×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) וְדָם דֶּרֶךְ רֶחֶם וְאַזְדָּא ר׳רַבִּי שִׁמְעוֹן לְטַעְמֵיהּ וְרַבָּנַן לְטַעְמַיְיהוּ.
and blood emerged through the womb, i.e., vaginally, during the three days preceding the birth. And Rabbi Shimon conforms to his line of reasoning, that a caesarean birth is a full-fledged birth, and therefore the blood that emerged prior to the birth is ritually pure, and the Rabbis conform to their line of reasoning, that a caesarean birth is not halakhically considered a birth, which means that the blood which emerged beforehand is considered the blood of ziva, and is ritually impure.
ר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
(1-3) ודם דרך רחם. ואתקיף עליה רב יוסף, ונד⁠[ח]⁠ו דבריו. ואוקמה רב יוסף, כגון שיצא ולד ודם דרך דופן, ובמקור מקומו [טמ]⁠א פליגי, תנא קמא סבר מקור טמא, וכיון [שה]⁠וא טמא בפניםא לא חיישינן מאין יצא, אלא [הר]⁠י הוא בחזקתב טומאתו. ור׳ שמעון סבר [מ]⁠קור מקומו טהור, וביציאתו דרך רחם מיטמא [הוא, ו]⁠זה הדם כיון שלא יצא דרך רחם טהור הוא.
[אמ׳ ר׳] יוחנן, אפילו לתנא קמא דמטמא בדם [מטהר] באשה. דאמ׳ ר׳ יוחנן משום ר׳ שמעון בן [יוחאי], מנין שאין אשה טמאה נדה עד שיצא [מדוה ד]⁠רך [ערו]⁠תה, שנ׳ ואיש אשר ישכב את [אשה דוה וגל]⁠ה את ערותה את מקו׳ הערה, [מלמד שאין אש]⁠ה טמאה עד שיצא דם מדוה דרך ערותה.
אמ׳ ריש לקיש, מקור שנעקר ונפל לארץ טמאג, שנ׳ יען השפך נחשתך ותגלה ערותך. ואסיקנה האי דקאמ׳ טמא, טומאת ערב, דהא לא דם נדה הוא, אלא חתיכה בעלמא.
א. וכמו שכתב הרמב״ן, דבמקומו הוא נעשה דם נדה. ולדעת הרמב״ן גם מקור שהזיע כשתי טיפי מרגליות טמא, שגם הוא נוצר במקור, אלא שדם נדה נעשה במקומו דם נדה, ושאר הנבראים במקור גם הם טמאים, אף שאין בהם טומאת נדה. אבל הרמב״ם פסק דמקור מקומו טמא לענין זה שהדם הוא אב הטומאה כמו כל דם נדה ודם זיבה, אבל דם ירוק ודם מכה טיהר לגמרי (דלא כרשב״ג). ובמקור שנעקר או הזיע כשני טיפי מרגליות כתב רק שהאשה טמאה, ולא כתב שהמקור עצמו טמא או שהטיפה טמאה (ואפשר שהטיפות שהזיע המקור הם כמו המקור עצמו). וראה מש״כ לעיל דף טז,א הערה 18. ורש״י פירש שהדם נטמא במגע במקור, ובתוס׳ רי״ד תמה על זה, דאם נטמא במגע אינו מטמא את האשה במגע. ולעיל דף ט״ז, א כתב רש״י שכל דם שבא דרך שם הוי אב הטומאה לטמא אדם טומאת ערב, ותוס׳ שם כתבו דעל כרחך טומאתו מהלכה למשה מסיני, שהרי הוא בית הסתרים ואין בו רביעית.
ב. בכתה״י היה כתוב בחזקתו, וככל הנראה נמחק הוי״ו בכוונה.
ג. כבכי״ר א׳ וב׳. בכי״מ, טמ׳. ולפנינו, טמאה.
ודם דרך רחם – בשלשת ימי הקושי קודם לידה ואמור רבנן דזיבה היא דלא מטהר לה ולד דלאו לידה היא ורבי שמעון מטהר לטמא הואיל וימי זיבה הן ודם קושי בימי זיבה רחמנא טהריה.
מקור האשה ר״ל חתכת הבשר שהדם מתהוה בתוכה שנעקר ונפל לארץ האשה טמאה בו טומאת ערב מצד שנגעה במקור וכן מקור שהזיע כשני טיפי מרגליות ר״ל דם לבן כעין מרגלית טמאה בהן טומאת ערב ואע״פ שאין דם לבן מטמא משום נדה כמו שביארנו בחמשה מראות הדמים המטמאין בפרק שני שדינן כדין המקור אבל אם לא הזיע אלא טפה אחת טהורה מכלום שלא מן המקור היה אלא מחוצה לו:
ואולם הדם, שהוא דם הקישוי בשלושת הימים שלפני הלידה, יצא דרך הרחם. ואזדא [והולך] ר׳ שמעון אף בהלכה זו לטעמיה [לטעמו, לשיטתו], שהנולד יוצא דופן הריהו כשאר הנולדים, ולכן גם דם קישוי היוצא לפני לידת יוצא דופן הריהו כדם קישוי היוצא לפני לידת ולד רגיל, וטהור הוא, וכמו כן אף רבנן [חכמים] הולכים בהלכה זו לטעמייהו [לטעמם, לשיטתם], שיוצא דופן אינו נחשב לענין זה כילוד, ודם קישוי שקודם ללידה זו טמא הוא.
and blood emerged through the womb, i.e., vaginally, during the three days preceding the birth. And Rabbi Shimon conforms to his line of reasoning, that a caesarean birth is a full-fledged birth, and therefore the blood that emerged prior to the birth is ritually pure, and the Rabbis conform to their line of reasoning, that a caesarean birth is not halakhically considered a birth, which means that the blood which emerged beforehand is considered the blood of ziva, and is ritually impure.
ר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) מַתְקֵיף לַהּ רַב יוֹסֵף חֲדָא דְּהַיְינוּ רֵישָׁא וְעוֹד מִשָּׁם מְקוֹם וָלָד מַשְׁמַע.

Rav Yosef objects to this explanation: One difficulty is that according to this interpretation, the latter clause of the baraita is superfluous, as the dispute recorded there is identical to that of the first clause. And furthermore, the words: From there, in the phrase: The blood that emerges from there, indicate that this is referring to a place already mentioned in the baraita, i.e., the place from which the offspring emerged, which is the abdominal incision of the caesarean section, not the vagina.
ר׳ חננאלפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 1]

מתקיף לה [מקשה עליה, על הסבר זה] רב יוסף: אין לומר כן בהסבר הברייתא, משני טעמים: חדא [האחד]דהיינו רישא [שהרי זה, המקרה המתואר בראשית הברייתא], שעניינה דם קישוי היוצא לפני לידת יוצא דופן. ועוד, הלשון הנזכרת בסוף הברייתא ״דם היוצא משם״ — מה מקום שיצא ממנו הולד משמע, ולא שיצא הולד דרך הדופן, והדם דרך הרחם!
Rav Yosef objects to this explanation: One difficulty is that according to this interpretation, the latter clause of the baraita is superfluous, as the dispute recorded there is identical to that of the first clause. And furthermore, the words: From there, in the phrase: The blood that emerges from there, indicate that this is referring to a place already mentioned in the baraita, i.e., the place from which the offspring emerged, which is the abdominal incision of the caesarean section, not the vagina.
ר׳ חננאלפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אֶלָּא אָמַר רַב יוֹסֵף אכְּגוֹן שֶׁיָּצָא וָלָד וְדָם דֶּרֶךְ דּוֹפֶן.

Rather, Rav Yosef said that this is the explanation of the latter clause of the baraita: It is referring to a situation where both the offspring and blood emerged through the incision in the abdomen. It is in such a case that the first tanna deems the blood which emerged impure and Rabbi Shimon deems it pure.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יתוספות רא״שפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 1]

שיצא ולד ודם דרך דופן – ופלוגתא אחריתי היא ולאו אקושי קאי דרישא איירי כשיצא דם דרך רחם קודם לידה.
כגון שיצא ולד דרך דופן ודם דרך רחם וברישא פליגי באשה אם היא זבה ובסיפא פליגי בדם אם הוא טמא ופריך ליה רב יוסף חדא דהיינו רישא והא בהא תליא וחד טעמא הוא:
אלא אמר רב יוסף בהסבר סוף הברייתא: מדובר בכגון שיצא הן הולד והן הדם דרך הדופן.
Rather, Rav Yosef said that this is the explanation of the latter clause of the baraita: It is referring to a situation where both the offspring and blood emerged through the incision in the abdomen. It is in such a case that the first tanna deems the blood which emerged impure and Rabbi Shimon deems it pure.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יתוספות רא״שפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) וּבְמָקוֹר מְקוֹמוֹ טָמֵא קָמִיפַּלְגִי מָר סָבַר במָקוֹר מְקוֹמוֹ טָמֵא ומ״סוּמָר סָבַר מָקוֹר מְקוֹמוֹ טָהוֹר.

And the matter with regard to which they disagree is whether or not the location of a woman’s source, i.e., her uterus, is ritually impure. One Sage, the first tanna, holds that the location of a woman’s source is ritually impure, and therefore any blood that emerges from it, regardless of how it came out of her body, is impure as well. And one Sage, Rabbi Shimon, holds that the location of a woman’s source is pure, and blood that emerges from there is also pure. Only uterine blood which emerges vaginally is impure.
עין משפט נר מצוהרש״ירמב״ןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
רבנן סברי מקור מקומו טמא – הלכך טיפת דם מטמאה. ואע״ג דדרך דופן לאו ראייה היא לטמא את האשה טומאת שבעה מיהו טיפה עצמה מטמאה במגע משום דנגע במקור ומקור מקומו טמא. ורבי שמעון סבר מקור מקומו טהור מלטמא טיפה הנוגעת בו הלכך כי אתא דם דרך דופן טהור מלטמא וכדם מכה דמי וכי אתא נמי דרך רחם טהור כל ימי זיבה היכא דליכא שופי סמוך ללידה דולד מטהרו ואע״ג דולד דרך דופן נפק.
הא דאמרינן: מקור מקומו טמא – לא דמקור בנגיעה דידיה מטמא דם, דהא בית הסתרים הוא, ודם גופה אינו לא אוכל ולא משקה, אלא גזרת הכתוב שטומאה נבראת שם מתחלה וכל שנברא בו טמא הוא, ומטמא ביציאתו טומאת ערב במשהו, כדם הנדה דבמקומו הוא נעשה דם הנדהא. וה״נ מוכח בפרק בתרא דמכילתןב דקאמרינן באשה שמתה ויצאה ממנה דם במשהו מטמא משום כתם, משום דמקור מקומו טמא, ולא מטמא ליה נגיעה דמת.
א. וכ״כ ברשב״א דמטמאים הדם משום דנתנדל במקור ומקומו טמא, וכעי״ז כ׳ בתוס׳ לעיל טז, א דאין זה מדין נגיעה אלא מהלמ״מ. ועי׳ בסד״ט סי׳ קפח, נובי״ת סי׳ צג ואבני מילואים בתשובה סג שכתבו בדברי רבנו לתרץ סתירות פסקי הרמב״ם שלגבי יצא דם מדופנה פסק דאותו דם אב מאבות הטומאה כדם הנדה והלידה והזיבה שהמקור מקומו טמא, ובפ״ח מאיסו״ב ה״י באשה שיש לה מכה במקור כתב שהדם טהור, ולעיל טז, א אוקימנא לה בפלוגתא אם מקור מקומו טמא. ולביאור רבנו דהטעם דמקומו טמא משום דנתגדל ונוצר במקור, לכן דוקא בדם המקור שהוא נוצר שם, אבל בדם המכה שלא נתגדל שם לא שייכת סברא זו ומשו״ה טהור, ועי׳ במגיה לאבנ״מ שם, והנה ברמב״ם הל׳ מו״מ שם ה״י כתב גבי מקור שהזיע ב׳ טיפי מרגליות דהאשה טמאה טומאת ערב, וכנראה שהר״מ דייק בלישנא בדוקא דרק ביצא דם דרך דופנה, דהוי דם ממש אלא שלא בא בדרך ראיה נעשה אב הטומאה כיון שנתגדל במקור חל עליה שם דם נידות, אבל בטיפי מרגליות דהוי מראות לבן כדפי׳ רש״י כיון דאינו ממראות הדם אין שייך לומר דחל על החפץ שם נידות, אלא הביאור דמהלמ״מ הוא מטמא האשה טומאת ערב. ובזה יש לישב מה שק״ל בתוס׳ יח, ב ד״ה ודם העלייה שהוכיחו תוס׳ שדם העלייה טהור אפילו הוא ממראה דמים טמאים, וצ״ע דאפשר דנפ״מ במראות טהורים דאילו באו מן המקור טמאים מצד מקומו טמא, [ובפשטות צ״ל דלגבי מראות טהורים אין חזקתו מן המקור, מיהו מראיית התוס׳ אין מבואר כן]. ולפ״ד כיון דלא הוי חפצא דטומאה אלא דין טומאה לא הוי חייבין עליו על ביאת מקדש דחייב דוקא אם נטמא באב הטומאה.
ב. עא, א.
ואף שאין הדם היוצא דרך הדופן מטמא כשלעצמו בטומאת הנדה ובטומאת הזיבה, יש לדון בדינו, ובשאלה במקור האם מקומו טמא קמיפלגי [הם חולקים], ובאופן זה, מר סבר [חכם זה, חכמים, סבורים] כי מקור מקומו טמא, ולכן אף שיצא הדם דרך הדופן הריהו טמא, כיון שנגע במקור. ואילו מר סבר וחכם זה, ר׳ שמעון, סבור] כי מקור מקומו טהור, ולכן לדעתו אף שנגע הדם במקור כיון שיצא שלא דרך הרחם הריהו טהור.
And the matter with regard to which they disagree is whether or not the location of a woman’s source, i.e., her uterus, is ritually impure. One Sage, the first tanna, holds that the location of a woman’s source is ritually impure, and therefore any blood that emerges from it, regardless of how it came out of her body, is impure as well. And one Sage, Rabbi Shimon, holds that the location of a woman’s source is pure, and blood that emerges from there is also pure. Only uterine blood which emerges vaginally is impure.
עין משפט נר מצוהרש״ירמב״ןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אָמַר ר״לרֵישׁ לָקִישׁ לְדִבְרֵי הַמְטַמֵּא בַּדָּם מְטַמֵּא בָּאִשָּׁה לְדִבְרֵי הַמְטַהֵר בַּדָּם מְטַהֵר בָּאִשָּׁה ור׳וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר אַף גלְדִבְרֵי הַמְטַמֵּא בַּדָּם מְטַהֵר בָּאִשָּׁה.

