×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) שֶׁמְּשַׁהִין עַצְמָן בַּבֶּטֶן כְּדֵי שֶׁיַּזְרִיעוּ נְשׁוֹתֵיהֶן תְּחִלָּה שֶׁיְּהוּ בְּנֵיהֶם זְכָרִים מַעֲלֶה עֲלֵיהֶן הַכָּתוּב כְּאִילּוּ הֵם מַרְבִּים בָּנִים וּבְנֵי בָּנִים וְהַיְינוּ דְּאָמַר רַב קַטִּינָא יָכוֹלְנִי לַעֲשׂוֹת כׇּל בָּנַי זְכָרִים אָמַר רָבָא הָרוֹצֶה לַעֲשׂוֹת כׇּל בָּנָיו זְכָרִים יִבְעוֹל וְיִשְׁנֶה.
they delay while in their wives’ abdomen, initially refraining from emitting semen so that their wives will emit seed first, in order that their children will be male, the verse ascribes them credit as though they have many sons and sons’ sons. And this statement is the same as that which Rav Ketina said: I could have made all of my children males, by refraining from emitting seed until my wife emitted seed first. Rava says another method through which one can cause his children to be males: One who wishes to make all of his children males should engage in intercourse with his wife and repeat the act.
ר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
שהיו [משהים] עצמן עד [שיזריעו] נשותיהם, מעלה עליהם הכת׳ [כאילו] מרבים בנים. [וה]⁠יינו דאמ׳ רב קטינא, יכול אני לעשות [כל בני זכ]⁠רים. אמר רבא, הרוצה להיות לו בנים זכרים [יבעול וישנה].
שמשהין עצמן – מלהזריע.
יכולני – שישהא עצמו מלהזריע.
יבעול וישנה – שמתוך תאות בעילה ראשונה תהא מזרעת ונהי נמי דתזריע אחריו תקדום הזרעתה בבעילה שניה.
הפרק הרביעי בעזרת האל ובישועתו:
פרק רביעי בנות כותים
בנות כותיים נדות מעריסתן. בגמרא מפרש טעמא והתם מפרשינן לה בס״ד.
שמשהין עצמן בבטן, ועוצרים בעדם מלהזריע, כדי שיזריעו נשותיהן תחלה, ועל ידי כך גורמים הם שיהו בניהם הנולדים להם זכריםמעלה עליהן הכתוב כאילו הם מרבים בנים ובני בנים. והיינו [וזהו] שאמר רב קטינא: יכולני לעשות כל בני (ילדי) זכרים, על ידי שישהה עצמו מלהזריע, ותזריע אשתו בתחילה. ומביאים עוד אופן המביא להולדת בן זכר, אמר רבא: הרוצה לעשות כל בניו (ילדיו) זכריםיבעול וישנה (יבעל שנית).
they delay while in their wives’ abdomen, initially refraining from emitting semen so that their wives will emit seed first, in order that their children will be male, the verse ascribes them credit as though they have many sons and sons’ sons. And this statement is the same as that which Rav Ketina said: I could have made all of my children males, by refraining from emitting seed until my wife emitted seed first. Rava says another method through which one can cause his children to be males: One who wishes to make all of his children males should engage in intercourse with his wife and repeat the act.
ר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) וְאָמַר רַבִּי יִצְחָק אָמַר רַבִּי אַמֵּי אֵין אִשָּׁה מִתְעַבֶּרֶת אֶלָּא סָמוּךְ לְוִסְתָּהּ שֶׁנֶּאֱמַר {תהלים נ״א:ז׳} הֵן בְּעָוֹן חוֹלָלְתִּי.

§ And Rabbi Yitzḥak says that Rabbi Ami says: A woman becomes pregnant only by engaging in intercourse close to the onset of her menstrual cycle, as it is stated: “Behold, I was brought forth in iniquity” (Psalms 51:7). This iniquity is referring to intercourse close to the woman’s menstrual cycle, when intercourse is prohibited. Accordingly, David is saying that his mother presumably conceived him at this time.
ר׳ חננאלרש״ימהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמ׳ ר׳ יצחק, אין אשה מתעברת אלא סמוך [לוסתה], שנ׳ הן בעון חוללתי, כלומר בעת קירוב עון. ר׳ יוחנן אמ׳ סמוך לטבילתה, כלומ׳ בעת טהרתה, שנ׳ תחטאני באזוב ואטהר.
בעון – על ידי דם נדה שהוא סימן להריון כדקיימא לן (כתובות דף י:) כל אשה שדמיה מרובין בניה מרובין והוא מביאו לידי עון וקדייק ר׳ יצחק בעון שסמוך לעון נדות שהוא מוזהר לפרוש הימנה.
סמוך לוסתה שנאמר הן בעון וגו׳. פרש״י ע״י דם נדה שהוא סימן להריון כו׳ ע״ש ויותר נראה לפרש כי אודם של אשה שממנו נוצר הוולד כדאמרינן לעיל הוא מדם נדה וע״כ מעוברת מסולקת מדמים וק״ל:
גמ׳ אין אשה מתעברת אלא סמוך לוסתה. ע׳ לעיל י ע״ב תד״ה דהויא:
א ועוד אמר ר׳ יצחק, אמר ר׳ אמי: אין אשה מתעברת אלא בביאה שהיתה בזמן הסמוך לזמן וסתה. ומקור דבריו: שכן נאמר על ידי דוד ״הן בעוון חוללתי״ (תהלים נא, ז). ומשמעו של ״עוון״ זה — שהיתה הביאה ממנו הרתה בו אמו, בסמוך לזמן וסתה (שאז אסורה היא הביאה, ועוון יש בה). שמתוך שהיתה הביאה בזמן זה, הרתה אמו של דוד.
§ And Rabbi Yitzḥak says that Rabbi Ami says: A woman becomes pregnant only by engaging in intercourse close to the onset of her menstrual cycle, as it is stated: “Behold, I was brought forth in iniquity” (Psalms 51:7). This iniquity is referring to intercourse close to the woman’s menstrual cycle, when intercourse is prohibited. Accordingly, David is saying that his mother presumably conceived him at this time.
ר׳ חננאלרש״ימהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר סָמוּךְ לטבילה שֶׁנֶּאֱמַר {תהלים נ״א:ז׳} וּבְחֵטְא יֶחֱמַתְנִי אַמֵּי.

And Rabbi Yoḥanan says: A woman becomes pregnant only by engaging in intercourse near the time of her immersion in a ritual bath, through which she is purified from her status as a menstruating woman, as it is stated in the continuation of the same verse: “And in sin [uvḥet] did my mother conceive me” (Psalms 51:7).
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ובחטא – לשון טבילה וטהרה כדמפרש. וה״ק על ידי דם נדות שהוא מביא לידי עון חוללתי שהוא גרם לי שנבראתי וכשנתחטאת אמי ממנו יחמתני.
גמ׳ ורבי יוחנן אומר סמוך לטבילה כו׳ ואשה פניה למעלה כלפי האיש כו׳ מפני מה אשה קולה כו׳ זה ממקום שנברא וזו ממקום שנבראת שנ׳ כו׳ כצ״ל:
רש״י בד״ה ובחטא כו׳ שהוא גרם לי שאבא וכשנתחטאת כו׳ כצ״ל:
סמוך לטבילה שנאמר ובחטא וגו׳. נראה לכאורה דר״י נמי סבר הא דלעיל סמוך לוסתה אלא שבא להוסיף דגם סמוך לטבילה מתעברת מדכתיב ובחטא יחמתני וגו׳ אבל א״כ הוא לא היה צריך רש״י לפרש גבי ובחטא לשון טבילה כו׳ וה״ק ע״י דם נדות שהוא מביא לידי עון כו׳ ע״ש שהרי זה יתפרש כפשטיה דלעיל ויש ליישב וק״ל:
ואילו ר׳ יוחנן אמר: אין האשה מתעברת אלא בביאה שהיתה בזמן הסמוך לאחר הטבילה. ומקור לדבריו: שכן נאמר בהמשך אותו כתוב ״ובחטא יחמתני אמי״.
And Rabbi Yoḥanan says: A woman becomes pregnant only by engaging in intercourse near the time of her immersion in a ritual bath, through which she is purified from her status as a menstruating woman, as it is stated in the continuation of the same verse: “And in sin [uvḥet] did my mother conceive me” (Psalms 51:7).
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) מַאי מַשְׁמַע דְּהַאי חֵטְא לִישָּׁנָא דְּדַכּוֹיֵי הוּא דִּכְתִיב {ויקרא י״ד:מ״ט,נ״ב} וְחִטֵּא אֶת הַבַּיִת וּמְתַרְגְּמִינַן וִידַכֵּי יָת בֵּיתָא וְאִי בָּעֵית אֵימָא מֵהָכָא {תהלים נ״א:ט׳} תְּחַטְּאֵנִי בְּאֵזוֹב וְאֶטְהָר.

The Gemara explains this derivation: From where may it be inferred that this term “ḥet” is a reference to purity? The Gemara answers: As it is written with regard to leprosy of houses: Veḥittei the house” (Leviticus 14:52), and we translate the verse into Aramaic as: And he shall purify the house. And if you wish, say that the interpretation is derived from here: “Purge me [teḥatte’eni] with hyssop, and I shall be pure” (Psalms 51:9). Evidently, the root ḥet, tet, alef refers to purification.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומבררים: מאי [מה, כיצד] משמע דהאי לשון זו] ״חטא״לישנא דדכויי [לשון טהרה] הוא? דכתיב [שנאמר] בצרעת הבית ״וחטא את הבית״ (ויקרא יד, נב), ומתרגמינן [ומתרגמים אנו]: וידכי ית ביתא [ויטהר את הבית]. ואי בעית [ואם תרצה] עוד ראיה שמשמעות ״חטא״ הינה טהרה, אימא מהכא [אמור מכאן, ממקרא זה] הנאמר באותו פרק בתהלים (פסוק ט), ״תחטאני באזוב ואטהר״, הרי איפוא ש״חטא״ משמעו טהרה.
The Gemara explains this derivation: From where may it be inferred that this term “ḥet” is a reference to purity? The Gemara answers: As it is written with regard to leprosy of houses: Veḥittei the house” (Leviticus 14:52), and we translate the verse into Aramaic as: And he shall purify the house. And if you wish, say that the interpretation is derived from here: “Purge me [teḥatte’eni] with hyssop, and I shall be pure” (Psalms 51:9). Evidently, the root ḥet, tet, alef refers to purification.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) וְאָמַר רַבִּי יִצְחָק אָמַר רַבִּי אַמֵּי כֵּיוָן שֶׁבָּא זָכָר בָּעוֹלָם בָּא שָׁלוֹם בָּעוֹלָם שֶׁנֶּאֱמַר {ישעיהו ט״ז:א׳} שִׁלְחוּ כַר מוֹשֵׁל אֶרֶץ זָכָר זֶה כַּר.

