×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) בְּיַיִן חַרְדָּלִי בְּמֵסַב רָחָב אוֹ בְּמֵסַב קָצָר בְּחָבֵר טוֹב אוֹ בְּחָבֵר רָע א״ראָמַר רַב חִסְדָּא וְכוּלָּן לִזְנוּת.
on black wine? Sitting on a wide divan or on a narrow divan? With a good friend or a bad friend? And Rav Ḥisda said: And all these allude to promiscuity. These are all euphemisms for different types of women. Well-kneaded bread refers to a woman who is not a virgin; white wine refers to a fair-complexioned woman; a wide divan refers to a fat woman; a good friend refers to a good-looking woman.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנרפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
{משנה שבת ו:ד} מתני׳ לא יצא האיש לא בסיף ולא בקשת ולא בתריס ולא באלה ולא ברומח ואם יצא חייב חטאת ר׳ אליעזר אומר תכשיטין הן לו וחכמים אומרים אינן לו אלא גנאי שנאמר {ישעיהו ב:ד} וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות והיל׳ כרבנן1: פיס׳2 בִירִית טהורה ויוצאין בה בשבת כבלים טמאין ואין יוצאין בהם בשבת3: (אמרינן בגמרא דבני מערבא {בבלי שבת סג ע״ב}4 משפחה אחת היתה בירושלם והיתה פסיעתן גסה והוו בתוליהן נושרות עשו להם כבלים5):
1. שנאמר וכתתו...למזמרות והיל׳ כרבנן: ב- גפא רק: ״והיל׳ כרבנן״. דפוס קושטא נהפך סדרם: והילכתא כרבנן שנ׳...למזמרות.
2. פיס׳: גלד: ״מתני׳⁠ ⁠״. הציון חסר בגפא (שכן חסר בו הפסק), וכן חסר בדפוסים, גנט (שהרי בהם פסק זה אינו הפסק הסופי).
3. בשבת: חסר ב-גלד, גנט, גפא, כ״י נ, רמב״ם פיהמ״ש.
4. ואינו בירושלמי.
5. אמרינן בגמרא...כבלים: חסר ב-גלד, גנט, גפא, כ״י נ, דפוסים, רא״ש. מוזכר חלקית ברמב״ם הל׳ שבת יט:ו.
ערך חבר
חברא(ראש השנה לד:) לא אמרו אלא בחבר עיר אבל שלא בחבר עיר לא. (מגילה כז:) במה דברים אמורים בשאין שם חבר עיר אבל יש שם חבר עיר תנתן לחבר עיר וכל שכן דעניי דידי ועניי דידכו עלי סמיכי (ברכות לא) אין תפלת המוספין אלא בחבר עיר וכו׳ פירוש גדול העיר אשר יועדו עליו כל הזקנים שנאמר כל אלה חברו פי׳ אחר צבור מקום שמחברין בני העיר להתפלל בו רבי יהודה אומר משמו של רבי אלעזר כל מקום שיש חבר עיר שמתפללין בו תפילת המוספי׳ היחיד פטור אבל מקום שאין שם צבור מתפללין בו תפילת המוספין היחיד חייב להתפלל תפלת המוספין וזהו פי׳ יחיד שלא בחבר עיר איכא בינייהו (חגיגה כה. נדה ו) והאמר עולא חבריא מדכן בגלילא פי׳ חברים אוכלין חוליהן בטהרה. (מנחות צג) שאחד מניף לכל החוברין ואין אחד סומך לכל החוברין. (תמורה ב) הכתיב קרבנו ההוא מיבעי ליה לרבות כל בעלי חוברין לסמיכה ורבי יהודה כל בעלי חוברין לסמיכה לית ליה. פי׳ אחר מניף חזה ושוק שבשלמים בשבילו ובשביל חברו. (ביצה כה) נפלין חברין ברברבתא פי׳ רב הונא ורב חסדא חברים של רב נחמן והיה קורא לרב הונא חברין וכן לרב חסדא ולרבה בר בר חנה בר חברין ברברבתא בקושיות גדולות. (שבת סג.) בחבר טוב או בחבר רע פי׳ באשה טובה או באשה רעה. (סנהדרין מא) חבר אינו צריך התראה פי׳ מפני מה מתרין שלא יאמר הרוצח לא הייתי יודע שההורג נהרג אלו הייתי יודע לא הייתי הורגו וחבר אינו צריך שלא יכול לומר לא הייתי יודע. (שבת קנד) מאי לאו בחבר גואלקי פי׳ אביי אשכחיה לרבא דקא משפשף לבריה אגבא דחמרא שישפוף כדאמרינן ואם בערב שפשף כלומר יוליך ויביא ידו על גופו כדי שיוסר מעליו טינוף הקרי כן רבא היה מעלה ומוריד בנו כעין שיפשוף על גב החמור מן הצד לא על גופו של חמור כעין רכיבה אלא היה מושיבו ע״ג החמו׳ והתינוק מגנדר ונחית ואביו מחזיק בו ומחזירו שלא יפול לארץ א״ל אביי משתמש מר בבעלי חיים כלומר המשתמש בבעלי חיים עובר משום הא דתנן ולא רוכבין על גבי בהמה השיבו רבא אינו על שדרו של חמור אלא בצידי החמור אני משפשף וצדדין לא גזרו רבנן מדתנן מתיר חבלים והשקים נופלים מאי לאו בחבר גואלקי ולא גזרו רבנן פי׳ חבר גואלקי כשטוענין הבהמה מביאין שק וטוענין אותו מצד הא׳ ושק האחר מצד השני ומביא חבל וקושרן ומחברן ומשרבבן בצידי הבהמה וכשמבקשין לפרק משואו מגביה השקין לרפרף קשר החבל להיות נוח להתיר ומתיר ומניח השקים והן יורדין מצידי הבהמה ונופלין לארץ נמצא מגביה ומוריד השקים בצידי החמור כאשר מגביה אני את בני על גב החמור והוא יורד בדרך שיפשוף א״ל אביי אינו אומר מתיר החבלים בחבר גואלקי כדתנן כיצד מאברין את הערים ומפרשינן ליה מלשון אבר כן מוסיף כמו אבר בגואלקא והוא למעלה כדאמרינן (בבא בתרא כד) באברורי הוי יתבי וכי׳ אברורי למעלה מן המשאוי כגון שהיה צד המשאוי האחד כבד והשני קל ורצונו להשוות המשאוי שלא יהא מטרטן ומוסיף על הצד הקל להשוות המשקל שלא יהא אחד מהן מכריע ועליו אמרה משנתינו מתיר חבלים וקשרים והשקים נופלים שהקשר למעלה הוא ואין צריך להגבי׳ שק ולא להוריד אלא כשמתיר החבל נופלין אבר גואלקי נמצאו גואלקי על צידי הבהמה ואבר זה על גואלקי נמצא אבר זה צידי צדדים אי נמי בגואלקי דגואלקי עצמן אינו קשורין בחבלים אלא כמנהג שהיה לאורחין המהלכין בדרכים שעושין בראשי השקים כמין קרסים ולולאות בין החבלים ומכניס הקרסים בלולאות אי נמי לולאות בלבד ומכניס בהן עץ ומחברן וכשרוצה לפרק מושך העץ ההוא והן נופלים ונקרא העץ ההוא לכתא ואינו מגיע לצדדין ואותו האבר נמי שמוסיפין על המשאוי הוא צידי צדדין והוא מותר אבל הצדדין אסורין. (ברכות לד) חברותא כלפי שמיא כלומר כאדם שאמר לחבירו עד השתא לא כוון ועכשיו בעי לכווני. (כלים פרק יב) מאמתי הוא טהרתו בית שמאי אמרו משיחבל וב״ה אמרו משיחבר פי׳ מלשון ויחבר:
א. [פערבונדען געזעללשאפט געלעהרנטער.]
ביין חרדלי – שחור כלומר לבנה או שחורה.
במסב רחב – מיסב מטה שמיסב עליה בשעת אכילה ולענין ניאוף אשה שמנה.
קצר – כחושה.
חבר טוב – אשה טובת מראה.
מתני׳ לא יצא האיש לא בסייף וכו׳
ולא באלה, לגאון ז״ל:⁠א אלה קופל,⁠ב (ורומח) [ודומה]⁠ג למקל והיאד של ברזל והיאה כאמה וחצי ושמה בלשון ערבי עמוד [=מוט], ויש בראשוו כעשרז כט״ו יתידות שיוצאות ממנו ודומות לשקדים.
א. הובא באו״ה ת׳ סי׳ קצ״ז. והוא מרב נטרונאי גאון. הדיבור מובא בכ״י ב׳ ערך אלה.
ב. כ״ה בד״ס אות י׳. ולפנינו, קולפא
ג. כ״י ב׳ וערוך ערך אלה א׳. ובאו״ה, דומה
ד. בשאר, והוא
ה. בשאר, והווה. ובערוך, והוא
ו. באו״ה ליתא
ז. בכ״י ב׳, כי׳ או.
ע״ב פיסקא בירית טהורה אמר ר״י בירית זו אצעדה וכו׳ ואילו אצעדה טמאה היא ופרש״י דכתיב במעשה מדין אצעדה וצמיד וכתיב תתחטאו עכ״ל. ולכאורה לא היה צריך להביא הך ראיה דהא בלא״ה מילתא דפשיטא היא כיון דאצעדה תכשיט הוא פשיטא דטמא דהא תנן להדיא בפי״א דכלים תכשיטי נשים טמאים וכדאמרינן נמי בסמוך מניין לתכשיט כל שהו שהוא טמא מציץ אלא דאכתי היה באפשר לומר דאצעדה לא מיקרי תכשיט כיון שאינו אלא להחזיק בתי זרועותיה שלא יפלו כדמשמע לקמן דבירית תחת אצעדה עומדת ועוד דבפרק י״א דכלים נמי לא קחשיב ליה מש״ה הוצרך רש״י להביא ראיה דאצעדה טמאה מדכתיב בפ׳ מדין אצעדה וצמיד וכתיב תתחטאו. ובזה נתיישב ג״כ הא דלא ניחא ליה לרש״י לפרש כפירוש התוס׳ דהא דפשיטא דאצעדה טמאה היינו מדכתיב בתריה ויקח מאתם כל כלי מעשה דא״כ תיקשי אהא דאמר ר״י בסמוך מניין לתכשיט כ״ש שהוא טמא מציץ וטפי הו״ל לאיתויי מהאי קרא דכתיב אצעדה וצמיד וטבעת דכולהו זוטרי נינהו וכמו שהקשו התוס׳ והרשב״א ז״ל בחידושיו ותירצו בדוחק אע״כ דמהאי קרא ליכא למימר דהני תכשיטין בכלל כלי מעשה נינהו דתכשיט לא דמי לכלי כלל דסתם כלים היינו מה שהאדם משתמש בהן לצורכו כדכתיב בשרצים כל כלי אשר יעשה למלאכה כמ״ש רש״י לקמן בשמעתין בד״ה כלי משא״כ בתכשיטין שאינם עשויין אלא למלבוש ואכתי למלבוש נמי לא דמי שיהו טמאין משום בגד אי לאו דילפינן מציץ דאע״ג דתכשיט הוא אפ״ה מצינו שנקרא בגד דכתיב אלה הבגדים ואכתי הוי מצינן למימר דאפילו הכי אצעדה טהורה ולא דמי לציץ וכדפרישית וא״כ לפ״ז ממילא דלא הוי בכלל ויקח מאתם כל כלי מעשה דמשמע כלי מלאכה כדמתרגם מאני דעבודה מש״ה הוצרך רש״י לפרש דאפ״ה פשיטא דטמא כיון שפרטן הכתוב בפ׳ מדין טפי משאר כלי הביזה והשלל דאי משום הך דרשא דדריש רב ששת לקמן שמנה הכתוב תכשיטין שבפנים עם תכשיטין שבחוץ למידרש מיניה דאסור להסתכל באשה אפילו באצבע קטנה דא״כ בטבעת וכומז לחוד הוי סגי דטבעת מגולה וכומז מכוסה ועוד דדברי אגדה בעלמא נינהו אלא על כרחך דאצעדה ואינך תכשיטין לענין טומאה איצטריכו והיינו משום דאקרא דלעיל סמיך דכתיב תתחטאו וכתיב בתריה אך את הזהב ואת הכסף והדר כתיב אך במי נדה יתחטא אפילו בשאר כלים שאינן צרכי סעודה איירי כדמוכח בסמוך דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן מניין למשמיע קול בכלי מתכות שהוא טמא שנאמר כל דבר אשר יבא וכו׳ והיינו נמי כדפרישית לעיל דף כ״ח ע״ב גבי האי מימרא דר״ש ב״נ גופא ע״ש כן נראה לי נכון בשיטת רש״י. ובזה נתיישב ג״כ מה שפרש״י בסמוך בד״ה האי במדין כתיב דהיינו לענין טומאת מת כיון דמהכא ילפינן דהנך תכשיטין בכלל כלי מעשה נינהו ודוק היטיב:
אחר זה מצאתי וראיתי שכל מפרשי משניות כתבו במשנה דתכשיטי נשים טמאים דבסיפרי זוטא יליף לה מדכתיב וכל אשר לא יבא באש תעבירו במים דמידרש לענין טהרת טומאה נמצא שזה מסכים יותר לפירש״י ולמאי דפרישית בסמוך ולעיל גבי משמיע קול ודלא כפי׳ התוס׳ דהתם ודהכא והתמיה על רבותינו בעלי התוס׳ שנעלמה מהם לשון הסיפרי זוטא ות״ל ית׳ שזכיתי לכוין לדרך האמת ולהעמיד שיטת רש״י לנכון וע״ע בסמוך:
שם כי אתא רב דימי אר״י מנין לאריג כל שהוא שהוא טמא מציץ א״ל אביי וציץ אריג הוא והתניא וכו׳ ויש לדקדק דמאי קושיא דהא ודאי ציץ אריג הוא שהיה נתון על פתיל תכלת ושפה לראשו וא״כ למאי דלא אסיק אדעתיה השתא דתכשיט הוי בכלל כלי או בגד א״כ ע״כ דהא דכתיב בפרש׳ ציץ ואלה הבגדים היינו דקרייה רחמנא בגד בשביל פתיל התכלת שבו שעל ידו עשוי כמין מלבוש לראשו וכיון דציץ לא היה רחב אלא שתי אצבעות אם כן מסתמא הפתילים נמי לא היה רחבן יותר א״כ שפיר ילפינן מיניה דאריג כ״ש טמא אע״פ שאין בו ג׳ על ג׳ וכ״ש למ״ש בסוגיא דצמר ופשתן בשם הרמב״ם ורוב מפרשי משניות דהאי אריג כ״ש דהכא היינו כגון אזור וחגור שארכן יותר מג׳ ואינן רחבין ג׳ ע״ש:
אלא דיש ליישב דאכתי אי אפשר לאוקמי מילתא דר׳ יוחנן בהכי דהא למאי דמשמע השתא דתכשיט לאו בכלל כלי ובגד הוא א״כ מנ״ל הא דתנינן דתכשיטי נשים וכל תכשיטין טמאין אע״כ שנאמר באחד משני פנים אי משום דלמאי דס״ד השתא פשיטא ליה לרבי יוחנן מסברא דתכשיט בכלל בגד או כלי הוא או משום דמרבי לתכשיט כל שהוא מאו בגד איפכא ממאי דאמרינן אליביה לפי המסקנא א״כ לפ״ז סוף סוף כיון דע״כ לרבי יוחנן תכשיט בכלל בגד הוא תו לית לן למימר דמה שמנה הכתוב לציץ בכלל בגדי כהונה היינו משום צד תכשיטין של זהב שיש בו ולא משום הפתילים שבו שהן טפילין לזהב א״כ מקשה שפיר וציץ אריג הוא ומש״ה מסקינן מימרא דרבי יוחנן איפכא. כנ״ל ודו״ק:
בפירש״י בד״ה מציץ שהוא דבר מועט ומנאו עם תכשיטי כהן עכ״ל. ולכאורה לא אשכחן לשון תכשיטי כהונה לא במקרא ולא בשום מקום לענין בגדי כהונה אע״כ דכוונתו כדפרישית בסמוך דתכשיט ובגד חדא מילתא היא כיון דאשכחן שהציץ הוא אחד משמנה בגדים בין בלשון המקרא דכתי׳ ועשית בגדי קודש לאהרן אחיך וכתיב והלבשת את אהרן את בגדיו והרבה כיוצא בו ומכ״ש בל׳ חכמים שמזכיר בכל מקום שכ״ג משמש בשמנה בגדים והציץ אחד מהם. כן נראה לי בכוונת רש״י ומכ״ש שאנו צריכין לפרש כן לפי פי׳ התוס׳ בסמוך גבי האי במדין כתיב דלפירושם היינו משום דלא איירי לענין טומאה וא״כ ה״נ הו״ל לאקשויי אילפותא דציץ דלא אשכחן דאיירי לענין טומאה אע״כ כדפרישית דהך ילפותא היינו לענין דתכשיט כל שהוא כי האי מיקרי בגד ודו״ק:
בתוס׳ בד״ה מנין לאריג כל שהוא שהוא טמא ת״ל או בגד וא״ת והא לעיל בפרק במה מדליקין לא מרבינן אלא ג׳ על ג׳ וכו׳ עכ״ל. קושיא זו הקשו התוס׳ ג״כ לעיל דף כ״ו בסוגיא דצמר ופשתן בשם הרשב״א שהוא רבינו שמשון וכבר כתבתי שם באריכות דהר״ש לשיטתו לפמ״ש בפי׳ המשניות דהאי כל שהוא דהכא היינו שיעור קטן מאד וכמ״ש ג״כ כאן בסמוך אמנם כל מפרשי משניות זולת רבינו שמשון הרמב״ם והרא״ש והרע״ב ובעל תוי״ט כולן כותבין בסגנון אחד דהאי אריג כל שהוא כגון אזור וחגורה שארוכין יותר מג׳ ורחבן פחות מג׳ וא״כ אדרבא האי שיעורא דהכא חשיבא טפי משלש על שלש דהא אזור ואבנט בגד גמור מיקרי אלא שאין מרובע בשיעורו ולפ״ז נמי לא שייך לאקשויי איפכא מנ״ל לרבויי שלש על שלש דהא לקושטא דמילתא מסקינן בהאי סוגיא דצמר ופשתן דפלוגתא דתנאי ואמוראי היא בשאר טומאות חוץ מנגעים ועוד דבכה״ג שפיר מצינן למימר דשקולין הם כיון ששיעורן קרוב להשווה אלא שזה מרובע וזה אינו מרובע משא״כ לפי תירוץ התוס׳ דהתם ודהכא דהאי כל שהוא דהכא היינו דוקא כשאין בדעתם לארוג יותר והאי דשלש על שלש היינו בבא מבגד גדול א״כ לא א״ש מ״ש דשקולין הם כיון שאין דומה זו לזו כלל אלא בסברות חלוקות ואם נאמר דאפ״ה שקולין הם דהי מינייהו מפקת הא ליתא דהא האי דהתם פלוגתא דתנאי היא והכא משמע דכ״ע מודו דהא אפילו אריג ותכשיט כל שהוא מרבינן מכל כלי מעשה ואפילו את״ל דאפ״ה הוי פלוגתא דתנאי א״כ כ״ש שאין מקום לקושיית התוס׳ כלל ולמה איצטריכו לתירוץ דשקולין הם וכ״ש אם נאמר דמ״ש התוס׳ כאן דשקולין הם אשלשה על שלשה קאי ולא אשלש על שלש כדמשמע בלשונם לעיל דף כ״ז בד״ה ת״ל או בגד ע״ש כ״ש דקשה יותר האיך אפשר לומר דשקולין הם כל שהוא דהכא ושלשה על שלשה דהתם דהא אשכחן דאיכא תנא דאפילו בשלש על שלש מטמא וצ״ע. ושם הארכתי יותר וכתבתי ג״כ דלפי שיטת שאר מפרשי משניות אין מקום ג״כ למ״ש התוספות בסמוך בד״ה אריג ותכשיט דמ״מ בעינן שיעור קצת הוא דחוק ביותר דא״כ לא הו״ל לסתום אלא לפרש שיעורו בכמה ולהמפרשים ניחא מיהו בחידושי הרשב״א כאן משמע כפי׳ התוספת ודו״ק ועיין עוד בסמוך:
שם בגמרא ת״ר אריג כ״ש וכו׳ אריג ותכשיט כ״ש טמא. ופירש״י והתו׳ דהיינו חציו אריג וחציו תכשיט ומלבד מ״ש בסמוך שפירושם דחוק בזה דחציו דכל שהוא מאי ניהו אלא דיותר קשה דמילתא כי האי לא שייך לרבויי מקרא דכל כלי מעשה כיון דבמדין לא אשכחן כה״ג ואי משום דכל ריבוי׳ הוא טפי הוי לן לרבויי טבעות וידות דכלים של כלי מעשה דאיירי בהו פשטא דקרא. ולולי פרש״י והתוס׳ היה נראה לי דהאי אריג ותכשיט דקאמר היינו דומי׳ דציץ שכתבתי לעיל שהתכשיט של זהב היה נתון ע״ג פתיל של אריג וא״כ בכה״ג גופא איירי הכא כגון באזור וחגורה שעיקר תכשיטיהן של כסף וזהב אלא שחוגרין אותן ע״י אריג וכיון דכל חד באפי נפשה לא חזי למידי מש״ה מספקא ליה מנ״ל דטמא דדילמא בכה״ג אין מצטרפין לקרותן בגד והא דלא יליף הך מילתא מציץ גופא היינו משום דנהי דאשכחן דמיקרי בגד אכתי לא פסיקא מילתא לענין טומאה כיון דאין שיעור תכשיט ובגד שוים בשום ענין מש״ה מייתי לה שפיר מריבוי דכל כלי מעשה דאדסמיך ליה קאי אאצעדה וטבעת עגול וכומז לאשמועינן דאפי׳ אותן התכשיטין עשויין בזה הענין עצמו דתכשיט ואריג אפ״ה טמאין ואפשר עוד לומר דסתם אצעדה עגיל וכומז עשויין בענין זה כנ״ל נכון לולי שרש״י ותוספת לא פירשו כן:
בתוס׳ בד״ה ההוא במדין כתיב פ״ה וכו׳ עס״ה. כבר כתבתי בתחלת הסוגיא מה שהכריח לרש״י לפרש כן ומה שהקשו בתוס׳ על פירושו דאם כן הוה ליה לשנויי דילפינן בגזירה שוה דבגד ועור נראה לי ליישב דגזירה שוה דבגד ועור לא שייך אלא במידי דשייך במיני בגד ועור כי הנך דלקמן דקילקלי וחבק וחבלים ומשיחות בדבר הבא מזנב הסוס והפרה דכל הנך מין בגד נינהו משא״כ לענין עניינא דתכשיט לא שייך כלל למילף בג״ש דבגד ועור דטומאת כלי מתכות משונה מטומאת בגד ועור בכמה דברים וכיוצא בזה כתב מ״ז ז״ל בס׳ מג״ש. אלא דטפי הו״ל להתוספות לאקשויי דהוי מצי לשנויי דשרץ איתקש למת כדמסקינן לקמן אלא דזו נמי אינה קושיא כמו שאבאר שם בד״ה ש״מ לאפנויי על קושיית הר״א ממיץ ובזה יתיישב ג״כ מה שהקשו התוס׳ כאן על פירש״י דהו״ל למימר האי בטומאת מת כתיב ע״ש ודו״ק:
ביין חרדלי [שהיה שחור]? במסב (מטה לשבת עליה) רחב, או במסב קצר (צר)? בחבר טוב, או בחבר רע? ואמר רב חסדא: וכולן רמז הם לזנות. שבכל אלה רמזו לענייני נשים מסוגים שונים. ש״פת עמילה״ משמעו — בעולה, ״יין גורדלי״ — נערה בהירה, ״מסב רחב״ — אשה שמנה.
on black wine? Sitting on a wide divan or on a narrow divan? With a good friend or a bad friend? And Rav Ḥisda said: And all these allude to promiscuity. These are all euphemisms for different types of women. Well-kneaded bread refers to a woman who is not a virgin; white wine refers to a fair-complexioned woman; a wide divan refers to a fat woman; a good friend refers to a good-looking woman.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנרפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) אָמַר רַחֲבָה אָמַר רַבִּי יְהוּדָה עֲצֵי יְרוּשָׁלַיִם שֶׁל קִינָּמוֹן הָיוּ וּבְשָׁעָה שֶׁהָיוּ מַסִּיקִין מֵהֶן רֵיחָן נוֹדֵף בְּכׇל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּמִשֶּׁחָרְבָה יְרוּשָׁלַיִם נִגְנְזוּ וְלֹא נִשְׁתַּיֵּיר אֶלָּא כִּשְׂעוֹרָה וּמִשְׁתְּכַח בגזאי דְּצִימְצְמַאי מַלְכְּתָא.:

On the topic of Jerusalem, Raḥava said that Rabbi Yehuda said: The logs of Jerusalem used for fuel were from the cinnamon tree, and when they would ignite them, their fragrance would waft through all of Eretz Yisrael. And since Jerusalem was destroyed, these fragrant logs were buried, and only a sliver the size of a grain of barley remains, and it is located in the treasury of [gazzai] Tzimtzemai the queen.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנרבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך גז
גזא(שבת סג.) ומשתכחא בי גזא דצמצמא מלכא. (יומא נא:) שאני בי גזא דאהרן דאפקורי אפקריה רחמנ׳ לגבי אחיו הכהנים (הוריות ט) אמר ליה דידך או דגזא. (חולין קלט) ושמואל כל היכא דאיתנהו בי גזא דרחמנא קיימי דכתיב לה׳ הארץ ומלואה ס״א בגנזא (מעילה יז) אמר להו שאילו כל מאי דאית לכי ועולו לבי גזא ושקלו כל מאי דבעיתו. (גיטין סח) מאי טעמא כי חזיתא לההוא קיסתא אחיכת דהוה יתיב אבי גזא לקסום מאי דאיכא תותי (א״ב: פי׳ בלשון יוני אוצר של דברים חשובים והוא מלה פרסית אשר הועתקה ללשון יוני וכן אנגריא):
א. [שאטצע.]
דצימצמאי מלכתא – כך שמה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר המאירי המשנה הרביעית והכונה בה לבאר ענין החלק הרביעי והוא שאמר לא יצא האיש לא בסייף ולא בקשת ולא בתריס ר״ל מגן ולא באלה והוא שקורים מאצא״ה ולא ברומח ואם יצא חייב חטאת מפני שאינם דרך מלבוש כלל אבל שריון ומגפיים שאמרנו עליהם פטור הם עשוים דרך מלבוש ור׳ אליעזר אומר תכשיטין הם לו ומועילין מיהא להפקעת חיוב חטאת וחכמים אומרים אינן אלא גנאי שנ׳ וכתתו חרבותם ואלו היו תכשיט לא היה מייעד את ביטולם אלא היו עומדות לנוי בעלמא והלכה כחכמים:
ומשתכח בגזאי דצמצמאי מלכתא פרש״י כך שמה עכ״ל ובערוך בערך צם הביא לשון הפסיקתא כשעמדו ישראל על הר סיני היו מצמצמין עצמן ככלה כו׳ והיו מקשטין עכ״ל וה״נ יש לפרש דמשתכח בגזאי דהיינו באוצר המלך ומקשטין בו המלכתא ולא שימוש אחר כמו שהיו משתמשין בו בירושלים וק״ל:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וכיון שדובר בירושלים, אמר רחבה שכך אמר ר׳ יהודה: עצי ירושלים של קינמון היו, ובשעה שהיו מסיקין מהם ריחן היה נודף בכל ארץ ישראל. ומשחרבה ירושלים נגנזו עצי בושם אלה, ולא נשתייר מהם אלא כשעורה, ומשתכח בגזאי דצימצמאי מלכתא [ונמצא באוצר המלכה צימצמאי].
On the topic of Jerusalem, Raḥava said that Rabbi Yehuda said: The logs of Jerusalem used for fuel were from the cinnamon tree, and when they would ignite them, their fragrance would waft through all of Eretz Yisrael. And since Jerusalem was destroyed, these fragrant logs were buried, and only a sliver the size of a grain of barley remains, and it is located in the treasury of [gazzai] Tzimtzemai the queen.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנרבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) מתני׳מַתְנִיתִין: אלֹא יֵצֵא הָאִישׁ לֹא בְּסַיִיף וְלֹא בְּקֶשֶׁת וְלֹא בִּתְרִיס וְלֹא בְּאַלָּה וְלֹא בְּרוֹמַח וְאִם יָצָא חַיָּיב חַטָּאת.

