×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
פרק ז – כיצד צולין
(1) מתני׳מַתְנִיתִין: אכֵּיצַד צוֹלִין אֶת הַפֶּסַח מְבִיאִין שַׁפּוּד שֶׁל רִמּוֹן וְתוֹחֲבוֹ לְתוֹךְ פִּיו עַד בֵּית נְקוּבָתוֹ וְנוֹתֵן אֶת כְּרָעָיו וְאֶת בְּנֵי מֵעָיו לְתוֹכוֹ דִּבְרֵי ר׳רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי ר״ערַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר בכְּמִין בִּישּׁוּל הוּא זֶה אֶלָּא תּוֹלִין חוּצָה לוֹ גאֵין צוֹלִין אֶת הַפֶּסַח לֹא עַל הַשַּׁפּוּד וְלֹא עַל הָאַסְכָּלָא א״ראָמַר רַבִּי צָדוֹק מַעֲשֶׂה בר״גבְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל שֶׁאָמַר לְטָבִי עַבְדּוֹ צֵא וּצְלֵה לָנוּ אֶת הַפֶּסַח עַל הָאַסְכָּלָא.:
Chapter 7
MISHNA: How does one roast the Paschal lamb? One brings a spit [shappud] of pomegranate wood and thrusts it into the mouth of the lamb until it reaches its anus, and one then puts its legs and entrails inside it and roasts it all together; this is the statement of Rabbi Yosei HaGelili. Rabbi Akiva says: One does not insert its legs and entrails inside it, as this is a type of cooking. Anything placed inside the offering does not get roasted directly by the fire and is considered to have been cooked. Rather, one suspends the legs and entrails from the spit above the animal’s head outside it. One may not roast the Paschal lamb on the metal spit nor on a metal grill [askela]. However, Rabbi Tzadok said: There was an incident with Rabban Gamliel, who said to his slave Tavi: Go and roast the Paschal lamb for us on the grill.
קישוריםעין משפט נר מצוהר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותההשלמהתוספות רי״ד מהדורה תליתאהבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
הדרן עלך פרק אלו דברים. כיצד צולין את הפסח שפוד של רמון כו׳ ואקשי׳ ולמה אינו צולהו בשפוד של מתכת ושני׳ דאיידי דחם מקצתו חם כולו וכיון שנתחמם ראש השפוד כולו המשוקע נמצא חמום השפוד צולה בשר הפסח ורחמנא אמרה צלי אש ולא צלי ברזל ושפוד של דקל אית ביה שיבי כגון שאיבה ומפקי מיא ותאנה איידי דמחלחלא מפקי מיא והאלון והחרוב והשקמה הני כולהו אית בהו קטרי מקום שצומחין ומגדלין אמירין ונצרים וכשחותכין אותן אותו מקום חתך מפקי מיא וכיון דמפקי מיא על הבשר הוה ליה כמבושל לפיכך אין עושין מהן שפוד לצלות בו הפסח.
רמון אף על גב דאית ביה קטרי שיעי כלו׳ סתומין הן ומקום חיתוכו והוא ראשו שפולט מים מוציאו חוץ לבשר.
ירושלמי כל העצים יבשים מבחוץ ואין יבשים מבפנים ורמון יבש מבחוץ ויבש מבפנים ורבי יהודה דמכשיר בשפוד של מתכות אוקימ׳ למתני׳ דלא כותיה.
נותן את כרעיו ואת בני מעיו לתוכו תניא ר׳ ישמעאל קוריהו תוך בר כלומר נותן כרעיו שהן מבחוץ בתוכו ר׳ טרפון קורהו גדי מקולס.
ערך תהב
תהבא(פסחים עד.) כיצד צולין את הפסח שפוד של רמון ותוהבו מתוך פיו (כריתות טו: ובספרי בפ׳ כהן משיח) וחותכו עד שהוא מניח כשעורה ותוהבו בסירה (פסחים סו) מי שפסחו טלה תוהב לו בצמרו. (חגיגה כד) ונמצא מת תהוב בקרקעיתה של ספינה פי׳ דעוץ (בריש כלאים) אין תהבין זמורה של גפן לתוך האבטיח (א״ב תחב כתוב בנוסחאות בכולהו):
א. [איין שטעקען.]
מתני׳ כיצד צולין – שפוד של רמון. טעמא מפרש בגמרא.
ונותן את כרעיו כו׳ – כדכתיב צלי אש ראשו על כרעיו וגו׳ כולו כאחד משמע.
כמין בישול הוא זה – שמבשל בני מעיו בתוכו כמו בתוך הקדירה.
תולין חוצה לו – תוחבן בשפוד למעלה מפיו של טלה.
לא על השפוד – של ברזל כדמפרש בגמ׳ שהמתכת כשמתחמם מקצתו מתחמם כולו ונצלה הפסח מחום השפוד שבתוכו שהפנימי מתחמם ע״י קצתו החיצון והוה ליה פסח צלי מחמת דבר אחר ורחמנא אמר צלי אש.
אסכלא – גראיל״ש בלעז וכולה חד טעמא.
מתני׳ כיצד צוליןותוחבו לתוך פיו – אומר ר״י מש״ה תוחבו דרך פיו לפי שנותן הגס שבשפוד למטה כדי שלא יפול הפסח ואז הוי בית השחיטה למטה וקדייב דמא דרך שם.
מסכת פסח שני1
פרק כיצד צולין
גרסינן בפרק כיצד צולין אמר רבא האי מוליאתא שריא, אמר ליה אביי והא קא בלעה דמא, אמר ליה כבולעו כך פולטו. והלכתא מוליאתא שריא ואפילו פומא לעיל. והאי טפלא דטפלי, והוא שקורין פנדא, אי טפלא הוא דסמידא שהוא סולת בין אסמיק הטפלא בין לא אסמיק שרי, משום דמפריר. פירוש לשון פירורין. דחיורתא, פירוש קמח חטים לבן. אי זיג הטפלא כזיגא חיורא שרי, ואי לא אסור. שאר קמחין אסמוק אסור ולא אסמיק שרי.
1. חידושי בעל ההשלמה על פסח שני (דפים ע״ד.-ע״ו:) מופיעים בנפרד בכ״י.
ונותן את כרעיו ואת בני מיעיו לתוכו – פירוש: ואין זה צלי מחמת דבר שהבשר נצלה מחמת האש1 וחוזרים הכרעים ונצלין מחמת הבשר והוה ליה צלי מחמת דבר אחר שאין לומר גבי בשר צלי מחמת דבר אחר שאם כן אין לדבר סוף שצד החיצון ממהר2 בישולו קודם מצד הפנימי ונאמר שצד הפנימי הוא נצלה מחמת דבר או צד הסמוך לו שיותר ממהר בישולו קודם מן הצד שאינו סמוך ונאמר שהצד המרוחק הוא צלי מחמת דבר אחר. אלא ודאי אין לומר גבי בשר צלי מחמת דבר אחר וכרעים שבתוכו נמי כחתיכה עבה דמו ולא ייקרא צלי מחמת דבר אחר אלא כשנוגע בשפוד של מתכת או בחרש של תנור. והרוטב כשנפל על החרס נאסר הרוטב וכשחזר על הפסח נאסר הפסח מפני שנבלע בו הרוטב שהוא אסור ולא מפני שחזר ונצלה הפסח מחמת הרוטב. ומאי דרבינן בפרק כל שעה צלי קדר מבשל מבושל למיקם עליה בלאו דבלאו הכי נמי מיתסר מפני שנוגע בקדרה והוה ליה צלי מחמת דבר אחר אבל צלי מחמת דבר אחר אין בו איסור בישול ובצלי קדר ניתוסף בו איסור בישול.
1. כן תוקן בדפוסים. בכ״י ששון 557: ״האיש״.
2. כן תוקן בדפוסים. בכ״י ששון 557: ״ממהם״.
כיצד צולין את הפסח וכו׳ פי׳ כלל הדברים שצריך להזהר שיהא הפסח צלי מחמת האש ולא מחמת דבר אחר וכן שלא יהא שום לחות בא לו מצד אחר בשעת צלייתו שיהא אותו לחות מבשלו ואתה צריך מתוך כך להקדים את המאוחר ולבאר שאין צולין אותו בשפוד של מתכת מפני שהמתכת לפי מה שיתבאר בגמ׳ חם מקצתו חם כלו וקצות השפוד שלמעלה מן הבשר ושלמטה מן הבשר מתחממים באמצעות השפוד שהבשר תחוב עליו מתחמם מצד חום שתי קצותיו ופנימיות הבשר הסמוך לשפוד נצלה מחמת חום השפוד ולא מחמת חום האור שחוצה לו וכתיב צלי אש ולא צלי מחמת דבר אחר ומתוך כך הוא צריך לשפוד של עץ ומ״מ יש בשפוד של עץ חששא אחרת והוא שקצת עצים כשמתחממין יוצא לחות מהם ואותו לחות מתחמם ומבשל קצת והתורה אמרה צלי ולא מבושל ויש עצים שיש בהם בקעים שהמים יוצאין דרך שם כגון דקל וכיוצא בו ויש שאין בהם בקעים אלא שאין העצמות שבהם מקשיי כל כך אלא מחולחל ורך והלחות יוצא דרך בו כגון תאנה וערבה וכיוצא באלו ויש שהם מקשיים הרבה אלא שיש פרקים בהם מטפח לטפח או מזרת לזרת ואותם הפרקים בולטין ומעכבין את השפוד מליכנס בבשר ואדם צריך לחתוך בליטתם בסכין והמים יוצאים דרך אותה החתך בנקל וממין זה אלון וחירוב והרבה מן האילנות ומתוך כך הוא צריך שפוד של רמון שהוא מקשיי מצד עצמו ושאין בו בקעים ופרקים שבו אינם בולטים ולא מעכבים את השפוד מליכנס בבשר עד שיהא צריך לחתכם בסכין או שמא מביא ממנו ענף בן שנתו שלא נתעבו פרקיו עדיין וכן פי׳ בגמ׳ שצריך להוציא ראש השפוד חוץ לבשר מפני שראש השפוד על כל פנים צריך לחתכו בסכין כדי לשפותו והמים יוצאים במקום חתיכתו ואלמלא שהוא חוץ לצואר הבהמה נבלעין בבשר ומבשלין ועכשיו שהוא יוצא חוצה לו המים היוצאים נשפכין לארץ ואינן נבלעים בבשר:
ואחר שביאר ענין השפוד הוא בא לבאר על איזה דרך היו צולין אותו ואמר שתוחב את השפוד מתוך פי הכבש שהרי הראש היה דבק עמו ומוציאו דרך נקב התחתון במקום האלי׳ ומסיר את הכרעים מארכובה ולמטה ונותנן עם בני מעיים אחר שהתנקו ונותן הכל בתוך הכבש ואין בהסרת הכרעים משום שבירת עצם שהרי אין כאן אלא פירוק וחתוך הגידים והמחתך בגידים אין בו משום שבירת עצם כמו שיתבאר וזה שהוא צריך ליתנם לתוכו ואינו יכול לצלותם מצד אחר בשפוד אחר משום דכתיב ראשו על כרעיו ועל קרבו כלומר שיהי׳ נצלה כלו כאחד ור׳ עקיבא חולק לומר שאינו נותנן לתוכו מפני שזה נראה כעין בשול שהרי הענין דומה כמו שנותנם בתוך קדרה להתבשל בתוכה אלא יעלה אותם חוצה לו לצד הראש עד שהמעים עומדין סמוך לראשו והם אצלו כמין כובע והלכה כר׳ עקיבא ועל דעת זה אנו קורין אותו בכל התלמוד גדי מקולס שכך תרגם יונתן וכובע נחשת על ראשו וקולסא דנחשא אבל מה שנאמר בסוגיא זו שר׳ ישמעאל היה קורהו תוך בר י״מ שהוא על דעת ר׳ יוסי הגלילי ומפרשים בו שעושה תוך תוך כעין דבר המתבשל בקדרה ולא עוד אלא שיש גורסין וקורהו תוך תוך ומ״מ נראה לפרש שאף היא על דעת ר׳ עקיבא ופירושו תוך בר כלומר שמה שהיה בתוכו בעודנו חי הוא עכשיו חוצה לו ויש גורסין תוכבר ומפרשים בו מתוקן יפה וממה שתרגם יונתן וחמש צאן עשויות תוכבראתא ולדעת זה יש לפרש גדי מקולס כלומר משובח ואינו חסר כלום:
ואח״כ הוא חוזר לענין ראשון לברר שאין צולין אותם בשפוד של מתכת מטעם שכתבנו והוא שאמר אין צולין לא בשפוד ר״ל שפוד של מתכת ויש גורסין לא על השפוד כלומר שיתן את הבשר על השפוד כגון שהיה השפוד רחב טפח או טפחים והוא כעין מה שאמר ולא על האסכלא ופרשוה בגמ׳ באסכלא שאינה מנוקבת אלא כולה חתיכה אחת שטוחה ואיסורה מפני שאין האור צולה את הבשר אלא באמצעות הברזל ר״ל שהברזל מתחמם וצולה את הבשר אבל אם היתה האסכלא מנוקבת או שעשויה בריחים כעין שלנו מותר ובלבד שלא יהא בשר הטלה נוגע בבריחי הברזל שבאסכלא שאם כן הרי אותו מקצת בשר הנוגע בבריחים נצלה מחמת הבריחים אלא שיש באסכלא בארבע רוחותיה עמודי ברזל גבוהים ונותן ראש השפוד על אחד מהם וחום האש עולה דרך אויר שבין הבריחים וצולה ועל זו העידו על רבן שמעון בן גמליאל שאמר לטבי עבדו צא וצלה לי על האסכלא שבא ללמד שאין גוזרין מנוקבת אטו שאין מנוקבת:
נגע בחרסו של תנור כלומר שחרס התנור חם מאד וכשהבשר נוגע בו נעשה מקום מגעו צלי מחמת דבר אחר כעין מה שביארנו בברזל והדבר פשוט שאין צולין אותו בקרקע של תנור גרוף אלא שבכאן בא לבאר אם נגע במקרה והסירו מיד עד שלא יתפשט בכלו והוא הדין באסכלא אם נגע במקרה בבריחים שבה ופרש שדיו שיקלוף את מקומו ר״ל מקום מגעו בחרס או בברזל קליפה דקה ואין צריך נטילת מקום בעומק אבל אם נטף מרוטבו של פסח ר״ל משומן היוצא ממנו על החרס ונצלה בחום החרס ואח״כ חזר אותו שומן על הפסח שהוא חם גם כן צריך נטילת מקום שהרוטב נכנס בבשר בעומק והוה ליה צלי מחמת דבר אחר שהוא איסור נבלע בהיתר אבל משום בשול אין כאן שהרי אף סיכה בשמן ושאר מיני מי פירות מותרת בו כמו שהתבאר בפסח ראשון:
נטף מרוטבו על הסלת כלומר שהיתה הסלת חמה מאד ונטף מרוטב הכבש עליה ונצלה שם מחמת חום הסלת ונמצא שאם אוכל הסלת הוא אוכל עמה מן הפסח צלי מחמת דבר אחר ולא לימד כאן אם חזר אח״כ אותו רוטב בבשר שזו כבר למדה ועוד שאין לזו מקום כשנפל על הסלת שתכף שנפל בה נבלע בה ונתדבקו בסבתו קצת חלקיה כגון עיסה אלא שבא ללמד איסור אכילתה עד שיקמוץ את מקומו והוא שיטול מקום הקמח שנפל שם הרוטב בעומק עם קצת מסביבותיו וישליכנו או ישרפנו:
ונתגלגלו מדברים אלו לשאר איסורין והוא שאם סכו בשמן של תרומה שהרי מותר לסוכו בשמן כמו שביארנו ועכשיו אחר שנצלה והוא חם הוא סך אותו בשמן של תרומה והשמן הוא צונן והכבש חם ואם היתה חבורת כהנים יאכלו אבל אם היתה חבורת ישראל שאסורין בתרומה אם בעוד שהבשר חי סכהו ונזכר קודם שיצלהו ידיחנו שהרי צונן בצונן דיו בהדחה אבל אם כבר נצלה והוא חם או בעוד שצולהו הוא סכו יקלוף את החיצון ולא אמר כאן יקלוף את מקומו שהרי סך את כלו אלא יקלוף את כלו קליפה החיצונה שמאחר שהיה השמן צונן הוה ליה צונן לתוך חם ודיו בקליפה הא אם היה השמן חם נאסר שחם לתוך חם צריך נטילת מקום ואי אפשר כאן לומר כן שהרי סך את כלו וכלו בכלל נטילה אלא נאסר הכל:
סכו בשמן של מעשר שני שהוא מותר לישראל בירושלים לא יעשנה דמים על בני חבורה כלומר שיהא בעל השמן אומר להם הרי חלק המגיעני בפסח זה שאנו אוכלין דינר והרי שנכנס שמן שלי בסיכתו שוה דינר ונמצא שפרעתי כל חלקי או חצי דינר ונמצא שפרעתי חצי חלקי שזו מכירה היא שפרעון חובו כמכירה הוא חשוב ואין לו בו אלא הנאת אכילה ומ״מ אם רצה ליתנו להם במתנה רשאי וכן אמרו לא יאמר אדם לחברו העלה לי מעשר זה בירושלים לחלק ר״ל שאתן לך בהעלאתך החצי או השליש או הרביע אלא מעלין ונותנין זה לזה מתנה של חנם:
זהו ביאור המשנה וכלה על הדרך שביארנוה הלכה פסוקה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:
רש״י בד״ה ואי זה כו׳ במקום שלא נהגו. נ״ב פי׳ לאכול צלי:

פרק ז

כיצד צולין את קרבן הפסח? מביאין שפוד של עץ רמון, ותוחבו לתוך פיו של הקרבן עד בית נקובתו (פי הטבעת), ונותן את כרעיו ואת בני מעיו לתוכו, וצולה הכל יחד, אלו דברי ר׳ יוסי הגלילי. ר׳ עקיבא אומר: אין מכניסים מעיו וכרעיו לתוכו, כי כמין בישול הוא זה, שכל המצוי בתוך הקרבן אינו נצלה מן האש במישרין, והרי זה דומה לבישול, אלא תולין אותם באמצעות שפוד למעלה מפיו חוצה לו. אין צולין את הפסח לא על השפוד של מתכת ולא על האסכלא (כלי מתכת המיועד לצליה), אבל אמר ר׳ צדוק: מעשה ברבן גמליאל שאמר לטבי עבדו: צא וצלה לנו את הפסח על האסכלא.

Chapter 7

MISHNA: How does one roast the Paschal lamb? One brings a spit [shappud] of pomegranate wood and thrusts it into the mouth of the lamb until it reaches its anus, and one then puts its legs and entrails inside it and roasts it all together; this is the statement of Rabbi Yosei HaGelili. Rabbi Akiva says: One does not insert its legs and entrails inside it, as this is a type of cooking. Anything placed inside the offering does not get roasted directly by the fire and is considered to have been cooked. Rather, one suspends the legs and entrails from the spit above the animal’s head outside it. One may not roast the Paschal lamb on the metal spit nor on a metal grill [askela]. However, Rabbi Tzadok said: There was an incident with Rabban Gamliel, who said to his slave Tavi: Go and roast the Paschal lamb for us on the grill.
קישוריםעין משפט נר מצוהר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותההשלמהתוספות רי״ד מהדורה תליתאהבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) גמ׳גְּמָרָא: וְנַיְתֵי שֶׁל מַתֶּכֶת דאַיְּידֵי דְּחַם מִקְצָתוֹ חַם כּוּלּוֹ וְקָמִטְּוֵי מֵחֲמַת הַשַּׁפּוּד וְרַחֲמָנָא אָמַר {שמות י״ב:ח׳,ט׳} צְלִי אֵשׁ וְלֹא צָלִי מֵחֲמַת דָּבָר אַחֵר וְנַיְתֵי שֶׁל דֶּקֶל אַיְּידֵי דְּאִית לֵיהּ שִׁיבֵּי מַפֵּיק מַיָּא וְהָוֵי כִּמְבוּשָּׁל וְנַיְתֵי שֶׁל תְּאֵנָה אַיְּידִי דִּמְחַלְחֵל מַפֵּיק מַיָּא וְהָוֵה לֵיהּ כִּמְבוּשָּׁל.

GEMARA: The Gemara suggests: Let them bring a metal spit. The Gemara answers: With regard to a metal utensil, once part of it is hot, it is all hot, and the meat is roasted due to the heat of the spit. And the Merciful One states in the Torah that the Paschal lamb must be roasted in fire and not roasted through something else. The Gemara asks why it is necessary to use specifically a spit of pomegranate wood: Let them bring a spit of palm wood. The Gemara answers: Since the palm branch has grooves between the leaves, it gives off a small amount of water from the grooves during roasting. The meat of the offering that touches the spit is as though it is cooked. The Gemara suggests: Let them bring a spit of fig wood. The Gemara answers: Since it is hollow and has sap inside, it gives off water, and it is as though the meat is cooked.
עין משפט נר מצוהרש״יההשלמהבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גמ׳ שיבי – קנלי״ר שעשוי שורות שורות.
מחלחל – כעץ של ערבה ושל אגוז שיש להן מוח מבפנים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

היה בשר המוליתא כתית של בני מעים מותר שאין בני מעים צריכים מליחה אפי׳ לקדרה וכמו שאמרו אין מחזיקין דם בבני מעים ומ״מ פרשו במקומו דוקא בהדורא דכנתא ר״ל דקים הסובבים את הכנתא והוא הנקרא אנטירי״ל וכן הקיבה ומעיה והכרכשא אבל הכרס ומה שבו יש בו משום דם שהרי במחט שנמצאת בעובי הכוסות תלו את הדבר בנמצא שם קורט דם ואין צריך לומר בריאה ובכל מה שבה שיש בה משום דם ואף אלו שאין בהם משום דם כתבו בתוספות דוקא בהם עצמם אבל שומן שבהם יש בו משום דם וצריך מליחה ואוסרין במוליאתא והכנתא עצמה צריכה מליחה ולא עוד אלא שבהלכות גדולות אוסרין אותה בקדרה לעולם מפני חוטים אדומים שבה אלא שנהגו בה היתר אחר מליחה וחתוך החוטים ושליפתם:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ב גמרא שואלים: וניתי [ושיביאו] באמת שפוד של מתכת! ומשיבים: משום שכלי מתכת איידי [מתוך] שהוא חם מקצתו חם כולו, וקמטוי נמצא שנצלה] הבשר מחמת חום השפוד, ורחמנא [והכתוב] אמר ״צלי אש״ דוקא ולא צלי מחמת דבר אחר. ושואלים: מדוע מביאים שפוד של רימון דוקא? וניתי [ונביא] שפוד של דקל! ומשיבים: איידי דאית ליה שיבי, מפיק מיא [מתוך שיש לו סדקים בתוך הענף בין העלים, מוציא מעט מים] מתוכו אגב הצליה, ובשר הפסח הנוגע בשפוד הוי [הריהו] כמבושל. ושואלים: וניתי [ונביא] שפוד של תאנה? ומשיבים: איידי דמחלחל, מפיק מיא [מתוך שהוא חלול ויש לו מוח מבפנים, מוציא מים] והוה ליה [והרי הוא] כמבושל.
GEMARA: The Gemara suggests: Let them bring a metal spit. The Gemara answers: With regard to a metal utensil, once part of it is hot, it is all hot, and the meat is roasted due to the heat of the spit. And the Merciful One states in the Torah that the Paschal lamb must be roasted in fire and not roasted through something else. The Gemara asks why it is necessary to use specifically a spit of pomegranate wood: Let them bring a spit of palm wood. The Gemara answers: Since the palm branch has grooves between the leaves, it gives off a small amount of water from the grooves during roasting. The meat of the offering that touches the spit is as though it is cooked. The Gemara suggests: Let them bring a spit of fig wood. The Gemara answers: Since it is hollow and has sap inside, it gives off water, and it is as though the meat is cooked.
עין משפט נר מצוהרש״יההשלמהבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) וְנַיְתֵי שֶׁל אַלּוֹן שֶׁל חָרוּב וְשֶׁל שִׁקְמָה אַיְּידֵי דְּאִית בֵּיהּ קִיטְרֵי מַפֵּיק מַיָּא.

The Gemara suggests: Let them bring a spit made from an oak or from a carob tree or from a sycamore, which are hard and do not have sap. The Gemara answers: With regard to each one of these trees, since it has knots and one must cut them off in order to smooth the branch, it gives off water from the locations of the cuts during roasting, and the meat is considered cooked.
רש״יההשלמהמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אלון – יושנ״א שהוא קשה.
איידי דאית בהו קיטרי – ובעי למישעינהו בסכינא מפיק מיא דרך מקום חתך הסכין והוה ליה פסח מבושל.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: וניתי [ונביא] של אלון, או של חרוב, או של שקמה שהם קשים ואין בהם מוח? ועונים: כל אחד מאלה, איידי דאית ביה קיטרי, מפיק מיא [מתוך שיש בו קשרים, מוציא מים]. שהן אותן הבליטות שבענף ומקומות ההסתעפות שבענפים, וכיון שצריך לחתוך ולישר את הענף, יוצאים בשעת הצלייה מים ממקום החיתוך, והרי הוא כמבושל.
The Gemara suggests: Let them bring a spit made from an oak or from a carob tree or from a sycamore, which are hard and do not have sap. The Gemara answers: With regard to each one of these trees, since it has knots and one must cut them off in order to smooth the branch, it gives off water from the locations of the cuts during roasting, and the meat is considered cooked.
רש״יההשלמהמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) שֶׁל רִמּוֹן נָמֵי אִית בֵּיהּ קִיטְרֵי שִׁיעִי קִיטְרֵי ואבע״א בְּנַבְגָּא בַּר שַׁתָּא דְּלֵית בֵּיהּ קִיטְרֵי וְהָא אִיכָּא בֵּי פִסְקֵיהּ דְּמַפֵּיק לְבֵי פִסְקֵיהּ לְבַר.

The Gemara asks: A branch from a pomegranate tree also has knots. The Gemara answers: Its knots are smooth. There is no need to straighten the branch with a knife in order to use it, and therefore it does not emit water. And if you wish, say that the mishna is referring to a branch within its first year, which does not yet have knots. The Gemara asks: But there is the place it was cut from the tree, and water will come from there. The Gemara answers: One leaves the place it was cut outside of the animal rather than inserting that side of the branch into the animal.
הערוך על סדר הש״סרש״יההשלמהתוספות רי״ד מהדורה תליתאהמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך נבג
נבגא(פסחים עד.) מיתי נבגא בר שתא דלית ביה קיטרי פי׳ נצר חוטר:
ערך קטר
קטרב(פסחים עד.) אית בהו קטרי פירוש מקום שצומחין ומגדלין אמירין ונצרין וכשחותכין אותן אותו החתך מפיק מיא והוה ליה כמבושל (יבמות סא.) מינהו אין נתמנה לא אמר רב יוסף קטיר קא חזינא הכא כלומר קשר (בריש גמרא דראש השנה) בניסן נמי משכח שכיחי קיטרא פירוש שמתקשרין שמים בעבים וחשוב כמו ימות הגשמים ולא אגדי לשלשים יום (א״ב תרגום ותקשור על ידו וקטרת על ידיה):
א. [צווייג.]
ב. [קניפ.]
שיעי קיטריה – ואין צריך להעביר סכין עליהם.
בנבגא בר שתא – נטיעה בת שנתה.
והא איכא בי פיסקי – ראש השפוד שהוא מקום חתך ומוציא מים.
דמפיק לבי פיסקי לבר – חוץ לפי הפסח דאי מפקי מיא לא עיילי לפסח.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רימון1 נמי אית ביה קיטרי שיעי קיטריה – ירושלמי ולמה של רימון אמר ר׳ חייה בר אבה כל העצים בוצצין משקין ושל רימון אינו בוצץ משקין. מה אנן קיימין אם בלחין אפילו של רימון בוצץ אם ביבשים אפילו כל העצים אינן בוצצין אלא ביני כל העצים יבשים מבחוץ ולחים מבפנים רימון יבש מבחוץ ויבש מבפנים.
1. כן תוקן בדפוסים. בכ״י ששון 557: ״רימין״.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומקשים: של רמון נמי אית ביה קיטרי [גם כן יש בו קשרים]? ומשיבים: שיעי קיטרי [חלקים קשריו] ואין צורך לישרם בסכין כדי להשתמש בענף, וממילא אין המים יוצאים משם. ואיבעית אימא: בנבגא בר שתא, דלית ביה קיטרי [ואם תרצה אמור שמדובר בענף בן שנתו, שעדיין אין בו קשרים] שלא נסתעף עדיין. ושואלים: והא איכא בי פסקיה [והרי יש בו בית מקום החיתוך] מן העץ שמשם יוצאים המים! ומשיבים: דמפיק לבי פסקיה לבר [שמוציא את מקום חיתוכו לחוץ] ואינו מכניס אותו בתוך הגדי.
The Gemara asks: A branch from a pomegranate tree also has knots. The Gemara answers: Its knots are smooth. There is no need to straighten the branch with a knife in order to use it, and therefore it does not emit water. And if you wish, say that the mishna is referring to a branch within its first year, which does not yet have knots. The Gemara asks: But there is the place it was cut from the tree, and water will come from there. The Gemara answers: One leaves the place it was cut outside of the animal rather than inserting that side of the branch into the animal.
הערוך על סדר הש״סרש״יההשלמהתוספות רי״ד מהדורה תליתאהמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) מתני׳מַתְנִיתִין דְּלָא כְּרַבִּי יְהוּדָה דְּתַנְיָא רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר כְּשֵׁם שֶׁשַּׁפּוּד שֶׁל עֵץ אֵינוֹ נִשְׂרָף כָּךְ שַׁפּוּד שֶׁל מַתֶּכֶת אֵינוֹ מַרְתִּיחַ אָמְרוּ לוֹ זֶה חַם מִקְצָתוֹ חַם כּוּלּוֹ וְזֶה חַם מִקְצָתוֹ אֵינוֹ חַם כּוּלּוֹ.:

The Gemara notes that the mishna is not in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, as it was taught in a baraita that Rabbi Yehuda says: Just as the part of a spit of wood that is inside the animal is not burned, although it is over the fire, so the part of a spit of metal that is inside the animal does not become burning hot. There is no concern that the meat will be roasted from the heat of the spit. The Rabbis said to him: This is not the case. With regard to this, the metal, when part of it is hot, it is all hot. And with regard to that, the wood, when part of it is hot, not all of it is hot, and therefore the meat is cooked by the heat of the fire and not by the heat of the spit.
רש״יההשלמהמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כשם שהשפוד של עץ – כשתולין אותו בתנור ומכוסה בטלה אין מה שבתוך הטלה נשרף שהטלה מגין עליו כך שפוד של מתכת אין מה שבתוך הטלה מרתיח מחמת חום מקצתו היוצא חוץ לטלה.
אמרו לו – אע״פ שאין פנימי של עץ נשרף אבל פנימי של מתכת מרתיח שזה של עץ חם מקצתו לא חם כולו והוה ליה צלי אש וזה של מתכת חם מקצתו חם כולו ואפילו מה שמכוסה ממנו הלכך הו״ל צלי שפוד.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומעירים: מתניתין [משנתנו] שלא כשיטת ר׳ יהודה. דתניא כן שנינו בברייתא], ר׳ יהודה אומר: כשם ששפוד של עץ אינו נשרף אף על פי שהוא על האש, כך שפוד של מתכת אינו מרתיח, ואין לחשוש שייצלה הבשר מחמתו. אמרו לו חכמים: אין הדבר כן, זה המתכת, כשהוא חם מקצתו — חם כולו. וזה העץ, כאשר הוא חם מקצתו — אינו חם כולו, ולכן מקום חיתוכו שאינו מונח בתוך האש אינו פולט מים.
The Gemara notes that the mishna is not in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, as it was taught in a baraita that Rabbi Yehuda says: Just as the part of a spit of wood that is inside the animal is not burned, although it is over the fire, so the part of a spit of metal that is inside the animal does not become burning hot. There is no concern that the meat will be roasted from the heat of the spit. The Rabbis said to him: This is not the case. With regard to this, the metal, when part of it is hot, it is all hot. And with regard to that, the wood, when part of it is hot, not all of it is hot, and therefore the meat is cooked by the heat of the fire and not by the heat of the spit.
רש״יההשלמהמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) וְנוֹתֵן אֶת כְּרָעָיו וְכוּ׳.: תַּנְיָא רַבִּי יִשְׁמָעֵאל קוֹרֵיהוּ תּוֹךְ תּוֹךְ ר״טרַבִּי טַרְפוֹן קוֹרֵיהוּ גְּדִי מְקוּלָּס.

