×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) אֲפִילּוּ צַדִּיק גָּמוּר וְלוֹקֵחַ שׁוֹחַד אֵינוֹ נִפְטָר מִן הָעוֹלָם בְּלֹא טֵירוּף דַּעַת.
even if he is completely righteous but he took a bribe, he will not leave this world without becoming demented.
רי״ףרש״יתוספותפני יהושעהפלאהבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
{בבלי כתובות קה ע״ב} גרסינן1 בפרק שני דייני גזלות2 אמר אביי האי צורבא מרבנן3 דרחמו ליה4 בני מאתיה5 משום6 דלא מוכח להו במילי דשמיא.
1. גרסינן: כ״י נ: ״וגרסינן״.
2. גזלות: דפוסים: גזירות.
3. מרבנן: דפוסים: דרבנן.
4. דרחמו ליה: וכן כ״י נ. דפוס קושטא: דרחמו עליה. דפוסים: דרחמי ליה.
5. בדפוסים נוסף: לאו משום דמעלי אלא.
6. משום: חסר בדפוס קושטא.
אינו נפטר מן העולם – והכי קאמר ק״ו שיסמא את עיניו כשיהא טפש בסופו וישב לדון.
אפילו צדיק גמור ונוטל שוחד – והיינו ק״ו לרשעים שכבר נטל שוחד בפעם ראשונה דבפעם ראשונה כשנוטל אכתי צדיק הוי שעדיין לא נטלו וק״ו לטפשים בפעם שניה שנוטל שוחד שכבר נעשה טפש מפעם ראשונה שנטלו. מ״ר. ורשב״ם פי׳ דהאי קל וחומר לטפשים אינו מן הברייתא אלא מדתניא חכמים וצדיקים משמע שרוצה לומר ק״ו לטפשים ולכך מתמה וכי הם בני דינא ומשני הכי קאמר ולא נידוק כמו שאמר והכי נמי אמרינן בהמקבל בסופו (ב״מ דף קיד:) ת״ר אם איש עני הוא לא תשכב בעבוטו ומשמע הא עשיר שכב ומשני הכי קאמר.
תוספות בד״ה אפילו צדיק גמור כו׳ ורשב״ם פי׳ דהאי ק״ו כו׳ עד סוף הדיבור. ועיין במהרש״א דהא דמייתי מפ׳ המקבל אין הדמיון עולה יפה ויש ליישב בדוחק דלא משמע ליה להרשב״ם ז״ל לפרש הא דמסיק התם אם עשיר שכב ועבוטו אצלך שבא׳ לפרש הברייתא בענין זה דא״כ העיקר חסר מהספר לכך משמע ליה לפרש דבאמת אינו מל׳ הברייתא מיהו לולי דברי התוספות היה נ״ל לפרש הך דשמעתין בענין זה דודאי קשיא להו לברייתא גופא דקרא דכתיב כי השוחד יעור עיני חכמים שבא לומר ק״ו לטפשים דאל״כ לכתוב כי השחד יעור סתמא ובא הגמרא לפרש לשון הברייתא ומקשה דבאמת לכתוב כי השחד יעור סתמא כיון דרשעים וטפשים לאו בני דינא נינהו ממילא ידעינן דפשטא דקרא איירי בענין שאינו לוקח שוחד להטות משפט אלא לזכות את הזכאי דאפ״ה אי אפשר שלא יטה ואהא מסיק הש״ס דהכי קאמר לא מיבעיא דלזכות את הזכאי נמי אסור מה״ט דא״א שלא יטה אלא אפילו בחכם וצדיק גמור שנוטל בענין דא״א לבא לידי הטייה במשפט זה כגון היכא דשקיל מתרווייהו אפ״ה אסור שלא יבא להטות בפעם אחר דאין נפטר מן העולם בלא סמיות עין כן נ״ל:
בד״ה מאי דכתיב מלך במשפט כו׳ ואומר ר״ת דמהאי קרא איכא למידק שא״צ לא לממון ולא לד״ת עכ״ל. והא דשייך לענין ת״ת לישנא דדומה למלך עיין בפרש״י בפ״ק דסנהדרין ובחידושי אגדות למהרש״א ז״ל ולענ״ד יש לפרש בענין זה שאם הדיין בטוח בעצמו שהדין ברור כ״כ. בעיניו שאין צריך לישאל עליו לשום אדם שאפשר שיסתור דינו ובזה דומה למלך במשפט המלכות דדינא דמלכותא דינא וא״א לשום אדם להחזיר הדין כן נ״ל:
בד״ה וכי אלישע אוכל ביכורים היה א״צ לדחוק כפירוש הקונטרס כו׳ עד סוף הדיבור. אע״ג דפשטא דברייתא משמע להדיא כפרש״י מדקאמר וכי אלישע כו׳ ולא קאמר וכי שומרון מקום ביכורים היה ועוד דאיסור זרות חמיר טפי שהוא במיתה כדאיתא במשנה דביכורים משא״כ איסור חוץ לחומה אינו אלא איסור לאו אפ״ה משמע להו דוחק פרש״י דהאיכא למימר דהרבה תלמידים היה לו לאלישע שהיו כהנים ולהם היה מביא ביכורים כן נ״ל בפירוש התוספות:
תוס׳ ד״ה אפילו צדיק גמור וכו׳. וק״ו לטפשים בפעם שניה וכו׳. נראה לפ״ז פי׳ הש״ס בפשטות דאי הוי מפרש סמיות העינים כפשטיה שיטעה עכשיו בדין דהיינו שלוקח שוחד מאחד לזכות אותו וקאמר קרא שיטעה בדין לזכות את החייב שפיר קשה על הברייתא דקאמר ק״ו לרשעים ולטפשים הא לאו בני דינא נינהו. לכך מפרש הש״ס דקרא עונש קאמר על עתיד שאינו נפטר מן העולם. ועל זה שפיר קאמר הברייתא כיון דלאו סמיות עינים כמשמעו אלא עיני השכל א״כ אין שיעור לדבר שיתטפש בכל פעם יותר. ודיוק הברייתא הוא מלשון חכמים וצדיקים דה״ל למימר יעור עינים. אלא דקרא קאמר אפילו חכם גדול ונדע קל וחומר לטפשים כמ״ש. וק״ל:
בא״ד ורשב״ם פי׳ דהאי ק״ו וכו׳. עיין במהרש״א שהבין דהברייתא אינו רק לשון הפסוק והא דקאמר ק״ו לטפשים הוא לשון הש״ס. והא דאמר ויסלף דברי צדיקים הוא לשון הברייתא. והוא תמוה דלא נקט הברייתא אלא לשון קרא אלא נראה דודאי בברייתא תני הכי אפילו חכם גדול שאינו נפטר מן העולם בלא סמיות הלב. וכדתנן בסוף מתניתין דפאה וכן אפילו צדיק גמור. אלא דהש״ס מפרש לשון הברייתא דמייתו קרא דחכמים וצדיקים ומוסיף חכם גדול וצדיק גמור. היינו משום דקשה ליה לברייתא דל״ל למימר חכמים וצדיקים דפשיטא דאין רשעים וטפשים יושבים בדין ומפרש דקמ״ל קרא דאפילו חכם גדול וצדיק גמור. וק״ו לחכם שאינו גדול וצדיק שאינו גמור. דאין כוונתו ק״ו ולטפשים אלא אפילו חכם גדול. וכן בפרק המקבל עיקר הברייתא לא תשכב בעבוטו אצלך. ורב ששת מפרש הברייתא דמדייק כן משום דקשיא ליה הא עשיר שכב. וק״ל:

פסילת הדיין למי ששאל ממנו חפץ

ציון א-ג.
גמרא. אמר רבה בר רב שילא: האי דיינא דשאיל שאילתא - פסול למידן דינא, ולא אמרן אלא דלית ליה לאושולי, אבל אית ליה לאושולי - לית לן בה. איני?! והא רבא שאיל שאילתא מדבי בר מריון אף על גב דלא שיילי מיניה! התם - לאחשובינהו הוא דבעי.
כל דיין ששואל שאלה - פסול לדון לזה שהשאילו. במה דברים אמורים? בשלא היה לדיין להשאיל, אבל היה לו להשאיל - כשר, שהרי גם זה שואל ממנו.(רמב״ם סנהדרין כג, ד)
...וכל דיין ששאל שאלה - פסול לדון זה שהשאילו. במה דברים? אמורים כשלא היה לו לדיין להשאיל, אבל היה לו להשאיל - כשר, שהרי גם זה שואל ממנו. הגה. ודווקא ברגיל לשאול ממנו, אבל באקראי בעלמא, ולא מוכח שעושה משום הדין - לא.(שו״ע חושן משפט ט, א)
...ואי דמי לרבה דהוה שאיל מדבי בר מריון ולא הוה משאיל להו והוה מכוין לאחשובינהו - אפילו מדת חסידות ליכא.(טור חושן משפט שם)
רש״י מפרש שמדובר בגמרא על מי שרגיל לשאול מבני עירו בהמות וכלים, וכן כותב הרמ״א שאם שואל משהו באקראי אינו נפסל. אולם מלשון הרמב״ם נראה שפסול אפילו אם שאל ממנו רק פעם אחת.
בגמרא נאמר שאם יש גם לדיין מה להשאיל הרי הוא כשר, והמאירי מדגיש שהכוונה לדברים שיש למשאיל צורך בהם, ובכגון זה הוא כשר אפילו אם עדיין לא השאיל לו. כך גם כותב הב״ח ומסביר שאף על פי שהדיין שאל תחילה אין זה בתורת שוחד, מפני שאינו אלא פרעון על מה שישאיל לאחר זמן.
מלבד זאת הגמרא לומדת מהמעשה של רבא ששאל מדבי בר מריון שאם הדיין שואל רק כדי להחשיב את האיש שמקבל ממנו אינו נפסל להיות דיין. אולם מדברי הב״ח עולה שאם הדיין מרגיש שהשני נותן לו מפני שצריך לדון לפניו אין לו לקבל ממנו, ואם קיבל - לא ידון אותו.
הרמב״ם והשלחן ערוך אינם מביאים את ההיתר לדון כשמקבל כדי להחשיב את מי שנותן לו, והלחם משנה תמה על השמטתם. לעומתם הטור מביא הלכה זו, והש״ך (סק״ב) מביא את דבריו.

האיסור לדון אוהב ושונא

ציון ד.ה-י.
גמרא. אמר רב פפא: לא לידון איניש דינא למאן דרחים ליה ולא למאן דסני ליה; דרחים ליה לא חזי ליה חובה, דסני ליה לא חזי ליה זכותא.
אסור לדיין לדון למי שהוא אוהבו, אף על פי שאינו שושבינו ולא ריעו אשר כנפשו, ולא למי ששונאהו, אף על פי שאינו אויב לו ולא מבקש רעתו, אלא צריך שיהיו שני בעלי דינין שווין בעיני הדיין ובלבו, ואם לא היה מכיר את אחד מהם ולא מעשיו - אין לך דין צדק כמוהו.(רמב״ם סנהדרין כג, ו)
אסור לאדם לדון למי שהוא אוהבו, אף על פי שאינו שושבינו ולא ריעו אשר כנפשו, ולא למי ששונאו, אף על פי שאינו אויב לו ולא מבקש רעתו, אלא צריך שיהיו השני בעלי דינים שוים בעיני הדיינים ובלבם. ואם לא היה מכיר את שום אחד מהם ולא את מעשיו - אין לך דיין צדק כמוהו. הגה. ומיהו אם דנו - דיניהם דין, ויש אומרים דבשונאו ממש, דהיינו שלא דבר עמו שלשה ימים מתוך איבה, או אוהבו ממש, דהיינו שושבינו וריעו - באלו אין דיניהם דין, ויש אומרים דכל שאינו אוהבו או שונאו ממש - מותר לדונו, ואינו אלא מידת חסידות להחמיר שלא לדונו, ולכן מותר להיות דיין כשזה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד, כי כל אחד בורר לו אוהבו, וכל שכן שהרב יכול להיות דיין לתלמידו, וכו׳.(שו״ע חושן משפט ז, ז)

א. איזה אוהב ואיזה שונא נפסלו.

בגמרא מובאים דברי רב פפא שאין לדון את מי שהוא אוהב או שונא, משום שהדיין אינו רואה צד של חובה לאוהבו ולא צד של זכות לשונאו.
לעומת זאת במסכת סנהדרין (דף כט, א) נלמד הדין הזה מדרשת הפסוק, בעוד שכאן רב פפא אומר את הדין מצד הסברה.
התוספות (ד״ה לא) מתרצים ששתי הסוגיות עוסקות בסוגים שונים של אוהב ושונא. במסכת סנהדרין מדובר על אוהב שהוא שושבינו ועל שונא שלא דיבר עמו שלושה ימים מחמת איבה, כמבואר במשנה שם (כז, ב), שאלה אוהב ושונא גמורים ופסולם נלמד מדרשת הפסוק. אבל בסוגייתנו מדובר על אוהב ושונא בדרגה פחותה מזו, כגון שעשה לו פעם טובה וכיוצא בו על שונא, שאין לפוסלם מכח דרשת הפסוק אלא רק מצד הסברה.
התוספות מוסיפים שאוהב ושונא שאינם גמורים אינם פסולים מן הדין ויש רק ענין להחמיר שלא ידונו. כך כותב המרדכי בסנהדרין (סי׳ תרפג), וכך גם משמע מדברי התוספות בסנהדרין (דף ח, א ד״ה פסילנא).
גם הרא״ש בסנהדרין (פ״ג סי׳ כג) מחלק בין הסוגיות כדברי התוספות, אלא שלדעתו באוהב ושונא שאינם גמורים קיים איסור לכתחילה. יחד עם זאת הוא כותב בתשובה (כלל נו, ט) שהאזהרה היא על הדיין, אבל אם הוא רוצה לדון הרשות בידו, ואין בעל הדין יכול לפוסלו.
הרמב״ם מדגיש שאסור לדיין לדון למי שהוא אוהבו אף שאינו שושבינו, וכן למי ששונאו אף שאינו אויבו, והכסף משנה מדייק מתוך דבריו שהוא סובר שזה איסור גמור ולא רק חומרא בעלמא. הכסף משנה מסביר שכך נראה מלשונו של רב פפא שפוסל כל אוהב ושונא, ומרחיב את גדר הפסול שנאמר בגמרא בסנהדרין.

