×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) כְּלִיל תְּכֵלֶת וְיָלֵיף תְּכֵלֶת תְּכֵלֶת מִפָּרוֹכֶת מָה לְהַלָּן שִׁשָּׁה אַף כָּאן שִׁשָּׁה.
spun of sky-blue” (Exodus 28:31). And derive a verbal analogy from the term “sky-blue” used here and the same term “sky-blue” from the verse about the curtain: Just as there, with regard to the curtain, there are six strands, so too here, there are six strands. Then, since the Torah also says the threads are spun, i.e., each strand is made of two thinner strands spun together, each thread must contain twelve strands.
ר׳ חננאלרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
ושנינן אלא שולי המעיל מן האבנט גמר דאית ביה ד׳ מינין וכתיב ביה נמי [זהב]. רב אשי אמר שולי המעיל מן האפוד לא יתכן ללמד ממנו להיות חוטין כ״ח כי בשולי המעיל ג׳ מינין אם תעשה בכל מין ט׳ לא יבואו אלא כ״ז חוטין אם נעשה י׳ בכל מין הנה ל׳ לעשות שנים מהן ט׳ ט׳ ואחד י׳ ועשית כתיב שיהיו כל החוטין שוין הלכך לא אפשר ולפיכך לא גמר מיניה. מעיל י״ב חוטין הוא מין אחד תכלת שנאמר ועשית את מעיל האפוד כליל תכלת. ואינו כתיב בו שש ואסיקנא חד קרא לשאר מינין דלא כתיב בהו שש. נמצא התכלת של מעיל ששה חוטין וכתיב ביה כליל כלומר תכללהו לשנים נמצאו י״ב חוטין.
כליל – גדיל ואין גדיל פחות משנים.
בד״ה כתיב בטבעות כו׳ וכן במזבח הנחושת כתיב והובא את בדיו בטבעות וגו׳ בשאת אותו ובמזבח כו׳ אבל לא כתיב בהן והבאת כו׳ עכ״ל לא ידענא מ״ש לשון והבאת דכתיב בארון מלשון והובא דכתיב בצווי גבי מזבח הנחושת גם מ״ש עוד ובעשייה לא כתיב ויבא כדכתיב גבי ארון כו׳ עכ״ל הוא דבר תמוה דבמזבח הנחושת נמי כתיב גבי עשיה ויבא את הבדים וגו׳ ודו״ק:
בא״ד לא היו זזין משם לעולם שנא׳ בטבעות וגו׳ כצ״ל:
כליל תכלת״ (שמות כח, לא) ויליף [ולומד] בגזירה שוה ״תכלת״ ״תכלת״ מפרוכת מה להלן בפרוכת היו חוטי התכלת של ששה, אף כאן של ששה וכיון שנאמר ״כליל״ שמשמעו דבר השזור יחד, למדנו שכל החוטים היו כפולים והרי כאן בסך הכל שנים עשר.
spun of sky-blue” (Exodus 28:31). And derive a verbal analogy from the term “sky-blue” used here and the same term “sky-blue” from the verse about the curtain: Just as there, with regard to the curtain, there are six strands, so too here, there are six strands. Then, since the Torah also says the threads are spun, i.e., each strand is made of two thinner strands spun together, each thread must contain twelve strands.
ר׳ חננאלרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) וְנֵילַף מִשּׁוּלָיו וְרִמּוֹנָיו מָה לְהַלָּן שְׁמוֹנָה אַף כָּאן שְׁמוֹנָה דָּנִין כְּלִי מִכְּלִי וְאֵין דָּנִין כְּלִי מִתַּכְשִׁיט כְּלִי.

The Gemara suggests: Let us derive the number of strands in the robe from its hem and pomegranates: Just as there, each thread is spun from eight strands, so too here, the threads should be spun from eight strands. The Gemara rejects this: It is preferable to derive the halakhot of a utensil, i.e., the robe, from the halakhot of another utensil, i.e., the curtain, and one should not derive the halakhot of a utensil from the halakhot of something that is merely an ornament of a utensil, i.e., the pomegranates of the robe.
רש״יתוספות ישניםמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואין דנין כלי מתכשיט כלי – רמונים קשוטו של מעיל הן.
שיהו שזורין. דממשזר לא נפיק דמשזר היינו1 שהשני עצמו שזור ולא מיירי שהן כולן שזורין יחד וא״ת משזר למאי אתא כיון דכתיב שחוטן כפול ששה וכתיב נמי שיהו שזורין כולן יחד יש לומר דס״ד שכל כ״ד חוטין שבפרוכת ששה מכל מין כפול (ששה) בלא שזירה קמ״ל ששזור כל ששה וששה בפ״ע ואח״כ שזורין כל המינין יחד. ה״ר יוסף:
1. צ״ל שהשש.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומקשים: ונילף [ושנלמד] משוליו ורמוניו של המעיל הכתובים להלן ומה להלן (שמות כח, לא) עשוי כל חוט משמונה חוטים, אף כאן שמונה! ודוחים: דנין כלי (בגד) מכלי, ואין דנין כלי מדבר שהוא רק תכשיט כלי כרימוני המעיל.
The Gemara suggests: Let us derive the number of strands in the robe from its hem and pomegranates: Just as there, each thread is spun from eight strands, so too here, the threads should be spun from eight strands. The Gemara rejects this: It is preferable to derive the halakhot of a utensil, i.e., the robe, from the halakhot of another utensil, i.e., the curtain, and one should not derive the halakhot of a utensil from the halakhot of something that is merely an ornament of a utensil, i.e., the pomegranates of the robe.
רש״יתוספות ישניםמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אַדְּרַבָּה דָּנִין גּוּפוֹ מִגּוּפוֹ וְאֵין דָּנִין גּוּפוֹ מֵעָלְמָא הַיְינוּ דְּאָמְרִינַן לִשְׁאָר בְּגָדִים שֶׁלֹּא נֶאֱמַר בָּהֶן שֵׁשׁ.

The Gemara asks: On the contrary, it is preferable to derive the halakhot of an object from that object itself, i.e., to assume that the halakhot of the robe and its pomegranates are similar; and one should not derive the halakhot of an object from elsewhere. The Gemara explains: This is precisely what we said in the baraita: One of the five mentions of shesh in the verse is to teach that the requirement that threads be made from six strands applies also to other garments about which shesh is not explicitly stated, such as the robe.
מהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומקשים: אדרבה ההיפך מסתבר: דנין גופו מגופו את גוף המעיל מהרימונים שבו ואין דנין גופו מעלמא [מן העולם, מדבר אחר] ומשיבים: היינו דאמרינן [זה שאמרנו] מתחילה בברייתא שנאמר ״שש״ יתר כדי ללמד לשאר בגדים שלא נאמר בהן שש, והכוונה היא שיהיו של ששה ולא של שמונה חוטים מתחילתם.
The Gemara asks: On the contrary, it is preferable to derive the halakhot of an object from that object itself, i.e., to assume that the halakhot of the robe and its pomegranates are similar; and one should not derive the halakhot of an object from elsewhere. The Gemara explains: This is precisely what we said in the baraita: One of the five mentions of shesh in the verse is to teach that the requirement that threads be made from six strands applies also to other garments about which shesh is not explicitly stated, such as the robe.
מהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) פָּרֹכֶת עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה ד׳אַרְבְּעָה דְּשִׁיתָּא שִׁיתָּא לָא דִּינָא וְלָא דַּיָּינָא.

