×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) אמוֹרֵד בַּמַּלְכוּת הוּא וְלָא צְרִיךְ לְמֵידַּיְינֵיהּ אָמְרָה לוֹ עֲדַיִין שָׁאוּל קַיָּים וְלֹא יָצָא טִבְעֲךָ בָּעוֹלָם אָמַר לָהּ {שמואל א כ״ה:ל״ג} בָּרוּךְ טַעְמֵךְ וּבְרוּכָה אָתְּ אֲשֶׁר כְּלִיתִנִי [הַיּוֹם הַזֶּה] מִבֹּא בְדָמִים.
Nabal, your husband, is a rebel against the throne, as David had already been anointed as king by the prophet Samuel, and Nabal refused his orders. And therefore there is no need to try him, as a rebel is not accorded the ordinary prescriptions governing judicial proceedings. Abigail said to him: You lack the authority to act in this manner, as Saul is still alive. He is the king in actual practice, and your seal [tivakha] has not yet spread across the world, i.e., your kingship is not yet known to all. Therefore, you are not authorized to try someone for rebelling against the monarchy. David accepted her words and said to her: “And blessed be your discretion and blessed be you who have kept me this day from coming to bloodguiltiness [damim]” (I Samuel 25:33).
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
כליתני – מנעת אותי.
בדמים – דם נדה ושפיכות דמים.
מורד במלכות הוא ולא צריך למידייניה – קשה א״כ היאך גרס פרק אחד דיני ממונות (סנהדרין דף לו) דדיני נפשות מתחילין מן הצד מדכתיב גבי נבל ויחגרו איש חרבו ויחגור גם דוד חרבו (שמואל א כה) והא מורד במלכות הוה ולא בעי למידייניה ועוד קשה היאך ישב דוד בדין והא אין מושיבין מלך בסנהדרין כדאמרינן במסכת סנהדרין פרק כ״ג (סנהדרין יח:) וע״ק מפ׳ במה בהמה יוצאה (שבת דף נו.) גבי אוריה דקאמר שהיה לו לדונו בסנהדרין ואמאי והא מורד במלכות היה וי״ל דהכא ה״פ מורד במלכות הוא ולא צריך למידייניה כשאר דיני נפשות שדנין בו ביום לזכות וביום שלאחריו לחובה אלא אפילו בו ביום גומרין לחובה והיינו הא דקאמרה ליה אביגיל וכי דנין דיני נפשות בלילה היה לך להמתין לגמור עד למחרת והוא השיב לה מורד במלכות הוה ואין צריך להמתין עד למחר אבל לדונו ודאי צריך וגם לא קשה מהא שישב דוד בסנהדרין דהא דאין מושיבין מלך בסנהדרין היינו משום דלא הוי כבודו להיות יושב ושותק אבל גבי מורד כבודו הוא להיות יושב ושותק לפי שהוא נוגע בדבר.
שם והיתה נפש אדוני צרורה גומר האי קרא לפי ענין הדרש אין לו מקום כאן וצ״ע:
א״ל ברוך טעמך וברוכה וגו׳ מבוא בדמים דמים תרתי משמע כו׳. נראה דהך דרשה עיקרה לא נפקא ליה מלשון דמים שהוא לשון רבים דמצינו הרבה כמו איש דמים ומרמה וגו׳ הצילני מדמים וגו׳ ועוד אמאי לא מייתי הכא קרא דלעיל מיניה שא״ל אביגיל אשר מנעך ה׳ מבוא בדמים דמים תרתי משמע אלא דעיקר דרשה מהאי קרא שא״ל דוד ברוך טעמך וברוכה את וגו׳ דהיינו שדיבורה לו היה בטעם כדאמרינן דע״י שא״ל דוד וכי מראין דם בלילה א״ל היא וכי דנין ד״נ בלילה וקאמר דלפי דרשה דמים תרתי משמע דהיינו שהוא מנע עצמו מלראות דמה בלילה וגם שהיא מנעה אותו מש״ד ולפי זה ל״ג מאי מבוא בדמים כו׳ כמ״ש התוס׳ אלא דגרסי׳ מבוא בדמים דמים תרתי משמע וכ״ה בכל הספרים שלנו וע״ז כתבו התוס׳ ה״ג תרי דמים דם נדה וש״ד מלמד שגלתה שוקה ול״ג א״ד שגלתה דהא השתא מפרש מאי תרי דמים כו׳ ע״ש נראה מדבריהם דדם נדה השתא מפרש לה ע״י שגלתה שוקה התאוה לה וא״ל השמעי לי בימי נדותה אבל קשה דהא במה שתבע לה קים ליה בדרבה מיניה באיסור א״א שהוא במיתת ב״ד וע״כ נראה לקיים גירסת הספרים דגרסינן א״ד מלמד שגלתה כו׳ וה״פ א״ד מה שא״ל ברוך טעמך וגו׳ לאו אדם נדה קמכוין שמנע עצמו מלראות דמה בלילה וגם מנע עצמו מלדון ד״נ בלילה כדאמרינן לעיל אלא דאהא קא״ל ברוך טעמך וגו׳ מבוא בדמים שע״י שגלתה שוקה א״ל השמעי לי כו׳ והיינו בדמים תרתי משמע דהיינו שמנעה אותו מב׳ מיתות ב״ד דהיינו מש״ד ומאשת איש וסמיך עצמו שהיא מנעה אותו ג״כ מאיסור א״א מדכתיב ולא תהיה לך זאת לפוקה מכלל דאיכא אחריתי כה״ג איסור א״א:
נבל בעלך מורד במלכות הוא, שדוד ראה עצמו כמלך, ונבל הוא מסרב לפקודותיו ולא צריך למידייניה [ואין צורך לדון אותו] כדרך שדנים דין אחר. אמרה לו: אינך יכול לעשות זאת כי עדיין שאול קיים והוא מלך בפועל ולא יצאה טבעך (מטבע שלך) בעולם, כלומר עדיין אין אתה מלך מוכר לכל ולכן אינך רשאי לדון אדם כמורד במלכות. אמר לה: ״וברוך טעמך וברוכה את אשר כליתני היום הזה מבוא בדמים״ (שמואל א׳ כה, לג).
