גמרא
פירוש
אעִיבְּרָה לֹא תֹּאכַל בִּתְרוּמָה נֶחְתַּךְ הָעוּבָּר בְּמֵעֶיהָ תֹּאכַל הָיָה כֹּהֵן שֶׁבָּא עַל בַּת יִשְׂרָאֵל לֹא תֹּאכַל בִּתְרוּמָה עִיבְּרָה לֹא תֹּאכַל יָלְדָה תֹּאכַל נִמְצָא כֹּחוֹ שֶׁל בֵּן גָּדוֹל מִשֶּׁל אָב.
בהָעֶבֶד פּוֹסֵל מִשּׁוּם בִּיאָה וְאֵינוֹ פּוֹסֵל מִשּׁוּם זֶרַע כֵּיצַד בַּת יִשְׂרָאֵל לְכֹהֵן בַּת כֹּהֵן לְיִשְׂרָאֵל וְיָלְדָה הֵימֶנּוּ בֵּן וְהָלַךְ הַבֵּן וְנִכְבַּשׁ עַל הַשִּׁפְחָה וְיָלְדָה הֵימֶנּוּ בֵּן הֲרֵי זֶה עֶבֶד הָיְתָה אֵם אָבִיו בַּת יִשְׂרָאֵל לְכֹהֵן לֹא תֹּאכַל בִּתְרוּמָה בַּת כֹּהֵן לְיִשְׂרָאֵל תֹּאכַל בִּתְרוּמָה.
גמַמְזֵר פּוֹסֵל וּמַאֲכִיל כֵּיצַד בַּת יִשְׂרָאֵל לְכֹהֵן וּבַת כֹּהֵן לְיִשְׂרָאֵל וְיָלְדָה הֵימֶנּוּ בַּת וְהָלְכָה הַבַּת וְנִישֵּׂאת לְעֶבֶד אוֹ לְגוֹי1 וְיָלְדָה הֵימֶנּוּ בֵּן הֲרֵי זֶה מַמְזֵר הָיְתָה אֵם אִמּוֹ בַּת יִשְׂרָאֵל לְכֹהֵן תֹּאכַל בִּתְרוּמָה בַּת כֹּהֵן לְיִשְׂרָאֵל לֹא תֹּאכַל בִּתְרוּמָה.
דכֹּהֵן גָּדוֹל פְּעָמִים שֶׁהוּא פּוֹסֵל כֵּיצַד בַּת כֹּהֵן לְיִשְׂרָאֵל וְיָלְדָה הֵימֶנּוּ בַּת וְהָלְכָה הַבַּת וְנִיסֵּת לַכֹּהֵן וְיָלְדָה הֵימֶנּוּ בֵּן כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
1 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״לעובד כוכבים״.
עברה לא תאכל – פי׳ דבעינן ושבה אל בית אביה בנעורי׳ וליכא.
וליחוש שמא עברה – פי׳ בביאה זו דהא אשכחן דחיישי׳ לעיבור דביאה א׳ ואף על פי שאין אשה מתעברת בביאה ראשונה אלא ע״י מיעוך הני מילי בבתולה אבל בבעולה חיישי׳ והכא ישראל הבא על בת כהן תאכל בתרומה סתמא קתני ואפי׳ כשהיא בעולה מכבר והיינו דלא פרכי׳ לה להא על מתני׳ דהאונס והמפתה דאיכא לאוקומי באונס ומפתה דקרא מיירי בבתולה ואינה מתעברת בביאה א׳ ומסתמא אינן עושות מיעוך דמאי דאצטריך ר׳ יוסי לומר כאנוס׳ ומפות׳ שאינן צריכות להמתין ג׳ חדשים משום דלא שכיחא היינו באנוס׳ ומפות׳ דבעולה ולא באנוסה ומפותה דקרא כנ״ל.
