(1) 
שֶׁאֵין מְשַׁלֵּם קְנָס בִּמְפוּתָּה.
שֶׁאֵין מְשַׁלֵּם קְנָס בִּמְפוּתָּה.that he does not pay the fine of a seduced woman. One who seduced a woman and does not wish to marry her must pay a fine (see Exodus 22:14–15). Since in this case he did marry her, he is not liable to pay the fine even though he is required to divorce her.
1. אנוסת חברו...לא ישא וכו׳: כ״י פרמה רק ״אנוסת חברו וכו׳ ״. גכג ,כ״י נ ממשיכים: ״ואם נשא ר׳ אליעזר בן יעקב אומ׳ הולד חלל כו׳ ״.
2. מחייבי עשה, מחייבי עשה: חסר בכ״י פרמה .
3. וחללה זונה את אלה: חסר בכ״י פרמה .
4. אלמנה...יקח אשה: גכג . כ״י בהמ״ל 695 עד: ״יקח וגו׳ ״. כ״י פרמה עד: ״בתולה״. דפוסים עד: בתולה וגו׳ . כ״י נ עד: ״מעמיו״.
5. יקח: כ״י נ : ״יקחו״.
6. ולא: כ״י פרמה דפוסים: ״לא״.
7. סברי: חסר ב-גכג , כ״י נ , כ״י פרמה , דפוסים.
8. דתניא: כ״י בהמ״ל 695 לפני הגהה: ״שמעתא״.
9. וכן: חסר ב-גכג .
10. גדל: גכג , כ״י פרמה . דפוסים: גידל .
11. אמר ר׳ כהנא...יעקב: גכג , כ״י פרמה , דפוסים. חסר בכ״י בהמ״ל 695 . כ״י נ חסר: ״וכן אמר רב גידל...יעקב״.
12. רוב הטקסט מובא גם בה״ג.
13. גרסינן: גג , כ״י נ , כ״י לייפציג UB 5 : ״וגרסינן״.
14. ר׳: דפוסים: ור׳ .
15. לה: חסר בכ״י נ .
16. אנוסה ומפותה דברי הכל אין מיטמא לה: חסר ב-גג (כנראה מחמת הדומות).
17. מוכת: גג , כ״י נ , כ״י לייפציג UB 5 , אשכול: ״ומוכת״.
18. מוכת...לה: חסר ב-גא (כנראה מחמת הדומות).
19. כל הראויה: וכן בה״ג שבכי״י. דפוסים: הראויה . גא , גג , גה , כ״י נ , אשכול: ״ראויה״. חסר בכ״י לייפציג UB 5 .
20. ובוגרת: גא , גג , גד , כ״י נ , כ״י לייפציג UB 5 , אשכול, דפוסים. כ״י א : ״בוגרת״, וכן בה״ג.
21. דברי: גא , גג : ״לדברי״.
22. טעמיה דר׳: גד : ״טעמא דר׳ ״, דפוס קושטא : ״טעמא ר׳ ״. גא , גג , כ״י נ : ״טעמיהו״, ובהמשך בקיצור: ״מאי טע׳ דר׳ ״.
23. את: וכן ב-גג . חסר ב-גד , כ״י נ ,כ״י לייפציג UB 5 , אשכול, דפוסים.
24. תלמוד לומר...מי: חסר ב-גג לפני הגהה.
25. על ידי איש: דפוס קושטא : לאיש .
26. את הארוסה: גא , גג , גד , כ״י נ , אשכול, דפוסים. כ״י לייפציג UB 5 : ״הארוסה״. כ״י א : ״ארוסה״.
27. עד כאן מובא גם בה״ג. גג , גד , כ״י נ מוסיפים: ״כול׳ ״. כ״י לייפציג UB 5 : ״וכו׳ ״.
28. ור׳: כ״י נ : ״ר׳ ״.
29. טעמיה: גא , גג , כ״י נ : ״טעמיהו״. דפוסים: טעמא . חסר באשכול.
30. דרשי: כ״י לייפציג UB 5 : ״דקדרשי״. דפוסים: דדרשי .
31. ומוכת עץ: חסר ב-גג לפני הגהה.
32. לא היתה לאיש... שהיתה: גא , גג , כ״י לייפציג UB 5 : ״אשר לא היתה...שהיתה״. אשכול: ״לא היתה לאיש...שהיתה לאיש״. דפוסים: לא היתה...שהיתה לאיש .
33. דמוכת: דפוסים: דבמוכת .
34. כרבי מאיר...עץ: חסר בכ״י לייפציג UB 5 (כנראה מחמת הדומות).
35. ולר׳: גג גד , כ״י נ , כ״י לייפציג UB 5 . כ״י א : ״ור׳ ״.
36. ורבי: כ״י נ : ״ולרבי״. כ״י לייפציג UB 5 : ״ר׳ ״.
37. ור׳: כ״י נ : ״וכר׳ ״.
38. ר׳ יוסי ור׳ שמעון: גא , גג , גד , כ״י נ , כ״י לייפציג UB 5 , אשכול, דפוסים. חסר בכ״י א .
39. תרי ור׳ מאיר ורבי יהודה תרי: כ״י לייפציג UB 5 : ״ור׳ מאיר ור׳ יהודה תרי להדי תרי״.
40. וכן ברי״ף עירובין פרק ד׳ (יג ע״א).
41. יוסי, שמעון: גא , גג , כ״י נ , כ״י לייפציג UB 5 , אשכול, דפוסים. כ״י א : ״שמעון, יוסי״.
42. אחותו: חסר בדפוסים.
43. ארוסה: גג : ״הבתולה״.
44. אחותו: גג , גד , כ״י נ , כ״י לייפציג UB 5 , אשכול. חסר בכ״י א .
45. מיטמא...עץ: חסר בדפוסים (כנראה מחמת הדומות).
46. להן: כ״י נ : ״לה״.
47. וכן פסק בה״ג שבכתבי יד, בשם ״שדרו ממתיבתא דסורא״.
48. להיטמא: כ״י נ , כ״י לייפציג UB 5 : ״ליטמא״. גג , ר׳ יונתן, דפוסים: ״ליטמא לה״. חסר באשכול.
49. בעל: כ״י לייפציג UB 5 : ״על״.
50. לה: גג , גד , כ״י נ , כ״י לייפציג UB 5 , דפוסים. חסר בכ״י א .
51. וטמאו אותו בעל כרחו: כ״י א : ״בעל כרחו וטמאו אותו״. גג , כ״י לייפציג UB 5 : ״וטימאו אותו על כרחו״. כ״י נ , דפוסים: ״וטמאוהו בעל כרחו״, וכן בספרא, בה״ג סוף הלכות טומאה ובריצ״ג הל׳ אבל. המעשה חסר באשכול.
52. ואינו מיטמא: גג : ״ולא״.
53. ואינו: כ״י לייפציג UB 5 : ״אינו״.
54. לאחרים: גג , גד : ״על אחרים״.
55. אלקוט: כ״י נ : ״ואלקוט״. גג , דפוסים: ״אלקט״.
56. ואינו: כ״י לייפציג UB 5 , כ״י נ : ״אינו״.
57. אדם מיטמא: כ״י נ : ״מטמא אדם״.
58. מאביו: כ״י נ : ״מן אביו״.
59. מאביו: גג : ״מאביו לאחר מותו״.
60. שהן עושין: גג : ״שעושין״. אשכול: ״שעושה״.
61. מעשה עמיו: כ״י נ , דפוסים: כמעשה עמן .
62. ולא: כ״י נ : ״לא״.
63. שפורשין: כ״י לייפציג UB 5 , דפוסים: ״שפירשו״. כ״י נ , אשכול, ר׳ יונתן: ״שפרשו״.
שאינו משלם קנס במפותה – ואם תאמר וכיון דבעיא גט ואית לה כתובה כמו אלמנה לכ״ג דיש לה כתובה כדאמרינן ביש מותרות (לקמן דף פה. ושם) אע״ג דאסורה מן התורה וא״כ מאי נפקא מינה דאין משלם קנס הרי יש לה כתובה ומה לי קנס ומה לי כתובה ואמר ר״י דנפקא מינה אם מחלה לכתובה ועוד נפקא מינה דלא משלם מן העידית כדין קנס אלא מן הזיבורית כדין כתובת אשה ועוד דכתובת בעולה דרבנן ועוד נראה דהא דאמר רב מוציא בגט היינו מדרבנן ולהכי נקט פלוגתא דרבי באנוסת חבירו דבאנוסת עצמו מודה דלא הוי חלל ומיהו מצינן למימר דנקט אנוסת חבירו להודיעך כוחן דרבנן דמכשרי.
אין חללה אלא הנולדת מאיסורין המיוחדים לכהונה וכל שבעל אחד מן האיסורין השוים בכל לא נתחללה באותה ביאה אלא שנעשית זונה ונעשית עכשו אסורה ביחוד לכהן מתורת זונה וכשחזר ובא עליה משנעשית זונה נתחללה אבל הבא על הנדה הואיל ויש לה היתר לא נעשית זונה בביאתו ואם כן אין הולד ממנה חלל לעולם:
כבר ידעת שהכהן מיטמא לקרובים מכל מקום אחותו נשואה אינו מיטמא עליה אפילו נתאלמנה או נתגרשה וכן אחותו ארוסה אינו מיטמא לה אלא שבזו אם נתגרשה מן האירוסין מיטמא לה וכן בנתאלמנה היתה אנוסה ומפותה אינו מיטמא לה אבל בוגרת ומוכת עץ מיטמא לה:
במפותה. אם [פתה] אותה אינו משלם קנס, שהרי נשאה. ולהא מילתא אהני נשואין דמשום קדושין לא מפטר עד שישאנה. שהאונס משלם קנס אעפ״י שנושאה, והמפתה אם נושאה פטור. ואע״ג דיהיב לה כתובה, נפקא מינה דהוי דידה ובזיבורית, וקנס של אב וב[עדי]ת. לשמעתא. דרב הונא דאמ׳ שאינו יכול להעמידה תחתיו. נשוי. וודאי האי נשוי לגמרי משמע, דהכא למאי אהנו נשואין. וטעמ׳ משום דלבסוף תעשה מוכת עץ על ידו, והואיל ולא נעשה על ידי אחר רשאי לקיימה. הכא נמי. לגמרי קאמ׳ שיכול להעמידה תחתיו, הואיל ולעצמו נבעלה וסופה להיות בעולה על ידו. ואע״ג דקם ליה בקשיא, פסק הר״ם בקדושה פרק י״ז1 אם כנס מוציא, דלא דמי לבוגרת, דשאני הכא דבעולה היא.
