×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) אמִצְוָה לְמֵימְרָא לְהוּ אִי דִּינָא בָּעֵיתוּ אִי פְּשָׁרָה בָּעֵיתוּ הַיְינוּ תַּנָּא קַמָּא אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ מִצְוָה רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קׇרְחָה סָבַר מִצְוָה ת״קתַּנָּא קַמָּא סָבַר רְשׁוּת.
He means that it is a mitzva to say to them: Do you want a strict judgment, or do you want a compromise? The Gemara objects: Since this opinion is the same as that of the first tanna, who also allows compromise, it is redundant to teach it. The Gemara answers: There is a difference between them with regard to the question of whether it is a mitzva to arrange a compromise. Rabbi Yehoshua ben Korḥa holds that it is a mitzva to offer them the option of compromise, and the first tanna holds that it is merely permitted.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יראב״ןרמ״הפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
ותריצנה: מצוה לומרא: אי דינא בעיתו, אי פשרה בעיתו, ואע״ג שנתגלה הריב.
וכן הדיין יש לו לומר לאדם חזק: איני נזקק לכם, שמא יתחייב החזק ונמצא החזק (רודפי) [רודפוב] לדיין וכול׳ג.
א. בכת״י 2 נוסף: להן.
ב. כן הוא בכת״י 2.
ג. מסתימת ר״ח משמע שלמסקנא אפילו אחר ששמע טענותיהם יכול הוא למנוע עצמו מהדין וכמו פשרה. אבל הרמב״ם חילק ביניהם, ורק לגבי פשרה התיר אפילו כשיודע להיכן הדין נוטה. ודעת הגאונים לפסוק שמשיודע להיכן הדין נוטה אסור לפשר ביניהם.
{בבלי סנהדרין ז ע״א-ע״ב} אמר ר׳ שמואל בר נחמני [אמר ר׳ יונתן]⁠1 כל דיין שדן דין אמת לאמיתו גורם שתשרה שכינה על ישראל2 שנאמר {תהלים פב:א} אלהים נצב בעדת אל בקרב אלהים ישפוט וכל דיין שאינו דן דין אמת לאמיתו גורם לשכינה שתסתלק מישראל שנאמר {תהלים יב:ו} משוד עניים מאנקת אביונים עתה אקום יאמר יי׳ וגו׳: ואמר ר׳ שמואל בר נחמני אמר ר׳ יונתן כל דיין שנוטל ממון מזה ונותן לזה שלא כדין הקב״ה גובה ממנו נפשות3 שנאמר {משלי כב:כב-כג} אל תגזול דל כי דל הוא ואל תדכה עני בשער4 כי יי׳ יריב ריבם וקבע את קובעיהם נפש: ואמר ר׳ שמואל בר נחמני אמר ר׳ יונתן לעולם יראה דיין עצמו5 כאילו חרב מונחת לו על צוארו וגיהנם פתוחה לו מתחתיו שנאמר {שיר השירים ג:ז} הנה מטתו שלשלמה וגו׳ איש חרבו על ירכו מפחד בלילות מפחדה של-גיהנם שהיא דומה6 ללילה:⁠7דרש ר׳ יאשיה ואיתימא ר׳ שמואל בר נחמני מאי דכתיב {ירמיהו כא:יב} בית דוד כה אמר יי׳ דינו לבקר משפט וכי בבקר דנין והלא כל היום הן דנין אלא אם ברור לך הדבר כבקר שהוא אור אמרהו ואם לאו אל תאמרהו ר׳ חייא בר אבא אמר ר׳ יוחנן מהכא {משלי ז:ד} אמור לחכמה אחותי את אם ברור לך הדבר כאחותך שהיא אסורה לך מן התורה אמרהו ואם לאו אל תאמרהו.
1. אמר ר׳ יונתן: כ״י נ, דפוסים. חסר בכ״י סוטרו.
2. על ישראל: כ״י נ, דפוסים: ״בישראל״.
3. נפשות: דפוסים: נפשו.