מי לא תנן מפרישי׳ אותן אלמא לחדא ביאה חייש – פי׳ דאע״ג דאוקימנא כשבעלו ושנו התם כיון דבתוך היו ביאה ראשונה לא חשיב׳ ממנינא. אמר רבא בר רב הונא ליוחסין חוששין לתרומה לא חששו – פי׳ דגבי תרומה לא מפקי לה מחזקתה מפני ספק ולהכי פרכי׳ מדתנן הרי זה גיטך וכו׳ דפסלי ומפקי לה מחזקתה דאכילת תרומה מספק דשמא ימות וק״ל ואמאי לא פרכי׳ ממתני׳ דלעיל דקתני ספק בן ט׳ שנים ויום א׳ ואוקימנא לומר שפסלה מתרומת בית אביה על הספק ונ״ל דלא פריך מינה משום דדילמא מצי מידחי ליה דשאני התם שנבעלה לפסול לה וכיון שיש כאן פסול ודאי וביאה ודאית ואין הספק אלא על השני׳ לא מכשירין לה דהא ריע מחזקתה וכדאמרן בעלמא דכל היכא דודאי נגע לית ליה חזקה דהכשרה לענין טומאה וטהרה כדכתיב׳ במסכת נדה בס״ד. בנשואין חששו בזנות לא חששו – כלומר היכי קאמינ׳ לך ביוחסין דהתם חששו לעיבור ביאה א׳ מפני שהיתה ביאה בזנות דאשה מזנה מתהפכת ואפי׳ לר׳ יהודה דאמר התם שמא לא נתהפכה יפה יפה חששא גדולה היא ולגבי יוחסין גזר אבל לא גזר בה לפסלה מן התרומה א״נ דברייתא הכא ר׳ יוסי היא. ובנשואין מי חששו והא תנן בת כהן שנשאת לישראל ומת – פי׳ אחר שנכנסה לחופה ונבעלה מת בו ביום טובלת ואוכלת בתרומה לערב פי׳ טובלת משום תשמיש כדכתיב בקרא בהדי׳.
ואמאי אוכלת לערב ניחוש שמא עיברה והעובר פוסל אותה ובדין הוא דמצי לשנויי ליה דהתם בבתולה ושלא בעל ושנה אלא דכיון דסתמא תנן לה ניחא ליה לתרוצי כדקא מתרץ – וא״ת ובר מהני נמי היאך אוכלת בתרומה לערב ניחוש לפליטת שכבת זרע דהא אמר רבא בפ׳ יוצא דופן משמשת כל שלשה ימים אסור׳ לאכול בתרומ׳ א״א לה שלא תפלוט וי״ל דהא מיירי כגון שלא נתהפכה כלל והטבילוהו במטה שאלו עמדה כלל אסורה היא עד שלשה ימים וכדאיתא התם ושם הארכתי בפרק ד׳. מאי מקולקלת למפרע עד מ׳ יום – פירוש שאם אכלה בתרומה לאחר מ׳ יום צריכה לשלם קרן וחומש על כל מה שאכלה לאחר מ׳ יום.
והא דתנן נחתך העובר במעי׳ תאכל – פי׳ וה״ה ילדתו ומת כדפרש״י ז״ל אלא דתו השתא לא מיירי בלידה והא דתנן העבד פסול משום ביא׳ וכו׳ כולה מתני׳ פשוטה היא.
והא דתנן ממזר פוסל ומאכיל – פירוש פוסל מן התרומה בבת כהן שנשאת לישראל וכדמפרש ואזיל וכללא דמילתא דבת כהן לישראל כל היכא דאיכא מיניה אפילו זרע זרעה ואפילו פסול אינה חוזרת לתרומת בית אביה כדדייקי בגמרא מדכתיב וזרע אין לה וכן לגבי בת ישראל לכהן כל שיש שם שום זרע ממנו ואפילו זרע זרעה ואוכלת בתרומה מחמתו ואפילו אותו זרע הוא ישראל או ממזר שאינו אוכל וכדאמרי׳ בריש פרקין והרי ממזר דאינו אוכל ומאכיל ומפרש ואזיל כיצד יהא הזרע ממזר והא דנקט והלכה הבת ונשאת לעכומ״ז או לעבד א״נ מצי למימר שנשאת לממזר או לאחד מחייבי כריתות אלא דאיידי דקת׳ רישא הלך הבן ונכבשה השפחה דלא סגי בלאו הכי כדי שיהא הולד עבד נקט הכא הלכ׳ הבת ונשאת לעכומ״ז או עבד הבא על בת ישראל הולד ממזר ומדלא אשכח אנפא דממזר פוסל ומאכיל אלא באם אמו שמעי׳ דחייבי כרת פוסלי׳ בביאתן דאי לא פסלי בביאתן משכח׳ לה ממזר פוסל ומאכיל את אמו כיצד בת כהן שבא עליה אחיה מאמה והוא ישר׳ וילדה לו בן שהוא ממזר פוסלה מן התרומה בת ישראל שבא עליה אחיה מאמה והוא כהן וילדה הימנו בן שהוא ממזר מאכילה ומדלא נקט הכי ש״מ דביאת אחיה פוסלתה מן התרומה וז״ב וכן כתב רש״י ז״ל. אתמר הבא על ארוסתו בבית חמיו רב אמ׳ הולד מממז׳ ושמואל אמר הולד שתוקי – רש״י ז״ל פי׳ בכלה שמעת׳ דלרב הולד ממזר ודאי דבתר רובא דעלמא שדינן לה ולשמואל הולד ספק ממזר דמספקא לן אי מארוס הוא או מאיניש אחרינא ואגב שיטפי׳ הימנותי׳ למרן ז״ל דהא אסקינן בפ׳ י׳ יוחסי׳ דלרב דאמ׳ הולד ממזר לאו ממזר ודאי הוי אלא ספק ממזר ואסו׳ בממזרת ושתוקי דאמר שמואל בדוקי שבודקי׳ את אמו ואם נאמר לכשר נבעלתי נאמנ׳ ואע״ג דרוב פסולי׳ אצלה וכאבא שאול שהיה קורא לשתוקי בדוקי. אמר רבא מסתברא מילתיה דרב דדיימא מעלמא פירוש ואע״ג דדימיא מיניה נמי אבל לא דימא מעלמא בתר דידיה שדיא ליה. מנא אמינ׳ לה דתנן ילדה תאכל – פירוש מדתנן דבת ישראל שבא עליה כהן באונס או פיתוי וילדה אחרי כן תאכל בתרומ׳ בשביל בנה מכהן אלמא דההוא בן בתר בועל שדיא ליה.
