×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) אָמַר מָר חֲצֵירוֹ שֶׁל גּוֹי1 הֲרֵי הוּא כְּדִיר שֶׁל בְּהֵמָה וְהָא אֲנַן תְּנַן הַדָּר עִם הַנׇּכְרִי2 בֶּחָצֵר הֲרֵי זֶה אוֹסֵר עָלָיו.
The Gemara proceeds to analyze the Tosefta: The Master said above: The courtyard of a gentile is like the pen of an animal, which implies that the residence of a gentile is not considered a significant residence. But didn’t we learn otherwise in the mishna: One who resides with a gentile in the same courtyard this person prohibits him from carrying? This implies that a gentile’s residence is in fact of significance.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עכו״ם״.
2. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״העכו״ם״.
ר׳ חננאלרש״יראב״ןספר הנרבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גופה חצרו של גוי הרי הוא כדיר של בהמה מותר להכניס מתוכה לבתים ומן הבתים לתוכה ואם יש שם ישראל אוסר דברי ר׳ מאיר אוקימנא בזמן דליכא ההוא גוי בחצר ולא חיישינן דלמא אתי ואי במקום קרוב הוא דיכול למיתא ביומיה חיישינן ולא שרי ר׳ מאיר ר׳ אלעזר בן יעקב אומר לעולם אינו אוסר עד שיהיו שני ישראלים אוסרין זה על זה תנא אכסנאי לעולם אינו אוסר אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר׳ אליעזר בן יעקב רב הונא א׳ מנהג כר׳ אליעזר בן יעקב ר׳ יוחנן אמר נהגו העם כר׳ אליעזר בן יעקב א״ל אביי לרב יוסף כיון דאמר הלכה כר׳ אליעזר בן יעקב וקי״ל משנת ר׳ אליעזר קב ונקי כלומר מעט ומנוקה ואין צריך לנפותו ולנקותו מהו לאורויי קמיה רביה א״ל ביעתא בכותחא בעי מינה דרב חסדא בשני דרב הונא רביה. פי׳ השוחט תרנגולת ומצא בה ביצים גמורות מותרות לאוכלן בכותח שיש בו ניסיובי דחלבא דלאו כבשר הן. או דלמא כבשר הן ואסור ולא פשיט לי כלומר אסור להורות אפילו כמו זה הדבר שהוא ברור בפני רבו.
אמר מר הרי הוא כדיר של בהמה – דנכרי לא אסר מידי וכי דייר ישראל גביה קאמר ר׳ מאיר דישראל אוסר על ביתו של עכו״ם אבל עכו״ם אינו אוסר על ביתו של ישראל והתנן כו׳.
ואמרא רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי אליעזר בן יעקב. ואע״ג דאמר ר׳ יוחנן נהגו העם כרבי אליעזר בן יעקב והבא לישאל אין מורין, הא אמר ליה (רב אמי) [אביי] לרב יוסף הא דאמר (ל)⁠רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי אליעזר בן יעקב וקיימא לן משנת רבי אליעזר בן יעקב קב ונקי מהו לאורויי במקום רביה, אלמא פשיטא ליה לאביי, דהוא מבתראי, דהלכה כרבי אליעזר בן יעקב ומורין כן.
וכיון דהלכה כר׳ אליעזר, ישראל וגוי הדרין בחצר אחת מטלטל מביתו לחצר ומחצר לביתו בלא שכירות. אבל ב׳ ישרא׳ וגוי, שוכר. ואין מטלטלין אלא בשוכר בכל שבתב.
ואם בא ישראל בין יחיד בין רבים ושבת בבית אחד מן הגוים, אינו צריך לשכור לא מההוא גוי שדר עמו ולא מן האחרים הדרים בחצר, דהא ליכא שני בתים מישראל אוסרין זה על זה, ואין רשות הגוים חלוקה להחשב כל אחד רשות לעצמו דדירת גוי לא שמה דירה.
וכן אם ישראל שאינו דר שם נכנס ביום השבת לחצר של הגוים, אע״פ שיש שם בתים הרבה פתוחין לחצר, מותר לו להוציא מן הבתים לחצר ולא הוי מוציא מרשות מיוחד לגוי זה לרשות מיוחד לכולן, כדפרישית שאין רשות הגוים חלוקה דלא שמה דירה. כדתניא (עירובין סב ע״א) חצירו של גוי הרי היא כדיר של בהמה ומותר להכניס ולהוציא מבתים לחצר ומחצר לבתים ואם יש שם ישראל אחד דר עמהם אוסר על כל ישראל להכניס ולהוציא מבתי הגוים לחצר דברי ר׳ מאיר רבי אליעזר בן יעקב אומר עד שיהו ב׳ ישראלים דרין שם ואוסרין זה על זה. וקיימא לן כר׳ אליעזר. ושמעינן מהכא דמותר לישראל ליקח כובעו מעל ראשו בחצר השרים וליכנס לטרקלין.
א. סב ע״ב.
ב. וכ״ד או״ז רס״י קסח וכת׳ דהכי משמע לשון רש״י. ושא״ר ס״ל דסגי בשכירות אחת כל זמן שאינו חוזר בו. עי׳ טוב״י סי׳ שפב ס״ו.
[סב, ב, רי״ף, שם]
ישראל שאסר על חבריו בחצר מצד שלא עירב עמהם יתבאר במסכתא זו שאם הלך לשבות בבית אחר שלו אף בתוך העיר שאינו אוסר אלא אותה שדר בה ואף אם הלך לשבות באותה העיר אצל בתו ומ״מ דוקא בתו שמן הסתם לכל השבת קובע דירתו עמה אבל אצל בנו לא משל הדיוט נבח בך כלבא עול כלבתא פוק הלך לשבות בעיר אחרת נחלקו בו ר׳ מאיר ור׳ יהודה ור׳ יוסי שלדעת ר׳ מאיר כל שהוא במקום קרוב שאפשר לו לבא בשבת אוסר הא כל שהלך למקום רחוק אינו אוסר ולר׳ יהודה אינו אוסר הואיל ואינו כאן ולדעת ר׳ יוסי ישראל אינו אוסר הואיל וביאתו בשבת אינו מצויה שהרי יש בה חלול שבת אבל עכו״ם אוסר ופרשו בה רוב מפרשי׳ שדעת ר׳ יוסי דיקא כשהוא במקום קרוב שאפשר לבא ביום שבת שהרי אף לדעת ר׳ מאיר שהוא מחמיר יותר אינו אוסר בעכו״ם אלא באפשר לבא ביומו כמו שהתבאר בסוגיא זו וגדולי הדור פוסקי׳ כר׳ יהודה שאף בהלך במקום קרוב אינו אוסר הואיל ומ״מ אינו בכאן עכשיו ולמדת שזה שהחמירו בסוגיא זו על ישראל האוסר בשאינו לשם יותר מעכו״ם האוסר כשאינו וכמו שאמרו כאן ישראל דכי איתיה מדינא אסר כי ליתיה גזרו ביה רבנן עכו״ם דכי איתיה נמי גזרה שמא ילמד ממעשיו הוא כי איתיה אסר כי ליתיה לא אסר לדעת ר׳ מאיר היא שנויה הא לענין פסק אף ישראל בשאינו שם אינו אוסר הואיל ואי אפשר לו לבא בשבת כמו שביארנו ולמדת שחצרו של עכו״ם שאין ישראל דר שם אע״פ שבתים הרבה פתוחים לה אין דירת עכו״ם חשובה דירה לדון דירותיהן חלוקות זו מזו ליחשב כל אחת רשות בפני עצמה ואם נכנס שם ישראל מותר לו להוציא מן הבתים לחצר ומחצר לבתים ומן הבתים מזו לזו ואינו נקרא מוציא מרשות מיוחדת לרשות השוה לכלם וכן הדין לישראל אחד שדר שם עד שיהו שני ישראלים דרים שם על הדרך שהתבאר הא כל ששני ישראלים דרים שם הן בבתיהם הן ששכרום מן העכו״ם צריכין לערב ולשכור רשות העכו״ם הנשארים שם על הדרך שביארנו וכן למדת שכל שהעכו״ם במקום שאי אפשר לו לבא היום אינו אוסר ומ״מ כל שבא בשבת אוסר וכן ישראל שהלך לשבות אצל בתו או הסיע דירתו מלבו בפי׳ לאותה שבת ונמלך וחזר לביתו הרי הוא חוזר ואוסר על הדרך שביארנו בעכו״ם ויש חולקין בזו ובמקומות שבמסכתא זו יתרחבו הדברים בענינים אלו בע״ה:
לעולם אל יורה אדם הלכה בפני רבו אפילו בדברים הברורים דרך צחות אמרו אפי׳ ביעתא בכתחא ר״ל ביצים גמורות במעי אמן אלא שלא נולדו ונשאל עליהן אם יכול לאכלן בכתח שיש בו חלב והדבר ברור שהביצים הגמורות אינן כבשר ואעפ״כ במקום רבו מיהא לא יורה ולא סוף דבר בענין התלוי בסברא אלא אפי׳ בפסק המפורש בתלמוד כבר אמרו אפי׳ מגלת תענית דמנחא וקיימא ולא הוזכרה מגלת תענית אלא שבאותו זמן לא היה להם תלמוד כתוב אלא מגלת תענית והוא הוא לשון מגלה הנזכר בה ולא סוף דבר תלמיד במקום רבו אלא אף בכל מקום שיש גדול הימנו אלא שברבו אם הורה בפניו ר״ל כל שהוא לו בתוך שלש פרסאות כמחנה ישראל חייב מיתה מנדב ואביהוא שהורו הלכה בפני רבן שהיה להם בתוך שלש פרסאות ואע״פ שמ״מ הם טעו בהוראתם מ״מ אין חיוב מיתה בטעותם ולא נחתם גזר דינם אלא על הוראתם בפני רבם ושלא בפניו ר״ל חוץ לשלש פרסאות אין בו חיוב מיתה אלא שמ״מ אסור לו אא״כ הוא תלמיד חבר שהגיע להוראה ומה שאמרו בסוגיא זו על תלמיד שהורה בפני רבו ורחוק ממנו שלש פרסאות ואעפ״כ נתחייב מיתה פירושו שמקומו היה רחוק מרבו שלש פרסאות ומ״מ בשעת ההוראה קרוב לו היה ולא הזכיר את מקומו אלא לכוין את הדברים שיהיו נתנים להאמן ולא סוף דבר להוראת אחרים אלא אף להוראת עצמו ובגדול הימנו שאינו דבר מותר אא״כ במקומו ממש ולעצמו מיהא מותר אא״כ היה האחר מופלג בחכמה ובזקנה וכמו שאמרו כאן שאני רב אחא דמיפלג פליג כלומר שהיה מופלג בחכמה ובזקנה וכן אם התחילו לכבדו ולהזכירו באותו ענין שמאחר ששאלוהו אם יחוש לכבוד פלוני אין לו להקל להורות אף לעצמו אחר שהזכירוהו לו כמו שאמרו ג״כ שאני התם דאתחיל בכבודו ר״ל שאמרו לא ליחוש ליה לסבא וכו׳ ולהפריש מאיסור אפי׳ תלמיד במקום רבו והוא שאמרו רבינא הוה יתיב קמיה דרב אשי חזייה לההוא גברא דקטיר חמרא בצניתא בשבתא ר״ל בדקל ואסור משום משתמש במחובר רמא ביה קלא ולא אשגח בי׳ אמר להוי ההוא גברא בשמתא אמר ליה כי האי גונא מי הוי כאפקירותא אמר ליה אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה׳ כל מקום שיש חילול השם אין חולקין כבוד לרב ובדיקת סכין לטבח הרי הוא בכלל הוראה ואין ראוי לחבר לבדקה לטבח במקום רבו:
רש״י בד״ה אמר מר כו׳ דישראל הוא דאסר על כו׳ כצ״ל:
בפרש״י בד״ה אמר מר הרי הוא כדיר כו׳ וכי דייר ישראל גביה כו׳ אבל נכרי אינו אוסר כו׳ עכ״ל דמרישא דמלתיה דר״מ דקאמר הרי הוא כדיר של בהמה ודאי דלא קשיא ליה מידי דאיירי בשאין ישראל דר שם כפרש״י הכא וכמ״ש התוספות לעיל אבל מסיפא דייק ליה דקתני ואם יש ישראל אוסר מפני שהוא כחצרו משמע דישראל אוסר על ביתו של נכרי אבל הנכרי אינו אוסר עליו ומתני׳ ליכא לאוקמא בכה״ג דישראל אוסר על ביתו של נכרי דלישנא דמתני׳ ה״ז אוסר עליו משמע על הישראל גופיה דעל הנכרי לא שייך אלא על ביתו וק״ל:
אמר מר [החכם]: חצירו של גוי הרי הוא כדיר של בהמה משמע שאין דירתו נחשבת דירה כלל. והא אנן תנן [והרי אנו שנינו]: הדר עם הגוי בחצר הרי זה אוסר עליו משמע שדירת הגוי נחשבת כדירה!
The Gemara proceeds to analyze the Tosefta: The Master said above: The courtyard of a gentile is like the pen of an animal, which implies that the residence of a gentile is not considered a significant residence. But didn’t we learn otherwise in the mishna: One who resides with a gentile in the same courtyard this person prohibits him from carrying? This implies that a gentile’s residence is in fact of significance.
ר׳ חננאלרש״יראב״ןספר הנרבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) לָא קַשְׁיָא הָא דְּאִיתֵיהּ הָא דְּלֵיתֵיהּ.

The Gemara answers: That is not difficult. This halakha in the mishna is referring to a situation where the gentile is present, and therefore carrying is prohibited, whereas that halakha in the Tosefta refers to a situation where he is not present, and therefore carrying is permitted.
רש״יתוספות רי״ד מהדורה תליתאהבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הא דליתיה – לעכו״ם לא אסר ואם יש שם ישראל אחר אוסר על ביתו של עכו״ם ואפי׳ ליתא לישראל.
לא קשיא הא דאיתיה הא דליתיה – פירוש: לפי שיטתו השיבו שדיקדק ואמר דוקא ישראל אוסר את בית הגוי ואין הגוי אוסר את של ישראל דדירת הגוי בחצר כדיר של בהמה הוא. וכשהקשה לו מתני׳ אמר לו אפילו כפי סברתך אני יכול לתרץ הא דאיתיה והא דליתיה אבל אם היה רוצה היה מתרץ לו דהאי דקתני אם יש שם ישראל אחד אוסר הכי משמע שאוסר כל החצר בין בית הגוי בין ביתו דמשום גזירה עשו דירת הגוי דירה וכך משמע פשט הבריתא ולאו דוקא נקט אוסר למימרא אוסר ביתו של גוי וביתו לא נאסר אלא הכל אסור שהגוי אוסר כל החצר וגם ביתו של ישראל.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומשיבים: לא קשיא [אין זה קשה], הא [זה]דאיתיה [כשישנו] הגוי במקום, אוסר. הא [זה]דליתיה [כשאינו נמצא במקום], אינו אוסר.
The Gemara answers: That is not difficult. This halakha in the mishna is referring to a situation where the gentile is present, and therefore carrying is prohibited, whereas that halakha in the Tosefta refers to a situation where he is not present, and therefore carrying is permitted.
רש״יתוספות רי״ד מהדורה תליתאהבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) וּמַאי קָסָבַר אִי קָסָבַר דִּירָה בְּלֹא בְּעָלִים שְׁמָהּ דִּירָה אפי׳אֲפִילּוּ גּוֹי1 נָמֵי נִיתְּסַר וְאִי קָסָבַר דִּירָה בְּלֹא בְּעָלִים לֹא שְׁמָהּ דִּירָה אֲפִילּוּ יִשְׂרָאֵל נָמֵי לָא נִיתְּסַר.

The Gemara poses a question: What does Rabbi Meir hold? If he holds that a residence without its owners is still considered a residence, and it is prohibited to carry in the courtyard even when the owner is away, then even a gentile in absentia should likewise render it prohibited for carrying. And if he holds that a residence without its owners is not considered a residence, then even a Jew who is away should also not render it prohibited for carrying.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עכו״ם״.
בית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: ומאי קסבר [ומה בעצם הוא סבור], אי קסבר [אם הוא סבור] שדירה בלא בעלים שמה דירה, ואוסרת היא אף אם אין בעליה כעת בתוכה, אם כן לפי עקרון זה אפילו היה שם גוי, נמי ניתסר [גם כן יאסור]. ואי קסבר [ואם הוא סבור] שדירה בלא בעלים לא שמה דירה, אפילו ישראל שני שיצא מביתו נמי [גם כן] לא ניתסר [יאסור]!
The Gemara poses a question: What does Rabbi Meir hold? If he holds that a residence without its owners is still considered a residence, and it is prohibited to carry in the courtyard even when the owner is away, then even a gentile in absentia should likewise render it prohibited for carrying. And if he holds that a residence without its owners is not considered a residence, then even a Jew who is away should also not render it prohibited for carrying.
בית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) לְעוֹלָם קָסָבַר אדִּירָה בְּלֹא בְּעָלִים לֹא שְׁמָהּ דִּירָה וְיִשְׂרָאֵל דְּכִי אִיתֵיהּ אָסַר כִּי לֵיתֵיהּ גְּזַרוּ בֵּיהּ רַבָּנַן.

The Gemara answers: Actually, he holds that a residence without its owners is not considered a residence, but nevertheless, he draws a distinction between a Jew and a gentile. In the case of a Jew, who renders it prohibited to carry for those who dwell in the same courtyard when he is present in his residence, the Sages decreed with regard to him that even when he is not present, his residence renders it prohibited for them to carry as though he were present.
עין משפט נר מצוהרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ה״ג: לעולם קסבר דירה בלא בעלים לאו שמה דירה.
וישראל דכי איתיה אסר – משום דירה דדירת ישראל שמה דירה.
כי ליתיה גזרו רבנן – משום כי איתיה אבל עכו״ם דאפילו כי איתיה לאו שמה דירה אלא משום שמא ילמד כו׳.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומשיבים: לעולם תאמר קסבר [סבור הוא] שדירה בלא בעלים — לא שמה דירה. ואולם ישראל, דכי איתיה אסר [שכאשר מצוי הוא בדירה, אוסר] על הדר עמו ומצריכו עירוב. לכן גם כי ליתיה [כאשר איננו]גזרו ביה רבנן [בו חכמים] שתאסור דירתו כאילו היה מצוי במקום.
The Gemara answers: Actually, he holds that a residence without its owners is not considered a residence, but nevertheless, he draws a distinction between a Jew and a gentile. In the case of a Jew, who renders it prohibited to carry for those who dwell in the same courtyard when he is present in his residence, the Sages decreed with regard to him that even when he is not present, his residence renders it prohibited for them to carry as though he were present.
עין משפט נר מצוהרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) גּוֹי1 דְּכִי אִיתֵיהּ גְּזֵירָה שֶׁמָּא יִלְמַד מִמַּעֲשָׂיו כִּי אִיתֵיהּ אָסַר כִּי לֵיתֵיהּ לָא אָסַר.

However, with regard to a gentile, who even when he is present does not fundamentally render it prohibited to carry, but only due to a rabbinic decree that was issued lest the Jew learn from the gentile’s ways, no further decree was necessary. Thus, when he is present, the gentile renders it prohibited to carry; but when he is not present, he does not render it prohibited to carry.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עכו״ם״.
בית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואולם גוי, גם דכי איתיה [שכאשר מצוי הוא בדירתו] אינו אוסר מעיקר הדין אלא משום גזירה שמא ילמד ממעשיו, על כן לא הוסיפו בו גזירה יתרה. ולכן כי איתיה [כאשר נמצא] — אסר [אוסר], כי ליתיה [כאשר איננו] — לא אסר [אוסר].
However, with regard to a gentile, who even when he is present does not fundamentally render it prohibited to carry, but only due to a rabbinic decree that was issued lest the Jew learn from the gentile’s ways, no further decree was necessary. Thus, when he is present, the gentile renders it prohibited to carry; but when he is not present, he does not render it prohibited to carry.
בית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) וְכִי לֵיתֵיהּ לָא אָסַר וְהָתְנַן הַמַּנִּיחַ אֶת בֵּיתוֹ וְהָלַךְ לוֹ לִשְׁבּוֹת בְּעִיר אַחֶרֶת אֶחָד נׇכְרִי וְאֶחָד יִשְׂרָאֵל אוֹסֵר דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

The Gemara asks: And when the gentile is not present, does he really not render it prohibited for carrying? Didn’t we learn elsewhere in a mishna: With regard to one who left his house without establishing an eiruv and went to spend Shabbat in a different town, whether he was a gentile or a Jew, he renders it prohibited for the other residents of his courtyard to carry objects from their houses to the courtyard and vice versa. This is the statement of Rabbi Meir. This indicates that according to Rabbi Meir, a gentile renders it prohibited to carry in the courtyard even if he is not present.
בית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: וכי ליתיה, לא אסר [וכאשר איננו, אינו אוסר]? והתנן [והרי שנינו במשנה]: המניח את ביתו והלך לו לשבות בעיר אחרת, אחד גוי ואחד ישראל — אוסר על השכנים שבחצר אם לא עירב, אלו דברי ר׳ מאיר. הרי שר׳ מאיר סבור שגוי, גם אם אינו מצוי בביתו, בכל זאת אוסר!
The Gemara asks: And when the gentile is not present, does he really not render it prohibited for carrying? Didn’t we learn elsewhere in a mishna: With regard to one who left his house without establishing an eiruv and went to spend Shabbat in a different town, whether he was a gentile or a Jew, he renders it prohibited for the other residents of his courtyard to carry objects from their houses to the courtyard and vice versa. This is the statement of Rabbi Meir. This indicates that according to Rabbi Meir, a gentile renders it prohibited to carry in the courtyard even if he is not present.
בית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) בהָתָם דְּאָתֵי בְּיוֹמֵיהּ.

The Gemara answers: There, it is referring to a situation where the person who left his house without establishing an eiruv intends to return on that same day, on Shabbat. Since upon his return he will render it prohibited for others to carry in the courtyard, the decree is applied even before he returns home. However, if he left his house intending to return after the conclusion of Shabbat, he does not render it prohibited to carry, in abstentia.
עין משפט נר מצוהרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דאתי ביומיה – שהלך למקום קרוב ויבא בו ביום ואי שרית להו קודם שיבא מטלטלי נמי אחר שיבא ולא מסקי אדעתייהו: ל״א הכי גרסינן ואם יש שם ישראל אחר שדר ישראל עם ישראל אחר בבית אחד הרי זה העכו״ם אוסר עליו דהכי שכיח דדייר ורישא דקתני הרי הוא כדיר של בהמה בישראל הדר יחידי עמו דלא שכיח דדייר ואתא ר׳ אליעזר למימר עד שיהו דרין בשני בתים ומשום הכי מותבינן לר״מ וביחידי לא אסר והתנן כו׳ ואי אפשר לומר כן דהא משנינן הא דאיתיה הא דליתיה וכיון דבליתיה מוקמינן לה כי יש שם ישראל אחר דר עם חבירו בבית מאי טעמא אסר עכו״ם ועוד דבתוספת׳ (פ״ה) הכי גרסינן ואם יש שם ישראל אחר הרי זה אוסר מפני שהוא כחצירו ואי האי אוסר בעכו״ם קאמר מאי מפני שהוא כחצירו ועוד הא טעמא משום שמא ילמד הוא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומשיבים: התם דאתי ביומיה [שם מדובר שיבוא, יחזור ביומו, בשבת]. ומתוך שכשיחזור יאסור, לכן גזרו אף לפני שחזר. אבל כשיצא מביתו ואיננו עתיד לחזור עד לאחר השבת — שוב אינו אוסר כשאינו בו.
The Gemara answers: There, it is referring to a situation where the person who left his house without establishing an eiruv intends to return on that same day, on Shabbat. Since upon his return he will render it prohibited for others to carry in the courtyard, the decree is applied even before he returns home. However, if he left his house intending to return after the conclusion of Shabbat, he does not render it prohibited to carry, in abstentia.
עין משפט נר מצוהרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל גהֲלָכָה כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב וְרַב הוּנָא אָמַר מִנְהָג כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב ור׳וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר נָהֲגוּ הָעָם כר׳כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב.

Rav Yehuda said that Shmuel said: The halakha in this dispute is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer ben Ya’akov. And Rav Huna said: This is not an established halakha to be issued publicly; rather, the custom is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer ben Ya’akov, i.e., a Sage would rule according to his opinion for those who come to ask. And Rabbi Yoḥanan said: The people are accustomed to conduct themselves in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer ben Ya’akov. Accordingly, a Sage would not issue such a ruling even to those who inquire, but if someone acts leniently in accordance with his opinion, he would not object.
עין משפט נר מצוהר׳ נסים גאוןרש״יתוספותספר הנררשב״אבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמ׳ רב יהודה אמ׳ שמואל הלכה כר׳ אליעזר בן יעקב ורב הונא אמ׳ מנהג כר׳ אליעזר בן יעקב ור׳ יוחנן אמ׳ נהגו העם כר׳ אליעזר בן יעקב ובמסכת תעניות בפרק בשלשה פרקים פירשוה מאן דאמ׳ הלכה דרשי׳ לה בפירקא ומאן דאמ׳ מנהג לא דרשינן כי אתו לקמן מורינן להו ומאן דאמ׳ נהגו אפילו אורויי נמי לא מורינן להו ואי עבוד לא מהדרינן להו:
הלכה – דדרשינן לה בפירקא ברבים.
מנהג – בפירקא לא דרשינן אבל אורויי מורינן לה בבא לישאל ומאן דאמר נהגו אורוי נמי לא מורינן אבל אי עבדי לא מחינן בידייהו.
ורבי יוחנן אמר נהגו העם כר׳ אליעזר בן יעקב – במסכת תענית בפ׳ שלשה פרקים (תענית כו:) מפרש דהלכה דרשינן בפרקא ומנהגא בפרקא לא דרשינן אבל אורויי מורינן ומ״ד נהגו אורויי נמי לא מורינן אבל אי עבדי לא מחינן בידייהו ואע״ג דבכל דוכתא קיימא לן כר׳ יוחנן לגבי שמואל בהא קי״ל כשמואל דאמר הלכה אפילו בפירקא דריש לה דקי״ל הלכה כדברי המיקל בעירוב כדפסיק ריב״ל לעיל וקי״ל כוותיה לגבי ר״י ואפי׳ כביעתא בכותחא חשבי ליה אביי ורב יוסף להא דראב״י ורבא נמי מודה לאביי גבי עובדא דהמן בר ריסתק אי לא משום דביטלת תורת עירוב מאותו מבוי ואומר ר״י דאותן ישראלים הדרים יחידים בכרכים המוקפים חומה שיש להם מחיצות גמורות ודלתותיהן נעולות בלילה שרי לטלטל בכולה בשבת כיון דליכא ישראל אחר דאסר עליה.
עד, אמ׳ ר׳ יהודה אמ׳ שמואל הילכ׳1 כר׳ אליעזר בן יעקב וכו׳. פיר׳, מאן2 דאמ׳ הלכתא3 דרשינן לה בפרקא4 ברבים. מאן5 דאמ׳ מנהג6, בפירקי לא דרשינן, אבל א⁠[ו]⁠רויי מורינן לה, בבא לישאל. מאן דאמ׳ נהגו, אורויי נמי לא מורינן, אבל (או) אי עבדי לא מחינן בידיהו. ובהא7 הלכ׳ כמ⁠[א]⁠ן8 דאמ׳ הלכה וכו׳. עד וקימ׳ לן משנת9 ר׳ אליעזר בן יעקב קב ונקי. פיר׳10, קימ׳ לן ביבמות בפ׳ החולץ בסופיה,11 משנת ר׳ (עקיבא) [אליעזר] 12 בן יעקב קב ונקי. כלומר במקומות מועטין הוזכר במשנה, אבל נקי הוא, דהילכ׳ כמותו בכל מקום, והכא אמ׳ שמואל הילכ׳ כמותו.
[גמ׳, שם. רי״ף סי׳ תרל״ג]
1. לפנינו: ׳הלכה׳ (ב״פ).
2. לשון הרי״ף.
3. רש״י ד״ה הלכה.
4. כ״ה ברש״י. וברי״ף: ׳בפרקיה׳.
5. לפנינו ברי״ף: ׳ומאן׳.
6. רש״י ד״ה מנהג (וכעי״ז ברי״ף).
7. לשון הרי״ף.
8. כ״ה ברי״ף.
9. כגי׳ רי״ף כ״י נ״י. ולפנינו: ׳דמשנת׳.
10. רש״י ד״ה קיימא לן.
11. מט, ב.
12. כן נראה דצ״ל.
אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי אליעזר בן יעקב ורב הונא אמר מנהג כרבי אליעזר בן יעקב ורבי יוחנן אמר נהגו העם כר׳ אליעזר בן יעקב. ומפורש בשלשה פרקים בתענית (תענית כו:) דמ״ד הלכה מדרש דרשינן ליה בפירקין, ומאן דאמר מנהג מדרש לא דרשינן הא אורויי מורינן, ומ״ד נהגו אפילו אורויי לא מורינן ואי עביד לא מחינן. ומיהו הכא קיימא לן כמ״ד הלכה, ואע״ג דקיימא לן בעלמא (עירובין מז:) דכל שמואל ור׳ יוחנן הלכה כר׳ יוחנן, שאני הכא דהא אמר ליה אביי לרב יוסף הא דאמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר׳ אליעזר בן יעקב וקיימא לן (יבמות מט:) משנת ר׳ אליעזר בן יעקב קב ונקי מהו לאורויי במקום רבו, אלמא פשיטא להו דהלכה כר׳ אליעזר בן יעקב וכביעתא בכותחא עבדי לה. ועוד דלקמן (עירובין סג:) נמי גבי מבואה דהוה דאיר ביה המן בר רסתק, משמע דאביי ורבא סבירא להו כר׳ אליעזר בן יעקב. וכן רב ור׳ חייא כוותיה ס״ל כדמוכח לקמן (עירובין סה:) גבי עובדא דגוי וישראל בפנימית וישראל בחיצונה דמשמע התם דלכולהו פנימי במקומו מותר. וכן פסקו כולהו רבוותא ז״ל.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תוס׳ בד״ה ר׳ יוחנן כו׳ הדרים יחידים בכרכים כו׳. נ״ב ואפילו כמה בעלי בתים דרים בבית א׳ עד שיהו ב׳ דרים בב׳ בתים העתקתי מתוס׳ שנ״ץ:
תוס׳ בד״ה ר׳ יוחנן כו׳ לגבי ר׳ יוחנן ואפילו כביעתא בכותחא כו׳ הד״א כצ״ל:
אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כר׳ אליעזר בן יעקב. ורב הונא אמר: אין זו הלכה פסוקה שמלמדים אותה לרבים, אלא מנהג כר׳ אליעזר בן יעקב וכך פוסקים למעשה לשואל. ור׳ יוחנן אמר: נהגו העם כר׳ אליעזר בן יעקב, שאין פוסקים כן אף לשואל הלכה, אבל המקל בכך, אין מוחים בו.
Rav Yehuda said that Shmuel said: The halakha in this dispute is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer ben Ya’akov. And Rav Huna said: This is not an established halakha to be issued publicly; rather, the custom is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer ben Ya’akov, i.e., a Sage would rule according to his opinion for those who come to ask. And Rabbi Yoḥanan said: The people are accustomed to conduct themselves in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer ben Ya’akov. Accordingly, a Sage would not issue such a ruling even to those who inquire, but if someone acts leniently in accordance with his opinion, he would not object.
עין משפט נר מצוהר׳ נסים גאוןרש״יתוספותספר הנררשב״אבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) א״לאֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי לְרַב יוֹסֵף קי״לקַיְימָא לַן מִשְׁנַת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב קַב וְנָקִי וְאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל הֲלָכָה כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב.

Abaye said to Rav Yosef, his teacher: We maintain that the teaching of Rabbi Eliezer ben Ya’akov measures a kav, but is clean, meaning that it is small in quantity but clear and complete, and that the halakha is in accordance with his opinion in all instances. Moreover, with regard to our issue, Rav Yehuda said that Shmuel said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer ben Ya’akov, and therefore there is no doubt about the matter.
הערוך על סדר הש״סרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך קב
קבא(עירובין סב: יבמות מט: גיטין סז. בכורות כג:) משנת ר׳ אליעזר בן יעקב קב ונקי פי׳ מעט וברור מכל ספק שהיא כסלת נקייה. (שבת ז) אלא מעתה הדיוע שחקק קב בבקעה בשבת לרבי מאיר הכי נמי דלא מיחייב פי׳ לקר חתיכת קורה וחקק בה כדי שיניח בה הקיטע שוקו כדתנן (שבת סה) הקיטע יוצא בקב שלו ופי׳ עושה דמות רגל מן עץ וחוקק בו ומשים בו שוקו כדי שלא יראה רגלו קטוע ומשים בו כתיתים כדי שלא יכאב מקום חתיכת שוקו בעץ שהיא מקיש. ועוד מפורש בערך כתית. (חגיגה ד) רגלים פרט לבעלי קבין. (ערכין פי״ח כלים פי״א) הקב שלה ר׳ טרפון מטמא גם זה פי׳ נרתק שלה וכלי הוא כמו קב הקטע שהיא כלי ונרתק לרגל (יבמות קב) חליצה בקב הקטע ובמוק ובסמיכת הרגלים פי׳ ר״ח ז״ל קב זה מחופה עור ובו הקטע יוצא בקב שלו בשבת (סנהדרין כט) ההוא דהוו קרו ליה קב רשו כלומר יש לו חובות מלא קב (כתובות סב סוטה כא) רוצה אשה בקב ותפלות מט׳ קבין ופרישות פי׳ כיצד המשרה את אשתו ע״י שליש לא יפחות לה מב׳ קבין חטין בשבת ומשמש עמה והמודר על אשתו מתשמיש המטה מוסיפין לה על כתובתה ג׳ דינרין בשבת וג׳ דינרין עושין י״ח קבין לפי חשבון ד׳ סאין בסלע כיצד הסלע ד׳ דינר והולכין ד׳ סאין בסלע הרי סאה בדינר ולג׳ דינרין ג׳ סאין וג׳ סאין הם י״ח קבין הרי ימצאו כשאינו משמש עמה י״ח קבין וכשמשמש עמה ב׳ קבין הרי ט׳ קבין לכל קב וקב זהו שאמרו רוצה אשה בקב ותפלות מט׳ קבין ופרישו׳ פי׳ אחר רוצה אשה שיהיה בעלה חמר יהיה מצוי אצלה בכל שבת לתת לה עונתה ולא יביא לה אלא קב חטין בלבד ולא יהא גמל שיהא הולך בדרך רחוקה ואינו נותן לה עונתה אלא אחת לשלשים יום ואע״פ שמביא לה בשבת ט׳ קבין חביבה עליה העונה בכל שבת וקב אחד מט׳ קבין ופרישות שלשים יום. (כתובות סח) המסמא את עינו המצבה את כריסו המקב׳ את רגלו ואת שוקו פי׳ משים קב בשוקו להתראות שהוא חגר:
א. [איין מאסס.]
קיימא לן – ביבמות פ׳ החולץ בסופיה (דף מט:) משנת ר׳ אליעזר בן יעקב קב ונקי כלומר במקומות מועטין מוזכר במשנה אבל נקי הוא. דהלכה כמותו בכל מקום והכא אמר שמואל דהלכה כמותו ומשמע דפשיטא לן דהכי הילכתא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א אמר ליה [לו] אביי לרב יוסף רבו: קיימא לן [מוחזק בידינו] שמשנת ר׳ אליעזר בן יעקב קב ונקי, כלומר מעטה אבל ברורה ושלמה בתכלית, שהלכה כמותו בכל מקום, ויתר על כן לעניננו אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כר׳ אליעזר בן יעקב, ואם כן אין כל ספק בכך,
Abaye said to Rav Yosef, his teacher: We maintain that the teaching of Rabbi Eliezer ben Ya’akov measures a kav, but is clean, meaning that it is small in quantity but clear and complete, and that the halakha is in accordance with his opinion in all instances. Moreover, with regard to our issue, Rav Yehuda said that Shmuel said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer ben Ya’akov, and therefore there is no doubt about the matter.
הערוך על סדר הש״סרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) מַהוּ לְאוֹרוֹיֵי בִּמְקוֹם רַבּוֹ.

However, what is the halakha with regard to whether a disciple may issue a ruling according to the opinion of Rabbi Eliezer ben Ya’akov in his teacher’s place of jurisdiction, i.e., in a place where he is the recognized authority? Although it is usually prohibited to do so, perhaps such an evident and well-known principle such as this does not fall into the category of rulings that a disciple may not issue in his teacher’s territory.
רש״יתוספותספר הנרבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מהו לאורויי תלמיד במקום רבו – כיון דלא תליא בסברא ומילתא פשיטא היא שרי או דילמא חוצפא הוא.
מהו לאורויי במקום רביה – אומר ר״י כל הני הוראות כגון שבא מעשה לפניו ומורה לעשות כן אבל אם שואלין לתלמיד הלכה כדברי מי יכול לומר כל מה שבדעתו ובלבד שלא יורה על מעשה שבא.
מהו לאורוייה1 במקום רבה2 וכו׳. פיר׳3, והשתא4 דפשיט לן דהכי הילכ׳, מהו לאורוייה תלמיד במקום רבו, כיון דלא תליא בסברא ומילתא פשוטה היא שרי, או דילמ׳ חוצפא הוא. אמ׳ ליה אפי׳ בעתא בכותחא, פיר׳5 ביצה לאוכלה בכותח6 שיש בו חלבא7, דמילתא פשיטא היא, בעי8 מיניה מר׳ חיסדא9 אם מותר אם אסור, ולנסותו היה מתכוין אם יורה במקום רבו. ולא אורי10 בשני דר׳ הונא רביה.
1. לפנינו (בגמ׳ וברי״ף): לאורויי.
2. כגי׳ ברי״ף כ״י נ״י ורחב״ש. ולפנינו: ׳רביה׳ (ובגמ׳: ׳רבו׳).
3. רש״י סד״ה קיימא לן וד״ה מהו לאורויי.
4. כגי׳ ברש״י כ״י וד״ש (דק״ס, ב). ולפנינו: ׳ומשמע׳.
5. רש״י ד״ה ביעתא.
6. רש״י ד״ה בכותח.
7. לפנינו ברש״י: ׳נסיובי דחלבא׳.
8. כ״ה ברש״י (ראה ההע׳ הבאה) ולפנינו בגמ׳: ׳בעו׳, וברי״ף: ׳בעאי׳ (וכן הגיה הב״ח בגמ׳).
9. רש״י ד״ה בעי מיניה מרב חסדא.
10. רש״י ד״ה ולא אורי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מהו הדין, האם מותר לתלמיד לאורויי [להורות] הלכה במקום רבו, ושמא דבר כזה הידוע ופשוט לכל אינו בגדר הוראה שאסורה לתלמיד במקום רבו?
However, what is the halakha with regard to whether a disciple may issue a ruling according to the opinion of Rabbi Eliezer ben Ya’akov in his teacher’s place of jurisdiction, i.e., in a place where he is the recognized authority? Although it is usually prohibited to do so, perhaps such an evident and well-known principle such as this does not fall into the category of rulings that a disciple may not issue in his teacher’s territory.
רש״יתוספותספר הנרבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) א״לאֲמַר לֵיהּ דאֲפִילּוּ בֵּיעֲתָא בְּכוּתָּחָא בְּעוֹ מִינֵּיהּ מֵרַב חִסְדָּא כׇּל שְׁנֵי דְּרַב הוּנָא וְלָא אוֹרִי.

Rav Yosef said to Abaye: Even when Rav Ḥisda was asked about the permissibility of cooking an egg in kutaḥ, a dairy dish, throughout the years of Rav Huna’s life, he refused to issue a ruling. Rav Ḥisda was a disciple of Rav Huna, and a disciple may not issue a ruling in his teacher’s place of jurisdiction about even the simplest of matters.
עין משפט נר מצוהר׳ נסים גאוןהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותרשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמ׳ ליה ביעתא בכותחא בעי מיניה מרב חסדא בשניה דרב הונא ולא אורי ליה בפסחי׳ בפר׳ ואלו עוברין בפסח גרסי כי כותח הבבלי יש בו קומניתא דאומא ומילחא ונסיובי והביצה מותרת לאכלה בחלב שאינה בכלל בשר ואפי׳ אם שחט עופות ומצא בתוכן ביצים מותרות לאכלן בחלב ובלבד שתהא הביצה גמורה כמו שאמרו השוחט את התרנגולת ומצא בה ביצים גמורות מותר לאכלן בחלב ונמנע רב חסדא בימי רב הונא מלהורות אפי׳ הביצה בחלב שהיתר גמור הוא לאכלה:
ערך כתח
כתחא(פסחים מב.) ואילו עוברין בפסח כותח הבבלי מפו׳ בגמ׳ יש בו קומניתא דאימא ומלחא ונסיובי דחלבא (עירובין סב: בבא מציעא לב:) אפילו ביעתא בכותתא לא לישרי איניש במקום רביה פי׳ לא אצטריך מביצה שנולדה אלא אפילו אותה שמוציא במעי אמה כדאמרינן (ביצה ז) השוחט את התרנגולת ומצא בה בצים גמורות מותרות לאוכלן בחלב דלאו כגופה דתרנגולת דמיין ורב חסדא לא פשט בשני דרב הונא רבו כיון שיש בכותת חלב וביצת שחיטה נראית כבשר אף על פי שמותר בבירור לא רצה להתיר:
א. [איין בריהיע מיט מעהל.]
ביעתא – ביצה לאוכלה.
בכותח – שיש בו ניסיובי דחלבא דמלתא פשיטא הוא.
בעו מיניה מרב חסדא – אם מותר אם אסור ולנסותו היה מתכוין אם יורה במקום רבו.
ולא אורי – בשני דרב הונא רביה.
אפילו ביעתא בכותחא – מפרש בערוך דלאו בסתם ביצים איירי דאותן אין צריכין היתר דאין לך עם הארץ שלא ידע שמותרות בחלב אלא כששוחט את התרנגולת ומצא בה ביצים גמורות שמותר לאוכלן בחלב כדתניא בפ״ק דביצה (דף ו:) ואם תאמר אמאי מותר לאוכלן בחלב מ״ש מביצת נבילה דאסרינן אפי׳ כמוה נמכרת בשוק כדתנן במס׳ עדיות (פ״ה מ״א) ותירץ בהלכות גדולות דגבי איסור נבילה דאורייתא החמירו אבל בבשר עוף בחלב דרבנן הקילו ואם תאמר אם כן מאי אפילו דקאמרינן אפילו ביעתא בכותחא דאטו מי פשיט היתר טפי משאר דברים הא פלוגתא היא דלמ״ד בשר עוף בחלב דאורייתא אסירי מידי דהוה אביצת נבילה ואומר ר״י דלהכי קאמר אפי׳ שאע״פ שכל העולם נוהגין בו היתר ובפ״ק דביצה (דף ו:) נמי פשיטא ליה להש״ס דשרייא גבי הא דאמר רב ביצה עם יציאתה נגמרה דקאמרינן למאי אילימא דשרי לאוכלה בחלב הא במעי אמו אסורה והא תניא השוחט את התרנגולת כו׳ משמע דפשיטא ליה דלא הוה פליג רב ולפירוש רבינו תם אתי שפיר שפי׳ דבביצת נבילה החמירו משום דנבילה דבר האסור הוא אבל בבשר בחלב לא החמירו דכל חד וחד באפי נפשיה שרי.
ביעתא בכותחא. פירוש: ביצים גמורות במעי אמן כדאיתא בפרק קמא דביצה (ביצה ו:), דאילו ביצה שנולדה לא צריכא לאורויי. וא״ת ומאי שנא מביצת נבילה שאפילו כיוצא בה נמכרת בשוק אסורה [דאלמא כאמה משוי לה]. תירץ הרב בעל הלכות גדולות ז״ל דהתם דאיסורא דאורייתא החמירו בה רבנן. ורת״ם ז״ל הוסיף בה דשאני הכא דכל חד וחד באנפיה נפשה שרי אקילו ביה רבנן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ביעת׳ בכותח׳ כו׳ – פר״י ז״ל דלא ביעת׳ ממש דהא לא צריכ׳ הורא׳ כלל אלא ביצי׳ גמורו׳ במעי אמן והא דחשבינן לה להלכה פסוקה ופשוט׳ משו׳ דליכ׳ מאן דפליג עלה. ודבר פשוט היה להם שאין בהם משו׳ בשר בחלב והא דגזור בה רבנן לענין ביצת נבל׳. שאפי׳ כיוצא בה נמכרת בשוק אסור׳ סתם באיסור נבלה שהוא מן התור׳ גזרו אטו ביצים של אשכול שהם איסור תורה מה שאין כן בבשר בני עוף בחלב האיסור דרבנן ואפילו למאן דסבר שהוא מן התורה הקלו בו לגבי ביצים אלו שלא לגזור בהם משום דבשר בחלב חדוש הוא כדאי׳ בפרק כל הבשר וכבר הארכתי בזה במסכת חולין ובמסכת י״ט.
אמר ליה [לו]: אפילו ביעתא בכותחא בעו מיניה [בישול ביצה בכותח המכיל חלב אם מותר שאלו ממנו] מרב חסדא כל שני [שנות חייו] של רב הונא, ולא אורי [הורה] שהיה תלמידו, ואסור לתלמיד להורות במקום רבו.
Rav Yosef said to Abaye: Even when Rav Ḥisda was asked about the permissibility of cooking an egg in kutaḥ, a dairy dish, throughout the years of Rav Huna’s life, he refused to issue a ruling. Rav Ḥisda was a disciple of Rav Huna, and a disciple may not issue a ruling in his teacher’s place of jurisdiction about even the simplest of matters.
עין משפט נר מצוהר׳ נסים גאוןהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותרשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) א״לאֲמַר לֵיהּ ר׳רַבִּי יַעֲקֹב בַּר אַבָּא לְאַבָּיֵי כְּגוֹן מְגִלַּת תַּעֲנִית דִּכְתִיבָא וּמַנְּחָא מַהוּ לְאוֹרוֹיֵי באתרי דְּרַבֵּיהּ א״לאֲמַר לֵיהּ הָכִי א״ראָמַר רַב יוֹסֵף אפי׳אֲפִילּוּ בֵּיעֲתָא בְּכוּתָּחָא בְּעוֹ מִינֵּיהּ מֵרַב חִסְדָּא כׇּל שְׁנֵי דְּרַב הוּנָא וְלָא אוֹרִי.

Rabbi Ya’akov bar Abba said to Abaye: With regard to matters such as those detailed in Megillat Ta’anit, which is written and laid on the shelf for all to access and offers a list of the days on which fasting is prohibited, what is the halakha concerning whether or not a disciple may rule about these matters in his teacher’s place of jurisdiction? Abaye said to him: Rav Yosef said as follows: Even when Rav Ḥisda was asked about the permissibility of cooking an egg in kutaḥ throughout the years of Rav Huna’s life, he refused to issue a ruling.
רש״יתוספותבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כגון מגלת תענית דכתיבא ומנחא – אלו ימים אסורין להתענות להכי נקט מגילת תענית שלא היתה דבר הלכה כתובה בימיהן אפילו אות אחת חוץ ממגילת תענית ולהכי קרי לה מגלה.
כגון מגלת תענית – פירש בקונטרס דכתיבא ומנחא אלין ימים האסורין להתענות וא״א לומר הכי דאפרושי מאיסורא שרי במקום רביה כדאמרינן לקמן אין חכמה ואין תבונה כו׳ אלא בימים המותרים איירי אי שרי לאורויי וכי ההוא דמקצתן הוו דלא למספד בהון דמורי הי מינייהו שרי ולפניו אסור ולאחריו מותר ובזמן שהיה מגלת תענית נוהגת קאמרינן כי האידנא בטלה מגלת תענית כדפסיק בפ״ק דר״ה (דף יט:).
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מגלת תענית דכתיבא ומנחה קמיה – פי׳ נקט מגלת תענית מפני ששאר ספרים לא היו נכתבין בימי חכמי התלמוד ופר״י ז״ל דלא מתסר דלא בששואלין ממנו הלכה למעשה אלא כשאין שואלין ממנו אלא פסק הלכה בלבד שלא לעשות מעשה באותה שעה מותר דהא לא חשיבא הוראה והכין משמע בפ״ק דהוריות.
אמר ליה [לו] ר׳ יעקב בר אבא לאביי: כגון מגלת תענית דכתיבא ומנחא היא כתובה ומונחת] ונמנים בה במפורש הימים שיש להתענות בהם ושאסור להתענות בהם. מהו לאורויי באתריה דרביה [להורות דבר זה במקום רבו]? אמר ליה [לו]: הכי [כך] אמר רב יוסף: אפילו ביעתא בכותחא בעו מיניה [ביצה בכותח שאלו ממנו] מרב חסדא כל שני [שנות חייו] של רב הונא ולא אורי [הורה].
Rabbi Ya’akov bar Abba said to Abaye: With regard to matters such as those detailed in Megillat Ta’anit, which is written and laid on the shelf for all to access and offers a list of the days on which fasting is prohibited, what is the halakha concerning whether or not a disciple may rule about these matters in his teacher’s place of jurisdiction? Abaye said to him: Rav Yosef said as follows: Even when Rav Ḥisda was asked about the permissibility of cooking an egg in kutaḥ throughout the years of Rav Huna’s life, he refused to issue a ruling.
רש״יתוספותבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) רַב חִסְדָּא אוֹרִי בְּכַפְרִי בִּשְׁנֵי דְּרַב הוּנָא

The Gemara relates that Rav Ḥisda nonetheless issued halakhic rulings in the town of Kafri during the years of Rav Huna’s life, as he was not actually in his teacher’s place.
רש״יתוספותבית הבחירה למאיריגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בכפרי – שם מקום ולא היה מקומו של רב הונא ומקומו בפומבדיתא ושתיהן בבבל.
רב חסדא אורי בכפרי בשני דרב הונא – כדמפרש הקונטרס שלא היה שם מקומו של רב הונא ובפומבדיתא היתה מקומו וצ״ל דתלמיד חבר דרב הונא הוה כמו רב המנונא דאורי בחרתא דארגז בשני דרב חסדא דמפרש בסמוך משום דתלמיד חבר דיליה היה אבל תלמיד גמור אין יכול להורות אפילו שלא במקום רביה כדאמרינן בשני דרב הונא לא אורי רב המנונא בחרתא דארגז אע״פ שהיה מקומו של רב הונא בפומבדיתא ואפילו רחוק ממנו שלש פרסאות או אפילו טפי אסור ואינו חייב מיתה דפריך עלה מאותו תלמיד שנתחייב מיתה על שהורה ברחוק שלש פרסאות מר״א אבל אם לא נתחייב מיתה לא הוה קשיא מידי אפילו איכא איסורא במילתיה ורבינא דסר סכינא בבבל משמע שהיה רחוק הרבה מרב אשי והיה אסור שם אם היה תלמידו גמור כו׳ והא דאמרינן בפ״ק דסנהדרין (דף ה:) תנחום בריה דר׳ אמי איקלע לאתרא דרש להו מותר ללתות חטין בפסח אמרו ליה לאו ר׳ מני דמן צור איכא הכא ותנא תלמיד לא יורה הלכה במקום רבו אא״כ רחוק ממנו שלש פרסאות כנגד מחנה ישראל צריך לומר דתלמיד חבר הוה ומש״ה חוץ לג׳ פרסאות שרי והא דאמרינן בפניו אסור וחייב מיתה כל תוך שלש פרסאות חשיב בפניו כדמשמע באותו תלמיד שהורה לפני ר״א דאם היה תוך שלש פרסאות בדין היה חייב מיתה ומסתמא נמי לא בפניו ממש היה וכן בני אהרן מסתמא לא הורו בפני משה ממש ועיקר שיעור דגמרינן שלש פרסאות כנגד מחנה ישראל מבני אהרן גמרינן לה והתם חייבי מיתה הוו ואומר ר״י דווקא בדבר שנראה חידוש לשואל ואפילו ביעתא בכותחא ומגלת תענית בכי האי גוונא איירי ולא נקטינהו אלא לאשמועינן דאפילו בהני שהתלמיד בעצמו יודע שאינו טועה אסור להורות אבל דבר שהשואל יודע שידוע מנהגו של דבר זה כגון נותן טעם לפגם וכיוצא בו דכשמורה לו היתר אין דומה לו דבר חידוש שרי ורבינא דסר סכינא בבבל כעין דבר חידוש הוא שנוטל שררה כדאמרינן (חולין דף יז:) לא אמרו להראות סכין לחכם אלא מפני כבודו של חכם.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תוס׳ ד״ה ר״ח אורי וכו׳. אבל תלמיד גמור. עי׳ בס׳ בני חייא בלקוטים שבסוף הספר:
מסופר כי אף על פי כן רב חסדא אורי בכפרי בשני [הורה בעיירה כפרי בשנותיו] של רב הונא, כי לא היה הדבר במקום רבו ממש.
The Gemara relates that Rav Ḥisda nonetheless issued halakhic rulings in the town of Kafri during the years of Rav Huna’s life, as he was not actually in his teacher’s place.
רש״יתוספותבית הבחירה למאיריגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

ערובין סב: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה ערובין סב:, ר׳ חננאל ערובין סב:, ר׳ נסים גאון ערובין סב:, הערוך על סדר הש"ס ערובין סב:, רש"י ערובין סב:, ראב"ן ערובין סב: – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות ערובין סב:, ספר הנר ערובין סב: – באדיבות המכון התורני אור עציון, מהדורת הרב שלום קליין (כל הזכויות שמורות למו"ל), תוספות רי"ד מהדורה תליתאה ערובין סב:, רשב"א ערובין סב: – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי ערובין סב: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א ערובין סב:, מהרש"ל חכמת שלמה ערובין סב:, מהרש"א חידושי הלכות ערובין סב:, גליון הש"ס לרע"א ערובין סב:, פירוש הרב שטיינזלץ ערובין סב:

Eiruvin 62b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Eiruvin 62b, R. Chananel Eiruvin 62b, R. Nissim Gaon Eiruvin 62b, Collected from HeArukh Eiruvin 62b, Rashi Eiruvin 62b, Raavan Eiruvin 62b, Tosafot Eiruvin 62b, Sefer HaNer Eiruvin 62b, Tosefot Rid Third Recension Eiruvin 62b, Rashba Eiruvin 62b, Meiri Eiruvin 62b, Ritva Eiruvin 62b, Maharshal Chokhmat Shelomo Eiruvin 62b, Maharsha Chidushei Halakhot Eiruvin 62b, Gilyon HaShas Eiruvin 62b, Steinsaltz Commentary Eiruvin 62b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144