×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) הָא יֵשׁ בְּרַגְלוֹ מַכָּה נָפֵיק בְּהֵי מִינַּיְיהוּ נָפֵיק אָמַר רַב הוּנָא בְּאוֹתָהּ שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מַכָּה אַלְמָא קָסָבַר סַנְדָּל לְשׁוּם צַעַר עֲבִיד.
By inference: If there is a wound on his foot, he may go out with one sandal. In that case, with a sandal on which of his feet does he go out? Rav Huna said: With a sandal on the foot that has a wound on it. Apparently, he holds: A sandal is made for the purpose of avoiding pain. Typically, a person wears sandals only in order to avoid the pain of walking on stones and the like. When he is seen with only one sandal, it is clear that he is oblivious to that pain and the only reason that he is wearing the sandal is due to the wound on his foot. Consequently, no one will suspect that he went out wearing two sandals and that if he is wearing one, he must be carrying the other one.
ר׳ נסים גאוןרי״ףרש״יבעל המאורספר הנרר״י מלונילרמב״ן מלחמות ה'בית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דבני מערבא אמר ר׳ אבא מפני החשד שלא יהו אומרים איש פלוני נפסק סנדלו ותלאו בבית שחיו:
אמר רב ספרא לא תימא אליבא דמאן דאמר שבת לאו זמן תפילין הוא וכו׳. משתכח עיקר דילה במס׳ עירובין בפרק המוצא תפילין (עירובין דף צו) דתניא ושמרת את החקה הזאת למועדה מימים ימימה ימים ולא לילות מימים ולא כל הימים פרט לשבתות ולימים טובים דברי ר׳ יוסי הגלילי ור׳ עקיבא כר׳ יוסי הגלילי סבירא ליה דאמר שבת לאו זמן תפילין הוא כמו שאמרה הברייתא דתניא ר׳ עקיבא אומר יכול יניח אדם תפילין בשבתות וימים טובים ת״ל והיה לך לאות על ידך מי שצריכין אות יצאו שבתות וימים טובים שהן גופן אות וחקרו בתלמוד לידע איזה תנא דקסבר שבת לאו זמן תפילין ונשאו ונתנו בדבר זה הרבה עד שקיימו כי הוא ר׳ מאיר כדאמרינן בסיפא אלא האי תנא הוא דתניא המוצא תפילין מכניסן זוג זוג אחד איש ואחד אשה כו׳ עד כאן לא פליגי אלא בחדשות ובישנות אבל באשה לא פליגי דקסברי תפילין מצות עשה שלא הזמן גרמא הוא ונשים חייבות ומכלל דבריהם למדנו שר׳ מאיר ור׳ יהודה סברי שבת זמן תפילין הוא ועל דעת מי שסבר שבת לאו זמן תפילין הוא הויא לה מצות עשה שהזמן גרמא לפי שהיא נוהגת בחול בלבד ואלו שחייבו הנשים בה סברו כי חובתה נוהגת בכל עת ואינה מיוחדת בזמן ידוע ובפ׳ האשה נקנית (קידושין לה) אמרו מאן שמעת ליה דאמר תפילין מצות עשה שלא הזמן גרמה ר׳ מאיר היא ואמרו עוד ולר׳ יהודה דאמר ב׳ כתובין הבאין כאחד מלמדין ותפילין מצות עשה שלא הזמן גרמא מאי איכא למימר זה הברייתא דפליגו בה ר׳ יוסי הגלילי ור׳ עקיבא עם הברייתא בתראה דהיא דברי ר׳ עקיבא אשכחנן במס׳ דמנחות בפ׳ הקומץ את המנחה (לו) ואשכחנן עוד בגמ׳ דלא תצא אשה במחט נקובה (לקמן סב) אקשייה אביי לרב יוסף מדברי הברייתא ואותביה רב יוסף התם קסבר ר״מ לילה זמן תפילין ושבת זמן תפילין:
{בבלי שבת סא ע״א} ולא ביחיד בזמן שאין ברגלו מכה: טעמא דאין ברגלו מכה אבל1 יש ברגלו מכה נפיק באותה דלית2 בה מכה [כחייא בר רב וכר׳ יוחנן דאמר3 עשיתה של שמאל מכה]⁠4:
{בבלי שבת סא ע״א-סב ע״א} ולא בתפלה5 ולא בקמיע. אמר רב פפא לא תימא עד דמיתמחי גברא ומיתמחי6 קמיעא אלא כיון דאתמחי גברא אע״ג דלא איתמחי קמיעא. דיקא נמי דקתאני ולא בקמיע בזמן שאינו מן המומחה ולא קתאני [בזמן שאינו]⁠7 מומחה שמע מינה: תנו רבנן אי זה הוא קמיע מומחה כל שריפא ושנה
ושלש אחד קמיע של-כתב ואחד קמיע של-עיקרין אחד חולה שיש בו סכנה ואחד חולה שאין בו סכנה ולא שנכפה אלא שלא יכפה וקושר ומתיר8 ואפילו ברשות הרבים ובלבד שלא יקשרנו בשיר ובטבעת וי⁠(ו)⁠צא9 בו לרשות הרבים [משום]⁠10 מראית העין. והא תניא אי זה הוא קמיע מומחה כל שריפא שלשה בני אדם כאחד לא קשיא הא לאיתמחויי גברא הא לאתמחויי קמיעא. אמר רב פפא פשיטא לי [תלתה]⁠11 קמעי לתלת גברי תלתה תלתה זימני איתמחי גברא ואיתמחי קמיעא תלתה קמיעי לתלתה גברי חד חד זימנא גברי12 איתמחי קמיעא לא איתמחי חד קמיעא לתלתא גברי קמיעא איתמחי גברא לא איתמחי: באעי רב פפא תלתה קמיעי13 לחד גברא14 מאי קמיעא ודאי לא איתמחי גברא איתמחי או לא איתמחי מי אמרינן [הא]⁠15 כיון דאתסי16 תלתא זמנין אסי ליה17 או דילמא מזליה דההוא גברא הוא18 דמקביל קמיעי19 תיקו. איבעיא להו קמיעין יש בהן משום קדושה [או דילמא אין בהן] משום קדושה20 למאי הילכתא אי לימא21 לאצולינהו מפני22 הדליקה. תא שמע הברכות והקמיעין אע״פ שיש בהן אותיות של-שם ומענינות הרבה של-תורה אין מצילין אותן מפני הדליקה ונשרפין במקומן ואילא לענין גניזה23 מאי24 תא שמע היה שם כתוב על ידות הכלים25 ועל כרעי המטה הרי זה יגוד ויגנוז אלא ליכנס בהן לבית הכסא מאי26 יש בהן משום קדושה ואסור או דילמא אין בהן משום קדושה ושרי. ופשטינן אם27 היו מחופין28 עור שרי למיעל בהו לבית הכסא29 ואי לא אסיר ותפילין הינו טעמ׳ דאין נכנס בהם לבית הכסא אלא חולצן ברחוק ארבע אמות ואוחזן בבגדו ובידו ונכנס משום שי״ן שלהם דאמר אביי שי״ן של-תפלין הלכה למשה מסיני:
ולא בשריין ולא בקסדא ולא במגפים: שרין [זרדא]⁠30 (זררתי נקרא בלשון ישמעאלים אלזרד)⁠31. קסדא אמר רב סנורתא ונקראת בלשון ישמעאלים אלביצ׳ה32 והוא כובע שבמקרא דכתיב {שמואל א יז ה} וכובע נחשת על ראשו33. מגפים אמר רבה בר רב הונא פוזמאקי. פיר׳ והי אל כפאף חדיד או נחאס [וליס להא קיעאן]⁠34:
1. אבל: גפא, כ״י נ, דפוסים: הא.
2. דלית: גפא, כ״י נ, דפוסים: שאין.
3. כ״י נ מוסיף: ״ליה לרב שמן״.
4. כחייא...מכה: חסר בכ״י א, רא״ש (כנראה מחמת הדומות).
5. בתפלה: רא״ש, דפוסים: בתפלין (כבמשנה).
6. דמיתמחי גברא ומיתמחי: רא״ש, דפוסים: דאיתמחי גברא ואתמחי.
7. בזמן שאינו: וכן בר״ח. חסר רק בכ״י א.
8. וקושר ומתיר: דפוסים: ויקשור ויתיר.
9. ויצא: גצח, גפא, רא״ש, דפוסים. כ״י א: ״ויוצא״.
10. משום: גצח גפא, כ״י נ, רא״ש, דפוסים. כ״י א: ״מפני״.
11. תלתה: גפא, כ״י נ, רא״ש, דפוסים, וכן בה״ג. כ״י א: ״שלשה״.
12. גברי: גפא, דפוס קושטא, ה״ג בלשון יחיד: ״גברא״.
13. קמיעי: וכן בר״ח, ר׳ פרחיה. כ״י א: ״קמיעא״ (לשון יחיד).
14. לחד גברא: גפא: ״לגברא חד״.
15. הא: גפא, כ״י נ עיתי. דפוסים: האי. חסר בכ״י א.
16. כ״י נ מוסיף: ״ליה״.
17. אסי ליה: דפוסים: ודאי מומחה הוא.
18. גברא הוא: וכן בר״ח. חסר בדפוסים.
19. קמיעי: דפוסים: קמיעא מאי.
20. או...קדושה: חסר בכ״י א. גפא: ״או דילמא אין בהן״. כ״י נ: ״או לא״, כבר״ח.
21. אי לימא: חסר בדפוסים.
22. מפני: דפוסים: מן.
23. גניזה: כ״י א:״גניזא״.
24. מאי: חסר בכ״י נ, רא״ש.
25. הכלים: כ״י נ: ״של כלים״.
26. מאי: רק כ״י א: ״אמאי״.
27. אם: כ״י נ דפוסים גפא, וכן ר״ח. כ״י א:״שאם״.
28. מחופין: וכן בר״ח. כ״י נ: ״מחופות״.
29. הכסא: דפוס קושטא: המרחץ.
30. זרדא: גפא, כ״י נ, רא״ש, דפוסים, כבר״ח.
31. זררתי נקרא בלשון ישמעאלים אלזרד: רק כ״י א. נמצא גם בכ״י אוקספורד 551 המזרחי.
32. אלביצ׳ה: העיתים, כ״י נ, דפוסים: ״ביצ׳ה״.
33. והוא כובע... ראשו: כ״י אירופאי (לונדון ספה״ב תע״ו), ובדפוסים. בכ״י אוקספורד 551 אחר הגהה. מקורו קדום- פירוש הגאונים לטהרות, כלים יא:ח, מהדורת אפשטיין-מלמד עמ׳ כד שורה 5.
34. והי אל כפאף חדיד או נהאס וליס להא קיעאן: גפא עיתים. כ״י א חסר הסוף: ״וליס להא קיעאן״. כ״י נ: ״והי אכפאף מן חדיד או מן נחאס וליס להא קיעאן״. דפוסים תורגם לארמית: מוקי דעבדי להו מברזלא או מנחשא ולית להו גיותא דכרעא. קרוב לפירוש הגאונים (כלים יא), ראה אוצר הגאונים כאן סי׳ קיד.
הא יש ברגלו מכה – איכא למידק דנפיק ביחיד והשתא בעי תלמודא בהי מרגליו נפיק.
סנדל לשם צער עביד – שלא ינגף ביתדות הדרכים ויצטער הילכך כשרואין אותו צולע ויודעין שיש ברגליו מכה אין חושדין אותו שטוען את השני בידו אלא מכירין בו לפי מעשיו שפרסותיו קשות ואינו מצטער ביתדות הדרכים ולא נועלו אלא משום מכה ודיו בזה לבדו וללשון רבותי אי נמי מחכו עלה דלא חזו למכה לא שליף לה דמצטער ביתדות הדרכים מחמת המכה.
{שמעתא דסנדל יחיד כאשר יש מכה ברגלו}
כתב הרי״ף: יש ברגלו מכה, נפיק באותה שאין בה1 מכה – כחייא בר רב וכרבי יוחנן, דאמר, עשית של שמאל מכה.
ולי נראה כרב הונא. דההיא דחייא בעלמא היא דאמרינן, דלמא ר׳ יוחנן כחייא בר רב ס״ל. ופשוטה דרבי יוחנן כרב הונא מכרעא.
1. תיבה זו חסר בדפ״ר
ולא בתפילה,⁠א פיר׳ תפילין.
ואם יצא אינו חייב חטאת, אסיקנה האי לישנא,⁠ב לא תימ׳ מתני׳ דקתני אם יצא אינו חייב חטאת [אליבא דמ״ד שבת זמן תפילין הוא, אלא אפ׳]⁠ג אליבא דמאן דאמ׳ שבת לאו זמן תפילין הוא (חייב) [חיוב] חטאת ליכא. מאי טעמ׳ דרך מלבוש עבידן והוצאה דרך מלבוש אינן חייב חטאת, ומפורש בפ׳ אחרון (בעירובין) [דעירובין].⁠ד
ולא בקמיע, פיר׳ כותבין וטוענין אותן לרפואה. אם הוא קמיע מומחה שרי דתכשיט הוא לו כאחד ממלבושיו.
של עיקרין, רשצז״ל: פיר׳ של שרשי סממנין נמי הויה קמיע.
ולאו שנכפה אלא שלא יכפה (וקושר ומתיר), כלומ׳ ולאז תימ׳ לא יצא בו אלא משבאח עליו החולי כבר פעם אחת.
ניכפה,⁠ט הינו חולי שאדם נופל מחמתו לארץ ומכהו במוחו ומפילו.
אלא שלא יכפה, פיר׳ אדם שבא ממשפחת ניכפין ודואג שלא יכפה.
א. כ״ה בד״ס במשנה אות ס׳. ולפנינו, בתפילין
ב. ר״ל מסקנת גמ׳ כלישנא בתרא דר׳ ספרא
ג. ע״פ הגמ׳
ד. צה:
ה. בד׳, קרויין
ו. בד׳, לא
ז. בד׳, לא
ח. בד׳, מי שבא
ט. בד׳, נכפה
וכר׳ יוחנן דאמר עשית של שמאל מוכה. כשנתן לו תלמידו בהשכמה מנעל של ימין לנעלו ראשון, הקפיד ר׳ יוחנן ואמר לו אם אשמע לך שאנעל ראשון של ימין, ושוב לא אנעל של שמאל, ונראה לכל כאילו יש ברגלי של שמאל מכה, שיוצא במנעל אותו שאין בו מכה, ואותו של מכה יחף. ור׳ יוחנן הוה סבירא ליה שדרך ארץ לנעול ראשון שמאל ואחר כך של ימין, ובמשנה דרך ארץ הופך הדבר לפי שהימין עדיף וראוי לכבדו, ובחליצה של שמאל ראשון ואחר כך של ימין, כדי שלא יעמוד רגל [ימין] שלו יחף.
{שמעתא דסנדל יחיד כאשר יש מכה ברגלו}
ועוד כ׳ הרי״ף ז״ל כו׳, ולי נראה כרב הונא, דההיא דחייא בעלמא הוא.
אמר הכותב: מצא בעל המאור ז״ל מקום לחלוק. ולפי דעתי שקולים הם, ומי שיש לו קבלה הוא הנאמן. והרי רבינו ורבינו חננאל סומכין על חייא בר רב מפני שהולך אחר המוכיח.
אבל ראיתי מפרשים דבאותה שאין בה מכה דכ״ע לא פליגי דנפיק משום תענוג. שהרי הוא נועל בשתיהן בשעה שאין לו מכה. וזו מכתה מוכיח עליה לדברי הכל. וכי פליגי, בדרב הונא פליגי. דחייא בר רב סבר, משום תענוג עביד וזה שאינו נועל באותה שאין בה מכה לא היה לו לנעול באותה שיש בה מכה. וכך פי׳ רבו, הר״מ בר׳ יוסף ז״ל. ואם הגאונים קבלו זה הפי׳ בדין עליהם לפסוק כחייא בר רב, דרב הונא מודה ליה, ולא כרב הונא, דפליג עליה חייא בר רב, ולחומרא.
תלמידי חכמים כל מעשיהם פונות אל תכלית אחת אפי׳ בשעה שעסוקים בצרכי גופם לבם פונה לכונת עבודת השם כבר ידעת שכשהוא נועל מנעליו מברך שעשה לי כל צרכי כמו שהתבאר במקומו אף כשהוא נועל נועל של ימין תחלה כדי להעלות על לב שבכל דבר ראוי להימין ולחלוק כבוד לכל מי שהוא הולך דרך ימין וכשהוא חולץ חולץ של שמאל תחלה כדי שלא לעמוד רגל ימין יחף ואע״פ שסוגיא זו חולקת בכך כך הוזכרה במס׳ דרך ארץ ובסוגי׳ זו הוזכרה בהפך מפני שצד השמאל צד התפלין וכדי להעלות על לב ענין שרשי האמונה והיחוד וזה וזה לדבר מצוה נתכונו:
כבר ביארנו במשנ׳ שאין יוצאין בקמיע בזמן שאינו מן המומחה אבל בזמן שהוא מן המומחה יוצאי׳ בו ולא סוף דבר שהומחה האיש והקמיע אלא כיון שהומחה האיש אע״פ שלא הומחה הקמיע וכל שכן אם הומחה הקמיע אע״פ שלא הומחה האיש שעיקר בטחונו הוא בקמיע וכל שהותר הקמיע לצאת בו לא סוף דבר של כתב אלא אפי׳ של עקרים ולא סוף דבר בחולה שיש בו סכנה אלא אף בשאין בו סכנה ולא סוף דבר שכבר הגיעו החולי אלא אע״פ שלא הגיעו אלא שמתיירא שיגיענו מצד סימנין שרואה בעצמו וקושר ומתיר אפי׳ ברה״ר ואין חוששין שמא יביאנו ארבע אמות ברה״ר שמתוך שהוא אדוק בה לא יזוז עד שיחזור ויקשור ובלבד שלא יקשור קמיע זה בשיר ובטבעת או בשאר תכשיטין מפני שיחשדוהו הרואים שלא לסבת חולי או לדאגת חולי הוא עושה אלא לתכשיט והרי אינו תכשיט כלל הא מ״מ כל שלא הומחה לא האיש ולא הקמיע אסור לצאת בו מטעם שהזכרנו במשנה:
רש״י בד״ה דמומחה כו׳ קמיע שנעשית קמיע זו לשלשה אנשים כו׳ כצ״ל:
בד״ה דעבד הכי עבד פירוש דברייתא לא פליגא אר״י כו׳ עכ״ל דלא ניחא להו לפרש כדאמרינן בעלמא כיון דלא איפסק הלכתא לא כמר ולא כמר דעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד דא״כ לא הוה מקשה ליה אביי דלמא ר״י הא מתני׳ כו׳ דהא השתא נמי מספקא לן בהלכתא מאי ודעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד אלא דלרב יוסף לא פליגי מידי ואביי מקשה להו דאימא דפליגי ואהא קשיא להו דא״כ לרב יוסף דלא פליגי ויכול לנעול לעולם איזו שירצה תחלה אמאי הקפיד ר״י על רב שמן כו׳ ותירץ ר״י דודאי לא פליגי אלא מי שרוצה לחבב כו׳ דהיינו דלעולם יעשה אדם או כר״י בשמאל או כברייתא בימין ולא פעם בימין ופעם בשמאל ור״י דהקפיד על רב שמן משום שהיה רב שמן יודע מנהגו של ר״י שהיה דרכו לעולם בשמאל ומהרש״ל בחנם הגיה ורב שמן לא היה כו׳ וק״ל:
בד״ה אע״ג דלא מימחי כו׳ קשה לרשב״א היכי משכחת לה דאיתמחי גברא ולא קמיע כו׳ עכ״ל עיקר קושייתם למאי דמסיק תלת קמיע לתלת גברי ג׳ ג׳ זימני איתמחי גברא ואתמחי קמיע ובחד זימנא גברא אתמחי קמיע לא איתמחי דלמאי נ״מ כיון דהאיש מומחה לכתוב לחש זה א״כ לא גרע ממנו לחש שכתב כבר שנעשה הגברא מומחה על ידו ולא איצטריך לן בהמחאת קמיע וק״ל:
הא [הרי] אם יש ברגלו מכהנפיק [יוצא] בסנדל אחד. ואם כן: בהי מינייהו נפיק [באיזה מהם, מן הסנדלים, יוצא]? אמר רב הונא: בסנדל הנעול על אותה רגל שיש בה מכה. אלמא קסבר [מכאן שהוא סבור] כי סנדל לשום (לשם) צער עביד [הוא עשוי], שכרגיל הולך אדם בסנדל רק כדי למנוע מעצמו את כאב ההליכה על אבנים וכדומה, וכשרואים שהוא נעול סנדל אחד מבינים שאינו חש לכאב זה, ורק משום פצע שברגלו נעל סנדל זה, ורגלו האחרת יחפה כדרכו, ואין חושדים אותו שהוא נועל.
By inference: If there is a wound on his foot, he may go out with one sandal. In that case, with a sandal on which of his feet does he go out? Rav Huna said: With a sandal on the foot that has a wound on it. Apparently, he holds: A sandal is made for the purpose of avoiding pain. Typically, a person wears sandals only in order to avoid the pain of walking on stones and the like. When he is seen with only one sandal, it is clear that he is oblivious to that pain and the only reason that he is wearing the sandal is due to the wound on his foot. Consequently, no one will suspect that he went out wearing two sandals and that if he is wearing one, he must be carrying the other one.
ר׳ נסים גאוןרי״ףרש״יבעל המאורספר הנרר״י מלונילרמב״ן מלחמות ה'בית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) וְחִיָּיא בַּר רַב אָמַר אבְּאוֹתָהּ שֶׁאֵין בָּהּ מַכָּה אַלְמָא קָסָבַר לְשׁוּם תַּעֲנוּג עֲבִיד וְזוֹ שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מַכָּה מַכָּתָהּ מוֹכַחַת עָלֶיהָ.