היכי דמי וכו׳ – אלא לאו דדימא מיניה פי׳ דדימא מיניה בלחוד דכיון דלאו דימא מעלמא נמי בתר דידי׳ שדיא ליה והא דאמרי׳ דהכא לדידיה התירא ולעלמא איסור׳ לאו דוקא דהא ודאי ארוסתו קוד׳ חופה אסורה לו היא מדרבנן ולוקה עליה אלא לגבי עלמא דאסור להם איסור תורה משום אשת איש קרי׳ להאי התירא. למימרא דיותר יש לתלות בזה שהוא התר מן התורה מלתלות בעלמא שהיא אסור להם מן התורה באשת איש ואי קשיא לן דלהאי לישנא אפילו בבא עליה אמרינן דפלוג רב ואלו בפרק קמא דכתובות אמרינן בההוא ארוס וארוסתו דהוא אמר מינאי והיא אמרה מיניה ואמרינן למאי ניחוש לה חדא דהא קא מודו אלמא דכל היכא דתרוייהו מודו דמיניה הוא והכא פליגי רב יוסף התם ללישנא בתרא דהכא איתמר דאמרי׳ דהיכא דבא עליה כ״ע לא פליגי דבתר דידי׳ שדיא ליה ומיהו הר״ם ז״ל פי׳ שם דהוא אמר מינאי הוא ודאי שלא זזה ידה מתוך ידי אחר שבאתי עליה ולפירושו אתיא שפיר אפי׳ ללישנא קמא דהכא. איכא דאמר בבא כ״ע ל״פ דהולד כשר – פי׳ כיון שיש עדים שבא עליה או שהוא מודה ואף על פי שאין הדבר נודע אם אחר כך חזר ובא עליה דכיון דאיכ׳ ודאי ביאה דיליה בתריה שדיא ליה ואפילו לרב.
כ״פ בארוסה שעברה – פי׳ ואין כאן עדי ביאה דארוס וגם אין הארוס מודה הן שאינו בעיר או ששתק או שאינו זכור. רב אמר הולד ספק ממזר ואפי׳ אמרה אמו לכשר נבעלתי אינה נאמנת ושמואל אמר הולד שתוקי שהוא בדוקי ונאמנת אמו לומר שהוא מארוסה. אמר רבא מסתברא מילתי׳ דרב בדלא דימא מיניה – פי׳ שאין רנון בעיר שמזנה עמו ולא דימא נמי מעלמא וכ״ש היכא דדימא מעלמא דדינא הוא דלא נשדי אבתריה ויהא ספק ממזר אבל היכא דדימא מיניה בתריה שדיא ליה פי׳ ואע״ג דדימא נמי מעלמא ותדע לך דהא אביי פליג ואמר לעולם א״ל כל היכא דדימ׳ מעלמ׳ אע״ג דדימא מעלמא קאמר דהולד ממזר.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
מי לא תנן מפרישי׳ אותן אלמא לחדא ביאה חייש – פי׳ דאע״ג דאוקימנא כשבעלו ושנו התם כיון דבתוך היו ביאה ראשונה לא חשיב׳ ממנינא. אמר רבא בר רב הונא ליוחסין חוששין לתרומה לא חששו – פי׳ דגבי תרומה לא מפקי לה מחזקתה מפני ספק ולהכי פרכי׳ מדתנן הרי זה גיטך וכו׳ דפסלי ומפקי לה מחזקתה דאכילת תרומה מספק דשמא ימות וק״ל ואמאי לא פרכי׳ ממתני׳ דלעיל דקתני ספק בן ט׳ שנים ויום א׳ ואוקימנא לומר שפסלה מתרומת בית אביה על הספק ונ״ל דלא פריך מינה משום דדילמא מצי מידחי ליה דשאני התם שנבעלה לפסול לה וכיון שיש כאן פסול ודאי וביאה ודאית ואין הספק אלא על השני׳ לא מכשירין לה דהא ריע מחזקתה וכדאמרן בעלמא דכל היכא דודאי נגע לית ליה חזקה דהכשרה לענין טומאה וטהרה כדכתיב׳ במסכת נדה בס״ד. בנשואין חששו בזנות לא חששו – כלומר היכי קאמינ׳ לך ביוחסין דהתם חששו לעיבור ביאה א׳ מפני שהיתה ביאה בזנות דאשה מזנה מתהפכת ואפי׳ לר׳ יהודה דאמר התם שמא לא נתהפכה יפה יפה חששא גדולה היא ולגבי יוחסין גזר אבל לא גזר בה לפסלה מן התרומה א״נ דברייתא הכא ר׳ יוסי היא. ובנשואין מי חששו והא תנן בת כהן שנשאת לישראל ומת – פי׳ אחר שנכנסה לחופה ונבעלה מת בו ביום טובלת ואוכלת בתרומה לערב פי׳ טובלת משום תשמיש כדכתיב בקרא בהדי׳.
ואמאי אוכלת לערב ניחוש שמא עיברה והעובר פוסל אותה ובדין הוא דמצי לשנויי ליה דהתם בבתולה ושלא בעל ושנה אלא דכיון דסתמא תנן לה ניחא ליה לתרוצי כדקא מתרץ – וא״ת ובר מהני נמי היאך אוכלת בתרומה לערב ניחוש לפליטת שכבת זרע דהא אמר רבא בפ׳ יוצא דופן משמשת כל שלשה ימים אסור׳ לאכול בתרומ׳ א״א לה שלא תפלוט וי״ל דהא מיירי כגון שלא נתהפכה כלל והטבילוהו במטה שאלו עמדה כלל אסורה היא עד שלשה ימים וכדאיתא התם ושם הארכתי בפרק ד׳. מאי מקולקלת למפרע עד מ׳ יום – פירוש שאם אכלה בתרומה לאחר מ׳ יום צריכה לשלם קרן וחומש על כל מה שאכלה לאחר מ׳ יום.
והא דתנן נחתך העובר במעי׳ תאכל – פי׳ וה״ה ילדתו ומת כדפרש״י ז״ל אלא דתו השתא לא מיירי בלידה והא דתנן העבד פסול משום ביא׳ וכו׳ כולה מתני׳ פשוטה היא.
והא דתנן ממזר פוסל ומאכיל – פירוש פוסל מן התרומה בבת כהן שנשאת לישראל וכדמפרש ואזיל וכללא דמילתא דבת כהן לישראל כל היכא דאיכא מיניה אפילו זרע זרעה ואפילו פסול אינה חוזרת לתרומת בית אביה כדדייקי בגמרא מדכתיב וזרע אין לה וכן לגבי בת ישראל לכהן כל שיש שם שום זרע ממנו ואפילו זרע זרעה ואוכלת בתרומה מחמתו ואפילו אותו זרע הוא ישראל או ממזר שאינו אוכל וכדאמרי׳ בריש פרקין והרי ממזר דאינו אוכל ומאכיל ומפרש ואזיל כיצד יהא הזרע ממזר והא דנקט והלכה הבת ונשאת לעכומ״ז או לעבד א״נ מצי למימר שנשאת לממזר או לאחד מחייבי כריתות אלא דאיידי דקת׳ רישא הלך הבן ונכבשה השפחה דלא סגי בלאו הכי כדי שיהא הולד עבד נקט הכא הלכ׳ הבת ונשאת לעכומ״ז או עבד הבא על בת ישראל הולד ממזר ומדלא אשכח אנפא דממזר פוסל ומאכיל אלא באם אמו שמעי׳ דחייבי כרת פוסלי׳ בביאתן דאי לא פסלי בביאתן משכח׳ לה ממזר פוסל ומאכיל את אמו כיצד בת כהן שבא עליה אחיה מאמה והוא ישר׳ וילדה לו בן שהוא ממזר פוסלה מן התרומה בת ישראל שבא עליה אחיה מאמה והוא כהן וילדה הימנו בן שהוא ממזר מאכילה ומדלא נקט הכי ש״מ דביאת אחיה פוסלתה מן התרומה וז״ב וכן כתב רש״י ז״ל. אתמר הבא על ארוסתו בבית חמיו רב אמ׳ הולד מממז׳ ושמואל אמר הולד שתוקי – רש״י