×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) אוֹ לְחוּרְבָּה וְאָמְרוּ לָהּ מָה טִיבוֹ שֶׁל אִישׁ זֶה כֹּהֵן הוּא וּבֶן אֲחִי אַבָּא הוּא רַבָּן גַּמְלִיאֵל ור״אוְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמְרִים נֶאֱמֶנֶת רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר לֹא מִפִּיהָ אָנוּ חַיִּין אֶלָּא הֲרֵי זוֹ בְּחֶזְקַת בְּעוּלָה לְנָתִין וּלְמַמְזֵר עַד שֶׁתָּבִיא רְאָיָה לִדְבָרֶיהָ.
or into a ruin, which is typically located outside the city, and if a man and woman meet there it is presumably in order to engage in sexual relations, and people said to her: What is the nature of this man with whom you secluded? She said to them: He is a priest, and he is the son of my father’s brother, a respectable person of impeccable lineage. Rabban Gamliel and Rabbi Eliezer say: She is deemed credible. Rabbi Yehoshua says: It is not based on the statement emerging from her mouth that we conduct our lives; rather, she assumes the presumptive status of one who engaged in intercourse with a Gibeonite or with a mamzer, men of flawed lineage who disqualify her from marrying a priest, until she brings proof supporting her statement.
רי״ףרש״יר״י מיגשרא״הבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהשיטה מקובצתבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
{בבלי כתובות יג ע״ב-יד ע״א1} וגרסינן2 בכתובות ההוא ארוס וארוסתו דאתו לקמיה דרב יוסף הוא אמר מיני3 והיא אמרה מיניה אמר רב יוסף למאי4 ניחוש לה חדא הא5 קא מודי6 ועוד האמר7 רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבן גמליאל דאמר נאמנת אמ׳ ליה אביי ובהא כי לא מודי מי8 מכשר רבן גמליאל והאמר9 שמואל לרב יהודה שיננא10 הילכתא כרבן גמליאל ואת לא תעביד עובדא עד דאיכא רוב כשרין אצלה והכא רוב פסולין אצלה ולטעמיך תיקשי לך היא גופה הלכה ואת לא תעביד11 עובדא אלא הא לכתחילה והא12 דאיעבד והכא כדאיעבד13 היא:
{בבלי כתובות יג ע״ב} ההוא ארוס וארוסתו דאתו לקמיה דרב יוסף היא אמרה מיניה והוא אומ׳14 אין מינאי אמ׳ רב יוסף למאי ניחוש לה חדא דהא קא מודה15 ועוד האמ׳16 רב יהודה אמ׳ שמואל הלכה כרבן גמליאל אמ׳ ליה אביי ובהא כי לא מודה17 מי מכשיר רבן גמל׳ והאמ׳ ליה שמואל לרב יהודה שיננא הלכה כרבן גמליאל ואת לא תעביד עובדא עד דאיכא רוב כשרין אצלה והכא רוב פסולין אצלה ולטעמיך תיקשי לך18 היא19 גופה הלכה20 ואת לא תעביד עובדא21 אלא הא לכתחילה הא22 דאיעבד23 והכא נמי כדאיעבד דאמי דהא ארוס וארוסתו נינהו:
1. מובא גם ברי״ף כתובות פרק א, (דף ד ע״א).
2. וגרסינן: כ״י נ, כ״י פרמה, דפוסים: ״גרסינן״, ענין חדש.
3. מיני: חסר בכ״י פרמה. כ״י נ, דפוסים: ״מינאי״.
4. למאי: כ״י נ: ״למאן״.
5. הא: כ״י נ: ״דהא״.
6. מודי: כ״י נ: ״מודה״.
7. האמר: כ״י פרמה: ״אמ׳⁠ ⁠״.
8. מודי מי: כ״י נ: ״מודה לא״.
9. והאמר: כ״י נ: ״והאמר ליה״.
10. שיננא: חסר בכ״י נ.
11. תעביד: כ״י נ: ״תעביד בה״.
12. והא: כ״י נ: ״הא״.
13. כדאיעבד: כ״י נ: ״בדאיעבד״.
14. אומ׳: גז, כ״י נ: ״אמ׳⁠ ⁠״. (וכן בר״ח: ״ואמר״).
15. מודה: גז: ״מודי״. גלא: ״מודו״.
16. האמ׳: דפוסים: דהא אמר.
17. מודה: גז: ״מודי נמי״. גלא: ״מודו נמי״.
18. לך: דפוסים: לה.
19. היא: דפוס קושטא: האי.
20. הלכה: גלא: ״הלכה כרבן גמליאל״.
21. עובדא: גלא ממשיך: ״עד דאיכא רוב כשרין אצלה״.
22. הא: דפוסים: והא.
23. לכתחילה, דאיעבד: גלא: ״דאי עבד, לכתחלה״.
לחורבה – סתמא לבעילה שהוא מקום לזנות.
1הלכתא כזעירי דהא איתותב רב אסי ואע״ג דפלוגתייהו אליבא דר׳ יהושע וקי״ל דאין הלכה כרבי יהושע נפקא לן מינה לכתחלה דהא אמרינן לקמן הלכתא כר״ג דמכשר אפילו ברוב פסולין אצלה מיהו לכתחלה לא עבדינן כותיה אלא עד דאיכא רוב כשרין אצלה אבל אם רוב פסולין אצלה אינה נאמנת לכתחלה כר״י לפיכך הוצרכנו להודיע סברא דר׳ יהושע שהוא כמו שאמר זעירי שאפילו נסתרה קאמר דאינה נאמנת הלכך היכא דרוב פסולין אצלה אפי׳ בנסתרה נמי אינה נאמנת לכתחלה כזעירי אליבא דר׳ יהושע ובדיעבד נאמנת כר״ג והיכא דרוב כשרים אצלה בין לכתחלה בין דיעבד נאמנת כר״ג ואפי׳ ראוה שנבעלה וכ״ש נסתרה.
2וקי״ל כרבי יוחנן דאמר לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה ודוקא לענין יחוסא להכשירה לבא לקהל או שישא אותה כהן הוא דאמרינן אמה נאמנת להכשירה כמו שנאמנת להכשיר עצמה אבל ליחסה לכהונה שתאמר כי בת כהן היא ותאכל בתרומה או בת איש פלוני היא ותירש נכסיו אינה נאמנת וכדאמרינן בגמרא מאי שתוקי שמשתקין אותו מדין כהונה כלומר אין אנו מאכילין אותו תרומה על פי אמו וכל שכן שמשתקין אותו מנכסי אביו שהוא הוצאת ממון דמצו אחוה למימר ליה זיל אייתי ראיה לבית דין דאחונן את ונפלוג בהדך אבל בסהדותא דאמך לא פליגי בהדך.
1. פיסקה זו מובאת בשטמ״ק בשם הר״י מיגש.
2. פיסקה זו מובאת בשטמ״ק בשם הר״י מיגש.
אמרו לו הושבתנו על המעוברת מה תשיבנו על המדברת. אע״ג דאמרינן האי לישנא דהושבתנו על המעוברת, לאו למימרא דהדרו בהו, אלא הוה ליה כמאן דאמ׳ הא תינח מעוברת דאיכא לדמויה לשבויה, מדברת מאי איכא למימר׳, מיהו רבנן אליבא דנפשייהו סברי דאפילו מעוברת דוודאי נבעלה לא דמיא לשבויה, דמעוברת מן הסתם איכא למימר שנבעלה לדעתה, וכיון שכן, אומרת שלא נבעלה אלא מכשר לה, ואפילו במקום שכולן פסולין, דכיון דקיי״ל דהמכשיר בה מכשיר ברוב פסולין, לא שני לן בין רוב פסולין לכולן פסולין. ומנא תימרא, מדמקשינן ותיפוק ליה דהכא רוב כשרין אצלה, והתם רוב פסולין אצלה, ומפרקינן לה מהאי טעמא דהמכשיר בה מכשיר אפילו ברוב פסולין, והפוסל פוסל אפילו ברוב כשרין, ואם איתא אכתי תיפוק ליה דהתם גבי שבויה כולן פסולין, אלא ודאי לא שני לן בין רוב פסולין לכולן פסולין, דהמכשיר בה הוא דדין אפילו כולן פסולין, דכיון שנבעלה לדעתה מאמינין אותה במה שטוענת לכשר נבעלתי, ואע״ג דהשתא בהאי דוכתא ליכא כשר, אמרינן ההיא שעתא איקרי לה ואשכחה כשר, וכ״ש במדברת שהיא נאמנת לומר לא נבעלתי, מה שאין כן בשבויה שנבעלת1 שלא לדעתה שהיא בידם שיכולין לאנסה ואין בידה כלום.
1. כן כנראה צ״ל. בכ״י מוסקבה 489: ״שאינה נבעלת״.
ומה שנתגלגל בה עוד לענין פסק בענין רוב פסולין אצלה שאף גוי ועבד פוסלין אותה בביאתם הואיל ואין להם אלמנות וגירושין בה כבר ביארנוהו באחרון של קדושין:
(1-5) וצריכא דאי אשמועי׳ חורבה דמתא וכו׳ – אתיא כריב״ל הא צריכותא לדברי המכשיר מכשיר אפילו ברוב פסולות והא דלא אמרינן דמסייע ליה ואפילו לרב אשי עבדינן צריכותא לרווחא דמלתא דבלא״ה מצי למימר דתנא בעי למתנייה אגב אורחיה כל מיני חורבה.
רש״י בד״ה מכשיר כו׳. שהיו הם מכשירין אותה הביא הוא להם כו׳ כצ״ל:
ובן אחי אבא הוא. לזעירי ניחא דנקט בן אחי אבא משום דקתני בברייתא או לחורבה ומיירי שנסתרה לבד והיא מתנצלת לומר דלהכי באת עם זה האיש עד החורבה מפני שהוא קרובה בן אחי אביה ובמתני׳ דלא מיירי בחורבה לא קתני בן אחי אביה אבל לרב אסי לא ניחא אמאי קתני בברייתא בן אחי אבא ומיהו תלמודא לא איכפת ליה בהכי ולא שקיל וטרי אלא במאי דקתני תרתי לסתר או לחורבה ולהכי האריך וקאמר בשלמא לזעירי היינו דקתני תרתי לסתר או לחורבה פי׳ דלא איכפת ליה אלא בהני תרתי לסתר או לחורבה אבל במאי דקתני תרתי כהן הוא ובן אחי אבא הוא לא קשיא ליה כלל כנ״ל:
ציון ג.
עיין בירור הלכה ליבמות ק, ב ציון ה.

נאמנות האשה כשהיא מוכחשת

ציון ד.
גמרא. ההוא ארוס וארוסתו דאתו לקמיה דרב יוסף, היא אמרה: מיניה, והוא אמר: אין, מינאי, אמר רב יוסף: למאי ניחוש לה? חדא - דהא קא מודה, ועוד - הא אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבן גמליאל!
ארוסה שנתעברה והיא בבית אביה - הרי הולד בחזקת ממזר, ואסור בבת ישראל ואסור בממזרת, ואם נבדקה אמו ואמרה ׳מארוסי נתעברתי׳ - נאמנת, והולד כשר, ואם הכחישה הארוס ואמר ׳מעולם לא באתי עליה׳ - הרי הולד ממזר, שאפילו היה בחזקת בנו ואמר ׳בני זה ממזר׳ - נאמן, והאשה אינה בחזקת זונה אלא נאמנת לומר ׳לארוסי נבעלתי׳ ואינה זונה. וכו׳.(רמב״ם איסורי ביאה טו, יז)
ארוסה שנתעברה והיא בבית אביה... אינה בחזקת זונה, אלא נאמנת לומר ׳לארוס נבעלתי׳, אפילו הוא מכחישה, והני מילי לעלמא, שאם נשאת לכהן לא תצא והולד ממנו כשר, אבל לארוס גופיה אסורה, דהא שויה אנפשיה חתיכא דאיסורא.(שו״ע אבן העזר ד, כז)
מהגמרא משמע שהארוסה נאמנת לטעון שהתעברה מהארוס אפילו כשאין הארוס מודה לדבריה, ומפרשים התוספות (ד״ה חדא) והרא״ש (סי׳ כט) שהכוונה לכגון שמת או הלך למדינת הים, אבל אם מכחיש אותה אינה נאמנת, כיון שגם רבן גמליאל מתיר רק בברי ושמא ולא בברי וברי, וכן דעת הר״י מיגש (מובא בשטמ״ק), הרמב״ן, הרשב״א, הרא״ה, הריטב״א, המאירי והר״ן (ד, ב בדפי הרי״ף).
על שיטתם מקשה השיטה מקובצת מלשון אביי בקושייתו בהמשך: ״ובהא כי לא מודה מכשר רבן גמליאל?״, בעוד שלפי פירושם היה צריך לומר: ״ובהא כי ליתיה קמן מכשר רבן גמליאל?״. הוא מתרץ שכיון שרב יוסף נקט בלשונו ״חדא דהא קא מודה, ועוד...״ - נוקט גם אביי בלשונו ״ובהא כי לא מודה״.
הרי״ד חולק על הרא״ש ומפרש שהיא נאמנת אפילו כשהארוס מכחיש וטוען שלא בא עליה מעולם, בין להכשיר את עצמה ובין להכשיר את בתה.
אולם הריא״ז (הלכה ג, ג) טוען כנגדו שלא האמינוה אלא כשאין מי שמכחיש אותה בטענה ברורה, אבל אם הארוס טוען כנגדה טענת ברי - אינה נאמנת יותר ממנו והרי היא וזרעה פסולים מספק.
הרמב״ם כותב שאם הארוס מכחיש - הולד ממזר, אך האשה נאמנת על עצמה ואינה זונה, ואם נשאת לכהן - לא תצא וולדה ממנו כשר, וכן פוסק השלחן ערוך.
הגר״א (סקס״ז) כותב שאף הרא״ש מסכים למה שכותב הרמב״ם, ומה שכותב שאינה נאמנת כשהוא מכחיש - היינו רק לענין כשרות הבן, שאין לו חזקת כשרות, ולא לענין הכשרות שלה עצמה.
החזון איש (אה״ע א, יג) מוכיח מהחידוש הזה של הרמב״ם שיסוד נאמנותה אינו מדין עד אחד, אלא מצד הכח שיש לטענה שהיא טענת ברי, שכן מדין עד אחד אינה יכולה להיות נאמנת כנגדו, כיון שעד אחד בהכחשה לאו כלום הוא.
או לחורבה שהיא כרגיל מרוחקת מן העיר, ואם איש ואשה נפגשים שם — מן הסתם לשם ביאה נפגשים, ואמרו לה: מה טיבו של איש זה שהתייחדת עמו? ואמרה להם: כהן הוא, ובן אחי אבא הוא, והוא מיוחס והגון. רבן גמליאל ור׳ אליעזר אומרים: נאמנת, ר׳ יהושע אומר: לא מפיה אנו חיין, אלא הרי זו בחזקת בעולה לנתין ולממזר, עד שתביא ראיה לדבריה למי נבעלה.
or into a ruin, which is typically located outside the city, and if a man and woman meet there it is presumably in order to engage in sexual relations, and people said to her: What is the nature of this man with whom you secluded? She said to them: He is a priest, and he is the son of my father’s brother, a respectable person of impeccable lineage. Rabban Gamliel and Rabbi Eliezer say: She is deemed credible. Rabbi Yehoshua says: It is not based on the statement emerging from her mouth that we conduct our lives; rather, she assumes the presumptive status of one who engaged in intercourse with a Gibeonite or with a mamzer, men of flawed lineage who disqualify her from marrying a priest, until she brings proof supporting her statement.
מאמרים באתר אסיף
רי״ףרש״יר״י מיגשרא״הבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהשיטה מקובצתבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) בִּשְׁלָמָא לִזְעֵירִי הַיְינוּ דְּקָתָנֵי תַּרְתֵּי לְסֵתֶר אוֹ לְחוּרְבָּה אֶלָּא לְרַב אַסִּי דְּאָמַר נִבְעֲלָה תַּרְתֵּי לְמָה לִי חֲדָא קָתָנֵי לְסֵתֶר דְּחוּרְבָּה.

Granted, according to Ze’eiri, who said that speaking means that she secluded herself, that is the reason that the tanna teaches two cases where there is merely concern: The case of: Into seclusion, where there is lesser concern that she engaged in intercourse, and the case of: Into a ruin, where there is greater concern. However, according to Rav Asi, who said that speaking means that she had intercourse, and only in that case is she not deemed credible according to Rabbi Yehoshua, why do I need two cases? The Gemara answers: According to Rav Asi, the tanna is teaching one case: If people saw a woman enter with one man into the seclusion of a ruin, where the likelihood is that that they entered to engage in relations.
רי״ףר״י מיגשרשב״אריטב״אשיטה מקובצתבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בשלמא לזעירי היינו דקתני תרתי בסתר או לחורבא, אלא לרב אסי תרתי למה לי. תמיהא לי דעדיפא מינה הוה ליה לאקשוייה, דהלא לסתר קתני רישא דמשמע במקום סתר, כלומר שנסתרה עמו. וי״ל, שמקשה גם כן היה מרגיש במה שתירץ לו דמאי סתר סתר דחורבא, דהכי קאמר ליה תרתי למה לי דהוה קשיא דאף כשתמצא לומר מאי סתר סתר דחורבא קתני תרתי למה לי, ופרקינן חדא קתני, ואקשי ליה חדא לא מצית אמרת דהא או לחורבא קתני, ואו קא דייק.
[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 1]

בשלמא לזעירי היינו כו׳. פי׳ ואצטריך תרווייהו דלסתר לא הוי אלא יחוד בעלמא אבל לחורבה סתמא לבעילה שהוא מקום לזנות ולסתר להודיעך כחו דרבי יהושע ולחורבה להודיעך כחו דר״ג. אלא לרב אסי תרתי ל״ל תמיה לי דעדיפא מינה ה״ל לאקשויי דהא לסתר קתני דמשמע במקום סתר כלומר שנסתרה עמו וי״ל שהמקשה ג״כ היה מרגיש במה שתירץ מאי סתר סתר דחורבה אלא דהוה קשיא ליה תרתי למה לי דאפי׳ כשת״ל מאי סתר סתר דחורבה אכתי קשיא ליה תרתי למה לי ופרקינן חדא קתני ואקשינן ליה חדא לא מצית אמרת דהא או לחורבה קתני ואו קא דייק. הרשב״א ז״ל.
משמע דבעי למימר דמצינן לפרושי מאי לסתר היינו דראוה שנבעלה במקום סתר ולישנא מעליא נקט וכיון שכן אפי׳ אי הוה תניא במתני׳ נמי ראוה שנסתרה הוה מצינן לפרושי מאי נסתרה נבעלה ומעתה הדרא קושין לדוכתא דאקשינן לעיל לרב אסי אמאי נקט מדברת דמרחקא טובא מנבעלה הוה ליה למנקט נסתרה והוה פרישנא מאי נסתרה נבעלה ולא מצינן לפרושי דאי הוה נקט נסתרה הוה מפרשים לה בפשטה נסתרה ממש וכדתריצנא לעיל דהא הכא בברייתא קתני לסתר ואנן מפרשינן לה בנבעלה וי״ל דאה״נ דאי הוה תני שנסתרה הוה מפרשי לה בנסתרה ממש והכא בברייתא משום דקתני או לחורבה דסתמיה לבעילה שהוא מקום לזנות הילכך מאי דקתני נמי לסתר היינו דומיא דחורבה דהיינו לזנות ממש וכגון שראוה שנבעלה וכמו שתירץ הרשב״א א״נ יש לחלק בין לישנא דראוה שנסתרה דלא משמע אלא דנסתרה ממש ללישנא דראוה שנכנסה עם אחד לסתר דמשמע טפי לשון בעילה כנ״ל:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מעתה, בשלמא [נניח] לפי דברי זעירי, הסבור ש״מדברת״ משמעה נסתרה בלבד — היינו דקתני תרתי [זהו הטעם ששנה שני מקרים]: לסתר או לחורבה, כלומר, מקום סתר שיש בו חשש קטן יותר של בעילה או לחורבה שיש בה חשש גדול יותר של בעילה, ובשניהם מדובר בחשש בלבד. אלא לדעת רב אסי שאמר ש״מדברת״ פירושה נבעלה, ורק במקרה זה אינה נאמנת לר׳ יהושע, אם כן תרתי [שני מקרים] למה לי? ומשיבים: יש לפרש כי באמת חדא קתני [דבר אחד שנה], וכוונתו: שנכנסה לסתר של חורבה ונראים הדברים שלשם בעילה נכנסה.
Granted, according to Ze’eiri, who said that speaking means that she secluded herself, that is the reason that the tanna teaches two cases where there is merely concern: The case of: Into seclusion, where there is lesser concern that she engaged in intercourse, and the case of: Into a ruin, where there is greater concern. However, according to Rav Asi, who said that speaking means that she had intercourse, and only in that case is she not deemed credible according to Rabbi Yehoshua, why do I need two cases? The Gemara answers: According to Rav Asi, the tanna is teaching one case: If people saw a woman enter with one man into the seclusion of a ruin, where the likelihood is that that they entered to engage in relations.
רי״ףר״י מיגשרשב״אריטב״אשיטה מקובצתבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) וְהָא לְסֵתֶר אוֹ לְחוּרְבָּה קָתָנֵי חֲדָא לְחוּרְבָּה דְמָתָא וַחֲדָא לְחוּרְבָּה דְּדַבְרָא וּצְרִיכִי דְּאִי אַשְׁמְעִינַן חוּרְבָּה דְמָתָא בְּהָא קָמַכְשַׁר רַבָּן גַּמְלִיאֵל מִשּׁוּם דְּרוֹב כְּשֵׁרִים אֶצְלָהּ אֲבָל לְחוּרְבָּה דְּדַבְרָא דְּרוֹב פְּסוּלִין אֶצְלָהּ אֵימָא מוֹדֶה לֵיהּ לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ.

The Gemara asks: But isn’t the mishna teaching two different cases: Into seclusion or into a ruin? The Gemara suggests a different explanation. According to Rav Asi, two cases are necessary, one with regard to a ruin in the city and one with regard to a ruin in the field, distant from the city. And both cases are necessary, because if the tanna taught us only the case of a ruin in the city, one might have concluded that in that case Rabban Gamliel deems her fit to marry a priest due to the fact that the majority of the people in its proximity are honorable and of impeccable lineage. However, with regard to a ruin in the field, where the majority of the people in its proximity are unfit and of flawed lineage, as people from all over the world pass the ruin in the field and the majority of the people in the world are of flawed lineage, say that Rabban Gamliel concedes to Rabbi Yehoshua and deems her unfit to marry a priest.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יר״י מיגשריטב״אשיטה מקובצתבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
פיר׳ חורבא דמתא – כגון מתא דרובה יש⁠[ראל] וכל ישראל זולתי קרוביה כשירין לה. אבל חורבא דדברא – דאתי מכול⁠[י] עלמא, רוב האומות פסולין לה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

חורבה דמתא – סתם בעילתה מאחד מבני העיר ואיכא למימר בעיר שרובה ישראל כשרים קאמר.
דדברא – ספק אחד מסוף העולם בא לכאן ורוב העולם עובדי כוכבים הם ופוסלים אשה בביאתם לכהונה כדאמר ביבמות (דף מה.) ובקדושין (דף עה:) יצאו עובד כוכבים ועבד שאין לו אלמנות וגירושין בה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 1]

חדא לחורבה דמתא כו׳. פי׳ ומאי דתריץ מעיקרא חדא קתני אין פירושו דחדא בבא קתני דהא ודאי ליכא למימר הכי דהא או קתני אלא היינו פירושו דחדא משמעות הוי לישנא דלסתר כמו לישנא דלחורבה דאע״ג דשנה התנא לשונו וקתני לסתר או לחורבה פי׳ לסתר היינו חורבה והמקשן לא הבין לשונו של התרצן וחשב דמאי דקא הוה משני חדא קתני פירושו דחדא בבא קתני ולהכי פריך והא או קתני ואהדר ליה דאין משמעות לשונו הכין אלא דחדא משמעות הוי וכדכתיבנא וחדא בחורבה דמתא וחדא בחורבה דדברא כנ״ל. ומלשון הרשב״א ז״ל דכתיבנא בסמוך לא משמע הכי. וצריכא דאי אשמועינן כו׳ ויש לדייק קצ׳ אמאי לא משני הכא בקוצר חדא להכשיר ברוב כשרין וחדא להכשיר ברוב פסולין כי היכי דמשני לעיל חדא להכשיר בה וחדא להכשיר בבתה ויש לומר משום דהכא לא מתפרשא להדיא לא רוב כשרין ולא רוב פסולין וזהו שכתב רש״י ז״ל חורבה דמתא. סתם בעילתה מאחד מבני העיר ואיכא למימר בעיר שרובה ישראל כו׳. ואכתי איכא למידק אמאי לא קא משני הכא חדא להודיעך כחו דר״ג וחדא להודיעך כחו דר׳ יהושע כדמשני לעיל עלה דמתני׳ דהיא אומרת מוכת עץ אני כו׳. וי״ל דלעיל קתני פלוגתייהו דר״ג ור״י תרי זימני חדא גבי היא אומרת משארסתני נאנסתי וחדא גבי היא אומרת מוכת עץ אני וקא משני חדא להודיעך כחו דר״ג וחדא להודיעך כחו דר״י אבל הכא לא קתני אלא חדא פלוגתא להכי לא אתיא אלא לאצרוכי הני תרי בבי לרווחא דמילתא:
וכתב הריטב״א וז״ל וצריכא דאי אשמועינן חורבה דמתא כו׳ האי צריכותא אתיא כריב״ל דאמר לדברי המכשיר מכשיר אפי׳ ברוב פסולין כו׳ והא דלא אמרינן דמסייע ליה כדאמר בסמוך משום דלזעירי לאו סייעתא היא אפי׳ לרב אסי עבדי צריכות׳ לרווחא דמילתא דבלאו הכי מצי למימר דתנא בעי למיתני אגב אורחיה כל מיני חורבי עד כאן כנ״ל:
זו עדות שהאשה כשרה לה. לא בעי למימר דמצי (למימר) דבזה העדות האשה כשרה לה לאפוקי שאר עדיות שאין האשה בכלל עדות דהא ודאי ליתא דהא מצינן בכמה דברים שהאשה כשרה להעיד כגון להתיר שבויה לומר דטהורה היא ולא נבעלה וכן להתיר אשה לבעלה במסיח׳ לפי תומה אלא ה״פ זו עדות שהאשה עצמה כשרה לה וכן פרש״י:
וכתב הריטב״א ז״ל וז״ל זו עדות שהאשה כשרה לה פי׳ שהיא כשרה לעדות זו להכשיר את עצמה. ומעתה ע״כ אינה כשרה אלא לומר לכשר נבעלתי אבל לא להכשיר את בתה לומר דעובר זה כשר הוא דהיינו עדות לאחרים ואינו לעצמה ואנן הכי קאמרינן זו עדות שהאשה עצמה כשרה לה וכדכתיבנא וזהו שכתב רש״י לומר לכשר נבעלתי ואם תקשי א״כ היכי קא מסיים ברייתא בעדות אשה בגופה דמשמע דקאי אמאי דקאמר ברישא זו עדות שהאשה עצמה כשרה לה פשיטא ודאי דבעדות אשה בגופה דוקא מיירי וי״ל דלהכי כתב רש״י ז״ל לקמן בד״א. דנאמנת לר״ג. פי׳ לא קאי אמאי דקאמר זו עדות שהאשה כשרה לה אלא אמאי דקאמר ר״ג נאמנת דמשמע דנאמנת לגמרי עליה קאי בד״א כו׳ כנ״ל. ועוד נפרש לשון זה של רש״י לקמן בשיטה יותר נכונה. ופשוטה בס״ד. ועוד נ״ל לפרש דלהכי כתב רש״י לומר לכשר נבעלתי דאי דקאמר׳ לא נבעלתי כלל וקאי אמדברת לחודה לא מקרי עדות כלל ולא שייך לומר זו עדות כו׳ דהא אומרת לא היו דברים מעולם ואי אמרת דזה מקרי עדות הכי נמי גבי משארסתני נאנסתי והיא אומרת מוכת עץ אני האשה עצמה מעידה על עצמה ומאי קאמר זו עדות כו׳ אלא ודאי דכל כה״ג לא מקרי עדות אלא טוענת על עצמה והכי נמי בשאומרת לא נבעלתי כלל לא מיקרי עדות אבל בשאומרת לכשר נבעלתי הרי לאחר שהוחזקה בבעולה על פי דבריה אנו מאמינים אותה על פי עדותה לומר לכשר נבעלתי והיינו עדות כנ״ל:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומקשים: והא [והרי] לסתר או לחורבה קתני [שנה], משמע ששני מקרים יש לפנינו, ולא דין אחד! ומסבירים באופן אחר: בהלכה חדא [אחת] מדובר שנכנסה לחורבה דמתא בתוך העיר], וחדא [ואחת] לחורבה דדברא [שבשדה], רחוק מן העיר. וצריכי [וצריכים] שני הדברים להיאמר, ומדוע? — דאי אשמעינן [שאם היה משמיע לנו] רק בחורבה דמתא [שבעיר], היינו אומרים כך: בהא קמכשר [בזו בלבד מכשיר] רבן גמליאל, משום שרוב כשרים אצלה. שיש להניח שרוב האנשים המצויים שם כשרים הם לגביה, שמן הסתם האיש שבא לחורבה שבעיר, מאנשי העיר הוא, ורוב אנשי העיר כשרים הם, אבל לחורבה דדברא [שבשדה], ששם רוב פסולין אצלה שהרי אנשים מכל העולם כולו יכולים לבוא לשדה, ורוב אנשי העולם הלא הם פסולים (גוים ועוד), אימא [אמור, שמא] מודה ליה [לו] רבן גמליאל לר׳ יהושע שאינה נאמנת, לכן הוצרך להשמיע לנו שנחלקו גם במקרה זה.
The Gemara asks: But isn’t the mishna teaching two different cases: Into seclusion or into a ruin? The Gemara suggests a different explanation. According to Rav Asi, two cases are necessary, one with regard to a ruin in the city and one with regard to a ruin in the field, distant from the city. And both cases are necessary, because if the tanna taught us only the case of a ruin in the city, one might have concluded that in that case Rabban Gamliel deems her fit to marry a priest due to the fact that the majority of the people in its proximity are honorable and of impeccable lineage. However, with regard to a ruin in the field, where the majority of the people in its proximity are unfit and of flawed lineage, as people from all over the world pass the ruin in the field and the majority of the people in the world are of flawed lineage, say that Rabban Gamliel concedes to Rabbi Yehoshua and deems her unfit to marry a priest.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יר״י מיגשריטב״אשיטה מקובצתבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) וְאִי אַשְׁמְעִינַן בְּהָהִיא בְּהָהִיא קָאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אֲבָל בְּהָא אֵימָא מוֹדֶה לר״גלְרַבָּן גַּמְלִיאֵל צְרִיכָא.

And if the tanna taught us only that case of a ruin in the field, one might have concluded that in that case Rabbi Yehoshua said she is not deemed credible, because the majority of the people there are of flawed lineage. However here, in the case of a ruin in the city, where the majority of the people are of impeccable lineage, say that Rabbi Yehoshua concedes to Rabban Gamliel that she is deemed credible. Therefore, both cases were necessary.
רי״ףר״י מיגשריטב״אבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ולהיפך: ואי אשמעינן [ואם היה משמיע לנו] רק בההיא, בחורבה שבשדה, היינו אומרים: בההיא קאמר [אומר] ר׳ יהושע שאינה נאמנת, ששם רוב פסולים אצלה, אבל בהא [בזו] בחורבה שבעיר שרוב כשרים אצלה, אימא [אומר], מודה הוא לרבן גמליאל שנאמנת בדבריה וכשירה, על כן צריכא [צריך] שייאמרו שני המקרים.
And if the tanna taught us only that case of a ruin in the field, one might have concluded that in that case Rabbi Yehoshua said she is not deemed credible, because the majority of the people there are of flawed lineage. However here, in the case of a ruin in the city, where the majority of the people are of impeccable lineage, say that Rabbi Yehoshua concedes to Rabban Gamliel that she is deemed credible. Therefore, both cases were necessary.
רי״ףר״י מיגשריטב״אבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) מֵיתִיבִי זוֹ עֵדוּת שֶׁהָאִשָּׁה כְּשֵׁרָה לָהּ וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת אָמַר לָהֶם ר״ירַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אִי אַתֶּם מוֹדִים אבִּשְׁבוּיָה שֶׁנִּשְׁבֵּית וְיֵשׁ לָהּ עֵדִים שֶׁנִּשְׁבֵּית וְהִיא אוֹמֶרֶת טְהוֹרָה אֲנִי שֶׁאֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת.

The Gemara raises an objection from the Tosefta: This, i.e., that she engaged in intercourse with a man of impeccable lineage, is testimony that a woman is fit to testify. And Rabbi Yehoshua says: She is not deemed credible. Rabbi Yehoshua said to the Sages: Do you not agree in the case of a woman who was taken captive, and she has witnesses testifying that she was taken captive, and she says: I am pure, i.e., I was not violated by my captors, that she is not deemed credible? The assumption in that case is that most captive women are violated by their captors.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יר״י מיגשריטב״אשיטה מקובצתמהרש״א חידושי הלכותבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומותבינן הא דתניא בתוספתא בהא עיניינא: זו עדות שהאשה כשרה לה ור׳ יהושע אמר אינה נאמנת כול׳. הישבתני על המעוברת – דקאמר לה אף לזו יש לה עדים שהרי כר⁠[יסה ב]⁠ין שיניה, שכיון שהיא מעוברת עוברה מעיד עליה שנבעלה ובאילו יש [ל]⁠ה עדים. מה תשיבו על המדברת? – פיר׳ מכלל דמדברת לא נבעלה. ואמ׳ [ל]⁠הן מדברת הינו שבויה – גם השבוייה אין בה עדים שנבעלה אלא שנשבית בידיהם, כמו שיש עדים שראו זו מדברת עם זה. ואמרו גבי שבוייה רוב גוים פרוצים בעריות הם. ואמ׳ להן הוא אין אפיטרופוס בעריות – פיר׳ אפילו חסיד שבחסידים אין ממנין אותו אפיטרופוס על [ה]⁠עריות.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

זו עדות שהאשה – עצמה כשרה לומר לכשר נבעלתי.
אינה נאמנת – לינשא לכהן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 1]

מיתיבי זו עדות שהאשה כשרה לה – פירוש שהיא כשירה לעדות זו ולהכשיר את עצמה ור״י אומר אינה נאמנת אמר להם ר״י אי אתם מודים וכו׳. פירש רבי שמעון ז״ל כולה רישא דמתני׳ מתרצא הוא עד אמרו לו רוב כותים פרוצים בעריות ובמדברת התחיל רבי יהושע לדבר עליהם מה בין בינה לשבויה שאין לה עידי סתירה מן הכותים ואמרו לו לבו יש לה עדים כלומר דעדי שבוי׳ כעידי ביאה חשיב׳ קצת אי משום ששהתה בין הכותים אי משום פריץ בסמוך דכותים פרוצים בעריות משא״כ בזו שאין לה עידי יחוד ואין רגלים לדבר לדונה כנבעלת אמר להם שאף זו שאתם חולקים עלי יש עליו עדים שנבעלה במעוברת שכריסה בין שיניה א״ל רוב כותים פרוצים בעריות א״ל אין אפוטרופוס לעריות ובהאי אמר לו א״ל מקשה בתלמיד מאי קאמר להם ומאי קמהדרו ליה. והא דלא אמר תלמודא איפכא מאי קמהדרו ליה ומאי קאמר להם משום דה״ק מאי קאמר להם ר״י מעיקרא שהשיבו לו כן שהרי מה שהשיבו לו רוב נכרים פרוצים בעריות אינה תשובה למה שאמר להם בתחלה אף לזו יש לה עדים שכריסה בין שיניה משום דרוב כותים בעריות אין להם עידי ביאה מן המעוברת הזא׳ ול״ק על מה דמהדר להו ר״י בתר הכי מכיון דאכתי לא ידעי מה דמהדרו ליה ותלמודא שני לתרווייהו כדמפרש ואזיל כך פי׳ בתו׳ ועיקר.
אינה נאמנת. יש לדייק קצת אמאי לא נקט רבי יהושע כלישניה דתנא קמא ולימא ר״י אומר אינה כשרה וי״ל דאי הוה תני הכי הוה משמע דמדינא אינה כשרה להעיד על עצמה בזה והא ודאי ליתא דמשום מעלה ביוחסין הוא דקאמר לה ר׳ יהושע ומיהו מדינא נאמנת וכשרה היא להכי נקט אינה נאמנת ושני מלישנא דתנא קמא לאשמועינן דכדי לינשא לכהן ומשום מעלה הוא דקסבר הכין ואיפשר דלהכי כתב רש״י ז״ל אינה נאמנת. לינשא לכהן. ומיהו בפירושי רש״י ז״ל כתיבת יד מצאתי כך שאינה נאמנת לינשא לכהן וקאי אמאי דקאמר ר׳ יהושע אי אתם מודים כו׳ שאינה נאמנת כו׳ ומשום דגבי שבויה איכא לפרושי דהיינו להוציאה מתחת בעלה כהן ואם תפרש כן הוה ליה ק״ו פריכא דמש״ה אע״ג דהיא אומרת טהורה אני אסורה לבעלה כהן משום דכל שנבעלה תחתיו אפי׳ באונס אסורה לבעלה כהן לכך פרש״י שאינה נאמנת לינשא לכהן כנ״ל:
בד״ה מכשיר כו׳ התם פריך שפיר אפילו לרבי אליעזר לשון כו׳ עכ״ל מיהו ר״א דפוסל בבתה מפקיה ממשמעותיה אלא דאבא שאול לא הוה מוסיף אמתני׳ בהא דמכשיר בבתה כיון דלשון המשנה נמי הכי משמע ומהרש״ל הגיה זעירי במקום ר׳ אליעזר ואין צורך ודו״ק:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מיתיבי [מקשים] ממה ששנינו בברייתא: זו עדות שהאשה כשרה לה כשהיא אומרת שלכשר נבעלה. ור׳ יהושע אומר: אינה נאמנת. אמר להם ר׳ יהושע: אי אתם מודים בשבויה שנשבית ויש לה עדים שנשבית, והיא אומרת טהורה אני (שלא נבעלה) שאינה נאמנת? הרי, איפוא, כיוון שיש חזקה שרוב שבויות נבעלות על ידי השובים — אין אנחנו סומכים על דיבורה שאומרת שלא נבעלה.
The Gemara raises an objection from the Tosefta: This, i.e., that she engaged in intercourse with a man of impeccable lineage, is testimony that a woman is fit to testify. And Rabbi Yehoshua says: She is not deemed credible. Rabbi Yehoshua said to the Sages: Do you not agree in the case of a woman who was taken captive, and she has witnesses testifying that she was taken captive, and she says: I am pure, i.e., I was not violated by my captors, that she is not deemed credible? The assumption in that case is that most captive women are violated by their captors.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יר״י מיגשריטב״אשיטה מקובצתמהרש״א חידושי הלכותבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) אָמְרוּ לוֹ אֲבָל וּמָה הֶפְרֵשׁ יֵשׁ בֵּין זוֹ לָזוֹ לָזוֹ יֵשׁ עֵדִים ולָזוֹ אֵין לָהּ עֵדִים.

The Sages said to him: But there is a difference between the cases. And what difference is there between this case of a captive, where the woman is not accorded credibility, and that case of a woman who secluded herself with a man? For this captive, there are witnesses that she was taken captive, and due to the prevalent immorality in that situation, she loses the presumptive status of virtue and is considered to have certainly engaged in intercourse. But for this woman who secluded herself with a man, she does not have witnesses that she engaged in intercourse. Since she could have claimed that she did not engage in intercourse and instead admitted that she engaged in intercourse and claimed that it was with a man of impeccable lineage, she should be accorded credibility.
רי״ףרש״יר״י מיגששיטה מקובצתפני יהושעבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמרו לו אבל – הן כמו אבל שרה אשתך (בראשית יז) דמתרגמינן בקושטא.
ומה הפרש בין זו לזו – ר׳ יהושע קאמר לה.
לזו יש עדים – שנבעלה דכיון דנשבית לבין העובדי כוכבים והם פרוצים בעריות כולנו עדים שנבעלה.
ולזו אין עדים – שנבעלה שלא ראוה אלא מדברת ומיגו דאי בעיא אמרה לא נבעלתי כי אמרה נמי לכשר נבעלתי מהימנא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומה הפרש יש בין זו לזו. הא דלא קאמר אמר להם ומה הפרש כו׳ כדקאמר באינך משום דמעיקרא נמי הכי קאמר דהא קאמר אי אתם מודים כו׳ פי׳ ומה הפרש יש בין זו לזו והא דקאמר הכא ומה הפרש יש כו׳ היינו סיומא דמילתיה דמעיקרא ואין לפרש דרבנן הוה דקא מהדרי ליה הכין אמרו לו אבל ואם תשיב ומה הפרש יש כו׳ ההפרש הוא דלזו יש עדים כו׳ דא״כ קשיא דלמה להו לאורוכי כולי האי הא ודאי כי קאמר ר׳ יהושע מעיקרא אי אתם מודים בשבויה שנשבית כו׳ פירושו הוא דא״כ מה הפרש יש וכיון שכן היה להם להשיב בקוצר לזו יש עדים ולזו אין עדים אלא ודאי הנכון הוא כדפירש״י ז״ל דר׳ יהושע קאמר לה והא דלא קאמר אמר להם משום דכבר אמרה ר׳ יהושע וכדכתיבנא וזהו שכתב רש״י ז״ל ר׳ יהושע קאמר לה. ולהכי האריך כל זה משום דמעיקרא כי השיבו לו רבנן אבל פי׳ בקושטא וכדפרש״י ז״ל ה״ק אמת ויציב האי דינא דשבויה ואפ״ה אנו אומרים דנאמנת במדברת. ודע דבקצת ספרים כתוב בפירושי רש״י ז״ל אמרו לו אבל הין כמו אבל שרה כו׳ והוא טעות דפי׳ אבל אינו הין אלא אמת כמו אבל שרה אשתך וכן מצאתי בפירושי רש״י כתיבת יד אמרו לו אבל כמו אבל שרה אשתך כו׳ והקשה עליהם ר׳ יהושע ומה הפרש כו׳ והשיבו לזו יש עדים כו׳ והיינו מאי דקאמרי מעיקרא אבל כנ״ל:
לזו יש עדים כו׳. לכאורה היה נראה לפרש דמעוברת נמי קאמר וה״ק לזו יש עדים כו׳ פי׳ עדי פיסול דבשבויה משום שבאי אתה בא לפוסל׳ ולו אנו חוששין כיון דידו תקיפה עליה וכולנו עדים שנבעלה לו לשבאי ולמעוברת צד בירור בעיקר הזנות יותר מהשבויה דזו כריסה בין שיניה מה שאין כן בשבויה דאיכא למימר דלא נבעלה כלל וליתא להאי פירושא כלל דא״כ מאי בעיא תלמוד׳ מאי קאמר להו ומאי קמהדרי להו שפיר קמהדרי ליה רוב עובדי כוכבים פרוצים בעריות ואיכא תרתי בשבויה בירור הבעילה ובירור הפסלות מה שאין כן במעוברת לכך פרש״י לזו יש עדים. שנבעלה דכיון שנשבית לבין העובדי כוכבים והם פרוצים בעריות כולנו עדים שנבעלה. ולזו אין עדים. שנבעלה שלא ראוה אלא מדברת ומגו דאי בעיא אמרה לא נבעלתי כי אמרה נמי לכשר נבעלתי מהימנא. וכתב עוד אמרו לו וכו׳. לקמיה מפרש מאי קמהדרי ליה על מאי דקאמר להו. פי׳ והיינו דלקמיה מפרש כו׳ וכדכתיבנא. ואם תשאל ותלמודא גופא מאי קשיא ליה נפרש הברייתא כן דבמעוברת איירי וכדכתיבנא ולא תקשי כלל. תשובתך אם אתה מפרש כן לא נוכל לפרש כלל מאי קא מהדרי ליה אין אפוטרופוס לעריות דוק ותשכח. וזהו שכתב רש״י ז״ל עוד אין אפוטרופוס וכו׳. לקמן מפרש ע״כ:
וכתב הריטב״א וז״ל אמר להם ר׳ יהושע אי אתם מודים כו׳. פי׳ רש״י ז״ל דכולה רישא דמתני׳ מתרצא היא עוד אמרו לו רוב עובדי כוכבים פרוצים בעריות כו׳ ובמדברת התחיל ר׳ יהושע להשיב עליהם מה בינה לשבויה שאין לה אלא עדי סתירה בין העובדי כוכבים ואמרו לו לזו יש עדים כלומר דעדי שביה דידה כעדי ביאה חשיבי קצת אי משום ששהתה בין עובדי כוכבים אי משום מאי דפריך בסמוך עובדי כוכבים פרוצים בעריות משא״כ בזו שאין לה אלא עדי ייחוד ואין רגלים לדבר לדונה כנבעלה. אמר להם אף לזו שאתם חולקים עלי יש לה עדים שנבעלה במעוברת שכריסה בין שיניה אמרו לו רוב עובדי כוכבים פרוצים בעריות אמר להם אין אפוטרופוס לעריות ובהאי אמרו לו ואמר להם מקשה תלמודא מאי קאמר להו ומאי קא מהדרי ליה והאי דלא אמר תלמודא איפכא מאי קא מהדרי ליה ומאי אמר להו משום דה״ק מאי קאמר להו ר׳ יהושע מעיקרא שהשיבו לו כן שהרי מה שהשיבו לו רוב עובדי כוכבים פרוצים בעריות אינה תשובה למה שאמר להם בתחילה אף לזו יש לה עדים שכריסה בין שיניה דמשום דרוב עובדי כוכבים פרוצים אין לה עדי ביאה יותר מן המעוברת הזאת ולא ק״ל על מאי דאהדר להו ר׳ יהושע בתר הכי מכיון דאכתי לא ידעי׳ מאי דאהדרו ליה ותלמודא שני לתרווייהו כדמפרש ואזיל כך פי׳ בתוס׳ ועיקר ע״כ. ואיכא למידק אמאי לא אקשיה להדיא מדקתני רישא לזו יש עדים ולזו אין עדים אלמא דמדברת היינו נסתרה ולא מיירי בראוה שנבעלה וע״כ יש לך לפרש דמיירי במדברת מדקא אמר להו אין אפוטרופוס לעריות וכדכתיבנא ולמה ליה לתלמודא לאקשויי בהאי לישנא ולמימר קתני מיהא תרתי מדברת ומעוברת ולקמן נכתוב בזה בס״ד:
בפירש״י בד״ה לזו יש עדים וכו׳ כולנו עדים שנבעלה עכ״ל. ויש לתמוה א״כ אמאי הכשירו בה ע״א ויש ליישב דדוקא היכא שנתייחדה עם השבאי כתב רש״י שכולנו עדים שנבעלה אבל אם מעיד ע״א שלא זזה ממנה ולא נתייחדה ודאי מהני כן נ״ל:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמרו לו: אבל, כלומר, יש מקום לחלק בין המקרים. ומה הפרש יש בין זו לזו, בין שבויה לסתם אשה שנבעלה? לזו, השבויה — יש עדים שנשבתה ואין לה עוד חזקת כשרות ובודאי נבעלה, ולזו, סתם אשה שנבעלה — אין לה עדים, וצריכה להיאמן בטענת מיגו, שמתוך שהיתה יכולה לומר שלא נבעלה כלל, נאמנת אף במה שאומרת שנבעלה לכשר.
The Sages said to him: But there is a difference between the cases. And what difference is there between this case of a captive, where the woman is not accorded credibility, and that case of a woman who secluded herself with a man? For this captive, there are witnesses that she was taken captive, and due to the prevalent immorality in that situation, she loses the presumptive status of virtue and is considered to have certainly engaged in intercourse. But for this woman who secluded herself with a man, she does not have witnesses that she engaged in intercourse. Since she could have claimed that she did not engage in intercourse and instead admitted that she engaged in intercourse and claimed that it was with a man of impeccable lineage, she should be accorded credibility.
רי״ףרש״יר״י מיגששיטה מקובצתפני יהושעבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) אָמַר לָהֶם אַף לָזוֹ יֵשׁ עֵדִים שֶׁהֲרֵי כְּרֵיסָהּ בֵּין שִׁינֶּיהָ אָמְרוּ לוֹ רוֹב גּוֹיִם1 פְּרוּצִים בַּעֲרָיוֹת הֵם אָמַר לָהֶן אֵין אַפּוֹטְרוֹפּוֹס לַעֲרָיוֹת.