It was taught in the mishna that according to the opinion of Rabbi Yosei HaGelili, one places the legs and entrails inside the lamb’s body and roasts them together. It was taught in a baraita: Rabbi Yishmael would call the Paschal lamb: Tokh, tokh, because when one roasts the legs and entrails inside the lamb they make that sound, like other things that are cooked. Rabbi Tarfon would call it: Helmeted kid. In his opinion, the entrails must be roasted when they are suspended from the spit above the head of the animal, somewhat resembling a helmet.
הערוך על סדר הש״סרש״יההשלמהמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך מקלס
מקלסא(פסחים עד.) תניא ר׳ ישמעאל קורהו תוך בר רבי טרפון קורהו גדי מקולס פי׳ תולין חוצה לו כדרך שתולה אדם המגן כלומר מזויין. וכובע נחשת תרגומו וקולסא דנחש:
ערך קלס
קלסב(ברכות יט. ובפסחים נג.) תודוס איש רומי הנהיג בני רומי להאכילן גדיים מקולסין. (ביצה כג) ועושין גדי מקולס בלילי פסחים. (פסחים עד.) רבי טרפון קורהו גדי מקולס פירוש גדי מקולס שתולין חוצה לו כדרך שתולה המגן לאדם תנו רבנן איזהו גדי מקולס כל שצלאו כולו כאחת נחתך או בשל ממנו אבר אין זה גדי מקולס:
ערך תך
תךג(פסחים עד.) תני ר׳ ישמעאל קורהו תוך בר פי׳ נותן כרעיו מבחוץ לתוכו ויש ששונים תוכבר ומדמין לו וחמש צאן עשויות דמתרגמ׳ תכברא (גיטין כ.) הא דחק תוכות הא דחק יריכות פי׳ האי דתני שהחקיקה כתיבה כדחקק יריכות והן מקום הדיו רשימת הכתב שמושך הלבלר עליו הדיו והא דתני שהחקיקה אינה כתיבה כשחקק מקום החלק ונשאר מקום הדיו בולט ועומד כמו שהיה ואקשינן וחקיקה תוכות אינה כתיבה ורמינהי לא היה כתבו של ציץ שקוע וי״א פרש׳ סוטה אלא בולט והא דינרי זהב כשטובע אותם במטבע החלק שבתוך האות שוקע והאות בולט ופרקינן בדינרי זהב דבולטות היריכות ולא בדינרי זהב דהאי שלא היה שוקע אלא בולט שהיה מכה בטס מאחוריו ודוחה מקום הכתב ביריכות בולטות מלפניו ודינר זהב היריכות בולטות ותוכן חקוקות כללא דמילתא כל דבר שנעשה מעשה ביריכות עצמן בין בחקיקה מלפניו כגון האות מקום הדיו בין בחקיקה מאחריו ובליטה מלפניו כתיבה היא (בבא בתרא קל) כל תוך כדי דיבור כדיבור דמי בר מאלילים וקידושין (נדרים פו) והלכתא תוך כדי דיבור כדיבור דמי חוץ ממגדף ועובד אלילים ומקדש ומגרש פי׳ לענין מיהדר קאמרי׳ דאיבעי למהדר בתר דקדיש איהו או איהי לא יכלין אע״פ שעסוקין באותו עניין ואע״ג דקיימן עדים. ותקרובת אלילים נמי כיון דאתפיש דבר לאלילים מאלתר איחייב ליה ואסור בהנאה וכן דין מברך את השם ודין הנותן גט לאשתו אע״פ שחזר בתוך כדי ריבור אסורה לכהן (בבא קמא עג) תוך כדי דבור כדבור דמי תרי הוו חד כדי שאילת הרב לתלמיד שלום וחד כדי שאילת שלום תלמיד לרב והיינו שלום עליך רבי (נדה מו) איבעיא להו תוך זמן כלפני זמן או כלאחר זמן פי׳ תוך זמן שנת י״ב לתינוקת ושנת י״ג לתינוק (כלים פכ״ז) כלי חרש מטמא משום כלי קיבול וכל שאין לו תוך בכלי חרש אין לו אחורים פי׳ כלי חרש שאין לו תוך אינו מטמא מאחוריו:
א. [בעוואפענט.]
ב. [בעוואפענעט.]
ג. [מיטע היעניין.]
רבי ישמעאל קוריהו תוך תוך – דנותן לתוכו ס״ל וכשמרתיחין ומתבשלין בתוכו נשמע קול רתיחתן תוך תוך כקול הסיר ל״א כתב בספרים ישנים תכבר לשון תוך ובר כלומר ממולא מבפנים ונראה מבחוץ כעין שממלאין גדיין ותרנגולין שלנו ודוגמא גבי אביגיל (שמואל א כה) חמש צאן עשויות ומתרגמינן חמש עאן תכברינן משם רבי קלונימוס.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ג שנינו במשנה: ונותן את כרעיו ובני מעיו בתוך הקרבן, לשיטת ר׳ יוסי הגלילי. תניא [שנויה ברייתא]: ר׳ ישמעאל היה קוריהו לגדי זה ״תוך תוך״, משום שכאשר נותן את הכרעיים והמעיים בתוכו הם משמיעים קול כעין ׳תוך תוך׳ כשאר דברים מבושלים. ר׳ טרפון קוריהו ״גדי מקולס״, כלומר גדי שכובע בראשו, כי לדעתו יש לצלות את המעיים כשהם על ראש הגדי.
It was taught in the mishna that according to the opinion of Rabbi Yosei HaGelili, one places the legs and entrails inside the lamb’s body and roasts them together. It was taught in a baraita: Rabbi Yishmael would call the Paschal lamb: Tokh, tokh, because when one roasts the legs and entrails inside the lamb they make that sound, like other things that are cooked. Rabbi Tarfon would call it: Helmeted kid. In his opinion, the entrails must be roasted when they are suspended from the spit above the head of the animal, somewhat resembling a helmet.
הערוך על סדר הש״סרש״יההשלמהמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן האֵיזֶהוּ גְּדִי מְקוּלָּס דְּאָסוּר לֶאֱכוֹל בְּלֵילֵי פֶסַח בַּזְּמַן הַזֶּה כׇּל שֶׁצְּלָאוֹ כּוּלּוֹ כְּאֶחָד נֶחְתַּךְ מִמֶּנּוּ אֵבֶר נִשְׁלַק מִמֶּנּוּ אֵבֶר אֵין זֶה גְּדִי מְקוּלָּס.

The Sages taught: Which is the kid roasted whole that it is prohibited to eat on the nights of Passover in modern times, so as not appear as though one sacrificed the Paschal lamb outside the Temple? It is any kid that one roasted all at once in the manner that the Paschal lamb was roasted. However, if one of its limbs is severed or one of its limbs is boiled, it is no longer considered a kid roasted whole.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותההשלמהבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תנו רבנן איזהו גדי מקולס פי׳ שאסור לאכלו בלילי פסחים בזמן הזה דתנן ביום טוב פ״ב ועושין גדי מקולס בלילי פסחים בזמן הזה והלכתא כחכמים כל שצלאו כאחד נחתך ממנו אבר או נשלק ממנו אבר אין זה מקולס ואוקימנא נחתך ממנו אבר נחתך ונתפרק האבר מן הגדי ממש ונשלק דקתני שלא נחתך האבר אלא היה צולהו ושפת קדרה בצדו ונחתך ירך הגדי כמות שהוא בלא חתיכה בתוך הקדרה ונתבשלה אין זה גדי מקולס ומותר בזמן הזה.
{בבלי פסחים עד ע״א} תנו רבנן אי זה הוא גדי מקולס כל שצלאו כולו כאחד1 נחתך ממנו אבר או נשלק ממנו אבר אין זה גדי מקולס:
1. כאחד: כ״י קרפנטרץ: ״בבת אחת״. דפוסים: כאחת.
מקולס – לשון כובע נחשת דמתרגמינן קולסא דנחשא (שם יז) דסבירא ליה תולין למעלה בראשו ונראים ככובע נחשת על ראש גבור.
איזה גדי מקולס – דתנן בפרק מקום שנהגו (דף נג.) שאסור לאכול צלי (בערבי) פסחים בזמן הזה במקום שלא נהגו.
כאחד – דדמי לפסח ונראה כאוכל קדשים בחוצה לארץ.
נחתך ממנו אבר אין זה מקולס – נראה לריב״א דמצוה לקלסו אבל משום הכי לא מיפסיל מדאמר לקמן בפרק האשה (פסחים פח:) גבי ה׳ שנתערבו עורות פסחיהן ופריך והא איכא חד דלא נפיק ומשני משום דלא אפשר דהיכי נעביד נייתי כל חד וניתנו אי דידי בעל מום הוה להוי האי פסח ואי לא להוי שלמים הא איכא חזה ושוק ופריך וניתי כל חד כהן בהדיה והשתא איך יעשו כן והא חזה ושוק דאסורים לזרים אי אפשר לצלותן עם הפסח וצריך לחותכן ולא הוי מקולס אלא משום הכי אין נפסל וכן תנא לקמן (דף עה.) חתכו ונתנו על גבי גחלים רבי אומר אומר אני שזה צלי אש משמע חתכו לגמרי מיהו רש״י פירש לקמן חתכו שלא הבדילו אלא צירמו בשנים ושלשה מקומות.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