ז״ל פי׳ בכלה שמעת׳ דלרב הולד ממזר ודאי דבתר רובא דעלמא שדינן לה ולשמואל הולד ספק ממזר דמספקא לן אי מארוס הוא או מאיניש אחרינא ואגב שיטפי׳ הימנותי׳ למרן ז״ל דהא אסקינן בפ׳ י׳ יוחסי׳ דלרב דאמ׳ הולד ממזר לאו ממזר ודאי הוי אלא ספק ממזר ואסו׳ בממזרת ושתוקי דאמר שמואל בדוקי שבודקי׳ את אמו ואם נאמר לכשר נבעלתי נאמנ׳ ואע״ג דרוב פסולי׳ אצלה וכאבא שאול שהיה קורא לשתוקי בדוקי. אמר רבא מסתברא מילתיה דרב דדיימא מעלמא פירוש ואע״ג דדימיא מיניה נמי אבל לא דימא מעלמא בתר דידיה שדיא ליה. מנא אמינ׳ לה דתנן ילדה תאכל – פירוש מדתנן דבת ישראל שבא עליה כהן באונס או פיתוי וילדה אחרי כן תאכל בתרומ׳ בשביל בנה מכהן אלמא דההוא בן בתר בועל שדיא ליה.
היכי דמי וכו׳ – אלא לאו דדימא מיניה פי׳ דדימא מיניה בלחוד דכיון דלאו דימא מעלמא נמי בתר דידי׳ שדיא ליה והא דאמרי׳ דהכא לדידיה התירא ולעלמא איסור׳ לאו דוקא דהא ודאי ארוסתו קוד׳ חופה אסורה לו היא מדרבנן ולוקה עליה אלא לגבי עלמא דאסור להם איסור תורה משום אשת איש קרי׳ להאי התירא. למימרא דיותר יש לתלות בזה שהוא התר מן התורה מלתלות בעלמא שהיא אסור להם מן התורה באשת איש ואי קשיא לן דלהאי לישנא אפילו בבא עליה אמרינן דפלוג רב ואלו בפרק קמא דכתובות אמרינן בההוא ארוס וארוסתו דהוא אמר מינאי והיא אמרה מיניה ואמרינן למאי ניחוש לה חדא דהא קא מודו אלמא דכל היכא דתרוייהו מודו דמיניה הוא והכא פליגי רב יוסף התם ללישנא בתרא דהכא איתמר דאמרי׳ דהיכא דבא עליה כ״ע לא פליגי דבתר דידי׳ שדיא ליה ומיהו הר״ם ז״ל פי׳ שם דהוא אמר מינאי הוא ודאי שלא זזה ידה מתוך ידי אחר שבאתי עליה ולפירושו אתיא שפיר אפי׳ ללישנא קמא דהכא. איכא דאמר בבא כ״ע ל״פ דהולד כשר – פי׳ כיון שיש עדים שבא עליה או שהוא מודה ואף על פי שאין הדבר נודע אם אחר כך חזר ובא עליה דכיון דאיכ׳ ודאי ביאה דיליה בתריה שדיא ליה ואפילו לרב.
כ״פ בארוסה שעברה – פי׳ ואין כאן עדי ביאה דארוס וגם אין הארוס מודה הן שאינו בעיר או ששתק או שאינו זכור. רב אמר הולד ספק ממזר ואפי׳ אמרה אמו לכשר נבעלתי אינה נאמנת ושמואל אמר הולד שתוקי שהוא בדוקי ונאמנת אמו לומר שהוא מארוסה. אמר רבא מסתברא מילתי׳ דרב בדלא דימא מיניה – פי׳ שאין רנון בעיר שמזנה עמו ולא דימא נמי מעלמא וכ״ש היכא דדימא מעלמא דדינא הוא דלא נשדי אבתריה ויהא ספק ממזר אבל היכא דדימא מיניה בתריה שדיא ליה פי׳ ואע״ג דדימא נמי מעלמא ותדע לך דהא אביי פליג ואמר לעולם א״ל כל היכא דדימ׳ מעלמ׳ אע״ג דדימא מעלמא קאמר דהולד ממזר.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush