×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) הָנָךְ תַּרְתֵּי דְּדָמְיָין לַהֲדָדֵי כַּחֲדָא חָשֵׁיב לְהוּ וְהָא שִׁיתַּסְרֵי וְהָא מִכׇּל מָקוֹם לְדִידִי חַזְיָין לַן דִּכְתִיבָן לְאִיסּוּרָא אֲמַר לֵיהּ וְלִיטַעְמָיךְ אִי הֲוָה כְּתִיב לְהֶיתֵּירָא מִי הֲוֵות סָמְכַתְּ עֲלַיְיהוּ דְּמָר בְּרֵיהּ דְּרַבְנָא מִי חֲתִים עֲלַיְיהוּ הַשְׁתָּא נָמֵי דִּכְתִיב לְאִיסּוּרָא לָאו מָר בְּרֵיהּ דְּרַבְנָא חֲתִים עֲלַיְיהוּ.
Those two, the wife of a father’s father’s brother and the sister of a father’s father, are similar to each other and are counted as a single case, and so there are sixteen. The Gemara restates Rav Hillel’s challenge to Ameimar’s opinion: But in any case I myself saw them written as prohibited. Rav Ashi said to Rav Hillel: And according to your reasoning, if in the list it was written that they were permitted, would you have relied on that? Is the signature of Mar, son of Rabbana, signed on it? Although you saw the list, you don’t know for certain who wrote it. Now too, that it is written that they are prohibited, the same holds true; the signature of Mar, son of Rabbana, is not signed on it, and so it cannot be relied upon to reject the opinion of Ameimar.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
{בבלי יבמות כב ע״א} תאני רבי חייא שלישי שבבנו ושבבתו ושבבן אשתו ושבבת אשתו שניה רביעי שבחמיו ושבחמותו שניה אמר ליה רב אשי לרב כהנא שניות דבי ר׳ חייא יש להן הפסק או אין להן הפסק ואתינן למיפשטה1 מהא דאמר רב ארבע נשים יש להן הפסק ארבע ותו לא מידי דשמעת מינה דהני דר׳ חייא אין להן הפסק2 ודחינן כי קאמר רב לההיא מתניתא קאמר ואתינן3 למיפשטא מדרבי חייא גופה4 דתני שלישי ורביעי שלישי ורביעי5 אין טפי לא ודחינן דילמא משלישי ואילך ומרביעי ואילך ולא אפשיטא6 בהדיא:
{ירושלמי יבמות ב:ד7} ירושלמי תני בר קפרא מוסיף אם אבי אביו ואם אבי אמו:
{הלכות גדולות} אשת אחי אביו אסורה לו ובתו מותרת לו ואחי אביו מותר באשתו ובבתו אשת אחי אמו אסורה לו ובתו מותרת לו8 ואחי9 אמו מותר באשתו ובבתו נושא אדם אשת בן אחיו ואשת בן אחותו ובת אחיו ובת אחותו.
{בבלי יבמות כב ע״א} וגרים אסורים בעריות כדי שלא יאמרו באנו10 מקדושה חמורה לקדושה קלה אבל בשניות מותרין אמר רב נחמן גרים הואיל ואתו לידן נימא בהו מילתא אחים מן האם לא יעידו ואם העידו עדותן כשרה11 אחים מן האב מעידין לכתחלה אמימר אמר אפילו אחים מן האם נמי מעידין לכתחלה12 ומאי שנא13 ערוה לכל מסורה עדות לבית דין מסורה וגר שנתגייר כקטן [שנולד]⁠14 דמי:
{משנה יבמות ב:ה} מתני׳ מי שיש לו אח מכל מקום זוקק את אשת אחיו ליבום ואחיו הוא לכל דבר חוץ ממי שיש לו אח מן השפחה ומן הנכרית מי שיש לו בן מכל מקום פוטר את אשת אביו מן החליצה ומן15 היבום וחייב על מכתו ועל קללתו ובנו הוא לכל דבר חוץ ממי שיש לו מן השפחה ומן הנכרית16:
{בבלי יבמות כב ע״א} גמ׳ מכל מקום לאיתויי מאי אמר רב יהודה לאיתויי ממזר ושמעינן17 מינה דחייבי לאוין מדאורייתא בני יבום נינהו כדקיימא לן {בבלי יבמות כ ע״ב} בכל18 מקום שאתה מוצא עשה ולא תעשה אם אתה יכול לקיים את שניהם מוטב
ואם לאו יבא עשה וידחה19 לא תעשה אלא מאי טעמא אמור רבנן חייבי לאוין חולצין ולא מיבמין גזרה20 ביאה ראשונה אטו ביאה שנייה והיינו דקתני גבי פצוע דכא וכרות שפכה ואם בעלו קנו ואסור לקיימן בביאה שנייה21 משום שנאמר {דברים כג:ב} לא יבא פצוע דכא וכרות שפכה בקהל יי׳י׳22:
1. למיפשטה: כ״י פרמה: ״ליה מיפשיטא״.
2. ארבע ותו לא מידי...הפסק: חסר בכ״י פרמה.
3. ואתינן: כדלעיל. דפוסים: ואתיא.
4. גופה: וכן כ״י פרמה: ״גופא״. כ״י נ, דפוסים: גופיה.
5. שלישי ורביעי: כ״י פרמה: ״הני״. חסר בכ״י נ.
6. איפשיטא: כ״י פרמה: ״אפשיטנן״. דפוסים: אפשיטא.
7. מובא גם בה״ג, ללא ציון מקור.
8. ואחי אביו מותר באשתו...מותרת לו: חסר בכ״י פרמה.
9. ואחי: דפוסים אחי
10. באנו: כנוסח תלמוד כ״י וטיקן 111, ובתוס׳ כאן ד״ה ערוה. כ״י פרמה: ״באין״.
11. כשרה: כבה״ג סוף הלכות גט חליצה (הל׳ כתובת יבמין). כ״י פרמה, כ״י נ, דפוסים: ״עדות״, וכן ר״י אלמדארי.
12. אמימר אמר...לכתחלה: חסר בכ״י פרמה.
13. ומאי שנא: דפוסים: ומאי שנא מערוה.
14. שנולד: כ״י פרמה, כ״י נ, דפוסים. כ״י הספרייה הבריטית ״הנולד״.
15. מן החליצה ומן: וכן ברמב״ם פיהמ״ש. דפוסים רק: מן.
16. מי שיש לו בן... הנכרית: חסר בכ״י פרמה.
17. ושמעינן: וכן בכ״י פרמה, כ״י נ, ובעיטור (אות כ׳ כתובת יבמין), בשם רבינו. דפוסים: ושמע.
18. דכל: דפוסים: בכל.
19. וידחה: כ״י פרמה: ״וידחה את״, וכן בעיטור שם.
20. גזרה: כ״י פרמה: ״גזרי׳⁠ ⁠״.
21. שנייה: חסר בכ״י פרמה.
22. לא יבא...ה׳: כ״י פרמה עד: ״דכא״, וכן בעיטור שם.
הנך תרתי דדמיין להדדי – אשת אחי אבי האב ואחות אבי האב שהן צד אחוה דאב ולמטה דידהו ערוה.
ואחר כך בא ר׳ חייא והזכיר שש שניות שלא הוזכרו והם א׳ שלישי שבבנו והיא כוללת שתים בת בתו של בנו ובת בנו של בנו ב׳ שלישי שבבתו והיא כוללת גם כן שתים בת בתה של בתו ובת בנה של בתו וכל אלו דור שלישי לבנו ובתו ג׳ שלישי שבבן אשתו והיא כוללת שתים בת בתה של בן אשתו ובת בנה של בן אשתו ד׳ שלישי שבבת אשתו והיא כוללת גם כן שתים בת בתה של בת אשתו ובת בנה של בת אשתו ה׳ רביעי שבחמיו כלומר רביעי לאשתו למעלה והאי דקא חשיב הכא מאשתו ובאידך קא מני שלישי מבן אשתו או מבת אשתו והוה מצי למימר נמי רביעי מאשתו למטה משום דאיסורי דלמטה מיגו דתנא שלשה דורות למטה דידיה דלא אתי איסורא מכח אשתו אלא מדידיה ולא הוה ליה למיחשב מיניה תנא נמי שלשה דורות דידה דלא חשיב מינה אבל למעלה כל שבחמיו וחמותו מכח אשתו קא אתי וחשיב רביעי שבחמיו ר״ל רביעי לאשתו והוא כולל שתים גם כן והן אם אמו של חמיו ואם אביו של חמיו ו׳ רביעי שבחמותו והיא כוללת גם כן שתים אם אמה של חמותו ואם אביה של חמותו והוו להו י״ב ותמני דבריתא דלעיל הרי עשרין ותרין דירושלמי הרי כ״ב ומכל מקום גאוני ספרד כללו אותם שבירושלמי עם האחרות מפני שלדעתן נכללות הן באם אמו ואם אביו כמו שכתבנו למעלה ומן התימה מגדולי המחברים אחר שמנו שתים שברביעי שבחמיו ושתים שברביעי שבחמותו ושתים שבשלישי שבבנו ושבבתו למה לא מנו גם כן שתים שבשלישי שבבן אשתו ושתים שבשלישי שבבת אשתו:
ושאלו אחר כן באלו י״ב דר׳ חייא אם יש להן הפסק ולא הובררה ומכאן פסקוה רבים לקולא ואם כן כלן יש להן הפסק חוץ מארבע הנשארות בבריתא דלעיל דשבקינהו רב וזעירי ויש שפסקו זו של ר׳ חייא לחומרא ואם כן כלן אין להן הפסק אלא אותן ארבע הנזכרות למעלה לרב וזעירי ויש שפסקו בזו של ר׳ חייא לקולא אלא שלדעתם לא שאלו בהן אם יש להן הפסק אלא במה שמצד אשתו כגון שלישי שבבן אשתו ובת אשתו ורביעי שבחמיו וחמותו אבל שלישי שבבנו ושבבתו שהן ארבע ודאי לית להו הפסק דהא כלת בנו אמרינן עלה דאין לה הפסק ואם כלת רביעי שבבנו אסורה היאך רביעי שבבנו ממש מותרת ולדבריהם נמצאו י״ב בהפסק ארבע דרב וזעירי ותמני דר׳ חייא וכלל הדברים לשיטתם שכל שהוא מזרעו למטה או למעלה וכלתו שמצד הבן ואישות מצד האב אין לו הפסק והשאר יש לו הפסק ואף הם מונין השניות בחמשה עשר לבד מפני שאין מונין של ר׳ חייא אלא בשש ותמני דבריתא דלעיל והן ארביסר ומונין עוד אשת אחי האם מן האם והם חמיסר ומעתה הדברים ברורים לפניך בכל עיקרי המחלוקות שכתבנו חכם בני ושמח לבי:
בתלמוד המערב אמרו אשת אחי האב אסורה לו ובתו מותרת לו ואחי אביו מותר באשתו ובבתו אשת אחי אמו אסורה לו ובתו מותרת לו ואחי אמו מותר באשתו ובבתו נושא אדם אשת בן אחיו ואשת בן אחותו ובת אחיו ובת אחותו המחזיר גרושתו משנשאת חולצת ולא מתיבמת וצרתה מתיבמת לעולם אין אדם פוסל באשתו אפילו בא על אמה או על אחותה או על בתה כל העריות האמורות בתורה הבא עליהן שוגג או מזיד פסלה לכהונה מה בין עריות לשניות ר״ל לשלמטה מהן עריות עבר ונשאה יוצאה בלא גט והולד ממזר שניות יוצאה בגט והולד כשר וזו וזו אין לה כתובה עריות פוטרות צרותיהן שניות חולצות ולא מתיבמות צרת שניה או חולצת או מתיבמת:
בבריתא תוספתא (תוספתא יבמות ב׳:ד׳) אמרו יש שחולצות או מתיבמות ויש חולצות ולא מתיבמות ויש מתיבמות ולא חולצות ויש לא חולצות ולא מתיבמות כיצד עריות שאמרו לא חולצות ולא מתיבמות מוסף עליהן אשת סריס חמה ואשת אנדרוגינוס ואשת גר או עבד משוחרר ואילונית החרשת והשוטה מתיבמות ולא חולצות איסור מצוה ואיסור קדושה חולצות ולא מתיבמות עקרה וזקנה ושאר כל הנשים חולצות או מתיבמות כלומר עקרה וזקנה כבר היתה להן שעת הכושר אע״פ שעכשו אין ראויות לילד שעקרה באשה כסריס אדם בזכר ואילונית בנקבה כסריס חמה בזכר וכן יש חולצין או מיבמין ויש מיבמין ולא חולצין ויש לא חולצין ולא מיבמין כיצד עריות שאמרו לא חולצין ולא מיבמין מוסף עליהן סריס חמה ואנדרוגינוס וגר ועבד משוחרר ר״ל שאם היו שני אחים תאומים שהיתה הורתן שלא בקדושה ולידתן בקדושה לא חולצין ולא מיבמין אבל חייבים באשת אח החרש והשוטה מיבמין ולא חולצין הספיקות כגון שקדש אחת משתי אחיות ואין ידוע איזו או שנתערב ולדה בולד כלתה או מי שלא שהתה אחר בעלה שלשה חדשים חולצות ולא מתיבמות וכן פצוע דכא וכרות שפכה וסריס אדם חולצין ולא מיבמין ושאר כל אדם או חולצין או מיבמין:
הגרים אינם אסורים אף בעריות שנאסרו להם בגיותם שהגר שנתגייר כקטן שנולד דמי ואין לו צד קורבא אפילו אמו שנתגיירה מותרת לו אלא שגזרו עליהם בעריות שנאסרו להם בגיותם שהם ארבע עריות אמו ואשת אביו ואשת איש ואחותו מאמו ומה שאמרו בסנהדרין שש עריות פירושו עם הזכור והבהמה וגזרו בהם על אלו ליאסר בהם שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה ומכל מקום אם נישאו לו בגיותו אין מוציאין אותן חוץ מאמו ואחותו מאמו שלא גזרו עליו אלא בשאר אם ושאר עריות שלנו כל שבשאר אם אסורות לו עכשו וכל שבשאר אב מותרות לכתחלה ואין צריך לומר שכל השניות מותרות לו וכבר ביארנו דבר זה בשביעי של סנהדרין (נ״ח.):
כבר ביארנו במסכת סנהדרין (כ״ז:) שלענין עדות אף קורבא שמצד האם פוסלת ומכל מקום לענין גרים מעידין שני אחים גרים בין שהם אחים מן האב בין שהם אחים מן האם ואע״פ שלענין עריות גזרו בהם עריות לכל מסורות והטעות מצויה בהם אבל עדות לבית דין לבד הוא מסור:
המשנה השלישית והכונה בה בענין החלק השלישי והוא שאמר מי שיש לו אח מכל מקום זוקק את אשת אחיו ליבום ואחיו לכל דבר חוץ ממה שיש לו מן השפחה ומן הנכרית מי שיש לו בן מכל מקום פוטר את אשת אביו מן היבום וחייב על מכתו ועל קללתו ובנו לו לכל דבר חוץ ממה שיש לו מן השפחה ומן הנכרית אמר הר״ם פי׳ אמרו מכל מקום ואפילו הוא ממזר אשר הוא אח פסול ואמרו לכל דבר ליורשה ולהטמא לו ואפילו היה אח פסול וכן דין הבן ואפילו הוא ממזר ואשר חייב שנוציא בן שפחה ונכרית ולא ייוחס אל האב אמרו יתברך האשה וילדיה תהיה לאדוניה כבר התבאר שבן שפחה נמשך אחר אמו והוא כמוה ואמר גם כן כי יסיר את בנך מאחרי כבר התבאר שהוא יסור מאחרי השם וימשך עם אמו וכן באה הקבלה האמתית בנך קרוי בנך ואין בנך הבא מן הגויה קרוי בנך אלא בנה שנאמר כי יסיר את בנך מאחרי:
אמר המאירי מי שיש לו אח מכל מקום ר״ל אע״פ שהוא פסול ופירשו בגמרא לאיתויי ממזר זוקק את אשת אחיו ליבום דהואיל ומיפטר פטר אם יש לו בן ממזר כדכתיב ובן אין לו עיין עליו מיזקק נמי זקיק ואינו רשאי ליבמה שהרי מחייבי לאוין היא אלא חולצת ומעתה אין צריך לומר אם הממזר מת שאשתו זקוקה לכשר ומותרת לו ואין אומרין לבעל אסורה ליבם לא כל שכן שהרי זו לא נאסרה מצד עון אלא הא אסירא וקיימא והואיל ומותרת ליבם מותרת:
ואחיו לכל דבר פירשו בגמרא לירשו וליטמא לו אם הוא כהן ואע״פ שאין כהן מיטמא לאשתו פסולה וכמו שאמרו לא יטמא בעל בעמיו להחלו יש בעל מיטמא ויש בעל שאינו מיטמא הא כיצד מיטמא הוא לאשתו כשרה ואינו מיטמא לאשתו פסולה התם הוא דלאפוקי קיימא אבל אחיו ודאי מיטמא אף לפסול:
חוץ מן האח הבא לו מן השפחה והנכרית שאין זה אחיו ששפחה ונכרית ולדה כמוה ואינו מתיחס אחר האב כמו שהתבאר במסכת קדושין (ס״ח:):
וגאוני הראשונים כתבו שיבמה שנפלה לפני משומד זקוקה לו ומתעגנת עד שיחלוץ וקצת גאונים חדשו בה דברים לומר שאם בשעה שכנסה בעל היה אחיו משומד אינה צריכה חליצה ממנו וכן אם היה הבעל משומד וישבה תחתיו ומת בשמדותו בלא בנים אינה זקוקה ליבום ולא לחליצה שאין זה אחיו ורוב מפרשים מתמיהים שהרי ישראל משומד קדושיו קדושין כמו שיתבאר במסכתא זו (יבמות י״ז.) אלא שנראה לי שהם סומכים על מה שאמרו בסוף פרק ראשון (יבמות ט״ז:) על עשרת השבטים שבתי דינין שבדורם עשאום כגוים גמורים מרוב מה שניטמעו בהם והיו גאונים אלו דנין שאף בזמן הזה ניטמעים הם לגמרי וזה סעד למה שכתבו רבותי שם גם כן כמו שכתבנו שם:
מי שיש לו בן מכל מקום פוטר את אשת אביו מן החליצה ומן היבום אפילו ממזר כדכתיב בן אין לו עיין עליו:
וחייב על הכאתו ועל קללתו ר״ל חייב מיתה ופירשוה בגמרא כשעשה האב תשובה ואע״פ שמאחר שהוליד ממזר הרי הוא בכלל מעוות לא יוכל לתקון מכל מקום הואיל ועכשו הוא עושה מעשה עמך חייב עליו אבל אם לא עשה תשובה אינו חייב עליו מיתה ומכל מקום איסורא איכא וכמו שאמרו (סנהדרין פ״ה:) לכל אין אדם נעשה שליח על אביו להכותו ולקללו חוץ ממסית ומדיח:
ובנו לכל דבר אף זו כגון ליורשו וליטמא לו ובתלמוד המערב (ירושלמי יבמות ב׳:ו׳) פירשו אף לפריה ורביה ולשניות ר״ל שהוא עולה לחשבון לקיום מצות פריה ורביה וכן שכל מה שגזרו בשאר הבנים לענין שניות גזרו בו:
חוץ מולד שפחה ונכרית שאינו קרוי בנו כלל וכבר ביארנו במסכת גיטין (פ״א:) שקצת גאונים כתבו בולד שפחה דוקא שנולד לו משפחה של אחרים אבל משפחה שלו אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות וודאי שחררה ואין אשתו מתיבמת ואינה צריכה חליצה ואם בא עליה חייב משום בתו או אחותו והוא יורשו ומיטמא לו ויש אומרים שהדבר ספק ומכל מקום לא תתיבם ואם נבעלה בעדים צריכה גט וכן דנין אותו כישראל לכל דיני חומרא ומביאין ראיה ממה שסמכו שפחה לנכרית מה נכרית שאין לו בה קנין אף שפחה שאין לו בה קנין וכתבנו שם שאין לסמוך על דברים אלו ולא אמרו חזקה אין אדם עושה וכו׳ אלא באשתו שגירשה או במקדש על תנאי ובעל סתם אבל שאר הנשים כל ביאתו בחזקת זנות אלא אם כן פירש ובשפחה ונכרית ולדה כמוה לגמרי ומה שהביאו ראיה לדבריהם אף אנו אומרין ממקום שבאו מה נכרית בין יש לו בה קנין בין אין לו בה קנין דאפילו אית ליה בה קנין אין בידו לגיירה על כרחה ועוד שהרי גר צריך שלשה אף לענין שפחה שהוטבלה לשם עבדות כן ואין בזה פקפוק:
זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שכתבנוה הלכה פסוקה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:
לענין ביאור מה שאמרו על משנת מי שיש לו אח מכל מקום לאיתויי ממזר וקא בעי עלה פשיטא הרבה נתחבטו בה בחדושין ובתוספות ואיברא לא קאי שפיר ומהיכן פשוט כל כך להיות הממזר זוקק או פוטר עד שיאמר עליו פשיטא ומכל מקום עיקר הדברים דאדרשא דבן קא סמיך דדרשינן ביה ובן אין לו עיין עליו וקאמר השתא הואיל ובבן מוכחינן מקרא דפטר פשיטא דזקיק מדבן הוא לאביו אח הוא לאחיו והיינו דבמשנת הבן קא בעי מאי טעמא ולא קאמר פשיטא ומכל מקום מדאקדמיה תנא לאח קא בעי פשיטא וסמיך אדרשא דבן:
דדמו. שהן צד אחוה דאב, ולמטה דידהו ערוה, דאחות האב ואשת אחי האב ערוה. ולמעלה דידהו, כגון אשת אחי אבי אביו או אחות אבי אביו, הוו שניות, וחשיב להו בחדא.
הנך תרתי דדמיין להדדי [אלה השתים, אשת אחי אבי האב ואחות אבי האב, שדומות זו לזו] כחדא חשיב להו [כאחת מונה הוא אותן], והא שיתסרי [והרי שש עשרה]. והוסיף: והא [והרי] מכל מקום לדידי חזיין לן דכתיבן לאיסורא [אני עצמי ראיתי אותן שהן כתובות לאיסור]! אמר ליה [לו]: וליטעמיך [ולטעמך, לשיטתך], אי הוה כתיב להיתירא, מי הוות סמכת עלייהו [אם היה כתוב ברשימה ההיא להתיר, האם היית סומך עליהן]? שמר בריה [בנו] של רבנא מי חתים עלייהו [האם חתום עליהן]? שהרי היתה זו רק רשימה כתובה שייחסו לו. השתא נמי דכתיב לאיסורא [עכשיו גם כן שכתוב לאיסור] לאו [לא] מר בריה [בנו] של רבנא חתים עלייהו [חתום עליהם] ואין לסמוך על כך.
Those two, the wife of a father’s father’s brother and the sister of a father’s father, are similar to each other and are counted as a single case, and so there are sixteen. The Gemara restates Rav Hillel’s challenge to Ameimar’s opinion: But in any case I myself saw them written as prohibited. Rav Ashi said to Rav Hillel: And according to your reasoning, if in the list it was written that they were permitted, would you have relied on that? Is the signature of Mar, son of Rabbana, signed on it? Although you saw the list, you don’t know for certain who wrote it. Now too, that it is written that they are prohibited, the same holds true; the signature of Mar, son of Rabbana, is not signed on it, and so it cannot be relied upon to reject the opinion of Ameimar.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) תָּנֵי דְּבֵי רַבִּי חִיָּיא אשְׁלִישִׁי שֶׁבִּבְנוֹ וְשֶׁבְּבִתּוֹ בוְשֶׁבְּבֶן אִשְׁתּוֹ וְשֶׁבְּבַת אִשְׁתּוֹ שְׁנִיָּה גרְבִיעִי שֶׁבְּחָמִיו וְשֶׁבַּחֲמוֹתוֹ שְׁנִיָּה.

