(1) 
בְּזַרְעוֹ שֶׁל אַהֲרֹן הֱוֵי אוֹמֵר זוֹ תְּרוּמָה וְאֵימָא בְּחָזֶה וָשׁוֹק אאֵינָהּ בְּחוֹזֶרֶת.
בְּזַרְעוֹ שֶׁל אַהֲרֹן הֱוֵי אוֹמֵר זוֹ תְּרוּמָה וְאֵימָא בְּחָזֶה וָשׁוֹק אאֵינָהּ בְּחוֹזֶרֶת.for all the seed of Aaron, both sons and daughters? You must say it is teruma. The Gemara raises a difficulty: But say that perhaps the verse is referring to the breast and thigh of a peace-offering, which also may be eaten by all the seed of Aaron, both male and female? The Gemara answers: The breast and thigh are not permitted to males and females in equal manner, as they are not permitted to the daughter of a priest who returns to the home of her father. If the daughter of a priest marries a non-priest, it is prohibited for her to partake of teruma or sacrificial food. If she is widowed or divorced and has no living descendants by her non-priest husband, it is once again permitted for her to eat teruma, but she may not partake of the breast and thigh of the offerings.
בזרעו של אהרן – בזכרים ונקבות דאילו קדשי קדשים הניתנים לכהנים אין נאכלים אלא לזכרי כהונה.
ואימא חזה ושוק – דשלמים הניתן לכהנים ונאכל לנשיהן כדכתיב (ויקרא י) אתה ובניך ובנותיך והני הוא דאסר רחמנא לטמאים משום דקדשים נינהו אבל תרומה לא.
ומשני: ליתא בחוזרת – בת כהן אלמנה מישראל וזרע אין לה דאמר בפרק אלמנה (לעיל סח:) כשהיא חוזרת חוזרת לתרומה ואין חוזרת לחזה ושוק.
זה שאסרנו טמא בתרומה פירושו אע״פ שטבל אחר שלא העריב שמשו הא כל שהעריב שמשו מותר אע״פ שלא הביא כפרתו ואע״ג דקרא בצרוע או זב כתיב שהם צריכים להביא כפרה בשמיני והיה לנו לומר בעד אשר יטהר שפירושו עד שיביא כפרתו מפי השמועה למדו שבמצורע מוסגר ובזב בעל שני ראיות קאי שכל מצורע שיוצא טהור מתוך הסגרו וזב שלא ראה שלש אינו טעון קרבן דומיא דטמא נפש דכתיב בתריה שאינו טעון קרבן ומעתה אף בטעונין קרבן כל שהעריב שמשו אוכל בתרומה וזה שאמרו טבל ועלה אוכל במעשר ועליו נאמר לא יאכל מן הקדשים כי אם רחץ בשרו במים הא רחץ טהור העריב שמשו אוכל בתרומה ועליו נאמר ובא השמש וטהר הביא כפרתו אוכל בקדשים ועליו נאמר וכפר עליה הכהן וטהרה וכבר ביארנו במעלות שיש למעשר על התרומה שהם הבאת מקום ווידוי ואיסור לאונן וטומאת עצמן במלקות וביעור וזהו סימן שהוזכר כאן הד״ס ט״ב:
גיורת ושפחה אף הן מטמאות בלידה כבנות ישראל דכתיב אשה לרבות גיורת ושפחה ואע״ג דתרומה כתיבא בפרשה וכמו שדרשו בכל קדש לא תגע לרבות את התרומה לאסרם באכילתה והני לאו בני מיכל תרומה נינהו שהרי אסורות לכהן מכל מקום קרא מילי מילי קתני:
בזרעו של אהרן, שגם בניו וגם בנותיו אוכלים בשווה — הוי אומר זו תרומה. ומקשים: ואימא [ואמור] בחזה ושוק של השלמים שגם אותם אוכלים כל זרע אהרן, זכרים ונקבות? ומשיבים: אין זה שווה בזרעו של אהרן, שכן אינה בחוזרת. שאם בת כהן נישאה לישראל, ונפרדה מבעלה (בגט או באלמנות) בלא בנים, אף שחוזרת לאכול בתרומה, אינה אוכלת בחזה ושוק.
for all the seed of Aaron, both sons and daughters? You must say it is teruma. The Gemara raises a difficulty: But say that perhaps the verse is referring to the breast and thigh of a peace-offering, which also may be eaten by all the seed of Aaron, both male and female? The Gemara answers: The breast and thigh are not permitted to males and females in equal manner, as they are not permitted to the daughter of a priest who returns to the home of her father. If the daughter of a priest marries a non-priest, it is prohibited for her to partake of teruma or sacrificial food. If she is widowed or divorced and has no living descendants by her non-priest husband, it is once again permitted for her to eat teruma, but she may not partake of the breast and thigh of the offerings.
הכל
(2) תְּרוּמָה נָמֵי באֵינָהּ בַּחֲלָלָה חֲלָלָה לָאו זַרְעוֹ דְּאַהֲרֹן הִיא.
The Gemara asks: If so, the same may be said about teruma as well, as it is not permitted to a ḥalala, a woman who is disqualified from marrying a priest, even though she is the daughter of a priest. The Gemara answers: A ḥalala is not considered the seed of Aaron.
The Gemara asks: If so, the same may be said about teruma as well, as it is not permitted to a ḥalala, a woman who is disqualified from marrying a priest, even though she is the daughter of a priest. The Gemara answers: A ḥalala is not considered the seed of Aaron.
והא איכא חללה חללה חללה לאו זרעא דאהרן היא. קשיא לי והא איכא נבעלה לפסול לה דאסיקנא לעיל בפרק אלמנה (יבמות סח.) דפסולה בין לכהונה בין לתרומה, ואף על גב דאינה חללה דאין חללה אלא מאיסורי כהונה. ויש לומר דאף היא נמי לאו זרעא דאהרן הוא כיון שנפסלה מכל דין כהונה וחללה דהכא לאו דוקא אלא כל שנתחללה ונפסלה מדין כהונה קאמר כנ״ל (עיין ריטב״א).
(עד.) תרומה נמי אינה בחללה – פי׳ כל שנבעל׳ לפסול לה שנתחלל׳ מתרומ׳ וכהונה קריא השתא חללה ולא דייקי בלישנא ועל כלהו משנינן דלאו זרעא דאהרן חשיבי כיון שנתחללו דאס״ד דבחלל׳ שנולדה מפסולי כהונה דיקא בחללה דאורית׳ פרכי׳ ומשנינן תקשי לן אכתי דהא אינה נבעלה לפסול לה שהוא זר אצלה מעיקרא שנפסלה מן התרומה אלא ודאי כדאמרן.
שכן מחפ״ז – פי׳ מיתה חומש פדיון זרות שאינם במעשר ולא נקט שעולה בא׳ ומאתים וטעונה רחיצת ידים ורגלים מה שאין כן במעשר משום דחומרי דרבנן לא נקיט וכדפרי׳ לעיל וא״ת אמאי לא נקט שנוהגת בשאר שני שבוע משא״כ במעשר וי״ל דהכא גבי חומרי לא נקיט אלא חומרי שבגופא לאחר שהיא תרומ׳ כנ״ל. אדרבה מעשר עדיף שכן בכלל שאסור לבער מהם בטומאה וכדפרש״י ז״ל.
וגיורת ושפחה בני מיכל בתרומה נינהו – פי׳ קושיין מגיורת לרבנן שהיא פסולה אף לב״ה דאי לא הוה אכלה מחמת בעלה כהן וקושיין משפחה משוחררת דאי לא הוה אכלה בטבילת גרים.
ומקשים: אם כן, תרומה נמי [גם כן] יש אופן שאינה אוכלת, שכן אינה בחללה! ומשיבים: חללה לאו [לא] כזרעו של אהרן היא נחשבת.
The Gemara asks: If so, the same may be said about teruma as well, as it is not permitted to a ḥalala, a woman who is disqualified from marrying a priest, even though she is the daughter of a priest. The Gemara answers: A ḥalala is not considered the seed of Aaron.
הכל
(3) וּמִמַּאי דְּהַאי עַד אֲשֶׁר יִטְהָר עַד דְּאִיכָּא הֶעֱרֵב שֶׁמֶשׁ אֵימָא עַד דְּמַיְיתֵי כַּפָּרָה.