§ And Rabbi Yitzḥak says that Rabbi Ami says: When a male comes into the world, i.e., when a male baby is born, peace comes to the world, as it is stated: “Send the lambs [khar] for the ruler of the land” (Isaiah 16:1). This khar, or kar, a gift one sends the ruler, contributes to the stability of the government and peace, and the word male [zakhar] can be interpreted homiletically as an abbreviation of: This is a kar [zeh kar].
ר׳ חננאלרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמ׳ ר׳ יצחק, כיון שבא זכר בא שלום, שנ׳ שלחו כר מושל ארץ, זכר [כ]⁠כרו עמו, כלומר סעודתו, כדכתי׳ ויכרה להם כירה גדולה. נקבה, נקי באה, אין עמה כלום, דהא אומרת תן לי, שנ׳ ויאמר נקבה שכרך עלי ואתנ׳.
שאלו לר׳ שמעון בן יוחאי, מפני מה אמרה תורה יולדת מביאה קרבן, אמר להן, שבשעה שכורעת לילד קופצת ונשבעת שלא אזדקק לבעלי, ואחר שתלד מתחרטת, לפיכך אמרה תורה מביאה קרבן. ו⁠[את]⁠קיף רב יוסף עלה, אי הכי מזידה היא. ועודא, כי האי [גו]⁠נא בחרטא תליא מילתא. ועוד כשבה או שעירת עזי⁠[ם] ל⁠[ח]⁠טאת היה לה להביא, שהן קרבן שבועה, ולא כבש לעולה [ב]⁠ן יונה או תור לחטאת, ולא פריק ליה.
א. בגמרא, מזידה היא ובחרטה תליא מילתא.
כר – מנחה דהיינו סימן שלום.
כיון שבא זכר בעולם בא שלום כו׳. כדלקמן דרך האיש מקבל פיוס ולא האשה ומייתי שנאמר שלחו כר מושל וגו׳ פרש״י סימן שלום והרמז מוש״ל אותיות שלו״ם וק״ל:
ב ומביאים עוד ממה שאמר ר׳ יצחק, אמר ר׳ אמי בענין לידה: כיון שבא (נולד) זכר בעולםבא שלום בעולם. ומקור לדברים: שכן נאמר ״שלחו כר מושל ארץ״ (ישעיה טז, א). ו״כר״ זה הוא לשון מתנה שנותנים לשליט. ובענייננו — שלטון שקט ושלום. ואף המלה ״זכר״ מורה כן, שהרי נשמע בה: זה כר.
§ And Rabbi Yitzḥak says that Rabbi Ami says: When a male comes into the world, i.e., when a male baby is born, peace comes to the world, as it is stated: “Send the lambs [khar] for the ruler of the land” (Isaiah 16:1). This khar, or kar, a gift one sends the ruler, contributes to the stability of the government and peace, and the word male [zakhar] can be interpreted homiletically as an abbreviation of: This is a kar [zeh kar].
ר׳ חננאלרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) וְאָמַר ר׳רַבִּי יִצְחָק דְּבֵי רַבִּי אַמֵּי בָּא זָכָר בָּעוֹלָם בָּא כִּכָּרוֹ בְּיָדוֹ זָכָר זֶה כַּר דִּכְתִיב {מלכים ב ו׳:כ״ג} וַיִּכְרֶה לָהֶם כֵּירָה גְדוֹלָה.

And Rabbi Yitzḥak from the school of Rabbi Ami says: When a male comes into the world, his loaf of bread, i.e., his sustenance, comes into his possession. In other words, a male can provide for himself. This is based on the aforementioned interpretation of the word male [zakhar] as an abbreviation of: This is a kar [zeh kar], and the term kar refers to sustenance, as it is written: “And he prepared great provision [kera] for them” (II Kings 6:23).
הערוך על סדר הש״סמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך זכר
זכרא(חולין קכג) מסתברא ממעשר הוה ליה למילף שכן זכרים טמאים מרובים מרחם אדם פשוט לפני הדיבור פירוש הבכור זכר והמעשר וראשית הגז בין זכרים בין נקבות בכור אפילו בהמה של כהנים קדוש בבכורה אבל במעשר בהמה ובראשית הגז פטורין והבכור נוהג בין בבהמה טהורה בין בבהמה טמאה אבל המעשר וראשית הגז אין נוהגין אלא בבהמה טהורה בלבד מעשר וראשית הגז מעט והבכור מרובין כי הבכור מכל בהמה נקבה והמעשר אחד מעשר׳ הבכור קדושתו מרחם והמעשר וראשית הגז פשוטים לאפוקי בכור דלא פשוט הוא נתחייבו ישראל בבכור קודם מתן תורה לאפוקי מעשר וראשית הגז דלא הוזהרו בהן קודם מתן תורה ואמרינן אדרבה מבכור הוה ליה למילף שכן דומה לו כאילו יתום שלקחו בשותפות נתנו לכהן בקדושה ובמכירה פי׳ בהמה שמתה אמה בשעת לידה פטורה מן המעשר דיליף תחת תחת מתחת אמו לאפוקי בכור וראשית הגז שנוהגין אפילו ביתום והלקוח והניתן לו במתנה פטור ממעשר בהמה כדתנן בבכורות הלקוח והניתן במתנ׳ פטור לאפוקי בכור וראשית הגז שחייבים בלקוח ובניתן לו במתנה בכור וראשית הגז חייבין בבהמת השותפין כדאמרינן לעיל לאפוקי מעשר בהמה דאינו נוהג בבהמת השותפין דתנן האחין והשותפין חייבין בקולבון ופטורין ממעשר בהמ׳ הבכור וראשית הגז ניתנין לכהן לאפוקי מעשר בהמה דלא דתנן הבכור נאכל לכהנים והמעשר בכל העיר לכל אדם הבכור קדוש מרחם אמו וראשית הגז אין צריך לקרותו קדוש לאפוקי מעשר שצריך לקרותו קדוש כדי שיתקדש שנאמר העשירי יהיה קדש לה׳ ותנן היוצא עשירי סוקרו בסיקר׳ ואומר הרי זה מעשר במכירה כדתנן בתחלת מעשר שני הבכור מוכרין אותו תמים חי ובעל מום ושחוט וראשי׳ הגז נמי מוכרין אותו לאסוקי מעשר בהמה דתנן מעשר בהמה אין מוכרין אותו תמים חי ולא בעל מום שחוט הנך של מעשר בהמה ששוין זה לזה נפישן איבעית אימא המעשר פשוט וראשית הגז אפי׳ בפשוט נמי נוהג פשוט מפשו׳ עדיף ליה למילף לאפוקי בכו׳ דלא פשוט היא וי״מ בקדושה כי הבכור וראשית הגז אינן מקדשין אלא הן לבדן לאפוקי מעשר שמקדש לפניו ולאחריו דגרסינן (זבחים פט:) אמר רב מעשר עדיף שקדוש לפניו ולאחריו וכו׳. (נדה לא:) בא זכר בא שלום לעולם שנאמר שלחו כר מושל ארץ מסלע מדברה ואמר רבי יצחק דבי רבי אמי זכר זה ככרו עמו כלומר סעודתו עמו דכתיב ויכרה להם כירה גדולה נקבה נקייה באה דאין עמה כלום דהיא אומרת תן לי שנאמר נקבה שכרך עלי ואתנה. (בבא קמא נ. יבמות קכא) אמר להן זכר של רחלים נזדמן לי וזקן אחד מנהיגו פירוש זכר של רחלים אילו של יצחק וזקן אחד אברהם:
א. [מעננליך.]
בא זכר בעולם בא ככרו בידו כו׳. יראה כל זה ע״פ הדין כי הזכר מיום בואו לעולם ככרו בידו בכל מה שירויח הן במעשה ידיו הן במציאה זכה בו אבל הנקבה נקיה באה לעולם מיום בואה לעולם מעשה ידיה ומציאותה וכל שבח נעוריה לאביה ומשהשיאה אח״כ לבעלה הכל רק עד דאמרה מזוני יהבי לה כי אין האב והבעל יכולין לומר לה עשה עמי ואיני זנך והיא תוכל להוציא מעשה ידיה עד כדי מזונותיה והיינו נקבה ע״ד נקבה שכרך שצריכה לפרוש ולנקוב מה שיתנו לה ממעשה ידיה דהיינו כדי מזונותיה ולפרש״י נראה לפרש לענין מזל דבא ככרו בידו בין לרע בין לטוב ונקבה נקיה באה בלא מזל דמזלה תלוי במזל הזכר כמ״ש התוספות בפ״ק דסוטה ועד דאמרה מזוני דהיינו בתפלה אפשר לה לבטלה וק״ל:
ועוד ממה שאמר ר׳ יצחק דבי [חכם בית המדרש] של ר׳ אמי בענין זה: כיון שבא זכר בעולם — הריהו בא וככרו (מזונותיו) בידו, שכך מורה המלה ״זכר״זה כר, דכתיב כן נאמר]: ״ויכרה להם כרה גדולה״ (מלכים ב ו, כג), ומשמעות ״כירה״ — סעודה.
And Rabbi Yitzḥak from the school of Rabbi Ami says: When a male comes into the world, his loaf of bread, i.e., his sustenance, comes into his possession. In other words, a male can provide for himself. This is based on the aforementioned interpretation of the word male [zakhar] as an abbreviation of: This is a kar [zeh kar], and the term kar refers to sustenance, as it is written: “And he prepared great provision [kera] for them” (II Kings 6:23).
הערוך על סדר הש״סמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) נְקֵבָה אֵין עִמָּהּ כְּלוּם נְקֵבָה נְקִיָּיה בָּאָה עַד דְּאָמְרָה מְזוֹנֵי לָא יָהֲבִי לַהּ דִּכְתִיב {בראשית ל׳:כ״ח} נׇקְבָה שְׂכָרְךָ עָלַי וְאֶתֵּנָה.

By contrast, when a female comes into the world, nothing, i.e., no sustenance, comes with her. This is derived from the homiletic interpretation of the word female [nekeva] as an abbreviation of the phrase: She comes clean [nekiya ba’a], i.e., empty. Furthermore, until she says: Give me sustenance, people do not give her, as it is written in Laban’s request of Jacob: “Appoint me [nokva] your wages, and I will give it” (Genesis 30:28). Laban used the word nokva, similar to nekeva, when he said that he would pay Jacob only if he explicitly demanded his wages.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
נקיה – חסרה כמו (ב״ק דף מא.) יצא פלוני נקי מנכסיו.
עד דאמרה מזוני – שיודעת להתפלל.
נקבה – כשתנקוב ותפרש שכרך ואתנה. ונקבה נמי הכי דרשינן.
ואילו כשבאה לעולם נקבהאין עמה כלום, שכך מורה המלה ״נקבה״ בדרך הנוטריקון — נקייה באה, עד דאמרה מזוני [כל עוד שאינה אומרת, מבקשת מזונות]לא יהבי [אין נותנים] לה, דכתיב כן נאמר] בדברי לבן ליעקב: ״נקבה שכרך עלי ואתנה״ (בראשית ל, כח), ואחז בלשון ״נקבה״, להורות שרק משעה שיעקב ידרוש במפורש את שכרו, יקבלנו.
By contrast, when a female comes into the world, nothing, i.e., no sustenance, comes with her. This is derived from the homiletic interpretation of the word female [nekeva] as an abbreviation of the phrase: She comes clean [nekiya ba’a], i.e., empty. Furthermore, until she says: Give me sustenance, people do not give her, as it is written in Laban’s request of Jacob: “Appoint me [nokva] your wages, and I will give it” (Genesis 30:28). Laban used the word nokva, similar to nekeva, when he said that he would pay Jacob only if he explicitly demanded his wages.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) שָׁאֲלוּ תַּלְמִידָיו אֶת רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי מִפְּנֵי מָה אָמְרָה תּוֹרָה יוֹלֶדֶת מְבִיאָה קׇרְבָּן אָמַר לָהֶן בְּשָׁעָה שֶׁכּוֹרַעַת לֵילֵד קוֹפֶצֶת וְנִשְׁבַּעַת שֶׁלֹּא תִּזָּקֵק לְבַעְלָהּ לְפִיכָךְ אָמְרָה תּוֹרָה תָּבִיא קׇרְבָּן.