1. הט״ז.
ומה ראית – פי׳ דבקרא ליכא שום הוכחה ואי מסברא יש לנו לרבות יותר מוכת עץ שאין פסולה כ״כ פרקינן דא״ה כיון דאתעביד בה מעשה טפי אית לן למעוטי מדין אחותו בתולה פי׳ ואפי׳ לכ״ג והכי מוכח בקדושי׳.
והא דאמרי׳ דכתיב החיו לכם והא הוה תמן פנחס מפני שכבר נתכהן פנחס ופרש״י כשרה לכהונה דלא מחזיקינן לה בזונה – פי׳ לפי׳ דלא מחזיקי׳ לה שנבעלה לעכמ״ז שהיא זונה ולפי דבריו ז״ל רבנן דפסלי לה היינו משום דמחזקי לה בבעולה והיא זונה ואפי׳ לכ״ה מפסלה כאלו היא יתירה על ג׳ שנים ויום א׳ וסוגיי׳ לקמן מוכחי בהדיא דלרבנן אפי׳ לכהן הדיוט פסולה מעובדא דההוא דנסיבי גיור׳ פחות׳ מבת ג׳ שנים ויום א׳.
ובדורו של רב נחמן כ״ג לא היה וכן מההיא דהכשיר׳ ר׳ לכהונה ואמרי׳ ודילמא כיון דנסיבי אנסיב ולדורו של רבי כ״ג לא הוה כדאיתא לעיל ומיהו איכא למקשי על – פי׳ זה ז״ל כי מחזקי לה בנבעלה מה הוי דהא פחותה מבת ג׳ שנים ויום א׳ אין ביאתה כלום ואם בא עליה א׳ מן הפסולי׳ לא מפסלי כדמוכח במתני׳ דמייתי לעיל ועוד דהא בקדושין אמרי׳ בהדיא דפליגי רשב״י ור׳ יוסי בדרשא דכי אם בתולה מזרע יש׳ דסבר ר׳ יוסי דבעי שנזרעו בתוליה בישראל דאלמא פסולה דאורייתא ולא משום חששא שמא נבעלה ועוד דהא ביאה בן ג׳ שנים ויום א׳ מילתא דלא שכיח היא ואפי׳ בעכו״מז. ועוד דלר״י מפני שלא נזרעו בתוליה דפסיל בישראל אפי׳ הורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה פסיל דליכא חשש בעילה ואפי׳ לשיטת הירוש׳ שמפרש שנולדו בתוליה בישראל ומכשר כשלידתה בקדוש׳ מ״מ כל שלא נולדו בישראל מפסל פסיל ואפילו נתגייר לאלתר שנולדה בפנינו. לכ״פ רבותי׳ ז״ל דלאו משום חשש בעולה פסיל לה הכ׳ אלא בגזירת הכתוב פליגי כדאיתא התם בקדושין ור״ש מייתי ראיה לדרשא דידיה דהתם מדכתיב החיו לכם ומדאורייתא היא ואתא יחזקאל ואסמכיה אקרא כדאמרי׳ בעלמ׳ ומיהו ק״ל דהא קרא דכי אם בתולה מזרע ישראל דעליה פליגי רבנן ור״ש בכ״ג מישתעי כדמוכח קרא בהדי׳ והכי אמרי׳ התם בהדיא דרישא דקרא בכ״ג וסיפא בכהן הדיוט וא״כ מהיכא פסלי׳ לה בשמעתיה אפי׳ לכהן הדיוט ומפקי׳ לה מיני׳ אפילו היכא דאינסיב ואמרינן דמפקי׳ מאוניה לר״ש למאן דעבד כוותי׳ ולא משמע דלהוי האי פסוליה דרבא וי״ל דקרא דיחזקאל אסמכתא בעלמ׳ היא והכי גמירי לה דפסול׳ דאורייתא משום זונה וכדאמרין רבנן בבריתא לקמן אין זונה אלא גיורת ומשוחררת וכל גיורת במשמע ואפי׳ בפחות מבת ג׳ שנים ויום א׳ וקרא דיחזקאל ה״ק כי אם בתולו׳ מזרע ישראל שנזרעו בתולותיה בישראל שאלו לא נזרעו זונה גמורה היא ורמיז׳ בעלמא היא מדאורייתא גמירי לה וכן כתב הרמב״ם ז״ל דגיורת פחות׳ מבת ג׳ שנים ויום א׳ פסולה מן התורה משום זונה וכן פי׳ בעל ס״ת ועולה יפה ולפי מה שפי׳ ולא כמו שהקש׳ הראב״ד ז״ל על הרמב״ם ז״ל הנ״ל.
תוס׳ בד״ה שאינו משלם כו׳ היינו מדרבנן כו׳. נ״ב אבל מדאורייתא אם נשא נשוי מאחר שממנו נבעלה ודוקא לכתחלה לא ישאנה מן התורה כמו בוגרת ומוכת עץ כו׳ וכן פי׳ התוס׳ בריש אלו נערות וצ״ל דהשתא ס״ד דאפילו בוגרת ומוכת עץ נמי מוציא בגט מדרבנן עד המסקנא דשרי הכל אפי׳ מדרבנן ודו״ק:
שאין משלם קנס במפותה, שמי שפיתה אשה ואינו רוצה לשאתה — צריך לשלם קנס, וזה, כיון שנשאה, אף שצריך להוציאה — אינו משלם קנס, משום שכבר נשאה.
that he does not pay the fine of a seduced woman. One who seduced a woman and does not wish to marry her must pay a fine (see Exodus 22:14–15). Since in this case he did marry her, he is not liable to pay the fine even though he is required to divorce her.
הכל
(2) אֲזַל רַב גְּבִיהָה מִבֵּי כָתִיל אַמְרַהּ לִשְׁמַעְתָּא קַמֵּיהּ דְּרַב אָשֵׁי אֲמַר לֵיהּ וְהָא רַב ור׳ וְרַבִּי יוֹחָנָן דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ אבּוֹגֶרֶת ב וּמוּכַּת עֵץ לֹא יִשָּׂא ג וְאִם נָשָׂא נָשׂוּי.
The Gemara relates that when Rav Geviha went from Bei Ketil he stated this halakha before Rav Ashi, who said to him: Isn’t it Rav and Rabbi Yoḥanan who both say: A High Priest may not marry a grown woman and a woman whose hymen was torn accidentally, but if he married one of them he is married?
ומוכת עץ לא ישא ואם נשא נשוי. קשיא לי אינהו דאמרי כמאן דהא במוכת עץ כולי עלמא לא פליגי במתניתין (יבמות נט.) דאסירא, ויש לומר דסבירא להו כתנא דלעיל (יבמות נט:) דקתני נבעלה למי שאינו איש אף על פי שבסקילה כשרה לכהונה, ואפילו לכהן גדול קאמר דבתולה בתולת איש קאמר, וכתנא דברייתא דשלש בתולות הן דקתני שלש בתולות הן בתולת אדם ובתולת קרקע ובתולת שקמה ואמרינן עלה בפרק קמא דנדה (נדה ח:) גבי איזה הוא בתולה בתולת אדם נפקא מינה לכהן גדול. ואכתי קשיא לי דהא מוכת עץ סתם מתניתין היא וליכא דפליג בה במתניתין, ואלו לר׳ יוחנן קאמר דהלכה כסתם משנה. וא״ד אמוראי נינהו ואליבא דר׳ יוחנן וכדאמרינן בעלמא. ואכתי לא ניחא דבכל מקום בכי הא מקשי לה ומפרק לה. ומיהו בבוגרת לא קשיא לי דלאו סתם גמור היא להקשות מינה לר׳ יוחנן, דהא איכא מחלוקת ר׳ אלעזר ור׳ שמעון בצדו, וכל כי האי לאו סתם גמור הוא וכענין שכתבתי למעלה בפרק החולץ (רשב״א יבמות מ״ב: ד״ה סתם) גבי כל האנשים לא יתארסו (עיין רשב״א נדה שם ד״ה תנא).
הא דאמרי רב ור׳ יוחנן בוגרת ומוכת עץ לא ישא ואם נשא נשוי, איכא למבעי כמאן סבירא להו. והעיקר דכר׳ מאיר סבירא להו, ואתו לפרושי דר׳ מאיר דאמ׳ בבתוליה פרט לבוגרת, ר״ל שלא ישאנה לכתחלה, מיהו אם נשא נשוי. והיינו דבמתני׳ לא תנן אלא לא ישא...1
1. שתים או שלש המלים האחרונות חתוכות ולא ניתנות לקריאה.
מסופר: כאשר אזל [הלך] רב גביהה ממקום הנקרא בי כתיל, אמרה לשמעתא [את ההלכה] הזו שאמר רב הונא שאם נשאה צריך לגרשה קמיה [לפני] רב אשי. אמר ליה [לו] רב אשי: והא [והרי] רב ור׳ יוחנן דאמרי תרוייהו [שאמרו שניהם]: בוגרת ומוכת עץ לא ישא כהן גדול, ואם נשא — נשוי.
The Gemara relates that when Rav Geviha went from Bei Ketil he stated this halakha before Rav Ashi, who said to him: Isn’t it Rav and Rabbi Yoḥanan who both say: A High Priest may not marry a grown woman and a woman whose hymen was torn accidentally, but if he married one of them he is married?
