×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) שֶׁנֶּאֱמַר {שיר השירים ג׳:ז׳-ח׳} הִנֵּה מִטָּתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה שִׁשִּׁים גִּבּוֹרִים סָבִיב לָהּ מִגִּבּוֹרֵי יִשְׂרָאֵל כּוּלָּם אֲחוּזֵי חֶרֶב מְלוּמְּדֵי מִלְחָמָה אִישׁ חַרְבּוֹ עַל יְרֵיכוֹ מִפַּחַד בַּלֵּילוֹת מִפַּחְדָּהּ שֶׁל גֵּיהִנָּם שֶׁדּוֹמָה לְלַיְלָה.
as it is stated: “Behold, it is the bed of Solomon; sixty mighty men are around it, of the mighty men of Israel. They all handle the sword, and are expert in war; every man has his sword upon his thigh due to dread in the night” (Song of Songs 3:7–8). The words “due to dread in the night” mean due to the dread of Gehenna, which is similar to the night. Rabbi Shmuel bar Naḥmani interprets this verse as referring to judges, who are called: Mighty men of Israel, as they preside in the Temple, which is termed: The bed of God. In this verse, God is referred to as: Solomon [Shlomo], the King to Whom peace [shalom] belongs.
רי״ףרש״ירמ״המהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
{בבלי סנהדרין ז ע״ב} אמר ר׳ יהושע בן לוי עשרה שיושבין בדין קולר תלוי בצואר כולם ואפילו במקום חתך1 ואפילו תלמיד היושב לפני רבו. רב הונא כי הוה אתי דינא לקמיה מכניף ומייתי עשרה רבנן מבי רב אמר כי היכי דלימטיין שיבא מכשורא. כי אתא רב דימי אמר דרש רב נחמן בר כהן מאי דכתיב {משלי כט:ד} מלך במשפט יעמיד ארץ ואיש תרומות יהרסנה אם דומה דיין למלך שאינו צריך לכלום יעמיד ארץ ואם דומה לכהן המחזר על הגרנות יהרסנה:
{בבלי סנהדרין ז ע״ב-ח ע״א} אמר ר׳ אלעזר מניין לדיין שלא יפסע על ראשי עם קודש שנאמר {שמות כ:כב} ולא תעלה במעלות על מזבחי וסמיך ליה ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם:
דרש בר קפרא מנא הא מילתא דאמור רבנן הוו מתונין בדין דכתיב ולא תעלה במעלות על מזבחי וסמיך ליה {שמות כא:א} ואלה המשפטים. אשר תשים לפניהם2 אשר תלמדם מיבעי ליה אמר ר׳ ירמיה ואיתימא ר׳ חייא בר אבא אילו כלי הדיינין מאי ניהו חוטרי וסנדלי ושיפורי3 ורצועי {דברים א:טז} ואצוה את שופטיכם וגו׳ כנגד מקל ורצועה הכתוב מדבר: שמוע בין אחיכם אמר ר׳ חנינ׳4 אזהרה לדיין שלא ישמע דברי בעל דין קודם שיבוא בעל דין חבירו ואזהרה לבעל דין שלא יטעים דבריו לדיין קודם שיבוא בעל דין חבירו. ובגמרא דסוטה אמרינן {בבלי סוטה כא ע״ב} היכי דמי רשע ערום5 אמר ר׳ חנינ׳ זה המטעים דבריו לדיין קודם שיבוא בעל דין חבירו. ושפטתם צדק אמר ר׳ שמעון [בן לקיש]⁠6 צדק את הדין בלבך ואחר כך חתכהו. כתיב ואצוה אתכם וכתיב ואצוה את שופטיכם אמר ר׳ שמלאי אזהרה לציבור שתהא אימת הדיין עליהם ואזהרה לדיין שיסבול את הציבור ועד כמה אמר ר׳ חנין [ואיתימא]⁠7 ר׳ שבתאי {במדבר יא:יב} כאשר ישא האומן את היונק. כתיב {דברים לא:ז} כי אתה תבוא וכתיב {דברים לא:כג} כי אתה תביא אמר ר׳ יוחנן משה אמר לו ליהושע זקנים שבדור עמהם הקב״ה אמר לו8 ליהושע טול מקל והך על קדקדן פרנס אחד בדור ואין שני פרנסין בדור.
1. ואפילו במקום חתך: בכ״י סוטרו מסומן למחיקה.
2. לפניהם: חסר בדפוסים.
3. ושיפורי: כ״י נ, דפוסים: ״שיפורי״.
4. חנינ׳: כ״י נ: ״חנינא״. דפוסים: חנניה.
5. היכי דמי רשע ערום: כ״י נ, דפוסים: ״רשע ערום היכי דמי״.
6. בן לקיש: כ״י נ, דפוסים. חסר בכ״י סוטרו.
7. ואיתימא: כ״י נ, דפוסים, וכן בה״ג ורא״ש. כ״י סוטרו: ״אמר״.
8. עמהם הקב״ה אמר לו: וכן כ״י נ. דפוס קושטא: עמהם עמהם הקב״ה אומר. דפוסים: (עמהן) [עמך] והקב״ה.
מטתו שלשלמה – שכנו של מקום.
ששים גבורים – תלמידי חכמים וששים לאו דוקא.
מלומדי מלחמה – מלחמתה של תורה.
לעולם יראה דיין עצמו כאלו חרב וגו׳ שנאמר ששים גבורים כלומר תלמידי חכמים שהיו יושבין עמו בדין שאם יטעה בדין יזכרוהו והיינו דכתיב איש חרבו על ירכו כלומר שרואין עצמן כאלו חרב מונחת להן בין ירכותיהן וכל כך למה מפני פחדה של גיהנם שדומה ללילה. וי״ל שהיה מפחד מעונש הדין כאלו ששים גבורים סביב למטתו להרגו אם יטעה וכל כך למה מפחד בלילות מפחדה של גיהנם שדומה ללילה:
בית דוד דינו לבקר משפט אם ברור לך הדבר הדין שהוא אמת כבוקר שברור לכל שהוא אור ויש אומרים כבוקר שברור לכל שהוא שעה ראשונה מן היום בלי ספק אמרוהו ואם לאו אל תאמרהו ואמרי לה דינו לבקר כלומר הוציאו לאור משפט:
אמר רבי יהושע בן לוי עשרה שיושבין בדין קולר עונש הטיית דין תלוי בצואר כלן שאם הבין אחד מהן שטעו חביריו ושתק נענש ואמרינן פשיטא דכיון דשתיק כמאן דאודי להנך דמי ומפרקינן לא צריכא לתלמיד היושב לפני רבו אע״פ שלא נזקק לדין מתחילה כדאמרינן לעיל: רב הונא כי הוה אתי דינא לקמיה כו׳ אמר כי היכי דנמטיין שיבא מכשורא כלומר כדי שיגיע לכל אחד ואחד חתיכה קטנה מן הקורה כלומר מעונש ההטייה שיבא חתיכה קטנה מן הקורה דכתיב כי שבבים יהיה ומתרגמינן לנסרי לווחין לשון נסורת של חרסין: רב אשי כי אתיא טרפתא לקמיה הוה מכניף להו לכולהו טבחי דמתא מחסי׳ דהוו בקיאי בטרפות כו׳: מלך במשפט יעמיד ארץ אם דומה דיין בחכמה ובממון למלך שאין צריך לכלום יעמיד ארץ ואם דומה לכהן המחזר בבית הגרנות לבקש תרומות וצריך לחזר אחר הלכות דינין פעמים שמוצא פעמים שאינו מוצא יהרסנה וה״ה בזמן שצריך ליהנות מבני אדם יהרוס שהרי אין בו כח למחות במי שהנאתו מהן וקרא אכולהו מילי קאי. דבי נשיאה אוקימו דיינא דלא הוה גמיר אמרו ליה ליהודה כו׳ קום עליה באמורי כלומר עמוד עליו להשמיע לציבור מה שילחוש לך קם גחין עליה ולא אמר ליה ולא מידי: (א״ה כאן נמצא חסר וחבל על דאבדין ולא משתכחין)
מטתו שלשלמה פירש רש״י שלשלמה שכנו של מקום וכו׳ וששים לאו דוקא כו׳. והוא דחוק דלא אמרו כן רק בלשון תלמוד דדרכו למנקט ששים כמ״ש התוס׳ פרק החובל ומה ענין הברור כבקר ולא כאור גופיה ומה ענין הברור לאיסור אחותו ולא לשאר עריות כו׳ והנראה דבא לומר שאל יסמוך הדיין על שכלו אך על פי חכמת התורה וע״פ שאלת רבו דהכי אמרינן בהדיא פרק ב״ש תוקע עצמו לדבר הלכה בדיינא דאתי דינא לקמיה וגמר הלכה ומדמי מלתא למלתא ואית ליה רבה למשאל דארשב״ג לעולם יראה וכו׳ ומלת ירך נאמר בכ״מ על גוף האדם כמו יוצאי ירכו ועובר ירך אמו וז״ש לעולם יראה האדם הדיין כו׳ שלא ידון ע״פ שכלו עליו אך יראה כאלו חרב מונחת בין ירכותיו לדון ע״פ יצירתו מחומרת גופו דבקל יכשל בחרב שבין ירכותיו ואמר בין ירכותיו במקום על ירכו מפני שאמר כלם אחוזי חרב דמשמע בידו בלא נרתק ושוב קאמר חרבו על ירכו וע״כ אמר שהחרב אחוז בידו בין ירכו ועל ירכיו קרי דהיינו בין ב׳ ירכיו דמונח מבפנים בחודו על שתיהן ובקל יכשל בו ואמר הנה מטתו וגו׳ דבסנהדרין איירי קרא כמ״ש במ״ר פ׳ נשא על פסוק זה הנה מטתו גו׳ שבטו גו׳ שלשלמה של הקב״ה ששים גבורים שנאמר וששים איש מעם הארץ מגבורי ישראל להביא י״א איש הרי ע״א כו׳ וסיים כולם וגו׳ מלומדי מלחמה מלחמתה של תורה ולא לדון ע״פ שכלם בלי קבלת התורה וע״ז דרש ר׳ יאשיה אם ברור לך כו׳ כי כל הדן ע״פ שכלו אין הדבר ברור לו כבקר שהוא מאיר ובא כצאת השמש בגבורה אבל כל עוד ששופט אחר שכלו יראה שהוא טועה משא״כ בדן ע״פ התורה יתברר לו הדבר בראיה אחר ראיה שדן דין אמת כבקר שהוא מאיר לבא וכענין שאמרו חז״ל זקני ע״ה כל זמן שמזקינין מטפשין כו׳ והם חכמים בעיניהם לפי שכלם וזקני ת״ח כ״ז שמזקינין מחכימים והם חכמי בעלי תורה וע״ז אומרים מהכא אמור לחכמה אחותי את גו׳ דבכל עריות אין אדם דן בשכלו להתיר כמו לישא את אחותו שהשכל נותן להיות מותר כי הוא תחלת בנינו של עולם שקין והבל נשאו אחותם כמ״ש עולם חסד יבנה אבל הדבר ברור לך לאסור על פי התורה על כן אמר אם יהיו דבריך ברורים כאחותך שאסורה לך על פי התורה אמרהו כו׳ ואם לאו אל תאמרהו ולא תסמוך על פי שכלך:
שנאמר: ״הנה מטתו שלשלמה ששים גברים סביב לה מגברי ישראל. כלם אחזי חרב מלמדי מלחמה איש חרבו על ירכו מפחד בלילות״ (שיר השירים ג, ז–ח), ודרשו, שתלמידי חכמים העוסקים בדין תורה, שהשכינה (״שלמה״) שרויה לידם, צריכים לראות עצמם כאילו חרב מונחת על ירכם והם מפחדים מפחדה של גיהנם שדומה ללילה.
as it is stated: “Behold, it is the bed of Solomon; sixty mighty men are around it, of the mighty men of Israel. They all handle the sword, and are expert in war; every man has his sword upon his thigh due to dread in the night” (Song of Songs 3:7–8). The words “due to dread in the night” mean due to the dread of Gehenna, which is similar to the night. Rabbi Shmuel bar Naḥmani interprets this verse as referring to judges, who are called: Mighty men of Israel, as they preside in the Temple, which is termed: The bed of God. In this verse, God is referred to as: Solomon [Shlomo], the King to Whom peace [shalom] belongs.
רי״ףרש״ירמ״המהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) דָּרַשׁ ר׳רַבִּי יֹאשִׁיָּה וְאִיתֵּימָא רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק מַאי דִּכְתִיב {ירמיהו כ״א:י״ב} בֵּית דָּוִד כֹּה אָמַר ה׳ דִּינוּ לַבֹּקֶר מִשְׁפָּט וְהַצִּילוּ גָזוּל מִיַּד עוֹשֵׁק וְכִי בַּבֹּקֶר דָּנִין וְכׇל הַיּוֹם אִין דָּנִין אֶלָּא אאִם בָּרוּר לְךָ הַדָּבָר כַּבֹּקֶר אׇמְרֵהוּ וְאִם לָאו אַל תֹּאמְרֵהוּ ר׳רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא א״ראָמַר רַבִּי יוֹנָתָן מֵהָכָא {משלי ז׳:ד׳} אֱמוֹר לַחׇכְמָה אֲחוֹתִי אָתְּ אִם בָּרוּר לְךָ הַדָּבָר כַּאֲחוֹתְךָ שֶׁהִיא אֲסוּרָה לְךָ אוֹמְרֵהוּ וְאִם לָאו אַל תֹּאמְרֵהוּ.