ב. הדין בדיעבד.

מלשונו של רב פפא בסוגייתנו משמע שאין זה פסול גמור, ואם דן את האוהב והשונא - דינו דין, ואכן הר״ן (סנהדרין שם) והאור זרוע (סנהדרין סי׳ מז, מובא בהגהות אשרי שם סוף פ״א) כותבים שהפסול של האוהב והשונא הוא רק לכתחילה ובדיעבד דינם דין, ומדבריהם משמע שהדברים אמורים גם באוהב ושונא גמורים.
הם מביאים לכך ראיה מהמשנה בנידה (מט, ב) שם נאמר שכל הכשר לדון כשר להעיד, ויש שכשר להעיד ואינו כשר לדון ומביאים לכך דוגמה, ולא הזכירו את האוהב והשונא שכשרים להעיד ופסולים לדון.
האור זרוע מוסיף שפסול אוהב ושונא הוא רק מדרבנן, ואם כן הפסוקים המובאים בסוגיה בסנהדרין לא נאמרו בתור דרשה גמורה אלא רק בתור אסמכתא.
לעומת זאת לפי שיטת התוספות והרא״ש (שם), שמחלקים בין הדרגות השונות של אוהב ושונא, משמע שיש גם הבדל בדין, שאוהב ושונא גמורים הנפסלים מכח דרשת הכתובים דינם בטל, ואילו אוהב ושונא במקצת שנפסלים רק מצד הסברה בדיעבד דינם דין.
אכן, התשב״ץ (ח״א סי׳ קס) ובעל קרית ספר כותבים במפורש שאוהב ושונא גמורים פסולים גם בדיעבד, והם מוסיפים שהפסול הוא מהתורה מפני שהדרשה מהפסוקים היא לימוד ולא רק אסמכתא.
הרמב״ם כותב שאסור לדיין לדון למי שהוא אוהבו או למי שהוא שונאו, והבית יוסף מדייק מלשונו שהיינו דוקא לכתחילה, ובדיעבד גם כשהיה אוהב גמור או שונא גמור דינו קיים.
אולם הלחם משנה (עדות טז, ו) מדייק מלשון הרמב״ם בהלכות עדות (יג, טו) שכותב שהאוהב והשונא כשר לעדות אף על פי שהוא פסול לדיינות, שמדובר בפסול בדיעבד. כך גם מובא בברכי יוסף (סקי״ח) בשם המהריט״ף והמהר״א ששון שהרמב״ם פוסל אף בדיעבד.
הטור כותב במפורש שדיין שדן את אוהבו או את שונאו הגמורים אין דינו דין, וכן פוסק הב״ח שבשונאים ואוהבים גמורים הדין בטל, וכשאינם אוהבים ושונאים גמורים הדין קיים.
הדוגמה לאוהב גמור המובאת במשנה בסנהדרין היא שושבינו, ובגמרא שם יש מחלוקת אם זהו שושבין במשך כל שבעת ימי המשתה, דהיינו בכל אחד מהימים, או שזהו רק השושבין שביום הראשון.
הטור מגדיר שהאוהב הגמור הוא חבירו ורעו. הב״ח מסביר שהוא פוסק כדעה שמדובר בשושבין בכל שבעת ימי המשתה, ומפרש בכוונת דבריהם שכל חבר טוב פסול, ושושבינו שנקטו הרי זה רק בתור דוגמה, והעיקר בדבריהם הוא שבאו להוציא מדעת החולקים שסוברים שהפסול קיים רק בשושבין שביום הראשון.
מחבר השלחן ערוך נוקט כלשון הרמב״ם, והרמ״א מוסיף לבאר שבדיעבד דינם דין, ומשמע שמתכוון בזה לאוהבים ושונאים שבכל הדרגות, כפי שמבאר הבית יוסף בשיטת הרמב״ם.
עם זאת הוא מביא גם את הדעה שבשונא ממש ובאוהב ממש אין דינם דין, דהיינו שיטת התוספות והרא״ש, וכמו כן הוא מביא את הדעה שבאוהב ושונא שאינם גמורים אין כלל איסור מן הדין וזו רק מידת חסידות.
בתוך דבריו הוא מגדיר שהאוהב ממש הוא שושבינו ורעו, ומשמע שמתכוון לפסוק כדעת הטור שאפילו רעו סתם נחשב כשושבינו, ואף הסמ״ע (סקי״ח) כותב שהשושבין הוא זה שמטפל עמו במשך כל שבעת הימים.
לעומת זאת בעל התומים (אורים סקי״ז) מביא שרבינו ירוחם פוסק כדעת האמוראים הסוברים שהשושבין שפסול הוא רק זה שהיה עמו ביום הראשון. מלבד זה הוא מוסיף שבזמן הזה שאין נוהגים לעשות שמחה כל שבעת ימי המשתה בודאי שאין לפסול את אלה שהיו בשאר הימים.

ג. כשאוהב או שונא את שניהם.

הרמב״ם כותב שאם היו שני בעלי הדין שווים בעיני הדיין ובלבו הרי הוא יכול לדון בענינם, ומכאן נראה שגם אם הדיין אוהב או שונא את שניהם הוא יכול לדונם.
האור שמח מסביר את ההלכה הזו על פי מה שיוצא מדברי רב פפא בסוגייתנו, שאוהב ושונא פסולים מצד הסברה שאינו רואה צד זכות לשונא וצד חובה לאוהב, ולכן כששניהם שווים אין סיבה לפוסלו.
עם זאת הוא תמה על הרמב״ם אשר משווה את כל הסוגים של אוהבים ושונאים בהלכה אחת, בעוד שהיה מקום לחלק ולומר שבאוהב גמור שפסול מגזירת הכתוב אסור לדון גם כשאוהב את שניהם, מה שאין כן באוהב שאינו גמור שפסול רק מצד הסברה.
בדעת הרמב״ם נראה להסביר שמפרש שרב פפא בסוגייתנו סובר שגם הדרשה המובאת בסנהדרין פוסלת את האוהב והשונא רק כשיש סברה לפוסלם, דהיינו כאשר הדיין אוהב או שונא רק את אחד מבעלי הדין ולא כשאוהב או שונא את שניהם באותה מידה.
סברה נוספת לאסור כותב בעל ברכי יוסף (סק״כ) שמן הסתם אהבתם ושנאתם אינה במידה שווה, ועדיין יש חשש שיטה לבו לאחד מהם.
מלבד זה הוא מביא תשובה של הר״י מיגאש (מובאת בשטמ״ק ב״ק דף צב, ב) לפיה יש שתי סיבות לכך שאין לדון את האוהב. האחת כפשוטה, שלא יטה את הדין לזכותו, והשניה שאין זה הגון שיחייב את האוהב ויגמול לו רעה תחת טובה. לפי זה יוצא שסובר שהאיסור לדון את האוהב קיים גם כשאוהב את שני בעלי הדין במידה שווה, שהרי לגבי הסיבה השניה באמת אין שום הבדל אם אוהב רק אחד מבעלי הדין או את שניהם.
דברי הברכי יוסף מובאים בפתחי תשובה (סקי״א), ונראה שמכריע כמותו לפסול את הדיין גם כשאוהב או שונא את שני בעלי הדין.
גמרא. תנו רבנן: ו״שוחד לא תקח״; אינו צריך לומר שוחד ממון, אלא אפילו שוחד דברים נמי אסור, מדלא כתיב בצע לא תקח. היכי דמי שוחד דברים? כי הא דשמואל הוה עבר במברא, אתא ההוא גברא יהיב ליה ידיה, אמר ליה: מאי עבידתיך? אמר ליה: דינא אית לי, אמר ליה: פסילנא לך לדינא. אמימר הוה יתיב וקא דאין דינא, פרח גדפא ארישיה, אתא ההוא גברא שקליה, אמר ליה: מאי עבידתיך? אמר ליה: דינא אית לי, אמר ליה: פסילנא לך לדינא. מר עוקבא הוה שדי רוקא קמיה, אתא ההוא גברא כסייה, אמר ליה: מאי עבידתיך, אמר ליה: דינא אית לי, אמר ליה: פסילנא לך לדינא. רבי ישמעאל ברבי יוסי הוה רגיל אריסיה דהוה מייתי ליה כל מעלי שבתא כנתא דפירי, יומא חד אייתי ליה בה׳ בשבתא, אמר ליה: מאי שנא האידנא? אמר ליה: דינא אית לי, ואמינא, אגב אורחי אייתי ליה למר. לא קביל מיניה, אמר ליה: פסילנא לך לדינא... רבי ישמעאל בר אלישע אייתי ליה ההוא גברא ראשית הגז, אמר ליה: מהיכא את? אמר ליה: מדוך פלן. ומהתם להכא לא הוה כהן למיתבא ליה? אמר ליה: דינא אית לי, ואמינא, אגב אורחאי אייתי ליה למר. אמר ליה: פסילנא לך לדינא. לא קביל מיניה... רב ענן אייתי ליה ההוא גברא כנתא דגילדני דבי גילי, אמר ליה: מאי עבידתיך? אמר ליה: דינא אית לי, לא קביל מיניה, אמר ליה: פסילנא לך לדינא.
...ולא שחד ממון בלבד, אלא אפילו שחד דברים. ומעשה בדיין אחד שהיה עולה בדוגית קטנה לעבור בנהר ופשט אחד ידו וסייעו בעלייתו, והיה לו דין ואמר לו הדיין ׳הריני פסול לך לדין׳. ומעשה באחד שהעביר אברה של עוף מעל רדיד הדיין, ואחד כסה רוק מלפני הדיין, ואמר לו ׳הריני פסול לך לדין׳. ומעשה באחד שהביא מתנה ממתנות כהונה לדיין כהן, ואמר לו ׳פסול אני לך לדין׳. ומעשה באריס אחד של דיין שהיה מביא לו תאנים מתוך שדהו מערב שבת לערב שבת; פעם אחת הקדים והביא בחמישי בשבת מפני שהיה לו דין, ואמר לו הדיין ׳הריני פסול לך לדין׳, אף על פי שהתאנים משל דיין, הואיל והביאן שלא בזמנו נפסל לו לדין.(רמב״ם סנהדרין כג, ג)
ולא שוחד ממון בלבד, אלא אפילו שוחד דברים, כההוא עובדא דאמימר דהוה יתיב ודן דינא, פרח גדפא ויתיב ליה ארישיה, אתא ההוא גברא ושקלה, אמר ליה: ׳מאי עבידתך?׳, אמר ליה: ׳דינא אית לי׳, אמר ליה: ׳פסילנא לך לדינא׳. ותו, מר עוקבא הוה יתיב שדי רוקא קמיה, אתא ההוא גברא וכסייה, אמר ליה: ׳פסילנא לך לדינא׳, וכל כיוצא בזה, על כן צריך כל דיין להרחיק מזה.(טור חושן משפט ט)
מאד מאד צריך הדיין ליזהר שלא ליקח שוחד... ולא שוחד ממון בלבד אלא אפילו שוחד דברים, וכו׳.(שו״ע חושן משפט ט, א)

איסור שוחד דברים

א. איסור או חומרה.

בברייתא שבגמרא מובא לימוד מפסוק שמלבד שוחד בממון יש גם שוחד בדברים, והגמרא מביאה כמה מעשים שבהם האמוראים פסלו את עצמם מלדון מפני שוחד דברים. אכן מדברי המאירי עולה שזהו איסור גמור מהתורה.
אולם התוספות (ד״ה לא) כותבים שהאמוראים היו מחמירים על עצמם ואין בזה איסור מעיקר הדין, והם משווים זאת לאזהרה שלא לדון את האוהב והשונא, שלדעתם היא רק ממידת חסידות, כפי שהתבאר בבירור הלכה לעיל ציון ד.
כיוצא בזה כותב בעל העיטור (אות ב בירורין) בשם רב האי שהאמוראים החמירו על עצמם, וכן כותב הריטב״א בשם רבותיו. המהרש״א מסביר שלשיטה זו הלימוד מהפסוק הוא רק אסמכתא ולא דרשה גמורה.
הב״ח מדייק מדברי התוספות בסנהדרין (ח, א ד״ה פסילנא) שיש להם שיטת ביניים, שרק כשהדיין אינו מקבל טובת הנאה הוא יכול לדון מעיקר הדין, כמו במעשה בסנהדרין (שם) שאחד הזכיר לרב שעשה לו בעבר חסד, וכן כמעשה בסוגייתנו שהאריס הביא לדיין פירות מהשדה של הדיין. אבל במצבים אחרים, כדוגמת המובא בסוגייתנו שעשו לדיין מלאכה ושירות, הדבר נחשב בכלל שוחד שאסור לקבלו מן הדין.
הב״ח מוסיף שכך משמע מדברי הטור, אלא שלפי הטור אם הדיין כהן רשאי לקבל מתנות כהונה מעיקר הדין מפני שהוא נוטל את שלו ולכן לא הביא מעשה זה בהלכותיו, בעוד שלפי התוספות גם זה אסור מהדין מפני שיכול היה לתת את המתנות לכהן אחר.
הרד״ך (סי׳ כב) מחלק באופן אחר, שאם עושה לדיין טובה בפני בעל הדין השני זהו שוחד דברים שאסור מהתורה, הואיל ומסתתמות טענותיו של השני כשרואה את הקשר שיש לדיין עמו. אבל אם בעל הדין השני אינו יודע על הטובה - יש בכך רק משום מידת חסידות.
הרמב״ם כותב שמלבד שוחד בממון יש גם שוחד בדברים, ומפרט את כל המעשים המובאים בגמרא. הבית יוסף כותב שנראה מדבריו שזהו איסור מן הדין ולא רק ממידת חסידות, ובעל כנסת הגדולה (הגב״י א) מבאר שכך משמע מזה שהרמב״ם נוקט לשון של פסול, ועוד שהוא כותב הלכה זו בין הדברים שפוסלים מעיקר הדין.
השלחן ערוך כותב שצריך להיזהר שלא לקחת שוחד ואפילו שוחד דברים, אך אינו כותב במפורש הם זהו איסור מעיקר הדין או רק חומרה.

