(1) 
אעִיבְּרָה לֹא תֹּאכַל בִּתְרוּמָה נֶחְתַּךְ הָעוּבָּר בְּמֵעֶיהָ תֹּאכַל הָיָה כֹּהֵן שֶׁבָּא עַל בַּת יִשְׂרָאֵל לֹא תֹּאכַל בִּתְרוּמָה עִיבְּרָה לֹא תֹּאכַל יָלְדָה תֹּאכַל נִמְצָא כֹּחוֹ שֶׁל בֵּן גָּדוֹל מִשֶּׁל אָב.
אעִיבְּרָה לֹא תֹּאכַל בִּתְרוּמָה נֶחְתַּךְ הָעוּבָּר בְּמֵעֶיהָ תֹּאכַל הָיָה כֹּהֵן שֶׁבָּא עַל בַּת יִשְׂרָאֵל לֹא תֹּאכַל בִּתְרוּמָה עִיבְּרָה לֹא תֹּאכַל יָלְדָה תֹּאכַל נִמְצָא כֹּחוֹ שֶׁל בֵּן גָּדוֹל מִשֶּׁל אָב.If he impregnated her, she may not partake of teruma, as she is carrying an Israelite fetus. If the fetus was cut in her womb, i.e., she miscarried, she may partake of teruma. If the man was a priest who engaged in intercourse with an Israelite woman, she may not partake of teruma. If he impregnated her, she still may not partake of teruma, as a fetus does not enable its mother to partake. If she gave birth she may partake due to her child, a priest. It is therefore found in this case that the power of the son is greater than that of the father, as the father of this child does not enable the woman to partake of teruma, but the son does.
איתמר הבא על ארוסתו בבית חמיו רב אמר הולד ממזר ושמואל אמר [הולד]2 שתוקי. איכא דאמרי בבא עליה כולי עלמא לא פליגי דבתריה דידיה3 שדינן ליה אלא כי איתמר הכי איתמר ארוסה שעיברה רב אמר הולד ממזר ושמואל אמר הולד שתוקי. האי4 שמעתא קא הוינן בה בפרק עשרה יוחסין {בבלי קידושין עה ע״א} ואסיקנא5 הכי רב אמר6 הולד ממזר לאו ממזר ודאי האוי7 אלא ספק ממזר האוי8 ואסור בממזרת ושתוקי דאמר שמואל בדוקי הוא דבדקינן לה לאימיה ואי9 אמרה לכשר נבעלתי דהוא ארוס נאמנת והילכתא בהא כשמואל דקם ליה כאבא שאול דתנן10 {משנה קידושין ד:ב והגמ׳ שעליה עד ע״א} אבא שאול היה קורא לשתוקי בדוקי ואמרינן מאי בדוקי11 דבדקינן לה לאימיה ואי אמרה לכשר נבעלתי12 נאמנת ואף על גב דרוב פסולין אצלה ואמר רבא הלכה כאבא שאול הילכך הלכתא כשמואל דקאיי כואתיה אבל ודאי אי בדקינן לה ואמרה דלא ידענא הולד ספק ממזר האוי13 ובהא לא פליג שמואל:
1. והשוטה: חסר בכ״י פרמה .
2. הולד: כ״י נ , דפוסים. חסר בכ״י בהמ״ל 695 , כ״י פרמה .
3. דידיה: חסר בכ״י פרמה .
4. האי: כ״י נ : ״הא״.
5. וכן ברשב״א בשם ר״ח, הכריע כרב. וכן באשכול ובעיטור לגבי ברכת חתנים, שניהם בשם ר׳ האי גאון.
6. רב אמר: כ״י נ : ״אמ׳ רב״. דפוסים: רב דאמ׳ .
7. לאו ממזר ודאי האוי: כ״י נ : ״ולאו ממזר ממש הוי״. כ״י פרמה : ״לאו ודאי ממזר״.
8. ממזר האוי: חסר בכ״י פרמה .
9. ואי: כ״י נ : ״אי״.
10. דתנן: כ״י נ : ״דתניא״.
11. מאי בדוקי: חסר בכ״י פרמה .
12. כ״י פרמה מוסיף גם כאן: ״דהוא ארוס״.
13. האוי: כ״י פרמה : ״הוא״.
עיברה לא תאכל – כדילפינן לעיל (דף סז:) עובר פוסל דכתיב כנעוריה פרט למעוברת.
נחתך העובר במעיה תאכל – מיד וה״ה נמי אם ילדתו ומת.
עיברה לא תאכל – שהעובר אינו מאכיל את אמו ישראלית עד שיצא לאויר העולם כדכתיב (ויקרא כב) ויליד ביתו יאכלו ילוד מאכיל שאין ילוד אין מאכיל.
גדול משל אב – שהבועל לא יכול להאכילה מפני שלא בא עליה לשם קידושין ולאו קנינו הוא ובנו מאכילה.
מתניתין האונס והמפתה והשוטה לא פוסלות ולא מאכילות ואם אינן ראוין לבא בקהל ישראל הרי אלו פוסלת, כיצד הי׳ הבא על ב״כ תאכל בתרומה עיברה לא תאכל נחתך העובר במעי׳ תאכל, הי׳ כהן שבא על ב״י לא תאכל בתרומה עיברה לא תאכל, ילדה תאכל נמצא כחו של בן גדול משל אב. פי השוטה אפי׳ ע״י חופה וקידושין אינו פוסל ואינו מאכיל שאי קנינו קנין אפילו מדרבנן ואם אינן ראוין וכו׳ הרי אלו פסולין שנתחללה בביאת פסולה לה. הי׳ ישראל שבא על בת כהן באונס או בפיתוי שלא לשם קידושין עיברה ל״ת שהעובר פוסל כדתנן לעיל, נחתך העובר במעי׳ תאכל וה״ה אם ילדתו ומת עוברה ל״ת כדכתיב ויליד ביתו ילוד מאכיל שאינו ילוד אינו מאכיל נמצא כחו של בן גדול משל אב שהאב אינו מאכיל בביאתו ובנו מאכילה:
כבר ביארנו במשנתנו בבת כהן שאנסה ישראל או פתה או שנשאת לכהן שוטה שאם נתעברה העובר פוסלה שמא תאמר אחר שכן אף בשלא עיברה ניחוש שמא עיברה שהרי בנשים שהוחלפו בשעת כניסתן לחפה אמרו שצריכות להמתין שלשה חדשים וזו ודאי אינה הלכה דהא חלוף לא שכיח ולא גזרו ביה כמו שכתבנו בפרק ארבעה אחין אלא שכתבנוה למה שנתגלגל בה שאם תתרץ לענין ביאור דליוחסין חששו לתרומה לא חששו הרי אנו רואין שחששו בתרומה לספיקות ממה שאמרו הרי זה גיטיך שעה אחת קודם מיתתו שאסורה לאכול בתרומה מיד וכן הלכה ואף כאן ניחוש מכל מקום מספק שמא מעוברת היא ותירץ דבזנות לא חששו דאשה מזנה מתהפכת ומכאן פסקו רבים שהלכה כר׳ יוסי שכל שנבעלה דרך זנות אינה צריכה להמתין ומכל מקום יש פוסקים כר׳ יהודה ומשום דשמואל נקיט לה כותיה וגדולה המזנה צריכה להמתין כמו שכתבנו בסוף פרק שלישי ומפרשין כאן בזנות לא חששו דוקא לענין תרומה וכבר כתבנוה שם:
בת כהן שנשא לישראל ומת הבעל ואין לה זרע ממנו כל שהיא תוך ארבעים לביאתה טובלת מיד מדין טומאת שכבת זרע ואוכלת בתרומה לערב עד ארבעים יום לביאתה שאפילו היא מעוברת כל תוך ארבעים יום מיא בעלמא הוא הא מארבעים יום שמשעת ביאה ואילך לא תאכל עד שיעברו שלשה חדשים שמא מעוברת היא ואם אכלה מארבעים ואילך ונמצאת מעוברת הרי זו מקולקלת בכל מה שאכלה מארבעים יום ואילך ומשלמת בו קרן וחומש הא בכל מה שאכלה בתוך ארבעים פטורה לגמרי וטובלת לערב דקאמרינן פירשו כגון שלא נתהפכה ולא עמדה והטבילוה במטה אבל אם עמדה או נתהפכה אסורה מיהא כל שלשה ימים שמא פלטה וכדאיתה בנדה פרק דופן (נדה מ״א:) וגדולי קדמונינו כתבו שאם הלכה ברגליה אין חוששין לפליטה דודאי שדתיה כמו שיתבאר שם וכן ממה שאמרו כאן דכל תוך ארבעים מיא בעלמא הוא כתבו גדולי הדורות בשם רבותיהם במה שאמרו (ב״ב קמ״ב:) המזכה לעובר שלו קנה מפני שדעתו של אדם קרובה אצל בנו דוקא לאחר ארבעים יום הא תוך ארבעים יום אין עליו שם עובר לחול עליו קורבת דעת ואין הדברים נראין כלל שאף לאחר ארבעים אין קורבת דעת במה שלא נודע לו אלא שמכל מקום לענין צוואה דעתו של אדם על כל מה שהוא נותן לב עליו שיבא וכל שנוצר דעתו מתרחבת עליו:
הבא על ארוסתו בבית חמיו ונתעברה הולד כשר לכל דבר ואפילו נחשדה אף משאר בני אדם הואיל ונודע שארוס שלה בא עליה תולין אותו אחריו אבל ארוסה שעיברה ולא נודע אם ארוס שלה בא עליה אם לאו נחלקו בה רב ושמואל שלדעת רב הולד ממזר ופירשוה באחרון של קדושין (ע״ה.) ספק ממזר ואסור בממזרת ואף לכשתאמר היא לארוס נבעלתי אינה נאמנת ולשמואל הולד שתוקי ופירשו שם בדוקי כלומר שבודקין את אמו ואם אמרה לארוס נבעלתי נאמנת אחר שהארוס שותק או אינו כאן אע״פ שרוב פסולין אצלה וכדקאמר אבא שאול התם ואפילו נחשדה משאר בני אדם ולא ממנו הא אי אמרה איהי לא ידענא או שלא נבדקה הוה ליה ספק ממזר ואם אמרה שלאחר ילדה או שאמר ארוס מעולם לא באתי עליה ודאי ממזר וגדולי הפוסקים פסקו כשמואל משום דקאי אבא שאול כותיה ומכל מקום גאוני הראשונים פסקו כרב והוה ליה ספק ממזר ואם כן דוקא בשחשודה משאר בני אדם ולא ממנו אבל אם נחשדה מכל צד או שלא נחשדה משום אדם בפרט אלא שנמצא שעיברה בתריה דידיה שדינן ליה וכדעת רבא ומכל מקום יש אומרין דשמעתא כאביי סלקא וכל דדיימא מעלמא ומיניה הולד ספק ממזר:
נתחתך. כתב ר״ש1 והוא הדין נמי אם ילדתו ואחר כך מת עוברה שאוכלת. לא תאכל. דילוד מאכיל שאינו ילוד אינו מאכיל. גדול. שהבועל אינו מאכילה כשלא בא עליה בתורת קדושין, ואם ילדה מאותה ביאה שאינה מאשות הולד מאכילה.
1. ד״ה נחתך.
