×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) הָתָם כֵּיוָן דְּמַסְרַח דַּעְתֵּיהּ עִילָּוֵיהּ מֵאֶתְמוֹל.
The Gemara answers: There, since the intestines will putrefy as time passes, they are on his mind from yesterday. Since Shabbat eve, he has had in mind to feed them to the cat.
ר׳ חננאלר׳ נסים גאוןרי״ףרש״יתוספותספר הנרמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
פיסקא האבן שעל פי החבית מטה על צדה והיא נופלת.
רבא כר׳ נתן סבירא ליה דאמר חי נושא את עצמו. עיקר דבריו של ר׳ נתן בפרק המצניע (שבת דף צד) ר׳ נתן אומר על השחוטין חייב על החיים פטור מפני שהחי נושא את עצמו. רבא כר׳ שמעון סבירא ליה דאמר מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה ועיקר דבריו של ר׳ שמעון גם בפרק המצניע (שבת דף צג) דתנן וכן כזית מן המת וכעדשה מן השרץ חייב ור׳ שמעון פוטר וגרסי׳ בגמ׳ אמר רבה אמר ר׳ יוחנן ורב יוסף אמר ריש לקיש פוטר היה ר׳ שמעון אף במוציא את המת לקוברו וכבר פירשנו זה בפרק יציאות השבת:
הכי נמי מסתברא דרבא כר׳ יהודה סבירא ליה דדרש רבא אשה לא תכנס לבין העצים ליטול מהן אוד אוד שנשבר ביום טוב אסור להסיקו לפי שמסיקים בכלים ואין מסיקין בשברי כלים וזה שוה לדברי ר׳ יהודה שאמר במשנה בפ׳ במה מדליקין (שבת ד׳ כט) ואין מסיקין בשברי כלים דברי ר׳ יהודה הואיל וסברא ליה כוותיה בנולד במוקצה נמי דתנן בסוף מסכתא (לקמן שבת דף קנו) ר׳ יהודה אומר אם לא היתה נבילה מערב שבת אסורה לפי שאינה מן המוכן כר׳ יהודה סבירא ליה ולכך אמר סכינא אבר יונה למה לי הא חזי לאומצא דדייקת מינה הא לא חזי לאומצא לא וכמו שאמר בתחילת מסכת יום טוב (דף ב) דאית ליה מוקצה אית ליה נולד ודלית ליה מוקצה לית ליה נולד כי הכלל עיקר אחד חוזר והיא ההכנה:
אמר רב נחמן אנו אין לנו אלא בית שמאי כרבי יהודה ובית הלל כרבי שמעון וכן אמרו עוד מני ר׳ שמעון היא דלית ליה מוקצה ועיקר דברי רבי יהודה ור׳ שמעון בפרק כירה (שבת דף מד) וכבר פירשנוה למעלה.
אתאן לרבי יהודה דאמר דבר שאין מתכוין אסור עיקר דבריו של ר׳ יהודה במשנה במסכת בכורות (דף לג) ובמס׳ יום טוב (דף כג) וכבר פירשנו דבריו גם במס׳ זו בפ׳ כירה:
סליק פרק נוטל.
{משנה שבת כא:ג} פיס׳ בית הלל אומרים מגביהין1 מעל השלחן קליפין או עצמות2 ובית שמאי אומרים מסלק3 את הטבלה כולה4 ונוערה5.
{בבלי שבת קמג ע״א} גמ׳ אמר רב נחמן אנו אין לנו אלא בית שמאי כרבי יהודה ובית הלל כר׳ שמעון וכי6 קא שרי7 רבי שמעון לטלטולי כגון עצמות דחזין למאכל כלבים8 וקליפין דחזיין למאכל בהמה אבל מידי דלא חאזי [לא]⁠9 למאכל אדם ולא למאכל בהמה לא קא שארי [רבי שמעון10] {בבלי שבת קכח ע״ב ורי״ף שם} ותנו רבנן11 מטלטלין את העצמות מפני שהן מאכל כלבים12 בשר תפוח מפני שהוא מאכל לחיה13:
{משנה שבת כא:ג} מעבירין מעל השלחן פירורין פחות14 מכזית ושער של-אפונים ושל-עדשים מפני שהוא מאכל בהמה ספוג אם יש לו עור בית אחיזה15 מקנחין בו ואם לאו אין מקנחין בו וחכמים אומרים בין כך ובין כך מקנחין בו16:
{בבלי שבת קמג ע״א} מסייע ליה לר׳ יוחנן דאמר פירורין שאין בהן כזית מותר לאבדן ביד:
הני17 גרעיני דתמרי ארמיאתא שרי לטלטלינהו הואיל וחזין אגב אימן18 {פי׳ ר״ח} פיר׳ מפני שהן רכין ונאכלים עם התמרים [עצמן]⁠19 ודְפָרסִיַאתא אסור מפני20 שהן קשין ואינן נאכלין עם התמרין21. פירושא אחרינא תמרי ארמייתא קשין הן ובהמה אוכלת אותן בגרעיניהן22 ולפיכך מטלטלין אותן ותמרי פרסיאתא רכין הן ואין הבהמה אוכלת אותן23 ולפיכך אין מטלטלין אותן ומסתברא [דהני מילי24] במקום שמאכילין תמרין לבהמה25 כגון בבל ויריחו26 אבל במקום שאין מאכילין אותן27 [לבהמות28] אילו ואלו אסור לטלטלן:
29שמואל מטלטל להו אגב ריפתא שמואל לטעמיה דאמר עושה אדם כל צרכיו בפת30. [רבה]⁠31 מטלטל להו
אגב לקנא דמיא רב ששת זריק להו בלישאניה רב פפא זריק להו אחורי מטה32 אמרו עליו על רבי זכריה בן אבקילוס33 שהיה מחזיר פניו לאחורי המיטה וזורקן:
סליק פירקא
רי״ף מסכת שבת פרק כב – חבית
1. מגביהין: וכן בר״ח. כ״י מוסקבה, דפוסים, רא״ש, רמב״ם בפירוש המשנה: ״מעבירין״. בכי״י של המשנה יש נוסחאות לכאן ולכאן (בעותקים הארץ-ישראלים העתיקים: ״מעבירין״). וכן בכל הנוסחאות ברי״ף סוף מס׳ יום טוב.
2. קליפין או עצמות: גכא, געט, גפ, כ״י מוסקבה: ״קליפין ועצמות״ וכן רמב״ם פיהמ״ש. ר״ח, דפוסים: ״עצמות וקליפין״.
3. הלל... מגביהין, שמאי... מסלק: כך בר״ח, כאן ולקמן קנז ע״א, וכך בכה״י של המשנה, וכן בעיתים. דפוסים: שמאי... מגביהין\ מעבירין, הלל... מסלק. וכן בדפוסים גם ברי״ף סוף מס׳ יום טוב.
4. כולה: חסר בכ״י מוסקבה, דפוסים.
5. ונוערה: דפוסים, רא״ש: ומנערה. כ״י מוסקבה ודפוסים ממשיכים בהעתקת המשנה כאן עד סוף הפרק.
6. וכי: דפוס קושטא: הכי קאמר כי.
7. כ״י מוסקבה מוסיף: ״ליה״.
8. למאכל כלבים: גכא, כ״י מוסקבה, עיתים (סימן קיז): ״לכלבים״.
9. לא: גכא, גפ, כ״י מוסקבה, דפוסים, רא״ש, עיתים. חסר בכ״י א.
10. ר׳ שמעון: גכא גפ, כ״י מוסקבה, דפוסים, עיתים. חסר בכ״י א.
11. ותנו רבנן: דפוס קושטא: ותנן. רא״ש: ״ותניא״.
12. כלבים: כ״י מוסקבה, רא״ש, עיתים (סימן קיז): ״לכלבים״.
13. וכי...לחיה: ראה רמב״ם משנ״ת הל׳ שבת (כו:טז).
14. פחות: דפוסים: פחותין.
15. עור בית אחיזה: וכן בר״ח וברמב״ם פיהמ״ש. כ״י מוסקבה: ״בית אחיזה״, כברמב״ם משנ״ת הל׳ שבת (כב:טו). דפוס קושטא: בית יד.
16. מקנחין בו: גכא: ״ניטל בשבת״ וכן רמב״ם פיהמ״ש. דפוס קושטא: מקנחין בשבת. דפוסים: ניטל בשבת ואינו מקבל טומאה.
17. הני: חסר בדפוסים.
18. אימן: דפוסים, רא״ש: אימיהו.
19. התמרים עצמן: כך בר״ח, גכאגפ, כ״י מוסקבה, וכן בעיתים סימן קיז. כ״י א: ״התמרים״. דפוסים: התמרה עצמה.
20. אסור מפני: כך נוסף בדפוס קושטא. דפוסים: אסור לטלטל מפני.
21. כ״י מוסקבה מוסיף: ״אסור לטלטלן״ (בדומה לדפוסים לעיל, אלא שמקומו כאן).
22. אוכלת אותן בגרעיניהן: כ״י מוסקבה: ״אוכלת אותן וגרעיניהן״. דפוסים: אוכלתן עם הגרעינין.
23. כ״י מוסקבה מוסיף: ״וגרעיניהן״.
24. דהני מילי: גכא גפ, כ״י מוסקבה, דפוסים. חסר בכ״י א
25. תמרין לבהמה: כ״י מוסקבה: ״התמרים לבהמות״. דפוסים: את התמרים לבהמות.
26. גפ מוסיף: ״וכיוצא בהן״.
27. אותן: דפוסים: את התמרים.
28. לבהמות: גכא גפ, כ״י מוסקבה, דפוסים. חסר בכ״י א.
29. פירושא אחרינא...אסור לטלטלן: כך ב-גכא, גפ, כ״י מוסקבה, דפוסים, עתים. בכ״י א מקומו כנספח בסוף הפרק.
30. שמואל לטעמיה...בפת: נוסף רק בדפוסים.
31. רבה: גכאגפ, כ״י מוסקבה, דפוסים, עיתים. כ״י א: ״רבא״.
32. מטה: דפוסים, עיתים: המטה.
33. אבקילוס: דפוס קושטא: אבטולם. דפוסים, רא״ש: אבטולס.
התם כיון דמסרח – מעייא אי מצנע ליה עד אורתא.
מאתמול דעתיה עליה – לשונרא ובין השמשות נמי מוכן לבהמה הוה.
התם כיון דמסרח – ומתקלקל ואין ראוי למאכל אדם מאתמול דעתיה עילויה ליתנו לבהמה אע״ג דבשער של אפונין ושל עדשים אסרינן לרבי יהודה אע״ג דחזו למאכל בהמה וכן גרעינין דלעיל בפרק במה מדליקין (שבת כט.) דאמרינן לרבי יהודה אכלן אין מסיקין בגרעינן מ״מ הכא שרי כדפי׳ התם.
הני גרעינין דתמרי ארמיאתא,א רשצז״ל: תמרים (רעותיהן) [רעות הן] ומאכילין אותןב לבהמה, הולכך אגב אימיהו לבהמה נמי קימין.
פרסיאתא,ג פיר׳ תמרים טוביםד ואין מאכילין אותן לבהמה.
גרעיניןה דתמרי ארמיאתא שרי לטלטולינהוו הואיל וחזיאן על גב אימיהוז פיר׳ רכים הםח ונאכלין עם התמרים עצמןט דפרסיאתאי
שמו⁠[׳] מטלטלינהוכ אגב רפתאל וכו׳מ
{רש״י}
ליקנאנ דמיא, פיר׳ ספל של מים.
{ספר הנר}
ספוג, בלשון ישמעאל ציפה אל בחר והוא אל נשאפה יגמע בהא מא תכרר מן אל מאיע [=צמר הים, והוא הספוג שאוסף בו מה שנשפך מן הנוזלים].
א. בד׳, ארמייתא
ב. בד׳, התמרים עצמן
ג. בד׳, פרסייתא
ד. נראה להוסיף כד׳, הם
ה. בד׳, גרעיני
ו. בד׳, לטלטלינהו
ז. בד׳, וחזיין אגב אמייהו
ח. בד׳, מפני שהן רכין
ט. בד׳, התמרה עצמה
י. בד׳, דפרסייתא. והשמיט שאר דברי הרי״ף.
כ. בד׳, מטלטל להו
ל. בד׳, ריפתא
מ. לכאורה נשמט פירושו.
נ. בד׳, לקנא
בד״ה התם כיון כו׳ אע״ג דבשער של אפונין כו׳ מ״מ הכא שרי כדפי׳ כו׳ עכ״ל אע״ג דגרעינין הוי כנולד מדמו להו הנך מיעיה נמי דהוי כנולד כיון דמבעו״י עדיין אין מסריחין אלא דמהנו בהו טפי הא דדעתייהו עלייהו מבעו״י כמ״ש התוס׳ התם ובהכי ניחא נמי דמייתי הכא אבני מיעיה מהא דאוד דנשבר כו׳ דה״ל נולד כפירש״י דה״נ הכא בבני מיעיה ה״ל כנולד ואסור אי לאו דדעתו עלייהו מאתמול וניחא נמי מה שהביאו התוס׳ לקמן אהך דגרעינין מהך דנבילה שנתנבלה בשבת דדמי נמי לנולד כיון שמתה בשבת ולא היה דעתיה עלה מאתמול ואין מקום שם לתמיהת מהרש״ל ודו״ק:
אלא יש לומר כי התם [שם] כיון דמסרח [שמסריחים] המעיים אם משהה אותם, ואם כן דעתיה עילויה [דעתו עליהם] כבר מאתמול, מבעוד יום ליעדם לחתול.
The Gemara answers: There, since the intestines will putrefy as time passes, they are on his mind from yesterday. Since Shabbat eve, he has had in mind to feed them to the cat.
ר׳ חננאלר׳ נסים גאוןרי״ףרש״יתוספותספר הנרמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) הָכִי נָמֵי מִסְתַּבְּרָא דְּרָבָא כר׳כְּרַבִּי יְהוּדָה סְבִירָא לֵיהּ דְּדָרֵשׁ רָבָא אאִשָּׁה לֹא תִּכָּנֵס לְבֵית הָעֵצִים לִיטּוֹל מֵהֶן אוּד וְאוּד שֶׁנִּשְׁבַּר אָסוּר לְהַסִּיקוֹ בְּיוֹם טוֹב לְפִי שֶׁמַּסִּיקִין בְּכֵלִים וְאֵין מַסִּיקִין בְּשִׁבְרֵי כֵלִים שְׁמַע מִינַּהּ.:

The Gemara adds: So too, it is reasonable to say that Rava holds in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, as Rava taught: A woman may not enter the wood storehouse to take a wooden poker to stoke a fire on a Festival. And with regard to a poker that broke, it is prohibited to kindle a fire with it on a Festival, as one may kindle a fire on a Festival with vessels that may be moved, but one may not kindle a fire with broken vessels that broke during the Festival. They are set-aside and prohibited. Conclude from it that Rava ruled in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda with regard to the halakhot of set-aside.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותספר הנרבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אוד – פורגו״ן דסתם עצים להסקה ניתנו ולא לטלטול כלי.
ואוד שנשבר – ביו״ט.
בשברי כלים – שנשברו היום דהוו להו נולד.
ש״מ – דכרבי יהודה סבירא ליה דאית ליה מוקצה.
ליטול מהן אוד – נראה לר״ת כפירוש ה״ג דאסירי משום תיקוני מנא דלפירו׳ זה דאע״ג דלא מתקצא ליה גזרינן שלא יבא לידי תיקון כלי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אשה לא תכנס לבין העצים ליטול מהן אוד והוא מקל ארוך לתקנו לגרוף בו את התנור שזהו תקון כלי ואוד שנתקן מערב יום טוב ונשבר ביום טוב אסור להסיקו שמסיקין בכלים ואין מסיקין בשברי כלים אם נשברו ביום טוב וכבר ביארנוה ברביעי של יום טוב:
גמ׳ קודם מאן תנא כו׳. צ״ל פיסקא:
ומוסיפים: הכי נמי מסתברא [כך גם כן מסתבר] לומר שרבא כר׳ יהודה סבירא ליה [סבור הוא], שכן דרש רבא: אשה לא תכנס ביום טוב לבית (מחסן) העצים ליטול מהן אוד (קרש לחתות בו את האש). ואוד שנשבראסור להסיקו ביום טוב, לפי שמסיקין ביום טוב בכלים שהם מותרים בטלטול, ואין מסיקין בשברי כלים שנשברו בו ביום, שהם אסורים משום מוקצה. שמע מינה [למד ממנה] שקיבל רבא את שיטת ר׳ יהודה בדיני מוקצה.
The Gemara adds: So too, it is reasonable to say that Rava holds in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, as Rava taught: A woman may not enter the wood storehouse to take a wooden poker to stoke a fire on a Festival. And with regard to a poker that broke, it is prohibited to kindle a fire with it on a Festival, as one may kindle a fire on a Festival with vessels that may be moved, but one may not kindle a fire with broken vessels that broke during the Festival. They are set-aside and prohibited. Conclude from it that Rava ruled in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda with regard to the halakhot of set-aside.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותספר הנרבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) מתני׳מַתְנִיתִין: ב״שבֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים במַעֲבִירִין מֵעַל הַשֻּׁלְחָן עֲצָמוֹת וּקְלִיפִּין וב״הוּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים מְסַלֵּק אֶת הַטַּבְלָא כּוּלָּהּ וּמְנַעֲרָהּ.

MISHNA: Beit Shammai say: One may clear bones and shells left from the Shabbat meal from the table with his hand. And Beit Hillel say: One may remove the entire board [tavla] that is the table surface and shake the bones and shells off of it, but he may not lift them with his hand because they are set-aside and may not be moved.
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותספר הנרר״י מלונילתוספות רי״ד מהדורה תליתאהרשב״אבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך נער
נערא(שבת קמג.) מסלק את הטבלא כולה ומנערה (שבת קמב.) ולינערינהו נעורי (שבת קמז) המנער טליתו בשבת (בבא מציעא כט) מצא כסות מנערה פי׳ כמו גם חצני נערתי התנערי מעפר. (בריש מכשירין) הנוער אגודה של ירק פי׳ הוא המנפץ אגודה של ירק להשליך ממנה המים (שבת נט כלים פכ״ח) מטלית פחות מג׳ על ג׳ שהתקינו לפקוק בו את המרחץ ולנער בו הקדירה פי׳ אוחז בה קדירה כשהיא חמה ומנערה:
א. [אויס שיטטלען.]
מתני׳ מעבירין – בידים מעל השלחן.
עצמות – קשין שאינן ראויין לכלב.
וקליפין – של אגוזים דלית להו לב״ש מוקצה.
עצמות וקליפין – לא כפירוש הקונטרס דפירש אפילו קשין ואין ראויין לאכילת כלבים דהאי תנא אמרינן בגמרא דכרבי שמעון סבירא ליה ור״ש בעי לכל הפחות ראויות למאכל בהמה דקתני מעבירין מעל השלחן פירורין כו׳ מפני שהוא מאכל בהמה ומוקמינן בגמרא כוותיה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מתני׳ ד. מעבירין מעל השולחן. בידים.
עצמות. קשים שאינם ראויים אלא לכלב.
וקליפים. של אגוזים. דלית להו לבית שמאי מוקצה.
ובית הלל אומרים מסלק את הטבלא כולה. שיש תורת כלי עליה. אבל הקליפין לא יטלטל בידים כר׳ יהודה, דאית ליה מוקצה ונולד. ובגמ׳ משני (ר׳ שמעון) [בית שמאי] מחמרי כר׳ יהודה וב״ה מקילין כר׳ שמעון דשרי, כיון שהם ראויין לבהמה, שאם לא היו ראויין כלל אפי׳ ב״ה מודו.
מתני׳ ה. מעבירין מעל השלחן. בידים.
מעבירין מעל גבי השולחן קליפין ועצמות – פירש המורה: קליפי אגוזים. ואינו נראה לי דהא אוקימנא לה כר׳ שמעון ובעל כרחין בקליפין הראויין לבהמה מיירי כדתני סיפא שיער של אפונין ושל עדשים ומוקמינן לה כר׳ שמעון וקשיא לי כיון דתנא ליה רישא מה צורך עוד לשנות שיער של אפונים אי למיסתמה כבית הלל פשיטא דבבית שמי במקום בית הלל אינה משנה. ויש לומר דסיפא אתת לפרושי רישא דמה קליפין מעבירין הראויין לבהמה.
[מתני׳] הא דתנן: מגביהין מעל השלחן עצמות וקליפין. פירש רש״י ז״ל: עצמות וקליפין שאינם ראוים למאכל בהמה, והקשו עליו בתוספות דהא תנן במתניתין שער של פולין של עדשים מפני שהוא מאכל של בהמה, ואוקימנא לה בגמרא כר״ש, אלמא הא לאו הכי לכולי עלמא אסור ואפילו לר״ש דלית ליה תורת כלי.
והא דתנן: מסלק את הטבלא כולה ומנערה. אוקימנא בגמרא כר׳ יהודה, ואע״ג דאית ליה לר׳ יהודה מוקצה ונולד הכא בצריך למקומה של טבלא. ואי נמי דהוי ליה כגרף של רעי. ואינו נאסר מתורת בסיס ואע״פ שהוא מניח מדעת על גבי הטבלא, דכיון דבאמצע שבת הוא ודעתו לסלקן לא הוי בסיס. וכבר כתבתיה בארוכה בריש פרק קמא דביצה בסייעתא דשמיא.
המשנה השלישית בה״א מעבירין מעל השלחן קלפין ועצמות בש״א מסלק את הטבלא כלה ונוערה מעבירין מעל השלחן פרורין פחות מכזית שער של אפונים ושל עדשים מפני שהוא מאכל בהמה ספוג אם יש לו עור בית אחיזה מקנחין בו וחכ״א בין כך ובין כך מקנחין בו אמר הר״ם פי׳ מה שהרשו בית הלל טלטול הקלפות והעצמות לפי שהן ראויין למאכל הבהמות וטבלא לוח גדול ישימו עליו השלחן כדי שיפלו עליו הפירורי׳ ושער של אפונים הם קלפות האפונים וספוג ידוע והוא כמו צמר נעשה לחוף הים ושואב המים ומסתפגין בו ובית אחיזה שלו הספוג הנזכר כשיש לו בית אחיזה ואוחזין אותו בו ואינו מתעצר ואינו נסחט כלל כשמסתפגין בו ואפי׳ ר׳ שמעון אוסר להסתפג בשאין לו בית אחיזה לפי שהוא מתעצר ונסחט בהכרח וכל דבר שיהיה הכרחי מודה ר׳ שמעון אע״פ שאינו מתכוין כי ר׳ שמעון אינו אומר דבר שאינו מתכוין מותר אלא כשהתפעלות המלאכה אפשרי שיהיה ואפשרי שלא יהיה כאמרם גורר אדם מטה כסא וספסל ובלבד שלא יתכוין לעשות חריץ כי אפשר לגרר ולא יעשה חריץ אבל דבר הכרחי לא והוא אמרם מודה ר׳ שמעון בפסיק רישיה ולא ימות ומאמר החכמים בין כך ובין כך ר״ל בין שיהיה לו בית אחיזה שמותר להסתפג בו או לא יהיה מותר לטלטלו בשבת:
אמר המאירי המשנה השלישית והכונה בה ככונת מה שלפניה והוא שאמרו בש״א מגביהין מעל השולחן עצמות וקלפין ר״ל אע״פ שנתפרק בשבת הקלפין מן הפירות והעצמות מן הבשר שאין מוקצה בשבת ובה״א מסלק את הטבלא שיש תורת כלי עליה אבל הקלפין והעצמות לא יטלטל בידים כר׳ יהודה שאוסר במוקצה ונמצא בית הלל כר׳ יהודה ומ״מ בגמ׳ אמרו אנו אין לנו אלא ב״ש כר׳ יהודה וב״ה כר׳ שמעון כלומר אין אנו סומכים על משנה זו על הדרך שהיא שנויה אלא מוחלפת השיטה ב״ש כר׳ יהודה וב״ה כר׳ שמעון שהרי לא שנאוה בבחירתא בקולי ב״ש וחומרי ב״ה וא״כ הלכה שמגביהין העצמות והקלפין וכבר ביארנו בראשון של יום טוב שאם יש בשר בעצמות ופרי בקלפין אף לר׳ יהודה מותר ואף ביום טוב ואם אין שם כלל והם גרעינים וקלפים קשים אף לר׳ שמעון אסור אף בשבת הואיל ואין ראויים לאכילה ולא נחלקו אלא בעצמות וקלפין שאין עליהם שום אוכל אלא שהם רכים וראויים לבהמה ובאלו נחלקו והלכה כר״ש בשבת אבל ביום טוב מיהא אסור ומסלק את הטבלא וכבר ביארנוה בראשון של יום טוב:
א משנה בית שמאי אומרים: מעבירין (מורידים) בידים מעל השלחן שאכלו עליו עצמות וקליפין (קליפות) שנותרו עליו מן הסעודה בשבת. ובית הלל אומרים: מסלק את הטבלא כולה של כיסוי השולחן ומנערה, אבל לא יטול עצמות בידים, שאסור לטלטלן משום מוקצה.
MISHNA: Beit Shammai say: One may clear bones and shells left from the Shabbat meal from the table with his hand. And Beit Hillel say: One may remove the entire board [tavla] that is the table surface and shake the bones and shells off of it, but he may not lift them with his hand because they are set-aside and may not be moved.
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותספר הנרר״י מלונילתוספות רי״ד מהדורה תליתאהרשב״אבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) מַעֲבִירִין מִלִּפְנֵי הַשֻּׁלְחָן פֵּירוּרִין פָּחוֹת מִכְּזַיִת וְשֵׂעָר שֶׁל אֲפוּנִין וּשְׂעַר עֲדָשִׁים מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַאֲכַל בְּהֵמָה.