Rabbi Yoshiya, and some say Rav Naḥman bar Yitzḥak, interpreted a verse homiletically. What is the meaning of that which is written: “House of David, so says the Lord: Execute justice in the morning, and deliver the spoiled out of the hand of the oppressor” (Jeremiah 21:12)? And is it so that a court may judge in the morning, and all the rest of the day a court may not judge? Why does the verse specifically relate to judging in the morning? Rather, the meaning is: If the matter is as clear to you as the morning, state the verdict; and if not, do not state it. Rabbi Ḥiyya bar Abba says that Rabbi Yonatan says this principle may be derived from here: “Say to wisdom: You are my sister” (Proverbs 7:4). If the matter is as clear to you as the fact that your sister is forbidden to you, state it, and if not, do not state it.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״ירמ״הבית הבחירה למאיריערוך לנרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כתיב: בית דוד כה אמר יי׳ דינו לבקר משפט. דרש ר׳ יאשיה: אם ברור לך אהדבר והדין על בוריו עם מי האמת ומי הזכאי ומי החייב כמו שברור לך כי הבקר הוא שעה ראשונה של יוםב בלאג כלום ספק – אומרהו, ואם עדייןד לא נתברר לך – אל תאמרהו. כיוצא בו: אמור לחכמה אחותי את: אם ברור לך הדבר בבירור השהיא אחותך שהיא יצאה ממעי אמך שהיא אסורה לך – אומרהו, כול׳.
א. ׳הדבר׳ ליתא בכת״י 2.
ב. כן נראה שפירש הרי״ף שכתב, כבוקר שהוא אור. אבל רש״י פירש כבקר שהוא מאיר, וכלומר שהדין נהיר לו.
ג. ע״כ בכת״י 2.
ד. כלומר שלא יאמרהו גם אם אחר כך לא יגזור הדין עד שיתברר לו, אלא צדק ואחר כך חתוך.
ה. בגמרא כאחותך. בערוך (ערך בר): פי׳ כאחותך שיצאת ממעי אמך. והלשון כאן צריך תיקון. ואולי פירש כאחותך מאמך שהמציאות ברורה לך (ואפילו בלא רוב וחזקה) וגם הדין ברור לך. וראה ספר שיר מעון (להר״ר שמעון סופר נדפס בסוף ספר תורת משה על דברים) עמ׳ פג על הפסוק (יחזקאל כב יא) ואיש את אחותו בת אביו ענה בך.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אם ברור לך – הדין כבקר שהוא מאיר.
אומרהו – והכי משמע דינו לבקר הוציאו לאור משפט.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לעולם אל יכניס דיין עצמו לדין אא״כ הדין ברור לו כשמש דרך צחות דרשו כה אמר י״י דינו לבקר משפט וכי בבקר לבד דנין והלא כל היום כולו דנין אלא אם ברור לך הדבר כבקר אמרהו ואם לאו אל תאמרהו ובמסכת יבמות (ק״ט:) אמרו רע ירוע כי ערב זר רעה תבוא לדיין המסתפק באיזה דבר ואינו שואלו לגדול ממנו:
בגמרא אם ברור לך הדבר כאחותך: מה דנקט כאחותך דוקא יש לבאר עפ״י מה דאמרינן במכות (דף ה׳ ע״ב) אין לי אלא אחותו בת אביו שלא בת אמו וכו׳ עד שלא יאמר יש לי מן הדין כו׳ הא למדת שאין מזהירין מן הדין ע״ש והטעם שאין מזהירין ואין עונשין מן הדין כתב הר״ש בספר כריתות דלמא טעה בשכלו והק״ו אית ליה פירכא הרי שגילה הכתוב ע״י שכתב אחותך יתירה לבת אביו ובת אמו שלא נסמוך על שכלנו וזהו שאמר אם ברור לך הדבר כאחותך שנסמוך על הפסוק ולא על השכל אמרהו ואם לאו אל תאמרהו ולא תסמוך על שכלך:
דרש ר׳ יאשיה ואיתימא [ויש אומרים] שהיה זה רב נחמן בר יצחק: מאי דכתיב [מהו שנאמר] ״בית דוד כה אמר ה׳ דינו לבקר משפט והצילו גזול מיד עושק״ (ירמיה כא, יב), וכי בבקר דנין וכל היום אין דנין? ואם כן מהו ״לבוקר״? אלא: אם ברור לך הדבר כבקר שהוא מאיר — אמרהו, ואם לאו (לא) — אל תאמרהו. ר׳ חייא בר אבא אמר בשם ר׳ יונתן: דבר זה נלמד מהכא [מכאן], שנאמר: ״אמר לחכמה אחתי את״ (משלי ז, ד), ללמדנו: אם ברור לך הדבר כאחותך שהיא אסורה לךאומרהו, ואם לאו, אם אינו ברור לך כל כך — אל תאמרהו. ועוד בענין דין ודיינים.
Rabbi Yoshiya, and some say Rav Naḥman bar Yitzḥak, interpreted a verse homiletically. What is the meaning of that which is written: “House of David, so says the Lord: Execute justice in the morning, and deliver the spoiled out of the hand of the oppressor” (Jeremiah 21:12)? And is it so that a court may judge in the morning, and all the rest of the day a court may not judge? Why does the verse specifically relate to judging in the morning? Rather, the meaning is: If the matter is as clear to you as the morning, state the verdict; and if not, do not state it. Rabbi Ḥiyya bar Abba says that Rabbi Yonatan says this principle may be derived from here: “Say to wisdom: You are my sister” (Proverbs 7:4). If the matter is as clear to you as the fact that your sister is forbidden to you, state it, and if not, do not state it.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״ירמ״הבית הבחירה למאיריערוך לנרפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אָמַר ר׳רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי עֲשָׂרָה שֶׁיּוֹשְׁבִין בַּדִּין קוֹלָר תָּלוּי בְּצַוַּאר כּוּלָּן פְּשִׁיטָא לָא צְרִיכָא אֶלָּא לְתַלְמִיד הַיּוֹשֵׁב לִפְנֵי רַבּוֹ.

Rabbi Yehoshua ben Levi says: If ten judges are sitting in judgment, a prisoner’s collar [kolar], referring to responsibility for the consequences of an incorrect verdict, hangs around all of their necks. The Gemara asks: Isn’t it obvious that all of the judges bear joint responsibility for the verdict? The Gemara answers: It is necessary only in order to include a student who is sitting in front of his teacher in the court, and notices that his teacher erred. Although he is not formally part of the court, he nevertheless bears responsibility if he remains silent.
ר׳ חננאלרי״ףרש״ירמ״הערוך לנרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
עשרה שיושבין בדין – קולר תלוי בצואר כולן, ואפילו תלמיד היושב בפני רבו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

קולר תלוי – עונשה של הטייה.
לתלמיד היושב לפני רבו – ובא דין לפני רבו והוא לא נזקק לדבר נענש אם שתק והוא מבין ברבו שטועה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

קולר תלוי בצואר כולן פשיטא: ק״ק דאדרבה יקשה מה יעשה המיעוט שדן כראוי אם הרוב לא דנו כן ויצא הפסק אחר הרוב. וי״ל דזה פשיטא דבזה אין קולר תלוי בצוארם דמה להם לעשות וע״כ איירי שכולם הסכימו בהטיה ולכן פריך פשיטא דהי מינייהו מפקת:
אמר ר׳ יהושע בן לוי: עשרה שיושבין בדיןקולר (שרשרת של אסירים), כלומר, האחריות תלוי בצואר כולן. ותוהים: פשיטא [פשוט, ברור] שכולם אחראים! ומשיבים: לא צריכא [נצרכה] אלא לתלמיד היושב לפני רבו, שאף שאינו בין הדיינים, בכל זאת גם לו חלק באחריות.
Rabbi Yehoshua ben Levi says: If ten judges are sitting in judgment, a prisoner’s collar [kolar], referring to responsibility for the consequences of an incorrect verdict, hangs around all of their necks. The Gemara asks: Isn’t it obvious that all of the judges bear joint responsibility for the verdict? The Gemara answers: It is necessary only in order to include a student who is sitting in front of his teacher in the court, and notices that his teacher erred. Although he is not formally part of the court, he nevertheless bears responsibility if he remains silent.
ר׳ חננאלרי״ףרש״ירמ״הערוך לנרפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) רַב הוּנָא כִּי הֲוָה אָתֵי דִּינָא לְקַמֵּיהּ מְיכַנֵּיף וּמַיְיתִי עֲשָׂרָה רַבָּנַן מִבֵּי רַב אָמַר כִּי הֵיכִי דלימטיי׳דְּלִימְטְיַין שִׁיבָּא מִכְּשׁוּרָא רַב אָשֵׁי כִּי הֲוָה אָתֵי טְרֵיפְתָּא לְקַמֵּיהּ מְכַנֵּיף וּמַיְיתֵי לְהוּ לְכוּלְּהוּ טַבָּחֵי דְּמָתָא מַחְסֵיָא אָמַר כִּי הֵיכִי דְּלִימְטְיַין שִׁיבָּא מִכְּשׁוּרָא.

The Gemara relates concerning Rav Huna that when a case would come before him for judgment, he would gather and bring ten rabbis from Rav’s study hall. He would say: I do this so that only a small part of the responsibility, comparable to a splinter from a beam, will reach each of us. The greater the number of judges, the less responsibility each one assumes for the verdict. Similarly, with Rav Ashi, when a person would come before him with meat suspected to be from an animal with a wound that will cause it to die within twelve months [tereifta], he would gather and bring together all the butchers of Mata Meḥasya and consult with them before ruling on the status of the meat. He would say to them: I do this so that only a small part of the responsibility, comparable to a splinter from a beam, will reach each of us.
ר׳ חננאלרי״ףרש״ירמ״הבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
רב הונא הוה מכניף בדינא עשרה רבנן בהדיה, ורב אשי בעניין טריפה הוה מכנף כולהו טבחי דמחסיא. אמר: כי היכי דלימטיין שיבא מכשורה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דנמטיין שיבא מכשורא – שיגיענו נסורת קטנה מן הקורה כלומר שאם נטעה ישתלש העונש בין כולנו ויקלו מעלי.
שיבא – נסורת כמו (הושע ח) כי שבבים יהיה עגל שומרון ומתרגמינן לניסרי לווחין.
טבחי – בקיאין בטריפות.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

זמן ישיבת הבית דין פרשוה במסכת שבת לאחר תפלת השחר עד שעה שישית שהוא זמן סעודה לתלמיד חכם ובית דין הגדול היו יושבין מתמיד של שחר עד תמיד של בין הערבים:
גמ׳ שיבא מכשורא צ״ל שיכא כו׳:
שיבא מכשורא כו׳. עיין פירוש רש״י לענין משא אמרו כי קורה גדולה שאי אפשר לאדם אחד לישא אותו ביחידי על כתיפו אם עוד אחרים עמו במשאו אפשר שיכול לישא אותה שיגיע לכל אחד במשא חתיכה א׳ מן הקורה והוא פירוש הכתוב עד״מ ונשאו אתך במשא העם הזה ולא תשא אתה לבדך וק״ל:
ומסופר שבהתאם לרעיון זה רב הונא כי הוה אתי דינא לקמיה [כאשר היה בא דין לפניו], מיכניף ומייתי [היה אוסף ומביא] עוד עשרה רבנן מבי [חכמים מבית מדרשו] של רב. אמר: כי היכי דלימטיין שיבא מכשורא [כדי שיגיע לנו רק שבב מן הקורה], שתהא האחריות תלויה בכולם, ואשר על כן על כל אחד מהם רובץ רק חלק קטן ממנה, שלא רצה לקבל על עצמו בלבד את כל האחריות. ובדומה לזה, רב אשי, כי הוה אתי טריפתא לקמיה [כאשר היתה באה שאלה בדין טריפה לפניו], מכניף ומייתי להו לכולהו טבחי [היה אוסף ומביא אותם, את כל השוחטים] של מתא מחסיא עירו, אמר: כי היכי דלימטיין שיבא מכשורא [כדי שיגיע לנו רק שבב מן הקורה].
The Gemara relates concerning Rav Huna that when a case would come before him for judgment, he would gather and bring ten rabbis from Rav’s study hall. He would say: I do this so that only a small part of the responsibility, comparable to a splinter from a beam, will reach each of us. The greater the number of judges, the less responsibility each one assumes for the verdict. Similarly, with Rav Ashi, when a person would come before him with meat suspected to be from an animal with a wound that will cause it to die within twelve months [tereifta], he would gather and bring together all the butchers of Mata Meḥasya and consult with them before ruling on the status of the meat. He would say to them: I do this so that only a small part of the responsibility, comparable to a splinter from a beam, will reach each of us.
ר׳ חננאלרי״ףרש״ירמ״הבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) כִּי אֲתָא רַב דִּימִי אָמַר דָּרַשׁ רַב נַחְמָן בַּר כֹּהֵן מַאי דִּכְתִיב {משלי כ״ט:ד׳} מֶלֶךְ בְּמִשְׁפָּט יַעֲמִיד אָרֶץ וְאִישׁ תְּרוּמוֹת יֶהֶרְסֶנָּה אִם דַּיָּין דּוֹמֶה לְמֶלֶךְ שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לִכְלוּם יַעֲמִיד אָרֶץ וְאִם דּוֹמֶה לְכֹהֵן שֶׁמְּחַזֵּר בְּבֵית הַגְּרָנוֹת יֶהֶרְסֶנָּה.