And Ḥiyya bar Rav said: He goes out with a sandal on the foot that does not have a wound on it. Apparently, he holds that the sandal is made for the purpose of providing comfort, and he wears it on his healthy foot. And it does not arouse suspicion because, with regard to that foot on which there is a wound, its wound indicates that he is unable to wear a sandal on that foot, and it is clear that he left the other sandal at home.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יספר הנרבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לשום תענוג עביד – אדם איסטניס ורך ומכירין מתוך מעשיו שנעל נעלו אחת שהוא איסטניס וזו מכתה מוכחת עלה ומבינין שהמכה מונעתו מלנעול ולא חשדי ליה ולענין אחוכי נמי לא מחייכי עליה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וחייא בר רב אמר: באותה שאין בה מכה נועל את אותו סנדל יחיד. אלמא קסבר [מכאן שהוא סבור] כי סנדל לשום תענוג עביד [הוא עשוי], ואותו הוא נועל ברגל הבריאה, ורגל זו שיש בה מכה, מכתה מוכחת עליה שאינו יכול לנעול סנדל על גבי אותה רגל, והשאיר אותו סנדל בביתו, ואין הדבר נראה משונה.
And Ḥiyya bar Rav said: He goes out with a sandal on the foot that does not have a wound on it. Apparently, he holds that the sandal is made for the purpose of providing comfort, and he wears it on his healthy foot. And it does not arouse suspicion because, with regard to that foot on which there is a wound, its wound indicates that he is unable to wear a sandal on that foot, and it is clear that he left the other sandal at home.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יספר הנרבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) וְאַף רַבִּי יוֹחָנָן סָבַר לַהּ לְהָא דְּרַב הוּנָא דַּאֲמַר לֵיהּ ר׳רַבִּי יוֹחָנָן לְרַב שֶׁמֶן בַּר אַבָּא הַב לִי מְסָנַאי יְהַב לֵיהּ דְּיָמִין אֲמַר לֵיהּ עֲשִׂיתוֹ מַכָּה.

