due to embarrassment, to make it appear that she was baking, despite the fact that there was no bread in her house. She had a certain evil neighbor who said to herself: Now, I know that they have nothing. What, then, is all this smoke? She went and knocked on the door to find out what was in the oven. Rabbi Ḥanina ben Dosa’s wife was embarrassed, and she ascended to an inner room [inderona].
מיוחס לרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
משום כיסופא – שהיו שכינותיה אופות עיסה לכבוד שבת והיא אינה עושה כלום.
יש נוסחאות אחרות בע״י ע״ש:
משום כיסופא [בושה], שלא רצתה שידעו השכנות שאין לחם בביתה. הוה לה הך שיבבתא בישתא [היתה לה שכנה רעה אחת] אמרה השכנה בלבה: מכדי ידענא דלית להו ולא מידי, מאי כולי האי [הרי יודעת אני שאין להם דבר, מה אם כן כל זה] שהיא מסיקה את התנור? אזלא וטרפא אבבא [הלכה ודפקה בדלת] להיכנס ולראות מה בתנור, איכספא ועיילא לאינדרונא [התביישה אשת ר׳ חנינא ונכנסה לחדר הפנימי],
due to embarrassment, to make it appear that she was baking, despite the fact that there was no bread in her house. She had a certain evil neighbor who said to herself: Now, I know that they have nothing. What, then, is all this smoke? She went and knocked on the door to find out what was in the oven. Rabbi Ḥanina ben Dosa’s wife was embarrassed, and she ascended to an inner room [inderona].
A miracle was performed for Rabbi Ḥanina ben Dosa’s wife, as her neighbor saw the oven filled with bread and the kneading basin filled with dough. She said to Rabbi Ḥanina’s wife, calling her by name: So-and-so, so-and-so, bring a shovel, as your bread is burning. She said to her neighbor: I too went inside for that very purpose. A tannataught: She too had entered the inner room to bring a shovel, because she was accustomed to miracles and anticipated that one would occur to spare her embarrassment.
מיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סמיוחס לרש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מרדה לרדות הפת:
מגביהו מן הקרקע שלא יקוץ סמוך לקרקע שיחליף גזעו:
ערך מסא
מסא – א(תענית כה.) אמרה להם פלניתא אייתי מסא דחרוכא ריפתיך תנא אף היא להביא מרדא נכנסה. (בכורות כז.) ואי ליכא כהן קטן שקלה לה בריש מסא ושדי ליה בתנורא פירוש מסא היינו מרדא שרודה את הפת מן התנור:
להביא מרדה נכנסה מפני כו׳. עיין פי׳ רש״י נראה פירוש לפירושו דר״ל דמפני שמלומדת בנסים הוא הטעם למה לה כלל מרדה בבית כיון שלא היה לה כלום לאפות וקאמר מפני שמלומדת בנסים ולכך היה לה אגנא שלא תצטרך לשאול משכנותיה ודקאמר דחזא אגנא מלא לישה כו׳ אפשר שלא היה לה אגנא בבית אלא דכל זה בנס היה שלא תרגיש חברתה שאין כאן אגנא ולישה אבל במרדאה גופא משמע דבלאו הנס היה אלא שהיה לה בחדרה:
איתעביד לה נסא דחזיא לתנורא [נעשה לה נס שראתה השכנה שהתנור] מלא לחמא [לחם] ואגנא [והאגן] מלא לישא [בצק], אמרה לה השכנה: פלניתא פלניתא [פלונית פלונית] אייתי מסא, דקא חריך לחמיך [הביאי מרדה, שנחרך לחמך בתנור]. אמרה לה אשת ר׳ חנינא: אף אנא [אני] להכי עיילי [לשם כך נכנסתי] לחדר הפנימי. תנא [שנה החכם]: אף היא באמת להביא מרדה נכנסה, מפני שהיתה מלומדת (רגילה) בנסים וידעה שיקרה לה נס ולא תבוא לידי בושה.
A miracle was performed for Rabbi Ḥanina ben Dosa’s wife, as her neighbor saw the oven filled with bread and the kneading basin filled with dough. She said to Rabbi Ḥanina’s wife, calling her by name: So-and-so, so-and-so, bring a shovel, as your bread is burning. She said to her neighbor: I too went inside for that very purpose. A tannataught: She too had entered the inner room to bring a shovel, because she was accustomed to miracles and anticipated that one would occur to spare her embarrassment.
מיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סמיוחס לרש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
The Gemara further relates: Rabbi Ḥanina’s wife said to him: Until when will we continue to suffer this poverty? He said to her: What can we do? She responded: Pray for mercy that something will be given to you from Heaven. He prayed for mercy and something like the palm of a hand emerged and gave him one leg of a golden table. That night, his wife saw in a dream that in the future, i.e., in the World-to-Come, the righteous will eat at a golden table that has three legs, but she will be eating on a table that has two legs.
מיוחס לרש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
חד כרעא דפתורא כו׳. נראה הרמז בזה כמ״ש בג׳ עמודי עולם על התורה ועל העבודה ועל גמ״ח העולם עומד דבשביל אלו ג׳ עמודים נברא העולם כדי שיזכה בהן לעוה״ב ואלו הן ג׳ כרעי ורגלא דפתורא שיהיה לצדיקים לעתיד בשכרן הטוב ואמר דבעי רחמי ליתן לו משכרו בעולם הזה ויהבו ליה חד כרעא דהיינו שכר התפלה שהיא העבודה שהיה מתפלל עכשיו והיה רגיל להתפלל כן על כל צרה שלא תבא כמפורש במה דוכתין ואחזו ליה בחלמו שיהיה חסר בעולם הבא מזה הכרעא שהוא שכר התפלה והעבודה:
בעי רחמי כו׳. ושקלוהו שיהיה לו שכרו משלם בעוה״ב ואמר דגדול נס כו׳ דמשקל לא שקלי כו׳ והוא כענין שאמרו פרק במה בהמה מעולם לא יצתה מדה טובה מפי הקב״ה וחזר בו כו׳ ע״ש:
גמרא בעי רחמי יצאת כמין פיסת יד. עי׳ שמות רבה פ׳ שמות פ׳ נ״ב:
ועוד מסופר: אמרה ליה דביתהו [לו אשתו] לר׳ חנינא: עד אימת [מתי] ניזיל ונצטער כולי האי [נלך ונצטער כל כך בעוני]? אמר לה: מאי נעביד [מה נעשה]? אמרה לו: בעי רחמי דניתבו לך מידי [בקש רחמים שיתנו לך דבר מה משמים]. בעא רחמי [ביקש רחמים], יצתה כמין פיסת יד ויהבו ליה חד כרעא דפתורא דדהבא [ונתנו לו רגל אחת של שולחן זהב]. חזאי בחלמא, עתידי צדיקי דאכלי אפתורא דדהבא דאית ליה תלת כרעי [ראתה בחלום שעתידים צדיקים שאוכלים על שולחן זהב שיש לו שלוש רגלים] ואת אוכלת אפתורא דתרי כרעי [על שולחן של שתי רגלים].