§ Reish Lakish says: According to the statement of the one who deems the blood impure, the first tanna, he deems the woman impure as well, as though it were blood of menstruation. Likewise, according to the statement of the one who deems the blood pure, Rabbi Shimon, he deems the woman pure as well. But Rabbi Yoḥanan says: Even according to the statement of the one who deems the blood impure, the first tanna, he deems the woman pure.
עין משפט נר מצוהרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מטמא באשה – טומאת שבעה משום ראיית נדה ואע״ג דבא דרך דופן.
לדברי המטמא בדם מטמא באשה – פי׳ ריש לקיש נמי על כרחין מוקים לה למתני׳ בדם דרב דופן וכדדייק לישנא דקתני משם ומיהו לית ליה דרך יוסף וס״ל דלר׳ שמעון דם הבא דרך דופן טמא וכשם שמטמא בדם כך מטמא בו את המאשה ור׳ יוחנן אית ליה דרב יוסף וס״ל כמאן דמטמא בדם מטהר באשה ואין טומאה אלא משום מגע מקור.
א ועוד בהבנת השיטות בברייתא זו, אמר ריש לקיש: לדברי המטמא בדם היוצא מהדופן (חכמים), הריהו מטמא באשה טומאת נדה, שטמאה טומאת שבעה, ולא טומאת מגע בלבד, שהיא לערב. ואילו לדברי המטהר בדם היוצא מהדופן (ר׳ שמעון) — הריהו מטהר באשה מטומאת הנדה. ואילו ר׳ יוחנן אמר: אף לדברי המטמא בדם היוצא מהדופן (חכמים) — מטהר באשה, שאינה נטמאת בדם זה משום נדה.
§ Reish Lakish says: According to the statement of the one who deems the blood impure, the first tanna, he deems the woman impure as well, as though it were blood of menstruation. Likewise, according to the statement of the one who deems the blood pure, Rabbi Shimon, he deems the woman pure as well. But Rabbi Yoḥanan says: Even according to the statement of the one who deems the blood impure, the first tanna, he deems the woman pure.
עין משפט נר מצוהרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) וְאַזְדָּא ר׳רַבִּי יוֹחָנָן לְטַעְמֵיהּ דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי מִנַּיִן שֶׁאֵין אִשָּׁה טְמֵאָה עַד שֶׁיֵּצֵא מַדְוֶהָ דֶּרֶךְ עֶרְוָתָהּ שֶׁנֶּאֱמַר {ויקרא כ׳:י״ח} וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת אִשָּׁה דָּוָה וְגִלָּה אֶת עֶרְוָתָהּ אֶת מְקוֹרָהּ הֶעֱרָה דמְלַמֵּד שֶׁאֵין אִשָּׁה טְמֵאָה עַד שֶׁיֵּצֵא מַדְוֶהָ דֶּרֶךְ עֶרְוָתָהּ.