The students of Rabbi Shimon ben Yoḥai asked him: For what reason does the Torah say that a woman after childbirth brings an offering? He said to them: At the time that a woman crouches to give birth, her pain is so great that she impulsively takes an oath that she will not engage in intercourse with her husband ever again, so that she will never again experience this pain. Therefore, the Torah says that she must bring an offering for violating her oath and continuing to engage in intercourse with her husband.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לפיכך תביא קרבן – שבועת ביטוי חטאת.
קופצת ונשבעת שלא תיזקק כו׳ והא מזידה היא כו׳. ויש לדקדק אמאי לא תקשי ליה נמי והא דברים שבינו לבינה הוא ויכול להפר לה ביום שמעו ונראה דלא הוי טעי רשב״י בהכי כ״כ ואיכא למימר דמסתמא הבעל אינו מיפר לה ביום שמעו והשתא נמי ניחא קצת מאי דפריך רב יוסף והא מזידה כו׳ דכיון דהדבר תלוי בבעלה מקרי שפיר ונעלם ממנו עד יום שמעו ולא הפר לה ודפריך נמי קרבן שבועה בעי אתויי ופרש״י כשבה או שעירה והאי עוף הוא עכ״ל יש ליישב קצת דקרבן שבועה נמי אם לא תגיע ידו מביא עוף לחטאת כמפורש בקרא ואשה נמי כל מה שקנתה קנה בעלה ה״ל כאילו לא הגיע ידה לגבי חטאת וק״ל:
ג שאלו תלמידיו את ר׳ שמעון בן יוחי: מפני מה אמרה תורה כי היולדת מביאה קרבן? אמר להן: משום שבשעה שהאשה כורעת לילד, ורבים מכאוביה, מתוך כך הריהי קופצת ונשבעת שלא תזקק עוד לבעלה, ולא תבוא עוד לייסורים שכאלה. לפיכך אמרה תורה תביא קרבן, על שעברה על שבועתה, ושבה ונזקקה לבעלה.
The students of Rabbi Shimon ben Yoḥai asked him: For what reason does the Torah say that a woman after childbirth brings an offering? He said to them: At the time that a woman crouches to give birth, her pain is so great that she impulsively takes an oath that she will not engage in intercourse with her husband ever again, so that she will never again experience this pain. Therefore, the Torah says that she must bring an offering for violating her oath and continuing to engage in intercourse with her husband.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) מַתְקֵיף לַהּ רַב יוֹסֵף וְהָא מְזִידָה הִיא וּבַחֲרָטָה תַּלְיָא מִילְּתָא וְעוֹד קׇרְבַּן שְׁבוּעָה בעי אֵיתוֹיֵי.

Rav Yosef objects to this answer: But isn’t the woman an intentional violator of her oath? And if she wishes that her oath be dissolved, so that she may engage in intercourse with her husband, the matter depends on her regret of her oath. One is obligated to bring an offering for violating an oath of an utterance only if his transgression is unwitting. And furthermore, if the purpose of the offering that a woman brings after childbirth is to atone for violating an oath, then she should be required to bring a female lamb or goat as an offering, which is the requirement of one who violated an oath, rather than the bird offering brought by a woman after childbirth.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מזידה היא – ואין כאן קרבן דהא ונעלם כתיב בשבועת ביטוי.
ובחרטה תליא – לפתוח לה בחרטה ויתיר לה חכם שבועתה אבל קרבן אינו עוקר ומתיר שבועתה.
ועוד קרבן שבועה בעי אתויי – כשבה או שעירה והאי עוף הוא.
בד״ה מזידה היא כו׳ בשבועות בטוי הוא סוף דבור:
מתקיף לה [מקשה עליה, על תשובה זו] רב יוסף: והא [והרי] מזידה היא כשנשבעת שבועה זו, ובחרטה (התרת השבועה) תליא מילתא [תלוי הדבר] אם היא שבה ונזקקת לבעלה. ואילו קרבן על שבועת ביטוי אין חייבים עליו אלא אם כן נעלם דבר השבועה מהנשבע, בשעה שעבר על שבועתו. ועוד קשה, שהרי אם משום כך הוא — קרבן שבועה בעי איתויי [צריכה להביא], שהוא כשבה או שעירה, ולא עוף שהוא קרבן היולדת!
Rav Yosef objects to this answer: But isn’t the woman an intentional violator of her oath? And if she wishes that her oath be dissolved, so that she may engage in intercourse with her husband, the matter depends on her regret of her oath. One is obligated to bring an offering for violating an oath of an utterance only if his transgression is unwitting. And furthermore, if the purpose of the offering that a woman brings after childbirth is to atone for violating an oath, then she should be required to bring a female lamb or goat as an offering, which is the requirement of one who violated an oath, rather than the bird offering brought by a woman after childbirth.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) וּמִפְּנֵי מָה אָמְרָה תּוֹרָה זָכָר לְשִׁבְעָה וּנְקֵבָה לְאַרְבָּעָה עָשָׂר זָכָר שֶׁהַכֹּל שְׂמֵחִים בּוֹ מִתְחָרֶטֶת לְשִׁבְעָה נְקֵבָה שֶׁהַכֹּל עֲצֵבִים בָּהּ מִתְחָרֶטֶת לְאַרְבָּעָה עָשָׂר.

And the students of Rabbi Shimon ben Yoḥai further inquired of him: For what reason does the Torah say that a woman who gives birth to a male is ritually impure for seven days, but a woman who gives birth to a female is impure for fourteen days? Rabbi Shimon ben Yoḥai answered them: When a woman gives birth to a male, over which everyone is happy, she regrets her oath, that she will never again engage in intercourse with her husband, already seven days after giving birth. By contrast, after giving birth to a female, over which everyone is unhappy, she regrets her oath only fourteen days after giving birth.
ר׳ חננאלרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומפני מה אמרה [תו]⁠רה זכר טהרתו לשבעה, מפני שהכל שמיחין בו מת⁠[חרטת] לשבעה, נקבה שהכל עציבין בה מתחרטת ל⁠[ארבעה] עשר. ומפני מה אמרה תורה מילה לשמונה, [שלא יהיו] הכל שמחי⁠[ן ואביו ואמו] עצבין.
מתחרטת לשבעה – ומתאוה לתשמיש בעלה כדי שתחזור ותתעבר זכר.
זכר שהכל שמחים בו לז׳ כו׳. עיין פרש״י ועי״ל כיון שמקללת אשה הוא צער לידה כמ״ש בעצב תלדי בנים בנולד זכר הכל שמחים שלא יהיה לו זה הצער ומתחרטת לז׳ נקבה שהכל עצבים שיהיה גם לה צער לידה מתחרטת לי״ד ודו״ק:
ועוד שאלו תלמידי ר׳ שמעון בן יוחאי את רבם בענין ימי טומאה שלאחר לידה: מפני מה אמרה תורה כי מנין ימי הטומאה שלאחר לידת זכר הם לשבעה ימים בלבד, ולאחר מכן הריהי טהורה. ואילו ימי טומאה לאחר לידת נקבה הם לארבעה עשר ימים? והשיב להם: טעם הדבר, שכן בלידת זכר שהכל שמחים בו — הריהי מתחרטת על שנשבעה שלא תזקק ותלד שוב, כבר לשבעה ימים שלאחר הלידה. ואילו לאחר לידת נקבה שהכל עצבים בה — אין היא מתחרטת אלא לארבעה עשר יום לאחר הלידה.
And the students of Rabbi Shimon ben Yoḥai further inquired of him: For what reason does the Torah say that a woman who gives birth to a male is ritually impure for seven days, but a woman who gives birth to a female is impure for fourteen days? Rabbi Shimon ben Yoḥai answered them: When a woman gives birth to a male, over which everyone is happy, she regrets her oath, that she will never again engage in intercourse with her husband, already seven days after giving birth. By contrast, after giving birth to a female, over which everyone is unhappy, she regrets her oath only fourteen days after giving birth.
ר׳ חננאלרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) וּמִפְּנֵי מָה אָמְרָה תּוֹרָה מִילָה לִשְׁמוֹנָה שֶׁלֹּא יְהוּ כּוּלָּם שְׂמֵחִים וְאָבִיו וְאִמּוֹ עֲצֵבִים.

And the students further asked him: For what reason does the Torah say that circumcision is performed only on the eighth day of the baby’s life, and not beforehand? He answered them: It is so that there will not be a situation where everyone is happy at the circumcision ceremony but the father and mother of the infant are unhappy, as they are still prohibited from engaging in intercourse.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מפני מה מילה לשמונה – ולא לשבעה.
שלא יהיו הכל שמחין – שאוכלין ושותין בסעודה ואביו ואמו עצבים שאסורין בתשמיש.
ומפני מה אמרה תורה מילה לח׳ כו׳. פרש״י ולא לז׳ עכ״ל והוא דחוק ויש לפרש דה״ק מפני מה אמרה תורה מילה לח׳ של לידתה דלא ה״ל למתלי בטומאת ז׳ של לידת האשה שהפסיק בענין מילה שאחר שכתב וטמאה שבעת ימים כתב וביום השמיני ימול ואח״כ חזר לענינו ושלשים יום גו׳ אלא ללמדך שלא יהו הכל שמחים כו׳ וק״ל:
ועוד שאלו התלמידים את ר׳ שמעון בן יוחאי: מפני מה אמרה תורה מילה לשמונה ימים, ולא לפני כן? והשיב להם: כדי שלא יהו כולם שמחים בשמחת ברית המילה, ואילו אביו ואמו יהיו עצבים, שהרי עדיין אסורים הם בתשמיש.
And the students further asked him: For what reason does the Torah say that circumcision is performed only on the eighth day of the baby’s life, and not beforehand? He answered them: It is so that there will not be a situation where everyone is happy at the circumcision ceremony but the father and mother of the infant are unhappy, as they are still prohibited from engaging in intercourse.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) תַּנְיָא הָיָה ר״מרַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר מִפְּנֵי מָה אָמְרָה תּוֹרָה נִדָּה לְשִׁבְעָה מִפְּנֵי שֶׁרָגִיל בָּהּ וְקָץ בָּהּ אָמְרָה תּוֹרָה תְּהֵא טְמֵאָה שִׁבְעָה יָמִים כְּדֵי שֶׁתְּהֵא חֲבִיבָה עַל בַּעְלָהּ כִּשְׁעַת כְּנִיסָתָהּ לַחוּפָּה.

It is taught in a baraita that Rabbi Meir would say: For what reason does the Torah say that a menstruating woman is prohibited from engaging in intercourse with her husband for seven days? It is because if a woman were permitted to engage in intercourse with her husband all the time, her husband would be too accustomed to her, and would eventually be repulsed by her. Therefore, the Torah says that a menstruating woman shall be ritually impure for seven days, during which she is prohibited from engaging in intercourse with her husband, so that when she becomes pure again she will be dear to her husband as at the time when she entered the wedding canopy with him.
ר׳ חננאלרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תני⁠[א. הי]⁠ה ר׳ מאיר [אומר], מפני [מה אמרה תורה] תשב [נידה] שבעה, מפני שמתוך ש⁠[רגיל בה וקץ בה, אמרה תורה תה]⁠א [ני]⁠דה שבעה, כדי ש⁠[תהא חביבה על בעלה ביום טבילתהא כשעת כניסתה] ל⁠[חופה].
א. השלמתי לפי הרווח על פי גמרא כי״ר ב׳ וק״ג. אפשר גם להשלים על פי כי״מ ור׳ א׳, ביום טהרתה. ובגמרא לפנינו ליתא.
נדה שבעה – לאו ביולדת קאי.
מפני שאדם רגיל באשתו – כל שעה שירצה.
קץ בה – מאוסה עליו. אמרה תורה כל שעה שתראה תהא טמאה שבעה כדי שלא יהא רגיל בה ותתחבב עליו.
מפני מה אמרה תורה נדה לז׳ כו׳. דהוה סגי לה ביום א׳ בימי נדותה כמו בימי זיבה ברואה יום א׳ שאינה אלא שומרת יום כנגד יום וקאמר כדי שתהא חביבה כו׳ ולכך בנדה שהוא תחלת טומאה בעי ז׳ ימים משא״כ בזיבה דכבר נטמאה וק״ל:
תניא [שנויה ברייתא], היה ר׳ מאיר אומר: מפני מה אמרה תורה שהנדה טמאה לשבעה ימים ואסורה על בעלה? — מפני שאם לא כן היה הדבר, והיתה אשתו מותרת לו תדיר, רגיל היה בה בעלה, ומשום כך היה בסופו של דבר קץ (מואס) בה. לכך אמרה תורה: תהא האשה הנדה טמאה שבעה ימים, ואסורה אז על בעלה, כדי שתהא חביבה על בעלה לכשתיטהר מטומאתה כשעת כניסתה לחופה.
It is taught in a baraita that Rabbi Meir would say: For what reason does the Torah say that a menstruating woman is prohibited from engaging in intercourse with her husband for seven days? It is because if a woman were permitted to engage in intercourse with her husband all the time, her husband would be too accustomed to her, and would eventually be repulsed by her. Therefore, the Torah says that a menstruating woman shall be ritually impure for seven days, during which she is prohibited from engaging in intercourse with her husband, so that when she becomes pure again she will be dear to her husband as at the time when she entered the wedding canopy with him.
ר׳ חננאלרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) שָׁאֲלוּ תַּלְמִידָיו אֶת רַבִּי דּוֹסְתַּאי בְּרַבִּי יַנַּאי מִפְּנֵי מָה אִישׁ מְחַזֵּר עַל אִשָּׁה וְאֵין אִשָּׁה מְחַזֶּרֶת עַל אִישׁ מָשָׁל לְאָדָם שאבד לוֹ אֲבֵידָה מִי מְחַזֵּר עַל מִי בַּעַל אֲבֵידָה מְחַזֵּיר עַל אֲבֵידָתוֹ.