One may clear bread crumbs from the table, even if they are less than an olive-bulk, and pea and lentil pods. Even though it is not fit for human consumption, it may be moved because it is animal fodder.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנרר״י מלונילבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך סער
סערא(שבת קמג.) שיער של אפונין ושל עדשים הנופות הן התיקים והזמורות והתבן והעוץ של תבואה ושל קטנית כולן נקראין שיער (בבא בתרא פב) דתנן (כלאים פרק ד). מעשה בצלמון כו׳ עד היה הופך את השיער במקום הזרע וזורע את הבור פי׳ אדם נטע כרמו שורות והרחיק זמורות שורה זו מזמורות שורה זו י״ו אמה והיה הופך את הזמורות של שורה המזרחית בתוך י״ו אמה שהן מופנות בלא זמורות כנגד השורה שהיא לה מערבית וזמורות של השורה שאמרנו שהיא לה מערבית הן מתוחות ובכלל י״ו אמה שבינה ובין השורה שהיא לה מזרחית וכענין הזה כל הכרס נמצאו זמורות בשורות מתוחות בכלל י״ו אמה שביניהן ואחוריהן קרקע פנוי י״ו אמה בלא זמורות והיה זורע זה הקרקע הפנוי תבואה כלומר אינו כרם והתירו לו חכמים. (משנה פאה ב) הכל מפסיק. לזרעים ואינו מפסיק לאילן אלא גדר ואם היה שיער כותש אינו מפסיק פי׳ אם היו הנופות כותשין זה את זה על גבי הגדר ומתערבין אילן זה עם אילן זה נותן פיאה אחת לכל. (כלאים פרק ה) שומרה שבכרם גבוהה י׳ ורחבה ד׳ זורעין בתוכה פי׳ מין אחד וסביבותיה מין אחר ואם היה שיער כותש כלומר אם הנופות כותשין זה על זה ומתערבין זה על זה אסור (בראשית רבה סד) כלו כאדרת שער כולו אדרי פי׳ כשער אדרי והוא המוץ שבגורן הה״ד באדין דקו כחדא פרזלא חספא נחשא כספא ודהבא והוו כעור מן אדרי קיט אמר רבי חנינא בר יצחק מי גרם לעשות להן כעור מן אדרי קיט על שפשטו ידיהם באדירים (ברכות כד.) היה שער יוצא לו בבגדו מהו קורא או לא קרי עליה שיער שיער פי׳ השיער שיער הוא ולא בשר כשבשרם מכוסה ושערה יוצא מתוך בגדה כיוצא בו קרי עליה נכרי נכרי (חולין מד) עד שישעיר וושט פ׳ עד אותו מקום שמולגין הכרס מפני השער שמגרדין וושט עד ולא עד בכלל פ״א ישעיר כויץ רונצי״ר בלעז:
ערך שער
שערב((שבת קמג.) שער של אפונין עיין ערך סער כי שם הביאו בעל הערוך:)
א. [הארא.]
ב. [שאטטע לינזין.]
וב״ה אומרים מסלק את הטבלא – שיש תורת כלי עליה אבל לא יטלטל הקליפין בידים כרבי יהודה.
מעבירין מעל השלחן – סתמא היא.
פירורין פחות מכזית – וכ״ש כזית כדמפרש טעמא שהם מאכל בהמה.
ושער של אפונין – שרביטין של קטנית שהקטנית גדל בהם.
אפונין – ייש״ש.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

פירורין. שיש בהן פחות מכזית. מפרש בגמ׳ אע״פ שהן נחשבין כעצמות שהרי מותר לאבדן ביד, אפי׳ הכי מותר לטלטלן מפני שהן מאכל לבהמה ולתרנגולים. [וכ״ש] כשיש בהן כזית, שהרי אסור לאבדן משום הפסד אוכלים, שהרי הם ראויין לאדם.
ושער של פולים ושל עדשים. הקליפה העליונה שנראין כזבובין בקערה דלא⁠[ו] מאכל אדם ונולד נינהו, אפי׳ הכי מותר לטלטלן, שהרי הם מאכל לבהמה. ואליבא דר׳ שמעון דלית ליה נולד, דאי אליבא דר׳ יהודה אסור, כיון דמאתמול לא לבהמה קאי אלא לאדם אגב העדשים והפולים.
מעבירין מעל השולחן פירורין בפחות מכזית ולא נאמר שמאחר שמותר לאבדן ביד הרי הם כעצמות אלא מותר לטלטלן מפני שהם מאכל בהמה ואין צריך לומר ביש בהם כזית שהרי אוכלים גמורים הם ואסור לאבדם וכן מעבירין שער של פולין ושל עדשים ר״ל קליפתם העליונה מפני שהוא מאכל בהמה ופי׳ בגמ׳ לדעת ר׳ שמעון שהלכה כמותו בשבת ואף הוא לא אמרה אלא בראויים לבהמה כמו שביארנו:
ספוג והוא שהיה מנהגם לטבלו במים ולקנח בו את הטבלא אם יש לו עור בית אחיזה ר״ל בית אחיזה של עור לאחזו בו מקנחין בו אבל אם אין לו בית אחיזה אסור אחר שהוא טבול במים שהרי כשאוחזו נסחט בין אצבעותיו ויש כאן איסור סחיטה ואף לר׳ שמעון שהרי פסיק רישיה הוא בין כך ובין כך ר״ל אע״פ שאין לו בית אחיזה אם הוא נגוב ניטל בשבת מפני שתורת כלי עליו ואין גוזרין נגוב אטו טבול ואינו מקבל טומאה שהרי אינו ממין הכלים המקבלים טומאה ר״ל בגד ועור ושק ומתכת ועץ וחרס:
מעבירין מלפני השלחן פירורין של לחם אפילו שיעורם פחות מכזית, ושער של אפונין ושער עדשים (חלקי הצמח הדקים הדומים לשערות), שאף שאינם ראויים למאכל אדם מותר לטלטלם מפני שהוא מאכל בהמה.
One may clear bread crumbs from the table, even if they are less than an olive-bulk, and pea and lentil pods. Even though it is not fit for human consumption, it may be moved because it is animal fodder.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנרר״י מלונילבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) גסְפוֹג אִם יֵשׁ לוֹ עוֹר בֵּית אֲחִיזָה מְקַנְּחִין בּוֹ וְאִם לָאו אֵין מְקַנְּחִין בּוֹ (וַחֲכָמִים אוֹמְרִים) בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ נִיטָּל בְּשַׁבָּת וְאֵינוֹ מְקַבֵּל טוּמְאָה.:

With regard to a sponge, if it has leather as a handle, one may wipe the table with it, and if not, one may not wipe the table with it lest he come to squeeze liquid from it. And the Rabbis say: Both this, a dry sponge with a handle, and that, one without a handle, may be moved on Shabbat and it does not become ritually impure. A sponge is not among the substances that can become ritually impure, neither by Torah law nor by rabbinic decree.
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנרר״י מלונילמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך ספג
ספגא(שבת קמג.) ספוג אם יש לו עור בית אחוזה (משנה אבות פרק ה) שהוא סופג את הכל (כלים פרק ט) ספוג שבלע משקין (פרה פרק ו) זולף עד שהוא מגיע לספוג (מקואות פרק ו) הספוג והדלי שיש בהן שלשה ליגין (שבת קלד:) מוך יבש וספוג יבש (בבא קמא קטו) ארס של נחש דומה לספוג פי׳ ספוג הוא על ראש דג אחד גדול שבים ובשעה שמרים ראשו להסתכל בעולם יורד אותו הספוג על עיניו ואינו רואה כלום ובחכמה בראו הקב״ה יתברך ויתרומם לעד כדי שלא לאבד את עולמו שלא היתה ספינה ניצולת מפניו וכמו כן עשה מפני המזיקין מסוה ונקרא פורמא שאם ח״ו יראו בני אדם מיד משתטה ובערך פורמא מפורש ויש ספוג מצמר (שבת קכח) בנות עשירין בספוגין של צמר (עבודה זרה יח) הביאו ספוג של צמר ושראום במים. ומטפחות הספוג אין בהם משום כלאים (בסוף כלאים) פי׳ מפה שמנגבין בה. (יומא ע) ירד וטבל עלה ונסתפג. (שבת קמג.) ובלבד שלא יספג בראש זבין. כדי טבילה וסיפוג (זבחים סד) ספגו במלח וזרקו על גבי אישים. (שבת קמה.) לסופגם במלח לא הוכשר:
ערך ספג
ספגב(שבת קמג.) ספוג אם יש לו עור בית אחוזה (משנה אבות פרק ה) שהוא סופג את הכל (כלים פרק ט) ספוג שבלע משקין (פרה פרק ו) זולף עד שהוא מגיע לספוג (מקואות פרק ו) הספוג והדלי שיש בהן שלשה ליגין (שבת קלד:) מוך יבש וספוג יבש (בבא קמא קטו) ארס של נחש דומה לספוג פי׳ ספוג הוא על ראש דג אחד גדול שבים ובשעה שמרים ראשו להסתכל בעולם יורד אותו הספוג על עיניו ואינו רואה כלום ובחכמה בראו הקב״ה יתברך ויתרומם לעד כדי שלא לאבד את עולמו שלא היתה ספינה ניצולת מפניו וכמו כן עשה מפני המזיקין מסוה ונקרא פורמא שאם ח״ו יראו בני אדם מיד משתטה ובערך פורמא מפורש ויש ספוג מצמר (שבת קכח) בנות עשירין בספוגין של צמר (עבודה זרה יח) הביאו ספוג של צמר ושראום במים. ומטפחות הספוג אין בהם משום כלאים (בסוף כלאים) פי׳ מפה שמנגבין בה. (יומא ע) ירד וטבל עלה ונסתפג. (שבת קמג.) ובלבד שלא יספג בראש זבין. כדי טבילה וסיפוג (זבחים סד) ספגו במלח וזרקו על גבי אישים. (שבת קמה.) לסופגם במלח לא הוכשר:
א. [שוואמע.]
ב. [שוואמע.]
עור בית אחיזה – [בית אחיזה] של עור שיאחזנו בו.
מקנחין בו – טבלא.
אין מקנחין בו – שכשאוחזו נסחט בין אצבעותיו.
ניטל בשבת – כשהוא נגוב.
ואינו מקבל טומאה – דאינו לא כלי עץ ולא בגד ולא שק ולא מתכת.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מתני׳ ו. ספוג אם יש עליו בית אחיזה של עור. שיאחזנו בו.
מקנחין בו. אבל בלאו הכי אין מקנחין בו (שהרי נשאו חזרו בו מקנחין בו אבל בלאו הכי אין מקנחין בו) שהרי (נשאו חזר וסחטו) [כשאוחזו נסחט] בין אצבעותיו, ואפי׳ לר׳ שמעון פסיק רישיה הוא.
בין כך ובין כך. אעפ״י שאין לו עור לבית אחיזה אם הוא יבש ונגוב ניטל בשבת, דתורת כלי עליו, שהרי ראוי לקנח בו כל מידי דמאיס מעל בשרו ומעל בגדו, ומותר (דלגזרי׳) [דלא גזרינן] נגוב אטו שאינו נגוב.
ואינו מקבל טומאה. דאינו לא כלי עץ ולא בגד ולא שק ולא מתכת.
שם נמי לא ולא אמרו ככר כו׳ והאמר רבא לשמעיה כו׳ כצ״ל:
רש״י בד״ה בטל במאה והוו להו ככולהו חולין כו׳ כצ״ל:
ואמרו עוד: ספוג, אם יש לו עור בית אחיזהמקנחין בו את השולחן, ואם לאו [לא]אין מקנחין בו, שמא יבוא בשעת אחיזתו לסחוט ממנו את הנוזל. וחכמים אומרים: בין כך ובין כך, גם אם אין לו בית אחיזה, ניטל בשבת כשהוא יבש, ואינו מקבל טומאה, לפי שאין הספוג בין החומרים המקבלים טומאה לא מדברי תורה ולא מדברי סופרים.
With regard to a sponge, if it has leather as a handle, one may wipe the table with it, and if not, one may not wipe the table with it lest he come to squeeze liquid from it. And the Rabbis say: Both this, a dry sponge with a handle, and that, one without a handle, may be moved on Shabbat and it does not become ritually impure. A sponge is not among the substances that can become ritually impure, neither by Torah law nor by rabbinic decree.
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנרר״י מלונילמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) גמ׳גְּמָרָא: אָמַר רַב נַחְמָן אָנוּ אֵין לָנוּ אֶלָּא ב״שבֵּית שַׁמַּאי כְּרַבִּי יְהוּדָה וב״הוּבֵית הִלֵּל כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן.:

GEMARA: Rav Naḥman said: Reverse the two opinions, as we have only Beit Shammai in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, who prohibits moving set-aside items, and Beit Hillel in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, who permits doing so.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותספר הנרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר רב הונא אמר רב לא שנו אלא בשוכח אבל במניח נעשה בסיס לדבר האסור. פי׳ נעשת החבית כַּן לאבן ואסור להטות החבית כלל. והלכתא כוותיה דרבא דר׳ אמי אמר ר׳ יוחנן קאי כוותיה. בפרק כל הכלים.
היתה בין החביות מגביהה מטה על צדה כו׳ – תניא (א׳) ר׳ יוסי אומר היתה החבית מונחת באוצר או שהיו כלי זכוכית מונחין תחתיה מגביהה למקום אחד ומטה על צדה ונוטל מה שצריך לו ומחזירה למקומה. מעות שעל הכר נמי אוקמוה משמ׳ דרב בשוכח אבל במניח נעשת הכר בסיס למעות ואסור אפילו לנערן ואמר רבה משמיה דר׳ יוחנן לא שנו אלא לצורך גופו כגון שצריך (סבר) לישב עליו אבל אם הוא צריך למקומו מטלטלין ועודן עליו. וכן תני חייא בר רב מדפתי והא דא״ר הושעיא שכח ארנקי בחצר ור׳ יצחק דאמר שכח לבינה בחצר ויהודה בר שילא דאמר שכחו דסקיא מלאה מעות בסטין ואמרו שמניח עליה ככר או תינוק ומטלטלו ואמר מר זוטרא הלכתא ככל הני שמעתתא בשכח ולית הלכתא כוותייהו אלא הלכתא כרב אשי דהוא בתראה דאמר לא אמרו ככר או תינוק אלא למת בלבד. אביי מנח כפא פי׳ תרווד אכיפי הן כגון כיפה של צמר ורבא מנח סכינא אבר יונה והוא מליח אבל היה מבושל והיה מטלטל בן יונה אגב סכינא אמר שאלו מותרין לטלטלן בשבת דתניא בראשונה היו אומרים ג׳ כלים מותרין בשבת מקצוע של דבילה וזומלוסטרין וסכין קטנה שע״ג השולחן וכפה היא זומליסטרון כדתנן ניטלה כיפה טמאה משום מזלג. ואקשינן על רבה טעמא דחזי לאומצא הא לא חזי לאומצא לא דהא מוקצה הוא כלומר כר׳ יהודה סבירא ליה ולא כר׳ שמעון דאי ר׳ שמעון לית ליה מוקצה אלא אפילו בשר תפוח שרי לטלטוליה וכל בשר אחר בין חי בין מליח. ותוב אקשינן עליה ומי סבר לה רבא כר׳ יהודה והא א״ל רבא לשמעיה טוי לי בר אווזא ביום טוב ושדי מיעיא לשונרא כר׳ שמעון דאי כר׳ יהודה הא אמר כל דבר שאינו מוכן לאכילה אסור לטלטלו ואפילו בהמה לא היה מתיר לבודקה אלא באשפה שאם תמצא טריפה יניחנה באשפה. ומסקנא דשמעתא דרבה כר׳ יהודה ס״ל ופשוטה היא.
מתני׳ בית הלל אומרים מגביהין מעל השולחן עצמות וקליפין וכו׳ – אמר רב נחמן אנו אין לנו אלא בית שמאי כר׳ יהודה ובית הלל כר׳ שמעון מעבירין מעל גבי השלחן פירורין פחות מכזית מסייע ליה לר׳ יוחנן דאמר פירורין שאין בהן כזית מותר לאבדן ביד.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ אנו אין לנו – אין אנו סומכין על משנתינו כמות שהיא שנויה אלא מוחלפת שיטתה וב״ש כרבי יהודה כו׳.
אנו אין לנו אלא ב״ש כר״י כו׳ – במסכת עדיות לא מיתניא בהדי קולי ב״ש וחומרי ב״ה והיינו כרב נחמן והא דלא מייתי סייעתא מהתם משום דמאי אולמא דהא מהא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ב גמרא אמר רב נחמן: אנו איננו מקבלים את הגירסה הזאת שבמשנה ואין לנו אלא שיטה זו: בית שמאי כשיטת ר׳ יהודה סבורים הם, ולכן הם אוסרים טלטול מוקצה. ובית הלל כשיטת ר׳ שמעון שאינו סובר דין מוקצה סבורים הם. ולפי זה צריך להפוך את שיטות בית שמאי ובית הלל שבמשנה.
GEMARA: Rav Naḥman said: Reverse the two opinions, as we have only Beit Shammai in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, who prohibits moving set-aside items, and Beit Hillel in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, who permits doing so.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותספר הנרפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) מַעֲבִירִין מִלִּפְנֵי הַשֻּׁלְחָן פֵּירוּרִין.: מְסַיַּיע לֵיהּ לר׳לְרַבִּי יוֹחָנָן דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן דפֵּירוּרִין שֶׁאֵין בָּהֶן כְּזַיִת אָסוּר לְאַבְּדָן בַּיָּד.:

We learned in the mishna: One may clear bread crumbs from the table. The Gemara comments: This supports the opinion of Rabbi Yoḥanan, as Rabbi Yoḥanan said: With regard to crumbs that are less than an olive-bulk, it is prohibited to destroy them by hand in deference to the food.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותספר הנרר״י מלונילרשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אסור לאבדן ביד – מדקתני מעבירין בידים ולא זריק להו.
פירורין שאין בהן כזית אסור לאבדן ביד – פי׳ בקונט׳ מדקתני מעבירין ולא קתני זורקין וקשה לרבי דברישא נמי קתני מגביהין מעל השלחן עצמות וקליפין ולא קתני זורקין אע״פ שמותר לאבדן ביד ועוד דאמרינן בברכות בריש אלו דברים (ברכות נב:) וב״ה אומרים אם שמש ת״ח הוא נוטל פירורין שיש בהן כזית ומניח פירורין שאין בהן כזית ומסייע ליה לר׳ יוחנן דאמר פירורין שאין בהן כזית מותר לאבדן ביד ואי אפשר ליגרס התם אסור ונראה לר׳ דהכא גרסי׳ מותר ודייק מדאצטריך למיתני מפני שהוא מאכל בהמה דהיינו משמע דלא חזי לאדם והוו כשאר מאכל בהמה ומותר לאבדן. מ״ר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳. מסייע ליה לר׳ יוחנן דאמר פירורין שאין בהן כזית מותר לאבדן ביד. ומשום הכי איצטריך ליה (למתם לאוריו) [למתני׳ לאורויי] שמותר לטלטלן הואיל והן ראויין לבהמה ולתרנגולין, שאם היה אסור (מותר) לאבדן ביד, (ש״מ בתורת) [הוה במשמע דתורת] אוכלים לאדם הם, פשיטא דמותר לטלטלם, אלא הא קמ״ל דמותר לאבדן ביד בין בחול בין בשבת.
הכי גריס רש״י ז״ל: מסייע ליה לר׳ יוחנן דאמר פירורין שאין בהן כזית אסור לאבדן ביד. ואינו מחוור, דמאי סיעתא, דאי משום דקתני מעבירין ולא קתני זורקין, הא נמי תנן (שבת קמג.) מגביהין מעל השלחן עצמות וקליפין ולא קתני זורקין. ור״ח ז״ל גריס מותר לאבדן ביד, וכן בתוס׳, והא דקא דייק כן הוא מדקתני מפני שהוא מאכל בהמה, דמשמע דלאדם לא חזי, והלכך מותר לאבדן ביד כשאר מאכל בהמה. והכי נמי משמע בברכות פרק אלו דברים, דאמרינן התם (נב:): ובית הלל בשמש תלמיד חכם שנוטל פירורין שיש בהן כזית ומניח פירורין שאין בהן כזית, מסייע ליה לר׳ יוחנן דאמר פירורין שאין בהן כזית מותר לאבדן ביד.
ג שנינו במשנה שמעבירין בשבת מלפני השלחן פירורין. ומעירים: דבר זה מסייע ליה [לו] לשיטת ר׳ יוחנן. שאמר ר׳ יוחנן: פירורין אף על פי שאין בהן כזיתאסור לאבדן ביד משום כבוד האוכלים.
We learned in the mishna: One may clear bread crumbs from the table. The Gemara comments: This supports the opinion of Rabbi Yoḥanan, as Rabbi Yoḥanan said: With regard to crumbs that are less than an olive-bulk, it is prohibited to destroy them by hand in deference to the food.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותספר הנרר״י מלונילרשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) שֵׂעָר שֶׁל אֲפוּנִין.: מַנִּי ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא דְּלֵית לֵיהּ מוּקְצֶה.

We learned in the mishna: One may clear pea and lentil pods from the table on Shabbat. The Gemara asks: Whose opinion is it in the mishna? It is the opinion of Rabbi Shimon, who is not of the opinion that there is a prohibition of set-aside.
רי״ףרש״יספר הנרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דלית ליה מוקצה – דאי ר׳ יהודה מאתמול לאו לבהמה קיימי שהרי האוכל היה עמהן והיום לוקח מהם.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בהמשך המשנה שנינו ששער של אפונין ועדשים מותרים בטלטול בשבת, ושואלים: מני [של מי היא] משנה זו? — כשיטת ר׳ שמעון היא, דלית ליה [שאין לו, שאינו מקבל] איסור מוקצה,
We learned in the mishna: One may clear pea and lentil pods from the table on Shabbat. The Gemara asks: Whose opinion is it in the mishna? It is the opinion of Rabbi Shimon, who is not of the opinion that there is a prohibition of set-aside.
רי״ףרש״יספר הנרפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) אֵימָא סֵיפָא סְפוֹג אִם יֵשׁ לוֹ בֵּית אֲחִיזָה מְקַנְּחִין בּוֹ וְאִם לָאו אֵין מְקַנְּחִין בּוֹ אֲתָאן לר׳לְרַבִּי יְהוּדָה דְּאָמַר דָּבָר שֶׁאֵין מִתְכַּוֵּין אָסוּר.

Say the latter clause of the mishna: With regard to a sponge, if it has leather as a handle, one may wipe the table with it, and if not, one may not wipe the table with it. We have arrived at the opinion of Rabbi Yehuda, who said: An unintentional act is prohibited, as he certainly does not intend to squeeze liquid from the sponge.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותספר הנרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ספוג אם יש לו עור בית אחיזה מקנחין בו ואם לאו אין מקנחין בו אפילו לר׳ שמעון דהא אי אפשר שלא לסחוט באחוז בספוג אלא אם יש לו עור בית אחיזה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שאין מתכוין – שאין מתכוין לסחוט.
ואם לאו אין מקנחין בו – אית ספרים דגרסי וחכ״א בין כך ובין כך מקנחין בו ולא יתכן דאמר בגמרא דבאין לו עור בית אחיזה אפילו ר״ש מודה דאסור משום דפסיק רישיה הוא וה״ר יצחק מדנפירא גרס בין כך ובין כך אין מקנחין בו כרבי יהודה דאמר דבר שאין מתכוין אסור ואין נראה לר״י דהא בגמרא משמע דברישא מודה ר׳ יהודה דאמר אימא סיפא ספוג אם יש לו עור בית אחיזה מקנחין בו ואם לאו אין מקנחין בו אתאן לרבי יהודה אם כן בין כך ובין כך אין מקנחין בו לא רבי יהודה ולא ר׳ שמעון אלא ודאי לא גרסינן ליה כלל. מ״ר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אימא סיפא [אמור את סופה של המשנה]: ספוג, אם יש לו בית אחיזהמקנחין בו, ואם לאו [לא] אין מקנחין בו. אתאן [הגענו] לשיטת ר׳ יהודה שאמר: דבר שאין מתכויןאסור, שהרי בודאי אינו מתכוין לסחוט את הנוזלים מן הספוג!
Say the latter clause of the mishna: With regard to a sponge, if it has leather as a handle, one may wipe the table with it, and if not, one may not wipe the table with it. We have arrived at the opinion of Rabbi Yehuda, who said: An unintentional act is prohibited, as he certainly does not intend to squeeze liquid from the sponge.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותספר הנרפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) בְּהָא אֲפִילּוּ ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן מוֹדֶה דְּאַבָּיֵי וְרָבָא דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ מוֹדֶה ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן בִּפְסִיק רֵישֵׁיהּ וְלָא יְמוּת.

The Gemara answers: In that case, even Rabbi Shimon agrees that it is prohibited, as it is Abaye and Rava who both say: Rabbi Shimon agrees in a case of: Cut off its head will it not die, i.e., inevitable consequences. When the prohibited outcome that ensues from the unintentional action is inevitable, Rabbi Shimon agrees that it is prohibited. Squeezing liquid from a sponge is an inevitable consequence.
רי״ףספר הנרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומשיבים: בהא [בזה] אפילו ר׳ שמעון מודה שאסור, שכן אביי ורבא דאמרי תרוייהו [שאמרו שניהם]: מודה ר׳ שמעון ב״פסיק רישיה [חתוך ראשו] ולא ימות״, שכאשר התוצאה מחוייבת מן המעשה אף ר׳ שמעון מודה שגם כשאינו מתכוין אסור, ולכן אסור לקנח בספוג כזה.
The Gemara answers: In that case, even Rabbi Shimon agrees that it is prohibited, as it is Abaye and Rava who both say: Rabbi Shimon agrees in a case of: Cut off its head will it not die, i.e., inevitable consequences. When the prohibited outcome that ensues from the unintentional action is inevitable, Rabbi Shimon agrees that it is prohibited. Squeezing liquid from a sponge is an inevitable consequence.
רי״ףספר הנרפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) ההָנֵי גַּרְעִינִין דְּתַמְרֵי אֲרַמָּיָיתָא שְׁרוּ לְטַלְטוֹלִינְהוּ הוֹאִיל וְחַזְיָין אַגַּב אִמָּן וּדְפָרְסְיָיתָא אָסוּר.

With regard to those pits of Aramean dates, which are low quality and occasionally fed to animals, it is permitted to move the pits since they are fit for use due to their origin, i.e., the dates that were prepared as animal feed beforehand. And moving pits of Persian dates is prohibited. Since those dates are high quality and are not prepared for animals, their pits, too, are not prepared for that use.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרההשלמהרשב״אבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גרעינין דתמרי. ארמי ארמייתא שרי לטלטולי הואיל וחזיין על גב אימן. פי׳ רכים הן ונאכלין עם התמרים עצמן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גרעינין – של תמרים והם לבהמה.
ארמייתא – תמרים רעים הם ומאכילין התמרים עצמן לבהמה הלכך אגב אימייהו לבהמה נמי קיימי.
פרסייתא – תמרים טובים הם ואין מאכילין אותן לבהמה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הני גרעינין דתמרי ארמייתא שרי לטלטולינהו הואיל וחזיין אגב אמייהו. דפרסייתא אסור. הא מילתא (ד)⁠לאו דהלכתא היא דהא קיימא לן במוקצה דשבת כר׳ שמעון. ותמרי פרסייתא אליבא דר׳ שמעון (מררה שרא) [משרא שרי] כדמשמע בהדיא בפרק במה מדליקין. והרב אלפסי שכתבה לא כתבה אלא ללמד הימנה ביום טוב שאין מסיקין בגרעינא, כדאיתא בפרק במה מדליקין, כמו שכתבנו בפרק מפנין אין מתחילין באוצר, דאע״ג דאיתמרא בשבת מתחילין כר׳ שמעון כתבה הרב ז״ל ללמד הימנה ליום טוב, הכא נמי לא שנא. ושמואל דמטלטלו להו אגב ריפתא, אע״ג דשמואל כר׳ שמעון סבירא [ליה] בהני כרכי דזוזי דרב אסר ושמואל שרי, ואם כן למה ליה לטלטולינהו אגב ריפתא לטלטולינהו באפי נפשייהו. אפשר דביום טוב הוה וביום טוב סבירא ליה כר׳ יהודה. אי נמי לשמואל לית ליה מוקצה ואית ליה נולד. אי נמי אדם חשוב שאני כדאמ׳ אביי ורבא לעיל אי לאו דאדם חשוב אנא וכו׳. ואע״ג דאמר רב אשי לא אמרו ככר או תינוק אלא למת בלבד, הני מילי כשאוחז בדבר האסור ומטלטלו אגב ככר או תינוק, אבל הכא שאוחז הככר ומטלטל הגרעינין אגב הככר שרי. וכי תימא מאי שנא מכלכלה והאבן בתוכה דפרכינן לעיל ותיהוי כלכלה בסיס לדבר האסור אע״פ שאוחז הכלכלה, וכן מטלטלין תרומה טמאה עם הטהורה, טעמא דאיכא טהורה הא ליכא טהורה לא, אע״פ שאוחז הכלי. איכא למימר שאני התם דהוה בה האבן או התרומה טמאה מערב שבת, ולפיכך נעשה בסיס לדבר האסור. אבל הכא שלא היה שם מערב שבת, ובשבת נמי לפי שעה הוא, אינו נעשה בסיס לדבר האסור. אע״ג דמטה שיש עליה מעות אסור לטלטלה אע״פ שלא היו עליה כל בין השמשות, שאני מעות דחשיבי ולא בטילי אגב מטה. ותדע דהכי הוא (דברי הכל) [דכל דבר] איסור שנפל בשבת על דבר היתר לא אמרינן נעשה בסיס לדבר האסור, דגרסינן בפרק מי שהחשיך אמר רב הונא היתה בהמתו טעונה כלי זכוכית וכו׳ עד הא קא מבטל כלי מהיכנו [ומשני] בשליפי זוטרי. ואם היה בסיס לדבר האסור, אף שליפי זוטרי נמי מבטל כלי מהיכנו, שאינו יכול לשמטן מתחתיו, דעד כאן לא שרינן בכלכלה והאבן בתוכה מטה על צדה ובמעות שעל הכר נוער את הכר [והן נופלות] אלא בשוכח, אבל במניח נעשה בסיס לדבר האסור, אלא לאו ש״מ דבדבר איסור שנפל על גבי (הכר) [היתר] בשבת לא אמרינן נעשה [בסיס] לדבר האסור, ושאני מעות (דלא חשיבי) [דחשיבי] לגבי מטה [כדפרישית].
[גמרא] הא דאמרינן: הני גרעינין דתמרי ארמייתא שרי לטלטולינהו הואיל וחזיין אגב אימן ודפרסייתא אסיר. פירשו בתוספות דלרבי יהודה קאמר, אבל לרבי שמעון דלית ליה נולד אפילו בפרסייאתא שריין דהא חזיין למאכל בהמה, ושמואל דמטלטל להו אגב ריפתא, אף על פי דאית ליה כר׳ שמעון כדאיתא בשלהי מכלתין (שבת קנז.), אחמורי הוא דמחמיר אנפשיה, וכההיא דאמר רבא לעיל (שבת קמב:) אי לאו דאדם חשוב אנא סכינא אבר יונה למה לי, ורבא דמטלטל להו אגב לקנא דמיא משום דאיהו כר׳ יהודה סבירא ליה כדאמרן לעיל, ואף על גב דמשמע לעיל דרבא משום דאדם חשוב הוא לא מטלטל אלא אגב סכינא מידי דשרי לטלטולי בעיניה, הני מילי בר יונה וכל דדמי ליה דאפשר למעביד ליה הכנה מאתמול, אבל הכא דאי אפשר למעבד לה הכנה אחריתי מאתמול אפילו לאדם חשוב שרי. וכן דעת מורי הרב רבי יונה ז״ל ודעת הר״ז הלוי ז״ל.
ויש לפרש עוד דהכא שמואל אפילו כר״ש הוא דעבד, דהא דמשמע בפרק במה מדליקין (שבת כט.) דלא אסר כהאי גוונא אלא מאן דסבר ליה כר׳ יהודה דאמר מסיקין בתמרים אבל אין מסיקין בגרעיניהן, הני מילי ביום טוב ומשום דרבי שמעון לית ליה נולד שרי לטלטוליה משום דחזו להסקה, אבל בשבת דלא חזו להסקה מוקצין נינהו דהא לא מחזי אלא להסקה, ואע״ג דחזי קצת לאכילת בהמה כיון דהשתא מיהא סתמן להסקה מוקצין נינהו, דבשבת להסקה לא חזי [ולכן] אסור לטלטלן, וכדתנן בפרק מפנין (שבת קכו:) חבילי קש וחבילי עצים וחבילי זרדים, אם התקינן למאכל בהמה מטלטלין אותן ואם לאו אין מטלטלין אותן, והא דשדינהו רב לחיותא בפרק במה מדליקין (שבת כט.) ביום טוב בארמיאתה, מתוך שראויין להסקה. וכן דעת הרמב״ן ז״ל.
והא דמטלטלי שמואל ורבא גרעינין אגב ריפתא ולקנא דמיא, לאו משום דפליגי אהא דאמר רב אשי לעיל לא אמרו ככר או תינוק אלא למת בלבד, דהא לא דמיא לההיא ובהא אפילו רב אשי מודה, דההיא דרב אשי במטלטל את ההיתר אגב האיסור, כגון מניח ככר על המת ומראה עצמו כרוצה לטלטל את ההיתר ועושה לו האיסור בסיס, והלכך אסור מפני שהוא מטלטל את האיסור ממש, אבל הא דשמואל ורבא שמניח האיסור על ההיתר ומטלטל גוף ההיתר וניטל גוף האיסור עמו, בזה כולי עלמא שרו.
ואם תאמר מכל מקום יעשה הפת או לקנא דמיא בסיס לדבר האיסור. ויש לומר דאינו נעשה בסיס, דכיון שכל עצמו לא נעשה כן אלא לזרקן, דומה למה ששנינו מסלק את הטבלא ומנערה, כלומר במקום שהוא רוצה לזרוק שם הקליפין והעצמות. ואם תאמר והא אמרינן בפרק כירה (שבת מד:) במטה שלא יחדה למעות יש עליה מעות אסור לטלטלה. יש לומר דההיא בשיש עליה בין השמשות, ואי נמי במניח לדעת באמצע שבת על ידי עכו״ם או תינוק ולא היה דעתו לנער ממנה בשבת, ואפילו עשוין ליטול משם מעצמן, דבכהאי גוונא יש לנו להעמידה שם בפרק כירה והלכך לרבי יהודה אסור, אבל כל שהניחן באמצע שבת על דעת לנערן, אפילו רבי יהודה מודה וכל שכן ר׳ שמעון. ואי נמי יש לומר דהתם במטלטל לצורך גופה בלא ניעור ובשאינו צריך למקומו ועודן עליה עד המקום שהוא צריך להניחה שם. והראב״ד זכרונו לברכה אמר דהתם אף על פי שלא יחדה למעות בטלה היא לגבי מעות דחשיבי, אבל הכא גרעינין בטלי לגבי פת וקליפין לגבי טבלא.
זהו ביאור המשנה וכלה על הדרך שביארנו הלכה פסוקה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:
פירורין שאין בהם כזית שהזכרנו במשנה שמותר לאבדם ביד יש חולקים בה וגורסים אסור לאבדם ביד ומפרשים בה ממה ששנו במשנתנו מעבירין ולא התירו לזורקם ש״מ אסור לאבדם ביד:
גרעינים של אותם תמרים הנקראים תמרי ארמייתא והוא שהאכל דבוק עם הגרעינים ומשתייר ממנו על הגרעין מותר לטלטלן בשבת שהרי יש כאן אכל אבל אותם הנקראים תמרי פרסייאתא והם שאין האוכל נדבק בהם כלל ואין שם שום אכל אסור לטלטלם וגדולי הפוסקים פירשו תמרי ארמייתא שהם רכים ונאכלים עם התמרים עצמן ופרסייתא שהם קשים ואין נאכלי׳ עם התמרים וי״מ תמרי ארמייתא שהם קשים ומתוך קשיין אדם נותנם לבהמה והבהמה אוכלתם בגרעיניהם אבל תמרי פרסייתא הם רכים ואין עומדים לבהמה וראיה להם שהרי בפרק שני אמרו אכל תמרי ושדי קשייאתא לחיואתא ואמרו שם מאי לאו בפרסיאתא אלמא שאף הם ראויים לבהמה ועל דרך זה כתבו גדולי הפוסקים שלא נאמר כן אלא במקום שמאכילים תמרים לבהמות כגון בבל ויריחו אבל במקום שאין מאכילין תמרים לבהמות אלו ואלו אסורין ואין הדברים נראין אלא כל שראויים למאכל בהמה מותר לטלטלם בכל מקום וא״כ מה שאמרו כאן שמואל מטלטל להו אגב ריפתא לא היה צריך לכך שהרי אף הוא סובר כר׳ שמעון שכל שראוי למאכל בהמה אע״פ שנולד בשבת מותר לטלטלו וכן בפרק שני אמרו בזה שלא נאסרו אלא לדעת ר׳ יהודה אלא דרך מדה יתירה היה עושה כן וכמו שאמרו למעלה אי לאו דאדם חשוב אנא סכינא אבר יונה למה לי וי״מ שלא התיר ר׳ שמעון אלא ביום טוב אחר שהם ראויים להיסק לדעתו שאינו אוסר מוקצה ונולד אבל בשבת הואיל ואין עומדין לבהמה ואין ראויים להיסק הרי אין ראויים לכלום ואין תורת כלי עליהם ושמא תאמר אחר שכן היאך היה מטלטלם אגב ריפתא ולא אמרו ככר או תינוק אלא למת בלבד הרי בזו אינו מטלטל ביד אלא ההיתר והאיסור מיטלטל מאליו אגב ההיתר כגון הגרעינין על הפת או בתוך הספל כמ״ש רבא מטלטל להו אגב ליקנא דמיא ושמא תאמר לאסור טלטול הפת מטעם בסיס לדבר האסור וא״ת שאין דין בסיס אלא במניח מערב שבת הרי אמרו מטה שלא ייחדה למעות אם יש עליה מעות אסור לטלטלה ר״ל אע״פ שלא היו שם מאתמל תירצו בה גדולי המפרשים שהמטה מתוך חשיבות המעות נעשית בסיס ובטלה אצלם אבל גרעינים בטלים הם לגבי פת וכן קלפין לגבי טבלא ויש מתרצים שלא אמרו בסיס אלא כשהיו שם בין השמשות ומטה שאני שמתוך חשיבות המעות היא בטלה אצלם אף כשלא היו שם עד השבת וגדולי הדורות פירשו שהמטה לא משום בסיס הוא ולא נאסרה אלא בעוד שהמעות עליה הואיל ולא היו שם בין השמשות הא אם היו שם מבערב נעשית בסיס וטלטולה אסור אף לאחר שהוסרו:
גרעינים האסורים בטלטול אם היה אוכל הפירות שעצמותיהם בתוכם אוכל וזורק את הגרעין בפיו לאחוריו ר״ל לאחורי השלחן שהוא אוכל בו או לאחורי המטה שמיסב עליה אבל אינו זורקם לפניו כדי שיתלכלך הבית בהם ויהא מותר לו לטלטלם מדין גרף של רעי שאין עושין גרף של רעי לכתחלה כמו שביארנו במקומו:
אע״פ שאין הלכה כדברי האומר עושה אדם כל צרכו בפת כמו שביארנו בז׳ של ברכות במקום שאין חשש מיאוס משתמשין בו כמו שכתבנו בשני של יום טוב ומעתה גרעינין אלו הניטלין על ידי פת אין כאן חשש מיאוס ומותר לדברי הכל:
ונשלם הפרק תהלה לאל:
ד הני גרעינין דתמרי ארמייתא שרו לטלטולינהו [אותם גרעינים של תמרים ארמיים שאינם משובחים ולעתים ניתנים לבהמה, מותר לטלטלם], הואיל וחזיין [וראויים] התמרים אגב אמן, התמר השלם, שהרי היו מוכנים לבהמה אף קודם לכן. ודפרסייתא גרעינים של תמרים פרסיים]אסור, שאין התמרים מוכנים לבהמה, והגרעינים לא היו מוכנים לצורך זה.
With regard to those pits of Aramean dates, which are low quality and occasionally fed to animals, it is permitted to move the pits since they are fit for use due to their origin, i.e., the dates that were prepared as animal feed beforehand. And moving pits of Persian dates is prohibited. Since those dates are high quality and are not prepared for animals, their pits, too, are not prepared for that use.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרההשלמהרשב״אבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) שְׁמוּאֵל מְטַלְטֵל לְהוּ אַגַּב רִיפְתָּא.: (שרנ״ם שפ״ז סִימָן).: שְׁמוּאֵל לְטַעְמֵיהּ דְּאָמַר שְׁמוּאֵל ועוֹשֶׂה אָדָם כׇּל צָרְכּוֹ בְּפַת.

The Gemara relates that Shmuel would carry them along with bread. The letters shin, resh, nun, mem, shin, peh, zayin are a mnemonic of the Sages whose opinions are cited below: Shmuel, Rabba, Huna, Ameimar, Sheshet, Pappa, Zekharya. The Gemara comments: Shmuel’s statement is consistent with his reasoning, as Shmuel said: A man may perform all his needs with bread. As long as the bread remains edible, he need not be concerned that he is treating the bread contemptuously.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותבעל המאורספר הנרר״י מלונילרמב״ןרמב״ן מלחמות ה'מהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דפרסייתא שמואל מטלטלינהו ואגב ריפתא וכו׳ שמעתא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כל צרכו – משתמש בו ואין כאן משום בזיון וממחהו בתבשיל.
שמואל מטלטל להו אגב ריפתא – אף על גב דכר״ש סבירא ליה דשרי לקמן בפרק בתרא (שבת קנו:) נבלה שנתנבלה בשבת מיהו מחמיר היה משום דהוה אדם חשוב כאביי ורבא דלעיל. ר״ת.
{שמעתא דטלטול גרעיני תמרי פרסייתא}
והא דמטלטל שמואל גרעינין דתמרי פרסייתא אגב ריפתא – לא היה צריך לכך. דהא שמואל כרבי שמעון סבירא ליה, דלית ליה מוקצה. ובפרק במה מדליקין (בבלי שבת כ״ט.) מפורש דלא אמר כה״ג אלא מאן דסבירא ליה כרבי יהודה, דאמר: מסיקין בתמרים. אכלן, אין מסיקין בגרעיניהן.
בשלמא רבא, דמטלטל להו אגב לגינא דמיא, אשכחן ליה בהדיא דס״ל כרבי יהודה. כדדרש רבא (בבלי שבת קמ״ג:): אשה לא תכנס לבין העצים ליטול מהן אוד וכו׳. אלא שמואל, דס״ל כרבי שמעון, כדאיתא בסוף פרק מי שהחשיך (בבלי שבת קנ״ו:), למה ליה דמטלטל להו אגב ריפתא.
אלא ודאי מדה יתירה היה נוהג, להחמיר על עצמו. כי ההיא דאמר אביי, אי לאו דאדם חשוב אנא כפא אכיפי למה לי. ואמר רבא, אי לאו דאדם חשוב אנא סכינא אבר יונה למה לי. אף שמואל כך היה מחמיר על עצמו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שמואל מטלטל להו אגב ריפתא דשמואל לטעמיה דאדם עושה כל צרכו בפת. ואע״פ דממאיס קצת.
הא דאמרן בגרעיני פרסיאתא: שמואל מטלטל להו אגב ריפתא – משום דמוקצין הן, בשבת עסקינן דביו״ט שרי לטלטלינהו דחזו להסקה, ואף על גב דשברי כלים נינהו שמואל כר״ש ס״ל בפ״קא ובפרק בתרא דמכילתין,⁠ב אבל בשבת אינן ראוין לכלום לפי שאין מיוחדין אלא להסקה. והא דשדינהו רב לחיותא בפרק ב״מ1 בי״ט מתוך שראוין להסקה2, וה״נ משמע במס׳3 דביצה. והא דמטלטל להו אגב ריפתא י״מ דלא ס״ל כרב אשי דאמרג לא אמרו ככר או תינוק למת בלבד. ואינו נכון בעיני לפי שאינו דומה מטלטל גוף האיסור ע״י דבר היתר המונח עליו דומי׳ דמת בככר או תינוק, למטלטל גוף המותר אע״פ שיש עליו איסור, ודשמואל נמי הכי הוה דמנח להו אגב ריפתא ומטלטל ריפתא ומטלטלי אגביה דומיא דליקנא דמיא, דודאי גרעיני הוא דיהיב בגווה ולא ליקנא עלייהו דגרעיני, והיינו דאמרי׳ שמואל לטעמיה לפי שהפת נעשה תשמיש לגרעינין, אבל במניח ככר על המת ועל הארנקי לא מסיימי בגמרא אי ס״ל כשמואל דאמר עושה אדם כל צרכיו בפת, וכיון שעיקר הטלטול בפת דמיא למעות שעל הכר שמטלטלין ועודן עליו לפי שעיקר הטלטול בדבר המותר, ודאי אינו נעשה בסיס, שכל עצמו אינו עושה כן אלא לזורקן.⁠ד וכן זו ששנו לב״ש מסלק את הטבלא כולה ומנערה, ה״נ הוא שמטלטל הטבלא עם הקליפין שעליה עד מקום החנות ומנערה שם. ואי קשיא הא אמרי׳ בפ׳ כירהה במטה שלא יחדה למעות אסור לטלטלה, י״ל התם איסורא בטלטול קאמר לו שאינה מטלטלת לצורך גופה להדיא בלא ניעור4, הא אלו רצה מנער והן נופלין. וכן אם הוצרך למקומה מטלטלה ועודן עליו עד המקום שהוא צריך להניחה שם דהיינו מתניתא מעות שעל הכר. והראב״ד ז״ל אמר התם אף על פי שלא ייחדה בטלה לגבי מעות, הכא גרעינין בטלי לגבי פת וקליפין לגבי טבלא, ומפני זה כ׳ רבינו הגדול ז״ל לדשמואל ורבא, אף על גב דקי״ל לא אמרו ככר או תינוק אלא למת בלבד.⁠ו ובתוספותז בשם רבינו תם ז״ל מפרשים דגרעיני תמרים כולהו לר״ש מותרין דחזו למאכל בהמה, ושמואל אף על גב דס״ל כוותי׳ משום דהוא אדם חשוב מצריך להו רפתא. ועוד אמרו דלרבא דסבר כר״י נמי מותר הוא, דהני כיון דלא אפשר להניח עליהן או לעשות בהן הכנה מבע״י לכתחלה מותרין אגב רפתא ומנא, אבל כיפי ובר יונה דאפשר מבע״י, לא שרי׳ לכתחלה אלא בדבר המותר לאדם חשוב, ודברים משובשין הן ויש לי להשיב עליהן הרבה ומה שפירשתי נכון וברור.
א. יט, ב ועי׳ תוס׳ שם ד״ה ושמואל.
ב. קנו, ב.
ג. לעיל קמב, ב.
ד. עי׳ רשב״א וריטב״א.
ה. לעיל מד, ב.
ו. עי׳ רז״ה ומלחמות.
ז. עי׳ תוד״ה שמואל ומאור.
1. הגהת הגרא״ז: דף כט, א פי׳ דמאן דאסר התם בפרסייתא הוא רק משום נולד כמו שברי כלים.
2. הגהת הגרא״ז: אבל לא חזי לחיותא.
3. הגהת הגרא״ז: בפ״ב דכ״א ע״ב וע״ש בתוס׳ ד״ה הני סופלי.
4. הגהת הגרא״ז: וכן הוא ברשב״א. ותימא הוא, ונראה דמש״כ להדיא פירושו בכונה שמכיון שיהיו המעות על המטה אף שהוא קל לנערם, ולכן כשמטלטל לצורך גופו הוה כמטלטל לצורך שניהם. אבל לצורך מקומו אין הטלטול לצורך שניהם אלא לצורך מקומו.
{שמעתא דטלטול גרעיני תמרי פרסייתא}
כתוב בספר המאור, והא דמטלטל שמואל גרעיני דתמרי כו׳, אלא ודאי מדה יתירה היה נוהג להחמיר בעצמו.
אמר הכותב: כל תמרי פרסייתא עומדין ומיוחדין הן להסקה, אלא פעמים שמאכילין אותן לבהמה. ולא אמרו בפרק במה מדליקין (בבלי שבת כ״ט.) שיהו מותרין לטלטל אלא ביו״ט, לפי שהם ראויין להיסק לרבי שמעון, דלית ליה מוקצה ונולד. ומתוך הסקה1 ניטלין אף לבהמה לרבי שמעון. אבל בשבת, כיון שאינן עומדין לאכילת בהמה, הרי אינם ראויין לכלום ואין תורת כלי ואוכל עליהם. דומים2 לכלים שנשברו ואין עושין מעין מלאכה כלל, שאסורין בשבת, ומודה בהם רבי שמעון, כדמוכח בפרק מי שהחשיך3. והוו להו ממש כחבילי עצים וזרדין שהכניסן לעצים, שאסור לטלטלן (בבלי שבת קכ״ו:).
וא״ת, היכי מטלטל להו אגב ריפתא. והלא לא אמרו ככר או תינוק אלא למת בלבד. וליטעמיך, ליקשי לך דרבא. אלא, שאני טלטול דבר האסור אגב הדבר המותר שעליו, כגון ככר או תינוק בארנקי, מטלטול דבר המותר עם דבר האיסור שעליו, כגון גרעינין ע״ג ריפתא או בתוך לקנא דמיא, שזה ככר4 שעיקר הטלטול בדבר המותר הוא. אע״פ שהמטלטל עמו דבר האסור, דמיא למתני׳ דמעות שעל הכר (בבלי שבת קמ״ב:), שמטלטלו לצורך מקומו ועודן עליו. ותנן נמי (בבלי שבת קמ״ג.): מסלק את הטבלא כולה ומנערה. כלומר, שמטלטל לה עם הקליפין שעליה עד מקום החנות ומנערה שם.
וזה דעת רבינו הגדול, שכתבן. ולפיכך הוצרכתי לפרשה כאן.
1. נראה שצ״ל: ומתוך שניטלין להסקה
2. נראה דצ״ל: ודומים
3. כנראה טעות. ועיין בד״ש
4. נראה שצ״ל: טלטול ע״י ככר
בד״ה דר׳ יהודה כו׳ ליתן עיניו כו׳ כצ״ל:
מה״ד בורר אוכל יאוכל:
ומסופר כי שמואל היה מטלטל להו [להן] אגב ריפתא [לחם]. (אותיות שרנ״ם שפ״ז הם סימן לחכמים המוזכרים: שמואל, ר בה, הו נ א, א מימר, ששת, פ פא, ז כריה). ומעירים כי שמואל לטעמיה [לטעמו, לשיטתו], שאמר שמואל: עושה אדם כל צרכו בפת ואינו סבור שיש בכך ביזוי הפת, אם אפשר יהא לאכלה אחר כך.
The Gemara relates that Shmuel would carry them along with bread. The letters shin, resh, nun, mem, shin, peh, zayin are a mnemonic of the Sages whose opinions are cited below: Shmuel, Rabba, Huna, Ameimar, Sheshet, Pappa, Zekharya. The Gemara comments: Shmuel’s statement is consistent with his reasoning, as Shmuel said: A man may perform all his needs with bread. As long as the bread remains edible, he need not be concerned that he is treating the bread contemptuously.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותבעל המאורספר הנרר״י מלונילרמב״ןרמב״ן מלחמות ה'מהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) רַבָּה מְטַלְטֵל לְהוּ אַגַּב לָקָנָא דְמַיָּא רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ עָבֵיד לְהוּ כִּגְרָף שֶׁל רֶיעִי א״לאֲמַר לֵיהּ רַב אָשֵׁי לְאַמֵּימָר זוְכִי עוֹשִׂין גְּרָף שֶׁל רֶיעִי לְכַתְּחִילָּה.