And Rabbi Yoḥanan follows his standard line of reasoning here, as Rabbi Yoḥanan said in the name of Rabbi Shimon ben Yoḥai: From where is it derived that a woman does not become impure due to menstruation unless the flow of blood emerges from her nakedness, i.e., genitalia? As it is stated: “And a man who lies with a woman having her flow, and shall uncover her nakedness, he has made naked her source” (Leviticus 20:18) This teaches that a woman is not impure due to menstruation unless the flow emerges from her nakedness.
עין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״סתוספותרמב״ןרשב״אתוספות רא״שריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך דוד
דודא(נדה מא:) מניין שאין האשה טמאה עד שיצא מדוה דרך ערותה שנאמר ואיש אשר ישכב את אשה:
א. [פלוס, בלוט גאנג.]
ואזדא ר׳ יוחנן לטעמיה – וא״ת והא משמיה דר״ש קאמר ור״ל נמי מודה דר׳ שמעון מטהר באשה דקאמר לדברי המטהר בדם מטהר באשה וי״ל דה״פ מילתיה דר״ל לדברי המטמא בדם מטמא באשה משום ראייה ומיירי כגון שיצא הולד והדם דרך דופן ובקושי דלאו קושי דולד הוא ורבי שמעון דמטהר בדם מטהר באשה דולד הוה וקושי סמוך ללידה רחמנא טהריה אבל אי לאו ולד הוא אף לרבי שמעון טמאה דלא בעינן שיצא דרך ערותה לכ״ע ור׳ יוחנן אמר דאף רבנן מטהרי באשה דבעינן שיצא דרך ערותה לכ״ע והשתא קאמר שפיר ואזדא רבי יוחנן לטעמיה אע״ג דמשמיה דרבי שמעון קאמר דמדרבי שמעון נשמע לרבנן.
והא דאמרינן: ואזדא ר׳ יוחנן לטעמיה דאמר ריו״ח משום רשב״י וכו׳ – אף ע״ג דר״י להא משום רשב״י נמי אמרה, ור״ל נמי לר״ש הוא מודה דאשה טהורה היאא. משום דנסיב ליה קרא מפורש קאמרינן הכי לימא דאין אשה טמאה קרא מפורש הוא, ובאין דם עצמו טמא פליגי מר גמר לדם מאשה, ומר לא גמר.
א. עי׳ תוד״ה ואזדא וחי׳ הר״ן.
ואזדא ר׳ יוחנן לטעמיה דא״ר יוחנן משום ר״ש בן יוחאי מנין שאין אשה טמאה וכו׳. קשי׳ לן אי ר׳ יוחנן משום ר״ש בן יוחאי קאמר, ר״ל נמי מודה הוא דלר״ש בן יוחאי דאשה נמי טהורה כדאמרינן לדברי המטהר בדם דהיינו ר״ש מטהר באשה דבעינן שיצא מדוה דרך ערותה. ותירצו בתוס׳ דלר״ל מיירי במקשה לילד וכשיצא ולד ודם דרך דופן והא דמטהר ר׳ שמעון לאו משום דבעינן שיצא מדוה דרך ערותה דאלו יצא בשופי טמויי הוה מטמא לה אף ר״ש בן יוחאי אלא כיון דמקשה היא וקסבר ר״ש דלידת דופן לידה היא א״כ קושי דלידה רחמנא טהריה, ורבנן סברי דלאו לידה היא הילכך הדם טמא ואף האשה טמאה. ור׳ יוחנן סבר דלכולי עלמא כשיצא דרך דופן לאו דם נדה הוא לטמא בה את האשה דלא טמא רחמנא אלא בשיצא מדוה דרך ערותה ולא פליגי רבנן בהא אלא שהם מטמאים אחר הדם משום דנתגדל במקור דמקור מקומו טמא. וא״ת אי הכי היינו רישא כדאקשינן לעיל י״ל דהיא גופה דלכולי עלמא לא בעין שיצא מדוה דרך ערותה אליבא דריש לקיש אבל ר׳ יוחנן לא מוקי פלוגתייהו במקשה אלא במקור מקומו או טמא או טהור קא מיפלגי כדאמרינן.
ואזדא ר׳ יוחנן לטעמיה וקשה דהא ר׳ יוחנן משום רשב״י קאמר לה ומודה ר״ל דלר׳ שמעון בעי׳ שיצאמדוה דרך ערותה ונראה לפ׳ דר״ל קאי אברייתא לשנויי שינוייא אחרינא כגון שיצא ולד ודם דרך דופן. וה״ק לדברי המטמא בדם מטמא באשה כלומר מי שמטמא בדם היינו משום שמטמא באשה דלאחשיב ליה לידה ויולדת בזוב היא אע״פ שלא יצא מדוה דרך ערותה היא טמאה וגם הדם טמא ולדברי המטהר בדם היינו משום דמטהר באשה דחשיב ליה לידה ומקושי מטהר הלכך היא טהורה והדם טהור ודוקא בקושי אבל בשופי טמא אע״ג דקאתי דרך דופן דר׳ שמעון לא בעי שיצא מדוה דרך ערותה. ורישא איירי ביצא ולד דרך דופן ודם דרך רחם וסיפא דיצא ולד ודם דרך דופן וקמ״ל דלא בעינן שיצא מדוה דרך ערותה. ור׳ יוחנן אמר אף לדברי המטמא בדם מטהר באשה ולכ״ע בעי׳ שיצא מדוה דרך ערותה ורבנן לא מטמו בדם אלא משום דנגע במקור:
ואזדא ר״י לטעמיה וכו׳ – פי׳ ואיכא למידק מאי לטעמיה דהא בדר׳ שמעון אף ר״ל מודה וכדקאמר בהדיא לדברי המטהר בדם מטהר באשה תירצו בתוס׳ דמשמע לן דעד כאן לא מטהר ר׳ שמעון אליבא דריש לקיש אלא מפני שיצאת בשעת לידה דהוי דם קושי סמוך ללידה שהוא טהור וחכמים מטמאים שאינו חשוב קושי ואזדא כל חד וחד לטעמיה וא״ת א״כ הדרא קושיין דלעיל לדוכתא דהיינו רשיא וי״ל דלא משמע לן דהא תהוי קושיא מעיקר פירכא דלעיל היינו ועוד דדכותא בתלמוד אי נמי דלמאי דסבירא לן השתא קמ״ל סיפא דוקיא דידה דדם דרך דופן טמא מאי דלא שמעינן מרישא ונכון הוא ועוד י״ל דתלמודא משמע ליה דהא דר׳ שמעון בן יוחאי דברי הכל היא אליבא דר׳ יוחנן דהא קרא קאמר אלא משום דאמרה ר׳ שמעון בן יוחאי תלו לה בשמיה לומר דבר בשם אמרו והיינו דאמרי׳ ואזדא ר״י לטעמיה.
כאן בפולטת כאן במשמשת – וא״ת ולרבן תרי קראי בפולטת למה לי י״ל דאי כתב רחמנא יהיה ולא כתב ורחצו הוה אמינא דאשה פולטת טהורה לגמרי ואי משום יהיה מוקמינן לה במלתא אחריתא דנדה או זבה דפולטת מאן דכר שמיה אבל השתא דכתב רחמנא ורחצו משמע לן דיהיה לפולטת ואי כתב רחמנא ורחצו הוה מוקמי׳ לה כדין משמשת ואפי׳ בפנים ממש טמאה אבל השתא דכתב רחמנא יהיה משמע לן דיהיה אתא לפולטת לעשות כנדה לטמא בחוץ דוקא דהיינו בבית החיצון כן פי׳ בתוס׳.
למימרא וכו׳ והאמר רבא וכו׳ – ואיכא למידק לרבנן נמי תקשי לרבא היכי בעי לפולטת בטומאת ערב ויש שהיו מפרשים דאה״נ אלא משום דקיימינן בדר׳ שמשון נקיט לה בשמשמשת ור׳ שמעון אבל בתוס׳ דבשלמא לרבנן לא קשיא דכיון דלדידהו פולטת ומשמשת בחדא מילתא מוקמינן ליה לטומאת ערב דקרא בשכבדה את הבית קודם טבילה כדינה וכדתנן בפ״ח דמקוואות האשה ששמשה את הבית וירד׳ וטבלה ולא כבדה את הבית כאלו לא טבלה הא כבדה את הבית טהורה אבל לר׳ שמעון קשיא קראי דאי כבדה את הבית יפה יפה א״כ משמשת היינו פולטת ומשום נגיע׳ בחוץ ממש שא״א לכבוד בלי נגיעה בחוץ ועוד דהא ר׳ שמעון אמר דפולטת אינה טמאה עד שתצא טומאתה לחוץ וא״כ היכי משכחת לדר׳ שמעון אי בלא טבלה עדין או שטבלה ולא כבדה את הבית דהוי כמי שלא טבלה תיפוק לי משום משמשת ואפי׳ בפנים ממש מטמאה ואי בשטבלה ובדקה את הבית יפה א״כ שוב אינה פולטת ופרקי׳ דהכא במאי עסקי׳ כשהטבילה במטה פי׳ ובהכי טהורה לשמשה ואפי׳ לא כבדה כיון שלא ירדה לטבול ואח״כ עמדה ופלטה טומאתה לחוץ ממש ופרכי׳ מכלל דכי אמר רבא דאזלא בכרעא וטבלה והא הכי אפשר דכיון דאזלא בכרעא שריתיה וכ״ת דלמא אשתייה ולא שדיתיה כוליה אי הכי חיישי׳ שמא נשתייר מגעי ליה. יש שפי׳ דאנן ס״ל דכל היכא דאזלא ודאי שריתיה כוליה בלא שיור וכדנקטי׳ לי׳ להדיא אלא דאנן הכי אמרי׳ וכ״ת דרבא פליג אסברא דלן וסובר דאפשר דמשיירא אי הכי ס״ל לא הוה ליה למימר בלישניה א״א שלא תפליט אלא הוה ליה למימר חיישינן שמא תפליט אוקימ׳ לרבא נמי כשהטבילוה במט׳ ובמתהפכת שהיא פולטת תמיד ולפיכך אסורה כל ג׳ ימים שראויה טפה לטמא וקרא דמטהר לה בערב בשלא נתהפכה ורבא אקרא קאי הא אלו ירדה והלכה לדברי הכל טהורה לאלתר אם טבלה דודאי שרתיה והקשו על פי׳ זה דא״כ אמאי דחיק רבא לאוקומי קרא כשהטבילוה במטה ושלא נתהפכה לוקמה כשהלכה ואח״כ טבלה וי״ל דהא לא קשיא דא״כ דכ״ע נמי תקשי דלוקמה כשטבלה וכבדה את הבית כדינה אלא ודאי דניחא ליה לאשמועינן דכל שלא ירדה צריך שלא תתהפך שאם היא תתהפך פולטת היא בכל שעה ועוד דכיון דלר׳ שמעון קרא במשמשת שמטמאה בפנים ממש ליכא לאוקומא קרא ביולדת ולא במכבדת את הבית דח״כ תיפוק ליה משום פולטת ושהיא מטמאה בחוץ ממש להכי אוקמיה כשהטבילוה במטה ולא נתהפכה כלל ואפילו לא יצא לחוץ כלל היא טמאה טומאת ערב וטובלת לערב וטהורה ומיהו קשה לפי׳ זה מתני׳ דפ״ח דמקואות דמייתינן לעיל דקתני שירדה לטבול ואפ״ה קתני שאם לא כבדה את הבית הוה כאלו לא טבלה. ויש מתרצים דההיא כשירדה במקום הסמוך למטה וכי אמרינן שריתיה ודאי היינו בדאזלא בכרעא פורתא וטבלה ואין זה מחוור חדא דסתמא קאמר ועוד כמה יש שיעור ההילוך ואחרים תירצו דמתני׳ דמקוואות אינו אלא לטהרות ומדין נגיעה דודאי כל שירדה מן המטה שריתיה לבית החיצון כוליה אלא שכותלי בית הרחם מעמידין ממנו בבית החיצון מקצת ומשום כך צריכה כבוד לטהרות משום נגיעה דשכבת זרע כשיצא לחוץ אבל אין לה דין פולטת לראיה ולטמא בפנים כבחוץ מכיון שכבר יצא לבית החיצון אלא שהיא ראשון לטומאה משום מגע שכבת זרע וגם זה אינו מחוור לכך נראין דברי רבותינו בעלי התוס׳ ז״ל בודאי הילוך אינו מועיל וצריכא כיבוד והכא הכי פירושו מכלל דכי אמר רבא בדאזלא בכרעא וטבלה והא בהדי דאזלא שריתיה על הרוב וכי תימא דחייש רבא לחומרא דילמא נשתייר מיניה קצת הא ודאי מילתא דאפשר היא וראוי לחוש לו תוך ג׳ עד שתכבד ומיהו רבא לא איירי בהא דא״כ לא הוה ליה למנקט בלישניה א״א שלא תפלוט והוה ליה למימר חיישנו שמא תפלוט אלא לרבא נמי כשהטבילוה במטה וכן במתהפכת וכו׳.
בד״ה ואזדא ר״י לטעמיה וי״ל דה״פ מלתיה דר״ל כו׳ אבל אי לאו ולד הוא אף לר״ש כו׳ עכ״ל יראה דמשמע ליה לתלמודא דלא פליגי לר״ל אלא בקושי כדפליגי ברישא ולא נימא דפליגי תנאי לר״ל אי בעינן שיצא דרך ערותה ובלאו קושי דולד נמי מטהר ר״ש דעל כרחך בהכי פליגי רבי יוחנן ור״ל דאם כן הוה ליה לריש לקיש לפרושי דבהכי פליגי כדמפרש לה רב יוסף דפליגי במקור מקומו טמא:
ואזדא [והולך] בכך ר׳ יוחנן לטעמיה [לטעמו, לשיטתו], שכן אמר ר׳ יוחנן משום [בשם] ר׳ שמעון בן יוחי: מנין שאין האשה נחשבת טמאה בטומאת נדה או בטומאת זיבה, עד שיצא מדוה (הדבר המטמא) דרך ערותהשכן נאמר בפרשת איסורי העריות ״ואיש אשר ישכב את אשה דוה וגלה את ערותה את מקורה הערה״ (ויקרא כ, יח)מלמד שאין אשה נעשית טמאה עד שיצא מדוה דרך ערותה. ולכך הדם היוצא דרך הדופן, אינו מטמא בטומאת הנדה.
And Rabbi Yoḥanan follows his standard line of reasoning here, as Rabbi Yoḥanan said in the name of Rabbi Shimon ben Yoḥai: From where is it derived that a woman does not become impure due to menstruation unless the flow of blood emerges from her nakedness, i.e., genitalia? As it is stated: “And a man who lies with a woman having her flow, and shall uncover her nakedness, he has made naked her source” (Leviticus 20:18) This teaches that a woman is not impure due to menstruation unless the flow emerges from her nakedness.
עין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״סתוספותרמב״ןרשב״אתוספות רא״שריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ מִשּׁוּם רַבִּי יְהוּדָה נְשִׂיאָה מָקוֹר שֶׁנֶּעֱקַר וְנָפַל לָאָרֶץ טְמֵאָה שֶׁנֶּאֱמַר {יחזקאל ט״ז:ל״ו} יַעַן הִשָּׁפֵךְ נְחוּשְׁתֵּךְ ותגלי עֶרְוָתֵךְ.

Reish Lakish says in the name of Rabbi Yehuda Nesia: If a woman’s source, i.e., her uterus, became dislodged and fell out of her body onto the ground, she is ritually impure, as it is stated: “Because your foundation was poured out, and your nakedness was uncovered” (Ezekiel 16:36). The word “foundation” alludes to the uterus, and the verse is referring to it after it has been “poured out,” i.e., detached, as an uncovering of nakedness, which indicates that it is still a source of impurity even after it has been detached from its place.
רש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שנעקר – חתיכת בשר.
נחושתך – שולייך והיינו מקור וכתיב ותגלי ערותך אלמא נעקר ונשפך לארץ קרי ליה ערוה כאילו הוא במקומו הילכך טמא. נחושתך שולים כדאמר במסכת שבת (דף מא.) מפני שנחושתה מחממתה ובטהרות נמי בכמה דוכתין נחושתו של תנור (כלים פ״ח מ״ג).
אמר ריש לקיש – אע״ג דריש לקיש פליגא אדרב יוסף לא אמרו ריש לקיש אמר משום דלאו עלה איתמרא דהא קדים ליה טובא ואמתני׳ הוא דאיתמרה.
ב כיון שהוזכר המקור, מביאים עוד מה שאמר ריש לקיש משום [בשם] ר׳ יהודה נשיאה: מקור (רחם האשה) שנעקר חלק ממנו, ונפל לארץ כחתיכת בשר — האשה טמאה בכך, שכן נאמר בתיאור תועבות ירושלים כדרך האשה המזנה ״יען השפך נחשתך ותגלה ערותך״ (יחזקאל טז, לו), הרי שאף שיצא חלק מהמקור ארצה (״השפך נחושתך״) עדיין נחשב הוא כ״ערוה״.
Reish Lakish says in the name of Rabbi Yehuda Nesia: If a woman’s source, i.e., her uterus, became dislodged and fell out of her body onto the ground, she is ritually impure, as it is stated: “Because your foundation was poured out, and your nakedness was uncovered” (Ezekiel 16:36). The word “foundation” alludes to the uterus, and the verse is referring to it after it has been “poured out,” i.e., detached, as an uncovering of nakedness, which indicates that it is still a source of impurity even after it has been detached from its place.
רש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) לְמַאי אִילֵימָא לְטוּמְאַת שִׁבְעָה דָּם אָמַר רַחֲמָנָא וְלֹא חֲתִיכָה אֶלָּא לְטוּמְאַת עֶרֶב.

The Gemara asks: To what kind of impurity is this woman subject in this situation? If we say that she is subject to the impurity of seven days of menstruating women, that is impossible, as the Merciful One states in the Torah that such impurity is caused by “blood” (Leviticus 15:19), and not a piece of flesh. Rather, she is subject to impurity that lasts until the evening, as a result of the surface of her body having come into contact with the uterus, which is a source of impurity.
רש״יתוספות רי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לטומאת ערב – מפני שנגעה בו ביציאתה.
יוצא דופן אין יושבין עליו כול׳ אלא לטומאת ערב – קשיא לי אף על גב דמקור מקומו טמא נהי דאותן טיפי מרגליות שנגעו במקור טמאין לא הוו אלא ולד ראשון והיכי מצו לטמויי לאשה טומאת ערב. ואין לומר דמקור מקומו טמא להיות כל משקה היוצא ממנו אב הטומאה דמהיכא תיתי לן הא ותו אם כן מה בין שאר משקין לדם הנדה.
ומבררים: למאי [למה, לאיזה ענין] נחשבת אשה זו כטמאה? אילימא [אם תאמר] לענין שתיטמא בו האשה טומאת שבעה כנדה — אין לומר כן, שהרי בדין הנדה אמר רחמנא [אמרה התורה] ״ואשה כי תהיה זבה דם יהיה בבשרה שבעת ימים תהיה בנדתה״ (ויקרא טו, יט), להורות: דווקא בדם היא נטמאת, ולא בחתיכה הבאה מהמקור! אלא אמר ר׳ יוחנן לענין שנטמאה האשה בנגיעתה בחתיכת מקור זו בזמן שיצאה ממנה, אלא לטומאת ערב בלבד, ככל הנוגע בנדה.
The Gemara asks: To what kind of impurity is this woman subject in this situation? If we say that she is subject to the impurity of seven days of menstruating women, that is impossible, as the Merciful One states in the Torah that such impurity is caused by “blood” (Leviticus 15:19), and not a piece of flesh. Rather, she is subject to impurity that lasts until the evening, as a result of the surface of her body having come into contact with the uterus, which is a source of impurity.
רש״יתוספות רי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן המָקוֹר שֶׁהִזִּיעַ כִּשְׁתֵּי טִיפֵּי מַרְגָּלִיּוֹת טְמֵאָה לְמַאי אִילֵימָא לְטוּמְאַת שִׁבְעָה חֲמִשָּׁה דָּמִים טְמֵאִין בָּאִשָּׁה וְתוּ לָא ואֶלָּא לְטוּמְאַת עֶרֶב זוְדַוְוקָא תַּרְתֵּי אֲבָל חֲדָא אֵימָא מֵעָלְמָא אָתְיָא.:

Rabbi Yoḥanan says: In the case of a woman’s source that discharged two whitish, clear, pearl-like [margaliyyot] drops, she is impure. The Gemara asks: To what kind of impurity is this woman subject in this situation? If we say that she is subject to the impurity of seven days of menstruating women, that is impossible, as the mishna (Nidda 19a) states that there are five distinct colors of ritually impure blood in a woman, but no more, and pearly white is not one of those colors. Rather, she is subject to impurity that lasts until the evening, as a result of her body having come into contact with a discharge from the uterus, which is a source of impurity. And this is the halakha specifically if there were two drops, but if there was only one such drop she is not impure, as I can say that the drop came from elsewhere, not from the uterus.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמ׳ ר׳ יוחנן, מקור שהזיעה בשתי טיפות מרגליות טמא, ואמרינן האי טמא למאי, אילימא לטמאת שבעה, והא חמשה דמים טמאים תנן וזה אינו מהן, אלא מאי טמא [דקא]⁠מ׳, טומאת ערב, ודוקא שתי טיפים, אבל חדא [אי]⁠מור מעלמא אתאי.
טיפי מרגליות – דם לבן וצלול.
לטומאת ערב – מפני שנגע במקור ונוגע בה.
מעלמא – מן הצדדין.
ג ועוד בדינו של המקור, אמר ר׳ יוחנן: מקור שהזיע (ביצבץ) דם לבן וצלול כמראה שתי טיפי מרגליותטמאה בו האשה הרואה. ומבררים: למאי [למה, לאיזה ענין] אמר ר׳ יוחנן את דבריו אלו, אילימא [אם תאמר] לענין שתיטמא האשה במראה זה טומאת שבעה ימים כנדה — אין לומר כן, שהרי שנינו במסכתנו (פרק שני) כי רק חמשה דמים טמאין יש באשה ותו [ויותר] לא, ודם זה אינו נמנה בין החמישה! אלא אמר ר׳ יוחנן דבריו אלה לענין טומאת ערב, מפני שנגעו טיפות אלה במקור, וכיון שנגעה בהן האשה נטמאה. ומסייגים: ודווקא שהיו אלה תרתי [שתיים] טיפות, אבל בטיפה חדא [אחת] — אין האשה נטמאת בה, שכן אימא מעלמא אתיא [יש מקום לומר כי מהעולם, מחוץ למקור היא באה].
Rabbi Yoḥanan says: In the case of a woman’s source that discharged two whitish, clear, pearl-like [margaliyyot] drops, she is impure. The Gemara asks: To what kind of impurity is this woman subject in this situation? If we say that she is subject to the impurity of seven days of menstruating women, that is impossible, as the mishna (Nidda 19a) states that there are five distinct colors of ritually impure blood in a woman, but no more, and pearly white is not one of those colors. Rather, she is subject to impurity that lasts until the evening, as a result of her body having come into contact with a discharge from the uterus, which is a source of impurity. And this is the halakha specifically if there were two drops, but if there was only one such drop she is not impure, as I can say that the drop came from elsewhere, not from the uterus.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) כׇּל הַנָּשִׁים מְטַמְּאִין בַּבַּיִת הַחִיצוֹן.: הֵי נִיהוּ בַּיִת הַחִיצוֹן אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ כֹּל שֶׁתִּינוֹקֶת יוֹשֶׁבֶת וְנִרְאַת.

§ The mishna teaches: All women become ritually impure with the flow of blood from the uterus into the outer chamber, i.e., the vagina, as it is stated: “And her issue in her flesh shall be blood” (Leviticus 15:19). The Gemara asks: What exactly is the outer chamber? Reish Lakish says: Any place which can be seen when a little girl sits with her legs spread. When the blood reaches that area in the vagina, the woman becomes ritually impure.
ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מתני׳. כל הנשים מטמאות בבית החיצון, הי ניהי בי⁠[ת] החיצון, אמ׳ ריש לקיש כל שתינוקות יושבות להש⁠[ת]⁠יןא ונראית. אמ׳ ר׳ יוחנן אותו מקום גלוי הוא ומטמא במגע שרץ, דלאו בית הסתרים הוא. אלא אמ׳ ר׳ יוחנן עד ביתב השינים. ותני ר׳ זכאי עד בין השינים, ובין השינים עצמן כלפנים. במתניתא תנא מקום דיש⁠[ה והואג] מקום שהשמש דש. דמחוי רב יהודה, מקום שהמכחול דש.
תנו רב׳. ואשה כי תהיה ז⁠[בה] דם יהיה זובה בבשרה, בבשרה, מלמד שמ⁠[טמא] בפנים כבחוץ. אין לי אלא נדה, דהאי [קרא בנדה] כת׳, זב⁠[ה] מנין שאף על פי שלא יצא בח⁠[וץ טמאה], תל׳ לומ׳ [ז]⁠ובה. פולטת שכבת זרע, [הכלומ׳, כששימשה עם בעלה ופלטה שכבת זרע] שלו, מ⁠[נין שאף] על פי שלא יצא בחוץ טמאה, [ת]⁠ל׳ לומ׳ ויה⁠[יה לרבות] שכבת זרע. ר׳ שמעון אומ׳, דייה [כבועלה שיצא] ממנו, מה הוא אינו מטמא בפני⁠[ם דכתי׳ כי תצא], עד שיצא חוץ מבשרו, אף [היא אינה מטמאה בפנים].
איני, דר׳ שמעון סבר דלא מטמא המשמשתז ופולטת שכבת זרע מבפנים, והא ר׳ שמעון הוא דאמ׳ מה בא ורחצו במים וטמאו עד הערב ללמדינו, אם לפולטת שכבת [זרעח, הר]⁠י כבר נאמר או איש לרבות הפולטת שכבת ז⁠[רע]. ה⁠[א] לא בא וטמאו עד הערב, אלא לרבות [ט]⁠ומאת בי⁠[ת הס]⁠תרים, דבעלמ׳ א⁠[ינ]⁠ה מטמאה, והכ⁠[א מ]⁠טמאה, מא⁠[י] טעמ׳, גזירת [הכת]⁠וב היאט. ופרקינן, כי קאמ׳ בש⁠[טבלה] לתשמישה ואחר כך פלטה.
ומקשינן, וכי משמשת [ב]⁠טומאת ע⁠[ר]⁠ב סגי לה, ו⁠[הא] א⁠[מ]׳ רבא משמשת כל שלשה ימים אסורה לאכל בת⁠[רומה], אי איפשר [שלא תפ]⁠לוט. ופרקינן בשטבל⁠[ה] במיטה, כלומ׳ ל⁠[א ירדה] כדי שתהא שכבת זרע שותת ויורד, אלא ט⁠[ב]⁠לה רבוצה במיטה. ואמרינן, מכלל דכי א⁠[מ]׳ רבא במהלכת [ברגל]⁠יה וירדה וטבלה, [אמאי] אסורה עד שלשה [י]⁠מים, נימא ש⁠[דיתה], כלומ׳ פל⁠[טתה].
א. כבירושלמי יבמות פרק ו הל׳ א, עד מקום שהתינוקות יושבות למים ונראות.
ב. כבירושלמי שם, בית השיניים.
ג. השלמתי לפי הרווח, ובכי״מ: במתניתא תנא מקום דישה, מאי מקום דישה, מקום שהשמש דש.
ד. נוסח דומה בק״ג t-s g2.60: במתניתא תנא מקום דישה. מאי מקום דישה, אמ׳ רב [יהודה מקום שהש]⁠מש דש. מחוי רב יהוד⁠[ה מקום] שמכחול [ד]⁠ש.
ה. נוסף בגליון.
ו. כבגמרא לפנינו, אבל בתורת כהנים איתא, תהיה.
ז. הזכיר גם משמשת כי לפי ההוא אמינא מדמינן משמשת לפולטת.
ח. כבכי״ר א׳ וב׳. ויתכן שר׳ שמעון שאמר פולטת אינה טמאה אלא בחוץ, קאמר מה בא זה ללמדנו, אם לפולטת, הרי כבר נטמאה משום מגע. ורש״י הגיה על פי התורת כהנים כלפנינו, אם לענין נוגע וכו׳.
ט. וכן פירש בתוס׳ הרא״ש קושיית הגמרא, שמדברי הברייתא נראה שגזירת הכתוב הוא לטמא את המשמשת במגע בית הסתרים, דכגלוי הוא לענין מגע שכבת זרע. ועל כרחך צריך לומר לפירוש זה, דכי אמרינן בשטבלה לשמושה היינו אחר קנוח בית הסתרים, וכל שלא קנחה הרי היא טמאה משום משמשת, וכן מבואר מדברי הרמב״ם בפרק ה מהל׳ אבות הטומאות הל׳ ח׳ דכל שטבלה דקודם שקנחה עצמה יפה יפה הרי היא בטומאתה, והיינו טומאת משמשת (ואילו טומאת פולטת הביא רק בהל׳ יא שם). ומה שנשתייר בתוך הרחם הוא בלוע (וכמו שכתב הרמב״ן להלן סוף דף מב,א). ולכאורה כל זה הוא לרבא (להלן מב,ב) שאותו מקום חשוב בית הסתרים, אבל אביי שאומר אותו מקום בלוע הוא (ופירש את הברייתא דחדא ועוד קאמר, חדא דאותו מקום בלוע הוא, ועוד אפילו בית הסתרים הוא וכו׳), מפרש שגזירת הכתוב הוא ואין טומאת משמשת כלל משום נוגע.
כשהתינוקת יושבת – נפתח רחמה קצת.
ד שנינו במשנתנו כי כל הנשים מטמאין (נטמאות) בטומאת הנדה ביציאת הדם מהמקור והגעתו לבית החיצון. ומבררים: הי ניהו [איזהו הוא] בדיוק המקום בגוף האשה המכונה ״בית החיצון״? אמר ריש לקיש: כל מקום פתח הרחם שבשעה שהתינוקת יושבת, מתרחב במקצת ונראת, הוא הקרוי בית החיצון.
§ The mishna teaches: All women become ritually impure with the flow of blood from the uterus into the outer chamber, i.e., the vagina, as it is stated: “And her issue in her flesh shall be blood” (Leviticus 15:19). The Gemara asks: What exactly is the outer chamber? Reish Lakish says: Any place which can be seen when a little girl sits with her legs spread. When the blood reaches that area in the vagina, the woman becomes ritually impure.
ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) א״לאֲמַר לֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן אוֹתוֹ מָקוֹם גָּלוּי הוּא אֵצֶל שֶׁרֶץ אֶלָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן חעַד בֵּין הַשִּׁינַּיִם.

Rabbi Yoḥanan said to Reish Lakish in objection: That place is considered exposed even with regard to contact with the carcass of a creeping animal. If one comes into contact with the carcass of a creeping animal he becomes impure. This is the halakha only if the animal touches a part of the body that is exposed, not an internal cavity such as the inside of the mouth. Since the area of the vagina described by Reish Lakish is considered an exposed part of the body for the purposes of the impurity imparted by the carcass of a creeping animal, it should not be necessary for the mishna to derive the halakha of her impurity from the expression “in her flesh.” Rather, Rabbi Yoḥanan says: The term outer chamber extends until the area between the teeth-like projections inside the vagina.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
א״ר יוחנן – לשון קושיא הוא.
אותו מקום – מי קרי בבשרה כולו חוץ הוא ואפי׳ אצל מגע שרץ דקיימא לן אין מגע בית הסתרים מטמא גלוי הוא אם נגע שם שרץ.
טומאת בית הסתרים לקמן יליף מוידיו לא שטף במים (ויקרא טו) דלאו בר טמויי הוא ובתורת כהנים נמי מינה נפקא לן.
כמין שינים יש בתוך הרחם תלתולי בשר.
אמר ליה [לו] ר׳ יוחנן לריש לקיש, אין זה כדבריך, שהרי בטומאת הנדה נאמר ״דם יהיה בבשרה״ (ויקרא טו, יט), שטמאה היא בדם בעודו מצוי בתוך גופה (״בבשרה״), ואילו אותו מקום שהגדרת נחשב כמקום גלוי, וכפי שמצאנו שכ גלוי הוא נחשב אצל (בענין) טומאת נגיעה בשרץ, שאף שאין מגע השרץ מטמא בבית הסתרים, מקום זה הריהו בכלל המקומות הגלויים! אלא אמר ר׳ יוחנן: ״בית החיצון״ שנטמאת בו האשה בנדה, הוא המקום במרחב שבין צידו החיצוני של גוף האשה עד בין השינים (גבשושיות בשר מוגבהות בתוך הרחם).
Rabbi Yoḥanan said to Reish Lakish in objection: That place is considered exposed even with regard to contact with the carcass of a creeping animal. If one comes into contact with the carcass of a creeping animal he becomes impure. This is the halakha only if the animal touches a part of the body that is exposed, not an internal cavity such as the inside of the mouth. Since the area of the vagina described by Reish Lakish is considered an exposed part of the body for the purposes of the impurity imparted by the carcass of a creeping animal, it should not be necessary for the mishna to derive the halakha of her impurity from the expression “in her flesh.” Rather, Rabbi Yoḥanan says: The term outer chamber extends until the area between the teeth-like projections inside the vagina.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) אִיבַּעְיָא לְהוּ בֵּין הַשִּׁינַּיִם כְּלִפְנִים אוֹ כְּלַחוּץ ת״שתָּא שְׁמַע דְּתָנֵי רַבִּי זַכַּאי עַד בֵּין הַשִּׁינַּיִם טבֵּין הַשִּׁינַּיִם עַצְמָן כְּלִפְנִים.