בפרש״י בד״ה כיון דאי פשיטא לן דעיברה כו׳ באונס ופיתוי תאכל ליחוש כו׳ אלמא לחדא ביאה חיישינן עכ״ל מפירושו נראה דאאונס ופיתוי דהוה חד ביאה פריך דניחוש לה כההוא דמפרישין אותן ג׳ חדשים כו׳ דחיישינן אפילו לספיקא כי האי דלא הוה נמי אלא חדא ביאה אבל אשוטה דקתני במתניתין לא קפריך משום דאיכא למימר דעיברה דנקט היינו משום אונס ופיתוי דלא ניחוש בהן שמא עיברה כיון דלא הוה אלא חדא ביאה אבל בשוטה דהיו הרבה ביאות ודאי חיישינן לשמא עיברה ולא תאכל אלא כשידוע שאינה מעוברת ומש״ה לא קפריך הכא מההיא דספק בן ט׳ כו׳ וספק הביא שתי שערות כו׳ דלספק כי האי ודאי חיישינן והכא משום דלא הוה אלא חדא ביאה לא חיישינן לספיקא ומדמה לה להרי זה גיטך שעה אחת כו׳ דהוה נמי ספק גרוע שימות אותה שעה שתאכל ומיהו למסקנא דמוקי בזנות לא חששו משוטה נמי ניחא כמו שפירשו התוס׳ גם נראה דליכא לאקשויי הכא דהיאך קבעי למימר דניחוש לספיקא נוקמה לה אחזקה שלא היתה מעוברת ונוקי איתתא בחזקת כשרותה לתרומה די״ל דלא אמרינן דנוקמה אחזקה אלא היכא דליכא למיקם אמילתא כההיא דספק בן ט׳ כו׳ דלעיל אבל הכא כיון דאיכא למיקם אמלתא אם היא מעוברת אם לאו לא מוקמינן לה אחזקה (ד) דמהאי טעמא ניחא בחולצת תוך ג׳ חדשים דאפילו אם יבא אליהו ויאמר דלא מיעברה לא משגחינן ביה כדאיתא בפרק החולץ:
עיברה (הרתה) מביאה זו — לא תאכל בתרומה, שכן העובר פוסל בכל מקרה. ואם נחתך העובר במעיה ומת, או שמת מיד לאחר שנולד — תאכל. היה האונס, המפתה או השוטה כהן שבא על בת ישראל — לא תאכל בתרומה, עיברה — לא תאכל, ילדה — תאכל, בשל בנה שהוא כהן. נמצא כחו של בן גדול משל אב, שהרי אביו של אותו ילד אינו מאכיל אותה, והבן מאכילה.
If he impregnated her, she may not partake of teruma, as she is carrying an Israelite fetus. If the fetus was cut in her womb, i.e., she miscarried, she may partake of teruma. If the man was a priest who engaged in intercourse with an Israelite woman, she may not partake of teruma. If he impregnated her, she still may not partake of teruma, as a fetus does not enable its mother to partake. If she gave birth she may partake due to her child, a priest. It is therefore found in this case that the power of the son is greater than that of the father, as the father of this child does not enable the woman to partake of teruma, but the son does.
הכל
(2) בהָעֶבֶד פּוֹסֵל מִשּׁוּם בִּיאָה וְאֵינוֹ פּוֹסֵל מִשּׁוּם זֶרַע כֵּיצַד בַּת יִשְׂרָאֵל לְכֹהֵן בַּת כֹּהֵן לְיִשְׂרָאֵל וְיָלְדָה הֵימֶנּוּ בֵּן וְהָלַךְ הַבֵּן וְנִכְבַּשׁ עַל הַשִּׁפְחָה וְיָלְדָה הֵימֶנּוּ בֵּן הֲרֵי זֶה עֶבֶד הָיְתָה אֵם אָבִיו בַּת יִשְׂרָאֵל לְכֹהֵן לֹא תֹּאכַל בִּתְרוּמָה בַּת כֹּהֵן לְיִשְׂרָאֵל תֹּאכַל בִּתְרוּמָה.
A slave disqualifies a woman from partaking of teruma due to his engaging in intercourse with her, and he does not disqualify a woman because he is her offspring. How so? In what case would a slave theoretically disqualify a woman because he is her offspring? If an Israelite woman was married to a priest, or the daughter of a priest was married to an Israelite; and she a bore him a son; and the son went and pressed himself onto a maidservant, an epithet for intercourse used in this context due to the shame involved in having intercourse with a maidservant; and she bore him a son, then this son is a slave. If the latter’s father’s mother was an Israelite who was married to a priest, and her husband died, she may not partake of teruma due to her grandson, as he is not a priest but a slave. On the other hand, if she was the daughter of a priest married to an Israelite, and he died, leaving only this grandson, she may partake of teruma, as the grandson is not considered his father’s offspring.
A slave disqualifies a woman from partaking of teruma due to his engaging in intercourse with her, and he does not disqualify a woman because he is her offspring. How so? In what case would a slave theoretically disqualify a woman because he is her offspring? If an Israelite woman was married to a priest, or the daughter of a priest was married to an Israelite; and she a bore him a son; and the son went and pressed himself onto a maidservant, an epithet for intercourse used in this context due to the shame involved in having intercourse with a maidservant; and she bore him a son, then this son is a slave. If the latter’s father’s mother was an Israelite who was married to a priest, and her husband died, she may not partake of teruma due to her grandson, as he is not a priest but a slave. On the other hand, if she was the daughter of a priest married to an Israelite, and he died, leaving only this grandson, she may partake of teruma, as the grandson is not considered his father’s offspring.
ערך כבש
כבש – א(עירובין לד:) פוקו כבשי באגמא פי׳ היה קרוב למקומם אגם שיש בו קנים צומחים אמר להם צאו וכופו הקנים בקרקע ושימו עליהם אבנים גדולות שכובשין אותן בקרקע ולמחר נשב עליהן. כבש את האבן על גבי הטלית (אהלות פרק ח) פי׳ שם אבן על גבי הטלית שלא יתנופף. כבשים ללבושך. דברים שהם כבשונו של עולם יהיו תחת לשונך (חגיגה יג.) אמר ליה בהדי כבישי דקב״ה למה לך (ברכות י) מה שמכבש וגוזר המקום (מכות כג) יצתה בת קול ואמרה ממני היו הדברים כבושים פי׳ יהודה ותמר שנכבשו זה את זו בשעה ששכב עמה הלך אותו הבן ונכבש על השפחה (יבמות סט:) ר״א אמר כובש שנאמר ישוב ירחמנו יכבוש עונותינו. רבי יוסי בר חנינא אומר נושא שנאמר נושא עון (בפ״ק בראש השנה יז. בגמרא) א״ר יהודה אלמלא צדקתך כהררי אל מי יוכל לעמוד על משפטיך תהום רבה. רבא אמר אע״פ שצדקתך כהררי אל משפטיך תהום רבה במאי קא מיפלגי בדרבי אלעזר ורבי יוסי בר חנינא דאיתמר ר״א אומר כובש וכו׳ פי׳ אלמלא צדקתך שהיא גדולה כהררי אל. כשיש בו באדם מחצה עונות ומחצה זכיות נושא עון אחד מן הכף מאזנים ומעבירו ומוחלו כדי שיכריעו הזכיות שאלמלא כן שאם לא יהא נוטל עון ומעביר ראשון ראשון ומניח להכריע החובות מי יוכל לעמוד מפני משפטיך שיורדין עד תהום רבה. רבא אמר צדקתך כהררי אל שאתה נוטל עון מן הכף וכובשו וגונזו שאם לא יחטא שוב אתה מוחלו ואם חטא אתה מצרפו עם שאר עונות ודנו מפני שמשפטיך יורדין עד תהום רבה כשאינו חוזר בו. רבא אמר כר״א דאמר כובש כדאמרן (שבת קיא) מכבש של בעלי בתים מתירין אבל לא כובשין. לא יכבשם שם בשבת כלומר לא יקפלם ויניחם שם ויקשרם וזה שמשיר להתיר המכבש של בעל הבית לצורך שבת אבל כובש שאין דרכו להחזיר הבגדים בשבת לא יגע בהן. (גיטין מז) בסוריא וקא סבר כיבוש יחיד שמיה כיבוש פי׳ סוריא שכיבשה דוד מלך ישראל יחיד הוא. כל הכלים אין נגררין חוץ מן העגלה מפני שהיא כובשת (ביצה כג) פי׳ כובש הקרקע ואינו עושה חריץ (ביצה לב) אין גורפין תנור וכירים אבל מכבשין (סנהדרין פט) אבל הכובש נבואתו והמוותר על דברי הנביא (גמרא) כובש נבואתו כגון יונה בן אמתי. והמוותר על דברי הנביא כגון חבריה דמיכה וכו׳ (בבא בתרא סז) כבשי הם הקורות שכובשין בהן הזתים. בעכו״ם שכיבשתו (פסחים ה) השוכבים על מטות שן תרגומו דמכבשין בשן דפיל (נדה לט) תרנגולא דרמיא יומא וכבשא יומא. (בפסקא וזאת הברכה) זאת וזאת לפי שהוא מקנתרן וכו׳ וערפל תחת רגליו תרגום וענן אמיטתא כיבש קדמוהי והיה המקדש בתוכו תרגום ויהי כיבש מקדשא בגויה והיתה העיר בתוכו תרגום ותהי כיבש קרתא בגויה. כבשים בני שנה (בפסקא את קרבני לחמי) בית שמאי אומרים כבשים שהן כובשי עונותיהם של ישראל כמה דתימא יכבוש עונותינו ב״ה אומרים כל דבר שהוא נכבש סופו לצוף אלא כבשים שהן מכבסין עונותיהן של ישראל כשלג כמה דתימא כשלג ילבינו. בן עזאי אומר כבשים בני שנה שהן מכבסין עונותיהן של ישראל ועושין אותן כתינוק בן שנה שאין לו עון (בילמדנו פרשת את קרבני לחמי) בית שמאי אומרים כבשים שהן כובשין את העונות ויום הכפורים בא ומכפר אמר להן בית הלל אע״פ שכתוב ש׳ ס׳ אנו קוראין כבסים שהן מלבינין עונותיהן של ישראל כשלג שנאמר כבסי מרעה לבך.
א. [צופרעססען. בעדעקען, אויף האלטען.]
העבד פוסל משום ביאה – אם בא על כהנת פסלה מן התרומה כדאמרינן בגמרא לעיל (דף סח:).
ואין פוסל משום זרע – אם יש לה זרע לבת כהן מישראל כשר שהוא עבד ומת בעלה ישראל ונשאר זה לא אמרינן הרי זרע יש לה מישראל ולא תשוב לתרומת אביה דעבד ודאי לאו זרע הוא. ומפרש ואזיל היכי משכחת לה שיהא בן ישראל כשר עבד.
ונכבש על השפחה – נדחק ונדבק עליה לשון מכבש פריש״א בלעז ולשון גנאי הוא.
הרי זה עבד – שולד שפחה כמוה דכתיב האשה וילדיה (שמות כא).
היתה אם אביו – בת כהן לישראל תאכל בתרומה אם מת אביו והוא קיים אע״ג דולד ולד בעלמא פסיל כדאמרן (לקמן דף ע.) זרע זרעה מנין כו׳ האי לא פסיל דהא לאו בתר אבוה אזיל ולאו זרעו הוא. בת ישראל לכהן ומת בנה מכהן ובנו בן בנה קיים והוא עבד לא תאכל בתרומה דלאו זרע הוא.
העבד פוסל משום ביאה ואינו פוסל משום זרע, כיצד בת ישראל [לכהן] ובת כהן לישראל וילדה בן והלך הבן ונכבש על השפחה וילדה בן הרי זה עבד. היתה אם אביו בת ישראל לכהן לא תאכל בתרומה, בת כהן לישראל אוכלת בתרומה דלא חשיב זרע דבתר שפחה גריר דכת׳ האשה וילדיה.