Rabba would move them along with a pitcher of water. Rav Huna, son of Rav Yehoshua, would render them a chamber pot with excrement. The Sages permitted moving repulsive vessels. Here, too, he would collect all the date pits and then move them out because they were disgusting. Rav Ashi said to Ameimar: And may one create a chamber pot with excrement ab initio? Although The Sages permitted moving a container of excrement, they did not permit creating one ab initio so that it would be permitted to move it.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותבעל המאורספר הנרר״י מלונילרמב״ן מלחמות ה'מהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לקנא דמיא – ספל של מים.
גרף של ריעי – צוברן לפניו כשאוכל התמרים עד שנמאסות בעיניו ונוטלן אותן מפניו כגרף של ריעי ונותנן לבהמה.
רבא מטלטל להו אגב לקנא דמיא – ואם תאמר והא רבא סבר לעיל כר״י דאית ליה מוקצה ואנוחי לקנא דמיא היכי שרי לכתחילה ויש לומר דשני לן בין היכא דאפשר למיעבד האי טלטול מאתמול להיכא דלא אפשר דכיפין ובר יונה היו מאתמול בידו והיה יכול לטלטלם אבל הני גרעיני תמרה לא אפשר ושרי אפילו לרבי יהודה ואף לאדם חשוב דאמר בביצה פרק יו״ט (ביצה כא:) דאמר ליה אביי לרב יוסף הני סופלי לחיותא היכי שדינן ביומא טבא לרבי יוסי דאמר לכם ולא לכלבים חזיין להסקה כו׳ בשבת מאי איכא למימר מטלטלין להו אגב ריפתא כדשמואל אלמא דאפילו רב יוסף דלא בעי למישרי לעיל אגב כפא וסכינא אפילו דבר הראוי לאדם שרי התם גרעיני תמרה אגב ריפתא.
[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 12]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אגב לוקנא דמיא. ספל של מים. שהיה זורקם בספל של מים.
[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 12]

בד״ה דסתם כו׳ ומיהו כיבוס ממש לא כו׳ כצ״ל:
בד״ה כיון דאי כו׳ מן החבית לא כו׳ הד״א:
בא״ד דאי בתחלתו מגבה ליה לאבן סוף סוף מיבעי ליה כו׳ כצ״ל ונמחק לא מגבה ליה לחביות. ונ״ב ס״א:
בא״ד בטירחא הס״ד ואח״כ מה״ד ה״ג:
תוס׳ בד״ה שאוכל מרובה כו׳ ולא אפסולת כו׳. נ״ב פי׳ היכא דפסולת מרובה על האוכל ולומר דנפיש בטירחא וזוטר בשיעור א״כ מאחר דזוטר בשיעוריה יכול ליטול גם הפסולת שהרי בטל הוא לגבי אוכל ע״ש:
רש״י בד״ה עור בית אחיזה בית אחיזה של עור כו׳ כצ״ל:
בד״ה אין מקנחין בו שכשאוחזו כו׳ כצ״ל:
בד״ה כל צרכו משתמש בו ואין כאן כו׳ כצ״ל:
בד״ה גרף כו׳ אותן מפניו כגרף כו׳ כצ״ל:
תוס׳ בד״ה שמואל מטלטל כו׳ אע״ג דכר״ש ס״ל כו׳. נ״ב ותימה גדולה מה מתמה הא גרעינין דפרסייתא אסירי משום נולד דאי לא הוה אלא מוקצה לא היינו אוסרים הגרעינים דהא קי״ל כר״ש במוקצה ומזה הוכיח ר״ת דיש לחלק בין נולד למוקצה כאשר כתב הסמ״ג ונבילה אין בה אלא איסור מוקצה כדמוכח שם ואפשר דסמך על הא דלעיל פ״ק דשבת גבי שמן של בדדין כו׳ דשרי שמואל אפי׳ בנולד כמ״ש התוס׳ לשם אבל מ״מ תימה מהא דלעיל ה״ל למיפרך דשרי שמואל נולד וכן הקשו התוס׳ בפ״ק ותירצו כמו הכא דמחמיר ע״י עצמו היה ודו״ק:
בד״ה רבא מטלטל להו כו׳ דאית ליה מוקצה כו׳. נ״ב פי׳ דהא לעיל אי לא הוי חזי לאומצא דשרי אף לר׳ יהודה לא הוה מנח סכין עליה וק״ל:
בא״ר אפי׳ לר״י ואף לאדם חשוב כו׳ כצ״ל:
בד״ה רבא מטלטל כו׳ ואנוחי לקנא דמיא היכי שרי לכתחלה כו׳ עכ״ל ר״ל דהא לא איירי הכא בשכח דאנוחי לקנא דמיא בשבת הוי כלכתחלה ולא אמרו ביה לטלטל אגב באיסור מוקצה לרבא כי הכא בגרעינין דלא שרו אביי ורבא לעיל אלא בכיפין דחזי למזגא ובר יונה דחזי לאומצא וק״ל:
בא״ד ואפי׳ לר׳ יהודה שרי אף לאדם חשוב כו׳ כצ״ל:
סליק פרק נוטל
רבה היה מטלטל להו [אותם] אגב לקנא דמיא [ספל מים]. רב הונא בריה [בנו] של רב יהושע עביד להו [היה עושה אותם] כגרף של ריעי, שהרי התירו חכמים ליטול כלי מאוס של צואה מלפניו, ואף כאן היה שם את כל גרעיני התמרים יחד וזורקם אחר כך משום מאיסות. אמר ליה [לו] רב אשי לאמימר: וכי עושין גרף של ריעי לכתחילה? שאמנם התירו לטלטל גרף של ריעי המונח לפניו, אבל לא התירו לעשות לכתחילה דבר שייחשב אחר כך כגרף של ריעי כדי להתיר לעצמו לטלטלו.
Rabba would move them along with a pitcher of water. Rav Huna, son of Rav Yehoshua, would render them a chamber pot with excrement. The Sages permitted moving repulsive vessels. Here, too, he would collect all the date pits and then move them out because they were disgusting. Rav Ashi said to Ameimar: And may one create a chamber pot with excrement ab initio? Although The Sages permitted moving a container of excrement, they did not permit creating one ab initio so that it would be permitted to move it.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותבעל המאורספר הנרר״י מלונילרמב״ן מלחמות ה'מהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) רַב שֵׁשֶׁת זָרֵיק לְהוּ בְּלִישָּׁנֵיהּ רַב פָּפָּא זָרֵיק לְהוּ אֲחוֹרֵי הַמִּטָּה אָמְרוּ עָלָיו עַל רַבִּי זְכַרְיָה בֶּן אַבְקוּלָס חשֶׁהָיָה מַחֲזִיר פָּנָיו אֲחוֹרֵי הַמִּטָּה וְזוֹרְקָן.:

Rav Sheshet would dispose of the pits with his tongue. Rav Pappa would dispose of them behind the divan on which he sat while eating because he did not want to move them in another manner. They said about Rabbi Zekharya ben Avkolas that he would turn his face toward the back of the divan and dispose of them.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יספר הנרר״י מלונילפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

זריק להו בלישני׳ – אל עבר השלחן.
אחורי המטה – שהוא מיסב עליה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

זריק להו בלישניה. לעבר השלחן שהוא אוכל בו.
אחורי המטה. שיושב בעת שמיסב לאכול.
הדרן עלך נוטל אדם וכו׳.
רב ששת זריק להו בלישניה [היה זורק אותם את הגרעינים בלשונו]. רב פפא זריק להו [היה זורק אותם] אחורי המטה שהיה מסב עליה בשעת אכילה, כי לא רצה לטלטלם כדרך אחרת. אמרו עליו על החכם ר׳ זכריה בן אבקולס שהיה מחזיר פניו אחורי המטה וזורקן.
Rav Sheshet would dispose of the pits with his tongue. Rav Pappa would dispose of them behind the divan on which he sat while eating because he did not want to move them in another manner. They said about Rabbi Zekharya ben Avkolas that he would turn his face toward the back of the divan and dispose of them.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יספר הנרר״י מלונילפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

שבת קמג. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים שבת קמג., עין משפט נר מצוה שבת קמג., ר׳ חננאל שבת קמג., ר׳ נסים גאון שבת קמג., רי"ף שבת קמג. – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס שבת קמג., רש"י שבת קמג., תוספות שבת קמג., בעל המאור שבת קמג. – מהדורת הרב אביאל אורנשטיין, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., ספר הנר שבת קמג. – מהדורת הרב שניאור אידנסון, ירושלים תש"ע, באדיבות המהדיר (כל הזכויות שמורות), ר"י מלוניל שבת קמג. – מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב דוד מצגר. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הר"י מלוניל, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות., ההשלמה שבת קמג. – מהדורת הרב משה יהודה הכהן בלוי, ברשותם האדיבה של משפחת המהדיר לעילוי נשמתו (כל הזכויות שמורות למשפחת הרב בלוי). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל שימוש אחר אסור בלי אישור בכתב מעל⁠־התורה., תוספות רי"ד מהדורה תליתאה שבת קמג., רמב"ן שבת קמג. – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב משה הרשלר ובאדיבות משפחתו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב משה הרשלר. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רמב"ן מלחמות ה' שבת קמג. – מהדורת הרב אביאל אורנשטיין, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א שבת קמג. – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי שבת קמג. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה שבת קמג., מהרש"א חידושי הלכות שבת קמג., פירוש הרב שטיינזלץ שבת קמג., אסופת מאמרים שבת קמג.

Shabbat 143a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Shabbat 143a, Ein Mishpat Ner Mitzvah Shabbat 143a, R. Chananel Shabbat 143a, R. Nissim Gaon Shabbat 143a, Rif by Bavli Shabbat 143a, Collected from HeArukh Shabbat 143a, Rashi Shabbat 143a, Tosafot Shabbat 143a, Baal HaMaor Shabbat 143a, Sefer HaNer Shabbat 143a, Ri MiLunel Shabbat 143a, HaHashlamah Shabbat 143a, Tosefot Rid Third Recension Shabbat 143a, Ramban Shabbat 143a, Ramban Milchamot HaShem Shabbat 143a, Rashba Shabbat 143a, Meiri Shabbat 143a, Maharshal Chokhmat Shelomo Shabbat 143a, Maharsha Chidushei Halakhot Shabbat 143a, Steinsaltz Commentary Shabbat 143a, Collected Articles Shabbat 143a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144