×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) א{משלי ז׳:ד׳} אֱמוֹר לַחָכְמָה אֲחוֹתִי אָתְּ וְגוֹ׳, וְאוֹמֵר: {משלי ז׳:ג׳} קָשְׁרֵם עַל אֶצְבְּעוֹתֶיךָ כָּתְבֵם עַל לוּחַ לִבֶּךָ, וְאוֹמֵר: {תהלים קכ״ז:ד׳} כְּחִצִּים בְּיַד גִּבּוֹר כֵּן בְּנֵי הַנְּעוּרִים, וְאוֹמֵר: {תהלים ק״כ:ד׳} חִצֵּי גִבּוֹר שְׁנוּנִים, וְאוֹמֵר: {תהלים מ״ה:ו׳} חִצֶּיךָ שְׁנוּנִים עַמִּים תַּחְתֶּיךָ יִפְּלוּ, וְאוֹמֵר: {תהלים קכ״ז:ה׳} אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר מִלֵּא אֶת אַשְׁפָּתוֹ מֵהֶם לֹא יֵבוֹשׁוּ כִּי יְדַבְּרוּ אֶת אוֹיְבִים בַּשָּׁעַר.
“Say to wisdom: You are my sister, and call understanding your kinswoman” (Proverbs 7:4), which indicates that one should be as knowledgeable in the Torah as in the identity of his sister. And it states: “Bind them upon your fingers, you shall write them upon the tablet of your heart” (Proverbs 7:3). And it states: “As arrows in the hand of a mighty man, so are the children of one’s youth” (Psalms 127:4). And it states: “Sharp arrows of the mighty” (Psalms 120:4). And it states: “Your arrows are sharp, the peoples fall under you” (Psalms 45:6). And it states: “Happy is the man who has his quiver full of them; they shall not be put to shame when they speak with their enemies in the gate” (Psalms 127:5).
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
..... א[מה] תלמ׳ לומ׳ איש, איש ספק בידו לעשות אשה אין סיפק בידה לעשות מפני שרשות בעלה עליה. ואם נתאלמנה או נתגרשה הבן והבת שוין בכיבוד אב ואם.
תנו רבנן נאמר כבד את ה׳ מהונך ונאמר כבד את אביך ואת אמך, וכת׳ את ה׳ אלהיך תירא, וכת׳ איש אמו ואביו תיראו, וכת׳ נמי איש איש כי יקלל אלהיו, וכת׳ ומקלל אביו ואמו. השוה הכתוב כיבוד ומורא וברכת הקב״ה לכיבוד ומורא וברכת אב ואם. וכן בדין מפני ששלשתן שותפין באדם אביו ואמו והקב״ה, אביוב מזריע לבן שממנו עצמות וגידים [וצפרנים ומוח שבראשו ולובן שבעין,] אמו [מזרע]⁠ת אדום שממנו עור ובשר ו⁠[שערו]⁠ת [ושחור שבעין, והקב״ה נותן בו רוח ונשמה] וקלסתר פנים וראיית העין ושמיעת [האוזן] .....
א. הקטעים הבאים הם מכת״י קמברידג׳ TS NS 180 קטעים 22 ו30 נדפס בהדרום שנה מד.
ב. לפנינו בגמ׳ איתא רק דשלשה שותפין יש באדם, ורבינו הוסיף לבאר כן עפ״י הגמ׳ בנדה לא, א.
{בבלי קידושין ל ע״ב} להשיאו אשה1 מנא לן2 דכתיב {ירמיהו כט:ו} קחו נשים והולידו בנים ובנות [וקחו לבניכם נשים]⁠3.
ללמדו אומנות מנא לן אמר ר׳ חזקיה אמר4 קרא {קהלת ט:ט} ראה חיים עם אשה אשר אהבת וגו׳5 אם אשה ממש היא כשם שחייב להשיאו [אשה]⁠6 כך חייב ללמדו אומנות ואם תורה [היא]⁠7 כשם שחייב ללמדו תורה כך חייב ללמדו אומנות: ויש אומ׳ [אף]⁠8 להשיטו בנהר. מאי טעמ׳ חיותיה [היא]⁠9:
{בבלי קידושין ל ע״ב-לא ע״א} פיס׳ כל מצות האב על הבן אחד אנשים ואחד נשים [חייבין]⁠10: תנינא להא דתנו רבנן {ויקרא יט:ג} איש11 אין לי אלא איש אשה מנין כשהוא אומר {ויקרא יט:ג} תיראו הרי כאן שנים אם כן מה תלמוד לומר איש [איש ספק בידו לעשות אשה]⁠12 אין ספק [בידה]⁠13 לעשות מפני שרשות אחרים עליה. אמר רב אידי בר אבין נתגרשה שניהן שוין. תנו רבנן [נאמר]⁠14 {שמות כ:יא} כבד את אביך ואת אמך ונאמר {משלי ג:ט} כבד את י׳י [מהונך]⁠15 השוה הכתוב כיבוד אב ואם לכבוד המקום נאמר כאן {ויקרא יט:ג} איש אמו ואביו תיראו ונאמר {דברים ו:יג} את י׳י אלהיך תירא השוה הכתוב מוראת אב ואם למוראת המקום נאמר {שמות כא:יז} ומקלל אביו ואמו ונאמר {ויקרא כד:טו} איש איש כי יקלל אלהיו וגו׳16 השוה הכתוב ברכת אב ואם לברכת המקום בהכאה ודאי אי איפשר וכן בדין מפני ששלשתן שותפין בו. תנו רבנן שלשה שותפין יש בו באדם אביו ואמו והקב״ה בזמן שאדם מכבד את אביו ואת אמו הקב״ה אומר17 מעלה אני עליהן כאילו דרתי ביניהן וכבדוני. תניא ר׳ אומר גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שבן18 מכבד את אמו יתר19 מאביו מפני שמשדלתו בדברים לפיכך הקדים הכתוב כיבוד אב לכיבוד אם וגלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שבן20 מתירא מאביו יתר21 מאמו מפני שמלמדו תורה לפי כך הקדים הכתוב מוראת אם למוראת אב22.
1. אשה: גח: ״לאשה״.
2. מנא לן: כ״י נ: ״מנין״.
3. קחו נשים...לבניכם נשים: דפוסים, וכן גח, כ״י נ, ושם אף מרמזים להמשך: ״וג׳⁠ ⁠״. כ״י בהמ״ל 695 עד ״ובנות וגו׳⁠ ⁠״.
4. אמר: כ״י נ: ״דאמר״.
5. וגו׳: חסר ב-גח, כ״י נ, דפוסים.
6. אשה: גח, כ״י נ, דפוסים. חסר בכ״י בהמ״ל 695.
7. היא: גח, כ״י נ, דפוסים. כ״י בהמ״ל 695: ״הוא״.
8. אף: גח, כ״י נ, דפוסים. חסר בכ״י בהמ״ל 695.
9. היא: כ״י נ. דפוסים: הוא. חסר בכ״י בהמ״ל 695, גח.
10. חייבין: גח, כ״י נ, דפוסים. חסר בכ״י בהמ״ל 695.
11. איש: וכן גח. חסר בדפוסים. כ״י נ ממשיך: ״איש אמו ואביו תיראו״.
12. איש...אשה: גח, כ״י נ, דפוסים. חסר בכ״י בהמ״ל 695.
13. בידה: גח, כ״י נ, דפוסים. כ״י בהמ״ל 695: ״בידיה״ (בהתאם לדילוג הסמוך לפניו שם).
14. נאמר: גח, כ״י נ, דפוסים.
15. מהונך: וכן גח, כ״י נ, דפוסים, ר״ח. כ״י בהמ״ל 695: ״מהוניך״.
16. וגו׳: וכן גח. חסר בכ״י נ, דפוסים.
17. הקב״ה אומר: כ״י בהמ״ל 695: ״אמ׳ הקב״ה״. גח, כ״י נ: ״אומר הקב״ה״.
18. שבן: וכן גח. כ״י נ, דפוסים: ״שהבן״.
19. יתר: וכן גח. כ״י נ, דפוסים: ״יותר״.
20. שבן: וכן גח. כ״י נ, דפוסים: ״שהבן״.
21. יתר: וכן גח. כ״י נ, דפוסים: ״יותר״.
22. כ״י נ מוסיף: ״דכתיב איש אמו ואביו תיראו״.
אמור לחכמה אחותי את – שתהא בקי בה כאחותך שאסורה לך אי נמי מסיפא דקרא ומודע לבינה תקרא שתהא ידוע לך.
כחצים ביד גבור – שנלחם בהם עם אויביו.
כן בני הנעורים – תלמידיו של אדם הקרויין בניו כמו שאמר יחזקיהו (ד״ה ב כט) בני עתה אל תשלו ואומר הנה אנכי והילדים אשר נתן לי וגו׳ (ישעיהו ח).
אשר מלא את אשפתו מהם – משום דדמינהו לחצים נקט לשון מילוי אשפה.
את אויבים בשער – סיפא דאשרי הגבר הוא.
תוס׳ בד״ה שיש רשות אחרים עליה ואע״ג דמעשה ידיה כו׳ עכ״ל מעשה ידיה לא שייך הכא גבי מורא אלא גבי כיבוד כדלקמן ועיין בזה ברא״ם וק״ל:
שנאמר אמור לחכמה אחותי גו׳. פרש״י שתהא בקי כו׳ א״נ מסיפא דקרא ומודע גו׳ עכ״ל וכפי׳ ראשון מפורש בהדיא בגמרא בפ״ק דסנהדרין וע״ש בחידושינו:
קשרם על אצבעותיך גו׳. כמה קראי מקמיה דהאי קרא בכה״ג כתיבי שם קשרם על גרגרותיך גו׳ קשרם על לבך גו׳ אבל מהאי קרא דמייתי משמע ליה דתהא רגיל ושגור בידך כ״כ שתוכל להבין בהם בלי דיבור גם ברמיזות יד ואצבע דהיינו קשרם על אצבעותיך וק״ל:
ואמר כחיצים ביד גבור כן בני הנעורים גו׳ דעיקר החידוד והשינון בימי נערות דלענין שינון מדמה בני הנעורים לחץ ומייתי דמצינו שינון גבי חץ חצי גבור שנונים חציך שנונים ואומר אשרי הגבר גו׳ משמע דלא בבני נעורים מדבר אלא עם רבם אשרי רבם שהוא גבור שלהם כי מלא את אשפתו שהוא (בה) כעין תיק החיצים מאותן תלמידים שהן שנונים כחיצים הללו ועי״ל אשפה ממש כי יש ב״ב המונעים את הנערים מללמוד בביתם שאומרים שהם ממלאים ביתם באשפה וע״כ אמר אשרי הגבר אשר מלא על ידיהם את ביתו באשפה ואינו מונע ביתו מהם וק״ל:
לא יבושו כי ידברו את אויבים גו׳. מכי ידברו גו׳ משמע להו דלא במלחמת אויב ממש אמר אלא במלחמת אויב בתורה איירי דבתחלה נעשים אויבים ולבסוף נעשו אוהבים שנאמר את והב שהוא חסר א׳ וכמו והוא אהב ומצינו כה״ג חסר א׳ כמו שפרש״י בחומש גבי וימש חושך:
״אמר לחכמה אחתי את ומודע לבינה תקרא״ (משלי ז, ד) כלומר, שהוא בקי בה כמו שהוא מכיר את אחותו. ואומר: ״קשרם על אצבעתיך כתבם על לוח לבך״ (שם ג), ואומר: ״כחצים ביד גבור כן בני הנעורים״ (תהלים קכז, ד), ואומר: ״חצי גבור שנונים״ (שם קכ, ד), ואומר: ״חציך שנונים עמים תחתיך יפלו״ (שם מה, ו), ואומר: ״אשרי הגבר אשר מלא את אשפתו מהם לא יבשו כי ידברו את אויבים בשער״ (שם קכז, ה) ומכל אלו הפסוקים משמע שהבנים נמשלו לחיצים שנונים.
“Say to wisdom: You are my sister, and call understanding your kinswoman” (Proverbs 7:4), which indicates that one should be as knowledgeable in the Torah as in the identity of his sister. And it states: “Bind them upon your fingers, you shall write them upon the tablet of your heart” (Proverbs 7:3). And it states: “As arrows in the hand of a mighty man, so are the children of one’s youth” (Psalms 127:4). And it states: “Sharp arrows of the mighty” (Psalms 120:4). And it states: “Your arrows are sharp, the peoples fall under you” (Psalms 45:6). And it states: “Happy is the man who has his quiver full of them; they shall not be put to shame when they speak with their enemies in the gate” (Psalms 127:5).
מאמרים באתר אסיף
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) מַאי ״אֶת אוֹיְבִים בַּשָּׁעַר״? אֲמַר רִבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא: אפי׳אֲפִילּוּ הָאָב וּבְנוֹ, הָרַב וְתַלְמִידוֹ שֶׁעוֹסְקִין בַּתּוֹרָה בְּשַׁעַר אֶחָד, נַעֲשִׂים אוֹיְבִים זֶה אֶת זֶה, וְאֵינָם זָזִים מִשָּׁם עַד שֶׁנַּעֲשִׂים אוֹהֲבִים זֶה אֶת זֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: {במדבר כ״א:י״ד} אֶת וָהֵב בְּסוּפָה, אַל תִּקְרֵי בְּסוּפָה, אֵלָּא בְּסוֹפָהּ.:

The Gemara asks: What is the meaning of the phrase “enemies in the gate” with regard to Torah study? Rabbi Ḥiyya bar Abba says: Even a father and his son, or a rabbi and his student, who are engaged in Torah together in one gate become enemies with each other due to the intensity of their studies. But they do not leave there until they love each other, as it is stated in the verse discussing the places the Jewish people engaged in battle in the wilderness: “Therefore it is said in the book of the wars of the Lord, Vahev in Suphah [beSufa], and the valleys of Arnon” (Numbers 21:14). The word “vahev” is interpreted as related to the word for love, ahava. Additionally, do not read this as “in Suphah [beSufa]”; rather, read it as “at its end [besofa],” i.e., at the conclusion of their dispute they are beloved to each other.
ר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך את
אתאוהב. תנא שני מצורעים היו וכו׳ (ברכות נו:) (קידושין ל:) בגמ׳ ללמדו תורה בענין אחד אמר רבי חייא בר אבא א״ר יוחנן אפילו אב ובנו הרב ותלמידו עסוקין בתורה בשער אחד נעשין אויבין זה לזה שנאמר על כן יאמר בספר מלחמות ה׳ את והב בסופה וגו׳ אמר רבא ואין זזין משם עד שנעשין אוהבין זה לזה שנא׳ את והב בסופה אל תקרי בסופה אלא בסיפא:
ערך ספר
ספרב(ברכות מה: חולין קו.) שנים שאכלו מצוה ליחלק בד״א כששניהם סופרים אבל אחד סופר ואחד בור סופר מברך ובור יוצא. (קידושין ל) לפי׳ נקראו ראשונים סופרים שהיו סופרים כל אותיות שבתורה שהיו אומרים ו׳ דגחון חצי אותיות של תורה דרש דרש חציין של תיבות והתגלח בפסוקין וכו׳ (בריש כלים) ומצורע בימי ספרו פי׳ דין המצורע לאלתר כשיתרפא מביא שתי צפרים ויושב ז׳ יעים מחוץ לאהלו ואלו ימים נקראו ימי ספרו וביום השמיני מביא ג׳ קרבנות וטהור לגמרי כמפורש בריש פרשת זאת תהיה (קידושין כה) והיא שנספרת על גב היד פי׳ נספרת בסדר האצבעות (נדה לז) מה ימי נדה אין ראוין לזיבה ואין ספירת שבעה עולה בהן פי׳ כימי נדת דוותה לא צריך דהא כתיב וטמאה שבעת ימים אלא לדרשה אתא דכימי נדתה כך ימי לידתה מה ימי נדתה אין ראוין לזיבה דאין בהן נעשית זבה ומאחר שאין ראוין לזיבה אין ספירת ז׳ עולה בהן דכיון דאין זיבה אין ספירה אף ימי לידתה אותו יום שהיא יולדת בו ואין ראוי לזיבה כדאמרן מחמת עצמה ולא מחמת ולד ואין ספירת שבעה עולה מהן אלמא דאינה סופרת ואינה עולה למנין שבעה נקיים (נדה נד) זאת אומרת ימי נדתה שאינה רואה בהן עולין לה לספירת זיבתה. פ״א מה ימי נדתה אין ראוין לזיבה שאפי׳ כל ז׳ רואה דם אינה נקבעת זבה ואם היתה זבה קודם אין ספירת ז׳ עולה בימי נדתה דכיון דהגיע זמן נדתה וראתה דם אפילו ספרה מקצת נקיים סתרה ולא סלקא:
ערך עסק
עסקג(פסחים מא.) לא אם אמרת בשאר מצות שכן לא חייב בהן שאין מתעסק כמתעסק שאם נתכוון להגביה את התלוש וחתך מן המחובר שפטור תאמר במעילה וכו׳ (סנהדרין נה.) המתעסק בחלבים ובעריו׳ חייב שכן נהנה והמתעסק בשבת פטור מאי טעמא מלאכת מחשבת אסרה תורה פי׳ חלבים שלא נתכוון לאכול אלא קא סבר רוק הוא ובלעו עריות לא נתכוון לביאה אלא להטיח בכותל ובא על הערוה (שבת עב) כדאמרן נתכוון להגבים את התלוש וכו׳ (שבא קנז) א״ל מתעסק בעלמא אנא (כריתות יט) א״כ למה נאמר אשר חטא בה פרט למתעסק (כריתות יט) מתעסק בחלבים ובעריות חייב שכן נהנה מתעסק בשבת פטור מאי טעמא מלאכת מחשבת אסרה תורה (סוטה מד) מר קרי ליה מצוה ומר קרי ליה רשות נפקא מיניה לעוסק במצוה שפטור מן המצוה עת לכל חפץ תרגום עידן לכל עיסקא (א״ב פי׳ בל׳ יוני פעל המשתדל לעשות דבר מה). (מועד קטן כב) רצה ממעט בעסקו לא רצה אינו ממעט פי׳ לישא וליתן בסחורתו כל היום אם רצה בשאר המתים הרשות בידו אבל על אביו ועל אמו ממעט בעסקו ואפילו על ידי אחרים (בבא מציעא קד) האי עסקא פלגא מלוה ופלגא פקדון עבדו להו רבנן מילתא דניחא לתרוויהו פי׳ ניחא למלוה דאי נאנסה כולה למפרע מיהא פלגא דהיא מלוה על המתעסק בעיסקא ואי מטי ביה רווחא שקיל פלגא דפקדון ברשותא דמריה קאי ולא מתחזי כריבית ושומר שכר הוא עלה דהא שקיל אגר טרחיה וניחא ליה ללוה דאי מתניסא משלם פלגא המלוה שעליו בלבד ואי מטא רווחא שקיל מיהא פלגא (בבא בתרא ע) עד דאמרי נהרדעי האי עיסקא פלגא מלוה ופלגא וכו׳ (כתובות סו) תנא עיסקא רבה וקתני עיסקא זוטא (קידושין ל) איכא בינייהו לאגמורי עיסקא:
א. [קימן, ברענגן.]
ב. [צעהלען. שרייבין. געלעהרטער.]
ג. [בעשעפטיגען.]
נעשו אויבים – מתוך שמקשים זה לזה ואין זה מקבל דברי זה.
את והב בסופה – הכי דריש לה ספר מלחמות מלחמה שעל ידי ספר אהבה יש בסופה.
כל ששוקד על דרכי התורה אפילו היו בידו עברות מצד תוקף יצרו ונתגדל על תכונות מדות רעות התורה מגינה עליו ר״ל שאי אפשר שלא תדריכהו תורתו לשוב מהם שלא ישתקע בהם דרך הערה אמרו משל לאדם שהכה את בנו הכאה גדולה והניח לו רטייה על מכתו ואמר לו כל זמן שרטייה זו על גבי מכתך אכול מה שהנאתך ושתה מה שהנאתך ואי אתה מתירא ואם אתה מעבירה הרי מכתך מעלה נמי ר״ל צמחים ובועות כך ברא הקב״ה יצר הרע ברא לו תורה תבלין כל שעוסק בתורה אינו נמסר בידו ולפיכך כל שפגע בו יצרו ורואהו מתנכל עליו יהא מושכו לבית המדרש אם ברזל הוא מתפוצץ ואם אבן הוא נמוח:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואמר אל תקרי בסופה כו׳. יש לעיין בזה דהא אמלחמה קאי כפרש״י ומצינו בה לשון נקבה ותכבד המלחמה ותוסף עוד מלחמה כמ״ש התוס׳ בר״פ ושפיר כתיב בסופה בלשון נקבה דהיינו בסוף המלחמה ונ״ל להגיה בגמרא אל תקרי בסופה אלא בסופן בנו״ן ור״ל כיון דאמלחמות דקרא קאי שהוא לשון רבים לא שייך בסופה שהוא לשון יחיד לנקבה אחת אלא בסופן בנו״ן שהוא לשון לנקבות רבות וק״ל:
ושואלים: מאי [מה פירוש] ״את אויבים בשער״ לענין זה? אמר ר׳ חייא בר אבא: אפילו האב ובנו, הרב ותלמידו שעוסקין יחד בתורה בשער, בענין, אחדנעשים אויבים זה את זה מתוך להט הלימוד. ואולם אינם זזים משם עד שנעשים אוהבים זה את זה, שנאמר: ״על כן יאמר בספר מלחמות ה׳ את והב בסופה״ (במדבר כא, יד) שמפרש ״והב״ מלשון אהבה, אל תקרי (תקרא) ״בסופה״ אלא ״בסופה״, בסופו של הויכוח הם מגיעים לאהבה.
The Gemara asks: What is the meaning of the phrase “enemies in the gate” with regard to Torah study? Rabbi Ḥiyya bar Abba says: Even a father and his son, or a rabbi and his student, who are engaged in Torah together in one gate become enemies with each other due to the intensity of their studies. But they do not leave there until they love each other, as it is stated in the verse discussing the places the Jewish people engaged in battle in the wilderness: “Therefore it is said in the book of the wars of the Lord, Vahev in Suphah [beSufa], and the valleys of Arnon” (Numbers 21:14). The word “vahev” is interpreted as related to the word for love, ahava. Additionally, do not read this as “in Suphah [beSufa]”; rather, read it as “at its end [besofa],” i.e., at the conclusion of their dispute they are beloved to each other.
ר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן: {דברים י״א:י״ח} וְשַׂמְתֶּם, סַם תָּם; נִמְשְׁלָה תּוֹרָה כְּסַם חַיִּים: מָשָׁל לְאָדָם שֶׁהִכָּה אֶת בְּנוֹ מַכָּה גְּדוֹלָה, וְהִנִּיחַ לוֹ רְטִיָּה עַל מַכָּתוֹ, וְאָמַר לוֹ: בְּנִי, כָּל זְמַן שֶׁהָרְטִיָּה זוֹ עַל מַכָּתָךְ, אֱכוֹל מַה שֶּׁהֲנָאָתָךְ וּשְׁתֵה מַה שֶּׁהֲנָאָתָךְ, וּרְחוֹץ בֵּין בְּחַמִּין בֵּין בְּצוֹנֵן, וְאֵין אַתָּה מִתְיָירֵא; וְאִם אַתָּה מַעֲבִירָהּ, הֲרֵי הִיא מַעֲלָה נוֹמֵי.