4. ואל תדכה עני בשער: כ״י נ, דפוסים: ״וגו׳⁠ ⁠⁠״.
5. דיין עצמו: וכן כ״י נ, ובה״ג. גג: ״דין לעצ⁠[מו]״. דפוס קושטא: הדיין עצמו. דפוסים: הדיין את עצמו.
6. שהיא דומה: כבה״ג. כ״י נ, דפוסים: ״שדומה״.
7. גב מציין: ״ירושלמי״.
מצוה למימר להו – ברישא אי דינא בעיתו אי פשרה בעיתו דפתחינן להו בפשרה.
היינו ת״ק – דאמר נגמר הדין אי אתה רשאי לבצוע הא מקודם גמר דין רשאי לבצוע וה״נ רשות הוא.
איכא בינייהו מצוה – להזכיר פשרה לת״ק ליכא מצוה.
ומצוה היא על הדיינין שיאמרו לבעלי הדין עד שלא ישמעו דבריהם או משישמעו ואינן יודעין להיכן הדין נוטה, צאו ובצעו ואי דינא בעיתו ואי פשרה בעיתו, ואם יאותו לפשרה יקנו כדפרישית (סנהדרין ו ע״א), ואם יאמרו דינא אין צריך קניין.
ודייקינן אי הכי דהאי מצוה דרבי יהושע בן קרחה לאו למימרא להו עבידו פשרה הוא אלא למימרה להו אי דינא בעיתו עבידנא לכו ואי פשרה בעיתו עבידנא לכו דהויא לה ברשות דעלמא היינו ת״ק דת״ק נמי ה״ק נגמר הדין אי אתה רשאי לבצוע הא קודם גמר דין רשאי ומפרקינן איכא ביניהו מצוה לרבי יהושע בן קרחה מצוה למימרא להו הכי לת״ק רשות בעלמא איבעי מומר להו לימא ואי לא לא לימא ויש לפרש דהכי קא מקשי׳ אי הכי דהאי מצוה דקאמר רבי יהושע בן קרחה למימרא להו כדרב הונא קודם גמר דין הוא היינו ת״ק ומפרקינן איכא ביינייהו מצוה לרבי יהושע בן קרחה מצוה לת״ק רשות כדפרשי׳.
ומתמיהין אי הכי דת״ק רשות בעלמא קאמר היינו דר׳ שמעון בן מנסיא דאמר עד שאתה יודע להיכן הדין נוטה אתה רשאי לומר להן לכו ובצעו רשות בעלמא ומפרקינן איכא ביינייהו אפי׳ משתשמע את דבריהם ואתה יודע להיכן הדין נוטה לת״ק כל כמה דלא גמר דינא אית לך רשותא למבצע כדקתני בהדיא נגמר הדין אי אתה רשאי לבצוע הא קודם גמר דין רשאי ואע״פ ששמעת את דבריה ואתה יודע להיכן הדין נוטה לר״ש בן מנסיא אע״ג דלא גמר דינא משתשמע את דבריהם ואתה יודע להיכן הדין נוטה אי אתה רשאי לבצוע כדקתני לה בהדיא:
והאי תנא דמפיק ליה להאי קרא דבוצע ברך למברך את הבוצע פליגא דרבי תנחום בן חנילאי דאמר לא נאמר פסוק זה אלא כנגד מעשה העגל שעשה אהרן פשרה בינו לבין עצמו והורה היתר לעצמו לעשות העגל שנאמר וירא אהרן ויבן מזבח לפניו שראה והבין מן הזבוח לפניו ואמר אי קאימנא באפייהו כחור עבידו לי כוותיה ויקיים בהו אם יהרג במקדש ה׳ כהן ונביא כי אהרן כהן ונביא הוה כמה דאוקיים במקדש ראשון דקטלוהו לזכריה בן יהוידע הכהן דהוה כהן ונביא ונחרב בית המקדש. ודייקי׳ והני תנאי דלית להו משתשמע את דבריהם ואתה יודע להיכן הדין נוטה אי אתה רשאי לבצוע האי פוטר מים ראשית מדון מה דרשי ביה ומהדרינן מיבעי׳ ליה לדרב המנונא. אמר רב הונא האי תיגרא