MISHNA: Just as it is prohibited for a woman to carry out certain items unique to a woman into the public domain, the Sages said that a man may neither go out on Shabbat with a sword, nor with a bow, nor with a shield [teris], nor with an alla, nor with a spear. And if he unwittingly went out with one of these weapons to the public domain he is liable to bring a sin-offering.
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנרר״י מלונילבית הבחירה למאיריפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך אלה
אלהאלא באלה ולא בקשת (שבת סג.). חפוי האלה והקשת בכלים פרק כל כלי עץ שנחלק פירש בגמרא דשבת מאי אלה קופל ודומה למקל והוא של ברזל והוא כאמה ומחצה וראשו עגול כמו כדור ויוצאין בו יתדות שדומות לשקדים ושמה בלשון ישמעאל דבו״ס ובלעז מצ״א כלב״א (א״ב: תרגו׳ על פסוק מי זאת עולה הכמא דרמי גבר אבנא באלה. עד יפלח חץ כבדו ואיך אלה דמפריח גירא בכבדיה):
ערך סייף
סייףב(שבת סג.) ולא בסייף אי סייפך עלך ספרא כאן ס״א זיינך וכבר פירש במקומו (כלים פי״ג) הסייף והסכין תליך וקשתך תרגו׳ סייפך וקשתך. (בספרי בוהיה עקב תשמעון בפיסקא ארץ אשר ה׳ אלהיך נותן לך) עט וסייף ירדו מן השמים ואומר להן אם אתם מקיימין התורה בזה אתם ניצולין מזה ואם לאו אתם לוקין בזה והיכן פירושו ויגרש האדם כיוצא בו רבי שמעון בן יוחאי אומר ככר ומקל ירדו כרוכין זה בזה מן השמים ואומר אם אתם עשיתם התורה הרי ככר לאכול ואם לאו הרי מקל ללקות בו והיכן פירושו של דבר דכתיב אם תאבו ושמעתם טוב הארן תאכלו ואם תמאנו ומריתם חרב תאכלו והיינו דאמר (עבודה זרה יז:) אי ספרא לא סייפא אי סייפא לא ספרא:
א. [שווערט, שפיס.]
ב. [שווערד, דעגען.]
מתני׳ באלה – מפרש בגמ׳ קולפא מצוק״ה בלעז.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[מתני׳] ד. לא יצא האיש וכו׳. סייף, חרב שיש לו שתי פיות. תריס מגן. (אלא) [אלה]. מצא בלע״ז. דמשוי הם ולא תכשיטין.
המשנה הרביעית לא יצא האיש לא בסיף ולא בקשת ולא בתריס ולא באלה ולא ברומח ואם יצא חייב חטאת ר׳ אליעזר אומר תכשיטין הן לו וחכמים אומרים אינן אלא גנאי שנ׳ וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות בורית טהורה ויוצאין בה בשבת כבלים טמאים ואין יוצאין בהם אמר הר״ם פי׳ תריס הוא המגן ואלה צנה מעץ ואין בין המגן והאלה אלא שהמגן תבניתו כמו משלש ואלה תבניתו עגולה ושניהם מעץ בורית אצעדה בשוק כבלים עכסים בצורת אצעדה והיו מטילין ביניהם שלשלאות והיו מתקשטין באלו הכבלים הבתולות כדי שלא יפסעו פסיעה גסה ויגיע להם היזק בבתוליהם ומה שאמר טהורה וטמאים אינו נכלל בדיני השבת אבל אמר זה מפני שהזכיר בכאן כבלים והודיענו דין אחר והוא כי העכסים אינם מקבלי׳ טומאה לפי שאינם מכלי מתכות שיש לו שם בפני עצמו והכבלים מקבלין טומאה לפי שהם מכלל הכלים שיש להם שם מיוחד ועוד יתבארו אלה העקרים במסכת כלים ופי׳ תכשיטי׳ עדי וחליה וגנאי פירושו לפי מקומו והוא הפך השבח כלומר רוע וכיעור והלכה כחכמים:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א משנה כשם שיש דברים המיוחדים לאשה שאסור לה להוציאם, כך אמרו שלא יצא האיש בשבת לא בסייף (בחרב) ולא בקשת ולא בתריס (מגן) ולא באלה ולא ברומח. ואם יצא באחד מכלים אלה לרשות הרבים — חייב חטאת.
MISHNA: Just as it is prohibited for a woman to carry out certain items unique to a woman into the public domain, the Sages said that a man may neither go out on Shabbat with a sword, nor with a bow, nor with a shield [teris], nor with an alla, nor with a spear. And if he unwittingly went out with one of these weapons to the public domain he is liable to bring a sin-offering.
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנרר״י מלונילבית הבחירה למאיריפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר תַּכְשִׁיטִין הֵן לוֹ.

Rabbi Eliezer says: These weapons are ornaments for him; just as a man is permitted to go out into the public domain with other ornaments, he is permitted to go out with weapons.
רי״ףספר הנרפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ר׳ אליעזר אומר: כלי נשק אצל האיש תכשיטין הן לו, וכשם שמותר לאיש לצאת בתכשיטים אחרים, מותר לו לצאת בכלי נשק.
Rabbi Eliezer says: These weapons are ornaments for him; just as a man is permitted to go out into the public domain with other ornaments, he is permitted to go out with weapons.
רי״ףספר הנרפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) וחכ״אוַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵינָן אֶלָּא לִגְנַאי שֶׁנֶּאֱמַר {ישעיהו ב׳:ד׳} וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת וְלֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה.

And the Rabbis say: They are nothing other than reprehensible and in the future they will be eliminated, as it is written: “And they shall beat their swords into plowshares and their spears into pruning hooks; nation will not raise sword against nation, neither will they learn war anymore” (Isaiah 2:4).
רי״ףרש״יספר הנרבית הבחירה למאיריפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וכתתו חרבותם – ואי תכשיטין נינהו לא יהו בטלין לעתיד.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בורית טהורה ויוצאים בה בשבת כבלים טמאים ואין יוצאין בהן בשבת פי׳ בורית היא תכשיט כעין רצועה והוא של מיני מתכות עשויה לקשור בה בתי שוקיה והוא לשוק כאצעדה בזרוע ואמר שהיא טהורה ר״ל שאינה מקבלת טומאה מפני שאינה תשמיש אדם אלא תשמיש הבתי שוקים וזהו תשמיש של כלי וכבר אמרו טבעת העשויה לקשור בה מתניו ולחגור בין כתפיו טהורה ויוצאים בה בשבת שאין כאן גזירת דילמא שלפא שהרי בשליפתם מתגלים שוקיה ובאה לידי גנאי:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וחכמים אומרים: כלי נשק אינן אלא לגנאי ועתידים להתבטל לעתיד לבוא, וכפי שנאמר: ״וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה״ (ישעיהו ב, ד).
And the Rabbis say: They are nothing other than reprehensible and in the future they will be eliminated, as it is written: “And they shall beat their swords into plowshares and their spears into pruning hooks; nation will not raise sword against nation, neither will they learn war anymore” (Isaiah 2:4).
רי״ףרש״יספר הנרבית הבחירה למאיריפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) בִּירִית טְהוֹרָה וְיוֹצְאִין בָּהּ בְּשַׁבָּת.

With regard to women’s ornaments, they added that a garter placed on her leg to hold up stockings is pure and cannot become ritually impure as a utensil, and she may even go out with it on Shabbat.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנרר״י מלונילפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך ברית
בריתאטהורה ויוצאין בה (שבת סג.) פי׳ זו שלשלת שמטילין בין כבל לכבל דאמר במסקנא הטיל שלשלת ביניהן וזו היא ברית וכך סלק׳ שמעתתא:
א. [קעטע.]
בירית – בגמרא מפרש.
טהורה – אינה מקבלת טומאה.
ויוצאין בה – דלא שלפא ומחויא שלא יראה שוקה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בירית טהורה. כלי הוא לקשור כל אחת ואחת מבתי השוקים שלא יפול על רגליה, והוא טבעת של כלים, ומשום הכי טהורה, דטבעת בהמה וכלים [לא] מקבלי טומאה.
ויוצאין בהן בשבת. דלא חיישינן דילמא שלפא ומחויא, שהרי יפלו בתי שוקיה לארץ ומיגניה ביה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ובענין תכשיטי נשים הוסיפו שהבירית ששמים על הרגל להחזיק את הגרביים הריהי טהורה מלקבל טומאה ככלי, ואף יוצאין בה בשבת.
With regard to women’s ornaments, they added that a garter placed on her leg to hold up stockings is pure and cannot become ritually impure as a utensil, and she may even go out with it on Shabbat.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנרר״י מלונילפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) כְּבָלִים טְמֵאִים וְאֵין יוֹצְאִין בָּהֶן בְּשַׁבָּת.:

However, ankle chains, which were also women’s ornaments, can become ritually impure, and she may not go out with them on Shabbat.
רי״ףרש״יספר הנרר״י מלונילפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כבלין טמאין – בגמ׳ מפרש לה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כבלים. שלשלת של ברזל או של זהב שקושר לאותן שתי טבעות של בתי השוקים מזה לזה כדי שלא תעשה הנערה פסיעות ויפלו בתוליה, וטמאין הם שתכשיט הוא לאשה ולא לכלים.
ואין יוצאין בהן בשבת. דלמא שלפא ומחויא, שהרי לא יזיק לה דבר אם יטלם משם, שלא יפלו בתי שוקיה לארץ.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואילו הכבלים שאף הם היו מתכשיטי נשים — הריהם טמאים (מקבלים טומאה), ואין יוצאין בהן בשבת.
However, ankle chains, which were also women’s ornaments, can become ritually impure, and she may not go out with them on Shabbat.
רי״ףרש״יספר הנרר״י מלונילפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) גמ׳גְּמָרָא: מַאי בְּאַלָּה קוּלְפָא.:

GEMARA: The Gemara asks: What is the meaning of the term alla? It means club [kulpa].
רי״ףספר הנרפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ב גמרא מתחילה באים לברר פירושה של מלה שהוזכרה, ומסבירים: מאי [מהו] ״אלה״ זו — הוא המקל הקרוי ״קולפא״.
GEMARA: The Gemara asks: What is the meaning of the term alla? It means club [kulpa].
רי״ףספר הנרפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) ר׳רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר תַּכְשִׁיטִין הֵן לוֹ.: תַּנְיָא אָמְרוּ לוֹ לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְכִי מֵאַחַר דְּתַכְשִׁיטִין הֵן לוֹ מִפְּנֵי מָה הֵן בְּטֵלִין לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ אָמַר לָהֶן לְפִי שֶׁאֵינָן צְרִיכִין שֶׁנֶּאֱמַר {ישעיהו ב׳:ד׳} לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְתֶהֱוֵי לְנוֹי בְּעָלְמָא אָמַר אַבָּיֵי מִידֵּי דְּהָוֵה אַשְּׁרָגָא בְּטִיהֲרָא.

