×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) דְּאִיתְּפַח הֲדַר קָא דָרֵישׁ אָמְרִי לָא קַבֵּילְתְּ עֲלָךְ דְּלָא דָּרְשַׁתְּ בְּהוּ אָמַר אִינְהוּ מִי הֲדַרוּ בְּהוּ דַּאֲנָא אֶהְדַּר בִּי.
he recovered, he then lectured on that topic. His students said to him: Did you not undertake that you will not lecture about them? Rabbi Abbahu said: Did they repent, that I will reconsider and refrain from condemning them?
רי״ףרש״ירמ״המהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
{בבלי סנהדרין קב ע״ב1} וכד-בצע2 מיבעי ליה למיבצע מהיכא דבשיל שפיר.
1. ברא״ה ציין שהמקור משם. מובא גם ברמב״ם משנ״ת הל׳ ברכות (ז:ג).
2. וכד-בצע: דפוסים: וכד מבצע.
איתפח – נתרפא.
אמרו לו – תלמידיו לא קבלת עילווך וכו׳.
אמר אינהו מי הדרו בהו – מדרכם הרעה דאנא אהדר לי מלדרוש.
רב אשי הוה קא דריש ואזל כוליה יומא כי נגה ליה יומא אוקים אמתני׳ דשלשה מלכים אמר למחר נפתח בחבריא בחבירנו שכמותנו אתא מנשה אתחזיה בחלמא א״ל אטו חברך אנא וחברא דאבוך אנא השתא מהיכא דבעית משרי המוציא לא ידעת וחברך קרית לן הנה אין אתה יודע מאיזה מקום אתה חייב לבצוע כשאתה מברך המוציא ואתה קורא אותנו חביריך אמר ליה אגמרן מיהא כי היכי דלדרשה משמך אמר ליה מהיכא דגמיר בישולא טפי ממקום שגמר בישולו יפה והוא מובחר שבפת ורב אשי לא אפשר דלא הוה ידע דמצוה מן המובחר בכל מילי מיהו הוה מספקא ליה הי ניהו מובחר אמר ליה וכי מאחר דחכמיתו טובא אמאי פלחתון לע״ג אמר ליה אי הות בההוא זימנא הוה נקטת שיפולא בשיניך ורהטת אלו היית בזמן ההוא היית אוחז כנפי כסותך בשיניך כדי שלא תכשל במרוצתך והיית רץ אחריה לעבדה מפני יצה״ר שהיה תוקפך. למחר אמר נפתח ברבותא נתחיל לדרוש ברבותי. אחאב אח לשמים לשון צרה כענין שנאמר ואח לצרה יולד דאלמא איכא אח דהוי לצרה אב לע״ג שהיה מרחם עליה כאב על בנו כענין שנאמר כרחם אב על בנים אלמא אב מרחם על בריה טובא: ויהי הנקל לכתו כלומר קלות שהלך בהן כחטאות ירבעם החמורות היו ומפני מה תלה הכתוב ענשן של ישראל בירבעם כדכתיב בכל דוכתא על חטאת ירבעם אשר חטא מפני שהוא היה תחלה לקלקלתן ואע״ג דאשכחן מקמי הכין דפלחי לע״ג בימי השופטים אנן קלקלה דלא עבוד עלה תשובה קאמרינן. אמר רב נחמן אחאב שקול היה מחצה עונות ומחצה זכיות שנאמר ויאמר ה׳ מי יפתה את אחאב אלמא לא כח [היה] במדת הדין להוליכו שם שלא לרצונו:
מי אהדרו בהו דאנא כו׳. כי גם הם היה להם מקום לחזור בתשובה במה שאירע להם כגון בירבעם ששלח ידו במזבח לאמר תפשוהו ותיבש ידו וגו׳ ויאמר אל איש האלהים חל גו׳ ויחל איש אלהים גו׳ ובמעשה דחלה אביה בן ירבעם וכגון באחאב וישמע אחאב את הדברים האלה ויקרע בגדיו וישם שק וגו׳ דאנא אהדר בי משום מעשה שאירע לי דחלשי וק״ל:
כדאיתפח, הדר קא דריש [שהבריא, חזר, ודרש]. אמרי [אמרו] לו תלמידיו: וכי לא קבילת עלך [קיבלת עליך] שלא דרשת בהו? [תדרוש בהם]? אמר: אינהו מי הדרו בהו, דאנא אהדר בי? [והם, האם חזרו בהם בתשובה, שאני אחזור בי מלדרוש בגנותם]?
he recovered, he then lectured on that topic. His students said to him: Did you not undertake that you will not lecture about them? Rabbi Abbahu said: Did they repent, that I will reconsider and refrain from condemning them?
רי״ףרש״ירמ״המהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) רַב אָשֵׁי אוֹקֵי אַשְּׁלֹשָׁה מְלָכִים אֲמַר לִמְחַר נִפְתַּח בְּחַבְרִין אֲתָא מְנַשֶּׁה אִיתְחֲזִי לֵיהּ בְּחֶלְמֵיהּ אָמַר חֲבֵרָךְ וַחֲבֵירֵי דַּאֲבוּךְ קָרֵית לַן.

One day Rav Ashi ended his lecture just before reaching the matter of the three kings. He said to his students: Tomorrow we will begin the lecture with our colleagues the three kings, who, although they were sinners, were Torah scholars like us. Manasseh, king of Judea, came and appeared to him in his dream. Manasseh said to him angrily: You called us your colleague and the colleagues of your father? How dare you characterize yourself as our equal?
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אוקי אשלשה מלכים – אוקי סיום הך פירקא עד שהגיעו לג׳ מלכים.
אמר למחר נפתח בחברין – נדרוש בחברינו שהיו תלמידי חכמים כמותנו ואין להם חלק לעתיד.
א״ל – מנשה בחלום.
חברך וחברא דאביך אנן – כלומר וכי סבור אתה שנהיה חבירך וחבירי דאבוך.
ניפתח בחברין כו׳. הקושיות מה ענין שזכר מנשה ומה ענין שהוסיף לומר וחברי דאבוך ומה ענין דין זה מהיכא בעית למישרא המוציא ונראה ע״פ מ״ש ר״י במשנה בר״פ דמנשה יש לו חלק לעה״ב שעשה תשובה ואינו בכלל ג׳ מלכים שאין להם חלק לעה״ב ולהכי הא דקאמר ניפתח בחברין משום מנשה אמר כן דלגבי ירבעם ואחאב ודאי דלא הוה קאמר הכי דמקרי לעיל ירבעם חבר לאיש משחית ולפי שאמר חברין בלשון רבים וכלל מנשה עם ירבעם ואחאב שאין להם חלק לעה״ב אתחזי ליה מנשה וא״ל חברך וחברי דאבוך דחברין משמע גם בלשון רבים מדבר בעדם דמשמע חבירך בעה״ז וחברי דאביך שמת בעוה״ב כאלו יש להם חלק לעוה״ב וזה שאמר קרית לן דהיית כולל אותי בדיבורך עמהן לקרות חברין בעוה״ז ובעוה״ב ואינו כן דלהם אין חלק לעה״ב ולי יש חלק לעה״ב ע״י התשובה שעשיתי וז״ש לו מהיכא בעית למישרי המוציא והוא מבואר שברכת לחם יצא מכלל כל ברכת הנהנין הנבראין דמברכין עליהם בלשון בריאה והוא לפי שבחטא אדם הראשון נתקללה האדמה מטבע הבריאה מתת כחה בעיקר מאכל האדם שהוא הלחם כמ״ש ארורה האדמה בעבורך בעצבון תאכלנה וגו׳ בזעת אפך תאכל לחם וכמ״ש בענין זה שהלחם צריך י׳ מלאכות קודם שנעשה לחם והוא שהאדם נענש בחטאו שלא תוציא הארץ בטבעה את הלחם אך ע״י התשובה שעשה היה עליו חסד אלהים להוציא לחם מן הארץ בכח אלהי וזהו נוסח שינוי ברכת הלחם המוציא בכח נגד הטבע את הלחם מן הארץ בחסדו וזה שזכר לו מהיכא דבעית למישרא המוציא שזו הברכה הוראה על כח התשובה להשפיע מטוב חסד העליון יתברך אל האדם למטה ורמז לו שגם הוא מנשה מכלל בעלי תשובה לקבל חסד אלהים בעוה״ב ואין ראוי לכללו עם ירבעם ואחאב שאין להם חלק לעוה״ב ולזה א״ל מהיכא בעית למישרא המוציא להורות על כוונה זו ומסיק מהיכא דקדים בישולא דנגמר מלאכת הלחם שנתקיים בו חסד האלהים בתחלה ע״פ התשובה וא״ל מאחר דחכימת כולי האי לעשות מעשיכם ע״פ כוונת התשובה ולהשפיע מטוב חסדו עליכם אמאי קא פלחיתו לע״ז כו׳. וא״ל הות נקיטא בשיפולי כו׳. ע״ד טומאתה בשוליה רמז שדם חימוד נדה תמיד בשולי בגדיה כן גם אתה היית חומד ומתאוה לטומאת ע״ז והיית נקיט בשולי בגדים שלי אשר טומאת ע״ז עליהם והיית רץ אחרי לע״ז כי אז עדיין יצר הרע של ע״ז היה קיים עד זמן כנסת הגדולה שבטלוהו:
ולמחר אמר נפתח ברבוותא. משום מנשה אמר כן משום החלום שחלם וק״ל:
רב אשי אוקי [עמד, הפסיק] בלמודיו יום אחד סמוך לענין שלשה מלכים, אמר לתלמידים: למחר נפתח את הלימוד בחברין [בחברינו], כלומר, ששלושה מלכים אלו, אף על פי שרשעים היו, מכל מקום היו תלמידי חכמים והם כחברים בהלכה. אתא [בא] מנשה מלך יהודה איתחזי ליה בחלמיה [ונראה לו בחלומו]. אמר לו מנשה בכעס: חברך וחבירי דאבוך קרית לן [חבריך וחברי אביך קורא אתה לנו]! כיצד עושה אתה עצמך חבר לנו?!
One day Rav Ashi ended his lecture just before reaching the matter of the three kings. He said to his students: Tomorrow we will begin the lecture with our colleagues the three kings, who, although they were sinners, were Torah scholars like us. Manasseh, king of Judea, came and appeared to him in his dream. Manasseh said to him angrily: You called us your colleague and the colleagues of your father? How dare you characterize yourself as our equal?
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) מֵהֵיכָא בָּעֵית לְמִישְׁרֵא הַמּוֹצִיא אֲמַר לֵיהּ לָא יָדַעְנָא א״לאֲמַר לֵיהּ מֵהֵיכָא דְּבָעֵית לְמִישְׁרֵא הַמּוֹצִיא לָא גְּמִירַתְּ וחברך קָרֵית לַן א״לאֲמַר לֵיהּ אַגְמְרֵיהּ לִי וְלִמְחַר דָּרֵישְׁנָא לֵיהּ מִשְּׁמָךְ בְּפִירְקָא א״לאֲמַר לֵיהּ אמֵהֵיכָא דְּקָרֵים בִּישּׁוּלָא.

