×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) הָכִי קָאָמַר מְגַדֵּף מֵבִיא קׇרְבָּן הוֹאִיל וּבָא בּוֹ כָּרֵת בִּמְקוֹם קׇרְבָּן דִּבְרֵי ר״ערַבִּי עֲקִיבָא קָסָבַר מִיגּוֹ דְּבָעֵי מִכְתַּב כָּרֵת בְּעָלְמָא וּכְתִיב כָּרֵת בִּמְקוֹם קׇרְבָּן שְׁמַע מִינַּהּ מַיְיתֵי קׇרְבָּן.
The Gemara answers that this is what Rabbi Akiva is saying: One who unwittingly blasphemes brings an offering, since its punishment of karet comes, i.e., is written, in a place where the Torah discusses an offering, i.e., karet is mentioned in a passage that discusses a sin offering (see Numbers 15:27–31). This is the statement of Rabbi Akiva, as he maintains: Since the verse should have written karet in general, i.e., without connecting it to bringing an offering, and yet this karet is written in a place where the Torah discusses an offering, conclude from it that the unwitting blasphemer brings an offering for his transgression.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספות ישניםמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
1 כרת במקום קרבן. בפרשת כי תשגו דמיירי בה בקרבנות:
1. ע״כ שייך לדף ז ע״א
והכי קאמרי – ליה רבנן לר״ע אמרת מגדף מביא קרבן הואיל ונאמר בו כרת במקום קרבן מי סברת מגדף דקרא היינו מברך את השם מגדף היינו עובד ע״ז והאי דקתני במתני׳ וחכ״א אף המגדף כו׳ הכי קאמרי אף המגדף דידך אף מברך את השם שאתה קורא אותו מגדף.
הואיל ונאמרה כרת במקום קרבן – ותימה תיפוק ליה דמביא מידי דהוי אשאר כריתות שבתורה דהא ר״ע לא בעי מעשה וכ״ש לר״ל דמעשה זוטא אית ליה ואו״ר ר׳ יוחנן מתרץ לטעמיה דמהכא יליף ליה ר״ע בכל התורה דלא בעינן מעשה כמו מגדף דמחייב. ור״ל מתרץ לטעמיה דמהכא יליף דסגי במעשה זוטא.
וחסרת וכו׳. פירש״י רי״ש מתחלפת בד׳ קנחת כו׳ עכ״ל. ויהיה מלשון נחל קישון גרפם גם פי׳ רש״י שם כמגריפה זו שמגרפת האפר מן הכירה עכ״ל וכהאי לישנא בכמה דוכתי בלשון הגמ׳ דהיינו ע״י הגירוף שמחסר קצת מן הקערה שהיא העיקר ומאן דדריש ולא חסרת היינו עובד ע״ז פירש״י כגון משורר ומזמר לע״ז כו׳ עכ״ל ואין צורך אלא עובד ע״ז בשיתוף להקב״ה ואינו כופר בעיקר וק״ל:
ומשיבים, הכי קאמר [כך הוא אומר]: מגדף מביא קרבן הואיל ובא בו דין כרת במקום קרבן, שאותה פרשה עוסקת בדין החטאת (ראה במדבר טו, כז—לא), דברי ר׳ עקיבא; קסבר [סבור הוא]: מיגו דבעי מכתב כרת בעלמא [מתוך שהיה צריך לכתוב כרת בסתם], וכתיב [וכתוב] בו כרת במקום קרבן, שמע מינה [למד מכאן] כי הוא מייתי [מביא] קרבן על שגגתו.
The Gemara answers that this is what Rabbi Akiva is saying: One who unwittingly blasphemes brings an offering, since its punishment of karet comes, i.e., is written, in a place where the Torah discusses an offering, i.e., karet is mentioned in a passage that discusses a sin offering (see Numbers 15:27–31). This is the statement of Rabbi Akiva, as he maintains: Since the verse should have written karet in general, i.e., without connecting it to bringing an offering, and yet this karet is written in a place where the Torah discusses an offering, conclude from it that the unwitting blasphemer brings an offering for his transgression.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספות ישניםמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) וְאוֹמֵר {במדבר ט׳:י״ג} חֶטְאוֹ יִשָּׂא אתא לְרַבָּנַן וְהָכִי קָאָמַר ר״ערַבִּי עֲקִיבָא לְרַבָּנַן אָמְרִיתוּ מְגַדֵּף לֵית בֵּיהּ מַעֲשֶׂה מַהוּ מְגַדֵּף אמְבָרֵךְ אֶת הַשֵּׁם אֶלָּא כָּרֵת דִּכְתִיב לְמַאי אֲתָא.

The Gemara analyzes the next clause of the baraita: And the verse states: “Whoever curses his God shall bear his sin” (Leviticus 24:15). The Gemara explains: Here we arrive at the opinion of the Rabbis, and this is what Rabbi Akiva is saying to the Rabbis: You say that the transgression of one who blasphemes does not involve an action, as what is the case of one who blasphemes? It is one who blesses, i.e., curses, the Name, i.e., God. But if so, then concerning the punishment of karet that is written: “That person blasphemes the Lord; and that soul shall be cut off [venikhreta] from among his people” (Numbers 15:30), for what purpose does it come, if not to render him liable to bring an offering?
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספות ישניםמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואומר חטאו ישא – דכתיב גבי פסח דכתיב כרת והאיש אשר הוא טהור ובדרך לא היה וגו׳ אתאן לרבנן דלרבנן פסח שני יליף חטאו חטאו ממברך את השם לכרת כדאמר לקמן:
והכין אמר להון ר׳ עקיבא לרבנן אמריתו מגדף (ליה) [לית] ביה מעשה ולא אתא כרת דיהא לקרבן מיהו מודיתו לי דמגדף היינו מברך את השם ומשום הכי לית ביה קרבן דסבריתו (דעקיצת) [דעקימת] שפתיו לא הוי מעשה כלל ולדידי אפי׳ הכי חייב קרבן ואלא לדידכו אמאי כתיב כרת במגדף:
1אתיא לרבנן (רבנן קאמרי ליה הגירסא הכתובה בספרים אינה כפי שיטת הש״ס וכך היא בעיני)
אלא כרת במברך את השם מנא להו – במברך את השם כתיב איש כי יקלל אלהיו ונשא חטאו (ויקרא כד) ונאמר בפסח (במדבר ט) חטאו ישא האיש ההוא מה להלן כרת אף כאן כרת והכי נמי איכא דדריש ליה בפסחים בפרק מי שהיה טמא (דף צג:) ודרשי הכי וחדל לעשות הפסח ראשון דהא קרבן ה׳ לא הקריב במועדו חטאו ישא ולא נאמר כרת דמגדף במקום קרבן ולא גמרינן ליה אלא מכרת דפסח שאינה בת חטאת דמצות עשה היא. ור״ע אית ליה כרת בשני ומוקי לחטאו ישא בפסח שני וגמר לה ממגדף וסבר מגדף היינו מברך את השם ובפסחים (שם) נמי איכא דדריש ליה הכי.
1. ד״ה זה מופיע בדפוס וילנא בסוף דף ז׳.
אתאן לרבנן – כלומר השיב ר״ע לרבנן כדמפרש ואזיל דלכרת גרידא לא איצטריך דבג״ש אתיא מפסח.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומה שנאמר, ואומר: ״חטאו ישא״ (במדבר ט, יג)אתא לרבנן [בא לדברי חכמים] הסבורים שאינו מביא קרבן, והכי קאמר [וכך אומר] ר׳ עקיבא לרבנן [לחכמים]: אמריתו [אומרים אתם] מגדף לית ביה [אין בו] מעשה, שהרי מהו מגדףמברך (מקלל) את השם. אלא כרת דכתיב [שנאמר בו] ״את ה׳ הוא מגדף ונכרתה״ (שם טו, ל) למאי אתא [למה בא] אם לא כדי לחייבו בקרבן?
The Gemara analyzes the next clause of the baraita: And the verse states: “Whoever curses his God shall bear his sin” (Leviticus 24:15). The Gemara explains: Here we arrive at the opinion of the Rabbis, and this is what Rabbi Akiva is saying to the Rabbis: You say that the transgression of one who blasphemes does not involve an action, as what is the case of one who blasphemes? It is one who blesses, i.e., curses, the Name, i.e., God. But if so, then concerning the punishment of karet that is written: “That person blasphemes the Lord; and that soul shall be cut off [venikhreta] from among his people” (Numbers 15:30), for what purpose does it come, if not to render him liable to bring an offering?
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספות ישניםמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אָמְרִי לֵיהּ לִיתֵּן כָּרֵת לִמְקַלֵּל דִּכְתִיב בִּמְקַלֵּל ({במדבר ט׳:י״ג} חֶטְאוֹ יִשָּׂא הָאִישׁ הַהוּא) [{ויקרא כ״ד:ט״ו} וְנָשָׂא חֶטְאוֹ] וּכְתִיב בְּפֶסַח שֵׁנִי {במדבר ט׳:י״ג} חֶטְאוֹ יִשָּׂא מָה לְהַלָּן כָּרֵת אַף כָּאן כָּרֵת.