When Rav Dimi came from Eretz Yisrael, he said: Rav Naḥman bar Kohen interpreted a verse homiletically: What is the meaning of that which is written: “The king by justice establishes the land; but he who exacts gifts [terumot] overthrows it” (Proverbs 29:4)? This teaches that if the judge is like a king in that he does not need anything and is not dependent on anyone, he establishes the land, i.e., he can serve as a judge. But if he is like a priest who seeks out his terumot from various granaries, as he is dependent on others, he overthrows the land.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותרמ״המהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מלך במשפט יעמיד ארץ: אם דומה הדיין למלך שאינו צריך לכלום ליהנות מבני אדם – יעמיד ארץ. אם ככהן המחזר על הגרנות ליטול תרומה – יהרסנה – כלומר: אין בו כח למחות במי שהנאתו ממנוא.
א. כן פירש רש״י בכתובות קה,ב לפי הענין שם. אבל כאן פירש שהוא בקי בדינים ומלא חכמה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אם דומה הדיין למלך – שבקי בטיב דינין ומלא חכמה כמלך זה שהוא עשיר.
שמחזר על הגרנות – לשאול תרומותיו ואף זה צריך לחזר לשאול ב״ד.
שאינו צריך לכלום – כלומר דגמיר וסביר וכן מוכח מדמייתי עלה דבי נשיאה אוקמו דיינא דלא גמיר ומיהו בפי״ג דכתובות (דף קה:) מייתי לה על דיין שאינו מקבל שוחד ומשמע שאין צריך לכלום שהוא עשיר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

למלך כו׳. רש״י פירשו לענין חכמה וכו׳ ויותר נראה לפרש כמשמעו כי המשפט מתייחס בכ״מ למלך שהוא היודע משפט ואמרו שמואל נקרא שבור מלכא ומלך אלסר ע״ש שהלכתא כוותיה בדינין ועש״ז אנו אומרים ביום הדין המלך הקדוש המלך המשפט והוא יעמיד ארץ במשפט כמ״ש על ג׳ דברים העולם עומד על הדין כו׳ ואמר אם דומה לכהן כו׳ אמר איש תרומות בלשון רבים כי הדיין אף שהוא צריך לקבל תורה לפעמים מרבו המכירו כמו הכהן המקבל תרומה ממכירו אין זה חסרון בחקו אבל הדיין הצריך לשאול מרבים הנה זה הוא כמו שמחזר ושואל מרבים על פתחי בית הגרנות הוא יהרסנה כי אי אפשר לשאול בכל דבר ודבר כפי הצורך ולפעמים הוא מתבייש לשאול מכל אדם ודן לפי שכלו וכבר אמרו אם ברור לך כו׳ ולענין ממון שדרשוהו בכתובות כמ״ש התוס׳ יש לפרשו ואיש תרומות וגו׳ בלשון רבים כי ודאי הדיין שאין לו כדי ספוקו ומקבל מתנה מאת מכירו בביתו והוא כאילו מקבל תרומה א׳ אין זה כמקבל שוחד להטות משפט אבל הדיין והרב המקבל מתנות ומרבה סעודתו בכ״מ ומחזר אחר ישיבת עם הארץ לקבל מהם מתנות והוא כמו הכהן שאין לו מכירים וצריך לחזר אחר התרומות ומתנות כהונה שלו מאנשים רבים בבית הגרנות הרי זה הדין יהרס המשפט ומטה משפט שאלו המתנות שיקבל מהם הם כשוחד לו ואהכי מייתי לה התם:
ועוד בענין דיינים: כי אתא [כאשר בא] רב דימי מארץ ישראל אמר, דרש רב נחמן בר כהן: מאי דכתיב [מהו שנאמר] ״מלך במשפט יעמיד ארץ ואיש תרומות יהרסנה״ (משלי כט, ד)אם הדיין דומה למלך, שאינו צריך לכלום ואינו נזקק לממונם של אחרים, ואינו תלוי בהם — הוא יעמיד ארץ, ואם דומה לכהן שמחזר בבית הגרנות לקבץ את התרומות — הוא יהרסנה, שאינו יכול להיות תקיף כראוי.
When Rav Dimi came from Eretz Yisrael, he said: Rav Naḥman bar Kohen interpreted a verse homiletically: What is the meaning of that which is written: “The king by justice establishes the land; but he who exacts gifts [terumot] overthrows it” (Proverbs 29:4)? This teaches that if the judge is like a king in that he does not need anything and is not dependent on anyone, he establishes the land, i.e., he can serve as a judge. But if he is like a priest who seeks out his terumot from various granaries, as he is dependent on others, he overthrows the land.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותרמ״המהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) דְּבֵי נְשִׂיאָה אוֹקְמוּ דַּיָּינָא דְּלָא הֲוָה גְּמִיר א״לאֲמַר לֵיהּ לִיהוּדָה בַּר נַחְמָנִי מְתוּרְגְּמָנֵיהּ דְּרֵישׁ לָקִישׁ קוּם עֲלֵיהּ בְּאָמוֹרָא קָם גְּחֵין עֲלֵיהּ וְלָא א״לאֲמַר לֵיהּ וְלָא מִידֵּי.

In the house of the Nasi, they appointed a judge who was not learned. This judge said to Yehuda bar Naḥmani, who was the interpreter of Reish Lakish and whose role was to repeat and explain the Sage’s lectures: Stand over me as an interpreter, and I will lecture. Yehuda bar Naḥmani arose and bent over him in the conventional manner, to hear the judge’s words. And, being ignorant, the judge did not say anything to him.
רי״ףרש״ירמ״הבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

קום עליה באמורא – להשמיע דרשה לציבור מה שילחוש לך.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אע״פ שגדול שבדיינין נענש ביותר כל הבית דין בעונש עוון הטיית הדין ולא עוד אלא אפילו היו שם אחרים שלא מן הבית דין ששמעו ושתקו קולר תלוי בצואר כולם ואפילו תלמיד לפני רבו ומגדולי החכמים היו מקבצים הרבה תלמידים בשעת הדין שיתיראו מן העונש ויגלו דעתם עד שמתוך כך יצא הדבר לאמתו:
דבי נשיאה אוקמא כו׳ לעץ כו׳. מפורש בירושלמי סוף מסכת בכורים הוי אומרים לעץ וגו׳ הוא יורה וכי יודע הוא להודות הנה הוא תפוס זהב וכסף לא בכספא איתמני בתמיה וכל רוח אין בקרבו לו חכים כלום כו׳ ע״ש וסיים הכא ועתיד והקב״ה ליפרע ממעמידין שנאמר וה׳ בהיכל קדשו הס וגו׳ שזה המעמידין גורם שה׳ בהיכל קדש שלא תבא השכינה משם למושב מקום הדיינין כמ״ש לעיל כל דיין שאינו דן דין אמת גורם לשכינה שתסתלק משער ב״ד ואמר בענשם שעתיד ליפרע מהמעמידין בהם מפניו כל הארץ מדה כנגד מדה להם שהם העמידו דיין שותק כעץ ואבן דומם:
מסופר: דבי נשיאה אוקמו דיינא [בני בית הנשיא העמידו דיין] שלא הוה גמיר [למד]. אמר ליה [לו] אותו דיין ליהודה בר נחמני שהיה כרגיל מתורגמניה [מתורגמנו], האיש שהיה מסביר דבריו ברבים של ריש לקיש: קום עליה באמורא [עמוד עליו, עלי לשמש לו כמתורגמן, והוא ידרוש]. קם, גחין עליה [עמד, והתכופף לידו] כמקובל, שהחכם יאמר דבר מה, והוא יתרגם ויסביר את הדברים לקהל, ולא אמר ליה [לו] ולא מידי [דבר] משום שלא ידע.
In the house of the Nasi, they appointed a judge who was not learned. This judge said to Yehuda bar Naḥmani, who was the interpreter of Reish Lakish and whose role was to repeat and explain the Sage’s lectures: Stand over me as an interpreter, and I will lecture. Yehuda bar Naḥmani arose and bent over him in the conventional manner, to hear the judge’s words. And, being ignorant, the judge did not say anything to him.
רי״ףרש״ירמ״הבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) פָּתַח וְאָמַר {חבקוק ב׳:י״ט} הוֹי אוֹמֵר לָעֵץ הָקִיצָה עוּרִי לְאֶבֶן דּוּמָם הוּא יוֹרֶה הִנֵּה הוּא תָּפוּשׂ זָהָב וָכֶסֶף וְכׇל רוּחַ אֵין בְּקִרְבּוֹ בוְעָתִיד הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִיפָּרַע ממעמידין שֶׁנֶּאֱמַר {חבקוק ב׳:כ׳} וה׳ בְּהֵיכַל קׇדְשׁוֹ הַס מִפָּנָיו כׇּל הָאָרֶץ.

The interpreter began and said: The verse states: “Woe to him who says to the wood: Awake, to the dumb stone: Arise. Can this teach? Behold, it is overlaid with gold and silver, and there is no breath at all in the midst of it” (Habakkuk 2:19). So is this judge, appointed to teach the public for gold, i.e., for payment, but no more qualified than wood and stone. And in the future, the Holy One, Blessed be He, will punish those who appoint such judges, as it is stated in the next verse: “But the Lord is in His holy Sanctuary; let all the earth be silent before Him” (Habakkuk 2:20). God, Who is above everything, will judge those responsible for such appointments.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ירמ״המהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וה׳ בהיכל קדשו – סמוך להאי קרא דהוי אומר לעץ הקיצה עורה לאבן וגו׳ הוא יורה הנה הוא תפוש וגו׳ כתב הס מפניו כל הארץ יכלה על עון הזה את כל הארץ.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שם הוי אומר לעץ הקיצה כו׳ ברעות נפשיה לקטלא כו׳. נ״ב לקטלא נ״ל דקאי על מה שלפעמים בעל דין קשה ואיכא סכנתא ולפי זה מיושב שפיר ולואי שתהא ביאה כו׳ ודו״ק:
פתח ואמר המתורגמן על הכתוב ״הוי אמר לעץ הקיצה עורי לאבן דומם הוא יורה הנה הוא תפוש זהב וכסף וכל רוח אין בקרבו״ (חבקוק ב, יט), כך הוא דיין זה, שבשל כסף וזהב העמידוהו להיות מורה לרבים, ואינו אלא כעץ ואבן דומם. והוסיף עוד כי עתיד הקדוש ברוך הוא ליפרע מאלה המעמידין (הממנים) איש כזה, שנאמר: ״וה׳ בהיכל קדשו הס מפניו כל הארץ״ (חבקוק ב, כ), שהוא עליון על הכל והוא ידון את האחראים לכך.
The interpreter began and said: The verse states: “Woe to him who says to the wood: Awake, to the dumb stone: Arise. Can this teach? Behold, it is overlaid with gold and silver, and there is no breath at all in the midst of it” (Habakkuk 2:19). So is this judge, appointed to teach the public for gold, i.e., for payment, but no more qualified than wood and stone. And in the future, the Holy One, Blessed be He, will punish those who appoint such judges, as it is stated in the next verse: “But the Lord is in His holy Sanctuary; let all the earth be silent before Him” (Habakkuk 2:20). God, Who is above everything, will judge those responsible for such appointments.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ירמ״המהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ כׇּל גהַמַּעֲמִיד דַּיָּין (עַל הַצִּיבּוּר) שֶׁאֵינוֹ הָגוּן כְּאִילּוּ נוֹטֵעַ אֲשֵׁירָה בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁנֶּאֱמַר {דברים ט״ז:י״ח} שׁוֹפְטִים וְשׁוֹטְרִים תִּתֶּן לְךָ וּסְמִיךְ לֵיהּ {דברים ט״ז:כ״א} לֹא תִטַּע לְךָ אֲשֵׁירָה כָּל עֵץ אָמַר רַב אָשֵׁי דוּבִמְקוֹם שֶׁיֵּשׁ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים כְּאִילּוּ נְטָעוֹ אֵצֶל מִזְבֵּחַ שֶׁנֶּאֱמַר {דברים ט״ז:כ״א} אֵצֶל מִזְבַּח ה׳ אֱלֹהֶיךָ.

Reish Lakish says: With regard to anyone who appoints over the community a judge who is not fit, it is as though he plants a tree used as part of idolatrous rites [ashera] among the Jewish people, as it is stated: “You shall make judges and officers for yourself” (Deuteronomy 16:18), and juxtaposed to it, it is written: “You shall not plant yourself an ashera of any kind of tree” (Deuteronomy 16:21). By implication, appointing unfit judges is akin to planting a tree for idolatry. Rav Ashi says: And in a place where there are Torah scholars, it is as though he planted the tree next to the altar, as it is stated: “You shall not plant yourself an asherabeside the altar of the Lord your God.”
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״ירמ״המהרש״א חידושי אגדותערוך לנרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וכל המעמיד דיין לישראל שאינו הגון – כאילו נטע אשירה כול׳.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כל עץ – משמע דיין דכתיב (דברים כג) כי האדם עץ השדה ומוקמינן ליה בתלמיד.
אצל מזבח – ות״ח מכפרין ומגינין כמזבח.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כאילו נוטע אשרה כו׳. הדמיון בזה כי הדיין מומחה נקרא בשיתוף שם אלהים כמ״ש בפ׳ ד׳ מיתות אלהים לא תקלל תרתי משמע קודש וחול והוא שכל הדן דין אמת נעשה שותף להקב״ה ולזה הנוטע אשרה אצל מזבח הוא נותן מקום ח״ו לאלהים אחרים אצל אלהים קדושים כך המעמיד דיין שאינו הגון במקום שיש דיין הגון הוא נותן מקום לאלהי כסף וזהב המתמנין בכספה אצל אלהים שהוא דיין המומחה:
כאלו נוטע אשרה בישראל: הדמיון הזה דאיסור נטיעת אשרה הוא אפילו קודם שעבדה כמו שפירש רש״י בחומש ע״פ לא תטע לך עפ״י הספרי וכן המעמיד דיין על הציבור אפילו אם עדיין לא דן שלא כראוי מ״מ הוי החטא משעת מינוי:
אמר ריש לקיש: כל המעמיד דיין על הציבור שאינו הגון (ראוי) כאילו נוטע אשירה (אילן של עבודה זרה) בישראל. ורמז לדבר, ממה שנאמר: ״שפטים ושטרים תתן לך״ (דברים טז, יח), וסמיך ליה [וסמוך לו] לדין מינוי שופטים האיסור ״לא תטע לך אשרה כל עץ אצל מזבח ה׳ אלהיך אשר תעשה לך״ (דברים טז, כא). אמר רב אשי: והממנה דיין כזה במקום שיש בו תלמידי חכמים, כאילו נטעו לעץ האשרה אצל מזבח, שנאמר: ״אצל מזבח ה׳ אלהיך״.
Reish Lakish says: With regard to anyone who appoints over the community a judge who is not fit, it is as though he plants a tree used as part of idolatrous rites [ashera] among the Jewish people, as it is stated: “You shall make judges and officers for yourself” (Deuteronomy 16:18), and juxtaposed to it, it is written: “You shall not plant yourself an ashera of any kind of tree” (Deuteronomy 16:21). By implication, appointing unfit judges is akin to planting a tree for idolatry. Rav Ashi says: And in a place where there are Torah scholars, it is as though he planted the tree next to the altar, as it is stated: “You shall not plant yourself an asherabeside the altar of the Lord your God.”
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״ירמ״המהרש״א חידושי אגדותערוך לנרפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) כְּתִיב {שמות כ׳:י״ט} לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי אֱלֹהֵי כֶסֶף וֵאלֹהֵי זָהָב אֱלֹהֵי כֶסֶף וֵאלֹהֵי זָהָב הוּא דְּלָא עָבְדִי הָא דְּעֵץ שְׁרֵי אָמַר רַב אָשֵׁי אֱלוֹהַּ הַבָּא בִּשְׁבִיל כֶּסֶף וֶאֱלוֹהַּ הַבָּא בִּשְׁבִיל זָהָב.

It is written: “You shall not make with Me gods of [elohei] silver and gods of gold” (Exodus 20:20). The Gemara asks: It is gods of silver and gods of gold that you may not make, but are gods of wood permitted? Rather, Rav Ashi says: This verse discusses a judge, called elohim, who comes, i.e., is appointed, due to payment of silver, and a judge who comes due to payment of gold.
רי״ףרש״ירמ״המהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלוה הבא בשביל כסף – דיין שהעמידוהו ע״י שנתן ממון למלך על כך.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בשביל כסף וזהב כו׳. יש לפרשו בשתים רעות שעשו כי הם מתמנין בשביל הזהב וכסף שנותנין למלך או לנשיא גם מה שעושין כן הוא בשביל הכסף וזהב שרוצין לאסוף ע״י הרבנות והדיינות ולמלאות חסרון כסף וזהב שכבר יצא מידם שנתנו לאותן שמינו אותן והוא קודם לו לאכול ממנו ולהתעשר מרבנות והנה חטא ואשמה זו נשתרבב עתה בקרוב בימינו וכבר באו רבותינו כמה פעמים בהתחלת המום (זה) ואשמה זו בגזירה ובעונשין חמורות וחרמות וממון בדבר הזה שלא יתמנה שום רב ומורה בכסף וזהב הן ליתן ליחידים הן לרבים אבל אין איש שם על לב העונש הנזכר בשמעתין דעתיד הקב״ה ליפרע ממעמידין גם דימה העון הזה לעע״ז ויצא הדבר לנו בדור הזה למכשול ולמזכרת עון דכמה תקלות וקלקולים אשר באו לנו בדור הזה עי״ז ואתה המעיין ראה איך ברחו חז״ל מן השררה כההיא דהוריות שהיה ר״ג רצה להושיב בראש ר״א חסמא ור״י בן גודגדא ואף שלא היה להם פת לאכול ובגד ללבוש ולא רצו להתמנות עד שא״ל ר״ג וכי שררה אני נותן לכם עבדות אני נותן לכם כו׳ גם מ״ש בסוטה פ׳ א״נ בענותנותיה דרבי אבהו דאימנו רבנן עליה לממניה ברישא כיון דחזייה לר׳ אבא דמן עכו דנפישי עליה ב״ח א״ל איכא רבה ויש לדקדק בזה מאי ענותיה שלא רצה להיות ראש הרי אמרו דאינו אלא עבדות ויש להשיב בזה דלא חשיב מינוי הראשית והרבנות לעבדות אלא למי שנתמנה לצרכו כמו ר׳ אבא דמן עכו בשביל חובותיו וכמו ר״א חסמא ור״י בן גודגדא משום פרנסתן דה״ל מינוי ראשית שלהן כעבד וכפועל דבמלאכתו הוא עוסק שיהיה לו זה לצורך פרנסה אבל ר׳ אבהו שהיה עשיר כבר לא היה נחשב לו מינוי הראשית לעבדות שהרי אינו צריך לו אלא לשררה היה נחשב לו אילו היה מתרצה בכך וכשלא נתרצה נחשב לו לענוה הרי שאלו החכמים המפורסמים בורחים היו מן השררה אם לא לצורך פרנסתם שהיה נחשב להן כעבדות ועתה בדור הזה החכמים בעיניהם ולהיטיב לא ידעו רק באים להשתרר על הצבור שלא לשם שמים ורודפים אחר השררה בממונן לענוש ולהכשיל המקבל ממנו בכל עונשים המוזכר ולפי שהם אינם עושין כן אלא להתגדל ולהתכבד בתורה שאין בידם אמרו בירושל׳ דבכורים דראוי לבזותן ולהקל בכבודן וז״ש ר׳ מנא מיקיל לאלין דמתמנין בכספא ר׳ אמי קרא עליהן אלהי כסף וגו׳ אין עומדין מפניו ואין קורין אותו רבי והטלית שעליו כמרדעת של חמור ע״כ מ״ש אין עומדין מפניו ואין קורין כו׳ הוא מבואר דעמידה מפני הת״ח אינה אלא מפני התורה שיש בו כמ״ש בסוף מכות כמה טפשאי אינשי דקיימי מקמי ס״ת ולא קיימי מקמי גברא רבה גם שקורין לבעל תורה רבי ע״ש בי מלכים ימלוכו ושרים וגו׳ וזה שנתמנה בכסף ואין לו ריח תורה אין ראוי לעמוד מפניו ולא לקראו רבי אבל מה שדימה הטלית שעליו למרדעת של חמור צריך ביאור ויש לפרש בו כי הטלית של ת״ח הוא משונה כדאמרי׳ פ׳ ח״ה טלית של ת״ח כיצד כו׳ כל שאין חלוקו נראית מתחתיו ובפ׳ המוכר פירות אמרו כל המתגאה בטלית של ת״ח אין מכניסין אותו כו׳ והנה זה המתמנה בכסף וזהב ועושה לו טלית של ת״ח להתנאות בו הוא לובש אותו תמיד כדי שיהא ניכר שהוא א׳ מכלל החכמים ובזולת הטלית שעליו לא יהיה ניכר לת״ח והרי טליתו דומה למרדעת של חמור שהוא תמיד עליו ולא ינטל ממנו כמ״ש חמור אפי׳ בתקופת תמוז קרירא ליה ובעי מרדעת:
כתיב [נאמר]: ״לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשו לכם״ (שמות כ, כ). ויש לתמוה: וכי אלהי כסף ואלהי זהב הוא דלא עבדי [שאין עושים], הא [הרי] של עץ שרי [מותר]?! אלא אמר רב אשי, יש להבין זאת כך: אלוה — כלומר, דיין (הקרוי אלהים) הבא בשביל כסף, ואלוה הבא בשביל זהב.
It is written: “You shall not make with Me gods of [elohei] silver and gods of gold” (Exodus 20:20). The Gemara asks: It is gods of silver and gods of gold that you may not make, but are gods of wood permitted? Rather, Rav Ashi says: This verse discusses a judge, called elohim, who comes, i.e., is appointed, due to payment of silver, and a judge who comes due to payment of gold.
רי״ףרש״ירמ״המהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) רַב כִּי הֲוָה אָתֵי לְבֵי דִּינָא אָמַר הָכִי בִּרְעוּת נַפְשֵׁיהּ לִקְטָלָא נָפֵיק וצבי בֵּיתֵיהּ לֵית הוּא עָבֵיד וְרֵיקָן לְבֵיתֵיהּ עָיֵיל וּלְוַאי שֶׁתְּהֵא בִּיאָה כִּיצִיאָה.

The Gemara relates that Rav, when he would come to court to judge a case, would say this about himself: By his own will he goes out to danger of death, as a judge who misjudges a case is liable to receive the punishment of death at the hand of Heaven; and he does not do what is necessary to provide for the needs of his house, and he enters his home empty-handed, because a judge does not receive a salary. He said: If only it should be so that his entry into his home will be the same as his departure, without sin or transgression.
רי״ףרש״ירמ״המהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לדינא – לדון.
לקטלא – לישא עליו חטא ועל עצמו היה אומר.
וצבי ביתיה לית הוא עביד – צרכי ביתו אינו עושה כאן.
וריקן לביתיה עייל – שאינו משתכר כאן כלום.
ולואי שתהא ביאה – שאחזור לביתי כיציאה שיצאתי מביתי בלא חטא שלא אטעה ואענש.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לקטלא כו׳. פי׳ רש״י לקטלא לישא עליו חטא כו׳ וכן פי׳ גבי ולואי שתהא ביאה כיציאה בלא חטא כו׳ עכ״ל וקשה שהענין כפול גם קשה למה היה חש כל כך לקטלא על חטא שהיה דן בטעות הרי אמרו לעיל תלמוד לומר עמכם בדבר המשפט אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות ונראה לפרש ברעות נפשא לקטלא שהיה ירא שירדפנו חזק החייב ואמר וריקן לביתיה עייל דאסור לקבל שכר מן הדין כדתנן בבכורות הנוטל שכר ע״מ לדון דיניו בטלין וקרנא דשקיל היינו דוקא שכר בטילה דמוכחא כדאמרי׳ בריש פ׳ שני דייני גזילות:
ואמר ולואי שתהא ביאה כו׳. ר״ל שיהיה ביאתי לביתי ריקן כיציאה ולא אפסיד גם מכיסי דדיין שטעה בשיקול הדעת חייב לשלם מביתו ואע״ג דרב נוטל רשות הוה ומומחה הוה ואינו משלם לא החזיק עצמו במומחה גם לפטור עצמו משום נטילת רשות כיון דמדינא חייב וק״ל:
ועוד בענין הדיינים, רב כי הוה אתי לבי דינא, אמר הכי [כאשר היה בא לבית הדין, היה אומר כך]: ברעות נפשיה לקטלא נפיק, וצבי ביתיה לית הוא עביד [ברצון נפשו למיתה הוא יוצא, הולך, ולצרכי ביתו אינו עושה], וריקן לביתיה עייל [לביתו הוא נכנס], שהרי הדיין מסתכן בענשי שמים אם יטה את הדין, ואינו מקבל שכר על הדין, ולואי שתהא ביאה לביתו כיציאה מן הבית בלא חטא.
The Gemara relates that Rav, when he would come to court to judge a case, would say this about himself: By his own will he goes out to danger of death, as a judge who misjudges a case is liable to receive the punishment of death at the hand of Heaven; and he does not do what is necessary to provide for the needs of his house, and he enters his home empty-handed, because a judge does not receive a salary. He said: If only it should be so that his entry into his home will be the same as his departure, without sin or transgression.
רי״ףרש״ירמ״המהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) כִּי הָוֵי חָזֵי אַמְבּוּהָא (דְסָפְרֵי) אַבָּתְרֵיהּ אָמַר {איוב כ׳:ו׳} אִם יַעֲלֶה לַשָּׁמַיִם שִׂיאוֹ [וְגוֹ׳] כְּגֶלְלוֹ לָנֶצַח יֹאבֵד (וְגוֹ׳) מָר זוּטְרָא חֲסִידָא כִּי הֲווֹ מְכַתְּפִי לֵיהּ בְּשַׁבְּתָא דְרִיגְלָא אָמַר הָכִי {משלי כ״ז:כ״ד} כִּי לֹא לְעוֹלָם חוֹסֶן וְאִם נֵזֶר לְדוֹר וָדוֹר.

