×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ מֵחֲצוֹת דְּאוֹרָיְיתָא הִיא הֵיכִי מַקְדְּמִינַן (וְהֵיכִי מְאַחֲרִינַן).
And if it enters your mind to say that the time for removal of the ashes is from midnight by Torah law, how do we perform it earlier and how do we perform it later than the time established by Torah law?
רש״יתוספותריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואי דאורייתא הוא היכי מקדמינן גרסינן. ולא גרסינן היכי מאחרינן הלא כל חציו ראוי להרמה ומה לנו אם יאחר.
היכי מקדמינן – אפילו דשן המעוכל יפה והא אמרת חציו להרמה אלמא אין חצי הראשון כשר לכך.
היכי מקדמינן והיכי מאחרינן – רש״י לא גרס היכי מאחרינן ונראה לי דשפיר גרס ליה דכיון דזמנו קבוע מחצות ואילך היכי מקדימין ברגלים ובכל יום היכי מאחרין דמשמע שלעולם היו רגילים לתרום בקרות הגבר סמוך לו מלפניו או מלאחריו ואמאי והא זריזין מקדימין למצות וכי היכי דתמיד של שחר זמנו עד ד׳ שעות ואפ״ה היו מקדימין בהאיר המזרח דהיינו מתחילת זמן שקבעה לו תורה ה״נ אמאי מאחרינן ליה לכתחילה עד קרות הגבר.
אלא אמר רבי יוחנן ממשמע שנאמר כל הלילה איני יודע שעד הבקר ומה ת״ל עד הבקר תן בקר לבקרו של לילה פירש רש״י ז״ל דסתם בקר היינו מעמוד השחר וכשכתב עד בקר בא להקדים בקר אחר וכיון שלא פי׳ לך הכתוב שיעורו מסתמ׳ היינו מחצות והיינו בשמשלה האור ברובו. ואם לא משלה האור ברובו היינו דאמ׳ קרא כל הלילה והקטיר ואם משלה האור בכולו הרי הוא חשוב מיד כאפר והיינו דכתיב כל הליל׳ והרים מאשר אכלה האש כבר ועל הרוב כבר משלה האור ברובו בחצות ויש שנתאכל לגמרי ואפילו מאשמרת הא׳ ודכולי עלמא מצות הרמת הדשן מאיכול בשר העולה וכן שנינו במסכת תמיד נטל מחתה של כסף ועלה לראש המזבח ופנה הגחלי׳ אילך ואילך וחתה מן הגחלי׳ המאוכלות וירד ופי׳ רבי׳ חיים כהן ז״ל דאאיברי עולה המאוכלין קאי שנ׳ והרים את הדשן אשר תאכל האש את העולה וכן כל הסוגיא.
ואי סלקא דעתך [ואם עולה על דעתך לומר] כי זמן תרומת הדשן מחצות דאורייתא [מן התורה] היא, אם כן היכי מקדמינן והיכי מאחרינן [כיצד מקדימים אנו וכיצד מאחרים אנו] מן הזמן הקצוב בתורה?
And if it enters your mind to say that the time for removal of the ashes is from midnight by Torah law, how do we perform it earlier and how do we perform it later than the time established by Torah law?
רש״יתוספותריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) אֶלָּא אָמַר ר׳רַבִּי יוֹחָנָן מִמַּשְׁמַע שנא׳שֶׁנֶּאֱמַר כׇּל הַלַּיְלָה אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁהוּא עַד הַבֹּקֶר וּמָה ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר עַד הַבֹּקֶר תֵּן בֹּקֶר לְבׇקְרוֹ שֶׁל לַיְלָה.

Rather, Rabbi Yoḥanan said: The fact that midnight is the deadline after which the limbs may not be burned is derived from a different source. From the fact that it is stated with regard to the burning of the limbs: All night, don’t I know that it means until morning? And for what purpose, then, does the verse state: Until morning? It means: Add another morning to the morning of the night. Arise before dawn, and that is the time for removal of the ashes. Nevertheless, there is no specific hour fixed for performing this removal, and how much earlier than dawn it is performed depends on the need.
ר׳ חננאלרש״יתוספותתוספות ישניםתוספות רי״דמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
א״כ מה ת״ל עד בקר. אלא אם אינו ענין לאיכול אברים תנהו ענין לתרומת הדשן מלמד שתורמין את המזבח כל הלילה וכיון שהוא מפורש כאן בתורת כהנים. אמר רב קרא הוא שכל הלילה כשר להקטרה וכשר להרמה הא כיצד חלקהו חציו של לילה להקטרה וחציו להרמה. ואקשינן וכיון דמדאורייתא מחצי הלילה חובת ההרמה היכי מקדמינן לה והיכי מאחרינן לה ופריק ר׳ יוחנן ממשמע שנאמר כל הלילה איני יודע שעד בקר לילה הוא. למה הוצרך עוד לומר עד בקר אלא הכי קאמר תן בקר לבקרו של לילה. כלומר אינו ממש כל הלילה אלא בין מקודם בין מאחרי כן כשר הלכך בכל יום תורמין את המזבח בקריאת הגבר או סמוך לו סגיא. לפי שדשן המזבח מעט הוא ודיי לו השיעור הזה.
אלא א״ר יוחנן – לא תימא חציו לכך וחציו לכך אלא הכי דריש הכתוב הכשר כל הלילה בין להקטרה שאין מעוכלין בין להרמה אם יש דשן מעוכל וחצות דעושה עיכול באברים שמשלה בהן האור מהכא נפקא ממשמע שנאמר בהקטרה כל הלילה על מוקדה איני יודע שעד הבקר קרוי לילה.
ומה ת״ל עד בקר תן השכמה אחרת לבקרו של לילה – בוקרו של לילה הוא עלות השחר ונתן לך הכתוב בו בקר אחר לומר שאין צריך להקטיר מן השכמה ואילך וכיון שלא נתן זמן באותו בקר על כרחך הוא חצות לילה הלכך הואיל וכל הלילה כשר להרמה קבעו חכמים זמנה הכל לפי שעה בכל יום דלא נפישי קרבנות ורב להם היום בקרות הגבר סגי.
אלא א״ר יוחנן ממשמע שנאמר כו׳ – בפ׳ המזבח מקדש (זבחים דף פו:) לא גרס רש״י אלא ופירש דרבי יוחנן מתרץ לקראי כרב חציו להקטרה וחציו להרמה מיהו היינו דוקא בשרירי וגבי הרמה מקרא אחרינא נפקא לן דכתיב עד בקר תן בקר לבקרו של לילה ומוקמינן ליה בהרמה ולא מסרן הכתוב אלא לחכמים להיות משכימין כל מה שירצו לפי הצורך וקשה דקרא דעד בקר דכתיב בהקטרה היכי מוקמינן ליה בהרמה ועוד דבכל הספרים גרסי׳ אלא ויש פירושים אחרים של רש״י שפירש בהם דגרסינן אלא ופירש דרבי יוחנן פליג אדרב וס״ל דכל הלילה קאי אהקטרה וקאי אהרמה דכל הלילה כשר להקטרה כשאין דשן וכשר להרמה אם יש דשן מעוכל וגבי הקטרה כתיב בקר מיותר לומר תן בקר לבקרו של לילה והיינו בשרירי דחצות עושה עיכול והכי מידריש קרא תן השכמה אחת לבקרו של לילה ובקרו של לילה הוא עמוד השחר ונתן לך הכתוב בקר אחר לומר שאין צריך להקטיר מן השכמה ואילך וכיון שלא קבע זמן לאותו בקר על כרחך הוא חצות לילה שמע מינה דבשרירי תלוי בחצות ובדשן מעוכל דלית ביה ממשא כל הלילה והרים אבל אית ביה ממשא כל הלילה והקטיר וכן פירש רש״י בכאן ובפ׳ שני דמגילה (מגילה כ:) דקאמר כל הלילה כשר להקטרה קשה אמאי לא קאמר נמי להרמה וי״ל משום דבשום פעם לא היו רגילין לתרום קודם אשמורה הראשונה לא קתני ליה.
תן בקר לבקרו. אבל לא משמע לפרש ליתן בקר שני לשריפתן שהרי אין מתעכבין כל כך להתעכל:
אלא אמר ר׳ יוחנן ממשמע שנאמר כו׳ – עיין התם בפ׳ המזבח מקדש דמשבש המורה האי אלא ופריש בענינא אחרינא.
בפרש״י בד״ה אלא אומר ר״י הכי דריש הכתוב הכשר כל הלילה כו׳ וחצות דעושה עיכול באברים שמשלה כו׳ כצ״ל:
אלא אמר ר׳ יוחנן: לא מכאן למדים אלא ממשמע שנאמר לענין הקטרת האיברים: ״כל הלילה״ (ויקרא ו, ב) איני יודע שהיא עד הבקר? ומה אם כן תלמוד לומר ״עד הבקר״ (ויקרא ו, ב) כוונתו: תן בקר לבקרו של לילה, כלומר: הקדם והשכם לפני בוא הבוקר, שאז זמן תרומת הדשן. אולם הקדמה זו לא נקבע לה שיעור מפורש בתורה, ונוהגים בזה לפי הצורך.
Rather, Rabbi Yoḥanan said: The fact that midnight is the deadline after which the limbs may not be burned is derived from a different source. From the fact that it is stated with regard to the burning of the limbs: All night, don’t I know that it means until morning? And for what purpose, then, does the verse state: Until morning? It means: Add another morning to the morning of the night. Arise before dawn, and that is the time for removal of the ashes. Nevertheless, there is no specific hour fixed for performing this removal, and how much earlier than dawn it is performed depends on the need.
ר׳ חננאלרש״יתוספותתוספות ישניםתוספות רי״דמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) הִלְכָּךְ בְּכׇל יוֹם תּוֹרְמִין אֶת הַמִּזְבֵּחַ בִּקְרִיאַת הַגֶּבֶר אוֹ סָמוּךְ לוֹ בֵּין מִלְּפָנָיו בֵּין מִלְּאַחֲרָיו סַגִּיא ביוה״כבְּיוֹם הַכִּפּוּרִים דְּאִיכָּא חוּלְשָׁא דכ״גדְּכֹהֵן גָּדוֹל עָבְדִינַן מֵחֲצוֹת וּבִרְגָלִים דִּנְפִישִׁי יִשְׂרָאֵל וּנְפִישִׁי קׇרְבָּנוֹת עָבְדִינַן מֵאַשְׁמוֹרֶת הָרִאשׁוֹנָה כִּדְקָתָנֵי טַעְמָא לֹא הָיְתָה קְרִיאַת הַגֶּבֶר מַגַּעַת עַד שהית׳שֶׁהָיְתָה עֲזָרָה מְלֵאָה מִיִּשְׂרָאֵל.

Therefore, every day the priests remove the ashes from the altar at the crow of the rooster or adjacent to it, whether before it or after it, as on a typical day removing the ashes just before dawn is sufficient. On Yom Kippur, when, due to the fact that he performs the entire day’s service, there is an issue of the weakness of the High Priest, the ashes are removed earlier and we do so from midnight. And on the Festivals, when the Jewish people in Jerusalem are numerous and the offerings that they bring to sacrifice during the Festival are numerous, the ashes are removed even earlier, and we do so from the first watch, in accordance with the reason that is taught in the mishna: And the call of the rooster would not arrive on Festivals until the Temple courtyard was full with the Jewish people.
ר׳ חננאלרש״יתוספותתוספות ישניםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ביום הכיפורים דאיכא חולשא (וכ״ג) [דכ״ג] מקדימין מחצות ברגלים שהיו קרבנותיה רבה והדשן מרובה מקדימין מאשמורת הראשונ׳.
ביוה״כ דאיכא חולשא דכ״ג – שהרי עליו לבדו הוא מוטל צריך להשכים יותר.
דנפישי קרבנות – ורב הדשן במקום המערכה וצריך להעלות את הדשן לתפוח לאחר ההרמה כדתנן במסכת תמיד (דף כח:) מעלין האפר לתפוח ותפוח הוא גל של אפר כמין תפוח של ענבים הנדרך בגת ששם כנסו אפר של כל ימות החג והוא באמצע המזבח ופעמים שהוא עליו כג׳ מאות כור לפיכך צריך להקדים לתרום מאשמורה הראשונה.
משום חולשא דכ״ג עבדינן מחצות – משמע דאפי׳ תרומת הדשן שהיא עבודת הלילה אינה כשירה אלא בו ולהכי מקדמינן ליה כדי שינוח בין עבודה זו לעבודת היום וריב״א פירש דלא גרסי׳ כ״ג אלא הכי גרסי׳ משום חולשא דכהן קודם שהכהן התורם יהא חלש דאי כ״ג תורם א״כ ליחשביה להא טבילה דטביל בהדי חמש טבילות ועשרה קידושין שכ״ג טובל בו ביום וכן עשה הפייט הוקמו מחצות דשן לנערה כפייס דשן הבערה אלמא שהיו מפייסין ביוה״כ מי תורם ור״י אומר דשפיר גרס כ״ג דלהכי מקדמי לתרום ולסדר מערכה ולסלק האברים שלא נתעכלו כדי שימצא כהן גדול מזומן כל מה שצריך מיד כשיעלה עמוד השחר קודם שיהיה רעב וחלש.