במסכת פסח ראשון ביארנו שאסור לאכול גדי מקולס בחוצה לארץ שלא יראה כאוכל קדשים בחוץ איזהו גדי מקולס ליאסר בכך כל שצלאו כלו כאחד אבל אם נחתך ממנו אבר אע״פ שצלה אותו אבר מצד אחר או נשלק ממנו אבר אע״פ שלא נחתך אלא שהניח קיתון של מים סמוך לשפוד שהפסח תחוב בו והכניס רגל הטלה בתוכו ושלקו שם אין זה גדי מקולס ומותר לאכלו בחוצה לארץ וכן בירושלים שמצותו בכך צריך שיזהר שלא יחתך ממנו אבר ואע״פ שהוא צולהו מצד אחר ושלא ישלק ממנו אבר ואם עשה כן הרי בטל מ״ע של אכילת הפסח ומ״מ אין בו כרת שלא נאמר כרת בפסח אלא במניעת שחיטתו אבל אכילתו אינה אלא מ״ע לבד וכן נראה שאין צולין אותו חתיכות חתיכות אף בשפוד אחד ומ״מ צריך לנקרו מחלבו ומגידיו ומן החוטין והקרומת שבו ואם לא עשה כן דנין אותו כדין המבואר במסכת חולין (צ״ו:) שהגידין קולף ואוכל עד שמגיע להן ומשליכן שאין בגידין בנותן טעם וכן בחוטין וקרומות האסורות משום חלב אבל לענין החלב כל שהוא שמן נאסר כלו אע״פ שהוא צלי מפני שהוא מפעפע ונבלע בכלו אבל בכחוש הואיל וצלי הוא קולף ואוכל עד שמגיע לסמוך לחלב כמו שיתבאר שם:
גדולי המחברים כתבו שצולין היו את הפסח כלו שלם עם גיד הנשה ושמנו של גיד ובשעת אכילה היה קולף עד שמגיע להם ושורפם עם שאר הנותר וגדולי המגיהים צווחים בה עליהם ומ״מ יש סעד לדבריהם ממה שאמרו למטה (פסחים פ״ג.) העצמות והגידים והנותר והקשה הני גידין היכי דמי אי גידין הקשים לשדנהו כלומר הקרנים והטלפים אי גידים הרכים ליכלינהו כלומר דהא בשר נינהו אי דאייתור היינו נותר ומתרץ לה בהרבה פנים ואחד מהם לא נצרכה [אלא] לשמנו של גיד הנשה למכלינהו לא מצי דהא ישראל קדושים נהגו בו איסור משדינהו לא מצי דמדאורייתא שרי ובשר הוא ואינו יכול לחסרו דכלו שלם בעינן הילכך צולהו כאחת וקולף ואוכל עד שמגיע לו ומותיר ושורף:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רש״י ד״ה מקולס דס״ל תולין. עי׳ רש״י לעיל נג. ד״ה מקולסין ובביצה כב ע״ב ברש״י ד״ה מקולס:
תנו רבנן [שנו חכמים]: איזהו גדי מקולס שאסור לאכול בלילי פסח בזמן הזה שלא יראה כמקריב קרבן בחוץ — כל שצלאו כולו כאחד כצורת צליית הפסח! ואולם אם נחתך ממנו אבר או נשלק (בושל) ממנו אבר לחוד — אין זה עוד גדי מקולס.
The Sages taught: Which is the kid roasted whole that it is prohibited to eat on the nights of Passover in modern times, so as not appear as though one sacrificed the Paschal lamb outside the Temple? It is any kid that one roasted all at once in the manner that the Paschal lamb was roasted. However, if one of its limbs is severed or one of its limbs is boiled, it is no longer considered a kid roasted whole.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותההשלמהבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) הַשְׁתָּא יֵשׁ לוֹמַר נֶחְתַּךְ מִמֶּנּוּ אֵבֶר דְּאַף עַל גַּב דְּקָא מִטְּוֵי לֵיהּ בַּהֲדֵיהּ אָמְרַתְּ לָא נִשְׁלַק מִיבַּעְיָא א״ראָמַר רַב שֵׁשֶׁת שֶׁשְּׁלָקוֹ בִּמְחוּבָּר.

The Gemara expresses surprise at the formulation of this baraita. Now, one can say that if one of its limbs is severed, although one roasts it together with the rest of the animal, you said that it is no longer considered a kid roasted whole, and it is permitted in modern times. If one of its limbs is severed and boiled, which is not an approved method of preparation of the Paschal lamb, is it necessary to say that that it is not considered roasted whole? Rav Sheshet said: This is referring to a case where one boiled the limb while it was attached to the rest of the animal. The halakha teaches that even if the animal remains whole, if one of its limbs is cooked it is no longer considered a kid roasted whole.
רש״יההשלמהמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
נשלק מיבעיא – קס״ד דנחתך והדר נשלק ומשעה שחתכו קודם צלייתו תו לא הוי מקולס.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

על לשון ברייתא זו תוהים: השתא [עכשיו, הרי] יש לומר שכאשר נחתך ממנו אבר, דאף על גב [שאף על פי] דקא מטוי ליה בהדיה [שצולה אותו יחד עמו] אמרת לא, ששוב אין דינו כמקולס, נשלק אבר ממנו מיבעיא [נצרכה לומר]!? אמר רב ששת: כאן מדובר ששלקו את האבר הזה במחובר לגדי, ואם כן יש חידוש בדבר שאף שהגדי שלם, כיון שנשלק אחד מאיבריו שוב אינו כמקולס, בין שחותכו בין ששולקו במחובר.
The Gemara expresses surprise at the formulation of this baraita. Now, one can say that if one of its limbs is severed, although one roasts it together with the rest of the animal, you said that it is no longer considered a kid roasted whole, and it is permitted in modern times. If one of its limbs is severed and boiled, which is not an approved method of preparation of the Paschal lamb, is it necessary to say that that it is not considered roasted whole? Rav Sheshet said: This is referring to a case where one boiled the limb while it was attached to the rest of the animal. The halakha teaches that even if the animal remains whole, if one of its limbs is cooked it is no longer considered a kid roasted whole.
רש״יההשלמהמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) אָמַר רַבָּה והַאי מוּלַיְיתָא שַׁרְיָא א״לאֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי וְהָא קָא בָּלַע דְּמָא א״לאֲמַר לֵיהּ כְּבוֹלְעָהּ כָּךְ פּוֹלְטָהּ.