The Sages taught: “And you shall place [vesamtem] these words of Mine in your hearts” (Deuteronomy 11:18). Read this as though it stated sam tam, a perfect elixir. The Torah is compared to an elixir of life. There is a parable that illustrates this: A person hit his son with a strong blow and placed a bandage on his wound. And he said to him: My son, as long as this bandage is on your wound and is healing you, eat what you enjoy and drink what you enjoy, and bathe in either hot water or cold water, and you do not need to be afraid, as it will heal your wound. But if you take it off, the wound will become gangrenous.
ר׳ חננאלרי״ףרש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושמתם את דברי אלה סם תם – שלם שאינו חסר שום הצלה.
מה שהנאתך – כל מה שדעתך נוחה הימנו ואפי׳ דבש וכל מיני מתיקה שקשים למכה.
נומי – צמחים בורפיליו״ש בלעז.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושמתם סם תם כו׳ דלשון שימה לא יפול אאת דברי כמ״ש פ״ק דסנהדרין גבי אשר תשים אלו כלי הדיינין ופרש״י שם דשייכא בהו שימה דבר המיטלטל כו׳ עכ״ל. ובדרך צחות נקט סם חיים במקום סם תם כי ההיפך מתם הוא מת שיהיה לו סם המות למכתו כמ״ש שהוא יצה״ר הוא מלאך המות והמשל אכול מה שהנאתך כו׳ יש לפרש בנמשל דכל זמן שאתה עוסק בתורה שהיא הרטייה ע״ג מכתך שהוא יצה״ר אכול מה שהנאתך כו׳ ר״ל שתוכל ליהנות מתענוגי עוה״ז ואי אתה בא לידי עבירה כי התורה מגינה לו כרטייה זו שמגינה על המכה שלא תעלה נומי אבל כשאין אתם עוסקים בתורה שהוא העברת הרטייה מן המכה א״א שלא יבא לידי עבירה כענין ולא ע״ה חסיד שאינו יודע במה יכשל ויש לעיין שאמר כך אמר הקב״ה לישראל כו׳ אין אתם נמסרים בידו שנאמר הלא אם תיטיב שאת גו׳ וזה הכתוב לקין נאמר ויש ליישב דלכאורה הענין כפול שאמר אם תיטיב שאת כפרש״י שתתנשא על היצה״ר למשול בו ול״ל למכתב שוב ואתה תמשול בו וע״כ אמרו תחלת המקרא אם תיטיב גו׳ לגבי ישראל נאמר דלהם נתנה התורה שנקראת לקח טוב אבל לקין לא נתנה התורה ואע״פ כן קאמר לו כי הבחירה נתנה לו שנאמר ואתה תמשול בו:
א תנו רבנן [שנו חכמים]: נאמר לגבי דברי תורה ״ושמתם את דברי אלה על לבבכם״ (דברים יא, יח) ומפרשים זאת כאילו היה כתוב סם תם (סם שלם) תרופה גמורה, לומר כי נמשלה תורה כסם חיים. משל לאדם שהכה את בנו מכה גדולה והניח לו רטיה (תחבושת) על מכתו, ואמר לו: בני, כל זמן שהרטיה זו על מכתך ומרפאה אותך אכול מה שהנאתך ממנו, ושתה מה שהנאתך ממנו, ורחוץ בין בחמין בין בצונן ואין אתה מתיירא, כי היא מרפאה את מכתך. ואם אתה מעבירה (מורידה) ממך הרי היא המכה מעלה נומי (נמק).
The Sages taught: “And you shall place [vesamtem] these words of Mine in your hearts” (Deuteronomy 11:18). Read this as though it stated sam tam, a perfect elixir. The Torah is compared to an elixir of life. There is a parable that illustrates this: A person hit his son with a strong blow and placed a bandage on his wound. And he said to him: My son, as long as this bandage is on your wound and is healing you, eat what you enjoy and drink what you enjoy, and bathe in either hot water or cold water, and you do not need to be afraid, as it will heal your wound. But if you take it off, the wound will become gangrenous.
ר׳ חננאלרי״ףרש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) כָּךְ הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל: בָּנַי, בָּרָאתִי יֵצֶר הָרָע וּבָרָאתִי לוֹ תּוֹרָה תְּבָלִין, וְאִם אַתֶּם עוֹסְקִים בַּתּוֹרָה, אֵין אַתֶּם נִמְסָרִים בְּיָדוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: {בראשית ד׳:ז׳} הֲלוֹא אִם תֵּטִיב שְׂאֵת;

So too the Holy One, Blessed be He, said to Israel: My children, I created an evil inclination, which is the wound, and I created Torah as its antidote. If you are engaged in Torah study you will not be given over into the hand of the evil inclination, as it is stated: “If you do well, shall it not be lifted up?” (Genesis 4:7). One who engages in Torah study lifts himself above the evil inclination.
ר׳ חננאלרי״ףרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אם תטיב – לקח טוב.
שאת – תתנשא על יצרך.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כך הקדוש ברוך הוא אמר להם לישראל: בני, בראתי יצר הרע שהוא המכה הגדולה ובראתי לו תורה תבלין לתקנו ולמתקו. ואם אתם עוסקים בתורהאין אתם נמסרים בידו של היצר הרע, שנאמר: ״הלוא אם תיטיב שאת״ (בראשית ד, ז) — שאם אדם מיטיב דרכו ועוסק בתורה הוא מתרומם מעל היצר הרע,
So too the Holy One, Blessed be He, said to Israel: My children, I created an evil inclination, which is the wound, and I created Torah as its antidote. If you are engaged in Torah study you will not be given over into the hand of the evil inclination, as it is stated: “If you do well, shall it not be lifted up?” (Genesis 4:7). One who engages in Torah study lifts himself above the evil inclination.
ר׳ חננאלרי״ףרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) וְאִם אֵין אַתֶּם עוֹסְקִין בַּתּוֹרָה, אַתֶּם נִמְסָרִים בְּיָדוֹ, שנא׳שֶׁנֶּאֱמַר: לַפֶּתַח חַטָּאת רוֹבֵץ; וְלֹא עוֹד, אֵלָּא שֶׁכָּל מַשָּׂאוֹ וּמַתָּנוֹ בָּךְ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ וְאִם אַתָּה רוֹצֶה, אַתָּה מוֹשֵׁל בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ.

And if you do not engage in Torah study, you are given over to its power, as it is stated: “Sin crouches at the door” (Genesis 4:7). Moreover, all of the evil inclination’s deliberations will be concerning you, as it is stated in the same verse: “And to you is its desire.” And if you wish you shall rule over it, as it is stated in the conclusion of the verse: “But you may rule over it” (Genesis 4:7).
ר׳ חננאלרי״ףרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

משאו ומתנו – של יצר הרע באדם להחטיאו.
ואם אתה רוצה – עסוק בתורה ואתה מושל בו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואם אין אתם עוסקין בתורהאתם נמסרים בידו, שנאמר: ״לפתח חטאת רבץ״ (שם), ולא עוד אלא שכל משאו ומתנו מה שעוסק בו היצר הרע הוא רק בך, שנאמר: ״ואליך תשוקתו״ (שם). ואם אתה רוצה אתה מושל בו, שנאמר: ״ואתה תמשל בו״ (שם).
And if you do not engage in Torah study, you are given over to its power, as it is stated: “Sin crouches at the door” (Genesis 4:7). Moreover, all of the evil inclination’s deliberations will be concerning you, as it is stated in the same verse: “And to you is its desire.” And if you wish you shall rule over it, as it is stated in the conclusion of the verse: “But you may rule over it” (Genesis 4:7).
ר׳ חננאלרי״ףרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן: קָשֶׁה יֵצֶר הָרָע, שֶׁאֲפִילּוּ יוֹצְרוֹ קְרָאוֹ רַע, שֶׁנֶּאֱמַר: {בראשית ח׳:כ״א} כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעוּרָיו. אָמַר רַב יִצְחָק: יִצְרוֹ שֶׁל אָדָם מִתְחַדֵּשׁ עָלָיו בְּכָל יוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: {בראשית ו׳:ה׳} רַק רַע כָּל הַיּוֹם.

