×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) דְּבָרִים שֶׁאֵין בְּנֵי אָדָם עוֹמְדִין עֲלֵיהֶם אֶלָּא אִם כֵּן נִכְשָׁלִים בָּהֶן יֶשְׁנָן תַּחַת יָדֶיךָ קָצִין תִּהְיֶה לָנוּ {ישעיהו ג׳:ז׳} יִשָּׂא בַיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר לֹא אֶהְיֶה חוֹבֵשׁ וְגוֹ׳ אֵין יִשָּׂא אֶלָּא לְשׁוֹן שְׁבוּעָה וְכֵן הוּא אוֹמֵר לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם ה׳ לֹא אֶהְיֶה חוֹבֵשׁ לֹא אֶהְיֶה מֵחוֹבְשֵׁי עַצְמָן בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ וּבְבֵיתִי אֵין לֶחֶם וְאֵין שִׂמְלָה שֶׁאֵין בְּיָדִי לֹא מִקְרָא וְלֹא מִשְׁנָה וְלֹא גְּמָרָא וּמִמַּאי דִּילְמָא שָׁאנֵי הָתָם דְּאִי אֲמַר לְהוּ גְּמִירְנָא אֲמַרוּ לֵיהּ אֵימָא לַן הֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר גְּמַר וּשְׁכַח מַאי לֹא אֶהְיֶה חוֹבֵשׁ כְּלָל לָא קַשְׁיָא כָּאן בְּדִבְרֵי תוֹרָה כָּאן בְּמַשָּׂא וּמַתָּן.:
Matters of Torah that people do not ascertain unless they misunderstand them are in your hands; therefore, be a chief over us. It is stated later on in that passage: “He will rise [yissa] on that day, saying, I will not be a ruler while in my house there is no bread and no garment, you shall not appoint me as chief of the people” (Isaiah 3:7). The term rise [yissa] means nothing other than an oath, as it says: “Do not raise [tissa] the name of the Lord your God in vain” (Exodus 20:17). I will not be a ruler, means: I will not be one of those who close themselves up in the study hall, as I do not regularly do so, while in my house there is no bread and no garment, for I have neither Bible nor Mishna nor Gemara in my hands. According to this explanation, there were people of faith who truthfully admitted that they did not study Torah, even during the time of the destruction of Jerusalem. The Gemara rejects this: And from what do you conclude that this admission was due to their faithfulness? Perhaps it is different in that case, as had he told them: I studied Torah, they would have said to him: Tell us what you studied. As he would not know to respond, he would have no choice other than to admit that he did not study. The Gemara rejects this: That is not difficult, as he could have at least said he learned and forgot. The Gemara asks: Therefore, what is: I will not be a ruler? It means that he is telling the truth and although he could have lied, he admits that he did not study Torah at all. The Gemara answers: This is not difficult. Here, where it was taught that they were faithful, that was with regard to matters of Torah; whereas here, where it was taught that there were no more people of faith in Jerusalem, that was with regard to matters of business.
רי״ףרש״יספר הנרמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
{משנה שבת טז:ג} מתני׳ מצילין סל מלא ככרות בשבת ואע״פ שיש בו מאה סעודות ועיגול של-דבילה וחבית של-יין ואומ׳ לאחרים1 בואו והצילו לכם ואם היו פקחין עושין עמו חשבון לאחר שבת2 להיכן מצילין אותו לחצר המעורבת בן בתירה אומר אף לשאינה מעורבת:
{בבלי שבת קכ ע״א} גמ׳ מצילין סל מלא ככרות והא תניא לה3 רישא שלוש סעודות ותו לא אמר רב הונא לא קשיא כאן בבא להציל כאן בבא לקפֵל {כפי׳ ר״ח} פיר׳ להציל בכלי אחד לקפל בשנים ושלשה כלים רב׳ אבה בר זבדא אמר רב אידִי ואידִי בבא לקפל ולא קשיא כאן לאותה
חצר כאן לחצר אחרת והילכתא כרב הונא: באעי רב הונא בריה דרב יהושע פרש טלתו וקִפֵל והניח וקיפל והניח4 מאי כבא להציל דאמי או כבא לקפל דאמי מדאמר רבא אטעייה רב שזבי לרב חסדא5 ודרש ובלבד שלא יביא כלי מחזיק יתר משלש סעודות שמע מינה כבא להציל דאמי ושפיר דאמי: אמר ליה רב נחמן בר יצחק לרבא6 מאי טיעותא אמ׳ ליה דקתאני7 ובלבד שלא יביא כלי אחר ויקלוט כלי אחר ויצרף כלי אחר הוא דלא אבל בההוא מנא כמה דבעי מציל:
8ואומ׳ לאחרין בואו והצילו לכם9 ואם היו פקחין עושין עמו חשבון לאחר שבת: חשבון מאי עיבידתיה נימרו ליה מהפקירא קא זכו10 אמר רבא הכא בִירֵא11 שמים עסיקינן דלא ניחא ליה דליתהני (מממון) אחרים12 ובחנם נמי לא ניחא ליה דנטרח13 והכי קאמ׳14 אם היו פקחין דידעי דכי האי גונא לא שכר שבת הוא15 עושין עמו חשבון לאחר השבת:
{משנה שבת טז:ד} מתני׳ ולשם הוא מוציא את כלי16 תשמישו לובש כל מה17 שהוא יכול ללבוש ועוטף כל מה18 שהוא יכול להתעטף19 ר׳ יוסי אומר שמונה עשר כלי וחוזר20 ולובש ומוציא (וחוזר ולובש ומוציא)⁠21 ואומר לאחרים בואו והצילו עמי.⁠22
והילכתא כתנא קמא:
{משנה שבת טז:ה} מתני׳ ר׳ שמעון בן ננס אומר פורשין עור של-גדי על גבי תיבה שידה23 ומגדל שאחז בהן24 האור מפני שהוא מחרך עושין25 מחצה בכל הכלים בין מליאין בין ריקנין בשביל שלא תעבור הדליקה ר׳ יוסי [אוסר]⁠26 בכלי חרשֹ חדשים מליאים מים שאין27 יכולין לקבל את האור28 שהן מתבקעין29 ומכבין את הדליקה30:
{כפי׳ ר״ח} ולית הילכתא כר׳ יוסי דסבר גרם כיבוי אסור.
{בבלי שבת קכ ע״א} גמ׳31 אמר רב יהודה טלית שאחז בה האור32 פושטה ומתכסה בה ואם כבתה כבתה וכן ספר תורה שאחז בו האור פושטו וקורא בו ואם כבה כבה:
1. לאחרים: וכן ברמב״ם פיהמ״ש, עיתים (סי׳ צה), ובה״ג, כבמשנה הבאה. דפוסים: לחבריו.
2. לאחר שבת: בעיתים: ״לאחר השבת״. דפוסים: אחר השבת. ע״כ העתקת המשנה בכ״י א. המשכו ע״פ דפוסים, כ״י מוסקבה, עיתים.
3. תניא לה: כ״י מוסקבה: ״תנא ליה״. דפוסים: תנא.
4. וקיפל והניח: כ״י מוסקבה, דפוסים. חסר בכ״י א.
5. רב שזבי לרב חסדא: דפוס קושטא: רב חסדא לרב שזבי.
6. לרבא: כ״י מוסקבה: ״לרב״.
7. דקתאני: דפוסים: דתנן.
8. כ״י מוסקבה מוסיף: ״פיס׳⁠ ⁠״.
9. ע״כ נעתק המשנה בכ״י מוסקבה, דפוסים: ״כול׳⁠ ⁠״.
10. זכו: דפוסים: זכינא.
11. בִירֵא: וכן בר״ח. דפוס קושטא: בירי.
12. דליתהני מממון אחרים: כ״י מוסקבה: ״דמתהני מאחריני״, כבר״ח: ״לאיתהנויי מאחריני״. דפוסים: דליתהני מאחרים.
13. דנטרח: דפוסים: דליטרח.
14. קאמ׳: דפוסים: קאמר.
15. הוא: כ״י מוסקבה, דפוסים. חסר בכ״י א.
16. את כלי: וכן בכי״י ה״ג. כ״י מוסקבה: ״את כל כלי״, וכן בפיהמ״ש לרמב״ם. דפוסים: כל כלי. דפוס קושטא: כלי.
17. [מה]: נוסף בר״ח ובדפוסים. וכן בסמוך.
18. [מה]: נוסף בר״ח ובדפוסים.
19. לעטוף: וכן בר״ח. כ״י מוסקבה, דפוסים, ה״ג, פיהמ״ש לרמב״ם: ״לעטוף״.
20. וחוזר: כ״י מוסקבה: ״חוזר״.
21. וחוזר ולובש ומוציא: בכ״י מוסקבה, דפוסים, רק פעם אחת, וכן בה״ג, ובפיהמ״ש לרמב״ם.
22. עמי: כ״י מוסקבה: ״לכם״.
23. תיבה שידה: כ״י מוסקבה, דפוסים, עיתים (סי׳ קס), פיהמ״ש לרמב״ם: ״שידה תיבה״.
24. בהן: כ״י מוסקבה, עיתים: ״בו״.
25. עושין: כ״י מוסקבה, עיתים, רמב״ם פיהמ״ש, דפוסים: ״ועושין״.
26. אוסר: כ״י מוסקבה, דפוסים, עיתים, רמב״ם בפיהמ״ש. כ״י א: ״אומ׳⁠ ⁠״.
27. שאין: רמב״ם בפיהמ״ש, דפוסים: ״שאינן״.
28. שאין יכולין לקבל את האור: וכן בעיתים. בדפוסים מקומו בסוף המשנה. .
29. שהן מתבקעין: כ״י מוסקבה, רמב״ם פיהמ״ש: ״והן מתבקעין״. עיתים: ״ומתבקעין״
30. הדליקה: עיתים: ״האור״.
31. הציון חסר בכ״י א, כ״י מוסקבה. המאמר מצומצם מהמאמר שבתלמוד. וגם בעיתים נעתק כפי שנערך כאן. בכ״י ספה״ב 473 (כתיבה ספרדית משנת קנ״ד) הושלם לטובת לשון המאמר שבתלמוד: ״אמ׳ רב יהודה טלית שאחז בה האור מצד אחד נותן עליה מים מצד אחד אחר אם כבתה כבת׳. תנו רבנן טלית שאחז בה הא׳ פושטה ומתכסה בה ואם כבתה כבת׳ וכן ספר תורה שאחז בה האור פושט וקורא בו ואם כבה כבה״.
32. האור: כ״י מוסקבה: ״את האור״. וכן בסמוך.
דברים שאין אדם עומד בהן – על בוריין לאומרן כהלכתן.
אלא אם כן נכשל בהן – עד שאומרן ב׳ וג׳ פעמים בשיבוש דהיינו טעמי תורה המסותרין.
לא אהיה חובש – איני רגיל להיות חובש חבוש בבהמ״ד. אהיה הורגלתי כמו שחוק לרעהו אהיה (איוב יב) אני הווה.
וממאי – דמשום דיש בהן אמנה הוא דילמא על כרחיך צריכים שישיבו האמת.
דאי אמר להו גמירנא – אותן טעמי תורה.
אמרי ליה – שואלים אימא לן.
ומשני: הוה ליה למימר גמר ושכח מאי לא אהיה חובש – מודה הוא על האמת שלא יגע בתורה.
בדברי תורה – היו נאמנין ואין מתהללים על שקר.
מתני׳ מצילין סל מלא ככרות וכו׳, רחז״ל: ואקשי׳ איני והא תאני רישא מצילין מזון ג׳ סעודות ותו לא.
ושני ר׳ הונא לא קשיא רישא בבא לקפל, פיר׳ כגון שמקבץ מתוך הבית ממקומות [הרבה]⁠א ונותן בכמה כלים, שאין לו להציל אלא מזון ג׳ סעודות בלבד, סופה במציל כולן בכלי אחד כמות שהוא.
בעי ר׳ הונא בריה דר׳ יהושע פרסב טליתו וכו׳, רחז״ל: ולענין בעיא דר׳ הונא בריה דר׳ יהושע, פשיט מדאמ׳ רבא הא מילתא אטעייה רב (שיזכה) [שיזבי]⁠ג ודרש ובלבד שלא יביא כליד מחזיק יתר מג׳ סעודות, שמ׳ מינ׳ (בבא להחזיק) [כבא להציל]⁠ה דאמי שמ׳ מינ׳. והכין קא גמרין מדקא⁠[׳] רב⁠[׳]⁠ו טעותאז דרש ר׳ חיסדא שלא יביא כלי שמחזיק יתר מג׳ סעודות, שמעי׳ מינ׳ כי (כל) [אפילו אם יביא]⁠ח כלי שמחזיק כל מה שהוא חפץ ויקפל ויניח בו ויטלנו כולו בבת אחת (ו)⁠שפירט דאמי.
אמ׳ ליה ר׳ נחמן בר יצחק מאי טעותא, פיר׳ מנא לן דטעותא היא דילמ׳ דוקאי אמ׳ ר׳ (שרובו) [שיזבי].⁠כ
אהדר ליה רבא לא סלקא דעתא מדקתני לעניין מי שנשברה לו חבית בראש גגו מביא כלי ומניח תחתיה ובלבד שלא יביא כלי אחר ויקלוט כלי אחר ויצרף, כלי אחר הוא דלא ניתי הא בחד כלי כמה דבעי ניהוי, וכן הילכ׳.