רש״י בד״ה ואינו פוסל כו׳ אם יש לה זרע לבת כהן מישראל כשר והוא עבד ומת בעלה ישראל וזה קיים אינו פסלה מלשוב אל בית אביה בנעוריה ומפרש ואזל היכא משכחת לה שיהא בן ישראל עבד כצ״ל והשאר נמחק. ונ״ב ס״א והר״ן. בד״ה עד מ׳ יום כו׳ דהרי כבר מ׳ יום כצ״ל:
העבד פוסל אשה מאכילת תרומה משום ביאה, ואינו פוסל משום זרע. כיצד משום זרע? בת ישראל שנישאה לכהן, או בת כהן שנישאה לישראל, וילדה הימנו בן, והלך הבן ונכבש (בא) על השפחה, ונקט בלשון מגונה, בגלל הגנאי שבדבר, וילדה השפחה הימנו בן — הרי זה, אותו בן, עבד. ואם היתה אם אביו בת ישראל שנישאה לכהן — לא תאכל בתרומה, אם מת בעלה והעבד הוא הזרע היחיד שנשאר ממנו. אולם אם היתה בת כהן שנישאה לישראל ומת, וזה הזרע היחיד שנשאר ממנה — תאכל בתרומה. לפי שאין העבד נחשב כלל כזרעו של אביו.
A slave disqualifies a woman from partaking of teruma due to his engaging in intercourse with her, and he does not disqualify a woman because he is her offspring. How so? In what case would a slave theoretically disqualify a woman because he is her offspring? If an Israelite woman was married to a priest, or the daughter of a priest was married to an Israelite; and she a bore him a son; and the son went and pressed himself onto a maidservant, an epithet for intercourse used in this context due to the shame involved in having intercourse with a maidservant; and she bore him a son, then this son is a slave. If the latter’s father’s mother was an Israelite who was married to a priest, and her husband died, she may not partake of teruma due to her grandson, as he is not a priest but a slave. On the other hand, if she was the daughter of a priest married to an Israelite, and he died, leaving only this grandson, she may partake of teruma, as the grandson is not considered his father’s offspring.
הכל
(3) גמַמְזֵר פּוֹסֵל וּמַאֲכִיל כֵּיצַד בַּת יִשְׂרָאֵל לְכֹהֵן וּבַת כֹּהֵן לְיִשְׂרָאֵל וְיָלְדָה הֵימֶנּוּ בַּת וְהָלְכָה הַבַּת וְנִישֵּׂאת לְעֶבֶד אוֹ לְגוֹי1 וְיָלְדָה הֵימֶנּוּ בֵּן הֲרֵי זֶה מַמְזֵר הָיְתָה אֵם אִמּוֹ בַּת יִשְׂרָאֵל לְכֹהֵן תֹּאכַל בִּתְרוּמָה בַּת כֹּהֵן לְיִשְׂרָאֵל לֹא תֹּאכַל בִּתְרוּמָה.
A mamzer disqualifies a woman from partaking of teruma, and he also enables a woman to partake of teruma. How so? If an Israelite woman was married to a priest, or the daughter of a priest was married to an Israelite, and she bore him a daughter, and the daughter went and married a slave or a gentile and bore him a son, this son is a mamzer. If his mother’s mother was an Israelite woman married to a priest, even if her husband died, she may partake of teruma, as she has surviving offspring from a priest. Conversely, if she is the daughter of a priest married to an Israelite, she may not partake of teruma, even after her Israelite husband’s death, as she has offspring from him.
A mamzer disqualifies a woman from partaking of teruma, and he also enables a woman to partake of teruma. How so? If an Israelite woman was married to a priest, or the daughter of a priest was married to an Israelite, and she bore him a daughter, and the daughter went and married a slave or a gentile and bore him a son, this son is a mamzer. If his mother’s mother was an Israelite woman married to a priest, even if her husband died, she may partake of teruma, as she has surviving offspring from a priest. Conversely, if she is the daughter of a priest married to an Israelite, she may not partake of teruma, even after her Israelite husband’s death, as she has offspring from him.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״לעובד כוכבים״.
ממזר פוסל ומאכיל. כיצד? בת ישראל הנשואה לכהן, או בת כהן הנשואה לישראל, וילדה הימנו בת, והלכה הבת ונישאת לעבד או לגוי וילדה הימנו בן — הרי זה ממזר (לשיטת תנא זה). היתה אם אמו בת ישראל הנשואה לכהן — תאכל בתרומה, שהרי נשאר זרע מן הכהן ואוכלת בגללו. ואם היתה בת כהן הנשואה לישראל — לא תאכל בתרומה שהרי יש לה זרע מן הישראלי.
A mamzer disqualifies a woman from partaking of teruma, and he also enables a woman to partake of teruma. How so? If an Israelite woman was married to a priest, or the daughter of a priest was married to an Israelite, and she bore him a daughter, and the daughter went and married a slave or a gentile and bore him a son, this son is a mamzer. If his mother’s mother was an Israelite woman married to a priest, even if her husband died, she may partake of teruma, as she has surviving offspring from a priest. Conversely, if she is the daughter of a priest married to an Israelite, she may not partake of teruma, even after her Israelite husband’s death, as she has offspring from him.
הכל
(4) דכֹּהֵן גָּדוֹל פְּעָמִים שֶׁהוּא פּוֹסֵל כֵּיצַד בַּת כֹּהֵן לְיִשְׂרָאֵל וְיָלְדָה הֵימֶנּוּ בַּת וְהָלְכָה הַבַּת וְנִיסֵּת לַכֹּהֵן וְיָלְדָה הֵימֶנּוּ בֵּן ה״ז הֲרֵי זֶה רָאוּי לִהְיוֹת כֹּהֵן גָּדוֹל עוֹמֵד וּמְשַׁמֵּשׁ עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ מַאֲכִיל אֶת אִמּוֹ וּפוֹסֵל אֵם אִמּוֹ זֹאת אוֹמֶרֶת לֹא כִּבְנִי כ״ג כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁהוּא פּוֹסְלֵנִי מִן הַתְּרוּמָה.:
Even with regard to a High Priest, sometimes he disqualifies his grandmother from partaking of teruma. How so? If the daughter of a priest was married to an Israelite, and she bore him a daughter, and the daughter went and married a priest and bore him a son, this son is fit to be a High Priest, who stands and serves on the altar. This son enables his mother to partake of teruma, as he is a priest. And yet, he disqualifies his mother’s mother from partaking of teruma, as he is her offspring from her Israelite husband. This grandmother can say in disapproval: Let there not be many like my daughter’s son, the High Priest, as he disqualifies me from partaking of teruma.
Even with regard to a High Priest, sometimes he disqualifies his grandmother from partaking of teruma. How so? If the daughter of a priest was married to an Israelite, and she bore him a daughter, and the daughter went and married a priest and bore him a son, this son is fit to be a High Priest, who stands and serves on the altar. This son enables his mother to partake of teruma, as he is a priest. And yet, he disqualifies his mother’s mother from partaking of teruma, as he is her offspring from her Israelite husband. This grandmother can say in disapproval: Let there not be many like my daughter’s son, the High Priest, as he disqualifies me from partaking of teruma.
כ״ג פעמים שהוא פוסל – את בת כהן מן התרומה משום זרעה מישראל.
מאכיל את אמו – לאחר מיתת אביו.
ופוסל את אם אמו – אפילו לאחר מיתת אמו דאי לאו הוא הוה הדרה אם אמו לתרומה דבי נשא לאחר מיתת בתה כדאמר ביש מותרות (לקמן דף פז.) מת בנה מישראל תאכל בתרומה.
וזאת – האשה אומרת לא כבני כ״ג כלומר לא ירבו כמותו.
כהן גדול, פעמים שהוא פוסל. כיצד? בת כהן שנישאה לישראל וילדה הימנו בת, והלכה הבת וניסת לכהן, וילדה הימנו בן — הרי זה ראוי להיות כהן גדול עומד ומשמש על גבי המזבח. והרי בן זה מאכיל את אמו, שהיא אוכלת בזכות בנה הכהן, ופוסל את אם אמו, שהרי נשאר לה זרע מבעלה הישראל, וזאת אם האם אומרת בתרעומת: לא ירבו כאלה שהם כבני (כלומר, נכדי) כהן גדול, שהוא פוסלני מן התרומה.
Even with regard to a High Priest, sometimes he disqualifies his grandmother from partaking of teruma. How so? If the daughter of a priest was married to an Israelite, and she bore him a daughter, and the daughter went and married a priest and bore him a son, this son is fit to be a High Priest, who stands and serves on the altar. This son enables his mother to partake of teruma, as he is a priest. And yet, he disqualifies his mother’s mother from partaking of teruma, as he is her offspring from her Israelite husband. This grandmother can say in disapproval: Let there not be many like my daughter’s son, the High Priest, as he disqualifies me from partaking of teruma.
הכל
(5) גמ׳ גְּמָרָא : תְּנֵינָא לְהָא דת״ר דְּתָנוּ רַבָּנַן השׁוֹטֶה וְקָטָן שֶׁנָּשְׂאוּ נָשִׁים וּמֵתוּ נְשׁוֹתֵיהֶן פְּטוּרוֹת מִן הַחֲלִיצָה וּמִן הַיִּיבּוּם.:
GEMARA: We already learned that the marriage of an imbecile is invalid, as the Sages taught in a baraita: With regard to an imbecile and a minor boy who married women and died, their wives are exempt from ḥalitza and from levirate marriage.
GEMARA: We already learned that the marriage of an imbecile is invalid, as the Sages taught in a baraita: With regard to an imbecile and a minor boy who married women and died, their wives are exempt from ḥalitza and from levirate marriage.
תנינא להא דת״ר שוטה וקטן שנשאו נשים ומתו נשותיהן פטורות מן החליצה ומן היבום, פי׳ דוקא לחרשת וקטנה תיקנו רבנן קדושין אבל לשוטה ולקטן לא:
תנינא. מאי דתנן בבריתא שאין קנין לשוטה תנן במתני׳, דהא תנן הכא השוטה אינו מאכיל. פטורות. אלמ׳ אין לשוטה וקטן קנין. פטורות1. אלמ׳ אין קדושיו ונשואיו קדושין ונשואין כלל, ואפי׳ הוא בן ט׳. ואיתא להא מילתא נמי בפרק האשה רבה2.
1. רבינו הוסיף פירוש זה עה״ג. ולא ברור אם הכוונה להוסיף על הפירוש הקודם [שהם דברי רש״י], או למחוק הפירוש הקודם.
2. להלן צו, ב.
א גמרא ומעירים: תנינא להא דתנו רבנן [שנינו כבר במשנה לזה ששנו חכמים בברייתא]: שוטה וקטן שנשאו נשים, ומתו — נשותיהן פטורות מן החליצה ומן הייבום. כמבואר כאן, שנישואי שוטה אינם נחשבים נישואין.
GEMARA: We already learned that the marriage of an imbecile is invalid, as the Sages taught in a baraita: With regard to an imbecile and a minor boy who married women and died, their wives are exempt from ḥalitza and from levirate marriage.
הכל
(6) כֵּיצַד הָיָה יִשְׂרָאֵל שֶׁבָּא עַל בַּת כֹּהֵן תֹּאכַל בִּתְרוּמָה עִיבְּרָה לֹא תֹּאכַל.: כֵּיוָן דְּעִיבְּרָה לֹא תֹּאכַל לֵיחוּשׁ שֶׁמָּא עִיבְּרָה מִי לָא תְּנַן מַפְרִישִׁין אוֹתָן ג׳ שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים שֶׁמָּא מְעוּבָּרוֹת הֵן.