The Sages taught: So difficult is the evil inclination that even its Creator calls it evil, as it is stated: “For the inclination of a man’s heart is evil from his youth” (Genesis 8:21). Rav Yitzḥak says: A person’s evil inclination renews itself to him every day, as it is stated: “And that every inclination of the thoughts in his heart was only evil all day [kol hayyom]” (Genesis 6:5). “Kol hayyom” can also be understood as: Every day.
ר׳ חננאלרי״ףרש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כל היום – קרא יתירא הוא ללמדנו שכל שעות היום רעתו מתחדשת.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

קשה יצה״ר שאפילו יוצרו קראו רע כו׳. דד״א שהפועל הדבר לא יגנה מלאכתו ואפי׳ הכי קאמר בו שיוצרו גינהו וקראו רע וכמ״ש אוי לו לעיסה כו׳ ועי״ל שאפילו יוצרו שבראו לטובת האדם כדי שיזכה על ידו אם ינצחהו כמ״ש כי טוב מאד זה יצה״ר מ״מ קראו רע ע״ש שמחשבתו של היצה״ר הוא להרע כמ״ש הוא השטן הוא היצה״ר הוא מלאך המות ודו״ק:
א״ר יצחק יצרו של אדם מתחדש עליו בכל יום שנאמר רק רע כל היום עיין פירש״י דקרא יתירא קא דריש. ואכתי לא ידענא מאי רבותא שייך בזה דפשיטא דהכי הוא דמה נשתנה יום מיומים שלפניו. ולכאורה היה נראה דברשעים קא מיירי שכבר אמרו רבותינו חז״ל דאדם העובר עבירה נברא מלאך רע מאותה עבירה וא״כ נוסף גם הוא על שונאיו להכשילו ולהשטינו ושייך שפיר לשון מתחדש אלא דלשון יצרו של אדם משמע דלאו ברשעים לחוד מיירי אלא בכל אדם. ונראה דבצדיקים נמי שייך האי לישנא דמתחדש בזה הענין גופא דאדם עושה מצוה נברא ממנו מלאך טוב וגם מלאך רע בע״כ עונה אמן וקטיגור בע״כ נעשה סניגור כדאמרינן להדיא לעיל בסמוך אם אתה רוצה אתה מושל בו ולפ״ז יצר הרע שהיה לו באותו יום דאתמול כבר חלף והלך לו ויליף רבי יצחק מקרא יתירא דאפ״ה אשרי אדם מפחד תמיד להתגבר נגד יצרו לפי שמתחדש עליו בכל יום יש מאין כי כן יסד המלך לטובת הצדיק שכובש את יצרו היום לעשותן ולמחר לקבל שכרן ועוד יש לפרש דבצדיקים נמי שייך לשון מתחדש בכל יום דכל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו וא״כ כל מה שהצדיק מוסיף אומץ וכח בצדקתו הולך וגדול יצרו ג״כ הולך ומתחדש וכמו שאבאר במקומו אי״ה שלהי מסכת סוכה:
תנו רבנן [שנו חכמים]: קשה יצר הרע, שאפילו יוצרו קראו רע, שנאמר: ״כי יצר לב האדם רע מנעריו״ (שם ח, כא). אמר רב יצחק: יצרו של אדם מתחדש עליו בכל יום, שנאמר: ״וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום״ (שם ו, ה).
The Sages taught: So difficult is the evil inclination that even its Creator calls it evil, as it is stated: “For the inclination of a man’s heart is evil from his youth” (Genesis 8:21). Rav Yitzḥak says: A person’s evil inclination renews itself to him every day, as it is stated: “And that every inclination of the thoughts in his heart was only evil all day [kol hayyom]” (Genesis 6:5). “Kol hayyom” can also be understood as: Every day.
ר׳ חננאלרי״ףרש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) וְאָמַר ר״שרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לֵוִי: יִצְרוֹ שֶׁל אָדָם מִתְגַּבֵּר עָלָיו בְּכָל יוֹם וּמְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: {תהלים ל״ז:ל״ב} צוֹפֶה רָשָׁע לַצַּדִּיק וּמְבַקֵּשׁ לַהֲמִיתוֹ. וְאִלְמָלֵא הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹזְרוֹ, אֵין יָכוֹל לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: אֱלֹהִים לֹא יַעַזְבֶנּוּ בְּיָדוֹ.

And Rabbi Shimon ben Levi says: A person’s inclination overpowers him every day, and seeks to kill him, as it is stated: “The wicked watches the righteous and seeks to slay him” (Psalms 37:32). And if not for the fact that the Holy One, Blessed be He, assists each person in battling his evil inclination, he could not overcome it, as it is stated: “The Lord will not leave him in his hand” (Psalms 37:33).
ר׳ חננאלרי״ףמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

יצרו של אדם מתחדש כו׳ ויצרו של אדם מתגבר כו׳. הכונה בזה דלגבי כח הנשמה שהוא שכל העיוני אמר שיצרו מתחדש עליו בכל יום להחטיאו בהרהור הלב מה שאין דרכו בכך במעי אמו כדאמרינן פרק המפלת ולכך מקרי דבר חדש ומייתי רק רע כל היום כדאמרינן דאין אדם ניצול מהרהור עבירה אבל לגבי כח הגופני שדרכו בכך אמר שמתגבר עליו להוסיף על חומר שלו ולזה אמר מבקש להמיתו דבגוף שייך מיתה ודבר הנלמד מענינו הוא דהאי קרא צופה רשע גו׳ בשטן איירי ולא ברשע אדם מדכתיב לעיל מיניה פי צדיק יהגה גו׳ תורת אלהיו בלבו גו׳ וע״ז אמר צופה רשע לצדיק להחטיאו ולהמיתו כמ״ש הוא השטן הוא היצה״ר הוא מלאך המות ואמר שהקב״ה עוזרו מלהחטיאו דאע״ג דהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים מ״מ הבא ליטהר מסייעין אותו:
ואמר ר׳ שמעון בן לוי: יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש להמיתו, שנאמר: ״צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו״ (תהלים לז, לב) ואלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו לאדם להתגבר על יצרו אין יכול לו, שנאמר: ״אלהים לא יעזבנו בידו״ (שם לג).
And Rabbi Shimon ben Levi says: A person’s inclination overpowers him every day, and seeks to kill him, as it is stated: “The wicked watches the righteous and seeks to slay him” (Psalms 37:32). And if not for the fact that the Holy One, Blessed be He, assists each person in battling his evil inclination, he could not overcome it, as it is stated: “The Lord will not leave him in his hand” (Psalms 37:33).
ר׳ חננאלרי״ףמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) תָּנָא דְּבֵי ר׳רִבִּי יִשְׁמָעֵאל, בְּנִי, אִם פָּגַע בָּךְ מְנוּוָּל זֶה, מָשְׁכֵהוּ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ. אִם אֶבֶן הוּא, נִימּוֹחַ, וְאִם בַּרְזֶל הוּא, מִתְפּוֹצֵץ, שֶׁנֶּאֱמַר: {ירמיהו כ״ג:כ״ט} הֲלוֹא כֹה דְבָרִי כָּאֵשׁ, נְאֻם ה׳, וּכְפַטִּישׁ יְפוֹצֵץ סָלַע. אִם אֶבֶן הוּא, נִימּוֹחַ, שֶׁנֶּאֱמַר: {ישעיהו נ״ה:א׳} הוֹי כָּל צָמֵא, לְכוּ לַמַּיִם. וְאוֹמֵר: {איוב י״ד:י״ט} אֲבָנִים שָׁחֲקוּ מַיִם.:

A Sage from the school of Rabbi Yishmael taught: My son, if this wretched one, the evil inclination, encounters you, pull it into the study hall, i.e., go and study Torah. If it is a stone it will melt, and if it is iron it will break, as it is stated with regard to the Torah: “Is not My word like fire, says the Lord, and like a hammer that breaks the rock in pieces?” (Jeremiah 23:29). Just as a stone shatters a hammer, so too one can overcome his evil inclination, which is as strong as iron, through Torah study. With regard to the second part of the statement: If it is a stone it will melt, this is as it is stated with regard to the Torah: “Ho, everyone who thirsts, come for water” (Isaiah 55:1), and it states: “The water wears the stones” (Job 14:19), indicating that water is stronger than stone.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותריטב״אמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מנוול זה – יצר הרע מתגרה בך.
מתפוצץ – שהתורה כאש נמשלה המפעפע את הברזל.
אם ברזל הוא מתפוצץ – תימה דהא קרא משמע שהפטיש מפוצץ סלע ומשברו וכן קשה בפרק דיני ממונות (סנהדרין דף לד.) דקאמר מה פטיש מתחלק לכמה ניצוצות אף דברי תורה מתחלק לכמה טעמים ושם גריס רשב״ם מחלק ול״ג מתחלק ויש שגורס כאן אם ברזל הוא מפעפע ואם סלע הוא מתפוצץ שנאמר הלא כה דברי כאש וכפטיש יפוצץ סלע שהאש מפעפע הברזל והפטיש מפוצץ את הסלע ור״ת מפרש שהסלע משבר את הברזל וה״ק וכפטיש יפוצץ מכח סלע כדאמר במדרש מעשה באחד שלקח סנפירינון לבודקו נתנו על הסדן והכה בקורנס נשבר הקורנס ונחלק הסדן והסנפירינון לא זז ממקומו.
מאי כל מצות האב על הבן אילימא כל מצותא דמיחייב אבא למיעבד לבריה והתניא וכו׳. תמיהא מילתא אדפריך ליה ממתנית׳ ליפריך מרישא דמתני׳ דקתני כל מצות הבן על האב נשים פטורות ואוקימנא במצות דמחייב אבא למיעבד לבריה ואי סיפא מיירי בהכי קשיא רישא אסיפא. תירצו בתוספות דהאי פירכא מקמי אוקימתא דלעיל איתמר ותרווייהו בהדי הדדי איפריכו מאי כל מצות הבן על האב אילימא כל מצותא דמיחייב ברא למיעבד לאבא והתניא איש כו׳. ותו סיפא דקתני כל מצות האב על הבן מאי ניהו אילימא כל מצותא דמיחייב אבא למעבד לברא נשים חייבות והתניא האב כו׳ ופריך להו רב יהודא לתרווייהו דמתני׳ איפכא קתני ורישא במצותא דמחייב אבא למעבד לבריה וסיפא במצותא דמחייב ברא למיעבד לאבא ורב אשי דסדר תלמודא פריש כל חדא וחדא בדוכתא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אם פגע בך מנוול זה כו׳. קראו כך ע״ש מבית הסורים יצא למלוך כמ״ש לפתח חטאת רובץ משעה שיוצא ממעי אמו ממקום סרחון וטינופת כפרש״י בקהלת:
ואמר משכהו לבהמ״ד למקום תורה שהוא התבלין ליצה״ר כדלעיל:
ואמר אם אבן הוא מצד הגוף והחומר הוא נמוח כחומר על ידי התורה:
ואם ברזל הוא להחטיאו מצד כח הנשמה הוא מתפוצץ ע״י התורה וזה שדימה התורה לאש מצד כח הנשמה שהברזל מתפוצץ על ידו כפירוש התוספות ודימה התורה למים מצד כח הגוף שהאבן נמוח ע״י וק״ל:
שם תנא דבי רבי ישמעאל בני אם פגע בך כו׳ אם אבן הוא נימוח אם ברזל הוא מתפוצץ כו׳. לפי שיצה״ר נקרא אבן דכתיב והסירותי את לב האבן מבשרכם ונקרא ג״כ ברזל דכתיב הירוע ברזל ברזל מצפון ויצה״ר נקרא צפון דכתיב ואת הצפוני ארחיק מעליכם וכתיב נמי מצפון תפתח הרעה ולפי שהברזל קשה יותר מאבן כדאמרינן הר קשה ברזל מחתכו וכתיב נמי כפטיש יפוצץ סלע ומש״ה קאמר שאם היצה״ר הוא רק אבן ע״י שמושכו לבה״מ נימוח לגמרי כמו אבן אבל אם יצרו מתגבר עליו ונעשה כמו ברזל אז אינו נימוח ע״י תורה לגמרי אלא שמתפוצץ מעט מעט כן נראה לי:
תנא דבי [שנה החכם בבית מדרשו] של ר׳ ישמעאל: בני, אם פגע בך מנוול זה היצר הרע — משכהו לבית המדרש, כלומר, לך לבית המדרש. ושם, אם אבן הוא — הרי הוא נימוח, ואם ברזל הואמתפוצץ, שנאמר לענין דברי תורה: ״הלוא כה דברי כאש נאם ה׳ וכפטיש יפצץ סלע״ (ירמיה כג, כט), כלומר, כמו שהסלע מפוצץ את הפטיש, כך בלימוד תורה יכול להתגבר על היצר הרע הקשה כברזל. ולענין אבן, שאם אבן הוא — נימוח (נשחק), שנאמר לגבי התורה: ״הוי כל צמא לכו למים״ (ישעיה נה, א) ואומר: ״אבנים שחקו מים״ (איוב יד, יט), כלומר, שכוח המים יפה מכוח האבן שהריהי נשחקת על ידי המים.
A Sage from the school of Rabbi Yishmael taught: My son, if this wretched one, the evil inclination, encounters you, pull it into the study hall, i.e., go and study Torah. If it is a stone it will melt, and if it is iron it will break, as it is stated with regard to the Torah: “Is not My word like fire, says the Lord, and like a hammer that breaks the rock in pieces?” (Jeremiah 23:29). Just as a stone shatters a hammer, so too one can overcome his evil inclination, which is as strong as iron, through Torah study. With regard to the second part of the statement: If it is a stone it will melt, this is as it is stated with regard to the Torah: “Ho, everyone who thirsts, come for water” (Isaiah 55:1), and it states: “The water wears the stones” (Job 14:19), indicating that water is stronger than stone.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותריטב״אמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) לְהַשִּׂיאוֹ אִשָּׁה.: מְנָלַן? דִּכְתִיב: {ירמיהו כ״ט:ו׳} קְחוּ נָשִׁים וְהוֹלִידוּ בָּנִים וּבָנוֹת, וּקְחוּ לִבְנֵיכֶם נָשִׁים, וְאֶת בְּנוֹתֵיכֶם תְּנוּ לַאֲנָשִׁים.

§ The baraita (29a) teaches that a father is commanded to marry his son to a woman. The Gemara asks: From where do we derive this matter? As it is written: “Take wives and bear sons and daughters, and take wives for your sons and give your daughters to men” (Jeremiah 29:6).
ר׳ חננאלרי״ףר״י מלונילמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

להשיאו אשה. וה״ה לבת להשיאה לבעל, כדכתיב ואת בנותיכם תנו לאנשים, כלומר שיתנדב כל כך משלו עד שיקפצו עליה בני אדם.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שם להשיאו אשה מנלן דכתיב קחו נשים כו׳ בשלמא בנו בידו כו׳. ופירש״י בכתובות פ׳ נערה דף נ״ב דבבנו שייך שפיר לשון קחו שדרכו של איש לחזר על אשה משא״כ בבנותיו לא שייך לשון קחו כיון שאין דרך אשה לחזר על איש ע״ש:
ב אמרנו שמצווה האב על בנו להשיאו אשה. ושואלים: מנלן [מניין לנו] הדבר? ומשיבים: דכתיב [שנאמר]: ״קחו נשים והולידו בנים ובנות וקחו לבניכם נשים ואת בנותיכם תנו לאנשים״ (ירמיה כט, ו).
§ The baraita (29a) teaches that a father is commanded to marry his son to a woman. The Gemara asks: From where do we derive this matter? As it is written: “Take wives and bear sons and daughters, and take wives for your sons and give your daughters to men” (Jeremiah 29:6).
ר׳ חננאלרי״ףר״י מלונילמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) בִּשְׁלָמָא בְּנוֹ בְּיָדוֹ, אֵלָּא בִּתּוֹ בְּיָדוֹ הִיא? הָכִי קָאֲמַר לְהוּ: בנִיתֵּן לָהּ מִידִי וְלַבְשְׁיַיהּ וּנְכַסְּיַיהּ כִּי הֵיכִי דְּקַפְצוּ עֲלַהּ אֱינָשֵׁי.:

The Gemara analyzes this verse: Granted with regard to his son, this is in his power, i.e., he can instruct him to marry a woman, as a man is the active agent in a marriage. But with regard to his daughter, is this in his power? She must wait for a man to marry her. The Gemara answers: This is what Jeremiah was saying to them in the aforementioned verse: Her father should give her something for her dowry, and he should dress and cover her with suitable clothing so that men will leap to marry her.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא בתו בידו היא – בתמיה כלום יכול להרגיל לה אנשים להשיאה דאמר קרא ואת בנותיכם תנו לאנשים.
כשם שהוא חייב להשתדל להשיא את בנו כך הוא חייב להשתדל בנשואי בתו ר״ל שילבישנה ויעדנה במיני עדיים ויתן לה מממונו עד שיהיו קופצים מצויים לה וישאנה הראוי שבהם:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: בשלמא [נניח] בנובידו, ויכול לומר לו שישא אשה, אלא בתו וכי בידו היא? הלא הדבר תלוי באנשים אח רים, אם ירצו לשאתה! ומשיבים: הכי קאמר להו [כך אמר להם] ירמיה: ניתן [שייתן] לה האב מידי ולבשייה ונכסייה [דבר בנדוניה וילבישנה ויכסנה] כי היכי דקפצו עלה אינשי [כדי שיקפצו ימהרו עליה אנשים לשאתה].
The Gemara analyzes this verse: Granted with regard to his son, this is in his power, i.e., he can instruct him to marry a woman, as a man is the active agent in a marriage. But with regard to his daughter, is this in his power? She must wait for a man to marry her. The Gemara answers: This is what Jeremiah was saying to them in the aforementioned verse: Her father should give her something for her dowry, and he should dress and cover her with suitable clothing so that men will leap to marry her.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) לְלַמְּדוֹ אוּמָּנוּת.: מְנָלַן? אֲמַר חִזְקִיָּה דַּאֲמַר קְרָא: {קהלת ט׳:ט׳} רְאֵה חַיִּים עִם אִשָּׁה אֲשֶׁר אָהַבְתָּ. אִם אִשָּׁה מַמָּשׁ הִיא, כְּשֵׁם שֶׁחַיָּיב לְהַשִּׂיאוֹ אִשָּׁה, כָּךְ חַיָּיב לְלַמְּדוֹ אוּמָּנוּת; אִם תּוֹרָה הִיא, כְּשֵׁם שֶׁחַיָּיב לְלַמְּדוֹ תּוֹרָה, כָּךְ חַיָּיב לְלַמְּדוֹ אוּמָּנוּת.:

§ The baraita further states that a father is commanded to teach his son a trade. The Gemara asks: From where do we derive this? Ḥizkiyya said: As the verse states: “Enjoy life with the wife whom you love” (Ecclesiastes 9:9). If this verse is interpreted literally, and it is referring to an actual woman, then one can derive as follows: Just as a father is obligated to marry his son to a woman, so too, he is obligated to teach him a trade, as indicated by the term: Life. And if the wife mentioned in this verse is allegorical, and it is the Torah, then one should explain the verse in the following manner: Just as he is obligated to teach him Torah, so too, he is obligated to teach him a trade.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יר״י מלונילמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ראה חיים – אומנות שתחיה בו עם אשה מקיש אומנות לאשה.
אם אשה – האמור כאן אשה ממש היא כשם שמצינו שחייב אדם להשיאו אשה כך חייב כו׳.
ראה חיים. היינו אומנות שתחיה [בה] עם אשתו, הקיש אומנות לאשה, כשם שמצוה להשיאו אשה כך מצוה ללמדו אומנות. ובגמ׳ מוכח ללמדו אומנות דוקא ולא סגי ליה בעסקא, דפעמים שאין בידו לעשות סחורה, ועומד בטל ומלסטם את הבריות.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אם אשה ממש כשם שחייב להשיאו כך כו׳. המקרא על עצמו ידבר אבל מהיקשא יליף דגם באביו הדין כן ותלה הדבר באשה דכיון דמשיאו ביותר צריך לאומנות להחיות גם את אשתו ולפי הדרש אם תורה היא תלה הדבר בתורה דגם אם הוא עוסק תמיד בתורה צריך לאומנות ולא יסמוך על הנס כדאמרינן כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטילה ובחסידים ראשונים נמי לא אמרו בברכות אלא שעשו תורתן קבע ומלאכתן עראי והיא מתברכת ודו״ק:
עוד אמרנו שמצווה האב על בנו ללמדו אומנות. ושואלים: מנלן [מניין לנו] הדבר? אמר חזקיה: שאמר קרא [הכתוב] ״ראה חיים עם אשה אשר אהבת״ (קהלת ט, ט) ומפרש: אם משמעות הכתוב הזה ״אשה״ ממש היא, יש לומר כך: כשם שחייב להשיאו אשהכך חייב ללמדו אומנות (״חיים״). ואם ״אשה״ שבכתוב זה היא בדרך משל, ומשמעותה תורה היא — יש ללמוד כך: כשם שחייב ללמדו תורהכך חייב ללמדו אומנות.
§ The baraita further states that a father is commanded to teach his son a trade. The Gemara asks: From where do we derive this? Ḥizkiyya said: As the verse states: “Enjoy life with the wife whom you love” (Ecclesiastes 9:9). If this verse is interpreted literally, and it is referring to an actual woman, then one can derive as follows: Just as a father is obligated to marry his son to a woman, so too, he is obligated to teach him a trade, as indicated by the term: Life. And if the wife mentioned in this verse is allegorical, and it is the Torah, then one should explain the verse in the following manner: Just as he is obligated to teach him Torah, so too, he is obligated to teach him a trade.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יר״י מלונילמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) וְיֵשׁ אוֹמְרִים אַף לַהֲשִׁיטוֹ בַּנָּהָר.: מַאי טַעֲמָא? חַיּוּתֵיהּ הוּא.:

§ The baraita adds: And some say that a father is also obligated to teach his son to swim in a river. The Gemara asks: What is the reason for this? It is necessary for his life, i.e., this is potentially a lifesaving skill.
ר׳ חננאלרי״ףמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

עוד שנינו שיש אומרים שצריך האב אף להשיטו בנהר (ללמדו לשחות). ומסבירים: מאי טעמא [מה טעמו] של דבר — חיותיה [צורך חייו] הוא שאם יפול למים לא יטבע.
§ The baraita adds: And some say that a father is also obligated to teach his son to swim in a river. The Gemara asks: What is the reason for this? It is necessary for his life, i.e., this is potentially a lifesaving skill.
ר׳ חננאלרי״ףמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כָּל שֶׁאֵינוֹ מְלַמְּדוֹ אוּמָּנוּת מְלַמְּדוֹ לִיסְטוּת.: לִיסְטוּת ס״דסָלְקָא דַּעְתָּךְ? אֵלָּא, כְּאִילּוּ מְלַמְּדוֹ לִיסְטוּת.

§ The baraita further teaches that Rabbi Yehuda says: Any father who does not teach his son a trade teaches him banditry. The Gemara asks: Can it enter your mind that he actually teaches him banditry? Rather, the baraita means that it is as though he taught him banditry.
ר׳ חננאלרי״ףבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כבר ביארנו שהאב חייב ללמד את בנו אמנות וכל שלא עשה כן הוא כאלו מלמדו לסטות שכשהוא גדל מבקש למודו ר״ל מה שהורגל בו ואינו מוצא והולך ומלסטם את הבריות ומכל מקום כל שלמדו תורה אין צריך ללמדו אמנות אחרת שיש תורה יש קמח ולמוד תורה ואמנות לצדדין נשנו ויש מפרשין שחייב בשתיהן ואם למדו בעסק ובפרקמטיא אינו צריך אמנות אחרת:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ר׳ יהודה אומר: כל שאינו מלמדו אומנותמלמדו ליסטות. תוהים: ליסטות סלקא דעתך [עולה על דעתך], הלא ודאי אין מלמדו ליסטות! אלא, כאילו מלמדו ליסטות.
§ The baraita further teaches that Rabbi Yehuda says: Any father who does not teach his son a trade teaches him banditry. The Gemara asks: Can it enter your mind that he actually teaches him banditry? Rather, the baraita means that it is as though he taught him banditry.
ר׳ חננאלרי״ףבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) מַאי בֵּינַיְיהוּ? אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ דְּאַגְמְרֵיהּ עִיסְקָא.:

The Gemara asks: What is the difference between the opinion of the first tanna and that of Rabbi Yehuda? Both state that a father must teach his son a trade. The Gemara answers: There is a difference between them in a case where the father teaches him to engage in business. According to the first tanna this is sufficient, whereas Rabbi Yehuda maintains that he must teach him an actual trade.
ר׳ חננאלרי״ףרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מאי בינייהו – מאי קא מוסיף ר׳ יהודה.
עיסקא – אם למדו סחורה לת״ק הרי למדו חיים לרבי יהודה דאתי לטעמא אומנות דוקא דכמה פעמים שאין לו במה לעשות סחורה ועומד ומלסטם.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: מאי בינייהו [מה ההבדל ביניהם] בין חכמים האומרים שמצוה ללמדו אומנות ובין דברי ר׳ יהודה? ומשיבים: איכא בינייהו דאגמריה עיסקא [יש ביניהם הבדל כגון שלימדו האב עיסוק במסחר], שלדעת תנא קמא די בכך, ולדעת ר׳ יהודה צריך ללמדו אומנות ממש.
The Gemara asks: What is the difference between the opinion of the first tanna and that of Rabbi Yehuda? Both state that a father must teach his son a trade. The Gemara answers: There is a difference between them in a case where the father teaches him to engage in business. According to the first tanna this is sufficient, whereas Rabbi Yehuda maintains that he must teach him an actual trade.
ר׳ חננאלרי״ףרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) כָּל מִצְוֹת הָאָב עַל הַבֵּן, וְכוּ׳.: מַאי כָּל מִצְוֹת הָאָב עַל הַבֵּן? אִילֵימָא כָּל מִצְוָתָא דְּמִיחַיַּיב אַבָּא לְמֶיעֱבַד לִבְרֵיהּ, נָשִׁים חַיָּיבוֹת! וְהָתַנְיָא: הָאָב חַיָּיב בִּבְנוֹ לְמוּלוֹ וְלִפְדּוֹתוֹ. אָבִיו אִין, אִמּוֹ לָא!

§ The mishna teaches: With regard to all mitzvot of a father with regard to his son, both men and women are obligated to perform them. The Gemara inquires: What is the meaning of the expression: All mitzvot of a father with regard to his son? If we say that this is referring to all of the mitzvot that a father is required to perform for his son, are women obligated in these? But isn’t it taught in a baraita: A father is obligated with regard to his son to circumcise him, and to redeem him? This indicates that his father, yes, he is obligated to do these, but his mother, no, she is not obligated to perform these mitzvot for her son.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יראב״ןר״י מלונילרמב״ןבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דמיחייב אבא למיעבד לברא – כגון למולו ולפדותו והכי משמע מתני׳ כל מצות שהאב מצווה על מעשה הבן.
כל מצות האב המוטל על הבן לעשות לאביו, הבת כמו כן חייבת כל זמן שהיא פנויה ואין רשות בעלה עליה, כגון כיבוד ומורא.
כל מצות האב על הבן. כלומר כל מצות האב המוטלים על הבן לעשותן, כגון כבוד ומורא.
מאי כל מצות האב על הבן אילימא כל מצותיו דמחייב אבא למעבד לברא נשים חייבות והתניא וכו׳ – בדין הוא דהוה ליה לאקשי הא תני רישאא נשים פטורות, אלא כי הדדי אתמר וכי הדדי אקשינן, ארישא אילימא דמחייב ברא למעבד לאבא והא תניא, ותו סיפא דקתני האב על הבן אי לימא דמחייב אבא לברא והתניא, ואהדדי מתרצינן דאיפכא קתני, ואורחא דתלמודא הוא לאקשויי כל חדא וחדא בדוכתא כאלו לא נאמרה וכאלו לא נתפרשו במקום אחר, ועל כרחך מאחר דידע דרישא מצות שהאב חייב לעשות לבן קאמר פשיטא ליה דסיפא מצות שהבן חייב לעשות לאב קאמרינן, אלא כי הדדי אתמרב:
א. בכת״י: הא רישא תני.
ב. ובשיטה לא נודע למי כתב שהוי מצי למיפרך מרישא אך עדיפא ליה למיפרך מברייתא ששם מפורש מהם מצוות הבן המוטלות על האב.
השוה הכתוב כבוד אב ואם לכבוד המקום שנאמר כבד את אביך ואת אמך ונאמר כבד את י״י מהונך וכן השוה מורא אב ואם למורא הקב״ה שנאמר איש אמו ואביו תיראו וכתוב את י״י אלהיך תירא וכן השוה עונש קללת אב ואם לעונש ברכת השם שנאמר איש כי יקלל את אביו ואת אמו ונאמר איש כי יקלל אלהיו וכן בדין ששלשתם שותפין בו דרך הערה אמרו שלשה שותפין יש באדם אביו ואמו והקב״ה ופירשוה במסכת נדה אביו מזריע לובן שממנו עצמות וגידים וצפרנים ומוח שבראש ולובן שבעין אמו מזרעת אודם שממנו עור ובשר ודם ושיער ושחור שבעין הקב״ה נותן בו רוח ונשמה וקלסתר פנים ראיית עין ושמיעת אזן דבור שפתים והלוך רגלים דיעה ובינה והשכל למדת שהב״ה נותן בו עשרה ואביו ואמו עשרה בין שניהם והוא שאמרו במקום אחר קל וחמר לשכינה ארבעה עשר יום בזמן שאדם מכבד אביו ואמו אמר הב״ה מעלה אני עליהם כאלו דרתי ביניהם וכבדוני:
נתגרשה שניהם שוים פי׳ דלא תימא כיון דנפטרה נפטרה קא משמע לן דהדרה לחיובא.
הטל להם מים בספל פירוש בבדיחותא אמר ליה לומר שאינו חייב בכבודו של זה יותר מזה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ג שנינו במשנה שבכל מצות האב על הבן נשים חייבות. ומבררים: מאי [מה פירוש] כל מצות האב על הבן? אילימא כל מצותא דמיחייב אבא למיעבד לבריה [אם תאמר כל המצוות שמחוייב האב לעשות לבנו] נשים חייבותוהתניא [והרי שנינו בברייתא]: האב חייב בבנו למולו ולפדותו. ומכאן נדייק: אביואין [כן] חייב בכך, אמולא!
§ The mishna teaches: With regard to all mitzvot of a father with regard to his son, both men and women are obligated to perform them. The Gemara inquires: What is the meaning of the expression: All mitzvot of a father with regard to his son? If we say that this is referring to all of the mitzvot that a father is required to perform for his son, are women obligated in these? But isn’t it taught in a baraita: A father is obligated with regard to his son to circumcise him, and to redeem him? This indicates that his father, yes, he is obligated to do these, but his mother, no, she is not obligated to perform these mitzvot for her son.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יראב״ןר״י מלונילרמב״ןבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) אֲמַר רַב יְהוּדָה: הָכִי קָאָמַר: כָּל מִצְוַת הָאָב הַמּוּטֶּלֶת עַל הַבֵּן לַעֲשׂוֹת לְאָבִיו, אֶחָד אֲנָשִׁים וְאֶחָד נָשִׁים חַיָּיבִין. תְּנֵינָא לְהָא דת״רדְּתָנוּ רַבָּנַן: אִישׁ, אֵין לִי אֵלָּא אִישׁ; אִשָּׁה מִנַּיִן? גכְּשֵׁהוּא אוֹמֵר: ״תִּירָאוּ״ הֲרֵי כָּאן שְׁנַיִם,

