(1) 
אבַּת כֹּהֵן שֶׁנִּיסֵּת לְיִשְׂרָאֵל לֹא תֹּאכַל בִּתְרוּמָה במֵת וְלָהּ הֵימֶנּוּ בֵּן לֹא תֹּאכַל בִּתְרוּמָה נִיסֵּת לְלֵוִי תֹּאכַל בְּמַעֲשֵׂר מֵת וְלָהּ הֵימֶנּוּ בֵּן תֹּאכַל בְּמַעֲשֵׂר גנִיסֵּת לְכֹהֵן תֹּאכַל בִּתְרוּמָה מֵת וְלָהּ הֵימֶנּוּ בֵּן תֹּאכַל בִּתְרוּמָה.
אבַּת כֹּהֵן שֶׁנִּיסֵּת לְיִשְׂרָאֵל לֹא תֹּאכַל בִּתְרוּמָה במֵת וְלָהּ הֵימֶנּוּ בֵּן לֹא תֹּאכַל בִּתְרוּמָה נִיסֵּת לְלֵוִי תֹּאכַל בְּמַעֲשֵׂר מֵת וְלָהּ הֵימֶנּוּ בֵּן תֹּאכַל בְּמַעֲשֵׂר גנִיסֵּת לְכֹהֵן תֹּאכַל בִּתְרוּמָה מֵת וְלָהּ הֵימֶנּוּ בֵּן תֹּאכַל בִּתְרוּמָה.The daughter of a priest married to an Israelite may not partake of teruma. If the Israelite died and she has a son from him, she may not partake of teruma as long as that son is alive. If she subsequently married a Levite she may partake of tithe. If he died, and she had a son from him, she may still partake of tithe. If she subsequently married a priest, she may partake of teruma. If the priest died and she had a son from him, she may partake of teruma.
בת כהן שניסת לישראל לא תאכל בתרומה – דפסיל לה מדקאמר רחמנא וזרע אין לה ושבה מכלל דבחיי בעלה לא אכלה.
בת כהן שנשאת לישראל לא תאכל בתרומה כדכתיב כי תהי׳ לאיש זר מת ולה ממנו בן לא תאכל בתרומה דכתיב וזרע אין לה ושבה נשאת ללוי תאכל בתרומה אע״פ שי״ל זרע מן הזר. מת בנה מכהן ל״ת בתרומה בשביל בני הזרים שי״ל. מת בנה מלוי ל״ת במעשר מפני בן ישראל שי״ל. מת בנה מישראל חוזרת לתרומת בית אביה וע״ז נאמר ושבה אל בית אביה כנעורי׳ מלחם אביה אביה תאכל וגו׳. ואמרי׳ מנין דב״י לכהן האוכלת בשביל בנה ונשאת לזר ומת שחוזרת לתרומת ב״א:
תנא דבי רבי ישמעאל ונדר אלמנה וגרושה כל אשר אסרה על נפשה וגו׳ מה ת״ל והלא מוצאת מכלל אב ומכלל בעל אלא הרי שמסר האב לשלוחי הבעל וכו׳ ונתאלמנה בדרך או נתגרשה היאך אני קורא בה בית אביה של זו – כלומר לכך יצא המקרא הזה לומר לך כיון שיצאה שעה אחת מרשות האב שוב אינו יכול להפר.
כבר בארנו בבת כהן שחזרה לבית אביה בלא זרע של ישראל שחוזרת לתרומה אבל לא לחזה ושוק מכל מקום כל האוכלת בשביל בנה אוכלת אף בחזה ושוק ואין צריך לומר באוכלת בשביל בעלה:
האב מיפר נדרי בתו ביום שמעו עד שתבגר בגרה או שנתאלמנה או נתגרשה אין לו עוד רשות בה ואם היא נערה המאורסה אביה ובעלה מפירין נדריה ואם מת הארוס חוזרת לרשות אב מסרה האב לשלוחי הבעל ונתארמלה או נתגרשה בדרך הואיל ויצאה שעה אחת מרשותו שוב אינו יכול להפר כמו שיתבאר במקומו:
התרומה ממון כהן היא עד שיכול לקדש בה את האשה והוא שקראוה כאן לחם הקנוי לאביה אבל חזה ושוק ושאר מיני קדשים אינו זוכה בו אלא משולחן גבוה ואינו מקדש בהם את האשה כמו שביארנו במקומו:
ממה שכתבנו התבאר לך שהיבמה לא עשה בה ולד מן הראשון כולד מן השני ר״ל שאם יש ליבמה זו ולד מבעל אחר שכבר מת ונשאת לזה שמת בלא בנים ונזדקקה לאחיו של זה אין הולד שיש לה מצד אחר פוטרתה מיבם זה ושהעובר נידון כולד לפטור מן היבום ר״ל שאם היא מעוברת מן האח שמת פטורה מן היבום דכתיב ובן אין לו עיין עליו ולענין תרומה עשה בו ולד מן הראשון כולד מן השני ר״ל שאם נשאת בת כהן לישראל וילדה ממנו בן ומת בעלה ונשאת לישראל אחר ומת ולא ילדה ממנו עדין אסורה בתרומה מפני ולד ראשון וכן העובר נידון בה כולד לפסול וכן למדת שלענין תרומה לא עשה בה מתים כחיים שאם בת כהן ילדה מישראל ומת בעלה ואחר כך מת בנה חוזרת לבית אביה ואין דנין את הבן כחי אבל לענין יבום עשה בו מתים כחיים שאם נשאר לה בן מן האח ואחר כך מת בנה אסורה ליבם כאלו הבן חי שהרי כתוב דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום וזו שהיה לה בן ולא נזדקקה ליבום ונשאת לשוק ואחר כך מת בנה אם תאמר תחלוץ תתגנה על בעלה ויבאו לידי קטטה וכתיב דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום:
נשלם פרק יש מותרות:
תהלה לאל עושה גבורות:
ברוך נותן ליעף כח ולאין אונים עצמה ירבה:
נשאת ללוי. זאת האשה בת כהן שנשאת תחלה לישראל. נשאת לכהן. זאת האשה עצמה תאכל בשביל בנה, שהבן האחרון עומד במקום אביו לעולם.
בת כהן שניסת לישראל — לא תאכל בתרומה. מת ולה הימנו בן — לא תאכל בתרומה כל עוד יש לה זרע ממנו. ניסת אחר כך ללוי — תאכל במעשר. מת ולה הימנו בן — תאכל במעשר. חזרה וניסת לכהן — תאכל בתרומה. מת ולה הימנו בן — תאכל בתרומה.
The daughter of a priest married to an Israelite may not partake of teruma. If the Israelite died and she has a son from him, she may not partake of teruma as long as that son is alive. If she subsequently married a Levite she may partake of tithe. If he died, and she had a son from him, she may still partake of tithe. If she subsequently married a priest, she may partake of teruma. If the priest died and she had a son from him, she may partake of teruma.
הכל
(2) מֵת בְּנָהּ מִכֹּהֵן לֹא תֹּאכַל בִּתְרוּמָה מֵת בְּנָהּ מִלֵּוִי לֹא תֹּאכַל בְּמַעֲשֵׂר מֵת בְּנָהּ מִיִּשְׂרָאֵל חוֹזֶרֶת לְבֵית אָבִיהָ וְעַל זוֹ נֶאֱמַר {ויקרא כ״ב:י״ג} וְשָׁבָה אֶל בֵּית אָבִיהָ כִּנְעוּרֶיהָ מִלֶּחֶם אָבִיהָ תֹּאכֵל.:
If her son from the priest also died, she may not partake of teruma, but she may partake of tithe, as she has a son from a Levite. If her son from the Levite died, she may no longer partake of tithe. If her son from the Israelite died, she returns to her father’s house and may once again partake of teruma. And with regard to this woman, it is stated: “And she is returned unto her father’s house, as in her youth; she may eat of her father’s bread” (Leviticus 22:13).
If her son from the priest also died, she may not partake of teruma, but she may partake of tithe, as she has a son from a Levite. If her son from the Levite died, she may no longer partake of tithe. If her son from the Israelite died, she returns to her father’s house and may once again partake of teruma. And with regard to this woman, it is stated: “And she is returned unto her father’s house, as in her youth; she may eat of her father’s bread” (Leviticus 22:13).
מת בנה מכהן — לא תאכל בתרומה, שהרי יש לה בן מלוי. מת בנה מלוי — לא תאכל עוד גם במעשר. מת בנה מישראל — חוזרת לבית אביה ואוכלת בתרומה, ועל זו נאמר: ״ושבה אל בית אביה כנעוריה מלחם אביה תאכל״ (ויקרא כב, יג).
If her son from the priest also died, she may not partake of teruma, but she may partake of tithe, as she has a son from a Levite. If her son from the Levite died, she may no longer partake of tithe. If her son from the Israelite died, she returns to her father’s house and may once again partake of teruma. And with regard to this woman, it is stated: “And she is returned unto her father’s house, as in her youth; she may eat of her father’s bread” (Leviticus 22:13).
הכל
(3) גמ׳ גְּמָרָא : מֵת בְּנָהּ מִלֵּוִי תֹּאכַל בִּתְרוּמָה דְּהָדְרָא אָכְלָה מִשּׁוּם בְּנָהּ מְנָלַן אָמַר ר׳ רַבִּי אַבָּא אָמַר רַב בַּת וּבַת.
