×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
פרק י – ערבי פסחים
(1) מתני׳מַתְנִיתִין: אעֶרֶב פְּסָחִים סָמוּךְ לַמִּנְחָה לֹא יֹאכַל אָדָם בעַד שֶׁתֶּחְשַׁךְ. גאֲפִילּוּ עָנִי שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל לֹא יֹאכַל עַד שֶׁיָּסֵב, דוְלֹא יִפְחֲתוּ לוֹ מֵאַרְבַּע כּוֹסוֹת שֶׁל יַיִן, וַאֲפִילּוּ מִן הַתַּמְחוּי.:
Chapter 10
MISHNA: On the eve of Passover, adjacent to minḥa time, a person may not eat until dark, so that he will be able to eat matza that night with a hearty appetite. Even the poorest of Jews should not eat the meal on Passover night until he reclines on his left side, as free and wealthy people recline when they eat. And the distributors of charity should not give a poor person less than four cups of wine for the Festival meal of Passover night. And this halakha applies even if the poor person is one of the poorest members of society and receives his food from the charity plate.
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףרש״ירשב״םראב״ןתוספותתוספות רי״ד מהדורה תנינאתוספות רי״ד מהדורה תליתאהבית הבחירה למאיריריטב״אמהר״ם חלאווהמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
{משנה פסחים י:א} ערב1 פסחין סמוך למנחה לא יאכל אדם עד שתחשך ואפילו עני שבישראל לא יאכל עד שיסב ולא יפחתו לו2 מארבעה3 כוסות של-יין ואפילו מן התמחוי:
[פירוש סמוך למנחה4 מתשע שעות ולמעלה דמנחה5 גופה מתשע שעות6 ומחצה ולמעלה וסמוך לה תשע שעות7]:
{בבלי פסחים צט ע״ב} גמ׳ תניא לא יאכל אדם בערבי שבתות [ובערבי]⁠8 ימים טובים מן המנחה9 ולמעלה10 כדי שיכנס לשבת11 כשהוא מתאוה12 דברי ר׳ יהודה ר׳ יוסי אומר אוכל והולך עד שתחשך והילכתא כר׳ יוסי13 דקימא לן הילכ׳14 כרבי יוסי מחבירו ומתניתין דערב15 פסחין דברי הכל היא16 {פי׳ ר״ח} דמודה ר׳ יוסי בערב פסחין17 משום חיובא דמצה.
1. ערב: וכן ב-גג גטו גלה, וברמב״ם פיהמ״ש. וכן בר״ח ובמשנה שבירושלמי. כ״י נ, כ״י קרפנטרץ, דפוסים: ״ערבי״.
2. לו: חסר בכ״י קרפנטרץ לפני הגהה.
3. מארבעה: וכן ברמב״ם פיהמ״ש. כ״י נ, כ״י קרפנטרץ, דפוסים: ״מארבע״.
4. גלה משלים: ״לא יאכל אדם עד שתחשך פיר׳⁠ ⁠״.
5. דמנחה: דפוסים: ומנחה.
6. ולמעלה דמנחה גופה מתשע שעות: חסר ב-גלה, שמא מחמת הדומות.
7. פירוש... שעות: גג גטו גלה, כ״י נ, כ״י קרפנטרץ, דפוסים. חסר רק בכ״י א.
8. ובערבי: גג גטו, כ״י נ, כ״י קרפנטרץ, דפוסים. כ״י א: ״וערבי״.
9. מן המנחה: כבר״ח. כ״י קרפנטרץ: ״מתשע שעות ומחצה״, כבה״ג.
10. ולמעלה: חסר ב-גטו.
11. שיכנס לשבת: כ״י קרפנטרץ: ״שיכנס אדם״, ונוסף ״לשבת״ בהגהה.
12. מתאוה: גטו: ״תאוה״ כבה״ג. כ״י נ, כ״י קרפנטרץ: ״תאב״, כבר״ח. ראה עיתים (סי׳ קנב): תאוה ואית דגרסי בתאוה, בירושלמי לתאוה, אבל כשהוא מתאוה שכשהא (אולי צ״ל שבוש) הוא״, אפשר שכך היה נוסח הרי״ף שלפניו.
13. יוסי, יוסי: גטו: ״יוסה, יוסה״. וכן בהמשך שם.
14. הילכ׳: גג גטו, כ״י נ, כ״י קרפנטרץ, דפוסים: ״הלכה״.
15. דערב: וכן ב-גג גטו. כ״י נ, כ״י קרפנטרץ, דפוסים: ״דערבי״, כבמשנה.
16. היא: גטו, דפוס קושטא: ״הוא״.
17. פסחין: גג, כ״י נ, דפוסים: ״הפסח״. כ״י קרפנטרץ: ״הפסח אסור למיכל מן המנחה״.
מתני׳ ערב פסחים סמוך למנחה – קודם למנחה מעט.
לא יאכל – כדי שיאכל מצה של מצוה לתיאבון משום הידור מצוה.
ואפילו עני שבישראל לא יאכל – בלילי פסחים עד שיסב כדרך בני חורין זכר לחירות במטה ועל השלחן.
ארבע כוסות – כנגד ארבעה לשוני גאולה האמורים בגלות מצרים והוצאתי אתכם והצלתי אתכם וגאלתי אתכם ולקחתי אתכם בפרשת וארא.
ואפי׳ – מתפרנס מתמחוי של צדקה דהיינו עני שבעניים דתנן במסכת פאה (פ״ח מ״ז) מי שיש לו מזון ב׳ סעודות לא יטול מן התמחוי.
ערבי פסחים סמוך למנחה – מנחה קטנה קודם למנחה מעט חצי שעה בתחלת שעה עשירית דתנן (פסחים נח א) תמיד נשחט בשמנה ומחצה וקרב בתשעה ומחצה נמצאת מנחה קטנה בט׳ ומחצה וסמוך ליה היינו חצי שעה קודם בסוף שעה תשיעית ותחלת שעה עשירית.
לא יאכל אדם כו׳ – כדי שיאכל מצה של מצוה לתיאבון משום הידור מצוה.
ואפילו עני שבישראל לא יאכל – בערבי פסחים עד שיסב כדרך בני חורין במטה ועל השלחן זכר לחירות.
ולא יפחתו לו – גבאי צדקה המפרנסין את העניים כדתנן (פאה פ״ח מ״ז) אין פוחתין לעני העובר ממקום כו׳ אלמא לישנא דלא יפחתו אגבאי צדקה קאי והוא הדין נמי אם לא יתנו לו שצריך שיחזר בכל כחו אחריו אלא אורחא דמילתא נקט שרגילין ליתן לו ארבע כוסות וסדרן מפורש לפנינו ומצינו בב״ר (פ׳ פח) רב הונא בשם רבי אבא אמר כנגד ארבע לשוני גאולה האמורין בגלות מצרים והוצאתי וגאלתי ולקחתי והצלתי בפ׳ וארא.
ואפילו – הוא מתפרנס מתמחוי של צדקה דהיינו עני שבעניים דתנן במסכת פאה מי שיש לו מזון שתי סעודות לא יטול מן התמחוי אפילו הכי אם לא נתנו לו גבאי צדקה ימכור את מלבושו או ילוה או ישכיר את עצמו בשביל יין לארבע כוסות.
(1-3) [סימן תטו]
ערבי פסחים לא יאכל אדם מן המנחה ולמעלה. אוקמי׳ אפילו לר׳ יוסי דאמר ערבי שבתות וימים טובים אוכל עד שתחשך, בערב הפסח מודה משום חיובא דמצה אסור לאכול. והא דאמר ר׳ יוסי אוכל והולך עד שתחשךא בערבי שבת וימים טובים ואין מפסיקין אלא גומרין סעודתן ומזמנין ואחר כך מקדשין, אין הלכה כמותו ולא כר׳ יהודה דאמר מפסיקין ועוקרין השלחן ומקדשין, אלא פורס מפה על השלחן ומקדש. וכן הלכה. דאמרי׳ב רבה בר רב הונא איקלע לבי ריש גלותא פירס מפה וקידש. גמיכן נהגו לפרוס מפה בערב שבת על הלחם שעל השלחן.
א. ׳עד שתחשך׳ צ״ב שהרי מיירי כאן לענין הפסקה ו׳משתחשך׳ הו״ל לרבינו למימר.
ב. ק ע״ב. ואזיל רבינו כאן בעקבות ר״ח. שאף הוא הביא ראיה דהכי הלכתא מרבה בר״ה. וכנ׳ מפרשים כיש מפרשים שהביא רשב״ם שרבה בר״ה פרס מפה אמצע הסעודה מדין פורס מפה ומקדש.
ג. וכ״כ רשב״ם שם עפ״י השאלתות פ׳ יתרו סי׳ נד. ואולם בשאלתות למד כן מהברייתא ושוין שאין מביאין את השלחן וכו׳. וכך אפשר לפרש ברשב״ם. ומלשון רבינו נראה שלמד כן מדין פריסת מפה דהפסקה.
מתני׳ערב פסחים – אי גרסינן ערבי ניחא ואי גרסינן ערב ה״ק ערב ששוחטין בו פסחים א״נ ערב פסח ראשון ושני.