§ One of the Sages of the school of Rabbi Ḥiyya taught: The third generation from one’s son and one’s daughter, i.e., one’s great-grandchildren, and the third generation from his wife’s son and his wife’s daughter, i.e., one’s wife’s great-grandchildren, are all forbidden as secondary forbidden relationships. So too, the fourth generation from his father-in-law and from his mother-in-law, i.e., his wife’s great-grandmothers, are prohibited as secondary forbidden relationships.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יפסקי רי״דבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שלישי שבבנו – בת בן בנו דהא בת בנו ערוה.
ושבבתו – בת בן בתו שהרי בת בתו ערוה הלכך בת בן בתו שניה וכן בת בן בנה של אשתו או בת בן בתה.
רביעי שבחמיו – דור רביעי שבחמיו היינו אם אם חמיו והוא דור רביעי לאשתו ואשתו בכלל.
ושבחמותו – אם אם חמותו.
שניה – דאם חמיו ואם חמותו ערוה שהן בכלל אשה ובת בנה אשה ובת בתה הלכך אמו שניה.
תני ר״ח שלישי שבבנו וששבתו וכן בבן אשתו ובבת אשתו שני׳, רביעי שבחמיו ושבחמותו שני׳ א״ל רבינא לר״א מ״ש למעלה דקחשיב לה לאשתו ומ״ש למטה דלא קחשיב לה לאשתו למעלה דאיסורא מכח אשתו קאתי חשיב לה למטה דאיסורא לא מכח אשתו קאתי לא קחשיב לה. והא בן אשתו ובת אשתו דאיסורא מכח אשתו קאתי ולא קחשיב לה. והא בן אשתו ובת אשתו דאיסורא מכח אשתו קאתי ולא קחשיב לה, איידי דתנא שלשה דורות למטה דידיה ולא חשבה תנא ג׳ דורות למטה דידה ולא חשבה:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שלישי. בת בן בנו או בת בת בנו. ושבבתו. בת בן בתו או בת בת בתו, דבת בנו או בת בתו ערוה, ודור אחד למטה הוסיפו חכמים ועשאום שניות. ושבבן אשתו. בת בת בנה או בת בן בנה. ושבבת [אשתו]. בת בת בתה או בת בן בתה, דבת בנה או בת בתה נמי ערוה. רביעי. עם אשתו, והיינו אם אם חמותו או אם אבי חמותו. וכן נמי אם אם חמיו או אם אב חמיו, ואע״ג דלעיל אמרי׳ שית דר׳ חיא, משום דדמי להדדי לא חשיב דור שלישי אלא בחד. דאם חמיו ואם חמותו ערוה, שהם בכלל אשה ובת בנה אשה ובת בתה. למעלה. באם חמיו ואם חמותו דקאמ׳ רביעי וחשיב אשתו בחושבנא דדרי. ולמטה. כי חשיב הבנים לא חשיב אשתו, דהא תני שלישי שבבנו ושבבתו, והיינו בת בן בנו, ולא חשיב אשתו, ולתני רביעי שבבנו. לאו מכח אשתו, דאפי׳ בבנו מאנוסתו מתוקמא.
שלישי. מבריתא דר׳ חיא בעי למוכח. ופסק הר״ם באישות פרק א׳1 דיש להם הפסק כפשטיה דבריתא דר׳ ח⁠[יא, דכיון] דלא אפשיט הוה ליה תיקו בדרבנן ולקולא. אלא שיש טעות סופר בספרי⁠[ם] שלא מנה אלא כ׳ שניות. וה⁠[לשון] בפי׳ המ⁠[שנה והשניות] עשרים ו⁠[אלו הן, ע״כ]. והם כ״ב כדפרישנא. תמני דבריתא, דאשת אחי האם מן האב נכלול באשת אחי האם, כלומ׳ בין מן האב בין מן האם, וי״ב דר׳ חיא, והוא לא מנה אלא י׳ בדר׳ חיא, וב׳ דירוש׳2, הרי כ״ב. וודאי טעות סופר הוא. ורבינו מאיר גם כן מנה כ״ב וכדפרישנא. הילכך לכולן יש להם הפסק חוץ מד׳ דבריתא. והם אם אמו ואם אביו ואשת אבי אביו וכלת בנו. ורבינו מאיר פסק לחומרא דלכולן אין להם הפסק חוץ מד׳ דבריתא דקא חשיב רב וזעירי. וכתב דכי אמרי׳3 בשל סופרים הלך אחר המיקל, ה״מ היכא דאיכא מאן דפשיט לקולא, אבל הכא כל היכא דבעי למפשט לקולא דחי. ולא נהיר, דמכל מקום לא אפשיט, ובדרבנן לקולא כדכתבינן. והלכה כאמימר דאכשר באשת אחי אבי אביו ובאחות אבי אביו.
ירוש׳. אם אבי אביו. דהני דלעיל דבריתא [מיירי] מאם אמו, וכאן מיירי מאם אבי אביו. והאי דקאמ׳ בירוש׳ צרת שניה או חולצת או מתיבמת, הוא הדין נמי לצרת חייבי לאוין. ולא תימ׳ דטעמ׳ דמילתא משום דחייבי לאוין בת יבום הוא מן התורה, ומשום הכי צרתה מתיבמת, אלא אף צרת איילונית דלאו איהי בת חליצה ויבום מן התורה, כדכתו׳ אשר תלד פרט לאילונית4, צרתה חולצת או מתיבמת. וטעמ׳ דמילתא דצרה לא מפטרא ולא אסירא אלא כדהויא צרה לערוה, כדחזינן מאחות אשה דהיא ערוה, וכתו׳ בה לצרור לפטור צרתה, או מאן דדמי לה כגון שזינתה האחת בודאי, דאמרי׳5 צרת סוטה אסורה דטומאה כתיב בה כעריות, ואוקימנא לה פ״ק6 בשזינתה ודאי. אבל צרת אילונית מתיבמת, כדאסיקו רבא ור׳ יוחנן בפ״ק7.
1. ה״ו.
2. ה״ג, ומביאו רבינו להלן.
3. ע״ז ז, א.
4. לעיל יב, א.
5. לעיל יא, א.
6. שם.
7. לעיל יב, א.
תני דבי [שנה החכם בבית מדרשו] של ר׳ חייא: דור שלישי שבבנו ושבבתו, כלומר, בת בן בנו, ובת בת בנו, וכן בנכדי בתו, ודור שלישי שבבן אשתו ושבבת אשתו — הרי זו אסורה משום שניה, וכן דור רביעי שבחמיו ושבחמותו אם אמו של חמיו, ואם אמה של חמותו — הרי הן אסורות משום שניה. שאיסור אשה ואמה חל מדברי סופרים גם על אם אם אמה, ארבעה דורות.
§ One of the Sages of the school of Rabbi Ḥiyya taught: The third generation from one’s son and one’s daughter, i.e., one’s great-grandchildren, and the third generation from his wife’s son and his wife’s daughter, i.e., one’s wife’s great-grandchildren, are all forbidden as secondary forbidden relationships. So too, the fourth generation from his father-in-law and from his mother-in-law, i.e., his wife’s great-grandmothers, are prohibited as secondary forbidden relationships.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יפסקי רי״דבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) א״לאֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי מַאי שְׁנָא לְמַעְלָה דְּקָחָשֵׁיב לָהּ לְאִשְׁתּוֹ וּמַאי שְׁנָא לְמַטָּה דְּלָא קָחָשֵׁיב לָהּ לְאִשְׁתּוֹ לְמַעְלָה דְאִיסּוּרָא מִכֹּחַ אִשְׁתּוֹ קָא אָתֵי חָשֵׁיב לַהּ לְמַטָּה דְאִיסּוּרָא לָאו מִכֹּחַ אִשְׁתּוֹ קָאָתֵי לָא קָחָשֵׁיב לַהּ.

