×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) שֶׁלֹּא כַּסֵּדֶר וְהֶחְזִירוּ לוֹ כַּסֵּדֶר וְכֵיוָן שֶׁיָּדַע שֶׁשָּׁאַל שֶׁלֹּא כַּסֵּדֶר חָזַר וְשָׁאַל כַּסֵּדֶר שֶׁנֶּאֱמַר {שמואל א כ״ג:י״ב} הֲיַסְגִּירוּ בַּעֲלֵי קְעִילָה אוֹתִי וְאֶת אֲנָשַׁי בְּיַד שָׁאוּל וַיֹּאמֶר ה׳ יַסְגִּירוּ.
out of order and he was answered in order. He should have asked first whether Saul would come down, and afterward what the people of Keilah would do. And once he realized that he had asked out of order he went back and asked in order, as it is stated immediately afterward: “Will the men of Keilah deliver me and my men into the hand of Saul? And God said: They will deliver you” (I Samuel 23:12).
ר׳ חננאלרש״יריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
כיצד שואלין השואל פניו כלפי הנשאל והנשאל כלפי השכינה. השואל אומר הארדוף אחרי הגדוד הזה האשיגנו. והנשאל אומר לו כה אמר י״י עלה והצלח. ואין שואל בקול אלא כדרך שכתוב בחנה רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע ואין שואלין על ב׳ דברים כאחד. ואם שאל אין מחזירין לו אלא הראשון בלבד שנאמר ויאמר דוד י״י אלהי ישראל שמוע שמע עבדך וגו׳. ואסיקנא דוד שאל שלא כסדר. וכיון שהרגיש חזר ושאל כסדר שנאמר ויאמר דוד היסגירו בעלי קעילה אותי ואת אנשי וגו׳.
שלא כסדר – היה לו לשאול הירד שאול היסגירוני לפיכך השיבוהו על הראוי לשאול ראשון.
דוד שלא כסדר שאל – פי׳ דהא דקתני שאין מחזירין אלא ראשון לאו על הראשון בשאילה אלא על הראשון במעשה ששואלין עליו וירידתו של שאול קודמת להסגרת בני קעילה.
וכיון שידע ששאל שלא כסדר חזר כו׳. מיהו ילפינן נמי מיניה דאין שואלים על ב׳ דברים כאחד דגם אם הוא שאל שלא כסדר היה לו להשיב כסדר ודו״ק:
שלא כסדר והחזירו לו כסדר. שהיה צריך לשאול תחילה אם ירד שאול, ואחר כך מה יעשו בעלי קעילה. וכיון שידע ששאל שלא כסדר, חזר ושאל כסדר, שנאמר מיד לאחר מכן: ״היסגרו בעלי קעילה אתי ואת אנשי ביד שאול ויאמר ה׳ יסגירו״ (שמואל א׳ כג, יב).
out of order and he was answered in order. He should have asked first whether Saul would come down, and afterward what the people of Keilah would do. And once he realized that he had asked out of order he went back and asked in order, as it is stated immediately afterward: “Will the men of Keilah deliver me and my men into the hand of Saul? And God said: They will deliver you” (I Samuel 23:12).
ר׳ חננאלרש״יריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) וְאִם הוּצְרַךְ הַדָּבָר לִשְׁנַיִם מַחְזִירִין לוֹ שְׁנַיִם שֶׁנֶּאֱמַר {שמואל א ל׳:ח׳} וַיִּשְׁאַל דָּוִד בַּה׳ לֵאמֹר הַאֶרְדּוֹף אַחֲרֵי הַגְּדוּד הַזֶּה הַאַשִּׂיגֶנּוּ וַיֹּאמֶר (ה׳) לוֹ רְדוֹף כִּי הַשֵּׂג תַּשִּׂיג וְהַצֵּל תַּצִּיל.

But if the matter is urgent and requires asking two questions simultaneously, there being no time to follow the standard protocol, one may ask both questions simultaneously and he is answered with regard to the two questions together, as it is stated: “And David asked of God, saying: Shall I pursue after this troop? Will I overtake them? And He answered him: Pursue, for you will surely overtake them, and will surely rescue” (I Samuel 30:8).
ר׳ חננאלרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואם הוצרך הדבר לשנים מחזירין לו על שניהם שנאמר וישאל דוד בי״י לאמר ארדוף אחרי הגדוד [האשיגנו] ויאמר לו רדוף כי השג תשיג והצל תציל.
ואם הוצרך לשניהן – כגון שהיה הדבר נחוץ ואין שהות להמתין כגון הארדוף האשיגנו דצקלג.
ואם הוצרך הדבר לשתי׳ – פי׳ שהם שתים שצריכין לגמרי זו לזו הא כגון דרדיפה והשגה.
הא דאמרי׳ אורים שמאירים דבריהם תומים שמשלימי׳ דבריהם כך הוא הענין כי האורים והתומים פרש״י ז״ל שהם כתב שם המפורש שהיה נותנו בתוך כפלי החשן כי החשן היה ארכו אמה ורחבו זרת. וכשכפלו אותו נעשה זרת על זרת וכתב שם המפורש בין הכפלים שעל ידי השם ההוא מאיר דבריו ומתמם אותם וכשהיה כ״ג מכוין בחלק אחד מן השם ההוא שנקרא אורים היו בולטין מן האותיות הכתובות באבנים אותיות שיש בהם תשובה לשאלתו כשיצטרפו והיו מאירות נגד עיניו מעורבות שלא כסדר וכשהיה חוזר ומכוין בחלק השני מאותיות השם ההוא שנקרא תומים היו מצטרפות האותיות כסדר ונעשה מהם תיבות ומפני זה היה צריך שיהא באבנים כל האלפא ביתא. והיינו דאמרינן בשמעתין כיצד נעשית ר״י אמר בולטות ר״ל אמר מצטרפות ומר אמר חדא ומא״ח ולא פליגי. ויש מחלוקת בין המפרשים ז״ל כיצד היו האותיות כתובות בשתי אבני שוהם כי רש״י ז״ל פי׳ שהיו כתובין על האבן הראשון ראובן שמעון לוי יהודה דן נפתלי שזה סדר תולדותן. ועל האבן השנית לצד שמאל גד אשר יששכר זבלן יוסף בנימין הרי היו כ״ה אותיות בכל אחת והיה כותב יהוסף מלא כדי שיהא כ״ה אותיות. והרמב״ם ז״ל כתב שהיו כתובין בזה בשתי האבנים ולכך לא נאמר עשיה באורים ותומים כמו שנאמר בשאר עבודת המשכן אלא שנאמר בהן לשון נתינה ונתת אל חשן המשפט את האורים וגו׳. וכתיב ויתן אל החשן את האורים ואת התומים לפי שלא היו מעשה אדם אלא מעשה אלקים שנמסרו למשה כתובין ונצטוו ליתנם בכלי החשן. ולפי׳ חסרו בבית שני כדאי׳ בפ״ק. ומיהו אין אורים ותומים מעכבין בבגדי כהונה לענין עבודה שהרי בית שני לא היו שם אורים ותומים והיו שם בגדי כ״ג והיינו דבמתני׳ לא אדכר אורים ותומים במה שכ״ג משמש. אלא דקתני מוסיף עליו כ״ג חושן ואפוד ומעיל וציץ והדר קתני ובהם נשאלים באורים ותומים
ואם הוצרך הדבר לשאול שנים כאחד ואין שהות לשאול אחת ולקבל עבורה תשובה ולאחריה לשאות את השניה — מותר לו לשאול שנים ואף מחזירין לו שנים, שנאמר: ״וישאל דוד בה׳ לאמר ארדף אחרי הגדוד הזה האשיגנו ויאמר לו רדף כי השג תשיג והצל תציל״ (שמואל א׳ ל, ח).
But if the matter is urgent and requires asking two questions simultaneously, there being no time to follow the standard protocol, one may ask both questions simultaneously and he is answered with regard to the two questions together, as it is stated: “And David asked of God, saying: Shall I pursue after this troop? Will I overtake them? And He answered him: Pursue, for you will surely overtake them, and will surely rescue” (I Samuel 30:8).
ר׳ חננאלרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) וְאַף עַל פִּי שֶׁגְּזֵירַת נָבִיא חוֹזֶרֶת גְּזֵירַת אוּרִים וְתוּמִּים אֵינָהּ חוֹזֶרֶת שֶׁנֶּאֱמַר {במדבר כ״ז:כ״א} בְּמִשְׁפַּט הָאוּרִים.

The Gemara notes the reliability of the Urim VeTummim: Even though a decree of a prophet can be retracted, as sometimes a dire prophecy is stated as a warning and does not come true, a decree of the Urim VeTummim cannot be retracted. As it is stated: “By the judgment of the Urim (Numbers 27:21). The use of the term judgment suggests that the decree is as final as a judicial decision.
ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואף על פי שגזירת נביא חוזרת גזירת אורים ותומים אינה חוזרת שלא נקראו תומים אלא מפני שמשלימים דבריהן א״כ מפני מה לא השלימו בגבעת בנימין לפי שהן לא ביחנו אם לנצוח אם לינצח.
גזירת נביא חוזרת – כגון של יונה בן אמיתי.
שנאמר במשפט – כדין שאינו חוזר.
ועוד בענין אורים ותומים; ואף על פי שגזירת נביא חוזרת שפעמים שנבואת הנביא לרעה, נאמרת להתראה בלבד ואינה מתקיימת תמיד — גזירת אורים ותומים אינה חוזרת. שנאמר: ״במשפט האורים״ (במדבר כז, כא), לומר, שדבר האורים כפסק דין במשפט.
The Gemara notes the reliability of the Urim VeTummim: Even though a decree of a prophet can be retracted, as sometimes a dire prophecy is stated as a warning and does not come true, a decree of the Urim VeTummim cannot be retracted. As it is stated: “By the judgment of the Urim (Numbers 27:21). The use of the term judgment suggests that the decree is as final as a judicial decision.
ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) לָמָּה נִקְרָא שְׁמָן אוּרִים וְתוּמִּים אוּרִים שֶׁמְּאִירִין אֶת דִּבְרֵיהֶן תּוּמִּים שֶׁמַּשְׁלִימִין אֶת דִּבְרֵיהֶן.

Why is it called Urim VeTummim? Urim, which is based on the word or, light, is so called because it illuminates and explains its words. Tummim, which is based on the word tam, completed, is because it fulfills its words, which always come true.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שמאירין את דבריהם – מפרשי׳ את דבריהן.
משלימין את דבריהן – כדאמרן אין גזירתן חוזרת.
שמאירים דבריהם כו׳. דלפי ענינו לא היו בחושן רק שמות י״ב שבטים על י״ב אבנים אבל ע״י שם המפורש שהיה בו היו שמות אלו מאירין באותיות דברים כפי שאלת השואל וכן הם בעצמם משלימין דבריהם לקיימם ובפי׳ הריטב״א ראיתי שהבין שאורים ותומים הם ב׳ חלקים ואינו כן בחושן שהיו בו אורים ותומים היו בו י״ב אבנים אבל באפוד היו ב׳ אבני שוהם ולא היו בו אורים ותומים גם מה שהביא הריטב״א כאן שהיה בכל אבן כ״ה אותיות והיה יהוסף מלא להשלים כ״ה אותיות כו׳ ע״ש אין לזה מקום כאן אלא באפוד קמשתעי בפ׳ א״נ ומסיק שם דבנימין מלא היה בו ולא יהוסף וק״ל:
ועוד: למה נקרא שמן אורים ותומים? — ״אורים״ שמאירין מבארים ומפרשים את דבריהן, ״תמים״ — שמשלימין את דבריהן, שהם מתקיימים תמיד.
Why is it called Urim VeTummim? Urim, which is based on the word or, light, is so called because it illuminates and explains its words. Tummim, which is based on the word tam, completed, is because it fulfills its words, which always come true.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) וא״תוְאִם תֹּאמַר בְּגִבְעַת בִּנְיָמִין מִפְּנֵי מָה לֹא הִשְׁלִימוּ.

