(1) 
וְיֵשׁ לוֹ בָּנִים לֹא יִשָּׂא אַיְלוֹנִית שֶׁהִיא זוֹנָה הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה דְּאַזּוֹנָה כֹּהֲנִים הוּא דְּמִפַּקְדִי וְיִשְׂרָאֵל לָא מִפַּקְּדִי מִשּׁוּם הָכִי קָתָנֵי כֹּהֵן.
וְיֵשׁ לוֹ בָּנִים לֹא יִשָּׂא אַיְלוֹנִית שֶׁהִיא זוֹנָה הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה דְּאַזּוֹנָה כֹּהֲנִים הוּא דְּמִפַּקְדִי וְיִשְׂרָאֵל לָא מִפַּקְּדִי מִשּׁוּם הָכִי קָתָנֵי כֹּהֵן.and he has children, he may not marry a sexually underdeveloped woman, as she is the zona about whom it is stated in the Torah that a priest may not marry her. It is priests who were commanded not to marry a zona, but Israelites were not commanded this. It is due to that reason that he taught the first clause of the mishna about a priest, even though that halakha applies equally to Israelites.
1. וברי״ף יבמות פרק ו (דף יט ע״ב).
2. אשה: חסר ב-גב .
3. גיג מוסיף: ״כדתנן״.
4. בנים יהיו לו: גיג : ״יהיו לו בנים״. כ״י נ : ״בנים יהא לו״.
5. אשה: חסר ב-גב , דפוסים. גיח : ״אשה אחרת״.
6. ורביה: חסר ב-גיג .
7. כן: חסר ב-גיג גיח .
8. גיח מוסיף: ״וכמה בנים״.
9. זכר ונקבה שנא׳: חסר בדפוס קושטא .
10. וקימא לן: וכן בתורת האדם. גיח , כ״י פריס : ״והיל׳ ״.
11. ואם: חסר בדפוסים.
12. והיו להן בנים: דפוס קושטא : והיו להן בהנים ומתו
13. מצות: וכן ב-גב גיג גיח . חסר בכ״י נ .
14. ברא לברתא ולא שנא ברתא לברא: גב גיג גיח , כ״י נ , דפוסים. כ״י א : ״ברתא לברא או ברא לברתא״.
15. הני: חסר ב-גב גיג גיח , כ״י נ , דפוסים.
16. עשה: חסר ב-גב גיג גיח , כ״י נ , דפוסים.
17. אלעזר: כ״י נ : ״אליעזר בן יעקב״. וכן בהמשך שם.
18. לשום: דפוסים: לשם .
19. אלעזר: כ״י נ , כ״י פרמה : ״אליעזר בן יעקב״.
20. מתני׳: הציון חסר בכ״י נ .
21. ושהה עמה: כ״י פרמה : ״ושהתה עמו״, כברמב״ם פיהמ״ש ומשנ״ת (הל׳ אישות טו:ז), והוא כנוסח המשנה שבירושלמי.
22. משעה: גכג : ״מיום״ כברמב״ם משנ״ת (הל׳ אישות טו:יב).
23. אסור: כ״י נ : ״אסור לו״.
24. אמר רב נחמן...לעמוד: כ״י פרמה : ״לא ידור אדם״.
25. שנא׳: גכג : ״משום שנ׳ ״.
26. כ״י נ ממשיך: ״אעשה לו עזר כנגדו״.
27. אלהים: חסר ב-גכג , כ״י נ , רמב״ם פיהמ״ש.
קטנה שנתפתתה תחת בעלה אם אשת כהן היא אסורה לבעלה אבל אם אשת ישראל היא מותרת שכל פתוי קטנה אונס הוא ואונס בישראל מישרא שרי כמו שהתבאר:
קטן וקטנה אין חולצין דאיש כתיב בפרשה כדכתיב ואם לא יחפוץ האיש ולמדין אשה מאיש אבל מיבמין ואין חוששין לקטן שמא ימצא סריס ולאשה שמא תמצא אילונית ונמצאו פוגעין בערוה שלא במקום מצוה דלמיעוטא לא חיישינן:
כבר ביארנו שהזונה היא שנבעלה לפסול לה או שהוחזקה ליבעל לפסול לה כגון גיורת ומשוחררת אבל אשה אצל בעלה אף בביאה אסורה לא נעשית זונה ולמדת מכלל דברינו שאין הלכה כדברי האומר זונה כשמה כלומר שאין זונה אלא מאשת איש כשם זונה שפירושו שהיא סרה ממקום הראוי לה למקום שאין ראוי לה על דרך וזנו אחרי אלהי נכר הארץ ולא כדברי האומר שהמופקרת לכל אפילו פנויה לכשרים זונה היא ולא כדברי האומר שאף ביאה אסורה של בעל עושה אותה זונה ואפילו הלך להשקותה ובא עליה בדרך ולא כדברי האומר זונה זו אילונית אלא אין זונה אלא כדרך שכתבנו:
בסוגיא זו אמרו בשם ר׳ אלעזר שהכהן לא ישא את הקטנה ופירשוה תחלה אף בכהן הדיוט ומחשש שמא תמצא אילונית ולדעת ר׳ יהודה שעושה את האילונית זונה ולדעת זה אין הלכה כן אלא שאחר כן פירשוה בכהן גדול דוקא ומשום דלכי גדלה ונגמר האישות בעולה היא ולדעת זה אם קדשה אביה מותר שהרי אי אפשר לה למאן וכבר נגמר האישות הא קדשה עצמה אסור שמאחר שאפשר לה למאן לא נגמר האישות עד שתגדיל ואותה שעה בעולה היא וכמו שאמרו דרך פשיטות אי דקדשא נפשה אטו הא ר׳ אליעזר היא ולא רבנן כלומר הא ודאי כולהו מודו בה דאסור ומכל מקום לישא ולבעול אבל לישא ולשמרה עד שתגדיל מותר וכן הלכה אלא שחזרו ופירשוה אף בכהן הדיוט ומחשש פתוי ואע״פ שפתויה אונס הוא הרי אונס בכהנים אסור וזו ודאי אינה הלכה שאין חוששין לכך וכל שקדשה אביה מותר ואחר כך חזרו ופירשוה בכהן גדול ועל כל פנים אסור בקטנה דכתיב אשה ולא קטנה בבתוליה ולא בוגרת וזו לדעתנו אינה הלכה אלא כל שקדשה אביה מותר בה ומכל מקום גדולי המחברים פסקוה כמו שכתבנו למעלה (יבמות נ״ט.) וכן פירשוה בכהן גדול ולאסרה על כל פנים מדכתיב בתולה ואין בתולה אלא נערה מדכתיב גבי רבקה והנערה טובת מראה מאד בתולה גו׳ ושמא תאמר והרי רבקה לא היתה באותה שעה ר״ל כשנשאת ליצחק אלא בת שלש שנים כדאיתה בסדר עולם שנאמר שם שבשעת העקדה נולדה ושבאותו הפרק היה יצחק בן ל״ז שנה ונשאה בת שלש ועמד עשר שנים שהיתה קטנה ועוד עשר שנים שלא היו לו בנים ממנה וכששהא עשר שנים מזמן שנראית לבנים ולא היו לה בנים הכיר שהיא עקרה והתפלל תדע שסוגיא זו חולקת עם תנא של סדר עולם ואף בסוף ספרי אמרו על רבקה שבת י״ד שנה היתה שהרי יצחק כשנולד יעקב היה בן ששים שנה ויעקב כשמתה רבקה היה בן צ״ט שנה שהרי בן ס״ג שנה היה כשנתברך כמו שלמדנו בסוף ראשון של מגלה (י״ז.) וי״ד שנטמן בבית עבר וכ׳ שנה שעמד בבית לבן וב׳ שנים בחזרתו הרי צ״ט ובאותו הפרק מתה רבקה כמו שדרשו ותמת דבורה גו׳ אלון בכות שתי בכיות אחת על רבקה ואחת על מניקתה ונתבאר שם שרבקה חיתה קל״ג שנה ואם כן כשנולד יעקב היתה רבקה בת ל״ד שנה ונתאחרה משנשאת עד שנולד עשרים שנה שנאמר ויהי יצחק בן ארבעים שנה בקחתו את רבקה וכתיב ויצחק בן ששים שנה בלדת אותם ונמצא שבת י״ד שנה היתה כשנשאת ואתיא כסוגיא דהכא וכן יראה למטה (יבמות ס״ד.) בסוגית שהא עמה עשר שנים דקאמר וליליף מיצחק כלומר דשהא עשרין ואע״ג דבת י״ד בוגרת היא ומה הועלנו אפשר ששהתה מלהביא סימנין עד שהיתה בת י״ד שנה:
המשנה החמשית והיא גם כן בענין החלק החמשי והוא שאמר לא יבטל אדם מפריה ורביה אלא אם כן יש לו בנים בית שמאי אומרים שני זכרין בית הלל אומרים זכר ונקבה שנאמר זכר ונקבה בראם נשא אשה ושהת עמו עשר שנים ולא ילדה אין רשאי לבטל גרשה מותרת להנשא לאחר רשאי השני לשהות עמה עשר שנים אם הפילה מונה משעת שהפילה האיש מצווה על פריה ורביה אבל לא האשה ר׳ יוחנן בן ברוקא אומר על שניהם הוא אומר ויברך אותם אלקים ויאמר להם פרו ורבו אמר הר״ם פי׳ ב״ש ילמדו ממשה ע״ה ודעת ב״ה שמשה נמנע מן הנשים למציאת הנבואה אצלו תמיד ולא נלמוד ממנו לשאר האנשים אבל הדין הוא זכר ונקבה אשר בהם ישאר המין ר״ל זכר ונקבה וסבות מניעת הבנים רבות ידועות אצל הרופאים וכבר יהיה סבת זה מן האיש לבדו או מן האשה לבדה או משניהם יחד ולזה כאשר גרשה ישאנה אחר ולא סותר לשלישי מפני שהיא הוחזקה וסבת עשר שנים מאמרו מקץ עשר שנים לשבת אברם הוחזקה עקרה ונתנה לו הגר ויצטרך שיהיו אלו העשר שנים מתמיד לפי הנהוג ולזה אם חלו היו אחד מהם בעיר אחרת לא תמנה מכלל העשר שנים וכאשר היה הענין כן איך מותר לו להשאר עמה ויוציא ויתן כתובה אם אמרה שהסבה ממנו ושהוא אינו יורה כחץ ולא יפטר מן הכתובה בטענת שאינו יורה כחץ ולכן עליו שיחרים חרם סתם בכל מי שתדע שאינו יורה כחץ ולא יודיע זה ואם טען הוא שהיא הפילה בתוך עשר שנים עד שישאר עמה ותאמר היא שלא הפילה יוציא ויתן כתובה מפני שהיא בלתי חשודה לאחזוקי נפשה בעקרה ואין הלכה כר׳ יוחנן בן ברוקא:
אמר המאירי לא יבטל אדם מפריה ורביה אלא אם כן יש לו בנים שהרי כל שאין לו בנים מצות פריה ורביה עליו הא אם יש לו בנים מותר הואיל וכבר קיים מצות פריה ורביה ומכל מקום פירשו בגמרא שאע״פ שיש לו בנים ופטור ממצות פריה ורביה לא יעמד בלא אשה שנאמר לא טוב היות האדם לבדו ואפילו יודע בעצמו שאינו ראוי להוליד אלא שאם אין לו בנים נושא אשה הראויה לבנים ועל זו אמרו שמותר למכור ספר תורה כדי לישא אשה אבל אם יש לו בנים לא ימכור ספר תורה בשביל לישא אשה שהרי אינו חייב בפריה ורביה אחר שיש לו בנים אלא ישא איזו זקנה לשמשו ומכל מקום כל שאפשר לו לישא בת בנים בלא טורח ישא אע״פ שיש לו כמה בנים הואיל ואפשר לו להוליד ומדרבנן שהלכה כר׳ יהושע שאמר למטה (יבמות ס״ב:) נשא אשה בילדותו ישא בזקנותו שנאמר בבקר זרע זרעך ולערב אל גו׳ הא כל שמכיר בעצמו שאינו ראוי להוליד אף הוא נושא את שאינה בת בנים וכך ראוי לו:
בית שמאי אומרים שני זכרים כלומר בכמה בנים אנו דנין שקיים מצות פריה ורביה בית שמאי אומרים שני זכרים ר״ל שני זכרים דוקא ובית הלל אומרים זכר ונקבה ופירשו גדולי הדורות דלבית הלל כל שכן שני זכרים דהא זכרים עדיפי טפי מנקבות וראיה להם ממה שאמרו למטה בני בנים הרי הם כבנים סבר אביי למימר ברא לברא וברתא לברתא וכל שכן ברא לברתא אבל ברתא לברא לא דאלמא זכרים עדיפי ומכל מקום אין כאן ראיה דהתם גבי השלמה שמאחר שהוליד נקבה ומתה בן בתו משלים והראיה דהא שתי נקבות לכולי עלמא לא קיים והתם קאמר רבא אפילו ברתא לברא אבל לעולם לדעת בית הלל זכר ונקבה דוקא ומפני שכך הוא ישובו של עולם וזהו שאמרו בגמרא ולבית הלל נילפו ממשה כלומר שפירש מן האשה בשני בנים אע״פ שלא היתה לו בת וזו ראיה ברורה אע״פ שהם דוחקים לפרשה כשיטתם ומכל מקום בתלמוד המערב (ירושלמי יבמות ו׳:ו׳) נראה כדעת גדולי הדורות שכך אמרו שם אמר ר׳ בון אפילו זכר ונקבה דלא כן מתניתין מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל אלא שראיתי לגדולי הדור שכתבו דהואיל ואף לבית שמאי שני זכרים דוקא אין כאן קולא וחומרא ומכל מקום גדולי הרבנים פירשו דלבית שמאי שני זכרים וכל שכן זכר ונקבה ולבית הלל זכר ונקבה דוקא ואם כן זו ודאי מחומרי בית הלל אלא עיקר הדברים כשיטה שלנו ובין בית שמאי ובין בית הלל דוקא אמרו והלכה כבית הלל:
נשא אשה ושהא עמה עשר שנים ולא ילדה אינו רשאי ליבטל אלא יוציא ויתן כתובה וזכר לדבר מאברהם דכתיב ביה מקץ עשר שנים לשבת אברם וכשעברו עשר שנים הכירה שרה שהיא עקרה ומסרה לו שפחתה:
ואם גירשה מותרת לינשא לאחר אע״פ שאין לו בנים מפני שסבות מניעת ההריון רבות ופעמים שהסבה מן הזכר ופעמים שהיא מן הנקבה ופעמים משניהם ומתוך כך מותרת לינשא לשני ולשהות עמה עשר שנים הא לשלישי לא מפני שהוחזקה בשנים ואם הפילה מונה משעה שהפילה פי׳ בין לראשון בין לשני ופירשו בתלמוד המערב (ירושלמי יבמות ו׳:ו׳) שאף בהיו לו בנים ומתו מונה משעה שמתו ולפי דרכך למדת שאף בהיו לה בנים מגרשה אחר שמתו ואם כן זה שאמרו במשנתנו ולא ילדה לאו דוקא ואיני מבין לדעת זה אם מתו והיא נזדקנה עד שהדבר ברור שאינה ראויה להוליד מה טיבה של המתנת עשר ואיפשר שלא חלקו חכמים וכן יראה לדעת זה שאף אם ילדה בן אחד כל ששהתה עשר שנים ואין לו ממנה בכדי קיום מצות פריה ורביה יוציא ואף לקצת מפרשים ראיתיה כן בפירוש ומכל מקום גדולי הדור סוברים שכל שילדה ויש לה ולד חי אפילו אחד אינו מצווה להוציא:
האיש מצווה על פריה ורביה ולא האשה דכתיב פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה איש דרכו לכבש כו׳ ר׳ יוחנן בן ברוקא אומר על שניהם הוא אומר ויברך אותם גו׳ פרו ורבו והלכה כתנא קמא:
זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הם:
ויש לו בנים לא ישא אילונית, שהיא זונה האמורה בתורה. שעל הזונה כהנים הוא דמפקדי [שנצטוו] ואילו ישראל לא מפקדי [נצטוו], משום הכי [כך] קתני [שנה] דין זה בראש המשנה העוסקת בכהן, ואולם באמת גם ישראל אסור באיילונית מטעם זה.
and he has children, he may not marry a sexually underdeveloped woman, as she is the zona about whom it is stated in the Torah that a priest may not marry her. It is priests who were commanded not to marry a zona, but Israelites were not commanded this. It is due to that reason that he taught the first clause of the mishna about a priest, even though that halakha applies equally to Israelites.
הכל
(2) אָמַר רַב הוּנָא מַאי טַעְמָא דר׳ דְּרַבִּי יְהוּדָה דִּכְתִיב {הושע ד׳:י׳} אָכְלוּ וְלֹא יִשְׂבָּעוּ הִזְנוּ וְלֹא יִפְרוֹצוּ כׇּל בִּיאָה שֶׁאֵין בָּהּ פִּירְצָה אֵינָהּ אֶלָּא בְּעִילַת זְנוּת.
Rav Huna said: What is the reason for the opinion of Rabbi Yehuda? As it is written: “And they shall eat, and not have enough, they shall commit harlotry, and shall not increase” (Hosea 4:10). He expounds the verse as follows: Any intercourse that does not have the possibility to increase the population because the woman is incapable of having children, is nothing other than licentious sexual intercourse.
פרצה. בנים, מלשון ופרצת ימה וקדמה1. זונה. האסורה לכהן. כשמה. לשון טועה, שתועה מתחת בעלה לאחרים. ולר׳ אליעזר אין זונה אלא מאשת איש, כלומ׳ שזינתה תחת בעלה. מופקרת. ואפי׳ היא פנויה, מאחר שהפקירה עצמה לכל נעשית זונה. אבל פנויה משום בעילה אחת לא נעשית זונה. ואתא ר׳ עקיבא למימר דאפילו פנויה משכחת לה זונה. ואתא ר׳ מתיא למימר לר׳ אליעזר דכל נבעלה לאסור לה הויא זונה. להשקותה. שקינא לה ונסתרה ונאסרה לבעל עשאה זונה, ואם מת אסורה לכהן. גיורת ומשוחררת. פי׳ ר״ש2 שנבעלו בגיותן לגוים ולעבדים. בעילת זנות. פי׳ ר״ש3 לפסול כגון אחת מכל העריות וכגון בת ישראל לממזר ולנתין. ע״כ לשונו. כמו שכתבנו לעיל גם כן4. והעיקר מה שפירשנו, דאם כן בא על אשתו נדה הויא זונה דמכלל עריות היא. ולא הויא זונה כמו שנ[באר לקמן]. ר׳ אליעזר. סבר דכל ביאה שאינה לשום אשות הויא זונה, אעפ״י ש[יכול] לבעול אותה בלא זנות שיכול לישאנה, הואיל ועכשו בא עליה שלא לשם אשות הויא זונה.
1. בראשית כח, יד.
2. ד״ה אלא.
3. ד״ה ושנבעלה.
4. סא, א ד״ה בעילת זנות.
אמר רב הונא: מאי טעמא [מה הטעם] של ר׳ יהודה — דכתיב [שנאמר]: ״ואכלו ולא ישבעו הזנו ולא יפרצו״ (הושע ד, י), והוא מדייק מן הכתוב ומפרש: כל ביאה שאין בה פירצה, כלומר, שאין בה תוספת, פריה ורביה — אינה אלא בעילת זנות.
Rav Huna said: What is the reason for the opinion of Rabbi Yehuda? As it is written: “And they shall eat, and not have enough, they shall commit harlotry, and shall not increase” (Hosea 4:10). He expounds the verse as follows: Any intercourse that does not have the possibility to increase the population because the woman is incapable of having children, is nothing other than licentious sexual intercourse.
הכל
(3) תַּנְיָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר כֹּהֵן לֹא יִשָּׂא אֶת הַקְּטַנָּה אֲמַר לֵיהּ רַב חִסְדָּא לְרַבָּה פּוֹק עַיֵּין בָּהּ דִּלְאוּרְתָּא בָּעֵי לַהּ רַב הוּנָא מִינָּךְ נְפַק עַיֵּין בָּהּ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר סָבַר לַהּ כְּרַבִּי מֵאִיר וְסָבַר לַהּ כְּרַבִּי יְהוּדָה.
§ It is taught in a baraita that Rabbi Eliezer says: A priest may not marry a minor. Rav Ḥisda said to Rabba: Go and investigate this halakha, as in the evening Rav Huna will ask you the reason for Rabbi Eliezer’s ruling. He went and investigated it, and arrived at the following conclusion: Rabbi Eliezer holds in accordance with the opinion of Rabbi Meir, and he also holds in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda.
תניא ר׳ אליעזר אומר כהן הדיוטא לא ישא את הקטנה. דחיישינן שמא תתפתה עליו. אבל ישראל נושא דפיתוי קטנה אונס הוא ואונס בישראל שרי.
א. ׳הדיוט׳ הוסיף רבינו לפי פירושו של רבא.
א תניא [שנויה ברייתא], ר׳ אליעזר אומר: כהן לא ישא את הקטנה. אמר ליה [לו] רב חסדא לרבה: פוק [צא] עיין בה בהלכה זו, כיון דלאורתא בעי לה [שבערב ישאל אותך] רב הונא מינך [ממך] את טעם הדבר. נפק [יצא] עיין בה והגיע למסקנה זו: ר׳ אליעזר סבר לה [סבור הוא] כשיטת ר׳ מאיר, וסבר לה [וסבור הוא] כשיטת ר׳ יהודה.
§ It is taught in a baraita that Rabbi Eliezer says: A priest may not marry a minor. Rav Ḥisda said to Rabba: Go and investigate this halakha, as in the evening Rav Huna will ask you the reason for Rabbi Eliezer’s ruling. He went and investigated it, and arrived at the following conclusion: Rabbi Eliezer holds in accordance with the opinion of Rabbi Meir, and he also holds in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda.
הכל
(4) סָבַר לַהּ כְּרַבִּי מֵאִיר דְּחָיֵישׁ לְמִיעוּטָא וְסָבַר לַהּ כְּרַבִּי יְהוּדָה דְּאָמַר אַיְלוֹנִית זוֹנָה הָוְיָא.
Rabba explains: He holds in accordance with the opinion of Rabbi Meir, who says that one must be concerned for the minority. Rabbi Meir does not allow one to assume that an unknown case is similar to the majority of cases. Consequently, one must take into account the possibility that a minor will turn out to be sexually underdeveloped, although this will not be true of most individuals. And he also holds in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, who said that a sexually underdeveloped woman is a zona and therefore forbidden to a priest.