Rabbi Yehoshua said to them: Even for that woman, the one who secluded herself, there are witnesses, because her belly is between her teeth, i.e., her pregnancy is conspicuous and therefore she does not have the option of claiming that she did not engage in intercourse. The Sages said to him: There remains a difference between the cases, as most gentiles are steeped in sexual immorality. Therefore, presumably, they engaged in intercourse with the captive woman. However, in the case of the woman in seclusion there is no presumption that she engaged in intercourse specifically with a man with flawed lineage. Rabbi Yehoshua said to them: There is no steward for restraining sexual immorality, and therefore, everyone is suspect in that regard. Therefore, this woman, since she engaged in intercourse, lost her presumptive status of virtue, and there is no basis to trust her that it was with a person of impeccable lineage.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עובדי כוכבים״.
רי״ףרש״יר״י מיגשרמב״ןפני יהושעהפלאהבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אף לזו – כלומר אף כאן יש אחת שיש לה עדים ואתם חולקים עלי בהיותה מעוברת.
אמרו ליה כו׳ – לקמיה מפרש מאי קא מהדרי ליה על מאי דקאמר להו.
אין אפוטרופוס כו׳ – לקמן מפרש.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמרו לו... רוב גוים – פרוצים הא לישראל, אפילו נתיחד עם אחד מן הפסולין ואמרה טהורה אני נאמנת. ואפשר דאפילו בשותקת נמי אין אוסרין כלל על יחוד ישראל. והכי נמי משמע במסכת עבודה זרה בריש פרק אין מעמידין.
בגמרא אמר להם אין אפוטרופוס לעריות ומדשתיק ליה ר״ג משמע דלית ליה אין אפוטרופוס לעריות. וקשה דהא קי״ל כר״ג ואפ״ה קאמר סתמא דתלמודא בפ״ק דחולין דף י״א ע״ב גבי מכה אביו ואמו אין אפוטרופוס לעריות מיהו לפירוש התוס׳ א״ש דפלוגתא דר״ג ור״י במדברת היינו במודית שנבעלה ומש״ה פוסל ר״י דלית לה מיגו לפי שיריאה לומר לא נבעלתי דאין אפוטרופוס לעריות והו״ל מיגו גרוע ור״ג לטעמיה דאע״ג דמיגו גרוע הוא אפ״ה מהני בהדי ברי ושמא כדאית ליה כה״ג גבי משארסתני נאנסתי ובמוכת עץ אני כנ״ל אלא שהתוס׳ עצמן כתבו בד״ה השבתני שהוא דוחק. ולענ״ד בלא״ה א״ש כדפרישית דאפילו את״ל דאין אפוטרופוס לעריות הו״ל כמו רוב אפ״ה סובר ר״ג סמוך מיעוטא לחזקה והו״ל פלגא ופלגא. ואפ״ה שריא לטעמיה דר״ג משום ברי ושמא דהא בכל האיסורין בספק חלב וספק שומן קי״ל דע״א נאמן ואפי׳ הבע״ד נאמן. ומכ״ש לפי מה שהעליתי בלשון התוס׳ בד״ה ואין אוסרין דאפי׳ לר״י הא דאין אפוטרופוס לעריות לא הוי רוב גמור אלא מדרבנן. וכ״ש למסקנא דהיינו משום מעלה בעלמא שעשו ביוחסין משא״כ בשבויה דרוב עכו״ם פרוצים בעריות הו״ל רוב גמור ומיעוטא דמיעוטא לא פריצי מש״ה אינה נאמנת וכדפרישית לעיל כנ״ל נכון בעז״ה ודוק ועיין מ״ש עוד בסמוך בלשון התוספות:
בא״ד שאינה נאמנת במיגו לפי שיריאה וכו׳. לכאורה קשה דאפילו לדעת הפוסקים דס״ל דלא אמרינן מיגו דלא שכיחא היינו משום דאם היה טוען אותו טענה לא היה יכול לטעון מה שטוען השתא כגון בטענת בתולה הייתי במיגו דמ״ע אני דכתבו הרא״ש והרא״ה לעיל דף ט׳ דה״ל מיגו דלא שכיחי וכן בהחזרתי מיגו דנאנסו. ופרעתי מיגו דמזויף. דאם היה טוען נאנסו או מזויף לא היה יכול לטעון החזרתי ופרעתי ועמ״ש לקמן דף י״ט בזה משא״כ הכא דיכולה לטעון שתי הטענות לא נבעלתי וכשר היה דאף אם לא נאמין לה שלא נבעלה אכתי לא גרוע טענתה דכשר היה וצ״ל דכיון דשמעינן לקמן לר׳ יהושע בר״פ שני דטעמא דלית ליה מיגו משום דשור שחוט לפניך. א״כ יש לומר כיון דאין אפטרופוס לעריות ה״ל כשור שחוט ולא שייך לדידיה בכה״ג הפה שאסר וכו׳ כיון דיריאה לומר לא נבעלתי והוי ליה כשור שחוט. וק״ל. ועמ״ש לקמן דף י״ח בשיטת רש״י שם:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר להם: אף לזו שאנחנו דנים בה יש עדים, שהרי כריסה בין שיניה. כלומר, הכל רואים שהיא מעוברת, ואם כן ודאי נבעלה, והרי זו כאילו אומרת דברים במקום שיש עדים המעידים כנגדה! אמרו לו: אינו דומה, כי רוב גוים פרוצים בעריות הם, ולכן יש להניח שהשבויה נבעלה על ידם. אבל כאן אין להניח שנבעלה לפסול דווקא. אמר להן: אין אפוטרופוס לעריות, כלומר, במקום של עריות אין אנשים נאמנים שישמרו עצמם אלא הכל חשודים לגבי זה. ואשה זו, כיון שנבעלה, אין לסמוך שנבעלה לכשר דווקא, ושוב אין לה חזקת כשרות ואין לסמוך עליה כשאומרת למי נבעלה.
Rabbi Yehoshua said to them: Even for that woman, the one who secluded herself, there are witnesses, because her belly is between her teeth, i.e., her pregnancy is conspicuous and therefore she does not have the option of claiming that she did not engage in intercourse. The Sages said to him: There remains a difference between the cases, as most gentiles are steeped in sexual immorality. Therefore, presumably, they engaged in intercourse with the captive woman. However, in the case of the woman in seclusion there is no presumption that she engaged in intercourse specifically with a man with flawed lineage. Rabbi Yehoshua said to them: There is no steward for restraining sexual immorality, and therefore, everyone is suspect in that regard. Therefore, this woman, since she engaged in intercourse, lost her presumptive status of virtue, and there is no basis to trust her that it was with a person of impeccable lineage.
רי״ףרש״יר״י מיגשרמב״ןפני יהושעהפלאהבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) בד״אבַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּעֵדוּת אִשָּׁה בְּגוּפָהּ אֲבָל עֵדוּת אִשָּׁה בְּבִתָּהּ דִּבְרֵי הַכֹּל הַוָּלָד שְׁתוּקִי.

The baraita continues: In what case are these divergent statements of Rabban Gamliel and Rabbi Yehoshua said? It is in the case of the testimony of a woman with regard to herself, to render her fit to marry a priest. However, in the case of testimony of a woman with regard to the fact that the father of her daughter is a man of unflawed lineage, everyone agrees that her testimony is not deemed credible, and the legal status of the child is that of a shetuki, the identity of whose father is unknown and to whom all the stringencies that apply to a mamzer apply, due the uncertainty of his lineage.
רי״ףרש״יר״י מיגששיטה מקובצתבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״א – דנאמנת לר״ג.
בעדות אשה בגופה – כלומר להכשיר את עצמה לכהונה דלא מחזקינן לה בנבעלה לפסול.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״א בעדות אשה בגופה כו׳. ואיכא למידק למה ליה לאתויי הך סיפא כלל בלא הך סיפא איתותב רב אסי שפיר וי״ל דמהך סיפא קשיא נמי לרב אסי דלעיל אקשינן עליה דרב אסי ממתני׳ דקתני תרתי מדברת ומעוברת ושני ליה רב אסי חדא להכשיר בה וחדא להכשיר בבתה והשתא דקתני בהך ברייתא בד״א בעדות האשה בגופה כו׳ וקאי אמאי דקתני נאמנת לר״ג וכדפרש״י ז״ל וכדכתיבנא לעיל אלמא דמדבר׳ ומעוברת בה מיירי ולא בבתה כלל ואפי׳ לר׳ יוחנן דאמר לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה הא קא מפרש מאי שתוקי שתוקי וכשר אלמא משמע במאי דקתני ר״ג נאמנת לא מיירי אלא בה ולא בבתה ומעתה תקשי תרתי בבא למה לי והדר׳ קושיא דאקשינן מעיקרא ממתניתין לדוכת׳ ואפשר דהיינו דקא מרמז לן תלמודא בתיובתיה קתני מיהא תרתי מדברת ומעוברת כו׳ ולקמן נכתוב בזה בס״ד. שוב מצאתי סוף סוגיין שכתב הרא״ה ז״ל וז״ל אי הכי דאיכא לפרושי שתוקי דמתני׳ שתוקי וכשר איתותב רב אסי מדתנא בד״א בעדות אשה בגופה אלמא דבאשה בגופה פליגי וקתני תרתי מדברת ומעוברת ע״כ. משמע כמו שכתבתי וזכיתי לדעתו ז״ל. בעדות אשה בגופה וכו׳. אין לפרש כדמשמע לכאורה דקא מחלק בין כשהאשה באה להעיד להכשיר בתה דאם באה להעיד להכשיר גופה אע״ג דממילא מתכשרה נמי בתה לית לן בה ואגב אמה כשרה בתה אבל אם כל עיקרה באה להעיד להכשיר בתה אינה נאמנת דהא ודאי ליתא להאי פירוש׳ כלל מכמה קושיו׳ דאיכא בשמעתא אלא הנכון כדפרש״י ז״ל בעדות אשה בגופה פי׳ בהכשר האשה עצמה דלא מחזקינן לה בנבעלה לפסול ולא בהכשר בתה אע״ג דהיא לא באה להעיד כי אם על עצמה כנ״ל:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומוסיפים: במה דברים אמורים שנחלקו — בעדות אשה בגופה, האם יש לסמוך על האשה לגבי עצמה, לענין כשרותה להנשא לכהן, אבל עדות אשה בבתה, שאשה מעידה על בתה שנולדה לה שלא מנישואין, ואומרת שמכשר נולדה — דברי הכל אין סומכים על כך, אלא הולד שתוקי, שנחשב כוולד שאין אביו ידוע, ומחמירים בו מכל צד שמא ממזר או פסול הוא.
The baraita continues: In what case are these divergent statements of Rabban Gamliel and Rabbi Yehoshua said? It is in the case of the testimony of a woman with regard to herself, to render her fit to marry a priest. However, in the case of testimony of a woman with regard to the fact that the father of her daughter is a man of unflawed lineage, everyone agrees that her testimony is not deemed credible, and the legal status of the child is that of a shetuki, the identity of whose father is unknown and to whom all the stringencies that apply to a mamzer apply, due the uncertainty of his lineage.
רי״ףרש״יר״י מיגששיטה מקובצתבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) מַאי קָאָמַר לְהוּ וּמַאי קָמַהְדְּרִי לֵיהּ הָכִי קָאָמְרִי לֵיהּ הֲשַׁבְתָּנוּ עַל הַמְעוּבֶּרֶת מָה תְּשִׁיבֵנוּ עַל הַמְדַבֶּרֶת אָמַר לָהֶם מְדַבֶּרֶת הַיְינוּ שְׁבוּיָה אָמְרוּ לוֹ שָׁאנֵי שְׁבוּיָה דְּרוֹב גּוֹיִם1 פְּרוּצִים בַּעֲרָיוֹת הֵם אָמַר לָהֶם הָא נָמֵי כֵּיוָן דְּאִיסְתַּתַּר אֵין אַפּוֹטְרוֹפּוֹס לַעֲרָיוֹת.

The Gemara seeks to understand the exchange between Rabbi Yehoshua and the Sages. What did he say to them and what did they reply to him? It appears that they were not discussing the same case. This is what the Sages are saying to him: You answered us concerning the pregnant woman, asserting that there is testimony in the case of the pregnant woman comparable to the testimony in the case of the captive. However, what will you answer us concerning the woman who was seen speaking to a man? In that case, there is no testimony that she had intercourse. Rabbi Yehoshua said to them: The case of speaking is the same as the case of the captive, as there is reason to believe that she engaged in intercourse. The Sages said to him: The case of a captive is different, as most gentiles are steeped in sexual immorality, and presumably they engaged in intercourse with the captive woman. Rabbi Yehoshua said to them: In this case too, since she secluded herself with a man, based on the principle: There is no steward for restraining sexual immorality, presumably she engaged in intercourse with him.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עובדי כוכבים״.
רי״ףרש״יר״י מיגשתוספותרמב״ןרשב״ארא״הבית הבחירה למאיריריטב״אשיטה מקובצתפני יהושעבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מאי קאמר להו כו׳ – כלומר מאי קאמר להו איהו דקא מהדרי ליה אינהו רוב עובדי כוכבים פרוצים בעריות כלום תשובה היא זו על מה שאמר להם אף לזו יש לה עדים אין לך פרוץ גדול מזה דקחזינן דנתעברה ממנו.
השבתנו על המעוברת – תשובה גמורה ונצחת.
מדברת היינו שבויה – מה מדברת אין לה עדים אף שבויה אין לה עדים בבעילה ואתם מחזיקים אותה כנבעלה.
פרוצים בעריות – והא ודאי נבעלה.
אין אפוטרופוס לעריות – אין אתם יכולים להיות לה אפוטרופוס לומר לא נבעלה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