GEMARA: We learned in the mishna: If her son from the Levite died she may partake of teruma. The Gemara asks: This halakha with regard to a woman previously married to a priest, who had a child from the priest and was then married to a Levite and separated from him, that she once again may partake due to her son from the priest, from where do we derive it? Rabbi Abba said that Rav said: It states: “But if a priest’s daughter be a widow, or divorced, and have no child, and is returned unto her father’s house, as in her youth” (Leviticus 22:13). The verse could have stated: If a priest’s daughter. Instead, it states: “But if a priest’s daughter,” with an extra word, represented by the single Hebrew letter vav, to include this case.
GEMARA: We learned in the mishna: If her son from the Levite died she may partake of teruma. The Gemara asks: This halakha with regard to a woman previously married to a priest, who had a child from the priest and was then married to a Levite and separated from him, that she once again may partake due to her son from the priest, from where do we derive it? Rabbi Abba said that Rav said: It states: “But if a priest’s daughter be a widow, or divorced, and have no child, and is returned unto her father’s house, as in her youth” (Leviticus 22:13). The verse could have stated: If a priest’s daughter. Instead, it states: “But if a priest’s daughter,” with an extra word, represented by the single Hebrew letter vav, to include this case.
גמ׳ דהדרא אכלה משום בנה – דקתני מתניתין גבי בת ישראל מת בנה מלוי תאכל בתרומה בשביל בנה.
מנלן – דזרה האוכלת בשביל בנה וניסת לזר ומת שחוזרת ואוכלת.
בת ובת – ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה (ויקרא כב).
דהדרא אכלה בשביל בנה מנא לן – משמע מהכא דפשיטא לי׳ דאוכלת מעיקרא בשביל בנה. וקשיא ליה לרב אב אב״דא ז״ל, מנא לן, אי משום דכתיבב ויליד ביתו הם יאכלו בלחמו, ודרשינןג קרי בי׳ יאכילו, מי הכריחך לדרוש כן, והלא צריך הכתוב לאמרו כדאמרינן במסכת גיטיןד, אם קנין כסף אוכל יליד בית לא כ״ש אלו כן הייתי אומר מה קנין כסף שיש בוה כסף אף יליד בית שיש בוו כסף מנין אע״פ שאינו שוה כלום ת״ל ויליד ביתו, ולא עלתה בידו. ולעניות דעתינוז ודאי פסוק מיותר לידרוש הוא, דא״כ ליכתוב רחמנא קנין כספו הוא יאכל בו ויליד ביתו, א״נ קנין כספו ויליד ביתו הוא יאכל בו, הם יאכלו בלחמו ודאי קרא יתירא וקרי בי׳ יאכילו, ויליד ביתו תרתי דרשינן בי׳, לעבד שאינו שוה כלום שאוכל, ולזרעו שמאכילח.
אמר ר׳ אבא בת ובת – קשה לי, והא מיבעי לי׳ לדרשא אחריתי, דאמרינן בפרק אלמנה לכ״גט, מי שיש לו אלמנות וגירושין בה, יצא גוי ועבד שאין לו אלמנות וגירושין בה, דאפילו כי לית לי׳ זרע פסולה, ואפילו לויה וישראלית נפסלת מן הכהונה, דא״כ רבוי לויה וישראלית ל״ל, ואמאי הא מיבעי ליה לרבויי לויה וישראלית שחוזרת במי שיש לו אלמנות וגירושין בה ואוכלת בשביל בנה. ורש״י ז״ל כתב שםי, דאי לאשמועינן דמי שיש לו אלמנות וגירושין בה כי אית לה זרע מיני׳ לא תיכול, ואיצטריך למיסר לויה וישראלית האוכלת בשביל בנה כהן, הא פשיטא לן, דכיון דבנה מכהן משוי לה כהנת, בנה מישראל משוי לה חללה. ואכתי קשיא, נימא לאשמועינן דכי אין לה זרע, חוזרת ואוכלת בשביל בנה מכהן אתא, כדאיתמר בשמעתין. ואיכא למימר, דמרבויא דקרא קמא קא משתמע, דכתיב ובת כהן כי תהיה לאיש זר, ואע״ג דדרשינן מינה כגוןכ שנבעלה לפסול לה פסלה, אפ״ה א״נ כתיב בתרי׳ וכי תהי׳ אלמנה וגרושה, ממילא שמעי׳ לבת ישראל שחוזרת ואוכלת בשביל בנה, ותרתי ש״מ מדכתב רחמנא רבוייאל גבי איש זר, הילכך ובת תנינא קרא יתירא הוא, למדרש בי׳ פסול לויה וישראלית מגוי ועבד אפילו מן הכהונהמ.
סליק פירקא יש מותרות
א. בכי״א: להראב״ד. ברשב״א: הר״א אב״ד.
ב. ויקרא כב יא.
ג. נדה מד א. ועיין תו״כ פרשת אמור פרק ד פרשתא ה ו, ועיין ברמב״ם פ״ו מתרומות הי״ב שכתב שלומדים מן הפסוק: וזרע אין לה.
ד. מג א.
ה. בנדפס הוסיף כאן המלה ״שוה״, ע״פ הגמ׳ בגיטין שם. אך בתו״כ שם פרשתא ה ד ליתא למלה זו, כגירסת רבינו, וכ״ה ברשב״א.
ו. בנדפס הוסיף כאן המלה ״שוה״, ע״פ הגמ׳ בגיטין שם. אך בתו״כ שם פרשתא ה ד ליתא למלה זו, כגירסת רבינו, וכ״ה ברשב״א.
ז. בכי״א ובנדפס: ולעניותנו.
ח. וכ״כ הרשב״א והריטב״א בשם רבינו. בנדפס: ולזרעה שמאכיל. ברשב״א כמו שהוא כאן.
ט. לעיל סט א.
י. שם ד״ה אם כן.
כ. בנדפס: כיון. וברשב״א כמו שהוא כאן.
ל. בנדפס נוסף במרובעות: ובת. וברשב״א ג״כ ליתא.
מ. וכ״כ הרשב״א בשם רבינו.
דהדרא אכלה בשביל בנה מנא לן. פירוש דהדרא אכלה הוא דקא מיבעיא ליה, אבל דאכלה בשביל בנה מעיקרא לא מיבעיא ליה, דפשיטא ליה דאכלה מדכתיב ויליד ביתו הם יאכלו בלחמו דרשינן (נדה מד.) קרי ביה הם יאכילו (ועיין תו״כ אמור ה׳:ו׳ ורש״י יבמות סד: ד״ה ילוד מאכיל). והקשה הר״א ז״ל וכי מי הכריחו לדרוש כן והלא צריך היה הכתוב לאומרו כדאיתא בגטין (גיטין מג.) אם קנין כסף אוכל יליד בית לא כל שכן, אלו כן הייתי אומר מה קנין כסף שיש בו כסף אף יליד בית שיש בו כסף מנין אף על פי שאינו שוה כלום ת״ל ויליד ביתו. ולא העלה תירוץ לקושיא זו. אבל הרמב״ן נר״ו תירץ דפסוק מיותר לידרש הוא, דאם כן ליכתוב רחמנא קנין כספו הוא יאכל בו ויליד ביתו אי נמי קנין כספו ויליד ביתו הוא יאכל בו, הם יאכלו בלחמו ודאי קרא יתירה היא, וקרי ביה יאכילו. ויליד ביתו דרשינן ביה תרתי לעבד שאינו שוה כלום שאוכל, ולזרעו שמאכיל.
דהדרא. זרה שאוכלת בשביל בנה ונשאת לזר ומת, שחוזרת בתרומה בשביל בנה, מנא לן. ובת כהן כי תהיה אלמנה וזרע אין לה, ומרבינן בת ישראל שאוכלת בשביל בנה ונשאת לישראל ואין לה זרע ממנו שחוזרת. דר׳ עקיבא. בפרק ד׳ מיתות1. יתירא. דלעיל כתו׳ ובת כהן כי תהיה לאיש זר, ומצי למכתב וכי תהיה אלמנה וגרושה. מעוטי. דלעיל, גבי בת כהן כתיבי.
1. סנהדרין נא, ב.
א גמרא שנינו במשנה: מת בנה מלוי תאכל בתרומה. ושואלים: הלכה זו שאשה שהיתה נשואה לכהן, ונישאה לאחר, ונפרדה ממנו דהדרא אכלה [שחוזרת ואוכלת] משום בנה מכהן מנלן [מניין לנו]? אמר ר׳ אבא אמר רב: נאמר ״ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה וזרע אין לה ושבה אל בית אביה״ (שם), שהיה יכול להיאמר ״בת כהן ״ונאמר ״ובת כהן״, והרי זו לשון ריבוי, לרבות גם את זו שחוזרת ואוכלת בתרומה.
GEMARA: We learned in the mishna: If her son from the Levite died she may partake of teruma. The Gemara asks: This halakha with regard to a woman previously married to a priest, who had a child from the priest and was then married to a Levite and separated from him, that she once again may partake due to her son from the priest, from where do we derive it? Rabbi Abba said that Rav said: It states: “But if a priest’s daughter be a widow, or divorced, and have no child, and is returned unto her father’s house, as in her youth” (Leviticus 22:13). The verse could have stated: If a priest’s daughter. Instead, it states: “But if a priest’s daughter,” with an extra word, represented by the single Hebrew letter vav, to include this case.
הכל
(4) כְּמַאן כר״ע כְּרַבִּי עֲקִיבָא דְּדָרֵישׁ וָוֵי אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבָּנַן כּוּלֵּא וּבַת קְרָא יַתִּירָא הוּא.
The Gemara asks: In accordance with the opinion of which Sage is this exposition? Is it only in accordance with Rabbi Akiva, who expounds the additional letter vav, representing the word “and,” as an inclusive term? The Gemara refutes this suggestion: It can be understood even if you say it is in accordance with the Rabbis, who do not usually derive halakhot from an additional vav, as in this case the entire phrase: “But if a priest’s daughter,” is superfluous, as the previous verse had already specified that we are dealing with “the daughter of a priest.” Therefore, everyone agrees that in this context the additional letter in the text comes to include the additional case.
The Gemara asks: In accordance with the opinion of which Sage is this exposition? Is it only in accordance with Rabbi Akiva, who expounds the additional letter vav, representing the word “and,” as an inclusive term? The Gemara refutes this suggestion: It can be understood even if you say it is in accordance with the Rabbis, who do not usually derive halakhot from an additional vav, as in this case the entire phrase: “But if a priest’s daughter,” is superfluous, as the previous verse had already specified that we are dealing with “the daughter of a priest.” Therefore, everyone agrees that in this context the additional letter in the text comes to include the additional case.
כרבי עקיבא דדריש ווי – בפרק ד׳ מיתות (סנהדרין נא:) א״ל ר״ע ישמעאל אחי בת ובת אני דורש.
כוליה קרא ובת יתירא הוא – דכתיב לעיל מיניה ובת כהן כי תהיה לאיש זר וסמיך ליה ובת כהן כי תהיה אלמנה ומצי למיכתב וכי תהיה אלמנה וגרושה ואנא ידענא דבבת כהן משתעי דהא מינה סליק.
כוליה קרא ובת יתירה הוא. פירוש ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה וזרע אין לה ושבה, ולרבות בת ישראל שאוכלת בשביל בנה שאם נשאת לישראל ומת בלא זרע ממנה שחוזרת לתרומה דבי בנה כהן. ואם תאמר והא מיבעיא ליה לדרשא אחריתי כדדרשינן מינה בפרק אלמנה לכהן גדול (יבמות סט.) מי שיש לו אלמנות וגרושין בה יצאו גוי ועבד שאין להם אלמנות וגרושין בה, ולומר דאפילו כי אין לה זרע מהם פסולה. ופרכינן התם ואימא מי שאין לו אלמנות וגרושין בה אף על גב דלית לה זרע תיכול. ושנינן אם כן רבויי לויה וישראלית למה ליה. ואמאי הא מיבעי ליה לרבויי לויה וישראלית שחוזרת במי שיש לו אלמנות וגרושין בה שאוכלת בשביל בנה. יש לומר דמרבויא דקרא קמא משתמע דכתיב ובת כהן כי תהיה לאיש זר. ואף על גב דדרשינן מינה כגון שנבעלה לפסול לה פסלה אפילו הכי אי נמי כתיב בתריה וכי תהיה אלמנה וגרושה, ממילא שמעינן מינה לבת ישראל שחוזרת [ואוכלת] בשביל בנה. ותרתי שמעינן מדכתב רחמנא רבויא [ובת] גבי איש זר הלכך ובת תנינא קרא יתירה הוא למדרש מיניה פסול לויה וישראלית מגוי ועבד ואפילו מן הכהונה הרמב״ן נר״ו. סלקי פרקא בס״ד.
ושואלים: כמאן [כמי] שיטת דרשה זו — כר׳ עקיבא, דדריש ווי [שדורש וו״ים] כריבויים? ודוחים: אפילו תימא רבנן [תאמר כשיטת חכמים] שאינם רואים כל ו׳ כלשון ריבוי, מכל מקום, כאן כולא [כל המלה] ״ובת״ קרא יתירא [כתוב מיותר] הוא, שכן גם בפסוק הקודם נזכרת ״בת כהן״, ולא היה צריך לחזור ולהזכיר אותה, לכן לדעת הכל יש לראות בכך לשון ריבוי.
The Gemara asks: In accordance with the opinion of which Sage is this exposition? Is it only in accordance with Rabbi Akiva, who expounds the additional letter vav, representing the word “and,” as an inclusive term? The Gemara refutes this suggestion: It can be understood even if you say it is in accordance with the Rabbis, who do not usually derive halakhot from an additional vav, as in this case the entire phrase: “But if a priest’s daughter,” is superfluous, as the previous verse had already specified that we are dealing with “the daughter of a priest.” Therefore, everyone agrees that in this context the additional letter in the text comes to include the additional case.
הכל
(5) תָּנוּ רַבָּנַן דכְּשֶׁהִיא חוֹזֶרֶת חוֹזֶרֶת לִתְרוּמָה וְאֵינָהּ חוֹזֶרֶת לְחָזֶה וָשׁוֹק אָמַר רַב חִסְדָּא אָמַר רָבִינָא בַּר שֵׁילָא מַאי קְרָא {ויקרא כ״ב:י״ב} הִיא בִּתְרוּמַת הַקֳּדָשִׁים לֹא תֹאכֵל בַּמּוּרָם מִן הַקֳּדָשִׁים לֹא תֹאכֵל רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ המִלֶּחֶם וְלֹא כׇּל לֶחֶם פְּרָט לְחָזֶה וָשׁוֹק.
§ The Sages taught: With regard to the daughter of a priest, when she returns to her father’s house after having been married to a non-priest and then separated from her husband, she returns to partaking of teruma but she does not return to partake of the breast and right hind leg of peace-offerings. Rav Ḥisda said that Ravina bar Sheila said: What is the verse that teaches us this halakha? “She may not eat of that which is set apart from the sacred things” (Leviticus 22:12). This verse indicates: From that which is separated from the sacred things, i.e., offerings, and given to a priest, she may not eat. Rav Naḥman said that Rabba bar Avuh said that this halakha comes from a different source: We infer from the words “she may eat of her father’s bread” (Leviticus 22:13), that she may not eat all bread; this comes to exclude the breast and right hind leg.
§ The Sages taught: With regard to the daughter of a priest, when she returns to her father’s house after having been married to a non-priest and then separated from her husband, she returns to partaking of teruma but she does not return to partake of the breast and right hind leg of peace-offerings. Rav Ḥisda said that Ravina bar Sheila said: What is the verse that teaches us this halakha? “She may not eat of that which is set apart from the sacred things” (Leviticus 22:12). This verse indicates: From that which is separated from the sacred things, i.e., offerings, and given to a priest, she may not eat. Rav Naḥman said that Rabba bar Avuh said that this halakha comes from a different source: We infer from the words “she may eat of her father’s bread” (Leviticus 22:13), that she may not eat all bread; this comes to exclude the breast and right hind leg.
כשהיא חוזרת כו׳ – אקרא קאי ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה וזרע אין לה כשהיא חוזרת לבית אביה חוזרת לתרומה כו׳ אבל אוכלת בשביל בנה דמתניתין חוזרת אף לחזה ושוק כדאמר לקמן.
במורם מן הקדשים – חזה ושוק מדהוה מצי למכתב בקדשים וכתב בתרומת למורם הוא דאתא והאי לא תאכל לעולם הוא ולא תימא ביושבת תחת בעלה ישראל כדמשמע קרא ובת כהן כי תהיה לאיש זר כו׳ דהא אוקימנא להאי קרא בפרק אלמנה (לעיל סח.) בנבעלה לפסול לה כגון נתין וממזר וחלל שפסול עולמית וכהנת דמנסבא לזר דלא אכלה מושבה אל בית אביה ילפינן מכלל דמעיקרא לא אכלה ומילתיה דרב חסדא מבתרומת נפקא דא״כ דכולה קרא לנבעלה לפסול לה אתא ליכתוב בקדשים לא תאכל מאי בתרומת שמע מינה הכי קאמר יש לך אחרת שאוכלת בקדשים כגון תרומה ואינה אוכלת במורם ואי זו זו חוזרת דסמיך לה ובת כהן כי תהיה אלמנה והכי תריצנא להא מילתא בפרק אלמנה (לעיל דף סח:).
מלחם ולא כל לחם פרט לחזה ושוק – והאי לחם כל מאכל משמע דכתיב (דניאל ה) בלשצר מלכא עבד לחם רב הילכך איצטריך מיעוטא.