The Gemara further relates: Rabbi Ḥanina’s wife said to him: Until when will we continue to suffer this poverty? He said to her: What can we do? She responded: Pray for mercy that something will be given to you from Heaven. He prayed for mercy and something like the palm of a hand emerged and gave him one leg of a golden table. That night, his wife saw in a dream that in the future, i.e., in the World-to-Come, the righteous will eat at a golden table that has three legs, but she will be eating on a table that has two legs.
מיוחס לרש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
When she told her husband this story, he said to her: Are you content that everyone will eat at a complete table and we will eat at a defective table? She said to him: But what can we do? Pray for mercy, that the leg of the golden table should be taken from you. He prayed for mercy, and it was taken from him. A tannataught in a baraita: The last miracle was greater than the first, as it is learned as a tradition that Heaven gives but does not take back.
מיוחס לרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בספרה את חלומה לבעלה, אמר לה: ניחא [האם נוח] לך דמיכל אכלי כולי עלמא אפתורא דמשלם ואנן אפתורא דמיחסר [שיאכלו הכל על שולחן שלם ואנחנו על שולחן חסר], שאותה רגל אחת ניטלה מאותו שולחן זהב. אמרה ליה [לו]: ומאי נעביד [ומה נעשה]? בעי רחמי דנשקלינהו מינך [בקש רחמים שיטלו אותה, את הרגל ממך]. בעי רחמי ושקלוהו [ביקש רחמים ונטלו אותה]. ומעירים: תנא [שנה החכם] בברייתא: גדול היה הנס האחרון יותר מן הנס הראשון. דגמירי, דמיהב יהבי מישקל לא שקלי [שלמדנו במסורת, שמשמים נותנים אבל אין נוטלים].
When she told her husband this story, he said to her: Are you content that everyone will eat at a complete table and we will eat at a defective table? She said to him: But what can we do? Pray for mercy, that the leg of the golden table should be taken from you. He prayed for mercy, and it was taken from him. A tannataught in a baraita: The last miracle was greater than the first, as it is learned as a tradition that Heaven gives but does not take back.
מיוחס לרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
The Gemara relates that one Shabbat evening, Rabbi Ḥanina ben Dosa saw that his daughter was sad. He said to her: My daughter, why are you sad? She said to him: I confused a vessel of vinegar for a vessel of oil and I lit the Shabbat lamp with vinegar. Soon the lamp will be extinguished and we will be left in the dark. He said to her: My daughter, what are you concerned about? He Who said to the oil that it should burn can say to the vinegar that it should burn. A tannataught: That lamp burned continuously the entire day, until they brought from it light for havdala.
חד בי שמשי. פרש״י היינו ע״ש ולא שמעתי טעם עכ״ל ונראה דבי שמשי דהכא ודפרק הנושא לגביה רבי דכל בי שמשי אתא לביתיה היינו שעה דהכנסת שבת והיינו בעוד יום ושמש קיים דצריך להוסיף מחול על הקדש ולכך מיקרי אותה שעה בי שמשי וכמ״ש שמש בשבת צדקה לעניים כמפורש לעיל ונראה דה״נ הא דקרינן ליום ששי ערב שבת היינו נמי משום אותה שעה דהכנסת שבת דערב של יום הוא נחשב לשבת משום התוספת חול על הקדש:
היה דולק כל היום כו׳. לא היה צריך לה לדלוק אלא בליל שבת משום שלום בית אבל היה דולק כל היום לפרסם הנס לרבים ביום גם שבאו להדליק ממנו נר למצות הבדלה:
רש״י ד״ה כל היכא כו׳ לא שמעתי טעם. עיין ברכות דף כה ע״ב ד״ה מאן שמעת ליה וש״נ:
ועוד מסופר: חד בי שמשי חזייה לברתיה דהוות עציבא [ערב שבת אחד ראה את בתו שהיא עצובה], אמר לה: בתי למאי עציבת [מדוע את עצובה]? אמרה ליה [לו]: כלי של חומץ נתחלף לי בכלי של שמן והדלקתי ממנו אור (אש) לשבת, שהוסיפה בנר השמן מן החומץ, ועוד מעט יכבה הנר בשל כך. אמר לה: בתי מאי אכפת לך? מי שאמר לשמן וידלוק — הוא יאמר לחומץ וידלוק. תנא [שנה החכם]: היה אותו נר דולק והולך בשבת כל היום כולו, עד שהביאו ממנו אור להבדלה.
The Gemara relates that one Shabbat evening, Rabbi Ḥanina ben Dosa saw that his daughter was sad. He said to her: My daughter, why are you sad? She said to him: I confused a vessel of vinegar for a vessel of oil and I lit the Shabbat lamp with vinegar. Soon the lamp will be extinguished and we will be left in the dark. He said to her: My daughter, what are you concerned about? He Who said to the oil that it should burn can say to the vinegar that it should burn. A tannataught: That lamp burned continuously the entire day, until they brought from it light for havdala.
Rabbi Ḥanina ben Dosa had some goats. His neighbors said to him: Your goats are damaging our property by eating in our fields. He said to them: If they are causing damage, let them be eaten by bears. But if they are not eating your property, let each of them, this evening, bring a bear impaled between its horns. That evening, each one brought in a bear impaled between its horns.