The baraita further states: Each thread of the curtain was made of twenty-four strands. The Gemara explains: With regard to each thread being composed of four colored threads: White, purple, scarlet, and sky-blue, and each one of them being composed of six strands, there is neither judgment nor judge, i.e., it is absolutely clear that this is how the threads of the curtain are produced.
ר׳ חננאלרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
פרכת כ״ד. ד׳ דשיתא שיתא הא כ״ד.
ארבעה דשיתא שיתא – ארבעת מינין של שש שש דהא נאמר בו שש ואמר מר דברים שנאמר בהן שש חוטן כפול ששה.
לא דינא ולא דיינא – אין ספק וערעור בדבר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

נאמר עוד בברייתא כי כל חוט מחוטי הפרכת היה עשוי מעשרים וארבעה חוטים. כיצד? — ארבעה מינים של שיתא שיתא [שש שש] ודבר זה ברור ולא דינא ולא דיינא [אין דין ואין דיין] להשיג על כך, כי הלא בפרוכת ארבעה מינים (שש, ארגמן, תולעת שני ותכלת) וכל אחד מהן נעשה מששה חוטים, כפי שאמרנו שכל דבר שלא נתפרש נעשה מששה.
The baraita further states: Each thread of the curtain was made of twenty-four strands. The Gemara explains: With regard to each thread being composed of four colored threads: White, purple, scarlet, and sky-blue, and each one of them being composed of six strands, there is neither judgment nor judge, i.e., it is absolutely clear that this is how the threads of the curtain are produced.
ר׳ חננאלרש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) חוֹשֶׁן וְאֵפוֹד עֶשְׂרִים וּשְׁמוֹנָה מְנָא לַן דִּכְתִיב {שמות כ״ח:ט״ו} וְעָשִׂיתָ חֹשֶׁן מִשְׁפָּט מַעֲשֵׂה חוֹשֵׁב כְּמַעֲשֵׂה אֵפוֹד תַּעֲשֶׂנּוּ זָהָב תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מׇשְׁזָר אַרְבְּעָה דְּשִׁיתָּא שִׁיתָּא עֶשְׂרִין וְאַרְבְּעָה זָהָב אַרְבְּעָה הָא עֶשְׂרִין וּתְמָנְיָא.

The baraita further states: Each thread of the breastplate and ephod was made of twenty-eight strands. From where do we derive this? As it is written: “And you shall make a breastplate of judgment, the work of the skilled craftsman; like the work of the ephod you shall make it: Of gold, sky-blue, and purple, and scarlet, and fine twined linen” (Exodus 28:15). There are four colored threads, each composed of six strands, which makes twenty-four. In addition, gold is spun together with each of the four colors, giving the total of twenty-eight.
ר׳ חננאלמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
חשן ואפוד ד׳ מינין ו׳ בכל אחד הרי כ״ד חוטין וחוט של זהב בכל מין הרי כ״ח חוטין.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

חשן ואפד שכל חוט ממנו הם עשויים מעשרים ושמונה חוטים הוא מנא לן [מניין לנו]? דכתיב [שנאמר]: ״ועשית חשן משפט מעשה חשב כמעשה אפד תעשנו זהב תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר״ (שמות כח, טו) ארבעה מינים מהם עשוי האריג דשיתא שיתא [של ששה ששה] חוטים הם, הרי עשרין וארבעה, וחוט נוסף של זהב שטווים עם כל מין ומין, נמצא ארבעה חוטים נוספים, הא עשרין ותמניא [הרי עשרים ושמונה].
The baraita further states: Each thread of the breastplate and ephod was made of twenty-eight strands. From where do we derive this? As it is written: “And you shall make a breastplate of judgment, the work of the skilled craftsman; like the work of the ephod you shall make it: Of gold, sky-blue, and purple, and scarlet, and fine twined linen” (Exodus 28:15). There are four colored threads, each composed of six strands, which makes twenty-four. In addition, gold is spun together with each of the four colors, giving the total of twenty-eight.
ר׳ חננאלמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) וְאֵימָא זָהָב נָמֵי שִׁשָּׁה אָמַר רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב אָמַר קְרָא {שמות ל״ט:ג׳} וְקִצֵּץ פְּתִילִים פְּתִיל פְּתִילִים הֲרֵי כָּאן ד׳אַרְבָּעָה.

But couldn’t one say the gold should be made as a thread of six strands, like the other colors? Rav Aḥa bar Ya’akov said that the verse states: “And they beat the gold into thin plates, and cut it into cords, to work it into the sky-blue, and into the purple, and into the scarlet, and into the fine linen, the work of a skilled craftsman” (Exodus 39:3). “Cord” implies a strand that is doubled over and can be twisted into a cord; “cords” is in the plural, meaning at least two of these. Accordingly, there are four strands here.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וקצץ פתילים – פתילים משמע תרין וכשקוצץ כל אחד לשנים הוה להו ד׳.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומקשים ואימא [ואמור] שגם חוט של זהב נמי [גם כן] מששה חוטים הוא עשוי! אמר רב אחא בר יעקב: אמר קרא [הכתוב]: ״וירקעו את פחי הזהב וקצץ פתילם לעשות בתוך התכלת ובתוך הארגמן ובתוך תולעת השני ובתוך השש מעשה חושב״ (שמות לט, ג). ״פתיל״ פירושו חוט כפול שאפשר לפתלו, ״פתילים״ לשון רבים — הרי כאן ארבעה.
But couldn’t one say the gold should be made as a thread of six strands, like the other colors? Rav Aḥa bar Ya’akov said that the verse states: “And they beat the gold into thin plates, and cut it into cords, to work it into the sky-blue, and into the purple, and into the scarlet, and into the fine linen, the work of a skilled craftsman” (Exodus 39:3). “Cord” implies a strand that is doubled over and can be twisted into a cord; “cords” is in the plural, meaning at least two of these. Accordingly, there are four strands here.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) רַב אָשֵׁי אָמַר אָמַר קְרָא {שמות ל״ט:ג׳} לַעֲשׂוֹת בְּתוֹךְ הַתְּכֵלֶת וּבְתוֹךְ הָאַרְגָּמָן הֵיכִי נַעֲבֵיד נַעֲבֵיד אַרְבְּעָה דִּתְרֵי תְּרֵי הָווּ לְהוּ תְּמָנְיָא נַעֲבֵיד תְּרֵי דִּתְרֵי תְּרֵי וּתְרֵי דְּחַד חַד וְעָשִׂיתָ שֶׁיִּהְיוּ כׇּל עֲשִׂיּוֹתָיו שָׁווֹת.

Rav Ashi said: This can be seen from that fact that the verse states with regard to the gold strands: “To work it into the sky-blue, and into the purple” (Exodus 39:3), indicating that the gold strands should be combined with the other colors. What should we do? If we make four gold threads of two strands each and combine each one with each of the colors, then there would be eight. If we make two gold threads of two strands each, and two gold threads of one strand each, it says: “And you shall make,” indicating that all its makings should be the same. Perforce, one strand of gold should be combined with each of the colors, producing a total of twenty-eight strands.
רש״יתוספותריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
רב אשי אמר – היינו טעמא דזהב ו׳ לא אפשר דכתב ביה לעשות אותו בתוך התכלת ובתוך הארגמן משמע שיערב ממנו עם כל מין ומין.
ניעביד ארבעה – המינין דתרי תרי חוטין של זהב הוו להו תמניא של זהב.
נעביד ארבעה דתרי תרי הוו להו תמניא – ואם תאמר אין הכי נמי נעביד זהב תמניא מנלן ארבעה ותו לא יש לומר פתילים כתיב מיעוט פתילים שנים וכשנקצץ כל אחד הוו להו ד׳ ואי אמרת תמניא א״כ אין לדבר סוף אימא ק׳ ואימא אלף ותפסת מרובה לא תפסת והא דפריך ואימא זהב נמי ו׳ היינו כי היכי דליהוי דומיא דשאר מינין שבו ולעיל כי פריך ואימא כ״ח לא בעי לשנויי תפסת מועט תפסת דהתם לא מצי למימר טפי מכ״ח וכיון דהוא דבר שיש לו קצבה לא שייך למימר תפסת מרובה לא תפסת ואדרבה יש לתפוס המרובה דיש בכלל מאתים מנה ואע״ג דבפ״ק דר״ה (דף ד:) אמר מקיש חג השבועות לחג המצות מה להלן יש לו תשלומין כל שבעה כו׳ ופריך ולקיש לחג הסוכות מה להלן ח׳ כו׳ ומשני תפסת מרובה לא תפסת והתם נמי יש לדבר קצבה י״ל דהתם קאמר לחומרא תפסת מרובה לא תפסת דעד ז׳ יש לו תשלומין ממה נפשך אבל טפי לא דילמא מחג המצות ילפינן ובפרק קמא דקידושין (קידושין יז.) גבי הענקה נמי קאמר תפסת מרובה לא תפסת אע״ג דממה נפשך יש לדבר קצבה יש לומר התם נמי קאמר דתפסת מרובה לא תפסת דמספיקא לא מפקינן ממונא מן האדון.
אמר קרא לעשות בתוך התכלת ובתוך הארגמן וגו׳ – פי׳ ומשמע מיהא שאין הזהב עומד בפני עצמו. אלא שהיה מעורב עם שאר המינין וליכא למימר אלא שיתן חוט אחד של זהב בכל אחד מן המינין וכדמפ׳ ואזיל. הילכך הוה ליה כל מין ומין משבעה חוטין.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רב אשי אמר: מגוף הענין אפשר ללמוד זאת, שכן אמר קרא [הכתוב]: ״לעשות בתוך התכלת ובתוך הארגמן״ (שמות לט,ג), משמע שבתוך ארבעת המינים יש לעשות את חוטי הזהב. ומעתה היכי נעביד [כיצד נעשה]? נעביד [נעשה] ארבעה חוטים שכל אחד מהם של תרי תרי [שניים שנים], אם כן הוו להו תמניא [הרי הם שמונה] ולא נתפרש מספר זה בכתוב כלל. נעביד תרי דתרי תרי [נעשה שנים של שנים שנים] ותרי דחד חד [ושנים של אחד אחד] — הלא נאמר ״ועשית״, ללמד: שיהיו כל עשיותיו של כל מין אריג שוות ובכלל זה אף מנין החוטים מהם עשוי כל חוט, ולכן בהכרח יש לעשות ארבעה כדי לקיים את הכתובים בענין זה.
Rav Ashi said: This can be seen from that fact that the verse states with regard to the gold strands: “To work it into the sky-blue, and into the purple” (Exodus 39:3), indicating that the gold strands should be combined with the other colors. What should we do? If we make four gold threads of two strands each and combine each one with each of the colors, then there would be eight. If we make two gold threads of two strands each, and two gold threads of one strand each, it says: “And you shall make,” indicating that all its makings should be the same. Perforce, one strand of gold should be combined with each of the colors, producing a total of twenty-eight strands.
רש״יתוספותריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) אָמַר רַחֲבָא אָמַר רַב יְהוּדָה אהַמְקָרֵעַ בִּגְדֵי כְהוּנָּה לוֹקֶה שֶׁנֶּאֱמַר {שמות כ״ח:ל״ב} לֹא יִקָּרֵעַ מַתְקֵיף לַהּ רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב וְדִילְמָא הָכִי קָאָמַר רַחֲמָנָא נַעֲבֵיד לֵיהּ שָׂפָה כִּי הֵיכִי דְּלָא נִיקְּרַע מִי כְּתִיב שֶׁלֹּא יִקָּרֵעַ.

§ The Gemara discusses various halakhot concerning the priestly vestments and other sacred vessels: Raḥava said that Rav Yehuda said: One who intentionally tears any of the priestly vestments transgresses a prohibition and is flogged, as it is stated concerning the robe: “It shall have a hem of woven work around the opening of it, like the opening of a coat of mail, and it shall not be torn” (Exodus 28:32). Just as it is prohibited to tear the opening of the robe, so too, it is prohibited to tear any of the priestly vestments. Rav Aḥa bar Ya’akov strongly objects to this: But perhaps this is what the Merciful One is saying in the Torah: An opening should be made in order that it not tear. In other words, the Torah was giving an explanation, not a prohibition. The Gemara rejects this: Is it written: In order that it not be torn? Clearly, the intention of the verse is to state a prohibition.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
המקרע בגדי כהונה עובר בלאו שנאמר לא יקרע. וכן המזיח החשן מן האפוד שנאמר ולא יזח החשן וגו׳.
כל הקורע בבגדי כהונה דרך השחתה לוקה שהרי נאמר בשפת המעיל לא יקרע והוא הדין לשאר בגדים ואין אומרים שענין הכתוב אינו אלא עצה לעשות לו שפתו כדי שלא יקרע שאם כן היה לו לומר אשר לא יקרע:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמרא מי כתיב שלא יקרע. בספר קרבן חגיגה סימן ס״ח הק׳ הא אמרינן בסנהדרין דף כא ע״א בקרא דלא ירבה לו נשים ולא יסור לבבו דה״ק לא ירבה לו נשים משום שלא יסור ולא מקשינן מי כתיב שלא יסור:
א אמר רחבא אמר רב יהודה: המקרע בגדי כהונה במזיד עובר על מצות לא תעשה ולוקה. שנאמר: ״שפה יהיה לפיו סביב מעשה אורג כפי תחרא יהיה לו לא יקרע״ (שמות כח, לב), שהוא מצות לא תעשה שלא לקרוע פי המעיל, וכן הדין בשאר בגדי כהונה. מתקיף לה [מקשה על כך] רב אחא בר יעקב: ודילמא הכי קאמר רחמנא [ושמא כך אמרה והתכוונה התורה בדבריה]: נעביד ליה [שיעשה לו] למעיל שפה כי היכי דלא ניקרע [כדי שלא יקרע] ״ולא יקרע״ אינו לשון איסור אלא ביטוי של שלילה, ואין ללמוד מכאן שיש בכך משום איסור ועונש מלקות! ודוחים: מי כתיב [האם נאמר] ״שלא יקרע״? הלא נאמר ״לא יקרע״ ללמד שיש איסור מיוחד בקריעתו.
§ The Gemara discusses various halakhot concerning the priestly vestments and other sacred vessels: Raḥava said that Rav Yehuda said: One who intentionally tears any of the priestly vestments transgresses a prohibition and is flogged, as it is stated concerning the robe: “It shall have a hem of woven work around the opening of it, like the opening of a coat of mail, and it shall not be torn” (Exodus 28:32). Just as it is prohibited to tear the opening of the robe, so too, it is prohibited to tear any of the priestly vestments. Rav Aḥa bar Ya’akov strongly objects to this: But perhaps this is what the Merciful One is saying in the Torah: An opening should be made in order that it not tear. In other words, the Torah was giving an explanation, not a prohibition. The Gemara rejects this: Is it written: In order that it not be torn? Clearly, the intention of the verse is to state a prohibition.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) (ואמר) ר׳רַבִּי אֶלְעָזָר בהַמַּזִּיחַ חוֹשֶׁן מֵעַל הָאֵפוֹד וְהַמֵּסִיר בַּדֵּי אָרוֹן לוֹקֶה שֶׁנֶּאֱמַר {שמות כ״ח:כ״ח} לֹא יִזַּח {שמות כ״ה:ט״ו} וְלָא יָסוּרוּ מַתְקֵיף לַהּ רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב וְדִילְמָא כִּי קָאָמַר רַחֲמָנָא חַדְּקִינְהוּ וְעַבְדִינְהוּ שַׁפִּיר כְּדֵי שֶׁלֹּא יִזַּח וְלֹא יָסוּרוּ מִי כְּתִיב שֶׁלֹּא יִזַּח וְשֶׁלֹּא יָסוּרוּ.

