על השפחה וילדה ממנו בן הרי זה עבד היתה אם אביו בת ישראל לכהן לא תאכל בתרומה [בת כהן לישראל תאכל בתרומה]10:
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: "עובד כוכבים".
(1) 
מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אַלְמְנוּת וְגֵירוּשִׁין בָּהּ יָצְאוּ גּוֹי 1 וְעֶבֶד שֶׁאֵין לוֹ אַלְמְנוּת וְגֵירוּשִׁין.
מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אַלְמְנוּת וְגֵירוּשִׁין בָּהּ יָצְאוּ This verse is referring to a man who has potential widowhood and divorce with her, excluding a gentile and a slave, who do not have widowhood and divorce with her, as they cannot marry Jews at all. Therefore, they disqualify a woman from marrying into the priesthood through sexual intercourse, even if she does not have a child with them.
1. ולא מאכילין: כ״י נ , כ״י פרמה , דפוסים. חסר בכ״י בהמ״ל 695 .
2. פוסלין: כ״י נ : ״פסולין״.
3. היה: חסר בכ״י פרמה .
4. לא תאכל: וכן בדפוסים, רמב״ם פיהמ״ש. כ״י נ , כ״י פרמה : ״לא תאכל בתרומה״.
5. במעיה: כ״י נ : ״שבמעיה״.
6. היה כהן הבא: כ״י פרמה : ״כהן שבא״, כברמב״ם פיהמ״ש.
7. ילדה תאכל: כ״י נ , כ״י פרמה , דפוסים. חסר בכ״י בהמ״ל 695 .
8. פוסל: כ״י פרמה : ״פסול״.
9. והלך: כ״י נ : ״הלך״.
10. בת כהן לישראל תאכל בתרומה: כ״י נ , כ״י פרמה , דפוסים. חסר בכ״י בהמ״ל 695 , שמא מחמת הדומות. ראה קידושין רפ״ג.
1מי שיש לו אלמנות וגירושין בה – אני קורא בה ושבה אל בית אביה מלחם אביה תאכל ולא מעובד כוכבים ועבד.
1. בדפוס וילנא, ד״ה זה מופיע בסוף דף ס״ח:
המחזיר גרושתו משנשאת לא נפסלה בתרומה ר״ל בבת כהן שנשאת לישראל וגירשה ונשאת לאחר ואחר כך החזירה הראשון ומת או הוציאה אע״פ שנבעלה לפסול לה לא נפסלה מן התרומה שאין זה אצלה זר מעיקרו ואע״פ שביאת חלל פוסלת אע״פ שאינו זר מעיקרו התם מדכתיב בכהן גדול לא יחלל זרעו מקיש זרעו לו מה הוא פסול אף זרעו פסול:
כל הפסולים שקדושיהן תופסין וקדשו לא נפסלה המקודשת עד שיבא עליה שאין הקדושין פוסלין אלא הביאה פוסלת בין שיש בה קדושין בין שאין בה קדושין ואף לדעת האומר שימור ביאה פסולה פוסלת דוקא בעוד שלא נתאלמנה או נתגרשה כמו שביארנו בפרק הבא על יבמתו:
שוטה וקטן לא תקנו להם חכמים נשואין כלל ומעתה שוטה וקטן שנשאו נשים ומתו נשיהם פטורות מן החליצה ומן היבום:
מי שיש לו אלמנות וגירושין בה, יצאו גוי ועבד שאין לו אלמנות וגרושין, שהרי אין להם נישואין כלל בבת ישראל.
This verse is referring to a man who has potential widowhood and divorce with her, excluding a gentile and a slave, who do not have widowhood and divorce with her, as they cannot marry Jews at all. Therefore, they disqualify a woman from marrying into the priesthood through sexual intercourse, even if she does not have a child with them.
הכל
(2) אַשְׁכְּחַן כֹּהֶנֶת לְוִיָּה וְיִשְׂרְאֵלִית מְנָא לַן כִּדְאָמַר ר׳ רַבִּי אַבָּא אָמַר רַב בַּת וּבַת ה״נ הָכָא נָמֵי בַּת וּבַת.
The Gemara asks: We have found a source for the halakha that a gentile and a slave disqualify a priestess. From where do we derive this with regard to a Levite and an Israelite woman? The Gemara answers: It is as Rabbi Abba said that Rav said: The verse “But if a priest’s daughter be a widow, or divorced” (Leviticus 22:13) could have begun with the words: If a priest’s daughter. The word “but,” the prefix vav, expands the prohibition to include additional women. Here too, it may be derived from the distinction between the phrase: If a priest’s daughter, and the phrase as it actually appears in the verse: “But if a priest’s daughter,” that Levite and Israelite women are subject to the prohibition as well.
ואומרים: מפסוק זה אשכחן [מצאנו] דין זה בכהנת — בלויה ובישראלית מנא לן [מניין לנו]? ומשיבים: כדאמר [כפי שאמר] ר׳ אבא אמר רב: ״בת״ ״ובת״ שהוא לשון ריבוי, הכא נמי [כאן גם כן] ״בת״ ״ובת״ הוא מרבה אף את הלויה והישראלית.
The Gemara asks: We have found a source for the halakha that a gentile and a slave disqualify a priestess. From where do we derive this with regard to a Levite and an Israelite woman? The Gemara answers: It is as Rabbi Abba said that Rav said: The verse “But if a priest’s daughter be a widow, or divorced” (Leviticus 22:13) could have begun with the words: If a priest’s daughter. The word “but,” the prefix vav, expands the prohibition to include additional women. Here too, it may be derived from the distinction between the phrase: If a priest’s daughter, and the phrase as it actually appears in the verse: “But if a priest’s daughter,” that Levite and Israelite women are subject to the prohibition as well.
הכל
(3) כְּמַאן כְּרַבִּי עֲקִיבָא דְּדָרֵישׁ וָוֵי אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבָּנַן כּוּלֵּהּ וּבַת קְרָא יַתִּירָא הוּא.
The Gemara asks: In accordance with whose opinion is this exposition possible? It is in accordance only with the opinion of Rabbi Akiva, as he derives halakhot from the prefix vav. The Gemara responds: Even if you say it is accordance with the Rabbis, the entire phrase: “But if a priest’s daughter,” is superfluous in the verse, as the previous verses had already mentioned the priest’s daughter. Therefore, the inclusion of Levite and Israelite women in the prohibition may be derived from the entire expression.
יתירא. דהא בכהן משתעי, ולעיל כתו׳ נמי ובת כהן. ולר׳ עקיבא. האי כי תהיה לשון בעילה הוא, וכלל ביאת כל הזרים לא שנא גוים ועבדים ולא שנא חייבי כריתות, אמאי אצטריך אלמנה וגרושה. להחמיר עליה. שאם יש לה זרע לא אכלה בתרומת אביה אעפ״י שהיא כשירה לכהונה. דאי לא כתב אלא גרושה הוה אמינא דוקא גרושה כי אית לה זרע מישראל לא אכלה מפני שהיא פסולה לכהונה. וגרושה להקל עליה. דכי לית לה זרע מישראל אכלה בתרומת אביה אעפ״י שהיא פסולה לכהונה, דאי לא תנא אלא אלמנה הוה אמינא דוקא אלמנה שהיא כשירה לכהונה כי לית לה זרע אכלה. חייבי לאוין1. כלם ואפי׳ ישראל שהחזיר גרושתו אחר שנשאת לאחר ובא עליה פסלה מתרומת אביה, ובבריתא דלעיל לא חשיב ליה. מעיקרא. בחייבי לאוין דוקא, כדפרישנא לעיל2. וזה היה מותר בה קודם שנשאת לאחר. חלל. שאינו זר אצלה לא תפסול, ובריתא דלעיל תנא ליה. חלל. מותר אפי׳ בכהנת. זרעו. של כהן גדול מאלמנה דהוי חלל. מה הוא פוסל. לכהונה ומן התרומה האלמנה בביאתו. אף זרעו. פוסל לכהונה ומן התרומה כל אשה בביאתו. משעת הויה. הואיל וכתיב תהיה. ואפי׳ לא בא עליה אלא שקדשה ומת נפסלה, דומיא דכהן. וילפינן כל פסול ביאות האסורות מביאת כהן גדול באלמנה כדלקמן.
1. נראה שגירסת רבינו כמו בפסקי רי״ד: ואימא חייבי לאוין ואפילו מחזיר גרושתו. וראה דק״ס הע׳ 29.
2. סח, ב ד״ה כי תהיה.
כוליה ובת קרא יתירא הוא – ק״ל דאע״ג דיתיר הא צריכא ליה לכדרבי אבא בשלהי יש מותרות ונ״ל דה״ק דכיון דמיותר הוא לדרשא ולא אתא לגופיה כלל אפי׳ רב מודה דדרשי׳ בי׳ וי״ו יתירא לדרשא דדרשי׳ מיניה כל מאי דאפשר.
וא״ת ולר״ל דאמר התם דזרעו של מצרי שני פסול לכהונה מאי איכא בין ת״ק ור׳ יוסי וי״ל דר״ל דומיא דכ״ג מה כ״ג זרעו דאלמנה בפגום שבהם שהרי הולד כמו האם אף כל שזרעו בפגום שבהם לאפוקי מצרי שני הבא על בת ישראל שכשר לבא בקהל ישראל מיהא שאינו בפגום שבמולדיו דהיינו אביו אלא מאמו הכשרה והכא לא בעי למנקט אלא דרשא דר׳ יוחנן דהלכתא כוותיה.
ושואלים: כמאן [כשיטת מי] היא — האם לא כר׳ עקיבא, דדריש ווי [שדורש ואוי״ם] יתירים ללמוד מהם הלכה?! ודוחים: אפילו תימא [תאמר] שהוא כשיטת רבנן [חכמים] החולקים עליו — כולה [כל המלה] ״ובת״ קרא יתירא [כתוב יתר] הוא, שאיננו נחוץ לעניינו, שהרי בה, בבת, מדבר הכתוב ולדעת הכל בא הכתוב לדרשה.
The Gemara asks: In accordance with whose opinion is this exposition possible? It is in accordance only with the opinion of Rabbi Akiva, as he derives halakhot from the prefix vav. The Gemara responds: Even if you say it is accordance with the Rabbis, the entire phrase: “But if a priest’s daughter,” is superfluous in the verse, as the previous verses had already mentioned the priest’s daughter. Therefore, the inclusion of Levite and Israelite women in the prohibition may be derived from the entire expression.
הכל
(4) וְאֵימָא מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אַלְמְנוּת וְגֵירוּשִׁין בָּהּ כִּי לֵית לֵיהּ זֶרַע קָאָכְלָה כִּי אִית לֵיהּ זֶרַע לָא אָכְלָה מִי שֶׁאֵין לוֹ אַלְמְנוּת וְגֵירוּשִׁין בָּהּ אע״ג אַף עַל גַּב דְּאִית לֵיהּ זֶרַע נָמֵי תֵּיכוֹל.
The Gemara suggests: But perhaps you should say a different interpretation of the mention of widowhood and divorce in the verse: In the case of one who has potential widowhood and divorce with her, if he does not have offspring from her she may partake of teruma upon her widowhood or divorce, whereas if he does have offspring from her she does not partake. However, in the case of one who does not have widowhood and divorce with her, even if she has offspring from him, she should be allowed to partake of teruma, as the offspring is not considered his.
ומקשים מצד אחר: ואימא [ואמור] שהדרשה תידרש כך: מי שיש לו אלמנות וגירושין בה, כי לית ליה [כאשר אין לו] לבעלה זרע ממנה — קאכלה [אוכלת] שוב בתרומה, כי אית ליה [כאשר יש לו] לבעלה זרע ממנה — לא אכלה [אוכלת], ומי שאין לו אלמנות וגירושין בה, אף על גב דאית ליה [אף על פי שיש לו] זרע נמי תיכול [גם כן תאכל]! שכיון שהנישואין אינם תופסים, אין הזרע הבא מהם נחשב כשלו, ואינו פוסל.
The Gemara suggests: But perhaps you should say a different interpretation of the mention of widowhood and divorce in the verse: In the case of one who has potential widowhood and divorce with her, if he does not have offspring from her she may partake of teruma upon her widowhood or divorce, whereas if he does have offspring from her she does not partake. However, in the case of one who does not have widowhood and divorce with her, even if she has offspring from him, she should be allowed to partake of teruma, as the offspring is not considered his.
הכל
(5) אִם כֵּן רַבּוֹיֵי לְוִיָּה וְיִשְׂרְאֵלִית לְמָה לִי.
The Gemara answers: If so, why do I need to include a Levite and an Israelite woman? If the daughter of a priest is not disqualified from teruma due to intercourse with a gentile or slave, certainly a Levite or Israelite woman is not. The fact that the verse indicates inclusion of Levite and Israelite women proves that the halakha that is derived from it is a stringency and not a leniency.
אם כן – דהאי קרא לקולא כתיב ולאשמועינן דזרע דעובד כוכבים ועבד לא פסיל רבויי לויה וישראלית דכתיב ביה למה לי דכתב ובת קרא יתירא השתא כהנת גופה אשמועינן דלא מיפסלא בזרע עובד כוכבים ועבד לויה וישראלית מיבעיא ואי משום לאשמועינן דמי שיש לו אלמנות וגירושין אפי׳ הכי כי אית לה זרע מיניה לא תיכול ואיצטריך למיסר לויה וישראלית האוכלת בתרומה בשביל בנה כהן דכי תינשא לזר ויהא לה זרע ממנו לא תשוב לתרומה במיתת בעלה הא פשיטא לן דכיון דכהנת גופה מיפסלא בזרע ישראל מתרומה דבי נשא כל שכן ישראלית האוכלת בשביל בנה אלא ודאי כי רבי קרא לויה וישראלית להכי רבייה שאם אוכלת בשביל בנה ונבעלה לעובד כוכבים ועבד אפי׳ אין לה זרע נפסלה דלא נפקא לן מכהנת כדאמרינן לעיל (דף סח:) כהנת היא דקדיש גופה כו׳.
אם כן רבויי לויה וישראלית – תימה דהא איצטריך לרבויי לויה וישראלית לאשמועינן דחוזרת בשביל בנה כדאמרינן בסוף יש מותרות (לקמן דף פז.) ויש לומר דמשמע ליה דאיצטריך לויה וישראלית לכל מילי דאיירי קרא ולאשמועינן דכי אית לה זרע נמי מן העובד כוכבים תיכול בשביל בנה לא איצטריך כיון דאשמעינן בכהנת דקדיש גופה.