הכל
(3) אַלְמָא סוֹפָהּ לִהְיוֹת בּוֹגֶרֶת תַּחְתָּיו סוֹפָהּ לִהְיוֹת מוּכַּת עֵץ תַּחְתָּיו הָכָא נָמֵי סוֹפָהּ לִהְיוֹת בְּעוּלָה תַּחְתָּיו קַשְׁיָא.:
Apparently, the reason for this halakha is that since she will eventually be a grown woman under him, i.e., while married to him, and she will eventually be a woman whose hymen was torn under him, as she will not remain a virgin, they are permitted to remain married after the fact. Here too, in the case of a High Priest who married a woman he raped or seduced, since she will eventually be a non-virgin under him, the baraita should be understood as stating that they may remain married. The Gemara concludes: Indeed, this is difficult for Rav Huna.
סופה להיות מוכת עץ תחתיו – כלומר סופה ליבעל לו ולאבד בתוליה.
סופה להיות בעולה תחתיו – ואם נשא נשוי דקתני לגמרי קאמר דמותר לקיימה הואיל ולעצמו נבעלה וסופה להיות בעולה לו.
סופה להיות בעולה תחתיו – ואין לומר דמוציאה בגט דקאמר רב היינו לרבי אלעזר דאמר פנוי הבא על הפנויה עשאה זונה דהא רב אברייתא קאי וברייתא דלא כרבי אלעזר דהא אמרי רבנן הולד כשר.
הכי נמי סופה להיות בעולה תחתיו קשיא. ואף על גב דרב אשי מרמי להו, כיון דרב הונא אמר ליה משמיה דרב בהדיה דאסורה לו ומוציאה בגט ולאוקמה ליה הא דרב אשי בקשיא ולא בתיובתא, לא דחינן הא דר״ה בקשיא. וקיימא לן כותיה והכין פסק הרב אלפסי ז״ל. ונראה לי שמן הטעם הזה הוא שפסק כן.
ה״נ סופה להיות בעולה תחתיו – וא״ת א״כ אפילו בעולת אחרים תהא מותרת לו בדיעבד דסופה להיו׳ תחתיו י״ל דלא אתמ׳ ה״ט אלא בפסול שאין גנאי שלו גדול כגון בוגרת ומוכת עץ ובעול׳ עצמו ופסקו רבותי׳ ז״ל דלית הלכתא כרב אשי אע״ג דבתרא הוא דהא רב מסברא היא מדמי להו ועדיפ׳ לן דרב הונא דשמעה מפומיה דרב דיוציא בגט וקסבר דבבעולת עצמו באונס או בפתוי גנאי גדול הוא וכבעולת אחרי׳ דמי׳ ולא אמרי בה סופה להיות בעולה תחתיו וכ״מ.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]
אלמא [מכאן], שטעם הלכה זו, מאחר שסופה להיות בוגרת תחתיו כשתהיה עמו, וכן סופה להיות מוכת עץ תחתיו, כלומר, בסופו של דבר הרי לא תשאר בתולה, לכן הכא נמי [כאן גם כן] במפותת עצמו קיים אותו נימוק, כיון שסופה להיות בעולה תחתיו, ואם כן אם נשא — לא יגרש. ומסכמים: אכן, קשיא [קשה] לדברי רב הונא.
Apparently, the reason for this halakha is that since she will eventually be a grown woman under him, i.e., while married to him, and she will eventually be a woman whose hymen was torn under him, as she will not remain a virgin, they are permitted to remain married after the fact. Here too, in the case of a High Priest who married a woman he raped or seduced, since she will eventually be a non-virgin under him, the baraita should be understood as stating that they may remain married. The Gemara concludes: Indeed, this is difficult for Rav Huna.
הכל
(4) אֲנוּסַת חֲבֵירוֹ וּמְפוּתַּת חֲבֵירוֹ לֹא יִשָּׂא וְאִם נָשָׂא ר׳ רַבִּי אֱלִעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר הַוָּלָד חָלָל וַחֲכָמִים אוֹמְרִים הַוָּלָד כָּשֵׁר.: אָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַב הֲלָכָה כר׳ כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב וְכֵן אָמַר רַב גִּידֵּל אָמַר רַב הֲלָכָה כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב.
§ The baraita cited above taught: With regard to a woman who was raped by another man and a woman seduced by another man, the High Priest may not marry her. And if he married her, Rabbi Eliezer ben Ya’akov says that the child born from this union is a ḥalal, and the Rabbis say the lineage of the offspring is unflawed. Rav Huna said that Rav said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer ben Ya’akov. And, so too, Rav Giddel said that Rav said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer ben Ya’akov.
אנוסת ח׳ ומפותת ח׳ ל״י ואם נשא וכו׳ אר״ה א״ר הל׳ כר״א, פי׳ מ״ט דראב״י ס״ל כר״א דאמר אפילו פניו הבא על הפנויה עשאה זונה וכיון דהיא זונה קיימא עלי׳ בלאו והוי הולד חלל, ומי ס״ל כר״א והא קי״ל משנת ראב״י קב ונקי ואילו בהא אמר ר״ע אין הל׳ כר״א אלא א״ר ביש חלל במחייבי עשה קמפלגי ראב״י סבר יש חלל מח״ע מ״ט דראב״י דכתיב אלמנה וגרושה וחללה זונה את אלא לא יקח כ״א בתולה מעמיו יקח אשה, וכתיב לא יחלל זרסו בעמיו אכלהו, פי׳ גם על הבעוהל דהויא בעשה בתולה ולא בעולה. ולא הבא מכלל עשה עשה, ורבנן אלה הפסיק הענין לאשמעינן דדוקא מח״ל הוי חלל ולא מח״ע, וראב״י אלה לא בא להפסיק אלא למעוטי נדה שאין חלל מנדה ובנה כשירה לכהונה, כמאן אזלא הא דתנא אלה מאלה אתה עושה חלל ואי אתה עושה חלל מנדה כמאן כראב״י:
ור׳ אליעזר בן יעקב מאלה אתה עושה חלל ואי אתה עושה חלל מנדהא – פירש הרב אב״ד ז״ל, דלרבנן הוי חלל מק״ו, מחייבי לאוין הוי חלל מחייבי כריתות לכ״ש. אלא דקשי ליה, הא דאמרינן בקדושיןב, אין חללה אלא מאיסור כהונה, דכהן הבא על אחותו זונה משוי לה חללה לא משוי להג. ואיפשר דאליבא דר׳ אלעזר ב״י קאמרינןד. אלא דאכתי קשיא, אי לראב״י, למעוטי מאלה ל״ל, הא מפקינן ליה התםה מחללה דכתיבא גבי כהן גדול דמיתרא ודרשינן לה להכי, לאשמועינן שאין חללה אלא מאיסור כהונה. אלו דברי הרב ז״ל. ואין קושייתו כלום בעיני, דנהי דאין חללה אלא מאיסור כהונה, הולד מיהא פסול הוא, כדאמרינן גבי גוי ועבד הבא על בת ישראל שהולד פגוםו, אע״פ שאין שם חללה עליה. אלא בזה יש לי לדקדק, לרבנן היכי הוי חלל מנדה, מה לאלמנה שכן היא עצמה מתחללתז, תאמר בנדה שאינה מתחללת, אלא כשרה היא לגמרי, שהרי קידושין תופסין בה. ולראב״י נמי, ל״ל אלה למעוטי נדה. ובתורת כהניםח קתני הכי, אלה לא יקח ולא יחלל אין זרעו מן הנדה חולין הלא דין הוא מה אם אלו שאין חייב על ביאתן כרת זרעו מהן חלל נדה שהוא חייב על ביאתה כרת אינו דין שיהא זרעו ממנה חוליןט ת״ל את אלה לא יקח ולא יחלל אין זרעו מן הנדה חולין. וקשיא, לפרוך מה לנדה שאינה מתחללתי. ואיכא למימר, דלרבנן אלה להפסיק הענין, ואין חללה. אלא מאסור כהונה מהתם נפקא, הילכך ק״ו ליתי׳. ולר׳ אליעזר ב״י אלה למעוטי נדה, סד״א תיתי בק״ו בין לחללה בין לחלל הולדכ, וחללה דכתיב התם מיותרל, ופרשה שנאמרה ונשנית היא, ולא נשנית אלא משום דבר שנתחדש בה, קמ״ל שאין הולד חלל, וממילא אפריך ק״ו, ודרשינן מהתם אין חללה אלא מאיסור כהונה. והא דאוקימנא להך ברייתא כר״א ב״י, משום דנפקא לי׳ מאלה כנ״למ.
א. בנדפס הועתקה כל הגמ׳ וראב״י וכו׳ עד כמאן כראב״י.
ב. עז א.
ג. שם ע״ב.
ד. בכ״י א חסרו כמה מלים, וע״י זה מובן כאילו מתורצת למסקנא השאלה, ואילו לאחר השלמת המלים ע״פ כ״י ב, ברור שהר״א אב״ד נשאר בקושיא. וכ״מ מדברי רבינו שכתב בסמוך: ואין קושייתו כלום בעיני. ובנדפס: ואיפשר דאליבא דראב״י למעוטא מאלה [ולרבנן] ל״ל [הכי] דהא מפקינן ליה וכו׳ ואין לזה מובן.
ה. קידושין עז ע״ב.
ו. לעיל טו ב, מד ב.
ז. כדפריך לעיל שם.
ח. פרשת אמור פרשתא ב פרק ב ה.
ט. בכ״י ב: חללין.
י. קושיא זו הקשו התוספות ד״ה ואי אתה עושה חלל מנדה. ועיין בתוס׳ הרא״ש מש״כ בשם ר׳ מאיר.
כ. עיין לעיל טו ב בתוד״ה מה לאלמנה, מש״כ בענין זה.
ל. בנדפס: וחללה דכתיב [גבי כהן גדול] מיותר.