The Gemara raises a general halakhic discussion related to the mishna. Rabba said: This stuffing of raw meat inside another animal that is being roasted is permitted, even if the meat that is stuffed inside has not been salted to remove the blood. Abaye said to him: But the meat of the animal being roasted absorbs blood from the stuffing. He said to him: As it absorbs it, so it then emits it. The heat of the fire causes blood to be released from the meat used as stuffing into the meat of the animal being stuffed, and the heat then draws the blood out of that meat as well.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יראב״ןתוספותבעל המאורראב״ד כתוב שםההשלמהרמב״ן מלחמות ה'בית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר רבה מליתא שריא פי׳ מליתא עוף או כבש מלא בשר בתוכו ונצלה בתוכו ואמר אביי כבולעה כך פולטה כלומר כשם שבולע מן הבשר שבתוך העוף או שבתוך הכבש כך פולטו בולעו מבפנים פולטו מבחוץ וקיימא לן דהא מילתא בצליה היא דהא בענין הפסח [נאמר] אבל בבישול או בשליקה לא.
{בבלי פסחים עד ע״א-ע״ב}1 [אמ׳ רבה]⁠2 האי [מלייתא]⁠3 שריא אמר ליה אביי והא קא בלעא דמא אמר ליה4 כבלעה כך פלטה והלכתא [מלייתא] שריא ואפילו פומא לעיל {פי׳ ר״ח שם} ודוקא לצלי כעין הפסח שהוא צלי אבל לקדרה לא.
1. גקז מוסיף הפנייה: ״גרסינן בפסחים בפרק כיצד צולין״.
2. אמ׳ רבה: גה, גכד, וכן בר״ח שם. כ״י פריס, דפוסים: ״אמ׳ רבא״, כבשאילתות ויקרא (סי׳ פא), וא״כ אביי חולק על חבירו. ראה נוסח כ״י פריס בסמוך. חסר בכ״י א.
3. מלייתא: כ״י פריס, כרוב נוסחאות בשאילתות שם, בה״ג ור״ח שם, ערוך (מל י״ב). גה: ״מולייתא״. גקז: ״מוליאתא״. דפוסים: מוליאת, וכן בהמשך שם. כ״י א כאן משובש: ״מתאתא״, ובהמשך: ״מלאתא״.
4. אמר לה אביי, אמר ליה: כ״י פריס: ״אמרו ליה, אמר להו״.
ערך מל
מלא(פסחים עד.) הא מלייתא שרייא פי׳ עוף או כבש מלא בשר בתוכו ונצלה כשם שבולע מן הבשר שבתוך העוף ושבתוך הכבש כך פולטו בולע מבפנים ופולט מבחוץ. פ״א כל דבר שממלא מבשר וצולהו היינו מולייתא כגון פשדי״דא (מקואות פרק ג) עד שיצא מלואו של מקוה כיצד היה המקוה מ׳ סאה חסר ג׳ לוגין ומלאו בשלשה לוגין שאובין פסול עד שיצאו ממנו אותן שלשה לוגין שמילאו אותו ועוד מעט מלאהו בקרובין כשר. (בבא בתרא קסב.) היה בין כתב לעדים חלק שתי שיטין ומילא החלק בקרובין כשר (סוטה מח) אבנים הללו אין כותבין עליהן בדיו משום שנאמר פתוחי חותם ואין משרטין עליהן באיזמיל משום שנאמר במילאותם אבל כותב עליהם בדיו ומראה להן שמיר מבחוץ הן נבקעות מאליהם כתאנה שנבקעת בימות החמה ואינה חסרה כלום (זבחים נד:) קרנות המזבח חלולות היו שנאמר ומלאו במזרק כזיות מזבח אבנים שלימות תבנה אמר רחמנא אלא דמנח מידי ושקיל (גיטין ע) א״ל אליהו לרבי נתן אכול שליש ושתה שליש ולכשתכעוס תעמוד על מליאה כלומר לא תמלא כריסך ממאכל לכשתכעוס ימלא כריסך מכעס ולא יבקע. (תמורה ד) מלאתך אלו הבכורים כלומר שניטלין בתחלה כשעדיין הכל מלא שלא ניטל ממנו כלום. ודמעך זו התרומה שניטלת מן הדימוע מאחר שיש בהן חולין של בכורים עם הטבל של תרומה:
א. [פאלל ווערדען.]
האי מולייתא – אינפלדור״א בלעז כמו שאנו ממלאין הטלאין והתרנגולין בין בשר לעצמות.
שריא – ואפילו לא בישלו את הבשר שנותנים לתוכו מותר ואפילו מלחו כמליחת צלי דאי במליחה כל צורך לקדירה פשיטא.
והא קא בלע – הטלה דם היוצא מן הבשר הכנוס בתוכו.
[סימן תיד]
אאמר רבא בהכבש נמלחו נמי מליח׳ צלי מבחוץ וצלאן, שרי, כבולעו כך פולטו, כשם שבולע העוף או הכבש את דם בשר המילאוי מבפנים כך פולט אותו על ידי האור מבחוץ שהאור שואב כל הדם לחוץ. גודוקא בצלייה קאמר רבא, דהא בענין פסח מייתי לה, אבל בבישול לא. והני מילי שלא נמלח המילוי מליחת קדירה, אבל נמלח ושהה דעד שלא מילא בו כשיעור מילחא, והודח מן הדם ומילא בו, אפילו בבישול שרי דהא לקדירה שרי בשר המילוי.
א. ע״ד ע״א. לפנינו רבה. ו׳רבא׳ בהרבה ראשונים כמש״כ בדק״ס.
ב. חסר ומשובש. בראשי האמירות כתוב כאן הא מלייתא שריא. וא״כ צ״ל כעי״ז: האי מלייתא שריא פי׳ כמו שאנו ממלאין וכו׳ ואפילו נמלחו מליחת צלי וכו׳. והיינו כרש״י ד״ה שריא דלצלי בעי מליחה (עי׳⁠ ⁠׳ ד״ה האי). ואולי כ״ד רבינו לעיל סי׳ רעד (ראב״ן חולין קי״ב.) שכתב (בענין אחר) ׳וכל זה מיירי כשנמלח מליחת צלי מעט ולא שהה במלח׳. [ומש״כ רבינו ׳מבחוץ׳ (וליתא ברש״י), הנה במרדכי חולין ר׳ תרצב כת׳ דלרש״י דבעי מליחה מועטת לצלי אין להתיר מולייתא עד שיהו שניהם מלוחים במקצת דלא עדיף משאר צלי. ואפילו הסוברים דלא בעינן מליחה לצלי נחלקו אי שרינן בנמלח החיצון ולא נמלח הפנימי, לתוס׳ מותר ולהגמ״י דדוקא שניהם מלוחים או שניהם אינם מלוחים. עי׳ ב״י רס״י עז].
ג. כ״ה בפי׳ ר״ח.
ד. קרי: כשיעור מליחה עד שלא מילא בו.
האי מולייתא שריא – פי׳ בקונטרס אע״פ שלא מלחו אלא לצלי ולר״ת נראה דלצלי לא בעי מליחה כלל דלא מיבעיא כשנצלה הבשר יפה יפה ונפלט כל הדם דשרי דיותר מפליט ע״י האש מע״י המלח דמעשים בכל יום שמבשלים כבד אחר צלייתו אע״פ שמחמירים לבשלו אחר מליחתו אלא אפילו לא נצלה כל צורכו דלא נפלט כל הדם מותר אע״ג דאמרינן בפ״ק דכריתות (דף ד: ודף כב.) דאיכא לאו בדם האברים ה״מ דוקא כשפירש אבל כל זמן שלא פירש ולא יצא לחוץ שרי כדמוכח בפ׳ מפנין (שבת דף קכח.) דבשר טפל מותר לטלטלו משום דחזי לאומצא אלמא יכול לאוכלו בלא מליחה ועוד דאמר בפ׳ כל הבשר (חולין דף קיא.) דכבד אחר שחלטוהו ברותחין או בחלא מותר לבשלו לפי שמצמיתין הדם בתוכו ואין מניחין אותו לפלוט דקאמר התם רב הונא חלטי ליה בחלא ורב נחמן חלטי ליה ברותחין סבר רב פפא קמיה דרבא למימר חלייה אסור אמר ליה אי חלייה אסור איהו נמי אסור דכי היכי דפליט הדר בלע אלא ודאי חלייה נמי שרי דמצמית הדם ואין מניחו לפלוט ואפ״ה שרי באכילה ואין לאסור צלי שלא נמלח ולא נצלה כל צורכו משום שמחמת האש הדם נפרש מבפנים מצד זה לצד זה דמה שיוצא לחוץ משרק שריק ומה שנשאר בפנים אע״פ שפירש מצד זה לצד זה לא הוי כדם האברים שפירש דהא איכא מאן דאסר במסכת חולין (דף קיב.) לאכול ככר שחתך עליה בשר מפני דם הבשר שנכנס לתוכו ואפילו הכי משמע דבשר עצמו מותר אע״פ שלא יצא כל דמו ודבר תימה הוא לרש״י מה מועלת מליחה מועטת לצלי דאין הבשר יוצא מידי דמו עד שימלחנו יפה יפה אלא ודאי לא בעי מליחה כלל וכן קבל ר״י מר״ת ובהקומץ רבה (מנחות כא.) גבי מליחת קדשים דקאמר כיצד עושה מביא את האבר ונותן עליו מלח וחוזר והופכו ונותן עליו מלח ומעלהו ויש דגרס בתר הכי אמר אביי וכן לצלי לא גרס לצלי אלא וכן לקדירה וכן כתוב ברוב ספרים והא דאמר בפרק קמא דביצה (ביצה יא.) ושוין שמולחין עליו בשר לצלי לאו משום דבעי מליחה אלא שמנהג למולחו והא דאמר בכל הבשר (חולין קיג.) רב ששת מלח גרמא גרמא תרי מ״ט לא משום דפריש מהאי ובלע האי חד נמי פריש מהאי גיסא ובלע האי גיסא דפריש מהאי גיסא דקאמר היינו שפירש לגמרי לחוץ אבל מבפנים שרי כדפרישית.
כיצד צולין
{שמעתא דמוליאתא והלב}
אמר רבא: האי מוליאתא שריא – פירוש: הוא עוף או גדי ממולא בשר כתית. ותופרין אותו מפיו ומבית נקובתו וקושרין אותו על השפוד, וצולין אותו בלא מליחה כלל. והתירה רבא לפי שאע״פ שפולט המלוי דם בתוך העוף והעוף בולע אותו, גם הוא חוזר ופולט אותו על האש, כשם שפולט את דם עצמו.
שאין הבשר צריך מליחה לצלי כלל, דמידב דייב ושרי. וההיא דגרסינן במנחות (בבלי מנחות כ״א.), אמר רבא - וכן לצלי, אנן לא גרסינן אלא, וכן לקדרה. ואפילו למאן דגריס, וכן לצלי, לא בא ללמד על הצלי שמצותו במליחה, אלא ללמד דרך מליחת בשר הקרבן כדרך ארץ בצלי. שמי שהוא רוצה לאוכלו במליחה נותן בו מעט מלח והופכו מכל צדדיו, וכדרך הטעם לבשר ודם כך עושין לפני מלך מלכי המלכים, הקדוש ברוך הוא. ולעולם, מי שרוצה לאכלו בלא מליחה, הרשות בידו.
נימא מסייעא ליה: הלב, קורעו ומוציא את דמו. לא קרעו, קורעו לאחר בישולו. קס״ד בבישול צלי קאמר, כדכתיב (דברי הימים ב ל״ה:ט״ז), ויבשלו את הפסח באש, ומשום דאמרינן, כבולעו כך פולטו. ואסיקנא: שאני לב, דשיע, ואפילו מבלע לא בלע. והילכך, אפילו לקדרה שפיר דמי.
ואף על גב דהאי שינויא למידחיה לדרבא הוא ומסקנא קי״ל כרבא, אפ״ה קי״ל כי האי שינויא. חדא, דהא קא חזינן דהכי הוא, דלב מישע שיע. ועוד, דפשוטה דברייתא בבישול קדרה משמע ולית לן לאפוקה מפשוטה ולאוקמה בבישול צלי. דהא לא אייתי רבא סייעתא מיניה לשמעתיה. דאילו אסתייע מיניה רבא לנפשיה, ואמר - מנא אמינא לה, דתניא: הלב קורעו - לא הוה לן למידחיה. השתא דלא אסתייע רבא מינה, אלא אנן הוא דקס״ד לסיועיה ולדחוקה לברייתא ולאפוקה מפשטה, על שנויין סמכינן דשנויא הוא. וכך יצאה הוראה הלכה למעשה מן המקום הזה, והוא מגדול לוניל מרביץ לתורה.
פרק כיצד צולין
[במאור דף יח: ד״ה אמר רבא (פסחים דף עד.)]
כתוב שם: [הלב קורעו ומוציא את דמו וכו׳], וכך יצאה הוראה הלכה למעשה מן המקום הזה והוא מגדל לוניל מרכז התורה.
אמר אברהם: אין לומדין מן המקל⁠(ל) ואינו ירא הוראה, כי לא יצאה ההוראה בימי העמודים הגדולים ז״ל ומעשים בכל יום שנשאלין אף על התרנגולת שנתבשלה עם הלב שלה, ואיך יתפרץ האדם להתיר הלב ולאסור התרנגולת. והם מסופקים אם נחשוב כל הלב כחתיכת נבלה, ולדבריו של זה הוא עצמו מותר. ועוד אם איתא דהכי הוא, רבי אליעזר דאמר [תרומות פ״י מ״א, חולין דף קיא.] כבד אוסרת ואינה נאסרת, וטעמא דמלתא משום דשיעא, לימא נמי הלב אוסר ואינו נאסר, ואפילו למאן דמפרש כבד אינה נאסרת מפני דטרידא למיפלט ולא בלעה אפילו הכי מבעי ליה נמי למיתנא דבלב טעמא דשיע. אלא ודאי לא קיימא שמועה הכי דשינויא היא. והאי פירושא בתרא דכבדא נ״ל דשיבוש הוא לפום סוגיא דשמעתא1.
[במאור דף יח: ד״ה אמר רב. לרי״ף חולין פ״ז סי׳ תתכב דף ל:]
כתוב שם: והריא״ף ז״ל פסק בחלוף זה, ודבריו כתובים בפרק גיד הנשה, ויש עליהם קושיות גדולות וחזקות.
אמר אברהם: הקושיות החזקות אשר מצא זה על דברי הרב ז״ל, כמה הם רפות וחלושות. וכבר דקדקתי אני אחריו בחבור האיסור והיתר שחברתי לפני הרב ר׳ משולם ז״ל2, והם דברים של טעם, ובכללם חזרתי וחפשתי להעמיד דבריו חוץ ממעט קושיא שעמדה עליו מדברי עצמו. ואיפשר שתקן אותה בתקון דבריו האחרים. ועתה אשוב על דבריו של זה שאמר דרבא לא פליג אדריש לקיש, ודייק לה מדאמר אביי במסכת ע״ז [דף סז.] לדידי כפת חמה וחבית פחותה דמי, מכלל דלרבא לא דמי לפת חמה וכו׳. מיהו בפת חמה וחבית פתוחה מודה רבא דאסור, אלמא לרבא נמי ריחא מילתא היא. וזה הדקדוק אינו שלו כי אם מן הצרפתי האחרון3, ואת הכל ישא רוח, שהרי רבא [ע״ז דף סו:] הביא סיוע לדבריו מתנור שהסיקו בכמון של תרומה ואפה בו את הפת שהיא מותרת, אלמא אפילו בפת חמה וחבית פתוחה סבירא ליה לרבא ריחא לאו מלתא היא. ומה שכתב הצרפתי דרבא סבירא ליה כיון שאינו מתכוין להנאת הריח אלא לבדוק היין איפשר ולא קא מכווין הוא, קשיא עליה אם כן טעמיה דרבא משום דלא מכוון הוא ולא משום דריחא לאו מילתא היא שהרי לדבריו דרבא דאית ליה ריחא מילתא היא. ועוד הא דבשר נבילה ושחוטה נמי שאין מתכוין הוא שאין כונתו לריח כלל ויהא מותר. וכמה הם צריכים לדברי אברהם המודעי שפירש בחבורו4. גם מה שכתב דהא [דתני] רב כהנא [דף עו:] בפת שאפאה עם הצלי וכו׳ ועובדא דההיא ביניתא [שם] מסייעי לדרב. ואיך לא הבין ולא חשב דהני תרתי מידחו מדגים שעלו בקערה של בשר דאפסיקא הלכתא במסכת חולין [דף קיא.] דלא כרב דאסר אלא כשמואל דשרי. מעתה בשר שחוטה ונבלה מותרת, כלוי דאי עבד⁠(י) שאפאה עם הצלי. וביניתא דאטויא [בהדי בשרא] מותרים לאכלן [בכותח]⁠5 לכתחלה כעין דגים שעלו בקערה6. והקושיות שהקשה זה על דברי הרב ז״ל אינן כלום, הראשונה שהקשה דידיה אדידיה הרי חזר בו בכאן ממה שכתב בע״ז7 [רי״ף פ״ה סימן אלף שיג (דף לו:)], ואם לא נמחק משום עצלות הסופרים היה. ומה שהקשה על מה שאסור דריחא כמשהו דמי והוקשה לו פת חמה וחבית פתוחה כמין [ב]⁠שאינו8 מינו הוא, ואני אומר שלא אמר הרב כך אלא בבשר בהדי בשר שאין ריחו [ניכר בו] הילכך הוה ליה כמשהו, [אבל] מין בשאינו מינו כיון דהוא ניכר בו למאן דאמר ריחא מלתא היא כנותן טעם דמי. ומאי דקשיא ליה דלוי אפילו לכתחלה נמי שרי, מדאקשינן עליה ממתניתין דאין צולין שני פסחים כאחד דלכתחלה הוא, הא נמי לאו קושיא היא, דלוי לא אסר לכתחלה אלא לאיסור בהדי היתר דלכתחלה ודאי אין מערבין, אבל שני פסחים היתרא נינהו, וכיון דריחא לאו מלתא היא אפילו לכתחלה נמי מותר. ובת תיהא דשרי רבא לכתחלה משום דריחא בלחוד הוא ואין בו הנאת אכילה וכיון שהיין עיקר הנאתו לשתיה אין הנאת ריחו בכליו כלום כי אם על ידי זלוף בקרקע על ידי הריח הנקלט בעפר והוא הוא המרחיב נפשו של אדם אבל ריח הבא לידי אכילה מודה רבא דלכתחלה אסור [לערבו] בדבר האסור. ומה שהקשה מדגים שעלו בקערה למה ליה לרב למימר נותן טעם הוא לימא משום דיש לו מתירין שלא לאכלו בכותח, לא קמה ליה מילתא שפיר, דהא דאמר רב נותן טעם הוא לאו שהדגים נותנים טעם בשר בכותח אלא שהם קבלו טעם הבשר וחשיב להו רב כאילו הם בשר בעין ואסר אותם עם הכותח מפני שיכול לאכלן בפני עצמן. [מ״מ אין הלכה כמותו לא בדגים ולא בפת שאפאה עם הצלי ולא בביניתא דאטויא בהדי בשרא, כדאמרן לעיל] מכל מקום כאן תפשתי מעט על הרב ז״ל, המקום ימחול לי ולו.
[במאור דף יט. כתוב שם: ויש מחכמי הדור שאמרו שלא אסר רב אלא בתנור.]
אמר אברהם: אני הוא שכתבתי זה בחבורי9 לפני הרב ר׳ משולם ז״ל ומראיות המאירות.
1. עיין בהשגת הראב״ד על הרמב״ם הל׳ מ״א פ״ו ה״ו, ובשו״ת הראב״ד תמים דעים סי׳ כ׳, ובספר הבתים שער חלב ודם שער שני ה״א.
2. איסור משהו להראב״ד פ״ב ד״ה נחזור לדברינו (קכב ע״ב)
3. ר״ת בתוס׳ פסחים דף עו: ד״ה אסרה, ובע״ז דף סו: ד״ה רבא אמר, ובפי׳ הראב״ד שם, וספר הישר לר״ת (חידושים, תשל).
4. איסור משהו הנ״ל.
5. בכ״י כתוב: בכחלא.
6. עיין במלחמות כאן, ובספר ההשלמה חולין פ׳ גיד הנשה דף צב: ד״ה מה שכתב הרב אלפסי.
7. כן כתב באיסור משהו פ״ב ד״ה נחזור לדברינו (קכג ע״א)
8. כנדצ״ל.
9. איסור משהו, עיין בתוס ע״ז דף סו: ד״ה רבא אמר, ובתורת הבית בית רביעי שער א׳ (טו.).
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כיצד צולין
{שמעתא דמוליאתא והלב}[הועתק משמעתא דעסוק בדברים סמוך למנחה, שבת (בבלי שבת ט׳:)]
והוא כתב במסכת פסחים (בבלי פסחים ע״ד.) גבי מולייתא, דאתמר (בבלי פסחים ע״ד:) - נימא מסייע ליה. הלב, קורעו. לא קרעו, קורעו לאחר בשולו - דקס״ד בצלי קאמר ומשום דכבולעו כך פולטו ואסיקנא, שאני לב דשיע. וכתב בעל החיבור הזה ז״ל שם דאע״ג דהאי שנויא למדחא לדרבא ומסקנא כרבא, סמכינן אשנויין ואפי׳ לקדירה שרינן ליה, דכיון דשיע לא בלע כלל...
ואע״פ שאין אנו מסכימין1 שם לפירושו, מפני שהלב חלול ופתוח להכניס ולהוציא דם מכמה מקומות, וכדאתמר בגמ׳ בכריתות (בבלי כריתות כ״ב.): בדם דאתי ליה מעלמא. ואם תאמר דשיע נמי מבחוץ ולא בלע, א״כ תתיר לב הנתבשל עם הנבילה, דבר שאי אפשר לו להשמע. אלא בצלי הוא דשיע2 ולא פליט אלא דרך סמפונות שבו.
1. בדפ״ר: מסמיכין
2. בדפ״ר: ושיע
מולייתא והוא העוף או הגדי שמלאו את חללו בבשר כתות אע״פ שאותו בשר שנתמלא בו העוף או הגדי לא נמלח כלל מותר בצלי ואין צריך לומר בעוף שלא נמלח שהרי צלי אינו צריך מליחה כלל אלא אף הבשר שבתוכו אינו צריך מליחה כלל ולא סוף דבר בשפיה ר״ל [בית] השחיטה שלו למטה לצד האש שהחום נכנס באותו בשר ומפליטו דרך בית השחיטה שלא בבליעת העוף אלא אף בשפיה למעלה כנגד אויר הבית שאע״פ שאותו בשר המלואים פולט את דמו והעוף בולע אף הוא חוזר ופולטו מכח האור והרי בשר המלואים עם העוף כחתיכה אחת עבה שצלאה שאינה צריכה מליחה ולדעת המצריך מליחה מועטת בצלי אף אתה מפרשה דוקא בשנמלחה מליחה הראויה לצלי שאין אתה מיקל בה יותר מן העוף עצמו שצריך מליחה מועטת אלא שלשיטתנו אין הצלי צריך מליחה כלל כמו שיתבאר במקומו:
ולענין בישול ר״ל שכבר נמלח העוף מליחה הראויה לקדרה ומלאו בבשר כתית שלא נמלח ובשלו בקדרה אסור העוף והתבשיל שהרי נפלט דמו ונכנס בעוף ואע״פ שהעוף חוזר ופולטו בקדרה הרי הוא נשאר שם וחוזר ובולע ונאסר הכל אא״כ בששים והוא הדין אם לא נמלח העוף אע״פ שבשר המלואים נמלח שהכל נאסר מצד העוף ואם נמלח הכל מותר אף לקדרה:
ולמדת שזה שהתירו במשנתנו לדעת האומר שבני מעיו נותן בתוכו לעשות כן אע״פ שהדם זב מן הכרס והריאה לבשר מתוך שהוא צלי היה מותר לעשות כן הא בקדרה היה אסור מצד הכרס והריאה שהרי אי אפשר להעמידה בשנמלחו מליחה הראויה לקדרה שלא היה דרכן בצלי למלוח מליחה המכשרת להוצאת הדם ויש לשאול ואף לצלי היאך הותר לכתחלה אחר שהכבד לשם והרי אמרו כבדא עילוי בשרא בדיעבד כשר הא לכתחלה לא ומפני שהכבד מתוך שדמיו מרובין שוהא לפלוט ופולט אף לאחר שכלתה פליטת הבשר ויש לתרץ שבני חבורה זריזים הן ומסירים את הכבד תכף שגמרה פליטת הבשר או שמא פי קנה היה חוץ לטלה והכל נפלט דרך שם:
מלא את הכרכשא או שאר המעים שאין מחזיקין בהם דם מבשר שאינו מלוח אסור שאע״פ שאין מחזיקין בה דם מ״מ פולטים הם כמו שביארנו במקומו:
וגדולי המחברים כתבו בקצת דברים אלו דברים שלא נתבררו לנו והוא שהם כתבו עופות שהניחם שלמים ומלא חללן בשר וביצים ובשלם אסורות שהרי הדם יוצא לתוכם ואע״פ שמלחם יפה יפה ר״ל העופות ואפי׳ היה הבשר שבתוכו מבושל או שלוק או צלוי זהו לשונם ונראים הדברים במבשל כהלכתו ר״ל במליחה שאלו בלא מליחה היה להם לומר אפי׳ לא היה הבשר נמלח ועוד שהרי דומיא דצלי נאמרו שאינו צריך מליחה וא״כ למה נאסר אלא שיש דוחקים לפרש שהם סוברים שאף הצלי צריך מליחה מועטת כמו שבארנו לדעת קצת במסכת חולין ופירוש הדברים אפי׳ היה מבשל או שלוק או צלי בלא מליחה ורבותא אשמעינן שאע״פ שיצא רוב הדם בבישול הואיל ומ״מ לא יצא כלו או שאם פלט חזר ובלע הרי זה אוסר אלא מקשה לפרש שלצלי מיהא אף לדעת המצריך בו מליחה דוקא לכתחלה אבל בדיעבד ודאי כבר יצא כל הדם בכח האור וא״כ אף בנמלח כן ולמה נאסר ולקצת חכמי בדירש ראיתי שנדחקו לפרש דבריהם שהיו סוברים שאסור לבשל עוף שלם אף במליחה כמו שביארנו לדעת קצת בשני של חולין במה שאמרו שם הואיל וצולהו כלו כאחד ולא אמרו הואיל ומבשלו כאחד ובאו ללמד שאע״פ שנמלח העוף כשבשלו שלם נאסר משום הדם וכן שאסרו כל בשר המלואים שבתוכו אע״פ שנמלח וזהו שאמרו שהרי הדם יוצא לתוכם כלומר דם העוף לתוך הבשר והביצים וזה לדעתי שאמרו אח״כ בני מעין שמלאן על דרך זה בבשר צלוי או שלוק או שמלאן בביצים ושלקן או צלאן הרי אלו מותרין שאין מחזיקין דם בבני מעים כלומר ואין לחוש מדם המעים שיבא ויבליע את בשר המלואים אלמא שמחשש העוף והמעים הם באים ולא מחשש הבשר הפנימי שאם כן מה מקום למה שכתבו שמלאן בביצים והרי ביצים אין פולטים דם ועוד שאם תעמידנה בשבשר המלואים אינו נמלח אף המעים נאסרו שלא אמרו שאין מחזיקין בהם דם אלא שלא לפלוט אבל לענין בליעה ודאי בולעים הם כמו שביארנו ואע״פ שבפרק כל הבשר כתבנו שיש מתירין למלחן עם בשר אחר ואין צורך למלחן בפני עצמן ואין חוששין לומר הואיל ואין טרודים לפלוט הרי הם בולעים מדם הנפלט מן הבשר שאין הדם נבלע בהם אלא מישרק שריק כלומר שהדם נשרק מהם ר״ל נשמט ונופל משם ואינו נבלע בהם לא נאמר אלא במליחה זה על זה או זה אצל זה שאין הדם מוכרח להתעכב בו אבל בשמלאם בבשר שלא נמלח על כל פנים הדם הנפלט מן הבשר נבלע בהם ולצלי מיהא לא היה בו לחוש שאף מה שבולע האור מפליטו כך נראה לי לישב דבריהם של גדולי המחברים אע״פ שאין לשון הסוגיא מוכיח כן שהרי הסוגיא מוכחת שלא באו בזו אלא מחשש הבשר הכנוס לתוכו שיהא מפליט דם והעוף בולע אלא שנדחקנו בה לישב את דבריהם ואף למה שטרחנו בעופות מיהא היה להם להזכיר שבנקיבת הורידין מיהא אינו אוסר אלא שקצרו בה יותר מדאי:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בתוספות בד״ה האי מולייתא כו׳ ואין מניחין אותו לפלוט דקאמר התם רב הונא כו׳ במסכת חולין לאכול ככר שחתך עליה כו׳ עכ״ל כצ״ל [ולפי] מ״ש המפרשים דאיירי התם בנצלה עד שיהא ראוי לאכילה אין ראייה מהתם דהבשר עצמו מותר דיצא כל דמו והככר אינו אסור אלא משום מראית עין וק״ל:
ד אמר רבה: האי מולייתא [מילוי זה] של גדי או תרנגולת בבשר — שריא [מותר], ואפילו עשה זאת לפני שמלח את הבשר הממולא כל צרכו להוציא ממנו את הדם. אמר ליה [לו] אביי: והא קא בלע דמא [והלא בשר הגדי בולע דם] מבשר המילוי שבתוכו! אמר ליה [לו]: כבולעה, כפי שהוא בולע מן הדם, כך פולטה בחזרה את הדם. שהחום גורם שייפלט הדם, וייצלה בחום האש.
ומציעים: נימא מסייע ליה [האם נאמר שאפשר לסייע לו] ממשנתנו, שאמרנו: נותן את כרעיו ואת בני מעיו לתוכו של קרבן הפסח וצולה אותם כאחת. מאי טעמא [מה טעם הדבר] שמותר לעשות כן — לאו [האם לא] משום דאמרינן [שאנו אומרים] כבולעו כך פולטו? ואם כן הרי זו ראיה לשיטת רבה. שאף שנחלקו אם מותר לעשות זאת בפסח בגלל דינים המיוחדים לו, נראה שהכל מודים שאין בכך חשש מאיסור דם. ודוחים: אמרי [אומרים], שאני התם [שונה שם] בפסח מבמילוי, כיון דאיכא [שיש] בית השחיטה דמחלחל הוא חלול] ופתוח,
The Gemara raises a general halakhic discussion related to the mishna. Rabba said: This stuffing of raw meat inside another animal that is being roasted is permitted, even if the meat that is stuffed inside has not been salted to remove the blood. Abaye said to him: But the meat of the animal being roasted absorbs blood from the stuffing. He said to him: As it absorbs it, so it then emits it. The heat of the fire causes blood to be released from the meat used as stuffing into the meat of the animal being stuffed, and the heat then draws the blood out of that meat as well.
The Gemara suggests: Let us say that this mishna supports him: He places its legs and its entrails inside the Paschal lamb and roasts them together. What is the reason that it is permitted to do this? Is it not because we say: As it absorbs it, so it emits it? Although Rabbi Akiva disputes this statement, his opinion is due to the unique halakhot of the Paschal lamb. It seems that everyone agrees that there is no concern about the prohibition against consuming blood. The Gemara refutes this proof: Say it is different there, in the case of the Paschal lamb. Since there is the place of the slaughter, which is hollow and open,
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יראב״ןתוספותבעל המאורראב״ד כתוב שםההשלמהרמב״ן מלחמות ה'בית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) נֵימָא מְסַיַּיע לֵיהּ נוֹתֵן אֶת כְּרָעָיו וְאֶת בְּנֵי מֵעָיו לְתוֹכוֹ מ״טמַאי טַעְמָא לָאו מִשּׁוּם דְּאָמְרִינַן כְּבוֹלְעוֹ כָּךְ פּוֹלְטוֹ אָמְרִי שָׁאנֵי הָתָם כֵּיוָן דְּאִיכָּא בֵּית הַשְּׁחִיטָה דִּמְחַלְחֵל

The Gemara suggests: Let us say that this mishna supports him: He places its legs and its entrails inside the Paschal lamb and roasts them together. What is the reason that it is permitted to do this? Is it not because we say: As it absorbs it, so it emits it? Although Rabbi Akiva disputes this statement, his opinion is due to the unique halakhot of the Paschal lamb. It seems that everyone agrees that there is no concern about the prohibition against consuming blood. The Gemara refutes this proof: Say it is different there, in the case of the Paschal lamb. Since there is the place of the slaughter, which is hollow and open,
רש״יתוספותההשלמהמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותעודהכל
פולטו – לחוץ ושואבו חום האור.
כבולעו כך פולטו – בפ׳ כל הבשר (חולין קיא.) שרי כבדא עילויה בישרא בדיעבד משום דדם מישרק שריק התם לא שייך להזכיר כלל טעם של כבולעו כך פולטו שהדם נופל שם מבחוץ ושריק ואינו נבלע ומטעם כבולעו כך פולטו נמי לא הויא שריא התם גבי כבד אלא בדיעבד ואע״ג דבא למישרי הכא גבי פסח לכתחלה אע״ג דבני מעיו בתוכו ואיכא נמי כבד גבי פסח לא רצו להחמיר משום דכתיב (שמות יב) ראשו על כרעיו ועל קרבו ואפילו מאן דאסר בכבדא עילויא בישרא לא קשה ליה מתניתין דפסח דמדרבנן אסר ובפסח לא החמירו אי נמי הוא יעמיד כגון שמלח בני מעים מליחה גמורה דאפילו לקדירה מתירו ר״ת על ידי מליחה גמורה ואפילו לפי מנהג העולם שאין מבשלים כבד על ידי שום מליחה מכל מקום כיון דנמלח כמליחת קדירה נתמעט דמו ולא אסר טפי משאר בשר שלא נמלח דבשרא על גבי בשרא שרי לכתחלה לכולי עלמא ויש ללמוד היתר במולייתא אפילו נמלח בשר החיצון ושהה כדי מליחה והפנימי לא נמלח מדמייתי ראיה מטפילת בר גוזלא דשרי מטעם כבולעו כך פולטו אע״פ שמעשים בכל יום שאוסרים בשר שנפל בציר ומלח שנפלט ואין מותר אפילו בצלי ועדיפא מינה היה אוסר ר״ת תרנגולת שנמלחה בקערה אף על פי שלא שהתה שם שיעור צלייה ולא פלטה אפילו חצי דמה ואסרה לאוכלה צלי משום דלא מפליג רבא גבי אין מולחין בשר אלא בכלי מנוקב בין שהה הרבה לשהה מעט.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״ה כבולעו כך כו׳ ומטעמא כבולעו כך פולטו נמי לא הוי שרי התם גבי כבד אלא בדיעבד כו׳ עכ״ל אין זה תירוץ אחר אהא דלא נקט התם מטעם כבולעו כך פולטו דהא מטעם דמשריק שריק דקאמר התם נמי לא שרי אלא בדיעבד אלא משום דמשמע להו דמולייתא דשרי אפי׳ לכתחלה הכא מטעם כבולעו כך פולטו קאמרי דמטעם כבולעו כך פולטו לא הוי שרינן התם לכתחלה בכבד דאפי׳ מטעם דמשריק שריק התם דעדיף לא שרינן משום דגרע טפי ממולייתא דהכא איירי בבשר ואע״ג דגבי פסח כו׳ וק״ק דא״כ מאי מייתי מפסח אמולייתא דאימא דדוקא בפסח לא החמירו ואפי׳ בכבד וי״ל דהכי מייתי כיון דבפסח ליכא איסורא אפי׳ בכבד מסברא דאין להחמיר בבשר בחולין וק״ל:
בא״ד טפי משאר בשר שלא נמלח דבישרא ע״ג בישרא כו׳ עכ״ל כצ״ל וק״ל:
בא״ד ויש ללמוד היתר במולייתא אפי׳ נמלח בשר החיצון כו׳ והפנימי לא נמלח כו׳ עכ״ל ר״ל דאע״ג דהשתא ליכא למימר איידי דפליט דם דידיה פולט דם הנבלע בו מן הפנימי אפ״ה שרי מטעם כבולעו כו׳ וק״ל:
רש״יתוספותההשלמהמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

פסחים עד. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים פסחים עד., עין משפט נר מצוה פסחים עד., ר׳ חננאל פסחים עד., רי"ף פסחים עד. – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס פסחים עד., רש"י פסחים עד., ראב"ן פסחים עד. – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות פסחים עד., בעל המאור פסחים עד. – מהדורת הרב אביאל אורנשטיין, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., ראב"ד כתוב שם פסחים עד. – מהדורת הרב חיים פריימן ז"ל (תשס"ג), ברשותם האדיבה של בני משפחתו (כל הזכויות שמורות), ההשלמה פסחים עד. – מהדורת הרב משה יהודה הכהן בלוי, ברשותם האדיבה של משפחת המהדיר לעילוי נשמתו (כל הזכויות שמורות למשפחת הרב בלוי). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל שימוש אחר אסור בלי אישור בכתב מעל⁠־התורה., תוספות רי"ד מהדורה תליתאה פסחים עד., רמב"ן מלחמות ה' פסחים עד. – מהדורת הרב אביאל אורנשטיין, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., בית הבחירה למאירי פסחים עד. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה פסחים עד., מהרש"א חידושי הלכות פסחים עד., גליון הש"ס לרע"א פסחים עד., פירוש הרב שטיינזלץ פסחים עד., אסופת מאמרים פסחים עד.

Pesachim 74a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Pesachim 74a, Ein Mishpat Ner Mitzvah Pesachim 74a, R. Chananel Pesachim 74a, Rif by Bavli Pesachim 74a, Collected from HeArukh Pesachim 74a, Rashi Pesachim 74a, Raavan Pesachim 74a, Tosafot Pesachim 74a, Baal HaMaor Pesachim 74a, Raavad Katuv Sham Pesachim 74a, HaHashlamah Pesachim 74a, Tosefot Rid Third Recension Pesachim 74a, Ramban Milchamot HaShem Pesachim 74a, Meiri Pesachim 74a, Maharshal Chokhmat Shelomo Pesachim 74a, Maharsha Chidushei Halakhot Pesachim 74a, Gilyon HaShas Pesachim 74a, Steinsaltz Commentary Pesachim 74a, Collected Articles Pesachim 74a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144