The Gemara comments: And Rabbi Yoḥanan also holds that the opinion of Rav Huna, which maintains that one only wears sandals to avoid pain, is correct. As Rabbi Yoḥanan said to Rav Shemen bar Abba, his attendant: Give me my sandal. He gave him the right sandal. He said to him: You have rendered this foot as one with a wound. In Rabbi Yoḥanan’s opinion, one must always put on his left shoe first. One who puts on the right shoe first is no longer permitted to put on the left shoe. By handing him his right sandal, he is forcing Rabbi Yoḥanan to go out with one sandal, leading onlookers to conclude that he has a wound on that foot. That incident corresponds to Rav Huna’s opinion that one wears the sandal on the wounded foot.
רי״ףרש״יספר הנרבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

עשיתו מכה – ורבי יוחנן סבירא ליה דהנועל סנדלים נועל של שמאל תחילה ואח״כ של ימין וקס״ד דהכי קאמר ליה א״כ שאנעול זה שוב לא אנעול של שמאל אחריו והנני יוצא ביחיד ועשית את זו של ימין כאילו היתה בה מכה אלמא קסבר באותה שיש בה מכה נועל.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומעירים: ואף ר׳ יוחנן סבר להא [סבור כהלכה זו] של רב הונא שאין נועלים סנדל אלא משום צער. ודבר זה נלמד ממעשה שאמר ליה [לו] ר׳ יוחנן לרב שמן בר אבא שמשו: הב [תן] לי את מסנאי [נעלי]. יהב ליה [נתן לו] את הנעל של רגל ימין. אמר ליה [לו] עשיתו לרגל זו כאילו יש בה מכה. שלדעת ר׳ יוחנן יש לנעול נעל שמאל תחילה, והנועל נעל ימין בראשונה שוב אינו נועל של שמאל אחריה, ואם כן יצטרך ללכת בנעל אחת, ויחשבו שהוא פצוע באותה רגל, וכדברי רב הונא שעל הרגל בה המכה הוא נועל את הסנדל.
The Gemara comments: And Rabbi Yoḥanan also holds that the opinion of Rav Huna, which maintains that one only wears sandals to avoid pain, is correct. As Rabbi Yoḥanan said to Rav Shemen bar Abba, his attendant: Give me my sandal. He gave him the right sandal. He said to him: You have rendered this foot as one with a wound. In Rabbi Yoḥanan’s opinion, one must always put on his left shoe first. One who puts on the right shoe first is no longer permitted to put on the left shoe. By handing him his right sandal, he is forcing Rabbi Yoḥanan to go out with one sandal, leading onlookers to conclude that he has a wound on that foot. That incident corresponds to Rav Huna’s opinion that one wears the sandal on the wounded foot.
רי״ףרש״יספר הנרבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) וְדִילְמָא כְּחִיָּיא בַּר רַב ס״לסְבִירָא לֵיהּ וְהָכִי קָאָמַר עָשִׂיתָ שֶׁל שְׂמֹאל מַכָּה.

The Gemara rejects this: And perhaps, he holds in accordance with the opinion of Ḥiyya bar Rav, which maintains that one wears the sandal on the healthy foot, and he is saying as follows: By handing me my right shoe, you have rendered my left foot, on which I have no shoe, as one with a wound. No proof can be cited from that incident, as Rabbi Yoḥanan’s opinion cannot be ascertained from the exchange with his attendant.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
סוגיא כחייא בר רב דאמר נועל הרגל (עראי) [שאין] בה הכאה. כי הרגל שיש בה הכאה המכה מוכחת עליה. דר׳ יוחנן קאי כוותיה הלא תראה כיון שהביא לו רב שמן בר אבא הסנדל של ימין והיה ראוי לו [להביא] של שמאל שהדין לנעול השמאל תחלה אמר לו עשיתה השמאל מכה ואמרת בדעתך כיון שהשמאל מוכה אין לה נעילת סנדל לפיכך הבאתה לי של ימין שמע מינה דסבר ר׳ יוחנן כי מי שאין עליה מכה היא שיש בה נעילת סנדל. ומי שיש בה מכה היא נשארת יחיפה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ודילמא כר׳ חייא סבירא ליה – דאמר באותה שאין בה מכה נועל והכי קאמר ליה א״כ הריני יוצא ביחיד בזו של ימין ועשית את רגלי של שמאל כאילו יש בה מכה דאצא ביחיד באותה שאין בה מכה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ודוחים: ודילמא [ושמא] כשיטת חייא בר רב סבירא ליה [סבור הוא] שנועלים על הרגל הבריאה, והכי קאמר [וכך אמר]: עשית רגל של שמאל שאינו נועל בה כאילו היתה בה מכה. ואם כן אין להוכיח מדברי ר׳ יוחנן בזה.
The Gemara rejects this: And perhaps, he holds in accordance with the opinion of Ḥiyya bar Rav, which maintains that one wears the sandal on the healthy foot, and he is saying as follows: By handing me my right shoe, you have rendered my left foot, on which I have no shoe, as one with a wound. No proof can be cited from that incident, as Rabbi Yoḥanan’s opinion cannot be ascertained from the exchange with his attendant.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) וְאַזְדָּא רַבִּי יוֹחָנָן לְטַעְמֵיהּ דַּאֲמַר ר׳רַבִּי יוֹחָנָן כִּתְפִילִּין כָּךְ מִנְעָלִין מַה תְּפִילִּין בִּשְׂמֹאל אַף מִנְעָלִין בִּשְׂמֹאל.

