×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) כְּמִי שֶׁנָּגַח שׁוֹר חֲמוֹר וְגָמָל וְנַעֲשָׂה מוּעָד לַכֹּל אָמַר רַב פָּפָּא אִי שְׁמִיעַ לֵיהּ לְרַב הוּנָא הָא דְּתַנְיָא אֵי זֶהוּ שׁוֹטֶה זֶה הַמְאַבֵּד כׇּל מַה שֶּׁנּוֹתְנִים לוֹ הֲוָה הָדַר בֵּיהּ.
like the actions of a forewarned ox that gored an ox, a donkey, and a camel. Since this ox gored three different animals on three separate occasions, it is considered predisposed to gore and becomes forewarned for every type of animal. Likewise, if someone performs three different deranged actions, it is assumed that there is no logical reason for his behavior and he is classified as an imbecile. Rav Pappa said: If Rav Huna had heard that which is taught in a baraita: Who is an imbecile? This is one who destroys whatever is given to him, he would have retracted his statement that one is an imbecile only if he performs three deranged actions.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
כמו שנגח שור חמור וגמל – דבבא קמא (דף לז.) דנעשה מועד לכל ולא אמרינן עד שיהא מועד בשלשה בכל מין ומין דהואיל והועד שלשה נגיחותיו בשלשה מינין אין זה מקפיד על מין אחר אף כאן לא באו שלשה דברים לידו בבת אחת אלא כולן משום שטות.
אי שמיעא ליה – הא דתניא דמשמע בדבר אחד מחזיקין אותו בשוטה הוה הדר ביה.
כמי (כמו) שאומרים בדיני שור המועד, ששור שנגח שור חמור וגמל, שכיון שעשה את הדבר שלוש פעמים בשלושה דברים שונים אנו מניחים שהוא מועד לנגוח הכל, ועל ידי כך נעשה מועד לכל. ואף אדם שעשה שלושה דברים שונים של שטות אין אנו נותנים למעשיו טעם הגיוני, אלא רואים את כולם כמעשה שגעון. אמר רב פפא: אי שמיע ליה [אילו היה שומע] רב הונא הא דתניא [זו ששנינו בברייתא]: אי זהו שוטה — זה המאבד כל מה שנותנים לו, הוה הדר ביה [היה חוזר בו] מדעתו שאין אדם שוטה עד שיעשה שלושה מעשי שטות.
like the actions of a forewarned ox that gored an ox, a donkey, and a camel. Since this ox gored three different animals on three separate occasions, it is considered predisposed to gore and becomes forewarned for every type of animal. Likewise, if someone performs three different deranged actions, it is assumed that there is no logical reason for his behavior and he is classified as an imbecile. Rav Pappa said: If Rav Huna had heard that which is taught in a baraita: Who is an imbecile? This is one who destroys whatever is given to him, he would have retracted his statement that one is an imbecile only if he performs three deranged actions.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) אִיבַּעְיָא לְהוּ כִּי הֲוָה הָדַר בֵּיהּ מִמְּקָרֵע כְּסוּתוֹ הוּא דַּהֲוָה הָדַר בֵּיהּ דְּדָמְיָא לְהָא אוֹ דִלְמָא מִכּוּלְּהוּ הֲוָה הָדַר תֵּיקוּ.:

A dilemma was raised before the Sages with regard to Rav Pappa’s statement: When Rav Pappa claims that Rav Huna would have retracted his statement, would he have retracted only from the case of one who tears his garments, as this person is similar to one who destroys whatever is given to him? Or perhaps he would have retracted his opinion with regard to all of the signs of an imbecile? The Gemara states that the dilemma shall stand unresolved, as no answer was found.
תוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
או דלמא מכולהו – מי אמרינן דכיון דמקרע דדמי להאי הדר ביה גם לאינך דחשיב בהדי מקרע הדר ביה או דלמא מהאי לחודיה.
בד״ה זכורך כו׳ בירושלמי בעי מאי אמר רבי יהודה באנדרוגינוס כו׳ עכ״ל כצ״ל:
איבעיא להו [נשאלה להם ללומדים] בביאור דברי רב פפא: האם כי הוה הדר ביה [כאשר היה חוזר בו] רב הונא, האם רק ממקרע כסותו הוא דהוה הדר ביה דדמיא להא [הוא שהיה חוזר בו, שהוא דומה לזה] למאבד מה שנותנים לו, שאדם שאין לו הרגשת אחריות כלל על ממונו נחשב כשוטה, או דלמא [שמא] מכולהו הוה הדר [מכולם היה חוזר בו]? לשאלה זו לא נמצאה תשובה, ונשארה בתיקו [תעמוד] השאלה במקומה.
A dilemma was raised before the Sages with regard to Rav Pappa’s statement: When Rav Pappa claims that Rav Huna would have retracted his statement, would he have retracted only from the case of one who tears his garments, as this person is similar to one who destroys whatever is given to him? Or perhaps he would have retracted his opinion with regard to all of the signs of an imbecile? The Gemara states that the dilemma shall stand unresolved, as no answer was found.
תוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) וְטוּמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס כּוּ׳.: תָּנוּ רַבָּנַן זְכוּר לְהוֹצִיא אֶת הַנָּשִׁים זְכוּרְךָ לְהוֹצִיא טוּמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס כָּל זְכוּרְךָ לְרַבּוֹת אֶת הַקְּטַנִּים.

§ The mishna taught: And a tumtum and a hermaphrodite are exempt from the mitzva of appearance in the Temple. The Sages taught, with regard to the verse: “Three occasions in the year all your males will appear before the Lord God” (Exodus 23:17), had the verse simply said “males,” this would serve to exclude women from this mitzva. By specifying “your males,” it comes to exclude a tumtum and a hermaphrodite as well. Furthermore, when the verse adds “all your males,” this serves to include male minors.
ר׳ חננאלרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שוטה – פטור מן הראיה.
טומטום ואנדרוגינוס – פטורין.
תנו רבנן: זכור – להוציא הנשים שהן פטורות. זכורך – להוציא טומטום ואנדרוגינוס, כל – לרבות הקטנים. אתינן לאוקומה בקטן שהיגיע לחינוך, ונדחה דקטנים שהגיעו לחינוך מדרבנן נינהו. וקרא לא אתא {אלא}1 לכדתניא דתניא אחרים אומרים המקמץ והמצרף נחושת והבורסקי פטורין מן הראיה שנאמר כל זכורך, כל מי שיכול לעלות עם כל זכורך, יצאו אילו שאינן יכולין לעלות עם כל זכורך.
1. כן הושלם בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128 חסר: ״אלא״.
זכור – אם נאמר זכור אין לך להוציא אלא את הנשים עכשיו שנאמר זכורך בא להוציא אף טומטום ואנדרוגינוס עם הנשים.
זכורך להוציא טומטום ואנדרוגינוס – בירושלמי בעי מה אמר רבי יהודה באנדרוגינוס דשמעינן ליה דמתיר דמחללין עליו שבת נשמענא מן הדא רבי יוחנן בן דהבאי בשם רבי יהודה אומר אף הסומא ולית בר נש אמר אף אלא דהוה מודה על קדמייתא כו׳ ומוקי טעמא דהתם גבי שבת דריש זכר מה תלמוד לומר ערל אפילו מקצת ערל והכא כל זכורך פרט לטומטום ואנדרוגינוס.
טומטום ואנדרוגינוס כבר ביארנו במשנה שהם פטורין שנא׳ זכורך להוציא טומטום ואנדרוגינוס ומ״מ שאלו עליה בכאן בשלמא אנדרוגינוס אצטריך למעוטיה סלקא דעתך אמינא הואיל ואית ביה זכרות ליחייב שהרי יש בו זכרות בודאי קמ״ל דבריה בפני עצמה היא ולא הכריעו בה אם זכר אם נקבה ונשאר בספק אלא שהוצרכה תורה למעטו הואיל וצד זכרות נכר בו הא בשאר מצות חייב מספק כמו שהוזכרה בתקיעת שופר וכן בענין מילה שאין מלין אותו בשבת הא בחול מלין אותו והכא שאני דמיעטיה קרא מפני שאינו ספק גמור שלא יהא צריך למעטו אלא טומטום ספיקא הוא ומאי אצטריך למעוטיה וכי אצטריך קרא למעוטי ספקא והעמידוה בביציו מבחוץ ולענין השאלה ר״ל אצטריך קרא וכו׳ פי׳ בה גדולי הרבנים כלומר ומהיכן היה בא לנו לחייבו אחר שאינו חייב בודאי ובמסכת חולין (כ״ב.) בתחלת הציהוב ששאלו בה אם הוא ספק אם בריה בפני עצמה ופשטו בה בריה הוי מדאצטריך קרא למעוטינהו דאי ספקא הוי לא אצטרך קרא למעוטיה פרשוה ג״כ בדרך זה ובאיסור חלבו של כוי באחרון של יומא שהביאוה מכל חלב ואמרו שם מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא דאי לאו הכי אצטריך קרא לאיתויי ספקא פי׳ שם דמי איכא ספקא קמי שמיא נראה שבטומטום לא היה להם לפרש בדרך זה מפני שהטומטום יש בו זכר ויש בו נקבה ואי אפשר לעמוד עליו בעודו סתום ומתוך כך אף מן התורה ודאי אצטריך קרא למעוטיה אבל תחלת הציהוב אפשר לברר מן התורה אם גדול אם קטן ואין הספק אלא מצד חולשת שכלם של בני אדם וראוי לשאול בו כן אבל ערלתו שפי׳ ערלתו ודאי דוחה שבת ולא ספק וכן במעשר שאמרו העשירי ולא ספק עשירי וכן בשער קודם לבהרת ספק טהור בכל אלו לא שאלו אצטריך קרא וכו׳ שכל שאי אפשר לעמוד עליו ודאי אצטריך קרא וכו׳ וא״כ זו של טומטום לא היה לשאול בה כן ומתוך כך פירשוה בדרך זה וי״מ בו אי מחשש נקבה ממעטינן ליה ניחייביה נמי מספק זכר וקרא למעוטי אנדרוגינוס לחודיה והעמידוה בביציו מבחוץ ואפי׳ הכי מיעטיה ומ״מ נראין מכאן דברי קצת גאונים שכתבו שלא נאמר ספק תורה להחמיר אלא מדרבנן וכן ראיה לדבר באחרון של קדושין (ע״ג.) דבר תורה שתוקי כשר מאי טעמא רוב כשרים אצלה ואי דאזלי אינהו לגבה כל דפריש וכו׳ מאי אמרת דאיהי אזלה לגביהו והוה ליה קבוע וכו׳ מ״מ לא יבא ממזר כתו׳ ממזר ודאי הוא דלא יבא וכו׳ אלמא אין אסור תורה אלא על הודאי ומ״מ יש חולקין לומר שספק תורה מן התורה אסור ואם מזו של שתוקי אדרבה אי לאו דבעלמא ספק איסור כודאי היה לו לומר הוה ליה ספיקא וכל ספק מותר דבר תורה ולא הוצרך לדרוש ממזר ודאי הוא דלא יבא וכו׳ אלא ודאי ספק ממזר הוא דרבייה קרא להתירא הא בעלמא ספקו כודאי לענין איסור ואף גדולי הרבנים פי׳ שם דאי לאו קרא לא הוה אמרינן דממזר ספק יבא אלא הוה אמרינן ביה ככל שאר ספיקי איסור ללקות על הודאי ולאסור את הספק ועוד ראיה ממה שאמרו בראשון של קדושין (ל״ט.) ערלה בחוצה לארץ הלכה למשה מסיני והקשו והא תנן ספק ערלה בסוריא מותר ותירץ אימר כך נאמרה הלכה ספקא מותר ודאה אסור אלמא הוצרכה הלכה להתיר את ספקה הא לאו הכי כל שנאסר הודאי מן התורה נאסר הספק מן התורה אלא שאין לוקין עליו מ״מ יש להשיב על הראשונה דגלי בממזר וגמרינן מיניה לשאר איסורין ועל השניה שלא הוצרכה הלכה אלא במקום שהוחזק האיסור אבל היכא דלא אתחזק איסורא ספקו מותר ואל תשיבני אשם תלוי היאך מביאין אותו שבזו התורה חייבה עליו בפרט הואיל והיה שם איסור קבוע בודאי ומ״מ אע״פ שהלכה כן שאין אשם אלא בשתי חתיכות ואחת של חלב בודאי מ״מ למאן דאמר הכי אף בחתיכה אחת ספק חלב ספק שומן היאך אמרה והרי ספקו מותר לכתחלה ושמא זהו עקר מחלקתם שלדעת המצריך שתי חתיכות כל ספק מותר מן התורה ולדעת האחר אסור והלכה כאותו המצריך שתי חתיכות כמו שכתבנו במקומו אלא שיש ראיה לדעת שניה ממה שאמרו בראשון של חולין (י״א.) מנא הא מילתא דאמור רבנן זיל בתר רובא [מדקאמר ועצם לא תשברו בו וניחוש שמא ניקב קרום של מוח אלא זיל בתר רובא] ומאי קושיא אפי׳ תימא דלא אזלינן בתר רובא הני שרו דכל ספק איסור מותר מן התורה אלא מסתברא ספק תורה להחמיר מן התורה הוא ומשום הכי אצטריכינן לרובא ומ״מ יש לפרש זיל בתר רובא לעשותו היתר ודאי שהספק מ״מ אין הדבר ברור בו וגדולי המחברים כתבוה כדעת ראשון וכמו שנראה לנו מסוגיא זו והילכך בראיה כל ספק פטור שלא להביא חולין לעזרה ואפי׳ בתנאי שאם הוא זכר יהא ראיה ואם נקבה יהא נדבה מ״מ לא חייבוהו:
א ועוד שנינו במשנה שטומטום ואנדרוגינוס פטורים מן הראייה. תנו רבנן [שנו חכמים]: אילו נאמר בכתוב רק ״זכור״ הרי נלמד מזה להוציא (למעט) את הנשים מחיוב ראיה, ומה שנאמר ״זכורך״ שיש בו הדגשה, הרי זה בא להוציא כל מי שאיננו זכר מובהק, והכוונה להוציא גם טומטום ואנדרוגינוס. וכיון שנאמרה גם לשון ריבוי ״כל זכורך״, הרי זה לרבות את הקטנים.