Manasseh said to him: I will ask you, from where are you required to begin cutting a loaf of bread when reciting the blessing: Who brings forth bread from the earth? Rav Ashi said to him: I do not know. Manasseh said to him: Even this, from where you are required to begin cutting a loaf of bread when reciting the blessing: Who brings forth bread from the earth, you did not learn, and yet you call us your colleague? Rav Ashi said to Manasseh: Teach me this halakha and tomorrow I will lecture and cite it in your name during my public lecture delivered on the Festival. Manasseh said to him: One cuts the loaf from where it crusts as a result of baking.
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך שר
שרא(ברכות מו.) כי מטא למשרא אמר נישרי לן מר (סנהדרין קב:) לא ידע מהיכא בעי מישרא ריפתא וחבריא קרית לי אמר ליה ומהיכא אמר ליה מהיכא דגמר בישולא פי׳ המוציא:
א. [אויף שריידען דאס בראד.]
מהיכא בעית למשרא המוציא – אינך יודע מאיזה מקום בפת אתה צריך לבצוע המוציא.
וחבירך קרית לן – ואתה קורא אותנו חבירך.
מהיכא דקרים בשולא – דרפתא ממקום שנקרמין פניה של פת בתנור דהיינו מלמעלה או מסביבות הפת או משוליו אבל באמצע לא שאם הביאו לפניו פרוסה של לחם לא יהא בוצע ומברך אלא משולי הפת ולא מאמצעיתו ל״א מהיכא דקדים כלומר מהיכא שמקדים לאפות והיינו הך ל״א מהיכא דגמר בשולא ממקום שהלחם אפוי יפה ולא מאותו מקום שקורין בשו״ל וראשון נראה.
בד״ה מהיכא בעית למישרא המוציא אינך יודע כו׳ כצ״ל:
הנה אשאלך מהיכא בעית למישרא [מהיכן, מאיזה מקום בככר הלחם צריך אתה לפתוח, לחתוך] לפני ברכת ״המוציא״? אמר ליה [לו] רב אשי: לא ידענא [אין אני יודע]. אמר ליה [לו] מנשה: מהיכא דבעית למישרא [מהיכן שצריך אתה לפתוח] לברכת ״המוציא״ לא גמירת [למדת], ו״חברך״ קרית לן [ו״חבריך״ אתה קורא לנו]?! אמר ליה [לו] רב אשי למנשה: אגמריה [למד] לי את הדבר, ולמחר דרישנא ליה משמך בפירקא [אדרוש אותו בשמך בדרשה הפומבית] אמר ליה [לו] מנשה: מהיכא דקרים בישולא [מהיכן שהקרים והתבשל יפה הלחם] משם חותכים.
Manasseh said to him: I will ask you, from where are you required to begin cutting a loaf of bread when reciting the blessing: Who brings forth bread from the earth? Rav Ashi said to him: I do not know. Manasseh said to him: Even this, from where you are required to begin cutting a loaf of bread when reciting the blessing: Who brings forth bread from the earth, you did not learn, and yet you call us your colleague? Rav Ashi said to Manasseh: Teach me this halakha and tomorrow I will lecture and cite it in your name during my public lecture delivered on the Festival. Manasseh said to him: One cuts the loaf from where it crusts as a result of baking.
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) א״לאֲמַר לֵיהּ מֵאַחַר דחכימתו כּוּלֵּי הַאי מַאי טַעְמָא קָא פָּלְחִיתוּ לַעֲבוֹדָה זָרָה1 א״לאֲמַר לֵיהּ אִי הֲוֵת הָתָם הֲוֵת נקיטנא בְּשִׁיפּוּלֵי גְּלִימָא וְרָהֲטַתְּ אַבַּתְרַאי לִמְחַר אֲמַר לְהוּ לְרַבָּנַן נִפְתָּח בְּרַבְּוָותָא.

Rav Ashi said to him: Since you were so wise, what is the reason you engaged in idol worship? Manasseh said to him: Had you been there at that time, you would have taken and lifted the hem of your cloak and run after me due to the fierce desire to engage in idol worship and due to the fact that it was a common faith. The next day Rav Ashi said to the Sages as a prelude to his lecture: We will begin with the treatment of our teachers, those kings who were greater than us in Torah knowledge but whose sins caused them to lose their share in the World-to-Come.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״לַעֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״לעבודת כוכבים״.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הוית נקוט שיפולי גלימך – היית מגבה שפת חלוקך מבין רגליך כדי שתהא קל לרוץ והיית רץ לשם מפני יצר עבודת כוכבים שהיה שולט.
נפתח ברבוותא – נתחיל לדרוש ברבותינו ולא אמר בחבירינו.
אמר ליה [לו] רב אשי: מאחר דחכימתו כולי האי [שהייתם חכמים כל כך], מאי טעמא קא פלחיתו [מה טעם אם כן עבדתם] לעבודה זרה? אמר ליה [לו] מנשה: אי הות התם הות נקיטנא בשיפולי גלימא ורהטת אבתראי [אילו היית שם באותם הדורות היית אוחז בשיפולי הגלימה שלך, מגביהה ורץ אחרי] מרוב תשוקתך, שבאותם דורות היתה זו תאוה עזה, ואמונה מקובלת. למחר אמר להו לרבנן [להם רב אשי לחכמים] לפני שפתח בדרשה: נפתח ברבוותא [ברבותינו], באותם מלכים שהיו גדולים מאתנו בתורה ומפני חטאיהם אין להם חלק לעולם הבא.
Rav Ashi said to him: Since you were so wise, what is the reason you engaged in idol worship? Manasseh said to him: Had you been there at that time, you would have taken and lifted the hem of your cloak and run after me due to the fierce desire to engage in idol worship and due to the fact that it was a common faith. The next day Rav Ashi said to the Sages as a prelude to his lecture: We will begin with the treatment of our teachers, those kings who were greater than us in Torah knowledge but whose sins caused them to lose their share in the World-to-Come.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אַחְאָב אָח לַשָּׁמַיִם אָב לַעֲבוֹדָה זָרָה1 אָח לַשָּׁמַיִם דִּכְתִיב {משלי י״ז:י״ז} אָח לְצָרָה יִוָּלֵד אָב לַעֲבוֹדָה זָרָה2 דִּכְתִיב {תהלים ק״ג:י״ג} כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים.

§ The Gemara proceeds to discuss the second king enumerated in the mishna, Ahab. Ahab [Aḥav], although he was a brother [aḥ] to Heaven, he was a father [av] for idol worship. He was a brother to Heaven, as it is written: “And a brother is born for adversity” (Proverbs 17:17), and in desperate times, he turned to Heaven. He was a father for idolatry. This is the highest level of attachment, as it is written: “As a father has compassion for his children” (Psalms 103:13).
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״לַעֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״לעבודת כוכבים״.
2. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״לַעֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״לעבודת כוכבים״.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך אחאב
אחאב – אח לשמים ואב עבודה זרה (סנהדרין קב:) פי׳ אח ל׳ צרה כאדם שאומר האח על צרה כמו כל הזוכרו אח לראשו ואב עבודה זרה שהיה מרחם עליה כאב על בן:
אח לשמים – רע לשמים כדאמרינן (מגילה דף יא.) באחשורוש אח וראש.
דכתיב ואח לצרה יולד – [ווי לצרה] אלמא אח לשון רעה ווי.
אב לעבודת כוכבים – שהיה אוהבה ביותר דכתיב כרחם אב אלמא אב מרחם והני קראי בכדי נקט להו.
בד״ה אח לשמים כו׳ אח וראש דכתיב כו׳ כצ״ל:
אחאב אח לשמים כו׳. ר״ל כשהוא בצרה ואח תלה עינו לשמים כמ״ש הראית כי נכנע אחאב מלפני ואב כשהיה בטובה כרחם אב גו׳ תלה הדבר בעבודה זרה כמ״ש בעובדי ע״ז אלכה אחרי מאהבי נותני לחמי ומימי צמרי גו׳:
חמורות כו׳. הן עגלי זהב שעשה קלות לאחאב שהוסיף לעשות הבעלים והאשרות כדמסיק אין לך כל תלם כו׳:
רש״י ד״ה דכתיב. לשון רעה ווי. עי׳ ברש״י הושע יג טו:
א ומעתה לענין המלך אחאב. את שמו הפרטי דורשים כך: ״אחאב״ — שאמנם היה אח לשמים, אבל אב לעבודה זרה. אח לשמיםדכתיב [שנאמר]: ״ואח לצרה יולד״ (משלי יז, יז), שבעתות צרה נעשה אח לשמים (מהרש״א). אב לעבודה זרהדכתיב [שנאמר]: ״כרחם אב על בנים״ (תהלים קג, יג).
§ The Gemara proceeds to discuss the second king enumerated in the mishna, Ahab. Ahab [Aḥav], although he was a brother [aḥ] to Heaven, he was a father [av] for idol worship. He was a brother to Heaven, as it is written: “And a brother is born for adversity” (Proverbs 17:17), and in desperate times, he turned to Heaven. He was a father for idolatry. This is the highest level of attachment, as it is written: “As a father has compassion for his children” (Psalms 103:13).
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) {מלכים א ט״ז:ל״א} וַיְהִי הֲנָקֵל לֶכְתּוֹ בחטאת יָרׇבְעָם בֶּן נְבָט אָמַר ר׳רַבִּי יוֹחָנָן קַלּוֹת שֶׁעָשָׂה אַחְאָב כַּחֲמוּרוֹת שֶׁעָשָׂה יָרׇבְעָם וּמִפְּנֵי מָה תָּלָה הַכָּתוּב בְּיָרׇבְעָם מִפְּנֵי שֶׁהוּא הָיָה תְּחִילָּה לַקַּלְקָלָה {הושע י״ב:י״ב} גַּם מִזְבְּחוֹתָם כְּגַלִּים עַל תַּלְמֵי שָׂדָי א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אֵין לָךְ כׇּל תֶּלֶם וָתֶלֶם בא״יבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא הֶעֱמִיד עָלָיו אַחְאָב עֲבוֹדָה זָרָה1 וְהִשְׁתַּחֲוָה לו.

