דאי עבר ונסיב – או בת ישראל או גיורת.
דאי לא כתב קרא – מידי דעל ידי עבירה קאתי לא כתב קרא למימר בנים אשר יולדו כו׳ דהא לא שכיח למיתי לידי דור שלישי.
(1) 
מִצְרִי שֵׁנִי בְּמַאי יִטְהַר דִּלְמָא דְּאִי עֲבַר וּנְסֵיב דְּאִי לָא כְּתִיב קְרָא.
מִצְרִי שֵׁנִי בְּמַאי יִטְהַר דִּלְמָא דְּאִי עֲבַר וּנְסֵיב דְּאִי לָא כְּתִיב קְרָא.how could a second-generation Egyptian convert ever achieve purity, so that it is permitted for his offspring, the third generation, to enter into the congregation? He may marry neither a Jew nor a female Egyptian convert. The Gemara answers: Perhaps it means that if he transgressed and married a convert or a Jewish woman, his seed will be purified. The Gemara rejects this suggestion: A case of: That if, is not written in the verse. In other words, the Bible does not speak of situations that can arise only through the commission of a transgression.
מצרי שני במה יטהר – וא״ת ישא שתוקית דהא ר׳ יהודה אית ליה בפ׳ עשרה יוחסין (קדושין עג.) בקהל ודאי הוא דלא יבא הא בקהל ספק יבא והבן נמי יהא מותר לבא בקהל דממזר ודאי הוא דלא יבא הא ממזר ספק יבא ויש לומר דשתוקין לא שכיחי אי נמי דממזרת דלא אפשר אלא באיסור חשיב דאי ודאי לא כתיב וא״ת וישא נתינה והולד כשר לרבי יוחנן דאמר בסמוך מצרי שני שנשא מצרית ראשונה בנה שלישי הוי דבתר דידיה שדינן וי״ל דר׳ יוחנן דהכא סבר כאידך דרבי יוחנן דאמר רב דימי א״ר יוחנן בנה שני הוי דבתר דידה שדינן ליה וא״ת והא כתיב קרא דאי לרבי יוחנן דדרשי לעיל (דף עז:) מעמיו לבת גר עמוני הבא על בת ישראל וי״ל דיתורא דקרא אתי שפיר לדאי אבל פשטיה דקרא לא.
מצרי שני במאי יטהר – וא״ת ישא ממזרת תשיעית דאיכא מ״ד לקמן ממזרת לאחר עשרה דורות מותרת וא״כ כי ישא ממזרת תשיעית תהיה בתו כשרה כי עשירית תהיה וי״ל דמלתא דלא שכיחא הוא שיחי׳ כל כך ושיפרו וירבו עד עשרה דורות דאינם כל כך ידועים ואי אינם ידועים כל כך לא חיו ועוי״ל דהתינח הבת כשרה לאחר עשרה דורות אבל הבן שמא לא יוכשר דהא לא אמר לקמן אלא ממזרת דמותרת לאחר עשרה דורות אבל הזכר שמא לא יוכשר:
זה שכתבנו איסור במצרי ואדומי עד דור שלישי לא מן הבנים שהיתה הורתן בקדושה אתה מתחיל למנות אלא אותם שנתגיירו עצמם אתה מונה דור ראשון וכל שנולד להם פסול מתורת דור שני ודור שלישי הבא אחריו כשר והוא שאמרו להם מהם מנה ואפילו מצרית מעוברת שנתגיירה אין אומרין שהעובר גם כן ראשון אלא מצרי שני הוא דבלידה תלא רחמנא ומכל מקום דרשו בו גם כן להם הלך אחר פיסולן כלומר שאם גר עמוני נשא גיורת מצרית והוליד ממנה אם זכר הוא דינו כעמוני ליפסל זכריו לעולם ואם נקבה היא הרי היא מצרית ליפסל היא מדין מצרית שניה ואם מצרי ראשון נשא בת ישראל הולד מצרי שני ואע״פ שגוי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר התם משום דלא תפסי בה קדושין ואין זרעו מבת ישראל מתיחס אחריו ומצרי שני שנשא מצרית ראשונה או מצרי ראשון שנשא מצרית שניה דנין אותו אחר החמור והוה ליה מצרי שני ויש פוסקים דבתר אימיה שדינן ליה ומשום דהכתוב תלאו בלידה ומצרי ראשון מיהא במצרית שניה הולד שלישי וכן כתבוה גאוני ספרד ואין הדברים נראין ואף בממזר הולכין אחר פיסולו ר״ל שלא סוף דבר בממזר שנשא בת ישראל שהולד ממזר אלא אף ישראל שנשא ממזרת כן ובשפחה ונכרית מיהא ולדה כמוה וממזר שבא על השפחה הולד עבד וכשנשתחרר טהר כמו שביארנו במסכת קדושין (ס״ט.):
המפריש שתי חטאות לאחריות שאם יאבד אחת מהן תהא האחרת מזומנת לו הרי זה מתכפר באי זו שירצה והשניה תרעה עד שיפול בה מום ויפלו דמיה לנדבה ואין דנין אותה כחטאת שנתכפרו בעליה באחרת שהולכת למיתה ר״ל שמכניסין אותה לבית ונועלין בפניה עד שתמות שלא נאמר נתכפרו באחרת אלא כשהפריש חטאת אחת ואבדה והקריב אחרת תחתיה:
חטאת יחיד אינה באה אלא נקבה ואם הפריש חטאת מעוברת הרי היא וולדה נידונין כשני חטאות שנפרשו לאחריות ומתכפר באי זה מהם שירצה אם בה אם בולדה והשנית תרעה עד שיפול בה מום ויפלו דמיה לנדבה ואין דנין אותה בולד חטאת שהולכת למיתה שאין ולד חטאת אלא כשנתעברה אחר שהוקדשה:
מעוברת שנתגיירה וטבלה אין בנה צריך טבילה ולא מפני שנחשוב את העובר כנטבל בפני עצמו ולא תהא חציצת כריסה של אמו מונעתו ומפני שדבר תורה אין חציצה אף ברובו אלא במקפיד ואין כאן קפידא ואע״פ שחכמים גזרו ברוב שאינו מקפיד ובמיעוט המקפיד בזו העמידוה על דין תורה שהרי בזו חציצה בכלו הוא וחציצה בכלו ודאי מעכבת אע״פ שאין בה קפידא אלא טעם הדבר מפני שטבילת האם עלתה לו כשאר האיברים הנסתרים בה ואף כשתאמר משום חציצה לא תיקשי לך חציצת כלו דשאני עובר דהיינו רביתיה ואינה קרויה חציצה:
ומה שאמרו כאן באומות הלך אחר הזכר נתגיירו הלך אחר הפגום הלכה היא וכבר ביארנו ענינה בשלישי של קדושין בסוגית משנת י״ד:
בנה ג׳ הוי כשר – וא״ת הא קתני בברית׳ להם הלך אחר פסולה י״ל דרבה בר חנה סבר דההיא במצרי שנשא בת ישראל שביאתם בעבירה אבל בשנשא מצרית שאין ביאתה בעבירה הולכים אחר הזכר וכדתני׳ בפ׳ האומר כל שיש קדושי׳ ואין עבירה הולד הולך אחר הזכר ומ״ה אותבי׳ ליה מר׳ טרפון דממזר בשפחה אין עבירה והולכי׳ אחר הנקבה ואלו היה נמי עבד שבא על הממזרת היה ולד ממזר באמו.