Ravina said to Rav Ashi: What is different between the generations above, referring to his wife’s great-grandmothers, such that the Sage counts his wife as one of the generations and refers to them as the fourth generation, and what is different with regard to the generations below, referring to his great-granddaughters, such that he did not count his wife and referred to them as only the third generation? The Gemara answers: When counting above, the prohibition stems from his wife, as they are not his blood relatives but his wife’s. Therefore, she is counted. When counting below, however, the prohibition does not stem from his wife, as they are his own blood relatives, and so she was not counted.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מאי שנא למעלה – דקרי לאם אם חמיו ואם אם חמותו רביעי וקא חשיב לאשתו בחושבנא דדרי.
ומאי שנא למטה – דקרי לבת בן בנו דור שלישי ולא חשיב אשתו דתהוי רביעי.
לאו מכח אשתו קאתי – אלא מכח דידיה דבבנו מאנוסה עסקינן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר ליה [לו] רבינא לרב אשי: מאי שנא [מה שונה] בדרך מנייתו את הדורות למעלה (בחמיו וחמותו) דקחשיב לה הוא מונה אותה] את אשתו כאחד הדורות הללו (אשתו, אמה, אם אמה, אם אם אמה) ומאי שנא במה שונה] למטה לגבי דור שלישי בבנו ובתו דלא קחשיב לה [שאיננו מונה אותה] את אשתו בחשבון דורות אלה ומונה את הדורות חוץ ממנה, דור שני ושלישי. ומשיבים: למעלה, דאיסורא [שהאיסור] מכח אשתו קא אתי [הוא שבא], שהרי אינן אסורות משום קירבת הדם שלו אליהן, אלא מצד קירבת אשתו — לכן קחשיב לה [מונה אותה], ואילו למטה, דאיסורא לאו [שהאיסור לא] מכח אשתו קאתי [הוא שבא]לא קחשיב לה [אינו מונה אותה].
Ravina said to Rav Ashi: What is different between the generations above, referring to his wife’s great-grandmothers, such that the Sage counts his wife as one of the generations and refers to them as the fourth generation, and what is different with regard to the generations below, referring to his great-granddaughters, such that he did not count his wife and referred to them as only the third generation? The Gemara answers: When counting above, the prohibition stems from his wife, as they are not his blood relatives but his wife’s. Therefore, she is counted. When counting below, however, the prohibition does not stem from his wife, as they are his own blood relatives, and so she was not counted.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) וְהָא בֶּן אִשְׁתּוֹ וּבַת אִשְׁתּוֹ דְּאִיסּוּרָא מִכֹּחַ אִשְׁתּוֹ קָאָתֵי וְלָא חָשֵׁיב לַהּ אַיְּידֵי דִּתְנָא שְׁלֹשָׁה דּוֹרוֹת לְמַטָּה דִּידֵיהּ וְלָא חַשְּׁבַהּ תְּנָא נָמֵי ג׳שְׁלֹשָׁה דּוֹרוֹת לְמַטָּה דִּידַהּ וְלָא חַשְּׁבַהּ.

The Gemara objects: But he includes the granddaughter of his wife’s son and his wife’s daughter in his list of those forbidden due to his wife, yet he does not count her and refer to this as the fourth generation. The Gemara answers: Since he already taught three generations below himself, i.e., his own great-granddaughter, and there he did not count from his wife because it is his own blood relative, he taught three generations below his wife and did not count her. Instead, he referred to her great-granddaughter also as three generations below to maintain the uniform style of his words.
רי״ףבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומקשים: והא [והרי] בן אשתו ובת אשתו, שגם שם איסורא [האיסור] מכח אשתו קאתי [הוא שבא], ולא חשיב לה [ואינו מונה אותה]! ומשיבים: איידי דתנא [מתוך ששנה] שלשה דורות למטה דידיה [שלו] של בנו ובתו ולא חשבה [מנה אותה] מהטעם שאמרנו, תנא נמי [שנה גם כך] שלשה דורות למטה דידה [שלה] ולא חשבה [מנה אותה] ביניהם כדי לשמור על סגנון אחיד בדברים.
The Gemara objects: But he includes the granddaughter of his wife’s son and his wife’s daughter in his list of those forbidden due to his wife, yet he does not count her and refer to this as the fourth generation. The Gemara answers: Since he already taught three generations below himself, i.e., his own great-granddaughter, and there he did not count from his wife because it is his own blood relative, he taught three generations below his wife and did not count her. Instead, he referred to her great-granddaughter also as three generations below to maintain the uniform style of his words.
רי״ףבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) א״לאֲמַר לֵיהּ רַב אָשֵׁי לְרַב כָּהֲנָא דשְׁנִיּוֹת דְּבֵי רַבִּי חִיָּיא יֵשׁ לָהֶן הֶפְסֵק אוֹ אֵין לָהֶם הֶפְסֵק.

Rav Ashi said to Rav Kahana: Do those secondary forbidden relationships taught by one of the Sages of the school of Rabbi Ḥiyya have a conclusion, or do they not have a conclusion? Are those specified cases alone forbidden, or are all generations above and below also forbidden?
עין משפט נר מצוהרי״ףראב״ןתוספותפסקי רי״דרשב״אבית הבחירה למאיריריטב״ארשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ובעינן על שניות דר׳ חייא אם יש להן הפסק. לפי שיש לשקול אותן על שני דרכים, האחד משום דמיחלפי, דבת בנו קרויה נכדתו והיא ערוה, ובת בת בנו שהיא שנייה קרויה נמי נכדתו, וכן כל שלמטה מהן קרויות נכדותיו ומיחלפי. וכן בבת בתו כל של מטה הימנה קרוייות נכדותיו ומיחלפי. וכן אם חמיו שהיא ערוה ומשום בת בנה, קרוייה אימא רבתי לאשתו, וכן אם אם חמיו שהיא ערוה ומשום שנייה קרוייה נמי אימה רבתי ומיחלפי. וכן כל של מעלה הימנה קרויות אימא רבתי ומיחלפי. וכן אם חמותו וכל של מעלה הימנה אשתו קוראה להן אימא רבתי ומיחלפי. וכיון דמיחלפי הרי הן כשנייות דלעיל דאין להן הפסק משום דמיחלפי. והדרך השני מדקאמר ר׳ חייא שלישי ורביעי, יש לומר דוקא אמר שלישי ורביעי ולא של מעלה הימנה ויש להן הפסק.
שניות דרבי חייא יש להן הפסק או לא – תימה דלעיל תנא דכלת בן בנו אסורה עד סוף כל הדורות ודומה דכ״ש בת בן בנו עד סוף כל הדורות שהן קורבי עצמו ולא מחמת קדושין וי״ל דכלת בן בנו יש לאוסרו שהן בני ירושה ושכיחא גביה אבל בת בני בנים לאו בת ירושה היא ולא שכיחא גביה.
א״ל ר״א לר״כ שניות דבי ר׳ חייא יש להן הפסק או לא ת״ש דא״ר ד׳ נשים יש להן הפסק או לא ת״ש דא״ר ד׳ נשים יש להן הפסק ותו לא, דילמא כי קאמר רב בשניות דהאי מתניתא קאמר, ת״ש שלישי ורביעי אין טפי לא, דילמא משלישי ואילך ולא איפשיטא וק״ל והא איכא בדורותיהן ערוה דאורייתא ומ״ש הני מאם אמו ומאשת אבי אביו ומכלת בנו דפשיטא להו ולא קא מבעי׳ להו ותו אמאי לא פשיט לי׳ ממאי דתניא כלתו ערוה כלת בנו שני׳ וכן אתה מוצא בבנו ובבן בנו עד סוף כל הדורות והשתא י״ל כלת רביעית שבבנו דע״י קידושין מיקרבא לי׳ איסורא, ואין לה הפסק כלת רביעית שבבתו דקורבא דממילא לא כ״ש דאסורא ולא יהא לה הפסק:
הא דאיבעיא ליה לרב אשי בשניות דבי ר׳ חייא יש להן הפסק. נראה מדברי רש״י ז״ל (ד״ה תא שמע) דאפילו אשלישי שבבנו ושבבתו קא מיבעיא ליה. ואינו מחוור דאם כן האיך לא פשט ליה לאיסורא מכלתו דאין לה הפסק כדתניא (יבמות כא:) וכן אתה אומר בבנו ובן בנו עד סכוף כל הדורות. והשתא כלת רביעי שבבנו אסורא רביעי שבבנו ממש שריא. ונראין דברי הרמב״ן נר״ו (לעיל שם בד״ה כי קאמר), שפירש דשלישי שבבן אשתו ובת אשתו ורביעי שבחמיו וחמותו קא בעי הא דזרעו לאו, ובירושלמי גרסינן אברהם אסור בכל נשי ישראל שרה אסורה בכל אנשי ישראל. ואיכא מאן (ר״ח מובא ברמב״ן) דפסק בהו לכולא דשניות דרבנן נינהו וכיון דלא איפשיטא הוה ליה ספיקא דרבנן ולקולא. ובספר יראים (השלם סי״ט) פסקו לחומרא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שניות דר׳ חייא יש להם הפסק או לא – נר׳ מפרש״י ז״ל שאפי׳ משלישי שבבנו ושבבתו מיבעי׳ ליה ואינו נכון בעיני רבינו הגדול הרמב״ן ז״ל דא״כ ליפשוט ליה לאיסור שהרי אפי׳ כלת בנו גזרו עד סוף כל הדורות כדאית׳ לעיל וכ״ש דורות של בנו ובתו ממש ועוד דהא למעלה אם אמו אין לה הפסק וכן אבי אביה לדידה והוא הדין למטה בבנים וכן אמר בירוש׳ אברהם אסור בכל נשי ישראל שרה אסורה בכל אנשי ישראל לכן פי׳ הוא ז״ל דאשלישי ורביעי שבאשתו מבעי׳ לי׳ וכיון דלא איפשיט׳ הוה לי׳ ספקא דרבנן ולקולא ולהאי פי׳ ק״ל הא דאמרי׳ ת״ש שלישי ורביעי שלישי ורביעי אין טפי לא היכי מצי דייק הכי דהא קתני רישא שלישי שבבנו ובתו וע״כ לא הוי דווקא ותלמודא נמי היכי דחי לה בלשון דילמא וי״ל דאדרב׳ מאן דקבעי לה סבר דאי לאו דשלישי ורביעי דסיפא דווקא לא הוה תני האי לישנא שאינו דוקא אלא משו׳ סיפ׳ דהוי דוקא נקט ג׳ דריש׳ בלאו דוקא ודחי דדילמא כל שלישי ורביעי דקתני לאו דוקא וסיפא דומיא דרישא שסמ׳ תנא בלישנא משום דברישא ע״כ לאו דווקא שמעינן לסיפא דלא הוי דוקא.
תוס׳ ד״ה שניות. תימה כו׳ וי״ל דכלת בן בנו יש לאוסרו שהן בני ירושה ושכיחא גביה אבל בת בני בנים לאו בת ירושה היא ולא שכיחא גביה עכ״ל. נראה בכוונתם דר״ל דבנוגע לאיסורים האלה החכמים החמירו לאסור בני בנים כבנים עד סוף כל הדורות רק בבני בנים הראוים לירושה כי מקור הדין דבני בנים הרי הם כבנים הוא בהלכות ירושה וכדאיתא בב״ב (דף קנט א)א,
א. קצת קשה שהרי בת בני בנים יורשת במקום שאין לה אחים ולכאורה גם בה נאמר מכח אבוה דאבא קאתינא (ונ״מ לבעלי חובות כדאיתא בב״ב שם). והגם שזה מילתא דלא שכיחא אבל יש בה עיקר חלות דין דבני בנים כבנים.
אמר ליה [לו] רב אשי לרב כהנא: אותן שניות שנשנו דבי [בבית מדרשו] של ר׳ חייא, האם יש להן הפסק או אין להם הפסק? כלומר, האם הכוונה שנאסרו רק אלה, או, שנאסרו גם דורות נוספים למעלה ולמטה מהן?
Rav Ashi said to Rav Kahana: Do those secondary forbidden relationships taught by one of the Sages of the school of Rabbi Ḥiyya have a conclusion, or do they not have a conclusion? Are those specified cases alone forbidden, or are all generations above and below also forbidden?
עין משפט נר מצוהרי״ףראב״ןתוספותפסקי רי״דרשב״אבית הבחירה למאיריריטב״ארשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) ת״שתָּא שְׁמַע דְּאָמַר רַב ד׳אַרְבַּע נָשִׁים יֵשׁ לָהֶם הֶפְסֵק וְתוּ לָא דִּלְמָא כִּי קָאָמַר רַב לְהַהִיא מַתְנִיתָא ת״שתָּא שְׁמַע שְׁלִישִׁי וּרְבִיעִי שְׁלִישִׁי וּרְבִיעִי אִין טְפֵי לָא דִּלְמָא מִשְּׁלִישִׁי וְאֵילָךְ מֵרְבִיעִי וְאֵילָךְ.

