×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) דְּאִית לַהּ רִירֵי.
which has spittle.
רי״ףספר הנרפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
{משנה שבת כ:ה} מתני׳ הקש שעל גבי1 המטה לא ינענענו בידו אבל מנענעו בגופו ואם היה מאכל בהמה או שהיה עליו כָר או סדין מנענעו בידו מכבש של-בעלי בתים מתירין אבל לא כובשין2 ושל כובסין לא יגע בהן3 ר׳ יהודה אומר אם היה מותר4 מערב שבת מכיר5 את כליו ושומטן:
{בבלי שבת קמא ע״א} גמ׳ אמר רב נחמן האי פוגלא מלמעלה למטה שרי מלמטה למעלה אסיר סבר טלטול מן הצד שמיה טלטול ולאו הילכתא הכין אלא בין מלמעלה למטה בין מלמטה למעלה6 שרי דהא הדר ביה רב נחמן בפרק כל הכלים {בבלי שבת קכג ע״א} ואמר טלטול מן הצד לא שמיה טלטול.
אמר רב יהודה הני פלפלי מידק7 חדא חדא בקתא דסכינא שרי תרתי תרתי אסיר רבא אמר כיון דָמשַנֵי אפילו טובא נמי8 איכא מאן דמוקים לה בשבת ואיכא מאן9 דמוקים לה ביום טוב10 ומסתברא כמאן דמוקים לה בשבת11 דאי ביום טוב ליכא מאן דאמר דבעינן למידק חדא חדא12 בקתא דסכינא13.
ואמר רב יהודה האי מאן [דסחי]⁠14 במיא15 לינגיב נפשיה שפיר16 דילמא אתי לאיתויי ארבע אמות בכרמלית אי הכי כי קא נחית נמי קא דאחי17 כוחו בארבע18 אמות ואסיר כוחו בכרמלית לא גזרו ביה [רבנן]:
אמר אביי ואיתימא רב יהודה טיט שעל גבי רגלו מקנחו בקרקע ואין מקנחו19 בכותל אמר רבא20 בכותל מאי טעמא [לא משום21] דמיחזי כבונה האי בנין [חקלאה]⁠22 הוא אלא אמר רבא מקנחו בכותל ואין מקנחו בקרקע דילמא אתי לאשוויי גומות: איתמר מר בריה דרבינא אמר אחד זה ואחד זה אסור רב פפא אמר אחד זה ואחד זה מותר אלא למר23 בריה דרבנא במאי מקניח24 ליה בקורה איכא מאן דאמר25 דהלכה כמר בריה דרבנא משום דקא מפרשינן מיליה26 ובעל הלכות פסק [כרבא]⁠27.
אמר28 רבא29 לא ליצריר30 איניש כובא בארעא דילמא אתי לשוויי גומות ואמר31 רבא32 לא ליתיב33 איניש אפומא דליחיא דילמא מגנדר ליה חפץ ואתי לאיתוייה: ואמר רבא34 לא להדיק איניש35 אודארא בפומא36 דאשישא דילמא אתי לידי סחיטה:
אמר רב כהנא טיט שעל גבי בגדו מכסכסו מבפנים ואין מכסכסו מבחוץ ומותר לגררו37 בצפורן:
1. גבי: חסר ב-גפא, כ״י מוסקבה, דפוסים, רמב״ם פיהמ״ש ובמשנ״ת הל׳ שבת (כה:כב).
2. כובשין: גפא: ״מכבשין״.
3. בהן: כ״י מוסקבה, בה״ג, ריבב״ן, רא״ש, רמב״ם פיהמ״ש ובמשנ״ת הל׳ שבת (כו:יב): ״בו״.
4. מותר: גפא, כ״י מוסקבה: ״רפוי״.
5. מכיר: וכן גפא, כברמב״ם פיהמ״ש, משנה כ״י קאופמן. דפוסים: מתיר, וכן בה״ג, כבמשנה שבנוסחאות התלמודים.
6. מלמעלה למטה, מלמטה למעלה: בדפוסים בסדר הפוך: מלמטה למעלה, למעלה למטה.
7. מידק: דפוסים: למידק.
8. נמי: וכן בה״ג.
9. מאן, מאן: חסר בדפוסים וכן חסר בחי׳ הרמב״ן בשם רבינו.
10. כך בשאילתות פרשת אמור, סי׳ קז, וכן בר״ח, אלא שם מובאת גם הדעה דמוקים לה בשבת, בלשון ״ויש מי שמתיר״.
11. כך בה״ג, שהביא הלכה זו בהלכות שבת (וכן ברמב״ם משנ״ת הל׳ שבת כא:כ).
12. חדא חדא: דפוס קושטא: חדא.
13. דאי ביום טוב...דסכינא: ריבב״ן, דפוסים.
14. דסחי: גפא, כ״י מוסקבה, ריבב״ן, דפוסים, וכן בר׳ פרחיה. כ״י א: ״דמסחי״.
15. במיא: כ״י מוסקבה, ריבב״ן: ״מיא״.
16. שפיר: וכן בה״ג דפוס ברלין. חסר ב-גפא, כ״י מוסקבה, ריבב״ן, דפוסים.
17. כ״י מוסקבה מוסיף: ״מיא״.
18. כוחו בארבע: ריבב״ן: ״בכוחו ארבע״. כ״י מוסקבה: ״ארבע״. דפוסים: ד׳.
19. ואין מקנחו: דפוסים: אבל לא. וכן להלן במאמר רבא.
20. רבא: דפוס קושטא: אביי.
21. לא משום: חסר בכ״י א. הושלם ע״פ גפא, כ״י מוסקבה, ריבב״ן, דפוסים.
22. חקלאה: כ״י מוסקבה, ריבב״ן, רא״ש, ר׳ פרחיה. כ״י א: ״חקלא״. דפוס קושטא: מקלאה.
23. למר: כ״י מוסקבה, דפוס קושטא: ״מר״.
24. מקניח: כ״י מוסקבה: ״מקנחי״.
25. כך פסק ר״ח.
26. מפרשינן מיליה: כ״י מוסקבה, ריבב״ן: ״מפרשן למיליה״.
27. כרבא: כ״י מוסקבה, ריבב״ן, דפוס קושטא. ואכן בה״ג שלפנינו הביא רק דברי רבא. וכן פסק בשאילתות פר׳ אמור (סוף סי׳ קכד). כ״י א, דפוסים: ״כרב פפא״.
28. אמר: דפוסים, רא״ש: ואמ׳.
29. רבא: כ״י מוסקבה: ״רבה״.
30. ליצריר: כ״י מוסקבה: ״ליצדיד״. דפוסים, בה״ג: ליצדד. וכך נראה בר״ח.
31. ואמר: כ״י מוסקבה, דפוסים, רא״ש: ״אמ׳⁠ ⁠״.
32. רבא: כ״י מוסקבה: ״רבה״.
33. ליתיב: דפוסים: לישתמש.
34. ואמר רבא: כ״י מוסקבה: ״אמר רבה״.
35. אניש: חסר בכ״י מוסקבה.
36. בפומא: וכן בר״ח. כ״י מוסקבה, ריבב״ן, דפוסים: ״אפומא״. ה״ג: על פומא.
37. לגררו: כ״י מוסקבה, דפוס קושטא, רמב״ם משנ״ת הל׳ שבת (כב:יז): ״לגורדו״.
מתני׳ גורפין מלפני הפטם וכו׳, רחז״ל: גורפים המאכל של בהמה מלפני הפטם, ומאכל שאר בהמות מסלקין לצדדין דברי ר׳ דוסא וחכמ׳ אוסרין. (ואו ב/עילן) [ואיבעי לן]⁠א ארישא פליגי והוא גורפים, או אסופא פליגי והוא מסלקיןב לצדדין.
ת״ש וחכמ׳ אומ׳ אחד (אחד) זה ואחד זה לא יסלקינו לצדדין, שמ׳ מינ׳ רבנן אתרויהו פליגי.
{רש״י}
שור שמפטמין אותו גורפין (א/ו/ם של) [אבוס של]⁠פניוג בשבת לתת לתוכו תבן ושעורים ולא יתערב בהן עפרורית ויקוץ במאכלו.
ומסלקין, תבן של⁠[פניו ל]⁠צדדיןד כדי שלא ידרסנו ברעי ואחרה כך [יקוץ] במאכלו.
מתני׳ הקש שעל גבי המטה וכו׳
{ספר הנר}
מכבש, פיר׳ בלשון ישמעאל תכת והוא אל מכבס אלדי (יכבסן) [יכבסו] פיה אל תיאב [=לוח,⁠ו והוא המכבש שכובשין בו את הבגדים].
האי פוגלא מלמעלה למטה שרי וכו׳, רשצז״ל פיר׳: צנון שטומנין בקרקע להתקיים כשבא לחלצה. מלמעלה למטה [שרי],⁠ז אם היה ראשה למעלה ועוקצה למטה, חולצהח מראשה העבה תחילה ועוקצה נמשך אחריה [מותר],⁠ט לפי שהגומא רחבה [מלמעלה]⁠י ואין מזיז הקרקע כשהוא שומטה. אבל [אם] ח⁠[ו]⁠לצהכ מלמטה למעלה, שהתחתוןל נתון מלמעלה וראשה העליוןמ שהוא עבה נתון למטה והוא שומטה מסופה לראשה אסור, לפי שהגומא צרה ודחוקהנ מלמעלה וכשהוא חולצה מזיז עפר ממקומוס ומטלטלו.
/הני פלפלי מידק חדא חדא בקתא דסכינא שרי
{ספר הנר}
פיר׳ קתא דסכינא, נסאב אל סכין [=הידית של הסכין].
(ליגניב) [לינגיב]ע נפשיה, יע׳ ינשף גסמה [=כלומר ינגב עצמו], ותרגוםפ חרבו המים נגובו מיא.
הא בנין (חלקא) [חקלאה]צ הוא, כלומ׳ בנין משונה (ובעור) [וכעור] הוא כבנין כפרים.
לא (יצדיר) [יצדיד]ק איניש כובא (בערבא) [בארעא],ר יע׳ לא ימייל כאביה פי אל סבת עלי אחד גואנבהא [=כלומר לא יטה חבית בשבת על אחד מצדדיה].
דילמ׳ מגנדרש ליה חפץ
פיר׳ איגנדר,ת יתרהג אלי כארג אל (מבני) [מבוי] מן אל לחי אל מעמול להו [=יתגלגל חוץ למבוי מעבר ללחי המתוקן לו].
דילמ׳ (מיגורד) [מיגנדר]א ליה (חפך) [חפץ]ב ואתי לאיתוייה,ג פיר׳ מרשות הרבים למבוי. (אפי׳ מלא אצבע)
לא ליחליקד איניש (אורדא) [אודדא]ה וכו׳, רחז״ל: לא ידחוק אדם מוכין שרויין בפי אשישה שמא יבוא לידי סחיטה.
{ספר הנר}
אשישה,ו בלשון ישמעאל קנינה [=בקבוק], והוא הדין לכל הכלים.
ופיר׳ אודדא,ז שיא מן (קען) [קטן] או צוף [=מוכיןח מכותנה או צמר].
מכסכסו מבפנים, פיר׳ יפרכה וירה מן תחת אל תוב מן אל גהה אלתי (לים) [ליס] עליה אטין [=משפשפו מאחור מפניםט הבגד, מן הצד שאין עליו טיט].
א. כד׳. בד׳ מוסיף, רבנן.
ב. בד׳, שמסלקין.
ג. ד׳.
ד. ד׳. ונראה להוסיף ג״כ כד׳, כשהוא רב.
ה. מכאן אינו בד׳.
ו. מעץ.
ז. ד׳.
ח. בד׳, וחולצה.
ט. ד׳.
י. ד׳.
כ. ד׳.
ל. בד׳, שתחתונה.
מ. כ״ה בר״ן. ובד׳, וראש עליונה.
נ. כ״ה בד״ס אות ג׳. ובד׳, קצרה.
ס. כ״ה בד״ס אות ג׳. ובד׳ ליתא.
ע. לפנינו.
פ. בראשית ח׳ י״ג.
צ. לפנינו.
ק. לפנינו, ליצדד.
ר. רי״ף. ולפנינו ליתא.
ש. ברי״ף, מיגנדר. לפנינו, מיגנדרא.
ת. ברי״ף, מיגנדר. לפנינו, מיגנדרא.
א. כלעיל ורי״ף.
ב. לפנינו.
ג. לפנינו, לאתויי.
ד. נדצ״ל כלפנינו וכר״ח, ליהדוק.
ה. כבסמוך וד״ס.
ו. כגרסת רי״ף, דאשישא. ולפנינו, דשישא.
ז. כ״ה בד״ס אות ח׳. ולפנינו, אודרא.
ח. מילולית- דבר, משהו.
ט. מילולית- מתחת.
דאית [שיש] לה רירי [רירים].
which has spittle.
רי״ףספר הנרפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) וְהָא דְּקָתָנֵי נוֹטְלִין מִלִּפְנֵי בְּהֵמָה שֶׁפִּיהָ רַע בַּחֲמוֹר דְּלָא דָּיֵיק וְאָכֵיל וְנוֹתְנִין לִפְנֵי בְּהֵמָה שֶׁפִּיהָ יָפֶה בְּפָרָה דְּדָיְיקָא וְאָכְלָה.:

And that which was taught in the other baraita: One may take hay from before an animal whose mouth is foul, is referring to a donkey. Its mouth is foul because it does not discern between different foods and it eats everything. And the statement: One may place it before an animal whose mouth is fine, is referring to a cow, which discerns between different foods and only then it eats.
רי״ףראב״ןספר הנרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומותר ליתן תבן ומספוא לפני בהמתו בשבת. וליטול מלפני בהמה זו וליתן לפני בהמה אחרת כגון מלפני חמור או סוס וליתן לפני פרה (שבת קמ:). אבל ליטול מלפני פרה וליתן לפני חמור וסוס אסור, כי הפרה מוציאה רירין מפיה כשאוכלת ומלכלך המאכל ושוב לא יאכלו סוס וחמור.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

והא דקתני [וזו ששנינו] ״ונוטלין מלפני בהמה שפיה רע״ — אף הוא כוונתו בחמור, ואומרים שפיהו רע — דלא דייק ואכיל [שאינו מדקדק ואוכל הכל]. ״ונותנין לפני בהמה שפיה יפה״ — מדובר בפרה, דדייקא ואכלה [שמדקדקת במה שאוכלת].
And that which was taught in the other baraita: One may take hay from before an animal whose mouth is foul, is referring to a donkey. Its mouth is foul because it does not discern between different foods and it eats everything. And the statement: One may place it before an animal whose mouth is fine, is referring to a cow, which discerns between different foods and only then it eats.
רי״ףראב״ןספר הנרפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) מתני׳מַתְנִיתִין: אהַקַּשׁ שֶׁעַל גַּבֵּי הַמִּטָּה לֹא יְנַעְנְעֶנּוּ בְּיָדוֹ אֶלָּא מְנַעַנְעוֹ בְּגוּפוֹ וְאִם הָיָה מַאֲכַל בְּהֵמָה אוֹ שֶׁהָיָה עָלָיו כַּר אוֹ סָדִין מְנַעַנְעוֹ בְּיָדוֹ.

MISHNA: With regard to straw that is on top of a bed, if a person wishes to lie on it, he may not move it with his hand to smooth it, as the straw is set aside for kindling; rather, he may move it with his body. Since moving straw with one’s body is not the usual manner, it is permitted. And if the straw was designated as animal food, or a pillow or sheet was on it, which would clearly indicate that the straw was placed on the bed so one could sleep on it, the straw is not considered set-aside, and one may move it even with his hand.
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףרש״יספר הנרר״י מלונילבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מתני׳ הקש שעל המטה – וסתמא להסקה ומוקצה הוא ובא לשכב עליו ומנענעו כדי שיהא צף ורך לשכב.
לא ינענענו בידו – דמוקצה הוא.
אבל מנענעו בגופו – בכתפיו וטלטול מן הצד הוא דלא שמיה טלטול.
או שהיה עליו כר או סדין – דגלי דעתיה דאקצייה לשכיבה מעתה תורת כלי עליו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מתני׳ ח. הקש שעל גבי המטה. וסתמו להסקה מוקצה הוא, ובא לשכב עליו ולנענעו כדי שיהא צף ורך לשכב עליו.
לא ינענענו בידו. דמוקצה הוא. וגם למאכל בהמה אינו ראוי מפני דקותו, שנכתש יותר מדאי.
אבל מנענעו בגופו. בכתפיו, דטלטול מן הצד הוא ולא שמיה טלטול.
ואם היה ראוי למאכל בהמה או שהיה עליו כר או סדין. מונח על הקש ופרש עליו מבעוד יום, דגלי אדעתיה דאקצייה לשכיבה, מעתה תורת כלי עליו ומותר לנענעו בידו ממש.
המשנה החמשית הקש שעל גבי המטה לא ינענעם בידו אבל מנענעו בגופו ואם היה מאכל של בהמה או שהיה עליו כר או כסת או סדין מנענעו בידו מכבש של בעלי בתים מתירין אבל לא כובשין ושל כובסין לא יגע בהן ר׳ יהודה אומר אם היה מותר מערב שבת מתיר את כליו ושומטן אמר הר״ם פי׳ נענוע הוא הטלטול כר הוא שמשימין תחת הרקה והאוזן סדין הרדיד הקטן הידוע אצלנו ונקרא בערבי אלא ראש מכבש נקרא בערבי תכת והם שני לוחות שמשימי׳ בהם הבגדים המכובסים מקופלים ואחר כך קושרין הלוחות ומהדקין אותם כדי שיתישרו הבגדים ויהיה הקפול נאה ואין הלכה כר׳ יהודה:
א משנה הקש שהיה צבור ומונח על גבי המטה ורצה אדם לשכב עליו — לא ינענענו בידו, שקש זה מן הסתם מוקצה הוא להסיק בו, אלא מנענעו ומיישרו בגופו, וכיון שלא עושה טלטול כדרכו — מותר. ואם היה קש זה מוכן למאכל בהמה, או שהיה עליו כר או סדין שברור שהניחו את הקש על המטה כדי לישון עליו — שוב אינו מוקצה, ומנענעו אפילו בידו.
MISHNA: With regard to straw that is on top of a bed, if a person wishes to lie on it, he may not move it with his hand to smooth it, as the straw is set aside for kindling; rather, he may move it with his body. Since moving straw with one’s body is not the usual manner, it is permitted. And if the straw was designated as animal food, or a pillow or sheet was on it, which would clearly indicate that the straw was placed on the bed so one could sleep on it, the straw is not considered set-aside, and one may move it even with his hand.
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףרש״יספר הנרר״י מלונילבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) במַכְבֵּשׁ שֶׁל בַּעֲלֵי בָתִּים מַתִּירִין אֲבָל לֹא כּוֹבְשִׁין וְשֶׁל כּוֹבְסִין לֹא יִגַּע בּוֹ ר׳רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אִם הָיָה מוּתָּר מע״שמֵעֶרֶב שַׁבָּת מַתִּיר אֶת כּוּלּוֹ וְשׁוֹמְטוֹ.:

A press which belongs to a homeowner, one may loosen it on Shabbat. This press is used to dry and press clothing after laundering. One loosens it to remove clothing from it. However, one may not press clothing with it on Shabbat. And in the case of a press that belongs to a launderer, which is made specifically for pressing and requires professional expertise for its operation, one may not touch it. Rabbi Yehuda says: If the launderer’s press was loosened somewhat on Shabbat eve, he may loosen it completely on Shabbat and remove the garment.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יספר הנרר״י מלונילמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מכבש – פריש״א שני לווחים ארוכים וכבדים וסודרין בגדים על התחתון ומורידין העליון עליו וכובשים את הבגדים על ידי יתדות שיש עמודים קבועין מנוקבין בארבע הפיאות של התחתונות והעליונה מנוקבת בארבע זויותיה ועולה ויורדת בעמודים וכפי מה שהוא רוצה לכבוש מורידה ותוחב יתד בנקב העמוד ואינה יכולה לעלות.
מתירין – את המכבש שנוטל את היתד והוא ניתר דהיינו צורך שבת שנוטל את הכלים.
אבל לא כובשין – דהיינו צורך חול.
ושל כובסין לא יגע בו – מפני שהוא עשוי לתקן הבגדים ותוחבו בחזקה ומיהדק והתרה שלו דומה לסתירה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ט. מכבש של בעלי בתים. פרמשא בלעז, והוא שני לוחין ארוכין וכבדין, ונותנין בגדים על התחתון, ומורידין את העליון עליו, ונותנין עמודין מנוקבין קבועין בארבע פינותיה של התחתונה, ועליונה מנוקבת בארבע זויות, היא עולה ויורדת בעמודים, וכפי מה שהוא רוצה לכבוש מוריד ותוחב יתד ברוחב העמוד לכבוש שלא יעלה למעלה. וקמ״ל משנה זו שמותר ליטול את היתד בשבת והוא ניתר מיד, דהא לצורך שבת קא עביד ללבוש מלבושי שבת.
אבל לא כובשין. דהיינו צורך חול.
ושל כובסין לא יגע בו. מפני שהוא רוצה לתקן הבגדים ותוחבו בחזקה ומהדק, והתרה שלה דומה לסתירה.
ור׳ יהודה פליג ואמר שאם היה רפוי מערב שבת, שומט משם כלים הצריכין לו, ולא גזרינן רפוי אטו שאינו רפוי.
גמ׳ במתני׳ מתיר את כולו וכו׳. ונ״ב ס״א מתיר את כליו ושומטו:
בד״ה מכבש כו׳ בעמודים וכפי מה שהוא כו׳ כצ״ל:
הלכה אחרת אמרו: מכבש שכובשין בו את הכביסה הלחה ליבשה ולגהצה, זה של בעלי בתים שאינו מהודק כל כך ואין צורך בו במלאכת אומן — מתירין בשבת להוציא ממנו בגדים, אבל לא כובשין בו בגדים בשבת. ושל כובסין שמיוחד למלאכה וקשירתו והתרתו מעשי אומן הן — לא יגע בו. ר׳ יהודה אומר: אם היה מכבש זה של כובס מותר מערב שבת במקצת — מתיר את כולו בשבת ושומטו לבגד שבתוכו.
A press which belongs to a homeowner, one may loosen it on Shabbat. This press is used to dry and press clothing after laundering. One loosens it to remove clothing from it. However, one may not press clothing with it on Shabbat. And in the case of a press that belongs to a launderer, which is made specifically for pressing and requires professional expertise for its operation, one may not touch it. Rabbi Yehuda says: If the launderer’s press was loosened somewhat on Shabbat eve, he may loosen it completely on Shabbat and remove the garment.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יספר הנרר״י מלונילמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) גמ׳גְּמָרָא: אָמַר רַב נַחְמָן הַאי פּוּגְלָא מִלְּמַעְלָה לְמַטָּה שְׁרֵי מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה אֲסִיר.

GEMARA: With regard to moving items that are set aside, the Gemara cites that which Rav Naḥman said: This radish, which was buried in the earth, if it was buried from top to bottom, with its wide end at the top and its narrow end at the bottom, it is permitted to remove it on Shabbat. When the radish is buried in that manner, one does not move the earth when he removes the radish. However, if the radish was buried in the earth from bottom to top, with the wide end at the bottom, it is prohibited.
ר׳ חננאלרי״ףספר הנרר״י מלונילפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר רב נחמן האי פוגלא מלמעלה למטה שרי ממטה למעלה אסור. יש מי שאומרים לא יגררה ויש מי שאומרים מותר לגררה ממעלה וכבר פירשנו דברי רב נחמן בפרק כל הכלים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳. פוגלא. צנון שטומנין בקרקע להתקיים, ו⁠[כ]⁠שבא לחולצו, אם מלמעלה למטה שרי, אם היה ראשה מלמעלה ועוקצה [מלמטה, וחולצה מראשה העבה תחילה ועוקצה] נמשך (מיותר) [מותר], לפי שהגומא רחבה מלמעלה ואין מזיז עפר כשהוא שומטה. אבל אם חולצה מלמטה למעלה, שהתחתון נתון למעלה וראשה העליון שהוא עב נתן למטה, והוא שומטה לראשה אסור, לפי שהגומא צרה מלמעלה, שאעפ״י שהיה רחב בתחלה, אחר כן (ש)⁠נסתם כשכסהו בעפר, וכשהוא חולצה מזיז מן העפר ומטלטל, ואעפ״י שטלטול מן הצד הוא שהרי על ידי דבר אחר הוא מטלטלו ולא בידו ממש אסור. ולפי שלא תטעה בפירושהן לכך אם מקצת עליו מגולין שראש הצנון שבו העלין בעינן שיהיה (עליו) [מגולין].
ב גמרא לענין טלטול מוקצה הביאו את מה שאמר רב נחמן: האי פוגלא [צנון זה] שהיה טמון בתוך העפר, אם היה טמון מלמעלה למטה, שחלקו הרחב למעלה וחלקו הצר למטה — שרי [מותר] להוציאו בשבת, לפי שבאופן כזה אינו מטלטל את העפר בשעת הוצאת הצנון ממנו. אבל אם היה הצנון טמון בעפר מלמטה למעלה, שהצד הרחב למטה — אסיר [אסור].
GEMARA: With regard to moving items that are set aside, the Gemara cites that which Rav Naḥman said: This radish, which was buried in the earth, if it was buried from top to bottom, with its wide end at the top and its narrow end at the bottom, it is permitted to remove it on Shabbat. When the radish is buried in that manner, one does not move the earth when he removes the radish. However, if the radish was buried in the earth from bottom to top, with the wide end at the bottom, it is prohibited.
ר׳ חננאלרי״ףספר הנרר״י מלונילפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) אָמַר רַב אַדָּא בַּר אַבָּא אָמְרִי בֵּי רַב תְּנֵינָא דְּלָא כְּרַב נַחְמָן הַקַּשׁ שע״גשֶׁעַל גַּבֵּי הַמִּטָּה לֹא ינענעו בְּיָדוֹ אֲבָל מְנַעַנְעוֹ בְּגוּפוֹ וְאִם הָיָה מַאֲכַל בְּהֵמָה אוֹ שֶׁהָיָה עָלָיו כַּר אוֹ סָדִין מְנַעַנְעוֹ בְּיָדוֹ ש״משְׁמַע מִינַּהּ גטִלְטוּל מִן הַצַּד לָא שְׁמֵיהּ טִלְטוּל ש״משְׁמַע מִינַּהּ.

Rav Adda bar Abba said: They say in the school of Rav: We already learned in the mishna that the halakha is not in accordance with the opinion of Rav Naḥman: With regard to straw on top of a bed, one may not move it with his hand, but he may move it with his body. And if it is animal food, or a pillow or sheet is on it, he may move it even with his hand. Conclude from here that moving an item in an atypical manner is not considered moving. The Gemara concludes: Indeed, conclude from here that this is indeed the case.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותספר הנרבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ האי פוגלא – צנון שטומנין בקרקע להתקיים כשבא לחלצו מלמעלה למטה שרי אם היה ראשה מלמעלה ועוקצה מלמטה וחולצה מראשה העבה תחילה ועוקצה נמשך אחריה מותר לפי שהגומא רחבה מלמעלה ואין מזיזין הקרקע כשהוא שומטה אבל אם חולצה מלמטה למעלה שתחתונה נתון למעלה וראש עליונה שהוא עב נתון למטה והוא שומטה מסופה לראשה אסור לפי שהגומא קצרה מלמעלה וכשהוא חולצה מזיז העפר ומטלטלו ואע״ג דטלטול מן הצד הוא שמיה טלטול ואסור.
תנינא דלא כר״נ – דאילו ממתניתין שמעינן דלא שמיה טלטול דקתני מנענעו בגופו.
הקש שע״ג המטה – בריש פרק כירה (שבת לו:) פי׳ מה הוא קש.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר המאירי המשנה החמשית והכונה בה ככונת מה שלפניה והוא שאמר הקש שעל גבי המטה והרי הוא מוקצה מפני שמטה זו אינה עומדת לשכיבה והרי תבן זה סתמו אינו עומד למאכל בהמה מפני שנכתש ביותר ובא לו בשבת לשכב עליו ומנענע את הקש כדי שיהא רך לשכב עליו לא ינענענו בידו מפני שהוא מוקצה אבל מנענעו בגופו בכתפו שטלטול מן הצד אינו טלטול ואם היה ראוי למאכל בהמה או שהיה עליו כר או סדין מערב שבת שהדבר מוכיח שנתיחד לישיבה הרי זה מנענעו ביד מכבש של בעלי בתים והוא כלי עשוי משני לוחות זו על גב זו שסודרין הבגדים על התחתון ומורידין העליון עליו דרך עמודים העשויים בלולים כדי להדקם ואמר שמתירין אותם בשבת שהרי אינו עושה אלא לצורך שבת ליטול מלבושיו אבל לא כובשין שהרי אין זה אלא דרך חול ושל כובסים לא יגע בו שהרי אין הבגדים שלו ואינו עושה אלא לאיזה תקון ור׳ יהודה בא לפרש שאם היה מותר מערב שבת מעט שומט את כליו משם אע״פ שאין לו צורך בהם וגדולי הרבנים פירשו שאינה עשויה בלולים אלא יש בעמודים נקבים וכשהדקה כרצונו תוחב יתד בנקב שלא תעלה ואמר שמסיר אותו יתד אבל אינו מחזירו ושל כובסים מתוך שנוהגים בהדוק גדול הסרת היתד נקראת סתירה ואם היה רפוי מערב שבת מותר ואין גוזרין רפוי מפני שאינו רפוי:
שם ואם היה מאכל כו׳ כצ״ל:
אמר רב אדא בר אבא, אמרי בי [אומרים בני בית מדרשו] של רב: תנינא [שנינו] שלא כדברי רב נחמן. שנאמר במשנתנו שהקש שעל גבי המטהלא ינענעו בידו, אבל מנענעו בגופו. ואם היה מאכל בהמה, או שהיה עליו כר או סדיןמנענעו בידו. שמע מינה [למד מכאן] כי טלטול מן הצד שלא במעשה בידים ממש — לא שמיה [אין שמו, אינו נחשב] טלטול: ומסכמים, שמע מינה [למד ממנה] שכן הוא.
Rav Adda bar Abba said: They say in the school of Rav: We already learned in the mishna that the halakha is not in accordance with the opinion of Rav Naḥman: With regard to straw on top of a bed, one may not move it with his hand, but he may move it with his body. And if it is animal food, or a pillow or sheet is on it, he may move it even with his hand. Conclude from here that moving an item in an atypical manner is not considered moving. The Gemara concludes: Indeed, conclude from here that this is indeed the case.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותספר הנרבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) אָמַר רַב יְהוּדָה הָנֵי פִּלְפְּלֵי מֵידַק חֲדָא חֲדָא בְּקַתָּא דְסַכִּינָא שְׁרֵי תַּרְתֵּי אֲסִיר רָבָא אָמַר דכֵּיוָן דִּמְשַׁנֵּי אֲפִילּוּ טוּבָא נָמֵי.