רש״י בד״ה כחייבי כריתות כו׳ סריס מיבם את כו׳. נ״ב לא נ״ל כלל דפשיטא דאסור לכ״ע דהא חייבי לאוין לאו בני יבומי נינהו ועוד עדיין לא ידעינן דאיירי מתני׳ אפילו לענין יבומי אלא עד לקמן דאוקי בגיורת אלא נראה לגרוס חולץ וק״ל. בד״ה ונתנו גט כו׳ לה גט הס״ד:
תוס׳ בד״ה ואיידי כו׳ אפילו לייבם נמי שרי. נ״ב פי׳ מאחר שחולץ דהא סריס חמה לכ״ע כשר לבא בקהל בשלמא אם אינו חולץ לא קשה מידי אע״ג שמותר לבא בקהל מ״מ אינו חולץ ואינו מייבם דשמו מחוי ודו״ק:
בא״ד אגב דבעי למימר לא חולץ כו׳ כצ״ל:
תוס׳ בד״ה מצרי שני במאי יטהר כו׳ וי״ל דר׳ יוחנן דהכא סבר כאידך דר״י כו׳ דבתר דידה שדינן כו׳ עכ״ל יש לתמוה על דבריהם דהא השתא קיימינן אי לאו דתלאן הכתוב בלידה וא״כ לא שדינן בתר דידה (א) דהא ר׳ יוחנן סבירא ליה עובר לאו ירך אמו הוא בההיא דהפריש חטאת מעוברת אלא משום דתלאן בלידה קאמרינן בתר דידה שדינן והשתא דלא תלאן הכתוב בלידה לא אמרינן נמי דבתר דידה שדינן ויש ליישב דה״ק ר׳ יוחנן דאי לאו דא״ר יהודה דהכתוב תלאן בלידה היינו דלא הוה דרשינן מיניה הך מלתא לאסור הנקבות ומיהו להך מלתא דבתר אימיה שדינן ליה הוה דרשינן ליה וכגון אם נשא נתינה וק״ל:
גמ׳ מצרי שני במאי יטהר. עי׳ קדושין סז ע״א תוד״ה בנה שלישי:
תד״ה מצרי וכו׳ וא״ת וישא נתינה וכו׳. עי׳ טורי אבן מגילה יד ע״ב ד״ה דאגיירה:
אם כן מצרי שני במאי [במה] יטהר זרעו שיוכל להיות דור שלישי, הרי אסור לבוא בקהל? שהרי אינו יכול לשאת לא בת ישראל ולא גיורת! ומשיבים: דלמא דאי עבר ונסיב [שמא שאם עבר ונשא] גיורת או בת ישראל. ודוחים: במקרה של ״דאי״ [״שאם״] לא כתיב קרא [נאמר הכתוב], שאין הכתוב מדבר אודות דבר הבא רק על ידי מעשה אסור.
how could a second-generation Egyptian convert ever achieve purity, so that it is permitted for his offspring, the third generation, to enter into the congregation? He may marry neither a Jew nor a female Egyptian convert. The Gemara answers: Perhaps it means that if he transgressed and married a convert or a Jewish woman, his seed will be purified. The Gemara rejects this suggestion: A case of: That if, is not written in the verse. In other words, the Bible does not speak of situations that can arise only through the commission of a transgression.
הכל
(2) הֲרֵי מַמְזֵר דְּאִי וְכַתְבֵיהּ קְרָא דְּאִי לְאִיסּוּרָא כְּתַב דְּאִי לְהֶיתֵּרָא לָא כְּתַב.
The Gemara asks: But isn’t there the halakha of a mamzer, which is a case of that if, as a mamzer is the child of a forbidden union, and yet the verse writes it? The Gemara answers: A case of that if that results in a prohibition, the Torah writes, but a case of that if that leads to an allowance, the Torah does not write. The Torah teaches the halakha of a mamzer, whose very existence is the result of his parents having engaged in forbidden relations, in order to render it prohibited for him to enter into the congregation. However, it would not teach the halakha of a second-generation Egyptian convert who transgressed and married a woman who was forbidden to him, in order to permit his offspring to enter into the congregation.
והרי ממזר – דאיהו לא הוי ממזר אלא ע״י עבירה שבא אביו על חייבי כריתות וכתביה קרא לא יבא ממזר ואע״ג דלא שכיח איצטריך קרא למיכתביה דלכי מיתרמי לא נטמע ביה.
דאי להיתירא – כגון שלישי יבא וגו׳.
ומקשים: הרי ממזר, שהוא מקרה של ״דאי״ [״שאם״], וכתביה קרא [ואמרו הכתוב], שהרי ממזר יצירתו בעבירה! ומשיבים: ״דאי״ לאיסורא [״שאם״ לאיסור] — כתב, ״דאי״ להיתרא [״שאם״ להיתר] — לא כתב, שיתכן שיהא כתוב במקרא דבר שנעשה באיסור — כדי לאסור אותו או להחמיר עליו. אבל היתר של דבר שנוצר רק מתוך איסור — לא נכתב.
The Gemara asks: But isn’t there the halakha of a mamzer, which is a case of that if, as a mamzer is the child of a forbidden union, and yet the verse writes it? The Gemara answers: A case of that if that results in a prohibition, the Torah writes, but a case of that if that leads to an allowance, the Torah does not write. The Torah teaches the halakha of a mamzer, whose very existence is the result of his parents having engaged in forbidden relations, in order to render it prohibited for him to enter into the congregation. However, it would not teach the halakha of a second-generation Egyptian convert who transgressed and married a woman who was forbidden to him, in order to permit his offspring to enter into the congregation.
הכל
(3) הֲרֵי מַחֲזִיר גְּרוּשָׁתוֹ דְּאִי לְהֶיתֵּרָא וְכַתְבֵיהּ הָתָם מִשּׁוּם עִיקַּר אִיסּוּרָא הוּא דְּכַתְבֵיהּ.
The Gemara raises an objection: But isn’t there the halakha governing one who remarries his divorcée after she had been married to another man? This is a case of that if that leads to an allowance, and yet the Torah writes it. The words “It is an abomination before the Lord” (Deuteronomy 24:4) stated with regard to this case teach that although the woman herself is forbidden to her first husband, if she nevertheless remarried him, their children are fit to enter into the congregation. The Gemara answers: There, the Torah writes that case due to the basic prohibition, i.e., that a man may not remarry his divorced wife after she has been married to another man, and the allowance with regard to their children is learned incidentally.
והרי מחזיר גרושתו – משניסת לאחר דאי הוא וכתב קרא להיתירא דכתיב (דברים כד) כי תועבה היא ודרשינן (קידושין דף עז.) היא תועבה ואין בניה תועבין.
התם משום עיקר איסורא כתביה – לאשמועינן דאיהי מיהא תועבה הויא.
ומקשים: הרי מחזיר גרושתו אחרי שהיתה נשואה לאחר, שיש שם ״דאי״ להיתרא [״שאם״ להיתר] וכתביה [וכתבו]? שכן מן הכתוב בענין זה ״תועבה היא״ למדים אנו, שאף שהיא עצמה אסורה — מכל מקום אם עברה וחזרה ונישאה לבעלה הראשון, בניה כשרים! ומשיבים: התם [שם] משום עיקר איסורא [האיסור] הוא דכתביה [שכתבו] שאסור לבעלה להחזירה, ואת ההיתר לגבי הבנים למדים אנו בדרך אגב.
The Gemara raises an objection: But isn’t there the halakha governing one who remarries his divorcée after she had been married to another man? This is a case of that if that leads to an allowance, and yet the Torah writes it. The words “It is an abomination before the Lord” (Deuteronomy 24:4) stated with regard to this case teach that although the woman herself is forbidden to her first husband, if she nevertheless remarried him, their children are fit to enter into the congregation. The Gemara answers: There, the Torah writes that case due to the basic prohibition, i.e., that a man may not remarry his divorced wife after she has been married to another man, and the allowance with regard to their children is learned incidentally.
הכל
(4) ת״ר תָּנוּ רַבָּנַן אִם נֶאֱמַר בָּנִים לָמָּה נֶאֱמַר דּוֹרוֹת וְאִם נֶאֱמַר דּוֹרוֹת לָמָּה נֶאֱמַר בָּנִים אִם נֶאֱמַר בָּנִים וְלֹא נֶאֱמַר דּוֹרוֹת הָיִיתִי אוֹמֵר בֵּן רִאשׁוֹן וְשֵׁנִי אָסוּר שְׁלִישִׁי מוּתָּר לְכָךְ נֶאֱמַר דּוֹרוֹת.
The Sages taught in a baraita: The verse states with respect to Egyptian and Edomite converts that “the sons of the third generation that are born to them may enter to them, the congregation of the Lord” (Deuteronomy 23:9). If it is stated “sons” why is it also stated “generation,” and if it is stated “generation” why is it also stated “sons”? One of these terms seems superfluous. The baraita explains: If it had stated only “sons” and not stated “generation,” I would say that the prohibition depends on the number of the son, meaning that the first and second sons of an Egyptian convert are forbidden, whereas the third is permitted. Therefore, it is stated “generation” to indicate that the prohibition depends not on the number of the son but on his generation.
אם נאמר בנים כו׳ – לכתוב בן שלישי יבא וגו׳ או דור שלישי יבא להם ולא לכתוב בנים.
בן ראשון ושני – גר מצרי שנולדו לו שלשה בנים לאחר שנתגייר הבן הראשון והשני יאסרו והשלישי מותר.
לכך נאמר דורות – לאשמועינן דכל בניו אסורים ובני בנים מותרים.
א תנו רבנן [שנו חכמים], נאמר: ״בנים אשר יוולדו להם דור שלישי יבוא להם בקהל ה׳ ״ (דברים כג, ט), ויש לתמוה: אם נאמר בכתוב זה ״בנים״ למה נאמר גם ״דורות״, ואם נאמר ״דורות״ למה נאמר ״בנים״? שהרי היה יכול לכתוב ״בן שלישי יבוא״, או ״דור שלישי יבוא״ ולא לכתוב כלל ״בנים״! ומסבירים: אם היה נאמר ״בנים״ בלבד ולא נאמר ״דורות״, הייתי אומר שהדבר תלוי בבנים: בן ראשון ושני שנולד למצרי אסור, שלישי — מותר, לכך נאמר גם ״דורות״ ללמד שאין הדבר תלוי במספר הבנים אלא בדורות.