בפרש״י בד״ה א״כ דהאי קרא לקולא כתיב כו׳ ואי משום לאשמועי׳ דמי שיש לו אלמנות וגרושין אפ״ה כי אית לה זרע מיניה כו׳ דכיון דכהנת גופה מיפסלה בזרע ישראל כו׳ כ״ש ישראלית כו׳ עכ״ל פירוש דהשתא לית לן למימר היא הנותנת כהנת דקדיש גופה מיפסלא כו׳ דהא בזרע כשר מיפסלא בזרע ישראל ואית לן למימר כסברא קמייתא דכיון דהיא בקדושה דנפשה אכלה ופסל לה זרע כשר מישראל לויה וישראלית דאכלה בשביל בנה לא כ״ש ולא קאמרינן דהיא הנותנת כו׳ אלא היכא דמיפסלא בביאה אסורה או בזרע הבא מאסור לה וק״ל:
ומשיבים: אם כן, רבויי [לרבות] לויה וישראלית למה לי? שהרי ודאי בא הכתוב לרבות דברים שלא למדנו קודם לכן, ואין צורך בכתוב מיוחד להתיר לויה וישראלית אם היתה כהנת עצמה מותרת, אלא ודאי בא הריבוי לאסור.
The Gemara answers: If so, why do I need to include a Levite and an Israelite woman? If the daughter of a priest is not disqualified from teruma due to intercourse with a gentile or slave, certainly a Levite or Israelite woman is not. The fact that the verse indicates inclusion of Levite and Israelite women proves that the halakha that is derived from it is a stringency and not a leniency.
הכל
(6) וּלְרַבִּי עֲקִיבָא דְּאָמַר אֵין קִדּוּשִׁין תּוֹפְסִין בְּחַיָּיבֵי לָאוִין וּמַאי כִּי תִהְיֶה לְאִישׁ זָר כִּי תִּיבָּעֵל אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה לְמָה לִי.
The Gemara asks: And according to Rabbi Akiva, who said that betrothal of those who may not engage in intercourse, as they are liable for violating a prohibition, does not take effect, and therefore the meaning of the phrase “And if a priest’s daughter be [tihye] to a common man” (Leviticus 22:12) is not: If she marries him, but rather: If she engages in intercourse with him, why do I need the Torah to mention the phrase “a widow, or divorced” in the verse: “But if a priest’s daughter be a widow, or divorced…she may eat of her father’s bread” (Leviticus 22:13)? It is not necessary for this phrase to teach that a gentile and a slave disqualify a woman from marrying into the priesthood through sexual intercourse, as suggested by Rabbi Yishmael, as they are included in the prohibition proscribing a woman who engaged in intercourse with a man who is unfit for her.
ולרבי עקיבא דאמר אין קידושין תופסין – לאדם פסול והאי כי תהיה לאיש זר דלעיל לאו משום הויה נקט ולמימרא דאין ביאת פסול פוסלת אלא במי שראוי לקדש דהא אין קידושין לשום פסול והאי כי תהיה אם בא ללמד על ביאת פסולין אינו אלא לשון בעילה וכל הזרים אצלה במשמע שתהא ביאתם פוסלת אפילו עובד כוכבים ועבד.
אלמנה וגרושה – לאשמועינן עובד כוכבים ועבד למה לי.
כי תהיה כי תבעל – ואם תאמר לדידיה נמי איכא לאוקומי באלמנה לכהן גדול לרבי סימאי ובבעולה לכהן גדול אפי׳ לרבי ישבב ויש לומר דכל פסולי כהונה נפקא לן דמיפסלי בתרומה מלא יחלל אי נמי לא משמע ליה לאוקמי לאיש זר גבי כהן וא״ת ולוקמא בסוטה שבא עליה בעלה בדרך דליכא אלא עשה דונטמאה ויש לומר דזר אצלה מעיקרא בעינן אפילו לרבי עקיבא כיון דלא הוי ממזר ומיהו קשה דלמה ליה למימר מאי כי תהיה כי תבעל בפשיטות הוה מצי למיפרך דאמאי איצטריך קרא לרבי עקיבא לעובד כוכבים ועבד דהשתא ממזר הוי מיפסלא בביאתו מיבעיא כדאמר בפרק עשרה יוחסין (קדושין עה: ושם).
ומאי כי תהיה כי תבעל – קשיא לי, ודילמא קרא הוי׳ קאמר, ולמצרי ואדומי. איכא למימר, לר׳ ישבב דאמר אפילו חייבי עשה קאמרינן, ולשון קצרה הוא, דהא איכא נמי תנא דר״עא דמצי מוקי לה בחייבי לאוין בלאו דשאר.
א. בנדפס נוסף כאן במרובעות: דאמר דוקא בח״ל דשאר. ועיין ברשב״א שכתב כל קטע זה, וכ״כ הריטב״א.
ומאי כי תהיה כי תבעל. הכי נמי לישנא קייטא הוא, דהא לרבי סימאי (יבמות מט.) אליבא דר׳ עקיבא דאמר דמודה ר׳ עקיבא בחייבי לאוין דלאו דשאר, מצי מוקי לה בחייבי לאוין דלאו דשאר, אי נמי בחייבי עשה וקרא דכי תהיה הויה דקדושין קאמר, אלא דהכי קאמר תינח לר׳ סימאי לר׳ ישבב מאי איכא למימר.
ומאי כי תהי׳ לאיש כי תבעל – פי׳ דר״ע ליכא לפרושי בהוייה דקדושי׳ דהא לדידיה אפי׳ בחייבי לאוין אין כאן הוייה. וא״ת והא איכא חייבי עשה לר׳ סימאי. וי״ל דקושיין לר׳ ישבב. וא״ת והא איכא חייבי לאוין דלאו דשאר והא דפרכי׳ לה סתמא ולא אמרי׳ הניחא כבר כתבנו דאורחא דתלמודא היא.
תוס׳ בד״ה כי תהיה כי תבעל וא״ת לדידיה נמי איכא לאוקמי באלמנה לכ״ג לר׳ סימאי כו׳ עכ״ל צ״ע דהיאך קס״ד למילף אלמנה לכ״ג מהאי קרא דכי תהיה לאיש זר דא״כ תיקשי ליה ואימא משעת הויה כו׳ או עד דאיכא הויה וביאה כדפרכינן לקמן וע״כ מלא יחלל נפקא כשיש זרע חילל ויש ליישב בדוחק ודו״ק:
ושואלים: ולדעת ר׳ עקיבא שאמר: אין קדושין תופסין אפילו בחייבי לאוין, ומאי [ומה] פירוש ״כי תהיה לאיש זר״ — לא בהוויה של נישואין אלא כוונתו כי תיבעל, וכל האסורים — פוסלים, וגם גוי ועבד שאין בהם נישואין נכללים בפסוק זה, אם כן אלמנה וגרושה למה לי?
The Gemara asks: And according to Rabbi Akiva, who said that betrothal of those who may not engage in intercourse, as they are liable for violating a prohibition, does not take effect, and therefore the meaning of the phrase “And if a priest’s daughter be [tihye] to a common man” (Leviticus 22:12) is not: If she marries him, but rather: If she engages in intercourse with him, why do I need the Torah to mention the phrase “a widow, or divorced” in the verse: “But if a priest’s daughter be a widow, or divorced…she may eat of her father’s bread” (Leviticus 22:13)? It is not necessary for this phrase to teach that a gentile and a slave disqualify a woman from marrying into the priesthood through sexual intercourse, as suggested by Rabbi Yishmael, as they are included in the prohibition proscribing a woman who engaged in intercourse with a man who is unfit for her.
הכל
(7) אַלְמָנָה לְהַחְמִיר עָלֶיהָ וּגְרוּשָׁה לְהָקֵל עָלֶיהָ וּצְרִיכָא דְּאִי אַשְׁמְעִינַן אַלְמָנָה אַלְמָנָה הוּא דְּכִי לֵית לַהּ זֶרַע אָכְלָה מִשּׁוּם דְּחַזְיָא לִכְהוּנָּה אֲבָל גְּרוּשָׁה דְּלָא חַזְיָא לִכְהוּנָּה אֵימָא אע״ג אַף עַל גַּב דְּלֵית לַהּ זֶרַע לָא אָכְלָה וְאִי אַשְׁמְעִינַן גְּרוּשָׁה גְּרוּשָׁה הוּא דְּכִי אִית לַהּ זֶרַע לָא אָכְלָה מִשּׁוּם דְּלָא חַזְיָא לִכְהוּנָּה אֲבָל אַלְמָנָה דְּחַזְיָא לִכְהוּנָּה אֵימָא אע״ג אַף עַל גַּב דְּאִית לַהּ זֶרַע נָמֵי תֵּיכוֹל צְרִיכָא.
The Gemara answers: A widow is mentioned to be stringent with her, and a divorcée to be lenient with her, and both are necessary. As, had the Torah taught us only the case of a widow, you might have assumed that specifically if this daughter of a priest is a widow she partakes of teruma when she does not have offspring because she is fit for the priesthood, as she may marry a common priest, but with regard to a divorcée, who is not fit for the priesthood at all, you might say that even if she does not have offspring she does not partake of teruma. And had it taught us only the case of a divorcée, you might have assumed that only a divorcée does not partake of teruma when she has offspring from a non-priest because she is not fit for the priesthood, but with regard to a widow, who is fit for the priesthood, you might say that even if she has offspring she should also partake of teruma. It is therefore necessary for both cases to be stated.
אלמנה להחמיר כו׳ – כלומר לאו למעוטי מי שיש לו אלמנות וגירושין אלא לגופיה איצטריך אלמנה כדי להחמיר עליה דאי לא כתיב ה״א אלמנת ישראל והיא בת כהן תיכול ואע״ג דאית לה זרע וגרושה איצטריך לכתביה רחמנא להקל עליה ולמימר (דכי נתגרשה מישראל להקל) דכי לית לה זרע מישראל תיכול דאי לא כתביה ה״א אע״ג דלית לה זרע לא תיכול דכיון דאיפסלה מכהונה מתרומה נמי מיפסלה.
ומשיבים: אלמנה באה להחמיר עליה, וגרושה להקל עליה. וצריכא [ונצרכו] שני הדברים להיאמר. דאי אשמעינן [שאילו היה משמיע לנו] את ההלכה באלמנה בלבד, הייתי אומר: אלמנה הוא דכי לית לה [שכאשר אין לה] זרע אכלה [אוכלת] בתרומה, משום דחזיא [שראויה] לכהונה (לכהן הדיוט), אבל גרושה דלא חזיא [שאינה ראויה] לכהונה כלל, אימא אף על גב דלית [אמור שאף על פי שאין] לה זרע לא אכלה [אינה אוכלת] עוד בתרומה. ואי אשמעינן [ואילו היה משמיע לנו] בגרושה, הייתי אומר: גרושה הוא דכי אית שכאשר אין] לה זרע מן הזר לא אכלה [אינה אוכלת] משום דלא חזיא [שאינה ראויה] לכהונה, אבל אלמנה דחזיא [שראויה] לכהונה, אימא אף על גב דאית [אמור שאף על פי שיש] לה זרע מן הזר נמי תיכול [גם כן תאכל], על כן צריכא [צריך] שייאמרו שניהם.
The Gemara answers: A widow is mentioned to be stringent with her, and a divorcée to be lenient with her, and both are necessary. As, had the Torah taught us only the case of a widow, you might have assumed that specifically if this daughter of a priest is a widow she partakes of teruma when she does not have offspring because she is fit for the priesthood, as she may marry a common priest, but with regard to a divorcée, who is not fit for the priesthood at all, you might say that even if she does not have offspring she does not partake of teruma. And had it taught us only the case of a divorcée, you might have assumed that only a divorcée does not partake of teruma when she has offspring from a non-priest because she is not fit for the priesthood, but with regard to a widow, who is fit for the priesthood, you might say that even if she has offspring she should also partake of teruma. It is therefore necessary for both cases to be stated.
הכל
(8) וְאֵימָא נִבְעֲלָה לְפָסוּל לָהּ אַף מַחְזִיר גְּרוּשָׁתוֹ לְאִישׁ זָר אָמַר רַחֲמָנָא מִי שֶׁזָּר אֶצְלָהּ מֵעִיקָּרָא לְאַפּוֹקֵי הַאי דְּלֹא זָר אֶצְלָהּ מֵעִיקָּרָא הוּא.
The Gemara asks: And perhaps you should say that the category of a woman who engaged in intercourse with a man who is unfit for her and is therefore disqualified from the priesthood applies even to the case of a man remarrying his divorcée after she had been married to another man in the meantime, which is prohibited. The Gemara answers: The Merciful One states in the Torah: “To a common man [ish zar],” literally, a man who is a stranger, “she shall not eat of that which is set apart from the sacred.” The Gemara understands the notion of a stranger to be one whom she was forbidden to marry and interprets homiletically: Only marriage to one who was a stranger, i.e., forbidden, to her from the outset precludes her from partaking of teruma, to the exclusion of one who was not a stranger to her from the outset, such as her ex-husband.
ואימא נבעלה לפסול לה אף מחזיר גרושתו – משנישאת לאחר דהא זר הוא אצלה ותפסי לו בה קידושין אלמה תניא בהחולץ (לעיל מד:) היא כשרה וולדה כשר ואוקימנא כשרה לכהונה וכ״ש לתרומה.
ואימא נבעלה לפסול לה ח״ל פי׳ כגון מחזיר גרושתו משנשאת דהיא זר הוא אצלה ותפסי לו בה קידושין אלמא תניה בהחולץ היא כשירה ולדה כשירה ואקימנא כשרה לכהונה וכ״ש לתרומה לאיש זר א״ר מי שזר אצלה מעיקרא לאפוקי האי דלאו זר מעיקרא הוא, א״ה חלל דלאו זר הוא לא לפסול פי׳ דהא חלל מותר בכהנת א״ק ולא יחלל זרעו מקיש זרעו לו מה הוא פוסל את זרעו פוסל. פי׳ מקיש זרעו של כ״ג מאלמנה לו מה הוא פוסל את האלמנה בביאתו מן התרומה אף זרעו החלל פוסל את האשה בביאתו. ואימא משעת הויה פי׳ דכתיב כי תהי׳ אימא משעה שקדשה אע״פ שלא בא עלי׳ פסלה אלמא תנן נתאלמנו או נתגרשו מן הנשואין פסן לות מן האירוסין כשרות דומיא דכ״ג באלמנה מה כ״ג בביאה אף היא נמי בביאה, כ״ג אינו פוסל אלא בביאה דכתיב ולא יחלל פשיטא זרע או חלל:
בד״ה ואימא נבעלה לפסול לה אף מחזיר כו׳ ואוקמינא כשירה לכהונה וכ״ש לתרומה עכ״ל אין פירושו דהיא כשירה לכהונה דהא פסולה וקיימא משעת גרושין כפרש״י ותוספות שם אלא דה״פ דולדה כשר לכהונה כדמסיק התם דליכא למיפסל בנה מק״ו דאלמנה לכ״ג משום דאיכא למיפרך מה לאלמנה לכ״ג שכן היא עצמה מתחללת וכ״ש דהיא עצמה כשירה לתרומה דהא בנה גופיה לא מתכשר אלא מתוך הך פירכא מה לאלמנה שכן היא מתחללת בתרומה משא״כ במחזיר גרושתו דאינה מתחללת בתרומה ולרבותא בעלמא נקט לה הכי דהא בפשיטות אית לן למימר התם דהיא כשרה לתרומה כדמסיק התם אילימא היא כשרה לקהל פשיטא משום דזניא איפסלא מקהל אלא לכהונה והיינו לתרומה וק״ל:
ושואלים: ואימא [ואמור] שנבעלה לפסול לה כולל אף מחזיר גרושתו אחרי שנישאה לאחר! ומשיבים: ״לאיש זר״ אמר רחמנא [אמרה התורה] מי שזר אצלה מעיקרא [מתחילה], לאפוקי האי [להוציא את זה], את בעלה הקודם, שכן לא זר אצלה מעיקרא [מתחילה] הוא.
The Gemara asks: And perhaps you should say that the category of a woman who engaged in intercourse with a man who is unfit for her and is therefore disqualified from the priesthood applies even to the case of a man remarrying his divorcée after she had been married to another man in the meantime, which is prohibited. The Gemara answers: The Merciful One states in the Torah: “To a common man [ish zar],” literally, a man who is a stranger, “she shall not eat of that which is set apart from the sacred.” The Gemara understands the notion of a stranger to be one whom she was forbidden to marry and interprets homiletically: Only marriage to one who was a stranger, i.e., forbidden, to her from the outset precludes her from partaking of teruma, to the exclusion of one who was not a stranger to her from the outset, such as her ex-husband.
הכל
(9) אִי הָכִי חָלָל דְּלָאו זָר הוּא מֵעִיקָּרָא לָא לִפְסוֹל אָמַר קְרָא {ויקרא כ״א:ט״ו} לֹא יְחַלֵּל זַרְעוֹ בְּעַמָּיו מַקִּישׁ זַרְעוֹ לוֹ מָה הוּא פּוֹסֵל אאַף זַרְעוֹ נָמֵי פּוֹסֵל.
The Gemara asks: If so, a ḥalal, who was not excluded at the outset, as he may marry even the daughter of a priest, should not disqualify a woman from marrying into the priesthood. The Gemara answers that the verse states, with regard to a priest who marries a woman unfit for the priesthood: “He shall not profane his seed among his people” (Leviticus 21:15), thereby juxtaposing his seed to him. Just as he, a priest who married a woman forbidden to him, disqualifies her from the priest-hood, so too, his seed, the ḥalal, also disqualifies a woman with whom he engaged in intercourse.
ה״ג: חלל דלאו זר אצלה הוא לא ליפסול – דהא חלל מותר אפילו בכהנת.
מקיש זרעו – של כהן גדול מן האלמנה לו מה הוא פוסל האלמנה בביאתו מן התרומה כדיליף בפרק עשרה יוחסין (קדושין דף עז.) ולא יחלל מי שהיה כשר ונתחלל וזו היא האלמנה אף זרעו החלל פוסל אשה בביאתו מן התרומה.
ומקשים: אי הכי [אם כך], בא עליה חלל, דלאו [שלא] זר הוא מעיקרא [מתחילה], שהרי הוא מותר אף בכהנת, שלא לפסול [יפסול] בביאתו! ומשיבים: אמר קרא [הכתוב]: ״לא יחלל זרעו בעמיו״ (ויקרא כא, טו), מקיש (משווה) הכתוב זרעו לו, מה הוא כהן שנשא אשה האסורה עליו פוסל את אשתו מכהונה — אף זרעו החלל נמי [גם כן] פוסל את אשתו.
The Gemara asks: If so, a ḥalal, who was not excluded at the outset, as he may marry even the daughter of a priest, should not disqualify a woman from marrying into the priesthood. The Gemara answers that the verse states, with regard to a priest who marries a woman unfit for the priesthood: “He shall not profane his seed among his people” (Leviticus 21:15), thereby juxtaposing his seed to him. Just as he, a priest who married a woman forbidden to him, disqualifies her from the priest-hood, so too, his seed, the ḥalal, also disqualifies a woman with whom he engaged in intercourse.
הכל
(10) וְאֵימָא מִשְּׁעַת הֲוָיָה דּוּמְיָא דְּכֹהֵן גָּדוֹל בְּאַלְמָנָה מָה כֹּהֵן גָּדוֹל בְּאַלְמָנָה בְּבִיאָה אַף הַאי נָמֵי בְּבִיאָה.
The Gemara asks: And perhaps you should say that a woman who engaged in intercourse with a man unfit for her is disqualified from the time of their betrothal, even before they engaged in intercourse. The Gemara answers that this is similar to a High Priest who engaged in intercourse with a widow: Just as a High Priest who engaged in intercourse with a widow has disqualified her through intercourse, not betrothal, so too, this unfit man has also disqualified her through intercourse.
ואימא – מדאפקה רחמנא בלשון כי תהיה משעת הויה אי קידש פסול את האשה פסולה עולמית ואפי׳ מת כאילו בא עליה.
כהן גדול בביאה הוא דפסיל כדכתיב (ויקרא כא) לא יחלל זרעו כשיש זרע חילל והכי נמי תנן בהבא על יבמתו (לעיל דף נו:) נתארמלו או נתגרשו מן הנישואין פסולות מן האירוסין כשרות.
ושואלים: ואימא [ואמור] שיהא פסול זה משעת הויה, משעת קידושין. שהרי פסול שמקדש בת כהן, פוסל אותה מיד ואפילו לא בא עליה! ומשיבים: דומיא [בדומה] לדין של כהן גדול באלמנה; מה כהן גדול באלמנה, בביאה בלבד הוא שפוסל אותה ולא בקידושין, אף האי נמי [זה גם כן] אינו פוסל אלא בביאה.
The Gemara asks: And perhaps you should say that a woman who engaged in intercourse with a man unfit for her is disqualified from the time of their betrothal, even before they engaged in intercourse. The Gemara answers that this is similar to a High Priest who engaged in intercourse with a widow: Just as a High Priest who engaged in intercourse with a widow has disqualified her through intercourse, not betrothal, so too, this unfit man has also disqualified her through intercourse.
הכל
(11) וְאֵימָא עַד דְּאִיכָּא הֲוָיָה וּבִיאָה דּוּמְיָא דכ״ג דְּכֹהֵן גָּדוֹל בְּאַלְמָנָה במָה כֹּהֵן גָּדוֹל בְּאַלְמָנָה בְּבִיאָה לְחוּדַּהּ אַף הַאי נָמֵי בְּבִיאָה לְחוּדַּהּ.
The Gemara asks: And perhaps you should say that he does not disqualify her until there is both betrothal and intercourse. The Gemara again answers that this is similar to a High Priest who engaged in intercourse with a widow: Just as a High Priest who engaged in intercourse with a widow disqualifies her through intercourse alone, so too, this man also disqualified her through intercourse alone.
כהן גדול באלמנה בביאה לחודה – כדאמר בפ׳ עשרה יוחסין (שם דף עח. ושם) בעל לוקה משום לא יחלל ואם תאמר היא גופה מנלן דלא בעינן תרתי הא כתיב לא יקח ולא יחלל ויש לומר דלגבי כהן אין להצריך קידושין דכ״ש בלא קידושין וכיון שהבן נפסל גם היא נפסלת.
ומקשים: ואימא [ואמור]: עד דאיכא [שיש] גם הויה של קידושין וגם ביאה?! ומשיבים: דומיא [בדומה] לכהן גדול באלמנה; מה כהן גדול באלמנה בביאה לחודה [לבדה] פוסל, אף האי נמי [זה גם כן] פוסל בביאה לחודה [לבדה].
The Gemara asks: And perhaps you should say that he does not disqualify her until there is both betrothal and intercourse. The Gemara again answers that this is similar to a High Priest who engaged in intercourse with a widow: Just as a High Priest who engaged in intercourse with a widow disqualifies her through intercourse alone, so too, this man also disqualified her through intercourse alone.
הכל
(12) וְרַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר כֹּל שֶׁזַּרְעוֹ פָּסוּל פּוֹסֵל וְכֹל שֶׁאֵין זַרְעוֹ פָּסוּל אֵינוֹ פּוֹסֵל מַאי אִיכָּא בֵּין ת״ק תַּנָּא קַמָּא לְרַבִּי יוֹסֵי.
§ It was taught in the baraita under discussion (68a) that Rabbi Yosei says: Of the men unfit to enter the assembly of Israel, anyone whose offspring are also unfit disqualifies a woman with whom he engaged in intercourse from the priesthood. However, anyone whose offspring are not unfit does not disqualify her. The Gemara asks: What difference is there between the first tanna of the baraita and Rabbi Yosei?
א בברייתא שנינו, ור׳ יוסי אומר: כל שזרעו פסול — פוסל, וכל שאין זרעו פסול — אינו פוסל. ושואלים: מאי איכא [מה יש] במה ההבדל בין תנא קמא לר׳ יוסי?
§ It was taught in the baraita under discussion (68a) that Rabbi Yosei says: Of the men unfit to enter the assembly of Israel, anyone whose offspring are also unfit disqualifies a woman with whom he engaged in intercourse from the priesthood. However, anyone whose offspring are not unfit does not disqualify her. The Gemara asks: What difference is there between the first tanna of the baraita and Rabbi Yosei?
הכל
(13) אָמַר ר׳ רַבִּי יוֹחָנָן מִצְרִי שֵׁנִי וַאֲדוֹמִי שֵׁנִי אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ.
Rabbi Yoḥanan said: The practical difference between them pertains to a second-generation Egyptian and a second-generation Edomite. The children of these men, i.e., the third generation, may marry Jews of unflawed lineage. Therefore, according to Rabbi Yosei, they too do not disqualify a woman from the priesthood through intercourse with them. The first tanna, however, holds that they have the same status as a first-generation Egyptian or Edomite convert, in that they disqualify a woman from the priesthood through intercourse.
מצרי שיני. דור שיני, והוא פסול, וזרעו כשר דדור שלישי הוא. עמוני ומואבי. זרעו פסול לעולם הזכרים והבת כשירה, עמוני1 ולא עמונית מואבי ולא מואבית. והלכה כת״ק, וכן פסק הרי״ף2.
1. אולי צ״ל: דקיימא לן עמוני וכו׳.
2. ראה כג, א בדפי הרי״ף.
אמר ר׳ יוחנן: בענין מצרי שני ואדומי שני איכא בינייהו [יש ביניהם הבדל], שלגביהם הם חלוקים, שהרי דור שלישי שלהם מותר לבוא בקהל ה׳, ואם כן בניהם אינם פסולים, אבל הם עצמם פסולים. שלדעת תנא קמא כיון שהם פסולים, הריהם פוסלים את האשה בביאתם מלאכול בתרומה. ולדעת ר׳ יוסי, כיון שזרעם אינו פסול — אף הם אינם פוסלים אשה בביאתם מלאכול בתרומה.
Rabbi Yoḥanan said: The practical difference between them pertains to a second-generation Egyptian and a second-generation Edomite. The children of these men, i.e., the third generation, may marry Jews of unflawed lineage. Therefore, according to Rabbi Yosei, they too do not disqualify a woman from the priesthood through intercourse with them. The first tanna, however, holds that they have the same status as a first-generation Egyptian or Edomite convert, in that they disqualify a woman from the priesthood through intercourse.
הכל
(14) וּשְׁנֵיהֶם לֹא לְמָדוּהָ אֶלָּא מִכֹּהֵן גָּדוֹל בְּאַלְמָנָה ת״ק תַּנָּא קַמָּא סָבַר מָה כ״ג כֹּהֵן גָּדוֹל בְּאַלְמָנָה שֶׁבִּיאָתוֹ בַּעֲבֵירָה וּפוֹסֵל אַף הַאי נָמֵי פּוֹסֵל.
And both tanna’im derived their respective opinions only from the case of a High Priest who engaged in intercourse with a widow, although they reached different conclusions. The first tanna reasoned: Just as with regard to a High Priest who engaged in intercourse with a widow, his act of intercourse with her is a transgression, and therefore he disqualifies her from the priesthood, so too, this man, a second-generation Egyptian or Edomite, also disqualifies her.
הכי גרסינן: מה כהן גדול באלמנה ביאתו בעבירה ופוסל כו׳.
מצרי ואדומי שני ביאתן בעבירה דכתיב (דברים כג) שלישי ולא שני.
ושניהם לא למדוה אלא מאלמנה לכהן גדול – עיקר טעמא הוי מלאיש זר אלא דמכ״ג באלמנה ילפינן במאי מסתבר לאוקמי קרא ואי לאו קרא דלאיש זר ליכא למילף מקל וחומר דאלמנה שתתחלל כדפירשתי לעיל (דף טו: ד״ה מה).
בד״ה שניהם לא למדוה כו׳ ואי לאו קרא דלאיש זר ליכא למילף מק״ו וכו׳ עכ״ל הא ודאי דא״נ איכא למילף מק״ו מאלמנה לכ״ג מ״מ איצטריך איש זר ללאו דאין מזהירין מן הדין אלא דבאו לומר דאפילו איסורא ליכא למילף מק״ו כדפי׳ התוס׳ לעיל פ״ק (יבמות דף ט״ו) וע״ש:
ומעירים: ושניהם לא למדוה אלא מכהן גדול באלמנה, אבל למדו בדרכים שונות: תנא קמא סבר כך: מה כהן גדול באלמנה, שביאתו אותה היא בעבירה והוא גם פוסל את האשה בביאתו מלאכול בתרומה — אף האי נמי [אף זה מצרי שני גם כן] פוסל.
And both tanna’im derived their respective opinions only from the case of a High Priest who engaged in intercourse with a widow, although they reached different conclusions. The first tanna reasoned: Just as with regard to a High Priest who engaged in intercourse with a widow, his act of intercourse with her is a transgression, and therefore he disqualifies her from the priesthood, so too, this man, a second-generation Egyptian or Edomite, also disqualifies her.
הכל
(15) וְרַבִּי יוֹסֵי סָבַר כְּכֹהֵן גָּדוֹל מָה כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁזַּרְעוֹ פָּסוּל וּפוֹסֵל אַף כֹּל שֶׁזַּרְעוֹ פָּסוּל פּוֹסֵל לְאַפּוֹקֵי מִצְרִי שֵׁנִי גדְּאֵין זַרְעוֹ פָּסוּל דִּכְתִיב {דברים כ״ג:ט׳} בָּנִים אֲשֶׁר יִוָּלְדוּ לָהֶם דּוֹר שְׁלִישִׁי יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל ה׳.:
And Rabbi Yosei also reasoned: This is like a High Priest who engaged in intercourse with a widow. Just as the High Priest’s children are unfit for the priesthood, and he himself disqualifies the widow from marrying into the priesthood, so too, any man whose children are unfit to marry Jews of unflawed lineage disqualifies a woman with whom he engaged in intercourse from marrying into the priesthood. This inference comes to exclude a second-generation Egyptian, whose children are not unfit, as it is written: “The children of the third generation that are born to them may enter into the assembly of the Lord” (Deuteronomy 23:9).
לאפוקי מצרי שני שאין זרעו פסול דכתיב וכו׳ – פי׳ שאין זרעו פסול אפי׳ לכהונה, מדר׳ יוחנן דאמר הכי לקמן בפ׳ הערלא ור׳ יוחנן הוא דמתרץ לה לטעמי׳. וא״ת הא תינח לר׳ יוחנן, אלא לריש לקיש קשיא ברייתא. איכא למימר ריש לקיש מתרץ הכי, ר׳ יוסי סבר כל שזרעו כפגום שבהם, כגון כהן גדול באלמנה פוסל, לאפוקי מצרי שני שזרעו כשר לקהל, וה״ה לעמוני ומואבי שזרעו כמוהו שפוסל. ואתא רשב״ג למימר, אף מאותן שזרען פסול כפגום שבהם, אינן פוסלין אלא אותן שכל זרעם פסול, לאפוקי גר עמוני ומואבי שבנותיהן אינן כפגום שבהן שהן מותרות לבא בקהל ישראל, נמצאת ביאתם מכשרת מקצת זרעם לקהל, לפיכך אינה פוסלת אפילו לכהונהב.
א. לקמן עז א. ועיין בדברי רבינו לעיל סח א ד״ה הא דאמרינן, בסוף הדיבור, וכ״ה ברשב״א כאן.
ב. וכ״כ הרשב״א והריטב״א.
לאפוקי מצרי שני שאין זרעו פסול. כלומר אפילו לכהונה דכתיב בנים אשר יולדו כו׳. ולאו דוקא מהכא נפקא אלא מבתולה מעמיו כדאיתא בפרק הערל (יבמות עז:). ואק״ל תינח לר׳ יוחנן דאמר לקמן בפרק הערל דמצרי שני שבא על ישראלית והוליד ממנה בת שכשרה לכהונה מתרץ לה להא פלוגתא הכין, אלא לריש לקיש דפסיל לה לכהונה במאי פליגי. איכא למימר דריש לקיש מתרץ לה הכי, תנא קמא סבר כל שביאתו בעבירה פוסל, ור׳ יוסי סבר כל שזרעו כפגום שבהם ככהן גדול באלמנה פוסל, לאפקי מצרי שני שזרעו כשר לקהל ואינו כפגום. ולר׳ יוסי הוא הדין לעמוני ומואבי שפוסל, שהרי מקצת זרעו כמוהו דהיינו זכריו, ואתא רשב״ג למימר כל שהוא ככהן גדול באלמנה שכל זרעו פסול פוסל לאפוקי עמוני ומואבי שאין כל זרעו הולך אחר הפגום, שבנותיהן כשרות ומותרות לקהל, לפיכך אינה פוסלת לכהונה.
ור׳ יוסי סבר: ככהן גדול, מה כהן גדול שזרעו מן האלמנה פסול ופוסל עליה בביאתו מלאכול בתרומה, אף כל שזרעו פסול — פוסל. לאפוקי [להוציא, למעט] מצרי שני שאין זרעו פסול. דכתיב [שנאמר]: ״בנים אשר יולדו להם דור שלישי יבא להם בקהל ה׳ ״ (דברים כג, ט).
And Rabbi Yosei also reasoned: This is like a High Priest who engaged in intercourse with a widow. Just as the High Priest’s children are unfit for the priesthood, and he himself disqualifies the widow from marrying into the priesthood, so too, any man whose children are unfit to marry Jews of unflawed lineage disqualifies a woman with whom he engaged in intercourse from marrying into the priesthood. This inference comes to exclude a second-generation Egyptian, whose children are not unfit, as it is written: “The children of the third generation that are born to them may enter into the assembly of the Lord” (Deuteronomy 23:9).
הכל
(16) רשב״ג רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר כֹּל שֶׁאַתָּה נוֹשֵׂא בִּתּוֹ אַתָּה נוֹשֵׂא אַלְמְנָתוֹ וְכוּ׳.: מַאי אִיכָּא בֵּין ר׳ רַבִּי יוֹסֵי לְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל.
It is taught in the baraita under discussion that Rabban Shimon ben Gamliel says: Anyone whose daughter you may marry, you may marry his widow; anyone whose daughter you may not marry, you may not marry his widow. The Gemara asks: What difference is there between Rabbi Yosei and Rabban Shimon ben Gamliel? They appear to be stating the same principle, that a man disqualifies a woman from the priesthood only if his children are unfit to marry Jews of unflawed lineage as well.
ב עוד שנינו בברייתא, רבן שמעון בן גמליאל אומר: כל שאתה נושא את בתו — אתה נושא אף את אלמנתו, ושאין אתה נושא את בתו — אין אתה נושא את אלמנתו. ושואלים: מאי איכא [מה יש, מה ההבדל] בין ר׳ יוסי לרבן שמעון בן גמליאל, שלכאורה אומרים הם אותו דבר, ששניהם תולים את פסול האשה בפסול הבנים הנולדים מאותו איש, ומשיבים:
It is taught in the baraita under discussion that Rabban Shimon ben Gamliel says: Anyone whose daughter you may marry, you may marry his widow; anyone whose daughter you may not marry, you may not marry his widow. The Gemara asks: What difference is there between Rabbi Yosei and Rabban Shimon ben Gamliel? They appear to be stating the same principle, that a man disqualifies a woman from the priesthood only if his children are unfit to marry Jews of unflawed lineage as well.
הכל
(17) אָמַר עוּלָּא גֵּר עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ וּשְׁנֵיהֶם לֹא לְמָדוּהָ אֶלָּא מִכֹּהֵן גָּדוֹל בְּאַלְמָנָה רַבִּי יוֹסֵי סָבַר מָה כֹּהֵן גָּדוֹל בְּאַלְמָנָה שֶׁזַּרְעוֹ פָּסוּל וּפוֹסֵל אַף כֹּל שֶׁזַּרְעוֹ פָּסוּל פּוֹסֵל.
Ulla said: The practical difference between them is in the case of an Ammonite and a Moabite convert. And both of them derived their respective opinions from none other than the case of a High Priest with a widow. Rabbi Yosei reasoned: Just as with regard to a High Priest who engaged in intercourse with a widow, his children are unfit for the priesthood and he himself disqualifies the widow, so too, any man whose children are unfit disqualifies a woman with whom he engaged in intercourse.
גר עמוני – הוא ובנו ובן בנו עד סוף העולם פסולין אבל בתו כשרה דקיימא לן (לקמן דף עו:) עמוני ולא עמונית. לרבי יוסי דתלי טעמא בכל שזרעו פסול הואיל ויש בזרעו פסול פוסל ולרבי שמעון דתלי טעמא בבתו לא פסיל.
מה כ״ג באלמנה שזרעו פסול וכו׳ – עד בנים אשר יולדו להם דור שלישי יבא להם בקהל ה׳. ק״ל דאנן דומיא דכ״ג שזרעו פסול לכהונה דרשי׳ ומהאי קרא לא מוכח אלא דבנו של מצרי שני כשר לקהל יש׳ אבל אכתי אימא לך שהוא פסול לכהונה וי״ל להא נפקא לן לר׳ יוחנן בקדושין שהוא כשר לכהונה מדכתיב כי אם בתולה מעמיו בתולה הבאה מב׳ עממים והכא לא דייק תלמודא ונקט חד קרא חלופי קרא אחרינא דהכי אורחא דתלמודא בכמה דוכתי וכדכתיבנא לעיל.
אמר עולא: בענין גר עמוני ומואבי איכא בינייהו [יש ביניהם הבדל], ושניהם לא למדוה אלא מכהן גדול באלמנה. ר׳ יוסי סבר: מה כהן גדול באלמנה שזרעו פסול ופוסל — אף כל שזרעו פסול — פוסל.
Ulla said: The practical difference between them is in the case of an Ammonite and a Moabite convert. And both of them derived their respective opinions from none other than the case of a High Priest with a widow. Rabbi Yosei reasoned: Just as with regard to a High Priest who engaged in intercourse with a widow, his children are unfit for the priesthood and he himself disqualifies the widow, so too, any man whose children are unfit disqualifies a woman with whom he engaged in intercourse.
הכל
(18) רשב״ג רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל סָבַר מָה כֹּהֵן גָּדוֹל בְּאַלְמָנָה שֶׁכׇּל זַרְעוֹ פָּסוּל וּפוֹסֵל אַף שֶׁכׇּל זַרְעוֹ פָּסוּל וּפוֹסֵל לְאַפּוֹקֵי עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי דְּאֵין כָּל זַרְעוֹ פָּסוּל דְּאָמַר מָר דעַמּוֹנִי וְלֹא עַמּוֹנִית מוֹאָבִי וְלֹא מוֹאָבִית.:
Rabban Shimon ben Gamliel reasoned: Just as in the case of a High Priest who engaged in intercourse with a widow, where all of his children from her are unfit for the priesthood and he disqualifies her as well, so too, in the case of a man all of whose children are unfit, he disqualifies a woman with whom he engaged in intercourse. This is to the exclusion of an Ammonite or a Moabite convert, as not all of his children are unfit to marry Jews of unflawed lineage, as the Master said: An Ammonite man is unfit to enter the assembly but not an Ammonite woman; a Moabite man is unfit but not a Moabite woman. Since only the sons of an Ammonite or Moabite convert are unfit, they do not disqualify a woman with whom they engaged in intercourse from marrying into the priesthood.
ואילו רבן שמעון בן גמליאל סבר: מה כהן גדול באלמנה שכל זרעו שהוא מוליד ממנה פסול והוא גם פוסל את אשתו בביאה, אף כל מי שכל זרעו פסול ופוסל, לאפוקי [להוציא, למעט] עמוני ומואבי, שאין כל זרעו פסול, שהרי בת גר עמוני או מואבי כשירה לבוא בקהל, והפסול הוא רק לגבי הבנים. שהרי אמר מר [החכם] בזה שההלכה היא: עמוני ולא עמונית, מואבי ולא מואבית.
Rabban Shimon ben Gamliel reasoned: Just as in the case of a High Priest who engaged in intercourse with a widow, where all of his children from her are unfit for the priesthood and he disqualifies her as well, so too, in the case of a man all of whose children are unfit, he disqualifies a woman with whom he engaged in intercourse. This is to the exclusion of an Ammonite or a Moabite convert, as not all of his children are unfit to marry Jews of unflawed lineage, as the Master said: An Ammonite man is unfit to enter the assembly but not an Ammonite woman; a Moabite man is unfit but not a Moabite woman. Since only the sons of an Ammonite or Moabite convert are unfit, they do not disqualify a woman with whom they engaged in intercourse from marrying into the priesthood.
הכל
(19) מתני׳ מַתְנִיתִין : ההָאוֹנֵס וְהַמְפַתֶּה וְהַשּׁוֹטֶה לֹא פּוֹסְלִין וְלֹא מַאֲכִילִין וְאִם אֵינָן רְאוּיִין לָבֹא בְּיִשְׂרָאֵל הֲרֵי אֵלּוּ פּוֹסְלִין כֵּיצַד (הָיָה) יִשְׂרָאֵל שֶׁבָּא עַל בַּת כֹּהֵן תֹּאכַל בִּתְרוּמָה
MISHNA: In the case of one who rapes a woman without marrying her; or one who seduces a woman without marrying her; or an imbecile who engages in intercourse with a woman, even if he did marry her, if they are non-priests they do not disqualify the daughter of a priest from partaking of teruma, and if they are priests they do not enable an Israelite woman to partake of teruma. And if they are not fit to enter the assembly of Israel through marriage, they disqualify the daughter of a priest from partaking of teruma. How so? If it was an Israelite who engaged in extramarital intercourse with the daughter of a priest, she may partake of teruma, as this act of intercourse does not disqualify her.
מתני׳ והשוטה – אפי׳ על ידי חופה וקדושין לא פוסל ולא מאכיל דאין קנינו קנין.
הרי אלו פוסלין – שהרי נתחללה בביאת פסול לה.
הרי ישראל שבא על בת כהן – באונס או בפיתוי שלא לשם קידושין.
והמפתה והשוטה – הא דלא תנן קטן בהדייהו דלא תקינו ליה רבנן נישואין כדקתני בגמרא (לקמן דף צו:) שוטה וקטן שנשאו כו׳ אמר רבי יצחק דהיינו משום דבעי למיתני בסיפא וילדה דלא מיתני ליה בקטן.
לא פוסלין ולא מאכילין – לא איצטריך לאשמועינן באונס ומפתה דאין מאכילין ומשום לא פוסלין נקטיה ואפילו לרבי אלעזר דאמר פנוי הבא על הפנויה שלא לשם אישות עשאה זונה נראה דלא מיפסלה בתרומה דאין זה לאיש זר.
והשוטה. אפי׳ על ידי קדושין וחופה לא פוסל ולא מאכיל, שאין קנינו קנין, והוא הדין לקטן. והאי דלא תנא קטן, משום דבעי למיתנא עבירה, וקטן לאו בר עבירה הוא.
ג משנה האונס את האשה או המפתה אותה, והשוטה אפילו נשא אותה בחופה וקידושין — אם היו זרים, לא פוסלין בביאתם את הכהנת מאכילת תרומה, ולא מאכילין בת ישראל בתרומה, אם היו כהנים. ואם אינן ראויין לבא בישראל — הרי אלו פוסלין, שכן בפסולים הביאה היא המחללת את האשה. כיצד? הרי ישראל שבא על בת כהן שלא לשם קידושין, אלא באונס או בפיתוי — תאכל אותה אשה בתרומה, שלא נפסלה בביאה זו.
MISHNA: In the case of one who rapes a woman without marrying her; or one who seduces a woman without marrying her; or an imbecile who engages in intercourse with a woman, even if he did marry her, if they are non-priests they do not disqualify the daughter of a priest from partaking of teruma, and if they are priests they do not enable an Israelite woman to partake of teruma. And if they are not fit to enter the assembly of Israel through marriage, they disqualify the daughter of a priest from partaking of teruma. How so? If it was an Israelite who engaged in extramarital intercourse with the daughter of a priest, she may partake of teruma, as this act of intercourse does not disqualify her.
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.