§ It is stated in the mishna: How so? If an Israelite engaged in extramarital intercourse with the daughter of a priest, she may partake of teruma. If he impregnated her, she may not partake of teruma. The Gemara asks: Since if he impregnated her she may not partake, let us be concerned in any case of intercourse between an Israelite and the daughter of a priest lest he impregnated her, thereby rendering it prohibited for her to partake of teruma. Didn’t we learn in a mishna that if two men betrothed two women, and then at the time that they entered the wedding canopy, they accidently switched wives, and engaged in relations with each other’s wives that night, in this case, after the accident is discovered, the court removes the wives from their husbands for three months, lest they are pregnant from the men they presumed to be their husbands and the fetus is therefore a mamzer, although they engaged in intercourse only once (33b)?
§ It is stated in the mishna: How so? If an Israelite engaged in extramarital intercourse with the daughter of a priest, she may partake of teruma. If he impregnated her, she may not partake of teruma. The Gemara asks: Since if he impregnated her she may not partake, let us be concerned in any case of intercourse between an Israelite and the daughter of a priest lest he impregnated her, thereby rendering it prohibited for her to partake of teruma. Didn’t we learn in a mishna that if two men betrothed two women, and then at the time that they entered the wedding canopy, they accidently switched wives, and engaged in relations with each other’s wives that night, in this case, after the accident is discovered, the court removes the wives from their husbands for three months, lest they are pregnant from the men they presumed to be their husbands and the fetus is therefore a mamzer, although they engaged in intercourse only once (33b)?
כיון – דאי פשיטא לן דעיברה אמרינן לה לא תאכל אמאי קתני מתניתין ישראל הבא על בת כהן באונס ופיתוי תאכל ליחוש שמא עיברה.
מי לא תנן – בפ׳ ד׳ אחין גבי נשים שהוחלפו בשעת כניסתן לחופה מפרישין אותן מבעליהן ג׳ חדשים שמא מעוברת הן והולדות ממזרין ובעינן הבחנה בין ולד כשר לולד פסול אלמא לחדא ביאה חיישינן.
מי לא תנן. בפרק ארבעה אחין1 גבי בשעת כניסתן לחופה הוחלפו נשותיהן אלמא לחדא ביאה חיישי׳ שמא נתעברה. חששו. לחדא ביאה. ומעלה היא שעשו ביוחסין לאסרה מספק. הרי זה גיטיך. בת ישראל לכהן. מיד. דחיישי׳ דלמ׳ בכל שעתא ושעתא מית, אלמ׳ אסרינן לה בתרומה מספק. אלא אמ׳ רבה. לעולם בתרומה נמי חששו מספק, והכי תריץ לפירכא דלעיל. בנשואין. כגון ההיא דהוחלפו, חיישי׳ לשמא נתעברו בביאה אחת. בזנות לא חששו. דקיימא לן2 דאשה מזנה מתהפכת שלא תתעבר, הילכך ליכא ספיקא, ושוטה נמי כיון שאין קנינו קנין ואינה אשתו כביאת זנות היא. ומת. בו ביום. טובלת. משום טומאת ביאה, דכתו׳3 כי ישכב איש אותה. אלמ׳ לא חשו שמא נתעברה בביאה אחת. עד ארבעים. של יצירת הולד. שאעפ״י שנתעברה אינו פוסלה כל מ׳ יום, דמים בעלמ׳ הוא חשוב. אבל אם שהתה עמו ימים רבים אסורה מיד, דשמא נתעברה ארבעים יום קודם למיתת הבעל. מאי מקולקלת. הלא אעפ״י שהיא ודאי מעוברת מותרת לאכול. ומשני דמאי מקולקלת למפרע עד ארבעים יום. שמה שאכלה ממ׳ יום ואילך נכנס בספק. ור״ש פי׳4 מקולקלת לשלם קרן וחומש לכהן דזרה היא. [ולאו] מילתא היא, דתניא בסיפרא5 בת כהן שנישאת לישראל, ואחר כך אכלה תרומה, וכן כהן שאכל תרומת חבירו יכול יהיו חייבין בחומש, ת״ל6 וכל זר לא יאכל קדש, איש כי יאכל קדש בשגגה7, יצאו אלו שאינן זרים.
1. לעיל לג, ב.
2. לעיל לה, א.
3. ויקרא טו, יח.
4. ד״ה תהא.
5. פרק ו ה״ו.
6. ויקרא כב, י.
7. שם פסוק יד.
וליחוש שמא עברה – פי׳ בביאה זו דהא אשכחן דחיישי׳ לעיבור דביאה א׳ ואף על פי שאין אשה מתעברת בביאה ראשונה אלא ע״י מיעוך הני מילי בבתולה אבל בבעולה חיישי׳ והכא ישראל הבא על בת כהן תאכל בתרומה סתמא קתני ואפי׳ כשהיא בעולה מכבר והיינו דלא פרכי׳ לה להא על מתני׳ דהאונס והמפתה דאיכא לאוקומי באונס ומפתה דקרא מיירי בבתולה ואינה מתעברת בביאה א׳ ומסתמא אינן עושות מיעוך דמאי דאצטריך ר׳ יוסי לומר כאנוס׳ ומפות׳ שאינן צריכות להמתין ג׳ חדשים משום דלא שכיחא היינו באנוס׳ ומפות׳ דבעולה ולא באנוסה ומפותה דקרא כנ״ל.
מי לא תנן מפרישי׳ אותן אלמא לחדא ביאה חייש – פי׳ דאע״ג דאוקימנא כשבעלו ושנו התם כיון דבתוך היו ביאה ראשונה לא חשיב׳ ממנינא.
ב שנינו במשנה: כיצד? היה ישראל שבא על בת כהן — תאכל בתרומה, עיברה לא תאכל. ושואלים: כיון שאם עיברה לא תאכל? ליחוש [נחשוש] אם כן אף באנוסה ומפותה בכל מקרה שאשה נבעלה שמא עיברה! מי [האם] לא תנן [שנינו במשנה]: מפרישין אותן, את הנשים שהוחלפו בשעת החופה, מבעליהן שלשה חדשים, שמא מעוברות הן בביאה ראשונה. ואם כן, למה לא נחשוש גם כאן שמא התעברו ויפסלו מלאכול בתרומה, ומדוע שנינו במשנה שישראל הבא על בת כהן באונס או בפיתוי — אוכלת?
§ It is stated in the mishna: How so? If an Israelite engaged in extramarital intercourse with the daughter of a priest, she may partake of teruma. If he impregnated her, she may not partake of teruma. The Gemara asks: Since if he impregnated her she may not partake, let us be concerned in any case of intercourse between an Israelite and the daughter of a priest lest he impregnated her, thereby rendering it prohibited for her to partake of teruma. Didn’t we learn in a mishna that if two men betrothed two women, and then at the time that they entered the wedding canopy, they accidently switched wives, and engaged in relations with each other’s wives that night, in this case, after the accident is discovered, the court removes the wives from their husbands for three months, lest they are pregnant from the men they presumed to be their husbands and the fetus is therefore a mamzer, although they engaged in intercourse only once (33b)?
הכל
(7) אָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא לְיוּחֲסִין חָשְׁשׁוּ לִתְרוּמָה לֹא חָשְׁשׁוּ וְלִתְרוּמָה לֹא חָשְׁשׁוּ וְהָתַנְיָא והֲרֵי זֶה גִּיטֵּיךְ שָׁעָה אַחַת קוֹדֶם לְמִיתָתִי אֲסוּרָה לֶאֱכוֹל בִּתְרוּמָה מִיָּד.
The Gemara answers that Rabba, son of Rav Huna, said: About lineage the Sages were concerned, and they therefore decreed a three-month separation of the husbands and wives, to prevent the possibility of a child being of uncertain lineage. However, about the prohibition against a non-priest eating teruma they were not concerned. The Gemara asks: And for teruma were they not concerned? Isn’t it taught in a baraita that if a husband says to his wife: This is your bill of divorce one hour before my death, if she is an Israelite woman married to a priest it is prohibited for her to partake of teruma immediately, as the Sages were concerned that her husband might die within the hour?
The Gemara answers that Rabba, son of Rav Huna, said: About lineage the Sages were concerned, and they therefore decreed a three-month separation of the husbands and wives, to prevent the possibility of a child being of uncertain lineage. However, about the prohibition against a non-priest eating teruma they were not concerned. The Gemara asks: And for teruma were they not concerned? Isn’t it taught in a baraita that if a husband says to his wife: This is your bill of divorce one hour before my death, if she is an Israelite woman married to a priest it is prohibited for her to partake of teruma immediately, as the Sages were concerned that her husband might die within the hour?
ליוחסין חששו – מעלה עשו ליוחסין לחוש לביאה אחת ולספק.
הרי זה גיטיך – כהן לבת ישראל.
אסורה לאכול בתרומה מיד – דכל שעתא אמרינן השתא מיית אלמא אסרי לה מספק.
אמר רבא בר רב הונא ליוחסין חוששין לתרומה לא חששו – פי׳ דגבי תרומה לא מפקי לה מחזקתה מפני ספק ולהכי פרכי׳ מדתנן הרי זה גיטך וכו׳ דפסלי ומפקי לה מחזקתה דאכילת תרומה מספק דשמא ימות וק״ל ואמאי לא פרכי׳ ממתני׳ דלעיל דקתני ספק בן ט׳ שנים ויום א׳ ואוקימנא לומר שפסלה מתרומת בית אביה על הספק ונ״ל דלא פריך מינה משום דדילמא מצי מידחי ליה דשאני התם שנבעלה לפסול לה וכיון שיש כאן פסול ודאי וביאה ודאית ואין הספק אלא על השני׳ לא מכשירין לה דהא ריע מחזקתה וכדאמרן בעלמא דכל היכא דודאי נגע לית ליה חזקה דהכשרה לענין טומאה וטהרה כדכתיב׳ במסכת נדה בס״ד.
ומשיבים, אמר רבה בר רב הונא: ליוחסין חששו, ולכן מפרישים אותן, לתרומה לא חששו. ושואלים: וכי לתרומה לא חששו? והתניא [והרי שנינו בברייתא], האומר לאשה: ״הרי זה גיטיך שעה אחת קודם למיתתי״, אם היתה זאת בת ישראל שנישאה לכהן — אסורה לאכול בתרומה מיד, שאנו חוששים מיד שמא ימות בעוד שעה, משמע שאף לתרומה גזרו מפני חשש!
The Gemara answers that Rabba, son of Rav Huna, said: About lineage the Sages were concerned, and they therefore decreed a three-month separation of the husbands and wives, to prevent the possibility of a child being of uncertain lineage. However, about the prohibition against a non-priest eating teruma they were not concerned. The Gemara asks: And for teruma were they not concerned? Isn’t it taught in a baraita that if a husband says to his wife: This is your bill of divorce one hour before my death, if she is an Israelite woman married to a priest it is prohibited for her to partake of teruma immediately, as the Sages were concerned that her husband might die within the hour?
הכל
(8) אֶלָּא אָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא בְּנִישּׂוּאִין חָשְׁשׁוּ בִּזְנוּת לֹא חָשְׁשׁוּ.
Rather, Rabba, son of Rav Huna, said: About impregnation through an act of marriage they were concerned, but about impregnation through licentious intercourse they were not concerned, as the woman generally takes precautions to ensure that she will not become pregnant.
Rather, Rabba, son of Rav Huna, said: About impregnation through an act of marriage they were concerned, but about impregnation through licentious intercourse they were not concerned, as the woman generally takes precautions to ensure that she will not become pregnant.
אלא אמר רבה – לא תימא לתרומה לא חששו דודאי חיישינן לספיקא אלא תריץ לפירכא דלעיל הכי.
בנישואין – כגון שנתחלפו בכניסתן לחופה חששו לשמא נתעברו דהא לא הפכו.
אבל בזנות לא חששו – כדקיימא לן אשה מזנה מתהפכת כדי שלא תתעבר הלכך ליכא ספק.
בזנות לא חששו – כדפי׳ בקונטרס דאשה מזנה מתהפכת כדי שלא תתעבר ושוטה נמי אע״פ שנשאת לו מתהפכת ואין רוצה להתעבר ממנו לפי שיראה שלא תוכל לסובלו כדאמרינן בפרק חרש (לקמן דף קיב: ושם) דאין אדם דר עם נחש בכפיפה אחת.
בנשואין חששו בזנות לא חששו – כלומר היכי קאמינ׳ לך ביוחסין דהתם חששו לעיבור ביאה א׳ מפני שהיתה ביאה בזנות דאשה מזנה מתהפכת ואפי׳ לר׳ יהודה דאמר התם שמא לא נתהפכה יפה יפה חששא גדולה היא ולגבי יוחסין גזר אבל לא גזר בה לפסלה מן התרומה א״נ דברייתא הכא ר׳ יוסי היא.
רב אמר הולד ספק ממזר ואפי׳ אמרה אמו לכשר נבעלתי אינה נאמנת ושמואל אמר הולד שתוקי שהוא בדוקי ונאמנת אמו לומר שהוא מארוסה.
Rather, Rabba, son of Rav Huna, said: About impregnation through an act of marriage they were concerned, but about impregnation through licentious intercourse they were not concerned, as the woman generally takes precautions to ensure that she will not become pregnant.
הכל
(9) וּבְנִישּׂוּאִין מִי חָשְׁשׁוּ וְהָתַנְיָא זבַּת כֹּהֵן שֶׁנִּישֵּׂאת לְיִשְׂרָאֵל וָמֵת טוֹבֶלֶת וְאוֹכֶלֶת בִּתְרוּמָה לְעָרֵב.
The Gemara asks: And about marriage were they concerned? Isn’t it taught in a baraita: In the case of the daughter of a priest who married an Israelite and her husband died on that same day, she immerses to purify herself, as she is ritually impure due to their intercourse, and she may partake of teruma that same evening? Evidently, the Sages were not concerned that she became pregnant from the initial act of intercourse, even that of marriage.
The Gemara asks: And about marriage were they concerned? Isn’t it taught in a baraita: In the case of the daughter of a priest who married an Israelite and her husband died on that same day, she immerses to purify herself, as she is ritually impure due to their intercourse, and she may partake of teruma that same evening? Evidently, the Sages were not concerned that she became pregnant from the initial act of intercourse, even that of marriage.
טובלת ואוכלת בתרומה. פירש כגון שלא נתהפכה והטבילוה במטה, אבל אם עמדה כל שלשה ימים אסורה לאכול בתרומה משום דפולטת שכבת זרע וטמאתה, וכדרבה דאמר רבה משמשת כל שלשה ימים אסורה לאכול בתרומה אי אפשר לה שלא תפלוט כדאיתא בנדה בריש פרק יוצא דופן (נדה מא:) ושם הארכתי יותר בס״ד.
ובנשואין מי חששו והא תנן בת כהן שנשאת לישראל ומת – פי׳ אחר שנכנסה לחופה ונבעלה מת בו ביום טובלת ואוכלת בתרומה לערב פי׳ טובלת משום תשמיש כדכתיב בקרא בהדי׳.
ואמאי אוכלת לערב ניחוש שמא עיברה והעובר פוסל אותה ובדין הוא דמצי לשנויי ליה דהתם בבתולה ושלא בעל ושנה אלא דכיון דסתמא תנן לה ניחא ליה לתרוצי כדקא מתרץ – וא״ת ובר מהני נמי היאך אוכלת בתרומה לערב ניחוש לפליטת שכבת זרע דהא אמר רבא בפ׳ יוצא דופן משמשת כל שלשה ימים אסור׳ לאכול בתרומ׳ א״א לה שלא תפלוט וי״ל דהא מיירי כגון שלא נתהפכה כלל והטבילוהו במטה שאלו עמדה כלל אסורה היא עד שלשה ימים וכדאיתא התם ושם הארכתי בפרק ד׳.
ושואלים: ובנישואין מי [האם] חששו? והתניא [והרי שנינו בברייתא]: בת כהן שנישאת לישראל, ומת בעלה באותו יום — טובלת לטהרה (שהרי היא נטמאה בביאה כמפורש בתורה), ואוכלת בתרומה לערב, אחרי מותו. משמע שאין אנחנו חוששים להתעברות מביאה אחת, אפילו בנישואין!
The Gemara asks: And about marriage were they concerned? Isn’t it taught in a baraita: In the case of the daughter of a priest who married an Israelite and her husband died on that same day, she immerses to purify herself, as she is ritually impure due to their intercourse, and she may partake of teruma that same evening? Evidently, the Sages were not concerned that she became pregnant from the initial act of intercourse, even that of marriage.
הכל
(10) אָמַר רַב חִסְדָּא חטוֹבֶלֶת וְאוֹכֶלֶת עַד אַרְבָּעִים דְּאִי לָא מִיעַבְּרָא הָא לָא מִיעַבְּרָא וְאִי מִיעַבְּרָא עַד אַרְבָּעִים מַיָּא בְּעָלְמָא הִיא.
Rav Ḥisda said: She immerses and partakes of teruma only until forty days after her husband’s death, when there is still no reason for concern, as if she is not pregnant then she is not pregnant. And if she is pregnant, until forty days from conception the fetus is merely water. It is not yet considered a living being, and therefore it does not disqualify its mother from partaking of teruma.
Rav Ḥisda said: She immerses and partakes of teruma only until forty days after her husband’s death, when there is still no reason for concern, as if she is not pregnant then she is not pregnant. And if she is pregnant, until forty days from conception the fetus is merely water. It is not yet considered a living being, and therefore it does not disqualify its mother from partaking of teruma.
אמר רב חסדא: טובלת ואוכלת עד ארבעים יום למותו. שעד אז אין לחשוש, ומדוע? דאי לא מיעברא [שאם איננה מעוברת] — הא לא מיעברא [הרי איננה מעוברת], וחוזרת לבית אביה כנעוריה, ואי מיעברא [ואם מעוברת היא], הרי עד ארבעים יום מתחילת ההריון מיא בעלמא היא [מים סתם הוא], כלומר, אין העובר נחשב עדיין לנפש חיה, ואינו פוסל.
Rav Ḥisda said: She immerses and partakes of teruma only until forty days after her husband’s death, when there is still no reason for concern, as if she is not pregnant then she is not pregnant. And if she is pregnant, until forty days from conception the fetus is merely water. It is not yet considered a living being, and therefore it does not disqualify its mother from partaking of teruma.
הכל
(11) אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי אִי הָכִי אֵימָא סֵיפָא הוּכַּר עוּבָּרָהּ בְּמֵעֶיהָ תְּהֵא מְקוּלְקֶלֶת לְמַפְרֵעַ מַאי טמְקוּלְקֶלֶת עַד אַרְבָּעִים.
Abaye said to him: If so, say the latter clause of the baraita: Once her fetus in her womb is noticeable, she is ruined retroactively. Her prior consumption of teruma is retroactively prohibited. Evidently, pregnancy immediately disqualifies her from partaking of teruma. Therefore, the reason that she may partake of teruma immediately after her husband’s death is that the Sages were not concerned that she became pregnant. Rav Ḥisda responded: What is the period in which she is retroactively ruined? It is from the moment the fetus is noticeable and back in time until forty days from the beginning of her pregnancy. During the first forty days of the pregnancy, she is not retroactively ruined, as the fetus is not yet considered a living being.
Abaye said to him: If so, say the latter clause of the baraita: Once her fetus in her womb is noticeable, she is ruined retroactively. Her prior consumption of teruma is retroactively prohibited. Evidently, pregnancy immediately disqualifies her from partaking of teruma. Therefore, the reason that she may partake of teruma immediately after her husband’s death is that the Sages were not concerned that she became pregnant. Rav Ḥisda responded: What is the period in which she is retroactively ruined? It is from the moment the fetus is noticeable and back in time until forty days from the beginning of her pregnancy. During the first forty days of the pregnancy, she is not retroactively ruined, as the fetus is not yet considered a living being.
תהא מקולקלת למפרע – לשלם תרומה שאכלה קרן וחומש דאשתכח דזרה הויא ואכלה תרומה בשוגג ואי כדקאמרת מאי מקולקלת הא ודאי כל מ׳ לאו זרה הויא.
עד מ׳ – אם אכלה לאחר מ׳ תהא מקולקלת למפרע עד יום ארבעים. ומדמתרץ רב חסדא אוכלת עד ארבעים שמע מינה מת בעלה דקתני בברייתא הוי דמת בו ביום שנשאה דאי שהה אצלה זמן מרובה לאלתר אסורה דלמא מעוברת היא דהרי כבר ארבעים יום.
(11-12) מאי מקולקלת למפרע עד מ׳ יום – פירוש שאם אכלה בתרומה לאחר מ׳ יום צריכה לשלם קרן וחומש על כל מה שאכלה לאחר מ׳ יום.
והא דתנן נחתך העובר במעי׳ תאכל – פי׳ וה״ה ילדתו ומת כדפרש״י ז״ל אלא דתו השתא לא מיירי בלידה והא דתנן העבד פסול משום ביא׳ וכו׳ כולה מתני׳ פשוטה היא.
והא דתנן ממזר פוסל ומאכיל – פירוש פוסל מן התרומה בבת כהן שנשאת לישראל וכדמפרש ואזיל וכללא דמילתא דבת כהן לישראל כל היכא דאיכא מיניה אפילו זרע זרעה ואפילו פסול אינה חוזרת לתרומת בית אביה כדדייקי בגמרא מדכתיב וזרע אין לה וכן לגבי בת ישראל לכהן כל שיש שם שום זרע ממנו ואפילו זרע זרעה ואוכלת בתרומה מחמתו ואפילו אותו זרע הוא ישראל או ממזר שאינו אוכל וכדאמרי׳ בריש פרקין והרי ממזר דאינו אוכל ומאכיל ומפרש ואזיל כיצד יהא הזרע ממזר והא דנקט והלכה הבת ונשאת לעכומ״ז או לעבד א״נ מצי למימר שנשאת לממזר או לאחד מחייבי כריתות אלא דאיידי דקת׳ רישא הלך הבן ונכבשה השפחה דלא סגי בלאו הכי כדי שיהא הולד עבד נקט הכא הלכ׳ הבת ונשאת לעכומ״ז או עבד הבא על בת ישראל הולד ממזר ומדלא אשכח אנפא דממזר פוסל ומאכיל אלא באם אמו שמעי׳ דחייבי כרת פוסלי׳ בביאתן דאי לא פסלי בביאתן משכח׳ לה ממזר פוסל ומאכיל את אמו כיצד בת כהן שבא עליה אחיה מאמה והוא ישר׳ וילדה לו בן שהוא ממזר פוסלה מן התרומה בת ישראל שבא עליה אחיה מאמה והוא כהן וילדה הימנו בן שהוא ממזר מאכילה ומדלא נקט הכי ש״מ דביאת אחיה פוסלתה מן התרומה וז״ב וכן כתב רש״י ז״ל.