Come and hear that which Rav said: Four women have a conclusion. This implies that it is only these four and no more. The Gemara rejects this: Perhaps when Rav said this he was referring only to the relationships listed in the baraita and not to all cases of secondary relationships. The Gemara suggests: Come and hear from the baraita itself, which states: The third generation from his son and his daughter and the fourth generation from his father-in-law and mother-in-law. This implies that with regard to the third and the fourth generations, yes, they are forbidden; but more than that, no. The Gemara rejects this: Perhaps this means from the third onward and from the fourth onward. The Gemara does not resolve this issue.
רי״ףרש״יראב״ןבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לההיא מתניתא – הא דקתני לעיל מה הן שניות בההיא איירי רב ואמר ארבע יש להן הפסק ותו לא אבל בהנך דר׳ חייא איכא.
ת״ש – דתני בשניות דר׳ חייא שלישי שבבנו ורביעי שבחמיו ותו לא אלמא יש להם הפסק.
ובעי למיפ׳שט מדאמר רב ד׳ נשים יש להן הפסק ותו לא, ודחי ליה דלאא פשיט. ותו בעי למיפשט מדאמר ר׳ חייאב אי פשיט׳ הבעיא נראה לי דעבדינן לחומרא ואין להן הפסקג. ובחדא גזירה גזרו על השניות ועל כל המתחלפין בהן דאי לא הא לא קיימא הא.
א. ולא.
ב. צ״ל כעי״ז: מדאמר ר׳ חייא שלישי ורביעי ותו לא ודחי ליה ולא איפשיטא הבעיא. ונ״ל וכו׳.
ג. וכ״פ הרי״ף. וביאר הרא״ש אע״ג דדברי סופרים הוא, משום דתלמודא שקיל וטרי למיפשט להיתרא ודחי לה אלמא דעת בני הישיבה לחומרא. ואולי הן הן דברי רבינו. והרמב״ם פסק לקולא. עי׳ טוב״י סי׳ טו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומשיבים: תא שמע [בוא ושמע], ראיה לכך ממה שאמר רב: ארבע נשים יש להם הפסק, ותו לא [ולא עוד], משמע שלכל השאר אין הפסק. ודוחים: דלמא כי קאמר [שמא כאשר אמר] רב — היה זה רק לההיא מתניתא [לאותה ברייתא] שאליה התייחס, ולא לכל השניות. ומציעים: תא שמע [בוא ושמע], ראיה מברייתא זו עצמה, שנאמר בה: שלישי שבבנו ורביעי שבחמיו, ונדייק: שלישי ורביעי — אין [כן], טפי [יותר]לא! ודוחים: דלמא [שמא] הכוונה היא משלישי ואילך, מרביעי ואילך.
Come and hear that which Rav said: Four women have a conclusion. This implies that it is only these four and no more. The Gemara rejects this: Perhaps when Rav said this he was referring only to the relationships listed in the baraita and not to all cases of secondary relationships. The Gemara suggests: Come and hear from the baraita itself, which states: The third generation from his son and his daughter and the fourth generation from his father-in-law and mother-in-law. This implies that with regard to the third and the fourth generations, yes, they are forbidden; but more than that, no. The Gemara rejects this: Perhaps this means from the third onward and from the fourth onward. The Gemara does not resolve this issue.
רי״ףרש״יראב״ןבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) אֲמַר לֵיהּ רָבָא לְרַב נַחְמָן חֲזִי מָר הַאי מֵרַבָּנַן דַּאֲתָא מִמַּעְרְבָא וְאָמַר בְּעוֹ בְּמַעְרְבָא גָּזְרוּ שְׁנִיּוֹת בְּגֵרִים אוֹ לֹא גָּזְרוּ שְׁנִיּוֹת בְּגֵרִים.

§ Rava said to Rav Naḥman: Did the Master see this one of the Sages who came from the West, Eretz Yisrael, who said: In the West they asked whether the Sages issued a decree prohibiting secondary forbidden relationships for converts, or whether they did not issue a decree prohibiting secondary forbidden relationships for converts?
רי״ףרש״יפסקי רי״דבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בגרים – גזרו שניות שאם היה גר נשוי אם אמו יוציא.
א״ל רבא לר״נ חזי מדהאי צורבא מרבנן דאתא ממערבא ואמר בעי במערבא גזרו שניות בגרים או לא, פי׳ אם הי׳ נשוי אם אמו ונתגייר חייב להוציאה או לא, א״ל השתא ערוה גופא אי לאו שלא יאמרו באין מקדושה חמורה לקדושה קלה לא גזרו בהו רבנן שניות מבעי׳, פי׳ דגר שנתגייר קטן שנולד דמי ואפי׳ עריות דאורייתא שריין לי׳ אלא שחכמים גזרו שלא יאמרו דגוים מוזהרים על העריות כישראלים:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א בנושא קרוב אמר ליה [לו] רבא לרב נחמן: חזי מר האי מרבנן דאתא ממערבא [יראה אדוני אחד החכמים שבא מארץ ישראל] ואמר: בעו במערבא [שאלו שאלה זו בארץ ישראל] האם גזרו שניות בגרים או לא גזרו שניות בגרים?
§ Rava said to Rav Naḥman: Did the Master see this one of the Sages who came from the West, Eretz Yisrael, who said: In the West they asked whether the Sages issued a decree prohibiting secondary forbidden relationships for converts, or whether they did not issue a decree prohibiting secondary forbidden relationships for converts?
רי״ףרש״יפסקי רי״דבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) אֲמַר לֵיהּ הַשְׁתָּא וּמָה עֶרְוָה גּוּפַהּ האִי לָאו שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ בָּאִין מִקְּדוּשָּׁה חֲמוּרָה לִקְדוּשָּׁה קַלָּה לָא גְּזַרוּ בְּהוּ רַבָּנַן ושְׁנִיּוֹת מִיבַּעְיָא.

Rav Naḥman did not answer whether he had seen this Sage, but said to him: Now, with regard to all the forbidden relationships themselves, were it not for the fact that if converts would find that as Jews they were permitted to enter into relationships that were forbidden to them as gentiles and would say that they went from a state of more stringent sanctity as gentiles to a state of lesser sanctity as Jews, then the Sages would not have decreed to prohibit these relationships. Without the rabbinic decree it would have been permitted for a convert to marry even a close female relative, even his twin sister, who also converted. This is because a convert has the legal status of a newborn, with no family ties. Is it necessary to state that the Sages did not extend that decree to include secondary forbidden relationships? The purpose of the rabbinic prohibitions is to protect the Torah prohibitions, but in the case of converts this particular Torah prohibition does not apply.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יראב״ןבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרריטב״ארשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מקדושה חמורה – שהעובדי כוכבים מוזהרין על העריות.
לא גזרו בהו רבנן – דכקטן שנולד דמי ואין לו קורבה.
1ובגרים לא גזרו שניות דהא ערוה גופה לא אסיר׳ בהו אלא משום שלא יאמרו באין מקדושה חמורה לקדושה קלה.
1. הביאורים עד סוף העמוד מופיעים בכ״י בתחילת המסכת לאחר הביאורים לדף ב׳., ה׳:, ט׳., כ׳.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

חמורה. שהגוים מוזהרין על הקרובות. ומסתברא הואיל ואינן אסורין בעריות אלא מפני זה, אינן [אסורים] אלא בעריות דידהו דשיך בהו האי טעמא, אבל בשאר עריות שלא [נאס]⁠רו לבני נח לא. וכן כתב הר״ם בקדושה פרק י״ד1. והכי משמע פרק נושאין2. וכתב רבינו מא⁠[יר] שהעריות והשניות שאסורן מחמת הקרובים שהיה הורתם ולידתם בקדושה, אסורות להם כשם שאסורות לישראל. לכתחלה. דרחמנא אפקריה לזרע גוי, דכתו׳3 וזרמת סוסים זרמתם, הילכך קורבת אב אינה קורבה. מאי שנא עדות מעריות. דקיימא לן בפרק נושאין4 גר שהיה נשוי אחותו מן האם יוציא. לכל מסורה. הכל נושאין נשים, ואי שרית לקיומה אתי למישרא ערוה בישראל, דכולי עלמא לא ידעי דגר כקטן שנולד הוא. לב״ד. ואינהו ידעי שאחים שנתגיירו רחוקים הם, דגר כקטן שנולד הוא. ולא אתי לאכשורי אחין דישראל.
1. מהל׳ איסורי ביאה הי״ב.
2. להלן צז, ב.
3. יחזקאל כג, כ.
4. להלן צח, א.
שניות מיבעיא ליה – יש לפרש שהן רחוקות ולדידהו נמי שרי בגיותן מיבעיא הא איכא דבגיותן אסרי שניות כגון הנוצרים הללו אסרי להו עליהו כדי שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה ויש לפרש שניות שהן רחוקות מאד ואין איסורן אלינו אלא משו׳ קדושה והרחק׳ מיבעיא דלא אסרי עלייהו ואפי׳ אסירי בגיותן דאי בשניות אסירי מהאי טעמא שלא יאמרו באנו מקדושה חמור׳ לקדושה קלה ראוי היה לאסור עריות ממש עליהם בלאו האי טעמא והפי׳ הראשון נר׳ נכון יותר וכיון שלא גזרו שניות אפי׳ על הגרים עצמם כ״ש שלא גזרו בהם עלינו נושא אדם אשה גיורת ואם אמה או בת בתה ושאר כל השניות וכדכתב הרמב״ם ז״ל.
ויעויין ברמב״ם שפסק כתוס׳ שכלת בנו אסורה בלי הפסק עד סוף כל העולם (פ״א מהל׳ אישות הל״ו אות ט׳) ומאידך אסר רק את בת בת בנו בלבד דיש לה הפסק (שם אות י״א), ויתכן לבאר את פסקיו כפי ההסבר שבתוס׳. אך נראה דיתכן אף ביאור אחר, דהנה כלל גדול יסדו האחרונים (עיין בט״ז יו״ד קי״ז: א׳) דלא גזרו הרבנן לאסור דברים שהתורה התירם במפורש. ובכן יש לומר דבשלמא בכלתו שהתורה אסרה רק את אשת בנו ולא דורותיו החכמים אסרו את כלת בנו בלי הפסק עד סוף כל הדורות מדין בני בנים הרי הם כבנים כי התורה לא דיברה על בני בנים. משא״כ בתו, בת בתו, ובת בנו כי התורה עצמה אסרה במפורש את דור נכדותיו, אך רק לדור אחד בלבד דהיינו בת הבת ובת הבן שנאסרו כמו בתו ולא דורות אחרים, ולפיכך החכמים לא יכלו לגזור שעוד דורות של נכדותיו תאסרנה מדין בני בנים הרי הם כבנים מאחר שהתורה התירן, ואסרו רק את בת בת בנו בלבד כאיסור שניה מיוחד ולא מדין בני בנים הרי הם כבנים. שהרי כבר גילתה תורה בהדיא שהכלל שבני בנים כבנים רק אוסר דור אחד של בני בנים ולא אוסר עד סוף כל הדורות.
אמר ליה [לו] רב נחמן: השתא [עכשיו, הרי] ומה ערוה גופא [עצמה] אי לאו [אם לא] מפני הטעם שלא יאמרו הגרים הללו בתמיהה שהם באין מקדושה חמורה לקדושה קלה, שלכאורה מותרים הם כיהודים בדברים שנאסרו בהם בהיותם גוים, לא גזרו בהו רבנן [בהם חכמים] ומתירים לגר לשאת כל אשה מקרובות משפחתו שנתגיירו, משום שהגר שנתגייר נחשב כתינוק שנולד, וכל קשריו המשפחתיים הקודמים אינם נחשבים — שניות מיבעיא [נצרכה] לומר שלא גזרו בהן?! כיצד אפשר לומר שיגזרו בהן חכמים?
Rav Naḥman did not answer whether he had seen this Sage, but said to him: Now, with regard to all the forbidden relationships themselves, were it not for the fact that if converts would find that as Jews they were permitted to enter into relationships that were forbidden to them as gentiles and would say that they went from a state of more stringent sanctity as gentiles to a state of lesser sanctity as Jews, then the Sages would not have decreed to prohibit these relationships. Without the rabbinic decree it would have been permitted for a convert to marry even a close female relative, even his twin sister, who also converted. This is because a convert has the legal status of a newborn, with no family ties. Is it necessary to state that the Sages did not extend that decree to include secondary forbidden relationships? The purpose of the rabbinic prohibitions is to protect the Torah prohibitions, but in the case of converts this particular Torah prohibition does not apply.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יראב״ןבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרריטב״ארשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) אָמַר רַב נַחְמָן גֵּרִים הוֹאִיל וַאֲתוֹ לְיָדָן נֵימָא בְּהוּ מִלְּתָא אַחִין מִן הָאֵם לֹא יָעִידוּ וְאִם הֵעִידוּ עֵדוּתָן עֵדוּת אַחִין מִן הָאָב מְעִידִין לְכַתְּחִלָּה זאַמֵּימָר אָמַר אֲפִילּוּ אַחִין מִן הָאֵם נָמֵי מְעִידִין לְכַתְּחִלָּה.