The Rabbis say to him: It comes to give the punishment of karet to one who curses God, in order to teach that the phrase: “Shall bear his sin,” written in the verse: “Whoever curses his God shall bear his sin” (Leviticus 24:15), is referring to karet, so that one can derive by verbal analogy that an individual who was obligated to bring a Paschal offering for the second Pesaḥ and did not do so is likewise liable to receive karet. As it is written with regard to one who curses God: “Whoever curses his God shall bear his sin,” and it is written with regard to one who was obligated to bring a Paschal offering for the second Pesaḥ and did not do so: “That man shall bear his sin” (Numbers 9:13). Just as there, with regard to one who curses God it is referring to the punishment of karet, so too here, with regard to the Paschal offering it is referring to the punishment of karet.
מיוחס לר׳ גרשוםמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמרין ליתו כרת למברך את השם דהיינו מגדף ולמילף מינה כרת לפסח שני דהא כתיב הכא במברך ונשא חטאו ואית ביה כרת וכתיב בפסח שני חטאו ישא מה להלן כרת במברך אף כאן בפסח שני בכרת ואע״ג דכתיב גבי פסח כרת דכתיב והאיש אשר הוא טהור ובדרך לא היה:
רבנן כר׳ סבירא להו כפלוגתא דר׳ ור׳ נתן דאמר במסכת פסחים בפרק מי שהיה טמא חייב על הראשון וחייב על השני דברי ר׳ ר׳ נתן אומר חייב על הראשון ופטור על השני ותרוויהו ילפי מהאי קרא והאיש אשר הוא טמא ר׳ סבר וחדל לעשות הפסח ראשון ונכרת אי נמי כי את קרבן ה׳ לא הקריב במועדו בשני חטאו ישא היינו כרת דיליף מונשא חטאו דמברך דהיינו מגדף ור׳ נתן סבר וחדל לעשות הפסח ונכרתה דהא קרבן ה׳ לא הקריב במועדו בראשון והאי חטאו ישא מאי עביד ליה קסבר מגדף לאו היינו מברך את השם אלא מזמר לפני ע״ז וגמר ונשא חטאו דמברך מחטאו ישא דפסח מה חטאו דפסח כרת אף חטאו דמברך כרת ור׳ עקיבא גמר כרת למברך מחטאו דפסח כר׳ נתן אייתר ליה כרת דמגדף לקרבן. לישנא אחרינא בשלמא לדידי להכי כתב כרת במגדף במקום קרבן לחייבו קרבן אע״ג דאין בו מעשה ומגדף דהיינו מומר לעבודת כוכבים אלא לדידכו דאמריתו מגדף לית ביה מעשה ופטור מקרבן אמאי כתב כרת במגדף אמרו ליה ליתן כרת למברך את השם אמר להן א״כ לדידכו לית (להו) [לכו] מגדף היינו מומר ומהו מגדף עצמו אמרו היינו מברך את השם וילפינן מיניה נמי כרת לפסח שני כדאמר לעיל ור׳ עקיבא יליף כרת למברך מפסח כר׳ נתן:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמרי ליה [אמרו לו]: ליתן כרת למקלל, ללמד שמה שנאמר בספר ויקרא (כד, טו): ״איש כי יקלל ונשא חטאו״, עניינו כרת, והוצרכנו לכך כדי ללמוד ממנו בגזירה שווה כרת למי שהיה צריך לעשות פסח שני ולא עשאו, דכתיב [שנאמר] במקלל: (״חטאו ישא האיש ההוא״) [״ ונשא חטאו״], וכתיב [ונאמר] במי שלא עשה גם פסח שני: ״חטאו ישא״ (במדבר ט, יג), מה להלן במקלל, ״ונשא חטאו״ הוא כרתאף כאן בפסח שני, ״חטאו ישא״ — כרת.
The Rabbis say to him: It comes to give the punishment of karet to one who curses God, in order to teach that the phrase: “Shall bear his sin,” written in the verse: “Whoever curses his God shall bear his sin” (Leviticus 24:15), is referring to karet, so that one can derive by verbal analogy that an individual who was obligated to bring a Paschal offering for the second Pesaḥ and did not do so is likewise liable to receive karet. As it is written with regard to one who curses God: “Whoever curses his God shall bear his sin,” and it is written with regard to one who was obligated to bring a Paschal offering for the second Pesaḥ and did not do so: “That man shall bear his sin” (Numbers 9:13). Just as there, with regard to one who curses God it is referring to the punishment of karet, so too here, with regard to the Paschal offering it is referring to the punishment of karet.
מיוחס לר׳ גרשוםמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן {במדבר ט״ו:ל׳} אֶת ה׳ [הוּא] מְגַדֵּף אִיסִי בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר כְּאָדָם הָאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ גֵּירַפְתָּה הַקְּעָרָה וְחִיסַּרְתָּהּ קָסָבַר מְגַדֵּף מְבָרֵךְ אֶת הַשֵּׁם הוּא.

With regard to one who blasphemes, the Sages taught in a baraita: The verse states: “That person blasphemes [megaddef] the Lord” (Numbers 15:30). Isi ben Yehuda says: This is like a person who says to another: You cleaned [geirafta] the bowl and rendered it lacking, i.e., the transgression of blasphemy is so severe that it is compared to one who does actual damage to God. Isi ben Yehuda maintains that the case of the blasphemer is identical to that of one who blesses, i.e., curses, the Name, i.e., God, which is a particularly severe transgression.
מיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יתוספות ישניםמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מגדף קא מפרש כגון גורף קערה וחיסר מן הקערה עצמה קסבר מגדף היינו מברך את השם כלומר שפושט יד וכופר בעיקר. גורף קערה ולא חיסרה קסבר מגדף היינו עובד עבודת כוכבים משורר לע״ז גירף קערה שכפר בעיקר ולא חיסרה שלא פשט ידו בשם הקדש:
ערך גדף
גדףא(כריתות ז:) ת״ר את ה׳ הוא מגדף איסי בן יהודה אומר כאדם שאומר לחבירו גדפת את הקערה וחסרת קא סבר מגדף היינו מברך את ה׳ פירוש כגון גודף קערה וחסר מן הקערה עצמה קא סבר מגדף היינו מברך את השם כלומר שפושט יד וכופר בעיקר גדפת הקערה ולא חסרת דקסבר מגדף גודף קערה שכופר בעיקר ולא חסרה שלא פשט ידיו לעיקר (שבת עה.) מאי אמגושתא רב אמר חרשי ושמואל אמר גידופי פי׳ שמחרף כלפי מעלה וכבר פירשתי בערך אמגוש. (פסחים צג) קסבר מגדף היינו מברך את ה׳ מגדף בה רבי אבהו אלא מעתה דכתב לכן עתה יגלו בראש גולים וכו׳. (שבת סב) בגמ׳ ולא בכוחל׳ (סנהדרין מ: קידושין עא) מגדף בה ר׳ אבהו ואימא לאתויי חקירות. פי׳ רב שרירא גאון מגדף מראה תימה בידו כאדם שגודף מן הקערה (פסחים מב) בפי׳ רבינו חננאל אשה לא תלוש לא במים גדופים. ויש מפרשים כמו לייטי עלה במערבא:
א. [לעסטערן.]
גירפת – ר׳ מתחלפת בד׳. הנחת את הקערה מן התבשיל וחסרת גם את העץ. קסבר מגדף היינו מברך את השם ומילתא רבה עבד דפשט ידו בעיקר.
גירפתה וחיסרת – פי׳ שלא כילה לגמרי.
לא חיסרת – פי׳ לא חיסרת דבר אלא כילה לגמרי כלומר פשט ידו בעיקר שעבד עבודת כוכבים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ובענין מגדף תנו רבנן [שנו חכמים]: מה שנאמר ״את ה׳ הוא מגדף״ (שם טו, ל), יש להבינו כאילו נאמר ״מגרף״, איסי בן יהודה אומר, כאדם האומר לחבירו: גירפתה (קינחת) הקערה וחיסרתה, פגעת בקערה עצמה; קסבר [סבור הוא]: מגדף מברך את השם הוא.
With regard to one who blasphemes, the Sages taught in a baraita: The verse states: “That person blasphemes [megaddef] the Lord” (Numbers 15:30). Isi ben Yehuda says: This is like a person who says to another: You cleaned [geirafta] the bowl and rendered it lacking, i.e., the transgression of blasphemy is so severe that it is compared to one who does actual damage to God. Isi ben Yehuda maintains that the case of the blasphemer is identical to that of one who blesses, i.e., curses, the Name, i.e., God, which is a particularly severe transgression.
מיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יתוספות ישניםמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) ר׳רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר כְּאָדָם הָאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ גֵּירַפְתָּה הַקְּעָרָה וְלֹא חִיסַּרְתָּהּ קָסָבַר מְגַדֵּף הַיְינוּ עוֹבֵד ע״זעֲבוֹדָה זָרָה.