מיוחס לרש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אי קא מפסדן כו׳. הוא ידע האמת דלא קא מפסדן דאל״כ לא הוי מפקיר העזים לדובים כיון שלא היו שלו כדלקמן אלא ה״ל לנטרן שלא יזיקו כיון ששומר אבידה הוה:
ועוד מסופר: ר׳ חנינא בן דוסא הוו ליה הנך עיזי [היו לו אותם עיזים], אמרו ליה [לו] השכנים: קא מפסדן [העזים מזיקות לנו], שאוכלות בשדותינו. אמר: אי קא מפסדן [אם הן אכן מזיקות] — ניכלינהו דובי [שיאכלו אותן דובים], ואי [ואם] לא — כל חדא וחדא [אחת ואחת] מהן תיתי לאורתא דובא בקרנייהו [תביא בערב דוב בקרניה]. לאורתא אייתי [בערב הביאה] כל חדא וחדא [אחת ואחת] דובא בקרנייהו [דוב בקרניה].
Rabbi Ḥanina ben Dosa had some goats. His neighbors said to him: Your goats are damaging our property by eating in our fields. He said to them: If they are causing damage, let them be eaten by bears. But if they are not eating your property, let each of them, this evening, bring a bear impaled between its horns. That evening, each one brought in a bear impaled between its horns.
מיוחס לרש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
Rabbi Ḥanina ben Dosa had a certain neighbor who was building a house, but the ceiling beams were not long enough to reach from one wall to the other. She came before Rabbi Ḥanina ben Dosa and said to him: I built my house, but my ceiling beams do not reach the walls. He said to her: What is your name? She said to him: My name is Ikku. He said: If so [ikku], may your beams reach your walls.
מיוחס לרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ועוד סיפרו: הוה ליה ההיא שיבבתא דקא בניא ביתא [היתה לו שכנה שבנתה בית] ולא מטו כשורי [הגיעו, הספיקו, הקורות] שעשו עבור התיקרה באורכם מקיר לקיר. אתיא לקמיה [באה לפניו] ואמרה ליה [לו]: בניתי ביתי ולא קמטו כשוראי [ואין מגיעות קורותי], שאין אורכן מספיק. אמר לה: מה שמך? אמרה ליה [לו]: איכו שמי. אמר: איכו נימטו כשוריך [אם כן יגיעו יאריכו קורותיך].
Rabbi Ḥanina ben Dosa had a certain neighbor who was building a house, but the ceiling beams were not long enough to reach from one wall to the other. She came before Rabbi Ḥanina ben Dosa and said to him: I built my house, but my ceiling beams do not reach the walls. He said to her: What is your name? She said to him: My name is Ikku. He said: If so [ikku], may your beams reach your walls.
מיוחס לרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
A tannataught: The beams were lengthened to such an extent that they not only reached the walls, but they continued until they jutted out a cubit from this side and a cubit from that side. And some say that they extended with segments [senifin], adding new walls at both ends of the beams. It is taught in a baraita that the Sage Palaimo says: I saw that house, and its beams jutted out a cubit on this side and a cubit on that side. And they said to me: This is the house that Rabbi Ḥanina ben Dosa roofed by means of his prayer.
מיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סמיוחס לרש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
סניפין שמלאכים האריכום בחתכי קורה:
ערך סנף
סנף – א(מנחות צו.) וארבע׳ סניפין של זהב היו שם מפוצלין מראשיהן שהיו סומכין בהן (תענית כה.) וי״א סניפין עשאום פירוש פלימו אמר כל כך נתארכו שהותירו אמה לכאן ואמה לכאן וי״א כל כך נתארכו שחתכו מהם ועשו מן החתיכות סניפין בין הקורות העליונות לקורות התחתונות פ״א שהיו הקורות מסונפין זה עם זה ונתחברו (כלים פכ״א) בחוט ובמשיחה באמה ובסניפין פי׳ אלו הסניפין ראשי המגירה הנעשין מן מן העץ וי״א כמו סניפין אחרים (הוריות יג) אף בבית המשתה עושה אותן סניפין פי׳ שמושיבין אותן בצד הזקנים מפני כבוד אביהן דהויין סניפין לזקנים כסניף זה שעושין לקורה גדולה אמר רבא ובחיי אביהן הוא דעושין אותן סניפין מפני כבוד אביהן. (ברכות מז) אבל עושין אותו סניף לעשרה פי׳ דאי הוו תשע וקטן מברכין עמו נברך אלהינו (בבא מציעא פ) והיה בו מום אחד וסנפו בין המומין פי׳ חברו בין המומין אלו שלא היו בה שמערים ואמר איני משבח אותה נגחנית נשכנית היא ובדק ולא מצא בה מומין אלו סבור כשם שאין אלו כך אין זה ולבסוף נמצאת בה הרי זה מקח טעות מום זה ומום אחר שפירש לו ומום שהיה בה בראשונה ואמר מום זה בה ומום פלוני ופלוני אף על פי דסנפו ההוא הוה ליה למבדק בריש וסביר וקביל (בבא בתרא ד׳) סניפי דיכי לבר פי׳ מוציא ראשי הקנים ודפנא שהוא הקנים העומדים לחיזוק המחיצה לחוץ. פ״א דלכי גדיל להוציא ליכוין דלהוו רישייהו דהוצי כייפי לבר לאותו צד של חברו (א״ב פי׳ בלשון יוני חבור ודבוק):
א. [צוזאממען העפטן צווייגען.]
סניפין היו – הקורות של חליות היו במעשה נס נדבקו להן חתיכות קטנות לאורכן.
עד שיצאו אמה לכאן כו׳. גם זה לפרסם הנס דגם מי שלא ידע ולא שמע מזה הנס כשיראה בבית זה שנשתנה מבתים אחרים להיות בו אמה מכאן כו׳ ישאל עליו ויגידו לו הנס והכי משמע דמייתי עלה הא דפלימו אני ראיתי וכו׳ וא״ל בית זה שקירה כו׳:
תנא [שנה החכם]: הגיעו התארכו הקורות עד שיצאו אמה לכאן ואמה לכאן מכל צד. ויש אומרין: סניפין עשאום, שנתחברו להן בנס לקורות הקיימים, עוד קורות מכל צד. תניא [שנויה ברייתא], החכם פלימו אומר: אני ראיתי אותו הבית, והוו קורותיו יוצאות אמה לכאן ואמה לכאן, ואמרו לי: בית זה שקירה (שעשה את התיקרה) ר׳ חנינא בן דוסא בתפלתו.
A tannataught: The beams were lengthened to such an extent that they not only reached the walls, but they continued until they jutted out a cubit from this side and a cubit from that side. And some say that they extended with segments [senifin], adding new walls at both ends of the beams. It is taught in a baraita that the Sage Palaimo says: I saw that house, and its beams jutted out a cubit on this side and a cubit on that side. And they said to me: This is the house that Rabbi Ḥanina ben Dosa roofed by means of his prayer.
מיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סמיוחס לרש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
The Gemara asks a question about one of the details of this story. And Rabbi Ḥanina ben Dosa, from where did he have goats? Wasn’t he poor, as stated above? And furthermore, the Sages have said: One may not raise small, domesticated animals in Eretz Yisrael, as they destroy the fields and property of others. How, then, could Rabbi Ḥanina ben Dosa raise goats? Rav Pineḥas said that this is how it came to pass: An incident occurred in which a certain man passed by the entrance of Rabbi Ḥanina’s house and left chickens there. And Rabbi Ḥanina ben Dosa’s wife found them and cared for them.
ור״ח בן דוסא מהיכן היו לו עזים כו׳. כל זה עד והן הן עיזי דמייתי כו׳ מדברי ע״י נראה שאינו מלשון התלמוד אלא מפרושים נכתבו בנוסחת הגמרות גם תקשה דקאמר דמכר התרנגולין והביצים וקנה בדמיהן עזים כו׳ אכתי תקשי איך קנה עזים בדמיהן והלא אין מגדלין בהמה דקה בארץ ישראל ויותר נכון דברי התוספות שכתוב בע״י דעזים גופייהו מציאה הוו והיה הוא שומר אבידה כו׳ ע״ש בע״י:
דחזאי שכינה ואמרי כו׳ והא דכתיב כי לא יראני האדם וחי מוקמינן לה ס״פ החולץ היינו באספקלריא המאירה:
דאחריב לעלמא כו׳. לכאורה אינו דומה להחריב כל העולם משום שישתנה שעתו של ר״א ונוסחות הישנות יותר מדוקדק ניחא לך דאפכיה לעלמא מרישא כו׳ דאיכא לפרושי על ר״א קאמר להפוך עולמו ולבראו שנית ואולי שכוונו בכאן על גלגול הנשמות:
אגב כך שואלים: ור׳ חנינא בן דוסא מהיכן הוו ליה [היו לו] עזים? והא [והרי] עני הוי [היה], כפי שסופר?! ועוד: הלא אמרו חכמים: אין מגדלין בהמה דקה בארץ ישראל, מפני שמשחיתות את השדות ורכוש הזרים, וכיצד איפוא גידל הוא עיזים? אמר רב פנחס: כך אירע הדבר, מעשה ועבר אדם אחד על פתח ביתו של ר׳ חנינא והניח שם תרנגולין ושכח לקחתן, ומצאתן אשתו של ר׳ חנינא בן דוסא, וטיפלו הם באבידה זו,
The Gemara asks a question about one of the details of this story. And Rabbi Ḥanina ben Dosa, from where did he have goats? Wasn’t he poor, as stated above? And furthermore, the Sages have said: One may not raise small, domesticated animals in Eretz Yisrael, as they destroy the fields and property of others. How, then, could Rabbi Ḥanina ben Dosa raise goats? Rav Pineḥas said that this is how it came to pass: An incident occurred in which a certain man passed by the entrance of Rabbi Ḥanina’s house and left chickens there. And Rabbi Ḥanina ben Dosa’s wife found them and cared for them.
עין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״סמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
And Rabbi Ḥanina said her: Do not eat of their eggs, as they are not ours. And the chickens laid many eggs, and chickens hatched from the eggs. And as the noise and mess of the chickens were distressing them, they sold them and bought goats with their proceeds. Once that same man who lost the chickens passed by and said to his companion: Here is where I left my chickens. Rabbi Ḥanina heard this and said to him: Do you have a sign by which to identify them? He said to him: Yes. He gave him the sign and took the goats. The Gemara concludes: And these are the very goats that brought bears impaled between their horns.
ואמר לה: אל תאכלי מביציהן, שהן מציאה ואין לנו זכות בהן. והרבו התרנגולות ביצים ואחר כך בקעו מן הביצים תרנגולין והיו מצערין אותם התרנגולות הללו ברעש ובליכלוך, ומכרן וקנה בדמיהן עזים. פעם אחת עבר אותו אדם שאבדו ממנו התרנגולין ואמר לחבירו: בכאן הנחתי התרנגולין שלי. שמע זאת ר׳ חנינא, אמר לו: יש לך בהן באותן התרנגולות סימן? אמר לו: הן (כן). נתן לו סימן ונטל אותו האיש את העיזין, והן הן עיזי דאייתו דובי בקרנייהו [העיזים שהביאו דובים בקרניהן].
And Rabbi Ḥanina said her: Do not eat of their eggs, as they are not ours. And the chickens laid many eggs, and chickens hatched from the eggs. And as the noise and mess of the chickens were distressing them, they sold them and bought goats with their proceeds. Once that same man who lost the chickens passed by and said to his companion: Here is where I left my chickens. Rabbi Ḥanina heard this and said to him: Do you have a sign by which to identify them? He said to him: Yes. He gave him the sign and took the goats. The Gemara concludes: And these are the very goats that brought bears impaled between their horns.
§ The Gemara relates more stories of desperately poor righteous individuals. Rabbi Elazar ben Pedat was hard-pressed for money. Once an act of bloodletting was performed on him, but he did not have anything to taste afterward. He took a clove of garlic and put it in his mouth. His heart became weak and he fell asleep. The Sages came to inquire about his welfare. They saw him weeping and laughing, and a ray of light was shining from his forehead.
ר׳ חננאלמיוחס לרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ר׳ אלעזר בן פדת הוה דחיק ליה עלמא הקיז ולא הוה ליה מידי למיכל אשכח בר תומא שדא לפומא חלש לביה עיילו רבנן לשייוליה ביה ומצאוהו ישן חזייה דבכא ואחיך ונפיק ציציתא דנורא מאפותיה כשהקיץ משנתו אמרו ליה מאי היא.
ר״א בן פדת – אמורא היה והוא הנקרא מרא דארעא דא״י במסכת נדה (דף כ:) בעל הוראות היה והוא שימש רבי יוחנן אחרי מות ריש לקיש והיה דחוק ועני.
