Gittin 65b – גיטין סה:‏ – Shas HaMeforash

ה. ה רמב״ם הלכות גירושין ב׳:י׳
סמ״ג מצוות עשה נ׳
טור אבן העזר קמ״א:ט״ו
שולחן ערוך אבן העזר קמ״א:ט״ו

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מתני׳ כתבו גט ותנו לאשתי – לשון בני אדם הוא כבר החזיקו בו לקרות לספר כריתות אשה גט.

גרשוה – נמי כבר נהגו לקרות גירושין.

כתבו איגרת ותנו לה – גם זה לשון הגט שכותבין בו ודן דיהוי ליכי מינאי ספר תירוכין ואיגרת שבוקין.

הגיעו לעונת נדרים נדריהן נדר והקדשן הקדש וכנגדן בקטנה חולצת פי׳ עונת נדרים היא שנה אחת לפני גדלתן דהיינו כל שנת י״ב לנקבה וכל שנת י״ג לזכר כדתנן בנדה שנדריהן נבדקין אם יודעין לשם מי נדרו ולשם מי הקדישו נדריהן נדר והקדשן הקדש והכא בזכרים מיירי דכל ג׳ מדות בקטנים מיירי ואמרי׳ בהו וכנגדן בקטנה והכי נמי בקטנים מיירי דעונת נדרים דידהו בני י״ב שנה ויום א׳ כל שנת י״ג נדריהן נבדקין וכנגדן בקטנה כשהיא בת י״ב שנים ויום א׳ היא אשה גמורה וחולצת עיין בערך נ״ו בס״ה ולמכור בנכסי אביו דהיינו הקרקעות כקטן חשיב עד שיהא בן כ׳:

מתני׳ קטנה שאמרה התקבל לי גיטי אינו גט עד שיגיע גט לידה אם אין לה אב לידה ממש ואם יש לה אב ליד אביה כדפרשי׳ לעיל שאין יד לקטנה לקבל גיטה בחיי אביה בלא רשותו:

האומר תן גט זה לאשתי במקום פלוני ונתנו לה במקום אחר פסול פי׳ דהוי קפידא כי הוא חפץ לבזותה באותו מקום וכיון ששינה דעתו בטל שליחותו. הרי היא במקום פלוני ונתנו לה במקום אחר כשר פי׳ דלא הוי קפידא אלא מראה מקום הוא לו:

האשה שאמרה התקבל לי גיטי במקום פלוני וקבלו לה במקום אחר פסול פי׳ דהוי קפידא שלא רצת להתבזות כ״א באותו מקום וכיון ששינה על דעתה בטלה שליחותו ור׳ אלעזר מכשיר:

ור׳ אלעזר מ״ש רישא דלא פליגי ומ״ש סיפא דפליגי איש דמדעתו הוא דמגרש הוי קפידא אבל אשה דבין מדעתה בין בעל כרחה מיגרשה מראה מקום היא לו והלכה כת״ק דיחיד ורבים הלכה כרבים ותו דמילתא דר׳ אלעזר איתוקמה בשיטה בפ׳ גט פשוט:

הבא לי גיטי ממקום פלוני והביאו לה ממקום אחר כשר פי׳ דשליחות להולכה בעל קעביד ליה ולא אשה והילכך אע״ג דקאמרה אין בכך כלום שאין זה שליחותה אלא שליחות הבעל:

המשנה החמישית האומר כתבו גט ותנו לאשתי גרשוה כתבו אגרת ותנו לה הרי אלו יכתבו ויתנו פטרוה פרנסוה עשו לה כנימוס עשו לה כראוי לא אמר כלום מבואר לר״ם:

ב משנה בעל האומר לשניים: ״כתבו גט ותנו לאשתי״, או אמר: ״גרשוה״, או: ״כתבו איגרת ותנו לה״ — הרי אלו יכתבו ויתנו, שכל אלה הן כוונת דבריו ברורה והרי הם הוראה לגרש את האשה.

MISHNA: With regard to a husband who says to two people: Write a bill of divorce and give it to my wife, or: Divorce her, or: Write a letter and give it to her, they should write the document and give it to her. In each of those cases his intent is clear. He is instructing them to effect her divorce.

קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףרש״יפסקי רי״דבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל

(10) פַּטְּרוּהָ פַּרְנְסוּהָ עֲשׂוּ לָהּ כְּנִימוּס עֲשׂוּ לָהּ כָּרָאוּי לֹא אָמַר כְּלוּם.:

However, one who said: Release her, or: Sustain her, or: Treat her according to the law [nimus], or: Treat her appropriately, said nothing, as none of these expressions clearly expresses his desire to divorce his wife.

רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך נמס

נמס – ^א(גיטין סה:) עשו לו כנימוס עשו לו כראוי. (בראשית רבה בריש וירא אליו) עלת לקרתא הלך בנימוסה. וישא עיניו עד וישתחו ארצה וירא לוט ויקם לקראתם וישתחו ארצה תרגום בנימוס ארעא. לא ימכרו ממכרת עבד תרגום בנימוסי עבדא (בירושלמי) ומשפט הכהנים בני עלי משפט המלך אשר ימלוך עליכם מה משפט האיש ושפטוך במשפטיהם. (בויקרא רבה בריש צו) נומוס הוא וקילוסין הוא שכל המתגאה לפני הקב״ה אין נידון אלא באש (ובריש אם בחקתי) נימוס אגריפס כבר פי׳ בערך אגריפס (מגילה יב:) מרדכי מוכתר בנימוס הוה כעדי פי׳ מצויין בדתי כל התורה היה כעדי שהיה ידוע בדורו וזהיר במצות ורבה בר רב הונא עדיף מיניה בענוותנות דהא אמר רבא ג׳ מילי בעי מן שמיא חכמתיה דרב הונא וכו׳ ועותריה דרב חסדא יהבו ליה ענוותנותיה דרבה בר רב הונא לא יהבו ליה (א״ב פי׳ בל׳ יוני חוק ומשפט).

א. [געזעטץ. פארם.]

פטרוה לא אמר כלום – דדלמא לשון פטור וחובה להקל מעליה חובות שחייבת.

פרנסוה – כל לשון פרנסה לשון עשיית צרכיה הוא קונדיי״ר בלעז כמו לפרנסה שמין באב (כתובות דף סח.) וכמו מוציאין לפרנסה ואין מוציאין למזונות (שם דף סט.) הלכך לא ידעינן אי צורכי גט הוא שלא תהא זקוקה ליבם או צורכי מלבוש וכסות הוא.

כנימוס – כחוק לא ידעינן אי חק גט אי חק מזון וכסות וכן כראוי.

אבל אם אמר: ״פטרוה״, או שאמר ״פרנסוה״, או ״עשו לה כנימוס״ (כחוק), או ״עשו לה כראוי״ — לא אמר כלום, שכל אלה אינם בהכרח לשון גט.

However, one who said: Release her, or: Sustain her, or: Treat her according to the law [nimus], or: Treat her appropriately, said nothing, as none of these expressions clearly expresses his desire to divorce his wife.

רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(11) גמ׳גְּמָרָא: ת״רתָּנוּ רַבָּנַן ^השַׁלְּחוּהָ שִׁבְקוּהָ תָּרְכוּהָ הֲרֵי אֵלּוּ יִכְתְּבוּ וְיִתְּנוּ פַּטְּרוּהָ פַּרְנְסוּהָ עֲשׂוּ לָהּ כְּנִימוֹס עֲשׂוּ לָהּ כָּרָאוּי לֹא אָמַר כְּלוּם.

GEMARA: The Sages taught that if the husband said: Send her, or: Separate her, or: Banish her, then all of these expressions convey his will to divorce her, and consequently, they should write the bill of divorce and give it to her. However, one who said: Release her [patruha], or: Sustain her, or: Treat her according to the law, or: Treat her appropriately, said nothing.

עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יפסקי רי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ה רמב״ם הלכות גירושין ב׳:י׳

ו. ו רמב״ם הלכות גירושין ב׳:י׳
סמ״ג מצוות עשה נ׳
טור אבן העזר קמ״א:ט״ו
שולחן ערוך אבן העזר קמ״א:ט״ו

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ שלחוה – לשון ושלחה מביתו (דברים כד) נקט האי גברא.

שבקוה – לשון אגרת שבוקין.

תרכוה – לשון תרוכין גירושין.

הבא לי גיטי אוכלת בתרומה עד שיגיע גט לידה. פי׳ שלא עשאתו שליח לקבלה שתהא מתגרשת בקבלתו אלא הזמנה בעלמא עשתה. לך במקום פלוני ואם בעלי רוצה לשלוח לי גיטי הביאוהו לי התקבל לי גיטי אסורה לאכול בתרומה מיד. פי׳ דשמא משעה שיצא פגע בבעלה ונתנו לו והיא מתגרשת בקבלתו. התקבל לי גיטי במקום פלוני אוכלת בתרומה עד שיגיע לאותו מקום. פי׳ דכיון דקבעה לו מקום קפידא הוי ואם יקבלנו במקום אחר לא הוי גיטא הילכך אוכלת בתרומה עד שיגיע שליח לאותו מקום ור׳ אלעזר אוסר ור׳ אלעזר לטעמיה דאמר מראה מקום היא לו ואם קבלו לה במקום אחר כשר הלכך יש לחוש שמא פגע בבעל וקבלו לה:

מתני׳ האומר כתבו גט ותנו לאשתי גרשוה כתבו אגרת ותנו לה הרי אלו יכתבו ויתנו פי׳ שכל אלו לשון גירושין הן ונהגו העולם לקרוא לגט אגרת מפני שכתוב בו ואגרת שבוקים והלך אחר לשון בני אדם פטרוה פרנסוה עשו לה כנימוס עשו לה כראוי לא אמר כלום. פי׳ אע״פ שכתוב בגט גט פטורין י״ל לשון פטור חוב הוא להקל מעליה חובו שחייבת. פרנסוה נמי י״ל לשון פרנסה של מזון וכמו הוא. גם כנימוס וכראוי י״ל כחק הנשים וכראוי להם ממזונות וכסות:

ת״ר שלחוה שבקוה תרכוה הרי אלו יכתבו ויתנו פטרוה פרנסוה עשו לה כנימוס עשו לה כראוי לא אמר כלום בראשונה היו אומרים היוצא בקולאר ואמר כתבו גט לאשתי הרי אלו יכתבו ויתנו פי׳ לקמן תנן הבריא שאמר כתבו גט לאשתי רצה לשחק בה מפני שלא אמר כתבו ותנו אבל היוצא בקולאר ליהרג ואמר כתבו מתוך שהוא בהול על מיתתו לא הספיק לגמור כל דבריו ואנן סהדי דכתבו ותנו רצה לומר אלא מתוך פחדו נקצרה לשונו ודוקא היוצא בקולר אבל איניש אחרינא לא עד שיאמר כתבו ותנו חזרו לומר אף המפרש בספינה (בפילגוס) לילך לארץ רחוקה והיוצא בשיירא לילך במדבר גם אלה בהולים הם ואינן יכולין לגמור כל דבריהם ובכתבו בלבד שאמרו הרי אלו יכתבו ויתנו ר׳ שמעון שזורי אומר אף המסוכן פי׳ אף החולה גם הוא טרוד בחליו וקשה לו להרבות דברים ואנן סהדי כשאמר כתבו גם תנו רצה לומר אלא מחמת חליו נקצרה לשונו והרי אלו יכתבו ויתנו והלכתא כר׳ שמעון שזורי דאמרינן בהקומץ בתרא הלכה כר׳ שמעון שזורי במסוכן ובתרומת מעשר של דמאי. גניבא יוצא בקולר הוה כי קנפיק אמר להו [הבו] ד׳ מאה זוזי לרבי אבינא מחמרא דנהר פקוד א״ר זירא דרא ר׳ אבינא לסלתיה וליזיל לגביה דרב הונא רביה פי׳ ישים מזונותיו בסלו וילך אצל רב הונא רבו והוא יקיים מתנתו אע״פ שהיתה בדבור בעלמא בלא קנין דאמר רב הונא גיטו כמתנתו מה מתנתו אם עמד חוזר אף גיטו אם עמד חוזר פי׳ שכיב מרע שנתן גט לאשתו סתם אע״פ שלא אמר אם מתי אם הבריא ועמד מחליו חוזר בו וגיטו בטל דאנן סהדי דלא יהב לה גיטא אלא מחמת פחד מיתה ושלא תהא זקוקה ליבם כדאמרי׳ במתנתו שאם עמד חוזר בו הכי נמי אמרי׳ בגיטו:

ג גמרא תנו רבנן [שנו חכמים] בעל שאמר ״שלחוה״, או שאמר ״שבקוה״, או ״תרכוה״ — הרי אלה לשונות גט, ולפיכך הרי אלו יכתבו ויתנו. ואם אמר ״פטרוה״, או ״פרנסוה״, או ״עשו לה כנימוס״, או ״עשו לה כראוי״ — לא אמר כלום.