השבתנו על המעוברת – פי׳ לדידן ניחא דאשה מזנה בודקת ומזנה ולא דמיא לשבויה אלא לדידך דלית לך הך סברא תינח מעוברת אבל מדברת אפילו לפי דבריך יש הפרש דלזו יש עדים ולזו אין עדים ואיכא מיגו אמר להם מדברת היינו שבויה וכמו ששבויה אין נאמנת לומר לא נבעלתי ה״נ מדברת כדמסיק לפי שאין אפוטרופוס לעריות ומיהו פי׳ זה לא יתכן למאי דפרישית לעיל דלר׳ יהושע נאמנת לומר לא נבעלתי ופר״י בדוחק מדברת היינו שבויה דכמו ששבויה בחזקת בעולה כך מדברת בחזקת בעולה לענין שאם אמרה לכשר נבעלתי שאינה נאמנת במיגו לפי שיראה לומר לא נבעלתי ולהכי אהני דאין אפוטרופוס לעריות דלא חשבינן ליה מיגו.
מדברת הינו שבויה – שהרי מחזיקין אותה כודאי נבעלה. ואע״פי שנשאת, תצא והולד חלל, הכי נמי הרי היא בודאי נבעלה. והכי הושבתי לכם על מעוברת.
השיבותינו על המעוברת. כלומר הניחא מעוברת שיש לך להשיב לפי מה שאתה סבור דאינה בודקת ומזנה, וכיון דודאי נבעלה יש לך לומר חוששין לה, שמע מינה לפסול לה נבעלה, אבל מה תשיבנו על המדברת. ומיהו לרבן גמליאל ורבי אליעזר אף במעוברת נאמנת, דמימר אמרינן אשה בודקת ומזנה. אי נמי יש לומר אפילו תמצא לומר שאינה בודקת, כיון דמספקא לן אי לפסול, מפיה אנו חיין, משום דאית לה חזקה דגופא, אבל בשבויה משום שבאי אתה בא לפוסלה, ולו אנו חוששין והוא פסול אצלה הוא. אלא ודאי לטעמיה דרבי יהושע קאמרי ליה, ואהדר להו מדברת היינו שבויה, דבודאי נבעלה חשבינן לה, דאין אפוטרופוס לעריות, והרי השבת על המעוברת. אמרו לו רוב גויים פרוצים בעריות הן, אבל נתיחדה עם אחד מישראל שאינן פרוצין אין אנו מחזיקין אותה כודאי בעולה, הילכך נתייחדה עם אחד מן הפסולין ואמרה טהורה אני נאמנת, ולפיכך כשאמרה נבעלתי ולכשר נבעלתי נאמנת משום מגו. ואיפשר נמי דיחוד דישראל אפילו בשותקת הרי זו בחזקת טהורה, דישראל קדושים הם ואין אוסרין אותה בכך.
ואמר להו מדברת היינו שבויה. דמחזיקין אותה בוודאי נבעלה, ואפילו אי נשאת תצא והולד חלל, הכא נמי מחזיקין אותה בוודאי נבעלו. ומיהו אפי׳ לר׳ יהושע לאו כשבויה ממש, דאלו התם אפילו בדיעבד, דאפילו אם נשאת תצא, ואלו הכא לכתחילה דווקא, כדאמרינן לעיל (בע״א) מעלה עשו ביוחסין ולא בדיעבד, כדאמרינן (שם) אין אוסרין על הייחוד, ודווקא בנסתרה, אבל בוודאי נבעלה אפילו בדיעבד פסלי׳ לה, שאף לזו יש עדים כמעוברת, והא וודאי הויא כשבויה לגמרי ואליבא דר״י.
א״ל רוב אינם יהודים [פרוצים בעריות]. וכיון שאין בידה כלום, אלא בידן [של עובדי כוכבים פרוצים בעריות], הויא לה כוודאי נבעלה, אבל היכא דלאו שבויה [היא], אפילו ראוה שנתיחדה עם פסולי ישראל, כשרה לדברי המכשיר בה ואפילו נשבית בידם, והכי מוכח לישנא [דעובדי כוכבים הוא דפרוצים בעריות], אבל ישראל לא, ונאמנת בטוענת לא נבעלתי, אבל באינו יהודים פסולה בנשבית אפילו בנתיחדה עמהן, כדאיתא [במסכת ע״ז] בפרק אין מעמידין (ע״ז כג א) דחיישינן לבעילה, דכיון דנתיחדה סתם אינו יהודי אנס הוא, והכי תנן התם לא תתייחד אשה עמהן, ואתינן למימר התם דאפילו בדיעבד, וצריך תלמוד. וקיי״ל כרבי יהושע בן לוי דאמר לדברי המכשיר בה מכשיר אפילו ברוב פסולין, והוא הדין כלן פסולין כדפרישית לעיל, וקיי״ל נמי כר״י דאמר לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה.
שבויה שיש בה עדים שנשבית והיא אומרת טהורה אני אינה נאמנת ואם אין בה עדים והיא אומרת נשביתי וטהורה אני נאמנת הפה שאסר הוא הפה שהתיר כמו שיתבאר במסכתא זו:
כבר ביארנו שכשם שהאשה נאמנת להכשיר את עצמה כך נאמנת להכשיר את בתה לכהנה ומכל מקום כל שאומרת מפלוני הוא אינה נאמנת להורידו בנכסי אותו האיש כלל אפילו הוא שותק או שאינו כאן ואע״פ שבארוסה שעיברה ואמרה לארוס נבעלתי אמרו בפרק יוחסין שאם תפש אין מוציאין ממנו בזו הוא מפני שידים מוכיחות הן שמארוס עיברה וכן שאינה מעיזה כל כך לומר כן בטענת שקרות אבל באחר אינה נאמנת כלל לענין ירושה ואף תפישה אינה מועלת כלל הא כל שהוא מודה בדבר נעשה בנו לכל דבר וכן כל שהיא אומרת לפלוני כהן נבעלתי והוא שותק או שאינו כאן או שאמרה לכהן נבעלתי ואינה אומרת לפלוני כהן נבעלתי משתקין אותו מהלכות עבודה ואף לתרומה פסול שהרי אין מכשירין אותו אלא מצד חזקה שלה ר״ל שחזקה שלה מביאתנו לומר שלכשר נבעלה ומאחר שכן אף בתה כשרה והילכך דיינו להעמיד את בתה על חזקתה להשיאה ליוחסין ר״ל להנשא לכהנה אבל לתרומה לא ואפילו היתה היא כהנת ואף לדעת האומר מעלין לכהנה על פי עד אחד על פי אשה מיהא לא אמרו וכל שכן על פי אמו ומכל מקום להחמיר כגון לאסרו לפסולי כהנה ולהזהירו מטומאה נאמנת כדי להחמיר עליו מספק נודע לנו שלכהן נבעלה אלא שלא נתברר לאי זה כהן כגון שהיתה סיעה של כהנים עוברת ופירש אחד מהן ובעל אף זה משתקין אותו מדין כהנה ר״ל שלא לעבוד עבודה ולא כדברי תלמוד המערב הלכה ט׳ שאמרו על זה מצינו שתוקי כהן גדול ודיו שתעמידנו ידיעתנו להעלותו ליוחסין ר״ל שאם היא נקבה תנשא לכהנה ואם הוא זכר תנשא בתו או אלמנתו לכהנה אבל לא לעבוד או לישא את כפיו ואע״פ שנתברר שהוא כהן הואיל ואין לו מי שיתיחס אחריו בודאי נאמר בתורה והיתה לו ולזרעו אחריו מי שזרעו מיוחס אחריו יצא זה שאין זרעו מתיחס אחריו ואף לתרומה כתבו גדולי הרבנים שאינו אוכל בתרומה אבל חכמי האחרונים שבספרד כתבו שמותר הוא בתרומה הואיל וודאי כהן הוא וכן הדברים נראין ולהחמיר מיהא כגון להזהירו בפסולי כהנה ומן הטומאה כהן גמור הוא:
ארוסה שעיברה ואמרה שמארוס עיברה והוא שותק או שאינו כאן נאמנת כרבן גמליאל שהוא מכשיר אף ברוב פסולין אצלה ואין אומרים כשם שהפקירה עצמה לארוס כך הפקירה עצמה אצל אחרים ולענין ירושה אינה נאמנת אלא אם כן בתפיסה כמו שהתבאר בפרק יוחסין ואם הודה שממנו נתעברה או שהוא בא עליה הרי הוא בנו גמור ויורש עם אחיו לכתחלה הא כל שארוס מכחישה ואומר לא ממני נתעברה ממזר גמור הוא שהאב נאמן לומר זה בני ממזר וגדולי האחרונים שבספרד כתבו בזה ספק ממזר ומחשש שמא מישראל הוא והוא ממזר שמא מגוי ועבד וכשר אף באשת איש כמו שיתבאר ברביעי של יבמות בסוגית משנה י״א וכן אם אמרה איני יודעת למי נבעלתי הולד ספק ממזר ואף היא אינה נאמנת להכשיר את עצמה שהרי אף רבן גמליאל לא אמרה אלא בבריא ושמא:
השבתנו על המעוברת מה תשיבנו – פירש רש״י ז״ל תשובה מקובלת ונוצחת אתה תשיבנו על המעוברת ול״נ דא״כ כבר חזר בו ר״ג והא חזינא אמוראי דפסקי כר״ג ועבדי כוותיה לכך יש לפרש השבתנו על המעובר׳ תשובה מוספקת לפי שיטתך דס״ל האשה דמזנה אינה בודקת ומזנה ויש לך להדמות לשבוי׳ כיון שכן הורעה חזקה מבנות ישראל שנבעלה מה תשיבנו על המדברת שאין בה אלא סתירה בלבד לפי שעה אבל לדידן אפילו מעוברת לא דמי לשבויה דאשה מינה בודקת ומזנה משא״כ בשבויה שאין בידה דאנוס היא אמר להם מדברת היינו שבויה כלומר שאף זו הורעת כחה לחזקת׳ דסתירה ריעותא הוא ופתח לזנות. א״ל שאני נכרים פרוצים בעריות הן ומסתברא דלא מחסורי מתני׳ אלא דתנא תני עיקר תשובותיהם כי הוא אמר להם מתחלה מעוברת לד״ה לשבוי׳ דמי והם השיבו לו אדרבא אף מעוברת לא דמי וכ״ש מדברת דשאני שבוי׳ דרוב כותים פרוצים בעריות וע״כ נבעלת שם ודוקא משום דאיכא תרתי לריעותא שהיא שבוי׳ ושהיא בין הכותים הפריצים אבל שבוי׳ בין פסולי ישראל או נשבית בין הנכרים שאין ידם תקפו עלי׳ אינה נפסלת וכדבעינן למימר לקמן במכילתן גבי האשה שנתבשה בין הכותים בס״ד והיינו דנקט להם לתרווייהו.
מאי קאמר להו וכו׳. לא בעי תרתי מאי קאמר להו ומאי קמהדרי ליה דאי בעי אמאי דקאמר להו אף לזו יש עדים שהרי כריסה בין שיניה קשיא דהא שפיר קאמר להו דאי משום לישנא דאף לזו יש עדים כו׳ דנקט דמשמע דקאי אמדברת דאיירי בה רבנן דקאמרי לזו יש עדים ולזו אין עדים הא פרש״י ז״ל דהכי קאמר אף לזו. כלומר אף כאן יש אחת יש לה עדים ואתם חולקים עלי. ואי קשיא ליה הך לא משני מזה כלל הילכך ודאי לא קשיא ליה על האי אמר להם כלל, ואי בעי מאי קאמר להו אמאי דקאמר אין אפוטרופוס לעריות א״כ איפכא הוה ליה למנקט מאי קא מהדרי ליה ומאי קאמר להו. הילכך ודאי חדא קא בעי דהיינו מאי קא מהדרי ליה במאי דקאמרי ליה רוב עובדי כוכבים פרוצים בעריות הם וה״ק מאי קאמר להו איהו דקא מהדרי ליה אינהו רוב עובדי כוכבים פרוצים בעריות כלום תשובה היא זו על מה שאמר להם אף לזו יש לך עדים אין לך פרוץ כו׳ וכמו שפירש״י והא כתיבנא לעיל בסמוך מה שכתב הריטב״א ז״ל בזה:
וז״ל הרא״ש מאי קאמר להו ומאי קמהדרי ליה פי׳ מה אמר להם שהוזקקו להשיבו כך שאין תשובה זו שייכא על מה שאמר להם. השבתנו על המעוברת כו׳ פרש״י תשובה גמורה ונצחת והקשו עליו דא״כ כבר חזר בו ר״ג והא חזינן אמוראי דפסקי כר״ג ועבדי כותיה וי״ל דאע״ג דנצח אותם בטענה מ״מ קבלתם אמת היתה ויחיד ורבים הלכה כרבים וכן שמעתי משמו של ר״ת ז״ל שהיה אומר כן על הא דאמרינן בפ׳ מי שהיה טמא [צד ב׳] חכמי ישראל אומרים גלגל קבוע ומזלות חוזרים וחכמי אומות העולם אומרים וכו׳ ואמרינן התם אמר ר׳ תשובה לדבריהם כו׳ ואמר ר״ת ז״ל דאע״ג דנצחו חכמי אומות העולם לחכמי ישראל היינו נצחון בטענות אבל האמת הוא כחכמי ישראל והיינו דאמרינן בתפלה ובוקע חלוני רקיע. ועוד אמרו בפ׳ אלמנה לכ״ג [סז א׳] מתיב ר׳ זכאי זו עדות שהעיד ר׳ יוסי מפי שמעיה ואבטליון והודו לו אמר רב אשי מי קתני וקבלו והודו לו קתני דמסתבר טעמיה ע״כ. אבל התוס׳ לא פירשו כן אלא דהכי קאמר השבתנו על המעוברת פי׳ לדידן ניחא דאשה מזנה בודקת ומזנה ולא דמי לשבויה אלא לדידך דלית לך הך סברא תינח מעובר׳ אבל מדברת אפי׳ לפי דבריך יש הפרש דלזו יש עדים ולזו אין עדים ואיכא מגו. נמצא דלשיטת רש״י ז״ל שפירש השבתנו על המעוברת כו׳ דהיינו תשובה גמורה ונצחת הא דקאמר נמי מה תשיבנו על המדברת פי׳ מה תוכל להקשות עלינו דמעיקרא לא השיב רבי יהושע אלא סתם אי אתם מודים כו׳ ואמרו לו רבנן השבתנו על המעוברת מה תשיבנו כו׳ ושואלין ממנו שישוב ויקשה על דבריהם והקשה להם מדברת היינו שבויה פי׳ רש״י ז״ל מה מדברת אין לה עדים בבעילה אף שבויה אין לה עדים בבעילה ואתם מחזיקים אותה בנבעלה ע״כ. ולהכי הפך וקאמר מה מדברת כו׳ ולא פי׳ מה שבויה אין לה עדים כו׳ משום דמדברת ברירא טפי דאין לה עדים דהא רבנן קאמרי לזו יש עדים כו׳ ואין לתלות הברור בשאינו ברור ותשובתו היינו אמאי דקאמרו רבנן לזו יש עדים כו׳ וקא מהדר להו דשבויה נמי אין לה עדים דומיא דמדברת ואתם מחזיקים אותה בנבעלה ע״כ הילכך הכי נמי היה לכם להחזיק למדברת בנבעלה אמרו לו זו אינה קושיא דשאני שבויה דרוב עובדי כוכבים פרוצים בעריות פי׳ ולאו דמחזקינן לה בודאי נבעלה לעובדי כוכבים דא״כ מה השיב להם אין אפוטרופוס לעריות שאני שבויה דהוחזקה בודאי שנבעלה ופסול אלא ה״ק רוב עובדי כוכבים פרוצים בעריות והא ודאי נבעלה וכן פי׳ רש״י ז״ל. פירוש לפירושו דכל שהוחזקה שנבעלה מחזקינן לה שלפסול נבעלה דכולהו ס״ל דאין אשה בודקת ומזנה ובהכי פליגי רבנן ורבי יהושע אי מחזקינן מדברת לודאי נבעלה דומיא דשבויה אי לא ולקמן נאריך עוד בס״ד בזה. ולשיטת התוספות ז״ל דפירשו השבתנו על המעוברת לדידן ניחא דאשה מזנה בודקת ומזנה ולא דמי לשבויה אלא לדידך כו׳ וכדכתיבנא נמצא דכי קאמרי מה תשיבנו על המעוברת פירוש מה תתרץ על המדברת דמעיקרא רבי יהושע רצה להביא ראיה משבויה לכל מאי דפליגי רבנן עליה בין למעוברת בין למדברת והילכך קשיא להו לרבנן עליה דתינח למעוברת אבל למדברת מה ענין שבויה לה לזו יש עדים לזו אין עדים וכיון שכן קשיא טובא אם כן מה מתרץ להם רבי יהושע מדברת היינו שבויה הרי כבר חלקו רבנן ואמרו לזו אין עדים ולזו יש עדים ותירצו בתוספות דה״ק להם מדברת היינו שבויה וכמו ששבויה אינה נאמנת לומר לא נבעלתי הכי נמי מדברת כדמסיק לפי שאין אפוטרופוס לעריות וזהו דוחק דמשמע דשתי תשובות הן דכי אהדר להו מדברת היינו שבויה אכתי לא אסיק אדעתיה ההיא דאין אפוטרופוס לעריות ועוד קשיא לשיטתם ז״ל דכיון דפתרי שתי התשובות יחד מאי דקא מהדר מדברת היינו שבויה עם מאי דקאמר אין אפוטרופוס לעריות אלמא דה״ק אין אפוטרופוס לעריות דכיון דאסתתרה הוה לה נבעלה ודאי דומיא דשבויה וכיון שכן קשיא למאי דפירשו התוספות לעיל דלרבי יהושע נאמנת לומר לא נבעלתי אבל לשיטת רש״י ז״ל ניחא דיש לפרש דה״ק אין אפוטרופוס לעריות פי׳ הא ודאי דאילו טענה איהי לא נבעלתי נאמנת אבל שנהיה לה אפוטרופוס ונטעון אנן בעבורה כגון כשטוענת נבעלתי ולכשר נבעלתי דנימא אנן מגו דאי בעיא אמרה לא נבעלתי הוא ודאי דאין אפוטרופוס לעריות וזהו שכתב רש״י ז״ל אין אפוטרופוס לעריות. אין אתם יכולים להיות לה אפוטרופוס לומר לא נבעלתי. ודוק אבל לשיטת התוספות ז״ל אי אפשר לפרש כן דהא פריש בהדיא (אמאי) ההפרש הגדול שיש בין זו לזו דהתם לא מהימנא אפילו באומרת לא נבעלתי והכא נאמנת אפילו באומרת נבעלתי ולכשר נבעלתי וכדכתיבנא לעיל ולשיטתם ז״ל דה״ק מדברת היינו שבויה דכך לי שבויה באומרת לא נבעלתי כמו מדברת באומרת נבעלתי ולכשר נבעלתי וליתא דכיון דאתה מחלק בינייהו בשטוענת לא נבעלתי הא אין לדמותם כלל וכ״ש שאם נאמנת לומר לא נבעלתי אפי׳ בשטוענת נבעלתי ולכשר נבעלתי נאמנת במגו והתוס׳ ז״ל נדחקו לפרש דה״ק מדברת היינו שבויה דכמו דשבויה בחזקת בעולה כך מדברת בחזקת בעולה גמורה לענין שאם אמרה לכשר נבעלתי שאינה נאמנת במגו לפי שיראה לומר לא נבעלתי פי׳ שהעולם מחזיקין אותה לבעולה כמו השבויה ומיהו השבויה אינה יוצאה מידי חזקה זו לעולם ואפי׳ אומרת לא נבעלתי אבל מדברת אם היא טוענת לא נבעלתי יוצאה מידי חזקה זו אבל אם היא טוענת לכשר נבעלתי הרי מתחזקת בכך חזקתינו שהיינו מחזיקים אותה ולא נאמין אותה במגו דאי בעיא אמרה לא נבעלתי דאיכא למימר שיראה לומר לא נבעלתי והא דאמרינן אין אפוטרופוס לעריות לאו לגמרי קאמר לה שנחזיקנה לבעולה ודאי שלא נאמין אותה כלל ואפילו טוענת לא נבעלתי אלא להכי אהני שכשטוענת נבעלתי לכשר לא נאמין במגו כיון שהיא מודה בדבר כנ״ל פי׳ לפירושם ז״ל:
וז״ל הרא״ש ז״ל הכי קאמרו ליה השבתנו על המעוברת כו׳. לא שחזרו בהם חכמים מחמת תשובה זו אלא לדבריו דר׳ יהושע קאמרו ליה וה״פ דברייתא מה הפרש בין זו לזו לזו יש עדים כו׳ פי׳ לדידך ניחא דאית לן אשה מזנה בודקת ומזנה אלא לדבריך דלית לך הך סברא יש הפרש דשבויה יש לה עדים ואין לה מגו אבל זו אין לה עדים ויש לה מגו אמר לה אף למעוברת שאתם חולקים עלי יש לה עדים דכריסה בין שיניה אמרו לו השבתנו תשובה נצחת על המעוברת לפי דבריך דלית לך אשה מזנה בודקת ומזנה אבל לפי דברינו לא קשיא מידי מה תשיבנו על המדברת דאפילו לדבריך מיהא אודי לן דנאמנת מחמת מגו אמר להם מדברת היינו שבויה דכמו דשבויה בחזקת בעולה גם מדברת סתמא בחזקת בעולה ולא מהימנא במגו דאף על גב דכי אמרה לא נבעלתי מהימנא אין כאן מגו לפי שיראה לומר לא נבעלתי לפי שיודעין בה שהיא משקרת א״ל שאני שבויה דין הוא שתהא בחזקת בעולה משום דרוב עובדי כוכבים פרוצים בעריות אבל זו אינה כל כך בחזקת בעולה ושייך בה מגו אמר להם אף מדברת אין אפוטרופוס לעריות לכל הפחות לענין זה דלא חשבינן ליה מגו לפי שיראה לומר כדפרישנא. והקשה רבינו שמשון להאי פירושא מהא דפריך אההיא משנה דתנוקת שנאנסה על העין אי כר״ג אפילו ברוב פסולין נמי מכשיר ומדמכשר ר״ג בנאנסה אלמא לא הוי טעמא משום דאשה מזנה בודקת ומזנה ופירש כל הסוגיא דהכי קאמר לדידן ניחא דאלים לן בהא דאפילו בחד ספקא מכשרינן אבל לדידך דלא אלים לך ברי [השבתנו על המעוברת מה תשיבנו על המדברת דאפי׳ לדידך דלא אלים לך ברי] הוה לך לאכשורי במדברת ול״נ דלא קשה מהך דלקמן דהכי קאמר אי כר״ג ובעית למימר דמכשיר בלא טעמא דאשה מזנה בודקת ומזנה אפי׳ ברוב פסולין נמי מכשר ועוד לפי מה שאפרש לקמן ניחא ע״כ:
וז״ל שיטה ישנה השבתנו על המעוברת כלומר יש לך תשובה וטעם על המעוברת ולאו למימרא שהם מודים לו דטעמא דר״ג ור״א מפני שהיא ברי ואית לה חזקה דכשרות ואפי׳ ברוב פסולין כגון חורבה דדברא מותרת ולא דמי לשבויה דהתם הרי היא נכבשת ביד הפסולין ועוד דכולן פסולין אבל הכא הרי אינה ביד הפסולין ויכולה להבעל לכשרים ע״כ:
וזה לשון הרא״ה ז״ל אמרו לו השבתנו על המעוברת לאו למימרא דהדרי בהו אלא הוה ליה כמאן דאמר התינח מעוברת דאיכא לדמוייה לשבויה מדברת מאי איכא למימר מיהא רבנן אליבא דנפשייהו סברי דאפילו מעוברת דודאי נבעלה לא דמיא לשבויה דמעוברת מן הסתם איכא למימר שנבעלה לדעתה וכיון שכן איכא למימר שלא נבעלה אלא לכשר לה ואפילו במקום שכולן פסולין דכיון דקיימא לן דהמכשיר מכשיר ברוב פסולין לא שני לן בין רוב פסולין לכולן פסולין ומנא תימרא מדמקשינן ותיפוק ליה דהכא רוב פסולין כו׳. ומפרקינן לה מהאי טעמא דמאן דמכשיר מכשיר אפילו ברוב פסולין והפוסל פוסל אפילו ברוב כשרים ואם איתא אכתי תיפוק לי׳ דהתם גבי שבויה כולן פסולין אלא ודאי לא שני לן בין רוב פסולין לכולן פסולין דהמכשיר בה הוא הדין אפי׳ כולן פסולין דכיון דנבעלה לדעתה מאמינים אותה במה שטוענת לכשר נבעלתי דאע״ג דהשתא בהאי דוכתא ליכא כשר אמרינן ההיא שעתא איקרי לה ואשתכח כשר וכ״ש במדברת שהיא נאמנת לומר לא נבעלתי משא״כ בשבויה שאינה נבעלת לדעתה שהיא בידם לאונס׳ ואין בידה לעשות כלו׳ ואמר להו מדברת היינו שבויה דמחזיקין אותה בודאי נבעלת ואפי׳ אם נשאת תצא והולד חלל ה״נ מחזיקין אותה בודאי נבעלת ומיהו אפי׳ לר׳ יהושע לאו כשבויה ממש דאילו התם אפי׳ בדיעבד אם נשאת תצא ואילו הכא לכתחילה דוקא כדאמרינן לעיל מעלה עשו ביוחסין ולא בדיעבד כדאמרינן אין אוסרין על היחוד ודוקא בנסתרה אבל בודאי נבעלה אפי׳ בדיעבד פסלי לה שאף לזו יש עדים במעוברת והא ודאי הויא כשבויה לגמרי ואליבא דר׳ יהושע אמרו לו רוב עובדי כוכבים פרוצים בעריות וכיון שאין בידה כלום אלא בידן של עובדי כוכבים פרוצים בעריות הויא לה בודאי נבעלה אבל היכא דלאו שבויה היא אפי׳ ראוה שנתייחדה עם פסולי ישראל כשרה לדברי המכשיר בה ואפילו נשבית בידם והכי מוכח לישנא דעובדי כוכבים הוא דפרוצים בעריות אבל ישראל לא ונאמנת בטוענת לא נבעלתי אבל בעובדי כוכבים פסולה בנשבית אפי׳ בנתיחד׳ עמהן אתינן למימר במסכת עבודת כוכבים פרק אין מעמידין דחיישינן לבעילה דכיון דנתיחדה סתם עובד כוכבים אנס הוא והכי תנן התם לא תתיחד אשה עמהם ואתינן למימר התם דאפי׳ בדיעבד וצ״ע. ע״כ:
וז״ל הרשב״א השבתנו על המעוברת כלומר הניחא מעוברת שיש לך להשיב לפי מה שאתה סבור דאינה בודקת ומזנה וכיון דודאי נבעלה יש לך לומר חוששין לה שמא לפסול לה נבעלה אבל מה תשיבנו על המדברת ומיהו לר״ג ור״א אף במעוברת נאמנת דמימר אמרינן אשה בודקת ומזנה אי נמי יש לומר אפי׳ את״ל שאינה בודקת כיון דמספקא לן אי לפסול מפיה אנו חיין לומר משום דאית לה חזקה דגופה אבל בשבויה משום שבאי אתה בא לפוסלה ולו אנו חוששין והוא פסול אצלה ומיהו ודאי לטעמיה דר׳ יהושע קאמרי ליה ואהדר ליה מדברת היינו שבויה דודאי נבעלה חשבינן לה דאין אפוטרופוס לעריות והרי השבתנו על המעוברת אמרו לו רוב עובדי כוכבים פרוצים בעריות הן אבל נתיחדה עם אחד מישראל שאינן פרוצים אין אנו מחזיקין אותה בודאי בעולה הלכך נתיחדה עם אחד מן הפסולין ואמרה טהורה אני נאמנת ולפיכך כשאמרה נבעלתי ולכשר נבעלתי נאמנת משום מגו ואפשר למימר נמי דיחוד דישראל אפי׳ בשותקת הרי זו בחזקת בעולה טהורה דישראל קדושים הם ואין אוסרים אותה בכך. ע״כ:
וז״ל הריטב״א ז״ל השבתנו על המעוברת פרש״י ז״ל תשובה מקובלת ונצחת אתה משיבנו על המעוברת ולא נהירא דא״כ כבר חזר בו ר״ג והא חזינן אמוראי דפסקי כר״ג ועבדי כותיה לכך י״ל השבתנו על המעוברת תשובה מספקת לפי שיטתך דסבירא לך דאשה מזנה אינה בודקת ומזנה ויש לך לדמותה לשבויה כיון שכבר הורעה חזקתה מבנות ישראל שנבעלה מה תשיבנו על המדברת שאין בה אלא סתירה בלבד לפי שעה אבל לדידן אפי׳ מעוברת לא דמיא לשבויה דאשה מזנה בודקת ומזנה משא״כ בשבויה שאין בידה דאנוסה היא אמר להם מדברת היינו שבויה כלומר שאף זו הורעה חזקתה דסתירה ריעותא היא ופתח לזנות אמרו לו שאני שבויה דרוב עובדי כוכבים פרוצים בעריות הם ומסתברא דלא חסורי מחסרא מתני׳ אלא דתנא קתני עיקר תשובותיהם כי הוא אומר להם מתחילה מעוברת לד״ה לשבויה דמיא וריעא מינה שהרי כריסה בין שיניה והם השיבו לו אדרבה אף במעוברת לא דמיא וכ״ש מדברת דשאני שבויה דרוב עובדי כוכבים פרוצים בעריות הם וע״כ נבעלה ודוקא משום דאיכא תרתי לריעותא שהיא שבויה ושהיא בין עובדי כוכבים הפרוצים אבל שבויה בין פסולי ישראל או נשבית בין העובדי כוכבים שאין ידם תקיפה עלינו אינה נפסלת וכדבעינן למימר לקמן במכילתין גבי האשה שנחבשה בין עובדי כוכבים בס״ד והיינו דנקט להו ע״כ:
וכן כתב הרמב״ן ז״ל וז״ל מדברת היינו שבויה שאנו מחזיקין אותה בודאי נבעלה אף על פי שנשאת תצא והולד חלל הכא נמי הרי היא בודאי נבעלה והרי השבתי לכם על המעוברת אמרו לו רוב עובדי כוכבים פרוצים הא לישראל אפילו נתיחדה עם אחד מן הפסולין ואמרה טהורה אני נאמנת ואפשר דאפילו בשותקת נמי אין אוסרין כלל על יחוד דישראל והכי נמי משמע במס׳ ע״ג בריש אין מעמידין ע״כ. ואיברא מה שכתב הריטב״א ז״ל דלאו חסורי מיחסרא מתניתא הכין יש לנו לפרש ע״כ מדקאמר תלמודא הכי קאמר ליה ולא קא משני תני וכו׳ אלמא דלאו חסורי מיחסרא ומיהו משמע לי דהכי מתפרשא מתניתא אמר לו אבל פי׳ אמת הוא ותשובה גמורה היא לגבי מעוברת אבל למדברת לא דמיא אמר להם ומה הפרש יש בין זו לזו והשיבו לו לזו יש עדים וכו׳ אמר להם אף לזו יש עדים שהרי כריסה בין שיניה פי׳ כי היכי דאמריתו דיש הפרש בין שבויה למדברת דשבויה לגבי מדברת מיקריא יש עדים הכי נמי שבויה לגבי מעוברת איכא למימר דלזו יש עדים דמעוברת כריסה בין שיניה ושבויה ליכא עדים שנבעלה כלל ואמאי אמריתו בשבויה אינה נאמנת אלא מאי אית לכו למימר דאע״ג דלא ראינוה שנבעלה כיון שנשבית הוה ליה כנבעלה ממש אם כן מדברת נמי אמרו לו שאני שבויה וכו׳ ודוחק. ודברי הריטב״א ז״ל נראין יותר:
קתני מיהת תרתי מדברת ומעוברת. פי׳ מדקתני השבתנו על המעוברת מה תשיבנו על המדברת ושקלי וטרו בהכי רבן גמליאל ורבי יהושע אלמא משמע דתרי גווני הוו מדברת ומעוברת דהיינו נסתרה ומעוברת דאי מדברת נמי היינו ראוה שנבעלה מה הפרש בין מדברת למעוברת עד דקאמר השבתנו על המעוברת וכו׳ ושקלי וטרו בהכי ולמאי דפרישנא לעיל דזעירי ורב אסי בהכי פליגי דלזעירי בשנסתרה אפילו טוענת לא נבעלתי אינה נאמנת לר׳ יהושע ולרב אסי בטוענת לא נבעלתי נאמנת אפילו לר׳ יהושע אבל בטוענת נבעלתי ולכשר נבעלתי בהכי פליגי ר״ג ור״י דהויא לה כראוה שנבעלה קשה דאמאי איתותב רב אסי הא לדידיה נמי פליגי בנסתרה וכגון שטוענת לכשר נבעלתי ויש לומר דמכל מקום קשיא דכיון דאיהו פריש מאי מדברת נבעלה ולא אמר נסתרה כזעירי אלמא דחשיב ליה לרבי יהושע טוענת לכשר נבעלתי כמו שראוה שנבעלה ממש מעתה קשיא מה השיב להם מדברת היינו שבויה והא שבויה טוענת לא נבעלתי ומדברת טוענת נבעלתי לכשר ולדידיה הויא ליה כמו ראוה שנבעלה ממש אלא משמע דתרתי קתני מדברת ומעוברת ואין ענין מדברת למעוברת כלל ולא מיירי בראוה שנבעלה כלל ולא דכותה כלל כנ״ל:
וכתב הר׳ רבינו יוסף הלוי ן׳ מיגש ז״ל וז״ל הלכתא כזעירי דהא איתותב רב אסי ואע״ג דפלוגתייהו אליבא דר׳ יהושע וקי״ל דאין הלכה כרבי יהושע נפקא לן מינה לכתחלה דהא אמרינן לקמן הלכתא כר״ג דמכשר אפילו ברוב פסולין אצלה מיהו לכתחלה לא עבדינן כותיה אלא עד דאיכא רוב כשרין אצלה אבל אם רוב פסולין אצלה אינה נאמנת לכתחלה כר״י לפיכך הוצרכנו להודיע סברא דר׳ יהושע שהוא כמו שאמר זעירי שאפילו נסתרה קאמר דאינה נאמנת הלכך היכא דרוב פסולין אצלה אפי׳ בנסתרה נמי אינה נאמנת לכתחלה כזעירי אליבא דר׳ יהושע ובדיעבד נאמנת כר״ג והיכא דרוב כשרים אצלה בין לכתחלה בין דיעבד נאמנת כר״ג ואפי׳ ראוה שנבעלה וכ״ש נסתרה ע״כ:
בתוספות בד״ה השבתנו על המעוברת פירוש לדידן ניחא דאשה מזנה בודקת ומזנה עכ״ל. כוונתם משום דקשיא להו מ״ט דר״ג דלא מדמה מעוברת לשבויה דאע״ג דבשבויה איכא טעמא דרוב עכו״ם פרוצין בעריות דאכתי הו״ל לר״ג לפסול במעוברת היכא דאיכא רוב פסולין לכך הוצרכו לפרש דטעמא דר״ג במעוברת משום דאשה מזנה בודקת ומזנה ואע״ג דלקמן גבי אלמנת עיסה קאמר רבה הכי השתא אשה מזנה בודקת ומזנה ובל׳ בתמיה סברו התוס׳ דהיינו דוקא לר׳ יהושע למאי דס״ד מעיקרא משא״כ לר״ג אה״נ דבודקת ומזנה אלא דלפ״ז קשה הא דאמרינן לקמן בשמעתא דאלמנת עיסה הלכך לר״ג אלים לי׳ ברי דאפילו בחד ספיקא מכשיר וא״כ תיקשי הא בשבויה נמי איכא ברי ושמא וחזקת היתר ואפ״ה אוסר ר״ג בחדא ספיקא. וטפי הל״ל דר״ג אדר״ג לא קשיא משום דאשה מזנה בודקת ומזנה משא״כ באלמנת עיסה לא שייך לומר אשה ניסת בודקת וניסת דהא אומרת שמא כמ״ש התוס׳ לקמן ואפשר דאה״נ דהא דקאמר לר״ג אלים ליה ברי לאו כללא כייל אלא דוקא ברי כהאי דבודקת ומזנה משא״כ באלמנת עיסה קיל ליה שמא דמה״ט לא שייך בודקת וניסת. ואכתי קשיא לי בדבריהם שכתבו דאשה מזנה בודקת ומזנה. ואדרבא אית לן למימר דאוקמוה למעוברת בחזקת כשרות שלא ברצון זינתה אלא שנאנסה דתו לא שייך לומר בודקת ומזנה כמ״ש התוס׳ לקמן גבי מעשה בתינוקת דף י״ד ע״ב בד״ה כמאן. תו קשיא לפי שיטת הירושלמי שהבאתי בשמעתין דר״י סובר דהזונות רצות אחר הפסולין וא״כ פליגי ר״ג ור״י בסברות הפוכות ויש ליישב. נקטינן מיהא דלשיטת התוספות דברי ושמא וחזקת היתר לא מהני נגד הרוב אף לר״ג ולא תיקשי לדברי רבי׳ יונה שהביא הרא״ש ז״ל בסוגיא דפ״פ דברי ושמא בהדי חזקה מהני אף נגד רובא והביא הרא״ש ראיה ממעוברת ואדמייתי ממעוברת אדרבא תיקשי ליה שבויה אלא דאיכא למימר דשאני התם במילתא דרבינו יונה ז״ל דאיכא נמי חזקת כשרות וחשיב כמו בודקת ומזנה וזה סיוע למה שכתבתי בתחלת הסוגיא דפתח פתוח ע״ש אלא דלשיטת ה״ה שהבאתי שם וכ״כ הר״ן והשלטי הגבורים וכן האחרונים דלרבינו יונה ז״ל באשת כהן שאמרה שנבעלה קודם אירוסין דנאמנת משום דאיכ׳ ברי ושמא וחזקת היתר אע״ג דאיכא חזקת הגוף כנגדה דהוי חזקה דאתיא מכח רובא ואם כן תיקשי להו מ״ש משבויה. והנלע״ד דקשיא להו כל הקושיות על פי׳ התוס׳ כאן ולא משמע להו טעמא דבודקת ומזנה וניחא להו דר״ג לא מדמה כלל לשבויה דשאני שבויה דרוב עכו״ם פרוצים בעריות הו״ל רובא דרובא כמ״ש התוספות והרא״ש ז״ל לענין רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן ובריש גיטין גבי סתם ספרי דדייני מיגמר גמירי דלמיעוטא דמיעוטא לא חייש ר״מ וה״נ אפשר דסתם עכו״ם פרוצים בעריות ומיעוטא דמיעוטא לא פריצי וכן נראה להדיא מל׳ רש״י בד״ה לזו יש עדים שכ׳ כולנו עדים שנבעלה אלא מה שהאמינו ע״א היינו משום שמעיד שלא נתייחדה עם השבאי. משא״כ במעוברת אע״ג דאיכא רוב פסולין מ״מ מצרפין מיעוטא לחזקת היתר והו״ל פלגא ופלגא ומש״ה מהני ברי ושמא לר״ג וה״ה לאשת כהן לשיטת ה״ה וסייעתו כנ״ל. ובהכי נתיישב דלא פליגי ר״ג ור״י אלא בברי ושמא לחוד. ואף שהארכתי בזה חוץ לסוגיין הוכרחתי להאריך משום דממילא רווחא שמעתין כמו שאבאר לקמן גבי לר״ג אלים ליה ברי וגם הוא יסוד ועיקר בכללי הס״ס כמו שאבאר בעזה״י ודוק היטב ועיין בסמוך:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ותחילה מבררים מאי קאמר להו ומאי קמהדרי ליה [מה אמר להם ומה החזירו, ענו, לו]? שלכאורה נראה מן הויכוח שהם דנים במקרים שונים. ומסבירים: הכי קאמרי ליה [כך אמרו לו]: השבתנו על המעוברת, שאתה אומר שדין המעוברת כדין השבויה, שהרי עדות ההריון דומה לעדות על השבייה. אבל מה תשיבנו על המדברת? שהרי שם אין עדות ברורה שנבעלה. אמר להם: מדברת היינו שבויה, כי רגליים לדבר שנבעלה. אמרו לו: בכל זאת יש להבדיל, שכן שאני [שונה] שבויה כיון שרוב גויים פרוצים בעריות הם ובודאי נבעלה להם. אמר להם: זו אינה הוכחה, כי הא נמי [זו, מדברת, גם כן] כיון דאיסתתר [שהסתתרה] עם גבר זר, שוב אין אפוטרופוס לעריות, שכיון שהתייחדה עמו — ודאי נבעלה לו, ולא תוכל להעיד שזה שנסתרה עמו כשר היה.
The Gemara seeks to understand the exchange between Rabbi Yehoshua and the Sages. What did he say to them and what did they reply to him? It appears that they were not discussing the same case. This is what the Sages are saying to him: You answered us concerning the pregnant woman, asserting that there is testimony in the case of the pregnant woman comparable to the testimony in the case of the captive. However, what will you answer us concerning the woman who was seen speaking to a man? In that case, there is no testimony that she had intercourse. Rabbi Yehoshua said to them: The case of speaking is the same as the case of the captive, as there is reason to believe that she engaged in intercourse. The Sages said to him: The case of a captive is different, as most gentiles are steeped in sexual immorality, and presumably they engaged in intercourse with the captive woman. Rabbi Yehoshua said to them: In this case too, since she secluded herself with a man, based on the principle: There is no steward for restraining sexual immorality, presumably she engaged in intercourse with him.
רי״ףרש״יר״י מיגשתוספותרמב״ןרשב״ארא״הבית הבחירה למאיריריטב״אשיטה מקובצתפני יהושעבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) קָתָנֵי מִיהַת תַּרְתֵּי מְדַבֶּרֶת וּמְעוּבֶּרֶת תְּיוּבְתָּא דְּרַב אַסִּי תְּיוּבְתָּא.

With regard to the dispute over the meaning of the term: Speaking, the Gemara says: In any event, from this discussion it is clear that the tanna is teaching two different cases, one case of speaking, where there is uncertainty whether she engaged in intercourse, and one case where she is pregnant, and there is no uncertainty in that regard. The Gemara suggests: This is a conclusive refutation of the opinion of Rav Asi, who explained that speaking in the mishna means that she engaged in intercourse. The Gemara concludes: Indeed, this is a conclusive refutation of his opinion.
ר׳ חננאלרי״ףר״י מיגשבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
קתני מיהא תרתי: מדברת ומעוברת, תיובתא דרב אמי תיובתא. ודחינן ותיפוק לי דהכא – במתני׳ בראוה מדברת, רוב כשירין אצלה דהא במתא היא. אבל השבויה ביד גוים רוב פסולין אצלה, ולמה מדמין זו לזו. ומדלא מותבי ליה לר׳ יהושע הכי שמע מינה דרבן גמליאל דמכשיר מכשיר אפילו ברוב פסולין אצלה. ור׳ יהושע דפוסל פוסל [א]⁠פילו ברוב כשרין, רוב כשרין ורוב פסולין דינם שוה. מסייע ליה לר׳ [י]⁠הושע בן לוי. אמר ר׳ יוחנן לדברי המכשיר בה – והוא רבן גמליאל. ור׳ אליעזר – מכשיר אפילו בבתה כשאומרת לכשר נבעלתי כשירה היא וגם בתה [נ]⁠כשרת בעדותה, אבל ר׳ יהושע שפוסל בה פוסל אפילו בבתה. ור׳ אלעזר [א]⁠מר אפילו רבן גמליאל דמכשיר בה משום דאית בה חזקה דכשרות בבתה [פ]⁠וסל.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומעירים לענייננו: קתני מיהת תרתי [שנינו על כל פנים שני מקרים] גם מדברת וגם מעוברת, וראינו שמבדילים בין מקרה של מדברת ששם לא ברור לנו כלל מה היה המעשה, ובין מקרה של מעוברת ששם ברורה לנו העובדה שהיא נבעלה. ואם כן הרי זו תיובתא [קושיה חמורה] על רב אסי שפירש ״מדברת״ — נבעלה! ומסכמים: אכן, תיובתא [קושיה חמורה היא] ונדחו דבריו.
With regard to the dispute over the meaning of the term: Speaking, the Gemara says: In any event, from this discussion it is clear that the tanna is teaching two different cases, one case of speaking, where there is uncertainty whether she engaged in intercourse, and one case where she is pregnant, and there is no uncertainty in that regard. The Gemara suggests: This is a conclusive refutation of the opinion of Rav Asi, who explained that speaking in the mishna means that she engaged in intercourse. The Gemara concludes: Indeed, this is a conclusive refutation of his opinion.
ר׳ חננאלרי״ףר״י מיגשבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) וְתִיפּוֹק לֵיהּ דְּהָתָם רוֹב פְּסוּלִין אֶצְלָהּ וְהָכָא רוֹב כְּשֵׁרִין אֶצְלָהּ מְסַיַּיע לֵיהּ לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי דְּאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי לְדִבְרֵי הַמַּכְשִׁיר מַכְשִׁיר אֲפִילּוּ בְּרוֹב פְּסוּלִין לְדִבְרֵי הַפּוֹסֵל פּוֹסֵל אֲפִילּוּ בְּרוֹב כְּשֵׁרִים.

The Gemara asks with regard to the baraita: And let the tanna derive this distinction between a captive woman and a woman who secluded herself with a man from the fact that there, in the case of the captive, the majority of the men in her proximity are unfit and of flawed lineage, but here, where she was secluded, the majority of the men in her proximity are honorable and of impeccable lineage. Since she is unmarried, most men are not unfit for her. The Gemara notes: The fact that the tanna did not derive the distinction from that source supports the opinion of Rabbi Yehoshua ben Levi, as Rabbi Yehoshua ben Levi said: According to the statement of Rabban Gamliel, the one who deems her fit to marry a priest, he deems her fit even in a case where the majority of the men in her proximity are unfit. According to the statement of Rabbi Yehoshua, the one who deems her unfit to marry a priest, he deems her unfit even in a case where the majority of the men in her proximity are fit.
רי״ףרש״יר״י מיגשתוספותריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהשיטה מקובצתפני יהושעהפלאהבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ותיפוק ליה וכו׳ – לרבי יהושע פריך נהי נמי דאין אפוטרופוס לעריות תיפוק ליה דלא דמי לשבויה דהתם רוב פסולין כו׳.
מכשיר אפי׳ ברוב פסולים – דאמרינן אוקמה אחזקה ועל רוב פסולים שהיו מכשירים אותה הביא הוא להם ראיה מן השבויה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מסייע ליה לר׳ יהושע בן לוי – הקשה ר״ת אכתי תיפוק ליה דהתם בשבויה כל פסולים והכא בחורבה דדברא רוב ותירץ דרוב ככל וליכא למימר במדברת דליכא אלא רוב איכא למימר סמוך מיעוטא לחזקה ואיתרע לה רובא דאפילו אית להו סמוך מיעוטא לחזקה לר״ג ור׳ יהושע מ״מ לא הוי אלא פלגא ופלגא ודין הוא שתאסר מספק דספק איסורא לחומרא ולא דמי לתינוק שנמצא בצד העיסה בפרק עשרה יוחסין (קדושין דף פ. ושם) דמטהרין מטעם סמוך מיעוטא לחזקה דאם אמרו ספק טומאה לטהר יאמרו ספק איסור להתיר כדאמרינן פרק כיסוי הדם (חולין דף פו:).
מכשיר אפילו ברוב פסולים – והא דקאמרינן בפ׳ עשרה יוחסין (קדושין עד. ושם) גבי אבא שאול היה קורא לשתוקי בדוקי ומפרש בגמרא שבודקין אמו ואומרת לכשר נבעלתי ופריך כמאן כר״ג תנינא חדא זימנא היתה מעוברת כו׳ פי׳ והוה ליה למתני וכן אמר אבא שאול וכן פי׳ שם בקונטרס ומשני דאבא שאול עדיפא מר״ג דאי מהתם הוה אמינא ברוב כשרים אצלה כו׳ אע״ג דאמרי׳ הכא דר״ג מכשיר אפילו ברוב פסולין אבא שאול קאי אמתני׳ וממתני׳ לא משמע מידי דאיירי ברוב פסולים והא דפריך התם לעיל למאי דהוה בעי למימר דאבא שאול אתא להכשיר בבתה הניחא למ״ד לדברי המכשיר בה פוסל בבתה אבל למ״ד מכשיר בבתה מאי איכא למימר התם פריך שפיר דאפי׳ לזעירי לשון המשנה דקתני מה טיבו של עובר זה משמע דאתא להכשיר בבתה.
ותיפוק ליה דהכא רוב כשירים אצלה והתם רוב פסולים אצלה – פירש״י ז״ל דאדר״י פרכינן היאך הוא אמר דמדברת היינו שבויה דהא איכא בינייהו טובא ולא נהירא דלישנא דתיפוק ליה לא דייק הכי דהכי לשנא בעי למימר ל״ל מהאי טעמא תיפוק ליה דאיכא טעמא אחריני והא לא שייך בדרב יהושע אלא אדרב גמליאל קאי למה ליה למייתי מטעמא דרוב נכרים פרוצים בעריות תיפוק ליה דבלא״ה נמי לא דמיא אשה זו לשבויה דהתם רוב פסולים אצלה והכא רוב כשירים ומהדרי׳ מהדרי ליה מסייע לריב״ל דאמר לדברי המכשיר מכשיר אפי׳ ברוב פסולין וא״ת אכתי תקשי לי׳ דהתם בשבוי׳ כולם פסולין והכא רוב פסולים בכל דוכתו רובו ככולה הא ליתא דאיכא מעוטא דכשרים וחזקה דגופא מסייע למיעוט׳ כדאמרי׳ בעלמא סמוך מעוטי לרובא ואתרא לה רובא. וי״ל דהתם לאו דאתרע לה רובא לגמרי אלא דה״ל פלגא ופלגא ודין הוא שיתאס׳ מספק וכן פי׳ ר״ת ז״ל ויש מתרצים להא דאמרינן לדברי המכשירים מכשירים אפילו ברוב פסולים לאו דווקא רובא אפילו כולם דאמרינן דלמא איקרי חד כשר ומעלמא ועבר כאן וזנתה עמו דאשה מזנה בודקת ומזנה כדאמרינן לקמן גבי ארוסה דרוב פסולים אצלה ובוודאי פסולים כולם לבד הארוס אף על גב דההיא לאו ראיה כיון דאיכא ארוס דקבוע לא חשיב כ״ע לגביה אלא כרוב ואיכא למיתלי ביה מאי דתלינן במעוטא דעלמא ומיהו הא דאמרינן בפ״ק דחילין רוב מצוים אצל שחיטה מומחים הם לא בעינן למימר הכי כדפרשינן התם.
תוס׳ בד״ה מסייע ליה כו׳ ואיכא למימר כו׳ כצ״ל:
בד״ה מכשיר כו׳ וכן פי׳ שם בקונטרס כו׳. נ״ב נראה דמש״ה דייק הכי דאל״כ אלא נפרש מאי אתא אבא שאול לאשמועינן יותר מרבן גמליאל א״כ שפיר מתרץ אי מהתם ה״א ברוב כשרים כו׳ דאיך יסמוך אבא שאול על המ״ד שאמר לדברי המכשיר כו׳ אבל השתא דפריך לימא וכן אמר אבא שאול א״כ שפיר מקשי התוס׳ סוף סוף לפי האמת דסבר רבן גמליאל דכשר אפילו ברוב פסולין אצלה א״כ לימא וכן ודו״ק:
בא״ד דאפילו לזעירי לשון כו׳ של עובר זה משמע כו׳ כצ״ל. (עיין במהרש״א):
ותיפוק לי דהכא רוב כשרים אצלה וכו׳. פרש״י ז״ל לר׳ יהושע קא פריך היכי מדמה מדברת לשבויה ולא נהירא דלישנא דתיפוק לי לא מתפרש הכי בכולי תלמודא אלא למה לי טעמא אחרינא תיפוק לי מהאי טעמא הילכך נראה דקאי אמילתיה דרבנן דהשיבו לו רוב עובדי כוכבים פרוצים בעריות ולמה לי האי טעמא תיפוק לי מטעמא אחרינא דהכא רוב פסולים וכו׳. הרא״ש ז״ל.
וכן כתב הריטב״א ז״ל. ולי דברי רש״י ז״ל עיקר דאדרבנן ליכא למפרך כלל דדילמא אינהו נמי הכי קאמרי שאני שבויה דרוב עובדי כוכבים פרוצים בעריות פי׳ ואיכא תרתי לריעותא חדא דמחזקינן לה בודאי נבעלה ועוד דנבעלה לעובדי כוכבים דהם פסולים לה ועלה דרבי יהושע פליג שפיר דאף ע״ג דקא משנית חדא במאי דקא אמרת אין אפוטרופוס לעריות אכתי קשיא אידך דתיפוק לי דלא דמי לשבויה דהתם רוב פסולין וכו׳ וכתוב בקונטריסין דלפי׳ הרא״ש ז״ל אינו מיושב מסייע ליה וכו׳ דאיכא למימר דמה שאמרו לו רוב עובדי כוכבים פרוצים בעריות לפי דבריו השיבו לו ולעולם אין סיוע ע״כ. ואם תקשי דהיכי מצינן למימר דרבנן נמי הכי קאמרי רוב עובדי כוכבים פרוצים בעריות פי׳ והא איכא נמי רוב פסולין והרי אמרו השבתנו על המעוברת וכו׳ ופרש״י ז״ל תשובה נצחת תשובתך הא כתבינן לעיל דאיכא למימר דמעוברת אע״ג דרוב כשרין אצלה כיון דכריסה בין שיניה משא״כ בשבויה דלא ידעינן אי נבעלה אף ע״ג דרוב פסולין אצלה שקולה היא כמו השבויה והרי תשובה נצחת על המעוברת א״נ אם אתה אומר דהיינו דפריך תלמודא ותיפוק לי אמאי דקאמרי רבנן השבתנו על המעוברת תיפוק לי דהא רוב פסולין וכו׳ אם כן מה הרווחנו אכתי קשיא דלישנא דתיפוק לי לא אתי שפיר והלכך ניחא טפי לפרושי כפרש״י ז״ל ואם היינו מפרשים דקאי אמאי דקאמרי ליה לזו יש עדים וכו׳ הוה ניחא טפי ומיהו אכתי הוה קשיא דדילמא רבנן הכי נמי קאמרי:
מסייע ליה לר׳ יהושע בן לוי דאמר ר׳ יהושע בן לוי וכו׳. וא״ת לפרש״י ז״ל אכתי קשיא דכיון דאיהו פוסל אפילו ברוב כשרים מאי מייתי משבויה סיוע לדבריו אבל לשיטת הרא״ש ז״ל ניחא דמשני שפיר דלהכי לא השיבו לו דהכא רוב פסולין וכו׳ משום דסבירא ליה דאפילו ברוב פסולין נמי כשר ויש לומר דמה דמייתי משבויה לאו היינו כדי לסייע לסברתיה אלא כדי להשיב עלייהו דרבנן דמשום דאינהו קא מכשרי אפי׳ ברוב פסולין השיב להם משבויה וכן פרש״י ז״ל מכשיר אפילו ברוב פסולין. דאמר׳ אוקמוה אחזקה ועל רוב פסולין שהיו מכשירין אותה הביא להם ראיה מן השבויה ע״כ. ואזיל רש״י ז״ל לשיטתיה דפירש השבתנו על המעוברת תשובה גמורה ונצחת פירוש ושואלין ממנו מה קושיא יש לו על דבריהם אבל לשיטת התוספות ז״ל דשואלין ממנו מה יתרץ לקושייתם וכדכתיבנא לעיל לא ניחא שפיר. דוק ותשכח. ומ״מ משמע דלא מייתי סייעתא ר׳ יהושע בן לוי אלא למאי דקאמר לדברי המכשיר מכשיר אפילו ברוב פסולין אבל למאי דקאמר לדברי הפוסל פוסל אפילו ברוב כשרים אין מכאן סייעתא מיהו לישנא דמתני׳ משמע הכין דקתני ר׳ יהושע אומר לא מפיה אנו חיין אלא הרי זו בחזקת מעוברת וכו׳ עד שתביא כו׳ ולא קתני בקוצר ר׳ יהושע אומר אינה נאמנת אלמא משמע דלעולם היא בחזקה עד שתביא ראיה לדבריה ובלא ראיה אין לה דרך כשרות כלל והא כתיבנא לעיל בשם הריטב״א ז״ל דמאי דקאמרינן לעיל בשמעתין וצריכי דאי אשמעינן חורבה דמתא וכו׳ היינו כרבי יהושע בן לוי עיין לעיל כנ״ל:
הקשה ר״ת אכתי תקשי ליה דהכא רוב פסולין והתם כל פסולין ותירץ דרוב ככל ומיהו אכתי קשה דאכתי היאך מדמה מדברת לשבויה דמדברת דליכא אלא רוב גרידא איכא למימר סמוך מיעוטא לחזקה דתנן האשה שהלך בעלה למדינת הים ובאו ואמרו לה מת בעליך לא תנשא ולא תתיבם עד שתדע שמא מעוברת היא צרתה ומפרש בגמרא לא תתייבם משום דרובא לשוק דרוב נשים מתעברות ויולדות ולא תנשא משום דהואי בחזקת יבום בשעה שהלך בעלה למדינת הים שלא היה לו בן וסמוך מיעוטא אחזקה והוה ליה פלגא ופלגא וקתני סיפא היתה לה חמות אינה חוששת יצאת מלאה חוששת רבי יהושע אומר אינה חוששת משמע דברישא מודה רבי יהושע מדלא פליג ברישא כמו בסיפא ומיהו לאו פירכא היא חדא דסמוך מיעוטא לחזקה אינו מגרע את הרוב לאחשובי במיעוט אלא דהוי פלגא ופלגא הלכך דין הוא שתאסר בין להנשא בין להתייבם והכא נמי אסורה כיון דהוי פלגא ופלגא אע״ג דאמרינן בשילהי עשרה יוחסין גבי רוב תנוקות מטפחין בעיסה סמוך מיעוטא לחזקה ואיתרע לה רובה ותיחשב במיעוט טומאה וטהרה שאני כעין שמצינו בחולין בפרק כיסוי הדם אם אמרו ספק טומאה לטהר יאמרו ספק איסור להתיר ועוד מוכיח בבכורות בפרק הלוקח בהמה [כ ב׳] דלית ליה סמוך מיעוטא לחזקה דהא סבירא ליה דחלב פוטר ואמאי נימא אף על גב דרוב בהמות אינן חולבות אלא אם כן יולדות מכל מקום סמוך מיעוטא דחולבות אף על פי שאינן יולדות לחזקה שהיא בחזקת שלא ילדה ואיתרע ליה רובא וליהוי בכור מספק אלא ודאי לית ליה וההיא דיבמות דמשמע דאית ליה שאני התם משום דהוי רובא דתליא במעשה דרוב נשים מתעברות ויולדות תלוי במעשה דבעילה ולא הוי רוב חשיב וחילוק זה מצינו שם בבכורות. הרא״ש:
וז״ל הריטב״א ואם תאמר ואכתי תיפוק לי דהתם בשבויה כולם פסולים והכא רוב פסולים בלחוד וכ״ת דבכל דוכתא רובו ככולו הא ליתא דאיכא מיעוטא דכשרים וחזקת גופא דמסייע ליה למיעוטא והא אמרינן בעלמא סמוך מיעוטא לחזקה ואיתרע ליה רובא ויש לומר דהתם לאו דאיתרע רובא לגמרי אלא דה״ל פלגא ודין הוא שתאסר מספק וכך פירש ר״ת ז״ל. ויש מתרצים דהא דאמרינן לדברי המכשיר מכשיר אפילו ברוב פסולין לאו דוקא רוב אלא אפי׳ כולם דאמרינן דילמא אקרי חד כשר מעלמא ועבר כאן וזנתה עמו דאשה מזנה בודקת ומזנה וכדאמרינן לקמן גבי ארוסה דרוב פסולין אצלה ובודאי כולן פסולין לבד הארוס אעפ״י דההיא לאו ראיה היא דכיון דאיכא ארוס דקביע לא חשיבי כ״ע לגביה אלא כרוב ואיכא למיתלי ביה מאי דתלוין במיעוטא דעלמא ומיהו הא דאמרינן בפ״ק דחולין [ג ב׳] רוב מצויין אצל שחיטה מומחים הן בעינן למימר כל כדפריך התם ע״כ. והנכון בהאי תירוצא בתרא תדע דהא אמרינן ותיפוק ליה דהכא רוב פסולין וכו׳ ועל כרחך היינו כל דהא בשבויה מיירי כן נראה לי:
וז״ל שיטה ישנה ותיפוק לי דרוב כשרין אצלה אבל לא מקשה תיפוק לי דהתם כולם פסולים והרי היא בידם דנהי דסברת ר״ג היא אבל ליכא לפרוכי מסברתינו לר׳ יהושע דר״י ס״ל דאין חילוק בין כולן פסולין לרובן פסולין ולא בין היא בידם לאינה בידם דכיון שהיא מזנה אינה בודקת בין כשרין לפסולין אבל הא אית להו לאותובי דהתם רוב פסולין והכא רוב כשרין ומסתמא לרוב נבעלה ומשני שלא רצו לתרץ לו כן משום דאפילו ברוב פסולים הם מכשירים לכן תירצו לו דלא דמי לשבוי׳ בע״א. ע״כ:
מכשיר אפי׳ ברוב פסולין. הקשה בתוספות דאמרינן בפרק עשרה יוחסין [עד א׳] גבי אבא שאול היה קורא לשתוקי בדוקי מאי בדוקי שבודקין את אמו ואי אמרה לכשר נבעלתי נאמנת ופריך תלמודא כמאן כר״ג תנינא חדא זמנא היתה מעוברת כו׳ פי׳ והוה ליה למתני וכן אמר אבא שאול וכן פירש שם בקונטרס ומשני דאבא שאול עדיפא מר״ג דאי מהתם הוה אמינא ברוב כשרים אצלה והשתא דאמרינן דמאן מכשיר מכשיר ברוב פסולין מאי משני אכתי תקשי דהוה ליה למתני וכן אמר אבא שאול דר״ג נמי הכי קאמר ואם היינו מפרשים דהכי פריך התם תנינא חדא זימנא ולמה ליה לרבי למתנייה תרי זמני דבפלוגתא דר״ג ור״י סגי דבכל מקום ר״ג ור״י הלכה כר״ג משני שפיר דלהכי תני ר׳ ההיא דאבא שאול לאשמועינן אפי׳ ברוב פסולין דדברי ר״ג הם סתומין ואבא שאול דבריו מפורשין להדיא ומדברי שניהם כלומר דמאן דמכשיר מכשיר אפילו ברוב פסולין ור׳ יהושע בן לוי נמי מדברי שניהם למדה אבל השתא דאמרינן דפירכיה היינו דה״ל למיתני וכן אמר אבא שאול משום דההיא דאבא שאול עדיפא דר״ג לא קאמר אלא ברוב כשרין ואבא שאול אמר אפילו ברוב פסולין ולהכי לא מצי למתני וכן אמר אבא שאול דאי מצינן לפרושי דברי ר״ג ברוב פסולין אכתי תקשי ליתני וכן אמר אבא שאול ומאי משני ומעתה קשיא דהא אמרינן הכא לדברי המכשיר מכשיר אפילו ברוב פסולין ותירצו בתוספות דקושטא דמלתא הוא דר״ג מכשר אפילו ברוב פסולין לאו למימרא דר״ג במתני׳ איירי בהכי אלא ברוב כשרין מיירי ור׳ יהושע בן לוי דס״ל דה״ה ברוב פסולין מעתה כיון דמתני׳ לא מיירי ברוב פסולין אלא ברוב כשרין לא מצי למתני וכן אמר אבא שאול דאבא שאול איירי ברוב פסולין ור״ג איירי ברוב כשרין ובמאי דכתיבנא ניחא נמי קושיא אחריתי דה״ל למתני הכא בכתובות וכן אבא שאול היה קורא לשתוקי בדוקי ולמה ליה למתנייה התם בקדושין אלא משום דלשון וכן לא שייכא לפי פשטא דמתני׳ דר״ג לא איירי ברוב פסולין וכדכתיבנא והקשו בתוספות דהתם בקדושין הוה בעי למימר דאבא שאול אתא להכשיר בתרי ופריך תלמודא הניחא למ״ד לדברי המכשיר וכו׳ אבל למ״ד לדברי המכשיר בה פוסל בבתה מאי איכא למימר ותירצו בתוספות דההיא דמכשיר בבתה שמעינן שפיר דמתני׳ לרב אסי מדקתני ראוה מדברת והיתה מעוברת חד להכשיר בה וחד להכשיר בבתה ואפי׳ לזעירי דאמר מאי מדברת נסתרה ואיצטריכו תרווייהו להכשיר בה מכל מקום לשון המשנה דקתני מה טיבו של עובר זה משמע דאתא להכשיר בבתה כנ״ל פי׳ לפי׳ התוס׳ ז״ל. ודע שבדפוס כתוב דאפי׳ לר׳ אלעזר וכו׳ והוא טעות ובתוס׳ כתיבת יד מדוייקת כתוב דאפי׳ לזעירי לשון המשנה וכו׳ והוא נכון וכדפרישנא והריטב״א ז״ל התם בחדושיו לקדושין האריך בקושיא זו עיין שם והרא״ש ז״ל בתוספותיו התם בפרק עשרה יוחסין כתב וז״ל אבל היכא דרוב פסולין אצלה אימא צריכא ואם תאמר ולר׳ יהושע בן לוי דאמר בפ״ק דכתובות לדברי המכשיר מכשיר אפילו ברוב פסולין מאי קמ״ל מהכא שמעינן לה וי״ל דר׳ יהושע בן לוי סבירא ליה דמאן דמכשיר בה לא מכשיר בבתה ואבא שאול מכשיר נמי בבתה. ע״כ:
שם מסייע ליה לר״י ב״ל דאמר ריב״ל לדברי המכשיר וכו׳ ולדברי הפוסל פוסל אפי׳ ברוב כשרים. כבר הקשיתי לשאול מ״ט דרבי יהושע דפוסל ברוב כשירים הא פשיטא לן בכולי תלמודא דהיכא דרוב מסייע לחזקה הו״ל מיעוטא דמיעוטא דאפי׳ ר״מ לא חייש כ״ש ר״י דלא חייש למיעוטא כדאיתא ביבמות ריש פרק האשה שהלכה וברפ״ג דבכורות ע״ש. תו קשיא לי מנ״ל לריב״ל הא מילתא דנהי דהא דר״ג מכשיר ברוב פסולין דייק לה מברייתא כדמקשה הש״ס ותיפוק לי׳ אבל אכתי מנ״ל דר״י פוסל ברוב כשרים דכיון דאנן קי״ל כר״ג אפילו ברוב פסולין גבי עובדא דארוס אלמא דמסתבר טעמיה ומנ״ל דר״י פליג בפלוגתא רחוקה לפסול ברוב כשרים ואי משום דקתני בברייתא דלעיל לסתר או לחורבא הא קי״ל כזעירי ולדידיה א״ש הא דקתני לסתר או לחורבה כדאמר הש״ס בשלמא לזעירי היינו דקתני תרתי. מיהו לפי מה שפירשתי בלשון המשנה א״ש מדקאמר ר״י הרי זו בחזקת בעולה לנתין או לממזר ולא קאמר בחזקת בעולה לעכו״ם ועבד אלמא דמשום פסול בתה לקהל קתני הכי ואף על גב דאית לן למימר שמא נבעלה בשדה ורובא דעלמא עכו״ם נינהו והולד כשר אע״כ דפוסל אפילו ברוב כשרים אפי׳ בפסול קהל דספק ממזר כשר מדאוריי׳ כדאיתא בפ׳ עשרה יוחסין ממזר ודאי הוא דלא יבא הא ספק יבא וכ״ש דפוסל ברוב כשירים לאיסור כהונה דהוי ספיקא אלא שכבר כתבתי במשנתינו שהבית שמואל כתב דליכא למיחש שנבעלה בשדה דכאן נמצא כאן היה וא״כ הדרא קושיא לדוכתיה ואפשר דאפ״ה מדקאמר ר״י הרי זו מעוברת לנתין ולממזר ומסתמא לא איירי ברוב ממזרים ונתינים דלא שכיחי. מיהו לפמ״ש בשם הירוש׳ דהזונות רצות אחר הפסולין איכא למימר דהאי סברא פשיטא ליה לריב״ל דאפי׳ ר״ג מודה בה ואפ״ה קאמר דנאמנת לומר לכשר נבעלתי משום דאלים ליה ברי משא״כ לר״י דלית ליה ברי ושמא הדרינן לסברא דהזונות רצות אחר הפסולין. מש״ה פוסל אף ברוב כשרים כנ״ל. מיהו לשיטת התוספת שכתבו דלר״ג אדרבא אמרינן דבודקת ומזנה הדרא קושיא לדוכתיה. ול״ל דריב״ל סובר דלא שייך למיתלי כלל ברוב משום דלמא אזלה איהי לגבייהו וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי דאכתי קשה התינח במעוברת אלא בראוה שנסתרה או שנבעלה דלא שייך הא טעמא ואפ״ה משמע משמעתין דפוסל ר״י אפילו ברוב כשירים וקשיא מנ״ל וצ״ע ודו״ק:
תוספות בד״ה מסייע ליה לריב״ל הקשה ר״ת וכו׳ ול״ל במדברת וכו׳ איכא למימר סמוך מיעוטא לחזקה והו״ל פלגא ופלגא עכ״ל. לא זכיתי להבין דבריהם בזה דהא בשבויה נמי איכא למימר סמוך מיעוטא עכו״ם דלא פריצי לחזקה והו״ל פלגא ופלגא. ואי לא משמע להו לדמות רוב עכו״ם פרוצין לרוב פסולין מהטע׳ שכתבתי בד״ה השבתני א״כ למה הוצרכו לפ׳ בד״ה השבתני דלר״ג ניחא משום דבודקת ומזנה ואי מטעמא דמסקו הכא כיון דמיעוט מסייע לחזקה הו״ל פלגא ופלגא. ובדין הוא שתיאסר מספק. דנהי דלר״י פשיטא ליה האי טעמא אכתי לר״ג א״ש דמהימנא משום ברי ושמא. ועוד דפשטא דברייתא משמע דעיקר שקלא וטריא דר״ג ור״י היינו דמקשה ר״י לר״ג משבויה ולשיטת התוספות אין זה ענין לשבויה דבפשיטות הו״ל לר״י לאקשויי דהו״ל פלגא ופלגא וצ״ע ודוק היטב:
בא״ד דאפי׳ אית להו לר״ג ור״י סמוך מיעוטא לחזקה והו״ל פלגא ופלגא עכ״ל. כבר כתבתי דר״י שמעינן ליה דלא חייש למיעוטא בפ׳ האשה שהלך בעלה ובפ״ג דבכורות אלא שהתוספות האריכו שם בבכורות אי אית להו סמוך מיעוטא לחזקה ע״ש ולר״ג נמי משמע בפ״ק דחולין גבי שחיטת כותי דכר״מ ס״ל דחייש למיעוטא אלא דאפשר דר״מ גופא לא קאמר אלא דבמיעוט וחזקה הוי פלגא ופלגא וזה תלוי בשינוי הפירושים בסוגיא דהאשה בתרא שיטת הרא״ש ונמוקי יוסף ז״ל וכבר הארכתי בתכלית האריכות בסוגיא ההיא ובשאלות ותשובות ודעתי להוסיף בקונטרס כלל גדול בעזה״י:
תוס׳ בד״ה השבתנו וכו׳ בודקת ומזנה וכו׳. לכאורה קשה לפמ״ש התוס׳ דף י״ד ע״ב ד״ה כמאן וכו׳ דבנאנסה לא שייך בודקת ומזנה. א״כ במעוברת ניחוש שמא נאנסה. מיהו לפמ״ש לעיל דבלא זה יש לומר טעמא דר״ג דחזקה עדיפא מרובא משום דהרוב אינו אלא אם איהו אזל לגבה דמרובא פריש אבל אי איהי אזלה לגביה הוי ליה קבוע משא״כ חזקה דידה הוא ודאי. מכ״ש לפמ״ש התוס׳ בסמוך דיש לומר דס״ל לר״ג סמוך מיעוטא לחזקא והוי ליה פלגא א״כ בהצטרף נמי ספק דאיהי אזלה לגביה הוי ליה רובא להכשיר. אך יש לומר דהתוס׳ לא ניחא להו בזה דס״ל דאפילו בראו שנבעלה וחזינן דמרובא פריש אפ״ה מכשיר ר״ג כדשמעינן ליה לרב אסי דאמר מדברת נבעלה ולא ניחא להו דפליגי זעירי ורב אסי בהא ועל זה תירצו שפיר דכיון דראו שברצון זינתה שפיר אמרינן דאשה מזנה בודקת ומזנה ולפ״ז תרווייהו טעמי צריכי דבראו שנבעלה מכשיר ר״ג מטעם דחזקה בודקת ומזנה ובמעוברת דלא שייך בודקת ומזנה דיש לומר שנאנסה הטעם דמכשיר הוא דכיון דיש לומר דאזלה לגביה הוי ליה רובא להכשיר. אך לפ״ז אכתי תקשי למאן דמכשיר אפילו בבתה דלית לה חזקת כשרות כלל וע״כ משום בודקת ומזנה ואמאי ניחוש שמא נאנסה. ונראה לפמ״ש התוס׳ לעיל דף ט׳ ע״א בשם הירושלמי דאונסא קלא אית ליה והוי לה רוב רצון אע״ג דהכא איכא נמי רוב פסולין מ״מ כבר כתבנו דאינו רוב גמור דיש לומר דאיהי אזלה לגביה משא״כ רוב רצון ובודקת ומזנה א״כ הוי ליה רובא להכשיר. ודוק:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומקשים לגופה של אותה ברייתא: ותיפוק ליה [ותצא לו] חלוקה זו בין שבויה לסתם אשה מטעם אחר, דהתם [ששם] בשבויה — רוב פסולין אצלה, שהרי רוב האנשים שיכלו לבוא עליה פסולים הם לגביה, והכא [וכאן] בנסתרה — רוב כשרין אצלה. שהרי מדובר בפנויה, ורוב אנשים הם כשרים, ורק מיעוטם יכולים להיות פסולים ואסורים לה! ומעירים: הרי זה מסייע ליה [לו] לר׳ יהושע בן לוי. שאמר ר׳ יהושע בן לוי: לדברי המכשיר, רבן גמליאל שסומך על נאמנותה — מכשיר אפילו ברוב פסולין, לדברי הפוסל — פוסל אפילו ברוב כשרים.
The Gemara asks with regard to the baraita: And let the tanna derive this distinction between a captive woman and a woman who secluded herself with a man from the fact that there, in the case of the captive, the majority of the men in her proximity are unfit and of flawed lineage, but here, where she was secluded, the majority of the men in her proximity are honorable and of impeccable lineage. Since she is unmarried, most men are not unfit for her. The Gemara notes: The fact that the tanna did not derive the distinction from that source supports the opinion of Rabbi Yehoshua ben Levi, as Rabbi Yehoshua ben Levi said: According to the statement of Rabban Gamliel, the one who deems her fit to marry a priest, he deems her fit even in a case where the majority of the men in her proximity are unfit. According to the statement of Rabbi Yehoshua, the one who deems her unfit to marry a priest, he deems her unfit even in a case where the majority of the men in her proximity are fit.
רי״ףרש״יר״י מיגשתוספותריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהשיטה מקובצתפני יהושעהפלאהבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בלְדִבְרֵי הַמַּכְשִׁיר בָּהּ מַכְשִׁיר בְּבִתָּהּ לְדִבְרֵי הַפּוֹסֵל בָּהּ פּוֹסֵל בְּבִתָּהּ וְרַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר לְדִבְרֵי הַמַּכְשִׁיר בָּהּ פּוֹסֵל בְּבִתָּהּ.