לא יאכל אדם – פירוש אפילו התפלל ומשום מצה כדאמרינן בגמ׳ דבלא התפלל תפלת מנחה אפילו בשאר ימות השנה אסור כדתנן בפ״ק דשבת (דף ט:) וא״ת ומה לא יאכל אי מצה אפילו קודם נמי אסור כדאמרינן בירושלמי כל האוכל מצה בערב הפסח כאילו בועל ארוסתו בבית חמיו ואי במיני תרגימא הא אמר בגמרא (דף קז:) אבל מטבל הוא במיני תרגימא וי״ל דאיירי במצה עשירה דלא אסר בירושלמי אלא במצה הראויה לצאת בה חובתו ואוכלה קודם זמנה אבל מצה עשירה שריא וכן היה נוהג ר״ת.
סמוך למנחה לא יאכל – ואם תאמר והא אמר בכל שעה (לעיל דף מ.) בציקות של נכרים ממלא אדם כריסו מהם ובלבד שיאכל כזית מצה באחרונה והכא אסר לאכול אפי׳ מבעוד יום וי״ל דבאותה הסעודה אדם נזהר ואינו אוכל כל שובעו כדי שיאכל מצה לתיאבון אבל מבעוד יום אין אדם נזהר ואוכל כל שובעו וסבר שעד הלילה יתאוה ואדרבה יהיה שבע יותר כי יתברך המאכל במעיו והא דדייק רבא לקמן (דף קז:) דחמרא גריר דאי אמרת מיסעד סעיד בין הכוסות הללו אמאי ישתה אף על גב דבאותה סעודה נזהר מלאכול שובעו אבל בשתיה אי אפשר להזהר א״נ מבין ראשון לשני דאיכא אגדתא והלל דייק דדמי לסעודה אחרת.
עד שתחשך – מקשי׳ אמאי איצטריך עד שתחשך פשיטא ועוד דבגמרא גבי שבתות וימים טובים לא קתני ליה ואומר הר״י מקורבי״ל דגבי מצה דווקא בעינן עד שתחשך כדתניא בתוספתא הפסח ומצה ומרור מצותן משתחשך וטעמא משום דכתיב (שמות יב) ואכלו את הבשר בלילה הזה ומצה ומרור איתקשו לפסח אבל סעודת שבת וימים טובים מצי אכיל להו מבעוד יום כדאמר בפרק תפלת השחר (ברכות דף כז:) מתפלל אדם של שבת בערב שבת ואומר קידוש היום מבעוד יום ואומר מהר׳ יחיאל דכי פריך בגמרא מאי איריא ערבי פסחים כו׳ לא מצי לשנויי דנקט ערבי פסחים משום דבעי למיתני עד שתחשך דכבר אשמעינן באיזהו מקומן (זבחים דף נו:) דקתני הפסח אינו נאכל אלא בלילה והכא אגב אורחיה תנייה בקוצר ורבינו יהודה תירץ אפילו אי בעינן גבי שבתות וימים טובים עד שתחשך הכא איצטריך למיתני דאתא לאשמועינן דאע״ג דשחיטת פסחים מבעוד יום אינו נאכל מבעוד יום כשאר קדשים וכן יש בירושלמי בריש פירקין תני ערב שבת מן המנחה ולמעלה לא יטעום כלום עד שתחשך.
ואפילו עני שבישראל לא יאכל עד שיסב – דסלקא דעתך דהסיבת עני לא חשיבא הסיבה דאין לו על מה להסב ואין זה דרך חירות ויש מפרשים דאדלעיל קאי עד שתחשך ואפילו עני שבישראל פירוש אפי׳ עני שלא אכל כמה ימים לא יאכל עד שתחשך.
לא יפחתו לו – פי׳ רשב״ם גבאי צדקה וגרס לא יפחתו וכן נראה מדלא קתני לא יפחות ל׳ יחיד וליכא למימר דיפחתו אד׳ כוסות קאי דאם כן הוה ליה למיתני ארבע כוסות בלא מ״ם והא דקאמר מן התמחוי לא ימנע מלקבל כדי לקיים ארבע כוסות וארבע כוסות פירש רשב״ם כנגד ארבעה לשוני גאולה וכן יש בירושלמי.
לא יפחתו לו מארבע כוסות – מתוך הלשון משמע קצת שאין נותנין לבניו ולבני ביתו כי אם לעצמו והוא מוציא את כולם בשלו וסברא הוא דמאי שנא ארבע כוסות מקידוש דכל השנה שאחד מוציא את כולם ומיהו גם בקידוש שמא היה לכל אחד כוס כדמשמע לקמן (דף קו.) גבי חזיה לההוא סבא דגחין ושתי אבל בפרק בכל מערבין (עירובין דף מ:) גבי זמן משמע קצת שלא היה לכל אחד כוסו ועוד דאמר בגמרא (לקמן דף קח:) השקה מהן לבניו ולבני ביתו יצא והוא דשתה רובא דכסא משמע דהם יצאו בשמיעה דהא בעינן רובא דכסא ועוד דמשמע דלכתחלה אין רגילות להשקותם מיהו יש לדחות בשיש להם כוס לעצמם אי נמי בבניו ובני ביתו קטנים מיירי שלא הגיעו לחינוך ואין אשתו בכלל ומיהו בגמרא משמע שצריך כל אחד ארבע כוסות דקתני (שם) הכל חייבין בארבע כוסות אחד נשים ואחד תינוקות אמר רבי יהודה מה תועלת לתינוקות ביין משמע דלתנא קמא צריך כוס אף לתינוקות ויש לדחות דחייבין לשמוע ברכת ארבע כוסות קאמר ומשום חינוך ונראה להחמיר ולהצריך ארבע כוסות לכל אחד והמחמיר צריך ליזהר שלא יהא כוסם פגום דאמר בגמרא (לקמן דף קה:) טעמו פגמו.
ערב פסחים – אף על פי שיום ארבעה עשר הוא הנקרא פסח כדכתיב ובארבעה עשר לחדש הזה פסח לי״י אינו נמנע התנא מלקרוא לכל חג המצות פסח כדתנן לעיל חמץ של נכרי שעבר עליו הפסח מותר בהנאה. ופתרונו כל שבעת ימי החג ותנן נמי בפרק ג׳ דמגילה בפסח קורין בפרשת המועדות שבתורת כהנים ותנן נמי בפרק א׳ דתעניות העובר לפני התיבה ביום טוב הראשון של פסח והילכך קורא ליום ארבעה עשר ערב פסחים.
סמוך למנחה לא יאכל אדם עד שתחשך – אילו בכל יום תנן בפרק יציאות השבת עד שיתפלל והכא אף על פי שהתפלל לא יאכל עד שתחשך כתב בעל התוספות ואם תאמר מאי איריא סמוך למנחה אפילו קודם לכן מה יאכל חמץ אסור לוכל מד׳ שעות ולמעלה ומצה נמי אסורה כדאמרינן בירושלמי כל האוכל מצה בערב הפסח כאילו בועל ארוסתו בבית חמיו ולוקה וכי תימא יאכל פירות אם כן אפילו סמוך למנחה שרי במיני תרגימא כדאמרינן בגמרא ואומר ר׳1 דמצה עשירה וכיוצא בה שרו קודם למנחה. ונראה לי שאין אנו צריכין להידחק לכך דאטו תנא דמתני׳ דאסר לוכל סמוך למנחה אית ליה דירושלמי לית ליה דאי אית ליה אי איפשר דלא הוה תני לה במתני׳ דהשתא שאר אכילות אסר משום חיבובא דמצה אכילה דמצה גופה מיבעיא. אלא ודאי כל קודם המנחה שרי למיכל מצה ואפילו אם תימצי לומר דאית ליה מצי למיכל בציקות של גוים שאין בהן שימור דעד כאן לא אסר בירושלמי אלא מצה שיש בה שימור הראויה לצאת בה ידי חובה בלילה.
1. כן בכ״י ששון 557. בדפוסים: ״ר״י״.
ערב פסחים כו׳ – כמו שכתבתי במהדורא תינינא שאין התנא נמנע מלקרוא לחג המצות פסח כך מצאנו שגם הכתוב קורא לחג המצות פסח כדכתיב ביהושע ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח שאין לפרשו אלא ממחרת חג המצות שהוא יום הנפת העומר ומפני שזמן אכילת הפסח אינו אלא בלילי חמשה עשר עד הבקר קורא אותו פסח אבל ממחרת הפסח יצאו בני ישראל ממצרים הוא יום ארבעה עשר.
