×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) עַד הָאַרְכּוּבָּה רַבִּי יַנַּאי אוֹמֵר עַד לִנְקָבָיו ר׳רַבִּי יוֹחָנָן אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי יוֹסֵי בֶּן יְהוֹשֻׁעַ עַד אמְקוֹם טַבּוּרוֹ.
Until above the knee. Rabbi Yannai says: Until his orifices. Rabbi Yoḥanan says in the name of Rabbi Yosei ben Yehoshua: Until the location of his navel.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
עד ארכובה, ר׳ ינאי אומ׳ [ע]⁠ד נקוב⁠[יו], אבה חנןא אומ׳ משום ר׳ יוסי בן יהושע עד טבורו.
א. לפנינו, ר׳ יוחנן.
{בבלי נדה כד ע״א-ע״ב} גרסי׳ בנדה בפ׳ המפלת חתיכה1 איתמר המפלת בריה שיש לה שני גבין ושתי שדראות רב אמר באשה אינו2 וולד בבהמה3 אסור באכילה ושמואל אמר בבהמה מותר4 באכילה [ובאשה]⁠5 ולד במאי קא מיפלגי בדרב חנן בר רבא6 קא מיפלגי7 דאמר רב חנן בר רבא השסועה בריה שיש לה שני גבין ושתי שדרות רב סבר [בריה]⁠8 בעלמא ליכא ומחייא לא חיי מכי נפיק לאויר העולם וכי אגמריה רחמנא למשה (בסיני9) במעי אימיה אגמריה ושמואל אמר בריה בעלמא איכא ומחייא חיי וכי אגמריה רחמנא למשה (בסיני) בעלמא10 אגמריה אבל במעי אמו שרי מאי טעמא כל שבבהמה תאכלו. רב ירמיה סבר למעבד עובדא כותיה דשמואל11 אמ׳ ליה רב נחמן מאי דעתיך לחומרא חומרא דאתי לידי קולא הוא דקא יהבית לה (לאימיה12) ימי טוהר אלא עביד13 כרב14 דקימא לן [הילכתא]⁠15 כרב באיסורי בין לקולא בין לחומרא16.
1. חתיכה: חסר בכ״י פריס.
2. אינו: גקיא: ״אינה״.
3. בבהמה: גקיא: ״ובבהמה״.
4. אסור, מותר: דפוסים: אסורה, מותרת.
5. ובאשה: גיד גכט גקיא, כ״י פריס: ״ובאשה״. כ״י א: ״באשה״.
6. רבא: גד גכט: ״רבה״.
7. קא מיפלגי: חסר ב-גקיא.
8. בריה: גקיא, כ״י פריס, דפוסים. גיד: ״ביריה״. חסר בכ״י א.
9. בסיני: חסר ב- גד, גיד, גקיא, כ״י פריס, דפוסים. וכן בהמשך.
10. בעלמא: וכן ב-גד, גיד, גקיא, כ״י פריס. דפוס קושטא: לכשיצא לאויר העולם.
11. כותיה דשמואל: גקיא, כ״י פריס: ״כשמואל״.
12. לאימיה: חסר ב-גיד, כ״י פריס, דפוסים.
13. עבוד: גיד, גקיא, כ״י פריס, דפוסים: ״עביד״.
14. כרב: גקיא: ״כרב בין לקולא בין לחומרא״, כפי שחוזר בהמשך.
15. הילכתא: גז, גיד, דפוסים. כ״י פריס: ״דהיל׳⁠ ⁠״. חסר בכ״י א.
16. נוסף בדפוס קושטא: והלכתא כרב מחברו
עד הארכובה – שנחתכו רגליה עד למעלה מן הארכובה שהיא טרפה וקסבר טרפה אינה חיה.
עד לנקביו – ונקביו בכלל קסבר טרפה חיה הלכך עד לארכובה הוי ולד אבל עד לנקביו הוי נבלה כר׳ אלעזר דאמר ניטל הירך וחלל שלה נבלה ואפי׳ בחייה מטמאה הלכך לא חיה ובשחיטת חולין (דף כא.) מפרש היכי דמי חלל שלה כל שרבוצה ונראית חסרה.
עד טבורו – אבל עד נקביו לא דלית ליה דרבי אלעזר ואי משום טרפה קסבר טרפה חיה.
עד הארכובה – והארכובה בכלל דהיינו מן הארכובה ולמעלה ואין שייך להביא זה גבי כל שיעורי חכמים להחמיר לענין עד ועד בכלל באלו טרפות (חולין נה.) ואע״ג דתבנית יד אמרי׳ בפרקין דטמאה לידה היינו כשניכר שהמותר נמחה כשפירש א״נ כאן מיירי דניכר היטב שלא נברא יותר כגון במקום החסרון יש עור נקרם.
ברגל — אם נחתכה זו עד למעלה מן הארכובה (ברך) בבעל החיים, הריהו מת בכך, ואף גוף אטום נחשב כמת, ואין המפלת דמות שכזו נטמאת בטומאת לידה. ואילו ר׳ ינאי אומר: בעל החיים נחשב למת, רק כאשר נחתכו רגליו עד למקום נקביו. ואילו ר׳ יוחנן אומר משום [בשם] ר׳ יוסי בן יהושע כי אין בעל החיים נחשב כמת אלא אם כן נחתכו רגליו עד מקום טבורו.
Until above the knee. Rabbi Yannai says: Until his orifices. Rabbi Yoḥanan says in the name of Rabbi Yosei ben Yehoshua: Until the location of his navel.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) בֵּין רַבִּי זַכַּאי לְרַבִּי יַנַּאי אִיכָּא בֵינַיְיהוּ טְרֵפָה חַיָּה מָר סָבַר טְרֵפָה חַיָּה וּמָר סָבַר בטְרֵפָה אֵינָהּ חַיָּה.

The Gemara explains the dispute between the amora’im: The difference between the opinion of Rabbi Zakkai and that of Rabbi Yannai is whether a tereifa can survive beyond twelve months. One Sage, Rabbi Yannai, holds that a tereifa can survive beyond twelve months. Therefore, although one whose legs were removed until above the knee has the status of a tereifa, if a woman discharges a fetus of this form she is impure. Only if the fetus lacks legs until his orifices is the woman pure, as such a person cannot survive. And one Sage, Rabbi Zakkai, holds that a tereifa cannot survive beyond twelve months. Therefore, even if the fetus lacks legs only from above the knee and not from his orifices, the woman is not impure.
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סתוספות רי״דריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך חרף
חרףא(תענית ג:) הא בחרפי הא באפלי פי חרפי אין נעצרין אפלי נעצרין משום דמעלי רוחות נמי רוח מצוי׳ לא מיעצר׳ רוח גדולה שאינה מצויה בכל עת נעצרת. חרפי ראשונים כמו בימי חרפי אפלי כמו כי אפילות הנה (נדה כד.) איכא בינייהו חרפי ואפלי. (ראש השנה ח) בחרפתא דהוויין: (סנהדרין ע) כדא׳ להו רב חייא בר רבי אבא לבניה אחריפו עולו אחריפו פוקו אחריפו עולו שיהו מקדמין ועולין לעיבור החדש קודם שתחשך אחריפו פוקו כלומר שיצאו למחר לאלתר קודם החמה כדי שיהו הכל שומעין עיבורו והא דקתני אין עולין להן אלא ביום היינו דקאמר אחריפו עולו קודם שתחשך והא דתני בלילה היינו נמי כי האי ולהכי קרי ליה לילה דלגבי שאר היום לילה הוא דסמוך לחשיכה ותרוויהו חדא מילתא ננהו:
א. [פריאה צייטיג.]
בין ר׳ זכאי לר׳ ינאי איכא ביניהו טרפה חיה – פירוש: לקמן אמרינן תני תנא קמיה דרב יכול המפלת ברית1 גוף שאינו חתוך ברית ראש שאינו חתוך תהא אמו טמאה לידה תלמוד לומר אשה כי תזריע וילדה זכר וגו׳ וביום השמיני ימול בשר ערלתו מי שראוי לברית נשמה יצא זה שאינו ראוי לברית נשמה אלמא לא בענן חיות אלא שיוכל להגיע עד יום שמיני וגוף אטום אין לו חיות כלל ובהא פליגי ר׳ זכאי ור׳ ינאי דר׳ זכאי דאמר עד לרכובה סבירא ליה דטרפה אינה חיה בגוף אטום כלל ולא חזיא לחיות עד יום השמיני הילכך אם ניטל ממנו עד הרכובה גוף אטום הוי וזהו כדי שניטל מן החי וימות שייעשה בו טרפה וטרפה אינה חיה כי אם שנים עשר חדש ובגוף אטום אינה חיה כלל אפילו עד יום השמיני ור׳ ינאי דאמר עד נקוביו2 סבר דטרפה חיה כגוף אטום עד יום השמיני והילכך בענן עד נקוביו שכיוצא בו באדם חי הוי נבלה כדאמר ר׳ אלעזר ניטלה ירך וחלל שלה נבלה וזהו כדי שניטל מן החי וימות דאמר ר׳ שימות מיד ובין ר׳ ינאי לר׳ יוסי איכא ביניהו דר׳ אלעזר, דר׳ ינאי אית ליה דר׳ אלעזר והילכך עד נקוביו לא חיי כלל אפילו באדם בעלמא וכל שכן בגוף אטום ור׳ יוסי לית ליה דר׳ אלעזר ולא הוי נבלה עד שיינטל עד מקום עיבורו והשתא לא קשיא מאי דמשמע בפרק אלו טרפות דר׳ יוחנן סבר טרפה אינה חיה.
1. כן תוקן בדפוסים. בכ״י ששון 557: ״בריה״.
2. כן תוקן בדפוסים. בכ״י ששון 557: ״נקובת״.
ואם איתא ליתנא נמי שמא מגוף אטום או ממי שפניו מוסמסין – וא״ת ודילמא חדא מינייהו נקט ותדע מצי למתני שפניו תיש וכעין אפקות׳ ומי שיש לו שני גבין וי״ל דשאני פניו מוסמסין דלא בריר דיניה כולי האי ודמי נמי לפניו טוחות.
ומסבירים במה נחלקו חכמים אלה: בין ר׳ זכאי לר׳ ינאי איכא בינייהו [יש ביניהם] הבדל זה, האם הטרפה (מי שסופה למות בשל מכה שישנה באחת מאיבריה) חיה (עשויה לחיות מעבר לשנים עשר חדשים), שמר סבר [חכם זה, ר׳ ינאי, סבור] כי הטרפה חיה, ולכן אם נחתכו רגלי בעל חי רק עד למעלה מהברך אף שהוא טריפה, אינו נחשב כמת, והמפלת כדמותו טמאה טומאת לידה. ואולם אם נחתכו רגליו עד למקום נקביו, כיון שיצור חי מת בכך, אף המפלת כדמותו אינה נטמאת בכך טומאת לידה. ואילו מר סבר [חכם זה, ר׳ זכאי, סבור] כי טרפה אינה חיה, ומשום כך אף המפלת כדמות זה שנחתכו רגליו עד למעלה מהארכובה אינה טמאה.
The Gemara explains the dispute between the amora’im: The difference between the opinion of Rabbi Zakkai and that of Rabbi Yannai is whether a tereifa can survive beyond twelve months. One Sage, Rabbi Yannai, holds that a tereifa can survive beyond twelve months. Therefore, although one whose legs were removed until above the knee has the status of a tereifa, if a woman discharges a fetus of this form she is impure. Only if the fetus lacks legs until his orifices is the woman pure, as such a person cannot survive. And one Sage, Rabbi Zakkai, holds that a tereifa cannot survive beyond twelve months. Therefore, even if the fetus lacks legs only from above the knee and not from his orifices, the woman is not impure.
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סתוספות רי״דריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) בֵּין ר׳רַבִּי יַנַּאי לר׳לְרַבִּי יוֹחָנָן אִיכָּא בֵינַיְיהוּ דר״אדְּרַבִּי אֶלְעָזָר דְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר גניטל יָרֵךְ וְחָלָל שֶׁלָּהּ נְבֵלָה.