Rav Yehuda said that this is what the mishna is saying: With regard to each mitzva for the father that is incumbent upon the son to perform for his father, both men and women are obligated in them. The Gemara comments: We already learned this, as the Sages taught in a baraita, with regard to the verse: “A man shall fear [tira’u] his mother and his father” (Leviticus 19:3). I have derived only that a man is obligated in this mitzva; from where do I derive that a woman is also obligated? When it says in the same verse: “A man shall fear [tira’u] his mother and his father” (Leviticus 19:3), employing the plural form of the verb, this indicates that there are two that are obligated here, both a man and a woman.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

המוטלת על הבן – כגון כיבוד ומורא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר רב יהודה, הכי קאמר [כך אמר]: כל מצות האב המוטלת על הבן לעשות לאביו, אחד אנשים ואחד נשים חייבין. ומעירים: תנינא להא דתנו רבנן [שנינו איפוא במשנה לזו ששנו חכמים בברייתא], על מה שנאמר: ״איש אמו ואביו תיראו״ (ויקרא יט, ג). ״איש״אין לי אלא איש, גבר, בלבד, אשה מנין שאף היא חייבת בכבוד הוריה? כשהוא אומר ״תיראו״הרי כאן שנים, איש ואשה.
Rav Yehuda said that this is what the mishna is saying: With regard to each mitzva for the father that is incumbent upon the son to perform for his father, both men and women are obligated in them. The Gemara comments: We already learned this, as the Sages taught in a baraita, with regard to the verse: “A man shall fear [tira’u] his mother and his father” (Leviticus 19:3). I have derived only that a man is obligated in this mitzva; from where do I derive that a woman is also obligated? When it says in the same verse: “A man shall fear [tira’u] his mother and his father” (Leviticus 19:3), employing the plural form of the verb, this indicates that there are two that are obligated here, both a man and a woman.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) א״כאִם כֵּן, מַה ת״לתִּלְמוֹד לוֹמַר אִישׁ? אִישׁ, סֵיפֶק בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת, אִשָּׁה, אֵין סֵיפֶק בְּיָדָהּ לַעֲשׂוֹת, מִפְּנֵי שֶׁרְשׁוּת אֲחֵרִים עָלֶיהָ. אֲמַר רַב אִידִי בַּר אַבִּין אֲמַר רַב: דנִתְגָּרְשָׁה, שְׁנֵיהֶם שָׁוִים.

If so, that both of them are obligated, what is the meaning when the verse states: “Man”? In the case of a man, it is in his power to perform this mitzva; whereas with regard to a woman, it is not always in her power to perform this mitzva, because she is under the authority of another person, i.e., her husband. As she is obligated to her husband to maintain her household, she is not always able to find time for her parents. Rav Idi bar Avin says that Rav says: Consequently, if a woman is divorced, then both of them, a daughter and a son, are equal with regard to honoring and fearing their father and mother.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותר״י מלונילבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

סיפק – יכול שאין מוחה בידו.
רשות אחרים – בעלה.
נתגרשה – מבעלה הרי היא כאחיה במצות כיבוד.
שיש רשות אחרים עליה – ואע״ג דמעשה ידיה לבעלה מדרבנן בעלמא מ״מ אינה מצויה אצל אביה אלא אצל בעלה.
איש ספק בידו לעשות. כלומר יכולת שאין מוחה בידו.
רשות אחרים עליה. היינו בעלה שמעכב לה.
נתגרשה. מבעלה הרי היא כאחיה.
כבר ביארנו שכבוד ומורא אנשים ונשים שוים בו ומכל מקום בכבוד מיהא אשה שיש לה בעל פטורה מפני שאין ספק בידה לעשות שהרי רשות אחרים עליה הא אם נתאלמנה או נתגרשה חזרה לחיובה אע״פ שכבר נפטרה:
גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שהבן מכבד את אמו יותר מאביו מפני שמשדלתו בדברים לפיכך הקדים הב״ה כבוד אב לכבוד אם שנאמר כבד את אביך ואת אמך וכן גלוי וידוע לפניו שהבן מתירא מאביו יותר מאמו מפני שמלמדו תורה לפיכך הקדים הקב״ה מוראת אם למוראת אב שנאמר איש אמו ואביו תיראו:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אם כן ששניהם חייבים מה תלמוד לומר מדוע נאמר במקרא דווקא ״איש״? — מכיון שאיש סיפק (אפשר) בידו לעשות לכבוד הוריו, אשה אין תמיד סיפק בידה לעשות, מפני שרשות אחרים (בעלה) עליה. שעסוקה בביתה ואינה יכולה תמיד לעסוק בכבוד הוריה. אמר רב אידי בר אבין אמר רב: משום כך, אם נתגרשה אשה מבעלה, שניהם גם הבת וגם הבן שוים לענין כיבוד אב ואם.
If so, that both of them are obligated, what is the meaning when the verse states: “Man”? In the case of a man, it is in his power to perform this mitzva; whereas with regard to a woman, it is not always in her power to perform this mitzva, because she is under the authority of another person, i.e., her husband. As she is obligated to her husband to maintain her household, she is not always able to find time for her parents. Rav Idi bar Avin says that Rav says: Consequently, if a woman is divorced, then both of them, a daughter and a son, are equal with regard to honoring and fearing their father and mother.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותר״י מלונילבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן: נֶאֱמַר {שמות כ׳:י״א} ״כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ״, וְנֶאֱמַר {משלי ג׳:ט׳} ״כַּבֵּד אֶת ה׳ מֵהוֹנֶךָ״, ההִשְׁוָה הַכָּתוּב כִּבּוּד אָב וָאֵם לְכִבּוּד הַמָּקוֹם.

The Sages taught that it is stated: “Honor your father and your mother” (Exodus 20:11), and it is stated: “Honor the Lord with your wealth” (Proverbs 3:9). In this manner, the verse equates the honor of one’s father and mother to the honor of the Omnipresent, as the term “honor” is used in both cases.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףתוספותמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

1כבד את ה׳ מהונך – בירושלמי דורש מהונך כמו מחונך משמע שהקפיד הקב״ה על כיבוד אב ואם יותר מכבודו שבכבודו הוא אומר כבד את ה׳ מהונך דהיינו מחונך דמשמע ממה שחננך כלומר אם יש לו ממון חייב ואם לאו פטור ובכיבוד אב ואם נאמר כבד את אביך ואת אמך דמשמע בין שיש לו ממון ובין שאין לו והיכא דלית ליה חייב לחזר על הפתחים לזון את אביו ואת אמו.
1. תוס׳ ד״ה ״כבד את״ מופיע בדפוס וילנא בדף ל״א.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