ב. גדרי האיסור.

המאירי כותב בשם חכמי ההר שהאיסור חל רק כשעושה מעשה כל שהוא כדוגמת אלה המובאים בגמרא, אבל דיבורים בלבד אינם אסורים.
דברים אלה מסתברים יותר לפי שיטת הרמב״ם שיש בשוחד דברים איסור גמור, וכיון שהוא נאמר בגמרא רק ביחס למעשים אין מקור לאסור שוחד בדברים בלבד. יתכן שזו הסיבה שהרמב״ם מביא את המעשים הללו כדי ללמדנו את מסגרת ההלכה. לעומת זאת לשיטת התוספות שמסבירים שבסוגייתנו אין זו שורת הדין אלא רק מידת חסידות, ניתן לומר שאותה מידה של חסידות יש לה מקום אפילו בדיבורים בלבד.
מאידך גיסא, יתכן שאף הרמב״ם מסכים שראוי לדיין שלא ידון את מי שהיה מדבר עמו דיבורים בלבד, אלא שאין בזה פסול משורת הדין.
למעשה הסמ״ע (סק״ד) כותב שהאיסור מכוון אפילו לדיבורים, כמו להקדים שלום וכל כיוצא בזה, ומשווה זאת לאיסור של ריבית דברים, ועיין בבירור הלכה למסכת בבא מציעא (דף עה, ב ציון ב) על תוקף האיסור של ריבית דברים, שבפשטות אינה אסורה מדאורייתא, ויתכן שאף אינה אסורה כריבית מדרבנן.
בספר חוקות הדיינים (סי׳ ח) מובא שיש מי שאומר ששוחד דברים פוסל רק בדיין יחיד ולא כשיש אחר עמו. בעל ברכי יוסף (סק״ו) מסביר שבעל חוקות הדיינים הולך בזה לשיטתו שיש להימנע משוחד דברים רק ממידת חסידות, אבל בדברים שאסורים מעיקר הדין האיסור חל גם כשיש אחר עמו.
מהרי״ק (שורש טז) כותב שהאיסור של שוחד דברים הוא רק כשמוכח שעשה את הטובה לדיין מפני שצריך לדון לפניו, אבל בלא זה מותר, ודבריו מובאים בדרכי משה (סק״א).

מינוי דיינים בידי דיין שהוא עצמו פסול

ציון כ.
גמרא. רב ענן אייתי ליה ההוא גברא כנתא דגילדני דבי גילי. אמר ליה: מאי עבידתיך? אמר ליה: דינא אית לי, לא קביל מיניה, אמר ליה: פסילנא לך לדינא... שדריה לקמיה דרב נחמן, שלח ליה: נידייניה מר להאי גברא, דאנא, ענן, פסילנא ליה לדינא.
...ואפילו בית דין הפסול לדון משום אהבה ושנאה - יכול להושיב דיינים אחרים כשרים שידונו. וכו׳.(הגהת הרמ״א, חושן משפט ז, ז)
בגמרא נאמר שלאחר שרב ענן פסל את עצמו שלח את האיש לרב נחמן וביקש ממנו שיכנס לדין במקומו, וכן עשה רב נחמן. בדומה לכך נאמר גם בסנהדרין (ח, א) שרב פסל את עצמו מלדון אדם שעשה לו בעבר חסד והעמיד את רב כהנא לדון במקומו. ממעשים אלה נראה שגם דיין שהוא עצמו פסול לדין יכול למנות דיינים אחרים במקומו.
אולם יש לברר אם כך הדין בכל דיין פסול, או אולי רק בדיין שנפסל ממידת חסידות ולא מעיקר הדין.
מרן הרב זצ״ל בספרו באר אליהו (סקל״ו) כותב ששאלה זו תלויה בהגדרת הפסול של הדיין שמקבל שוחד דברים, כפי שנתבאר בבירור הלכה לעיל (ציון ה-י), שלפי התוספות שאסור רק ממידת חסידות לא ניתן להוכיח מכאן שגם דיין הפסול מן הדין יכול למנות אחרים במקומו, אבל לפי הרמב״ם, שנראה מדבריו שזהו פסול גמור, ניתן להוכיח מכאן שגם כשפסולו מן הדין יכול למנות דיין אחר תחתיו.
אכן מהרי״ק (שורש כא) כותב את הדברים רק בקשר למחמיר על עצמו שלא לדון, שהוא כשר לברר את הדיינים, וזה כפי שיטתו שסובר כתוספות, ודבריו מובאים בבית יוסף. הרמ״א בדרכי משה (סק״ה) מוסיף שכן פסק בעל תרומת הדשן (פסקים סי׳ תי) אשר כותב שהמנהג הוא שבית דין פסול יכול לסדר בית דין אחר במקומו.
הסמ״ע כותב שמדברי בעל תרומת הדשן עולה שאף בית דין הפסול מעיקר הדין מסדר בית דין כשר, אך הוא מדייק מלשון הרמ״א בשלחן ערוך הכותב שאפילו בית דין הפסול לדון משום אהבה ושנאה יכול להושיב דיינים אחרים, שהדין נוהג רק בבית דין שאינו נפסל מעיקר הדין. הסמ״ע מסביר שהרמ״א אינו פוסק כבעל תרומת הדשן משום שהוא עצמו פקפק על המנהג אלא שלא רצה לבטלו משום שהונהג על ידי גדולים.
בעל התומים (סק״י) ובעל שו״ת בית יעקב (סי׳ יט) מביאים ראיה מהמעשה של רב ענן בסוגייתנו שאף דיין פסול לגמרי רשאי למנות דיין אחר במקומו. כך מוכח ממה שנאמר בגמרא בהמשך שרב נחמן חשב שרב ענן פסל את עצמו מצד פסול קרבה, ובכל זאת לא נמנע מלקבל את בקשתו לדון את האיש, מכאן שאף מי שפסול מעיקר הדין כקרוב רשאי למנות דיין אחר במקומו.
עם זאת, בעל בית יעקב מוסיף שאם בעל הדין מערער ומוחה על המינוי מטעם הדיין הפסול שומעים לו, שכן הגמרא במסכת סנהדרין (דף כג, א) קובעת כדבר פשוט: ״בית דין בתר דפסלי אזלי וביררו בית דין אחרינא?!״.
יתרה מזו משמע מדברי מהר״ם מינץ (סי׳ יח) שדיין פסול אינו יכול למנות דיין אחר במקומו במקום שיש חשש שהדיין השני כפוף לגמרי לראשון וישמע לדבריו.
מלבד זאת יש לעיין במה שנאמר בסוף הסוגיה שכאשר ראה בעל הדין השני את הכבוד והיקר שהעניק רב נחמן לבעל דינו נסתתמו טענותיו, ואולי יש להבין מזה שהגמרא במסקנה רומזת בכך שאין זה ראוי שהדיין הפסול יבחר דיין אחר במקומו.
אולם ניתן להסביר באופן אחר, שדוקא מפני שרב נחמן חשב שרב ענן היה קרוב של בעל הדין בא הדבר לידי תקלה, מה שאין כן אם היה ידוע שפסול ממידת חסידות בלבד.
בדרך זו מובנים גם דברי הגר״א (סקל״ו) שמביא כמקור להלכה זו את הגמרא בסנהדרין (שם) ואינו מזכיר את הגמרא בסוגייתנו, זאת משום שבגמרא שם אין שום הסתייגות מהמינוי, כנראה מפני שכולם ידעו שאין מדובר על פסול ממש אלא רק על חומרה מצד מידת חסידות.
אפילו אם הוא צדיק גמור ולוקח שוחד — אינו נפטר מן העולם בלא טירוף דעת.
even if he is completely righteous but he took a bribe, he will not leave this world without becoming demented.
רי״ףרש״יתוספותפני יהושעהפלאהבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) כִּי אֲתָא רַב דִּימִי אֲמַר דָּרֵשׁ רַב נַחְמָן בַּר כֹּהֵן מַאי דִּכְתִיב {משלי כ״ט:ד׳} מֶלֶךְ בְּמִשְׁפָּט יַעֲמִיד אָרֶץ וְאִישׁ תְּרוּמוֹת יֶהֶרְסֶנָּה אִם דּוֹמֶה דַּיָּין לְמֶלֶךְ שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לִכְלוּם יַעֲמִיד אָרֶץ וְאִם דּוֹמֶה לְכֹהֵן שֶׁמְּחַזֵּר עַל הַגֳּרָנוֹת יֶהֶרְסֶנָּה.