Rabbi Elazar ben Azarya says that this is like a person who says to another: You cleaned the bowl and removed its contents, but did not render it lacking, i.e., the transgression of blasphemy is not compared to one who does actual damage to God. Rabbi Elazar ben Azarya maintains that the case of the blasphemer is the same as that of an idol worshipper, which is a less severe transgression.
רש״יתוספות ישניםמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ולא חסרת קסבר היינו עובד עבודת כוכבים – כגון משורר ומזמר לעבודת כוכבים דלאו מילתא רבה היא כולי האי.
מגדף היינו עובד עבודת כוכבים – פירש״י מזמר ומשורר לעבודת כוכבים וקשה אמאי פירש כן אי משום דלית ביה מעשה לימא כגון שקיבלו באלוה שאמר לו אלי אתה אלא נראה דמגדף היינו עובד עבודת כוכבים בזיבוח וקיטור והיינו כרת דכתיב בעבודת כוכבים ולא פליגי אלא במברך את השם.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ר׳ אלעזר בן עזריה אומר, כאדם האומר לחבירו גירפתה הקערה הוצאתה ממנה הכל, ולא חיסרתה; קסבר [סבור הוא]: מגדף היינו [הריהו] עובד עבודה זרה, אבל אינו פושט ידו בשם ה׳.
Rabbi Elazar ben Azarya says that this is like a person who says to another: You cleaned the bowl and removed its contents, but did not render it lacking, i.e., the transgression of blasphemy is not compared to one who does actual damage to God. Rabbi Elazar ben Azarya maintains that the case of the blasphemer is the same as that of an idol worshipper, which is a less severe transgression.
רש״יתוספות ישניםמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) תַּנְיָא אִידַּךְ אֶת ה׳ רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר בְּעוֹבֵד ע״זעֲבוֹדָה זָרָה הַכָּתוּב מְדַבֵּר וַחֲכָמִים אוֹמְרִים לֹא בָּא הַכָּתוּב אֶלָּא לִיתֵּן כָּרֵת לִמְבָרֵךְ הַשֵּׁם.:

This dispute as to the nature of the transgression of the blasphemer is taught in another baraita: “That person blasphemes the Lord” (Numbers 15:30), and Rabbi Elazar ben Azarya says: The verse is speaking of an idol worshipper. And the Rabbis say: The verse comes only to give the punishment of karet to one who blesses, i.e., curses, the Name, i.e., God.
מהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ בעובד ע״ז הכתוב מדבר. ע׳ שבועות ז ע״ב תד״ה בעא:
וכן תניא אידך [שנויה ברייתא אחרת]: ״את ה׳ הוא מגדף״, רבי אלעזר בן עזריה אומר: בעובד עבודה זרה הכתוב מדבר, וחכמים אומרים: לא בא הכתוב אלא ליתן כרת למברך השם.
This dispute as to the nature of the transgression of the blasphemer is taught in another baraita: “That person blasphemes the Lord” (Numbers 15:30), and Rabbi Elazar ben Azarya says: The verse is speaking of an idol worshipper. And the Rabbis say: The verse comes only to give the punishment of karet to one who blesses, i.e., curses, the Name, i.e., God.
מהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) מַתְנִי׳: ביֵשׁ מְבִיאוֹת קׇרְבָּן וְנֶאֱכָל וְיֵשׁ מְבִיאוֹת קׇרְבָּן וְאֵינוֹ נֶאֱכָל וְיֵשׁ שֶׁאֵינָם מְבִיאוֹת.

MISHNA: There are some women who bring a sin offering of a woman after childbirth and the offering is eaten by the priests. And there are some women who bring a sin offering but it is not eaten. And there are some women who do not bring a sin offering at all.
קישוריםעין משפט נר מצוהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א משנה יש נשים מביאות קרבן יולדת, וחטאת העוף שבו נאכל על ידי הכהנים, ויש מביאות קרבן ואינו נאכל, ויש שאינם מביאות כלל.
MISHNA: There are some women who bring a sin offering of a woman after childbirth and the offering is eaten by the priests. And there are some women who bring a sin offering but it is not eaten. And there are some women who do not bring a sin offering at all.
קישוריםעין משפט נר מצוהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) [מְבִיאוֹת] קׇרְבָּן וְנֶאֱכָל הַמַּפֶּלֶת כְּמִין בְּהֵמָה חַיָּה וָעוֹף דר״מ וחכ״אוַחֲכָמִים אוֹמְרִים עַד גשֶׁיְּהֵא בּוֹ מִצּוּרַת אָדָם.

The mishna elaborates: The following women bring a sin offering and it is eaten by the priests: One who miscarries a fetus with a form similar to a domesticated animal, one who miscarries a fetus with a form similar to an undomesticated animal, or one who miscarries a fetus with a form similar to a bird; this is the statement of Rabbi Meir. And the Rabbis say: She does not bring a sin offering unless the fetus has the form of a person.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
המפלת כמין בהמה חיה ועוף – שנאמר בהן יצירה כמו באדם:
מתני׳ כמין בהמה חיה ועוף – מפרש טעמא במסכת נדה בפרק המפלת (כב:) הואיל ונאמרה בו יצירה כאדם.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומפרטים, אלו מביאות קרבן ונאכל: המפלת ולד שצורתו כמין בהמה, חיה או עוף, דברי ר׳ מאיר. וחכמים אומרים: אינה מביאה קרבן עד שיהא בו מצורת אדם.
The mishna elaborates: The following women bring a sin offering and it is eaten by the priests: One who miscarries a fetus with a form similar to a domesticated animal, one who miscarries a fetus with a form similar to an undomesticated animal, or one who miscarries a fetus with a form similar to a bird; this is the statement of Rabbi Meir. And the Rabbis say: She does not bring a sin offering unless the fetus has the form of a person.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) הַמַּפֶּלֶת דסַנְדָּל אוֹ שִׁילְיָא אוֹ שַׁפִּיר מְרוּקָּם וְהַיּוֹצֵא מְחוּתָּךְ וְכֵן השִׁפְחָה שֶׁהִפִּילָה מְבִיאָה קׇרְבָּן וְנֶאֱכָל.

With regard to a woman who miscarries a sandal fetus, i.e., one that has the form of a flat fish; or if she miscarries the placenta; or an amniotic sac in which tissue developed; or a fetus that emerged cut, i.e., in pieces; and likewise a Canaanite maidservant, owned by a Jew, who miscarried; in all these cases she brings a sin offering and it is eaten by the priests.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
המפלת סנדל – ולד שנתקלקלה צורתו ושפיר מרוקם כדאמר במס׳ נדה תחלת ברייתו מראשו ב׳ עיניו כב׳ טיפי זבוב:
או שליא – דאין שליא בלא ולד אלא שנימוח:
והיוצא מחותך – שהוציא החיה אברים אברים:
מאי וכן שפחה פשיטא דהא איתרבי:
הני מילי בדבר ששוה בין באיש בין באשה – כגון עשה שלא הזמן גרמא:
סנדל – ולד הוא אלא שנפחתה צורתו.
שיליא – נמי אמרינן במסכת נדה בהמפלת (דף כו.) אין שיליא בלא ולד. ושפיר היינו עור הולד מרוקם שיש בתוך השפיר צורת איברים קטנים ובמס׳ נדה מפרש לה בהמפלת.
וכן שפחה – כנענית ובגמ׳ פריך למה לי למתניי׳.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

המפלת כמין סנדל, שאין לו צורה, או שיליא שהעובר מצוי בה, או שפיר (עובר) מרוקם, שניכרת בו צורת ולד, וכן ולד היוצא מחותך, וכן שפחה כנענית של ישראל שהפילה, מביאה קרבן ונאכל.
With regard to a woman who miscarries a sandal fetus, i.e., one that has the form of a flat fish; or if she miscarries the placenta; or an amniotic sac in which tissue developed; or a fetus that emerged cut, i.e., in pieces; and likewise a Canaanite maidservant, owned by a Jew, who miscarried; in all these cases she brings a sin offering and it is eaten by the priests.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) וְאֵלּוּ מְבִיאוֹת וְאֵינָן נֶאֱכָלוֹת והַמַּפֶּלֶת וְאֵין יוֹדֵעַ מָה הִפִּילָה וּשְׁתֵּי נָשִׁים שֶׁהִפִּילוּ אַחַת מִמִּין פְּטוּר וְאַחַת מִמִּין חוֹבָה א״ראָמַר רַבִּי יוֹסֵי אֵימָתַי בִּזְמַן שֶׁהָלְכוּ זֶה לַמִּזְרָח וְזֶה לַמַּעֲרָב אֲבָל אִם הָיוּ שְׁתֵּיהֶן עוֹמְדוֹת שְׁתֵּיהֶן מְבִיאוֹת קׇרְבָּן וְנֶאֱכָל.

And these women bring sin offerings but their sin offerings are not eaten: One who miscarries and does not know the nature of what she miscarried; and two women who miscarried, in a case where one miscarried a fetus of a type for which a woman is exempt from bringing an offering and the other one miscarried a fetus of a type for which a woman is liable to bring an offering, and they do not know which miscarried which type. Rabbi Yosei said: When is their sin offering not eaten? It is when both women went to different places within the Temple to bring their offerings, e.g., this woman went to the east and that woman went to the west. But if both of them were standing together, both of them together bring one sin offering, and it is eaten.
קישוריםעין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואין ידוע מה הפילה – אם נפל הפילה או רוח הפילה:
אחת ממין פטור – כהללו דאמר לקמיה שפיר מלא מים וכו׳ ואין ידוע איזו ילדה מין פטור:
מביאות – אינו נאכל אלא ישרף או יקבר:
א״ר יוסי אימתי אינו נאכל בזמן שהלכו זו למזרח או למערב דאינן יכול להתנות אבל אם היו שתיהן עומדות כאן מביאות קרבן ונאכל דמתנו כל אחת אומרת לחברתה אם אני הפלתי מין פטור ואת מין חיוב יהא חלקי נתון לך הלכך מביאין ונאכל:
ואין ידוע מה הפילה – אם צורת אדם וחייבת או דגים וחגבים ופטורה.
מביאה קרבן – שתי תורים [א׳ לעולה וא׳ לחטאת ועל של] עולה מתנה עלה אם מין חובה ילדה תהא לחובתה ואם לאו תהא עולת נדבה אבל חטאת לא מצי לאתנויי דאין חטאת נדבה ומחייב בספק ואינו נאכל דשמא לאו בת קרבן היא ומליקתה כנבילה בעלמא ומשום חולין על המזבח לא איכפת לן דכיון דאין למזבח אלא דמה לא חשיבא אכילה ובמסכת נזיר (דף כט.) ילפינן דחטאת העוף באה על הספק.
וכן שתי נשים שהפילו – במחבואה.
אחת מין פטור – דגים וחגבים.
ואחת מין חובה – סנדל או שיליא ואין ידוע אי זו הפילה פטור ואי זו הפילה חובה מביאות כל אחת שתי תורים כמו שפירשתי ואינו נאכל.
אימתי – אינו נאכל בזמן שהלכה כו׳ שאינן יכולות להתנות שהביאו קיניהן לכהן והלכו לדרכן.
אבל אם שתיהן עומדות כו׳ – בגמ׳ מפרש מאי עבדן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואלו מביאות קרבן ואינן נאכלות: המפלת ואין איש יודע מה הפילה, ושתי נשים שהפילו באותו מקום, אחת הפילה ולד ממין פטור מקרבן, ואחת ממין חובה, ואין ידוע מה הפילה כל אחת — צריכה כל אחת מהן להביא קרבן יולדת, שמא היא החייבת, והחטאת אינה נאכלת. אמר ר׳ יוסי: אימתי? בזמן שהלכו זה למזרח וזה למערב, וכל אחת מהן באה בנפרד להקריב את קרבנה. אבל אם היו שתיהן עומדות יחד — שתיהן מביאות קרבן חטאת אחד עבור שתיהן, והוא נאכל.
And these women bring sin offerings but their sin offerings are not eaten: One who miscarries and does not know the nature of what she miscarried; and two women who miscarried, in a case where one miscarried a fetus of a type for which a woman is exempt from bringing an offering and the other one miscarried a fetus of a type for which a woman is liable to bring an offering, and they do not know which miscarried which type. Rabbi Yosei said: When is their sin offering not eaten? It is when both women went to different places within the Temple to bring their offerings, e.g., this woman went to the east and that woman went to the west. But if both of them were standing together, both of them together bring one sin offering, and it is eaten.
קישוריםעין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) אֵלּוּ שֶׁאֵין מְבִיאוֹת הַמַּפֶּלֶת זשַׁפִּיר מָלֵא מַיִם מָלֵא דָּם מָלֵא גְּנִינִים הַמַּפֶּלֶת כְּמִין דָּגִים וַחֲגָבִים וּשְׁקָצִים וּרְמָשִׂים הַמַּפֶּלֶת יוֹם אַרְבָּעִים וְיוֹצֵא דּוֹפֶן ר׳רַבִּי שִׁמְעוֹן מְחַיֵּיב בְּיוֹצֵא דּוֹפֶן.:

These women do not bring a sin offering: A woman who miscarries an amniotic sac full of water, or one full of blood, or one full of different colors; and likewise a woman who miscarries a fetus with a form similar to fish, or grasshoppers, or repugnant creatures, or creeping animals; and a woman who miscarries on the fortieth day of her pregnancy; and a woman who gives birth by caesarean section. Rabbi Shimon deems a woman liable to bring a sin offering in the case where she gives birth by caesarean section.
קישוריםעין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מלא גננים – גוונים בלא צורה:
המפלת ליום ארבעים – לעיבורה שאין הוולד נוצר אלא לסוף מ״א יום:
ערך גנן
גנןא(בכורות מז: כריתות ז: נדה כד:) במשנת המפלת שפיר מלא מים מלא דם מלא גנינים פירוש גנינים חתיכות של בשר ואינן שוין אלא יש בהן חתיכות גדולות כעדשה וקטנות כחרדל וראיה בגמרא בשלמא דם ומים ולא כלום הוא אלא גנינים אמאי אינה חוששת ניחוש שמא הוה ונימוח ומסקנא רבי אדא בר אהבה אמר גנינים תנן ופירושו גוונים הרבה ואם איתא דאיתמת כוליה בחד גוונא הוה קאי:
ערך דפן
דפןב(בכורות יט.) במשנה יוצא דופן והבא אחריו (כריתות ז:) המפלת ויוצא דופן (נדה מ) יוצא דופן אין יושבין עליו ימי נידה וימי טהרה פי׳ אם היתה אשה מעוברת ומתה והולד חי קורעין אותה בבטנה ויוצא (פרק ב דכלים) וחבית דפונה בשולי המחץ פי׳ שהיא טמונה בארץ דפונה מלשון דופן שהוא בצד היקב ובלשון ישמעאל קורין לטמון דפין. דופן עקומה (עירובין ה) כבר פירשתי בערך גד. פי׳ אם נפתח הבית וסיכך על גביו והיה בין כותל לסיכוך ד׳ אמות כשרה חזיה לדופן הבית כמאן דקריב לגבי הסכך עצמו. פי׳ אח׳ חזייה לתקרה של בית שהוא סכך הבית כשר׳ והיא פחות מד׳ אמות כמו שהוא דופן עקומה ודפנות של בית עקומות עד הסכך. (ובפרק י״ב דאהלות) עמוד שהוא מוטל באויר אם יש לו היקף כ״ד טפחי׳ טומאה תחת דפנו פי׳ עמוד שראשו אחד קבוע בכותל והשני באויר מביא טומאה תחת דפנו פירוש דפנו גבו:
ערך ברית
בריתג(שבת פט:) מי רגלים נתר ובורי׳. (נדה סב כריתות ז) בורית כרשינא ט׳ קבין כבר פי׳ בערך אהל ואצרוף כבור סיגיך תרגום ואברור כמה דמנקן בבוריתא:
ערך חט
חטד(נזיר כט.) והתניא רבי יוסי בר רבי חנינא אומר מנין לחטאת העוף שהיא באה על הספק שאינה נאכלת תלמוד לומר והזב את זובו לזכר ולקבה מה זכר מביא קרבן על הודאי אף נקבה מביאה קרבן על הודאי וכו׳ פי׳ אדם ששגג באחד מחייבי כריתות ונודע לו חייב חטאת כשבה או שעירה ואם לא נודע לו ודאי חייב איל בכסף שקלים לאשם ואיל וכבש מין אחד הן אף נקבה כשהיא יולדת ודאי מביאה שתי תורים או שני בני יונה וכן כשהיא זבה ודאי מביאה ב׳ תורים או שני בני יונה א׳ לחטאת וא׳ לעולה וכשהיא ספק יולדת כגון ספק רוח הפילה או נפל הפילה או ספק זבה מביאה עוף ותנן (כריתות ב.) על ל״ו כריתות מי שעובר על אחת מהן חייב על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת ועל לא הודע לו אשם תלוי אי מה זכר מביא אשם תלוי ונאכל אף נקבה חטאת העוף שמביאה על הספק נאכל לא אם אמרת בזכר שכן איסור אחד וכו׳ (כריתות ז) אלו מביאות ואינו נאכל המפלת ואין ידוע מה הפילה ואי קשיא לך הא דגרסינן (פסחים כח) אמר לו אשם תלוי וחטאת העוף הבא על הספק יוכיחו שהן בבל תותירו ואנו אומרים שהן בשריפה ואתה אומר בקבורה לא קשיא הא דאמר אשם תלוי אינו נאכל מיירי בנודע לו. לאחר שחיטה שחטא ודאי או שלא חטא כלל כמפורש (בסיפר׳ בסוף פרשת ויקרא) ותנן נמי (כריתות כג) ואם משנשחט נודע לו הדם ישפך והבשר יצא לבי׳ השריפה ופלוגתא דרבי יהודה ורבנן (תמורה לג) חטאת העוף הבא על הספק תשרף רבי יהודה אמר יטילנה לאמה גמרא אמר רבי יהודה יטילנה לאמה מנתח׳ אבר אבר וישליכנה לפני האמה ומתגלגלת ויורדת לנחל קרדון תנו רבנן אשם תלוי וחטאת העוף הבא על הספק וחולק שנשחטו בעזרה רבי יהודה אומר יקברו רבי שמעון אומר ישרפו ואי קשיא לך הא דתנן (כריתות כה) חטאת העוף שבא על הספק אם משנמלקה נודע לו הרי זו תרק׳ מכלל שאם לא נודע לו לא נאכלת לעולם וזה מפורש בגמר׳ מתני׳ בנודע לה שלא ילדה ובדין הוא דמותרת בהנאה דכיון דמלקה איסור חולק שנשחטו בעזרה לית בה ומאי תקבר מדרבנן ואצטריך מתניתא לגופה לאוסרה בהנאה ולאו לאשמועינן שאם לא נודע לה שנאכלת ועוד בזו הל׳ כרבי יוחנן דאמר אסורה באכילה גזירה שמא יאמרו חטאת העוף הבאה על הספק נאכלת (נזיר כט) מי מיחייב עליה משום חולין שנשחטו בעזרה והתניא הנוחר והמעקר אין בו משום שוחט חולין בעזרת. (ראש השנה כו) חוטא בל יתגאה פי׳ אדם שחטא בל יתגאה. (יומא לו) וחכמים אומרים חטאתי עויתי פשעתי וכן הלכה. (בויקרא רבה פרשת לעולם ה׳ דברך נצב וריש גמר׳ דראש השנה ירושלמי) מפני מה בכל המועדים כתיב חטאת ובעצרת לא כתיב ביה חטאת אמר הקב״ה הואיל וקבלתם את תורתי מעלה אני עליכם כאילו לא חטאתם עולה היא ואמר רחמנ׳ עביד בה מעשה חטאת. (יומא טו) בגמ׳ ומקטיר את הקטרת פי׳ כך מעש׳ ההזאות כל הזאה הניתנת בחודו של קרן כשתי הזאו׳ היא חשובה ודין העולה שתים בחודם של קרנות ונחשבות ד׳ והחטאת דינה ד׳ מתנות על ד׳ קרנות לפיכך אחר כך נותן ב׳ שהן ד׳ כמעשה חטאת ואע״ג שדם חטאת נזרק למעלה מחציו ודם העולה נזרק למטה מחציו של מזבח כדתנן (ובפרק ג׳ במידות) חוט של סיקרא חוגרו באמצע להבדיל בין דמים העליונים לדמים התחתונים:
ערך כרכום
כרכוםהכורכמא רישקא בערך רשק סירקן או כרכמן בערך סרק (חולין קמ) לשבץ ולגרר ולכרכם ולהטיח. שיבולת נרד וכרכום (כריתות ז):
ערך סנדל
סנדלו(משנה עדיות פ״ב על הסנדל של סיידים שהוא טמא מדרס פי׳ לאחר גמר בניין סדין את הכותל בסיד בלוח שהוא כשיעור סנדל ויש בו רצועות שאוחזין בהן ומעבירו על הסיד כמה פעמים עד שנעשה שעיע פ״א כלי שיש לבנאים שדומה לסנדל ויש שעושין של ברזל ויש שעושין של עץ ובשעת שטחין הבית מחליקין בו וכגון זה כף של סיידים שפירשנו בערך כף. פ״א פועלין המסיידין בתים עושין להן סנדלים בשביל הסיד שהוא חם וקשה לרגל או למנעל. (אהלות פי״א) סנדל של עריסה שפחתו פי׳ כשרגלי המטה אינן שוין משים חתיכת לוח תחת רגל הגבוה ואותה חתיכה מצד אחת עבה ומצד אחת דקה ואותו לוח נקרא סנדל (כלים פי״ד) סנדל בהמה של מתכת טמאים (שבת נט.) פי׳ למאי חזי א״ר לשתות בו מים במלחמה וכו׳. (פרה פרק ב) עשה לה סנדל בשביל שלא תחליק פי׳ פרסותיה של פרה הן סדוקות וכשהיא הולכת בחלקלקות נופלת לפיכך עושין לה סנדל שלא תחליק (נגעים פי״ג) סנדליו וטבעותיו בידיו (שבת ס׳:) אבל לא בסנדל מסומר גמ׳ מאי טעמא גזרו ביה רבנן משום מעשה שהיה כמפורש (יבמות קב) סנדל התפור בפשתן אין חולצין בו (בכורות מ כריתות ז) (נדה כד) המפלת סנדל או שליא פי׳ חתיכה של בשר כצורת סנדל (יבמות קג:) סנדל של נחת של עבודת אלילים לא תחלוץ פי׳ סנדל שאלילים נחה עליו לא תחלוץ כמו כן לכתחילה (משנה אבות פרק ד) רבי יוחנן הסנדלר פי׳ עושה סנדלים (א״ב פי׳ בל׳ יוני ורומי מין מנעל והאומן העושה מנעלים אלו נקרא סנדלר תרגום ירושלמי ועד שרוך נעל ועד רצועא דסנדלא):
א. [פליישקלומפען.]
ב. [ריפ. זייט. וואנד.]
ג. [זייף.]
ד. [זינדיגען.]
ה. [זאפארן.]
ו. [שוחא מוט האלץ זאהלע.]
גנינין – גוונים.
(כמין דגים וחגבים).
המפלת יום ארבעים – במסכת נדה בפ׳ המפלת (דף ל.) עד שיעברו מ׳ יום להריון הוי מיא בעלמא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלו שאין מביאות קרבן, מפני שמה שהפילו אינו קרוי ולד: המפלת שפיר שהיה מלא מים, או מלא דם מלא גנינים (גוונים שונים), וכן המפלת כמין דגים וחגבים ושקצים ורמשים, וכן המפלת יום ארבעים להריונה, וכן יוצא דופן, שנולד על ידי ניתוח ולא בלידה רגילה. ר׳ שמעון היה מחייב ביוצא דופן קרבן לידה.
These women do not bring a sin offering: A woman who miscarries an amniotic sac full of water, or one full of blood, or one full of different colors; and likewise a woman who miscarries a fetus with a form similar to fish, or grasshoppers, or repugnant creatures, or creeping animals; and a woman who miscarries on the fortieth day of her pregnancy; and a woman who gives birth by caesarean section. Rabbi Shimon deems a woman liable to bring a sin offering in the case where she gives birth by caesarean section.
קישוריםעין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) גְּמָ׳: שִׁפְחָה מְנָלַן דת״רדְּתָנוּ רַבָּנַן {ויקרא י״ב:ב׳} בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵין לִי אֶלָּא בְּנֵי יִשְׂרָאֵל גִּיּוֹרֶת וְשִׁפְחָה מִנַּיִן ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר {ויקרא י״ב:ב׳} אִשָּׁה.

GEMARA: From where do we derive that in the case of a Canaanite maidservant, owned by a Jew, who miscarried, she brings a sin offering and it is eaten? As the Sages taught in a baraita: The passage discussing the halakhot of a woman following childbirth begins with the verse: “Speak to the children of Israel, saying: If a woman conceives and gives birth to a male” (Leviticus 12:2). From this verse I have derived only that the full-fledged children of Israel are included in these halakhot; from where do I derive that a convert and a Canaanite maidservant are also included in these halakhot? The verse states “a woman,” which includes other women.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גמ׳ ושפחה מנלן דת״ר דבר אל בני ישראל אשה כי תזריע.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ב גמרא ומבררים: שפחה שילדה מנלן [מנין לנו] שהיא מביאה קרבן יולדת? דתנו רבנן [ששנו חכמים]: נאמר בפרשת היולדת ״דבר אל בני ישראל״ (ויקרא יב, ב), אין לי אלא בני ישראל, גיורת ושפחה כנענית מנין? תלמוד לומר: ״אשה כי תזריע״ (שם), כל אשה.
GEMARA: From where do we derive that in the case of a Canaanite maidservant, owned by a Jew, who miscarried, she brings a sin offering and it is eaten? As the Sages taught in a baraita: The passage discussing the halakhot of a woman following childbirth begins with the verse: “Speak to the children of Israel, saying: If a woman conceives and gives birth to a male” (Leviticus 12:2). From this verse I have derived only that the full-fledged children of Israel are included in these halakhot; from where do I derive that a convert and a Canaanite maidservant are also included in these halakhot? The verse states “a woman,” which includes other women.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) מַאי וְכֵן שִׁפְחָה ס״דסָלְקָא דַעְתָּךְ אָמֵינָא כִּי אָמְרִינַן כׇּל מצות שֶׁהָאִשָּׁה חַיֶּיבֶת בָּהּ עֶבֶד חַיָּיב בָּהּ ה״מהָנֵי מִילֵּי בְּדָבָר שֶׁשָּׁוֶה בֵּין אִישׁ וּבֵין אִשָּׁה אֲבָל יוֹלֶדֶת דִּבְנָשִׁים אִיתַא בַּאֲנָשִׁים לֵיתַא אֵימָא לָא תִּחַיַּיב שִׁפְחָה אַהָכִי תְּנָא שִׁפְחָה.:

The Gemara asks: What is the meaning of the special emphasis in the mishna: And likewise a Canaanite maidservant? Why does the mishna deem it necessary to write this halakha? The Gemara answers: It might enter your mind to say that when we say: With regard to any mitzva in which a woman is obligated a Canaanite slave is also obligated in that mitzva, this statement applies with regard to a matter that is the same for a man and for a woman. But with regard to the offerings of a woman after childbirth, which is a category that applies to women but does not apply to men, one might say a Canaanite maidservant is not obligated to bring these offerings. It is for this reason the mishna taught the case of a Canaanite maidservant.
רש״יתוספות ישניםמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מאי וכן שפחה – הא פשיטא לן דכל מצוה שהאשה חייבת בה עבד חייב בה דגמרי לה לה כתיב באשה (דברים כד) וכתב לה ספר כריתות וכתיב בשפחה או חפשה לא נתן לה.
אימא לא תחייב שפחה – תימה אה״נ ואיצטריך קרא לגיורת דאמרי׳ בספרי גבי ברכת כהנים כל מקום שמדבר בישראל צריך להביא הגרים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: מאי [מה הוא] ״וכן שפחה״? לשם מה הדגשה זו? ומסבירים, סלקא דעתך אמינא [יעלה על דעתך לומר]: כי אמרינן [כאשר אומרים אנו] כל מצות שהאשה חייבת בה עבד כנעני חייב בה, וכן שפחה — הני מילי [דברים אלה אמורים] בדבר ששוה בין איש ובין אשה. אבל קרבן יולדת, כיון שבנשים איתא [ישנו] באנשים ליתא [איננו], אימא [אמור] שלא תחייב [תתחייב] בו שפחה, אהכי תנא [משום כך שנה] במשנתנו: ״וכן שפחה״.
The Gemara asks: What is the meaning of the special emphasis in the mishna: And likewise a Canaanite maidservant? Why does the mishna deem it necessary to write this halakha? The Gemara answers: It might enter your mind to say that when we say: With regard to any mitzva in which a woman is obligated a Canaanite slave is also obligated in that mitzva, this statement applies with regard to a matter that is the same for a man and for a woman. But with regard to the offerings of a woman after childbirth, which is a category that applies to women but does not apply to men, one might say a Canaanite maidservant is not obligated to bring these offerings. It is for this reason the mishna taught the case of a Canaanite maidservant.
רש״יתוספות ישניםמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) אֵלּוּ מְבִיאִין קׇרְבָּן כּוּ׳.: מַאי עָבְדִין חמַייתְיָן תַּרְוַיְיהוּ חַד קׇרְבָּן וַדַּאי וְחַטַּאת עוֹף סָפֵק וּמַתְנֵי.