השוה הכתוב כבוד אב ואם לכבוד המקום כו׳. נ״ל דה״ק דודאי אין שוין ממש דכבוד אב ואם מאכיל ומשקה כו׳ לא שייך במקום וכן במורא לא עומד במקומו ולא כו׳ כל זה לא שייך במקום אבל השוה אותן הכתוב בחד לישנא לומר לך דכן בדין להשוותן לפי ששלשתן שותפים בו וכדמסיק דהמכבדן כאילו כיבד גם את המקום וקאמר דמעלה אני עליהם כאילו דרתי ביניהם דהיינו שם י״ה המחבר ומשתף שם איש ואשה כדאמרינן בסוטה וכאילו כבדני הבן כצ״ל וברוב נוסחות גרסינן וכבדוני בוי״ו וקאי גם לאב ואם שזכו לצאת מהם ולגדל בן כשר כזה ובהיפך קאמר לקמן בזמן שאדם מצער אביו ואמו אמר הקב״ה יפה עשיתי שלא דרתי ביניהם כו׳ היינו דהשם י״ה מסתלק מביניהם ולא רצה בשיתופם ונשאר אש ואש לפי שלא זכו לגדל בן כשר ודו״ק:
שם ת״ר נאמר כבד כו׳ השוה הכתוב כו׳ אבל בהכאה ודאי א״א וכן בדין ששניהן שותפין בו כו׳ ע״כ. ולכאורה שפת יתר הוא ונ״ל דעיקר כוונת הברייתא לאשמעינן דבין לעניין כיבוד אב ואם בין לענין מורא הם שוין כדאמרינן לקמן בשמעתין נתגרשה שניהם שווין ומשום דסד״א דלעולם כיבוד אב קודם לאם דשייך במצות טפי וקם תחתיו לכל דבר דמשפחת אב קרויה משפחה ומש״ה הקדים שני פעמים האב לאם בכיבוד ובהכאה והא דהקדים האם במורא אינו אלא פעם אחת וא״כ הוה אמינא דהאב קודם וע״כ דמה שהקדים האם לאב במורא היינו משום דבעי למסמך מורא האב לאת שבתותי תשמורו לאשמעינן דשבת קודם אף לכיבוד האב כדאיתא בריש יבמות ע״ש וקמ״ל בהאי ברייתא דהכא דע״כ האב והאם שוין לגמרי כיון שכ״א מהם הוקש כבודו לכבוד המקום וא״כ א״א שיהא עילוי לאחד מהם על השני אלא דאכתי לפי שבהכאה לא הוקש ואפ״ה הקדים האב א״כ אכתי הוה אמינ׳ דאתי לאשמעינן דהאב קודם קמל״ן דליתא דמה שלא הוקשו לענין הכאה היינו משום דבהכאה א״א ולפ״ז מסיים נמי שפיר וכן בדין ששלשתן שותפין בו וא״כ לפ״ז האב והאם ממילא נמי שקולין הם מן הדין כן נ״ל נכון:
ד תנו רבנן [שנו חכמים]: נאמר ״כבד את אביך ואת אמך״ (שמות כ, יב) ונאמר ״כבד את ה׳ מהונך״ (משלי ג, ט), השוה איפוא הכתוב כבוד אב ואם לכבוד המקום, שבשניהם אמר לשון כבוד.
The Sages taught that it is stated: “Honor your father and your mother” (Exodus 20:11), and it is stated: “Honor the Lord with your wealth” (Proverbs 3:9). In this manner, the verse equates the honor of one’s father and mother to the honor of the Omnipresent, as the term “honor” is used in both cases.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףתוספותמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) נֶאֱמַר {ויקרא י״ט:ג׳} ״אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ״, וְנֶאֱמַר {דברים ו׳:י״ג} ״אֶת ה׳ אֱלֹהֶיךָ תִּירָא וְאוֹתוֹ תַּעֲבוֹד״, הִשְׁוָה הַכָּתוּב מוֹרָאת אָב וָאֵם לְמוֹרָאת הַמָּקוֹם.

Similarly, it is stated: “A man shall fear his mother and his father” (Leviticus 19:3), and it is stated: “You shall fear the Lord your God and Him you shall serve” (Deuteronomy 6:13). The verse equates the fear of one’s father and mother to the fear of the Omnipresent.
ר׳ חננאלרי״ףמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וכן נאמר: ״איש אמו ואביו תיראו״ (ויקרא יט, ג) ונאמר: ״את ה׳ אלהיך תירא ואתו תעבד״ (דברים ו, יג) השוה הכתוב מוראת אב ואם למוראת המקום,
Similarly, it is stated: “A man shall fear his mother and his father” (Leviticus 19:3), and it is stated: “You shall fear the Lord your God and Him you shall serve” (Deuteronomy 6:13). The verse equates the fear of one’s father and mother to the fear of the Omnipresent.
ר׳ חננאלרי״ףמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) נֶאֱמַר {שמות כ״א:י״ז} ״מְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ מוֹת יוּמַת״, וְנֶאֱמַר {ויקרא כ״ד:ט״ו} ״אִישׁ אִישׁ כִּי יְקַלֵּל אֱלֹהָיו וְנָשָׂא חֶטְאוֹ״, הִשְׁוָה הַכָּתוּב בִּרְכַּת אָב וָאֵם לְבִרְכַּת הַמָּקוֹם. אֲבָל בַּהַכָּאָה וַדַּאי אֵי אֶפְשָׁר,

Likewise, it is stated: “He who curses his father or his mother shall be put to death” (Exodus 21:17), and it is stated: “Whoever curses his God shall bear his sin” (Leviticus 24:15). The verse equates the blessing, a euphemism for cursing, of one’s father and mother to the blessing of the Omnipresent. But with regard to striking, i.e., with regard to the halakha that one who strikes his father or mother is liable to receive court-imposed capital punishment, it is certainly not possible to say the same concerning the Holy One, Blessed be He.
ר׳ חננאלרי״ףרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ודאי בהכאה אי אפשר – להקישה שאין הכאה כלפי מעלה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וכן נאמר: ״ו מקלל אביו ואמו מות יומת״ (שמות כא, יז), ונאמר: ״איש איש כי יקלל אלהיו ונשא חטאו״ (ויקרא כד, טו) נמצא שהשוה הכתוב ברכת (כלומר, קללה, בלשון נקיה) אב ואם לברכת המקום. אבל בהכאה שנאמר שהמכה את אביו ואמו חייב מיתה ודאי אי אפשר לומר כן כלפי הקדוש ברוך הוא.
Likewise, it is stated: “He who curses his father or his mother shall be put to death” (Exodus 21:17), and it is stated: “Whoever curses his God shall bear his sin” (Leviticus 24:15). The verse equates the blessing, a euphemism for cursing, of one’s father and mother to the blessing of the Omnipresent. But with regard to striking, i.e., with regard to the halakha that one who strikes his father or mother is liable to receive court-imposed capital punishment, it is certainly not possible to say the same concerning the Holy One, Blessed be He.
ר׳ חננאלרי״ףרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(21) וְכֵן בַּדִּין שֶׁשְּׁלָשְׁתָּן שׁוּתָּפִין בּוֹ. ת״רתָּנוּ רַבָּנַן: שְׁלֹשָׁה שׁוּתָּפִין הֵן בָּאָדָם, הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְאָבִיו וְאִמּוֹ. בִּזְמַן שֶׁאָדָם מְכַבֵּד אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ, אָמַר הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: מַעֲלֶה אֲנִי עֲלֵיהֶם כְּאִילּוּ דַּרְתִּי בֵּינֵיהֶם וְכִבְּדוּנִי.

And so too, the equating of one’s attitude toward his parents to his attitude toward God is a logical derivation, as the three of them are partners in his creation. As the Sages taught: There are three partners in the forming of a person: The Holy One, Blessed be He, who provides the soul, and his father and his mother. When a person honors his father and mother, the Holy One, Blessed be He, says: I ascribe credit to them as if I dwelt between them and they honor Me as well.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יר״י מלונילמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וכן בדין – שיוקשו לכיבוד ומורא על הבן שהרי אף הן שותפין למקום בו.
שלשה שותפין הן – מפרש בברייתא במסכת נדה איש מזריע לובן שבו אשה מזרעת אודם שבו והקדוש ברוך הוא נופח בו נשמה מראה עין ושמיעת אוזן ודיבור.
שלשה שותפין יש בו באדם. מפורש בברייתא במס׳ נדה איש מזריע לובן שבו, אשה מזרעת אודם שבו, הקב״ה נופח בו נשמה וה׳ הרגשותיו ואלו הן, הטעם והריח והמראה והשמע והמישוש.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וכן בדין, כלומר, סברה היא שתהיה השוואה כזו, כיון ששלשתן שותפין בו ביצירתו. וכן תנו רבנן [שנו חכמים]: שלשה שותפין הן באדם: הקדוש ברוך הוא שנותן בו נשמה, ואביו ואמו. בזמן שאדם מכבד את אביו ואת אמו אמר הקדוש ברוך הוא: מעלה (מחשיב) אני עליהם כאילו דרתי ביניהם, וכבדוני גם אותי.
And so too, the equating of one’s attitude toward his parents to his attitude toward God is a logical derivation, as the three of them are partners in his creation. As the Sages taught: There are three partners in the forming of a person: The Holy One, Blessed be He, who provides the soul, and his father and his mother. When a person honors his father and mother, the Holy One, Blessed be He, says: I ascribe credit to them as if I dwelt between them and they honor Me as well.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יר״י מלונילמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(22) תַּנְיָא: רִבִּי אוֹמֵר: גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם שֶׁבֵּן מְכַבֵּד אֶת אִמּוֹ יוֹתֵר מֵאָבִיו, מִפְּנֵי

It is taught in a baraita that Rabbi Yehuda HaNasi says: It is revealed and known before the One Who spoke and the world came into being that a son honors his mother more than he honors his father, because
ר׳ חננאלרי״ףמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תניא [שנויה ברייתא] רבי אומר: גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העלם שבן מכבד את אמו יותר ממה שהוא מכבד את אביו, מפני
It is taught in a baraita that Rabbi Yehuda HaNasi says: It is revealed and known before the One Who spoke and the world came into being that a son honors his mother more than he honors his father, because
ר׳ חננאלרי״ףמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

קידושין ל: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה קידושין ל:, ר׳ חננאל קידושין ל: – מהדורת הרב אהרן אייזנבך והרב אברהם ישעיהו שולביץ, בתוך: אהל חייא לזכר הגרח"א צוובנר, בעריכת הרב הלל מן, ירושלים תשס"ו, ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), רי"ף קידושין ל: – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס קידושין ל:, רש"י קידושין ל:, ראב"ן קידושין ל: – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות קידושין ל:, ר"י מלוניל קידושין ל: – מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב דוד מצגר. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הר"י מלוניל, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות., רמב"ן קידושין ל: – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב אליהו רפאל הישריק ובאדיבותו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב פנחס מרקסון. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., בית הבחירה למאירי קידושין ל: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א קידושין ל:, מהרש"א חידושי הלכות קידושין ל:, מהרש"א חידושי אגדות קידושין ל:, פני יהושע קידושין ל:, פירוש הרב שטיינזלץ קידושין ל:, אסופת מאמרים קידושין ל:

Kiddushin 30b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Kiddushin 30b, R. Chananel Kiddushin 30b, Rif by Bavli Kiddushin 30b, Collected from HeArukh Kiddushin 30b, Rashi Kiddushin 30b, Raavan Kiddushin 30b, Tosafot Kiddushin 30b, Ri MiLunel Kiddushin 30b, Ramban Kiddushin 30b, Meiri Kiddushin 30b, Ritva Kiddushin 30b, Maharsha Chidushei Halakhot Kiddushin 30b, Maharsha Chidushei Aggadot Kiddushin 30b, Penei Yehoshua Kiddushin 30b, Steinsaltz Commentary Kiddushin 30b, Collected Articles Kiddushin 30b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144