×
Mikraot Gedolot Tutorial
גמרא
פירוש
הערותNotes
E/ע
גמרא ברכות כ׳.גמרא
;?!
אָ
אאֲבָל מִטַּמֵּא הוּא לְמֵת מִצְוָה. אַמַּאי, לֵימָא: ״אֵין חׇכְמָה וְאֵין תְּבוּנָה וְאֵין עֵצָה לְנֶגֶד ה׳⁠ ⁠⁠״! שָׁאנֵי הָתָם, דִּכְתִיב ״וְלַאֲחוֹתוֹ״. וְלִיגְמַר מִינַּהּ! שֵׁב וְאַל תַּעֲשֶׂה שָׁאנֵי.: אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְאַבָּיֵי: מַאי שְׁנָא רִאשׁוֹנִים דְּאִתְרְחִישׁ לְהוּ נִיסָּא, וּמַאי שְׁנָא אֲנַן דְּלָא מִתְרְחִישׁ לַן נִיסָּא? אִי מִשּׁוּם תַּנּוֹיֵי, בִּשְׁנֵי דְרַב יְהוּדָה כּוּלֵּי תַּנּוֹיֵי בִּנְזִיקִין הֲוָה, וַאֲנַן קָא מַתְנִינַן שִׁיתָּא סִדְרֵי. וְכִי הֲוָה מָטֵי רַב יְהוּדָה בְּעוּקְצִין, הָאִשָּׁה שֶׁכּוֹבֶשֶׁת יָרָק בַּקְּדֵרָה, וְאָמְרִי לַהּ זֵיתִים שֶׁכְּבָשָׁן בְּטַרְפֵיהֶן טְהוֹרִים, אָמַר: הֲוָיוֹת דְּרַב וּשְׁמוּאֵל קָא חָזֵינָא הָכָא. וַאֲנַן קָא מַתְנִינַן בְּעוּקְצִין תְּלֵיסַר מְתִיבָתָא, וְאִילּוּ רַב יְהוּדָה כִּי הֲוָה שָׁלֵיף חַד מְסָאנֵיהּ, אָתֵי מִטְרָא, וַאֲנַן קָא מְצַעֲרִינַן נַפְשִׁין וּמִצְוָח קָא צָוְחִינַן, וְלֵית דְּמַשְׁגַּח בַּן. אֲמַר לֵיהּ: קַמָּאֵי הֲווֹ קָא מָסְרִי נַפְשַׁיְיהוּ אַקְּדוּשַּׁת הַשֵּׁם, אֲנַן לָא מָסְרִינַן נָפְשִׁין אַקְּדוּשַּׁת הַשֵּׁם. כִּי הָא דְּרַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה חַזְיַיהּ לְהַהִיא כּוּתִית דַּהֲוָת לְבִישָׁא כַּרְבַּלְתָּא בְּשׁוּקָא. סְבַר דְּבַת יִשְׂרָאֵל הִיא, קָם קַרְעֵיהּ מִינַּהּ. אִגַּלַּאי מִילְּתָא דְּכוּתִית הִיא. שַׁיְּימוּהָ בְּאַרְבַּע מְאָה זוּזֵי. א״לאֲמַר לַהּ: מָה שְׁמִךְ? אֲמַרָה לֵיהּ: מָתוּן. אֲמַר לַהּ, מָתוּן – מָתוּן אַרְבַּע מְאָה זוּזֵי שַׁוְיָא.: רַב גִּידֵּל הֲוָה רְגִיל דַּהֲוָה קָא אָזֵיל וְיָתֵיב אַשַּׁעֲרֵי דִטְבִילָה. אֲמַר לְהוּ: הָכִי טְבִילוּ וְהָכִי טְבִילוּ. אָמְרִי לֵיהּ רַבָּנַן לָא קָא מִסְתְּפֵי מָר מִיֵּצֶר הָרָע? אֲמַר לְהוּ: דָּמְיָין בְּאַפַּאי כִּי קָאקֵי חִיוָּרֵי. ר׳רַבִּי יוֹחָנָן הֲוָה רְגִיל דַּהֲוָה קָא אָזֵיל וְיָתֵיב אַשַּׁעֲרֵי דִטְבִילָה. אֲמַר: כִּי סָלְקָן בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל וְאָתְיָין מִטְּבִילָה, מִסְתַּכְּלָן בִּי, וְנֶהֱוֵי לְהוּ זַרְעָא דְּשַׁפִּירֵי כְּווֹתִי. אָמְרִי לֵיהּ רַבָּנַן: לָא קָא מִסְתְּפֵי מָר מֵעֵינָא בִּישָׁא? אֲמַר לְהוּ: אֲנָא מִזַּרְעָא דְּיוֹסֵף קָא אָתֵינָא, דְּלָא שָׁלְטָא בֵּיהּ עֵינָא בִּישָׁא, דִּכְתִיב ״בֵּן פּוֹרָת יוֹסֵף בֵּן פּוֹרָת עֲלֵי עָיִן״ (בראשית מ״ט:כ״ב), וְאָמַר רַבִּי אֲבָהוּ: אַל תִּקְרֵי ״עֲלֵי עָיִן״, אֶלָּא ״עוֹלֵי עָיִן״. רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא אֲמַר מֵהָכָא: ״וְיִדְגּוּ לָרוֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ״ (בראשית מ״ח:ט״ז), מָה דָּגִים שֶׁבַּיָּם מַיִם מְכַסִּין עֲלֵיהֶם וְאֵין עַיִן הָרָע שׁוֹלֶטֶת בָּהֶם, אַף זַרְעוֹ שֶׁל יוֹסֵף אֵין עַיִן הָרָע שׁוֹלֶטֶת בָּהֶם. ואב״אוְאִי בָּעֵית אֵימָא: עַיִן שֶׁלֹּא רָצְתָה לִזּוֹן מִמַּה שֶּׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ – אֵין עַיִן הָרָע שׁוֹלֶטֶת בּוֹ.: מתני׳מַתְנִיתִין: בנָשִׁים וַעֲבָדִים וּקְטַנִּים פְּטוּרִין מק״שמִקְּרִיאַת שְׁמַעמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
E/ע
הערותNotes
אבל מטמא הוא למת מצוה. ואף כאן יש לשאול: ואמאי [מדוע], לימא [שיאמר] שאף קבורתו של מת מצוה, שהיא משום כבוד הבריות שלא יתנבל אדם בהיותו מושלך בלא קבורה, אינה דוחה מצוות המפורשות בתורה, וכפי שנאמר: ״אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה׳⁠ ⁠״! על כך עונים: שאני התם [שונה שם], דכתיב [שכתוב] במפורש בענין אלה שאסור לו להיטמא להם ״ולאחותו״, ומזה נלמד שלמת מצווה הוא כן נטמא. ומקשים: וליגמר מינה [ונלמד ממנה] מהלכה זו שבמת מצוה להתיר גם במקרים אחרים! ומשיבים: מקרה זה מיוחד הוא, שכן שב ואל תעשה שאני [שונה], שכן בהמנעות מקבורת המת אינו עושה פעולה ישירה העוקרת את המצוה, אלא שמכללה מתבטלת יכולתו לעשות את המצוה בשל כבוד הבריות ואינו דומה לעקירה בפועל של דבר מצוה. א בהקשר למצוה שלא לחוש אם צריך לוותר על כבוד אדם מפני כבוד המקום. אמר ליה [לו] רב פפא לאביי: מאי שנא [במה שונים] ראשונים דאתרחיש להו ניסא [שהתרחשו להם נסים], ומאי שנא אנן דלא מתרחיש לן ניסא [ובמה שונים אנו שאין מתרחשים לנו נסים]? אי [אם] משום תנויי [לימוד], הרי בשני [בשנותיו] של רב יהודה כולי תנויי [כל לימודם] בסדר נזיקין הוה [היה], ואנן קא מתנינן שיתא סדרי [ואנחנו שונים את כל ששת הסדרים]. ועוד, וכי הוה מטי [וכאשר היה מגיע] רב יהודה במסכת עוקצין הדנה בשאלה באיזו מדה עוקציהם (קצותיהם של פירות וירקות שונים) מצטרפים עם הירק עצמו בקבלת טומאה, להלכה על האשה שכובשת ירק בקדרה, ואמרי לה [ויש אומרים] שכאשר היה מגיע להלכה שזיתים שכבשן בטרפיהן (עליהם) טהורים, שהעלים אינם נחשבים עוד כמכשירים להרים את הירק, היה מתקשה בדבר ואמר: הויות [את מחלוקות] רב ושמואל קא חזינא הכא [אני רואה כאן], שהיו הדברים קשים עליו בהבנת המחלוקת בין רבותיו הגדולים. ואילו אנן קא מתנינן בעוקצין תליסר מתיבתא [אנחנו שונים בעוקצין בשלוש עשרה פנים, שלוש עשרה נוסחאות], ואילו לגבי נסים — רב יהודה כי הוה שליף חד מסאניה, אתי מטרא [כאשר היה שולף את נעלו האחת בשעת התענית על המטר מיד היה יורד הגשם], ואנן קא מצערינן נפשין ומצוח קא צוחינן, ולית דמשגח בן [ואנחנו מצערים את עצמנו וצווחים, ואין שמשגיח בנו]. אמר ליה [לו] אביי לרב פפא: קמאי הוו קא מסרי נפשייהו [הראשונים היו מוסרים את נפשם] על קדושת השם, ואילו אנן לא מסרינן נפשין [אנחנו איננו מוסרים את נפשנו] על קדושת השם. שכן נהגו הראשונים, כי הא [כמו מעשה זה] שרב אדא בר אהבה חזייה לההיא כותית דהות לבישא כרבלתא בשוקא [ראה כותית אחת שהיתה לבושה כרבלתא, בגד שעטנז, בשוק]. ומכיון שסבר [חשב] שבת ישראל היא, קם קרעיה מינה [עמד וקרע אותו, את הבגד, ממנה]. אגלאי מילתא [נתגלה הדבר] שכותית היא ונתבע לדין על הבושה שבייש אותה. שיימוה [העריכו אותה] בושה בארבע מאה זוזי. אמר לה רב אדא לבסוף: מה שמך? אמרה ליה [לו]: מתון. אמר לה בשימוש בדמיון המילים, מתוןמאתון [מאתיים] ארבע מאות זוזי שויא [זוזים היא שווה]. ב ועוד סופר מענין הראשונים שהיו משפילים עצמם מתוך רצון להוסיף לכבוד שמים. שרב גידל הוה [היה] רגיל דהוה קא אזיל ויתיב [שהיה הולך ויושב] על שערי טבילה של הנשים. אמר להו [להן]: הכי טבילו והכי טבילו [כך תטבלו וכך תטבלו]. אמרו ליה רבנן [לו חכמים] : וכי לא קא מסתפי מר [מתיירא אדוני] מיצר הרע? אמר להו [להם]: דמיין באפאי כי קאקי חיורי [דומות הן בעיני כאווזים לבנים]. ובדומה לכך מסופר שר׳ יוחנן הוה [היה] רגיל דהוה קא אזיל ויתיב [שהיה הולך ויושב] על שערי טבילה. אמר כהסבר לכך: כי סלקן [כאשר עולות] בנות ישראל ואתיין [ובאות] מטבילה, מסתכלן בי, ונהוי להו זרעא דשפירי כוותי [יסתכלו בי, ויהיו להן ילדים יפים כמותי], שהיה ר׳ יוחנן מפורסם ביופיו המיוחד. אמרי ליה רבנן [אמרו לו חכמים]: וכי לא קא מסתפי מר מעינא בישא [אין אדוני מתיירא מעין הרע]? אמר להו [להם]: אנא מזרעא [אני מזרעו] של יוסף קא אתינא [אני בא], דלא שלטה ביה עינא בישא [שאין שולטת בו עין רעה], דכתיב [שכתוב] ״בן פרת יוסף בן פרת עלי עין״ (בראשית מט, כב), ואמר ר׳ אבהו כדרשה: אל תקרי [תקרא] ״עלי עין״, אלא ״עולי עין״ — שהם מעולים ומסולקים משליטתה של העין. ר׳ יוסי בר׳ חנינא הביא ראיה אחרת מברכת יעקב לאפרים ומנשה: ״המלאך הגואל אותי מכל רע יברך את הנערים ויקרא בהם שמי ושם אבותי אברהם ויצחק וידגו לרב בקרב הארץ״ (שם מח, טז), מה דגים שבים המים מכסין עליהם ואין עין הרע שולטת בהם, כך אף זרעו של יוסף אין עין הרע שולטת בהם. ואי בעית אימא [ויש אומרים]: עין של יוסף שלא רצתה לזון ממה שאינו שלו (אשת פוטיפר) — שכרו שאין עין הרע שולטת בו. ג משנה נשים ועבדים וקטנים שהם לגבי הלכות שונות שווים בחיובם פטורין מקריאת שמעמהדורת ויליאם דוידסון של תלמוד קורן נאה, עם ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ אבן-ישראל (CC-BY-NC 4.0)
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Gemara
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144