The Gemara challenges the halakha recorded in the baraita that one who lacks atonement may eat teruma. And from where do you know that this verse: “Any man from the seed of Aaron who is a leper or a zav shall not eat of the holy things until he be pure,” means that he may not eat of the holy things until sunset? Say that perhaps it means that he may not eat of them until he brings his atonement offering and is entirely pure.
The Gemara challenges the halakha recorded in the baraita that one who lacks atonement may eat teruma. And from where do you know that this verse: “Any man from the seed of Aaron who is a leper or a zav shall not eat of the holy things until he be pure,” means that he may not eat of the holy things until sunset? Say that perhaps it means that he may not eat of them until he brings his atonement offering and is entirely pure.
ושואלים על עיקר הדין שבברייתא שמחוסר כיפורים מותר בתרומה: וממאי דהאי [וממה, מניין יודע אתה, שזה, מה שנאמר] ״עד אשר יטהר״ פירושו: עד דאיכא [שיש] הערב שמש, אימא [אמור]: עד דמייתי [שיביא] כפרה ויהיה טהור טהרה גמורה?
The Gemara challenges the halakha recorded in the baraita that one who lacks atonement may eat teruma. And from where do you know that this verse: “Any man from the seed of Aaron who is a leper or a zav shall not eat of the holy things until he be pure,” means that he may not eat of the holy things until sunset? Say that perhaps it means that he may not eat of them until he brings his atonement offering and is entirely pure.
הכל
(4) לָא ס״ד סָלְקָא דַּעְתָּךְ דְּתָנָא דְּבֵי ר׳ רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּזָב בַּעַל שְׁתֵּי רְאִיּוֹת וּבִמְצוֹרָע מוּסְגָּר הַכָּתוּב מְדַבֵּר דּוּמְיָא דִּטְמֵא נֶפֶשׁ מָה טְמֵא נֶפֶשׁ דְּלָאו בַּר כַּפָּרָה הוּא הָנֵי נָמֵי דְּלָאו בְּנֵי כַּפָּרָה נִינְהוּ.
The Gemara answers: This cannot enter your mind, as a tanna of the school of Rabbi Yishmael taught that the verse is speaking of a zav who experienced only two sightings of an emission, and of a quarantined leper, i.e., a suspected leper who has not yet been declared conclusively ritually impure by a priest. Both of these individuals are ritually impure, but they need not bring an offering as part of the purification process. When understood in this way, the leper and zav are similar to one who touches any object that is impure with ritual impurity imparted by a corpse, mentioned later in the verse: Just as one who touches anything that is impure with ritual impurity imparted by a corpse does not require an atonement offering for his impurity, these too, the zav and leper referred to in this verse, do not require an atonement offering; rather, they achieve complete purification at sunset.
The Gemara answers: This cannot enter your mind, as a tanna of the school of Rabbi Yishmael taught that the verse is speaking of a zav who experienced only two sightings of an emission, and of a quarantined leper, i.e., a suspected leper who has not yet been declared conclusively ritually impure by a priest. Both of these individuals are ritually impure, but they need not bring an offering as part of the purification process. When understood in this way, the leper and zav are similar to one who touches any object that is impure with ritual impurity imparted by a corpse, mentioned later in the verse: Just as one who touches anything that is impure with ritual impurity imparted by a corpse does not require an atonement offering for his impurity, these too, the zav and leper referred to in this verse, do not require an atonement offering; rather, they achieve complete purification at sunset.
זב בעל שתי ראיות – לאו בר קרבן הוא כדתניא במסכת מגילה (דף ח.) מנה הכתוב שתים וקראו טמא שלש וקראו טמא הא כיצד שתים לטומאה ושלש לקרבן. ומצורע מוסגר נמי לאו בר קרבן הוא כדתנן התם אין בין מצורע טהור מתוך הסגר לטהור מתוך החלט אלא תגלחת וצפרים וכיון דתגלחת ליכא קרבן נמי ליכא דבהדי דתגלחת כתיב קרבן.
גמרא דתנא דבי ר׳ ישמעאל בזב בעל ב׳ ראיות ובמצורע מוסגר הכתוב מדבר דומיא כו׳ למאי דמסיק דבתרומה אפילו בבר כפרה סגי בהערב שמש מדכתיב עד מלאת ימי טהרה ליכא לאקשויי דמי הכריחם לאוקמי האי קרא דעד אשר יטהר בזב בעל ב׳ ראיות ועד דאיכא הערב שמש נוקמא אפילו בזב בעל ג׳ ראיות ועד דאיכא הערב שמש די״ל דא״כ תרי קראי לבר כפרה ל״ל אבל השתא דמשתעי האי קרא בדלאו בר כפרה איצטריך האי קרא דעד אשר יטהר לאזהרה לטבול יום דלאו בר כפרה כמ״ש התוס׳ לקמן ועוד נכתוב בזה לקמן:
ומשיבים: לא סלקא דעתך [יעלה על דעתך] לומר כן, דתנא דבי [ששנה החכם מבית מדרשו] של ר׳ ישמעאל: בזב בעל שתי ראיות ובמצורע מוסגר (ולא מוחלט) שהם טמאים אבל אינם צריכים להביא קרבן כפרה הכתוב מדבר, דומיא [בדומה] ל״טמא נפש״ הנזכר בפסוק קודם, מה טמא נפש דלאו [שאין] בר כפרה הוא, שאינו צריך להביא קרבן כפרה לטהרתו — הני נמי דלאו [אלה, זב ומצורע גם כן שלא] בני כפרה נינהו [הם] וכגון זב בעל שתי ראיות ומצורע מוסגר, שנטהרים בהערב שמש בלבד.
The Gemara answers: This cannot enter your mind, as a tanna of the school of Rabbi Yishmael taught that the verse is speaking of a zav who experienced only two sightings of an emission, and of a quarantined leper, i.e., a suspected leper who has not yet been declared conclusively ritually impure by a priest. Both of these individuals are ritually impure, but they need not bring an offering as part of the purification process. When understood in this way, the leper and zav are similar to one who touches any object that is impure with ritual impurity imparted by a corpse, mentioned later in the verse: Just as one who touches anything that is impure with ritual impurity imparted by a corpse does not require an atonement offering for his impurity, these too, the zav and leper referred to in this verse, do not require an atonement offering; rather, they achieve complete purification at sunset.
הכל
(5) וְאֵימָא הָנֵי מִילֵּי דְּלָאו בַּר כַּפָּרָה אֲבָל דְּבַר כַּפָּרָה עַד דְּמַיְיתֵי כַּפָּרָה.
The Gemara raises a question: But say that this halakha that sunset alone suffices to permit the eating of teruma applies only to one who does not require an atonement offering but merely has to wait until sunset to achieve complete purification. However, with regard to one who does require an atonement offering, perhaps he may not eat teruma until he brings his atonement offering.
The Gemara raises a question: But say that this halakha that sunset alone suffices to permit the eating of teruma applies only to one who does not require an atonement offering but merely has to wait until sunset to achieve complete purification. However, with regard to one who does require an atonement offering, perhaps he may not eat teruma until he brings his atonement offering.
ומקשים: ואימא, הני מילי [ואמור שדברים אלה אמורים] במי דלאו בר [שאינו בן] כפרה שאיננו חייב בקרבן כפרה, וזה די לו בהערב שמש, אבל מי דבר [מי שהוא בן] כפרה וצריך קרבן לגמר טהרתו, שמא אינו אוכל בתרומה עד דמייתי [שמביא] כפרה?!
The Gemara raises a question: But say that this halakha that sunset alone suffices to permit the eating of teruma applies only to one who does not require an atonement offering but merely has to wait until sunset to achieve complete purification. However, with regard to one who does require an atonement offering, perhaps he may not eat teruma until he brings his atonement offering.
הכל
(6) וְתוּ הָא דִּתְנַן גטָבַל וְעָלָה אוֹכֵל בַּמַּעֲשֵׂר דהֶעֱרִיב שִׁמְשׁוֹ אוֹכֵל בַּתְּרוּמָה ההֵבִיא כַּפָּרָה אוֹכֵל בַּקֳּדָשִׁים מְנָא לַן.
And furthermore, the Gemara raises a question with regard to that which we learned in a mishna (Nega’im 14:3): When the period of ritual impurity of a zav or a leper has been completed and he immersed during the day and emerged, he may immediately partake of second tithe; once the sun has set for him, he may partake of teruma; once he has brought his atonement offering, he may eat sacrificial food. From where do we derive these different halakhot?
And furthermore, the Gemara raises a question with regard to that which we learned in a mishna (Nega’im 14:3): When the period of ritual impurity of a zav or a leper has been completed and he immersed during the day and emerged, he may immediately partake of second tithe; once the sun has set for him, he may partake of teruma; once he has brought his atonement offering, he may eat sacrificial food. From where do we derive these different halakhot?
ותו [ועוד], הא דתנן [זו ששנינו במשנה]: טבל ועלה מן הטבילה — אוכל במעשר, העריב שמשו — אוכל בתרומה, הביא כפרה — אוכל בקדשים, מנא לן [מניין לנו] חילוקי הדינים הללו?
And furthermore, the Gemara raises a question with regard to that which we learned in a mishna (Nega’im 14:3): When the period of ritual impurity of a zav or a leper has been completed and he immersed during the day and emerged, he may immediately partake of second tithe; once the sun has set for him, he may partake of teruma; once he has brought his atonement offering, he may eat sacrificial food. From where do we derive these different halakhot?
הכל
(7) אָמַר רָבָא אָמַר רַב חִסְדָּא תְּלָתָא קְרָאֵי כְּתִיבִי כְּתִיב {ויקרא כ״ב:ו׳} וְלֹא יֹאכַל מִן הַקֳּדָשִׁים כִּי אִם רָחַץ בְּשָׂרוֹ בַּמָּיִם הָא רָחַץ טָהוֹר וּכְתִיב {ויקרא כ״ב:ז׳} וּבָא הַשֶּׁמֶשׁ וְטָהֵר וְאַחַר יֹאכַל מִן הַקֳּדָשִׁים וּכְתִיב {ויקרא י״ב:ח׳} וְכִפֶּר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן וְטָהֵרָה הָא כֵּיצַד כָּאן לְמַעֲשֵׂר כָּאן לִתְרוּמָה כָּאן לְקָדָשִׁים.
Rava said that Rav Ḥisda said: Three verses are written with regard to purity for eating sacred food. It is written: “And he shall not eat of the holy things, unless he has bathed his flesh in water” (Leviticus 22:6); but if he has bathed, i.e., immersed, he is immediately pure and may partake of sacred food. And it is written: “And when the sun has set, he shall be pure, and afterward he may eat from the holy things” (Leviticus 22:7), which indicates that he must wait until sunset. And it is further written: “And the priest shall make atonement for her, and she shall be pure” (Leviticus 12:8), which indicates that following childbirth a woman is not completely pure until she has brought her offering. How so? How can the apparent discrepancy between these three verses be resolved? Here, in the first verse, it is referring to second tithe; there, in the second verse, it is referring to teruma; and here, in the third verse, it is referring to sacrificial food.
Rava said that Rav Ḥisda said: Three verses are written with regard to purity for eating sacred food. It is written: “And he shall not eat of the holy things, unless he has bathed his flesh in water” (Leviticus 22:6); but if he has bathed, i.e., immersed, he is immediately pure and may partake of sacred food. And it is written: “And when the sun has set, he shall be pure, and afterward he may eat from the holy things” (Leviticus 22:7), which indicates that he must wait until sunset. And it is further written: “And the priest shall make atonement for her, and she shall be pure” (Leviticus 12:8), which indicates that following childbirth a woman is not completely pure until she has brought her offering. How so? How can the apparent discrepancy between these three verses be resolved? Here, in the first verse, it is referring to second tithe; there, in the second verse, it is referring to teruma; and here, in the third verse, it is referring to sacrificial food.
ערך טבל
טבל – א(בסוף מקואות) אין מטבילין חמין בצונן פי׳ דין מים טמאין משימין בכלי אבן שאינו מקבל טומאה ומשקען במקוה עד שיגיעו המים במי מקוה ונטהרו. טבל ועלה אוכל במעשר העריב שמשו אוכל בתרומה הביא כפרתו אוכל בקדשים (יבמות עד:) אמר רבא א״ר חסדא שלשה קראי כתיבי כתיב לא יאכל מן הקדשים כי אם רחץ בשרו במים הא רחץ בשרו טהור וכתיב ובא השמש וטהר וכתיב וכפר עליה הכהן וטהרה וטהרה מכלל שהיה טמאה הא כיצד כאן למעשר כאן לתרומה כאן לקדשים. טבול יום פי׳ שהיה טמא וטבל אבל לא בא השמש עליו. טבילת אדם בשבת פלוגתא דב״ש ודב״ה (ביצה יז:) חל להיות אחר השבת בש״א מטבילין את הכל מלפני השבת ובה״א כלים מלפני השבת ואדם בשבת (בגמ׳ בסוף הלכה) תניא כל חייבי טבילות טובלים כדרכן בין בט׳ באב בין ביה״כ (נדה ל) ש״מ טבילה בזמנה מצוה ר׳ יוסי אומר כרבי יהודה דיה לטבילה באחרונ׳ ולא אמרי׳ טבילה בזמנ׳.
א. [אין וואסר אונטרטונקן.]
הא רחץ טהור – ואע״ג דבההוא קרא כתיב וטמאה עד הערב איכא למימר דקאי אתרומה וקדשים ומ״מ משמע הא רחץ טהור.
אמר רבא אמר רב חסדא: תלתא קראי כתיבי [שלושה כתובים נאמרו] לענין טהרה לקדשים; כתיב [נאמר]: ״ולא יאכל מן הקדשים כי אם רחץ בשרו במים״ (ויקרא כב, ו), משמע הא [הרי] אם רחץ — טהור מיד, ואוכל מיד אחר טבילה. וכתיב [ונאמר]: ״ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים״ (שם ז), משמע שצריך הערב שמש. וכתיב [ונאמר]: ״וכפר עליה הכהן וטהרה״ (שם יב, ח), משמע שלפני הבאת קרבנה אין היולדת טהורה. הא כיצד? כאן למעשר, כאן לתרומה, כאן לקדשים.
Rava said that Rav Ḥisda said: Three verses are written with regard to purity for eating sacred food. It is written: “And he shall not eat of the holy things, unless he has bathed his flesh in water” (Leviticus 22:6); but if he has bathed, i.e., immersed, he is immediately pure and may partake of sacred food. And it is written: “And when the sun has set, he shall be pure, and afterward he may eat from the holy things” (Leviticus 22:7), which indicates that he must wait until sunset. And it is further written: “And the priest shall make atonement for her, and she shall be pure” (Leviticus 12:8), which indicates that following childbirth a woman is not completely pure until she has brought her offering. How so? How can the apparent discrepancy between these three verses be resolved? Here, in the first verse, it is referring to second tithe; there, in the second verse, it is referring to teruma; and here, in the third verse, it is referring to sacrificial food.
הכל
(8) וְאֵיפוֹךְ אֲנָא מִסְתַּבְּרָא תְּרוּמָה עֲדִיפָא שֶׁכֵּן מחפ״ז.
The Gemara asks: But I can reverse this construct and apply the more stringent condition to tithe. The Gemara answers: It is reasonable to say that teruma is subject to the more stringent condition, as it is already subject to many stringent elements represented by the acronym mem, ḥet, peh, zayin, which is a mnemonic for the following: One who is prohibited from eating teruma but ate it intentionally is liable to the punishment of death [mita] at the hand of Heaven; a non-priest who unwittingly ate teruma is obligated to pay its value to the priest plus one-fifth [ḥomesh] of the sum; teruma does not have the possibility of redemption [pidyon]; and it is prohibited to non-priests [zarim]. These stringencies do not apply to second tithe.
The Gemara asks: But I can reverse this construct and apply the more stringent condition to tithe. The Gemara answers: It is reasonable to say that teruma is subject to the more stringent condition, as it is already subject to many stringent elements represented by the acronym mem, ḥet, peh, zayin, which is a mnemonic for the following: One who is prohibited from eating teruma but ate it intentionally is liable to the punishment of death [mita] at the hand of Heaven; a non-priest who unwittingly ate teruma is obligated to pay its value to the priest plus one-fifth [ḥomesh] of the sum; teruma does not have the possibility of redemption [pidyon]; and it is prohibited to non-priests [zarim]. These stringencies do not apply to second tithe.
מסתברא תרומה עדיפא שכן מחפ״ז – איכא למידק, ולימא נמי שכן עולה בא׳ ומאה וטעונה רחיצת ידים, ונפישי להו מהד״ס ט״ב, וי״ל חומרי דרבנן לא קתני, ורחיצת ידים דרבנן וכן אחד ומאה, כמו שפירשתי למעלהא. ואי נמי ההיא מדאורייתא, אכתי שקולין הן, וצריך הוא לומר מיתה עדיפא. וי״ל נמי, דכיון דאיכא מעשר שני שיש בו שוה פרוטה, או שהיו לו מעות הראשונות שאינו בטל אפילו באלף, משום דהוה ליה דבר שיש לו מתירין, כדאיתא בפרק הזהבב, מש״ה לא חשיבא ליה חומרא, לא במעשר ולא בתרומה.
א. לעיל עג א ד״ה ועולין באחד ומאה וכן כתב הריטב״א. וכן כתבו תוס׳ בבא מציעא נג א ד״ה ועולה.
ושואלים: ואיפוך אנא [ואהפוך אני] ואומר שמעשר יש להחמיר בו יותר? ומשיבים: מסתברא [מסתבר] לומר שתרומה עדיפא [עדיפה] שכן חומרות יתירות יש בה, שסימנן מחפ״ז: שטמא האוכלה חייב מיתה, וזר האוכלה בשגגה חייב להוסיף עליה ח ומש, ואין לה פ דיון, ואסורה לז רים, מה שאין במעשר.
The Gemara asks: But I can reverse this construct and apply the more stringent condition to tithe. The Gemara answers: It is reasonable to say that teruma is subject to the more stringent condition, as it is already subject to many stringent elements represented by the acronym mem, ḥet, peh, zayin, which is a mnemonic for the following: One who is prohibited from eating teruma but ate it intentionally is liable to the punishment of death [mita] at the hand of Heaven; a non-priest who unwittingly ate teruma is obligated to pay its value to the priest plus one-fifth [ḥomesh] of the sum; teruma does not have the possibility of redemption [pidyon]; and it is prohibited to non-priests [zarim]. These stringencies do not apply to second tithe.
הכל
(9) אַדְּרַבָּה מֵעֶשֶׂר עֲדִיפָא שֶׁכֵּן הֲדַ״ס טָ״ב.
The Gemara counters: On the contrary, second tithe should be governed by the more stringent condition, as it has the stringencies represented by the acronym heh, dalet, samekh, tet, beit, which is a mnemonic for the following: Second tithe must be brought [hava’a] to Jerusalem; it requires that a declaration [viddui] be made on the last day of Passover in the fourth and seventh year of the Sabbatical cycle, stating that one’s agricultural obligations with regard to tithes have been properly fulfilled; it is prohibited [asur] to be eaten by one in acute mourning; it may not be burned in a state of impurity [tuma]; and it must be removed [biur] from one’s house before Passover in the fourth and seventh years of the Sabbatical cycle, if one failed to do so beforehand.
The Gemara counters: On the contrary, second tithe should be governed by the more stringent condition, as it has the stringencies represented by the acronym heh, dalet, samekh, tet, beit, which is a mnemonic for the following: Second tithe must be brought [hava’a] to Jerusalem; it requires that a declaration [viddui] be made on the last day of Passover in the fourth and seventh year of the Sabbatical cycle, stating that one’s agricultural obligations with regard to tithes have been properly fulfilled; it is prohibited [asur] to be eaten by one in acute mourning; it may not be burned in a state of impurity [tuma]; and it must be removed [biur] from one’s house before Passover in the fourth and seventh years of the Sabbatical cycle, if one failed to do so beforehand.
ערך הדסטב
הדסטב – א(יבמות עד:) אדרבה מעשר עדיפה שכן הדסט״ב כי מעשר שני טעון הבאת מקום וידוי מעשר אסור לאונן האוכלו בטומאת עצמו נוקה וחייב בביעור והוא נוטריקון הבאה וידוי אסור טומאה ביעור.
ערך רם
רם – באכסדרה רומיתא כבר פי׳ בערך אכסדרה. פ״א אע״ג דפתיחן ורויחן מן הצדדים הני אכסדרי רומיתא גבוהן פתחיהון ורמות הלכך יש להן ד׳ אמות. (עבודה זרה כד: ב״ר פרשה נה) רומי השיטה התנופפי ברוב הדריך פי׳ זה ארון שהיה מעצי שטים רומי לשון הגבהה התנופפי ל׳ הגבהה ס״א רוני ל׳ רנה המחושקה ברקמי זהב שהיה מצופה בציורין של זהב כענין וחשק אותם בדביר ארמון בהיכל. (שבת צד.) התם רוחא הוא דנקיטה להו פי׳ משום גסות הרוח הולכין עקב בצר גודל אבל אם מצטרך להם הרבה יכולין לרוץ (שבת קיג) כיון דכל יומא לא עביד הכי והאידנא עביד הכי לא מתחזי כרמות רוחא (עבודה זרה עב) והאי דלא הדרי בהו רמות רוחא הוא (שבת קי) רמות רוחא הוא דנקיטא ליה פי׳ מ״ה מותר ליטול כרבלתו שממנו אינו מסתרם אלא משום הכי אינו נזקק שוב לזווג שרמות רוחא ניטלה ממנו אבל לעולם אם היה אפילו ממילא הוה אסור והא דאמר דמעיקר שמותר הוא שכבר סרוס הוא. (נדרים יח) סתם תרומה ביהודה אסורה ובגליל מותרת פי׳ ביהודה היינו ירושלים דהויא חלקו של יהודה אסור דאיכא למימר כתרומת הלשכה נדר דלשכה הוי בארץ יהודה דהוי כדבר הנדור ובגליל מותר דאם אמר הרי עלי כתרומת הלשכה הואיל ואין בגליל לשכה אלא תרומת הגורן היינו דבר אסור שאין אנשי גליל מכירין תרומת הלשכה לפי שאינה ביניהן. (יבמות עד) ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומתי בשתי תרומות הכתוב מדבר אחת תרומה טהורה ואחת תרומה טמאה ואמר רחמנא שלך תהא להסקה תחת תבשילך ואם היה שמן תרומה טמאה מדליקו בנר מכאן שמותר ליהנות מתרומה טמאה. ובזו ההלכה מפורש שהתרומה והבכורים שוין. דתנן התרומה והבכורים חייבין עליהן מיתה וחומש וכבר פי׳ זה המשנה בערך טען (יבמות צ) ת״ש אכל תרומה טמאה משלם חולין טהורין שלם חולין טמאין וכו׳ עד והוינן בה במזיד אמאי תשלומיו תשלומין תבוא עליו ברכה דאכל מידי דלא הוה ליה למיכל אפילו בימי טומאתו וכו׳ מכאן שאסור לכהן לאכול תרומה טמאה לעולם אפי׳ בימי טומאתו וכו׳ (גיטין נג) אי מטמא תרומ׳ משום דקא מפסיד לה לגמרי פי׳ דאסרה באכיל׳ לעולם כדאמרן אבל מטמא חולין דלא קא מפסיד לה לגמרי אימא לא פי׳ דמותרת בהנאה כדאמרן (תרומות פרק ד) רא״א תרומה עולה במאה ואחד פי׳ אם נפלה סאה אחת של תרומה בק׳ חולין לוקח מהן אחד ואומר זו היא התרומה שנפלה והשאר מותר ואם החולין פחות מק׳ אסור הכל. (חולין קיז.) תרומת הדשן ובגדי כהונה שני כתובין הבאין כאחד פירוש מדשן אפר המערכה וקומץ ממנו בקומצו ונקרא תרומת הדשן כשם שנאמר במנחה והרים ממנו בקומצו פי׳ בתורת כהנים ושמו כולו שלא יתפזר וקבלה היא שנבלע במקומו (כתובות כד) בתרומה דרבנן אכיל בתרומה דאורייתא לא תיכול פי׳ תרומת ת״ל ותרומת א״י תרומת מעשר של דמאי שחזרה למקומה כבר פי׳ בערך דמאי ובערך חזר.
א. [איין ראבינשער צייכן.]
ב. [הויך, שטאלץ.]
הד״ס ט״ב – הבאת מקום וידוי אסור לאונן ולבער ממנו בטומא׳ ואוכלו בטומאת עצמו לוקה וחייב בביעור. ה׳ הבאה ד׳ וידוי ס׳ אסור לאונן ט׳ טומאה ב׳ ביעור וכולהו ליתנהו בתרומה.
והד״ס ט״ב – והוא הדין דהוה ליה נמי לרבויי אסור לבער מהן בטומאה, אלא כיון דנפישי לא איכפת ליהא.
א. עיין בריטב״א.
ושואלים שוב: אדרבה (להיפך) מעשר עדיפא [עדיף] שכן הד״ס ט״ב: שטעון הבאת מקום לירושלים, וצריך וי דוי, וא ס ור לאונן, ואסור לבער ממנו בט ומאה, וחייב בביעור, וכולם אינם בתרומה!
The Gemara counters: On the contrary, second tithe should be governed by the more stringent condition, as it has the stringencies represented by the acronym heh, dalet, samekh, tet, beit, which is a mnemonic for the following: Second tithe must be brought [hava’a] to Jerusalem; it requires that a declaration [viddui] be made on the last day of Passover in the fourth and seventh year of the Sabbatical cycle, stating that one’s agricultural obligations with regard to tithes have been properly fulfilled; it is prohibited [asur] to be eaten by one in acute mourning; it may not be burned in a state of impurity [tuma]; and it must be removed [biur] from one’s house before Passover in the fourth and seventh years of the Sabbatical cycle, if one failed to do so beforehand.
הכל
(10) אפי׳ אֲפִילּוּ הָכִי מִיתָה עֲדִיפָא.
The Gemara responds: Even so, the punishment of death is a greater stringency, and therefore it is appropriate that teruma should be subject to the additional stringency of waiting until sunset.
The Gemara responds: Even so, the punishment of death is a greater stringency, and therefore it is appropriate that teruma should be subject to the additional stringency of waiting until sunset.
The Gemara responds: Even so, the punishment of death is a greater stringency, and therefore it is appropriate that teruma should be subject to the additional stringency of waiting until sunset.
הכל
(11) רָבָא אָמַר בְּלָא מִיתָה עֲדִיפָא נָמֵי לָא מָצֵית אָמְרַתְּ אָמַר קְרָא נֶפֶשׁ אֵיזֶהוּ דָּבָר שֶׁשָּׁוֶה בְּכׇל נֶפֶשׁ הֱוֵי אוֹמֵר זֶה מַעֲשֵׂר.
Rava said: Even without the rationale that the punishment of death is a greater stringency, you still could not say that the first verse that speaks only of immersion is referring to teruma. As the verse states in the continuation: “The soul that touches it” (Leviticus 22:6). Now, what matter is the same for every soul? You must say it is tithe, as teruma may be eaten only by priests.
Rava said: Even without the rationale that the punishment of death is a greater stringency, you still could not say that the first verse that speaks only of immersion is referring to teruma. As the verse states in the continuation: “The soul that touches it” (Leviticus 22:6). Now, what matter is the same for every soul? You must say it is tithe, as teruma may be eaten only by priests.
רבא אמר: בלא הנימוק של מיתה עדיפא נמי לא מצית אמרת [גם כן אינך יכול לומר כך], שכן אמר קרא [הכתוב] בפסוק הראשון המדבר על זה שנטהר בטבילה בלבד: ״נפש אשר תגע בו״ (שם כב, ו), ומהמלה ״נפש״, למדים: איזהו דבר ששוה בכל נפש — הוי אומר זה מעשר, מה שאין כן בתרומה שהיא לכהנים בלבד.
Rava said: Even without the rationale that the punishment of death is a greater stringency, you still could not say that the first verse that speaks only of immersion is referring to teruma. As the verse states in the continuation: “The soul that touches it” (Leviticus 22:6). Now, what matter is the same for every soul? You must say it is tithe, as teruma may be eaten only by priests.
הכל
(12) וְאַכַּתִּי הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּלָאו בַּר כַּפָּרָה אֲבָל הֵיכָא דְּבַר כַּפָּרָה עַד דְּמַיְיתֵי כַּפָּרָה.
The Gemara raises a difficulty with the mishna: But still, say that this halakha that sunset alone is enough for the eating of teruma applies only to one who does not require an atonement offering but merely has to wait until sunset when he is completely purified. However, with regard to one who does require an atonement offering, such as a confirmed leper, perhaps he may not eat teruma until he brings his atonement offering.
The Gemara raises a difficulty with the mishna: But still, say that this halakha that sunset alone is enough for the eating of teruma applies only to one who does not require an atonement offering but merely has to wait until sunset when he is completely purified. However, with regard to one who does require an atonement offering, such as a confirmed leper, perhaps he may not eat teruma until he brings his atonement offering.
ואכתי – אימא הני מילי דסגי בהערב שמש לתרומה היכא דלאו בר כפרה הוא דהא אמרת בזב בעל שתי ראיות ובמצורע מוסגר משתעי קרא.
אבל היכא דבר כפרה – לא סגי ליה בהערב שמש ולא אכיל בתרומה עד דמייתי כפרה.
אימא ה״מ דלאו בר כפרה – אתרומה פריך אבל מעשר כיון דסגי בטבילה בלא הערב שמש ולא בעי שיטהר לגמרי ה״ה במידי דבר כפרה הוא.
תוס׳ בד״ה אימא ה״מ דלאו בר כפרה אתרומה פריך אבל מעשר כו׳ ה״ה במידי דבר כפרה הוא עכ״ל וליכא לאקשויי דהא איכא למ״ד בפרה דסגי בטבילה בלא הערב שמש ובמידי דבר כפרה פסול עד דמייתי כפרה די״ל דהתם מוכחי קראי דטומאה דאותו פרשה מכשיר הכתוב כדאיתא בפ״ב דזבחים וכמ״ש התוס׳ לעיל אבל הכא כיון דגלי לן קרא דסגי בטבילה במעשר בטבול יום בעלמא אית לן למימר דה״ה במידי דבר כפרה וקרא דמצריך עד דמייתי כפרה אתא לתרומה או לקדשים דחמירי:
בד״ה ימי טהרה דה״מ למכתב ובמלאת לבן או לבת עכ״ל יראה שדקדקו לפרש דמהאי קרא דרשינן הערב שמש לתרומה דמעד מלאת ימי טהרה כיון דגבי ואל המקדש לא תבא כתיב א״א למדרש הכי דהא מחוסר כפורים אסור בביאת מקדש כדדרשינן עוד טומאתו בו לרבות מחוסר כפורים ועוד דגבי בכל קודש לא תגע כתיב עד מלאת ימי טהרה ולר״ל הא מוקמינן ליה אזהרה לטמא שאוכל קודש דלא סגי ליה בהערב שמש וע״כ פירשו דמיתורא דקרא אחרינא דה״מ למכתב ובמלאת לבן כו׳ דרשו דסגי הערב שמש לתרומה ותלמודא דנקט עד מלאת וגו׳ לא חש למנקט קרא אחרינא דלתנא דפליג אדבי ר״י יליף אזהרה לאוכל תרומה מובכל קדש לא תגע כמ״ש התוס׳ לקמן וגביה כתיב עד מלאת גו׳ ושפיר דרשינן מיניה הערב שמש לתרומה ודו״ק:
ומקשים על משנה זו אותה הקושיה: ואכתי, הני מילי היכא דלאו בר [ועדיין דברים אלה אמורים היכן שאיננו בן] כפרה, אבל שמא היכא דבר [היכן שהוא בן] כפרה כמו מצורע מוחלט — לא יאכל בתרומה עד דמייתי [שיביא] כפרה!