And Rabbi Yoḥanan follows his regular line of reasoning. As Rabbi Yoḥanan said: Just as one dons phylacteries, so too, one puts on shoes. Just as phylacteries are placed on the left arm, so too, when putting on shoes one begins with the left foot.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואזדא ר׳ יוחנן לטעמיה דאמר כתפילין מה תפילין בשמאל אף מנעל בשמאל.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואזדא ר׳ יוחנן – דאמר עשית מכה דשמעינן מינה דאי הוה נעיל דימין ברישא תו לא הוה נעיל דשמאל בתריה לטעמיה דאמר דשמאל חשיבא.
תפילין בשמאל – כדילפינן במנחות (דף לז.) מעל ידכה מלא יד כהה דהיינו שמאל שהיא כהה לענין תשמיש.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א ולגוף דברי ר׳ יוחנן, אזדא [הולך] ר׳ יוחנן לטעמיה [לטעמו, לשיטתו]. שאמר ר׳ יוחנן: כדרך הנחת תפילין כך דרך נעילת מנעלין. מה תפילין מניח ביד שמאל, אף מנעלין מתחיל ברגל שמאל.
And Rabbi Yoḥanan follows his regular line of reasoning. As Rabbi Yoḥanan said: Just as one dons phylacteries, so too, one puts on shoes. Just as phylacteries are placed on the left arm, so too, when putting on shoes one begins with the left foot.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) מֵיתִיבִי כְּשֶׁהוּא נוֹעֵל נוֹעֵל שֶׁל יָמִין וְאַחַר כָּךְ נוֹעֵל שֶׁל שְׂמֹאל.

The Gemara raises an objection to Rabbi Yoḥanan’s opinion from a baraita: When one puts on his shoes, he puts on the right shoe first and afterward puts on the left shoe.
רי״ףספר הנרבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מיתיבי [מקשים] על כך ממה ששנינו בברייתא: כשהוא נועל מנעליו — נועל של ימין תחילה ואחר כך נועל של שמאל!
The Gemara raises an objection to Rabbi Yoḥanan’s opinion from a baraita: When one puts on his shoes, he puts on the right shoe first and afterward puts on the left shoe.
רי״ףספר הנרבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) אָמַר רַב יוֹסֵף הַשְׁתָּא דְּתַנְיָא הָכִי וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הָכִי דַּעֲבַד הָכִי עֲבַד וְדַעֲבַד הָכִי עֲבַד.

Rav Yosef said: Now that it was taught in a baraita in this manner, and Rabbi Yoḥanan stated the halakha in that manner, one who acted this way acted properly, and one who acted that way acted properly, as each custom has a basis.
רי״ףתוספותספר הנרבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דעבד הכי עבד – פירוש דברייתא לא פליגא ארבי יוחנן ולא ר׳ יוחנן אברייתא וה״פ כתפילין אע״ג דימין חשובה לענין בהן יד ובהן רגל וכן לענין חליצה יכול לנעול של שמאל תחילה ברייתא נמי קמ״ל דאע״ג דשמאל חשובה לתפילין יכול לנעול של ימין תחילה וא״ת א״כ אמאי הקפיד רבי יוחנן על רב שמן שנתן לו של ימין כיון דיכול לנעול איזה שירצה תחילה ונראה לר״י דה״פ דעבד הכי עבד מי שרוצה לחבב של שמאל משום מצות תפילין הרשות בידו ומי שרוצה לחבב של ימין יותר משום חשיבות של ימין הרשות בידו ורבי יוחנן היה דרכו לחבב כל שעה של שמאל יותר ורב שמן בר אבא (לא) היה יודע מנהגו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תוס׳ בד״ה דעבד הכי כו׳ ונראה לר״י דה״פ כו׳. נ״ב סוף סוף נשמע שינהוג כאחד מהן ויכוין לאחד אבל לא היום בימין ולמחר בשמאל ויאמר שמכוין לשניהם:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר רב יוסף: השתא דתניא הכי [עכשיון ששנויה ברייתא כך], ואמר ר׳ יוחנן הכי [כך], דעבד הכי [מי שעשה כך] — עבד [עשה], ודעבד הכי מי שעשה כך]עבד [עשה], שלכל מנהג יש סימוכין.
Rav Yosef said: Now that it was taught in a baraita in this manner, and Rabbi Yoḥanan stated the halakha in that manner, one who acted this way acted properly, and one who acted that way acted properly, as each custom has a basis.
רי״ףתוספותספר הנרבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי דִּילְמָא רַבִּי יוֹחָנָן הָא מתני׳מַתְנִיתִין לָא הֲוָה שְׁמִיעַ לֵיהּ וְאִי הֲוָה שְׁמִיעַ לֵיהּ הֲוָה הָדַר בֵּיהּ וְאִי נָמֵי שְׁמִיעַ לֵיהּ וְקָסָבַר אֵין הֲלָכָה כְּאוֹתָהּ מִשְׁנָה.

Abaye said to him: Why is the Gemara certain that Rabbi Yoḥanan disagrees with the baraita? Perhaps Rabbi Yoḥanan had not heard this baraita, and had he heard it, he would have retracted his opinion. And even if he heard it, perhaps he heard it and held that the halakha is not in accordance with that mishna. In any case, it is necessary to rule in accordance with one of the opinions.
רי״ףרש״יספר הנרבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הוה הדר ביה – ולא עבדינן כר׳ יוחנן.
אין הלכה – וכרבי יוחנן בעינן למעבד.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר ליה [לו] אביי: מדוע נקבל בוודאות את ההנחה שר׳ יוחנן חלוק על הברייתא, ואחר שכן אין להכריע בדבר? דילמא [שמא] ר׳ יוחנן הא מתניתא לא הוה שמיע ליה, ואי הוה שמיע ליה הוה הדר ביה [ברייתא זו לא שמע, ידע ממנה, ואילו היה שומע ממנה היה חוזר בו]. ואי נמי שמיע ליה [ואם גם כן יכול אתה לומר ששמע ממנה] וקסבר [אולם הוא סבור] שאין הלכה כאותה משנה, ובכל אופן ראוי להכריע בין השיטות.
Abaye said to him: Why is the Gemara certain that Rabbi Yoḥanan disagrees with the baraita? Perhaps Rabbi Yoḥanan had not heard this baraita, and had he heard it, he would have retracted his opinion. And even if he heard it, perhaps he heard it and held that the halakha is not in accordance with that mishna. In any case, it is necessary to rule in accordance with one of the opinions.
רי״ףרש״יספר הנרבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק יְרֵא שָׁמַיִם יוֹצֵא יְדֵי שְׁתֵּיהֶן וּמַנּוּ מָר בְּרֵיהּ דְּרַבְנָא בהֵיכִי עָבֵיד סָיֵים דְּיַמִּינֵיהּ וְלָא קָטַר וְסָיֵים דִּשְׂמָאלֵיהּ וְקָטַר וַהֲדַר קָטַר דְּיַמִּינֵיהּ אָמַר רַב אָשֵׁי חֲזֵינָא לְרַב כָּהֲנָא דְּלָא קָפֵיד.

Rav Naḥman bar Yitzḥak said: And one who fears Heaven fulfills both opinions. And who is this God-fearing person? Mar, son of Rabbana. How does he conduct himself? He puts on his right shoe and does not tie the laces. And then he puts on his left shoe and ties it, and then afterward ties the laces of his right shoe. Rav Ashi said: I saw that Rav Kahana was not particular with regard to the order in which he put on his shoes.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותספר הנרבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואסקא רב אשי דזמנין חזינא לרב כהנא דנועל של שמאל תחלה ואחר כך של ימין וזמנין חזינא דנועל של ימין תחלה ואחר כך של שמאל. ולא קפיד וקיימא לן כוותיה דרב אשי דהוא בתרא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

יוצא ידי שניהם – עביד כתרוייהו.
וסיים דשמאליה וקטר – נמצא נעילת ימין קודמת לשמאל כי מתניתא וקשירת שמאל לשל ימין כר׳ יוחנן.
וסיים דשמאליה וקטר – אומר ריב״א דדוקא לענין קשירה הוא דחשיבא של שמאל טפי משום דחשיבות תפילין הוא בקשירה אבל איפכא לא ולהאי טעמא יש לנעול של ימין תחלה במנעלים שאין בהן קשירה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר רב נחמן בר יצחק: וירא שמים יוצא ידי שתיהן (שתי השיטות) (יעב״ץ). ומנו [ומי הוא] ירא שמים זה? — מר בריה [בנו] של רבנא. היכי עביד [איך הוא עושה]?סיים דימיניה ולא קטר [נועל את של רגל ימינו ואינו קושר] את השרוכים, וסיים דשמאליה וקטר [ונעל את של שמאלו, וקושר], והדר קטר דימיניה [וחוזר אחר כך וקושר את של ימינו]. אמר רב אשי: חזינא [ראיתי אותו] את רב כהנא שלא קפיד [היה מקפיד] בסדר נעילת נעליים. כיון שהובא קטע זה מהלכות דרך ארץ מביאים את הענין כולו.
Rav Naḥman bar Yitzḥak said: And one who fears Heaven fulfills both opinions. And who is this God-fearing person? Mar, son of Rabbana. How does he conduct himself? He puts on his right shoe and does not tie the laces. And then he puts on his left shoe and ties it, and then afterward ties the laces of his right shoe. Rav Ashi said: I saw that Rav Kahana was not particular with regard to the order in which he put on his shoes.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותספר הנרבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) תָּנוּ רַבָּנַן כְּשֶׁהוּא נוֹעֵל נוֹעֵל שֶׁל יָמִין וְאַחַר כָּךְ נוֹעֵל שֶׁל שְׂמֹאל גכְּשֶׁהוּא חוֹלֵץ חוֹלֵץ שֶׁל שְׂמֹאל ואח״כוְאַחַר כָּךְ חוֹלֵץ שֶׁל יָמִין.