מ. וכ״כ הריטב״א, ועיין ברשב״א שקיצר בזה. ועיין בשו״ע אה״ע סי׳ ד סי״ג, ועיי״ש בב״ש ס״ק טו, ובביאור הגר״א ס״ק ל.
כר׳ אלעזר. דאמ׳1 פנוי הבא על הפנויה עשאה זונה, והויא חייבי לאוין דכהונה, והוי הולד חלל. עשה. דלא הויא זונה, דלא סבירא ליה כר׳ אלעזר, אלא בעולה היא, וקיימא עליה בעשה דכי אם בתולה יקח ולא בעולה. ולא יחלל. אכולא מילתא קאי, ואפי׳ אבתולה יקח ולא בעולה, דעשה הוא. אלה הפסיק. ולמד שאלה חייבי לאוין חלוקין מחייבי עשה. למעוטי נדה. שאם בא כהן על אשתו נדה אין הולד חלל. בסוף. הואיל ולאו לאפלוגינהו אתא. קשיא. לרב אשי דמוקים לפלוגתייהו בטעמ׳ דהני קראי. ומסתברא דהאי למעוטי דקאמ׳ ר׳ אליעזר הוא הדין לשאר אסורין שהם שוים בכל, דאסור כהן באשתו נדה או בפנויה שוה בכל הוא. וכתב הר״ם בקדושה פרק י״ח2 שהבא על הנדה אינה זונה. והכי איתא בתמורה פרק כל האסורין3.
1. לעיל נט, ב.
2. ה״א.
3. כט, ב.
א שנינו בברייתא: אנוסת חבירו ומפותת חבירו לא ישא. ואם נשא — ר׳ אליעזר בן יעקב אומר: הולד חלל, וחכמים אומרים: הולד כשר. אמר רב הונא אמר רב: הלכה כר׳ אליעזר בן יעקב. וכן אמר רב גידל אמר רב: הלכה כר׳ אליעזר בן יעקב.
§ The baraita cited above taught: With regard to a woman who was raped by another man and a woman seduced by another man, the High Priest may not marry her. And if he married her, Rabbi Eliezer ben Ya’akov says that the child born from this union is a ḥalal, and the Rabbis say the lineage of the offspring is unflawed. Rav Huna said that Rav said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer ben Ya’akov. And, so too, Rav Giddel said that Rav said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer ben Ya’akov.
הכל
(5) אִיכָּא דְּאָמְרִי אָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַב מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב סָבַר לַהּ כְּרַבִּי אֶלְעָזָר.
Some say a different version of this statement. Rav Huna said that Rav said: What is the reason of Rabbi Eliezer ben Ya’akov? He holds in accordance with the opinion of Rabbi Elazar, that an unmarried man who has intercourse with an unmarried woman has thereby caused her to become a zona. Consequently, since the other man had intercourse with this woman outside of the context of marriage, she is a zona.
סבר לה כר׳ אלעזר – דאמר (יבמות דף סא:) פנוי הבא על הפנויה שלא לשם אישות עשאה זונה וקיימה עליה בלאו ומחייבי לאוין דכהונה הוי הולד חלל.
איכא דאמרי [יש שאומרים] בנוסח אחר, שאמר רב הונא אמר רב: מאי טעמא [מה הטעם] של ר׳ אליעזר בן יעקב — משום שסבר לה [שסבור הוא] כשיטת ר׳ אלעזר שפנוי הבא על הפנויה — עשאה זונה, ולכן, אנוסת חבירו ומפותת חבירו, כיון שביאתן היתה לשם זנות, ממילא נחשבת אותה אשה זונה, ואסורה לכהן, והוולד הנולד לה חלל.
Some say a different version of this statement. Rav Huna said that Rav said: What is the reason of Rabbi Eliezer ben Ya’akov? He holds in accordance with the opinion of Rabbi Elazar, that an unmarried man who has intercourse with an unmarried woman has thereby caused her to become a zona. Consequently, since the other man had intercourse with this woman outside of the context of marriage, she is a zona.
הכל
(6) וּמִי סָבַר לַהּ כְּוָתֵיהּ וְהָא קַיְימָא לַן מִשְׁנַת ר׳ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב קַב וְנָקִי וְאִילּוּ בְּהָא אָמַר רַב עַמְרָם אָמַר רַב אֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי אֶלְעָזָר קַשְׁיָא.
The Gemara asks: Does he really hold in accordance with the opinion of Rabbi Elazar? Don’t we maintain that the teaching of Rabbi Eliezer ben Ya’akov measures a kav but is clean, i.e., not many of his rulings have been recorded, but those that have been recorded are considered authoritative, and the halakha is always in accordance with his opinion? However, with regard to this ruling of Rabbi Elazar, Rav Amram said that Rav said that the halakha is not in accordance with Rabbi Elazar. The Gemara comments: This is indeed difficult.
שם ואילו בהא אמר רב עמרם אמר רב. מדברי תוס׳ לעיל דף נט ע״ב ד״ה ורב מבואר דל״ג כאן אמר רב וכן הוא לקמן סא ע״ב:
ושואלים: ומי סבר לה כותיה [האם סבור הוא באמת כמותו]? והא קיימא לן [והרי מוחזק לנו] כי משנת ר׳ אליעזר בן יעקב קב ונקי, כלומר, מעטה היא, אבל בכל מה שאמר — הלכה כמותו. ואם כן הלכה כמותו גם בענין זה, ואילו בהא [בהלכה זו] של ר׳ אלעזר אמר רב עמרם אמר רב: אין הלכה כר׳ אלעזר. ומעירים: אכן, קשיא [קשה] הדבר.
The Gemara asks: Does he really hold in accordance with the opinion of Rabbi Elazar? Don’t we maintain that the teaching of Rabbi Eliezer ben Ya’akov measures a kav but is clean, i.e., not many of his rulings have been recorded, but those that have been recorded are considered authoritative, and the halakha is always in accordance with his opinion? However, with regard to this ruling of Rabbi Elazar, Rav Amram said that Rav said that the halakha is not in accordance with Rabbi Elazar. The Gemara comments: This is indeed difficult.
הכל
(7) רַב אָשֵׁי אָמַר בְּיֵשׁ חָלָל מֵחַיָּיבֵי עֲשֵׂה קָמִיפַּלְגִי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב סָבַר יֵשׁ חָלָל מֵחַיָּיבֵי עֲשֵׂה וְרַבָּנַן סָבְרִי אֵין חָלָל מֵחַיָּיבֵי עֲשֵׂה.
Rav Ashi said: This is not the reason for the dispute. Rather, they disagree with regard to whether there is a ḥalal from a relationship for which the man and woman are liable for transgressing a positive mitzva. The marriage of a High Priest to a non-virgin is a violation of the mitzva that a High Priest marry a virgin, but it is not expressed in the Torah as a prohibition against a High Priest marrying a non-virgin. Rabbi Eliezer ben Ya’akov holds that there is a ḥalal from a relationship for which the man and woman are liable for violating a positive mitzva, and the Rabbis hold that there is no ḥalal from a relationship for which the man and woman are liable for violating a positive mitzva.
ביש חלל מחייבי עשה – ר׳ אליעזר ב״י לא כר׳ אלעזר סבירא ליה ולאו זונה היא ולא קיימא עליה בלאו אלא בעשה דכתיב בתולה יקח ולא בעולה ולאו הבא מכלל עשה עשה.
חלל מחייבי עשה – תימה כיון דלא יחלל קאי נמי אבעולה לרבי אליעזר בן יעקב אם כן אין זה חייבי עשה גרידא דלא יחלל לאו הוא כדקאמר בפרק בתרא דקידושין (קידושין עח.) בעל לוקה משום לא יחלל.
רב אשי אמר: לא זה טעם המחלוקת, אלא בשאלה האם יש חלל מביאה על חייבי עשה קמיפלגי [חלוקים הם], שהרי שאר איסורי כהונה הם מצוות לא תעשה, ואילו בבעולה לכהן גדול יש רק איסור עשה. שר׳ אליעזר בן יעקב סבר: יש חלל מחייבי עשה, ורבנן סברי [וחכמים סבורים]: אין חלל מחייבי עשה.
Rav Ashi said: This is not the reason for the dispute. Rather, they disagree with regard to whether there is a ḥalal from a relationship for which the man and woman are liable for transgressing a positive mitzva. The marriage of a High Priest to a non-virgin is a violation of the mitzva that a High Priest marry a virgin, but it is not expressed in the Torah as a prohibition against a High Priest marrying a non-virgin. Rabbi Eliezer ben Ya’akov holds that there is a ḥalal from a relationship for which the man and woman are liable for violating a positive mitzva, and the Rabbis hold that there is no ḥalal from a relationship for which the man and woman are liable for violating a positive mitzva.
הכל
(8) מ״ט מַאי טַעְמָא דראב״י דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב דִּכְתִיב {ויקרא כ״א:י״ד} אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה וַחֲלָלָה זוֹנָה אֶת אֵלֶּה לֹא יִקָּח כִּי אִם בְּתוּלָה וְגוֹ׳ וּכְתִיב וְלֹא יְחַלֵּל זַרְעוֹ בְּעַמָּיו אַכּוּלְּהוּ.
What is the reason of Rabbi Eliezer ben Ya’akov? As it is written: “A widow, or one divorced, or a ḥalala, or a zona, these shall he not take; but a virgin of his own people shall he take for a wife” (Leviticus 21:14), and it states subsequently: “And he shall not profane his seed among his people” (Leviticus 21:15). Rabbi Eliezer ben Ya’akov maintains that this profanation is referring to all of them, i.e., he profanes his seed by marrying any woman unfit for him, including a non-virgin.
ומאי טעמא [מה הטעם] של ר׳ אליעזר בן יעקב — דכתיב [שנאמר]: ״אלמנה וגרושה וחללה זנה את אלה לא יקח כי אם בתולה מעמיו יקח אשה״ (ויקרא כא, יד), וכתיב [ונאמר] בהמשך: ״ולא יחלל זרעו בעמיו״ (שם טו), ולדעתו חילול זה מוסב אכולהו [על כולם], שבכל מקום שנשא אשה שאינה ראויה לו, בין כשהיא עליו בלא תעשה ובין שהיא עליו בעשה, הריהו מחלל את זרעו.