The Sages taught in a baraita: The verse states with respect to Egyptian and Edomite converts that “the sons of the third generation that are born to them may enter to them, the congregation of the Lord” (Deuteronomy 23:9). If it is stated “sons” why is it also stated “generation,” and if it is stated “generation” why is it also stated “sons”? One of these terms seems superfluous. The baraita explains: If it had stated only “sons” and not stated “generation,” I would say that the prohibition depends on the number of the son, meaning that the first and second sons of an Egyptian convert are forbidden, whereas the third is permitted. Therefore, it is stated “generation” to indicate that the prohibition depends not on the number of the son but on his generation.
הכל
(5) וְאִם נֶאֱמַר דּוֹרוֹת וְלֹא נֶאֱמַר בָּנִים הָיִיתִי אוֹמֵר לְאוֹתָן הָעוֹמְדִים עַל הַר סִינַי לְכָךְ נֶאֱמַר בָּנִים.
And conversely, if it had stated only “generation” and not stated “sons,” I would say that the generations are counted from those standing on Mount Sinai, so that any Egyptian born after three generations have passed from the time of the giving of the Torah would be permitted. Therefore, it is stated “sons” to indicate that certain sons are prohibited in later generations as well.
ואם נאמר דור שלישי ולא נאמר בנים – הייתי אומר לאותם ישראלים העומדים על הר סיני הוא אומר דור שלישי שלכם יבוא להם בקהל כלומר בכם ובבניכם אסורין מצרי ואדומי אבל בבני בנים מותרים ומשם והלאה מותרין מצריים אפילו גר ראשון.
ולהיפך, אם היה נאמר ״דורות״ (״דור שלישי״) בלבד ולא היה נאמר ״בנים״, הייתי אומר שמונים את סדר הדורות רק למן אותן העומדים על הר סיני, שדור שלישי נחשב מאותם שהיו באותה תקופה ושלושה דורות לאחר מכן מותר, לכך נאמר ״בנים״.
And conversely, if it had stated only “generation” and not stated “sons,” I would say that the generations are counted from those standing on Mount Sinai, so that any Egyptian born after three generations have passed from the time of the giving of the Torah would be permitted. Therefore, it is stated “sons” to indicate that certain sons are prohibited in later generations as well.
הכל
(6) לָהֶם אמֵהֶם מְנֵה לָהֶם ב הַלֵּךְ אַחַר פְּסוּלָן.
The verse states: “The sons of the third generation that are born to them may enter to them, the congregation of the Lord.” The Sages expounded each of the two instances of the words “to them”: The first mention of “to them” teaches that from them you should count. The count of generations begins with the converts themselves, as they are considered the first generation, and therefore their grandchildren are permitted. The second mention of “to them” teaches that you should follow their disqualification. If a male Egyptian convert married a Jewish woman, or if a female Egyptian convert married a Jewish man, the halakha with regard to the offspring born to them is that although one of the parents is not disqualified from entering into marriage, the status of the child follows the unfit parent, who disqualifies his or her offspring until the third generation.
מהם מנה – הוא ראשון בנו שני ובן בנו מותר.
להם הלך אחר פסולן – תרי להם כתיבי ומשמע הלך אחריהם דאם נטמעו בכשרים כגון מצרי שנשא ישראלית וישראל שנשא מצרית הלך אחריהן והולד פסול עד דור שלישי.
מהם מנה. הוא ראשון ובנו שיני. להם. תרי להם כתיבי. אחר פסוליהם. אם נטמעו בכשירין, כגון מצרי שנשא ישראלית או ישראל שנשא מצרית, הולד פסול. בנה. דור שיני, דכל לידה משנתגייר חשבי׳ חד דרא. ראשונה. מצרית ראשונה יכול להשיא לבנו, ובן בנו כשר הוא.
בפרש״י בד״ה להם הלך אחר פסולן כו׳ כגון מצרי שנשא ישראלית כו׳ עכ״ל אבל במצרי שנשא מצרית אין אנו הולכין אחר הפסול לרבה בר בר חנה ולרב דימי לקמן וכן פרש״י בפרק האומר להם הלך אחר פסולן היינו לענין ישראל שנשא מצרית או מצרי שנשא ישראלית כו׳ אבל לענין מצרית לא מגמר האי להם מידי דהא בתרוייהו להם קרינא כו׳ עכ״ל:
נאמר בפסוק: ״בנים אשר יולדו להם דור שלישי יבוא להם״ (דברים כג, ט), ופירושו: מהם מנה, כלומר, מאותם שנתגיירו אתה מתחיל למנות דורות, שהם עצמם נחשבים דור ראשון ובני בניהם מותרים. ועוד למדים מ״להם״ הכתוב בלשון רבים — הלך אחר פסולן, שאם נשא מצרי אשה ישראלית, או שמצרית נישאה לישראלי באיסור — הנולד מהם, אף שאחד מהוריו אינו פסול — הריהו הולך אחר הפסול ומונים לו עד דור שלישי.
The verse states: “The sons of the third generation that are born to them may enter to them, the congregation of the Lord.” The Sages expounded each of the two instances of the words “to them”: The first mention of “to them” teaches that from them you should count. The count of generations begins with the converts themselves, as they are considered the first generation, and therefore their grandchildren are permitted. The second mention of “to them” teaches that you should follow their disqualification. If a male Egyptian convert married a Jewish woman, or if a female Egyptian convert married a Jewish man, the halakha with regard to the offspring born to them is that although one of the parents is not disqualified from entering into marriage, the status of the child follows the unfit parent, who disqualifies his or her offspring until the third generation.
הכל
(7) וְאִיצְטְרִיךְ לְמִיכְתַּב לָהֶם וְאִיצְטְרִיךְ לְמִיכְתַּב אֲשֶׁר יִוָּלְדוּ דְּאִי כְּתַב רַחֲמָנָא אֲשֶׁר יִוָּלְדוּ ה״א הֲוָה אָמֵינָא מִבְּנֵיהֶם מְנֵה כְּתַב רַחֲמָנָא לָהֶם וְאִי כְּתַב רַחֲמָנָא לָהֶם ה״א הֲוָה אָמֵינָא מִצְרִית מְעוּבֶּרֶת שֶׁנִּתְגַּיְּירָה הִיא וּבְנָהּ חַד גכְּתַב רַחֲמָנָא אֲשֶׁר יִוָּלְדוּ.
The Gemara comments: And it is necessary to write “to them,” and it is also necessary to write “that are born.” As, if the Merciful One had written only “that are born,” I would say that one should count the generations from the converts’ sons. Therefore, the Merciful One writes “to them” to teach that the converts themselves are counted as the first generation. And if the Merciful One had written only “to them,” I would say that in the case of a pregnant Egyptian woman who converted, she and her child, i.e., the fetus, are considered one generation, as the fetus is deemed to be a part of its mother. Therefore, the Merciful One writes “that are born,” to indicate that each birth marks a new generation, and accordingly the fetus is regarded as a second-generation Egyptian convert.
ואיצטריך למכתב להם – דמשמע דמהם מנה ואיצטריך אשר יולדו דלא תימא אשר יולדו מבניהם מנה וקשו קראי אהדדי אלא למילתא אחריתי איצטריך.
כתב רחמנא אשר יולדו – למימר דכל לידה דמגרות ואילך חדא דרא היא.
הוה אמינא מצרית מעוברת שנתגיירה היא ובנה חד הוא כתב רחמנא אשר יולדו – וא״ת אי סבר כרבי יהודה א״כ לימא דאיצטריך אשר יולדו לומר שהכתוב תלאן בלידה ואי כרבי שמעון היכי ס״ד דהיא ובנה חד הוא כיון דקסבר מצרי ולא מצרית וי״ל דקס״ד כיון שהורתו בנכרית חשיב דור ראשון.
ומעירים: ואיצטריך למיכתב [והוצרך לכתוב] ״להם״ ואיצטריך למיכתב [והוצרך לכתוב] ״אשר יולדו״. דאי כתב רחמנא [שאילו אמרה התורה] רק ״אשר יולדו״ הוה אמינא [הייתי אומר] מבניהם מנה דורות, על כן כתב רחמנא [כתבה התורה] ״להם״ — שהם עצמם נקראים דור ראשון. ואי כתב רחמנא [ואילו כתבה התורה] רק ״להם״, הוה אמינא [הייתי אומר] מצרית מעוברת שנתגיירה היא ובנה (העובר) הם נחשבים חד [אחד], שהבן נחשב כחלק ממנה, וגם הוא ייחשב מצרי ראשון, על כן כתב רחמנא [אמרה התורה] ״אשר יולדו״ שהדבר תלוי בלידה, והוולד הזה נחשב מצרי שני.
The Gemara comments: And it is necessary to write “to them,” and it is also necessary to write “that are born.” As, if the Merciful One had written only “that are born,” I would say that one should count the generations from the converts’ sons. Therefore, the Merciful One writes “to them” to teach that the converts themselves are counted as the first generation. And if the Merciful One had written only “to them,” I would say that in the case of a pregnant Egyptian woman who converted, she and her child, i.e., the fetus, are considered one generation, as the fetus is deemed to be a part of its mother. Therefore, the Merciful One writes “that are born,” to indicate that each birth marks a new generation, and accordingly the fetus is regarded as a second-generation Egyptian convert.
הכל
(8) וְאִיצְטְרִיךְ לְמִיכְתַּב לָהֶם הָכָא וְאִיצְטְרִיךְ לְמִיכְתַּב לוֹ גַּבֵּי מַמְזֵר.
The verse concerning a mamzer states: “A mamzer shall not enter into the congregation of the Lord; even to the tenth generation shall none of his [lo] enter into the congregation of the Lord” (Deuteronomy 23:3). And it is necessary to write “to them” here, with regard to an Egyptian convert, to teach that the child’s status follows the disqualified parent in his case, and it is also necessary to write “to him [lo]” with regard to a mamzer, to teach that a similar halakha applies to a mamzer. In the translation of the verse, lo is translated as: Of his, i.e., of his ilk. However, lo can also be translated as: To him.
ועוד איצטריך למיכתב [הוצרך לכתוב] ״להם״ הכא [כאן] לגבי מצרי, לומר שהולכים אחרי הפסול, ואיצטריך למיכתב [והוצרך לכתוב] ״לו״ גבי [אצל] ממזר (״גם דור עשירי לא יבוא לו״. שם ג).
The verse concerning a mamzer states: “A mamzer shall not enter into the congregation of the Lord; even to the tenth generation shall none of his [lo] enter into the congregation of the Lord” (Deuteronomy 23:3). And it is necessary to write “to them” here, with regard to an Egyptian convert, to teach that the child’s status follows the disqualified parent in his case, and it is also necessary to write “to him [lo]” with regard to a mamzer, to teach that a similar halakha applies to a mamzer. In the translation of the verse, lo is translated as: Of his, i.e., of his ilk. However, lo can also be translated as: To him.
הכל
(9) דְּאִי כְּתַב רַחֲמָנָא הָכָא מִשּׁוּם דְּבָא מִטִּיפָּה פְּסוּלָה אֲבָל מַמְזֵר דְּבָא מִטִּיפָּה כְּשֵׁרָה אֵימָא לָא.
Lo is written with regard to both the Egyptian and the mamzer, as, if the Merciful One had written it only here, with regard to an Egyptian, one might have said that only in this case does the child’s status follow the disqualified parent, because the Egyptian comes from an unfit drop of semen, that of a gentile. But as for a mamzer, who comes from a fit drop of semen, as his parents were proper Jews despite their grave sin, one might say that there is no room for such stringency. Therefore, the Torah teaches that the same halakha applies to a mamzer.
דאי כתב רחמנא הכא [שאילו כתבה התורה רק כאן] במצרי, הייתי אומר כי רק בו הולכים אחרי פסול משום שהוא בא ונוצר מטיפה (זרע) פסולה, של מי שאינו ישראלי, אבל ממזר שבא מטיפה כשרה, שהרי הוריו, אף שחטאו, ישראלים כשרים היו — אימא [אמור] שלא, לכן השמיע לנו בממזר.
Lo is written with regard to both the Egyptian and the mamzer, as, if the Merciful One had written it only here, with regard to an Egyptian, one might have said that only in this case does the child’s status follow the disqualified parent, because the Egyptian comes from an unfit drop of semen, that of a gentile. But as for a mamzer, who comes from a fit drop of semen, as his parents were proper Jews despite their grave sin, one might say that there is no room for such stringency. Therefore, the Torah teaches that the same halakha applies to a mamzer.
הכל
(10) וְאִי כְּתַב רַחֲמָנָא גַּבֵּי מַמְזֵר מִשּׁוּם דְּאֵין רָאוּי לָבֹא בַּקָּהָל לְעוֹלָם אֲבָל הָכָא אֵימָא לָא צְרִיכָא.
And conversely, if the Merciful One had written this stringent halakha only with regard to a mamzer, one might have said that this is because he is forever unfit to enter into the congregation, but here, with regard to an Egyptian convert, I might say that this is not the case. Therefore, both verses are necessary.
ולהיפך: אי כתב רחמנא [אילו כתבה התורה] גבי [אצל] ממזר הייתי אומר משום שאין הוא ראוי לבוא בקהל לעולם, אבל הכא [כאן] אימא [אמור] שלא, לכן צריכא [צריך] שייאמרו שניהם.
And conversely, if the Merciful One had written this stringent halakha only with regard to a mamzer, one might have said that this is because he is forever unfit to enter into the congregation, but here, with regard to an Egyptian convert, I might say that this is not the case. Therefore, both verses are necessary.
הכל
(11) אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה א״ר אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִצְרִי שֵׁנִי שֶׁנָּשָׂא מִצְרִית רִאשׁוֹנָה בְּנָהּ שְׁלִישִׁי הואי אַלְמָא קָסָבַר בָּתַר דִּידֵיהּ שָׁדֵינַן לֵיהּ.
Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said: If a second-generation male Egyptian convert married a first-generation female Egyptian convert, her child is considered a third-generation convert for whom it is permitted to enter the congregation. The Gemara comments: Apparently Rabbi Yoḥanan maintains that we assign the child to him, the father, and not to the mother.
מצרי שני שנשא מצרית ראשונה בנה שלישי הוי – דהא דאמרינן לעיל הלך אחר פסוליהם היינו דוקא בעמוני ומצרי שנשא בת ישראל או איפכא אבל בעם אחד לא איירי לעיל:
אמר רבה בר בר חנא אמר ר׳ יוחנן מצרי שני שנשא מצרית ראשונה בנה שלישי הוי. והא דכתיב להן הלך אחר פסולן, ההיא במצרי שנשא ישראלית מוקמינן לה דיש עבירה בביאתן, אבל מצרי שני במצרית ראשונה שאין עבירה בביאתן הולכין אחר הזכר. וכדתנן בפרק האומר בקדושין (קידושין סו:) כל מקום שיש קדושין ואין עברה הולד הולך אחר הזכר. ומשום הכי מותבינן ליה מדר׳ טפרון דממזר בשפחה נמי אין עברה ואף על פי כן הולכין אחר הנקבה, שאלו היה נמי עבד שבא על הממזרת היה הולד ממזר כאמו.
ורב דימי משמיה דר׳ יוחנן אמר בנה שני הוי. ולאו משום דכתיב להן הלך אחר פסולן דאם כן היכי מקשינן ליה מהפריש חטאת מעוברת שאני הכא דכתיב להם.
בנה שני הוא בתר אימיה שדינן ליה וקס״ד דטעמא משום דעובר ירך אמו ואין חוששין לזרע האב והיינו דפרכינן מההיא דהפרי׳ חטאת מעוברת וכו׳ ומהכא שמעי׳ נמי שלא אמרו להם הלך אחר פסולם אלא כשנשא בת ישראל שביאתה בעביר׳ דאי לאו מאי מותבי׳ ליה מחטאת שאני הכא דכתיב להם הלך אחר פסולם והא דפרקי׳ נמי שאני התם דכתיב יולדו נימא שאני התם דכתיב להם אלא ודאי כדאמרן.
ב אמר רבה בר בר חנה אמר ר׳ יוחנן: מצרי שני שנשא מצרית ראשונה — בנה שלישי הואי [הוא]. ומעירים: אלמא קסבר [מכאן שסבור הוא] כי בתר דידיה שדינן ליה [אחריו, אחר האב, אנחנו מטילים, מחשיבים אותו] ולא לפי אמו,
Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said: If a second-generation male Egyptian convert married a first-generation female Egyptian convert, her child is considered a third-generation convert for whom it is permitted to enter the congregation. The Gemara comments: Apparently Rabbi Yoḥanan maintains that we assign the child to him, the father, and not to the mother.
הכל
(12) מֵתִיב רַב יוֹסֵף רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר דיְכוֹלִין מַמְזֵרִים לִיטָּהֵר כֵּיצַד מַמְזֵר נָשָׂא שִׁפְחָה הַוָּלָד עֶבֶד שִׁחְרְרוֹ נִמְצָא בֶּן חוֹרִין אַלְמָא בָּתַר דִּידַהּ שָׁדֵינַן לֵיהּ שָׁאנֵי הָתָם דְּאָמַר קְרָא {שמות כ״א:ד׳} הָאִשָּׁה וִילָדֶיהָ תִּהְיֶה לַאדוֹנֶיהָ.
Rav Yosef raised an objection from the following mishna (Kiddushin 69a): Rabbi Tarfon says: Mamzerim can purify themselves over the course of the generations. How so? If a mamzer married his non-Jewish maidservant, the child born to them is a slave. If the slave’s master, the mamzer who owns the maidservant, subsequently freed the child, he becomes a free man and is fit to enter into the congregation. Apparently we assign the child to her, the mother, and not to the father, as the child is deemed a slave rather than a mamzer. The Gemara answers: It is different there, in the case of the slave, as the verse states: “The wife and her children shall be her master’s” (Exodus 21:4). The words “her children” indicate that the children born to a non-Jewish maidservant are assigned to her.
מתיב [מקשה] רב יוסף על כך ממה ששנינו, ר׳ טרפון אומר: יכולין ממזרים ליטהר במשך הדורות. כיצד? ממזר נשא שפחה — הרי הולד עבד. שחררו אביו הממזר, שהוא בעל השפחה, את הוולד — נמצא הוולד בן חורין, וכשר. אלמא בתר דידה שדינן ליה [מכאן שאחריה, אחרי האשה, אנחנו מטילים, מחשיבים אותו], שאומרים שהוולד איננו ממזר אלא עבד! ומשיבים: שאני התם [שונה שם] בעבדים שאמר קרא [הכתוב]: ״האשה וילדיה תהיה לאדניה״ (שמות כא, ד), ומכאן שלגבי שפחה אין הולכים כלל אחר האב.
Rav Yosef raised an objection from the following mishna (Kiddushin 69a): Rabbi Tarfon says: Mamzerim can purify themselves over the course of the generations. How so? If a mamzer married his non-Jewish maidservant, the child born to them is a slave. If the slave’s master, the mamzer who owns the maidservant, subsequently freed the child, he becomes a free man and is fit to enter into the congregation. Apparently we assign the child to her, the mother, and not to the father, as the child is deemed a slave rather than a mamzer. The Gemara answers: It is different there, in the case of the slave, as the verse states: “The wife and her children shall be her master’s” (Exodus 21:4). The words “her children” indicate that the children born to a non-Jewish maidservant are assigned to her.
הכל
(13) מֵתִיב רָבָא אָמַר ר׳ רַבִּי יְהוּדָה מִנְיָמִין גֵּר מִצְרִי הָיָה לִי חָבֵר מִתַּלְמִידֵי רַבִּי עֲקִיבָא וְאָמַר אֲנִי מִצְרִי רִאשׁוֹן וְנָשָׂאתִי מִצְרִית רִאשׁוֹנָה אַשִּׂיא לִבְנֵי מִצְרִית שְׁנִיָּה כְּדֵי שֶׁיְּהֵא בֶּן בְּנִי רָאוּי לָבֹא בַּקָּהָל וְאִי ס״ד סָלְקָא דַעְתָּךְ בָּתְרֵיהּ דִּידֵיהּ שָׁדֵינַן לֵיהּ אֲפִילּוּ רִאשׁוֹנָה נָמֵי הָא אֲמַר לֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן לְתַנָּא תְּנִי רִאשׁוֹנָה.
Rava raised an objection from a previously mentioned baraita: Rabbi Yehuda said: Minyamin, an Egyptian convert, was a friend of mine from among the students of Rabbi Akiva, and he said: Following my conversion I was a first-generation Egyptian convert, and so I married another first-generation Egyptian convert. I will marry off my son, who is a second-generation Egyptian convert, to another second-generation Egyptian convert, so that my grandson will be fit to enter into the congregation. Now, if it enters your mind to say that we assign the child to the father, even if he marries off his son to a first-generation Egyptian convert his grandson should be permitted. The Gemara answers: Didn’t Rabbi Yoḥanan already say to the tanna reciting the baraita: You should teach that Minyamin sought to marry off his son to a first-generation Egyptian convert.
הא אמר ליה רבי יוחנן לתנא תני ראשונה וכו׳ – וא״ת מאי כדי שיהיה בן בני ראוי לבא בקהל וי״ל דלמאי דמתרץ ר׳ יוחנן הא הכי קתני אשיאה לבני אפי׳ מצרית ראשונה ויהא בן בני ראוי לבא בקהל ולישנ׳ קלילא נקט ר׳ יוחנן ודכותא בפ״ק דגטין תני עדיו וכדכתיבנ׳ התם.
מתיב [מקשה] רבא ממה ששנינו, אמר ר׳ יהודה: מנימין גר מצרי, היה לי חבר, מתלמידי ר׳ עקיבא, ואמר: אני מצרי ראשון, ונשאתי מצרית ראשונה, אשיא לבני מצרית שניה, כדי שיהא בן בני ראוי לבא בקהל. ואי סלקא דעתך בתריה דידיה שדינן ליה [ואם עולה על דעתך לומר שאחריו אנחנו מטילים, מחשיבים אותו את הוולד] אפילו אם ישא אותו בן מצרית ראשונה נמי [גם כן] יהיה בן בנו מותר! ומשיבים: הא אמר ליה [הרי כבר אמר לו] ר׳ יוחנן לתנא: תני [שנה] מצרית ראשונה.
Rava raised an objection from a previously mentioned baraita: Rabbi Yehuda said: Minyamin, an Egyptian convert, was a friend of mine from among the students of Rabbi Akiva, and he said: Following my conversion I was a first-generation Egyptian convert, and so I married another first-generation Egyptian convert. I will marry off my son, who is a second-generation Egyptian convert, to another second-generation Egyptian convert, so that my grandson will be fit to enter into the congregation. Now, if it enters your mind to say that we assign the child to the father, even if he marries off his son to a first-generation Egyptian convert his grandson should be permitted. The Gemara answers: Didn’t Rabbi Yoḥanan already say to the tanna reciting the baraita: You should teach that Minyamin sought to marry off his son to a first-generation Egyptian convert.
הכל
(14) כִּי אֲתָא רַב דִּימִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן המִצְרִי שֵׁנִי שֶׁנָּשָׂא מִצְרִית רִאשׁוֹנָה בְּנָהּ שֵׁנִי הואי אַלְמָא בָּתַר אִימֵּיהּ שָׁדֵינַן לֵיהּ.
When Rav Dimi came from Eretz Yisrael to Babylonia, he said that Rabbi Yoḥanan said just the opposite: If a second-generation male Egyptian convert married a first-generation female Egyptian convert, her son is considered a second-generation convert who is prohibited from entering the congregation. Apparently, Rabbi Yoḥanan maintains that we assign the child to the mother and not to the father.
הא דאמר ר׳ יוחנן, מצרי שני שנשא מצרית ראשונה בנה שלישי שהולד הולך אחר הזכר – טעמא דמילתא, משום דחשיב לי׳ כמקום שיש קדושין ואין עבירה, הואיל והן עצמן מותרין לבא זה בזה שהולד הולך אחר הזכר, והא דכתיב להם הלך אחר פיסולן, במצרי שנשא בת ישראל וישראל שנשא מצרית, מקום שיש קדושין ויש עבירהא. ואקשי׳ עלה מדר׳ טרפון, דאמר יכולין ממזרים ליטהר, דהא התם אין עברה והולד הולך אחר האם, שאלו הי׳ עבד שנשא ממזרת הולד ממזר, אלמא בתר אימי׳ שדינן ליה, וממזר גופיה לא פריך ליה, דהתם הולכין בין אחר האם בין אחר האב, דכתיב לו הלך אחר פיסולוב. ורב דימי משמי׳ דר׳ יוחנן אמר, בנה שני הוי, ולאו משום דכתיב לו הלך אחר פיסולו, דא״כ היכי מקשינן עלי׳ מעובר לאו ירך אמו הואג, אלא קים לן דטעמיה משום דבתר אימי׳ שדינן לי׳. ועוד דאי משום הלך אחר פסולו, לישמעי׳ מצרי ראשון שנשא מצרית שני׳ בנה שני שהולכין אחר הזכר לפסול. ומיהו השתא נמי בדין הוא דלימא מצרי ראשון שנשא מצרית שניה בנה שלישי הוי, דכח דהיתירא הוה עדיף לי׳, אלא לאיפלוגי אלישנא קמא דרבה בר בר חנה אתא.
והוינן בה, מהא דאמר ר׳ יוחנן הפריש חטאת מעוברת וכו׳, וקס״ד השתא דטעמא דר׳ יוחנן משום דאם שיירו משוייר ועובר לאו ירך אמו הוא, כדפרישו לה נמי במסכת תמורהד. ומפרקי׳, שאני התם דכתיב אשר יולדו, הכתוב תלאן בלידה. ואקשי׳ טעמא דכתב רחמנא יולדו, הא בעלמא בתר אבוה שדינן ליה, אלא הא דאמר רבא וכו׳. והא דלא אקשי׳ עלי׳ דרבא מדאמר ר׳ יוחנן הפריש שתי חטאות לאחריות וכו׳, דאלמא עובר לאו ירך אמו הוא. משום דאמר לך רבא, אנא כאידך דר׳ יוחנן סבירא לי, דאמר בתר אימי׳ שדינן לי׳ משום דירך אמו הוא, ומהא דילמא הדר בי׳, אבל השתא דמתרצי׳ להו לתרווייהו, מקשי מפירוקא לרבאה. ואיכא דאמרי דלאו מדר׳ יוחנן הוא דמקשי׳, אלא משום דיוקא דקראו. ולאו מילתא היא, דהא רבה בר בר חנה ותנא דר״ע דתני מצרית ראשונה, לית להו הך דרשא.
א. וכ״כ הרשב״א והריטב״א, דדוקא כשיש עבירה הלך אחר פסולן אבל כאן אין עבירה ולכן פליגי אי בתר אימיה אזלינן או בתר אבוה. וכ״כ רש״י בקידושין סז א בד״ה בנה שלישי. וכבר דקדק הר״ם בתוס׳ שם בד״ה בנה שלישי הוי, שהרי עמוני ומצרית שניהם פסולים והולכים אחר הפגום שבשניהם אע״פ שאין עבירה, ולכן כתבו דקרא דלהם בשני עממין איירי עיי״ש. וכ״כ תוס׳ ישנים כאן בד״ה מצרי שני. ועיין בביאור הגר״א אה״ע סי׳ ד ס״ק יג שכתב בדעת הרמב״ם שפסק דאזלינן לחומרא אחר הפגום שבשניהם גם במצרי שנשא מצרית, שמקורו מדברי רבינא לקמן ע״ב כי אתא רבינא, דהיינו שבא לחלוק על כל הנאמר לעיל דלא בתר אמיה ולא בתר אבוה אלא אחר הפסול שבשניהם, ועיי״ש שכתב ולפי״ז א״צ לדחוק ולחלק כדברי התוס׳ בין עם אחד לשני עממים. ואם רש״י ורבינו וכל ההולכים בשיטתו כאן יסברו כהרמב״ם לא יקשה מהא דהלך אחר הפגום שבשניהם כמש״כ הגר״א. ועיין בריטב״א בקידושין שם דלא פירש כן. אך עדיין צ״ע מגר שנשא ממזרת דליכא עבירה ובכ״ז הולד ממזר, כדאיתא בקידושין שם. ועיין בב״ש סי׳ ד ס״ק לז, ובס״ק ח. ועיין באבני מילואים סי׳ ד סעיף ז מש״כ בכל זה.
ב. כונת רבינו כנראה, או בישראל שנשא ממזרת או בגר שנשא ממזרת, דהתם פשיטא דהלך אחר פסולו. ובנדפס תיקן: (וממזר) [ומעבד שנשא ממזרת הולד ממזר] גופיה לא פריך ליה, דהתם הולכין בין אחר האם בין אחר האב, דכתיב לו הלך אחר פסולו [פי׳ דהיה אפשר לומר דהוי עבד ממזר אבל באמת לא הוי אלא ממזר דבתר ישראלית שדינן ליה]. ועיין ברשב״א ובריטב״א, ובמאירי כתב כדברי רבינו כאן וז״ל: ואף בממזר הולכין אחר פיסולו ר״ל שלא סוף דבר בממזר שנשא בת ישראל שהולד ממזר אלא אף ישראל שנשא ממזרת כן.
ג. וברשב״א: היכי מקשינן ליה מהפריש חטאת מעוברת שאני הכא דכתיב להם.
ד. כה א.
ה. וכ״כ הרשב״א.
ו. עיין בריטב״א ד״ה טעמא.
(יד-טו) בתר אימיה שדיא ליה ה״ל ולד חטאת – פי׳ שאינו חשוב חלוק לעצמו ולהקריבו א״א שאין מקריבין ב׳ בהמות לחטאת א׳ אלא דיינינן ליה כולד חטאת דאזיל למיתה.
כי אתא [כאשר בא] רב דימי מארץ ישראל לבבל, אמר בשם ר׳ יוחנן להיפך: מצרי שני שנשא מצרית ראשונה — בנה שני הואי [הוא]. אלמא [מכאן] אנו רואים כי בתר אימיה שדינן ליה [אחר אמו אנחנו מטילים, מחשיבים אותו],
When Rav Dimi came from Eretz Yisrael to Babylonia, he said that Rabbi Yoḥanan said just the opposite: If a second-generation male Egyptian convert married a first-generation female Egyptian convert, her son is considered a second-generation convert who is prohibited from entering the congregation. Apparently, Rabbi Yoḥanan maintains that we assign the child to the mother and not to the father.
הכל
(15) אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי אֶלָּא הָא דְּאָמַר ר׳ רַבִּי יוֹחָנָן והִפְרִישׁ חַטָּאת מְעוּבֶּרֶת וְיָלְדָה רָצָה מִתְכַּפֵּר בָּהּ רָצָה מִתְכַּפֵּר בִּוְלָדָהּ.
Abaye said to him: But what, then, will you say about that which Rabbi Yoḥanan said: If one set aside a pregnant animal as a sin-offering, and the animal later gave birth to a female, if he wishes he may gain atonement with the mother itself, in which case the young is left to graze until it develops a blemish that renders it unfit for sacrifice, whereupon it is sold and the proceeds are used for a gift offering; and if he wishes he may gain atonement with the animal’s young, and the mother is left to graze until it develops a blemish.
(טו-טז) וא״ר יוחנן הפריש חטאת מעוברת וילדה רצה בה מתכפר רצה בוולדה מתכפר – פי׳ דכי אמרי׳ ולד חטאת למיתה אזלא כשהקדיש׳ ריקנית ונתעברה אבל כשהקדישה מעוברת חשבי׳ ליה דמפריש ב׳ בהמות לחטאתו כי א׳ מהן לחטאתו והב׳ לאחריות ומתכפר בא׳ מהן והב׳ תרעה עד שתסתאב ותצא לחולין.
[ביאור לקטע זו כלול בביאור קטע 14]
אמר ליה [לו] אביי: אלא הא [זו] שאמר ר׳ יוחנן: הפריש קרבן חטאת (המובא מן הנקיבה) כשהיא מעוברת, וילדה אחר כך נקיבה, אם רצה — מתכפר בה והוולד ירעה עד שיפול בו מום וייפדה ויפלו דמיו לנדבה, ואם רצה — מתכפר בולדה והיא עצמה תרעה עד שיפול בה מום.
Abaye said to him: But what, then, will you say about that which Rabbi Yoḥanan said: If one set aside a pregnant animal as a sin-offering, and the animal later gave birth to a female, if he wishes he may gain atonement with the mother itself, in which case the young is left to graze until it develops a blemish that renders it unfit for sacrifice, whereupon it is sold and the proceeds are used for a gift offering; and if he wishes he may gain atonement with the animal’s young, and the mother is left to graze until it develops a blemish.
הכל
(16) אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא עוּבָּר לָאו יֶרֶךְ אִמּוֹ הוּא הָוֵה לֵיהּ כְּמַפְרִישׁ שְׁתֵּי חַטָּאוֹת לְאַחְרָיוּת וְאָמַר רַב אוֹשַׁעְיָא זהִפְרִישׁ שְׁתֵּי חַטָּאוֹת לְאַחְרָיוּת מִתְכַּפֵּר בְּאַחַת מֵהֶן וְהַשְּׁנִיָּה תִּרְעֶה.
Granted, if you say that a fetus is not considered the thigh, i.e., a part, of its mother but rather a separate creature, despite the fact that it is still attached to her, then an individual in this situation is like one who sets aside two sin-offerings as a guarantee, i.e., one who, owing to his concern that his sin-offering might become lost, sets aside two animals from the outset with the intention of using whichever one he chooses. And Rav Oshaya said with regard to such a case: If one set aside two sin-offerings as a guarantee, so that if one is lost he may gain atonement with the other, he gains atonement with one of them, and the second is left to graze until it develops a blemish and can be redeemed.
אי אמרת בשלמא עובר לאו ירך אמו הוא – משום הכי רצה בולדה מתכפר דהוי חשוב בשעת הפרשה כבהמה באנפי נפשה והוה ליה כמפריש ב׳ חטאות באחריות שאם תאבד האחת יתכפר בחברתה וכי אמרינן ולד חטאת למיתה היכא דאפריש בהמה ריקנית ונתעברה וילדה.
והשניה תרעה – וכי אמרינן (תמורה דף טז.) חטאת שכפרו בעליה למיתה אזלא כגון שהפריש חטאת ואבדה והקריב אחרת תחתיה ואחר כך נמצאת ראשונה.
[ביאור לקטע זו כלול בביאור קטע 15]
(טז) אא״ב בתר אבוה שדינן לה ה״ל כמפריש ב׳ חטאות – פי׳ דחשבינן העובר כאלו פריש מן האם ועומד בפני עצמו.
ומעתה, אי אמרת בשלמא [נניח אם אתה אומר] כי עובר לאו [לא] ירך אמו הוא אלא נחשב כיצור בפני עצמו, למרות שאיננו נפרד ממנה עדיין — הוה ליה [הרי הוא] כמפריש שתי חטאות לאחריות, שאדם החושש שמא יאבד קרבן חטאתו ומפריש שתים, שישתמש בכל אחת מהן שירצה, ואמר על כך רב אושעיא: הפריש שתי חטאות לאחריות — מתכפר באחת מהן, והשניה תרעה עד שיפול בה מום, ותיפדה.
Granted, if you say that a fetus is not considered the thigh, i.e., a part, of its mother but rather a separate creature, despite the fact that it is still attached to her, then an individual in this situation is like one who sets aside two sin-offerings as a guarantee, i.e., one who, owing to his concern that his sin-offering might become lost, sets aside two animals from the outset with the intention of using whichever one he chooses. And Rav Oshaya said with regard to such a case: If one set aside two sin-offerings as a guarantee, so that if one is lost he may gain atonement with the other, he gains atonement with one of them, and the second is left to graze until it develops a blemish and can be redeemed.
הכל
(17) אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ עוּבָּר יֶרֶךְ אִמּוֹ הוּא הָוֵה לֵיהּ וְלַד חַטָּאת חוּוְלַד חַטָּאת לְמִיתָה אָזֵיל.
But if you say that a fetus is considered the thigh of its mother and is regarded as part of her, it is the young of a sin-offering, and the young of a sin-offering goes to its death. Such an animal is not left to graze. Rather, it is put into isolation and caused to die, as it has been sanctified as a sin-offering through its mother but cannot be sacrificed on the altar and used to gain atonement. In summary, it would appear that Rabbi Yoḥanan himself maintains that a fetus is not considered a part of its mother. Why, then, in the case of the Egyptian convert is the child assigned to the mother and not to the father?
אלא אי אמרת [אם אומר אתה] כי עובר ירך אמו הוא ונחשב כחלק ממנה, אם כן הוה ליה [הרי הוא] ולד חטאת, וולד חטאת למיתה אזיל [הולך], שאין מניחים לוולד הזה לרעות, אלא גורמים לו שימות כיון שנתקדש בקדושת חטאת אגב אמו, ובודאי אי אפשר להתכפר בו. נמצא שר׳ יוחנן עצמו סבור כי אין הוולד נחשב כחלק מאמו, ומדוע בענין המצרי אומרים שהולך אחר אמו?
But if you say that a fetus is considered the thigh of its mother and is regarded as part of her, it is the young of a sin-offering, and the young of a sin-offering goes to its death. Such an animal is not left to graze. Rather, it is put into isolation and caused to die, as it has been sanctified as a sin-offering through its mother but cannot be sacrificed on the altar and used to gain atonement. In summary, it would appear that Rabbi Yoḥanan himself maintains that a fetus is not considered a part of its mother. Why, then, in the case of the Egyptian convert is the child assigned to the mother and not to the father?
הכל
(18) אִישְׁתִּיק א״ל אֲמַר לֵיהּ דִּלְמָא שָׁאנֵי הָתָם דִּכְתִיב אֲשֶׁר יִוָּלְדוּ הַכָּתוּב תְּלָאוֹ בְּלֵידָה א״ל אֲמַר לֵיהּ קַרְקַפְנָא חֲזֵיתֵיהּ לְרֵישָׁךְ בֵּינֵי עַמּוּדֵי כִּי אֲמַר רַבִּי יוֹחָנָן לְהָא שְׁמַעְתָּא.
Rav Dimi was silent, momentarily unable to find an answer. Abaye said to him: Perhaps it is different there, with regard to Egyptian converts, as it is written with regard to them: “The sons of the third generation that are born to them may enter to them, the congregation of the Lord” (Deuteronomy 23:9), indicating that the verse made their prohibition dependent on birth, and therefore the child of Egyptian converts is assigned to the mother. Rav Dimi said to him: Man of great skull, i.e., man of distinction, I saw your head between the pillars of the study hall when Rabbi Yoḥanan taught this halakha. In other words, you grasped the meaning as though you were actually present in the study hall and heard the statement from Rabbi Yoḥanan himself.
בלידה – הלך אחר האם.
קרקפנא – אדם חשוב.
בי עמודי – היכא דגרסי.
כי אמר ר׳ יוחנן – ומפי השמועה אמרת ולא מדעתך.
לרישך בי עמודי – פ״ה אביי שהיה לפני רבי יוחנן ותימה דלא מצינו שעלה אביי לארץ ישראל. ונראה דר״ל לרישך רבה שהיה רבו של אביי והוא למד לפני ר׳ יוחנן כדאיתא פרק שני דייני גזלות ששלח אליו אחיו של רבה יש לך רב ומנו רבי יוחנן ואפשר שעלה ללמוד בפניו:
משום דר׳ יצחק דאמר ר׳ יצחק [ד״ת] רובו ומקפיד עליו וכו׳ וזה אינו מקפיד ואע״ג דאמרינן התם גזרו על רובו שאינו מקפיד משום רובו המקפיד מ״מ איכא למימר דמשום מעלת גירות אוקמוה רבנן אדאורייתא:
אישתיק [שתק] רב דימי שלא מצא דרך להשיב לו לפי שעה. אמר ליה [לו] אביי מדעת עצמו: דלמא שאני התם [שמא שונה שם] בענין מצרי ומצרית, דכתיב [שנאמר] בהם ״אשר יולדו״ (דברים כג, ט), כלומר, הכתוב תלאו בלידה, ולכן הכל תלוי בלידת הבנים. אמר ליה [לו] רב דימי: אכן קרקפנא (בעל ראש) כלומר, אדם גדול וחשוב, חזיתיה לרישך ביני עמודי [ראיתי את ראשך בין העמודים] של בית המדרש בטבריה כי [כאשר] אמר ר׳ יוחנן להא שמעתא [את ההלכה הזו], כלומר, כיוונת ממש לדברי ר׳ יוחנן כאילו היית שם.
Rav Dimi was silent, momentarily unable to find an answer. Abaye said to him: Perhaps it is different there, with regard to Egyptian converts, as it is written with regard to them: “The sons of the third generation that are born to them may enter to them, the congregation of the Lord” (Deuteronomy 23:9), indicating that the verse made their prohibition dependent on birth, and therefore the child of Egyptian converts is assigned to the mother. Rav Dimi said to him: Man of great skull, i.e., man of distinction, I saw your head between the pillars of the study hall when Rabbi Yoḥanan taught this halakha. In other words, you grasped the meaning as though you were actually present in the study hall and heard the statement from Rabbi Yoḥanan himself.
הכל
(19) טַעְמָא דִּכְתִיב אֲשֶׁר יִוָּלְדוּ הָא בְּעָלְמָא בָּתַר אֲבוּהּ שָׁדֵינַן לֵיהּ אֶלָּא הָא דְּאָמַר רָבָא טגּוֹיָה 1 מְעוּבֶּרֶת שֶׁנִּתְגַּיְּירָה בְּנָהּ אֵין צָרִיךְ טְבִילָה אַמַּאי אֵין צָרִיךְ טְבִילָה.
The Gemara draws an inference: The reason that the child is assigned to its Egyptian mother is that it is written: “That are born to them.” But generally, with regard to others for whom it is prohibited to enter into the congregation, we assign the child to the father. The Gemara asks: But what about that which Rava said: If a pregnant gentile woman converted, then her son, who was a fetus at the time of the conversion, does not require immersion after he is born. But if the child is not assigned to its mother, why should he not require immersion?
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: "נכרית".
בעלמא בתר אבוה שדינן ליה – דעובר לאו ירך אמו הוא והא דמשמע בסוף פרק שני דגיטין (דף כג: ושם) דאית ליה לרבי יוחנן דעובר ירך אמו הוא גבי הא דקאמר נראין הדברים שעבד מקבל גט מיד רבו של חברו כו׳ התם אליבא דרבי איירי וגרסינן התם בסיפא מאי טעמא דרבי.