We learned in the mishna that Rabbi Eliezer says: These weapons are ornaments for him. It was taught in a baraita that elaborates on this subject: The Rabbis said to Rabbi Eliezer: And since, in your opinion, they are ornaments for him, why are they to be eliminated in the messianic era? He said to them: They will not be needed anymore, as it is stated: “Nation will not raise sword against nation” (Isaiah 2:4). The Gemara asks: And let the weapons be merely for ornamental purposes, even though they will not be needed for war. Abaye said: It is just as in the case of a candle in the afternoon. Since its light is not needed, it serves no ornamental purpose. Weapons, too; when not needed for war, they serve no ornamental purpose either.
רי״ףרש״יספר הנרפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ שרגא בטיהרא – נר בצהרים מתוך שאינו צריך אינו נאה אבל בזמן הזה שהוא עת מלחמה תכשיטין הן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שנינו במשנה שר׳ אליעזר אומר שכלי נשק תכשיטין הן לו לאיש. תניא [שנויא ברייתא] העוסקת בענין זה בהרחבה: אמרו לו חכמים לר׳ אליעזר: וכי מאחר שתכשיטין הן לו, לדעתך מפני מה הן בטלין לימות המשיח? אמר להן ר׳ אליעזר: לא מפני שאינם לנוי אלא לפי שאינן צריכים עוד באותו זמן, וכפי שנאמר שם: ״לא ישא גוי אל גוי חרב״ ולכן לא ינהגו עוד בסוג זה של תכשיט. ושואלים: ותהוי [ושיהיה] הנשק לנוי בעלמא [בלבד], שאף שלא ישתמשו בנשק לצורך מלחמה, ישתמשו בו לנוי! אמר אביי: מידי דהוה אשרגא בטיהרא [כדרך שהוא ביחס לנר בצהרים], שכיון שאין נזקקים לאורו, אף איננו משמש לנוי. וכן כלי נשק, כאשר אינם נחוצים לתפקידם, אינם משמשים עוד לנוי.
We learned in the mishna that Rabbi Eliezer says: These weapons are ornaments for him. It was taught in a baraita that elaborates on this subject: The Rabbis said to Rabbi Eliezer: And since, in your opinion, they are ornaments for him, why are they to be eliminated in the messianic era? He said to them: They will not be needed anymore, as it is stated: “Nation will not raise sword against nation” (Isaiah 2:4). The Gemara asks: And let the weapons be merely for ornamental purposes, even though they will not be needed for war. Abaye said: It is just as in the case of a candle in the afternoon. Since its light is not needed, it serves no ornamental purpose. Weapons, too; when not needed for war, they serve no ornamental purpose either.
רי״ףרש״יספר הנרפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) וּפְלִיגָא דִּשְׁמוּאֵל דְּאָמַר שְׁמוּאֵל באֵין בֵּין הָעוֹלָם הַזֶּה לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ אֶלָּא שִׁיעְבּוּד מַלְכֻיוֹת1 בִּלְבַד שֶׁנֶּאֱמַר {דברים ט״ו:י״א} כִּי לֹא יֶחְדַּל אֶבְיוֹן מִקֶּרֶב הָאָרֶץ.

And this baraita disagrees with the opinion of Shmuel, as Shmuel said: The only difference between this world and the messianic era is subjugation of the exiles to other kingdoms, from which the Jewish people will be released. However, in other respects, the world will remain as it is, as it is written: “Because the poor will not cease from within the land” (Deuteronomy 15:11). Society will not change, and wars will continue to be waged.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״גליות״.
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותספר הנרמהרש״א חידושי אגדותפני יהושעגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך למד
למדא(שבת סג.) הניחא למאן דאמר מופנה מצד א׳ למדין ואין משיבין וכו׳ (נדה כג.) אמר שמואל משום ר׳ ישמעאל כל גזירה שוה שאינה מופנה כל עיקר אין למדין הימנה מופנה מצד אחד לרבי ישמעאל למדין ואין משיבין לרבנן למדין ומשיבין מופנה משני צדדין לדברי הכל למדין ואין משיבין פי׳ למדין ומשיבין למדין הימנה ואם יכולים לעשות עליה תיובתא עושה (סנהדרין טז) הלמדין לפני חכמים לוי מר׳ (מנחות פ) למדין בפני רבי וניתי לחם (סנהדרין נח) לימידי ערבי שביעית חטים יפות פירוש נוהגים ורגילים לומר ערבי שביעית חטים יפות לזורעם עקורי קטניות מהיות רעות פי׳ אם יעקור אדם מקצת מן הקטנית בתחילה וישליכם לאיבוד הנשארים לא יהו רעות. (בילמדנו בריש אמור אל הכהנים) למדנה בנותיכם נהי מה ראו הקינים והנהיות להנתן לנשים בשביל שהביאו מות לעולם:
א. [לערנען.]
ופליגא – הא דקתני בטלין לימות המשיח פליגא דשמואל דלשמואל אין בטלין לימות המשיח.
לא יחדל – משמע לעולם אלמא יש עניות ועשירות ש״מ נחמות שנתנבאו הנביאים ולא יהיה כנעני עוד (זכריה יד) לא לימות המשיח נתנבאו שהן מן העולם הזה דאם כן חדל לך אביון.
אין בין העוה״ז לימות המשיח – אע״ג דהשתא אין ירושלים ואין בהמ״ק ואילו לימות המשיח יהיה הכל בנוי צ״ל דהאי אין בין לאו דוקא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אין בין עה״ז לימות המשיח אלא שיעבוד כו׳ דישראל לא יהיו להם שעבוד מלכיות אבל גוי אל גוי ישא חרב והאי קרא דלא ישא גוי אל גוי חרב לא איירי לימות המשיח אלא לעה״ב ואין להקשות דהדרן קושיין לדוכתין מפני מה הן בטלין לעה״ב דאיכא למימר כדלעיל לפי שאינן צריכין אבל אין לומר דעה״ב אין בו שום מעשה אדם כדאמרי׳ ס״פ היה קורא עה״ב אין בו לא אכילה ולא שתייה כו׳ אלא צדיקים כו׳ ונהנין מזיו השכינה כו׳ דהא ע״כ האי קרא לא איירי בזמן שאין בו מעשה אדם דהא כתיב וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות וע״כ אית לן לפלוגי בין עולם הנשמות לעה״ב לזמן התחייה וק״ל:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ אלא שעבוד גליות. עי׳ פסחים נ ע״ב:
ופליגא [וחלוקה] ברייתא זו על דעת שמואל. שאמר שמואל: אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד גליות בלבד שיסור מישראל, אבל סדרי העולם בכל שאר התחומים ישארו כמו שהם, וכפי שנאמר: ״כי לא יחדל אביון מקרב הארץ״ (דברים טו, יא), שאף סדרי החברה לא ישתנו, ויהיו מלחמות בעולם.
And this baraita disagrees with the opinion of Shmuel, as Shmuel said: The only difference between this world and the messianic era is subjugation of the exiles to other kingdoms, from which the Jewish people will be released. However, in other respects, the world will remain as it is, as it is written: “Because the poor will not cease from within the land” (Deuteronomy 15:11). Society will not change, and wars will continue to be waged.
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותספר הנרמהרש״א חידושי אגדותפני יהושעגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) מְסַיַּיע לֵיהּ לְרַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא דא״רדְּאָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא גכׇּל הַנְּבִיאִים לֹא נִתְנַבְּאוּ אֶלָּא לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ אֲבָל לְעוֹלָם הַבָּא {ישעיהו ס״ד:ג׳} עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ.

However, this baraita supports the opinion of Rabbi Ḥiyya bar Abba who disagrees with Shmuel. As Rabbi Ḥiyya bar Abba said: All of the prophets only prophesied with regard to the messianic era; however, with regard to the World-to-Come it was stated: “No eye sees, God, except You, that which He will do for he that waits for Him” (Isaiah 64:3). What will be in the World-to-Come cannot be depicted even by means of prophecy.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יספר הנרמהרש״א חידושי אגדותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מסייע ליה – ברייתא דקתני בטלין לימות המשיח לרבי חייא בר אבא.
לא נתנבאו – דברי נחמות שלהן.
עין לא ראתה – עין של נביאים לא שלטה לראותו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כל הנביאים לא נתנבאו אלא לימות המשיח כו׳. מפורש ס״פ אין עומדין:
האי בד״ת כתיב כו׳ דכל המזמור רחש לבי דבר גו׳ עט סופר וגו׳ הכל נדרש בת״ח העוסק בד״ת וא״ל אין מקרא כו׳ דוודאי הנמשל הוא ד״ת אבל המשל שהוא משמעות ופשוטו של קרא איירי בגבור ממש דהדר לו החרב על הירך ופרש״י בד״ת כתיב הוי זהיר לחזר כו׳ שתהא מזומנת לך כו׳ כחרב על ירך כו׳ ע״ש ועי״ל ע״פ מ״ש חמוקי ירכיך גו׳ מה ירך בסתר אף ד״ת בסתר וק״ל:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וברייתא זו מסייע ליה [מסייעת לו לשיטתו] של ר׳ חייא בר אבא השונה משל שמואל. שאמר ר׳ חייא בר אבא: כל הנביאים לא נתנבאו אלא לימות המשיח ולזמן זה נאמרו בשורותיהם, אבל לעולם הבא כבר נאמר: ״עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו״ (ישעיהו סד, ג), ומה שיהא בעולם הבא אינו ניתן לתיאור אפילו בדרך הנבואה.
However, this baraita supports the opinion of Rabbi Ḥiyya bar Abba who disagrees with Shmuel. As Rabbi Ḥiyya bar Abba said: All of the prophets only prophesied with regard to the messianic era; however, with regard to the World-to-Come it was stated: “No eye sees, God, except You, that which He will do for he that waits for Him” (Isaiah 64:3). What will be in the World-to-Come cannot be depicted even by means of prophecy.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יספר הנרמהרש״א חידושי אגדותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) וְאִיכָּא דְאָמְרִי אָמְרוּ לוֹ לר׳לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְכִי מֵאַחַר דְּתַכְשִׁיטִין הֵן לוֹ מִפְּנֵי מָה הֵן בְּטֵלִין לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ אָמַר לָהֶן אַף לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ אֵינָן בְּטֵלִין הַיְינוּ דִּשְׁמוּאֵל וּפְלִיגָא דר׳דְּרַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא.

And some say the disagreement between Rabbi Eliezer and the Rabbis was different. They said to Rabbi Eliezer: Since in your opinion they are ornaments for him, why will they be eliminated in the messianic era? He said to them: Even in the messianic era they will not be eliminated. And that is in accordance with that which Shmuel stated that the world will remain fundamentally the same, and he disagrees with Rabbi Ḥiyya bar Abba.
רי״ףספר הנרפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואיכא דאמרי [ויש אומרים] שמחלוקת ר׳ אליעזר וחכמים היתה באופן שונה במקצת: אמרו לו חכמים לר׳ אליעזר: וכי מאחר שתכשיטין הן לו, לדעתך מפני מה הן בטלים לימות המשיח? אמר להן ר׳ אליעזר: אף לימות המשיח אינן בטלין. והיינו [זהו] מעין הרעיון של שמואל שלא ישתנה העולם, ופליגא [וחלוק] הוא על ר׳ חייא בר אבא.
And some say the disagreement between Rabbi Eliezer and the Rabbis was different. They said to Rabbi Eliezer: Since in your opinion they are ornaments for him, why will they be eliminated in the messianic era? He said to them: Even in the messianic era they will not be eliminated. And that is in accordance with that which Shmuel stated that the world will remain fundamentally the same, and he disagrees with Rabbi Ḥiyya bar Abba.
רי״ףספר הנרפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) א״לאֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי לְרַב דִּימִי וְאָמְרִי לַהּ לְרַב אַוְיָא וְאָמְרִי לַהּ רַב יוֹסֵף לְרַב דִּימִי וְאָמְרִי לַהּ לְרַב אַוְיָא וְאָמְרִי לַהּ אַבָּיֵי לְרַב יוֹסֵף מ״טמַאי טַעְמָא דר״אדְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר דְּאָמַר תַּכְשִׁיטִין הֵן לוֹ דִּכְתִיב {תהלים מ״ה:ד׳} חֲגוֹר חַרְבְּךָ עַל יָרֵךְ גִּבּוֹר הוֹדְךָ וַהֲדָרֶךָ.

Abaye said to Rav Dimi, and some say it was to Rav Avya, and some say Rav Yosef said to Rav Dimi, and some say it was to Rav Avya, and some say Abaye said to Rav Yosef: What is the reason for the opinion of Rabbi Eliezer who said: These weapons are ornaments for him? As it is written: “Gird your sword upon your thigh, mighty one, your glory and your splendor” (Psalms 45:4), indicating that a sword is considered an ornament.
רי״ףספר הנרפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר ליה [לו] אביי לרב דימי, ואמרי לה [ויש אומרים] שאמר זאת לרב אויא, ואמרי לה [ויש אומרים] שאמר זאת רב יוסף לרב דימי, ואמרי לה [ויש אומרים] שאמר זאת רב יוסף לרב אויא, ואמרי לה [ויש אומרים] שאמר זאת אביי לרב יוסף: מאי טעמא [מה הטעם] של ר׳ אליעזר שאמר שכלי נשק תכשיטין הן לודכתיב כן נאמר]: ״חגור חרבך על ירך גבור הודך והדרך״ (תהילים מה, ד), הרי שהחרב נחשבת כקישוט.
Abaye said to Rav Dimi, and some say it was to Rav Avya, and some say Rav Yosef said to Rav Dimi, and some say it was to Rav Avya, and some say Abaye said to Rav Yosef: What is the reason for the opinion of Rabbi Eliezer who said: These weapons are ornaments for him? As it is written: “Gird your sword upon your thigh, mighty one, your glory and your splendor” (Psalms 45:4), indicating that a sword is considered an ornament.
רי״ףספר הנרפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) א״לאֲמַר לֵיהּ רַב כָּהֲנָא לְמָר בְּרֵיהּ דְּרַב הוּנָא הַאי בְּדִבְרֵי תוֹרָה כְּתִיב א״לאֲמַר לֵיהּ אֵין מִקְרָא יוֹצֵא מִידֵי פְּשׁוּטוֹ.

The Gemara relates that some time later Rav Kahana said to Mar, son of Rav Huna: Is that really a proof? This verse is written in reference to matters of Torah and should be interpreted as a metaphor. He said to him: Nevertheless, a verse does not depart from its literal meaning, although there may be additional homiletical interpretations.
רי״ףרש״יספר הנרפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בדברי תורה כתיב – הוי זהיר לחזר על משנתך שתהא מזומנת לך בשעת הדין להביא ראיה כחרב על ירך גבור לנצח במלחמה והוא הודך והדרך.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מסופר שלאחר זמן אמר ליה [לו] רב כהנא למר בריה [בנו] של רב הונא: וכי הוכחה היא זו? והלא האי [פסוק זה] בדברי תורה כתיב [נאמר] וכוונתו סמלית! אמר ליה [לו]: אף על פי כן אין מקרא יוצא מידי פשוטו, ואף שניתן להידרש בדרכים שונות, אין לעוקרו לגמרי ממשמעותו הפשוטה.
The Gemara relates that some time later Rav Kahana said to Mar, son of Rav Huna: Is that really a proof? This verse is written in reference to matters of Torah and should be interpreted as a metaphor. He said to him: Nevertheless, a verse does not depart from its literal meaning, although there may be additional homiletical interpretations.
רי״ףרש״יספר הנרפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) א״ראָמַר רַב כָּהֲנָא כַּד הֲוֵינָא בַּר תַּמְנֵי סְרֵי שְׁנִין וַהֲוָה גְּמִירְנָא לֵיהּ לְכוּלֵּיהּ תַּלְמוּדָא1 וְלָא הֲוָה יָדַעְנָא דְּאֵין מִקְרָא יוֹצֵא מִידֵּי פְּשׁוּטוֹ עַד הַשְׁתָּא מַאי קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן דְּלִיגְמַר אִינִישׁ וַהֲדַר לִיסְבַּר.:

Rav Kahana said about this: When I was eighteen years old and had already learned the entire Talmud, and yet I did not know that a verse does not depart from its literal meaning until now. The Gemara asks: What is Rav Kahana teaching us with that statement? The Gemara answers: He comes to teach that a person should first learn and then understand the rationale.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״הש״ס״.
רי״ףרש״יספר הנרפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דליגמר איניש – לגרוס שמעתא מרביה ואף על גב דלא ידע לכולהו טעמיה.
והדר ליסבר – טעמיה דהא קשה ליה לרב כהנא ולא הוה ידע להאי טעמא ותלמודיה הוה קים ליה מדהוה בר תמני סרי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואמר רב כהנא על כך: כד הוינא בר תמני סרי שנין והוה גמירנא ליה לכוליה תלמודא, [כאשר הייתי בן שמונה עשרה שנה ולמדתי כבר את כל התלמוד], ועם כל זה לא הוה ידענא [ידעתי] שאין מקרא יוצא מידי פשוטו עד השתא [עכשיו]. ושואלים: מאי קא משמע לן [מה השמיע לנו] רב כהנא כשסיפר זאת? ומשיבים: בא ללמדנו דליגמר איניש והדר ליסבר [שילמד אדם תחילה, ואחר כך ישתדל להבין].
Rav Kahana said about this: When I was eighteen years old and had already learned the entire Talmud, and yet I did not know that a verse does not depart from its literal meaning until now. The Gemara asks: What is Rav Kahana teaching us with that statement? The Gemara answers: He comes to teach that a person should first learn and then understand the rationale.
רי״ףרש״יספר הנרפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) סִימָן זָרוֹת.:

Zarot is a mnemonic acronym for Elazar [zayin], Reish Lakish [reish], and their students [vav, tav], the amoraim who interpreted the verse in Psalms cited above
רי״ףספר הנרפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ג סימן ״זרות״. אותו פסוק שנאמר בתהלים והובא קודם נדרש כאן בכמה פנים.
Zarot is a mnemonic acronym for Elazar [zayin], Reish Lakish [reish], and their students [vav, tav], the amoraim who interpreted the verse in Psalms cited above
רי״ףספר הנרפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) א״ראָמַר רַבִּי יִרְמְיָה א״ראָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר שְׁנֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים הַמְחַדְּדִין זֶה לְזֶה בַּהֲלָכָה הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַצְלִיחַ לָהֶם שֶׁנֶּאֱמַר {תהלים מ״ה:ה׳} וַהֲדָרְךָ צְלַח אַל תִּקְרֵי וַהֲדָרְךָ אֶלָּא וַחֲדָדְךָ וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁעוֹלִין לִגְדוּלָּה שֶׁנֶּאֱמַר {תהלים מ״ה:ה׳} צְלַח רְכַב יָכוֹל אֲפִילּוּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ תַּלְמוּד לוֹמַר {תהלים מ״ה:ה׳} עַל דְּבַר אֱמֶת יָכוֹל אִם הֵגֵיס דַּעְתּוֹ ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר {תהלים מ״ה:ה׳} וְעַנְוָה צֶדֶק וְאִם עוֹשִׂין כֵּן זוֹכִין לַתּוֹרָה שֶׁנִּיתְּנָה בְּיָמִין שֶׁנֶּאֱמַר {תהלים מ״ה:ה׳} וְתוֹרְךָ נוֹרָאוֹת יְמִינֶךָ.