§ The mishna teaches: These women bring a sin offering but their sin offerings are not eaten. It then teaches that in a case where one miscarried a fetus of a type for which a woman is exempt from bringing an offering and the other one miscarried a fetus of a type for which a woman is obligated to bring an offering, Rabbi Yosei maintains that if both are standing together they bring one offering together. The Gemara asks: What exactly do they do? The two of them bring one definite burnt offering, and a sin offering of a bird due to uncertainty, and they each stipulate that if she is obligated to bring the sin offering the animal is hers, and if not then it belongs to the other woman.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
חד קרבן קנין וודאי חד קרבן דלעולה מייתי ודאי בלא תנאי משום דעולה דורון בעלמא הוא:
וחטאת העוף שנאכל לכהנים מייתו בספק ומתנין:
מאי עבדן – לרבי יוסי מתיין תרוייהו חד קרבן בין שתיהן יקנו חטאת העוף חדא ודאי עולת העוף תביא כל אחת ודאי ובתנאי שאם אינה חייבת תהא נדבה אבל חטאת העוף לא מצי למימר תהא נדבה דאין חטאת נדבה ולהכי מייתו חטאת העוף ויקנוהו בין שתיהן ומתנין אם אני חייבת יהא חלקך מחול לי ואם את חייבת יהא חלקי מחול לך וממ״נ הויא מליקתה כשרה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ג שנינו במשנה אלו מביאין קרבן, ובהמשך שנינו כי לדעת ר׳ יוסי שתי נשים שהפילו, אחת ממין פטור ואחת ממין חובה, אם היו שתיהן לפנינו — מביאות קרבן ונאכל. ושואלים: מאי עבדין [מה הן עושות]? מייתין תרוייהו חד [מביאות שתיהן כאחד] קרבן ודאי לעולה, וחטאת עוף מספק, ומתני [ומתנות] שאם זו חייבת בחטאת הרי היא שלה, ואם לא הריהי של האחרת.
§ The mishna teaches: These women bring a sin offering but their sin offerings are not eaten. It then teaches that in a case where one miscarried a fetus of a type for which a woman is exempt from bringing an offering and the other one miscarried a fetus of a type for which a woman is obligated to bring an offering, Rabbi Yosei maintains that if both are standing together they bring one offering together. The Gemara asks: What exactly do they do? The two of them bring one definite burnt offering, and a sin offering of a bird due to uncertainty, and they each stipulate that if she is obligated to bring the sin offering the animal is hers, and if not then it belongs to the other woman.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) וּמִי אִית לֵיהּ לר׳לְרַבִּי יוֹסֵי תְּנָאָה וְהָתְנַן רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר מְבִיאוֹת שְׁנֵיהֶן חַטָּאת אַחַת רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר אֵין שְׁנֵיהֶן מְבִיאוֹת חַטָּאת אַחַת אַלְמָא לר׳לְרַבִּי יוֹסֵי לֵית לֵיהּ תְּנָאָה.

The Gemara asks: And is Rabbi Yosei of the opinion that a stipulation is effective in the case of a sin offering? But didn’t we learn in a mishna (23a): With regard to a situation where one of two women unwittingly ate a piece of forbidden fat and is obligated to bring a sin offering, but it is unknown which woman, Rabbi Shimon says: They both bring one sin offering together, and Rabbi Yosei says: They do not both bring one sin offering together. Evidently, Rabbi Yosei is not of the opinion that a stipulation is effective with regard to a sin offering.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספות ישניםמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומי אית ליה לר׳ יוסי תנאיה – והא תנן בהא מסכת בפרק דם שחיטה בחתיכה של חלב וחתיכה של חולין ר׳ שמעון אומר שניהן מביאין חטאת כו׳:
ר״ש אומר כו׳ – בפרק דם שחיטה לקמן (דף כג.).
שניהן מביאין חטאת א׳ – תימה דהא בעי סמיכה ושניהן א״א לסמוך דאחד מהן יעשה עבודה בקדשים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: ומי אית ליה [והאם יש לו] לר׳ יוסי תנאה [פתרון של תנאי] בחטאת? והתנן [והרי שנינו במשנה] שתי נשים שאחת מהן אכלה בשוגג חתיכת חלב, וחייבת חטאת, ואינן יודעות מי מהן, ר׳ שמעון אומר: מביאות שניהן חטאת אחת, ר׳ יוסי אומר: אין שניהן מביאות חטאת אחת. אלמא [מכאן] שלר׳ יוסי לית ליה תנאה [אין לו תנאי]!
The Gemara asks: And is Rabbi Yosei of the opinion that a stipulation is effective in the case of a sin offering? But didn’t we learn in a mishna (23a): With regard to a situation where one of two women unwittingly ate a piece of forbidden fat and is obligated to bring a sin offering, but it is unknown which woman, Rabbi Shimon says: They both bring one sin offering together, and Rabbi Yosei says: They do not both bring one sin offering together. Evidently, Rabbi Yosei is not of the opinion that a stipulation is effective with regard to a sin offering.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספות ישניםמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) אָמַר רָבָא מוֹדֶה ר׳רַבִּי יוֹסֵי בִּמְחוּסַּר כַּפָּרָה וְכֵן כִּי אֲתָא רָבִין אָמַר ר׳רַבִּי יוֹחָנָן מוֹדֶה רַבִּי יוֹסֵי בִּמְחוּסַּר כַּפָּרָה.

Rava said: Rabbi Yosei concedes that a stipulation is effective with regard to one who has not yet brought an atonement offering to complete the purification process, as is the case concerning a woman after childbirth. And likewise, when Ravin came from Eretz Yisrael to Babylonia he said that Rabbi Yoḥanan says: Rabbi Yosei concedes with regard to one who has not yet brought an atonement offering that a stipulation is effective.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מודה ר׳ יוסי במחוסר כפרה – כגון מתניתי׳ דיולדת דהיינו מחוסר כפרה דמתיין ומתנין:
מודה רבי יוסי – דמתני׳ בארבעה מחוסרי כפרה דלא מייתי קרבן לשום חטאת אלא לאשתרויי בקדשים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר רבא: מודה ר׳ יוסי במחוסר כפרה, כגון בקרבן יולדת, שעושים בו תנאי. וכן כי אתא [כאשר בא] רבין מארץ ישראל אמר בשם ר׳ יוחנן: מודה ר׳ יוסי במחוסר כפרה.
Rava said: Rabbi Yosei concedes that a stipulation is effective with regard to one who has not yet brought an atonement offering to complete the purification process, as is the case concerning a woman after childbirth. And likewise, when Ravin came from Eretz Yisrael to Babylonia he said that Rabbi Yoḥanan says: Rabbi Yosei concedes with regard to one who has not yet brought an atonement offering that a stipulation is effective.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) מ״טמַאי טַעְמָא הָתָם בָּעֵי גַּבְרָא יְדִיעָה דִּכְתִיב {ויקרא ד׳:כ״ג,כ״ח} אוֹ הוֹדַע אֵלָיו חַטָּאתוֹ הִילְכָּךְ לָא מַתְיָין ומתני אֲבָל הָכָא כִּי מַתְיָין נָשִׁים קׇרְבָּן לְאִישְׁתְּרוֹיֵי בַּאֲכִילַת קָדָשִׁים.

The Gemara asks: What is the reason for this difference between the sin offering of one who has not yet brought an atonement offering and standard sin offerings? The Gemara answers: There, with regard to a sin offering brought for a transgression, the man requires definite awareness of his transgression for him to be obligated to bring a sin offering, as it is written: “If his sin, which he has sinned, be known to him” (Leviticus 4:28). Therefore, in the case where one of two women ate forbidden fat, they do not bring a sin offering together and stipulate that it should be for whichever of them ate the forbidden fat. But here, with regard to a woman after a miscarriage, when these women bring their sin offering they do so only in order to become permitted in the consumption of sacrificial food, and therefore the stipulation is effective.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מ״ט התם – בחתיכה של חלב וחתיכה שומן של חולין מ״ט דר׳ יוסי דאין מביאין חטאת אחת דהתם בעי ידיעה כו׳:
התם – גבי חטאת חלב בפרק דם שחיטה גברא בעי ידיעה שידע שחטא ואי לא מייתי כל חד אשם תלוי ולא חטאת בשותפות.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מאי טעמא [מה טעם הדבר]? התם בעי גברא [שם, בחטאת הבאה על חטא, צריך האיש] ידיעה ודאית שחטא כדי להביא קרבן, דכתיב [שנאמר]: ״או הודע אליו חטאתו״ (שם ד, כח), הילכך לא מתיין ומתני [משום כך אינן מביאות ומתנות], אבל הכא כי מתיין [כאן כאשר מביאות] הנשים קרבן — הרי זה רק כדי לאישתרויי [להיות מותרות] באכילת קדשים.
The Gemara asks: What is the reason for this difference between the sin offering of one who has not yet brought an atonement offering and standard sin offerings? The Gemara answers: There, with regard to a sin offering brought for a transgression, the man requires definite awareness of his transgression for him to be obligated to bring a sin offering, as it is written: “If his sin, which he has sinned, be known to him” (Leviticus 4:28). Therefore, in the case where one of two women ate forbidden fat, they do not bring a sin offering together and stipulate that it should be for whichever of them ate the forbidden fat. But here, with regard to a woman after a miscarriage, when these women bring their sin offering they do so only in order to become permitted in the consumption of sacrificial food, and therefore the stipulation is effective.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) כִּדְתָנֵי סֵיפָא דְּהַהִיא רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר טכׇּל חַטָּאת שֶׁהִיא בָּאָה עַל חֵטְא אֵין שְׁתַּיִם מְבִיאוֹת אוֹתָהּ.:

The Gemara cites a proof that this distinction is in fact the opinion of Rabbi Yosei: As it is taught in the latter clause of that mishna that Rabbi Yosei says: With regard to any sin offering that comes as atonement for a sin, two people do not bring it together. This indicates that if a sin offering does not atone for a sin, two people can bring it together.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כדקתני סיפא בההיא מתני׳ דדם שחיטה ר׳ יוסי אומר כל חטאת כו׳:
דקתני סיפא דההיא – בפ׳ דם שחיטה (שם) כל חטאת שהיא באה על חטא אלמא באה על חטא דוקא נקט.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ודבר זה מפורש בדברי ר׳ יוסי כדתני סיפא דההיא [כמו ששנה בסופה של אותה משנה]: ר׳ יוסי אומר: כל חטאת שהיא באה על חטאאין שתים מביאות אותה, משמע שחטאת שאינה באה על חטא — מביאות.
The Gemara cites a proof that this distinction is in fact the opinion of Rabbi Yosei: As it is taught in the latter clause of that mishna that Rabbi Yosei says: With regard to any sin offering that comes as atonement for a sin, two people do not bring it together. This indicates that if a sin offering does not atone for a sin, two people can bring it together.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) אֵלּוּ שֶׁאֵין מְבִיאוֹת כּוּ׳ ר׳רַבִּי שִׁמְעוֹן מְחַיֵּיב בְּיוֹצֵא דּוֹפֶן.: מ״טמַאי טַעְמָא דר״שדְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר ר״לרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר קְרָא {ויקרא י״ב:ה׳} וְאִם נְקֵבָה תֵּלֵד לְרַבּוֹת לֵידָה אַחֶרֶת מַאי הִיא יוֹצֵא דּוֹפֶן.

§ The mishna teaches: And these women do not bring a sin offering, and among them are a woman who gives birth by caesarean section. Rabbi Shimon deems a woman liable to bring an offering in a case where she gives birth by caesarean section. The Gemara asks: What is the reason of Rabbi Shimon? Reish Lakish said that the verse states: “But if she bears a girl” (Leviticus 12:5). The term “she bears” is superfluous in the context of the passage, and it serves to include another type of birth, and what is it? This is a birth by caesarean section.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספות ישניםמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ויוצא דופן – כגון שנגממו כותלי בית הרחם ואח״כ יצא:
תלד יתירא הוא לרבות לידה אחרת:
ואם נקבה תלד – הוה ליה למכתב ואם נקבה היא.
יוצא דופן – פי׳ ע״י סם פתחו לכריסה והוציאו הולד. ור״י לוי פי׳ דיצא דרך בית הרעי ואין נראה מדקאמר בפ״ק דבכורות גבי דג טמא שבלע דג טהור כגון שנמצא דרך בית הרעי ש״מ שא״א לצאת דרך בית הרעי אא״כ בלע שנכנס דרך הוושט אבל מה שמשריץ בתוך מיעיו לא יצא דרך בית הרעי.
תלד לרבות – דהוי מיעוט אחר מיעוט דוילדה ותלד משמע ולא יוצא דופן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ד שנינו במשנה: אלו שאין מביאות וכו׳, ר׳ שמעון מחייב ביוצא דופן. ושואלים: מאי טעמא [מה טעמו] של ר׳ שמעון? אמר ריש לקיש, אמר קרא [המקרא]: ״ואם נקבה תלד״ (ויקרא יב, ה), ויכול היה לכתוב ״ואם נקבה״, שהרי ביולדת מדובר שם, אלא לרבות לידה אחרת, מאי [מה] היאיוצא דופן.
§ The mishna teaches: And these women do not bring a sin offering, and among them are a woman who gives birth by caesarean section. Rabbi Shimon deems a woman liable to bring an offering in a case where she gives birth by caesarean section. The Gemara asks: What is the reason of Rabbi Shimon? Reish Lakish said that the verse states: “But if she bears a girl” (Leviticus 12:5). The term “she bears” is superfluous in the context of the passage, and it serves to include another type of birth, and what is it? This is a birth by caesarean section.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספות ישניםמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) וְרַבָּנַן מ״טמַאי טַעְמָא א״ראָמַר רַבִּי מַנִּי בַּר פַּטִּישׁ {ויקרא י״ב:ב׳} אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה עַד שֶׁתֵּלֵד מִמָּקוֹם שֶׁמַּזְרַעַת.:

The Gemara asks: And as for the Rabbis, what is their reasoning? Rabbi Mani bar Pattish said that their ruling is derived from the verse: “If a woman conceives [tazria] and gives birth to a male” (Leviticus 12:2). The word tazria literally means to receive seed, indicating that all the halakhot mentioned in that passage do not apply unless she gives birth through the place where she receives seed, not through any other place, such as in the case of a caesarean section.
מיוחס לר׳ גרשוםמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ממקום שמזרעת – דרך רחם ממש:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: ורבנן מאי טעמא [וחכמים, הפוטרים ביוצא דופן, מה טעמם]? אמר ר׳ מני בר פטיש: נאמר ״אשה כי תזריע וילדה״ (שם כ)עד שתלד ממקום שמזרעת (מתעברת), ואם הלידה היא ממקום אחר, כגון מדופן הרחם — אין זו נחשבת לידה.
The Gemara asks: And as for the Rabbis, what is their reasoning? Rabbi Mani bar Pattish said that their ruling is derived from the verse: “If a woman conceives [tazria] and gives birth to a male” (Leviticus 12:2). The word tazria literally means to receive seed, indicating that all the halakhot mentioned in that passage do not apply unless she gives birth through the place where she receives seed, not through any other place, such as in the case of a caesarean section.
מיוחס לר׳ גרשוםמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(21) מַתְנִי׳: יהַמַּפֶּלֶת לְאוֹר שְׁמוֹנִים וְאֶחָד ב״שבֵּית שַׁמַּאי פּוֹטְרִין מִן הַקׇּרְבָּן וב״הוּבֵית הִלֵּל מְחַיְּיבִין.

MISHNA: A woman who gives birth to a daughter counts fourteen days during which she is ritually impure. That is followed by sixty-six days during which she remains ritually pure even if she experiences a flow of blood. The Torah obligates a woman to bring her offering on the eighty-first day (see Leviticus 12:1–6). If the woman miscarries another fetus before that day, she is not required to bring an additional offering. In the case of a woman who miscarries a fetus on the night of, i.e., preceding, the eighty-first day, Beit Shammai deem her exempt from bringing a second offering and Beit Hillel deem her liable to bring a second offering.
קישוריםעין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לאור ליל שמונים ואחד – בימי טהרה דיולדת נקבה מיירי:
בית שמאי פוטרין אותה מקרבן שני דקסברי הואיל ולא הפילה בשעה שראויה להביא קרבן על הלידה הראשונה נפטרת בקרבן ראשון:
וב״ה מחייבין – כדמפרשי טעמא אם שוה לו ליל פ״א ליום פ״א לטומאה דלדברי הכל צריכה למנות ימי טומאה וימי טהרה אחרים לא ישוה לו לילה ליום נמי לחייבו קרבן שני:
מתני׳ לאור פ״א – שילדה נקבה לאור פ״א שהיתה ראויה למחר להביא כפרתה הפילה.
ב״ש פוטרין מן הקרבן – מלידה ב׳ אע״ג דלאחר מלאת הוא הואיל ולילה הוא ולא יצאה שעה ראויה לקרבן דלילה מחוסר זמן קרבן הוא דכתיב (ויקרא ז) ביום צותו הילכך לענין קרבן כתוך מלאת דמי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ה משנה אשה שילדה בת, מונה ארבעה עשר ימי טומאה, וששים וששה ימי טהרה (שדם שהיא רואה אז אינו מטמא כדם הנדה), וביום השמונים ואחד מביאה קרבנה (שם יב, א—ח), וכל נפל שתפיל בתוך שמונים הימים אינו מחייב אותה בקרבן נוסף. ונחלקו בדין המפלת לאור (ליל) היום השמונים ואחד לאחר לידתה, שבית שמאי פוטרין מן הקרבן, ובית הלל מחייבין.
MISHNA: A woman who gives birth to a daughter counts fourteen days during which she is ritually impure. That is followed by sixty-six days during which she remains ritually pure even if she experiences a flow of blood. The Torah obligates a woman to bring her offering on the eighty-first day (see Leviticus 12:1–6). If the woman miscarries another fetus before that day, she is not required to bring an additional offering. In the case of a woman who miscarries a fetus on the night of, i.e., preceding, the eighty-first day, Beit Shammai deem her exempt from bringing a second offering and Beit Hillel deem her liable to bring a second offering.
קישוריםעין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(22) אָמְרוּ ב״הבֵּית הִלֵּל לב״שלְבֵית שַׁמַּאי מ״שמַאי שְׁנָא אוֹר שְׁמוֹנִים וְאֶחָד מִיּוֹם שְׁמוֹנִים וְאֶחָד אִם שָׁיוָה לוֹ לְטוּמְאָה לֹא יִשְׁוֶה לוֹ לְקׇרְבָּן.