§ The students of Rabbi Dostai, son of Rabbi Yannai, asked him: For what reason is it the norm that a man pursues a woman for marriage, but a woman does not pursue a man? Rabbi Dostai answered them by citing a parable of a person who lost an item. Who searches for what? Certainly the owner of the lost item searches for his item; the item does not search for its owner. Since the first woman was created from the body of the first man, the man seeks that which he has lost.
ר׳ חננאלרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[שאלו תלמידיו את רבי דוסתאי ברבי ינאי, מפני מה איש מחזר על אשה, אמר] להם [משל לאדם] שאבדה [לו אבידה], בעל [אבידה מחזר] על א⁠[בי]⁠דתו, [ו]⁠כך איש מחזר על [אבידתו שנל]⁠קחה מ⁠[מנו. אלמה עו]⁠בר יוצא ממעי אמו הזכר פניו למ⁠[טה] בקרקע, [ממקום] שנברא, והנקבה פניה למעלה, ממקום שנבר⁠[את, מן הצ]⁠לע. האיש מקבל פיאס, שהוא לבו [ר]⁠ך כמו העפ⁠[ר] שנב⁠[רא מ]⁠מנו, האשה ליבה חזק, כמו עצם שנבראת מ⁠[מ]⁠נו, לפ⁠[יכ]⁠ך א⁠[י]⁠נה מקבלת פיאס. איש קולו עבה, [כמ]⁠ו קול העפר, ואשה קולה ערב, כמו קול עצם שנבראת [מ]⁠מנו, דכתי׳ כי קולך ערב וג׳.
הדרן עלך המפלת חתיכה
א. בסוטה דף יא,ב: א״ר חנינא סימן גדול מסר להן בן פניו למטה בת פניה למעלה. ובשמות רבה פרק א: א״ר חנינא סימן גדול מסר להן אם פניו למטה דעו שהוא זכר, שמביט באמו בארץ שממנה נברא, וכשהוא פניו למעלה היא נקבה, שמבטת בברייתה בצלע. אבל רש״י פירש פניו למטה בשעת תשמיש, ולעיל בעמוד א אמרו זה בא כדרך תשמישו וזה בא כדרך תשמישו, וכאן פירשו למה דרך תשמישו כך הוא.
מחזר על האשה – אדם פנוי מבקש ומחזר עד שנושא.
מי מחזר על מי בעל אבידה כו׳. מפורש ברפ״ק דקידושין:
ד שאלו תלמידיו את ר׳ דוסתאי בר׳ ינאי: מפני מה דרך העולם הוא שהאיש הוא המחזר על אשה לנושאה, ואין האשה מחזרת על האיש? השיב להם: משל לאדם שאבד לו אבידה, מי מחזר על מי?בעל אבידה מחזיר על אבידתו, ואף האיש מחזר אחר הצלע שנלקחה ממנו.
§ The students of Rabbi Dostai, son of Rabbi Yannai, asked him: For what reason is it the norm that a man pursues a woman for marriage, but a woman does not pursue a man? Rabbi Dostai answered them by citing a parable of a person who lost an item. Who searches for what? Certainly the owner of the lost item searches for his item; the item does not search for its owner. Since the first woman was created from the body of the first man, the man seeks that which he has lost.
ר׳ חננאלרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) וּמִפְּנֵי מָה אִישׁ פָּנָיו לְמַטָּה וְאִשָּׁה פָּנֶיהָ לְמַעְלָה כְּלַפֵּי הָאִישׁ זֶה מִמְּקוֹם שֶׁנִּבְרָא וְזוֹ מִמְּקוֹם שֶׁנִּבְרֵאת.

And the students of Rabbi Dostai further asked him: For what reason does a man engage in intercourse facing down, and a woman engage in intercourse facing up toward the man? Rabbi Dostai answered them: This man faces the place from which he was created, i.e., the earth, and that woman faces the place from which she was created, namely man.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
פניו למטה – בשעת תשמיש.
זהו ממקום שנברא – מסתכל באדמה שנוצר ממנה והיא מסתכלת בו שנוצרה הימנו.
ועוד שאלוהו התלמידים: מפני מה בשעת התשמיש, האיש פונות פניו למטה, ואילו האשה פונות פניה למעלה כלפי האיש? השיב להם: מפני שזה (האיש) מפנה פניו ממקום שנברא ממנו, היא האדמה שמתחתיו. וזו (האשה) מפנה פניה ממקום שנבראת ממנו, מן האיש.
And the students of Rabbi Dostai further asked him: For what reason does a man engage in intercourse facing down, and a woman engage in intercourse facing up toward the man? Rabbi Dostai answered them: This man faces the place from which he was created, i.e., the earth, and that woman faces the place from which she was created, namely man.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) וּמִפְּנֵי מָה הָאִישׁ מְקַבֵּל פִּיּוּס וְאֵין אִשָּׁה מְקַבֶּלֶת פִּיּוּס זֶה מִמְּקוֹם שֶׁנִּבְרָא וְזוֹ מִמְּקוֹם שֶׁנִּבְרֵאת.

And the students also inquired: For what reason is a man who is angry likely to accept appeasement, but a woman is not as likely to accept appeasement? Rabbi Dostai answered them: It is because this man behaves like the place from which he was created, i.e., the earth, which yields to pressure, and that woman behaves like the place from which she was created, i.e., from bone, which cannot be molded easily.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מקבל פיוס – נוח לרצות.
זה ממקום שנברא – אדמה. עפר תיחוח נוח ליבטל אבל בשר ועצמות קשין.
ועוד שאלוהו: מפני מה האיש מקבל פיוס (קל לרצותו מכעסו), ואין אשה מקבלת פיוס? השיב להם: מפני שזה (האיש) מטבעו הריהו כטבע המקום שנברא ממנו, היא האדמה שנוחה היא להיעבד. ואילו זו (האשה) מטבעה הריהי כטבע המקום שנבראת ממנו, הצלע, שקשה היא להיעבד כך.
And the students also inquired: For what reason is a man who is angry likely to accept appeasement, but a woman is not as likely to accept appeasement? Rabbi Dostai answered them: It is because this man behaves like the place from which he was created, i.e., the earth, which yields to pressure, and that woman behaves like the place from which she was created, i.e., from bone, which cannot be molded easily.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) מִפְּנֵי מָה אִשָּׁה קוֹלָהּ עָרֵב וְאֵין אִישׁ קוֹלוֹ עָרֵב זֶה מִמְּקוֹם שֶׁנִּבְרָא וְזוֹ מִמְּקוֹם שֶׁנִּבְרֵאת שֶׁנֶּאֱמַר {שיר השירים ב׳:י״ד} כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב וּמַרְאֵךְ נָאוֶה.:

The students continued to ask Rabbi Dostai: For what reason is a woman’s voice pleasant, but a man’s voice is not pleasant? He answered: This man is similar to the place from which he was created, the earth, which does not issue a sound when it is struck, and that woman is similar to the place from which she was created, a bone, which makes a sound when it is struck. The proof that a woman’s voice is pleasant is that it is stated in Song of Songs that the man says to his beloved: “For sweet is your voice, and your countenance is beautiful” (Song of Songs 2:14).
קישוריםרש״יתוספותרמב״ןתוספות רא״שמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
עצם – כשמכין בו קולו נשמע אבל קרקע כשמכין בו אין קולו נשמע.
כי קולך ערב – אבל היא אינה מקלסתו בקול ערב אלא בצח ואדום.
פרק רביעי: בנות כותיים
שנאמר כי קולך ערב. אבל היא אינה מקלסתו בקול ערב אלא בצח ואדום:
סליק פירקא בנות כותים נדות מעריסתן. הקשה ר״ת לרבינא דאמר בפ׳ אין מעמידין דתינוקת עובדת כוכבים בת ג׳ שנים ויום אחד הואיל וראויה לביאה מטמאה בזיבה מאי שנא מבנות כותים דהחמירו אפילו מעריסותיהן מיהו ממשנה זו לא קשה דסברה גרי אמת הן דקתני מפני שטומאתן בספק דכיון דאי חזיא טמאה מדאורייתא החמירו בהן יותר מבעובדי כוכבים אבל קשה מדר׳ יוסי דאמר ר׳ אליביה בפ״ק דשבת אף בנות כותים נדות מעריסתן בו ביום גזרו ושמעינן ליה לר׳ יוסי במנחות בפרק ר׳ ישמעאל דסבר כותים גרי אריות הן דקאמר תורמין משל עובדי כוכבים על של כותים ואומר ר״ת דהחמירו בהם לפי שהן מצויין אצל ישראל וכדי שלא יטמעו בהן. ומיהו יש דברים שהקילו בהם יותר מבעובדי כוכבים דתינוק עובד כוכבים מטמא בזיבה דגזרו עליהם שיהו כזבין לכל דבריהם. ועל הכותים לא גזרו אלא משום חששא דבועלי נדות כמו דתניא מתני׳ ואע״ג דמתני׳ קא סברה גרי אמת הן מסתברא דה״ה למ״ד גרי אריות הם דלא אשכחן תנא דפליג בהא למימר שעשו כותים כזבים וכן לענין יין נסך לא גזרו על יין של כותים עד שבא ר׳ מאיר וגזר כדאיתא בפ״ק דחולין ואע״ג דר׳ מאיר סבר גרי אמת הן כדמוכח בשור שנגח ד׳ וה׳ מ״מ לא מצינו אדם שאסר יינם תחלה אפילו מאן דאית ליה גרי אריות הן:
שנאמר כי קולך ערב גו׳. כתבו התוספות אבל היא אינה מקלסתו בקול ערב אלא בצח ואדום עכ״ל והמפורסמות אין צריכין ראיה דאל״כ השואל ה״ל להביא האי קרא ולא המשיב אבל תלמודא מייתי ליה בסוף הפרק לסיים היצירה בדבר טוב מענינו וק״ל:
ועוד שאלוהו: מפני מה אשה קולה ערב, ואין איש קולו ערב? השיב להם: מפני שזה (האיש) מטבעו הריהו כטבע המקום שנברא ממנו, היא האדמה שאין היא משמעת קול בשעה שמכים אותה. ואילו זו (האשה) מטבעה הריהי כטבע המקום שנבראת ממנו, היא הצלע, שמשמיעה קול רם כאשר מקישים בה. וראיה לדבר, שכן נאמר בשבחיה של הרעיה: ״ענה דודי ואמר לי כי קולך ערב ומראיך נאוה״ (שיר השירים ב, יד).
The students continued to ask Rabbi Dostai: For what reason is a woman’s voice pleasant, but a man’s voice is not pleasant? He answered: This man is similar to the place from which he was created, the earth, which does not issue a sound when it is struck, and that woman is similar to the place from which she was created, a bone, which makes a sound when it is struck. The proof that a woman’s voice is pleasant is that it is stated in Song of Songs that the man says to his beloved: “For sweet is your voice, and your countenance is beautiful” (Song of Songs 2:14).
קישוריםרש״יתוספותרמב״ןתוספות רא״שמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
פרק ד – בנות כותים
(17) מתני׳מַתְנִיתִין: בְּנוֹת כּוּתִים נִדּוֹת מֵעֲרִיסָתָן וְהַכּוּתִים מְטַמְּאִים מִשְׁכָּב תַּחְתּוֹן כָּעֶלְיוֹן מִפְּנֵי שֶׁהֵן בּוֹעֲלֵי נִדּוֹת.

