×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) מִשּׁוּם הַבְעָרָה. וְאִם אִיתָא, מִשּׁוּם הַבְעָרָה לָא מִחַיַּיב, דְּהָא אִיחַיַּיב לֵיהּ מִשּׁוּם בִּשּׁוּלוֹ! אַפֵּיק הַבְעָרָה וְעַיֵּיל גִּיד הַנָּשֶׁה שֶׁל נְבֵילָה.
for violating the prohibition of kindling a fire on a Festival. And if it is so, that there is no division of labors on a Festival, he is not liable for violating the prohibition of kindling a fire, as he is already liable for violating the prohibition of cooking the sciatic nerve on a Festival. Rava said: Remove kindling from the list of five prohibitions for which he is flogged, as he is not liable for violating that prohibition, and insert the prohibition of eating the sciatic nerve of an unslaughtered animal carcass.
רי״ףהערוך על סדר הש״סריב״ןבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
{משנה מכות ג:י-טו} מתני׳ כמה מלקין אותו ארבעים חסר אחת שנאמר {דברים כה:ב-ג} במספר ארבעים מיניין שהוא סמוך1 לארבעים ר׳ יהודה אומר ארבעים2 שלימות שנאמר במספר3 וכו׳4: כל חייבי כריתות שלקו נפטרו5 מידי כריתן6 שנאמר {דברים כה:ג} ונקלה אחיך לעיניך משלקה הרי הוא אחיך דברי ר׳ חנינה בן גמליאל7 וכו׳:
1. שהוא סמוך: גב, דפוסים: ״שסמוך״. כ״י נ: ״הסוכם״ (ראה במיוחס לרש״י כאן).
2. ארבעים: גב: ״ארבעים ארבעים״ (לשון המקרא עם הדרשה).
3. שנאמר במספר: כך כ״י נ.
4. וכו׳: עד כאן העתקת המשנה ב-גא, גב, גג, כ״י נ, דפוסים. בכולם חוץ מ-גא, יש רמז להמשך. כ״י א, כדרכו, ממשיך להשלים את המשנה עד סוף משנה יד: ״והיכן הוא לוקה את היתירה בין כתפיו.
אין מלקין אותו אלא מכות הראויות להשתלש אמדוהו לקבל ארבעים לקה מקצת ואמרו אינו יכול לקבל ארבעים פטור אמדוהו לקבל שמנה עשרה משלקה אמרו יכול הוא לקבל ארבעים פטור. עבר עבירה שיש בה שני לאוין אמדוהו אומד אחד לוקה ופטור ואם לאו לוקה ומתרפא וחוזר ולוקה.
כיצד מלקין אותו כופת שתי ידיו לעמוד הילך והילך וחזן הכנסת אוחז בבגדיו אם נקרעו נקרעו ואם נפרמו נפרמו עד שמגלה את לבו והאבן נתנה לו מאחריו וחזן הכנסת עומד עליו ורצועה של-עגל בידו כפולה אחת לשנים ושנים לארבעה ושתי רצועות עולות ויורדות בה.
ידה טפח רחבה טפח מגעת על פי כרסו ומכה אותו שליש מלפניו ושתי ידות מאחריו ואינו מכה אותו לא עומד ולא יושב אלא מוטה שנאמר והפילו והמכה מכה באחת ידו בכל כוחו.
והקורא קורא אם לא תשמור לעשות את כל דברי התורה הזאת הכתובים בספר הזה ליראה את השם הנכבד והנורה הזה את י׳י אלהיך והפלה י׳י את מכותך ואת מכות זרעך מכות גדולות ונאמנות וחלים רעים ונאמנים. וחוזר לתחילת המקרא ואם מת תחת ידו פטור. הוסיף לו רצועה אחת ומת הרי זה גולה על ידו. נתקלקל בין בריעי בין במים פטור ר׳ יהודה אומר האיש בריעי והאשה במים״.
5. נפטרו: וכן גב, כ״י נ. דפוסים: נפטרין.
6. כריתן: וכן גב, גג, כ״י נ. דפוסים: כריתתן.
7. בן גמליאל: וכן גא, גב, דפוסים. חסר בכ״י נ.
ערך קץ
קץא(מגילה לא) ואל תקוץ בתוכחתו אל תעשם קוצים קוצים פי׳ ענין חתיכות כלומר אל תחתרם אלא כולן ביחד (חלה פ״ב נדה עא:) האשה יושבת וקוצת לה חלתה ערומה מפני שיכולה לכסות את עצמה (חגיגה יד:) אחר קיצץ בנטיעה פי׳ כיון שכינו המקום ההוא פרדס אמרו קיצץ בנטיעה כלומר דבר כלפי למעלה (משנה מדות ד, סנהדרין נח) אמר ריש לקיש כל המגביה ידו על חברו וכו׳ עד רב הונא קץ ידא (מכות כב.) וליחשוב נמי הקוצץ בהרתו ואזהרתיה מהכא השמר בנגע הצרעת (כתובות פח) שאכלנו בקצצה של בית פלוני כיצד קצצה וכו׳ מה שיבא חולץ וקוצה וטח כבר פי׳ בערך בא (בבא מציעא סח) אלא במאי ניכול בקיצותא היכי דמיקיצות אוכו׳ (יומא טו) האי לשכה אקצוי מקציא פי׳ מוקצה היתה מקרנים ולא היה במקצוע צפונית מערבית ולא במקצוע מערבית דרומית אלא באמצע רוח מערבית מאן דאתי מצפון כיון שלא היה מוצאה בצפון מיחזיא בדרום ומאן דאתי מדרום כיון שלא מצאה בדרום מיחזיא בצפון ומסתרא אע״פ שלא היתה בקרנים ממש ולא היתה בכוון בחצי רוח מערבי אלא יותר מקורבת למערבי דרומי ממאי מדמינן וכו׳ זה הפי׳ קבלתי מר׳ משה הדרשן מעיר נרבונא (כלים פי״א) ר׳ יוחנן בן נורי אומר מן הקוצצות פי׳ מל׳ וקצץ פתולי׳ פתות אותה פתים תרגום ירושלמי מקציא תיקצי יתה קציין:
א. [שטיקער.]
משום הבערה – דאי הוה איהו מבעיר וחבירו מבשל הוו תרוייהו חייבין דמבעיר ומבשל אבות מלאכות אלמא מיחייב משום יו״ט שתים הבערה ובישול.
ה״ג: ואם איתא אהבערה לא ליחייב דהא איחייב ליה משום מבשל.
גיד הנשה של נבילה – דלוקה אף משום נבילה שאכל.
המבשל בעצי אשרה וכן הנהנה בע״ז ומשמשיה ובתקרובת שלה לוקה שתים אחת משום לא ידבק בידך מאומה ואחת משום לא תביא תועבה אל ביתך:
האוכל גיד הנשה של בהמה טמאה אינו לוקה משום טמאה שמאחר שאין בגידין בנותן טעם אינן מכלל הבשר אבל אם אכל גיד הנשה של נבלה או של טרפה או של עולה מתוך שנכלל שאר גופה באיסור זה חל אותו איסור אף על הגיד ולוקה שתים:
המכלה ממון הקדש במזיד שלא בדרך הנאה יראה מכאן שהוא לוקה אע״פ שמשלם את הקרן ואזהרתו מואשריהם תשרפון באש לא תעשון כן ליי׳ אלהיכם ולא ראיתי לאחד מן המחברים שיזכירה במנינו ושמא מפני שלאו זה נתיחד לאזהרת מוחק את השם ולגדולי המחברים ראיתי שהנהנה מן ההקדש במזיד לוקה ומשלם את הקרן ואזהרתו מלא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך וכו׳ מפי השמועה למדו שהיא אזהרה לאוכל עולה והוא הדין לשאר קדשים בין קדשי מזבח בין קדשי בדק הבית שלוקה אע״פ שמשלם ואיני יודע למה לא מנאוה במצות לא תעשה ר״ל שלא ליהנות בקדשים ולא מנו בהם אלא גזה ועבודה ומצות עשה של תשלומין ושמא נכללת היא בלאו שלא יאכל זר בקדשים או באזהרת בשר עולה לכל אחד שהיא נכללת באזהרת לא תוכל לאכול בשעריך:
וחדא משום הבערה ואם איתא דאין חלו׳ מלאכו׳ בי״ט אהבערה לא ליחייב – כן גורס במקצת נוסחאות ופירושא ברור דכיון דאין חלוק מלאכות בי״ט אין לנו להתחייב בי״ט משום הבערה כיון דחייב משום די״ט וה״ה דיכול לומר דלא ליחייב על בישול י״ט כיון דמחייב אהבערה דקדמה לה אלא משום דאיתניא הבערה בתרייתא נקט הכי. ויש ספרים שמוסיפין בגרסא ואם איתא אהבערה לא ליחייב דהא חזיא ליה לצורכיה ולשון מיותר הוא דכיון דקושיאן הכא משום דאין חלוק מלאכות בי״ט אפילו לא חזיא כלל ולית ליה שום מתוך אית לן למיפטריה הכא ואולי באשגרת לישן בעלמא נקטיה תלמודא הכא אגב דנקט הכי בפרק אלו עוברין (פסחים מו) דפריך מינה למאן דאמר דאפילו ב״ש אית להו מתוך ופרכינן מינה דאם כן אהבערה לא ליחייב דהא חזיא ליה קצת מנפשיה ואית בה מתוך וטובא איכא בתלמודא. ורבינו מאי׳ הלוי ז״ל פירש דה״ק אהבערה לא לחייב דהא חזיא ליה לצרכיה ואי בעית לחיובי משום דהוי איסורא וחשבת ליה שלא לצורך הא חייבתי׳ משום מבשל ואין חלוק מלאכות בי״ט ע״כ.
משום הבערה ביום טוב. ואם איתא [יש] מקום לדבריך, שאין חילוק מלאכות ביום טוב — משום הבערה לא מחייב [מתחייב], דהא איחייב ליה [שהרי התחייב לו] באיסור מלאכה אחר ביום טוב, משום בשולו! ענה לו: אפיק [הוצא] ממנין חמשת חיובי המלקות איסור הבערה, שבאמת אינו לוקה עליו, ועייל [והכנס] איסור אחר — גיד הנשה של נבילה, שהיה זה גיד הנשה של נבילה, ועבר על איסור נוסף של אכילת נבילה.
for violating the prohibition of kindling a fire on a Festival. And if it is so, that there is no division of labors on a Festival, he is not liable for violating the prohibition of kindling a fire, as he is already liable for violating the prohibition of cooking the sciatic nerve on a Festival. Rava said: Remove kindling from the list of five prohibitions for which he is flogged, as he is not liable for violating that prohibition, and insert the prohibition of eating the sciatic nerve of an unslaughtered animal carcass.
רי״ףהערוך על סדר הש״סריב״ןבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) וְהָתָנֵי ר׳רַבִּי חִיָּיא: לוֹקֶה שְׁתַּיִם עַל אֲכִילָתוֹ וְשָׁלֹשׁ עַל בִּשּׁוּלוֹ. וְאִי אִיתָא, שָׁלֹשׁ עַל אֲכִילָתוֹ הוּא חַיָּיב! אֵלָּא אַפֵּיק הַבְעָרָה, וְעַיֵּיל עֲצֵי אֲשֵׁירָה, וְאַזְהָרָתֵיהּ מֵהָכָא: {דברים י״ג:י״ח} ״וְלֹא יִדְבַּק בְּיָדְךָ״ וְגוֹ׳.

The Gemara asks: But didn’t Rabbi Ḥiyya teach a baraita that summarizes the prohibitions listed in this mishna: One is flogged with two sets of lashes for his eating and three sets of lashes for his cooking? And if it is so, that the prohibition of kindling a fire is replaced with the prohibition of eating the sciatic nerve of an unslaughtered animal carcass, he is liable to receive three sets of lashes for his eating; for eating a sciatic nerve, for eating meat cooked in milk, and for eating an unslaughtered animal carcass. Rather, say: Remove kindling from the list of prohibitions, and insert the prohibition of using wood of a tree worshipped as part of idolatrous rites [ashera], whose prohibition is derived from here: “And nothing of the dedicated item shall cleave to your hand” (Deuteronomy 13:18), indicating that it is forbidden to derive benefit from accouterments of idol worship.
רי״ףריב״ןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שלש על בישולו – בישול בשר בחלב ובישול שלא לצורך יו״ט והבערה שלא לצורך ושתים על אכילתו אכילת גיד ואכילת בשר בחלב ואם איתא דמפקת הבערה ומעיילת אכילת נבילה הוי איסור ג׳ על אכילתו.
ומקשים: והתני [והרי שנה] ר׳ חייא בברייתא, כסיכום לחמשת חיובי המלקות שבמשנה זו: לוקה שתים על אכילתו ושלש על בשולו, ואי איתא [ואם יש] מקום לדבריך אלו, שיש להוציא הבערה ולהכניס אכילת גיד הנשה של נבילה, אם כן שלש על אכילתו הוא חייב, שהרי הוא חייב משום אכילת גיד, אכילת בשר בחלב, ואכילת נבילה! אלא כך צריך לומר: אפיק [הוצא] מן המנין איסור הבערה, ועייל [והכנס] איסור אחר, והוא שעשה זאת בעצי אשירה (עץ שהוקדש לעבודה זרה), ואזהרתיה מהכא [ואזהרתו, מקור איסורו, מכאן] מפסוק זה, שנאמר ״ולא ידבק בידך מאומה מן החרם״ (דברים יג, יח), שאסור ליהנות מעבודה זרה.
The Gemara asks: But didn’t Rabbi Ḥiyya teach a baraita that summarizes the prohibitions listed in this mishna: One is flogged with two sets of lashes for his eating and three sets of lashes for his cooking? And if it is so, that the prohibition of kindling a fire is replaced with the prohibition of eating the sciatic nerve of an unslaughtered animal carcass, he is liable to receive three sets of lashes for his eating; for eating a sciatic nerve, for eating meat cooked in milk, and for eating an unslaughtered animal carcass. Rather, say: Remove kindling from the list of prohibitions, and insert the prohibition of using wood of a tree worshipped as part of idolatrous rites [ashera], whose prohibition is derived from here: “And nothing of the dedicated item shall cleave to your hand” (Deuteronomy 13:18), indicating that it is forbidden to derive benefit from accouterments of idol worship.
רי״ףריב״ןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) א״לאֲמַר לֵיהּ רַב אֲחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא לְרַב אָשֵׁי: וְלִילְקֵי נַמֵי מִשּׁוּם {דברים ז׳:כ״ו} ״לֹא תָבִיא תוֹעֵבָה אֶל בֵּיתֶךָ״! אֵלָּא, הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן? כְּגוֹן שֶׁבִּישְּלוֹ בַּעֲצֵי הֶקְדֵּשׁ, וְאַזְהָרָתֵיהּ מֵהָכָא: {דברים י״ב:ג׳} ״וַאֲשֵׁרֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ״, {דברים י״ב:ד׳} ״לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן לַה׳ אֱלֹהֵיכֶם״.:

Rav Aḥa, son of Rava, said to Rav Ashi: If the reference is to the wood of an ashera, let him also be flogged for violating the prohibition: “You shall not bring an abomination into your house” (Deuteronomy 7:26), in addition to the other prohibitions enumerated. Rather, say: What are we dealing with here? We are dealing with a case where one cooked the sciatic nerve with wood consecrated for use in the Temple, whose warning, the source of its prohibition, is from here: “And their asherim you shall burn in fire…you shall not do so to the Lord your God” (Deuteronomy 12:3–4), indicating that one who destroys a consecrated item violates a prohibition.
רי״ףריב״ןתוספותריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואזהרת עצי הקדש מהכא ואשריהם תשרפון באש לא תעשון כן לה׳ אלהיכם.
אלא הכא במאי עסקינן שבישלו בעצי הקדש – ואם תאמר לילקי משום הזיד במעילה באזהרה וי״ל דלא חשיב אלא לאו דאיתנהו בפחות משוה פרוטה.
אלא הב״ע בשבשלו בעצי אשרה – וא״ת וליתנייה תנא בגיד הנשה של נבלה ולילקי שש. וי״ל דלא פרכינן הכי למרבי בלאוין אלא על משנתינו דקתני יש חורש תלם וכל דתני יש בעי לרבויי לאוין כפרישית לעיל אבל בהא דלא קתני יש לית לן למיפרך הכא דלא בעי תנא למתני אלא דבר שיש בו חידוש. ובגי׳ של נבלה מאי חידוש איכא למתני שילקה משום אוכל נבלה אי משום דיש בגידין בנותן טעם סבירא ליה הא אשמועינן הא בבשר וחלב והיינו דלא פרכינן לקמן דלית ליה במבעיר בעצי אשרה דאית ביה תרי לאוין ואע״ג דפרכינן בסמוך ולילקי נמי משום ולא תביא תועבה התם כיון דאוקמינא בעצי אשרה אית להו למימני כל לאוין דאית ביה אבל אי לא בעי למתני עצי אשרה אלא עצי הקדש לא פרכינן ליה דליתני עצי אשרה לרבות בלאוין וזה ברור.
ואזהרתיה מהכא ואשריהם תשרפון באש לא תעשון כן לה׳ אלהיכם – וא״ת ולימא נמי דלילקי נמי משום זדון מעילה דלא ישאו עליו חטא. ורבינו מאיר הלוי ז״ל תירץ דכיון דאיסורי הנאה הוא ולא מצי לאיתהנויי מיניה בהיתירא לית ביה משום מעילה. ואף על גב דכל הקדש איסור הנאה הוא מכל מקום לא חייבו הכתוב משום מעילה אלא דבר מאיסור הקדש חזי ליה לאיתהנויי מיניה והנכון דאי משום מעילה בעי לאיתהנויי בשוה פרוטה וניחא ליה לאוקומי אפילו בלא איתהני מעצים אלו בשוה פרוטה כיון דאפשר ליה וקתני לה תנא סתם וכן פי׳ ר״י ז״ל. ופרכינן אמתני׳ דקתני יש חורש וכו׳ וליחשוב נמי הזורע בנחל איתן ואזהרתיה מהכא אשר לא יעבד בו ולא יזרע פי׳ דההוא ללאו אתא וכדאיתא במסכת סוטה. וא״ת והלא נחל איתן אין ראוי לזריעה ולעבודה וכדמתרגמינן נחל בייר. וי״ל דאינהי דהוי בייר השתא יש לו תיקון על ידי טורח עבודה ואסריה רחמנא. וכן נראה מדברי הרמב״ן ז״ל בהלכות רוצח ע״ש.
אמר ליה [לו] רב אחא בריה [בנו] של רבא לרב אשי: אם עצי אשירה הם, ולילקי נמי [ושילקה גם כן] משום ״לא תביא תועבה אל ביתך״ (דברים ז, כו), והיה צריך להוסיף לאו נוסף על החמישה! אלא כך צריך לומר: הכא במאי עסקינן [כאן במה אנו עוסקים]כגון שבישלו בעצי הקדש, ואזהרתיה מהכא [ואזהרתו, מקור איסורו מכאן] שנאמר ״ואשריהם תשרפון באש... לא תעשון כן לה׳ אלהיכם״ (דברים יב, ג—ד), שאסור להשמיד חפץ שבקדושה, והעושה כן עובר בלאו.
Rav Aḥa, son of Rava, said to Rav Ashi: If the reference is to the wood of an ashera, let him also be flogged for violating the prohibition: “You shall not bring an abomination into your house” (Deuteronomy 7:26), in addition to the other prohibitions enumerated. Rather, say: What are we dealing with here? We are dealing with a case where one cooked the sciatic nerve with wood consecrated for use in the Temple, whose warning, the source of its prohibition, is from here: “And their asherim you shall burn in fire…you shall not do so to the Lord your God” (Deuteronomy 12:3–4), indicating that one who destroys a consecrated item violates a prohibition.
רי״ףריב״ןתוספותריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) סִימָן שנבא״י שנ״ז.:

§ The Gemara provides a mnemonic: Shin, nun, beit, alef, yod; shin, nun, zayin; representing the amora’im who suggest additions to the eight prohibitions violated by the person in the mishna who plows the field with diverse kinds: Hoshaya; Ḥananya; Abbahu; Abaye; Ashi; Ravina; Zeira.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א על מנין הלאווים שבמשנתנו, במי שחורש, הקשו חכמים, סימן לשמות החכמים שהתקשו בדבר. שנבא״י שנ״ז (הושעיא, חנניא, אבהו, אביי, אשי, רבינא, זעירא).
§ The Gemara provides a mnemonic: Shin, nun, beit, alef, yod; shin, nun, zayin; representing the amora’im who suggest additions to the eight prohibitions violated by the person in the mishna who plows the field with diverse kinds: Hoshaya; Ḥananya; Abbahu; Abaye; Ashi; Ravina; Zeira.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) מַתְקֵיף לַהּ רַב הוֹשַׁעְיָא: וְלִיחְשׁוּב נַמֵי אהַזּוֹרֵעַ בְּנַחַל אֵיתָן, וְאַזְהָרָתֵיהּ מֵהָכָא: {דברים כ״א:ד׳} ״אֲשֶׁר לֹא יֵעָבֵד בּוֹ וְלֹא יִזָּרֵעַ״.

Rav Hoshaya objects to this: And let the tanna also enumerate in his list the prohibition of sowing in a forceful stream, the land where a heifer’s neck is broken by the Elders of the city closest to the corpse of a murder victim whose murderer is unknown, and its prohibition is from here: “And the Elders of that city shall bring the heifer down to a forceful stream, which will be neither plowed nor sown” (Deuteronomy 21:4). The verse is written in the future tense as a prohibition for the future: It is prohibited to work the land there after the heifer’s neck is broken.
עין משפט נר מצוהרי״ףתוספותבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מתקיף לה רב אושעיא וליחשוב נמי משום זורע בנחל איתן – קשה דהשתא פריך טובא (ונפרוך דלא) משני מידי וצריך לומר דע״כ דתנא תנא ושייר ולעיל קאמר אלא תני תנא שמונה ואת אמרת תנא ושייר ואומר הר״ם דלא דמי לעיל דקתני שמונה ומני י״ט בחד ואם איתא דאיכא תו מלקות משום י״ט היה לו למנותן בשתים אבל הכא יכול להיות דלא איירי תנא למיחשב כל הני גווני דזורע בנחל איתן ומוחק את השם.
הזורע בנחל שנערפה בו עגלה והמוחק את השם מן השמות שאין נמחקין והחותך סימני צרעת קודם שיתרפא או שיוחלט והמזיח את החשן מעל האפוד והמסיר את הבדים מן הארון והקוצץ אילני מאכל דרך השחתה כל אלו לאוין מיוחדים הם להיות העובר לוקה עליהם כמו שביארנו במשנה:
תוס׳ בד״ה מתקיף לה כו׳ תנא ושייר ואומר הר״ם כו׳ ואי דאיתא דאיכא תו מלקות כו׳ עכ״ל כצ״ל:
תוס׳ ד״ה מתקיף וכו׳ דלא דמי. כעין זה נזיר דף לח ע״ב תוס׳ ד״ה וללקי:
מתקיף לה [מקשה על כך] רב הושעיא: וליחשוב נמי [ושימנה גם כן] בתוך האיסורים איסור הזורע בנחל איתן, שהיה חורש במקום שערפו בו את העגלה הערופה, ואזהרתיה מהכא [ואזהרתו, מקור איסורו מכאן] שנאמר ״והורידו זקני העיר ההיא את העגלה אל נחל איתן אשר לא יעבד בו ולא יזרע״ (דברים כא, ד), שמפרשים אותו כאיסור להבא, שמאז העריפה בנחל אסור עוד לעבוד בו!
Rav Hoshaya objects to this: And let the tanna also enumerate in his list the prohibition of sowing in a forceful stream, the land where a heifer’s neck is broken by the Elders of the city closest to the corpse of a murder victim whose murderer is unknown, and its prohibition is from here: “And the Elders of that city shall bring the heifer down to a forceful stream, which will be neither plowed nor sown” (Deuteronomy 21:4). The verse is written in the future tense as a prohibition for the future: It is prohibited to work the land there after the heifer’s neck is broken.
עין משפט נר מצוהרי״ףתוספותבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) מַתְקֵיף לַהּ רַב חֲנַנְיָא: וְלִיחְשׁוּב נַמֵי בהַמּוֹחֵק אֶת הַשֵּׁם בַּהֲלִיכָתוֹ, גוְאַזְהָרָתֵיהּ מֵהָכָא: {דברים י״ב:ג׳} ״וְאִבַּדְתֶּם אֶת שְׁמָם״ וְגוֹ׳ ״(ו)⁠לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן לַה׳ אֱלֹהֵיכֶם״.

Rav Ḥananya objects to this: And let the tanna also enumerate one who erases the name of God in the course of his walking and plowing, and its prohibition is from here: “And you shall destroy their names…you shall not do so to the Lord your God” (Deuteronomy 12:3–4).
עין משפט נר מצוהרי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מתקיף לה [מקשה על כך] רב חנניא: וליחשוב נמי [ושימנה גם כן] איסור המוחק את השם בהליכתו תוך כדי שהוא הולך וחורש, ואזהרתיה מהכא [ואזהרתו מכאן] ״ואבדתם את שמם וגו׳ (ו)⁠לא תעשון כן לה׳ אלהיכם״ (דברים יב, ג— ד)!
Rav Ḥananya objects to this: And let the tanna also enumerate one who erases the name of God in the course of his walking and plowing, and its prohibition is from here: “And you shall destroy their names…you shall not do so to the Lord your God” (Deuteronomy 12:3–4).
עין משפט נר מצוהרי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) מַתְקֵיף לַהּ ר׳רַבִּי אַבָּהוּ: וְלִיחְשׁוּב נַמֵי דהַקּוֹצֵץ אֶת בַּהַרְתּוֹ, וְאַזְהָרָתֵיהּ מֵהָכָא: {דברים כ״ד:ח׳} ״הִשָּׁמֵר בְּנֶגַע הַצָּרַעַת״.

Rabbi Abbahu objects to this: And let the tanna also enumerate one who severs his snow-white leprous mark in the course of his plowing, and its prohibition is from here: “Take heed of the plague of leprosy” (Deuteronomy 24:8), indicating the prohibition against severing the mark.
עין משפט נר מצוהרי״ףריב״ןריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

השמר בנגע הצרעת – ואמרינן (שבת דף קלג.) בקוצץ בהרתו הכתוב מדבר והשמר הוא לא תעשה.
וליחשוב נמי הקוצץ בהרתו – פי׳ וכגון שקוצצו במחרישה בשעת החרישה.
מתקיף לה [מקשה על כך] ר׳ אבהו: וליחשוב נמי [ושימנה גם כן] שבתוך כדי כך היה קוצץ את בהרתו (את נגע הצרעת שהיתה עליו), ואזהרתיה מהכא [ואזהרתו מכאן] ״השמר בנגע הצרעת״ (דברים כד, ח), ו״השמר״ הוא לשון לאו, שאסור להסיר את הנגע!
Rabbi Abbahu objects to this: And let the tanna also enumerate one who severs his snow-white leprous mark in the course of his plowing, and its prohibition is from here: “Take heed of the plague of leprosy” (Deuteronomy 24:8), indicating the prohibition against severing the mark.
עין משפט נר מצוהרי״ףריב״ןריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) מַתְקֵיף לַהּ אַבַּיֵי: וְלִיחְשׁוּב נַמֵי ההַמַּזִּיחַ הַחוֹשֶׁן מֵעַל הָאֵפוֹד, ווְהַמֵּסִיר בַּדֵּי אָרוֹן, וְאַזְהָרָתֵיהּ מֵהָכָא: {שמות כ״ה:ט״ו} ״(ו)⁠לֹא יָסוּרוּ״. {שמות כ״ח:כ״ח} ״וְלֹא יִזַּח הַחוֹשֶׁן״.

Abaye objects to this: And let the tanna also enumerate one who loosens the breastplate from upon the ephod in the course of plowing, or one who removes the staves of the Ark of the Covenant. And its prohibition is from here: “The staves shall be in the rings of the Ark; they shall not be removed from it” (Exodus 25:15), while the relevant verse with regard to the breastplate is: “And the breastplate shall not be loosened from the ephod” (Exodus 28:28).
עין משפט נר מצוהרי״ףריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וליחשוב נמי המזיח את החשן והמסיר בדי ארון – פירוש: ומשכחת לה בחריש זו כגון שהסיר בדי ארון לחרוש בהם וכל שעה שחורש בהם ואינו מחזירין לארון עובר משום לא יסורו ממנו ואפילו אינו נהנה בשוה פרוטה. ומזיח את החשן משכחת לה אליבא דאמרו לו חשוב נמי כלאים שהוא לבוש וכגון שהיה לובש את החשן וחורש בו וכל שעה עובר משום לא יזח כנ״ל. ואגב אורחין שמעינו משמעתינו דלא יזח החשן ולא יסורו לשון לאו ואזהרה הם וכל לשון נתינת טעם בלב׳ כמו שכתב הרמב״ן ז״ל בספר המצות שלו.
מתקיף לה [מקשה על כך] אביי: וליחשוב נמי [ושימנה גם כן] שהיה באותו זמן מזיח החושן מעל האפוד, וכן המסיר בדי ארון העדות, ואזהרתיה מהכא [ואזהרתו מכאן] שנאמר ״בטבעות הארון יהיו הבדים (ו)⁠לא יסרו ממנו״ (שמות כה, טו), וכן לגבי החושן נאמר ״ולא יזח החשן מעל האפוד״ (שמות כח, כח)!
Abaye objects to this: And let the tanna also enumerate one who loosens the breastplate from upon the ephod in the course of plowing, or one who removes the staves of the Ark of the Covenant. And its prohibition is from here: “The staves shall be in the rings of the Ark; they shall not be removed from it” (Exodus 25:15), while the relevant verse with regard to the breastplate is: “And the breastplate shall not be loosened from the ephod” (Exodus 28:28).
עין משפט נר מצוהרי״ףריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) מַתְקֵיף לַהּ רַב אָשֵׁי: וְלִיחְשׁוּב נַמֵי זהַחוֹרֵשׁ בַּעֲצֵי אֲשֵׁירָה, וְאַזְהָרָתֵיהּ מֵהָכָא: {דברים י״ג:י״ח} ״וְלֹא יִדְבַּק בְּיָדְךָ מְאוּמָה״ וְגוֹ׳.

Rav Ashi objects to this: And let the tanna also enumerate one who plows with a plow crafted from the wood of an ashera, and its prohibition is from here: “And there shall cleave nothing of the dedicated item to your hand” (Deuteronomy 13:18).
עין משפט נר מצוהרי״ףריב״ןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

נילקי נמי כגון שהיו כלי מחרישה מעצי אשירה.
מתקיף לה [מקשה על כך] רב אשי: וליחשוב נמי [ושימנה גם כן] את החורש בעצי אשירה, שהיתה המחרישה עצמה עשויה מעצים אלה, ואזהרתיה מהכא [ואזהרתו מכאן] ״ולא ידבק בידך מאומה מן החרם״ (דברים יג, יח)!
Rav Ashi objects to this: And let the tanna also enumerate one who plows with a plow crafted from the wood of an ashera, and its prohibition is from here: “And there shall cleave nothing of the dedicated item to your hand” (Deuteronomy 13:18).
עין משפט נר מצוהרי״ףריב״ןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) מַתְקֵיף לַהּ רַבִּינָא: וְלִיחְשׁוּב נַמֵי חהַקּוֹצֵץ אִילָנוֹת טוֹבוֹת, וְאַזְהָרָתֵיהּ מֵהָכָא: {דברים כ׳:י״ט} ״כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל וְאוֹתוֹ לֹא תִכְרוֹת״.

Ravina objects to this: And let the tanna also enumerate one who chops down beautiful fruit trees in the course of plowing, and its prohibition is from here: “For you may eat of it, and you shall not chop it down” (Deuteronomy 13:18).
עין משפט נר מצוהרי״ףריב״ןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

קוצץ אילנות טובות – בהליכתו.
מתקיף לה [מקשה על כך] רבינא: וליחשוב נמי [ושימנה גם כן] הקוצץ אילנות טובות, שקוצצם עם חרישתו, ואזהרתיה מהכא [ואזהרתו מכאן] ״כי ממנו תאכל ואתו לא תכרת״ (דברים כ, יט)!
Ravina objects to this: And let the tanna also enumerate one who chops down beautiful fruit trees in the course of plowing, and its prohibition is from here: “For you may eat of it, and you shall not chop it down” (Deuteronomy 13:18).
עין משפט נר מצוהרי״ףריב״ןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) א״לאֲמַר לֵיהּ רַבִּי זְעֵירָא לְרַבִּי מָנִי: וְלִיחְשׁוּב נַמֵי כְּגוֹן דַּאֲמַר ״שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אַחֲרוֹשׁ בְּיוֹם טוֹב!״ הָתָם לָא קָא חָלָה שְׁבוּעָה, מוּשְׁבָּע וְעוֹמֵד מֵהַר סִינַי הוּא. א״לאֲמַר לֵיהּ: כְּגוֹן דַּאֲמַר ״שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אַחֲרוֹשׁ בֵּין בַּחוֹל בֵּין ביו״טבְּיוֹם טוֹב״, דְּמִגּוֹ דְחָלָה עֲלֵיהּ שְׁבוּעָה בַּחוֹל, חָלָה עֲלֵיהּ נַמֵי ביו״טבְּיוֹם טוֹב! מִידִי דְּאִיתֵיהּ בִּשְׁאִילָה לָא קָתָנֵי.