The Gemara cites a somewhat similar case. Rav Yehuda said: In the case of these peppers, crushing them one by one with the handle of a knife is permitted. However, crushing two at a time is prohibited, because it appears to be a prohibited labor. Rava said: Since he alters the manner in which he performs this activity, even crushing many at a time is also permitted.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יראב״ןתוספותספר הנרר״י מלונילרמב״ןרשב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר רב יהודה [הני] פלפלי [מידק] חדא חדא בקתא דסכינא שרי למידק. פי׳ ביום טוב אבל בלדכן אסור דהא אין מפיגין טעמן והוה ליה למידק מערב יום טוב. רבא אמר כיון דמשני אפילו טובא והלכתא כרבא ביום טוב ויש מי שמתיר כי האי גוונא אפילו בשבת.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך פרפל
פרפלא(שבת קמא.) א״ר יהודה האי פרפלי מידק חדא חדא בקתא דסכינא שרי פי׳ ביום טוב רבא אמר כיון דמשני אפילו טובא והלכתא כרבא ביו״ט ויש מתיר כי האי גוונא אפי׳ בשבת (א״ב בנוסחאות כתוב פלפלין):
א. [פעפער.]
מידק – דייק.
חדא חדא – לאו טוחן הוא אלא כלאחר יד.
דקמשני – שלא ברחים ושלא במדוכה.
סימן שעה
אמר רב יהודה מידק פילפלי חדא חדא בקתא דסכינא שרי תרתי אסיר. רבא אמר כיון דמשני אפילו טובא. ביום טוב קאמר ולא בשבתא. ויש אומרב כי בשבת מיירי.
א. כ״כ ר״ח [וכ״ד השאלתות כמובא בתוס׳ כאן] ואח״ז כתב ויש מי שמתיר אפילו בשבת.
ב. כ״ד הרי״ף. ועי׳ בהע׳ לפר״ח ירושלם תשנה שאולי כך שיטת הבה״ג שהביא ד״ז בהל׳ שבת. ועי׳ ב״י סי׳ שכא ס״ז וראבי״ה סי׳ שז. (בכ״י ויש אומ׳).
הני פלפלי מידק חדא כו׳ – פירש ר״ת בשאלתות דרב אחאי בפרשת אמור אל הכהנים מפרש דבי״ט מיירי וקשה לר׳ דהוה ליה לפרש בהדיא כיון דבמכילתין לא מיירי אלא בשבת ועוד היכי אסר רב יהודה כולי האי בפלפלין הא אפילו מלח שרינא בפ״ק דביצה (דף יד.) במדוך של עץ אלא נראה לרבי דהכא בשבת איירי ואגב דאיירי בטלטול ע״י שינוי מייתי ליה הכא ובכולה שמעתא נמי מייתי מילי דשבת טובא אע״ג דלא שייכן הכא כולי האי אבל בי״ט נראה לר״י דשרי בלא שינוי אפי׳ במדוך של אבן כשאר תבלין דתנן בפ״ק דביצה (שם) ב״ה אומר תבלין נדוכין במדוך של אבן והמלח במדוך של עץ ואמרי׳ בגמרא דכ״ע מלח בעי שינוי מ״ט רב הונא ורב חסדא חד אמר כל הקדרות כולן צריכות מלח ואין כל הקדרות צריכות תבלין וחד אמר כולן מפיגין טעמן ומלח אין מפיגה טעמא מאי בינייהו איכא בינייהו דידע מאי בעי בשולי אי נמי מוריקא פירוש מוריקא אינה מפיגה טעמא למ״ד משום הפגת טעם אסור ולמ״ד משום כל הקדרות כו׳ שרי א״כ פלפלין דהכא נמי שרי דאין כל הקדרות צריכות פלפלין וא״כ (ס״א ואי נמי) למ״ד נמי משום הפגת טעם פלפלין שרו דצריך לומר נמי שמפיגים טעמם מדלא קאמר איכא בינייהו פלפלין ומיהו אומר רבי דאין זה דקדוק שצריך לפרש שם בע״א דקשיא למ״ד דשרי מוריקא משום דאין כל הקדרות צריכות מוריקא א״כ יהא מותר לקוצרו ולחותכו מן המחובר אע״כ צריך לפרש יש בו הפגת טעם ולא כשאר תבלין להכי שרי למ״ד אין כל הקדרות כו׳ כיון דאיכא נמי קצת הפגת טעמא והשתא אתי שפיר דלקצור אסור ומהשתא אין ראיה להתיר פלפלין דשמא אין בהם הפגת טעם כלל ומיהו אומר ר״י דע״כ הם מפיגין טעמם דתנן בפ״ב דביצה (דף כג.) ג׳ דברים רבי אלעזר בן עזריה מתיר וחכמים אוסרין שוחקין את הפלפלין ברחים שלהן והיכי הוה שרי רבי אלעזר בן עזריה אי לא מפיגין טעמא ואין סברא לומר דבהא פליגי רבי אלעזר בן עזריה ורבנן דמר סבר דמפיגין טעמא ומר סבר אין מפיגין טעמא אלא מדשרי ר׳ אלעזר בן עזריה ש״מ דמפיגין טעמא ורבנן דאסרי משום דברחים שלהם מיחזי טפי כי עובדא דחול ועוד תניא בהדיא בתוספתא דביצה בתר פלוגתא דבית שמאי ובית הלל הפלפלין כתבלין על כן נראה לר״י דמותר לכתוש פלפלין ביום טוב אפילו במדוך של אבן ומיהו היכא דידע מאי קדרה בעי בשולי אסור במדוך של אבן דלא ידענא כמאן הלכתא ואזלינן לחומרא ולא שייך למימר בשל סופרים הלך אחר המיקל היכא דאם הוא קולא בדבר אחד חומרא הוא בדבר אחר מיהו במדוך של עץ ממ״נ שרי אפי׳ במדוכה של אבן כעין שלנו שקורין מורטיי״ר כיון שהמדוך של עץ דלא אסרינן התם היכא דידע מאי קדרה בעי בשולי אלא בלא שינוי ושומין הנדוכים בי״ט נראה לר״י דשרי אפי׳ ידע מאי קדרה בעי בשולי לפי שמפיגין טעמן יותר מדאי ושרי מידי דהוי אשוחט ומבשל דשרי לכ״ע אפילו יודע מאי קדרה בעי בשולי דנראה הוא דהפגת טעם היינו שתש כח התבלין ואינם חדין כל כך ויכול לתקן הדבר כשמרבה התבלין אבל הפגת טעם שומין אין יכול לתקן מידי דהוה אשוחט ואופה ומבשל וגם רוח רעה שורה עליהן [נדה יז] אם דכן מערב י״ט אפילו במדוך של אבן או של ברזל שרי ועוד דאין נראה שיהו בכלל תבלין דלא מיקרי תבלין אלא בירקות כעין כמון אבל שומין ובצלים אינם בכלל תבלין.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מידק חדא חדא בקתא דסכינא. לאו טוחן הוא אלא כלאחר יד.
דקא משני. שלא בריחים ושלא במדוכה.
הא דאמרינן הני פלפלי מידק חדא חדא בקתא דסכינא שרי – כתב רבינו הגדולא ז״ל דאיכא דמוקי לה ביום טוב ואיכא דמוקי לה בשבת והכריע הרב ז״ל כמאן דמוקי לה בשבת. וודאי דהכי הוא דמ״שב מתבלין שנדוכין כדרכן, ואפי׳ מלח בהצלאה נדוך בכל דבר, ותנן נמיג אין שוחקין את הפלפלין בריחיים שלהן כו׳ בריחיים הוא דפליגי משום דהוה טוחן הא כדרכן מותר. ועוד דאשכחן דתניא בתוספתאד דתני אין כותשין את המלח במדוך של עץ אבל מרסק הוא ביד של סכין בעץ הפרור ואינו חושש, אין מרסקין דבילה וגרוגרת ואת החרובין לפני זקנים בשבת אבל מרסק הוא בעץ של סכין ביד הפרור ואינו חושש, שמעי׳ השתא דכל דמשני אפילו בשבת שרי. ומיהו בפלפלי דמטחני טפי וצריכי מידק טובא פליגי, והלכתא כרבא.
א. הרי״ף בסוגיין ולהוציא מדעת השאילתות והר״ח שכתבו ביו״ט עי׳ בתוס׳.
ב. ביצה יד, א.
ג. שם כג, א.
ד. שבת ספט״ו הט״ז, ועי׳ רשב״א וריטב״א ומגיד משנה פרק כב הלכה כ.
הני פלפלי מידק חדא חדא בקתא דסכינא שרי. יש מי שפירשה ביום טוב, והרב אלפסי פירש, בשבת. וכן הכריעו בתוספות, דאי ביום טוב מאי שנא מתבלין שנדוכין כדרכן ואפילו מלח נידוך בהצלאה בכל דבר (ביצה יד.), ותנן נמי (ביצה כג.) אין שוחקין פלפלין בריחים שלהן, דאלמא דוקא בריחים הוא דאסור משום דהוי טוחן הא כדרכן מותר. ובהדיא תנו בתוספתא (פט״ו, הי״ג) אין כותשין את המלח במדוך של עץ אבל מרסק הוא ביד של סכין ובעץ הפרור ואינו חושש, אין מרסקין דבילה וגרוגרות ואת החרובים לפני הזקנים אבל מרסק הוא ביד הסכין ובעץ הפרור ואינו חושש, אלמא אפילו בשבת בשינוי שרי, והכא לא אסר רבי יהודה אלא בפלפלי דצריכי למידק טפי, ואפילו הכי הלכתא כרבא דשרי ואפילו טובא נמי.
תוס׳ בד״ה הני פלפלי כו׳ דקשה למ״ד דשרי מוריקא לו משום דאין כל הקדירות כו׳ אם כן יהא מותר לקוצרו כו׳ עכ״ל בפשיטות ה״מ לאוכוחי מתבלין גופייהו דקאמר בהו טעמא דאין כל הקדירות צריכות תבלין א״כ יהא מותר לקוצרו כו׳ אלא משום דאיכא למימר דמ״ד נמי טעמא משום דאין כל הקדירות כו׳ אית ליה נמי טעמא משום דמפיגין טעמן ותרתי בעי דלא ידע מאי בעי בישוליה ובדבר דמפיג טעמו אבל מהא דקאמר א״נ מוריקא על כרחך דליכא למימר הכי אלא דאיכא למימר כמ״ש התוס׳ דבעי נמי קצת הפגת טעם ומיהו לפ״ז משום מלח דבעי למתני שינוי לא הוה איצטריך ליה להאי טעמא דכל הקדירות צריכין מלח דאי נמי אין כל הקדירות צריכין מלח כמו תבלין ממש בעי שינוי כיון דלית ביה הפגת טעם כלל אלא דהאמת קאמר דתבלין נמי היכא דידע מאי בעי בישוליה צריך שינוי דתרתי בעי דלא ידע מאי בעי בישוליה וגם קצת הפגת טעם כמו מוריקא ודו״ק:
ג ודרך אגב הביאו דבר דומה במקצת. אמר רב יהודה: הני פלפלי, מידק חדא חדא בקתא דסכינא [פלפלים אלה, לדוכם אחד אחד בקת הסכין]שרי [מותר], תרתי [שנים]אסיר [אסור], שנראה הדבר כמלאכה. רבא אמר: כיון דמשני [שמשנה] ועושה שלא בדרך המקובלת — אפילו טובא נמי [הרבה גם כן מותר].
The Gemara cites a somewhat similar case. Rav Yehuda said: In the case of these peppers, crushing them one by one with the handle of a knife is permitted. However, crushing two at a time is prohibited, because it appears to be a prohibited labor. Rava said: Since he alters the manner in which he performs this activity, even crushing many at a time is also permitted.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יראב״ןתוספותספר הנרר״י מלונילרמב״ןרשב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) אָמַר רַב יְהוּדָה המַאן דְּסָחֵי בְּמַיָּא לִינַגֵּיב נַפְשֵׁיהּ בְּרֵישָׁא וַהֲדַר לִיסְלֵיק דִילְמָא אָתֵי לְאֵתוֹיֵי ד׳אַרְבַּע אַמּוֹת בְּכַרְמְלִית.

Rav Yehuda also said: One who bathes in water should first dry himself immediately upon exiting, and then ascend to the coast, lest he come to carry the remaining drops of water on his body four cubits in a karmelit.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותספר הנרר״י מלונילבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לאתויי ד׳ אמות – מים שעליו.
דילמא אתי לאשוויי גומות – אע״ג דרבא ס״ל בסוף פ״ב דביצה (דף כג.) בדבר שאין מתכוין כר״ש גזרינן הכא כשיהא עסוק לקנח רגלו ישכח שבת ויתכוין לאשוויי גומות כעין שמצינו בפ׳ בתרא דעירובין (עירובין קד.) דנשים המשחקות באגוזים ובתפוחים אסור דילמא אתי לאשוויי גומות כלומר במתכוין שמשכחת שבת מחמת שחוק שלהן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לנגיב נפשיה. כשרוצה לצאת מן הנהר. ודרך כל נהר שהוא עמוק באמצעיתו יותר מבשפתו, כי הוא נעשה כמדרון לאמצעיתו, וכשטבל נכנס שם עד שהגיעו המים עד צוארו, וכשרוצה לעלות אמה מן הקרקע, לא הגיעו המים אלא כי אם עד החזה, ובאמת שנית עד הטיבור, נמצא שיש מים רבים בראשו עד טיבורו, לכך צריך כשיעלה אמה או שתים, יתעכב במקום עד שיתנגבו המים שבראשו עד טיבורו, ולא יוליכם ד׳ אמות שלימות בבת אחת. והוא הדין שאפי׳ בלא ניגוב יהיה די לו, שהרי אינו מטלטל ד׳ אמות בבת אחת, שהרי עמד אמה או שתים, אלא להחמיר מיד עליו שלא ישכח מלעמוד, הצריכוהו חכמים שיעמוד כל כך במקומו, עד שיתיבשו מים שעל בשרו.
זהו ביאור המשנה וכלה הלכה פסוקה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:
ועוד אמר רב יהודה: מאן דסחי במיאלינגיב נפשיה ברישא, והדר ליסליק [מי שמתרחץ במיםשינגב עצמו בראשונה מיד כשיוצא, ואחר יעלה לחוף]. שאם ישארו המים עליו דילמא אתי לאתויי [שמא יבוא להביא] את טיפות המים שעליו ארבע אמות בכרמלית.
Rav Yehuda also said: One who bathes in water should first dry himself immediately upon exiting, and then ascend to the coast, lest he come to carry the remaining drops of water on his body four cubits in a karmelit.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותספר הנרר״י מלונילבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) אִי הָכִי כִּי קָא נָחֵית נָמֵי קָא דָּחֵי כֹּחוֹ ד׳אַרְבַּע אַמּוֹת וַאֲסִיר כֹּחוֹ בְּכַרְמְלִית לָא גְזַרוּ.

The Gemara asks: If so, if there is a concern about carrying water, there should be concern when one descends into the water as well. In that case, his force propels water four cubits into the river, and it should be prohibited. The Gemara answers: With regard to movement that results from his force in a karmelit, the Sages did not issue a decree. Since one does not directly propel the water, but the water moves only as an extension of his motion, and since the river is a karmelit, and the prohibition to carry there is only a rabbinic law, the Sages did not issue a decree for one who descends into the water.
רי״ףרש״יספר הנרר״י מלונילפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

קא דחי כחו – את המים ד׳ אמות.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אי הכי. שאתה מחמיר עליו כל כך, למה לא תחמיר עליו בכניסתו לנהר, שיכנס בנחת כדי שלא יזרקו ניצוצות מים ד׳ אמות בכרמלית.
ושואלים אי הכי [אם כך], שאתה חושש לטלטול המים, כי קא נחית נמי, קא דחי [כאשר יורד למים גם כן, נדחה] מכחו חלק מן המים ארבע אמות בנהר, ואסיר [ואסור]! ומשיבים: על דבר היוצא רק מכחו בכרמלית, כיון שאינו עושה מעשה בעצמו אלא הדבר בא רק מכוחו⁠־מסיבתו, ובנהר שאינו אלא כרמלית שאיסורה רק מדברי סופרים — לא גזרו בה חכמים.
The Gemara asks: If so, if there is a concern about carrying water, there should be concern when one descends into the water as well. In that case, his force propels water four cubits into the river, and it should be prohibited. The Gemara answers: With regard to movement that results from his force in a karmelit, the Sages did not issue a decree. Since one does not directly propel the water, but the water moves only as an extension of his motion, and since the river is a karmelit, and the prohibition to carry there is only a rabbinic law, the Sages did not issue a decree for one who descends into the water.
רי״ףרש״יספר הנרר״י מלונילפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) אָמַר אַבָּיֵי וְאִיתֵּימָא רַב יְהוּדָה טִיט שע״גשֶׁעַל גַּבֵּי רַגְלוֹ מְקַנְּחוֹ בַּקַּרְקַע וְאֵין מְקַנְּחוֹ בַּכּוֹתֶל.

In a similar decree, Abaye said, and some say that it was stated by Rav Yehuda: If one has mud on his foot, he may wipe it on the ground on Shabbat, but he may not wipe it on a wall.
ר׳ חננאלרי״ףראב״ןבעל המאורספר הנררמב״ן מלחמות ה'בית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
טיט שע״ג רגליו הלכתא כמר בריה דרבנא דאסר בין בקרקע ובין בכותל ולא שרי אלא בקורה בלבד.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

סימן שעו
ולעניין קינוח טיט שעל גבי רגליו בשבת, עבדינן כמר בריה דרבינא דהוא בתרא ואמר אחד כותל ואחד קרקע לא יקנחו בו, כותל דמיחזי כבונה קרקע דילמא משוי גומות, אלא מקנחו בקורהא.
א. וכ״פ ר״ח.
(10-12) רבי אליעזר דתולין
{שמעתא דקנוח טיט שעל גבי רגלו}
ובהנך פלוגתא דאיתמרן בגמ׳ בטיט שעל גבי רגלו, מסתברא לן כרב פפא, דאמר, אחד זה ואחד זה מותר.
לפי שקנוח הכותל בנין חקלאה הוא. ובקנוח הקרקע, היכא דודאי קא משוי גומות, פשיטא דודאי אסור, אבל לדלמא אתי לאשוויי גומות לא חיישינן, דלא שכיח בקינוח בטיט כהאי גוונא.
ואע״פ שפסק הרי״ף בענין אחר, אנן דרב פפא עדיפא לן, משום דבתרא הוא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

(10-12) רבי אליעזר דתולין
{שמעתא דקנוח טיט שעל גבי רגלו}
כתוב בספר המאור, ובהנך פלוגתא דאיתמרן בגמ׳ בטיט שע״ג רגלו וכו׳, עד, משום דבתרא הוא.
אמר הכותב: לא, כי אלא רב פפא במקום תלמיד היושב לפני רבו הוה, כדאמרינן (ערובין נא. ועוד), בדיק לן רבא, ואתמר בכמה דוכתי שמשינהו לאביי ורבא. ואין הלכה כתלמיד במקום הרב.
מאחר שטלטול מן הצד אינו טלטול הטומן לפת בארץ להתקיים והיה ממנו קצת מגולה שאינו צריך ליגע בעפר מותר לחלצו משם אע״פ שהוא מזיז העפר ולא סוף דבר בשראשו הרחב מלמעלה והקצר מלמטה שנמצאת הגומא רחבה מלמעלה ואין מזיז העפר כשהוא שומטה אלא אף אם ראשה הרחב למטה שנמצאת הגומא קצרה מלמעלה ועל כל פנים מזיז העפר בהוצאתה מותר הואיל ואינו מזיזה אלא עם הלפת שטלטול מן הצד אינו טלטול:
ד ועוד גזירה הדומה לכך אמר אביי, ואיתימא [ויש אומרים] שאמר זאת רב יהודה: טיט שעל גבי רגלומקנחו בשבת בקרקע, ואין מקנחו בכותל.
In a similar decree, Abaye said, and some say that it was stated by Rav Yehuda: If one has mud on his foot, he may wipe it on the ground on Shabbat, but he may not wipe it on a wall.
ר׳ חננאלרי״ףראב״ןבעל המאורספר הנררמב״ן מלחמות ה'בית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) אָמַר רָבָא מ״טמַאי טַעְמָא בַּכּוֹתֶל לָא מִשּׁוּם דְּמֶיחְזֵי כְּבוֹנֶה הָא בִּנְיָן חַקְלָאָה הוּא.

Rava said: What is the reason that he may not wipe it off on a wall? Is it because it appears like building, as he is adding plaster to the wall? That is the building of a field laborer, which is not an actual building. There is no concern in that case because in adding plaster to that building, one does not perform the prohibited labor of building.
רי״ףבעל המאורספר הנרר״י מלונילרמב״ן מלחמות ה'פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 10]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בנין חקלאה הוא. פי׳ של בתי כפרים שטחין טיט על הכותל, ואין דרך בנין בכך.
[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 10]

אמר רבא: מאי טעמא [מה טעם] בכותל לא יקנח? משום דמיחזי [שנראה] כבונה, שמוסיף טיט לכתלים, ואולם הא [זה] בנין של חקלאה [שדה] הוא, ואינו דומה כלל לבניה ממש, ואין לחוש בכגון זה.
Rava said: What is the reason that he may not wipe it off on a wall? Is it because it appears like building, as he is adding plaster to the wall? That is the building of a field laborer, which is not an actual building. There is no concern in that case because in adding plaster to that building, one does not perform the prohibited labor of building.
רי״ףבעל המאורספר הנרר״י מלונילרמב״ן מלחמות ה'פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) אֶלָּא אָמַר רָבָא ומְקַנְּחוֹ בַּכּוֹתֶל וְאֵין מְקַנְּחוֹ בַּקַּרְקַע דִּילְמָא אָתֵי לְאַשְׁווֹיֵי גּוּמּוֹת.

Rather, Rava said: On the contrary, He may wipe it on a wall, but he may not wipe it on the ground. This is due to the concern lest one come to level holes in the ground while wiping his foot.
עין משפט נר מצוהרי״ףבעל המאורספר הנרתוספות רי״ד מהדורה תליתאהרמב״ן מלחמות ה'רשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 10]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דילמא אתי לאשויי גומות – כל אלה הלכות רבא באות כר׳ יהודה משום דסבירא ליה כוותיה כדאמרינן לקמן בפרק נוטל ואין הלכה כמותו דקימא לן כר׳ שמעון.
[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 10]

אלא אמר רבא מקנחו בכותל ואין מקנחו בקרקע דלמא אתי לאשוויי גומות. פירוש: לפי שאדם מחזיר למקום גומא לקנח בו רגליו, כי במישור אינו מקנחו היטב, ומתוך שהוא מקנחו שם שמא ישכח ויכוון להשוות את הגומא. אבל אין לפרשה משום דדבר שאין מתכוון אסור, דהא רבא כר״ש סבירא ליה כדאיתא בשלהי פ״ב דביצה (ביצה כג.) וכן הא דאמר רבא בסמוך לא לצדד איניש כובא אארעא דלמא אתי לאשוויי גומות, מהאי טעמא נמי הוא לפי שהוא צריך למקום שוה שישב הכובא היטב, חוששין שמא ישוה הגומות ביד או בצדוד הכובא בכונה, וכמו שאמרו שם גבי אבוס דבשל קרקע לכולי עלמא אסור מהאי טעמא, וכמו שגם כן אסרו בעירובין (עירובין קד.) נשים המשחקות באגוזים ובתפוחים דאתו לאשוויי גומות, כלומר במתכוון.
והרב אלפסי ז״ל פסק בהא כרבא, דאסור לקנח על גבי קרקע. אבל הר״ז הלוי ז״ל פסק כרב פפא משום דבתרא הוא. והרמב״ן ז״ל השיג עליו דמכל מקום רבא רביה דרב פפא הוא, ואין הלכה כתלמיד במקום הרב. ולא ירדתי לסוף ראיתו. דהא בבתראי לא אמר הכי, דהא רב נחמן רביה דרבא הוא ואפילו כן הלכה כרבא כשלא היה יושב רבא לפני רב נחמן, וכל מקום דאיכא אמר ליה רבא לרב נחמן בלחוד חשבינן ליה תלמיד יושב לפני רבו ואין הלכה כמותו, אבל כשנחלקו שניהם כשני חולקים בעלמא הלכה כרבא, והכי נמי רב פפא הוא דנחלק על רבא, והלכתא כותיה דבתרא הוא.
אלא אמר רבא להיפך: מקנחו בכותל ואין מקנחו בקרקע. וטעמו של דבר — משום החשש דילמא אתי לאשוויי [שמא יבוא להשוות, ליישר] גומות שבקרקע, אגב ניקוי הרגל.
Rather, Rava said: On the contrary, He may wipe it on a wall, but he may not wipe it on the ground. This is due to the concern lest one come to level holes in the ground while wiping his foot.
עין משפט נר מצוהרי״ףבעל המאורספר הנרתוספות רי״ד מהדורה תליתאהרמב״ן מלחמות ה'רשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) אִיתְּמַר מָר בְּרֵיהּ דְּרָבִינָא אָמַר אֶחָד זֶה וְאֶחָד זֶה אָסוּר רַב פָּפָּא אָמַר אֶחָד זֶה וְאֶחָד זֶה מוּתָּר.

It is stated that other amora’im disputed this issue. Mar, son of Ravina, said: Both this, wiping the mud on a wall, and that, wiping the mud on the ground, are prohibited. Rav Pappa said: Both this and that are permitted.
רי״ףרש״יספר הנרר״י מלונילמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אחד זה ואחד זה אסור – זה משום בונה וזה משום אשוויי גומות.
אחד זה ואחד זה מותר – אין דרך מתכוין בכך וקי״ל כר״ש.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אחד זה ואחד זה אסור. משום בונה ומשום אשוויי גומות.
אחד זה ואחד זה מותר. שהרי אין מתכוין לא לבנין, ולא לאשוויי גומות, ודבר שאינו מתכוין מותר כר׳ שמעון, דפסיק [נ״א: ופסיק] רישיה נמי לא הוי, דהא לא ניחא ליה.
שם רב פפא אמר אחד זה כו׳ כצ״ל. ונ״ב עיין באשר״י והר״ן בנה יסודו על זה וע״ש:
רש״י בד״ה דאית ליה רירי כו׳ כדמפרש ואזיל פיה יפה דלית ליה רירי פיה רע כו׳ קוצים וברקנים כצ״ל והד״א:
בד״ה א׳ זה וא׳ זה מותר אין דרך מתכוין בכך כו׳ כצ״ל:
איתמר [נאמר] שהיתה מחלוקת אמוראים בדבר: מר בריה [בנו] של רבינא אמר: אחד זה ואחד זה, בין בכותל בין בקרקע — אסור לקנח את הטיט. רב פפא אמר: אחד זה ואחד זהמותר.
It is stated that other amora’im disputed this issue. Mar, son of Ravina, said: Both this, wiping the mud on a wall, and that, wiping the mud on the ground, are prohibited. Rav Pappa said: Both this and that are permitted.
רי״ףרש״יספר הנרר״י מלונילמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) לְמָר בְּרֵיהּ דְּרָבִינָא בְּמַאי מְקַנְּחִי לֵיהּ מְקַנְּחִי לֵיהּ בְּקוֹרָה.

