עד שיהא בארץ – כלומר עד הקרקע מפילה.
(1) 
עַד שֶׁיְּהֵא בָּאָרֶץ רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר אֵינוֹ צָרִיךְ לֹא לִגְרוֹר אֶת הַטְּפֵילָה וְלֹא עַד שֶׁיְּהֵא בָּאָרֶץ אֶלָּא מְמַעֲטוֹ מִבִּפְנִים מארבע טְפָחִים.
עַד שֶׁיְּהֵא בָּאָרֶץ רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר אֵינוֹ צָרִיךְ לֹא לִגְרוֹר אֶת הַטְּפֵילָה וְלֹא עַד שֶׁיְּהֵא בָּאָרֶץ אֶלָּא מְמַעֲטוֹ מִבִּפְנִים מארבע טְפָחִים.until the oven itself merely rests on the ground and is not held in place by plaster. Breaking the oven in such a manner renders the oven pure because it is no longer considered a vessel. Rabbi Meir says: It is unnecessary to scrape off the layer of plaster, and it is certainly not necessary to remove it until the oven rests on the ground. Rather, one makes cuts in the oven itself, reducing its size from within the layer of plaster, i.e., without removing the layer of plaster, until the unbroken part is less than four handbreadths.
עור שיש עליו כזית בשר הנוגע בציב היוצא ממנו ובשערה שכנגדו טמא. היה עליו כשני חצאי זתים מטמאין במשא אבל לא במגע דברי ר׳ ישמעאל, ר׳ עקיבה אומ׳ לא במגע ולא במשא. ומודה ר׳ עקיבה בשני חצאי זתים שהם תחובין בקיסם והיסיטן שהוא טמא, מפני מה ר׳ עקיבה מטהר בעור מפני שהעור מבטלן.
פי׳, עור העומד על הצואר בשעה שמפשיטו שהפשיט כל גוף הבהמה והצואר עדין לא הופשט, ר׳ יוחנן סבר דלא הוי חיבור להכניס ולהוציא טומאה, וחכמ׳ אומ׳ חיבור הוא עד שיפשיט את כולו.
עור שיש עליו כזית בשר, הנוגע בציב היוצא ממנו, הוא חוט של בשר שנפרד מן הבשר ומדולדל ותלוי בו, ואם נגע בו הרי הוא טמא כאלו נגע בבשר. וכן אם נגע בשערה שעומדת בעור כנגד הבשר טמא, דחשיב השיער יד להוציא טומאה.
ואם היו על העור שני חצאי זתים מופרדין זה מזה, מטמאין במשא שהרי בבת אחת נושאן, אבל לא במגע שאינו יכול ליגע בשניהן בבת אחת אלא בזה אחר זה ואין נוגע וחוזר ונוגע. ור׳ עקיבה אומ׳ שאינן מטמאין לא במגע ולא במשא. ואם היו תחובין בקיסם והיסיטן מודה ר׳ עקיבה שהוא טמא, ולמה הוא מטהר בעור, מפני שהעור מבטלן.
היו עליו שני חצאי זתים כול׳. אמ׳ עולא אמ׳ ר׳ יוחנן לא שנו אלא פלטתו חיה, אבל פלטתו סכין לא. פי׳, שאם פלטתו סכין בטל לגמרי ואין בו טומאה שלכלום.
עד שיהא בארץ, כלומר, עד שהוא מגיע בגירור הטפילה עד הקרקע, ובכך אין התנור נחשב עוד ככלי, והריהו טהור. ר׳ מאיר אומר: אינו צריך לא לגרור את הטפילה כלל, ובוודאי לא עד שיהא בארץ כדברי חכמים. אלא די בכך שהוא ממעטו (חותך את התנור, ומקטין אותו בכך ממידותיו) מבפנים לטפילה, עד שיהא שיעורו של חלק התנור השלם פחות מארבעה טפחים.
until the oven itself merely rests on the ground and is not held in place by plaster. Breaking the oven in such a manner renders the oven pure because it is no longer considered a vessel. Rabbi Meir says: It is unnecessary to scrape off the layer of plaster, and it is certainly not necessary to remove it until the oven rests on the ground. Rather, one makes cuts in the oven itself, reducing its size from within the layer of plaster, i.e., without removing the layer of plaster, until the unbroken part is less than four handbreadths.
הכל
(2) כִּי מְמַעֵט לַהּ מד׳ מִיהָא טָהוֹר אַמַּאי לֵימָא הָא חֲלִים וְקָאֵי.
Rabbi Meir holds that although breaking off a minority of the structure of the oven is insufficient, in any event when one reduces the size of the oven to less than four handbreadths in height the oven is rendered pure. Why is this so, according to the opinion of Reish Lakish? Let us say that this oven exists in a repairable state, as the plaster holds it together, and according to Reish Lakish it should therefore be considered connected and remain impure.
כי ממעט ליה מד׳ מיהא הוי טהור ואמאי והא חלים וקאי – ה״נ האי תנור דקאי ע״י טפילה לא חשיב והוי כעור שלא נתחבר.
ונדייק: לדעת ר׳ מאיר אמנם כאשר שבר רק מקצת התנור — אין התנור נטהר בכך, ואולם כי ממעט לה [כאשר ממעט אותו] לפחות מארבעה טפחים — מיהא [על כל פנים] טהור הוא, ויש לשאול לשיטת ריש לקיש: אמאי [מדוע] טהור תנור שכזה, לימא: הא חלים וקאי [אמור: הרי לרפואה, לחיבור עומד] תנור זה, ולשיטת ריש לקיש הריהו נחשב כמחובר, ואינו טהור!
Rabbi Meir holds that although breaking off a minority of the structure of the oven is insufficient, in any event when one reduces the size of the oven to less than four handbreadths in height the oven is rendered pure. Why is this so, according to the opinion of Reish Lakish? Let us say that this oven exists in a repairable state, as the plaster holds it together, and according to Reish Lakish it should therefore be considered connected and remain impure.
הכל
(3) אֲמַר לֵיהּ רָבָא וְאֵימָא מִדְּרַבָּנַן גּוֹרֵר אֶת הַטְּפֵילָה עַד שֶׁיְּהֵא בָּאָרֶץ.
Rava said to Rabbi Yirmeya: Instead of objecting to the opinion of Reish Lakish from the statement of Rabbi Meir, state a proof for his opinion from the statement of the Rabbis who disagree with Rabbi Meir and hold that the oven becomes pure only if one scrapes off the layer of plaster until the oven rests on the ground. Apparently, the Rabbis hold that the oven is rendered pure only if it is completely and irreparably broken, which supports the opinion of Reish Lakish according to your reasoning.
ערך טפל
טפל – א(כלים פרק ג) הטופל כלי חרס הבריא רבי מאיר ורבי שמעון מטמאין וחכמים אומרים הטופל את הבריא טהור וכו׳ וששאלתם הטופל כלי חרס והידוק קירויה דפליגי רבנן בין בריא לרעוע לענין טומאה וטהרה כיצד היה הבריא טהור הרעוע טמא ובכל מקום הבריא טמא והרעוע טהור הוי יודעין שעל הטפילה נאמר דבר זה ולא על הכלי עצמו כי הכלי רעוע צריך לו טפילתו וטפילתו העמידתו לפיכך חיבור הוא לו וכמקצתו חשובה ולפיכך הנוגעים בטפלה של כלים רעועי׳ הרי הן טמאין אבל הכלים הבריאים אינן צריכין לפיכך הנוגעין בטפילתן לא נטמאו וכן שנו אחריה יבלת שטופלים בה פטסי׳ הנוגע בה טמא מגופת חבית אינה חיבור הנוגע בטיפול של תנור טמא ולענין כלים בריאים שטפלן רבי מאיר ורבי שמעון מטמאין הרי שינוי מבואר מודין חכמים לרבי מאיר ורבי שמעון במיחם שטפלו עד מקום שהאור שולט בו. (חולין קכד. כלים פרק ה) וגורר את הטפילה פי׳ תנור זה עין חרם הוא וכעין תנורי פסחים הוא ואומן עשאו עגול ומפולש ומסיקו בכבשן ככלי חרס אחרים ובעל הבית משים אבנים בקרקע והתנור עציהם וטופל טיט סביביו כדי שיתחזק עכשיו כשנטמא ורוצה לטהרו חולק תנור עצמו לג׳ וגורר את הטפילה אשר סביבו ומסיר האבנים שתחתיו עד שיעמוד התנור בארץ ממעטו מבפנים ד׳ טפחים פי׳ מעמידו על פחות מד׳ טפחים צריך להסיעו פי׳ להסירו ממקומו. בנות עניים טופלות אותן בסיד (שבת פ: פסחים מג. מועד קטן ט:) רבי יהודה אומר אשה לא תסיד פי׳ בנות שהגיעו לפרקן שכבר צמח שער שלהן ולא הגיעו לי״ג שנים ואין דין שיהא להן שיער והן קטנות ובושות העניות סדין אותן בסיד להסיר השיער. פי׳ אחר שהגיעו לשנים שהאשה בוגרת ולא בגרה ולא גדלה בשר עניים טחים בשר בנות בסיד ומה צורך לכך כדי שיסתתמו נקבים קטנים וגומות שער שבעור ויכנס הבל לפנים ויחם קרבה ותבגור ותגדל בשר. ובנות עשירים טופלין אותן בסולת ובנות מלכים בשמן המור וריחו טוב וממיני שרף הוא זהו מר דרור ומי שטופל כל בשרה פעם אחת כל הבל שלה נכנס לפנים והיא מתחממת ומתה כדרך שאירע את בת העכו״ם טפלה אבר אבר (שבת פ: מועד קטן ט) כבר פירשנו בערך אנדיפי. אין טופלין אותו בחרסית (ביצה לד) (א״ב תרגום במלט מלבן בטפיל בנינא).
א. [בעשמירען. זאלבען.]
גמ׳ ואימא מדרבנן גורר כו׳ אלא אמר רבא ה״ק כו׳ ק״ק דאכתי תקשי השתא לר׳ יוחנן דאמר עור לא חלים והכא קאמרי׳ חלים וקאי וליכא למימר דחלים וקאי עדיף מעור שלא נתחבר עדיין דאם כן מאי קאמר רבא ואימא מדרבנן לסיועיה לר״ל ודו״ק:
אמר ליה [לו] רבא לר׳ ירמיה: ועד שאתה מקשה מדברי ר׳ מאיר על שיטת ריש לקיש, אימא [אמור] כהוכחה מדבריהם של רבנן [חכמים החלוקים על ר׳ מאיר] שאמרו כי טהרת התנור היא רק כשהוא גורר את הטפילה עד שיהא בארץ. הרי שסבורים חכמים כי כל גרירה שאינה גמורה כמו זו, נחשבת כדבר העומד להתחבר, שדינו כמחובר, וכשיטת ריש לקיש.
Rava said to Rabbi Yirmeya: Instead of objecting to the opinion of Reish Lakish from the statement of Rabbi Meir, state a proof for his opinion from the statement of the Rabbis who disagree with Rabbi Meir and hold that the oven becomes pure only if one scrapes off the layer of plaster until the oven rests on the ground. Apparently, the Rabbis hold that the oven is rendered pure only if it is completely and irreparably broken, which supports the opinion of Reish Lakish according to your reasoning.
הכל
(4) אֶלָּא אָמַר רָבָא הָכִי קָאָמַר תַּנּוּר שֶׁנִּטְמָא כֵּיצַד מְטַהֲרִין אוֹתוֹ דִּבְרֵי הַכֹּל חוֹלְקוֹ לִשְׁלֹשָׁה וְגוֹרֵר אֶת הַטְּפֵילָה עַד שֶׁיְּהֵא בָּאָרֶץ.
Rather, Rava said: Not only is there no proof against the opinion of Reish Lakish from this mishna, as the statement of the Rabbis supports his opinion, but Rabbi Meir may even accept the opinion of Reish Lakish; as this is what the mishna is saying: How does one purify an oven that became impure? Everyone, even Rabbi Meir, agrees that one divides it into three parts and scrapes off the layer of plaster until the oven rests on the ground.
אלא אמר רבא: אחר שראינו כי אין שיטת ריש לקיש נסתרת מדברי המשנה (שהרי דעת חכמים הריהי כמותו), נוסיף כי שיטת ריש לקיש יכולה להיות אף כדעת ר׳ מאיר, שכן הכי קאמר [כך אמר] התנא במשנה זו: תנור שכבר נטמא כיצד מטהרין אותו? לדברי הכל (ואף לדעת ר׳ מאיר) יש לחולקו לשלשה חלקים, וכן צריך שיהא גורר את הטפילה עד שיהא בארץ.
Rather, Rava said: Not only is there no proof against the opinion of Reish Lakish from this mishna, as the statement of the Rabbis supports his opinion, but Rabbi Meir may even accept the opinion of Reish Lakish; as this is what the mishna is saying: How does one purify an oven that became impure? Everyone, even Rabbi Meir, agrees that one divides it into three parts and scrapes off the layer of plaster until the oven rests on the ground.
הכל
(5) וְהָרוֹצֶה שֶׁלֹּא יָבֹא תַּנּוּרוֹ לִידֵי טוּמְאָה כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה חוֹלְקוֹ לִשְׁלֹשָׁה וְגוֹרֵר אֶת הַטְּפֵילָה עַד שֶׁיְּהֵא בָּאָרֶץ רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר אֵינוֹ צָרִיךְ לֹא לִגְרוֹר אֶת הַטְּפֵילָה וְלֹא עַד שֶׁיְּהֵא בָּאָרֶץ אֶלָּא מְמַעֲטוֹ מִבִּפְנִים מארבע טְפָחִים.
And anyone who wishes that his oven not become susceptible to impurity, how does he act? The Rabbis hold that he goes through the same process as is necessary in order to purify an impure oven: From the outset, he divides the oven into three parts and scrapes off the layer of plaster until the oven rests on the ground. Rabbi Meir says: With regard to an oven that has not yet become impure, it is unnecessary to scrape off the layer of plaster, and it is certainly not necessary to remove it until the oven rests on the ground. Rather, one reduces the size of the oven from within the layer of plaster until the unbroken part is less than four handbreadths in height.
כיצד הוא עושה – מתחלתו שלא יהא שם תנור עליו.
ר״מ אומר – בהא שעדיין לא ירד טומאה אינו צריך לגרור כו׳.
וכל הרוצה שלא יבא תנורו לידי טומאה, כיצד הוא עושה שלא ייקרא שם ״תנור״ על הדבר, ולא ייחשב ככלי הנטמא? מתחילה יש לחולקו לשלשה חלקים וכן צריך שיהא גורר את הטפילה עד שיהא בארץ. וכדרך שנוהגים בתנור שכבר נטמא. ואילו ר׳ מאיר אומר כי בתנור שטרם נטמא אינו צריך לא לגרור את הטפילה ולא עד שיהא בארץ, אלא די בכך שיהא ממעטו מבפנים עד שיהא שיעורו של חלק התנור השלם פחות מארבעה טפחים. ונמצא מעתה כי יכול ריש לקיש לסבור אף כדעת ר׳ מאיר.
And anyone who wishes that his oven not become susceptible to impurity, how does he act? The Rabbis hold that he goes through the same process as is necessary in order to purify an impure oven: From the outset, he divides the oven into three parts and scrapes off the layer of plaster until the oven rests on the ground. Rabbi Meir says: With regard to an oven that has not yet become impure, it is unnecessary to scrape off the layer of plaster, and it is certainly not necessary to remove it until the oven rests on the ground. Rather, one reduces the size of the oven from within the layer of plaster until the unbroken part is less than four handbreadths in height.
הכל
(6) אָמַר מָר חוֹלְקוֹ לִשְׁלֹשָׁה.
§The Gemara discusses the mishna in tractate Kelim cited above. The Master said: An impure oven is rendered pure when one divides it into three parts, such that no one part contains the majority of the oven. But one cannot purify the oven by dividing it into two parts because one of the parts would contain the majority of the oven.
א ומוסיפים ודנים בדברי המשנה במסכת כלים שהובאה למעלה. אמר מר [החכם במשנה] בדינו של תנור שנטמא שיש לחולקו (דווקא) לשלשה חלקים, ובכך הריהו נטהר. שדעת חכמים היא שהתנור נטהר בשבירתו רק כאשר אין רוב תנור בשברים. וכאשר נחלק התנור לשלושה חלקים, אין חלק אחד שהוא רוב התנור. ואולם אם ייחלק התנור לשנים, נמצא חלק אחד שיש בו רוב תנור.
§The Gemara discusses the mishna in tractate Kelim cited above. The Master said: An impure oven is rendered pure when one divides it into three parts, such that no one part contains the majority of the oven. But one cannot purify the oven by dividing it into two parts because one of the parts would contain the majority of the oven.
הכל
(7) וּרְמִינְהוּ אתַּנּוּר תְּחִלָּתוֹ אַרְבָּעָה וּשְׁיָרָיו אַרְבָּעָה דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
The Gemara raises a contradiction to this mishna from another mishna (Kelim 5:1): A clay oven in its original state, once it is finished being built, is susceptible to ritual impurity if it is four handbreadths tall. And with regard to an oven that became impure and was subsequently broken, if its remains include a piece four handbreadths tall, that piece remains impure. This is the statement of Rabbi Meir.
תנור תחלתו ד׳ – אין תנור פחות מארבעה ואפילו נגמרה מלאכתו.
ושיריו – אם היה גדול ונטמא ושברו צריך שלא יהא בו שבר של ד׳.
מה שביארנו שאפי׳ נשאר מחלקים אלו שיעור ארבעה טפחים טהור דוקא בשחלקו מצד גבהו שאי אפשר להעמיד החתיכות יפה אבל חלקו מצד רחבו אם היה תנור זה גדול עד שנשאר בכל אחד מחלקיו כשכתתו לשלשה לטהרו ארבעה טפחים טמא אע״פ שלא נשתייר אלא מיעוטו שלם הואיל ויש בשיריו ארבעה טמא הא תנור קטן שאין בשיריו ארבעה ר״ל שלא נשתייר אלא מיעוטו שלם טהור:
ועל כך רמינהו [משליכים, מראים סתירה] לדין זה ממה ששנינו במשנה אחרת במסכת כלים: תנור של חרס תחלתו לענין קבלת טומאה (שאינו מקבל טומאה לפני כן) כשיש בגובהו ארבעה טפחים. ואם נטמא התנור ונשבר, הריהו עדיין טמא כל עוד יש בשיריו (שבריו) שיעור ארבעה טפחים, אלו דברי ר׳ מאיר.
The Gemara raises a contradiction to this mishna from another mishna (Kelim 5:1): A clay oven in its original state, once it is finished being built, is susceptible to ritual impurity if it is four handbreadths tall. And with regard to an oven that became impure and was subsequently broken, if its remains include a piece four handbreadths tall, that piece remains impure. This is the statement of Rabbi Meir.
הכל
(8) וַחֲכָמִים אוֹמְרִים בבַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּגָדוֹל אֲבָל בְּקָטָן תְּחִלָּתוֹ כׇּל שֶׁהוּא מִשֶּׁתִּגָּמֵר מְלַאכְתּוֹ שְׁיָרָיו בְּרוּבּוֹ.
And the Rabbis say: In what case is this statement said? It is said in the case of a large oven, but in the case of a small oven, in its original state, any size is sufficient for it to be susceptible to impurity. Once its construction is completed, if the oven became impure and was subsequently broken, its remains are still impure in a case where they contain the majority of the oven.
בד״א – דתחלתו ארבעה ושיריו ד׳.
בגדול – התנורים העשויים לאפות ולצלות כדרכן. אבל קטן שעושין לתינוקות תחלתו כל שהוא.
שתגמר מלאכתו – לאחר שנגמר והסיקו אפילו הוא טפח מקבל טומאה:
קתני מיהא בד״א בגדול דשיריו ד׳ אבל בציר מארבעה לא טמא הוא והתם קתני חלקו לשלשה אבל לשתים לא סגי ואע״ג דליכא בחציו ד׳ דמדקא מיקל ר״מ ואומר אינו צריך אלא ממעטו מבפנים מד׳ מכלל דרבנן נמי בהא פליגי דאע״ג דלא הוי השבר ד׳ אפ״ה בעינן דלא ליהוי רובא.
קתני מיהא בד״א בגדול דשיריו ד׳ אבל בציר מארבעה לא טמא הוא והתם קתני חלקו לשלשה אבל לשתים לא סגי ואע״ג דליכא בחציו ד׳ דמדקא מיקל ר״מ ואומר אינו צריך אלא ממעטו מבפנים מד׳ מכלל דרבנן נמי בהא פליגי דאע״ג דלא הוי השבר ד׳ אפ״ה בעינן דלא ליהוי רובא.
הכי גרסינן במשנת כלים (בפ״ק) וחכ״א בד״א בגדול אבל בקטן תחלתו כל שהוא שיריו ברובו משתגמור מלאכתו ולא קאי משתגמור מלאכתו אשיריו ברובו אלא אשני תנורים גדול וקטן השנויים בה קאי דאין טמא עד שתגמור מלאכתו ובתר הכי מפרשה איזהו גמר מלאכתו.
וחכמים אומרים: במה דברים אמורים שהשיעור הוא ארבעה טפחים — רק בתנור העומד לאפיה, שהוא תנור גדול, אבל בתנור קטן — תחלתו לענין קבלת טומאה הוא בשיעור כל שהוא, משתגמר מלאכתו, ולענין טומאה בתנור כזה שנשבר — אין הוא נטהר אלא אם כן שיריו (שבריו) הם ברובו של התנור.
And the Rabbis say: In what case is this statement said? It is said in the case of a large oven, but in the case of a small oven, in its original state, any size is sufficient for it to be susceptible to impurity. Once its construction is completed, if the oven became impure and was subsequently broken, its remains are still impure in a case where they contain the majority of the oven.
הכל
(9) וְכַמָּה כׇּל שֶׁהוּא אָמְרִי דְּבֵי רַבִּי יַנַּאי טֶפַח שֶׁכֵּן עוֹשִׂים תנורים בָּנוֹת טֶפַח.
The Gemara explains: And how small is the size defined by the mishna as any size? The school of Rabbi Yannai says: One handbreadth, as people make toy ovens one handbreadth tall.
ומסבירים: וכמה הוא שיעור זה המכונה ״כל שהוא״? אמרי דבי [אומרים חכמי בית] מדרשו של ר׳ ינאי: שיעורו טפח, שכן עושים תנורים עבור הבנות הקטנות ששיעורם הוא טפח.
The Gemara explains: And how small is the size defined by the mishna as any size? The school of Rabbi Yannai says: One handbreadth, as people make toy ovens one handbreadth tall.
הכל
(10) טַעְמָא דְּאִיכָּא שְׁיָרָיו ד׳ אַרְבַּע הָא לֵיכָּא שְׁיָרָיו ד׳ אַרְבַּע טָהוֹר.
The Gemara infers: The Rabbis in that mishna hold that with regard to a large impure oven that breaks, any remaining piece that measures four handbreadths remains impure. Evidently, the reason that the oven remains impure is because there are pieces of its remains that measure four handbreadths, but if there are no remains of the oven measuring four handbreadths, even if a piece contains the majority of the oven, the oven is rendered pure. This opinion is not consistent with the opinion of the Rabbis in the previously cited mishna.
ומעתה יש לשאול: סבורים חכמים במשנה זו שתנור גדול נחשב לענין קבלת טומאה כל עוד שיעור שבריו הוא ארבעה טפחים, ונדייק מכאן: טעמא דאיכא [הטעם הריהו רק כשיש] בשיריו שיעור ארבעה טפחים, הא ליכא [הרי אם אין] בשיריו שיעור ארבעה טפחים — הריהו טהור בכל אופן, וגם אם יש באחד מהשברים רוב תנור, ושלא כדברי חכמים במשנה הקודמת!
The Gemara infers: The Rabbis in that mishna hold that with regard to a large impure oven that breaks, any remaining piece that measures four handbreadths remains impure. Evidently, the reason that the oven remains impure is because there are pieces of its remains that measure four handbreadths, but if there are no remains of the oven measuring four handbreadths, even if a piece contains the majority of the oven, the oven is rendered pure. This opinion is not consistent with the opinion of the Rabbis in the previously cited mishna.
הכל
(11) אָמְרִי הָתָם דְּצַלְקֵיהּ מִצְלָק הָכָא דְּעַבְדֵיהּ גִּיסְטְרָא.
The Sages said in response: There, with regard to the opinion of the Rabbis that if there are no remains measuring four handbreadths then the oven is pure, that mishna is discussing a case where one cut the oven horizontally such that the pieces do not stand one on top of the other in a stable manner. Here, with regard to the opinion of the Rabbis that an impure oven is rendered pure only when no one piece constitutes the majority of the oven, the mishna is discussing a case where one rendered the oven a shard [gistera] by cutting it in half vertically, in which case a piece that contains the majority of the oven can stand on its own.
התם – דקתני דבעינן ד׳ ואי לא לא הוי טמא.
דצלקיה מצלק – לרחבו דשוב אינו עומד יפה.
הכא – דקתני ברובא טמא ואע״ג דלא הוי ד׳.
דעבדיה גיסטרא – שחלקו לארכו בגובהו כזה.
אמרי [אומרים] בתשובה: התם [שם], במשנה המטהרת (לדעת חכמים) כל שאין בשיעור השבר ארבעה טפחים — מדובר בזמן דצלקיה מצלק [שחתך אותו לגובהו], ואז אין השברים עומדים באופן יציב זה על זה. ואילו הכא [כאן], במשנה האומרת שהתנור נטהר רק באופן שאין באחד השברים רוב תנור — מדובר בזמן דעבדיה גיסטרא [שעשאו, שהפריד את התנור לגובהו, והניח את תחתית התנור].
The Sages said in response: There, with regard to the opinion of the Rabbis that if there are no remains measuring four handbreadths then the oven is pure, that mishna is discussing a case where one cut the oven horizontally such that the pieces do not stand one on top of the other in a stable manner. Here, with regard to the opinion of the Rabbis that an impure oven is rendered pure only when no one piece constitutes the majority of the oven, the mishna is discussing a case where one rendered the oven a shard [gistera] by cutting it in half vertically, in which case a piece that contains the majority of the oven can stand on its own.
הכל
(12) אָמַר מָר שְׁיָרָיו בְּרוּבּוֹ רוּבּוֹ דְּטֶפַח לְמַאי הָוֵי.
§The Gemara discusses the previously cited mishna in tractate Kelim. The Master said: In the case of a small oven, in its original state, any size is sufficient for it to be susceptible to impurity. And once its construction is completed, if the oven became impure and was subsequently broken, its remains are still impure if they contain the majority of the oven. The Gemara asks: Rabbi Yannai explained that the phrase: Any size, is referring to a measure of one handbreadth. For what purpose is a piece of an oven the size of the majority of one handbreadth usable? Since such a small piece is not functional; why should it remain impure?
ב ועוד בבירור אותה משנה. שנינו שאמר מר [החכם] כי תנור קטן מקבל טומאה אף בכל שהוא. ואם נשבר, הריהו טהור רק כאשר שיריו (שבריו) הם ברובו של תנור. ואולם אם נשאר רובו של התנור שלם, אין הוא נטהר בכך. ותוהים: והרי למדנו למעלה מדברי חכמי בית מדרשו של ר׳ ינאי כי שיעור ״כל שהוא״ הריהו טפח, ומעתה רובו של טפח (שהוא מידתו של תנור קטן) למאי הוי [למה הוא משמש], ומדוע הריהו טמא?
§The Gemara discusses the previously cited mishna in tractate Kelim. The Master said: In the case of a small oven, in its original state, any size is sufficient for it to be susceptible to impurity. And once its construction is completed, if the oven became impure and was subsequently broken, its remains are still impure if they contain the majority of the oven. The Gemara asks: Rabbi Yannai explained that the phrase: Any size, is referring to a measure of one handbreadth. For what purpose is a piece of an oven the size of the majority of one handbreadth usable? Since such a small piece is not functional; why should it remain impure?
הכל
(13) אָמַר אַבָּיֵי שְׁיָרֵי גָּדוֹל בְּרוּבּוֹ וְהָאָמְרִי רַבָּנַן אַרְבָּעָה לָא קַשְׁיָא הָא בְּתַנּוּרָא בַּר תִּשְׁעָה הָא בְּתַנּוּרָא בַּר שִׁבְעָה.
Abaye said: The statement of the mishna: Its remains are still impure if they contain the majority of the oven, is not discussing a small oven, but rather is teaching that the remains of a large oven remain impure if they contain the majority of the oven. The Gemara asks: But didn’t the Rabbis say in the mishna that any remaining piece of a large oven measuring four handbreadths remains impure? The Gemara answers: That is not difficult. That statement of the Rabbis that the remains of a large oven remain impure if they contain the majority of the oven is referring to an oven measuring nine handbreadths. That statement of the Rabbis that any remaining piece of a large oven measuring four handbreadths remains impure is referring to an oven measuring seven handbreadths.
הא אמרי רבנן ד׳ – דקתני בד״א בגדול אלמא בין אתחלתו בין אשיריו מודו ליה לר״מ בגדול.
בתנורא בר שבעה – קאמרי ד׳ הואיל ורובו בציר מד׳ הוא לא מטמינן ליה ברובו דלא חמירי שיריו מתחלתו דהא תחלתו כשהוא שלם לא הוי תנור בציר מארבעה.
והאי – דקתני רובו בתנור בר תשעה דאע״ג דבחציו איכא ארבעה לא מטמא עד דהוי רובא ובהא רבנן לקולא.
הא בתנורא בר תשעה והא בתנורא בר שבעה – כמו שפירש בקונטרס לקולא כן נראה דאין לפרש לחומרא דבר תשעה בארבעה ובר שבעה ברובו דלא עדיף שיריו מתחלתו דהוי בארבעה והכא לא בעי לשנויי הא דצלקיה מצלק בארבעה הא דעבדיה גיסטרא ברובו דכיון דמשנה אחת היא מסתבר בענין אחד מיירי או תרוייהו דצלקיה מצלק או תרוייהו דעבדיה גיסטרא הילכך הוצרך לתרץ בב׳ תנורים ובענין אחד ריב״א.
תוס׳ בד״ה הא בתנורא כו׳ כמו שפירש בקונטרס לקולא כן נראה דאין לפרש לחומרא כו׳ דלא עדיף שיריו מתחלתו כו׳ עכ״ל ויש לדקדק ע״כ בהך מתני׳ דלעיל דמוקמינן לה בדעבדיה גיסטרא ושיריו ברובו טמא אע״ג דלא הוי ד׳ ואם כן עדיף שיריו מתחלתו והיה נראה לומר בדעבדיה גיסטרא דעומד כולו יפה הוי שפיר שיריו כתחלתו דכולו עומד הוי והוי יותר מד׳ אבל קשה דא״כ נוקמי הך מתני׳ נמי בדעבדיה גיסטרא ולחומרא הא דקתני רישא ד׳ בתנור בר ט׳ וסיפא ברובו בתנור בר ז׳ וצ״ע:
אמר אביי בתשובה: מה שנאמר ״שיריו ברובו״ אינו מתייחס לשברי תנור קטן, אלא לשירי (שברי) תנור גדול שאינו נטהר עד שישבר ברובו. ומקשים על כך: והאמרי רבנן [והרי אומרים חכמים] בטהרת תנור גדול שהיא כשאין בשבריו ארבעה טפחים! ומשיבים: לא קשיא [אין זה קשה], הא [זה] שאמרו חכמים כי תנור גדול נטהר כששבריו הם ברובו — מדובר בתנורא בר [בתנור בן] תשעה טפחים. שכאשר תנור כזה נשבר ברובו, אף שנשארו בו חלקים שגודלם ארבעה טפחים — הריהו טהור. ואילו הא [זה] שאמרו חכמים כי תנור גדול נטהר רק כשאין בשבריו ארבעה טפחים — מדובר בתנורא בר [בתנור בן] שבעה טפחים, שכיון שלא נשאר בו שבר בן ארבעה טפחים, הריהו נטהר, אף שאותו שבר הוא רובו של התנור.
Abaye said: The statement of the mishna: Its remains are still impure if they contain the majority of the oven, is not discussing a small oven, but rather is teaching that the remains of a large oven remain impure if they contain the majority of the oven. The Gemara asks: But didn’t the Rabbis say in the mishna that any remaining piece of a large oven measuring four handbreadths remains impure? The Gemara answers: That is not difficult. That statement of the Rabbis that the remains of a large oven remain impure if they contain the majority of the oven is referring to an oven measuring nine handbreadths. That statement of the Rabbis that any remaining piece of a large oven measuring four handbreadths remains impure is referring to an oven measuring seven handbreadths.
הכל
(14) ל״א לִישָּׁנָא אַחֲרִינָא אָמְרִי לַהּ אָמַר רַב הוּנָא מִשּׁוּם רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי וַאֲפִילּוּ שִׁיֵּיר בָּהּ כְּדֵי מַעְפּוֹרֶת.
§The Gemara returns to discuss the mishna in tractate Kelim (28:8) previously mentioned in the Gemara (123a–b): In the case of a ritually impure garment that one begins to tear, once the majority of the garment is torn, the two sections are no longer considered to have a connection, and the garment is pure. Rav Huna said in the name of Rabbi Shimon, son of Rabbi Yosei, that even if the majority of the garment is torn, if a part of the garment the measure of a scarf is left intact, the garment remains impure. Some say another version of Rav Huna’s statement: Rav Huna said in the name of Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei: If the majority of the garment is torn, the garment is rendered pure even if one left an untorn piece the measure of a scarf.
ערך מעפרת
מעפרת – א(כלים פכ״ט) הפונדא והמעפרת והפרגוד. (שבת ט:) משינית מעפורת של ספרים בין ברכיו (חולין קכד.) אפילו שייר בה כדי מעפורת. (בריש ויקרא רבה) אדני זקן מכל מעפראות שיש לך אי אתה מצוה אותי אלא על זו אמר לו שאותה לבשתי ביום שנתמניתי זקן. ויתחפש באפר תרגומו וכריך במעפורא פי׳ בגד צמר שמתעטפין בו בארץ פלשתים וי״א סודר שמעטף ראשו וכשמגלח מניחו על ברכיו שיפול שם שערו. ובעלי מקרא מפרשין אפר ממיני עסויות הוא מה שמכסים הראש עם הפנים והכל מכוסה זולתי העינים לבדהן.
א. [קאפף טוך.]
ג ושבים לבירור דברי המשנה (שהובאה לעיל קכג,א) בדין הטלית הטמאה שנקרעה ברובה, שנטהרת בכך, ובפירושה של המשנה הובאו (לעיל קכג,ב) דברי רב הונא בשם ר׳ שמעון בר׳ יוסי שמדובר במשנה דווקא כשלא שייר בטלית כדי מעפורת, אבל אם שייר בה כדי מעפורת — לא בטל מכך תורת בגד מן הטלית. ועתה מביאים כי לישנא אחרינא אמרי לה [בלשון אחרת אומרים אותה] הלכה באופן שונה: אמר רב הונא משום [בשם] ר׳ ישמעאל בר׳ יוסי: ואפילו שייר בה כדי מעפורת.
§The Gemara returns to discuss the mishna in tractate Kelim (28:8) previously mentioned in the Gemara (123a–b): In the case of a ritually impure garment that one begins to tear, once the majority of the garment is torn, the two sections are no longer considered to have a connection, and the garment is pure. Rav Huna said in the name of Rabbi Shimon, son of Rabbi Yosei, that even if the majority of the garment is torn, if a part of the garment the measure of a scarf is left intact, the garment remains impure. Some say another version of Rav Huna’s statement: Rav Huna said in the name of Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei: If the majority of the garment is torn, the garment is rendered pure even if one left an untorn piece the measure of a scarf.
הכל
(15) אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ לֹא שָׁנוּ אֶלָּא טַלִּית אֲבָל עוֹר חֲשִׁיב וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר אֲפִילּוּ עוֹר נָמֵי לָא חֲשִׁיב.
With regard to that statement of Rav Huna, Reish Lakish said: The Sages taught that the garment is pure even if one left an untorn piece the measure of a scarf only with regard to a torn garment. But with regard to a hide, if the majority was torn and a piece the measure of a scarf remains, the piece is considered significant and the hide remains impure. And Rabbi Yoḥanan said: Even with regard to a torn hide, if a piece the size of a scarf remains it is not considered significant and the hide is therefore rendered pure.
ובהמשך לדברים הללו אמר ריש לקיש: לא שנו חכמים במשנה שנטהרת הטלית בקריעת רובה, אף ששייר בה כדי מעפורת, אלא דווקא טלית, אבל עור טמא שנקרע ברובו ושייר בו כדי מעפורת — הריהו עדיין דבר חשיב [חשוב], ולא נטהר בכך מטומאתו. ואילו ר׳ יוחנן אמר כי אפילו עור שנקרע ברובו, אף שהשתייר בו כדי מעפורת, נמי לא חשיב [גם כן אינו חשוב], ונטהר בקריעה זו.
With regard to that statement of Rav Huna, Reish Lakish said: The Sages taught that the garment is pure even if one left an untorn piece the measure of a scarf only with regard to a torn garment. But with regard to a hide, if the majority was torn and a piece the measure of a scarf remains, the piece is considered significant and the hide remains impure. And Rabbi Yoḥanan said: Even with regard to a torn hide, if a piece the size of a scarf remains it is not considered significant and the hide is therefore rendered pure.
הכל
(16) אֵיתִיבֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן לְרֵישׁ לָקִישׁ עוֹר טָמֵא מִדְרָס חִישֵּׁב עָלָיו לִרְצוּעָה וְסַנְדָּלִין כֵּיוָן שֶׁנָּתַן בּוֹ אִיזְמֵל טָהוֹר דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה וַחֲכָמִים אוֹמְרִים עַד שֶׁיַּמְעִיטֶנּוּ מֵחֲמִשָּׁה טְפָחִים.
Rabbi Yoḥanan raised an objection to the opinion of Reish Lakish from that which is taught in the mishna (Kelim 26:9): With regard to a hide that is impure with impurity imparted by treading, if the owner intended with regard to the hide to fashion it into straps and sandals, then when he applies a scalpel to the hide, the hide becomes pure; this is the statement of Rabbi Yehuda. And the Rabbis say: The hide does not become pure until he reduces the hide to a measure of less than five handbreadths.
תנור שהתחיל לבנותו ורוצה לעשותו גדול משבנה בו ארבעה טפחים והסיקו מקבל טומאה ואם היה קטן משיתחיל בו טפח ויסיקנו:
המשנה הרביעית והכונה בה בביאור ענין החלק השלישי ג״כ ואמר על זה עור שעליו כזית בשר הנוגע בציב היוצא ממנו ובשערה שכנגדה טמא היו עליו שני חצאי זיתים מטמאין במשא ולא במגע דברי ר׳ ישמעאל ר׳ עקיבא אומר לא במגע ולא במשא ומודה ר׳ עקיבא בשני חצאי זיתים שהן תחובים בקיסם והסיטן שהיא טמא מפני מה ר׳ עקיבא מטהר בעור מפני שהעור מבטלן אמר הר״ם פי׳ סיב הוא חוט דק שנפסק מן העור הסמוך לבשר ההוא בשערה שכנגדו שערו שבשטח העור כנגד הבשר וקיסם הוא עץ דק כמו פלך כוש או כרכר ופי׳ תחובים מנוקבים שמנקבין אותו באותו העץ הדק ומכניסו בהן והלכה כר׳ עקיבא וחכמים:
אמר המאירי עור שיש עליו כזית בשר הנוגע בציב היוצא ממנו ובשערה שכנגדו טמא כמו שביארנו למעלה היו עליו שני חצאי זיתים מטמאין במשא ולא במגע ר׳ עקיבא אומר לא במגע ולא במשא והלכה כר׳ עקיבא וכבר ביארנוה למעלה ומודה ר׳ עקיבא בשני חצאי זיתים שתחבן אדם בקיסם והסיטן ר״ל שנשאם שהנושא טמא שהרי נשא כזית ולא אמרו שהן בטלות אלא בעור מפני שהעור מבטלן כמו שביארנו במשנה ומ״מ הנוגע טהור שאין חבור אדם חבור ויש חולקין בזו וכן הלכה אלא שיש בזה תנאי כמו שיתבאר בגמ׳:
זהו ביאור המשנה וכלה הלכה היא וכדברי ר׳ עקיבא ודברים שנכנסו תחתיה בגמ׳ אלו הן:
איתיביה [הקשה לו] ר׳ יוחנן לריש לקיש ממה ששנינו שעור הטמא בטומאת מדרס, אם בעליו חישב עליו לעשות ממנו רצועה וסנדלין — כיון שנתן (שנעץ) בו איזמל, הריהו טהור, אלו דברי ר׳ יהודה. וחכמים אומרים שאין העור נטהר מטומאתו אלא עד שימעיטנו מחמשה טפחים.
Rabbi Yoḥanan raised an objection to the opinion of Reish Lakish from that which is taught in the mishna (Kelim 26:9): With regard to a hide that is impure with impurity imparted by treading, if the owner intended with regard to the hide to fashion it into straps and sandals, then when he applies a scalpel to the hide, the hide becomes pure; this is the statement of Rabbi Yehuda. And the Rabbis say: The hide does not become pure until he reduces the hide to a measure of less than five handbreadths.
הכל
(17) כִּי מְמַעֵט מִיהָא טָהוֹר אַמַּאי לֵימָא חֲשִׁיב הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן דְּקָא בָעֵי לֵיהּ לְמוֹשַׁב זָב.:
In any event, when one reduces the hide to a measure of less than five handbreadths, everyone agrees that it becomes pure. Why is this so? Let us say that the hide is considered significant and therefore remains impure. Reish Lakish answered: Here, we are dealing with a case where one needs the cut hide for a seat that he wishes to designate for a man who experiences a gonorrhea-like discharge [zav]. Since a piece of hide measuring less than five handbreadths cannot be used for a seat, it is not considered significant in such a case.
ערך משבזג
משבזג – א(חולין קכד.) הב״ע דקא בעי למשבזג פי׳ לתקן כסא של עור שקורין בלעז פלינשטי״רון יד דצריך לצורך אותו כסא ה׳ טפחים ואי פחות לא הוי חשיב (א״ב בנוסחאות כתוב למושב זב ולא נהירא עיין הסוגי׳).
א. [לעדערנע זעססעל.]
ונדייק בדברי חכמים: אין חכמים מטהרים את העור בעצם נעיצת האיזמל בו, ואולם כי [כאשר] ממעט מחמישה טפחים, מיהא [על כל פנים] הריהו טהור לדעת חכמים, ויש לשאול לשיטתך: אמאי [מדוע] הוא נטהר? לימא חשיב [אמור שהעור חשוב] אף בזמן שהומעט מחמישה טפחים, ולא ייטהר! השיב ריש לקיש: אין זו קושיה, שכן הכא במאי עסקינן [כאן במה אנו עוסקים]? דקא בעי ליה [שהוא צריך אותו, את העור החתוך] למושב שישב עליו זב, ועור שיש בו פחות מחמישה טפחים, אינו יכול לשמש למושב. ולכך אין הוא נחשב.
In any event, when one reduces the hide to a measure of less than five handbreadths, everyone agrees that it becomes pure. Why is this so? Let us say that the hide is considered significant and therefore remains impure. Reish Lakish answered: Here, we are dealing with a case where one needs the cut hide for a seat that he wishes to designate for a man who experiences a gonorrhea-like discharge [zav]. Since a piece of hide measuring less than five handbreadths cannot be used for a seat, it is not considered significant in such a case.
הכל
(18) מתני׳ מַתְנִיתִין : געוֹר שֶׁיֵּשׁ עָלָיו כְּזַיִת בָּשָׂר הַנּוֹגֵעַ בְּצִיב הַיּוֹצֵא מִמֶּנּוּ וּבְשַׂעֲרָה שֶׁכְּנֶגְדּוֹ טָמֵא.
MISHNA: In the case of a hide of an unslaughtered carcass upon which there is an olive-bulk of flesh, one who touches a strand of flesh emerging from the flesh or a hair that is on the side of the hide opposite the flesh is ritually impure. Although he did not touch an olive-bulk of the flesh, he is rendered impure with the impurity of an unslaughtered carcass. The reason is that the strand of flesh has the same status as the flesh itself, and the hair is considered protection to the flesh, which also has the same status as the flesh with regard to one who touches it.
ערך צב
צב – א(חולין קכד.) הנוגע בציב היוצא ממנו פי׳ השומן היוצא מן העור וי״א אם הפשיט העור ונשאר עליו כזית בשר ונגע אדם בריר שהוא כמים היוצא מבשר נבלה טמא.
א. [פעטט.]
מתני׳ עור שיש עליו כזית בשר – במקום אחד.
הנוגע בציב היוצא ממנו – היינו באותו בשר או בשערה שכנגד אותו בשר.
טמא – דשערה הוי שומר כדאמרינן (לעיל דף קיט:) חלחולי מחלחל.
ציב – רצועה ותלתל היוצא מאותו בשר ותלוי ודבוק במקצת ובאותו ציב ליכא כזית אבל מעורה הוא לכזית.
ו. עור שיש עליו כזית בשר וכו׳. הנוגע בציב היוצא ממנו. היינו בשר, או בשער שכנגד אותו בשר, טמא, דשער הוי שומר, כדאמרינן חלחולי מחלחלא. ציב. רצועה היוצאת מאותו בשר, והוא תלוי ואין בו כזית ומעורה הוא לכזית, מטמא.
אין כלי חרס מקבל טומאה עד שתגמר מלאכתו התנור מאימתי גמר מלאכתו משיסיקנו הסקה הראויה לאפות בה סופגנין:
ד משנה עור של בהמת נבילה שיש עליו במקום אחד שיעור כזית של בשר, כל הנוגע בציב (חוט בשר דק) היוצא ממנו מחתיכה זו שעל העור, או שנוגע בשערה שנמצאת כנגדו של אותו כזית בשר, בצידו האחר של העור — הריהו טמא, אף שאין בציב ובשערה הללו שיעור כזית. שהציב הריהו כבשר לכל דבר, והנוגע בו כנוגע בבשר. ואילו השערה נחשבת כ״שומר״ לבשר, וכל הנוגע ב״שומר״ דינו כנוגע בבשר. אם היו עליו על עור הנבילה במקומות שונים שתי חתיכות בשר, ששיעורן הוא
MISHNA: In the case of a hide of an unslaughtered carcass upon which there is an olive-bulk of flesh, one who touches a strand of flesh emerging from the flesh or a hair that is on the side of the hide opposite the flesh is ritually impure. Although he did not touch an olive-bulk of the flesh, he is rendered impure with the impurity of an unslaughtered carcass. The reason is that the strand of flesh has the same status as the flesh itself, and the hair is considered protection to the flesh, which also has the same status as the flesh with regard to one who touches it.
הכל
(19) הָיוּ עָלָיו כִּשְׁנֵי חֲצָאֵי זֵיתִים מְטַמֵּא בְּמַשָּׂא וְלֹא בְּמַגָּע דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר דלֹא בְּמַגָּע וְלֹא בְּמַשָּׂא הוּמוֹדֶה רַבִּי עֲקִיבָא בִּשְׁנֵי חֲצָאֵי זֵיתִים שֶׁתְּחָבָן בְּקֵיסָם וֶהֱסִיטָן שֶׁהוּא טָמֵא וּמִפְּנֵי מָה רַבִּי עֲקִיבָא מְטַהֵר בָּעוֹר מִפְּנֵי שֶׁהָעוֹר מְבַטְּלָן.:
If upon the hide there were two half olive-bulks, the hide imparts the impurity of an unslaughtered carcass by means of carrying, because one moves them together, but not by means of contact with the flesh, because one touches them separately; this is the statement of Rabbi Yishmael. Rabbi Akiva says: The hide does not impart impurity, neither by means of contact nor by means of carrying. And Rabbi Akiva concedes in the case of two half olive-bulks where one skewered them with a wood chip and moved them that he is impure. And for what reason does Rabbi Akiva deem one ritually pure in a case where he moved both half olive-bulks with the hide, as in that case, too, he moved them together? It is because the hide separates between them and nullifies them.
מטמא במשא – שהרי נשא כזית נבלה.
ולא במגע – דאי אפשר ליגע ביחד ושתי נגיעות אין מצטרפות.
לא במגע ולא במשא – כדמפרש שהעור מבטלו.
ומודה רבי עקיבא – דאע״ג דלא הוי כזית מעורה במקום אחד דלאו עור חיבור שהמסיט שתי חצאי זיתים ביחד טמא.
שהם תחובים בקיסם והסיטן – וה״ה בלא תחובים ונגע בהם דטמא דאי לא תימא הכי אפילו במשא לא ליטמו דאת שבא לכלל מגע בא לכלל משא לר״ע כדאמר בגמרא וקסבר יש נוגע וחוזר ונוגע אלא משום דפליג ר״ע ארבי ישמעאל בעור שיש עליו שתי חצאי זיתים קאמר דבקיסם כה״ג מודה ליה.
היו עליו שני חצאי זתים מטמא במשא וכו׳. שהרי נשא כזית נבלה. אבל לא במגע. דאי אפשר ליגע ביחד, ושתי נגיעות אין מצטרפות. ור׳ עקיבא סבירא ליה שהעור מבטלן, ולפיכך לא מטמאו לא במגע ולא במשא.
ומודה ר׳ עקיבא וכו׳. דאע״ג דלא הוי כזית מעורה יחד, במקום אחד, אלא דהוי שני חצאי זתים ביחד, טמא, שהרי לא נתבטלו כמו שנתבטלו בעור.
כשני חצאי זיתים — הרי העור מטמא את נושאו במשא שהרי הוא נושא את שניהם יחד, ואילו הנוגע בהם לא נטמא במגע, אם אין הוא נוגע בשתיהן כאחת, ואין שתי נגיעות זו אחר זו מצטרפות להיחשב כנגיעה אחת. אלו דברי ר׳ ישמעאל, ר׳ עקיבא אומר: חתיכות בשר אלה אין מטמאות לא במגע ולא במשא, וכפי שיוסבר בהמשך דברי המשנה. אבל מודה ר׳ עקיבא בשתי חתיכות בשר נבילה שיש בשיעורן שני חצאי זיתים, שתחבן בקיסם, והסיטן (הניע אותן) — שהוא טמא, שכן נחשב הדבר כנושא. ומפני מה ר׳ עקיבא מטהר בנוגע ובנושא שתי חתיכות בשר נבילה שעל העור, ואילו כשהן תחובות בקיסם הריהו מטמא? מפני שלדעתו העור מבטלן לשתי החתיכות, שכל אחת מהן מתבטלת אגב העור, ונמצא שאין על העור שיעור שלם של בשר המטמא.
If upon the hide there were two half olive-bulks, the hide imparts the impurity of an unslaughtered carcass by means of carrying, because one moves them together, but not by means of contact with the flesh, because one touches them separately; this is the statement of Rabbi Yishmael. Rabbi Akiva says: The hide does not impart impurity, neither by means of contact nor by means of carrying. And Rabbi Akiva concedes in the case of two half olive-bulks where one skewered them with a wood chip and moved them that he is impure. And for what reason does Rabbi Akiva deem one ritually pure in a case where he moved both half olive-bulks with the hide, as in that case, too, he moved them together? It is because the hide separates between them and nullifies them.
הכל
(20) גמ׳ גְּמָרָא : אָמַר עוּלָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן ולֹא שָׁנוּ אֶלָּא פְּלָטַתּוּ חַיָּה אֲבָל פְּלָטַתּוּ סַכִּין בָּטֵיל.
GEMARA: The mishna teaches that in the case of a hide of an unslaughtered carcass upon which there is an olive-bulk of flesh, the flesh is not nullified by the hide, and therefore one who touches a strand of flesh emerging from the flesh is ritually impure. With regard to this section of the mishna, Ulla said that Rabbi Yoḥanan said: The Sages taught this halakha only in a case where an animal severed the piece of flesh, e.g., a dog bite. But if a person used a knife to sever the flesh, the flesh is nullified by the hide because the person nullified the flesh via his action.
אבל פלטתו סכין בטל – וא״ת למאן דמשני לה ארישא דאפי׳ כזית פלטתו סכין בטליה היכי מוקי מילתיה דר׳ יהודה דאמר האלל המכונס כו׳ אי כשכנסו וכי עדיף כנסו מפלטתו יחד כזית וי״ל דאין ה״נ אי נמי לדידיה ר׳ יהודה פליג אר׳ ישמעאל ור׳ עקיבא וס״ל בכזית אפילו פלטתו סכין לא בטל ות״ק דר׳ יהודה כר׳ ישמעאל ור״ע דאפי׳ בכזית בפלטתו סכין בטל ולמאן דתני לה אסיפא א״ש דהא דקאמר הכא בטל היינו בלא כנסו אבל אם כנסו לא בטיל.
ה גמרא שנינו במשנתנו שעור שיש עליו כזית בשר אינו בטל על ידי העור, ולכך הנוגע בציב היוצא ממנו הריהו טמא. ובענין זה אמר עולא, אמר ר׳ יוחנן: לא שנו כן במשנתנו אלא דווקא בזמן שפלטתו חיה לבשר זה מגוף הבהמה (וכגון שנשכה כלב), אבל אם פלטתו סכין לבשר זה — הרי הבשר (אף שיש בו שיעור כזית) בטיל [בטל] אצל העור, שכן ביטלו האדם במעשהו.
GEMARA: The mishna teaches that in the case of a hide of an unslaughtered carcass upon which there is an olive-bulk of flesh, the flesh is not nullified by the hide, and therefore one who touches a strand of flesh emerging from the flesh is ritually impure. With regard to this section of the mishna, Ulla said that Rabbi Yoḥanan said: The Sages taught this halakha only in a case where an animal severed the piece of flesh, e.g., a dog bite. But if a person used a knife to sever the flesh, the flesh is nullified by the hide because the person nullified the flesh via his action.
הכל
(21) אֲמַר לֵיהּ רַב נַחְמָן לְעוּלָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אֲפִילּוּ כְּתַרְטָא אֲמַר לֵיהּ אִין וַאֲפִילּוּ כְּנַפְיָא א״ל אֲמַר לֵיהּ אִין א״ל אֲמַר לֵיהּ הָאֱלֹהִים אִם אָמַר לִי רַבִּי יוֹחָנָן מִפּוּמֵּיהּ לָא צָיֵיתְנָא לֵיהּ.
Rav Naḥman said to Ulla: Did Rabbi Yoḥanan say this halakha even with regard to a large piece of flesh the size of a tarta, i.e., a quarter of a kav? Ulla said to him: Yes. Rav Naḥman was surprised and asked: And did he say it even with regard to a piece of flesh the size of a sifter? Ulla said to him: Yes. Rav Naḥman swore and said to him: By God! Even if Rabbi Yoḥanan had said this statement to me directly from his mouth, I would not have listened to him.
ערך תרט
תרט – אתריטא ופלגו תריטא כבר פירשנו בערך אזיא. (בבא קמא צז: חולין קכד.) אפילו כי תריטא אמר ליה אין אפילו כי נפיא אמר ליה אין פי׳ תריטא משקל רובע הקב כלומר אפילו הוסיפו על המטבע כמשקל תריטא משלם לו ואפילו עשאוהו כי נפה משלם לו (א״ב פי׳ בל״י שלישית).
א. [איין קליין געוויכט.]
אמר ליה [לו] רב נחמן לעולא בשאלה: האם אמר כן ר׳ יוחנן אפילו בשיעור גדול של בשר כתרטא [רובע הקב]? אמר ליה [לו] עולא בתשובה: אין [כן]. הוסיף רב נחמן ושאל בתמיהה: ואפילו היה הבשר כגודלה של נפיא [נפה]? אמר ליה [לו] עולא בתשובה: אין [כן], אמר ליה רב נחמן לעולא בלשון שבועה: האלהים! גם אם אמר לי דבר זה רבי יוחנן ישירות מפומיה [מפיו], לא צייתנא ליה [לא הייתי מקשיב לו, מקבל את דבריו]!
Rav Naḥman said to Ulla: Did Rabbi Yoḥanan say this halakha even with regard to a large piece of flesh the size of a tarta, i.e., a quarter of a kav? Ulla said to him: Yes. Rav Naḥman was surprised and asked: And did he say it even with regard to a piece of flesh the size of a sifter? Ulla said to him: Yes. Rav Naḥman swore and said to him: By God! Even if Rabbi Yoḥanan had said this statement to me directly from his mouth, I would not have listened to him.
הכל
(22) כִּי סְלֵיק רַב אוֹשַׁעְיָא אַשְׁכְּחֵיהּ לֵיהּ לְרַבִּי אַמֵּי אַמְרַהּ לִשְׁמַעְתָּיה קַמֵּיהּ הָכִי אֲמַר עוּלָּא וְהָכִי אַהְדַּר לֵיהּ רַב נַחְמָן א״ל אֲמַר לֵיהּ וּמִשּׁוּם דְּרַב נַחְמָן חַתְנֵיהּ דְּבֵי נְשִׂיאָה הוּא מְזַלְזֵל בִּשְׁמַעְתֵּיהּ דר׳ דְּרַבִּי יוֹחָנָן.
When Rav Oshaya ascended from Babylonia to Eretz Yisrael he found Rabbi Ami, and he said this halakha before him: This is what Ulla said and this is what Rav Naḥman responded to him. Rav Oshaya said to Rabbi Ami: And just because Rav Naḥman is the son-in-law of the family of the Nasi, can he demean the halakhic statement of Rabbi Yoḥanan?
ומסופר: כי סליק [כאשר עלה] רב אושעיא מבבל לארץ ישראל אשכחיה ליה [מצא את] ר׳ אמי כשהוא אמרה לשמעתיה קמיה [אמר את ההלכה הזו לפניו]: הכי [כך] אמר עולא, והכי אהדר ליה [וכך השיב לו] רב נחמן. אמר ליה [לו] רב אושעיא לר׳ אמי: ומשום שרב נחמן חתניה דבי נשיאה [חתנו של בית הנשיא] הוא, הרי הוא מזלזל בשמעתיה [בהלכותיו] של ר׳ יוחנן?!
When Rav Oshaya ascended from Babylonia to Eretz Yisrael he found Rabbi Ami, and he said this halakha before him: This is what Ulla said and this is what Rav Naḥman responded to him. Rav Oshaya said to Rabbi Ami: And just because Rav Naḥman is the son-in-law of the family of the Nasi, can he demean the halakhic statement of Rabbi Yoḥanan?
הכל
(23) זִמְנִין אַשְׁכְּחֵיהּ דְּיָתֵיב וְקָאָמַר לַהּ אַסֵּיפָא הָיוּ עָלָיו שְׁנֵי חֲצָאֵי זֵיתִים מְטַמְּאִים בְּמַשָּׂא וְלֹא בְּמַגָּע דִּבְרֵי ר׳ רַבִּי יִשְׁמָעֵאל ר״ע רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר לֹא בְּמַגָּע וְלֹא בְּמַשָּׂא.
Another time Rav Oshaya found Rabbi Ami sitting and saying this halakha with regard to the latter clause of the mishna: If upon the hide there were two half olive-bulks, the hide imparts the impurity of an unslaughtered carcass by means of carrying but not by means of contact with the flesh, because he touches them separately and moves them together; this is the statement of Rabbi Yishmael. Rabbi Akiva says: It imparts impurity neither by means of contact nor by means of carrying.
זימנין – פעם אחרת.
אשכחיה – רב אושעיא לר׳ אמי.
דיתיב וקאמר – לא שנו דשתי חצאי זיתים לר׳ ישמעאל לא בטלי אלא פלטתו חיה.
ועוד מסופר כי זמנין [פעם אחרת] אשכחיה [מצאו] רב אושעיא לר׳ אמי דיתיב וקאמר לה אסיפא [שיושב ואומר אותה ההלכה על סוף המשנה]: היו עליו שני חצאי זיתים — מטמאים במשא, ולא במגע. אלו דברי ר׳ ישמעאל. ואילו ר׳ עקיבא אומר שאין הם מטמאים לא במגע ולא במשא.
Another time Rav Oshaya found Rabbi Ami sitting and saying this halakha with regard to the latter clause of the mishna: If upon the hide there were two half olive-bulks, the hide imparts the impurity of an unslaughtered carcass by means of carrying but not by means of contact with the flesh, because he touches them separately and moves them together; this is the statement of Rabbi Yishmael. Rabbi Akiva says: It imparts impurity neither by means of contact nor by means of carrying.
הכל
(24) א״ר אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן לֹא שָׁנוּ אֶלָּא פְּלָטַתּוּ חַיָּה אֲבָל פְּלָטַתּוּ סַכִּין בָּטֵיל.
With regard to this section of the mishna, Rabbi Yoḥanan said: The Sages taught Rabbi Yishmael’s opinion that the hide imparts the impurity of an unslaughtered carcass by means of carrying only in a case where an animal severed the half olive-bulks of flesh from the animal. But if a person used a knife to sever the half olive-bulks of flesh, the flesh is nullified. If Rav Naḥman had heard that the statement of Rabbi Yoḥanan was stated with regard to a case of half olive-bulks of flesh, he would not have been surprised that this halakha also applies to pieces of flesh that amount together to the size of a tarta or a sifter.
ועל כך אמר ר׳ יוחנן: לא שנו את דעת ר׳ ישמעאל המטמא במשא אלא בשני חצאי כזית בשר שפלטתו חיה מהבהמה, אבל בשני חצאי כזית בשר שפלטתו סכין בידי אדם — בטיל [בטל]. ואילו היה רב נחמן שומע שדברי ר׳ יוחנן מתייחסים למקרה של חצאי זית, לא היה תמה אם כך הדין גם בחתיכות בשר גדולות כתרטא וכנפיא.
With regard to this section of the mishna, Rabbi Yoḥanan said: The Sages taught Rabbi Yishmael’s opinion that the hide imparts the impurity of an unslaughtered carcass by means of carrying only in a case where an animal severed the half olive-bulks of flesh from the animal. But if a person used a knife to sever the half olive-bulks of flesh, the flesh is nullified. If Rav Naḥman had heard that the statement of Rabbi Yoḥanan was stated with regard to a case of half olive-bulks of flesh, he would not have been surprised that this halakha also applies to pieces of flesh that amount together to the size of a tarta or a sifter.
הכל
(25) א״ל אֲמַר לֵיהּ מָר אַסֵּיפָא מַתְנֵי לַהּ א״ל אֲמַר לֵיהּ אִין וְאֶלָּא עוּלָּא אַרֵישָׁא אַמְרַהּ נִיהֲלַיְכוּ א״ל אֲמַר לֵיהּ אִין א״ל אֲמַר לֵיהּ הָאֱלֹהִים אִי אָמַר לִי יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מִשְּׁמֵיהּ לָא צָיֵיתְנָא לֵיהּ.
Rav Oshaya said to Rabbi Ami: Does the Master teach this halakha with regard to the latter clause of the mishna but not with regard to the first section of the mishna that discusses the case of a complete olive-bulk of flesh? Rabbi Ami said to him: Yes. But did Ulla say to you this halakhic statement of Rabbi Yoḥanan in Babylonia with regard to the first clause of the mishna? Rav Oshaya said to him: Yes. Rabbi Ami said to him: If so, Rav Naḥman was justified in his surprise at the halakha of Rabbi Yoḥanan. By God, even if Joshua, son of Nun, had said this halakha to me in his name, i.e., from his own mouth, I would not have listened to him.
מר אסיפא – אשתי חצאי זיתים.
מתני לה – לדר׳ יוחנן דפלטתו סכין בטל הכי מתוקמא שפיר אי הוו תני לה קמיה דרב נחמן הכי לא הוה מזלזל בה.
א״ל ר׳ אמי – ואלא עולא ארישא דמיירי בכזית שלם.
מתני לה – בתמיה.
אמר ליה [לו] רב אושעיא לר׳ אמי: מר אסיפא מתני לה [אדוני, על סוף המשנה שונה אותה אמירה של ר׳ יוחנן], ולא על החלק הראשון שענינו בכזית בשר? שהרי בזה אין מקום לתמיהותיו של רב נחמן. אמר ליה [לו] ר׳ אמי: אין [כן]. ואלא האם עולא ארישא [על ראש המשנה] אמרה להלכה זו של ר׳ יוחנן ניהליכו [אצלכם בבבל]? אמר ליה [לו] אין [כן]. אמר ליה [לו] ר׳ אמי: אם כך צדק רב נחמן בתמיהתו על דברי ר׳ יוחנן, שכן האלהים (לשון שבועה), גם אי אמר [אם היה אומר] לי הלכה שכזאת יהושע בן נון משמיה [משמו, מפיו] — לא צייתנא ליה [לא הייתי מקשיב לו]!
Rav Oshaya said to Rabbi Ami: Does the Master teach this halakha with regard to the latter clause of the mishna but not with regard to the first section of the mishna that discusses the case of a complete olive-bulk of flesh? Rabbi Ami said to him: Yes. But did Ulla say to you this halakhic statement of Rabbi Yoḥanan in Babylonia with regard to the first clause of the mishna? Rav Oshaya said to him: Yes. Rabbi Ami said to him: If so, Rav Naḥman was justified in his surprise at the halakha of Rabbi Yoḥanan. By God, even if Joshua, son of Nun, had said this halakha to me in his name, i.e., from his own mouth, I would not have listened to him.
הכל
(26) כִּי אֲתָא רָבִין וְכׇל נָחוֹתֵי אַמְרוּהָ אַרֵישָׁא וְאֶלָּא קַשְׁיָא זכִּדְאָמַר רַב פָּפָּא
When Ravin and all those descending from Eretz Yisrael came to Babylonia, they stated this halakha of Rabbi Yoḥanan with regard to the first clause of the mishna. The Gemara objects: But the matter is difficult. If an olive-bulk of flesh is nullified by being severed with a knife, the same should be true for larger measurements, such as a tarta, which is unreasonable, as people would not usually disregard such a large amount. The Gemara resolves this difficulty in accordance with that which Rav Pappa said with regard to a different matter:
ונמסר, כי אתא [כאשר בא] רבין וכל נחותי [היורדים] מארץ ישראל לבבל אמרוה להלכה זו של ר׳ יוחנן ארישא [על ראש המשנה]. ומקשים על כך: ואלא קשיא [קשה] הדבר, שמאחר וכזית בשר בטל, יהא הדין כן אפילו בשיעורים גדולים יותר! ומשיבים: לא נאמרו דברי ר׳ יוחנן אלא כמו שאמר רב פפא בענין אחר,
When Ravin and all those descending from Eretz Yisrael came to Babylonia, they stated this halakha of Rabbi Yoḥanan with regard to the first clause of the mishna. The Gemara objects: But the matter is difficult. If an olive-bulk of flesh is nullified by being severed with a knife, the same should be true for larger measurements, such as a tarta, which is unreasonable, as people would not usually disregard such a large amount. The Gemara resolves this difficulty in accordance with that which Rav Pappa said with regard to a different matter:
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.