פרק עשירי בעזרת הצור:
ערבי פסחים וכו׳ כבר ביארנו בתחלת המסכתא על החלק הששי שבזאת המסכתא שהוא בא לבאר סדר ליל הפסח כלו ויצטרף בו דין אכילה בערב הפסח וכבר ידעת שענין הסדר כלו בנוי על ארבעה כוסות שנים קודם המזון ושנים לאחר המזון ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לשלשה חלקים הראשון לבאר דין אכילה בערבי פסחים ותכונת עמידתו בלילי הפסח ר״ל בענין הסבה והשני סדר שקודם המזון והשלישי סדר שלאחר המזון זהו שורש הפרק דרך כלל אלא שיתגלגלו הרבה ענינים ארוכי הדברים כענין סוגיית התלמוד על הדרך שקדם:
והמשנה הראשונה ממנו תחל בביאור החלק הראשון והוא שאמר ערבי פסחים סמוך למנחה לא יאכל אדם עד שתחשך ואפי׳ עני שבישראל לא יאכל עד שיסב ולא יפחתו לו מארבע כוסות של יין ואפי׳ מן התמחוי אמר הר״ם סמוך למנחה הוא שישאר מן היום יותר משתי שעות ומחצה זמניות לפי שהעת שיקרא מנחה הוא שישאר מן היום שתי שעות ומחצה ומפני זה חייבנו זה החיוב לפי שאכילת מצה בלילה הראשון חובה וראוי לאדם להרעיב עצמו כדי שיאכל מצה בתאבון וזה שמנענו אותו מן האכילה אינו מן הלחם לבדו כי אין ברשותו לחם באותה שעה ואסור לנו לאכול מצה יום ארבעה עשר עד שיאכלנה בשעת המצוה אבל מנעוהו לאכול הרבה משאר המאכלים וחייבנו לאכל בהסבה כדרך שהמלכים והגדולי׳ אוכלים עד שיהיה דרך חירות ותמחוי הוא התבשיל שמקבצים לצורך העניים מן הבתים ואסור לאכל אלא לאדם שהוא בתכלית העוני כמו שביארנו בסוף פאה:
ערבי פסחים סמוך למנחה וכו׳ זה שהוא תופס לשון ערבי מפני שזה הפרק מקומו בסוף פסח שני וזה שכבר ביארנו בפתיחת החבור שזאת המסכתא ומסכת פסח שני היתה בחבור רבינו הקדוש מסכת אחת לבד ונקרא שמה מסכת פסחים אלא שבימי הגאונים חלקוה לשתים ולהיות ידיעת עניני זה הפרק הכרחית העתיקוהו ממקומו וסדרוהו בסוף זאת המסכתא ואמנם אמרו ערבי פסחים רומז אל שני הפסחים ר״ל פסח ראשון ופסח שני על שם שזה היה מונח בסוף הכל כמו שביארנו ואע״פ שפסח שני מצה וחמץ עמו בבית מ״מ מצותו שיאכל מצה בתאבון ומפני זה אמר ערבי פסחים סמוך למנחה ופי׳ בגמ׳ מנחה קטנה שהיא בתשע שעות ומחצה וסמוך לה הוא סוף שעה תשיעית שהוא תחלת שעה עשירית ולא סמוך למנחה גדולה שהוא זמן שחיטת הפסח שאין הטעם משום דילמא ממשיך ואתי לאימנועי מלמעבד פסח אלא משום מצה שלא יאכלנה על השובע ודיו בכך בסמוך למנחה קטנה ואע״פ שלענין מלאכה בערבי שבתות ובערבי ימים טובים שאסורה מן המנחה ולמעלה פירשנוה בפרק מקום שנהגו על מנחה גדולה בזו מפני שהוא צריך להכנת שבת או להכנת יום טוב וצריך ריוח מרובה אבל לענין אכילת מצה לתיאבון דיו בסמוך למנחה קטנה ומשם ולמעלה לא יאכל אדם עד שתחשך אע״פ שהתפלל תפלת המנחה שאלו לא התפלל אף בחול אסור אלא אע״פ שהתפלל וטעם הדבר כדי שיאכל מצה בתאבון:
ויש שואלים ואף כשתפקיע אכילת מצה לתאבון האיך אפשר לו לאכול והלא חמץ ומצה אסורים לו חמץ מן הדין ומצה ממה שאמר בתלמוד המערב האוכל מצה בערב הפסח כבא על ארוסתו בבית חמיו וא״ת במיני תרגימא והלא בזה לא נאסר וכמו שאמרו אבל מטבל הוא במיני תרגימא כמו שיתבאר ותירצו שלא אמרו כבא על ארוסתו אלא במצה הראויה לצאת בה ידי חובתו הא מצה עשירה או בצקות של עכו״ם או של אורז ודוחן לא ובא לאסרם משום מצה לתיאבון והוא הדין אף במיני תרגימא ושלא לאכול מהם אכילה מרובה ושמא תאמר והלא אמרו הקמחים ובצקות של עכו״ם אדם ממלא כרסו מהם ובלבד שיאכל כזית מצה באחרונה והרי מצה באחרונה על השובע היא ואלמא אתיאבון לא קפדינן זו שנויה במי שאין לו אלא כזית מצה משומרת וודאי צריך לאכלה לבסוף אבל כל שיש לו צריך גם כן שיאכלנה בתחלת סעודה לתיאבון:
ואפי׳ עני שבישראל לא יאכל עד שיסב ר״ל שלא יאכל אלא בהסבה דרך חירות כדי שירמוז בה סימן לחירות וגאולה ויתעורר לשבח מי שגמלנו טובה בגאולה וחירות משעבוד קשה ומגונה:
ולא יפחתו לו מארבע כוסות של יין וכו׳ לשון יפחתו לו יש אומרים שהוא יוצא לשני והוא חוזר על גבאי צדקה מלשון אין פוחתין לעני העובר ממקום למקום מככר בפנדיון ר״ל שוה פנדיון כלומר לא יפחתו לו גבאי צדקה המחלקים לעניים בכדי צרכם אע״פ שבשאר ימים טובים יש להם לצמצם להם בכאן לא יפחתו לו מארבע כוסות של יין ואפי׳ היה עני הנוטל מן התמחוי שהוא עני שבעניים וכמו שאמרו מי שיש לו מזון סעודה אחת לא יטול מן התמחוי וי״מ אותו בודד כלומר שלא יהי׳ לו פחות מארבעה כוסות של יין ור״ל שצריך להשתדל בכל כחו עד שיהא לו יין כשיעור ארבע כוסות אפי׳ היה עני גמור:
וארבע כוסות אלו תקנת חכמים אחד לקידוש ואחד להגדה ואחד לברכת המזון ואחד לגמור את ההלל ואמרו בבראשית רבה ארבע כוסות אלו כנגד ארבע גאולות והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי והענין לומר שכל אחת גאולה בפני עצמה הראשון גאולת השעבוד והוא והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים ר״ל אותן העבודות הקשות שהיו משתעבדים בהם וגאולה שניה והצלתי אתכם מעבודתם ר״ל מכל שיעבוד אף משיעבוד הרגיל בכל מלכות והוא שיעבוד מסים וארנוניות וכיוצא בהם והשלישית וגאלתי אתכם בזרוע נטויה כלומר שאף בשאר הגאולות אפשר להיותם עומדים ביניהם בשפלות ובבזוי אלא שהכה בשונאיהם ועשאם אדונים וזהו זרוע נטויה הרביעית שלקחם לו לעם קדוש ונתן לנו את תורתו והוא תכלית הכל ועליו נאמר ולקחתי:
ובירושלמי רמזו בהם כנגד ארבע כוסות שנאמרו בענין פרעה בפרשת שר המשקים והם וכוס פרעה בידי ואשחט אותם אל כוס פרעה ואתן את הכוס על כף פרעה ונתת כוס פרעה בידו שענינם היה סבה לגאולת מצרים וכן פרשוהו כנגד ארבע מלכיות שנשתעבדו בישראל והם הנמשלים בדניאל לחיות רעות ורמז להשקותם ארבע כוסות קח את כוס [היין] החימה [ירמי׳ כ״ה ט״ו] כוס זהב בבל ביד ה׳ [ירמי׳ נ״א ז׳] ורוח זלעפות מנת כוסם [תהלים י״א ז׳] כי כוס ביד ה׳ ויין חמר מלא מסך ויגר מזה אך שמריה ימצו ישתו וכו׳ [שם ע״ה ט׳] ועל רמז דבר זה תקנו בכוס רביעי שפוך חמתך על הגוים וכו׳ ויש מפרשים בו על שם שאנו רגילים להודות ולהכיר טובה למי שגמלנו עד שאחר אכילה אנו מודים ומברכים ואותם שאוכלים אותנו בכל פה דורסים ואוכלים ואין בפיהם שבח לשם והם שנאמר עליהם אוכלי עמי אכלו לחם ה׳ לא קראו ועל זה נהגו לומר שפוך חמתך על הגוים אשר לא ידעוך ועל הממלכות אשר בשמך לא קראו רמז לאמרו על אכילתם ה׳ לא קראו ואמרו עוד בתלמוד המערב וכנגדם עתיד הקב״ה להשקות לישראל ארבע כוסות של נחמה ה׳ מנת חלקי וכוסי כוסי רויה כוס ישועות אשא תרין כלומר שמלת ישועות משמע תרין ואפשר שלא נזכרו אלא שלש לרמז גאולה שלישית עד שיהא בהם רמז לגאולה משלש גליות:
זהו ביאור המשנה וכולה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הם:
ערב פסחי׳ סמוך למנחה – פי׳ רשב״ם ז״ל סמוך למנחה קטנה דהיינו תשע שעות ומחצה סמוך לזה חצי שעה דהיינו סוף השעה תשיעית. וכתבו בתוס׳ דהיינו כשהתפלל כבר תפלת המנחה דאי לא אפי׳ בשאר ימות השנה נמי אסור לאכול קודם שיתפלל כדתנן פ״ק דשבת לא ישב אדם לפני השער סמוך למנחה עד שיתפלל ולא לאכול כו׳.
פרק עשירי
ערבי פסחים סמוך למנחה – האי מנחה מנחה קטנה הוא כדאית׳ בגמ׳ בהדיא והיא מט׳ ומחצה ולמעל׳ וסמוך לה היינו מתחלת עשר. ואין לפרש סמוך לה לאחריה דהיינו תחילת י״א מדאמרי׳ בגמ׳ דבערבי שבתו׳ מן המנחה ולמעלה הוא דאסור סמוך למנחה שרי אלמ׳ סמוך לפניה קתני. ותו דאמרי׳ בגמ׳ אפי׳ אגריפס שהיה רגיל לאכול בתשע שעות אותו היום לא אכל עד שתחשך אלמא מתחילת עשר קאמר (ח״י):
לא יאכל אדם – פי׳ בשר או פירות דאלו פת פשיטא דחמץ אי אפשר מצה נמי לא אפשר מדר׳ לוי דהאוכל מצה בע״פ כבא על ארוסתו בבית חמיו ודוקא אכילה גסה הוא דאסור אבל כל דהו מותר כדאמרי׳ בגמ׳ אבל מטבל הוא במיני תרגימא. וכן נמי דוקא אכילה הוא דאסור הא שתיה שרי ואפי׳ טובא נמי דכל שכן דנגרריה ללביה ואכיל מצה לתיאבון כדאמרינן בגמ׳ רבא הוי שתי חמרא כולי מעלי יומא דפסחא אמר כי היכי דנגרריה ללביה ולטעום טעם מצה ומדקאמר כולי מעלי ש״מ דאפי׳ לבתר ט׳ שעות נמי:
עד שתחשך מסתברא דדוקא קתני עד שתחשך ולא עד שקדש היום ואע״ג דזמן קדושת היום בשבתו ובימים טובי׳ וכאן נמי למלאכה הוא קודם חשכה כדאמרי׳ בריש מסכת ברכות גבי זמן ק״ש דחד אמר משעה שקד׳ היום בערבי שבתות וחד אמר משעת צאת הכובבים וכדמשמע נמי לקמן בעובדא דרב חנניא בר שלמיא ותלמידיה דרב וכפי׳ הרב אלפסי ז״ל בהלכותיו אפי״ה שאני מצה דמשום ליתא דאכילת פסח שאינו נאכל אלא בלילה. ואכילת מצה תחלה משו״ה לא יאכל מצה עד שתחשך ושמא ילפי לה בפסח מדכתב בבא השמש ודרשינן כבא השמש אתה אוכלו וליכא למימר כבא השמש משקיעת השמש דהיינו משקדש היום דהא כתיב קרא אחרינא ואכלו את הבשר בלילה הזה בלילה ממש. ואעפ״י שאפשר לחלק ולומר דעד שתחשך היינו ספק חשכה ואשכחן דכותיה כדבעינן למכתב קמן אפי״ה כן נראה עיקר וכטעמ׳ דאמרן (ח״י):
ואפי׳ עני שבישראל לא יאכל עד שיסב – אמשתחשך קאי מכאן ואילך ולא אמן המנחה ולמעלה והסיבה משום חירות:
ולא יפחתו לו מד׳ כוסות של יין – פי׳ לא יפחתו לו גבאי צדקה לעני כההיא דתנן אין פוחתין לעני העובר ממקום למקום מככר בפונדיון. ואין לפרש לא יפחתו לו הכוסו׳ דהו״ל למיתני לא יפחתו לו ארבע וכיון דקתני מארבע ש״מ כדאמרן. ואפי׳ מן התמחוי ואפי׳ לעני המתפרנס מן התמחוי שהוא עני מדולדל. והני ד׳ כסי תקנום חכמי׳ לברך עליהם ד׳ ברכות כנגד ד׳ גאולות וגאלתי ולקחתי והבאתי והוצאתי. ובירושלמי אמרו כנגד ד׳ כוסות של פרעה. אי נמי כנגד ד׳ כוסות של תרעלה שעתי׳ הקב״ה להשקות את אומ״ה ושמא לפי׳ נהגו להוסיף על ההלל שפוך חמתך אל הגוים אי נמי כנגד ד׳ כוסות של נחמה ולפי שאין פוחתין לעני מד׳ כוסות של יין נהגו שלא לקדש בביהכ״נ בליל הפסח דליכא לאפוקי אורחים דאכלו ושתו התם:
תוס׳ בד״ה עד שתחשך כו׳ אגב אורחיה תנייה בקוצר. נ״ב פי׳ הכא אגב אורחיה והתם העיקר ומשום ה״נ לא קשה מתני׳ דאיזהו מקומן ל״ל אבל רבינו יהודה תירץ דשפיר איצטריך למתני מתני׳ (דהכא) [דהתם] לאשמעינן דהפסח אינו כשאר קדשים ואע״ג דכתיב ואכלו את הבשר בלילה היינו פסח מצרים אבל לא פסח דורות ודו״ק:
בד״ה לא יפחתו כו׳ לא ימנע מלקבל כו׳. נ״ב פי׳ זה לא קאי אגבאין אלא על העני מלקבל ודו״ק:
בפרשב״ם בד״ה סמוך למנחה כו׳ מנחה קטנה בט׳ ומחצה כו׳ ובד״ה ואפילו עני שבישראל לא יאכל בלילי פסחים כו׳ כצ״ל:
תוס׳ בד״ה לא יאכל כו׳ וי״ל דאיירי במצה עשירה כו׳ אלא במצה הראויה לצאת כו׳ עכ״ל וה״ה דמצי לאוקמא בבציקות של גוים דאינו יוצא בה י״ח כמ״ש התוס׳ לקמן ויש לחלק דמצה עשירה לאו טעם מצת מצוה היא ושרי משא״כ בצקות ש״ג דטעם מצה היא וק״ל:
בד״ה עד שתחשך כו׳ ורבי׳ יודא תירץ אפילו אי בעינן גבי שבתות וי״ט עד שתחשך הכא אצטריך למיתנא לאשמעינן כו׳ עכ״ל כצ״ל מצאתי וכתירוץ מה״ר יחיאל דהכא אגב אורחא תנייה וק״ל:
בד״ה לא יפחתו לו כו׳ והא דקאמר מן התמחוי לא ימנע מלקבל כדי כו׳ עכ״ל נראה לפרש דבריהם כמ״ש המרדכי בשם ר״י שהביא פרשב״ם גבי אפילו מן התמחוי וכתב דל״נ לר׳ יחיאל כו׳ דמשמע דאגבאי צדקה קאי שיתנו לו מן התמחוי דהא קאי אלא יפחתו לו לכן נראה לר״י דמיירי שיש לו מזון ב׳ סעודות ואמרי׳ מי שיש לו מזון ב׳ סעודות לא יטול מן התמחוי ואם לא בשביל ד׳ כוסות לא היה נזקק ליטול מן התמחוי ובשביל ד׳ כוסות קאמר שיטול מן התמחוי וכן משמע כו׳ עכ״ל ע״ש וזה שכתבו התוס׳ מן התמחוי לא ימנע מלקבל אף שיש לו ב׳ סעודות מ״מ כדי לקיים ד׳ כוסות יקבל מן התמחוי ודלא כפירוש רשב״ם בזה ודו״ק:
בד״ה לא יפחתו כו׳ מיהו יש לדחות בשיש להם כוס לעצמם כו׳ עכ״ל ואשמעינן אע״פ שהוא לא שתה רביעית אלא רובו של רביעית סגי וה״ה דבלא השקה מהן לאחרים והוא שתה רובו דסגי וק״ל:
בד״ה מן המנחה ולמעלה השתא ס״ד דלאו דוקא אלא ה״ה סמוך למנחה עכ״ל ק״ק האי לישנא דס״ד דהא במסקנא נמי הכי הוא דמסיק כרב הונא וברייתא דלקמן דקתני סמוך למנחה לאו משבשתא היא וע״כ דהך דקתני הכא מן המנחה היינו סמוך כפירש״י ורשב״ם לקמן וק״ל:
ולא יפחתו לו מד׳ כוסות כו׳. עיין פי׳ רש״י ועיין בב״ר פרשת וישב ענין נאה וארוך על ד׳ כוסות הכל רמז על הגאולה ויש לעיין בזה מי הכריחום לדרוש פתרון חלום של שר המשקה על ישראל גם שאמר את בשרתני אף אני אבשרך כו׳ דמשמע שיש לחלום זה שני פתרונות ומאין להם זה ונראה ע״פ מ״ש פ׳ הרואה (דף נ״ה) ויהי כאשר פתר לנו כן היה מכאן שכל החלומות הולכין אחר הפה וא״כ הוא יקשה למה פתר לזה לטובה ולזה לרעה אבל יש לומר בזה שודאי אלו פתרונות שאמר להם לא היו אמיתים אלא אחר הפה והפתרון האמיתי של חלום שר המשקה בעיני יוסף היה על גאולת ישראל כדמסיק וע״כ א״ל לשר המשקה את בשרתני בחלום טוב לפי פתרון אמיתי על גאולת ישראל אף אני אבשרך טוב בחלום שהולך אחר הפה וק״ל:
תוס׳ ד״ה לא יפחתו וכו׳ ואין אשתו בכלל. עיין ברכות כד ע״א תד״ה והתניא:

פרק י

ערב פסחים סמוך לזמן מנחה — לא יאכל אדם עד שתחשך, כדי שיוכל לאכול בלילה את המצה לתיאבון. אפילו עני שבישראל לא יאכל סעודת ליל פסח עד שיסב מוטה על צידו כדרך שמסובין העשירים ובני החורין, ולא יפחתו לו גבאי צדקה לצורך סעודה זו מארבע כוסות של יין ואפילו הוא עני שבעניים המקבל מן התמחוי (כלי שהיו אוספים בו מזונות לעניים), צריך לתת לו ארבע כוסות יין בלילה זה.

Chapter 10

MISHNA: On the eve of Passover, adjacent to minḥa time, a person may not eat until dark, so that he will be able to eat matza that night with a hearty appetite. Even the poorest of Jews should not eat the meal on Passover night until he reclines on his left side, as free and wealthy people recline when they eat. And the distributors of charity should not give a poor person less than four cups of wine for the Festival meal of Passover night. And this halakha applies even if the poor person is one of the poorest members of society and receives his food from the charity plate.