כיצד: סבר לה [סבור הוא] כשיטת ר׳ מאיר דחייש למיעוטא [שחושש למיעוט] ואינו סומך על הרוב, ולכן אף שהאיילוניות הן מיעוט, מכל מקום בכל קטנה יש חשש שמא היא מן המיעוט ואיילונית היא. וסבר לה [וסבור הוא] כשיטת ר׳ יהודה, שאמר: אילונית זונה הויא [היא].
Rabba explains: He holds in accordance with the opinion of Rabbi Meir, who says that one must be concerned for the minority. Rabbi Meir does not allow one to assume that an unknown case is similar to the majority of cases. Consequently, one must take into account the possibility that a minor will turn out to be sexually underdeveloped, although this will not be true of most individuals. And he also holds in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, who said that a sexually underdeveloped woman is a zona and therefore forbidden to a priest.
הכל
(5) וּכְרַבִּי מֵאִיר מִי סָבַר לַהּ וְהָתַנְיָא קָטָן וּקְטַנָּה לֹא חוֹלְצִין וְלֹא מְיַבְּמִין דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר אָמְרוּ לוֹ לְרַבִּי מֵאִיר איָפֶה אָמַרְתָּ שֶׁאֵין חוֹלְצִין {דברים כ״ה:ז׳} אִישׁ כְּתִיב בַּפָּרָשָׁה וּמַקְּשִׁינַן אִשָּׁה לְאִישׁ אֶלָּא מַאי טַעְמָא אֵין מְיַבְּמִין.
The Gemara challenges Rabba’s explanation: And does Rabbi Eliezer hold in accordance with the opinion of Rabbi Meir? Isn’t it taught in a baraita: A boy minor and a girl minor may not perform ḥalitza or levirate marriage; this is the statement of Rabbi Meir. The Rabbis said to Rabbi Meir: You spoke well when you said that they may not perform ḥalitza, as the term “man” is written in the passage of ḥalitza (Deuteronomy 25:7–10), which limits the halakha to an adult male, and we compare a woman to a man and therefore limit ḥalitza to an adult woman. However, what is the reason that they may not perform levirate marriage?
ושואלים: וכשיטת ר׳ מאיר מי סבר לה [האם סבור הוא]? והתניא [והרי שנינו בברייתא]: קטן וקטנה לא חולצין ולא מיבמין, אלו דברי ר׳ מאיר. אמרו לו לר׳ מאיר: יפה אמרת שאין חולצין, משום ש״איש״ כתיב [נאמר] בפרשה של חליצה (דברים כה, ז. ושם ט), ו״איש״ פירושו גדול, ומקשינן [ומקישים, משווים אנו] אשה הנחלצת לאיש כפי המפורש שם שהכוונה לגדול. אלא מאי טעמא [מה הטעם] אין מיבמין?
The Gemara challenges Rabba’s explanation: And does Rabbi Eliezer hold in accordance with the opinion of Rabbi Meir? Isn’t it taught in a baraita: A boy minor and a girl minor may not perform ḥalitza or levirate marriage; this is the statement of Rabbi Meir. The Rabbis said to Rabbi Meir: You spoke well when you said that they may not perform ḥalitza, as the term “man” is written in the passage of ḥalitza (Deuteronomy 25:7–10), which limits the halakha to an adult male, and we compare a woman to a man and therefore limit ḥalitza to an adult woman. However, what is the reason that they may not perform levirate marriage?
הכל
(6) [א״ל אָמַר לָהֶם ] קָטָן שֶׁמָּא יִמָּצֵא סָרִיס קְטַנָּה שֶׁמָּא תִּמָּצֵא אַיְלוֹנִית וְנִמְצְאוּ פּוֹגְעִין בְּעֶרְוָה וְתַנְיָא קְטַנָּה מִתְיַיבֶּמֶת וְאֵינָהּ חוֹלֶצֶת דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר.
Rabbi Meir said to them: A boy minor may not perform levirate marriage lest he be found to be a eunuch, i.e., one who is incapable of fathering children for his late brother. Similarly, a girl minor may not perform levirate marriage lest she be found to be sexually underdeveloped when she grows up. In either case, the mitzva of levirate marriage does not apply, and they turn out to have encountered a forbidden relative. And it was taught in a different baraita: A girl minor enters into levirate marriage but does not perform ḥalitza; this is the statement of Rabbi Eliezer. This proves that Rabbi Eliezer disagrees with Rabbi Meir and is not concerned that a girl may turn out to be sexually underdeveloped.
פוגעים בערוה – כיון דלאו בני הקמת שם נינהו פגע באשת אח שלא במקום מצוה דרחמנא פטריה דכתיב אשר תלד (דברים כה) פרט לאילונית.
ואינה חולצת – דאינה נפטרת לשוק בחליצתה דאין מעשה קטנה כלום אבל מתייבמת ותגדל אצלו ותתקיים מצות יבום.
אמר להם: קטן — שמא ימצא סריס, שאיננו יכול להקים זרע לאחיו, ואין בו מצות ייבום, וקטנה — שמא תמצא אילונית, שאף בה אין מצות ייבום, ונמצאו פוגעין בערוה לפי שהיתה זו ביאה אסורה שלא הותרה מפני המצוה. ותניא [ושנינו בברייתא אחרת]: קטנה — מתייבמת ואינה חולצת, אלו דברי ר׳ אליעזר, ומשמע שאין ר׳ אליעזר חושש למיעוט.
Rabbi Meir said to them: A boy minor may not perform levirate marriage lest he be found to be a eunuch, i.e., one who is incapable of fathering children for his late brother. Similarly, a girl minor may not perform levirate marriage lest she be found to be sexually underdeveloped when she grows up. In either case, the mitzva of levirate marriage does not apply, and they turn out to have encountered a forbidden relative. And it was taught in a different baraita: A girl minor enters into levirate marriage but does not perform ḥalitza; this is the statement of Rabbi Eliezer. This proves that Rabbi Eliezer disagrees with Rabbi Meir and is not concerned that a girl may turn out to be sexually underdeveloped.
הכל
(7) וּכְרַבִּי יְהוּדָה מִי סָבַר לַהּ וְהָתַנְיָא זוֹנָה זוֹנָה כִּשְׁמָהּ דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר זוֹנָה זוֹ מוּפְקֶרֶת רַבִּי מַתְיָא בֶּן חָרָשׁ אוֹמֵר אפי׳ אֲפִילּוּ הָלַךְ בַּעְלָהּ לְהַשְׁקוֹתָהּ וּבָא עָלֶיהָ בַּדֶּרֶךְ עֲשָׂאָהּ זוֹנָה.
The Gemara continues to challenge Rabba’s explanation of Rabbi Eliezer’s ruling. And does Rabbi Eliezer hold in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda? Wasn’t it is taught in a baraita: The zona forbidden to a priest is as the name zona implies, i.e., a married woman who committed adultery; this is the statement of Rabbi Eliezer. Rabbi Akiva says: A zona is a woman, even an unmarried woman, who is available to all, i.e., she has intercourse with whoever is interested. Rabbi Matya ben Ḥarash says: Even if her husband went to make her drink the bitter waters after she disregarded his warning not to seclude herself with a certain man, and he had intercourse with her on the way, he has thereby caused her to become a zona because she was forbidden to him at the time, despite the fact that she is his wife.
כשמה – לשון טועה שטועה מתחת בעלה לאחרים דלרבי אליעזר אין זונה אלא אשת איש.
מופקרת – ואפי׳ פנויה מאחר שהפקירה עצמה לכל קרויה זונה אבל משום בעילה אחת לא הויא זונה הפנויה.
הלך בעלה – לב״ד הגדול והוליכה להשקותה מי המרים שקינא לה ונסתרה ואסורה לו עד שתשתה עשאה זונה הואיל ונבעלה לפסול לה ואם מת אסורה לכהן.
ר׳ עקיבא. וכעריות הוו ונקט ברישא זונה גויה לאשמועי׳ דזונה ישראלית לא הויא אי תפסי בה קדושי. ונקט בסופא כגון אלמנה לאשמועי׳ דחייבי לאוין לא תפסי בהו קדושי. ולרבא. דאמ׳ דאפי׳ לא תפסי בה קדושי הויא זונה למאי הלכתא אמ׳ כגון אלמנה. וכי אכתי לא ידעי׳ דאלמ[נה תפסי בה] קדושי, [הא כלהו תנ]אי הכי סבירא להו חוץ מר׳ עקיבא. ומשני דתרי מילי אתא לאשמועי׳, מה אלמנה אין לוקה כהן גדול עליה עד שיתרו בו ויודיעוהו, אף אתנן זונה אינו אסור למזבח עד דאמ׳ לה הילך דבר זה בשכרך. ואתא נמי לאפוקי מדר׳ אליעזר דדוקא כי [בעיל] בעילה שאין לו אישות הויא זונה, אבל פנוי הבא על הפנויה הואיל [ויכול] לישאנה לא הויא זונה. ואיכא מאן דגריס1 אבל היכא דהויא זונה מעיקרא בס[תמא] נמי הוי אתנן. כלומ׳ דכי אמרי׳ דלא הוי אתנן עד דאמ׳ בהדיא הילך דבר [זה] בשכרך, דוקא כשלא נעשית זונה אלא בבעילה זו, אבל אם היתה [זונה] מתחלה, שנבעלה פעם אחרת ביאה שעשאתה זונה, אפי׳ נתן לה בסתם הוי אתנן. ולפי מה שכתב הר״ם באסורי מזבח פרק ד׳2 נראה דלא גריס לה, ולעולם לא הוי אתנן עד דאמ׳ לה הילך דבר זה בשכרך, שהתורה אמרה אתנן זונה, ואעפ״י שהיא זונה אינו קרוי אתנן עד שיאמר לה כן. והלכתא כחכמים דהכא שאין זונה ליאסר לכהן משום זונה אלא גיורת ומשוחררת ושנבעלה בעילת זנות וכדפרישנא. אבל נדה לאו זונה היא כדאיתא הכא. והלכה כרבא שאחת גויה ואחת זונה ישראלית אסורה לכהן משום זונה. מיהו אינו לוקה עליה עד שיקח ויבעול. הילכך בגויה אינו לוקה לעולם משום זונה, אעפ״י שאסור לו לחלל זרעו אפי׳ בגויה מן התורה. והא דאמרי׳3 הבא על הגויה חייב משום נשג״ז מדרבנן, בישראל הוא. אבל כהן אסור לו לחלל זרעו מן התורה אעפ״י שאינו לוקה4.
זונה כשמה – פי׳ הטועה ומזנה תחת בעלה ושנבעלה בעילת זנות פי׳ שנבעלה לפסול לה כדפרש״י ז״ל וכה״א והנערה טובת מראה מאד בתולה פי׳ והא פליגי אדמתני׳ דסדר עולם דקתני כי רבקה באותה שעה בת ג׳ שנים היתה ובשילהי ספר׳ פ׳ וזאת הברכה משמע דבאותה שעה י״ד שנה היתה וא״כ הויא לה בוגרת אבל י״ל כי׳ לא הביאה סימנין ונער׳ היתה.
ועוד: וכשיטת ר׳ יהודה מי סבר לה [האם סבור הוא]? והתניא [והרי שנינו בברייתא]: ״זונה״ האמורה באיסורי כהונה — זונה היא כשמה, כלומר, אשת איש שזינתה תחת בעלה, אלו דברי ר׳ אליעזר. ר׳ עקיבא אומר: ״זונה״ זו אשה מופקרת לכל, ואפילו היא פנויה, אבל אשה שנבעלה פעם אחת איננה נעשית משום כך זונה. ר׳ מתיא בן חרש אומר: אפילו שקינא לה בעלה ונסתרה והלך בעלה לבית הדין כדי להשקותה מים המרים, ובא עליה בדרך — עשאה זונה, אף שהוא בעלה, משום שהיתה אסורה עליו באותה שעה.
The Gemara continues to challenge Rabba’s explanation of Rabbi Eliezer’s ruling. And does Rabbi Eliezer hold in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda? Wasn’t it is taught in a baraita: The zona forbidden to a priest is as the name zona implies, i.e., a married woman who committed adultery; this is the statement of Rabbi Eliezer. Rabbi Akiva says: A zona is a woman, even an unmarried woman, who is available to all, i.e., she has intercourse with whoever is interested. Rabbi Matya ben Ḥarash says: Even if her husband went to make her drink the bitter waters after she disregarded his warning not to seclude herself with a certain man, and he had intercourse with her on the way, he has thereby caused her to become a zona because she was forbidden to him at the time, despite the fact that she is his wife.
הכל
(8) רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר זוֹנָה זוֹ אַיְלוֹנִית וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵין זוֹנָה אֶלָּא גִּיּוֹרֶת וּמְשׁוּחְרֶרֶת וְשֶׁנִּבְעֲלָה בְּעִילַת זְנוּת ר׳ רַבִּי אליעזר אוֹמֵר פָּנוּי הַבָּא עַל הַפְּנוּיָה שֶׁלֹּא לְשֵׁם אִישׁוּת עֲשָׂאָהּ זוֹנָה.
Rabbi Yehuda says: A zona is a sexually underdeveloped woman. And the Rabbis say: The term zona applies only to a female convert, a freed maidservant, and one who engaged in licentious sexual intercourse. Rabbi Elazar says: Even in the case of an unmarried man who had intercourse with an unmarried woman not for the purpose of marriage, he has thereby caused her to become a zona. This baraita proves that Rabbi Eliezer does not agree with Rabbi Yehuda.
אלא גיורת – דנבעלה בנכריותה לעובדי כוכבים וכן משוחררת דעובד כוכבים ועבד הואיל ולאו בני קדושין נינהו פסלי.
ושנבעלה – לפסול לה כגון א׳ מכל העריות וכגון בת ישראל לנתין וממזר.
פנוי הבא על הפנויה שלא לשם אישות עשאה זונה – ואיכא בינו לרבי עקיבא דר׳ עקיבא אומר זונה זו מופקרת רגילה בזנות כמה פעמים אבל בביאה ראשונה לא עשאה זונה ולר׳ אליעזר עשאה זונה בפעם אחת:
א) ובזה ניחא דפריך לקמן וליליף מיצחק פי׳ שנשתהה כ׳ שנה ואי כפ״ה שבת ג׳ שנים היתה א״כ משעה שהיתה ראויה להריון דהיינו מי״ג (בסמוך) [שנה] לא שהתה רק עשר שנים אלא ודאי בת י״ד שנה כדפרישית ומ״מ קשה להכא דמשמע שלא היתה בוגרת ופרשנו שהיתה בת י״ד שנה ושמא יש הרבה מדרשים חלוקים זה מזה:
ר׳ יהודה אומר: זונה — זו אילונית. וחכמים אומרים: אין זונה אלא גיורת, ומשוחררת, ושנבעלה בעילת זנות. ר׳ אלעזר אומר: אפילו פנוי הבא על פנויה שלא לשם אישות אלא לשם הנאתו — עשאה על ידי כך זונה. ומכל מקום ברור מכאן שר׳ אליעזר איננו סבור כר׳ יהודה.
Rabbi Yehuda says: A zona is a sexually underdeveloped woman. And the Rabbis say: The term zona applies only to a female convert, a freed maidservant, and one who engaged in licentious sexual intercourse. Rabbi Elazar says: Even in the case of an unmarried man who had intercourse with an unmarried woman not for the purpose of marriage, he has thereby caused her to become a zona. This baraita proves that Rabbi Eliezer does not agree with Rabbi Yehuda.
הכל
(9) אֶלָּא אָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה הָכָא בכ״ג בְּכֹהֵן גָּדוֹל עָסְקִינַן לְאֵימַת קָנֵי לַהּ לְכִי גָדְלָה בְּעוּלָה הִיא.
Rather, Rav Adda bar Ahava said that Rabbi Eliezer’s ruling that a priest may not marry a minor must be explained differently: Here we are dealing with a High Priest, and the problem is as follows: When can he acquire her as his wife? Only when she is grown up. However, if they had started living together as husband and wife when she was a minor, then when she is grown up and the marriage can legally take effect, she is already a non-virgin, and a High Priest is commanded to marry a virgin.
אלא אמר רב אדא בר אהבה: את ההלכה של ר׳ אליעזר שאסור לכהן לשאת קטנה, יש להסביר בדרך אחרת: הכא [כאן] בכהן גדול עסקינן [עוסקים אנו], והטעם שקטנה אסורה לו, הוא, כי לאימת קני לה [למתי יקנה אותה] לו לאשה — רק לכי גדלה [לכאשר תגדל], שהרי קנין הקטנה אינו נחשב, ומשגדלה הרי אז בעולה היא כבר, והרי כהן גדול מצווה על הבתולה.
Rather, Rav Adda bar Ahava said that Rabbi Eliezer’s ruling that a priest may not marry a minor must be explained differently: Here we are dealing with a High Priest, and the problem is as follows: When can he acquire her as his wife? Only when she is grown up. However, if they had started living together as husband and wife when she was a minor, then when she is grown up and the marriage can legally take effect, she is already a non-virgin, and a High Priest is commanded to marry a virgin.
הכל
(10) אָמַר רָבָא מְכַלֵּי לֵב אִי דְּקַדְּשַׁהּ אֲבוּהּ מֵהַהִיא שַׁעְתָּא הוּא דְּקָנֵי לַהּ וְאִי דְּקַדִּשָׁה נַפְשַׁהּ הָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הִיא וְלָא רַבָּנַן.
Rava said: This explanation is without reason. If her father betrothed her to her husband, her husband acquired her from that time, as betrothal that a father carries out on his daughter’s behalf when she is a minor is effective by Torah law. And if the minor betrothed herself, is this Rabbi Eliezer’s opinion and not that of the Rabbis? The Rabbis would certainly agree that a High Priest may not marry a minor under these circumstances.
מכלי לב – כמו מבלי לב.
[אי דקדשה אבוה כו׳] – האב זכאי לקדש בתו קטנה בפ״ק דקידושין (דף ג:) את בתי נתתי לאיש הזה.
הא רבי אליעזר היא ולא רבנן – בתמיה. דקתני לעיל רבי אליעזר אומר כהן לא ישא את הקטנה ומשמע דפליגי רבנן עליה וכה״ג מי פליגי רבנן.
אמר רבא מבלי לב. (עיין רש״י)
אי דקדשה עצמה בהא ר׳ אלעזר ולא רבנן. כלומר בהא אפילו רבנן מודו דהויא לה בעולה. תמיהא לי מאי קשיא ליה דלמא סבירא ליה דלרבנן כשרה משום דסופה להיות תחתיו כרב ור׳ יוחנן ונ״ל דמכל מקום לכולי עלמא לכתחלה לא ישא כדקתני במתניתין לא ישא את הקטנה. אי נמי יש לומר דאי משום הא, אי לר׳ אלעזר פסולה אפילו לרבנן נמי כן, דהא לא אשכחן להו דפליגי בהא כנ״ל.
מבלי1 לב ודעת אמרה, כלומ׳ איני יודע מהו אומר. שאם קדשה (אביו) [אביה] קדושין גמורין הם וקנאה כשהיא בתולה. ואי ביתומה היכי אמ׳ ר׳ אליעזר אומ׳, דמשמע דרבנן פליגי עליה, וכי מי איכא מאן דאמ׳ דכהן גדול ישא קטנה יתומה, והרי אינה אלא כמפותה ואנוסת עצמו ומפותת עצמו לא ישא. ר׳ אליעזר ולא רבנן. בתמיהא. שמא תתפתה. לזנות, שאינה בת דעת. ישראל נמי. יהא אסור לישא קטנה משום האי חששא. דקס״ד שאם תזנה ברצון תאסר עליו. ומשני דאפי׳ הכי שריא ליה דאונס הוא לפי שאין לה דעת.
1. לפנינו: מכלי.
אמר רבא: דברים אלה שאתה אומר הם מכלי לב (חסרי לב, חסרי טעם) כי, אי דקדשה אבוה [אם שקידש אותה אביה] גם כן מההיא שעתא [מאותה שעה] של הקידושין הוא דקני לה [שקנה אותה], שקידושין על ידי האב בבתו הקטנה קונים קנין גמור מדברי תורה, ואי דקדשה נפשה [ואם שקידשה הקטנה את עצמה], וכי הא [זו] שיטת ר׳ אליעזר היא ולא שיטת רבנן [חכמים]? והרי במקרה זה ודאי גם חכמים יודו שאינו רשאי לשאת קטנה שקידשה את עצמה.
Rava said: This explanation is without reason. If her father betrothed her to her husband, her husband acquired her from that time, as betrothal that a father carries out on his daughter’s behalf when she is a minor is effective by Torah law. And if the minor betrothed herself, is this Rabbi Eliezer’s opinion and not that of the Rabbis? The Rabbis would certainly agree that a High Priest may not marry a minor under these circumstances.
הכל
(11) אֶלָּא אָמַר רָבָא לְעוֹלָם בְּכֹהֵן הֶדְיוֹט וְחָיְישִׁינַן שֶׁמָּא תִּתְפַּתֶּה עָלָיו א״ה אִי הָכִי יִשְׂרָאֵל נָמֵי פִּתּוּיי קְטַנָּה אוֹנֶס הוּא וְאוֹנֶס בְּיִשְׂרָאֵל מִישְׁרָא שְׁרֵי.
Rather, Rava said: Actually, Rabbi Eliezer’s ruling includes a common priest, and the reason he cannot marry a minor is that we are concerned lest she be seduced by another man, due to her tender age and naïveté, while married to him. The Gemara asks: If so, the same concern should apply to an Israelite also. The Gemara answers: The seduction of a minor is considered rape, and a rape victim remains permitted to her husband in a case where she is married to an Israelite, but not if she is married to a priest.
שם פתויי קטנה אונס הוא. וכן הוא בירושלמי פ״א דסוטה הובא בתוס׳ בסוטה דף כ״ח ע״ב ד״ה מכאן עיין כתובות דף ט ע״א תד״ה ואב״א ושם דף מ ע״ב תד״ה הא לאו:
אלא אמר רבא: לעולם יש לפרש את דברי ר׳ אליעזר גם בכהן הדיוט, וטעם האיסור — כי חיישינן [חוששים אנו] שמא תתפתה עליו, שאם נושא אשה קטנה יש לחשוש שמא היא תתפתה על ידי אחר. ומקשים: אי הכי [אם כך] בישראל נמי [גם כן] יש להם לחשוש לכך! ומשיבים: פתויי קטנה איננו נחשב כפיתוי, אלא כמו אונס הוא. ואונס בישראל מישרא שרי [מותר], אבל בכהן, שגם אם נאנסה אשתו היא אסורה לו, אל לו להכניס עצמו לספק זה.
Rather, Rava said: Actually, Rabbi Eliezer’s ruling includes a common priest, and the reason he cannot marry a minor is that we are concerned lest she be seduced by another man, due to her tender age and naïveté, while married to him. The Gemara asks: If so, the same concern should apply to an Israelite also. The Gemara answers: The seduction of a minor is considered rape, and a rape victim remains permitted to her husband in a case where she is married to an Israelite, but not if she is married to a priest.
הכל
(12) רַב פָּפָּא אָמַר בכ״ג בְּכֹהֵן גָּדוֹל וְהַאי תַּנָּא הוּא דְּתַנְיָא {ויקרא כ״א:י״ד} בְּתוּלָה ביָכוֹל קְטַנָּה ת״ל תַּלְמוּד לוֹמַר {ויקרא כ״א:י״ד} אִשָּׁה אִי אִשָּׁה יָכוֹל בּוֹגֶרֶת ת״ל תַּלְמוּד לוֹמַר בְּתוּלָה ג הָא כֵּיצַד יָצְתָה מִכְּלַל קַטְנוּת וְלִכְלַל בַּגְרוּת לֹא בָּאתָה.
Rav Pappa said: Rabbi Eliezer’s ruling applies specifically to a High Priest, and it is the opinion of this tanna, as it is taught in a baraita that when the verse states: “A virgin of his own people shall he take for a wife [isha]” (Leviticus 21:14), one might have thought a High Priest may marry a minor; the verse therefore states that he must marry a woman [isha], i.e., an adult. If he must marry a woman, one might have thought it means a grown woman. The verse therefore states that he must marry a virgin, which excludes a grown woman, who is considered only a partial virgin because her hymen is not fully intact. How so? He must marry a woman who has left the class of minority but who has not yet reached the class of grown womanhood, i.e., he must marry a maiden.
והא דתנן וב״ה אומרים זכר ונקבה. וב״ש בשני זכרים מקיים מצות פריה ורביה דזכרים עדיפי מנקבות מדאמר לקמן בני בנים הרי הם כבנים סבר אביי למימר ברא לברא וברתא לברתא אבל ברתא לברא לא וכו׳ אלמא זכרים עדיפי מנקבות. והא דמקשינן בגמרא וב״ה לילפו ממשה. ומאי קושיא דהא ב״ה ילפי מברייתו של עולם זכר ונקבה בראם ובזכר ונקבה נמי קיים מצות פריה ורביה. ה״ק כיון דמשה אשכחן שהיו לו שני זכרים לילפי ממשה ולא מברייתו של עולם דהא אי אפשר:
גמ׳ רב פפא אמר בכ״ג והאי תנא כו׳ כצ״ל:
רש״י ד״ה מכלי לב כמו מבלי לב כצ״ל:
בד״ה והא רבנן כו׳ וכה״ג מי פליגי רבנן כצ״ל והס״ד:
רב פפא אמר: כאן מדובר בכהן גדול, ושיטת האי תנא [תנא זה] הוא — דתניא [שכן שנינו בברייתא], נאמר: ״בתולה מעמיו יקח אשה״ (ויקרא כא, יד), ״בתולה״, ונברר: יכול דווקא קטנה — תלמוד לומר: ״אשה״, משמע גדולה, אי [אם] מה שנאמר ״אשה״, יכול הכוונה דווקא לבוגרת — תלמוד לומר: ״בתולה״, והבוגרת אינה נחשבת כבתולה שלימה (ראה לעיל נט, א). הא כיצד, את מי ישא? ישא את זו שיצתה (יצאה) מכלל קטנות ולכלל בגרות עדיין לא באתה [הגיעה], כלומר, נערה.
Rav Pappa said: Rabbi Eliezer’s ruling applies specifically to a High Priest, and it is the opinion of this tanna, as it is taught in a baraita that when the verse states: “A virgin of his own people shall he take for a wife [isha]” (Leviticus 21:14), one might have thought a High Priest may marry a minor; the verse therefore states that he must marry a woman [isha], i.e., an adult. If he must marry a woman, one might have thought it means a grown woman. The verse therefore states that he must marry a virgin, which excludes a grown woman, who is considered only a partial virgin because her hymen is not fully intact. How so? He must marry a woman who has left the class of minority but who has not yet reached the class of grown womanhood, i.e., he must marry a maiden.
הכל
(13) רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר הַאי תַּנָּא הוּא דְּתַנְיָא בְּתוּלָה אֵין בְּתוּלָה אֶלָּא נַעֲרָה וְכֵן הוּא אוֹמֵר {בראשית כ״ד:ט״ז} וְהַנַּעֲרָה טוֹבַת מַרְאֶה מְאֹד בְּתוּלָה.
Rav Naḥman bar Yitzḥak said: It is the opinion of this tanna, as it is taught in a baraita: The High Priest must marry a virgin, and the term virgin refers only to a maiden. And a verse similarly states: “And the maiden was very fair to look upon, a virgin, and no man had known her” (Genesis 24:16).
אין בתולה אלא נערה – קשה דלהאי תנא אמאי איצטריך בשום מקום לכתוב נערה בתולה.
וכן הוא אומר והנערה טובת מראה מאד – תימה דהכא משמע דרבקה נערה היתה ובסדר עולם (פ״א) תניא בהדיא שהיתה בת שלש כשנשאה יצחק ואי אפשר להגיה דהא תניא התם יצחק אבינו כשנעקד על גבי המזבח היה בן שבעה ושלשים שנה ובו בפרק נולדה רבקה וכתיב ויהי יצחק בן ארבעים שנה וגו׳ נמצאת שהיתה בת ג׳ וה״ר שמואל חסיד משפיר״א הוכיח שהיתה בת י״ד מדתניא בספרי ו׳ זוגות שנותיהן שוות וקחשיב קהת ורבקה וקהת חיה קל״ג כדכתיב בקרא ואם היתה בת י״ד כשנשאה אז החשבון מכוון דכשנולד יעקב היתה בת ל״ד ויעקב היה בן צ״ט כשמתה רבקה הרי קל״ג שהרי כשנתברך היה בן ס״ג שאז מת ישמעאל וכל שנותיו של ישמעאל קל״ז כדכתיב וישמעאל (גדול מיצחק י״ד שנה ויצחק בן ס׳ שנה בלדת אותם א״כ ישמעאל) בן ע״ד ונשאר מלידת יעקב עד סוף שני ישמעאל ס״ג וי״ד נטמן בבית עבר כדאמרינן במגילה (דף יז.) ועשרים שנה בבית לבן ושתי שנים בדרך ואז מתה רבקה כדדרשינן (מדרש רבה קהלת פ״ב) אלון בכות שתי בכיות של רבקה ומניקתה הרי צ״ט וצריך לומר דמדרשות חלוקים זה על זה.
הא דאמר אין ישיבה בחו״ל עולה לו ה״מ למי שדר בארץ אבל למי שלא דר בא״י כגון בשאר ארצות ודאי ישיבת ח״ל עולה לו וכ״כ הראב״ד ז״ל:
אין בתולה אלא נערה וכן הוא אומרא והנערה טובת מראה מאוד בתולה – פירוש ואין משיבין על דברי אגדה, דלית לן מאי דאמרינן באגדהב ובסדר עולםג, שרבקה בת ג׳ שנים היתה באותה שעה. וכן הא דאמרינן לקמןד, א״ל רבא לרב נחמן וניליף מיצחק וכו׳, לית ליה נמי בת ג׳ שנים היתה, שאם כן עשר שנים המתין עד שתהא בת שלש עשרה שראויה לילד, ושהה עמה עשר שנים אחר מכן. ועוד תניא בספרי בפ׳ וזאת הברכהה, ששה זוגות שנותיהן שוות רבקה וקהת וכו׳. וקהת חיה קל״ג שנהו, צא וחשוב שנותיה של רבקה, כשנשאה יצחק בן מ׳, וכשנולד יעקב הי׳ בן ס׳, ויעקב כשמתה אמו בן צ״ט, שהרי יעקב כשנתברך בן ס״ג היה, כדמפורש בפ״ק דמגילהז, ומיד ברח, והתם במגילה מוכח שנטמן בבית עבר י״ד שנה, וכ׳ שנה שעמד בבית לבן, וב׳ שנים בדרך, הרי צ״ט שנים, ובאותו הפרק מתה רבקה, כדדרשינןח, אלון בכות, שתי בכיות רבקהט ומניקתה. ואם כשנשאה יצחק אבינו ע״ה בת ג׳ שנים היתה, כשנולד יעקב בת כ״ג, וצ״ט שנים, הרי כל שנותיה קכ״ב שנים. לפיכך הם משנין גרסת האגדה, וגורסין, בת י״ד שנה היתה כשנשאת. ואינו נכון להגיה הספרים. ועוד דהתם בסדר עולםי תניא, יצחק אבינו כשנעקד על גבי המזבח היה בן ל״ז שנה, באותו הפרק נולדה רבקה, וכתיבכ ויהי יצחק בן ארבעים שנה בקחתו את רבקה, הרי לך דבת ג׳ שנים היתה. ויש שדוחקים שמועה זו לומר שאע״פ שקטנה היתה, כיון שהכתוב כשבא לספר בשבחה לקרות אותה בתולה קורא אותה נערה, ש״מ שאין בתולה אלא נערה. וכן הא דאמרינן לקמןל ולילף מיצחק, בדין הוא דלימא לי׳ קטנה היתה, אלא דעדיפא מינה א״ל, שיצחק עקור היה, ולא ללמד בא. ואקשי׳ עליה, אי הכי אברהם נמי עקור היה, אלא אע״פ שהיה עקור כיון שהכתוב מיותר לתלמודו הוא בא, הכא נמי גבי יצחק אעפ״י שעקור היה לתלמודו הוא בא, וכן נמי אלו אמר לו קטנה היתה, אעפ״י כן היה מקשה לו(מר) לתלמודו הוא באמ, שאלו ללמד על עשר שנים כבר למדנו מאברהם. ואין פירוש זה כלום, אלא חלוקה היא, תנא דסדר עולם סבר בת ג׳ היתה, ותנא דסוף ספרי סבר בת י״ד, והאי תנא דשמעתין כוותיהנ. ואי קשיא, א״כ בוגרת היא. י״ל מדכתיב והנערה, ש״מ לא בגרה עדיין, אלא שהתה מלהביא שתי שערות, שהן סימני נערות עד י״דס. א״נ לית להו אלון בכות, שתי בכיות באותו הפרק.
א. בראשית כד טז.
ב. בראשית רבה נז א, מסכת סופרים סוף פכ״א.
ג. פ״א, כמובא בתוד״ה וכן. ועיין בתורה שלמה בראשית כד טז מאמר צא.
ד. סד א. ועיי״ש בתוס׳ ד״ה ולילף.
ה. דברים פיסקא שנו, על הפסוק ומשה בן מאה ועשרים שנה. ועיין בתוס׳ ד״ה וכן הוא אומר, שכ״כ בשם ה״ר שמואל חסיד משפיר״א, וכ״כ להוכיח הרשב״א והמאירי.
