×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) מתני׳מַתְנִיתִין: אלֹא יֵשֵׁב אָדָם לִפְנֵי הַסַּפָּר סָמוּךְ לַמִּנְחָה עַד שֶׁיִּתְפַּלֵּל. לֹא יִכָּנֵס אָדָם לַמֶּרְחָץ, וְלֹא לַבּוּרְסְקִי, וְלֹא לֶאֱכוֹל, וְלֹא לָדִין. וְאִם הִתְחִילוּ – אֵין מַפְסִיקִין. במַפְסִיקִין (לִקְרוֹת ק״שקְרִיאַת שְׁמַע) וְאֵין מַפְסִיקִין לִתְפִלָּה.:
MISHNA: After having dealt with the limited and defined topic of the halakhot of carrying out on Shabbat, the mishna begins to deal with the halakhot of Shabbat chronologically, beginning with activities that one may not perform prior to the onset of Shabbat. With regard to one’s daily conduct, the mishna says: A person may not sit before the barber adjacent to the time of minḥa until he recites the afternoon prayer. And a person may not enter the bathhouse and may not enter to work in a tannery [burseki]. And he may neither begin to eat a meal nor to sit in judgment until he prays. And however, if they already began engaging in those activities, they need not stop and recite the Amida prayer. The tanna articulated a principle: One stops engaging in all of these activities to recite Shema and one does not stop to recite the Amida prayer.
קישוריםעין משפט נר מצוהר׳ חננאלר׳ נסים גאוןרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יראב״ןתוספותבעל המאורספר הנרר״י מלונילרמב״ן מלחמות ה'בית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
מתני׳: לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה עד שיתפלל – אתינן לאוקומה סמוך למנחה גדולה, שהוא מו׳ שעות ומחצה ולמעלה.
למעלה מי׳ טפחים אין עירובו עירוב:
מנחה גדולה מו׳ שעות ומחצה ולמעלה ומנחה קטנה מט׳ שעות ומחצה ולמעלה ופירושם במסכת ברכות בפרק תפלת השחר (ברכות דף כו):
תספורת בן אלעשה מפורשת במס׳ סנהדרין בפרק כהן גדול (סנהדרין דף כב) מאי כסום יכסמו את ראשיהם תניא כמין תספורת לוליאנית מאי תספורת לוליאנית אמר רב יהודה אמר שמואל תספורתא יחידאה היכי דמי אמר רבה ראשו של זה בצד עיקרו של זה שאלו את רבי איזהו תספורת של כהן גדול אמר להן צאו וראו תספורת של בן אלעשה תנא ר׳ אומר לא לחנם פיזר בן אלעשה את מעותיו אלא כדי להראות תספורת של כהן גדול:
אמר זעירי חברין בבלאי למאן דאמר תפילת ערבית רשות רבי יהושע הוא דסבר כי תפלת ערבית רשות כמו שאמרו בברכות בפרק תפלת השחר (ברכות דף כז) תפלת ערבית רבן גמליאל אומר חובה ר׳ יהושע אומר רשות:
{משנה שבת א:ב} מתני׳ לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה עד שיתפלל ולא יכנס לא1 למרחץ ולא לבורסקי ולא לאכל ולא לדון ואם התחילו אין מפסיקין ומפסיקין לקרית שמע ואין מפסיקין לתפלה:
{בבלי שבת ט ע״ב-י ע״א} גמ׳ האי2 סמוך למנחה3 אסיקנה סמוך4 למנחה גדולה5 ואפילו בתספורת דידאן ולכתחלה אמאי לא גזירה שמא ישבר הזוג. ולא למרחץ אפילו להזיע בעלמא ולכתחלה אמאי לא גזרה שמא יתעלפה. ולא לבורסקי [אפילו]⁠6 לעיוני בעלמא ולכתחלה אמאי לא7 דילמא חזי פסידא בזביניה וטריד8. ולא לאכל אפילו בסעודה קטנה ולכתחלה אמאי לא דילמא אתי לאמשוכי9. ולא לדון ואפילו10 בגמר דין ולכתחלה אמאי לא דילמא חזי טענאתא11 וסתר דינא: מימתי התחלת תספורת אמ׳ ר׳ אבון12 משיניח מעפורת של-ספרין על ברכיו: ומימתי התחלת מרחץ אמ׳ ר׳ אבון משיערה13 מעפרתו ממנו: ומימתי התחלת בורסקי אמ׳ ר׳ אבון משיקשור בין כתיפיו14. ומימתי התחלת אכילה רב אמ׳ משיטול ידיו ור׳ חנינה15 אמ׳ משיתיר חגורו ולא פליגי הא לן והא להו. אמ׳ זעירי הני חברין בבלאי למאן דאמ׳ תפלת ערבית רשות כיון דשרא ליה המיאניה לא מטרחינן ליה ולמאן דאמ׳ חובה מטרחינן ליה והא תפלת המנחה דלכולי עלמא חובה היא ותנן אם התחילו אין מפסיקין ואמ׳ ר׳ חנינה16 משיתיר חגורו התם לא שכיחה שכרות הכא שכיחא17 שכרות אי נמי במנחה כיון דקביע ליה זימנא מירתת ולא אתי למפשע ערבית כיון דכולי ליליא זמן תפלה18 לא מרתת19 ואתי למיפשע. והשתא20 נהוג כולי21 עלמא בתפלת ערבית מנהג22 חובה אע״ג דשרא ליה המיאניה מטרחינן ליה:
רבה בר רב הונא ראמי [פוזמקיה]⁠23 ומְצלֵי אמ׳ {עמוס ד:יב} הכון לקראת אלהיך ישראל24. רבא כי איכא ריתחא שרי25 גלימיה ופכר ידיה ומצלי אמ׳ כעבדא קמי מריה. כי ליכא ריתחא מציין נפשיה אמ׳ רב אשי חזינא [ליה26] לרב כהנא כי איכא רתחא בעלמא27 פכר ידיה ומצלי אמ׳ כעבדא לפני28 מריה29 כי ליכא רתחא30 מציין נפשיה ומצלי אמ׳ הכון לקראת אלהיך ישראל׳. רבא אשכחיה לרב המנונא דקא מאריך בצלותיה31 אמ׳ ליה32 מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה ואיהו33 סבר זמן תורה לחוד וזמן תפלה34 לחוד. ר׳ ירמיה הוה יתיב קמיה דר׳ זירא וקא גאריס מטא [עידן]⁠35 צלויי36
וקא מסרהב קארי עליה רבי זירא מסיר אזנו משמוע תורה גם תפלתו תועבה. ודוקא מי שתורתו אומנותו כדבעינן למימר קמאן.
מימתי התחלת הדין רב המנונא37 ור׳ ירמיה חד אמ׳ משיתעטפו הדיאנין וחד אמ׳ משיתחילו בעלי דינין. ולא פליגי הא דעסיקי ואתו בדינא והא דלא עסיקי ואתו בדינא:⁠38ר׳ אמי ור׳ אסי הוו יתבי וגרסי ביני עמודי וכל שעתא ושעתא39 טפחי אעיבורא דדשא ואמרו מאן דאית ליה דינא ניעול ונייתי: רב חסדא ורבה בר רב הונא40 הוו יתבי כולי יומא בדינא41 [והוה]⁠42 קא חלש לבייהו תנא להו חייה בר רב מדופתי43 {שמות יח:יג} ויעמד העם על משה מן הבקר עד הערב וכי תעלה על דעתך שמשה (היה44) יושב ודן כל היום כולו תורתו45 אימתי היתה נעשית אלא לומר לך שכל דיין ודיין שדן דין46 אמת לאמיתו אפילו שעה אחת47 מעלה עליו הכת׳ כאילו נעשה שותף להקב״ה48 במעשה בראשית כת׳ הכא ויעמד העם על משה49 מן הבקר עד הערב וכת׳ התם במעשה בראשית {בראשית א:ה} ויהי ערב ויהי בקר יום אחד50: עד מתי יושבין בדין אמ׳ רב ששת51 עד זמן סעודה והיא [שעה]⁠52 ששית [שהיא] שעת53 מאכל תלמידי חכמים.
1. לא: כ״י נ: ״אדם״.
2. האי: דפוס קושטא: הא.
3. גד, גכב מוסיפים: ״דקתני״.
4. אסיקנא סמוך: גד, גט: ״דסמוך ״. גמח: דאסיקנא ד⁠[סמוך].
5. גד, גי, גכב מוסיפים: ״היא״.
6. אפילו: כך ב-גד, גי, גטו, גי, גכב, גכג, גפא, כ״י נ, דפוסים. כ״י א:״ואפילו״.
7. גד, גכג, גמח, דפוסים מוסיפים: ״גזירה״.
8. דילמא חזי פסידא בזביניה וטריד: קרוב ללשון שבר״ח. דפוסים: גזירה שמא יראה הפסד בזביניה ויטרד, כלשון שברמב״ם משנ״ת הל׳ תפילה (ו:ה).
9. אתי לאמשוכי: –כלשון שבר״ח. דפוסים: ממשכא ליה סעודתא.
10. ואפילו: גי, דפוסים: ״אפילו״. חסר ב-גד, גטו, גכב, גכג, גפא.
11. טענאתא: כ״י נ: ״טעותא״.
12. אבון: כ״י נ, רא״ש שבת (א:יח): ״אבין״. וכן בסמוך פעמיים.
13. משיערה: דפוסים: משיעביר.
14. כ״י נ מוסיף: ״בתי זרועותיו״.
15. חנינה: דפוסים: יוחנן.
16. חנינה: דפוס קושטא: חנינא. דפוסים: יוחנן.
17. שכיחה, שכיחא: גטו, גפא, כ״י נ, דפוסים: ״שכיח, שכיח״.
18. גד, כ״י נ, רא״ש מוסיפים: ״הוא״.
19. מרתת: דפוסים: אתי למירתת.
20. והשתא: דפוסים: והאידנא.
21. כולי: חסר בדפוסים.
22. מנהג: חסר בכ״י נ.
23. פוזמקיה: כך ב-גי, גטו, גכב, גפא, דפוס קושטא. כ״י א: ״פוזמקא״. דפוסים: פוזמקי. כ״י נ מוסיף: ״פי׳ נותן אנפלאות חשובות ברגליו ובלע׳ קבצול׳ש״.
24. רבה...ישראל: חסר ב-גד.
25. שארי: דפוסים: שדי. וכן נראה בר״ח. גד:״שרא״.
26. ליה: כך ב-גד, גכב, כ״י נ, דפוסים, ר״ח.
27. דפוסים מוסיף: לביש ומכסי. וכן בר״ח בסיפא.
28. לפני: גטו, גכב, גפא, דפוסים: ״קמי״. כ״י נ: ״קמיה״. ר״ח: ״לקמי״. גכא: ״קדם״.
29. אמ׳...מריה: חסר ב-גד.
30. כ״י נ מוסיף: ״בעלמא״.
31. בצלותיה: כ״י נ, דפוסים: ״בצלותא״.
32. ליה: בדפוסים וב-גי לפני הגהה: חסר.
33. ואיהו: כ״י נ: ״והוא״.
34. תורה, תפלה: כ״י נ: ״תפלה, תורה״.
35. עידן: גד, גטו, גכב, גפא, כ״י נ. כ״י א, דפוסים: ״זמן״.
36. צלויי: כ״י נ: ״צלותא״. דפוסים: תפלה. חסר ב-גטו.
37. רב המנונא: דפוסים: ר׳ יונה.
38. מכאן עד סוף המאמר ״תלמידי חכמים״ מובא גם ברי״ף סנהדרין פרק א (דף ב ע״א).
39. ושעתא: דפוסים. וכן ברי״ף סנהדרין שם.
40. הונא: דפוס קושטא: כהנא.
41. כולי יומא בדינא: כ״י נ: ״ביני עמודא ודייני דינא״ (העברה מהמאמר שלפניו).
42. והוה: כך ב-גד, גי, גטו, כ״י נ, דפוסים. וכן ברי״ף סנהדרין שם. כ״י א: ״והוו״. גפא: ״והא״.
43. חייה בר רב מדופתי: כ״י נ, רא״ש: ״רב חייא מדפתי״.
44. היה: חסר ב-גד, גי, גטו, גכב, גפא, כ״י נ, דפוסים. וכן חסר ברי״ף סנהדרין שם.
45. תורתו: גד: ״ותורתו״. דפוסים: ״ותורה״.
46. דין: חסר ב-גד.
47. שכל דיין...שעה אחת: וכן ברי״ף סנהדרין שם. כ״י נ: ״כל הדן דין אמת לאמתו״.
48. להקב״ה: גכב: ״למקום״.
49. ויעמד העם על משה: חסר בכ״י נ, דפוסים.
50. יום אחד: חסר ב-גי, כ״י נ, דפוסים.
51. עד מתי...ששת: כ״י נ: ״אמר רב ששת עד מתי יושבין בדין״.
52. שעה: כ״י א: ״שעת״.
53. שהיא שעת: כך ב-גד, גי, גטו, גכב, גכג, גפא, כ״י נ, רא״ש. וכן ברי״ף סנהדרין פרק א (דף ב ע״א). כ״י א: ״שעת״. דפוסים: ״שהוא זמן״.
ערך ברסי
ברסיא(קידושין פב) הגרע והבלן והברסי. (כתובות עז.) והיה לו אח בורסי פי׳ אומן המעבד עורות. (שבת ט:) ולא לבורסקי פי׳ מקום שמעבדין בו עורות (א״ב: וכן בל׳ יוני):
א. [גערבער.]
מתני׳ לא ישב אדם לפני הספר – להסתפר.
סמוך למנחה – קודם למנחה.
עד שיתפלל – שמא ישכח ולא יתפלל והא אפילו בחול נמי והא דתני הכא משום דדמי להא דתני גבה לא יצא החייט במחטו ע״ש עם חשכה שמא ישכח ויצא משתחשך.
ולא יכנס – סמוך למנחה.
לא למרחץ כו׳ – וטעמא דכולהו משום שמא ימשך עד שיעבור זמן תפלה.
ואם התחילו – אחת מכל אלו.
אין מפסיקין – אלא יגמור ואח״כ מתפלל ובגמרא (דף י.) מפרש בדאיכא שהות לגמור קודם שיעבור הזמן.
מפסיקין לק״ש – דאיתא מדאורייתא.
ואין מפסיקין לתפלה – ובגמרא (דף יא.) פריך הא תנא ליה רישא.
סימן שלח
אין אדם מתפלל אלא אם כן חוגר מתניו. דתנן (שבת ט ע״ב) לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה וכו׳ עד ולא לאכול וכו׳ עד ואם התחילו אין מפסיקין. ואמרי׳ בגמרא מאימתי התחלת אכילה רבי חנינא אמר משיתיר את חגורו וכו׳, עד מתקיף לה רב ששת וכי טריחותא למיסר הימיינא ועוד ליקו הכי וליצלי, ומשני משום שנאמר הכון לקראת אלקיך ישראל, משום הכי ליסר הימייניהא.
א. וכ״ה בסה״ת סי׳ ריו [׳לאפוקי הא מה שכתוב במחזור ויטרי כיון שיש לו אבנט במכנסי׳ אינו צריך יותר לאזור חגורו משום הכון לקראת׳] הו״ד בטור סי׳ צא.
מתני׳ לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה עד שיתפלל – והא דאמר בערבי פסחים (דף צט:) ערבי שבתות וערבי ימים טובים לא יאכל עד שתחשך היינו אפילו התפלל לא יאכל כדמפרש התם כדי שיכנס לשבת כשהוא בתאוה אבל לא התפלל אפילו בשאר ימים נמי אסור כדאמר הכא.
ואם התחילו אין מפסיקין – אפילו התחילו באיסור כדמוכח בסוכה (דף לח.) גבי מי שבא בדרך ואין בידו לולב נוטלו על שולחנו ופריך למימרא דמפסיקין והא תנן אם התחילו אין מפסיקין ולא משני דהכא בהתחילו בהיתר וגבי לולב התחילו באיסור דמצפרא זמניה הוא וה״נ משמע בגמ׳ דקאמר כיון דשרי המייניה לא מטרחינן ליה ויתיישב נמי הא דקשה בגמרא גבי לימא תהוי תיובתא דריב״ל.
{שמעתא דעסוק בדברים סמוך למנחה}
מתני׳: לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה וכו׳ – כיון דכולהו טעמי דמפרשינן לה למתני׳ בהו בגמ׳ לאוקומה לדריב״ל נינהו, ולא קיימא לן כוותיה, דבמסכת ברכות בדוכתא (בבלי ברכות כ״ח:) אדחיא ליה, בפירוש אמרינן לית הלכתא בהא כריב״ל, הילכך לא חיישינן למאי דאמרינן עלה הכא בגמרא לאוקומי טעמא דריב״ל.
ומתניתין כפשוטה שמעינן לה. דסמוך למנחה גדולה אידי ואידי שרי, דהא איכא שהות טובא, וסמוך למנחה קטנה לא יתחילו לא בתספורת גדולה ולא בקטנה ולא בסעודה גדולה ולא בקטנה. אע״פ שמותר לו לטעום משהו לכתחלה, אבל לסעודה לא יכנס. ואם התחילו אין מפסיקין. דלא קי״ל כריב״ל, דאמר, כיון שהגיע תפלת המנחה אסור לאדם שיטעום כלום עד שיתפלל.
ולפי מה שכתבנו בזה אין מה שכתב הרי״ף במקום הזה נכון.
{שמעתא דהפסקה מעסק התורה – דף ט: ודף יא.}
והוי יודע כי שני מיני הפסקות שנוים במשנתנו. זה1 מה ששנינו אין מפסיקין מאכילה לתפלה – לא שיעקור אותה לגמרי, אלא כגון שיש שהות ביום להתפלל לאחר אכילה. והכין אוקימנא במסכת סוכה (בבלי סוכה ל״ח.), בשיש שהות ביום.⁠2 ובסופה דאתאן לדברי תורה, שהחברים העוסקים בתורה מפסיקין לק״ש ואין מפסיקין לתפלה, זו היא שאין מפסיקין כלל ועוקרין את התפלה לגמרי, כשם שהיו עושין בעבור שנה, שהיו עוקרין את הכל מפני חשוב העבור. ודוקא בחברים כגון ר׳ שמעון בן יוחאי.
ירושלמי (ירושלמי שבת א׳:ב׳) - ר׳ יוחנן בשם רבי שמעון בן יוחאי: כגון אנו, שאנו עסוקין בתלמוד תורה, אפילו לק״ש אין אנו מפסיקין. ולא מודה רבי שמעון בן יוחאי שמפסיקין לעשות סוכה ולעשות3 לולב. ולית ליה לרבי שמעון בן יוחאי, הלמד לעשות ולא הלמד שלא לעשות, שהלמד שלא לעשות נוח לו כאילו לא נברא. אמר רבי יוחנן: הלמד שלא לעשות, נוח לו כאילו נהפכה שליתו על פניו ולא יצא לעולם. טעמיה דרבי שמעון בן יוחאי: זה שנון וזה שנון, אין מבטלין שנון מפני שנון. והא תנינן: הקורא מכאן ואילך לא הפסיד, כאדם שקורא בתורה. הא בעונתה חביבה היא יותר מן התורה. אמר רבי יודן: רבי שמעון בן יוחאי, ע״י4 שהיה מחודד בדברי תורה לפיכך אינה חביבה עליו יותר מד״ת. א״ר אבא: מדלא תנינן, אלא כאדם שקורא בתורה, הא בעונתה כמשנה היא. רבי שמעון בן יוחאי כדעתיה. דר׳ שמעון בן יוחאי אמר: העוסק במקרא מדה שאינה מדה. ורבנן אמרי: מקרא כמשנה.
1. בכתבי יד: זו
2. בכתי״ס: ביום להתפלל
3. כתי״ס: וליטול
4. כתי״ס: מתוך
מתני׳ לא ישב אדם לפני הספר וכו׳
(רבסז״ל) [רחז״ל]: אתינן לאוקמה סמוך למנחה גדולה שהיא מו׳ שעות ומחצה ולמעלה ובתספורת בן אלעסאא שצריך שהות הרבה כדגרסי׳ בסנהדרין סוף פרק [כהן]⁠ב גדול,⁠ג כסום יכסמו את ראשיהם תאנא (כמאן לוליא עת) [כמין תספורת לוליאנית]⁠ד [מאי תספורת לוליאנית]⁠ה תספורתא יחידתא,⁠ו כלומ׳ שתהא הראש מכוסה בשיער, כיצד ראש זה השיער מגיעז בעיקר שיער של (מעלה) [מטה] הימנו. תניא אמ׳ רב⁠[י] לא לחנם פיזר בן אלעסא את מעותיו אלא כדי להראותח תספרת של כהן גדול.
ובא ר׳ אחהט בר יעקב (ורחאה) [ודחאה]⁠י ואוקמה למתניתין בתספרת דידן וגזרי׳ שמא ישבר הזוג שצריך לתקנו.
רשצז״ל: לא ישב אדם לפני הספר וכו׳,כ פיר׳ להסתפר לתקנו.⁠ל
סמוך למנחה, פיר׳ קודם למנחה.
עד שיתפלל, פיר׳ שמא ישכח ולא יתפלל. והא אפ׳ בחול נמי, והא דתניא (הכי) [הכא]⁠מ משום דדמיא להא דתני גבהנ לא יצא החייט במחטוס שמא ישכח ויצא משתחשך.
ולא יכנס לא למרחץ וכו׳, וטעמ׳ דכולהו שמא ימשך עד שיעבור הזמן.⁠ע
שמא ישבר הזוג של [מ]⁠ספרים,פ פיר׳ ויהא צריך לחזר אחר זוג אחר.
{ספר הנר}
שמא (יתחלפה) [יתעלפה],⁠צ פיר׳ ללא (ינשא) [יגשא] עליה מן (כרב) [בכר] אל חמאם [=כדי שלא יתעלף מאדי המרחץ], מלשוןק בניך עלפו.
(משניה) [משיניח]ר מערפתו,ש פיר׳ של ספר. יע׳ (מנדיתרך) [מנד יתרך] אל מנדיל עלי אכתאף אלדי יוכד מן שערה. [=כלומר מזמן שיניח את המטפחתת על כתפי המסתפר.⁠א]
משיערה מערפתו ממנו, פיר׳ מערפתו סודרו, כלומ׳ משיסיר סודרו מעל ראשו כי הוא ראשון להפשטת בגדים.
משיקשור בין כתפיו, פיר׳ משיקשור בתי זרועותיו בין כתפיו.
מימתיב התחלת אכילה רב אמ׳ משיטול ידיו ור׳ חנינהג אמ׳ משיתיר חגורוד ולא פליגי הא לן והא להו
{רש״י}
פיר׳ [בני] בבל היו (חוג/דין) [חוגרין] עצמן בחוזק וכשהיו אוכלין היו צריכין להתירה, ובני ארץ ישראל לא היו נוהגין כן. <ויש אומ' בני ארץ ישראל שמהלכין (איזורו) [אזורי] חלצים עד שיתירו חגורם, ובני בבל משיטול ידיו.>
למאן דאמ׳ה תפלת ערבית רשות כיון דשרא ליה המיאניה לא מטרחינן ליה, להפסיק אלא יגמור ואחר כך יתפלל.
ולמאן דאמ׳ו חובה מטרחינן ליה, [בתמיה.]
א. בד׳, אלעשה. וכן בסמוך.
ב. ד׳.
ג. כב:
ד. ד׳.
ה. כגמ׳ שם, ובד׳ ליתא.
ו. בד׳ מוסיף, היא.
ז. בד׳, נוגע.
ח. בד׳ מוסיף, את. ומשמיט, של.
ט. בד׳, אחא.
י. ד׳.
כ. נראה מיותר, ובד׳ ליתא
ל. נראה מיותר, ובד׳ ליתא
מ. ד׳
נ. יא.
ס. כ״ה לפנינו שם. אך בד׳ הכא מוסיף, ע״ש עם חשכה
ע. בד׳, זמן תפלה
פ. כד׳. ולפנינו ליתא ב׳ מילים אלו, וכד׳ שעשאו פי׳
צ. כלפנינו
ק. ישעיה נ״א כ׳
ר. כלפנינו
ש. לפנינו בכולם, מעפרתו
ת. אפשר, סודר.
א. מילולית- אשר ניטל משערו. ומוכח מזה שלא גרס כלפנינו, על ברכיו. והרמב״ם בפיה״מ והמאירי ג״כ הזכירו שניתן על כתפיו.
ב. לפנינו, ומאימתי
ג. לפנינו, חנינא
ד. לפנינו, חגורה
ו. שם
[מתני׳] ב. לא ישב אדם לפני הספר וכו׳. כלומר להסתפר שער ראשו, מלשון המספרים.
סמוך למנחה. מנחה גדולה שהוא שש שעות ומחצה דאתחיל שמשא למערב. וסמוך לו הוא תחלת שעה שביעית, ואסור להתגלח אע״פ שלא הגיע זמן תפלת המנחה, גזירה שמא ישבר הזוג ויהיה צריך לתקנו ויעבר זמן המנחה, אלא צריך שיתפלל תחלה, כלומר שימתין עד שיגיע זמן המנחה ויתפלל ואחר כך יסתפר.
ולא יכנס נמי למרחץ. אפ׳ להזיע שהוא דבר מועט, עד שיתפלל, גזירה שמא יתעלפה ויחלה ולא (יכול) [יוכל] להתפלל.
ולא לבורסקי. והוא עיבוד לעורות. ואפי׳ לעיוני בעלמא שאין כוונתו לעמוד שם אלא מעט מזער לראות אם הם מתוקנין לעיבוד, אפי׳ הכי אסור עד שיתפלל. דדילמא חזי פסידא בזביני ומיטריד, כלומר שמא נתקלקלו בתוכה העורות, ומטריד, מצער נפשו, ויהא טריד בצערו ולא יתפלל.
ולא לאכול. אפי׳ סעודה קטנה אסור עד שיתפלל, דדילמא אתי לאימשוכי בסעודתיה ומשתכר ולא יוכל להתפלל.
ולא לדין. אפי׳ לגמר דין. כלומר שכבר נשאו ונתנו בדבר והסכימו מי הוא הזכאי ומי הוא החייב (אפילו הכי) דליכא למיגמר אלא מעט, לומר איש פלוני אתה זכאי ואיש פלוני אתה חייב, אפי׳ הכי אסור עד שיתפלל, גזירה דילמא חזו טעמא אחרינא, או שמעי טענתא אחרינא שאינה סותרת טענה ראשונה, וסתרי דינא שהוא חשב לגומרו וישכחו להתפלל. [ד]⁠אי אשמעינן טענתא אחרינא שסותרת טענה הראשונה, הא קימא לן דאינו טוען וחוזר וטוען.
ואם התחילו. אחת מכל אלו והגיע זמן המנחה.
אין מפסיקין. אלא גומרין ויתפללו, ובלבד דאיכא שהות לגמור קודם שיעבור הזמן.
ומפסיקין לקרית שמע. דאיתה דאורייתא.
ואין מפסיקין לתפלה. ובגמ׳ פריך האי תני לה רישא שאם התחילו אין מפסיקין, ומתרץ סיפא אתאן לדברי תורה, שאם היו חברים עוסקים בתורה והגיע זמן קרית שמע, מפסיקין לקרית שמע ולא לתפלה, וכגון ר׳ שמעון בן יוחאי וחבריו שהיתה תורתן אומנותן, אבל שאר תלמידים שמתבטלין כמה שעות להתעסק באומנתן, חייבין להפסיק נמי לתפלה.
{שמעתא דעסוק בדברים סמוך למנחה}
ועוד, מתני׳, לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה וכו׳, עד, ולפי מה שכתבנו בזה אין מה שכתב הרי״ף ז״ל במקום הזה נכון.
אמר הכותב: לא כי, אלא כיון דלא אוקמוה בגמרא אוקימתא אחריתי על כרחין עליה סמכינן. ולא פלגינן אנן אוקימתא דגמרא לאוקמי אוקימתא חדתי מנפשין.
ורב אחא בר יעקב, דבתרא הוא, נמי הכי אוקמא. ואיהו לית לן למימר דסבר לה כר׳ יהושע בן לוי ולאפוקי מהלכתא, אלא סברא דנפשיה קאמר. דמסתברא ליה דגזרינן ואפילו במנחה גדולה.
ומתני׳ כפשטה במנחה גדולה קס״ד לאוקומה, אלא דהוה קשיא ליה, הא איכא שהות טובא. והשתא איפריק ואיתוקם דאפילו סמוך למנחה גדולה לסעודה אסור, משום גזירה, וכדרב אחא.
ומיהו, אם התחילו אין מפסיקין ואפילו סמוך למנחה קטנה, דלא קי״ל כר׳ יהושע בן לוי. ומתניתין הכי קתני: לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה גדולה ולא לאכול ולא לדון, ואם התחילו אין מפסיקין לעולם, ואפילו הגיע זמן מנחה קטנה, אלא גומר ומתפלל. ופשטה נמי הכי הוא.
ופירוקא דרב אחא בר יעקב לכולי עלמא איתמר, וקי״ל כותיה, דלא אשכחן מאן דפליג אעיקר פירוקא לומר דסמוך למנחה גדולה שרי. ואע״פ שיכולין היו לפרוק פירוק אחר אליבא דמאן דלא סבר לה כרבי יהושע בן לוי, כיון דהאי פירוקה אתי אליבא דכ״ע וגמרא לא קם אמסקנא פירוקא אחרינא, עליה סמכינן וכוותיה עבדינן. דבכל דוכתא סמכי אסוגיא דגמרא וכ״ש הכא דאתמר גבי הלכתא פסיקתא דהאי דינא.
ולמה תמה כאן בעל המאור כ״כ. והוא כתב במסכת פסחים (בבלי פסחים ע״ד.) גבי מולייתא, דאתמר (בבלי פסחים ע״ד:): נימא מסייע ליה. הלב קורעו. לא קרעו קורעו לאחר בשולו. דקס״ד בצלי קאמר ומשום דכבולעו כך פולטו. ואסיקנא, שאני לב דשיע. וכתב בעל החיבור הזה ז״ל שם דאע״ג דהאי שנויא למדחא לדרבא ומסקנא כרבא, סמכינן אשנויין ואפי׳ לקדירה שרינן ליה, דכיון דשיע לא בלע כלל. ואמר טעמא, דהא לא אייתי רבא סיעתא מיניה לשמעתיה אלא אנן הוא דקס״ד לסיועיה ולדחוקי, הילכך אשנויין סמכינן. וק״ו לזו מעתה.
ואע״פ שאין אנו מסכימין1 שם לפירושו. מפני שהלב חלול ופתוח להכניס ולהוציא דם מכמה מקומות, וכדאתמר בגמ׳ בכריתות (בבלי כריתות כ״ב.) בדם דאתי ליה מעלמא. ואם תאמר דשיע נמי מבחוץ ולא בלע, א״כ תתיר לב הנתבשל עם הנבילה, דבר שאי אפשר לו להשמע. אלא בצלי הוא דשיע2 ולא פליט אלא דרך סמפונות שבו.
מכל מקום אף אנו נאמר כאן בשמועה זו דסמכינן אשנוייא דגמרא, דליכא לדחויי כולה סוגיין.
וכן נהגו הגאונים בכל מקום. וכן פסק כאן ר״ח ז״ל.
1. בדפ״ר: מסמיכין
2. בדפ״ר: ושיע
מאחר שביארנו שאם התחיל אפי׳ בהתחלת המלאכה מעיקרא אינו מפסיק צריך אתה לידע במלאכות שהזכרנו איזוהי התחלה שלהן והוא שאמרו מאמתי התחלת תספורת משיניח מעפרת של ספרים על ברכיו והוא הסודר שהספר מעטף בה את המתגלח שלא יפול השער על בגדו ומאמתי התחלת מרחץ משיעביר מעפרתו מעליו והוא סודר שעל ראשו שמעבירו לכונת הפשטת בגדיו ומאמתי התחלת בורסקי משיקשור בין כתפיו עור רך שמעמיד בפני כל חיקו שעליו סומך המקל שבו חובט את העור ומאמתי התחלת אכילה אם דרכו לחגור עצמו בחוזק כבני בבל משיתיר את חגורו שהוא סמוך לנטילת ידים ואם אין דרכו לחגור אלא ברוחב כבני ארץ ישראל עד שאין צריך להתירו לצורך אכילה משיטול את ידיו ומאמתי התחלת דין אם זהו הדין הראשון שבא היום לפניהם ועליו הם מזמינים עצמם התחלתו משיתעטפו הדיינין שהיו רגילים להתעטף בטלית מיוחד לכך לעמוד בדרך יראת שמים ואם כבר הזמינו עצמם ונתעטפו לדין אחר התחלתו של זה משיפתח אחד מבעלי הדין בטענותיו:
אע״פ שביארנו שתפלת המנחה כל שיש שהות אינו מפסיק מאחר שהתחיל במכשירי המלאכה אע״פ שלא התחיל בגופה של מלאכה לתפלת ערבית מיהא ולענין אכילה הואיל ועכשיו קבעוה חובה מפסיק כדי שיתפלל קודם אכילה אע״פ שהתיר חגורו או נטל את ידיו הואיל ולא התחיל בגוף האכילה ושמא תאמר ומה בינה לתפלת המנחה שהיא חובה ואינו מפסיק מנחה אין השכרות מצוי ביום ולא עוד אלא מתוך ששעתו קרובה לבא מתיירא שלא להתחיל אא״כ בקי בעצמו שיתפלל אחר אכילה אבל ערבית שהשכרות מצוי בלילה ושהוא סומך על אריכותה של לילה שמא יבא לפשוע ואע״פ שבענין נשיאות כפים באחרון של תענית אמרו שבזמן המנחה שכיח שכרות כל לענין כהן אף השתוי קרוי שכור מה שאין כן לתפלה ויש מפרשים ענין זה שבערבית אפילו התחיל באכילה ואין הדברים נראין:
גמר׳ לעולם אל ישב אדם סמוך למנחה גדולה – פוסק ר״י ז״ל כי האי אוקמתא ולא כאוקמת׳ דרב אחא בר יעק׳ דאוקמה אפי׳ בתספורת דידן ובסעודה קטנה דהנהו חששות דחוקות נינהו שישיבת הזוג וכולהו אידך ועוד דסוגיין לקמן דאמרי׳ מאימת התחלת הדין משיתעטפו הדיינין לא שייך לאוקמתא דרב אחא דאוקמה בגמר דין וכן הא דאמרי׳ דהתחלת סעודה משיעור שיתיר חגורה לא שייכא מסתמא אלא בסעודה גדולה וזו אינה ראיה דמודה רב אחא דכי קתני סופא ואם התחילו אין מפסיקי׳1 מיירי אפי׳ בסעודה גדולה ובתחלת דין אליו דאיהו קאמר דרישא דאין מתחילים2 מיירי אפי׳ בסעודה קטנה ואפי׳ בגמר דין. אבל יש בירוש׳ כדברי ר״י ז״ל ר׳ יהושוע בן לוי הוה מפקד לתלמידוי אי אית לכון אריסתון ומטא יומא לשית שעין צלו מנחתא והדר תפקו ע״כ. ופי׳ ארסוותן סעודה גדולה בלשון יוני והגאונים ז״ל פסקו הלכה כלישנא קמא דרב אחא לחומר׳. וא״ת והא כלה שקלא וטריא אליבא דר׳ יהושוע בן לוי דמשום תיתיא קושיא דמקשי׳ ממריה עבדי׳ כל הני אוקמתי ואלו בפרק תפלת השחר אמרי׳ דלית הילכת׳ כריב״ל. וי״ל דסברא דתלמוד׳ הוא לאוקמי מתני׳ דאיתניא סתמא בכל מנחה ואפי׳ במנחה גדולה אלא דמעיקרא אתינא למפרך אי תהוי מתני׳ תיובתיה דריב״ל ואנן פרקי׳ דלא קשיא עליה מתני׳ דמתני׳ ודאי במנחה גדולה היא והלכך כל פסק הלכה דלכתחלה אין מתחילים ואפי׳ סמוך למנחה גדולה ואם מתחיל אין מפסיקים כשיש שהות ביום ואפי׳ אחר שהגיע זמן המנחה קטנה וכן עיקר שלא כדברי ר״ז ז״ל.
1. כן צ״ל. בכ״י: ״מספיקי׳⁠ ⁠״.
2. כן כנראה צ״ל. בכ״י: ״מתחלים״.
פירש״י בד״ה אין מפסיקין כו׳ ובגמרא מפרש בדאיכא שהות לגמור כו׳ עכ״ל אם ר״ל בדאיכא שהות וכמ״ש התוס׳ דהכי משמע מדקאמר בגמרא במנחה לא שכיח שכרות משמע כו׳ אין זה מקרי מפרש בגמ׳ ואפשר דר״ל בגמרא מפורש דאיירי בדאיכא שהות ביום טובא דהיינו מנחה גדולה ולא איירי במנחה קטנה דליכא שהות ביום טובא כדאמר בגמ׳ נימא תיהוי תיובתא דריב״ל כו׳ וק״ל:
תוס׳ שם בד״ה ואם התחילו כו׳ והכי נמי משמע בגמרא דקאמר כיון דשרא המייניה לא מטרחינן כו׳ עכ״ל דבריהם מפורשים במרדכי וז״ל ונראה לר״י דאפי׳ התחילו באיסור כו׳ דהכי משמע מדאמרינן מדשרא המייניה לא מטרחינן ליה והיינו כי התיר חגורה לאחר שבא זמן תפלת ערבית דאם לא בא הזמן למה יש לו לעמוד ומדפריך עלה והא תפלת מנחה כו׳ ש״מ מתני׳ בהגיע זמן קאמר עכ״ל וביאור לדבריו דלא מצינו דאסרו לישב לפני הספר כו׳ וכל הני דמתני׳ סמוך לערבית אלא כשבא הזמן של ערבית אסרו בו לאכול ולמ״ד ערבית חובה מטרחינן ליה נמי להפסיק וא״כ אם לא בא הזמן בערבית ודאי דאין לו לעמוד אבל הכא במנחה הוה איכא לפרושי הא דאם התחילו אין מפסיקין קאי דוקא אסמוך למנחה דקתני ברישא דאסרו בו לישב כו׳ לכתחלה אבל אחר שבא זמן מנחה דהיינו שהתחיל באיסור לא קאמר ביה דאין מפסיקין אבל מדפריך אדערבית מתפלת מנחה ע״כ דתפלת מנחה נמי בכה״ג מיירי דאין מפסיקין אפילו בהתחיל אחר שבא זמן תפלת מנחה דאם לא כן לא הוה פריך מידי ודו״ק:
במשנה לא ישב אדם לפני הספר כו׳ ופירש״י דהא דתניא הכא היינו משום דדמי להא דתני גבי לא יצא החייט במחטו כו׳. ואף על גב דלפי זה הו״ל למיתני הך דלא יצא החייט ברישא אלא משום דלקמן תני נמי סמוך ללא יצא החייט הנך דאין פולין ואין קורין דשייכי לי״ח דבר מש״ה נקיט לכולא מתניתין בסוף:
מיהו לפי פי׳ ריב״ם ז״ל יתכן יותר שכתב דכולה פירקין דיציאות השבת נמי מי״ח דבר אחרים נינהו רק חשיב נמי כל הנך דמתני׳ דידן ע״ש:
א משנה לאחר שעסקנו בנושא מצומצם ומוגדר של דיני הוצאות בשבת, עוברים לעסוק בדיני השבת על פי סדר קבלתה, ובראשונה מה הם הדברים שיש להמנע מהם לפני כניסת השבת. לגבי כל יום ויום אמרו: לא ישב אדם לפני הספר סמוך לזמן תפילת מנחה עד שיתפלל. וכן לא יכנס אדם למרחץ, ולא יכנס לעשות מלאכתו בבורסקי (עיבוד עורות). וכן לא יכנס לא לאכול סעודתו ולא לשבת בדין עד שיתפלל. ואולם אם התחילו כבר באותם הדברים — אין מפסיקין, אינם חייבים להפסיק. וכלל אמרו: מפסיקין בכל אלו הדברים לקרות קריאת שמע ואין מפסיקין לתפלה.
MISHNA: After having dealt with the limited and defined topic of the halakhot of carrying out on Shabbat, the mishna begins to deal with the halakhot of Shabbat chronologically, beginning with activities that one may not perform prior to the onset of Shabbat. With regard to one’s daily conduct, the mishna says: A person may not sit before the barber adjacent to the time of minḥa until he recites the afternoon prayer. And a person may not enter the bathhouse and may not enter to work in a tannery [burseki]. And he may neither begin to eat a meal nor to sit in judgment until he prays. And however, if they already began engaging in those activities, they need not stop and recite the Amida prayer. The tanna articulated a principle: One stops engaging in all of these activities to recite Shema and one does not stop to recite the Amida prayer.
קישוריםעין משפט נר מצוהר׳ חננאלר׳ נסים גאוןרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יראב״ןתוספותבעל המאורספר הנרר״י מלונילרמב״ן מלחמות ה'בית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) גמ׳גְּמָרָא: הֵי ״סָמוּךְ לַמִּנְחָה״, אִילֵּימָא לְמִנְחָה גְּדוֹלָה – אַמַּאי לָא? הָאִיכָּא שְׁהוּת בַּיּוֹם טוּבָא? אֶלָּא סָמוּךְ לְמִנְחָה קְטַנָּה

GEMARA: First, the Gemara seeks to clarify: Which “adjacent to minḥa,” in other words, adjacent to which minḥa is the mishna referring? There is a difference between the time of greater minḥa [minḥa gedola], which begins approximately a half hour after noon, and the time of lesser minḥa [minḥa ketana], which begins approximately two and a half hours before sunset. The Gemara elaborates: If you say that it is prohibited to perform all of these activities adjacent to minḥa gedola, why not? Isn’t there still much time remaining in the day? Rather, the mishna means adjacent to minḥa ketana.
רי״ףרש״יראב״ןספר הנרבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ מנחה גדולה – התחלת זמן תמיד של בין הערבים מכי מתחיל להעריב דהיינו מחצי שבע ולמעלה דהא חצי שש וחצי שבע חמה עומדת בראש כל אדם וקודרת כנגדה למטה ואינה נוטה לשום צד ומחצי ז׳ ולמעלה נוטה ברקיע למערב סמוך למנחה מהתחלת שבע.
מנחה קטנה – בט׳ ומחצה שהיו רגילין שלא לאחרו יותר מכן כדאמרי׳ בתמיד נשחט סמוך לה מתחילת י׳.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שם פירש״י הא לן והא להו ובני א״י לא היו נוהגין כן בהתרת חגורה קודם נט״י עכ״ל דאחר נט״י קודם אכילה אף בני בבל לא היו נוהגין בהתרת חגורה משום הפסק בין נטילה לאכילה וק״ל:
בגמרא הי סמוך למנחה אילימא סמוך למנחה גדולה אמאי לא האיכא שהות ביום טובא. ויש לדקדק דאכתי כי איכא שהות ביום טובא מאי הוי הא קי״ל בכל התורה כולה זריזין מקדימין למצוות אף בדבר שזמנו כל היום או כל הלילה ועוד דבפסחים בפ״ק אמרינן נמי לענין בדיקת חמץ דלא ליפתח באורתא דתליסר דנגהי ארביסר אע״ג דאיכא שהות טובא כל הלילה. ולכאורה היה נ״ל דשאני הכא דנהי דזמן מנחה מתחיל ממנחה גדולה אפ״ה עיקר זמנה אינה אלא בשעת מנחה קטנה שהוא עיקר זמן הקרבת תמיד ברוב השנה כפירש״י בסמוך אם כן אפילו משום זריזין ליכא בשעת מנחה גדולה ואף ע״ג דביומא ר״פ אמר להם הממונה אמרינן דצלותא דאברהם אבינו הוי מכי משחרי כותלי נ״ל דהיינו משום דעיקר הקרבת התמיד מדאורייתא הוי מכי משחרי כותלי והיינו נמי משום דזריזין מקדימין משא״כ לאחר שתקנו חכמינו דהקרבת התמיד לאחר שמנה ומחצה וקרב בט׳ ומחצה משום נדרים ונדבות ולא חשו לטעמא דזריזין אם כן בתפלת מנחה נמי עיקר שעתא מהאי זימנא הוא ואפילו משום זריזין לא שייך ביה. ועוד דהא קי״ל בברכות דיש להתפלל בשעה שהציבור מתפללין וזמן תפילת ציבור במנחה הוי בהאי שעתא משא״כ באברהם דאכתי לא הוי שום תפילת ציבור מש״ה היה מקדים מכי משחרי כותלי משום זריזין ואם כן מקשה הכא שפיר סמוך למנחה גדולה אמאי לא הא איכא שהות טובא אפילו להתחלת עיקר זמן מצוותה כנ״ל:
ועוד יש לפרש עיקר קושיית הגמרא אהא דמחמרינן כולי האי דלא ישב לפני הספר אפילו קודם שהגיע זמנו ואהא מתמה שפיר דלא שייך לעשות גדר בקודם זמנו כיון דאיכא שהות מיהא בדיעבד כנ״ל:
בתוס׳ בד״ה ואם התחילו אין מפסיקין אפילו התחילו באיסור כדמוכח בסוכה כו׳ עד סוף הדיבור. לכאורה אכתי סוגיית הגמרא גופא קשה דמאי פריך בשמעתין אדריב״ל דלמא יש לחלק בין התחיל בהיתר להתחיל באיסור וכ״ש דקשה יותר אסוגיא דסוכה מאי פריך בפשיטות כיון דקושטא דמלתא התם איירי בהדיא בהתחיל באיסור לפי שיטתם אלא דאיכא למימר דלשון המשנה דהכא משמע להו להדיא דאיירי בהתחילו באיסור דהא דקתני ואם התחילו אדלעיל קאי שהתחיל סמוך למנחה ואף על גב דאכתי מצי לאפלוגי בין התחיל באיסור דקודם זמן המצוה ובין התחיל באיסור לאחר שקבוע זמן המצוה ממש מ״מ לא משמע לתלמודא לפי סברת התוספות לחלק בכך כיון דאידי ואידי לא הוי אלא איסורא דרבנן לא שנא בהגיע זמנה ל״ש סמוך לזמנה ואף שכל זה פשוט הוא הוצרכתי לכתוב כן בכוונת התוספות כדי לברר היטב סוגיא דשמעתין לשיטתם כמו שאכתוב בסמוך:
בא״ד וה״נ משמע בגמרא דקאמר כיון דשרי המייניה כו׳ לכאורה נר׳ שסמכו על מה שכתבו בסמוך דע״כ הא דשרי המייניה איירי שכבר קרא ק״ש. ואם כן כבר הגיע זמן תפילת ערבית והרי שהתחיל באיסור למשרי המייניה ואפ״ה משמע דלא היה צריך להפסיק אף למ״ד חובה אי לאו דמסיק בגמ׳ דבתפלת ערבית יש לחוש יותר כך היה נ״ל לכאורה אלא דמהרש״א ז״ל כתב שמצא במרדכי בשם ר״י בעל התוספות בענין אחר. ולפ״ז צ״ל דהך מלתא דק״ש לא פסיקא ליה כ״כ אי צריך לאזור חלציו וא״כ לגבי ק״ש לא הוי התחלה כיון שיכול לקרות ק״ש ולחזור לאכילתו וכמו שאבאר עוד לקמן:
ב גמרא מתחילה היה צורך לברר את עצם הדברים במשנה, ושאלו: הי [איזה] ״סמוך למנחה״, כלומר, סמוך לאיזו מנחה? שכן יש חלוקה בין זמן מנחה גדולה, שהוא כחצי שעה לאחר חצות היום ואילך, וזמן מנחה קטנה — שהוא כשעתיים וחצי לפני השקיעה. ומבררים: אילימא [אם תאמר] שאסור לעשות את כל אלה סמוך למנחה גדולהאמאי [מדוע] לא? הא איכא [והרי יש] עדיין שהות ביום טובא [הרבה]! אלא יש לומר שהמדובר הוא סמוך למנחה קטנה,
GEMARA: First, the Gemara seeks to clarify: Which “adjacent to minḥa,” in other words, adjacent to which minḥa is the mishna referring? There is a difference between the time of greater minḥa [minḥa gedola], which begins approximately a half hour after noon, and the time of lesser minḥa [minḥa ketana], which begins approximately two and a half hours before sunset. The Gemara elaborates: If you say that it is prohibited to perform all of these activities adjacent to minḥa gedola, why not? Isn’t there still much time remaining in the day? Rather, the mishna means adjacent to minḥa ketana.
רי״ףרש״יראב״ןספר הנרבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) – אִם הִתְחִילוּ אֵין מַפְסִיקִין? נֵימָא תֶּיהְוֵי תְּיוּבְתָּא דר׳דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, דְּאָמַר ר׳רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ זְמַן תְּפִלַּת הַמִּנְחָה, אָסוּר לְאָדָם שֶׁיִּטְעוֹם כְּלוּם קוֹדֶם שֶׁיִּתְפַּלֵּל תְּפִלַּת הַמִּנְחָה.

The Gemara asks: In that case, if they started, they need not stop. Let us say that this will be a conclusive refutation of the opinion of Rabbi Yehoshua ben Levi, as Rabbi Yehoshua ben Levi said: Once the time of the afternoon prayer has arrived, it is prohibited for a person to taste anything before he recites the afternoon prayer. The implication is that even if one began to eat he must stop.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יראב״ןתוספותספר הנרבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
(י.) אמר ר׳ יהושע בן לוי: כיון שהגיע זמן תפילות המנחה, אסור לאדם שיטעום קודם שיתפלל תפילת המנחה (בבלי שבת ט׳:) – אין הלכה כי הא דר׳ יהושע בן לוי, וכבר פירשנוה בברכות בפרק תפילת השחר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אם התחילו אין מפסיקין – בתמיה ויעבור הזמן לימא תהוי תיובתא כו׳ דקתני הכא יגמרו סעודתם.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אין מפסיקין – ודוקא בדאיכא שהות ביום להתפלל כדמשמע בגמרא דקאמר במנחה לא שכיח שכרות משמע דאין לו להפסיד תפלת מנחה ובסוכה (ג״⁠ ⁠׳ שם) בהדיא מוקי מתני׳ בדאיכא שהות דמשני אמה שהבאתי לעיל הא דאיכא שהות והא דליכא שהות.
לימא תהוי תיובתא דר׳ יהושע בן לוי – משמע ליה דאפילו התחיל מפסיק מדאמר אסור לטעום וא״ת לוקי מתניתין בהתחיל בהיתר דאשכחן גבי הבדלה (ע״פ דף ק׳.) דקאמר נמי כי האי לישנא אסור לאדם לטעום כלום קודם שיבדיל ואפ״ה משמע אם התחילו בהיתר אין מפסיקין דקאמר התם הכי אמר רב הבדלה אינה קובעת וה״מ דקבעי ואכלי אבל אתחולי מעיקרא לא מתחלינן ויש לומר דאם התחילו אין מפסיקין משמע ליה אפילו התחילו באיסור כדפירש במתני׳.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואם כן רק במקרה זה אם התחילו אין מפסיקין. ושואלים: נימא תיהוי תיובתא [האם נאמר שתהיה זו קושיה חמורה] על דעת ר׳ יהושע בן לוי, שאמר כי כיון שהגיע זמן תפלת המנחה אסור לאדם שיטעום כלום קודם שיתפלל תפלת המנחה. ומשמע שאף אם כבר התחיל לאכול עליו להפסיק!
The Gemara asks: In that case, if they started, they need not stop. Let us say that this will be a conclusive refutation of the opinion of Rabbi Yehoshua ben Levi, as Rabbi Yehoshua ben Levi said: Once the time of the afternoon prayer has arrived, it is prohibited for a person to taste anything before he recites the afternoon prayer. The implication is that even if one began to eat he must stop.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יראב״ןתוספותספר הנרבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) לָא, לְעוֹלָם סָמוּךְ לְמִנְחָה גְּדוֹלָה, וּבְתִסְפּוֹרֶת בֶּן אֶלְעָשָׂה; וְלֹא לַמֶּרְחָץ – לְכוּלַּא מִילְּתָא דְּמֶרְחָץ, וְלֹא לְבוּרְסְקִי – לְבוּרְסְקִי גְּדוֹלָה, וְלֹא לֶאֱכוֹל – בִּסְעוּדָה גְּדוֹלָה, וְלֹא לָדִין – בִּתְחִלַּת דִּין.

Rather, that explanation is rejected and the Gemara says: Actually the mishna is referring to adjacent to minḥa gedola, and the statement of Rabbi Yehoshua ben Levi is dealing with adjacent to minḥa ketana. In response to the question: If the mishna means adjacent to minḥa gedola isn’t there significant time remaining in the day? The Gemara explains that each of the activities enumerated in the mishna is performed in an especially time-consuming manner. When the mishna said: A person may not sit before the barber, it was referring to a haircut of ben Elasa, whose haircut was very complicated and required several hours to complete. When the mishna said: A person may not go into the bathhouse adjacent to minḥa, it was referring to all matters involved in a visit to the bathhouse; not only washing, but also washing one’s hair, rinsing, and sweating. And he may not enter the tannery adjacent to minḥa, the reference is to a large tannery where there are many hides that require tanning and he must initiate the tanning process from the beginning. And he may not enter to eat, the reference is to a big meal, which lasts a long time. And he may not enter to sit in judgment, refers to a judge who enters at the beginning of the trial, and, generally, it will take a long time until a verdict is reached.
ר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יראב״ןתוספותספר הנרר״י מלונילבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ובתספורת בן אלעשה – שצריך שהות הרבה, כדגרסי׳ בסנהדרין סוף פרק כהן גדול: כסום יכסמו את ראשיהם – תנא: כמין תספורת לוליאנית, תספורת יחידתא היא – כלומר: שתהיה הראש מכוסה בשיער. כיצד?⁠1 ראש זה השיער מגיע2 בעיקר השיער שלמעלה הימנו. תניא: אמר ר׳: לא לחנם פיזר בן אלעשה את מעותיו, אלא כדי להראות תספורת כהן גדול.
1. כן בספר הנר בשם ר״ח. בכ״י וטיקן 128: ״כצד״. בדפוס וילנא: ״כזר״.
2. כן בספר הנר בשם ר״ח. בכ״י וטיקן 128: ״ורגלע״. בדפוס וילנא: ״נוגע״.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך בן אלעשה
בן אלעשהאחתניה דרבי הוה ועשיר גדול הוה (נדרים נא. שבת ט:) תספורת בן אלעשה:
א. [נאהמען.]
בן אלעשה – חתנו של רבי היה ופזר מעות ללמוד תספורת של כ״ג [נדרי׳ נא.] שהיה מספר כל ראשו ולא לגמרי אלא מניח כל השערות קצת כדי שיהא ראשו של זה בצד עיקרו של זה והיינו כסום יכסמו [את ראשיהם] (יחזקאל מד) ומימשיך טובא.
בורסקי גדולה – עורות הרבה ובתחלת תקונן.
לכולא מילתא דמרחץ – לחוף ראשו ולהשתטף בחמין ובצונן ולהזיע.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בתספורת של בן אלעשה כו׳ – נראה דהכי הלכתא ושרי סעודה קטנה במנחה גדולה עד זמן תפלה ודוקא סעודה גדולה כגון סעודת אירוסין ונשואין וסעודת מילה אסור ודלא כרב אחא בר יעקב דאסר אפילו סעודה קטנה סמוך למנחה גדולה דהלכה כלישנא קמא דסתם לן הש״ס ורב אשי שהוא בתראה סידר את הש״ס והלכתא כותיה לגבי רב אחא בר יעקב ואמאי דאמר לקמן מאימתי התחלת דין אין להוכיח דמתניתין איירי בתחלת הדין דלא כרב אחא דאיכא למימר דקאי אאם התחילו אין מפסיקין ומיהו סמוך למנחה קטנה אסור אפילו סעודה קטנה ואם התחילו מפסיקין ואע״ג דהש״ס אי לאו דר׳ יהושע בן לוי הוה מוקי לה בסעודה קטנה וסמוך למנחה קטנה ואם התחילו אין מפסיקין ולא קי״ל כר׳ יהושע בן לוי כדאמר בפרק תפלת השחר (ברכות כח:) מ״מ כיון דמסיק סתם הש״ס הכי משמע דבהא דאם התחילו מפסיקין קיימא לן כוותיה ודוקא בהא דאמר דאסור לטעום אפילו פירות לא קיימא לן כוותיה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳: סמוך למנחה גדולה. דהיינו שעה שביעית, ומנחה גדולה הוא שש שעות ומחצה, ואפי׳ סמוך למנחה אסור.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״ה בתספורת של בן כו׳ וממאי דקאמר לקמן מאימתי כו׳ דאיכא למימר דקאי אאם התחילו כו׳ עכ״ל נראה דהא ודאי דכל הני מאימתי התחלת כו׳ קאי אאם התחילו כו׳ כפירש״י וכדמוכח בגמרא דקאמר ותנן אם התחילו אין מפסיקין ואמר ר״ח משיתיר כו׳ אלא דמשמע להו דקאי נמי כל הני מאימתי התחלת כו׳ על לכתחלה דאסור לישב כו׳ ובכל הני מאימתי כו׳ איכא לפרושי הכי בין אאיסורא דלכתחלה ובין אהיתרא דאם התחילו כו׳ אבל לרב אחא ב״י קשיא להו גבי מאימתי התחלת דין כו׳ דא״א לפרושי אאיסורא דלכתחלה דהיינו גמר דין דלא שייך ביה משיפתחו בעלי דינים ולזה הוצרכו לומר דאיכא למימר גבי מאימתי התחלת דין כו׳ דלא קאי כלל אאיסורא דלכתחילה אלא אהיתרא דאם התחילו כו׳ ודו״ק:
בד״ה בתספורת כו׳ נראה דהכי הלכתא כו׳ ומיהו סמוך למנחה קטנה אסור אפילו סעודה קטנה עד סוף הדיבור. ויש לתמוה על דבריהם בזה שהוא נגד מסקנת הש״ס בסוכה פרק לולב הגזול דמסקינן להדיא דכל מידי דרבנן לעולם אין מפסיקין אף בהתחיל באיסור אא״כ היכא דליכא שהות א״כ ה״נ אפילו סמוך למנחה קטנה ואף בהגיע זמן מנחה קטנה אמאי יפסיק הא איכא שהות ביום כדי להתפלל והיה נ״ל ליישב בזה דמשהגיע זמן תפילת מנחה קטנה כליכא שהות דמי והיינו לפי מה שפירשתי בסמוך דעיקר זמן תפילת המנחה היינו באותו שעה שהוא נגד זמן הקרבת התמיד ברוב השנה שלא היו רגילין לאחרה יותר כדפרש״י בשמעתין ולפ״ז מצינו לחלק שפיר דנהי דבכל מצות דרבנן אם התחילו אין מפסיקין אא״כ דליכא שהות כלל היינו משום דכל היום כשר ואין הכשר מצוה בזמן מוקדם טפי מבמאוחר אלא משום דזריזין מקדימין מש״ה לא אטרחוהו רבנן להפסיק במידי דרבנן משא״כ הכא בזמן מנחה קטנה דמלבד טעמא דזריזין איכא נמי הכשר מצוה טפי באותו זמן מטעם שפירשתי ומכ״ש אם נאמר שהוא זמן תפילת ציבור והוי שעה שהציבור מתפללין ומה שנהגו להתפלל בפלג המנחה היינו בדורות האחרונים להסמיך לתפילת ערבית שלא להטריח הציבור שני פעמים כמ״ש בפרק תפלת השחר וכמבואר קצת בפוסקים א״כ שפיר נוכל לומר מכל הנך טעמי דמשהגיע אותו הזמן אפילו סמוך לה מיקרי ליכא שהות כך היה נ״ל לכאורה בכוונת התוס׳ אמנם לפי׳ הרא״ש ז״ל בשיטת רבינו תם ז״ל בשמעתין ובפ׳ תפלת השחר דבהתחיל קודם מנחה גדולה או אפילו לאחר מנחה גדולה אין מפסיק אף בהגיע זמן מנחה קטנה אבל בהתחיל סמוך למנחה קטנה אף סעודה קטנה צריך להפסיק מיד כשהגיע זמן מנחה קטנה וכן הוא בטור א״ח סימן רל״ב ובש״ע שם ואם כן הדרא קושיא לדוכתא דממ״נ אי חשבינן לזמן מנחה קטנה כליכא שהות אם כן אפי׳ בהתחיל סמוך למנחה גדולה ומכ״ש אחר מנחה גדולה אמאי לא יפסיק משהגיע זמן מנחה קטנה דהא בדליכא שהות אמרינן בפרק לולב הגזול דאף בדרבנן מפסיק ואי לאיכא שהות מדמינן לזמן מנחה קטנה אם כן בהתחיל סמוך למנחה קטנה אמאי יפסיק הא אכתי איכא שהות להתפלל דרך כלל שמלשון הרא״ש ז״ל נראה דמחלק בין התחיל באיסורא רבה ובין התחיל באיסורא זוטא וכבר כתבתי בסמוך בלשון תוספת דע״כ משמע להו דאין לחלק בכה״ג לענין הפסקה כדמוכח מסוגיא דלולב הגזול עצמה לכן כעת לא מצאתי מקום ליישב ועיין עוד בסמוך:
אמנם בעיקר שיטת התוספת וסייעתם נחלק עליהם בעל המאור ז״ל בשמעתין וכתב דכל הסוגיא דשמעתין היינו דוקא אליבא דריב״ל משא״כ למאי דקיי״ל דלית הלכתא כריב״ל אם כן מוקמינן למתניתין בפשיטות דאיירי סמוך למנחה קטנה ואפ״ה אם התחילו אין מפסיקין וכ״כ הרשב״א ז״ל בחידושיו בשמעתין שכן נראה לו עיקר ובסמוך אבאר דלכאורה סוגיא דשמעתין מסייעא להדין פירושא אלא דשיטת התוספת וסייעתם אינו כן דמשמע להו מדלא מייתינן בשמעתין שום אוקימתא בסמוך למנחה קטנה ממילא משמע דפשיטא לתלמודא דסמוך למנחה קטנה מפסיק אף מסעודה קטנה ומש״ה מפסקו למימרא דר״י ב״ל בתרתי לפסק הלכה:
אלא דאכתי בכל זה לא הונח לי דאף לפי סברתם בזה אפ״ה מצינו למימר איפכא דאדרבא מהאי טעמא דלא קי״ל כלל כדר״י ב״ל מש״ה לא מצי לאוקמי מתניתין סמוך למנחה קטנה דאי בסעודה קטנה אפילו לכתחילה מותר לגמרי וע״כ בסעודה גדולה מוקמת לה ואם כן ודאי כ״ש לתלמודא דלקושטא דמלתא סעודה גדולה מסברא יש לאסור אף סמוך למנחה גדולה ועוד דבסעודה גדולה סמוך למנחה קטנה פשיטא ליה לתלמודא טובא דאף אם התחיל צריך לפסוק אי משום דשכיח שכרות כמ״ש הפוסקים ושאר טעמי אחריני ואם כן הדרא הקושיא לדוכתא ומנ״ל לתוספת וסייעתם להחמיר כ״כ לאסור אף בסעודה קטנה סמוך למנחה קטנה ואף לענין הפסקה שהוא כנגד משמעות הש״ס כיון שאין הכרח לזה כלל ולענ״ד צריך עיון גדול ליישב ועיין עוד בסמוך:
אלא יש לחזור מן ההסבר הקודם, ולומר כי לעולם במשנה מדובר בסמוך למנחה גדולה, ודברי ר׳ יהושע בן לוי עוסקים בסמוך לזמן מנחה קטנה. וכדי להשיב על התמיהה שאם מדובר בסמוך לזמן מנחה גדולה יש אם כן שהות ביום — יש לפרש שכל אחד מן הדברים המנויים נעשה באופן שהוא גוזל זמן מרובה. וכשאמרו ״אל ישב אדם לפני הספר״ היתה הכוונה להסתפר בתספורת בן אלעשה, שהיתה תספורתו מסובכת מאד והיה צורך בשעות אחדות כדי לעשותה. ומה שאמרו שאל יכנס לא למרחץ סמוך לזמן המנחה — הכוונה היא לכולא מילתא [לכל דבר] המרחץ, ולא לרחיצה בלבד. אלא אף לחפיפה ורחיצה וזיעה. ולא יכנס סמוך למנחה לבורסקי — הכוונה היא לבורסקי גדולה שיש צורך לעבד בה עורות מרובים, ולעשות כל מלאכת העיבוד מתחילתה. ולא יכנס לאכול — המדובר בסעודה גדולה הנמשכת זמן רב. ולא יכנס לדין — הרי זה בתחילת דין שיימשך זמן מרובה עד סיומו.
Rather, that explanation is rejected and the Gemara says: Actually the mishna is referring to adjacent to minḥa gedola, and the statement of Rabbi Yehoshua ben Levi is dealing with adjacent to minḥa ketana. In response to the question: If the mishna means adjacent to minḥa gedola isn’t there significant time remaining in the day? The Gemara explains that each of the activities enumerated in the mishna is performed in an especially time-consuming manner. When the mishna said: A person may not sit before the barber, it was referring to a haircut of ben Elasa, whose haircut was very complicated and required several hours to complete. When the mishna said: A person may not go into the bathhouse adjacent to minḥa, it was referring to all matters involved in a visit to the bathhouse; not only washing, but also washing one’s hair, rinsing, and sweating. And he may not enter the tannery adjacent to minḥa, the reference is to a large tannery where there are many hides that require tanning and he must initiate the tanning process from the beginning. And he may not enter to eat, the reference is to a big meal, which lasts a long time. And he may not enter to sit in judgment, refers to a judge who enters at the beginning of the trial, and, generally, it will take a long time until a verdict is reached.
ר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יראב״ןתוספותספר הנרר״י מלונילבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב אָמַר: גלְעוֹלָם בְּתִסְפּוֹרֶת דִּידַן, לְכַתְּחִלָּה אַמַּאי לֹא יֵשֵׁב? גְּזֵירָה שֶׁמָּא יִשָּׁבֵר הַזּוּג. וְלֹא לַמֶּרְחָץ – לְהַזִּיעַ בְּעָלְמָא. לְכַתְּחִלָּה אַמַּאי לָא? גְּזֵירָה שֶׁמָּא יִתְעַלְּפֶה. וְלֹא לַבּוּרְסְקִי – לְעַיּוֹנֵי בְּעָלְמָא. לְכַתְּחִלָּה אַמַּאי לָא? דִּילְמָא חָזֵי פְּסֵידָא בִּזְבִינֵיהּ וּמִטְּרִיד. וְלֹא לֶאֱכוֹל בִּסְעוּדָה קְטַנָּה. לְכַתְּחִלָּה אַמַּאי לָא? דִילְמָא אָתֵי לְאִמְּשׁוֹכֵי. וְלֹא לָדִין – בִּגְמַר הַדִּין. לְכַתְּחִלָּה אַמַּאי לָא? דִילְמָא חָזֵי טַעְמָא וְסָתַר דִּינָא.

Rav Aḥa bar Ya’akov said: Indeed the mishna can be explained as referring to minḥa gedola and actually, even our ordinary haircut is prohibited. Ab initio, why may he not sit before the barber adjacent to the time of minḥa? Due to a decree lest the scissors break, and considerable time pass until they repair the scissors or obtain others. When the mishna said: A person may not enter the bathhouse adjacent to minḥa, it is prohibited even if he is entering just to sweat. Ab initio, why may he not enter? Due to a decree issued by the Sages lest he faint in the bathhouse and considerable time elapse until he recovers. And he may not enter the tannery adjacent to minḥa, even if he intends just to examine the skins. Ab initio, why may he not enter? Due to the concern that perhaps he will notice damage to his merchandise and become anxious and come to restore what was ruined. And he may not enter to eat a meal adjacent to the time of minḥa is referring even to a small meal. Ab initio, why may he not enter? There is concern that perhaps he will come to extend his meal for a long time. And he may not enter to sit in judgment adjacent to the time of minḥa, the mishna is referring even at the conclusion of the trial. Ab initio, why may he not enter? Due to concern that perhaps he will find a reason, contrary to what he originally thought, and will overturn the verdict completely, necessitating the restart of the trial from the beginning.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יראב״ןספר הנרר״י מלונילההשלמהרשב״אבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ובא רב אחא בר יעקב ודחאה, ואוקמה למתני׳ בתספורת דידן, וגזירה שמא ישבר הזוג שצריך לתקנו.
ולא יכנס1 למרחץ – להזיע בעלמא. ולכתחילה אמאי לא? גזירה שמא יתעלפה.
ולא לבורסקי – לעיוני בעלמא. ולכתחילה אמאי לא? דילמא חזי בהן פסידא וצריך לתקונינהו.
ולא לאכול בסעודת. ולכתחילה אמאי לא? דילמא אתי לאימשוכי.
ולא לדין – בגמר דין. ולכתחילה אמאי לא? דילמא מוספי טענתא וסתרי לדין.
1. כן תוקן בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128: ״יכינס״.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך עלף
עלףא(חולין ג:) שמא יתעלף (שבת ט:) ולכתחילה אמאי לא גזירה שמא יתעלף פי׳ ל׳ עייפות כמו על ראש יונה ויתעלף:
א. [אנמעכטיג זיין.]
שמא ישבר הזוג – של מספרים ויהא צריך לחזר אחר זוג אחר.
למרחץ – נמי לא תימא לכולא מילתא דמרחץ אלא להזיע בעלמא.
יתעלפה – פשמי״ר בלעז.
לעיוני בעלמא – שאין זה תחלת עשייתה ואפ״ה לכתחלה לא יכנס לה סמוך למנחה גדולה.
דילמא חזי פסידא בזביניה – שמא נתקלקלו בתוכה העורות.
ומטריד – יצטער ויהא טרוד בצערו ולא יתפלל.
וסתרו דינא – יסתרו מה שפסקו ויחזרו בהן וחוזר להיות תחלת הדין.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואפי׳ בתספורת דידן. שאין בו אומנות כל כך. והכל מפורש בפירוש המשנה.
הרב אלפסי ז״ל פסק כרב אחא בר יעקב דמוקים למתני׳ במנחה גדולה, ואע״ג [דאליבא] דר׳ יהושע בן לוי הוא דמתרצינן הכי ולא קיימא לן כוותיה, אפילו הכי כיון דרב אחא בר יעקב מוקים למתני׳ במנחה גדולה הלכתא כוותייהו. הילכך מסקנא דשמעתא דאפילו סמוך למנחה גדולה אין מתחילין. ואפילו למנחה קטנה אין מפסיקין, דהכי אפסיקא הלכתא (בדכוותא) [בדוכתה] דלית הלכתא בר׳ יהושע בן לוי. ואפילו התחיל לאחר שהגיע זמן החיוב אין מפסיקין בשיש שהות ביום. אבל אין שהות ביום ודאי מפסיקין, דהא אמרינן בשמעתין דבתפלת ערבית מכי שרא ליה המייניה אין מפסיקין לדברי האומר רשות, אבל לדברי האומר חובה מפסיקין משום דזמן שכרות הוא, והא התם דלבתר דמטא זמן חיוביה הוא דאתחיל, ואפילו הכי בערבית הוא דמפסיקין אבל במנחה אין מפסיקין. ובפרק לולב הגזול נמי אמרינן נוטלו על שלחנו, אלמא מפסיק. ורמינהו אם התחילו אין מפסיקין. ולא שני ליה שאני לולב שהתחיל לבתר דמטא זמן חיוביה. אלמא דאפילו התחיל לבתר דמטא זמן חיוביה אין מפסיקין לתפלת המנחה. ובתפלת ערבית שמפסיקין, חני מילי דאתחיל לבתר דמטא זמן חיוביה, אבל אתחיל מבעוד יום אינו מפסיק, דתניא מפסיקין לשבתות דברי ר׳ יהודה, ר׳ יוסי אומר אינו מפסיק, וגומר סעודתו אליבא דר׳ יוסי, ולרבי יהודה גומר סעודתו לאחר ברכת המזון וקידוש, ואמאי אינו מפסיק משום קרית שמע ותפלה, דכיון דמבעוד יום אתחיל בודאי לא קרא את שמע ולא התפלל, ואפילו הכי אין מפסיקין מפני שהתחיל קודם זמן החיוב. ותו גרסינן התם זילו חזו אי נגה יומא נפסוק ונקבעיה לשבתא, כלומר אי חשכה שעבר בין השמשות נפסוק ונקבעיה [ל]⁠שבתא, אלמא משום שבת הוא דמפסיק ולא משום ק״ש ותפלה, ואמר להו לא צריכותו למחזי אם חשכה, דבבין השמשות נמי קובעת לקדוש כשם שקובעת למעשר. וכן פירשה הרב אלפסי ז״ל. אלמא שני לן בין היכא דאתחיל מקמי⁠(ה) דמטא זמן חיוביה ובין היכא דמתחיל לבתר דמטא זמן חיוביה. ורבי יהושע בן לוי נמי איכא למימר התחילו אין מפסיקין דקתני מתניתין הכי מתרץ לה, דכיון דאוקימנא למתניתין במנחה גדולה [ו]⁠משום הכי התחילו אין מפסיקין קודם מנחה גדולה [משום] דלאו זמן חיובא הוא [להכי] אין מפסיקין אפילו במנחה קטנה. ועוד יש לומר דאליבא דר׳ יהושע בן לוי כי קתני אם התחילו אין מפסיקין אמנחה גדולה קאי, שאין מפסיקין למנחה גדולה, אבל במנחה קטנה מפסיקין אליבא דרבי יהושע בן לוי, ולא קיי״ל כוותיה.
רב אחא בר יעקב אמר. לעולם סמוך למנחה גדולה ובתספורת דידן גזירה שמא ישבר הזוג.
ולענין פסק הלכה: הרב אלפסי ז״ל פסק הלכה כהאי לישנא דרב אחא בר יעקב, וכן פסק מורי הרב ז״ל. אבל הר״ז הלוי כתב דעיקרא דמילתא כלישנא קמא דגמרא דהוו מוקי לה למתניתין במנחה קטנה ובסעודה קטנה, דעד כאן לא דייקינן עלה ולא נדינן מינה אלא מדר׳ יהושע בן לוי דאמר אסור לטעום כלום קודם שיתפלל, וההיא דרבי יהושע בן לוי הא אידחיא לה מהלכתא במסכת ברכות (ברכות כח:) בהדיא, דאמרינן התם בדוכתא ולית הלכתא כריב״ל, והלכך מתניתין כפשטה שמעינן לה, דסמוך למנחה גדולה הא איכא שהות טובא ואפילו סעודה גדולה שריא. ונראין דבריו. ואלא מיהו אפשר דסעודה גדולה דהיינו סעודת אירוסין ונשואין וכיוצא בה אפילו סמוך למנחה גדולה אסורה משום שכרות, וכטעמא דאמרינן לקמן גבי תפלת ערבית למאן דאמר חובה דאפילו שרי המייניה מטרחינן ליה ומשום דבלילה שכרות שכיחא ואע״ג דאיכא שהות טובא דהא מתפלל והולך כל הלילה, ואפילו התיר חגורו מפסיק.
ומיהו אם התחיל לאכול מסתברא שאינו מפסיק בין בסעודה גדולה בין בערבית אפילו למאן דאמר תפלת ערבית חובה, דלמיסר המייניה דליכא טירחא כולי האי הוא דאמרו דמטרחינן ליה אבל כשהתחיל באכילה לא אמרו. ותדע לך מדאקשינן עלה דההיא למ״ד חובה מטרחינן ליה, והא תנן אם התחילו אין מפסיקין ואמר רב משיתיר חגורו, ולמה לן לאורוכיה כולי האי ולאתויי הא דאמר רב משיתיר חגורו, ממתניתין גופא איכא לאקשויי דקתני ואם התחילו אין מפסיקין, אלא דאי לאו הא דאמר רב משיתיר חגורו הוה אמינא דהתם דוקא בשהתחיל לאכול קאמר ובדין הוא שלא יפסיק אבל בהתרת חגורו מפסיק, ואנן מאן דשרי המייניה הוא דאמרינן אבל במתחיל לאכול לא. כך נראה לי.
עוד נראה לי דאפילו סמוך למנחה גדולה בסעודה גדולה ובתספורת בן אלעשה ובכולה מילתא דמרחץ ובבורסקי גדולה אסור, דהא אוקימנא לה במנחה גדולה ובהני דאמרן לא הוה קשה לן מידי, דאלמא בכל כי הני ליכא למימר הא איכא שהות טובא, דאינהו נמי ממשכי טובא ודילמא פשע, אבל אם התחילו אין מפסיקין, אלא דבסעודה גדולה מסתברא דאף על גב דהתחיל והתיר חגורו מפסיק, אבל כשהתחיל לאכול אינו מפסיק, והוא הדין לתפלת ערבית שאם התחיל לאכול אינו מפסיק שאינו מפסיק למילי דרבנן כל שיש שהות ביום או בלילה.
אבל לכל מה שהוא מחויב דאורייתא מפסיק כגון לולב ושופר וכיוצא בהן, וכמו ששנינו במסכת סוכה (סוכה לח.) לא נטלו נוטלו על שולחנו ואוקימנא התם אפילו יש שהות ביום, וכיון שכן אפילו לקריאת שמע מפסיקין, ואפילו בשהתחיל לאכול ואפילו איכא שהות. והלכך מסתברא דקורא פסוק ראשון דאורייתא והדר אכיל, אי נמי קורא כל קריאת שמע, ולאחר שיגמור כל סעודתו חוזר וקורא קריאת שמע בברכותיה וסומך גאולה לתפלה, וכן כתב מורי הרב זכרונו לברכה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואילו רב אחא בר יעקב אמר: לעולם אפשר לפרש את המשנה בזמן מנחה גדולה ואף בתספורת דידן [שלנו, רגילה], ולכתחילה אמאי [מדוע] לא ישב לפני הספר סמוך לזמן המנחה — גזירה שמא ישבר הזוג (המספריים), ועד שישיגו אחרים או יתקנו את המספריים יחלוף זמן מרובה. ומה ששנינו שלא יכנס סמוך למנחה למרחץ — אפילו להזיע בעלמא [בלבד]. ולכתחלה אמאי [מדוע] לא יכנס — גזירה היא שגזרו חכמים שמא יתעלפה [יתעלף] במרחץ זה ועד שיעמוד מעלפונו ימשך הדבר זמן רב. ולא יכנס סמוך למנחה לבורסקי — אפילו לעיוני בעלמא [להסתכל בלבד] בעורות. ולכתחלה אמאי [מדוע] לא יכנס — מתוך החשש דילמא חזי פסידא בזביניה ומטריד [שמא יראה הפסד בסחורתו וייטרד], ויבוא לתקן את מה שהתקלקל. ולא יכנס לאכול בסעודה סמוך לזמן המנחה — המדובר הוא בסעודה קטנה. ולכתחלה אמאי [מדוע] לא יכנס — מתוך החשש דילמא אתי לאמשוכי [שמא יבוא להימשך] באכילתו עד זמן מרובה. ולא יכנס לדין סמוך לזמן המנחה — מדובר אפילו בגמר דין. ולכתחלה אמאי [מדוע] לא יכנס — מתוך החשש דילמא חזי טעמא וסתר דינא [שמא יראה טעם, מנוגד למה שחשב מתחילה, ויסתור את הדין] כולו, ויהא צורך להתחיל הכל מתחילתו.
Rav Aḥa bar Ya’akov said: Indeed the mishna can be explained as referring to minḥa gedola and actually, even our ordinary haircut is prohibited. Ab initio, why may he not sit before the barber adjacent to the time of minḥa? Due to a decree lest the scissors break, and considerable time pass until they repair the scissors or obtain others. When the mishna said: A person may not enter the bathhouse adjacent to minḥa, it is prohibited even if he is entering just to sweat. Ab initio, why may he not enter? Due to a decree issued by the Sages lest he faint in the bathhouse and considerable time elapse until he recovers. And he may not enter the tannery adjacent to minḥa, even if he intends just to examine the skins. Ab initio, why may he not enter? Due to the concern that perhaps he will notice damage to his merchandise and become anxious and come to restore what was ruined. And he may not enter to eat a meal adjacent to the time of minḥa is referring even to a small meal. Ab initio, why may he not enter? There is concern that perhaps he will come to extend his meal for a long time. And he may not enter to sit in judgment adjacent to the time of minḥa, the mishna is referring even at the conclusion of the trial. Ab initio, why may he not enter? Due to concern that perhaps he will find a reason, contrary to what he originally thought, and will overturn the verdict completely, necessitating the restart of the trial from the beginning.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יראב״ןספר הנרר״י מלונילההשלמהרשב״אבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) דמֵאֵימָתַי הַתְחָלַת תִּסְפּוֹרֶת? אָמַר רַב אָבִין: מִשֶּׁיַּנִּיחַ מַעְפּוֹרֶת שֶׁל סַפָּרִין עַל בִּרְכָּיו. וּמֵאֵימָתַי הַתְחָלַת מֶרְחָץ? אָמַר רַב אָבִין מִשֶּׁיַּעֲרֶה מַעְפׇּרְתּוֹ הֵימֶנּוּ. וּמֵאֵימָתַי הַתְחָלַת בּוּרְסְקִי? מִשֶּׁיִּקְשׁוֹר בֵּין כְּתֵיפָיו. וּמֵאֵימָתַי הַתְחָלַת אֲכִילָה? רַב אָמַר: מִשֶּׁיִּטּוֹל יָדָיו. ור׳וְרַבִּי חֲנִינָא אָמַר: מִשֶּׁיַּתִּיר חֲגוֹרוֹ.⁠1

We learned in the mishna that if he began one of the aforementioned activities, haircut, bath, tannery, meal, and judgment, he is not required to stop. The Gemara asked: From when is it considered the beginning of the haircut? Rav Avin said: From when he places the barber’s wrap over his knees. And from when is it considered the beginning of the bath? Rav Avin said: From when the one entering the bathhouse to bathe removes his outer wrap, his cloak. And from when is it considered the beginning of his visit to the tannery? From when he ties the leather apron between his shoulders (Me’iri). And from when is it considered the beginning of eating? Rav said: From when he ritually washes his hands for the meal. And Rabbi Ḥanina said: From when he loosens his belt.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יראב״ןספר הנרר״י מלונילבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מאמתי התחלתה? משיניח מעפורת של ספרין על ברכיו.
ומאמתי התחלתו? משיערה מעפרתו.
ומאמתי התחלתו? משיקשור בין כתיפיו.1
מאמתי התחלת סעודה? רב אמר: משיטול ידיו, ר׳ חנינא אמר: משיתיר חגורו.
1. כן תוקן בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128: ״בן כתי״ עם ריוח לאחריהם.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך מעפרת
מעפרתא(כלים פכ״ט) הפונדא והמעפרת והפרגוד. (שבת ט:) משינית מעפורת של ספרים בין ברכיו (חולין קכד.) אפילו שייר בה כדי מעפורת. (בריש ויקרא רבה) אדני זקן מכל מעפראות שיש לך אי אתה מצוה אותי אלא על זו אמר לו שאותה לבשתי ביום שנתמניתי זקן. ויתחפש באפר תרגומו וכריך במעפורא פי׳ בגד צמר שמתעטפין בו בארץ פלשתים וי״א סודר שמעטף ראשו וכשמגלח מניחו על ברכיו שיפול שם שערו. ובעלי מקרא מפרשין אפר ממיני עסויות הוא מה שמכסים הראש עם הפנים והכל מכוסה זולתי העינים לבדהן:
ערך קב
קבב(עירובין סב: יבמות מט: גיטין סז. בכורות כג:) משנת ר׳ אליעזר בן יעקב קב ונקי פי׳ מעט וברור מכל ספק שהיא כסלת נקייה. (שבת ז) אלא מעתה הדיוע שחקק קב בבקעה בשבת לרבי מאיר הכי נמי דלא מיחייב פי׳ לקר חתיכת קורה וחקק בה כדי שיניח בה הקיטע שוקו כדתנן (שבת סה) הקיטע יוצא בקב שלו ופי׳ עושה דמות רגל מן עץ וחוקק בו ומשים בו שוקו כדי שלא יראה רגלו קטוע ומשים בו כתיתים כדי שלא יכאב מקום חתיכת שוקו בעץ שהיא מקיש. ועוד מפורש בערך כתית. (חגיגה ד) רגלים פרט לבעלי קבין. (ערכין פי״ח כלים פי״א) הקב שלה ר׳ טרפון מטמא גם זה פי׳ נרתק שלה וכלי הוא כמו קב הקטע שהיא כלי ונרתק לרגל (יבמות קב) חליצה בקב הקטע ובמוק ובסמיכת הרגלים פי׳ ר״ח ז״ל קב זה מחופה עור ובו הקטע יוצא בקב שלו בשבת (סנהדרין כט) ההוא דהוו קרו ליה קב רשו כלומר יש לו חובות מלא קב (כתובות סב סוטה כא) רוצה אשה בקב ותפלות מט׳ קבין ופרישות פי׳ כיצד המשרה את אשתו ע״י שליש לא יפחות לה מב׳ קבין חטין בשבת ומשמש עמה והמודר על אשתו מתשמיש המטה מוסיפין לה על כתובתה ג׳ דינרין בשבת וג׳ דינרין עושין י״ח קבין לפי חשבון ד׳ סאין בסלע כיצד הסלע ד׳ דינר והולכין ד׳ סאין בסלע הרי סאה בדינר ולג׳ דינרין ג׳ סאין וג׳ סאין הם י״ח קבין הרי ימצאו כשאינו משמש עמה י״ח קבין וכשמשמש עמה ב׳ קבין הרי ט׳ קבין לכל קב וקב זהו שאמרו רוצה אשה בקב ותפלות מט׳ קבין ופרישו׳ פי׳ אחר רוצה אשה שיהיה בעלה חמר יהיה מצוי אצלה בכל שבת לתת לה עונתה ולא יביא לה אלא קב חטין בלבד ולא יהא גמל שיהא הולך בדרך רחוקה ואינו נותן לה עונתה אלא אחת לשלשים יום ואע״פ שמביא לה בשבת ט׳ קבין חביבה עליה העונה בכל שבת וקב אחד מט׳ קבין ופרישות שלשים יום. (כתובות סח) המסמא את עינו המצבה את כריסו המקב׳ את רגלו ואת שוקו פי׳ משים קב בשוקו להתראות שהוא חגר:
א. [קאפף טוך.]
ב. [איין מאסס.]
מאימתי התחלת תספורת – דנימא שוב אין מפסיק כדתנן אם התחילו כו׳.
מעפורת – סודר ונותנו על ברכיו שלא יפול השער על בגדיו.
משיערה מעפרתו הימנו – סודרו הוא ראשון להפשטת בגדיו.
משיקשור בין כתפיו – את בתי זרועותיו שקורין ברצייר״א.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

והתחלת כל אחד ואחד מאלו מלאכות מפורשות בגמ׳.
ומשנה זו אפי׳ בחול נמי קא אסרה, והא דתנא הכא, משום דדמיא להא דתני גבה לא יצא החייט במחטו ערב שבת סמוך לחשיכה שמא ישכח ויצא, תני נמי הא בתפלה. והא דאקדמה, כיון דזוטרן מיליהו פסיק ותני להו, ובשאר מילי דשבת צריך להאריך, וכדי שלא יפסיק בין הלכות שבת אקדמה.
ודוקא נקט תפלת המנחה, שאם התחילו אין מפסיקין, דכיון דקביע ליה זימנא (לא) מירתת ולא אתי למיפשע, אבל בתפלת ערבין דלא קביע ליה זימנא לא מירתת, דסבור הוא הרי [ה]⁠זמן ארוך, שכל הלילה כשר לתפלת ערבית, אע״פ שהתחילו מפסיקין גזירה שמא ישכח. ומשנה זו דנקט ומפסיקין לקרית שמע ולא אמרינן תפלת ערבית, סבירא ליה תפלת ערבית רשות, אבל השתא דקים לן דחובה היא, מפסיקין גם לתפלת ערבית.
מאימתי התחלת תספורת. דנימא שוב אין מפסיקין, כדתנן אם התחילו אין מפסיקין.
מעפורת. סודר, ונותנה על ברכיו שלא יפול השער על בגדיו.
משיערה מעפרתו ממנו. סודרו הוא ראשון להפשטת בגדים.
משיקשור בין כתיפיו. את בתי זרועותיו. שקורין דברצירי בלע״ז.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ב שנינו במשנה כי אם התחיל לעשות אחד מן הדברים האמורים, תספורת מרחץ בורסקי סעודה ודין, שוב אינו צריך להפסיק. על כך שאלו: מאימתי נחשבת התחלת תספורת? אמר רב אבין: משיניח מעפורת [עטיפה, סדין] של ספרין (ספרים) על ברכיו. ומאימתי נחשבת התחלת מרחץ? אמר רב אבין משיערה (יסיר) מעפרתו [עטיפתו, הבגד העליון] של הרוצה לרחוץ במרחץ ממנו, כלומר, שיסיר את הסודר המכסה אותו, שהוא בגדו העליון. ומאימתי התחלת בורסקי?משיקשור בין כתיפיו את סינור העור שבו הוא מכסה עצמו מלפניו (מאירי). ומאימתי נחשבת התחלת אכילה?רב אמר: משיטול ידיו לסעודה. ור׳ חנינא אמר: משיתיר חגורתו.
We learned in the mishna that if he began one of the aforementioned activities, haircut, bath, tannery, meal, and judgment, he is not required to stop. The Gemara asked: From when is it considered the beginning of the haircut? Rav Avin said: From when he places the barber’s wrap over his knees. And from when is it considered the beginning of the bath? Rav Avin said: From when the one entering the bathhouse to bathe removes his outer wrap, his cloak. And from when is it considered the beginning of his visit to the tannery? From when he ties the leather apron between his shoulders (Me’iri). And from when is it considered the beginning of eating? Rav said: From when he ritually washes his hands for the meal. And Rabbi Ḥanina said: From when he loosens his belt.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יראב״ןספר הנרר״י מלונילבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) וְלָא פְּלִיגִי, הָא לַן וְהָא לְהוּ.

The Gemara comments: And they do not disagree. Rather this, the statement of Rabbi Ḥanina, who said that the beginning of the meal is considered from when he loosens his belt, is for us, for the people of Babylonia, who are accustomed to close their belts tightly, and therefore the beginning of the meal is when one loosens his belt. And that, the statement of Rav, who said that the beginning of the meal is considered from when he ritually washes his hands, is for them, the people of Eretz Yisrael who did not close their belts tightly, and therefore only when one washes his hands does the meal begin.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יראב״ןתוספותספר הנרר״י מלונילבית הבחירה למאיריגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לא פליגי: בני ארץ ישראל שמהלכין אזורי חלצים – עד שיתירו חגורתם. ובני בבל – משיטול ידיו.
ויש אומרים: בני בבל – מהלכין אזורי חלצים, ועליהו אמרו: משיתיר חגורו. ובני ארץ ישראל – נטילת ידים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הא לן והא להו – בני בבל היו חוגרין את עצמן בחוזק וכשאוכלין צריכין להתירם ובני ארץ ישראל לא היו נוהגין כן בהתרת חגורה קודם נטילת ידים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הא לן והא לאו – פי׳ בקונטרס בני בבל היו חוגרים עצמם בחוזק וכ״מ בסמוך מדקאמר הני חברין בבלאי למ״ד תפלת ערבית רשות מכי שרא המייניה לא מטרחינן ליה ורבי חנינא שהיה בא״י היה אומר לתלמידיו שהיו מבבל ורב שהיה מבבל אומר לתלמידיו שהיו מא״י לפי שדרכן היה להתרחק שלא היו יכולין לעסוק כל כך בביתם וקשה דבפרק כיצד מברכין (שם דף מד.) בסופו קאמר רב חסדא אמר על הארץ ועל פירותיה ור׳ יוחנן אמר על הארץ ועל הפירות ואמר התם לא פליגי הא לן והא להו מתקיף לה רב נחמן ארב חסדא אינהו אכלי ואנן מברכינן ומאי פריך לימא רב חסדא אומר לתלמידיו שהיו מארץ ישראל וי״ל דקים ליה שבאותה שעה לא היו לפניו תלמידים מארץ ישראל.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הא לן והא להו. בני בבל היו חוגרין בחוזק, וכשאוכלין צריכין להתירה קודם נטילת ידים, ובני ארץ ישראל לא היו נוהגין כן בהתרת חגורה קודם נטילת ידים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רש״י ד״ה הא לן וכו׳ בני בבל היו חוגרין וכו׳. מצינו כן ביחזקאל כג טז שאמר על בבל חגורי אזור במתניהם:
תוס׳ ד״ה הא לן וכו׳ וי״ל דקים ליה וכו׳. וכעין זה לקמן צב ע״א תד״ה ורמי דאביי וכו׳ ולקמן קנו ע״ב תד״ה תרגמא זעירי. ובעירובין כט ע״א תד״ה מאי אולמא ובפסחים קא ע״ב ברשב״ם ד״ה לקבעו. ובחולין נד ע״א תד״ה וחזיא לדר״מ ובשבועות מז ע״א תד״ה הלכתא מאי ובמנחות ח ע״א תד״ה מ״ט דר״י. ובנדה מד ע״ב תד״ה שלשים יום וביבמות פ׳ ע״ב תד״ה כיון ובב״ק כט ע״ב תד״ה כי פליגי. ובב״ב קח ע״א תד״ה האב. ובנדרים כד ע״ב בר״ן ד״ה ת״ש. ושם כז ע״א בר״ן ד״ה ולר״ה. ובמרדכי פרק בתרא דיבמות במתני׳ דאין מעידין אלא עד ג׳ ימים:
ומעירים: ולא פליגי [ואינם חלוקים], אלא הא [זו] שאמר ר׳ חנינא כי התחלת סעודה נחשבת משיתיר חגורתו, הרי זה לן [לנו], לבני בבל, שבבבל היו נוהגים כרגיל לחגור עצמם בחוזקה, והתחלת האכילה היא איפוא כשמתיר את חגורתו. והא [וזו] שאמר רב שהתחלת הסעודה נחשבת משיטול ידיו, הרי זה להו [להם], לבני ארץ ישראל שלא היו חוגרים בחוזקה ולכך התחלת הסעודה אצלם הריהי כשנוטל ידיו.
The Gemara comments: And they do not disagree. Rather this, the statement of Rabbi Ḥanina, who said that the beginning of the meal is considered from when he loosens his belt, is for us, for the people of Babylonia, who are accustomed to close their belts tightly, and therefore the beginning of the meal is when one loosens his belt. And that, the statement of Rav, who said that the beginning of the meal is considered from when he ritually washes his hands, is for them, the people of Eretz Yisrael who did not close their belts tightly, and therefore only when one washes his hands does the meal begin.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יראב״ןתוספותספר הנרר״י מלונילבית הבחירה למאיריגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) אָמַר אַבָּיֵי: הָנֵי חַבְרִין בַּבְלָאֵי: לְמַאן דְּאָמַר תְּפִלַּת עַרְבִית רְשׁוּת, כֵּיוָן דִּשְׁרָא לֵיהּ הֶמְיָינֵיהּ – לָא מַטְרְחִינַן לֵיהּ. ולמ״דוּלְמַאן דְּאָמַר חוֹבָה – מַטְרְחִינַן לֵיהּ? וְהָא תְּפִלַּת מִנְחָה דִּלְכוּלֵּי עָלְמָא חוֹבָה הִיא, וּתְנַן: ״אִם הִתְחִילוּ – אֵין מַפְסִיקִין.״ וְאָמַר רַבִּי חֲנִינָא: מִשֶּׁיַּתִּיר חֲגוֹרוֹ!

Similarly, Abaye said: Those Babylonian Torah scholars, according to the opinion of the one who said: The evening prayer is voluntary, once one of them loosens his belt, we do not impose upon him to stop his meal and pray. And the Gemara wonders: And according to the opinion of the one who said that the evening prayer is obligatory, we do impose upon him? Doesn’t everyone agree that the afternoon prayer is obligatory? And we learned in our mishna that if they started eating, they need not stop. And with regard to that halakha, Rabbi Ḥanina said: The beginning of the meal is from when he loosens his belt.
רי״ףרש״יראב״ןתוספותספר הנרר״י מלונילבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

למאן דאמר תפלת ערבית רשות – במסכת ברכות (דף כז:) מפני שהיא כנגד הקטר חלבים ואימורים שאין מעכבין כפרתן.
לא מטרחינן ליה – להפסיק אלא יגמור ואחר כך יתפלל.
ולמאן דאמר חובה כו׳ – בתמיה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

למ״ד תפלת ערבית רשות לא מטרחינן ליה – וא״ת תיפוק ליה משום ק״ש וי״ל כגון שקרא ק״ש ונראה לר״י אפילו למאן דאמר תפלת ערבית רשות אין לבטלה בחנם אלא בשביל שום צורך כמו בשרא המייניה דהכא או אם יש שום מצוה שאינה עוברת יעשה המצוה ולא יתפלל אע״פ שהמצוה אינה עוברת אבל בחנם אין לבטלה תדע שהרי יעקב תקנה ולמה יש לבטלה בחנם ועוד דאמרינן בפרק תפלת השחר (שם כי: ושם) שהיא כנגד הקטרת אברים שהיא כל הלילה דלא מעכבי כפרה אלא מצוה ה״נ תפלת ערבית מצוה ואין להאריך.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

למאן דאמר תפלת ערבית רשות. במסכת ברכות, מפני שהיא כנגד איברים ופדרים שלא נתאכלו מבעוד יום ואינן מעכבין כפרה.
לא מטרחינן להו. להפסיק אלא יגמור ואחר כך יתפלל.
ולמאן דאמר חובה וכו׳. בתמיה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כיון דשר׳ ליה המייניה1 לא מטרחי ליה – פר״י ז״ל ואע״ג דלמאן דאמר רשות לאו דוקא רשות גמור אלא לומר דלא הפ׳ חובה אבל לעולם מצוה איכא דהא יעקב אבי׳ תקנה אומ׳ כיון דלאו חובה היא לגמרי לא מטריחינן ליה כיון שיש שהות בלילה להתפלל.
1. כן כנראה צ״ל. בכ״י: ״המיינית״.
שם בגמ׳ כיון דשרא המייניה לא מטרחינן כו׳ יש לדקדק דמאי טירחא איכא לחגור השתא דהא אם לא יחגור השתא ע״כ דצריך לטרוח אחר הסעודה לחגור עצמו קודם התפלה מיהו הכא בערבית ניחא דמשום טירחת חגורה השתא יכול לאכול עתה ולבטל התפלה בדליכא שהות כנראה מדברי התוס׳ שכתבו בשם ר״י דאפילו למ״ד תפלת ערבית רשות אין לבטלה בחנם אלא בשביל שום צורך כמו שרא המייני׳ כו׳ אבל מה שאמרו ולמ״ד חובה מטרחינן ליה כו׳ קשה כיון דלמ״ד חובה ודאי דאין לבטל התפלה בדליכא שהות וא״כ ע״כ בדאיכא שהות קמיירי כמ״ש התוס׳ לעיל גבי מנחה ומאי טרחא איכא דמה ירויח שיחגור עצמו אחר הסעודה לתפלה או קודם הסעודה לתפלה ומיהו גבי מנחה איכא למימר דהטירחא אינו דצריך לחגור שנית אלא שצריך להסיר שנית החגורה קודם אכילה משא״כ אם יתפלל אח״כ שלא יצטרך להסיר חגורה שנית אבל לגבי ערבית למ״ד חובה א״א לומר כן דבהסרת חגורה נמי לא ירויח כלום שהרי אם יתפלל אח״כ נמי יצטרך להסיר חגורה שנית קודם שינה שאין לך אדם ישן בבגדיו ומ״ל חוגר עצמו ומתפלל ומסיר החגורה קודם הסעודה או שיחגור עצמו אחר הסעודה ומתפלל ומסיר החגורה בשעת השינה וע״כ נראה דהא דקאמר דלא מטרחינן ליה לאו טירחא ממש היא אלא ר״ל טרחא דהשתא דכיון דכבר הסיר החגורה בשביל הסעודה לא מטרחינן ליה השתא בשביל התפלה אלא שיטרח עצמו לאחר הסעודה וכן נראה להוכיח מהתחלת דין דלקמן דמפרש משיתעטפו הדיינין דהא ודאי ליכא טרחא שיתפלל כך וידון אח״כ אלא דהיינו טירחא כיון שהתחיל בדבר השייך לדין לא מטרחינן ליה להתפלל השתא עד אח״כ ודו״ק:
בד״ה למאן דאמר תפילת ערבית רשות לא מטרחינן ליה וא״ת ת״ל משום ק״ש עכ״ל. ואע״ג דלמסקנא דטעמא דצריך למיסר המייניה בשעת תפלה היינו משום הכון א״כ משמע דדוקא לתפלה צריך לחגור ולא לק״ש וכמבואר באמת בפוסקים מ״מ יש לומר דסברת התוספת דסוף סוף א״א לו לאכול מיד שהרי צריך להפסיק מאכילתו לק״ש א״כ אזלה לה התחלת אכילה אף משהתיר תגורו או שנאמר דקושיית התוספת היינו לפי סברת המקשה דלא אסיק אדעתיה טעמא דהכון ועיין מ״ש בסמוך:
בגמ׳ ולמ״ד חובה מטרחינן ליה והא תפלת מנחה דלכו״ע חובה כו׳ מכאן נמי קשיא לי על שיטת התוספ׳ דלעיל דלפי פירוש הרא״ש ז״ל דכשהתחיל סמוך למנחה קטנה אף בסעודה קטנה פוסק א״כ מאי מקשה הכא דהא ודאי אי הוי סבר לה דתפילת ערבית חובה היה צריך להפסיק דהוי מדמינן לה להתחיל סמוך למנחה קטנה כיון שכבר הגיע עיקר זמן תפילת ערבית כמ״ש לעיל באריכות דע״כ לדידהו צריך לחלק בכך וכה״ג גופא קשה אסוגיא דפרק לולב הגזול דמקשה מלולב אהתחיל סמוך למנחה גדולה ואדרבה לסייע מהתחיל סמוך למנחה קטנה כיון דעיקר מצות לולב כבר הגיע זמנה:
אמנם לשיטת בעל המאור והרשב״א ז״ל א״ש טובא דהשקלא וטריא דהכא ודפרק לולב הגזול היינו לדידן דלא קיי״ל כריב״ל ומפרשינן למתניתין כפשטא דאיירי סמוך למנחה קטנה ככל לשון סמוך למנחה דכולא תלמודא ואפ״ה קתני אין מפסיקין מיהו לשיטת הרי״ף ז״ל נמי מצינן למימר דלק״מ דעיקר סברת הרי״ף דנהי דלא קיי״ל כר״י ב״ל מ״מ כיון דרב אחא בר יעקב דחיק להחמיר כ״כ דאף סעודה קטנה סמוך למנחה גדולה אסור ע״כ לאו משום דריב״ל אסיק הכי דהו״מ למימר כשינויא קמא ולא לעשות פלוגתא רחוקה אע״כ דלקושטא דמלתא מסברא משמע לרבי אחא ב״י דאף סמוך למנחה גדולה אסור לכ״ע כיון שהגיע זמן מיהא בשום ענין וחיישינן דלמא אתי לאמשוכי וא״כ לענין הפסקה בסמוך למנחה קטנה דלא איירי ביה הרי״ף ז״ל שפיר מצינן למימר דא״צ להפסיק למאי דלא קיי״ל כריב״ל משא״כ לשיטת התוספות והרא״ש והטור והש״ע צריך עיון ודו״ק:
ומעין זה אמר אביי: הני חברין בבלאי, למאן דאמר [אותם חברים, תלמידי חכמים בבליים, לדעת מי שאומר] שתפלת ערבית רשות, כיון דשרא ליה המייניה [שהתיר לו את חגורתו] שוב לא מטרחינן ליה [מטריחים אנו אותו] להפסיק את סעודתו ולהתפלל. ותוהים: ולמאן דאמר [ולדעת מי שאומר] שתפילת ערבית חובה האם כן מטרחינן להו [מטריחים אנו אותו]?! והא [והרי] תפלת מנחה דלכולי עלמא [שלדעת הכל] חובה היא, ותנן בכל זאת שנינו במשנתנו] כי אם התחילו באכילה — אין מפסיקין. ועל כך הרי אמר ר׳ חנינא: זמן התחלת האכילה הוא משיתיר חגורו!
Similarly, Abaye said: Those Babylonian Torah scholars, according to the opinion of the one who said: The evening prayer is voluntary, once one of them loosens his belt, we do not impose upon him to stop his meal and pray. And the Gemara wonders: And according to the opinion of the one who said that the evening prayer is obligatory, we do impose upon him? Doesn’t everyone agree that the afternoon prayer is obligatory? And we learned in our mishna that if they started eating, they need not stop. And with regard to that halakha, Rabbi Ḥanina said: The beginning of the meal is from when he loosens his belt.
רי״ףרש״יראב״ןתוספותספר הנרר״י מלונילבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

שבת ט: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים שבת ט:, עין משפט נר מצוה שבת ט:, ר׳ חננאל שבת ט:, ר׳ נסים גאון שבת ט:, רי"ף שבת ט: – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס שבת ט:, רש"י שבת ט:, ראב"ן שבת ט: – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות שבת ט:, בעל המאור שבת ט: – מהדורת הרב אביאל אורנשטיין, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., ספר הנר שבת ט: – מהדורת הרב שניאור אידנסון, ירושלים תש"ע, באדיבות המהדיר (כל הזכויות שמורות), ר"י מלוניל שבת ט: – מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב דוד מצגר. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הר"י מלוניל, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות., ההשלמה שבת ט: – מהדורת הרב משה יהודה הכהן בלוי, ברשותם האדיבה של משפחת המהדיר לעילוי נשמתו (כל הזכויות שמורות למשפחת הרב בלוי). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל שימוש אחר אסור בלי אישור בכתב מעל⁠־התורה., רמב"ן מלחמות ה' שבת ט: – מהדורת הרב אביאל אורנשטיין, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א שבת ט: – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי שבת ט: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א שבת ט:, מהרש"א חידושי הלכות שבת ט:, פני יהושע שבת ט:, גליון הש"ס לרע"א שבת ט:, פירוש הרב שטיינזלץ שבת ט:, אסופת מאמרים שבת ט:

Shabbat 9b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Shabbat 9b, Ein Mishpat Ner Mitzvah Shabbat 9b, R. Chananel Shabbat 9b, R. Nissim Gaon Shabbat 9b, Rif by Bavli Shabbat 9b, Collected from HeArukh Shabbat 9b, Rashi Shabbat 9b, Raavan Shabbat 9b, Tosafot Shabbat 9b, Baal HaMaor Shabbat 9b, Sefer HaNer Shabbat 9b, Ri MiLunel Shabbat 9b, HaHashlamah Shabbat 9b, Ramban Milchamot HaShem Shabbat 9b, Rashba Shabbat 9b, Meiri Shabbat 9b, Ritva Shabbat 9b, Maharsha Chidushei Halakhot Shabbat 9b, Penei Yehoshua Shabbat 9b, Gilyon HaShas Shabbat 9b, Steinsaltz Commentary Shabbat 9b, Collected Articles Shabbat 9b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144