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףרש״ירשב״םראב״ןתוספותתוספות רי״ד מהדורה תנינאתוספות רי״ד מהדורה תליתאהבית הבחירה למאיריריטב״אמהר״ם חלאווהמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) גמ׳גְּמָרָא: מַאי אִירְיָא עַרְבֵי פְסָחִים? אפי׳אֲפִילּוּ עַרְבֵי שַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים נַמֵי, דְּתַנְיָא: לֹא יֹאכַל אָדָם בְּעַרְבֵי שַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים מִן הַמִּנְחָה וּלְמַעְלָה, כְּדֵי שֶׁיִּכָּנֵס לַשַּׁבָּת כְּשֵׁהוּא תַּאֲוָה. דִּבְרֵי רִבִּי יְהוּדָה. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: האוֹכֵל וְהוֹלֵךְ עַד שֶׁתֶּחְשַׁךְ.

GEMARA: The Gemara expresses surprise at the mishna’s statement that one may not eat on Passover eve from the time that is adjacent to minḥa. Why discuss this halakha particularly with regard to the eves of Passover? Even on the eves of Shabbat and other Festivals it is also prohibited to eat in the late afternoon, as it was taught in a baraita: A person should not eat on the eves of Shabbat and Festivals from minḥa time onward, so that he will enter Shabbat when he has a desire to eat and he will enjoy the Shabbat meal; this is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Yosei says: One may continue eating until dark.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ירשב״םראב״ןתוספותבעל המאורראב״ד כתוב שםרמב״ן מלחמות ה'בית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ כשהוא תאוה – ולא תבא סעודת שבת על השובע.
גמ׳ אפילו ערבי שבתות כו׳ – אליבא דרבי יהודה כדי שיהא קידוש וסעודת שבת חביב עליו.
[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 1]

מאי איריא ערבי פסחים – ואם תאמר אמאי לא משני דתנא בפסח קאי כדמשני בפרק כל שעה (לעיל דף לז.) גבי פת עבה ויש לומר משום דבפסח קאי אין לו להניח ערבי שבתות דתדירי בכל שבוע אי נמי הכא דאיכא למיטעי ולמימר דווקא נקט ערב פסח משום חיובא דמצה לא הוה ליה למיתני ערב פסח וכן בריש מקום שנהגו (לעיל דף נ:) איכא למיטעי דדוקא בערב הפסח אסור לעשות מלאכה משום קרבן.
מן המנחה ולמעלה – השתא סלקא דעתא דלאו דוקא אלא הוא הדין סמוך למנחה.
ערבי פסחים
{שמעתא דאכילה בערבי שבתות ימים טובים ופסחים}
כתב הרי״ף ז״ל: ובערבי שבתות ובערבי ימים טובים, היכא דאתחיל מקמי ט׳ שעות ואמשיך ליה וכו׳.
ואני אומר, אף בערבי פסחים, אם התחיל קודם ט׳ שעות, אין מפסיקין עד דקדיש יומא, ופריס מפה ומקדש. והיינו הך דתניא (בבלי פסחים ק׳:): ושוין שמתחילין. ואוקימנא, קודם תשע, ולא מפלגינן בה בין בערב הפסח בין בערבי שבתות וי״ט. וההיא דאמר ר׳ יוחנן (בבלי פסחים ק׳.), הלכה כרבי יהודה בעה״פ להפסקה, ליתא, מדרב יהודה אמר שמואל, דאמר, אין הלכה לא כרבי יהודה ולא כר׳ יוסי.
וכבר ראיתי דברי ה״ר שמואל ז״ל שכתב בפירושו, ולא נתיישבו לי. ומאי דקשיא ליה, שמואל דאמר כמאן, לאו קושיא היא. דשמואל גמרא גמיר לה משמא דרבנן ותניא נמי כוותיה. ובתלמוד ירושלמי (ירושלמי פסחים י׳:א׳) הוא בפירוש: רב יהודה בשם שמואל: זו דברי רבי יהודה ורבי יוסי. אבל דברי חכמים, פורש את המפה ומקדש.
והא דתניא (בבלי פסחים ק׳:), ושוין שאין מביאין את השולחן אא״כ קדש, בערב הפסח היא ומתשע שעות ולמעלה. ואתיא כההיא דתניא (בבלי פסחים ק׳:), ושוין שאין מתחילין, דאוקימנא בגמ׳ בערב הפסח, דאפי׳ ר׳ יוסי מודה ביה משום חיובא דמצה.
נקוט האי כללא בידך. כל הבאת שולחן, זו היא התחלת אכילה, וכל הפסקה בעקירת השולחן שאמרו בגמ׳, היא ברכת המזון. וזו היא שאמר ר״ג1 לרבי יוסי (בבלי פסחים ק׳.): רצונך שנפסיק ונחוש ליהודה חברנו. ול״ג, לדברי רבי יהודה, אלא, ליהודה. לפי שהפסיק רבי יהודה את אכילתו ורצה לברך ברכת המזון, חשש ר״ג לכבודו של רבי יהודה, שלא יהו הם אוכלים והוא מפסיק. וכממתינין זה לזה היו (בבלי ברכות מ״ז.). ואף על פי שאין שנים ממתינין לאחד, רצה ר״ג לחלוק כבוד לר׳ יהודה. ואמר ליה ר׳ יוסי: בכל יום אתה מחבב דברי בפני רבי יהודה, ועכשיו אתה מחבב דברי רבי יהודה בפני. כלומר, שהרואים יטעו במעשיך ויקבעו הלכה כדבריו.
ובמסקנא, אמר שמואל: אין הלכה, לא כרבי יהודה, דאמר, מפסיקין בברכת המזון, ולא כרבי יוסי, דאמר, אין מפסיקין כלל, אלא מפסיקין בפרישת מפה, ומקדש, וחוזר לסעודתו.
ולא צריך למשרא המוציא, כמ״ש הרי״ף ז״ל, דהא לקבעיה הדר. ואילו היה מברך המוציא כדברי הרי״ף, היה טעון ברכת המזון לסעודה ראשונה. שלא מצינו בהמ״ז אחת לשתי ברכות של המוציא. ובחברים שהיו מסובין ועקרו רגליהם ולא הניחו שם זקן או חולה, תניא (בבלי פסחים ק״א:): כשהן יוצאין, טעונין ברכה למפרע, וכשהן חוזרין, טעונין ברכה לכתחלה. [אלמא, כל שטעון ברכה לכתחילה]⁠2 על מה שעתיד צריך ברכה למפרע על מה שעבר. ואם היה מברך בהמ״ז לסעודה ראשונה זו, היתה הפסקה גמורה כרבי יהודה, ואין הלכה כרבי יהודה.
ויש מפרשים הבאת שלחן, קרובי תכא, כי היכי דניתי תכא ביקרא דשבתא. וכבר ראיתי כל הדברים ההם, והם יגעים מהשיגם לדעתי.
1. גירסתנו: רשב״ג
2. תבות הללו חסרות בדפ״ר
פרק ערבי פסחים
[במאור דף יט. ד״ה כתב עלה. לרי״ף סי׳ תשסח (פסחים דף צט:)]
כתוב שם: [כתב הרי״ף ז״ל ובערבי שבתות ובערבי ימים טובים היכא דאתחיל מקמי תשע ואמשיך וכו׳]. ואני אומר אף בערבי פסחים אם התחיל וכו׳ אין וכו׳.
אמר אברהם: ומנין לו לזה לדחות הלכה פסוקה שפסק⁠[ו] ר׳ יוחנן ור׳ יוסי בר חנינא [דף ק.] הלכה כרבי יהודה בערב הפסח ואוקימנא להפסק, והלכה כר׳ יוסי בערבי שבתות נמי להפסק, ואיכא לאוקמינהו כהלכתא, דשמעינן מנייהו דאיכא חלוק בין ערבי פסחים לערבי שבתות להפסקתן, שערבי פסחים מפסיק לגמרי ובערבי שבתות אינו מפסיק אלא במפה. ואף על פי שאמרו הלכה כרבי יוסי בערבי שבתות לא כרבי יוסי לגמרי אלא לאפוקי מהפסקה דרבי [יהודה]⁠1. מיהו בערבי פסחים עבדינן כרבי יהודה לגמרי, דכי היכי דמחמיר לענין התחלה [הכי נמי חמיר לענין הפסקה. אבל אני מתמיה על הרב ז״ל מאחר שפסק כרבי יוסי לענין התחלה] מן המנחה ולמעלה למה ליה למימר בערבי שבתות וימים טובים היכא דאתחיל מקמי תשע ואימשיך, והלא אפילו לבתר ט׳ ובתר עשר נמי מצי מתחיל. ויש לומר דרבותא אשמועינן דאפילו אתחיל מקמי תשע שהוא מותר לדברי הכל, לענין הפסקה מיהא מפלג פליג, ואין הלכה כחד מנייהו אלא פורס מפה ומקדש. דלא תימא כי אמר רבי יהודה מפסיק היכא דאתחיל באיסור בלחוד קאמר, אלא אפילו התחיל בהיתר נמי קאמר, ממעשה [דף ק.] דרשב״ג ורבי יהודה ורבי יוסי שהיו מסובין בעכו כו׳, ורבי יהודה ור׳ יוסי ודאי קודם ט׳ שעות אתחול ואפילו הכי כי קדש היום הפסיק. ואחר כך מצאתי נוסחא מדוקדקת שכתב היכא דהתחיל מקמי דקדיש יומא ואמשיך2 וכו׳, והיא עיקר.
[במאור שם דף יט:]
כתוב שם: והא דתניא ושוין שאין מביאים את השלחן אלא אם כן קדש בערב הפסח היא וכו׳.