משום חולשא דכהן גדול עבדינן מחצות. מכאן משמע שהיה כהן גדול עושה תרומת הדשן והא דחשיב עלה לקמן פייס במשנה היינו בכל יום דהתם נמי קתני מי שוחט מי זורק ומי מדשן ואע״פ דצריך לקדש ידיו ורגליו לתרומת הדשן ואין זו מחשבון חמש טבילות ועשרה קידושין זהו לפי שהיתה בעוד לילה קודם שיתחיל עבודת היום היה יכול לצאת חוץ לעזרה והפייט שפייט בסדר יוה״כ שהיה שם פייס לתרומת הדשן ללשון המשנה וסדרה תפס שיטת תפלתו והא דקתני מעסיקין אותו עד זמן שחיטה משום דמיכן ואילך מתחיל עבודת היום בלא הפסק ולא כפי׳ ריב״א שרוצה לפרש מכח אלו הראיות שהיה אז תרומת הדשן בשאר כהנים:
ברגלים דנפישי ישראל ונפישי קרבנות כדקתני לא היתה קריאת הגבר מגעת כו׳. וכיון שיש שם רוב קרבנות ורוב העם והיו דוחקין בעזרה היה ממהר להוציא הדשן ולהכי מסיק טעם דמסיק כדקתני כו׳ אבל לפי׳ הקונט׳ שלא תלה הטעם אלא בנפישי קרבנות לא אתי שפיר טעם דמסיק כדקתני כו׳. ריב״א:
הלכך (לכן), בכל יום תורמין את המזבח בקריאת הגבר או סמוך לו בין מלפניו בין מלאחריו, שבקדימה קלה זו סגיא [די], ביום הכפורים דאיכא חולשא [שיש חולשה] של הכהן גדול שהרי עליו מוטלת כל עבודת היום, לכך מקדימים יותר ועבדינן [עושים אנו] כבר מחצות. וברגלים דנפישי [שמרובים] ישראל הבאים, ונפישי [ומרובים] הקרבנות שמביאים להקריב בחג, מקדימים יותר ועבדינן עוד [עושים אנו] מאשמורת הראשונה. כדקתני טעמא [כפי ששנינו את הטעם] במשנתנו עצמה: לא היתה קריאת הגבר מגעת עד שהיתה עזרה מלאה מישראל.
Therefore, every day the priests remove the ashes from the altar at the crow of the rooster or adjacent to it, whether before it or after it, as on a typical day removing the ashes just before dawn is sufficient. On Yom Kippur, when, due to the fact that he performs the entire day’s service, there is an issue of the weakness of the High Priest, the ashes are removed earlier and we do so from midnight. And on the Festivals, when the Jewish people in Jerusalem are numerous and the offerings that they bring to sacrifice during the Festival are numerous, the ashes are removed even earlier, and we do so from the first watch, in accordance with the reason that is taught in the mishna: And the call of the rooster would not arrive on Festivals until the Temple courtyard was full with the Jewish people.
ר׳ חננאלרש״יתוספותתוספות ישניםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) מַאי קְרִיאַת הַגֶּבֶר רַב אָמַר קְרָא גַּבְרָא רַבִּי שֵׁילָא אָמַר קְרָא תַּרְנְגוֹלָא.

§ The term keriat hagever, translated above as the call of the rooster, is mentioned in the mishna as an indication of a certain time. The Gemara asks: What is the meaning of the phrase keriat hagever? Rav said: It is the call of the man; the priest appointed for this task proclaimed that it was time for the priests to report for service. Rabbi Sheila said: It is the call of the rooster, which is also called gever.
ר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
קרות הגבר רב אמר קרא גברא ר׳ שילא אמר קרא תרנגולא. תניא כמר ותניא כמר אבוב לחדי זמר גורדאי לא קיבלוה. כמו משל הוא. אבוב שהיה אב לשרים גדולים זמר אנשים פעוטים אינו ערב להם אלא מחזירין עליו.
קרא גברא – מכריז הממונה על הכרוז ואומר עמדו כהנים לעבודתכם כדקתני בברייתא בשמעתין.
כל חכם שרואה לפניו חכם אחר אע״פ שמכבדו לבא לפניו וממנהו ראש על עצמו מצד שהוא בא בגבולו לא יהא האחר מתנכר בכך אלא יכיר ענותנותו של זה ויניח לו מקום לפי כבודו אף אם בא לחלוק עמו בקצת דברים וכ״ש שלא יקפוץ על דבריו וכ״ש ברבים ובמקום פרסום דרך הערה אמרו מאי קריאת הגבר רב אמר קרא גברא על הדרך שביארנו במשנתינו ור׳ שילא אמר קרא תרנגולא והוא שיעור מוקדם הרבה לראשון ואמרו על זה רב איקלע לאתרי׳ דר׳ שילא לא הוה אמורא למיקם עלויה דר׳ שילא קם רב וקא מפרש מאי קריאת הגבר קרא גברא א״ל רב שילא לימא מר קרא תרנגולא א״ל אבוב לחרי זמר השתא לגירדאי ולא קבלוה כלומר עוגב שהיה מקדם זמר לנכבדים עכשיו נפל ביד פחותים בעלי אומנות ואין יודעים לקבלו כלומר כשהייתי אמורא לפני גדולים כגון רבינו הקדוש היה מקבל מה שהיה מפרש בדבריו ועכשיו נזדמנתי לך ולא קבלתני וא״ל אי מר הוא רב נינח מר כלומר שאיני כדאי להיות אדם חשוב כל כך משמשני בכך ואף הוא השיבו דרך כעס אי תגרת ליה פוץ עמריה כלומר מי שנישכרת לו ולא התנית באיזו מלאכה הואיל ונשכרת אצלו עשה לו כל מה שירצה אפילו במלאכה שבזויה לך כך מאחר שנזדמנתי לכך הריני גומר ואיכא דאמרי הכי א״ל מעלין בקדש ולא מורידין כלומר שמא יהא מקומי מונח לפחות ממני ואיני רוצה בכך:
א במשנתנו הוזכרה קריאת הגבר כסימן לזמן מסויים, ושואלים: מאי [מה] פירוש הביטוי: ״קריאת הגבר״? רב אמר: פירושו: קרא גברא [האיש], כלומר הכריז האיש הממונה על כך שעל הכהנים לעמוד לעבודתם. ר׳ שילא אמר שתרגום הביטוי הוא: קרא תרנגולא [התרנגול], שאף הוא קרוי ״גבר״.
§ The term keriat hagever, translated above as the call of the rooster, is mentioned in the mishna as an indication of a certain time. The Gemara asks: What is the meaning of the phrase keriat hagever? Rav said: It is the call of the man; the priest appointed for this task proclaimed that it was time for the priests to report for service. Rabbi Sheila said: It is the call of the rooster, which is also called gever.
ר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) רַב אִיקְּלַע לְאַתְרֵיהּ דְּרַבִּי שֵׁילָא לָא הֲוָה אָמוֹרָא לְמֵיקַם עֲלֵיהּ דְּרַבִּי שֵׁילָא קָם רַב עֲלֵיהּ וְקָא מְפָרֵשׁ מַאי קְרִיאַת הַגֶּבֶר קְרָא גַּבְרָא אֲמַר לֵיהּ רַבִּי שֵׁילָא וְלֵימָא מָר קְרָא תַּרְנְגוֹלָא א״לאֲמַר לֵיהּ אַבּוּב לְחָרֵי זָמַר לְגַרְדָּאֵי לָא מְקַבְּלוּהּ מִינֵּיהּ.

Rav happened to come to the place where Rabbi Sheila was the most prominent local Torah scholar and Rav was not yet known. There was no disseminator to stand before Rabbi Sheila to disseminate his lecture to the public. Rav stood before him to disseminate the lecture, in the course of which Rabbi Sheila mentioned keriat hagever. Rav interpreted the concept for the audience and said: What is the meaning of keriat hagever? It means the call of the man. Rabbi Sheila said to him: And let the Master say it is the call of the rooster. Rav said to him, quoting a folk saying: A flute played for noblemen is music, but when played for weavers, they receive no pleasure from it, due to their lack of sophistication. Similarly, the interpretation that I disseminated was accepted by Torah scholars greater than you. You, who lack their sophistication, cannot appreciate it.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
רב איקלע לאתריה דר׳ שילא – ולא היו מכירין אותו.
לא היה אמורא – מתורגמן העומד לפני חכם הדרשן והחכם לוחש לו לשון עברית והוא מתרגם לרבים לשון שהן שומעין.
וקא מפרש קרות הגבר קרא גברא – נפל לו בתוך הדרש שלחש לו ר׳ שילא קרות הגבר לשון עברי והוא תרגם לרבים קרא גברא.
אבוב לחרי זמר – חליל שהוא חשוב לפני בני חורים זמר נאה וערב.
לגרדאי לא קבלוה מיניה – בא אצל גרדיים לשורר ולחולל להם לא הוכשר בעיניהם ומשל הוא כלומר פירוש זה שפירשתי לפני שרים רבים פעמים רבות ולא מיחו בידי עכשיו פירשתי לפניך שאינך גדול כמותם ולא קבלתו.
א״ל אבוב לחרי כו׳. יש לפרש המשל ממש דומה לנמשל שהאבוב הוא כלי זמר חשוב קול ערב מימי משה כדאמרי׳ בערכין והוא אינו מקובל לגרדאי שהם רגילים בכלי זמר הגרועים כן הוא גבר מלשון גברא בלה״ק בכמה מקומות במקרא והוא קול אדם והוא מכריז בקולו עמדו כהנים כו׳ אינו מקובל בעיניך אלא כקול תרנגול הגרוע בכל זה וק״ל:
מסופר: רב איקלע לאתריה [הזדמן למקומו] של ר׳ שילא, ור׳ שילא היה ידוע כחכם העיר, ואילו רב עדיין לא היה ידוע שם. לא הוה אמורא למיקם עליה [לא היה מתורגמן שיעמוד לפני] ר׳ שילא ויתרגם את דבריו לקהל, קם [עמד] רב עליה [עליו] כמתורגמן, והזכיר ר׳ שילא בתוך דבריו את המושג ״קריאת הגבר״ וקא מפרש [ופירש] רב לקהל ואמר: מאי [מה] פירוש המושג: ״קריאת הגבר״ — קרא גברא [האיש]. אמר ליה [לו] ר׳ שילא: ולימא מר: ״קרא תרנגולא״ [שיאמר אדוני פירוש הדבר: קרא התרנגול] אמר ליה [לו] רב, הפתגם העממי אומר: ״אבוב לחרי — זמר, לגרדאי — לא מקבלוה מיניה [אבוב בשביל השרים הוא כלי זמר, ואילו האורגים הפחותים אינם מקבלים ממנו]״, משום שבחוסר הבנתם אינם נהנים מנגינתו. אף ביאור זה שאמרתי, הרי שמעוהו לפניך שרים וגדולים ממך בתורה ונתקבל על דעתם, ואתה, שאינך גדול כמותם, אין הדבר מקובל עליך?
Rav happened to come to the place where Rabbi Sheila was the most prominent local Torah scholar and Rav was not yet known. There was no disseminator to stand before Rabbi Sheila to disseminate his lecture to the public. Rav stood before him to disseminate the lecture, in the course of which Rabbi Sheila mentioned keriat hagever. Rav interpreted the concept for the audience and said: What is the meaning of keriat hagever? It means the call of the man. Rabbi Sheila said to him: And let the Master say it is the call of the rooster. Rav said to him, quoting a folk saying: A flute played for noblemen is music, but when played for weavers, they receive no pleasure from it, due to their lack of sophistication. Similarly, the interpretation that I disseminated was accepted by Torah scholars greater than you. You, who lack their sophistication, cannot appreciate it.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) כִּי הֲוָה קָאֵימְנָא עֲלֵיהּ דר׳דְּרַבִּי חִיָּיא וּמְפָרֵישְׁנָא מַאי קְרִיאַת הַגֶּבֶר קְרָא גַּבְרָא וְלָא אֲמַר לִי וְלָא מִידֵּי וְאַתְּ אָמְרַתְּ לִי אֵימָא קְרָא תַּרְנְגוֹלָא א״לאֲמַר לֵיהּ מָר נִיהוּ רַב נִינַח מָר א״לאֲמַר לֵיהּ אָמְרִי אִינָשֵׁי אי תגרת לֵיהּ פּוּץ עַמְרֵיהּ אִיכָּא דְּאָמְרִי הָכִי א״לאֲמַר לֵיהּ מַעֲלִין בַּקֹּדֶשׁ וְלֹא מוֹרִידִין.

When I stood before Rabbi Ḥiyya and interpreted: What is the meaning of keriat hagever? It means the call of the man, he did not say anything to me in response, and you, Rabbi Sheila, say to me: Say it is the call of the rooster. As soon as Rabbi Sheila heard that, he knew at once who had been disseminating his lecture. He said to him: Is the Master Rav? Let the Master rest and cease disseminating my lecture, as it is beneath your dignity to serve as my assistant. Rav said to him: People say this aphorism: If you hired yourself to him, comb his wool. Once one agrees to perform a task, he should bear its less pleasing aspects and complete the job. Some say, this is what Rav said to him: One elevates to a higher level in matters of sanctity and one does not downgrade. Since the task of interpreting was undertaken by a man of my stature, it is not fitting that a lesser man will replace me. That would be a display of contempt for the Torah.
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וכן אי תגרת ליה פוץ עמריה. אמר פעם אחת נשכר עני בן טובים אצל בעה״ב שלא היה מכירו ונותן לו צמר לנפצו. ונעצב הנשכר שהגיע לזו הפחיתה. והרגיש בעה״ב וא״ל הניחהו. והשיב לו מאחר שנשכר (הנה) ינפץ הצמר.
ערך פץ
פץא(שבת עג.) אמרו הגוזז את הצמר המלבנו והמנפצו ספר אחר והמנפסו וכבר פירשנו בערך נפס (שבת עג.) תנא הדש והמנפץ והמנפס כולן מלאכה אחת הן פירש גאון המנפץ את האוכל מן עפרוריתו חייב משום דש וכן המנפס מולל שבולי׳ (יומא כ:) אתגרת ליה פוץ עמריה פי׳ פעם אחת נשכר עני בן טובים אצל בעל הבית שלא היה מכירו נתן לו צמר לנפצו ונעצב הנשכר שהגיעו לזו הפחיתה והרגיש בעל הבית ואמר לו הניחו והשיב לו מאחר שנשכר הנח לנפץ הצמר (בבא בתרא כו) רבי מריון בריה דרבין נפצי כתנא הוו (נדה סו) אמר שמואל זו ממלא דם ונופצת ואין לה תקנה ומפורש בירושלמי תמן אמרי כמעשה ער ואינן שהיו משחיתין שכבת זרע שלהן (נדה לא) היינו דאמרי אנשי פוץ מלתא ושדי לכלבא כלומר אם יסיר המלח לא יצלח אלא לכלב וימץ טל מן הגיזה תרגומו ונפץ טלא מן גזתא התנערי מעפר תרגומו איתנפצי מעפרא. הציגני כלי ריק תרגומו נפצני כמו ריקן:
א. [ווערפען, שיטטעלען.]
מר הוא רב – שאתה רגיל לקום ולתרגם לפני ר׳ חייא שהוא דודך.
נינח מר – לך ושב בכבודך שאיני כדאי שתהא מתורגמני.
אי תגרת ליה פוץ עמריה – אם נשכרת אצל אדם למלאכת יום כל מלאכה שיטיל עליך ואפילו היא בזויה כגון ניפוץ צמר שהיא מלאכת נשים עשה לו אף אני מאחר שהתחלתי בפעולותיך אגמור.
ולא מורידין – גנאי הדרשה הוא שארד אני ויקום פחות ממני לגומרה.
מעלין בקדש ולא מורידין – פי׳ ואין כאן אדם חשוב כמותי להיות עומד תחתי לסיים דרשא שלך.
והיה קולו נשמע לשלש פרסאות איכא למידק דהא תנן במסכת תמיד כי מיריחו היו שומעין קול גבני כרוז. ויש שתירצו דאין הכי נמי אבל הכא כך היה המעש׳ שאגריפס שמע קולו ג׳ פרסאו׳ כי לא היה יוצא ממקום רחוק יותר. ולא נהיר חדא דהא כיון דרישא קתני והיה קולו נשמע שלש פרסאות מכלל דדוק׳ הוא ועוד א״כ מאי האי דכהן גדול דקאמר משובח ממנו ויש מתרצים כי הברת הקול היה נשמע ביריחו אבל תכונת דברים לא היו שומעין אלא עד ג׳ פרסאות וכהן גדול משובח ממנו ששומעין קול דבריו עד יריחו. ולא נהיר דא״כ הוה ליה לתלמודא לפרושי דהא נמי איכא בינייהו כדקא׳ דאיכא בינייהו חולשא ויממא. ור״י ז״ל פירש דפליגן אהדדי דהכי נמי פליגן אהדדי סוגיא דלקמן פרק טרף בקלפי בענין קול שער גדול שנפתח. בהדי סוגיא דתמיד דאלו בתמיד אמרי׳ שהיה נשמע עד שמנה תחומי שבת וכדבעינן למימר קמן בסד״י.
אי תגרת ליה פוץ עמריה כו׳. עי׳ פרש״י ובערוך פי׳ נשכר עני בן טובים כו׳ נתן לו צמר לנפץ ונעצב הנשכר שהגיע לזו הפחיתה והרגיש בעה״ב וא״ל הניחהו והשיב לו מאחר שנשכר ינפץ הצמר עכ״ל ולפי זה נראה לפרש הא דקא״ל נינח מר היינו מאחר שאתה רב תניח מפירושי דגבר היינו תרנגול ותתרגם כפירושך גבר היינו גברא וע״ז א״ל רב המשל כיון שנשכרתי לך אעמוד לתרגם כפירושך:
וא״ד א״ל מעלין בקודש כו׳. שהסכים על דבריו וא״ל מעלין בקודש שהוא פירוש דגבר היינו גברא ואין מורידין לפרש דגבר היינו תרנגול ודו״ק:
הלא כי הוה קאמינא עליה [כאשר הייתי עומד לפני] ר׳ חייא ומפרישנא [הייתי מפרש]: מאי [מה] ״קריאת הגבר״ — קרא גברא [האיש], ולא אמר לי ולא מידי [דבר] ואת אמרת [ואתה ר׳ שילא אומר] לי: אימא [אמור]: קרא תרנגולא [התרנגול]. כיון ששמע ר׳ שילא דברים אלה, הבין מיהו המתורגמן הזה שלפניו, אמר ליה [לו]: מר ניהו [אדוני הוא] רב? נינח מר [שינוח אדוני] והפסק מלתרגם, שאין זה כבודך שתהא לי כמסייע בלבד. אמר ליה [לו]: אמרי אינשי [אומרים בני אדם] בפתגם: ״אי תגרת ליה [אם נשכרת לו] — פוץ עמריה [נפץ צמרו]״, שכיון שנשכר אדם לעבודה, עליו לעשות אף מלאכה בזויה. כלומר: אם הסכמת וקבלת על עצמך דבר — צריך אתה לעשות אותו בשלימות. איכא דאמרי, הכי אמר ליה [יש אומרים שכך אמר לו] לר׳ שילא: מעלין בקדש ולא מורידין, וכיון שמלאכת המתורגמן נעשתה על ידי אדם גדול כמותי — אין ראוי שיבוא תחתי אחר בדרגה נמוכה ממני, ויהא בכך איפוא בזיון לתורה.
When I stood before Rabbi Ḥiyya and interpreted: What is the meaning of keriat hagever? It means the call of the man, he did not say anything to me in response, and you, Rabbi Sheila, say to me: Say it is the call of the rooster. As soon as Rabbi Sheila heard that, he knew at once who had been disseminating his lecture. He said to him: Is the Master Rav? Let the Master rest and cease disseminating my lecture, as it is beneath your dignity to serve as my assistant. Rav said to him: People say this aphorism: If you hired yourself to him, comb his wool. Once one agrees to perform a task, he should bear its less pleasing aspects and complete the job. Some say, this is what Rav said to him: One elevates to a higher level in matters of sanctity and one does not downgrade. Since the task of interpreting was undertaken by a man of my stature, it is not fitting that a lesser man will replace me. That would be a display of contempt for the Torah.