GEMARA: The Sages taught that if the husband said: Send her, or: Separate her, or: Banish her, then all of these expressions convey his will to divorce her, and consequently, they should write the bill of divorce and give it to her. However, one who said: Release her [patruha], or: Sustain her, or: Treat her according to the law, or: Treat her appropriately, said nothing.

עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יפסקי רי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל

(12) תַּנְיָא רַבִּי נָתָן אוֹמֵר פַּטְּרוּהָ דְּבָרָיו קַיָּימִין פִּיטְרוּהָ לֹא אָמַר כְּלוּם אָמַר רָבָא רַבִּי נָתָן דְּבַבְלָאָה הוּא וְדָיֵיק בֵּין פִּיטְרוּהָ לְפַטְּרוּהָ תַּנָּא דִּידַן דְּבַר א״יאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הוּא לָא דָּיֵיק.

It is taught in a baraita that Rabbi Natan says: If one said patruha, his statement stands, and they give her a bill of divorce. However, if one said pitruha, he said nothing. Rava said: Rabbi Natan, who is a Babylonian, distinguished between pitruha and patruha. Pitruha means exempt her, which is unrelated to divorce; patruha means release her, which is very much related to divorce. However, the tanna of our mishna, who is a resident of Eretz Yisrael, did not distinguish between these two expressions.

רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ר׳ נתן אומר פיטרוה דבריו קיימין – לשון גט פטורין כך שמעתי ולי נראה הפוך פטרוה שעל כרחך בלשון צואה הוא כמו שלחוה וכמו דברו שברו הוא לשון גט פטורין שהוא דגש פיטרוה שבלשון צוואה הוא רפי כמו אמרו שלחו מכם (בראשית מב) שמעו מלכים (שופטים ה) אף פיטרוה הוא לשון פטור וחובה דאי לשון פטורין היה לו להדגיש פטרוה.

רבי נתן דבבלאה הוא – שבא מבבל כדאמרינן בבבא בתרא (דף קלא.) והעזתי פני בנתן הבבלי.

ודייק בין פיטרוה לפטרוה – שמספרין פעמים בלשון ארמי ופעמים בלשון עברי הלכך כי אמר פטרוה לשון גט פטורין הוא שהדגיש וסיפר בלשון ארמי וכי אמר פיטרוה סיפר בלשון עברי ואמר לשון פטור וחובה.

תנא דידן דבר ארעא דישראל הוא – וכל סיפורו לשון עברי לא דייק בין פטרוה ובין פיטרוה ולאו לגט פיטורין איכוון דפיטורין לשון ארמי הוא תרגום של שילוח.

אמר המאירי הדבר ידוע שהאומר לשנים כתבו גט לאשתי הרי אלו כותבין וחותמין אבל אין נותנין לאשתו עד שיאמר להם כתבו ותנו וכמו שאמרו למטה בריא שאמר כתבו גט לאשתי רצה לשחק בה ומ״מ בראשונה היו אומרין שהיוצא בקולר ליהרג ואמר כתבו גט לאשתי אומדן הדעת הוא שלנתינה מתכוין אלא שמתוך שהוא בהול אינו משלים את דבורו וכותבין וחותמין ונותנין אע״פ שלא אמר תנו ופירשו בתלמוד המערב לא סוף דבר בקולר של נפשות אלא אף בקולר של ממון שכל קולר סכנה וחזרו לומר כן אף במפרש מן היבשה לים ר״ל בשעה שיוצא מן העיר לילך לדרכו עם השיירה ור׳ שמעון בן שזורי הוסיף בה אף המסכן וכן הלכה ולא סוף דבר בנוטה למות אלא אף בחולה שכל חולי בחזקת סכנה והראייה שהרי אמרו למטה בריא שאמר כתבו רצה לשחק בה וודאי ר׳ שמעון בן שזורי היא ואלמא דוקא בריא אבל חולה כותבין ונותנין וכן בפרק ראשון אמרו לא מיתוקמא מתניתין בשכיב מרע והביאו עליה זו של ר׳ שמעון בן שזורי ואם מסכן דוקא ונוטה למות היה להם להעמידה בשכיב מרע שאינו מסכן ואע״פ שפירשו בתלמוד המערב על זו כל שקפץ עליו החולי שלשה ימים מפני שסתם הדברים אין אדם מחזיק חולי של סכנה כרוב החליים עד שנמשך בו שלשה ימים הא מכל מקום אם קפץ עליו החולי והכביד מיד כך הוא הדין:

משנה מי שהיה מושלך בבור ואמר כל השומע את קולי יכתוב גט לאשתי הרי אלו יכתבו ויתנו הבריא שאמר כתבו גט לאשתי רצה לשחק בה מעשה בבריא שאמר כתבו גט לאשתו ועלה לראש הגג ונפל ומת אמר רבן שמעון בן גמליאל אמרו חכמים אם מעצמו נפל הרי זה גט אם הרוח דחפתו אינו גט אמר הר״ם פי׳ אמרו רצה לשחק כאשר לא יהיה שם ענין יורה על כונתו כמו שיסופר בזה המעשה והלכה כרבן שמעון בן גמליאל:

אמר המאירי מי שהיה מושלך בבור ואמר כל השומע קולו יכתוב גט לאשתי אע״פ שלא אמר ויתן הרי אלו יכתבו ויתנו ופירשו בגמרא אע״פ שאין מכירין אותו אלא שפירש להם שמו ושם אשתו ושם עירו ושם עירה ואין חוששין לזיוף כגון שמא אשה היא ויש לה צרה ומכוונת לקלקלה בגט זה שכל שבשעת הסכנה כגון זו שיש לחוש שמא ימות ואם לא עכשו אימתי כותבין אע״פ שאין מכירין אותו שפירש אלא שמ״מ אם הוא בבורות העמוקים צריך שיכונו את הקול אם הוא קול גמור או ערבוב של איזה דמיון ומדברי גדולי המחברים נראה שצריך להעלותו אלא שמ״מ אם אי אפשר להם יכוונו את הקול בכל יכלתם ולמדנו שכל שאין שם שעת סכנה כגון שהוא בארץ אחרת ואין לו מכירין שלענין זה כשעת סכנה הוא שאם לא עכשו אימתי שמא תארע סבה ותעכב וכן מעשים בכל יום:

ולענין מה שכתבנו בכל השומע יכתוב פירשו בפרק המדיר דכיון דאמר יכתוב שליחותיה קא עביד ומכח שליחותו הם כותבים ויש להקשות בה ממה שאמרו בנדרים המודר הנאה מחברו תורם לו תרומתו ופירשוה באומר כל הרוצה לתרום יבא ויתרום שאם לא כן הרי תרם שלא מדעת ואי אמרת שליחותיה עביד הרי נהנה ממנו אינו כלום דהתם לאו צואה דידיה הוא אלא שהוא כנותן רשות כלו׳ כל הרוצה יעשה ודיו בכך לענין תורם שלא מדעת דבגלויי דעתא סאגי כמו שאמרו (קדושין נ״ב:) בכלך אצל יפות שאם נמצאו יפות מהן תרומתו תרומה וקצת גדולי הדורות חדשו בדין השומע שאם שמעו רבים אינו כאומר לכלם כתובו אלא אם שמעו שלשה אחד כותב ושנים חותמין ואינו צריך מעמד כלם שלא כל השומע לרבות בעדים אלא ליתן רשות לכל שנים מהם והדברים נראין:

הבריא שאמר כתבו גט לאשתי ולא אמר תנו רצה לשחק בה כמו שכתבנו ומעשה בבריא וכו׳ פירשו בגמרא חסורי מיחסרא והכי קתני אם הוכיח סופו על תחלתו ר״ל שסופו הוכיח שבשעה שאמר כתבו היה דעתו להמית את עצמו אף זה בהול הוא וכל שכתבו ונתנו לה בחייו והרג עצמו מיד או הפיל עצמו לים או השליך עצמו מן הגג הרי זה גט אבל אם באונס כגון שעלה לגג ודחפתו הרוח אינו גט ומעשה בבריא וכו׳ ואם הדבר ספק אם הפיל עצמו אם דחפתו הרוח כתבו גדולי המחברים שהוא גט עד שיודע שהרוח דחפתו ואף בתלמוד המערב אמרוה כן אלא שמ״מ צריך לפרש בדבריהם דדוקא כשהיה כן לאלתר ולשון תלמוד המערב בזה ספק מעצמו נפל ספק הרוח דחפתו נשמעינה מן הדא אם על אתר נפל הרי זה גט אם לאחר זמן נפל אינו גט ועל אתר לאו ספק הוא הדא אמרה ספק מעצמו נפל ספק הרוח דחפתו הרי זה גט:

זהו ביאור המשנה וכלה על הדרך שביארנו הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

תניא [שנויה ברייתא], ר׳ נתן אומר: אם אמר הבעל ״פטרוה״ — דבריו קיימין, וצריכים לתת לה גט, אבל אם אמר: ״פיטרוה״ — לא אמר כלום. אמר רבא: ר׳ נתן דבבלאה [שבבלי] הוא ודייק בין ״פיטרוה״ ל״פטרוה״, שהוא מחלק בין ״פיטרוה״ שהוא מלשון פטור (ההיפך מחובה), ולשון ״פטרוה״ במובן של שלחוה, ואולם התנא דידן [שלנו] דבר [שבן] ארץ ישראל הוא, לא דייק [אינו מדייק], אינו מחלק בזה.

It is taught in a baraita that Rabbi Natan says: If one said patruha, his statement stands, and they give her a bill of divorce. However, if one said pitruha, he said nothing. Rava said: Rabbi Natan, who is a Babylonian, distinguished between pitruha and patruha. Pitruha means exempt her, which is unrelated to divorce; patruha means release her, which is very much related to divorce. However, the tanna of our mishna, who is a resident of Eretz Yisrael, did not distinguish between these two expressions.

רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל

(13) ^ואִיבַּעְיָא לְהוּ הוֹצִיאוּהָ מַהוּ עִזְבוּהָ מַהוּ הִתִּירוּהָ מַהוּ הַנִּיחוּהָ מַהוּ הוֹעִילוּ לָהּ מַהוּ עֲשׂוּ לָהּ כַּדָּת מַהוּ.

A dilemma was raised before the Sages: If the husband said: Remove her, what is the halakha? If he said: Abandon her, what is the halakha? If he said: Unbind her, what is the halakha? If he said: Let her be, what is the halakha? If he said: Be useful for her, what is the halakha? If he said: Treat her according to the custom, what is the halakha?

עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ו רמב״ם הלכות גירושין ב׳:י׳

ז. ז רמב״ם הלכות גירושין ב׳:י׳
סמ״ג מצוות עשה נ׳
טור אבן העזר קמ״א:ט״ו
שולחן ערוך אבן העזר קמ״א:ט״ו

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הוציאוה מהו – מי אמרי׳ לישנא דקרא נקט ויצאה מביתו (דברים כד) או דילמא לאו לישנא דקרא הוא דלא כתיב והוציאה מביתו אלא ויצאה היא מעצמה.

עזבוה מהו – לשון איגרת שיבוקין הוא או דלמא כיון דלאו לשון עזיבה כתבינן בגט לאו לישנא דגיטא הוא.

התירוה מהו – לשון מותרת לכל אדם הוא או לשון התרת נדרים או התרת חגורה.

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא ביארנוהו:

איבעיא להו [נשאלה להם, ללומדים] אם אמר: ״הוציאוה״, מהו? אם אמר: ״עזבוה״, מהו? ״התירוה״, מהו? ״הניחוה״, מהו? ״הועילו לה״, מהו? ״עשו לה כדת״, מהו?

A dilemma was raised before the Sages: If the husband said: Remove her, what is the halakha? If he said: Abandon her, what is the halakha? If he said: Unbind her, what is the halakha? If he said: Let her be, what is the halakha? If he said: Be useful for her, what is the halakha? If he said: Treat her according to the custom, what is the halakha?

עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל

(14) פְּשׁוֹט מִיהָא חֲדָא דְּתַנְיָא ^זעֲשׂוּ לָהּ כַּדָּת עֲשׂוּ לָהּ כְּנִימוֹס עֲשׂוּ לָהּ כָּרָאוּי לֹא אָמַר כְּלוּם.:

The Gemara answers: Resolve at least one of these expressions, as it is taught in a baraita: One who said: Treat her according to the custom, or: Treat her according to the law, or: Treat her appropriately, said nothing and it is not a valid bill of divorce. Apparently, the expression: Treat her according to the custom, is not an unequivocal instruction to effect divorce.

עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ז רמב״ם הלכות גירושין ב׳:י׳