Rabbi Yoḥanan said: According to the statement of the one who deems her fit to marry a priest and accepts her claim that she engaged in intercourse with a man of unflawed lineage, he deems her daughter fit as well. According to the statement of the one who deems her unfit, he deems her daughter unfit as well. But Rabbi Elazar says: According to the statement of the one who deems her fit, he deems her daughter unfit.
עין משפט נר מצוהרי״ףר״י מיגששיטה מקובצתהפלאהבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א״ר יוחנן לדברי המכשיר וכו׳. לדברי הפוסל בה פוסל בבתה. הקשו בקונטריסין פשיטא דפוסל בבתה דהא איכא למ״ד דאפי׳ לדברי המכשיר בה פוסל בבתה ותירצו דה״פ לדברי הפוסל בה דהיינו לכהונה פוסל נמי בבתה בכהונה ולא שיהיה בבת פסול ממזרת שתהיה מותרת בממזר ע״כ. פי׳ דאע״ג דאמר ר׳ יהושע הרי זו בחזקת בעולה לנתין ולממזר והרי אתה אומר דבתה נמי פסולה מעתה הרי היא ממזרת לכך אמר לדברי הפוסל בה פוסל בבתה פי׳ דפסיל בה כך פסל בבתה ולי נראה לתרץ בענין אחר ודע שכתב הר׳ רבינו יהוסף הלוי ז״ל וז״ל וכיון דהלכה כרבי יוחנן נמצא עכשיו דהיכא דמכשירין בה מכשרי נמי בבתה הילכך דאתי עובדא לקמן בדיעבד ואכשרנוה ואפי׳ ברוב פסולין אצלה כר״ג אף על גב דלגבה דידה היא בדיעבד ולגבי (דידה) [בתה] עדיין לכתחילה הוא כיון דאכשרנוה לדידה מכשרינן נמי לבתה ואף על גב דלגבי בתה לכתחלה הוא דהכי דייקינן ממימריה דר׳ יוחנן דקאמר לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה דאלמא הכשר בתה תלוי בהכשר דידה והיכא דמכשרינן לה מכשירין נמי לבתה. ויש לומר דההיא דאמר רבי יוחנן לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה על עיקר הדין הוא אומר כלומר כי היכי דנאמנת היא להכשיר עצמה הכי נמי נאמנת להכשיר את בתה ולעולם אינה נאמנת להכשיר בתה היכא דרוב פסולין אצלה אלא בדיעבד הילכך היכא דאתא עובדא לקמן בדיעבד והכשרנוה אפי׳ ברוב פסולין אצלה איהי היא דמתכשרא משום דבדיעבד הוא אלא לבתה כיון דלכתחילה הוא שהרי עדיין לא נשאת לא מתכשרא אא״כ היו רוב כשרים אצל אמה באותה בעילה יש לומר כך ויש לומר כך והדבר ספק אצלנו וצ״ע ע״כ. ולי פשיטא לי דר׳ יוחנן על עיקר הדין קאמר דכי היכי דנאמנת היא להכשיר עצמה הכי נמי נאמנת להכשיר את בתה ואינה נאמנת להכשיר בתה היכא דרוב פסולין אצלה אלא בדיעבד ולהכי קאמר נמי לדברי הפוסל בה פוסל בבתה דאלמא ר״ג ור״י כי היכי דפליגי בבה פליגי נמי בבתה ובגמ׳ פסקינן הלכה כר״ג בדיעבד דוקא לא לכתחלה משמע דלגבי האי כל חדא באפי נפשה קאי ואי אתא עובדא לקמן בדיעבד והכשרנוה אפי׳ ברוב פסולין אצלה איהי הוא דמתכשרא ולא בתה משום דלכתחלה הוא כנ״ל:
לדברי המכשיר בה פוסל בבתה. הא דלא קאמר פוסל בזרעה משום דלא שייך פיסול בבנה אם לישא כהנת לא הוזהרו כשרות לינשא לפסולין ואם לפסול אשה בביאתו לא מתפסלא משום דאוקי אתתא בחזקתה כי היכי דמכשיר באם מטעם חזקה מכשיר נמי אם בא הבן על האשה מטעם חזקה. הרא״ש ז״ל:
בגמרא אמר להם אין אפטרופוס לעריות וכו׳. כתב בספר פני יהושע דמשמע דלית ליה לר״ג אין אפטרופוס לעריות. ובסוגיא דחולין קאמר הש״ס בפשיטות דאין אפטרופוס לעריות. ולענ״ד נראה דלק״מ דהתם הש״ס בא להוכיח דאזלינן בתר רובא ושפיר קאמר דאם ניחוש למיעוטא אין אפטרופוס לעריות רצה לומר דלא שייך שמירה שבודאי לא נבעלה ועכ״פ מיעוטא איכא. אבל הכא דאמר ר׳ יהושע אין אפטרופוס ורובא דנבעלה. שפיר פליג ר״ג דעכ״פ רובא לא הוי וזה פשוט:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר ר׳ יוחנן: לדברי המכשיר בה — מכשיר גם בבתה, שסומכים על נאמנותה שלכשר נבעלה גם ביחס לכשרות הולד. לדברי הפוסל בה — פוסל גם בבתה. ואילו ר׳ אלעזר אומר: לדברי המכשיר בה, אפילו הוא — פוסל בבתה.
Rabbi Yoḥanan said: According to the statement of the one who deems her fit to marry a priest and accepts her claim that she engaged in intercourse with a man of unflawed lineage, he deems her daughter fit as well. According to the statement of the one who deems her unfit, he deems her daughter unfit as well. But Rabbi Elazar says: According to the statement of the one who deems her fit, he deems her daughter unfit.
עין משפט נר מצוהרי״ףר״י מיגששיטה מקובצתהפלאהבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) אָמַר רַבָּה מ״טמַאי טַעְמָא דר״אדְּרַבִּי אֶלְעָזָר בִּשְׁלָמָא אִיהִי אִית לַהּ חֲזָקָה דְכַשְׁרוּת בִּתָּהּ לֵית לַהּ חֲזָקָה דְכַשְׁרוּת.

Rabba said: What is the reason for the opinion of Rabbi Elazar, who distinguishes between the effectiveness of the woman’s claim in determining her own status and its effectiveness in determining the status of her daughter? The reason is that granted, her claim is effective with regard to her status because she has the presumptive status of fitness. Therefore, until proven otherwise, she retains that status. Her daughter, the identity of whose father is unknown, does not have the presumptive status of fitness. Therefore, a full-fledged proof is required to establish her fitness.
רי״ףרש״יר״י מיגשריטב״אשיטה מקובצתבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אית לה חזקה דכשרות – וי״ל אשה זו בחזקת כשרות עומדת ומספק אתה בא לפוסלה אל תפסילנה מספק.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מאי טעמא דר״א – פירוש דאלו לר״י טעמא תריצא הוו שלא לחלוק דין הבת מדין האישה.
בתה לית לה חזקה דכשרות – פי׳ אבל ר״י סבר דחזקה דאמה מהני לבתה. פשיטא דאע״ג דתפיס מפקינן מיניה שאין אדם יורד לנחלה אלא בראיה ברורה ול״ד להא דאמר בפ״ב דקדושין גבי ארוסה שעברה הוולד שתוקי דאוקימנא דהא קמ״ל דאע״ג דתפס מפקינן מיניה דהתם ס״ד דלא מפקינן מיניה משום דאיכא טעמא דמתלי דארוס טפי מעלמא אבל הכא מאי ראיה לתלות בזה יותר מזה.
מאי טעמא דר׳ אלעזר בשלמא איהי אית לה חזקה דכשרות וכו׳. אין לפרש דה״ק דמשום דאית לה חזקה דכשרות להכי אית לה להימנה דאוקי אתתא אחזקתה דאי הכי קשיא מ״ש בתה דפסלה הרי חזקת אמה מהני לבתה אלא ה״פ דמדינא היה לנו לפסול האם והבת דהא מספקא לן אי נבעלה לפסול אלא אנו לא פסלינן את האם משום דצד ההיתר מכריח יותר משום חזקת האשה אבל הבת אכתי הס׳ במקומו עומד והצדדין שקולין הילכך הרי היא פסולה וזהו שכתב רש״י ז״ל אית לה חזקה דכשרות. ויש לומר אשה זו בחזקת כשרה עומדת ומספק אתה בא לפוסלה אל תפסלוה מספק כנ״ל. והיינו דקאמר תלמודא בשלמא איהי וכו׳ ולא קאמר בקוצר איהי אית וכו׳ ולמה ליה למנקט לשון בשלמא ודו״ק. וכתב הריטב״א ז״ל מ״ט דר׳ אלעזר פי׳ דאילו ר׳ יוחנן אית ליה טעמא תריצא שלא לחלוק דין הבת מדין האם. בתה לית לה חזקה דכשרות פי׳ אבל ר׳ יוחנן סבר דחזקת דאמה מהניא לבתה. ע״כ. ועיין ריב״ש ז״ל בתשובותיו סי׳ רכ״ט ורל״א:
מאי לאו שתוקי ופסול. פי׳ והשתא ניחא דנקט עדות אשה בבתה ולא נקט בבנה וכדכתבינן לעיל בסמוך בשם הרא״ש ז״ל:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר רבה: מאי טעמא [מה הטעם] של ר׳ אלעזר שמחלק בין עדות האשה לגבי עצמה שנאמנת בה, ובין עדותה לגבי הולד שאינה נאמנת בה — מטעם זה: בשלמא איהי [נניח היא עצמה] אית [יש] לה חזקה של כשרות, וכל עוד שלא הוכח אחרת — חזקה שהיא כשירה, וכשאנו באים להוציאה מן החזקה, כיון שאין לכך הוכחות, הריהי נותרת כשירה כשהיתה. אבל בתה שנולדה שלא מן הנישואין, לית [אין] לה חזקה של כשרות ולכן צריכה ראיה מובהקת שאכן כשירה היא.
Rabba said: What is the reason for the opinion of Rabbi Elazar, who distinguishes between the effectiveness of the woman’s claim in determining her own status and its effectiveness in determining the status of her daughter? The reason is that granted, her claim is effective with regard to her status because she has the presumptive status of fitness. Therefore, until proven otherwise, she retains that status. Her daughter, the identity of whose father is unknown, does not have the presumptive status of fitness. Therefore, a full-fledged proof is required to establish her fitness.
רי״ףרש״יר״י מיגשריטב״אשיטה מקובצתבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) אֵיתִיבֵיהּ ר״ארַבִּי אֶלְעָזָר לְרַבִּי יוֹחָנָן בד״אבַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּעֵדוּת אִשָּׁה בְּגוּפָהּ אֲבָל עֵדוּת אִשָּׁה בְּבִתָּהּ דִּבְרֵי הַכֹּל הַוָּלָד שְׁתוּקִי מַאי לָאו שְׁתוּקִי וּפָסוּל לָא שְׁתוּקִי וְכָשֵׁר.