The Gemara raises a difficulty with the mishna: But still, say that this halakha that sunset alone is enough for the eating of teruma applies only to one who does not require an atonement offering but merely has to wait until sunset when he is completely purified. However, with regard to one who does require an atonement offering, such as a confirmed leper, perhaps he may not eat teruma until he brings his atonement offering.
הכל
(13) אָמַר אַבָּיֵי תְּרֵי קְרָאֵי כְּתִיבִי בְּיוֹלֶדֶת כְּתִיב {ויקרא י״ב:ד׳} עַד מְלֹאת יְמֵי טׇהֳרָהּ כֵּיוָן שֶׁמָּלְאוּ יָמֶיהָ טָהֵרָה וּכְתִיב וְכִפֶּר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן וְטָהֵרָה הָא כֵּיצַד כָּאן לִתְרוּמָה כָּאן לְקׇדָשִׁים.
Abaye said: Two verses are written with regard to a woman after childbirth: It is written: “She shall touch no hallowed thing, nor come into the Sanctuary, until the days of her purification are completed” (Leviticus 12:4), which suggests that once her days are completed and the sun has set on the last day, she is completely pure and requires nothing more. And elsewhere it is written: “And the priest shall make atonement for her, and she shall be pure” (Leviticus 12:8), which indicates that following childbirth a woman is not completely pure until she has brought her offerings. How so? Here, in the first verse, it is referring to teruma; there, in the second verse, it is referring to sacrificial food. A woman following childbirth falls into the category of one who lacks atonement, but nevertheless the verse teaches that if she has immersed, she may eat teruma after sunset. The same is true of a confirmed leper and all others who lack atonement.
Abaye said: Two verses are written with regard to a woman after childbirth: It is written: “She shall touch no hallowed thing, nor come into the Sanctuary, until the days of her purification are completed” (Leviticus 12:4), which suggests that once her days are completed and the sun has set on the last day, she is completely pure and requires nothing more. And elsewhere it is written: “And the priest shall make atonement for her, and she shall be pure” (Leviticus 12:8), which indicates that following childbirth a woman is not completely pure until she has brought her offerings. How so? Here, in the first verse, it is referring to teruma; there, in the second verse, it is referring to sacrificial food. A woman following childbirth falls into the category of one who lacks atonement, but nevertheless the verse teaches that if she has immersed, she may eat teruma after sunset. The same is true of a confirmed leper and all others who lack atonement.
תרי קראי כתיבי ביולדת – דבת כפרה היא.
כיון שמלאו ימיה – ארבעים לזכר ושמונים לנקבה טהרה והוא הערב שמש שלה דמשעת טבילה לסוף שבעה לזכר ושבועים לנקבה עד אור הבאת קרבנותיה ליום מחר היא נקראת טבולת יום ארוך במסכת נדה (דף עא.) דומיא דכל מחוסרי כפרה הנקראים טבולי יום ארוך משעת טבילתם עד הערב שמש דליל הבאת קרבנותיהם למחרת (הכא נמי הוי טבולת יום ארוך משעת טבילה עד סוף יומי הבאת קרבנותיה).
כאן לתרומה – בהערב שמש וליכא למימר כאן למעשר בהערב שמש דהא אמרן לעיל הא רחץ טהור דלא בעי הערב שמש ולענין טבול יום מה לי בר כפרה מה לי לאו בר כפרה.
רש״י בד״ה תרי קראי כו׳ כפרה היא הס״ד:
בד״ה כיון שמלאו כו׳ טבולי יום ארוך משעת טבילתן כו׳ קרבנותיהם למחרת הס״ד והשאר נמחק:
אמר אביי: תרי קראי כתיבי [שני כתובים נאמרו] ביולדת; כתיב [נאמר] בה: ״עד מלאת ימי טהרה״ (שם יב, ד), משמע: כיון שמלאו ימיה והעריב השמש של היום האחרון — טהרה, ואינה צריכה תיקון אחר. וכתיב [ונאמר]: ״וכפר עליה הכהן וטהרה״ (שם ח), הרי שעדיין צריכה לכפרה?! הא כיצד? כאן שדי לה בהערב שמש — לתרומה, כאן שצריכה בנוסף לכך כפרה — לקדשים. ויולדת הרי היא מחוסרת כפרה, ומשמע שלאכילת תרומה די לה בהערב שמש!
Abaye said: Two verses are written with regard to a woman after childbirth: It is written: “She shall touch no hallowed thing, nor come into the Sanctuary, until the days of her purification are completed” (Leviticus 12:4), which suggests that once her days are completed and the sun has set on the last day, she is completely pure and requires nothing more. And elsewhere it is written: “And the priest shall make atonement for her, and she shall be pure” (Leviticus 12:8), which indicates that following childbirth a woman is not completely pure until she has brought her offerings. How so? Here, in the first verse, it is referring to teruma; there, in the second verse, it is referring to sacrificial food. A woman following childbirth falls into the category of one who lacks atonement, but nevertheless the verse teaches that if she has immersed, she may eat teruma after sunset. The same is true of a confirmed leper and all others who lack atonement.
הכל
(14) וְאֵיפוֹךְ אֲנָא מִסְתַּבְּרָא קֹדֶשׁ חָמוּר שֶׁכֵּן פנקעכ״ס.
The Gemara asks: But I can reverse this construct and apply the more stringent condition to teruma. The Gemara answers: It is reasonable to say that sacrificial food is subject to the more stringent condition, as it is already subject to many stringent elements represented by the acronym, peh, nun, kuf, ayin, kaf, samekh, which is a mnemonic for the following stringencies that apply to sacrificial food and not to teruma: An offering is disqualified by improper intention during one of the rites involved in its sacrifice with regard to the time it will be eaten [piggul]; meat of an offering that remained beyond its allotted time [notar] may not be eaten and must be burned; it is an offering [korban] to God; one who unwittingly derives benefit from sacrificial food is required to bring a guilt-offering for misuse of consecrated items [me’ila]; the punishment of one who eats sacrificial food while ritually impure is excision [karet]; sacrificial food is prohibited [asur] to an acute mourner.
The Gemara asks: But I can reverse this construct and apply the more stringent condition to teruma. The Gemara answers: It is reasonable to say that sacrificial food is subject to the more stringent condition, as it is already subject to many stringent elements represented by the acronym, peh, nun, kuf, ayin, kaf, samekh, which is a mnemonic for the following stringencies that apply to sacrificial food and not to teruma: An offering is disqualified by improper intention during one of the rites involved in its sacrifice with regard to the time it will be eaten [piggul]; meat of an offering that remained beyond its allotted time [notar] may not be eaten and must be burned; it is an offering [korban] to God; one who unwittingly derives benefit from sacrificial food is required to bring a guilt-offering for misuse of consecrated items [me’ila]; the punishment of one who eats sacrificial food while ritually impure is excision [karet]; sacrificial food is prohibited [asur] to an acute mourner.
ומקשים: ואיפוך אנא [ואהפוך אני] ונחמיר בתרומה יותר! ומשיבים: מסתברא [מסתבר] כי קדש חמור, שכן יש בו חומרות יתירות שסימנן פנקעכ״ס: יש בו דין פ יגול, ודין נ ותר, והוא ק רבן לה׳, וחייבים עליו קרבן מע ילה, וחייבים עליו כרת כשאוכלן בטומאת הגוף, וא ס ור לאונן.
The Gemara asks: But I can reverse this construct and apply the more stringent condition to teruma. The Gemara answers: It is reasonable to say that sacrificial food is subject to the more stringent condition, as it is already subject to many stringent elements represented by the acronym, peh, nun, kuf, ayin, kaf, samekh, which is a mnemonic for the following stringencies that apply to sacrificial food and not to teruma: An offering is disqualified by improper intention during one of the rites involved in its sacrifice with regard to the time it will be eaten [piggul]; meat of an offering that remained beyond its allotted time [notar] may not be eaten and must be burned; it is an offering [korban] to God; one who unwittingly derives benefit from sacrificial food is required to bring a guilt-offering for misuse of consecrated items [me’ila]; the punishment of one who eats sacrificial food while ritually impure is excision [karet]; sacrificial food is prohibited [asur] to an acute mourner.
הכל
(15) אַדְּרַבָּה תְּרוּמָה חֲמוּרָה שֶׁכֵּן מחפ״ז הָנָךְ נְפִישָׁן.