ו. שמות ו יח.
ז. יז א.
ח. בבראשית רבה ס״פ פא, בתנחומא פרשת כי תצא ד, בפסיקתא פ״ג, בילקו״ש ח״א קלה, תתקלח, ח״ב תתסח, שכ״ט פל״ה ח. ועיין בתרגום יונתן וירושלמי בראשית לה ח ובפרש״י שם.
ט. בכי״א: אמו ומניקתה.
י. עי׳ בתו״ש בראשית כד טז מאמר צא, שבסדר עולם כת״י אוקספורד יש גירסא שרבקה היתה בת י״ד שנה.
כ. בראשית כה כ.
ל. סד א.
מ. בנדפס ובכ״י א חסרו כאן כמה שורות. לו(מר) הגהתי עפ״י כי״א.
נ. וכמש״כ התוס׳ ד״ה וכן הוא אומר, והרשב״א והמאירי.
ס. וכ״כ הרשב״א והמאירי.
אין בתולה אלא נערה וכן הוא אומר והנערה טובת מראה מאד בתולה. והאי תנא פליג אתנא דסדר עולם (פר״א) דהתם תני דרבקה בת שלש שנים ויום אחד היתה באותה שעה. ובספרי נמי תניא דלא כתנא דסדר עולם דתניא התם בפרשת וזאת הברכה (פי׳ שנז) ששה זוגות הן שנותיהן שוות וכו׳ רבקה וקהת, וקהת חי קל״ג שנה. ולפי חשבון זה על כרחנו רבקה בשעה שנשאת ליצחק בת י״ד שנה היתה, שהרי יצחק בן ארבעים שנה, וכשנולד יעקב היה בן ששים, ויעקב כשמתה אמו היה בן צ״ט שנה ותדע לך שהרי כשנתברך היה בן ס״ג שנה כדמפורש בשלהי פרק קמא דמגילה (מגילה יז.) ומשנותיו של ישמעאל אתה למד כדאיתא התם, וי״ד שנה שנטמן בבית עבר כדמוכח התם במגילה, וד׳ שנה שעמד בבית לבן וב׳ שנים שעשה בדרך בחזרתו הרי צ״ט. ובאותו הפרק מתה רבקה כדדרשינן (תנחומא כי תצא ד׳ וקהלת רבה ז׳:ב׳ ויש להגיה הציון בתוס׳ ד״ה וכן) אלון בכות שבכה שתי בכיות אחת על רבקה ואחת על מינקתה. הא על כרחין לפי חשבון זה רבקה בת י״ד שנים היתה באותה שעה. ולקמן נמי דאמר ליה רבא לרב נחמן ונילוף מיצחק לית להו כתנא דסדר עולם אלא כתנא דספרי וכדתנא דהכא. ואי קשיא לך אם כן בוגרת היתה והכתוב קראה נערה. יש לומר מדכתיב והנערה שמע מינה לא בגרה עדיין אלא ששהתה מלהביא שתי שערות עד י״ד שנה (עיין רמב״ן).
תוס׳ בד״ה וכה״א והנערה טובת מראה כו׳ והרר״ש כו׳ הוכיח שהיתה בת י״ד שנים כו׳ עכ״ל בריש פ׳ תולדות האריך הרא״ם גם בזה והוכיח בחשבון לפי זה שהיתה בת י״ד שנים וחצי כשנשאה יצחק וטעות הוא בידו כי הוא לא חשב אלא שנה וחצי שהיה בדרך ואינו כן אלא החשבון מכוון כדברי התוס׳ שהיתה בת י״ד שנים וב׳ שנים היה בדרך דהכי איתא בספ״ק דמגילה דאשתהי באורחא ב׳ שנין כו׳ בא לו לסכות ועשה שם י״ח חודש שנאמר כו׳ ובבית אל עשה ו׳ חדשים והקריב זבחים כו׳ גם מה שהקשה מההיא דפ׳ אע״פ דאיתא התם דנותנין לבתולה י״ב חודש משתבעה וכו׳ ומייתי לה התם מרבקה ואם היתה י״ד שנים וחצי א״כ היתה בוגרת כו׳ ואין נותנין לה רק ל׳ יום כו׳ עכ״ל לאו קושיא היא דאיכא למימר שלא היה לה שערות אלא עד אותו זמן ואז נעשית נערה דהא דקאמרינן אין בין נערות לבגרות אלא ו׳ חדשים היינו משתביא ב׳ שערות אחר שתהיה י״ב שנים אבל אם לא תביא ב׳ שערות עדיין קטנה היא עד כ׳ שנים כמ״ש הרמב״ם פ״ב מהלכות אישות וכפרש״י בפ׳ אלו נערות ודו״ק:
רב נחמן בר יצחק אמר: שיטת האי תנא [תנא זה] הוא — דתניא [שכן שנינו בברייתא], נאמר: ״בתולה״, ואין ״בתולה״ אלא נערה. וכן הוא אומר כרמז לדבר: ״והנער טבת מראה מאד בתולה ואיש לא ידעה״ (בראשית כד, טז).
Rav Naḥman bar Yitzḥak said: It is the opinion of this tanna, as it is taught in a baraita: The High Priest must marry a virgin, and the term virgin refers only to a maiden. And a verse similarly states: “And the maiden was very fair to look upon, a virgin, and no man had known her” (Genesis 24:16).
הכל
(14) ר׳ רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר פָּנוּי הַבָּא עַל הַפְּנוּיָה שֶׁלֹּא לְשֵׁם אִישׁוּת עֲשָׂאָהּ זוֹנָה אָמַר רַב עַמְרָם אֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי אֶלְעָזָר.:
The baraita cited above mentioned that Rabbi Elazar says: In the case of an unmarried man who had intercourse with an unmarried woman not for the purpose of marriage, he has caused her to become a zona. Rav Amram said: The halakha is not in accordance with the opinion of Rabbi Elazar.
שנינו באותה ברייתא שר׳ אלעזר אומר: פנוי הבא על הפנויה שלא לשם אישות — עשאה זונה. אמר רב עמרם: אין הלכה כר׳ אלעזר.
The baraita cited above mentioned that Rabbi Elazar says: In the case of an unmarried man who had intercourse with an unmarried woman not for the purpose of marriage, he has caused her to become a zona. Rav Amram said: The halakha is not in accordance with the opinion of Rabbi Elazar.
הכל
(15) מתני׳ מַתְנִיתִין : דלֹא יִבָּטֵל אָדָם מִפְּרִיָּה וּרְבִיָּה אֶלָּא א״כ אִם כֵּן יֵשׁ לוֹ בָּנִים ב״ש בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים שְׁנֵי זְכָרִים וב״ה וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים ה זָכָר וּנְקֵבָה שֶׁנֶּאֱמַר {בראשית ה׳:ב׳} זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם.:
MISHNA: A man may not neglect the mitzva to be fruitful and multiply unless he already has children. Beit Shammai say: One fulfills this mitzva with two males, and Beit Hillel say: A male and a female, as it is stated: “Male and female He created them” (Genesis 5:2).
ערך עקר
עקר – אעקורי קטניות מחיות רעות כבר פי׳ בערך נקר (יבמות מב:) או שהיתה עקרה זקנה קטנה וכו׳ עד כולן צריכות להמתין ג׳ חדשים דברי ר״מ ר׳ יהודה מתיר ליארס ולינשא מיד ותנן (יבמות סא:) לא יבטל אדם מפריה ורביה אא״כ יש לו בנים וכו׳.
ערך פר
פר – ב(ברכות מד שם נז) דגים קטנים מפרין ומרבין כל גופו של אדם (בבא מציעא סט:) מפרין על שדהו אין חוששין משום ריבית (א״ב בקצת נוסחא כתוב מפריז ופי׳ רש״י שהוא מלשון פרזות תשב ירושלים לשון מרחיב) ובגמרא מפורש כיצד. (שבת קיח. בבא בתרא ט.) מאי פרנסת לינה אמר רב פפא פוריא ובי סדיא (כתובות י) מאי פוריא אמר רב פפא שפרין ורבין עליה (יבמות סא) לא יבטל אדם מפריה ורביה וכו׳ (בבא בתרא לו) פירא רבה ופירא זוטא איכא בינייהו פי׳ פירא רבה כגון קשואין ודלועין דגמר פירא לג׳ חדשים פי׳ פירא זוטא כגון ירק דגמר פירא דידיה בחדש בלבד.
א. [אונפרוכטבאר.]
ב. [פרוכטבאר זיין.]
לא יבטל אדם מפריה ורביה – אע״ג דמרישא שמעינן לה דקתני כהן הדיוט לא ישא אילונית ולאו דוקא כהן כדאמרינן לעיל מ״מ איצטריך הכא להנך דיוקי דגמרא או משום פלוגתא דבית שמאי ובית הלל הדר תני לה.
מתניתין לא יבטל אדם מפו״ר אא״כ יש לו בנים, בש״א שני זכרים ובה״א זו״נ, פי׳ ובה״א זו״נ וכ״ש שני זכרים וה״ג בירושלמי הא י״ל בנים מפו״ר מבטל מאשה לא מבטלי מסייע לי׳ לר״נ. דאר״נ א״ש אעפ״י שיש לאדם כמה בנים אסור לעמוד בלא אשה שנאמר לא טוב היות האדם לבדו וגו׳ בש״א שני זכרים מ״ט דב״ש ילפי׳ ממשה דכתיב ובני משה גרשום ואליעזר ובה״א זו״נ לא ילפי ממשה משה מדעתי׳ דנפשי׳ עביד, פי׳ ב״ש בעי ב׳ זכרים דוקא אבל לא זו״נ וב״ה בעו זו״נ דיליף מבריתו שזה שנבראו זו״נ וב״ש סברי אין דנין אפשר משאי אפשר שאם לא הי׳ זו״נ לא היו מולידים אלא ילפי׳ ממשה, וב״ה סברי לא ילפי׳ ממשה שלא ע״ד כן עשה בעבור שקיים פו״ר שאף אל לא הו״ל בנים כלל הי׳ פורש מאשתו משם שכינה והלכך אין ללמוד ממנו, אל אמבש״ע שנתיישב בכך, ודי לנו בזה:
הרי גרסי׳ בתמורה פרק כל האסורין1. זכר. מי שבא על הזכור ונתן לו אתנן [אסור] למזבח. לאו זונה היא. דקסבר כרבנן דהכא דאמרי שאין זונה משום בעילה אסורה אלא כשאינה יכולה להיות אלא בזנות כלומ׳ שאסורה לינשא לו. אסור. אעפ״י שאינה זונה, דתרויהו מודו שאינה זונה. מיהו הואיל וביאה אסורה היא [תוע]בה, אסור. דלהכי כתב רחמנא גבי אתנן תועבה, דכתו׳2 תועבת ה׳ גם שניהם. ולוי נמי הכתו׳ זונה. ואשתו נדה לאו זונה היא, ואי לאו למעוטי אתא למאי הלכתא כתביה רחמנא. משמע מיהא דאפי׳ לוי מודי דלאו זונה היא דפרישנא. ומשני דלמעוטי אתא אתנן שנתנה היא לו שיבא עליה, דכתו׳ אתנן זונה ולא אתנן זונֵה3. ורב. דדריש זונה למעוטי נדה, מנא ליה הא. ומשני נפקא ליה מדתניא ר׳ דכי האי גונא לאו אתנן הוא, ובהא סבירא ליה ללוי כותיה, אבל מאתנן אשתו נדה לא סבירא ליה כותיה. ומסתברא דקסבר לוי דפליגי עליה רבנן באשתו נדה, ואיהו דאמ׳ כותיהו, דקשיא אמאי לא אותביה תלמודא ללוי מיהאי בריתא דר׳, אלא לאו כדפרישנא. אסור. אפי׳ מעריות. אלא. מאותן שאינו יכול לבא עליה אלא בעבירה. אבל נדה שמותרת לינשא לו ותהא ביאתה מותרת, לא הויא זונה כרבנן. פקיעתה. ביטול מלאכתה. שאין ראיה. אנתנה זונה לו קאי דלאו אתנן הוא, דזונה מפיק ליה ר׳ למעוטי אשתו נדה. זכר. דהא קאמ׳ דכשהיא נותנת אתנן לזונֵה4 הוא הפך הנשים.
ורב. דאמ׳ דכל שאינה זונה לאו אתנן הוא, ואע״ג דהויא ביאה אסורה, למאי הלכתא כתב רחמנא תועבה. לכדאביי. הוא הדין דרבא נמי דריש לה להיקשא בתועבה, אלא משום דאביי קאמ׳ לה בהדיא נקט אביי, כלומ׳ לכדאביי ורבא. מה להלן. בעריות קרי תועבה למי שאין תופסין קדושין לזה שבא עליה, אף כאן קרי תועבה למי5 שנתן לה זה שבא עליה כי לא תפסי בה קדושין. וגויה זונה הואיל ולאו בת קדושין היא אתננה אסור. אינו לוקה. אביי לטעמיה דקאמ׳ בעשרה יוחסין6 דאע״ג דליכא קדושין בעל לוקה משום לא יחלל אעפ״י שלא קדש. וקאמ׳ הכא דאע״ג דבזונה ישראלית [לוקה] בלא קדושין, בזונה גויה אינו לוקה בביאתו משום זונה, דהא אינו זרעו מיוחס אחריו, דולדה כמוה, ולא קרינן הכא ולא יחלל זרעו, ולא אסירא ליה מן התורה. ישראלית. כלומ׳ ישראלית דתפסי ליה בה קדושי, ואעפ״י שהיא ביאה אסורה כגון חייבי לאוין. מותר. [דלאו] תועבה היא, דתועבה משמע לאביי דלא תפסי בה קדושי. ולוקה. אם בעל [אעפ״י ש]לא קדש. ואזיל לטעמיה כדכתבינן, דהא זרעו מיוחס אחריו, והוי חלל. ורבא [אמר]. רבא סבירא ליה האי היקשא דתועבה תועבה, דמההיא היקשא חזינן דאתנן ז[ונה] אסור. ומיהו הואיל ואמ׳ רחמנא זונה ותרויהו זונה מקרו, אתקשו להדדי, מה זונה ישראל[ית] בלאו דהא זרעו מחולל, אף זונה גויה אעפ״י שאין זרעו מיוחס אחריו בלאו. ומה אתנן גויה אסור, כדילפי׳ תועבה תועבה מעריות, אף אתנן ישראלית דחייבי לאוין אסור. והשתא לא קאי רב כאביי טפי מרבא, דתרויהו דרשי דרשא דתועבה. והאי דנקט רב כל עריות, משום דבעי לאפוקי מיניהו נדה דהויא מעריות. ואם נפשך לומ׳ דרב פליג אדרבא, אפי׳ הכי הלכתא כרבא, דהא רבנן אמרי הכא דכל שנבעלה בעילת זנות הויא זונה לא שנא עריות ולא שנא חייבי לאוין. והאי דקאמ׳ רבא הכא שכהן הבא על זונה גויה לוקה משום זונה, ואיהו אמ׳ בפרק עשרה יוחסין שאינו לוקה על הביאה עד דבעיל אחר קדושין כדפרישנא התם7. מכל מקום אעפ״י שאינו לוקה אסורה היא לו משום זונה, ולוקה דהכא לאו דוקא. אי נמי דלדבריו דאביי קאמ׳, לדידך דאמרת דלוקה אם בעל זונה אעפ״י שלא קדש לוקה נמי בזונה גויה. ולרבא נמי אע״ג דלא לקי אסירא עליה מן התורה, שהרי חלל זרעו.
הא יש לו בנים. מדלא תני לא ישא אדם אשה שאינה בת בנים, או לא יבטל מאשה בת בנים, אלא אם כן יש לו בנים, דהשתא [מש]מע דמאשה לא יבטל לעולם, ותנא לא יבטל מפריה ורביה, משמע דאשה אינה [חיוב] אלא משום פריה [ורביה], ומכי קיים פריה ורביה יבטל נמי מאשה. לא. מתני׳ לא איירי [אל]א [לב]טל מפריה ורביה, כאלו אמ׳ לא יבטל מאשה בת בנים, אלא אם כן יש לו בנים, שיוכל לישא אשה שאינה בת בנים. נפקא מינה. גרסי׳, כלומ׳ נפקא מינה נמי הא מילתא [שאם יש] לו בנים אינו מוכר ספר תורה לישא אשה בת בנים, אלא ישא עקרה או איילונית. ודק[אמ׳] הכא דהואיל ויש לו בנים לא עביד מצוה באשה בת בנים, כי היכי דנשרי [ליה למ]כור ספר תורה, וודאי פליג אדר׳ יהושוע8, ומשום הכי לא הביאו זה הרי״ף והר״ם [בהלכות] ספר תורה.
1. כט, ב. ורבינו מפרש והולך כל הסוגיא שם.
2. דברים כג, יט.
3. הניקוד בכת״י.
4. הניקוד בכת״י.
5. המלה מטושטשת, ואולי יש לקרוא: למה.
6. קדושין עח, א.
7. המכונה תוס׳ ר״י הזקן שם ע״ב.
8. דלהלן סב, ב.
מתניתין לא יבטל אדם מפריה ורביה אלא א״כ יש לו בנים ב״ש אומרי׳ שני זכרים ובה״א זכר ונקבה – פי׳ הגאון ז״ל דלב״ה זכר ונקבה דוקא כבריתו של עולם ותדע דאם איתא דמודים ב״ה בשני זכרים ולרבותא נקט זכר ונקבה מאי האי דפרכי׳ להו בגמ׳ דלילפי׳ ממשה דהא אינהו מודו במאי דעבד משה אלא ודאי כדאמרן וא״ת והא אמרי׳ בגמ׳ שאם היו לו זכר ונקבה דהיכא דמיתת נקבה ואיכא ברא לברתא קיים מצות פריה ורביה ואע״ג דהשת׳ הוו להו ב׳ זכרים י״ל דהתם דהשלמה שאני כיון שהיה לו זכר ונקב׳ ותדע לך דהא לכ״ע ב׳ נקבות לא קיים מצות פריה ורביה ורבא אמר התם דאי הוו ליה ברתא לברא קיים מצות פריה ורביה אלא ע״כ השלמה שאני וכיון דברירנא דלב״ה זכר ונקבה דוקא שמע מינה דלב״ש שני זכרי׳ דוקא ולא ילפי׳ כלל מברייתו של עולם שאין למדין אפשר משא״א כדאית׳ בגמרא דאי ס״ד כב״ש לרבותא נקט שני זכרים וכ״ש זכר ונקבה א״כ לתנייה בעדויו׳ גבי קולי ב״ש וחומרי ב״ה אלא ודאי כדאמרינן וי״מ בע״א וזה נר׳ עיקר.
ב משנה לא יבטל אדם מפריה ורביה אלא אם כן יש לו כבר בנים. ובכמה ילדים יוצא ידי חובה? בית שמאי אומרים: שני זכרים, ובית הלל אומרים: זכר ונקבה, שנאמר: ״זכר ונקבה בראם״ (שם ה, ב).
MISHNA: A man may not neglect the mitzva to be fruitful and multiply unless he already has children. Beit Shammai say: One fulfills this mitzva with two males, and Beit Hillel say: A male and a female, as it is stated: “Male and female He created them” (Genesis 5:2).
הכל
(16) גמ׳ גְּמָרָא : הָא יֵשׁ לוֹ בָּנִים מִפְּרִיָּה וּרְבִיָּה בָּטֵיל מֵאִשָּׁה לָא בָּטֵיל מְסַיְּיעָא לֵיהּ לְרַב נַחְמָן אָמַר שְׁמוּאֵל דְּאָמַר ואע״פ אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ לְאָדָם כַּמָּה בָּנִים אָסוּר לַעֲמוֹד בְּלֹא אִשָּׁה שֶׁנֶּאֱמַר {בראשית ב׳:י״ח} לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ.
GEMARA: The Gemara infers from the mishna’s wording that if he already has children he may neglect the mitzva to be fruitful and multiply, but he may not neglect the mitzva to have a wife. This supports what Rav Naḥman said in the name of Shmuel, who said: Even if a man has several children, it is prohibited to remain without a wife, as it is stated: “It is not good that the man should be alone” (Genesis 2:18).
[מאשה לא בטיל] – מדקתני לא יבטל אדם מפריה ורביה אלא א״כ יש לו בנים ולא קתני לא יבטל אדם מאשה אלא אם כן יש לו בנים שמע מינה הא יש לו בנים מאשה לא בטיל דצריך לישא אשה אבל אין צריך לחזר אחר ראויה לבנים.
גמרא דאמר רב נחמן אמ׳ שמואל אף על פי שיש לו לאדם אשה ובנים אסור לעמוד בלא אשה משום הרהורי׳ אלא נושא אשה אפילו דלאו בת בנים כגון עקרה או זקנה או אילונית ומיהו אינו מוכר מפני זה ס״ת ולקמן אסיקנא דהלכתא כר׳ יהושע דאמ׳ נשא אשה בילדותו ישא אשה בזקנותו פי׳ בת בנים דכל זמן שהוא ראוי להוליד אין לו ליבטל משום ולערב אל תנח ידיך וסברא דרבותא ז״ל דההיא מדרבנן דאלו מדאורייתא ס״ל שקיים מצות פריה ורביה נפטר וההיא נמי כשמכיר בעצמו שראוי להולי׳ אבל אם מכיר בעצמו שאינו ראוי להוליד פטור ונושא אשה שאינה בת בנים מפני החטא מדרב נחמן ומסתברא דכשראוי להוליד מוכר ס״ת משום דר׳ יהושע ואע״ג דהוי מצוה מדרבנן דלא אפקעי ה״נ מס״ת אלא לענין אשה שאינה בת בנים וכן הלכה וסוגיי׳ הכא ובכל דוכתין דמותר לבעול אשה שאינה בת בנים כלל דליכא משום השחתת זרע בכל שהוא דרך פריה ורביה וכדשרו בכל דוכתי נשואי׳ קטנה וזקנה וליכא איסורה באילונית ושאינה יולדת אלא משום בטול פריה ורביה לחוד.