Rabbi Yirmeya said that Rabbi Elazar said: Two Torah scholars who sharpen one another in halakha; the Holy One, Blessed be He, ensures success for them, as it is written: “And in your majesty [vahadarkha] prosper, ride on, in behalf of truth and meekness and righteousness; and let your right hand teach you tremendous things” (Psalms 45:5). The Sages said:
Do not read “and your majesty [vahadarkha],” rather, by changing some of the vocalization and the letters, read it as and He will sharpen you [veḥidedkha], and ultimately you will be successful.
Moreover, they who act in that manner will rise to prominence, as it is written: “Prosper, ride on.”
I might have thought even if one engages in the study of Torah not for its own sake; therefore, the verse states: “On behalf of truth.”
I might have thought that one would be rewarded with prosperity even if he became arrogant; therefore, the verse states: “Meekness and righteousness.”
And if they do so in the proper manner they merit the Torah that was given with the right hand of the Holy One, Blessed be He, as it is written: “And let your right hand teach you tremendous things” (Psalms 45:5).
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנרבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך חד
חדא(שבת לב.) נפל תורא חדדו סכיני (ובמגלת איכה זכרה ירושלים) בנפול עמה ביד צר ואין עוזר לה רבנן דתמן אמרי נפל תורא חדדין סכינוי. ספר אחר מחרפין סכינוי. רבנן דהכא אמרי נפל תורא סגי טבחוי (שבת סג.) שני תלמידי חכמים המחדדין זה את זה בהלכה. (חולין ח) חידודה קודם לליבונה. (חולין יב) ריש לקיש אכשר בחודא דכובעא פי׳ בחידוד הגולגולת שהיא למעלה מטבעת הגדולה. (חולין סג) שני ראשיה חדי׳ שני ראשיה כדין ודאי טמאה. (בפ״ב דכלים) כסוי האלפס בזמן שהוא נקוב ויש לו חדוד טהור פירוש שיוצא מן הכלי כמין קנה שיצאו ממנו המים ואף ע״פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר תחתיו חדודי חרס. (פרק ד׳ דכלים) החרש שאינו יכול לעמוד מפני אזנו או שהיה בו חידוד והחידוד מכריעו טהור פי׳ אם הכלי חד מתחתיו אינו יכול לישב כמו כן ואם יש לו אזן גדול מונעו לעמוד. (סנהדרין צד.) ויחד יתרו אמר רב שהעביר חרב חדה על בשרו כלומר על עצמו ושמואל אמר שנעשה בשרו חידודין חידודין פירוש שהרעיש עצמו ונעשה קמטין מרוב הצער שטבעו מצרים. מעונן ומנחש. אל מעוננים דשופטים לא תעוננו חדודי עינין תרגום ירושלמי:
א. [שארף.]
המחדדין – שואלין ומשיבין ולא לקפח אלא להתחדד.
והדרך – כמו וחדדך.
ותורך – ותלמדך.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כבלים הוא תכשיט זה בעצמו אלא שמוסיפין בו שלשלת של כסף או של שאר מיני מתכות באה מזו לזו שמחברת שוקיה שלא יתרחבו בהליכתה יתר מדאי והוא שאמרו שהיא טמאה כלומר שמקבלת טומאה ושאלו עליה בגמ׳ ושלשלת משויא להו מנא כלומר מפני מה הוא נעשה תשמיש אדם בשלשלת יותר מכשאין בה שלשלת ואם מצד אחר אתה בא לטמאה ר״ל ממ״ש שכל משמיע קול בכלי מתכות טמא בזו דווקא מפני שהשמעת קול צריכה לו והוא אצלו מעשה ותירץ שאף זו לצורך היא עשויה והזכירו שמשפחה אחת היתה בירושלם שהיו פסיעותיהן גסות ר״ל שהיו פסיעותיהן רחבות הרבה והיו בתוליהן נושרין ועשו להם כבלים ומטילי׳ שלשלת ביניהם שלא יתרחבו פסיעותיהם יותר מדאי וי״מ שהיו גסות בחבטה על גבי קרקע ברוב מהירות הליכתן ועשו להם שלשלת זו שאם יעשו כן יהא קול השלשלת נשמע ויתביישו ומלמדות עצמן לילך בנחת עד שלא ישמע קולן ונמצא מ״מ שהשלשלת עושה הכל תכשיט אחד והרי הוא תשמיש אדם ואין יוצאין בה בשבת שעשויה היא לשלוף השלשלת אם להראותה לחברותיה הצריכות לעשות כיוצא בה אם להקל מעליה לפעמים לרוב כבדותה ומ״מ נתחדשו בגמ׳ שאר דברים בתכשיט זה והוא שאמרו רבין אמר בורית באחת כבלים בשתים ופירשו רבים באחת שאינה אלא בשוק אחד וכבלים בשתים ורב הונא אמר אחד זה ואחד זה בשתים אלא שבכבלים מוסיפין שלשלת ונעשין בה כבלים על הדרך שפירשנו ואח״כ שאל ושלשלת משויא להו מנא וכו׳ ולא באה השאלה אלא לחקור מה בין כבלים לבירית לקבול טומאה כלומר לא סוף דבר שיש לשאול כך לרבין שאם שתים טמאות מה לי אחת מה לי שתים והרי אין כאן שום חידוש אלא אף לרב הונא שמוסיף לה שלשלת וכי שלשלת משויא להו מנא ומ״מ לעיקר הפירוש צריך דרישה וחקירה לדעת רבין שאין בה שלשלת מה ענין שלא לקשור אלא אחת ואף לענין קיבול טומאה מה ענין לשתים שיקבלו טומאה יתר מן האחת ואם לענין שבת מה ענין שלא לצאת בשתים ואם באחת מותר מפני שהוא לצניעות ואין חוששין לגלוי השוק אף בשתים כן ואע״פ שמ״מ משנתנו כבר היא מתפרשת יפה לדעת רב הונא אעפ״כ לענין פירוש צריכי׳ אנו לחקור בדברי רבין ויראה לי שדברי רבין במחילה מכבודו משובשים הם והוא שאמר אמר ליה רב הונא ולא אמר רב הונא אמר שיראה כחולק עמו אלא כמשיב על דבריו לומר שהן טעות ואף הוא קבל ממנו ואין עוד חקירה עליהן ומ״מ י״מ שהבורית והכבלים ממין אחד הם וענין בירית באחת שכל אחת ואחת בפני עצמה ואין ביניהם דבר שיחברם כבלים בשתים ר״ל שרצועה ממינם מחברת ביניהם ורב הונא אמר שכלם בשתים אלא שהכבלים מתחברים בשלשלת של מתכת והבירית מתחברת ברצועה ממינה ולפירוש זה כשחקר ושלשלת משויא להו מנא אף לרבין שאלו ורצועה משויא להו מנא אלא מפני שהשלשלת מפורסם בקבול טומאה יותר שאל אף עליה ואם קבול טומאה קשה לשלשלת כ״ש שקשה לרצועה ותירץ בכלן שזו תשמיש אדם הוא וכדי שלא יתרחבו פסיעותיהן והרי התירוץ עולה אף לרצועה ושמא רב הונא חולק לומר שהרצועה אינה עושתן כלי שאין השלשלת אלא להשמעת קול וכדי להתבייש ורבין היה אומר שאינו אלא להדק פסיעותיו שלא להתרחב יותר מדאי והרי הרצועה מועילה בזה כשלשלת ומ״מ נראין דברי רב הונא שהרי אף רבין שתק לו ולענין שבת אתה צריך לפרש לשיטה זו שהבירית יוצאין בה הואיל ואף מחברת ממין האריג אין בה חידוש כדי להראותו אבל השלשלת שהיא של כסף תבא לשלוף ולהראות או שמא שלשלת מתוך כבדותה צריכה לפעמים לשלפה:
גמ׳ שנא׳ והדרך צלח א״ת כו׳ שנא׳ רכב יכול כו׳ כצ״ל:
אל תקרי והדרך אלא וחדדך כו׳ משום דהאי והדרך הוא קרא יתירא דכבר כתיב בסיפא דקרא דלעיל מיניה והדרך וע״כ דרשו והדרך דאידך קרא כמו וחדדך צלח שהחידוד מצליח התורה בהן והר׳ מתחלף בד׳ בצורת הכתב ואמר ולא עוד אלא שעולין לגדולה שנאמר ורכב כו׳ דהרכיבה מורה בכ״מ על הגדולה כמ״ש ירכיבהו על במתי ארץ וכמו שמצינו ביוסף ובמרדכי ואמר יכול אפילו שלא לשמה דהיינו דיש מחדדין עצמן בפלפול של הבל דהיינו שלא לשמה וע״כ אמר בתנאי על דבר אמת שכן יהיה הפלפול והחידוד לבא על אמיתית התורה ואמר יכול אפילו הגיס כו׳ דהיינו שיחדד עצמו לקפח חבירו בהלכות ת״ל וענוה צדק בדרך ענוה ונחת רוח עם חבירו כדלקמן ואם עושין כן זוכין לתורה כו׳ דעד השתא קרוין ת״ח שעדיין לא הגיעו להוראה והשתא זוכין להיות כ״א חכם מורה הוראה דהיינו ותורך נוראות ימינך שכן נתנה שנ׳ מימינו אש דת גו׳ ומ״ד זוכין לדברים שנאמרו בימינה כו׳ כדלקמן אורך ימים בימינה למיימינין בה וק״ל:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שאמר ר׳ ירמיה שכך אמר ר׳ אלעזר: שני תלמידי חכמים המחדדין זה את זה בהלכה הקדוש ברוך הוא מצליח להם, וכפי שנאמר: ״והדרך צלח רכב על דבר אמת וענוה צדק ותורך נוראות ימינך״ (תהלים מה, ה), ואמרו חכמים: אל תקרי [תקרא] ״והדרך״ אלא בשינוי מבטא האותיות וצורתן ״וחדדך״, לומר שהמחודד סופו שמצליח. ולא עוד אלא שאותם הנוהגים כן עולין לגדולה, וכפי שנאמר: ״צלח רכב״. יכול אפילו אם למדו שלא לשמהתלמוד לומר: ״על דבר אמת״. יכול יצליח ה׳ דרכו אפילו אם הגיס דעתו (התגאה) — תלמוד לומר: ״וענוה צדק״. ואם עושין כן כראוי — זוכין לתורה שניתנה בימין של הקדוש ברוך הוא, וכפי שנאמר: ״ותורך נוראות ימינך״.
Rabbi Yirmeya said that Rabbi Elazar said: Two Torah scholars who sharpen one another in halakha; the Holy One, Blessed be He, ensures success for them, as it is written: “And in your majesty [vahadarkha] prosper, ride on, in behalf of truth and meekness and righteousness; and let your right hand teach you tremendous things” (Psalms 45:5). The Sages said:
Do not read “and your majesty [vahadarkha],” rather, by changing some of the vocalization and the letters, read it as and He will sharpen you [veḥidedkha], and ultimately you will be successful.
Moreover, they who act in that manner will rise to prominence, as it is written: “Prosper, ride on.”
I might have thought even if one engages in the study of Torah not for its own sake; therefore, the verse states: “On behalf of truth.”
I might have thought that one would be rewarded with prosperity even if he became arrogant; therefore, the verse states: “Meekness and righteousness.”
And if they do so in the proper manner they merit the Torah that was given with the right hand of the Holy One, Blessed be He, as it is written: “And let your right hand teach you tremendous things” (Psalms 45:5).
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנרבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר זוֹכִין לִדְבָרִים שֶׁנֶּאֶמְרוּ בִּימִינָהּ שֶׁל תּוֹרָה דְּאָמַר רָבָא בַּר רַב שֵׁילָא וְאָמְרִי לַהּ אָמַר רַב יוֹסֵף בַּר חָמָא א״ראָמַר רַב שֵׁשֶׁת מַאי דִכְתִיב {משלי ג׳:ט״ז} אוֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ בִּשְׂמֹאלָהּ עוֹשֶׁר וְכָבוֹד אֶלָּא בִּימִינָהּ אוֹרֶךְ יָמִים אִיכָּא עוֹשֶׁר וְכָבוֹד לֵיכָּא אֶלָּא לַמַּיְימִינִין בָּהּ אוֹרֶךְ יָמִים אִיכָּא וכ״שוְכׇל שֶׁכֵּן עוֹשֶׁר וְכָבוֹד לַמַּשְׂמְאִילִים בָּהּ עוֹשֶׁר וְכָבוֹד אִיכָּא אוֹרֶךְ יָמִים לֵיכָּא.

Rav Naḥman bar Yitzḥak said: They are rewarded with the matters stated with regard to the right hand of the Torah. As Rava bar Rav Sheila said and some say Rav Yosef bar Ḥama said that Rav Sheshet said: What is the meaning of that which is written, “Length of days is in her right hand and in her left hand are riches and honor” (Proverbs 3:16)? Is that to say, however, that in her right there is length of days, but there are not riches and honor? Rather, it means: Those who relate to it with the skilled right hand, i.e., who study Torah for its own sake and with proper intentions, there is length of days and all the more so riches and honor for them. Whereas, those who relate to it with the unskilled left hand, there are riches and honor; there is not length of days.
רי״ףרש״יספר הנרמהרש״א חידושי אגדותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

עושר וכבוד ליכא – בתמיה כיון דאיכא אורך ימים כ״ש עושר וכבוד.
למיימינין – של תורה שמפשפשין טעמיהן בדקדוק ובוררין כימין המיומנת למלאכה.
למשמאלין בה – שאין יגעים בה כל צרכן אי נמי מיימינין בה עוסקין לשמה משמאילים שלא לשמה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

למשמאילים בה כו׳ אורך ימים ליכא כו׳. כפי׳ שני שבפרש״י וכדאמרינן פ׳ כ״ג וזאת התורה אשר שם גו׳ זכה נעשית לו סם חיים לא זכה נעשית לו סם המות כו׳ ע״ש וק״ל:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רב נחמן בר יצחק אמר: זוכין לדברים שנאמרו בימינה של תורה. וכפי שאמר רבא בר רב שילא, ואמרי לה [ויש אומרים] שאמר זאת רב יוסף בר חמא שכך אמר רב ששת: מאי דכתיב [מהו שנאמר] ״ארך ימים בימינה בשמאלה עשר וכבוד״ (משלי ג, טז), שכן הדבר תמוה: אלא בימינה ארך ימים איכא [יש], ואילו עושר וכבוד ליכא [אין]? אלא יש להבין זאת כך: למיימינין בה, העוסקים בתורה לשמה ובכוונת הלב — אורך ימים איכא [יש] להם, וכל שכן שיש להם עושר וכבוד. ואילו למשמאילים בהעושר וכבוד איכא [יש] להם, ואולם אורך ימים ליכא [אין] להם.
Rav Naḥman bar Yitzḥak said: They are rewarded with the matters stated with regard to the right hand of the Torah. As Rava bar Rav Sheila said and some say Rav Yosef bar Ḥama said that Rav Sheshet said: What is the meaning of that which is written, “Length of days is in her right hand and in her left hand are riches and honor” (Proverbs 3:16)? Is that to say, however, that in her right there is length of days, but there are not riches and honor? Rather, it means: Those who relate to it with the skilled right hand, i.e., who study Torah for its own sake and with proper intentions, there is length of days and all the more so riches and honor for them. Whereas, those who relate to it with the unskilled left hand, there are riches and honor; there is not length of days.
רי״ףרש״יספר הנרמהרש״א חידושי אגדותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) א״ראָמַר רַבִּי יִרְמְיָה אָמַר ר׳רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ שְׁנֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים הַנּוֹחִין זֶה לָזֶה בַּהֲלָכָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַקְשִׁיב לָהֶן שֶׁנֶּאֱמַר {מלאכי ג׳:ט״ז} אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי ה׳ וְגוֹ׳ אֵין דִּיבּוּר אֶלָּא נַחַת שֶׁנֶּאֱמַר {תהלים מ״ז:ד׳} יַדְבֵּר עַמִּים תַּחְתֵּינוּ.