The Gemara challenges this argument: On the contrary, teruma should be subject to the more stringent condition, as, with regard to teruma, there are many stringent elements represented by the acronym mem, ḥet, peh, zayin. The Gemara answers: Those stringencies that apply to sacrificial food are more numerous than those that apply to teruma.
The Gemara challenges this argument: On the contrary, teruma should be subject to the more stringent condition, as, with regard to teruma, there are many stringent elements represented by the acronym mem, ḥet, peh, zayin. The Gemara answers: Those stringencies that apply to sacrificial food are more numerous than those that apply to teruma.
The Gemara challenges this argument: On the contrary, teruma should be subject to the more stringent condition, as, with regard to teruma, there are many stringent elements represented by the acronym mem, ḥet, peh, zayin. The Gemara answers: Those stringencies that apply to sacrificial food are more numerous than those that apply to teruma.
הכל
(16) רָבָא אָמַר בְּלָא הָנָךְ נְפִישָׁן לָא מָצֵית אָמְרַתְּ אָמַר קְרָא וְכִפֶּר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן וְטָהֵרָה מִכְּלָל שֶׁהִיא טְמֵאָה וְאִי ס״ד סָלְקָא דַעְתָּךְ בְּקָדָשִׁים אִיקְּרִי כָּאן {ויקרא ז׳:י״ט} וְהַבָּשָׂר אֲשֶׁר יִגַּע בְּכׇל טָמֵא לֹא יֵאָכֵל אֶלָּא שְׁמַע מִינַּהּ בִּתְרוּמָה.
Rava said: Even without the rationale that those stringencies that apply to sacrificial food are more numerous, you still could not say that the verse that renders a woman pure at sunset refers to sacrificial food, as the verse states: “And the priest shall make atonement for her, and she shall be pure,” which indicates by inference that she remains ritually impure to some degree until she has sacrificed her offerings. And if it enters your mind that she may eat sacrificial food immediately after sunset, you should apply here what is stated in a different verse: “And the flesh that touches anything impure shall not be eaten” (Leviticus 7:19), which indicates that one who is impure with any type of ritual impurity is prohibited from eating sacrificial food. Rather, learn from this that the verse is referring to teruma.
Rava said: Even without the rationale that those stringencies that apply to sacrificial food are more numerous, you still could not say that the verse that renders a woman pure at sunset refers to sacrificial food, as the verse states: “And the priest shall make atonement for her, and she shall be pure,” which indicates by inference that she remains ritually impure to some degree until she has sacrificed her offerings. And if it enters your mind that she may eat sacrificial food immediately after sunset, you should apply here what is stated in a different verse: “And the flesh that touches anything impure shall not be eaten” (Leviticus 7:19), which indicates that one who is impure with any type of ritual impurity is prohibited from eating sacrificial food. Rather, learn from this that the verse is referring to teruma.
מכלל שהיא טמאה – עד השתא ואי סלקא דעתך קרא קמא דשרי למיכל מאורתא בקדשים.
קרי כאן והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל – והאי מחוסר כפורים טמא מקרי כדכתיב וטהרה מכלל שהיא טמאה.
מכלל שהיא טמאה – תימה דבפ״ב דזבחים (דף יט:) דרשי דמחוסר כפרה מחלל עבודה מוטהרה מכלל שהיא טמאה וטבול יום דריש התם (דף יז.) חלול חלול מתרומה דפסול בתרומה מיחל עבודה כו׳ ואמאי לא יליף בטבול יום נמי מובא השמש וטהר מכלל שהוא טמא כדאמר גבי מחוסר כפורים ותירץ הרב רבינו חיים דובא השמש וטהר היינו טהר יומא ולא טהר גברא כדאמר בריש ברכות (דף ב.) ואע״ג דגבי יולדת כתיב ובמלאת ימי טהרה דמשמע מכלל שהיא טמאה יולדת מחוסרת כפרה היא ולא גמרי מינה לטבול יום בעלמא וקרא דלא יאכל מן הקדשים עד אשר יטהר איכא למימר נמי דתנא דזבחים מוקי לה בזב בעל ג׳ ראיות דהוי מחוסר כפרה כדתנא לקמן (דף עה.) ומיהו תימה דגבי נגיעה כתיב וטמא עד הערב וטהר מכלל שהוא טמא ונראה לר״י דאי לאו דגלי לן בטבול יום מולא יחללו דחשיב כטמא אע״ג דקלישא טומאתיה לא הוה דרשינן לא בטבול יום ולא במחוסר כפורים מכלל שהיא טמאה כיון דקלישא טומאתייהו והא דקאמר התם לא לכתוב רחמנא בטבול יום ותיתי מהנך אע״ג דאיצטריך למכתב טבול יום לגלויי אמחוסר כפורים ה״ק לא לכתוב בטבול יום ובמחוסר כפורים יכתוב בפירוש וא״ת בפרק ג׳ מינין (נזיר דף מה.) דדרשי׳ טמא יהיה לרבות טבול יום עוד טומאתו בו לרבות מחוסר כפורים לענין ביאת מקדש למה לי קרא כיון דאיקרי טמא ויש לומר משום דבטמא הנכנס למקדש כתיב בטומאת מת ולא יתחטא וה״א דבחיטוי תליא מילתא ומכי הזה שלישי ושביעי תו לא מחייב אביאת מקדש ואע״ג דאיתקוש קודש ומקדש אהדדי לא הוה גמרינן להכי וא״ת ולישתוק מוטהרה דהכא ומלא יחללו דזבחים ונילף קדש ועבודה מדאיקרו טמאים לענין ביאת מקדש ואר״י דאי לאו קראי דהכא לא הוה דרשינן התם טמא יהיה לרבות טבול יום כו׳ אלא הוה מוקמינן ליה לדרשא אחריתי.
קרי כאן והבשר אשר יגע בכל טמא כו׳ – תימה לר״י דה״ל למימר איקרי כאן וטומאתו עליו ונכרתה דבטומאת הגוף קיימין וי״ל דלרבותא נקטיה דאפילו טומאת בשר איכא.
בד״ה מכלל שהיא טמאה כו׳ ומיהו תימה דגבי נגיעה כתיב וטמא עד הערב וטהר מכלל שהיא טמאה כו׳ עכ״ל אע״ג דלקמן דרשינן וטהר מעיקרא לנגיעת מעשר מדלא כתיב ויטהר מ״מ משמע להו דאין המקרא יוצא מידי פשוטו וטהר השתא לאחר הערב שמש ובתוס׳ פ״ב דזבחים הקשו ותימה במים יובא וטמא עד הערב הלא מפורש בהדיא לטבול יום דאיקרי טמא וי״ל כו׳ ע״ש:
ומשיבים: הנך נפישן [אלה הנימוקים להחמיר בקדשים מרובים]. רבא אמר: גם בלא הטעם של הנך נפישן [אלה מרובים] לא מצית אמרת [אינך יכול לומר] שהפסוק המטהרה מיד נאמר בקדשים, שהרי אמר קרא [הכתוב]: ״וכפר עליה הכהן וטהרה״ — מכלל הדברים אתה למד שהיא טמאה במידה מסויימת עד הבאת הקרבן, ואי סלקא דעתך [ואם עולה על דעתך] לומר שבקדשים מותר מיד בהערב שמש, הלא איקרי כאן [קרא כאן] את האמור בפסוק אחר: ״והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל״ (שם ז, יט), משמע שכל דבר שיש בו עדיין כל טומאה אוסר בקדשים. אלא שמע מינה [למד מכאן] שמדובר שם בתרומה.
Rava said: Even without the rationale that those stringencies that apply to sacrificial food are more numerous, you still could not say that the verse that renders a woman pure at sunset refers to sacrificial food, as the verse states: “And the priest shall make atonement for her, and she shall be pure,” which indicates by inference that she remains ritually impure to some degree until she has sacrificed her offerings. And if it enters your mind that she may eat sacrificial food immediately after sunset, you should apply here what is stated in a different verse: “And the flesh that touches anything impure shall not be eaten” (Leviticus 7:19), which indicates that one who is impure with any type of ritual impurity is prohibited from eating sacrificial food. Rather, learn from this that the verse is referring to teruma.
