ראינו את הארס בקנה אע״פ שאין שם אלא משהו והקנה אין נקובתו במשהו טרפה שהארס שורף כל סביבותיו עד שנשרף רובו וכל שהוא בריא שיעשה הרי הוא כמי שנעשה:

יש מי שאומר שאף לבהמה יש לושט בדיקה שאם תחוש לומר שמא במקום ארס שחט אע״פ כן הארס ניכר סביב החתך ואינו דומה לספק נקב ואין הדברים נראין שמקום החתך מתכווץ הוא ואין אדמימות הארס ניכר בו ולא עוד אלא שיש אומרים שהנקב יש לו בדיקה אף מבחוץ כמו שהתבאר:

בדק ולא האדים הבשר כשרה ומגדולי האחרונים סוברים שאם לא בדק סמוך לדריסתו טרפה שמא משירד הארס לעמק הבשר הבריא מלמעלה ונקב מלמטה באיברים הפנימיים ולא יראה לי כן ואף בבדיקה זו כתבו מקצת גאונים שאין סומכין בה על עצמנו כמו שביארנו למעלה במקצת בדיקות ויש חולקים בדבר:

בדיקה זו לא סוף דבר שהיא בספק דרוסה אלא אף בדרוסה ודאית וחכמי הצרפתים כתבו שהעופות הדקים בדיקתם קשה ואין סומכין בה וכן כתבו קצת חכמי הדור שלפנינו על ארס הנץ שאינו מאדים הבשר ומתוך כך אין בדיקה לו וכלן נסכמים בה בפי׳ סוגיא זו במה שאמרו ההוא שרקפא דספק דרוסות ר״ל סל מלא עופות שנכנס הנץ לשם ודרס דאתא לקמיה דרב ויש מפרשים שרקפא קן עם קני אגוע תרגומו עם שרקפי אתנגיד ונראה שהכניסו נץ לשם שדרינהו לשמואל וחנקינהו ושדינהו בנהרא ושאלו בה לישדינהו כי לא חנקן והשיב מפרחן ואזלן כלומר איכא תקלה וליזבינהו לגוים דילמא אתי לזבנינהו לישראל ולישהינהו לאחר שנים עשר חדש דילמא אתי בה לידי תקלה ולישדינהו באשפה ולטעמיך ליתבינהו לגוים כי חניקי אלא לפרסומי מילתא דאיסורא והן שואלים ולמה החליטם לאיסור וליבדקנהו ותירצו בה דרכים אלו שכתבנו מהם שפירושו שהעופות הדקים בדיקתם קשה שאין האדמימות ניכר בהם כל כך ומהם שפירשו שהנץ קליש זיהריה ואינו מאדים הבשר ומהם שפירשו שאין בדיקה בדרוסה אלא באותה שאמרו אין חוששין כגון איהו שתיק ואינהו שתקי וספק כלבא ספק שונרא ודומיהם וספקות אלו היו מאותם (שאמרו) שחוששין להם ואין להם בדיקה וזו ודאי קשה מכלם שאותן שאמרו אין חוששין אין צריכות בדיקה כלל ואף בדרוסה ודאי אמרו אע״פ שהאדים בשר כנגד סימנין כשרה עד שיאדימו סימנין עצמן אלמא אף דרוסה ודאי יש לה בדיקה אלא שיש אומרים שאין בדיקה אלא בסמוך לדריסה וספקות אלו רחוק לדריסה היה ומ״מ כל אלו חומרות יתרות הן ועקר הדברים שלא כיון שמואל אלא לפרסם האיסור ולא חשש להפסד דמיגדר מילתא שאני שאין חוששין בה להפסד או שמא לפי׳ שני של שרקפא עדיין לא היו ראויים לאכילה:

דברים שביארנו בהם שאין דריסה שלהם דריסה כגון כלב בשאר בעלי חיים וכגון חולדה בגדיים וחתול בכבשים וזאב בגסה והדומים לאלו אם דרסו אין חוששין להם אבל אם נקבו עד החלל טרפה חוששין שמא נקב אחד מן הדקין ואין כאן בדיקה שנקב דק אינו נבדק יפה וכן הדין במחט או בקוץ אבל אם לא הגיע לחלל כשרה:

ראינו הארס כנגד מקום שאין בו טרפות אלא בניטל כשרה אין חוששין לנטילת בשר ואם נתמסמס הבשר בסיבתו עד שנעשה בשר מת רואין אותו כאלו אינו ואם נטילתו עושה טרפה הרי היא טרפה ואם לאו כשרה:

ריאה שבשעה שמרימים אותה נופלת תלחים תלחים טרפה הרי זה בשר מת וכאלו אינו ואע״פ שבשעה שעומדת על השלחן אינה מתפרקת:

כבר ביארנו בפרקים שעברו שאם שחט את הושט ונמצאת גרגרת שמוטה טורפין אותה מספק שמא קודם שחיטה היה מעתה נמצאת שמוטה ושחוטה כשרה שאם נשמטה קודם שחיטה לא היה אפשר לה לישחט ודאי אחר שחיטה נשמטה ואין אנו צריכין להביא בהמה ממקום אחר ולשחטה ולשמוט גרגרת שלה ולהקיפה לזו אם דומה לה אם לאו שאין שמוטה נעשית שחוטה לעולם ואם תפש בסימנים בשעת שחיטה טרפה הואיל ותפש בסימנין (אי) אפשר לשמוטה שתיעשה שחוטה:

חכמי הדור שלפנינו הסכימו שזה שאדם תופס בידו עור שאחורי הצואר כדי שלא ישמטו הסימנין בשחיטה אילך ואילך הרי הוא נדון כתפיסת סימנין וטרפה:

כל מקום שהוכתה בו הבהמה ומתה בו וכן אנו רואים תמיד על מכה כזו שהיא מתה בה ואין אנו מוצאין אותה בכלל טרפות שמנו חכמים אין מכניסין אותה בכלל טרפות שאין לך בטרפות אלא מה שמנו חכמים והוא שאמרו דבי יוסף רישבא מחו בגידא נשיא וקטלי ודבי רב פפא מחו בכוליאתא וקטלי כלומר והיו סבורים להוסיפם על הטרפות עד שאמרו וכי להוסיף על הטרפות יש אין לך בטרפות אלא מה שמנו חכמים ואע״ג דחזינן דמיתי גמירי דאי בדרי לה סימנין חיי וכן אם ראינו בכלל טרפות דברים שאנו רואין אותם בבהמה והוא חיה אין מקילין בכך אפי׳ ראינו הדבר בהתמדה ושהעידו הרופאים עליה שכן כלל הדברים אין לך בטרפות לא לקולא ולא לחומרא אלא מה שמנו חכמים:

המשנה השנית והכונה לבאר בה כשרות שבבהמה אע״פ שיש שם לקות והוא שאמר ואלו כשרות בבהמה ניקבה הגרגרת או שנסדקה עד כמה תחסר רבן שמעון בן גמליאל אומר עד כאיסר האיטלקי נפחתה הגולגלת ולא ניקב קרום של מוח ניקב הלב ולא לבית חללו נשברה השדרה ולא נפסק החוט שלה ניטלה הכבד (ולא) נשתייר ממנה כזית המסס ובית הכוסות שניקבו זה לתוך זה ניטל הטחול ניטלו הכליות ניטל לחי התחתון ניטלה האם שלה וחרותה בידי שמים הגלודה ר׳ מאיר מכשיר וחכמים פוסלין אמר הר״מ פי׳ ניקבה הגרגרת נקבים מפולשים אבל לא חסר מגופה שום דבר כמו שנוקב המחט על העור כל אותן נקבים מצטרפים אם יש בכללן שיעור רוב גרגרת טרפה ואם יש באותן הנקבים חסרון או אם חסר ממנה רצועות ארוכות אם עולה כלל תשבורת מה שחסר מגופה יותר מכאיסר טרפה ואם היה מצומצם או פחות כשרה ואם נסדקה ארכה ולא חסר מגופה כלום אפי׳ לא נשתייר אלא משהו למעלה ומשהו למטה כשרה והבן באמרי משהו למטה שכוונתי לומר שיהיה אותו משהו מוסף על המקום מן הגרגרת שאינו מדין הריאה כמו שזכרנו ומה שנפחתה הגולגולת הוא שנסדקה לא שנתרצצה וכבר זכרנו פעמים ששיעור האיסר משקל ארבעה גרגרים שעורים ועוביו כראוי וצורתו עגולה ומה שאמר בכבד נשתייר ממנה כבר אמרנו איזה שיעור ישתייר ממנה ובאי זה מקום ואז תהיה כשרה ומה שאמר ניטלו הכליות שנעדרו בבת אחת וכן אם לא נמצאת אלא כוליא אחת או נמצאו שלש כוליות הרי היא כשרה ואם נמצאת אותה האחת או כל אחת מהשתים קטנה מאד פחותה מגרגיר הפול בעזים ובצאן או פחותה מגרגיר הענב טרפה אע״פ שאם לא נמצאו כל עקר כשרה ונקב הכוליא אין שואלין עליו ואם נמצאת מוגלא טרפה ואם במצא בה מים צלולים ואינם סרוחים הרי היא כשרה והאם הוא הרחם וחרותה בידי שמים הפחדנית מהדברים הטבעיים כמו שתראה ברק או ששמעה רעם או יארע לה חולי שיוליד לה פחד עד שתיבש ריאתה כשרה אבל אם הפחיד אותה אדם או ראתה ששוחטין אותה ופחדה עד שהגיעה לפרק הזה טרפה ויודע סבת הפחד במה שאני אומר וזה שימלאו כלי חרס שוע באבר לבן מים קרים ונותנין שם הריאה אם היה בימות החמה ואם היה בימות הגשמים יהא כלי אדום העין וממלאין אותו ממים חמין ונותנין שם הריאה ומשהין אותה כ״ד שעות אם חזרה לענינה הטבעי הרי היא בידי שמים וכשרה ואם לאו הרי זה בידי אדם וטרפה וסבת מה שהתנו שיהיה הכלי לבן או אדום מה שאומר והיא שכלי חרס שלהם באותו הזמן כפי אותן המלאכות המפורסמות באותו הזמן היה הלבן מזיע מתקררין בו המים שהוא צריך אל מים קרים בימות החמה התנה שיהא הכלי לבן מזיע וזו היא בקוניא פליאה ודע אותה לך והואיל וזכרנו ענין יובש הריאה נדבר בגווניה דע שהריאה השחורה היא כעין הדיו והאדומה כעין הבשר וצורתו והירוקה כעין כרכום הרע הנקרא עצפיר או כעין חלמון ביצה והכרתי הוא כעין קשותא הוא עשב הצומח בין החטים וכל אלו חמשת גוונים טרפותן במשהו והתכלת כעין הכוחל האדום והכרתי כעין של כרתי או הירוק בתכלית כעין פני אדם החולה הרי היא כשרה ואפי׳ אם היה על פני כלה והנה טרפה באלו הגוונים אחר נפיחה והמירוס בידים אם עומד גוונו כעין האיסור אסור וגלודה הוא שנפש׳ עורה כלו מאליה וכל זמן שישתייר מן העור רוחב סלע לאורך שלשלת השדרה כלו עד שיהיו כל החוליות מכוסים הרי זו אסורה הנה נתבאר לך ממה שפירשנו שהלכה כרבן גמליאל ואין הלכה כר׳ מאיר:

אמר המאירי אלו כשרות בבהמה ניקבה הגרגרת או שנסדקה לארכה הואיל ונשתייר במקום שחיטה שבה משהו מכאן ומשהו מכאן שמאחר (שלאחר נסדקת) כשפושטת צוארה הסדקין מתקרבין ומתחברין וניקב הגרגרת שהכשרנו אפי׳ יש בו חסרון ועד כמה תחסר שעד אותו שיעור תהא כשרה עד כאיסר אבל מאיסר ולמעלה טרפה וכאיסר מצומצם דינו כמאיסר ולמעלה:

נפחתה הגולגולת ואנו רואים את הקרום שלא ניקב כשרה ודבר זה נחלקו בו הראשונים יש מי שאומר שאף זו אם נפחתה בכסלע טרפה והוא שאמרו בגמרא כאיסר כיתר מכאיסר וכסלע כיתר מכסלע ופירושו כאיסר האמור בגרגרת כיתר מכאיסר להחמיר וכסלע האמור בפחיתת הגולגולת כיתר מסלע והוא חוזר למה שאמרו באהלות והובאה בפרק זה כמה חסרון בגולגולת ר״ל להפקיע ממנו תורת אוהל ואמרו בית הלל בכדי שינטל מן החי וימות ופירשוה בבכורות כסלע ואמרו עליה וכן לטרפה ר״ל שעד כסלע כשרה ולמדנו בכאן שכסלע מצומצם נידון כיתר מסלע למדנו שלא הוכשרה במשנה זו פחיתת הגולגולת אלא בפחות מכסלע הא כסלע טרפה אף בשלא ניקב הקרום ואם ניקבה נקבים נקבים שמצטרפין לכאיסר וכך קבלנו מרבותינו נ״ע ויש מחכמי הצרפתים שהכשירו פחיתת הגולגולת אפי׳ בכמה שאם שיעורה בכסלע היה לו למנותה בבסג״ר ושב שמעתא עם חסרון בשדרה וכן במשנתנו היה לו לומר עד כמה תפחת אלא פחיתת הגולגולת כשרה אף בכמה וחסרון כסלע האמור בבכורות אלא על הפקעת טומאת אהל ולא נאמר שם וכן לטרפה אלא על חסרון שבשדרה לחוליה אחת ומה שאמרו בגמרא של משנה זו כסלע ביתר מכסלע הוא חוזר לקדירת כרס החיצונה ולדעת מי שפירש בו נקדרה כסלע טרפה שאם תמתח תעמוד על טפח ואין הדברים נראין שהרי פסקנו בה שכסלע כשרה אבל ביתר מכסלע טרפה ואין לנו בזה אלא כדעת ראשון ובהדיא אמרו למטה ובגולגולת שיש בה נקב ארוך אפי׳ יש בה נקבים הרבה מצטרפים למלא מקדח ואע״פ ששיעור זה אינו אלא לבית שמאי מ״מ משמע שפחיתת הגולגולת בכלל טרפויות וכן שאמרו שם מעשה באחת שנפחתה גלגולתה והטיל עליה רופא חידוק של קירויא וחיתה ואמרו לו משם ראיה ימות החמה היו כיון שירדו גשמים נכנסה בה צינה ומתה אלמא בכלל טרפיות היא וזה שלא הוזכרה בבסג״ר ובמשנתנו כך דרכן של חכמים פעמים מפרשים ופעמים סותמים ומוסרין דבריהן לחכמים:

ניקב הלב ולא לבית חללו וכבר פירשנוה בניקב מחמת חולי:

נשברה השדרה ולא נפסק החוט שלה פי׳ לא נפסק ברובו אע״פ שבפסק מקצתו:

המסס ובית הכוסות שניקבו זה לתוך זה ר״ל שניקב אחד מהן במקום חבורן ויצא הנקב לחלל חברו ונמצא דופן חברו מגין עליו:

ניטל הטחול לגמרי הא אם ניקב פירשו בגמרא שאם ניקב בעליונותו שהוא עבה בו טרפה:

ניטלו הכליות לגמרי הא אם לקו פירשו בגמרא שאם נכנס הלקות למקום חריץ שבו טרפה כמו שיתבאר:

ניטל לחי התחתון והוא המתנועע בשעת אכילה והסימנין נשארו מחוברין בבשר ובחוטים ובלשון ואם ניטל לחי העליון לא הוזכר לא בגמ׳ ולא במשנה כלל לא בכשרות ולא בטרפות ונחלקו בה גדולי עולם יש מי שאמר אין לך בטרפות אלא מה שמנו חכמים וכשרה ומגדולי המחברים הביאוהו בכלל טרפות מפני שהיא ככסוי עפ״י הקדרה ר״ל שהוא כגג על הקנה שלא יהא פתוח לאויר עד שתכנס הרוח קרה בקנה ובריאה וימות ואם ניטל אי איפשר לחיות וזה שלא נשנית כלל מפני שהיא נכללת בשאר הנטולים:

ניטלה האם והוא בית הרחם של נקבה שהולד מונח בה ואין שום חיות תלוי בה ואפי׳ ניטלה כשרה ומגדולי הגאונים אסרו בזו בעוף ונסעדו בה מתוך שנשאל דבר זה בגמרא הבאה על משנת אלו כשרות בעוף ועלתה בתיקו וכשהוקשה להם על מה שהכשירוה במשנה זו הם מפרשים את זו בבהמה והאחרת בשל עוף ואין הדברים נראין שאם כן היה לו למנותה באותן טרפויות שהעוף יתר עליהם על בהמה ומה שנסתפק להם לא שיהו מסופקים בענין כלל אלא על מה שאמרו כר׳ סימון ור׳ יצחק שהורו בה ונסתפק להם על מה שהורו בה אלא כשרה בין בבהמה בין בעוף:

וחרותה בידי שמים והוא שצמקה ריאה שלה ונתקשית כחריות של דקל ודבר זה סיבתו פחד וביעות ואם הוא בידי שמים כגון מפחד רעמים וברקים כשרה ואם בידי אדם כגון בהבהלת קולות או שמתפחדת בהריגת שאר בהמות לפניה טרפה ובגמרא יתבאר כיצד יבדק דבר זה:

הגלודה והיא שניטל העור שלה ר׳ מאיר מכשיר וחכמים פוסלין והלכה כחכמים אלא שאם נשאר קצת עור במקומות מיוחדים שבה כשרה כמו שיתבאר בגמרא ועל סמך דבר זה הובאה במשנה זו בכלל כשרות שבבהמה: