×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) כְּדֵי עִיסּוֹתֵיכֶם וְכַמָּה עִיסּוֹתֵיכֶם כְּדֵי עִיסַּת הַמִּדְבָּר וְכַמָּה עִיסַּת הַמִּדְבָּר.
What is the quantity of dough from which ḥalla must be separated? The amount of “your dough.” And how much is “your dough”? This amount is left unspecified by the verse. The Gemara answers: It is as the amount of the dough of the wilderness. The Gemara again asks: And how much is the dough of the wilderness?
ר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וכי שיער (ררי״ן) [רי״ז] בהדי חלתן. ואתינן למיחזי חלת סאה של ציפורי כמה ביעי הוויין. ומדתנן במתני׳ שיעור חלה אחד מכ״ד נמצאו שהורמה חלה מזו הסאה ט׳ ביצים ודחינן אכתי רי״ן ביעי הוויין ור׳ שיער רי״ז ושבקינן להני חשבני לכלהו ואמרינן אלא אייתי ועוד דר׳ ושדי עלייהו כלומר של ציפורי הויא ר״ז ביצים שוחקות שהן כל ביצה וביצה ועוד עציבות. וכי שיער (ררי״ן) [רבי רי״ז] ביצים עציבות שיער ופי׳ אייתי ועוד שהוא חלק אחד מעשרים בביצה שא׳ ר׳ ושדי אהני ר״ז ביעי (פי׳) [דהיינו] ר״ז ועודוים. [ופרכינן א״ה הו״ל טפי] ופרקינן כיון דלא הוויין ביצה לא חשיב להו.
תנו רבנן סאה ירושלמית עודפת על של מדברית שתות.
{משנה עירובין ח:ג} מתני׳ אנשי חצר ואנשי מרפסת1 ששכחו ולא עירבו2 כל שהוא גבוה3 עשרה טפחין למרפסת4 פחות מיכאן לחצר חולית הבור והסלע שהן גבוהין5 עשרה טפחין למרפסת פחות מיכאן לחצר במה דבר׳ אמור׳ בסמוכה אבל במופלגת אפילו גבוה6 עשרה טפחין לחצר [איזו היא סמוכה כל שאינה רחוקה ארבעה7 טפחים]⁠8:
1. ואנשי מרפסת: נוסף בדפוסים כפי שמצוי במשניות, תלמוד בבלי וירושלמי. חסר במשנה כ״י קאופמן. בפיהמ״ש להרמב״ם הדף פגום, אך ברור שאין מקום לתיבות אלו. חסר בר״ח ובכתבי היד.
2. עירבו: גכד: ״עריבו״, וכן שם גם בברייתא הסמוכה.
3. שהוא גבוה: גכה, גכז, כ״י נ, דפוסים: ״שגבוה״, כבר״ח ופיהמ״ש לרמב״ם. גכד: ״שגובוה״.
4. למרפסת: כ״י א משובש: ״למפרסת״.
5. שהן גבוהין: כבפיהמ״ש לרמב״ם. גכה, גכז, כ״י נ: ״שגבוה״. גלג, דפוסים: ״שגבוהין״. גכה אחר הגהה: ״שגבוהין״.
6. גבוה: גכה, דפוסים: ״גבוהה״.
7. ארבעה: גד, גכד, גכה לאחר הגהה, גלג. וכן נראה ב-גכז. וכן בדפוסים: ד׳. כברמב״ם פיהמ״ש, ופירוש ריב״ח. כ״י נ, דפוס קושטא: עשרה וכן גכח לפני הגהה.
8. איזו... טפחים: גד, גכד, גכז, גכה, גלג, כ״י נ, דפוסים. וכן ברמב״ם פיהמ״ש. חסר בכ״י א.
כדי עיסותיכם – שאתם לשים במדבר עומר לגולגולת: איפה ג׳ סאין במנחות יליף לה בפרק התודה (דף עז.) דכתיב (יחזקאל מה) האיפה והבת תוכן אחד (להם) [יהיה] וכתיב (שם) מעשר הבת מן הכור וכור שלשים סאין מעשר דידיה כמה הוי ג׳ סאין והעומר עשירית של ג׳ סאין שהן י״ח קבין שהן ע״ב לוגין עשירית דע׳ לוגין ז׳ לוגין עשירית של ב׳ לוגין חומש הלוג והוא ביצה וחומשא והיינו דקאמר ז׳ רבעים ועוד רבעים רבעי הקב דהיינו ז׳ לוגין ועוד ביצה וחומשא.
[פג, ב, רי״ף סי׳ תרנ״ז]
משנה ג
הרי זה ברור ומבורך ורש״י גור׳ הרי הוא בריא ומבורך ומפריש רבינו תם ז״ל דלישנא דייק שהנשאר מעיסתו אחר שהפריש החלה שיהא כשיעור הזה ואתיא כמ״ד חמשה פטורי׳ חמשה ועוד חייבין והועוד הוא שיעור החלה דהיינו חלק אחד מכ״ד ובהלכות חלה כתבנו יותר בס״ד.
מתני׳ ה״ג וכן גרש״י ז״ל אנשי חצר ואנשי מרפסת ששכחו ולא ערבו פירש. ועולין מן החצר למרפסת בסולם הקבוע בחצר והעליות פתוחות למרפסת שלפניהם ויורדין אל החצר דרך הסולם ומן החצר יוצאים לרשות הרבים. והא דקתני ששכחו ולא ערבו פירש שלא ערבו אלו עם אלו אבל ערבו בני חצר לעצמן ובני מרפסת לעצמן שאם לא כן מאי האי דקתני כל שגבוה עשרה טפחים למרפסת פחות מכן לחצר והלא הם עצמם אוסרים זה על זה אלא ודאי כדאמרן וכן פרש״י ז״ל. כל שגבוה עשרה טפחים למרפסת פי׳ שאם היה שם תל או עמוד גבוה י׳ טפחי׳ בני מרפסת משתמשין בו בלבד ולא בני החצר מפני שהו׳ נדון עם המרפס׳ שתשמישו להם בנחת ולבני החצר בקושה ואם הוא פחות מעשר׳ הרי תשמישו בנחת גם לבני החצר ולפי׳ הוא לחצר ופירש׳ רב בש״ס דאף לחצר קאמר לומר שבני החצר ראויין להשתמש בו כמו בני המרפסת וכיון שלא ערבו אלו עם אלו אסורים להשתמש בו ופירשו בתוספות בכאן וכן פרש״י ז״ל בש״ס דהא מיירי בשהוא רחב ד׳ על ד׳ שאם לא כן מקו׳ פטור הוא ואחד זה ואחד זה מותר להשתמש כו׳ והכין מוכח׳ בפ׳ חלון גבי כותל שבין שתי חצרות ואין בו ד׳ שאף על פי שהוא גבוה עשרה אלו עולין מכאן ואוכלין ואלו עולין מכאן ואוכלין ואליבא דר׳ יוחנן דהלכת׳ כותיה ואפי׳ רב לא פליג אלא בכתל עשרה והא דקתני למרפסת דאסור לבני החצר ה״מ לכלים ששבתו בבתים אבל כלי׳ ששבתו בחצר מותרין במרפס׳ אליבא דר״ש דאמר גגות וחצרות וקרפפות רשות אחת הם והלכתא כוותיה וה״ה לחצ׳ ומרפסת. והכא לבני חיצונות בעי׳ למימר ושמעי׳ ממתני׳ דאע״ג דלא ערבו בני חצר ובני מרפסת בני חצר מותרין בחצר ובכל הטפל לה ובני מרפסת מותרין במרפסת להוציא מן העליות למרפסת ולכל הטפל לו ואין אלו אוסרין על אלו להוציא מן הבתי׳ לשם ואף על פי שכלן נכנסין בפתח אחד ומשתמשין בחול אלו באלו: ופרש״י ז״ל הטעם משום דהתם מרפסת גבוה עשרה טפחים וכיון שכן הסולם שעולין בו למרפסת הרי היא כמחיצה גבוה עשרה טפחים שאם רצו מערבין שנים והכין אמרינן בפרק כיצד מעברין סולם תורת פתח עליו ותורת מחיצ׳ עליו ושניהם להקל והכא יהבינן לה תורת מחיצה לענין זה וה״ה שאם רצו היו מערבין אחד ותורת פתח אלא ששכחו ולא ערבו וקש׳ לפירושו למה לי האי טעמ׳ תיפוק לי דכיון שערבו אלו לעצמן ואלו לעצמן הא קי״ל דרגל המותרת במקומה אינה אוסרת שלא במקומה ואפילו בשתי חצרות זו לפנים. מזו תרצו בתוספות שתפס רבינו ז״ל הטעם הזה לאוקומי סתם משנה אפי׳ כר׳ עקיב׳ דאמר רגל המותרת אוסרת ועוד הקשו בתוספות דאפילו גבוה המרפסת מן החצר עשרה היאך אפשר שלא יאסרו אלו על אלו ואפילו בשערבו אלו לעצמן ואלו לעצמן כיון שבאין אלו על אלו להשתמש בדרך סולמות דהא שתי גזוזטראות זו למעלה מזו ועשו לעליונה ולא עשו לתחתונה דקתני שתיהן אסורות פרישנא בש״ס טעמא דאסרו אהדדי אפילו בגבוה עשרה בבאין בני התחתונה דרך עליונה למלאת שאוסר׳ התחתונה על העליונה וסתם אפילו בשערבו אלו לעצמן ואלו לעצמן מיירי ותרצו דהתם הוא בשעשו סולם מחיצ׳ העליו׳ בשותפו׳ כדפרשי׳ בפרקין לקמן אבל הכא המרפס׳ של בני העליונה והחצר של בני החצ׳ וכיון שגבוהין עשרה זו מזו אינ׳ אוסרין אלו על אלו דרך סולם והיינו אפילו לרב נמי דאמר בש״ס לזה בשלשול ולזה בזריקה לפי המרפסת של בני העליונת ואין זריקת בני החצר אוסרתה עליהם והני תל ועמוד ובור וסלע הן של בני החצר ובני מרפסת בשותפות שאם היה כלו לאחד מהם לדידיה יהבינן ליה דיש דין גזל בשבת כדאי׳ בסוף פרקין ע״כ תורף דבריהם.
חוליית הבור והסלע כולי היינו דינא דרישא כלו אלא דכייל תנא והדר פריט. בד״א דגבוה עשרה למרפסת בסמוכה אבל במופלג׳ – פי׳ שהחול או הסלע או הסל רחוקי׳ מן המרפסת ד׳ טפחים אפילו גובהים עשרה לחצר. ובש״ס ל״פ אי לחצר דווקא או כיוצא בו שעומד בין שתי חצרות ולכ״א מהם תשמישו בנחת שאינו גבוה לאחד מהם עשרה טפחים פשי׳ לן דיניה שהרי אסורין להשתמש בו דכלהו אסרי ביה אהדדי דנפקא לן מהא דתנן לעיל חלון שבין שתי חצרות רצו מערבין א׳ פרש״י ז״ל ואם לא ערבו ביחד שניהם אסורין להשתמש בו בעוביו של חלון אם יש בו ד׳ טפחים. וא״ל דאסרי אהדדי מההיא דכתל שבין שתי חצרות שהוא רחב ד׳ דקתני ובלבד שלא יורידו למט׳ דאלמא כל מקום שהוא שוה לשניהם אסרי אהדדי ותמיהא לן אמאי נקיט היינו חלון דהא הכא לא נפקא לן דינא מחלון אלא מכתל וה״נ ה״ל למימר היינו כתל כדאמרי׳ בסמוך באידך: וי״ל דהכי קאמרינן דהא פשי׳ לן ולא אצטרכינן לפרושה כדלא אצטריך תנא לפרושי הא גבי חלון שהוא בתוך עשרה וגבי כותל שגבוה עשרה שנר׳ כחולק רשו׳ לעצמו אצטריך לפרושי שלא יורידו למטה דאסרי ביה אהדדי דאלו גבי חלון לא מצטריך למימר אלא שמערבין אחד דכיון דכן פשיט לן דאסרי ביה אהדדי אם יש בו ד׳ טפחים. לזה בזריקה ולזה בזריקה. פירש שהוא גבוה עשרה לכאן ולכאן ואין משתמשין בו אלא בזריקה גובה. הא נמי פשיטא דאסרי אהדדי דהיינו כתל שבין שתי חצרות. לזה בשלשול ולזה בשלשול. פירש שיש בין שתי חצרות מקום שהוא נמוך לשתיהם עשרה טפחים שאין משתמשין בו אלא בשלשול עשרה טפחים היינו חריץ כו׳ לזה בשלשול ולזה בזריקה שהכתל שהוא עומד באמצע הוא גבוה עשרה ונמוך עשרה לאחד מהם.
אמר רב שניהם אסורים דקסבר דשלשול וזריקה תשמישתן שוה ואסרי ביה אהדדי. ושמואל וכו׳ כדמפרש טעמא ואזיל. וכלו מיירי בשהמקום הזה משותף לשניה׳ דאי הוו לחד מינייהו לדידיה יהבינן ליה לעולם דהא קי״ל שיש דין גזל בשבת. תנן כו׳ פירש קס״ד דתנא מילתא פסיקתא נקט ואפילו במרפסת שעולין ממנו לעליות בסולם גבוה י׳ דה״ל תל שבחצר הגבוה נמוך עשרה לבני עליות דה״ל לבני חצר בזריקה ולבני מרפסת הדרים בעליות בשלשול ואפ״ה קתני שהוא נדון לבני עליות ואין בני חצר אוסרין עליה דאלמ׳ לזה בשלשול ולזה בזריקה נותנין אותו לזה שבשלשול כדקאמר שמואל. וקשיא לרב. והקשו בתוספות מאי קושיא והלא בני עליות כשבאין להשתמש בתל הזה יורדין דרך עליות למרפסת וכשהן שם התל להם בפחות מעשרה שהוא כפתח. וכדאמרינן לקמן דבאין בני תחתונה למלאת דרך עליונה. ויש שתרצו דמתני׳ מילתא פסיקתא נקט ואפילו בשהמרפסת אינה אלא מרוח אחת. וקתני מתני׳ דכל שגבוה עשר׳ טפחים למרפסת דהיינו לבעל העליות ואפילו בשעומדת תל מצדדי׳ אחרים שאין משתמשין בו אלא מן העליות. ומקצת רבותי ז״ל שזה נכון ואמת הוא כדבעינן למימר אבל בלאו הכי נמי לא קשיא כלל דודאי מ״ש התנא כל שגבוה עשרה טפחים למרפסת והם אוסרין אותו בתשמישן על בני חצר אינו מפני תשמיש שעושין מן המרפסת דהא מרפסת וחצר רשות אחת הם אליבא דר״ש דקי״ל כוותיה ולקמן נמי תנן שאין המרפסת אוסרת על החצר ועל כרחין אין האיסור בכאן אלא מפני תשמיש הדיורין שהן פתוחין למרפסת וכיון דס״ד דמרפסת היינו בני עליות ס״ל לזה בשלשול ולזה בזריקה וקשיא לרב ומיהו עדיין אנו צריכין לתירוץ הראשון דמתני׳ מיירי אפי׳ בתל שהוא מן הצדדין דאלו לא תימא הכי תקשי לן דאפילו לשמואל היכי ניחא מתני׳ דהא כיון דמאי מרפסת בני עליות ס״ל תל שבחצר לבני חצר בזריקת גובה ולבני עליות בשלשול וזריקת אויר דהאי מופלג מהם כדי רוחב המרפסת וכל שהוא מופלגת הרי הוא לחצר כדקתני סיפא דמתני׳ אלא על כרחין כשעומד מן הצד. כדאמר רב הונא כו׳ פרש״י ז״ל הדרים במרפס׳ כגון שיש שם דיורין ואיכא למידק דהא קי״ל שהדר במרפסת אינו אוס׳ כדאי׳ לקמן וי״ל דה״ק דמתני׳ בשהעליות פתוחות למרפסת בהדיא בלא סולם ואפילו מאותן דיורין קרובים לתל שבחצ׳ בפחות מעשרה והשתא קרו ליה שפיר בני מרפסת מפני שפתוחין לו ממש ואפשר שאף רש״י ז״ל לזה כיון בפירושו אי הכי וכו׳ דמסתמא אין המרפסת גובה כ״כ שיהא ממנה עשרה טפחים עד ראש התל ולא מן הדיורין הפתוחין לה אבל לשמואל דאמר מאי מרפסת בני עליות אתיא שפיר דה״ל לבני עליות בשלשול ולבני חצר בפתח ופרקי׳ אליבא דרב מאי לחצר אף לחצר ושתיהן אסורין בו דה״ל לזה ולזה כפתח.
כדי עיסותיכם, וכמה הוא עיסותיכם מה הוא השיעור של עיסה סתם? כדי עיסת המדבר. וכמה היא עיסת המדבר?
What is the quantity of dough from which ḥalla must be separated? The amount of “your dough.” And how much is “your dough”? This amount is left unspecified by the verse. The Gemara answers: It is as the amount of the dough of the wilderness. The Gemara again asks: And how much is the dough of the wilderness?
ר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) דִּכְתִיב {שמות ט״ז:ל״ו} וְהָעוֹמֶר עֲשִׂירִית הָאֵיפָה הוּא מִכָּאן אָמְרוּ ז׳שִׁבְעָה רְבָעִים קֶמַח וָעוֹד חַיֶּיבֶת בְּחַלָּה שֶׁהֵן ו׳שִׁשָּׁה שֶׁל יְרוּשַׁלְמִית שֶׁהֵן ה׳חֲמִשָּׁה שֶׁל צִיפּוֹרִי.

The Gemara responds: The Torah states that the manna, the dough of the wilderness, was “an omer a head” (Exodus 16:16). A later verse elaborates on that measure, as it is written: “And an omer is the tenth part of an eifa (Exodus 16:36). An eifa is three se’a, which are eighteen kav or seventy-two log. An omer is one-tenth of this measure. From here, this calculation, Sages said that dough prepared from seven quarters of a kav of flour and more is obligated in ḥalla. This is equal to six quarter-kav of the Jerusalem measure, which is five quarter-kav of the Tzippori measure.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ושל ציפורי עודפת על של ירושלמית שתות. נמצאת ציפורית עודפת על מדברית שליש שהוא מחצה. האי שליש דהיכא אי דמדברית טפי הוא שליש דמדברית מ״ח הוא כי שדית להו אקמ״ד הוויין קצ״ב ואנן קע״ג ביעי הוא דאמרי׳ (בפיאה) [בסאה] של ירושלמית. ואי דשל ציפורית אכתי בצרן להו א״ר ירמיה ה״ק נמצאת סאה של ציפורי עודפת [על] של מדברית קרוב לשליש שלה כו׳ ודחי לה רבינא מידי קרוב קתני אלא ה״ק נמצאת [שליש] סאה של ציפורי [ועוד דר׳] יתר על מחצה של מדברית שליש ביצה פי׳ סאה ציפורית בתר דשדית עלה ועוד דר׳ הוויא רי״ז ביעי שליש [כמה] הוויין ע״ב ביעי ושליש ביצה ומחצה של מדברית דהיא קמ״ד ביעי חציה ע״ב ביעי. אשתכח שליש של ציפורי עודף על מחצה דמדברית שליש ביצה.
תנו רבנן סאה ירושלמית עודפת על של מדברית שתות כו׳ – פי׳ סאה מדברית הווייא לה קמ״ד ביצים שתותיהן הוויין כ״ט ביעי קמ״ד וכ״ט ביעי קע״ג נמצאת סאה ירושלמית שהיא קע״ג ביצים עודפת על סאה מדברית שתותא מלבר (עד) [ועוד] שתות [של] ק״ע הוא (ל״ד). כשתוסיף ל״ד על קע״ג הוויין רי״ז ביצים נמצאת (עוד) [סאה] של ציפורי עודפת על של ירושלמי שתות מלבר ונשאר שתות שליש ביצים שלא נחשב אלא כיון שאין בשתותיהן שיעור ביצה לא חשיב להו כדאמרן לעילא. וראינו לרבותינו הגאונים זצ״ל פירוש זולתי זה הפירוש אבל זהו קבלה ומסורה בידינו.
ירושלמי מזונו לחול אבל לא לשבת דברי ר׳ מאיר כו׳ ר׳ מאיר סבר לחול דלית (ביה) [ליה] בשש לאכול בו אכיל פיתא ציבחר בשבת דאית ליה מטעמים אכול פיתא סגין. ר׳ יהודה סבר בחול דלית ליה מה לאכל [אכיל פיתא] סגין בשבת דאית ליה מה לאכול אכיל פיתא ציבחר. איתא חמי ר׳ יוחנן בן ברוקה אמר הן עביד עגולא תריסר ביעי והדין עביד עיגולא תמני ביעי והוא ר״ש ותני (בן) [כי] קרובין דבריהם להיות שוין רב הונא א׳ צא מהן שליש ליציאה.
תנו רבנן ראשית עריסותיכם כדי עריסותיכם. כמה כדי עיסתכם כדי עיסת מדברי כדכתיב והעומר עשירית האיפה הוא. מיכן אמרו ז׳ רביעים קמח ועוד חייבין בחלה שהן ו׳ ירושלמית וה׳ של ציפורי מיכן אמרו כל האוכל כמדה זו הרי זה בריא (בריך) ומבורך. פחות מיכן הרי זה מקולקל במעיו. פירוש כמו חולה במעיו הוא יתר מיכן הרי זה רעבתן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שהן ו׳ ירושלמית – שהרי ו׳ מדבריות נעשו ה׳ ירושלמיות נשאר לנו לוג מדברי וחומשו דביצה וחומשא הוי חומש הלוג ביצה חומש לחמש ביצים והחומש ביצה הוא תוספת לביצה הששית הרי לוג וחומשו והן נעשין לוג ירושלמי שהרי ו׳ חומשין אלו נעשו ה׳.
שבעת רבעים קמח ועוד חייבין בחלה – פי׳ ז׳ לוגין ועוד דהיינו ביצה וחומש ביצה כדפי׳ בקונטרס והם שש ירושלמיות וה׳ ציפוריות ובסוף כלל גדול (שבין דף עו:) היה כתוב בספרים והתנן ה׳ רבעים קמח ועוד חייבים בחלה ל״ג רש״י ועוד התם משמע דבשל ציפורי איירי והתם ליכא ועוד אלא ה׳ בצמצום ור״ת מפרש דאתיא כרבי יוסי וגרסינן ליה שפיר דתנן במס׳ עדיות (פ״א משנה ב) ומייתי לה בפ״ק דשבת (דף טו.) שמאי אומר מקב לחלה כו׳ וחכ״א חמש רבעים קמח חייבין בחלה ור׳ יוסי אומר חמש פטורים חמש ועוד חייבים ומפרש ר״ת דסבר רבי יוסי דראשית עריסותיכם היינו דלאחר הפרשת ראשית דהוא חלה ישאר שיעור עריסותיכם דהיינו עיסת מדברית וההוא ועוד היינו כדי חלה ומהר״י מפרש דר׳ יוסי לטעמיה דשמעתין דקאמר חצי פרס ב׳ ביצים שוחקות ושיער רבי ב׳ ביצים ועוד א׳ מכ׳ בביצה א״כ מז׳ רבעים קמח ועוד שהם מ״ג ביצים וחומש ביצה כמנין חלה יעלה ועודות ב׳ ביצים ושלשה ועודות הרי לרבי יוסי מ״ה ביצים וחומש ביצה וג׳ ועודות אע״פ שהסאין והקבין ניתוספו מנין הביצים כדקאי קאי כדמוכח בשמעתין ולכאורה נראה דאין הלכה כרבי יוסי כדאמרינן במי שהוציאוהו (לעיל דף מו:) דהלכה כר׳ יוסי מחבירו ולא מחביריו ואמרינן נמי אמר ליה ר׳ אלעזר לרב אסי מה אמור רבנן בבי מדרשא א״ל הכי אמר ר׳ יוחנן הלכה כר׳ יוסי וקאמר הש״ס מכלל דיחידאה פליג עליה משמע דאי רבים פליגי עליה אין הלכה כר׳ יוסי אבל לפום ריהטא דגרסינן בפ׳ כלל גדול (שכת דף עו:) ובפרק אלו עוברין (פסחים דף מח:) דנקסו הש״ס חמש רבעים ועוד חייבין בחלה משמע דהלכה כר׳ יוסי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בא״ד ומהר״י מפרש דר״י לטעמיה כו׳ עכ״ל וכן פרש״י פ״ק דשבת ע״ש:
בד״ה קס״ד מאי כו׳ והא דקאמר כו׳ כשבאין בני תחתונה דרך עליונה כו׳ עכ״ל דמשום דבאין דרך עליונה למלאות לא סגי דהוה בגזילה אי לאו שעשו מחיצה בשותפות משא״כ הכא דהמרפסת אינה בשותפות א״נ דהיו עולין לה מלמטה להשתמש ה״ל בגזילה ולא היו אוסרין וק״ל:
נאמר כבר שהיה המן ״עומר לגולגולת״, ושיעורו של העומר נתפרש בכתוב: ״והעמר עשרית האפה הוא״ (שמות טז, לו). וכיון שהאיפה היא שלוש סאים, שהן שמונה עשר קבים, שהם שבעים ושנים לוגים (רבעי הקב), והעומר הוא עשירית שיעור זה, מכאן אמרו, לפי החשבון הזה, כי עיסה שיש בה שבעה רבעים של קב קמח ועוד משהו, עיסה כזו חייבת בחלה, שהן שיעור ששה רבעי קבים של מדה ירושלמית, שהן חמשה רבעי קבים של מדת ציפורי. מכאן
The Gemara responds: The Torah states that the manna, the dough of the wilderness, was “an omer a head” (Exodus 16:16). A later verse elaborates on that measure, as it is written: “And an omer is the tenth part of an eifa (Exodus 16:36). An eifa is three se’a, which are eighteen kav or seventy-two log. An omer is one-tenth of this measure. From here, this calculation, Sages said that dough prepared from seven quarters of a kav of flour and more is obligated in ḥalla. This is equal to six quarter-kav of the Jerusalem measure, which is five quarter-kav of the Tzippori measure.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) מִכָּאן אָמְרוּ הָאוֹכֵל כְּמִדָּה זוֹ ה״זהֲרֵי זֶה בָּרִיא וּמְבוֹרָךְ יָתֵר עַל כֵּן רַעַבְתָן פָּחוֹת מִכָּאן מְקוּלְקָל בְּמֵעָיו.:

From here the Sages also said: One who eats roughly this amount each day, is healthy, as he is able to eat a proper meal; and he is also blessed, as he is not a glutton who requires more. One who eats more than this is a glutton, while one who eats less than this has damaged bowels and must see to his health.
רי״ףרש״יריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הרי זה בריא – שאוכל כל צרכו.
ומבורך – שאינו אוכל יותר מדאי וכתיב (משלי יג) ובטן רשעים תחסר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בא״ד וכשלא עירבו בני עליות יחד אוסרין כו׳ עכ״ל הכי משמע להו דאיירי בשלא עירבו אנשי חצר עם אנשי מרפסת אבל אנשי חצר וכן אנשי מרפסת כל א׳ לחודייהו עירבו ולכך המרפסת שלהם אבל בשלא עירבו אנשי מרפסת ביחד היו אוסרין בני עליות זה ע״ז משום לזה כו׳ אבל מחמת הסולמות לא היו אוסרין כו׳ דסולם תורת מחיצה עליו כמו שאין בני החצר אוסרין על המרפסת וק״ל:
אמרו: האוכל כמדה זו ליום — הרי זה בריא שמסוגל לאכול כמות זו ומבורך, שאינו רעבתן וזקוק ליותר. יתר על כן — הרי הוא רעבתן. האוכל פחות מכאן — הרי הוא מקולקל במעיו, ועליו לדאוג לתיקון בריאותו.
From here the Sages also said: One who eats roughly this amount each day, is healthy, as he is able to eat a proper meal; and he is also blessed, as he is not a glutton who requires more. One who eats more than this is a glutton, while one who eats less than this has damaged bowels and must see to his health.
רי״ףרש״יריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) מתני׳מַתְנִיתִין: אאַנְשֵׁי חָצֵר וְאַנְשֵׁי מִרְפֶּסֶת שֶׁשָּׁכְחוּ וְלֹא עֵירְבוּ כׇּל שֶׁגָּבוֹהַּ י׳עֲשָׂרָה טְפָחִים לְמִרְפֶּסֶת פָּחוֹת מִכָּאן לֶחָצֵר.

MISHNA: If both the residents of houses that open directly into a courtyard and the residents of apartments that open onto a balcony from which stairs lead down to that courtyard forgot and did not establish an eiruv between them, anything in the courtyard that is ten handbreadths high, e.g., a mound or a post, is part of the balcony. The residents of the apartments open to the balcony may transfer objects to and from their apartments onto the mound or post. Any post or mound that is lower than this height is part of the courtyard.
קישוריםעין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יבעל המאורראב״ד כתוב שםספר הנררשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מתני׳ אנשי חצר ששכחו ולא עירבו כל שגבוה י׳ טפחים למרפסת מיכן לחצר כו׳.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מתני׳ ה״ג במתני׳: אנשי חצר ואנשי מרפסת כו׳ ולא עירבו – אלו עם אלו אבל עירבו אלו לעצמן ואלו לעצמן מרפסת ארוכה היא והרבה פתחי עליות פתוחין לה וכולן יוצאין בסולם א׳ לחצר וממנה לרה״ר ואעפ״כ אין אוסרין הואיל וגבוה מרפסת י׳ שלא הלכו בסולם אלא להקל ואמרינן תורת מחיצה עליו ואינן אוסרין כדאמרינן בכיצד מעברין (לעיל דף נט:) סולם תורת פתח עליו ותורת מחיצה עליו והכל להקל ומ״מ שני רשויות הן ואין מוציאין מזו לזו.
כל שגבוה י׳ – אם יש בחצר תל או עמוד גבוה י׳ סמוך למרפסת רשות מרפסת שולטת בו ומשתמשין הן בו אבל לא בני חצר.
{שמעתא דפירושא דמתני׳ דאנשי חצר ומרפסת שלא עירבו}
מתני׳: אנשי חצר ואנשי מרפסת ששכחו ולא עירבו – פירש ה״ר שלמה ז״ל: ולא עירבו אלו עם אלו, אבל עירבו אלו לעצמן ואלו לעצמן. ומרפסת ארוכה היא, והרבה פתחי עליות פתוחין לה. וכולן יוצאין בסולם אחד לחצר וממנה לרה״ר. ואעפ״כ אין אוסרין הואיל וגבוה מרפסת עשרה. שלא הלכו בסולם אלא להקל, ואמרינן, סולם תורת מחיצה עליו. זה הוא פי׳ הרב ז״ל.
ואנו תמהים מזה הפירוש. מי הזקיקו לומר כאן, סולם תורת מחיצה עליו. אפילו למ״ד תורת פתח עליו בין להקל בין להחמיר, כיון שעירבו אלו לעצמן ואלו לעצמן אינן אוסרין זה על זה, דהא קי״ל, רגל המותרת במקומה אינה אוסרת שלא במקומה.
ונ״ל: לא שנא שכחו ולא עירבו כלל, לא שנא עירבו אלו לעצמן ואלו לעצמן, כך הם חולקין. כל שגבוה י׳ טפחים, למרפסת, שהכל רשות אחת ומותר לטלטל מן העמוד למרפסת ומן המרפסת לעמוד. [בד״א. בכלים ששבתו בתוכן, אבל לא בכלים ששבתו בתוך הבית כל זמן שלא עירבו.]⁠1
והא דתניא בפרק כל גגות (בבלי עירובין צ״א:) − אנשי חצר ואנשי מרפסת ששכחו ולא עירבו, כל שגבוה י׳ טפחים, למרפסת, פחות מכאן, לחצר. בד״א. בזמן שהיו אלו של רבים ואלו של רבים ועירבו אלו לעצמן ואלו לעצמן − ה״ה אף בשלא עירבו כלל כך הם חולקין, גבוה י׳ טפחים, למרפסת, פחות מכאן, לחצר. והיא גופה איצטריכא ליה לאשמועינן, דיכולין בני החצר ובני מרפסת לערב אלו לעצמן ואלו לעצמן ואין אוסרין אלו על אלו.
1. קטע זה נמצא רק בכתי״ס. ועיין בנ״ל
פרק באיזה צד משתתפין
[במאור דף כז: ד״ה מתני׳ אנשי חצר. לרי״ף סי׳ תרנז (עירובין דף פג:)]
[כתוב שם:] כיון שעירבו אלו לעצמן ואלו לעצמן אינן אוסרין זה על זה כו׳.
אמר אברהם: הרב היה צריך לומר אפילו בסולם שהוא רחב יותר מעשר שאין עליו תורת פרצה מפני שיש תורת מחיצה עליו. ובכלים שבבית נמי קאמר כי ההיא ברייתא דפרק כל גגות [דף צא:].
מתני׳, אנשי חצר 1 ששכחו ולא עירבו וכו׳. רשצז״ל2 ה״ג במתני׳, אנשי חצר ואנשי מבוי3 ומרפסת ששכחו וכו׳. פיר׳4 ששכחחו ולא עירבו אלו עם אלו, אבל עירבו אלו לעצמן ואלו לעצמן. מרפסת ארוכה היא והרבה פיתחי עליות פתוחין לה, וכולן יוצאין [בסולם] 5אחד לחצר וממנה לרשות הרבים, ואעפ״כ [אין] אוסרין הואיל וגבוהה מרפסת עשרה, שלא הילכו בסולם אלא להקל, ואמרי תורת מחיצה עליו, 6והכל להקל. ומכל מקום שתי רשויות הן, ואין מוציאין מזו לזו7, ובלבד שיערבו בני מרפסת לעצמן, דהויא רגל המותרת במקומה. והכי אמרי׳ בכיצד (מערבין) [מעברין] בסופו8, סולם תורת פתח עליו9, רצו אחד מערבין רצו שנים מערבין, ומכל מקום שתי רשויות הן ואין מוציאין מזו לזו.
כל שגבוה י׳ טפחים למרפסת. פיר׳10, אם יש בחצר תל או עמוד גבוה י׳ סמוך למרפסת, רשות מרפסת (שוטלת) [שולטת] בו ומשתמשין הן בו, אבל לא בני החצר. חליות11 הבור והסלע שגבוהין12 י׳ טפחים, למרפסת. פיר׳13 חליות הבור, קרקע שניטלו בחפירת הבור, ומקיפין בו פי הבור סביב. בד״א בסמוכה פיר׳14 שהחול⁠[י]⁠ה סמוכה למרפסת. אבל במופלגת וכו׳.
1. כגי׳ ברי״ף, כ״י נ״י פיה״מ לרמב״ם, ר״ח, ספר העתים, ריבב״ן, ריב״ח ורחב״ש (וכעי״ז בתוספתא, ה, יט). ולפנינו וכן ברש״י (המובא להלן) נוסף: ׳ואנשי מרפסת׳.
2. ד״ה ה״ג (בשינויים).
3. לפנינו במשנה: ׳ואנשי מרפסת׳ (ותי׳ ׳מבוי׳ ליתא).
4. רש״י ד״ה ולא עירבו.
5. כ״ה ברש״י, כאן ולהלן.
6. ברש״י לפנינו נוסף: ׳ואינן אוסרין, כדאמרינן בכיצד מעברין, סולם תורת פתח עליו ותורת מחיצה עליו׳. ושמא דנשמט ב׳טעות הדומות׳ מ׳חיצה עליו׳ עד ׳מחיצה עליו׳.
7. עד כאן ברש״י שלפנינו. וההמשך: ׳ובלבד שיערבו בני מרפסת לעצמן.. ואין מוציאין מזו לזו׳ - ליתא. ואיתא ברחב״ש ואו״ז (עם מעט שינויים) ועי׳ ברש״י שברי״ף וד״ש (דק״ס, ט). ואפשר דנשמט ב׳טעות הדומות׳ (מ׳זו לזו׳ עד מ׳זו לזו׳), וראה לקמן הע׳ 80.
8. לעיל נט, ב.
9. כ״ה גם בפי׳ רחב״ש (עי״ש הע׳ 12) והאו״ז, שלא הזכירו כאן ׳תורת מחיצה׳. ועי׳ בגי׳ רש״י שברי״ף: ׳והכי אמרינן לעיל (בפרק כיד מעברין), סולם, תורת פתח עליו ותורת מחיצה עליו, רצו מערבין אחד, רצו מערבין שנים׳. ונראה דרק להך גי׳ יש מקום לקושיית הרז״ה על רש״י: ׳מי הזקיקו לומר כאן סולם תורת מחיצה עליו. אפילו למ״ד תורת פתח עליו, בין להקל בין להחמיר, כיון שעירבו אלו לעצמן ואלו לעצמן אינן אוסרין זה על זה, דהא קי״ל רגל המותרת במקומה, אינה אוסרת שלא במקומה׳ - אבל לגי׳ רבינו לק״מ. ומש״כ לעיל: ׳ואמרי תורת מחיצה עליו׳, ר״ל, דמשו״כ אפשר להם לערב בנפרד, ואינו דן שם בנושא של ׳אוסרין זה על זה׳.
10. רש״י ד״ה כל שגבוה י׳.
11. כגי׳ במדרש שכל טוב (שמות טז, פ״ח ופ״י). ספר העתים, תוס׳ יו״ט (לקמן מ״ו), ספר הרוקח (שבת, סי׳ צז) ורבינו ירוחם (תולדות או״ח, ני״ב ח״ד). ולפנינו במשנה (וברש״י לקמן): ׳חוליית׳.
12. כגי׳ בכי״מ (דק״ס, ט) ובמשניות שברי״ף. ולפנינו: ׳גבוהים׳.
13. רש״י אד״ה בסמוכה (ונראה דלרבינו הוא ד״ה בפנ״ע).
14. רש״י רד״ה בסמוכה.
מתני׳ הכי גרסינן: אנשי חצר ואנשי מרפסת ששכחו ולא עירבו. כלומר: שלא עירבו אלו עם אלו, אבל עירבו אלו לעצמן ואלו לעצמן, ובני מרפסת גבוהין מן החצר עשרה ויורדין אל החצר דרך סולם ואין אוסרין על בני החצר להשתמש בחצר, דסולם תורת פתח עליו ותורת מחיצה עליו וזה וזה להקל וכדאמרינן לעיל בפרק כיצד מעברין (עירובין נט:) גבי עיר של יחיד.
כל שגבוה עשרה טפחים למרפסת. כלומר: לבני עליות שבמרפסת ולא לבתים שבחצר, אבל מן המרפסת והחצר עצמן מותר להשתמש מזו לזו וכר׳ שמעון דאמר אחד גגות ואחד חצרות ואחד קרפיפות ומרפסות הכל רשות אחד.
וא״ת אפילו בשגבוה המרפסת מן החצר עשרה למה אין אוסרין בני החצר על בני עליות של המרפסת להשתמש במרפסת, ובני עליות על בני החצר להשתמש בחצר, כיון שבאים אלו על אלו דרך סולמות, דהא אמרינן בגמרא (עירובין פד:) גבי שתי גזוזטראות דכשבאין בני התחתונה דרך עליונה למלאת שאוסרת התחתונה על העליונה. תירצו בתוספות דהתם בשעשו מחיצה בשותפות וכדמפרש עלה בשלהי פירקין (עירובין פח.), אבל הכא הסולם והעמוד והבאר שבחצר בלבד הוא שמשותפין לבני חצר ולבני מרפסת, ולפיכך אוסרין זה על זה בהן. אבל המרפסת של בני העליות והחצר לבני החצר, וכיון שגבוהין זה מזה עשרה אינן אוסרין זה על זה דרך סולם. והיינו נמי דאפילו לרב דאמר לזה בשלשול ולזה בזריקה שניהם אסורין, אין בני החצר אוסרין המרפסת לבני העליות אף ע״פ שלזה בשלשול ולזה בזריקה, לפי שהמרפסת של בני העליות היא ואין זריקת בני החצר אוסרתה עליהן.
גמרא: קא סלקא דעתין מאי מרפסת בני עליה. כלומר: שהם גבוהים מן המרפסת עשרה אלא שעולין ויורדין מן המרפסת לעליה דרך סולם, ולהכי קרי ליה בני מרפסת משום דקא סלקי במרפסת. ומ״מ אותו תל אינו סמוך למרפסת שתהא המרפסת מפסקת בין התל והעליה, שאילו כן אף בני עליה לא היו יכולים להשתמש בתל אלא בזריקת אויר ושלשול, ואדרבא היה לבני עליה בקשה יותר מבני חצר. ומשום שיכולין להשתמש מן המרפסת עצמה בשלשול על גבי התל אינן אוסרין בכך על בני החצר, דאין המרפסת עצמה אוסרת כיון שאין בה דיורין, והסולם שמן העליות למרפסת תורת מחיצה עליו. אלא הכא בשהעליה יכולה להשתמש ממנה בשלשול על גבי התל דאין המרפסת מפסקת באותו צד, ואפ״ה קרי ליה שפיר מרפסת כיון דסלקי במרפסת ואע״פ שאין משתמשין (כותל) [בתל] דרך מרפסת. כן פירשו בתוס׳.
אמר המאירי המשנה השניה והכונה להתחיל בה בענין החלק השני אלא שהיא גם כן מענין החלק השלישי והוא שאמר אנשי חצר ואנשי מרפסת ששכחו ולא עירבו וכו׳ ופי׳ מרפסת הוא תקרה היוצאה לפני העליות מתפשטת על אויר החצר עשויה לתשמיש בני עליה ולפירוק משאם והוא הוא ענין אכסדרה אלא שכשהוא עשוי לטייל קרוי אכסדרא וכשעשוי לתשמיש קרוי מרפסת וארך המרפסת כארך כל העליה ופתחי העליות פתוחין לה וכשרוצי׳ בני עליות לצאת לרה״ר יורדים מבתי העליות למרפסת ומן המרפסת דרך סלם לחצר ומן החצר לרה״ר ולפי סוגיית הגמרא אתה צריך לפרש שיש לפעמים עליות על עליות ועולין בני עליות עליונות לבתים שבעליותיהן דרך מרפסת זו ויש לפני עליות עליונות מרפסת גם כן שהיא יוצאת לפני העליות על אויר החצר רחבה יותר מן המרפסת האמצעית עד שכשירצו בני עליות גבוהות להשתמש בחצר דרך שלשול לא תהא המרפסת שבאמצע מונעתם ואנו קורים למרפסת עליונה תקרה כדי להבדיל בלשון בינה לאמצעית עד שיובן מדברינו כשנזכיר בסוגיא זו תקרה על המרפסת העליונה וכשנזכיר מרפסת על המרפסת האמצעית וסתם הדברים התקרה העליונה גבוהה על המרפסת עשרה או מעשרה ולמעלה וכן המרפסת גבוהה על קרקע החצר עשרה או מעשרה ולמעלה ופירש עכשו שאנשי חצר ואנשי מרפסת ר״ל אנשי העלייה האמצעית ששכחו ולא עירבו ר״ל אלו עם אלו אלא שמ״מ עירבו אלו לעצמם ואלו לעצמם שאלו לא עירבו כל אחת לעצמה הרי אף הם אסורים להוציא כלי בתיהם למרפסת שלפני עליותיהם ואלו להוציא כלי בתיהם לחצר שלפני בתיהם אלא שכל אחת עירבה לעצמה ומותרין אלו למרפסת ואלו בחצר ולענין כלים ששבתו במרפסת ובחצר לא הוצרכנו בהיתרן לכלום שהרי גג ואכסדרא ומרפסת וחצר רשות אחת הן כמו שיתבאר ולא דברו במשנה זו אלא לענין בתים הפתוחים לחצר ובתים שבעלייה הפתוחים למרפסת הא אין אנו עסוקין במשנה זו אלא שעירבה זו לעצמה והותרה מביתה למרפסת וזו לעצמה והותרה מביתה לחצר ואין דריסת רגל בני מרפסת על החצר אוסרת לבני חצר שאע״פ שהסלם תורת פתח עליו כבר אמרו גם כן שהסלם תורת מחיצה עליו והכל להקל ואפי׳ לא עירבו בני מרפסת לעצמן כל שעירבו בני חצר לעצמן אין דריסתם אוסרת להם מטעם זה שהזכרנו וכל שכן כשעירבו אף בני מרפסת לעצמן שהרי יש בה היתר מצד אחר והוא שרגל המותרת במקומה אינה אוסרת שלא במקומה אבל מ״מ רשויות חלוקות הם לאסור הוצאה וטלטול מזו לזו ר״ל מעלייה לחצר וכן צריך שתפרש שאין לבני חצר במרפסת כלום ולא לבני מרפסת בחצר אלא דריסת רגל שאלו היו משותפים אלו בזו ואלו בזו היינו אוסרים אותם דרך הסולם כמו שיתבאר למטה בשתי גזוזטראות שבאים בני תחתונה דרך עליונה למלאת שאוסרת התחתונה על העליונה הואיל ונעשית המחיצה בשותפות אלא שבזו אין לאלו כלום על אלו ואין אוסרין זה על זה אלא שמ״מ נאסר תשמיש שמזו לזו מדין חלוק רשויות ופירש בה שכל שגבוה עשרה טפחים למרפסת פחות מכן לחצר ר״ל שאם יש בחצר עמוד או תל גבוה עשרה שנמצא שאין תשמישו נוח לבני חצר שהרי אי אפשר להשתמש בו אלא על ידי זריקה וכן אין תשמישו נוח לבני עלייה גבוהה שהרי נמוך ממנה עשרה ואי אפשר להם להשתמש בו אלא על ידי שלשול שכל שמשתמשין בו מגבוה לנמוך בעומק עשרה נקרא שלשול וכל שמשתמשין בו מנמוך לגבוה בגובה עשרה נקרא זריקה וכל שתשמישו בשוה או מ״מ בפחות מעשרה שלו הן בגובה הן בעומק נקרא תשמיש נוח וראוי והא למדת שעמוד זה תשמישו נוח לבני מרפסת ומתוך כך נותנין אותו למרפסת ר״ל לבני עליות הפתוחות למרפסת שאלו למרפסת עצמה ולחצר עצמה כל ששבת במרפסת או בחצר מותר הוא לשניהם שהכל רשות אחת אלא נותנין אותו לבני בתים הפתוחים למרפסת ובני חצר וכן בני עלייה גבוהה אסורים בו שכל שהוא לזה תשמישו בנחת ולזה תשמישו בקשה נותנין אותו לזה שתשמישו בנחת פחות מכן לחצר ר״ל שיש שיעור נמוכות מן המרפסת לראש העמוד עשרה טפחים ונמצא שאין תשמישו נוח לו נותנין אותו לחצר שתשמישו נוח לו בו ואתה צריך לידע שאם לא היה גבהו מן החצר עשרה ולא נמיכותו מן המרפסת עשרה שנמצא תשמישו נוח לזה ולזה נותנין אותו לשניהם ומאחר שהוא של שניהם נאסרו שניהם בו שהרי אלו אוסרים מכאן על אלו והוא ענין לזה בפתח ולזה בפתח ששנים אוסרין זה על זה וכן הדין בששניהם תשמישם בקשה כגון שהיה לזה נמוך עשרה ולזה גבוה עשרה והוא ענין לזה בשלשול ולזה בזריקה כמו שיתבאר בגמרא:
וכן חוליית הבור ר״ל שהוציאו עפר ממנו והקיפוה על שפתו עד שנעשה אותו היקף רחב ארבעה שהוא ראוי להשתמש בו או סלע שעל גב קרקע החצר רחבה ארבעה אם שפת אותה חוליא או הסלע גבוהה עשרה למרפסת פחות מכן לחצר על הדרך שביארנו ואם הבור דרך דלייה שבו עמוק עשרה מן המרפסת והחולייא גבוהה עשרה מן החצר יתבאר בגמ׳ שנותנין אותו לשניהם במה דברים אמורים ר״ל שכל שגבוהה עשרה נותנין אותה למרפסת בשהעמוד סמוכה לשפת המרפסת עד שהיא לה בתוך ארבעה טפחים אבל במופלגת ארבעה אף היא תשמישה קשה לה מצד רחקה כמו שהוא קשה לחצר מצד גבהה ונותנין אותה לחצר ר״ל אף לחצר שהרי לזה ולזה בזריקה הוא זו מצד הרוחק וההפלגה וזה מצד הגובה ורוחק ארבעה לתשמיש הושטה כגובה עשרה לתשמיש הגבהה ונמצאו שניהם אוסרים זה על זה הואיל ולא עירבו ביחד וזריקתם אסורה לכל ומ״מ אלו עולין מכאן ואוכלין לשם מה ששבת בתוכו ואלו יורדין לשם ואוכלין גם כן ולמדת ששישה מינים הם בתשמיש קשה זריקה ושלשול והפלגה או ריחוק ואף היא נזכרת בסוגיא זו בלשון זריקה:
זהו ביאור המשנה וכן הלכה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:
שתי חצרות הסמוכות זו לזו ויש ביניהן רשות אחת כגון כותל או עמוד רחב ארבעה וגבוה משלשה ולמעלה שתשמיש שתיהן שוה בו וכן חריץ שבין שתי חצרות רחב ארבעה ועמוק יותר משלשה אם אין הכותל או העמוד גבוה עשרה וכן שאין החריץ עמוק עשרה הרי תשמישו של רשות זו נוח לזה ולזה וזהו הנקרא לזה בפתח ולזה בפתח שכל שהוא פחות מעשרה הרי הוא כתשמיש סתם וכמוציא מביתו דרך פתחו לחצר ומעתה נותנין אותו רשות לשניהם ונמצא שהוא רשות משותף וכל שלא עירבו החצרות ביחד אע״פ שעירבו אלו לעצמן ואלו לעצמן שניהם אסורים ברשות זה עד שיערבו יחד שהרי הואיל ואין המחיצה שביניהם גבוהה עשרה אין מערבין אלא אחד וכן הדין אף במקום שאם רצו מערבין שנים ואם רצו מערבין אחד וזהו דין הנזכר בחלון שבין שתי חצרות שכל שמשהו ממנה בתוך עשרה רצו מערבין אחד רצו מערבין שנים ואם לא עירבו כאחד אסורים בתשמישו של חלון ושל כותל כלו וכן במשנתנו עמוד בחצר ואינו גבוה עשרה מקרקע החצר ולא נמוך עשרה מן המרפסת הרי יד שניהם שוה בו לתשמיש של נחת והרי כלזה בפתח ולזה בפתח ונותנין אותו לשניהם ושניהם אסורים עד שיערבו:
היה תשמיש רשות זה קשה לשניהם לזה בזריקה ולזה בזריקה כגון שעמוד זה שבין שתי החצרות גבוה עשרה אף זה נותנין אותו לשניהם והרי הוא משותף לשניהם הואיל ותשמישו לשניהם בקשה ונמצאו אוסרים אלו על אלו להוציא ממנו לבתים אע״פ שממנו לחצר מותר כמו שהתבאר וכמו שאמרו בכותל שבין שתי חצרות גבוה עשרה שאין יכולין לערב אחד שאם היו בראשו פירות אלו אוכלין מכאן ואלו אוכלין מכאן ובלבד שלא יורידו למטה לבתים כמו שהתבאר וכן הדין בתשמיש שהוא קשה לשניהם מצד שהוא לזה בשלשול ולזה בשלשול כגון בור עמוק עשרה שבין שתי החצרות שאסורין למלאת ממנו לבתים וכמו שאמרו בחריץ שבין שתי חצרות עמוק עשרה ורחב ארבעה שאין מערבין אחד ושניהם אסורים בו:
היה תשמישו קשה לאחד ונוח לאחר אם לזה בפתח ולזה בזריקה כגון כותל שבין שתי חצרות שצדו האחד גבוה עשרה טפחים לקרקע של חצר זה וצדו אחר שוה לארץ ר״ל שאינו גבוה עשרה לקרקע של חצר זה כגון שהיה קרקע של חצר זה גבוה על הקרקע של חצר אחרת או שהיה לזה בפתח ולזה בשלשול כגון חריץ שבין שתי חצרות שצדו אחד עמוק עשרה לקרקע של חצר זה וצדו אחר שוה לקרקע של חצר זה ר״ל שאינו עמוק שם עשרה כל שכגון זה נותנין אותו לזה שתשמישו בנחת וזה שתשמישו בקשה אסור בו ואינו אוסר על חברו וא״כ במשנתנו היה עמוד בחצר גבוה עשרה לקרקע ואינו נמוך עשרה מן המרפסת נותנין אותו למרפסת ואם היה גבהו פחות מעשרה לקרקע החצר והוא נמוך עשרה מן המרפסת נותנין אותו לחצר וגדולי המפרשים פרשוה כשעשו אנשי מרפסת רקה לפניהם בחצר שאין אוסרין בחצר ואין צורך בכך שהרי הסולם תורת מחיצה עליו כמו שביארנו וכל שעשו בני מרפסת דקה לפניהם יראה שאף בתשמישם שוה לשניהם נותנין אותו לחצר מצד שגלו דעתם לסלק עצמם ממנו וכן נראה דעת גדולי המחברים:
היה תשמישו קשה לשניהם אלא שהיה קשה לזו יותר מזו כגון לזה בשלשול ולזה בזריקה שהשלשול אינו קשה כל כך כזריקה כגון שהיה עמוד זה גבוה עשרה מקרקע החצר ונמוך עשרה מן המרפסת נחלקו בה רב ושמואל שלדעת רב תשמיש שוה הוא ונותנין אותו לשניהם ואוסרין זה על זה ולדעת שמואל נותנים אותו לזה שבשלשול והלכה כרב:
אלא שצריך להוסיף בה דברים שאתה צריך בהם לידיעת ביאור הסוגיא ומתוך כך אני מעירך בביאורה דרך קצרה עד שמתוך ביאורה יעלה בידך מה שצריך לענין פסק שבה והוא שהקשו לדעת רב ממה שאמרו במשנתנו כל שגבוה עשרה טפחים למרפסת וקס״ד מאי מרפסת בני עליה ר״ל אותה עליה הגבוהה שעליה על הדרך שסדרנו במשנה וקורא לה מרפסת על שעולין לה דרך מרפסת והרי עמוד זה כשם שגבוה עשרה מקרקע החצר כך נמוך עשרה מקרקע של אותה עלייה ונמצא לזה בשלשול ולזה בזריקה ואתה נותנה לאותה עלייה וכגון שאין המרפסת מפסקת בין התל והעלייה על הדרך שביארנו שאלו היתה מרפסת מפסקת אין תשמיש העליה הגבוהה על העמוד אלא בקושי גדול ולמדת שכל לזה בשלשול ולזה בזריקה נותנין אותו לזה שבשלשול ותירץ בה באותם הדרים במרפסת ר״ל בתים הפתוחים למרפסת והיא העלייה האמצעית שאין העמוד נמוך ממנה עשרה ומ״מ לא בדרים במרפסת עצמה שהרי אינה אוסרת כמו שאמרו הנותן עירובו בבית שער אכסדרה ומרפסת אינו עירוב והדר שם אינו אוסר ומה שאמרו פחות מכן לחצר פירושו אף לחצר ולאסור את שניהם שהרי אינה גבוהה מן החצר עשרה ולא נמוכה מן המרפסת עשרה והוה לי׳ לזה בפתח ולזה בפתח והכי נמי מסתברא מדקתני סיפא במה דברי׳ אמורי׳ בסמוכה אבל במופלגת לחצר ואם תפרש לחצר להתירה ר״ל לחצר דוקא ואין בני מרפסת אוסרין היאך אפשר לפרש כן והרי לזה ולזה בזריקה הוא זו מצד גבהה וזו מצד רחוקה כמו שביארנו במשנה אלא שפירושו אף לחצר ולאסור זה על זה כמו שהתבאר וחזרו והקשו ממה שאמרו חוליית הבור והסלע בזמן שהם גבוהים עשרה למרפסת וקס״ד מאי מרפסת עלייה הגבוהה על הדרך שביארנו תחילה ותירץ בה גם כן באותם הדרים במרפסת וחזר והקשה תינח סלע שתשמישו בפתח למרפסת ובזריקה לחצר אבל בור שכשבאנו להתירו למרפסת לא על תשמיש רוחב החולייא לבד באנו להתירו אלא אף למלא מן הבור הואיל והחולייא למרפסת והרי מ״מ הואיל ודליית הבור למרפסת בשלשול ולחצר בזריקה לזה ולזה תשמישו קשה הוא ויש לדקדק בזו ובור מיהא מאי קושיא שהרי מ״מ תשמישו למרפסת בשלשול לבד ולחצר בזריקה ושלשול והוה ליה למרפסת תשמיש נוח בערך אל תשמיש החצר וכמו שאמרו למטה דילמא שאני התם כיון דלזה בשלשול ולזה בזריקה ושלשול כלזה בפתח ולזה בזריקה דמי ותירצו גדולי המפרשי׳ שאותו תירוץ אינו אלא דחייה בעלמא כלומר שאין ראייה משם למה שהוא רוצה להוכיח ממנה ומ״מ לא עמדה בו השמועה וכבר העלו הטעם לפי שאין אדם אוסר על חברו דרך אויר כמו שיתבאר ולטעם זה אין צריכין לתירוץ זה וכל שתשמיש שניהם בקושי אע״פ שזה קשה יותר מחברו כמה וכמה נותנין אותו לשניהם ואוסרין זה על זה כך כתבוה גדולי המפרשים:
ולמדת מדבריהם לענין פסק שאין משגיחין בין קושי הבא מצד אחד לקושי הבא משני צדדין או מכמה [צדדי]⁠ין אלא כל שהוא קשה לשניהם נותנין אותו לשניהם אע״פ שאינו קשה לזה אלא מצד אחד וקשה לזה משני צדדי׳ והוא הדין לשלש או כמה ומ״מ י״מ שאותה האמורה למטה יש בה שלשה צדדין בקושי והוא שיש שם הפלגה שהיא קרויה זריקה כמו שביארנו במשנה וכן יש שם זריקת גובה ושלשול כמו שיתבאר הענין למטה וכל שקושיו של זה מצד אחד וזה משלשה צדדין נותנין אותו לזה למי שקשיו אינו בה אלא מצד אחד הא כל שקשיו של זה מצד אחד ושל זה משני צדדין כעין שנים הם ונותנין אותו לשניהם וכן נראה דעת גדולי הרבנים ואף גדולי הדור מסכימים בה וראיה לדבר למטה בדין הגזוזטרא כמו שיתבאר וזהו מה שכוננו לחדשו בפסק זה:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א משנה אנשי חצר ואנשי מרפסת שפתחי העליות פתוחים אליה ששכחו ולא עירבו ביניהם, כל דבר המצוי בחצר שגבוה עשרה טפחים מקרקעה — שייך מבחינת היתר השימוש בו בשבת למרפסת, ובני המרפסת רשאים ממקומם להשתמש בו. כל הפחות מכאןלחצר.
MISHNA: If both the residents of houses that open directly into a courtyard and the residents of apartments that open onto a balcony from which stairs lead down to that courtyard forgot and did not establish an eiruv between them, anything in the courtyard that is ten handbreadths high, e.g., a mound or a post, is part of the balcony. The residents of the apartments open to the balcony may transfer objects to and from their apartments onto the mound or post. Any post or mound that is lower than this height is part of the courtyard.
קישוריםעין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יבעל המאורראב״ד כתוב שםספר הנררשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) חוּלְיַית הַבּוֹר וְהַסֶּלַע גְּבוֹהִים עֲשָׂרָה טְפָחִים לַמִּרְפֶּסֶת פָּחוֹת מִכָּאן לֶחָצֵר.

A similar halakha applies to an embankment that surrounds a cistern or a rock: If the embankments that surround a cistern or rock are ten handbreadths high, they belong to the balcony; if they are lower than this, they may be used only by the inhabitants of the courtyard.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך חלי
חליא(ברכות ג:) אין הבור מתמלא מחוליתו פי׳ עפר שעל פי הבור איכא דאמרי מעפר שחופרין מן הבור אינו מתמלא עד שתוסיף בו עפר אחר. (שבת נט עירובין פג:) חולית הבור והסלע שהן גבוהין י׳ טפחין פירוש עפר היוצא מן הבור מניחין אותו סביביו כדי שיהא לו כמו מעק׳ אם החוליא גבוהה י׳ ורחבה ד׳ הרי היא כרשות היחיד. (יומא פד) ראה תינוק שנפל לבור עוקר חוליא ומעלהו פי׳ עוקר חוליא משפת הבור כדי שיוכל לירד לבור (בבא קמא נא) כגון שעקרו שניהן חוליא בבת אחת והשלימוה לעשרה. חתכו חוליות ונתן חול בין חוליא לחוליא כבר פירשנו בערך חכן:
ערך של
שלב(ביצה לה:) משילין פירות פי׳ משלשלין משחירין משילין משירין מנשרין כולן פי׳ אחד להן לשון הורדה ושלשול (שבת ה.) שלשל ידו למטה מג׳ (עירובין פג) לזה בשלשול ולזה בשלשול היינו חריץ שבין שתי חצירות (סוכה יח) המשלשל דפנות מלמעלה למטה משלשלא מאשרא פי׳ בערך אשר ותורידם בחבל תרגום ושלשלתנון באטונא ושלחה מביתו תרגום וישליחה מביתיה (א״ב תרגום ומוסרות ערוד ושושלי ערודא (חולין סג) השולה דגים מן הים לשון העלאה דרך שלשול והוא הפך ירידה ותרגום ואת השלך וית שלי מנא וענין קרוב לזה (שבת יז) כסא קמא מרפא אידך משלשל פי׳ מוריד ומריק הרעי):
א. [שראלען.]
ב. [הערראבלאססען העראוף ציהן.]
חוליית הבור – קרקע שנטלו בחפירת הבור והקיפו בו פי הבור סביב.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וכן חוליית הבור (האבן שמסביב לפתח הבור) והסלע, אם היו גבוהים עשרה טפחים — למרפסת, פחות מכאן — הרי הם לשימושה של חצר.
A similar halakha applies to an embankment that surrounds a cistern or a rock: If the embankments that surround a cistern or rock are ten handbreadths high, they belong to the balcony; if they are lower than this, they may be used only by the inhabitants of the courtyard.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) בד״אבַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בִּסְמוּכָה אֲבָל בְּמוּפְלֶגֶת אֲפִילּוּ גָּבוֹהַּ י׳עֲשָׂרָה טְפָחִים לֶחָצֵר וְאֵיזוֹ הִיא סְמוּכָה כׇּל שֶׁאֵינָהּ רְחוֹקָה אַרְבָּעָה טְפָחִים.:

In what case are these matters, the halakha that anything higher than ten handbreadths belongs to the balcony, stated? When the mound or embankment is near the balcony. But in a case where the embankment or mound is distant from it, even if it is ten handbreadths high, the right to use the embankment or mound goes to the members of the courtyard. And what is considered near? Anything that is not four handbreadths removed from the balcony.
רי״ףרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בסמוכה – שהחוליא סמוכה למרפסת.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

במה דברים אמורים שהגבוה עשרה טפחים למרפסת — כשהיתה המרפסת סמוכה, אבל במקרה שהיתה מופלגת (מרוחקת) — אפילו דבר הגבוה עשרה טפחים — שימושו לחצר. ואיזו היא סמוכה — כל שאינה רחוקה ממנו ארבעה טפחים.
In what case are these matters, the halakha that anything higher than ten handbreadths belongs to the balcony, stated? When the mound or embankment is near the balcony. But in a case where the embankment or mound is distant from it, even if it is ten handbreadths high, the right to use the embankment or mound goes to the members of the courtyard. And what is considered near? Anything that is not four handbreadths removed from the balcony.
רי״ףרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) גמ׳גְּמָרָא: פְּשִׁיטָא לָזֶה בְּפֶתַח וְלָזֶה בְּפֶתַח הַיְינוּ חַלּוֹן שֶׁבֵּין שְׁתֵּי חֲצֵירוֹת.

GEMARA: The Gemara comments: It is obvious that if the residents of two courtyards established separate eiruvin, and the residents of both courtyards have convenient access to a certain area, the residents of this courtyard through an entrance, and the residents of that courtyard through another entrance, this is similar to the case of a window between two courtyards. If the residents did not establish a joint eiruv, the use of this window is prohibited to the residents of both courtyards.
ר׳ נסים גאוןרי״ףרש״יתוספות רי״ד מהדורה תליתאהריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
פשיטא לזה בפתח ולזה בפתח הינו חלון שבין שתי חצרות היינו מתני׳ דהיא תחילת פרק חלון לזה בזריקה ולזה בזריקה הינו כותל שבין שתי חצרות כלומ׳ מתניתא תנייתא לזה בשילשול ולזה בשילשול הינו חריץ שבין שתי חצרות והינו מתניתא תליתאה לזה בפתח ולזה בזריקה הינו דרבה בר רב הונא אמ׳ רב נחמן קאי אהא דאיתה בתחילת פרק חלון כותל שבין ב׳ חצרות גבוה עשרה ורחב ד׳ וצידו אחד שוה לארץ כו׳ לזה בפתח ולזה בשילשול הינו דרב שיזבי אמ׳ רב נחמן ואיתיה למימרא דיליה בתרה דההיא מימרא דרבה בר רב הונא דכתבנוה:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ לזה בפתח ולזה בפתח – ב׳ חצירות שלא עירבו יש רשות אחת סמוכה להן ונוחה לשתיהן להשתמש בה כפתח זה שהוא נוח ליכנס.
היינו חלון שבין שתי חצירות – כלומר הא לא מיבעיא לן מאי דיניה אם אסור לשתיהן או מותר דהיינו חלון שבין ב׳ חצירות דתנן ביה רצו אחד מערבין רצו שנים מערבין ואם לא עירבו ביחד שניהם אסורים להשתמש בה אם רשות של ארבעה היא דאין רשות פחות מד׳ ומנלן דאסורים בה דהא גבי כותל שבין שתי חצירות תנן (לעיל דף עו:) היו בראשו פירות אלו עולין מכאן ואוכלין וכן אלו ובלבד שלא יורידו למטה אלמא כל היכא דשוי לתרוייהו אסרי אהדדי וגם ברשות נמוכה מי׳ אמרינן מקום שאין בו ד׳ על ד׳ מותר לבני רה״י ולבני רה״ר לכתף עליו דמקום פטור הוא הא אית ביה ד׳ אסור לתרוייהו כל זריקה למעלה מי׳ טפחים וכל שלשול עמוק מי׳ טפחים וכל תשמיש נוח דקרינן ליה פתח לא גבוה קרקעיתו י׳ טפחים ולא נמוך עשרה טפחים.
לזה בפתח ולזה בפתח הינו חלון שבין שתי חצרות – פירוש: אם היתה חורבה בין שתי חצרות ושתיהן יש להן פתח פתוח לאותה חורבה שתיהן אסורות להשתמש בה שזו אוסרת על זו ודמיא לחלון שבין שתי חצרות כגון שתי חצרות וכותל ביניהן ויש שם חלון שכל חצר וחצר אסורה לטלטל מחצרה לתוך חלל החלון דדמי כאילו טילטלה לחצר חברתה וכמו שחלל החלון אסור לשתיהן כך זו החרבה אסורה לשתיהן שכל החורבה דומה לחלל החלון כיון דניחא תשמישה לתרויהו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רש״י בד״ה היינו חלון כו׳ ובלבד שלא יורידו למטה כו׳ כצ״ל:
בפרש״י בד״ה היינו חלון כו׳ דהא גבי כותל כו׳ וגם ברשות נמוכה מי׳ כו׳ עכ״ל הך דחלון ודאי בנמוכה מי׳ איירי דהוה לזה בפתח ולזה בפתח אלא משום דאינו מפורש בשום מקום הך דחלון הוצרך לראיה מכותל דשמעתין אע״ג דכותל איירי בגובה מ״מ כיון דתשמיש שוה לתרוייהו אסרי אהדדי אית לן למימר דה״נ בנמוך מי׳ גבי חלון דתשמיש שוה לתרוייהו ואסרי אהדדי ואהא מביא ראיה דאין לחלק בין גובה י׳ ובין נמוך מי׳ מההיא דמקום פטור דייקינן מינה הא אית בה ד׳ אסור לתרוייהו וק״ל:
תוס׳ בד״ה שבעה כו׳ ועוד חייבין בחלה לא גרס רש״י ועוד התם כו׳ עכ״ל כצ״ל:
ב גמרא בקשר להלכות שבמשנתנו, באים לקבוע כללים למי מן הדיירים בבתים ובחצירות זכות השימוש בשבתות בחלקים שונים מן הבית או החצר. פשיטא [פשוט לנו] כי אם מצוי מקום שלכל הדיירים יש גישה נוחה אליו, כמו לזה בפתח ולזה בפתחהיינו [זהו] כהלכה של חלון שבין שתי חצירות האסור לשניהן אם לא עירבו.
GEMARA: The Gemara comments: It is obvious that if the residents of two courtyards established separate eiruvin, and the residents of both courtyards have convenient access to a certain area, the residents of this courtyard through an entrance, and the residents of that courtyard through another entrance, this is similar to the case of a window between two courtyards. If the residents did not establish a joint eiruv, the use of this window is prohibited to the residents of both courtyards.
ר׳ נסים גאוןרי״ףרש״יתוספות רי״ד מהדורה תליתאהריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) לָזֶה בִּזְרִיקָה וְלָזֶה בִּזְרִיקָה הַיְינוּ כּוֹתֶל שֶׁבֵּין ב׳שְׁתֵּי חֲצֵירוֹת לָזֶה בְּשִׁלְשׁוּל וְלָזֶה בְּשִׁלְשׁוּל הַיְינוּ חָרִיץ שֶׁבֵּין ב׳שְׁתֵּי חֲצֵירוֹת.

It is similarly obvious that if a place can be used by the residents of this courtyard only by throwing an object onto it and by the residents of that courtyard only by throwing, but it cannot be conveniently used by either set of residents, then this is equivalent to the case of a wall between two courtyards. If there is a wall between two courtyards, it may not be used by either courtyard. Likewise, if a place can be used by the residents of this courtyard only by lowering an object down to it and by the residents of that courtyard by a similar act of lowering, this is comparable to the halakha of a ditch between two courtyards, which may not be used by the residents of either courtyard.
רי״ףרש״יריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לזה בזריקה ולזה בזריקה – כל רשות שהיא בין שתי רשויות וקשה תשמישה לשתיהן לזה גבוה י׳ ולזה גבוה עשרה ואינן יכולים להשתמש אלא בזריקה הא לא מיבעיא לי דהיינו כותל שבין ב׳ חצירות ואיסורן מפורש במשנה דקתני ובלבד שלא יורידו למטה אלמא אסורים עם שניהן.
היינו חריץ – דהוי נמי אסור לתרוייהו דהא הפסק רשות חשיב וכיון דתשמישו שוה לשניהם אסורין בו דאמר רב (לעול דף עז.) חריץ שבין ב׳ חצירות עמוק מזו י׳ ולזה שוה לארץ נותנין אותו לזה ששוה לארץ דהוה לזה תשמיש בנחת ולזה בקשה כו׳ שמעינן מינה דאי לשניהן בנחת או לשניהן בקשה שניהן אסורין בו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״ה היינו חריץ כו׳ לארץ דהוה לזה כו׳ כצ״ל:
תוס׳ בד״ה ז׳ רבעים כו׳ וחומש ביצה וג׳ ועודות כו׳. נ״ב נ״ל דהוא חומש ביצה פחות חומש ודו״ק:
מקום ששימושו הוא אינו נוח לשניהם, ואינו אלא באופן שלזה בזריקה ולזה בזריקה — היינו [זהו] הדין של כותל שבין שתי חצירות. ואילו מקום שאינו ניתן לשניהם לשימוש, אלא באופן שלזה בשלשול שמורידים חפצים לתוכו ולזה בשלשול — היינו [זהו] כדין חריץ שבין שתי חצירות, שבכל אלה שנוחיות שימושם שוה לשתי חצירות, אם לא עירבו הרי שתיהן אסורות להשתמש שם.
It is similarly obvious that if a place can be used by the residents of this courtyard only by throwing an object onto it and by the residents of that courtyard only by throwing, but it cannot be conveniently used by either set of residents, then this is equivalent to the case of a wall between two courtyards. If there is a wall between two courtyards, it may not be used by either courtyard. Likewise, if a place can be used by the residents of this courtyard only by lowering an object down to it and by the residents of that courtyard by a similar act of lowering, this is comparable to the halakha of a ditch between two courtyards, which may not be used by the residents of either courtyard.
רי״ףרש״יריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) לָזֶה בְּפֶתַח וְלָזֶה בִּזְרִיקָה הַיְינוּ דְּרַבָּה בַּר רַב הוּנָא אָמַר רַב נַחְמָן לָזֶה בְּפֶתַח וְלָזֶה בְּשִׁלְשׁוּל הַיְינוּ דְּרַב שֵׁיזְבִי אָמַר רַב נַחְמָן.

It is likewise obvious that in a place that can be conveniently used by the residents of this courtyard through an entrance but can be used by the residents of that courtyard only by throwing an object onto it, this is governed by the ruling of Rabba bar Rav Huna, who said that Rav Naḥman said: This place may be used only by those who have access to the area by way of an entrance. Likewise, a place that can be conveniently used by the residents of this courtyard through an entrance but can be used by the residents of that courtyard only by lowering an object down to it, this is governed by the ruling of Rav Sheizvi, who said that Rav Naḥman said: This place may be used only by those who have convenient access to it.
רי״ףרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לזה בפתח ולזה בזריקה – כגון שחצר זו נמוכה וחצר זו גבוהה ותל ביניהם גבוה מזו י׳ ולזו שוה לארץ.
היינו דרבה בר רב הונא – בפרק חלון (שם) דאמר כותל שבין ב׳ חצירות גבוה י׳ וצדו אחד שוה לארץ נותנין אותו לזה ששוה לארץ.
לזה בפתח ולזה בשלשול – כגון חצר גבוהה מן התל י׳ דאינה משתמשת עליו בחול אלא בשלשול וחברתה שוה לה.
היינו דרב שיזבי – בפרק חלון (שם).
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וכן אם ניתן לשימוש רק באופן שלזה בפתח ולזה בזריקה — היינו [זהו] כדינו של רבה בר רב הונא אמר רב נחמן (לעיל עז,א), שלדעתו משתמש בו זה ששימושו על ידי הפתח. ואם שימושו הוא באופן שלזה בפתח ולזה בשלשול — היינו [זהו] כדינו של רב שיזבי אמר רב נחמן שזכות השימוש רק לחצר שנוח שימושה בו (בפתח).
It is likewise obvious that in a place that can be conveniently used by the residents of this courtyard through an entrance but can be used by the residents of that courtyard only by throwing an object onto it, this is governed by the ruling of Rabba bar Rav Huna, who said that Rav Naḥman said: This place may be used only by those who have access to the area by way of an entrance. Likewise, a place that can be conveniently used by the residents of this courtyard through an entrance but can be used by the residents of that courtyard only by lowering an object down to it, this is governed by the ruling of Rav Sheizvi, who said that Rav Naḥman said: This place may be used only by those who have convenient access to it.
רי״ףרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) לָזֶה בְּשִׁלְשׁוּל וְלָזֶה בִּזְרִיקָה מַאי.

The ruling in each of the aforementioned cases is clear. What is the halakha concerning a place that can be used by the residents of this courtyard only by lowering an object down to it and by the residents of that courtyard only by throwing an object on top of it? In other words, if an area is lower than one courtyard but higher than the other, so that neither set of residents has convenient access to it, which of them is entitled to use it?
רי״ףרש״יבעל המאורריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לזה בשלשול ולזה בזריקה – כגון חצר זו גבוהה מזה התל י׳ וזו נמוכה ממנו י׳.
מאי – לשניהם בקשה הוא והרי הן שוין בו ואוסרין זה על זה דהא כל שלשול אמרינן דקשה הוא או דילמא לגבי זריקה הוה שלשול תשמישו בנחת הוא ומותר וזה שבזריקה אסור אם לא עירבו אלו עם אלו אלא אלו לעצמן ואלו לעצמן.
{שמעתא דלזה ולזה בקשה אבל בנחת יותר לזה מלזה}
לזה בשלשול ולזה בזריקה – פלוגתא דרב ושמואל, וקי״ל כרב באיסורי.
ואית דבעי מימר הלכתא כשמואל, מדאמר רבא1 (בבלי עירובין פ״ח.): ומותבינן אשמעתין, וכן שתי גזוזטראות... ואי אמרת, יש דין גזל בשבת − כלומר, שצריך השבה − אמאי שתיהן אסורין. דקס״ד בבאין בני התחתונה דרך עליונה למלאות על כרחין כגזלנין. והדין סברא דרב אדא בר אהבה (בבלי עירובין פ״ד:), דמתרץ לה אליבא דשמואל. ומדמסקי׳ לה בסוף פירקין כוותיה, אלמא הלכתא כשמואל.
ולא מכרעא2 מילתא כי הדין סברא. דהא אמרי׳ לקמן בשמעתין דהכא (בבלי עירובין פ״ה.) דכל לזה בשלשול ולזה בשלשול ובזריקה אפי׳ רב מודה שנותנין אותו לזה שבשלשול. הלכך, איתיה לשנויא דרב אדא בר אהבה אפי׳ אליבא דרב. ולעולם הלכתא כותיה דרב.
וגג הסמוך לרשות הרבים צריך סולם קבוע להתירו בשרבים מכתפין עליו בכומתא וסודרא.
1. גירסתנו: רבה
2. בכתי״ו: מוכחא
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

עד כאן היו לנו הלכות מוסכמות, ואולם מה דין אם קיים מקום שלזה שימושו על ידי שלשול ולזה בזריקה, שלשניהם אין השימוש בו נוח, וכגון שהוא גבוה מחצר אחת ונמוך מחצר אחרת מאי [מה דינו]?
The ruling in each of the aforementioned cases is clear. What is the halakha concerning a place that can be used by the residents of this courtyard only by lowering an object down to it and by the residents of that courtyard only by throwing an object on top of it? In other words, if an area is lower than one courtyard but higher than the other, so that neither set of residents has convenient access to it, which of them is entitled to use it?
רי״ףרש״יבעל המאורריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) אָמַר רַב בשְׁנֵיהֶן אֲסוּרִין וּשְׁמוּאֵל אָמַר נוֹתְנִין אוֹתוֹ לָזֶה שֶׁבְּשִׁלְשׁוּל שֶׁלָּזֶה תַּשְׁמִישׁוֹ בְּנַחַת וְלָזֶה תַּשְׁמִישׁוֹ בְּקָשֶׁה וְכׇל דָּבָר שֶׁתַּשְׁמִישׁוֹ לָזֶה בְּנַחַת וְלָזֶה בְּקָשֶׁה נוֹתְנִים אוֹתוֹ לָזֶה שֶׁתַּשְׁמִישׁוֹ בְּנַחַת.

Rav said: It is prohibited for both sets of residents to use it. As the use of the area is equally inconvenient to the residents of both courtyards, they retain equal rights to it and render it prohibited for the other group to use. And Shmuel said: The use of the area is granted to those who can reach it by lowering, as it is relatively easy for them to lower objects to it, and therefore its use is more convenient; whereas for the others, who must throw onto it, its use is more demanding. And there is a principle concerning Shabbat: Anything whose use is convenient for one party and more demanding for another party, one provides it to that one whose use of it is convenient.
עין משפט נר מצוהרי״ףריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר רב: שניהן אסורין בו, שכיון שלשניהם קשה להשתמש בו, הריהם שוים כאחת בזכותם עליו, ואוסרים אלה על אלה. ושמואל אמר: נותנין אותו לזה שמשתמש בשלשול. שכן לזה תשמישו בנחת, שקל להוריד חפצים למטה. ואילו לזה שצריך לזרוק על גביו, תשמישו בקשה, וכלל הוא לענין שבת: כל דבר שתשמישו לזה בנחת ולזה בקשה — נותנים אותו לזה שתשמישו בנחת.
Rav said: It is prohibited for both sets of residents to use it. As the use of the area is equally inconvenient to the residents of both courtyards, they retain equal rights to it and render it prohibited for the other group to use. And Shmuel said: The use of the area is granted to those who can reach it by lowering, as it is relatively easy for them to lower objects to it, and therefore its use is more convenient; whereas for the others, who must throw onto it, its use is more demanding. And there is a principle concerning Shabbat: Anything whose use is convenient for one party and more demanding for another party, one provides it to that one whose use of it is convenient.
עין משפט נר מצוהרי״ףריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) תְּנַן אַנְשֵׁי חָצֵר וְאַנְשֵׁי מִרְפֶּסֶת שֶׁשָּׁכְחוּ וְלֹא עֵירְבוּ כָּל שֶׁגָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים לַמִּרְפֶּסֶת פָּחוֹת מִכָּאן לֶחָצֵר.

In order to decide between these two opinions, the Gemara attempts to adduce a proof from the mishna: If the residents of houses that open directly into a courtyard and the residents of apartments that open onto a balcony from which stairs lead down to that courtyard forgot and did not establish an eiruv between them, anything in the courtyard that is ten handbreadths high belongs to the balcony, while anything that is less than this height belongs to the courtyard.
רי״ףריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כדי להכריע במחלוקת זו מביאים ראיות ממשנתנו, תנן [שנינו במשנתנו]: אנשי חצר ואנשי מרפסת ששכחו ולא עירבו ביניהם כל דבר שגבוה עשרה טפחים — שימושו למרפסת, פחות מכאן — לחצר,
In order to decide between these two opinions, the Gemara attempts to adduce a proof from the mishna: If the residents of houses that open directly into a courtyard and the residents of apartments that open onto a balcony from which stairs lead down to that courtyard forgot and did not establish an eiruv between them, anything in the courtyard that is ten handbreadths high belongs to the balcony, while anything that is less than this height belongs to the courtyard.
רי״ףריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) קָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ מַאי מִרְפֶּסֶת

The Gemara first explains: It might have entered your mind to say: What is the meaning of the balcony mentioned in the mishna?
רי״ףתוספותריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

קא סלקא דעתיך מאי מרפסת בני עלייה – מפרש ר״י סתם פתח עלייה גבוה עשרה מן מרפסת והמרפסת גבוה מן החצר י׳ ודרך סולמות יורדין מעלייה למרפסת וממרפסת לחצר ודרך חצר יוצאים לרשות הרבים והמרפסת היא של בני עלייה ואין בני החצר אוסרים אותה לבני עליות לפי שהמרפסת היא שלהם והא דקאמר בסמוך בשתי גזוזטראות כשבאין בני תחתונה דרך עליונה למלאות שאוסרת התחתונה על העליונה היינו כדמפרש בפירקין משום שעשו מחיצה בשותפות וכשלא עירבו בני עליות יחד אוסרים המרפסת זה על זה משום לזה בשלשול ולזה בשלשול אבל מחמת הסולמות שיורדין בהם מן העליות לא היו אוסרין זה על זה דסולם תורת מחיצה עליו והשתא פריך לרב שפיר כיון דפתחי עליות וחלונותיהם גבוהים מן החצר כ׳ או יותר אמאי נותנין תל ועמוד שבחצר הגבוהים י׳ והם כנגד החלונות דגבוהים לבני עליות בשלשול י׳ יאסרו לרב בני חצר על בני עליות ע״י זריקה כיון דתל ועמוד הוי של שניהם ולא דמי למרפסת שהיא לבני עליות לברה ואע״פ שתל ועמוד הוא שוה למרפסת ויכול להשתמש מן המרפסת בתל ועמוד בפתח מ״מ לא מיקרי לבני עליות בפתח אלא בשלשול כי במרפסת אין בה דיורין ואינה יכולה לאסור את התל לחצר אלא ע״י עליות ואע״פ שיורדין בה מן העליות ומשתמשין בה אינה אוסרת כיון דסולם תורת מחיצה עליו והא דאמרינן בשמעתין דכשבאין בני התחתונה למלאות לא חשיב לבני התחתונה כזריקה לאו משום דסולם חשיב עליו כפתח לאסור אלא דע״י סולם חשיב לבני התחתונה תשמישן בנחת כמו בשלשול אבל כפתח לא חשיב ולא עדיף טפי משלשול לאסור ומשני לאותן הדרים במרפסת פירוש שפתח עליות תוך עשרה למרפסת דתו ליכא בסולם תורת מחיצה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״ה קא ס״ד כו׳ והם כנגד החלונות כו׳. נ״ב מפרש ר״י דלא מיירי כשהמרפסת מפסקת בין עלייה לתל דאם כן לא היו יכולין להשתמש שם מן העליות בשלשול לחודיה אלא בזריקה דרך אויר כמו במופלגות דסיפא אלא מצדדין נגד החלונות שאין המרפסת מפסקת תוס׳ שנ״ץ:
בא״ד דתו ליכא בסולם תורת מחיצה. נ״ב פי׳ בסולם העליונה:
ומסבירים תחילה: קא סלקא דעתך [עלה על דעתך] לומר מאי [מה משמעות] מרפסת במשנתנו
The Gemara first explains: It might have entered your mind to say: What is the meaning of the balcony mentioned in the mishna?
רי״ףתוספותריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

ערובין פג: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים ערובין פג:, עין משפט נר מצוה ערובין פג:, ר׳ חננאל ערובין פג:, ר׳ נסים גאון ערובין פג:, רי"ף ערובין פג: – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס ערובין פג:, רש"י ערובין פג:, תוספות ערובין פג:, בעל המאור ערובין פג: – מהדורת הרב אביאל אורנשטיין, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., ראב"ד כתוב שם ערובין פג: – מהדורת הרב חיים פריימן ז"ל (תשס"ג), ברשותם האדיבה של בני משפחתו (כל הזכויות שמורות), ספר הנר ערובין פג: – באדיבות המכון התורני אור עציון, מהדורת הרב שלום קליין (כל הזכויות שמורות למו"ל), תוספות רי"ד מהדורה תליתאה ערובין פג:, רשב"א ערובין פג: – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי ערובין פג: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א ערובין פג:, מהרש"ל חכמת שלמה ערובין פג:, מהרש"א חידושי הלכות ערובין פג:, פירוש הרב שטיינזלץ ערובין פג:

Eiruvin 83b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Eiruvin 83b, Ein Mishpat Ner Mitzvah Eiruvin 83b, R. Chananel Eiruvin 83b, R. Nissim Gaon Eiruvin 83b, Rif by Bavli Eiruvin 83b, Collected from HeArukh Eiruvin 83b, Rashi Eiruvin 83b, Tosafot Eiruvin 83b, Baal HaMaor Eiruvin 83b, Raavad Katuv Sham Eiruvin 83b, Sefer HaNer Eiruvin 83b, Tosefot Rid Third Recension Eiruvin 83b, Rashba Eiruvin 83b, Meiri Eiruvin 83b, Ritva Eiruvin 83b, Maharshal Chokhmat Shelomo Eiruvin 83b, Maharsha Chidushei Halakhot Eiruvin 83b, Steinsaltz Commentary Eiruvin 83b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144