Rabbi Zeira said to Rabbi Mani: And let the tanna also enumerate a case where one says: On my oath I will not plow on the Festival, and then proceeds to violate his oath. Rabbi Mani said: There, the oath does not take effect, as he is already under oath from Mount Sinai not to plow on a Festival, and an oath does not take effect when another oath is already in effect. Rabbi Zeira said to him: The oath can take effect in a case where one says: On my oath I will not plow whether during the week or on a Festival, as in that case, since the oath takes effect in his regard during the week, it takes effect in his regard on a Festival as well. Rabbi Mani replied: The mishna did not include that prohibition because the tanna is not teaching a matter that is in the category of those matters subject to dissolution by means of posing a request to a Torah scholar. As oaths fall into that category, this case is not enumerated in the mishna.
רי״ףריב״ןתוספותבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מי קא חיילא עליה – הא הוה ליה נשבע שלא יבטל המצוה ונפקא לן מלהרע או להיטיב בשבועות (דף כה.) דאין זו שבועה.
מיגו דחיילא עליה שבועה כו׳ – היינו איסור כולל ואיסור מוסיף כגון שבחתיכה עצמה נוסף איסור כגון אילו נוסף על היו״ט איסור ע״י שבועה זו וה״ל מוסיף דומיא דאשת איש ונעשית חמותו דמוסיף הוא דמעיקרא קיימא ליה בחנק והשתא קיימא ליה. בסקילה א״נ חלב דנותר מעיקרא קאי עליה באיסור חלב והשתא איתוסף עליה איסור נותר ואיסור כולל היינו שאין איסור נוסף על החתיכה אלא כולל אחרים באיסורא כגון שנשא אחות חמותו דמיגו דמיתסר בכולהו אחוותא איתסר נמי בחמותו משום אחות אשה אי נמי כגון חמותו ונעשית אשת איש דמיגו דכיילה כולי עלמא באיסור אשת איש כללה נמי לדידיה לחייבו שתים.
אמר ליה כגון דאמר שלא אחרוש בין בחול בין ביו״ט – וקשה דאכתי ליתא בלאו והן כדפריך פ״ג דשבועות (דף כד. ושם) גבי שלא אוכל נבילה ושחוטה דפריך מי איתא בלאו והן ואולי י״ל דמשכחת לה בהן כגון עפר תיחוח דלית בה חיובא מן התורה באותה חרישה.
השבועה אינה חלה על דבר מצוה כמו שיתבאר במקומו מעתה האומר שבועה שלא אחרוש ביום טוב וחרש אינו לוקה משום שבועת בטוי שלא חלה שבועה זו עליו ומ״מ חלה היא בכולל ר״ל שאם נשבע שלא יחרוש כלל וחרש ביום טוב לוקה אף על בטול השבועה גדולי הדורות למדים מסוגיא זו שאע״פ שהנדרים חלים על המצוה כמו שיתבאר במקומו לא נאמר כן אלא בבטול מצוה כגון שאמר ישיבת סוכה עלי וכו׳ אבל למניעת עבירה כגון אם אמר הרי עלי שלא לחרוש ביום טוב וחרש שנחייבהו משום בטול נדר לא שאלו כן כשהקשה וליחשוב נמי כגון דאמר שבועה שלא אחרוש ביום טוב והוא משיבו שאין שבועה חלה עליו וחזר והקשה דליחשבה בדקא משתבע ביום טוב ובחול בו השבועה חלה אף על היום טוב בכולל עד שהוצרך לדחוק האי תנא כולל לית ליה היה לו להקשות ליחשב נמי כגון שאסרה עליו בנדר שהוא חל על דבר מצוה וכן בשמועת גיד הנשה האמורה למעלה היה לו להוסיף ולמנות שאסרו עליו בנדר אלא שאין אומרים כן בקיום מצוה ר״ל למניעת עברה אלא בבטול מצוה ובמסכת שבועות יתרחבו בה הדברים בע״ה:
השבועות והנדרים יכול אדם לישאל עליהם על ידי חכם או שלשה הדיוטות ומתירין לו ואף הנזירות בכלל זה וכן ההקדשות יש להן שאלה כל שלא הגיעו ליד גזבר וכן תרומות ומעשרות וחלות ודומיהן כל שלא הגיעו ליד כהן כמו שיתבאר במקומו ומ״מ מה שהוא קדוש מאליו כגון בכור אין בו שאלה לעולם וכן מי שאמר הריני נזיר כשמשון אין לו שאלה ששמשון לא היה נזיר מתורת נדר עצמו אלא ממה שהמלאך הפרישו מן הטומאה וכל שכיוצא בזה אין לו שאלה וכן כל שהוא בנזירות שמשון מותר ליטמא למתים ואסור ביין ובתגלחת לעולם כמו שיתבאר במקומו:
י״מ בנזירות שמשון כל שהוא נזיר מבטן על ידי אביו וכמו שאמרו האיש מדיר את בנו עד שיגדל בנזיר ר״ל שאם אמר פלוני בני נזיר נדר וקיים והאב נוהג בו כל דקדוקי נזירות ואין זה כלום שמ״מ אף האב בדין שאלה:
כל קדשי מזבח בין קדשי קדשים בין קדשים קלים אסורים בגזה ועבודה שנאמר לא תעבוד בבכור שורך ולא תגוז בכור צאנך והוא הדין לשאר קדשים ואפי׳ הוממו ונפדו הרי הן באיסור גזה ועבודה וזהו הנקרא שור פסולי המוקדשין ומעתה בהמה זו אע״פ שהיא גוף אחד הואיל וקדש וחולין מעורבין בה הרי היא כשני גופין והרי הן לענין חרישה כטמאה עם טהורה שהרי הכתוב קראה טמאה וכמו שאמרו ואם כל בהמה טמאה אשר לא יקריבו ממנה קרבן ליי׳ אין הכתוב מדבר אלא בפסולי המוקדשין והחורש או המנהיג בה לבדה כחורש ומנהיג בכלאים ולוקה וכן המרביע עליו אפי׳ מינה לוקה אף משום הרבעה:
גיזה זו שאסרנו בפסולי המוקדשין פירושה מחיים אבל לאחר מיתה גזתה מותרת ובקדשי בדק הבית אין בהן איסור גיזה ועבודה אלא מדברי סופרים וכשם שקדשי מזבח אסורין בגיזה כך אסורין בהוצאת חלבן ואין צריך לומר שאסור ליתן בשרן לכלבים כמו שיתבאר במקומו:
אמר המאירי כמה מלקין אותו ארבעים חסר אחת שנאמר במספר ארבעים מנין שהוא סוכם את הארבעים ר״ל שמשלים את הארבעים והוא שגורם להיות נאמר אחריו ארבעים וזהו ל״ט שהם מכות הראויות להשתלש י״ג בכל שליש ר׳ יהודה אומר ארבעים שלמות כפשוטו של מקרא ואותה היתרה על המכות הראויות להשתלש הוא לוקה בין שתי כתפיו ששאר המכות הנתנות מאחריו הם נתנות על הכתפים עצמן כמו שיתבאר ואין הלכה כר׳ יהודה אלא כתנא קמא:
וליחשוב נמי שבועה שלא אחרוש בי״ט – ופרישנא בשנשבע בכולל וכדמשמע ואזיל דמגו דחייל אהתירא חייל נמי אאיסורא דאלו בפרט לא חיילא עליה שבועת ביטוי ואף על גב דאיכא משום שבועת שוא מ״מ בשעת חרישה אינו עובר בלאו דשבועה ואנן לאוין דאתו ליה בשעת חרישה מנינן וזה ברור. ולמאן דסבר מרבנן ז״ל דנדרים חלין על האיסורין לקיימם בדין הוא דמצי לאוקומא בפורט בסדר שאמר קונם עלי כלי חרישה לחרוש בהם ביום טוב אלא דניחא ליה לאוקומה בנשבע ובכולל ומיהו הא איכא מאן דסבר דאין נדרים חלין על דבר מצוה לקיים ולההיא סברא לא מצי לאוקומה בנודר. וכבר הארכתי בענין ההוא במסכת נדרים בס״ד.
מידי דאיתיה בשאילה לא קתני – פירוש: לפי שחכם עוקר את הנדר מעיקרו ונמצא שאין כאן לאו כלל.
בפירש״י בד״ה היינו איסור כו׳ דומיא דא״א ונעשית חמותו כו׳ והשתא קיימא ליה בשריפה א״נ כו׳ עכ״ל כצ״ל והד״א:
רש״י ד״ה מיגו דחיילא וכו׳ כללה נמי לדידיה. לדידה כצ״ל. תשו׳ נ״ב מ״ת סי׳ ק״כ:
אמר ליה [לו] ר׳ זעירא לר׳ מני: וליחשוב נמי [ושימנה גם כן] כגון דאמר [שאומר] ״שבועה שלא אחרוש ביום טוב״ ועבר על השבועה! ענה לו ר׳ מני: התם [שם] לא חלה שבועה זו עליו, כי מושבע ועומד מהר סיני הוא שלא לחרוש, ואין שבועה חלה על שבועה. אמר ליה [לו]: בכל זאת אפשר שתחול שבועה זו, כגון דאמר [שאומר] ״שבועה שלא אחרוש בין בחול בין ביום טוב״, דמגו [שמתוך] שחלה עליה [עליו] שבועה בחולחלה עליה נמי [עליו גם כן] ביום טוב! ענה לו ר׳ מני: מידי דאיתיה [דבר שישנו] בשאילה לא קתני [שנה במשנה], שלא מנה איסורים שאפשר להתירם אם יישאל לחכם, וכיון שיכול להישאל לחכם על השבועה ויתיר לו, אין בזה לאו ודאי.
Rabbi Zeira said to Rabbi Mani: And let the tanna also enumerate a case where one says: On my oath I will not plow on the Festival, and then proceeds to violate his oath. Rabbi Mani said: There, the oath does not take effect, as he is already under oath from Mount Sinai not to plow on a Festival, and an oath does not take effect when another oath is already in effect. Rabbi Zeira said to him: The oath can take effect in a case where one says: On my oath I will not plow whether during the week or on a Festival, as in that case, since the oath takes effect in his regard during the week, it takes effect in his regard on a Festival as well. Rabbi Mani replied: The mishna did not include that prohibition because the tanna is not teaching a matter that is in the category of those matters subject to dissolution by means of posing a request to a Torah scholar. As oaths fall into that category, this case is not enumerated in the mishna.
רי״ףריב״ןתוספותבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) וְלָא? וַהֲרֵי הֶקְדֵּשׁ! בִּבְכוֹר. וַהֲרֵי נָזִיר! בְּנְזִיר שִׁמְשׁוֹן.

Rabbi Zeira asked: And did the tanna not teach matters subject to dissolution by means of a Torah scholar? But isn’t there the matter of consecrated animals, whose sanctity can be repealed by means of dissolution of the vow by a Torah scholar, which was included in the mishna? Rabbi Mani answered: The tanna is referring to a firstborn animal, which is consecrated from the womb. Since it was not consecrated by means of a vow, the sanctity cannot be dissolved by a Torah scholar. Rabbi Zeira asked: But isn’t there the matter of the impurity of a nazirite, whose vow of naziriteship can be dissolved by a Torah scholar, which was included in the mishna? Rabbi Mani answered: The reference in the mishna is to one who is a nazirite like Samson, for whom there is no dissolution.
רי״ףריב״ןריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בנזיר שמשון – ע״י מלאך קיבל נזירות עליו דההוא אין לו שאלה דצווי שלמעלה הוא.
ופרכינן והרי הקדש דאיתיה בשאלה – פי׳ דקי״ל כב״ה דאמרי יש שאלה בהקדש וקס״ד השתא דשור וחמור מוקדשין דקתני קדשי בד׳ הבית הן ובדין הוא דמצי לתרוצי בהקדש שבא לידי גזבר שאין עליו שאלה כדאית׳ במסכת ערכין אלא דניחא ליה לתרוצה בבכור.
בנזיר שמשון – פירוש: שהיה ע״י מלאך ואין לו שאלה אבל במדירו בנזיר מן הבטן כשמשון הא אפשר בשאלה ע״י האב המדירו ואפילו מת האב מ״מ חדא שעתא בשאלה הוי.
אמר לו ר׳ זעירא: וכי לא שנה שם דבר שאפשר להישאל עליו? והרי נזכר במשנה הקדש, שחרש בבהמות הקדש, ואדם יכול להישאל על נדר ההקדש ולבטלו! ענה לו: מדובר במשנה בבכור, שקדושתו מרחם, ואי אפשר להישאל על איסורו. וחזר והקשה: והרי הובא במשנה גם איסור טומאה של נזיר שיכול להישאל על נדר נזירותו! השיב לו ר׳ מני: מדובר שם בנזיר שמשון שאין התרה לנדרו.
Rabbi Zeira asked: And did the tanna not teach matters subject to dissolution by means of a Torah scholar? But isn’t there the matter of consecrated animals, whose sanctity can be repealed by means of dissolution of the vow by a Torah scholar, which was included in the mishna? Rabbi Mani answered: The tanna is referring to a firstborn animal, which is consecrated from the womb. Since it was not consecrated by means of a vow, the sanctity cannot be dissolved by a Torah scholar. Rabbi Zeira asked: But isn’t there the matter of the impurity of a nazirite, whose vow of naziriteship can be dissolved by a Torah scholar, which was included in the mishna? Rabbi Mani answered: The reference in the mishna is to one who is a nazirite like Samson, for whom there is no dissolution.
רי״ףריב״ןריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) נְזִיר שִׁמְשׁוֹן בַּר אִיטַּמּוֹיֵי לַמֵּתִים הוּא? אֵלָּא הַאי תַּנָּא אִיסּוּר כּוֹלֵל לֵית לֵיהּ.