ואם היו פיקחין עושין עמו חשבון לאחר שבת.ל [ר׳ האיי גאון ז״ל:] מקשינן וכי מאחר דקאמ׳ בואו והצילו לכם דמ⁠(א)⁠ן הפקירא זכו אמאי עושין עמו חשבון.
ומפרקי׳ אמ׳ ר׳ חיסדא מידת חסידות שנו כאן, ומתוך שהן חסידים לא שקלי אלא שיעור מאי דשאוי אגריהו כמה שהצילו כאלו לא הצילו ולא [נוטלין] להם ושאר שבקין ליה לבעל הבית.
מקשי׳ אמ׳ רבא חסידים אגר שבת שקלי.
אלא אמ׳ רבא הכא בירא שמים עסיקינן דלא שקיל אלא דיליה ולא טרח נמי בחנם. והכי אמ׳ אם היו פיקחין שיודעין דכי האי גונא לאו שכר שבת הוא ומהפקירא קא זכו ואינון דקא מהדרי לבעל הבית כגון מנחה, עושין עמו חשבון ושקלינן מיניה כשיעור (כ)⁠שכרםמ ושארה שבקין ליה.
רחז״ל: ואם היו פיקחין עושין עמו חשבון לאחר שבת.⁠נ אוקמיה בירא שמים דלא ניחא ליה לאיתהנויי מאחריני ובחנם נמי לא בעי ליה. והכי פירושה דמתני⁠[׳],⁠ס אם היו פיקחין שיודעין דכי האי גונא לאו שכר שבת הוא הואיל ומהפקירא קא זכו, ואינון האי דמהדרו ליה לבעל הבית כגון מתנה מדידהו הוא, עושין (הוא) [עמו]⁠ע חשבון כשיעור שכרם ושקלי ליה ושארא שבקי ליה לבעל הבית. וסוגיא דשמעתא כי החסיד גדול מירא שמים.
מתני׳ ולשם הואפ מוציא אתצ כלי תשמישו וכו׳
רחז״ל: לרבנן לחצר המעורבת, לבן בתירא אף לשאינה מעורבת.
ולובש כלק שהוא יכול ללבוש ועוטף כלר שהוא יכול להתעטף, ואפי׳ יתר מי״ח כלי⁠[׳],⁠ש וכן הילכ׳, וקמ״ל שמותר להערים.
פיר׳ י״ח כלי⁠[׳]⁠ת דקא אמ׳ ר׳ יוסי, [מקטורן], כמו מעיל, ובלשון ישמעאל (ברנים) [ברניס] [=בורנס],⁠א שיש לו בית ראש ועוטהב בו לובשו ויש בו לולאות וקרסים שהוא הווהג כמו מלבוש.
אנקלי,⁠ד בגד (רקיק) [דקיק]⁠ה שנקרא בלשון ישמעאל מערקה [=בגד זיעה] (ולובש) [שלובש]⁠ו אדם על בשרו (וחולם על) [והולם כל]⁠ז גופו. וכן שנינוח לענין תפילין של יד, צפהו זהב ונתנו על בית אונקליט שלו הרי זה דרך החיצונים.
פונדה,⁠י גם היא מגעת עד למטה (מטבורי) [מטבורו]⁠כ של אדם, וקורין אותה בלשון ישמעאל בישתל. ונקשר בחשב אפודתן,⁠מ והיא אפוד⁠(ה) האמורה בתורה, ויש בה כיסים כנגד הלב תחתנ הידים.
קנבסס של פשתן, חלוק תחתוןע שלובשין אותופ ונקרא גלאלה.צ
חלוק, הוא המלבוש העליון וקורין אותו זרבקאנה.ק
שני ספרקין,⁠ר ויש שגורסין סובריקין והואש בלשון יון המכנסים. ושמענו שאמ׳ הגאון זצ״לת [כלים] דמתפנק⁠[י]⁠א שמלבישין [בהן]⁠ב הידים (על) [עד]⁠ג האציל ויש להןד בתי אצבעות.
שני מנעלין,⁠ה כמשמען.
שני (פרגורין) [פרגודין],⁠ו בלשון ישמעאל אל אגראב [=גרביים].
(אופליאות) [אנפליאות],⁠ז גם הואח מנעלים לשוקים.
פליון, דאינון שעל השוקים מן העור.
ומעפורת וחגור שבמתניוט וכובע הרי י״ח כלי⁠[׳].⁠י עד הנה מדברי רחז״ל.
{ספר הנר}
ויש מפרש: פיליון,כ ששתגה והוא שי יחטה אל מתכלם אלי אל מילחאן לילא יקע שי מן באצק אל מתכלם עלי אל (טילשאן) [טילסאן] וקת כלאמה אליה [=ששתגה,⁠ל והוא דבר שמניחו המדבר עם אנשים מהודרים כדי שלא יפול כלל מרוק המדבר על הרדידמ בעת דבורו אליו].⁠נ
ומערפתו,⁠ס איצא (הימן) [הי מן] זי אל פרס [=גם היא ממלבושי הפרסים].
{רש״י}
עור של גדי, לח.
מפני שהוא מחריך,ע מן האור ואינו נשרף ומתוך כך הוא מגין על התיבה.
א. ערוך ערך קפל א׳.
ב. לפנינו, פירש.
ג. ד׳. נראה להוסיף כלפנינו, לרב חסדא.
ד. בד׳ בטעות מוסיף, אחר.
ה. לפנינו.
ו. כד׳.
ז. בד׳, דבטעותא.
ח. ד׳.
ט. ד׳.
י. כמו דיקא, ר״ל מדויק ונכון.
כ. ד׳.
ל. לפנינו, אחר השבת. ובד״ס אות פ׳, לאחר השבת.
מ. ר״ח.
נ. בד׳, השבת.
ס. ד׳.
ע. בד׳ ליתא.
פ. כ״ה בד״ס אות פ׳. ולפנינו ליתא.
צ. כ״ה בד״ס אות פ׳. ולפנינו ליתא.
ק. כ״ה במשניות הרמב״ם. ובד׳ מוסיף, מה.
ר. כ״ה במשניות הרמב״ם. ובד׳ מוסיף, מה.
ש. ד׳.
ת. ד׳.
א. סוג מעיל או גלימה שיש לו כובע.
ב. בערוך ערך מקטורין, ועוטף.
ג. נדצ״ל כערוך ערך מקטורין, שמחברן והוא.
ד. בד׳, אונקלי.
ה. ד׳.
ו. ד׳.
ז. ד׳.
ט. כ״ה בערוך ערך אונקלי. ובד׳, יד של אונקלי.
י. בד׳, פונדא.
כ. ד׳.
ל. סוג כיסוי או מעטה צמר הדומה למעיל.
מ. נדצ״ל, בחשב אפודתו. ובד׳, כחשב אפודה.
נ. נדצ״ל כד׳, ותחת.
ס. בערוך ערך קנבס, הקנבס. ובד׳, קנבוס.
ע. נדצ״ל כד׳, התחתון.
פ. נראה להוסיף כערוך ערך קנבס, לא על בשרו אלא על אונקלי.
צ. חלוק תחתון שלובשים בבית.
ק. חלוק העליון שלובשים כשיוצאים מהבית.
ר. כ״ה בערוך ערך ספרק. ובד׳, ספרקים.
ש. בד׳, והן.
ת. בד׳, נטריה רחמנא.
א. כ״נ. בערוך, כלים. בד׳, דם תפנקי.
ב. ד׳.
ג. ד׳.
ד. בד׳, בהן.
ה. בד׳, מנעלים.
ו. ערוך ערך פרגד ב׳. ובד׳, פרגוד.
ז. ד׳.
ח. בד׳, הם.
ט. כ״ה לפנינו. ובד׳, שבמתנים.
י. כד׳.
כ. כיוצ״ב בד״ס. ולפנינו, ואפיליות.
ל. לא נתברר מהו.
מ. הטילסאן הוא בגד שדומה לצעיף הניתן על הראש וכתפיים.
נ. לפי איך שכתוב, הפיליון הוא מסוה לפה, ומניחו מי שמדבר אל האנשים המהודרים כדי שרוקו לא יפול עליהם. וכעי״ז פירש הערוך שהוא מסוה. וקצת תמוה שהאיסטניס עצמו אינו הנשמר מהרוק, גם מ״ש נפילתו על הטילסאן מעל שאר בגדיו. ושמא יש להגיה- שמניחו המדבר ׳המהודר׳, כו׳, מרוק המדבר על ׳בגדיו ולובש׳ הרדיד כו׳. והמדבר הראשון ר״ל העוסק בשיחה אף שכעת שומע, והמדבר השני ר״ל מדבר ממש. וטילסאן הזה יהיה הפליון, וכדכתב מוסף הערוך שבלשון רומי פליון הוא מעיל ומעטה. ולזה הוא כיסוי לבגדים שלובש השומע.
ס. לפנינו, ומעפורת, וכנראה שהוא ט״ס.
ע. בד׳, מחרך.
גמ׳ והמכשלה הזאת תחת ידך כל זה נמחק:
שם ולא תלמוד וממאי דלמא כו׳ אמר להו גמרינא אמרו ליה כו׳:
שם פיסקא ולהיכן מצילין כו׳ צ״ל קודם מ״ש הכא כו׳:
רש״י בד״ה דאי אמר כו׳ תורה הס״ד:
דברים של תורה שאין בני אדם עומדין עליהם אלא אם כן נכשלים בהן ישנן תחת ידיך, על כן ״קצין תהיה לנו״. ומה שנאמר: ״ישא ביום ההוא לאמר לא אהיה חבש ובביתי אין לחם ואין שמלה לא תשימוני קצין עם״ (ישעיהו ג, ז), אין ״ישא״ אלא לשון שבועה, וכן הוא אומר: ״לא תשא את שם ה׳ אלהיך לשוא״ (שמות כ, יז). ״לא אהיה חבש״ — כוונתו: לא אהיה מחובשי עצמן בבית המדרש, ואין אני רגיל בכך, ״ובביתי אין לחם ואין שמלה״שאין בידי לא מקרא ולא משנה ולא גמרא. ואם כן היו אנשי אמנה שהודו שלא למדו תורה, אפילו בשעת חורבנה של ירושלים. ודוחים: וממאי [וממה] מסיק אתה שהיה זה מחמת נאמנות? דילמא שאני התם, דאי אמר להו גמירנא, אמרו ליה: אימא לן [שמא שונה שם, שכן אם יאמר להם למדתי, יאמרו לו: אמור לנו], וכיון שאינו יודע, בעל כורחו עליו להודות שלא למד! ודוחים: אין זו קושיה, שכן הוה ליה למימר [היה לו לומר] לפחות כי גמר [למד] ושכח. ושואלים: אם כן הרי מאי [מה פירוש] ״לא אהיה חבש״ — משמעו: כלל, שמעולם לא למד, והוא מודה על האמת, ולא ששכח! ומשיבים: מעיקרו של דבר לא קשיא [אין זה קשה], ויש לחלק ולומר כי כאן ששנינו שהם נאמנים — הרי זה בדברי תורה, ואילו כאן ששנינו שבטלו אנשי אמנה בירושלים — הרי זה במשא ומתן.
Matters of Torah that people do not ascertain unless they misunderstand them are in your hands; therefore, be a chief over us. It is stated later on in that passage: “He will rise [yissa] on that day, saying, I will not be a ruler while in my house there is no bread and no garment, you shall not appoint me as chief of the people” (Isaiah 3:7). The term rise [yissa] means nothing other than an oath, as it says: “Do not raise [tissa] the name of the Lord your God in vain” (Exodus 20:17). I will not be a ruler, means: I will not be one of those who close themselves up in the study hall, as I do not regularly do so, while in my house there is no bread and no garment, for I have neither Bible nor Mishna nor Gemara in my hands. According to this explanation, there were people of faith who truthfully admitted that they did not study Torah, even during the time of the destruction of Jerusalem. The Gemara rejects this: And from what do you conclude that this admission was due to their faithfulness? Perhaps it is different in that case, as had he told them: I studied Torah, they would have said to him: Tell us what you studied. As he would not know to respond, he would have no choice other than to admit that he did not study. The Gemara rejects this: That is not difficult, as he could have at least said he learned and forgot. The Gemara asks: Therefore, what is: I will not be a ruler? It means that he is telling the truth and although he could have lied, he admits that he did not study Torah at all. The Gemara answers: This is not difficult. Here, where it was taught that they were faithful, that was with regard to matters of Torah; whereas here, where it was taught that there were no more people of faith in Jerusalem, that was with regard to matters of business.
רי״ףרש״יספר הנרמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) מתני׳מַתְנִיתִין: אמַצִּילִין סַל מָלֵא כִּכָּרוֹת אע״פאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מֵאָה סְעוּדוֹת וְעִיגּוּל שֶׁל דְּבֵילָה וְחָבִית שֶׁל יַיִן וְאוֹמֵר לַאֲחֵרִים בּוֹאוּ וְהַצִּילוּ לָכֶם וְאִם הָיוּ פִּיקְחִין עוֹשִׂין עִמּוֹ חֶשְׁבּוֹן אַחַר הַשַּׁבָּת.

MISHNA: One may rescue a basket full of loaves and the like from a fire on Shabbat, even if there is food for one hundred meals in it. And one may rescue a round cake of dried figs, even though it is very large, and one may rescue a barrel full of wine. And one may even say to others: Come and rescue for yourselves. And if the people who rescue with him were clever, they make a calculation with him after Shabbat in order to receive payment for the items that they rescued.
קישוריםעין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרר״י מלונילרשב״אבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מצילין סל מלא ככרות ואף על גב שיש בו ק׳ סעודות. אקשינן איני והא תני רישא מצילין מזון ג׳ סעודות ותו לא ושני רב הונא לא קשיא רישא בבא לקפל. פי׳ כגון שמקבץ מתוך הבית ממקומות [הרבה] ונותן בכמה כלים שאין לו להציל אלא מזון של ג׳ סעודות בלבד. סיפא במציל כולו בכלי אחד כמות שהוא. ואף על פי שאין זה הטעם כאשר פירשנו. כי רישא במקפל ונותן בכלים שנים ושלשה. וסיפא במציל סל אחד כמות שהוא מפורש (היבננוהו מז׳). בעי רב הונא בריה דר׳ יהושע פירש טליתו וקיפל והניח וקיפל והניח מהו. כבא לקפל דמי או כבא להציל דמי. דמגלי לן שאם קיפל בכלי אחד ונטלו. וחזר וקיפל בכלי אחד ונטלו זהו לקפל פשיטא שאינו מציל אלא מזון ג׳ סעודות. וכי קא מבעיא שקיפל והניח בתוך טליתו וחזר וקיפל והניח בתוך טליתו מי אמרינן כיון שמקפל ומביא כמקפל דמי ואסור. או דילמא כיון שהוא מניחן בתוך טלית אחד אחד ונוטלן כאחד כבא להציל דמי ושרי. ומיפרשא נמי הא בגמ׳ בסוף יציאות השבת. הנהו תרי תלמידי. מר מציל בחד מנא ומר מציל בתרי מני קמפלגי בפלוגתא דר׳ אבא בר זבדא ורב הונא. הכין גמרא ומיגמר מינה דלקפל בתרי תלתא מני כדפרישנא לעילא דאסיר לרב הונא ושרי לר׳ אבא בר זבדא ומסתייע נמי בתלמוד ארץ ישראל דאמרי על מצילין סל מלא ככרות מכיון שכולו גוף אחד כמין שכולה סעודה אחת היא והאי במימרא דרב הונא ובא ר׳ אבא בר זבדא ופירק פירוק אחר. ואמר רישא דמתני׳ במציל לחצר אחרת שאין לו להציל אלא מזון ג׳ סעודות בלבד בין בכלי א׳ בין בב׳ ג׳ כלים. וסיפא במציל באותו חצר שיש לו להציל אפילו ק׳ סעודות בין בכלי אחד בין בכמה כלים. ולענין בעיא דרב הונא בריה דר׳ יהושע פשיט מדאמר רבא הא מילתא אטעייה רב שיזבי ודרש ובלבד שלא יבא כלי אחד מחזיק יתר מג׳ סעודות. שמע מינה כבא להציל דמי שמע מינה. והכי קא גמרין מדקאמר רבא דבטעותא דרש רב חסדא שלא יביא כלי מחזיק יותר מג׳ סעודות. שמעינן מינה כי אפילו אם יביא כלי שמחזיק כל מה שהוא חפץ ויקפל ויניח בו ויטלנו כולו בבת אחת שפיר דמי. א״ל רב נחמן בר יצחק מאי טעותא. פירוש מנ״ל דטעותא היא דילמא דוקא אמר רב שיזבי. אהדר ליה רבא לא ס״ד מדקתני לענין מי שנשברה לו חבית בראש גגו מביא כלי ומניח תחתיה ובלבד שלא יביא כלי אחר ויקלוט כלי אחר ויצרף. כלי אחר לא יביא. הא בכלי אחד כמה דבעי נהוי וכן הלכה. וכיון שדרך בני אדם להזמין אורחים בשבת אומרים לאחרים בואו והצילו לכם. אבל להציל הוא ואח״כ להזמין אסור.
ואם היו פקחין עושין עמו חשבון לאחר השבת. אוקימנא בירא שמים ולא ניחא ליה לאיתהנויי מאחריני ובחנם [נמי לא ניחא ליה למטרח]. והכי פירושא דמתני׳ אם היו פקחין שיודעין דכי האי גוונא לאו שכר שבת הוא הואיל ומהפקירא קא זכו ואינון האי דמהדרו ליה לבעה״ב כגון מתנה מדידהו הוא עושין חשבון כשיעור שכרן ושקלי ליה. ושארא שבקי ליה לבעה״ב. סוגיא דשמעתא שהחסיד גדול הוא מירא שמים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מתני׳ ועיגול של דבילה – שהוא גדול ויש בו סעודות הרבה.
ואם היו פקחין – לישאל שכרן כפועלים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מתני׳ ד. מצילין סל מלא ככרות וכו׳. מקשינן בגמ׳ והא אמרת שלש סעודות ותו לא. ומתרץ הא דקתני אפי׳ מאה סעודות מיירי בכלי להציל, כלומר שבכלי אחד הוא מוציא את כולם, כמו שאמר סל מלא ככרות, שמצאו מלא. ורישא דקתני שלש סעודות ותו לא, מיירי בבא לקפל, כלומר בשנים או בשלשה פעמים, אין שרינן ליה להציל אלא שלש סעודות ותו לא. ואם קפל והניח בתוך סל אחד קודם שיצא מן הבית, עד שקבץ מאה סעודות, דכיון שבהוצאה אחת מוציא את כולם, מותר. והכי מוכחא בגמ׳.
ואומר לאחרים באו והצילו לכם. כלומר שמפקיר אוכליו ומשקיו לכל מי שרוצה לזכות בו.
ואם היו פקחין. מהפיקרא זכו.
עושין עמו חשבון. שית⁠(כ)⁠ן להם שכרם משלם, ומחזירים לו מה שזכו מאותו הפקר, שאינם רוצים ליהנות משל אחרים אלא מעמלם, שאם היו רוצים יכולים היו להחזיק בהיתירא בכל מה שהצילו.
מתני׳: מצילין סל מלא ככרות וכו׳. ואומר לאחרים חבואו והצילו לכם. ירושלמי (דפרקין ה״ד): שכך הוא דרכו להזמין אורחים בשבת.
ופושט וחוזר ולובש ואמר בואו והצילו עמי. ירושלמי (שם ה״ה): שכן דרכם להשאיל כלים.
המשנה השלישית ר׳ שמעון בן פזי אומר פורשין עור של גדי על גבי שדה תיבה ומגדל שאחז בו את האור מפני שהוא מחרך ועושין מחיצה בכל הכלים בין מלאים בין ריקנים כדי שלא תעבור הדליקה ר׳ יוסי אוסר בכלי חרס חדשים מלאים מים שאינם יכולים לקבל את האור והן מתבקעין ומכבין את הדליקה אמר הר״ם פי׳ שדה צורתה ידועה אצלנו והיא תיבה קטנה וגם כן תיבה ידועה ומגדל אוצר של עץ ידוע אצלנו ונקרא בערבי מנשאר ואמרו מפני שהוא מחרך יודיעך תועלת פריסת עור גדי כי הוא יתחרך ולא יתלהב וימנע העץ מהגיע אליו האש ור׳ יוסי סבר גרם לכבוי אסור אפי׳ בשעת נפילת האש ואינה הלכה:
א משנה מצילין בשבת מן הדליקה וכיוצא בה סל מלא ככרות, ואף על פי שיש בו מזון המספיק למאה סעודות, וכן מצילים עיגול של דבילה אף על פי שהוא גדול מאד, וכן חבית שלמה של יין. ואף אומר לאחרים: בואו והצילו לכם. ואם היו המצילים פיקחין, עושין עמו חשבון אחר השבת לקבל שכר על הדברים שהצילו.
MISHNA: One may rescue a basket full of loaves and the like from a fire on Shabbat, even if there is food for one hundred meals in it. And one may rescue a round cake of dried figs, even though it is very large, and one may rescue a barrel full of wine. And one may even say to others: Come and rescue for yourselves. And if the people who rescue with him were clever, they make a calculation with him after Shabbat in order to receive payment for the items that they rescued.
קישוריםעין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרר״י מלונילרשב״אבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) לְהֵיכָן מַצִּילִין אוֹתָן בלֶחָצֵר הַמְעוֹרֶבֶת בֶּן בְּתִירָה אוֹמֵר אַף לְשֶׁאֵינָהּ מְעוֹרֶבֶת גוּלְשָׁם מוֹצִיא כׇּל כְּלֵי תַּשְׁמִישׁוֹ דוְלוֹבֵשׁ כׇּל מַה שֶּׁיָּכוֹל לִלְבּוֹשׁ וְעוֹטֵף כׇּל מַה שֶּׁיָּכוֹל לַעֲטוֹף ר׳רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר י״חשְׁמוֹנָה עָשָׂר כֵּלִים הוְחוֹזֵר וְלוֹבֵשׁ וּמוֹצִיא וְאוֹמֵר לַאֲחֵרִים בּוֹאוּ וְהַצִּילוּ עִמִּי.:

To where may one rescue items moved from the fire? One may do so to a courtyard where an eiruv was established, and it is permitted to carry. Ben Beteira says: One may do so even to a courtyard where an eiruv was not established. And one may carry there all the utensils, and put on all the garments that he can wear, and one may wrap all the cloths that he can wrap around himself in order to rescue his property. Rabbi Yosei says: One may put on only eighteen garments at once, as people sometimes wear that number of garments, but not more. However, one may again put on that number of garments and carry it out. And he may say to others: Come and rescue with me.
קישוריםעין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרר״י מלונילמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ולשם מוציא כל כלי תשמישו. לרבנן בחצר המעורבת. לבן בתירא אף לשאינה מעורבת. ולובש כל מה שהוא יכול ללבוש ועוטף כל מה שהוא יכול להתעטף. ואפילו יתר מי״ח כלים. וכן הלכתא. וקי״ל שמותר להערים.
ירושלמי תני אין מערימין. ר׳ יוסי בר אבין אמר מערימין.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

1לחצר המעורבת – ואפי׳ הכי טובא לא ליצול כדאמר לעיל (דף קיז:) מתוך שבהול אי שרי לאיעסוקי בהצלה כולי האי אתי לכבויי.
כל כלי תשמישו – שצריכין לו לאותו היום כגון כוסות וקיתוניות.
י״ח כלים – מפרש להו בגמרא שכן דרך ללובשן בחול יחד אבל טפי מהכי לא ואינו פושטן לחזור וללבוש ולהציל אחרים.
1. ד״ה זה מופיע בדפוס וילנא לקראת סוף העמוד.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מתני׳ ה. להיכן מצילין. אותם שלש סעודות.
לחצר המעורבת. אבל לא לחצר שאינה מעורבת. אע״ג דמקילין בכתבי הקדש דשרינן אפי׳ במבוי שאינו ראוי לשיתוף, אבל לענין הצלת אוכלין לא שרינן אפי׳ בחצר שיש לה ארבע מחיצות שלמות, אלא א״כ עירבו בעלי בתים העומדים שם זה עם זה.
ובגמ׳ פריך מכדי בהיתרא קא טרח נציל טפי, כלומר הלא מה שהוא מציל ראוי לאכילה הוא, ובחצר המעורבת קא מיירי, למה לא יציל כל מה שירצה. ומשני אי שרית ליה להציל כל מה שרצה, מתוך שאדם בהול על ממונו אתי לכבויי, לפי שיתעכב שם בבית הדליקה זמן, ולא (מביאה) יוכל לעמוד על עצמו שיראה ממונו כלה ואבד ולא יכבנו, אבל עכשיו שלא התירו לו להציל אלא שלש סעודות לבדן, לא יתעכב שם, וילך לו למרחוק ולא יראה, כדכתיב ותשלך את הילד אל אחד השיחים כי אמרה אל אראה במות הילד.
בן בתירה אומר אף לשאינה מעורבת. שרינן ליה שלש סעודות לבדן.
כל כלי תשמישו. כגון מטתו וכלי תשמיש סעודה הראויים ליטול בשבת. למעוטי כלים שמלאכתם לאיסור שאסור להציל לו אפי׳ אחד, שאין אנו מתירין לו אלא מה שצריך לו בשבת לשכב עליו ולישב עליו ולאכול עליו. ולפי שאין דרך העולם שיהיו לו שני שולחנות, וכן כל כלי סעודה, אלא אחד, לפיכך לא הוצרך לומר שלא יוציא אלא כך וכך, כמו שיש דרך העולם להיות לו שנים או שלשה חלוקים ומעילים, לפיכך (לא) הוצרך לומר ר׳ יוסי חשבון המלבושים. ולתנא קמא לובש כל מה שיכול ללבוש, אפי׳ יותר משמונה עשר מלבושים [ב]⁠פעם (אחרת) [אחת] לבדה, ולא יותר. [ו]⁠ר׳ יוסי מיקל שיכול לחזור פעם שינית ושלישית, שיכול להערים ולומר אין אני חפץ באלו אלא באלו, ומחמיר בזה שאינו מתיר אלא עד י״ח, שהלובש [יותר] ניכר לכל דלשם הצלה עושה, ואע״פ שהם משא לו הוא לובשם. ואע״ג דלא שרי ר׳ יוסי יותר משלש סעודות, משום האי טעמא דאי שרית ליה להציל טפי, מתוך שבהול על ממונו אתי לכבויי. אבל במלבושים לא גזר, דכיון דלא שרינן ליה להציל כדרך משוי כגון הוצאה ביד אלא בדרך מלבוש, זכור ולא אתי לכבויי. והשמונה עשר כלים מפורשין הם בגמרא, אין בהן אחד שאינו צריך לו. ואין אחד דומה לחברו, כדי שלא יראה כמשוי.