What is the reason of Rabbi Eliezer ben Ya’akov? As it is written: “A widow, or one divorced, or a ḥalala, or a zona, these shall he not take; but a virgin of his own people shall he take for a wife” (Leviticus 21:14), and it states subsequently: “And he shall not profane his seed among his people” (Leviticus 21:15). Rabbi Eliezer ben Ya’akov maintains that this profanation is referring to all of them, i.e., he profanes his seed by marrying any woman unfit for him, including a non-virgin.
הכל
(9) וְרַבָּנַן אֵלֶּה הִפְסִיק הָעִנְיָן וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אָמַר אֵלֶּה דלְמַעוֹטֵי נִדָּה.
And what do the Sages hold? The word “these” concluded discussion of that matter. Consequently, only the prohibitions listed before the phrase “these shall he not take” result in the offspring being a ḥalal. And Rabbi Eliezer ben Ya’akov said: The word “these” comes to exclude a menstruating woman. If a priest has relations with a menstruating woman, the offspring is not a ḥalal, as this is not a prohibition specific to priests.
אלה הפסיק הענין – דכתיב אלה בתר חייבי לאוין לאשמועינן אלה שהן חייבי לאוין חלוקין מדין חייבי עשה.
למעוטי נדה – שאם בא כהן על אשתו נדה אין הולד חלל.
אלה למעוטי נדה – כמאן אזלא כר׳ אליעזר בן יעקב. משמע אבל לרבנן לא מצי אתי וסברי דיש חלל מנדה וא״ת ומהיכא נילף לומר דעושה חלל מנדה אי מק״ו דגרושה שאין בה לאו שאני גרושה שהיא עצמה מתחללת ופסלה בביאתו מתרומה דבי נשא תאמר בנדה דלא פסלה דהא אית בה הויה וא״ל כיון דבעלה עשאה זונה דהא כיון דתפסי בה קדושי לא הויא כשאר חייבי כריתות ואי מאלמנה לכה״ג מה לאלמנה שכן היא עצמה מתחללת כדלעיל דא״ל היא עצמה תתחלל מק״ו דלימא איסור כהונה שאני כדפרישית לעיל וי״ל יליף מאלמנה ומצרי שני שפוסלים ובנו פגום אף אני אביא נדה. וקסבר האי תנא דעבדינן שפיר צד השוה היכא דחדא הוי איסור כהונה ואידך אינו איסור כהונה כדפרישית לעיל. ולר״א בן יעקב ניחא דאצטריך קרא למימר דאי אתה עושה חלל מנדה דס״ד דנילף מחייבי עשה דיש חלל מהם אליבא דידיה:
ורבנן [וחכמים] מה הם אומרים על כך — לדעתם הביטוי ״אלה״ הפסיק הענין, שרק בנשים שנאמר בהן ״את אלה לא יקח״ נאמר שהוא מחלל את זרעו. ור׳ אליעזר בן יעקב אמר: ״אלה״ שנאמר שם בא, למעוטי [למעט] נדה, שאם בא כהן על אשה נידה, למרות שביאה זו היא ביאת איסור — מכל מקום הוולד איננו חלל, משום שאיסור זה אינו מאיסורי כהונה.
And what do the Sages hold? The word “these” concluded discussion of that matter. Consequently, only the prohibitions listed before the phrase “these shall he not take” result in the offspring being a ḥalal. And Rabbi Eliezer ben Ya’akov said: The word “these” comes to exclude a menstruating woman. If a priest has relations with a menstruating woman, the offspring is not a ḥalal, as this is not a prohibition specific to priests.
הכל
(10) כְּמַאן אָזְלָא הָא דְּתַנְיָא מֵאֵלֶּה אַתָּה עוֹשֶׂה חָלָל וְאִי אַתָּה עוֹשֶׂה חָלָל מִנִּדָּה כְּמַאן כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב נִכְתְּבֵיהּ לְאֵלֶּה לְבַסּוֹף קַשְׁיָא.
The Gemara asks: In accordance with whose opinion is that which is taught in the following baraita: From the prohibitions preceding the phrase “these shall he not take” you cause your offspring to be a ḥalal, but you do not cause your offspring to be a ḥalal by having a child with a menstruating woman. In accordance with whose opinion is it? It is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer ben Ya’akov. The Gemara asks: And according to Rabbi Eliezer ben Ya’akov, let the verse write the word these at the end, after stating that a High Priest must marry a virgin, in order to make it clear that if he marries a non-virgin their child is a ḥalal. The Gemara responds: Indeed, this is difficult.
ואי אתה עושה חלל מנדה – בתורת כהנים מפרש דאיצטריך דלא נילף דליהוי חלל מקל וחומר מהני שהם חייבי לאוין תימה דמה לאלמנה וכיוצא בה שכן הן עצמן מתחללות וכי תימא ה״נ כיון דבא עליה עשאה זונה הא לא הוי זונה כיון דתפסי בה קידושין.
ור׳ אליעזר בן יעקב מאלה אתה עושה חלל ואי אתה עושה חלל מנדה. ולאו למימר דפליגי רבנן עליה בעיקרא דדינא דהא אמרינן בקדושין (קידושין עז:) אין חללה אלא מאיסורי כהונה, וכהן הבא על אחותו, זונה משוי לה חללה לא משוי לה, ודרשינן לה התם מחללה יתירא דכתיבא גבי כהן גדול. והא דאמרינן נמי כמאן אזלא הא דתניא אלה מאלה אתה עושה חלל ואי אתה עושה חלל מנדה כמאן אזלא הא דנפקא ליה מאלה קאמר, דאלו לרבנן לא נפקא להו מאלה אלא מחללה יתירא כדאיתא התם בקדושין. אי נמי מדלא קאמר מנדה ובעולה.
מאלה אתה עושה חלל ואי אתה עושה חלל׳ מנדה – וא״ת ולמה ליה קרא תיפוק לי׳ דאין חלל אלא מפסולי כהונ׳ וכדנפק׳ לן בפ״ב דקדו׳ דלהכי כתיב חללה לכ״ג דמיות׳ להאי דרשא ונד׳ לאו פסולי כהונ׳ היא דאי אמר׳ דהוי׳ בהך ביא׳ זונ׳ דיש זוכ׳ מחייבי כריתו׳ הא ליתא כדאי׳ לקמן בפ׳ אלמנה דלא הוי זר אצלו מעיקרא וחללה נמי לא הוי בהך ביאה כיון שאינה בפסולי כהונה וכדאמרי׳ התם כהן הבא על אחותו זונה משוי לה חללה לא משוי לה חזר ובא עליה פי׳ לאחר שהיתה זונה שוי׳ חללה וי״ל דכ׳ אליעזר סבר דמק״ו דאלמנה נפק׳ לן דיש חלל מנדה ואי אמרת מה לאלמנה שכן היא עצמה מתחלל׳ אנן עבדי׳ ק״ו אפי׳ לחלל אותה ואת ולדה דהשתא אלמנה לכ״ג שהיא עצמה נתחללת ושהיא חייבי לאוין היא וזרעה מתחללי׳ בביאה פסולה זו שהיא בכרת לא כ״ש. ואי משום דכתיב חללה מיותר כל פרש׳ שנאמ׳ ונשנית לא נאמ׳ אלא בשביל שתחדש בה וכיון שחדש אלמנה כתב נמי גרושה וחללל׳ דאיתנהו׳ אפי׳ בכהן הדיוט ולהכי אצטריך מאלה למעוטי נדה ורבנ׳ סברי דמאל׳ היינו למעוטי חייבי עשה ומשום דאית לק״ו כתב רחמנא חללה מיותר למעוטי נדה וכן היא בסיפרא לא יקח ולא יחלל אין זרעו מן הנד׳ חולין והלא דין הוא ומה אם אלו שאינו חייב על ביאתה כרת זרעו מהן חלל נדה שהוא חייב על ביאתה כרת אינו דין שיהא הזרע ממנה חלל פי׳ שתחלל היא וזרעה ת״ל את אלה לא יקח ולא יחלל ואין זרעו מן הנדה חולין ע״כ.
ואתיא כר׳ אליעזר והיינו מתני׳ דמייתי הכא בגמ׳ דאזלא כר׳ אליעזר אלא שהביאוה בגמ׳ בקוצר הילכך ליכא בין רבנן ור׳ אליעזר בענין ולד הבא מן הנדה אלא דרשא דקראי אבל בעיקר הדין כלם שוים.
והא דאמרינן כמאן אזלא הא דתניא וכו׳ – דפי׳ כמאן אזלא הא מתני׳ דדריש מיעוטא דולד הבא מן הנדה מן האי דרשא דאת אלא כמאן כר׳ אליעזר ואם תאמר דלעיל בפרק החולץ דהוה עבדינן ק״ו מאלמנה אמאי פרכינן ליה מה לאלמנה שכן היא עצמה מתחללת נימא דעבדי׳ קל וחומר אפילו לדידיה גופא שתתחלל ויש לומר דהא לדידה ליכא למימר דהא נפקא לן מחללה שאין חללה אלא מאיסור כהונה וכי איתיה לקל וחומר היינו מקמי דכתיב חללה. ומתרצינן האי אלה לבסוף פי׳ אם איתא דלא אתא אלא למעוטי נדה קשיא פרש״י זכרונו לברכה קשי׳ לרב אשי דפריש דהתם דרבי אליעזר ותמיה מילתא דהא איכא מתני׳ דקתני הכי בהדי׳ ואמאי פריש רבי׳ ז״ל דק״ל לרב אשי דהא למתני׳ נמי קשיא ואפשר דדילמ׳ מתני׳ נקטה מהאי קרא לסניף בעלמא ולעולם מחללה הוא דנפקא לה דהא אורח׳ דתנאי היא בהכי כדכתיב בכמה דוכתי והלכתא כר אליעזר בן יעקב וכדמוכח לעיל.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]
ושואלים: כמאן אזלא [כדעת מי הולכת] הא דתניא [שיטה זו ששנינו בברייתא]: דווקא הנולדים מ״אלה״ הנזכרים בפרשה כאסורים לכהונה אתה עושה חלל, ואי אתה עושה חלל את הנולד מכהן הבא על הנדה. כמאן [כדעת מי] — כדעת ר׳ אליעזר בן יעקב. ושואלים: ולדעת ר׳ אליעזר בן יעקב אם כן נכתביה [שיכתוב] המקרא ל״אלה״ לבסוף לאחר בתולה, ולא יפסיק, ויהא ברור שגם היא נכללת בדין של חללות? ואומרים: אכן, קשיא [קשה].