אמר אברהם: זה אינו כלום. אלא אפילו בערבי שבתות מצי פליג ר׳ יוסי כשהתחיל עד שלא קדש היום, אבל משקדש היום אפילו רבי יוסי מודה שאין מתחילין, ואם הביא מבעוד יום כשיקדש היום פורס מפה ומקדש. ואין לנו בהפוכותיו של זה.
[במאור שם.]
כתוב שם: [ובמסקנא אמר שמואל אין הלכה לא כרבי יהודה ולא כרבי יוסי, לא כרבי יהודה דאמר מפסיקין בברכת המזון, ולא כרבי יוסי דאמר אין מפסיקין כלל], אלא מפסיקין בפריסת מפה ומקדש וחוזר לסעודתו ולא צריך למישרא המוציא וכו׳.
אמר אברהם: באמת וברור צריך למשרא המוציא כדברי הרב ודברי רבוותא ז״ל ולא תועיל כאן לקבעיה הדר, שהרי מפסיק אכילתו על כרחו בקדוש, דלא איפשר לקדושי ומיכל בחדא זימנא ועל כרחיה בעי לסלוקי ממיכלא עד דמקדש ואסור הוא [לאכול] עד שיקדש. וכן הטעם לד׳ כוסות שטעונים ברכה לפניהם כל אחד ואחד, שהרי הוא מפסיקן בהגדה על כרחו. ואפילו אם נאמר שהוא מותר לשתות בתוך ההגדה ולעולם בברכה שהרי הפסיק בעל כרחו בדבר שאינו יכול לעשות עם שתייתו3.
[במאור שם.]
כתוב שם: לקבעיה הדר, ואילו היה מברך המוציא כדברי הרי״ף ז״ל היה טעון ברכת המזון לסעודה ראשונה, שלא מצינו ברכת המזון אחד לשתי ברכות של המוציא.
אמר אברהם: ומאי תמיהה, הרי מצינו ברכת המזון אחד עולה לאכילת [הפת]⁠4 שצריכה המוציא ולאכילת דייסא הבאה בתוך הסעודה שטעונה בורא מיני מזונות, וכן לתאנים וענבים הבאים בעל כרחן בתוך הסעודה שטעונין ברכה לפניהם וברכת המזון אחת פוטרתן [ברכות דף מא:]⁠5.
1. בכ״י: יהושע,
2. עיין בספר ההשלמה פסחים דף ק. סוף ד״ה מסקנא דשמעתא, ובמכתם שם דף צט: ד״ה כתב הריא״ף היכא דאתחיל.
3. עיין במכתם פסחים דף צט: ד״ה וכתב הריא״ף אלא פורס.
4. בכ״י: פרס.
5. עיין במכתם הנ״ל.
ערבי פסחים
{שמעתא דאכילה בערבי שבתות ימים טובים ופסחים}
כתוב בספר המאור: כתב עלה הרי״ף ז״ל: ובערבי שבתות ובערבי י״ט, היכא דאתחיל מקמי תשע ואמשיך ליה וכו׳, ואני אומר, אף בע״פ.
אמר הכותב: דעתו1 של רבינו ז״ל. שהרי השמיט זו שא״ר יוחנן, הלכה כר׳ יהודה בערב הפסח להפסקה. וכן עיקר. שלא נאמרה זו אלא מקמי דאיתמר: פורס מפה, ומקדש. ולהוציא מדברי רבי יוסי, דאמר, גומר סעודתו. הא לדידן, בפורס מפה ומקדש סגי, אפי׳ לערב הפסח. שאין הפסק עקירת השולחן מהני לחיובה דמצה יותר מפריסת מפה וקדוש.
אלא שאין לשונו בכאן מכוון. דבערבי שבתות וימים טובים למה לי אתחיל מקמי תשע. אפי׳ בתר תשע נמי מתחיל. וכבר נמצא בהלכות מדוקדקות, היכא דאתחיל מקמי דקדיש יומא.
ותפס לו רבינו ז״ל הענין השנוי בגמרא למתחיל בהיתר. אבל לפי דעתי, אף בערב הפסח נמי, אם עבר והתחיל מתשעה ולמעלה וקדש היום, אינו מפסיק, אלא פורס מפה ומקדש. ולא עוד, אלא בין בערב הפסח בין בשאר ימים טובים, אפילו משתחשך, אם התחיל אינו פוסק, אלא פורס.
והיינו דתניא: ושוין, שאין מביאין את השלחן אלא א״כ קדש. כלומר, אף על פי שנחלקו ר׳ יהודה ור׳ יוסי בערבין ובהפסקה, שוין שאין מביאין את השלחן משתחשך אלא אם כן קדש. ואם עבר והביא, פורס מפה ומקדש. ולמאן דאמר, טעם - אינו מקדש, מאי מקדש. שאחרים מקדשים לו. והרב ר׳ אברהם ז״ל מפרש, ואם הביא מבעוד יום וקדש היום, פורס מפה ומקדש.
אבל א״א לפרשה בערב הפסח כדברי בעל המאור ז״ל, ושבוש הוא. דמדקתני, אא״כ קדש, משמע שבשעת קדוש הוא שאמרו, אין מביאין. ומשמע נמי דטעמא משום קדוש. והא אינן שוין בערב הפסח אלא משום חיובא דמצה.
ומה שכתב: ולא צריך למשרא המוציא, כמו שכתב הרי״ף ז״ל, דהא לקבעיה הדר, ואילו היה מברך המוציא, היה טעון ברכת המזון לסעודה ראשונה, שלא מצינו ברכת המזון אחת לשתי ברכות של המוציא.
והרי נמלך מברך בתחלה על כל דבר ודבר, בין בברכת היין בין בברכת המוציא, כמו שאמרו בפרק כל הבשר (בבלי חולין ק״ז:): השמש מברך על כל כוס וכוס ועל כל פרוסה ופרוסה. ואילו בסוף, ודאי שאינו מברך שלש ולא מעין שלש אלא פעם אחת בסוף.
וכן בעובדא דתלמידי דרב (בבלי פסחים ק״ג.), דאמרי, כיון דאמריתו הבו ונבריך איתסר לכו למישתי, פירשו ראשונים, עד שיברכו ברכת היין - ולא שיהו צריכין לברך שלש ולא מעין שלש על כוס ראשון. וכן ודאי מוכיח בגמרא, שאין דבריהם של תלמידי רב לקביעות ברכת המזון אלא לענין הפסק ברכת היין. וה״נ מוכח בפרק כסוי הדם (חולין פ״ו:).
הא מצינו ברכה אחת בסוף לשתי ברכות שבתחלה, בין משלש בין במעין שלש. וכן הדין בכל הפסקה כגון זו. אף על פי שאין כן בשנוי המקום, מפני שהוא עקירות גמורה, שכשהוא יוצא צריך ברכה למפרע לא2 שמא לא יחזור, ונמצא שלא בירך אחריהן במקומן.
ולהכריע כדברי רבינו ז״ל, נראין הדברים שכיון שקדש היום ואסר3 עליו מעתה לאכול כלום, אא״כ סילק בפריסת מפה והפסיק בקדוש היום ויתחיל בסעודה אחרת, אין לך הפסק גדול מזה. וכל מודה על האמת יודה בזה. וכ״כ הרב אברהם בתשובותיו, כטעם הזה.
וראינו לראשונים, כגון בעלי הלכות גדולות ופסוקות, שכתבו כדברי רבינו ז״ל. וזו מחלוקת ישנה היא, וכבר עמדו ראשונים עליה. וכן כתוב בהלכות רב יצחק בן גיאת ז״ל: שיש מי שסובר דקדוש לא הואי הפסק, שלא עקר דעתו מאכילה, ולא דייק. עד כאן.
1. נראה דצ״ל: זו דעתו
2. נראה שיש למחוק תבה זו
3. נראה דצ״ל: ונאסר
כבר ביארנו באיסור זה של אכילה מתחלת שעה עשירית ולמעלה שלא נאמרה אלא מטעם אכילת מצה לתיאבון ולמדנו ששאר ערבי ימים טובים וערבי שבתות אין להם סרך באיסור זה אלא אוכל אף משעה זו ולמעלה ולא סוף דבר שלא נאסר משעה הסמוכה למנחה אלא שיהא מיהא נאסר מגוף המנחה ולמעלה אלא אפי׳ מן המנחה ולמעלה מותר ואפי׳ לכתחלה אוכל והולך עד שתחשך אף להתחלת אכילה אלא שמכוער הדבר:
למדת שלענין התחלת אכילה יש הפרש בין ערבי פסחים לשאר ערבי ימים טובים וערבי שבתות אבל לענין הפסק אכילה ר״ל אם התחיל בערב הפסח מקודם תשע שעות והגיעה המנחה או שקדש היום ולא גמר סעודתו ובערבי שבתות וימים טובים שהתחיל מקודם שקדש היום וקדש עליו היום ולא גמר סעודתו וכן בערב הפסח שעבר והתחיל לאחר תשע שעות וקדש היום על איזה צד מפסיק בכל אלו ועל איזה צד אינו מפסיק יש בו קצת מחלוקת בין המפרשים:
עוד כתבו דלא יאכל מיירי במצה עשירה דאי בחמץ הא נאסר כבר ומצה הא אמרי׳ האוכל מצה בערב פסח כאלו בא על ארוסתו בבית חמיו ואי במיני תרגימא הא אמרי׳ לקמן דשרי אפי׳ סמוך למנחה אלא הכא מיירי במצה עשירה דלא נאסר בערב פסח אלא מצה הראויה וכן העידו על ר״ת ז״ל שהיה נוהג בערב פסח שחל להיות בשבת לעשות סעודה שלישית במצה עשירה.