במורם מן הקדשים לא תאכל מדלא כתיב בקדשים וכתיב בתרומת הקדשים משמע במורם מן הקדשי׳ וא״ל דהיינו דוקא בעודה לאיש זר לא תאכל דהכי כתיב בקרא ובת כהן כי תהיה לאיש זר וגו׳ אבל כי גרשה או מת תאכל דהא מלאיש זר דהכא שמעינן כי נבעלה לנתין ולממזר פסלה לעולם והא דלא אכלה אף בתרומה דבית אביה ביושבת תחת בעלה נפקא לן מדכתיב ושבה אל בית אביה מכלל דמעיקרא לא אכלה וא״כ לא שמעינן ליה מהכא דלא תאכל בחזה ושוק בעודה לאיש זר דהא אף בתרומה דעלמא לא אכלה מקרא דושבה אל בית אביה כנעוריה וא״כ קרא דבתרומת קדשים לא תאכל לא איירי אלא בחוזרת:
[שייך לע״ב] ת״ל וזרע אין לה והא אין לה. הקשה הר״ם כי היכי דאמרינן גבי יבום פי׳ דנעשה מתים כחיים משום דרכיה דרכי נועם ומפרשי׳ הא דכתיב ובן אין לו בשעת מיתה אבל אם יש לו בן בשעת מיתה ומת מהני כחיים לפוטרה מן היבום כמו כן נימא לגבי תרומה מק״ו ונפרש וזרע אין לה שעת מיתה אבל כי יש לה זרע בשעת מיתה מן הזר אע״ג דמית אח״כ לא תשוב לתרומת בית אביה. וי״ל שאני התם גבי יבום דגלי קרא דכתיב דרכיה דרכי נועם ומפיק לקרא מפשטיה אבל גבי תרומה אין לנו מק״ו להוציא קרא מפשטיה דפשטיה משמע וזרע אין לה כל זמן שאין לה זרע תחזיר. עוד נראה לראש״י דדוקא גבי יבום משמע שפיר קרא ובן אין לו בשעת מיתה דהא כתיב כי ישבו אחים יחדו ומת אחד מהם ובן אין לו בשעת מיתה ואם יש לו בשעת מיתה אין זה בן אין לו כי מת. אבל גבי תרומה בדידה תלה הכתוב וא״כ משמע בכל עת שלא יהיה לה זרע תשוב לתרומת בית אביה דהא בכל עת שמת זרעה נשארה אלמנה וגרושה וזרע אין לה ובהכי אמר קרא דתיכול בתרומה דבי נשא כ״נ לראש״י:
האשה וכו׳ ממזר מזה ומזה – הרב ר׳ אליהו הזקן היה ר״ל הא דקאמר במתני׳ הולד משני הוי ממזר היינו דוקא כשבא עליה קודם שנתגרשה מן הראשון אבל אם נתגרשה ובא עליה השני אחרי כן לא הוי הולד ממזר. ול״נ להר״י כיון דאין לחלק מן הראשון בין בא עליה קודם שנתגרשה מן השני בין לאחר שנתגרשה דהא גירושי השני לא מעלין ולא מורידין שהרי קנסא הוא. כמו כן אין לחלק בשני דבכל ענין הוי הולד ממזר מטעם קנס:
ודלמא משום דאשתיק ושתיקה כהודאה דמיא – וא״ת ומעיקרא מאי ס״ד דבעי להוכיח דעד א׳ מהימן מאי קאמ׳ הא אשתיק מהימן אפי׳ אמ׳ איני יודע מהימן. וי״ל דאה״נ דאישתיק לאו דוקא אלא ה״ה אמ׳ איני יודע מדנקט והלה אומר לא אכלתי. משמע דוקא משום דלא (אמר) אכלתי דקאמ׳ דידע שפיר דלא אכל והשתא קא דחי דקאמ׳ ודילמא משום דאשתיק והא דנקט והלה אומ׳ לא אכלתי לא ידעתי שאכלתי:
רבי מאיר מחייב – וא״ת מאי חיובא שייך הכא הלא אמרי׳ חייבי חטאות ואשמות אין ממשכנין אותן. וי״ל ה״מ היכא שהוא מודה שהוא חייב דודאי כיון שהוא מודה שהוא חייב ישלם דהא לכפרה אתו. אבל הכא שאומר דאינו חייב ודאי לא יפרע אם לא משכנו:
אם ירצה לומ׳ מזיד הייתי – והתם פריך מאי מגו הוא הלא אין אדם משים עצמו רשע. ומשני דר״ל דמתרצינן דבוריה דאמרי׳ דר״ל לא אכלתי שוגג אלא מזיד. וא״ת ונושלינן ליה. וי״ל דעביד איניש דמכסי חטאיה כדכתיב אשרי נשוי פשע כסוי חטאה:
ת״ר כשהיא חוזרת לתרומה ואינה חוזרת לחזה ושוק מאי קראה דכתיבה מלחם אביה תאכל ולא כל לחם פרט לחזר ושוק:
תניא ר׳ יוסי אומר יכול לא יהא חייב אלא על הטבל שלא הורם ממנו כל עיקר הורם ממנו תרומה גדולה ולא הורם ממנו מעשר ראשון ולא מ״ש ואפילו מ״ע מנין ת״ל לא תאכל לאכול בשערך ולהלן הוא אומר ואכלו בשערך ושבעו מה שערך האמור להלן מעשר עני אף כאן מעשר עני ואמר רחמנא לא תאכל:
תנו רבנן [שנו חכמים]: בת כהן כשהיא חוזרת לבית אביה — חוזרת לאכילת תרומה ואינה חוזרת לאכילת חזה ושוק מן השלמים. אמר רב חסדא אמר רבינא בר שילא: מאי קרא [מהו הכתוב] המלמד על כך — ״היא בתרומת הקדשים לא תאכל״ (שם יב), ופירושו: במורם, מאותו דבר שנותנים תרומה לכהן, מן הקדשים — לא תאכל. רב נחמן אמר בשם רבה בר אבוה מקור אחר: נאמר ״מלחם אביה״ (שם יג), ומדייקים: ״מלחם״ — ולא כל לחם, פרט לחזה ושוק.
§ The Sages taught: With regard to the daughter of a priest, when she returns to her father’s house after having been married to a non-priest and then separated from her husband, she returns to partaking of teruma but she does not return to partake of the breast and right hind leg of peace-offerings. Rav Ḥisda said that Ravina bar Sheila said: What is the verse that teaches us this halakha? “She may not eat of that which is set apart from the sacred things” (Leviticus 22:12). This verse indicates: From that which is separated from the sacred things, i.e., offerings, and given to a priest, she may not eat. Rav Naḥman said that Rabba bar Avuh said that this halakha comes from a different source: We infer from the words “she may eat of her father’s bread” (Leviticus 22:13), that she may not eat all bread; this comes to exclude the breast and right hind leg.
הכל
(6) מַתְקֵיף לַהּ רָמֵי בַּר חָמָא אֵימָא פְּרָט לַהֲפָרַת נְדָרִים אָמַר רָבָא כְּבָר פַּסְקַהּ תַּנָּא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל דְּתָנָא דְּבֵי ר׳ רַבִּי יִשְׁמָעֵאל {במדבר ל׳:י׳} וְנֵדֶר אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה יָקוּם עָלֶיהָ מָה ת״ל תַּלְמוּד לוֹמַר וַהֲלֹא מוּצָאָה מִכְּלַל אָב וּמוּצָאָה מִכְּלַל בַּעַל.
Rami bar Ḥama objects to this: But we can say that the verse comes to exclude nullification of vows. The Torah would consequently be teaching us that even after she “is returned unto her father’s house, as in her youth” (Leviticus 22:13), she does not return to her youth in all ways, as her father may not nullify her vows. Rava said: The connection between her and her father’s house with regard to vows has already been severed, as taught by the school of Rabbi Yishmael, as the school of Rabbi Yishmael taught: “But the vow of a widow, or of a divorcée…shall stand against her” (Numbers 30:10). What is the meaning when the verse states this? She was removed from the category of one who is under the authority of her father when she married, and she has likewise been removed from the category of one who is under the authority of her husband, as she is no longer married to him.
Rami bar Ḥama objects to this: But we can say that the verse comes to exclude nullification of vows. The Torah would consequently be teaching us that even after she “is returned unto her father’s house, as in her youth” (Leviticus 22:13), she does not return to her youth in all ways, as her father may not nullify her vows. Rava said: The connection between her and her father’s house with regard to vows has already been severed, as taught by the school of Rabbi Yishmael, as the school of Rabbi Yishmael taught: “But the vow of a widow, or of a divorcée…shall stand against her” (Numbers 30:10). What is the meaning when the verse states this? She was removed from the category of one who is under the authority of her father when she married, and she has likewise been removed from the category of one who is under the authority of her husband, as she is no longer married to him.
ואימא פרט להפרת נדרים – ולא תימא כי היכי דלענין תרומה הדרא למילתא קמייתא תיהדר נמי לענין נדרים.
מוצאה מכלל אב כו׳ – ומי יפר לה.
ואימא פרט להפרת נדרים – פי׳ בקונט׳ דלא תימא כי היכי דלענין תרומה הדרא למילתא קמייתא הדרא נמי לענין נדרים ולפי טעם זה היה נראה דפריך אכל נשואה אפילו נכנסה לחופה ונבעלה דאי נתארמלה תיהדר למילתא קמייתא ועל זה צ״ל הא כבר פסקה תנא דבי רבי ישמעאל דמשמע דפשיטא לי׳ בלא שום דרשה שמוצאה מכלל אב ומכלל בעל ולא הדרא ולא איצטריך ליה קרא אלא למסר האב לשלוחי הבעל דסלקא דעתך דתיהדר משום דאכתי לא נשאת.
אלמנה וגרושה מה תלמוד לומר – תימה דאיצטריך לכדדרשינן בפרק בתרא דנדרים (נדרים פח:).
ואימא פרט להפרת נדרים הוא דכתיב – פי׳ לומר שאין האב כופה את בתו לאכול בלחמו אם נדרה ממנו דכיון דנתגרשה יצאת מרשותו ואינו יכול להפר נדריה.
ההיא כבר פסקא תנא דבי רבי ישמעאל דכיון דמסרה האב – פי׳ אפי׳ לשלוחי הבעל ונתאלמנה או נתגרשה שוב אינו יכול להפר וכ״ש נשאת לגמרי שנכנסה לחופה והא דתנא דבי ר׳ ישמעאל פי׳ במ׳ כתובות בס״ד.
תוס׳ בד״ה התם כתיבי מיעוטי כו׳ ומיהו קשה למאן דדריש מלחם ולא מבשר דלגבי בנה נמי כתיב כו׳ עכ״ל אין כאן מקום לקושייתם דהא א״נ דאינה חוזרת נמי לחזה ושוק בשביל בנה איכא לאקשויי למאן דדריש מלחם ולא מבשר אמאי אוכלת כלל בשביל בנה חזה ושוק אפילו בלא חוזרת דהא מהאי קרא דילפינן מיניה דאוכלת בשביל בנה בלחמו כתיב אלא משום דלעיל אדרשא דרב ספרא דדרש מלחם ולא מבשר איכא למימר דקושטא דמלתא הוא דאינה אוכלת כלל בשביל בנה חזה ושוק מש״ה נטרי התוס׳ עד הכא דקאמר הכא לא כתיבי מיעוטי ואפילו בחוזרת אוכלת בשביל בנה חזה ושוק וק״ל:
מתקיף לה [מקשה על כך] רמי בר חמא: אימא [אמור] שמא בא הכתוב לומר: פרט להפרת נדרים, שאף לאחר ״ושבה אל בית אביה כנעוריה״ (שם), אין הכוונה שתיעשה לכל ענין כנערה, ואין אביה רשאי להתיר את נדרה, וזה שבא הכתוב ללמדנו! אמר רבא: את הקשר ביניהם לגבי נדרים כבר פסקה [חתך אותה], שלא תהיה עוד קשורה לבית אביה, התנא דבי [החכם בבית מדרשו] של ר׳ ישמעאל, דתנא דבי [ששנה החכם בבית מדרשו] של ר׳ ישמעאל, נאמר: ״ונדר אלמנה וגרושה כל אשר אסרה על נפשה יקום עליה״ (במדבר ל, י) ולכאורה מה תלמוד לומר, מה בא הדבר ללמד? והלא מוצאה מכלל רשות אב, שהרי כבר נישאה, ומוצאה מכלל בעל שהרי היא אלמנה או גרושה, ולא הוצרך הכתוב לומר שאין התרה לנדריה!
Rami bar Ḥama objects to this: But we can say that the verse comes to exclude nullification of vows. The Torah would consequently be teaching us that even after she “is returned unto her father’s house, as in her youth” (Leviticus 22:13), she does not return to her youth in all ways, as her father may not nullify her vows. Rava said: The connection between her and her father’s house with regard to vows has already been severed, as taught by the school of Rabbi Yishmael, as the school of Rabbi Yishmael taught: “But the vow of a widow, or of a divorcée…shall stand against her” (Numbers 30:10). What is the meaning when the verse states this? She was removed from the category of one who is under the authority of her father when she married, and she has likewise been removed from the category of one who is under the authority of her husband, as she is no longer married to him.
הכל
(7) ואֶלָּא הֲרֵי שֶׁמָּסַר הָאָב לִשְׁלוּחֵי הַבַּעַל אוֹ שֶׁמָּסְרוּ שְׁלוּחֵי הָאָב לִשְׁלוּחֵי הַבַּעַל וְנִתְאַרְמְלָה אוֹ נִתְגָּרְשָׁה בַּדֶּרֶךְ הֵיאַךְ אֲנִי קוֹרֵא בָּהּ בֵּית אָבִיהָ שֶׁל זוֹ אוֹ בֵּית בַּעְלָהּ שֶׁל זוֹ אֶלָּא לוֹמַר לְךָ כֵּיוָן שֶׁיָּצְאָה שָׁעָה אַחַת מֵרְשׁוּת הָאָב שׁוּב אֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר.
Rather, the verse is referring to a case where the father transferred his daughter to the husband’s agents for the purpose of marriage, and she consequently left her father’s house. Or, it is referring to a case where the father’s agents transferred her to the husband’s agents and she was widowed or divorced on the way, before she arrived at her husband’s house. How shall I consider her? Is she in the house of this one, her father, or is she in the house of that one, her husband? Rather, this comes to tell you: Since she has entirely left her father’s jurisdiction when she was transferred to the husband’s agents, even if for just one moment, her father is no longer able to nullify her vows. We learn from here that a father cannot annul his daughter’s vows after she has been married, and there is no need for an additional verse to teach this halakha.
Rather, the verse is referring to a case where the father transferred his daughter to the husband’s agents for the purpose of marriage, and she consequently left her father’s house. Or, it is referring to a case where the father’s agents transferred her to the husband’s agents and she was widowed or divorced on the way, before she arrived at her husband’s house. How shall I consider her? Is she in the house of this one, her father, or is she in the house of that one, her husband? Rather, this comes to tell you: Since she has entirely left her father’s jurisdiction when she was transferred to the husband’s agents, even if for just one moment, her father is no longer able to nullify her vows. We learn from here that a father cannot annul his daughter’s vows after she has been married, and there is no need for an additional verse to teach this halakha.
בית אביה של זו – הואיל ולא יצתה לגמרי ויכול האב להפר.
או בית בעלה של זו – והרי היא נשארה אלמנה ואין האב מפר לכך יצא מקרא הזה לומר לך כיון שיצתה כו׳.
היאך אני קורא – היכא דנתארמלה או נתגרשה הוא דאיצטריך קרא שאין האב יכול להפר דה״א שתועיל כאן חזרה הואיל ולא היתה כאן יציאה גמורה אבל כל זמן שלא נתארמלה פשיטא דאין יכול להפר מכיון שמסר האב לשלוחי הבעל בלאו האי קרא דמלזנות בית אביה נפקא בכתובות בפ׳ נערה (כתובות מח:) כדדרשי׳ התם פרט לשמסר האב לשלוחי הבעל ונדרים נמי גמרי׳ מהתם.
אלא, הרי כגון שמסר האב את בתו לשלוחי הבעל לשם נישואין, שיצאה כבר מבית אביה, או שמסרו שלוחי האב לשלוחי הבעל, ונתארמלה (נתאלמנה) או נתגרשה בדרך עד שהגיעה לבית בעלה, היאך אני קורא בה: בית אביה של זו, או בית בעלה של זו, שהרי אין לה לא בית אב ולא בית בעל, אלא לומר לך: כיון שיצתה (שיצאה) שעה אחת מרשות האב לחלוטין, כגון שמסרה לשליחי הבעל — שוב אינו יכול להפר. ואם כן, ממקור זה למדנו שאין האב יכול להפר נדרי בתו לאחר שהיתה נשואה. ואין צורך בכתוב נוסף.
Rather, the verse is referring to a case where the father transferred his daughter to the husband’s agents for the purpose of marriage, and she consequently left her father’s house. Or, it is referring to a case where the father’s agents transferred her to the husband’s agents and she was widowed or divorced on the way, before she arrived at her husband’s house. How shall I consider her? Is she in the house of this one, her father, or is she in the house of that one, her husband? Rather, this comes to tell you: Since she has entirely left her father’s jurisdiction when she was transferred to the husband’s agents, even if for just one moment, her father is no longer able to nullify her vows. We learn from here that a father cannot annul his daughter’s vows after she has been married, and there is no need for an additional verse to teach this halakha.
הכל
(8) רַב סָפְרָא אָמַר מִלֶּחֶם אָבִיהָ תֹּאכַל לֶחֶם וְלֹא בָּשָׂר רַב פָּפָּא אָמַר מִלֶּחֶם אָבִיהָ תֹּאכֵל לֶחֶם הַקָּנוּי לְאָבִיהָ פְּרָט לְחָזֶה וָשׁוֹק דְּמִשֻּׁלְחַן גָּבוֹהַּ קָא זָכוּ.
Rav Safra said: The halakha that she does not return to her father’s house with regard to the breast and the right hind leg is derived from the verse: “From her father’s bread she may eat,” which indicates that she partakes of the “bread” of teruma but not of the meat of the breast and hind leg. Rav Pappa said a different interpretation: “From her father’s bread she may eat” is referring to bread owned by her father, such as teruma, which is the property of the priest, which excludes the breast and right hind leg, as the priests receive their portion from the table of the Most High. Unlike teruma, the breast and right hind leg do not belong to the priests. Rather, after the offering is sacrificed to God, they eat these portions but are not considered to own them.
Rav Safra said: The halakha that she does not return to her father’s house with regard to the breast and the right hind leg is derived from the verse: “From her father’s bread she may eat,” which indicates that she partakes of the “bread” of teruma but not of the meat of the breast and hind leg. Rav Pappa said a different interpretation: “From her father’s bread she may eat” is referring to bread owned by her father, such as teruma, which is the property of the priest, which excludes the breast and right hind leg, as the priests receive their portion from the table of the Most High. Unlike teruma, the breast and right hind leg do not belong to the priests. Rather, after the offering is sacrificed to God, they eat these portions but are not considered to own them.
תרומה היא קנויה לכהנים שאינה שירי שלחן מלך אבל שירי קדשים הרי הן כמשאת מאת פני אלהים שהן שירי שלחנו.
רב ספרא אמר: ההוכחה לכך שהחוזרת לבית אביה אינה אוכלת בחזה ושוק היא מדיוק הכתוב ״מלחם אביה תאכל״, — ״לחם״ של תרומה ולא בשר, להוציא חזה ושוק. רב פפא אמר לימוד אחר: ״מלחם אביה תאכל״, פירושו: לחם הקנוי לאביה כגון תרומה שהיא רכוש הכהן, פרט לחזה ושוק שאינם קניין של הכהן, כי באלה שמשלחן גבוה (הקדוש ברוך הוא) קא זכו [הם זוכים], שאינם זוכים בחזה ושוק כמתנה ישירה לעצמם, אלא לאחר שניתן הקרבן לשמים, מקבלים הכהנים חלק ממנו כמתנת ה׳ להם מן הזבח.
Rav Safra said: The halakha that she does not return to her father’s house with regard to the breast and the right hind leg is derived from the verse: “From her father’s bread she may eat,” which indicates that she partakes of the “bread” of teruma but not of the meat of the breast and hind leg. Rav Pappa said a different interpretation: “From her father’s bread she may eat” is referring to bread owned by her father, such as teruma, which is the property of the priest, which excludes the breast and right hind leg, as the priests receive their portion from the table of the Most High. Unlike teruma, the breast and right hind leg do not belong to the priests. Rather, after the offering is sacrificed to God, they eat these portions but are not considered to own them.
הכל
(9) וְרָבָא אָמַר {ויקרא י׳:י״ד} וְאֵת חֲזֵה הַתְּנוּפָה וְאֵת שׁוֹק הַתְּרוּמָה תֹּאכְלוּ אַתָּה וּבָנֶיךָ וּבְנוֹתֶיךָ אִתָּךְ בִּזְמַן שֶׁאִתְּךָ.
And Rava said: It states: “And the breast of waving and the hind leg of heaving you shall eat…you, and your sons and your daughters with you” (Leviticus 10:14). This indicates that daughters of priests may eat at a time when they are “with you,” but once they have left the priest’s domain, e.g., by marrying an ordinary Israelite, they may no longer partake of these gifts even if they subsequently return to his household.
And Rava said: It states: “And the breast of waving and the hind leg of heaving you shall eat…you, and your sons and your daughters with you” (Leviticus 10:14). This indicates that daughters of priests may eat at a time when they are “with you,” but once they have left the priest’s domain, e.g., by marrying an ordinary Israelite, they may no longer partake of these gifts even if they subsequently return to his household.
ורבא אמר, נאמר: ״ואת חזה התנופה ואת שוק התרומה תאכלו במקום טהור אתה ובניך ובנתיך אתך״ (ויקרא י, יד), והדגשת הכתוב ״אתך״ באה ללמד: בזמן שהם אתך, אבל כאשר יצאו מאתך, כגון שנישאו לישראל — שוב אינם אוכלים.
And Rava said: It states: “And the breast of waving and the hind leg of heaving you shall eat…you, and your sons and your daughters with you” (Leviticus 10:14). This indicates that daughters of priests may eat at a time when they are “with you,” but once they have left the priest’s domain, e.g., by marrying an ordinary Israelite, they may no longer partake of these gifts even if they subsequently return to his household.
הכל
(10) אָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה תָּנָא כְּשֶׁהִיא חוֹזֶרֶת לְבֵית אָבִיהָ חוֹזֶרֶת לִתְרוּמָה וְאֵינָהּ חוֹזֶרֶת לְחָזֶה וָשׁוֹק זבִּשְׁבִיל בְּנָהּ חוֹזֶרֶת אַף לְחָזֶה וָשׁוֹק.
Rav Adda bar Ahava said: It was taught: With regard to the daughter of a priest, when she returns to her father’s house, after marrying and separating from her husband without a child, she returns for the purposes of eating teruma, but she does not return for the purposes of eating the breast and right hind leg. By contrast, if an Israelite woman ate on account of her son from a priest, if she later married an Israelite and he died, she returns to partake even of the breast and right hind leg.
Rav Adda bar Ahava said: It was taught: With regard to the daughter of a priest, when she returns to her father’s house, after marrying and separating from her husband without a child, she returns for the purposes of eating teruma, but she does not return for the purposes of eating the breast and right hind leg. By contrast, if an Israelite woman ate on account of her son from a priest, if she later married an Israelite and he died, she returns to partake even of the breast and right hind leg.
כשהיא חוזרת – בת כהן. אבל בת ישראל החוזרת לאכול בתרומה בשביל בנה כגון ילדה מכהן וניסת לישראל ומת חוזרת אף לחזה ושוק דגבי בת כהן כתיבי מיעוטי.
אמר רב אדא בר אהבה, תנא [שנה] החכם: בת כהן כשהיא חוזרת לבית אביה, לאחר שנישאה ונפרדה מבעלה ואין לה צאצאים ממנו — חוזרת לתרומה, ואינה חוזרת לחזה ושוק. אבל בת ישראל שהיתה אוכלת בשביל בנה מכהן, ומת בעלה ונישאה לישראל ומת אף הוא — חוזרת אף לחזה ושוק.
Rav Adda bar Ahava said: It was taught: With regard to the daughter of a priest, when she returns to her father’s house, after marrying and separating from her husband without a child, she returns for the purposes of eating teruma, but she does not return for the purposes of eating the breast and right hind leg. By contrast, if an Israelite woman ate on account of her son from a priest, if she later married an Israelite and he died, she returns to partake even of the breast and right hind leg.
הכל
(11) אֲזַל רַב מָרְדֳּכַי אַמְרַהּ לִשְׁמַעְתָּא קַמֵּיהּ דְּרַב אָשֵׁי אֲמַר מֵהֵיכָא קָא מִתְרַבְּיָא מִוּבַת מִי עֲדִיפָא לַהּ מִינַּהּ הָתָם כְּתִיבִי מִיעוּטֵי הָכָא לָא כְּתִיבִי מִיעוּטֵי.:
Rav Mordekhai went and stated this halakha before Rav Ashi, who said to him: From where does he include the case of a woman who partakes of teruma on account of her son? From the verse “but if a priest’s daughter” (Leviticus 22:13). Is the Israelite woman preferable to her, the daughter of a priest herself, who does not return to eating the breast and hind leg? The Gemara answers: There, the Torah writes exclusions, as we learned above, which teach us that she does not return in all regards, whereas here it does not write exclusions. Consequently, although the halakha of a woman who has a son from a priest is itself derived from the case of the daughter of a priest returning to her father’s house, she has more abilities than the latter.
Rav Mordekhai went and stated this halakha before Rav Ashi, who said to him: From where does he include the case of a woman who partakes of teruma on account of her son? From the verse “but if a priest’s daughter” (Leviticus 22:13). Is the Israelite woman preferable to her, the daughter of a priest herself, who does not return to eating the breast and hind leg? The Gemara answers: There, the Torah writes exclusions, as we learned above, which teach us that she does not return in all regards, whereas here it does not write exclusions. Consequently, although the halakha of a woman who has a son from a priest is itself derived from the case of the daughter of a priest returning to her father’s house, she has more abilities than the latter.
התם כתיבי מיעוטי הכא לא כתיבי מיעוטי – תימה לר״י בשלמא לכל הנך אמוראי דדרשי משאר קראי דכתיב בהו אביה אתי שפיר דמיעוטי כתיב גבי אביה דוקא אבל לרבינא בר שילא דדריש מהיא בתרומת הקדשים מאי משמע דההיא בחוזרת לבית אביה מיירי וי״ל כיון דכתב רישיה דקרא ובת איש כהן נראה דבחוזרת לרשות אביה מיירי ומיהו קשה למאן דדריש מלחם ולא מבשר דלגבי בנה נמי כתיב ילידי ביתו הם יאכלו בלחמו ודרשינן (לעיל דף סז.) ילוד מאכיל והוה לן למימר בלחמו ולא בבשרו.
התם כתיב מיעוטי הכא לא כתיבי מיעוטי – וק״ל ולרב ספרא דדריש לחם ולא בשר ה״נ הא כתיב לא יאכלו בלחמו ונימא שאין הבן מאכיל בחזה ושוק תי׳ ר״י ז״ל דרב ספרא לאו מלישנא דלחם דייק לה דהא בשר נמי נקרא לחם רב אלא דדריש לה מדכתיב בהדיא מיעוטא דאמר מלחם כלו׳ מקצת לחם והיינו לחם ממש.
אזל [הלך] רב מרדכי אמרה לשמעתא [להלכה זו] קמיה [לפני] רב אשי. אמר לו רב אשי: מהיכא קא מתרביא [מהיכן הוא מתרבה] מה מקור הריבוי המלמד שאוכלת בשביל בנה — ממה שנאמר ״ובת״, מי עדיפא לה מינה [האם היא עדיפה ממנה] מבת כהן עצמה שאינה חוזרת לאכול חזה ושוק? ומשיבים: התם כתיבי מיעוטי [שם נאמרו מיעוטים] כפי שלמדנו, למעט שאיננה חוזרת לכל דבר, ואולם הכא [כאן] בבת ישראל זו החוזרת לאכול בשביל בנה מן הכהן לאחר מיתת בעלה הישראל, לא כתיבי מיעוטי [נאמרו מיעוטים], ולכן, אף שעצם הדין נלמד מבת כהן החוזרת לבית אביה — מרובה כוחה יותר מזו שחוזרת.
Rav Mordekhai went and stated this halakha before Rav Ashi, who said to him: From where does he include the case of a woman who partakes of teruma on account of her son? From the verse “but if a priest’s daughter” (Leviticus 22:13). Is the Israelite woman preferable to her, the daughter of a priest herself, who does not return to eating the breast and hind leg? The Gemara answers: There, the Torah writes exclusions, as we learned above, which teach us that she does not return in all regards, whereas here it does not write exclusions. Consequently, although the halakha of a woman who has a son from a priest is itself derived from the case of the daughter of a priest returning to her father’s house, she has more abilities than the latter.
הכל
(12) בַּת כֹּהֵן שֶׁנִּיסֵּת לְיִשְׂרָאֵל וְכוּ׳.: ת״ר תָּנוּ רַבָּנַן וְשָׁבָה אֶל בֵּית אָבִיהָ חפְּרָט לְשׁוֹמֶרֶת יָבָם כִּנְעוּרֶיהָ טפְּרָט לִמְעוּבֶּרֶת.
§ The Gemara returns to the mishna. The mishna taught: The daughter of a priest married to an Israelite may not partake of teruma. The Sages taught: “And she is returned unto her father’s house” (Leviticus 22:13); this excludes a widow awaiting her yavam, for she cannot go back to her father’s house as long as she is still waiting for the yavam to perform levirate marriage. “As in her youth”; this excludes a pregnant woman, as her pregnancy has changed her, and she is no longer as she was in her youth.
§ The Gemara returns to the mishna. The mishna taught: The daughter of a priest married to an Israelite may not partake of teruma. The Sages taught: “And she is returned unto her father’s house” (Leviticus 22:13); this excludes a widow awaiting her yavam, for she cannot go back to her father’s house as long as she is still waiting for the yavam to perform levirate marriage. “As in her youth”; this excludes a pregnant woman, as her pregnancy has changed her, and she is no longer as she was in her youth.
פרט לשומרת יבם – שאינה חוזרת לבית אביה דהא אגידא ביה.
כנעוריה – בזמן שהיא ריקנית כעין נעוריה פרט למעוברת.
לשומרת יבם. שאינה יכולה לשוב בבית אביה, דהא אגידא ביבם. בנעוריה. בזמן שהיא ריקנית כעין נעוריה. והלא דין הוא. ולמה לי קרא. מה במקום וכו׳. נישאת לאחד וילדה לו ומת בעלה ונישאת לאחר ולא ילדה לו ומת בלא בנים, צריכה יבום ולא פטרה ולד של ראשון. עשה עובר כילוד. כתב ר״ש1 שאם היתה מעוברת פטורה, דכתו׳2 ובן אין לו עיין עליו. ע״כ. מקום שעשה וכו׳. בת כהן שנישאת לישראל. ילדה לו בן ומת בעלה ונשאת לאחר ומת בלא בן, עדין היא [אסורה ב]תרומה משום ולד של ראשון דכתו׳ וזרע אין לה, והרי יש לה. מתים כחיים. מת בעלה ואחר כך מת בנה הרי הוא כחי ש[אינה צריכה] להתיבם. לא עשה. בת כהן שילדה מישראל ומת בעלה ואחר כך מת בנה חוזרת לתרומת אביה.
1. ד״ה עשה.
2. דברים כה, ה.
ב ולפירוש פרטי המשנה, שנינו: בת כהן שניסת לישראל — לא תאכל בתרומה. תנו רבנן [שנו חכמים] מדרש הלכה זה, נאמר: ״ושבה אל בית אביה״ (שם כב, יג) — כוונתו: פרט לשומרת יבם, כי מאחר שהיא שומרת וממתינה ליבם עדיין אינה יכולה לשוב. ״כנעוריה״ בא ללמד — פרט למעוברת, שההריון משנה אותה ממה שהיתה בנעוריה.
§ The Gemara returns to the mishna. The mishna taught: The daughter of a priest married to an Israelite may not partake of teruma. The Sages taught: “And she is returned unto her father’s house” (Leviticus 22:13); this excludes a widow awaiting her yavam, for she cannot go back to her father’s house as long as she is still waiting for the yavam to perform levirate marriage. “As in her youth”; this excludes a pregnant woman, as her pregnancy has changed her, and she is no longer as she was in her youth.
הכל
(13) וַהֲלֹא דִין הוּא וּמָה בִּמְקוֹם שֶׁלֹּא עָשָׂה וָלָד מִן הָרִאשׁוֹן כְּוָלָד מִן הַשֵּׁנִי לְפוֹטְרָהּ מִן הַיִּיבּוּם עָשָׂה עוּבָּר כְּיָלוּד.
But could this not be derived through an a fortiori inference, without the need for a special exposition of a verse? If in a place, i.e., a case, where the Torah did not make the halakha pertaining to a child from the first husband like the halakha pertaining to a child from the second husband to exempt her from levirate marriage; this is the case of a woman who married a man, had a son with him, was widowed, remarried, and her second husband died childless. She requires levirate marriage despite the fact that she has a child, as the first husband’s child is irrelevant with regard to her need for levirate marriage for the second husband. Despite this limitation, the Torah made the status of a fetus like that of a child who was born, as a pregnant woman does not perform levirate marriage.
But could this not be derived through an a fortiori inference, without the need for a special exposition of a verse? If in a place, i.e., a case, where the Torah did not make the halakha pertaining to a child from the first husband like the halakha pertaining to a child from the second husband to exempt her from levirate marriage; this is the case of a woman who married a man, had a son with him, was widowed, remarried, and her second husband died childless. She requires levirate marriage despite the fact that she has a child, as the first husband’s child is irrelevant with regard to her need for levirate marriage for the second husband. Despite this limitation, the Torah made the status of a fetus like that of a child who was born, as a pregnant woman does not perform levirate marriage.
והלא דין הוא – ולמה לי קרא ומה במקום שלא עשה ולד מן הראשון כולד מן שני ניסת לאחד וילדה לו ומת וניסת לאחר ומת בלא בנים צריכה ייבום ולא פטרה ולד שיש לה מן הראשון.
עשה עובר כולד – שאם היתה מעוברת פטורה דכתיב (דברים כה) בן אין לו עיין עליו בכל עניינים.
ודנים: לכאורה, והלא דין (קל וחומר) הוא, שאפשר ללמדו מן הסברה ואין צורך בכתוב מיוחד: ומה במקום שלא עשה את הולד מן הראשון כולד מן השני לפוטרה מן הייבום, שאם נישאה לאיש והיה לה בן ממנו, ואחר כך מת בעלה ונישאה לאחר, ומת השני בלא בנים — שצריכה ייבום, למרות שיש לה ילד. שהוולד מן הראשון איננו נחשב כדי לפוטרה מן הייבום, ולמרות הגבלה זו עשה לענין ייבום את העובר כילוד, שהמעוברת איננה חייבת בייבום —
But could this not be derived through an a fortiori inference, without the need for a special exposition of a verse? If in a place, i.e., a case, where the Torah did not make the halakha pertaining to a child from the first husband like the halakha pertaining to a child from the second husband to exempt her from levirate marriage; this is the case of a woman who married a man, had a son with him, was widowed, remarried, and her second husband died childless. She requires levirate marriage despite the fact that she has a child, as the first husband’s child is irrelevant with regard to her need for levirate marriage for the second husband. Despite this limitation, the Torah made the status of a fetus like that of a child who was born, as a pregnant woman does not perform levirate marriage.
הכל
(14) מָקוֹם שֶׁעָשָׂה וָלָד מִן הָרִאשׁוֹן כְּוָלָד מִן הַשֵּׁנִי לְפוֹסְלָהּ מִן הַתְּרוּמָה אֵינוֹ דִּין שֶׁנַּעֲשֶׂה עוּבָּר כְּיָלוּד.
If this is so, then in a place where the Torah did make the halakha pertaining to a child from the first husband like the halakha pertaining to a child from the second husband to disqualify her from teruma; this is the case of a daughter of a priest who married an Israelite, had a son with him, was widowed, and afterward married another Israelite, who died childless. She may not partake of teruma on account of her son from the first husband. Is it not, therefore, right that we should make a fetus like a child who was born with regard to teruma, that would prevent her from returning to partake of teruma if she is pregnant? If this reasoning is correct, there is no need for the biblical exposition.
If this is so, then in a place where the Torah did make the halakha pertaining to a child from the first husband like the halakha pertaining to a child from the second husband to disqualify her from teruma; this is the case of a daughter of a priest who married an Israelite, had a son with him, was widowed, and afterward married another Israelite, who died childless. She may not partake of teruma on account of her son from the first husband. Is it not, therefore, right that we should make a fetus like a child who was born with regard to teruma, that would prevent her from returning to partake of teruma if she is pregnant? If this reasoning is correct, there is no need for the biblical exposition.
מקום שעשה ולד כו׳ – בת כהן שניסת לישראל וילדה לו ומת וניסת לאחר ומת בלא בנים עדיין היא אסורה בתרומה משום ולד מן הראשון דהא כתיב וזרע אין לה והרי יש לה.
מקום שעשה את הולד מן הראשון כולד מן השני לפוסלה מן התרומה, שאם בת כהן נישאה לישראל וילדה לו ומת, ואחר כך נישאה שוב לישראל ומת בלי בנים, אסור לה לאכול תרומה בגלל הוולד מן הראשון — וכי אינו דין שנעשה לענין תרומה את העובר כילוד, שכשהיא מעוברת לא תחזור לאכול?!
If this is so, then in a place where the Torah did make the halakha pertaining to a child from the first husband like the halakha pertaining to a child from the second husband to disqualify her from teruma; this is the case of a daughter of a priest who married an Israelite, had a son with him, was widowed, and afterward married another Israelite, who died childless. She may not partake of teruma on account of her son from the first husband. Is it not, therefore, right that we should make a fetus like a child who was born with regard to teruma, that would prevent her from returning to partake of teruma if she is pregnant? If this reasoning is correct, there is no need for the biblical exposition.
הכל
(15) לָא מָה לִי עָשָׂה עוּבָּר כְּיָלוּד לְעִנְיַן יִיבּוּם שֶׁהֲרֵי עָשָׂה מֵתִים כְּחַיִּים נַעֲשֶׂה עוּבָּר כְּיָלוּד לְעִנְיַן תְּרוּמָה שֶׁלֹּא עָשָׂה מֵתִים כְּחַיִּים ת״ל תַּלְמוּד לוֹמַר כִּנְעוּרֶיהָ פְּרָט לִמְעוּבֶּרֶת.
However, this proof can be refuted: No, what I should say is that the Torah made a fetus like a child who was born with regard to levirate marriage, because with regard to levirate marriage the Torah made the dead like the living: If the woman had a child at the time of her husband’s death she is entirely exempt from levirate marriage, even if her son subsequently died. The deceased child is like a living one in the sense that he continues to exempt his mother from the requirement of levirate marriage. Shall we then make a fetus like a child who was born with regard to teruma, where the Torah did not make the dead like the living? In the case of teruma, as long as the daughter of a priest has a living son from her Israelite husband, she is disqualified from teruma, but if he dies she may partake of teruma again, as we do not consider him like a living son. Consequently, we cannot learn the halakha of teruma from levirate marriage with regard to the status of a fetus. Therefore, the verse states “as in her youth” to exclude a pregnant woman.
However, this proof can be refuted: No, what I should say is that the Torah made a fetus like a child who was born with regard to levirate marriage, because with regard to levirate marriage the Torah made the dead like the living: If the woman had a child at the time of her husband’s death she is entirely exempt from levirate marriage, even if her son subsequently died. The deceased child is like a living one in the sense that he continues to exempt his mother from the requirement of levirate marriage. Shall we then make a fetus like a child who was born with regard to teruma, where the Torah did not make the dead like the living? In the case of teruma, as long as the daughter of a priest has a living son from her Israelite husband, she is disqualified from teruma, but if he dies she may partake of teruma again, as we do not consider him like a living son. Consequently, we cannot learn the halakha of teruma from levirate marriage with regard to the status of a fetus. Therefore, the verse states “as in her youth” to exclude a pregnant woman.
לענין ייבום שהרי עשה מתים כחיים – מת בעלה ואח״כ מת בנה הרי הוא כחי ואינה חוזרת להתייבם כדאמרן בשמעתין דרכיה דרכי נועם.
לענין תרומה שלא עשה מתים כחיים – בת כהן שילדה מישראל ומת בעלה ואח״כ בנה חוזרת לבית אביה. וכולהו נפקי מקראי בשמעתין.
אולם את הראיה הזו אפשר לדחות: לא, מה לי לענין שעשה את העובר כילוד לענין ייבום — שהרי בדין ייבום עשה מתים כחיים, שאם היה לה בן בזמן שמת בעלה — נפטרה על ידו לגמרי מן הייבום אף שמת אחר כך, ונמצא שלדין ייבום נחשב הבן המת כאילו היה חי, אולם האם נעשה את העובר כילוד לענין תרומה, שלא עשה לענין תרומה מתים כחיים?! שהרי בתרומה כל עוד יש לבת כהן ילד חי מבעלה הישראלי — פוסל הוא אותה מן התרומה, מת הילד — הרי היא כשרה, ואין אומרים שהוא נחשב כחי. על כן אין ללמוד דין תרומה מייבום גם לענין עובר כילוד. ולכן תלמוד לומר ״כנעוריה״ — פרט למעוברת.
However, this proof can be refuted: No, what I should say is that the Torah made a fetus like a child who was born with regard to levirate marriage, because with regard to levirate marriage the Torah made the dead like the living: If the woman had a child at the time of her husband’s death she is entirely exempt from levirate marriage, even if her son subsequently died. The deceased child is like a living one in the sense that he continues to exempt his mother from the requirement of levirate marriage. Shall we then make a fetus like a child who was born with regard to teruma, where the Torah did not make the dead like the living? In the case of teruma, as long as the daughter of a priest has a living son from her Israelite husband, she is disqualified from teruma, but if he dies she may partake of teruma again, as we do not consider him like a living son. Consequently, we cannot learn the halakha of teruma from levirate marriage with regard to the status of a fetus. Therefore, the verse states “as in her youth” to exclude a pregnant woman.
הכל
(16) וְאִיצְטְרִיךְ לְמִכְתַּב מְעוּבֶּרֶת וְאִיצְטְרִיךְ לְמִכְתַּב וְזֶרַע אֵין לָהּ דְּאִי כְּתַב רַחֲמָנָא וְזֶרַע אֵין לָהּ מֵעִיקָּרָא חַד גּוּפָא וְהַשְׁתָּא תְּרֵי גוּפֵי אֲבָל מְעוּבֶּרֶת דְּמֵעִיקָּרָא חַד גּוּפָא וְהַשְׁתָּא חַד גּוּפָא אֵימָא תֵּיכוֹל צְרִיכָא וְאִי כְּתַב רַחֲמָנָא מְעוּבֶּרֶת דְּמֵעִיקָּרָא גּוּפָא
The Gemara comments: And it was necessary to write this verse that teaches the halakha of a pregnant woman, and it was necessary also to write “and she have no child” (Leviticus 22:13) because had the Merciful One written only: “And she have no child,” I would have said that at the outset she was only one body when she ate teruma, and now, upon her return, there are two bodies, and that is why she is no longer “as in her youth.” But a pregnant woman, who at the outset was one body and now is still one body, one might say that she may partake of teruma until the birth of her son. Consequently, it is necessary for a verse to teach the halakha. And vice-versa, had the Merciful One written the halakha with regard to a pregnant woman, I might have said that this is true only of a pregnant woman because at the outset her body
The Gemara comments: And it was necessary to write this verse that teaches the halakha of a pregnant woman, and it was necessary also to write “and she have no child” (Leviticus 22:13) because had the Merciful One written only: “And she have no child,” I would have said that at the outset she was only one body when she ate teruma, and now, upon her return, there are two bodies, and that is why she is no longer “as in her youth.” But a pregnant woman, who at the outset was one body and now is still one body, one might say that she may partake of teruma until the birth of her son. Consequently, it is necessary for a verse to teach the halakha. And vice-versa, had the Merciful One written the halakha with regard to a pregnant woman, I might have said that this is true only of a pregnant woman because at the outset her body
ומעירים: ואיצטריך למכתב [והוצרך לומר] כתוב זה ללמד על המעוברת, ואיצטריך למכתב [והוצרך לומר] ״וזרע אין לה״ (שם). דאי כתב רחמנא [שאילו אמרה התורה] רק ״וזרע אין לה״ הייתי אומר: כיון שמעיקרא [מתחילה] כשאכלה בתרומה היתה רק חד גופא [גוף אחד] והשתא תרי גופי [ועכשיו כשחוזרת שני גופים] שוב אין זו ״בנעוריה״, אבל מעוברת, דמעיקרא חד גופא והשתא חד גופא [שמתחילה היתה גוף אחד ועכשיו עדיין גוף אחד] — אימא תיכול [אמור שתאכל] בתרומה עד שתלד, על כן צריכא [צריך] הדבר להיאמר. ולהיפך: ואי כתב רחמנא [ואילו אמרה התורה] רק לענין מעוברת, הייתי אומר כך: דווקא מעוברת דמעיקרא גופא
The Gemara comments: And it was necessary to write this verse that teaches the halakha of a pregnant woman, and it was necessary also to write “and she have no child” (Leviticus 22:13) because had the Merciful One written only: “And she have no child,” I would have said that at the outset she was only one body when she ate teruma, and now, upon her return, there are two bodies, and that is why she is no longer “as in her youth.” But a pregnant woman, who at the outset was one body and now is still one body, one might say that she may partake of teruma until the birth of her son. Consequently, it is necessary for a verse to teach the halakha. And vice-versa, had the Merciful One written the halakha with regard to a pregnant woman, I might have said that this is true only of a pregnant woman because at the outset her body
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
יבמות פז. – מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים יבמות פז., עין משפט נר מצוה יבמות פז., רש"י יבמות פז., תוספות יבמות פז., תוספות ישנים יבמות פז., פסקי רי"ד יבמות פז., רמב"ן יבמות פז. – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב משה הרשלר ובאדיבות משפחתו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב שמואל דיקמן. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א יבמות פז. – מהדורות על־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), רא"ה יבמות פז., בית הבחירה למאירי יבמות פז. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ר' אברהם מן ההר יבמות פז. – מהדורת הרב אביגדור אריאלי, ברשותם האדיבה של המהדיר והמו"ל, הרב שמואל וינגרטן והרב אברהם קפלן (כל הזכויות שמורות ואסור לשמור או להדפיס מטקסט זה למעט קטעים בודדים עבור דפי מקורות וכדומה), ריטב"א יבמות פז., מהרש"ל חכמת שלמה יבמות פז., מהרש"א חידושי הלכות יבמות פז., פירוש הרב שטיינזלץ יבמות פז., אסופת מאמרים יבמות פז.
Yevamot 87a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Yevamot 87a, Ein Mishpat Ner Mitzvah Yevamot 87a, Rashi Yevamot 87a, Tosafot Yevamot 87a, Tosefot Yeshanim Yevamot 87a, Piskei Rid Yevamot 87a, Ramban Yevamot 87a, Rashba Yevamot 87a, Raah Yevamot 87a, Meiri Yevamot 87a, R. Avraham of Montpellier Yevamot 87a, Ritva Yevamot 87a, Maharshal Chokhmat Shelomo Yevamot 87a, Maharsha Chidushei Halakhot Yevamot 87a, Steinsaltz Commentary Yevamot 87a, Collected Articles Yevamot 87a