אמר ליה [לו] אביי: אי הכי [אם כך] אתה אומר, אימא סיפא [אמור את סופה] של הברייתא: הוכר עוברה במעיה לאחר זמן — תהא מקולקלת למפרע. שכל אכילותיה בתרומה שאכלה עד היום היו בעבירה. ולכאורה משמע שקלקול זה נחשב משעה שמת בעלה, אפילו בארבעים יום הראשונים! הסביר רב חסדא: מאי [מה פירוש] ״מקולקלת״ — כוונתו מיום שהוכר העובר למפרע עד ארבעים יום לתחילת ההריון, שבאותם ארבעים יום הראשונים אינו נחשב לנפש ולא פוסל.
Abaye said to him: If so, say the latter clause of the baraita: Once her fetus in her womb is noticeable, she is ruined retroactively. Her prior consumption of teruma is retroactively prohibited. Evidently, pregnancy immediately disqualifies her from partaking of teruma. Therefore, the reason that she may partake of teruma immediately after her husband’s death is that the Sages were not concerned that she became pregnant. Rav Ḥisda responded: What is the period in which she is retroactively ruined? It is from the moment the fetus is noticeable and back in time until forty days from the beginning of her pregnancy. During the first forty days of the pregnancy, she is not retroactively ruined, as the fetus is not yet considered a living being.
הכל
(12) אִיתְּמַר הַבָּא עַל אֲרוּסָתוֹ בְּבֵית חָמִיו רַב אָמַר הַוָּלָד מַמְזֵר וּשְׁמוּאֵל אָמַר הַוָּלָד שְׁתוּקִי אָמַר רָבָא מִסְתַּבְּרָא מִילְּתֵיהּ דְּרַב דְּדָיְימָא מֵעָלְמָא אֲבָל לָא דָּיְימָא מֵעָלְמָא בתרא דִּידֵיהּ שָׁדֵינַן לֵיהּ.
It was stated: With regard to a man who engaged in intercourse with his betrothed in his father-in-law’s house, i.e., before they got married, Rav said that the offspring is a mamzer, as the future husband is not considered his father. And Shmuel said that the offspring is a shetuki, a child of unknown paternity. Rava said: Rav’s statement stands to reason in a case where she is rumored to have engaged in intercourse with others. However, if she is not rumored to have engaged in intercourse with others, we cast the child after him, i.e., we assume that the child is the betrothed’s son.
It was stated: With regard to a man who engaged in intercourse with his betrothed in his father-in-law’s house, i.e., before they got married, Rav said that the offspring is a mamzer, as the future husband is not considered his father. And Shmuel said that the offspring is a shetuki, a child of unknown paternity. Rava said: Rav’s statement stands to reason in a case where she is rumored to have engaged in intercourse with others. However, if she is not rumored to have engaged in intercourse with others, we cast the child after him, i.e., we assume that the child is the betrothed’s son.
הולד ממזר – אע״פ ששניהם מודים שבא עליה חיישינן הואיל ופרוצה היא אחר נמי בא עליה ואיעברה מיניה.
שתוקי – ספק ממזר דהא מספקא לן אי מארוס הוא וכשר אי מאיניש אחרינא הוא הלכך ממזר ספק הוא.
מסתברא מילתיה דרב – דמשוי ליה ממזר ודאי.
דדיימא מעלמא – שחשודה מאחרים דליכא לאכשורי כשאר בני דומה שהם כשרים דהתם כיון דנשואה היא רוב בעילות הלך אחר הבעל אבל הכא לאו אורחיה למיבעל כולי האי בלא חופה.
הבא על ארוסתו בבית חמיו דכולי עלמא בתריה דארוס שדינן ליה וכשר. ולא אמרינן כי היכי דאפקרה נפשה לגבי ארוס אפקרה נפשה לגבי אחר.
איתמר הבא על ארוסתו בבית חמיו, רב אמר הולד ממזר ושמואל אמר הולד שתוקי א״ר בבא כ״ע לא פליגי דבתריה דידה שדינן לי׳ והכי איתמר ארוסה שעיברה, פי׳ והארוס אור לא באתי עלי׳ והיא אומרת מארוסי נתעברתי ר״א הולד ממזר וש״א הולד שתוקי:
ומפרשי׳ מילתא דשמואל בקידושין מאי שתוקי בדוקי כדתנן א״ש הי׳ קורא לשתוקי בדוקי, פי׳ דבדקינן לי׳ לאימי׳ ואי אמרה לכשר נבעלת. נאמנת וה״נ כיון דאמרה מארוסי נתעברת נאמנה, ואמרי התם א״ר הל׳ כא״ש וכיון דקם שמואל כא״ש הל׳ כוותי׳, והכי מוכח נמי בפ״ק דכתובות. ור״ח ז״ל כתב הל׳ כרב באיסורי ואינו נ״ל דבפירוש מוכח התם דהל׳ כשמואל:
מתניתין העבד פוסל משום ביאה ואינו פוסל משום זרע. כיצד ב״י לכהן וב״כ לישראל וילדה ממנו בן והלך הבן ונכבש על השפחה וילדה ממנו בן ה״ז עבד. היתה אם אביו בת ישראל לכהן לא תאכל בתרומה ב״כ לישראל תאכל בתרומה פ׳ העבד פסול בביאתו כדאמרי׳ אבל משום זרע אינו פוסל דלא זרע דבן מיקרי אלא דשפחה דכתיב האשה וילדי׳ תהי׳ לאדוני׳ ומ״ה תני נכבש דכובש זרעו להיות עבד:
מתניתין ממזר פוסל ומאכיל כיצד ב״י לכהן וב״כ לישראל וילדה ממנו בת והלכה הבת לישאת עבד ונשאת לנכרי ה״ז ממזר היתה אם אמו בת ישראל לכהן תאכל בתרומה ב״כ לישראל ל״ת בתרומה:
רב אמר הולד ממזר. פירש רש״י ז״ל ודאי ממזר דבתר רובא דעלמא שדינן ליה. ותמהני דהא אסיקנא התם בפרק עשרה יוחסין (קדושין עה.) מאי ממזר דקאמר רב לאו דמותר בממזרת אלא דאסור בבת ישראל, ושמואל אמר הולד שתוקי שבודקין את אמו ואם אמרה לכשר נבעלתי נאמנת ואף על גב דרוב פסולין אצלה.
ממזר. פיר״ש1 ודאי, ואפי׳ שניהם מודים שבא עליה, דאמרי׳ מאחר שבא עליה הוא. שתוקי. ספק ממזר. והעיקר ממזר, ספק ממזר, שתוקי שבודקין אמו דאי אמרה מהארוס הוא נאמנת. מילתיה דרב. דאמ׳ הולד ממזר, שהיא חשודה ויוצא עליה קול שמזנה עם אחרים. וליכא לאכשורי משום רוב בעילות אחר הבעל, דארוס לאו ארחיה למבעל כולי האי. אבל לא דימא מעלמא. הואיל ובא עליה ארוס בודאי אמרינן דמיניה הוא. ילדה תאכל. כהן שאנס או פתה ישראלית וילדה תאכל בתרומה משום בנה, דאמרי׳ דבן כהן הוא. ומה התם דלהאי התירא ולהאי התירא2. הוי יודע שאין באונס ובמפתה שום לאו דקדשה, שהפתוי והאונס לא יקרה כי אם מעט, ולא יהיה הענין בבחירה ובהסכמה שימשך הענין הרבה ויתפשט בארץ. ומפני זה לא חיבהו התורה אלא קנס ממון לבד. ומשום הכי קאמ׳ הכא דלהאי התירא ולהאי התירא, אבל מוסרת עצמה שלא לשום אשות יש בה לאו, כדתניא בסיפרא3 אל תחלל את בתך להזנותה וכו׳, כמו שכתב הר״ם בספר המצות במצות שנ״ה.
1. ד״ה הולד וד״ה שתוקי.
2. לפנינו הגירסא: להאי איסורא ולהאי איסורא.
3. קדושים פרק ז ה״א.
[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 11]
אתמר הבא על ארוסתו בבית חמיו רב אמ׳ הולד מממז׳ ושמואל אמר הולד שתוקי – רש״י ז״ל פי׳ בכלה שמעת׳ דלרב הולד ממזר ודאי דבתר רובא דעלמא שדינן לה ולשמואל הולד ספק ממזר דמספקא לן אי מארוס הוא או מאיניש אחרינא ואגב שיטפי׳ הימנותי׳ למרן ז״ל דהא אסקינן בפ׳ י׳ יוחסי׳ דלרב דאמ׳ הולד ממזר לאו ממזר ודאי הוי אלא ספק ממזר ואסו׳ בממזרת ושתוקי דאמר שמואל בדוקי שבודקי׳ את אמו ואם נאמר לכשר נבעלתי נאמנ׳ ואע״ג דרוב פסולי׳ אצלה וכאבא שאול שהיה קורא לשתוקי בדוקי. אמר רבא מסתברא מילתיה דרב דדיימא מעלמא פירוש ואע״ג דדימיא מיניה נמי אבל לא דימא מעלמא בתר דידיה שדיא ליה.
ג איתמר [נאמר]: הבא על ארוסתו בבית חמיו, שעדיין לא נשאה, ונולד ילד, ושניהם אומרים שהילד הוא ממנו — רב אמר: הולד הזה ממזר הוא, שודאי אינו מהארוס, ושמואל אמר: הולד שתוקי, ככל ילד שלא ברור מי הוא אביו. אמר רבא: מסתברא מילתיה [מסתברים דבריו] של רב שהוא ממזר ודאי, במקרה דדיימא מעלמא [שהיא חשודה מהכול], שיצא קול על אשה זו שהיא מופקרת, אבל כאשר היא לא דיימא מעלמא [חשודה מן הכול] — בתרא דידיה שדינן ליה [אחריו, אחרי הארוס, אנחנו מטילים אותו] את הילד הזה, ומניחים שהוא בנו.
It was stated: With regard to a man who engaged in intercourse with his betrothed in his father-in-law’s house, i.e., before they got married, Rav said that the offspring is a mamzer, as the future husband is not considered his father. And Shmuel said that the offspring is a shetuki, a child of unknown paternity. Rava said: Rav’s statement stands to reason in a case where she is rumored to have engaged in intercourse with others. However, if she is not rumored to have engaged in intercourse with others, we cast the child after him, i.e., we assume that the child is the betrothed’s son.
הכל
(13) אָמַר רָבָא מְנָא אָמֵינָא לַהּ דְּקָתָנֵי יָלְדָה תֹּאכַל הֵיכִי דָמֵי אִילֵּימָא דְּדָיְימָא מֵעָלְמָא יָלְדָה אַמַּאי תֹּאכַל אֶלָּא לָאו מִינֵיהּ דָּיְימָא וְלָא דָּיְימָא מֵעָלְמָא.
Rava said: From where do I say that? What is the source for my assertion? The source is the mishna, which teaches that if a priest engaged in extramarital intercourse with an Israelite woman and she gave birth, she may partake of teruma due to her child, who is a priest. What are the circumstances? If we say that she is rumored to have engaged in intercourse with others, even if she gave birth, why may she partake of teruma? Shouldn’t there be concern that the child’s father is not the priest? Rather, is it not a case where she is rumored to have engaged in intercourse with him and is not rumored to have engaged in intercourse with others?
Rava said: From where do I say that? What is the source for my assertion? The source is the mishna, which teaches that if a priest engaged in extramarital intercourse with an Israelite woman and she gave birth, she may partake of teruma due to her child, who is a priest. What are the circumstances? If we say that she is rumored to have engaged in intercourse with others, even if she gave birth, why may she partake of teruma? Shouldn’t there be concern that the child’s father is not the priest? Rather, is it not a case where she is rumored to have engaged in intercourse with him and is not rumored to have engaged in intercourse with others?