עד שתחשך – כתבו בתוס׳ מדנקט עד שתחשך אשמעינן אגב אורחיה דאע״ג דבשאר שבתות וימים טובים מוסיפין מחול על הקדש כדאמרינן בפ׳ תפלת השחר מתפלל אדם של שבת בע״ש ואומר קדושה על הכוס בערב פסח לא מצי אכיל עד שתחשך.
ואפי׳ עני שבישראל – פי׳ בתוס׳ אפי׳ עני שאינו רגיל בהסבה כל השנה כולה וגם נמי עשיר שהוא מוסף על כלי מילת וכרים וכסתות הוי חרות ולא צריך עני היסבה מפני שהוא אינו מוסב אלא על גבי ספסל סד״א לא הוי דרך חירות ולא צריך הסבה קמ״ל.
ולא יפחתו לו מארבע כוסות – פרשב״ם אפי׳ עני המתפרנס מן התמחוי דהיינו עני שבעניים דתנן מי שיש לו מזון ב׳ סעודות לא יטול מן התמחוי לא יפחת לו גבאי צדקה. והרב ר׳ יחיאל מפר״ש הקשה עליו דהא פשיטא דאפי׳ עני שבעניים חייב במצות כמו עשיר ופי׳ דהא לא יפחתו לו אעני קאי וה״ק אם אין לו אלא מזון שתי סעודות ימכרם ויקח מהם ארבע כוסות ואף על פי שיצטרך אח״כ ליטול מן התמחוי.
גמרא מאי איריא ערבי פסחים אפי׳ ערבי שבתות וימים טובים – ואף על פי דבערבי פסחים מודו ר׳ יהודה ור׳ יוסי דאין להתחיל לאכול סמוך למנחה וערבי שבתות וימים טובים פליגי ר׳ יהודה אוסר להתחיל ור׳ יוסי שרי ואיפסקא הלכה לדעת המפרשים כר׳ יוסי וא״כ עלה בידינו דבערב פסח אין מתחילין סמוך למנחה ובערבי שבתות וימים טובים מתחילין. היכא דמתחיל בערב פסח קודם ט׳ שעות ונמשכה אכילתו עד הלילה כתב הרשב״ם ז״ל דקיימא לן כר׳ יהודה בהא וצריך לעקור את השלחן מיד כשיחשיך ולהחזירו לשם פסח והר״י קראקושה כתב דאף בערב פסחים אם התחיל קודם ט׳ אין מפסיקין עד דקדיש יומא ופריס מפה ומקדש: והרב ר׳ זרחיה פי׳ דהאי הפסקה דר׳ יהודה שמברכין ברכת המזון אבל מעקרין את השלחן ולענין הפסקה בערבי שבתות וימים טובים הא אמר ר׳ יהודה אמר שמואל אין הלכה כר׳ יהודא וכר׳ יוסי אלא פורס מפה ומקדש לא בעי עקירת שולחן (מדכתב ר׳ אלפסי ז״ל דאפי׳ בערב הפסח פורס מפה ומקדש) (נ״ל מיותר, המעתיק) מדכתב ר׳ אלפסי ז״ל היכא דאתחיל ליה מקמי תשע שעות וכו׳ ומדנקיט מקמי תשע שעות משמע דאפי׳ בערב פסח מיירי דאי לא מאי איריא מקמי ט׳ שעות אפי׳ לבתר ט׳ נמי דהא קיימא לן כר׳ יוסי.
פורס מפה ומקדש – כתב ר׳ אלפסי ז״ל ואח״כ שרי המוציא ומברך בה״מ ובתוס׳ הקשו עליו דא״כ היה טעון עליו ברכת מזון לסעודה ראשונה ועוד הקשו עליו ודחו פי׳ וכתבו דאין צריך לברך המוציא דקדוש לא הוי הפסקה. והרב בעל הלכות כתב כדברי רבינו אלפסי ז״ל וכתב הר״י קרא קושה וא״ת היכן מצינו ברכת מזון אחת לשתי ברכות של המוציא ותו דפריסת מפה כסילוק אכילה דמי הלכך לא יברך המוציא ע״כ.
עוד כתב הר״י קרהקוש״א ז״ל כי מהא דאסיקנא פורס מפה ומקדש נהגו לפרוס מפה על השלחן עד לאחר קידוש בשבתות וימים טובים במקום עקירת שולחן ופורסין מפה בשעת ברכת המזון עד שתעקר השלחן: כתב בשאלתות דרב אחאי בפרשת וישמע יתרו וקרובי קרא מיקמי לקדיש לא מקובי׳ מאי טעמא כי היכי דתיהוי סעודתא עקרא בשבתא והיכא דקריב לא מסלקי לאחורי אלא פורס מפה ומקדש ע״כ ובירושלמי מפרש דלהכי פורסין מפה כדי שלא יראה בפת בושתו שהפת מוקדם בפסוק ודין הוא שיקדים בברכה אלא שצריך לברך על היין.
תוספ׳ ושוין שאין מביאין את השלחן אלא אם כן קידש – הקשו בתוס׳ מהא דאמרינן פרק כל כתבי הקדש ב׳ מלאכים מלוין לו לאדם בערב שבת מצא נר דלוק ושלחן ערוך וכו׳ ותירצו דערוך ומסודר במקום אחד שלא במקום סעודה כדי להביאו לאחר הקידוש וכתבו עוד וזה היה להם שהיו להם שלחנות קטנים והיו מוסבין על המטה וכל א׳ שלחנו לפניו כדמוכח בפרק שלשה שאכלו אבל לדידן ששולחנות שלנו גדולים וטורח להביאם אחר הקידוש להפסיק כ״כ בין קידוש לסעודה נהגו להביא השלחן קודם קידוש ולפרוסי מפה כתב ר׳ אלפסי והני מילי לקידוש אבל להבדלה אין פוסקין פי׳ אם היו מסובים בשבת עד הלילה אין מפסיק אלא גומר סעודתו ומברך ברכת מזון ואח״כ מבדיל כן פי׳ הר״י קרה קוש״א.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ב גמרא על ההלכה שאין לאכול בערב הפסח סמוך למנחה תוהים: מאי איריא [מה שייך, מדוע דווקא] נאמר הדבר בערבי פסחים? אפילו בערבי שבתות ושאר ערבי ימים טובים נמי [גם כן] אסור מזמן המנחה והלאה. דתניא כן שנינו בברייתא]: לא יאכל אדם בערבי שבתות וימים טובים מן המנחה ולמעלה (והלאה) כדי שיכנס לשבת כשהוא מלא תאוה לאכול, כדי שתהא סעודת השבת ערבה לו, אלו דברי ר׳ יהודה. ר׳ יוסי אומר: אוכל והולך עד שתחשך ואינו מקפיד.
GEMARA: The Gemara expresses surprise at the mishna’s statement that one may not eat on Passover eve from the time that is adjacent to minḥa. Why discuss this halakha particularly with regard to the eves of Passover? Even on the eves of Shabbat and other Festivals it is also prohibited to eat in the late afternoon, as it was taught in a baraita: A person should not eat on the eves of Shabbat and Festivals from minḥa time onward, so that he will enter Shabbat when he has a desire to eat and he will enjoy the Shabbat meal; this is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Yosei says: One may continue eating until dark.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ירשב״םראב״ןתוספותבעל המאורראב״ד כתוב שםרמב״ן מלחמות ה'בית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אֲמַר רַב הוּנָא: לָא צְרִיכָא אֵלָּא לר׳לְרִבִּי יוֹסֵי דַּאֲמַר ״אוֹכֵל וְהוֹלֵךְ עַד שֶׁתֶּחְשַׁךְ.״ הָנֵי מִילֵּי, בְּעַרְבֵי שַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים, אֲבָל בְּעֶרֶב הַפֶּסַח, מִשּׁוּם חִיּוּבָא דְּמַצָּה, מוֹדֶה.

Rav Huna said: The mishna was necessary only according to the opinion of Rabbi Yosei, who said that one may continue eating until dark. According to his opinion, the mishna is necessary to emphasize that this applies only on the eves of Shabbat and Festivals. But on the eve of Passover, due to the obligation to eat matza, Rabbi Yosei concedes that one must refrain from eating in the afternoon, so that he will eat matza with a good appetite.
רי״ףרש״ירשב״םראב״ןתוספות רי״ד מהדורה תנינאבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לא צריכא – דקתני ערב פסחים לא יאכל עד שתחשך אלא לרבי יוסי דאמר הולך ואוכל עד שתחשך.
משום חיובא דמצה – שלא תהא נאכלת על השובע וחיובא דמצה לילה הראשון חובה דכתיב (שמות יב) בערב תאכלו מצות.
[ביאור לקטע זה כלול בביאור קטע 1]

בערב הפסח משום חיובא דמצה מודה – אי קשיא: מאי שנא חיובא דמצה מחיובא דקידושא הלא גם זה עשה הוא כדאמרינן לקמן זוכריהו על היין בכניסתו. תשובה: עיקר המצוה לקדשו בכניסתו לברך עליו ומפני שכל עיקר שירות ותושבחות נאמרין על הכוס הצריכוהו כוס אבל מכל מקום עיקר המצוה אינה שתיית הכוס אלא ברכת הקידוש אבל כאן עיקר המצוה היא אכילת המצה ואם תאמר גם בשבת איכא מצות שלש סעודות. תשובה: לא מצינו עשה מפורש בשלש סעודות כמו שמצינו באכילת מצה.
וענין מחלקתם תלוי בביאור סוגיא זו והוא שר׳ יהודה ור׳ יוסי נחלקו בהתחלת אכילה ובהפסק אכילה שבהתחלת אכילה דעת ר׳ יהודה שאף בערבי שבתות וערבי ימים טובים אסורה ואף מסמוך למנחה ולמעלה ר״ל מתשע שעות ולמעלה כדין ערב פסח לדעת ברייתא אחרונה הנזכרת בסוגיא זו ולדעת הראשונה מן המנחה ולמעלה ור׳ יוסי סובר בכולם להתחיל עד שתחשך חוץ מערבי פסחים משום חיבת מצה והלכה כר׳ יוסי כמו שכתבנו:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר רב הונא: לא צריכא [נצרכה] משנתנו לחדש אלא לשיטת ר׳ יוסי, שאמר: אוכל והולך עד שתחשך ולשיטתו יש להדגיש הני מילי [דברים אלו] שאוכל והולך עד שתחשך, אמורים בערבי שבתות וימים טובים, אבל בערב הפסח, משום חיובא דמצה [חובת אכילת המצה] מודה ר׳ יוסי שראוי לאכלה ברצון ולתיאבון ולכן אין לאכול כבר מן המנחה ולמעלה.
Rav Huna said: The mishna was necessary only according to the opinion of Rabbi Yosei, who said that one may continue eating until dark. According to his opinion, the mishna is necessary to emphasize that this applies only on the eves of Shabbat and Festivals. But on the eve of Passover, due to the obligation to eat matza, Rabbi Yosei concedes that one must refrain from eating in the afternoon, so that he will eat matza with a good appetite.
רי״ףרש״ירשב״םראב״ןתוספות רי״ד מהדורה תנינאבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) רַב פַּפָּא אָמַר: אֲפִילּוּ תֵּימָא רִבִּי יְהוּדָה, הָתָם בְּעַרְבֵי שַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים, מִן הַמִּנְחָה וּלְמַעְלָה הוּא דְּאָסִיר, סָמוּךְ לַמִּנְחָה שָׁרֵי, אֲבָל בְּעֶרֶב הַפֶּסַח, אֲפִילּוּ סָמוּךְ לַמִּנְחָה נַמֵי אָסוּר.

Rav Pappa said: Even if you say that the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, there is still a difference between the eves of Shabbat and other Festivals, as compared with the eve of Passover. There, on the eves of Shabbat and other Festivals, it is only from minḥa time onward that it is prohibited to eat, but adjacent to minḥa time it is permitted. However, on the eve of Passover, even adjacent to minḥa time, it is also prohibited to eat. For this reason, the mishna is referring specifically to the eve of Passover.
רי״ףרש״ירשב״םמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אפילו תימא – מתני׳ נמי רבי יהודה היא ובדין הוא דליתני ערבי פסחים לרבויי סמוך למנחה.
הכי גרסינן אפילו תימא רבי יהודה התם מן המנחה ולמעלה כו׳ – במילתיה דר׳ יהודה קתני מן המנחה ולמעלה ובמתניתין תנן סמוך למנחה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רב פפא אמר: אפילו תימא [תאמר] שמשנתנו כשיטת ר׳ יהודה ובכל זאת יש הבדל, התם [שם] בערבי שבתות וימים טובים מן המנחה ולמעלה הוא דאסיר [שאסור], אבל סמוך למנחה שרי [מותר]. אבל בערב הפסח, אפילו סמוך למנחה נמי [גם כן] אסור. ודין זה הוא שחידשה משנתנו להבדיל מערב שבתות וימים טובים.
Rav Pappa said: Even if you say that the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, there is still a difference between the eves of Shabbat and other Festivals, as compared with the eve of Passover. There, on the eves of Shabbat and other Festivals, it is only from minḥa time onward that it is prohibited to eat, but adjacent to minḥa time it is permitted. However, on the eve of Passover, even adjacent to minḥa time, it is also prohibited to eat. For this reason, the mishna is referring specifically to the eve of Passover.
רי״ףרש״ירשב״םמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) וּבְעֶרֶב שַׁבָּת סָמוּךְ לַמִּנְחָה שָׁרֵי! וְהָתַנְיָא: לֹא יֹאכַל אָדָם בְּעֶרֶב שַׁבָּת וְיָמִים טוֹבִים מִתֵּשַׁע שָׁעוֹת וּלְמַעְלָה, כְּדֵי שֶׁיִּכָּנֵס לַשַּׁבָּת כְּשֵׁהוּא תַּאֲוָה. דִּבְרֵי רִבִּי יְהוּדָה. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אוֹכֵל וְהוֹלֵךְ עַד שֶׁתֶּחְשַׁךְ.

The Gemara asks: And on the eve of Shabbat adjacent to minḥa time, is it permitted to eat? But wasn’t the following taught in a baraita? A person may not eat on the eve of Shabbat and Festivals from nine hours onward, so that he will enter Shabbat when he is filled with the desire to eat; this is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Yosei says: One may continue eating until dark. According to the opinion of Rabbi Yehuda, even on Shabbat eve one may not eat from before the time of the lesser minḥa, which is at nine and a half hours of the day.
רי״ףרש״ירשב״םמהר״ם חלאווהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מתשע שעות – היינו סמוך למנחה.
מתשע שעות ולמעלה – היינו חצי שעה סמוך למנחה.
ר׳ יוסי אומר אוכל והולך עד שתחשך – אבל משתחשך ואילך מודה ר׳ יוסי דלא יתחיל לאכול אלא דאם התחיל אין מפסיקין כדבעי׳ למכתב קמן:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: והאם בערב שבת סמוך למנחה שרי [מותר] לאכול? והתניא [והרי שנינו בברייתא]: לא יאכל אדם בערב שבת וימים טובים מתשע שעות ולמעלה, כדי שיכנס לשבת כשהוא מלא תאוה לאכול, אלו דברי ר׳ יהודה, ר׳ יוסי אומר: אוכל והולך עד שתחשך. אם כן ר׳ יהודה אומר שגם בערב שבת אסור לאכול עוד לפני זמן מנחה קטנה (שהוא בתשע ומחצה)!
אמר מר זוטרא: מאן לימא לן דמתרצתא [מי יאמר לנו שברייתא זו מיושבת ונכונה] היא בגרסתה?
The Gemara asks: And on the eve of Shabbat adjacent to minḥa time, is it permitted to eat? But wasn’t the following taught in a baraita? A person may not eat on the eve of Shabbat and Festivals from nine hours onward, so that he will enter Shabbat when he is filled with the desire to eat; this is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Yosei says: One may continue eating until dark. According to the opinion of Rabbi Yehuda, even on Shabbat eve one may not eat from before the time of the lesser minḥa, which is at nine and a half hours of the day.
Mar Zutra said: Who will say to us that this version of the baraita is accurate?
רי״ףרש״ירשב״םמהר״ם חלאווהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) אֲמַר מָר זוּטְרָא: מַאן לֵימַא לַן דִּמְתָרַצְתָּא הִיא?

Mar Zutra said: Who will say to us that this version of the baraita is accurate?
רי״ףמהרש״א חידושי הלכותעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רי״ףמהרש״א חידושי הלכותהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

פסחים צט: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים פסחים צט:, עין משפט נר מצוה פסחים צט:, רי"ף פסחים צט: – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., רש"י פסחים צט:, רשב"ם פסחים צט:, ראב"ן פסחים צט: – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות פסחים צט:, בעל המאור פסחים צט: – מהדורת הרב אביאל אורנשטיין, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., ראב"ד כתוב שם פסחים צט: – מהדורת הרב חיים פריימן ז"ל (תשס"ג), ברשותם האדיבה של בני משפחתו (כל הזכויות שמורות), תוספות רי"ד מהדורה תנינא פסחים צט:, תוספות רי"ד מהדורה תליתאה פסחים צט:, רמב"ן מלחמות ה' פסחים צט: – מהדורת הרב אביאל אורנשטיין, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., בית הבחירה למאירי פסחים צט: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א פסחים צט:, מהר"ם חלאווה פסחים צט: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות) הבנויה על תשתית דיקטה (CC BY-NC 4.0), מהרש"ל חכמת שלמה פסחים צט:, מהרש"א חידושי הלכות פסחים צט:, מהרש"א חידושי אגדות פסחים צט:, גליון הש"ס לרע"א פסחים צט:, פירוש הרב שטיינזלץ פסחים צט:, אסופת מאמרים פסחים צט:

Pesachim 99b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Pesachim 99b, Ein Mishpat Ner Mitzvah Pesachim 99b, Rif by Bavli Pesachim 99b, Rashi Pesachim 99b, Rashbam Pesachim 99b, Raavan Pesachim 99b, Tosafot Pesachim 99b, Baal HaMaor Pesachim 99b, Raavad Katuv Sham Pesachim 99b, Tosefot Rid Second Recension Pesachim 99b, Tosefot Rid Third Recension Pesachim 99b, Ramban Milchamot HaShem Pesachim 99b, Meiri Pesachim 99b, Ritva Pesachim 99b, R. Moshe Chalava Pesachim 99b, Maharshal Chokhmat Shelomo Pesachim 99b, Maharsha Chidushei Halakhot Pesachim 99b, Maharsha Chidushei Aggadot Pesachim 99b, Gilyon HaShas Pesachim 99b, Steinsaltz Commentary Pesachim 99b, Collected Articles Pesachim 99b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144