א אגב סיפורים אלה מספרים עוד על צדיקים שהיו עניים ביותר. מסופר: ר׳ אלעזר בן פדת דחיקא ליה מילתא טובא [היה דחוק לו הדבר, פרנסתו הרבה]. עבד מלתא ולא הוה ליה מידי למטעם [עשה דבר, הקיז דם, ולא היה לו דבר לטעום] אחר כך, שקל ברא דתומא ושדייה בפומיה, חלש לביה ונים [לקח בן שום, שן אחת של שום והניח בפיו ונחלש ליבו שהתעלף, וישן]. אזול רבנן לשיולי ביה [הלכו חכמים לשאול בו לשלומו], חזיוהו דקא בכי וחייך, ונפק צוציתא דנורא מאפותיה [ראו אותו שהוא בוכה וצוחק, ויוצאת קרן אור ממצחו].
§ The Gemara relates more stories of desperately poor righteous individuals. Rabbi Elazar ben Pedat was hard-pressed for money. Once an act of bloodletting was performed on him, but he did not have anything to taste afterward. He took a clove of garlic and put it in his mouth. His heart became weak and he fell asleep. The Sages came to inquire about his welfare. They saw him weeping and laughing, and a ray of light was shining from his forehead.
ר׳ חננאלמיוחס לרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
When he awoke they said to him: What is the reason that you were laughing and crying? He said to them: The reason is that in my dream the Holy One, Blessed be He, was sitting with me, and I said to Him: Until when will I suffer such poverty in this world? And He said to me: Elazar, My son, is it more convenient for you that I return the world to its very beginning? Perhaps you will be born in an hour of sustenance and not be poor.
ר׳ חננאלמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר להו חזאי שכינה בחלמא ואמרי קמיה עד מתי אהא בהאי דוחקא אתאמר לי מקמיה ניחא לך דליחרב עלמא ואבריה מרישא אפשר דמתיילדת בשעתא דמזוני אמרי קמיה כולי האי ואולי לא בעינא [א״ל בהאי] אגרא [דאמרת] לא בעינא יהיבנא לך לעלמא דאתי י״ג מעיינתא דמשכי אפרסמון דכייא כו׳ עד מחיין באסקוטלא אפותאי כלומר הכהו מלאך באצבעו על מצחו ונראת להן ההכאה כניצוצת של אש כשכופף אדם אצבעו על בוהנו ושומט אותה בכח ומכה את חבירו נקראת המכה ההיא אסקוטלא. אפותא פדחת.
אפשר דמתיליד בשעתא דמזוני כו׳. כמ״ש מזל שעה גורם דהיינו שעת הלידה וכמ״ש חיי ובני ומזוני לאו בזכותא תליא מלתא אלא במזלא גם שאפשר לבטל המזל כמ״ש פ׳ בתרא דשבת מכל מקום מנכין לאדם מזכיותיו וזה שאמר בהאי אגרא דאמרת לא בעינא ר״ל דלא בעינא ליטול משכר בהאי עלמא יהיבנא לך שכרך משלם לעלמא דאתי י״ג נהרות דאפרסמון כו׳ מדמי תענוגי עוה״ב בעולם הנשמות לאפרסמון שהוא מלתא דריחני שהוא החוש הקרוב לדבר רוחני כמ״ש כל הנשמה תהלל יה איזה דבר שהנשמה נהנה בו הוי אומר זה הריח ומספר י״ג דנקט על שם מדות טובות שהם י״ג וראיתי בספר ישן דגרס שנים עשר נהרוותא כו׳ וכתב בזה ע״ש י״ב גבולי אלכסון שהם גבולות עמים למספר שבטי בני ישראל הקבועים בי״ב מזלות וכנגד י״ב מעיינות מים הנמשכים ויוצאים משם של י״ב אותיות כו׳ עכ״ל:
כי אתער [כאשר התעורר] אמרו ליה [לו]: מאי טעמא קבכית וחייכת [מה טעם בכית וצחקת]? אמר להו [להם], כך היה המעשה: דהוה יתיב עמי [שהיה יושב איתי] הקדוש ברוך הוא, ואמרי ליה [ואמרתי לו], עד מתי אצטער בהאי עלמא [בעולם זה] בדחק? ואמר לי: אלעזר בני, ניחא לך דאפכיה לעלמא מרישא [האם נוח לך שאהפוך את העולם מראשיתו], אפשר דמתילדת בשעתא דמזוני [שאז תיוולד בשעה, במזל של מזונות] ולא תהיה עני.
When he awoke they said to him: What is the reason that you were laughing and crying? He said to them: The reason is that in my dream the Holy One, Blessed be He, was sitting with me, and I said to Him: Until when will I suffer such poverty in this world? And He said to me: Elazar, My son, is it more convenient for you that I return the world to its very beginning? Perhaps you will be born in an hour of sustenance and not be poor.
ר׳ חננאלמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
I said before Him: You suggest doing all this, to return the world to its beginning, and even then is it only a possibility that things will be different, not a certainty? I said to Him: Are the years that I have already lived more numerous, or are that I will live more numerous? He said to me: Those years that you have lived are greater. I said before Him: If so, I do not want You to recreate the world for the sake of a brief few years.
מיוחס לרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כולי האי ואפשר – בתמיה כולי האי עבדת ואכתי הך ספיקא דלמא לא מיתרמינא בשעתא דמזוני.
דחיי נפישא או דחיינא – ימי חיי שחייתי כבר הם רבים ממה שאני עתיד לחיות.
אמר דחיית – מה שכבר חיית מרובים ממה שאתה עתיד לחיות והיינו דקא בכי כי אמר שכינה הכי והאי דחייך משום י״ג נהרוותא לרחוץ בהן ולטייל בהן מזה לזה.
אמרי לקמיה: כולי האי [אמרתי לפניו: כל כך] ישתנה העולם ועדיין רק אפשר ולא ודאי? ועוד אמרי ליה [אמרתי לו]: דחיי טפי או דחיינא [האם השנים שחייתי הן יותר, או אלה שאחיה]? אמר לי: דחיית [אלה שחיית] הן רבות יותר. אמרי לקמיה [אמרתי לפניו]: אם כן, לא בעינא [אין אני רוצה] להפוך את סדר העולם רק עבור אותן שנים שיש לי עוד להצטער.
I said before Him: You suggest doing all this, to return the world to its beginning, and even then is it only a possibility that things will be different, not a certainty? I said to Him: Are the years that I have already lived more numerous, or are that I will live more numerous? He said to me: Those years that you have lived are greater. I said before Him: If so, I do not want You to recreate the world for the sake of a brief few years.