דקתני במתני׳ ילדה – אנוסה ומפותה בת ישראל מכהן תאכל בתרומה משום בנה דמחזקינן ליה בכהן.
היכי דמי אי דדיימא – נמי מעלמא אמאי תאכל אלא לאו דדיימא מיניה לחודיה וקשדינן ליה אבתריה ואע״ג דלדידיה איסורא ככולי עלמא דגזרו על יחוד של פנויה וכל שכן ארוסה דלגבי ארוס היתר ולעלמא באיסורא ודאי היכא דדיימא מיניה לחודיה אמרינן בתריה שדינן ליה לולד.
מנא אמינ׳ לה דתנן ילדה תאכל – פירוש מדתנן דבת ישראל שבא עליה כהן באונס או פיתוי וילדה אחרי כן תאכל בתרומ׳ בשביל בנה מכהן אלמא דההוא בן בתר בועל שדיא ליה.
היכי דמי וכו׳ – אלא לאו דדימא מיניה פי׳ דדימא מיניה בלחוד דכיון דלאו דימא מעלמא נמי בתר דידי׳ שדיא ליה והא דאמרי׳ דהכא לדידיה התירא ולעלמא איסור׳ לאו דוקא דהא ודאי ארוסתו קוד׳ חופה אסורה לו היא מדרבנן ולוקה עליה אלא לגבי עלמא דאסור להם איסור תורה משום אשת איש קרי׳ להאי התירא. למימרא דיותר יש לתלות בזה שהוא התר מן התורה מלתלות בעלמא שהיא אסור להם מן התורה באשת איש ואי קשיא לן דלהאי לישנא אפילו בבא עליה אמרינן דפלוג רב ואלו בפרק קמא דכתובות אמרינן בההוא ארוס וארוסתו דהוא אמר מינאי והיא אמרה מיניה ואמרינן למאי ניחוש לה חדא דהא קא מודו אלמא דכל היכא דתרוייהו מודו דמיניה הוא והכא פליגי רב יוסף התם ללישנא בתרא דהכא איתמר דאמרי׳ דהיכא דבא עליה כ״ע לא פליגי דבתר דידי׳ שדיא ליה ומיהו הר״ם ז״ל פי׳ שם דהוא אמר מינאי הוא ודאי שלא זזה ידה מתוך ידי אחר שבאתי עליה ולפירושו אתיא שפיר אפי׳ ללישנא קמא דהכא.
אמר רבא: מנא אמינא לה [מניין אני אומר זאת] — דקתני [ששנה] במשנה, שכהן שאנס את בת ישראל, אם ילדה — תאכל בתרומה בשביל הבן, ומעתה יש להבין: היכי דמי [כיצד היה הדבר בדיוק]? אילימא דדיימא מעלמא [אם תאמר שהיא חשודה מן הכול], גם אם ילדה אמאי [מדוע] תאכל? שמא הילד הזה איננו בנו של הכהן?! אלא לאו [האם לא] הכוונה היא שמיניה דיימא [שממנו היא חשודה], ולא דיימא מעלמא [חשודה מן הכול].
Rava said: From where do I say that? What is the source for my assertion? The source is the mishna, which teaches that if a priest engaged in extramarital intercourse with an Israelite woman and she gave birth, she may partake of teruma due to her child, who is a priest. What are the circumstances? If we say that she is rumored to have engaged in intercourse with others, even if she gave birth, why may she partake of teruma? Shouldn’t there be concern that the child’s father is not the priest? Rather, is it not a case where she is rumored to have engaged in intercourse with him and is not rumored to have engaged in intercourse with others?
הכל
(14) וּמָה הָתָם דִּלְהַאי אִיסּוּרָא וּלְהַאי אִיסּוּרָא בָּתְרָא דִּידֵיהּ שָׁדֵינַן לֵיהּ הָכָא דִּלְהַאי אִיסּוּרָא וּלְהַאי הֶיתֵּירָא לֹא כׇּל שֶׁכֵּן.
And if there, in the case of the mishna, where for her to engage in intercourse with this priest is a prohibition, and to engage in intercourse with that non-priest, with whom she is not rumored to have engaged in intercourse, is a prohibition of the same degree, nevertheless, we cast the child after the priest, then here, where for her to engage in intercourse with that man who is not her betrothed is a Torah prohibition, and to engage in intercourse with this man, her betrothed, is permitted by Torah law, is it not all the more so that her betrothed should be considered the father? Therefore, Rav’s statement stands to reason only if the woman is rumored to have engaged in intercourse with others as well.
And if there, in the case of the mishna, where for her to engage in intercourse with this priest is a prohibition, and to engage in intercourse with that non-priest, with whom she is not rumored to have engaged in intercourse, is a prohibition of the same degree, nevertheless, we cast the child after the priest, then here, where for her to engage in intercourse with that man who is not her betrothed is a Torah prohibition, and to engage in intercourse with this man, her betrothed, is permitted by Torah law, is it not all the more so that her betrothed should be considered the father? Therefore, Rav’s statement stands to reason only if the woman is rumored to have engaged in intercourse with others as well.
ומעתה קל וחומר הוא: ומה התם [שם] במקרה של אונס ומפתה — דלהאי איסורא ולהאי איסורא [שלזה, לאונס עצמו, היא אסורה, ולזה, לכולם גם כן אסורה] באותה מידה — בתרא דידיה שדינן ליה [אחריו אנו מטילים אותו, את הילד], ומייחסים אותו לו, הכא, דלהאי איסורא ולהאי היתירא [כאן, שלזה, לאחרים, היא אסורה איסור חמור, ולזה, לארוס היא מותרת בעצם] — לא כל שכן שראוי לייחס את הילד אליו?!
And if there, in the case of the mishna, where for her to engage in intercourse with this priest is a prohibition, and to engage in intercourse with that non-priest, with whom she is not rumored to have engaged in intercourse, is a prohibition of the same degree, nevertheless, we cast the child after the priest, then here, where for her to engage in intercourse with that man who is not her betrothed is a Torah prohibition, and to engage in intercourse with this man, her betrothed, is permitted by Torah law, is it not all the more so that her betrothed should be considered the father? Therefore, Rav’s statement stands to reason only if the woman is rumored to have engaged in intercourse with others as well.
הכל
(15) א״ל אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי לְעוֹלָם אֵימָא לָךְ כׇּל הֵיכָא דְּדָיְימָא מִינֵּיהּ אע״ג אַף עַל גַּב דְּלָא דָּיְימָא מֵעָלְמָא אָמַר רַב הַוָּלָד מַמְזֵר מ״ט מַאי טַעְמָא דְּאָמְרִינַן מִדְּאַפְקַרָא נַפְשָׁהּ לְגַבֵּי אָרוּס אַפְקַרָא נַפְשָׁהּ לְעָלְמָא ומתני׳ וּמַתְנִיתִין שֶׁהָיוּ שְׁנֵיהֶם חֲבוּשִׁים בְּבֵית הָאֲסוּרִין.
Abaye said to him in rejection of his proof: Actually, I could say to you that anywhere that she is rumored to have engaged in intercourse with him, her betrothed, even if she is not rumored to have engaged in intercourse with others, Rav said that the offspring is a mamzer. What is the reason? It is that we say that since she exposed herself to her betrothed, although they were not married yet, she apparently exposed herself to others as well. And the mishna that you cited as support for your assertion is referring to a situation where they were both incarcerated alone together in prison. Therefore, there is no concern that she engaged in intercourse with another man. This is one version of the dispute between Rav and Shmuel.
Abaye said to him in rejection of his proof: Actually, I could say to you that anywhere that she is rumored to have engaged in intercourse with him, her betrothed, even if she is not rumored to have engaged in intercourse with others, Rav said that the offspring is a mamzer. What is the reason? It is that we say that since she exposed herself to her betrothed, although they were not married yet, she apparently exposed herself to others as well. And the mishna that you cited as support for your assertion is referring to a situation where they were both incarcerated alone together in prison. Therefore, there is no concern that she engaged in intercourse with another man. This is one version of the dispute between Rav and Shmuel.
אמר ליה אביי לעולם אימא לך אע״ג דלא דיימא מעלמא אמר רב הולד ממזר – ולהאי לישנא הא דקאמר בפ״ק דכתובות (דף יג:) ההוא ארוס וארוסתו דאתו לקמיה דרב יוסף היא אמרה מיניה והוא אמר אין מינאי אמר רב יוסף למאי ניחוש לה חדא דהא קא מודה ועוד האמר רב יהודה כו׳ לאביי דאית ליה הכא דלרב הולד ממזר אע״ג דלא דיימא מעלמא לא סגי התם בטעמא קמא בלא ועוד.
אמר ליה [לו] אביי: לעולם אימא לך [אומר לך] כל היכא דדיימא מיניה [כל מקום שהיא חשודה ממנו] אף על גב דלא דיימא מעלמא [אף על פי שאיננה חשודה מן הכול] וודאי הוא בנו של הארוס, על כל פנים אמר רב שהולד ממזר. ומאי טעמא [מה הטעם] שבדבר — כיון דאמרינן [שאנו אומרים]: מדאפקרא נפשה לגבי [מאחר שהפקירה את עצמה אצל] הארוס שאסורה לו כל זמן שלא נשאה — שמא אפקרא נפשה לעלמא [הפקירה את עצמה לכול], ומתניתין [ומשנתנו] שהבאת ממנה ראיה, מדובר בה שהיו שניהם בלבד חבושים יחד בבית האסורין שאין לחשוש שהפקירה עצמה גם לאחרים, מאחר שלא היה שם איש אחר. זו היתה לשון אחת של המחלוקת.
Abaye said to him in rejection of his proof: Actually, I could say to you that anywhere that she is rumored to have engaged in intercourse with him, her betrothed, even if she is not rumored to have engaged in intercourse with others, Rav said that the offspring is a mamzer. What is the reason? It is that we say that since she exposed herself to her betrothed, although they were not married yet, she apparently exposed herself to others as well. And the mishna that you cited as support for your assertion is referring to a situation where they were both incarcerated alone together in prison. Therefore, there is no concern that she engaged in intercourse with another man. This is one version of the dispute between Rav and Shmuel.
הכל
(16) אִיכָּא דְּאָמְרִי בְּבָא עָלֶיהָ כ״ע כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּבָתְרֵיהּ דִּידֵיהּ שָׁדֵינַן לֵיהּ וְהָכִי אִיתְּמַר אֲרוּסָה שֶׁעִיבְּרָה רַב אָמַר הַוָּלָד מַמְזֵר וּשְׁמוּאֵל אָמַר יהַוָּלָד שְׁתוּקִי אָמַר רָבָא מִסְתַּבְּרָא מִילְּתֵיהּ דְּרַב דְּלָא דָּיְימָא מִינֵּיהּ וְדָיְימָא מֵעָלְמָא
Some say that when the betrothed admits that he engaged in intercourse with her, everyone agrees that we cast the child after him. Rather, their dispute was stated as follows: In the case of a betrothed woman who became pregnant, if her betrothed denies that he engaged in intercourse with her, Rav said that the offspring is a mamzer, and Shmuel said that the offspring is a child whose father’s identity is not known. Rava said: Rav’s statement stands to reason in a case where the woman is not rumored to have engaged in intercourse with him and she is rumored to have engaged in intercourse with others. Therefore, it is assumed that the child is a mamzer.
Some say that when the betrothed admits that he engaged in intercourse with her, everyone agrees that we cast the child after him. Rather, their dispute was stated as follows: In the case of a betrothed woman who became pregnant, if her betrothed denies that he engaged in intercourse with her, Rav said that the offspring is a mamzer, and Shmuel said that the offspring is a child whose father’s identity is not known. Rava said: Rav’s statement stands to reason in a case where the woman is not rumored to have engaged in intercourse with him and she is rumored to have engaged in intercourse with others. Therefore, it is assumed that the child is a mamzer.