Rav Naḥman said: Since the issue of converts and their relatives has come to hand and is the topic of discussion, let us say a matter of halakha: Maternal half brothers who both convert may not testify together as a pair of witnesses before the court, but if they did testify, their testimony is valid. Although blood relatives are invalid as witnesses, converts are considered as though they have no relations. Paternal half brothers who both convert may testify together ab initio, since the halakha does not consider paternal half brothers of gentiles to be true relatives. Ameimar said: Even maternal half brothers may also testify together ab initio.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יראב״ןתוספות ישניםפסקי רי״דבית הבחירה למאיריגליון הש״ס לרע״ארשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לא יעידו – לכתחלה דקורבת אם בגרים קורבה היא דהא ודאי אמו היא.
ואם העידו עדותן עדות – דכקטן שנולד דמי.
מעידין לכתחלה – דרחמנא אפקריה לזרע מצרי דכתיב זרמת סוסים זרמתם (יחזקאל כג) הלכך קורבת אב אינה קורבה.
(9-10) ולענין עדות בין אחיו מן האב בין אחיו מן האם מעידין לכתחילה, דבי דינא ידעו דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי. ובעדות שראה אחר שנתגייר, דתחילתו וסופו בעינן בכשרותא, אבל עדות שראה קודם שנתגייר לאו כלום הואב.
מעידין לכתחלה – ומ״ש מעריות ופי׳ הקונט׳ דלקמן אמרי׳ נשא אחותו מן האם יוציא והכא אמרי׳ מעידין לכתחלה. ותימה לשני שנא ושנא דגבי עדות לא שייך האי טעמא דשמא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה ולהכי מעידין אבל גבי ערוה יוציא שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה. וי״ל דקא בעי משום דאמרינן לקמן טעמא משום דאתי לאחלופי ואם כן היה לנו לגזור בעדות כמו ערוה:
אר״נ גרים הואיל ואתא לידן נימא בהו מילתא אחים מן האם לא יעידו ואם העידו עדותן עדות, אחים מן האב מעידים לכתחילה פי׳ שאין אבות לבני נח דרחמנא אפקרי׳ לזרעי׳ כדכתיב וזרמת סוסים זרמתם מה׳ קורבת קרבת אב אינה ורבה אמימר אמר אפי׳ אחין מן האם נמי מעידין לכתחילה פי׳ דקס״ד גר שנתגייר כקטן שנולד דמי, ומ״ש מערוה פי׳ דאמרינן לקמן בפ׳ הנושא גר שהי׳ נשוי אחותו מן האם יוצא עדות לב״ד מסורה ערוה לכל מסורה פי׳ שהכל נושאים נשים והילכך אי שרית לקיומה אתי למשרי עריות בישראל דכ״ע לא ידע דטעמא דגר משום דכקטן שנולד דמי אבל עדות לב״ד מסורה וא״נ מכשרת עדות אחים גרים לא אתי לאכשורי אחים ישראל דב״ד יודעים דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ הואיל ואתו לידן. שבת פא ע״ב וש״נ:
ולפי״ז צ״ל שבעצם חלות איסוריהם מדאורייתא בתו, בת בתו, ובת בנו מהוין אותו חלות שם איסור דבתו, ולכן מדאורייתא חל דין בני בנים הרי הם כבנים לאסור את בת הבן ובת הבת באותו שם איסור דבתו, אך לא דורות נוספים למטה. ברם יעויין ברמב״ם (במנין המצוות ריש הל׳ איסורי ביאה) שמנה הבת, בת הבת, ובת הבן כשלשה לאוים נפרדים (לאוין ה׳ ו׳ וז׳ שם), ולפי ביאורנו היה בדין שימנם בלאו אחד מפני דכולן אסורות מדין ערות הבת ומדין בני בנים הרי הם כבנים. ומשמע דס״ל להרמב״ם שאין בת הבת ובת הבן אסורות באותו שם איסור דערות הבת מדין בני בנים כבנים אלא דכל א׳ וא׳ נאסרה בשם איסור בפני עצמה. וא״כ הדרא הקושיא לדוכתא מאחר דלפי הרמב״ם התורה לא השתמשה פה בדין בני בנים הרי הם כבנים, אזי החכמים היו יכולים לגזור איסור בני בנים הרי הם כבנים עד סוף כל הדורות בלי הפסק, וקשה למה לא גזרו כן.
אגב כך אמר רב נחמן: גרים, הואיל ואתו לידן [ובאו לידינו], כלומר, כיון שעוסקים אנו בסוגיה זו של קירבת משפחה לגביהם, נימא בהו מלתא [נאמר בהם דבר] הלכה: אחין מן האם שהם שניהם גרים — לא יעידו יחד בבית דין, ואם העידו — עדותן עדות. גרים שהם אחין מן האב — מעידין לכתחלה משום שקירבה מצד האב איננה נחשבת כקירבה גמורה לגבי גויים. אמימר אמר: אפילו אחין מן האם נמי [גם כן] מעידין לכתחלה.
Rav Naḥman said: Since the issue of converts and their relatives has come to hand and is the topic of discussion, let us say a matter of halakha: Maternal half brothers who both convert may not testify together as a pair of witnesses before the court, but if they did testify, their testimony is valid. Although blood relatives are invalid as witnesses, converts are considered as though they have no relations. Paternal half brothers who both convert may testify together ab initio, since the halakha does not consider paternal half brothers of gentiles to be true relatives. Ameimar said: Even maternal half brothers may also testify together ab initio.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יראב״ןתוספות ישניםפסקי רי״דבית הבחירה למאיריגליון הש״ס לרע״ארשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) ומ״שוּמַאי שְׁנָא מֵעֲרָיוֹת עֶרְוָה לַכֹּל מְסוּרָה עֵדוּת לְבֵית דִּין מְסוּרָה חוְגֵר שֶׁנִּתְגַּיֵּיר כְּקָטָן שֶׁנּוֹלַד דָּמֵי.:

In what way is this case different from forbidden relations, where a convert may not marry his maternal sister due to rabbinic decree? The halakhot of forbidden relations are handed over to all, and every individual chooses his own wife. Therefore, the Sages issued a decree to prevent confusion between the status of a convert and that of a born Jew. However, testimony is handed over to the court, and the court knows to distinguish between the status of a born Jew and that of a convert. And the legal status of a convert who just converted is like that of a child just born, and all previous family ties become irrelevant.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יראב״ןתוספותבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מאי שנא – עדות מעריות דאמר לקמן בפרק נושאין (דף צח.) גר שהיה נשוי אחותו מן האם יוציא.
לכל מסורה – הכל נושאין נשים הלכך אי שרית לקיומה אתי נמי למישרי ערוה בישראל דכולי עלמא לא ידעי דטעמא דגר משום דכקטן שנולד דמי.
לבית דין מסורה – ואי נמי מכשרת עדות אחים גרים לא אתיא לאכשורי אחין ישראל דבית דין ידעי דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי.
והא דאמרינן ערוה לכל מסורה עדות לבית דין מסור, הכי פירוש, ערוה לכל מסורה, הכל רואין ויודעין שהגר נשואיא הערוה ויאמרו הגוים באין מקדושה חמורה וכו׳, אבל עדות אין יודע כי אם הדיינין ואין הגוים יודעין שהאב מעיד לבן והבן לאב ולא יאמרו באין מקדושה חמורה וכו׳, שהגוים אינם יודעין דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי אבל בית דין יודעיןב.
ואסמכתא לגר שנתגייר וכו׳, מואת הנפש אשר עשו בחרן (בראשית יב ה) ואמרינן בבראשית רבא (בראשית רבה לט) אברהם מגייר את האנשים ושרה את הנשים, והפסוק מעיד שאברהם ושרה שגיירום עשו אותם ולא יולדיהםג.
[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 9]

א. קרי נשוי.
ב. ג״ז פירוש חדש, ששאלת הגמ׳ מ״ש מעריות היינו שנחוש שגם מעדות אתי להתיר עריות (לא כפרש״י שאתי להתיר אחין ישראלים לעדות), ותירצה הגמ׳ ׳עדות לבי״ד מסורה׳ ולכן אינה מפורסמת, לא כרש״י שבי״ד לא יקבלו אחין בישראל.
ג. עיין לעיל סס״י נח (כרך א).
ערוה לכל מסורה – תימה דלעיל קאמר דטעמא דגרים שלא יאמרו באנו מקדושה כו׳ והכא משמע טעמא משום דאתיא לאיחלופי בישראל כדפי׳ בקונטרס וכן בפ׳ נושאין (לקמן דף צז: ושם) משמע דטעמא משום איחלופי גבי בני יודן אמתא אישתחרור שרא להו רב אחא בר יעקב למינסב נשי דהדדי וקאמר מן האם ולא מן האב כולי עלמא לא פליגי דאסור מן האב ולא מן האם כולי עלמא לא פליגי דמותר כי פליגי מן האב ומן האם ואי משום שמא יאמרו אמאי שרי התם מן האב ומן האם אבל אי משום איחלופי ניחא דכיון דאיכא נמי צד אב לא אתי לאיחלופי דבתר אב שדי להו ומצרים אין להם קורבת אב דכתיב וזרמת סוסים זרמתם ולא שייך למיגזר אטו ישראל ויש לומר דהני תרי טעמי צריכין דבקורבת אב שהיו אסורין קודם לא שייך טעמא לאיחלופי שהכל יודעים דרחמנא אפקריה לזרעיה כגון אשת אביו לרבי עקיבא ואחות אביו לרבי אליעזר דאמר בפ׳ ד׳ מיתות (סנהדרין דף נח.) על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ר׳ אליעזר אומר אחות אביו ור״ע אומר אשת אביו הוי טעמא שלא יאמרו כו׳ אבל אשת אביו לרבי אליעזר ואחות אביו לרבי עקיבא שרי דלא משום שמא יאמרו איכא ולא משום איחלופי איכא אבל עריות שמצד אם שלא היו אסורות קודם יש לאסור משום איחלופי דמשום שמא יאמרו ליכא והא דאמר בפרק ד׳ מיתות (סנהדרין דף נח.) נשא אחותו מן האם יוציא היינו משום איחלופי דשמא יאמרו ליכא שלא היו נאסרות בגיותם ומן האב יקיים דמשום איחלופי ליכא בצד אב כדפרישית והיינו טעמא נמי דאמר אחין מן האם לא יעידו לכתחלה דלמא אתי לאיחלופי אבל מן האב יעידו לכתחלה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מאי שנא גיר שנתגייר כקטן שנולד דמי – פי׳ אכולה מילת׳ יהבינן טעמא והא דשרי׳ בעריות היינו אפי׳ במה שנוהגי׳ שפוסלין להעיד בגיותן דלגבי הא מילת׳ ליכ׳ למיחש שיאמרו באנו מקדושה חמורה לקדוש׳ קלה ובאיסור עריות הוא דאיכא למימר הכי ושורת הדין הוא דבגיותן כשרין להעיד דבר תורה כדאמרי׳ בסנהדרין בן הנהרג מפני קרוב וכ״ש בממונו וכיון דכן אין לחוש בזה לגיותן כשנתגיירו וכן דעת מהר״ם ז״ל וא״ת ומעיקר היכי פרכי׳ מ״ש הערו׳ דהא שנא ושנא דבעדות ליכא למי׳ שהא יאמרו באנו מקדוש׳ חמורה וכו׳ וי״ל דקושי׳ מאותם עריות דליתנהו בגיותן וגזרו בהם בגירותן משום דילמא אתי לאחליפי בישראל כדאיתא בפ׳ נושאין וכן נראה מפרש״י ז״ל.
תוס׳ ד״ה ערוה לכל מסורה כו׳ והכא משמע דטעמא משום דאתי לאחלופי כו׳ עכ״ל פירוש דלענין עדות לא שייך טעמא דשמא יאמרו באנו מקדושה כו׳ דעדות קרוב מותר בעובד כוכבים כדאיתא בפרק ד׳ מיתות וכן פירש הנ״י בשמעתין:
ואם תשאל ומאי שנא במה שונה] הדבר מעריות, שאוסרים לגר לשאת את אחותו בת אמו? יש להבדיל: ערוה לכל מסורה, דיני עריות מסורים בידי הכל, שהרי כל אדם בוחר לעצמו אשה, ויש לחשוש שמא יבואו לבחור באותן נשים האסורות להם גם באותן שאינן גרות, ולא יבינו את ההבדל, מה שאין כן עדות, שלבית הדין היא מסורה, ובית הדין יודע להבחין בדברים ולא יבואו להחליף, כי לאמיתו של דבר גר שנתגייר — כקטן שנולד דמי [נחשב] וכל קשרי הקירבה הקודמים אינם נחשבים כלל.
In what way is this case different from forbidden relations, where a convert may not marry his maternal sister due to rabbinic decree? The halakhot of forbidden relations are handed over to all, and every individual chooses his own wife. Therefore, the Sages issued a decree to prevent confusion between the status of a convert and that of a born Jew. However, testimony is handed over to the court, and the court knows to distinguish between the status of a born Jew and that of a convert. And the legal status of a convert who just converted is like that of a child just born, and all previous family ties become irrelevant.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יראב״ןתוספותבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) מתני׳מַתְנִיתִין: טמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אָח מִכׇּל מָקוֹם זוֹקֵק אֶת אֵשֶׁת אָחִיו לְיִבּוּם וְאָחִיו הוּא לְכׇל דָּבָר חוּץ מִמִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אָח מִן הַשִּׁפְחָה וּמִן הַגּוֹיָה1 ימִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ בֵּן מִכׇּל מָקוֹם פּוֹטֵר אֵשֶׁת אָבִיו מִן הַיִּבּוּם כוְחַיָּיב עַל מַכָּתוֹ וְעַל קִלְלָתוֹ וּבְנוֹ לְכׇל דָּבָר לחוּץ מִמִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ בֵּן מִן הַשִּׁפְחָה וּמִן הַגּוֹיָה2.:

MISHNA: In the case of anyone who has a brother of any kind, that brother creates a levirate bond causing his yevama to be required to perform levirate marriage if the first brother dies childless. And he is his brother in all respects, except for one who has a brother born from a Canaanite maidservant or from a gentile woman, as these do not have the legal status of brothers. Similarly, in the case of anyone who has a child of any kind, that child exempts his father’s wife from levirate marriage, since his father did not die childless. And that child is liable to receive capital punishment if he strikes his father or curses him. And he is his child in all respects, except for whoever has a child born from a Canaanite maidservant or from a gentile woman, as these do not have the halakhic status of children.
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףרש״יראב״ןתוספותפסקי רי״דרמב״ןרשב״אבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרריטב״ארשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מתני׳ אח מכל מקום – בגמרא מפרש.
ואחיו לכל דבר – מפרש בגמ׳.
שפחה ועובדת כוכבים – ולדה כמוה ובתרה אזיל כדיליף בגמ׳.
על מכתו ועל קללתו – אם הכה או קלל את אביו חייב מיתה.
ועודא הא דאמרינן ש⁠[י]⁠אמ׳ באין מקדושה חמורה לקדושה קלה, ופירשו רבותינו שיאמרו הגרים באים מקדושה חמורה כו׳, ותימה הוא דהא אמרינן להו גר שנתגייר כקטן שנולד דמי. ונראה דלאו על הגרים מפרשי׳נן ליה אלא על הגוים, שכשיראו שהגרים נושאין אימן ואחיותיהן יאמרו שוטים הם הגוים שמתגיירין שמניחין קדושה חמורה שהגוים מוזהרין על העריות, וכשמתגייר נושאין את הערוה וזו היא קדושה קלהב.
א. נדצ״ל והא דאמרינן וכו׳.
ב. ועיין לעיל רס״י לו.
מי שיש לו אח מ״מ זוקק אשת אחיו – בגמרא מפרש לאתויי ממזר וא״ת מרישא שמעינן לה בת ישראל לנתין וממזר דחולצת ולא מתייבמת ויש לומר דאי מהתם הוי אמינא כששניהם ממזרים אבל כשאחיו המת כשר אין אחיו ממזר זוקק אשתו.
מתניתין מי שיש לו אח מ״מ זוקק את אשת אחיו לייבום ואחיו הוא לכל דבר חוץ ממי שיש לו אח מן השפחה ומן הנכרית או שיש לו בן מ״מ פוטר אשת אביו מן ען היבום וחייב על מכתו ועל קללתו ובנו הוא לכל דבר חוץ ממה שיש לו מן השפחה ומן הנכרית:
הא דאקשינן פשיטא אחיו הוא – קשיא לן, מאי פשיטותא הא איצטריך קרא לחייבי כריתות לקמן בשמעתיןא, וקס״ד נמי למעוטינהו משום בת אשת אביךב. ואיכא למימר ההיא לר׳ יוסי ב״ר יהודה דפריך דנדרושג בת אשת אביך הכי ומיעוטא לעריות דווקא, הא לרבנן א״נ לר׳ יוסי בעלמא כגון זיקה דיבום, פשיטא דאחיו הוא ומסברא ידעינן. ולי נראה דהאי פשיטא לאו דווקא מנפשיה, אלא פשיטא לענין יבום (דכיון)⁠ד דאחיו הוא, דקיימא לן בכל מקום כל מי שיש לה קדושין אין הולד כמוה, כמו שהוא שנוי במשנה בסוף קדושיןה, והתם בכללאו הוא, וכיון דתנינא דאחיו הוא פשיטא דמיבם. וכי הא פריךז בפרק כל שעה בפסחיםח. והאי דלא בעי אמתניתין דמי שיש לו בן מכל מקום וכו׳ פשיטא, אלא בעיא מאי טעמא, משום דלא פשיטא היא, אלא מבן הוא דנפקא לן לאח, ולא רצה לשנות את הלמד מבן ולהניח בן המלמד לאח, ואלמלא קרא דבן הוה אמינא אח פסול לא זקיק מבני יעקב, וכיון דמזקק לא זקיק לענין מפטר נמי לא פטרט.
ובנו לכל דבר – ליורשו וליטמא לוי. ובירושלמיכ אפילו לפריה ורביה ולשניהל. והאי דלא בעיא בה פשיטא כדבעינן גבי אחיו, משום דאיידי דקתני רישא הכי תנא סיפא. אי נמי גבי בן לאו פשיטא הוא, דכיון דבעבירה נולד לו סד״א לא קיים בו מצות פריה ורביה, ושניות [נמי]⁠מ לא גזרו בו, ואפילו ליורשו וליטמא לו לא יהא כבנונ, קמ״ל.
א. כג א.
ב. כה״ק התוס׳ ד״ה פשיטא.
ג. בכ״י א ב: לר״י ב״ר יהודה דדריש בת אשת אביך.
ד. בכ״י א ב ליתא.
ה. סו ב.
ו. בכ״י ב: כללא.
ז. בכ״י א ב: וכי האי פשיטא בפרק.
ח. כא ב. עיי״ש בתוד״ה עבר זמנו. ועיין ברשב״א ובריטב״א ובמאירי.
ט. וכ״כ התוס׳ ע״ב ד״ה מאי טעמא.
י. לפנינו נזכר דין זה על המלים במשנה: ואחיו לכל דבר, וכונת רבינו לפרש שזאת הכונה גם במלים: ״ובנו לכל דבר״. וכ״כ המאירי. וכן ברמב״ם בפ״א נחלות ה״ז ובפ״ב אבל ה״ט הזכיר גם בנו. ועיין בערוך לנר בד״ה ובנו לכל דבר, ובד״ה ואין מטמא.
כ. פ״ב ה״ו, יג א (וילנא). לפנינו שם הגירסא רבי אבין בעי, כלומר שהדבר ספק. ובברכ״י אה״ע סי׳ א אות יב כתב בדעת הרי״ף והרמב״ם שהשמיטו דין זה משום שהיא בעיא דלא איפשיטא. אבל רבינו כנראה לא גרס בירושלמי שהיא בעיא, וכ״כ הרשב״א הריטב״א והמאירי. ועיין בקרבן העדה ובפני משה. ועיין ברי״ט אלגזי הלכות בכורות אות סד, ובערוך לנר כאן. ועיין במנ״ח מצוה א ובהר צבי על אה״ע סי׳ א. ועיין בשו״ת הרדב״ז ח״ז סי׳ ב. ועיין בשו״ת פרי יצחק סי׳ מב.
ל. עיין בע״ל שיש גורסים בירושלמי: ולא שנייא, ועיין מש״כ בזה, ועיין בשיירי קרבן על הירושלמי, וברי״ט אלגזי שם.
מ. ע״פ כת״י ב.
נ. עיין ברשב״א ובריטב״א.
מתניתין מי שיש לו אחר מ״מ זוקק את אשת אחיו ליבום וכו׳. לרבינו שרירא ז״ל יבמה שנפלה לפני מומר כיון דהורתו ולידתו בקדושה זקוקה ליבם ומתענגא עד דחליץ לה אותו מומר. וכתב רב יהודה אי כדנסבא בעל הוה יבם מומר, לא בעיא חליצה מיניה, ואם היה בעל מומר וישבה תחתיו באונס ומת בהמרותו בלא בנים, אינה זקוקה ליבום, דהא לאו אחיו הוא, ואינה נמי זקוקה לחליצה (כ״ה בשמם בספר העיטור ח״ב שו). וצריך תלמוד דהא לא מפקינן אלא ולד שפחה ונכרית, ועוד דמומר אף על פי שחטא ישראל הוא וקדושיו קדושין, וכדאמרינן לקמן בפרק החולץ (יבמות מז:) טבל ועלה הרי הוא כישראל לכל דבריו למאי הלכתא אמר ר׳ יוסי בר חנינא דאי הדר ביה ישראל מומר הוי ואי קדיש בת ישראל קדושיו קדושין, ואמרינן נמי בשלהי פרקין קמא (יבמות טז:) עכו״ם שקדש בזמן הזה חוששין לקדושיו שמא מעשרת השבטים הוא. והא דאמר שמואל לא זזו משם עד שעשאום עכו״ם גמורים, לאו למימר דישראל שנעשה עכו״ם גמור ועובד עבודה זרה שאין חוששין לקדושיו, אלא אותן בלבד הוא שעשאום כעכו״ם גמורים מתחלתן והפקיעו קדושיהן. וכיון שיש להם קדושין, זיקה נמי יש להן כדמשמע בהרבה מקומות, דכל דקדושיו קדושין זיקתו זיקה. וכל שכן שאשתו הנשואה לו בקדושה, שאם המיר לאחר זמן זיקת האח הכשר לא נסתלקה ממנו ממנה. כנ״ל וצ״ע. (ועיין ריטב״א ומאירי כאן).
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מכל מקום. מפרש בגמרא אפי׳ ממזר. ליבום. שמיבמה מו התורה, דאתי עשה דיבום ודחי לא תעשה דממזר, דחליצה במקום יבום לאו מצוה הוא, ומדרבנן שאינה מתיבמת אלא חולצת, גזירה ביאה ראשונה אטו ביאה שניה1. לכל דבר. מפרש בגמ׳. שפחה ונכרית. ולדה כמוה. על מכתו. אם הכה אביו או קללו חיב מיתה.
1. לעיל כ, ב.
מתני׳ מי שיש לו אח מ״מ זוקק את אשת אחיו לייבום ואין צריך לומר – פי׳ אותו האח הממזר זוקק את אשת אחיו לייבום ואין צריך לומ׳ אם המת הזה ממזר והכי מוכח האי פי׳ מסיפא דקתני מי שיש לו בן ממזר פטר את אשת אביו וכי היכי דפוטר דסיפא קאי על הממזר ה״ה לזוקק דרישא ומיהו חייבי לאוין הוא דממזר אסור בבת ישראל וחולצת ולא מתייבמ׳ ואחיו היא לכל דבר חוץ ממי שיש לו מן השפחה ומן בת העכו״מז וש״מ דדוק׳ אחיו׳ שיש לו מן השפחה ומן בת העכומ״ז דלא חשיב אחיו כלל דולד כמוה הא אחיו משומד זוקק את אשתו לחליצה ולייבום וזוקקי׳ ואף על פי שחטא ישראל הוא וקדושיו קדושי׳ (דאי) משום דפלח לעבודת כוכבי׳ ואי לאו דלאו אחיו הוא היה זוקק לייבום וכן כתבו מקצת הגאוני׳ ז״ל ומיהו הדבר מתמי׳ מי שעובד עבודת כוכבי׳ ובועל בת עכו״מז ועובר על כל התורה היאך מקיים זרע לאחרים והיאך מקיימי׳ לו זרע שלא ימחה שמו בישראל ראוי היה לומ׳ שלא תהא אשתו עולה לייבום ולא לחליצה כלל ואשכחן בפ״ק דגזרו עליהם שיהיו כעכו״מז לכל דבריהם משום בה׳ בגדו כי בנים זרים ילדו וכ״ש מי שכופר בכל התורה בפרהסיא אלא דהת׳ לא גזרו אלא על אותם עשרת השבטי׳ א״כ כ״ש באלו שהיה לנו לומר שאינם בבל הקמת זרע מן התורה ואע״ג דכתיב להקים לאחיו שם בישראל ההוא בישר׳ דרשי׳ לקמן במכילתי׳ לדרש׳ אחרינ׳ ובפ״ק דקדושי׳ אלא דאנן לית לן למדרש טעמא דקרא וכיון דמשומד שקדש את בת ישראל וקדושיו קדושי׳ וישראל זוקק חשיב לייבום וזוקקין לה צריך חליצה מיהת דחזינן לרב יהודה גאון ז״ל שכתב אי כד נסבא בעל הוה יבם משומד לא בעיא חליצה מיניה ואם היה בעל משומד וישבה תחתיו באונס ומת בשמדותו בלא בנים אינה זקוקה לייבום דהא לאו אחיו הוא ואינה זקוקה לחליצה ע״כ וראוי להחמיר ובנו לכל דבר אמר בירושלמי בנו הוא לכל דבר אפי׳ לפריה ורביה ולשניות פירוש שגזרו בבניו ובכלותיו משום שניות.
אמנם בחידושי הרמב״ן חולק על תוס׳ והרמב״ם וסובר שיש הפסק בשניות דר׳ חייא רק בנכדות אשתו אבל לא בנכדות בנו דהרי הן אסורות בלי הפסק לכ״ע. ולפי הרמב״ן י״ל שבתו, בת הבת, ובת הבן מהוין ג׳ חלותי שמות דעריות בפני עצמן ולא שחל בהן דין בני בנים הרי הם כבנים מדאורייתא, ומשו״ה יכלו החכמים לגזור איסורי שניות מדין בני בנים הרי הם כבנים עד סוף כל הדורות, וגזרו ואסרו בת בת הבן עד סוף כל הדורות.
גמ׳. שניות מיבעיא. קצת קשה, מאחר שגזרו איסורי עריות על גרים למה לא גזרו איסורי שניות מחמת איסורי העריות. ונראה שניתן לבאר את ההיתר דשניות לגר בשני אופנים:
א) י״ל שלא גזרו איסורי שניות על גר דאסור בעריות מדרבנן דהו״ל גזירה לגזירה, וגזרו איסורי שניות לעריות רק על ישראל הנאסר בעריות מדאורייתא.
ב) א״נ הגזירה שאסרה גר בעריות שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה או שלא יחליפנו בישראל (עיין בתוס׳ ד״ה ערוה) חלה רק לאוסרו באיסורי ביאה דעריות אך לא ליצור חלות קורבה ושאר בשר בינו לבין העריות שנאסרו עליו. וגזירת שניות נגזרה במקום שיש חלות קורבה בין הגברא האסור לבין הערוה. ומשו״ה לא גזרו איסורי שניות על גרים משום שנאסרו רק באיסורי ערוה בלבד בלי חלות קורבת שאר בשר.
גמרא. אמר רב נחמן גרים הואיל ואתו לידן נימא בהו מילתא וכו׳. אליבא דרב נחמן אחין מן האם לכתחילה אסורים להעיד לגר ובדיעבד הרי הם כשרים. ואילו לאמימר אחין מן האם כשרים להעיד לכתחילה. ונראה שהמחלוקת בדין עדות בגרים נוגעת לגדר התקנה באיסורי עריות בגרים. דהרי כ״ע סבורים דעדות אחין כשרה בדיעבד, ומשמע דס״ל שהרבנן לא גזרו קורבה ממש דשאר בשר בין הגר לבין העריות האסורות עליו אלא שגזרו שיאסר באיסורי עריות דעלמא בלי חלות קורבת שאר בשר. ולכן סובר רב נחמן שמשום שאינם קרובים הרי הם כשרים לעדות בדיעבד, ומ״מ גזרו שלא יעידו לכתחילה שלא יחליפנו בישראל (עיין בתוס׳ ד״ה ערוה). ואמימר סובר שמעידים גם לכתחילה משום שאינם קרובים ואין טעם לגזור עליהם פסול עדות אפילו לכתחילה, כי עדות לבית דין מסורה ולא יחליפנו בישראל.
אמנם לכאורה נראה שהשאלה אם הרבנן גזרו חלות קורבת שאר בשר בין הגר לבין העריות האסורות עליו או שגזרו איסורי ביאה בלי חלות קורבת שאר בשר תלויה במחלוקת בין הרמב״ם לבין תוס׳. דיעויין ברמב״ם (פי״ד מהל׳ איסורי ביאה הל״י - י״ג) שכ׳ וז״ל העכו״ם אין אסורים עליהם משום ערוה אלא אמו ואשת אביו ואחותו מאמו כו׳ אבל שאר העריות מותרין להן. עכו״ם שנתגייר כו׳ הרי הוא כקטן שנולד וכל שאר בשר שהיו לו כשהוא עכו״ם כו׳ אינן שאר בשר. ואם נתגייר הוא והם אינו חייב על אחת מהם משום ערוה כלל. דין תורה שמותר לעכו״ם שישא אמו או אחותו מאמו שנתגיירו אבל חכמים אסרו דבר זה כדי שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה שאמש היתה לו זו אסורה והיום מותרת וכן גר שבא על אמו או אחותו והיא בגיותה ה״ז כבא על הנכרית. כיצד דין הגרים בעריות של שאר בשר, אם היה נשוי כשהוא עכו״ם לאמו או לאחותו ונתגיירו מפרישין אותן כמו שביארנו. ואם היה נשוי לשאר עריות ונתגייר הוא ואשתו אין מפרישין אותן. גר אסור בשאר האם אחר שנתגייר מד״ס, ומותר בשאר האב אע״פ שיודע בודאי שזה שארו מאביו, כגון תאומים שדבר ברור שאביו של זה הוא אביו של זה אעפ״כ לא גזרו על שאר אביו. לפיכך נושא הגר אשת אחיו מאביו ואשת אחי אביו ואשת אביו ואשת בנו אע״פ שנשאת לאחיו או לאביו או לאחי אביו או לבנו אחר שנתגיירו. וכן אחות אמו מאביה ואחותו מאביו ובתו שנתגיירה מותרת לו. אבל אינו נושא לא אחותו מאמו ולא אחות אמו מאמה ולא אשת אחיו מאמו שנשאה אחיו אמו אחר שנתגייר, אבל אם נשאה אחיו כשהוא עכו״ם ה״ז מותרת לו עכ״ל. וכשנדייק בהלכות הרמב״ם נוודע (וכ״כ בכסף משנה) שהרמב״ם אסר עריות מצד האם של הגר אע״פ שעריות אלו היו מותרות לו כשהיה נכרי שהרי כשהיה נכרי הרמב״ם אסר כעריות מצד האם רק את אמו ואת אחותו מאמו, ואילו אחרי שנתגייר הרמב״ם אסר עליו כל העריות דשאר בשר מצד האם כולל גם את אחות אמו ואת אשת אחיו מאמו. וצ״ע שהרמב״ם לא הביא בהלכותיו כטעם לגזירה אלא הטעם ״כדי שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה״, וא״כ קשה למה אסר שאר העריות. ונראה דס״ל לרמב״ם דמטעם ״שלא יאמרו וכו׳⁠ ⁠״ הפקיעו הרבנן את הדין דגר שהתגייר כקטן שנולד דמי, וגזרו על הגר את הקורבה דמקודם גירותו שהיתה לו בגיותו בינו לבין אמו. ולפיכך הגר אסור בכל העריות של בן ישראל מצד שאר בשר אמו ואפילו באלו הקרובות שהיו מותרות לו בגיותו, שהרי לא גזרו שהאיסורים שאסרוהו בהיותו גוי יאסרוהו עכשיו שהוא גר, אלא גזרו חלות קורבה בין הגר לבין אמו, ולכן כל קרובות אמו הרי הן עתה קרובותיו, ולכן אחרי הגיור הרי הוא אסור בכל קרובות האם האסורות על כל אחד מישראל, ובהתאם לכך הגר אסור באחות אמו ובאשת אחיו מאמו ככל איש מישראל, ואע״פ שהיה מותר בהן כשהיה גויא. ויעויין בתוס׳ שכתבו שיש שני טעמים לגזירת דיני העריות על הגר, א) שמא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה; ב) שלא יחליפנו בישראל. והסבירו דגזירת ״שמא יאמרו״ חלה רק כשהיה חלות איסור ערוה בגיותו, ובמקום שלא היה חלות איסור מקודם אסרו קרובי האם מחשש שלא יחליפנו בישראל. אליבא דהתוס׳ גזירת ״שמא יאמרו״ חלה רק כשהיה חלות איסור בגויותו, וממילא אין הכרח לומר כפי שאמרנו ברמב״ם דחלה חלות קורבה, דיתכן דחל חלות איסור בלבד.
ברם יש לעמוד על עוד נקודה - הרמב״ם ס״ל דהרבנן גזרו על גר רק קורבת אם בלבד ולא קורבת אב, ולפיכך פסק שגר מותר בכל הנשים שהרי הן שאר בשרו מצד האב אפילו באשת אביו שהיתה אסורה לו קודם הגירות. מאידך התוס׳ בסוגיין (ד״ה ערוה) פליגי עם הרמב״ם וסוברים שגזרו על קרובי אביו שהיו אסורות עליו לפני הגירות כמו אשת אביו מגזירת שמא יאמרו. ונראה שהרמב״ם אזיל לשיטתו שגדר האיסור של ״שמא יאמרו״ הוא שתקנו שמדרבנן יש קורבה גם אחרי גירות והיינו דוקא קורבת האם ולא קורבת האב. ומאידך תוס׳ סוברים שגזירת שמא יאמרו היא תקנת איסור בעלמא ולכן שפיר חלה אף בקרובי האב. ועוד משמע מתוס׳ דס״ל דאף גזירת שמא יחליפנו גזירת איסור בעלמא הוא ולא שגזרו דין קורבה על הגר שהרי ע״י גזירת שמא יחליפו הסבירו נמי את הדין שאחין גרים לא יעידו זה לזה ושבדיעבד עדותן כשרה, ובפשטות כוונתם כהנ״ל במחלוקת שבין רב נחמן לבין אמימר דלכו״ע לא גזרו קורבה, ולכן בדיעבד עדותן כשרה וחלוקים רק אם יש איסור בעלמא לכתחלה.
אמנם לפי הרמב״ם צ״ע שהרי ס״ל שכשגזרו עריות על הגר גזרו חלות קורבה בינו לבין אמו ובין קרובותיה, וא״כ קשה היאך מבארים אליביה את המחלוקת שבין ר״נ לבין אמימר בהגדת עדות דגר לקרוביו, ובמיוחד אליבא דהרמב״ם צריכים להבין מדוע עדות גרים שהם אחים כשרה בדיעבד, שאם קרובים הם מדרבנן בדין הוא שעדותן תהיה פסולה.
והנה יעויין ברמב״ם (פי״ג מהל׳ עדות הל״א) שכתב וז״ל הקרובים פסולים לעדות מן התורה כו׳ אין פסולין מדין תורה אלא קרובים ממשפחת אב בלבד כו׳ אבל שאר הקרובים מן האם או מדרך האישות כולן פסולין מדבריהן עכ״ל. וצ״ע מדוע פסק הרמב״ם בעלמא שקרובים מצד האם פסולים להעיד מדרבנן אפילו בדיעבד, ואילו לר״נ אחים גרים פסולים להעיד מדרבנן רק לכתחילה אבל בדיעבד כשרים.
ונראה לחלק בין דין קרובי האם דעלמא לבין דין קרובי הגר, כי קרובי האם קרובים מדאורייתא וכדחזינן מפרשת העריות שאסרה אף עריות דשאר בשר מצד האם, אך פסולים לעדות רק מדרבנן. ולכן מאחר שהרי הם קרובים מדאורייתא, הרבנן פסלום לעדות גם בדיעבד. משא״כ קרובי הגר, שעצם הקורבה חלות קורבה מדבריהם הוא ולא מדאורייתא, ולפיכך לא פסלום הרבנן להעיד בדיעבד. ולאמימר מפני שעדות מסורה לבי״ד אין גזירה כלל וכשרים אף לכתחילה.
ועוד נראה לומר אליבא דהרמב״ם דיתכן שהרבנן גזרו שחלה קורבת שאר בשר בין הגר ובין אמו וקרובותיה אך לא גזרו שחל יחוס ביניהם, דמשנתגייר הגר אינו מתייחס אחרי אמו שהולידה אותו בגויותה. איסורי ערוה חלים מחמת חלות דין שאר בשר שחל מדרבנן בין הגר ובין אמו וקרובותיה, ואילו פסול עדות תלוי בדין יחוס שחל בין קרוביםב, וגר אף מדרבנן אין לו יחוס לאמו הנכרית. ונראה להביא סמוכין שחלות דין יחוס אינו תלוי בחלות דין שאר בשר ממה שמסופקים בתוס׳ (סנה׳ דף סח: ד״ה קטן) אם גר שהורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה יורש את אמו. ולכאורה קשה להבין את ספקם שהרי גמרא מפורשת (לקמן דף צח:) ששני אחין תאומים שהורתם שלא בקדושה ולידתם בקדושה חייבים משום אשת אח מן האם מדאורייתא דקרובים הם מהאם, וא״כ צ״ע מ״ש דין ירושת האם שמסתפקים בו תוס׳ מאיסורי עריות מצד האם שבודאי חלים. ונראה שדין העריות תלוי בחלות שם שאר בשר שחל מדאורייתא בין הוולד שהורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה לבין אמו, משא״כ דין ירושת נחלה שאינו תלוי בחלות שם שאר בשר אלא בחלות דין יחוס שחל בין האם לבין בנה, ומאחר שהוולד שהורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה התגייר בבטן אמו מסופקים בתוס׳ האם הוא מתייחס אחריה ויורשה או שאינו מתייחס אחריה שהרי הוא גר, ואע״פ שחל בינו לבינה דין שאר בשר.
ובדרך זה י״ל אליבא דהרמב״ם אף בנוגע לגר, שאע״פ שהרבנן גזרו חלות דין שאר בשר בינו לבין אמו שילדתו בגויותה ואסרוהו באיסורי עריות מחמתה, מ״מ לא תקנו יחוס בינו לבין אמו הנכרית, ולפיכך קרובי הגר מן האם כשרים לעדות בדיעבד לר״נ ולכתחילה כשרים הם לאמימר, ואינם פסולים לעדות מדרבנן, כי חסר ביניהם ובין הגר חלות דין יחוס שהוא הפוסל קרובים לעדותג. ולפי״ז יתכן שאף שני תאומים שהורתם שלא בקדושה ולידתם בקדושה כשרים לעדות, ונראה שתלוי בספק התוס׳ בירושת האם, האם מי שהורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה יורש את אמו או לא, שביארנו שהספק הוא האם הוולד מתיחס לאמו או לא, ולכן כמו שיש ספק לתוס׳ בדין ירושת אמו ה״ה שיש ספק בדין פסול עדות לקרוביו מצד אמו כי דין פסול עדות תלוי ביחוס שחל בינו לבין אחיו ולא בחלות דין שאר בשר.
ונראה להביא עוד ראייה דהרמב״ם ס״ל דהגזירה ״שלא יאמרו וכו׳⁠ ⁠״ חידשה חלות קורבה בין הגר לבין אמו ממש״כ בפ״ה מהל׳ ממרים (הלי״א) וז״ל הגר אסור לקלל אביו הגוי ולהכותו ולביזהו כדי שלא יאמרו באו מקדושה חמורה לקדושה קלה שהרי זה מבזה אביו ונוהג בו מקצת כבוד עכ״ל, ואם ננקוט כתוס׳ שגזרו רק איסורי ערוה בלבד בלי חלות קורבה בין הגר לבין אמו אין כאן מקום לחייבו בכיבוד אב ואם. ומוכח דהרמב״ם ס״ל דהרבנן גזרו חלות דין קורבת שאר בשר בין הגר לבין אמו, ולכן חלים דיני קורבה אף לענין איסורי קללה ובזיון דאביו ואמו הנכרים. ברם צ״ע ברמב״ם המחייב אף כיבוד אב מחמת גזירת שלא יאמרו וכו׳ שהרי הוא פסק דבגזירה זו אסרו הרבנן רק עריות מצד האם ולא מצד האב. ובפשטות גזרו לגר חלות קורבה לאמו בלבד ולא לאביו, וצ״ע מדוע מחייב הרמב״ם את הגר בכבוד אביו מאחר שאינו קרוב לאביו כלל, וצע״גד.
תוס׳ ד״ה נשא. וז״ל וריב״א פי׳ דלהכי נקט הורתו שלא בקדושה דאי בקדושה הרי הוא כישראל גמור ומותר באחותו שנולדה בהיותה נכרית כיון דלית ביה צד נכרית כלל ולא שייך בה שמא יאמרו עכ״ל. ונראה בביאור שיטת הריב״א דס״ל שהגזירה ״שמא יאמרו באנו כו׳⁠ ⁠״ חידשה חלות קורבה בין הגר לבין קרובותיו הנכריות. וכל זה גזרו הרבנן בגר שפעם היה לו חלות שם נכרי עם קורבה לנכריות ומפני כך גם אחרי שנתגייר גזרו רבנן חלות שם קורבה לנכריות מצד אמו, משא״כ בהורתו ולידתו בקדושה, דישראל גמור הוא ואינו גר, שלא שייך לו כלל חלות שם נכרי, ולכן אינו בר קורבה עם נכריות מצד אמו אף מדרבנן, ובהתאם לכך מותר הוא בכל קרובות אמו הנכריות.
בא״ד. וה״ר חיים פירש דדוקא נקט ולידתו בקדושה דאז מן האב יקיים שלא ראה עצמו בנכריות וליכא למימר ביה שמא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה אבל אם גם לידה שלא בקדושה אפי׳ מן האב יוציא דכיון שראה עצמו בנכריות אתי למימר באנו מקדושה חמורה כו׳. ר״ל שבהורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה מעולם לא חל בו קורבה ודין ערוה עם נכריות ולכן אין גזירה לאסור אותו אח״כ משום שמא יאמרו. ויש לעיין בדבריהם שהרי מדובר גם בקרובותיו שחיו כשהיה עובר במעי אמו לפני שטבלה, וא״כ כשהיה אז עובר נכרי במעי אמו אכן היה אסור בקרובותיו הנכריות מדאורייתא.
ונראה דס״ל לתוס׳ שאין איסורי עריות חלין על עובר שבמעי אמו אלא רק משנולד, ומשו״ה קבעו שהעובר שנולד בקדושה מעולם לא נאסר מדאורייתא בקרובותיו הנכריות. ועיין בשו״ת הגרע״א זצ״ל (סי׳ קע״ב) שחולק ע״ז וס״ל שאיסורי ערוה חלין על עובר שבמעי אמו, והגר״ח זצ״ל חלק עליו בתוקף וסבר שאיסורי ערוה חלין בלידה בלבד ולא חלין על עובר שבתוך מעי אמוה. ומתוס׳ מוכח כגר״ח ז״ל. ועוד יש להביא ראייה לגר״ח זצ״ל משיטת ר׳ שמעון (לעיל דף יח: - יט:) המתיר איסור אשת אחיו שלא היה בעולמו ביבם ולבסוף נולד דהואיל ומצאה בהיתר הותרה, ואם נאמר שאיסורי ערוה חלין על עובר במעי אמו הרי נאסר לפני היבום כשהיה עובר, אלא מכאן שעובר אינו נאסר באיסורי ערוה שחלים דוקא כשנולד.
בא״ד. ומיהו נראה לר״י כו׳ משמע דבהאי דלידתו בקדושה שייך שפיר טעמא שמא יאמרו אע״פ שלא ראה עצמו שעה אחת בנכריות כו׳ עכ״ל. אליבא דה״ר חיים הרבנן גזרו ״שמא יאמרו״ רק כשחלה קורבה בהיותו נכרי דהמשיכו הקורבה מגויותו לאוסרו גם בגירותו. מאידך הר״י סובר דגזירת ״שמא יאמרו״ חידשה קורבה בין הגר לקרובותיו הנכריות ואינה תלויה באם חלה קורבה כשהיה נכרי או לא, ואף בהורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה גזרו קורבה בינו לבין אביו ואמו הנכרים. וכבר הבאנו ששיטת הרמב״ם ממוצע היא בין הר״ח ובין הר״י דס״ל שגזרו הרבנן קורבה לגר רק בינו לבין אמו ולא בינו לבין אביו. ונראה שטעמו משום גזיה״כ ״זרמת סוסים זרמתם״ המובאה בסוגיין (דף צח.) המפקיעה את הקורבה שבין גר ישראל לבין אביו נכרי אך לא בינו לבין אמו הנכרית, ומשום ״שמא יאמרו״ הרבנן ביטלו את הדין של כקטן שנולד דמי אך לא את הדין דזרמת סוסים זרמתם, ולכן מדרבנן קרוב הוא לאמו ולא לאביו.
ע״כ ענין שניות
משנה. מי שיש לו אח מ״מ. יעויין ברשב״א שהביא מחלוקת בין הגאונים אם משומד נחשב כאח לענין יבום וחליצה. והרשב״א הקשה מהגמרא לקמן (דף מז:) שישראל מומר קידושיו קידושין. ולכאורה אין כאן קושיא שאע״פ שישראל הוא וקידושיו קידושין מ״מ יתכן דאינו אחיו ליבום דיבום צריך אחיו במצוותו.
א. קצת קשה, למה לפי״ז חילק הרמב״ם בין גר שהיה נשוי לאמו ובין גר שהיה נשוי לשאר עריות בנוגע לבדיעבד, הרי תרוייהו בכלל חדא גזירה שגזרו שיש לו קורבת אם אחר גירות.
ב. והא ראייה מפסול עדות דאורייתא שחל רק ביחוס דמשפחת אב, והפסול מדרבנן בקרובי האם כמו״כ חל נמי מדין יחוס משפחתה ולא מדין שאר בשרה.
ג. ויתכן שהטעם הוא משום שרק כשחלים קורבת יחוס יש קורבה בדעת שהוא גופו ועיקר הפסול של קרוב.
ד. אולי י״ל דבשלמא בעריות, דעריות מצד האב ועריות מצד האם מהווין איסורים ושמות שונים, חילקו הרבנן ביניהן וגזרו קורבה ועריות על גר מצד אמו בלבד. משא״כ במצות כיבוד אב ואם, דמצוה ואזהרה אחת היא, ולפיכך לא רצו הרבנן לחלק בגר בין כיבוד אם לבין כיבוד אב, וכמו שהתורה עצמה לא חילקה בישראל במצות כיבוד בין אב לבין אם.
ה. הגרע״א זצ״ל דן בהיתר של בעל לבא על אשתו מעוברת דלכאורה בא על בתו הוא. ואמר הגר״ח זצ״ל לבנו הגר״מ זצ״ל שבכל דברי הגרע״א זצ״ל בחידושיו ושו״ת הרבים תמיד נקט הגרע״א זצ״ל בסברא הישרה שקשה לחלוק עליה חוץ מבשלש מקומות שסברות הגרע״א זצ״ל קשה מאד להולמן, וכאן הוא אחד מהמקומות שסברת מרן הגרע״א זצ״ל צריכה עיון רב משום דעובר אינה ערוה כדמבואר בפנים. ויעויין בחדושי רבנו חיים הלוי (פ״ז מהל׳ אישות הלט״ז) שקבע שאע״פ שקנין קדושין תופסין בעובר נקבה מ״מ לא חלה בה חלות אישות ולא שם ערוה - לא בה ולא בקרובותיה. ויעויין בדברי הגאון בעל תפארת ישראל לתמורה (פ״ו מ״ה), וע״ע בחדושי הגר״ח פ״ז מהל׳ עבדים (הל״ה).
ו. עיין גמרא ב״ק (דף פח א) ז״ל אחיו הוא במצוות עכ״ל.
ב משנה מי שיש לו אח מכל מקום מכל סוג שהוא — זוקק האח הזה את אשת אחיו ליבום, ואותו אח — אחיו הוא לכל דבר, חוץ ממי שיש לו אח שנולד מן השפחה או מן הגויה, שאיננו נחשב כאח. וכן מי שיש לו בן מכל מקום מכל סוג — אותו בן פוטר את אשת אביו מן היבום ומן החליצה, שהרי אין חיוב ייבום וחליצה אלא כאשר לא היו למת ילדים כלל. וחייב אותו בן על מכתו ועל קללתו של אביו, שאם היכהו או קיללו חייב מיתה, ובנו הוא לכל דבר, חוץ ממי שיש לו בן מן השפחה או מן הגויה, מפני שאינו נחשב כבנו.
MISHNA: In the case of anyone who has a brother of any kind, that brother creates a levirate bond causing his yevama to be required to perform levirate marriage if the first brother dies childless. And he is his brother in all respects, except for one who has a brother born from a Canaanite maidservant or from a gentile woman, as these do not have the legal status of brothers. Similarly, in the case of anyone who has a child of any kind, that child exempts his father’s wife from levirate marriage, since his father did not die childless. And that child is liable to receive capital punishment if he strikes his father or curses him. And he is his child in all respects, except for whoever has a child born from a Canaanite maidservant or from a gentile woman, as these do not have the halakhic status of children.
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףרש״יראב״ןתוספותפסקי רי״דרמב״ןרשב״אבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרריטב״ארשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) גמ׳גְּמָרָא: מִכׇּל מָקוֹם לְאֵתוֹיֵי מַאי אָמַר רַב יְהוּדָה מלְאֵתוֹיֵי מַמְזֵר פְּשִׁיטָא אָחִיו הוּא מַהוּ דְּתֵימָא לֵילַף אַחְוָה אַחְוָה מִבְּנֵי יַעֲקֹב מָה לְהַלָּן כְּשֵׁרִין וְלֹא פְּסוּלִין אַף כָּאן כְּשֵׁרִין וְלֹא פְּסוּלִין קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן.

