(1) 
אִתְיַיקּוֹרֵי הוּא דְּמִתְיַיקְּרוּ בִּי.
אִתְיַיקּוֹרֵי הוּא דְּמִתְיַיקְּרוּ בִּי.It is an honor for them to honor me. My attendance is not for my benefit but for theirs.
1. תאניס: וכן גא . דפוס קושטא : תאנס . גלג , גפ , גקיד , גקטו , כ״י פריס , דפוסים : ״תאנוס״.
2. את: וכן בדפוסים. חסר ב-גא , גלג , גפ , גקיד , גקטו , כ״י פריס .
3. את: חסר בדפוסים.
4. שחיטה: כ״י פריס : ״בית שחיטתה״.
5. אמ׳: גא , גג , גלג , גפ , גקטז , כ״י פריס , דפוסים. כ״י א : ״ואמ׳ ״.
6. נקבים נקבים: וכן ב-גפו , דפוסים. גלג , גקטז : ״ניקבה נקבים״. גא : ״נוקבה נקבים נקבים״. כ״י פריס רק: ״נקבים״.
7. בכל: כ״י פריס : ״לכל״.
8. אחד: גקטז : ״אחד ואחד״.
9. נקבים שיש: כ״י פריס : ״יש״.
10. לכאיסר: כ״י פריס : ״בכאיסר״.
11. ר׳ חלבו אמ׳: חסר ב-גא , גג , גפ , גקטז , כ״י פריס , דפוסים.
12. אמ׳ רב: חסר ב-גא , גג , גקטז , כ״י פריס , דפוסים. בכ״י א : ״אמ׳ ״ פעמיים, אחת בסוף שורה ואחת בהתחלת השורה הבאה.
13. לכאיסר: גא , גג , דפוס קושטא : ״בכאיסר״.
14. בעופא: גג , דפוסים : ״בעופא מאי״.
15. הקנה: דפוסים: קנה .
16. חופה: חסר בכ״י פריס .
17. הגרגרת: גלג : ״הגולגלת״.
18. כגון: גא : ״כיון״.
19. שניקבה: כ״י פריס : ״שניקב״.
20. כשרה: חסר ב-גג .
21. נקב: וכן גלג . גג , גקטז , כ״י פריס , דפוסים: ״ניקב״.
22. גקטז ממשיך מהגמ׳ כאן: ״תנו רבנן אי זה הוא חזה הרואה את הקרקע למעלה עד הצואר ותחומו למטה עד הכרס וחותך שתי צלעות מיכן ומיכן משתי דפנות אילך ואילך וזה הוא חזה הניתן לכהן״.
23. קראמא: חסר בכ״י פריס .
24. דמתנח בה: וכן גקיז , כ״י פריס . גג : ״דמתנח ביה״. גלג , גקטז : ״דמיתנח ביה״. דפוסים: דמנח ביה .
25. רבה: גלג : ״רבא״.
26. בר חנה: גג : ״הונא״.
27. וכנגדו: כ״י פריס : ״וכנגדן״. גג : ״כנגדו״.
28. אם: כ״י פריס : ״ואם״.
29. השדרה: גקיז : ״השזרה״. ראה במשנה.
30. ומיהיכן: כ״י פריס : ״מהיכן״.
31. התחיל: וכן גלג , גקיז . גצג , גקטז , כ״י פריס : ״מתחיל״. דפוסים: הוא מתחיל .
32. ומונחין: דפוסים: מונחין .
אמ׳ רב יהוד׳ אמ׳ רב ניקבה כנפה מצטרפת לרובה. פי׳, סומכים הנקבים זה אצל זה, אם מקיפין את רוב הקנה, הויא טרפה. מותיב ר׳ ירמיה בגולגולת שיש בה נקב אחד ארוך, ואפי׳ יש בה נקבים הרבה, מצטרפין לכמלא מקדח, אלמא כיון דשיעורו מלא מקדח, כי מצטרפין, למלא מקדח מצטרפין, הכא נמי כיון דשיעורו בכאיסר, כדתנן לקמן עד כמה תחסר, עד כאיסר האטלקי, בכאיסר מצטרפין, הנקבים הדקים. אישתמיטתיה הא דאמ׳ ר׳ חלבו אמ׳ ר׳ חמא בר גוריא אמ׳ רב נקבים שיש בהם חסרון מצטרפין לכאיסר, ושאין בהם חסרון מצטרפין לרובה. פי׳, נקבים שיש בהם חסרון, כל היכי דקיימי, בין סביב לקנה בין לאורך הקנה, מצטרפין לכאיסר, ושאין בהן חסרון מצטרפין לרובה, כמו נפסקה הגרגרת, דהויא בלא חסרון. ודוקא אי קיימי בעיגול הקנה, דומיא דפסוקת הגרגרת, אבל אם עומדים לאורך הקנה, אפי׳ הם רצופים אינה נטרפת אם נשתייר בה משהו למעלה ומשהו למטה.
אמ׳ רבה בר בר חנה אמ׳ ר׳ יהושע בן לוי ניטלה הימנה רצועה, מצטרפת לכאיסר.
בעא מיניה רב יצחק בר נחמני מר׳ יהושע בן לוי, ניקבה כנפה מהו. אמ׳ ליה הרי אמרו נקבים שיש בהם חסרון מצטרפין לכאיסר, ושאין בהן חסרון לרובה.
בעופא מאי. פי׳, נקבים בחסרון בעוף, דליכא למימר בגרגרת דידיה כאיסר, בכמה שיעורו. אמ׳ ר׳ יצחק בר נחמני לדידי מיפרשא לי מיניה דר׳ יהושע בן לוי, מקפלו ומניחו על פי הקנה, אם חופה את רוב הקנה, טרפה, ואם לאו, כשרה. וסימנך כי נפיא. פי׳, חותך למטה מן הנקבים ובצידיהן עד שיוכל לקפל הרצועות שהן בה כלפי פי הקנה, ומניחו למקום הנקבים על פי הקנה, אם חופה בין הנקבים והשלם שבין נקב לנקב את רוב הקנה, אע״ג דבנקבים גרידי ליכא רובא, טרפה, הואיל ויש בהם חסרון. ושיעור סמיכת הנקבים זה אצל זה כנפה, דהא אניקבה כנפה קימינן, וכן פורשין רצועה זו על פי הקנה כמו שפורשין העור על הנפה.
נפתחה. פי׳, כמין פתח שהדלת סובב בו, כך הרצועה לא נפלה אלא היא מעורה בקנה, והולכת ובאה כמין דלת בפתח. אמ׳ רב נחמן כדי שיכנס איסר לרוחבו. פי׳, זהו שיעור גדול מאיסר, דהכא בענן נכנס ויוצא, משום דאין כאן חסרון, והדלת סובב הנקב.
נסדקה. אמ׳ רב אפי׳ לא נשתייר בה אלא חוליה אחת למעלה וחוליה אחת למטה, כשרה. פי׳, נסדקה לאורכה וכל הטבעת והבשר שבין טבעת לטבעת יקרא חוליא, שכך הוא עשוי כל הקנה חוליות חוליות. אמרוה קמיה דר׳ יוחנן. אמ׳ להו מאי חוליא דקאמר רב, אפילו לא נשתייר בה אלא משהו למעלה ומשהו למטה, כשרה. וקימ׳ לן רב ור׳ יוחנן הלכה כר׳ יוחנן.
תני ר׳ חייה בר יוסף קמיה דר׳ יוחנן כל הצואר כולו כשר לשחיטה, מטבעת הגדולה ועד כנפי ריאה התחתונה. פי׳, זו הבריתא היא ר׳ יוסי ורבנן, אבל ר׳ חנינה בן אנטיגנס מכשיר משפוי כובע ולמטה, והילכת׳ כוותיה כדכתבינן לעיל.
אמ׳ רבא תחתונה שהיא עליונה. פי׳, אונא התחתונה כשעומדת הבהמה תלויה ברגליה, והיא עליונה כשאדם תופש הקנה עם הריאה בידו. אמ׳ ליה ר׳ יוחנן כדי שתפשוט צוארה ותרעה, ובלבד שלא יאנס. פי׳, אינו מכשיר בקנה כל כך עד הריאה אלא כדי שתפשוט צוארה מאיליה כשהיא רועה, ובלבד שלא יאנס הטבח צוארה למושכו לחוץ. וקימ׳ לן כר׳ יוחנן.
בעי רב חנינה אנסה עצמה, מאי. תיקו.
יתיב ר׳ יוחנן וריש לקיש ויתבי וקאמרי אנס בסימנין ושחט, טרפה. ניקב הקנה למטה מן החזה, נידון כריאה.
ת״ר אי זהו חזה, כל הרואה את הקרקע, למעלה עד לצואר, למטה עד הכרס. פי׳, אינו חותך מן הצלעות התחובות בו כלל, שראשי הצלעות הן תחובות בחזה, וורידין מפרישין בינם לבין החזה. וחותך שתי צלעות מיכן ומיכן וזהו חזה הניתן לכהנים.
ונראה לי דאע״ג דשתי צלעות קטנות הללו היו ניתנין עם החזה, אם נסרכו האונות בהן, כשרה, דלא נפקי מכלל דופן. ודוקא בחזה עצמו אם נסרכה טרפה, דחזה לא מיקרי דופן דליעביד סתימה, ועבידא לאינתוקי, אבל באותן צלעות קטנות, כל שכן דהוי מקום רבותא במיצר החזה, ולא עבידא לאינתוקי.
ניקב קרום של מוח. איתמר רב ושמואל ולוי דאמרי קרמא עילאה, ואמרי לה קרמא תתאה. אמ׳ רב יוסף בר מניומי אמ׳ רב נחמן וסימניך חיתא דמתנח ביה מוחא. פי׳, שק שהמוח מונח בתוכו, ולא קרום העליון הדבוק לעצם בגולגולת אלא קרום התחתון הדבוק עם המוח. אמ׳ רבה בר בר חנה אמ׳ ר׳ יהושע בן לוי כנגדו בביצים ניכר. פי׳, ביצי האיל אחר שנפשטה הבהמה יש להן שני קרומים, העליון מתקלף מעליהן ומשליכין אותו, והתחתון הוא דבוק עם בשר הביצים.
אמ׳ ר׳ שמעון בן פזי אמ׳ ר׳ יהושע בן לוי משום בר קפרא מוח כל זמן שבקדרה נידון כמוח, התחיל לימשך, נידון כחוט השדרה. מהיכן מתחיל לימשך, אמ׳ ר׳ יצחק בר נחמני לדידי מיפרשא לי מיניה דר׳ יהושע כמין שני
אתייקורי הוא דמתייקרו בי [כבוד הוא שהם מתכבדים בי] שאני סועד אצלם, ואין זה כמתנה עבורי, אלא הנאתם היא.
It is an honor for them to honor me. My attendance is not for my benefit but for theirs.
הכל
(2) אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב נִיקְּבָה כְּנָפָה מִצְטָרְפִים לְרוּבָּא.
§ With regard to the halakha that a cut windpipe renders the animal a tereifa, Rav Yehuda says that Rav says: If the windpipe was perforated with a series of small holes around its circumference like a sieve, the small holes join together to constitute a majority of the circumference. Therefore, if their collective size is a majority of the circumference, the windpipe is considered cut.
ניקבה כנפה – כלומר הגרגרת שניקבה ולא ניקבה במקום אחד אלא ברוב מקומות ניקב נקבים דקין מצטרפת לרובה כלומר אם בין כל הני נקבים שיעורן כרוב חללה טרפה. מתיב ר׳ ירמיה בר אבא ובגולגולת שיש בה נקב אחד ארוך כו׳ מצטרפין לכמלא מקדח דשיעור נקב לגולגולת לענין טרפה כמלא מקדח:
כנפה – הגרגרת סביב סביב להיקפה נקבים דקים כנפה.
מצטרפין הנקבים לרובא – אילו היו כולן מחוברים יחד היה רובא נפסק טרפה.
אמר רב נחמןא ניקבה כנפה נקבים שאין בהן חיסרון מצטרפין לרובה ושיש בהם חסרון מצטרפין לכאיסר.
א. לפנינו אמר רבי חלבו וכו׳ אמר רב.
מצטרפין לרובה. מצטרפין הנקבים לרובה, שאם היו כולן מחוברין ביחד היה רוב הקנה נפסק, טרפה, ולא אמרינן כיון שאינם במקום אחד לא מיקרי רוב, קמ״ל דרוב מיקרי דסופן להצטרף וליפסק כשתמשוך הבהמה צוארה לרעות באפר וכובד הריאה יורד ומושך למטה בבני מעים מתפרק הכל.
רש״י בד״ה מצטרפים הנקבים כו׳. נ״ב אף לפרש״י הנקבים לאו דוקא קאמר אלא ר״ל בין הכל וכן פי׳ הר״ן כל הסוגיא וכן איתא באשר״י שאף לרש״י הפי׳ כן ע״ש:
א ועוד בענין הגרגרת (הקנה) שנפסקה (נחתכה לרוחבה) ברובה, ששנינו במשנה שהיא טריפה, אמר רב יהודה אמר רב: אם ניקבה הגרגרת סביב היקפה שורה של נקבים קטנים כנקבי נפה — הרי הנקבים הללו מצטרפים לרובא [לרוב], שאם יש בכולם כדי רוב היקפה הריהי טריפה, כאילו נפסקה ברובה.
§ With regard to the halakha that a cut windpipe renders the animal a tereifa, Rav Yehuda says that Rav says: If the windpipe was perforated with a series of small holes around its circumference like a sieve, the small holes join together to constitute a majority of the circumference. Therefore, if their collective size is a majority of the circumference, the windpipe is considered cut.
הכל
(3) מֵתִיב רַב יִרְמְיָה אוּבְגוּלְגּוֹלֶת שֶׁיֵּשׁ בָּהּ נֶקֶב אֶחָד אָרוֹךְ אֲפִילּוּ יֵשׁ בָּהּ נְקָבִים הַרְבֵּה מִצְטָרְפִים לִמְלֹא מַקְדֵּחַ אַלְמָא כֵּיוָן דְּשִׁיעוּרַהּ מְלֹא מַקְדֵּחַ לִמְלֹא מַקְדֵּחַ מִצְטָרְפִין ה״נ הָכָא נָמֵי כֵּיוָן דְּשִׁיעוּרֵיהּ כְּאִיסָּר לִכְאִיסָּר מִצְטָרְפִין.
Rav Yirmeya raises an objection: The mishna teaches (Oholot 2:3) that if a skull of a corpse has a round hole at least the size of a drill bit used for surgery, then the skull does not impart ritual impurity in a tent. With regard to this, a baraita states: And in a skull that contains one long hole, or even if it has many small holes, the areas of the holes join together to constitute the size of a drill hole. Evidently, since the requisite measure is the size of a drill hole, the small holes join together to constitute the size of a drill hole, and not another measure. If so, here, too, in the case of the windpipe, since the requisite measure of a hole to render the animal a tereifa is the size of an issar (see 54a), the small holes should join together to constitute the size of an issar. Why must they constitute the majority of the circumference?
ערך קדח
קדח – א(שבת קב:) הקודח כל שהוא (כלים פי״ג) המפסלת והמקדח שנפגמו טמאין (בבא קמא קיט) היוצא מתחת המקדח וכו׳ הסול והסירה והמקדח עיין בערך סל. (אהלות פ״ב חולין מה.) ובגולגולת ב״ש אומר מלא מקדח באיזה מקדח אמרו בקטן של רופאין דברי ר״מ וחכמים אומרים בגדול של לשכה. (ראש השנה כז) קדחו ותקע בו יצא פשיטא כולהו נמי מקדח קדחו אמר רב אשי שקדחו בזכרותו פי׳ נקבו במקדח בזכרותו שבתוך הקרן. (בסוף פרה) כל ידות הכלים הקדוחות חבור פי׳ יש בידות הכלים שהן קדוחות במקדח ובמרצע ומנוקבות והכלי נכנס בהן ושמן קדוחות ופעמים שהנצב שהוא קתא משופע ביותר ונכנס בכלי. (מועד קטן ד) שרא לאקדוחי נהר בורצנין פי׳ לפנות שרטון שבאמצע הנהר ששמו בורצנין (א״ב תרגום ובחבל תשקיע לשונו ובאשלא תקדח לישניה).
א. [לעכערן באהרען.]
ובגולגולת – לגבי אהל המת תניא (אהלות פ״ב משנה ג) בההיא דכמה חסרון בשדרה קתני סיפא ובגולגולת כדי שינטל מן החי וימות הוי חסרון ולא מטמא ואמרינן בבכורות (דף לח.) כמה ינטל מן החי וימות כמלא מקדח של רופאים ותני עלה דאם יש בו נקב אחד ארוך שאין עגול רואים אותו אם יתנו ארכו לעגלו והוי כמלא מקדח הוי חסרון או אפילו יש בו נקבים קטנים הרבה כולן מצטרפין לכמלא מקדח.
אלמא כיון – דשיעור חסרון גולגולת כמלא מקדח הוא מצטרפין נקבים הקטנים לכמלא מקדח כאילו הוי חד נקב ולא יהבינן בהו שיעורא אחרינא.
והכא נמי – אע״ג דבפסוקות שיעורא לרובא גבי נקובה תנן במתניתין (לקמן דף נד.) עד כמה תחסר עד כאיסר האיטלקי אלמא נקב הקנה טריפתו בכאיסר וגבי נקבים קטנים בעי כאיסר לשעורינהו.
מצטרפין למלא מקדח. הא דנקט תנא שיעורןא של ב״ש, משום דשיעורן של ב״ה שהוא כדי שינטל מן החי וימות אינו מפורש במשנה כמהב, ורב יהודה אמר שמואל הוא שפירש אותו במסכת בכורותג שהוא כסלע. ואיכאד למידק דאמרינן בפ׳ המפלתה המפלת גוף אטום איןו אמו טמאה לידה, ואי זהו גוף אטום כדי שינטל מן החי וימות, וכמה ר׳ זכאי אומר עד לרכובהז ר׳ ינאי אומר עד לנקובהח וכו׳, ואמר רב פפא עלה מחלוקת ממטה למעלה אבל ממעלה למטה אפילו כל שהוא, דאמר רב גידל המפלת גולגולת אטומה טהורה, אלמא שיעור שינטל מן החי וימות בגולגלת היינו כל שהוא. וי״ל שאני תחלת ברייתו דכל שהוא מטריף ליה. אי נמי כל שהוא שיש לו שיעור הוא דהיינו כסלע, ולאפוקי משיעורים גדולים שנחלקו בהן ממטה אמר הכי, וכן מצינו כל שהוא שיש לו שיעור במקומות הרבהט.
א. בשטמ״ק: שיעורי׳.
ב. ע״כ בתוד״ה מצטרפין, ובתוספות חיצוניות שהובאו בשטמ״ק.
ג. לז, ב.
ד. מכאן הובא גם בחידושי הר״ן לעיל מב, ב ד״ה והאיכא.
ה. נדה כג, ב.
ו. ע״פ הנדפס והגמ׳ בנדה שם. בכת״י נשמטה תיבה זו.
ז. כ״ה בכל כתה״י ובשטמ״ק. וכן הגירסא בדפוסים וכ״י נדה שם, ובחידושי רבינו והרשב״א שם (כג, ב) [וכן בהרבה מקומות בגמ׳ וראשונים נקראת הארכובה רכובה]. לפנינו בגמ׳ וברש״י שם: לארכובה.
ח. כ״ה בדפוסים וכ״י הנ״ל ובחידושי הרשב״א שם. בחידושי רבינו שם: לנקוביו. ולפנינו בגמ׳ שם: לנקביו.
ט. כ״כ רבינו בחידושיו לב״ב כז, ב ד״ה הכא, וציין לביצה טז, ב, ב״ב קמט, ב ולהלן קלה, א. וראה עוד תוספות קידושין כו, א ד״ה קרקע, נדה כו, ב ד״ה כל, כללי הגמרא למוהר״י קארו כלל תקכא (הוצ׳ ר״ש פורטנוי עמ׳ שיג), כללי רבי בצלאל אשכנזי כלל נז, יד מלאכי כלל שמה.
בד״ה ובגולגולת כו׳ ובגולגולת בש״א כמלא מקדח ובה״א כדי שינטל כו׳ כצ״ל:
בא״ד ואמרי׳ בבכורות כמה ינטל כו׳. נ״ב לא מצאתי זאת בבכורות אלא באיזה מקדח אמרו במקדח של רופאין והוא סוף המשנה דאהלות וכמו שכתבו התוס׳ ואם אינו טעות סופר אגב ריהטא לא דק:
בפרש״י בד״ה ובגולגולת לגבי כו׳ כמה ינטל מן החי וימות כמלא מקדח של רופאים כו׳ עכ״ל כתב מהרש״ל לא מצאתי זאת בבכורות כו׳ והוא סוף משנה דאהלות וכמ״ש התוס׳ ואם אינו טעות סופר אגב ריהטא לא דק עכ״ל וא״א שאינו ט״ס ויפה דק דודאי לפום ריהטא הך סוף משנה דאהלות באיזה מקדח אמרו בקטן של רופאים וחכ״א בגדול של לישכה אשיעורא דב״ש קאי דקאמרי כמלא מקדח דלב״ה דקאמרי כדי שניטל מן החי וימות שיעורא אחרינא אית להו אבל בסוגיא ר״פ על אלו מומין בבכורות מוכח דר״מ ומחלוקתו אשיעורא דב״ה נמי קאי דקאמר התם וכמה כדי שינטל מן החי אמר שמואל כסלע ופריך דא״כ עשית דברי ב״ש וב״ה אחד דהא כמלא מקדח של לשכה היינו שיעורא דכסלע כדתנן מאור כו׳ שיערוהו כמלא מקדח כו׳ וכסלע נירונית ומסיק לב״ש ודאי מקדח וחיסומו שנינו והשתא ר״מ ומחלוקתו אליבא דב״ה פליגי כמלא מקדח בלא חיסומו והשתא ניחא לפירושו דכמלא מקדח דתנא הכא מצי אתיא כב״ה מיהו הרמב״ם שמפרש שם בהך מתני׳ דאהלות דר״מ ומחלוקתו אליבא דב״ש פליגי וכן התוספות שכתבו בשמעתין כמלא מקדח לאו משום דבעי למסתם כב״ש כו׳ היינו לאידך אוקמתא בההיא דבכורות במסקנא דקאמר דשיעורא דכסלע לב״ה לאו היינו כמלא מקדח ודו״ק:
מתיב [מקשה על כך] רב ירמיה מדין נקב בגולגולת, ששנינו שאם היה עגול ושיעורו כמלוא מקדח של רופאים (שהיו משתמשים בו לניתוחי גולגולת) — אינה מטמאה כמת בטומאת אוהל, ועל כן שנינו בברייתא: ובגולגולת שיש בה נקב אחד ארוך, או אפילו יש בה נקבים הרבה — מצטרפים הנקבים (או הנקב הארוך) לשיעור מלא מקדח. אלמא [מכאן] שאנו אומרים: כיון ששיעורה מלא מקדח — נקבים קטנים לשיעור מלא מקדח מצטרפין, ואין צורך בשיעור גדול יותר, הכא נמי [כאן גם כן], כשניקבה הגרגרת בנקבים דקים כשל נפה, כיון דשיעוריה [ששיעורו] של נקב בגרגרת לעשות טריפה הוא כרוחב מטבע ששמו איסר (להלן נד,א), אם כן הנקבים לשיעור כאיסר מצטרפין, ואין צורך שיצטרפו לרוב!
Rav Yirmeya raises an objection: The mishna teaches (Oholot 2:3) that if a skull of a corpse has a round hole at least the size of a drill bit used for surgery, then the skull does not impart ritual impurity in a tent. With regard to this, a baraita states: And in a skull that contains one long hole, or even if it has many small holes, the areas of the holes join together to constitute the size of a drill hole. Evidently, since the requisite measure is the size of a drill hole, the small holes join together to constitute the size of a drill hole, and not another measure. If so, here, too, in the case of the windpipe, since the requisite measure of a hole to render the animal a tereifa is the size of an issar (see 54a), the small holes should join together to constitute the size of an issar. Why must they constitute the majority of the circumference?
הכל
(4) אִישְׁתְּמִיטְתֵּיהּ הָא דְּאָמַר רַבִּי חֶלְבּוֹ אָמַר רַב חָמָא בַּר גּוּרְיָא אָמַר רַב בנְקָבִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן חֶסְרוֹן מִצְטָרְפִין לִכְאִיסָּר וְשֶׁאֵין בָּהֶן חֶסְרוֹן מִצְטָרְפִין לְרוּבָּא.
The Gemara notes: It escaped him, i.e., Rav Yirmeya, that which Rabbi Ḥelbo says that Rav Ḥama bar Gurya says that Rav says: Perforations that are a deficiency, i.e., holes of significant area, join together to constitute the size of an issar, and perforations that are not a deficiency, but are as small as the holes of a sieve, must join together to constitute a majority of the circumference, which is the measure of a cut windpipe. Since the holes are not substantial in area, the windpipe cannot be said to be missing a piece, but it may be considered cut.
אישתמיטתיה הא דאמר כו׳ – ס״ד דרב ירמיה דאפילו בנקבים שיש בהם חסרון קאמר דמצטרפין לרובה מדנקט כנפה דמשמע כנקבי נפה שיש בהם חסרון איירי ומסיק דבשאין בהן חסרון איירי ולא נקט נפה אלא לומר דמלאה נקבים כנפה ולשון אישתמיטתי׳ קשה.
ומעירים: אישתמיטתיה [נשמט, נשכח ממנו] מרב ירמיה הא [זו] שאמר ר׳ חלבו אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: נקבים שיש בהן חסרון, כלומר, שנחסר בהם חלק ממשי מגוף הגרגרת — הם המצטרפין לשיעור כאיסר, ואולם נקבים שאין בהן חסרון, כגון שהם דקים כשל נפה — מצטרפין דווקא לרובא [לרוב], כדין גרגרת שנפסקה, שאין בה חסרון, אלא הפגם בעצם החתך, ובפחות מרוב אינו טריפה.
The Gemara notes: It escaped him, i.e., Rav Yirmeya, that which Rabbi Ḥelbo says that Rav Ḥama bar Gurya says that Rav says: Perforations that are a deficiency, i.e., holes of significant area, join together to constitute the size of an issar, and perforations that are not a deficiency, but are as small as the holes of a sieve, must join together to constitute a majority of the circumference, which is the measure of a cut windpipe. Since the holes are not substantial in area, the windpipe cannot be said to be missing a piece, but it may be considered cut.
הכל
(5) אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה א״ר אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי נִיטְּלָה הֵימֶנָּה רְצוּעָה מִצְטָרֶפֶת לִכְאִיסָּר בְּעָא מִינֵּיהּ רַבִּי יִצְחָק בַּר נַחְמָנִי מֵרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי נִיקְּבָה כְּנָפָה מַהוּ אֲמַר לֵיהּ הֲרֵי אָמְרוּ נְקָבִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן חִסָּרוֹן מִצְטָרְפִין לִכְאִיסָּר וְשֶׁאֵין בָּהֶן חִסָּרוֹן מִצְטָרְפִין לְרוּבָּא.
Rabba bar bar Ḥana says that Rabbi Yehoshua ben Levi says: If a strip of the windpipe was removed from it, its area joins to constitute the size of an issar, even if the strip itself is narrower than an issar. Rabbi Yitzḥak bar Naḥmani asked Rabbi Yehoshua ben Levi: If the windpipe was perforated like a sieve, what is the halakha? Rabbi Yehoshua ben Levi said to him: The Sages said with regard to this case: Perforations that are a deficiency join together to constitute the size of an issar, and perforations that are not a deficiency join together to constitute a majority of the circumference.
כיוצא בו אמר רבה בר בר חנה אמר ר׳ יהושע בן לוי: ניטלה הימנה (מן הגרגרת) רצועה צרה וארוכה — הרי היא מצטרפת לכאיסר, כאילו היה זה נקב עגול. ועל כך בעא מיניה [שאל אותו] ר׳ יצחק בר נחמני מר׳ יהושע בן לוי: אם ניקבה הגרגרת כנפה מהו? אמר ליה [לו], הרי אמרו בענין זה: נקבים שיש בהן חסרון — מצטרפין לכאיסר, ושאין בהן חסרון — מצטרפין לרובא.
Rabba bar bar Ḥana says that Rabbi Yehoshua ben Levi says: If a strip of the windpipe was removed from it, its area joins to constitute the size of an issar, even if the strip itself is narrower than an issar. Rabbi Yitzḥak bar Naḥmani asked Rabbi Yehoshua ben Levi: If the windpipe was perforated like a sieve, what is the halakha? Rabbi Yehoshua ben Levi said to him: The Sages said with regard to this case: Perforations that are a deficiency join together to constitute the size of an issar, and perforations that are not a deficiency join together to constitute a majority of the circumference.
הכל
(6) בְּעוֹפָא מַאי.
The Gemara raises a question: The measure of an issar for missing flesh in the windpipe applies only to animals. In birds, this cannot be the measure, as the entire width of the windpipe is less than the diameter of an issar. What, then, is the measure with regard to a bird?
בעופא מאי – כלומר בעופא דאין אנו יכולין לשער נקבים שיש בהן חסרון בכאיסר שהקנה אינו רחב כל כך היכי משערינן. מקפלו ומניחו על פי הקנה כו׳. כלומר [ע״פ נקב הקנה]:
בעופא מאי. נקבים שיש בהן חסרון. בעוף דליכא למימר בגרגרת דידיה כאיסר, דהא כוליה לא הוי כאיסר. מקפלו. חותך למטה מן הנקבים בצידיהן עד שיוכל לקפל הרצועה שהנקבים בה כלפי פי הקנה, ומניח למקום הנקבים על פי הקנה. אם חופה, בין הנקבים והשלם שבין נקב לנקב, את רוב הקנה, אע״ג דבנקבים לבדם ליכא רוב, אפי׳ הכי טרפה, הואיל ויש בהם חסרון, והנקבים סמוכין זה לזה, חשבינן השלם כנקוב. ואזלינן לחומרא בעוף בנקבים שיש בהם חסרון, יותר מבהמה, שגם השלם מצטרף לפסול, מה שאין כן בבהמה, הואיל ואין לו חיות כל כך. ולפי שהוא מילתא דלא שכיחא, לא מני ליה לקמן כשאמר כל טרפות שמנו חכמים בבהמה כנגדן בעוף, יתר עליהם העוף, נשבר העצם אע״פ שלא ניקב קרום של מוח. ויש מי שמפרש דלא מחמרינן בעוף יותר מבבהמה לחשוב שאינו נקוב כנקוב, אלא כופלין כל אותו הנקוב ונחשוב החצי נקוב, שהרי פרוץ כעומד, ואם אותו כפל חופה את רוב הקנה פסול, שהרי רוב הקנה ניקב.
ואע״ג דליכא בו כאיסר מחסרון כדבעינן לקנה של בהמה, אפי׳ הכי אסור, כיון דאיכא רוב, דרובו ככולו, כדחזינן במתני׳ בחסרון כרס החיצון, דבגדולה טפח בעינן, ובקטנה אע״ג דליכא טפח, כיון דאיכא רוב מיטרפא בכך.
ושואלים: דברים אלה שנקבים קטנים שיש בהם חסרון מצטרפים לכאיסר, אמורים בבהמה, אבל בעופא [בעוף] שניקבה הגרגרת שלו נקבים שיש בהם חסרון, מאי [מה הדין]? לכמה הם מצטרפים לעשות טריפה? שהרי רוחב גרגרת העוף כולו קטן מאיסר.
The Gemara raises a question: The measure of an issar for missing flesh in the windpipe applies only to animals. In birds, this cannot be the measure, as the entire width of the windpipe is less than the diameter of an issar. What, then, is the measure with regard to a bird?
הכל
(7) אָמַר רַבִּי יִצְחָק בַּר נַחְמָנִי לְדִידִי מִפָּרְשָׁא לִי מִינֵּיהּ דְּרַבִּי אֶלְעָזָר גמְקַפְּלוֹ וּמַנִּיחוֹ עַל פִּי הַקָּנֶה אִם חוֹפֶה אֶת רוֹב הַקָּנֶה טְרֵפָה וְאִם לָאו כְּשֵׁרָה אָמַר רַב פָּפָּא וְסִימָנָיךְ נָפְיָא.
Rabbi Yitzḥak bar Naḥmani said: It was explained to me personally by Rabbi Elazar: One severs the perforated tissue, folds and lays it over the opening of the windpipe. If it covers the majority of the windpipe, the animal is a tereifa; and if not, the animal is kosher. Rav Pappa said: And your mnemonic for this halakha should be a sieve. If the tissue is perforated like a sieve, one must place it over the opening of the windpipe as if it were a sieve.
מקפלו – חותך למטה מן הנקבים ובצדיהם עד שיוכל לקפל הרצועה שהן בה כלפי פי הקנה ומניחו למקום הנקבים ע״פ הקנה.
אם חופה – בין הנקבים והשלם שבין נקב לנקב את רוב הקנה אע״ג דבנקבים גרידי ליכא רובא.
טריפה – הואיל ויש בהן חסרון ושיעור סמיכת נקבים זה לזה כנפה דהא אניקבה כנפה קיימינן.
וסימניך – שלא תשכח שמועה זו ולא תימא כאיסר או מצטרפין לרובא.
נפיא – כעין שעושין הנפה שמניחין שם יריעות זנב הסוס על פי העוגל. וזה סימן יהא לך נקבה כנפה שאלת ומעשה נפה השיבוך.
וגרגרת של עוף, שאין בכולה כאיסר, בין נקבים שיש בהם חיסרון בין שאין בהן חסרוןא, מקפלין את מקום הנקבים על פי הנקב אם חופה את רוב הקנה טריפה ואם לאו כשירה.
א. שיטת רבינו דאף באין בהן חסרון משערינן כן [כשיטת י״מ שהביא הרא״ה בבדק הבית] הובאה בפר״ח סי׳ לד. וכתב עלה דאין זה מחוור דהא ודאי כשאין בהן חסרון מצטרפין לרובא דומיא דבהמה וכדעת הרא״ש ורבינו ירוחם שהובאו בב״י ובש״ך סק״ז.
אמר ר׳ יצחק בר נחמני: לדידי מפרשא לי מיניה [לי עצמי נתפרש הדבר ממנו] מר׳ אלעזר: חותך את האזור המנוקב ומקפלו ומניחו על פי הקנה, אם הוא חופה את רוב הקנה — טרפה, ואם לאו [לא] — כשרה. אמר רב פפא: וסימניך לענין זה — נפיא [נפה], שאופן הבדיקה של הנקבים הנראים כנפה, הוא כנפה — שמניח את האזור המנוקב על פי הקנה, כעין נפה.
Rabbi Yitzḥak bar Naḥmani said: It was explained to me personally by Rabbi Elazar: One severs the perforated tissue, folds and lays it over the opening of the windpipe. If it covers the majority of the windpipe, the animal is a tereifa; and if not, the animal is kosher. Rav Pappa said: And your mnemonic for this halakha should be a sieve. If the tissue is perforated like a sieve, one must place it over the opening of the windpipe as if it were a sieve.
הכל
(8) דנִפְחֲתָה כְּדֶלֶת אָמַר רַב נַחְמָן כְּדֵי שֶׁיִּכָּנֵס אִיסָּר לְרׇחְבּוֹ ה נִסְדְּקָה אָמַר רַב אֲפִילּוּ לֹא נִשְׁתַּיֵּיר בָּהּ אֶלָּא חוּלְיָא אַחַת לְמַעְלָה וְחוּלְיָא אַחַת לְמַטָּה כְּשֵׁרָה.
The Gemara continues: If the windpipe was missing a piece so that its appearance was like a door, where the missing flesh was partially attached as though on a hinge, Rav Naḥman said: If the missing piece is so large that an issar can enter the hole widthwise, i.e., it is wider and taller than an issar, the animal is a tereifa. If the windpipe was cracked along its length, Rav said: Even if only one undamaged segment remains in the windpipe above the crack and one segment below it, the animal is kosher.
נפחתה כמין דלת – ולא נטל הפחת אלא תלוי ועומד זקוף שם כעין דלת במזוזתו.
כדי שיכנס איסר לרחבו – ושיעור גדול הוא זה מאיסר דהכא בעינן נכנס ויוצא משום דאין כאן חסרון והדלת סותם את הנקב.
נסדקה – לארכה. וקילא מכולהו דהיכא דנפסק לרחבה ברובא מתוך שהריאה מושכת למטה והצואר מושך למעלה ניתק והולך לגמרי ולא הדר חלים שולדר״א בלעז אבל לארכה כל כמה שהצואר נמשך הסדק סוגר והולך הלכך הדר חלים.
חוליא – טבעת שמעתי. ובעיני נראה שהן שלש טבעות כדאמרינן במנחות (דף לט.) כדי שיכרוך וישנה וישלש הויא חוליא לגבי ציצית.
נפחתה הקנה והפחיתה תלויה בה מצד אחד, שיעור כדי שיכנס איסר לרחבו טרפה.
סימן רלא
נסדקה הגרגרת לארכה על פני כל ארכה אפילו לא נשתייר אלא משהו למעלה ומשהו למטה כשירה וכן הלכה אמר גאוןא. ולי נראה מדאמר ר׳ יונתן חוליא למעלה וחוליא למטה וא״ר יוחנן ידעין חברין בבלאי לפרושי כי האי טעמא, אלמא הודה לו.
ומקיפין בקנהב, אם נמצא בו נקב למטה מן החזה וספק אם קודם שחיטה הוה אם לאחר שחיטה, נוקבין ומקרבין מחוליא דהוא הטבעת לנקב שבטבעת. וכן לנקב שבבשר שבין הטבעות אי מינקבי של בין הטבעות, לטבעות. חוליא הם הטבעות. בר חוליא בשר שבין הטבעותג. וחוליא הם ג׳ טבעות.
א. לכאורה ׳אמר גאון׳ קאי אדלעיל [אע״פ שכל לשונות ׳פירש גאון׳ שבהלכות אלו קאו אדלקמייהו], שהגאון פסק כר׳ יוחנן דסגי במשהו, והלשון ׳ולי נראה׳ הוא לשון ראב״ן שנחלק עליו. וכ״ד רבינו בחרוזיו בח״א עמ׳ תסג שו׳ קג. [לשון ׳ולי נראה׳ לא נמצא באוצה״ג אפילו פעם אחת ובס׳ ראב״ן נמצא ארבעה פעמים]. וכך אכן הבין בס׳ ערך השלחן (למהר״י טייב) סי׳ לד וז״ל: נראה דגאון פוסק דסגי במשהו והוא לשון הרי״ף [לשון הרי״ף ׳וכן הלכתא׳] וראב״ן חלק עליו. [ואם נניח שסתם ׳גאון׳ בהלכות שחיטה וטריפות של רבינו הוא רב שמואל בן חפני, כדמצינו לעיל כמה פעמים, יכולָנו להביא ראיה שאכן הגאון הוא שפסק כר״י, שכן בס׳ האסופות עמ׳ נ הובא כפה״נ קטע גדול מספרו של רשב״ח שערי טרפות שלא נמצא בידינו (שכתוב בראש הקטע ׳שער הראשון על הוושט׳ כסגנונו של רשב״ח בשערי שחיטה שלו שהובאו שם לעיל מינה) ואח״כ כתוב ׳נסדקה לארכה שאלו חכמים את ר׳ יוחנן ואמר להם אפילו לא נשתייר אלא משהו וכו׳ כשרה׳]. אבל התבו״ש סי׳ לד סק״י הבין שלשון אמר גאון קאי אדלהלן, אמר גאון ולי נראה וכו׳, ולפי״ז ראב״ן פסק כר׳ יוחנן והגאון כרב. וכן הבין בעל אבני שהם וכ״כ בהערה לראבי״ה עמ׳ קד הע׳ ס, שדעת הגאון חוליא למעלה וכו׳. וכ״כ באנצ״ת ע׳ גרגרת עמ׳ שח הע׳ 88. וכן בס׳ האשכול הל׳ טרפות עמ׳ נא כתוב: והגאון כתב הואיל ואמר רי״ו יודעין חברין בבלאי לפרושי וכו׳ אלמא הודה לו. וכשיטת רבינו הפוסק כרב דבעינן חוליא, כ״ד הרוקח סי׳ שפא וסה״ת סי׳ טו והסמ״ג דקמ״ב ע״ג. ועל מה בנויה שיטה זו מצינו באחרונים כמה דרכים. הב״ח הסביר את שיטת הפוסקים כרב [אין הב״ח מזכיר את ספרנו] שגורסים בגמרא איכא דאמרי אמרוה קמיה דר׳ יוחנן משמיה דר׳ יונתן, שלפי גירסא זו לישנא בתרא פליגא אל״ק וס״ל דר׳ יוחנן מעולם לא אמר דסגי במשהו, אלא אדרבה שמע מילתיה דרב משמיה דר׳ יונתן ושבחה. [וגירסא זו היא שדחאה רש״י]. וכתב בתבו״ש סי׳ לד סק״י שלגאון [או לראב״ן להבנת ערך השלחן] א״א ליחס את הגירסא איכא דאמרי וכו׳, שהרי הגאון אומר ׳ואמר ר׳ יוחנן וכו׳ דאלמא הודה לו׳, ולמה לו להביא ראיה ממה שהודה לו, הרי לגירסת איכא דאמרי לא אמר ר׳ יוחנן מעולם דבמשהו [שבזה חולקת האי לישנא אל״ק, שלל״ק אמר ר׳ יוחנן מאי חוליא וכו׳ אלא משהו ולאיכא דאמרי לא אמר כן מעולם וכנ״ל] וא״כ לא משום דקלסיה ר״י לר׳ יונתן הלכה כרב אלא משום דאין חולק על רב. וכתב התבו״ש שגירסת הגאון הפוסק כרב היא: אמרוה להא דרב קמיה דר׳ יוחנן משמיה דר׳ יונתן וכו׳, ולפי״ז ר׳ יוחנן קילס את שיטת רב. ונראה שא״צ לזה, ודי אם נאמר שגירסת רבינו היא כגירסתנו בשינוי קל: אמרוה קמיה דר׳ יוחנן משמיה דר׳ יונתן אמר להו וכו׳. ולא גרס ׳הכי׳. ונמצאת גירסא זו בשני כת״י של הגמ׳ [המבורג וואט׳ שכבר נוכחנו לעיל שנוסחתם היתה לפני רבינו]. וכיון שלא גרס ׳הכי׳ המובן הוא שכשאמרו לר׳ יוחנן חוליא אחת מלמעלה ואחת מלמטה בשם רב אמר מה חוליא וכו׳ אבל כשאמרוה [לאותה הלכה] משמיה דר׳ יונתן קיבלה ושיבחה וחזר בו ר׳ יוחנן והסכים עם רב והלכה כרב. [ועי׳ כזה בשבת כא ע״ב משמיה וכו׳ ולא קבלה אמרו משמיה וקבלה]. ודוק שרש״י הדגיש בפירושו ש׳הכי׳ היינו כדברי ר׳ יוחנן [ומשום הכי מסקנת הסוגיא כר׳ יוחנן דרב ור׳ יוחנן הלכה כר׳ יוחנן ועוד דר׳ יונתן נמי ס״ל הכי כמש״כ הב״ח סי׳ לד], משמע דאי לא כתיב הכי אין המשמעות כן.
וע״ע בארוך מש״ך סי׳ לד שאף הוא הבין בלשון רבינו שאפילו לפי הגירסא שאין כתוב ׳איכא דאמרי׳ חזר בו ר׳ יוחנן כדשמעה מר׳ יונתן. ובסוף דבריו כת׳ דכל גירסא סובלת שני הפירושים וממילא לא תליא בגירסא אלא בפירושא.
וע״ע בארוך מש״ך סי׳ לד שאף הוא הבין בלשון רבינו שאפילו לפי הגירסא שאין כתוב ׳איכא דאמרי׳ חזר בו ר׳ יוחנן כדשמעה מר׳ יונתן. ובסוף דבריו כת׳ דכל גירסא סובלת שני הפירושים וממילא לא תליא בגירסא אלא בפירושא.
ב. נ ע״א.
ג. כיש מי שפירש ברא״ש סי׳ לא ורבינו ירוחם דקי״ט ע״ב. וכן פירש הרמב״ם בספ״ג מהל׳ שחיטה וקרי ליה [למה שבין החוליות] ׳חוליא קטנה׳ עי״ש בנו״כ. והוא מה שהביא ראבי״ה עמ׳ קד בשם בה״ג והשערים [׳בר חוליא הם טבעות קטנות׳]. ורבינו כדרכו נמשך אחר השערים. ורש״י פירש בע״א. והנה מצאנו גם מקור לדברי הרמב״ם בדברי הגאונים.
נפחתה, כמין דלת, ולא ניטל הפחת, אלא תלוי ועומד שם כמין דלת זקוף במזוזתו.
הכי גרסינן, אמר רב נחמן כדי שיכנס איסר לרחבו. ושיעור גדול הוא זה מאיסר, דהכא בעינן נכנס ויוצא, משום דאין כאן חסרון, והדלת סותם הנקב. ולפי זאת הגירסא לא קאי בעוף, אלא בבהמה דמשערי׳ בכאיסר. וגרסת הרב אלפאסי ז״ל נראה דבעוף קאי, ובנקבים שיש בהם חסרון. ורבי׳ חננאל ז״ל פי׳ כן, נפחתה, פי׳ ניקבה הגרגרת נקב מפולש שיש בו חסרון, אמר רב נחמן אם שיעור זו הפחיתה כשיעור רחבו של איסר, והוא כגון הדפוס שטובעין בו המטבע, טרפה, ואם לאו כשרה. ואיני יודע ליישב זה הפירוש, דלכאורה זהו שיעור גדול מכאיסר.
נסדקה. לאורך הקנה. אפי׳ לא נשתייר אלא משהו, מחוליא שהיא למטה משיפוי כובע ומשהו למטה, כשרה. והיינו טעמא דהיכא דנפסקה לרחבה ברובה, מתוך שהריאה מושכת למטה, מחמת כבדה, והצואר מושך למעלה, הולך הפסק ומוסיף עד שניתק לגמרי, ולא הדר חלים. אבל כשנסדקה לאורכה כל מה שהצואר נמשך, הסדק סוגר והולך, הילכך הדר חלים.
ובענין חסרון בגרגרת כאיסר, מביאים: גרגרת שנפחתה כדלת, כלומר, נחתכה ממנה חתיכה, ואולם היא מחוברת בצד אחד, כך שניתן לסגור על ידה את הנקב, אמר רב נחמן: שיעורו לעשות טריפה הוא כדי שיכנס שם מטבע איסר לרחבו, שניתן להכניס ולהוציא בו איסר לרוחבו, יותר מגודל איסר כשלעצמו. אם נסדקה הגרגרת לאורכה, אמר רב: אפילו לא נשתייר בה אלא חוליא אחת שלמה למעלה, וחוליא אחת למטה — הרי היא כשרה.
The Gemara continues: If the windpipe was missing a piece so that its appearance was like a door, where the missing flesh was partially attached as though on a hinge, Rav Naḥman said: If the missing piece is so large that an issar can enter the hole widthwise, i.e., it is wider and taller than an issar, the animal is a tereifa. If the windpipe was cracked along its length, Rav said: Even if only one undamaged segment remains in the windpipe above the crack and one segment below it, the animal is kosher.
הכל
(9) אַמְרוּהָ קַמֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר מָה חוּלְיָא וּמָה חוּלְיָא דְּקָאָמַר רַב אֶלָּא אֵימָא ואֲפִילּוּ לֹא נִשְׁתַּיֵּיר בָּהּ אֶלָּא מַשֶּׁהוּ לְמַעְלָה וּמַשֶּׁהוּ לְמַטָּה כְּשֵׁרָה.
The Sages said this statement before Rabbi Yoḥanan, who said: What is this segment and what is that segment that Rav says? Segments are immaterial to the matter. Rather, say: Even if any amount remained intact in the windpipe above the crack, and any amount below, the animal is kosher.
הכי גרסינן1 איכא דאמרי אמרוה רבנן קמיה דר׳ יוחנן משמיה דר׳ יונתן כו׳ כלומר כשאמרו משמיה דר׳ יונתן שבחה ואמר להו ידעין חברין בבלאי כו׳:
1. וכ״ה גירסת ספר התרומה לרבינו ברוך בגמ׳ כאן ועי׳ בב״ח ביו״ד סימן ל״ד.
מה שפירש הרב אלפסי ז״ל בנפחתה הגרגרת, שהוא נקב מפולש שיש בו חסרון. לא כן פירש רבינו שלמה ז״ל, אלא פי׳ נפחתה שהיא עשויה כמו דלת, ולא ניטל הפחת, אלא תלוי ועומד זקוף כעין דלת במזוזתו, ומפני שאין כאן חסרון שיערו בו כדי שיכנס (אחר) [איסר] לרחבו והוא שיעור גדול מן האיסר.
כבר ביארנו שגרגרת שנפסקה שיעורה ברוב חללה אבל אם נחסרה שיעורה בכאיסר כמו שיתבאר בפרק זה מעתה ניקבה הגרגרת נקבים דקים כנפה אם יש בהם חסרון הרי זו ממין נחסרה ומצטרפין לכאיסר ר״ל שרואין אותם כאלו הם כלם ביחד ואם יש בהם כאיסר טרפה ואם אין בהם חסרון הרי זו ממין פסוקה ומצטרפין לרוב חללה ובעוף שהקנה שלו קטן ואין בה כדי לשער חסרונה בכאיסר ניקבה נקבים שיש בהם חסרון וחותכין כל המקום העשוי נקבים נקבים ומניח מקום הנקבים על פי קנה ואם חופה רוב פי הקנה בין מה שניקב ממנה ובין חלקים דקים שבין הנקבים טרפה אע״פ שהנקבים לבד אלו היו ביחד לא היו חופין את רוב פי הקנה הואיל ויש בהם חסרון ואע״פ שבבהמה אין השלם שבין הנקבים בכלל השיעור עוף שאני שחיותו מועט ואם לאו כשרה והוא האמור עליו כאן מקפלו ר״ל מקלפו ר״ל שחולצו ממקומו על דרך האמור בסוטה וקפל את האבנים ולפי׳ זה מה שאמר וסימניך נפיא פירוש שעושה חתיכה בעגול כשיעור היקף הקנה על הצורה שהנפה נעשית ניטלה רצועה מן הגרגרת לארכה הרי זו מצטרפת לכאיסר ובעוף מקפל כיוצא בה על פי קנה ואם חופה רוב קנה טרפה:
אמרוה קמיה [אמרו את ההלכה הזו לפני] ר׳ יוחנן, אמר: מה חוליא ומה חוליא, מה מקום לענין זה של חוליה דקאמר [שאומר] רב? אלא אימא [אמור] כך: אפילו לא נשתייר בה אלא משהו למעלה ומשהו למטה — כשרה.
The Sages said this statement before Rabbi Yoḥanan, who said: What is this segment and what is that segment that Rav says? Segments are immaterial to the matter. Rather, say: Even if any amount remained intact in the windpipe above the crack, and any amount below, the animal is kosher.
הכל
(10) אַמְרוּהָ קַמֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי יוֹנָתָן הָכִי אֲמַר לְהוּ יָדְעִין חַבְרִין בַּבְלָאֵי לְפָרוֹשֵׁי כִּי הַאי טַעְמָא.
The Sages said this statement in Eretz Yisrael before Rabbi Yoḥanan in the name of Rabbi Yonatan the Babylonian, i.e., that any amount of undamaged tissue above and below the crack renders the animal kosher. Rabbi Yoḥanan said to them, excitedly: Do our Babylonian friends know how to interpret in accordance with this explanation? He was happy that Rabbi Yonatan interpreted it the same way he did.
הכי גרסינן: אמרוה קמיה דרבי יוחנן משמיה דרבי יונתן הכי ולא גרסינן איכא דאמרי.
הכי – כדקאמר רבי יוחנן משהו למעלה ומשהו למטה אמרוה קמיה משמיה דרבי יונתן.
חברין בבלאי – רבי יונתן מבבל סליק.
כי האי טעמא – לשבח קאמר.
ומסופר, אמרוה בארץ ישראל קמיה [לפני] ר׳ יוחנן משמיה [משמו] של ר׳ יונתן הבבלי הכי [ממש כך], שדי שנשתייר בה משהו למעלה ומשהו למטה. אמר להו [להם] בהתפעלות: ידעין חברין בבלאי לפרושי כי האי טעמא [יודעים חברינו הבבליים לפרש כטעם זה] שאמרתי?
The Sages said this statement in Eretz Yisrael before Rabbi Yoḥanan in the name of Rabbi Yonatan the Babylonian, i.e., that any amount of undamaged tissue above and below the crack renders the animal kosher. Rabbi Yoḥanan said to them, excitedly: Do our Babylonian friends know how to interpret in accordance with this explanation? He was happy that Rabbi Yonatan interpreted it the same way he did.
הכל
(11) תָּנֵא רַבִּי חִיָּיא בַּר יוֹסֵף קַמֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן זכׇּל הַצַּוָּאר כּוּלּוֹ כָּשֵׁר לִשְׁחִיטָה מִטַּבַּעַת הַגְּדוֹלָה עַד כַּנְפֵי רֵיאָה הַתַּחְתּוֹנָה אָמַר רָבָא תַּחְתּוֹנָה שֶׁהִיא עֶלְיוֹנָה שֶׁאֲנִי אוֹמֵר ח כֹּל שֶׁפּוֹשֶׁטֶת צַוָּארָהּ וְרוֹעָה וּבִלְבַד שֶׁלֹּא תֵּאָנֵס.
§ Rabbi Ḥiyya bar Yosef taught before Rabbi Yoḥanan: The entire neck is fit for slaughter, from the large uppermost ring of the windpipe downward until the lower edges of the lung. Rava says that the phrase: Lower edges of the lung, is referring to an animal hung by the feet; that is, it actually denotes the upper edges nearest the head. As I say that the area fit for slaughter is all the length of the neck that an animal extends in order to graze, provided that it is not forced to extend its neck further than it wishes. Consequently, the very bottom of the neck is not a location fit for slaughter.
אמר רבא תחתונה שהיא עליונה מחיים עליונה כשהבהמה מהלכת וכשתולין אותה תחתונה א״ל אני א׳ כדי שתפשוט צוארה ותרעה כו׳1 כלומר ר׳ יוחנן א״ל ר׳ יצחק בר יוסף ובלבד שלא תיאנס כלומר שלא יהא שום בר אדם אונסה אלא כדי שהיא עצמה תפשוט:
1. נראה דצ״ל אמר ליה ר״ח בר יוסף לר״י.
ערך תחת
תחת – א(נדה לא:) הכותין מטמאין משכב תחתון כעליון (גמ׳) מאי משכב תחתון כעליון אי לימא דאי איכא עשר מצעות זו על גב זו ויתיב עליהו מטמ׳ להו פשיט׳ דהא דריס לכולהו אלא שתהא תחתונו של בועל נדה כעליונו של זב מה עליונו של זב אינו מטמא אלא אוכלין ומשקין אף תחתונו של בועל נדה אינו מטמא אלא אוכלין ומשקין ועליונו של זב מנא לן וכו׳ ולמה אמר כעליונו של זב ולא אמר כעליון הנדה והלא עליון הנדה וזב שוין שמטמא אוכלין ומשקין ולא אדם וכלים ותחתונים שוין שמטמאין אדם וכלים לכן אמר כעליונו של זב שבועל נדה וזכר למדנו דינו מן הזב שהוא זכר כמותו אבל עליונו של בועל נדה אינו מטמא והבא על הנדה עצמה מטמא אדם וכלים והכל פסוקת הגרגרת (חולין מה.) תחתונה שהיא עליונה פי׳ תחתונה במעי בהמה כשהיא תלויה שהיא עליונה כשמעמידה הטבח לנפחה (כלים פי״ז) תחתית הצורפין טמא פי׳ כלי שיש לצורף תחתיו כשנופל ממנו פסקא של זהב הוא נופל לתוכו ואותו כלי שמו תחתית ואותן חתיכות שמם גרוטי (סנהדרין קח) תחתיים שניים ושלישים תחתיים לזבל אמצעים לבהמה עליונים לאדם (בפסקא דפרה אדומה ובויקרא רבה בריש אמור אל הכהנים) למה נענש אבנר ע״י שהקדיש שמו לשמו של דוד הדא הוא דכתיב וישלח אבנר אל דוד תחתיו לאמר למי ארץ.
א. [אונטער.]
מטבעת הגדולה – כרבי יוסי ברבי יהודה ומחלוקתו בפ״ק (לעיל דף יח.) נקט לה מיהו אנן קיימא לן כרבי חנינא בן אנטיגנוס דמשפוי כובע ולמטה כשרה דהיינו למעלה מן הטבעת.
כנפי ריאה – אוני ריאה.
התחתונה – כדמפרש רבא תחתונה כשהבהמה תלויה דהיינו אונות קטנות שהיא עליונה כשאוחזין בקנה והריאה תלויה למטה.
כנפי – כמות שהן נמתחין ופורשין כנפים למעלה אע״פ שהקנה יורד ביניהם עד מקום חיבורן.
שאני אומר כל שפושטת צוארה ורועה – ולא יותר לכך אני מפרש תחתונה שהיא עליונה שלא תאמר תחתונה כשאוחזין הקנה דהיינו כנגד כל הריאה.
שלא תאנס – למשוך הסימנים חוץ לחזה בידי אדם.
סימן רכ1
תני ר׳ יצחק בר יוסףא קמיה ר׳ יוחנן כל הצואר כולו כשר לשחיטה מטבעת הגדולה ועד כנפי ריאה התחתונהב, ואמר רבא תחתונה שהיא עליונה כשתלויה בקנה דכל שפושטת צוארה ורועה ויוצאה מן הגרגרת לצד הראש כשירה לשחיטה שהוא עד כנפי ריאה ולא יותר, ובלבד שלא יאנס להוציא בסימנין ממה שבין כנפי הריאה ואם אנס והוציאוג ושחט טרפה,
א. כגי׳ שבפי׳ רגמ״ה ובדק״ס.
ב. בכתה״י: ועד כנפי ריאה העליונה ואמר רבא תחתונה כשפושטת צוארה ורועה שהיא עליונה וכו׳.
ג. =והוציאן.
1. סימן זה מופיע בכ״י לאחר הביאורים לחולין ל״ב.
עד כנף הריאה התחתונה. ומפרש בגמ׳ תחתונה שהיא עליונה, כלומ׳ תחתונה כשהבהמה תלוייה ברגליה על העמוד, דנופלות האונות על הגרגרת, וכל אותו מקום שמגיע שם אונה העליונה כשמתפשטת על הקנה אינו כשר לשחיטה, אע״פ שהקנה יורד עד מקום חיבור האונות. וכל בהמה ובהמה משערינן באונה העליונה שלה, הכל לפי מה שהיא, הן קטנה הן ארוכה, שאם שחטו כל כך הקנה למטה שראש האונה העליונה מגעת למקום חתך, נבלה היא, שלא נשחטה כראוי, ונפסלה בשחיטה, והוי נבלה ומטמאה במשא. ואם אין מגיע למקום חתך, כשרה, דמקום שחיטה הוא.
בד״ה שאני אומר כו׳ שלא תאמר תחתונה כשאוחזין כו׳ עכ״ל דליכא למימר דהשתא נמי נימא תחתונה כשאוחזין הקנה שהיא עליונה כשהבהמה תלויה דלא שייך ליתן סימן שהבהמה תלויה ועדיין הריאה בפנים אתחתונה כשאוחזין אותה שאנו רואין אותה בחוץ משא״כ השתא דנותן סימן לתחתונה שהיא בפנים ואין רואין אותה ממה שהיא עליונה כשרואין אותה מבחוץ ודו״ק:
תוס׳ בד״ה אישתמיטתיה כו׳ ס״ד דרבי ירמיה דאפי׳ בנקבים שיש בהם חסרון כו׳ ולשון אישתמיטתיה קשה עכ״ל וליכא למימר דהוה ס״ד דרבי ירמיה דאפי׳ באין בהן חסרון מצטרפין לכאיסר דהשתא ניחא לשון אישתמיטתיה דבהא ודאי לא הוה טעי רבי ירמיה דודאי לא עדיפי נקבים שאין בהם חסרון מפסוקה דבעי במתניתין פסוקה ברובו וק״ל:
ב תנא [שנה] ר׳ חייא בר יוסף קמיה [לפני] ר׳ יוחנן: כל הצואר כולו כשר לשחיטה, מטבעת הגדולה העליונה של הקנה עד למטה מול כנפי (קצוות) הריאה התחתונה. אמר רבא: תחתונה כוונתו — כשתולים את הבהמה ברגליה לצורך הפשטה, וראשה למטה, שהיא באמת העליונה, הקצה שלצד הראש. שאני אומר, שמקום השחיטה הוא כל אורך הצוואר בשעה שפושטת צוארה ורועה (אוכלת מן הקרקע) — ובלבד שלא תאנס, שלא ימשכו את הצוואר בכח, שאם שוחט בקצה התחתון של הצוואר — נמצא ששוחט בקנה מתחת למקום הראוי לשחיטה.
§ Rabbi Ḥiyya bar Yosef taught before Rabbi Yoḥanan: The entire neck is fit for slaughter, from the large uppermost ring of the windpipe downward until the lower edges of the lung. Rava says that the phrase: Lower edges of the lung, is referring to an animal hung by the feet; that is, it actually denotes the upper edges nearest the head. As I say that the area fit for slaughter is all the length of the neck that an animal extends in order to graze, provided that it is not forced to extend its neck further than it wishes. Consequently, the very bottom of the neck is not a location fit for slaughter.
הכל
(12) בָּעֵי רַב חֲנִינָא וְאִיתֵּימָא רַב חֲנַנְיָה אָנְסָה עַצְמָהּ מַהוּ טתֵּיקוּ יָתֵיב רַבִּי יוֹחָנָן ורשב״ל וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ נְפַק מִילְּתָא מִבֵּינַיְיהוּ אָנַס בַּסִּימָנִים וְשָׁחַט פְּסוּלָה י נִיקַּב הַקָּנֶה לְמַטָּה מִן הֶחָזֶה נִידּוֹן כְּרֵיאָה.
Rav Ḥanina, and some say Rav Ḥananya, raises a dilemma: If the animal forced itself and extended its neck, what is the halakha with regard to the additional area? The Gemara responds: The question shall stand unresolved. The Gemara relates that Rabbi Yoḥanan and Rabbi Shimon ben Lakish sat together, and a matter emerged from between them: If the slaughterer forced the animal to extend the simanim by stretching the neck and slaughtered the animal at the lower end of the neck, the slaughter is not valid. And if the windpipe was perforated below the breast, it is considered to be like a perforated lung, which renders the animal a tereifa no matter the size of the perforation. A perforation in the upper windpipe must be the size of an issar to render the animal a tereifa (see 54a).
אנסה עצמה מאי כלומר מי אמרי׳ כיון דלאו כל שעתא אין צוארה כ״כ [פשוטה] אסור דלאו מקום שחיטה הוא או דילמא כיון דיכול לפשוט עד אותו מקום מקום שחיטה מקרי תיקי:
נידון כריאה ונקובתו במשהו – כנגדו בביצים ניכר כלומר בביצים בהמה שיש שם שני קרמות וכל מה שבקדירה נידון כמוח עצם שהמוח מונח בו זו היא קדירה ואין מונח במקום אחד אלא חורין יש בעצם שמונחת בשנים ושלשה מקומות והכי קאמר מוח שבמקום אחד וכל מה שסביב המוח בחורין כולן נידונין כמוח ומה דינו של מוח ניקב קרום של מוח בכל שהוא טרפה:
אנסה עצמה – לפשוט מאד צוארה בשעת שחיטה מהו.
תיקו – ולחומרא וכן הלכה.
למטה מן החזה – למקום שאין ראוי לשחיטה.
נידון כריאה – בנקב משהו ולא ברוב כגרגרת.
ואם אנסה הבהמה עצמה והוציאה ושחט עלתה בתיקו ותיקו דאיסורא לחומראא וטריפה.
ניקב הקנה למטה מן החזה בפנים של שתי הצלעות שחותך עם החזה אילך ואילך והם נמי נקראין חזה, נידון כריאה בנקב משהו. ומכאן נראה לי דאותן אוני דריאה שביניהם הגרגרת (ו)כי נסרכו לה טריפה, אע״ג דמקום רביתא הוא, משום דספק הוא אם אותו הקרום שהוא הסירכא אם מחמת נקב הריאה הוא או מחמת נקב הקנה שהוא נמי במשהוב.
א. עיין לעיל סי׳ ריז ובהערה צב שם.
ב. וכ״כ רבינו לקמן רס״י רמג. וכ״ה בה״ג שהובאו באו״ז דנ״ז סע״ג [ולפנינו בה״ג ליתא] והזכירם ראבי״ה עמ׳ צה. ובראבי״ה ואו״ז שם מבואר לפי שהגרגרת קשה ואינה סותמת. ועי״ש בראבי״ה שחילק בין יכול להכניס אצבע ביניהם דטריפה לבין אינו יכול שכשר דכן גידולו, ושכ״ד ראב״ן לענין שומן היורד בין הערוגות להלן סי׳ רמה. וכ״ה בס׳ האסופות עמ׳ נט: אם נסרכת האונא בגרגרת טריפה שכך מקוים בידינו שהקנה אינה סותמת. וסגנון הדברים של רב שמואל בן חפני, עי׳ בהל׳ שחיטה שלו שנדפסו במוריה עמ׳ כ: כך מקוים בידינו וכו׳, וכבר כתבנו כמ״פ שס׳ האסופות בנוי על שערי שחיטה וטרפות של רשב״ח. והדין גם בטושו״ע סי׳ לט ס״ז.
למטה מן החזה. שכשתפשוט צוארה ותרעה יהיה למטה מן החזה שאינו מקום הראוי לשחיטה, לפיכך הוא נדון כריאה בנקב משהו, ולא ברוב כגרגרת. ושיעור אחד הוא זה לשיעור רבא שאמר עד כנפי ריאה התחתונה, תחתונה שהיא עליונה, אלא מר אמר בהאי לישנא ומר אמר בהאי לישנא.
בעי [שאל] רב חנינא, ואיתימא [ויש אומרים] ששאל זאת רב חנניה: אם אנסה עצמה, כלומר, הבהמה עצמה התאמצה ומתחה צווארה יותר מן הרגיל, מהו? האם גם זה בכלל מקום שחיטה? תיקו [תעמוד] השאלה, שאין לה פתרון. מסופר, יתיב [ישבו] ר׳ יוחנן ור׳ שמעון בן לקיש, נפק מילתא מבינייהו [יצא דבר מביניהם], כלומר, הגיעו שניהם למסקנה הבאה: אם אנס בסימנים, כלומר, משך ומתח בכוח את הקנה והוושט, ושחט בקצה התחתון של הצואר — הרי זו פסולה. אם ניקב הקנה למטה מן החזה — הריהו נידון כנקב בריאה, שנקב כלשהו בה עושה טריפה, ולא כנקב בקנה, ששיעורו בכאיסר (להלן נד,א).
Rav Ḥanina, and some say Rav Ḥananya, raises a dilemma: If the animal forced itself and extended its neck, what is the halakha with regard to the additional area? The Gemara responds: The question shall stand unresolved. The Gemara relates that Rabbi Yoḥanan and Rabbi Shimon ben Lakish sat together, and a matter emerged from between them: If the slaughterer forced the animal to extend the simanim by stretching the neck and slaughtered the animal at the lower end of the neck, the slaughter is not valid. And if the windpipe was perforated below the breast, it is considered to be like a perforated lung, which renders the animal a tereifa no matter the size of the perforation. A perforation in the upper windpipe must be the size of an issar to render the animal a tereifa (see 54a).
הכל
(13) תָּנוּ רַבָּנַן כאֵיזֶהוּ חָזֶה זֶה הָרוֹאֶה אֶת הַקַּרְקַע לְמַטָּה עַד הַצַּוָּאר לְמַעְלָה עַד הַכָּרֵס חוֹתֵךְ שְׁתֵּי צְלָעוֹת מִשְּׁתֵּי דְפָנוֹת אֵילָךְ וְאֵילָךְ וְזֶהוּ חָזֶה הַנִּיתָּן לַכֹּהֲנִים.:
The Gemara elaborates: The Sages taught in a baraita: Which is the breast that must be given to the priests as a gift from every peace offering (see Leviticus 7:31)? This is the section that faces the ground, not the ribbed area on the sides. And lengthwise it extends below, when the animal is hung from the legs, until the neck, and above until the rumen. One cuts the two ribs nearest the head from the two sides of the animal from both directions, and this is the breast that is given to the priests.
ת״ר איזהו חזה – לגבי חזה ושוק של שלמים הניתן לכהנים.
הרואה את הקרקע – אינו משבר מן הצלעות בגובה הצדדין כלום אלא השומן התחתון כמות שהוא בחסחוס שבראשי הצלעות.
למעלה עד הכרס וכו׳ – ושיעור ארכו למעלה עד הכרס כשהבהמה תלויה להפשיט היו נוטלים אותו וחותך ב׳ צלעות הקטנות העליונות עמו משתי דפנות אחד מכאן ואחד מכאן והן שסביב הקנה ונקראין פורציל״א.
ומדתנא גביה איזהו חזה הרואה פני הקרקע, וזהו מה שבין הצלעות אילך ואילך ושני גידין פושטין שם אחד מכאן ואחד מכאן ממקוםא חיבור הצלעות והחזה וגם שתי צלעות הקטנות שחותך עם החזה אילך ואילך, נראה לי דמהכא דיקדק מר רב יהודאי גאון דאם נסרכו האונות בחזה לפנים מן החוטיןב או באותן שתי צלעות קטנות הוי כאילו נסרכו בחזה וטריפה. ועוד דלאו דופן איקרי אלא חזה, וריאה שניקבה אמרינן דופן סותמה אבל חזה אינו סותםג.
דאם תמצא נקב בקנה סמוך לאונה תחתונה אשר מחייה היא עליונהה תפשפש באותה אונה אם נתלשה מן הקנה, ואם הסימפון מכוון נגד הנקב דע כי כשהוציא הטבח הריאה תלשה וקרעה והיא כשירה ואם לאו טריפה.
א. בכת״י במקום.
ב. היינו ׳ב׳ גידין יש במקום דבוקת חזה לצלעות מזה ומזה׳ לשון רבינו להלן סי׳ רמג. ועי״ש שמחמיר מספק גם על מקום החוטין. והובא בראבי״ה שם בשם יש מחמירים.
ג. ג״ז נמצא בס׳ האסופות שם ונראה שמשל רשב״ח הוא. וכ״ז נדון גם להלן סי׳ רמג וכ״ה בראבי״ה עמ׳ צג ומשם באו״ז דנ״ז רע״ד. ובכולהו לא נזכר רב יהודאי גאון. והובא בשם הגאונים בארחות חיים הלכות טרפות אות כז: והגאונים ז״ל נתנו שיעור לחזה ולדופן שחוט אחד עומד בראשי הצלעות מן החוט ולמעלה נדון כחזה ומן החוט ולמטה נדון כדופן וכשרה. וכ״ה בבדיקת הריאה לר׳ יונה (נדפס בסוף תשוה״ג קורונל) ד״ה הדין השני: ובחזה שנהגו בו איסור הגאונים ז״ל נתנו בו שיעור עד היכן נקרא דופן ואמרו שחוט אחד נמשך על ראשי הצלעות בינם ובין החזה והוא החוט שמנקרין הטבחים עד אותו חוט נקרא דופן וכשרה וכן כתב ר׳ גרשום ז״ל.
ד. הובא בראבי״ה עמ׳ צז בשם תשובת הגאונים.
ה. סגנון זה גם בס׳ האסופות עמ׳ נט: שבחיי הבהמה היא העליונה.
חותך שתי צלעות מכאן ומכאן – פירש ר״ח שתים מכאן ושתים מכאן והאי חזה לא הוי כההוא דמסכת תמיד (דף לא.) שלא היו שם שום צלעות כדתנן בפ׳ לא היו כופתין.
נפחתה והפחת עומד שם כדלת זקוף ולא ניטל משם שיעורה בכדי שיכנס בו כאיסר והוא שיעור מרווח יותר מן האיסור שהרי צריך כשיעור שיהא איסר יוצא ונכנס בו ומפני שהוא עומד עליו כמן דלת הוצרך לשיעור זה וגדולי הפוסקים מפרשים בנפחתה הגרגרת שניקבה נקב מפולש שיש בו חסרון ופירשו בה ששיעורו בכדי עובי האיסר וחומרא יתירה היא:
כדי להבין הלכה זו מביאים מה שתנו רבנן [שנו חכמים], איזהו חזה שצריך לתת לכהנים מכל קרבן שלמים (ויקרא ז, לא)? זה החלק הרואה את הקרקע, ולא אזור הצלעות שבצדדים. וגבולותיו לאורך הם: למטה לצד הראש (שהוא למטה כשתולים את הבהמה ברגליה) — עד הצואר. למעלה, לצד הגוף — עד הכרס. וכן חותך שתי צלעות ראשונות (מכיוון הראש) משתי דפנות אילך ואילך (מכאן ומכאן), וזהו חזה הניתן לכהנים.
The Gemara elaborates: The Sages taught in a baraita: Which is the breast that must be given to the priests as a gift from every peace offering (see Leviticus 7:31)? This is the section that faces the ground, not the ribbed area on the sides. And lengthwise it extends below, when the animal is hung from the legs, until the neck, and above until the rumen. One cuts the two ribs nearest the head from the two sides of the animal from both directions, and this is the breast that is given to the priests.
הכל
(14) נִיקַּב קְרוּם שֶׁל מוֹחַ.: רַב וּשְׁמוּאֵל דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ קְרָמָא עִילָּאָה אע״ג אַף עַל גַּב דְּלָא אִינְּקִיב תַּתָּאָה וְאָמְרִי לַהּ לעַד דְּאִינְּקִיב תַּתָּאָה אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי וְסִימָנָיךְ חַיְיתָא דְּמִתְּנַח בֵּיהּ מוֹחָא.
§ The mishna states: If the membrane of the brain was perforated, the animal is a tereifa. The Gemara cites Rav and Shmuel, who both say: The brain is covered by two membranes, a thick outer membrane adjacent to the skull and a thin inner membrane adjacent to the brain. The animal is a tereifa if the outer membrane was perforated, even if the inner membrane was not perforated. And some say that the animal is not a tereifa unless the inner membrane was perforated as well. Rabbi Shmuel bar Naḥmani says: And this is your mnemonic to remember the halakha: The bag in which the brain rests, i.e., the inner membrane.
קרמא עילאה – המחובר לגולגולת מבפנים.
ואע״ג דלא אינקיב תתאה – הקרום הרך שהמוח מונח בתוכו.
חייתא – שק כמו (ב״מ דף יד:) חייתא דקיטרי.
דמתנח ביה מוחא – שהמוח מונח בתוכו.
סימן רלבא
ניקב קרום של מוח. שני קרומין יש למוח עד שינקב תחתון עם העליון לא מיטרףב.
א. בד׳ פראג סומן בטעות לעיל לפני וריאה שניקבה.
ב. דברי רבינו הובאו ברא״ש ומשם בטור סי׳ לא. והראיות שהביא שם הרא״ש בשם רבינו וליתא בספרנו, נמצאים בראבי״ה עמ׳ קה. [ועי׳ כעי״ז לעיל סי׳ רכז].
חיתא דמנח ביה מוחא. שהמוח מונח בתוכו, דהיינו קרמא תתאה. חיתא, שק, כמו חיתא דקטרי. כנגדו בביצים ניכר. בביצי זכר אתה יכול להכיר עורות של מוח, שגם להם יש שני קרמים לבד הכיס, האחד חיצון, והשני שהביצים מונחין בו. ומתוך שהקרום תחתון של מוח דק מאד ואינו ניכר לגמרי ונראה כמוח עצמו, לפיכך הוא נותן לו אלו הסימנין בביצים, שהעליון ניכר לכל ומתפרק מן התחתון.
קרמא עילאה וקרמא תתאה זה תחת זה הן עומדין כמו שמוכיח לקמןא בפסקת ואלו טרפות בעוף. והא דאתנחו בה סימנא חייתא דמתנח בה מוחא, שמעתי מפני שהעליון אינו מקיף את המוח אלא מלמעלה ומן הצדדין אבל לא מלמטהב. ולמאן דאמר קרמא עילאה אע״ג דלא אינקיב תתאה טרפה, ואי אינקיב תתאה ולא אינקיב עלאה כשרה, שהרי בודקין לעוף ביד ואם אינו מבצבץ ועולה כשרהג, ואמאי ליחוש דילמא אינקיב תתאה ומשום עילאה שלא ניקב ואלים לא מפקע ולא מבצבץ, אלא ש״מ דאינקיב תתאה ולא אינקיב עילאה כשרהד. ולמאן דאמר קרמא תתאה, עד דמנקיב נמי תתאה, אבל ניקב זה בלא זהה כשרה. ויש נוסחאות שכתוב בהן מפורש קרמא עילאהו ואמרי לה עדז דמינקיב קרמא תתאה, וגרסא זו נכונה. והא דמספקא לן לקמןח גבי ריאהט אינקיב תתאה ולא אינקיב עלאה מהו, לאו אליבא דמאן דאמר קרמא עילאה, דלדידיה הכל תלוי בעליון כדאמרינן הכא גבי מוח, אלא אליבא דמאן דאמר אינקיב תתאה קא מיבעיא ליה, אי דוקא אי לאו דוקא. ואסיקנא לדידיה דכל חדי מגין כדאמרי׳ נמי הכא למאן דאמר קרמא תתאה. וא״ת אמאי לא איסתפק להו הכא ולא בעו לה בגמ׳ כי התם. וי״ל משום דאפשיטאכ להו ממאי דאמרי רב ושמואל גופייהול אם מבצבץ ועולה טרפה ואם לאו כשרה כדפרישית. אי נמי משום דכל דכן הוא, תתאה דקמ מגין, עילאה דאלים לא כל שכןנ. אי נמי כנוסחי דגרסי הכא בהדיא עד דמנקיב קרמא תתאה.
וקיי״ל כמאן דאמר קרמא עילאה לחומראס, ואע״ג דבריאה שניהם מגינין, אין אומרין בטרפות זו דומה לזוע. ובהלכות רבינו הגדול ז״לפ פסק קרמאצ תתאה, ועיקר הוא מדפרישו ביה סימנאק, וסוגיין בריאה כותיהר.
א. נז, א.
ב. וכן הובא בחידושי הר״ן. כמה פירושים נאמרו בראשונים לפרש סימן זה. ראה בה״ג הלכות טריפות (עמ׳ תרכ): ׳וסימניך דלא תטעי ותימר קרמא עילאה חיתא׳ וכו׳. וראה שטמ״ק שכן פירש רש״י שהסימן ללמד כמ״ד קרמא תתאה [וכיון לזה במעדני יום טוב אות ע], ופירשו הרא״ה והרי״ד שהקרום העליון דבק עם הגולגולת והתחתון עם המוח, והוא השק שהמוח נמצא בתוכו. וראה רא״ש סי׳ יא שהסימן הוא למצוא את הקרום התחתון שהוא דק ואינו ניכר. ורבינו בצלאל אשכנזי בשטמ״ק סיים: ׳והרמב״ן ז״ל פירש׳ בענין אחר וכדכתיבנ׳ לעיל. וכל חד וחד אזיל לשיטתיה, דוק ותשכח׳. והדברים צ״ב, ראה שם הערה 58.
ג. להלן נו, א.
ד. וכן הביא ראיה זו בחידושי הרשב״א, עיי״ש.
ה. בכי״פ: ניקבו זה בלא זה וזה בלא זה.
ו. תיבות אלו ליתא בכי״ל ובשטמ״ק [ואכן אין מקומן כאן].
ז. כן הגירסא לפנינו. אבל הגירסא השניה שדן עליה רבינו: ואמרי לה קרמא תתאה, וכ״ה בכ״י שונים, ראה דק״ס אות צ. וכן הביאו גירסא זו לענין זה הרא״ש והר״ן.
ח. תיבה זו מכי״ל ושטמ״ק.
ט. מו, א.
י. כי״פ: דכל חד וחד.
כ. בנדפס וכי״ל: דפשיטא.
ל. להלן נו, א.
מ. כן בכל כתה״י. בשטמ״ק: דקליש. וראה הערה 45 שם.
נ. ראה תוס׳ להלן ע״ב ד״ה אינקיב.
ס. כן פסק בה״ג, הובא באו״ז סי׳ תז, ובתרומת הדשן ח״א סי׳ קסו [ולפנינו בה״ג עמ׳ תרכ והוצ׳ הילדסהיימר (ירושלים) ח״ג עמ׳ 139: אינקיב עילאה בלא תתאה כשרה, וראה מה שהעיר בהוצ׳ ירושלים שם, ובשו״ת צמח צדק יו״ד סי׳ כא], וכן פסק ר״ת, הובא ברא״ש סי׳ יא, וראה ר״ש אהלות פ״ב מ״ג. וכ״פ הרמ״א סי׳ לא ס״א. ובביאור הגר״א פסק כשתי הלשונות לחומרא, עיי״ש. וראה ש״ך ופמ״ג וחגורת שמואל על יו״ד, ושו״ת אבנ״ז חיו״ד סי׳ כא.
ע. להלן מח, ב.
פ. רי״ף י, א.
צ. וכן ברי״ף לפנינו: ׳קרמא תתאה טריפה קרמא עילאה כשרה׳. ובשטמ״ק גורס כאן: ׳דה״ק עד קרמא תתאה׳. ונוסח זה קשה להולמו. וראה שטמ״ק הערה 46, שאפשר שצ״ל: ׳כמ״ד עד קרמא תתאה׳. וייתכן שנשמטו כמה תיבות, וצ״ל: ׳פסק קרמא תתאה וה״ק עד קרמא תתאה׳. [ועוד ייתכן, שתיבות אלו ׳ה״ק עד׳ נשתרבבו בדרך ההעתקה מתחלת הדיבור הבא, עיי״ש]. ומ״מ אף לנוסח שלפנינו, ברור שרבינו פירש בדעת הרי״ף שאינו טרפה עד שינקבו שניהם, וכגירסא ׳עד קרמא תתאה׳. וכן כתב הר״ן (י, א בדפי הרי״ף ובחידושיו שהובאו בשטמ״ק) בדעת רבינו שלדברי הרי״ף לא מיטרפא עד שינקבו שניהם. ושכן מסכימה הגירסא ׳עד קרמא תתאה׳. [וראה עוד עיטור הלכות שחיטה לח, א]. אבל הרשב״א והרא״ש והר״ן כתבו בדעת הרי״ף שבניקב קרמא תתאה בלבד טריפה. וראה עוד תפארת למשה סי׳ לא, ועד לחכמים ח״ז (ב״ב, תשס״ד).
ק. כ״ה בעיטור הלכות שחיטה לח, א. [וראה עוד ראבי״ה תשובות וביאורי סוגיות סימן אלף ופט שיש מדקדקין מדקא יהיב סימנא בתתאה ש״מ תתאה בלא עילאה, ואין זה נכון שבאותו שמוסיף יהיב סימנא וכו׳].
ר. כן הוכיח הראב״ן סי׳ רלב (הובא גם ברא״ש שם) מהא דריאה דבעינן תרווייהו. וראה ראבי״ה שם. וראה עוד רמב״ם הל׳ שחיטה פ״ו ה״ג וכס״מ ומ״מ שם, וטור וב״י סי׳ לא.