Rabbi Zeira asked: Is a nazirite like Samson subject to the prohibition of contracting impurity imparted by corpses? He is not. As the tanna enumerated the prohibition of a nazirite becoming impure with impurity imparted by a corpse, clearly he is not a nazirite like Samson. Rather, the tanna does not enumerate the case of one who violated an oath not to plow both during the week and on a Festival, because this tanna is not of the opinion that a more inclusive prohibition takes effect when the standard prohibition does not take effect. Just as with regard to one who takes an oath not to perform labor on a Festival, the oath does not take effect, so too, even if he adds to it an oath not to plow during the week, it does not take effect, because he is already under oath from Sinai not to plow on a Festival.
רי״ףהערוך על סדר הש״סריב״ןרמב״ןריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך אסר
אסרא(סנהדרין לז:) בגמרא דואלו הייתם יודעים בני יכניה אסיר בנו שאלתיאל בנו אסיר שעברתו אמו בבית האסורין שאלתיאל ששתלו אל שלא כדרך הנשתלין גמירי דאין אשה מתעברת מעומד והיא נתעברה מעומד ד״ת שנשאל אל באלתו ומחל לו על כל עוונותיו ומה שמו נחמיה בן חכליה שמו ומפורש בויקרא רבה בפרשת זאת תהיה. איסור כולל (מכות כב.) בגמרא דיש חורש (שבועות כג) בגמרא דשבועה שלא אוכל ואכל אוכלין (קידושין עז) בגמ׳ ישראל שנשא חללה איסור מוסיף אית ליה (יבמות לג) בגמרא שני אחים איסור כולל ואיסור בת אחת (כריתות יד) בגמ׳ דיש בא ביאה אחת (נזיר לז) מכאן אתה דן לכל איסורין שבתורה מנזיר מה נזיר שאין איסורו איסור עולם ואין איסורו איסור הנאה ויש היתר לאיסורו נתנה בו תורה טעם כעיקר (פסחים מד) פי׳ נזיר שאין איסורו איסור עולם אלא עד מלאת ימי נזרו בלבד ואין איסורו איסור הנאה ולא התנה עליו אלא עד שתייתו בלבד דהא תנן מערבין לנזיר ביין. ויש היתר לאיסורו שאפילו זה היין בעצמו שנאסר לו בשתייה עכשיו אחר מלאות ימי נזרו מותר הוא בו ביין עצמו שנאמר ואחר ישתה הנזיר יין עשה בו משרת ענבים שאין בו אלא טעם יין כענבים עצמן כלאים שאיסורן איסור עולם שנאמר את חקתי תשמורו חוקים שחקקתי לכם כבר תשמרם באיסורן לעולם. פי׳ אחר כלאי הכרם שאיסורן איסור עולם שלעולם אסור לזרוע כלאים ואיסורן איסור הנאה דכתיב פן תקדש המלאה דרשינן ליה תקדש תוקד אש ואין היתר לאיסורו לעולם כי לשריפה הוא הולך והוא הדין לערלה בשתים שאיסורו איסור הנאה ואין היתר לזה האילן כולו בשני ערלה כלל לא בו ולא בפירותיו כלל אבל לאחרי כן מותרין הפירות והאילן. אסרי לגפן עירה אין לך כל גפן וגפן שבאר׳ ישראל שאינה צריכה עיר אחת לבצרה אין לך כל אילן סרק שבארץ ישראל שאינו עושה פרי משאוי שני בני אתונות וכו׳ בסוף (כתובות קיא):
א. [גפאנגן. פרבאטן.]
נזיר שמשון בר טמויי למתים הוא – כלום אסור הוא להיטמא למתים אדם שמקבל נזירתו ע״י מלאך הא אמרינן במס׳ נזיר דף ד:) שמשון הותר ליטמא למתים ובעי לאפוקי מהאי קרא ויך מאה וחמשים וגו׳ ופריך ליה אימא דשוינהו גוססין אלא גמרא ואית דמפרשי נזיר שמשון נזיר מן הבטן וקשיא לן ההיא נמי בשאלה איתיה שהיה אביו יכול לישאל עליו ואפילו מת אביו בשאלה מיהא הוה ההוא שעתא.
גמ׳ אלא האי תנא איסור כולל לית ליה – ואיכא דקשיא ליהא וליחשוב כגון דאמ׳ נדר עלי שלא אחרוש בי״ט, שהנדרים חלים על דבר מצוה כדבר הרשות.⁠ב וכ״ת תנא ושייר כדשייר כל הנך דלעיל, מ״מ האי פירוק׳ דמפרקי׳ לאו כלום הוא, ומקשה גופיה אמאי1 אקשי שבועות, ליקשי נדרים. וזאת הקושיא הזקיקתני לומ׳ מתחלה, שאין הנדרים חלין לקיים המצוה, אעפ״י שחלין לבטל המצוה,⁠ג אלא שי״ל דכל האי תירוצא להגדיל תורה [היא], אבל מתני׳ ודאי תנא ושייר, דהא שייר כל הנך. ומ״ה לא בעי לאקשויי עלה נדר.⁠ד
א. קושיא זו הקשה ההשלמה בשבועות פ״ג (עמ׳ 12 מהדורת לובצקי), ולזה נתכוין במאירי כאן עמוד קו, א בשם חכמי הדורות ועי׳ ריטב״א ד״ה וליחשוב שכ׳ ולמאן דסבר מדרבנן דנדרים חלין על האיסורים לקיימם בדין הוא דמצי לאוקמא בפורט (בסדר) [בנדר] שאמר קונם עלי כלי חרישה לחרוש בהם ביו״ט, אלא דניחא ליה לאוקמא בנשבע ובכולל.
ב. נדרים טז, א וב.
ג. כ״כ ההשלמה שם מתוך קושיה זו, והוזכרה שיטה זה גם בריטב״א כאן ובמאירי כאן, ובשבועות עמוד 43 ד״ה כבר ביארנו ועמ׳ 68 שם (מהדורת לנגה), ונדרים פז, ב עמ׳ 60 (הוצ׳ מכון התלמוד).
ד. משמע שלא ס״ל לרבנו חילוק זה, וכ״כ להדיא במלחמות ספ״ג דשבועות שנדרים חלים על קיום ל״ת [עיין מאירי מכות שם הוצ׳ מכון התלמוד הערה 469].
1. כן בכ״י פרמא 3019. בכ״י פריס 447 חסר: ״אמאי״.
ופרכינן נזיר שמשון בר איטמויי לאחרי׳ הוא – פי׳ בפירושין דבלשון אתמה פריך כלומר הא מוזהר על טומאת מתים. ורבינו מאיר הלוי ז״ל פירש נזיר שמשון בר איטמויי למתים הוא פיר׳ יכול הוא ליטמא להם והכל ענין אחד.
אלא האי תנא איסור כולל לית ליה – פירוש: דלעולם מידי דאיתיה בשאלה קתני וקושיא דנשבע שלא יחרוש דלא קתני משום דהאי תנא איסור כולל לית ליה או דלית ליה שום איסור כולל ואפילו דאתי ממילא כנבלה ביום הכפורים וכר׳ שמעון או דלית ליה איסו׳ בדבר הבא מעצמו מיהת כדאמרינן במסכת שבועות ולפום האי תירוצא אית לן למימר דסבירא ליה אין נדרי׳ חלין על האיסורין לקיים דאי לא לתניה בנודר בפרט על חרישה ביום טוב דהא נדרים חלין על דבר מצוה כדבר הרשות ואפילו בפרט אלא ודאי כדאמרן. כנ״ל. והקשו בתוספות נהי דתריץ הא דשבועה כיצד יתרץ אידך פרכי דקוצץ בהרתו ומסיר בדי ארון וחורש בעצי אשרה וקוצץ אילנות טובים. ותירצו דלא חש תלמודא להא משום דאף על גב דקתני יש חמש ולא אמרינן תנא ושייר וכדאי׳ לעיל שאני התם דהוי מידי די״ט וכיון דאיירי בי״ט אית ליה למיתני כל לאוי דאפש׳ מי״ט מה שאין כן באידך דהוו מידי דמילי בעלמא ודלא שכיחי נמי.
גמרא איסור כולל לית ליה כו׳. נ״ב פי׳ ומש״ה ליכא למימר מגו דחייל אחול כו׳:
ודחה ר׳ זעירא: וכי נזיר שמשון בר איטמויי [בן טומאה] למתים הוא? והרי נזירות כנזירות שמשון אינה כוללת איסור טומאה למתים, כמו שמצאנו בשמשון עצמו שנטמא למתים! אלא צריך לתרץ כי הסיבה שלא נאמר במשנה גם שאדם זה עבר על שבועתו, היא משום שהאי תנא [תנא זה] איסור כולל לית ליה [אין לו], שלדעתו אין איסור חל על איסור גם במקרה כזה. ולכן, הואיל וכבר נאסר מן התורה לחרוש ביום טוב, אינו מוסיף דבר במה שנשבע שלא לחרוש גם ביום חול.
Rabbi Zeira asked: Is a nazirite like Samson subject to the prohibition of contracting impurity imparted by corpses? He is not. As the tanna enumerated the prohibition of a nazirite becoming impure with impurity imparted by a corpse, clearly he is not a nazirite like Samson. Rather, the tanna does not enumerate the case of one who violated an oath not to plow both during the week and on a Festival, because this tanna is not of the opinion that a more inclusive prohibition takes effect when the standard prohibition does not take effect. Just as with regard to one who takes an oath not to perform labor on a Festival, the oath does not take effect, so too, even if he adds to it an oath not to plow during the week, it does not take effect, because he is already under oath from Sinai not to plow on a Festival.
רי״ףהערוך על סדר הש״סריב״ןרמב״ןריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) אָמַר רַבִּי הוֹשַׁעְיָא: טהַמַּרְבִּיעַ שׁוֹר פְּסוּלֵי הַמּוּקְדָּשִׁים, לוֹקֶה שְׁנַיִם. אָמַר רַבִּי יִצְחָק: יהַמַּנְהִיג בְּשׁוֹר פְּסוּלֵי הַמּוּקְדָּשִׁים, לוֹקֶה, שֶׁהֲרֵי גּוּף אֶחָד הוּא וַעֲשָׂאוֹ הַכָּתוּב כִּשְׁנֵי גּוּפִים.:

Rabbi Hoshaya says: One who breeds a disqualified consecrated ox with a female even of the same species is flogged with two sets of lashes, one for labor with a disqualified consecrated animal, and one for breeding two animals of diverse kinds. Even after the animal is desacralized through redemption, it remains prohibited to perform labor with it. It is considered diverse kinds because the Torah accorded disqualified consecrated animals the status of two animals, one consecrated and one non-sacred. If one breeds such an animal with an ox, it is as though he bred it with an animal of a different species, thereby violating the prohibition. Likewise, Rabbi Yitzḥak says: One who drives a disqualified consecrated ox to plow the field is flogged, as it is one body, and the verse accorded it the status of two bodies. One who plows with two different species of animals together is liable to receive lashes.
עין משפט נר מצוהרי״ףריב״ןתוספותריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