אלא הא דאמר רבא נכרית מעוברת כו׳ – וא״ת ומאי פריך מרבא הא בהדיא אית ליה דעובר ירך אמו הוא בפ׳ כל האסורין (תמורה ל:) ובפרק שור שנגח את הפרה (ב״ק דף מז. ושם) דקאמר היא וולדה נגחו היא וולדה נרבעו ואמר ר״י שרוצה ליישב דברי רבא דהכא אפילו כרבי יוחנן.
ואלא הא דאמר רבא עכו״ם מעוברת שנתגיירה בנה אין צריך טבילה כו׳. אם תאמר אמאי לא פריך ליה מדר׳ יוחנן דאמר הפריש חטאת מעוברת רצה בה מתכפר רצה בולדה מתכפר, דאלמא עובר לאו ירך אמו הוא. יש לומר משום דאמר לך רבא אנא כאידך דר׳ יוחנן סבירא לי דאמר מצרי שני שנשא מצרית ראשונה בנה הוי אלמא בתר דידה שדינן ליה, ואם משום הפריש חטאת מעוברת דלמא הדר ביה ר׳ יוחנן מההיא. אבל השתא דתרצינן להו לתרווייהו דאיתא לההיא דהפריש חטאת מעוברת ואיתא לאידך דאמר ר׳ יוחנן מצרי שני שנשא מצרית ראשונה בנה שני הוי משום דבלידה תלה רחמנא, מקשינן לרבא מפירוקא.
טעמא דכתב רחמנא אשר יולדו הא בעלמא שדינן ליה בתר אבוה פי׳ ולא אמרי׳ עובר ירך אמו הוא. אלא הא דאמר רבא וכו׳ וא״ת מאי קושי׳ דהא פלוגתא דתנאי היא אי אמרינן עובר ירך אמו הוא אם לא וכדאיתא בפ׳ אלו טרפות ובדוכתי אחריני י״ל דפרכי׳ מהא משום דקים לן דהלכתא כר׳ יוחנן וא״ת ולמה לן למפרך לרבא מהאי דיוקא ניפרוך ליה מההי׳ דתנן דמוכח׳ בהדיא דעובר לאו ירך אמו הוא וי״ל דלא קים לן בהדיא דתהוי הלכתא ומדידיה אדידיה הוא דפרכי׳ לעיל מיניה ומיהו בתר דקי״ל דהלכתא כר׳ יוחנן בהא דהכא שמעי׳ דהלכתא כוותיה בההיא דחטאת ולא אותבינהו לר׳ יוחנן במ׳ תמור׳ אלא למימרא דלא הויא ד״ה אבל עיקר מימרא דלא איתותיב דלא תהוי הלכתא. עי״ל דאי מותבי׳ מההיא דחטאת דר׳ יוחנן דילמא ה״א דההיא בר בר חנה היא דאמר בתר אבוהי ורבא דאמר כרב דימי דאמ׳ בתר אימיה שדינן ליה והוה מצטרכינן למימר דאפי׳ לרב דימי שאני הכא דכתיב אשר וכיון דהוה מצריכינן להאי דיוקא ניחא לן למפרך מיניה והא דאמר דהלכתא כר׳ יוחנן דלא אמרי׳ עובר ירך אמו לא תיקשי לן הא דאמרינן ולד הנוגחת ונרבעת אסור וההיא דאמרינן פרה שהזקינה גוב׳ מבשרה. והא דאמרי׳ בערכי׳ האשה שיוצאה ליהרג אין ממתין לה עד שתלד כבר תירץ אותם ר״ת ז״ל יפה כדאיתא בתוספו׳ וכתבנוהו באלו טרפות בס״ד.
ומבררים עוד את הנושא, טעמא [הטעם], דווקא כאן במצרי, משום דכתיב [שנאמר] ״אשר יולדו״ ולכן הולכים הוולדות אחר האם דווקא, הא בעלמא [הרי בכלל], בשאר אסורי קהל — בתר אבוה שדינן ליה [אחרי אביו אנו מטילים אותו]. ושואלים: אלא הא [זו] שאמר רבא: גויה מעוברת שנתגיירה — בנה (שהיה אז עובר), אין צריך טבילה. אמאי [מדוע] אין צריך טבילה? הרי אין הוא הולך אחר אמו!
The Gemara draws an inference: The reason that the child is assigned to its Egyptian mother is that it is written: “That are born to them.” But generally, with regard to others for whom it is prohibited to enter into the congregation, we assign the child to the father. The Gemara asks: But what about that which Rava said: If a pregnant gentile woman converted, then her son, who was a fetus at the time of the conversion, does not require immersion after he is born. But if the child is not assigned to its mother, why should he not require immersion?
הכל
(20) וְכִי תֵּימָא מִשּׁוּם דְּרַבִּי יִצְחָק דְּאָמַר רַבִּי יִצְחָק ידְּבַר תּוֹרָה רוּבּוֹ וּמַקְפִּיד עָלָיו חוֹצֵץ רוּבּוֹ שֶׁאֵינוֹ מַקְפִּיד עָלָיו אֵינוֹ חוֹצֵץ
And if you would say that this is because of a statement of Rabbi Yitzḥak, there is still a difficulty. As Rabbi Yitzḥak said: By Torah law, if some substance is found on a person’s body during immersion, and it covers the majority of his body, and he is particular and wants the substance removed, only then is it considered an interposition that invalidates immersion in a ritual bath. If, however, the substance covers the majority of his body, but he is not particular about that substance, it is not considered an interposition. Accordingly, it may be argued that although the fetus is covered by its mother, since it is not particular about this necessary covering, the fetus itself is regarded as having undergone valid immersion.
משום דר׳ יצחק דאמר דבר תורה רובו ומקפיד עליו חוצץ – והכא לא קפיד בהאי חציצה האי ולדא דרביתיה הוא ואע״ג דאמר התם גזרו על רובו שאין מקפיד כו׳ הכא אוקימנא אדאורייתא.
רובו ומקפיד עליו חוצץ – לא כמו שפירש בקונטרס בפ״ק דסוכה (דף ו: ושם) דהיינו דוקא בשערו אבל בגופו חוצץ אפילו מיעוטו שאין מקפיד דא״כ למה לי קרא לשערו דדרשינן (שם) את בשרו את הטפל לבשרו כיון דהלכה למשה מסיני נאמרה לו בפירוש שערו רובו ומקפיד עליו כו׳ ועוד מדקדק ר״ת דאי בשערו דוקא ה״ל למימר הכא אימור דאמר רבי יצחק שערו בשרו מי אמר ומיהו בלאו הכי פריך שפיר.
התם משום דר׳ יצחק – פי׳ דלאו משום דעובר ירך אמו אלא משום דטבילת אמו עולה לו ולא הויא חציצה דא״ר יצחק רובו שאין מקפיד עליו בהויתו אינו חוצץ והכא ודאי אין הולד מקפי׳ על מעי אמו אדרב׳ ניחא ליה בגויה כל זמן שלא הגיע זמנו לצאת לאויר העולם ואע״ג דרבנן גזרו ברובו שאינו מקפיד אטו רובו המקפיד הכא דמילתא דלא שכיח׳ אוקמו׳ אדינא דאוריתא ואגב אורחי׳ שמעי׳ מהכא דההיא דר׳ יצחק איתא אפילו ברוב כל הגוף ולא ברוב כל שערו בלבד כדפרש״י ז״ל בפ״ק דערובין ודיינו דלא אמרי׳ הכא שערו אלא דנקטי׳ המ׳ רובו אבל כולו חוצץ וכפר״י שם.
וכי תימא [ואם תאמר] שהטעם הוא משום מה שאמר ר׳ יצחק, שאמר ר׳ יצחק: דבר תורה, כלומר, דין תורה עצמו לענין טבילה הוא: אם היה רובו של הטובל מכוסה וחוצץ בדבר שהוא מקפיד עליו, שמעונין להסירו — הרי זה חוצץ כל עוד לא הסירו, והטבילה אינה טבילה, אבל רובו שאינו מקפיד עליו, שאינו מעונין להסירו — אינו חוצץ. לפי שיטה זו אפשר לומר שהעובר שהיה מכוסה במעטה (בגוף אמו) אך כיון שאיננו מקפיד עליו, שהרי צריך לה, אפשר לחשוב זאת כאילו העובר עצמו טבל במים.
And if you would say that this is because of a statement of Rabbi Yitzḥak, there is still a difficulty. As Rabbi Yitzḥak said: By Torah law, if some substance is found on a person’s body during immersion, and it covers the majority of his body, and he is particular and wants the substance removed, only then is it considered an interposition that invalidates immersion in a ritual bath. If, however, the substance covers the majority of his body, but he is not particular about that substance, it is not considered an interposition. Accordingly, it may be argued that although the fetus is covered by its mother, since it is not particular about this necessary covering, the fetus itself is regarded as having undergone valid immersion.
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.