And if you say: In the battles following the incidents in Gibeah of Benjamin (Judges 19–20), why did the Urim VeTummim not fulfill its words? The Jewish People consulted the Urim VeTummim three times with regard to their decision to attack the tribe of Benjamin, and each time they were instructed to go to battle. However, the first two times they were defeated and only on the third attempt were they successful. Is this not proof that the UrimVeTummim does not always fulfill its words?
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לא השלימו – שאמרו עליהן בשני ימים הראשונים עלו אליו ונפלו.
ואם תאמר: בגבעת בנימין מפני מה לא השלימו? שהרי שאלו פעמים אחדות, ולא נתקיים בידם כפי קיבלו את התשובה?
And if you say: In the battles following the incidents in Gibeah of Benjamin (Judges 19–20), why did the Urim VeTummim not fulfill its words? The Jewish People consulted the Urim VeTummim three times with regard to their decision to attack the tribe of Benjamin, and each time they were instructed to go to battle. However, the first two times they were defeated and only on the third attempt were they successful. Is this not proof that the UrimVeTummim does not always fulfill its words?
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) הֵם שֶׁלֹּא בִּיחֲנוּ אִם לְנַצֵּחַ אִם לְהִנָּצֵחַ וּבָאַחֲרוֹנָה שֶׁבִּיחֲנוּ הִסְכִּימוּ שֶׁנֶּאֱמַר {שופטים כ׳:כ״ח} וּפִנְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן עוֹמֵד לְפָנָיו בַּיָּמִים הָהֵם לֵאמֹר הַאוֹסִיף עוֹד לָצֵאת לַמִּלְחָמָה עִם בְּנֵי בִנְיָמִין אָחִי אִם אֶחְדָּל וַיֹּאמֶר ה׳ עֲלוּ כִּי מָחָר אֶתְּנֶנּוּ בְיָדֶךָ.

The Gemara answers: The first two times they did not check with the Urim VeTummim whether they would be victorious or be defeated but only inquired how and whether they should go to battle. Had they asked, they indeed would have been told that they would not succeed. But on the last time, when they did check and inquire whether they would be successful, the UrimVeTummim agreed with them that they should go to battle and that they would succeed, as it is stated: “And Pinehas, the son of Elazar, the son of Aaron, stood before it in those days, saying: Shall I yet again go out to battle against the children of Benjamin my brother, or shall I cease? And God said: Go up, for tomorrow I will deliver him into your hand” (Judges 20:28).
ר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
באחרונה שביחנו הסכימו על ידו שנאמר פינחס בן אלעזר בן אהרן עמד לפניו בימים ההם.
הם שלא ביחנו – אורים ותומים לא פירשו להם בשני ימים הראשונים עלו והצליחו אלא עלו אליו אם לנצח אם להנצח.
באחרונה – פירשו להם כי מחר אתננו בידך.
אמר המאירי יום הכפורים אסור באכילה ובשתיה וברחיצה וסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה וכו׳ פי׳ בגמ׳ שחמשה ענוין כתובים בתורה ביום הכפרים בעשור ובעשור ואך בעשור שבת שבתון שבת שבתון והם מקראות שבכל אחד מהם נאמר לשון ענוי בסדר אחרי מות כתו׳ בעשור לחדש תענו את נפשותיכם [ובאותה פרשה גם כן כתוב שבת שבתון היא לכם ועניתם את נפשותיכם] ובסדר פנחס ובעשור לחדש השביעי הזה מקרא קדש יהיה לכם ועניתם את נפשותיכם ובסדר אמור אל הכהנים אך בעשור לחדש השביעי הזה יום הכפרים הוא מקרא קדש יהיה לכם ועניתם וכו׳ ובאותה פרשה גם כן כתוב שבת שבתון הוא לכם ועניתם את נפשותיכם ואע״פ שסתם תענית אינו אלא באכילה ובשתיה הם עמדו ותקנו חמשה ענויים הנזכרים במשנתנו כנגד אלו ואע״פ שבמשנתנו ששה ענויים הוזכרו בה פי׳ בגמ׳ (יומא ע״ו.) ששתיה בכלל אכילה היא ושניהם נחשבים כאחד ומתוך שמצאו בארבעה האחרים שמניעתם נכללת בקצת מקראות בענין ענוי אף הם כללום בענוי יום הכפורים ומ״מ אין עונש כרת או קרבן ולא איסור תורה אלא על אכילה ושתיה שהיא סתם ענוי אבל האחרים באיסור חכמים ולמרדות ופי׳ בברייתא של מכות שהמרדות אין בו אומד כלל אלא אפי׳ היה חלוש ביותר מכין אותו עד שתצא נפשו או יקבל עליו לשוב ושלא לחזור עוד בכך ויראה שאם קבל עליו מיד מכין אותו מיהא על מה שעשה כפי האומד ועל דין ענויין אלו אמר שיום הכפורים אסור באכילה ושתיה וברחיצה וסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה ומה שתפס בה לשון איסור הוא מצד ארבעה ענויים הנזכרים שאין בהם כרת שעל אכילה ושתיה הרי כרת יש בה או שמא אף על אכילה ושתיה ולחצי שיעור כמו שהתבאר בגמרא:
שנאמר ופינחס וגו׳. אבל בראשונות שלא בחנו לא כתיב שהיה פינחס עמהן שאם היה עמהן בראשונה היו שואלין על ידו ובודאי לא היה הוא טועה בזה שלא בחנו אלא שע״י כהן אחר היו שואלין ובאחרונה שהיו שואלין ע״י פנחס בחנו:
הטעם הוא: הם שלא ביחנו אם לנצח אם להנצח, ששאלתם היתה רק אם לעלות למלחמה, ולא שאלו אם ינצחו בה לכשיעלו, ובאחרונה שביחנו ושאלו על כך אמנם הסכימו עמם, שנאמר: ״ופינחס בן אלעזר בן אהרן עמד לפניו בימים ההם לאמר האוסף עוד לצאת למלחמה עם בני בנימן אחי אם אחדל ויאמר ה׳ עלו כי מחר אתננו בידך״ (שופטים כ, כח), וכן היה.
The Gemara answers: The first two times they did not check with the Urim VeTummim whether they would be victorious or be defeated but only inquired how and whether they should go to battle. Had they asked, they indeed would have been told that they would not succeed. But on the last time, when they did check and inquire whether they would be successful, the UrimVeTummim agreed with them that they should go to battle and that they would succeed, as it is stated: “And Pinehas, the son of Elazar, the son of Aaron, stood before it in those days, saying: Shall I yet again go out to battle against the children of Benjamin my brother, or shall I cease? And God said: Go up, for tomorrow I will deliver him into your hand” (Judges 20:28).
ר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) כֵּיצַד נַעֲשֵׂית רַבִּי יוֹחָנָן אוֹמֵר אבּוֹלְטוֹת רֵישׁ לָקִישׁ אוֹמֵר מִצְטָרְפוֹת.

How is it done? How does the Urim VeTummim provide an answer? The names of the twelve tribes were engraved upon the stones of the breastplate. These letters allowed for the answer to be received. Rabbi Yoḥanan says: The letters of the answer protrude, and the priest then combines those letters to form words in order to ascertain the message. Reish Lakish says: The letters rearrange themselves and join together to form words.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כיצד נעשית. ר׳ יוחנן אומר האותיות היו בולטות והיו כתוב בהן אברהם יצחק ויעקב ושבטי ישורון להשלים צד״י וטי״ת שלא היו בשמות השבטים. ומותבינן עלייהו ותניא כל כהן שמדבר ברוה״ק ושכינה שורה עליו שואלין בו.
בולטות – האותיות בולטות כגון עי״ן משמעון למ״ד מלוי ה״י מיהודה לומר עלה וכל אחת אינה זזה ממקומה אלא בולטת במקומה והוא מצרפן.
ר״ל אמר מצטרפות כו׳. ולמ״ד מצטרפות שהיו האותיות עומדין מעצמן בצירוף כסדר דבר הנשאל ניחא אבל למ״ד בולטות ק״ק כיון שהיו בולטות שלא כסדר היאך הבין מהם דבר הנשאל לצרף האותיות וי״ל שהיו האותיות בולטות זה אחר זה כפי סדרן בדבר הנשאל ובסדר שהיו בולטות זה אחר זה היה מצרפן:
ושואלים: כיצד נעשית, כלומר: כיצד נענה הכהן באורים ותומים? ר׳ יוחנן אומר? אותיות התשובה בולטות מבין שאר האותיות הכתובות בחושן והוא מצרפן בעצמו. ריש לקיש אומר: מצטרפות האותיות, ומתחברות זו עם זו.
How is it done? How does the Urim VeTummim provide an answer? The names of the twelve tribes were engraved upon the stones of the breastplate. These letters allowed for the answer to be received. Rabbi Yoḥanan says: The letters of the answer protrude, and the priest then combines those letters to form words in order to ascertain the message. Reish Lakish says: The letters rearrange themselves and join together to form words.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) וְהָא לָא כְּתִיב בְּהוּ צד״יצָדִי אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר יִצְחָק אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב כְּתִיב שָׁם וְהָא לָא כְּתִיב טי״תטֵית אָמַר רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב שִׁבְטֵי יְשׁוּרוּן כְּתִיב שָׁם.