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) תַּנְיָא כְּוָתֵיהּ דְּרַב תַּנְיָא כְּוָתֵיהּ דְּרַבִּי שֵׁילָא תַּנְיָא כְּוָתֵיהּ דְּרַב גְּבִינִי כָּרוֹז מַהוּ אוֹמֵר אעִמְדוּ כֹּהֲנִים לַעֲבוֹדַתְכֶם וּלְוִיִּם לְדוּכַנְכֶם וְיִשְׂרָאֵל לְמַעֲמַדְכֶם וְהָיָה קוֹלוֹ נִשְׁמָע בְּשָׁלֹשׁ פַּרְסָאוֹת.

The Gemara comments: A baraita was taught in accordance with the opinion of Rav, and a baraita was taught in accordance with the opinion of Rabbi Sheila. The Gemara elaborates: A baraita was taught in accordance with the opinion of Rav: What did Gevini the Crier, who was an appointee in the Temple, say in his proclamation? Arise, priests, to your service, and Levites to your platform, and Israelites to your non-priestly watch. And the Gemara relates: His voice was so strong that it could be heard at a distance of three parasangs, slightly more than eight miles.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יתוספות ישניםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ובענין הזה כתובה זו השמועה בשחיטת קדשים בפרק המזבח מקדש באחריתו פי׳ קרא דכתב הכי לא אשכחנן כי כתב קרא הכי כתב על מוקדה על המזבח כל הלילה ותני בתורת כהנים. מה אני מקיים לא ילין חלב חגי עד בקר זהו האמור ללמד שיהו מעלין מן הארץ האברים שפקעו מע״ג המזבח כל הלילה שיהא נותנן מבוא השמש והן מתאכלין ע״ג המזבח כל הלילה.
גביני כרוז נשמע קולו בג׳ פרסאות וכ״ג משובח ממנו דא׳ וכבר אמר אנא השם ונשמע קולו ביריחו. שהוא [י׳] פרסאות וכ״ג איכא חלשא דתענית והוא ביום שאין הקול נשמע ביום כמו בלילה פי׳ אחרי שהזכיר השם בחשאי בקול נמוך והבליעו בנעימת אחיו הכהנים אמר בקול רם חטאתי כו׳. בראשונה היה אומר השם בקול רם משרבו הפריצים לא היה אומרו אלא בקול נמוך. תנו רבנן ג׳ קולן הולך מסוף העולם ועד סופו קול גלגל חמה.
ערך גביני כרוז
גביני כרוזא(בפרק ג׳ בתמיד) פי׳ שם אדם שהיה מכריז בשחר (יומא כ:) גביני כרוז מה היה אומר עמדו כהנים לעבודתכם ולוים לדוכנכם וישראל למעמדכם והיה קולו נשמע לג׳ פרסאות:
א. [נאהמען איינער אויסרופער.]
גביני כרוז – גביני המכריז.
והיה קולו נשמע עד ג׳ פרסאות. וא״ת והתנן (תמיד פ״ח מ״ח) מיריחו היו שומעין קול גביני כרוז ותירץ ה״ר יוסף בר׳ משה דודאי היה נשמע עד יריחו אבל אגריפס שמע עד ג׳ פרסאות ולא נהירא דמשמע שלא היה נשמע יותר ור״ת אומר דקול הברה שלו נשמע עד יריחו אבל לא היו שומעין ומבינים הכרוז אלא עד ג׳ פרסאות ואין נראה לרבי דהא משמע דלא משבח חשיבותא דכהן גדול אלא דהואי חולשא ויממא ולא קאמר שקול דבריו של כהן גדול היו מבינים ולא של גביני כרוז ונראה לרבי שמואל שחולקות והכי נמי פליגי ההיא דתניא לקמן בפרק טרף בקלפי וההיא דתמיד (שם) דקתני מיריחו היו שומעין קול שער הגדול שנפתח ובפרק טרף בקלפי (דף לט:) קאמר עד ח׳ תחומי שבת ואין לומר דההוא דלקמן בשער1 עזרה וההיא דתמיד בשער2 ההיכל דהא קתני הגדול דהיינו שער היכל שהיו פותחין קודם התמיד ואין לחלק בין ציר שער הגדול לקול שער הגדול ועל כן נראה נמי דהנך פליגי:
1. צ״ל היכל.
2. צ״ל עזרה.
ומעירים: תניא כותיה [שנויה ברייתא כשיטתו] של רב, תניא כותיה [שנויה ברייתא כשיטתו] של ר׳ שילא בפירוש הביטוי הזה. ומפרטים: תניא כותיה [שנויה כשיטתו] של רב: גביני הכרוז שהיה הממונה במקדש מה הוא אומר בהכרזתו: ״עמדו כהנים לעבודתכם, ולוים לדוכנכם, וישראל למעמדכם״. ומסופר: והיה קולו רם כל כך, עד שהיה נשמע בשלש פרסאות (שנים עשר מיל),
The Gemara comments: A baraita was taught in accordance with the opinion of Rav, and a baraita was taught in accordance with the opinion of Rabbi Sheila. The Gemara elaborates: A baraita was taught in accordance with the opinion of Rav: What did Gevini the Crier, who was an appointee in the Temple, say in his proclamation? Arise, priests, to your service, and Levites to your platform, and Israelites to your non-priestly watch. And the Gemara relates: His voice was so strong that it could be heard at a distance of three parasangs, slightly more than eight miles.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יתוספות ישניםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) מַעֲשֶׂה בְּאַגְרִיפַּס הַמֶּלֶךְ שֶׁהָיָה בָּא בַּדֶּרֶךְ וְשָׁמַע קוֹלוֹ בג׳בְּשָׁלֹשׁ פַּרְסָאוֹת וּכְשֶׁבָּא לְבֵיתוֹ שִׁיגֵּר לוֹ מַתָּנוֹת ואעפ״כוְאַף עַל פִּי כֵן כ״גכֹּהֵן גָּדוֹל מְשׁוּבָּח מִמֶּנּוּ דְּאָמַר מָר וּכְבָר אָמַר אָנָא הַשֵּׁם וְנִשְׁמַע קוֹלוֹ בִּירִיחוֹ וְאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִירוּשָׁלַיִם לִירִיחוֹ י׳עֲשַׂר פַּרְסֵי.

There was an incident involving King Agrippa, who was coming down the road and heard Gevini the Crier’s voice at a distance of three parasangs. And when the king came to his house he sent gifts to him, since he was so impressed with the man’s voice. The Gemara notes: And even so, the voice of the High Priest was stronger and superior to his, as the Master said: And there already was an incident where the High Priest recited, in his confession that accompanied the placing of hands on his bull on Yom Kippur: Please God, and his voice was heard in Jericho. And Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said: The distance from Jerusalem to Jericho is ten parasangs.
רש״יתוספותתוספות רי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דאמר מר – לקמן בפ״ד (דף לט:).
כבר אמר אנא השם – כבר פעם אחת היה מעשה שהיה כ״ג מתודה על פרו ביום הכפורים ואמר אנא השם חטאתי וכו׳ ונשמע קולו ביריחו.
והיה קולו נשמע בשלש פרסאות – תימה דבפרק שלישי דתמיד (תמיד ל:) תנן מיריחו היו שומעין קול גביני כרוז דהיינו עשר פרסאות וי״ל דבי׳ פרסאות לא היו מבינין אלא קול הברה בעלמא וכן יש לפרש אהא דאמר׳ ריש פרק טרף בקלפי (לקמן לט:) דצירי דלתות היכל נשמעין בשמונה תחומי שבת והתם תנן מיריחו.
אעפ״כ כהן גדול משובח ממנו כו׳ – קשיא לי דבפ״ג דתמיד תנן מיריחו היו שומעין קול גביני כרוח1 (משנה תמיד ג׳:ח׳).
1. כן בכ״י ששון 557. בנוסח המשנה שלנו: ״כרוז״.
ומעשה באגריפס המלך שהיה בא בדרך ושמע קולו של גביני הכרוז במרחק שלש פרסאות, וכשבא המלך לביתו שיגר לו המלך מתנות מתוך התפעלות מחוזק קולו. ומעירים ואף על פי כן למרות קול רם ומשובח זה, קולו של הכהן הגדול היה רם ומשובח ממנו. שאמר מר [החכם]: וכבר היה מקרה שאמר כהן גדול בשעת וידויו על פרו ביום הכיפורים ״אנא השם״ ונשמע קולו ביריחו. ואמר רבה בר בר חנה אמר ר׳ יוחנן: מירושלים ליריחו מרחק עשר פרסי (ארבעים מיל).
There was an incident involving King Agrippa, who was coming down the road and heard Gevini the Crier’s voice at a distance of three parasangs. And when the king came to his house he sent gifts to him, since he was so impressed with the man’s voice. The Gemara notes: And even so, the voice of the High Priest was stronger and superior to his, as the Master said: And there already was an incident where the High Priest recited, in his confession that accompanied the placing of hands on his bull on Yom Kippur: Please God, and his voice was heard in Jericho. And Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said: The distance from Jerusalem to Jericho is ten parasangs.
רש״יתוספותתוספות רי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) ואע״גוְאַף עַל גַּב דְּהָכָא אִיכָּא חוּלְשָׁא וְהָכָא לֵיכָּא חוּלְשָׁא וְהָכָא יְמָמָא וְהָתָם לֵילְיָא.

And not only was the distance greater in the case of the High Priest than in the case of Gevini the Crier, here, there is the issue of the weakness of the High Priest due to the fast and his obligation to perform the entire service, while there, there is no issue of the weakness of Gevini. And in addition, here it was during the day, when sound does not travel as well, that the High Priest recited his confession; and there it was during the night when Gevini called the priests, Levites, and Israelites.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואיכא חולשא – דתעניתא.
והכא יממא – שאין הקול נשמע בו כבלילה.
והכא ליכא חולשא כו׳. דע״כ לאו ביוה״כ הוה עובדא דגביני כרוז דהא אמר שבא המלך בדרך וביוה״כ היה בו איסור תחום ושאר תענית לא הוו בזמן שבהמ״ק קיים וק״ק ביוה״כ נמי מאי חולשא דתעניתא איכא בלילה:
ולא רק שהיה זה מרחק גדול יותר, אלא ואף על גב דהכא איכא חולשא, והכא ליכא חולשא [ואף על פי שכאן ביום הכיפורים יש חולשה של הכהן הגדול הצם, וכאן בשאר הלילות אין חולשה לכרוז] והכא יממא והתם ליליא [וכאן ביום הכיפורים אומר הכהן הגדול דבר זה ביום, וכאן הכרוז מכריז בלילה] והקול נשמע בלילה יותר,
And not only was the distance greater in the case of the High Priest than in the case of Gevini the Crier, here, there is the issue of the weakness of the High Priest due to the fast and his obligation to perform the entire service, while there, there is no issue of the weakness of Gevini. And in addition, here it was during the day, when sound does not travel as well, that the High Priest recited his confession; and there it was during the night when Gevini called the priests, Levites, and Israelites.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) דא״רדְּאָמַר רַבִּי לֵוִי מִפְּנֵי מָה אֵין קוֹלוֹ שֶׁל אָדָם נִשְׁמָע בַּיּוֹם כְּדֶרֶךְ שֶׁנִּשְׁמָע בַּלַּיְלָה מִפְּנֵי גַּלְגַּל חַמָּה שֶׁמְּנַסֵּר בָּרָקִיעַ כְּחָרָשׁ הַמְנַסֵּר בַּאֲרָזִים וְהַאי חִירְגָּא דְיוֹמָא לָא שְׁמֵיהּ וְהַיְינוּ דְּקָאָמַר נְבוּכַדְנֶצַּר {דניאל ד׳:ל״ב} וְכׇל דָּיְירֵי אַרְעָא (כְּלָא) חֲשִׁיבִין.

As Rabbi Levi said: Why is a person’s voice not heard during the day in the manner that it is during the night? It is due to the fact that the sound of the sphere of the sun traversing the sky generates noise like the noise generated by a carpenter sawing cedars, and that noise drowns out other sounds. And that sawdust that is visible during the day in the rays of the sun, la is its name. This is what Nebuchadnezzar said: “And all the inhabitants of the world are considered like la (Daniel 4:32), i.e., all inhabitants of the earth are equivalent to specks of dust.
הערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך חרנא
חרנאא(יומא כ:) והאי חרגא לא שמיה והיינו דאמר נבוכדנצר וכל דיירי ארעא כלא חשיבין (נדרים ח) אמר אביי שמע מינה האי חרגא דיומא מסי פירוש מה שמתנסר מן הרקיע שנראה בחמה:
א. [זאננען שטויב.]
והאי חירגא לא שמיה – והאי פסולת הנסורות והוא נראה בעמוד של חמה דיומא ממש.
לא שמיה – כן שמו לשון אין.
מפני גלגל חמה כו׳. למאי דאמרי׳ פ׳ מי שהיה לדעת חכמי ישראל דביום החמה מהלכת למטה מן הרקיע ובלילה למעלה מהרקיע אינו נשמע קול המנסר דחמה בלילה לפי שהיא רחוקה יותר מן הארץ גם הרקיע מפסיק בלילה בין הלוכה דחמה ובין הארץ ולדעת חכמי אומות העולם דביום חמה מהלכת למטה מן הרקיע ובלילה למטה מן הקרקע ניחא טפי שהארץ מפסיק בין האדם ובין החמה בלילה ויש להשיב בזה גלגל הלבנה ההולך גם בלילה ודאי גם הוא מנסר ברקיע ולמה נשמע בלילה קול אדם יותר מביום ויש ליישב גם שגלגל הלבנה הוא קרוב יותר לנו מגלגל החמה נסורו של גלגל חמה נשמע ביותר שהוא גדול הרבה ונסורו משמיע קולו ביותר:
והאי חרגא דיומא לא שמיה כו׳. מפורש פ״ק דנדרים וע״ש:
וכמו שאמר ר׳ לוי: מפני מה אין קולו של אדם נשמע ביום כדרך שנשמע בלילה — מפני קולו של גלגל חמה שכשמהלך ברקיע מנסר כחרש (נגר) המנסר בארזים, וקול זה מחריש קולות רבים אחרים. ומעירים: והאי חירגא דיומא [וזוהי אותה נסורת של היום] היא האבק הנראה לעינים כשהשמש מאירה מול חפצים ו״לא״ שמיה [שמו]. והוא שאמר נבוכדנצר: ״וכל דיירי ארעא כלא חשיבין״ [וכל דיירי הארץ כלא נחשבים] (דניאל ד, לב) ופירוש הפסוק לפי זה: שהכל נחשבים כאבק הדק שכמעט אינו נראה לעין.
As Rabbi Levi said: Why is a person’s voice not heard during the day in the manner that it is during the night? It is due to the fact that the sound of the sphere of the sun traversing the sky generates noise like the noise generated by a carpenter sawing cedars, and that noise drowns out other sounds. And that sawdust that is visible during the day in the rays of the sun, la is its name. This is what Nebuchadnezzar said: “And all the inhabitants of the world are considered like la (Daniel 4:32), i.e., all inhabitants of the earth are equivalent to specks of dust.
הערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן אִלְמָלֵא גַּלְגַּל חַמָּה נִשְׁמָע קוֹל הֲמוֹנָהּ שֶׁל רוֹמִי וְאִלְמָלֵא קוֹל הֲמוֹנָהּ שֶׁל רוֹמִי נִשְׁמָע קוֹל גַּלְגַּל חַמָּה ת״רתָּנוּ רַבָּנַן שָׁלֹשׁ קוֹלוֹת הוֹלְכִין מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ וְאֵלּוּ הֵן קוֹל גַּלְגַּל חַמָּה וְקוֹל הֲמוֹנָהּ שֶׁל רוֹמִי וְקוֹל נְשָׁמָה בְּשָׁעָה שֶׁיּוֹצְאָה מִן הַגּוּף וי״אוְיֵשׁ אוֹמְרִים אַף לֵידָה

Apropos sounds, the Gemara cites that the Sages taught: Were it not for the sound of the sphere of the sun, the sound of the bustle of the crowds of Rome would be heard throughout the world; and were it not for the sound of the bustle of the crowds of Rome, the sound of the sun’s sphere would be heard throughout the world. And the Sages taught: Three sounds travel from the end of the world to its other end, and these are: The sound of the sphere of the sun, and the sound of the bustle of the crowds of Rome, and the sound of the soul at the moment that it leaves the body, which should be audible throughout the world. And some say: Even the sound of a woman giving birth.
מהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אלמלא כו׳. משמע דע״י קול גלגל חמה אין קול המונה של רומי נשמע ויש לדקדק מההיא דספ״ב דמכות שאמרו וכבר היו ר״ג כו׳ ושמעו קול המונה של רומי ק״כ מיל כו׳ ויש ליישב דהתם בלילה קאמר דליכא קול גלגל חמה כ״כ כדלעיל ועוד נראה דדברים אלו אינן ממש כמשמען אלא ע״פ מ״ש במדרשות דישראל מונין ללבנה ועובדי כוכבי׳ לחמה וכמו שהחמה אינה שולטת רק ביום ולא בלילה כן עובדי כוכבי׳ יהיה להם לילה בעוה״ב כמ״ש פ׳ חלק אקרא למה זה לכם יום ה׳ הוא חושך ולא אור משא״כ ישראל יהיו שולטים בעוה״ז ובעוה״ב דומין ללבנה שהיא שולטת ביום ובלילה ואמרו בפ׳ הישן כשחמה לוקה סימן רע לעובדי כוכבים וז״ש אלמלא גלגל חמה שאנו רואין בו שהוא המאור הגדול ואעפ״כ הרי הוא מחשיך אורו בלילה היינו חושבין שיהיה ח״ו נשמע קול המונה של רומי לעולם אבל עתה בגלגל חמה רואין אנו שאין הצלחתם לעולם שיהיה מחשיך לעתיד וכן בהיפך ואלמלא קול המונה כו׳ נשמע קול גלגל חמה. שהוא מאור גדול לומר שיש בו ממש שהרי ממשלתו בכל העולם אבל השתא אנו רואין שגם בני אדם כמו כן ממשלתן רב כדאמרי׳ דמלכה רומי בכפה והיינו כדאמרי׳ דמשמיא מוקמי להו:
שלשה קולות כו׳. לא קאמר כאן שלשה קולות נשמעין אלא הולכין דקול האמור כאן אינו קול ממש אלא נופל על דבר המפורסם כמו עדים מפקי ליה לקלא ואמר שג׳ הולכין תמיד כנהוג להתפרסם ממקום זה לזה בלי הפסק עד סוף עולם והיינו גלגל חמה הולך בכל יום ומתפרסם ממזרח למערב שהוא סוף עולם וכן קול המונה של רומי מתפרסם ממשלתן תמיד ממקום למקום להיות מושלין בכפה מסוף עולם ועד סופו וכן קול נשמה בשעה כו׳ דהיינו מיתת אדם הולכת ממקום למקום תמיד כמ״ש שהוא גלגל החוזר בעולם בלי הפסק וי״א אף לידה דהיינו לידת אדם שהוא נוהג תמיד ממקום למקום בלי הפסק:
כיון שהוזכר מאמר זה בענין קולות, מביאים: תנו רבנן [שנו חכמים]: אלמלא קולו של גלגל חמה היה נשמע קול המונה (הרעש וההמיה) של העיר רומי, ואלמלא קול המונה של רומי היה נשמע בעולם קול גלגל חמה. ועוד תנו רבנן [שנו חכמים] בענין זה: שלש קולות הולכין מסוף העולם ועד סופו, ואלו הן: קול גלגל חמה, וקול המונה של רומי, וקול נשמה בשעה שיוצאה מן הגוף שכל העולם היה צריך לשמוע אותם, ויש אומרים: אף קול של לידה
Apropos sounds, the Gemara cites that the Sages taught: Were it not for the sound of the sphere of the sun, the sound of the bustle of the crowds of Rome would be heard throughout the world; and were it not for the sound of the bustle of the crowds of Rome, the sound of the sun’s sphere would be heard throughout the world. And the Sages taught: Three sounds travel from the end of the world to its other end, and these are: The sound of the sphere of the sun, and the sound of the bustle of the crowds of Rome, and the sound of the soul at the moment that it leaves the body, which should be audible throughout the world. And some say: Even the sound of a woman giving birth.
מהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144