אע״פ שיש לו לאדם כמה בנים כו׳ שנאמר לא טוב היות האדם לבדו כו׳. וכה״ג אמרי׳ לקמן מהאי קרא השרוי בלא אשה שרוי בלא טובה והכוונה מהידוע דטוב הנאמר בכל מעשה בראשית הוא הרצון והקיום לפניו ית׳ ולכך אמר באדם לא טוב היות אדם לבדו כי בלבדו לא יקיים בלי בת זוגו קיום המין והוה שרוי בלא טובה וק״ל:
ג גמרא מדברי המשנה מדייקים: הא [הרי] אם יש לו כבר בנים — מפריה ורביה בטיל [רשאי הוא להתבטל], אבל מאשה לא בטיל [איננו בטל] וצריך לשאת אשה, אלא שאינו צריך להקפיד שתהא מסוגלת ללדת. מסייעא ליה [מסייע לו] הדבר לשיטת רב נחמן שאמר בשם שמואל. שאמר: אף על פי שיש לו לאדם כמה בנים — אסור לעמוד בלא אשה, שנאמר: ״לא טוב היות האדם לבדו״ (שם ב, יח).
GEMARA: The Gemara infers from the mishna’s wording that if he already has children he may neglect the mitzva to be fruitful and multiply, but he may not neglect the mitzva to have a wife. This supports what Rav Naḥman said in the name of Shmuel, who said: Even if a man has several children, it is prohibited to remain without a wife, as it is stated: “It is not good that the man should be alone” (Genesis 2:18).
הכל
(17) וְאִיכָּא דְּאָמְרִי הָא יֵשׁ לוֹ בָּנִים בָּטֵיל מִפְּרִיָּה וּרְבִיָּה וּבָטֵיל נָמֵי מֵאִשָּׁה נֵימָא תֶּיהְוֵי תְּיוּבְתָּא דְּרַב נַחְמָן אָמַר שְׁמוּאֵל לָא זאֵין לוֹ בָּנִים נוֹשֵׂא אִשָּׁה בַּת בָּנִים יֵשׁ לוֹ בָּנִים נוֹשֵׂא אִשָּׁה דְּלָאו בַּת בָּנִים ח נָפְקָא מִינַּהּ לִמְכּוֹר סֵפֶר תּוֹרָה בִּשְׁבִיל בָּנִים.:
And some say a different version of the inference from the mishna: If he already has children, he may neglect the mitzva to be fruitful and multiply and he may also neglect the mitzva to have a wife. Shall we say this is a conclusive refutation of what Rav Naḥman said that Shmuel said? The Gemara responds: No, it means that if he does not have children he must marry a woman capable of bearing children, whereas if he has children he may marry a woman who is not capable of bearing children. A practical difference between a man who has children and one who does not is whether he is permitted to sell a Torah scroll in order to marry a woman capable of having children. This is permitted only for one who does not yet have children.
א״ד מאשה בטיל – להאי לישנא דייק מדלא קתני לא ישא אדם אשה שאינה בת בנים אלא אם כן יש לו בנים.
נפקא מינה למכור ספר תורה בשביל בנים – כלומר להאי מילתא נמי נפקא מינה ול״ג למאי נפקא מינה דהא טובא נפקא מינה כדקאמר בהדיא אין לו בנים נושא אשה בת בנים יש לו בנים נושא אשה דלאו בת בנים ועוד אר״י דמצי למימר דאפילו יש לו בנים לעולם מצוה לישא בת בנים אלא מודו היכא דצריך למכור ספר תורה בשביל בת בנים כיון דיש לו בנים לא ימכור מאחר שמוצא שאינה בת בנים ולא יצטרך למכור.
הא יש לו בנים בטיל מפריה ורביה בטיל נמי מאשה מדקאמר הכי ולא קאמר לא יבטל אדם מאשה בת בנים אבל אשה בעלמא נסיב מדלא קאמר הכי משמע דאף מאשה נמי בטיל כי יש לו בנים:
בד״ה א״ד כו׳ בטיל להאי לישנא דייק מדלא קתני כו׳ עכ״ל נראה דלא דיוק גמור הוא דהא איכא למידק איפכא כדדייקינן ללישנא קמא מדלא קתני לא יבטל אדם מאשה ומש״ה לא חש המתרץ להשיב על האי דיוקא וק״ל:
ואיכא דאמרי [ויש שאומרים] בנוסח אחר את הדיוק מהמשנה: הא [הרי] אם יש לו בנים — בטיל [בטל] מפריה ורביה, ובטיל נמי [ובטל גם כן] מאשה, נימא תיהוי תיובתא [האם נאמר שתהא קושיה] מכאן על דברי רב נחמן אמר שמואל! ודוחים: לא, הכוונה היא: אם אין לו בנים — נושא אשה בת בנים (אשה המסוגלת ללדת בנים), ואם יש לו בנים — נושא אשה דלאו [שאינה] דווקא בת בנים. נפקא מינה [יוצא מזה] הלכה למעשה, אם חייב או אינו חייב לשאת אשה בת בנים לענין למכור ספר תורה, שאם אין לו בנים ונזקק לכסף כדי לשאת אשה צעירה המסוגלת ללדת בנים, יכול למכור ספר תורה לשם כך בשביל בנים, אולם אם יש לו כבר בנים, אסור לו למכור, אלא ישא עקרה או זקנה.
And some say a different version of the inference from the mishna: If he already has children, he may neglect the mitzva to be fruitful and multiply and he may also neglect the mitzva to have a wife. Shall we say this is a conclusive refutation of what Rav Naḥman said that Shmuel said? The Gemara responds: No, it means that if he does not have children he must marry a woman capable of bearing children, whereas if he has children he may marry a woman who is not capable of bearing children. A practical difference between a man who has children and one who does not is whether he is permitted to sell a Torah scroll in order to marry a woman capable of having children. This is permitted only for one who does not yet have children.
הכל
(18) בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים שְׁנֵי זְכָרִים.: מַאי טַעְמַיְיהוּ דְּבֵית שַׁמַּאי יָלְפִינַן מִמֹּשֶׁה דִּכְתִיב {דברי הימים א כ״ג:ט״ו} בְּנֵי מֹשֶׁה גֵּרְשׁוֹם וֶאֱלִיעֶזֶר וּבֵית הִלֵּל יָלְפִינַן מִבְּרִיָּיתוֹ שֶׁל עוֹלָם וּבֵית שַׁמַּאי לֵילְפִי מִבְּרִיָּיתוֹ שֶׁל עוֹלָם אֵין דָּנִין אֶפְשָׁר
§ The mishna states that Beit Shammai say that one fulfills the mitzva to be fruitful and multiply when he has two males. The Gemara asks: What is the reason of Beit Shammai? The Gemara answers: We learn this from Moses as it is written: “The sons of Moses, Gershom and Eliezer” (I Chronicles 23:15). Since Moses did not have any other children, two sons must be sufficient to fulfill the mitzva. And the reason of Beit Hillel is that we learn from the creation of the world, as mankind was created male and female. The Gemara asks: And Beit Shammai, let them learn from the creation of the world as well. The Gemara answers that Beit Shammai could say to you: We do not derive a case where it is possible
ב״ש אומרים שני זכרים – אבל לא זכר ונקבה.
ילפינן ממשה – שכיון שהיו לו שני בנים פירש מן האשה.
מברייתו של עולם – אדם וחוה.
ובית הלל ילפי מברייתו של עולם ובית שמאי ילפי ממשה. ומדמקשינן לבית הלל ולילפי ממשה ופריק משה מדעתיה הוא דעבד, מסתבר לי דשמעינן מינה דבית הלל דוקא זכר ונקבה קאמרי אבל שני זכרים לא, לפי שאין ישובו של עולם בזכרים ולא בנקבות (עיין שו״ת רשב״א ח״ג סי׳ שלט) והא דאמרינן לקמן (יבמות סב:) גבי השלמה בני בנים הרי כבנים, ואמר אביי ברא לברא וברתא לברתא וכל שכן ברא לברתא. התם גבי השלמה בלחוד הוא דקאמרי דכיון דאיהו הוליד נקבה אף על גב דמתה כיון דאולידא בר מהני. ותדע לך דהא לכולי עלמא שתי נקבות לא. והתם קאמר רבא דאפילו ברתא לברא דלשבת יצרה כתיב. ומיהו בירושלמי (ה״ו) גרסינן אמר ר׳ בון לכן צריכה ואפילו זכר ונקבה דלא [בכת״י: ולא] כן מתניתין מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל. ומשמע דפליג ר׳ בון אגמרא דילן. והא דאקשיה ר׳ בון נראה לפום גמרין דכיון דלבית שמאי נמי ב׳ זכרים דוקא לית כאן קולא וחומרא כלל. ומיהו רש״י ז״ל פירש בית שמאי אומרים שני זכרים וכל שכן זכר ונקבה (גם המאירי כתב כן בשם רש״י אבל ברש״י שלפנינו נמצא להיפך. אבל לא זכר ונקבה) ואפשר דאפילו הכי כיון דשנים נמי בעי לאו קולא וחומרא איכא כנ״ל (עיין תוס׳ חד מקמאי ופני משה שם).
ואליעזר. ומיד פירש מאשה. של עולם. אדם וחוה. וב״ש לילפו. ולבעו זכר ונקיבה ולא יהא פטור מפריה ורביה עד דלהוי ליה זכר ונקיבה. אפשר. בשני זכרים סגי, דאפשר בנקיבות דעלמא, אבל בברית עולם לא אפשר בלא נקיבה. פיר״ש1 ומאן דאמ׳ שני זכרים כל שכן זכר ונקיבה.
1. כן הביאו הרשב״א והמאירי בשם רש״י. לפנינו ברש״י ד״ה ב״ש: אבל לא זכר ונקיבה.
גמ׳ וב״ש לילפו מברייתו של עולם אין דנין אפשר משא״א כו׳ יש להקשות דהכא סברי ב״ש דאין דנין איפשר משאי איפשר וב״ה סברי דדנין ובפ׳ החולץ גבי פסח דורות שאינו בא אלא מן החולין שמעינן לר״א דדנין אפשר משא״א ור״ע סבר דאין דנין וא״כ קשיא הלכתא אהלכתא דקי״ל בעלמא הלכה כר״ע מחבירו והכא קי״ל כב״ה (א) וי״ל דהכא אפילו ר״ע מודה דדנין דמסתברא כיון דמצות פ״ו הוא לקיום עולם צריך נקבה וזכר כמו תחלת ברייתו:
ד שנינו במשנה שבית שמאי אומרים: קיום מצות פריה ורביה הוא בשני זכרים. ושואלים: מאי טעמייהו [מה טעמם] של בית שמאי? ומשיבים: ילפינן [למדים אנו] ממשה, דכתיב [שנאמר]: ״בני משה גרשום ואליעזר״ (דברי הימים א׳ כג, טו), ומשנולדו לו אלה פרש מאשתו, משמע שבזה יצא ידי חובה. ובית הלל אומרים: ילפינן [למדים אנו] מברייתו של עולם שנבראו זכר ונקיבה. ושואלים: ובית שמאי לילפי [שילמדו] גם הם מברייתו של עולם? ומשיבים: לדעתם אין דנין אפשר
§ The mishna states that Beit Shammai say that one fulfills the mitzva to be fruitful and multiply when he has two males. The Gemara asks: What is the reason of Beit Shammai? The Gemara answers: We learn this from Moses as it is written: “The sons of Moses, Gershom and Eliezer” (I Chronicles 23:15). Since Moses did not have any other children, two sons must be sufficient to fulfill the mitzva. And the reason of Beit Hillel is that we learn from the creation of the world, as mankind was created male and female. The Gemara asks: And Beit Shammai, let them learn from the creation of the world as well. The Gemara answers that Beit Shammai could say to you: We do not derive a case where it is possible
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.