Rabbi Elazar raised an objection to the opinion of Rabbi Yoḥanan from the baraita: In what case are these disputing statements of Rabban Gamliel and Rabbi Yehoshua said? It is in the case of a woman’s testimony with regard to herself. However, in the case of testimony of a woman with regard to her daughter, everyone agrees that her testimony is not credible, and the legal status of the child is that of a shetuki. What, is it not that contrary to the opinion of Rabbi Yoḥanan, the baraita means that the child is a shetuki and unfit until proof can be brought that the lineage of the father is unflawed? The Gemara rejects that objection: No, the baraita means that the child is a shetuki, as her lineage is unclear, but she is nevertheless fit.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יר״י מיגששיטה מקובצתמהרש״א חידושי הלכותבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומותיב ר׳ אלעזר מסיפא דהא מתניתא: זו עדות שהאשה כשירה לה במה דברים אמורים בעדות אשה בגופה, אבל בוולד הכל מודים שהוא שתוקי. מאי לאו שתוקי ופסול? – דייקינן מדקתני הכל מודים שהוולד שתוקי אפילו רבן גמליאל דמכשיר בה פוסל בבתה. פיר׳ כיון שחלקו ר׳ יוחנן ור׳ אלעזר אליבא דרבן גמליאל, ר׳ יוחנן אמר רבן גמליאל מכשיר [ב]⁠בתה ור׳ אלעזר אמר אפילו רבן גמליאל פוסל בבתה. ואותביה ר׳ אלעזר הכל מודים שהוולד שתוקי, פירק לו ר׳ יוחנן הכל מודים שהוולד שתוקי כל חד וחד לדעתיה, לרבי יהושע שתוקי ופסול, לרבן גמליאל שתוקי [וכ]⁠שר. והיינו המשנה ר׳ יוחנן שתוקי וכשר וכדשמואל. דאמר שמואל: עשרה כהנים עומדין ופירש אחד מהן ובעל הוולד שתוקי, שמשתקין [א]⁠ותו מדין כהונה – אבל כשר הוא לכל דבר.
ובתלמוד ארץ ישראל אמרינן: מני מכשיר בה מכשיר בבתה ר׳ מאיר, ומני פוסל בה רבנן. תאני איזו היא עיסה כשירה? כל שאין בה לא חלל ולא נתין ולא ממזר, [ר׳] מאיר אמר כל שאין בה אחד מכל אילו בתה כשירה לכהונה. אבל משפחה שנשתקע בה פסול ר׳ מאיר אומר בודק עד ארבע אמהות ומשיא, [ו]⁠חכמים אומרים בודק לעולם.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לא שתוקי וכשר – כלומר שתוקי הוא במקצת שאם כהן היה הבועל והעובר יהיה זכר משתקין אותו מדין כהונה כדלקמן אבל כשר הוא ליוחסין שאם נקבה היא תינשא לכהונה ואם זכר הוא בתו ואלמנתו כשרות לכהונה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לא שתוקי וכשר. אין להקשות דאכתי תקשי לר׳ יוחנן דאמר הפוסל בה פוסל בבתה כמו שכתב הריב״ש בתשובותיו סי׳ רכ״ט ורל״א עיין שם. ומיהו אכתי איכא למידק דמדקתני בד״א בעדות אשה בגופה אבל עדות אשה וכו׳ משמע דבכי האי גוונא דאיירי עדות אשה בגופה מיירי נמי עדות אשה בבתה כגון היתה מעוברת מה טיבו של עובר זה מאיש פלוני וכהן ועוד דלישנא דעדות אשה בבתה משמע דמפיה אנו חיין שאומרת מאיש פלוני וכהן ואי הכי קשיא טובא למה ליה למימר הולד שתוקי פשיטא דמשתקין אותו מדין כהונה דאם אנו מאמינים אותה שלא נבעלה לפסול משום חזקת כשרות דידה אטו נאמינה שנבעלה לכהן ובתה תאכל בתרומה ובנה יעבוד עבודה הא ודאי זו אינה תורה ולא מסתבר למימר כלל דמה ענין חזקת כשרות שלה שלא נבעלה לפסול לה לומר שנבעלה לכהן גמור ויש לומר בדוחק דלר׳ יוחנן כי קתני עדות אשה בבתה הולד שתוקי כגון דידעינן בודאי שהולד כהן כגון ההיא דשמואל עשרה כהנים עומדים ופירש אחד מהם וכו׳ דלקמן וה״ק אבל עדות אשה בבתה מודה ר״ג דאינה נאמנת להאכילה תרומה אף ע״ג דנאמנת לענין יוחסין לא מיבעיא היכא דמפיה אנו חיים ולא ידעינן אי כהן הוה אלא אפי׳ ידענו שנבעלה לכהן גמור לא נאמינה לומר לזה הכהן ומשתקין אותו מדין כהונה והיינו דנקט הולד שתוקי דהיינו בלשון זכר דאי קאי אעדות אשה בבתה לא הוה ליה למיתני אלא דברי הכל היא שתוקית וכן כתב הריב״ש ז״ל בתשובותיו שם. וזהו שכתב רש״י ז״ל לא שתוקי וכשר. כלומר שתוק הוא במקצת שאם כהן היה הבועל והעובר יהיה זכר משתקין אותו מדין כהונה כדלקמן אבל כשר הוא ליוחסין שאם נקבה תנשא לכהונה ואם זכר וכו׳. ע״כ. פי׳ לא בעי לשנויי דשפיר מצינן לאקרויי למי שהוא כשר שתוקי דצודק לשון שתוקי על כשר דומיא דמאי דאמרינן שתוקי ופסול דהא ודאי קשיא למאי נפקא מינה קרייה שתוקי ועוד מאי קא מודו ליה רבנן לר׳ יהושע ואי משום דאין אנו מאמינין אותה שהוא כהן לעבוד עבודה ולאכול בתרומה פשיטא וכדכתיבנא אלא ודאי הכי קא משני לא שתוקי וכשר דאה״נ דבמקצת הוא שתוקי מיהו אכתי כשר הוא וכדפרש״י ז״ל והא דפריך ומי איכא שתוקי כשר ה״פ ומי איכא למימר תרווייהו בחד גברא שיהיה שתוקי במקצת ויהיה כשר דבמאי דלא מהימנינן לה לומר כהן היה לא מקרי משום הכי הולד שתוקי דמי הכניסו לכהונה עד שיצא ונקרא אותו שתוקי על שם שמשתקין אותו הא ודאי לא יעלה על דעתו לומר שכהן הוא ומשני כדשמואל דאמר שמואל עשרה כהנים וכו׳ הרי צווח ואומר כהן הוא ואנן ידעינן דהכין הוא בודאי ואפ״ה משתקין אותו מדין כהונה כנ״ל. ולקמן נכתוב עוד בס״ד:
והרשב״א הקשה עלה הא דפריך תלמודא ומי איכא שתוקי כשר דמאי קשיא ליה מתני׳ היא בפרק עשרה יוחסין [עד א׳] אבא שאול היה קורא לשתוקי בדוקי שבודקין את אמו ואי אמרה לכשר נבעלתי כשר וקי״ל כותיה ותירץ דהתם נקרא שתוקי עד שתבדקו את אמו אבל שנבדקה אמו לאו שתוקי הוא אלא כשר אבל הכא דקתני בד״א בעדות אשה (ובתה) בגופה אבל בעדות אשה ד״ה הולד שתוקי דמשמע דאף לאחר בדיקה הולד שתוקי ק׳ היאך אפשר שאתה עומד עליו שהוא שתוקי וכשר ואהדר ליה אין כדשמואל הכא נמי אף על פי שאמרה לפלוני כהן נבעלתי ואתה מאמינה דלכשר נבעלה להכשיר בין בה בין בבתה מכל מקום אין אתה מאמינה שלפלוני שאמרה נבעלה כדי להחזיק הולד כמיוחס אחריו אלא משתקין אותו מדין כהונה עד שיודע לך ממש שהוא מיוחס אחריו ע״כ. ובמאי דכתי׳ ניחא דאנן הכי פרכינן הא ודאי לאו כשר גמור קאמר להאמינה לגמרי דא״כ מאי דברי הכל אי דקאמר דר׳ יהושע מודה הא ודאי ליתא דהא ס״ל לר׳ יוחנן לדברי הפוסל בה פוסל בבתה אלא ע״כ ה״ק דר״ג מודה לר״י דאינה נאמנת במקצת וכיון שכן פריך שפיר ומי איכא שתוקי כשר פי׳ שיקרא שתוקי במקצת ויהיה כשר וכדפרישנא ובמאי דאין אנו מאמינין אותה במאי דקאמרה לכהן מיוחד לא מפני זה נקרא שתוקי וכדכתיבנא כנ״ל והכין פרש״י ז״ל וכדכתיבנא ואם תאמר לשיטתנו זו דמפרשים דכי קתני בברייתא עדות אשה בבתה היינו כדשמואל ממש מאי עדות אשה בבתה דקתני הרי לא מפיה אנו חיין ולא לעדותה אנו צריכין וכולנו יודעים שאחד מאותם העשרה כהנים בא עליה ובתה בת איש כהן היא ולשיטת הרשב״א ז״ל ניחא דברייתא לא מיירי כדשמואל אלא כגוונא דמתני׳ דלא ידעינן מנו והיא אומרת מאיש פלוני וכהן וי״ל דלהכי קתני בעדות אשה ובתה משום דבההיא דשמואל נמי לא ידעינן אותו שפירש מנו והיא אומרת מאיש פלוני וזהו שכתב רש״י ז״ל ופירש א׳ מהם. ואין ידוע איזה הוא. ודוק דהתם בפרק אין נושאין על האנוסה דמייתי ההיא דשמואל בעיקר ולא בגררא כי הכא לא כתב רש״י ז״ל שם כלום ולעיל פרישנא בענין אחר וזהו יותר נכון ופי׳ רש״י ז״ל דייק הכין והא דקתני ולד שתוקי לשון זכר עיין בתשובות הריב״ש ז״ל סי׳ רכ״ט ורל״א:
אילימא שמשתקין אותו מנכסי אביו. ואיכא למידק ויהיה כן מ״מ הרי מצינו שתוקי וכשר ויש לפרש דקאי לפרושי אברייתא דפירשה רבי יוחנן דשתוקי וכשר ובעיא מאי שתוקי וליתא דהתם בפ׳ נושאין על האנוסה שקיל וטרי הכי עלה דשמואל גופיה ונראה לפרש דה״ק אילימא דשתוקי דשמואל היינו שמשתקין אותו מנכסי אביו ומעתה ע״כ ברייתא ליכא לאוקמה בהכין דהא דקתני אבל עדות אשה בבתה דברי הכל הולד שתוקי ואי קרי ליה שתוקי משום שמשתקין אותו מנכסי אביו אמאי נקט בתה הרי עיקר ירושה בבן היא דהא בן קודם לכל יוצאי ירכו ולמאי דפרישנא נמי לעיל דכי קתני הולד שתוקי לא קאי אמאי דקתני עדות אשה בבתה אתי נמי שפיר דאי מיירי שמואל לענין שמשתקין אותו מנכסי אביו מאי שיאטיה דין הולד שתוקי לדין עדות אשה בבתה דתנייה גביה אבל אי מיירי לענין דין כהונה אף על גב דלא קאי עלה שפיר מתנייה גביה וכדפרישנא לעיל כנ״ל:
גמרא לא שתוקי וכשר כו׳ והולד שתוקי דקתני לד״ה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה למאן דמכשיר בבתה לא הוה שתוקי אלא מדין כהונה כדמסיק ולמאן דפוסל בבתה הוה שתוקי ממש ודו״ק:
תוס׳ בד״ה מסייע ליה כו׳ וליכא למימר במדברת כו׳ סמוך מיעוטא לחזקה כו׳ עכ״ל מלתא דפסיקא נקטו במדברת אבל מעוברת למאן דמכשיר בבתה ליכא חזקה דכשרות וק״ל:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

איתיביה [הקשה לו] ר׳ אלעזר לר׳ יוחנן ממה ששנינו: במה דברים אמורים שאשה נאמנת — בעדות אשה בגופה (לגבי עצמה), אבל עדות אשה בבתה — דברי הכל הולד שתוקי. מאי לאו [האם לא] הכוונה שהוא שתוקי, ופסול. כלומר, הולד פסול לכל דבר עד שיתברר מיהו, ושלא כדבריך שנאמנת גם בבתה! ודוחים: לא, הכוונה היא שתוקי, שלא ברור ייחוסו, אבל כשר לענין נישואין.
Rabbi Elazar raised an objection to the opinion of Rabbi Yoḥanan from the baraita: In what case are these disputing statements of Rabban Gamliel and Rabbi Yehoshua said? It is in the case of a woman’s testimony with regard to herself. However, in the case of testimony of a woman with regard to her daughter, everyone agrees that her testimony is not credible, and the legal status of the child is that of a shetuki. What, is it not that contrary to the opinion of Rabbi Yoḥanan, the baraita means that the child is a shetuki and unfit until proof can be brought that the lineage of the father is unflawed? The Gemara rejects that objection: No, the baraita means that the child is a shetuki, as her lineage is unclear, but she is nevertheless fit.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יר״י מיגששיטה מקובצתמהרש״א חידושי הלכותבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) וּמִי אִיכָּא שְׁתוּקִי כָּשֵׁר אִין כְּדִשְׁמוּאֵל דְּאָמַר שְׁמוּאֵל עֲשָׂרָה כֹּהֲנִים עוֹמְדִים וּפֵירַשׁ אֶחָד מֵהֶם וּבָעַל הַוָּלָד שְׁתוּקִי.

The Gemara asks: And is there a case of a shetuki who is nevertheless fit? The Gemara answers: Yes, as in the statement of Shmuel. As Shmuel said: If ten priests were standing and one of them left and engaged in intercourse, the child is a shetuki, literally one who is silenced, because the identity of the father is unclear. In that case it is clear that the child is fit, because it is known that the father is a priest of flawless lineage.
רי״ףרש״יר״י מיגשרשב״ארא״הבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ופירש אחד מהן – ואין ידוע איזה הוא.
הולד שתוקי – ואע״פ שברור לנו שמכהן כשר בא והאי שתוקי על כרחך כשר ליוחסין ואם נקבה היא ראויה לכהן וקרי ליה שתוקי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומי איכא שתוקי וכשר. תמיהא לי מאי קשיא ליה, מתניתין היא בפרק עשרה יוחסין (קדושין עד.) אבא שאול היה קורא לשתוקי בדוקי, שבודקים אמו ואם אמרה לכשר נבעלתי כשר וקימא לן כותיה. יש לומר דהתם נקרא שתוקי עד שתבדק אמו, אבל לאחר שנבדקה אמו לא שתוקי הוא אלא כשר, אבל הכא דקתני במה דברים אמורים בעדות אשה בגופה, אבל בעדות אשה בבתה דברי הכל הולד שתוקי, דמשמע דאף לאחר בדיקה הולד שתוקי, קשה, היאך איפשר שאתה גומר עליו שהוא שתוקי וכשר. ואסבר ליה אין כדשמואל, והכא נמי אעפ״י שאמרה לפלוני כהן נבעלתי ואתה מאמינה דלכשר נבעלה להכשיר בין בה בין בבתה, מכל מקום אין אתה מאמינה שלפלוני שאמרה נבעלה כדי להחזיק הולד כמיוחס אחריו, אלא משתיקין אותו מדין כהונה עד שיודע לך ממש שהוא מיוחס אחריו.
אמר שמואל עשרה כהנים עומדין ופי׳ אחד מהן ובעל הולד שתוקי. מאי שתוקי, אילמא שמשתקין אותו מנכסי אביו, פשיטא, מי ידעינן אבוה דהאי מנו. וא״ת ולוקמה דאיצטריך לן בדאי תפס, כדאמרינן במסכת קדושין (עה, א) בארוסה שעיברה דהולד שתוקי, ואמרינן שמשתקין אותו מנכסי אביו, ופרכינן פשיטא, ומוקמינן לה דתפס. י״ל התם הוא גבי ארוסה דיש רגלים לדבר דמארוס הוה, אבל הכא אפילו היכא דתפס פשיטא לא צריכא למימר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ותוהים: ומי איכא [והאם יש] מקרה שהוא קרוי שתוקי ובכל זאת הוא כשר לנישואין? ומשיבים: אין [כן] וכדברי שמואל, שאמר שמואל: היו עשרה כהנים עומדים במקום אחד, ופירש אחד מהם ואין אנו יודעים מי מהם, ובעל אשה — הולד שנולד מבעילה זו שתוקי הוא.
The Gemara asks: And is there a case of a shetuki who is nevertheless fit? The Gemara answers: Yes, as in the statement of Shmuel. As Shmuel said: If ten priests were standing and one of them left and engaged in intercourse, the child is a shetuki, literally one who is silenced, because the identity of the father is unclear. In that case it is clear that the child is fit, because it is known that the father is a priest of flawless lineage.
רי״ףרש״יר״י מיגשרשב״ארא״הבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) מַאי שְׁתוּקִי אִילֵימָא שֶׁמַּשְׁתִּיקִין אוֹתוֹ מִנִּכְסֵי אָבִיו פְּשִׁיטָא וּמִי יָדְעִינַן אֲבוּהּ מַנּוּ גאֶלָּא שֶׁמַּשְׁתִּיקִין אוֹתוֹ מִדִּין כְּהוּנָּה דִּכְתִיב {במדבר כ״ה:י״ג} וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהוּנַּת עוֹלָם מִי שֶׁזַּרְעוֹ מְיוּחָס אַחֲרָיו יָצָא זֶה שֶׁאֵין זַרְעוֹ מְיוּחָס אַחֲרָיו.

The Gemara asks: In what sense is this child a shetuki? If we say that it means that one silences him from a claim to his father’s assets and he does not inherit his estate, that is obvious. Do we know who his father is? It could be any one of the ten. Rather, it means that one silences him from a claim to the status of priesthood. Although there is no doubt that his father is a priest, the son is not a priest, as it is written: “And it shall be for him and for his offspring after him an everlasting covenant of priesthood” (Numbers 25:13). From this it is derived: In the case of a priest whose offspring are attributed to him, his offspring are priests; to the exclusion of this priest, whose offspring are not attributed to him, and whose offspring are not priests. This child, therefore, is a shetuki only in the sense that he may not perform the Temple service as a priest. However, he is permitted to marry a Jewish woman.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יר״י מיגשתוספותרשב״ארא״הריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהשיטה מקובצתבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מדין כהונה – שלא יעבוד עבודה ולא יאכל תרומה.
מיוחס אחריו – שאנו יודעין מי אביו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

פשיטא מי ידעינן אבוה מנו – הכא לא בעי לשנויי לא צריכא דאי תפס כדמשני בפרק עשרה יוחסין (שם דף עה. ושם) גבי ארוסה שעיברה דהתם רגלים לדבר דמארוס נתעברה ואיכא למיתלי ביה טפי מבאיניש דעלמא.
בעינן זרעו מיוחס אחריו – והא דאמר בהחולץ (יבמות דף לז.) ראשון ראוי להיות כ״ג גבי ספק בן תשע לראשון בפרק נושאין על האנוסה (שם דף ק:) פריך לה ומשני זרעו מיוחס אחריו דרבנן וקרא אסמכתא בעלמא הוא וכי גזור רבנן בזנות בנישואין לא גזור.
אלא שמשתיקין אותו מדין כהונה. דכתיב (במדבר כה, יג) והיתה לו ולזרעו אחריו בעינן זרעו מיוחס אחריו וליכא, אם זכר הוא אינו עובד ואינו אוכל בתרומה ואם בת היא אינה אוכלת בתרומה.
ומדרבנן בעלמא הוא אבל מדאורייתא לא בעינן זרעו מיוחס אחריו, כדאיתא ביבמות פרק החולץ (יבמות לז.) ספק בן תשעה לראשון ובן שבעה לאחרון יוציא והוולד כשר, ותני עלה הראשון ראוי להיות כהן גדול והשני ממזר. ואמרינן בפרק נושאין (יבמות ק:) בסופו גבי היא דשמואל דמדרבנן הוא וקרא אסמכתא בעלמא, ודייק לה ראשון ראוי להיות כהן גדול, וקימא לן כרבי יוחנן דאמר לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה, דרבי יוחנן רביה דרבי אליעזר הוא ושמואל נמי הכי אית ליה בפרק עשרה יוחסין (קדושין עה.) גבי ארוסה שעברה.
אלא שמשתקין אותו מדין כהונה, לומר שאם בן הוא אינו נושא את כפיו, ואם בת היא אינה אוכלת בתרומה, דבעינא זרעו מיוחס אחריו.
ומיהו מסתברא כדקא אמרה איהי לכהן נבעלתי ולא ידענא מנו, אבל היכא (דאי׳) [דהיא] אמרה בברי מאיש פלוני כהן, מהימנ׳ לענין כהונה, דקרינא ביה זרעו מיוחס אחריו, ואי הכי דאיכא לפרושי שתוקי דמתניתא שתוקי וכשר, איתותב רב (אשי) [אסי] מדתני בד״א בעדות אשה בגופה, אלמא דבאשה גופה פליגי, וקתני תרתי מדברת ומעוברת.
אלא שמשתקין אותו מדין כהונה – פי׳ מדין כהונה ממש לעבוד עבודה וכיוצא בה אבל מתרומה לא משתקינן ליה דסוף סוף בן כהן כשר הוא וקרא נמי דמייתינן והיתה לו ולזרעו אחריו לענין עבודה הוא דכתיב דבעינן זרעו מיוחס אחריו והוא אפי׳ באמרה לפסול נבעלתי דבוודאי אינו מתייחס ע״פ דמהיכי תיתי להימנא בהא.
בד״ה בעינן כו׳ גבי ספק בן תשע לראשון כו׳. נ״ב פי׳ היכא שמיבם אשת אחיו בתוך ג׳ חדשים למיתת אחיו וק״ל:
מי ידעינן אבוה מנו. פרש״י ז״ל פשיטא דאף על גב דתפס מפקינן מיניה דאין אדם יורד לנחלה אלא בראיה גמורה ולא דמי לההיא דאמר בפרק בתרא דקדושין [עה א׳] גבי ארוסה שעיברה הולד שתוקי דאוקימנא דהא קמשמע לן אף על גב דתפס מפקינן מיניה דהתם הוה ס״ד דלא מפקינן מיניה משום דאיכא טעמא למתלי בארוס טפי מבעלמא אבל הכא מה ראית לתלות בזה יותר מבזה. הריטב״א ז״ל וכן כתוב בתוס׳:
דכתיב והיתה לו ולזרעו אחריו וכו׳. הא דלא אייתי שמואל הך קרא במימריה דדרך האמורא כד אשכח קרא כותיה מייתי ליה להסתייע מיניה וכל שכן דהאמורא לא אמר כן אלא משום דאשכח דקאמר קרא הכין ומעתה קשיא אמאי לא אייתי לה מקרא וי״ל דהך קרא לא הויא אלא אסמכתא בעלמא ורבנן הוא דגזור הכין וכן כתבו התוספות ז״ל כנ״ל:
מיוחס אחריו. יש לפרש דכל בזנות אפילו ידעינן מי אביו משתקין אותו מדין כהונה משום דכיון דאין הבן מתייחס אחר אביו מפני שהיה בזנות לכך משתקין אותו מדין כהונה ורבנן הוא דקנסו׳ בהכין כדאיתא בפרק נושאין על האנוסה וליתא דכל דידעינן יחוסו בהכי סגי ויש לפרש דביחס משפחתו סגי דאי הוו עשרה כהנים עומדים בני איש אחד ופירש אחד מהם ובעל לא הוי הולד שתוקי דהא ידעינן מי אבי אביו וכתיב והיתה לו ולזרעו אחריו והרי זה מיוחס אחר זקנו דהיינו זקנו וליתא להאי פירושא דבפרק החולץ [לה ב׳] תנן הכונס את יבמתו ונמצאת מעוברת ספק בן תשעה לראשון וכו׳ ותני עלה בברייתא ראשון ראוי להיות כהן גדול ובפרק נושאין על האנוסה פריך מהא עלה דשמואל דעשרה כהנים ומשני דקרא אסמכתא בעלמא וכי גזור רבנן בזנות וכו׳ והא ההיא דיבמתו הא ידעינן שפיר יחוסו ומשפחתו דבין שהיה בן תשעה לראשון או בן שבעה לאחרון בני אב אחד הם ואפ״ה פרכינן מינה לשמואל ודחקינן ומשנינן דקרא אסמכתא בעלמא אלמא דלא שני לן בין יהיו אחים או נכרים דאנן בעינן שיהא ידוע מי הוא אביו ממש ולא סגי בידיעת אבי אביו וזהו שכתב רש״י ז״ל מיוחס אחריו. שאנו יודעים מי אביו. ע״כ. כנ״ל:
ומצאתי להרא״ה ז״ל שכתב וז״ל שמשתקין אותו מדין כהונה לומר שאם בן הוא אינו נושא את כפיו ואם בת היא אינה אוכלת בתרומה דבעינן זרעו מיוחס אחריו ומיהו מסתברא כדקא אמרה איהי לכהן נבעלתי ולא ידענו מנו אבל היכא דהיא אמרה בברי מאיש פלוני כהן מהימנא לענין כהונה מיהא דקרינא ביה זרעו מיוחס אחריו. ע״כ:
אבל מלשון רש״י ז״ל לא משמע לן דהא כתב מיוחס אחריו. שאנו יודעים מי אביו. אלמא דבעינן דאנו נדע מי אביו ולא מפיה נהיה חיין. ומה שנ״ל כתבתי והוא נכון בלשון רש״י ז״ל:
אלא שמשתקין אותו מדין כהונה. פי׳ מדין כהונה ממש לעבוד עבודה וכיוצא בו אבל מתרומה לא משתקין ליה דסוף סוף בן כהן כשר הוא וקרא נמי דמייתי והיתה לו ולזרעו אחריו לענין עבודה הוא דכתיב דבעינן זרעו מיוחס אחריו והא אפילו באומרת לפסול נבעלתי כי בודאי אינו מתיחס על פיה דמהיכא תיתי להימנוה בהא. הריטב״א ז״ל:
והרשב״א ז״ל כתב וז״ל אלא שמשתקין אותו מדין כהונה וכו׳ בעינן זרעו מיוחס אחריו וכו׳ ואם זכר הוא אינו עובד ואינו אוכל בתרומה ואם בת היא אינה אוכלת בתרומה ומדרבנן בעלמא היא אבל מדאורייתא לא בעינן זרעו מיוחס אחריו כדאיתא בפרק החולץ ספק בן תשעה לראשון כו׳ ותני עלה הראשון ראוי להיות כ״ג כו׳ ואמרינן בפרק נושאין בסופו גם הא דשמואל דמדרבנן היא וקרא אסמכתא בעלמא ע״כ:
וקי״ל כרבי יוחנן דאמר לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה ודוקא לענין יחוסא להכשירה לבא לקהל או שישא אותה כהן הוא דאמרינן אמה נאמנת להכשירה כמו שנאמנת להכשיר עצמה אבל ליחסה לכהונה שתאמר כי בת כהן היא ותאכל בתרומה או בת איש פלוני היא ותירש נכסיו אינה נאמנת וכדאמרינן בגמרא מאי שתוקי שמשתקין אותו מדין כהונה כלומר אין אנו מאכילין אותו תרומה על פי אמו וכל שכן שמשתקין אותו מנכסי אביו שהוא הוצאת ממון דמצו אחוה למימר ליה זיל אייתי ראיה לבית דין דאחונן את ונפלוג בהדך אבל בסהדותא דאמך לא פליגי בהדך. כן כתב הרב רבינו יהוסף הלוי בן מיגש. וכתבו הר״ר שרירא ורבינו האי גאון ז״ל וז״ל תרי גווני שתוקי הוי חד מנהון שתוקי שהוא מפנויה שעיברה ולא נבדקה אמו ואמרה לכשר נבעלתי ההוא גזרו ביה רבנן פיסולא שמא ישא אחותו מאביו ואם בת היא שמא תנשא לאחיה מאביה אבל שתוקי דאבא שאול שקורא אותו בדוקי כשר הוא כדאמרינן לה לאימיה מה טיבו של עובר זה ואומרת מאיש פלוני כשר דודאי לקרובים דמן ההוא פלוני אסור אבל לעלמא שרי ואפילו לכהונה דתנן אבא שאול היה קורא וכו׳ כמאן כר״ג. ע״כ:
וכן השיב הרי״ף ז״ל בתשובה בלשון ערבי והתם בפרק עשרה יוחסין גרסינן אמר רבא הלכה כאבא שאול והביאו הרי״ף ז״ל הכא במכילתין בהלכות והקשו תלמידי ה״ר יונה ז״ל דמה חידש לנו רבא במה שפסק כאבא שאול והלא רבן גמליאל אומר דנאמנת ואפילו ברוב פסולין אצלה וקי״ל כרבי יוחנן דאמר רבן גמליאל היה מכשיר אפילו בבתה ויש לתרץ דאי מרבן גמליאל הוה אמינא דגבי אשה גופא מכשיר רבן גמליאל לכהונה אפילו ברוב פסולין אבל מדברי אבא שאול שמעינן שאף הולד כשר. ע״כ:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומעתה נברר מה דינו, מאי [מה פירוש] ״שתוקי״? אילימא [אם תאמר] זה שמשתיקין אותו מנכסי אביו ואינו יכול לרשת אותו. הרי דבר זה פשיטא [פשוט, מובן מאליו] הוא, ומי ידעינן אבוה מנו [והאם יודעים אנו אביו מיהו]? והרי אנחנו יודעים רק שהיה אחד מחבורה זו של כהנים. אלא הכוונה שמשתיקין אותו מדין כהונה. שלמרות שאביו היה ודאי אחד מעשרה כהנים, מכל מקום אין הבן נחשב לכהן. וטעמו של רב — דכתיב [שנאמר]: ״והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהנת עולם״ (במדבר כה, יג), ומכאן למדים: מי שזרעו מיוחס אחריו הרי הוא כהן כאביו, יצא ילד כגון זה שלא ידוע מיהו אביו שאין זרעו מיוחס אחריו. מכל מקום אין הכוונה לומר שהוא שתוקי האסור בבת ישראל, אלא שתוקי מדין כהונה וכשר לנישואין לקהל ישראל.
The Gemara asks: In what sense is this child a shetuki? If we say that it means that one silences him from a claim to his father’s assets and he does not inherit his estate, that is obvious. Do we know who his father is? It could be any one of the ten. Rather, it means that one silences him from a claim to the status of priesthood. Although there is no doubt that his father is a priest, the son is not a priest, as it is written: “And it shall be for him and for his offspring after him an everlasting covenant of priesthood” (Numbers 25:13). From this it is derived: In the case of a priest whose offspring are attributed to him, his offspring are priests; to the exclusion of this priest, whose offspring are not attributed to him, and whose offspring are not priests. This child, therefore, is a shetuki only in the sense that he may not perform the Temple service as a priest. However, he is permitted to marry a Jewish woman.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יר״י מיגשתוספותרשב״ארא״הריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהשיטה מקובצתבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) דהָהוּא אָרוּס וַאֲרוּסָתוֹ דַּאֲתוֹ לְקַמֵּיהּ דְּרַב יוֹסֵף הִיא אָמְרָה מִינֵּיהּ וְהוּא אָמַר