המרביע שור פסולי המוקדשין – שנפדה אפילו על מינו לוקה שהרי גוף אחד ועשאו הכתוב שני גופין דתורת חולין ותורת קדשים יש עליו תורת חולין שמותר באכילה מחוץ לפתח אהל מועד כאילו לא הוקדש מעולם ותורת קדשים שאסור בגיזה ועבודה כדאמרינן בספרי בכל אות נפשך תזבח ואכלת בשר במה הכתוב מדבר אם בבשר תאוה הרי כבר אמור כי ירחיב ה׳ אלהיך את גבולך וגו׳ כי תאוה נפשך וגו׳ אם באכילת קדשים הרי כבר אמור כי אם במקום וגו׳ שם תעלה וגו׳ הא אין הכתוב מדבר אלא בפסולי המוקדשין שנפדו תזבח ולא גיזה דאסור בגיזה ועבודה בשר ולא חלב ואכלת ולא לכלביך והלכך אסור להרביעו אפי׳ עם מינו משום כלאים שמרביע חולין על קדשים או קדשים על חולין וכן במנהיג אפילו מנהיג עם מינו ואפילו מנהיגו בפני עצמו חולין וקדשים הוא וחייב משום כלאים דחרישה דהוא עצמו כלאים שעשאן הכתוב שני גופין ולא שמעתי ראיה מנלן דחולין וקדשים כלאים זה בזה ודבר תימה הוא.
שהרי גוף אחד ועשאו הכתוב ב׳ גופים – הקונטרס פירש כגרסתו ור״ת פירש בענין אחר כמין חומר דכתיב ביה כצבי וכאיל שהם ב׳ מינין ובזה הפירוש מיושב הא דאמרי׳ בבכורות (דף לג.) תלתא צבי ואיל כתיבי בו חד לכדרב יצחק וחד לכדר׳ (יהושע) ופירוש הקונטרס לא אתפרש למילתייהו והשתא ניחא הא דרבי יצחק ורבי יהושע דהכא.
המנהיג בשור פסולי המוקדשים לוקה – ודוקא אי מושך השור משוי בגופו אבל בלא המשכה אין לוקה בהנהגה דאם לא כן לעולם לא יוכלו להנהיג שור פסולי המוקדשים ממקום אחר.
א״ר הושעיא המרביע בשור פסולי המוקדשין לוקה וא״ר יצחק המנהיג בשור פסולי המוקדשין לוקה שהרי גוף אחד ועשאו הכתוב שני גופין – פירשו בפירושין שנתן עליו הכתוב תורת חולין ותור׳ מוקדשין. תורת מוקדשין שאסור מחיים בגיזה ועבודה ותור׳ חולין שמותר באכיל׳ לכל אדם כדכתיב תזבח ואכלת ודרשינן תזבח ולא גיזה ועבודה ואכלת ולא לכלביך הילכך המנהיג בו לבדו כמנהיג בשני מינין וכן המרביעו אפילו במינו כמרביע על שאינו מינו שהרי מרביע קדשים על חולין או חולין על קדשים. והקשו בתוספות דהיכי שמענו דקדשי׳ וחולין הם כלאים זה בזה עד שנאמר כן אפילו בגוף אח׳ המורכב מהם. ורבינו מאיר הלוי ז״ל פירש דהואיל והבשר והעור שני מינין הם והכא פלגינהו רחמנא בקדשים שעשה הבשר חולין והעור והגיזה קדש נחלקים העור והבשר זה מזה ונעשה כאלו הם שתי גופים ממש. וכל אלו הפירושים תמהים שנעשה מסברא שלנו ולא מגזרת הכתוב מגוף אחד שני גופים חלוקים ושני מינין מפני שיש בו שני דיני הלכות ובודאי שאין לנו בזה אלא מה שאמרו בתוספות שפי׳ ר״ת ז״ל סמוך לפטירתו ליישב לזו וליישב מה שנתקשה לכל במסכת בכורות דאמרינן התם דגבי פסולי המקודשין תלתא צבי ואיל כתיבי ואמרינן דחד מינייהו לכדר׳ הושעיא ור׳ יצחק וכתב רש״י ז״ל התם דלא איתפרשא מילתייהו. ופי׳ ר״ת ז״ל סמוך לפטירתו דהיינו משום דר׳ הושעיא ור׳ יצח׳ דכתב רחמנא כצבי המקודשים חד כצבי וכאיל לדונו לענין כלאים בהרבעה והנהגה כאלו הוא מורכב מבהמה או מצבי ואיל שהם שני מינין ונצטרך לומר שגזרת הכתוב הוא זה וחדוש הוא שחדשה תורה לעשות גוף אחד כשני גופים וחדוש אחר גדול יש בו שהרי אפילו בשני מינין וגופין מחולקין אין איסור כלאים לדע׳ הרמב״ם ז״ל ומן התוספתא שבפ״ח דכלאים. אלא במנהיג בשני מינין אחד טמא ואחד טהור דומיא דשור וחמור ולא בשני מינין טמאים או שני טהורים ובשור זה הכל טהור. ואיכא למיד׳ לדברי ר׳ יצחק אמאי קתני תנא החורש בשור ובחמור ליתני בשור לבדו ובשל פסולי המוקדשים למאי דאסיקנא דקתני מידי דאיתיה בשאלה. וי״ל דפשטיה דקרא דשור וחמור ממשמע בעי למינקט. ובמהדורא קמא יש לי בזה פי׳ אחר ולא כתבנו כאן משום כבודם של רבותינו בעלי התוספות ז״ל וסוגיא דבכורות דמסייע להו.
בד״ה שהרי גוף א׳ כו׳ הקונט׳ פי׳ כגירסתו ור״ת פי׳ בע״א כו׳ וחד לכדר׳ הושעיא כו׳ עכ״ל כצ״ל:
בד״ה המנהיג כו׳ משום דמושך השור משוי כו׳ דאל״כ לא ללקי דאל״כ לעולם לא כו׳ עכ״ל כצ״ל:
ב אגב דברים אלה אמר ר׳ הושעיא: המרביע שור פסולי המוקדשים (שור שהוקדש ונפל בו מום), הרי אף שיצא מקדושתו לכמה דברים — יש בו עדיין מקצת קדושה, כגון שאסור לעבוד בו, ואם הרביע עליו (כגון שהיה נקבה) — לוקה שנים, אחת משום עבודה בפסולי המוקדשים, ואחת משום כלאיים. לפי שהכתוב עשה את פסולי המוקדשים כשתי בריות, בהמת הקדש ובהמת חולין, ואם מרביע עליו שור — הריהו כמרביע עליו בהמה ממין אחר, ועובר על איסור כלאיים. וכן אמר ר׳ יצחק: המנהיג כגון שחורש בשור פסולי המוקדשיםלוקה, וטעמו שהרי גוף אחד הוא, ועשאו הכתוב כשני גופים, והמנהיג שתי בהמות שונות יחד — לוקה.
Rabbi Hoshaya says: One who breeds a disqualified consecrated ox with a female even of the same species is flogged with two sets of lashes, one for labor with a disqualified consecrated animal, and one for breeding two animals of diverse kinds. Even after the animal is desacralized through redemption, it remains prohibited to perform labor with it. It is considered diverse kinds because the Torah accorded disqualified consecrated animals the status of two animals, one consecrated and one non-sacred. If one breeds such an animal with an ox, it is as though he bred it with an animal of a different species, thereby violating the prohibition. Likewise, Rabbi Yitzḥak says: One who drives a disqualified consecrated ox to plow the field is flogged, as it is one body, and the verse accorded it the status of two bodies. One who plows with two different species of animals together is liable to receive lashes.
עין משפט נר מצוהרי״ףריב״ןתוספותריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) מתני׳מַתְנִיתִין: ככַּמָּה מַלְקִין אוֹתוֹ? אַרְבָּעִים חָסֵר אַחַת, שנא׳שֶׁנֶּאֱמַר: {דברים כ״ה:ב׳} ״בְּמִסְפָּר. אַרְבָּעִים״. מִנְיָן שֶׁהוּא סָמוּךְ לְאַרְבָּעִים. ר׳רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַרְבָּעִים שְׁלֵימוֹת הוּא לוֹקֶה. וְהֵיכָן הוּא לוֹקֶה אֶת הַיְּתֵירָה? בֵּין כְּתֵפָיו.