The Gemara asks: How was it possible to receive an answer to every question? But the letter tzadi is not written within the names of the twelve tribes engraved on the breastplate’s stones. Rav Shmuel bar Yitzḥak said: The names Abraham, Isaac, and Jacob were also written there. The name Yitzḥak, Isaac, contains the letter tzadi. The Gemara asks again: But surely the letter tet was not written on the breastplate, since it is not found in the names of the Patriarchs nor in the names of the twelve tribes. Rav Aḥa bar Ya’akov said: Shivtei Yeshurun, the tribes of Jeshurun, was also written there. The word shivtei, tribes, contains the letter tet. In this way the entire alphabet was represented.
רש״יתוספות ישניםריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והא לא כתב צד״י – בכל השבטים ואם צריך לה כגון והצל תציל מהיכן באה.
והא לא כתיב צ׳. ה״נ הוה מצי למיבעי והא לא כתיב ח׳ כגון כי מחר אתננו בידך יהודה בתחילה וכן הוה מצי לאקשויי והא לא כתיב קו״ף ועל זה יתרץ אברהם יצחק ויעקב כתוב שם ובירושלמי בעי לה הכי הא לא כתוב חצ״ק ומתרץ אברהם יצחק ויעקב כתוב שם:
והא לא כתיב בהו צד״י – פי׳ בשמות השבטים דאנן בעינן שיהא שם כל הא״ב והכי נמי מצי למפרך והא לא כתיב ח׳ ולא קו״ף אלא דחדא מינייהו נקטינן. ובירושלמי הכי בעו לה והא לא כתיב חצ״ק ומשני אברהם יצחק ויעקב כתיב שם.
הא לא כתיב צד״י כו׳. ובירושלמי פריך והא לית חי״ת בשבטים ולא ק׳ בשבטים אברהם יצחק ויעקב והא לית טי״ת בשבטים שבטי ישראל והתימה מתלמודנו דנקט שבטי ישורון ולא נקט שבטי ישראל דכמה קראי כתיבי כן ויש ליישב לפי תלמוד שלנו דשם ישראל היינו שם יעקב אבל ישורון הוא שם המקום כפרש״י בחומש ומצטרף שמו יתברך ב״ה עם האבות והשבטים ולפי זה היו בחושן ע״ב אותיות נגד שם של ע״ב כמ״ש המקובלים ובנימין היה מלא כמ״ש במס׳ סוטה לגבי אפוד ודו״ק:
ומקשים: וכיצד אפשר לקבל תשובה לכל שאלה, והא [והרי] לא כתיב בהו [נאמר בהם] בין שמות השבטים החקוקים על אבני החושן, האות ״צד״י״. אמר רב שמואל בר יצחק: בחושן המשפט גם ״אברהם יצחק ויעקב״ כתיב [נאמר] שם. ומקשים עוד: והא [והרי] לא כתיב [נאמר] בחושן האות ״טי״ת״, שאינו לא בשמות האבות ולא בשמות השבטים! אמר רב אחא בר יעקב: ״שבטי ישורון״ כתיב [כתוב] שם. ועל ידי כך יש סדר אלף בית שלם.
The Gemara asks: How was it possible to receive an answer to every question? But the letter tzadi is not written within the names of the twelve tribes engraved on the breastplate’s stones. Rav Shmuel bar Yitzḥak said: The names Abraham, Isaac, and Jacob were also written there. The name Yitzḥak, Isaac, contains the letter tzadi. The Gemara asks again: But surely the letter tet was not written on the breastplate, since it is not found in the names of the Patriarchs nor in the names of the twelve tribes. Rav Aḥa bar Ya’akov said: Shivtei Yeshurun, the tribes of Jeshurun, was also written there. The word shivtei, tribes, contains the letter tet. In this way the entire alphabet was represented.
רש״יתוספות ישניםריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) מֵיתִיבִי בכׇּל כֹּהֵן שֶׁאֵינוֹ מְדַבֵּר בְּרוּחַ הַקּוֹדֶשׁ וּשְׁכִינָה שׁוֹרָה עָלָיו אֵין שׁוֹאֲלִין בּוֹ שֶׁהֲרֵי שָׁאַל צָדוֹק וְעָלְתָה לוֹ אֶבְיָתָר וְלֹא עָלְתָה לוֹ שֶׁנֶּאֱמַר {שמואל ב ט״ו:כ״ד} וַיַּעַל אֶבְיָתָר עַד תּוֹם כׇּל הָעָם וְגוֹ׳.

The Gemara raises an objection from a baraita: Any priest who does not speak with Divine Spirit and upon whom the Divine Presence does not rest is not consulted to inquire of the Urim VeTummim. As Zadok inquired of the Urim VeTummim and it was effective for him, and he received an answer; but Ebiathar inquired and it was not effective for him, and he did not receive an answer. As it is stated: “But Ebiathar went up until all the people had finished” (II Samuel 15:24), which is taken to mean that he was removed from the High Priesthood since the Divine Spirit had departed from him.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומעשה ושאל צדוק ועלתה. שאל אביתר ולא עלתה לו שנאמר ויעל אביתר כו׳ ומשנינן סיועי מסייע הנשאל בהדי אורים ותומים.
ירושלמי וישאל דוד בי״י לאמר הארדוף אחרי הגדוד הזה האשיגנו דוד ביקש רחמים י״י אלהי ישראל הגד נא לעבדך תדע לך שהוא כן שהרי ב׳ שאל והשיבוהו ג׳ שנאמר ויאמר לו רדוף כי השג תשיג והצל תציל. אית תנא תני הקול היה שומע שנאמר וישמע את הקול מדבר אליו ואית תנא תני הכתב היה בולט והיה כתוב בהן אברהם יצחק ויעקב כל אלה שבטי ישורון היה חקוק עליהן.
שהרי שאל צדוק – כשהיה דוד בורח מפני אבשלום.
שנאמר ויעל אביתר עד תום כל העם לעבור – ותניא בסדר עולם ושאל באורים ותומים ולא עלתה לו ונסתלק מן הכהונה שנאמר ויעל אביתר מדקתני דבעי כהן המדבר ברוח הקודש אלמא לא בולטות ולא מצטרפות היו דאם כן למה לי רוח הקודש.
כל כהן שיש בו רוח הקדש כו׳ – ומה שמצינו בשמואל הרמתי שהיה חגור אפוד בד ולא היה אלא לוי כתוב בתוספות שזהו להראות כי הגיע זה למעלת כהן גדול בדבר הנוטה לרוח הקדש כמעשה האפוד.
אביתר ולא עלתה לו כו׳. כבר במעשה צקלג וקעילה היה שואל דוד ע״י אביתר כמפורש בקרא והיה אז מדבר ברוה״ק אלא דמעכשיו נסתלק ממנו רו״הק:
מיתיבי [מקשים] ממה ששנינו: כל כהן שאינו מדבר ברוח הקודש ושכינה שורה עליו — אין שואלין בו באורים ותומים. שהרי שאל צדוק באורים ותומים ועלתה לו תשובה, שאל אביתר ולא עלתה לו ונסתלק כתוצאה מכך מן הכהונה, שנאמר: ״ויעל אביתר עד תם כל העם״ (שמואל ב׳ טו, כד), משמע שהעיקר הוא גילוי רוח הקודש של הכהן!
The Gemara raises an objection from a baraita: Any priest who does not speak with Divine Spirit and upon whom the Divine Presence does not rest is not consulted to inquire of the Urim VeTummim. As Zadok inquired of the Urim VeTummim and it was effective for him, and he received an answer; but Ebiathar inquired and it was not effective for him, and he did not receive an answer. As it is stated: “But Ebiathar went up until all the people had finished” (II Samuel 15:24), which is taken to mean that he was removed from the High Priesthood since the Divine Spirit had departed from him.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) סַיּוֹעֵי הֲוָה מְסַיַּיע בַּהֲדַיְיהוּ.:

The Gemara asks: If it is true that the letters of the breastplate protrude or even join together to form the answer, why does the High Priest need the Divine Spirit and Divine Presence to be with him? And if he has the Divine Spirit and Divine Presence with him, why does he need the Urim VeTummim? The Gemara answers: The Divine Spirit assisted the Urim VeTummim. In other words, the letters formed the answer only if the High Priest himself was worthy, but his divine inspiration was not great enough to provide an answer without them.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
סיועי הוה מסייע – כהן בהדי אורים ותומים הלכך אם כהן כשר היה וראוי לשרות שכינה עליו האותיות בולטות או מצטרפות על ידו כשנשאלין בו ואם לאו לא בולטות ולא מצטרפות.
ומשיבים: סיועי הוה מסייע בהדייהו [מסייע היה הכהן ברוח הקודש עמהם, עם הנגלה באורים ותומים], אבל היה נזקק לאורים ותומים, ולא היתה זו נבואה לעצמה.
The Gemara asks: If it is true that the letters of the breastplate protrude or even join together to form the answer, why does the High Priest need the Divine Spirit and Divine Presence to be with him? And if he has the Divine Spirit and Divine Presence with him, why does he need the Urim VeTummim? The Gemara answers: The Divine Spirit assisted the Urim VeTummim. In other words, the letters formed the answer only if the High Priest himself was worthy, but his divine inspiration was not great enough to provide an answer without them.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) וְאֵין שׁוֹאֲלִין אֶלָּא לְמֶלֶךְ.: מְנָא הָנֵי מִילֵּי אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ דְּאָמַר קְרָא {במדבר כ״ז:כ״א} וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן יַעֲמֹד וְשָׁאַל לוֹ בְּמִשְׁפַּט הָאוּרִים וְגוֹ׳ הוּא זֶה מֶלֶךְ וְכׇל [בְּנֵי] יִשְׂרָאֵל אִתּוֹ זֶה מְשׁוּחַ מִלְחָמָה וְכׇל הָעֵדָה זוֹ סַנְהֶדְרִין.:

§ It was taught in the mishna: And the High Priest may be consulted for the decision of the Urim VeTummim only on behalf of the king, or on behalf of the president of the court, or on behalf of one whom the community needs. From where are these matters derived? Rabbi Abbahu said that the verse states: “And he shall stand before Elazar the priest, who shall inquire for him by the judgment of the Urim before God; by his mouth they shall go out, and by his mouth they shall come in, both he and all the children of Israel with him, even all the congregation” (Numbers 27:21). Each phrase describes a different circumstance in which the Urim VeTummim may be consulted: “He”; this is a reference to a king, as “he” refers to Joshua, who had the status of a king. “All the children of Israel with him”; this is a reference to the priest anointed for war, as all of the Jewish people follow him to war according to his instruction. “Even all the congregation”; this is a reference to the Sanhedrin, who are the heads of the Jewish people.
ר׳ חננאלרש״יתוספות ישניםר׳ יהודה אלמדאריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואין נשאלין אלא למלך ולבית דין ולמי שצורך הצבור בו מנ״ל ולפני אלעזר הכהן יעמוד. הוא זה המלך אתו זה משוח מלחמה וכל העדה זו סנהדרין.
הדרן עלך בא לו כהן גדול:.
יום הכיפורים אסור באכילה כו׳ – אוקימנא למתניתין קתני אסור באכילה חצי שיעור. אבל האוכל כשיעור חייב כרת. תניא בהדיא כשאמר אסור באכילה לא אמרו אלא כבחצי שיעור אבל כשיעור ענוש כרת.
הוא זה מלך – דהא ביהושע משתעי קרא.
וכל בני ישראל אתו – מי שכל בני ישראל אתו לצאת למלחמה אחריו.
פרק שביעי – בא לו כהן גדול
הדרן עלך פרק בא לו
מלך.1 דרכו להיות נאה דכתי׳2 מלך ביפיו תחזנה ע⁠[י]⁠ניך3.
1. בכי״מ שהמלך דרכו ושבחו להיות נאה וכ״ה בפירש״י.
2. ישעיהו לג,יז.
3. כ״פ רש״י ד״ה מלך וכ״ה בגמ׳ דף עח,ב.
א שנינו במשנה שאין שואלין באורים אלא למלך ולאב בית דין וכן למי שהציבור צריך לו. ושואלים: מנא הני מילי [מניין דברים אלו]? אמר ר׳ אבהו: שאמר קרא [הכתוב]: ״ולפני אלעזר הכהן יעמד ושאל לו במשפט האורים לפני ה׳ על פיו יצאו ועל פיו יבואו הוא וכל בני ישראל אתו וכל העדה״ (במדבר כז, כא). ״הוא״ — זה מלך, שהרי יהושע כמלך ישראל הוא. ״וכל בני ישראל אתו״ (במדבר כז, כא)זה משוח מלחמה שכל ישראל יוצאים למלחמה אחריו כדבריו. ״וכל העדה״ (במדבר כז, כא)זו סנהדרין שהם ראשי עדת ישראל, ואם כן רמוזים כאן כל בעלי התפקיד שנמנו במשנה.
§ It was taught in the mishna: And the High Priest may be consulted for the decision of the Urim VeTummim only on behalf of the king, or on behalf of the president of the court, or on behalf of one whom the community needs. From where are these matters derived? Rabbi Abbahu said that the verse states: “And he shall stand before Elazar the priest, who shall inquire for him by the judgment of the Urim before God; by his mouth they shall go out, and by his mouth they shall come in, both he and all the children of Israel with him, even all the congregation” (Numbers 27:21). Each phrase describes a different circumstance in which the Urim VeTummim may be consulted: “He”; this is a reference to a king, as “he” refers to Joshua, who had the status of a king. “All the children of Israel with him”; this is a reference to the priest anointed for war, as all of the Jewish people follow him to war according to his instruction. “Even all the congregation”; this is a reference to the Sanhedrin, who are the heads of the Jewish people.
ר׳ חננאלרש״יתוספות ישניםר׳ יהודה אלמדאריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
פרק ח – יום הכיפורים
(12) מתני׳מַתְנִיתִין: גיוֹם הַכִּפּוּרִים אָסוּר בַּאֲכִילָה וּבִשְׁתִיָּה וּבִרְחִיצָה וּבְסִיכָה וּבִנְעִילַת הַסַּנְדָּל וּבְתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה דוְהַמֶּלֶךְ וְהַכַּלָּה יִרְחֲצוּ אֶת פְּנֵיהֶם הוְהַחַיָּה תִּנְעוֹל אֶת הַסַּנְדָּל דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וַחֲכָמִים אוֹסְרִין.