§ The mishna taught: And a tumtum and a hermaphrodite are exempt from the mitzva of appearance in the Temple. The Sages taught, with regard to the verse: “Three occasions in the year all your males will appear before the Lord God” (Exodus 23:17), had the verse simply said “males,” this would serve to exclude women from this mitzva. By specifying “your males,” it comes to exclude a tumtum and a hermaphrodite as well. Furthermore, when the verse adds “all your males,” this serves to include male minors.
ר׳ חננאלרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) אָמַר מָר זְכוּר לְהוֹצִיא אֶת הַנָּשִׁים הָא לְמָה לִי קְרָא מִכְּדִי מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָא הוּא אוְכׇל מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָא נָשִׁים פְּטוּרוֹת.

The Master said in the baraita: “Males” comes to exclude women. The Gemara asks: Why do I need a verse for this halakha? After all, the obligation of appearance on a Festival is a positive, time-bound mitzva, and women are exempt from any positive, time-bound mitzva.
עין משפט נר מצוהרש״יבית הבחירה למאיריגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
נשים פטורות – בפ״ק דקדושין (דף לד:) ילפינן לה.
המקמץ הוא המלקט צואת כלבים בידיו לעבד העורות והמצרף נחשת במקום מחצבו והבורסקי אע״פ שכל אלו ריחן רע ואין עולין עם כל זכורך ר״ל עם כל העולין שהרי אין יכולין להתחבר עם חבריהם חייבים לעלות ולהקריב שאין הלכה כאחרים ואדרבה כל לרבות הוא ולא למעט ויטהרו גופם ומלבושם ויעלו ואין צריך לומר בעל ריח הפה שאין חליו ניכר לכל ואין חבריו בדלים ממנו:
גמרא הא למה לי קרא. עיין שיטה מקובצת רפ״ב דב״מ ד״ה מצא פירות בשם הרמב״ן:
ומפרשים, אמר מר [החכם]: ״זכור״ — להוציא את הנשים. ושואלים: הא [לדבר זה] למה לי קרא [פסוק]? מכדי [הרי] הראייה ברגל מצות עשה שהזמן גרמא הוא, שהמצוה תלויה בזמן מסויים, ויש לנו כלל הלכתי: כל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות מלקיימה!
The Master said in the baraita: “Males” comes to exclude women. The Gemara asks: Why do I need a verse for this halakha? After all, the obligation of appearance on a Festival is a positive, time-bound mitzva, and women are exempt from any positive, time-bound mitzva.
עין משפט נר מצוהרש״יבית הבחירה למאיריגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אִצְטְרִיךְ סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא נֵילַף רְאִיָּיה רְאִיָּיה מֵהַקְהֵל במָה לְהַלָּן נָשִׁים חַיָּיבוֹת אַף כָּאן נָשִׁים חַיָּיבוֹת קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן.

The Gemara answers: This statement was necessary, as otherwise it could enter your mind to say: Let us derive by means of a verbal analogy between the term: Appearance, which appears here, and the term: Appearance, stated with regard to the mitzva of assembly (Deuteronomy 31:11), which is also a positive, time-bound mitzva. Just as there, women are obligated in the mitzva of assembly, so too here, women are obligated in the mitzva of appearance on the Festival. Therefore, the baraita teaches us that women are exempt.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מהקהל – דהוי נמי מצות עשה שהזמן גרמא ונשים חייבות.
ומשיבים: אצטריך [הוצרך] הדבר להיאמר כאן במיוחד, שכן סלקא דעתך אמינא [יעלה על דעתך לומר]: נילף [נלמד] בגזירה שווה ״ראייה״ ״ראייה״ מהקהל שאף היא מצות עשה שהזמן גרמא; מה להלן בהקהל נשים חייבות, אף כאן בראייה ברגל נשים חייבות, על כן קא משמע לן [השמיע לנו] שהן פטורות.
The Gemara answers: This statement was necessary, as otherwise it could enter your mind to say: Let us derive by means of a verbal analogy between the term: Appearance, which appears here, and the term: Appearance, stated with regard to the mitzva of assembly (Deuteronomy 31:11), which is also a positive, time-bound mitzva. Just as there, women are obligated in the mitzva of assembly, so too here, women are obligated in the mitzva of appearance on the Festival. Therefore, the baraita teaches us that women are exempt.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) אָמַר מָר זְכוּרְךָ לְהוֹצִיא טוּמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס בִּשְׁלָמָא אַנְדְּרוֹגִינוֹס אִצְטְרִיךְ סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא הוֹאִיל וְאִית לֵיהּ צַד זַכְרוּת לִיחַיַּיב קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן דִּבְרִיָּה בִּפְנֵי עַצְמוֹ הוּא.