Chapter 4
MISHNA: Samaritan girls are considered menstruating women from the time they lie in their cradle. And the Samaritan men impart ritual impurity to the lower bedding like the upper bedding, i.e., all layers of bedding beneath them are impure, and their status is like the bedding above a man who experiences a gonorrhea-like discharge [zav]: The status of both levels of bedding is that of first-degree ritual impurity, which can impart impurity to food and drink. This is due to the fact that Samaritan men are considered men who engage in intercourse with menstruating women.
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותרמב״ןרשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
פרק בנות כותים
אבנות כותים נידות מעריסתן כול׳. אוקימנה הכי, בנות אע״ג [דלא י]⁠דעינ⁠[ן] אי לא חזיאן אי חזיאן, אלא מסתמא, משוינן להי נדות.
א. המשך כתי״א מס׳ 3.
ערך תחת
תחתא(נדה לא:) הכותין מטמאין משכב תחתון כעליון (גמ׳) מאי משכב תחתון כעליון אי לימא דאי איכא עשר מצעות זו על גב זו ויתיב עליהו מטמ׳ להו פשיט׳ דהא דריס לכולהו אלא שתהא תחתונו של בועל נדה כעליונו של זב מה עליונו של זב אינו מטמא אלא אוכלין ומשקין אף תחתונו של בועל נדה אינו מטמא אלא אוכלין ומשקין ועליונו של זב מנא לן וכו׳ ולמה אמר כעליונו של זב ולא אמר כעליון הנדה והלא עליון הנדה וזב שוין שמטמא אוכלין ומשקין ולא אדם וכלים ותחתונים שוין שמטמאין אדם וכלים לכן אמר כעליונו של זב שבועל נדה וזכר למדנו דינו מן הזב שהוא זכר כמותו אבל עליונו של בועל נדה אינו מטמא והבא על הנדה עצמה מטמא אדם וכלים והכל פסוקת הגרגרת (חולין מה.) תחתונה שהיא עליונה פי׳ תחתונה במעי בהמה כשהיא תלויה שהיא עליונה כשמעמידה הטבח לנפחה (כלים פי״ז) תחתית הצורפין טמא פי׳ כלי שיש לצורף תחתיו כשנופל ממנו פסקא של זהב הוא נופל לתוכו ואותו כלי שמו תחתית ואותן חתיכות שמם גרוטי (סנהדרין קח) תחתיים שניים ושלישים תחתיים לזבל אמצעים לבהמה עליונים לאדם (בפסקא דפרה אדומה ובויקרא רבה בריש אמור אל הכהנים) למה נענש אבנר ע״י שהקדיש שמו לשמו של דוד הדא הוא דכתיב וישלח אבנר אל דוד תחתיו לאמר למי ארץ:
ערך אשת
אשתב(סנהדרין פא.) בגמרא מי שנתחייב כ׳ מיתות ואת אשת רעהו לא טמא שלא ירד לאומנות חברו. ואל אשה נדה לא קרב שלא נהנה מקופה של צדקה וכו׳. ובערך אומנות אמרנו לא עשה לרעהו רעה שלא ירד לאומנות חברו. אשת חבר טוחנת עם אשת עם הארץ בזמן שהיא טמאה (חולין ה) פי׳ החטין לאשת חבר הן וחבר זה אוכל חולין בטהרה הוא וטהרת עם הארץ טמאה היא אצל חבר כדתנן בגדי עם הארץ מדרס לפרושים ואם אשת עם הארץ נדה התירו לטחון לאשת החבר שאינה נוגעת בקמח של עצמה בימי נידתה וכל שכן בקמח חבר. תורא מדישיה אכיל פי׳ השור אוכל מדישו שנא׳ לא תחסום שור בדישו:
ערך בן פניו
בן פניוגלמטה. בת פניה למעלה (סוטה יא.) בגמרא וכן לענין הטובה (נדה לא) פי׳ טעמא דמילתא דזכר פניו למטה כדרך תשמישו נקבה פניה למעלה כדרך תשמישה:
ערך הר
הרד(חגיגה י.) הלכות שבת חגיגות ומעילות כהררין התלויין בשערה פי׳ החופר גומא ואיך כוונתו לגומא אלא ליטול עפר ולכסות הצואה וכיוצא בה פטור עליה שנמצא מקלקל גבי הגומא ותנן כל המקלקלין פטורין והן כמו הרין התלויין בחוט השערה שאין כח בשער להחזיק ההר אלא נראה כתלוי ועומד באויר כך כל הלכות אלו דמדאורייתא כל מלאכה אסורה ובאה ההלכה ופירשה מלאכת מחשבת אינו חייב במלאכה עד שיתכוין לעשות ותהיה מלאכה. (מדות פרק שני) הר הבית היה חמש מאות אמה על חמש מאות אמה (ובריש כלים) הר הבית מקודש ממנו שאין זבים וזבות נדות ויולדות נכנסים לשם פי׳ הר שהבית בנוי עליו ארכו חמש מאות אמה ורחבו חמש מאות ומסובב חומה בלא קורות. (ובמדות פרק שני) שהכהן השורף את הפרה עומד בהר המשחה ומתכוין ורואה פתחו של היכל בשעת הזיית הדם פי׳ הר המשחה הוא הר הזיתים (תמיד ל:) אמר ר׳ אלעזר בן דגלי עזים הוו לאבא בהרי מכוור והיו מתעטשות מריח הקטורת (סנהדרין פא) אל ההרים לא אכל שלא אכל בזכות אבותיו ועיניו לא נשא אל גילולי בית ישראל שלא הלך בקומה זקופה ואת אשת רעהו לא טמא שלא ירד לאומנות חברו ואל אשה נדה לא קרב שלא נהנה מקופה של צדקה. (בראשית רבה יב) אלה תולדות השמים אמר ר׳ יודן הרים הגבוהים ליעלים היעלים אין כתיב כאן אלא ליעלים הרים גבוהים למה נבראו בשביל יעלים אילה זו תשה והיא מתיראה מן החיה בשעה שמבקשת לשתות הקב״ה מכניס בה רוח חזזית ומקרקשת בקרניה וחיה שומעת ובורחת סלעים מחסה לשפנים הדין טפזא מגין תחות שקפא מפני העוף בשעת שהוא פורח שלא יאכלנו ומה בשביל דבר טמא ברא הקב״ה את עולמו בשביל זכות אברהם אע״ה כמה וכמה (ובילמדנו ומקנה רב היה לבני גד) מהו כי לא ממוצא וממערב לא ממה שאדם עמל ויגע ועושה סחורה הוא נעשה עשיר אפילו הוא יוצא והולך בשיירה ואפילו פורש כל המערב ואפילו הוא מחזר כל המדברות וכל ההרים אינו נעשה עשיר שנאמר כי לא ממוצא וממערב ולא ממדבר הרים וכל הרים טורים חוץ מזה שהוא רוממות אין אדם מתרומם מן הדברים הללו מה הקב״ה עושה נוטל ממונו של זה ונותן לזה שנא׳ כיהשם שופט זה ישפיל וזה ירים למה נקרא שמם נכסים שנכנסים מזה ונגלין לזה וכן חנה אמרה ה׳ מוריש ומעשיר משפיל אף מרומם מהו משפיל אף מרומם אלא באף שהות מביא על זה מרומם את זה:
ערך חמרא
חמראהדאכפא כבר פירשנו בערך אנקטמין. פירוש אחר עושין דמות חמור וקושרו בין ירכותיו דומה כמי שרוכב ומהלך (בכורות כח: סנהדרין לג.) מעשה בפרה שניטלה האם שלה והאכילה ר״ט לכלבים וכו׳ עד א״ר טרפון הלכה חמורך טרפון כלומר הפסדת חמורך שתפרע חמורך תחת פרתו שהפסדת (נדה לא) יששכר חמור גרם חמור גרם לו ליששכר כלומר כשחזר יעקב מן השדה נהק החמור ושמע׳ לאה רצא׳ לקראתו וקראתו (בראשית רבה סה) ריח בגדיו מה עשו לו נתנוהו בחמור של חרשים והיו מנסרין אותו והיה נוח ווי ווי דארגזית לבוראי. (בראשית רבה פרשה ע) ברחל בתך אפילו אתה נותן את הרשע בחמור של חרשים אין את מועיל ממנו כלום. (בבא בתרא יז) אלא הא דתניא יש לחמור שלש מן האסטרוביל שהן ד׳ מן הקלת פי׳ ריחים של חמור אין בהן טיריא שאין חמור טוען בה אלא נקראת ריחים של חמור על שם העצים שנושאין אותה כי העצים שהיא מוטלת עליהן נקראין כמו העץ שהמטה מוטלת עליו נקרא חמור כדתנן (פרק יח דכלים) נקליטי המטה וחמור וחפוי טהורים וכן העץ אשר מפוח של נפחים סומך עליו נקרא חמור דתנן (כלים פרק יד) חמור של נפחים טמא וכן העץ הסובל שידה או מגדל או תיבה דתנו רבנן חמור שתחת המלבן והספסלים שתחת הרגלים טהורין וכן חמרא דאוכפא וכך היא עשויה כמין כסא ועליה הריחים וזה אצטרוביל ואדם יושב כנגדה במקום גבוה ורגליו מתוחות למטה ומסבב הגלגל ברגליו וטוחן ולית ליה טיריא כלל ואין בהדבר אלא קול בלבד אבל ריחים דמתני׳ אית בם נדנוד וזהו דתנן (בפ״ד דזבין) ועל חמור של ריחים של ידו כל כלי שנסמך עליו דבר נקרא בטיית חמור:
ערך פץ
פץו(שבת עג.) אמרו הגוזז את הצמר המלבנו והמנפצו ספר אחר והמנפסו וכבר פירשנו בערך נפס (שבת עג.) תנא הדש והמנפץ והמנפס כולן מלאכה אחת הן פירש גאון המנפץ את האוכל מן עפרוריתו חייב משום דש וכן המנפס מולל שבולי׳ (יומא כ:) אתגרת ליה פוץ עמריה פי׳ פעם אחת נשכר עני בן טובים אצל בעל הבית שלא היה מכירו נתן לו צמר לנפצו ונעצב הנשכר שהגיעו לזו הפחיתה והרגיש בעל הבית ואמר לו הניחו והשיב לו מאחר שנשכר הנח לנפץ הצמר (בבא בתרא כו) רבי מריון בריה דרבין נפצי כתנא הוו (נדה סו) אמר שמואל זו ממלא דם ונופצת ואין לה תקנה ומפורש בירושלמי תמן אמרי כמעשה ער ואינן שהיו משחיתין שכבת זרע שלהן (נדה לא) היינו דאמרי אנשי פוץ מלתא ושדי לכלבא כלומר אם יסיר המלח לא יצלח אלא לכלב וימץ טל מן הגיזה תרגומו ונפץ טלא מן גזתא התנערי מעפר תרגומו איתנפצי מעפרא. הציגני כלי ריק תרגומו נפצני כמו ריקן:
ערך רקם
רקםז(חולין סד.) שאם ריקמה וניקבה תטמא בכעדשה. (חולין קכו:) ביצת השרץ המרוקמת טהורה ניקבה כל שהיא טמאה (נדה כד) אם היתה מרוקמת תשב לזכר ולנקב הפי׳ אם היתה אותה החתיכה מרוקמת מצוירת כצורת אדם ואין בה לא סימן זכר ולא סימן נקבה סופרת לזכר ולנקבה (נדה לא) רקמתי בתחתיות ארץ רדתי לא נאמר אלא רקמתי פי׳ לא נגמרה ריקום הצורה אלא במדור התחתון שהוא תחתיות ארץ המחושקה ברקמי זהב כבר פי׳ בערך רם (יומא עב) רוקם מעשה מחט לפיכך פרצוף אחד חושב מעשה אורג לפיכך ב׳ פרצופין:
ערך שקע
שקעחצלוחית שפיה שוקע כבר פירשנו בערך קלמר (בכלאים בפרק ז) מאימתי היא נקרא אנס משישקע צללו כעופרת תרגו׳ אשתקעו (עבודה זרה ל:) האי מיא בשיקעא זיל טבול (עבודה זרה עה:) אי משים דחזיה לגוי דדעתיה לשקועי (נדה לא) אדם מניח אצבעו לכאן שוקע לכאן ולכאן כבלע את הקדש ת״י כדמשקע (בויקרא רבה זאת תהיה פרט׳ רפאני) שקערורות ישקע ביתא באילן לווטיא (בתורת כהנים) שקערורות ירקרקות או אדמדמות שוקעות ומראיהן ירקרקות או אדמדמות הירוק שבירוקים ואדום שבאדומים ומראיהן שפל מן הקיר ולא ממושן:
א. [אונטער.]
ב. [ווייב.]
ג. [אנגעזיכט.]
ד. [בארג.]
ה. [מאסקע. וענט.]
ו. [ווערפען, שיטטעלען.]
ז. [געבילדעט.]
ח. [אינטער זינקען.]
מתני׳ בנות כותים נדות מעריסתן – מקטנותן. ובגמרא מפרש טעמא.
תחתון כעליון – מפרש בגמ׳.
מתני׳ בנות כותים – והן יושבות על כל דם ודם. ואם תאמר ותיפוק ליה שהן נדות מעריסתן ויש לומר דהיינו דוקא בקטנותן דלא דרשי ואשה כדאמר בגמרא אבל גדולות דמפרשי להו וטבלי לא מטמו אלא משום דיושבות על כל דם ודם.
תחתון כעליון – מפרש בגמרא תחתונו של בועל נדה כעליונו של זב דלא מטמא אלא אוכלין ומשקין ועליונו של זב מפרש רשב״ם שהכריע הזב בכף מאזנים את האוכלין ומשקין שבכף שניה ולא נהירא דבפ׳ ר״ע (שבת דף פג.) קרי ליה היסט מה שהכריע הזב בכף מאזנים והיסט נפקא לן מאשר יגע בהם הזב ועליונו של זב נפקא לן בשמעתין מקרא אחרינא ונראה דעליונו של זב היינו בגד שמקצתו על הזב ומקצתו נגרר על הארץ ולאו היינו היסט אלא כשמסיטו כולו כדאמר איזהו מגעו שהוא ככולו הוי אומר זה היסטו.
מתניתין. בנות כותייםא נדות מעריסתן – אוקמינן בגמרא לר״מ דחייש למיעוטא, וקסבר ר׳ מאיר כותיים גירי אמת הן, דהכי אסיקנא בב״קב לדידיה, וכיון שהן גירי אמת והן מטמאות בנדה מן התורה, יש לחוש לספיקן. והיינו נמי דקתני אין חייבין עליהן על ביאת מקדש מפני שטומאתן בספק.
וא״ת ולמה העמידו משנתינו לר״מ לחוד דחייש למיעוטא, והא אפי׳ לר׳ יוסי נמי אית ליה בנות הכותיים נדות מעריסתן, כדאמרינן בפ״ק דשבתג גבי י״ח דבר לר׳ יוסי בצרי להו, ואמר ר׳ נחמן בר יצחק בנות כותיים נדות מעריסתן בו ביום גזרו, כלומר גזירה בעלמא כדי שלא יטמעו בהן, או גזירה משום מיעוט שהן טמאות. י״ל כיון דמתני׳ קסבר כותיים גירי אמת הן דהיינו סבריה דר״מ, ור׳ יוסי שמעינן ליה דפליג עליה וסבר גירי אריות הן, כדאיתא במנחות בפרק ר׳ ישמעאלד ובמקומות אחרים, הילכך ניחא לן לאוקמא לדידיה ומדינאה. ועוד דאיהו סתם מתני׳ ולא למשקל תנאי מעלמא ומשו׳ גזרת י״ח דבר. ועוד דקתני לה דומיא דסיפא דכותיים עצמן, והתם לאו גזירה אלא דינא הואו לחוש לספיקןז.
וזה שכתבנו לפי גרסת מקצת הספרים, אבל מהרבה מהן מספרי הגאונים שלא נמצא שם במס׳ שבתח אותה הגרסא כלל, ואעפ״כ חשבון י״ח דבר עולה להן יפה.
א. בכי״א: הכותיים, וכן בחי׳ הר״א.
ב. ב״ק לח, ב. ועי׳ תוס׳ ד״ה רבי מאיר.
ג. טז, ב.
ד. סו, ב ועי׳ תוס׳ שם ד״ה רבי.
ה. עי׳ חי׳ הר״א דהא שטומאתן ספק דמשמע הא ודאי שורפין אין מוכרע דיש לפרש שכל טומאתן ואפילו ודאי אינם אלא כספק ואין שורפין עליהם.
ו. דבכותים עצמן לא מצינו גזירה אלא אסורין מדינא, ונראה דהוא נמי דוקא לר״מ דחייש למעוטא, אבל לרבנן דלא חיישי ה״נ דאין לחוש בכותית. ולהלכה אין נפ״מ דגזרינן עלה ככותים גמורים עי׳ רמב״ם פ״ב ממשכב ומושב ה״י.
ז. והנה שיטת רבנו דר״מ ור׳ יוסי נחלקו בטעמא דבנות כותים, דלר״מ הוי מה״ת, ולר״י דס״ל דגירי אריות הן, וכן לרבנן דל״ח למעוטי הוא מגזירת ב״ש וב״ה בשבת שם, ויש לעיין לרבנן מהא דלקמן דאמרי׳ אינהו וכו׳ גזרו בה רבנן, ומשמע דסוגיין מדרבנן, ואפשר שרבנו לא גריס ליה, ואמנם המהרש״א כתב דמזה מוכח כתוספות דאף לר״מ הוי מדרבנן דהוי כמעוטא דמעוטא, [וכנראה שלזה גם כיון רש״י בסוף המשנה שכתב דגזירה דרבנן היא]. ורבנו לא ניחא בשיטת התוספות דמשמע ליה דבמעוטא דמעוטא אפילו ר״מ לא גזר וכדאמרי׳ ביבמות קיט, ב דל״ח ר״מ למעוטא דמעוטא [ועי׳ מהרש״א ומרכבת המשנה וחכמת בצלאל שתמהו בזה בדעת התוספות], מיהו תוס׳ חולין יב, א ד״ה פסח ועיי״ש פו, ב סד״ה סמוך ס״ל דאפילו ר״מ דחייש למעוטי הוא מדרבנן. ולתוס׳ נמי לר״מ אין הטעם משום טימוע דא״כ לא הוי מקשה הגמ׳ אי הכי דידן נמי, דהא בדידן ליכא טימוע [ועי׳ מהר״ם], אלא דכיון דבמעוטא דשכיח הוי דאורייתא יש מקום לגזור במעוטא דמעוטא, ועי׳ מהרש״א.
ח. כ״כ במאור ומלחמות שבת שם.
בנות הכותיים נדות מעריסתן. פי׳ מתניתין כמאן דאמר כותיים גרי אמת הן ומשום הכי מטמי׳ להו מספק מעריסתן כיון דאילו חזיאן ודאי טמאות מדאורייתא, אבל למאן דאמר גרי אריות הן ואפילו ודאן אין טמאות דאורייתא אף ספיקן לא מטמאים עד שיהו בנות שלש שנים ויום א׳ הואיל וראויה לביאה כבנות שאר הגוים כדאמרינן בע״ז פרק אין מעמידין תינוקת גויה בת ג׳ שנים ויום א׳ הואיל וראויה לביאה מטמאה בזיבה, ועוד ראיה דמתניתין כמ״ד גרי אמת הן מדקתני שטומאתן בספק, אבל הקשו בתוספות דר׳ יוסי סבירא ליה דגרי אריות הן כדאיתא במנחות פרק ר׳ ישמעאל (מנחות סו:) דקאמר דתורמים משל כותיים על של גויים ואפילו הכי אית ליה דטמאות מעריסתן כדאמר איהו בפרק קמא דשבת דאף בנות הכותיים נדות מעריסתן בו ביום גזרו, ואמאי מאי שנא מתינוקת גויה דלא גזרו בה בפחותה מבן שלש שנים ויום א׳, ותירץ ר״ת ז״ל דהחמירו בהן יותר משום דשיכ׳ טפי אצל ישראל.
מפני שהן יושבות על כל דם. וא״ת תיפוק ליה משום דנדות הן מעריסתן, יש לומר דהני מילי בקטנות דלא מפרישין להו אבל גדולות דאף הן מפרישין אותן אימא לה משום הכי איצטריך למימר טעמא אחרינא בגדולות.
בנות הכותיים וכו׳ זה הפרק יכלול קצת עניני החלק השלישי בענין הדמים ובפרט בנשים שאין דמם מטמא מן התורה וקצת עניני החלק החמישי ובפרט בענין דם הבא מחמת קשוי הלידה ובעניני יולדת בזוב וקצת עניני החלק השני בעניני קביעות הוסתות ובפרט לבאר שאינה קובעת וסת בימי נדה ובימי זיבה ושאר דינין שבענין זה ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לשלשה חלקים הראשון לבאר בנות הכותיים והצדוקים והנכרית על איזה צד דמן מטמא ועל איזה צד אינו מטמא וכן בדם טהרה של קצת ישראליות הטמאות מצד אחר ויתגלגלו בזה קצת דינין בעניני טומאה ודין יולדת בזוב השני בענין דם הבא קשוי לידה על איזה צד טהור ועל איזה צד טמא השלישי לבאר דין אחד עשר יום שבין נדה לנדה שהן ימי זיבה ושאין בהם קביעות וסת אא״כ על צדדים ידועים כמו שנבאר וכן בקצת דינין אחרים שבדיני וסתות:
זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שיתגלגלו בו דברים שלא מן הכונה כענין סוגית התלמוד על הדרך שקדם:
והמשנה הראשונה ממנו אמנם תחל בביאור החלק הראשון והוא שאמר בנות כותיים נדות מעריסתן הכותיים מטמאין משכב התחתון כעליון מפני שהן בועלי נדות והן יושבות על כל דם ואין חייבין עליהן על ביאת מקדש ואין שורפין עליהן את התרומה מפני שטומאתן בספק יתבאר בגמרא שתינוקת בת יום אחד מטמאה בנדה ר״ל אם ראתה שנאמר בפרשת נדה ואשה כי תהיה זבה דם יהיה זובה בבשרה שבעת ימים תהיה בנדתה ודרשו בו אשה אין לי אלא אשה ר״ל גדולה תינוקת בת יום אחד מנין ת״ל ואשה ומ״מ מן הסתם אין מחזיקין את האשה בטמאה לא גדולה ולא קטנה ולא סוף דבר מן הדין אלא אף משום גזירה ליכא שמאחר שאנו דורשין אשה ואשה אף אנו נותנין לב בהן ומפרשין אותן בשעת ראייתן זהו הדין בישראלית גמורה אבל הכותיים אף קודם שעשאום כגוים גמורים לא היו כישראלים גמורים לגמרי מפני שלא היו נשמעים אלא לתורה שבכתב ולפשוטי המקראות ולא היו דורשין אשה ואשה ומתוך כך אפילו היתה ביניהם תינוקת שתהא רואה לא היו מטמאין אותה ומתוך כך סובר תנא זה שמאחר שכן אין נותנין לב עליהם ומתוך כך מחזיקין אותם בטמאות מן הסתם אף ביום שנולדו וכן לעשרה ימים לזיבה וכן הזכר בזיבה או שמא לא אמרוה בזכר מן הסתם הואיל ומיעוט שאינו מצוי הוא ומ״מ אין הלכה כן שלא נשנית אלא לדעת ר׳ מאיר שחושש למיעוטא כמו שהתבאר לדעתו קטן וקטנה לא חולצין ולא מיבמין ולא חולצין דאיש כתוב בפרשה ומקשינן אשה לאיש ולא מיבמין קטן שמא ימצא סריס וקטנה שמא תמצא אילונית ונמצאו פוגעים בערוה שהרי אינה בהקמת שם ואע״פ שר׳ מאיר לא אמרה אלא במיעוט המצוי אף זה מצוי הוא שהרי מעשה היה והטבילוה קודם לאמה משום מגע תרומה וכגון שראתה יום או יומים ללידתה והטבילוה תוך שבועים של אמה שהיתה יולדת נקבה ומאחר שהיו נותנין לב על כך ודאי נראה שמצוי הוא ואע״פ שתינוקת זו אף בלא ראיה היתה מיטמאת אגב אמה שהרי אי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם מ״מ בטומאה זו לא היו ממתינין אותה שבעה אלא ביומה היו מטבילין אותה ולא היו אומרין דרך גוזמא והטבילוה קודם אמה שהרי אף בכל תינוקת וכל תינוקת כן ומ״מ הרי פסקנו במקומו כחכמים דחליצה הוא דלא משום דאיש כתוב בפרשה ומקשינן אשה לאיש אבל לענין יבום מיבמין ואין חוששין לסריס ואילונית ואף בזו אין חוששין למעוט ואין מטמאין אותם מן הסתם ויש פוסקין כסתם משנתנו ולא מן הדין אלא מפני שקבעום בשמונה עשר דבר ומ״מ בזמנים הללו כבר עשאום כגוים גמורים והגוים אין דמן או זיבתן מטמא מן התורה אלא שחכמים גזרו עליהם להיותם כזבים וכזבות כל שהן בני ביאה ר״ל הוא מבן תשע ויום אחד והיא מבת שלש ויום אחד ולמטה מזמן זה לא גזרו בהם שלא היתה הגזרה אלא שלא יהא תינוק ישראל רגיל אצל הגוי במשכב זכור ופחות מכן אין ביאתן ביאה לגזור עליהם ומ״מ לפי הענין הראשון אמר שהכותי מטמא משכב התחתון כעליון מפני שהוא בועל נדה וזו ודאי לא נאמרה בכותי קטן שאף הוא מיטמא מן הסתם בזיבה מחמת עצמו שהרי אין דורשין גם כן איש ואיש עד שיהו נותנים לב על כך או שמא אינו מיטמא מן הסתם הואיל ואינו מצוי אלא שמ״מ הענין בכותי גדול ונשאוי ומאחר שהן גדולים אין מטמאין מן הסתם שהרי הן נזהרין הם בנדות וזיבה ואמר על כך שמ״מ אחר שהתחילו לראות מחזיקין אותן בנדות והכותיים בעליהן נדונים כבועלי נדות ופירש הטעם שאע״פ שהן נזהרות בנדות מ״מ יושבות הן על כל דם בין ירוק בין אדום והכל טמא בעיניהן ופעמים שמתחילות בדם ירוק ומונות ממנו שבעה אע״פ שרואות אחריה דם אדום והרי שלא היה להן למנות אלא מראיית דם האדום ואף הם נדונין מתוך כך כבועלי נדות:
ומטמאין משכב תחתון כעליון ופי׳ בגמ׳ שלא בא ללמד בדין מדרס שאם יש כאן עשר מצעות וישב עליהן שמטמא את כלן שזו פשוטה היא שהרי דרסן אלא שבא ללמד שלענין זה אינו כנדה לגמרי שמשכב הנדה ומרכבה אב הטומאה אע״פ שלא נגעה כגון משכב התחתון וכן מטמאה אדם לטמא בגדים וכן מטמאה כלים במגע ובמשא והיסט ומשכב בועלה אינו אלא ולד הטומאה אף אותו שנוגע בו ואינו מטמא אדם וכלים אלא אוכלין ומשקין כדין כלים שנוגע בהן אלא שאף הוא מטמא כלים במגע ובמשא והיסט כעליונו של זב ר״ל משא הנישא על הזב ואינו נוגע בו שאינו אב הטומאה ומה שאמר והן יושבות על כל דם ר״ל מפני שהן יושבות על כל דם כמו שביארנו ואין חייבין עליהן על ביאת מקדש שהרי טומאתן ספק וכן מטעם זה אין שורפין עליהן את התרומה והקשו עליה בגמ׳ ממה שאמרו במסכת טהרות על ששה ספקות שורפין את התרומה אלמא ששורפין את התרומה על הספק והעמידוה בכותי שטבל בפנינו והוא הדין ערום שאין לבא בה מתורת בגדים שהן מדרס לפרושים ודרס על בגדיו של חבר ונגעה תרומה בבגדי החבר ואין לחוש אלא שמא בעל נדה ועדין הוא תוך שבעה שאין טבילתו כלום וזהו ספק בעל בקרוב ספק לא בעל בקרוב ואם תמצא לומר בעל בקרוב שמא השלימה היא לדם ירוק והרי היא נדה או שמא לא השלימה היא לדם ירוק והרי אינה נדה והוה ליה ספק ספיקא ואין שורפין את התרומה בתרתי ספיקא אבל אם לא טבל בפנינו הרי ודאי בעל והוא בחזקת שלא טבל ואין כאן אלא ספק השלימה לדם ירוק ספק לא השלימה ושורפין עליה את התרומה וכן אם אינו ערום שורפין עליה את התרומה מצד בגדים שהן מדרס שסתמו עם הארץ הוא שאם בכותי חבר אין דנין אותו בבועל נדה כלל ועקר משנתנו אין בה הפרש בין לדעת האומר גירי אריות הן בין לדעת האומר גירי אמת שאם תאמר גירי אמת הן מ״מ אינם כישראלים גמורים כמו שכתבנו ואם תאמר גירי אריות הן והיה לנו לדמותם לגוים שלא לטמא בודאי מן התורה ומאחר שכן לא יהא ספקם מטמא מדברי סופרים עד שיהיו בני ביאה מ״מ אפשר שהחמירו בהם יותר מגוים מפני שישראל מיטמאין הם כשירות חזקה ואין צריך להעמיד משנתנו מטעם זה לדעת האומר גירי אריות הן וראיה לזה שהרי ר׳ יוסי סובר גירי אריות הן וכדאיתא במנחות פרק ר׳ ישמעאל דקאמר תורמין משל כותיים על של גוים ואעפ״כ הוא סובר שבנות הכותיים נדות מעריסתן וכדאיתא בראשון של שבת ולענין פסק מיהא אין לנו בה כלום כמו שביארנו:
זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:
והן יושבות על כל דם – בגמ׳ מפרש מאי קאמר והקשו בתוס׳ ותיפוק ליה שהן נדות בעריסתן וי״ל דאצטריך אפילו היכא דידעינן דאפרישינהו וטבלו הן מקטנותן הן לאחר שהגדילו.
תוס׳ בד״ה בנות כותים והן יושבות כו׳ וא״ת ותיפוק ליה שהן נדות מעריסתן וי״ל כו׳ עכ״ל ומשום דמתני׳ לית ליה טעמא דטימוע אלא משום חשש ראייה מדקתני לפי שיושבות על כל דם כמ״ש התוס׳ לקמן לא הוה הוצרך למיתני שהן יושבות אף על דם טהור אלא דה״ל למיתני דמעריסתן הן נדות משום חששא דראייה ומשמע להו לכאורה מלישנא דמעריסתן הן נדות לעולם כההיא דגזרו על בנות כותים מעריסתן דהיינו לעולם גזרו עליהן שיהו נדות לטעמא דטימוע ואהא קשיא להו שפיר למה לי טעמא והן יושבות על כל דם תיפוק ליה כו׳ ותרצו דלמתני׳ דהכא דאתיא כר״מ וטעמא משום חשש ראייה היינו דוקא בקטנותן דלא דרשי ואשה כו׳ וק״ל
תוס׳ ד״ה תחתון כו׳ והיסט נפקא לן מאשר יגע בהם הזב. לקמן מג ע״א כל אשר יגע בו הזב כצ״ל:

פרק ד

(18) א משנה בנות הכותים נחשבות כנדות מזמן היותן מונחות בעריסתן (מיטת ילדותן). והכותים מטמאים את המצע עליו הם שוכבים, ואף כמה מצעות, אם שוכבים הם על כמה מצעות זה על גבי זה. ודינו של המשכב התחתון ששוכב עליו הכותי הריהו כדינו של הבגד העליון שעל גבי הזב, שזה וזה נחשבים כראשון לטומאה, והריהם מטמאים אוכלים ומשקים, אך לא אדם וכלים. וטעם הדבר שהם מטמאים, מפני שהן הכותים נחשבים כבועלי נדות,

Chapter 4

(18) MISHNA: Samaritan girls are considered menstruating women from the time they lie in their cradle. And the Samaritan men impart ritual impurity to the lower bedding like the upper bedding, i.e., all layers of bedding beneath them are impure, and their status is like the bedding above a man who experiences a gonorrhea-like discharge [zav]: The status of both levels of bedding is that of first-degree ritual impurity, which can impart impurity to food and drink. This is due to the fact that Samaritan men are considered men who engage in intercourse with menstruating women.
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותרמב״ןרשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) וְהֵן יוֹשְׁבוֹת עַל כׇּל דָּם וָדָם.

And they are considered men who engage in intercourse with menstruating women because Samaritan women observe the seven-day menstrual period of ritual impurity for each and every emission of blood, even for blood that does not render them impure. Accordingly, if a Samaritan woman has an emission of impure blood during the seven-day period, she will nevertheless continue counting seven days from the first emission. It is therefore possible that the Samaritan men will engage in intercourse with their wives while they are still halakhically considered menstruating women, as the seven-day period of impurity should have been counted from the emission of the impure blood.
רש״יתוספות רא״שפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והן יושבות על כל דם ודם – כלומר להכי הוו בועלי נדות משום דכל דם שרואות בין אדום בין ירוק יושבות עליו ימי נדות וזו תקלה היא להם שאם רואה דם ירוק היום מתחלת למנות ששה והוא אם תראה באותם ימי נדות דם אדום אינה מונה אלא מיום ראייה ראשונה ואותו דם ירוק טהור היה ומראייה שניה היא צריכה למנות.
והן יושבות על כל דם ודם. ותימה למה לי למימר שהן יושבות על דם ודם כיון שגזרו עליהן שהן נדות מעריסותיהן וי״ל משום דלא תימא דוקא בקטנות גזרו משום דכי חזיין לא מפרשי להו כדאיתא בגמרא אבל בגדולות לא (ילפינן) [גזרינן] הוצרך טעם בגדולות:
והסיבה לכך — משום שהן (נשותיהם) יושבות שבעת ימי נדות על כל דם ודם, ואף על דם שאינו מטמא בטומאת נדה. ועלול הדבר לגרום שבראותן דם טמא (בתוך ישיבתן על דם שאינו טמא) אין הן נוהגות בו כדם מטמא. ומשום כך, הריהן איפוא בגדר נדות, ובעליהם נחשבים כבועלי נדות.
And they are considered men who engage in intercourse with menstruating women because Samaritan women observe the seven-day menstrual period of ritual impurity for each and every emission of blood, even for blood that does not render them impure. Accordingly, if a Samaritan woman has an emission of impure blood during the seven-day period, she will nevertheless continue counting seven days from the first emission. It is therefore possible that the Samaritan men will engage in intercourse with their wives while they are still halakhically considered menstruating women, as the seven-day period of impurity should have been counted from the emission of the impure blood.
רש״יתוספות רא״שפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) אוְאֵין חַיָּיבִין עֲלֵיהֶן עַל בִּיאַת מִקְדָּשׁ וְאֵין שׂוֹרְפִין עֲלֵיהֶם אֶת הַתְּרוּמָה מִפְּנֵי שֶׁטּוּמְאָתָן סָפֵק.:

But one who enters the Temple while wearing those garments upon which a Samaritan had lain is not liable to bring an offering for entering the Temple in a status of impurity, nor does one burn teruma that came into contact with those garments, because their impurity is uncertain.
עין משפט נר מצוהרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אין חייבין עליה – הלובש או מתכסה באותן בגדים ונכנס למקדש פטור מקרבן או אם נגעו אותן בגדים של משכב בתרומה תולין דלא ידעינן אי נדה היא אי לא והא דאמר דמסתמא טמאות גזירה דרבנן היא.
ואין חייבין על ביאת מקדש – פי׳ ואפי׳ אשם תלוי שאין אשם תלוי בא אלא על ספק חטאת קבוע כדאיתא בהוריות.
מפני שטומאתן ספק – פי׳ דדם ירוק לא שכיח עד דנעבדיה כודאי.
ואין הלובשים את הבגדים ששכב עליהם הכותי חייבין קרבן עליהן על ביאת מקדש, אם נכנסו לאחר מכן למקדש. וכן אם נגעו הבגדים הללו בתרומה, אין שורפין עליהם את התרומה, וטעם הדבר: מפני שטומאתן של הכותים הריהי מספק.
But one who enters the Temple while wearing those garments upon which a Samaritan had lain is not liable to bring an offering for entering the Temple in a status of impurity, nor does one burn teruma that came into contact with those garments, because their impurity is uncertain.
עין משפט נר מצוהרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) גמ׳גְּמָרָא: ה״דהֵיכִי דָּמֵי אִי דְּקָא חָזְיָין אֲפִילּוּ דִּידַן נָמֵי וְאִי דְּלָא קָחָזְיָין דִּידְהוּ נָמֵי לָא.