When Rav Dimi came from Eretz Yisrael to Babylonia, he said that Rav Naḥman bar Kohen interpreted a verse homiletically as follows. What is the meaning of that which is written: “The king by justice establishes the land, but he who exacts gifts [terumot] overthrows it” (Proverbs 29:4)? If a judge is like a king, in that he does not need anything and is not dependent on anyone, he establishes the land, i.e., he can serve as a judge. But if he is like a priest, who seeks out his terumot from various granaries, as he is dependent on others, he overthrows the land.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותבית הבחירה למאירישיטה מקובצתמהרש״א חידושי אגדותפני יהושעהפלאהבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך מלך
מלךאבשלשים מעלות המלכות פי׳ מפורש (סנהדרין יח.) ואלו הן מלך לא דן ולא דנין אותו ולא מעיד ולא מעידין אותו לא חולץ ולא חולצין לאשתו לא מיבם ולא מיבמין אשתו ולא נושאין אלמנתו מת לו מת אינו יוצא מפתח פלטרין שלו וכשמברין אותו כל העם מיסב על הארץ והוא מיסב על הדרגש ויוצא למלחמת הרשות על פי בית דין של שבעים וא׳ ופורץ לעשות לו דרך ואין ממחין בידו דרך המלך אין לו שיעור וכל העם בוזזין ונותנין לפניו ונוטל חלק בראש לא ירבה לו נשים אלא י״ח ולא ירבה לו סוסים אלא כדי מרכבתו וכסף וזהב לא ירבה לו אלא כדי ליתן אפסניא שלו. וכותב לו ספר תורה לשמו יוצא למלחמה והוא עמו. נכנס והוא עמו. יושב בדין והוא עמו. מיסב והוא עמו אין רוכבין על סוסו ואין יושבין על כסאו ואין משתמשין בשרביטו ואין רואין אותו ערום. ולא כשהוא מסתפר. ולא בבית המרחץ הרי אלו שלשים מעלות. (כתובות קה:) מלך במשפט יעמיד ארץ וגו׳ אם דומה דיין למלך שאינו צריך כלום יעמיד ארץ ואם דומה לכהן שמחזר בבית הגרנות יהרסנה את ה׳ האמרת היום ת״י ית יי׳ אמלכתון:
א. [קעניג.]
שאינו צריך כלום – שהוא עשיר ואין צריך להחניף.
מאי דכתיב מלך במשפט יעמיד ארץ אם דומה דיין למלך שאינו צריך לכלום – הכא משמע דצריכות ממון קאמר משום שוחד מדמסיק עליה האי דיינא דשאיל שאילתא ולעיל נמי ממילי דשוחד איירי ובסנהדרין בפ״ק (דף ז: ושם) מייתי הך דרשא גופה דרב נחמן בר כהן אדיין שאינו בקי וצריך לשאול הוראות ודינין דמסיק התם דרש רב נחמן בר כהן מאי דכתיב מלך במשפט יעמיד ארץ ובתר הכי מסיק דבי נשיאה אוקמו דיינא דלא גמיר וכולה שמעתא דהתם מיירי בדיינא שאינו הגון מחמת שאינו בקי ואומר ר״ת דמהאי קרא איכא למידק שאינו צריך לא לממון ולא לדברי תורה. מ״ר.
ראוי למעמידי הדיינין שיהיו מעמידין חכמים ונבונים ושאינם צריכים לסעד בני אדם עד שתתקרב דעתם להם מתוך שהם צריכים להם דרך הערה אמרו מלך במשפט יעמיד ארץ ואיש תרומות יהרסנה אם דומה דיין למלך שאינו צריך לכלום יעמיד ארץ ואם דומה לכהן שמחזר בבית הגרנות יהרסנה:
אם דומה הדיין למלך שעשיר הוא כמלך ואינו צריך ליהנות משום אדם יעמיד ארץ העולם מתקיים לפי שאינו מחניף לעשיר ואם עני הוא ככהן שמחזר על הגרנות לקבל תרומות ומעשרות יהרסנה מחריב העולם לפי שהוא מחניף לעשיר ואית דאמרי אם דיין עשיר הוא בראיות ובהלכות כמלך שאינו צריך לשאול לכלום דבר הלכה מחברו ואיש תרומות שאינו בקי בדינין וצריך הוא ללמוד מאחרים. וראשון עיקר. רש״י ז״ל במ״ק. והתוס׳ ז״ל כתבו ששני הפירושים הם עיקר:
מלך במשפט כו׳ אם דומה למלך כו׳. מפורש בחידושינו פ״ק דסנהדרין דף ז׳:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמרא דרש רב נחמן בר כהן מאי דכתיב מלך במשפט וכו׳. נראה דהיינו דברי ר״ת דלעיל בתוס׳ ד״ה גוזרי גזירות וכו׳ ר״ל דאם הוא דומה למלך שנתמנה מפי הציבור כמו שמלך נתמנה מפי העם. והם מצוים לעשות מלאכתו. כמו שמפורש בפרשת מלך בשמואל. וכדאמרינן כל האמור בפ׳ מלך מלך מותר בו ואדרבא אסור לו לעשות מלאכה בפרהסיא כדאיתא בסוף קידושין. זהו יעמיד במשפט ארץ דא״צ לשום אדם והוא פנוי ממלאכה ודעתו מיושבת. אבל מי שאינו ממונה מפי הציבור והוא מהדר להיות דיין אף אם שניהן נותנים לו שכר הוא דומה לכהן שחוזר על הגרנות. דהא הכהנים היו נוטלים שכר חלף עבודתם אלא שזה היה קבוע להם כ״ד מתנות כדי שיהיו פנוים לעבודה וישלחו להם המתנות לביתם כענין עבודת המלך שכתבנו לעיל. ובאמת גם הכהנים שפטו את העם כמפורש בקרא ובאת אל הכהן וגו׳ והגידו לך וגו׳ ואסור להם לחזור אל בית הגרנות:
תוס׳ ד״ה מאי דכתיב וכו׳ ובסנהדרין מייתי הך דרשא וכו׳. ויש ליישב שניהם משום שאותו דיין שלבו נוטה א״י לעמוד על דעתו וסומך על אחרים ששואל מהם הדין וכתיב וה׳ עמכם בדבר המשפט שצריך הדיין בעצמו לכוין דעתו נכונה אז ה׳ עמו שמכוין להלכה כמ״ש חז״ל בדוד המלך ע״ה וה׳ עמו שהלכה כמותו וק״ל:
שם אמר רב פפא לא לידון. יש לומר שאע״פ שהדיין אינו מרגיש בעצמו שאוהב או שונא לבעלי דינים לאחד יותר מחבירו רק שמדומה לו שאחד מבעלי דינים אוהב אותו או שונא אותו לא לידון כי ממילא כמים הפנים אל פנים כדאמרינן בסוף יבמות ולא חזי ליה וכו׳. ובזה יש לומר הא דאמר אביי האי צורבא וכו׳. ר״ל שאם היה מצד שהם מכירים מעלתו א״כ הם יותר אוהבים לו מאנשי עיר אחר שאינם מכירים בו והי׳ ראוי למנוע מדין. אחד מעירו ואחד מעיר אחר אבל הוא מן הטעם דלא מוכח להו. ואם כן שוה בן עירו לעיר אחר. ויש לומר הא דקאמר במילי דשמיא דבדברים שבין אדם לחבירו כגון בעניני נתינות המסים וכיוצא בהן. א״כ אותן הנגזלים ישנאו אותו בעבור שתיקתו. אבל במילי דשמיא הכל שווין. וק״ל:
שם אמר רבא מריש אמינא כיון דחזאי וכו׳. הא דלא נמנע באמת לישב בדינו כדאמר רב פפא לעיל לפמש״ל פירושו דאסור לידון למי שאוהב את הדיין. ונראה דהא דקאמר כיון דחזאי ר״ל שיישב בדעתו שאין שייך בזה אהבה ושנאה כיון שדן דין תורה לפעמים שהוא זכות לזה וחוב לזה ולמחר יזכה אותו שנתחייב אתמול. והיינו דקאמר כי זכו למחר ולא אמר כיון דחזאי למחר דמאן דנתחייב אתמול. משמע דחזאי היינו שיישב בדעתו מיד. וק״ל:
שם אותיב זוגי דרבנן. הקשה מהרש״א ז״ל הא בית דין צריך שלשה. ונראה הא דקאמר פסילנא לך לדינא היינו אם אקבל ממך ומש״ה לא קיבל ממנו שרצה לצרף עצמו לדונו והושיב עמו זוגא דרבנן כיון שראה אח״כ שלבו נוטה אליו באמת סילק את עצמו לגמרי כיון שלא ידע עדיין היכן הדין נוטה והיה הדין ע״פ שלשה אחרים וק״ל:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כי אתא [כאשר בא] רב דימי מארץ ישראל לבבל אמר: דרש רב נחמן בר כהן, מאי דכתיב [מהו שנאמר] ״מלך במשפט יעמיד ארץ ואיש תרומות יהרסנה״ (משלי כט, ד)אם דומה הדיין למלך, כלומר, שאינו צריך לכלום ואינו נזקק לבריות — יעמיד ארץ, הוא יכול להיות דיין. ואם דומה לכהן שמחזר על הגרנות, כלומר, שנזקק לאחרים — יהרסנה.
When Rav Dimi came from Eretz Yisrael to Babylonia, he said that Rav Naḥman bar Kohen interpreted a verse homiletically as follows. What is the meaning of that which is written: “The king by justice establishes the land, but he who exacts gifts [terumot] overthrows it” (Proverbs 29:4)? If a judge is like a king, in that he does not need anything and is not dependent on anyone, he establishes the land, i.e., he can serve as a judge. But if he is like a priest, who seeks out his terumot from various granaries, as he is dependent on others, he overthrows the land.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותבית הבחירה למאירישיטה מקובצתמהרש״א חידושי אגדותפני יהושעהפלאהבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אָמַר רַבָּה בַּר רַב שֵׁילָא אהַאי דַּיָּינָא דְּשָׁאֵיל שְׁאֵילְתָא פָּסוּל לְמֵידַן דִּינָא וְלָא אֲמַרַן באֶלָּא דְּלֵית לֵיהּ לְאוֹשׁוֹלֵי אֲבָל אִית לֵיהּ לְאוֹשׁוֹלֵי לֵית לַן בַּהּ.

§ Rabba bar Rav Sheila said: This judge who borrows items from others is disqualified from rendering judgment because it is as though he accepts a salary. And we said this only in a case where he does not have articles to lend out to others but is constantly borrowing without lending objects in turn. However, if he has items to lend out to others, we have no problem with it.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ישיטה מקובצתפני יהושעבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דשאיל שאילתא – דרגיל לישאל מבני עירו בהמות וכלים.
דשאיל שאלתא ששואל מאחרים כלים ובהמה פסול לדינא דדילמא אצטריך למידי דאית ליה לבעל דין דאתי לקמיה ומחניף ליה לא פסיל לדינא למאן דשאיל מניה. דלית ליה לאושולי שאין לו שום דבר להשאיל לאחרים. לית לן בה דכיון דאית ליה לאושולי לא מחניף דסבר כשם שאני צריך לו כך הוא צריך לי. בר מריון עתיר בנכסי הוה ורבא דיינא דמחוזא הוה ואפ״ה הוי שאיל שאלתא מיתמי דבר מריון ואע״ג דאינהו לא הוו שיילי מנייהו ללישנא אחרינא הוה שאיל מנייהו והוה דאין להו דינא לאחשובינהו ליתמי הוא דבעי כי היכי דלימרו כמה חשיבי הני דגברא רבה כרבא שאול מנייהו ולא משום דהוה צריך להו. מריש מקמי דהוינא להו דיינא. מנייהו רחמי לי אותן שזכו בדין לפני. סנו לי הנהו דאחייב. אי כולהו רחמי לי או כולהו סנו לי דמאי דעבידנא להאי עבידנא להאי. מברא ספינה העשויה לעבור בה מעבר מים. הב לי ידא כדי שיהא נסמך על ידו כשהיה נכנס בספינה. גדפא נוצה. הוה שדי רוקא קמיה היה רוק מושלך לפניו. כסייה כי היכי דלא למאיס מר עוקבא. בחמישי ביום החמישי. אגב. אורחאי דרך הליכתי שאני צריך לילך אצלו היום. זוגא שני תלמידים חכמים. בהדי דקא אזיל ר׳ ישמעאל ואתיב בבי מדרשא שהיו טוענין שניהם לשם קמי זוגא דרבנן אמר אי בעי טעין הכי וכו׳ כלומר כשהיה ר׳ ישמעאל הולך ובא היה לבו נוקפו על אריסו ואומר בינו לבין עצמו אילו היה זה אריס פקח היה יכול לטעון נגד בעל דין חבירו כי הך טענה ומפטר בה כך שהיה לבי נוקף עלי על כך. בן אלישע כהן גדול. לא הוה כהן למיתבא ליה וכי לא מצאת כהן במקומך ליתן לו ראשית הגז חלקו. גלדני דבי גלי דגים קטנים. בי גילי ניגקר״ש ועושין אותו מקש ונאחזין בהם דגים קטנים המצוין באגמים וכדאמרינן בעלמא טב גילדנא שרי למיכל וכו׳. דינא דמר לא בעינא כלומר אינו רוצה שתדיננו אבל דורון דאייתית לך מיהא ליקבל מר. ולא נמנען מר מאקרובי בכורים ואל ימנעני אדוני מלהקריב בכורים. שכל המביא דורון לתלמידי חכמים כאלו מקריב בכורים. אלישע לא היה כהן שהרי מצינו בדברי הימים שנתייחס אביו על שבט גד דכתיב ויעני ושפט כבשו ומצינו במס׳ פסחים בפרק אלו דברים דשפט דהאי קרא הוא אלישע ובכורים לכהן נינהו כדאמרי׳ ותרומת ידך אלו בכורים לא בעינא דאקבל כלומר ברצוני לא הייתי מקבל אלא הואיל וכו׳. שמע מיניה מדשלח לי רב ענן פסילנא לך לדינא שמע מיניה קריביה הוא. אמר האי דינא דיתמי עשה דכתיב ושפטתם צדק והאי דינא דהאי גברא נמי עשה הוא דאכל דינא כתיב ושפטתם צדק עשה דדינא דכבוד תורה דשלח לי רב ענן למדייני׳ לא עדיף למדייניה ברישא משום כבודו דרב ענן. סלקא דינא דיתמי ואחית לדינא דההוא גברא. רש״י ז״ל במהדורא קמא:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר רבה בר רב שילא: האי דיינא דשאיל שאילתא [דיין זה, ששואל דברים מאחרים]פסול למידן דינא [לדון דין], שהרי זה כאילו קיבל שכר מאותם אנשים ששואל מהם. ולא אמרן [אמרנו] זאת אלא דלית ליה לאושולי [שאין לו להשאיל לאחרים] והוא כל הזמן רק נזקק ושואל, אבל אם אית ליה לאושולי [יש לו להשאיל] — לית לן [אין לנו] בה איסור.
§ Rabba bar Rav Sheila said: This judge who borrows items from others is disqualified from rendering judgment because it is as though he accepts a salary. And we said this only in a case where he does not have articles to lend out to others but is constantly borrowing without lending objects in turn. However, if he has items to lend out to others, we have no problem with it.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ישיטה מקובצתפני יהושעבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) אִינִי וְהָא רָבָא שָׁאֵיל שְׁאֵילְתָא מִדְּבֵי בַּר מָרִיּוֹן אע״גאַף עַל גַּב דְּלָא שָׁיְילִי מִינֵּיהּ גהָתָם לְאַחְשׁוֹבִינְהוּ הוּא דְּבָעֵי.

The Gemara asks: Is that so? But Rava would borrow items from the house of bar Maryon even though they would not borrow from him. The Gemara answers: There, he wanted to cause them to be considered more important in the community. Rava was very wealthy and did not need to borrow for his own benefit. On the contrary, by borrowing from the house of bar Maryon he raised their standing in the community.
עין משפט נר מצוהרי״ףפני יהושעבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומקשים: איני [וכך הוא]? והא [והרי] רבא שהיה דיין שאיל שאילתא מדבי [היה שואל מבית] בר מריון אף על גב דלא שיילי מיניה [אף על פי שהם לא היו שואלים ממנו]? ומשיבים: התם לאחשובינהו [שם להחשיב אותם] הוא דבעי [שרצה], שרבא היה עשיר ולא עשה זאת כדי ליהנות מהם, אלא להיפך, על ידי ששאל מהם נתן להם כבוד.
The Gemara asks: Is that so? But Rava would borrow items from the house of bar Maryon even though they would not borrow from him. The Gemara answers: There, he wanted to cause them to be considered more important in the community. Rava was very wealthy and did not need to borrow for his own benefit. On the contrary, by borrowing from the house of bar Maryon he raised their standing in the community.
עין משפט נר מצוהרי״ףפני יהושעבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אָמַר רָבָא מַאי טַעְמָא דְּשׁוּחְדָּא כֵּיוָן דְּקַבֵּיל לֵיהּ שׁוּחְדָּא מִינֵּיהּ אִיקָּרְבָא לֵיהּ דַּעְתֵּיהּ לְגַבֵּיהּ וְהָוֵי כְּגוּפֵיהּ וְאֵין אָדָם רוֹאֶה חוֹבָה לְעַצְמוֹ מַאי שׁוֹחַד שֶׁהוּא חַד דא״ראָמַר רַב פָּפָּא לָא לֵידוּן אִינִישׁ דִּינָא לְמַאן דְּרָחֵים לֵיהּ וְלָא לְמַאן דְּסָנֵי לֵיהּ דְּרָחֵים לֵיהּ לָא חָזֵי לֵיהּ חוֹבָה דְּסָנֵי לֵיהּ לָא חָזֵי לֵיהּ זְכוּתָא.