A dilemma was raised before the Sages: Is the area between the teeth-like projections itself considered as internal, which would mean that blood there would not render the woman impure, or as external? Come and hear a resolution, as Rabbi Zakkai teaches a baraita: The term outer chamber extends to the area between the teeth-like projections, but the area between the teeth-like projections themselves is considered as internal.
עין משפט נר מצוהבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
המשנה השניה והכונה בה לבאר ענין החלק השני והוא שאמר כל הנשים מטמאות בבית החיצון ר״ל משיצא מן המקור ויצא לו בבית החיצון טמאה אע״פ שכותלי בית הרחם העמידוהו שלא לצאת לחוץ ובית החיצון הוא הפרוזדור והוא שהאבר מגיע לו וכמו שאמרו מקום שהשמש דש והוא סמוך לבין השנים והם תלתולי בשר שבצדדים דכתוב דם יהיה זובה בבשרה אפילו כשהוא בבשרה ואע״פ שלענין טומאת שרץ בית הסתרים הוא ואינה מטמאת במגע השרץ שבמקום זה לענין נדה טמאה מגזרת הכתוב וכן בזיבה של אשה אבל הזב ובעל הקרי אין טומאתן כלום עד שתצא טפת הקרי או הזיבה לחוץ אע״פ שנעתק הזרע ובא לו לפי האמה ומתוך כך אמרו בבעל קרי שקירויו יוצא בהרגש שאם היה אוכל בתרומה והרגיש או שנזדעזעו איבריו אוחז באמה כדי שלא יצא ובולע את התרומה שבפיו קודם שיצא הקרי ויטמא ואין כאן אסור מצד אחיזת האמה שאפשר במטלית עבה ולא עוד אלא אפילו בידו מותר שמאחר שכבר הזריע אין כאן תוספת הרהור והוא שאמרו כל איחמומי והדר איחמומי בשעתיה לא שכיח ומטמאין בכל שהן ר״ל הנדה והיולדת והזבה מטמא בכל שהוא אף לנוגע ואין צריך לומר לאשה עצמה שראתה אבל זוב ובעל קרי מטמאין בכל שהן לרואה אבל לא לנוגע אלא בכעדשה כמו שהתבאר:
זהו ביאור המשנה וכלה על הדרך שכתבנו הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:
אע״פ שבית החיצון שהזכרנו בית הסתרים הוא אצל טומאת שרץ כמו שכתבנו מ״מ למטה ממנו כל שהתינוקת יושבת ונראת גלוי הוא אצל טומאת שרץ ומטמאת במגע שבו אע״פ שקומטו של זב נקרא בית הסתרים כמו שיתבאר למטה ואף זו הואיל וכשעומדת אינה נראית היה לנו לומר שבית הסתרים הוא אינו דומה שקומטו של זב אינו מגולה אלא על ידי הדחק אבל זו מתגלית תמיד מאליו:
כבר ביארנו שהאשה שפלטה שכבת זרע בתוך שלש עונות טמאה וטומאתה כטומאת ראיית קרי באיש ומ״מ אע״פ שבאיש אינו מטמא עד שיצא לחוץ באשה מטמא תכף שנעקר ובא לבית החיצון הא למדת שטומאת שכבת זרע באשה משום נוגעת הוא שהרי טומאת בית הסתרים אינו מטמא במגע ואע״פ שבמשא מיהא מטמא הרי קרי אינו מטמא במשא אלא מתורת ראיה ואין בזה חלוק בין פולטת למשמשת אלא אף בטבלה לשמושה ופלטה אח״כ הדין כן ומעתה אין טומאה זו אלא בבת שלש שביאתה ביאה ובביאה כדרכה אבל בפחותה מבת שלש או גדולה שלא כדרכה אינה טמאה אלא מצד מגע וכגון שנגעה בחוץ וטומאה זו אינה אלא טומאת ערב אפילו שמשו שניהם טמאים טומאת ערב לבד ושניהם ראשון לטומאה ומ״מ כל ששמשה ונתהפכה בשעת תשמיש אפילו הטבילוה במטה ר״ל שלא הלכה ברגליה אסורה בתרומה כל שלשה ימים שאי אפשר שלא תפליט אחר שנתהפכה אבל אם לא נתהפכה איפשר לה בלא פליטה וטובלת ביומה ואוכלת בתרומה לערב ואם לא נתהפכה אלא שהלכה ברגליה חוששין לה מספק כל שלשה ימים ומאחר שהפליטה מטמאה משום ראיה הרי היא מטמאה בפנים כבחוץ כמו שביארנו ומטמאה במשהו וכן פליטתה סותרת יום אחד וכבר ביארנוה בפרק בנות כותיים:
בעקבות דברי ר׳ יוחנן אלה, איבעיא להו [נשאלה להם, ללומדי בית המדרש] שאלה זו: האם מקום בין השינים עצמם נחשב כלפנים (כלפי המקור), או כלחוץ (כלפי הצד החיצון של הגוף)? ומביאים ראיה, תא שמע [בוא ושמע] ממה דתני [ששנה] ר׳ זכאי במפורש: כל המקום שמצידו החיצון של גוף האשה ועד בין השינים — דם הנמצא בו מטמא. ואילו המקום שבין השינים עצמן — נחשב כלפנים, ואינו מטמא.
A dilemma was raised before the Sages: Is the area between the teeth-like projections itself considered as internal, which would mean that blood there would not render the woman impure, or as external? Come and hear a resolution, as Rabbi Zakkai teaches a baraita: The term outer chamber extends to the area between the teeth-like projections, but the area between the teeth-like projections themselves is considered as internal.
עין משפט נר מצוהבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) בְּמַתְנִיתָא תָּנָא מְקוֹם דִּישָׁה מַאי מְקוֹם דִּישָׁה אָמַר רַב יְהוּדָה ימְקוֹם שֶׁהַשַּׁמָּשׁ דָּשׁ.

It was taught in a baraita that a woman becomes impure when the blood reaches the place of threshing, which is a euphemism. The Gemara asks: What is the meaning of this euphemism, the place of threshing? Rav Yehuda says: It is referring to the place in the vagina where the penis threshes, i.e., reaches, during intercourse.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שהשמש – אבר.
ובענין הגדרת ״בית החיצון״ שנטמאת בו האשה, מביאים עוד, כי במתניתא תנא [בברייתא שנינו]: ״בית החיצון״ הרי זה מקום דישה. ומסבירים: מאי [מה פירוש] ״מקום דישה״? אמר רב יהודה: המקום ברחם האשה שבשעת תשמיש השמש (כינוי לאבר זכרות) דש (נוגע) בו.
It was taught in a baraita that a woman becomes impure when the blood reaches the place of threshing, which is a euphemism. The Gemara asks: What is the meaning of this euphemism, the place of threshing? Rav Yehuda says: It is referring to the place in the vagina where the penis threshes, i.e., reaches, during intercourse.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) תָּנוּ רַבָּנַן בִּבְשָׂרָהּ מְלַמֵּד שֶׁמְּטַמְּאָה בִּפְנִים כְּבַחוּץ וְאֵין לִי אֶלָּא נִדָּה זָבָה מִנַּיִן ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר זוֹבָה בִּבְשָׂרָהּ.

§ The Sages taught in a baraita: It is written concerning a menstruating woman: “And if a woman has an issue, and her flow in her flesh shall be blood, she shall be in her menstruation seven days” (Leviticus 15:19). The term “in her flesh” teaches that she becomes impure while the blood is still inside her flesh just as when the blood emerges outside her body. I have derived only that this applies in the case of a menstruating woman. From where is it derived that it applies to a zava as well? The same verse states: “Her flow [zovah] in her flesh.”
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תלמוד לומר זובה בבשרה – ואע״ג דבנדה כתיב מדאפקיה בלשון זובה ילפינן זיבה.
ה ועוד תנו רבנן [שנו חכמים]: נאמר בטומאת הנדה ״אשה כי תהיה זבה דם יהיה זובה בבשרה שבעת ימים תהיה בנדתה״ (ויקרא טו, יט)מלמד שמטמאה (שנטמאת) בטומאת הנדה בדם שיצא מן המקור ונמצא בפנים גופה כבדם שבחוץ. ואין לי שנוהג דין זה אלא בטומאת הנדה, הזבה מניןתלמוד לומר (מלמדנו האמור) באותו פסוק ״זבה בבשרה״, שאף האשה הזבה בכלל זה.
§ The Sages taught in a baraita: It is written concerning a menstruating woman: “And if a woman has an issue, and her flow in her flesh shall be blood, she shall be in her menstruation seven days” (Leviticus 15:19). The term “in her flesh” teaches that she becomes impure while the blood is still inside her flesh just as when the blood emerges outside her body. I have derived only that this applies in the case of a menstruating woman. From where is it derived that it applies to a zava as well? The same verse states: “Her flow [zovah] in her flesh.”
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) כפּוֹלֶטֶת ש״זשִׁכְבַת זֶרַע מִנַּיִן ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר יִהְיֶה ור׳וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר דַּיָּהּ כְּבוֹעֲלָהּ מָה בּוֹעֲלָהּ אֵינוֹ מְטַמֵּא עַד שֶׁתֵּצֵא טוּמְאָה לַחוּץ אַף הִיא אֵינָהּ מְטַמְּאָה עַד שֶׁתֵּצֵא טוּמְאָתָהּ לַחוּץ.

From where is it derived that this also applies to a woman who discharges semen after intercourse? The same verse states the apparently superfluous term “shall be.” And Rabbi Shimon says: In the case of discharging semen, it is sufficient for her to be like the man who engaged in intercourse with her: Just as the man who engaged in intercourse with her does not become impure until the source of impurity, the semen, emerges outside his body, so too, she does not become impure until her source of impurity, the semen, emerges outside her body. It does not render her impure while it is still inside her body.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
יהיה – זובה בבשרה.
בועלה – בעל קרי אינו מטמא עד שתצא טומאתו לחוץ כדכתיב (שם טו) ואשר תצא ממנו שכבת זרע.
ושואלים עוד: פולטת שכבת זרע שנטמאת בכך בטומאת ערב, מנין לי שאף היא אם פלטה לבית החיצון, נטמאה — תלמוד לומר בכתוב זה ״יהיה״, לרבות כל המטמא אותה, שכשהוא בבית החיצון הריהי נטמאת בכך. ואילו ר׳ שמעון אומר: אין האשה שפלטה שכבת זרע לבית החיצון נטמאת בכך, אלא משעה שיצאה שכבת הזרע אל מחוץ לגופה. שכן דיה לאשה בטומאה זו שתהיה כבועלה (האיש), שהביא עליה טומאה זו, שלא תהיה חמורה ממנו. מה בועלהאינו מטמא בהוצאת שכבת זרע, עד שתצא הטומאה לחוץ מגופו, אף היא, האשה — אינה מטמאה בפליטת שכבת זרע עד שתצא טומאתה לחוץ.
From where is it derived that this also applies to a woman who discharges semen after intercourse? The same verse states the apparently superfluous term “shall be.” And Rabbi Shimon says: In the case of discharging semen, it is sufficient for her to be like the man who engaged in intercourse with her: Just as the man who engaged in intercourse with her does not become impure until the source of impurity, the semen, emerges outside his body, so too, she does not become impure until her source of impurity, the semen, emerges outside her body. It does not render her impure while it is still inside her body.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) וְסָבַר רַבִּי שִׁמְעוֹן דַּיָּהּ כְּבוֹעֲלָהּ וְהָתַנְיָא {ויקרא ט״ו:י״ח} וְרָחֲצוּ בַמַּיִם וְטָמְאוּ עַד הָעָרֶב אָמַר ר׳רַבִּי שִׁמְעוֹן וְכִי מָה בָּא זֶה לְלַמְּדֵנוּ אִם לְעִנְיַן נוֹגֵעַ בְּשִׁכְבַת זֶרַע הֲרֵי כְּבָר נֶאֱמַר לְמַטָּה אוֹ אִישׁ.

The Gemara asks: And does Rabbi Shimon in fact hold that it is sufficient for her to be like the man who engaged in intercourse with her? But isn’t it taught to the contrary in a baraita: The verse states: “The woman also with whom a man shall lie carnally, they shall both bathe themselves in water, and be impure until the evening” (Leviticus 15:18). Rabbi Shimon said: And what does this verse come to teach us? If it teaches with regard to one who comes into contact with semen that they are impure, it is already stated below (Leviticus 22:4): “Or a man from whom the flow of seed goes out,” from which it is derived that coming into contact with semen renders one impure.
רש״יתוספותתוספות רא״שמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ה״ג: בתורת כהנים מה בא זה ללמדנו אם לענין הנוגע בשכבת זרע הרי כבר אמור למטה אלא מפני כו׳:
מה בא זה ללמדנו – הא משום טבילה דידיה לא איצטריך דהא כתיב לעיל ואיש כי תצא ממנו שכבת זרע ואם ללמד עליה שצריכה טבילה אם נגע בשרה מבחוץ בשכבת זרע כשיצתה ממנו הרי כבר אמור למטה בפרשת אמור אל הכהנים (ויקרא כב) או איש אשר תצא ואמר לקמן בפרקין (נדה מג:) מנין לנוגע בש״ז ת״ל או איש אלמא מיניה נפקא לן.
וסבר ר״ש דיה כבועלה והתניא וכו׳ – אע״ג דקרא במשמשת איירי סבר המקשה דמטעם משמשת לא היתה טמאה אי לאו משום שהזרע נפלט לבית החיצון וא״ת לרבנן נמי תקשה דאמאי איצטריך קרא תיפוק ליה מיהיה ויש לומר אף דרבי שמעון אדרבי שמעון פריך וכי משני כאן בפולטת כאן במשמשת אתי נמי שפיר אף לרבנן ואיצטריך קרא למשמשת אע״פ שנכנס הזרע מתחלה לבית הפנימי ולא יצא לבית החיצון דאי יצא תיפוק ליה משום פליטת הזרע ואפילו למ״ד לעיל במקום שהשמש דש הוי בית החיצון היינו באדם בינוני וכן באשה בינונית אבל בגדול וקטנה משכחת לה שפיר שהזרע נכנס לבית הפנימי מתחלה אי נמי שמא לרבנן לא מטמא משום פליטת זרע אלא כשהיה הזרע בבית הפנימי ונפלט לחיצון אבל כשעומד הזרע בחיצון במקומו ולא נפלט שם ממקום אחר לא מטמא אלא משום משמשת.
וסבר ר׳ שמעון דיה כבועלה והתניא כו׳. תימה כיון דמדמי משמשת לפולטת לרבנן נמי תיקשי למה לי מיהיה תיפוק לי מורחצו. וליכא למימר דהא דמטמא קרא משמשת כשיצא לחוץ ונגע בה מאבראי דא״כ מאו איש נפקא. וי״ל דלרבנן ניחאליה דאיצטריך יהיה ליה למימר דרואה הויא לכל דברמדרבי ליה קרא דאיירי בנדה וזבה ואי לא כתיב אלא קרא דורחצו הוה נפקא לן מיניה דמטמאה בפנים כבחוץ אבל לא ידעי׳ דרואה הויא ותימה לרבנן למה להו קרא דורחצו דהך קרא דיהיה שמעינן שפיר דרואה הויא ומטמאה בפנים כבחוץ. וי״ל דאי לאו קרא דורחצו דש״מ טומאה באשה ששמשה שטמאה מחמת ש״ז לא הוה דרשי׳ יהיה לפולטת ש״ז כיון דלא אשכחן בשום דוכתא דאשה טמאה מחמת ש״ז:
כאן בפולטת כאן במשמשת. תימה היכא טעי תלמודא לדמויי משמשת לפולטת דהא קרא במשמשת כתיב דכתיב ואשה אשר ישכב איש אותה וי״ל דהוה טעי בלישנא דברייתא דקתני מפני שטומאת בית הסתרים היא דמשמע דה״ק דאע״ג דגבי טומאות בעלמא בית הסתרים לא מטמו במגע הכא גזירת הכתוב הוא דמטמא כאילו נגע בה בגלוי ומאחר דמשום מגע מטמא ליה כאלו נגע בה בגלוי ס״ד דה״ה בפולטת ומ״מ משני ליה כאן במשמשת וה״ק גזירת הכתוב דמשמשת טמאה בכל ענין אפי׳ בבית הסתרים ולהך מסקנא ניחא נמי לרבנן דאיצטריך קרא דיהיה דלא שמעינן דפולטת מטמא בפנים כמשמשת. ותימה כיון דשמעינן דפולטת מטמאה בפנים למה לי קרא דורחצו תיפוק לי שדרך תשמיש נגע ש״ז בבשרה. וי״ל אינה מטמאה אלא בבית החיצון ומשמשת טימא הכתוב אפי׳ נכנס הזרע לבית הפנימי ולא נגע כלל בחיצון:
בד״ה וסבר רבי שמעון דיו כו׳ סבר המקשה דמטעם משמשת לא היתה טמאה כו׳ עכ״ל דליכא למימר דהמקשה ידע לפרש משמשת ממש אלא דסמך אקושיא דפולטת תיפוק ליה דשמשה דהא ידע דלישני ליה כשטבלה מדכתיב וטמאה עד הערב כמ״ש התוס׳ לקמן ואי סמך אההיא דרבא דכל שלשה לא מהני לה טבילה בלאו הך ברייתא דמשמשת הוה מצי לאקשוי ממילתא דרבא אהך דפולטת אלא ע״כ דהוה ס״ד דמשמשת נמי היינו שהזרע נפלט דהשתא פריך בפשיטות מהך ברייתא דמשמשת אהך דפולטת בלאו מלתא דרבא כלל:
ומקשים: וסבר [וכי סבור] ר׳ שמעון שאומרים כלל זה שדיה לטומאת אשה שתהיה כטומאת בועלה? והתניא [והרי שנינו בברייתא] על האמור באיש שיצאה ממנו שכבת זרע ״ואשה אשר ישכב איש אותה שכבת זרע ורחצו במים וטמאו עד הערב״ (ויקרא טו, יח), אמר ר׳ שמעון: וכי מה בא כתוב זה ללמדנו? אם לענין הנוגע בשכבת זרע שנטמא טומאת ערב — הרי דבר זה כבר נאמר למטה (להלן, ויקרא כב, ד) בכתוב ״או איש אשר תצא ממנו שכבת זרע״, ללמד שהנוגע בשכבת זרע נטמא.
The Gemara asks: And does Rabbi Shimon in fact hold that it is sufficient for her to be like the man who engaged in intercourse with her? But isn’t it taught to the contrary in a baraita: The verse states: “The woman also with whom a man shall lie carnally, they shall both bathe themselves in water, and be impure until the evening” (Leviticus 15:18). Rabbi Shimon said: And what does this verse come to teach us? If it teaches with regard to one who comes into contact with semen that they are impure, it is already stated below (Leviticus 22:4): “Or a man from whom the flow of seed goes out,” from which it is derived that coming into contact with semen renders one impure.
רש״יתוספותתוספות רא״שמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁטּוּמְאַת בֵּית הַסְּתָרִים הִיא לוְטוּמְאַת בֵּית הַסְּתָרִים אֵינָהּ מְטַמְּאָה מאֶלָּא שֶׁגְּזֵרַת הַכָּתוּב הוא.

Rather, this verse is necessary because in the case of intercourse the contact with the source of impurity occurs in a concealed part of the body, and contact with impurity by a concealed part of the body generally does not render one impure. But here it is a Torah edict that the woman does become impure in this manner. This baraita proves that according to Rabbi Shimon a woman is rendered impure by semen even when it is inside her body.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אלא – בא ללמדנו שאפי׳ לא נגע בשרה מבחוץ בקרי טמאה מפני טיפת תשמיש והוצרך להשמיענו שטמא דאי לא אשמעי׳ לא הוה קיימא לן מפני שהיא טומאת בית הסתרים ואינה מטמאה אלא מפני שגזירת הכתוב הוא. אלמא לא אמרינן דדיה כבועלה.
אלא מלמדנו הכתוב שאשה שנבעלה נטמאת בשכבת זרע של בועלה, אף שנגעה בה שכבת זרע זו בתוך גופה. ואף שלא היתה צריכה להיטמא ממנה מפני שטומאת בית הסתרים היא, וכלל הוא שטומאת בית הסתרים אינה מטמאה, אלא שגזרת הכתוב הוא שהאשה הנבעלת נטמאת אף באופן זה. הרי שלשיטת ר׳ שמעון נטמאת האשה בשכבת זרע בבית הסתרים, וחמורה היא איפוא מבועלה, שהוא נטמא בשכבת זרע רק משיצאה מגופו!
Rather, this verse is necessary because in the case of intercourse the contact with the source of impurity occurs in a concealed part of the body, and contact with impurity by a concealed part of the body generally does not render one impure. But here it is a Torah edict that the woman does become impure in this manner. This baraita proves that according to Rabbi Shimon a woman is rendered impure by semen even when it is inside her body.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) לָא קַשְׁיָא כָּאן בִּמְשַׁמֶּשֶׁת כָּאן בְּפוֹלֶטֶת.

The Gemara answers that this is not difficult. Here, this second baraita is dealing with a woman who engages in intercourse, whereas there, the first baraita is dealing with a woman who discharges semen after intercourse. It is only during the act of intercourse that a woman becomes impure due to the semen. If she later discharges semen, she does not become impure, according to Rabbi Shimon, until the semen leaves her body and touches her on the outside.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
במשמשת – גזרת הכתוב ולא בפולטת.
ומשיבים: לא קשיא [אין זה קשה], שיש להבחין בין המקרים, כאן ששנינו שחמור דינה של הנבעלת מבועלה — הרי זה במשמשת, שגזירת הכתוב היא שהאשה נטמאת אף בבית הסתרים. כאן ששנינו שדיה שתטמא כבועלה — בפולטת שכבת זרע, שאינה מטמאת בבית הסתרים, אלא משיצאה שכבת הזרע לחוץ, כבועלה.
The Gemara answers that this is not difficult. Here, this second baraita is dealing with a woman who engages in intercourse, whereas there, the first baraita is dealing with a woman who discharges semen after intercourse. It is only during the act of intercourse that a woman becomes impure due to the semen. If she later discharges semen, she does not become impure, according to Rabbi Shimon, until the semen leaves her body and touches her on the outside.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) פּוֹלֶטֶת תִּיפּוֹק לֵיהּ דְּהָא שִׁמְּשָׁה בְּשֶׁטָּבְלָה לְשִׁמּוּשָׁהּ.

The Gemara objects: But in the case of a woman who discharges semen, one can derive that she is impure due to the fact that she engaged in intercourse prior to the discharge. The Gemara answers: Rabbi Shimon is referring to a case where she immersed herself, thereby purifying herself from the impurity from her intercourse, and she subsequently discharged semen.
רש״יתוספותרמב״ןרשב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
פולטת תיפוק ליה – דקודם יציאתו חוץ טמאה היא דהא שמשה.
בשטבלה לשמושה – ולמחר פלטה וקאמר לך ר׳ שמעון בה דיה כבועלה.
פולטת תיפוק ליה דהא שמשה – היה יודע דלישני ליה כשטבלה לשימושה דהא כתיב וטמאה עד הערב אלא משום דבעי למפרך מרבא דאמר כל שלשה לא מהני לה טבילה ואם תאמר בלאו הכי מצי לאקשויי מרבא אקרא ויש לומר דקרא איכא לאוקומי דאזלא איהי בכרעה אי נמי כשקנחה עצמה יפה דאפשר לכבד הבית שלא ישתייר כלום דתנן במס׳ מקוואות (פ״ח מ״ד) האשה ששמשה את ביתה וירדה וטבלה ולא כבדה את הבית כאילו לא טבלה אבל השתא אמאי דמשני כאן בפולטת כאן במשמשת פריך שפיר דאי איתא דכבדה הבית אם כן תיפוק ליה דהרי פלטה.
הא דאקשי׳ לר׳ שמעון: פולטת תיפוק ליה דהא שמשה – ה״ק למה לי טומאת פולטת בחוץ, הא שמשה ונטמאת אפילו בפנים. ואלו לרבנן י״ל שלא הצריכה התורה טבילת משמשת אלא מפני פליטתה, שאלו מפני שמושה טהורה היא, דהא מגע הוא ואותו מקום בית הסתרים הוא למגע, אבל כשהיא חוזרת ופולטת עשאה הכתוב כרואה, מדכתיב יהיה, וההוא גלי אורחצו במים דמשום פליטה הוא דטמאיםא, אלא לר״ש קשיא. ומהדרינן בטבלה לשמושה.
ואקשינן למימרא דמשמשת בטומאת ערב סגי לה ולהכי טבלה, והאמר רבא וכו׳, ואע״ג דרבא משום פליטה קאמר ואפשר לך לומר שבזה בא ר״ש ללמד, שאינה טמאה עד שתצא טומאתה לחוץ, אנן הכי קאמרינן, כיון דא״א שלא תפלוט טומאה לחוץ, היכי משכחת לה לטהרה לר״ש, דקאמר אינה מטמאה עד שתצא טומאתה לחוץ. והך קושיא לרבנן נמי היאב, אלא כיון דאיירי בדר״ש מפרש ואזיל בדידיה ומהדרי׳ בשהטבילוה במטה כלומר וטהורה לשמושה ואח״כ פלטה טומאתה לבית החיצון ולא יצא לחוץ שלא הלכה ולא נתהפכה. ואקשינן מכלל וכו׳ וכי תימא דילמא אשתייר ומספיקא אסרינן לה בתרומה, אי הכי חיישינן שמא נשתייר מיבעי ליה, אלא ודאי מדלא קאמר הכי ש״מ דכל היכא דאזלא בכרעא מותרת בתרומה דודאי שדתיה לכוליה, ודרבא בשלא הלכה הוא דקאמר והתם לא הוה צריך למימר חיישינן אלא א״אג הוא.
א. כלומר לרבנן תרוייהו צריכא למימר דהוי משום פולטת, ועי׳ ר״ן שהסביר הצריכותא. וברשב״א כתב דמקרא דורחצו הו״א דטעמא משום משמשת ואפילו לפנים מבין השניים, גלי יהי׳ דלאו משום משמשת טמאה אלא משום רואה ועד שתפלוט בבית החיצון, וכ״ה בריטב״א בשם התוספות מיהו בתוס׳ שלפנינו מבואר דגם לרבנן יש ב׳ דינים וטמאה משום משמשת בבית הפנימי ולא יצא לבית החיצון והקושיא גם לרבנן דלמה צריך דין משמשת, והתירוץ דחידוש דמשמשת הוא בבית הפנימי, וצריכא דאי כתב רק פולטת לא ידעינן דין בית הפנימי, ואם כתב משמשת צריך דין פולטת שאם טבלה כשהי׳ הדם בבית הפנימי ונפלט לבית החיצון צריכה עוד טבילה. ואפשר שרק אחר שגלי דין פולטת ילפי׳ דין משמשת בבית הפנימי, ואל״ה ל״ה מטמאי׳ רק באורחא דהיינו בבית החיצון. ואפשר דאמנם לר״ש בית הפנימי בלי נגיעת בית החיצון לא יטמא, דלרבנן רק אחר שידעי׳ שבבית החיצון מטמא מצד פולטת, מוכרח דהחידוש דמשמשת דמטמא גם בבית החיצון, אבל לר״ש דהחידוש של משמשת הוא גם בבית החיצון אין הכרח לומר שיש טומאה גם בבית הפנימי. מיהו אפשר שאחר שכל הטומאה מצד מעשה השימוש אין נפ״מ וגם בבית הפנימי טמא. דנראה פשוט דטומאת משמשת אינו מגדר הראיות רק מצד מעשה השימוש, וכן נראה דלר״ש טובלת אפילו כשהלובן בבית החיצון אבל לרבנן בבית החיצון מטמא מצד פולטת אע״ג דלא הוי פליטה ממק״א [ובזה מחולק התי׳ הב׳], ולפי״ז בתי׳ דרבא דטובלת במטה יהא נפ״מ דלר״ש טובלת אפילו כשהיא בבית החיצון ולרבנן כל הדין רק בבית הפנימי, ומרבנו בסמוך משמע דס״ל כתוספות דאפילו לרבנן הוי ב׳ דינים דמשמשת ופולטת, עי׳ להלן.
ב. וכן צריך לפרש אליבא דתוס׳, אבל הרשב״א תמה מאוד, והרשב״א לשיטתו דלרבנן משמשת טמאה משום פליטתה ולית ליה דין דמטמאה מלפנים לבית השנים, ולפי״ז כל הנידון הוא בבית החיצון, ובזה ל״מ התי׳ שהטבילוה במטה ולא נתהפכה דאכתי האשה טמאה מגע, אלא דלרבנן ל״ק כלל דמוקמי קרא דורחצו עד הערב בכבדה הבית, ולר״ש פריך דאם כיבדה ת״ל משום פולטת, מיהו רבנו לא כ׳ הכי ומבואר דס״ל כתוס׳ דענין פולטת הוי ענין אחר ממשמשת. ובבית הפנימי טמאה משום משמשת, ושפיר משני בהטבילוה למטה ועדיין היה בבית הפנימי ומועיל טבילה לשימושה, ואם פלטה אח״כ לבית החיצון טמאה מדין פולטת וזהו שכתב רבנו בסמוך וטהורה לשמושה ואח״כ פלטה לבית החיצון ולא יצא לחוץ, וזה לרבנן, דלר״ש בעי פלטה לחוץ.
ג. אפשר שצ״ל: אלא ודאי הוא.
פולטת תיפוק לי דהא שמשה. כלומר לר׳ שמעון דאמר דפולטת שכבת זרע אינה מטמאה בפנים ובמשמשת מודה דמטמאה אפילו בפנים, אי הכי פולטת נמי על כרחיך מטמאה בפנים דפולטת ולא משמשת היכי משכחת לה. וא״ת ולרבנן דסבירא להו משמשת ופולטת חדא מילתא היא וכי כתיב ורחצו במים משום פליטתה הוא דכתיב א״כ אכתי קרא דורחצו למה לי תיפוק לי משום דכתיב יהיה כדדרשינן לה הכא לפולטת שמטמאה בפנים כבחוץ י״ל דצריכי תרוויהו דאי לא כתב רחמנא ורחצו במים הייתי אומר שאין פולטת כראוה ועד שתצא לחוץ ממש לא יטמא דטומאת בית הסתרים היא ואינה מטמאה ואי משום והיה הוה דרשינן ליה לדרשא אחרינא דמנא לן דמרבה פולטת אלא השתא דכתב רחמנא ורחצו דרשינן שפיר יהיה לרבות את הפולטת ואי כתיב ורחצו ולא כתיב יהיה הוה אמינא דורחצו היינו משום משמשת ואפילו בפנים ממש כלומר לפנים מבית השנים טמאה משום משמשת אלא משום רואה ועד שתפלוט בבית החיצון אינה טמאה כנ״ל ומשום דלא איפש׳ שלא תצא טומאתה בבית החיצון הוא דטמיא רחמנא אלא לר׳ שמעון דמחלק בן משמשת לפולטת קשיא.
ואוקימנא כשטבלה לשמושה. ואקשינן תו עלייהו מדרבא דאמר משמשת אסורה לאכול בתרומה כל שלשה ימים אי אפשר שאל תפלוט ואם כן היכי משכחת לה שטבלה לשמושה ועדיין פליטתה מטמאתה דהא כל שלשה ודאי פולטת בחוץ ממש. ואוקי׳ בשהטבילוה במטה ולא נתהפכה. וא״ת ולרבנן קרא דורחצו במים וטמאו עד הערב מי ניחא דהא אמר רבא דכל ג׳ אי איפשר לה שלא תפלוט וא״כ היכי סגי לה בטומאת ערב. י״מ דהך קושיא אפילו לרבנן אתיא אלא כיון דאיירי בדר׳ שמעון מפרש ואזיל בדידיה. ואינו מחוור בעיני משום דכל הני קושיאתא מיגד אגידן אהדדי וחדא בגררה דחברתה נתקשת ומאן דמקשה להו מעיקרא מידע הוה ידע להא דרבא ואם כן אמאי קא קשיא ליה טפי לר׳ שמעון מדרבנן. עוד נ״ל דאי איפשר לומר דלרבנן קא מקשה דאלו לרבנן משמשת היינו פולטת דאי איפשר למשמשת בלא פליטה ומשום פליטתה הוא דמטמא לה רחמנא וא״כ מאי קא משנה כשהטבילוה במטה וכן נמי כשלא נתהפכה דאלו לרבנן אפילו שהטבילוה במטה ולא נתהפכה עדיין טמאה משום נגיעת שכבת זרע שבבשרה כלומר חוץ מן השנים ואי איפשר לומר דמאי דמתרץ כשהטבילוה במטה ולא נתהפכה לר׳ שמעון דוקא קא מתרץ דכיון דקא מקשה בין לר׳ שמעון בין לרבנן כי קא מתרץ לכולהו קא מתרץ, ולפיכך (אלא ודאי) נראה דלר׳ שמעון דוקא קשיא משום דמחלק בין משמשת לפולטת ואיצטריך על כרחיה למימר דיש לך טובלת לשמושה ועדיין פשר שתהיה טמאה משום פולטת לחוץ ממש, אבל לרבנן דאמרי דמשמשת ופולטת חדא מילתא היא לא קשיא דכי כתיב וטמאו עד הערב כשכבדה את ביתה יפה יפה כדתנן בפ״ח של מקואות (מ״ד) האשה ששמשה את ביתה וירדה וטבלה ולא כבדה את הבית כאלו לא טבלה ומשמע דהא כבדה את הבית עלתה לה טבילה וביבמות נמי פרק בית שמאי גבי קטנה לר׳ אליעזר אמר רבה עומדת מחיקו וטובלת ואוכלת בתרומה לערב אבל לר׳ שמעון ודאי קשיא דאלו כבדה את הבית יפה יפה תיקשי לן משמשת היינו פולטת ומשום נגיעה ממש תטמא ועוד היכי משכחת לה להא דר׳ שמעון דאמר דפולטת אינה מטמאה עד שתצא טומאתה לחוץ דאלו לא טבלה תיפוק לי משום משמשת ואפילו בפנים ממש תטמא ואילו כבדה את הבית יפה יפה שוב אינה פולטת שכבר נתכבד הבית יפה ואחר כך מצאתיה בכנין זה בתוספות רבותינו הצרפתים ז״ל.
רש״י בד״ה בשטבלה לשמושה ולמחר פלטה כו׳ כצ״ל:
ותוהים: זו הפולטת שכבת זרע — ודאי נטמאת, שכן תיפוק ליה [תצא לו] הלכה זו שהיא טמאה, דהא [שהרי] לפני שפלטה האשה היא שמשה עם בעלה, ונטמאה בכך! ומשיבים: צריך להשמיענו שהיא טמאה במקרה שטבלה לאחר שמושה ונטהרה מטומאת תשמישה, ולאחר מכן פלטה שכבת זרע.
The Gemara objects: But in the case of a woman who discharges semen, one can derive that she is impure due to the fact that she engaged in intercourse prior to the discharge. The Gemara answers: Rabbi Shimon is referring to a case where she immersed herself, thereby purifying herself from the impurity from her intercourse, and she subsequently discharged semen.
רש״יתוספותרמב״ןרשב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) לְמֵימְרָא דִּמְשַׁמֶּשֶׁת בְּטוּמְאַת עֶרֶב סַגִּי לַהּ וְהָא אָמַר רָבָא נמְשַׁמֶּשֶׁת כׇּל שְׁלֹשָׁה יָמִים אֲסוּרָה לֶאֱכוֹל בִּתְרוּמָה שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָהּ שֶׁלֹּא תִּפְלוֹט.

The Gemara asks: Is this to say that in the case of a woman who engages in intercourse it is sufficient for her to simply immerse herself, and then she is in a state of impurity only until evening? But didn’t Rava say: A woman who engages in intercourse is prohibited from partaking of teruma, even if she is married to a priest, for the entire three days following the intercourse, as it is impossible for her not to discharge semen throughout this period, and teruma may not be consumed by one who is impure?
עין משפט נר מצוהרש״יתוספות רי״דתוספות רא״שגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כל שלשה כו׳ – וכיון דכל שלשה אסורה משום תשמישה דיה כבועלה היכי משכחת לה אי לאחר שלשה אפי׳ יצא נמי טהורה דהא שכבת זרע מסרחת היא.
והאמר רבא משמשת כל שלשה ימים אסורה לוכל בתרומה – פירש המורה: וכיון דכל שלשה אסורה משום תשמיש דיה כבועלת היכא משכחת לה לאחר שלשה אפילו יצא נמי דהא שכבת זרע מוסרחת היא. וקשיא לי טובא דאף על גב דאמר רבא שכל ג׳ ימים אסורה לוכל בתרומה אי אפשר לה שלא תפלוט מכל מקום כיון שבטלה מטומאת התשמיש אינה מיטמאת בפליטתה עד שתצא לחוץ ולא מיטמא בבית החיצון שדיה כבועלה. ונראה לי שקושית ר׳ שמעון נתרצה כשאמר כשטבלה לשימושה והאי דאמרינן למימרא דמשמשת בטומאת ערב סגי לה לאו לר׳ שמעון מקשה אלא התלמוד רוצה להקשות לרבא דאמר דכל שלשה אסורה לוכל בתרומה דהא קרא וטמאו עד ערב כתיב ומסיק ורבא אקרא קאי והכי קאמר כי כתיב ורחצו במים כול׳ אלמא מקרא הוא דאקשינן ותירץ דכי כתיב קרא כשאינה מתהפכת.
למימרא דמשמשת בטומאת ערב סגי לה והאמר רבא. תימה דמשמע דלא קשה מהא מילתיה דרבא אלא לפי סוגיא דשמעתין ואמאי דבלא סוגיא דשמעתין הוה מצי לאקשויי מקרא לרבא דבקרא משמע דלית ליה אלא טומאת ערב דכתיב ורחצו במים וטמאו עד הערב. וע״ק מאי פריך מהא דקאמר בטומאת ערב סגי לה. לימא דמיירי כגון בקנחה יפה יפה עצמה או רחצה בחמין דע״כ אפשר לה לכבד את הבית יפה שלא ישתייר בה ש״ז כדאמרינן ביבמות ס״פ אלמנה גבי משמשת טובלת ואוכלת בתרומה לערב וכן פ׳ ב״ש ובהאשה רבה עומדת מחיקו וטובלת ואוכלת בתרומה. ועוד תנן בפ׳ ח׳ דמס׳ מקואות האשה ששימשה את ביתה וירדה וטבלה ולא כבדה את ביתה כאילו לא טבלה. וי״ל דמהך פירכא מיתרצא פירכא קמייתא דמקרא לא מצי לאקשויי לרבא דאיכא לאוקומי כשכבדה את ביתה אבל השתא דמוקי הך קרא דורחצו במשמשת ע״כ מיירי דלא כבדה את הבית דאי כבדה תיפוק לי דטמאה משום דנגע ש״ז בבשרה מבחוץ דהרי פלטה:
גמ׳ שאי אפשר לה שלא תפלוט. ע׳ יבמות לד ע״ב תד״ה התורה:
ושואלים: למימרא [האם לומר מכאן] שהמשמשת, בטומאת ערב סגי [די] לה? והא [והרי] אמר רבא: משמשתכל שלשה ימים שלאחר התשמיש אסורה לאכול בתרומה, משום שאי אפשר לה שלא תפלוט משכבת הזרע, ותיטמא בה!
The Gemara asks: Is this to say that in the case of a woman who engages in intercourse it is sufficient for her to simply immerse herself, and then she is in a state of impurity only until evening? But didn’t Rava say: A woman who engages in intercourse is prohibited from partaking of teruma, even if she is married to a priest, for the entire three days following the intercourse, as it is impossible for her not to discharge semen throughout this period, and teruma may not be consumed by one who is impure?
עין משפט נר מצוהרש״יתוספות רי״דתוספות רא״שגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(21) הָכָא בְמַאי עָסְקִינַן שֶׁהִטְבִּילוּהָ בַּמִּטָּה מִכְּלָל דְּכִי קָאָמַר רָבָא דְּאָזְלָה אִיהִי בְּכַרְעַהּ וְטָבְלָה דִּילְמָא בַּהֲדֵי דְּקָאָזְלָה שְׁדֵיתֵאּ

The Gemara answers: Here we are dealing with a case where others immersed the woman while she was still in bed, and she remained there. If she remains lying down, it is possible for her not to discharge semen following intercourse, and the immersion after intercourse purifies her. The Gemara asks: By inference, one can conclude that when Rava said that a woman is in a constant state of impurity for three days after intercourse, he was referring to a case where she walked to the ritual bath by foot and immersed herself. But if so, perhaps while she was walking she released all the semen in her body even before the three days were over, and therefore will not subsequently become impure.
רש״ירשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הכא במאי עסקינן – הא דקאמר ר״ש דטהורה בטבלה לתשמישה שהטבילוה במטה דכיון דלא זזה ממקומה אפשר לה בלא פליטה.
מכלל – דהא דרבא כגון דאזלא איהי בכרעה א״כ מאי אי אפשר שלא תפלוט כל שלשה דמשמע טמאה ודאית הא בחזקת טהורה היא טפי דאיכא למימר בהדי דאזלא ומסגייא בכרעה שדיתיה לכוליה קודם טבילה.
ומתרץ: בהשטבילוה במטה. כלומר והילכך טהורה לשמושה ואחר כך עמדה ופלטה טומאתה לחוץ ממש. ואקשינן מכלל דרבא כדאזלא איהי בכרעה בהדי דקא אזלא שדיתיה. כלומר בודאי שדיתיה ובכי הא ודאי לא אמר רבא שתהא אסורה כל ג׳ וכי תימא דילמא אשתייר ומספקא אסרינן לה בתרומה אי הכי חיישינן שמא נשתייר ממנו מיבעי ליה אלא ודאי מדלא קאמר הכין לאו בטומאת ספק איירי דנשתייר ליכא למיחש דודאי מישדא שדיתיה, ואוקי׳ לדרבא נמי בשהטבילה במטה ורבא אקרא קאי וכו׳ וא״ת א״כ למה ליה לרבא לדחוקי לקרא ולאוקמיה כשהטבילוה במטה ולא נתהפכה כלל לקומה כשהלכה ואח״כ טבלה, ומשום כך י״מ שאפילו כדאזלה בכרעה חיישינן דילמא נשתייר והילכך במהלכת לא עלתה לה טבילה דדילמא נשתייר מיניה וכן דעת מקצת מרבותינו בעלי התוספות ז״ל. והא דאקשינן אי הכי שמא נשתייר מיבעי ליה לאו למימרא דלא חיישינן אלא לומר דרבא לשון בכי האי גוונא אמרה מדקאמר אי אפשר שלא תפלוט. ומיהו קושיא מעיקרא ליתא דאיכא למימר דלהכי לא אוקמיה רבא לקרא בהכי משום דא״כ היינו נגיעת חוץ. ותדע לך דהא על כרחין כשכבדה את הבית טהורה ואמאי לא אוקמיה בהכין. ועוד נ״ל דרבא לאו דוקא בהכין אוקמיה לקרא אלא משום דקרא סתמא כתיב איצטריך רבא לאשמועינן דלאו בכל צד מיירי קרא אלא זימנין דלא סלקא לה טבילה וכגון שהטבילוה במטה ולא נתהפכה. וי״מ דאי איפשר לומר דלרבא אפילו כשהלכה אסורה מספק כל שלשה דא״כ אדדחיק רבא ומוקים ליה לקרא כשהטבילוה במטה ונתהפכה, לישמעינן דעדיפא ולימא כי כתיב קרא בשאינה מתהפכת אבל במתהפכת ואפילו במהלכת כל שלשה ימים אסורה שמא תפלוט אלא בודאי איכא קצת ראיה לסברת רבותינו בעלי התוס׳ ז״ל מההיא דתנן במסכת מקואות שכתבנו למעלה דתנן האשה ששמשה את ביתה וירדה וטבלה ולא כבדה את הבית כאלו לא טבלה דמשמע דאין לה טהרה תוך שלשה ימים אלא בכבוד הבית הא בהלוך לא, דאם איתא דה״ה להלכה והתם בשלא הלכה אלא בשהטבילוה במטה אמאי קתני וירדה דמשמע דהיא עצמה ירדה וטבלה ועוד דהיאך פסיק דבשלא כבדה את הבית כאלו לא טבלה ואי לאשמועינן דכבוד מהני הכין הוה ליה למיתני האשה ששמשה וכבדה את הבית וירדה וטבלה אסורה וצ״ע. ואיכא מאן דמפרש דההיא ודאי בשהלכה אלא דלא איירי אלא לטהרות ומשום דלא שדיא ליה לגמרי בחוץ ממש אלא בבית החיצון וכותלי בית הרחם מעמידין אותו משום הכי צריכה כבוד לטהרות משום נגיעה דשכבת זרע אלא דלית לה דין פולטת לראיה ולטמא פנים אלא ראשון דמגע שכבת זרע הוי.
ומתרצים: דינו זה של ר׳ שמעון שהאשה הפולטת שכבת זרע נטמאת רק ביציאתה אל מחוץ לגופה, מתייחס למקרה מסויים, הכא במאי עסקינן [כאן במה אנו עוסקים]שלאחר ששימשה, הטבילוה לטהרתה, בעת שהיא במטה. שכיון שלא קמה ממיטתה, אין לחשוש בה שפלטה משכבת הזרע שבה, ונטהרה בטבילתה, ומותרת באכילת תרומה. ושואלים: הרי שאם קמה מן המיטה חוששים שפלטה, מכלל דכי קאמר [מכאן שכאשר אמר] רבא שאי אפשר שלא תפלוט שכבת זרע בשלושת הימים שלאחר התשמיש, הרי זה מדובר במקרה דאזלה איהי בכרעה [שהלכה היא עצמה ברגליה] וטבלה, ולא שהטבילוה אחרים בהיותה במיטה, ואולם במקרה זה יש לחשוש: דילמא בהדי דקאזלה שדיתא [שמא בתוך הליכתה זו לטבול פלטה] את שכבת הזרע שבה, ולאחר שטבלה לטהרתה ונטהרה, שוב לא תפלוט ולא תיטמא שוב, ומדוע אסרה רבא באכילת תרומה?
The Gemara answers: Here we are dealing with a case where others immersed the woman while she was still in bed, and she remained there. If she remains lying down, it is possible for her not to discharge semen following intercourse, and the immersion after intercourse purifies her. The Gemara asks: By inference, one can conclude that when Rava said that a woman is in a constant state of impurity for three days after intercourse, he was referring to a case where she walked to the ritual bath by foot and immersed herself. But if so, perhaps while she was walking she released all the semen in her body even before the three days were over, and therefore will not subsequently become impure.
רש״ירשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

נדה מא: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה נדה מא: – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ר׳ חננאל נדה מא: – מהדורת הרב ישראל ברוך הלוי סאלאוויציק, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס נדה מא:, רש"י נדה מא:, תוספות נדה מא:, תוספות רי"ד נדה מא:, רמב"ן נדה מא: – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת משה הרשלר ובאדיבות משפחתו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב משה הרשלר. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א נדה מא: – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי נדה מא: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), תוספות רא"ש נדה מא:, ריטב"א נדה מא:, מהרש"ל חכמת שלמה נדה מא:, מהרש"א חידושי הלכות נדה מא:, גליון הש"ס לרע"א נדה מא:, פירוש הרב שטיינזלץ נדה מא:, אסופת מאמרים נדה מא:

Niddah 41b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Niddah 41b, R. Chananel Niddah 41b, Collected from HeArukh Niddah 41b, Rashi Niddah 41b, Tosafot Niddah 41b, Tosefot Rid Niddah 41b, Ramban Niddah 41b, Rashba Niddah 41b, Meiri Niddah 41b, Tosefot Rosh Niddah 41b, Ritva Niddah 41b, Maharshal Chokhmat Shelomo Niddah 41b, Maharsha Chidushei Halakhot Niddah 41b, Gilyon HaShas Niddah 41b, Steinsaltz Commentary Niddah 41b, Collected Articles Niddah 41b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144