The Master said in the baraita: “Your males” comes to exclude a tumtum and a hermaphrodite. The Gemara asks: Granted, the exclusion of a hermaphrodite was necessary, as it could enter your mind to say that since he possesses an aspect of masculinity, i.e., he has a male sexual organ, he should be obligated like a male. Therefore, the baraita teaches us that a hermaphrodite is a being unto itself, which is neither male nor female.
מהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בד״ה אלא טומטום ספק הוא ואע״ג דאנדרוגינוס נמי ספיקא הוא מטעם מקצת כו׳ אלא טומטום כו׳ אימא אשה הוה ממילא כו׳ וא״ת בנדה כו׳ אבל הכא ליכא אלא חד קרא כו׳ עכ״ל יש לדקדק בפי׳ דבריהם אם נפרש דהכי פריך אלא טומטום ספיקא וממילא הוה פטרינן ליה משום דאשה הוה ומייתי חולין לעזרה ולא איצטריך ליה קרא למעוטי וכן פירשו. התוספות פירכא (דשמעינן) [דשמעתין] בפ׳ ר״א דמילה ע״ש אבל א״כ מאי קשיא להו מההוא דנדה עד שהוכרחו לומר דהכא ליכא אלא חד מיעוטא וליתא לאוקמא אלא באנדרוגינוס דהא מכ״ש אי הוי נמי הכא תרי קראי ניחא טפי דפריך ל״ל ההוא קרא כלל למעוטי טומטום דממילא פטרינן ליה דלא לייתי חולין לעזרה וכ״כ התוספות בהדיא בפרק ר״א דמילה דקראי יתירא למעוטי טומטום דב׳ זכורך כתיבי הכא למעוטי אפילו טומטום ותלמודא פריך דל״ל אידך מיעוטא לטומטום דממילא פטרינן ליה משום דלא לייתי חולין בעזרה ונראה לפרש עוד דלא הוו גרסי בשמעתין מי איצטריך קרא למעוטי כו׳ אלא איצטריך קרא למעוטי ספיקא וכן נראה ממה שהביאו מפרק אלו מומין וה״פ איצטריך יתורא דקרא למעוטי ספיקא והכא דלית לן יתורא לית לן למעוטי מחד מיעוט אלא ספיקא דאנדרוגינוס מטעם מקצת זכורך ולא ספיקא דטומטום וכה״ג כתבו גם התוספות שם בפ׳ ר״א דמילה אמלתא דרב חסדא שם דל״ל למעוטי טומטום כיון דאיכא לאוקמי מיעוטא לאנדרוגינוס ובהכי סליקו כל דבריהם כהוגן דבהך דנדה לא פריך לא אטומטום ולא אאנדרוגינוס כיון דאיכא ב׳ מיעוטי והכא דאיכא חד מיעוטי לא פריך אלא אטומטום דאיכא לאוקמא מיעוטא לאנדרוגינוס ובההיא דפרק אלו מומין ובפרק דם שחיטה ובפ״ב דיומא כתבו דבכל הני ליכא רק מחדא קרא כו׳ ר״ל דליכא יתורא כלל רק מחדא קרא דהיינו מגופה ומש״ה פריך שפיר אפי׳ אאנדרוגינוס דאיצטריך יתורא דקרא למעוטי ספיקא וליכא דאיצטריך לגופיה ולפי דרך זה לא הוי צריכי למימר הכא דטומטום הוה פטרינן ליה ממילא אלא לקושטא ורווחא דמלתא קאמרי הכי אבל קשה לפי זה מאי קשיא להו ליתי על תנאי דאימא דאה״נ וקושטא הכי הוא וע״כ הנראה להגיה בתוס׳ א״נ במקום אלא וכצ״ל ואע״ג דאנדרוגינוס (נמי) ספיקא הוא מטעם מקצת זכורך כדאמר תלמודא אי נמי טומטום הואיל ונשים פטורות כו׳ עכ״ל ושני הדרכים שכתבנו הם שני דרכי התוס׳ הדרך הראשון של התוס׳ כמ״ש דפריך דהא איצטריך יתורא דקרא לטומטום וליכא אלא חד קרא למעוטי אנדרוגינוס מטעם מקצת זכורך ועד״ז כתבו וא״ת בנדה כו׳ ודרך השני של התוס׳ הוא הדרך שכתבו ג״כ בפרק ר״א דמילה דפריך הכא דלא צריך קרא למעוטי טומטום דממילא פטרינן ליה ואהא הקשו לייתי על תנאי כו׳ ודו״ק:
ועוד אמר מר: ״זכורך״ — להוציא טומטום ואנדרוגינוס. ושואלים: בשלמא [נניח] אנדרוגינוס — אצטריך [הוצרך] לומר לנו שאינו בכלל זכר כי סלקא דעתך אמינא [יעלה על דעתך לומר]: הואיל ואית ליה [ויש לו] צד זכרות שהרי יש לו אבר של זכר, ליחייב [שיתחייב] משום כך כזכר, על כן קא משמע לן [השמיע לנו] שאין אנחנו מחשיבים אותו כזכר במקצת, ובריה בפני עצמו הוא שאינה לא זכר ולא נקבה.
The Master said in the baraita: “Your males” comes to exclude a tumtum and a hermaphrodite. The Gemara asks: Granted, the exclusion of a hermaphrodite was necessary, as it could enter your mind to say that since he possesses an aspect of masculinity, i.e., he has a male sexual organ, he should be obligated like a male. Therefore, the baraita teaches us that a hermaphrodite is a being unto itself, which is neither male nor female.
מהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) אֶלָּא טוּמְטוּם סְפֵיקָא הוּא מִי אִצְטְרִיךְ קְרָא לְמַעוֹטֵי סְפֵיקָא אָמַר אַבָּיֵי כְּשֶׁבֵּיצָיו מִבַּחוּץ.

However, as the status of a tumtum, who lacks external sexual organs, is a halakhic uncertainty, is a verse necessary to exclude an uncertainty? Abaye said: It is referring to a case when the testicles of a tumtum are on the outside, although his penis is not visible. The verse teaches that this tumtum is not obligated in the mitzva of appearance, despite the fact that he is certainly male.
רש״יתוספותתוספות רי״דמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אתא קרא למעוטי ספיקא – בתמיה למה לי קרא מהיכא תיתי לן לחיוביה.
כשביציו מבחוץ – אלא שהגיד טמון דהא ודאי זכר הוא הלכך איצטריך קרא למעוטי.
אלא טומטום ספיקא הוא – ואע״ג דאנדרוגינוס נמי ספיקא הוא [אפ״ה מחייבי] מטעם מקצת זכורך כדאמר הש״ס אלא טומטום הואיל ונשים פטורות והאי אימא אשה הוה ממילא הוה פטרינן ליה כי היכי דלא לייתי חולין לעזרה וא״ת בנדה פרק המפלת (דף כח: ושם) מפקינן מזכר [עד נקבה תשלחו] (במדבר ה) [זכר] ודאי נקבה ודאית ולא טומטום ואנדרוגינוס ולא פריך מידי אומר הר״י דהתם איכא תרי קראי ומפיק ליה מייתורא דקרא אבל הכא ליכא אלא חד קרא הלכך יש לאוקומא באנדרוגינוס מטעם דקאמר ולהכי פריך ליה בבכורות בפ׳ על אלו מומין (דף מא: ושם) בגמרא דרבי ישמעאל אין לך מום גדול מזה אנדרוגינוס ספיקא הוא איצטריך קרא למעוטי ספיקא וכן בפרק דם שחיטה (כריתות כא.) גבי כוי ובריש פרק בתרא דיומא (יומא עד.) דבכל הני ליכא רק מחדא קרא ובהכי יתכן ההיא דשילהי הערל (יבמות דף פא.) קאמר רבי שמעון אנדרוגינוס זכר מאכיל בתרומה ואלו בפרק על אלו מומין (בכורות דף מב.) אמר רבי שמעון בן יהודה בשם רבי שמעון הרי הוא אומר הזכר להוציא טומטום ואנדרוגינוס אלא ודאי התם קרא יתירא הזכר ובפרק קמא דב״מ (ב״מ ז.) העשירי ודאי אמר רחמנא ולא ספק ולא פריך אצטריך קרא למעוטי ספק דכולא קרא יתירא להכי ובשילהי פ״ק דחולין (דף כב: ושם) גבי תחילת הציהוב שבזה ושבזה שפסול פריך ליה אצטריך קרא למעוטי ספיקא מתורים ובני יונה ממה נפשך או קטן או גדול הוי וכשר לחדא מינייהו וקמי שמיא גליא היא ולא למעוטי רק אחד וליתכשר גבי אידך בשם רבי יצחק בן ברוך צ״ע ויש להקשות לייתי על תנאי ואם הוא אשה ליהוי נדבה ואפילו למ״ד נדרים ונדבות אין קריבין ביו״ט ליקרבו למחר דשפיר עדיף אפילו למאן דאמר תשלומין דראשון כדפי׳ לעיל (דף ב.) וי״ל דמבטל ליה מסמיכה ואע״ג דסמיכה לא מיעכבא כדאיתא ביומא (דף ה.) מכל מקום לכתחילה אין לנו לתקן קרבן כדי לבטלו מסמיכה דהכי קאמר הש״ס פרק האשה בפסחים (פסחים פט.) גבי ה׳ שנתערבו פסחיהן ונמצא יבלת באחד מהן ולא דמי לערל וטמא משלחין קרבנותיהן וגם לקמן ממעטינן ליה משום דכל שישנו בביאה ישנו בהבאה ולא משום סמיכה דהתם גברא בר חיובא ואריא הוא דרביעא עליה שאינו יכול לסמוך אבל האי לאו בר חיובא הוי דאימא איתתא הוא אבל הא ק״ל דתיפשוט מהכא דסמיכה בכל כחו בעינן דאי באקפויי ידיו לייתי וליתני ולסמוך דהכי פריך לקמן פרק שני (חגיגה טז:) ואיכא למימר דבכל ענין ממעט ליה קרא.
אלא טומטום ספיקא הוא איצטריך קרא למעוטי ספיקא – פירש המורה: למה לי קרא מהיכא תיתי לן לחיוביה עיין מה שהקשיתי עליו בבכורות בפרק על אילו מומין.
בא״ד אבל הא ק״ל דתפשוט מהכא דסמיכה בכל כחו כו׳ וא״ל דבכל ענין ממעט ליה קרא עכ״ל צ״ע דהא לפי דעת המקשה דפריך דלא איצטריך מיעוטא וממילא פטרינן ליה קאמרי דתפשוט דסמיכה בכל כחו וא״כ מאי קאמרי דאיכא למימר דבכל ענין ממעט ליה קרא דהא אי לא כתיב קרא קיימינן הכא וי״ל דה״ק בכל ענין ממעט קרא האשה מראיה דאפי׳ על תנאי לא לייתי והאי נמי אימא אשה הוא וק״ל:
אלא טומטום, כיון שאין לו סימני מין חיצוניים הלא ספיקא [ספק] הוא — מי אצטריך קרא למעוטי ספיקא [האם צריך הכתוב למעט את הספק]? אמר אביי: כאן מדובר בטומטום כשביציו מבחוץ אלא שזכרותו איננה נראית, ומאחר שברור שזכר הוא, צריך הכתוב להודיענו שבכל זאת אינו בכלל הזכרים.
However, as the status of a tumtum, who lacks external sexual organs, is a halakhic uncertainty, is a verse necessary to exclude an uncertainty? Abaye said: It is referring to a case when the testicles of a tumtum are on the outside, although his penis is not visible. The verse teaches that this tumtum is not obligated in the mitzva of appearance, despite the fact that he is certainly male.
רש״יתוספותתוספות רי״דמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) אָמַר מָר כׇּל זְכוּרְךָ לְרַבּוֹת אֶת הַקְּטַנִּים וְהָתְנַן חוּץ מֵחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן אָמַר אַבָּיֵי לָא קַשְׁיָא גכָּאן בְּקָטָן שֶׁהִגִּיעַ לְחִינּוּךְ כָּאן בְּקָטָן שֶׁלֹּא הִגִּיעַ לְחִינּוּךְ קָטָן שֶׁהִגִּיעַ לְחִינּוּךְ דְּרַבָּנַן הִיא אִין ה״נהָכִי נָמֵי וּקְרָא אַסְמַכְתָּא בְּעָלְמָא.

The Master said in the baraita: “All your males” comes to include minors. The Gemara asks: Didn’t we learn in the mishna: All are obligated to appear, except for a deaf-mute, an imbecile, and a minor? Abaye said: This is not difficult. Here, the baraita that obligates minors is referring to a minor who has reached the age of training in mitzvot. There, the mishna is referring to a minor who has not yet reached the age of training in mitzvot, and therefore he is exempt from the mitzva of appearance. The Gemara asks: The obligation of a minor who has reached the age of training is one that applies by rabbinic law. How then can the baraita derive this halakha from a verse? The Gemara answers: Yes, it is indeed so, and the verse is a mere support for this rabbinic obligation.
עין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר מר [החכם]: ״כל זכורך״ — לרבות את הקטנים. ותוהים: והתנן [והרי שנינו במשנתנו]: הכל חייבים בראיה חוץ מחרש שוטה וקטן! אמר אביי: לא קשיא [אין זה קשה]; כאן בברייתא שנתרבה הקטן לחיוב, הרי זה בקטן שהגיע לחינוך, כאן במשנתנו, מדובר בקטן שלא הגיע לחינוך שהוא פטור מן הראיה. ומקשים: הלא גם קטן שהגיע לחינוך דרבנן [מדברי סופרים] הוא חייב, שהחיוב לחנך ילד במצוות אינו מן התורה! ומשיבים: אין הכי נמי [כן, כך הוא גם כן באמת] וקרא אסמכתא בעלמא [והפסוק שהביאו הוא אסמכתא בלבד] ואינו ראיה של ממש, ולא זו כוונת המקרא.
The Master said in the baraita: “All your males” comes to include minors. The Gemara asks: Didn’t we learn in the mishna: All are obligated to appear, except for a deaf-mute, an imbecile, and a minor? Abaye said: This is not difficult. Here, the baraita that obligates minors is referring to a minor who has reached the age of training in mitzvot. There, the mishna is referring to a minor who has not yet reached the age of training in mitzvot, and therefore he is exempt from the mitzva of appearance. The Gemara asks: The obligation of a minor who has reached the age of training is one that applies by rabbinic law. How then can the baraita derive this halakha from a verse? The Gemara answers: Yes, it is indeed so, and the verse is a mere support for this rabbinic obligation.
עין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) וְאֶלָּא קְרָא לְמַאי אֲתָא לִכְדַאֲחֵרִים (דִּתְנַן) אֲחֵרִים אוֹמְרִים דהַמְקַמֵּץ וְהַמְצָרֵף נְחֹשֶׁת וְהַבּוּרְסִי פְּטוּרִין מִן הָרְאִיָּיה מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר {שמות כ״ג:י״ז} כׇּל זְכוּרְךָ מִי שֶׁיָּכוֹל לַעֲלוֹת עִם כׇּל זְכוּרְךָ יָצְאוּ אֵלּוּ שֶׁאֵינָן רְאוּיִין לַעֲלוֹת עִם כׇּל זְכוּרְךָ.:

The Gemara asks: Rather, for what purpose does the verse: “All your males,” come? It comes to teach that which Aḥerim taught. As it is taught in a baraita: Aḥerim say that a scrimper, one who gathers dog feces to give them to tanners for the purpose of tanning hides; and a melder of copper, who purifies copper from dross; and a tanner of hides, are all exempt from the mitzva of appearance, as their occupation inflicts upon them a particularly unpleasant odor. This is because it is stated: “All your males,” which indicates that only one who is able to ascend with all your males is obligated, excluding those who are not suited to ascend with all your males, as people avoid their company.
עין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך צרף
צרףא(חגיגה ד.) המקבץ והמצרף נחשת והבורסי פטור מן הראייה (כתובות עז.) מקמץ ומצרף נחשת (גמ׳) מצרף נחשת מאי אמר רב חושלי דודי כבר פי׳ בערך חשל:
א. [צערמאהלען.]
המקמץ – מפרש במסכת כתובות (דף עז.) המקמץ בידו צואת כלבים ואומר אני כי לתקן בהן עורות שקורין קורדוו״ן שמעבדים אותן בצואת כלבים.
והמצרף נחשת – שמצרפו במקום שחופרין אותו מן הקרקע כדמפרש במסכת כתובות (שם) וכל אלו ריחן רע ואין יכולין לעלות עם חביריהם.
ושואלים: ואלא קרא [הכתוב] ״כל זכורך״ למאי אתא [למה, בשביל מה הוא בא]? ומשיבים: לכדאחרים [לכפי שאמרו, לדברי אחרים], דתנן כן שנינו במשנה], אחרים אומרים: המקמץ, האוסף גללי כלבים כדי למוסרם לבורסקאים לצורך עיבוד עורות, והמצרף נחשת שעובד בזיקוק הנחושת מן הסיגים, והבורסי העוסק בעיבוד עורות — כל אלה פטורין מן הראייה משום שריחם רע, ואין אנשים יכולים לשאת את ריחם, משום שנאמר ״כל זכורך״, לומר: מי שיכול לעלות עם כל זכורך עם כל שאר ישראל, יצאו אלו שאינן ראויין לעלות עם כל זכורך כיון שאין אנשים רוצים לשהות במחיצתם.
The Gemara asks: Rather, for what purpose does the verse: “All your males,” come? It comes to teach that which Aḥerim taught. As it is taught in a baraita: Aḥerim say that a scrimper, one who gathers dog feces to give them to tanners for the purpose of tanning hides; and a melder of copper, who purifies copper from dross; and a tanner of hides, are all exempt from the mitzva of appearance, as their occupation inflicts upon them a particularly unpleasant odor. This is because it is stated: “All your males,” which indicates that only one who is able to ascend with all your males is obligated, excluding those who are not suited to ascend with all your males, as people avoid their company.
עין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) נָשִׁים וַעֲבָדִים שֶׁאֵינָן מְשׁוּחְרָרִים וְכוּ׳.: בִּשְׁלָמָא נָשִׁים כְּדַאֲמַרַן אֶלָּא עֲבָדִים מְנָלַן אָמַר רַב הוּנָא אָמַר קְרָא {שמות כ״ג:י״ז} אֶל פְּנֵי הָאָדוֹן ה׳ מִי שֶׁאֵין לוֹ אֶלָּא אָדוֹן אֶחָד יָצָא זֶה שֶׁיֵּשׁ לוֹ אָדוֹן אַחֵר.

§ The mishna taught that women and slaves who are not emancipated are exempt from the mitzva of appearance. The Gemara asks: Granted, women are exempt, as we said earlier that this is derived from the phrase: “Your males.” However, with regard to slaves, from where do we derive that they are exempt? Rav Huna said that the verse states: “Before the Lord God” (Exodus 23:17). This indicates that one who has only one Master is obligated, which excludes this slave, who has another master.
ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
נשים ועבדים, אוקימנה: מי שחציו עבד וחציו בן חורין פטורין במשנה ראשונה היא שנויה, סיפא במשנה ראשנה ורישא דקתני לאיתויי מי שחציו עבד וחציו בן חורין חייב {במשנה אחרונה}⁠1, ומשנה לא זזה ממקומה. כל מצוה שהאשה חייבת עבד חייב בה, דגמר לה:⁠2 כתיב בשפחה: או חופשה לא ניתן לה, וכתיב באשה: וכתב לה ספר כריתות ונתן.
1. בדומה הושלם בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128 חסר: ״במשנה אחרונה״.
2. כן בכ״י וטיקן 128, וכן בכ״י גטינגן של הבבלי. בדפוס וילנא: ״לה לה״.
כדאמרן – זכור להוציא את הנשים.
ב שנינו במשנה: נשים ועבדים שאינן משוחררים פטורים מן הראייה. ושואלים: בשלמא [נניח] לגבי נשים — הרי זה כדאמרן [כפי שאמרנו], שהן פטורות משום שנאמר ״זכורך״ להוציא את הנשים, אלא עבדים מנלן [מניין לנו] שהם פטורים? אמר רב הונא: אמר קרא [הכתוב]: ״אל פני האדון ה׳⁠ ⁠״ (שמות כג, יז) ללמד: מי שאין לו אלא אדון אחד (״האדון ה׳⁠ ⁠״), יצא זה (העבד) שיש לו אדון אחר.
§ The mishna taught that women and slaves who are not emancipated are exempt from the mitzva of appearance. The Gemara asks: Granted, women are exempt, as we said earlier that this is derived from the phrase: “Your males.” However, with regard to slaves, from where do we derive that they are exempt? Rav Huna said that the verse states: “Before the Lord God” (Exodus 23:17). This indicates that one who has only one Master is obligated, which excludes this slave, who has another master.
ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) הָא לְמָה לִי קְרָא מִכְּדֵי הכׇּל מִצְוָה שֶׁהָאִשָּׁה חַיֶּיבֶת בָּהּ עֶבֶד חַיָּיב בָּהּ כׇּל מִצְוָה שֶׁאֵין הָאִשָּׁה חַיֶּיבֶת בֵּהּ אֵין הָעֶבֶד חַיָּיב בָּהּ דְּגָמַר ״לָהּ״ ״לָהּ״ מֵאִשָּׁה.

The Gemara asks: Why do I need a verse to teach this halakha? After all, with regard to every mitzva in which a woman is obligated, a slave is also obligated in that mitzva; and with regard to every mitzva in which a woman is not obligated, a slave is not obligated in it either. The reason for this principle is that it is derived by means of a verbal analogy between the phrase: “To her” (Leviticus 19:20), written with regard to a designated maidservant, and the phrase: “To her” (Deuteronomy 24:3), written with regard to a divorced woman.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספות רי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לה לה מאשה – כתיב הכא וכתב לה (דברים כד) וכתיב התם או חפשה לא נתן לה (ויקרא יט).
דגמר לה לה מאשה – פירוש: ואף על גב דקרא בשפחה שהיא אשה מיירי לשפחה לא איצטריך קרא דאפילו בת חורין נמי פטורה. ולא איצטריך גזירה שוה אלא לעבדים זכרים, ואף על גב דקרא בחצייה שפחה וחציה משוחררת קא מיירי ואם כן אפילו חציו עבד וחציו בן חורין מצינן למילף מהכא איצטריך למילף מהאדון י״י דחופשה לא ניתן לה לא קאי אלא אצד עבדות שבה ודוקא צד עבדות איתקש לאשה ולא צד חירות והוא אמינא ליחייב להכי איצטריך האדון י״י למיפטריה.
ושואלים: הא [דין זה] למה לי קרא [פסוק] ללמד עליו? מכדי [הלא] כל מצוה שהאשה חייבת בה — עבד חייב בה, וכל מצוה שאין האשה חייבת בה — אין העבד חייב בה, דגמר הוא לומד] בגזירה שווה ״לה״ ״לה״ מאשה, שנאמר בשפחה חרופה ״לה״ (ויקרא יט, כ) ונאמר בגרושה ״לה״ (דברים כד, ג), להשוות את דיני העבד והאשה, ואין איפוא צורך בלימוד מיוחד לפטור את העבדים!
The Gemara asks: Why do I need a verse to teach this halakha? After all, with regard to every mitzva in which a woman is obligated, a slave is also obligated in that mitzva; and with regard to every mitzva in which a woman is not obligated, a slave is not obligated in it either. The reason for this principle is that it is derived by means of a verbal analogy between the phrase: “To her” (Leviticus 19:20), written with regard to a designated maidservant, and the phrase: “To her” (Deuteronomy 24:3), written with regard to a divorced woman.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספות רי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) אָמַר רָבִינָא לֹא נִצְרְכָה אֶלָּא ולְמִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין דַּיְקָא נָמֵי דְּקָתָנֵי נָשִׁים וַעֲבָדִים שֶׁאֵינָן מְשׁוּחְרָרִין מַאי שֶׁאֵינָן מְשׁוּחְרָרִין אִילֵּימָא שֶׁאֵינָן מְשׁוּחְרָרִין כְּלָל לִיתְנֵי עֲבָדִים סְתָמָא אֶלָּא לָאו שֶׁאֵינָן מְשׁוּחְרָרִין לִגְמָרֵי וּמַאי נִינְהוּ מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין ש״משְׁמַע מִינַּהּ.:

Ravina said: This verse is necessary only to teach the exemption of one who is half-slave half-freeman. The Gemara notes that the language of the mishna is also precise, as it teaches: Women and slaves who are not emancipated. What is the purpose of specifying: Who are not emancipated? If we say that this means that they are not emancipated at all, let it simply teach: Slaves, without any further description. Rather, is it not the case that the mishna is referring to slaves who are not entirely emancipated? And who are these slaves? One who is half-slave half-freeman. The Gemara concludes: Learn from this that this is correct.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותתוספות רי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לא נצרכה כו׳ – מיהו למשנה אחרונה הואיל ובידינו לכוף את רבו חייב דאין לו אלא אדון אחד.