Rabbi Elazar said: One who detaches the breastplate from upon the ephod or one who removes the staves of the Ark from their rings transgresses a Torah prohibition and is flogged, as it is stated: “And the breastplate shall not be detached from the ephod” (Exodus 28:28), and it is also stated: “The staves shall be in the rings of the Ark; they shall not be removed from it” (Exodus 25:15). Rav Aḥa bar Ya’akov strongly objects to this: But perhaps when the Merciful One said this in the Torah, the intention was to strengthen them and make them fast so that the breastplate not become detached from the ephod and the staves not be removed. He suggests that the Torah was giving an explanation, not a prohibition. The Gemara rejects this: Is it written: In order that it not become detached, and: In order that they not be removed? Clearly, the intention of the verse is to state a prohibition.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וכן המסיר בדי ארון שנאמר לא יסורו ממנו. והכתיב והבאת את הבדים בטבעות מכלל שהיה מסירם. ושנינן מתפרקין ולא היו נשמטין אלא כגון תלויין היו. תניא כשנויין.
חדקינהו – קשרם יפה ועל הטבעות והבדים אומר שיתנם בטבעות בדוחק.
המעיל האפוד והחשן כולם משתלשלים בלבישתם זה עם זה והוא שהמעיל היה כסות בעל שתי כנפים ומחובר כולו בגרון והחשן היה חתיכת בגד באורך אמה ורוחב חצי אמה והיה כופלו ונמצא ארכו ורחבו זרת שהוא חצי אמה וקובע בו ארבעה טורי אבן הנזכרים במקרא כל אחת מרובעת ומשוקעת בהיקף של זהב וכותב על כל אבן שם אחד מן השבטים עד שכל שמות השבטים מפותחים באבנים וכותב באבן ראשונה למעלה מראובן אברהם יצחק ויעקב ובאחרונה למטה מבנימין שבטי יה ועושה על כל זוית שבו טבעת זהב ועל שנים העליונים נותן שתי שרשרות זהב ובשל מטה שני פתילים של תכלת והאפוד היה חתיכת בגד רחבה כגבו של אדם ועומדת בגבו מכתף לכתף ונמשכת מאחריו מכנגד אצילי הידים עד הירכים והיו יוצאות ברחבו מכאן ומכאן כמן שתי רצועות מאותו אריג בעצמו שחוגרין אותו בהם ואח״כ תופרין בו שתי חתיכות מאותו אריג בעצמו כשעור הכתפים ובאות על הכתפים אחת בכתף ימיני ואחת בכתף שמאלי וקובע בכל אחת מהן אבן שהם גדול ורחב מרובע ומושקע בהיקף של זהב ומפותח עליהן שמות השבטים ששה בעבר זה וששה בעבר זה וכותב שם יוסף בה״א ר״ל יהוסף כדי שיהיו כ״ה אותיות בכל צד שבאבן הימנית היה מתחיל בראובן ובשמאלית מתחיל בשמעון ונמצאו ששה של ימנית ראובן לוי יששכר נפתלי גד יהוסף זה למטה מזה והם עשרים וחמשה אותיות ובשמאלי כתובים שמעון יהודה זבולן בחסרון וא״ו שבין למ״ד לנו״ן דן אשר בנימן זה למטה מזה והם עשרים וחמש אותיות גם כן ועושה בכל אחד מכתפות אלו שתי טבעות אחד מלמעלה באמצע הכתף ואחד מלמטה במקום חבור הכתף לחשב האפוד ונותן בטבעות של מעלה שרשרות ומכניס שרשרות החשן בטבעות האפוד ושרשרות האפוד בטבעות החשן ופתילי תכלת שבצד התחתון של חשן מרכסן תחת אצילי ידיו ומכניסן בטבעות התחתונות של כתפות האפוד הסמוכים לחשב האפוד ועליהם נאמר וירכסו את החשן וכו׳ ונמצאו החשן והאפוד מדבקים זה בזה וכל המזיחו ר״ל המפרק את חבורן דרך השחתה לוקה שנאמר ולא יזח החשן וא״ת שלא בא אלא דרך עצה כלומר שיהדקם יפה עד שלא יזח א״כ היה לו לומר אשר לא יזח ומ״מ נמצא כשהוא לבוש שהחשן היה בא על לבו וחשב האפוד קשור תחת החשן ואפוד וחשן היו באים על המעיל ועל זה נקרא מעיל האפוד כי נמצא חשב האפוד חוגר תחת החשן על המעיל והוא שכתבתי ששלשתם משתלשלים בלבישתם זה עם זה וכבר ביארנו סדר לבישת הבגדים בפרק ראשון (יומא ה׳:):
הארון כשהיו נושאין אותו ממקום למקום לא היו רשאים לנשאו בבהמה או בעגלה אלא על הכתף וטבעות היו בארון (אחד) שנים בזויות שבקצה אחד לסוף ארכו של ארון למעלה סמוך לכפרת ושנים בקצה האחר ושני בדים היו באים בתוך הטבעות לאורך הארון ורחב הארון מפסיק בין שניהם ואותם הבדים היו ארוכים מכאן ומכאן יתר מאורך הארון שיהו נושאין אותו בהם וכל אחד מן הנושאים נותן ראש הבד על כתיפו ונושא וכל הנושאים פניהם לצד הארון ואחוריהם לצד חוץ ואותם בדים לא היו זזין מעולם מתוך הטבעות שנא׳ בטבעות הארון יהיו הבדים לא יסורו ממנו וכל המסירן לוקה א״כ מהו שנאמר והובא את בדיו וכן ושמו בדיו והרי לא זזו משם תדע שראשי הבדים היו גסים מעט עד שלא יצאו מן הטבעות אא״כ בכח אדם אבל אורך הבדים היו דק והיו הולכין ובאין בתוך הטבעות פעמים לצד זה ופעמים לצד זה וכשהיו נוסעים היו משוים אותם שתהא יציאתם מצד זה שוה ליציאתם מצד זה חציה לכאן וחציה לכאן כדי שיהא טורח המשא שוה לכל הנושאים ולא יקל לנושא מצד הארוך ולא יכבד לנושא מצד הקצר והיו מהדקין אותן שלא יתנדנדו בשעת הלוך ועל אותה השואה נאמר והובא את בדיו ובשעת חנייתם היו מפרקין אותו הדוק ומחזירין אותם לישנם ר״ל שהיו מושכין אותן דרך הטבעות להיות רובן יוצא לאחורי הארון ומעוטן לפניו:
מי כתי׳ שלא יקרע מי כתי׳ שלא יזח ושלא יסורו – והכין קיימ׳ לן שכל אלו לאוין גמורין הם והכין איתא בהדיא נמי בפרק אלו הן הלוקין *ושלא כדברי הר״ם במז״ל.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וכעין זה אמר ר׳ אלעזר: המזיח חושן מעל האפוד או המסיר בדי ארון מן הטבעות עובר על מצות לא תעשה ולוקה. שנאמר: ״ולא יזח החושן מעל האפוד״ (שמות כח, כח), וכן נאמר: ״בטבעות הארון יהיו הבדים לא יסרו ממנו״ (שמות כה, טו). מתקיף לה [מקשה על כך] רב אחא בר יעקב: ודילמא כי קאמר רחמנא חדקינהו ועבדינהו שפיר [שמא כאשר אמרה התורה חזק אותם ועשה אותם יפה] כדי שלא יזח החושן מעל האפוד ושלא יסורו הבדים! ודוחים: מי כתיב [האם נאמר] ״שלא יזח״ ו״שלא יסרו״, הלא אין כתוב כן, אלא מלשון הכתוב למדים שלא רק שיש לעשותם כן, אלא כל העובר על כך חייב.
Rabbi Elazar said: One who detaches the breastplate from upon the ephod or one who removes the staves of the Ark from their rings transgresses a Torah prohibition and is flogged, as it is stated: “And the breastplate shall not be detached from the ephod” (Exodus 28:28), and it is also stated: “The staves shall be in the rings of the Ark; they shall not be removed from it” (Exodus 25:15). Rav Aḥa bar Ya’akov strongly objects to this: But perhaps when the Merciful One said this in the Torah, the intention was to strengthen them and make them fast so that the breastplate not become detached from the ephod and the staves not be removed. He suggests that the Torah was giving an explanation, not a prohibition. The Gemara rejects this: Is it written: In order that it not become detached, and: In order that they not be removed? Clearly, the intention of the verse is to state a prohibition.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) רַבִּי יוֹסֵי בר׳בְּרַבִּי חֲנִינָא רָמֵי כְּתִיב {שמות כ״ה:ט״ו} בְּטַבְּעוֹת הָאָרוֹן יִהְיוּ הַבַּדִּים לֹא יָסוּרוּ מִמֶּנּוּ וּכְתִיב {שמות כ״ז:ז׳} וְהוּבָא אֶת בַּדָּיו בַּטַּבָּעוֹת הָא כֵּיצַד מִתְפָּרְקִין וְאֵין נִשְׁמָטִין.

Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, raised a contradiction. In one verse it is written: “The staves shall be in the rings of the Ark; they shall not be removed from it” (Exodus 25:15), implying the staves should remain there permanently. But in another verse it is written: “And its staves shall be put into the rings” (Exodus 27:7), implying that when the Ark is used the staves are inserted, which suggests that they do not remain there permanently. How is this contradiction resolved? The staves could be removed from their position, i.e., they were loosened, but did not come out. The staves were wider at their ends and thinner in the middle. Therefore, once they had been forced into the rings, although they could be shifted, they would not be removed entirely.
רש״יתוספותתוספות ישניםריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כתב לא יסורו – אלמא אין זזין מהן וכתיב (שמות כה) והבאת אלמא הולכים ובאים בתוכן.
מתפרקין ואינן נשמטים – בראשיהם היו עבים והכניס ראשן אחד בדוחק בטבעת ובאמצען היו דקין הלכך לא היו נדחקין בטבעות אלא מתפרקין והולכין לכאן ולכאן אבל אינן נשמטין לצאת מהן לפי שהן עבים בראשיהן.
כתיב בטבעות הארון וכו׳ וכתיב והובא את בדיו בטבעות – קשיא לי טובא אמאי מייתי האי קרא דוהובא) דכתיב גבי מזבח הנחשת ושביק קרא דוהבאת דכתיב גבי הארון ועוד שמעתי מקשים דבשעת סילוק מסעות כתיב ובא אהרן ובניו בנסוע המחנה והורידו את פרוכת המסך וכסו בה את ארון העדות וגו׳ (במדבר ד) עד ופרשו עליו בגד כליל וגו׳ עד ושמו בדיו משמע דבנסוע המסעות היו משימין אותן בדים וקשה והא כתיב לא יסורו ממנו ורבינו יעקב מאורליינ״ש מתרץ זה דושמו בדיו על כתפי הנושאים קאמר להוליכן ולבי מהסס שהרי בני קהת לא היו שם עדיין עד לאחר שהיו מכניסין כל הכלים לנרתק שלהם כדכתי׳ ולא יבואו לראות כבלע את הקדש וגו׳ (שם) ויותר היה נראה לפרש דהאי ושמו בדיו היינו שמושכין הבדים לצד חוץ להיות נראין בולטין בפרוכת כמין שני דדי אשה מיהו קושיא קמייתא שהקשיתי בדוכתא קיימא ודוחק הוא לשבש הספרים דבכולהו גרס והובא את בדיו ובמקצת ספרים גרסינן בברייתא והבאת אבל באתקפתא דר׳ יוסי בר׳ חנינא גרסינן בכולהו והובא ואי לאו דמסתפינא מחברייא הוה אמינא דח׳ טבעות היו בארון וכן מוכיח הפסוק דכתיב ויצקת לו ארבע טבעות זהב ונתת על ארבע פעמותיו דהיינו ארבע קרנותיו כדמתרגמינן זוייתיה והדר כתיב ושתי טבעות על צלעו האחת ושתי טבעות על צלעו השנית משמע דארבע טבעות היו על שתי צלעותיו לבד מאותם ד׳ שעל ד׳ פעמותיו בד׳ טבעות מהם היו בדים קבועין לא יסורו ובארבעה מהם שהיו למטה או למעלה מאותן טבעות היו משימין בדים בשעת סילוק המסעות לשאת את הארון בהם והיינו הנך דכתב בהו ושמו בדיו ואם תאמר מאי פריך הכא רבי יוסי בר׳ חנינא לישני דשני מיני בדים היו יש מהם קבועין ויש מהם נכנסין ויוצאין כדפרישית יש לומר דעל כרחך והבאת את הבדים בטבעות אכולהו בדים קאי דאי לא קאי אלא אהנך שהיו משימין במסעם אם כן הוה ליה למימר נמי וחברת את הבדים בטבעות שהרי לא פירש מתי הכניס אותם בדים הקבועים אלא כתב בטבעות הארון יהיו הבדים ותחילה היה לו לפרש שהכניסם אלא ודאי אכולהו בדים כתב והבאת את הבדים ומשמע ליה דבשוה קאי אכולהו דכי היכי דהנך שנושאין בהן לא היו קבועים ה״נ אינהו לא היו קבועים ממש במקום אחד שלא יהו זזין כלל ממקומן אלא לכל הפחות נכנסין קצת לכאן ולכאן דהשתא דמו להדדי במקצת ולהכי מייתי נמי קרא דוהובא דכתב במזבח לגלויי אוהבאת דארון כי היכי דוהובא דמזבח לא היו הבדים קבועין דהא לא כתב התם לא יסורו ממנו הכי נמי והבאת דארון לא היו ממש קבועין לגמרי ואם תאמר לפי מה שפירש דאכולהו ד׳ בדין קאי קשה מאי דכתב ביה בההיא קרא לשאת את הארון בהם ואין לתרץ דבכולהו ארבעה בדים היו נושאין ושנים מהם היו ארוכין ושנים האחרים קצרים מהם דבפרק שתי הלחם (מנחות דף צח:) משמע דבארבעה גברי הוו דרו להו ותו לא ונראה לי דוהבאת לא קאי אלא אהנך בדים הקבועין שהרי אותם בדים שאינן קבועין מה הוצרך להזכירן כאן לומר והבאת והלא לא היו מכניסין אותן אלא אהרן ובניו בשעת המסעות תדע שהרי בכולהו כתב ונשא בם את השלחן וכן במזבח הנחשת כתיב והובא את בדיו בטבעות וגו׳ בשאת אותו ובמזבח הזהב כתב נמי לבתים לבדים לשאת אותו בהמה אבל לא כתב בהן והבאת בצווי ובעשייה לא כתב ויבא כדכתיב גבי ארון בין בצואה בין בעשייה ואע״ג דבברייתא דמלאכת המשכן תניא ד׳ טבעות היו מקבעות בו שתים בצפונו ושתים בדרומו שכיון שהיו נותנין הבדים לא היו זזים משם לעולם שנאמר בטבעות הארון וכו׳ י״ל דלא חשיב אלא אותם ד׳ טבעות שהבדים קבועין בהן אבל אותם שלא היו הבדים קבועין בהן ולא נעשו אלא לצורך שעת המסעות לא קא חשיב תדע דלא קא חשיב התם טבעות של שלחן ושל מזבח הנחשת והזהב וצריך עיון.
מאי משמע דהאי שש לישנא דכיתנא הוא. להכי נקט בעייתו בשש ואע״ג דמיבעיא ליה בבד משום דממילא כי פשט דברים העולה בד בבד דהיינו פשתן א״כ שש נמי פשתן הוא דהא כתיב מכנסי בד שש משזר אבל אם נקט בעייתו בבד לא פירש עדיין שיש לו לידע מה הוא שש אע״ג שהיינו יודעים אותו:
ואימא עמרא כו׳. תימה אמאי לא קאמר ואימא קנבוס שהוא ממש כעין פשתן שעולה בד בבד ולא מיפציל [וי״ל] דהא ודאי אינו כשר לבגדי כהונה שלא מצינו כשר לשם אלא בוץ דוקא ויש שרוצים ללמוד מכאן שאסור לתפור בגדי צמר בחוטי קנבוס דהיינו מין פשתן שעולה בד בבד כדאמר הכא והא דאמר במשניות (כלאים פ״ט מ״א) הפשתן והקנבוס שטרפן זה בזה כו׳ דמשמע דאינו מין פשתן היה אומר ה״ר אפרים כי אותו קנבוס שבמשניות אינו קנבוס שלנו דבפ״ב דכלאים (מ״ה) תנן שהוא עושה אחת לשלש שנים ואותו שלנו עושה בכל שנה ושנה כמו פשתן ורבי אומר שאין לנו לבטל המנהג שרגילים העולם לתפור בחוטי קנבוס שקורין קנבא והך שמעתין דהכא מיפרשא שפיר דפשיטא ליה לתלמודא דכל בגדים האמורים בתורה סתם אינו אלא צמר ופשתים כדאמרינן במנחות (דף לט:) וביבמות (דף ד:) ובשבת (דף כו:) דתנא דבי ר׳ ישמעאל הואיל ונאמרו בגדים בתורה סתם ופרט לך הכתוב באחד מהן צמר ופשתים אף כל צמר ופשתים א״כ פשיטא ליה דלאו היינו קנבוס אפילו לרבנן דפליגי על תנא דבי ר׳ ישמעאל כדאמר בריש יבמות1 הוא דמפקי ליה מקרא דבסמוך דפארי פשתים ועוד דלא פליגי עליה אלא גבי ציצית דוקא משום דוקיא דרבא דהכנף מין כנף אבל בעלמא אית להו לכ״ע דרשא דצמר ופשתים כדפי׳ בשבת וביבמות. מ״ר. וכן נמצא בשם רבינו שמואל אלא שלא הביא רבנן דפליגי עליה:
נילף מחשן המשפט ואפוד. אבל לא בעי למיפרך דנילף מכתונת דאל יוכיח כתונת שאין בו אלא מין אחד2:
ואין דנין כלי מתכשיט. ופרוכת חשיב כלי יותר מרמון והוה מצי למימר נמי דיליף כליל תכלת מדכתיב ופרשו עליו בגד תכלת אלא לא מיירי אלא בבגדים חשובים כי הוא לא הוה אלא כיסוי בעלמא3:
וכתיב והבאת את הבדים בטבעות. משמע שהולכין ובאין בתוכן כך כתוב בפירש״י ותימה אמאי לא מייתי ושמו את בדיו דכתיב במדבר סיני גבי ארון אלמא היו נשמטין כשהיו משימין אותן בשעת מסעות ולמה יש לו להביא מה שהוא כתוב בפעם ראשון וה״ר יוסף פירש דוהבאת מיותר דבטבעות הארון יהיו הבדים סגי ויש ספרים דגרס והובא את בדיו בטבעות מיהו האי קרא אינו כתיב גבי הארון כי אם גבי מזבח הזהב. הגה״ה4:
מתפרקין ואין נשמטין. פירש״י שהיו עבין לצד ראשן שאין יכולים להוציאן ואם השמיטן אע״פ שאין יכולין להוציא שראשן עב אפ״ה לוקה ורבי מפרש דאין נשמטין לגמרי אבל יכולין הן להישמט בדוחק:
1. צ״ל הכא מודו דמפקי כו׳.
2. עי׳ בריטב״א ותמצא הגירסא הנכונה. ועיין ש״י.
3. צ״ל יותר מרמונים והוה מצי למימר נמי כליל תכלת דבגד כסוי ארון דכתיב ופרשו וכו׳ ועיין ש״י.
4. עי׳ בתו׳ דסוגיין הגירסא הנכונה ועיין בש״י שהאריך בזה.
ה״ג וכתיב והבאת את הבדים בטבעות – ולא גרסינן והובא את בדיו דההוא גבי מזבח הזהב כתיב. וק״ל אמאי לא נקטינן ושמו את בדיו דכתיב בפ׳ נשא גבי מסעות ומחנות דההוא משמ׳ טפי שהיה נשמט בכל מסע ומחנה. דאלו והבאת איכא למימר דלא מיירי אלא בהכנס׳ ראשונה שהכניסום שם. וי״ל דודאי על ושמו את בדיו סמכינן ונקטינן והבאת את הבדים בטבעות מפני שהוא מיותר לדרשא דהא כתיב בטבעות הארון יהיו הבדים ובדידיה סגי.
מתפרקין ואינן נשמטין – פרש״י ז״ל מתפרקין ממקומן למעלה או למטה אבל לא היו נשמטין לחוץ לגמרי לפי שהיו עבין בראשם. ור״י ז״ל פי׳ דאין נשמטין לגמרי אבל יכולין היו לישמט על ידי פירוק הקשרים והחוליות שעשו שם בטבעות.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ר׳ יוסי בר׳ חנינא רמי [השליך, הראה סתירה]: כתיב [נאמר] מצד אחד: ״בטבעת הארן יהיו הבדים לא יסרו ממנו״ (שמות כה, טו) וכתיב [ונאמר]: ״והובא את בדיו בטבעת״ (שמות כז, ז), משמע שמכניסים בכל פעם את הבדים בתוך הטבעות, הרי שאינם קבועים במקומם לעולם! הא כיצד? ומשיבים: מתפרקין ואין נשמטין. כלומר: יכולים להזיזם קצת ממקומם אבל אינם נשמטים לגמרי מן הטבעות. שהיו הבדים עבים בקצותיהם ודקים יותר בין הקצוות ומחמת עובי הקצוות היו תוחבים אותם בכוח לתוך הטבעות ומכיון שהוכנסו כבר, שוב אינם יכולים לצאת מעצמם, אף שיכולים הם לזוז במקומם קצת לכאן ולכאן.
Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, raised a contradiction. In one verse it is written: “The staves shall be in the rings of the Ark; they shall not be removed from it” (Exodus 25:15), implying the staves should remain there permanently. But in another verse it is written: “And its staves shall be put into the rings” (Exodus 27:7), implying that when the Ark is used the staves are inserted, which suggests that they do not remain there permanently. How is this contradiction resolved? The staves could be removed from their position, i.e., they were loosened, but did not come out. The staves were wider at their ends and thinner in the middle. Therefore, once they had been forced into the rings, although they could be shifted, they would not be removed entirely.
רש״יתוספותתוספות ישניםריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) תַּנְיָא נָמֵי הָכִי בְּטַבְּעוֹת הָאָרוֹן יִהְיוּ הַבַּדִּים יָכוֹל לֹא יִהְיוּ זָזִין מִמְּקוֹמָן ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר וְהוּבָא אֶת בַּדָּיו בַּטַּבָּעוֹת אִי וְהוּבָא אֶת בַּדָּיו יָכוֹל יִהְיוּ נִכְנָסִין וְיוֹצְאִין ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר בְּטַבְּעוֹת הָאָרוֹן יִהְיוּ הַבַּדִּים הָא כֵּיצַד מִתְפָּרְקִין וְאֵין נִשְׁמָטִין.