The Gemara asks: According to the opinion of Mar, son of Ravina, with what may he wipe his foot? The Gemara answers: Even according to his opinion, there is a permitted manner to clean his foot; he wipes it on a beam on the ground.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנרר״י מלונילפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך קד
קדא(שבת קמא.) ולמר בריה דרבינא במאי מקנחו ליה בקורה (בילמדנו בריש ואלה שמות) למה אין שוין שמותיהן של שבטים בכל מקום אלא שפעמים מקדים זה לזה וזה מקדים לזה לפי שהן תקרתו של עולם והמתקן תקרה כראוי נותן עוביה של תקרה זו בצד ראשה של זו ומניין שהן תקרה של עולם שנא׳ שמע אלי יעקב וישראל מקוראי:
א. [באליק.]
בקורה – בעץ המוטל על הקרקע.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בקורה. עץ המוטל על הקרקע.
ושואלים: ולשיטת מר בריה [בנו] של רבינא במאי מקנחי ליה [במה מקנחים אותה] את הרגל? ומשיבים: אף לשיטתו יש היתר, מקנחי ליה [מקנח אותה] בקורה המוטלת בארץ.
The Gemara asks: According to the opinion of Mar, son of Ravina, with what may he wipe his foot? The Gemara answers: Even according to his opinion, there is a permitted manner to clean his foot; he wipes it on a beam on the ground.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנרר״י מלונילפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) אָמַר רָבָא זלָא לִיתִּיב אִינִישׁ אַפּוּמֵּיהּ דְּלִיחְיָיא דִילְמָא מִיגַּנְדְּרָא לֵיהּ חֵפֶץ וְאָתֵי לְאֵתוֹיֵי.

Rava said: A person should not sit on Shabbat right at the entrance to a closed alleyway where a side post is placed as a symbolic partition enabling one to carry inside the alleyway. The reason for this is that perhaps an object will roll into the public domain and one will come to get it, as there is no conspicuous demarcation between inside and outside the alleyway.
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנרר״י מלונילפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך גנדר
גנדרא(שבת קמא. שם קמת ביצה ל.) לא ליתיב איניש אפומא דריחיא דלמא מגנדא ליה חפץ (תמיד כז) אמר רב משרשיא שמע מינה אפילו מן הצד שפיר דמי ולא חיישינן דלמא מגנדר נפל עלייהו. (בבא קמא לה) וקא בעינן מיקלייה ואיגנדורי בקיטמיא. (בבא קמא נא) מתניתא דאיגנד׳ לינגנדורי לבור (עבודה זרה כח) ליתו ענביתא בת מינא ונגנדר עלה (יבמות יז) היינו דאמרי אינשי קבא רבה וקבא זוטא מיגנדר ואזיל לשאול (גיטין עז) ההוא גברא דזרק לה גיטא לדביתהו הוה קיימא בחצר איגנדר גיטא ונפל לפוסלא פי׳ נתגלגל הגט ונפל בפסל היוצא והבולט מן הכותל כדגרסינן פסל היוצא מן הסוכה ואמרינן נסר ופסל מהאי גיסא. וניגנדריה ז׳ זמני ברפואות דמי שאחזו (א״ב תרגום וגללו את האבן ויגנדרון ית אבנא):
א. [וועלצען. ראללען.]
אפומא דלחייא – של מבוי דליכא הכירא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אפומא דלחיא. של מבוי דליכא היכירא.
ואתי לאתויי. ויתחייב משום מכניס מרשות הרבים למבוי שהוא רשות היחיד.
אמר רבא: לא ליתיב איניש אפומיה דליחייא [אל ישב אדם בשבת על פי הלחי], שעושים פס צר בפתחו של מבוי שאינו מפולש כדי שיהא כעין מחיצה סמלית להתיר את הטלטול בו. וטעמו של דבר: דילמא מיגנדרא ליה [שמא יתגלגל לו] חפץ לרשות הרבים ואתי לאתויי [ויבוא להביאו], שהרי אין הבדל ניכר לעין בין תוך המבוי וחוץ לו.
Rava said: A person should not sit on Shabbat right at the entrance to a closed alleyway where a side post is placed as a symbolic partition enabling one to carry inside the alleyway. The reason for this is that perhaps an object will roll into the public domain and one will come to get it, as there is no conspicuous demarcation between inside and outside the alleyway.
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנרר״י מלונילפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) וְאָמַר רָבָא חלָא לִיצַדֵּד אִינִישׁ כּוּבָּא דִּילְמָא אָתֵי לְאַשְׁווֹיֵי גּוּמּוֹת.

And Rava also said a similar decree: A person may not position a barrel on a dirt floor, lest he come to level holes in the ground while smoothing the surface upon which he is positioning the barrel.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףספר הנרר״י מלונילרמב״ןבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואמר רבא לא לצדד איניש כובא בארעא דלא אתו לאשויי גומות ואמר רבא לא ליהדוק איניש אודרא בפומיה דשישא דלמא אתו לידי סחיטה. פי׳ לא ידחוק אדם מוכין שרויין בפי אשישא שמא יבא לידי סחיטה טיט שעל בגדו מכסכסו מבפנים ואין מכסכסו מבחוץ או מגררו בצפורן כסכסו כבר פירשנוהו למעלה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לא ליצדד אינש כובא. פי׳ לא יצדד כלומר לא יהפכנו לצדדים.
לא ליצדד אינש כובא בארעא דילמא אתי לאשוויי גומות – פירוש לפי שהכובא צריכא מקום שוה לישב בו דאי איכא גבשושית מצדדה, וכל עצמו אינו מצדדה אלא שתניח במקום השוה ולא תתנדנד, לפיכך חוששין שמא ישוה הגומות בצדוד הכובא, או שמא אפילו ביד, וכן בקנוח הטיט חוששין כן מפני שהוא מקנחו בגומות שבמקום שוה אינו מתקנה יפה, לפיכך חוששין שמא יתכוין, אבל בלא מתכוין מותר דקי״ל כר״ש.
מותר לדוק בשבת פלפלין אפי׳ הרבה גרגרין כאחד לצורך אבק בשמים לתבשילו ובלבד ביד הסכין אבל לא ברחים ומדוכה והוא הדין במלח ויש מחמירין במלח הואיל וכך דרכו בחול ואין הדברים נראין ומ״מ אף לדבריהם מותר לדוקה בחתיכת הככר או בין אצבעותיו או מכסה המלח בשולי המפה ודק ביד הסכין על המפה ויש מעמיד שמועה זו בי״ט מפני שקשה לו להתיר דיקת פלפלין בשבת ואין זה כלום שהרי בי״ט כל התבלים נידוכין כדרכן ועוד דבר הלמד מענינו:
ועוד אמר רבא כגזירה בדברים דומים: לא ליצדד איניש כובא, דילמא אתי לאשוויי גומות [אל יצדד, יישר, אדם חבית, שמא יבוא ליישר גומות] שבקרקע, כדי לתת לחבית מקום נוח וחלק יותר.
And Rava also said a similar decree: A person may not position a barrel on a dirt floor, lest he come to level holes in the ground while smoothing the surface upon which he is positioning the barrel.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףספר הנרר״י מלונילרמב״ןבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) וְאָמַר רָבָא טלָא ליהדוק אִינִישׁ אוּדְרָא בְּפוּמָּא דְשִׁישָׁא דִילְמָא אָתֵי לִידֵי סְחִיטָה.

And furthermore, Rava said: A person may not stuff a rag into the mouth of a jug [shisha] on Shabbat, lest he come to violate the prohibition of squeezing liquid from the cloth.
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותספר הנרר״י מלונילבית הבחירה למאיריגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך אשש
אששאופליגא דשמואל דאמר שמואל אשישה גרבא דחמרא דכתיב ואוהבי אשישי ענבים (שבת קמא.) אמר רב לא ליזרי׳ איניש אודרא בפומא דאשישה דלמא אתי לידי סחיטה ואוהבי אשישי ענבים (הושע ג׳:א׳) תרגום ברם אם יתובון ישתביק להון ויהון דמין לגבר דאישתלי ואמר מילה בחמריה (א״ב: יפה גרס בעל הערוך ולא כנוסחאות דידן אשר בהם כתוב ואמר מלה בחבריה):
א. [וויין פאס.]
אודרא – מוכין שסותמין בהן פי הפך.
שישא – פך.
אודרא אפומא דשישא – פי׳ בפ׳ ח׳ שרצים (לעיל דף קיא:) [בד״ה האי מסוכרייתא שם ע״א].
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אודרא. מוכין שסותמין בהן פי הפך, כדי שלא ישפך, או כדי שלא ישתה בו נחש.
ומכסכסו בפנים. דלא מוכחא מילתא לאיתחזויי כמלבן, ומלבן ממש לא הוי אע״פ שיכסכסנו מבפנים, [ד]⁠אין נותן שם מים.
הרוחץ במים בשבת ינגב עצמו ואח״כ יעלה מן הנהר כדי שלא יעלה עם המים שבגופו לרה״ר ויביאם ד׳ אמות ברה״ר אבל בעודו בנהר מותר לו לילד בתוך הנהר שהנהר כרמלית הוא והבאה זו אינה הבאה ממש אלא הבאה מכחו וכחו בכרמלית לא גזרו גדולי הפוסקים כתבו בשמועה זו דילמא אתי לאייתויי ד׳ אמות בכרמלית ונראה מדבריהם ששפת הנהר כרמלית הוא ושמא תאמר בתוך הנהר היאך הוא הולך ומהו שאמרו כחו בכרמלית לא גזרו לא אמרוה אלא בדחיית המים וכמו שאמרו כי קא נחית דחי ד׳ אמות כלומר שדוחה את המים בכחו ר״ל הניצוצות ועל זו אמר כחו בכרמלית לא גזרו אבל הבאתו אסורה וא״כ אף הוא אסור לילך בתוך המים ומ״מ גדולי הדורות שלפנינו כתבו אף לשיטה זו שבעודו רוחץ אין כאן הבאה ארבע אמות שמי הנהר מעבירין המים שעליו ונמצאו אלו מעבירין את אלו ונמצא שלא הביא מהם ארבע אמות שלמות ומ״מ אין לבי מתיישב שהרי אינו עומד כלו בתוך המים והרי כשהכניס כל גופו במים להדיח ואחר כך הלך בנהר בקומה זקופה נמצאו המים שעל כתפו בהבאה גמורה ומתוך כך יש לדון כלשון ראשון ומ״מ לקצת מפרשים ראיתיה כן כלומר שכל נהר עמוק באמצעיתו יותר מבשפתו ואמר שכשרוצה לצאת ורואה שאין המים עמוקים כל כד יעמוד שם עד שינגב מה שבגופו חוץ למים וכן מעט מעט והיא חומרא גדולה:
גמ׳ דילמא אתי לידי סחיטה. עיין לקמן דף קמה ע״א תוס׳ ד״ה כבשים:
ועוד אמר רבא: לא ליהדוק איניש אודרא בפומא דשישא, דילמא אתי [אל יהדק אדם בשבת סמרטוט בפי הכד, שמא יבוא] לידי סחיטה של המים העשויים להישפך מתוכו.
And furthermore, Rava said: A person may not stuff a rag into the mouth of a jug [shisha] on Shabbat, lest he come to violate the prohibition of squeezing liquid from the cloth.
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותספר הנרר״י מלונילבית הבחירה למאיריגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) אָמַר רַב כָּהֲנָא יטִיט שע״גשֶׁעַל גַּבֵּי בִּגְדּוֹ מְכַסְכְּסוֹ מִבִּפְנִים וְאֵין מְכַסְכְּסוֹ מִבַּחוּץ.