לא נצרכה אלא לחציו עבד וחציו בן חורין – ולא תימא דקאי עליה ג״ש דלה לה מאשה וקשה דעליה כתיב או חופשה לא ניתן לה ומוקי לה רבי עקיבא בהשולח (גיטין דף מא: ושם) ובכריתות (דף יא.) בחציה שפחה וחציה בת חורין וי״ל מכל מקום אצד עבדות כתיב כדמוכח קרא או חופשה לא ניתן לה אך קשה הכא משמע בחציו עבד לפי משנה אחרונה חייב דלפי משנה ראשונה קיימא הכא כדאיתא לעיל ריש מכילתין ואלו בגיטין ריש השולח (דף מב:) מיבעי ליה מי שחציו עבד אם יש לו קנס או לא שלשים שקלים יתן לאדניו אמר רחמנא והאי אדון הוא ולפי משנה אחרונה קאי דקאמר התם מאי לאו לפי משנה אחרונה ואילו הכא פשיטא לן דאין לו אלא אדון אחד ויש לדחות דעד כאן לא מחייבי ליה הכא אלא משום דעומד לכוף את רבו כמאן דשיחרר דמי אבל התם כיון דמית אגליא מילתא דלא הוה עומד לשחרור והתם בכריתות (דף יא.) מתרץ הר״י בענין אחר.
דייקא נמי דקתני נשים ועבדים שאינן משוחררין כו׳ – פירוש: ורישא דתני הכל ומרבי מי שחציו עבד וחציו בן חורין לאחר משנה ראשונה ומשנה ראשונה לא זזה ממקומה והיא סיפא דמתני׳.
ומשיבים, אמר רבינא: לא נצרכה הלכה זו שמי שיש לו אדון אחר איננו עולה לרגל אלא למי שחציו עבד וחציו בן חורין, שיש בו צד שאינו דומה לאשה ואינו למד מן האשה, ואף על פי כן הוא פטור. ומעירים: דיקא נמי [מדוייק גם כן כך] מלשון המשנה דקתני [ששנה התנא]: נשים ועבדים שאינן משוחררין. ונדקדק בלשון: מאי [מה] משמעות ההדגשה שאינן משוחררין? אילימא [אם תאמר] שאינן משוחררין כלל — ליתני [שישנה] ״עבדים״ סתמא [סתם] ועבדים הלא אינם משוחררים, אלא לאו [האם לא] הכוונה שאינן משוחררין לגמרי, ומאי נינהו [ומי הם] עבדים אלה — מי שחציו עבד וחציו בן חורין. ומסכמים, אכן שמע מינה [למד מכאן] שכן הוא.
Ravina said: This verse is necessary only to teach the exemption of one who is half-slave half-freeman. The Gemara notes that the language of the mishna is also precise, as it teaches: Women and slaves who are not emancipated. What is the purpose of specifying: Who are not emancipated? If we say that this means that they are not emancipated at all, let it simply teach: Slaves, without any further description. Rather, is it not the case that the mishna is referring to slaves who are not entirely emancipated? And who are these slaves? One who is half-slave half-freeman. The Gemara concludes: Learn from this that this is correct.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותתוספות רי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) וְהַחִיגֵּר וְהַסּוֹמֵא וְחוֹלֶה וְהַזָּקֵן.: תָּנוּ רַבָּנַן {שמות כ״ג:י״ד} רְגָלִים פְּרָט לְבַעֲלֵי קַבִּין דָּבָר אַחֵר רְגָלִים זפְּרָט לְחִיגֵּר וּלְחוֹלֶה וּלְסוֹמֵא וּלְזָקֵן וּלְשֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲלוֹת בְּרַגְלָיו וְשֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲלוֹת בְּרַגְלָיו לְאֵתוֹיֵי מַאי אָמַר רָבָא לְאֵתוֹיֵי

The mishna further taught: And the lame, and the blind, and the sick, and the old are all exempt from the mitzva of appearance. The Sages taught: “Times [regalim]” (Exodus 23:14) alludes to the use of one’s feet [raglayim], and therefore it excludes people with artificial legs. Although they are able to walk, they are exempt from traveling, as they do not have feet. Alternatively, the term regalim comes to exclude the lame, the sick, the blind, the old, and one who is unable to ascend on his own feet. The Gemara asks: The last category of one who is unable to ascend on his feet, comes to add what? The baraita already taught that the lame and the sick are exempt. Rava said: It comes to add
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ושאינו יכול לעלות ברגליו לאיתויי מפנקי, שנאמר: כי תבואו לראות פני.
דבר אחר כו׳ – פרט לבעלי קבין מפעמים נפקא כדאמרינן לעיל הלכך רגלים למעוטי מי שצריך משענת אחרת לבד מרגליו.
ג ועוד שנינו במשנה שהחיגר והסומא והחולה והזקן פטורים מן הראייה. תנו רבנן [שנו חכמים]: ״רגלים״ יש במשמעותם גם רגלים, הליכה ברגל, ומכאן שחובת עלייה לרגל היא פרט לבעלי קבין, כלומר, בעלי רגל תותבת, שאף שיכולים ללכת, כיון שאין להם רגליים פטורים מלעלות! דבר אחר: ״רגלים״ — פרט לחיגר ולחולה ולסומא ולזקן ולשאינו יכול לעלות ברגליו. ושואלים: ושאינו יכול לעלות ברגליו לאתויי מאי [להביא להוסיף את מה]? שהרי שנינו כבר גם חיגר וגם חולה! אמר רבא: לאתויי [להביא, לרבות]
The mishna further taught: And the lame, and the blind, and the sick, and the old are all exempt from the mitzva of appearance. The Sages taught: “Times [regalim]” (Exodus 23:14) alludes to the use of one’s feet [raglayim], and therefore it excludes people with artificial legs. Although they are able to walk, they are exempt from traveling, as they do not have feet. Alternatively, the term regalim comes to exclude the lame, the sick, the blind, the old, and one who is unable to ascend on his own feet. The Gemara asks: The last category of one who is unable to ascend on his feet, comes to add what? The baraita already taught that the lame and the sick are exempt. Rava said: It comes to add
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144