The Gemara asks: In accordance with whose opinion is that which is taught in the following baraita: From the prohibitions preceding the phrase “these shall he not take” you cause your offspring to be a ḥalal, but you do not cause your offspring to be a ḥalal by having a child with a menstruating woman. In accordance with whose opinion is it? It is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer ben Ya’akov. The Gemara asks: And according to Rabbi Eliezer ben Ya’akov, let the verse write the word these at the end, after stating that a High Priest must marry a virgin, in order to make it clear that if he marries a non-virgin their child is a ḥalal. The Gemara responds: Indeed, this is difficult.
הכל
(11) תָּנוּ רַבָּנַן אֲחוֹתוֹ אֲרוּסָה רַבִּי מֵאִיר ור׳ וְרַבִּי יְהוּדָה אוֹמְרִים מִטַּמֵּא לָהּ רַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים האֵין מִטַּמֵּא לָהּ אֲנוּסָה וּמְפוּתָּה ד״ה דִּבְרֵי הַכֹּל אֵין מִטַּמֵּא לָהּ וּמוּכַּת עֵץ אֵין מִטַּמֵּא לָהּ דִּבְרֵי ר׳ רַבִּי שִׁמְעוֹן שֶׁהָיָה ר׳ רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר רְאוּיָה לכ״ג לְכֹהֵן גָּדוֹל מִטַּמֵּא לָהּ שֶׁאֵין רְאוּיָה לכ״ג לְכֹהֵן גָּדוֹל אֵין מִטַּמֵּא לָהּ.
§ The Sages taught: With regard to a priest’s betrothed sister, Rabbi Meir and Rabbi Yehuda say: He must become impure for her upon her death. Rabbi Yosei and Rabbi Shimon say: He may not become impure for her. With regard to his sister who has been raped or seduced, all agree that he may not become impure for her upon her death. With regard to his sister whose hymen was torn accidentally, he may not become impure for her; this is the statement of Rabbi Shimon, as Rabbi Shimon would say the following principle: If his sister was fit for a High Priest, he must become impure for her, but if she was not fit for a High Priest, he may not become impure for her.
אחותו ארוסה – של כהן הדיוט אבל נשואה פשיטא לן דאין מטמא דכתיב ולאחותו הבתולה.
אנוסה ומפותה – אחותו שנאנסה או שנתפתתה.
דברי הכל אין מטמא לה – וטעמא דכולהו מפרש לקמן.
ומוכת עץ אין מטמא לה דברי ר״ש – ר״ש לטעמיה דאמר במתניתין מוכת עץ אסורה לכ״ג אלמא לאו בכלל בתולה היא.
שאינה ראויה לכ״ג אין מטמא לה – דהכא והכא בתולה כתיב.
ת״ר אחותו ארוסה ר״מ ור״י אומרים מטמא לה, ור׳ יוסי ור״ש אומרים אינו מטמא לה, אנוסה ומפותה ד״ה אין מטמא לה ובמוכ״ע אין מטמא לה דברי ר״ש שהי׳ ר״ש אומר הראוי׳ לכ״ג מטמא לה ושאינה ראוי׳ לכ״ג אין מטמא לה, ובוגרת מטמא לה ד״ה מ״ט דר״ע ור״י דדרשי הכי ולאחותו הבתוה פרט לאנוסה ומותה יכול שאני מוציא אף מוכ״ע ת״ל אשר לא היתה לאיש, מי שהויתה ע״י איש יצאת מוכ״ע שאין הויה ע״י איש, הקרובה לרבות ארוסה אליו לרבות את הבוגרת ור׳ יוסי ור״ש מ״ט דדרשי הכי ולאחותו הבתולה פרט לאנוסה ומופתה ומכ״ע, אשר לא היתה לאיש פרט לאורסה שהיתה, הקרובה לרבות ארוסה שתגרשה, אליו לרבות את הבוגרת נמצא שבבוגרת ד״ה מטמא לה אנוסה ומפותה ד״ה אינו מטמא לה ובארוסה פליגי וקי״ל ר״מ ור״י ור׳ יוסי ור״ש הל׳ כר׳ יוסי ור״ש דאמרו אינו מטמא לה, ובאנוסה שנתגרשה מודים שמטמא לה, ובמוכ״ע ר״ש בלחוד הוה אמר דאינו מטמא לה ור׳ יוסי שבקי׳ ואין הל׳ כר״ש במו״ע:
אחותו ארוסה. [של] כהן הדיוט. אנוסה. אם נאנסה אחותו או נתפתתה, שהרי היתה לאיש. דברי ר׳ שמ[עון]. דקסבר דמוכת עץ אינו מטמא לה, דלאו בכלל בתולה היא. ור׳ יוסי לא סבירא [ליה] במוכת עץ כותיה. שנתגרשה. דהשתא אינה לאיש.
ב תנו רבנן [שנו חכמים]: אף שאסור לכהן להיטמא לאחותו הנשואה, מכל מקום אחותו שהיא ארוסה, ר׳ מאיר ור׳ יהודה אומרים: כהן מטמא לה במותה, ר׳ יוסי ור׳ שמעון אומרים: אין מטמא לה. אחותו אנוסה או מפותה — דברי הכל אין מטמא לה, ומוכת עץ אין מטמא לה, אלו דברי ר׳ שמעון. שהיה ר׳ שמעון אומר כלל: אם היתה אחותו ראויה להינשא לכהן גדול — מטמא לה, ואולם זו שאין ראויה לכהן גדול, שאינה בתולה — אין מטמא לה.
§ The Sages taught: With regard to a priest’s betrothed sister, Rabbi Meir and Rabbi Yehuda say: He must become impure for her upon her death. Rabbi Yosei and Rabbi Shimon say: He may not become impure for her. With regard to his sister who has been raped or seduced, all agree that he may not become impure for her upon her death. With regard to his sister whose hymen was torn accidentally, he may not become impure for her; this is the statement of Rabbi Shimon, as Rabbi Shimon would say the following principle: If his sister was fit for a High Priest, he must become impure for her, but if she was not fit for a High Priest, he may not become impure for her.
הכל
(12) וּבוֹגֶרֶת מִטַּמֵּא לָהּ דִּבְרֵי כׇּל אָדָם.
And if his sister was a grown woman, he must become impure for her according to everyone. Even those who hold that a High Priest may not marry a grown woman because her hymen is no longer whole agree that with regard to a priest becoming impure, she is considered a virgin and he must therefore become impure for her upon her death.
ובוגרת — מטמא לה, לדברי כל אדם, כלומר, אף אלה שאומרים שאסור לכהן גדול לשאת בוגרת, לפי שאינה בתולה שלימה, מכל מקום אף לדעתם לענין טומאה נחשבת היא כבתולה.
And if his sister was a grown woman, he must become impure for her according to everyone. Even those who hold that a High Priest may not marry a grown woman because her hymen is no longer whole agree that with regard to a priest becoming impure, she is considered a virgin and he must therefore become impure for her upon her death.
הכל
(13) מַאי טַעְמָא דר״מ דְּרַבִּי מֵאִיר ור׳ וְרַבִּי יְהוּדָה דְּדָרְשִׁי הָכִי {ויקרא כ״א:ג׳} וְלַאֲחוֹתוֹ הַבְּתוּלָה (ה)פְּרָט לַאֲנוּסָה וּמְפוּתָּה.
The Gemara analyzes this baraita: What is the reason of Rabbi Meir and Rabbi Yehuda? They expound the verse as follows: “And for his virgin sister, who is near to him, who has had no man, for her must he defile himself” (Leviticus 21:3). “And for his virgin sister” excludes one who has been raped or seduced, as they are not virgins.
ומסבירים: מאי טעמא [מה הטעם] של ר׳ מאיר ור׳ יהודה — דדרשי הכי [שהם דורשים כך], נאמר: ״ולאחתו הבתולה הקרובה אליו אשר לא היתה לאיש לה יטמא״ (ויקרא כא, ג), ולמדים מזה: פרט לאנוסה ומפותה שאינן בתולות.
The Gemara analyzes this baraita: What is the reason of Rabbi Meir and Rabbi Yehuda? They expound the verse as follows: “And for his virgin sister, who is near to him, who has had no man, for her must he defile himself” (Leviticus 21:3). “And for his virgin sister” excludes one who has been raped or seduced, as they are not virgins.
הכל
(14) יָכוֹל שֶׁאֲנִי מוֹצִיא אַף מוּכַּת עֵץ ת״ל תַּלְמוּד לוֹמַר {ויקרא כ״א:ג׳} אֲשֶׁר לֹא הָיְתָה לְאִישׁ מִי שֶׁהֲוָיָיתָהּ עַל יְדֵי אִישׁ ויָצְאָה זוֹ שֶׁאֵין הֲוָיָיתָהּ עַל יְדֵי אִישׁ הַקְּרוֹבָה לְרַבּוֹת הָאֲרוּסָה ז אֵלָיו לְרַבּוֹת הַבּוֹגֶרֶת.
One might have thought that I should exclude even a woman whose hymen was torn accidentally via a foreign object. The verse therefore states: “Who has had no man,” to include only one whose becoming a non-virgin was caused by a man, i.e., through intercourse. This case of a woman whose becoming a non-virgin was not caused by a man but rather by an object is thereby excluded from the category of a non-virgin, and her brother does become impure for her. “Who is near”; this is to include a betrothed sister. “To him”; this is to include a grown woman.
יכול שאני מוציא אף מוכת עץ – שאינה בתולה.
לרבות את הארוסה – ואיצטריך לרבויא דלא תימא אשר לא היתה פרט לארוסה שהיתה לאיש דהויה לשון קידושין היא.
אליו לרבות הבוגרת – וא״ת למה לי אליו נרבי בוגרת מולא היתה לאיש כדמרבינן מיניה מוכת עץ וי״ל דאי לאו אליו הוה מוקמינן לא היתה לבוגרת גרידא דבוגרת מסתבר לרבות טפי ממוכת עץ משום דמוכת עץ איתעביד בה מעשה ולהכי מוקי אליו דכתיב ברישא לרבות בוגרת ולא היתה לאיש דכתיב בסוף מוקי למוכת עץ וכן משמע דבוגרת עדיפא ממוכת עץ דהא בבוגרת לא פליגי כדקתני ובוגרת מטמא לה דברי כל אדם ועוד נראה דממשמעות בתולה מימעטא מוכת עץ אפילו לרבי מאיר מדפריך גבי בוגרת והא למה לי קרא וגבי מוכת עץ לא פריך הכי ולהכי מוקי קרא קמא בבוגרת וניחא נמי השתא הא דדרשינן דרשא דאשר לא היתה לאיש ברישא אע״ג דכתיב בסוף משום דממשמעות בתולה הוה לן למעוטי מוכת עץ הוצרך לפרש דמתרבי מאשר לא היתה לאיש.
אליו לרבות הבוגרת – תימה למה לי קרא כיון דרבינן מוכת עץ משום שאין הווייתה ע״י איש ה״ה בוגרת דבוגרת נמי אין הווייתה ע״י איש. וגם כי עדיפא יותר בוגרת ממוכת עץ משום דלא אתעביד בה מעשה וא״כ כיון דחזינן מוכת עץ כ״ש בוגרת וי״ל דס״ד דבוגרת גריעא ממוכת עץ משום דאשתני גופה ומלא היתה לאיש לא נפקא דשמא קרא לא איירי אלא בדבר שבא ע״י מעשה:
גמרא אליו לרבות הבוגרת הא ל״ל קרא והאמר ר״מ בתולה אפילו מקצת בתולים משמע כו׳ וליכא למימר דטעמא דידיה נמי התם מהכא דהא דקאמר ר״מ בתולה אפילו מקצת משמע משמע ליה דמשמעות לשון בתולה הוא כך בלאו רבויא דקרא וכה״ג משנינן לקמן אליבא דר״ש דטעמא דידיה נמי התם מהכא מדאליו לרבות בוגרת שמעינן דאי לאו קרא דאליו בתולה בתולה שלימה משמע וליכא לאקשויי נמי למאי דמשני סד״א נילף בתולה בתולה כו׳ לפרש״י מאונס ומפתה דא״כ לפי האמת למאי איצטריך י׳ דבבתוליה בכ״ג למעט בוגרת לר״מ לכתוב בתולה ונילף בתולה בתולה מאונס ומפתה מה להלן נערה כו׳ דאיכא למימר דהשתא דכתיב אליו לרבות בוגרת בטומאה לא הוה ידעינן אי למילף בתולה בתולה מאונס ומפתה למעט בוגרת או למילף מטומאה לרבות בוגרת ולהכי איצטריך י׳ דבבתוליה לממט בוגרת וק״ל:
יכול שאני מוציא אף מוכת עץ שגם היא אינה בתולה — תלמוד לומר ״אשר לא היתה לאיש״, וכוונתו: מי שהוייתה (העשותה בעולה) על ידי איש, יצאה זו שאין הוייתה (בעולה) על ידי איש אלא על ידי חפץ. נאמר ״הקרובה״ — לרבות הארוסה, שאף לה מיטמא, הרי קירבתם בעינה עומדת. ״אליו״ — לרבות אחותו הבוגרת, שכל עוד לא נישאה, הריהו מיטמא לה.
One might have thought that I should exclude even a woman whose hymen was torn accidentally via a foreign object. The verse therefore states: “Who has had no man,” to include only one whose becoming a non-virgin was caused by a man, i.e., through intercourse. This case of a woman whose becoming a non-virgin was not caused by a man but rather by an object is thereby excluded from the category of a non-virgin, and her brother does become impure for her. “Who is near”; this is to include a betrothed sister. “To him”; this is to include a grown woman.
הכל
(15) הָא לְמָה לִי קְרָא וְהָאָמַר רַבִּי מֵאִיר בְּתוּלָה אֲפִילּוּ מִקְצָת בְּתוּלָה מַשְׁמַע אִיצְטְרִיךְ סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא נֵילַף בְּתוּלָה בְּתוּלָה מֵהָתָם מָה לְהַלָּן נַעֲרָה אַף כָּאן נָמֵי נַעֲרָה קָא מַשְׁמַע לַן.
The Gemara asks: Why do I need a verse to include a grown woman? Didn’t Rabbi Meir say that the word “virgin” indicates even a woman who is partly a virgin, i.e., a grown woman, whose hymen is partially intact? Consequently, when the verse states that the priest becomes impure for his virgin sister, a grown woman is included. The Gemara answers: The derivation from the verse is necessary, as it might enter your mind to say that we should derive a verbal analogy from the word “virgin” in this context and the word “virgin” from there, the context of a High Priest: In the analogy, just as there the virgin referred to is a young woman and not a grown woman, so too here she must be a young woman. The verse therefore teaches us that a priest becomes impure for his sister even if she is a grown woman.
ה״ג: למה לי קרא והא אמר ר״מ בתולה מקצת בתולים משמע – לעיל אמר הכי מדאיצטריך למכתב בבתוליה לגבי כ״ג להוציא את הבוגרת לר״מ מכלל דבתולה בוגרת נמי משמע.
מהתם – כי ימצא איש נערה בתולה (דברים כב).
נילף בתולה בתולה מהתם – אומר ר״ת מהתם היינו מכ״ג ולא כמו שפירש בקונטרס דמבתולה דאונס ומפתה קאמר וכן נראה לר״י דהא בכולה שמעתא לא איירי באונס ומפתה ולא ה״ל למימר מהתם אלא ה״ל למימר בהדיא מאונס ומפתה אלא מהתם היינו כ״ג כדפירש ר״ת דאיירי ביה ומשום דרבי שמעון גמרה מהתם קא סלקא דעתך נילף מהתם כדקאמר ראויה לכהן גדול מטמא לה כו׳ ועל כרחך לא לסימנא בעלמא נקטיה מדפריך בסמוך והא אמר רבי שמעון ראויה לכ״ג כו׳ ואי פריך משום דאין הכלל אמת מהא לא הוה משני מידי אלא ודאי פריך דמכ״ג ה״ל למילף ומוכת עץ מהתם גמר לה רבי שמעון כדקתני בהדיא בברייתא הראויה לכ״ג כו׳ דאי לאו דמיעטיה רחמנא מוכת עץ מבבתוליה עד שיהו כל בתוליה קיימין וגמר מהתם ה״ל למידרש הכא מי שהוייתה על ידי איש יצתה מוכת עץ והוה ילפינן התם מהכא.
סד״א ליליף בתולה בתולה מהתם – פירש״י ז״לא, מאונס ומפתה דכתיב בהו נערה בתולה. ולא מחוורב, דאונס ומפתה מאן דכר שמי׳, דלא מפרש לה בהדי׳. ותו קשיאג, לרבי אליעזר ורבי שמעון דאמרי בתולה שלמה משמע, נערה דכתב רחמנא התםד ל״ל, אי למעוטי בוגרת הא לא איצטריך, אי לקטנה הא לא מפקי לה רבנן, כדאיתא במסכת כתובותה ובסנהדריןו. לפיכך פרת״ם ז״ל, הא דאמרינן לגמר בתולה בתולה מהתם, מכהן גדולז, דכיון דכתב רחמנא בבתולי׳ למעוטי את הבוגרת, וכתיב ביה כי אם בתולה מעמיו יקח אשה, סד״א ליגמר מהתם קמ״ל. ובהכי ניחא ליה, מאי דאקשינן נערה דכתב רחמנא גבי אונס ומפתה ל״ל, משום דאי לא כתב רחמנא התם נערה, הוה אמינא ניליף מכהן גדול דכתיב ביה בתולה, ונפקא לן מבבתוליה דאפילו בוגרת כשרה קמ״ל.
הא דמרבינן לרבי יוסי ורבי שמעון ארוסה שנתגרשה, ולא מרבינן נמי לרבי מאיר ורבי יהודה גירושין, משמע מינה דהא דאמרי אינהו ארוסה מטמא לה, ה״ה לנכנסה לחופה ולא נבעלה בודאיח, ולא אמרו ארוסה אלא לאפוקי בעולה, דסתם נישואין בהכי, ולפיכך לא מרבינן נשואה שנתגרשה מקרובה, כדמרבי ר׳ יוסי ארוסה שנתגרשה מיניה. וכן נראה לי, נשואה שלא נבעלה ונתגרשה מטמא לה דברי כל אדם, וחדא מנייהו נקיט והיא היא, דכל שלא נשתנה גופה חוזרת לקדמותה.
א. ד״ה מהתם, בסוף העמוד.
ב. כה״ק התוס׳ ד״ה נילף.
ג. וכה״ק הרשב״א, וכ״ה ברשב״א כל הקטע בלשון זה. וכ״כ הריטב״א.
ד. בנדפס: דכתב רחמנא [באונס ומפתה] ל״ל. הגיה כן ע״פ הרשב״א. ובכי״א חסר כמה מלים. וכאן עפ״י כ״י ב.
ה. כט א, מ ב.
ו. סו ב.
ז. בנדפס: בתולה בתולה [היינו] מכ״ג.
ח. עיין מש״כ בזה הרשב״א, ובסוף דבריו כתב: אבל בנמוקי הרמב״ן נר״ו דלר״מ ור׳ יהודה כשם שארוסה מטמא לה ה״ה לנכנסה לחופה ולא נבעלה, ועיין בריטב״א. ועיין בערוך לנר מש״כ בכל שיטות אלו.
סלקא דעתך אמינא ליליף בתולה בתולה מהתם. פירש רש״י ז״ל מאונס ומפתה דכתיב בה נערה בתולה. ואינו מחוור חדא דאונס ומפתה מאן דכר שמיה. ותו לרבי אלעזר ור׳ שמעון דאמרי בתולה בתולה שלמה משמע, נערה דכתב רחמנא גבי אונס ומפתה למה לי, אי למעוטי בוגרת הא לא אצטריך. אי לקטנה הא לא מפקי לה רבנן כדאיתא התם בפרק אלו נערות (כתובות כט.) ורבינו תם ז״ל (בתוס׳ ד״ה נילף) פירש לילף בתולה בתולה מהתם מכהן גדול דכתיב ביה כי אם בתולה מעמיו, וכיון דכתב ביה רחמנא בבתוליה למעוטי את הבוגרת סלקא דעתך אמינא ליליף מהתם קא משמע לן. והשתא נמי ניחא נערה דכתב רחמנא גבי אונס ומפתה אצטריך אפילו לר׳ אלעזר ור׳ שמעון, משום דאי לא כתב רחמנא התם נערה הוה אמינא נילף מכהן גדול דכתיב ביה בתולה ואפילו בוגרת במשמע מדכתיב גבה בבתוליה, קא משמע לן נערה (עיין רמב״ן).
סד״א נילף בתולה בתולה מהתם – פרש״י ז״ל מבתולה דכתיב גבי אונס ומפתה דכתיב בהו נערה בתולה למעוטי בוגרת והקשה ר״ת ז״ל חדא דאונס ומפתה מאן דכר שמיה ועוד דלר׳ אליעזר ור״ש דאמרי לעיל בתולה שלימה משמע אמאי כתב רחמנא נערה גבי אונס ומפתה למה לי אי למעוטי בוגרת לא מצריך ואי למעוטי קטנה והא לרבנן דפליגי עליה דר״מ יש קנס לקטנה ולפי׳ ר״ת ז״ל נילף בתולה בתולה מכהן גדול דכתב רחמנא בבתוליה למעוטי את הבוגרת והשתא לר״ש ור׳ אליעזר אצטריך למכתב גבי אונס ומפתה נערה משו׳ דה״א דנילף מכ״ג שמיעט בה הכתוב את הבוגר׳ והשתא לר״ש ור׳ אליעזר לאיסור לא חש ולר״מ נמי אצטריך למכתב נערה התם משום דלדידיה בתולה אפי׳ מקצת בתולות משמע ולא ידעי׳ אי ילפי׳ מטומאה דבוגרת כבתולה או נילף מכ״ג דכתיב ביה בתולה ולא בוגרת.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]
ושואלים: הא [ולזה] למה לי קרא [פסוק] מיוחד? והאמר [והרי אמר] ר׳ מאיר לענין כהן גדול: ״בתולה״ — אפילו מקצת בתולה משמע, ואם כן, לשיטתו, הבוגרת אף שאין בתוליה שלמים כמו בקטנה — בתולה גמורה היא, ואינה צריכה ריבוי מיוחד! ומשיבים: בכל זאת, כאן לגבי אחותו איצטריך [נצרך] הדבר לאומרו, כי סלקא דעתך אמינא [שמא יעלה על דעתך לומר] נילף [נלמד] ״בתולה״ ״בתולה״ מהתם [משם] מדין בתולה לכהן גדול, ותאמר: מה להלן בתולה זו נערה ולא בוגרת, אף כאן נמי [גם כן] אינו מיטמא אלא לאחותו הנערה, על כן קא משמע לן [השמיע לנו] ריבוי הכתוב ״אליו״, ללמד שגם אחותו הבוגרת ואפילו זקינה במשמע, שגם היא קרובה אליו.
The Gemara asks: Why do I need a verse to include a grown woman? Didn’t Rabbi Meir say that the word “virgin” indicates even a woman who is partly a virgin, i.e., a grown woman, whose hymen is partially intact? Consequently, when the verse states that the priest becomes impure for his virgin sister, a grown woman is included. The Gemara answers: The derivation from the verse is necessary, as it might enter your mind to say that we should derive a verbal analogy from the word “virgin” in this context and the word “virgin” from there, the context of a High Priest: In the analogy, just as there the virgin referred to is a young woman and not a grown woman, so too here she must be a young woman. The verse therefore teaches us that a priest becomes impure for his sister even if she is a grown woman.
הכל
(16) וְרַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מַאי טַעְמַיְיהוּ דָּרְשִׁי הָכִי וְלַאֲחוֹתוֹ הַבְּתוּלָה פְּרָט לַאֲנוּסָה וּמְפוּתָּה וּמוּכַּת עֵץ אֲשֶׁר לֹא הָיְתָה פְּרָט לַאֲרוּסָה הַקְּרוֹבָה חלְרַבּוֹת אֲרוּסָה שֶׁנִּתְגָּרְשָׁה אֵלָיו לְרַבּוֹת אֶת הַבּוֹגֶרֶת הַקְּרוֹבָה לְרַבּוֹת אֲרוּסָה שֶׁנִּתְגָּרְשָׁה
And Rabbi Yosei and Rabbi Shimon, what is their reason? They expound as follows: “And for his virgin sister” excludes a woman who was raped or seduced and a woman whose hymen was torn accidentally, who is also not considered a virgin. “Who has had no man” excludes a betrothed sister, although she is not yet fully married. “Who is near”; this is to include a betrothed woman who was then divorced, as she is once again near to her brother. “To him”; this is to include a grown woman. The Gemara asks: Can the term “who is near” come to include a betrothed woman who was divorced?
הקרובה לרבות את הארוסה שנתגרשה. והוא הדין (לבתולה) [לנשואה] שלא נבעלה ונתגרשה דהא ר׳ יוסי ור׳ שמעון הויה דאירוסין ממעטה כהויה דנשואין, ואפילו הכי כי נתגרשה נתרבת משום שחזרה לקרובתה, והלכך בנשואין נמי לא שנא דהא חזרה לקרובתה. והא דלא קאמרי לרבות הנשואה שנתגרשה, משם דסתם נשואה בעולה היא דלהכי קיימא. ולרבי מאיר ור׳ יהודה ארוסה או נשואה שלא נבעלו ונתגרשו לא אצטריך לרבויי, דהא אפילו ארוסה קרינן קרובה, כל שכן נשואה שנתגרשה דקרובה טפי. ומיהו מסתברא דנכנסה לחופה אף על פי שלא נבעלה ומתה תחת בעלה, אפילו לר׳ מאיר ור׳ יהודה מטמא לה, דהא ארוסה לא נתרבית אלא משום הקרובה, וזו הואיל ונכנסה לרשות הבעל אינה קרובה. ועוד דמדכתיב הקרובה משמע דאיכא רחוקה אף על פי שלא נבעלה דהיינו נכנסה לחופה ולא נבעלה. והכי משמע בירושלמי (דפרקין ה״ד) דגרסינן התם הקרובה לרבות את הארוסה אליו לרבות את הבוגרת, מחלפא שטתין דרבנן תמן אינון אמרינן קרובה לא ארוסה אליו ולא גרושה וכה אינון אמרין הכין א״ר הילא כל מדרש ומדרש כענינו אחותו לעולם היא בפנים עד שתצא לחוץ ארוסתו לעולם היא בחוץ עד שתכנס בפנים. אבל בנמוקי הרמב״ן נר״ו (בד״ה הא) דלר״מ ור׳ יהודה כשם שארוסה מטמא לה הוא הדין לנכנסה לחופה ולא נבעלה.
הקרובה לרבות הארוסה שנתגרשה וראינו דברים דוקא ארוסה שנתגרשה או נתאלמנה אבל אם נכנסה לחופה אף על פי שלא נבעלה לא הדרא למחשבה קרובה כיון דגרושי׳ גרידי שויא (נ״ל דאישות הויא) רחוקה ומיהו לר״מ כיון דלדידיה לא מיעוט רחמנא ארוסה בעודה ארוסה שהיתה רחוקה קצת כ״ש שלא מיעט ארוסה שנתגרשה ואפי׳ נכנסה לחופה ולא נבעלה ונתגרשה ויש בזה דעות אחרות אבל זהו הנראה נכון.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]
ור׳ יוסי ור׳ שמעון, שלדעתם אין הכהן מיטמא לאחותו הארוסה, מאי טעמייהו [מה טעמם] — דרשי הכי [דורשים הם כך]: ״ולאחתו הבתולה״ — פרט לאנוסה ומפותה ומוכת עץ, שאינן בתולות, ״אשר לא היתה לאיש״ — פרט לארוסה, אף שלא נעשתה עדיין אשת איש לגמרי, ״הקרובה״ — לרבות ארוסה שנתגרשה, שחזרה ונעשתה קרובה אליו ומיטמא לה, ״אליו״ — לרבות את הבוגרת. וממשיכים לדון בשיטה זו, אמרנו: ״הקרובה״ — לרבות ארוסה שנתגרשה,
And Rabbi Yosei and Rabbi Shimon, what is their reason? They expound as follows: “And for his virgin sister” excludes a woman who was raped or seduced and a woman whose hymen was torn accidentally, who is also not considered a virgin. “Who has had no man” excludes a betrothed sister, although she is not yet fully married. “Who is near”; this is to include a betrothed woman who was then divorced, as she is once again near to her brother. “To him”; this is to include a grown woman. The Gemara asks: Can the term “who is near” come to include a betrothed woman who was divorced?
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.