בפרש״י בד״ה י״ח כלים כו׳ ואינו פושטן לחזור וללבוש כו׳ עכ״ל היינו לרבי יוסי דהכי משמע בברייתא לקמן בגמ׳ דבהא פליג ר״י אדר״מ ודקתני הכא במתני׳ וחוזר ולובש ומוציא כו׳ לא אתיא כר״י אלא כת״ק וכ״ה ברא״ש ע״ש וק״ל:
מתני׳ ולובש כל מה שיכול ללבוש. ע״ל דף סה ע״ב:
להיכן מצילין אותן את הדברים שמוצאים מן הדליקה — לחצר המעורבת שמותר לטלטל לתוכה, בן בתירה אומר: אף לשאינה מעורבת. ולשם מוציא את כל כלי תשמישו, ולובש כל מה שיכול ללבוש, ועוטף כל מה שיכול לעטוף כדי להציל בדרך זו. ר׳ יוסי אומר: מותר לאדם ללבוש בבת אחת רק שמונה עשר כלים (בגדים), שכן נוהגים כך לפעמים ללבוש ולא יותר. ואולם חוזר ולובש בגדים במספר הזה ומוציא אותם, וכן אומר לאחרים: בואו והצילו עמי.
To where may one rescue items moved from the fire? One may do so to a courtyard where an eiruv was established, and it is permitted to carry. Ben Beteira says: One may do so even to a courtyard where an eiruv was not established. And one may carry there all the utensils, and put on all the garments that he can wear, and one may wrap all the cloths that he can wrap around himself in order to rescue his property. Rabbi Yosei says: One may put on only eighteen garments at once, as people sometimes wear that number of garments, but not more. However, one may again put on that number of garments and carry it out. And he may say to others: Come and rescue with me.
קישוריםעין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרר״י מלונילמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) גמ׳גְּמָרָא: וְהָא תְּנָא לֵיהּ רֵישָׁא ג׳שָׁלֹשׁ סְעוּדוֹת וְתוּ לָא אָמַר רַב הוּנָא לָא קַשְׁיָא כָּאן בְּבָא לְהַצִּיל כָּאן בְּבָא לְקַפֵּל ובא לְהַצִּיל מַצִּיל אֶת כּוּלָּן בָּא לְקַפֵּל אֵינוֹ מְקַפֵּל אֶלָּא מְזוֹן ג׳שָׁלֹשׁ סְעוּדוֹת ר׳רַבִּי אַבָּא בַּר זַבְדָּא אָמַר רַב אִידִי וְאִידֵּי בָּבָא לְקַפֵּל וְלָא קַשְׁיָא כָּאן לְאוֹתָהּ חָצֵר כָּאן לְחָצֵר אַחֶרֶת בָּעֵי רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ פֵּירַשׂ טַלִּיתוֹ וְקִיפֵּל וְהִנִּיחַ וְקִיפֵּל וְהִנִּיחַ מַאי כְּבָא לְהַצִּיל דָּמֵי אוֹ כְּבָא לְקַפֵּל דָּמֵי.

GEMARA: The Gemara asks: Wasn’t it taught in the first clause, i.e., the preceding mishna, that one may rescue three meals and no more? Rav Huna said: This is not difficult. This current mishna permitted rescuing a greater amount when one comes to rescue a basket or round cake of figs; that previous mishna permitted rescuing food for only three meals in a case where one comes to collect the food. When one comes to rescue, he may rescue everything; when one comes to collect, he may collect food for only three meals. However, Rabbi Abba bar Zavda said that Rav said: Both this and that are referring to a case where one comes to collect, and this is not difficult. This current mishna permitted rescuing a greater amount when one moves the objects to the same courtyard; that, the previous mishna, permitted saving food for only three meals when one transfers it to a different courtyard. Rav Huna, son of Rav Yehoshua, raised a dilemma: If one spread his cloak on the ground and collected and placed objects in the cloak, and collected and placed objects inside it, what is the ruling? Is he considered as one who comes to rescue or is he like one who comes to collect?
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותספר הנרר״י מלונילרמב״ןרשב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ בבא להציל – [שהציל] בסל [אחד] כדקתני סל מלא ככרות ואינו טורח אלא להצילן מתוך הדליקה בבת אחת מציל כל מה שבסל דהא חדא זימנא הוא מה לי פורתא מה לי טובא.
בבא לקפל – סלים הרבה זה עם זה לטרוח [ולאוספם] ולחזור ולהוציא מזון ג׳ סעודות הוא דיכול להציל בסלים הרבה ותו לא שכל א׳ טורח בעצמו הוא.
פירש טליתו וקיפל והניח – הביא אוכלין והניח וחזר והביא והניח מהו.
כבא להציל דמי – הואיל ואין כאן אלא כלי אחד ובפעם אחת הוא מוציאם.
או כבא לקפל דמי – הואיל וטורח לאסוף ולכנוס.
אידי ואידי בבא לקפל – פירש הרב פורת דלקפל היינו אפי׳ בא לקפל דלר׳ אבא אין חילוק בין לקפל בין להציל דאפילו להציל בחצר אחרת לא שרי אלא מזון ג׳ סעודות אבל אין נראה לומר דלהציל שרי אפילו מאה סעודות בחצר אחרת גם לרבי אבא דאם כן הוה ליה לאוקומי מתני׳ אידי ואידי בחצר אחרת וכאן בבא לקפל וכאן בבא להציל.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳. לאותה חצר. שהוא יושב בה, הוא יכול להצילם שיציל ממנו כל מה שירצה, שאין בו טורח כל כך, אבל אם (אין) כל כך גדולה הדליקה שאין יכול להציל אלא אם כן יוליך למקום רחוק, דזהו חצר אחרת, אע״פ שעירב עמהם אסור להציל אלא שלש סעודות לבדן.
פירש טליתו. [ופי׳ כלומר] בבית הדליקה, והולך למזרח הבית ומביא ככרות משם ומניחן על טליתו, וכן עשה לדפנות הבית, עד שקבץ שם מאה סעודות.
מהו. אליבא דרב הונא (מוציא) דפליג בין בא להציל לבא לקפל, מי אמרינן כיון שאינו מוציא אלא בבית אחד כבא להציל דמי ושרי, או דילמא כיון שלא מצאן בסל אחד, וטרח בבית טורח רב אסרינן, דדילמא מתוך שהייתו אתי לכבויי.
אמר ליה מדאמר רבא אטעייה רב שיזבי לרב חסדא. יכלינן לאוכוחי מזה שאמר (רבה) [רבא] כי מה שדרש רב שיזבי לפני רב חסדא והודו שניהם שאם כשנשברה לו חבית בראש גגו ולא שרינן לתת כלי תחתיה שיהיה גדול ומחזיק יותר משלש סעודות, ובענין קפל והניח קא מיירי, שאם לא כן אמאי אסר. ומדאמר רבא שטעות הוא, ש״מ שאדם יכול להציל הרבה בכלי אחד אפי׳ בקפל והניח, ובלבד שלא ימלא כלים רבים.
בא לקפל – נ״ל שפירושוא כגון שפירש טליתו ונטל הכלי והניחו עם האוכלין שבתוכו לתוך הטלית, וכן עשה משנים או ג׳ כלים, ובא להוציא טליתו מקופלת עם הכלים שבתוכה. ובא להציל הוא, שהיה הכל מתחלה בכלי אחד ועכשיו בא זה ומצילן, ובעיא דרב הונא ברי׳ דר׳ יהושע היא מעין שתיהן שלא הציל הכלים בתוך טליתו, אלא שפכן והניח האוכלין שבב׳ או ג׳ כלים בתוך טליתו והצילן. ואסיק׳ דבא להציל הוא, דמדמי׳ לה לנשברה לו חבית שכל טפה וטפה בפ״ע היא באה לתוך כלי זה של הצלה. וזה הפירוש עולה כהוגן, ומדברי רש״י ז״ל למדתיו שכ׳ בפרק ראשוןב גבי הנהו תרי תלמידי דחד מציל בתרי ותלתא מאני שמקפלן בתוך כלי גדול ונושאן בבת אחת כר׳ אבא בר זבדא, והוה קשי׳ לרבנן ז״ל1 ג דהא לאו כר׳ אבא אתיא, אלא מציל הוא כדפשיטיה ליה לר״ה בריה דר״י, ולפי מה שכתבתי הכל מתוקן.
א. והביאו דבריו ברשב״א ובמיוחס לריטב״א.
ב. יט, ב.
ג. בתו׳ שם ובתוס׳ הרא״ש לפנינו, ועי׳ ר״ן.
1. הגהת הגרא״ז: עיין תוס׳ דף י״ט ע״ב ד״ה וחד.
גמרא: פירש טליתו וקיפל. כלומר: שהביא כלים והניחן בתוך טליתו וקיפל טליתו עליהם, ואסיקנא דכבא להציל דמי, כיון שלא הוציא כל אחד בפני עצמו. ומכאן הביאו התוס׳ קושיא לדברי רש״י ז״ל, שפירש בסוף פרק קמא דמכלתין (שבת יט:) הא דאמרינן תרי תלמידי חד מציל בחד מאנא וחד מציל בד׳ וה׳ מאני, ובפלוגתא דרב הונא ורבי אבא בר זבדא, שהיה מקפל ד׳ וה׳ כלים ומניחן בכלי אחד ומוציאן. ואינו דהא אסיקנא הכי דכבא להציל דמי, ואפילו רב הונא שרי. ועל כן פירשו הם שם שהיה מציל מזון הרבה בכלים מוחלקין (הרבה) ומוציא וחוזר ומוציא, ובאותה חצר, כרב אבא בר זבדא.
אבל הרב רבינו משה ב״ן ז״ל פירש כאן, פירס טליתו והביא כלים ושפכן לתוך טליתו, ולא שהיה מוציא כלים מקופלין בתוך טליתו, ומשום דרב הונא אסר בכלים המקופלים והתיר במציל ואפילו הרבה, שאל ר׳ הונא בריה דרב יהושע במביא כלים ושופך לתוך טליתו ומקפל ומוציא מאי, משום דהא דמיא למציל בחדא משום דאינו מוציא אלא בכלי אחד, ובחדא למקפל שמביא כלים הרבה ומקפל לתוך טליתו.
בד״ה בבא להציל שהציל בסל א׳ כדקתני סל מלא כו׳ כצ״ל:
בתוס׳ ד״ה אידי ואידי כו׳ דלקפל היינו אפילו בא לקפל כו׳ עכ״ל ר״ל דאפילו בבא לקפל שרי באותה חצר וה״ה דהמ״ל אידי ואידי בבא להציל כו׳ ואפי׳ להציל לא שרי בחצר אחרת אלא דחדא רבותא מתרתי נקט וק״ל:
בא״ד ה״ל לאוקמי כו׳ בחצר אחרת וכאן בבא לקפל כו׳ עכ״ל ר״ל דאמאי נאדי משינויא קמא דה״ל לאוקמא בחצר אחרת וכשינויא קמא דכאן בבא לקפל כו׳ ודו״ק:
ב גמרא ומקשים: והא תנא ליה רישא [והרי שנה בתחילה, במשנה הקודמת] שמצילים שלש סעודות ותו [ויותר] לא! אמר רב הונא: לא קשיא [אין זה קשה], כאן, שהתירו הרבה — הרי זה בבא להציל שיש לו לקחת סל אחד או עיגול אחד, ואילו כאן שהתירו רק מזון שלוש סעודות — הרי זה בבא לקפל (לאסוף) את הדברים. שאם בא להצילמציל את כולן הנמצאים במקום אחד. ואם בא לקפלאינו מקפל אלא מזון שלש סעודות. ואילו ר׳ אבא בר זבדא אמר בשם רב: אידי ואידי [זה וזה] בבא לקפל, ולא קשיא [ואינו קשה]: כאן שהתירו הרבה — הרי זה כשמעביר אותם לאותה חצר, כאן שהתירו רק מזון שלש סעודות — הרי זה כשמעביר אותם לחצר אחרת. בעי [שאל] רב הונא בריה [בנו] של רב יהושע: פירש טליתו על הארץ וקיפל, והניח וקיפל, והניח הדברים לתוך הטלית, מאי [מה דינו], האם כבא להציל דמי [הוא נחשב], או כבא לקפל דמי [הוא נחשב]?
GEMARA: The Gemara asks: Wasn’t it taught in the first clause, i.e., the preceding mishna, that one may rescue three meals and no more? Rav Huna said: This is not difficult. This current mishna permitted rescuing a greater amount when one comes to rescue a basket or round cake of figs; that previous mishna permitted rescuing food for only three meals in a case where one comes to collect the food. When one comes to rescue, he may rescue everything; when one comes to collect, he may collect food for only three meals. However, Rabbi Abba bar Zavda said that Rav said: Both this and that are referring to a case where one comes to collect, and this is not difficult. This current mishna permitted rescuing a greater amount when one moves the objects to the same courtyard; that, the previous mishna, permitted saving food for only three meals when one transfers it to a different courtyard. Rav Huna, son of Rav Yehoshua, raised a dilemma: If one spread his cloak on the ground and collected and placed objects in the cloak, and collected and placed objects inside it, what is the ruling? Is he considered as one who comes to rescue or is he like one who comes to collect?
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותספר הנרר״י מלונילרמב״ןרשב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) מִדְּאָמַר רָבָא אַטְעֲיֵהּ רַב שֵׁיזְבִי לְרַב חִסְדָּא וּדְרַשׁ וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יָבִיא כְּלִי שֶׁהוּא מַחֲזִיק יוֹתֵר מג׳מִשָּׁלֹשׁ סְעוּדוֹת ש״משְׁמַע מִינַּהּ זכְּבָא לְהַצִּיל דָּמֵי וְשַׁפִּיר דָּמֵי א״לאֲמַר לֵיהּ רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק לְרָבָא מַאי טָעוּתָא אֲמַר לֵיהּ דְּקָתָנֵי וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יָבִיא כְּלִי אַחֵר וְיִקְלוֹט כְּלִי אַחֵר וִיצָרֵף כְּלִי אַחֵר הוּא דְּלָא אֲבָל בְּהָהוּא מָנָא כַּמָּה דְּבָעֵי מַצִּיל.:

The Gemara attempts to resolve the dilemma from that which Rava said: Rav Sheizvi misled Rav Ḥisda, and Rav Ḥisda taught (Rabbeinu Ḥananel) a halakha with regard to a barrel that breaks on a roof, and added: And it is permitted provided that one does not bring a vessel that holds more than three meals. Conclude from the fact that Rava said that Rav Ḥisda’s restriction of the amount that can be rescued to food sufficient for three meals is mistaken, that one who takes a large amount all at once is like one who comes to rescue, and he may well do so. Rav Naḥman bar Yitzḥak said to Rava: What is the error in Rav Ḥisda’s statement? Perhaps it is actually prohibited. He said to him, as it is taught: Provided that he does not bring another vessel and place it on the ground to catch the liquid, another vessel and attach the vessel next to the roof. Apparently it is another vessel that one may not bring, but in that same vessel, one may rescue as much as he wants, and the Sages did not establish a maximum size for the vessel.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יספר הנרר״י מלונילמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אטעייה רב שיזבי לרב חסדא – שדרש לפניו והודה לו רב חסדא ואהא מתני׳ דאמרן לעיל (דף קיז:) נשברה לו חבית בראש גגו מביא כלי ומניח תחתיה ודרש רב שיזבי לרב חסדא ובלבד שלא יתן כלי המחזיק יותר משלש סעודות והודה לו רב חסדא ומדאמר רבא אטעייה שמע מינה טעותא הוא דאפילו מחזיק סעודות הרבה מותר כיון דחד מנא הוא והאי כמקפל ונותן בכלי אחד דמי דהא מעט מעט הוא נופל ומטפטף בו ש״מ בחד מנא כבא להציל דמי.
מאי טעותא – מנא לך דטעותא הוא בידיה.
אמר ליה – מדקתני בה בברייתא.
ובלבד שלא יביא כלי אחר וכו׳ – ש״מ כלים טובא הוא דאסירי אבל בחד שפיר דמי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מאי טעותא. מנלן דטעותא הוא בידיה.
אמר ליה. מדקתני בברייתא ובלבד שלא יביא כלי אחד ויקלוט כלי אחד ויצרף, ש״מ כלים טובא הוא דאסור, אבל בחד מנא שפיר דמי, אפי׳ על ידי קפול והנחה, כיון שאינו יוצא מתוך הבית, וגם בבית אינו ממלא אלא כלי אחד, אע״פ שיש לו כלים רבים נזכר הוא, ולא אתי לאיתויי כלים דרך רשות הרבים.
בפרש״י בד״ה אטעייה כו׳ והאי דמקפל ונותן כו׳ דהא מעט מעט הוא [כופל ומטלטל] בו כו׳ עכ״ל צ״ע מאי קא מדמי דודאי בקיפול דהכא אפי׳ במנא חד איכא טרחא טפי מבא להציל משא״כ התם דליכא טרחא טפי בנופל ומטפטף בחד מנא מאם הציל בפעם אחת ואדרבה טפי איכא להתיר בטיף טיף כמ״ש התוס׳ לעיל בשם ר״ת בנסדקה ועושה טיף טיף מותר להביא אפי׳ לצרף ולקלוט דאינו בהול כ״כ כו׳ ע״ש ודו״ק:
ומנסים לפתור זאת ממה שאמר רבא: אטעיה [הטעה אותו] רב שיזבי לרב חסדא, ודרש רב חסדא (ר״⁠ ⁠״ח) בהלכה בענין שבירת חבית בראש הגג, והוסיף: ובלבד שלא יביא כלי שהוא מחזיק יותר משלש סעודות. וכיון שאמר רבא שטעות היא, שמע מינה [למד ממנה] שהלוקח בבת אחת כמות גדולה כבא להציל דמי, ושפיר דמי [הוא נחשב, ויפה הדבר, מותרנחשב]. אמר ליה [לו] רב נחמן בר יצחק לרבא: מאי טעותא [מה הטעות] בדברי רב חסדא, שמא באמת יש בכך איסור? אמר ליה [לו]: דקתני [ששנינו]: ובלבד שלא יביא כלי אחר ויקלוט, או כלי אחר ויצרף. משמע מדברים אלה: דווקא כלי אחר הוא שלא יביא, אבל בההוא מנא [באותו כלי]כמה דבעי [שרוצה] מציל, ולא נתנו חכמים שיעור לכלי.
The Gemara attempts to resolve the dilemma from that which Rava said: Rav Sheizvi misled Rav Ḥisda, and Rav Ḥisda taught (Rabbeinu Ḥananel) a halakha with regard to a barrel that breaks on a roof, and added: And it is permitted provided that one does not bring a vessel that holds more than three meals. Conclude from the fact that Rava said that Rav Ḥisda’s restriction of the amount that can be rescued to food sufficient for three meals is mistaken, that one who takes a large amount all at once is like one who comes to rescue, and he may well do so. Rav Naḥman bar Yitzḥak said to Rava: What is the error in Rav Ḥisda’s statement? Perhaps it is actually prohibited. He said to him, as it is taught: Provided that he does not bring another vessel and place it on the ground to catch the liquid, another vessel and attach the vessel next to the roof. Apparently it is another vessel that one may not bring, but in that same vessel, one may rescue as much as he wants, and the Sages did not establish a maximum size for the vessel.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יספר הנרר״י מלונילמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) וְעִיגּוּל שֶׁל דְּבֵילָה כּוּ׳.: חחֶשְׁבּוֹן מַאי עֲבִידְתֵּיהּ מֵהֶפְקֵירָא קָזָכוּ אָמַר רַב חִסְדָּא מִדַּת חֲסִידוּת שָׁנוּ כָּאן אָמַר רָבָא חֲסִידֵי אַגְרָא דְשַׁבְּתָא שָׁקְלִי אֶלָּא אָמַר רָבָא הָכָא בִּירֵא שָׁמַיִם עָסְקִינַן טוְלָא נִיחָא לֵיהּ דְּלִיתְהֲנֵי מֵאֲחֵרִים וּבְחִנָּם נָמֵי לָא נִיחָא לֵיהּ דְּלִיטְרַח וְהָכִי קָאָמַר וְאִם הָיוּ פִּיקְחִין דְּיָדְעִי דכה״גדִּכְהַאי גַּוְונָא לָאו שְׂכַר שַׁבָּת הוּא עוֹשִׂין עִמּוֹ חֶשְׁבּוֹן לְאַחַר הַשַּׁבָּת.:

And we learned in the mishna that one is permitted to rescue a round cake of dried figs from a fire, and one may even say to others: Come and rescue for yourselves. And if the people who rescue with him are clever, they make a calculation with him after Shabbat. The Gemara is surprised at this: What is the mention of a calculation doing here? Aren’t they acquiring food from ownerless property? What calculation is necessary here? Whatever they rescue is theirs, and they do not need to return it to the original owner. Rav Ḥisda said: They taught an attribute of piety here. These are pious people. They want to return the objects to their owner even though they are not legally obligated to do so, and they were permitted to receive payment for their efforts. Rava said: And do pious people take payment for work they do on Shabbat? Rather, Rava said: Here, we are dealing with one who is Heaven-fearing but not completely pious. And it is uncomfortable for him to benefit from the property of others, and it is also uncomfortable for him to exert himself for free. And this is what the mishna is saying: And if they are clever and know that in a situation of this kind it is not technically payment for Shabbat labor, and it is permitted because they are only receiving a small portion of the value of the objects that they rescued, they may make a calculation with him after Shabbat.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יספר הנרר״י מלונילמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מהפקירא וכו׳ – דהא הצילו לכם קאמר להו לצרכיהם ואם פקחים הם יעכבו הכל הוה ליה למיתני.
מדת חסידות – שמחזירין לו.
חסידי אגרא דשבתא שקלי – בתמיה אם חסידים הם יש להם לוותר משלהם בכל דבר שיש בו נדנוד עבירה ואע״ג דלאו שכר שבת גמור הוא שהרי לא התנה ומהפקירא קא זכו מיהו חסיד לא מיקרי אא״כ מוותר משלו.
הכא בירא שמים עסקינן – המציל הזה ירא שמים הוא ולא חסיד לוותר משלו.
דלא ניחא ליה דליתהני מאחריני – בזכייה דהפקירא דידע דלא מרצונו הפקירו.
ובחנם נמי לא ניחא ליה דליטרח – דלאו חסיד הוא ולמחול על שלו.
והכי קאמר כו׳ – כלומר דהאי אם היו פקחין דמתני׳ לאו פקחין בדין קאמר ליטול את הראוי להם דאם כן יעכבו הכל הוה ליה למתני אלא לאו הכי קאמר הני יראי שמים אם פקחין הן בהלכות שבת דידעי דכה״ג לאו שכר שבת הוא דמעיקרא לאו אדעתא דשכר פעולה נחית עושין עמו חשבון והכי קאמר אדרב חסדא נמי קאי אלא לא שבקיניה לרב חסדא לסיימיה למילתיה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

עושין עמו חשבון מאי עבידתיה מהפקירא קא זכי. דהא הצילו לכם קאמר להו לצרכם, ואם פקחים היו יעכבו הכל בידם. ומתרץ בגמ׳ מדת חסידות שנו כאן, שמחזירין לו. וקדשי חסידי אגרא דשבתא מי שקלי. חסידים יש להם לוותר משלהם בכל דבר נדנוד עבירה, ואע״ג דלאו שכר שבת גמור הוא, דהא לא אתנו עמו דמהפקירא קא זכו, מיהו חסיד לא מיקרי אלא אם כן מוותר משלו.
ומתרץ הכא בירא שמים עסקינן. המציל היה ירא שמים ולא רצה לוותר משלו.
ולא ניחא ליה לאתהנויי מאחריני. בזכיה והפקירא שידע שלא ברצנו הפקירו.
ובחנם נמי לא ניחא [ליה] דליטרח. דלאו חסיד הוא למחול את שלו.
והכי קאמר. כלומר האי אם היו פקחים דקתני במתני׳, לאו פקחים בדין קאמר ליטול את שראוי להם, שאם כן את הכל היה להם למיתני, אלא הכי קאמר, הני יראי שמים אם פקחין הם בהלכות שבת. דידעי דבכי האי גונא לאו שכר שבת הוא. דמעיקרא לאו אדעתא דאגרא פועלים נחית, עושין עמו חשבון.
מתני׳ ו. ולשם מה הוא מוציא וכו׳. למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה.
בד״ה מהפקירא כו׳ ליה למיתני הס״ד:
ג ועוד שנינו במשנה שיכול להציל מן הדליקה עיגול של דבילה, ואומר לאחרים שיבואו ויצילו להם, ואם רצו עושים עמו חשבון אחר השבת. ותוהים: חשבון מאי עבידתיה [מה מעשיו] כאן? והלא מהפקירא קזכו [מן ההפקר הם זוכים], כלומר, לשם מה צריכים אותם אנשים לעשות חשבון, ומה חשבון יש בדבר? הלא זכו אותם אנשים מן ההפקר, וכל מה שהצילו — הצילו לעצמם, ואינם צריכים להחזיר לבעלים! אמר רב חסדא: מדת חסידות שנו כאן. ואותם חסידים רוצים להחזיר את החפצים לבעליהם, אף שאינם חייבים לעשות כן מן הדין, ולהם התירו לקבל שכר טרחתם. על כך אמר רבא: חסידי אגרא דשבתא שקלי [וכי חסידים נוטלים שכר בעד עבודה בשבת]?! אלא אמר רבא: הכא [כאן] בירא שמים שאינו חסיד גמור עסקינן [עוסקים אנו], ולא ניחא ליה דליתהני [ואין זה נוח לו להנות] מאחרים, ובחנם נמי [גם כן] לא ניחא ליה דליטרח [נוח לו לטרוח]. והכי קאמר [וכך אמר]: ואם היו פיקחין, דידעי דכהאי גוונא לאו הם יודעים שבכגון זה לא] שכר שבת הוא, ומעיקר הדין מותר לקחת שכר כזה, שהרי אינם מקבלים אלא מקצת מערך הדברים שהם נותנים בחינם, עושין עמו חשבון לאחר השבת.
And we learned in the mishna that one is permitted to rescue a round cake of dried figs from a fire, and one may even say to others: Come and rescue for yourselves. And if the people who rescue with him are clever, they make a calculation with him after Shabbat. The Gemara is surprised at this: What is the mention of a calculation doing here? Aren’t they acquiring food from ownerless property? What calculation is necessary here? Whatever they rescue is theirs, and they do not need to return it to the original owner. Rav Ḥisda said: They taught an attribute of piety here. These are pious people. They want to return the objects to their owner even though they are not legally obligated to do so, and they were permitted to receive payment for their efforts. Rava said: And do pious people take payment for work they do on Shabbat? Rather, Rava said: Here, we are dealing with one who is Heaven-fearing but not completely pious. And it is uncomfortable for him to benefit from the property of others, and it is also uncomfortable for him to exert himself for free. And this is what the mishna is saying: And if they are clever and know that in a situation of this kind it is not technically payment for Shabbat labor, and it is permitted because they are only receiving a small portion of the value of the objects that they rescued, they may make a calculation with him after Shabbat.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יספר הנרר״י מלונילמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) וּלְהֵיכָן מַצִּילִין כּוּ׳.: מ״שמַאי שְׁנָא הָכָא דְּקָתָנֵי לָכֶם ומ״שוּמַאי שְׁנָא הָכָא דְּקָתָנֵי עִמִּי אָמְרִי גַּבֵּי מְזוֹנוֹת קָתָנֵי לָכֶם מִשּׁוּם דְּלָא קָא חזו אֶלָּא מְזוֹן ג׳שָׁלֹשׁ סְעוּדוֹת אֲבָל גַּבֵּי לְבוּשִׁים קָתָנֵי עִמִּי מִשּׁוּם דְּקָחֲזֵי לֵיהּ לְכוּלֵּי יוֹמָא.:

We learned in the mishna that one may say to others: Come and rescue for yourselves. We also learned: And to where may one rescue the food? According to the first tanna, one may rescue to a courtyard in which an eiruv was established. According to ben Beteira, one may rescue even to a courtyard in which an eiruv was not established. The Gemara asks: What is different here, with regard to rescuing food, that it is taught that one may say to others: Come and rescue for yourselves, and what is different here, with regard to rescuing clothing, that it is taught that one may say to others: Come and rescue with me? The Gemara answers: With regard to food, it taught: For yourselves, because only food for three meals is suited for him, and only others can benefit from the rest. However, with regard to the garments, it is taught: With me, because it is suited for him to continue rescuing garments all day, since he is permitted to wear other clothes.
רי״ףספר הנרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ד שנינו במשנה שאומר לאחרים: בואו והצילו לכם. ועוד שנינו: ולהיכן מצילין? לדעת התנא קמא — לחצר המעורבת, ולדעת בן בתירה אף לחצר שאינה מעורבת. ושואלים: מאי שנא הכא [מה שונה כאן] לענין הצלת מזון דקתני [ששנינו בתחילת המשנה] שאומר לאחרים ״בואו והצילו לכם״, ומאי שנא הכא [ומה שונה כאן] לענין הצלת בגדים דקתני [ששנינו בסוף המשנה] שאומר לאחרים ״בואו והצילו עמי״? ומשיבים: גבי [אצל] ענין מזונות קתני [שנינו] בלשון ״לכם״, משום דלא קא חזו [שאינו ראוי] לו אלא מזון שלש סעודות, ומכל השאר יכולים רק אחרים ליהנות. אבל גבי [אצל] ענין לבושים קתני [שנה] לשון ״עמי״, משום דקחזי ליה לכולי יומא [שראוי לו לכל היום], שהרי מותר לו ללבוש בגדים אחרים.
We learned in the mishna that one may say to others: Come and rescue for yourselves. We also learned: And to where may one rescue the food? According to the first tanna, one may rescue to a courtyard in which an eiruv was established. According to ben Beteira, one may rescue even to a courtyard in which an eiruv was not established. The Gemara asks: What is different here, with regard to rescuing food, that it is taught that one may say to others: Come and rescue for yourselves, and what is different here, with regard to rescuing clothing, that it is taught that one may say to others: Come and rescue with me? The Gemara answers: With regard to food, it taught: For yourselves, because only food for three meals is suited for him, and only others can benefit from the rest. However, with regard to the garments, it is taught: With me, because it is suited for him to continue rescuing garments all day, since he is permitted to wear other clothes.
רי״ףספר הנרפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן לוֹבֵשׁ מוֹצִיא וּפוֹשֵׁט וְחוֹזֵר וְלוֹבֵשׁ וּמוֹצִיא וּפוֹשֵׁט וַאֲפִילּוּ כׇּל הַיּוֹם כּוּלּוֹ דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר שְׁמֹנָה עָשָׂר כֵּלִים וְאֵלּוּ הֵם שְׁמֹנָה עָשָׂר כֵּלִים מִקְטוֹרֶן אוּנְקְלֵי וּפוּנְדָּא קַלְבּוֹס שֶׁל פִּשְׁתָּן וְחָלוּק ואפיליות וּמַעְפּוֹרֶת וּשְׁנֵי סַפְרֵקִין וּשְׁנֵי מִנְעָלִים וּשְׁנֵי אַנְפִּילָאוֹת וב׳וּשְׁנֵי פַּרְגֹּד וַחֲגוֹר שֶׁבְּמׇתְנָיו וְכוֹבַע שֶׁבְּרֹאשׁוֹ וְסוּדָר שֶׁבְּצַוָּארוֹ.:

The Sages taught in a baraita: If one wants to rescue objects from a fire and there are many garments there, he may wear them, and take them out to a safe place, and remove them there, and return to the fire, and wear other clothes, and take them out and remove them. And he may even do so all day long; this is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yosei says: One may wear only eighteen garments, and these are the eighteen garments: A cloak [miktoren], a cape [unkali], a broad garment worn on one’s shoulders, and a large hollow belt worn over the clothes, a wide linen garment [kalbus], and a robe worn against the skin, a robe wrapped above, and a kerchief on one’s head, and two straps, i.e., belts, and two shoes, and two socks [anpilaot], and two tall boots [pargod], and a belt around one’s loins over the robe, and a hat on one’s head, and a scarf around one’s neck.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנררשב״אבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך חלוק
חלוקא(שבת צב.) בין אפונדתו לחלוקו ובשפת חלוקו (שבת קכ.) קנבוס של פשתן וחלוק פי׳ המלבוש העליון ובלעז פלודי״לו. (שבת קלג) ואין עושין לה חלוק בתחילה פ׳ ראש הבגד שמשימין בראש המילה (כלים פכ״ח) חלוק של יוצאת החוץ פי׳ חלוק יפה הלובשת אותו כשיוצאה בשוק ולא בבית. (בריש מגילת איכה בהייתי שחוק) מכניסין את הגמל לטייטרון שלהן והחלוקין שלו עליו והן אומרין אלו לאלו על מה זה מתאבל וכו׳:
ערך מקטור
מקטורב(עבודה זרה נח:) אתא לקמיה דרב יוחנן אמר ליה אדמקטורך עלך זיל הדר (שבת קכ.) ואלו הן י״ח כלים מקטורין ואונקלי פירוש כמו מעיל ובלשון ישמעאל בר״נוס שיש לו בית ראש ועוטף בו הלובשו ויש בו לולאות וקרסים שמחברין והוא כמו מלבוש:
ערך פרגד
פרגדג(יבמות קב) ותק נמי (שקלים פי״ג) אין התורם נכנס לא בפרגוד חפות ולא במנעל ולא בסנדל (שבת קכ.) ב׳ מנעלים וב׳ אנפליאות וב׳ פרגודין (כלים פכ״ח) המעפורת והפרגוד טמאין כל שהן (בראשית רבה פ״ד) כתנת הפסים זה פרגוד ות״י פרגוד מצויר (א״ב פי׳ בל״ר מין מלבוש):
א. [העמד, קלייד.]
ב. [אובערקלייד.]
ג. [געווירקטעם קלייד.]
1מקטורן – מנטי״ל.
אונקלי – לבוש רחב כעין שריניש״א ובלשון ערבי מחשיא״ה.
פונדא – אזור חלול מעל למדיו.
קלבוס – נביי״ש.
חלוק – קמי״שא על בשרו.
ואפליון – סדין להתעטף בו כולו.
מעפורת – לעטף ראשו.
ושני ספרקין – פיישול״ש.
אנפילייאות – קלצנו״ש של צמר.
פרגוד – גניליי״ש ובלשון אשכנז קני הוז״ן.
חגור – על חלוקו מבפנים.
וסודר שבצוארו – ותלויין ראשיו לפניו לקנח בו פיו ועיניו.
1. בדפוס וילנא מופיע כאן ד״ה ״לחצר המעורבת״. במהדורתנו הוא מופיע לעיל בעמוד זה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לובש ומוציא ופושט וחוזר ולובש ומוציא. והא דלא שרינן הכי באוכלין ומשקין, משום דהתם כיון שבידו הוא מוציא, מתוך שהוא בהול על ממונו אי שרית ליה אתי לכבויי, אבל הכא כיון שאין אתה מתירו אלא דרך לבישה, רמי אנפשיה ומידכר.
אמר המאירי המשנה השלישית וענינה להתחיל בה בביאור ענין החלק השלישי והוא שאמר פורסין עור של גדי על גבי שדה תיבה ומגדל כדי שלא יאחוז בהם האור מפני שעור הגדי אינו נשרף אלא שמתחרך ומתכווץ ונמצא מגין על התיבה וכן הדין בכל שאר הענינים המגינים או המעכבים את הדליקה עד שאפשר שיבאו עממים בתוך כך ויכבו וכן עושה מחיצה בין הדליקה למקום שבגדיו לשם בכל הכלים בין מלאים בין רקים כדי שלא תעבור הדליקה ר׳ יוסי אוסר בכלי חרס חדשים מלאים מפני שאין יכולים לקבל את האור והם מתבקעים ומכבים את האור ואין הלכה כמותו אלא אף בכלי חרש חדשים מלאים ואע״פ שהדבר מצוי להם להתבקע כל גורם לכבוי במקום דליקה מותר ומעתה מותר אף בכל כלים שדרכם להשתבר וכן כתבו קצת מפרשים שאם לא היו לו כלים המגינים מכל וכל כגון של מתכת מותר להגין בכלי עץ הקשים אע״פ שאיפשר שהאור שולט בהם לכונה לעכב האש מעט שלא יעבור במהירות ושמא בין כך ובין כך יבאו גוים ויצילו מאליהם ואע״פ שגורם להבעיר אף גורם להבערה במקום פסידא התירו:
זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:
בד״ה פרגוד כו׳ מבפנים הס״ד:
בד״ה וסודר כו׳ ראשיו בפניו כו׳ כצ״ל:
גמ׳ מקטורן אונקלי ופונדא. עי׳ לעיל דף נט ע״ב תוס׳ ד״ה תרי המייני:
שם ושני ספרקין. נזכר במתני׳ פרק כ״ט משנה ב דכלים:
תנו רבנן [שנו חכמים] בברייתא: הרוצה להציל מן הדליקה ומונחה במקומה הרבה בגדים, הריהו לובש מהם ומוציא אותם למקום בטוח, ופושט אותם שם, וחוזר למקום הדליקה ולובש מהם שוב ומוציא ופושט, ואפילו כל היום כולו, אלו דברי ר׳ מאיר. ר׳ יוסי אומר: שמנה עשר כלים בלבד, ואלו הם שמנה עשר הכלים: מקטורן (מעיל), אונקלי (כעין כיסוי רחב על הכתפיים), ופונדא (אזור גדול חלול על הבגדים), קלבוס (בגד רחב) של פשתן, וחלוק הצמוד לבשרו, ואפיליות שמתעטפים בהן מלמעלה, ומעפורת על הראש, ושני ספרקין (רצועות, חגורות קטנות), ושני מנעלים, ושני אנפילאות (גרביים) ושני פרגד (כעין מגפים גבוהים) וחגור שבמתניו שעל החלוק, וכובע שבראשו, וסודר שבצוארו.
The Sages taught in a baraita: If one wants to rescue objects from a fire and there are many garments there, he may wear them, and take them out to a safe place, and remove them there, and return to the fire, and wear other clothes, and take them out and remove them. And he may even do so all day long; this is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yosei says: One may wear only eighteen garments, and these are the eighteen garments: A cloak [miktoren], a cape [unkali], a broad garment worn on one’s shoulders, and a large hollow belt worn over the clothes, a wide linen garment [kalbus], and a robe worn against the skin, a robe wrapped above, and a kerchief on one’s head, and two straps, i.e., belts, and two shoes, and two socks [anpilaot], and two tall boots [pargod], and a belt around one’s loins over the robe, and a hat on one’s head, and a scarf around one’s neck.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנררשב״אבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) מתני׳מַתְנִיתִין: ר׳רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן נַנָּס אוֹמֵר יפּוֹרְסִין עוֹר שֶׁל גְּדִי עַל גַּבֵּי שִׁידָּה תֵּיבָה וּמִגְדָּל שֶׁאָחַז בָּהֶן אֶת הָאוּר מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְחָרֵךְ כוְעוֹשִׂין מְחִיצָה בְּכׇל הַכֵּלִים בֵּין מְלֵאִין בֵּין רֵיקָנִים בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא תַּעֲבוֹר הַדְּלֵיקָה רַבִּי יוֹסֵי אוֹסֵר בִּכְלֵי חֶרֶס חֲדָשִׁים מְלֵאִין מַיִם לְפִי שֶׁאֵין יְכוֹלִין לְקַבֵּל אֶת הָאוּר וְהֵן מִתְבַּקְּעִין וּמְכַבִּין אֶת הַדְּלֵיקָה.:

MISHNA: Rabbi Shimon ben Nannas says: One may spread out a moist goat’s hide over a box, a chest, or a closet that caught fire, because the fire singes and does not burn it. The fire does not burn the wet goat’s hide but merely singes it, and by doing so the wooden vessels are preserved. And one may establish a barrier against the fire with all vessels, both full and empty, so that the fire will not pass. Rabbi Yosei prohibits using new earthenware vessels full of water, because they cannot withstand the heat of the fire and they will burst and extinguish the fire, and it is prohibited to cause the fire to be extinguished on Shabbat even indirectly.
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנרר״י מלונילגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך שדה
שדהא(שבת קכ.) על גבי שידה תיבה ומגדל פי׳ דומה לתיבה כדכתיב שידא ושידות ואע״ג דבגיטין לאו כי האי גוונא דגרסינן (גיטין סח.) שידא ושידות הכא תרגומו שידא ושידתין קיי״ל אין מקרא יוצא מידי פשוטו (מקואות פרק ז) השידה והתיבה שבים פי׳ אם יש בים כלים כדי לרחצן ונתמלאו מים:
ערך סייח
סייחב(שבת קכ) ומדדין עגלים וסייחים (בבא בתרא עח:) מכר החמור מכר את הסייח (גמ׳) אמאי קרו ליה סייח שמהלך אחר סיחה נאה (עבודה זרה יד:) אין מוכרין להן בהמה גסה עגלים וסייחין (ראש השנה ג) הוא סיחון הוא ערד סיחון שדומה לסייח שבמדבר פירוש שהוא קל ברגליו וסייח הוא ערוד ופירושו במקומו:
א. [קאסטן.]
ב. [מויל עזעל.]
מתני׳ עור של גדי – לח.
מפני שהוא מחרך – מן האור ובלעז רטריי״ט ואינו נשרף ומתוך כך הוא מגין על התיבה.
בין מלאים – מים.
שאינן יכולין לקבל כח האור – מפני שחדשים הם.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מתני׳ ז. ר׳ שמעון בן ננס אומר פורסין וכו׳ מפני שהוא מחרך. ואינו נשרף, ואין הדליקה יכולה להתפשט בתבה, והוא כבה מאיליו.
ועושין מחיצה וכו׳. ר׳ שמעון בן ננס קתני לה והכי קאמר, לא תימא בעור גדי שהוא חוצץ לפני האור, אבל אם יתן עליו כלי של מים מצד הראש השני שלא יוסיף עוד, אסור, דגורם לכבוי הוא, אלא אפי׳ בכלי שלמים יכול לעשות, [ו]⁠אם ישבר [ישבר], דסבירא ליה גורם לכבוי מותר משום הפסד ממונו.
ור׳ יוסי אוסר בכלי חרש. הרגילים להשתבר מחמת האור, דסבירא ליה גורם לכבוי אסור לעשות בשבת אבל מערב שבת. ודוקא זה שיש חציצה בין האש והמים דהיינו הכלי חדש, אבל אם [לא] יהיה שם חציצה, כגון שישים מערב שבת כלי מלא מים תחת הנר, כדי שיכבו הניצוצות שנופלים מן הפתילה, אסור לדברי הכל, מפני שמקרב את כיבויו, כדתניא בברייתא נותנין כלי תחת הנר לקבל ניצוצות בשבת, ואין צריך לומר בערב שבת, ולא יתן מים לתוכו מפני שהוא מכבה [מערב שבת], ואין צריך לומר בשבת .
מתני׳ עור של גדי. עיין לעיל דף מט ע״א תוס׳ ד״ה טומנין:
ה משנה ר׳ שמעון בן ננס אומר: פורסין עור של גדי שהוא לח על גבי שידה תיבה ומגדל (ארון) שאחז בהן את האור (אש) מפני שהוא מחרך, שהאש אינה שורפת את עור הגדי הלח אלא רק חורכת אותו, ועל ידי כך יישמרו כלי העץ. ועושין מחיצה לשריפה בכל הכלים, בין מלאין בין ריקנים, בשביל שלא תעבור הדליקה. ר׳ יוסי אוסר בכלי חרס חדשים מלאין מים, לפי שאין יכולין לקבל את האור (לסבול את חום האש) והן מתבקעין ומכבין את הדליקה ואסור אף לגרום לכיבוי ביום השבת.
MISHNA: Rabbi Shimon ben Nannas says: One may spread out a moist goat’s hide over a box, a chest, or a closet that caught fire, because the fire singes and does not burn it. The fire does not burn the wet goat’s hide but merely singes it, and by doing so the wooden vessels are preserved. And one may establish a barrier against the fire with all vessels, both full and empty, so that the fire will not pass. Rabbi Yosei prohibits using new earthenware vessels full of water, because they cannot withstand the heat of the fire and they will burst and extinguish the fire, and it is prohibited to cause the fire to be extinguished on Shabbat even indirectly.
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנרר״י מלונילגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) גמ׳גְּמָרָא: אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב טַלִּית שֶׁאָחַז בָּהּ הָאוּר מִצַּד אֶחָד נוֹתְנִין עָלֶיהָ מַיִם מִצַּד אַחֵר וְאִם כָּבְתָה כָּבְתָה מֵיתִיבִי לטַלִּית שֶׁאָחַז בָּהּ הָאוּר מִצַּד אֶחָד פּוֹשְׁטָהּ וּמִתְכַּסֶּה בָּהּ וְאִם כָּבְתָה כָּבְתָה וְכֵן סֵפֶר תּוֹרָה שֶׁאָחַז בּוֹ הָאוּר פּוֹשְׁטוֹ וְקוֹרֵא בּוֹ וְאִם כָּבָה כָּבָה

GEMARA: Rav Yehuda said that Rav said: If a garment caught fire on one side, one may place water on its other side, and if as a result the fire is extinguished, it is extinguished. The Gemara raises an objection based on the following Tosefta: If a garment caught fire on one side, one may stretch it out and cover himself with it, and if the fire is extinguished, it is extinguished. And so too, if a Torah scroll caught fire, one may open it and read it, and if the fire is extinguished, it is extinguished. Apparently, it is prohibited to actually pour water, but one may perform a permitted act that will incidentally extinguish.
עין משפט נר מצוהרי״ףראב״ןתוספותספר הנרההשלמהרמב״ןרשב״אבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

סימן שסב
וכלי שאחז בו האור מצד אחד מותר ליתן עליו מים מצד אחר. דאמר רב יהודה טלית שאחז בה האור מצד אחד נותן עליה מים מצד אחר ואם כבתה כבתה. וזהו גרם כיבוי ומותר. ואוקמי׳ לרב יהודה כרבנן דאמ׳ עושין מחיצה בכל הכלים בין חדשים בין ישנים מלאים וריקניםא, דגרם כיבוי מותר. וכן הלכה.
א. עי׳ בפי׳ ר״ח שכתב: ואתינן לאוקומיה לרב יהודה כר׳ שמעון בן ננס ולא קם, דר״ש בן ננס לא קאמר אלא מפני שהוא מחרך הא גרמא בידים לא קאמר, אלא קם רב יהודה כרבנן דתנן עושין מחיצה בכל הכלים וכו׳ והלכה כרבנן וכרב יהודה. היינו שסובר ר״ח שהבבא עושין מחיצה וכו׳ אינה מדברי ר״ש ב״נ אלא רבנן קאמרי לה. [וגורס ר״ח עושין, מלתא בפני עצמה, לא כגירסתנו ועושין. וכ״ה במשניות ד״נ וכ״ה בירושלמי כמש״כ בדק״ס. והר״ב דק״ס הרחיק גירסא זו משום ׳דכולה ר״ש בן ננס היא כמ״ש בחי׳ הר״ן וכו׳. אבל לשיטת ר״ח גירסא דוקנית היא]. וזה פשר דברי רבינו ׳ואוקמי׳ לרב יהודה כרבנן׳. ואילו שא״ר (הרשב״א והריטב״א והר״ן) פירשו דמסקנת הגמ׳ דרב יהודה קאי כר״ש בן ננס, שפירשו דעושין מחיצה מדברי ר״ש ב״נ הן. וכ״ה באוצה״ג עמ׳ 112. [ולפר״ח קשה לשון הגמרא ׳אימר דאמר רשב״נ וכו׳ גרם כיבוי מי אמר אין מדקתני סיפא וכו׳⁠ ⁠׳ דמשמע דלמסקנא רשב״נ הוא דשרי גרם כיבוי. ואולי גריס ר״ח אלא מדקתני סיפא].
נותן מים מצד זה – פירש רשב״ם לאו דוקא על הטלית דהא קי״ל בפ׳ דם חטאת (זבחים צד:) דבבגד שרייתו זהו כיבוסו ולעיל בסוף פרק שמנה שרצים (שבת קיא.) פירשתי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר רב יהודה טלית שאחז בה האור מצד אחד נותנין עליו מים מצד אחר ואם כבתה כבתה. מיתיבי טלית שאחז בה האור פושטה ומתכסה בה. ואסיקנא הוא דאמר כת״ק דשרי גורם לכבוי. וכיון דהלכתא כת״ק הלכתא כרב יהודה. ובכאן מוחלפת השיטה [של] הרב אלפסי שכתב אמר רב יהודה טלית שאחז בה האור פושטה ומתכסה בה. גם בירושלמי, מוחלפת שיטה זו דגרסינן התם טלית שאחז בה האור מצד אחד, נותן עליו מים מצד אחר, משני צדדין פושטה ומתכסה בה, אתיא כר׳ יוסי דאמר גורם לכבוי אסור. פירוש אליבא דר׳ יוסי משני צדדין אין נותן עליו מים כר׳ יוסי, אבל מצד אחד נותן עליו אפילו לר׳ יוסי. והוי יודע דאפילו מאן דאסר גורם לכבוי לא אסר ליה מדאורייתא, דהא כתיב לא תעשה כל מלאכה עשייה אסור גרמא מותר, אלא מדרבנן דאי שרית ליה גרמא אתי למעבד בידים. ואע״ג דר׳ יוסי סבירא ליה כר׳ שמעון דאמר מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה כדאסיקנא בפרק במה מדליקין ואי עביד נמי כבוי בידים ליכא איסורא אלא מדרבנן דמלאכה שאינה צריכה לגופה [היא], אפילו הכי גזרינן גרמא אטו בידים, אפילו בדליקה דאיכא הפסד ממון, משום דסבר מה לי גרמא מה לי בידים. ואפילו למאן דאמר, דבר שאין מתכוין אסור מן התורה גרמא שרי, דאילו דבר שאין מתכוין בשעה שנעשית המלאכה עושה אותה בידים, אבל הכא בשעה שנעשה הכבוי בכלים מלאים (בידים) [מים] אינה נעשה בידים. וכן הא דתניא הרי שהיה שם כתוב על בשרו הרי זה לא ירחץ ולא יסוך ולא (יעבור) [יעמוד] במקום הטנופת, נזדמנה לו טבילה של מצוה כורך עליה גמי ויורד וטובל ר׳ יוסי אומר לעולם יורד וטובל כדרכו ובלבד שלא ישפשף, הכא נמי כ״ז שלא ישפשף גרמא הוא ולא בידים, ובין רבנן ובין ר״י ס״ל הכא גרמא שרי, ובטבילה בזמנה מצוה קא מיפלגי, ותרוייהו סבירא להו אסור לעמוד בפני השם ערום. ואי איכא גמי דכולי עלמא דהוי חציצה. ואם כרך עליו גמי דלא מהדק לא הוי חציצה. ולא סגי במנח ידיה עלויה [דזימנין] דמשתלי ושקיל ליה. ומיירי נמי בדיו לח דלא הוי חציצה דתנן הדיו והדבש והחלב יבשין חוצצין לחין אינן חוצצין. אלא פלוגתייהו בדליכא גמי אי משהינן לטבילה עד שיהא לו גמי, דרבנן סברי טבילה בזמנה לאו [מצוה] ומהדרינן [אגמי] ור׳ יוסי סבר טבילה בזמנה מצוה ולא מהדרינן אגמי אלא מנח ידיה עלויה ולא חיישינן דילמא משתלי (ומהדרין) [ומשהין] לטבילה עד שיהא לו גמי. ומאן דאמר טבילה בזמנה מצוה בעל קרי טובל אפילו לאחר תפלת המנחה. ואפילו לרב דאמר תפלת נעילה פוטרת של ערבית, ואינו צריך לטבול ביום משום נעילה, טובל משום טבילה בזמנה. ומאן דאמר טבילה בזמנה לאו מצוה נהי דעד המנחה צריך לטבול משום (טבילה) [תפלה], אבל לאחר המנחה אינו צריך לטבול דהא טבילה בזמנה לאו מצוה, ואי משום נעילה סבירא לן כרב דאמר תפלת נעילה פוטרת של ערבית ויכול לטבול בלילה ולהתפלל תפלת נעילה.
הא דאמר רב יהודה טלית שאחז בה את האור מצד א׳ נותן עליהן מים מצד אחר – לא כתבה רבינו ז״ל בהלכות,⁠א ואף על גב דאתיא כת״ק דשרי כל גרם כיבוי, דהלכתא כוותי׳, ולא ידעתי מאיזה טעם. ושמא הוא סובר לדמותה למאי דאמרי׳ בשלהי פרק כירהב ולא יתן לתוכה מים מפני שהוא מכבה, ואמר רב אשי עלה אפילו תימא רבנן שאני הכא מפני שמקרב את כיבויו. ופי׳ דלא דמי כלי מלא מים אף על פי שיש לחוש לשמא יבקע, לנותן מים ממש שהוא מקרב גוף הכיבוי להדיא ואסור לד״ה. ורב יהודה דשרי הכא סבר ההיא מתני׳ ר׳ יוסי הוא ובשבת1 ובריי׳ לא שמיע ליה, א״נ אית לי׳ טעמא אחרינא. ומיהו אנן אתירוצא דרב אשי סמכינן ואתיא דלא כר״י.⁠ג ומצאתי לסברא זו רגלים בירושלמיד דגרסי׳ עלה דההיא ר׳ שמואל בשם ר׳ זעירא דר׳ יוסי היא, א״ר יוסא הוינן סברין מימר מה פליגין ר׳ יוסי ורבנן בשעשה לה מחיצה של כלים אבל אם עשה לה מחיצה של מים [לא, מן דאמר שמואל בשם ר׳ זעירא דר׳ יוסי הוא הדא אמרה אפלו עשה לה מחיצה של מים] היא המחלוקת עכ״ל זו הגמ׳. וכאן בפרק זהה שנו כן על מימרא זו דטלית שאחז בה האור, ולמדנו ממנו דר״י דשרי מחיצה של מים ס״ל מתני׳ דהתם ר׳ יוסי היא, ורב אשי דמוקי לה כד״ה מחלק לה בין מחיצה של מים למחיצת כלים אע״פ שדרכן להשתבר, וטעם נכון יש בדבר. ואעפ״כ יותר נכון לפרשו דהתם ודאי מכבה והכא כמחיצת כלים דמי דאפשר דלא מכבה כדקאמר ואם כבתה כבתה,⁠ז אבל סוגי׳ שבירושלמי כולה מעידה על דברי רבינו הגדול ז״ל.
א. הרי״ף בסוגיין.
ב. מז, ב.
ג. ועי׳ רשב״א ור״ן שהביאו דברי רבנו ושכ״כ הראב״ד, ולמסקנא דרב אשי יש לחלק בין גורם לכיבוי למקרב כיבויו ונדחו דברי רב יהודה. וברשב״א תמה דא״כ ה״ל הכא לאקשויי נמי אימר דשמעת ליה לר״ש בן ננס גורם כבוי מקרב כיבויו מי אמר עיי״ש, ורבנו ס״ל דכיון דע״כ הירוש׳ פליג ואין מחלק בזה, אפשר דגם הסוגיות חלוקות בבבלי. [ועי׳ קרבן נתנאל אות ש], ועי׳ אבני נזר סי׳ רל.
ד. במכילתין פ״ג ה״ח.
ה. בפרקין ה״ו.
ו. בר״ן הסביר דכיון דלא אשכחן בגמ׳ דילן מאן דפליג עליה דרב יהודה בהדיא מנקט כוותיה טפי עדיף ולומר שאף כיוצ״ב אינו אלא גורם ולא מקרב וכך היא הסכמת הרמב״ן ע״ש. ובחז״א סי׳ לח סק״ה כתב שכן מוכרע מלקמן קכ, ב דטעמא דר״י משום אדם בהול על ממונו ואי ר״י מפרש טעמיה דר״י דגרמא אסור תקשה דר״י אדר״י [וכוונתו דסוגיין דגמ׳ כרב אשי, מיהו לירושלמי א״צ לומר דס״ל לר״י הטעם דאדם בהול עי׳ חת״ס סוף פרק כירה].
ז. מרבנו נראה [וכ״ה ברשב״א] עיקר החילוק דהכא בטלית שאחז בו האור דשרינן גרם כיבוי דוקא דהוי ספק דאפשר דלא מכבה, משא״כ בניצוצות הוי ודאי שיכבה [ובתו׳ שם משמע לכאורה דבשבת הוי מה״ת], ומלשון הרמב״ם פי״ב מה״ש ה״ד וטור סי׳ שלד כתבו דבכלים חדשים מלאים מים שודאי יתבקעו וכו׳, וצ״ל דאע״פ שבודאי מתבקעים מ״מ אין ודאי מכבין, ועי׳ שלטה״ג.
1. הגהת הגרא״ז: עין שם בגמ׳.
הא דא״ר יהודה טלית שאחז בה האור מצד אחד נותנין עליה מים מצד אחר. השמיטה הרב אלפסי ז״ל, והביא ברייתא דקתני טלית שאחז בה האור פושטה ומתכסה בה, לומר שאין הלכה כרב יהודה. ואע״פ שאמרו דרב יהודה דאמר כרבי שמעון בן ננס, וקיימא לן כר׳ שמעון בן ננס. יש לומר שהרב ז״ל סבור דרב יהודה הוא דסבירא ליה דר״ש בן ננס פליג אפילו בהא אע״ג דמקרב את כבויו. והא דתנן בפרק כירה (שבת מז:) נותנין כלי תחת הנר לקבל ניצוצות ובלבד שלא יתן לתוכו מים, ר׳ יוסי היא ולא רבנן וכדקא סלקא דעתך התם למימר, אבל אנן דסבירא לן כאוקימתא דרב אשי דאוקמה לההיא אפילו לרבנן ואומר דמקרב את הכבוי הוא ואפילו לרבנן אסור וכדדייקא בברייתא כדאיתא התם, שמעינן נמי דעד כאן לא שרי ר״ש בן ננס הכא אלא במחיצת כלים דאפשר דלא מתבקעי, אבל במחיצה של מים לא שרי, ובהא לא פליגי.
וכן תירצו הראב״ד והרמב״ן ז״ל להעמיד דברי הרב אלפסי ז״ל. אבל אינו מיושב בעיני כל הצורך, דאם איתא, הוי ליה הכא נמי לאקשויי, אימר דשמעת ליה לר״ש בן ננס גורם כבוי, מקרב כבוי מי שמעת ליה, והא תנן נותנין כלי תחת הנר וכו׳ אבל לא יתן לתוכו מים, וכי תימא רבי יוסי היא וכולה כדשקיל וטרי בה התם בסוף כירה (שבת מז:), אלא שמקרב את כבוי שאמרו שם, פירוש אחר יש לו וכבר כתבתיו במקומו בסייעתא דשמיא.
טלית שאחז בה האור פושטה ומתכסה בה ואם כבתה כבתה וכן ספר תורה שאחז בה האור פושטה וקורא בה ואם כבתה כבתה ולענין אם יכול ליתן מים בסמוך לאור עד שלא יוכל להתפשט לשם יראה שמותר שהרי רב יהודה אמרה בפירוש טלית שאחז בה האור נותן עליה מים מצד אחר ואם כבתה כבתה והעמדנוה לדעת תנא קמא של משנתנו שהתיר בכלי חרס חדשים מלאים אע״פ שגורם לכבוי ומאחר שפסקנו כמשנתנו אף בזו הלכה כן ואע״פ שגדולי הפוסקים נמנעו מלכתבה שמא בקעה מצאו ולא רצו לפרסמה ואע״פ שאמרו בפרק כירה אין נותנין כלי של מים תחת הנר לקבל הניצוצות מפני שמקרב את כבויו אינו דומה שהרי ניצוצות אלו נופלות בתוך המים והם כבות מיד ואין זה גורם אלא מכבה אבל זו שבכאן אינו אלא גורם שלא תתפשט הדליקה ויש אוסרין בנתינת מים כלל וממה שגדולי הפוסקים לא הביאוה וכן מזו שהזכרנו מכלי תחת הנר וכתבו שלא התירו אלא במחיצה של כלים אבל לא במחיצה של מים והדברים נראים כדעת ראשון להתיר אבל אם היה האור נאחז בה משני צדדים אם נותן מים באמצע אם לאו יש מפקפקין בה לומר שאף לרבנן אסור ואין הדברים נראין שהרי אף בשני צדדים אתה יכול לומר שמא לא תתפשט והרי היא כבה קודם שתגיע למים ואין כאן פסיק רישיה ואף בתלמוד המערב נראה כשטתנו שלא לאסרה אף משני צדדין אלא לדעת ר׳ יוסי והוא שאמרו שם ר׳ ירמיה בשם רב מצד אחד נותן מים כנגד השני ואם כבה כבה משני צדדין נוטלה ומתכסה בה ואם כבה כבה ר׳ שמואל בר׳ זעירא אמר ר׳ יוסי היא אמר ר׳ יוסי הוינא סברין מימר מה פליגין ר׳ יוסי ורבנן במחיצה של כלים אבל בשל מים לא מאן דמר ר׳ שמואל בר׳ זעירא ר׳ יוסי היא הדא אמרה אפי׳ במחיצה של מים היא המחלקת ומ״מ הירושלמי אינו מדוקדק שהרי אתה צריך לומר לפי שטתו שבצד אחד מודה ר׳ יוסי בהיתר נתינת מים ואינו כן לפי שטת הבבלי ואם אתה קורא מחיצה של מים משני צדדין אף מצד אחד כן:
ו גמרא אמר רב יהודה שכך אמר רב: טלית שאחז בה האור מצד אחדנותנין עליה מים מצד אחר, ואם בשל כך כבתה האש — כבתה. מיתיבי [מקשים על כך] ממה ששנינו: טלית שאחז בה האור מצד אחדפושטה (מותח אותה לכל אורכה) ומתכסה בה, ואם כבתהכבתה. וכן ספר תורה שאחז בו האורפושטו (פותחו) וקורא בו, ואם כבהכבה. נמצא שאסור לשפוך מים ממש, אלא רק לעשות מעשה של היתר, שעל ידו אולי תכבה האש!
GEMARA: Rav Yehuda said that Rav said: If a garment caught fire on one side, one may place water on its other side, and if as a result the fire is extinguished, it is extinguished. The Gemara raises an objection based on the following Tosefta: If a garment caught fire on one side, one may stretch it out and cover himself with it, and if the fire is extinguished, it is extinguished. And so too, if a Torah scroll caught fire, one may open it and read it, and if the fire is extinguished, it is extinguished. Apparently, it is prohibited to actually pour water, but one may perform a permitted act that will incidentally extinguish.
עין משפט נר מצוהרי״ףראב״ןתוספותספר הנרההשלמהרמב״ןרשב״אבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

שבת קכ. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים שבת קכ., עין משפט נר מצוה שבת קכ., ר׳ חננאל שבת קכ., רי"ף שבת קכ. – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס שבת קכ., רש"י שבת קכ., ראב"ן שבת קכ. – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות שבת קכ., ספר הנר שבת קכ. – מהדורת הרב שניאור אידנסון, ירושלים תש"ע, באדיבות המהדיר (כל הזכויות שמורות), ר"י מלוניל שבת קכ. – מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב דוד מצגר. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הר"י מלוניל, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות., ההשלמה שבת קכ. – מהדורת הרב משה יהודה הכהן בלוי, ברשותם האדיבה של משפחת המהדיר לעילוי נשמתו (כל הזכויות שמורות למשפחת הרב בלוי). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל שימוש אחר אסור בלי אישור בכתב מעל⁠־התורה., רמב"ן שבת קכ. – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב משה הרשלר ובאדיבות משפחתו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב משה הרשלר. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א שבת קכ. – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי שבת קכ. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה שבת קכ., מהרש"א חידושי הלכות שבת קכ., גליון הש"ס לרע"א שבת קכ., פירוש הרב שטיינזלץ שבת קכ., אסופת מאמרים שבת קכ.

Shabbat 120a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Shabbat 120a, Ein Mishpat Ner Mitzvah Shabbat 120a, R. Chananel Shabbat 120a, Rif by Bavli Shabbat 120a, Collected from HeArukh Shabbat 120a, Rashi Shabbat 120a, Raavan Shabbat 120a, Tosafot Shabbat 120a, Sefer HaNer Shabbat 120a, Ri MiLunel Shabbat 120a, HaHashlamah Shabbat 120a, Ramban Shabbat 120a, Rashba Shabbat 120a, Meiri Shabbat 120a, Maharshal Chokhmat Shelomo Shabbat 120a, Maharsha Chidushei Halakhot Shabbat 120a, Gilyon HaShas Shabbat 120a, Steinsaltz Commentary Shabbat 120a, Collected Articles Shabbat 120a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144