Nabal, your husband, is a rebel against the throne, as David had already been anointed as king by the prophet Samuel, and Nabal refused his orders. And therefore there is no need to try him, as a rebel is not accorded the ordinary prescriptions governing judicial proceedings. Abigail said to him: You lack the authority to act in this manner, as Saul is still alive. He is the king in actual practice, and your seal [tivakha] has not yet spread across the world, i.e., your kingship is not yet known to all. Therefore, you are not authorized to try someone for rebelling against the monarchy. David accepted her words and said to her: “And blessed be your discretion and blessed be you who have kept me this day from coming to bloodguiltiness [damim]” (I Samuel 25:33).
מאמרים באתר אסיף
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) דָּמִים תַּרְתֵּי מַשְׁמַע אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁגִּילְּתָה אֶת שׁוֹקָהּ וְהָלַךְ לְאוֹרָהּ ג׳שָׁלֹשׁ פַּרְסָאוֹת אָמַר לַהּ השמיעי לִי אָמְרָה לוֹ {שמואל א כ״ה:ל״א} לֹא תִהְיֶה זֹאת לְךָ לְפוּקָה זֹאת מִכְּלָל דְּאִיכָּא אַחֲרִיתִי וּמַאי נִיהוּ מַעֲשֶׂה דְּבַת שֶׁבַע וּמַסְּקָנָא הָכִי הֲוַאי.

The Gemara asks: The plural term damim, literally, bloods, indicates two. Why did David not use the singular term dam? Rather, this teaches that Abigail revealed her thigh, and he lusted after her, and he went three parasangs by the fire of his desire for her, and said to her: Listen to me, i.e., listen to me and allow me to be intimate with you. Abigail then said to him: “Let this not be a stumbling block for you” (I Samuel 25:31). By inference, from the word “this,” it can be understood that there is someone else who will in fact be a stumbling block for him, and what is this referring to? The incident involving Bathsheba. And in the end this is what was, as indeed he stumbled with Bathsheba. This demonstrates that Abigail was a prophetess, as she knew that this would occur. This also explains why David blessed Abigail for keeping him from being responsible for two incidents involving blood that day: Abigail’s menstrual blood and the shedding of Nabal’s blood.
רש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שגילתה שוקה – ונתאוה לה ותבעה ולא שמעה לו כדמסיים ואזיל.
לפוקה – כמו פיק ברכים (נחום ב).
הכי גרסי׳ זאת מכלל דאיכא אחריתי ומאי ניהו מעשה דבת שבע ומסקנא הכי הוה – והכי פירושה מדקאמרה ליה ולא תהיה זאת לך לפוקה מכלל שהתנבאת׳ לו שסופו להכשל בביאה אחרת ומאי ניהו בת שבע ומסקנא הכי הוה סוף שעלתה לו כך אלמא נביאה הוות שנתקיימה נבואתה.
ה״ג מאי מבוא בדמים תרי דמים דם נדה ושפיכות דמים מלמד שגלתה שוקה – ולא גרסינן איכא דאמרי מלמד שגלתה שוקה דהא השתא מפרש מאי תרי דמים ועד השתא לא פריש להו.
שגלתה שוקה והלך דוד לאורה ג׳ פרסאות – קשה היאך אותה צדיקת גלתה שוקה לפני דוד ועוד קשה דמחזי כגוזמא לומר שהלך לאור שוקה ג׳ פרסאות וי״ל דנמצא בספרים מדויקים שנקוד בהן לאורה כלומר לאור שלה פירוש נתאוה לה דוד והלך באור חמימות שלש פרסאות.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שגלתה שוקה והלך לאורה ג׳ כו׳ כתבו התוס׳ קשה היאך גלתה אותה צדקת שוקה לפני דוד וע״ק דמחזי כגוזמא לומר שהלך לאור שוקה ג׳ פרסאות כו׳ ע״ש ולא ידענא מי הגיד להם שבפני דוד אחר שבאתה אליו גלתה שוקה דלא משמע כן אלא דרחוק ממנו ג׳ פרסאות והיא לא ידעה ממנו והוא לא ידע ממנה שם גלתה שוקה אלא שמאיר לו הלילה ע״י שגלתה שוקה מרחוק ג׳ פרסאות עד שבאתה אליו כדכתיב ותפגוש אותו אז הרגיש שהלילה מאיר לו משוקה שגלתה ואין זה מחזי כגוזמא דמצינו כה״ג בפ״ק דברכות חזייה ר״י דגני בבית אפל גלייה לדרעיה ונפל נהורא כו׳:
ושואלים: דמים הלוא תרתי [שנים] משמע ומדוע לא אמר ״בדם״ שהוא לשון יחיד? אלא מלמד שגילתה את שוקה ונתאוה לה והלך לאורה (מן האש שלה) בשל תאוותו אליה, שלש פרסאות, ואמר לה: השמיעי לי כלומר השמעי לי ותיעתרי לי לבוא עליך. ומכיון שהיתה נדה, הרי דמים תרתי משמע; דם נדה ושפיכות דמים! אמרה לו: ״ולא תהיה זאת לך לפוקה״ (שמואל א׳ כה, לא) ומדייקים: ״זאת״ — מכלל דאיכא אחריתי [מכאן שיש אחרת] שעשויה להיות לו למכשול, ומאי ניהו [ומה הוא] המעשה האחר? המעשה של בת שבע. ומסקנא הכי הואי [והסיום, בסוף דבר, כך היה] שאכן נכשל בבת שבע. ומכאן שאביגיל היתה נביאה, שידעה מראש שכך יקרה. אגב הזכרת ענין זה, מבארים עוד דברים שנאמרו בענין זה.
The Gemara asks: The plural term damim, literally, bloods, indicates two. Why did David not use the singular term dam? Rather, this teaches that Abigail revealed her thigh, and he lusted after her, and he went three parasangs by the fire of his desire for her, and said to her: Listen to me, i.e., listen to me and allow me to be intimate with you. Abigail then said to him: “Let this not be a stumbling block for you” (I Samuel 25:31). By inference, from the word “this,” it can be understood that there is someone else who will in fact be a stumbling block for him, and what is this referring to? The incident involving Bathsheba. And in the end this is what was, as indeed he stumbled with Bathsheba. This demonstrates that Abigail was a prophetess, as she knew that this would occur. This also explains why David blessed Abigail for keeping him from being responsible for two incidents involving blood that day: Abigail’s menstrual blood and the shedding of Nabal’s blood.
רש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) {שמואל א כ״ה:כ״ט} וְהָיְתָה נֶפֶשׁ אֲדוֹנִי צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים כִּי הֲוָות מִיפַּטְרָא מִינֵּיהּ אָמְרָה לֵיהּ {שמואל א כ״ה:ל״א} וְהֵטִיב ה׳ לַאדוֹנִי וְזָכַרְתָּ אֶת אֲמָתֶךָ.

Apropos Abigail, the Gemara explains additional details in the story. Abigail said to David: “Yet the soul of my lord shall be bound in the bond of life with the Lord your God” (I Samuel 25:29), and when she parted from him she said to him: “And when the Lord shall have dealt well with my lord, and you shall remember your handmaid” (I Samuel 25:31).
מהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

והיתה נפש אדוני כו׳. האי קרא לא שייך הכא כמפורש בחדושי הלכות:
כי הוה מפטרה מניה א״ל והיה כי יטיב ה׳ וגו׳. האי קרא קודם תשובת דוד לה כתיב אלא דמשמע ליה דאין ענינו כאן בדברים אלא כי הוה מפטרה מיניה א״ל כן ואין מוקדם ומאוחר בתורה ונראה דמייתי ליה הכא דגם בזה היתה מתנבא שימות נבל והוא יזכור אותה אז ביפיה וכפרש״י בס״פ החובל:
בין הדברים שאמרה אביגיל לדוד, היה גם: ״והיתה נפש אדני צרורה בצרור החיים״ (שמואל א׳ כה, כט), כי הוות מיפטרא מיניה [כאשר נפרדה ממנו] אמרה ליה [לו]: ״והטיב ה׳ לאדני וזכרת את אמתך״ (שמואל א׳ כה, לא)
Apropos Abigail, the Gemara explains additional details in the story. Abigail said to David: “Yet the soul of my lord shall be bound in the bond of life with the Lord your God” (I Samuel 25:29), and when she parted from him she said to him: “And when the Lord shall have dealt well with my lord, and you shall remember your handmaid” (I Samuel 25:31).
מהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) אָמַר רַב נַחְמָן הַיְינוּ דְּאָמְרִי אִינָשֵׁי אִיתְּתָא בַּהֲדֵי שׁוּתָא פִּילְכָּא אִיכָּא דְּאָמְרִי שָׁפֵיל וְאָזֵיל בַּר אֲוָּוזָא וְעֵינוֹהִי מִיטַּיְיפִי.

Rav Naḥman said that this explains the folk saying that people say: While a woman is engaged in conversation she also holds the spindle, i.e., while a woman is engaged in one activity she is already taking steps with regard to another. Abigail came to David in order to save her husband Nabal, but at the same time she indicates that if her husband dies, David should remember her and marry her. And indeed, after Nabal’s death David took Abigail for his wife. Some say that Rav Naḥman referred to a different saying: The goose stoops its head as it goes along, but its eyes look on from afar to find what it is looking for. So too, Abigail acted in similar fashion.
הערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך שת
שתא(מגילה יד:) בהדי שותא פלכה פי׳ עם שמדברת טווה (בבא בתרא לט.) אמר להו לא תיפוק לכו שותא כי באחת ידבר אל תרגום ארום בחדא שותא ימלל אלהא:
א. [געשפרעך.]
בהדי שותא פילכא – עם שהאשה מדברת היא טווה כלומר עם שהיא מדברת עמו על בעלה הזכירה לו את עצמה שאם ימות ישאנה.
מיטייפי – צופין למרחוק ודוגמתו במס׳ כתובות (דף ס.) נטוף עיניך.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רש״י ד״ה בהדי כו׳ שהאשה מדברת. עיין סוכה דף נו ע״ב רש״י ד״ה שותא:
אמר רב נחמן: היינו דאמרי אינשי [זהו שאומרים אנשים] בפיתגם עממי: איתתא בהדי שותא פילכא [האשה יחד עם השיחה היא גם מחזיקה את הפלך], כלומר, אשה אגב עבודה אחת דואגת גם להרויח דבר נוסף, שהרי כל מה שבאה לדוד, היה זה כדי להציל את נבל בעלה, ועם זאת רמזה לו, שאם ימות בעלה יזכור אותה וישאנה לאשה. ואכן כך עשה, שלאחר מות נבל נשא אותה דוד לאשה. איכא דאמרי [יש אומרים] שהשתמש רב נחמן בפתגם אחר: שפיל ואזיל בר אווזא ועינוהי מיטייפי [משפיל את ראשו והולך הברווז, אבל עיניו צופות] מרחוק למצוא דבר מה, אף אביגיל נהגה כן.
Rav Naḥman said that this explains the folk saying that people say: While a woman is engaged in conversation she also holds the spindle, i.e., while a woman is engaged in one activity she is already taking steps with regard to another. Abigail came to David in order to save her husband Nabal, but at the same time she indicates that if her husband dies, David should remember her and marry her. And indeed, after Nabal’s death David took Abigail for his wife. Some say that Rav Naḥman referred to a different saying: The goose stoops its head as it goes along, but its eyes look on from afar to find what it is looking for. So too, Abigail acted in similar fashion.
הערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) חוּלְדָּה דִּכְתִיב {מלכים ב כ״ב:י״ד} וַיֵּלֶךְ חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן וַאֲחִיקָם וְעַכְבּוֹר וְגוֹ׳ וּבְמָקוֹם דְּקָאֵי יִרְמְיָה הֵיכִי מִתְנַבְּיָא אִיהִי אָמְרִי בֵּי רַב מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב חוּלְדָּה קְרוֹבַת יִרְמְיָה הָיְתָה וְלֹא הֲוָה מַקְפִּיד עָלֶיהָ.

Huldah was a prophetess, as it is written: “So Hilkiah the priest and Ahikam and Achbor and Shaphan and Asaiah went to Huldah the prophetess” (II Kings 22:14) as emissaries of King Josiah. The Gemara asks: But if Jeremiah was found there, how could she prophesy? Out of respect for Jeremiah, who was her superior, it would have been fitting that she not prophesy in his presence. The Sages of the school of Rav say in the name of Rav: Huldah was a close relative of Jeremiah, and he did not object to her prophesying in his presence.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ובמקום ירמיה היכי מיתנביא היא – הרי ירמיה עמד משנת י״ג ליאשיה שנאמר אשר היה דבר ה׳ אל ירמיה וגו׳ (ירמיהו א) והספר נמצא בשנת י״ח ליאשיה ועליו שלח אצל חולדה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ובמקום דקאי ירמיה היכי מתנבא כו׳. דהא ירמיה נמי מתנבא כן על הגלות והוא כבר נתנבא מקודם בשנת י״ג למלך יאשיהו וזה היה בשנת י״ח ומשני דקרובת ירמיהו היתה כדלקמן דשניהם מרחב הזונה יצאו:
חולדה היתה נביאה דכתיב [שנאמר]: ״וילך חלקיהו הכהן ואחיקם ועכבור ושפן ועשיה אל חולדה הנביאה״ (מלכים ב׳ כב, יד) בשליחות המלך יאשיה, ושואלים: ובמקום דקאי [שעומד, שנמצא] ירמיה היכי מתנביא איהי [איך נתנבאה היא]? שמפני כבודו של ירמיהו הגדול ממנה ראוי היה לה שלא להתנבא! אמרי בי [אמרו חכמי בית מדרשו] של רב משמיה [משמו] של רב: חולדה קרובת משפחה של ירמיה היתה, ולא הוה [היה] מקפיד עליה,
Huldah was a prophetess, as it is written: “So Hilkiah the priest and Ahikam and Achbor and Shaphan and Asaiah went to Huldah the prophetess” (II Kings 22:14) as emissaries of King Josiah. The Gemara asks: But if Jeremiah was found there, how could she prophesy? Out of respect for Jeremiah, who was her superior, it would have been fitting that she not prophesy in his presence. The Sages of the school of Rav say in the name of Rav: Huldah was a close relative of Jeremiah, and he did not object to her prophesying in his presence.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) וְיֹאשִׁיָּה גּוּפֵיהּ הֵיכִי שָׁבֵיק יִרְמְיָה וּמְשַׁדַּר לְגַבַּהּ אָמְרִי דְּבֵי רַבִּי שֵׁילָא מִפְּנֵי שֶׁהַנָּשִׁים רַחֲמָנִיּוֹת הֵן.

The Gemara asks: But how could Josiah himself ignore Jeremiah and send emissaries to Huldah? The Sages of the school of Rabbi Sheila say: Because women are more compassionate, and he hoped that what she would tell them would not be overly harsh.
מהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מפני שנשים רחמניות הן כו׳. אינו נראה דה״ק דלכך שדר לה דרחמניות הן ותתנבא לו לטובה וכי משום דרחמניות הן תשנה נבואתה מרעה לטובה ואם היה ירא שירמיה יתנבא לו לרעה גם היא ודאי תאמר כן אלא די״ל דרחמניות הן ותבקש עליהם רחמים לשנות מרעה לטובה:
ושואלים: בכל זאת ויאשיה גופיה [עצמו] היכי שביק [איך עזב] את ירמיה ומשדר לגבה [ושלח אליה]? אמרי דבי [אמרו חכמי בית מדרשו] של ר׳ שילא: מפני שהנשים רחמניות הן, וקיוה שתאמר לו דברים רכים יותר.
The Gemara asks: But how could Josiah himself ignore Jeremiah and send emissaries to Huldah? The Sages of the school of Rabbi Sheila say: Because women are more compassionate, and he hoped that what she would tell them would not be overly harsh.
מהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) ר׳רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר יִרְמְיָה לָא הֲוָה הָתָם שֶׁהָלַךְ לְהַחֲזִיר עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים וּמְנָלַן דְּאִהֲדוּר דִּכְתִיב {יחזקאל ז׳:י״ג} כִּי הַמּוֹכֵר אֶל הַמִּמְכָּר לֹא יָשׁוּב אֶפְשָׁר יוֹבֵל בָּטֵל וְנָבִיא מִתְנַבֵּא עָלָיו שֶׁיִּבָּטֵל אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁיִּרְמְיָה הֶחְזִירָן.

Rabbi Yoḥanan said a different answer: Jeremiah was not there at the time, because he went to bring back the ten tribes from their exile. And from where do we derive that he brought them back? As it is written: “For the seller shall not return to that which he has sold” (Ezekiel 7:13), i.e., Ezekiel prophesied that in the future the Jubilee Year would no longer be in effect. Now is it possible that the Jubilee had already been annulled? The halakhot of the Jubilee Year apply only when all of the tribes of Israel are settled in their respective places, which could not have happened since the exile of the ten tribes more than a century earlier, but the prophet is prophesying that it will cease only in the future. Rather, this teaches that Jeremiah brought back the ten tribes from their exile.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כי המוכר אל הממכר לא ישוב – יחזקאל אמרו והוא נתנבא בתוך (י״ד) שנה שבין גלות יכניה לחרבות ירושלים ומתנבא שיהא בטל היובל והמוכר שדהו לא ישוב לו.
אפשר יובל בטל – משגלו עשרת השבטים בימי חזקיה שנאמר לכל יושביה (ויקרא כה) בזמן שכל יושביה עליה ולא בזמן שגלו מקצתן נמצא משגלו שבט ראובן וגד וחצי שבט מנשה [כבר] בטלו היובלות ויחזקאל היה מתנבא לאחר זמן שיבטל.
אלא מלמד שירמיה החזירן – באותה שנה שנמצא הספר והיא שנת שמונה עשרה ליאשיהו וכששלח על דברי הספר אצל חולדה לא היה שם ירמיה וחזרו למנות את היובל ולא הספיקו למנות אלא שמיטות עד שחרב הבית.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כי המוכר וגו׳ אפשר יובל בטל כו׳. ר״ל דיחזקאל היה מתנבא שיגלו ישראל ולא ישוב המוכר לנחלתו ביובל ואם לא היה נוהג היובל בלאו הכי נמי לא ישוב לנחלתו אבל אם היובל נוהג ה״ק קרא המוכר לא יתאבל במכירתו דהא בלאו הכי יגלה מנחלתו אך יתאבל מיהת על גלותו כיון דיובל היה נוהג אי לאו הגלות היה שב לנחלתו ביובל:
ר׳ יוחנן אמר: ירמיה לא הוה התם [היה שם] מפני שהלך להחזיר את עשרת השבטים מגלותם. ומנלן דאהדור [ומניין לנו שהחזירם]? דכתיב [שנאמר]: ״כי המוכר אל הממכר לא ישוב״ (יחזקאל ז, יג), אפשר שיובל כבר בטל, לפי שהיובל נוהג רק כשכל שבטי ישראל במקומם, ונביא מתנבא עליו שיבטל? אלא מלמד שירמיה החזירן,
Rabbi Yoḥanan said a different answer: Jeremiah was not there at the time, because he went to bring back the ten tribes from their exile. And from where do we derive that he brought them back? As it is written: “For the seller shall not return to that which he has sold” (Ezekiel 7:13), i.e., Ezekiel prophesied that in the future the Jubilee Year would no longer be in effect. Now is it possible that the Jubilee had already been annulled? The halakhot of the Jubilee Year apply only when all of the tribes of Israel are settled in their respective places, which could not have happened since the exile of the ten tribes more than a century earlier, but the prophet is prophesying that it will cease only in the future. Rather, this teaches that Jeremiah brought back the ten tribes from their exile.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) וְיֹאשִׁיָּהוּ בֶּן אָמוֹן מָלַךְ עֲלֵיהֶן דִּכְתִיב {מלכים ב כ״ג:י״ז} וַיֹּאמֶר מָה הַצִּיּוּן הַלָּז אֲשֶׁר אֲנִי רוֹאֶה וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אַנְשֵׁי הָעִיר הַקֶּבֶר אִישׁ הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בָּא מִיהוּדָה וַיִּקְרָא אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר עָשִׂיתָ עַל הַמִּזְבַּח בְּבֵית אֵל וְכִי מָה טִיבוֹ שֶׁל יֹאשִׁיָּהוּ עַל הַמִּזְבֵּחַ בְּבֵית אֵל אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁיֹּאשִׁיָּהוּ מָלַךְ עֲלֵיהֶן רַב נַחְמָן אָמַר מֵהָכָא {הושע ו׳:י״א} גַּם יְהוּדָה שָׁת קָצִיר לָךְ בְּשׁוּבִי שְׁבוּת עַמִּי.

And Josiah the son of Amon ruled over the ten tribes, as it is written: “Then he said: What monument is that which I see? And the men of the city told him, It is the tomb of the man of God who came from Judah and proclaimed these things that you have done against the altar of Bethel” (II Kings 23:17). Now what connection did Josiah, king of Judea, have with the altar at Bethel, a city in the kingdom of Israel? Rather, this teaches that Josiah ruled over the ten tribes of Israel. Rav Naḥman said: Proof that the tribes returned may be adduced from the verse here: “Also, O Judah, there is a harvest appointed for you, when I would return the captivity of My people” (Hosea 6:11), which indicates that they returned to their places.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ויאמר מה הציון הלז – ביאשיהו כתיב בהיותו בבית אל ושרף עצמות הכומרים בבית אל על המזבח שעשה ירבעם.
מה טיבו בבית אל – והלא (משל) מלכי ישראל היה שהרי שם העמיד ירבעם את העגל.
שת קציר – עשה חיל וגדולה כמו ועשה קציר כמו נטע (איוב יד:).
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דכתיב ויאמר מה הציון וגו׳ על המזבח בבית אל וגו׳. תחלת הענין ה״ל לאתויי דכתיב וגם המזבח אשר בבית אל וגו׳ נתץ וישרוף וגו׳ ויפן יאשיהו וגו׳ מה טיבו של יאשיהו על המזבח כו׳ וי״ל דאפשר דלא שבו י׳ השבטים אלא שיאשיהו הלך לשם לבטל ולאבד הע״ז שהניחו שם כשגלו אבל האי קרא ויאמרו אליו אנשי העיר וגו׳ ויקרא את הדברים אשר עשית בבית אל וגו׳ משמע דאנשי העיר הן הן ששבו וזכרו כל המעשים אשר היו בימי ירבעם:
מהכא גם יהודה שת קציר וגו׳ דלעיל מיניה משתעי קרא הזנית אפרים נטמא ישראל דהיינו על ידי עון ירבעם שהוא מאפרים נטמא ישראל מתחלתן וע״י כך גלו ואמר דאע״פ כן יש להם עוד תקוה דיאשיהו שהוא מיהודה שת קציר לך בשוב וגו׳:
ויאשיהו בן אמון מלך עליהן, דכתיב [שנאמר]: ״ויאמר מה הציון הלז אשר אני ראה ויאמרו אליו אנשי העיר הקבר איש האלהים אשר בא מיהודה ויקרא את הדברים האלה אשר עשית על המזבח בבית אל״ (מלכים ב׳ כג, יז), וכי מה טיבו של יאשיהו על המזבח בבית אל שהיא עיר בממלכת ישראל? אלא מלמד שיאשיהו מלך עליהן. רב נחמן אמר: ראיה יש לדבר מהכא [מכאן], שנאמר: ״גם יהודה שת קציר לך בשובי שבות עמי״ (הושע ו, יא) משמע ששבו למקומם.
And Josiah the son of Amon ruled over the ten tribes, as it is written: “Then he said: What monument is that which I see? And the men of the city told him, It is the tomb of the man of God who came from Judah and proclaimed these things that you have done against the altar of Bethel” (II Kings 23:17). Now what connection did Josiah, king of Judea, have with the altar at Bethel, a city in the kingdom of Israel? Rather, this teaches that Josiah ruled over the ten tribes of Israel. Rav Naḥman said: Proof that the tribes returned may be adduced from the verse here: “Also, O Judah, there is a harvest appointed for you, when I would return the captivity of My people” (Hosea 6:11), which indicates that they returned to their places.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) אֶסְתֵּר דִּכְתִיב {אסתר ה׳:א׳} וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַתִּלְבַּשׁ אֶסְתֵּר מַלְכוּת בִּגְדֵי מַלְכוּת מִיבְּעֵי לֵיהּ אֶלָּא שֶׁלְּבָשַׁתָּה רוּחַ הַקֹּדֶשׁ כְּתִיב הָכָא וַתִּלְבַּשׁ וּכְתִיב הָתָם {דברי הימים א י״ב:י״ט} וְרוּחַ לָבְשָׁה אֶת עֲמָשַׂי וְגוֹ׳.

Esther was also a prophetess, as it is written: “And it came to pass on the third day that Esther clothed herself in royalty” (Esther 5:1). It should have said: Esther clothed herself in royal garments. Rather, this alludes to the fact that she clothed herself with a divine spirit of inspiration. It is written here: “And she clothed herself,” and it is written elsewhere: “And the spirit clothed Amasai” (I Chronicles 12:19). Just as there the reference is to being enclothed by a spirit, so too Esther was enclothed by a spirit of divine inspiration.
מהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ותלבש אסתר מלכות בגדי כו׳ שלבשתה רוח הקדש כו׳. מלכות היא האחרונה מי׳ ספירות ממנה רוח הקודש משפיע על האדם הזוכה לכך ומייתי עליה דכתיב ורוח לבשה וגו׳ ודאי התם לאו ברוח הקודש איירי דלא מצינו בו שום נבואה דאי הא דאמר שלום לך ושלום וגו׳ נבואה הוה ליחשביה לעמשא נמי במ״ח נביאים דנבואה שהוצרכה הוא אלא דלשון רצון הוא כמ״ש המפרשים וכמו ותהי על יפתח רוח ה׳ וגו׳ ולא מייתי ליה הכא אלא דמצינו לשון לבישה לגבי רוח:
אסתר מניין שהיתה נביאה — דכתיב [שנאמר]: ״ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות״ (אסתר ה, א) והרי ״ותלבש אסתר בגדי מלכות״ מיבעי ליה [צריך היה לו] לומר! אלא רמז הוא שלבשתה רוח הקדש, כתיב הכא [נאמר כאן]: ״ותלבש״, וכתיב התם [ונאמר שם]: ״ורוח לבשה את עמשי״ (דברי הימים א׳ יב, יח) וכשם ששם הכוונה לרוח הקודש — אף כאן מלכות זו היא רוח הקודש.
Esther was also a prophetess, as it is written: “And it came to pass on the third day that Esther clothed herself in royalty” (Esther 5:1). It should have said: Esther clothed herself in royal garments. Rather, this alludes to the fact that she clothed herself with a divine spirit of inspiration. It is written here: “And she clothed herself,” and it is written elsewhere: “And the spirit clothed Amasai” (I Chronicles 12:19). Just as there the reference is to being enclothed by a spirit, so too Esther was enclothed by a spirit of divine inspiration.
מהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) אָמַר רַב נַחְמָן לָא יָאָה יְהִירוּתָא לִנְשֵׁי תַּרְתֵּי נְשֵׁי יְהִירָן הָוְיָין וְסַנְיִין שְׁמַיְיהוּ חֲדָא שְׁמַהּ זִיבּוּרְתָּא וַחֲדָא שְׁמָהּ כַּרְכּוּשְׁתָּא זִיבּוּרְתָּא כְּתִיב בַּהּ {שופטים ד׳:ו׳} וַתִּשְׁלַח וַתִּקְרָא לְבָרָק וְאִילּוּ אִיהִי לָא אֲזַלָה לְגַבֵּיהּ כַּרְכּוּשְׁתָּא כְּתִיב בַּהּ {מלכים ב כ״ב:ט״ו} אִמְרוּ לָאִישׁ וְלָא אָמְרָה אִמְרוּ לַמֶּלֶךְ.

An additional point is mentioned with regard to the prophetesses. Rav Naḥman said: Haughtiness is not befitting a woman. And a proof to this is that there were two haughty women, whose names were identical to the names of loathsome creatures. One, Deborah, was called a hornet, as her Hebrew name, Devorah, means hornet; and one, Huldah, was called a marten, as her name is the Hebrew term for that creature. From where is it known that they were haughty? With regard to Deborah, the hornet, it is written: “And she sent and called Barak” (Judges 4:6), but she herself did not go to him. And with regard to Huldah, the marten, it is written: “Say to the man that sent you to me” (II Kings 22:15), but she did not say: Say to the king.
הערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך כרכשתא
כרכשתאא(מגילה יד:) חד שמה זיבורתא וחד שמה כרכושתא (בבא מציעא פה.) הוו שרו בני כרכושתא הוה קא מכליא להו. (סנהדרין קב) כרכושתא ושונרא עבדו יומא טבא מתרבא דביש גד. החלד והעכבר תרגום ירושלמי כרכושתא ועכברא (א״ב פי׳ כרכוש בלשון יוני חלד ועכבר שדה):
א. [פעלדמויז.]
לא נאה יוהרא לנשי – לא נאה חשיבות לנשים.
וסניין שמייהו – שמותיהן מאוסות.
זיבורתא – דבורה.
כרכושתא – חולדה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תרתין נשין יהירין הויין וסניין שמייהו כו׳. ר״ל אע״ג דסניין שמייהו והוה להן להשפיל ולהכנע עצמן לפי שמותיהן חולדה ודבורה שהם שפלים בבריות והם לא עשו כן אלא דהוו יהירין נגד אנשים חשובים כגון יאשיהו וברוך:
אגב הזכרת הנביאות אמר רב נחמן: לא יאה [יפה], לא מתאימה יהירותא לנשי [יהירות, גאוה, לנשים]. וראיה לדבר: תרתי נשי יהירן הויין וסניין שמייהו [שתי נשים גאוותניות היו והיו שמותיהן מכוערים]: חדא [אחת] שמה זיבורתא [דבורה], וחדא [ואחת] שמה כרכושתא [חולדה], ומנין שהיו יהירות? זיבורתא כתיב [דבורה נאמר] בה: ״ותשלח ותקרא לברק״ (שופטים ד, ו) ואילו איהי [היא עצמה] לא אזלה לגביה [הלכה אליו]. כרכושתא כתיב [חולדה נאמר] בה: ״אמרו לאיש אשר שלח אתכם אלי״ (מלכים ב׳ כב, טו) ולא אמרה אמרו למלך.
An additional point is mentioned with regard to the prophetesses. Rav Naḥman said: Haughtiness is not befitting a woman. And a proof to this is that there were two haughty women, whose names were identical to the names of loathsome creatures. One, Deborah, was called a hornet, as her Hebrew name, Devorah, means hornet; and one, Huldah, was called a marten, as her name is the Hebrew term for that creature. From where is it known that they were haughty? With regard to Deborah, the hornet, it is written: “And she sent and called Barak” (Judges 4:6), but she herself did not go to him. And with regard to Huldah, the marten, it is written: “Say to the man that sent you to me” (II Kings 22:15), but she did not say: Say to the king.
הערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) אָמַר רַב נַחְמָן חוּלְדָּה מִבְּנֵי בָנָיו שֶׁל יְהוֹשֻׁעַ הָיְתָה כְּתִיב הָכָא {מלכים ב כ״ב:י״ד} בֶּן חַרְחַס וּכְתִיב הָתָם {יהושע כ״ד:ל׳} בְּתִמְנַת חֶרֶס.

Furthermore, Rav Naḥman said: Huldah was a descendant of Joshua. An allusion to this is written here: “Huldah the prophetess, the wife of Shallum, the son of Tikvah, the son of Harhas [ḥarḥas]” (II Kings 22:14), and it says elsewhere with regard to Joshua: “And they buried him in the border of his inheritance in Timnath-heres [ḥeres]” (Judges 2:9), therefore intimating that there is a certain connection between them.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בן חרחס – ואע״ג דקרא על בעלה קא מסהיד מיהו במעשיה כתיב.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כתיב הכא בן חרחס כו׳. פרש״י ואע״ג דקראי על בעלה קמסהיד עכ״ל. וכן צ״ל גבי בן תקוה לקמן בסמוך ונראה דיצא להם זה הדרש משום דבכל מקום שמייחס האשה על שם אישה המפורסם כגון יעל אשת חבר וגו׳ ואביגיל אשת נבל הכרמלי וכמוהו הרבה כמ״ש לעיל לא מצינו בהו שמייחס את האיש ההוא אחר אבותיו והכא שמייחס חולדה הנביאה אשת שלום וגו׳ אישה שלום היה מפורסם כמפורש שם שהיה שומר הבגדים של המלך ולא ה״ל לייחסו כלל אחר אבותיו שלום בן תקוה בן חרחס ולכך דרשו תקוה וחרחס לרמוז על חולדה דבה משתעי קרא שהיתה מיהושע ומרחב כדלקמן:
כיון שהוזכרה חולדה הנביאה, אמר רב נחמן: חולדה מבני בניו של יהושע היתה, ורמז לדבר — כתיב הכא [נאמר כאן]: ״חולדה הנביאה אשת שלם בן תקוה בן חרחס״ (מלכים ב׳ כב, יד), וכתיב התם [ונאמר שם] ביהושע: ״ויקברו אותו... בתמנת חרס״ (שופטים ב, ט) ללמד שיש קשר ביניהם.
Furthermore, Rav Naḥman said: Huldah was a descendant of Joshua. An allusion to this is written here: “Huldah the prophetess, the wife of Shallum, the son of Tikvah, the son of Harhas [ḥarḥas]” (II Kings 22:14), and it says elsewhere with regard to Joshua: “And they buried him in the border of his inheritance in Timnath-heres [ḥeres]” (Judges 2:9), therefore intimating that there is a certain connection between them.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) אֵיתִיבֵיהּ רַב עֵינָא סָבָא לְרַב נַחְמָן שְׁמוֹנָה נְבִיאִים וְהֵם כֹּהֲנִים יָצְאוּ מֵרָחָב הַזּוֹנָה וְאֵלּוּ הֵן נֵרִיָּה בָּרוּךְ וּשְׂרָיָה מַחְסֵיָה יִרְמְיָה חִלְקִיָּה חֲנַמְאֵל וְשַׁלּוּם רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אַף חוּלְדָּה הַנְּבִיאָה מִבְּנֵי בָנֶיהָ שֶׁל רָחָב הַזּוֹנָה הָיְתָה כְּתִיב הָכָא בֶּן תִּקְוָה וּכְתִיב הָתָם {יהושע ב׳:י״ח} אֶת תִּקְוַת חוּט הַשָּׁנִי.

Rav Eina the Elder raised an objection from a baraita to Rav Naḥman’s teaching. The baraita indicates that Huldah was in fact a descendant of Rahab, and seemingly not of Joshua: Eight prophets, who were also priests, descended from Rahab the prostitute, and they are: Neriah; his son Baruch; Seraiah; Mahseiah; Jeremiah; his father, Hilkiah; Jeremiah’s cousin Hanamel; and Hanamel’s father, Shallum. Rabbi Yehuda said: So too, Huldah the prophetess was a descendant of Rahab the prostitute, as it is written here with regard to Huldah: “The son of Tikvah,” and it is written elsewhere in reference to Rahab’s escape from the destruction of Jericho: “This cord of [tikvat] scarlet thread” (Joshua 2:18).
מהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שמנה נביאים והם כהנים יצאו מרחב. ובמדרש ילקוט מייתי בזה קרא דד״ה ממשפחת עבודת הבוץ לבית אשבע אלו בני רחב הזונה שהטמינה המרגלים בבוץ לבית אשבע שנשבעו לה המרגלים ע״כ אבל האי קרא בבני שלה בן יהודה חשיב להו הא דאמר שהיו הח׳ כהנים בירמיה ואביו חלקיה מפורש מן הכהנים וכן חנמאל היה בן שלום דודו של ירמיה מסתמא מאב היה אבל בברוך ואביו נריה וכן בשריה ואבי אביו מחסיא לא ידענא מפורש שהיו כהנים גם יש עיון בזה לפי מה שאמרו לעיל מ״ח נביאים עמדו כו׳ ומסיק טובא הוו כפלים כיוצאי מצרים אלא דהנך מ״ח הוצרכו לדורות ללמוד תשובה או הוראה וכתב רש״י לעיל שהן מנויין בסדר עולם וחשיב בינייהו ברוך ונריה אביו וכן שריה ומחסיה אבי אביו ולא נמצא מוזכר בנריה ובמחסיה שום נבואה שהוצרכה גם קשה אמאי לא חשיב חנמאל שהוזכרה בו נבואה כמ״ש ויבא אלי חנמאל וגו׳ בדבר ה׳ וגו׳ ונראה הא דלא חשיב הכא בכלל מ״ח נביאים בלעם ואיוב וחביריו דלא חשיב הכא אלא נביאי ישראל ואע״ג דאליהו בן ברכאל מישראל הוה כדאמרינן פ״ק דב״ב מ״מ עיקר נביאותיה לאומות העולם כדאמר נמי התם איוב מישראל מ״מ עיקר נביאותיה לאו״ה וע״ש מה שיש לדקדק שם בדברי התוס׳:
איתיביה [הקשה לו] רב עינא סבא [הזקן] לרב נחמן: הלא שנינו — שמונה נביאים והם כהנים יצאו מרחב הזונה, ואלו הן: נריה ובנו ברוך, ושריה, ומחסיה אביו, וירמיה ואביו חלקיה, חנמאל בן דודו של ירמיה, ושלום אבי חנמאל. ר׳ יהודה אומר: אף חולדה הנביאה מבני בניה של רחב הזונה היתה. וראיה לדבר: כתיב הכא [נאמר כאן] בחולדה ״בן תקוה״ וכתיב התם [ונאמר שם] ברחב ״את תקות חוט השני״ (יהושע ב, יח).
Rav Eina the Elder raised an objection from a baraita to Rav Naḥman’s teaching. The baraita indicates that Huldah was in fact a descendant of Rahab, and seemingly not of Joshua: Eight prophets, who were also priests, descended from Rahab the prostitute, and they are: Neriah; his son Baruch; Seraiah; Mahseiah; Jeremiah; his father, Hilkiah; Jeremiah’s cousin Hanamel; and Hanamel’s father, Shallum. Rabbi Yehuda said: So too, Huldah the prophetess was a descendant of Rahab the prostitute, as it is written here with regard to Huldah: “The son of Tikvah,” and it is written elsewhere in reference to Rahab’s escape from the destruction of Jericho: “This cord of [tikvat] scarlet thread” (Joshua 2:18).
מהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) אֲמַר לֵיהּ עֵינָא סָבָא וְאָמְרִי לַהּ פַּתְיָא אוּכָּמָא מִינִּי וּמִינָּךְ תִּסְתַּיֵּים שְׁמַעְתָּא דְּאִיגַּיַּירָא וְנַסְבַהּ יְהוֹשֻׁעַ וּמִי הֲווֹ לֵיהּ זַרְעָא לִיהוֹשֻׁעַ וְהָכְתִיב {דברי הימים א ז׳:כ״ז} נוֹן בְּנוֹ יְהוֹשֻׁעַ בְּנוֹ בְּנֵי לָא הֲווֹ לֵיהּ בנתן הֲווֹ לֵיהּ

Rav Naḥman responded to Eina the Elder and said to him: Eina the Elder, and some say that he said to him: Blackened pot, i.e., my colleague in Torah, who has toiled and blackened his face in Torah study, from me and from you the matter may be concluded, i.e., the explanation lies in a combination of our two statements. For Rahab converted and married Joshua, and therefore Huldah descended from both Joshua and Rahab. The Gemara raises a difficulty: But did Joshua have any descendants? But isn’t it written in the genealogical list of the tribe of Ephraim: “Nun his son, Joshua his son” (I Chronicles 7:27)? The listing does not continue any further, implying that Joshua had no sons. The Gemara answers: Indeed, he did not have sons, but he did have daughters.
רש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר ליה עינא סבא מיני ומינך תסתיים שמעתא – כלומר על ידי ועל ידך תתפרש אמיתו של דבר הא והא הואי.
נון בנו יהושע בנו – את שבט אפרים מייחס הכתוב עד יהושע ומיהושע למטה לא ייחס איש.
דאיגיירה ונסבה יהושע – קשיא היאך נסבה הא אמרי׳ פ׳ הערל (יבמות דף עו) דאפילו בגירותן לית להו חתנות וצריך לומר שלא היתה משבעה עממין אלא משאר עממין ובאת לגור שם ויש מפרשים שרצו לומר שלא הוזהרו על לאו דלא תתחתן עד לאחר שנכנסו לארץ וזה אינו דאמרי׳ במדרש דנתינים באו להתגייר בימי משה כמו בימי יהושע ואף על פי כן לא הותרו לבא בקהל אלא היו חוטבי עצים ושואבי מים אלמא דקודם שעברו את הירדן ונכנסו לארץ הוזהרו עליהם.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וא״ל פתיא אוכמא כו׳. פי׳ בערוך כלי שחור ע״ש ונראה דלא לגנאי היה מתכוין ר״נ לומר כן לרב עינא אלא לשבח וכדאמרינן בריב״ח שאמרה לו בת קיסר חכמה מפוארה בכלי מכוער כו׳ וא״ל אלו הוו סנו הוו גמירי טפי כמפורש שם:
אמר ליה [לו]: עינא סבא, [הזקן] ואמרי לה [ויש אומרים] שאמר לו: פתיא אוכמא [סיר שחור] כלומר, עמית בתורה שיגע והשחיר פניו עליה, מיני ומינך [ממני וממך] תסתיים שמעתא [השמועה] שאנחנו יכולים לצרף את שתי השמועות ולומר: דאיגיירא ונסבה [שהתגיירה רחב ונשאה] יהושע והיתה חולדה איפוא גם מזרעו של יהושע וגם משל רחב. ותוהים: ומי הוו ליה זרעא [האם היה לו זרע] ליהושע? והכתיב [והרי נאמר] ברשימת היחס של שבט אפרים: ״... נון בנו יהושע בנו״ (דברי הימים א׳ ז, כז) ואינו מונה הלאה, משמע שלא היו לו בנים! ומשיבים: אכן, בני [בנים] לא הוו ליה [היו לו], ואולם בנתן הוו ליה [בנות היו לו].
Rav Naḥman responded to Eina the Elder and said to him: Eina the Elder, and some say that he said to him: Blackened pot, i.e., my colleague in Torah, who has toiled and blackened his face in Torah study, from me and from you the matter may be concluded, i.e., the explanation lies in a combination of our two statements. For Rahab converted and married Joshua, and therefore Huldah descended from both Joshua and Rahab. The Gemara raises a difficulty: But did Joshua have any descendants? But isn’t it written in the genealogical list of the tribe of Ephraim: “Nun his son, Joshua his son” (I Chronicles 7:27)? The listing does not continue any further, implying that Joshua had no sons. The Gemara answers: Indeed, he did not have sons, but he did have daughters.
רש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144