Rabbi Yirmeya said that Rabbi Shimon ben Lakish said: Two Torah scholars who are agreeable to each other when engaging in discussions of halakha, the Holy One, Blessed be He, listens to them, as it is stated: “Then they that feared the Lord spoke [nidberu] one with another; and the Lord hearkened, and heard, and a book of remembrance was written before Him, for them that feared the Lord, and that thought upon His name” (Malachi 3:16). And the term speech [dibbur] means nothing other than calm, as it is stated: “He subdues [yadber] people under us” (Psalms 47:4). He will cause the nations to submit to the Jewish people leading to a period of calm. Here too the term dibbur indicates calm and agreeability.
רי״ףרש״יספר הנרבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הנוחין זה לזה – נושאין ונותנין בה בנחת רוח מתעסקין כדי שילמדו זה מזה.
ידבר עמים תחתינו – ישפיל וכל שפלות בנחת ל״א הנוחין מנהיגין זה את זה להבנתה של הלכה כמו לך נחה (שמות לב) ידבר תרגום של ינהג.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:
שני תלמידי חכמים המצויים זה אצל זה צריכין שיחדדו זה את זה בהלכה ולא שלא לשמה ר״ל לכונת ניצוח וקטרוג אלא להוציא את הדברים לאמיתן וכל שעושין כן לימודם בא לידי הצלחה ותכלית החיים הנצחיים והוא שאמרו ארך ימים בימינה במיימיניה של תורה כלומר לעוסקים בה לשמה ולבקשת התכלית הא למשמאילים בה והם המתכוונים לקטרוג ולניצוח עושר וכבוד איכא אורך ימים ליכא שאין חפץ השם מצליח בידם עד שיגיעו ממנו לתכלית המבוקש והוא ענין מה שאמרו שני תלמידי חכמים הנוחים זה את זה בהלכה הקב״ה מקשיב להם:
כל שאיפשר לו לאדם ללמוד מזולתו ילמוד שהקבלה עיקר החכמה ושרשה ובסבתה יסתלקו השבושים והמחלוקות וכל מי שאין לו רב ללמוד ממנו יחזר אחר חבר ויהו מרגילין ומדריכין זה את זה בהלכה ואיפשר שיעלה בידם אחד בסבת חבירו והוא שידעו כלל הענין בקבלה אלא שבאים לידע סעפי הענין בדרך חקירה ומופת לא שיהיו תולין את הכל בחקירתם עד שיפקפקו בכלל הענין בהעדר ידיעתם והוא שרמזו בכאן באומרם והוא דידעי צורתא דשמעתא:
מחשבה טובה הקב״ה מצרפה למעשה וכל שלבו של אדם למצוה אפי׳ נאנס ולא עשאה מעלין לו שכר כאלו עשאה וכל העושה את המצוה כמאמרה ר״ל על דעת המכוון בה יהא בטוח בתכליתו ובעלות נפשו על המזל עד שלא יהא המזל מושל עליו כלל כי הוא עליון לו והוא אמרם דרך צחות באשר דבר מלך שלטון ומי יאמר לו מה תעשה וסמיך ליה שומר מצוה לא ידע דבר רע כלומר מי הוא שיכול לומר מה תעשה שומר מצוה וכו׳:
מצות הצדקה חלוקה על הרבה מדרגות זו למעלה מזו כמו שביארנו בראשון של בתרא ומ״מ גדול המלוה לעני יותר מן הצדקה מפני שאינו בוש בדבר כלל אלא שיהא לבו שלא לבקש ממנו יפרע כשירצה והמטיל בכיס יותר מכלם שממציא לו ריוח ומכין לו פרנסה דרך כבוד:
ראוי לאדם שישתדל בחברת החכמים ויזהר מישיבת עמי הארצות ויושבי הקרנות הולך את חכמים יחכם ורועה כסילים ירוע דרך צחות אמרו אם ת״ח נחש הוא חגרהו על מתניך ואם עם הארץ חסיד הוא אל תדור בשכונתו:
ראוי לאדם להזהר שלא יגדל שום מזיק בתוך ביתו שהרי הוא גורם שלא ליכנס אדם לביתו מחשש ההיזק המצוי להם ונמצא מונע חסד מתוך ביתו:
אין דיבור אלא לשון נחת כו׳ בפ״ק דמכות מפורש באורך מה שיש לדקדק בזה ע״ש:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר ר׳ ירמיה שכך אמר ר׳ שמעון בן לקיש: שני תלמידי חכמים הנוחין זה לזה בהלכה הקדוש ברוך הוא מקשיב להן, שנאמר: ״אז נדברו יראי ה׳ איש אל רעהו ויקשב ה׳ וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי ה׳ ולחושבי שמו״ (מלאכי ג, טז) ואין משמעות לשון
Rabbi Yirmeya said that Rabbi Shimon ben Lakish said: Two Torah scholars who are agreeable to each other when engaging in discussions of halakha, the Holy One, Blessed be He, listens to them, as it is stated: “Then they that feared the Lord spoke [nidberu] one with another; and the Lord hearkened, and heard, and a book of remembrance was written before Him, for them that feared the Lord, and that thought upon His name” (Malachi 3:16). And the term speech [dibbur] means nothing other than calm, as it is stated: “He subdues [yadber] people under us” (Psalms 47:4). He will cause the nations to submit to the Jewish people leading to a period of calm. Here too the term dibbur indicates calm and agreeability.
רי״ףרש״יספר הנרבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) מַאי וּלְחוֹשְׁבֵי שְׁמוֹ א״ראָמַר רַבִּי אַמֵּי אֲפִילּוּ חִישֵּׁב לַעֲשׂוֹת מִצְוָה וְנֶאֱנַס וְלֹא עֲשָׂאָהּ מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִילּוּ עֲשָׂאָהּ.

The Gemara asks: What is the meaning of the phrase in that verse: “And those who thought of His name”? Rabbi Ami said: Even if one merely planned to perform a mitzva, and ultimately due to circumstances beyond his control did not perform that mitzva, the verse ascribes him credit as if he performed it.
רי״ףספר הנרמהרש״א חידושי אגדותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אפי׳ חישב לעשות מצוה ונאנס כו׳ מפורש ספ״ק דקידושין ע״ש:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

״דיבור״ אלא נחת, שנאמר: ״ידבר עמים תחתינו״ (תהלים מז, ד), שמשעמו שיכניע, ישקיט את העמים תחת עם ישרא, ואף כאן ״דיבור״ משמעו בבהכנעה ובנחת. וכיון שנדרש חלק מהפסוק, שואלים: מאי [מה] משמעות ״ולחושבי שמו ״? אמר ר׳ אמי: לומר שאפילו אם רק חישב לעשות מצוה, ובסופו של דבר נאנס ולא עשאה, מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה.
The Gemara asks: What is the meaning of the phrase in that verse: “And those who thought of His name”? Rabbi Ami said: Even if one merely planned to perform a mitzva, and ultimately due to circumstances beyond his control did not perform that mitzva, the verse ascribes him credit as if he performed it.
רי״ףספר הנרמהרש״א חידושי אגדותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(21) א״ראָמַר רַב חִינָּנָא בַּר אִידִי כָּל הָעוֹשֶׂה מִצְוָה כְּמַאֲמָרָהּ אֵין מְבַשְּׂרִין אוֹתוֹ בְּשׂוֹרוֹת רָעוֹת שֶׁנֶּאֱמַר {קהלת ח׳:ה׳} שׁוֹמֵר מִצְוָה לֹא יֵדַע דָּבָר רָע.

The Gemara continues in praise of those who perform mitzvot: Rav Ḥinnana bar Idi said: Anyone who performs a mitzva as it was commanded, others do not apprise him of bad tidings, as it is stated: “He who keeps the commandment shall know no evil thing” (Ecclesiastes 8:5).
רי״ףספר הנרמהרש״א חידושי אגדותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

העושה מצוה כמאמרה כו׳. דהיינו שנאמרה לעשותה לשמה וברמז כמאמרה ממש לש״ש דאותיות מצוה הוא אותיות שם בן ד׳ דמ׳ וצ׳ בא״ת ב״ש י״ה וע״ז כוונו לומר אין המצוה קרויה אלא על מי שגומרה דאותיות ו״ה שהם גמר השם הם כמפורש באותיות מצוה משא״כ אותיות י״ה שהם אותיות תחלת השם הם ברמז מ׳ וצ׳ שהם י״ה בא״ת ב״ש והיינו דקאמר שומר מצוה דשומר עליה כמאמרה ולא קאמר עושה מצוה דיש עושה שלא לשמה וקאמר אפי׳ הקב״ה גוזר כו׳ שנא׳ באשר דבר מלך שלטון גו׳ ר״ל דאותו דבר מלך שלטון גו׳ לא ידע אותו דבר מי ששומר מצוה וק״ל:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ועוד בשבחם של בעלי מצוות אמר רב חיננא בר אידי: כל העושה מצוה כמאמרה (כראוי) אין מבשרין אותו בשורות רעות, שנאמר: ״שומר מצוה לא ידע דבר רע״ (קהלת ח, ה).
The Gemara continues in praise of those who perform mitzvot: Rav Ḥinnana bar Idi said: Anyone who performs a mitzva as it was commanded, others do not apprise him of bad tidings, as it is stated: “He who keeps the commandment shall know no evil thing” (Ecclesiastes 8:5).
רי״ףספר הנרמהרש״א חידושי אגדותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(22) א״ראָמַר רַב אַסִּי וְאִיתֵּימָא ר׳רַבִּי חֲנִינָא אֲפִילּוּ הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גּוֹזֵר גְּזֵירָה הוּא מְבַטְּלָהּ שֶׁנֶּאֱמַר {קהלת ח׳:ד׳} בַּאֲשֶׁר דְּבַר מֶלֶךְ שִׁלְטוֹן וּמִי יֹאמַר לוֹ מַה תַּעֲשֶׂה וּסְמִיךְ לֵיהּ שׁוֹמֵר מִצְוָה לֹא יֵדַע דָּבָר רָע.

Rav Asi, and some say Rabbi Ḥanina said: Even if the Holy One, Blessed be He, issued a decree, He may abrogate it, as it is stated: “For the word of the King has authority and who may say to Him: What do You do?” (Ecclesiastes 8:4). And, although this indicates that even though the King, God, issued a decree, juxtaposed to it is the verse: “He who guards the commandment shall know no evil thing” (Ecclesiastes 8:5). For one who observes mitzvot properly, the decree is abrogated and he will know no evil.
רי״ףרש״יספר הנרמהרש״ל חכמת שלמהפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומי יאמר לו מה תעשה – שומר מצות יוכל לומר לו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רש״י בד״ה המחדדין כו׳ להתחדד הס״ד:
בד״ה במיימינין כו׳ טעמיהן בדיקדוק ובוררן. נ״ב בדוקיין ובירורן כצ״ל:
בד״ה מי יאמר צ״ל ומי יאמר:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

והוסיף ואמר רב אסי ואיתימא [ויש אומרים] שאמר זאת ר׳ חנינא: אפילו הקדוש ברוך הוא גוזר גזירההוא מבטלה, וכפי שנאמר: ״באשר דבר מלך שלטון ומי יאמר לו מה תעשה״ (קהלת ח, ד), וסמיך ליה [וסמוך לו] שאף שדבר מלך, הוא הקדוש ברוך הוא גוזר גזירה מכל מקום ״שומר מצוה לא ידע דבר רע״ (קהלת ח, ה), ששומר המצוה יכול לבטל דבר זה ולא ידע דבר רע״.
Rav Asi, and some say Rabbi Ḥanina said: Even if the Holy One, Blessed be He, issued a decree, He may abrogate it, as it is stated: “For the word of the King has authority and who may say to Him: What do You do?” (Ecclesiastes 8:4). And, although this indicates that even though the King, God, issued a decree, juxtaposed to it is the verse: “He who guards the commandment shall know no evil thing” (Ecclesiastes 8:5). For one who observes mitzvot properly, the decree is abrogated and he will know no evil.
רי״ףרש״יספר הנרמהרש״ל חכמת שלמהפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(23) אָמַר רַבִּי אַבָּא אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ שְׁנֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים הַמַּקְשִׁיבִים זֶה לָזֶה בַּהֲלָכָה הַקָּדוֹשׁ ב״הבָּרוּךְ הוּא שׁוֹמֵעַ לְקוֹלָן שֶׁנֶּאֱמַר {שיר השירים ח׳:י״ג} הַיּוֹשֶׁבֶת בַּגַּנִּים חֲבֵרִים מַקְשִׁיבִים לְקוֹלֵךְ הַשְׁמִיעִנִי.

Rabbi Abba said that Rabbi Shimon ben Lakish said: Two Torah scholars who listen to each other in the discussion of halakha, the Holy One, Blessed be He, hears their voice, as it is stated: “You who dwell in gardens, the companions heed your voice, cause me to hear it” (Song of Songs 8:13).
רי״ףרש״יספר הנרפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

המקשיבין – מלמדים זה את זה ומבינים זה מזה ולישנא דקרא נקט.
בגנים – בתי מדרשות.
חבירים מקשיבים – זה לזה להם אני אומר שישמיעוני קולם ואענם.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר ר׳ אבא שכך אמר ר׳ שמעון בן לקיש: שני תלמידי חכמים המקשיבים זה לזה בהלכה הקדוש ברוך הוא שומע לקולן, שנאמר: ״היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעני״
Rabbi Abba said that Rabbi Shimon ben Lakish said: Two Torah scholars who listen to each other in the discussion of halakha, the Holy One, Blessed be He, hears their voice, as it is stated: “You who dwell in gardens, the companions heed your voice, cause me to hear it” (Song of Songs 8:13).
רי״ףרש״יספר הנרפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(24) וְאִם אֵין עוֹשִׂין כֵּן גּוֹרְמִין לַשְּׁכִינָה שֶׁמִּסְתַּלֶּקֶת מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁנֶּאֱמַר {שיר השירים ח׳:י״ד} בְּרַח דּוֹדִי וּדְמֵה וְגוֹ׳.