With regard to Ahab, it is written: “And it came to pass, the most minor of his transgressions was his walking in the sins of Jeroboam, son of Nebat” (I Kings 16:31). Rabbi Yoḥanan says: The minor sins that Ahab performed were on par with the major sins that Jeroboam performed, as the transgressions committed by Ahab were much more serious than those committed by Jeroboam. And for what reason did the verse attribute the sins of all the kings of Israel to Jeroboam, even though the sins of Ahab were more substantial? It is due to the fact that he was first to engage in iniquity. With regard to the verse: “Their altars shall also be like droppings in the furrows of the field” (Hosea 12:12), Rabbi Yoḥanan says: You do not have even one furrow in Eretz Yisrael upon which Ahab did not place an object of idol worship and bow to it.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״עֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״עבודת כוכבים״.
רי״ףרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ויהי הנקל – באחאב כתוב [כלומר קלות היו לאחאב כל חטאותיו של ירבעם].
מפני מה תלה הכתוב בירבעם – דבכמה מקומות כתיב לא סר מכל חטאת ירבעם ולא כתיב אחאב אע״פ שהיה רשע ממנו.
תחלה לקלקלה – שהיה מלך ראשון שהקדיח את תבשילו.
גם מזבחותם – הכי רישיה דקרא בגלגל שוורים זבחו גם מזבחותם כגלים על תלמי שדי.
בד״ה הכי רישיה כו׳ צ״ל גם מזבחותם הכי רישיה כו׳:
נאמר באחאב: ״ויהי הנקל לכתו בחטאות ירבעם בן נבט״ (מלכים א׳ טז, לא), מכאן אמר ר׳ יוחנן: עבירות קלות שעשה אחאב היו כעבירות חמורות שעשה ירבעם, שחמורות יותר היו חטאות אחאב משל ירבעם. ומפני מה תלה הכתוב בכל מקום בחטאי מלכי ישראל בירבעם אף שכאמור אחאב הרשיע יותר — מפני שהוא, ירבעם, היה תחילה לקלקלה. על הנאמר: ״גם מזבחותם כגלים על תלמי שדי״ (הושע יב, יב), אמר ר׳ יוחנן: אין לך כל תלם ותלם בארץ ישראל שלא העמיד עליו אחאב עבודה זרה והשתחוה לה.
With regard to Ahab, it is written: “And it came to pass, the most minor of his transgressions was his walking in the sins of Jeroboam, son of Nebat” (I Kings 16:31). Rabbi Yoḥanan says: The minor sins that Ahab performed were on par with the major sins that Jeroboam performed, as the transgressions committed by Ahab were much more serious than those committed by Jeroboam. And for what reason did the verse attribute the sins of all the kings of Israel to Jeroboam, even though the sins of Ahab were more substantial? It is due to the fact that he was first to engage in iniquity. With regard to the verse: “Their altars shall also be like droppings in the furrows of the field” (Hosea 12:12), Rabbi Yoḥanan says: You do not have even one furrow in Eretz Yisrael upon which Ahab did not place an object of idol worship and bow to it.
רי״ףרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) וּמְנָא לַן דְּלָא אָתֵי לְעָלְמָא דְּאָתֵי דִּכְתִיב {מלכים א כ״א:כ״א} וְהִכְרַתִּי לְאַחְאָב מַשְׁתִּין בְּקִיר וְעָצוּר וְעָזוּב בְּיִשְׂרָאֵל עָצוּר בעוה״זבָּעוֹלָם הַזֶּה וְעָזוּב לעוה״בלָעוֹלָם הַבָּא.

The Gemara asks: And from where do we derive that Ahab does not enter into the World-to-Come? The Gemara answers: It is derived as it is written: “And I will excise from Ahab every man, and him that is shut up and him that is abandoned in Israel” (I Kings 21:21). “Him that is shut up” indicates he will be excised in this world, while “and him that is abandoned” indicates he will be excised in the World-to-Come.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

משתין בקיר – ת״ח משית בקירות לבו.
ומנלן דלא אתי וגו׳ עצור בעה״ז ועזוב לעוה״ב כו׳. מה שלא דרשו כן בירבעם דכתיב נמי הכי והכרתי לירבעם משתין בקיר עצור ועזוב וגו׳ משום דבירבעם יש לפרש כפשטיה משא״כ באחאב דכתיב ברישא דקרא ואבד כל בית אחאב גו׳ דהיינו כלל לא ה״ל לפרט שוב העצור ועזוב ממנו אי לאו להך דרשא עצור בעוה״ז ועזוב לעוה״ב ומזה דקדק נמי רש״י לדרוש בהאי קרא משתין ת״ח משית כו׳ עכ״ל משום דהוה בכלל רישא דקרא ואבד כל בית אחאב גו׳ אי לאו דאיצטריך להך דרשה וק״ל:
ושואלים: ומנא לן [ומנין לנו] שלא אתי לעלמא דאתי [בא אחאב לעולם הבא]? ומשיבים: דכתיב [שנאמר] ״והכרתי לאחאב משתין בקיר ועצור ועזוב בישראל״ (מלכים א׳ כא, כא), והכפילות נדרשת כך: ״עצור״בעולם הזה, ״ועזוב״לעולם הבא.
The Gemara asks: And from where do we derive that Ahab does not enter into the World-to-Come? The Gemara answers: It is derived as it is written: “And I will excise from Ahab every man, and him that is shut up and him that is abandoned in Israel” (I Kings 21:21). “Him that is shut up” indicates he will be excised in this world, while “and him that is abandoned” indicates he will be excised in the World-to-Come.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִפְּנֵי מָה זָכָה עׇמְרִי לַמַּלְכוּת מִפְּנֵי שֶׁהוֹסִיף כְּרַךְ אֶחָד בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁנֶּאֱמַר {מלכים א ט״ז:כ״ד} וַיִּקֶן אֶת הָהָר שֹׁמְרוֹן מֵאֶת שֶׁמֶר בְּכִכְּרַיִם כָּסֶף וַיִּבֶן אֶת הָהָר וַיִּקְרָא [אֶת] שֵׁם הָעִיר אֲשֶׁר בָּנָה עַל שֶׁם שֶׁמֶר אֲדֹנֵי הָהָר שֹׁמְרוֹן.

Rabbi Yoḥanan says: For what virtue was Omri, king of Israel, who was Ahab’s father, privileged to ascend to the monarchy? It is due to the fact that he added one city in Eretz Yisrael, as it is stated: “And he bought the hill of Samaria from Shemer for two talents of silver, and built on the hill, and called the name of the city that he built after Shemer, the owner of the hill, Samaria” (I Kings 16:24).
רי״ףמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מפני מה זכה עמרי למלכות מפני שהוסיף כו׳. לפי המקראות נראה שזכה עמרי למלכות טרם שקנה ההר שומרון ויש לפרש שר״ל שזכה למלכות מה שלא זכו מלכי ישראל שהיו לפניו דהיינו שזכה שבנו ובן בנו ישבו על כסא המלוכה וכ״ה במדרש ילקוט מה נשתנה אחאב כו׳ עד שבא עמרי והושיבו לו ג׳ מלכים על כסאו כו׳ על שהוסיף עיר גדולה בישראל כו׳ ע״ש:
אמר ר׳ יוחנן: מפני מה זכה עמרי מלך ישראל למלכותמפני שהוסיף כרך אחד בארץ ישראל, שנאמר: ״ויקן את ההר שמרון מאת שמר בככרים כסף ויבן את ההר ויקרא את שם העיר אשר בנה על שם שמר אדני ההר שמרון״ (מלכים א׳ טז, כד).
Rabbi Yoḥanan says: For what virtue was Omri, king of Israel, who was Ahab’s father, privileged to ascend to the monarchy? It is due to the fact that he added one city in Eretz Yisrael, as it is stated: “And he bought the hill of Samaria from Shemer for two talents of silver, and built on the hill, and called the name of the city that he built after Shemer, the owner of the hill, Samaria” (I Kings 16:24).
רי״ףמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִפְּנֵי מָה זָכָה אַחְאָב לַמַּלְכוּת כ״בעֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה.