That was also taught in a baraita. The verse states: “The staves shall be in the rings of the Ark; they shall not be removed from it” (Exodus 25:15). One might have thought that they should not move from their place at all; therefore; the verse states: “And its staves shall be put into the rings” (Exodus 27:7). If it had stated: And its staves shall be put, one might have thought that they are inserted and removed entirely; therefore, the verse states: “The staves shall be in the rings of the Ark; they shall not be removed from it” (Exodus 25:15). How is this? They could be removed from their position, but did not come out.
מהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומעירים: תניא נמי הכי [שנויה ברייתא גם כן כך]: נאמר: ״בטבעת הארן יהיו הבדים לא יסורו ממנו״ (שמות כה, טו), יכול לא יהיו זזין ממקומן כלל? תלמוד לומר: ״והובא את בדיו בטבעת״ (שמות כז, ז) אי [אם] תאמר ״והובא את בדיו״ יכול יהיו נכנסין ויוצאין לגמרי — תלמוד לומר: ״בטבעת הארן יהיו הבדים לא יסורו ממנו״ (שמות כה, טו). הא כיצד? מתפרקין זה מזה, ואין נשמטין כליל.
That was also taught in a baraita. The verse states: “The staves shall be in the rings of the Ark; they shall not be removed from it” (Exodus 25:15). One might have thought that they should not move from their place at all; therefore; the verse states: “And its staves shall be put into the rings” (Exodus 27:7). If it had stated: And its staves shall be put, one might have thought that they are inserted and removed entirely; therefore, the verse states: “The staves shall be in the rings of the Ark; they shall not be removed from it” (Exodus 25:15). How is this? They could be removed from their position, but did not come out.
מהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) אָמַר רַבִּי חָמָא בְּרַבִּי חֲנִינָא מַאי דִּכְתִיב {שמות כ״ו:ט״ו} עֲצֵי שִׁטִּים עוֹמְדִים שֶׁעוֹמְדִים דֶּרֶךְ גְּדִילָתָן דָּבָר אַחֵר עוֹמְדִים שֶׁמַּעֲמִידִין אֶת צִפּוּיָין ד״אדָּבָר אַחֵר עוֹמְדִים שֶׁמָּא תֹּאמַר אָבַד סִבְרָן וּבָטֵל סִכּוּיָין ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר עוֹמְדִים שֶׁעוֹמְדִין לְעוֹלָם וּלְעוֹלָמִים.

The Gemara cites other statements concerning the ark. Rabbi Ḥama, son of Rabbi Ḥanina, said: What is the meaning of that which is written: “And you shall make the boards for the Tabernacle of acacia wood, standing” (Exodus 26:15)? This verse teaches that the boards of wood used for the Tabernacle should stand in the same direction in which they grew from the ground as a tree. Alternatively, “standing” means that they supported their gold plating and prevented it from falling. Alternatively, “standing” is written to hint at the following: Perhaps you will say that now that the Tabernacle is no longer in use, their hope is lost and their chance is abandoned, and after being stored away the boards will no longer return to use. Therefore, the verse states “standing” to indicate that they stand forever and ever.
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
עצי שטים עומדים שעומדים [דרך] גדילתן. כלומר אינו רשאי להפכן.
ערך סבר
סברא(עירובין כא:) שמא תאמר אבד סברם ובטל סיכויים תלמוד לומר הדודאים נתנו רוח. (יומא עב.) עצי שיטים עומדים שמא תאמר אבד סברם ובטל סכויים תלמוד לומר עומדים לעולם ולעולמי עולמים סבר שאנו סוברים שהקב״ה מחזירן לנו תלמוד לומר עומדים שוודאי יעמדו לעולם. ונתתי להם אחרית ותקוה סוף וסיבור ישכן בטח תרגום ישרי בסברא (א״ב ל׳ מקרא זה שברו על יי):
א. [האפפנונג.]
דרך גדילתן – העליון למעלה והתחתון למטה.
שמעמידין את ציפויין – ציפוי הזהב מעמידין ע״י מסמרות לשון אחר שלא התליעו ולא נפל ציפויין.
שמא תאמר – משנגנזו אבד סיברן שלא ישובו עוד.
ובטל סכויין – מה שאנו סוכין וצופין להן.
שמעמידין ציפויין – נ״ל דאפי׳ ציפוי זהב שעליהן בטל לגבי דידהו דבכל דוכתא העץ בטל לגבי המתכת לענין טבילה ולכל מילי דאמר הלך אחר המעמיד ובעצי שטים אינו כן שהרי שלחן של עצי שטים היה ומצופה זהב ואפי׳ הכי תורת כלי עליו שהציפוי בטל לגבי העץ כדאיתא בשלהי חגיגה (דף כו:) ויליף לה התם מקרא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שעומדין דרך גידולן כו׳. דלפי פשוטו כפרש״י בחומש שיהו עומדין ולא שוכבים זה ע״ג זה לא איצטריך ליה דמוכח מתוך גובה ואורך ורוחב המשכן גם מתוך האדנים שהיו הקרשים עומדים ולא שוכבים זה ע״ג זה אלא שלא יעמידו אותן שלא בדרך גידולן איצטריך וכן הדין במצות לולב ואמר כמ״ש אז ירננו כל עצי היער דהיינו ודאי דרך גדילתן כן יהיה מצותן:
אבד סברם כו׳. לפי שהצפוי שהוא של זהב ודאי אפשר להתקיים כשנגנז המשכן אבל הקרשים של עץ היאך אפשר להתקיים כך זמן רב מפני הריקוב והתולעת ת״ל עומדים שעומדים לעולם כו׳:
כיון שהוזכר הארון מביאים מה שאמר ר׳ חמא בר׳ חנינא מאי דכתיב [מהו שנאמר]: ״ועשית את הקרשים למשכן עצי שטים עמדים״ (שמות כו, טו), לומר: שעומדים דרך גדילתן, כלומר: קרשי המשכן שהיו עשויים עצי שיטים היו עומדים כדרך עמידתו של העץ מהם הם עשויים בשעת גידולו. כלומר: שחלקו העליון של העץ בשעת גידולו היה מונח גם במשכן כלפי מעלה. דבר אחר: ״עומדים״ פירושו: שמעמידין (מחזיקים) את צפויין שלא יפול, שהיה זה מחובר אליהם במסמרים. דבר אחר: ״עומדים״ שאמר הכתוב, ללמדנו דבר אחר בא. כי שמא תאמר אבד סברן ובטל סכויין ולא ישובו יותר לאחר גניזתם — תלמוד לומר: — ״עמדים״ לומר: שעומדין לעולם ולעולמים.
The Gemara cites other statements concerning the ark. Rabbi Ḥama, son of Rabbi Ḥanina, said: What is the meaning of that which is written: “And you shall make the boards for the Tabernacle of acacia wood, standing” (Exodus 26:15)? This verse teaches that the boards of wood used for the Tabernacle should stand in the same direction in which they grew from the ground as a tree. Alternatively, “standing” means that they supported their gold plating and prevented it from falling. Alternatively, “standing” is written to hint at the following: Perhaps you will say that now that the Tabernacle is no longer in use, their hope is lost and their chance is abandoned, and after being stored away the boards will no longer return to use. Therefore, the verse states “standing” to indicate that they stand forever and ever.
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) (אָמַר) רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא מַאי דִּכְתִיב {שמות ל״ה:י״ט} אֶת בִּגְדֵי הַשְּׂרָד לְשָׁרֵת בַּקּוֹדֶשׁ

§ The Gemara returns to its discussion of the priestly vestments: Rabbi Ḥama bar Ḥanina said: What is the meaning of that which is written: “The plaited [serad] garments, for serving in the Sanctuary” (Exodus 35:19)? Why does the verse refer to the priestly vestments as “serad garments”?
ר׳ חננאלרש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בגדי שרד אלו בגדי כהונה שמכפרין על עונות ישראל כמו שכתבנו למעלה לא נשתייר משונאיהן של ישראל שריד ופליט.
שרד – לשון שריד.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בגדי שרד לשרת וגו׳. לפי שכל בגדי כהונה מפורשים בכתוב שם ח׳ לכ״ג וד׳ לכהן הדיוט ולא ידעינן מהו בגדי שרד ורש״י בחומש פירש שהם קלעים אבל דרש דהכא נוטה לפי׳ הרמב״ן גם לפי פשוטו שהם בגדי כ״ג מלשון שריד ופליט ויקרא כן לפי שנתייחדו לאחד העם לכ״ג כו׳ ע״ש באורך ליישב מה שנתקשה שם רש״י בזה והדרש נמי מפרש ליה הכי שבגדי כ״ג הם מצילין את ישראל להיות להם שריד ופליט וע״פ מ״ש בעירובין דבגדי כ״ג מכפרין:
ב ועוד לענין בגדי כהונה: אמר ר׳ חמא בר׳ חנינא: מאי דכתיב [מהו שנאמר]: ״את בגדי השרד לשרת בקדש״ (שמות לה, יט).
§ The Gemara returns to its discussion of the priestly vestments: Rabbi Ḥama bar Ḥanina said: What is the meaning of that which is written: “The plaited [serad] garments, for serving in the Sanctuary” (Exodus 35:19)? Why does the verse refer to the priestly vestments as “serad garments”?
ר׳ חננאלרש״ימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

יומא עב. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה יומא עב., ר׳ חננאל יומא עב., הערוך על סדר הש"ס יומא עב., רש"י יומא עב., תוספות יומא עב., תוספות ישנים יומא עב., בית הבחירה למאירי יומא עב. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א יומא עב., מהרש"א חידושי הלכות יומא עב., מהרש"א חידושי אגדות יומא עב., גליון הש"ס לרע"א יומא עב., פירוש הרב שטיינזלץ יומא עב., אסופת מאמרים יומא עב.

Yoma 72a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Yoma 72a, R. Chananel Yoma 72a, Collected from HeArukh Yoma 72a, Rashi Yoma 72a, Tosafot Yoma 72a, Tosefot Yeshanim Yoma 72a, Meiri Yoma 72a, Ritva Yoma 72a, Maharsha Chidushei Halakhot Yoma 72a, Maharsha Chidushei Aggadot Yoma 72a, Gilyon HaShas Yoma 72a, Steinsaltz Commentary Yoma 72a, Collected Articles Yoma 72a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144