And if they do not do so, i.e., they do not listen to each other, they cause the Divine Presence to depart from among Israel, as it is stated in the following verse: “Run away, my beloved, and be like a gazelle or a young hart upon the mountains of spices” (Song of Songs 8:14).
רי״ףרש״יספר הנרמהרש״א חידושי אגדותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ברח דודי – בתריה כתיב.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואם אין עושין כן גורמין כו׳ לכאורה הוא מגומגם דהיכא מפורש בקרא ואם אי אתה עושה כן ונראה לפי ת״י וכל המדרשות דברח דודי ר״ל מארץ טמאה מח״ל על הרי בשמים במקום המקדש וה״ק נמי הכא דאם אי אתה עושה כן כו׳ שהרי אם אתם עושין כן ומקשיבים זה לזה קאמר ברח דודי גו׳ על הרי בשמים שגורם להשרות השכינה במקום המקדש ומכלל הן אתה שומע לאו שאם אין מקשיבין זה לזה גורמין לשכינה שתסתלק וק״ל:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

(שיר השירים ח, יג), ואם אין עושין כן, שאינם מקשיבים זה לזה — הריהם גורמין בכך לשכינה שמסתלקת מישראל, שנאמר: ״ברח דודי ודמה לך לצבי או לעופר האילים על הרי בשמים״ (שיר השירים ח, יד).
And if they do not do so, i.e., they do not listen to each other, they cause the Divine Presence to depart from among Israel, as it is stated in the following verse: “Run away, my beloved, and be like a gazelle or a young hart upon the mountains of spices” (Song of Songs 8:14).
רי״ףרש״יספר הנרמהרש״א חידושי אגדותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(25) אָמַר רַבִּי אַבָּא א״ראָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ שְׁנֵי ת״חתַּלְמִידֵי חֲכָמִים הַמַּדְגִּילִים זֶה לָזֶה בַּהֲלָכָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹהֲבָן שֶׁנֶּאֱמַר {שיר השירים ב׳:ד׳} וְדִגְלוֹ עָלַי אַהֲבָה אָמַר רָבָא וְהוּא דְּיָדְעִי צוּרְתָּא דִשְׁמַעְתָּא וְהוּא דְּלֵית לְהוּ רַבָּה בְּמָתָא לְמִיגְמַר מִינֵּיהּ.

Rabbi Abba said that Rabbi Shimon ben Lakish said: Two individual Torah scholars who, while studying together, cause one another to err [madgilim] in halakha [Tosafot], nevertheless, the Holy One, Blessed be He, loves them, as it is stated: “And his banner [vediglo] over me is love” (Song of Songs 2:4). Rava said: And that is only true in a case where they know the foundation of the law, and their error resulted from the lack of more sophisticated knowledge. And that is only true in a case where they do not have a prominent person in the city from whom they could learn without error.
רי״ףרש״יספר הנרמהרש״א חידושי אגדותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

המדגילים – מאספין זה את זה ואומרים בא ונלמוד ונבין בין שנינו הואיל ואין לנו רב ללמדנו.
צורתא – שורש הדבר קצת למדו מרבם.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ב׳ ת״ת המדגילין כו׳ שנא׳ ודגלו עלי אהבה גו׳ רישא דקרא הביאני אל בית היין שהוא מיוחד לתורה כתיב ואמר ודגלו עלי גו׳ מלשון אסיפה כפרש״י ואינו יוצא ממשמעו מלשון דגל שע״י הדגל כ״א מתאסף לדגלו וק״ל:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר ר׳ אבא שכך אמר ר׳ שמעון בן לקיש: שני תלמידי חכמים בודדים המדגילים [המשבשים, מטעים, (תוספות)] זה לזה בהלכה בכל זאת הקדוש ברוך הוא אוהבם, שנאמר: ״ודגלו עלי אהבה״ (שיר השירים ב, ד). אמר רבא: והוא דווקא בכגון דידעי צורתא דשמעתא הם יודעים את יסוד ההלכה] וטעותם נובעת מחסרון ידיעה מתקדמת יותר. והוא דווקא בכגון דלית להו רבה במתא למיגמר מיניה [שאין להם אדם גדול בעיר ללמוד ממנו].
Rabbi Abba said that Rabbi Shimon ben Lakish said: Two individual Torah scholars who, while studying together, cause one another to err [madgilim] in halakha [Tosafot], nevertheless, the Holy One, Blessed be He, loves them, as it is stated: “And his banner [vediglo] over me is love” (Song of Songs 2:4). Rava said: And that is only true in a case where they know the foundation of the law, and their error resulted from the lack of more sophisticated knowledge. And that is only true in a case where they do not have a prominent person in the city from whom they could learn without error.
רי״ףרש״יספר הנרמהרש״א חידושי אגדותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(26) (א״ראָמַר רַבִּי) אַבָּא א״ראָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ דגָּדוֹל הַמַּלְוֶה יוֹתֵר מִן הָעוֹשֶׂה צְדָקָה וּמֵטִיל בַּכִּיס יוֹתֵר מִכּוּלָּן.

Rabbi Abba said that Rabbi Shimon ben Lakish said: One who loans another money is greater than one who gives him charity. And the one who places money into a common purse, i.e., one who enters into a partnership with a needy person, is the greatest of them all, since in that case the needy person is not embarrassed when receiving the assistance.
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנרמהרש״א חידושי אגדותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך טל
טלא(שבת סג.) גדול המלוה יותר מן העושה ומטיל לכיס יותר מכולם (ברכות יח:) אע״פ שאינו לפניו ממש אלא הלך לצורך המת או החזיר את פניו או היה בבית אחר כמוטל לפניו דמי:
א. [ווערפען.]
גדול המלוה – לפי שאין העני בוש בדבר.
ומטיל לכיס – מעות ומלאי להשתכר בהן למחצית שכר ואיידי דאיירי רבי אבא אמר ריש לקיש נקט כל הני מילי דאגדתא דאמר להו ר׳ אבא משמיה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומטיל בכיס יותר מכלם כו׳ לפי שאין דרך להלוות הרבה שאפשר שישתכר בו רק כדי שיתפרנס בהלוואה ואחר שיוציאם בפרנסה ולא יהיה לו ממה לשלם יתבייש ממנו כדאמרי׳ ס״פ איזהו נשך שאסור לעבור לפני מי שחייב לו ואין לו לשלם שנא׳ לא תהיה לו כנושה אבל מטיל מלאי לכיס וודאי דיתן לו בידו הרבה שאפשר להשתכר ולהרויח בהם כדי פרנסתו ותשאר קרן ההלוואה קיימת לשלם לו ממנו וק״ל:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ד ועוד אמר ר׳ אבא שכך אמר ר׳ שמעון בן לקיש: גדול המלוה לחבירו כסף יותר מן העושה צדקה. וזה המטיל בכיס, שנותן כספים לאדם הנזקק לכך ועושה עמו שותפות יותר מכולם, כיון שאז אין המקבל מתבייש בקבלת החסד.
Rabbi Abba said that Rabbi Shimon ben Lakish said: One who loans another money is greater than one who gives him charity. And the one who places money into a common purse, i.e., one who enters into a partnership with a needy person, is the greatest of them all, since in that case the needy person is not embarrassed when receiving the assistance.
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יספר הנרמהרש״א חידושי אגדותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(27) (א״ראָמַר רַבִּי) אַבָּא אָמַר ר׳רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ האִם תַּלְמִיד חָכָם נוֹקֵם וְנוֹטֵר כְּנָחָשׁ הוּא חׇגְרֵיהוּ עַל מׇתְנֶיךָ אִם עַם הָאָרֶץ הוּא חָסִיד אַל תָּדוּר בִּשְׁכוּנָתוֹ.

Rabbi Abba said that Rabbi Shimon ben Lakish said: Even if a Torah scholar is as vengeful and begrudging as a snake, wrap him tightly around your waist, i.e., keep him close, because you will benefit from his Torah. On the other hand, even if an am ha’aretz is righteous, do not dwell in his neighborhood, as his righteousness does not compensate for the fact that he is ignorant.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יספר הנרמהרש״א חידושי אגדותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

חוגרו – הדבק בו שסופך ליהנות מתלמודו.
אל תדור בשכונתו – שאינו יודע בדקדוקי מצות ואין חסידותו שלם וסופך ללמוד ממנו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אם ת״ח נוקם ונוטר כנחש חגריהו כו׳ דודאי אדם ירא לחגור ולכרוך נחש על מתניו אבל מנטירת ת״ח שהיא כנחש אל תירא חגרהו והדבק בו ובהיפך קאמר אם ע״ה חסיד כו׳ דכבר שנינו ולא ע״ה חסיד ואם תראה ממנו חסידות אל תאמן לו והרחק עצמך ממנו וק״ל:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ועוד אמר ר׳ אבא שכך אמר ר׳ שמעון בן לקיש: אם תלמיד חכם נוקם ונוטר כנחש הוא, בכל זאת חגריהו על מתניך, שיש בידו לפחות זכות התורה. ולהיפך, אם עם הארץ הוא חסיד בכל זאת אל תדור בשכונתו, שאינו יוצא מגדר עם הארץ למרות חסידותו.
Rabbi Abba said that Rabbi Shimon ben Lakish said: Even if a Torah scholar is as vengeful and begrudging as a snake, wrap him tightly around your waist, i.e., keep him close, because you will benefit from his Torah. On the other hand, even if an am ha’aretz is righteous, do not dwell in his neighborhood, as his righteousness does not compensate for the fact that he is ignorant.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יספר הנרמהרש״א חידושי אגדותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(28) אָמַר רַב כָּהֲנָא אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ וְאָמְרִי לַהּ אָמַר רַב אַסִּי אָמַר (רֵישׁ לָקִישׁ) וְאָמְרִי לַהּ אָמַר רַבִּי אַבָּא אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ וכׇּל הַמְגַדֵּל כֶּלֶב רַע בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ מוֹנֵעַ חֶסֶד מִתּוֹךְ בֵּיתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר {איוב ו׳:י״ד} לַמָּס

Rav Kahana said that Rabbi Shimon ben Lakish said, and some say Rav Asi said that Reish Lakish said, and some say Rabbi Abba said that Rabbi Shimon ben Lakish said: Anyone who raises an evil dog within his home prevents kindness from entering into his home, since poor people will hesitate to enter his house. As it is alluded to in the verse: “To him that is afflicted [lamas],
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יספר הנרמהרש״א חידושי אגדותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מונע חסד – שאינו מניח העניים לבא לפתחו.
למס – דהיינו כלב.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כל המגדל כלב בתוך ביתו מונע כו׳ כבר אמרו במס׳ ב״ק אסור לאדם לגדל כלב רע בתוך ביתו שנאמר לא תשים דמים בביתך אבל הכא הוסיף דאל יגדל כלב אפי׳ הוא יודע בו שאינו כלב רע ומשום דמונע חסד גו׳ דהאורחים והעניים לא ידעו בו שאינו רע וסוברים שהוא רע ויראים ממנו מלבא לביתו וכדמייתי הך עובדא דלא היה הכלב רע ולא היה יכול להזיק ומתוך שהיתה סבורה שהוא רע הפילה ואמר ויראת שדי יעזוב דפורק ממנו כו׳ דדרך מגדל הכלב להעמידו על הפתח לשמירת ביתו ויראת שדי שהיא על המזוזה לשמירת פתח ביתו הוא יעזוב ופורק:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואמר רב כהנא שכך אמר ר׳ שמעון בן לקיש, ואמרי לה [ויש אומרים] שאמר זאת רב אסי שכך אמר ריש לקיש, ואמרי לה [ויש אומרים] שאמר זאת ר׳ אבא שכך אמר ר׳ שמעון בן לקיש: כל המגדל כלב רע בתוך ביתו הרי בכך הוא מונע חסד מתוך ביתו, שחוששים עניים להכנס לביתו, וכפי שנאמר: ״למס
Rav Kahana said that Rabbi Shimon ben Lakish said, and some say Rav Asi said that Reish Lakish said, and some say Rabbi Abba said that Rabbi Shimon ben Lakish said: Anyone who raises an evil dog within his home prevents kindness from entering into his home, since poor people will hesitate to enter his house. As it is alluded to in the verse: “To him that is afflicted [lamas],
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יספר הנרמהרש״א חידושי אגדותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

שבת סג. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים שבת סג., עין משפט נר מצוה שבת סג., רי"ף שבת סג. – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס שבת סג., רש"י שבת סג., תוספות שבת סג., ספר הנר שבת סג. – מהדורת הרב שניאור אידנסון, ירושלים תש"ע, באדיבות המהדיר (כל הזכויות שמורות), ר"י מלוניל שבת סג. – מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב דוד מצגר. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הר"י מלוניל, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות., בית הבחירה למאירי שבת סג. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה שבת סג., מהרש"א חידושי אגדות שבת סג., פני יהושע שבת סג., גליון הש"ס לרע"א שבת סג., פירוש הרב שטיינזלץ שבת סג., אסופת מאמרים שבת סג.

Shabbat 63a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Shabbat 63a, Ein Mishpat Ner Mitzvah Shabbat 63a, Rif by Bavli Shabbat 63a, Collected from HeArukh Shabbat 63a, Rashi Shabbat 63a, Tosafot Shabbat 63a, Sefer HaNer Shabbat 63a, Ri MiLunel Shabbat 63a, Meiri Shabbat 63a, Maharshal Chokhmat Shelomo Shabbat 63a, Maharsha Chidushei Aggadot Shabbat 63a, Penei Yehoshua Shabbat 63a, Gilyon HaShas Shabbat 63a, Steinsaltz Commentary Shabbat 63a, Collected Articles Shabbat 63a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144