In a similar demonstration of humility, when Rav would see a convoy [ambuha] of scribes following after him to honor him, he would say: “Though his excellency mount up to the heavens and his head reach the clouds, yet he shall perish forever like his own dung; they who have seen him shall say: Where is he?” (Job 20:6–7). It is said of Mar Zutra the Pious that when the people would carry him to his lectures on their shoulders during Shabbat of the Festival, he would say this to avoid becoming arrogant: “For power is not forever, and does the crown endure for all generations?” (Proverbs 27:24).
רי״ףרש״ירמ״הבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותערוך לנרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמבוהא – סיעת אנשים.
אם יעלה לשמים וגו׳ – כדי שלא תזוח דעתו עליו היה אומר כך.
כגללו – גלל רעי.
מכתפי להו – נושאין אותן על הכתף שהיו זקינים ואינם יכולין לרוץ ומטריחין את הציבור לעמוד בפניהם לפיכך היו עבדיהם נושאין אותם מהר.
בשבתא דרגלא – שבת ששואלין בו בהלכות הרגל והיינו שלשים יום קודם הרגל.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

צריך להזהר שלא למנות דיין הצריך לבני אדם שמא מתוך שהוא צריך לבריות יבא לידי הטייה דרשו רבותינו מלך במשפט יעמיד ארץ אם דומה הדיין למלך שאינו צריך לכלום יעמיד ארץ ואם דומה לכהן המחזיר על הגרנות יהרסנה במסכת כתובות (ק״ה:) אמרו שאף הצריך לדבר אחרים דרך שאלה פסול לדין אא״כ יש לו גם כן להשאיל וכן אמרו שם שהשונא והאוהב פסולין לדין שאין אדם רואה חובה לאוהבו ולא זכות לשונאו וכן דרשו שם שלא סוף דבר שחד ממון שהוא אסור אלא אף שוחד דברים או שאר מיני כבוד ויתבאר בבכורות שהנוטל שכר לדון דיניו בטלין והוא הדין לכל דין שהוא נוגע בו בדבר ומ״מ באחרון של כתובות יתבאר שאם הוא אגר בטלא מותר וכן הדין בעדות והוא שאמרו בתלמוד המערב רב הונא הוה רעי תורין הוה ידע סהדותא לבר נש אמר ליה תא אסהיד עלוי אמר ליה הב לי אגראי ותני כן נותנין לדיין שכר בטילו ולעד שכר עדותו וודאי באגר בטלא נאמר שאלו לא כן עדותו בטל כמו שיתבאר בבכורות אלא באגר בטלא ודוקא בדבר הברור שהוא מתבטל ממנו ומ״מ דיין שנתכבד מאחד אע״פ שהוא פסול לו יכול למנות אחד מן החכמים לדון לו ודבר זה יתבאר ממעשה האמור למטה באושפיזיכניה דרב:
כל צבור הממנה דיין שלא למד בכדי צרכו אפילו היה מטוכסס במדות עתיד ליתן את הדין דרך צחות אמרו הוי אומר לעץ הקיצה וכו׳ וכל המעמיד דיין שאינו הגון כאלו נוטע אשירה שנאמר שופטים ושוטרים וכו׳ וסמיך ליה לא תטע לך אשירה וכו׳ ובמקום תלמיד חכם כאלו נטעו אצל מזבח שנאמר אצל מזבח י״י אלהיך ודרך צחות דרשו אלוהי כסף ואלוהי זהב לא תעשו לכם אלוה הבא בשביל כסף וזהב לא תעשו לכם ר״ל שמנוהו בשביל עשרו ואם נתן הוא ממון למנוהו מצות חכמים לזלזל בו ובתלמוד המערב שבסדר זרעים אמרו טליתו תהא בעיניך כמרדעת של חמור:
לעולם יהא הדיין או הפרנס או שאר הממונים נזהרים שלא תזוח דעתם עליהם במנויים אלא כל שכן שישפילו עצמם ויהיו יריאים על נפשם מעונשי הדין או המנוי ויתמיד במחשבתו מה שנאמר אם יעלה לשמים שיאו וכו׳ וכן כי לא לעולם חסן ולעולם יהא הדיין מתון בדין ר״ל שלא למהר לחותכו עד שיעיין בו יפה יפה דרך הערה דרשו ושפטתם צדק צדק הדין בלבך ואח״כ חתכהו וכן יהא זהיר בכבוד הצבור וכשהוא בא לדון או לדרוש יקדים ויבוא שהם יושבים בקרקע וכשהוא בא עליהם לישב במקומו נמצא מפסיע על ראשי עם קודש ולא יטילו אימה יתירה שלא לשם שמים ומ״מ צריכים הם להטיל אימה כראוי ולשם שמים ולהכות ולרדות ויהיו כליהם מצויים עמהם תמיד מקל למכת מרדות עד שיחזור בו רצועה למלקות שופר לשמתא ונדוי סנדל לחליצה:
כתוב בתורה שמוע בין אחיכם זו אזהרה לדיין שלא ישמע דברי בעל דין קודם שיבוא בעל דין חבירו וכן אזהרה לבעל דין שלא יטעים דבריו לדיין קודם שיבא בעל דין חבירו והעושה כן הרי זה רשע ערום כמו שאמרו בגמרא סוטה (כ״א:) איזהו רשע ערום זה המטעים דבריו לדיין קודם שיבא בעל דין חבירו ויזהר הדיין שלא לרמותם בדברים אלא ידון ביניהם בקו הדין או בפשרא הראויה אפילו בחלוקת דברים השוים בתשמישם ידקדק בשוויים ויעלה האחד לחבירו בדמים כפי הראוי לו וזהו שאמרו בין איש ובין אחיו אפילו בין בית לעלייה ובין גרו אפילו בין תנור לכירים:
שם כי הוה חזי אמבוה דספרא נמחק דספרא:
לשמים שיאו כו׳. כמו שהיה בבריאה שהיה אדם הראשון מן הארץ עד הרקיע כדאמרינן פרק אין דורשין הרי כגללו לנצח יאבד במיתתו ודימה הפסדו לגללו כי אין דבר מופסד ומוסרח בנבראים כגלל של אדם שמרחיקין מצואתו כך הפסדו ומיתתו שאין לך בנבראים שמרחיקין בטומאה כמו האדם שמטמא במותו אבי אבות הטומאה במגע ובמשא ובאהלו:
כי לא לעולם חוסן גו׳ ואם נזר וגו׳. חוסן הוא מלשון קשה וחוזק כמו וחסון הוא כאלונים ור״ל ואף שהנזר ומלוכה הוא מדור לדור דהיינו מאב לבן ובן הבן כמו שהיה במלכי בית דוד מ״מ לא לעולם החוסן שיהיה גוף אדם חוסן וקשה לעמוד קיים וחי לעולם כדאמרי׳ בפ״ק דב״ב בעשרה דברים קשים הגוף קשה כו׳ ומיתה קשה מכולם:
בשבתא דריגלא: רש״י פירש שבת ששואלין בו בהלכות הרגל והיינו שלשים יום קודם הרגל עכ״ל וצ״ע בסוכה (דף כ״ו ע״א) מוכח דשבתא דריגלא נקרא השבת שבתוך הרגל דמייתא התם על מה דגנו חוץ לסוכה:
ועוד מספרים על רב כי הוי חזי אמבוהא דספרי אבתריה [כאשר היה רואה שורה של סופרים הולכת אחריו] לכבדו, אמר: ״אם יעלה לשמים שיאו וראשו לעב יגיע. כגללו לנצח יאבד רואיו יאמרו איו״ (איוב כ, ו–ז), להזכיר לעצמו שלא להתגאות. וכן מר זוטרא חסידא [החסיד] כי הוו מכתפי ליה בשבתא דריגלא [כאשר היו נושאים אותו על הכתפיים בשבת שברגל] לצורך הדרשה, והיו עושים לו על ידי כך כבוד גדול, אמר הכי [היה אומר כך]: ״כי לא לעולם חסן ואם נזר לדור ודור״ (משלי כז, כד).
In a similar demonstration of humility, when Rav would see a convoy [ambuha] of scribes following after him to honor him, he would say: “Though his excellency mount up to the heavens and his head reach the clouds, yet he shall perish forever like his own dung; they who have seen him shall say: Where is he?” (Job 20:6–7). It is said of Mar Zutra the Pious that when the people would carry him to his lectures on their shoulders during Shabbat of the Festival, he would say this to avoid becoming arrogant: “For power is not forever, and does the crown endure for all generations?” (Proverbs 27:24).
רי״ףרש״ירמ״הבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותערוך לנרפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) דָּרֵשׁ בַּר קַפָּרָא מְנָא הָא מִילְּתָא דַּאֲמַרוּ רַבָּנַן ההֱווּ מְתוּנִין בַּדִּין דִּכְתִיב {שמות כ׳:כ״ב} לֹא תַעֲלֶה בְמַעֲלוֹת וּסְמִיךְ לֵיהּ {שמות כ״א:א׳} וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אָמַר ר׳רַבִּי אֱלִיעֶזֶר ומִנַּיִין לְדַיָּין שֶׁלֹּא יְפַסֵּעַ עַל רָאשֵׁי עַם קוֹדֶשׁ שנא׳שֶׁנֶּאֱמַר לֹא תַעֲלֶה בְמַעֲלוֹת וּסְמִיךְ לֵיהּ וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים.