Rabbi Yoḥanan says: For what virtue was Ahab privileged to ascend to the monarchy and rule for twenty-two years?
רי״ףמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מפני מה זכה כו׳. בא ליתן טעם באחאב יותר מכל שנות מלכי ישראל וגם מצינו בירבעם שמלך כ״ב שנה ולא נתנו בו טעם ואפשר דלפי גודל החטא שנאמר באחאב מכל מלכי ישראל וכמ״ש לעיל קלות שעשה אחאב כחמורות שעשה ירבעם לא היה לו לזכות במלכות כ״ב שנים אי לאו שכיבד את התורה כו׳ ומפרש לה וישלח גו׳ שבשליחות שא״ל כספך וזהבך לי הוא ונשיך ובניך גו׳ ויאמר כדבריך גו׳ ובשליחות השני שהוסיף לו והיה כל מחמד עיניך גו׳ לקח עצת זקנים והשיב לו כל אשר שלחת אל עבדך בראשונה אעשה והדבר הזה לא אוכל לעשות גו׳ הרי שלא מנע ממנו זהבו כספו נשיו ובניו שבקש בתחלה רק על דבר החביב לו יותר שקרוי מחמד עיניו מנע ממנו ואמר לא אוכל לעשות דהיינו התורה שהיא מחמד עיני האדם יותר מכסף וזהב כמ״ש הנחמדים מזהב גו׳ ופריך ודילמא ע״ז שהיה מחמד עיניו שהיה חביב להם ע״ז שלהם יותר מכסף וזהב ונשיו ובניו כמ״ש שהיו מקריבין בניהם לע״ז ומסיק מדכתיב וכל העם דא״א דלא הוו בהון צדיקי דכתיב כו׳ והם ודאי דלא מנעו ע״ז רק הס״ת ותלה הדבר בו שהוא כיבד את התורה דאלו לא היתה חביבה בעיניו לא היה קורא להם ליקח מהם עצה על זאת גם לא היה חש לעצתם כמו שלא השגיח בהם מלעבוד עבודה זרה:
אמר ר׳ יוחנן: מפני מה זכה אחאב למלכות עשרים ושתים שנה
Rabbi Yoḥanan says: For what virtue was Ahab privileged to ascend to the monarchy and rule for twenty-two years?
רי״ףמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) מִפְּנֵי שֶׁכִּיבֵּד אֶת הַתּוֹרָה שֶׁנִּיתְּנָה בכ״בבְּעֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם אוֹתִיּוֹת שֶׁנֶּאֱמַר {מלכים א כ׳:ב׳} וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל אַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל הָעִירָה וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה אָמַר בֶּן הֲדַד כַּסְפְּךָ וּזְהָבְךָ לִי הוּא וְנָשֶׁיךָ וּבָנֶיךָ הַטּוֹבִים לִי הֵם כִּי אִם כָּעֵת מָחָר אֶשְׁלַח אֶת עֲבָדַי אֵלֶיךָ וְחִפְּשׂוּ אֶת בֵּיתְךָ וְאֵת בָּתֵּי עֲבָדֶיךָ וְהָיָה כׇּל מַחְמַד עֵינֶיךָ יָשִׂימוּ בְיָדָם וְלָקָחוּ וַיֹּאמֶר לְמַלְאֲכֵי בֶן הֲדַד אִמְרוּ לַאדוֹנִי הַמֶּלֶךְ כֹּל אֲשֶׁר שָׁלַחְתָּ (לְעַבְדְּךָ) [אֶל עַבְדְּךָ] בָרִאשׁוֹנָה אֶעֱשֶׂה וְהַדָּבָר הַזֶּה לֹא אוּכַל לַעֲשׂוֹת.

It is due to the fact that he respected the Torah, which was given with twenty-two letters, as it is stated: “And he sent messengers to Ahab, king of Israel, into the city, and said to him: So says Ben-Hadad: Your silver and your gold are mine; your wives and also your good children, are mine. And the king of Israel answered and said: It is according to your saying, my lord, O king: I am yours, and all that I have. And the messengers came again, and said: So speaks Ben-Hadad, saying: I sent to you, saying: You shall deliver me your silver, and your gold, and your wives, and your children. Yet I will send my servants to you tomorrow about this time, and they shall search your house, and the houses of your servants, and it shall be, that they shall put in their hand all the delight of your eyes and take it…And he said to the messengers of Ben-Hadad, tell my lord the king: All that you did send for to your servant at the first I will do; but this thing I may not do” (I Kings 20:2–6, 9).
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך חמד
חמדא(בילמדנו לך לקראת משה המדברה) והיה כל מחמד עיניך וכי כל מה שתבע בראשונה אינו חמדה ביקש כסף וזהב והן חמדה שנאמר ובאו חמדת כל הגוים בקש נשים והן חמדה שנאמר בן אדם הנני לוקח עמך את מחמד עיניך בקש בנים והן חמדה שנאמר והמתי מחמדי בטנם ומהו כל מחמד עיניך דבר שהוא חמדה זה ספר התורה שנאמר הנחמדים מזהב ומפז רב (סנהדרין קב:) מחמד עיניך מאי הוא לאו ספר תורה (נדה סו.) משום דמחמדא ואגב חימוד שופעת דם:
א. [בעגעהרען.]
ומניין שכבד את התורה דכתיב והיה כל מחמד עיניך ישימו בידם והיינו ספר תורה ועל זה השיבו את הדבר הזה לא אוכל לעשות.
מפני שכיבד את התורה, שניתנה בעשרים ושתים אותיות, וכיצד רואים שכיבד את התורה — שנאמר: ״וישלח מלאכים אל אחאב מלך ישראל העירה. ויאמר לו כה אמר בן הדד כספך וזהבך לי הוא ונשיך ובניך הטובים לי הם... כי אם כעת מחר אשלח את עבדי אליך וחפשו את ביתך ואת בתי עבדיך והיה כל מחמד עיניך ישימו בידם ולקחו... ויאמר למלאכי בן הדד אמרו לאדני המלך כל אשר שלחת אל עבדך בראשונה אעשה והדבר הזה לא אוכל לעשות״ (מלכים א׳ כ, ב-ג. מלכים א׳ כ, ו. מלכים א׳ כ,ס ט).
It is due to the fact that he respected the Torah, which was given with twenty-two letters, as it is stated: “And he sent messengers to Ahab, king of Israel, into the city, and said to him: So says Ben-Hadad: Your silver and your gold are mine; your wives and also your good children, are mine. And the king of Israel answered and said: It is according to your saying, my lord, O king: I am yours, and all that I have. And the messengers came again, and said: So speaks Ben-Hadad, saying: I sent to you, saying: You shall deliver me your silver, and your gold, and your wives, and your children. Yet I will send my servants to you tomorrow about this time, and they shall search your house, and the houses of your servants, and it shall be, that they shall put in their hand all the delight of your eyes and take it…And he said to the messengers of Ben-Hadad, tell my lord the king: All that you did send for to your servant at the first I will do; but this thing I may not do” (I Kings 20:2–6, 9).
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) מַאי מַחְמַד עֵינֶיךָ לָאו ס״תסֵפֶר תּוֹרָה.

The Gemara asks: What is “the delight of your eyes” that Ahab refused to give Ben-Hadad after agreeing to give him his wives and his gold? Is it not a Torah scroll? Ahab treated the Torah with deference.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: מאי [מהו] אותו ״מחמד עיניך״ שלא רצה לתת לבן הדד אחר שכבר הסכים לתת את נשיו וזהבו, לאו [האם לא] היה זה ספר תורה? ואם כן רואים אנו שהיה מוכן לוותר על הכל, אבל לא לתת את ספר התורה לגויים ובשל כך נמשכה מלכותו.
The Gemara asks: What is “the delight of your eyes” that Ahab refused to give Ben-Hadad after agreeing to give him his wives and his gold? Is it not a Torah scroll? Ahab treated the Torah with deference.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) דִּילְמָא עֲבוֹדָה זָרָה1 לָא ס״דסָלְקָא דַּעְתָּךְ דִּכְתִיב {מלכים א כ׳:ח׳} וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו כׇּל הַזְּקֵנִים וְכׇל הָעָם (לֹא תֹאבֶה וְלֹא תִשְׁמַע) וְדִילְמָא סָבֵי דְּבַהֲתָא הֲווֹ מִי לָא כְּתִיב {שמואל ב י״ז:ד׳} וַיִּישַׁר הַדָּבָר בְּעֵינֵי אַבְשָׁלוֹם (וְהַזְּקֵנִים) [וּבְעֵינֵי כׇּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל] וְאָמַר רַב יוֹסֵף סָבֵי דְּבַהֲתָא.

