מתיב רב הונא בר בר חייא עשה בה מאמר וכו׳ – וא״ת ומאי קושי׳ אי תנא דמתני׳ סבר אין זיקה אפי׳ בחד הא איכא תנאי דסברי דיש זיקה אפי׳ בתרי וכ״ש בחד תירצו בתוס׳ דקושייא משום דמתני׳ הלכת׳ כסתם משנה היא והא דהדר מותביה מבריית׳ משום דסברי דההיא ברייתא לפרושי מתני׳ אתיא ולכי מתיב ליה לפרושי מתני׳ דוק׳ קתני מאמר ולאפוקי ממאי דדחי רבא דמאמ׳ לאו דוקא ודחי׳ לה דההיא ר״מ היא ופליג אמתני׳.

וכשתמצא לומ׳ דלא פליגי ומתני׳ כברייתא דסבר אין זיקה לית הלכתא כמתני׳ דיחידא׳ היא כר״מ וסתם לן תנא משום דסתם מתני׳ כר״מ ולא משום דתהוי הלכת׳ והא דאוקימנא כר״מ ולא אוקימנא כרבנן דפליגי עליה דר׳ יהודה איבעית אימא משום דלא פליגי בה בהדיא ואי בעית אימ׳ והוא הנכון משום דבסיפא קתני דברי ר״מ וכדאיתא לקמן בתניא כוותה וכדפרש״י ז״ל וא״ת היכי חשבי׳ לסתם מתני׳ דהכא הלכה דהא סתם ואח״כ מחלוקת היא דבפ״ד אחים תני סברא דר׳ יהודה בן בתירא דפליג עלה וסבר יש זיקה ואפי׳ בתרי וקיימי לן סתם ואח״כ מחלוקת אין הלכה כסתם י״ל דלא חשיב ההיא מחלוקת כיון שלא שנו שם אלא דברי ר׳ יהודה ומשום ר״י אמרו קתני וליה לא ס״ל וכפ״י בתוס׳ דודאי סתם ואח״כ מחלוקת היא והא דאותבי׳ ממתני׳ ומשום דסבי׳ לן דתנא דמתני׳ לדברי הכל קתני לה דאפי׳ למ״ד יש זיקה כיון שמת היבם פסקה זיקתו דמיתה בכדי פקעה כמיתת היבם לגבי אידך לגמרי וה״ה דכי מתה היבמה פקעה זיקתה לגבי קרובותי׳ ודלא כר׳ יהודה ומהאי טעמ׳ נמי מותבי׳ מברייתא ודחי דלעולם למאן דסבר יש זיקה לא פקעה בכדי וההיא ברייתא ר״מ הוא דאמר אין זיקה והה״נ דכי אמרי׳ מתני׳ ולא צריכי לדחויי דרבא ולהאי פירושה אתיא שפיר הא דהדר פרכא וסבר ר״מ אין זיקה והתנן וקושיי׳ על מאי דפרקי׳ אליבא דר׳ יהודה דפריש טעמא דמתני׳ משום דסבר אין זיקה ותקשי לך אידך סתמא דסבר יש זיקה וסתם מתני׳ ר״מ דבשלמא למאי דמותיב ר״ה בר חייא דאנן סברי דר״מ סבר יש זיקה מחיים דמתני׳ אלא דפקעה כמתני׳ וכמתנית׳ דהכא אבל לפי הראשונים קשיא לן טובא מאי פרכי השתא אליבא דר׳ יהוד׳ דהא לכולי עלמ׳ קשה דבמתנית׳ קתני בהדיא ר״מ סבר אין זיקה ובאידך תנן סתם יש זיקה וסתם מתני׳ ר״מ ויש מתרצי׳ דלדידן לא הוה קשיא דאנן הוה סברי׳ דאע״ג דסיפא דמתני׳ ר״מ רישא לאו ר״מ אבל לרב יהודה דדחי דכולה ר״מ קשה ואין זה מחוור דאנן אפשר דסברי מעיקרא דרישא דברי הכל וסיפא ר״מ אבל הוה סלוקא אדעתין דתהוו רישא רבנן וסיפא ר״מ ואחרים פירשו דהא דפרכינן השתא מדר׳ מאיר אדר״מ לאו על מאי דפרקי אליבא דרב יהודה אלא לדברי הכל פרכי לה דכיון דמייתי לה להא מתנית׳ דר״מ בעי׳ לברורי ואורחא דתלמודא בהכי.

