כא). אלא כיצד שואל — כדרך שאמרה חנה בתפלתה, שנאמר: ״וחנה היא מדברת על לבה״ (שמואל א׳ א, יג), כלומר: דיבור בקול שקט שאין אחר שומעו.
One does not ask in a loud voice, as it is stated: “And he shall stand before Elazar the priest, who shall inquire for him by the judgment of the Urim(Numbers 27:21), which implies that the inquiry is to be audible only to the person asking. And he should not think his question in his heart but should enunciate it, as it is stated: “And…who shall inquire for him by the judgment of the Urim before God” (Numbers 27:21), and immediately afterward it states: “By his mouth” (Numbers 27:21). Rather, how shall he inquire? He should do so akin to the way that Hannah spoke in her prayer, as it is stated: “Now Hannah spoke in her heart; only her lips moved, but her voice could not be heard” (I Samuel 1:13), which indicates she did enunciate the words but spoke so quietly that no one else could hear.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספות ישניםריטב״אמהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) האֵין שׁוֹאֲלִין שְׁנֵי דְבָרִים כְּאֶחָד וְאִם שָׁאַל אֵין מַחְזִירִין אֶלָּא אֶחָד ווְאֵין מַחְזִירִין לוֹ אֶלָּא רִאשׁוֹן שֶׁנֶּאֱמַר {שמואל א כ״ג:י״א} הֲיַסְגִּירוּנִי בַעֲלֵי קְעִילָה בְיָדוֹ הֲיֵרֵד שָׁאוּל וְגוֹ׳ וַיֹּאמֶר ה׳ יֵרֵד וְהָא אָמְרַתְּ אֵין מַחְזִירִין אֶלָּא רִאשׁוֹן דָּוִד שָׁאַל

One does not ask about two matters simultaneously; rather, one asks one question, and after he is answered he asks a second question. And even if he asks about two matters simultaneously, he is answered only with regard to one of them, and he is answered only with regard to the first question. As it is stated with regard to King David that he asked two questions simultaneously: “Will the men of Keilah deliver me into his hand? Will Saul come down?” (I Samuel 23:11). And he was answered with regard to only one: “And God said: He will come down.” (I Samuel 23:11). The Gemara asks: But didn’t you say that if one asks two questions, he is answered only with regard to the first question? Yet the verse states that David received an answer for his second question, not the first. The Gemara answers: David asked the questions
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שני דברים כאחד – אלא לאחר שהשיבו לו על הראשון שואל לו על השני.
אין שואלין שני דברים כאחד (בבת אחת), אלא ישאל דבר אחד ולאחר שישיבו לו ישאל בשנית. ואם שאל שני דברים כאחד — אין מחזירין לו בתשובה אלא דבר אחד, ואין מחזירין לו אלא על הדבר הראשון ששאל. שנאמר: ששאל דוד שתי שאלות כאחת: ״היסגרני בעלי קעילה בידו, הירד שאול ויאמר ה׳ ירד״ (שמואל א׳ כג, יא). ותוהים: והא אמרת שאין מחזירין לזה השואל שתים כאחת אלא על הדבר הראשון ששאל, וכהוכחה לדבר מביא אתה ראיה דווקא ממעשה זה שבו נענה דווקא על שאלתו השניה ולא על הראשונה! ומשיבים: דוד שאל
One does not ask about two matters simultaneously; rather, one asks one question, and after he is answered he asks a second question. And even if he asks about two matters simultaneously, he is answered only with regard to one of them, and he is answered only with regard to the first question. As it is stated with regard to King David that he asked two questions simultaneously: “Will the men of Keilah deliver me into his hand? Will Saul come down?” (I Samuel 23:11). And he was answered with regard to only one: “And God said: He will come down.” (I Samuel 23:11). The Gemara asks: But didn’t you say that if one asks two questions, he is answered only with regard to the first question? Yet the verse states that David received an answer for his second question, not the first. The Gemara answers: David asked the questions
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

יומא עג. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה יומא עג., ר׳ חננאל יומא עג., רש"י יומא עג., תוספות יומא עג., תוספות ישנים יומא עג., תוספות רי"ד יומא עג., בית הבחירה למאירי יומא עג. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א יומא עג., מהרש"א חידושי הלכות יומא עג., מהרש"א חידושי אגדות יומא עג., גליון הש"ס לרע"א יומא עג., פירוש הרב שטיינזלץ יומא עג., אסופת מאמרים יומא עג.

Yoma 73a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Yoma 73a, R. Chananel Yoma 73a, Rashi Yoma 73a, Tosafot Yoma 73a, Tosefot Yeshanim Yoma 73a, Tosefot Rid Yoma 73a, Meiri Yoma 73a, Ritva Yoma 73a, Maharsha Chidushei Halakhot Yoma 73a, Maharsha Chidushei Aggadot Yoma 73a, Gilyon HaShas Yoma 73a, Steinsaltz Commentary Yoma 73a, Collected Articles Yoma 73a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144