ואמרי לה עד דאינקיב קרמא תתאה. יש לפרש עד דאינקיב קרמא תתאה הא אינקיב תתאה טריפה דהיא עיקר, אבל עילאה לא מעלה ולא מוריד, וכן נראה מדברי הרב אלפסי ז״ל, ומיהו אי אפשר לומר כן, אלא עד דאינקוב אף קרמא תתאה קאמר, ותרוייהו בעינן, וכן פירש רש״י ז״ל, וכן בתוס׳, והכין מוכח לקמן גמ׳ אלו טריפות בעוף (חולין נ.) דאיתמר התם רב ושמואל ולוי דאמרי מכניס ידו לתוך פיו אי מבצבץ ועולה טריפה ואי לא כשירה, הא ניחא למאן דאמר עד דאינקוב קרמא תתאה שפיר, אלא למאן דאמר אי אינקוב עילאה אף על גב דלא אינקיב תתאה טריפה ניחוש דלמא עילאה אינקיב תתאה לא אינקיב, ומיהו לא ראיה היא כל כך, דהתם קאי גבי הכתה חולדה על ראשה ועל כרחין אי אינקיב תתאה עילאה לא כל שכן, והכי קאמר הניחא למאן דאמר עד דאינקיב תתאה דה[ו]א העיקר שפיר דודאי אי מבצבץ על כרחין תתאה אינקוב, ואי לא תתאה דלא אינקיב עילאה [בין] אינקוב בין לא אינקוב לא איכפת לן אלא למאן דאמר אינקיב עלאה לחוד טריפה כי לא מבצבץ מאי הוי, דלמא עילאה אינקיב, והאי דלא מבצבץ משום דתתאה לא אינקוב, ועוד צריכה תלמודא.
נסדקה לארכה ולא חסרה כלום אפי׳ לא נשתייר ממנה אלא משהו למעלה ומשהו למטה כל שהוא מקום שחיטה כשרה שכובד הריאה מותח והסדק עומד סגור ואם לא נשתייר הימנה כלום במקום שחיטה טרפה ומקום שחיטה שבה כבר ביארנו שהוא משפוי כובע עד מקום שנוגע כנף הריאה העליון בעוד שפושטת צוארה ורועה כדרכה בלא משיכת הצואר באונס אבל אם אנס הסימנין ושחט למטה ממקום זה פסולה ואפי׳ אנסה היא עצמה פסולה מספק:
כל שהיא ממקום שחיטה ולמטה ואפי׳ ניקבה טרפה שדינה כריאה משם ואילך וזהו הנקרא בתלמוד מן החזה ולמטה:
אף הגולגולת חסרונה בכאיסר כמו שכתבנו למעלה וכמו שיתבאר היה בו נקב ארוך או שיש בו נקבים הרבה מצטרפים לכאיסר:
חזה הניתן לכהנים בקרבן השלמים הוא חזה הרואה את הקרקע ר״ל שאינו חותך בגובה הצלעות כלום אלא הסימן התחתון עם ראשי הצלעות התחובות בו ושיעור ארכו מצד הראש עד הצואר ולמטה עד הכרס וחותך עמו שתי צלעות העליונות הקטנות אילך ואילך מבין שתי דפנות אחת מכאן ואחת מכאן:
ניקב קרום של מוח שאמרו במשנה שהוא טרפה שני קרומות יש בו העליון סמוך לגולגולת והוא עב וקשה והשני דק ורך ודבק במוח והמוח נתון בתוכו והוא קרוי חיתא דמתנח ביה מוחא על הצד שביצי זכר נתונים בקרום פנימי דק שיש עליו קרום חיצון ניקב את התחתון טרפה בין ניקב העליון בין שלא ניקב ניקב העליון בלא תחתון כשרה ויש מי שאומר שכל שניקב אחד בלא חברו כשרה מפני שהם גורסין בסוגיא זו רב ושמואל ולוי אמרי קרמא עילאה כלומר אע״פ שלא ניקב התחתון והם גורסין אחר כן ואיכא דאמרי עד דאינקיב תתאה ויהיב ר׳ שמואל בר נחמני סימנא חיתא דמתנח ביה מוחא ומדיהיב בה סימנא הלכתא היא וכל שכן שהלכה כאיכא דאמרי ומאחר שהם גורסים עד דאינקיב תתאה משמע שלא נפסל אלא בנקיבת שניהם וסעד לדבר שהעליון ניקב תחלה לפי המצוי יותר ומתוך כך אמרו אע״פ שכבר ניקב העליון אינו כלום עד שינקב התחתון ומ״מ גדולי הפוסקים כתבוה כדעת ראשון והם גורסים ואיכא דאמרי קרמא תתאה כלומר שהכל תלוי בה ואע״פ שברוב העליון ניקב תחלה מ״מ אפשר גם כן שהתחתון ינקב תחלה לפעמים ואע״פ שאמרו למטה בהכתה חולדה על ראשה שאמרו רב ושמואל מכניס ידו לתוך פיו או מבצבץ ועולה טרפה ואם לאו כשרה ואמרו עליה הניחא למאן דאמר עד דמינקיב תתאה שפיר אלא למאן דאמר אי אינקיב עלאה אע״ג דלא אינקיב תתאה ניחוש דילמא עלאה אינקיב תתאה לא אינקיב ולא אמר אלא למאן [דאמר] תתאה אע״ג דלא אינקיב עלאה ניחוש דילמא תתאה אינקיב עלאה לא אינקיב אין ממנה קושיא כלל חדא דלרב ושמואל הקשה והם הם שאמרו עילאה בלאו תתאה ועוד דההיא על כל פנים עילאה אינקיב ברישא שהרי הכתה חולדה על ראשה ומ״מ לענין פסק הכל תלוי בתחתונה כך הוא דעת גדולי הפוסקים אלא שרוב גאונים מסכימים להכשיר עד שינקבו שניהם:
מקום שהמוח נתון בתוכו הוא עצם עגול שבגולגולת ונקרא בלשון תלמוד קדרה ומאותו המוח נמשך חוט השדרה ונמצא המוח עם חוט השדרה כעין פתילה שראשה גס ועבה עם חוט הנמשך ממנה ויש בסוף המוח כלפי השדרה נקב לעצם שהמוח נתון לתוכו ועל פי הנקב כעין שני פולין מעתה מוח וכל שבקדרה עד הפולין ופולין בכלל נידונין כמוח ונקובת הקרום שלו במשהו מפולין ולמטה נידון כחוט השדרה ואין נקב פוסל בעורו אלא פסיקה וברובו:
ג שנינו בין הטריפות: ניקב קרום של מוח. רב ושמואל דאמרי תרוייהו [שאמרו שניהם]: שני קרומים יש למוח, עליון (עבה יותר) הסמוך יותר לעצם הגולגולת, ותחתון דק, הצמוד למוח, והכוונה היא שניקב קרמא עילאה [קרום העליון], אף על גב דלא אינקיב תתאה [אף על פי שלא ניקב התחתון]. ואמרי לה [ויש אומרים] שאינו טריפה עד דאינקיב תתאה [שניקב גם התחתון]. אמר ר׳ שמואל בר נחמני, וסימניך לזכור: חייתא דמתנח ביה מוחא [שק שמונח בו המוח], שהוא הקרום התחתון.
§ The mishna states: If the membrane of the brain was perforated, the animal is a tereifa. The Gemara cites Rav and Shmuel, who both say: The brain is covered by two membranes, a thick outer membrane adjacent to the skull and a thin inner membrane adjacent to the brain. The animal is a tereifa if the outer membrane was perforated, even if the inner membrane was not perforated. And some say that the animal is not a tereifa unless the inner membrane was perforated as well. Rabbi Shmuel bar Naḥmani says: And this is your mnemonic to remember the halakha: The bag in which the brain rests, i.e., the inner membrane.
הכל
(15) אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי כְּנֶגְדּוֹ בַּבֵּיצִים נִיכָּר א״ר אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן פַּזִּי אָמַר ריב״ל רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי מִשּׁוּם בַּר קַפָּרָא ממוֹחַ כׇּל מַה שֶּׁבַּקְּדֵירָה נִדּוֹן כְּמוֹחַ הִתְחִיל למשוך נִדּוֹן כְּחוּט הַשִּׁדְרָה וּמֵהֵיכָן מַתְחִיל לִימָּשֵׁךְ אָמַר רַבִּי יִצְחָק בַּר נַחְמָנִי לְדִידִי מִיפָּרְשָׁא לִי מִינֵּיהּ דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי נ כְּמִין שְׁנֵי
Rabba bar bar Ḥana says that Rabbi Yehoshua ben Levi says: Even though the inner membrane of the brain is very thin and not easily visible, its equivalent in the testicles, which are also enclosed in a thin membrane, is conspicuous, as it has an appearance different from the testicles themselves. Rabbi Shimon ben Pazi says that Rabbi Yehoshua ben Levi says in the name of bar Kappara: With regard to the brain, everything inside the skull is considered part of the brain. From the point where it begins to extend like a cord out of the base of the skull, it is considered the spinal cord. And from where does it begin to be extended? Rabbi Yitzḥak bar Naḥmani said: It was explained to me personally by Rabbi Yehoshua ben Levi himself: Protrusions similar to two
כנגדו בביצים ניכר – בביצי זכר אתה יכול להכיר רביצת המוח שגם להן יש שני קרומים לבד הכיס והאחד חיצון ואחד שהביצים מונחים בו. ומתוך שקרום התחתון של מוח דק מאד ואין ניכר לגמרי ונראה כמוח עצמו הוא נותן לו סימן בביצים.
כל מה שבקדרה – בגולגולת עד שלא התחיל לצאת מן הקדרה ליעשות חוט שהרי חוט השדרה מן המוח הוא בא.
נידון כמוח – בנקב משהו.
לימשך – לצאת מן הקדרה לצד החוט.
נידון כחוט – בפסיקת הרוב.
א״ר יהושע בן לוי מוח וכל מה שבקדירה הוא הקדקד נידון כמוח בנקב משהו, התחיל לימשך מן הקדירה לצד הגוף נידון כחוט השדרה בפסוקת הרוב. ומהיכן נידון כחוט, כמין שני פולין של מוח מונחין על פי הקדירה מן הפולין ולפנים כלפנים בנקב משהו מן הפולין ולחוץ כלחוץ ברובו. וכנגד הפולין עצמן כלפנים ונידון כמוח. ובעוף ידועין יותר מן הבהמה. פי׳ גאוןא.
א. בעל אבני שהם לא ברירא ליה על מה קאי ׳פי׳ גאון׳ אם אדלעיל או אדלהלן. והר״ב אבן שלמה כתב דקאי אדלעיל שהגאון אמר זה פירוש על הגמרא ר׳ ירמיה בדיק בעופא ואשכח כמין שני פולין. ולענ״ד אחרי שכבר העירו בעל אבני שהם ובעל אבן שלמה שכאן מקום הקטע שהשתרבב לסימן רלד [והגבלנו אותו בשני קוים] ׳אבל אם ימצא תולעת וכו׳ כשירה׳ א״כ פי׳ גאון קאי על אותו קטע שהוא דברי הגאון כמו שבררנו שם.
כל מה שבקדרה. בחלל הגולגולת. התחיל לצאת מן הקדרה. שהוא נעשה חוט השדרה, שהרי חוט השדרה מן המוח הוא בא. נידון כחוט השדרה. בפסיקת הרוב.
אמר רבה בר בר חנה אמר ר׳ יהושע בן לוי: אף שאין הקרום התחתון ניכר לעצמו, שהוא דק מאד, כנגדו בביצים (באשכים) הוא ניכר, שיש שם הבדל ניכר לעין בין גוף האשך עצמו לקרום התחתון. אמר ר׳ שמעון בן פזי אמר ר׳ יהושע בן לוי משום בר קפרא: מוח — כל מה שבקדירה (בגולגולת, הנראית כקדירה הפוכה) נדון כמוח, התחיל למשוך, שנמשך כחוט דרך הנקב שבצידו האחורי — הרי זה נדון כחוט השדרה. ומהיכן הוא המקום שהוא מתחיל לימשך? אמר ר׳ יצחק בר נחמני, לדידי מיפרשא לי מיניה [לי עצמי מתפרש הדבר מפיו] של ר׳ יהושע בן לוי: כמין שני
Rabba bar bar Ḥana says that Rabbi Yehoshua ben Levi says: Even though the inner membrane of the brain is very thin and not easily visible, its equivalent in the testicles, which are also enclosed in a thin membrane, is conspicuous, as it has an appearance different from the testicles themselves. Rabbi Shimon ben Pazi says that Rabbi Yehoshua ben Levi says in the name of bar Kappara: With regard to the brain, everything inside the skull is considered part of the brain. From the point where it begins to extend like a cord out of the base of the skull, it is considered the spinal cord. And from where does it begin to be extended? Rabbi Yitzḥak bar Naḥmani said: It was explained to me personally by Rabbi Yehoshua ben Levi himself: Protrusions similar to two
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.