Chapter 8
MISHNA: On Yom Kippur, the day on which there is a mitzva by Torah law to afflict oneself, it is prohibited to engage in eating and in drinking, and in bathing, and in smearing oil on one’s body, and in wearing shoes, and in conjugal relations. However, the king, in deference to his eminence, and a new bride within thirty days of her marriage, who wishes to look especially attractive at the beginning of her relationship with her husband, may wash their faces on Yom Kippur. A woman after childbirth, who is suffering, may wear shoes because going barefoot causes her pain. This is the statement of Rabbi Eliezer. The Rabbis prohibit these activities for a king, a new bride, and a woman after childbirth.
קישוריםעין משפט נר מצוהרש״יראב״ןתוספות ישניםר׳ יהודה אלמדאריבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מתני׳ יום הכפורים אסור באכילה ובשתיה וכו׳ – מפרש בגמרא דכל הני איקרו עינוי וגבי יוה״כ ה׳ עינויי׳ כתיבי והני ה׳ הוו דשתיה בכלל אכילה.
מלך – דרכו ושבחו להיות נאה שנאמר (ישעיהו לג) מלך ביפיו תחזינה עיניך.
והכלה – צריכה נוי עד שתחבב על בעלה וכל שלשים יום לחופתה היא קרויה כלה.
והחיה – יולדת.
תנעול את הסנדל – שהצנה קשה לה.
דברי רבי אליעזר – אכולהו קאי מלך וכלה וחיה.
[סימן תיח]
יוה״כ אסור באכילה ובשתייה וברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המיטה. והמלך והכלה ירחצו את פניהם. והחיה תינעול את הסנדל.
יום הכפורים אסור באכילה ובשתיה וברחיצה ובסיכה כו׳. לכאורה משמע שכל אלו הענויים חוץ מאכילה ושתיה מדרבנן מדליכא בהו כרת רק באכילה ושתיה כדאמרינן בגמרא וגם מדשרינן למלך וכלה לרחוץ ושיש חטטין בראשו סך כדרכו ואינו חושש ולמי שידיו מלוכלכות בטיט ובצואה לרחוץ מיהו כל הני איכא לדחויי שאין כרת אלא באכילה ובשתיה שיש בו איבוד נשמה כדאמרינן בגמרא אע״פ שכולן הן מן התורה וגם אין אסור מן התורה אלא רחיצת כל גופו וסיכת כל גופו והילכך מדרבנן לא גזור בהני והא דדרשי׳ להו בגמרא לכולהו משבתון שבות הויא אסמכתא בעלמא אבל עיקריהו נפקי מדדרשינן לקמן הני ה׳ ענויים כנגד מי מיהו מדנקט האי לישנא דחמשה עינויין כנגד מי ולא נקט מהיכא נפקא או מנא לן משמע שאותן פסוקים אינן אלא אסמכתא בעלמא ותדע דמפיק (ה׳) עינויין מיניה ואכילה ושתיה ועל כרחין לאו מההוא קרא נפקא ועוד מדאמר הכא והחיה תנעול את הסנדל דברי ר׳ אליעזר וחכמים אוסרין על כורחין ליכא סכנה מדאסרין רבנן א״כ היכי שרי ר׳ אליעזר כיון שנעילת הסנדל אסור מה״ת ואין נ״ל דבהכי פליגי דרבנן אסרי נעילת הסנדל מה״ת ור׳ אליעזר שרי וגם אין נראה לומר דודאי נעילת מנעל אסור מה״ת אבל סנדל אינו אסור אלא מדרבנן ולהכי פליגי ביה בחיה ולהכי לא נקט מנעל אלא סנדל [ועוד] (דהא) דתניא לקמן בגמרא (דף עח:) תינוקות מותרין בכולן חוץ ממנעל וסנדל ומסקינן דכל מידי דאית ביה ריבתא לתינוק לא גזרי רבנן משמע שאין כאן איסור אלא מדרבנן דאי מדאורייתא גבי תינוק לא החמירו הוה ליה למימר אלא מדרבנן היא וגבי תינוק לא שייך גזירה כן נ״ל לדקדק מכל אלו כדפי׳ דחמשה העינויין אינן אלא מדרבנן:
יום הכיפורי׳ אסור באכילה ושתיי׳ וכו׳. בגמ׳1 מפר׳ דכל הני איקרו עינוי2 וגבי יו׳ הכיפורי׳ ה׳ עינויי כתיבי3 והני נמי ה׳ הוו דשתיי׳ בכלל אכיל׳4.
ובגמר׳ פרי׳ ענוש כרת הוא ומשני אמ׳ ר׳ אלע׳5 ואיתימ׳ ר׳ ירמי׳ לא נצרכ׳6 אלא לחצי שיעור אבל כשיעור ענוש כרת ואין ענוש כרת אלא האוכל ושותה והעושה מלאכה בלבד.
ואי׳ אי׳ כי קתני אסור אשאר׳ דתנו רבה ורב יוסף בספרי7 דבי׳ רב. פי׳ שאינו תורת כהנים דת״כ קרי סיפרא וסיפרי הוא וידבר ואלה הדברים8.
מנין ליום הכיפורי׳ שאסור ברחיצה וסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה שנ׳ שבת שבתון. פי׳ שבתון בעינוי כתיב וכי היכי דשבתו׳ האמור בשבת אסמכוה9 רבנן שאר מלאכות שלא היו במשכן ואינן מלאכ׳ גמור׳ ה״נ10 שבתון דגבי עינוי דכתי׳11 שבתון היא לכם ועיניתם את נפשותי׳ להוסיף על עינוי אכילה ושתיה אתי12.
והכלה. צריכ׳ נוי לבעלה וכל ל׳ יום קרוי׳ כלה13. והחיה. יולדת14.
תינעול. מפני הצינה15.
דברי ר׳ אליעזר. אכולהו קאי16 אכלה וח⁠(י)⁠יה17 והלכה כר׳ אליעזר18.
כותבת. תמרה גסה19 והיא פחותה20 מעט מביצה ואע״ג דכל21 שיעורי אכילה משערינן בכזית היינו משו׳ דכתי׳ בהו אכילה אבל הכ׳ אשר לא תעונה כתי׳ וגמירי דככותבת מתייב׳ דעתי׳ ולא הוי מעונה22.
ירוש׳23 כותב׳24 גסה כמוה וכגרעינה למעוטי חללה. תנ׳ בתוספת׳25 אכל וחזר ואכל אם יש מתחילת אכילה ראשונה ועד סוף אכילה אחרונה עד כדי אכילת פרס מצטרפי׳ ואם לאו אין מצטרפין שתה וחזר ושתה אם יש מתחילת שתייה ראשונ׳ עד סוף שתיה אחרונה כדי שתיי׳ רביעי׳ מצטרפין ואם לאו אין מצטרפין וחצי שיעור אסור מן התורה וכן הלכה26.
1. דף עו,א.
2. ועיין כפות תמרים שביאר דכיון דהתנא בא לספור כל הדברים האסורים ביוה״כ הו״ל למתני נמי מלאכה ולזה תירץ רש״י דמלאכה לא איצטריך למיתני משום דמקרא מלא דבר הכתוב לא תעשו כל מלאכה והנך דתני איצטריך משום שאינם מפורשות בכתוב עיי״ש.
3. ואף שבגמ׳ (דף עד,א) ילפינן לה משבת שבתון כתבו התו״י (ד״ה יוה״כ) דהויא אסמכתא אבל עיקרייהו נפקי מדדרשינן לקמן הני ה׳ עינויין כנגד מי. וכן בפי׳ המשניות לר״מ נקט מהא דה׳ עינויין. אמנם בהלכ׳ שביתת עשור (א׳:ה׳) יליף מדכתיב שבת שבתון. ועיין בספר תוס׳ יוה״כ מה שביאר למאי בעינן תרי ילפותות. [ועיין בהגהות הרמ״ך לרמב״ם שם דבריש דבריו משמע דנפק״מ מהיכי ילפינן אי הוי דאורייתא או לא].
4. כ״פ רש״י ד״ה יוה״כ.
5. לפנינו בגמ׳ ר׳ אילא וכ״ה בכי״מ.
6. בכי״מ לא נצרכא אלא לחצי שיעור ותניא נמי הכי כשאמרו אסור באכילה לא אמרו אלא בכחצי שיעור אבל בכשיעור ענוש כרת.
7. בכי״מ בשאר ספרי.
8. כעי״ז פירש״י לגמ׳ (דף עד,א) ד׳⁠ ⁠״ה שאר סיפרי. ועיין ברשב״ם (ב״ב דף קכד,ב ד״ה בשאר ספרי) שכתב שאר ספרי דבי רב קרי למדרש של ספר במדבר מוישלחו מן המחנה עד סוף הספר אלה הדברי׳ כו׳ ומכילתא דהיינו מדרש אלה שמות מהחדש הזה לכם עד סוף הספר כולהו אקרי שאר ספרי דבי רב עכ״ל. ומבואר דמכילתא נמי איקרי שאר ספרי דברי רב.
9. בכי״מ אסמכוה ביה רבנן וכ״ה בפירש״י.
10. משמע דסיכה רחיצה ונעילת הסנדל הוי דרבנן ואסמכוה אקראי וכמו גבי מלאכות שבת שלא היו במשכן. וכן כתב המאירי שכל אלו אינם אלא דרבנן. וכן כתבו התו״י (ד״ה יוה״כ) דכל אלו מדרבנן עיי״ש מה שהאריכו להוכיח בזה. וכ״כ הרא״ש (סימן א׳). אמנם דעת הר״ן (דף א,א ד״ה יוה״כ) וכן כתב הכס״מ והמפרשים בדעת הרמב״ם (פ״א מהל׳ שבי״ע ה״ה) שעינויין אלו אסורין מדאורייתא. [ועיין בהגהות הרמ״ך לרמב״ם שם דבריש דבריו משמע דאי ילפינן משבת שבתון הוי דאורייתא]. אמנם רבינו מנוח כתב בדעת הרמב״ם שעינויים אלו מדרבנן.
11. ויקרא כג,לב.
12. כ״פ רש״י שם ד״ה שבתון. ובבאור דברי רש״י בסוגיין דמשמע ששאר עינויין מדרבנן. עיין בב״ח (סימן תריא) שדייק בפרש״י ביבמות (דף עד,א ד״ה שמותר) דהוי מאורייתא. וכן כתב בשעה״צ (סימן תריא אות ב׳) להוכיח בדעת רש״י בשבת (דף קיד,ב ד״ה אלא לאו קניבת ירק) שהוא מדאורייתא עיי״ש בשעה״צ. ועיין בספר שיח יצחק שדייק גם בדעת רש״י בסוגיין שהוא דאורייתא.
13. כ״פ רש״י ד״ה והכלה.
14. כ״פ רש״י ד״ה והחיה. ועיין או״ש (פ״ג מהל׳ שבי״ע ה״ח) שהביא בשם השאלתות דחיה דמשנתנו היינו מילדת ומותרת תמיד בנעילת הסנדל מפני צנה שמא תצטרך ללכת לאשה יולדת ולא תוכל לילך.
15. כמבואר בגמ׳ דף עח,ב.
16. בפירש״י מלך וכלה וחיה.
17. כ״פ רש״י ד״ה דברי ר״א. ומבואר מדברי רבינו דפלוגתא דר״א וחכמים היא גם על מלך וכלה ולא רק על חיה. ועיין בתו״י (ד״ה יוה״כ) דמשמע מדבריהם דפלוגתא דר״א וחכמים איירי רק על נעילת הסנדל לחיה. וכן משמע מלשון הרא״ש (ס״א). ועיין בר״ן (דף א,א ד״ה וכתבו בתוס׳) שהביא דנסתפק בזה הר״י בתוס׳ [ונפק״מ להלכה ראה לקמן].
18. עיין בר״ן (שם) שהביא כן בשם הר״ח והרמב״ם (פ״ג מה׳ שבי״ע ה״א) שהלכה כר״א. וכן דייק בדעת הרי״ף. וכן כתב הטור (סימן תרי״ג) בדעת הרא״ש. אמנם כתב הר״ן דדעת ר״י בתוס׳ [עיין תו״י דף עט,א ד״ה המלך] וכן הביא הטור בשם רי״ץ גיאות שהלכה כחכמים. ובירושלמי (ירושלמי יומא ח׳:א׳ והביאו רבינו לקמן דף פא,ב והריטב״א בסוגיין) איתא הוינן סברין מימר אסופא פליגי רבנן ואשכחן תנא תני אכלהו וז״ל הריטב״א והלכה כדברי חכמים בכולם והרמב״ם דפסק כרבי אליעזר משום דבגמרא שקלי׳ וטרי׳ אליבא דידיה בטעמא דחיה וכמה היא כלה אבל כל הגאונים ז״ל פוסקים כרבנן וכן עיקר. ועיין לח״מ פ״ג מהל׳ שבי״ע ה״ח.
19. בכי״מ ליתא תיבת גסה.
20. כדעת רב זביד וכמסקנת הגמ׳ (דף עט,ב) דכותבת שאמרו חסרה מכביצה.
21. בכי״מ דכל איסורין דאיסור בכזית הוו משום דכתיב.
22. כמבואר בגמ׳ לקמן (דף עט,א).
23. לפנינו בירושלמי (ירושלמי יומא ח׳:ב׳ והביאוהו התוס׳ לקמן דף עט,א ד״ה כותבת) א״ר יוסה זאת אומרת שצריך למעט את חללו.
24. בירושלמי ככותבת.
25. תוספתא יומא ד׳:ד׳ והביאה הריטב״א בסוגיין.
26. וכן פסק הרמב״ם (פ״ב מהל׳ שבי״ע ה״ד). אמנם דעת הראב״ד (פ״י מהל׳ תרומות ה״ג) והביאו הטור (סימן תרי״ב) ששיעור צירוף שתיה הוא כדי אכילת פרס וכמו צירוף אכילה. ומקור דבריו מהא דכריתות (דף יג,א) לענין פסול גויה. ועיין ברבנו מנוח בהל׳ שבי״ע ובמ״מ מה שכתבו בזה. ועיין רידב״ז פי״ד ממאכא״ס ה״ט.
והמשנה הראשונה ממנה תחל לבאר חמשה ענויים והוא שאמר יום הכפורים אסור באכילה ובשתיה וברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה המלך והכלה ירחצו את פניהם והחיה תנעול את הסנדל דברי ר׳ אליעזר וחכמים אוסרין אמר הר״ם לא באה מלשון התורה המניעה מאלו הדברים ביום צום כפור אבל אמר הכתוב לשון ענוי חמש פעמים אמר שבת שבתון וגו׳ ואמר שבת שבתון ואמר ובעשור לחדש וגו׳ ואמר אך בעשור לחדש ונאמר והיתה זאת לכם ובאה [הקבלה] כי באו לאסור חמשה דברים מהנאות הגוף והם האכילה והרחיצה במים והסיכה בשמן ונעילת הסנדל ותשמיש המטה ובא בכל אחת מאלו המלות בספרים מלת ענוי לפי שהם רמזים ואסמכתות ועקר אסורן קבלה וכלן יתחייב בעושה אחת מהן מכת מרדות וזהו ענין אמרם אסור מלבד האכילה והשתיה שהוא חייב כרת כשיאכל השיעור הנזכר ואם אכל פחות מכשיעור הוא אסור וחייב מכת מרדות ואמר השם ית׳ בעובר על הענוי והאבדתי הנפש ההיא מקרב עמה ובאה הקבלה דבר שהנפש תלויה בו זה אכילה ושתיה ואמרו המלך והכלה כי המלך צריך שיהיה עמו הנוי אמר מלך ביפיו תחזינה עיניך וכן הכלה כדי שלא תתגנה על בעלה ולפיכך התרנו להם רחיצת פניהם:
המלך והכלה ירחצו את פניהם כלומר שהתירו מכלל איסור רחיצה לאלו שירחצו את פניהם בידיהם מלך [משום דכתיב מלך] ביפיו תחזינה עיניך כלומר שאין מטכסיס המלכות להתראות בשום נוול ובכלה כדי שלא תתגנה על בעלה ופי׳ בגמ׳ (יומא ע״ח:) שכל שלשים יום נקראת כלה לענין זה ועל דרך שאמרו (כתובות ד׳.) במת אביו של חתן או אמה של כלה שאין מונעים תכשיטין מן הכלה כל שלשים יום:
והחיה ר״ל היולדת תנעול את הסנדל פירשוה בגמ׳ (יומא ע״ח:) משום ר״ל שהצנה קשה לה ואע״פ שאין בה סכנה שהיתר מנעל לחולה אף בשאין בו סכנה הוא ואף לשאר בני אדם וכן כל שמחמת עקרב מותר דברי ר׳ אליעזר וחכמים אוסרים ר״ל בכולם במלך וכלה וחיה ומ״מ הלכה כרבי אליעזר:
זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הם:
פרק ח׳
יום הכפורים אסור באכילה ובשתיה – פי׳ אסור מן התורה באכילה ושתיה ואפילו פחות מכשיעור דהלכתא כר״י דאמר חצי שיעור אסור מן התורה אבל אין בהם כרת אלא בכשיעור המפורש בסופא וכדאיתא בברייתא. ורחיצה וסיכה ונעילת הסנדל ותשמיש המטה אינם אסורים אלא מדרבנן ולפי׳ אין בהם כרת כדאי׳ בברייתא: ואף על גב דאמרי׳ בגמרא חמשה עינויין כתיבי אסמכת׳ דרבנן הוא ותדע שהרי הקלו ברחיצה לעבור במים משום נטורי פירי. ואמרו המלך והכלה ירחצו את פניהם והתירו נעילת הסנדל משום צנה לחיה. ובסיכה התירו בשיש לו חטטין בראשו להיות סך כדרכו דכיון דאיסורא דרבנן בעלמא הוא משלך נתנו לך.
וברחיצה אסיק׳ בגמרא דרחיצה אסורה בין בחמין בין בצונן ואסור לרחוץ מקצת גופו ככל גופו. ובסיכה אמרו בירושלמי בין סיכה של תענוג בין סיכה שאינה של תענוג. ומיהו אם היו לו חטטין סך כדרכו כיון דלרפואה קא מיכוין.
המלך והכלה ירחצו את פניהם בגמרא מפרש דכל שלשים יום לנשואיה נקראת כלה.
והחיה תנעול את הסנדל – פי׳ ודוקא נעילת הסנדל התירו לה מפני שהצנה קשה לה אבל בשאר ענויין דינה כדין שאר הנשים. ומיהו לענין לחלל עליה את השבת אמרו בפר׳ ר׳ אליעזר חיה שלשה שבעה ושלשים וה״ה לענין תענית יוה״כ דכל ג׳ ימים אפי׳ אמרה איני צריכה מאכילין אותה ומשלשה ועד שבעה אם אמרה צריכה אני מחללין ומשבעה ואילך דינה כשאר כל הנשים אלא *שלא תנעול את הסנדל כל ל׳ יום וכ״כ הרמב״ן
וחכמים אוסרי׳ גרסינן בירושל׳ הוינן סברין מימר אסופא פליגי רבנן ואשכחן תנא תני אכלהו והלכה כדברי חכמי׳ בכולם. והרמב״ם דפסק כרבי אליעזר משום דבגמרא שקלי׳ וטרי׳ אליבא דידיה בטעמא דחיה וכמה היא כלה אבל כל הגאו׳ ז״ל פוסקי׳ כרבנן וכן עיקר.

פרק ח

(13) א משנה יום הכפורים שנצטוינו בתורה להתענות בו, אסור משום כך באכילה ובשתיה וברחיצה ובסיכה (משיחת הגוף בשמן) ובנעילת הסנדל, ובתשמיש המטה. אבל המלך מפני כבודו וכן הכלה כל שלושים יום לנישואיה, שצריכה לנוי מיוחד כדי להתחבב על בעלה — ירחצו את פניהם ביום הכיפורים. והחיה (היולדת) המצטערת — תנעול את הסנדל, אלו דברי ר׳ אליעזר. וחכמים אוסרין.

Chapter 8

(13) MISHNA: On Yom Kippur, the day on which there is a mitzva by Torah law to afflict oneself, it is prohibited to engage in eating and in drinking, and in bathing, and in smearing oil on one’s body, and in wearing shoes, and in conjugal relations. However, the king, in deference to his eminence, and a new bride within thirty days of her marriage, who wishes to look especially attractive at the beginning of her relationship with her husband, may wash their faces on Yom Kippur. A woman after childbirth, who is suffering, may wear shoes because going barefoot causes her pain. This is the statement of Rabbi Eliezer. The Rabbis prohibit these activities for a king, a new bride, and a woman after childbirth.
קישוריםעין משפט נר מצוהרש״יראב״ןתוספות ישניםר׳ יהודה אלמדאריבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) והָאוֹכֵל כְּכוֹתֶבֶת הַגַּסָּה כָּמוֹהָ וּכְגַרְעִינָתָהּ זוְהַשּׁוֹתֶה מְלֹא לוּגְמָיו חַיָּיב חכׇּל הָאוֹכָלִים מִצְטָרְפִין לְכַכּוֹתֶבֶת וְכׇל הַמַּשְׁקִין מִצְטָרְפִין לִמְלֹא לוּגְמָיו טהָאוֹכֵל וְשׁוֹתֶה אֵין מִצְטָרְפִין.:

The mishna elaborates: One who eats a large date-bulk of food, equivalent to a date and its pit, or who drinks a cheekful of liquid on Yom Kippur is liable to receive the punishment of karet for failing to fulfill the mitzva to afflict oneself on Yom Kippur. All foods that one eats join together to constitute a date-bulk; and all liquids that one drinks join together to constitute a cheekful. However, if one eats and drinks, the food and beverage do not join together to constitute a measure that determines liability, as each is measured separately.
קישוריםעין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״סתוספותר׳ יהודה אלמדאריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך גלען
גלעןא(פרק ז׳ בשביעית) קליפי רמון הנץ שלו קליפי אגוזין והגלעינין שלהן יש להן שביעית. (ובפרק אחרון דתרומות) גלעיני תרומה בזמן שהוא מכניסן אסורות (שבת עו) חוץ מקליפיהן וגלעיניהן (יומא עג: טי״ח דכלי׳) האוכל ביום הכפורי׳ ככותב׳ הגסה כמוה וכגלעינתה. (ובפרק ב׳ בעוקצין) כל הגלעינות מיטמאות ומטמאות ולא מצטרפות יש ספרים כתוב גרעינים ופירשתי בערך גרע:
ערך לגם
לגםב(פסחים קז.) המקדש וטעם מלא לוגמיו יצא. (יומא עג:) והשותה מלא לוגמיו חייב. (סנהדרין קב) גדולה לגימה שריחקה ב׳ משפחות מישראל וכו׳ (סנהדרין צב) בשביל חנופה שהחניפו לו לקרח על עסקי לגימה חרק עליהן שר של גיהנם שיניו (בכורות לה. בגמ׳ כל המומין) רועה ישראל כי כהנים נאמנין ללגומא לא חיישינן פי׳ לגומא טעימה מלא לוגמיו מלא פיו (א״ב פי׳ בלשון יוני לחיכה ויהיה פי׳ מלא לוגמיו שעור מה שאדם יכול לתת לתוך פיו בלחיכה אחד):
ערך אחר
אחרגהמספר אחר מטתן של תלמידי חכמים (ברכות יט.) פירוש אחר מיטתן לשון הטייה הוא כלומר נטה מדרך הישרה וכתנא דבי רבי ישמעאל אם ראית תלמוד חכם שעבר עבירה בלילה אל תהרהר אחריו ביום שודאי חזר בו ועשה תשובה לפיכך אסור לספר בזה ואסיקנא הני מילי בעבירת הגוף אבל בגזילת ממון עד שיחזיר לבעליו זה פר״ח ז״ל. ההוא דאשכח רבי אליעזר אמר להן דוגמא השקוה אחר מיטתן הוא ופי׳ שמספר ממנו גנאי לאחר מיתתו ואחרי אחיתופל יהוידע בן בניהו ואביתר ושר צבא למלך יואב (ברכות ד.) (סנהדרין טז) אחיתופל זה יועץ וכן הוא אומר ועצת אחיתופל וגו׳ יהוידע בן בניהו זה סנהדרין וכן באביו הוא אומר ובניהו בן יהוידע על הכרתי ועל הפלתי שהיה בניהו ממונה עליהן ובנו עומד במקומו ולמה נקראו סנהדרין כרתי ופלתי כרתי שכורתין את דבריהן פלתי שמופלאין בדבריהם ואביתר אלו אורים ותומים ולמה קראו שמם אורים ותומים וכו׳ תנו רבנן כיצד שואלים באורים ותומים וכו׳ (יומא עג):
ערך בלט
בלטד(סוטה כ.) פניה מוריקות ועיניה בולטות. לחיה בולט (עירובין ה) חותמה בולט (ראש השנה כד) בולט כדינרי זהב (גיטין כ.) משנטל הארון הא כיצד דוחקין ובולטים ויוצאין כמין שני דדי אשה שנאמר צרור המור דודי לי בין שדי ילין (יומא עג) כיצד נעשה ר׳ יוחנן אומר בולטת ריש לקיש אמר מצטרפת. (בבא בתרא צט) ודילמא בולטין כתרנגולין הוו פירש ר״ח בולטין נובעין כלומר צומחין כצמחין שצצין ויוצאין כגון כנפי התרנגולין כשפושטין אותן מתחברו׳ קצות כנפיהן ונראין כפיקא בולטה כמו חותמ׳ בולט. (חולין עו) בליטי הוי צומת הגידין:
ערך כתית
כתיתה(שבת סו.) אם יש לו בית קיבול כתיתין טמא פי׳ חקוק בתוך הקב חקיקה להיות שם הכתיתין ומוגלא הזבה מרגלי זבים ומתקבצים באותה החקיקה ולא יהיו מנערים אותו בארכובותיו. (יומא עג) בגמרא ותשמיש המטה (יבמות קב:) אמר אביי התם דאית ביה כתיתים ומשום תענוג (פירוש חתיכות בגדים דקים ורכים):
א. [פרוכט קערין.]
ב. [שלוג.]
ג. [נאך, אונטר.]
ד. [הערפארראגען. העכער זיין.]
ה. [פעטצען.]
מתני׳ יום הכפורים כו׳ – סדר המסכתא תחילה נקט ז׳ ימים קודם יום הכפורים והדר נקט ליל יום הכפורים והדר נקט סדר עבודת היום והשתא נקט הלכות היום לענין איסור והיתר.
מלא לוגמיו. מיי׳1 וכן השותה משקין הראוין לשתיית אדם כמלא לוגמיו של שותה כל אחד לפי לוגמיו שלו חייב וכמה מלא לוגמיו שיסלקם לצד אחד ויראה מלא2 ושיעור זה באדם בינוני פחות מרביעית.
אכל ושתה בהעלם אחד אינו חיי׳ אלא חטאת אחד3. דחד שמא הוא דמחד קר׳ נפקי אכילה ושתיי׳4.
אכל ועשה מלאכה. תרי שמי נינהו דמתרי קראי נפקי5.
1. פ״ב מהל׳ שבי״ע ה״א.
2. עיין במאירי (לקמן עח,ב) שכתב השותה מלא לוגמיו והעלו בה בגמ׳ מלא לוגמיו ממש מלא שני הצדדין ולא כשיעור שאם יסלק את היין לצד אחד יראה באותו הצד כמלא לוגמיו אלא מלא שני לוגמיו ממש שאין הלכה כשמואל שאמרה כן אלא מלא שני לוגמיו ממש וכסתם משנתנו וסתם ברייתא שאמרו בית הלל מלא לוגמיו וזהו משוער כל אדם בשלו שאין דעתו מתישב אלא במלא לוגמיו של עצמו והוא שאמרו בתוספתא הכל לפי מה שהוא אדם מלא קומצו למנחות מלא חפניו לקטרת מלא לוגמיו ליום הכפורים ולדעת מה שפסקנו במלא שני לוגמיו ממש יראה ממה שפי׳ בגמ׳ שאף באדם בינוני הוא יתר מרביעית עכ״ל המאירי. והיינו דלא כדברי הרמב״ם שהוא בצד אחד.
3. מתני׳ לקמן דף פא,א.
4. כ״פ רש״י שם ד״ה אינו חייב. ובר״י מלוניל (משנה ה) כתב דשתיה בכלל אכילה היא. ועיין אפיקי ים (ח״ב סוף סימן יג) שהקשה בדברי רש״י מדוע לא כתב משום דשתיה בכלל אכילה. ותירץ דביוה״כ לא כתיב אכילה אלא עינוי ולכך כתב רש״י דמחד שמא נפקא. ועיין בפי׳ רבינו אליקים שנקט לשתי הטעמים.
5. כ״פ רש״י שם ד״ה אכל.
האוכל ככותבת הגסה – פי׳ דאף על גב דכל שיעורי אכילה של תורה בכזית מתוך ששינה הכתוב במשמעו דאפקיה בלשון עינוי שנו חכמים בשיעורו וכדאיתא בגמרא ועיקרא דמלתא דשיעורין הל״מ.
השותה מלא לוגמיו חייב ואסיקנא דכל שיסלקנו לצד אחד ויראה כמלוא לוגמיו חייב ירושלמי תני מלא לוגמיו שאמרו כל חד וחד בדידיה דבדידיה מיתבא דעתיה בלאו דידיה לא מיתבא דעתיה. תמן תנינן הכל כפי מה שהוא אדם מלא קומצו מנחה. מלא חפניו קטורת מלא לוגמיו ביה״כ.
כל האוכלין מצטרפין לככותבת – פי׳ בשאכל כשיעור בכדי אכילת פרס דאי לאו אינו אלא כאוכל חצי שיעור. גרסינן בתוספת׳ אכל וחזר ואכל אם יש מתחלת אכילה ראשונה עד סוף אכילה אחרונה בכדי אכילת פרס מצטרפין ואם לאו אין מצטרפין. שתה וחזר ושתה אם יש מתחלת שתיה ראשונה עד סוף שתיה אחרונה כדי שתיית רביעית מצטרפין ואם לאו אין מצטרפין.
ומפרטים: האוכל ביום הכיפורים ככותבת (פרי התמר) הגסה (הגדולה), כמוה וכגרעינתה, כלומר: לא כשיעור המאכל שיש בה בתמר בלי גרעינו, אלא כדי נפח של תמר וגרעינו. והשותה מלא לוגמיו (כדי שימלא פיו) — הרי זה חייב מן התורה, שביטל מצות עינוי ביום הכיפורים. כל האוכלים שאדם אוכל מצטרפין לכדי שיעור זה של כותבת, וכל המשקין מצטרפין לשיעור של מלא לוגמיו. אולם האוכל ושותה כאחד אין מצטרפין לשיעור אחד, אלא אוכל לחוד ושתיה לחוד.
The mishna elaborates: One who eats a large date-bulk of food, equivalent to a date and its pit, or who drinks a cheekful of liquid on Yom Kippur is liable to receive the punishment of karet for failing to fulfill the mitzva to afflict oneself on Yom Kippur. All foods that one eats join together to constitute a date-bulk; and all liquids that one drinks join together to constitute a cheekful. However, if one eats and drinks, the food and beverage do not join together to constitute a measure that determines liability, as each is measured separately.
קישוריםעין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״סתוספותר׳ יהודה אלמדאריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) גמ׳גְּמָרָא: אָסוּר עָנוּשׁ כָּרֵת הוּא אָמַר רַבִּי אִילָא וְאִיתֵּימָא רַבִּי יִרְמְיָה לֹא נִצְרְכָה אֶלָּא לַחֲצִי שִׁיעוּר.

GEMARA: The Gemara expresses surprise at the mishna’s terminology, which states that it is prohibited to eat and drink on Yom Kippur. Why does the mishna use the word prohibited, which indicates that these activities are only sinful? It is, after all, punishable by karet if he eats, and the mishna should have used the more accurate word liable. Rabbi Ila said, and some say that Rabbi Yirmeya said: This term is needed only for a half-measure, meaning that if one eats less than the amount that incurs the punishment of karet, he still violates a prohibition.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גמ׳ לחצי שיעור – כגון פחות מכותבת הגסה שהיא שיעור ליוה״כ כדתנן מתני׳ וכי לא שלים שיעורא כרת ליכא איסורא איכא.
חצי שיעור – כלומר פחות מכשיעור אסור מן התורה לקמן בשמעתא דריש ליה מכל חלב.
ב גמרא על לשון המשנה שיום הכיפורים ״אסור באכילה ובשתיה״, תוהים: מדוע נקטה המשנה בלשון ״אסור״ שמשמעה שיש רק עבירה בדבר?! והרי ענוש כרת הוא אם אוכל, והיה ראוי לכתוב ״חייב״! אמר ר׳ אילא, ואיתימא [ויש אומרים] שאמר זאת ר׳ ירמיה: לא נצרכה דרך ביטוי זו אלא לחצי שיעור. כלומר: אף על פי שלא אכל אדם את מלוא השיעור שחייב עליו כרת אלא פחות מכן — מכל מקום יש בכך משום איסור, ולכן השתמשה המשנה בלשון ״אסור״.
GEMARA: The Gemara expresses surprise at the mishna’s terminology, which states that it is prohibited to eat and drink on Yom Kippur. Why does the mishna use the word prohibited, which indicates that these activities are only sinful? It is, after all, punishable by karet if he eats, and the mishna should have used the more accurate word liable. Rabbi Ila said, and some say that Rabbi Yirmeya said: This term is needed only for a half-measure, meaning that if one eats less than the amount that incurs the punishment of karet, he still violates a prohibition.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר חֲצִי שִׁיעוּר אָסוּר מִן הַתּוֹרָה אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר חֲצִי שִׁיעוּר מוּתָּר מִן הַתּוֹרָה מַאי אִיכָּא לְמֵימַר.

The Gemara asks: This explanation works out well according to the one who said that a half-measure is prohibited by Torah law even though it does not incur a punishment. But according to the one who says that a half-measure is permitted by Torah law, and that it is the Sages who prohibit eating less than a full measure, what is there to say about the terminology,
תוספות ישניםבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אלא למאן דאמר מותר מן התורה מאי איכא למימר. דס״ד דאפילו מדרבנן מותר ואיידי דנקט ר׳ יוחנן אסור מן התורה נקט ריש לקיש מותר מן התורה:
חצי שיעור אסור מן התורה אלא שאין בו מלקות ואחר שהוא אסור מן התורה אם נשבע שלא יאכל חצי זית חלב יראה מסוגיא זו שאין שבועה חלה עליו שהרי מושבע ועומד הוא אע״פ שאין בה מלקות ומ״מ אנו פסקנו בשבועות (כ״א:) שהשבועה חלה עליו ופירשנו הטעם שאף ר׳ יוחנן לא אמרה שהוא מן התורה אלא כיון דחזי לאיצטרופי והרי זה התחלת אכילת איסור אבל כשנשבע על חצי שיעור הרי הוא מגלה דעתו שאינו מכוין לצירוף ואף ר׳ יוחנן מודה שהוא מדברי סופרים וכבר ביארנו שם שכל שהוא מדברי סופרים שבועה חלה עליו ומ״מ סוגיא זו מעידה כדעת ראשון והוא שהקשה לריש לקיש דאמ׳ חצי שיעור מותר מאי איכא למימר ותירץ שאף לר״ל אסור הוא מדרבנן והקשה אי הכי לא ניחול עליה קרבן שבועה שהרי אף איסורי סופרים מושבע ועומד הוא בהם וכדתנן (שבועות ל׳.) בשבועת העדות שאינה נוהגת בפסולים להעיד וכללנו בהם כל שאינו ראוי להעיד אף מדברי סופרים כגון משחק בקוביא ותירץ בה שכל שאינו ראוי להעיד מאיזה טעם שיהיה אינו בר הגדה כגון מלך שאינו מעיד אע״פ שהוא כשר אבל במקום אחר כל איסורי סופרים חלה עליהם שבועה ואינו קרוי בהם מושבע ועומד וכן הלכה כמו שביארנו במקומו ומ״מ הרי שאמרו בסוגיא זו אי הכי לא ניחול עליה קרבן שבועה אלמא כל שכן לר׳ יוחנן שהוא באיסור תורה שאין שבועה חלה עליו ומ״מ אנו מפרשים כן אי הכי לא ניחול עליה וכו׳ דלר׳ יוחנן הא לא קשיא לי דדילמא אף אנא אמינא אליביה דלא ולא קשיא ליה מתניתי׳ דשבועות שאמרו שהשבועה חלה על הנבילות שהרי הוא פירשה דוקא בכולל אלא לר״ל דמוקים מתניתי׳ דשבועות בחצי שיעור קשיא ומ״מ אין זה אלא דרך סוגיא ולדידן אף לר׳ יוחנן חיילא אלא דניחא ליה במתניתי׳ דשבועות לאוקמא באכילה גמורה ולכולל ודינין אלו של שבועת איסורין בכולל או בחצי שיעור וענייני שבועת העדות ומה שאמרו באומר לא אוכל שאין דעתו אלא על אכילה גמורה כשיעור איסורה ושבעלמא אין אדם חייב בכל שהוא אף למכות ודלא כר״ש כבר ביארנו הכל כדי הצורך במס׳ שבועות:
ושואלים: הניחא [זה נוח] למאן דאמר [לשיטת מי שאמר] כי חצי שיעור אף הוא אסור מן התורה, אלא שלא חייבה עליו התורה עונש — הרי לשון זו ראויה, אלא למאן דאמר [לשיטת מי שאמר] כי חצי שיעור מותר מן התורה, ולא נאסר לאכול פחות מכשיעור אלא על ידי חכמים, אם כן מאי איכא למימר [מה יש לומר] לשיטתו? דאיתמר [שנאמר] שנחלקו אמוראים בשאלה מה דינו של חצי שיעור בדבר איסור,
The Gemara asks: This explanation works out well according to the one who said that a half-measure is prohibited by Torah law even though it does not incur a punishment. But according to the one who says that a half-measure is permitted by Torah law, and that it is the Sages who prohibit eating less than a full measure, what is there to say about the terminology,
תוספות ישניםבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) דְּאִיתְּמַר חֲצִי שִׁיעוּר רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר יאָסוּר מִן הַתּוֹרָה רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר מוּתָּר מִן הַתּוֹרָה הָנִיחָא לְרַבִּי יוֹחָנָן אֶלָּא לְרֵישׁ לָקִישׁ מַאי אִיכָּא לְמֵימַר מוֹדֶה רֵישׁ לָקִישׁ שֶׁאָסוּר מִדְּרַבָּנַן.

The Gemara explains: as it was stated that amora’im debated the nature of a half-measure of a forbidden substance? Rabbi Yoḥanan said: It is prohibited by Torah law, and the Torah prohibits even a minute amount of forbidden substance. Reish Lakish said: It is permitted by Torah law. This explanation works out well according to the opinion of Rabbi Yoḥanan. However, according to the opinion of Reish Lakish, what can be said? The Gemara answers: Reish Lakish concedes that a half-measure is prohibited by rabbinic law. If so, Reish Lakish, too, will say that eating or drinking a half-measure is prohibited on Yom Kippur, by rabbinic law.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספות ישניםריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שאסור מדרבנן – ומתני׳ נמי מדרבנן קאמר.
מודה ריש לקיש דאסור מדרבנן. ומתני׳ דנקט איסורא דרבנן ושבק כרת לאשמועינן דבכל דהו איכא איסורא דרבנן:
גמרא אלא למ״ד מותר מאי איכא למימר – פי׳ דקס״ד דלדידיה אפילו מדרבנן מותר והא דקאמר מן התורה אגב רבי יוחנן נקטיה והיינו דפרכינן בסמוך אי הכי לא ליחייב עליה קרבן שבועה פי׳ אם איתא דחצי שיעור אסור מן התורה לא תיחול עליה שבועה דהא מושבע מהר סיני הוא משום לא תסור וכן פי׳ רש״י ז״ל. ואסיקנא דאע״ג דמדרבנן אסור כיון דמדאורייתא שרי חיילא עליה שבועה בר משבועת העדות דרחמנא אמר אם לא יגיד דבר הגדה חייב שאינו בר הגדה פטור. והאי מסקנא אף על גב דאליבא דריש לקיש איתמרא הלכתא היא למימרא דחיילא שבועת ביטוי על אסורין דרבנן.
ואיתמר עלה רב ושמואל וכו׳. כבר מפורשת במקומה במסכת שבועות בס״ד.
ר׳ יוחנן אמר: אסור הוא מן התורה, שהתורה אסרה אכילת איסור בכל שהוא, ריש לקיש אמר: מותר מן התורה. ומעתה, הניחא [תירוץ זה שאמרנו נוח] איפוא לשיטת ר׳ יוחנן. אלא לשיטת ריש לקיש מאי איכא למימר [מה יש לומר]? ומשיבים: מודה ריש לקיש שאסור חצי שיעור לפחות מדרבנן. ואם כן, אף לפי שיטתו אפשר לומר שיום הכיפורים אסור באכילה ובשתיה לגבי חצי שיעור מדברי חכמים.
The Gemara explains: as it was stated that amora’im debated the nature of a half-measure of a forbidden substance? Rabbi Yoḥanan said: It is prohibited by Torah law, and the Torah prohibits even a minute amount of forbidden substance. Reish Lakish said: It is permitted by Torah law. This explanation works out well according to the opinion of Rabbi Yoḥanan. However, according to the opinion of Reish Lakish, what can be said? The Gemara answers: Reish Lakish concedes that a half-measure is prohibited by rabbinic law. If so, Reish Lakish, too, will say that eating or drinking a half-measure is prohibited on Yom Kippur, by rabbinic law.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספות ישניםריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) אִי הָכִי לָא נִיחַיַּיב עֲלֵיהּ קׇרְבַּן שְׁבוּעָה אַלְּמָא תְּנַן כשְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל וְאָכַל נְבֵילוֹת וּטְרֵיפוֹת שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים חַיָּיב וְרַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר.

The Gemara asks: If so, if according to Reish Lakish there is a rabbinic prohibition to eat a half-measure, one should not be liable to bring an offering for breaking an oath to eat a half-measure of forbidden foods. Why, then, did we learn in a mishna otherwise: He who swore the following oath, an oath that I will not eat, and then ate unslaughtered animal carcasses, tereifot, reptiles, or creeping animals, he is liable to bring an offering for violating his oath. Rabbi Shimon exempts him.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אי הכי – דלריש לקיש אסור מיהא מדרבנן לא ניחייב עליה קרבן שבועה הנשבע שלא יאכל חצי שיעור מדבר אסור ואכל לא ניחייב עליה קרבן שבועת ביטוי דהא קיימא לן במסכת שבועות (דף כז.) נשבע לקיים את המצוה ולא קיים פטור או נשבע לבטל ולא בטל פטור.
ורבי שמעון פוטר – מקרבן שבועה.
ושואלים: אי הכי [אם כך], שלדעת ריש לקיש יש בחצי שיעור איסור מדברי חכמים, לא ניחייב עליה [יתחייב עליו] קרבן שבועה, אלמא תנן, [ומפני מה שנינו במשנה] וביארנו דבר זה בדרך אחרת; ששנינו: מי שאמר בשבועתו: ״שבועה שלא אוכל״ ואכל נבילות וטריפות שקצים ורמשים — חייב משום עובר על השבועה. ור׳ שמעון פוטר.
The Gemara asks: If so, if according to Reish Lakish there is a rabbinic prohibition to eat a half-measure, one should not be liable to bring an offering for breaking an oath to eat a half-measure of forbidden foods. Why, then, did we learn in a mishna otherwise: He who swore the following oath, an oath that I will not eat, and then ate unslaughtered animal carcasses, tereifot, reptiles, or creeping animals, he is liable to bring an offering for violating his oath. Rabbi Shimon exempts him.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) וְהָוֵינַן בַּהּ אַמַּאי חַיָּיב מוּשְׁבָּע וְעוֹמֵד מֵהַר סִינַי הוּא רַב וּשְׁמוּאֵל וְרַבִּי יוֹחָנָן דְּאָמְרִי בְּכוֹלֵל דְּבָרִים הַמּוּתָּרִים עִם דְּבָרִים הָאֲסוּרִין.

And we discussed it: Why should he be liable for breaking an oath? He was already sworn and obligated at Mount Sinai, along with the rest of the Jewish people, not to eat these things. According to halakha, an oath does not take effect if it contradicts a previously existing oath. The second oath to not eat has no effect in terms of eating forbidden foods, so why should one be liable for breaking it? Rav, and Shmuel, and Rabbi Yoḥanan say with regard to this: Here we are dealing with a case where one includes permitted foods with forbidden foods. This means that had one sworn only not to eat unslaughtered animal carcasses or tereifot and then ate them, he would not be liable for breaking the oath because he was already sworn not to eat those foods. However, if one swore not to eat at all, his oath takes effect on permitted foods. Consequently, if he eats any food he is liable.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מושבע ועומד הוא – והוה ליה נשבע לקיים את המצוה.
בכולל – שבועה שלא אוכל לא בשר שחוטה ולא בשר נבילה דמגו דחיילא אהתירא חיילא נמי אאיסורא ורבי שמעון פוטר דלית ליה איסור כולל ולא אמרינן מגו.
והוינן בה [והיינו עוסקים ומתקשים בבעיה זו]: אמאי [מדוע] יהא חייב משום שבועה? הלא מושבע ועומד מהר סיני הוא, ככל ישראל, שלא לאכול דברים אלה, ולפי ההלכה אין שבועה חלה על שבועה, ושבועתו השניה שנשבע כאילו לחזק שבועה ראשונה לא חלה כלל, ואם כן מדוע יהא חייב על הפרתה? רב ושמואל ור׳ יוחנן דאמרי [שאמרו] בעניין זה: שכאן מדובר בכולל דברים המותרים עם דברים האסורין. כלומר: אילו היה נשבע רק שלא יאכל נבילות וטריפות ואכלן — ודאי לא היה חייב משום השבועה שהרי כבר מושבע ועומד הוא, אבל כיון שנשבע שלא יאכל כלל, כיון ששבועתו חלה גם על דברים שמותר לאכלם, חלה איפוא השבועה על כל דבר, ולכן חייב אם עובר עליה.
And we discussed it: Why should he be liable for breaking an oath? He was already sworn and obligated at Mount Sinai, along with the rest of the Jewish people, not to eat these things. According to halakha, an oath does not take effect if it contradicts a previously existing oath. The second oath to not eat has no effect in terms of eating forbidden foods, so why should one be liable for breaking it? Rav, and Shmuel, and Rabbi Yoḥanan say with regard to this: Here we are dealing with a case where one includes permitted foods with forbidden foods. This means that had one sworn only not to eat unslaughtered animal carcasses or tereifot and then ate them, he would not be liable for breaking the oath because he was already sworn not to eat those foods. However, if one swore not to eat at all, his oath takes effect on permitted foods. Consequently, if he eats any food he is liable.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר אִי אַתָּה מוֹצֵא אֶלָּא בִּמְפָרֵשׁ חֲצִי שִׁיעוּר וְאַלִּיבָּא דְרַבָּנַן אוֹ בִּסְתָם

And Reish Lakish said: The only application of this mishna you will find is in a case where one explicitly says that he will not eat a half-measure, and this is in accordance with the opinion of the Rabbis. They say that when one swears that he will not eat, he prohibits himself only from eating a whole measure of food. If he eats a half-measure, he has not violated a prohibition. Therefore, in order for a half-measure to be prohibited, he needs to specify this in his oath. Or, you find it in the case of one who makes no specification at all of a half-measure,
רש״יתוספות ישניםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וריש לקיש אמר אי אתה מוצא – שיהא חייב קרבן שבועה על הנבילה אם אכל כזית שהוא מושבע עליו מהר סיני אלא באוכל חצי שיעור שאינו מושבע עליו מסיני ובשבועתו נאסר עליו.
במפרש – שלא אוכל אפילו חצי שיעור.
ואליבא דרבנן – דאמרי בשבועות (דף יט:) דהנשבע שלא אוכל סתם אוסר עצמו בכשיעור.
או בסתם – מצית לאוקומה ומיהו כשאכל לא אכל אלא חצי שיעור שאינו מושבע עליו מסיני ועל ידי שבועה שלא אוכל סתם נאסר בו.
וריש לקיש אמר אי אתה מוצא כו׳. בפ״ג דשבועות (דף כג:) מפרש דאינהו לא סבירא להו כריש לקיש דמוקמי למתני׳ כדברי הכל ואע״ג דאיכא מאן דלית ליה איסור כולל כגון רבי שמעון התם מכל מקום נוח להם להעמידה כדברי כל התנאים שבמשנה אבל ריש לקיש מוקי לה או כרבי עקיבא או כרבנן ועוד [דכיון] דמוקי טעמא דרבי שמעון דפטר משום דאזיל לטעמיה דלית ליה איסור כולל (א״כ) דברי הכל היא חוץ מרבי שמעון דפליג עליה בהדיא ותימה אמאי [לא] קאמר התם דלא מוקי ליה כוותיה משום דס״ל דחצי שיעור אסור מן התורה וכרבי יוחנן דהכא י״ל דכיון דליכא אלא [איסורא בעלמא] חיילא עליה שבועה כדמשמע פ״ג דשבועות (דף כב:) דבעי רב אשי נזיר שאמר שבועה שלא אוכל חרצן בכמה כיון דמושבע ועומד עליו דעתיה אמשהו פירוש וחיילא עליו שבועה או דילמא כו׳ ויש ספרים דגרסי כי מישתבע אהיתירא קא משתבע ודעתיה אמשהו וטעמא כיון דליכא אלא איסורא בעלמא לרבי יוחנן ולא מלקות כמו שפי׳ קרי ליה היתירא אך מכל מקום קשה לרבי דהוה מצי למימר דלא אמר כריש לקיש ולהעמיד המשנה דהתם בחצי שיעור והא בעינן דמשכחת לאו והן פי׳ שיוכל לישבע שבועה שלא אוכל ושבועה שאוכל והכא נהי דקרי ליה היתרא לענין שאינו מושבע ועומד מהר סיני (גבי שבועה שלא אוכל ושבועה שאוכל) מיהא לא מצי למימר דמשכחת לה לאו והן כיון שיש איסורא. מ״ר וצ״ע:
אלא חי בדמפרש כו׳. ורבי שמעון דפטר משום דאית ליה כל שהוא למכות לא חיילא עליה קרבן שבועה:
וריש לקיש אמר: אי אתה מוצא הסבר למשנה זו אלא במפרש ואומר שלא יאכל חצי שיעור ואליבא דרבנן [ועל פי שיטת חכמים] שהנשבע שלא יאכל, אסר עצמו רק בכשיעור אכילה, ואם אוכל חצי שיעור אין בו איסור ולכן צריך לפרש שנשבע גם על חצי שיעור, או בנשבע סתם בלא לפרש חצי שיעור,
And Reish Lakish said: The only application of this mishna you will find is in a case where one explicitly says that he will not eat a half-measure, and this is in accordance with the opinion of the Rabbis. They say that when one swears that he will not eat, he prohibits himself only from eating a whole measure of food. If he eats a half-measure, he has not violated a prohibition. Therefore, in order for a half-measure to be prohibited, he needs to specify this in his oath. Or, you find it in the case of one who makes no specification at all of a half-measure,
רש״יתוספות ישניםפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

יומא עג: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים יומא עג:, עין משפט נר מצוה יומא עג:, ר׳ חננאל יומא עג:, הערוך על סדר הש"ס יומא עג:, רש"י יומא עג:, ראב"ן יומא עג: – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות יומא עג:, תוספות ישנים יומא עג:, ר׳ יהודה אלמדארי יומא עג: – מהדורת הרב יוסף עמרם ברנשטיין ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי יומא עג: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א יומא עג:, מהרש"א חידושי אגדות יומא עג:, פירוש הרב שטיינזלץ יומא עג:, אסופת מאמרים יומא עג:

Yoma 73b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Yoma 73b, Ein Mishpat Ner Mitzvah Yoma 73b, R. Chananel Yoma 73b, Collected from HeArukh Yoma 73b, Rashi Yoma 73b, Raavan Yoma 73b, Tosafot Yoma 73b, Tosefot Yeshanim Yoma 73b, R. Yehuda Almadari Yoma 73b, Meiri Yoma 73b, Ritva Yoma 73b, Maharsha Chidushei Aggadot Yoma 73b, Steinsaltz Commentary Yoma 73b, Collected Articles Yoma 73b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144