After citing this excerpt from Hilkhot Derekh Eretz with regard to putting on shoes, the Gemara cites the entire matter. The Sages taught: When one puts on his shoes, he puts on the right shoe first and afterward puts on the left shoe because the right always takes precedence. When he removes them, he removes the left and afterward he removes the right, so that the right shoe will remain on the foot longer.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יספר הנרבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

חולץ של שמאל – דזהו כבודו של ימין בכולהו גרסינן של ימין ברישא חוץ מחולץ.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תנו רבנן [שנו חכמים]: כשהוא נועל את נעליו הריהו נועל את של ימין תחילה ואחר כך נועל את של שמאל, שהימין חשובה לכל דבר. וכשהוא חולץחולץ את של שמאל ואחר כך חולץ את של ימין, כדי שתשאר הרגל הימנית נעולה.
After citing this excerpt from Hilkhot Derekh Eretz with regard to putting on shoes, the Gemara cites the entire matter. The Sages taught: When one puts on his shoes, he puts on the right shoe first and afterward puts on the left shoe because the right always takes precedence. When he removes them, he removes the left and afterward he removes the right, so that the right shoe will remain on the foot longer.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יספר הנרבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) דכְּשֶׁהוּא רוֹחֵץ רוֹחֵץ שֶׁל יָמִין ואח״כוְאַחַר כָּךְ רוֹחֵץ שֶׁל שְׂמֹאל כְּשֶׁהוּא סָךְ סָךְ שֶׁל יָמִין ואח״כוְאַחַר כָּךְ שֶׁל שְׂמֹאל וְהָרוֹצֶה לָסוּךְ כׇּל גּוּפוֹ סָךְ רֹאשׁוֹ תְּחִילָּה מִפְּנֵי שֶׁהוּא מֶלֶךְ עַל כׇּל אֵיבָרָיו.:

When one washes his feet, he washes the right first and afterward he washes the left. And one who wishes to spread oil on his feet spreads oil on the right first and afterward spreads oil on the left. And one who wishes to spread oil on his entire body, spreads oil on his head first because it is the king of all his other limbs.
עין משפט נר מצוהרי״ףספר הנרבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וכן כשהוא רוחץ את רגליו הריהו רוחץ את של ימין תחילה ואחר כך רוחץ את של שמאל. כשהוא סךסך של ימין ואחר כך של שמאל. והרוצה לסוך את כל גופוסך את ראשו תחילה מפני שהוא מלך (חשוב) על כל איבריו האחרים של האדם.
When one washes his feet, he washes the right first and afterward he washes the left. And one who wishes to spread oil on his feet spreads oil on the right first and afterward spreads oil on the left. And one who wishes to spread oil on his entire body, spreads oil on his head first because it is the king of all his other limbs.
עין משפט נר מצוהרי״ףספר הנרבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) הוְלֹא בִּתְפִילִּין.: אָמַר רַב סָפְרָא לָא תֵּימָא אַלִּיבָּא דמ״דדְּמַאן דְּאָמַר שַׁבָּת לָאו זְמַן תְּפִילִּין הוּא אֶלָּא אֲפִילּוּ למ״דלְמַאן דְּאָמַר שַׁבָּת זְמַן תְּפִילִּין הוּא לֹא יָצָא דִּילְמָא אָתֵי לְאֵיתוּיֵי ברה״רבִּרְשׁוּת הָרַבִּים.

We learned in the mishna: And he may neither go out with phylacteries. Rav Safra said: Do not say that this halakha is only in accordance with the opinion of the one who said that Shabbat is not an appropriate time to don phylacteries, i.e., it is prohibited to don phylacteries on Shabbat, and that is the reason that one may not go out into the public domain with them. Rather, even according to the one who said that Shabbat is an appropriate time to don phylacteries, he may not go out with them due to the concern lest he come to carry them in his hand in the public domain, which is prohibited by Torah law.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותספר הנררשב״אבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפני יהושעגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ולא בתפילין ואם יצא אינו חייב חטאת. אסיקא לישנא בתרא. אמר רב ספרא לא תימא מתניתין דקתני אם יצא אינו חייב חטאת אליבא דמאן דאמר שבת זמן תפילין היא אלא אפילו למאן דאמר שבת לאו זמן תפילין הוא חיוב חטאת ליכא מאי טעמא דרך מלבוש עבידן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לא תימא כו׳ – בפרק בתרא דעירובין (דף צה:) מייתינן פלוגתייהו בגמרא.
דילמא – שקיל להו מרישא אם בא לפנות וממטי להו ד׳ אמות.
דילמא מיפסקי ואתי לאתויינהו ד׳ אמות ברה״ר – קשה לר״י דאפילו לא חיישינן דילמא מיפסקו אסור משום דזימנין דאיצטריך לבה״כ ואתי לאתויינהו ד״א ברה״ר דהכי אמר לקמן גבי קמיע ומתוך פי׳ הקונטרס משמע דלא גרס דילמא מיפסקו ופי׳ דילמא שקיל להו מראשו אם בא ליפנות והקדוש מקורבי״ל אומר דגרסינן לה שפיר ואיצטריך טעמא דמיפסקו לתפילין של יד דאין צריך לחלוץ כשצריך לבה״כ אלא של ראש משום שי״ן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא אפילו למאן דאמר שבת זמן תפילין הוא לא יצא דילמא מיפסקי ליה רצועה ואתי לאתויי ארבע אמות. רש״י ז״ל לא גריס דילמא מיפסקא רצועה, דבלאו הכי איכא למיגזר דילמא איצטריך לבית הכסא, וכדתניא לקמן (שבת סב.), וכדאמרינן בסמוך (לקמן ע״ב) לגבי קמיע של כתב, אלא הכי גריס דילמא אתי לאתויינהו ד׳ אמות ברה״ר [ו]⁠פירש משום דזימנין דמיצריך לבית הכסא. אבל בתוס׳ יישבו גירסת הספרים, דנפקא מינה לתפילין של יד דליכא משום בית הכסא הואיל ומחופות עור, דתפילין של ראש היינו משום שי״ן דכתיב בהו כדאיתא לקמן (שבת סב.).
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בתוס׳ בד״ה דילמא מיפסקי כו׳ והקדוש מקורבי״ל אומר דגרסינן לה שפיר כו׳ אלא של ראש משום שי״ן עכ״ל. וכתבו כן לפי שיטתם לקמן בדף הסמוך דלא גרסינן יו״ד וד׳ הל״מ. אלא דלולי דבריהם היה נראה לי דאף לפי גירסת הספרים שלנו דגרסינן לקמן דאמר אביי דיו״ד וד׳ נמי הל״מ אפ״ה יש לקיים הגירסא הכא בשמעתין דגרסי דילמא מיפסקי דאפשר דבתפילין לא חיישינן דילמא מיצטרכי לבה״כ ואתי לאתויי ד׳ אמות בר״ה דכיון דאסור להסיח דעתו מתפילין וצריכין גוף נקי שלא יפיח בהן ושלא ישן בהם א״כ כשחולצן מניחן סמוך לבה״כ וכשיצא לאלתר מניחן בראשו כיון שמי שיש לו גוף נקי מניחן תמיד על ראשו וכ״ש למאי דאיפסיק הלכתא בברכות דף כ״ד הנכנס לבה״כ קבוע אוחזן בימינו ובבגדו כנגד לבו א״כ אין דרך לאתויינהו בכה״ג לרה״ר כנ״ל ודו״ק:
שם פיסקא ולא בקמיע בזמן שאינו מן המומחה אמר ר״פ לא תימא עד דמומחה גברא ומומחה קמיע. ויש לדקדק אמאי איצטריך ר״פ למימר הכי דמה״ת לפרש כן לשון המשנה כיון דפשטא דלישנא משמע דבהמחאת גברא לחוד תליא מילתא כדאמרינן בסמוך דיקא נמי והנראה בזה דאפשר דלשון קמיע סתם לא שייך אלא כשהיא בדוקה בדבר זה על ידי המחאתה וכל כמה דלא איתמחאי אין דרך לקרותה קמיע וא״כ כיון דקתני עלה בזמן שאינה מן המומחה ממילא משמע דבעינן המחאת גברא בהדי המחאת קמיע ועוד דמסברא נמי הוי אמינא דע״כ הכי הוא דאם נפרש לשון המשנה כפשטא דאיתמחי גברא ולא קמיע וא״כ ע״כ היינו שזה הרופא כתב ג׳ מיני קמיעין כמ״ש רש״י בלשון שני דאי ממין אחד הרי איתמחאי גברא ואיתמחאי קמיע כפירש״י בלשון ראשון. וא״כ לפ״ז אפשר דמסברא דג׳ מיני קמיעין לא מהני מידי לענין קמיע רביעית ממין אחר וכמו שאבאר בלשון התוספות וא״כ אפשר דאפילו המחאת קמיע לחוד נמי לא מהני אם יכתוב אדם אחר דס״ד דמזל רופא גורם כמ״ש רש״י והתוס׳ לקמן קמ״ל ר״פ דבהמחאת גברא לחוד מהני וא״כ כ״ש בהמחאת קמיע ובזה מדוקדק היטב לשון רש״י בד״ה דמומחה גברא ומומחה קמיע דהיינו שעשה אדם זה קמיע זו לג׳ אנשים היינו משום דלמאי דס״ד לפרש לשון המשנה דבעינן תרתי דלפ״ז ע״כ סתם לשון קמיע היינו שזו הקמיע מומחה ובדוקה א״כ תו לא מצינן לפרש לישנא דמתני׳ כפי׳ שני של רש״י דאיירי בקמיע רביעית שלא ריפא בה אדם מעולם דהא לא מיקרי קמיע בכה״ג לכך הוכרח לפרש כפירוש ראשון אלא מ״ש בסוף דבריו אי נמי שכתב אדם זה ג׳ מיני קמיעין היינו שכן יש לפרש איתמחי גברא לפי האמת דבהמחאת גברא לחוד מהני כיון דלפ״ז ע״כ דכל קמיע שהיא מן המומחה מאיזה מין שיהיה אע״פ שעדיין מין זה לא ריפא אדם מעולם אפ״ה שפיר מיקרי קמיע כנ״ל בכוונת רש״י ודו״ק:
תוס׳ ד״ה דילמא מיפסקי וכו׳ אלא של ראש משום שי״ן. עי׳ מנחות לה ע״ב תוס׳ ד״ה אלו תפילין:
ב שנינו במשנה שלא יצא האיש בשבת בתפילין. אמר רב ספרא: לא תימא [אל תאמר] שדבר זה הוא רק אליבא דמאן דאמר [לשיטת מי שאומר] ששבת לאו [לא] זמן תפילין הוא, שאסור להניח בה תפילין, ולכך גם אסור לצאת בהם. אלא אפילו למאן דאמר דעת מי שאמר] ששבת זמן תפילין הואלא יצא בהם, וזאת משום החשש דילמא אתי לאיתויי [שמא יבוא להביא] אותם בידו ברשות הרבים, ובכך הוא נושא משא בשבת ועובר על דברי תורה.
We learned in the mishna: And he may neither go out with phylacteries. Rav Safra said: Do not say that this halakha is only in accordance with the opinion of the one who said that Shabbat is not an appropriate time to don phylacteries, i.e., it is prohibited to don phylacteries on Shabbat, and that is the reason that one may not go out into the public domain with them. Rather, even according to the one who said that Shabbat is an appropriate time to don phylacteries, he may not go out with them due to the concern lest he come to carry them in his hand in the public domain, which is prohibited by Torah law.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותספר הנררשב״אבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפני יהושעגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) וְאִיכָּא דְמַתְנֵי לַהּ אַסֵּיפָא וְאִם יָצָא אֵינוֹ חַיָּיב חַטָּאת אָמַר רַב סָפְרָא לָא תֵּימָא אַלִּיבָּא דמ״דדְמַאן דְּאָמַר שַׁבָּת זְמַן תְּפִילִּין הוּא אֶלָּא אֲפִילּוּ למ״דלְמַאן דְּאָמַר שַׁבָּת לָאו זְמַן תְּפִילִּין הוּא אֵינוֹ חַיָּיב חַטָּאת מ״טמַאי טַעְמָא דֶּרֶךְ מַלְבּוּשׁ עֲבִידָא.:

And some teach the statement of Rav Safra as referring to the latter clause of the mishna: And if he went out into the public domain with phylacteries he is not liable to bring a sin-offering. Rav Safra said: Do not say that this halakha is only according to the opinion of the one who said that Shabbat is an appropriate time to don phylacteries, and therefore he does not violate a Torah prohibition by going out into the public domain with phylacteries and is not liable to bring a sin-offering. Rather, even according to the opinion of one who said that Shabbat is not an appropriate time to don phylacteries, he is not liable to bring a sin-offering. What is the reason that he is exempt? Donning phylacteries is performed in the manner of wearing a garment or an ornament. Although one may not use phylacteries on Shabbat, there is no Torah prohibition against moving them.
ר׳ חננאלרי״ףספר הנרבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והוצאה דרך מלבוש אינו חייב ומפורש בפרק אחרון דעירובין.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואיכא למתני לה אסיפא [ויש מי ששונה אותה, את הערת רב ספרא, על סופה של הפיסקה], כך: ואם יצא בתפילין אינו חייב חטאת. ועל כך אמר רב ספרא: לא תימא [אל תאמר] שדבר זה הוא רק אליבא דמאן דאמר [לשיטת מי שאומר] ששבת זמן תפילין הוא, ולכך אם הוציאם אינו עובר בכך על איסור תורה ואינו מתחייב בכך חטאת, אלא אפילו למאן דאמר דעת מי שאמר] ששבת לאו [לא] זמן תפילין הואאינו חייב חטאת, ומאי טעמא [מה טעם] פטור? — כי דרך מלבוש עבידא [עשוייה] הנחת התפילין, והלובש בגד או תכשיט בשבת, אף שאסור להשתמש בו בשבת, מכל מקום איסור טילטול מן התורה אין בכך.
And some teach the statement of Rav Safra as referring to the latter clause of the mishna: And if he went out into the public domain with phylacteries he is not liable to bring a sin-offering. Rav Safra said: Do not say that this halakha is only according to the opinion of the one who said that Shabbat is an appropriate time to don phylacteries, and therefore he does not violate a Torah prohibition by going out into the public domain with phylacteries and is not liable to bring a sin-offering. Rather, even according to the opinion of one who said that Shabbat is not an appropriate time to don phylacteries, he is not liable to bring a sin-offering. What is the reason that he is exempt? Donning phylacteries is performed in the manner of wearing a garment or an ornament. Although one may not use phylacteries on Shabbat, there is no Torah prohibition against moving them.
ר׳ חננאלרי״ףספר הנרבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) ווְלֹא בְּקָמֵיעַ בִּזְמַן שֶׁאֵינוֹ מִן הַמּוּמְחֶה.: אָמַר רַב פָּפָּא זלָא תֵּימָא עַד דְּמוּמְחֶה גַּבְרָא וּמוּמְחֶה קָמֵיעַ אֶלָּא כֵּיוָן דְּמוּמְחֶה גַּבְרָא אַף עַל גַּב דְּלָא מוּמְחֶה קָמֵיעַ.

We learned in the mishna: Nor with an amulet when it is not from an expert. Rav Pappa said: Do not say that the meaning of the mishna is that one may only go out with an amulet if the person who wrote it is an expert and the amulet has proven effective. Rather, if the person who wrote it is an expert, even though the amulet has not proven effective, he may go out with it.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יראב״ןתוספותבעל המאורספר הנרר״י מלונילרשב״אבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ולא בקמיע בזמן שאינו מן המומחה. אוקמה רב פפא אי אתמחי גברא אף על גב דלא אתמחי קמיעא שרי למיפק ביה בשבת ודייק ממתניתין דקתני בזמן שאינו מן המומחה ולא קתני בזמן שאינו (מן המומחה) [מומחה] הקמיע עצמו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דמומחה גברא ומומחה קמיע – שעשה אדם זה קמיע זו לג׳ אנשים דנעשה אדם זה מומחה שריפא ג׳ אנשים והקמיע מומחה שריפא כתב זה ג׳ אנשים א״נ שכתב אדם זה ג׳ מיני קמיעים של ג׳ מיני חלאים לג׳ אנשים היינו איתמחי גברא בכל קמיעים שיעשה לעולם ומומחה קמיעה שנעשית [קמיע זו] לג׳ אנשים מחולי זה בין שכתבה רופא זה בין שכתבה רופא אחר נעשה הקמיע מומחה.
אלא כיון דאיתמחי גברא – בג׳ מיני קמיעות לג׳ בני אדם אע״ג דלא איתמחי קמיע שלא ריפא קמיע זה אדם מעולם.
סימן שנ
וקמיע שעשאו רופא מומחה בין של כתב בין של עיקרין יוצאין בו בשבת. דתנן ולא בקמיע בזמן שאינו מן המומחה, הא מן המומחה שרי אף על פי שאין הקמיע מומחה. וכל שכן אם הקמיע עצמו מומחהא.
א. וכ״כ תוס׳.
עד דמימחי גברא ומימחי קמיע – נראה לר״י שאם כתב לחש אחד בשלש איגרות וריפאו שלשתן ג׳ בני אדם כל אחד אדם אחד היינו מומחי גברי וכאשר רפאו שלשתן אדם אחד בעיא היא בסמוך אי מימחי גברא או לא ודוקא לאותו לחש הוא מומחה אבל לשאר לחשים לא ודוקא שכתבם הוא אבל אחר לא ואם כל אחת מאיגרות ריפא שלש פעמים אפילו אדם אחד מומחות שלשתן ואין הלחש מומחה כל מקום שהוא אלא דווקא איגרת לבדה שהומחת והיינו מומחה גברא ומומחה קמיע שקמיע זה הומחה שריפא שלש פעמים וכתבו אדם מומחה שכתב שלשה קמיעין והועילו שלשתן.
אע״ג דלא מימחי קמיע – נראה דכל שכן מימחי קמיע ולא גברא שהמחאת קמיע עדיפא מהמחאת הרופא כדמוכח לקמן דבהמחאת קמיע פשיטא ליה דאיתמחי אפילו בחד גברא ובאיתמחי גברא מספקא ליה אי איתמחי בתלת קמיע לחד גברא אי לא.
אע״ג דלא מימחי קמיע – קשה לרשב״א היכי משכחת לה דאתמחי גברא ולא קמיע כיון שהאיש מומחה לכתוב לחש זה א״כ אגרת זו שכתב ודאי תועיל ואומר ר״י דנ״מ שאם אבדה מחאתו שכתב ג׳ קמיעים ולא הועילו אם הומחה הקמיע מועיל אפילו אבד אדם מחאתו.
{שמעתא דקמיע שיוצאין בו}
אמר רב פפא: לא תימא עד דמימחי גברא ומימחי קמיע – כלומר, דלא מהני היכא דמימחי גברא עד דמימחי קמיע, אלא כיון דמימחי גברא אע״ג דלא מימחי קמיע. וכ״ש היכא דמימחי קמיע ולא אימחי גברא, לפי שהעיקר1 הרפואה תלויה בקמיע.
והיינו דתניא: איזהו קמיע מומחה. כל שריפא ושנה ושילש. ואוקימנא דאימחי קמיעא. ואפי׳ באדם אחד. אלמא מותר לצאת בו. והא דתניא: כל שריפא ג׳ בני אדם כאחד [פי׳ כאחד, שלא גרע ולא הוסיף ולא שינה בקמיע כלום], אוקימנא לאמחויי גברא, שהמחאתו יותר חמורה מהמחאת הקמיע ובעינן בה שלשה בני אדם.
והא דאמר רב פפא, חד קמיע לתלתא גברי קמיע איתמחי גברא לא איתמחי, רבותא קמ״ל, דאפילו בתלתא גברי לא איתמחי גברא בחד קמיע. אבל לאמחויי קמיע, אפי׳ לחד גברא תלתא זימני אתמחי2. כי ההיא דתניא: כל שריפא ושנה ושילש, ואוקימנא לאמחויי [גברא לפי שיותר חמור מקמיע]⁠3.
ואי אמרת תיפשוט מינה דלא אמרי׳ מזליה דהאי גברא הוא דמקבל כתבא, יש להשיב, לענין אמחויי קמיע הכי נמי דפשיטא לן כבריי׳. ולא איבעיא לן אלא לענין אמחויי גברא, לפי שיותר חמורה המחאתו מהמחאת הקמיע, וכדבררינן. משום הכי איבעיא ליה לרב פפא: מי מדמינן בהא מילתא אמחויי גברא לאמחויי קמיע, דלא נימא מזליה דההוא גברא הוא דמקבל4 כתבא, או דלמא כל לאמחויי גברא טפי מחמרי׳ ואמרינן מזליה דההוא גברא הוא דמקבל כתבא. תיקו.
1. בכתי״ו: שעיקר. וכן נראה נכון
2. נוסף מכתי״ו
3. נראה דכ״ז נמחק וגרסינן: לאמחויי קמיע. וכן הוא בכתי״ו
4. נוסף מכתי״ו
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

עד דמיתמחי גברא. שריפא שלשה בני אדם משלשה חליים משונים זה מזה.
ואיתמחי קמיעה. שכל קמיעה וקמיעה ריפא שלשה בני אדם שהיה להם חולי אחד.
מן המומחה. משמע מאדם מומחה, דלא קתני בזמן שאינו מומחה שהיה משמעותו דקפיד אמיחוי דקמיע עצמו.
אי זה קמיע מומחה. לקמן מוקים ליה בקמיע מן המומחה, כלומר שזה הקמיע מעולם נוסה עד עתה, שעשאו איש שהיה בקי, וניכר לכל שתפלתו נשמעת לפני השם ובכל אשר יפנה יצליח, שהרי ריפא ושינה ושילש, כלומר משלשה חליים שלשה בני אדם, שלזה היה [נ״א: היתה] לו קדחת ולזה דלקת ולזה שחפת, וכיון שריפא אותם, ניכר לכל שלא היה זה בעבור מזל החולה שהיה מזלו לקבל קמיעות, שהרי לא ריפא אלא פעם אחת אותו האיש, אלא ש״מ שבזכות הכותב היה, וכיון שבזכותו היה כל קמיעה שינסה הוא ויכתבנה [נ״א: ויכתבם] בכוונה שלימה, מועילה [נ״א: מועילות] לאותו חולי שכתבה [נ״א: שיכתוב] להועילה, ומותר לצאת בה בשבת. אבל אם יעתיקנה [נ״א: יעתיקם] סופר אחר לא יועיל, שהרי לא היה אלא בזכות תפלתו של אותו האיש. אבל כשהקמיעה עצמה רפאה שלשה בני אדם, ניכר לכל כי לא היה בעבור תפלת הכותב הראשון, שהרי הוא לא התפלל על אלו השניים, אלא ודאי בעבור כח ההזכרות והשמות שנכתבות שם. וכן כל אחד ואחד מישראל שיעתיקנה, מותר לצאת בה בשבת שהרי היא מנוסה.
אלא כיון דאיתמחי גברא אף על גב דלא איתמחי קמיעא. וכל שכן איתמחי קמיעא ואף על גב דלא איתמחי גברא. ואיתמחי גברא היינו שריפא שלשה אנשים בשלשה קמיעין מוחלקין, אבל לאדם אחד בשלשה מיני קמיעין סלקא בסמוך (בעמוד ב) בתיקו משום דדילמא האי גברא הוא דמקבל כתבא. ואיתמחי קמיע היינו שריפא שלשה בני אדם או אפילו שריפא לאדם אחד שלשה פעמים, וכדתניא איזהו קמיע מומחה כל שריפא ושנה ושלש. ואף על גב דאמר רב פפא (שם) פשיטא לי תלתא קמיעי לתלתא גברי תלתא תלתא זימני איתמחי גברא ואיתמחי קמיעא, משום גברא נקט הכין הא משום קמיעא אפילו לאדם אחד סגי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בתוס׳ בד״ה עד דמומחה גברא כו׳ נראה לר״י שאם כתב לחש אחד בג׳ איגרות כו׳ עס״ה. התוספות סתמו דבריהם ולא כתבו מי הכריחו לפרש כן ודלא כפירש״י כיון דלשון הסוגיא משמע בפשיטות כפירש״י ולפירוש ר״י נתפרשת בכמה דוחקים כמו שהוצרכו התוספות להאריך בכל הסוגיא:
אלא דבלשון הרא״ש מבואר יותר דלאחר שהעתיק פירש״י שמפרש דאיתמחי גברא היינו שריפא בג׳ מיני קמיעות ע״ז כתב הרא״ש ולא נהירא דאטו אם הוא בקי בג׳ מיני קמיעות וכי בשביל זה יחשב מומחה ג״כ לקמיע אחרת שאינו בקי בהם עכ״ל. ולפ״ז היינו נמי טעמא דר״י דכיון דאי אפשר לפרש מומחה גברא אלא בג׳ קמיעות דלחש אחד בג׳ איגרות ממילא דעל כרחך איחמחי קמיע היינו שריפא ג׳ פעמים באיגרת אחד כנ״ל בכונת התוס׳. אלא דאכתי טעמא דמילתא לא ידענא דמעיקרא מאי קס״ד שלא תועיל המחאת קמיע בכה״ג לחוד. וגם בעיקר דברי הרא״ש ז״ל שכתב לא נהירא דמה״ת יחשב מומחה לקמיעות אחרות שאינו בקי בהן אף שאיני כדאי מ״מ כיון שרוב המפרשים הקדמונים הסכימו לפירש״י לכן שמתי לבי על תמיהת הרא״ש ולא ידענא מה מקום לתמיהתו דמה״ת נאמר שאינו בקי בקמיעא זו שרוצה לכתוב עתה כיון שידענא שהוא מומחה ע״י ג׳ ראשונות אלמא שהוא רופא חכם לכתוב קמיעות ולמה לא נאמינהו בכך לא מיבעיא אם הוא חולה שיש בו סכנה דפשיטא דמהימן דמ״ש משארי רפואות שהרשות לרופא לרפאות בשבת אע״פ שאינו יודע שרפואה זו תועיל בודאי אלא אפילו אי איירי הכא בחולה שאין בו סכנה כדאמרינן בסמוך אפ״ה הא ליכא אלא שבות בעלמא לצאת בקמיע שאינה מומחה כדקתני אם יצא אינו חייב חטאת משום שאינו דרך הוצאתו א״כ למה לא נאמינהו בכך הא קיי״ל ע״א נאמן באיסורין וכ״ש באיסורי דרבנן כי הכא. ולכאורה היה נ״ל דכיון דאתחזק איסור שבת עד אחד לא מהימן אפי׳ באיסור דרבנן כדפרישית בחידושי בריש גיטין וא״כ אפשר דהיינו טעמא דהרא״ש ז״ל דאף אם ידענא שריפא בג׳ קמיעות ראשונות אפ״ה אפשר דאינו מומחה כלל אלא שרפואות הללו מסורות מרופא מומחה ואינו מכיר בשאר קמיעות כדמשמע מלשון הרא״ש אף על פי שאומר שהוא מכיר בכל מיני קמיעין לא מהימנינן ליה הא ליתא שהרי כתבו הפוסקים בפשיטות בסימן ש״א שנאמן הרופא לומר קמיע זו רפאתי בה ג׳ פעמים והוא מלשון הירושלמי דשמעתין:
נמצא דלפ״ז נתיישב׳ שיטת רש״י כהוגן בלי שום גמגום כדמשמע בפשיטות לשון הגמרא דשמעתין וכן נראה שהיא שיטת הרשב״א ז״ל בחידושיו וכן נראה גם כן בלשון הרמב״ם ז״ל בחיבורו בהלכות שבת וכן בפי׳ המשניות אלא דהלשון מגומגם קצת וכבר כתב ג״כ הב״י בסימן ש״א דדברי סמ״ג וסמ״ק והתרומה גם כן כדברי רש״י וא״כ צ״ע מה שהכריעו הב״י והש״ע שפסק בש״ע כשיטת התוספות והרא״ש לחומרא והשמיט כל הנך רבוותא שכתבתי שכתבו כפירש״י להקל במילי דרבנן ואפשר שנעלם מהב״י פירוש הרשב״א ז״ל בחידושיו ועיין בק״א ודו״ק:
ג שנינו במשנה שלא יצא אדם בקמיע בזמן שאינו מן המומחה. אמר רב פפא: לא תימא [אל תאמר] שהכוונה היא שאינו יוצא בקמיע אלא עד שמומחה גברא [האיש] שכותב אותו, וגם מומחה הקמיע, שנבדק ונמצא שהוא מועיל, אלא כיון שמומחה גברא [האיש] הכותב אותו, אף על גב [אף על פי] שלא מומחה הקמיע יכול הוא לצאת אתו.
We learned in the mishna: Nor with an amulet when it is not from an expert. Rav Pappa said: Do not say that the meaning of the mishna is that one may only go out with an amulet if the person who wrote it is an expert and the amulet has proven effective. Rather, if the person who wrote it is an expert, even though the amulet has not proven effective, he may go out with it.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יראב״ןתוספותבעל המאורספר הנרר״י מלונילרשב״אבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) דַּיְקָא נָמֵי דְּקָתָנֵי וְלֹא בְּקָמֵיעַ בִּזְמַן שֶׁאֵינוֹ מִן הַמּוּמְחֶה וְלָא קָתָנֵי בִּזְמַן שֶׁאֵינוֹ מוּמְחֶה ש״משְׁמַע מִינַּהּ.:

The Gemara comments: The language of the mishna is also precise, as it teaches: Nor with an amulet when it is not from an expert, and it does not teach: When the amulet is not effective. Apparently, it is sufficient if the writer of the amulet is an expert, even if the effectiveness of the amulet has not been proven. The Gemara comments: Indeed, learn from it.
רי״ףרש״יתוספותספר הנרבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מן המומחה – משמע מאדם מומחה.
ולא קתני בזמן שאינו מומחה – דליהוו משמע דקפיד אמומחה קמיע עצמו קמיע אינו אלא לשון קשר ודעיקרין של שרשי סממנין נמי קרויין קמיע.
ולא קתני בזמן שאינו מומחה – קשה לרשב״א דילמא לעולם בעינן תרוייהו ואי הוה תני הכי הוה משמע מומחה קמיע ולא גברא וי״ל דאינו מומחה משמע שפיר בין אגברא בין אקמיע דהא לקמן תניא איזהו קמיע מומחה כו׳ ומוקמינן לה לאמחויי גברא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומעירים: דיקא נמי [מדוייק גם כן] הדבר מלשון המשנה, דקתני כן שנינו] במשנתנו: ״ולא בקמיע בזמן שאינו מן המומחה״, ולא קתני [שנינו] ״בזמן שהקמיע עצמו אינו מומחה״, ומכאן שדי שיתמחה כותב הקמיעות ואין צורך בהוכחת תועלתו של הקמיע עצמו. ומעירים: אכן שמע מינה [למד ממנה].
The Gemara comments: The language of the mishna is also precise, as it teaches: Nor with an amulet when it is not from an expert, and it does not teach: When the amulet is not effective. Apparently, it is sufficient if the writer of the amulet is an expert, even if the effectiveness of the amulet has not been proven. The Gemara comments: Indeed, learn from it.
רי״ףרש״יתוספותספר הנרבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) חת״רתָּנוּ רַבָּנַן אֵיזֶהוּ קָמֵיעַ מוּמְחֶה כֹּל שֶׁרִיפֵּא וְשָׁנָה וְשִׁלֵּשׁ אֶחָד קָמֵיעַ שֶׁל כְּתָב וְאֶחָד קָמֵיעַ שֶׁל עִיקָּרִין אֶחָד חוֹלֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סַכָּנָה וְאֶחָד חוֹלֶה שֶׁאֵין בּוֹ סַכָּנָה.

The Sages taught in the Tosefta: What is an effective amulet? It is any amulet that healed one person once, and healed him again, and healed him a third time. That is the criterion for an effective amulet, and it applies to both a written amulet and an amulet of herbal roots; both if it has proven effective in healing a sick person who is dangerously ill, and if it has proven effective in healing a sick person who is not dangerously ill. It is permitted to go out with these types of amulets on Shabbat.
עין משפט נר מצוהרי״ףראב״ןספר הנרבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ובין חולה שיש בו סכנה ובין חולה שאין בו סכנה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תנו רבנן [שנו חכמים] בתוספתא: איזהו קמיע מומחהכל שריפא אדם אחד פעם אחת, ושנה, ושלש. אחד קמיע של כתב, ואחד קמיע של עיקרין (שורשי צמחים לסגולה). אחד הוא אם נבדק בענין ריפוי חולה שיש בו סכנה, ואחד בחולה שאין בו סכנה, שבכל זה מותר לאדם לצאת בשבת בו.
The Sages taught in the Tosefta: What is an effective amulet? It is any amulet that healed one person once, and healed him again, and healed him a third time. That is the criterion for an effective amulet, and it applies to both a written amulet and an amulet of herbal roots; both if it has proven effective in healing a sick person who is dangerously ill, and if it has proven effective in healing a sick person who is not dangerously ill. It is permitted to go out with these types of amulets on Shabbat.
עין משפט נר מצוהרי״ףראב״ןספר הנרבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) לֹא שֶׁנִּכְפָּה אֶלָּא שֶׁלֹּא יִכָּפֶה.

And an amulet was not only permitted in a case where one has already fallen due to epilepsy and wears the amulet in order to prevent an additional fall. Rather, even if one has never fallen, and he wears the amulet so that he will not contract the illness and fall, he is permitted to go out with it on Shabbat is permitted.
רי״ףרש״יראב״ןספר הנרבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ולא שנכפה – כלומר לא תימא דלא יצא אלא מי שבא עליו החולי כבר פעם אחת.
נכפה – היינו חולי שאדם נופל מחמתו לארץ ומכהו בראשו במוחו ומפילו.
אלא שלא יכפה – שבא ממשפחת נכפין ודואג שלא יכפה.
ולא שנכפה כבר אלא שלא יכפה. וכל שכן אם כבר נכפה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״ה נכפה כו׳ במוחו ומפילו כצ״ל:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ולא הותר דווקא בקמיע שכבר נכפה (חלה במחלת הנפילה) והוא נוטל את הקמע אתו כדי להצילו מנפילה נוספת, אלא אפילו אם מעולם לא נפל ורק דואג שלא יכפה (יחלה במחלה זו), מותר לו לצאת עמו.
And an amulet was not only permitted in a case where one has already fallen due to epilepsy and wears the amulet in order to prevent an additional fall. Rather, even if one has never fallen, and he wears the amulet so that he will not contract the illness and fall, he is permitted to go out with it on Shabbat is permitted.
רי״ףרש״יראב״ןספר הנרבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) וְקוֹשֵׁר וּמַתִּיר אֲפִילּוּ ברה״רבִּרְשׁוּת הָרַבִּים וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִקְשְׁרֶנּוּ

And he may tie and untie it even in the public domain, as long as he does not tie it
רי״ףראב״ןספר הנרבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וקושר ומתיר אפילו ברשות הרבים. והוא שמצופה עור הקמיע של כתב, דאי איצטריך לנקביו לא בעי לסלוקינהו מיניה. אבל אי לאו מצופה עור קמיע של כתב, אסור לצאת בו דיש בו משום קדושה ואי צריך לנקביו צריך לסלקו ממנו ואתי לאתוי ד׳ אמות ברשות הרביםא. והני מילי בדורות הראשונים שלא היה להם בתי כסאות בבתיהן, אבל השתא אפילו אין מצופין עור נפיק.
א. וכ״ה בד״מ סי׳ שא בשם הג״א ובמג״א שם סק״מ. ומדהביאו זאת להלכה משמע דלא ס״ל לחלק בין דורות הראשונים להשתא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואף קושר ומתיר אותו ואפילו ברשות הרבים. ובלבד שלא יקשרנו
And he may tie and untie it even in the public domain, as long as he does not tie it
רי״ףראב״ןספר הנרבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

שבת סא. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה שבת סא., ר׳ חננאל שבת סא., ר׳ נסים גאון שבת סא., רי"ף שבת סא. – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., רש"י שבת סא., ראב"ן שבת סא. – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות שבת סא., בעל המאור שבת סא. – מהדורת הרב אביאל אורנשטיין, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., ספר הנר שבת סא. – מהדורת הרב שניאור אידנסון, ירושלים תש"ע, באדיבות המהדיר (כל הזכויות שמורות), ר"י מלוניל שבת סא. – מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב דוד מצגר. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הר"י מלוניל, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות., רמב"ן מלחמות ה' שבת סא. – מהדורת הרב אביאל אורנשטיין, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א שבת סא. – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי שבת סא. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה שבת סא., מהרש"א חידושי הלכות שבת סא., פני יהושע שבת סא., גליון הש"ס לרע"א שבת סא., פירוש הרב שטיינזלץ שבת סא.

Shabbat 61a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Shabbat 61a, R. Chananel Shabbat 61a, R. Nissim Gaon Shabbat 61a, Rif by Bavli Shabbat 61a, Rashi Shabbat 61a, Raavan Shabbat 61a, Tosafot Shabbat 61a, Baal HaMaor Shabbat 61a, Sefer HaNer Shabbat 61a, Ri MiLunel Shabbat 61a, Ramban Milchamot HaShem Shabbat 61a, Rashba Shabbat 61a, Meiri Shabbat 61a, Maharshal Chokhmat Shelomo Shabbat 61a, Maharsha Chidushei Halakhot Shabbat 61a, Penei Yehoshua Shabbat 61a, Gilyon HaShas Shabbat 61a, Steinsaltz Commentary Shabbat 61a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144