GEMARA: The Gemara asks: With regard to the statement that a brother of any kind causes his yevama to be required to perform levirate marriage, what additional case does this come to add? Rav Yehuda said: This adds the case of a mamzer, who, notwithstanding his status, is considered a brother. The Gemara wonders: But isn’t that obvious? He is his brother. The Gemara explains: This is necessary lest you say: Let us derive a verbal analogy between the word “brother” stated in the verse with regard to levirate marriage and “brother” stated with regard to the children of Jacob. Just as there, Jacob’s children are of unflawed lineage and not of flawed lineage and are not mamzerim, so too here, one might think that only brothers of unflawed lineage and not brothers of flawed lineage, i.e., mamzerim, obligate the yevama in levirate marriage. Therefore, this teaches us that a mamzer is considered a brother for the purposes of levirate marriage.
עין משפט נר מצוהרי״ףתוספותפסקי רי״דרשב״אבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

פשיטא אחיו הוא – תימה אמאי פשיטא ליה הא איצטריך שפיר לאשמועינן דמחייבי כריתות הוי אחיו ולא ממעטינן ליה למי שיש אישות לאביך בה כדפריך לקמן (דף כג.) לרבי יוסי בר יהודה ואימא למי שיש אישות לאביך בה למעוטי חייבי כריתות וי״ל דה״מ לשנויי הכי אלא דניחא ליה לשנויי דאיצטריך משום דהוה ילפינן אחוה אחוה מבני יעקב דמשום האי טעמא איצטריך בן אין לו עיין עליו דממזר פוטר מן היבום דלא נימא דנילף אחוה אחוה מבני יעקב דלא זקיק ומדלא זקיק מיפטר נמי לא פטר ועוד אור״י דהכי פריך פשיטא כיון דתני אחיו הוא לכל דבר פשיטא דזוקק נמי ליבום ומשני דס״ד אע״ג דאחיו הוא לכל דבר ה״א ליבום לא זוקק משום דילפינן אחוה אחוה מבני יעקב ובתר הכי פריך ואחיו הוא לכל דבר דהיינו ליורשו וליטמא לו פשיטא כיון דזוקק ליבום אף על גב דהוה ס״ד למילף מבני יעקב כ״ש לשאר דברים.
מ״מ לאתויי מאי אר״י לאתויי ממזר פשיטא אחיו הוא מ״ד נליף אחוה אחוה מבני יעקב מה להלן כשרים ולא פסולים אף הכא נמי כשרים ולא פסולים קמ״ל ואימא ה״נ מדלענין יבום מיפטר פטר מיזקק נמי זוקק:
פשיטא אחיו הוא. פירוש לאו מנפשיה איפשטא להו, אלא מבן הוא דאיפשוט, דכיון דבבנו הוא דכתיב אין לו עיין עליו, אם כן פשיטא דאחיו הוא וכדאסיקנא מדפטר פטור מיזקק נמי זקוק והיינו דלגבי בנו (להלן בעמ׳ ב) איבעיא לן מאי טעמא והכא אמרינן פשיטא.
והא דאמרינן ואימא הכי נמי. כלומר דנגמר אחוה אחוה מבני יעקב הכי קאמר, ואימא ותיתי גזירה שוה ותיפוק דלאו אחיו הוא לענין יבום, ופרקינן דכיון דבנו הוא אפילו לענין יבום אחיו הוא נמי אפילו לענין יבום כן נ״ל.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לאתויי [מאי]. דאי לאתויי אם הוא רשע או עובד ע״ז, פשיטא, שהרי אחיו הוא שנולד בכשרות כמוהו. לאתויי ממזר. שלא נולד בכשרות. פשיטא אחיו הוא. שבן אביו הוא אעפ״י שנולד בעבירה, ויבום באחוה מאב תלה רחמנא. וכן כתב הר״ם פרק א׳1 דאפילו עובד ע״ז זוקק ופוטר. והיכא דנפלה לפני אח משומד לא שרינן לה לעלמא עד דחליץ לה, ואפי׳ נשתמד כשקדשה אחיו שמת. ומי שנשתמד ומת ויש לו אח כשר שאשתו זקוקה לו, מסתברא לן דלא מיבם לה, דיקום על שם אחיו אמ׳ רחמנא, דהאי אח שמת לאו בר מקיים שמיה הוא. מיהו לאו באיסור אשת אח רמיה קמיה, דזקוקה היא לו מן התורה לחלוץ לה למפטרה מיניה. לילף אחוה אחוה. לגבי הא מילתא נמי דנבעי כשרין. ואימ׳ הכי נמי. דהא ילפי׳ אחוה אחוה לגבי אחוה מאב. מפטר פטר. אם הניח זה שמת בן ממזר פוטר אשתו מיבום, כדמוכחי׳ לקמן2
1. מהל׳ יבום ה״ג.
2. ע״ב.
גמרא פשיטא אחיו תנן – קשה להו לרבנן ז״ל היכי פשיט׳ לי דהא אצטריכי׳ לרבוייא בה פסול מדכתב בן אין לו עיין עליו ולקמן נמי באיסור אחותו אצטרי׳ מולדת חוץ לרבות אחותה מחייבי כריתות ויש מי שתירץ דלאו מסברא פשיטא לן משום דהא תנינן במ׳ קדושין דכל שיש לאחרים עליה קדושים הולד אחר הזכר ואשכחן בתלמודא דאמר פשיטא בה״ג ומהדברים דאצטריך דאע״ג דבן ואח הוא לשאר דברים הוה ס״ד דלענין ייבום לא חשיב אח ולא גמרי מבן אין לו נמי דאדרבה ניגמור אחוה אחוה מבני יעקב. ופי׳ תלמודא ואמ׳ ה״נ ופרקי׳ מדלענין ייבום מפטר פטר מיזקק נמי זקיק פירוש דסברא היא דלא נעביד הא ג״ש ונגמור מבן אין לו דכיון מקיש זרע דממזר הוי בר הקמה דיבם נמי שבא להקים זרע שאפי׳ הוא ממזר יהא בר הקמה.
רש״י בד״ה שפחה ונכרית וולדה כו׳ כצ״ל:
תוס׳ בד״ה ערוה כו׳ מן האב ומן האם. ונ״ב פירוש אפילו תאמר דמן האב לא נאסרו בני נח ולא שייך ביה שמא יאמרו ומשום הכי אינה אסורה אלא כשהיא אשת אח מן האם ואם כן מן האב ומן האם שרי אלא בודאי משום איחלופי כו׳ ושייך לומר בתר אב שדי ומשום יאמרו ליכא למיסר לפי האמת משום דאשת אח שרי לבני נח בכל ענין וק״ל. בא״ד ומן האב יקיים כצ״ל:
בד״ה פשיטא כו׳ אישות לאביך בה. נ״ב אף שלפי האמת לא ממעטינן מכל מקום התנא בא להשמיע לנו שלא תטעה וק״ל:
ג גמרא שואלים: מה ששנינו שאח מכל מקום זוקק לאתויי מאי [להביא, להוסיף, את מה]? אמר רב יהודה: לאתויי [להביא, להוסיף] ממזר, שאם יש לו אח ממזר גם הוא נחשב אחיו. ותוהים: פשיטא [פשוט] הלא אחיו הוא! ומסבירים: מהו דתימא [שתאמר], לילף [ללמוד] אחוה אחוה מבני יעקב, וכמו שלמדנו לעצם דין הייבום, ומה להלן בבני יעקב — כשרין ולא פסולין, אף כאן לדיני ייבום נאמר שחייבים בכך רק כשרין ולא פסולים, על כן קא משמע לן [השמיע לנו] שאחיו הוא לייבום.
GEMARA: The Gemara asks: With regard to the statement that a brother of any kind causes his yevama to be required to perform levirate marriage, what additional case does this come to add? Rav Yehuda said: This adds the case of a mamzer, who, notwithstanding his status, is considered a brother. The Gemara wonders: But isn’t that obvious? He is his brother. The Gemara explains: This is necessary lest you say: Let us derive a verbal analogy between the word “brother” stated in the verse with regard to levirate marriage and “brother” stated with regard to the children of Jacob. Just as there, Jacob’s children are of unflawed lineage and not of flawed lineage and are not mamzerim, so too here, one might think that only brothers of unflawed lineage and not brothers of flawed lineage, i.e., mamzerim, obligate the yevama in levirate marriage. Therefore, this teaches us that a mamzer is considered a brother for the purposes of levirate marriage.
עין משפט נר מצוהרי״ףתוספותפסקי רי״דרשב״אבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) וְאֵימָא הָכִי נָמֵי כֵּיוָן דִּלְעִנְיַן יִבּוּם מִיפְטַר נִפְטָר

The Gemara asks: And say that is indeed the halakha. Perhaps a brother who is a mamzer does not obligate his yevama in levirate marriage. The Gemara answers: Since with regard to levirate marriage, if the husband had a child who was a mamzer he would exempt the wife from levirate marriage,
רי״ףרש״יתוספות ישניםבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ מדלענין יבום מיפטר – את אשת אביו מיבום פוטר כגון אם היה לו בן ממזר ונשא אשה ומת ולא ילדה לו פטורה מן היבום בשביל הממזר בן בעלה כדיליף לקמן בן אין לו עיין עליו.
יבום מפטר פטר – מדאמרינן לקמן ובן אין לו עיין עליו ואיירי הכא תלמודא כאילו ידע הדרשא דלקמן אע״ג דלקמן קאמר מכל מקום לאתויי מאי כן דרך התלמוד בכמה מקומות:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: ואימא הכי נמי [ואמור כן באמת גם כן] שאח פסול לא יזקוק את אשת אחיו לייבום? ומשיבים: כיון שלענין יבום מיפטר נפטר [פוטר] הוא את האשה, שאם היה לבעלה בן, אפילו ממזר, פטורה היא מייבום,
The Gemara asks: And say that is indeed the halakha. Perhaps a brother who is a mamzer does not obligate his yevama in levirate marriage. The Gemara answers: Since with regard to levirate marriage, if the husband had a child who was a mamzer he would exempt the wife from levirate marriage,
רי״ףרש״יתוספות ישניםבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

יבמות כב. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים יבמות כב., עין משפט נר מצוה יבמות כב., רי"ף יבמות כב. – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., רש"י יבמות כב., ראב"ן יבמות כב. – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות יבמות כב., תוספות ישנים יבמות כב., פסקי רי"ד יבמות כב., רמב"ן יבמות כב. – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב משה הרשלר ובאדיבות משפחתו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב שמואל דיקמן. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א יבמות כב. – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי יבמות כב. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ר' אברהם מן ההר יבמות כב. – מהדורת הרב אביגדור אריאלי, ברשותם האדיבה של המהדיר והמו"ל, הרב שמואל וינגרטן והרב אברהם קפלן (כל הזכויות שמורות ואסור לשמור או להדפיס מטקסט זה למעט קטעים בודדים עבור דפי מקורות וכדומה), ריטב"א יבמות כב., מהרש"ל חכמת שלמה יבמות כב., מהרש"א חידושי הלכות יבמות כב., גליון הש"ס לרע"א יבמות כב., רשימות שיעורים לגרי"ד יבמות כב. – רשימות שיעורים שנאמרו על ידי הרב יוסף דב הלוי סולוביצ'יק זצ"ל, נערכו על ידי הרב צבי יוסף רייכמן (CC-BY-NC 4.0), פירוש הרב שטיינזלץ יבמות כב., אסופת מאמרים יבמות כב.

Yevamot 22a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Yevamot 22a, Ein Mishpat Ner Mitzvah Yevamot 22a, Rif by Bavli Yevamot 22a, Rashi Yevamot 22a, Raavan Yevamot 22a, Tosafot Yevamot 22a, Tosefot Yeshanim Yevamot 22a, Piskei Rid Yevamot 22a, Ramban Yevamot 22a, Rashba Yevamot 22a, Meiri Yevamot 22a, R. Avraham of Montpellier Yevamot 22a, Ritva Yevamot 22a, Maharshal Chokhmat Shelomo Yevamot 22a, Maharsha Chidushei Halakhot Yevamot 22a, Gilyon HaShas Yevamot 22a, Reshimot Shiurim Yevamot 22a, Steinsaltz Commentary Yevamot 22a, Collected Articles Yevamot 22a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144