הכל
(17) מַתְקֵיף לַהּ רַב שִׁישָׁא בְּרֵיהּ דְּרַב אִידִי וּמִי מָצֵית אָמְרַתְּ תְּרוּמָה כְּתִיבָא הָכָא וְהָתַנְיָא {ויקרא י״ב:ב׳} דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל ואֵין לִי אֶלָּא בְּנֵי יִשְׂרָאֵל גִּיּוֹרֶת וְשִׁפְחָה מְשׁוּחְרֶרֶת מִנַּיִן תַּלְמוּד לוֹמַר אִשָּׁה וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ בִּתְרוּמָה גִּיּוֹרֶת וְשִׁפְחָה בְּנוֹת מֵיכַל תְּרוּמָה נִינְהוּ.
Rav Sheisha, son of Rav Idi, strongly objects to this argument: And how can you say that a halakha governing teruma is written here, in the verse: “Until the days of her purification are completed” (Leviticus 12:4)? Isn’t it taught in a baraita: The section dealing with a woman following childbirth opens with the verse: “Speak to the children of Israel, saying: If a woman delivers and bears a male, then she shall be unclean seven days; as in the days of the impurity of her menstrual affliction shall she be unclean” (Leviticus 12:2). From this verse I have derived only that the children of Israel are included in this halakha; from where do I derive that a convert and an emancipated maidservant are also included? Therefore, the verse states: “A woman,” which includes other women. And if it enters your mind that the verse is speaking of teruma, are a convert and a maidservant eligible to eat teruma? It is prohibited for them to marry priests, so there can be no possibility of their eating teruma.
Rav Sheisha, son of Rav Idi, strongly objects to this argument: And how can you say that a halakha governing teruma is written here, in the verse: “Until the days of her purification are completed” (Leviticus 12:4)? Isn’t it taught in a baraita: The section dealing with a woman following childbirth opens with the verse: “Speak to the children of Israel, saying: If a woman delivers and bears a male, then she shall be unclean seven days; as in the days of the impurity of her menstrual affliction shall she be unclean” (Leviticus 12:2). From this verse I have derived only that the children of Israel are included in this halakha; from where do I derive that a convert and an emancipated maidservant are also included? Therefore, the verse states: “A woman,” which includes other women. And if it enters your mind that the verse is speaking of teruma, are a convert and a maidservant eligible to eat teruma? It is prohibited for them to marry priests, so there can be no possibility of their eating teruma.
ושפחה מנין – אית ספרים דגרסי משוחררת וכן נראה מדפריך גיורת ושפחה בנות מיכל תרומה נינהו ואי כשאין משוחררת בת מיכל תרומה היא אם היא של כהן ומיהו שאינה משוחררת נמי טמאה לידה דאמר בפרק ר׳ אליעזר דמילה (שבת קלה:) לקח שפחה מעוברת וילדה אצלו זהו יליד בית שנימול לח׳ והתם משמע שאין נימול לח׳ אלא אותו שאמו טמאה לידה ובפרק קמא דכריתות (כריתות ז:) נמי תנן וכן שפחה דמביאה קרבן ונאכל ובתורת כהנים בהדיא גרסינן גיורת ושפחה בין משוחררת בין אינה משוחררת מנין ת״ל אשה ומיהו תימה היכי מתרביא שפחה מקרא דאשה כיון דאיצטריך לגיורת ומשוחררת ונראה דשאינה משוחררת אתיא לה לה מאשה כדמשמע בכריתות (כריתות ז:).
ושפחה בנות מיכל תרומה נינהו – הך סוגיא דלא כרבי שמעון דשרי לעיל בפרק הבא על יבמתו (יבמות ס:) גיורת פחותה מבת ג׳ לכהן.
גיורת ושפחה משוחררת מנין גרסינן אבל לא גרסינן שפחה ומשוחררת דא״כ מאי קא מתמה לקמן גיורת ושפחה בני מיכל תרומה נינהו לישני אה״נ דשפחה אוכלת בתרומה כדכתיב קנין כספו ועוד שהרי הוקשה לאשה מדגמרינן לה לה מאשה אלא ודאי גרסינן שפחה משוחררת וניחא שפיר שאינה אוכלת בתרומה כיון דשחררה ולכהן לא חזיא א״נ אגב גיורת נקט שפחה. וגם צ״ל דמיירי בנתגיירה גדולה דאי בפחותה מג׳ שנים ויום א׳ שפיר אכלה בתרומה לרשב״י שמכשירה לכהונה:
גיורת ומשוחררת מנין כו׳ ופריק קרא מילי מילי כתיב. קשיא לי אמאי לא פריק דשפחה משכחת לה בשפחה של כהן שהיא אוכלת בתרומה. ויש לומר דמכל מקום אכתי תקשי לן גיורת ואכתי קשיא לי גיורת נמי משכחת לה בשנתגיירה פחותה מבת שלש שנים ויום אחד ואליבא דרשב״י (יבמות ס:) דמתיר לה לכהונה. ויש לומר דלא ניחא ליה לאוקמה דלא כהלכתא כנ״ל.
מתקיף לה [מקשה על כך] רב שישא בריה [בנו] של רב אידי: ומי מצית אמרת [והאם יכול אתה לומר] כי תרומה כתיבא הכא [נאמרה כאן] בכתוב של ״עד מלאת ימי טהרה״? והתניא [והרי שנינו בברייתא], נאמר בתחילת דיני הלידה: ״דבר אל בני ישראל״ (שם יב, ב), ודרשו: אין לי אלא בני ישראל — גיורת ושפחה משוחררת מנין? תלמוד לומר: ״אשה״ מכל מקום. ואי סלקא דעתך [ואם עולה על דעתך] לומר שמדובר כאן בתרומה, וכי גיורת ושפחה בנות מיכל [אכילת] תרומה נינהו [הן]? הלא הן אסורות לכהן, ואין דרך איפוא שתאכלנה תרומה!
Rav Sheisha, son of Rav Idi, strongly objects to this argument: And how can you say that a halakha governing teruma is written here, in the verse: “Until the days of her purification are completed” (Leviticus 12:4)? Isn’t it taught in a baraita: The section dealing with a woman following childbirth opens with the verse: “Speak to the children of Israel, saying: If a woman delivers and bears a male, then she shall be unclean seven days; as in the days of the impurity of her menstrual affliction shall she be unclean” (Leviticus 12:2). From this verse I have derived only that the children of Israel are included in this halakha; from where do I derive that a convert and an emancipated maidservant are also included? Therefore, the verse states: “A woman,” which includes other women. And if it enters your mind that the verse is speaking of teruma, are a convert and a maidservant eligible to eat teruma? It is prohibited for them to marry priests, so there can be no possibility of their eating teruma.
הכל
(18) אָמַר רָבָא וְלָא
Rava said: And is the verse not referring to teruma as well?
Rava said: And is the verse not referring to teruma as well?
Rava said: And is the verse not referring to teruma as well?
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
יבמות עד: – מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה יבמות עד:, הערוך על סדר הש"ס יבמות עד:, רש"י יבמות עד:, תוספות יבמות עד:, תוספות ישנים יבמות עד:, רמב"ן יבמות עד: – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב משה הרשלר ובאדיבות משפחתו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב שמואל דיקמן. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א יבמות עד: – מהדורות על־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי יבמות עד: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א יבמות עד:, מהרש"ל חכמת שלמה יבמות עד:, מהרש"א חידושי הלכות יבמות עד:, גליון הש"ס לרע"א יבמות עד:, פירוש הרב שטיינזלץ יבמות עד:, אסופת מאמרים יבמות עד:
Yevamot 74b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Yevamot 74b, Collected from HeArukh Yevamot 74b, Rashi Yevamot 74b, Tosafot Yevamot 74b, Tosefot Yeshanim Yevamot 74b, Ramban Yevamot 74b, Rashba Yevamot 74b, Meiri Yevamot 74b, Ritva Yevamot 74b, Maharshal Chokhmat Shelomo Yevamot 74b, Maharsha Chidushei Halakhot Yevamot 74b, Gilyon HaShas Yevamot 74b, Steinsaltz Commentary Yevamot 74b, Collected Articles Yevamot 74b