Beit Hillel said to Beit Shammai: What is different between the night of the eighty-first and the day of the eighty-first? If they are equal with regard to the halakhot of ritual impurity, i.e., the blood flow of this woman on the eighty-first night renders her ritually impure and all the standard strictures of ritual impurity apply to her, will the two time periods not be equal with regard to liability to bring an additional offering as well?
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מ״ש אור פ״א מיום פ״א – דודאי חייבת כדמפרש לקמן בפ׳ ארבעה מחוסרי כפרה (דף ט.).
אם שיוה לו לטומאה – שהרי אתם מודים שמשקיעת החמה של יום פ׳ כלו ימי טוהר שלה ואם ראתה בליל פ״א טמאה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמרו בית הלל לבית שמאי: מאי שנא [במה שונה] אור שמונים ואחד מיום שמונים ואחד, שאם הפילה בו חייבת קרבן נפרד? אם שיוה לו לטומאה, שדמה טמא בליל שמונים ואחד כמו ביומו, לא ישוה לו לקרבן?
Beit Hillel said to Beit Shammai: What is different between the night of the eighty-first and the day of the eighty-first? If they are equal with regard to the halakhot of ritual impurity, i.e., the blood flow of this woman on the eighty-first night renders her ritually impure and all the standard strictures of ritual impurity apply to her, will the two time periods not be equal with regard to liability to bring an additional offering as well?
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(23) אָמְרוּ לָהֶם ב״שבֵּית שַׁמַּאי לֹא אִם אֲמַרְתֶּם בְּמַפֶּלֶת יוֹם שְׁמוֹנִים וְאֶחָד שֶׁכֵּן יָצְאָה לְשָׁעָה שֶׁהִיא רְאוּיָה לְהָבִיא בָּהּ קׇרְבָּן תֹּאמַר בְּמַפֶּלֶת לְאוֹר שְׁמוֹנִים וְאֶחָד שֶׁלֹּא יָצְאָה לְשָׁעָה שֶׁהִיא רְאוּיָה לְהָבִיא בָּהּ קׇרְבָּן.

Beit Shammai said to Beit Hillel: No, there is a difference between that night and the following day. If you said with regard to a woman who miscarries on the eighty-first day that she is obligated to bring an additional offering, this is logical, as she emerged into a period that is fit for her to bring her offering. Would you say the same with regard to a woman who miscarries on the night of the eighty-first day, where she did not emerge into a period that is fit for her to bring her offering, as offerings are not sacrificed at night?
מהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמרו להם בית שמאי: לא, אם אמרתם במפלת יום שמונים ואחד, שחייבת בקרבן נוסף, שכן כבר יצאה לשעה שהיא ראויה להביא בה קרבן, תאמר במפלת לאור שמונים ואחד, שבשעה שהפילה עדיין לא יצאה לשעה שהיא ראויה להביא בה קרבן? שהרי אין מקריבים קרבן בלילה.
Beit Shammai said to Beit Hillel: No, there is a difference between that night and the following day. If you said with regard to a woman who miscarries on the eighty-first day that she is obligated to bring an additional offering, this is logical, as she emerged into a period that is fit for her to bring her offering. Would you say the same with regard to a woman who miscarries on the night of the eighty-first day, where she did not emerge into a period that is fit for her to bring her offering, as offerings are not sacrificed at night?
מהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(24) אָמְרוּ לָהֶן ב״הבֵּית הִלֵּל וַהֲלֹא הַמַּפֶּלֶת יוֹם שְׁמוֹנִים וְאֶחָד שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת תּוֹכִיחַ שֶׁלֹּא יָצְאָה לְשָׁעָה שֶׁהִיא רְאוּיָה לְהָבִיא בהו קׇרְבָּן וְחַיֶּיבֶת קׇרְבָּן.

Beit Hillel said to Beit Shammai: But let the case of a woman who miscarries on the eighty-first day that occurs on Shabbat prove that this distinction is incorrect, as she did not emerge into a period that is fit for her to bring her offering because individual offerings are not sacrificed on Shabbat, and nevertheless she is obligated to bring an additional offering.
מיוחס לר׳ גרשוםמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שחל להיות בשבת יוכיח – שלא יצא בשעה שראויה להביא בה קרבן דאין קרבן יחיד דוחה שבת וחייב בקרבן:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמרו להן בית הלל: והלא המפלת יום שמונים ואחד שחל להיות בשבת תוכיח, שלא יצאה לשעה שהיא ראויה להביא בה קרבן, שאין מקריבים קרבנות יחיד בשבת, וגם אתם מודים שחייבת קרבן נוסף אם הפילה בשבת זו!
Beit Hillel said to Beit Shammai: But let the case of a woman who miscarries on the eighty-first day that occurs on Shabbat prove that this distinction is incorrect, as she did not emerge into a period that is fit for her to bring her offering because individual offerings are not sacrificed on Shabbat, and nevertheless she is obligated to bring an additional offering.
מיוחס לר׳ גרשוםמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(25) אָמְרוּ לָהֶן ב״שבֵּית שַׁמַּאי לֹא אִם אֲמַרְתֶּם יוֹם שְׁמוֹנִים וְאֶחָד שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת שֶׁאַף עַל פִּי שאינן רָאוּי לְקׇרְבַּן יָחִיד רָאוּי לְקׇרְבַּן צִיבּוּר תֹּאמַר בְּמַפֶּלֶת לְאוֹר שְׁמוֹנִים (יוֹם) וְאֶחָד שֶׁאֵין הַלַּיְלָה רָאוּי לֹא לְקׇרְבַּן יָחִיד וְלֹא לְקׇרְבַּן צִיבּוּר.

Beit Shammai said to Beit Hillel: No, there is a difference between these cases. If you said this ruling with regard to a woman who miscarries on the eighty-first day that occurs on Shabbat, the reason is that although Shabbat is unfit for the sacrifice of an individual offering, it is fit for the sacrifice of a communal offering whose time is fixed, e.g., the daily offering. Would you say the same with regard to a woman who miscarries on the night of the eighty-first day, as the night is completely unfit, since neither an individual offering nor a communal offering is sacrificed at night?
מהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמרו להן בית שמאי: לא, אם אמרתם יום שמונים ואחד שחל להיות בשבת, שאף על פי שאינו ראוי לקרבן יחיד, מכל מקום ראוי לקרבן ציבור, שמקריבים בשבת קרבנות ציבור שזמנם קבוע, תאמר במפלת לאור שמונים יום ואחד, שאין הלילה ראוי כלל להקרבה, לא לקרבן יחיד ולא לקרבן ציבור?
Beit Shammai said to Beit Hillel: No, there is a difference between these cases. If you said this ruling with regard to a woman who miscarries on the eighty-first day that occurs on Shabbat, the reason is that although Shabbat is unfit for the sacrifice of an individual offering, it is fit for the sacrifice of a communal offering whose time is fixed, e.g., the daily offering. Would you say the same with regard to a woman who miscarries on the night of the eighty-first day, as the night is completely unfit, since neither an individual offering nor a communal offering is sacrificed at night?
מהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(26) וְהַדָּמִים אֵינָן מוֹכִיחִים שֶׁהַמַּפֶּלֶת בְּתוֹךְ מְלֹאת דָּמֶיהָ טְמֵאִים וּפְטוּרָה מִן הַקׇּרְבָּן.:

Beit Shammai add: And as for the ritual impurity status of the blood, i.e., Beit Hillel’s opinion that the two time periods are equal with regard to the halakhot of ritual impurity, this does not prove what the halakha should be with regard to offerings, as with regard to a woman who miscarries before the completion of the term of eighty days, her blood is impure like the blood of a woman after childbirth, and nevertheless she is exempt from bringing the offering.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הדמים שאתם אומרים אם שוה לו לטומאה אינן מוכיחין שהמפלת בתוך מלאות דמיה טמאין דצריכה להשלים ימי טומאה של מפלת לאחר פ׳ ופטור מן הקרבן הואיל ותוך מלאות הפילה:
והדמים – שאתה אומר אם שוה לו לטומאה כו׳ אינן מוכיחין לקרבן שהרי המפלת תוך מלאת דמיה טמאין מפני הלידה ואינה חייבת קרבן שני.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

והדמים שמטמאים בליל שמונים ואחד אינן מוכיחים לחייב קרבן אם תפיל אז, שהרי המפלת בתוך מלאת שמונים הימים — דמיה טמאים כדין יולדת, ומכל מקום פטורה מן הקרבן.
Beit Shammai add: And as for the ritual impurity status of the blood, i.e., Beit Hillel’s opinion that the two time periods are equal with regard to the halakhot of ritual impurity, this does not prove what the halakha should be with regard to offerings, as with regard to a woman who miscarries before the completion of the term of eighty days, her blood is impure like the blood of a woman after childbirth, and nevertheless she is exempt from bringing the offering.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כריתות ז: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים כריתות ז:, עין משפט נר מצוה כריתות ז: – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מיוחס לר׳ גרשום כריתות ז:, הערוך על סדר הש"ס כריתות ז:, רש"י כריתות ז:, תוספות ישנים כריתות ז:, מהרש"א חידושי אגדות כריתות ז:, גליון הש"ס לרע"א כריתות ז:, פירוש הרב שטיינזלץ כריתות ז:

Keritot 7b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Keritot 7b, Ein Mishpat Ner Mitzvah Keritot 7b, Attributed to R. Gershom Keritot 7b, Collected from HeArukh Keritot 7b, Rashi Keritot 7b, Tosefot Yeshanim Keritot 7b, Maharsha Chidushei Aggadot Keritot 7b, Gilyon HaShas Keritot 7b, Steinsaltz Commentary Keritot 7b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144