MISHNA: With how many lashes does one flog a person sentenced to receive lashes? One flogs him with forty lashes less one, as it is stated: “And he shall strike him before him, in accordance with his wickedness, by number. Forty he shall strike him, he shall not add” (Deuteronomy 25:2–3). The mishna joins the end of the first verse and the beginning of the second, forming the phrase: “By number, forty,” which is interpreted as: A sum adjacent to forty. Rabbi Yehuda says: He is flogged with a full forty lashes. And where is he flogged the extra lash? As the mishna proceeds to explain, the thirty-nine lashes are divided into three and administered in three places on the body of the person being flogged; according to Rabbi Yehuda there is one lash that remains. That lash is administered between his shoulders.
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףריב״ןבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מתני׳ שנאמר במספר ארבעים – והפילו השופט והכהו לפניו כדי רשעתו במספר (דברים כה) וסמיך ליה ארבעים יכנו ודרשינן כמאן דכתיב במספר ארבעים מנין שהוא סוכם את הארבעים כדמפרש בגמ׳ דמדלא כתיב יכנו ארבעים במספר אלא במספר ארבעים יכנו שמעינן דהכי קאמר מנין הסוכם הארבעים חשבון המשלים סכום של ארבעים שגורם לקרות אחריו ארבעים והיינו שלשים ותשע.
המשנה השניה והכוונה בה לבאר ענין החלק השני והוא שאמר כמה מלקין אותו ארבעים חסר אחת שנאמר במספר ארבעים מנין שהוא סוכם את הארבעים ר׳ יהודה אומר ארבעים שלמות לוקה בין כתפיו אמר הר״ם אלו אמר ארבעים במספר היה ראוי להיותם שלמים ולפי שהקדים במספר ר״ל שלא ילקה בלא שיעור אלא במנין ידוע כפי מה שיוכל לסבול כמו שנאמר כדי רשעתו במספר כלומר סוף ההלקאה ואמרו אח״כ ארבעים יכנו ר״ל עד ארבעים כמו שלמדנו מפי הקבלה בדברי חכמים ז״ל הואיל וההכאה היא כפי מה שיוכל לסבול ולא יוסיף על ארבעים לא נכה ארבעים ונניח הכאה זו דרך סמיכה כמו שביאר ואמר שהשמירה במיעוט הכאה ראוי לר׳ יהודה אין דעתו כן ואין הלכה כר׳ יהודה אין אומדין אותו אלא מכות הראויות להשתלש אמדוהו לקבל ארבעים ולקה מקצת וחזרו ואמרו אינו יכול לקבל ארבעים חייב אמדוהו לקבל שמנה עשר ומשלקה אמרו יכול לקבל ארבעים פטור עבר עבירה שיש בה שני לאוין אמדוהו אומד אחד לוקה ופטור ואם לאו לוקה ומתרפא וחוזר ולוקה ידוע שנאמר ארבעים יכנו אינו ר״ל שילקה ארבעים לא יותר והוא שאמר לא יוסיף וילקה למטה מן תאר הארבעים כפי מה שיוכל לסבול כדי שלא ימות והוא שאמרו לו כפי כחו על רשעתו ויש להקל בזה כגון שאמדוהו היודעים במזגי בני אדם ואמרו שיכול לסבול עשרים הלקאות מעקרינו שלא ילקה אלא שמנה עשרה אע״פ שיוכל לסבול עשרים ועל זה הדרך תקיש ואמרו אמדוהו אומד אחד הוא כשנתחייב שתי מלקיות או יותר ואמדוהו על דרך משל שיסבול שנים וארבעים ויפטר מן הכל כיון שתחלת האומד היה יכול לסבול את הכל והם כך וכך הלקאה או לא ואם אמדוהו למלקות אחד בלבד יניח אותו עד שיבריא ממלקותו ולוקה פעם שניה כפי מה שיסבול גם כן וכמעשה זה בעצמו יעשה כשעבר עבירה שיש בה לאוין הרבה על זה הדין שוה שיתבוננו בשעת האומד אם אמדוהו לסבול הכל או לסבול אחת ואחת:
והא דתנן כמה מלקין אותו ארבעים חסר אחת – אמרינן עלה בגמרא מאי טעמא דהא ארבעים כתיב ומהדרינן דאי כתיב כדי רשעתו ארבעים במספר הוה משמע ארבעים שלימות. השתא דכתיב במספר ארבעים מנין שהוא סוכם את הארבעים – פי׳ דאף על גב דבתרי קראי נינהו כרכי׳ להו כחדא כאלו כתיבי בחד קרא כדי רשעתו במספר ארבעים ולהכי לא כתיב כדי רשעתו ארבעים וכתב במספר ארבעים לומר דלאו ארבעים ממש אלא מספר שסוכם את ארבעים וזה ידוע מחכמת המספר כי האחדים שבכלל העשרות הם תשעה הם נקראים י׳ מספר לאותו עשרה ופשיטא דמילתא דהא הלכתא גמירי לה דמלקות ארבעים חסר אחת הם שהם ראויות להשתלש אלא שיש לו רמז במקרא כמו שאמרו ור׳ יהודה לא גמיר להו נקיט קרא כפשוטיה. ומכאן מצאנו תירץ בתוספות למנין העומר שהוא ארבעים ותשעה ימים והכתוב אומר תספרו חמשים יום אלא שיש לומר כדאמרינן הכא דלהכי כתוב תספרו מעיקרא כלומר תספרו מספר של חמשים יום כלומר הסוכם את החמשים. ויש מתרצים דה״ק עד מחרת השבת השביעית תספרו ולחמשים יום והקרבתם וגו׳ ושם יש סעד יותר מכאן דכתב קרא אחרינא שבעה שבעות תספר לך שהם ארבעים ותשעה ימים.
ג משנה כמה מלקות מלקין אותו את המחוייב מלקות — ארבעים חסר אחת, שנאמר ״והכהו לפניו כדי רשעתו במספר, ארבעים יכנו לא יוסיף...״ (דברים כה, ג— ד), ואנו דורשים את הכתובים, ומצרפים את סוף הפסוק הראשון לתחילת הפסוק השני, וקוראים כאילו היה כתוב יחד ״במספר ארבעים״, כלומר מנין שהוא סמוך לארבעים. ר׳ יהודה אומר: ארבעים שלימות הוא לוקה, והיכן הוא לוקה את המכה היתירה שאיננה בכפולות של שלוש (שהרי כמבואר להלן מחלקים את המלקות לשלוש) — בין כתפיו.
MISHNA: With how many lashes does one flog a person sentenced to receive lashes? One flogs him with forty lashes less one, as it is stated: “And he shall strike him before him, in accordance with his wickedness, by number. Forty he shall strike him, he shall not add” (Deuteronomy 25:2–3). The mishna joins the end of the first verse and the beginning of the second, forming the phrase: “By number, forty,” which is interpreted as: A sum adjacent to forty. Rabbi Yehuda says: He is flogged with a full forty lashes. And where is he flogged the extra lash? As the mishna proceeds to explain, the thirty-nine lashes are divided into three and administered in three places on the body of the person being flogged; according to Rabbi Yehuda there is one lash that remains. That lash is administered between his shoulders.
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףריב״ןבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) לאֵין אוֹמְדִין אוֹתוֹ אֵלָּא בְּמַכּוֹת רְאוּיוֹת לְהִשְׁתַּלֵּשׁ. אֲמָדוּהוּ לְקַבֵּל אַרְבָּעִים, וְלוֹקֶה מִקְצָת,

One assesses the number of lashes that the one being punished is capable of withstanding only with a number of lashes fit to be divided into three equal groups. If the assessment was that he can survive twenty lashes, he is flogged with eighteen. Likewise, if doctors assessed concerning him that he is able to receive forty lashes and survive, and he is then flogged some of those forty lashes,
עין משפט נר מצוהרי״ףריב״ןבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ראויות להשתלש – בגמרא מפרש.
אין אומדין אותו אלא מכות הראויות להשתלש פי׳ שאע״פ שבמצות התורה בארבעים אין סוף הענין אלא שאין מוסיפין עליהן אפי׳ היה זה חזק לסבול כמה וכמה אבל מ״מ אם היה חולני או חלוש הטבע שאין כחו לסבול סכום הכתוב בתורה פוחתין לו כפי אומד הבית דין שיהא יכול לסבלן שלא ימות בהן וכשאומדין אותו כמה יכול לסבול אין אומדין אלא למכות הראויות להשתלש ר״ל שאם אמדוהו לסבול עשרים אין מלקין אותו עשרים שאין עשרים ראויות להשתלש ואין אומרים שילקה עשרים ואחת שאין מוסיפין על האומד אלא ילקה שמונה עשר וכן כל כיוצא בזה בכל האומדות:
אמדוהו לקבל ארבעים וכיון שלקה מקצת הכירו שאינו יכול לקבל ארבעים הואיל והושלם ענינו במכות הראויות להשתלש כגון שלשה או ששה או תשעה וכיוצא באלו פטור:
אין אומדין אותו, כדי לפסוק כמה מכות הוא יכול לקבל, אלא במכות ראויות להשתלש להתחלק לשלוש, כגון שאם יכול ללקות עשרים — יפסקו לו שמונה עשרה. ועוד הלכה בענין האומדן: אמדוהו הרופאים שיכול לקבל ארבעים מלקות, ולוקה בפועל מקצת מהן,
One assesses the number of lashes that the one being punished is capable of withstanding only with a number of lashes fit to be divided into three equal groups. If the assessment was that he can survive twenty lashes, he is flogged with eighteen. Likewise, if doctors assessed concerning him that he is able to receive forty lashes and survive, and he is then flogged some of those forty lashes,
עין משפט נר מצוהרי״ףריב״ןבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

מכות כב. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים מכות כב., עין משפט נר מצוה מכות כב., רי"ף מכות כב. – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס מכות כב., ריב"ן מכות כב., תוספות מכות כב., רמב"ן מכות כב. – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב משה הרשלר ובאדיבות משפחתו (כל הזכויות שמורות). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., בית הבחירה למאירי מכות כב. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א מכות כב., מהרש"ל חכמת שלמה מכות כב., מהרש"א חידושי הלכות מכות כב., גליון הש"ס לרע"א מכות כב., פירוש הרב שטיינזלץ מכות כב., אסופת מאמרים מכות כב.

Makkot 22a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Makkot 22a, Ein Mishpat Ner Mitzvah Makkot 22a, Rif by Bavli Makkot 22a, Collected from HeArukh Makkot 22a, Rivan Makkot 22a, Tosafot Makkot 22a, Ramban Makkot 22a, Meiri Makkot 22a, Ritva Makkot 22a, Maharshal Chokhmat Shelomo Makkot 22a, Maharsha Chidushei Halakhot Makkot 22a, Gilyon HaShas Makkot 22a, Steinsaltz Commentary Makkot 22a, Collected Articles Makkot 22a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144