מיוחס לרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
He said to me: As a reward for saying: I do not want, I will give you in the World-to-Come thirteen rivers of pure balsam oil as large as the Euphrates and the Tigris for you to enjoy. I said before Him: This and no more? He said to me: But if I give you more, what will I give to your colleagues? I said to Him: And do I request this from a person, who does not have enough? You are omnipotent. He playfully snapped His finger [askutla] on my forehead and said to me: Elazar, my son, My arrows I cast upon you, My arrows. This touch caused the ray of light to shine from his forehead.
הערוך על סדר הש״סמיוחס לרש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך גר
גר – א(שבת קד.) גר דק גר בדוק תהיה פי׳ גר בדוק תדור בשמים כדכתיב הנוטה כדוק שמים. פי׳ אחר אם אתה בוש הקדוש ברוך הוא שהוא דר בדוק עושה חצוצה בינך לבין אף (תענית כה.) אלעזר ברי גרו בך גירי כך היה שונה הגאון ופירוש ברכה היא וכך אומר לו לעתיד לבא עתידין גרים שיגורו בך כענין שנאמר יגורו בך נדחי (יבמות צו) מאי דכתיב אגורה באהלך עולמים וכי אפשר לו לאדם לגור בשני עולמות וכו׳. (פסחים כא) לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה פי׳ הוא גר שקיבל עליו שלא לעבור עבודה זרה אבל איסור אוכל (יבמות מב) מתיב רבא וכן גר וגיורת צריכות להמתין שלשה חדשים כמו שחר כל הנשים מתיב רב חנינא בכולן אני קורא בהן משום תקנת ערוה וכן בהמתנת שלשה חדשים משום תקנת ולד פי׳ ולכולן אני קורא בהן משום תקנת ערוה וכל היבמות אני קורא שלא יתייבמו בתוך שלשה חדשים משום תקנת ערוה כדאמרי דקא פגע באיסור אשת אח (יבמות מז) תנו רבנן גר שבא להתגייר אומרין לו מה ראית שבאת וכו׳ כותים גרי אריות הן פלוגתא דרבי ישמעאל ורבי עקיבא בפרק עשרה יוחסין בגמרא כל האסורין. (קידושין עו):
ערך טרק
טרק – ב(תענית כה.) טריק ליה באסקוטלא אפתאי פי׳ הכהו מלאך באצבעו במצחו ואמר לו איגרן בך גיראי כלומר הכוך החיצים שלי. פ״א בערך גר:
א. [וואהנען. פרעמדלינג.]
ב. [שלאגען.]
ותו לא – וכי אין אתה נותן לי דברים אחרים.
א״ל ולחברך מאי קא יהבינא – אנא מגברא דלית ליה בעינא לא גריס בספר רבי ובספר שלי כתוב.
דלית ליה בעינא כו׳. ופרש״י בגמרא ל״ג בספר רבי ובספר שלי כתוב עכ״ל ונראה לפרשו שאמר לו הקב״ה מה שאתה מבקש יותר וכי מחלק עולם הבא של חברך אתן גם לך ואמר ליה דודאי מה שמוכן לחברי הצדיקים אינו מבקש כמה שאמרו דאין אדם נוגע במה שמוכן לחברו אבל אנא מבקש מגברא דלית ליה ר״ל דלית ליה זכות ליתן לו חלק בעוה״ב שתתן לי חלקו וכמה שאמרו בפרק אין דורשין דהצדיק נוטל חלקו ושל הרשע שבגן עדן והרשע נוטל חלקו של צדיק שבגיהנם ומייתי ליה שם מקראי וק״ל:
אגרי בך גירי כו׳. עיין פרש״י ובערוך פירש גרי בך גירי כך שונה הגאון ופירוש ברכה היא וכך אמר ליה לעתיד לבא גרים עתידין שיגורו בך כמ״ש יגורו בך נדחי עכ״ל:
אמר לי: בהאי אגרא דאמרת ״לא בעינא״ יהיבנא לך לעלמא דאתי תליסרי נהרוותא דמשחא אפרסמון דכיין כפרת ודיגלת, דמענגת בהו [בשכר זה שאמרת ״אין אני רוצה״ נותן אני לך לעולם הבא שלושה עשר נהרות שמן אפרסמון טהור גדולים כפרת וכחידקל, שתתענג בהם]. אמרי לקמיה [אמרתי לפניו]: האי ותו לא [רק זה ולא עוד]? אמר לי: ולחברך מאי יהיבנא [ולחבריך מה אתן], אם תקבל אתה יותר? אמרי ליה [אמרתי לו]: ואנא מגברא דלית ליה בעינא [וכי אני מאדם שאין לו אני מבקש]? הלא אתה יכול לעשות הכל! מחיין באסקוטלא אפותאי [היכה אותי באצבע על מצחי] כדרך שעושים לשעשוע, ואמר לי בחיבה: אלעזר ברי [בני], גירי בך גירי [חיצי אני יורה בך, חיצי] וממגע אצבע זה יצא הזוהר ממצחו.
He said to me: As a reward for saying: I do not want, I will give you in the World-to-Come thirteen rivers of pure balsam oil as large as the Euphrates and the Tigris for you to enjoy. I said before Him: This and no more? He said to me: But if I give you more, what will I give to your colleagues? I said to Him: And do I request this from a person, who does not have enough? You are omnipotent. He playfully snapped His finger [askutla] on my forehead and said to me: Elazar, my son, My arrows I cast upon you, My arrows. This touch caused the ray of light to shine from his forehead.
הערוך על סדר הש״סמיוחס לרש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
The Gemara returns to the topic of fasting for rain. Rabbi Ḥama bar Ḥanina decreed a fast but rain did not come. They said to him: Didn’t Rabbi Yehoshua ben Levi decree a fast and rain came? He said to them: This is I; this is a son of a Levite, i.e., we are two different people of unequal stature. They said to him: Let us come and focus our minds. Perhaps the hearts of the members of the community will break and rain will come. They prayed for mercy, but rain did not come.
ר׳ חננאלמיוחס לרש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לוי גזר תעניתא ולא אתי מיטרא אמר רבון העולמים אינך משגיח בצער בניך ומרחם עליהם כלומר ראוים הם להתרחם ואינך מרחם ולפי שהטיח דברים הללו איטלע ונעשה פיסח.
הא אנא והא בר ליואי – הוא איש אחד ואני איש אחד הוא עדיף מינאי.
אמרו ליה והא ריב״ל גזר כו׳. נראה לפרש במעשה הזה דבתחילה גזר תענית והיו היחידים מתענין בו כמו ששנינו פ״ק דבג׳ ראשונות מתענין היחידים ולא אתא מטרא ואמרי ליה אותן היחידים הא ריב״ל גזר תענית עם היחידים ונענה דאתא מטרא וא״ל הא אנא והא בר ליואי. ר״ל אפשר דשוין ושקולין אנן הגוזרים התענית אבל היחידים המתענין עמי אינן שקולין כיחידים שהתענו עם ריב״ל וא״ל דא״כ שאינן ראוין לכך נראה לכוין דעתו בתפלה ונצרף צבורא עמנו בתעניות האחרונות ששנינו שם בעא רחמי עם צבורא ועדיין לא אתא מטרא וא״ל רבי חמא לאותן היחידים דא״כ כיון שאנו רואין דעצירת הגשמים בשביל צבורא הוא אם ניחא לכו שיבא מטר בשבילנו כפרש״י שאתם מסכימים עמי דהיינו שיבא מטר גם בלא זכות צבורא אלא בשבילנו ע״ד שאמר הכתוב ותגזר אומר ויקם לך שהצדיקים גוזרים והקב״ה מקיים וא״ל הן להסכים על כך. ואמר דרך גזירה רקיע כסי כו׳ דעצירת הגשמים תולין בגרם השמים כמ״ש ועצר את השמים ולא יהיה מטר וגו׳ ועדיין לא השגיחו בגזירה זו עד שהוסיף לגעור בהן כמה עזין הן כו׳ שלא להשגיח בגזירת הצדיקים:
ב ושוב לענין תעניות על הגשם. מסופר: ר׳ חמא בר חנינא גזר תעניתא [תענית] ולא אתא מיטרא [בא גשם]. אמרו ליה [לו]: והא [והרי] ר׳ יהושע בן לוי גזר תעניתא [תענית] ואתי מיטרא [ובא הגשם]! אמר להו [להם]: הא אנא, הא בר ליואי [הרי אני, הרי בן לוי] ואין אנו בדרגה אחת, שנראה שהוא גדול ממני. אמרו ליה [לו]: דניתי וניכוין דעתין, אפשר דתברי צבורא לבייהו דאתי מיטרא [שנבוא ונכוון את דעתינו, שמא ישבור הציבור ליבם, ויבא גשם]. בעון רחמי ולא אתי מיטרא [בקשו רחמים ולא בא גשם].
The Gemara returns to the topic of fasting for rain. Rabbi Ḥama bar Ḥanina decreed a fast but rain did not come. They said to him: Didn’t Rabbi Yehoshua ben Levi decree a fast and rain came? He said to them: This is I; this is a son of a Levite, i.e., we are two different people of unequal stature. They said to him: Let us come and focus our minds. Perhaps the hearts of the members of the community will break and rain will come. They prayed for mercy, but rain did not come.
ר׳ חננאלמיוחס לרש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
Rabbi Ḥama bar Ḥanina said to them: Are you content that rain should come on our account, and through our merit? They said to him: Yes. He said: Skies, skies, cover your face with clouds. The sky was not covered with clouds. He said in rebuke: How impudent is the face of the sky, to ignore me. The sky became covered with clouds and rain came.
מיוחס לרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שיבא מטר בשבילנו – מקבלים אתם עליכם ומסכימין לדעת אחד.
אמר להו [להם]: ניחא לכו [נוח לכם] שיבא מטר בשבילנו ובזכותנו? אמרו ליה [לו]: הן [כן]. אמר: רקיע רקיע כסי פניך בעננים! לא איכסי [התכסה] הרקיע. אמר בגערה: כמה עזין פני רקיע, שמתחצף ואינו נשמע, איכסי ואתא מיטרא [התכסה הרקיע בעננים ובא גשם].
Rabbi Ḥama bar Ḥanina said to them: Are you content that rain should come on our account, and through our merit? They said to him: Yes. He said: Skies, skies, cover your face with clouds. The sky was not covered with clouds. He said in rebuke: How impudent is the face of the sky, to ignore me. The sky became covered with clouds and rain came.
מיוחס לרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
The Gemara relates a similar story. Levi decreed a fast but rain did not come. He said before God: Master of the Universe, You have ascended and sat up high, and You do not have mercy upon Your children. Rain came, but as a punishment for his harsh statement toward God, Levi became lame. Consequently, Rav Elazar said: A person should never cast harsh statements toward God on High, as a great person cast statements toward God on High, and he became lame. And who was this individual? Levi.
הערוך על סדר הש״סמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך טח
טח – אולא נתן תפלה לאלהים תרגום ולא סדר מילי מטחא. (תענית כה.) לעולם אל יטיח אדם דברים כלפי מעלה שהרי אדם גדול הטיח דברים כלפי מעלה ואיטלע ומנו לוי. (סנהדרין מו.) שוב מעשה באחד שהטיח באשתו תחת התאנה. (בבא בתרא קלד) דטיח עלי בן עוזיאל. (פי״ז באהלות) היה חורש הטיח בסלע או בגדר או שניער את המחרישה עד שם הוא עושה בית הפרס (א״ב ענין הדרה והדפה וכן בלשון ישמעאל):
עלית וישבת במרום ואי אתה מרחם כו׳. מצינו במדרש בזמן שישראל עושין רצונו של מקום שוכן בערבות ואינו מתרחק מהם שנא׳ מבין שני הכרובים וידבר אליו ובזמן שאין עושין רצונו של מקום מתעלה ויושב בשמי מרום והכל צועקין ואין קולם נשמע כו׳ ואין נענין ע״כ יש לנו להתפלל שלא יתרחק מאתנו וישמע צעקתנו אבל לוי שאמר עלית וישבת במרום הוא כמתרעם וכן אי אתה מרחם על בניך האי לישנא הוא כמתרעם נגדו ית׳ ברוך הוא אבל ה״ל להתפלל רחמים כרחם אב על בנים:
שהרי אדם גדול הטיח כו׳. מזה המעשה גופיה מוכח שאדם גדול היה שהרי נענה דאתא מטרא אלא דנענש ואיטלע משום דא״ל בלשון תרעומות:
קצת בדומה לכך מסופר: לוי גזר תעניתא [תענית] ולא אתא מיטרא [בא גשם]. אמר לפניו: רבונו של עולם! עלית וישבת במרום ואין אתה מרחם על בניך. אתא מיטרא [בא גשם], אבל כעונש על דברים אלה שאמר בלשון חריפה ואיטלע [נעשה צולע]. ומשום כך אמר ר׳ אלעזר: לעולם אל יטיח (יזרוק, יטיל) אדם דברים כלפי מעלה בלשון קשה, שהרי אדם גדול הטיח דברים כלפי מעלה ואיטלע [ונעשה צולע] ומנו [ומי הוא] — לוי.
The Gemara relates a similar story. Levi decreed a fast but rain did not come. He said before God: Master of the Universe, You have ascended and sat up high, and You do not have mercy upon Your children. Rain came, but as a punishment for his harsh statement toward God, Levi became lame. Consequently, Rav Elazar said: A person should never cast harsh statements toward God on High, as a great person cast statements toward God on High, and he became lame. And who was this individual? Levi.
הערוך על סדר הש״סמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
The Gemara asks: And did this comment of Levi’s cause him to become lame? But it is stated that Levi demonstrated kidda, a particular type of bowing on one’s face, performed by the High Priest, before Rabbi Yehuda HaNasi, and he became lame as a result (see Megilla 22b). The Gemara explains: Both this and that caused his lameness. As a punishment for acting improperly, he suffered an injury while he was attempting a difficult physical feat and was vulnerable.
מיוחס לרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לוי אחוי קידה – נועץ שני גודליו בארץ ושוחה ונושק את הרצפה.
הא והא גרמא ליה – החטא גרם לו שנצלע בקידה.
הא והא גרמו ליה – פי׳ הראב״ד הא כדעבד דאחוי הקידה קמי רבי איטלע והא דהטיח דברים כלפי מעלה גרמא ליה דאיטלע.
ושואלים: והא גרמא ליה [וכי זו שהטיח דברים גרמה לו] שנעשה צולע? והא [והרי] המעשה היה שלוי אחוי [הראה] קידה שעושה כהן גדול קמיה [לפני] רבי, ומתוך המאמץ נקע את רגלו ואיטלע [ונעשה צולע]! ומשיבים: הא והא גרמא ליה [זו וזו גרמה לו], שכיון שלא נהג כיאות בדבריו, אירע לו שנפגע בשעת המאמץ.
The Gemara asks: And did this comment of Levi’s cause him to become lame? But it is stated that Levi demonstrated kidda, a particular type of bowing on one’s face, performed by the High Priest, before Rabbi Yehuda HaNasi, and he became lame as a result (see Megilla 22b). The Gemara explains: Both this and that caused his lameness. As a punishment for acting improperly, he suffered an injury while he was attempting a difficult physical feat and was vulnerable.
מיוחס לרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
The Gemara relates: Rabbi Ḥiyya bar Lulyani heard these clouds saying to one another, let us go and bring water for Ammon and Moab in Transjordan. He said before God: Master of the Universe, when You gave Your Torah to Your nation Israel, You approached all the nations of the world to see if they would accept the Torah, and they did not accept it. And yet now You are giving them rain. Throw the water here. The clouds threw the rain in their place in Eretz Yisrael.
מהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שמעינהו להנך ענני דקאמרי כו׳. יש לפרש דשמעינהו דקאמרי היינו שר ומלאך הממונה על הגשם ושמו אף ברי כמ״ש בפרק קמא וכה״ג כתבו התוספות ברפ״ק דחולין גבי גינאי נהרא חלוק לי מימיך כו׳ ע״ש:
מ״ד צדיק כתמר וגו׳ כארז בלבנון וגו׳ אם כתמר כו׳. וי׳ מיני ארזים הם כו׳ הכל מפורש פרק הספינה:
מסופר: ר׳ חייא בר לולייני שמעינהו להנך ענני דקאמרי [שמע את אותם העננים שאומרים] זה לזה: ניתו וניתבי מיא [הבה נלך ונביא מים] בעמון ומואב בעבר הירדן. אמר לפניו: רבונו של עולם! כשנתת תורה לעמך ישראל חזרת על כל אומות העולם שמא יקבלוה, ולא קיבלוה, ועכשיו אתה נותן להם מטר? שדו הכא [השליכו כאן] את המים. שדיוה אדוכתיהו [השליכו העננים את הגשם במקומם].
The Gemara relates: Rabbi Ḥiyya bar Lulyani heard these clouds saying to one another, let us go and bring water for Ammon and Moab in Transjordan. He said before God: Master of the Universe, when You gave Your Torah to Your nation Israel, You approached all the nations of the world to see if they would accept the Torah, and they did not accept it. And yet now You are giving them rain. Throw the water here. The clouds threw the rain in their place in Eretz Yisrael.
מהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
Since the Gemara has mentioned Rabbi Ḥiyya bar Lulyani, it cites a statement in his name. Rabbi Ḥiyya bar Lulyani taught: What is the meaning of that which is written: “The righteous shall flourish like the palm tree; he shall grow like a cedar in Lebanon”(Psalms 92:13)? If it is stated “palm tree” why does it state “cedar,” and if it is stated “cedar” why does it state “palm tree”? What is added by this double comparison? He explains: Were it stated “palm tree” and were it not stated “cedar,” I would say that just as in the case of a palm tree,
ג וכיון שהוזכר ר׳ חייא בר לולייני, מביאים דבר תורה שאמר. דרש ר׳ חייא בר לולייני: מאי דכתיב [מהו שנאמר]: ״צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה״(תהלים צב, יג), אם נאמר תמר — למה נאמר ארז, ואם נאמר ארז — למה נאמר תמר? ומה נוסף על ידי הדימוי הכפול? והסביר: אילו נאמר תמר ולא נאמר ארז, הייתי אומר: מה תמר
Since the Gemara has mentioned Rabbi Ḥiyya bar Lulyani, it cites a statement in his name. Rabbi Ḥiyya bar Lulyani taught: What is the meaning of that which is written: “The righteous shall flourish like the palm tree; he shall grow like a cedar in Lebanon”(Psalms 92:13)? If it is stated “palm tree” why does it state “cedar,” and if it is stated “cedar” why does it state “palm tree”? What is added by this double comparison? He explains: Were it stated “palm tree” and were it not stated “cedar,” I would say that just as in the case of a palm tree,
May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.