The difference between the opinion of Rabbi Yannai and the opinion of Rabbi Yoḥanan, who both agree that a tereifa can survive, is with regard to a statement of Rabbi Elazar, as Rabbi Elazar said: If the thigh, i.e., the hind leg of the animal, and its recess were removed from an animal before slaughter, the animal is considered an unslaughtered carcass; consequently, it is forbidden in consumption and imparts ritual impurity even while still alive. Rabbi Yannai agrees with the statement of Rabbi Elazar, and accordingly holds that if the lower part of a person’s body until his orifices is missing or removed, the person immediately assumes the halakhic status of a corpse. Rabbi Yoḥanan disagrees with Rabbi Elazar and holds that one whose lower part of his body was missing or removed has the status of a corpse only if it is removed until his navel.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[בין ר׳] ינאי ור׳ זכאי איכא ביניהו טרפה חייה. דתנןא בהמה [שנחת]⁠כו רג⁠[לי]⁠ה מן הארכובה ולמעלה טרפה. ר׳ זכאי סבר [טרפה אינה] חייה, וכיון שמארכובה ולמעלה טרפה היא, [הו]⁠ה כדי [שינט]⁠ל מן החי וימות. ור׳ ינאי סבר טרפה חייה, לפיכך ק⁠[תני עד נק]⁠וביו.
תוב, ר׳ ינאי סבר לה כר׳ אלעזר, דאמ׳ ניטלה ירך וחלל שלה נביל⁠[ה], ל⁠[פיכך] תאני עד נקוביו. ואבה חנן לא סבר לה להא דר׳ אלעזר, לפיכך ת⁠[א]⁠ני עד טבורו.
אמ׳ רבהב, מחלוקת בעת שזו האט⁠[ומ]⁠ה עולה מן הרגלים ולמעלהג, שר׳ זכאי אומ׳ אם היו שוקיו עד [ארכב]⁠ותיוד אטומות אין אמו טמאה לידה, ור׳ ינאי אמ׳ עד נקוביו, ואבא חנן אמ׳ שוקיו וארכבותיו אם הן אטומות עד ט⁠[בו]⁠רו אין, ואי לא, לא. אבל מלמעלה למטה, אפילו כל שהוא אם הוא אטום אמו טהורה, כדרב גידל אמ׳ רבה, דאמ׳ את שגולגלתו אטומה אמו טהורה. וכן אמ׳ משמא דר׳ יוחנן, המפלת כמין אפקותא ד⁠[די]⁠קל⁠[א], טהורה.
א. חולין דף עו,א במשנה, וכגרסת ר״ח טרפה, כן הוא בשנויי נוסחאות שם. ולפנינו: פסולה.
ב. לפנינו, רב פפא.
ג. לשון ר״ח ׳האטומה עולה מן הרגלים ולמעלה׳ משמעו כמו שפירש הרמב״ן, שהגוף אטום ואינו חסר. ודלא כרש״י שפירש אטום, חסר.
ד. והיינו ארכובה העליונה.
ה. כן הוא בכי״מ: דא׳ רב גידל א׳ רב וכו׳, וא׳ רב גידל א״ר יוחנן וכו׳ (וכעין זה בכי״ר א׳). בכי״ר ב׳, דא׳ רב גדל א׳ ר׳ יוח׳ וכו׳, א׳ רב גדל א׳ רב. וככל הנראה מפירוש ר״ח שר׳ יוחנן ורב אמרו דבר אחד, ואפקותא דדקלא היינו גולגלתו אטומה. וכמו שכתב הכסף משנה פרק י מהל׳ אסורי ביאה הל׳ י בדעת הרמב״ם, זה לשונו: ואפשר שהוא ז״ל היה מפרש דכמין אפקותא דדיקלא היינו בריית ראש שאין בה חיתוך אברים, כמו הדקל שהצד התחתון שבו עב ואין לו פיצולים, ולצד התחתון קרי אפקותא, לפי ששם מוצאו. ע״כ. אבל לפנינו בגמרא שני מימרות הם, ושניהם אמר רב גידל בשם ר׳ יוחנן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בין ר׳ ינאי לרבי יוחנן איכא בינייהו דר׳ אלעזר – ותרוייהו אית להו טרפה חיה.
ואולם בין ר׳ ינאי לר׳ יוחנן אף ששניהם סבורים כי הטריפה חיה, איכא בינייהו [יש ביניהם] הבדל לענין שיטתו של ר׳ אלעזר, שכן אמר ר׳ אלעזר שכל בהמה שניטל ירך וחלל שלה — הריהי נחשבת כנבלה, לענין טומאת נבילות. שר׳ ינאי סבור כר׳ אלעזר, ולכך אם נחתכו הרגלים עד למקום הנקבים הריהו נחשב כמת בכך. ואילו לדעת ר׳ יוחנן אין בעל החיים נחשב כמת אלא כן ניטלו רגליו עד מקום טבורו.
The difference between the opinion of Rabbi Yannai and the opinion of Rabbi Yoḥanan, who both agree that a tereifa can survive, is with regard to a statement of Rabbi Elazar, as Rabbi Elazar said: If the thigh, i.e., the hind leg of the animal, and its recess were removed from an animal before slaughter, the animal is considered an unslaughtered carcass; consequently, it is forbidden in consumption and imparts ritual impurity even while still alive. Rabbi Yannai agrees with the statement of Rabbi Elazar, and accordingly holds that if the lower part of a person’s body until his orifices is missing or removed, the person immediately assumes the halakhic status of a corpse. Rabbi Yoḥanan disagrees with Rabbi Elazar and holds that one whose lower part of his body was missing or removed has the status of a corpse only if it is removed until his navel.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) אָמַר רַב פָּפָּא מַחְלוֹקֶת מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה אֲבָל מִלְּמַעְלָה לְמַטָּה אפי׳אֲפִילּוּ כֹּל דְּהוּ טְהוֹרָה וְכֵן אָמַר רַב גִּידֵּל אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן דהַמַּפֶּלֶת אֶת שֶׁגּוּלְגׇּלְתּוֹ אֲטוּמָה אִמּוֹ טְהוֹרָה.

Rav Pappa says: The dispute between the amora’im is with regard to a fetus that is lacking part of its body from below to above, i.e., the lower part of his body; but if it is lacking part of its body from above to below, even any amount of its skull, the woman is pure. And likewise, Rav Giddel says that Rabbi Yoḥanan says: In the case of a woman who discharges a fetus whose skull is sealed, i.e., deficient, its mother is pure.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מלמעלה – שנחתך מגולגלתו.
אטומה – חסרה.
ועוד בהסבר מחלוקתם של ר׳ זכאי ור׳ ינאי ור׳ יוחנן, אמר רב פפא המחלוקת היא רק באופן שנחתך גופו של בעל החיים מלמטה לכיוון מעלה, מרגליו כלפי ראשו. אבל כאשר נחתך הגוף מלמעלה לכיוון מטהאפילו נחתך כל דהו [שהוא] מגולגלתו, המפלת דמות שכזו הינה טהורה. שודאי שאין זה חי. ומוסיפים: וכן אמר רב גידל, אמר ר׳ יוחנן: המפלת את הדבר שגולגלתו אטומה (חסרה) — הרי אמו טהורה (שאינה טמאה טומאת לידה).
Rav Pappa says: The dispute between the amora’im is with regard to a fetus that is lacking part of its body from below to above, i.e., the lower part of his body; but if it is lacking part of its body from above to below, even any amount of its skull, the woman is pure. And likewise, Rav Giddel says that Rabbi Yoḥanan says: In the case of a woman who discharges a fetus whose skull is sealed, i.e., deficient, its mother is pure.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) וְאָמַר רַב גִּידֵּל אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הַמַּפֶּלֶת כְּמִין אפקתא דְּדִיקְלָא אִמּוֹ טְהוֹרָה.

The Gemara cites another halakha: And Rav Giddel says that Rabbi Yoḥanan says: In the case of a woman who discharges a fetus that looks like the part of a palm tree that branches out, i.e., the lower part of its body is formless while the upper part has arms and legs coming out of its shoulders like branches, its mother is pure.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כמין אפקתא דדיקלא – שהדקל למטה יחיד ומתפצל מלמעלה כך היו ידיו ורגליו על כתפו ומלמטה הוא בלא צורה.
המפלת כמין חריות של דקל והוא שאין לו פצול מלמטה ויש לו פצול מלמעלה אמו טהורה:
פניו ממוסמסין ר״ל מעוכין אלא שיש בו רושם של צורה אמו טמאה לידה אבל פניו טוחות לגמרי בלא שום רושם של צורה אמו טהורה וכן הדין בהפילה יד שאין בה חתוך כלל וכן ברגל אבל אם הפילה יד חתוכה או רגל חתוכה טמאה ואין חוששין שמא מולד אטום באה:
ומביאים עוד בדבר זה משמו של ר׳ יוחנן, אמר רב גידל, אמר ר׳ יוחנן: המפלת דבר שמראהו כמין אפקתא דדיקלא [מוצאי הדקל, החלק המפוצל שבו]אמו טהורה.
The Gemara cites another halakha: And Rav Giddel says that Rabbi Yoḥanan says: In the case of a woman who discharges a fetus that looks like the part of a palm tree that branches out, i.e., the lower part of its body is formless while the upper part has arms and legs coming out of its shoulders like branches, its mother is pure.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) אִיתְּמַר הַמַּפֶּלֶת מִי שֶׁפָּנָיו מוּסְמָסִים רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר אִמּוֹ טְמֵאָה ר״לרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר אִמּוֹ טְהוֹרָה.

§ It was stated with regard to a woman who discharges a fetus whose face is mashed but not completely flattened, that Rabbi Yoḥanan says its mother is impure, and Reish Lakish says its mother is pure.
ר׳ חננאלרי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
איתמר. המפלת {מיא} שפניו מסומסמיןב, פיר׳, כגון כלי מתכות שנרצףג. ואפקהד אביי ואיכא דאמ׳ רב פפאה, פניו מסומסמין כולי עלמא לא פליגי דטמאה, כי פליגי בשפניו טוחות, ואין חוטמו בולט ולא צורתו ניכרת, ר׳ יוחנן אמ׳ אמו טהורה, היינו גוף אטום. ריש לקיש אמ׳ טמאה, לאו היינו גוף אטום.
א. כצ״ל. בכתה״י ישנו סימון להגהה בין השורות.
ב. כן הוא בכי״מ. ולפנינו, מוסמסין.
ג. דברי ר״ח הובאו ברשב״א בתורת הבית בסתם, זה לשונו (בית ז שער ו): פי׳ ממוסמסין, כגון כלי מתכות שנצרף ... כי פליגי בשפניו טוחות, פירוש שאין חוטמו בולט ואין צורתו ניכרת. ובערוך ערך מסמס: פ״א כגון כלי מתכת שנצרף. ורש״י פירש מוסמס מעוך קצת, וטוחות שאינו ניכר כלל, והיינו גוף אטום שצורת פניו חסרה. וראה מה שפירש רש״י להלן כה,ב סנדל דומה לדג של ים, ומתחלתו ולד הוא אלא שנרצף, (כמו מוסמס), ורשב״ג אומר סנדל דומה ללשון של שור הגדול (וכמו פניו טוחות).
ד. צ״ל ואסקה.
ה. לפנינו בגמרא, רב פפי. ובכי״מ, וכי״ר א׳: אביי. בכי״ר ב׳: רב פפא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א איתמר [נאמר] שנחלקו חכמים בדינה של האשה המפלת מי שפניו מוסמסים (מעוכים במקצת), שר׳ יוחנן אמר שהריהו נחשב כולד, ולכך אמו טמאה טומאת לידה, ואילו ריש לקיש אמר כי אין הוא נחשב כולד, ולכך אמו טהורה מטומאת לידה.
§ It was stated with regard to a woman who discharges a fetus whose face is mashed but not completely flattened, that Rabbi Yoḥanan says its mother is impure, and Reish Lakish says its mother is pure.
ר׳ חננאלרי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) אֵיתִיבֵיהּ ר׳רַבִּי יוֹחָנָן לְרֵישׁ לָקִישׁ הַמַּפֶּלֶת יָד חֲתוּכָה וְרֶגֶל חֲתוּכָה אִמּוֹ טְמֵאָה לֵידָה וְאֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא מִגּוּף אָטוּם בָּאתָה וְאִם אִיתָא לִיתְנֵי שֶׁמָּא מִגּוּף אָטוּם אוֹ מִמִּי שֶׁפָּנָיו מוּסְמָסִין.

Rabbi Yoḥanan raised an objection to Reish Lakish from a baraita: In the case of a woman who discharges a shaped hand, i.e., a hand whose fingers are discernible, or a shaped foot, its mother is impure with the impurity of a woman after childbirth, as it certainly came from a full-fledged fetus, and we are not concerned that perhaps it came from a fetus with a sealed, i.e., deficient, body. And if it is so, that a fetus with a mashed face does not render its mother impure, let the baraita teach: We are not concerned that perhaps it came from a fetus with a sealed body or from one whose face is mashed.
רי״ףרש״יתוספותרמב״ןרשב״אתוספות רא״שריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מוסמסין – מעוכין קצת ולא כל כך כפניו טוחות.
ליתני שמא מגוף אטום באת או ממי שפניו כו׳ – וא״ת והא איכא טובא דלא תני כגון פניו תייש (ופניו) אטום ואפקותא דדיקלא וי״ל דפניו מוסמסין דומה לגוף אטום והויא ליה למיתני בהדיה טפי מאחריני.
הא דאקשי׳: ואם איתא ליתני שמא מגוף אטום (ופניו)⁠1 מוסמסין באת – א״ל איבעי למיתני טובא ליתני שמא באת מפניו תיש, או אפילו פרצוף אחר, או שיש לו שני גבין ושתי שדראות, וכמין אפיקותא דדיקלא וכן כיוצא בהןא. א״ל הנהו לא שכיחי ולא ה״ל למיתני, אבל פניו ממוסמסין ה״ל למיתני, משום דשכיח נמי טפי מגוף אטוםב.
א. וכן הקשו בתוספות ד״ה ליתני, ובריטב״א ור״ן תירצו באופן אחר קצת.
ב. שפניו ממוסמסין פניו מתמעכות ושכיח הוא.
1. הגהת הגרא״ז: או ממי שפניו.
הא דאקשינן: ליתני מגוף אטום ופניו ממוסמסים וכו׳ איכא למידק מאי קושיא דאילו בעי למתני הא איכא למתני טובא שמא מפניו תייש ומשני גבין ושני שדראות וכמין אפקותא דדיקלא י״ל דפניו ממוסמסין שכיח טפי אי נמי משום דדמי טפי לגוף אטום.
ליתני שמא מגוף אטום בא או ממי שפניו מוסמסין אע״ג דאיכא טובא דלא קתני כגון ושטו אטום ואפקתא דדיקלא י״ל דכל הני בכלל גוף אטום איתנהו אבל אי פניו מוסמסין הוי כמו גוף אטום ה״ל למיתני בהדיא וכ״ש גוף אטום:
ובין ר׳ יוחנן ור׳ ינאי איכא דר׳ אלעזר – פי׳ דר׳ יוחנן לית ליה דר״א וס״ל דאע״ג דניטל חלל שלה אינה מתה ואינה מטמאה במשא ואע״ג דלא סגיא דלהוי טרפה ואפי׳ בבוקא דאטמא דשף מדוכתיה הוי טרפה כל היכא דאיעכול ניביה לד״ה כדאיתא בפ׳ אלו טרפות כנ״ל לר׳ יוחנן דטרפה חיה כר׳ ינאי אבל ליכא למימר דאיהו משמע ליה בכדי שינטל מן החי וימות בעי׳ למימר וימות לאלתר דא״כ לר׳ ינאי נמי נימא הכי ומ״ל דס״ל דטרפה חיה אלא ודאי כדאמרן.
כי פליגי בפניו טוחות והכי איתמר – ק״ל נהי דמכרחי׳ דל״פ אלא בפניו טוחות מ״ל לאפוכי סברא דר׳ יוחנן לר״ל ודר״ל לר׳ יוחנן ושמא הכי גמיר לה רב פפא.
רש״י בד״ה מוסמסין מוכין קצת ולא כו׳ בפניו טחות הס״ד והד״א:
תד״ה ליתני שמא מגוף אטום כו׳ פניו תיש ושטו אטום ואפקותא כו׳ עכ״ל כצ״ל:
איתיביה [הקשה לו] ר׳ יוחנן לריש לקיש ממה ששנינו בברייתא: האשה המפלת יד חתוכה (שניכרים בה עיצובי האצבעות) וכן המפלת רגל חתוכהאמו טמאה לידה, שודאי באו אלה מן הדבר שהיה בראשיתו ולד גמור, ואין חוששין שמא מגוף אטום (חסר, שאינו ולד) באתה (באה יד או רגל זו). ויש לדון בדברים הללו: אם איתא [יש] מקום לומר כדבריך, שהמפלת מי שפניו מוסמסים אינה נטמאת בכך — ליתני [שישנה] התנא בברייתא ״אין חוששים שמא מגוף אטום או ממי שפניו מוסמסין באה״!
Rabbi Yoḥanan raised an objection to Reish Lakish from a baraita: In the case of a woman who discharges a shaped hand, i.e., a hand whose fingers are discernible, or a shaped foot, its mother is impure with the impurity of a woman after childbirth, as it certainly came from a full-fledged fetus, and we are not concerned that perhaps it came from a fetus with a sealed, i.e., deficient, body. And if it is so, that a fetus with a mashed face does not render its mother impure, let the baraita teach: We are not concerned that perhaps it came from a fetus with a sealed body or from one whose face is mashed.
רי״ףרש״יתוספותרמב״ןרשב״אתוספות רא״שריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) אָמַר רַב פַּפֵּי בְּפָנָיו מוּסְמָסִין כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דִּטְמֵאָה כִּי פְּלִיגִי הבְּפָנָיו טוּחוֹת וְאִיפְּכָא אִיתְּמַר רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר ואִמּוֹ טְהוֹרָה וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר אִמּוֹ טְמֵאָה.

Rav Pappi says: In a case where its face is mashed, everyone agrees that the woman is impure. When they disagree, it is in a case where its face is completely flat, i.e., none of its features are discernible; and the opposite was stated: Rabbi Yoḥanan says that its mother is pure, and Reish Lakish says that its mother is impure.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כי פליגי בפניו טוחות – שאין צורה בהן ניכרת לגמרי.
ואיפכא איתמר – ולא משום צורך מפיק לה אלא הכי גמר לה מרביה.
אמר רב פפא בפניו מוסמסין כ״ע לא פליגי – והא דקאמר איתיביה ר׳ יוחנן לר״ל לא היו דברים מעולם וכענין זה יש בריש חולין (דף ד).
מאי דעתייכו לחומרא – ק״ל דמהאי ליש׳ משמע דקים ליה בגווייהו דלא טעו בהלכה א״נ שכן נר׳ לו מדבריהם דלחומרא בעלמא אמר כן וא״כ היכי א״ל דיהביתו לה ימי טוהר והא ודאי כיון דלחומרא אמר כן לא סגיא שלא פי׳ כן לנשאלין בהוראתם והכי יהבי לה ימי טוהר וי״ל דה״ק דאע״ג דהנשאלי׳ עצמם לא יטעו בהוראה שמא יבאו אחרים לטעות בהוראתם שלא ידעו טעם הדבר בבירור וכיון דכן ואין הדבר מן הדין א״ל אין לנו אלא קו הדין דאלו בדבר שהוא ספק תורה פשיטא דעושין לחומרא ולא חיישינן לקולא דלבסוף דהא לא סגר דלא נעביד לחומר׳ ואפי׳ בדבר שהוא טוהר מן התורה ונראה להם לחכמים לאסור בו משום גזירא כההיא דהוציא העובר את ידו דאמר רב הונא לקמן דמדרבנן טמאה לד״ה גזירה ידו אטו ראשו או רובו בהא נמי עבדינן ולא חיישינן לא אמרי׳ אלא בבעין זו א״נ ההיא דר׳ ירמי׳ בר אבא דלק׳ דבעי להחמיר כשמואל ואנן קי״ל כרב באיסורא וזה ברור.
בד״ה כי פליגי כו׳ לגמרי ואיפכא אתמר כו׳ הד״א:
גמ׳ בפניו טוחות ואיפכא. כעין זה שבת עו ע״א וזבחים לד ע״א:
תוס׳ ד״ה אמר וכו׳ וכענין זה יש בריש חולין. נ״ל דצ״ל בריש החולץ וכן בעירובין מ ע״א וב״ב קנד ע״ב ובכורות ד ע״ב:
ובהסבר המחלוקת אמר רב פפי: באשה המפלת מי שפניו מוסמסיןכולי עלמא לא פליגי [הכל, הן ר׳ יוחנן והן ריש לקיש, אינם חלוקים בדבר], שאמו טמאה בכך. ואולם כי פליגי [כאשר נחלקו] — הרי זה במפלת מי שפניו טוחות (שאין כל צורה ניכרת בהן), ועוד הוסיף רב פפא, כי איפכא איתמר [באופן הפוך נאמר] הדבר, שר׳ יוחנן אמר כי אמו של המפלת מי שפניו טוחות טהורה, ואילו ריש לקיש אמר שאמו טמאה.
Rav Pappi says: In a case where its face is mashed, everyone agrees that the woman is impure. When they disagree, it is in a case where its face is completely flat, i.e., none of its features are discernible; and the opposite was stated: Rabbi Yoḥanan says that its mother is pure, and Reish Lakish says that its mother is impure.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) וְלוֹתְבֵיהּ ר״לרֵישׁ לָקִישׁ לְרַבִּי יוֹחָנָן מֵהָא מִשּׁוּם דְּשַׁנִּי לֵיהּ הַיְינוּ גּוּף אָטוּם הַיְינוּ מִי שֶׁפָּנָיו טוּחוֹת.

The Gemara raises a difficulty: But according to this version of the dispute, let Reish Lakish raise an objection to the opinion of Rabbi Yoḥanan from this baraita, from which Rabbi Yoḥanan raised an objection to the opinion of Reish Lakish according to the previous version of the dispute: If a woman who discharges a fetus whose face is flat is pure, the baraita should have stated that there is no concern that the hand or foot might have come from a fetus with a sealed body or one whose face is flat. The Gemara answers: Reish Lakish did not raise the objection, because Rabbi Yoḥanan would have responded to him that the status of a sealed body is the same as that of one whose face is flat. There is no reason to mention both types of deformities.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לותביה ריש לקיש לר׳ יוחנן מהא – דאם איתא ליתני או ממי שפניו טוחות.
ושואלים: ולותביה [ויקשה לו] ריש לקיש לר׳ יוחנן מהא ברייתא זו] באופן שהקשה ר׳ יוחנן לריש לקיש בלשון הקודמת, שאם אכן המפלת מי שפניו טוחות הריהי טהורה, היה לברייתא לומר שאין חוששים באשה המפלת יד חתוכה שמא באה מגוף אטום או ממי שפניו טוחות! ומתרצים: משום דשני ליה [שיכול היה, ר׳ יוחנן, להשיב לו, לריש לקיש] ולומר: לא אמרה כן הברייתא, כי היינו [זהו] גוף אטום, היינו [זהו] מי שפניו טוחות.
The Gemara raises a difficulty: But according to this version of the dispute, let Reish Lakish raise an objection to the opinion of Rabbi Yoḥanan from this baraita, from which Rabbi Yoḥanan raised an objection to the opinion of Reish Lakish according to the previous version of the dispute: If a woman who discharges a fetus whose face is flat is pure, the baraita should have stated that there is no concern that the hand or foot might have come from a fetus with a sealed body or one whose face is flat. The Gemara answers: Reish Lakish did not raise the objection, because Rabbi Yoḥanan would have responded to him that the status of a sealed body is the same as that of one whose face is flat. There is no reason to mention both types of deformities.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) בְּנֵי רַבִּי חִיָּיא נפיק לְקִרְיָיתָא אֲתוֹ לְקַמֵּיהּ דַּאֲבוּהוֹן אָמַר לָהֶם כְּלוּם בָּא מַעֲשֶׂה לְיֶדְכֶם אָמְרוּ לוֹ פָּנִים טוּחוֹת בָּא לְיָדֵינוּ וְטִימֵּאנוּהָ.

The Gemara relates: The sons of Rabbi Ḥiyya went out to the villages to inspect their father’s fields. When they came back to their father, he said to them: Wasn’t any incident brought to you for a halakhic ruling? They said to him: A case of a woman who discharged a fetus with a flat face was brought to us, and we deemed her impure with the impurity of a woman after childbirth.
ר׳ חננאלרי״ףרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בני ר׳ חייא נפקו לקריאתא, אתא לקמיהו מעשה באשה שהפילה ולד שפניו טוחות וטימאו אמו לידה, אמר להן אביהן מאי דעתיכו לחומרא, חומרא דאתי לידי קולא הוא, זמנין דחזיא דם בתוך ארבעים לזכר ושמונים לנקבה, ואי אמרת יולדת היא, האי דם טוהר הוא, והוא אינו אלא דם נידה, נמצאת חומרא שהחמרתם קולא, אלא צאו וטהרו מה שטימאתם.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

היינו פניו טוחות – אבל בפניו מוסמסין ליכא לשנויי הכי דהא ניכרת בהן הצורה ולאו אטום הוא דאטום היינו חסר לגמרי.
גמ׳ בני רבי חייא נפוק לקרייתא כו׳. נ״ב פרש״י בביצה שהיו הולכים על הכפרים לראות שדותיהם:
בד״ה היינו כו׳ חסר לגמרי הס״ד:
ומוסרים כי בני ר׳ חייא נפיק לקרייתא [יצאו לכפרים] להשגיח על שדות אביהם. כששבו, אתו לקמיה דאבוהון [באו לפני אביהם], אמר להם: כלום בא מעשה שיש לדון בו לידכם? אמרו לו: מקרה של אשה שהפילה מי שצורת פנים טוחות לו, בא לידינו, וטימאנוה בטומאת לידה.
The Gemara relates: The sons of Rabbi Ḥiyya went out to the villages to inspect their father’s fields. When they came back to their father, he said to them: Wasn’t any incident brought to you for a halakhic ruling? They said to him: A case of a woman who discharged a fetus with a flat face was brought to us, and we deemed her impure with the impurity of a woman after childbirth.
ר׳ חננאלרי״ףרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) אָמַר לָהֶם צְאוּ וְטַהֲרוּ מָה שֶׁטִּמֵּאתֶם מַאי דַּעְתַּיְיכוּ לְחוּמְרָא חוּמְרָא דְּאָתְיָא לִידֵי קוּלָּא הִיא דְּקָיָהֲבִיתוּ לַהּ יְמֵי טוֹהַר.

Rabbi Ḥiyya said to them: Go out and deem pure that which you have deemed impure. What was your thinking when you ruled that she is impure? Did you reason that as the matter is subject to a dispute, one should rule stringently? But your ruling is a stringency that leads to a leniency, as you have given the woman thirty-three days of purity after the birth of a male, following her period of impurity, which are the minimum days of purity established in the Torah for a woman who gave birth.
רי״ףרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לחומרא – שטמאתם אותה שבועים משום ספק נקבה.
חומרא דאתי לידי קולא הוא – דכיון דולד הוא יהביתו לה ימי טוהר מיהא ל״ג דזכר ומטהריתו לדם ראייתה שלא כדין דטמאה נדה היא דלאו ולד הוא.
רב סבר בריה בעלמא ליתא – פרש״י ז״ל שאין בעולם מין אחר שיהא כן אלא הנמצא במעי בהמה ושמואל סבר יש בעולם מין שהוא כך והוא מתקיים ואיהו הוא דאסר רחמנא למשה אבל זה לא נאסר והרי הוא בכלל מה שהתירה תורה בהמה בבהמה וא״ת לשמואל בשיצא לאויר העולם למה אסור כדמתרץ בריתא לק׳ להוי בקלוט בן פרה דשרי י״ל דס״ל לשמואל שאף זה אף על פי שראוי לברית נשמה אינו מתקיים בעולם והרי הוא כנפל שאינו מתקיים ליום ולפי דברים אלו הא דאותיב רב שימי לרב ממתני׳ דדייה מינה הא מחיה חיי ה״נ דתקשי לשמואל דרב שימי קמיה דרב הוה רגיל דיתיב דבר בריה ותלמידיה הוא וכן מה שהקש׳ רבי׳ הרמב״ן ז״ל דבמ׳ בכורו׳ מוסבינן מניה לרב ולא מדכרין לשמואל כלל כבר תירץ רבי׳ נר״ו דדילמא מותבינן לרב דשמעינן ליה להדיא דאמר באשה אינו ולד דאילו לשמואל לא שמעינן ליה להדיא דאסר בשיצא לאויר העולם ואנן הוא דמתרצינן הכי לק׳ אליביה דידיה ומאי דנקטיה אבל במעי בהמה שרי מימ׳ בגמ׳ הוא ומוקים פלוגתייהו בדרב חנן בר רבא א״נ דבמעי בהמה שרי ר״ל דכל שנמצא במעי בהמה שרי לעולם כך יש לפ׳ לפי שיטתו ז״ל אבל רבינו הרמב״ן ז״ל פי׳ דבין לרב בין לשמואל אין בריה כיוצא בו מין לעולם ואין לנו אלא זה שנמצא במין אחר ובהאי גופיה פליגי רב ושמואל אם ראויה להתקיים אי לאו כרב סבר בריה בעלמא ליתא וא״א להיות לו לאויר העולם ומעתה במעי בהמה הוא הא שריה רחמנא דלא להוי בכלל פרסה בבהמה תאכלו ושמואל סבר דבריה בעלמא איתא וראויה היא לחיות בעולם וכי אגמריה רחמנא היינו לאחר שיצא לאויר העולם ולא להוי כקלוט בן פרה דשרי אבל במעי בהמה דאפי׳ שליה שרי איהו נמי שרי ולהאי פי׳ דייק טפי לישנא דקאמר בריה בעלמ׳ ולא קאמר מין בעלמא ודייק נמי לישנא דאיתא וליתא ולא קאמר איכא וליכא ומיהו ק״ל דהא פסיק תלמודא הלכתא כרב ואפילו לקולא ולפי זה אין לך בעל שני גבין ושני שדראות מתקיים בעולם ומצאתי כתוב על א׳ מהגדולים שהעיד על אשה בעלת ב׳ גבין וב׳ שדראות שחיתה ונתקימה זמן גדול וי״ל דקים להו לרבנן מילתא היא וההוא מיעוט דכמה מיעוטי הוא ואין חוששין לו.
אמר להם: צאו וטהרו מה שטמאתם. שכן מאי דעתייכו [מה היתה דעתכם] כשטמאתם אותה — כי לחומרא [להחמיר] באתם, ואולם חומרא דאתיא [החמרה שבאה] לידי קולא [הקלה] היא זו, דקיהביתו כן נותנים אתה] לה בכך ימי טוהר, שתיחשב כשאר היולדות, ואם תראה דם בשלושים ושלושה הימים שלאחר ימי טומאתה, הריהי טהורה (כדינה של היולדת זכר).
Rabbi Ḥiyya said to them: Go out and deem pure that which you have deemed impure. What was your thinking when you ruled that she is impure? Did you reason that as the matter is subject to a dispute, one should rule stringently? But your ruling is a stringency that leads to a leniency, as you have given the woman thirty-three days of purity after the birth of a male, following her period of impurity, which are the minimum days of purity established in the Torah for a woman who gave birth.
רי״ףרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) אִיתְּמַר זהַמַּפֶּלֶת בְּרִיָּה שֶׁיֵּשׁ לָהּ ב׳שְׁנֵי גַּבִּים וב׳וּשְׁנֵי שִׁדְרָאוֹת אָמַר רַב בְּאִשָּׁה אֵינוֹ וָלָד חבִּבְהֵמָה אָסוּר בַּאֲכִילָה וּשְׁמוּאֵל אָמַר בְּאִשָּׁה וָלָד בִּבְהֵמָה מוּתָּר בַּאֲכִילָה.

§ It was stated: With regard to a woman or female animal who discharges an entity that has two backs and two spines, Rav says that in the case of the woman, her discharged fetus is not considered an offspring, as it cannot survive, and therefore the woman does not have the ritual impurity caused by childbirth, and in the case of the animal, its fetus is prohibited for consumption. And Shmuel says: In the case of a woman, the discharged fetus is considered an offspring, and the woman is impure, and in the case of an animal, the fetus is permitted for consumption.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
איתמר. המפלת ביריה שיש לה שני גבין ושתי שדרות, רב אמ׳ באשה אינו ולד, בבהמה אסור באכילה. ושמואל אמ׳ באשה ולד, בבהמה מותר באכילה. ופליגי בדרב חנן בר אבא דאמ׳ השסועה ביריה שיש לה שני גבין ושתי שדרות, רב סבר בריה כי האי גונא אינה בע⁠[ולם], שאינה מתקימתא, וכי אגמריה רחמ׳ למשה דשסועה [ט]⁠מא⁠[ה]⁠ב, במעי אמה אגמריה, הולכך כי האי גונא בבהמה [א]⁠סורה באכילה. ושמואל אמ׳ ביריה בעלמא היא מיחיא חיי ו⁠[מ]⁠תקימת, וכי אגמריה רחמ׳ למשה כי השסועה טמאה, במי שיצא לאויר העולם, אבל ב⁠[מ]⁠י שנבראתג במעי אמה, שריא, מהאי בבהמה כל בבהמה תאכלו.
ומותיב רב שימי עליה דרבד, מיהא דתנן בבכורותה, ר׳ חנניה בן אנטיגנס אומ׳ אףו שיש לו שני גבין ושתי שדרות הרי זה מום, מום הוא דהוי, לאו, מיכלל דחיי. ופריק רב, מתניתין דתנן התם, בששדרתו עקומה ונראה כמי שיש לו שתי שדרות.
א. כפירוש התוספות והרמב״ן שרב ושמואל נחלקו אם היא מתקיימת בחוץ או לא. וכן כתב הרשב״א שכן פירש רבנו חננאל. וכן כתב הרי״ף בחולין פרק ד (כה,א מדפי הרי״ף): בריה בעלמא ליכא, ומחייא לא חיי מכי נפיק לאויר העולם.
ב. ראה מנחת חינוך מצוה קנד אות ז אם לוקין משום נבלה או משום טמאה.
ג. אצ״ל, שנמצאת.
ד. כפירוש התוס׳ שהקשה על רב, אבל לפירוש רש״י הקשה לרב אליבא דכו״ע.
ה. דף מג,ב.
ו. לפנינו בגמרא, כל. ובבכורות ליתא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך שסע
שסעאהשסועה בריה בפני עצמה היא עיין בערך שדר פי׳ בגמרא (נדה כד.) רב אמר בבהמה אסור באכילה באשה אינו וולד וכי האי גוונא אינה מתקיימת בעולם אלא במעי בהמ׳ נמצאת ואסורה באכילה ושמואל סבר מתקיימת ולאויר העולם אסורה אבל במעי בהמה שריא מ״ט כל מה שבבהמה תאכלו:
א. [געשפאלטען.]
בבהמה אסור באכילה – אם נשחטה אמו ונמצא במעיה וכל שכן יצא לאויר העולם דנפל הוא ונבלה.
מותר באכילה – דכתיב (ויקרא יא) כל בבהמה תאכלו כל הנמצא בבהמה תאכלו ובלבד שיהיו לו פרסות או פרסה כדאמר בבהמה המקשה לילד (חולין סט:).
המפלת בריה בשני גבין ושני שדראות באשה אינה ולד וטהורה לידה בבהמה אסור באכילה אף במעי אמו שמשנולדה לא הוצרכה ללמד שהרי נפל הוא ואין צריך לומר לענין בכור שהוא מום שהרי אף באכילה אסורה אבל שדרתו עקומה אע״פ שהוא מום לכהן שלא לעבוד אינו מום לפסל למזבח ולא בבכור להתירו ליאכל במומו:
כל שאנו אומרין טמאה לידה אע״פ שהוא חומרא יש בה קולא מצד אחד והוא ליתן לה ימי טוהר ולפיכך כתבו הגאונים שכל אלו מחמירין בהן בזמן הזה לטמאה בלידה ושלא ליתן להן דמי טוהר:
בהמה דקה יולדת לחמשה חדשים והגסה לתשעה בן ארבעה לדקה ובן שמונה לגסה הרי לא כלו חדשיו ואפילו בן שבעה לגסה שאין דנין בה דין שבעה לחיים כאשה ובמעי אמו מותר הא אם נולד אסור מתורת נפל ואם ספק הולכין לשיעור שמנה ימים שאם שהה שמונה אינו נפל הא כל שנתבהר שכלו חדשיו מותר לאלתר:
ב ועוד איתמר [נאמר] שנחלקו חכמים בדינה של המפלת בריה שיש לה שני גבים ושני שדראות. אמר רב: לענין טומאת לידה באשה המפילה ולד שכזה — אינו נחשב כולד, ואינה נטמאת בו. ובבהמה ולד כזה — אסור באכילה. ואילו שמואל אמר כי באשה — הריהו נחשב ולד, ונטמאת בו אמו. וכן בבהמה — הריהו מותר באכילה.
§ It was stated: With regard to a woman or female animal who discharges an entity that has two backs and two spines, Rav says that in the case of the woman, her discharged fetus is not considered an offspring, as it cannot survive, and therefore the woman does not have the ritual impurity caused by childbirth, and in the case of the animal, its fetus is prohibited for consumption. And Shmuel says: In the case of a woman, the discharged fetus is considered an offspring, and the woman is impure, and in the case of an animal, the fetus is permitted for consumption.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי בִּדְרַב חָנִין בַּר אַבָּא דְּאָמַר רַב חָנִין בַּר אַבָּא טהַשְּׁסוּעָה בְּרִיָּה שֶׁיֵּשׁ לָהּ ב׳שְׁנֵי גַּבִּין וב׳וּשְׁנֵי שִׁדְרָאוֹת.