Rava said: What is the reason for the prohibition against taking a bribe? Once a judge accepts a bribe from one party, his thoughts draw closer to him and he becomes like his own self, and a person does not find fault in himself. The Gemara notes that the term itself alludes to this idea: What is the meaning of shoḥad, bribe? It can be read as: Shehu ḥad, as he is one, i.e., at one mind with the litigant. Rav Pappa said: A person should not judge a case involving one whom he loves, nor involving one whom he hates. He should not judge one whom he loves, as he will not find any fault in him, while with regard to one whom he hates, he will not find any merit in him.
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותמהרש״א חידושי אגדותפני יהושעהפלאהבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך שחד
שחדא(כתובות קה:) אמר רבא מ״ט דשחד כיון דשקיל מיניה הוה ליה כגופיה ואין אדם רואה חובה לעצמו מאי שחד שהוא אחד. (בבא בתרא י) ושחד בחיק חמה עזה פי׳ שחד בחיקו של עני כופה חימה עזה:
א. [בעשטעחונג.]
מאי טעמא דשוחדא – למה אסור ליטלו לזכות את הזכאי.
אין אדם רואה חובה לעצמו – אין דעתו מתקרב לצד החובה לחייב את עצמו ואפילו מתכוין לדין אמת.
שהוא חד – הנותן והמקבל נעשים לב אחד.
לא למאן דסני ליה ולא למאן דרחים ליה – לאו באוהב ושונא דאיירי ביה רבי יהודה ורבנן גבי עדות איירי דלגבי דיין אפי׳ רבנן מודו דפסול כדמסיק מקרא בפ׳ זה בורר (סנהדרין דף כט.) דא״כ הוה ליה לאתויי הכא קרא דהתם אלא התם באוהב כגון שושבינו ושונא שלא דיבר עמו שלשה ימים אבל הכא באוהב כי הנך דפרח גדפא ארישא אתא ההוא גברא שקליה דאינו אלא חומרא בעלמא שהיו מחמירין על עצמן כדאשכחן בכמה דברים אבל פסולין לא הוו. מ״ר.
מ״ט דשוחדא כיון כו׳. ר״ל מ״ט דמקבל שוחד אפי׳ לשפוט צדק וקאמר דכיון דקביל ליה כו׳ איקרבא ליה דעתיה וא״א לו לשפוט צדק וקאמר א״כ אמאי קרי ליה שוחד דלא יפול הלשון אלא במי שמקבלו להטות משפט וקאמר דקרי להכי שוחד אפילו במקבלו לשפוט צדק ע״ש דהוה כגופיה ושהוא חד וק״ל:
אמר רב פפא לא לידון כו׳ למאן דרחים ליה כו׳. וכתבו התוס׳ לאו באוהב ושונא דאיירי ביה ר״י ורבנן כו׳ דלגבי דיין אפילו רבנן מודו דפסול כדמסיק מקרא כו׳ עכ״ל לכאורה קשה לדבריהם דאימא קושטא דרב פפא טעמיה דקרא קמפרש מ״ט לא לדון איניש למאן דרחים כו׳ דומיא ממש דלעיל מיניה דקאמר רבא מ״ט דשוחדא כו׳ דבטעמא דקרא קאתי לפרושי ויש ליישב דהל״ל מ״ט לא לדון כו׳ כדקאמר רבא מ״ט דשוחדא כו׳ וק״ל:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שם אמר רבא מ״ט דשוחדא וכו׳. אע״ג דקי״ל לעיל דאפילו ליקח משניהם אסור ומשמע בברייתא דלעיל דבהכי מיירי קרא יש לומר דאפ״ה ס״ל לרבא דאיכא חשש הטי׳ כשאחר מתחייב בדין לגמרי מ״מ כיון שקיבל משניהם אינו רואה לו חוב לגמרי כיון שקיבל גם ממנו וניחא ליה לצאת ידי שיניהם והיינו דקאמר רבא אין אדם רואה חוב לעצמו ולא קאמר אין אדם רואה זכות לעצמו אלא ענינו דה״ל כגופו דאע״ג דאדם קרוב לכל איבריו אין אדם רוצה בקיום אבר א׳ שעל ידו יגיע הפסד אבר א׳ לגמרי וכמ״ש הפסוק עור בעד עור וגו׳ וה״נ אע״ג דשניהם הם כגופו לא ניחא ליה שיתחייב אחד לגמרי דאין אדם רואה חוב לעצמו ויש לפרש מה דכתיב (שמואל א׳ סימן חי) בבני שמואל ויטו אחר הבצע ויקחו שחד וגו׳ ואיתא פלוגתא בשבת דף נ״ו אם חטאו. יש לפרש לשון אחר הבצע שהוא לשון פשרה כדאיתא בסנהדרין דף ו׳ ע״ב שקיבלו משניהם מתוך כך הוצרכו לפסוק דרך פשרה לשניהם שלא ראו חובה לשניהם גם יש לומר לפמ״ש הב״ח דשכר פשרה שרי ליקח יש לומר שנטו אחר הפשרה למען יקחו שכר ולא רצו לפסוק דין תורה מיהו ה״מ בתורת שכר אבל הם קיבלו דרך שחד והטו משפט וק״ל:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר רבא: מאי טעמא דשוחדא [מה הטעם של איסור שוחד]? כיון דקביל ליה שוחדא מיניה [שמקבל שוחד ממנו], איקרבא ליה דעתיה לגביה והוי כגופיה [התקרבה דעתו אליו ונעשה כגופו] ואין אדם רואה חובה לעצמו. ויש לכך רמז לשוני: מאי [מה הוא לשון] ״שוחד״ — שהוא חד [אחד] עם הנידון. א אמר רב פפא: לא לידון איניש דינא [ידון אדם דין] לא למאן דרחים ליה [למי שהוא אוהב אותו] ולא למאן דסני ליה [למי שהוא שונא אותו]. ומסביר: דרחים ליה [לזה שהוא אוהב אותו] — לא חזי ליה [אינו רואה לו] חובה, דסני ליה [לזה שהוא שונא אותו] — לא חזי ליה זכותא [אינו רואה לו זכות].
Rava said: What is the reason for the prohibition against taking a bribe? Once a judge accepts a bribe from one party, his thoughts draw closer to him and he becomes like his own self, and a person does not find fault in himself. The Gemara notes that the term itself alludes to this idea: What is the meaning of shoḥad, bribe? It can be read as: Shehu ḥad, as he is one, i.e., at one mind with the litigant. Rav Pappa said: A person should not judge a case involving one whom he loves, nor involving one whom he hates. He should not judge one whom he loves, as he will not find any fault in him, while with regard to one whom he hates, he will not find any merit in him.
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותמהרש״א חידושי אגדותפני יהושעהפלאהבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) אָמַר אַבָּיֵי הַאי צוּרְבָּא מֵרַבָּנַן דִּמְרַחֲמִין לֵיהּ בְּנֵי מָתָא לָאו מִשּׁוּם דִּמְעַלֵּי טְפֵי אֶלָּא מִשּׁוּם דְּלָא מוֹכַח לְהוּ בְּמִילֵּי דִּשְׁמַיָּא.

Abaye said: With regard to this Torah scholar who is beloved by the residents of his town, it is not because he is a superior Sage than others; rather, it is because he does not reprove them in Heavenly matters. He is beloved because he is not strict with them with regard to the observance of mitzvot.
רי״ףמהרש״א חידושי אגדותפני יהושעבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דמרחמין ליה בני מאתיה כו׳ דלא מוכח להו במילי כו׳. ע״ד אל תוכח לץ פן ישנאך הוכח לחכם ויאהבך ורובן וסתם בני מתא לאו חכמים הן:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר אביי: האי צורבא מרבנן דמרחמין ליה בני מתא [תלמיד חכם זה, שאוהבים אותו בני העיר] — לאו משום דמעלי טפי [לא מפני שהוא מעולה יותר] ולכן אוהבים אותו, אלא משום דלא מוכח להו במילי דשמיא [שאינו מוכיח אותם בדברי שמים] ולכן אוהבים אותו, לפי שאינו דורש מהם דבר.
Abaye said: With regard to this Torah scholar who is beloved by the residents of his town, it is not because he is a superior Sage than others; rather, it is because he does not reprove them in Heavenly matters. He is beloved because he is not strict with them with regard to the observance of mitzvot.
רי״ףמהרש״א חידושי אגדותפני יהושעבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) אָמַר רָבָא מֵרֵישׁ הֲוָה אָמֵינָא הָנֵי בְּנֵי מָחוֹזָא כּוּלְּהוּ רָחֲמוּ לִי כֵּיוָן דַּהֲוַאי דַּיָּינָא אָמֵינָא מִינַּיְיהוּ סָנוּ לִי וּמִינַּיְיהוּ רָחֲמוּ לִי כֵּיוָן דַּחֲזַאי דְּמַאן דְּמִיחַיַּיב לֵיהּ הָאִידָּנָא קָא זָכֵי לִמְחַר אָמֵינָא אִם מִרְחָם כּוּלְּהוּ רָחֲמוּ לִי אִי מִסְנוֹ כּוּלְּהוּ סָנוּ לִי.

Rava said: At first I would say that all these residents of Meḥoza love me; however, once I became a judge I said that some of them hate me and some of them love me, as I assumed that their feelings toward me depended on the success of their case. When I saw that the one I declared guilty today would be found innocent the following day, I realized that my rulings do not determine their attitudes, and therefore I said: If they love, then they all love me, and if they hate, then they all hate me, regardless of what happens in the courtroom.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפני יהושעבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בני מחוזא – עירו של רבא.
מינייהו – מקצתם אוהבים אותי אותם שזכיתי.
אם מרחם – אם אוהבים נעשו כולם אוהביי.
מריש ה״א כו׳ כולהו רחמי לי כיון דהואי דיינא אמינא מנייהו סני לי כו׳. הך מלתא מתני׳ דפ״ד דאבות הוא החושך עצמו מן הדין פורק ממנו איבה וגזל כו׳ ואפשר דסיפא דמלתא אשמועינן כיון דחזאי דמאן דמיחייב ליה האידנא כו׳ אם מרחם כולהו רחמי כו׳ ולא נימא דאין דעתן שוות דאיכא דרחים ואיכא דסני ודו״ק:
אפילו שוחד דברים. מדלא כתיב בצע לא תקח כו׳ ולעיל דריש מיניה טעמא דשוחדא שהוא חד הדרשות שקולים ויבאו שניהם וכנראה מדברי התוס׳ דלא קאסר הנך מלתא דחשיב מדאורייתא אלא לאסמכתא בעלמא קאמר וכמ״ש בחידושי הלכות ע״ש:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר רבא: מריש הוה אמינא [מתחילה הייתי אומר]: הני [אלה] בני עירי מחוזא כולהו רחמו לי [כולם אוהבים אותי], כיון דהואי דיינא [שנעשיתי דיין], אמינא [אמרתי]: מינייהו סנו לי ומנייהו רחמו לי [מהם שונאים אותי ומהם אוהבים אותי], שמן הסתם זה שנתחייב בדין שונא אותי וזה שנזדכה בדין אוהב אותי. כיון דחזאי דמאן דמיחייב ליה האידנא קא זכי [שראיתי שמי שאני מחייב אותו עכשיו זוכה] בדין למחר והבנתי שאין זה דבר של קבע, אמינא [אמרתי]: אם מרחם [לאהוב] — כולהו רחמו לי [כולם אוהבים אותי], אי מסנו [אם לשנוא] — כולהו סנו לי [כולם שונאים אותי], שאין הדבר תלוי בכך.
Rava said: At first I would say that all these residents of Meḥoza love me; however, once I became a judge I said that some of them hate me and some of them love me, as I assumed that their feelings toward me depended on the success of their case. When I saw that the one I declared guilty today would be found innocent the following day, I realized that my rulings do not determine their attitudes, and therefore I said: If they love, then they all love me, and if they hate, then they all hate me, regardless of what happens in the courtroom.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפני יהושעבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן {שמות כ״ג:ח׳} וְשׁוֹחַד לֹא תִקָּח אֵינוֹ צָרִיךְ לוֹמַר שׁוֹחַד מָמוֹן האֶלָּא אֲפִילּוּ שׁוֹחַד דְּבָרִים נָמֵי אָסוּר מִדְּלָא כְּתִיב בֶּצַע לֹא תִקָּח הֵיכִי דָּמֵי שׁוֹחַד דְּבָרִים.

§ The Sages taught: “And you shall take no bribe” (Exodus 23:8). It is not necessary to say that this includes bribery by means of money; however, even verbal bribery, assisting by means of speech, is also prohibited. The halakha that a bribe is not necessarily monetary is derived from the fact that it is not written: And you shall take no profit. The Gemara asks: What are the circumstances of bribing with words?
עין משפט נר מצוהרי״ףמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״ה אפילו צדיק כו׳ ורשב״ם פי׳ דהאי ק״ו לטפשים אינו מן הברייתא כו׳ עכ״ל משום דלפי׳ ראשון שכתבו התוס׳ דאפילו חכם גדול כו׳ ואפילו צדיק גמור כו׳ הוא פירושו של ק״ו לטפשים וק״ו לרשעים אין זה בכח המאמר ועוד כיון שכבר נטל שוחד פ״א נעשה רשע ונעשה טפש בראשונה הדרן קושיין לדוכתין כיון דבשניה כבר נעשה רשע וטפש לאו בני דינא נינהו ולכך פרשב״ם דקל וחומר לטפשים וק״ו לרשעים אינו מלשון הברייתא אלא דהברייתא קרא בעלמא קאמר ותלמודא דייק מיניה דמאי אתא לאשמועינן אי דנידוק מיניה חכמים דקחמר ק״ו לטפשים צדיקים ק״ו לרשעים הא ליתא דלאו בני דינא נינהו ומשני דלא נידוק מיניה הכי אלא דה״ק דנידוק מיניה אפילו חכם גדול כו׳ ואפילו צדיק גמור כו׳ וכהאי סוגיא דהתנא לא נקט אלא קרא בעלמא ותלמודא מדקדק מיניה מאי אתא לאשמועינן וכן איתא בהמקבל דלא תני בברייתא אלא קרא אם איש עני הוא לא תשכב בעבוטו ותלמודא מדקדק מיניה מאי אתא לאשמועינן אי הא עשיר שכב בתמיה ומשני כו׳ ומיהו יש לגמגם בראייתם דהתם אתי שפיר דהא עשיר שכב מלשון הברייתא הוא גם לפי המסקנא הא עשיר שכב ועבוטו אצלך כדאיתא שם ובפרקי אבות דשנינו שמואל הקטן אומר בנפול אויבך וגו׳ דאינו רק קרא התם ודאי איכא לפרושי דהכי מרגלא בפומיה כמ״ש המפרשים ודו״ק:
בד״ה לא למאן דסני כו׳ אבל הכא באוהב כי הנך דפרח כו׳ דאינו אלא חומרא בעלמא כו׳ עכ״ל לכאורה הך דפרח גדפא מכלל שוחד דברים הוא דילפינן ליה מקרא מדלא כתיב בצע לא תקח ואפשר דמשמע להו אסמכתא בעלמא אבל מדברי הרמב״ם נראה דמדינא פסולין וכמ״ש הב״י טור ח״מ סימן ט׳ וק״ל:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ב תנו רבנן [שנו חכמים]: מה שנאמר ״ושחד לא תקח״ (שמות כג, ח), אינו צריך לומר שכוונת הכתוב לאסור דווקא שוחד ממון, אלא אפילו שוחד דברים נמי [גם כן] אסור, כגון שעושים לו טובה בדיבורים או באופן אחר — הרי זה שוחד. מדלא כתיב כיון שלא נאמר] ״בצע לא תקח״ אלא ״שוחד״. ושואלים: היכי דמי [כיצד הוא בדיוק] שוחד דברים?
§ The Sages taught: “And you shall take no bribe” (Exodus 23:8). It is not necessary to say that this includes bribery by means of money; however, even verbal bribery, assisting by means of speech, is also prohibited. The halakha that a bribe is not necessarily monetary is derived from the fact that it is not written: And you shall take no profit. The Gemara asks: What are the circumstances of bribing with words?
עין משפט נר מצוהרי״ףמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) וכִּי הָא דִּשְׁמוּאֵל הֲוָה עָבַר בְּמַבָּרָא אֲתָא הָהוּא גַּבְרָא יָהֵיב לֵיהּ יְדֵיהּ אֲמַר לֵיהּ מַאי עֲבִידְתָּיךְ אֲמַר לֵיהּ דִּינָא אִית לִי א״לאֲמַר לֵיהּ פְּסִילְנָא לָךְ לְדִינָא.

The Gemara explains: This can be demonstrated by that episode involving Shmuel, who was once crossing a river on a narrow ferry. A certain man came along and gave him a hand to help him out of the ferryboat. Shmuel said to him: What are you doing in this place? The man said to him: I have a case to present before you for judgment. Shmuel said to him: I am disqualified from presiding over your case, as you did me a favor. Although no money changed hands, a bond was formed between the pair.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יפני יהושעבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

במברא – גשר.
יהיב ליה ידא – לסומכו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומסבירים: כי הא [כמו מעשה זה] ששמואל הוה עבר במברא [היה עובר במעבורת צרה], אתא ההוא גברא יהיב ליה ידיה [בא אדם אחד ונתן לו את ידו] לעזור לו לצאת מן המעבורת, אמר ליה [לו] שמואל: מאי עבידתיך [מה מעשיך פה]? אמר ליה [לו]: דינא אית [דין יש] לי בפניך. אמר ליה [לו]: פסילנא [פסול אני] לך לדינא [לדין], כיון שעשית לי טובה. ואף על פי שלא נתן לו כסף נוצרה ביניהם קרבה.
The Gemara explains: This can be demonstrated by that episode involving Shmuel, who was once crossing a river on a narrow ferry. A certain man came along and gave him a hand to help him out of the ferryboat. Shmuel said to him: What are you doing in this place? The man said to him: I have a case to present before you for judgment. Shmuel said to him: I am disqualified from presiding over your case, as you did me a favor. Although no money changed hands, a bond was formed between the pair.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יפני יהושעבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) זאַמֵּימָר הֲוָה יָתֵיב וְקָא דָאֵין דִּינָא פְּרַח גַּדְפָּא אַרֵישֵׁיהּ אֲתָא הָהוּא גַּבְרָא שַׁקְלֵיהּ א״לאֲמַר לֵיהּ מַאי עֲבִידְתָּיךְ א״לאֲמַר לֵיהּ דִּינָא אִית לִי אֲמַר לֵיהּ פְּסִילְנָא לָךְ לְדִינָא חמָר עוּקְבָא הֲוָה שְׁדֵי רוּקָּא קַמֵּיהּ אֲתָא הָהוּא גַּבְרָא כַּסְּיֵיהּ א״לאֲמַר לֵיהּ מַאי עֲבִידְתָּיךְ א״לאֲמַר לֵיהּ דִּינָא אִית לִי א״לאֲמַר לֵיהּ פְּסִילְנָא לָךְ לְדִינָא.

The Gemara relates a similar story. Ameimar was sitting and judging a case when a feather floated and landed on his head. A certain man came by and removed it from his head. Ameimar said to him: What are you doing here? He said to him: I have a case to present before you. Ameimar said to him: I am disqualified from presiding over your case, due to the favor you performed for me. The Gemara likewise relates: There was spittle lying before Mar Ukva. A certain man came by and covered it. He said to him: What are you doing here? He said to him: I have a case to present before you. Mar Ukva said to him: I am disqualified from presiding over your case.
עין משפט נר מצוהרי״ףבית הבחירה למאיריפני יהושעבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

עקר טעם מה שאסרה תורה בקבלת השחד הוא מחשד הטיית הדין ואפילו קבלו על דעת שיזכה את הזכאי ויחייב את החייב ומכל מקום טבעו נוטה שלא לראות חובה לנותן לו ולחזר אחר זכותו מעשה באריסו של ר׳ ישמעאל שהיה רגיל להביא לו פירות משדהו של ר׳ ישמעאל בכל ערב שבת פעם אחת הקדים להביא בחמשי בשבת אמר לו מאי שנא האידנא אמר ליה דינא אית לי ואמינא אגב ארחאי אייתי ליה למר אמר ליה פסילנא לך אותיב זוגא דרבנן למדייניה ר״ל עם שלישי שעמהם או שהיו מומחים בהדי דקא אזיל הוה אמר אי בעי טעין הכי ר״ל שהיה טבעו נוטה לזכותו עד שהיה מחשב עליו היאך הוא יכול לטעון וכשראה בעצמו כך אמר תיפח רוחם של מקבלי שוחד ומה אני שלא נטלתי ואם נטלתי שלי נטלתי כך מקבלי שוחד על אחת כמה וכמה ואף כשמקבלו משני צדדין מכל מקום לבו נוטה לזה ולזה עד שנוטה להכריע ביניהם ושלא לדונם בדין גמור ואפילו היה חכם גדול לא יסמוך על דעתו בכך שהשוחד מעור עיני חכמים ר״ל שמעלים מהם אפני הדין ניתנו מעות ונתחדשו הלכות והוא שאמרו אפילו חכם גדול ומקבל שוחד אינו נפטר מן העולם בלא סמיות עינים ר״ל העלמת הלכות הדין:
מעתה אע״פ שהאוהב והשונא כשירים להעיד שלא נחשדו ישראל על עדות שקר לענין דין מיהא לא יהא אדם דן לא את אוהבו ולא את שונאו שאין טבעו של אדם רואה זכות לשונאו ולא חובה לאוהבו וכל שכן אם היו שני בעלי הדין אחד אוהבו ואחד שונאו ותלמיד חכם שבעיר שצרכי העיר מוטלין עליו וכמו שאמרו במסכת מועד קטן (ו׳.) צורבא מרבנן דאיכא במתא כל מילי דמתא עליה רמיין אע״פ שאוהבין אותו בני עירו או ששונאין אותו אינו נמנע מלדונם שאין אהבתם אותו אלא שאינו מוכיחם כל כך בקושי ובדברים המכאיבים ומניח מקום לשלום ואין שנאתו אלא מצד שמחייב אי זה מהם בדינו ומאחר שרואים שהיום מחייב פלוני ופלני למחר אף הם אומרים לא שנאה מעוררתו אלא בנימוסיהון אינון עסקין:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כיוצא בו מסופר: אמימר הוה יתיב וקא דאין דינא [היה יושב ודן דין]. פרח גדפא ארישיה, אתא ההוא גברא שקליה [פרחה ועלתה נוצה על ראשו, בא אדם אחד ונטל אותה]. אמר ליה [לו] אמימר: מאי עבידתיך [מה מעשיך]? אמר ליה [לו]: דינא אית [דין יש] לי בפניך. אמר ליה [לו]: פסילנא [פסול אני] לך לדינא [לדין] בשל כך. ומסופר עוד: מר עוקבא הוה שדי רוקא קמיה [היה מושלך רוק לפניו], אתא ההוא גברא כסייה [בא אדם אחד וכיסה אותו, את הרוק] אמר ליה [לו] מר עוקבא: מאי עבידתיך [מה מעשיך]? אמר ליה [לו]: דינא אית [דין יש] לי בפניך. אמר ליה [לו]: פסילנא [פסול אני] לך לדינא [לדין].
The Gemara relates a similar story. Ameimar was sitting and judging a case when a feather floated and landed on his head. A certain man came by and removed it from his head. Ameimar said to him: What are you doing here? He said to him: I have a case to present before you. Ameimar said to him: I am disqualified from presiding over your case, due to the favor you performed for me. The Gemara likewise relates: There was spittle lying before Mar Ukva. A certain man came by and covered it. He said to him: What are you doing here? He said to him: I have a case to present before you. Mar Ukva said to him: I am disqualified from presiding over your case.
עין משפט נר מצוהרי״ףבית הבחירה למאיריפני יהושעבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) טר׳רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בר׳בְּרַבִּי יוֹסֵי הֲוָה רְגִיל אֲרִיסֵיהּ דַּהֲוָה מַיְיתֵי לֵיהּ כׇּל מַעֲלֵי שַׁבְּתָא כַּנְתָּא דְפֵירֵי יוֹמָא חַד אַיְיתִי לֵיהּ בה׳בְּחַמְשָׁה בְּשַׁבְּתָא א״לאֲמַר לֵיהּ מַאי שְׁנָא הָאִידָּנָא א״לאֲמַר לֵיהּ דִּינָא אִית לִי וְאָמֵינָא אַגַּב אוֹרְחִי אַיְיתֵי לֵיהּ לְמָר לָא קַבֵּיל מִינֵּיהּ א״לאֲמַר לֵיהּ פְּסִילְנָא לָךְ לְדִינָא.

The Gemara cites another incident. The sharecropper of Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, was accustomed to bringing him a basket [kanta] full of fruits every Shabbat eve. One day, he brought him the basket on a Thursday. Rabbi Yishmael said to him: What is different that you came early now, this week? The sharecropper said to him: I have a case to present before you, and I said to myself that along my way I will bring to the Master the basket of fruits, as in any case I am coming on Thursday, the day the courts are in session. Rabbi Yishmael did not accept the basket of fruits from him, and he said to him: I am disqualified from presiding over your case.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפני יהושעבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כנתא דפירי – סל פירות מפרדס של רבי ישמעאל.
אייתי ליה בה׳ בשבתא א״ל כו׳. לפי שהיה מבקש דינא ובו בתי דינים יושבין לפי תקנת עזרא. ויש לדקדק בהך עובדא ובאידך עובדא דלקמן דקאמר אייתי ליה זוגא דרבנן אמאי לא קאמר תלתא רבנן דהוו תלתא ב״ד ושנים הרי הם ב״ד חצוף כדאמרינן בסנהדרין ויש ליישב לכאורה דלא קאמר פסילנא לך לדינא אלא ביחידי כיחיד מומחה אבל בתלתא דהיינו עם עוד ב׳ דיינים אחרים לא החמיר לפסול את עצמו מלדון עמהם ולכך לא קאמר אלא דאותיב זוגא דרבנן אבל הלשון לא משמע הכי מדלא קאמר אותיב זוגא דרבנן בהדיה ועי״ל דהנך זוגא דרבנן מומחין נמי הוו ובחד נמי הוי סגי אלא דרצה לידע אם יכוונו השנים לדעתו לזכותו או לא אבל בשלשה גם אם לא יכוונו לדעתו אפשר דאחד מהם לא הסכים עם השנים והסכים לדעתו ודו״ק:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מסופר: ר׳ ישמעאל בר׳ יוסי הוה [היה] רגיל אריסיה [אריסו] דהוה מייתי ליה כל מעלי שבתא כנתא דפירי [שהיה מביא לו כל ערב שבת סל פירות]. יומא חד אייתי ליה בחמשה בשבתא [יום אחד הביא לו את הסל ביום חמישי בשבת]. אמר ליה [לו]: מאי שנא האידנא [מה שונה עכשיו] שהקדמת? אמר ליה [לו]: דינא אית [דין יש] לי בפניך, ואמינא [ואמרתי] אגב אורחי [דרכי], שיום חמישי הוא יום מושב בית דין, אייתי ליה למר [אביא לו לאדוני] את סל הפירות. לא קביל מיניה [קיבל ממנו] ר׳ ישמעאל את הפירות. אמר ליה [לו]: פסילנא [פסול אני] לך לדינא [לדין].
The Gemara cites another incident. The sharecropper of Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, was accustomed to bringing him a basket [kanta] full of fruits every Shabbat eve. One day, he brought him the basket on a Thursday. Rabbi Yishmael said to him: What is different that you came early now, this week? The sharecropper said to him: I have a case to present before you, and I said to myself that along my way I will bring to the Master the basket of fruits, as in any case I am coming on Thursday, the day the courts are in session. Rabbi Yishmael did not accept the basket of fruits from him, and he said to him: I am disqualified from presiding over your case.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפני יהושעבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) אוֹתֵיב זוּזָא דְרַבָּנַן וְקָדָיְינִין לֵיהּ בַּהֲדֵי דְּקָאָזֵיל וְאָתֵי אֲמַר אִי בָּעֵי טָעֵין הָכִי וְאִי בָּעֵי טָעֵין הָכִי אָמַר תִּיפַּח נַפְשָׁם שֶׁל מְקַבְּלֵי שׁוֹחַד וּמָה אֲנִי שֶׁלֹּא נָטַלְתִּי וְאִם נָטַלְתִּי שֶׁלִּי נָטַלְתִּי כָּךְ מְקַבְּלֵי שׁוֹחַד עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.:

Rabbi Yishmael seated a pair of rabbinic scholars and they judged the sharecropper’s case. As Rabbi Yishmael was coming and going, he said to himself: If he wants, he could claim this, and if he wants, he could claim that, i.e., he kept thinking of all the ways in which the litigant who brought him the fruits could win his case. He said to himself: Blast the souls of those who accept bribes. If I, who did not accept anything, and if I had accepted, I would have accepted my own property, as it is my sharecropper and the fruits legally belong to me, am nevertheless in this state of mind due to the proposed gift, all the more so are those who actually accept bribes inevitably biased in favor of the one who bribed them.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפני יהושעבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

זוזא – זוג.
בהדי דאזיל ואתי – בכל אשר הולך ובא היה לבו לזכותו של אותו אריס ובאין לו פתחי זכיות ואומר בלבו הלואי ויטעון כך וכך ויזכה בדין.
תפח נפשם של מקבלי שוחד כו׳. י״ל אפי׳ לשפוט צדק ולזה אמר תיפח נפשם דודאי א״א למקבל שוחד לשפוט צדק משום איקרובי דעתיה ומה אני שלא כו׳ וק״ל:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אותיב זוזא דרבנן וקדיינין ליה [הושיב זוג חכמים והיו דנים הם אותו]. בהדי דקאזיל ואתי [בתוך הזמן שהיה הולך ובא] אמר ר׳ ישמעאל בלבו: אי בעי [אם היה רוצה] — טעין הכי [היה טוען כך], ואי בעי [ואם היה רוצה] — טעין הכי [היה טוען כך] הכל לזכותו של אותו אדם שהביא לו את הפירות. אמר: תיפח נפשם של מקבלי שוחד! ומה אני שלא נטלתי, ואפילו אם כן נטלתי — הלא את שלי נטלתי, שהרי אריסו היה זה ופירות אלה מן הדין היו של ר׳ ישמעאל, ובכל זאת כל כך אני מושפע ממעשה זה, מקבלי שוחד ממש על אחת כמה וכמה שדעתם נוטה אחרי נותן שוחד.
Rabbi Yishmael seated a pair of rabbinic scholars and they judged the sharecropper’s case. As Rabbi Yishmael was coming and going, he said to himself: If he wants, he could claim this, and if he wants, he could claim that, i.e., he kept thinking of all the ways in which the litigant who brought him the fruits could win his case. He said to himself: Blast the souls of those who accept bribes. If I, who did not accept anything, and if I had accepted, I would have accepted my own property, as it is my sharecropper and the fruits legally belong to me, am nevertheless in this state of mind due to the proposed gift, all the more so are those who actually accept bribes inevitably biased in favor of the one who bribed them.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפני יהושעבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) יר׳רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בַּר אֱלִישָׁע אַיְיתִי לֵיהּ הַהוּא גַּבְרָא רֵאשִׁית הַגֵּז אֲמַר לֵיהּ מֵהֵיכָא אַתְּ א״לאֲמַר לֵיהּ מִדּוּךְ פְּלָן וּמֵהָתָם לְהָכָא לָא הֲוָה כֹּהֵן לְמִיתְּבָא לֵיהּ א״לאֲמַר לֵיהּ דִּינָא אִית לִי וְאָמֵינָא אַגַּב אוֹרְחַאי אַיְיתֵי לֵיהּ לְמָר א״לאֲמַר לֵיהּ פְּסִילְנָא לָךְ לְדִינָא לָא קַבֵּיל מִינֵּיהּ.

The Gemara likewise relates with regard to Rabbi Yishmael bar Elisha, who was a priest, that a certain man once brought him the first shearing. Rabbi Yishmael said to him: From where are you? The man said to him: I am from such and such a place. Rabbi Yishmael said to him: And from there to here was there no priest to whom you could give the first shearing? He said to him: I have a case to present before you, and I said to myself that along my way I will bring to the Master the first shearing. Rabbi Yishmael said to him: I am disqualified from presiding over your case, and he would not accept the first shearing from him.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפני יהושעבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ראשית הגז – בכל שנה שגוזז אותן חייב ליתן לכהן אחד מששים.
מאחר שלא הוזכר באיסור זה לשון גזל כגון ובצע לא תקח לימדה תורה שלא סוף דבר ששוחד ממון אסור אלא אף שוחד דברים או אי זה כבוד הנעשה לו ממי שרוצה לבא לפניו לדין והוא שאמרו שמואל הוה עבר במברא ר״ל ספינה קטנה אתא ההוא גברא יהב ליה ידא ר״ל לסייעו ביציאתו משם אמר ליה מאי עבידתך אמר ליה דינא אית לי אמר ליה פסילנא לך לדינא וכן הדין בכל מיני כבוד שרואה הדיין שאחד מן הבאים לפניו לדין עושה לו אפילו היה כהן והביאו לו מתנות כהנה והוא מכיר שבשביל דין שיש לו לפניו הוא מביאם לו פסול הוא לו לדין ואין צריך לומר שאם הביא לו מנחה בין שקבלה בין שלא קבלה שפסול לו לדין ולא עוד אלא שכל שהוא מכיר שהוא מביאה לו לסיבה זו אסור לו לקבלה אף על דעת שלא לדונו ומכל מקום אם אחר שהודיעו שהוא פסול לו לדין הוא מכריחו לקבלה רשאי והוא שאמרו רב ענין אייתי ליה ההוא גברא כנתא דגילדני דבי גילי ר״ל סל של דגים קטנים הנאחזים במצודה שלהם אמר ליה מאי עבידתיך אמר ליה דינא אית לי לא קביל מיניה ואמר ליה פסילנא לך בדינא אמר ליה דינא דמר לא בעינא קבולי ליקבל מר לא לימנען מר מלאיקרובי בכורים שכך דרשו חכמים ואיש בא מבעל שלישה ויבא לאיש האלהים לחם בכורים וכי אלישע אוכל בכורים היה אלא לומר לך כל המביא דורון לתלמיד חכם כאלו הקריב בכורים ואמר ליה לא בעינא לקבולי השתא דאמרת טעמא מקבילנא ושדריה לקמיה דרב נחמן למידייניה והוזכר במעשה זה על רב נחמן שהיה עסוק בדינין של יתומים ואמר האי עשה והאי עשה עשה דכבוד תורה עדיף והניח דין של יתומים והביאו לזה וקרבו לפניו ונתעסק בדינו וכשראה בעל דינו של זה כך נסתתמו טענותיו ולמדת לפי דרכך שהדיין צריך שיזהר שאפילו הסברת פנים לאחד יותר מחבירו לא יעשה ולא יראה עצמו כמכבד את האחד יותר מחברו כמו שביארנו במקומו במסכת סנהדרין:
שוחד דברים שאסרנו פירשו חכמי ההר דוקא במעשה קצת כגון מעשים שהוזכרו אבל דברים בעלמא לא ואף במיני כבוד פירשו הם דוקא ביחיד מומחה אבל אם היו שלשה ונתכבד אחד מהם על ידו פסול לו על האחרים:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כיוצא בו מסופר: ר׳ ישמעאל בר אלישע שהיה כהן אייתי ליה ההוא גברא [הביא לו אדם אחד] את ראשית הגז. אמר ליה [לו]: מהיכא את [מהיכן אתה]? אמר ליה [לו]: מדוך פלן [ממקום פלוני]. שאל אותו ר׳ ישמעאל: ומהתם להכא [ומשם עד כאן] לא הוה [היה] כהן אחר למיתבא ליה [לתת לו את ראשית הגז]? אמר ליה [לו]: דינא אית [דין יש] לי בפניך, ואמינא [ואמרתי] אגב אורחאי [דרכי] אייתי ליה למר [אביא לו לאדוני] את ראשית הגז. אמר ליה [לו]: פסילנא [פסול אני] לך לדינא [לדין], ולא קביל מיניה [קיבל ממנו את ראשית הגז].
The Gemara likewise relates with regard to Rabbi Yishmael bar Elisha, who was a priest, that a certain man once brought him the first shearing. Rabbi Yishmael said to him: From where are you? The man said to him: I am from such and such a place. Rabbi Yishmael said to him: And from there to here was there no priest to whom you could give the first shearing? He said to him: I have a case to present before you, and I said to myself that along my way I will bring to the Master the first shearing. Rabbi Yishmael said to him: I am disqualified from presiding over your case, and he would not accept the first shearing from him.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפני יהושעבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) אוֹתֵיב לֵיהּ זוּגָא דְרַבָּנַן וְקָדָיְינִי לֵיהּ בַּהֲדֵי דְּקָאָזֵיל וְאָתֵי אֲמַר אִי בָּעֵי טָעֵין הָכִי וְאִי בָּעֵי טָעֵין הָכִי אָמַר תִּיפַּח נַפְשָׁם שֶׁל מְקַבְּלֵי שׁוֹחַד וּמָה אֲנִי שֶׁלֹּא נָטַלְתִּי וְאִם נָטַלְתִּי שֶׁלִּי נָטַלְתִּי כָּךְ מְקַבְּלֵי שׁוֹחַד עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.:

Rabbi Yishmael bar Elisha seated a pair of rabbinic scholars and they judged his case. As Rabbi Yishmael was coming and going, he said to himself: If he wants, he could claim this, and if he wants, he could claim that. He said to himself: Blast the souls of those who accept bribes. If I, who did not accept anything, and if I had accepted, I would have accepted my own property, as I am a priest and am entitled to receive the first shearing, am nevertheless in this state of mind, all the more so are those who accept bribes.
רי״ףפני יהושעבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אותיב ליה זוגא דרבנן וקדייני ליה [הושיב לו זוג חכמים והיו דנים אותו]. בהדי דקאזיל ואתי [בתוך שהיה הולך ובא], אמר: אי בעי טעין הכי, ואי בעי טעין הכי [אם היה רוצה, היה האיש טוען כך, ואם רוצה טוען כך] וזוכה בדין. ומכיון שכך, אמר בלבו: תיפח נפשם של מקבלי שוחד! ומה אני שלא נטלתי, ואם נטלתי — שלי נטלתי, שהרי כהן אני וזכאי לכך, מקבלי שוחד ממש על אחת כמה וכמה.
Rabbi Yishmael bar Elisha seated a pair of rabbinic scholars and they judged his case. As Rabbi Yishmael was coming and going, he said to himself: If he wants, he could claim this, and if he wants, he could claim that. He said to himself: Blast the souls of those who accept bribes. If I, who did not accept anything, and if I had accepted, I would have accepted my own property, as I am a priest and am entitled to receive the first shearing, am nevertheless in this state of mind, all the more so are those who accept bribes.
רי״ףפני יהושעבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) רַב עָנָן אַיְיתִי לֵיהּ הַהוּא גַּבְרָא כַּנְתָּא דְגִילְדָּנֵי דְּבֵי גִילֵי א״לאֲמַר לֵיהּ מַאי עֲבִידְתָּיךְ א״לאֲמַר לֵיהּ דִּינָא אִית לִי לָא קַבֵּיל מִינֵּיהּ א״לאֲמַר לֵיהּ פְּסִילְנָא לָךְ לְדִינָא.

The Gemara relates: There was a certain man who once brought to Rav Anan a basket of small fish [gildanei devei gilei]. He said to him: What are you doing here? The man said to him: I have a case to present before you. Rav Anan would not accept the basket from him, and he said to him: I am disqualified from presiding over your case, due to your actions.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יפני יהושעבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך כנתא
כנתאא(כתובות קה:) רב ענן אייתי ליה ההוא גברא כנתא דגילדאי. (סוכה כ) חזו לכנתא דפירי פירוש חוצלות של שעם ושל גמי חזו לתפרן ולעשות מהן כנתא שהיא כלכלה דפירי (א״ב פירוש בלשון יוני סל וטנא):
ערך גלדן
גלדןב(בבא בתרא עד.) ההיא גילדנא דימא היא דאית לה תרי שיצי. (ברכות מד:) פ׳ כל נפש משיבה נפש א״ר פפא אפי׳ גילדנא דבי גילי. (כריתות ו) טב גילדנא סריא למיכל מכותחא דרמי כיפי (כתובות קה) אייתו ליה כנתא דגלדני פירוש סל של דגים גדולים פי׳ גילדנא דבי גילי דג שגדל באשפה שבים זהו צוראף (בחלק ק) בגמ׳ ר״ע אומר אף הקורא לא תשלח גילדנא מאוניה דלא ליזיל משכיה לחבלה כו׳. ס״א גיללדנא מאוניה פי׳ לא תפשוט העור מן האוזן של בהמה שאותו העור לחבלה היא ולא יצלח למלאכה אלא צלי יתיה באש ואיכול ביה תרי גריצן שתוכל לצלותו עם עורו ולאכול בו ב׳ עוגות:
ערך גשר
גשרג(עירובין נג.) גשרים ונפשות שיש כהן בית דירה (ברכות נט:) הרואה פרת אגישרא דבבל הרואה דיגלת אגישרא דשביסתא (כתובות קה) וגההוא גברא דטבע בדיגלת ואסקו׳ אגשר׳ דשביסני (בבא בתרא עג) וקיימן אתרי גושרי דרורנג (א״ב תרגום שערי הנהרות גשרי נהרתא ובנוסחאות שלנו כתוב גישרי דרוגנג):
ערך תב
תבד(כתובות קה) אפ״ה מבעית ליה פי׳ דעכשיו נגלה לו בדמות מלאך והיה מפחידו עבד תיבה ואיתותב בגויה כי היכי דלא ליחזי ליה ולא לבעית מיניה (מנחות צ.) אתמר לחם הפנים כיצד עושין אותו רבי חנינא אמר כמין תיבה פרוצה פי׳ שנוטל הקיר העליון ושתי קירות של אורכה מיכן ומיכן ולא נשאר בה כי אם התחתונה ושתי קירות של רחבה כך לחם הפנים מקפלין אותו מלמעל׳ בראשו מכאן ומכאן ספינה רוקדת פי׳ שהיא חדה מלמט׳ וראשיה משופעין ועול׳ למעל׳ ובאמצע נמוכה:
א. [קארב.]
ב. [איינע ארט פיש.]
ג. [בריק.]
ד. [קיסטע. לאדע.]
גילדני דבי גילי – דגים קטנים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מסופר: רב ענן אייתי ליה ההוא גברא כנתא דגילדני דבי גילי [הביא לו אדם אחד סל של דגים קטנים]. אמר ליה [לו]: מאי עבידתיך [מה מעשיך]? אמר ליה [לו]: דינא אית [דין יש] לי בפניך. לא קביל מיניה [קיבל ממנו]. אמר ליה [לו] עוד: פסילנא [פסול אני] לך לדינא [לדין].
The Gemara relates: There was a certain man who once brought to Rav Anan a basket of small fish [gildanei devei gilei]. He said to him: What are you doing here? The man said to him: I have a case to present before you. Rav Anan would not accept the basket from him, and he said to him: I am disqualified from presiding over your case, due to your actions.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יפני יהושעבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) אֲמַר לֵיהּ דִּינָא דְּמָר לָא בָּעֵינָא קַבּוֹלֵי לְקַבֵּיל מָר דְּלָא לִמְנְעַן מָר מֵאַקְרוֹבֵי בִּכּוּרִים דְּתַנְיָא {מלכים ב ד׳:מ״ב} וְאִישׁ בָּא מִבַּעַל שָׁלִישָׁה וַיָּבֵא לְאִישׁ הָאֱלֹהִים לֶחֶם בִּכּוּרִים עֶשְׂרִים לֶחֶם שְׂעוֹרִים וְכַרְמֶל בְּצִקְלוֹנוֹ וְכִי אֱלִישָׁע אוֹכֵל בִּכּוּרִים הֲוָה אֶלָּא לוֹמַר לָךְ כׇּל הַמֵּבִיא דּוֹרוֹן לְתַלְמִיד חָכָם כְּאִילּוּ מַקְרִיב בִּכּוּרִים.

The man said to him: I do not need the Master’s judgment. However, let the Master accept my gift anyway, so that the Master does not prevent me from presenting first fruits. What does the mitzva of first fruits have to with this situation? As it is taught in a baraita: “And there came a man came from Ba’al Shalisha, and he brought the man of God bread of the first fruits, twenty loaves of barley and fresh ears of corn in his sack” (II Kings 4:42). But did Elisha, the recipient of these gifts, eat first fruits? After all, he was not a priest. Rather, this verse comes to tell you: Whoever brings a gift to a Torah scholar, it is as though he has presented first fruits. This visitor to Rav Anan wished to fulfill this mitzva.
רי״ףרש״יתוספותמהרש״א חידושי אגדותפני יהושעהפלאהבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וכי אלישע אוכל ביכורים היה – והלא לא כהן היה שהרי מצינו בדברי הימים שנתייחס אביו על שבט גד דכתי׳ ויעני ושפט בבשן ומצינו במסכת פסחים באלו דברים (פסחים סח.) דשפט דהאי קרא הוא אביו של אלישע.
וכי אלישע אוכל בכורים היה – אין צריך לדחוק כפי׳ הקונטרס דהכי פי׳ וכי אלישע אוכל בכורים היה והלא בשומרון היה ואין בכורים נאכלין חוץ לחומה כדמוכח בריש אלו הן הלוקין (מכות יז.) ובפ׳ בהמה המקשה (חולין דף סח: ושם) והכי איתא בהדיא בסדר אליהו זוטא דתלמידי חכמים כפרה להם לישראל בכל מקום מושבותיהם שנא׳ תקריב מנחת בכורים ואומר ואיש בא מבעל שלישה וגו׳ וכי אלישע אוכל בכורים היה והלא אין שם מקדש ולא מזבח ולא כהן גדול אלא אלישע ותלמידיו יושבין לפניו מכאן אמרו וכו׳.
לחם בכורים עשרים כו׳ וכי אלישע אוכל בכורים כו׳. עיין פרש״י ותוס׳ ולא ניחא להו כפשטיה שהיה הלחם מבכורים דהיינו בתחלת קציר שעורים כפרש״י בספר מלכים דא״כ מאי אשמועינן קרא מיהו בפ״ק דסנהדרין מפרש ליה כפשטיה ואשמועינן דראויה היתה אותה שנה להתעבר ע״ש וק״ל:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תוס׳ ד״ה וכי אלישע אוכל ביכורים א״צ לדחוק כפי׳ הקונטרס וכו׳. הא דנראה להם לדוחק פי׳ הקונטרס היינו משום דמשמעות הפסוק שאלישע לא אכל עמהם א״כ יש לומר שנתן אותו לחם שהיה ביכורים להכהנים הסמוכים על שלחנו ורש״י ז״ל ס״ל דמ״מ כיון שנכסי כהן הם האיך נתן לזר ביכורים אך אפשר לדחוק שזה האיש שהביא להם היה כהן והביא לאלישע מן הביכורים שנתנו לו אחרים בביתו כדי שיהיה לו להאכיל לכהנים הסמוכים על שלחנו ומ״מ רש״י ז״ל דייק מלשון הש״ס וכי אלישע וכו׳ משמע כפירושו דלפי׳ התוס׳ ה״ל לדייק מסיפיה דקרא תן לעם ויאכלו אלא עיקר קושית הש״ס הוא מנתינה לכהן דאיכא גזל מתנות כהונה ויש ליישב פירש״י עם סדר אליה והוא דהמ״ל שבאמת ביכורים ישנן בשאלה כמו תרומה שהרי הם בקדושתן ע״י קדושת פה כמו תרומה ויש לומר ששאל עליהן והתירן אלישע ואמר תן לעם ויאכלו אלא דכיון שזר היה והם נכסי כהן ועי״ז יכול ליתן לו א״כ נוגע הוא בהיתרא ומבואר בי״ד בריש סימן רכ״ח דנוגע אסור להתיר וצ״ל שזה האיש שהביא היה כהן והביא מביכורים שנתנו לו והיה יכול ליתן בל״ז אותן במתנה אלישע ואינו נוגע אלא דא״כ כיון שבא ליד כהן הא קי״ל דתרומה ביד כהן אינו בשאלה א״כ אסור מפני שהוא חוץ לירושלים וממ״נ קשה ודוק:
וא״ל שהיה בכורים שלו והוא בעצמו כהן דרשות בידו ליתן לזר במתנה. זה אינו דהא כהנים לא היה להם נחלה כ״א במה שקנה וקי״ל כריש לקיש בס״פ הנזקין דהקונה שדה בזמן שהיובל נוהג מביא ואינו קורא וכתבו התוס׳ בב״ב דף קל״ו ע״ב שמה שמביא הוא מדרבנן. א״כ א״א לומר שהיה משדה של הכהן עצמו וקשה ממ״נ ואף שכתב הרמב״ם בפ״ד מהלכות בכורים דכהנים מביאים בכורים משדה מגרש עריהם הא הכא מפורש שהיה בא מבעל שלישה כדאיתא בסנהדרין דף י״ב:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר ליה [לו]: האיש: דינא דמר לא בעינא, קבולי לקביל מר [את דינו של אדוני אינני רוצה, אבל יקבל אדוני] על כל פנים את מתנתי דלא למנען מר מאקרובי [שלא ימנעני אדוני מלהקריב] בכורים. ומה ענין ביכורים לכאן — דתניא כן שנינו בברייתא], נאמר: ״ואיש בא מבעל שלישה ויבא לאיש האלהים לחם בכורים עשרים לחם שערים וכרמל בצקלנו״ (מלכים ב ד, מב). ויש להבין מדוע נאמר ״לחם ביכורים״, וכי אלישע אוכל בכורים הוה [היה], והרי לא היה כהן! אלא לומר לך: כל המביא דורון (מתנה) לתלמיד חכם — כאילו מקריב בכורים, ואם כן רוצה גם אני לקיים מצוה זו.
The man said to him: I do not need the Master’s judgment. However, let the Master accept my gift anyway, so that the Master does not prevent me from presenting first fruits. What does the mitzva of first fruits have to with this situation? As it is taught in a baraita: “And there came a man came from Ba’al Shalisha, and he brought the man of God bread of the first fruits, twenty loaves of barley and fresh ears of corn in his sack” (II Kings 4:42). But did Elisha, the recipient of these gifts, eat first fruits? After all, he was not a priest. Rather, this verse comes to tell you: Whoever brings a gift to a Torah scholar, it is as though he has presented first fruits. This visitor to Rav Anan wished to fulfill this mitzva.
רי״ףרש״יתוספותמהרש״א חידושי אגדותפני יהושעהפלאהבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) אֲמַר לֵיהּ קַבּוֹלֵי לָא בָּעֵינַן דְּאֵיקַבֵּיל הַשְׁתָּא דְּאָמְרַתְּ לִי טַעְמָא מְקַבֵּילְנָא כשַׁדְּרֵיהּ לְקַמֵּיהּ דְּרַב נַחְמָן שְׁלַח לֵיהּ נִידַיְּינֵיהּ מָר לְהַאי גַּבְרָא דַּאֲנָא עָנָן פְּסִילְנָא לֵיהּ לְדִינָא אָמַר מִדִּשְׁלַח לִי הָכִי שְׁמַע מִינַּהּ קָרִיבֵיהּ הוּא הֲוָה קָאֵים דִּינָא דְיַתְמֵי קַמֵּיהּ אֲמַר

Rav Anan said to him: I do not want to take it from you, but now that you have explained to me the reason that you wish to give it to me I will accept it from you. Rav Anan sent the man to Rav Naḥman, and he also sent him a letter: Let the Master judge this man’s case because I, Anan, am disqualified from judging his cases. Rav Naḥman said to himself: From the fact that he sent me this letter, I can conclude from here that the reason he is disqualified from judging the case is because he is his relative. At that time, a case involving orphans was being heard before Rav Naḥman. He said:
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יבית הבחירה למאיריריטב״אפני יהושעבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שמע מינה קריביה הוא – להכי פסול ליה לדינא.
אפילו היה הדיין שואל מזה חפץ או בהמה או אי זה דבר פסול לו לדין אם אין לו לדיין דבר שיהא הבא לפניו צריך לו שיהא הוא מוכן להשאילו ומכל מקום אם הדיין שואל שלא לצורך אלא להחשיב את המשאילים שצריכים חזוק כגון יתומים עשירים וכיוצא בהם מותר:
והא דאמר דומה הדיין וכו׳ – פי׳ בפ״ק דסנהדרין ומדאייתי לה הכא על עסקי שוחד ממון מוכח שהוא כפי׳ רש״י ז״ל. הא דאמר לקמן אינש למאן דרחים לי כולהו עובדא דלקמן דאמרי פסילנא לך לדינא פי׳ רבותי׳ ז״ל דלפני׳ משורת הדין ולמדת חסידות דאלו מדינא לא פסלו שא״כ אין לך דיין לדין והכי מוכח במסכת סנהדרין וכ״כ שם רא״ה ז״ל.
וכי אלישע אוכל בכורים הוה – פירוש רש״י ז״ל והלא לא היה כהן כי בדברי הימים מייחס אותו לשבט גד וכתבו בתוספת שלא היה צריך רבינו לכך דאפי׳ היה כהן לא היה אוכל בכורים היה והלא אין שם לא כהן ולא מקדש ולא מזבח וכו׳.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר ליה [לו]: קבולי לא בעינן דאיקביל [לקבל אינני רוצה], השתא [עכשיו] שאמרת לי טעמא [טעם בדבר], מקבילנא [אקבל ממך], כיון שאתה רוצה לעשות מצוה. שדריה לקמיה [שלח אותו לפני] רב נחמן ושלח ליה [לו] במכתב: נידייניה מר להאי גברא [ידון אדוני את האיש הזה] משום דאנא [שאני] ענן פסילנא ליה לדינא [פסול לו לדין]. אמר רב נחמן בלבו: מכיון ששלח לי הכי [כך], שמע מינה קריביה [מכאן שקרובו] הוא, ולכן פסול לו לדין. באותו זמן כבר הוה קאים דינא דיתמי קמיה [היה עומד דין של יתומים לפניו], אמר:
Rav Anan said to him: I do not want to take it from you, but now that you have explained to me the reason that you wish to give it to me I will accept it from you. Rav Anan sent the man to Rav Naḥman, and he also sent him a letter: Let the Master judge this man’s case because I, Anan, am disqualified from judging his cases. Rav Naḥman said to himself: From the fact that he sent me this letter, I can conclude from here that the reason he is disqualified from judging the case is because he is his relative. At that time, a case involving orphans was being heard before Rav Naḥman. He said:
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יבית הבחירה למאיריריטב״אפני יהושעבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כתובות קה: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה כתובות קה: – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), רי"ף כתובות קה: – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס כתובות קה:, רש"י כתובות קה:, תוספות כתובות קה:, בית הבחירה למאירי כתובות קה: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א כתובות קה:, שיטה מקובצת כתובות קה:, מהרש"א חידושי הלכות כתובות קה:, מהרש"א חידושי אגדות כתובות קה:, פני יהושע כתובות קה:, הפלאה כתובות קה:, בירור הלכה כתובות קה:, פירוש הרב שטיינזלץ כתובות קה:, אסופת מאמרים כתובות קה:

Ketubot 105b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Ketubot 105b, Rif by Bavli Ketubot 105b, Collected from HeArukh Ketubot 105b, Rashi Ketubot 105b, Tosafot Ketubot 105b, Meiri Ketubot 105b, Ritva Ketubot 105b, Shitah Mekubetzet Ketubot 105b, Maharsha Chidushei Halakhot Ketubot 105b, Maharsha Chidushei Aggadot Ketubot 105b, Penei Yehoshua Ketubot 105b, Haflaah Ketubot 105b, Beirur Halakhah Ketubot 105b, Steinsaltz Commentary Ketubot 105b, Collected Articles Ketubot 105b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144