דילמא אדמיית חד מיית אידך וקא בטיל מצות יבמין – פי׳ דכיון דסברי אין זיקה מכיון שבנה לא נפטרה אחותה היבמה האחרת והלכה לה והקשו בתוס׳ והא ר״מ לא חייש למיתה כדאמרי׳ במסכת סוכה גבי העושה בהמה דופן לסוכה וכדאמרי׳ נמי במסכת גיטין דהא דקתני׳ דשכיב מרע שאמר הרי זה גיטך שעה א׳ קודם למיתתי אסור׳ לאכול בתרומה מיד אתיא כר׳ יהודה דחייש למיתה ולא כר״מ דאמרי׳ נמי דר״מ לא חייש לבקיע׳ הנאד וכן בפ״ק דיומא אמר ר׳ יהודה אף אשה אחרת מתקינין לו שמא תמות אשתו ורבנן פליגי עליה דלא חיישי למיתה ומסתמא הנהו רבנן ר״מ היא דסבר דלא חיישי למיתה תירץ ר״י לוי ז״ל דכי לא חייש ר״מ למיתה היינו דלזמן מועט כגון בקיעת הנאד דחששא דחד יומא הוא דלא שריא ר״מ אלא לשבת בלחוד וכן גבי דופן סוכה דחד יומא הוא וגבי יום הכפורים נמי חד יומא הוא ועוד דהתם איכא טעמא דא״כ אין לדבר וכו׳ וכן גבי תרומה נמי לא חייש שתמות לאחר שעה אבל מיתה דלאחר זמן מרובה חייש וגבי ייבום דילמ׳ לא מייבם אידך לאלתר עד לאחר זמן מרובה ומיית אידך וקא מבטלא מצות יבמי׳ ואחרים תירצו דר״מ לא חייש למיתה או לבקיעת הנאד כשיש בדבר שום הפסד ומשום צורך דבר כגון שלא להפסידה בתרומה וכן גבי בקיעת הנאד לצורך שבת דהא בערב שבת עם חשיכה מיירי שאין לו פנאי לעשר וגבי סוכה כשאין לו דבר אחר לעשות סוכתו וגבי יום הכפורים אע״ג דצור׳ הוא מ״מ אין לדבר סוף אבל הכא כיון דאפשר דמיית ואפשר בחליצה למה נביא עצמינו לבית הספק לבטל מצות יבמין כיון דאפשר דמיית אידך ואין זה מחוור כל הצורך דהא אמרי׳ לקמן דחליצה במקום ייבום לאו מילתא היא אלא אם כן אתה אומר דמצות חליצה קודמת למצות ייבום וכאבא שאול.

ואי אין זיקה תבטיל דהא ר״ג דאמ׳ אין זיקה ומותר לבטל מצות יבמין אתי׳ ע״כ לההוא מאן דאמ׳ בפ׳ ב״ש דסבר ר״ג דקדושי קטנה כי גדלו לא גדלו בהדה ואי בעל לאחר גדלות גמרו קדושי׳ ואי לא לא הויא מקודשת וכיון דשרי לבעול אחר שתגדל ואף על פי שהיא אחות זקוקתו קסבר אין זיקה וכדפרש״י ז״ל הכא וסברא נמי מותר לבטל מצות יבמין שהרי זיקת אחותו קדמה לקדושי׳ של זו והוא מבטל אותה זיקה בידים כשבועל דסבר ר״ג המקדש אחות יבמה נפטרה יבמה והלכה לה אבל לההוא לישנ׳ דאמר דכי גדלה גדלי קדושיה בהדה דילמא לא שרי ר״מ לבעול וסבר יש זיקה וליכא בטול מצות יבמין דאדרבה מכי גדלה הא איגלאי מילתא למפרע שה״ל אחות אשתו ולא רמיא קמיא כלל וממילא מבטל זיקה מעיקר׳ והכא בכל דכן פרכי שפיר מיהא אדרבא דכיון דהתם שרי לבעול ולבטל בידים מפני שהיתה נשואתו כבר כדפריש זכרונו לברכה כ״ש הכא שאין עושה בטול חוצה לה אלא שמייבם יבימתו הזקוקה לו ג״כ ובמצותו הוא עסוק.

הא דרב יהודה דשמואל היא – פי׳ דפסק כר׳ יהודה דאמר יש זיקה ומיהו לא מוכח מהכא דזיקה בכדי לא פקעה כדאמר ר׳ יהודה אלא דאנן לא אתינן השתא אלא לאורויי לענין יש זיקה מחיים דמדשמואל הוא דאילו רב אין זיקה ס״ל וכדרב יהודה ושפיר אתיא הא אפי׳ לפי התירוצי׳ האחרונים שכתבנו לעי׳ דאע״ג דבסוגיי׳ לא פרכי לרב יהודה אלא במאי דקאמ׳ דזיקה בכדי לא מפקע׳ מ״מ ה״נ אשמועי׳ רב יהודה דיש זיקה וצריך הוא לסיוע כזה ולומר דכשמואל היא.