GEMARA: The mishna teaches that Samaritan girls are considered menstruating women from the time they lie in their cradle. The Gemara asks: What are the circumstances of this statement? If the mishna is referring to girls who already see menstrual blood, then even our own, i.e., Jewish girls, are also considered menstruating women under such circumstances. And if it is referring to girls who do not yet see menstrual blood, then their girls, i.e., those of the Samaritans, should also not have the status of menstruating women.
רש״יתוספות רא״שריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גמ׳ אפילו דידן נמי – אי חזיא בעריסתן טמאה דתניא לקמן (דף לב.) בת יום אחד לנדה מנין תלמוד לומר ואשה.
אי דקא חזיין כו׳. אין לפרש אי דקא חזיין אם רגילות קטנות לראות דא״כ מאי קאמר רב ששת הב״ע בסתמא ואי אין רגילות לראות אמאי מטמינן בסתמא לכך פרש״י אי דקא חזיין שמיירי שראתה ותימה מאי קשה ליה א״כ אפילו לא חזיין נמי דילמא גזרו עליהן כמו שגזרו על עובדי כוכבים אע״ג דדם עובדת כוכבים כדם בהמה הילכך בכותים נמי אע״ג דלא חזיין גזרו בהו. וי״ל משום דמתני׳ סברה כותים גרי אמת מדקתני ואין חייבין עליהן על ביאת מקדש מפני שטומאתן בספק הילכך לא מסתבר ליה למימר שגזרו עליהם כמו על עובדי כוכבים:
חיישינן למיעוטא. ותימה הא דאמרינן בפ״ק דשבת דגזירה זו מי״ח דבר היא ומה הוצרכו לגזרו והלא בכל מקום חייש ר׳ מאיר למיעוטא וי״ל דמתחלה היו סבורים דכותים דרשי אשה ואשה וכי חזו מפרשי להו ושוב בדקו ומצאו דכי חזו לא מפרשי להו והודיעו לכל שהן נדות מעריסותיהן ומיהו תימה כיון דחיישינן למיעוט אפילו בדידן נמי ניחוש ואמאי אמרינן בפ״ק תינוקת שלא הגיע זמנה לראות פעם ראשונה ושניה רוקה ומדרסה בשוק טהור. וכ״ת היינו דקא משני לקמן אנן דכי חזיין מפרשי להו לא גזרו בהו רבנן משום דלא שכיח כלל שלא ימצא דם בבגדה אם ראתה מ״מ ניחוש שמא סמוך ללידתה בשעה שנולדה ראתה בעוד שהיתה מלוכלכת בדם הלידה וי״ל דהך מיעוטא לא שכיח כלל אע״ג דקרי ליה בסמוך מיעוטא דשכיח שהטבילה קודם לאמה מ״מ בשעת הלידה לא שכיח כלל ותימה כיון דמטעמא דחיישינן למיעוטא גזרינן היכי קאמר בפ״ק דשבת אליבא דר׳ יוסי אף בנות כותים נדות מעריסתן בו ביום גזרו וי״ל חדא דאשכחן לר׳ יוסי דחייש למיעוטא ביבמות ריש פרק אלמנה ועוד דר׳ יוסי דאית ליה כותים גרי אריות וגזרו עליהן כדי שלא יטמעו בהם כדרך שגזרו על עובדי כוכבים והא דצריכי׳ לטעמא דחייש למיעוטא היינו לת״ק דמתני׳ דסבר גרי אמת הן והא דאמר ר׳ יוסי טעם מעשה (בעינבל) [בעין בול] כו׳ לסייע לדברי ר״מ קאמר (או) א״נ איצטריך לאשמועינן דלא תימא היאך גזרו עליהן נדות כדי שלא יטמעו בהן כיון דאין נמצא בם נדות כלל. הילכך אשמועינן דזימנין דאיכא כי היכי דלא ליהוו מילי דרבנן כי חוכא ואטלולא ואפילו משכח תנא דסבירא ליה כותים גרי אמת הן ולא חייש למיעוטא אומר ר״ת דאפשר דאית ליה בנות כותים נדות מעריסתן לפי שהיו מקולקין במעשיהם הרחיקום כדי שלא יטמעו בהם והא דאיצטריך לומר הכא טעמא משום דחיישינן למיעוטא משום דמתני׳ מוכחת דבהכי תליא טעמא משום דכי חזיין לא מיפרשי ולא משום טימוע מדאיצטריך לן לפרושי והן יושבות על כל דם ודם ואי אית לן טעמא דטימוע אפילו בודאי לא חזו גזרו עליהם:
גמרא ואי דלא חזיין דידהו נמי לא – איכא למידק למה ליה דגזיר׳ דרבנן היא כדאמרינן בפ״ק דשבת בנות כותים נדות מעריסתן בו ביום גזרו י״ל דההיא לר׳ יוסי דסבר כותים גרי אריות הם ואלו סתם משנה ר״מ דסבר גרי אמת הם וטומאתם דבר תורה א״נ דמתני׳ משמע דלטומאה דאוריתא חשו בהם מדקתני טפי שטומאתם ספק ולא קתני שטומאתם מדבריהם וא״ת דכיון דההיא דמסכת שבת ר׳ יוסי היא למה אמר שיהו נדות בעריסתן מאי שנא מגויה גמורה שלא גזרו בה טומאה עד שתהא מבת ג׳ שנים ויום א׳ כדאיתא התם ובמ׳ ע״ז וי״ל דמשום דשייכי ישר׳ בהו החמירו בכותים מבגוים כדי שירחיקו ישראל מהם ולא ילמדו ממעשיהם.
ב גמרא שנינו במשנתנו כי בנות הכותים נחשבות כנדות מעריסתן, ודנים בדבר: היכי דמי [במה המדובר], אי [אם] מדובר בבנות דקא חזיין [שהן רואות דם]אפילו בבנות דידן [שלנו] נמי [גם כן] כך הוא הדין, שהן נחשבות כנדות. ואי [ואם] מדובר בבנות דלא קחזיין [שאין הן רואות] — בנות דידהו [שלהם] נמי [גם כן] לא תחשבנה כנדות!
GEMARA: The mishna teaches that Samaritan girls are considered menstruating women from the time they lie in their cradle. The Gemara asks: What are the circumstances of this statement? If the mishna is referring to girls who already see menstrual blood, then even our own, i.e., Jewish girls, are also considered menstruating women under such circumstances. And if it is referring to girls who do not yet see menstrual blood, then their girls, i.e., those of the Samaritans, should also not have the status of menstruating women.
רש״יתוספות רא״שריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(21) אָמַר רָבָא בְּרֵיהּ דְּרַב אַחָא בַּר רַב הוּנָא אָמַר רַב שֵׁשֶׁת הָכָא בְמַאי עָסְקִינַן בִּסְתָמָא דְּכֵיוָן דְּאִיכָּא מִיעוּטָא דְּחָזְיָין חָיְישִׁינַן וּמַאן תַּנָּא דְּחָיֵישׁ לְמִיעוּטָא

Rava, son of Rav Aḥa bar Rav Huna, says that Rav Sheshet says: Here we are dealing with an unspecified case, i.e., it is unknown whether these girls have experienced their first menstrual period. Since there is a minority of girls who see menstrual blood, we are concerned with regard to each Samaritan girl that she might be from this minority. The Gemara asks: And who is the tanna who taught that one must be concerned for the minority?
רש״ירשב״אריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דאיכא מיעוטא דחזיין – בקטנותן.
חיישינן למיעוטא – ומטמאינן לכולהו מעריסתן משום דדילמא חזיא.
גמ׳ הכא במאי עסקינן בסתמא. מדקא משני הכי משמע דמעיקרא בדחזיאן דוקא קתני שהן נדות מעריסתן, ומשום הכי קשיא ליה אמאי, ואיכא למידק ומאי קשיא ליה דדילמא גזרו בהו כדגזרו בגויים דכותיים גרי אריות הן, וי״ל משום דמתניתין על כרחיך גרי אמת סבירא ליה כדכתבינן לעיל ומשום הכי ק״ל, א״נ דאפילו למאן דאמר גרי אריות לא ניחא דמ״ש מבנות שאר הגוים דלא גזרו עליהן פחותות מבת ג׳ שנים ויום א׳ שהיא ראויה לביאה.
הא דאמרינן: מאן תנא ואוקימנא כר׳ מאיר דחייש למיעוטא. קשיא לן אמאי דחקו ומוקמי לה כמאן דחייש למיעוטא בלחוד לוקמה כר׳ יוסי דאיהו נמי אית ליה מתניתין וכדאמרינן בשבת דאף בנות הכותיים נדות מעריסתן בו ביום גזרו, וי״ל דמתניתין דחקיה דאלו לר׳ יוסי ס״ל כותיים גרי אריות הן כדאיתא במנחות וכדכתבינן לעיל ומתניתין על כרחיך כמאן דאמר גרי אמת כדאמרן, ועוד דסתם מתני׳ ר״מ והילכך ניחא ליה לאוקומה כותיה ולא למשקל תנא מעלמא.
קטנה שמא תמצא אילונית. כתבתיה ביבמות פרק קמא בסייעתא דשמייא.
ומא תנא דחייש למעוטא – פירוש דאע״ג דפרישנא דמתני׳ ר״מ היא דסבר כותים גרי אמת הם וסתם מתני׳ נמי ר״מ אפ״ה שיילינן דמאן הוא תנא דמתני׳ דחייש למיעוטא משום דקס״ד דליכא תנא דאית לי הכין ואמרי׳ דר״מ היא.
אמר רבא בריה [בנו] של רב אחא בר רב הונא אמר רב ששת: הכא במאי עסקינן [כאן, במשנתנו, במה אנו עוסקים] בסתמא [בסתם], שאין אנו יודעים בהן אם רואות הן, שכיון דאיכא מיעוטא דחזיין [שיש מיעוט בנות שרואות]חיישינן [חוששים אנו] בכל בנותיהם שראו. ומסבירים: ומאן [ומיהו] התנא שהוא חייש למיעוטא [חושש למיעוט]
Rava, son of Rav Aḥa bar Rav Huna, says that Rav Sheshet says: Here we are dealing with an unspecified case, i.e., it is unknown whether these girls have experienced their first menstrual period. Since there is a minority of girls who see menstrual blood, we are concerned with regard to each Samaritan girl that she might be from this minority. The Gemara asks: And who is the tanna who taught that one must be concerned for the minority?
רש״ירשב״אריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

נדה לא: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים נדה לא:, עין משפט נר מצוה נדה לא: – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ר׳ חננאל נדה לא: – מהדורת הרב ישראל ברוך הלוי סאלאוויציק, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס נדה לא:, רש"י נדה לא:, תוספות נדה לא:, רמב"ן נדה לא: – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת משה הרשלר ובאדיבות משפחתו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב משה הרשלר. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א נדה לא: – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי נדה לא: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), תוספות רא"ש נדה לא:, ריטב"א נדה לא:, מהרש"ל חכמת שלמה נדה לא:, מהרש"א חידושי הלכות נדה לא:, מהרש"א חידושי אגדות נדה לא:, גליון הש"ס לרע"א נדה לא:, פירוש הרב שטיינזלץ נדה לא:, אסופת מאמרים נדה לא:

Niddah 31b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Niddah 31b, Ein Mishpat Ner Mitzvah Niddah 31b, R. Chananel Niddah 31b, Collected from HeArukh Niddah 31b, Rashi Niddah 31b, Tosafot Niddah 31b, Ramban Niddah 31b, Rashba Niddah 31b, Meiri Niddah 31b, Tosefot Rosh Niddah 31b, Ritva Niddah 31b, Maharshal Chokhmat Shelomo Niddah 31b, Maharsha Chidushei Halakhot Niddah 31b, Maharsha Chidushei Aggadot Niddah 31b, Gilyon HaShas Niddah 31b, Steinsaltz Commentary Niddah 31b, Collected Articles Niddah 31b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144