Rav Kahana said: With regard to mortar that is on one’s garment on Shabbat, one may rub it off from the inside, but one may not rub it off from the outside, because that is comparable to the prohibited labor of laundering.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יראב״ןספר הנרבית הבחירה למאיריגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מכסכסו – משפשפו.
מבפנים – דלא מוכחא מילתא לאיתחזויי כמלבן ומלבן ממש לא הוי דאין נותן שם מים: כסכוס דמי למכבס.
ובטיט שעל בגדו עבדינן כי הא דאמר רב כהנא טיט שעל בגדו מכסכסו מבפנים כנגד מקום הטיט ולא מבחוץ במקום הטיט. וכיסכוס הוא שיפשוף. וכיא מגררו בציפורן כדתניא.
א. אולי צ״ל וכן מגררו. כעין לשון ר״ח או מגררו. ׳כדתניא׳ כ״ה בכ״י. והוא בברייתא דקמ״א סע״א.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

טיט שעל גבי רגלו ורצה לקנחו יש פוסקי שאסור לקנחו בין בכותל בין בקרקע בכותל מפני שהוא נראה כבונה ובקרקע משום השואת גומות אלא יקנחהו בקורה וגדולי הפוסקים פסקו שבכותל מותר שאין זה דרך בנין אבל בקרקע אסור ועיקר הדברים לפסוק ולהתיר בין בכותל בין בקרקע שדבר שאין מתכוין מותר ואין כאן חשש השואת גומות בידים שאין דרך בכך וכך פסקוה גדולי הראשונים שבגי״רונדאה והסכימו בה גדולי הדורות שלפנינו:
לעולם יזהר אדם שלא לישב על שפת המבוי שאין בו אלא לחי מפני שאין בו היכר ושמא יתגלגל בסמוך לו איזה חפץ ויבא להביאו אצלו ונמצא מכניס מרשות לרשות:
לא יצדד אדם להעמיד את הכובא בקרקע אף במקום ישר שאין בו גומות שמא יבא לצדדה במקום שיש שם גומות ויבא להשוותם בידים ובכונה להיותו חס ומתיירא על הטיית הכובא:
לא יהדק אדם מוכין או בגד העשויים לסתימה על פי האשישה שמא יבא לידי סחיטה:
טיט שעל גבי בגדו מכסכסו ר״ל מפשפשו מבפנים כנגד גופו שהרי לבון אין כאן שאין נותן בו מים ונראה כלבון אין כאן הואיל ומבפנים הוא אבל מבחוץ ר״ל מצד החיצון שכלפי העם אסור שנראה כמלבן ומ״מ מותר לגררו בצפורן:
רש״י ד״ה מבפנים וכו׳ ומלבן ממש לא הוי דאין נותן שם מים. עיין לקמן דף קמז ריש ע״א ברש״י ד״ה חייב חטאת וצ״ע:
ה אמר רב כהנא: טיט שעל גבי בגדו בשבת — מכסכסו (משפשפו) מבפנים ואין מכסכסו מבחוץ, שהוא כעושה מלאכת מכבס.
Rav Kahana said: With regard to mortar that is on one’s garment on Shabbat, one may rub it off from the inside, but one may not rub it off from the outside, because that is comparable to the prohibited labor of laundering.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יראב״ןספר הנרבית הבחירה למאיריגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) מֵיתִיבִי טִיט שע״גשֶׁעַל גַּבֵּי מִנְעָלוֹ מְגָרְרוֹ בְּגַב סַכִּין וְשֶׁעַל בִּגְדּוֹ מְגָרְרוֹ בְּצִפּוֹרֶן וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְכַסְכֵּס מַאי לָאו שֶׁלֹּא יְכַסְכֵּס כְּלָל לָא שֶׁלֹּא יְכַסְכֵּס מִבַּחוּץ אֶלָּא מִבִּפְנִים.

The Gemara raises an objection from that which we learned: With regard to mortar that is on one’s shoe, he may scrape it off with the back of a knife as a departure from the typical manner of scraping. And mortar which is on one’s clothes, he may scrape off with his fingernail, as long as he does not rub it. The Gemara asks: What, is it not saying that he may not rub it at all? The Gemara rejects that premise: No, it is saying that he may not rub it from the outside, rather from the inside.
ר׳ נסים גאוןרי״ףספר הנרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
טיט שעל גבי מנעל איכא חספא דרבא משכחת לה בפרק כל הכלים ניטלין בשבת (דף קכד) רבא הוה קאזיל בריסתקא דמחוזא איתווס מסאניה בטינא אתא שמעיה שקל חספא וקא מכפר ליה:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מיתיבי [מקשים על כך] ממה ששנינו: טיט שעל גבי מנעלומגררו בגב סכין לשם שינוי, ושעל בגדומגררו בצפורן, ובלבד שלא יכסכס, מאי לאו [האם לא] שלא יכסכס כלל! ודוחים: לא הכוונה היא שלא יכסכס מבחוץ, אלא מבפנים.
The Gemara raises an objection from that which we learned: With regard to mortar that is on one’s shoe, he may scrape it off with the back of a knife as a departure from the typical manner of scraping. And mortar which is on one’s clothes, he may scrape off with his fingernail, as long as he does not rub it. The Gemara asks: What, is it not saying that he may not rub it at all? The Gemara rejects that premise: No, it is saying that he may not rub it from the outside, rather from the inside.
ר׳ נסים גאוןרי״ףספר הנרפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) א״ראָמַר רַבִּי אֲבָהוּ א״ראָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר ר׳רַבִּי יַנַּאי מְגָרְרִין מִנְעָל חָדָשׁ אֲבָל לֹא יָשָׁן

Rabbi Abbahu said that Rabbi Elazar said that Rabbi Yannai said: One may scrape mud off of a new shoe on Shabbat, but not off of an old shoe, because a layer of the shoe will be removed, which constitutes the prohibited labor of smoothing.
רי״ףרש״יספר הנרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אבל לא ישן – שקולפו והוי ממחק.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר ר׳ אבהו שכך אמר ר׳ אלעזר שכך אמר ר׳ ינאי: מגררין בשבת מנעל חדש מן הטיט שדבק בו, אבל לא מנעל ישן, שיש בכך משום תיקון והרי זה בכלל מלאכת ממחק.
Rabbi Abbahu said that Rabbi Elazar said that Rabbi Yannai said: One may scrape mud off of a new shoe on Shabbat, but not off of an old shoe, because a layer of the shoe will be removed, which constitutes the prohibited labor of smoothing.
רי״ףרש״יספר הנרפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

שבת קמא. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים שבת קמא., עין משפט נר מצוה שבת קמא., ר׳ חננאל שבת קמא., ר׳ נסים גאון שבת קמא., רי"ף שבת קמא. – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס שבת קמא., רש"י שבת קמא., ראב"ן שבת קמא. – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות שבת קמא., בעל המאור שבת קמא. – מהדורת הרב אביאל אורנשטיין, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., ספר הנר שבת קמא. – מהדורת הרב שניאור אידנסון, ירושלים תש"ע, באדיבות המהדיר (כל הזכויות שמורות), ר"י מלוניל שבת קמא. – מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב דוד מצגר. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הר"י מלוניל, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות., תוספות רי"ד מהדורה תליתאה שבת קמא., רמב"ן שבת קמא. – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב משה הרשלר ובאדיבות משפחתו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב משה הרשלר. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רמב"ן מלחמות ה' שבת קמא. – מהדורת הרב אביאל אורנשטיין, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א שבת קמא. – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי שבת קמא. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה שבת קמא., מהרש"א חידושי הלכות שבת קמא., גליון הש"ס לרע"א שבת קמא., פירוש הרב שטיינזלץ שבת קמא., אסופת מאמרים שבת קמא.

Shabbat 141a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Shabbat 141a, Ein Mishpat Ner Mitzvah Shabbat 141a, R. Chananel Shabbat 141a, R. Nissim Gaon Shabbat 141a, Rif by Bavli Shabbat 141a, Collected from HeArukh Shabbat 141a, Rashi Shabbat 141a, Raavan Shabbat 141a, Tosafot Shabbat 141a, Baal HaMaor Shabbat 141a, Sefer HaNer Shabbat 141a, Ri MiLunel Shabbat 141a, Tosefot Rid Third Recension Shabbat 141a, Ramban Shabbat 141a, Ramban Milchamot HaShem Shabbat 141a, Rashba Shabbat 141a, Meiri Shabbat 141a, Maharshal Chokhmat Shelomo Shabbat 141a, Maharsha Chidushei Halakhot Shabbat 141a, Gilyon HaShas Shabbat 141a, Steinsaltz Commentary Shabbat 141a, Collected Articles Shabbat 141a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144