The Gemara asks: With regard to what do Rav and Shmuel disagree? The Gemara answers: They disagree concerning the statement of Rav Ḥanin bar Abba, as Rav Ḥanin bar Abba said: The verse states: “Nevertheless these you shall not eat of them that only chew the cud, or of them that only have the hoof cloven [umimafrisei haparsa hashesua]: The camel, and the hare, and the rock badger” (Deuteronomy 14:7). The apparently superfluous term hashesua is not a redundant description of the cloven hoof; it is referring to a separate entity that has two backs and two spines and therefore looks like an entirely cloven animal.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

השסועה – רחמנא אסרה דכתיב (דברים יד) את זה לא תאכלו וגו׳ השסועה.
ומסבירים, במאי קמיפלגי [במה הם חולקים]?בדעתו של רב חנין בר אבא, שכן אמר רב חנין בר אבא: נאמר ״אך את זה לא תאכלו ממעלי הגרה וממפריסי הפרסה השסועה״ (דברים יד, ח). ו״השסועה״ שאמר הכתוב זו בריה שיש לה שני גבין ושני שדראות.
The Gemara asks: With regard to what do Rav and Shmuel disagree? The Gemara answers: They disagree concerning the statement of Rav Ḥanin bar Abba, as Rav Ḥanin bar Abba said: The verse states: “Nevertheless these you shall not eat of them that only chew the cud, or of them that only have the hoof cloven [umimafrisei haparsa hashesua]: The camel, and the hare, and the rock badger” (Deuteronomy 14:7). The apparently superfluous term hashesua is not a redundant description of the cloven hoof; it is referring to a separate entity that has two backs and two spines and therefore looks like an entirely cloven animal.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) רַב אָמַר בְּרִיָּה בְּעָלְמָא לֵיתַא וְכִי אַגְמְרֵיהּ רַחֲמָנָא לְמֹשֶׁה בִּמְעֵי אִמָּהּ אַגְמְרֵיהּ וּשְׁמוּאֵל אָמַר בְּרֵיהּ בְּעָלְמָא אִיתַאּ וְכִי אַגְמְרֵיהּ רַחֲמָנָא לְמֹשֶׁה בְּעָלְמָא אַגְמְרֵיהּ אֲבָל בִּמְעֵי אִמָּהּ שָׁרְיָא.

It is with regard to this prohibition that Rav and Shmuel disagree. Rav says that there is no such living entity in the world, and when the Merciful One taught this prohibition to Moses, he taught it to him with regard to a fetus that has two backs and two spines that is found in the womb of its mother after slaughter. And Shmuel says that there is such an entity in the world, and when the Merciful One taught this prohibition to Moses, he taught it to him with regard to a living animal in the world, but a fetus that has two backs and two spines in the womb of its mother is permitted for consumption.
רי״ףרש״ירמב״ןרשב״אריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רב סבר – האי דאסר רחמנא כשנמצאת במעי בהמה אסורה דהא בריה בעלמא בפני עצמה ליתא.
בעלמא אגמריה – אותו המין אסר אבל אם נמצאת במעי פרה מותר.
ושמואל סבר בריה בעלמא איתא וכי אגמריה רחמנא למשה בעלמא אגמריה – פירש״י ז״לא אותו המין אסר לו, וק״ל א״כ לשמואל אפילו יוצא לאויר העולם נמי לישתרי, דהוה ליה כקלוט בן פרהב דשרי. ונראה מדבריו דבין לרב בין לשמואל במעי טהורה לא חיי, הלכך יצא לאויר העולם משום נפל אסור אפילו לשמואל, והא דפריך רב שימי ממתניתין [ד]⁠ר׳ חנינא בן אנטיגנוס אומר וכו׳ לרב ה״ה לשמואל, אלא גביה הוה קאי דבר בריה הוה. ולא נהיראג.
ועוד דהתם בפרק ואלו מומיןד תנן לה למתני׳ גבי מומי כהן, איזהו גבן ר׳ חנינא בן אנטיגנוס אומר כל שיש לו שני גבין ושדראות, והוינן ביה למימרא דחיי, והאמר רב באשה אינו ולד בבהמה אסור באכילה, ולא מדכרין התם, דשמואל בכלום בעולםה.
אלא הכי משמע פירושאו לכ״ע מינא בעלמא ליכא, כי פליגי בבריה, רב סובר אפילו בריה בעולם ליכא דלא חי, הילכך כי אגמריה רחמנא למשה במעי בהמה אגמריה, דבחוץ לא צריך נפל הוא. ושמואל סבר בריה בעלמא איתא דחיי, וכי אגמריה רחמנא בשיצא לאויר העולם, דלא תימא כקלוט בן פרה הוא, אבל במעי בהמה דאפילו נפל שריא איהי נמי שרי.
א. שיטת רש״י דרב ושמואל נחלקו אי יש מין בעלמא שסועה, שיש לאם ולולד ב׳ גבין וב׳ שדראות, ולשמואל איכא מין כזה וזו שאסרה תורה והלכך במעי אמו שרי. ורב סבר דאינו מין בפ״ע, ובנולד מבהמה רגילה אין מתקיים וע״כ במעי אמו אסרה תורה. וחי׳ רש״י דגם לשמואל הנולד מבהמה אינו מתקיים, וזה מוכרח חדא דלא פליג בהא אדרב, ועוד דא״כ הנולד יהא מותר כדין קלוט בן פרה דשרי, ובגמ׳ מבואר לקמן דלשמואל אע״ג דכלו לו חדשיו כי יצא לאויר העולם אסור, ולשמואל ע״כ משום דהוי נפל, ולפי זה הקושיא מרחב״א דמשמע דחי הוי נמי אשמואל. ולדעת רש״י נחלקו רב ושמואל נמי בולד אשה דלשמואל הוי מתקיים, דהא קאמר באשה הוי ולד, מיהו אפשר דרש״י לא קאמר דהוי ולד אלא לענין טומאת אמו, כיון דלשמואל איכא מין שסועה בצורה זו המתקיים. מיהו בתוס׳ פירשו דלרש״י באשה מיהא מתקיים. ועי׳ חכם צבי סי׳ עז שתמה בזה טובא, ועי׳ פתחי נדה מה שהביא מהכרו״פ שתמה בזה.
ב. עי׳ בכורות ו, א.
ג. דאי הוה פריך נמי לשמואל ה״ל למיתני בהדיא הכי (הר״א), ועי׳ ריטב״א שיישב דברי רש״י.
ד. בכורות מג, ב ועי׳ תוס׳.
ה. ורש״י יפרש דמותבינן לרב דשמעינן לה להדיא.
ו. רבנו אזיל כשיטת ר״ת בתוד״ה רחב״א דבין לרב ובין לשמואל מינא בעלמא ליכא, ופליגי אי מתקיים דרב סבר דלא מתקיים והוי נפל ולכן אגמריה רחמנא למשה במעי בהמה אגמרה ושמואל ס״ל דמתקיים ובנולד אגמרה רחמנא דלא להוי קלוט בן פרה, אבל במעי בהמה דאפילו נפל שריא איהי נמי שרי, ולפי״ז הקושיא רק לרב.
ושמואל סבר בריה בעלמא איתא. פרש״י ז״ל מין בעלמא איתא ואותו המין אסר לו. ואיכא למידק דא״כ אפילו כי יצא לאויר העולם אמאי אמר שמואל דאסור, דהא נולד מבהמה טהורה לא אסרה תורה דהוה ליה כקלוט בן פרה. ולפי פירושו איפשר לומר דלכולי עלמא אינו מתקיים והילכך כשיצא לאויר העולם נפל הוא ואסור. והא דפריך רב שימי לרב מדתני ר׳ חנינא בן אנטיגנוס כל שיש לו שני גבין וכו׳ ה״ה נמי דקשיא לשמואל אלא דגבי רב קאי דבר בריה הוא ומשום הכי פריך ליה מינה וה״ה לשמואל. והקשה עליו הרמב״ן נ״ר דגבי ההוא מתניתין דר׳ חנינא פרכינן עלה במקומה בפרק אלו מומין בבכורות (בכורות מג:) למימרא דחיי והאמר רב באשה אינו ולד בבהמה אסור באכילה ולא מדכרינן התם דשמואל כלל דאלמ׳ לשמואל איפשר דחיי, ולי נראה דאי משום הא לא איריא דמשום דלרב שמעינן ליה בהדיא דאמר באשה אינו ולד משום הכי אקשינן מיניה לרב אבל לשמואל לא שמעינן ליה בהדיא דאסר כשיצא לאויר העולם דהא דאמרינן אבל במעי בהמה שרי מימרא דגמרא היא דמוקי לה לפלוגתייהו בדרב חנן בר רבא אלא מיהא לדידי קשיא לי דאם איתא דלשמואל לא חיי ליהוי כגוף אטום דאינו ראוי לברית נשמה וכל שאינו ראוי לברית נשמה אינו ולד דטעמא דרב דאמר באשה אינו ולד היינו טעמא משום דאינו ראוי לבריית נשמה. ואינו קשה דהא ראוי הוא לבריית נשמה אלא שאינו מתקיים באדם שלשים יום ובבהמה שמונה ימים, ומיהא המחוור שבכולן מה שפירש הרמב״ן נ״ר דלכולי עלמא מין בעלמא ליכא כי פליגי בבריה כלומר דנולד מן הטהורה אם איפשר לחיות, דרב סבר בריה בעלמא ליכא דא״א לו לחיות כשיצא לאויר העולם כי אגמריה רחמנא משה בסיני במעי בהמה אגמריה דבחוץ לא צריך דנפל הוא, ושמואל סבר בריה בעלמא איתא, דחיי, וכי אגמריה רחמנא למשה בסיני בעלמא אגמריה כלומר לאחר שיצא לאויר העולם דלא תימא כקלוט בן פרה הוא אבל במעי בהמה דאפילו שליא שריא איהו נמי שרי וכן פר״ח ז״ל.
יש בעוברין שהן אסורים – פי׳ יש בעוברין המותרים במעי אמן שהם אסורין כשיצאו לאויר העולם.
ובדבר זה נחלקו, שרב אמר כי סוג כזה של בריה בעלמא [בעולם, בחיים]ליתא [איננו], וכי אגמריה רחמנא [וכאשר לימ דו הקדוש ברוך הוא] למשה את ההלכה הזו — לענין בריה הנמצאת במעי אמה אגמריה [לימד ו], שהיא אסורה באכילה. ואילו שמואל אמר: סוג כזה של בריה בעלמא [בעולם] איתא [ישנו], וכי אגמריה רחמנא [וכאשר לימ דו הקדוש ברוך הוא] למשה שאסורה היא בריה שכזו — לענין בריה המצויה בעלמא אגמריה [בעולם לימ דו], שהיא אסורה באכילה, אבל בריה כזו הנמצאת במעי אמהשריא [מותרת] באכילה.
It is with regard to this prohibition that Rav and Shmuel disagree. Rav says that there is no such living entity in the world, and when the Merciful One taught this prohibition to Moses, he taught it to him with regard to a fetus that has two backs and two spines that is found in the womb of its mother after slaughter. And Shmuel says that there is such an entity in the world, and when the Merciful One taught this prohibition to Moses, he taught it to him with regard to a living animal in the world, but a fetus that has two backs and two spines in the womb of its mother is permitted for consumption.
רי״ףרש״ירמב״ןרשב״אריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) אֵיתִיבֵיהּ רַב שִׁימִי בַּר חִיָּיא לְרַב רַבִּי חֲנִינָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס אוֹמֵר כֹּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ ב׳שְׁנֵי גַּבִּין וּשְׁנֵי שִׁדְרָאוֹת פָּסוּל לַעֲבוֹדָה אַלְמָא דְּחָיֵי (וְקַשְׁיָא לְרַב) א״לאֲמַר לֵיהּ שִׁימִי אַתְּ ישֶׁשִּׁדְרָתוֹ עֲקוּמָּה.

Rav Shimi bar Ḥiyya raised an objection to Rav from a baraita: Rabbi Ḥanina ben Antigonus says: Any priest who has two backs and two spines is disqualified from the Temple service, as he is blemished. Evidently, an entity that has two backs and two spines can survive, and this is difficult for the opinion of Rav. Rav said to him: You are clearly Shimi, i.e., you asked well. Yet the statement of Rabbi Ḥanina ben Antigonus is not referring to one who literally has two backs and two spines, but rather to one whose spine is crooked and therefore appears as though he has two spines. One who actually has two backs and two spines cannot survive.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותתוספות רא״שמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ר׳ חנינא בן אנטיגנוס – בבכור קאי וקאמר דהוי מום ומדפסל ליה לקרבן מכלל דלהדיוט שרי וקשיא לתרוייהו דהא אפי׳ יצא לאויר העולם שרי ושמואל לא שרי אלא במעי אמו. והא דאקשי רב שימי טפי לרב מדשמואל משום דגביה הוה קאי ובר בריה הוה כדאמר בפרק כל הבשר (שם קיא:) רב אקלע לבי רב שימי בר חייא בר בריה.
שימי את – בכמה דוכתין אשכחן דמהדר ליה רב הכי שימי את ונראה בעיני משום דבר בריה הוה וקאמר ליה הכי משום חביבותיה כלומר אתה יודע להשיבני. ואני שמעתי שמדת צניעות היה בו ברב שלא היה זוקף עיניו למעלה הלכך לא היה מכירו ולא נהירא לי שהרי לא מצינו שאמר רב כך לשום אדם אלא לזה אמר כן בכמה מקומות כאן ובמנחות (דף קי.) ועוד שמעתי משום דחריף הוה ודחיק ליה כי ההיא דאמר (במועד קטן (דף כט)) רחמנא לישזבא מכיסופיה דרב שימי ולא היא דהתם רב שימי בר אשי הוה דדחיק ליה לרב פפא.
ששדרתו עקומה – הא דרבי חנינא דמשמע דחיי לאו שני גבין ממש אלא ששדרתו עקומה (כזה) ונראין כשתים.
רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר כל שיש כו׳ – פ״ה מדהוי מום לקרבן מכלל דלהדיוט שרי וקשה לתרוייהו דהא אפי׳ יצא לאויר העולם שרי ושמואל לא שרי ליה אלא במעי אמו וקשה לר״ת דבפ׳ אלו מומין (בכורות מג:) תנא ליה גבי מומי כהן ולא גבי מומי בהמה והתם נמי פריך מרב ולא מייתי משמואל מידי ונראה לר״ת דארב דוקא פריך דאמר באשה אינו ולד אלמא אינו מתקיים והא חשיב ליה גבי מומי כהן אלמא חי אבל לשמואל דאמר באשה ולד מתקיים לא פריך מידי ובבהמה נמי אר״ת דמתקיים לשמואל והא דאמר בסמוך דכי יצא לאויר העולם אסור היינו משום שסועה דאסר רחמנא ורש״י פירש בסמוך לפי שיטתו דאסור משום נפל ושסועה דאסר רחמנא היינו מין בהמה דעלמא שיש לאם ולולד שני גבין וכן ב׳ שדראות אבל הנולד מבהמה שאין לה אלא גב אחד ושדרה אחת לא איצטריך קרא למיסר דנפל גמור הוי ובאשה מיהא מתקיים אף לפירושו מדקאמר באשה ולד וללישנא דבעלמא אגמריה משמע כפירושו וא״ת בפרק אלו טרפות (חולין ס:) דפריך גבי שסועה שיש לה ב׳ גבין וכי משה קניגי היה והשתא לפ״ה אתי שפיר דשסועה מין בעלמא הוא לשמואל ואינה מצויה אלא ביער לכך קאמר וכי קניגי היה אבל לפי׳ ר״ת שאף לשמואל אינו מין בפני עצמו אלא שכך נולד מן הבהמה מה ענין זה אצל קניגי וי״ל דאף לפירוש ר״ת אם לא היה קניגי ורגיל לראות ומכיר בהמות משונות לא היה מכיר בהמה זו שיש לה ב׳ גבין אע״פ שגם נולד מבהמות של ישוב שאינה רגילה להוליד מבהמה שאינה משונה.
ר׳ חנינא בן אנטיגנוס אומר מי שיש לו שני גבין ושתי שדראות. פרש״י דגבי מומי בהמה מיתניא וליתיה דלגבי מומי אדם מיתניא בפ׳ אלו מומין ואהך דאמר רב באשה אינו ולד פריך:
בד״ה שימי את כו׳ משום דחריף הוי ודחיק ליה כו׳ הוי דדחיק ליה לרב פפא כצ״ל:
תוס׳ בד״ה ר״ח כו׳ וקשה לר״ת דבפ׳ אלו מומין תנא ליה גבי מומי כו׳ אף לפי מדקאמר באשה ולד כו׳ כצ״ל:
איתיביה [הקשה לו] רב שימי בר חייא לרב ממה ששנינו בדיני הכהן בעל המום, שר׳ חנינא בן אנטיגנוס אומר כי כל כהן שיש לו שני גבין ושני שדראות — הריהו פסול לעבודה, אלמא דחיי [הרי נסיק מכאן שחי] הוא יצור שכזה שיש לו שני גבים ושתי שדרות, אלא שבעל מום הוא! וקשיא [וקשה] איפוא לרב. אמר ליה [לו] רב לרב שימי, בתשובה לשאלתו: שימי את [אתה], שיפה שאלת. אבל אין דברי ר׳ חנינא בן אנטיגנוס אמורים במי שיש לו שתי שדרות, שהרי בריה שכזו אינה חיה, אלא במי ששדרתו עקומה, ונראה כמי שיש לו שתי שדרות.
Rav Shimi bar Ḥiyya raised an objection to Rav from a baraita: Rabbi Ḥanina ben Antigonus says: Any priest who has two backs and two spines is disqualified from the Temple service, as he is blemished. Evidently, an entity that has two backs and two spines can survive, and this is difficult for the opinion of Rav. Rav said to him: You are clearly Shimi, i.e., you asked well. Yet the statement of Rabbi Ḥanina ben Antigonus is not referring to one who literally has two backs and two spines, but rather to one whose spine is crooked and therefore appears as though he has two spines. One who actually has two backs and two spines cannot survive.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותתוספות רא״שמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) מֵיתִיבִי כיֵשׁ בְּעוּבָּרִין שֶׁהֵן אֲסוּרִין בֶּן אַרְבָּעָה לְדַקָּה בֶּן שְׁמֹנָה לְגַסָּה הֵימֶנּוּ וּלְמַטָּה אָסוּר יָצָא מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁנֵי גַּבִּין וּשְׁנֵי שִׁדְרָאוֹת.

The Gemara raises an objection from a baraita: Among discharged animal fetuses, there are those that are forbidden in consumption, as they have the halakhic status of carcasses of unslaughtered animals. Specifically, if an animal fetus is born in the fourth month of pregnancy in the case of small domesticated animals, where the pregnancy is normally five months long, or it is born in the eighth month of pregnancy in the case of large livestock, where the pregnancy is normally nine months long, or if the miscarriage occurred from this stage of the pregnancy and earlier, i.e., if the pregnancy ended before this stage, the animal is forbidden. This excludes one that has two backs and two spines.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומותבינן עליה, מיהא דתניא יש בעוברין שהן אסורין, בן ארבעיםא לבהמה דקה, ובן שמונה לבהמה גסה, ומשמונה ולמטהב כגון שבעה וששה כול׳, ובן ארבעים79 לדקה, ומארבעה ולמטה, אסור, יצא מי שיש לו שני גבין ושתי שדרות. ודיקינן מאי יצא דקתני, יצא מכלל עוברין שאפילו במעי אמו אסור, וקשיא לשמואל. ושני, רב מת⁠[ר]⁠ץ לטעמיהג, יש בעוברין שאסורין כגון בן ארבעה לדק⁠[ה ו]⁠בן שמונה לגסה, והינוד ולמטה אסור, במה דבר׳ אמ׳ [בשנו]⁠לדו ויצאו לאויר העולם קודם מלאות לדקה חמשה חדשים ולגסה תשעה חדשים, אבל במעי אימן משתרין,
א. צ״ל, ארבע׳ה. וטעה המעתיק.
ב. ראה בסמוך הערה 87.
ג. לפנינו בגמרא, רב מתרץ לטעמיה ושמואל מתרץ לטעמיה. וראה בראשונים שפירשו למה הוצרך רב לתרצה, והרי לא הקשו בגמרא אלא לשמואל. וככל הנראה לא גרס ר״ח ושמואל מתרץ לטעמיה, אלא רב הוא שתירצה אליבא דשמואל (אולם יתכן שיש כאן חסרון, ויש להשלים כמו בגמרא לפנינו).
ד. צ״ל, והימנו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

יש בעוברין – שיצאו לאויר העולם שאסורין משום נבלה.
מאי יצא לא יצא מכלל עוברין – פי׳ דה״ק יצא לאסור מכלל התר עוברים שבמעי אמן מי שיש לו ב׳ גבין שהרי א״א לומר שיצא להתר מכלל איסור שאפי׳ יצאו לאויר העולם קודם זמנו מותר דאמא עדיף מאידך שאינם משונים.
מיתיבי [מקשים] עוד ממה ששנינו בברייתא: יש בעוברין שיצאו לאויר העולם שהן אסורין באכילה משום איסור נבילה. ואלה הם: העובר שנולד בהיותו רק בן ארבעה חדשים להריונו לבהמה הדקה (צאן, עזים וכבשים), וכן זה הנולד בהיותו רק בן שמנה חדשים להריונו לבהמה הגסה (בקר, פרים ופרות). ואין הדברים אמורים אלא בעובר זה שנולד הימנו (בשיעור זמן זה) ולמטה (ופחות) מכך — הריהו אסור באכילה. יצא מכלל דינם של שאר עוברים, מי שיש לו שני גבין ושני שדראות.
The Gemara raises an objection from a baraita: Among discharged animal fetuses, there are those that are forbidden in consumption, as they have the halakhic status of carcasses of unslaughtered animals. Specifically, if an animal fetus is born in the fourth month of pregnancy in the case of small domesticated animals, where the pregnancy is normally five months long, or it is born in the eighth month of pregnancy in the case of large livestock, where the pregnancy is normally nine months long, or if the miscarriage occurred from this stage of the pregnancy and earlier, i.e., if the pregnancy ended before this stage, the animal is forbidden. This excludes one that has two backs and two spines.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) מַאי יָצָא לָאו יָצָא מִכְּלַל עוּבָּרִין שֶׁאֲפִילּוּ בִּמְעֵי אִמָּן אֲסוּרִין.

The Gemara asks: What does the baraita mean when it states that an animal with two backs and two spines is excluded? Does it not mean that it is excluded from the category of those fetuses, which are permitted for consumption if found inside their mother’s womb, as such animals are forbidden even while they are in the wombs of their mothers? This contradicts the opinion of Shmuel, who holds that an animal fetus of that type is permitted for consumption.
רי״ףרש״ירשב״אריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לאו יצא מכלל עוברין – דהני אע״ג דלא כלו חדשיהן כי נמצאו במעי אמן שרו אבל האי אפי׳ במעי אמן אסור וקשיא לשמואל.
מאי לאו יצא מכלל עוברין דאפילו במעי אמן אסור. כלומר וקשיא לשמואל, ופרקינן רב מתרץ לטעמיה ושמואל מתרץ לטעמיה. ואי קשיא לך למאי איצריכ׳ לתרוצה אליבא דרב דהא אנן לא אקשינן מינה לרב אלא לשמואל ואדרבה לדסיועי לדרב היא, כבר נשמרו בפירושים מזה, משום דפשטה דברייתא לא מתרצה לרב, אלא דפשטה קשיא בהדיא לשמואל ולא לרב, אלא מי׳ לא מתרצה שפיר כפשטה אפילו אליבא דרב, משום דכולה ברייתא כפשטא בחד גוונא איירי או כולה כשיצא לאויר העולם ולא ניחא דא״כ אין הפרש בין עוברין ליצאו לו שני גבין דזה וזה אסורים, ואי נמי כולה ברייתא במעי אמן ולא אפשר דבן ארבעה לדקה ובן שמונה לגסה ואפילו הימנא ולמטה במעי אמן שרי דכל בבהמה תאכלו, משום הכי מתרצה לה נמי אליבא דרב.
רב מתרץ לטעמיה – פי׳ דאע״ג דמתני׳ לק׳ לרב לישנא דידה לא אתי שפיר דלישנא שיצא ב׳ גבין משמע שיצא מאיסור להתר מה שא״א לומר כן.
מאי [מה פירוש] ״יצא״? לאו [האם לא] הכוונה היא שיצא זה שיש לו שני גבים ושתי שדרות מכלל עוברין, שאפילו במעי אמן הריהם אסורין, ושלא כשיטת שמואל המתיר עובר שכזה באכילה.
The Gemara asks: What does the baraita mean when it states that an animal with two backs and two spines is excluded? Does it not mean that it is excluded from the category of those fetuses, which are permitted for consumption if found inside their mother’s womb, as such animals are forbidden even while they are in the wombs of their mothers? This contradicts the opinion of Shmuel, who holds that an animal fetus of that type is permitted for consumption.
רי״ףרש״ירשב״אריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) רַב מְתָרֵץ לְטַעְמֵיהּ וּשְׁמוּאֵל מְתָרֵץ לְטַעְמֵיהּ רַב מְתָרֵץ לְטַעְמֵיהּ בֶּן אַרְבָּעָה לְדַקָּה בֶּן ח׳שְׁמוֹנֶה לְגַסָּה הֵימֶנּוּ וּלְמַטָּה אָסוּר.

The Gemara answers: Rav explains the baraita according to his line of reasoning, and Shmuel explains the baraita according to his line of reasoning. Rav explains the baraita according to his line of reasoning, as was assumed above: If an animal fetus is born in the fourth month of pregnancy in the case of small domesticated animals, or it is born in the eighth month of pregnancy in the case of large livestock, or if it was born from this stage of the pregnancy and earlier, the animal is forbidden.
רי״ףרש״יתוספות רי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רב מתרץ לטעמיה – דרב לא צריך לתרוצי אלא משום היא גופה דלא משתמע שפיר דהא רישא כשיצאו לאויר העולם מיירי וסיפא דקתני יצא משמע דעלה קאי וכשיצא לאויר העולם משמע דמותר ואי אפשר לומר כן הלכך צריך להוסיף עליה אבל במעי אמו שרי דכתיב כל בבהמה תאכלו בפרק בהמה המקשה (חולין סט.).
רב מתרץ לטעמיה כול׳ – פירוש: מדקאמר רב מתרץ לטעמיה מכלל דלרב נמי קשיא והכין פירושא כי קתני יש בעוברין שהן אסורין קאי איצא לאויר העולם והן אסורין מפני שהן נפל יצא מי שיש לו שני גבין כול׳ עלה קאי איצא לאויר העולם ומאי יצא שאף על פי שהוא בן תשעה לגסה ובן חמשה לדקה הוא אסור שהוא השסועה האמור בתורה. וקשיא לרב דאמר דבריה בעלמא ליתה זהו פשט הבריתא דקאי יצא מי שיש לו שני גבין כול׳ איצא לאויר העולם דקתני בבריתא. ודדייק:⁠1 מאי יצא לאו יצא מכלל עוברין שאפילו במעי אמן אסורין – פירוש: דקאי נמי האי יצא אדיוקא דבריתא דמשמע דבן ארבעה לדקה ובן שמנה לגסה דוקא כי יצא לאויר העולם אסורין הא במעי אמן שרו יצא מי שיש לו שני גבין דאפילו במעי אמן אסירי וקשיא נמי לשמואל רב מתרץ לטעמיה דחסורי מיחסרא במה דברים אמורים כשיצא לאויר העולם אבל במעי אמן מותר יצא מי שיש לו גבין שאפילו במעי אמן אסור וקאי השתא יצא אבמעי אמן ולאו איצא לאויר העולם. ופתרון המורה אינו נראה לי כלל.
1. כן תוקן בדפוסים. בכ״י ששון 557: ״ודו דייק״.
ומסבירים: את הברייתא הזו, רב מתרץ לטעמיה [מסביר לטעמו, לשיטתו], וכן שמואל מתרץ לטעמיה [מסביר לטעמו, לשיטתו]. ומפרטים: רב מתרץ לטעמיה [מסביר לטעמו, לשיטתו], ובאופן זה: בן ארבעה חדשים לבהמה דקה, וכן בן שמונה חדשים לבהמה גסה, הימנו ולמטה — הריהו אסור.
The Gemara answers: Rav explains the baraita according to his line of reasoning, and Shmuel explains the baraita according to his line of reasoning. Rav explains the baraita according to his line of reasoning, as was assumed above: If an animal fetus is born in the fourth month of pregnancy in the case of small domesticated animals, or it is born in the eighth month of pregnancy in the case of large livestock, or if it was born from this stage of the pregnancy and earlier, the animal is forbidden.
רי״ףרש״יתוספות רי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁיָּצָא לַאֲוִיר הָעוֹלָם לאֲבָל בִּמְעֵי אִמּוֹ שְׁרֵי יָצָא מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁנֵי גַּבִּין וּשְׁנֵי שִׁדְרָאוֹת דַּאֲפִילּוּ בִּמְעֵי אִמּוֹ נָמֵי אָסוּר

In what case is this statement said? In a case where the animal emerged into the airspace of the world; but if it was found in its mother’s womb after its mother was slaughtered, it is permitted for consumption. This excludes the case of a fetus that has two backs and two spines, as even if it is found in the womb of its mother it is prohibited.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

יצא מי שיש לו שני גבין וכו׳ – דכי כתב רחמנא השסועה למיסר במעי אמו אסרה דהא מין בפני עצמה ליתא.
במה דברים אמורים? — רק כשיצא כבר העובר לאויר העולם, אבל כל עוד הוא במעי אמו — הריהו שרי [מותר] באכילה. יצא מי שיש לו שני גבין ושני שדראות, שאפילו בהיותו במעי אמונמי [גם כן] הריהו אסור באכילה.
In what case is this statement said? In a case where the animal emerged into the airspace of the world; but if it was found in its mother’s womb after its mother was slaughtered, it is permitted for consumption. This excludes the case of a fetus that has two backs and two spines, as even if it is found in the womb of its mother it is prohibited.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

נדה כד. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה נדה כד. – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ר׳ חננאל נדה כד. – מהדורת הרב ישראל ברוך הלוי סאלאוויציק, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., רי"ף נדה כד. – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס נדה כד., רש"י נדה כד., תוספות נדה כד., תוספות רי"ד נדה כד., רמב"ן נדה כד. – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת משה הרשלר ובאדיבות משפחתו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב משה הרשלר. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א נדה כד. – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי נדה כד. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), תוספות רא"ש נדה כד., ריטב"א נדה כד., מהרש"ל חכמת שלמה נדה כד., מהרש"א חידושי הלכות נדה כד., גליון הש"ס לרע"א נדה כד., פירוש הרב שטיינזלץ נדה כד., אסופת מאמרים נדה כד.

Niddah 24a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Niddah 24a, R. Chananel Niddah 24a, Rif by Bavli Niddah 24a, Collected from HeArukh Niddah 24a, Rashi Niddah 24a, Tosafot Niddah 24a, Tosefot Rid Niddah 24a, Ramban Niddah 24a, Rashba Niddah 24a, Meiri Niddah 24a, Tosefot Rosh Niddah 24a, Ritva Niddah 24a, Maharshal Chokhmat Shelomo Niddah 24a, Maharsha Chidushei Halakhot Niddah 24a, Gilyon HaShas Niddah 24a, Steinsaltz Commentary Niddah 24a, Collected Articles Niddah 24a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144