ערך דם
דם – א(מועד קטן יח:) אמר אביי אמרה לי אם דומי מתא יומא ופנגא. (יבמות כה., יבמות נב.) ההוא דחליף אבבא דבי חמוה ונגדיה רב ששת ההוא מידם הוה דיימא חמתיה מיניה (יבמות סט:, יבמות ע.) דדיימא מעלמא פי׳ מרננין עליה שגם אחר בא עליה זולתי הארוס. (נדה סו.) דמות עיריך עלתה ביך פי׳ עין שלטה ביך שחושדין אותך לפי שאת רגיל׳ לטבול ביותר את מרבה בתשמיש המטה לכי והבעלי לו לאלתר כשתעלי מן הנהר שטבלת בו קודם שתראה דם איכא דאמרי אמר לה לא תגלי להו לחברותיך שאת מצטערת על כך שאת רואה דם דכי היכי דתהוי עליך בחד גיסא שתמהו עליך שהיית רגילה לשמש תדיר ונתנו ביך עין נתנוהו עליך לאידך גיסא שכשיראו שאת מרבה לראות דמים הרבה יאמרו סימן יפה הוא לה שהאשה שדמיה מרובין בניה מרובין ויתנו בך עין ויפסוק הדם (פירוש רננת בנות עירך עלתה כנגדך).
ערך בא
בא – (קאממען) ושב הכהן ובא הכהן זו היא שיבה וזו היא ביאה (מכות יג: וביבמות יח.) (יבמות סט) (מנחות מה וחולין פט) בגמרא דהשוחט ונמצאת טרפה פי׳ זו היא שיבה זו היא ביאה מה שיבה בא הכהן מביתו לבית המנוגע אף ביאה בא הכהן מביתו לבית המנוגע דילפינן גזרה שוה מה שיבה חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע כשמצאו שפשה ואינו נותץ הבית כדכתיב ושב הכהן ביום השביעי והנה פשה הנגע בקירות הבית וצוה הכהן וחלצו וגו׳ עד ועפר אחר יקח וטח את הבית אף ביאה נמי דכתיב ובא הכהן וראה והנה פשה הנגע בבית אע״ג דכתיב ונתץ את הבית אינו נותצו אלא חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע וכן מפורש בתורת כהנים מה מצינו בפושה בראשון חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע ובסוף שבוע שלישי אם פשה נותץ מכאן למדנו שלשה שבועים לבתים. והתורה אמרה הבא להורגך השכם להורגו בסוף גמרא דהרואה מקום. (סנהדרין עב) בגמרא הבא במחתרת פי׳ היכן אמרה תורה אם במחתרת ימצא הגנב והוכ׳ ומת אין לו דמים ופירש רבא מאי טעמא דמחתרת חזקה אין אדם מעמיד עצמו על ממונו והאי מימר אמר אי קאי באנפאי קטילנא ליה למריה דביתא ואת הבאין ברשותו (כתובות פו) כתב לה נדר ושבועה אין לי עליך וכו׳ עד ועל הבאין ברשותיך פי׳ שמכרה או שנתנה להם וכן פירש במתניתא דבי רבי חייא אלו הן הבאין ברשותה כל שמכרה להם או נתנה להם במתנה.
א. [פערדאכט.]
בבא עליה כולי עלמא לא פליגי – היכא דמודה שבא עליה.
הולד ממזר – ודאי דבתר רובא דעלמא שדינן ליה ומאיניש אחרינא הוי.
אבל ארוסה שעיברה ולא ידעינן אם בא עליה ארוס או לא, אמר רב הולד ממזר, אמר רבא מסתברא מילתיה דרב דלא דיימא מיניהא, שאין העולם חושדין אותו בה, אבל דיימא מיניה בתריה שדינן ליה וכשר.
א. ול״ג ודיימא מעלמא. וכן ליתא בכל כתה״י של הגמ׳.
איכא דאמרי בבא עליה כ״ע לא פליגי כו׳ – פירוש היכא דלא דיימא מעלמא מודה אביי דאין הולד ממזר אלא הכי איתמר כו׳ ופליגי אביי ורבא בדיימא מיניה ודיימא מעלמא.
איכא דאמרי בבא עליה כולי עלמא לא פליגי דבתר דידיה שדינן ליה וכו׳ אמר רבא מסתברא מלתיה דרב דלא דימא מיניה. כלומר ודימא מעלמא אבל דימא מיניה אף על גב דדימא נמי מעלמא בתר דידיה שדינן ליה. ומתשובתו של אביי אנו למדין דאמר לעולם אימא לך כל היכא דדימא מעלמא אף על גב דדימא מיניה אמר רב הולד ממזר, אלמא משמע דלרבה אף על גב דדימא נמי מעלמא קאמר אליבא דרב דהולד כשר. וקיימא לן כלישנא בתרא דרבה וכשמואל דאמר אף על גב דדימא מעלמא ולא דימא מיניה הולד שתוקי, שבודקין את אמו ואם אמרת מארוס נאמנת ואף על גב דקיימא לן כרב באיסורי הא אוקימנא בפרק עשרה יוחסין (קידושין עה.) שמואל ואנן קיימא לן כרשב״ג כדאיתא בשלהי פ״ק דכתובות (כתובות יד.) ואף על גב דרשב״ג רוב כשרין אצלה והכא רוב פסולין אצלה, הא תנן בפרק עשרה יוחסין (קידושין עד.) אבא שאול היה קורא לשתוקי בדוקי, ופסק רבא התם כוותיה, ודאבא שאול עדיפא מדרשב״ג דאפילו ברוב פסולין אצלה מכשר כדאיתא התם. הלכך הלכתא כותיה דשמואל, וכן פסק רבינו אלפסי ז״ל (בפרקין סי׳ עג) ור״ח ז״ל שפסק כרב לא ידעתי טעם לדבריו.
בבא. שהוא מודה שבא עליה, אפי׳ דימא מעלמא לא פליגי רב ושמואל דודאי אע״ג דלא נבדקה אמו הולד כשר. והכי אתמר שעיברה. ואין שם הארוס שיודיע אם בא עליה אם לאו. ממזר. אוקימנא בעשרה יוחסין1 במסקנא דהאי ממזר ספק ממזר קאמ׳ ואסור בממזרת ובבת ישראל. ושתוקי דקאמ׳ שמואל בדוקי קאמ׳, שבודקין אמו דאי אמרה לכשר נבעלתי דהיינו ארוס נאמנת. מיהו אם לא בדקוה ומתה או שנבדקה ואמרה איני יודעת, בהא לא פליג שמואל והוי ספק ממזר. והיכא דאיהי אמרה לארוס נבעלתי ואיהו אמ׳ לא באתי עליה הוא נאמן לגבי ולד והוי ממזר. דאפי׳ היה בחזקת בנו נאמן אדם לומר זה בני ממזר. ואינו נאמן לגבי דילה למשויה זונה, דהא איהי אמרה לכשר נבעלתי. ולגבי בנו המניה רחמנא ולא לגבי דילה. ור״ש פי׳2 ממזר ודאי כשינויא קמא דהתם. והעיקר מה שפירשנו.
1. קדושין עה, א.
2. ד״ה הולד ממזר.
איכא דאמר בבא כ״ע ל״פ דהולד כשר – פי׳ כיון שיש עדים שבא עליה או שהוא מודה ואף על פי שאין הדבר נודע אם אחר כך חזר ובא עליה דכיון דאיכ׳ ודאי ביאה דיליה בתריה שדיא ליה ואפילו לרב.
כ״פ בארוסה שעברה – פי׳ ואין כאן עדי ביאה דארוס וגם אין הארוס מודה הן שאינו בעיר או ששתק או שאינו זכור.
אמר רבא מסתברא מילתי׳ דרב בדלא דימא מיניה – פי׳ שאין רנון בעיר שמזנה עמו ולא דימא נמי מעלמא וכ״ש היכא דדימא מעלמא דדינא הוא דלא נשדי אבתריה ויהא ספק ממזר אבל היכא דדימא מיניה בתריה שדיא ליה פי׳ ואע״ג דדימא נמי מעלמא ותדע לך דהא אביי פליג ואמר לעולם א״ל כל היכא דדימ׳ מעלמ׳ אע״ג דדימא מעלמא קאמר דהולד ממזר.
איכא דאמרי [יש שאומרים] שכך היתה המחלוקת: בבא עליה הארוס ודאי ומודה בכך — כולי עלמא לא פליגי דבתריה דידיה שדינן ליה [הכל אינם חולקים שאחריו אנחנו מטילים אותו, את הילד] ומייחסים אותו לו. והכי איתמר [וכך נאמר]: ארוסה שעיברה (שהרתה) וטוענת שהוא מן הארוס, והארוס אינו מודה שבא עליה, שרב אמר: הולד ממזר. ושמואל אמר: הולד שתוקי. אמר רבא: מסתברא מילתיה [מסתברים דבריו] של רב כאשר לא דיימא מיניה ודיימא מעלמא [אינה חשודה ממנו אבל חשודה מן הכל], שאז יש להניח שיש בסיס לחשד שהרתה לאחר, והוולד ממזר,
Some say that when the betrothed admits that he engaged in intercourse with her, everyone agrees that we cast the child after him. Rather, their dispute was stated as follows: In the case of a betrothed woman who became pregnant, if her betrothed denies that he engaged in intercourse with her, Rav said that the offspring is a mamzer, and Shmuel said that the offspring is a child whose father’s identity is not known. Rava said: Rav’s statement stands to reason in a case where the woman is not rumored to have engaged in intercourse with him and she is rumored to have engaged in intercourse with others. Therefore, it is assumed that the child is a mamzer.
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
יבמות סט: – מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים יבמות סט:, עין משפט נר מצוה יבמות סט:, רי"ף יבמות סט: – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס יבמות סט:, רש"י יבמות סט:, ראב"ן יבמות סט: – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות יבמות סט:, תוספות ישנים יבמות סט:, פסקי רי"ד יבמות סט:, רשב"א יבמות סט: – מהדורות על־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי יבמות סט: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ר' אברהם מן ההר יבמות סט: – מהדורת הרב אביגדור אריאלי, ברשותם האדיבה של המהדיר והמו"ל, הרב שמואל וינגרטן והרב אברהם קפלן (כל הזכויות שמורות ואסור לשמור או להדפיס מטקסט זה למעט קטעים בודדים עבור דפי מקורות וכדומה), ריטב"א יבמות סט:, מהרש"ל חכמת שלמה יבמות סט:, מהרש"א חידושי הלכות יבמות סט:, פירוש הרב שטיינזלץ יבמות סט:, אסופת מאמרים יבמות סט:
Yevamot 69b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Yevamot 69b, Ein Mishpat Ner Mitzvah Yevamot 69b, Rif by Bavli Yevamot 69b, Collected from HeArukh Yevamot 69b, Rashi Yevamot 69b, Raavan Yevamot 69b, Tosafot Yevamot 69b, Tosefot Yeshanim Yevamot 69b, Piskei Rid Yevamot 69b, Rashba Yevamot 69b, Meiri Yevamot 69b, R. Avraham of Montpellier Yevamot 69b, Ritva Yevamot 69b, Maharshal Chokhmat Shelomo Yevamot 69b, Maharsha Chidushei Halakhot Yevamot 69b, Steinsaltz Commentary Yevamot 69b, Collected Articles Yevamot 69b