Apropos paternity, the Gemara relates: There was a certain betrothed man and his betrothed, who was pregnant, who came before Rav Yosef. She said that she conceived from relations with him, and he said:
עין משפט נר מצוהרי״ףר״י מיגשתוספותפסקי רי״דרשב״ארא״הריטב״אשיטה מקובצתהפלאהבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ההוא ארוס וארוסתו – והא דאמר בעשרה יוחסין (קדושין דף עה.) איתמר הבא על ארוסתו בבית חמיו רב אמר הולד ממזר ושמואל אמר הולד שתוקי כשלא בדקו את אמו דאי בשבדקו קשיא דשמואל אדשמואל דהכא אמר שמואל דנאמנת דהלכה כרבן גמליאל דנאמנת והתם קאמר איפוך שמואל אמר הולד ממזר וכן משמע דבמסקנא משני התם לעולם לא תיפוך כו׳ ומפרש מאי שתוקי שבודקין את אמו ואומרת לכשר נבעלתי ואם תאמר אכתי לשמואל דהתם משמע דוקא בבא על ארוסתו בבית חמיו מהני בדיקה והכא משמע אפילו כי לא מודה אמר שמואל דנאמנת כרבן גמליאל ויש לומר דהא דנקט בא היינו משום רבותא דרב נקטיה דאפילו הכי אמר הולד ממזר אי נמי התם הוא דבעינן בא משום דאיירי בדדיימא מעלמא כדאמר רבא ביבמות בשלהי אלמנה לכהן גדול מסתברא מילתא דרב בדדיימא מעלמא והכא בדלא דיימא מעלמא מיירי ועוד דבכל הספרים גרס בקדושין ארוסה שעיברה וההיא דוקא קאמר שבודקין אבל בבא א״צ בדיקה ומיהו קשה ללישנא קמא ביבמות בסוף פ׳ אלמנה דפליגי רב ושמואל בבא ומסיק התם אביי דאע״ג דלא דיימא מעלמא פליגי דדלמא מדאפקרה נפשה לגבי ארוס מפקרה נפשה לגבי עלמא הא אמר הכא חדא דקא מודה ומשמע דכשר אפילו לר׳ יהושע ובא כמודה דמי דהא מודה דהכא אינו אלא שהיה אומר שבא עליה דפשיטא שלא היה מזנב אחריה לאורבה שלא תזנה ובין לרב ובין לשמואל אסור הוא בבת ישראל דשתוקי דקאמר לשמואל היינו דאסור בבת ישראל לכולהו לישני דבפרק בתרא דקדושין וללישנא דבדוקי נמי קשה טפי דמשמע דאפילו ע״י בדיקת האם לא מיתכשר אלא לר״ג אבל לרבי יהושע לא והכא אמר דהא קא מודה וכשר לכ״ע ושמא יש לחלק דבא דהתם היינו שפעם אחת בא עליה אבל מודה דהכא דקאמר מיניה היינו שבא עליה ביאות הרבה והיה רגיל אצלה תמיד וכדאמרינן רוב בעילות הלך אחר הבעל.
ההוא ארוס וארוסתו דאתו לקמיה דר״י היא אומרת מיני׳ והוא אומר אין מינאי הוא אר״י למאי ניחוש לה חדא דהא קא מודי ותו האר״י אמר שמואל הל׳ כר״ג פי׳ דכי אומרת מאיש פלוני וכהן הוא נאמנת ואע״ג דאתי ההוא פלוני ומכחיש לה ואמר לא באתי עלי׳ מעולם היא נאמנת דאי איתא דהיכא דקא מכחיש לה לא מהימנא א״כ אמאי מהימן לה ר״ג מסתמא יבוא אותו פלוני ויאמר אם בא עליה אם לאו אלא ודאי דאע״ג דהוה אתי ומכחיש לה היא נאמנת בין להכשיר בה בין להכשיר בתה והכא נמי אע״ג דאתי ארוס ואמר מעולם לא באתי עליה היא נאמנת להכשיר העובר ולהכשיר עצמה אם תתאלמן אבל לארוס ודאי אסורה דשויא אנפשיה חתיכה דאיסו׳ א״ל אביי ובהא כי לא מודה מי מכשיר ר״ג והא״ל שמואל לר״י שיננא הלכתא כר״ג ואת לא תעביד עובדא [עד] דאיכא רוב כשרים אצלה והכא רוב פסולים אצלה פי׳ ארוסה הכל פסולין אצלה חוץ מן הארוס וליטעמך תיקשי לך היא גופא הלכה ואת לא תעביד עובדא. אלא הא לכתחלה הא דיעבד והכא נמי כדיעבד דמי פי׳ אם בא כהן לימלך לב״ד לא שרינן ליה לכתחלה אלא א״כ הוי רוב כשרים אצלה והא דיעבד פי׳ המורה אם נשאה כהן ולא נמלך לא מפקינן לה מיניה והא נמי כדיעבד דמי שנתעברה ואתה בא לפסול העובר ולאסרה על הארוס אם אין אתה מאמינה הרי אתה מוציאה מבעלה. ואינו נ״ל דאפי׳ אם מהימנינן לה ה״מ להכשיר גופה ובתה לכהונה אבל על בעלה לא ומשום דשויתה אנפשיה חתיכה דאיסורא אלא נ״ל כך [פירושו] אי לא מהימנינן לה משוינן לבתה ממזרת ואסורה לבא בקהל ולא דמיא לפנויה שנתעברה דאע״ג דפסיל לה לכהונה לא פסיל לה לקהל דאימר לחלל נבעלה ואסורה לכהן ומותרת לישראל אבל הכא אי מספקת לה דנתעברה מאחר הויא לה ממזרת ומה לי לאפוקי מקהל ומה לי לאפקה מבעלה וכי היכי דדיעבד דהתם אמרת נאמנת הכא נמי נאמנת ומותרת בתה לכהן כדי שלא תוציאנה מקהל והא דר״י אתיא כשמואל דבפרק אלמנה לכ״ג פליגי רב ושמואל בארוסה שעיברה דרב אמר הולד ממזר ושמואל אמר הולד שתוקי ובפרק עשרה יוחסין מפרשי׳ אמילתא דשמואל מאי שתוקי בדוקי כאבא שאול דבדקי׳ לי׳ לאימ׳ ואי אמרה מארוסה נתעברה נאמנת:
ההוא ארוס וארוסתו דאתו לקמיה דרבי יוסף. ומעוברת היתה. פירש רש״י שבאו להכשיר היא וולדה, היא אמרה מיניה הוא, והוא אומר אין מינאי שאני באתי עליה, ולאו למימרא שהעיד עליה שלא זזה ידו מתוך ידה מיום שבא עליה והיא בתולה עד עכשיו או שהיו שניהם חבושים בבית האסורין דהוה להו לפרושי בהדיא, אלא כדאמר לן שבא עליה, וחזקה דידיה הוא דבתר דידה שדינן ליה, ולהכשירה היא וולדה באו, ואמר רב יוסף למאי ניחוש לה חדא דקא מודה שבא עליה וכיון שכן בתר דידה שדינן ליה, ואתיא כלישנא בתרא דאמרינן ביבמות פרק אלמנת כהן גדול (יבמות סט:) גבי ארוס שבא על ארוסתו בבית חמיו שנחלקו בהו רב ושמואל, רב אמר הולד ממזר ושמואל אמר שתוקי כלומר בדוקי. וקאמר רבא התם כלישנא בתרא, בבא עליה דכולי עלמא לא פליגי דבתר דידיה שדינן ליה, ולא אמרינן כי היכי דאפקרא נפשה לגבי ארוס אפקרא נפשה לגבי עלמא. דאלו ללישנא קמא קשה, דהכא משמע דמודה בה אביי שהרי לא תקשי לו לרב יוסף, אלא ובהא כי לא מודה מי מכשיר, ואלו התם פליג עליה דרבא כלישנא קמא, ואמר כי היכי דאפקרה נפשה לגבי עלמא. ואם תאמר, משנתינו דקתני כהן שבא על בת ישראל לא תאכל בתרומה, עברה לא תאכל ילדה תאכל, כשהיו שניהם בבית האסורין. (א״נ) ואם כן איכא למימר דאפילו ללישנא קמא אביי דחויי הוא דקא דחי ליה לרבא דאמר מנה אמינא לה דקתני ילדה תאכל בתרומה, ואמר ליה אביי לעולם אימא לך דלא הויא מתניתין סייעתא, ומתניתין כשהיו שניהם בבית האסורין. ומיהו אביי נמי כרבא סבירא ליה דהיכא דלא דיימא בעלמא בתר דידיה שדינן ליה, אלא דלא דייקינן לה ממתניתין.⁠א
א. עי׳ רשב״א יבמות שם.
ההוא ארוס וארוסתו דאתו לקמיה דר״י היא אמרה מיניה והוא אמר אין מנאי, א״ר יוסף למאי ניחוש לה, חדא דהא קא מודו, ועוד האמר ר״י א״ש הלכה כר״ג. כלומר ועוד בלאו ה״ט דאמרן דהא קא מודו, ולאו למימרא דמהימנא היכא דמכחישה, דלא קאמר ר״ג דמהימנא אלא בברי ושמא כגון דליתיה קמן ארוס, אבל ברי וברי לא. והרב ר׳ יוסף הלוי אבן מאגיש ז״ל תירץ ועוד אפילו היכא דלא קא מודה ארוס, אלא דאמר אין באתי עליה מיהו לא ידענא אי אפקרה נפשה לגבי אחריני כדאפקרה לגבאי, ולפי דבריו הודאה דארוס לא סגיא, אלא דאמר לא זזה ידה מתוך ידי עד שנתעברה, ואינו מחוור, ותמה דהא אמרינן התם ביבמות (סט, ב) הבא על ארוסתו בבית חמיו רב אמר הולד ממזר, ואמרינן דאפילו היכא דבא עליה ארוס קאמר רב דאמרינן כי היכי דאפקרה נפשה לדידיה אפקר נמי לעלמא, וא״כ מאי אהני לן הודאה דארוס דאמרינן הכא דהא קא מודו, אלמא דכיון דקא מודי לכו״ע כשר. ואיפשר דאפילו רב לא אמר התם אלא לגבי ולד דלית ליה חזקה דכשרות, אבל לגבי איהי דאית לה חזקה דכשרות כיון דקא מודה ארוס, אפילו רב מודה א״נ אפילו דהתם היינו הוא לישנא קמא, אבל הא אמרינן בלישנא בתרא דהיכי דבא עליה כולי עלמא לא פליגי דכשר, ודרב יוסף כלישנא בתרא.
ההוא ארוס וארוסתו דאתו לקמיה דרב יוסף היא אומרת מיניה והוא אומר מנאי – פי׳ מעוברת היתה והאי לישנא דאמר אין מנאי מוכח בהדיא שהוא מודה שמעוברת ממנו וודאי ולאו לומר אני באתי עליה דמש״ה לא ה״ל למימר אין מנאי דדלמא כי היכא דאפקרא נפשה לגביה אפקרא נמי לעלמא והכי אמרינן במסכת יבמות גבי אלמנה לכהן גדול ולישנא דאמר רב אפילו היכא דבא עליה ארוס הלכך ליכא לפרושי אלא כדאמרינן והיינו דאמר רב יוסף למאי ניחוש לה חדא דמודה כלומר דכל היכא דמודה דהא כה״ג ליכא מאן דחייש כלל והיינו וודאי משום דאמר אין מנאי וכדפרשינן דאלו לא אמר אלא אני באתי עליה הא איכא רב דחייש לספק ממזר בחד לישנא וכדכתיב׳. ועוד דהא אמר ר״י א״ש הלכה כר״ג ועוד דאפילו אין הארוס מודה אלא ששותק מכשיר ר״ג במכחישין לא מכשר דברי וברי הוא וכדאיתא לעיל ולטעמך תקשי לך היא גופא הלכה כר״ג ואת לא תעביד עובדא לכתחילה וכענין שאמרו הלכה ואין מורים כן.
ההוא ארוס וארוסתו וכו׳. ומעוברת היתה. ופרש״י ז״ל שבאו להכשיר היא וולדה היא אמרה מיניה והוא אמר אין מינאי שבאתי עליה ולאו למימרא שהעיד שממנו מעוברת שאם כן היה לו לפרש שלא זזה ידה מתוך ידו מיום שבא עליה והיא בתולה עד עכשו או שהיו שניהם חבושים בבית האסורים אלא ודאי כדאמרן שהוא מודה שבא עליה וחזקה דידיה הוא דבתר דידיה שדינן ליה ולהכשירה היא וולדה באו ולא אמרינן כי היכי דאפקרה נפשה לגבי ארוס הכי נמי אפקרה נפשה לגבי עלמא ואתיא כלישנא בתרא דאמרינן ביבמות פרק אלמנה לכ״ג [סט ב׳] גבי ארוס שבא על ארוסתו בבית חמיו שנחלקו בה רב ושמואל רב אמר הולד ממזר ושמואל אמר הולד שתוקי כלומר בדוקי וקאמר רבא התם כלישנא בתרא בבא עליה כ״ע לא פליגי דבתר דידיה שדינן ליה ולא אמרינן כי היכי דאפקרה עצמה לגבי ארוס אפקרה נפשה לעלמא [דאלו ללישנא קמא קשה דהכא משמע דמודה בה אביי שהרי לא הקשה לו לרב יוסף אלא ובהא כי לא מודה מי מכשיר ואלו התם פליג עליה דרבא בלישנא קמא ואמר כי היכי דאפקרה נפשה וכו׳] ואם תאמר משנתנו דקתני כהן שבא על בת ישראל לא תאכל בתרומה עיברה לא תאכל ילדה תאכל כשהיו שניהם בבית האסורים ואם כן איכא למימר דאפילו ללישנא קמא אביי דחויי דקא דחי ליה לרבא דאמר ומנא אמינא לה דקתני ילדה תאכל בתרומה ואמר ליה אביי לעולם אימא לך דלא הויא מתניתין סייעתא ומתני׳ כשהיו שניהם בבית האסורים ומיהו אביי נמי כרבא ס״ל דהיכא דלא דיימא מעלמא בתר דידיה שדינן ליה אלא דלא דייקינן לה ממתניתין. הרשב״א ז״ל.
ומיהו מלשונו של רש״י ז״ל לא משמע הכין דכתב ז״ל אין מינאי אמת ממנו הוא. ע״כ. פי׳ קשיא ליה ז״ל אמאי האריך וקאמר אין מינאי לא ה״ל למימר אלא אין א״נ מינאי בלא אין אלא אי הוה נקיט הכי הוה משמע דהודאתו אינה כהודאתה דאיהי כי אמרה מיניה היא יודעת בבירור דאינו מזולתו כלל אבל איהו אינו יודע הדבר אלא מטעם חזקה דכיון דבא עליה בתר דידיה שדי לה אבל השתא דקאמר אין מינאי משמע דה״ק אמת הוא כדבריה דממני הוא וכגון שלא זזה ידו מתוך ידה או שהיו חבושים בבית האסורים וכן כתב הריטב״א ז״ל וז״ל האי לישנא דאמר אין מינאי מוכח בהדיא שהוא מודה שמעוברת ממנו דאמר ודאי ולא כאומר אני באתי עליה דמשום הא לא ה״ל למימר אין מינאי דדילמא כי היכי דאפקרה נפשה לגביה אפקרה נפשה לעלמא והכי אמרינן במסכת קדושין גבי ארוסה שעיברה רב אמר הולד ספק ממזר ופריך התם בחד לישנא דאמר רב אפילו היכא דבא עליה ארוס הלכך ליכא לפרושי אלא כדאמר׳ והיינו דקאמר רב יוסף למאי ניחוש לה חדא דהא קא מודי כלומר דכל היכא דמודה הוא כה״ג ליכא מאן דחייש כלל והיינו ודאי משום דאמר אין מינאי וכדפרישית דאילו לא אמר אלא אני באתי עליה הא איכא רב דחייש התם לספק ממזר לחד לישנא וכדכתיבנא. ע״כ:
וז״ל שיטה והוא אמר אין מינאי פי׳ לא זזה ידי מתוך ידה עד שידעתי שנתעברה והיו סבורין לומר דכי היכי דאפקרה לגבי ארוס אפקרה נפשה לעלמא ורב יוסף וכו׳. ועוד פי׳ אפילו אין הארוס מודה אלא ששותק הלכה כרבן גמליאל ונאמנת מיהו אם הארוס אומר לא באתי עליה ודאי אינה נאמנת כיון שהוא ברי והבן ממזר מידי דהוה אאומר זה בני ממזר דמהימן ולאוסרה עליו פשיטא דאסורה דהויא שויה אנפשיה חתיכה דאיסורא. ע״כ:
וז״ל תלמידי הר״י ז״ל אין מינאי לכאורה נראה שהיה מוחזק ממנו אבל ר״ח ז״ל כתב דמיירי שאומר משעה שקדשתיה לא זזה ידה מתוך ידי עד שנתעברה אבל אם אין אומר כן אין להכשיר עד כאן:
בתוס׳ ד״ה מסייע ליה וכו׳ ל״ל במדברת וכו׳. לכאורה היה נראה הא דנקטי דוקא מדברת משום דכתבו התוס׳ בקידושין דף פ׳ ובחולין דף פ״ו דגבי תינוק שנמצא בצד עיסה דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקה היינו משום דהוי רוב גרוע לכך הקשו דוקא במדברת דגם כן הוי רוב גרוע דשמא לא נבעלה כלל אע״ג דס״ל לר׳ יהודה דאין אפוטרופוס לעריות. מ״מ איכא מיעוט דלא נבעלה. ולפ״ז צריך לומר דר״ת ס״ל דאף אם אומרת לא נבעלתי אוסר ר׳ יהושע. אבל לפמ״ש התוס׳ לעיל דבאומרת לא נבעלתי באמת נאמנת אין מקום לקושיתם וכן משמע לעיל בתוס׳ ד״ה מעלה וכו׳ דדחק ר״ת דאין אוסרין על היחוד מיירי באשת איש. משמע דס״ל דאפילו באומרת לא נבעלתי אוסר. דאל״ה הכי הוי ליה לתרץ כמ״ש התוס׳ בקידושין דף פ״א דנבעלה שאני והכל בפנויה. מיהו לפמ״ש לעיל במעוברת נמי לאו רוב מעליא הוא דאיכא למימר דאיהי אזלא לגביה. וק״ל:
בתוס׳ ד״ה מכשיר וכו׳ אע״ג דאמרינן הכא וכו׳. משמע דפשיטא להו דמאן דמכשיר בבתה מכשיר אפילו ברוב פסולים דאל״כ הוי ליה למימר דהא דקאמר בקידושין דר״ג ברוב כשרים היינו דקאי על מה דקאמר התם לעיל מיניה דאבא שאול אתא להכשיר בבתה ופריך עלה למ״ד דר״ג מכשיר בבתה מאי איכא למימר ועל זה קאמר דהתם ברוב כשרים לענין בתה. ונראה דפסיקא להו הכי דא״כ הוי ליה לשנויי הכי שתוקי ופסול היינו ברוב פסולים. וכן משמע נמי מעובדא דרב יוסף לקמן כדפירש רש״י בד״ה והא נמי כדיעבד דמי אע״ג דבארוס הוי ליה רוב פסולים וק״ל:
בגמרא לדברי הפוסל בה פוסל בבתה. לכאורה הוא מילתא דפשיטא ואפשר דס״ד דלגבי בתה ה״ל כמו ספק ספיקא כדאיתא לקמן גבי אלמנת עיסה ופירש רש״י ד״ה הכא גבי אלמנת עיסה וכו׳ וזו שבאה מחמת בנה קרי ליה ספק ספיקא. א״נ יש לומר דבתה הוי ליה כדיעבד כיון דהיא בחזקת בעולה לנתין וממזר א״כ הולד אסור לקהל כדפירש רש״י לקמן גבי ארוס וארוסתו וק״ל:
בתוס׳ ישנים ד״ה ההוא וכו׳ ושמא יש לחלק וכו׳. קצת קשה לפ״ז הא דמקשה שם על אביי ממתניתין דאונס ומפתה ודחק לשנויי בשניהם חבושים בבית האסורים הוי ליה לשנויי שבא עליה ביאות הרבה. ודוחק לחלק בין ארוס לאחר בכה״ג. מיהו בעיקר קושיתם לא ידעתי מאי דחיקא להו דהא שפיר מצי למימר דהיכא דשניהם מודים אפילו ר׳ יהושע מודה והתם מיירי בלא הודאתה. ומה שדקדקו התוס׳ ללישנא שתוקי ובדיקי דקאמר כמאן כר״ג יש לומר דבאמת לא אתי כאביי ללישנא קמא ולפ״ז אין להקשות דה״ל לאוקמי מתניתין דיבמות באונס ומפתה בשניהם מודים זה אינו דלענין אכילת תרומה דמיירי מתניתין בבת ישראל שתאכל בשביל בנה בזה לא מהני אמירתה כלום דהכא לא שייך לא חזקת היתר לתרומה כיון דהיא בת ישראל ולא חזקת בודקת ומזנה דכיון דלא חיישינן אלא שהפקירה עצמה לישראל כשר וכיון דרוב לאו כהנים הם ממילא אין תועלת באמירתה. ולכך שפיר הקשה התם ממתניתין. ותו תמהני דאיך אפשר לומר דאפילו בודאי בא עליה אינה נאמנת לר׳ יהושע. א״כ ברישא במדברת דמשמע דאם ידענו דכשר היה מודה ר״י כדקאמר עד שתביא ראיה לדבריה ואמאי נימא מדאפקריה לגבי האי אפקריה נמי לגבי פסולים. ש״מ דבשניהם מודים לא חיישינן לאפקריה. וכן משמע מכל הפוסקים באה״ע סימן ו׳ דדוקא כשלא ידענו מי הוא והלך לו מחמירינן לכתחלה כר״י ואין זה סתירה למ״ש במתניתין דמיירי במודה וכהן הוא ורוצה לישא אותה דהתם טעמא אחרינא דאין נאמן על עצמו לענין יחוסי כהונה כשרוצה לישא אותה כמו שאמרו בשבויה דאין בעליה נאמן עליה והמעיד לאשה לא ישאנה משא״כ לענין עובר. ואפילו למה שפי׳ רש״י דהכא נמי מיירי לענין בעלה מ״מ לאו לענין יחוסי כהונה הוא אלא לענין סוטה לבעלה לא עשו בו מעלה כמו ביחוסי כהונה לעיל לענין אין אוסרין על היחוד מעלה עשו ביוחסין. ועוד יש לחלק כדקאמר הש״ס ביבמות דבארוס עדיפא משום דהאי התירא והאי איסורא. משא״כ באחר א״כ במתניתין כשרוצה לישא אותה כיון דכשבא עליה אז היתה אסורה לדידיה כמו לאחרינא לא מהימן וכעין חילוק זה מבואר בריב״ש ובתשובה הארכתי. ודוק:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

באותו ענין של בירור האבהות מסופר: ההוא [אותו] ארוס וארוסתו דאתו לקמיה [שבאו לפני] רב יוסף והיתה הארוסה מעוברת, היא אמרה: מיניה [ממנו] היא מעוברת, והוא הארוס אמר:
Apropos paternity, the Gemara relates: There was a certain betrothed man and his betrothed, who was pregnant, who came before Rav Yosef. She said that she conceived from relations with him, and he said:
עין משפט נר מצוהרי״ףר״י מיגשתוספותפסקי רי״דרשב״ארא״הריטב״אשיטה מקובצתהפלאהבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כתובות יג: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה כתובות יג: – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ר׳ חננאל כתובות יג:, רי"ף כתובות יג: – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., רש"י כתובות יג:, ר"י מיגש כתובות יג:, תוספות כתובות יג:, פסקי רי"ד כתובות יג:, רמב"ן כתובות יג: – מהדורת ד"ר עזרא שבט, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א כתובות יג: – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), רא"ה כתובות יג: – מהדורת הרב צבי יהושע לייטנר ז"ל המבוססת על כתב יד מוסקבה 489 ועדי נוסח נוספים, ברשותם האדיבה של משפחת המהדיר ולעילוי נשמתו (כל הזכויות שמורות). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל שימוש אחר אסור בלי אישור בכתב מעל⁠־התורה., בית הבחירה למאירי כתובות יג: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א כתובות יג:, מהרש"ל חכמת שלמה כתובות יג:, שיטה מקובצת כתובות יג:, מהרש"א חידושי הלכות כתובות יג:, פני יהושע כתובות יג:, הפלאה כתובות יג:, בירור הלכה כתובות יג:, פירוש הרב שטיינזלץ כתובות יג:, אסופת מאמרים כתובות יג:

Ketubot 13b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Ketubot 13b, R. Chananel Ketubot 13b, Rif by Bavli Ketubot 13b, Rashi Ketubot 13b, Ri MiGash Ketubot 13b, Tosafot Ketubot 13b, Piskei Rid Ketubot 13b, Ramban Ketubot 13b, Rashba Ketubot 13b, Raah Ketubot 13b, Meiri Ketubot 13b, Ritva Ketubot 13b, Maharshal Chokhmat Shelomo Ketubot 13b, Shitah Mekubetzet Ketubot 13b, Maharsha Chidushei Halakhot Ketubot 13b, Penei Yehoshua Ketubot 13b, Haflaah Ketubot 13b, Beirur Halakhah Ketubot 13b, Steinsaltz Commentary Ketubot 13b, Collected Articles Ketubot 13b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144