The Gemara suggests: Perhaps the delight of his eyes was an object of idol worship. The Gemara answers: That could not enter your mind, as it is written that Ahab consulted the Sages with regard to this matter: “And all the elders and all the people said to him: Do not consent and heed not” (I Kings 20:8). The elders in this verse are presumably the Sages. The Gemara continues: But perhaps they were wicked elders, who worshipped idols. Isn’t it written: “And the saying pleased Absalom well and all the elders of Israel” (II Samuel 17:4), and Rav Yosef says: The elders of Israel mentioned in that verse were wicked elders. Perhaps the elders of Israel with whom Ahab consulted were also wicked.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״עֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״עבודת כוכבים״.
רי״ףרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ודילמא – מחמד עיניו היינו עבודת כוכבים.
לא ס״ד – מדקאמרי ליה זקנים לא תשמע ולא תאבה ואי עבודת כוכבים מי הוו אמרו ליה הכי.
סבי דבהתא – זקנים שפלים שהיו רשעים כמו שמצינו באבשלום דקרי ליה לסבי דבהתא זקנים.
גמ׳ סבי דבהתא הוו מי לא כו׳ כצ״ל:
רש״י בד״ה א״ל וכו׳ עילווך וכו׳ הס״ד:
ושואלים: דילמא [שמא] עבודה זרה היא מחמד עיניו? ומשיבים: לא סלקא דעתך [יעלה על דעתך] לומר כך, דכתיב כן נאמר] ששאל אחאב בענין זה את הזקנים, ״ויאמרו אליו כל הזקנים וכל העם אל תשמע ולוא ״תאבה״ (מלכים א׳ כ, ח), ו״זקנים״ משמע כרגיל חכמים. ועוד ממשיכים בשאלה: ודילמא סבי דבהתא הוו [ושמא זקני תוהו, רשעים, היו] ועובדי עבודה זרה? וראיה לדבר — מי [האם] לא כתיב [נאמר] ״ויישר הדבר בעיני אבשלם ובעיני כל זקני ישראל״ (שמואל ב׳ יז, ד), ואמר רב יוסף: אותם ״זקני ישראל״ המוזכרים בפסוק היו סבי דבהתא [זקני תוהו], הרי שייתכן שזקני ישראל יהיו רשעים.
The Gemara suggests: Perhaps the delight of his eyes was an object of idol worship. The Gemara answers: That could not enter your mind, as it is written that Ahab consulted the Sages with regard to this matter: “And all the elders and all the people said to him: Do not consent and heed not” (I Kings 20:8). The elders in this verse are presumably the Sages. The Gemara continues: But perhaps they were wicked elders, who worshipped idols. Isn’t it written: “And the saying pleased Absalom well and all the elders of Israel” (II Samuel 17:4), and Rav Yosef says: The elders of Israel mentioned in that verse were wicked elders. Perhaps the elders of Israel with whom Ahab consulted were also wicked.
רי״ףרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) הָתָם לָא כְּתִיב וְכׇל הָעָם הָכָא כְּתִיב וְכׇל הָעָם דְּאִי אֶפְשָׁר דְּלָא הֲווֹ בְּהוֹן צַדִּיקֵי וּכְתִיב {מלכים א י״ט:י״ח} וְהִשְׁאַרְתִּי בְיִשְׂרָאֵל שִׁבְעַת אֲלָפִים כׇּל הַבִּרְכַּיִם אֲשֶׁר לֹא כָרְעוּ לַבַּעַל וְכׇל הַפֶּה אֲשֶׁר לֹא נָשַׁק לוֹ.

The Gemara rejects this: There, with regard to Absalom it is not written: “And all the people,” whereas here, with regard to Ahab, it is written: “And all the people.” As it is impossible that there were not among them righteous people, if the righteous people agreed, apparently, “the delight of your eyes” was sacred. And it is written: “And I will leave seven thousand in Israel; all the knees that have not bent to the Baal, and every mouth that has not kissed it” (I Kings 19:18), indicating that there were righteous people among them.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ודוחים: התם [שם] באבשלום לא כתיב [נאמר] ״וכל העם״, הכא כתיב [כאן נאמר] ״וכל העם״, שאי אפשר שלא הוו בהון צדיקי [היו בהם צדיקים] ואם גם הצדיקים הסכימו לכך — ראיה היא שדבר קדושה היה זה. שהרי כתיב [נאמר]: ״והשארתי בישראל שבעת אלפים כל הברכים אשר לא כרעו לבעל וכל הפה אשר לא נשק לו״ (מלכים א׳ יט, יח).
The Gemara rejects this: There, with regard to Absalom it is not written: “And all the people,” whereas here, with regard to Ahab, it is written: “And all the people.” As it is impossible that there were not among them righteous people, if the righteous people agreed, apparently, “the delight of your eyes” was sacred. And it is written: “And I will leave seven thousand in Israel; all the knees that have not bent to the Baal, and every mouth that has not kissed it” (I Kings 19:18), indicating that there were righteous people among them.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) אָמַר ר״נרַב נַחְמָן אַחְאָב שָׁקוּל הָיָה שֶׁנֶּאֱמַר {מלכים א כ״ב:כ׳} וַיֹּאמֶר ה׳ מִי יְפַתֶּה אֶת אַחְאָב וְיַעַל וְיִפּוֹל בְּרָמוֹת גִּלְעָד וַיֹּאמֶר זֶה בְּכֹה וְזֶה אוֹמֵר בְּכֹה מַתְקֵיף לַהּ רב יוֹסֵף מַאן דִּכְתִב בֵּיהּ {מלכים א כ״א:כ״ה} רַק לֹא הָיָה כְאַחְאָב אֲשֶׁר הִתְמַכֵּר לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי ה׳ אֲשֶׁר הֵסַתָּה אוֹתוֹ אִיזֶבֶל אִשְׁתּוֹ וּתְנֵינָא בְּכׇל יוֹם הָיְתָה שׁוֹקֶלֶת שִׁקְלֵי זָהָב לַעֲבוֹדָה זָרָה1 וְאַתְּ אָמְרַתְּ שָׁקוּל הָיָה אֶלָּא אַחְאָב וַותְּרָן בְּמָמוֹנוֹ הָיָה וּמִתּוֹךְ שֶׁהֶהֱנָה תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מִנְּכָסָיו כִּיפְּרוּ לוֹ מֶחֱצָה.

Rav Naḥman says: Ahab was balanced in terms of the mitzvot and transgressions that he performed, as it is stated: “And the Lord said, who shall entice Ahab that he may ascend and fall at Ramoth Gilead? And this one said in this manner, and that one said in that manner” (I Kings 22:20), indicating that it is unclear whether or not he was a full-fledged transgressor. Rav Yosef objects to this statement: This is the person about whom the prophet wrote: “But there was none like Ahab who devoted himself to do evil in the eyes of the Lord, whom Jezebel his wife had incited” (I Kings 21:25). And we learn in a baraita: Every day she would weigh gold shekels equal to Ahab’s weight for idol worship. And you say he was balanced? Rather, Ahab was generous with his money and did not scrimp, and since he also benefited Torah scholars with his property, the heavenly court expiated half his sins for him. The result was a balance between mitzvot and transgressions.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״לַעֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״לעבודת כוכבים״.
רי״ףרש״ירמ״המהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שקול היה – מחצה עונות ומחצה זכיות מדמהדרי כולי האי מי יפתה את אחאב משמע דבקושי גדול נענש.
מתקיף לה רב יוסף מאן דכתיב ביה רק לא היה כאחאב אשר התמכר לעשות הרע כו׳ מאי עבדא ליה בכל יום ויום היתה שוקלת לו שקלי [זהב] לע״ג ואת אמרת שקול היה אלא לא תימא שקול היה מתחילה אלא ותרן בממונו היה ומתוך שההנה תלמידי חכמים מנכסיו כפרו לו מחצה והיינו דכתיב מי יפתה כו׳. ויצא הרוח זה רוחו של נבות שרצה להנקם באחאב מאי צא ועשה כן לימא ליה עשה כן ואנא ידענא דלא סגיא בלא יציאה אמר לו הקב״ה צא ממחיצת כבודי על מנת שלא תחזור ועשה כן. ודייקי׳ אמאי. ומהדרינן משום דכתיב דובר שקרים לא יכון לנגד עיני. ואי קשיא לך כיון דלאו שפיר עבד היכי אמר ליה קב״ה עשה כן לא תיקשי לך שהרי מדת הדין היתה נותנת להכשיל את נביאי השקר כדכתיב כי מנסה ה׳ אלקיכם אתכם כו׳ וכל כך כדי להכשיל את אחאב ויעל ויפל ברמות גלעד ונבות הוא דעבד שלא כהוגן דקדים ואמר הכי וכיון דגלי אדעתיה דניחא ליה לאישתעויי שיקרא אמר ליה צא ועשה כן שכן מגלגלין זכות ע״י זכאי וחובה ע״י חייב. אמר רב פפא היינו דאמרי אינשי דפרע קיניה מחריב ביתיה מי שרוצה להפרע קנאתו ולהנקם מאויביו סוף שנכשל בדבר שגורם לו ליהרג ונמצא מחריב ביתו שאלמלא לא רצה נבות להנקם מאחאב לא היה גורם לעצמו להוציאו ממחיצתו של הקב״ה:
אחאב שקול היה כו׳. פירש״י מדמהדרי כולי האי מי יפתה וגו׳ עכ״ל. ויותר נראה לפרש מדכתיב ויאמר זה בכה וזה אומר בכה גו׳ דנראה שהיו הדעות שקולות בפמליא של מעלה לזכות או לחיוב כמ״ש וכל צבא השמים עומדים לו מימינו ומשמאלו:
שקלי זהב לעבודה זרה כו׳. מלשון התמכר לעשות הרע וגו׳ כאלו היה נמכר לע״ז בכל יום היתה קונה אותו בשקלי זהב מרשות ע״ז:
שהיה וותרן כו׳. אולי קבלה היה זה בידם ואפשר שמה שאמר שמהנה ת״ח מנכסיו ע״פ מ״ש ברפ״ק דחולין שכן מצינו ביהושפט מלך יהודה שנהנה מסעודת אחאב וסיעתו שהיה ליהושפט עמו כמ״ש ויזבח לו אחאב צאן ובקר לרוב ולעם אשר אתו וגו׳ וענין שכיפרו לו מחצה במצוה זו כי המהנה ת״ח כאלו דבק בשכינה כמ״ש ואתם הדבקים בה׳ וגו׳ וכי אפשר לידבק בשכינה אלא זה הוא המהנה ת״ח מנכסיו וז״ש שכיפרו לו מחצה הגם שהיה אדוק ודבק בע״ז הרי ממה שהיה מהנה תלמידי חכמים היה גם דבק בשכינה:
אמר רב נחמן: אחאב עצמו שקול היה בין טוב ורע, שנאמר: ״ויאמר ה׳ מי יפתה את אחאב ויעל ויפל ברמת גלעד ויאמר זה בכה וזה אמר בכה״ (מלכים א׳ כב, כ) ולא היה ברור שהוא רשע גמור. מתקיף לה [מקשה על כך] רב יוסף: מאן דכתב ביה [מי שנכתב בו] ״רק לא היה כאחאב אשר התמכר לעשות הרע בעיני ה׳ אשר הסתה אתו איזבל אשתו״ (מלכים א׳ כא, כה), ותנינא [ושנינו] על כך: בכל יום היתה שוקלת שקלי זהב במשקלו לעבודה זרה, ואת אמרת [ואתה אומר] שקול היה?! אלא, אחאב וותרן בממונו היה שלא הקפיד ולא קימץ, ומתוך שגם ההנה תלמידי חכמים מנכסיו כיפרו לו מחצה מעוונותיו.
Rav Naḥman says: Ahab was balanced in terms of the mitzvot and transgressions that he performed, as it is stated: “And the Lord said, who shall entice Ahab that he may ascend and fall at Ramoth Gilead? And this one said in this manner, and that one said in that manner” (I Kings 22:20), indicating that it is unclear whether or not he was a full-fledged transgressor. Rav Yosef objects to this statement: This is the person about whom the prophet wrote: “But there was none like Ahab who devoted himself to do evil in the eyes of the Lord, whom Jezebel his wife had incited” (I Kings 21:25). And we learn in a baraita: Every day she would weigh gold shekels equal to Ahab’s weight for idol worship. And you say he was balanced? Rather, Ahab was generous with his money and did not scrimp, and since he also benefited Torah scholars with his property, the heavenly court expiated half his sins for him. The result was a balance between mitzvot and transgressions.
רי״ףרש״ירמ״המהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) {מלכים א כ״ב:כ״א} וַיֵּצֵא הָרוּחַ וַיַּעֲמֹד לִפְנֵי ה׳ וַיֹּאמֶר אֲנִי אֲפַתֶּנּוּ וַיֹּאמֶר ה׳ אֵלָיו בַּמָּה וַיֹּאמֶר אֵצֵא וְהָיִיתִי רוּחַ שֶׁקֶר בְּפִי כׇּל נְבִיאָיו וַיֹּאמֶר תְּפַתֶּה וְגַם תּוּכָל צֵא וַעֲשֵׂה כֵן מַאי רוּחַ א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן רוּחוֹ שֶׁל נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי.

With regard to God’s search for a volunteer to entice Ahab, it is written: “And there came forth a spirit, and stood before the Lord, and said: I will entice him. And the Lord said to him: With what? And he said: I will go out, and I will be a lying spirit in the mouth of all his prophets. And He said: You shall entice him, and also prevail; go out, and do so” (I Kings 22:21–22). The Gemara asks: What spirit was that? Rabbi Yoḥanan says: It was the spirit of Naboth the Jezreelite, who sought to take revenge against Ahab.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רוחו של נבות – שלפי שהוא הרג נבות היה רוחו מחזר לפתותו ולהפילו.
מאי רוח כו׳. הנבואה של אמת נקראת רוח סתם בכמה פסוקים ותנח עליהם הרוח וגו׳ ומי יתן כל עם ה׳ נביאים כי יתן ה׳ את רוחו עליהם כי הנבואה היא ברוב פעמים על ידי מלאך כמ״ש עושה מלאכיו רוחות וכאן כתיב הרוח בה׳ הידיעה הוא הרוח הידוע של נבות:
ואגב הזכרת הכתוב מביאים את המשכו: ״ויצא הרוח ויעמד לפני ה׳ ויאמר אני אפתנו ויאמר ה׳ אליו במה. ויאמר אצא והייתי רוח שקר בפי כל נביאיו ויאמר תפתה וגם תוכל צא ועשה כן״ (מלכים א׳ כב, כא-כב). ושואלים: מאי [מהו] אותו רוח? אמר ר׳ יוחנן: רוחו של נבות היזרעאלי שרצה להינקם מאחאב.
With regard to God’s search for a volunteer to entice Ahab, it is written: “And there came forth a spirit, and stood before the Lord, and said: I will entice him. And the Lord said to him: With what? And he said: I will go out, and I will be a lying spirit in the mouth of all his prophets. And He said: You shall entice him, and also prevail; go out, and do so” (I Kings 22:21–22). The Gemara asks: What spirit was that? Rabbi Yoḥanan says: It was the spirit of Naboth the Jezreelite, who sought to take revenge against Ahab.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) מַאי צֵא אָמַר רָבִינָא צֵא מִמְּחִיצָתִי שֶׁכֵּן כְּתִיב {תהלים ק״א:ז׳} דּוֹבֵר שְׁקָרִים לֹא יִכּוֹן לְנֶגֶד עֵינָי אָמַר רַב פָּפָּא הַיְינוּ דְּאָמְרִי אִינָשֵׁי דְּפָרַע קִינֵּיהּ מַחְרֵיב בֵּיתֵיהּ.

The Gemara asks: What is the meaning of the term “go out” that God instructed the spirit? Ravina says that it means: Go out from within my partition and do not return, as so it is written: “He that speaks falsehoods shall not be established before My eyes” (Psalms 101:7). The spirit that volunteered to lie may no longer be before God. Rav Pappa says that this is in accordance with the adage that people say: One who avenges due to his zealotry destroys his own house. The spirit of Naboth that sought revenge was expelled from before God.
רי״ףרש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דפרע קיניה – קנאה הפורע נוקם חמתו וקנאתו מחריב ביתיה כרוח של נבות שנקם כעסו מאחאב ויצא ממחיצתו של הקב״ה.
בד״ה דפרע קיניה כו׳ מחריב ביתיה כרוח כו׳ מאחאב ויצא כו׳ כצ״ל:
מאי צא כו׳. דכיון דא״ל עשה כן הוה בכללו נמי מה שאמר אצא ומלת צא שאמר לו הוא מיותר לדרשא צא ממחיצתי כי רוחות ונשמות של ישראל צרורות בצרור החיים תחת כסא הכבוד דהיינו במחיצתו ודובר שקר לא יכון שם כי שם צורת יעקב חקוקה שמדתו אמת שנאמר תתן אמת ליעקב וגו׳ וק״ל:
ושואלים: מאי [מה פירוש] ״צא״ שאמר ה׳ לרוח? אמר רבינא, כוונתו: צא ממחיצתי ושוב אל תהיה כאן, שכן כתיב [נאמר]: ״דבר שקרים לא יכון לנגד עיני״ (תהלים קא, ז), ואינו ראוי להיות עוד לפני ה׳. אמר רב פפא: היינו דאמרי אינשי [זהו שאומרים אנשים] בפתגם עממי: ״דפרע קיניה [מי שפורע, נוקם, את קנאתו] — הריהו בסופו של דבר מחריב ביתיה [את ביתו שלו] וכן אירע ברוח נבות שנדחה ממחיצת ה׳.
The Gemara asks: What is the meaning of the term “go out” that God instructed the spirit? Ravina says that it means: Go out from within my partition and do not return, as so it is written: “He that speaks falsehoods shall not be established before My eyes” (Psalms 101:7). The spirit that volunteered to lie may no longer be before God. Rav Pappa says that this is in accordance with the adage that people say: One who avenges due to his zealotry destroys his own house. The spirit of Naboth that sought revenge was expelled from before God.
רי״ףרש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) {מלכים א ט״ז:ל״ג} וַיַּעַשׂ אַחְאָב אֶת הָאֲשֵׁרָה וַיּוֹסֶף אַחְאָב לַעֲשׂוֹת לְהַכְעִיס אֶת ה׳ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מִכֹּל מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנָיו א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן שֶׁכָּתַב עַל דַּלְתוֹת שֹׁמְרוֹן אַחְאָב כָּפַר בֵּאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לְפִיכָךְ אֵין לוֹ חֵלֶק בֵּאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל.

With regard to the verse: “And Ahab made the ashera; and Ahab did more to provoke the Lord, God of Israel, to anger than all the kings of Israel that were before him” (I Kings 16:33), Rabbi Yoḥanan says: It means that he wrote on the doors of Samaria: Ahab denies the existence of the God of Israel, therefore he has no share in the God of Israel.
רי״ףמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אחאב כפר באלהי ישראל וכו׳. דהיינו מדכתיב להכעיס ה׳ אלהי ישראל ומדכתיב לעשות דרשו שבעשייה היה זה דהיינו שכתב כן על דלתות שומרון וז״ש מכל מלכי ישראל אשר היו לפניו שהמלכים שהיו לפניו עבדו עגלי הזהב בשתוף אבל הוא אחאב הוסיף לעבוד את הבעלים וכפר באלהי ישראל דוגמא שאמרו בפרק אין צדין ויוסיפו בני ישראל לעשות וגו׳ ויעבדו את הבעלים וגו׳ ויעזבו את ה׳ ולא עבדוהו ממשמע שנאמר ויעזבו את ה׳ איני יודע שלא עבדוהו כו׳ אפילו כתורמוס הזה כו׳ ואוכלין אותו בקינוח סעודה לא עשאוני בני דהיינו בעבודת הבעלים לא עבדו ה׳ בשתוף:
על הנאמר ״ויעש אחאב את האשרה ויוסף אחאב לעשות להכעיס את ה׳ אלהי ישראל מכל מלכי ישראל אשר היו לפניו״ (מלכים א׳ טז, לג), אמר ר׳ יוחנן: שכתב על דלתות שמרון ״אחאב כפר באלהי ישראל״, לפיכך אין לו חלק באלהי ישראל.
With regard to the verse: “And Ahab made the ashera; and Ahab did more to provoke the Lord, God of Israel, to anger than all the kings of Israel that were before him” (I Kings 16:33), Rabbi Yoḥanan says: It means that he wrote on the doors of Samaria: Ahab denies the existence of the God of Israel, therefore he has no share in the God of Israel.
רי״ףמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) {דברי הימים ב כ״ב:ט׳} וַיְבַקֵּשׁ אֶת אֲחַזְיָהוּ וַיִּלְכְּדֻהוּ וְהוּא מִתְחַבֵּא בְשֹׁמְרוֹן א״ראָמַר רַבִּי לֵוִי שֶׁהָיָה קוֹדֵר אַזְכָּרוֹת וְכוֹתֵב עֲבוֹדָה זָרָה1 תַּחְתֵּיהֶן.

With regard to the verse: “And he sought Ahaziah, and they apprehended him, for he was hiding in Samaria” (II Chronicles 22:9), Rabbi Levi says: What would he do in hiding? He would excise mentions of God’s name in Torah scrolls and write the name of an object of idol worship in their stead.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״עֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״עבודת כוכבים״.
רי״ףרש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

קודר אזכרות – מוחק שמות שבתורה.
וכותב שם עבודת כוכבים תחתיהן – לפיכך היה מתחבא שאילו היה עושה בפרהסיא לא היו מניחין [אותו] לעשות כן קודר כמו (עירובין נח.) מקדרין בהרים ל׳ (נוקב) [מחטט ונוקר].
בד״ה קודר אזכרות לעשות כן קודר כו׳ הד״א:
ויבקשו את אחזיהו וגו׳. הוא היה ממלכי בית יהודה ונסמך ענין אחזיהו לכאן כמ״ש הוא הלך בדרכי בית אחאב כי אמו וגו׳ והוציאו הכתוב הזה מפשטיה שהיה מתחבא לקדור אזכרות משום דכתיב בתריה ויביאוהו אל יהוא וימיתהו ויקברוהו כי בן יהושפט הוא אשר דרש ה׳ וגו׳ שאין זה נתינת טעם על שהמיתהו דאדרבה משום שהיה בן יהושפט לא היה לו להורגו שלא אמר הנביא ליהוא רק והכית את בית אחאב וגו׳ ולזה דרשו שהוא נמשך אדלעיל דמשום שהיה מתחבא בשומרון והיה קודר האזכרות הביאוהו ליהוא ודנו דין מיתת בית דין כמודה בע״ז וכי בן יהושפט וגו׳ דקאמר אינו אלא טעם על שניתן לקבורה טפי מיורם בן אחאב שנהרג עמו שלא נזכר בו שניתן לקבורה לפי שהיה אחזיהו בן יהושפט מצד אב ולא היה מבית אחאב רק מצד אם וק״ל:
על הנאמר ״ויבקש את אחזיהו וילכדהו והוא מתחבא בשמרון״ (דברי הימים ב׳ כב, ט), אמר ר׳ לוי: מה היה עושה בהחבא? — היה קודר (חותך ומוציא) את אזכרות שם ה׳ הכתובות בספרי התורה וכותב שם עבודה זרה תחתיהן.
With regard to the verse: “And he sought Ahaziah, and they apprehended him, for he was hiding in Samaria” (II Chronicles 22:9), Rabbi Levi says: What would he do in hiding? He would excise mentions of God’s name in Torah scrolls and write the name of an object of idol worship in their stead.
רי״ףרש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) מְנַשֶּׁה שֶׁנָּשָׁה יָהּ ד״אדָּבָר אַחֵר מְנַשֶּׁה שֶׁהִנְשִׁי אֶת יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם וּמְנָלַן דְּלָא אָתֵי לְעָלְמָא דְּאָתֵי דִּכְתִיב בֶּן שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה מְנַשֶּׁה בְמׇלְכוֹ וַחֲמִשִּׁים וְחָמֵשׁ שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָים וַיַּעַשׂ (הָרַע בְּעֵינֵי ה׳) [אשרה] כַּאֲשֶׁר עָשָׂה אַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל {מלכים ב כ״א:א׳-ג׳} מָה אַחְאָב אֵין לוֹ חֵלֶק לעוה״בלָעוֹלָם הַבָּא אַף מְנַשֶּׁה אֵין לוֹ חֵלֶק לעוה״בלָעוֹלָם הַבָּא.:

The Gemara proceeds to discuss the third king enumerated in the mishna. He was called Manasseh [Menashe] because he forgot God [nasha yah]. Alternatively, he was called Manasseh since he caused the kingdom of Israel to forget [hinshi] their Father Who is in Heaven. And from where do we derive that Manasseh does not enter into the World-to-Come? The Gemara answers: It is derived as it is written: “Manasseh was twelve years old when he began to reign, and he reigned fifty-five years in Jerusalem…And he did that which was evil in the sight of the Lord…And he made an ashera, as did Ahab king of Israel” (II Kings 21:1–3). Just as Ahab has no share in the World-to-Come, so too, Manasseh has no share in the World-to-Come.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך מנשה
מנשהא(סנהדרין קב:) מנשה שנשה יה:
ערך זז
זזב(שבת יב.) הא לא דמיא אלא לסיפא דתנן (בפרק ד׳ במכשירין) נתנה תחת ארובה מים הנתזים והצפים הרי זה בכי יותן (משנה מכשירין ה׳:ה׳) זרק את האבן לבור לידע אם ים בו מים הניתזין אינן בכי יותן. (חולין ל:) התיז את הראש בבת אחת (סנהדרין קב) וידח ירבעם את ישראל מאחרי ה׳ אמר רבי יוחנן כשני מקלות המתיזות זו את זו פירוש כשני מקלות כשאדם מכה זה בזה ומתיזין למרחוק כן הדיח ירבעם את ישראל מאחרי ה׳ כענין הסיר החז (א״ב ערכו תזז):
ערך טייל
טיילג(שבת מ:) אבטאות כל כרכים מטייל בהן כדרכו פי׳ מהלך. (סוכה כח. תענית כ.) ומטייל על שפת הים והוה מטייל אחריו (סנהדרין קב) ואני ואתה נטייל בג״ע וחוג שמים יתהלך תרגום ותקוף רומא דשמייא יטייל:
ערך כרבל
כרבלד(ברכות ו. סנהדרין קב עבודה זרה ד:) כי חוורא כרבלתא דתרנגולא. (שבת קי) הרוצה שיסרס תרנגול יטול כרבלתו ומסתרס מאליו. (ברכות כ) כרבלתא בשוקא פי׳ בגד אדום כגון כרבלתא דתרנגולא שאין דרך בנות ישראל להתכסות בו שהוא פריצות ומביא לדבר עבירה. (בילמדנו פרשת הן האדם) כרבלתהון אלו הקסרין שבראשיהן כמין כובעין וי״א אילו הטליות שהן עטופין (א״ב: פי׳ בלשון יוני מין מעטפת של ראש וגם נקרא כן תכשיט זהב אשר משימין אותו על שער הראש גם קשרי שער מתוקנין מן המצח ועד הקדקד כמו כרבלתא דתרנגולא וזה אומרם הקסרין שבראשיהן פי׳ בלשון רומי תלתלי שער:)
ערך כרכשתא
כרכשתאה(מגילה יד:) חד שמה זיבורתא וחד שמה כרכושתא (בבא מציעא פה.) הוו שרו בני כרכושתא הוה קא מכליא להו. (סנהדרין קב) כרכושתא ושונרא עבדו יומא טבא מתרבא דביש גד. החלד והעכבר תרגום ירושלמי כרכושתא ועכברא (א״ב פי׳ כרכוש בלשון יוני חלד ועכבר שדה):
ערך לגם
לגםו(פסחים קז.) המקדש וטעם מלא לוגמיו יצא. (יומא עג:) והשותה מלא לוגמיו חייב. (סנהדרין קב) גדולה לגימה שריחקה ב׳ משפחות מישראל וכו׳ (סנהדרין צב) בשביל חנופה שהחניפו לו לקרח על עסקי לגימה חרק עליהן שר של גיהנם שיניו (בכורות לה. בגמ׳ כל המומין) רועה ישראל כי כהנים נאמנין ללגומא לא חיישינן פי׳ לגומא טעימה מלא לוגמיו מלא פיו (א״ב פי׳ בלשון יוני לחיכה ויהיה פי׳ מלא לוגמיו שעור מה שאדם יכול לתת לתוך פיו בלחיכה אחד):
ערך שאל
שאלזאף בחול שואלו ואוכל על פיו וכבר פי׳ בערך דמאי ובערך חזר (יבמות ה.) מה לנזיר מצורע שכן ישנו בשאלה פי׳ ויתכן לו שישאל על נזירותו ויתרהו רכם ונמצא שלא יהיה נזיר לפיכך לאו שלו קל הוא לפיכך עשה דחי ליה (בבא מציעא קג.) אמר רב נחמן שואל בעובו לעולם פי׳ יש לשואל להשתמש בכלי ששאלו לעולם בטובה שהחזיק למשאיל כשהשאילו וה״מ בתשמיש שאינו מכלה אותו הכלי ואם קנה מן משאיל שהשאילו לשואל להשתמש בו בכל מלאכה שיחפוץ יש לו להשתמש בו בכל מלאכה ואע״פ שהוא חסר וכלה ואם לא נשאר ממנו אלא ידו של אותו הכלי וכלה וחסר כולו מחמת המלאכה שהיה משתמש בו מחזיר לו אותו היד ופטור וזהו ומהדר ליה קתיה (סנהדרין קב) חזאל שושביניה דאחאב היה אזל אליהו ואתאב למשאל ליה טעמא קוסם וזקן תרגום משתאיל וסב:
ערך שפל
שפלחודיקולא שפיל עיין בערך דקל שפיל ואזיל בר אווזא עיין בערך טף. (בבא בתרא צט) מיא אשפלוה לאראעי. (יבמות קכא) אימור דגלי אשפלוה. (חולין נא.) מיא הוא דאשפלוה (עבודה זרה מז.) למיא דקמיה קא סגיד וקמאי שפיל להו (ברכות י) ועוד שפיל לסיפיה דקרא שטיא שטיא שפיל לסיפיה דקרא (נדה סג) חוששת פי כריסה ושפולי מעיה. (יבמות פ) רבי אלעזר אומר כל שאין לה שיפולי מעים כנשים. (סנהדרין קב) הוית נקיט שיפולא בידך ורהוט (ערכין יא) קני ליה בשיפוליה עד תהומא פי׳ שוליו בסביבות שרשיו ולמטה עד תהום ספר אחר משיפודיה וכבר פי׳ בערך שפד. ולירכתי המשכן תרגום ירושלמי ולשיפולוי דמשכנא ביהושע תחת הר חרמון תרגום שיפולי טורא:
א. [נאמע.]
ב. [שפריצען.]
ג. [געהן.]
ד. [בדעקען. האן קאמם.]
ה. [פעלדמויז.]
ו. [שלוג.]
ז. [פערלאנגען ביטטען. פראגען, בארגען.]
ח. [ערנידריגען. וועגרייסען. וועגפוהרען אבהאנג זוים. ראנד.]
שנשה יה – ששכח הקב״ה.
שהנשי – השכיח.
מה אחאב אין לו חלק – כדאמרן עזוב לעולם הבא.
שהנשי את ישראל כו׳. פרש״י מל׳ שכחה ויותר נראה לפרש מלשון הסרה והעתק כמו גיד הנשה נשתה גבורתם וק״ל:
ב מעתה מדברים מענין מנשה. מדוע נקרא כן — מפני שנשה (שכח) יה. דבר אחר: מנשהשהנשי (השכיח) את ישראל לאביהם שבשמים. ומנלן [ומנין לנו] שהוא לא אתי לעלמא דאתי [בא לעולם הבא]?דכתיב [שנאמר]: ״בן שתים עשרה שנה מנשה במלכו וחמשים וחמש שנה מלך בירושלם... ויעש אשרה כאשר עשה אחאב מלך ישראל״ (מלכים ב׳ כא, א. מלכים ב׳ כא ג), ונלמד מכאן: מה אחאב אין לו חלק לעולם הבאאף מנשה אין לו חלק לעולם הבא.
The Gemara proceeds to discuss the third king enumerated in the mishna. He was called Manasseh [Menashe] because he forgot God [nasha yah]. Alternatively, he was called Manasseh since he caused the kingdom of Israel to forget [hinshi] their Father Who is in Heaven. And from where do we derive that Manasseh does not enter into the World-to-Come? The Gemara answers: It is derived as it is written: “Manasseh was twelve years old when he began to reign, and he reigned fifty-five years in Jerusalem…And he did that which was evil in the sight of the Lord…And he made an ashera, as did Ahab king of Israel” (II Kings 21:1–3). Just as Ahab has no share in the World-to-Come, so too, Manasseh has no share in the World-to-Come.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מְנַשֶּׁה יֵשׁ לוֹ חֵלֶק לעוה״בלָעוֹלָם הַבָּא שֶׁנֶּאֱמַר {דברי הימים ב ל״ג:י״ג} ויתפלל (מְנַשֶּׁה אֶל ה׳) [אליו] ויעתר לו וכו׳.: א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן וּשְׁנֵיהֶם מִקְרָא אֶחָד דָּרְשׁוּ שֶׁנֶּאֱמַר {ירמיהו ט״ו:ד׳} וּנְתַתִּים לְזַעֲוָה לְכֹל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ בִּגְלַל מְנַשֶּׁה בֶן יְחִזְקִיָּהוּ מָר סָבַר בִּגְלַל מְנַשֶּׁה שֶׁעָשָׂה תְּשׁוּבָה וְאִינְהוּ לָא עֲבוּד וּמָר סָבַר

§ The mishna teaches that Rabbi Yehuda says: Manasseh has a share in the World-to-Come, as it is stated: “And he prayed to him and He was entreated of him, and heard his supplication and brought him back to Jerusalem unto his kingdom” (II Chronicles 33:13). Rabbi Yoḥanan says: And both of them, Rabbi Yehuda and the Rabbis, who disagree with regard to whether Manasseh has a share in the World-to-Come, interpreted one and the same verse, as it is stated: “And I will make them into a horror for all the kingdoms of the earth, on account of Manasseh, son of Hezekiah” (Jeremiah 15:4). One Sage, Rabbi Yehuda, holds that “on account of Manasseh” means that the Jewish people will be judged harshly, as ultimately, one as wicked as Manasseh repented, and they did not do so. And one Sage, the Rabbis, holds that
רי״ףרש״ירמ״המהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושניהם – רבי יהודה דאמר יש לו חלק ורבנן דאמרי אין לו חלק.
פיסקא ר׳ יהודה אומר מנשה יש לו חלק לעוה״ב שנאמר ויעתר לו כו׳. אמ״ר יוחנן משום רשב״י מאי דכתיב ויעתר לו לימא קרא ושמע תחנתו ותו לא ויעתר לו למה לי מלמד שעשה הקב״ה כמין מחתרת וקבלו מפני מדת הדין ויעתר לו לשון מחתרת לפי שהחי״ת והעי״ן מתחלפות כדכתיב חמדתו וכתיב במיכה המורשתי (א׳) יקח מכם עמדתו ודברים הללו דרך משל נאמרו שהרי הקב״ה ברא את כל הנמצאות ואין דבר עומד לפניו כדי שיצטרך לעשות דבר בחשאי כביכול כאדם שעושה דבר ומתירא לגלותו מפני הלה שכנגדו שמעכב על ידו או כאדם שרוצה לעשות דבר שלא כהוגן ומתיירא לעשותו בגלוי מפני הלה שמוכיחו וחלילה לאל מכל אלו לפיכך אני אומר שדברים הללו צריכין פתרון וזה פתרונן הדבר ידוע שמדת החסד והרחמים למי שאינו ראוי להן לפנים משורת הדין הן ואין למדת הדין דרך בהן לפיכך העושה דבר חסד שהוא רחוק מאד משורת הדין כגון שגמל חסד למי שלא היה ראוי לו כלל כמנשה וכיוצא בו נמצא שלא נעשה הדבר על פי מדת הדין שהרי מדת הדין נותנת שלא לגמול חסד אלא למי שראוי לו ואם גמלו נמצא שעשאו שלא לדעת מדת הדין. וענין מחתרת האמור כאן לשון משל הוא לפי שמעשיה בחשאי שלא לדעת אחרים אף כאן מדת החסד הזה שלא לדעת מדת הדין נעשה והרי הוא כאלו נעשה בחשאי מפני מדת הדין וכל כך למה ללמדך מדת חסדיו של קב״ה שקבל את מנשה בתשובה אע״פ שלא היתה מדת הדין נותנת לקבל כלל. ויש בדבר פתרון אחר לפי שמדה זו שנתנה לקבל את מנשה בתשוב׳ עמוקה היא ונעלמ׳ מעיני כל חי ואינו נודעת (ומדת) [למדת] הדין לפי׳ אמרו שעשה הקב״ה מחתרת וקבלו כלומר שמדת זו שקבלתו בתשובה נסתרת הא ממדת הדין כדרך הבא במחתרת שעושה בסתר ואין בעל הבית מרגיש בו מהיכן נכנס. וראינו בה פי׳ אחר כפשטן של דברים ולפי שיש בו דברים שאינן ראוין כלפי מעלה ואינו כדאי לפיכך לא כתבנוהו אלא שראוי לנו לכתוב הימנו מה שנראה לנו דקאמר דהאי דקא מפרש ויעתר לו לשון מחתרת משום דמיגואי כתיב ויחתר לו וקרי׳ ויעתר לו:
בגלל מנשה שעשה תשובה ואינהו לא כו׳. ר״ל שהיה להם ממי ללמוד ולא למדו ממנו לעשות תשובה כמ״ש ויכנע מאד מלפני אלהי גו׳:
ג שנינו במשנה שר׳ יהודה אומר: מנשה יש לו חלק לעולם הבא, שנאמר: ״ויתפלל אליו ויעתר לו וישמע תחנתו וישיבהו ירושלים למלכותו״ (דברי הימים ב׳ לג, יג). אמר ר׳ יוחנן: ושניהם, ר׳ יהודה וחכמים החולקים עליו ולדעתם אין למנשה חלק לעולם הבא, מקרא אחד דרשו. שנאמר: ״ונתתים לזעוה לכל ממלכות הארץ בגלל מנשה בן יחזקיהו״ (ירמיה טו, ד) מר סבר [חכם זה, ר׳ יהודה, סבור]: ״בגלל מנשה״ — שלבסוף עשה תשובה, ואינהו [והם] לא עבוד [עשו] והוא גנאי לישראל שאף רשע גמור כמנשה יכול לעשות תשובה והם אינם עושים. ומר סבר [וחכם זה, חכמים, סבורים]:
§ The mishna teaches that Rabbi Yehuda says: Manasseh has a share in the World-to-Come, as it is stated: “And he prayed to him and He was entreated of him, and heard his supplication and brought him back to Jerusalem unto his kingdom” (II Chronicles 33:13). Rabbi Yoḥanan says: And both of them, Rabbi Yehuda and the Rabbis, who disagree with regard to whether Manasseh has a share in the World-to-Come, interpreted one and the same verse, as it is stated: “And I will make them into a horror for all the kingdoms of the earth, on account of Manasseh, son of Hezekiah” (Jeremiah 15:4). One Sage, Rabbi Yehuda, holds that “on account of Manasseh” means that the Jewish people will be judged harshly, as ultimately, one as wicked as Manasseh repented, and they did not do so. And one Sage, the Rabbis, holds that
רי״ףרש״ירמ״המהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

סנהדרין קב: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה סנהדרין קב:, רי"ף סנהדרין קב: – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס סנהדרין קב:, רש"י סנהדרין קב:, רמ"ה סנהדרין קב:, מהרש"ל חכמת שלמה סנהדרין קב:, מהרש"א חידושי אגדות סנהדרין קב:, גליון הש"ס לרע"א סנהדרין קב:, פירוש הרב שטיינזלץ סנהדרין קב:, אסופת מאמרים סנהדרין קב:

Sanhedrin 102b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Sanhedrin 102b, Rif by Bavli Sanhedrin 102b, Collected from HeArukh Sanhedrin 102b, Rashi Sanhedrin 102b, Ramah Sanhedrin 102b, Maharshal Chokhmat Shelomo Sanhedrin 102b, Maharsha Chidushei Aggadot Sanhedrin 102b, Gilyon HaShas Sanhedrin 102b, Steinsaltz Commentary Sanhedrin 102b, Collected Articles Sanhedrin 102b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144