Bar Kappara taught, based on a homiletical interpretation of a verse: From where is this matter that the Sages stated derived: Be temperate in judgment (Avot 1:1)? As it is written: “Neither shall you go up by steps onto My altar” (Exodus 20:23), i.e., do not ascend hurriedly, and juxtaposed to it, it is written: “Now these are the ordinances that you shall set before them” (Exodus 21:1). Rabbi Eliezer says: From where is it derived that a judge may not step over the heads of the sacred nation, walking among those assembled for the lecture, who would sit upon the floor, in such a manner that he has the appearance of stepping on them? It is derived from that which is stated: “Neither shall you go up by steps,” and juxtaposed to it is an introduction to civil laws and courtroom regulations: “Now these are the ordinances.” This indicates that the prohibition against ascending upon steps applies to judges.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״ירמ״המהרש״א חידושי אגדותרשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אעניין הוו מתונין בדין, ושלא יפסע הדיין על ראשי עם קדשב.
א. תקציר של נושאי הסוגיות. נמצא בפירוש ר״ח גם להלן בפרק ב, עניין שלמה; עניין אבישג. וכן בפסחים דף קיח,ב קיט,א כמה פעמים. כפי שניתן להווכח מההערות הבאות יש כאן קיצור והשמטות מתוך פירוש ר״ח.
ב. בר״י אלמדרי: ר״ח ז״ל שלא יפסע אלא צריך לקחת לו דרך שיכנס ממנה אל מקומו שישב בו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מתונים – רגילין בהמתנה כדי לעיין בה יפה קודם שתחתכוהו.
במעלות – בחזקה ובמרוצה.
על ראשי עם קדש – שכשהיה המתורגמן דורש היו הציבור יושבין לארץ והמפסיע ביניהן לילך ולישב במקומו נראה כמפסיע על ראשן.
וסמיך ליה ואלה המשפטים – כלומר אף לשופטים אני מזהיר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לא תעלה כו׳. עפירש״י ועי״ל שלא יעלה האדם על מחשבתו כי מעלתו גדולה לעמק הדין מהר על מיצוי אבל יחשוב כי הוא במדרגה שלמטה מזה ושלא ידע לפסוק עד אחר מתון ועיון טוב וז״ש ולא תעלה במעלות וק״ל:
גמ׳. הוו מתונים בדין דכתיב לא תעלה במעלות וסמיך ליה ואלה המשפטים.
ופרש״י (ד״ה במעלות) וז״ל בחזקה ובמרוצה עכ״ל, ומשמע דאפילו כשהדיין יודע בוודאות מהו הפסק אעפ״כ אסור לאומרה תיכף ומיד אלא צריך להמתין. דאם הכוונה דהוו מתונים בדין ר״ל דהיכא שהדיין מסופק בדין אזי לא יפסוק במהירות את הדין, י״ל דזה כבר נכלל בדרשת הפסוק ״דינו לבקר משפט וכו׳ אם ברור לך הדבר כבקר אמרהו ואם לאו אל תאמרהו״. אמנם עיין ברמב״ם (פ״כ מהל׳ סנה׳ ה״ז) וז״ל הגס לבו בהוראה וחותך הדין קודם שיחקרוהו בינו לבין עצמו עד שיהיה ברור לו כשמש הרי זה שוטה ורשע וגס רוח כך צוו חכמים הוו מתונים בדין עכ״ל. ומשמע דהרמב״ם משווה את הדין דהוו מתונים בדין לדין שצריך שיהא הדבר ברור לך כשמש הנלמד מקרא דדינו לבקר משפט, וצ״ע. ועיין באבות דר׳ נתן (פ״א מ״ד) ״הוו מתונין בדין וכו׳ בראשונה היו אומרים משלי ושיר השירים וקהלת גנוזים היו שהם היו אומרים משלות ואינם מן הכתובים ועמדו וגנזו אותם עד שבאו אנשי כנה״ג ופירשו אותם״, ומבואר דלא קבעו דמשלי ושיר השירים וקהלת הויין חלק מכתבי הקדש מיד אלא רק לאחר שהוכיחו אנשי כנה״ג דהם חלק מכתבי הקדש וזוהי דוגמא להוו מתונים בדין, ומשמע דהכלל הזה דהוו מתונים בדין אינו רק בפסק דין בדיני ממונות אלא דהוי כלל בתורה ואף בהוראות של איסור והיתר חל כלל זה דהוו מתונים בדין.
גמ׳. ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם אלו כלי הדיינים.
עיין ברמב״ם (פ״ד מהל׳ סנה׳ הי״ד) דסובר שכח הכפייה ניתן דוקא לב״ד הקבוע שבא״י או לנשיא או לריש גלותא שבבבל. ואילו שיטת התוס׳ (דף ה. ד״ה דן) היא דאפילו ליחיד מומחה יש כח לכפות את הדין. אמנם מהגמ׳ לקמן דזימון בשלשה (דף ח.) משמע שלכל ב״ד של ג׳ יש כח של כפייה ודלא כהרמב״ם והתוס׳. ולהרמב״ם י״ל דהתם מיירי שנטל רשות מהנשיא או מריש גלותא. אמנם נראה דתוס׳ והרמב״ם לא נחלקו אלא לענין דין כפייה לכוף את בעלי הדין לבא ולדון בב״ד. אולם י״ל דאף הרמב״ם סובר דיש ליחיד כח כפייה מדין תוכחה דכופין על המצוות (עיין ברמב״ם בספה״מ מ״ע קע״ו), ולכאורה אף יחיד המורה יש לו כח כפייה מדין תוכחה וכפייה על המצוות.
דרש בר קפרא: מנא הא מילתא [מנין דבר זה] שאמרו רבנן [חכמים]: הוו מתונין בדיןדכתיב [שנאמר]: ״ו לא תעלה במעלת על מזבחי״ (שמות כ, כו), כלומר, בחפזון יתר, וסמיך ליה [וסמוך לו] הפסוק הבא אחריו ״ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם״ (שמות כא, א). אמר ר׳ אליעזר: מניין לדיין שלא יפסע על ראשי עם קודש, כלומר, שלא יהלך כשכולם יושבים, שלא יראה כפוסע על ראשיהם — שנאמר: ״ולא תעלה במעלת״, וסמיך ליה [וסמוך לו] הכתוב ״ואלה המשפטים״ שאף השופטים מוזהרים על כך.
Bar Kappara taught, based on a homiletical interpretation of a verse: From where is this matter that the Sages stated derived: Be temperate in judgment (Avot 1:1)? As it is written: “Neither shall you go up by steps onto My altar” (Exodus 20:23), i.e., do not ascend hurriedly, and juxtaposed to it, it is written: “Now these are the ordinances that you shall set before them” (Exodus 21:1). Rabbi Eliezer says: From where is it derived that a judge may not step over the heads of the sacred nation, walking among those assembled for the lecture, who would sit upon the floor, in such a manner that he has the appearance of stepping on them? It is derived from that which is stated: “Neither shall you go up by steps,” and juxtaposed to it is an introduction to civil laws and courtroom regulations: “Now these are the ordinances.” This indicates that the prohibition against ascending upon steps applies to judges.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״ירמ״המהרש״א חידושי אגדותרשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) אֲשֶׁר תָּשִׂים אֲשֶׁר תְּלַמְּדֵם מִיבְּעֵי לֵיהּ אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה וְאִיתֵּימָא רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אֵלּוּ כְּלֵי הַדַּיָּינִין רַב הוּנָא כִּי הֲוָה נָפֵק לְדִינָא אָמַר הָכִי אַפִּיקוּ לִי מָאנֵי חֲנוּתַאי מַקֵּל וּרְצוּעָה וְשׁוֹפָרָא וְסַנְדָּלָא.

The Gemara interprets the second part of the verse cited above: “Now these are the ordinances that you shall set before them.” The verse should have stated: That you shall teach them. What is indicated by the phrase: “Set before them”? Rabbi Yirmeya, and some say Rabbi Ḥiyya bar Abba, says: These are the judges’ tools. To illustrate this, the Gemara relates that Rav Huna, when he would go out to a judgment, would say this: Take out for me tools from my shop: A rod and strap, with which to flog transgressors; and a shofar, necessary in the event that someone must be excommunicated; and a sandal, necessary in the event of ḥalitza, the procedure by which a levirate marriage is rejected.
ר׳ חננאלרי״ףרש״ירמ״המהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כלי הדיין – כגון מקל ורצועהא.
א. בר״י אלמדרי: ר״ח המטה לאיים בו על המסרבין לקבל הדין.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כלי הדיינים – דשייכא בהו שימה דבר המטלטל.
רצועה – למלקות.
מקל – למכת מרדות עד שיחזור בו.
שופר – לשמתא ונידוי.
סנדל – לחליצה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אפיקו לי מאני דדינא כו׳. כ״ה בגירסת ילקוט ובפ׳ כיצד מעברין אמרו מנין שחייב להראות לו פנים שנאמר ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם כו׳ ופירש״י שם דדרש ליה נמי מדלא כתיב אשר תלמדם ע״ש וצ״ל דשקולים הם הדרשות ולולא פירושו היה נראה לומר דהתם מלפניהם דריש שצריך להראות פנים ובמכילתא אמרו ערכם לפניהם כשלחן ערוך וק״ל:
גמרא א״ר ירמיה ואיתימא ר׳ חייא בר אבא. עי׳ טורי אבן מגילה דף ב ע״ב ד״ה מנצפך:
כיון שהוזכר פסוק זה דורשים אותו לענייננו: נאמר שם ״ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם״, ולכאורה הביטוי ״אשר תשים״ אינו ראוי, ו״אשר תלמדם״ מיבעי ליה [צריך היה לו לומר]! אמר ר׳ ירמיה ואיתימא [ויש אומרים] שהיה זה ר׳ חייא בר אבא: אלו כלי הדיינין שצריך לשים לפניו כדי להשתמש בהם. רב הונא, כי הוה נפק לדינא אמר הכי [כאשר היה יוצא לדין היה אומר כך]: אפיקו [הוציאו] לי מאני חנותאי [את כלי החנות שלי], כלומר, מקל ורצועה להלקות בהם את העבריינים, ושופרא [ושופר] אם יצטרכו להשתמש בו להחרים מישהו, וסנדלא [וסנדל] לצורך חליצה.
The Gemara interprets the second part of the verse cited above: “Now these are the ordinances that you shall set before them.” The verse should have stated: That you shall teach them. What is indicated by the phrase: “Set before them”? Rabbi Yirmeya, and some say Rabbi Ḥiyya bar Abba, says: These are the judges’ tools. To illustrate this, the Gemara relates that Rav Huna, when he would go out to a judgment, would say this: Take out for me tools from my shop: A rod and strap, with which to flog transgressors; and a shofar, necessary in the event that someone must be excommunicated; and a sandal, necessary in the event of ḥalitza, the procedure by which a levirate marriage is rejected.
ר׳ חננאלרי״ףרש״ירמ״המהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) {דברים א׳:ט״ז} וָאֲצַוֶּה אֶת שׁוֹפְטֵיכֶם בָּעֵת הַהִיא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן כְּנֶגֶד מַקֵּל וּרְצוּעָה תְּהֵא זָרִיז {דברים א׳:ט״ז} שָׁמוֹעַ בֵּין אֲחֵיכֶם וּשְׁפַטְתֶּם אָמַר רַבִּי חֲנִינָא זאַזְהָרָה לְבֵית דִּין שֶׁלֹּא יִשְׁמַע דִּבְרֵי בַּעַל דִּין קוֹדֶם שֶׁיָּבֹא בַּעַל דִּין חֲבֵירוֹ וְאַזְהָרָה לְבַעַל דִּין שֶׁלֹּא יַטְעִים דְּבָרָיו לַדַּיָּין קוֹדֶם שֶׁיָּבֹא בַּעַל דִּין חֲבֵירוֹ קְרִי בֵּיהּ נָמֵי שַׁמַּע בֵּין אֲחֵיכֶם.

The Gemara interprets other verses related to the topic of adjudicating cases. “And I charged your judges at that time, saying: Hear the causes between your brethren, and judge righteously between a man and his brother, and the stranger who is with him” (Deuteronomy 1:16). Understanding that the word “charged” indicates alacrity, Rabbi Yoḥanan says: Moses urged the judges: With regard to the rod and the strap, be vigilant. With regard to the clause “Hear the causes between your brethren, and judge,” Rabbi Ḥanina says: This is a warning to a court that it may not hear the statement of one litigant before the other litigant comes, and it is a warning to a litigant that he may not explain his statement to the judge before the other litigant comes. Read into the phrase in the verse: “Hear the causes between your brethren,” that it is also concerning the litigant. Although he is not the judge, he is also required to assure that the case is conducted in the presence of both parties.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יראב״ןתוספותרמ״המהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואזהרה לדיין שלא ישמע דברי בעל דין אלא בפני בעל דינו, ואזהרה לבעל דין שלא ישמיע דבריו לדיין שלא בפני בעל דינו, וצדק את הדין ואחר כך חתכהו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואצוה – כל צואה לשון זירוז הוא דתניא (קדושין דף כט:) כל מקום שנאמר צו אינו אלא לשון זירוז ועל מה זירז על המקל ועל הרצועה שיהו מטילין אימה על הציבור לשם שמים.
שמוע בין אחיכם – כשיהיו שניהם יחד שמעו דבריהם ולא תשמעו דברי זה בלא זה שמסדר דברי שקר כדברי אמת לפי שאין מכחישן ומכיון שלב הדיין נוטה לו לזכות שוב אין לבו מהפך בזכות השני כל כך.
שמע – דבריך בין אחיכם כשתהיו שניכם יחד משמע.
ומוזהרין הדיינין שלא ישמעו דברי בעל דין אחד בלא חבירו, ומוזהרין בעלי דינין שלא יאמרו דבריהם לדיינים אחד בלא חבירו. אאזהרה לדיןב שלא ישמעו דברי בעל דין קודם שיבא חבירו ואזהרה לבעל דין שלא יטעוןג דבריו לדיין קודם שיבא בעל דין חבירו. קרי ביה שמעד בין אחיכם אזהרה לדיין שמוע בין אחיכם אזהרה לבעל דין.
א. עד ׳חבירו׳ השני שלהלן לקוח מכתה״י ובדפוס ליתא. ואולי יש כאן הכפלה.
ב. לבית דין או לדיין שלא ישמע וכו׳. עי׳ דק״ס.
ג. כגי׳ הרי״ף בשבועות די״ד ע״ב.
ד. לפנינו איפכא: שמוע לדיין שמע לבעל דין.
תהא זריז – שלא להטיל אימה על הציבור לרדותם יותר מדאי וכן מוכח לקמן (דף ח.) דדרשינן מהאי קרא אזהרה לדיין שיסבול את הציבור.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שם אם יעלה לשמים שיאו וראשו לעב יגיע כגללו לנצח יאבד כצ״ל ונמחק וגו׳ ונ״ב שיאו פירוש רומ:
שם נזר לדור דור וכו׳. בין אחיו ובין גירו נמחק ובין גירו:
שם א״ל לאו אושפזיכני את א״ל אין. נ״ב ס״א א״ל מאי בעית א״ל דינא אית לי כו׳ כצ״ל. רש״י בתחילת העמוד מטתו שלשלמה שכינה של הקב״ה כצ״ל והס״ד:
בד״ה ששים גבורים כו׳ לאו דוקא הס״ד:
בד״ה אם ברור כו׳ שהוא מאיר הס״ד:
בד״ה אומרהו כו׳ לבקר משפט הוציאו כו׳ כצ״ל:
בד״ה דנמטיין כו׳ י״ל נ״ב מל׳ משלשין בממון במס׳ מכות:
בד״ה שיבא כו׳ יהיה עגל שומרון כו׳ כצ״ל:
בד״ה וה׳ בהיכל כו׳ וכתיב הם כו׳ יכלה על עון זה כל הארץ כצ״ל:
בד״ה אצל מזבח ותלמידי חכמים כצ״ל:
בד״ה מכתפי להו כו׳ ונפ׳ יום כפורים פירש רש״י להדיא ליה וקאי על מר זוטרא שהיה זקן כו׳:
בד״ה וסמיך כו׳ אני מזהיר הס״ד. בד״ה שמוע כו׳ שאין מכחישו כו׳ כצ״ל:
בד״ה אמר ליה ההוא גברא לרב הס״ד:
ואצוה את שופטיכם בעת ההיא אר״י כנגד מקל כו׳. דקדק לומר בעת ההיא שבאותו הדור היה צריך לזירוז הזה על המקל ורצועה שהיו סרבנים ובעלי מריבות כמ״ש לעיל בענין איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם וריבכם שע״כ נתמנו השופטים אז וק״ל:
אזהרה לדיין שלא ישמע כו׳. והכי משמע קרא שמע לקבל מה שממוצע בין טענות אחיכם שאם תשמע דברי זה בלא זה לא תקבל רק טענתו וצדיק הראשון בריבו:
לא תשא לא תשיא. מפורש פרק ואלו הן הלוקין:
ועוד בענין השופטים: נאמר ״ואצוה את שפטיכם בעת ההיא לאמר שמוע בין אחיכם ושפטתם צדק בין איש ובין אחיו ובין גרו״ (דברים א, טז), ו״צוואה״ לשון זירוז היא, אמר ר׳ יוחנן: כוונתו, כנגד מקל ורצועה תהא זריז, שלא יחסוך הדיין בעונשים אם סבור הוא שיש בכך משום תועלת לציבור. על מה שנאמר ״שמע בין אחיכם ושפטתם״, אמר ר׳ חנינא: מכאן אזהרה לבית דין שלא ישמע דברי בעל דין קודם שיבא בעל דין חבירו, שהרי נאמר ״שמוע בין אחיכם״, בלשון רבים, כלומר, כששניהם מצויים יחד, ואף יש כאן אזהרה לבעל דין שלא יטעים (יסביר) דבריו לדיין קודם שיבא בעל דין חבירו. כיצד: קרי ביה נמי [קרא בו גם כן] ״שמע בין אחיכם״, כלומר, כאשר אתה משמיע מה שיש לדיין לשמוע עשה זאת כאשר נמצא גם בעל הדין השני.
The Gemara interprets other verses related to the topic of adjudicating cases. “And I charged your judges at that time, saying: Hear the causes between your brethren, and judge righteously between a man and his brother, and the stranger who is with him” (Deuteronomy 1:16). Understanding that the word “charged” indicates alacrity, Rabbi Yoḥanan says: Moses urged the judges: With regard to the rod and the strap, be vigilant. With regard to the clause “Hear the causes between your brethren, and judge,” Rabbi Ḥanina says: This is a warning to a court that it may not hear the statement of one litigant before the other litigant comes, and it is a warning to a litigant that he may not explain his statement to the judge before the other litigant comes. Read into the phrase in the verse: “Hear the causes between your brethren,” that it is also concerning the litigant. Although he is not the judge, he is also required to assure that the case is conducted in the presence of both parties.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יראב״ןתוספותרמ״המהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) רַב כָּהֲנָא אָמַר מֵהָכָא {שמות כ״ג:א׳} מִלֹּא תִשָּׂא לֹא תַשִּׂיא.

Rav Kahana says the litigant’s responsibility may be derived from here: From “you shall not bear [tissa] a false report” (Exodus 23:1). Although conjugated in this manner the verb would seem to be addressed to the judges, commanding them not to lend credence to a false report, the term may also be read as: You shall not deliver [tassi] a false report, conjugated so that it addresses the litigants and the witnesses.
רי״ףרש״ירמ״הפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לא תשא – לא תקבל שמע שוא אזהרה לדיין וקרי ביה נמי לא תשיא אזהרה לבעל דין.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רב כהנא אמר: מהכא [מכאן] ראיה לדבר, נאמר: ״לא תשא שמע שוא״ (שמות כג, א), ואנו מפרשים זאת כאילו נאמר ״לא תשיא״.
Rav Kahana says the litigant’s responsibility may be derived from here: From “you shall not bear [tissa] a false report” (Exodus 23:1). Although conjugated in this manner the verb would seem to be addressed to the judges, commanding them not to lend credence to a false report, the term may also be read as: You shall not deliver [tassi] a false report, conjugated so that it addresses the litigants and the witnesses.
רי״ףרש״ירמ״הפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) {דברים א׳:ט״ז} וּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ צַדֵּק אֶת הַדִּין וְאַחַר כָּךְ חׇתְכֵהוּ {דברים א׳:ט״ז} בֵּין אִישׁ וּבֵין אָחִיו (וּבֵין גֵּרוֹ) אָמַר רַב יְהוּדָה חאֲפִילּוּ בֵּין בַּיִת לַעֲלִיָּיה.

The Gemara returns to the verse in Deuteronomy cited above: “And I charged your judges at that time, saying: Hear the causes between your brethren, and judge righteously.” Reish Lakish says: Verify the judgment by meticulously examining the particulars of the case, and only afterward, implement it. The verse continues: “Between a man and his brother, and the stranger who is with him.” Rav Yehuda says: The judge must distinguish even between the merits of a house and the upper story when dividing a two-floor property among inheriting brothers.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יראב״ןרמ״המהרש״א חידושי אגדותרשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בין איש ובין אחיו – אפילו בין בית לעלייה – צריך הדיין להיות בקי במשפט הפסדת העלייה על הבית כמה היא, כדי שידין כמה יש לבעל העלייה בתחתוןא. וכך צריך להיות בקי כמה הרחקת התנור מן הכותל או מן המעזבה שתחת התנור, וכמה הרחקת הכירה, והמחזיק בכירה אין לו לעשותב, וכיוצא בדינים הללו. ולא יהיו בעינו מפני שהן כך בלא נשיאת ממון ובלא נתינת ממון בבזיוןג, אלא צריך להתעסק בהן בכולן כמו שהן מפורשין בפרק לא יחפור.
א. פירוש זה הוא גם בשאילתות שאילתא נח. ובפירוש קדמון שהובא בנספח 4 פירוש א. בערוך ערך בית עליה נוסף: כמפורש בפ׳ הבית והעליה ר׳ נתן אומר בעל הקרקע נוטל ב׳ חלקים ובעל העליה נוטל שליש קסבר כמה מפסדי עליה לבית תילתא תילתא בעי למישקל.
ב. משפט זה קטוע ובערוך שם השמיטו. ואפשר שכוונת ר״ח לשותף שהחזיק חזקת תשמישין בחצר המשותפת, והדין הוא שאם עשה מחיצה הוי מחילה לדעת הרמב״ם. אבל לא זכה בקרקע עצמה אלא בתשמיש שהחזיק ואינו יכול לשנותו. וכך גם מפרש הר״ח לכאורה את המשנה בבבא בתרא נז,א עיין שם ברשב״ם.
ג. שלא יראה את התביעה כדקדוקי עניות.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך בית עליה
בית עליהא(סנהדרין ז:) ושפטתם צדק בין איש ובין אחיו ובין גרו אמר רב יהודה אפילו בין בית לעליה פי׳ צריך הדיין להיות בקי במשפט הפסדת העליה על הבית כמה היא כדי שידין כמה יש לבעל העלי׳ בתחתון (בבא מציעא קיז:) רבי נתן אומר בעל הקרקע נוטל ב׳ חלקים ובעל העליה נוטל שליש קסבר כמה מפסדא עליה לבית תילתא תילתא בעי למישקל. ובין גרו אמר רב יהודה בין תנור לכירים פי׳ צריך להיות בקי כמה הרחקת התנור מן הכותל או מן המעזיבה שתחת התנור וכמה הרחקת הכירה וכיוצא בדינין הללו ולא יהיו בעיניו כבזויין מפני שהן בלא נשיאת ממון ובלא נתינת ממון אלא צריך להתעסק בכולן כמו שהן מפורשין בפרק לא יחפור.
ערך בדק
בדקב(עירובין כא.) איכא דאמרי אמר רב ירמיה בר אבא אמר רב אין בורגנין ולא פסי ביראות לא בבבל ולא בחוצה לארץ פירש בורגנין כמו שובכין עשויין לשדות לאצור בהן תבואה ומקום שמצויון בדקי דמי׳ דזמנין דסלקי ושטפי להו לא עבדי וכן אי חיישו משום גנבי לא שבקי פירי בבורגנין הלכך בבבל דשכיחי בדקי דמיא ובחוצה לארץ דשכיחי גנבי לא עבדי בורגנין פסי ביראות נמי בבבל שכיח מיא בכל מקום לא צריכי להשקות ממימי ביראות ובחוצה לארץ נמי לא שכיחא מתיבתא ולא צריכי רבי׳ למיתי לפרקא במקום עולי רגלי׳. (בבא מציעא סו:) אתא בידקא שטפא לעידי עדית פירוש נחל או אגם מים. (בבא בתרא מא) רב חנן שקיל בידקא בארעי׳ פירוש פתח מיא בארעיה ואתמלי ההוא אתרא מיא ונפלו קירות הגנות והפרדסין. (סנהדרין ז) האי תיגרא לא דמי אלא לצינורא דבדקא כיון דרוח רוחי (חולין ט) האי דכפתי׳ לחברי׳ ואשקיל עליה בידקא (חולין קה) יומא חד חזא צינורא דבידקא בארעיה שקליה לגלימי׳ כרכיה אותביה בגויה רמא קלא אתו אנשי סכרוה.
ערך בר
ברג(בכלאים בפרק שני בבא בתרא צד.) הרי זה מקבל עליו רובע טינופות לסאה וכל סאה שיש בה רובע זרע ממין אחר ימעט ר׳ יוסי אומר יבור ומפורש היינו טעמא דרבי יוסי משום דמחזי כמקיים כלאים. (ובפ״ב במעשרות) האומר לחברו הילך איסר זה בב׳ תאנים שאבור לי בורר ואוכל וכו׳. (שבת עד.) ת״ר היו לפניו ב׳ מיני אוכלים בורר ואוכל בורר ומניח (ביצה יד) הבורר קטנית בי״ט ב״ש אומר בורר ואוכל וכו׳ תניא רבן גמליאל אומר מחלוקת כשהפסולת מרובה על האוכל וכו׳ פירש בורר נוטל פסולת מן האוכל ומשליכה או נוטל האוכל ומניח הפסולת. (בבא מציעא כ) מאי שטרי בירורין הכא תרגו׳ שטרי בירורין שטרי טענת׳ שימוש בית דין רבי ירמיה אומר זה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד. (בבא בתרא קסז) שטרי בירורין וכל מעשה בית דין אינו אלא מדעת שניהן ושניהן נותנין שכר פי׳ שטרי טענתא בית דין שקיבלו טענות בעלי דינין וכתבום בשטר. (כריתות כד) מנחת קנאות לאו לכפרה קא אתיא אלא לברר עון. פי׳ אחר לגרר (סנהדרין ז) אם ברור לך הדבר כבקר אמרהו פירש אם ברור לך הדין כמו שברור לך הבקר שהיא שעה אחת של יום בלא ספק. אמור לחכמה אחותי את אם ברור לך הדבר כאחותך שהיא אסורה לך מן התורה פי׳ כאחותך שיצאה ממעי אמך שהיא אסורה לך אמרהו ואם לאו אל תאמרהו. (בבא בתרא קנט) אתא לקמיה דרב נחמן אמר ליה זיל ברור אכילתך פירוש ברר דבריך כי אכלת שני חזקה. (בבא בתרא קמו) ת״ר שלשה דברים צוה אחיתופל לבניו וכו׳ תניא אבא שאול אמר י״ט של עצרת ברור סימן יפה לכל השנה ועיקר הדבר מפורש (בתחילת מסכת ערכין) כי כך היה יום נתינת התורה צח וברור. (נדה יט) וכקרן כרכום בברור שבו פירוש כרכום דרכו לצמוח שלשה שערות בכל שורה והשער האמצעי הוא המובחר והברור. ברור לך יום מיתה יפה כבר פי׳ בערך בו.
ערך דקל
דקלד(יומא עח:) רבא נפיק בדיקולי. (פסחים קיב:) ריש תורא בדיקולא סליק לאיגרא ושדי דרגא מתותיך פי׳ אם תראה ראש שור בכלי אחד שאוכל בו ועוסק באכילתו אעפ״כ ברח לגג. (סנהדרין ז) היא ניימא ודיקולא שפיל פירוש היא ישינה וקלתה מהלכת על פני המים כן היא כמו אשה עצלנית שישנה על שפת היאור וקלתה בצידה יבאו המים ושטפו את קלתה ונשאוה והיא ישנה ואינה יודעת ומקרא הוא ברור ובשפלי׳ ידים ידלוף הבית (בבא בתרא כה) הנהו דקולאי דאיתי דיקולי לבבל פי׳ אומנים לעשות קלתות למכרם (חולין צת) ההוא כי זיתא דתרבא דנפל לדיקולא דבשרא. תשובת הגאון וששאלתם כי זיתא דתרבא דנפל לדיקולא וקשיא למר צונן או רותח ורותח היכי נפל לדיקולא מי סברת לדיקולא עצמה נפל הכי קאמר כי זיתא דתרבא שנפל ליורה גדולה שיש בה שיעור דיקולא.
ערך קלר
קלרה(גיטין סה: ובסוף טבול יום) יצא בקולר ואמר כתבו גט לאשתי. (פי״ב דכלים) הקולר טמא. (סנהדרין ז) י׳ שיושבין בדין קולר תלוי בצואר כולן. (יבמות קכב) מעשה בקולר של שני בני אדם. (שבת לב.) חש בראשו דומה כמי שנתנוהו בקולר. נתן בניו פלטים תרגום ירושלמי שלילין בקולריא ויתנוהו בסוגר תרגום ויהבוהו בקולרין (א״ב פי׳ בל״ר סוגר הנתון בצואר השבוים והחייבים ובנוסחאות כתוב כפיתין בקולריא).
א. [אבר שטאק ווערק.]
ב. [קנאל. פלוס. טייך. וואסר גראבן.]
ג. [אבזאנדערן. אויסוועהלען.]
ד. [קארב.]
ה. [האלז קעטטע.]
בין איש ובין אחיו – שנפלה להם בית בירושה אל תאמר טול אתה בית ואחיך עליה ומה בכך הרי לכל אחד יש לו דירה אלא העלה אותן בדמים והשווה חלוקתן ע״י מעות.
וצריך הדיין לצדק את הדין בין איש ובין אחיו וביןא גרו, בין בית לעלייה, שני אחין שבאין לחלוק בית ועלייה שהניח להן אביהן לפניך, צדק את החלוקה, תדקדק כמה עלייה מפסדת לבית וכמה בית ניחא תשמישתיה מעלייה ולפום כן תפלוג. ובין גרו, אם באים לחלוק כלי תשמיש של בית תעיין אפילו בין תנור שהוא מקום שפיפתב שתי קדירות לכיריים שהוא מקום שפיפת קדירה אחת. גרו כמו דירו.
א. בכת״י ליתא בין גרו ובמקום זה רק וב׳. ועי׳ במסוהש״ס.
ב. שפיתת. וכן להלן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

צדק הדין ואח״כ כו׳. דרשה זו אינה מפורשת בפירש״י מאין יצאת ומה היא ויש לפרש דקשיא ליה מאי ושפטתם צדק מלשון צדקה ואמרי׳ לעיל במקום משפט אין צדקה ובמקום צדקה כו׳ אלא משפט שיש בו צדקה כו׳ הוי אומר זה פשרה וקאמר נמי הכא דמתחלת הדין קאמר צדק את הדין לעשות פשרה ואח״כ בסוף הדין חתכהו כדאמר לעיל דמשתשמע דבריהן ואתה יודע להיכן הדין נוטה אי אתה רשאי לומר להן צאו ובצעו:
בין איש ובין אחיו כו׳. כ״ה בגי׳ ילקוט וכ״נ דהא ובין גרו דריש בתר הכי א״ר יהודה אפי׳ בין תנור כו׳ ונראה דדרשו כן מדלא כתיב בין אנשים או בין אחים אלא בין איש שהוא גדול ובין אחיו שהוא קטן וא״ר יהודה אפי׳ בין בית לעלייה שאל תאמר מהראוי שהבית שהוא מעולה מעלייה יהיה לירושה לאיש והעלייה ירש הקטן אלא העלה אותן בדמים כו׳ כפירש״י וכן בין גרו דמשמע דיורין שאל תאמר זה האח שיש לו דיורין הרבה ראוי לירש התנור שהוא צריך לאפות ולבשל הרבה והאח שאין לו דיורין די לו לאפות ולבשל בכירים אלא העלה אותן בדמים כפירש״י וק״ל:
גמ׳. בין איש ובין אחיו ובין גרו אמר רב יהודה אפילו בין בית לעלייה ובין גרו אמר ר״י אפילו בין תנור לכיריים.
עיין בפירוש רבנו חננאל וז״ל בין איש ובין אחיו אפילו בין בית לעלייה צריך הדיין להיות בקי במשפט הפסדת העלייה על הבית כמה היא כדי שידין כמה יש לבעל העלייה בתחתון וכן צריך להיות בקי כמה הרחקת התנור מן הכותל או מן העזיבה שתחת התנור וכמה הרחקת הכירה וכו׳ וכיוצא בדינים הללו ולא יהיו קל בעיניו מפני שהן כך בלא נשיאות ממון ובלא נתינת ממון בבזיון אלא צריך להתעסק בהן בכולן כמו שהן מפורשין בפרק לא יחפור עכ״ל. ומשמע מדברי רבנו חננאל שמכאן נלמד מקור לכל דיני הרחקת נזקין שבפרק לא יחפור ואינה מצוה מיוחדת לדיינים אלא דפסוק זה הוא מקור לכל הלכות שכנים. אמנם עיין ברש״י (ד״ה בין איש) וז״ל שנפלה להם בית בירושה אל תאמר טול אתה בית ואחיך עליה ומה בכך הרי לכל אחד יש לו דירה אלא העלה אותן בדמים והשווה חלוקתן ע״י מעות עכ״ל. וצ״ע דמאי קמ״ל הפסוק דפשיטא שהדיין צריך לדקדק בדיני ממונות ולעשות החלוקה בשווה. וי״ל דקס״ד דלא בעינן ב״ד דוקא לעשות השומא וקמ״ל דשומא הוי הוראת ב״ד שב״ד מבררים עפ״י הכרע הדעת כמה לשלם, ושומא דומה לפשרה דהוי חלות שם הוראה עפ״י הכרע הדעת של ב״ד (עיין בתוס׳ לעיל ו. ד״ה ביצוע), וחלין בשומא כל דיני משפט ואיסורים של דין כגון לא תטה משפט וכו׳.
נאמר שם ״ושפטתם צדק״ (דברים א, טז), אמר ריש לקיש: צדק את הדין, כלומר, ברר אותו יפה יפה עד שתהא בטוח שהוא דין צדק, ואחר כך חתכהו. עוד נאמר שם ״בין איש ובין אחיו ובין גרו״, אמר רב יהודה: אפילו בין בית לעלייה (קומה שניה), שצריך לחלק ״בין איש ובין אחיו״ הבאים לחלק ירושת אביהם, מי יקבל את הבית ומי יקבל את העלייה.
The Gemara returns to the verse in Deuteronomy cited above: “And I charged your judges at that time, saying: Hear the causes between your brethren, and judge righteously.” Reish Lakish says: Verify the judgment by meticulously examining the particulars of the case, and only afterward, implement it. The verse continues: “Between a man and his brother, and the stranger who is with him.” Rav Yehuda says: The judge must distinguish even between the merits of a house and the upper story when dividing a two-floor property among inheriting brothers.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יראב״ןרמ״המהרש״א חידושי אגדותרשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) וּבֵין גֵּרוֹ אָמַר רַב יְהוּדָה אֲפִילּוּ בֵּין תַּנּוּר לְכִירַיִם.

With regard to the clause in the verse: “And the stranger who is with him [gero],” the word gero resembles the word: Dwell [gur], and Rav Yehuda says: This word teaches that the judge must distinguish even between the merits of an oven and a stove. The judge must carefully weigh how to divide even these domestic items in a case of inheritance, to ensure that the distribution of property is absolutely equitable.
רי״ףרש״ירמ״הפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בין גרו – לשון מגור תשמישי דירה אל תאמר יטול זה תנור וזה כירה שהרי תנור עודף על הכירה וצריך להוסיף דמים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

״ובין גרו״ (המובן כאן כמשמעו מגורים), אמר רב יהודה: אפילו בין תנור לכירים שאם צריכים שניים להתחלק, וזה אמור לקבל תנור וזה לקבל כיריים — דין רציני הוא, וצריך לדון בו.
With regard to the clause in the verse: “And the stranger who is with him [gero],” the word gero resembles the word: Dwell [gur], and Rav Yehuda says: This word teaches that the judge must distinguish even between the merits of an oven and a stove. The judge must carefully weigh how to divide even these domestic items in a case of inheritance, to ensure that the distribution of property is absolutely equitable.
רי״ףרש״ירמ״הפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) {דברים א׳:י״ז} לֹא תַכִּירוּ פָנִים בַּמִּשְׁפָּט רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר לֹא תַּכִּירֵהוּ רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר לֹא תְּנַכְּרֵהוּ.

The next verse states: “You shall not respect [takiru] people in judgment; you shall hear the small and the great alike; you shall not be afraid before any man, for the judgment is God’s; and the cause that is too hard for you, you shall bring to me, and I will hear it” (Deuteronomy 1:17). Rabbi Yehuda says: Do not recognize him [takirehu], i.e., do not acknowledge the litigant as a friend in your role as a judge. Rabbi Elazar says: Even if he is your opponent, do not estrange him [tenakerehu] in such a way as to prejudge him as liable, but treat him as though you do not know him at all.
רי״ףרש״ירמ״המהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לא תכירהו – אם הוא אוהבך.
לא תנכרהו – אם הוא שונאך לא תעשה לו כנכרי לחייבו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לא תנכרהו כו׳. לפי שלשון הכרה והתנכרות שענינו העדר הכרה הוא שורש אחד ומלת לא תכירו חסר בו פועל היוצא לאחר את מי לא יכירו ובא רב יהודה לומר שחסר בו ה׳ והוא כמו לא תכירהו דהיינו האוהב לך ורא״א שחסר בו נ׳ והוא כמו לא תנכרהו דהיינו השנוא לך וק״ל:
על הכתוב שם ״לא תכירו פנים במשפט כקטן כגדול תשמעון לא תגורו מפני איש, כי המשפט לאלהים הוא והדבר אשר יקשה מכם תקריבון אלי ושמעתיו״ (דברים א, יז), ר׳ יהודה אומר: לא תכירהו את האיש שהוא ידידך לשאת לו פנים בדין. ר׳ אלעזר אומר: לא תנכרהו אם הוא שונאך, אלא תנהג כאילו לא הכרת אותו מעולם.
The next verse states: “You shall not respect [takiru] people in judgment; you shall hear the small and the great alike; you shall not be afraid before any man, for the judgment is God’s; and the cause that is too hard for you, you shall bring to me, and I will hear it” (Deuteronomy 1:17). Rabbi Yehuda says: Do not recognize him [takirehu], i.e., do not acknowledge the litigant as a friend in your role as a judge. Rabbi Elazar says: Even if he is your opponent, do not estrange him [tenakerehu] in such a way as to prejudge him as liable, but treat him as though you do not know him at all.
רי״ףרש״ירמ״המהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) אוּשְׁפִּיזְכָנֵיהּ דְּרַב אֲתָא לְקַמֵּיהּ לְדִינָא אָמַר לוֹ לָאו אוּשְׁפִּיזְכָנִי אַתְּ אָמַר לוֹ אִין אֲמַר לֵיהּ דִּינָא אִית לִי אֲמַר לֵיהּ

Rav’s host [ushpizekhaneih], with whom he would stay occasionally, came before him for a judgment. Rav said to the host: Are you not my host? He said to him: Yes, I am. The host then said to him: I have a dispute with another that needs a judgment. Rav said to him:
ר׳ חננאלרי״ףרש״ירמ״הפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והא דאמר רב לאושפיזכניה:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר ליה – ההוא גברא לרב.
ולאו אושפיזכני את – כלומר אין אתה זכור שעשיתי עמך חסד.
א״ל – רב אין.
אמר ליה ההוא גברא דינא אית לי – ורוצה אני שתהא דיין.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מסופר: אושפיזכניה [בעל בית מלונו] של רב אתא לקמיה לדינא [בא לפניו לדין]. אמר ליה [לו] רב: לאו אושפיזכני את [האם לא בעל בית מלוני אתה]? אמר ליה [לו]: אין [כן]. אמר ליה [לו] אותו אדם: דינא אית [דין יש] לי ורצוני להידון בפניך. אמר ליה [לו] רב:
Rav’s host [ushpizekhaneih], with whom he would stay occasionally, came before him for a judgment. Rav said to the host: Are you not my host? He said to him: Yes, I am. The host then said to him: I have a dispute with another that needs a judgment. Rav said to him:
ר׳ חננאלרי״ףרש״ירמ״הפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

סנהדרין ז: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה סנהדרין ז:, ר׳ חננאל סנהדרין ז: – מהדורת הרב ישראל ברוך הלוי סאלאוויציק, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., רי"ף סנהדרין ז: – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס סנהדרין ז:, רש"י סנהדרין ז:, ראב"ן סנהדרין ז: – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות סנהדרין ז:, רמ"ה סנהדרין ז:, בית הבחירה למאירי סנהדרין ז: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה סנהדרין ז:, מהרש"א חידושי אגדות סנהדרין ז:, גליון הש"ס לרע"א סנהדרין ז:, ערוך לנר סנהדרין ז: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות) הבנויה על תשתית דיקטה (CC BY-NC 4.0), רשימות שיעורים לגרי"ד סנהדרין ז: – רשימות שיעורים שנאמרו על ידי הרב יוסף דב הלוי סולוביצ'יק זצ"ל, נערכו על ידי הרב צבי יוסף רייכמן ובנו הרב משה נחמיה רייכמן (כל הזכויות שמורות), פירוש הרב שטיינזלץ סנהדרין ז:, אסופת מאמרים סנהדרין ז:

Sanhedrin 7b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Sanhedrin 7b, R. Chananel Sanhedrin 7b, Rif by Bavli Sanhedrin 7b, Collected from HeArukh Sanhedrin 7b, Rashi Sanhedrin 7b, Raavan Sanhedrin 7b, Tosafot Sanhedrin 7b, Ramah Sanhedrin 7b, Meiri Sanhedrin 7b, Maharshal Chokhmat Shelomo Sanhedrin 7b, Maharsha Chidushei Aggadot Sanhedrin 7b, Gilyon HaShas Sanhedrin 7b, Arukh LaNer Sanhedrin 7b, Reshimot Shiurim Sanhedrin 7b, Steinsaltz Commentary Sanhedrin 7b, Collected Articles Sanhedrin 7b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×