לא דמי אלא לצינורא כלומר הריב דומה לפריצת הנהר כשהוא מלא על כל גדותיו ופורץ לעשות לו דרך מזה ומזה ואותן פרצות נראין מתחילה כצינורות קטנים אם סותמין אותם מיד מוטב ואם לאו הפרץ נרחב הולך ושוב אין לסתמו וה״ק קרא ראשית מדון כפוטר מים מה פוטר מים אם פטרן מתחלה נפטרין והולכין להן ואם לאו אינו יכול לפוטרן אף מדין אם פטרו מתחילה נפטר ואם לאו אינו יכול לפוטרו. ורבינו שלמה ז״ל פי׳ פוטר מים כמו פותח מלשון פטר רחם. אביי קשישא אמר כגידא דגמלא הגדר של גשר שעוברין עליו את הנהר מה גדר זה כשבונין יסודו מתחילה במים הבנין מתנענע וסופו מתחזק והולך אף מריבה זו תחילתה רכה ונוחה לדחותה וסופה מתחזק וה״ק קרא כגשר זה שפוטר את המים כן ראשית מדון:
ההוא דהוה אזיל אמר טוביה וכו׳ אשרי מי ששמע חרפתו ועברו והחריש חלפוהו הימני מאה רעות שהיו באות עליו על ידי המריבה וקרא כתיב פוטר מים ראשית כלומר שמי שפוטר את המריבה בראשיתה הרי זה פוטר מעצמו מאה דין שהיו באין עליו על ידי המריבה ההוא דהוה אזיל ואמר אמרתי תלת כו׳ אין הגנב נהרג על שתי גנבות ולא על שלש עד שיהיה מועד כלומר אם אדם עבר עבירה פעמים ושלש וניצול אל יתיאש מן הפורענות שסופו ללקות באחרונה: שבע בירי לשולמנא כלומר שבע בורות כרוים לאיש שלום וניצול מכולן וא׳ לעושה רעה והוא נכשל בו דקרא כתיב כי שבע יפול צדיק וקם וגו׳: דמבי דינא שקלי גלימיה מי שניטלת גלימתו בדין אמת וחזרה לבעליה בשמחה ובשירים מהלך בשיבו בדרך ואין הדבר קשה עליו וקרא כתיב גם כל העם הזה על מקומו יבוא בשלום ומשמע ל״ש זכאי ול״ש חייב: ההוא דהוה אזיל ואמר הוא נאים דיקולי שפיל יש אומרים העצל ישן והדקל שלו שפיל ונופל לפי שאינו מתעסק בממונו ויש אומרים שלא נאמר משל זה אלא כלפי אשה עצלנית שישנה על שפת הנהר וקלתה בצידה באו המים ושטפו את קלתה והשפילוה והיא ישינה ואינה יודעת קרא כ׳ בעצלתים ימך המקרה בעצלותה של אשה קלתה שהיא כקירוי על ראשה נשפלת והולכת:
ההוא דהוה אזיל ואמר גברא דרחיצנא עליה איש שלומי אשר בטחתי בו נשא אגרופו וקם עלי ויש אומרים איש שבטחתי בו נשא את משאו והלך כאדם שהיתה לו מריבה עם אחרים עבר אוהבו בו הטיל את משאו לעזרו כיון שקצה בו רוחו נשא את משאו והלך ויש אומרים אדייה לגזיזיה שגלה דעתו הרעה ועמד עלי:
מצוה למימרא להו [לומר להם] תחילה: אי דינא בעיתו, אי [האם דין אתם רוצים, או] פשרה בעיתו [אתם רוצים]. ומקשים: אם כן היינו [זוהי] שיטת התנא קמא [הראשון] המתיר לעשות פשרה! ומסבירים: איכא בינייהו [יש ביניהם הבדל למעשה] לענין המצוה שבדבר. ר׳ יהושע בן קרחה סבר: עשיית פשרה היא מצוה, שצריך להציע אפשרות זו. ותנא קמא סבר: אינה מצוה אלא רשות.
He means that it is a mitzva to say to them: Do you want a strict judgment, or do you want a compromise? The Gemara objects: Since this opinion is the same as that of the first tanna, who also allows compromise, it is redundant to teach it. The Gemara answers: There is a difference between them with regard to the question of whether it is a mitzva to arrange a compromise. Rabbi Yehoshua ben Korḥa holds that it is a mitzva to offer them the option of compromise, and the first tanna holds that it is merely permitted.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יראב״ןרמ״הפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) הַיְינוּ דר״שדְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ מִשֶּׁתִּשְׁמַע דִּבְרֵיהֶן וְאַתָּה יוֹדֵעַ לְהֵיכָן הַדִּין נוֹטֶה אִי אַתָּה רַשַּׁאי לוֹמַר לָהֶן צְאוּ וּבִצְעוּ.

The Gemara objects: If so, the opinion of the first tanna is the same as that of Rabbi Shimon ben Menasya. The Gemara answers that there is a difference between them with regard to the principle: After you hear their statements and you know where the judgment is leaning, it is not permitted for you to say to them: Go out and mediate. In that instance, the first tanna holds that it is still not too late to suggest mediation.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

איכא בינייהו משתשמע דבריהם – לת״ק אפילו שמע דבריהם רשאי לבצוע עד שיגמר הדין ויאמר זה זכאי וזה חייב לר״ש בן מנסיא משתשמע את דבריהם וידעת להיכן נוטה אע״ג דלא נגמר אין רשאי לבצוע.
ומקשים: אם כן, הרי שיטה זו של האומר רשות היינו [זוהי] שיטתו של ר׳ שמעון בן מנסיא האומר כי כל עוד לא שמע הדיין את טענות הצדדים או אפילו שכבר שמע אלא שאינו יודע להיכן הדין נוטה, הריהו רשאי לעשות פשרה ביניהם! ומשיבים: איכא בינייהו [יש ביניהם הבדל למעשה], שלדעת ר׳ שמעון בן מנסיא משתשמע דבריהן ואתה יודע להיכן הדין נוטה, אי (אין) אתה רשאי לומר להן צאו ובצעו, ואילו לדעת התנא הראשון כל עוד לא נגמר הדין ממש יכול הדיין להציע פשרה אף שהוא יודע להיכן הדין נוטה.
The Gemara objects: If so, the opinion of the first tanna is the same as that of Rabbi Shimon ben Menasya. The Gemara answers that there is a difference between them with regard to the principle: After you hear their statements and you know where the judgment is leaning, it is not permitted for you to say to them: Go out and mediate. In that instance, the first tanna holds that it is still not too late to suggest mediation.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) וּפְלִיגָא דְּרַבִּי תַּנְחוּם בַּר חֲנִילַאי דְּאָמַר רַבִּי תַּנְחוּם בַּר חֲנִילַאי לֹא נֶאֱמַר מִקְרָא זֶה אֶלָּא כְּנֶגֶד מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל שֶׁנֶּאֱמַר {שמות ל״ב:ה׳} וַיַּרְא אַהֲרֹן וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ לְפָנָיו מָה רָאָה א״ראָמַר רַבִּי בִּנְיָמִין בַּר יֶפֶת א״ראָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר רָאָה חוּר שֶׁזָּבוּחַ לְפָנָיו.

§ And the various Sages who offered interpretations of the verse: “And the covetous blesses himself, though he despises the Lord” (Psalms 10:3), disagree with the explanation of Rabbi Tanḥum bar Ḥanilai. As Rabbi Tanḥum bar Ḥanilai says: This verse was stated only with regard to the incident of the Golden Calf, as it is stated: “And Aaron saw this, and he built [vayyiven] an altar [mizbe’aḥ] before it…and said: Tomorrow shall be a feast to the Lord” (Exodus 32:5). What did Aaron see? Rabbi Binyamin bar Yefet says that Rabbi Elazar says: He saw Hur, who had been appointed together with Aaron by Moses to lead the people during Moses’ absence (see Exodus 24:14), slaughtered before him, as he had protested the plan to fashion a calf and had been murdered by the people as a result. The verse is therefore interpreted not as: Aaron built an altar before the calf, but rather: He understood [vayyaven] from the slaughter [mizavuaḥ] before his own eyes; and he then called for a feast.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותרשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ור׳ תנחום בר חנילאי דריש הא קרא פוטר מים ראשית מדוןא במעשה דאהרן בעגל, שנ׳: וירא אהרן [ויבןב] מזבח לפניו. מה ראה? אמר ר׳ אלעזר: ראה חור זבוח לפניו. אמר: אי לא שמענא להו – השתא קטלי נמי לדידי ומקיימא בהו אם יהרג במקדש יי׳ כהן ונביא, ולית להו תקנתא בתשובה לעולם. איפשר לטורדם במעשה העגל, איפשר דהדרי בתשובה והויא תקנתא וכול׳.
א. אבל רש״י פירש דקאי אקרא דבוצע ברך. וכן הוא בפירוש קדמון שהובא בנספח 4 פירוש א, ושם כתב, כי שמא לא היו עושין. אבל התוספות פירשו דקאי על קרא דרבים השיב מעון. ודברי ר״ח על דרך התוספות דדריש ליה לשבח.
ב. על פי כת״י 2.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מקרא זה – ובוצע ברך.
אלא כנגד מעשה העגל – שעשה אהרן פשרה בינו לבין עצמו והורה היתר לעצמו לעשות להם את העגל.
ויבן מזבח – הבין מהזבוח לפניו שהרגו את חור על שלא עשה להם.
אהרן – כהן ונביא היה.
כנגד מעשה העגל – אקרא דתורת אמת קאי כדכתיב בסיפיה ורבים השיב מעון שיהא להם תקנה כדמסיק.
אע״פ שהפשרה נבחרת לענין דיני ממונות לענין איסור אינו כן ואל יאמר הדיין נתיר לו את זו כדי שלא יאכל את זו וכיוצא בזה הוא שאמרו לא נאמר מקרא זה ר״ל ובוצע ברך נאץ י״י אלא כנגד אהרון שנאמר וירא אהרון ויבן מזבח לפניו ר״ל ויבן מזבוח לפניו ראה חור זבוח לפניו על שלא רצה לעשות להם כך ואמר אם איני שומע להם עושים לי כך ומתקיים בהם אם יהרג במקדש י״י כהן ונביא שהרי חור נביא היה ולא יהא להם תקנה שלא ליענש עונש מרובה מוטב שאעשה להם העגל ואפשר שיהא להם תקנה בתשובה:
רש״י בד״ה מקרא זה בוצע ברך הס״ד. בד״ה לצינורא דבידקא כו׳ וצינורת קבוצים כו׳. נ״ב ס״א קטנים:
מה ראה כו׳ ראה שזבוח חור לפניו כו׳. ר״ל לפי פשוטו מה ראה בו דבר ממש שבנה מזבח כו׳ שהרי בסיפא דקרא גילה הכתוב דעת אהרן דלשמים היה נתכוין שנאמר כי חג לה׳ וגו׳ וע״כ דרשו דהאי קרא אינו אלא התנצלות אהרן דלכך עשה מעשה כזה שזכר ויעשהו עגל וגו׳ לפי שראה את חור זבוח לפניו והבין מזה לעשות מה שעשה דלא עבדי ליה כמו דעבדי לחור ואפשר שקבלה היה בידם כי חור היה הזבוח לפניו וקראי מוכיחין כן שהרי בכל מעשים המפורסמים נזכר הוא בפרט עם אהרן במלחמות עמלק אמר אהרן וחור תמכו בידיו ובמתן תורה והנה אהרן וחור עמכם וגו׳ שהעמיד משה את אהרן וחור תחתיו כל זמן מ׳ יום שהיה בהר ולא מצינו בשום מקום אח״כ מאותו מעשה ואילך שהוזכר חור עם אהרן וע״כ אמרו שהוא ואהרן היה במקום משה באותן מ׳ יום וכשנתעכב היה הוא מוכיחן ע״כ והרגו אותו. ודקאמר ומקיים בי אם יהרג במקדש ה׳ כהן ונביא כו׳. אף שעדיין אז לא נתנה הכהונה לאהרן ולא היה מקדש ולא משכן אהרן בכור היה והעבודה היה בבכורות בכל מקום בבמה וה״ל ככהן במקדש ופרש״י דלא הויא להו תקנתא דהא סופן לעשות כן בזכריה כו׳ עכ״ל שהרי רוח הקדש משיבו שעל כך היה עיקר החורבן כמ״ש אם יהרג במקדש ה׳ כהן ונביא ואף שזכריה נהרג כמה שנים קודם החורבן בימי המלך יואש אפשר שאז נגזר ע״כ והיה דמו תוסס עד זמן החורבן כדאי׳ פרק הניזקין שנהרגו כמה וכמה על דמו של זכריה ע״י נבוזראדן. ושאמר שעל עון זה דלא הויא להו תקנתא לעולם. לפי שהתורה נתנה לנו לשמוע לחכמי תורה והם כהן ונביא וענש הכתוב מיתה מי אשר לא ישמע אליהם כמ״ש בזקן ממרא ובאת אל הכהנים וגו׳ והאיש אשר יעשה בזדון לבלתי שמוע אל הכהן וגו׳ ומת האיש וגו׳ ובנביא אמר נביא אקים להם וגו׳ והיה האיש אשר לא ישמע וגו׳ אנכי אדרוש מעמו וגו׳ והנה זכריהו שהיה כהן ונביא שמשני צדדים אלו היה להם לשמוע לו שלא לעבוד ע״ז והם לא די להם שלא שמעו לו אבל הרגוהו במקום המקדש עון כזה א״א להתכפר בתשובה משא״כ מעשה העגל שנתכפר להם בתשובה כדקאמר מוטב דליעבדו עגל וק״ל:
גמ׳. ופליגא דבי תנחום בן חנילאי דאמר רבי תנחום בן חנילאי לא נאמר מקרא זה אלא כנגד מעשה העגל שנאמר וירא אהרן ויבן מזבח לפניו מה ראה א״ר בנימין בר יפת א״ר אלעזר ראה חור שזבוח לפניו אמר אי לא שמענא להו השתא עבדו לי כדעבדו לחור ומקיים בי אם יהרג במקדש ה׳ כהן ונביא ולא הויא להו תקנתא לעולם מוטב דליעבדו לעגל אפשר הויא להו תקנתא בתשובה.
ופרש״י (בד״ה מקרא זה ובוצע ברך אלא כנגד מעשה העגל) וז״ל שעשה אהרן פשרה בינו לבין עצמו והורה היתר לעצמו לעשות להם עגל עכ״ל. ולפי רש״י מבואר בגמ׳ דאהרן עשה שלא כהוגן דדרשינן פסוק זה ד״ובוצע ברך נאץ ה׳⁠ ⁠⁠״ על מעשה העגל. ויש לדקדק דלכאורה אהרן חטא באיסור דלפני עור דעבודה זרה בכדי להציל את נפשו שלא יהרגוהו כמו שהרגו לחור. והו״ל למסור את נפשו ולא לעבור על איסור לפני עור דע״ז. ולכאורה מוכח מכאן דחל דין יהרג וא״י בלפני עור דע״ז, וכבר נחלקו בזה הרמב״ן במלחמות ה׳ והבעה״מ (עיין בבעה״מ דף יז: מדפי הרי״ף ד״ה אביי אמר, ובמלחמות ה׳ דף יח. מדפי הרי״ף בא״ד וקאקי ודמונקי וכו׳). ולכאורה מכאן מוכח כדברי הבעה״מ דחל דין יהרג וא״י באיסור לפני עור דע״ז. ולכאורה מבואר מזה דהעבירה דלפני עור חשיב כאותו העבירה עם החומרות ודינים של העבירה עצמה, ולפנ״ע דע״ז הוי כע״ז ואינה עבירה כללית דלפני עור אלא חל איסור מסוים דלפני עור דע״ז, ודינו יהרג וא״י כאיסור ע״ז עצמה. ולפי הרמב״ן י״ל דאהרן חטא באיסור עשיית ע״ז דהוי חלות שם איסור ע״ז ולכן היה צריך למסור נפשו מדין יהרג וא״י באבזרייהו דע״ז, ולא משום איסור לפני עור דעבודה זרה.⁠א
א. ועיין בנמוקי יוסף סנה׳ דף יח. מדפי הרי״ף ד״ה היכי יהבינן להו, והעיר הגר״צ שכטר שליט״א שבתוס׳ רע״א במשניות ריש מס׳ שבת (ד״ה ובעה״ב פטור) הביא שיטת הר״ן דאם עבר על איסור לפני עור דחילול שבת פטור ומותר מדין שבת ואינו חשיב כמומר לחלל שבת אלא דעבר על איסור לפני עור בעלמא. ולכאורה שיטתו כשיטת הרמב״ן דליכא דין יהרג וא״י באיסור לפנ״ע דע״ז דאיסור לפנ״ע הוי איסור כללי ולא איסור טפל לעבירה עצמה. אמנם הג״ר ירוחם גארעליק זצ״ל אמר דיש לחלק דיתכן שהר״ן סובר דבלפני עור דע״ז חל דין דיהרג וא״י אע״פ שסובר דלגבי שבת העובר לפנ״ע דחילול שבת אינו נעשה מומר לחלל שבת, די״ל דדוקא בע״ז דנכללין באיסור ע״ז איסור מסית ועוד איסורי ע״ז אע״פ שלא עבדו ממש י״ל דלפני עור דעבודה זרה הוי בכלל אבזרייהו דע״ז, וחל בלפני עור דע״ז דין יהרג וא״י. משא״כ בשאר איסורים י״ל דלפני עור דהעבירה אינה כעבירה עצמה, ולכן העובר על לפני עור דחילול שבת אינה נעשה מומר לחלל שבת. ועיין בקובץ הערות סימן מ״ח ס״ק ט׳. אמנם עיין בתוס׳ ד״ה כנגד מעשה העגל וז״ל אקרא דתורת אמת קאי כדכתיב בסיפיה ורבים השיב מעון שיהא להם תקנה כדמסיק עכ״ל, ומבואר דתוס׳ ס״ל דהפסוק משבח את אהרן על שעשה העגל, שהחטיא את ישראל בחטא שיכולים לעשות עליו תשובה ולא גרם להם להכשל בהריגת כהן ונביא שאין בו תקנה, (ועיין במהר״ם ובתורת חיים). ויתכן דתוס׳ ורש״י נחלקו בגדר הלאו דלפני עור אי הוי איסור כללי או איסור טפל לעבירה עצמה, דרש״י ס״ל דאהרן עשה שלא כהוגן דעבר על לפני עור דעבודה זרה דהוי איסור טפל לע״ז דיהרג ואל יעבור, ומשום כך נאמר עליו ובוצע ברך נאץ ה׳. משא״כ תוס׳ ס״ל כשיטת הרמב״ן דלפני עור הוי איסור כללי ואין דין יהרג ואל יעבור באיסור לפני עור דעבודה זרה. ושמעתי בשם הג״ר אהרן סולובייצי׳ק זצ״ל דיתכן לבאר דרש״י ותוס׳ נחלקו האם מותר לעבור על ג׳ עבירות חמורות או על אבזרייהו כדי להציל את כלל ישראל או לא, דעיין בתוס׳ כתובות (דף ג: ד״ה ולדרוש להו דאונס שרי) שכתבו דהגמ׳ בנזיר (כג:) משבח את יעל אשת חבר הקיני משום דלא מתהניא ועשתה עבירה לשמה כדי להציל את ישראל. ועיין בתוס׳ מס׳ יבמות (דף קג. ד״ה והא קא מתהניא מעבירה) דיעל לא היתה אנוסה ואדרבה היא שדלתו בדברים להכריעו להביאו עליה כדי להתיש כחו להציל ישראל, ועיין בשו״ת המהרי״ק (סי׳ קסז) וז״ל והנה דבר פשוט הוא יותר מביעתא בכותחא כי אסתר לא עשתה שום איסור ולא היה בדבר אפי׳ נדנוד עבירה אלא מצוה רבה עשתה שהצילה כל ישראל וכו׳ וכן מצינו ביעל אשת חבר הקני ששבחה הכתוב במעשה דסיסרה ושקל אותו מעשה כביאות האמהות עם האבות כדאיתא בנזיר. וכן כתבו תוס׳ רבינו יודא מפרי״ש ביבמות פרק הבא על יבמתו וכמדומה אני שהוא לשון רבינו יצחק עצמו וז״ל והא דפרכינן בפרק מצות חליצה (דף קג) ובפרק נזיר (דף כג) גבי יעל והא מתהניא מעבירה וכו׳ עד ולכך הכתוב משבחה ודבר זה מותר לעשות עבירה זו לשמה אפילו היא אשת איש כדי להציל כל ישראל עכ״ל, ויתכן דתוס׳ בסוגיין ס״ל שהיה מותר לאהרן לעבור ולא ליהרג משום הצלת כלל ישראל, ועיין בשו״ת שבות-יעקב (ח״ב סי׳ קיז), ובשו״ת נודע ביהודה (מה״ת יו״ד סי׳ קסא) שדנו בדברי המהרי״ק.
א למדנו שחכמים דרשו בדרכים שונות את הפסוק ״ובוצע ברך נאץ ה׳⁠ ⁠⁠״, ומעירים: ופליגא [וחלוקה] דעת כל אחד מהם על דרשתו של ר׳ תנחום בר חנילאי. שאמר ר׳ תנחום בר חנילאי: לא נאמר מקרא זה אלא כנגד מעשה העגל, שנאמר: ״וירא אהרן ויבן מזבח לפניו ויקרא אהרן ויאמר חג לה׳ מחר״ (שמות לב, ה) ושואלים: מה ראה אהרן שהחליט לעשות את העגל? אמר ר׳ בנימין בר יפת אמר ר׳ אלעזר: ראה את חור שגם אותו הפקיד משה על העם (ראה שמות כד, יד) שזבוח לפניו, שהתנגד לעשות את העגל והרגוהו.
§ And the various Sages who offered interpretations of the verse: “And the covetous blesses himself, though he despises the Lord” (Psalms 10:3), disagree with the explanation of Rabbi Tanḥum bar Ḥanilai. As Rabbi Tanḥum bar Ḥanilai says: This verse was stated only with regard to the incident of the Golden Calf, as it is stated: “And Aaron saw this, and he built [vayyiven] an altar [mizbe’aḥ] before it…and said: Tomorrow shall be a feast to the Lord” (Exodus 32:5). What did Aaron see? Rabbi Binyamin bar Yefet says that Rabbi Elazar says: He saw Hur, who had been appointed together with Aaron by Moses to lead the people during Moses’ absence (see Exodus 24:14), slaughtered before him, as he had protested the plan to fashion a calf and had been murdered by the people as a result. The verse is therefore interpreted not as: Aaron built an altar before the calf, but rather: He understood [vayyaven] from the slaughter [mizavuaḥ] before his own eyes; and he then called for a feast.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותרשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) אָמַר אִי לָא שָׁמַעְנָא לְהוּ הַשְׁתָּא עָבְדוּ לִי כְּדַעֲבַדוּ בְּחוּר וּמִיקַּיַים בִּי {איכה ב׳:כ׳} אִם יֵהָרֵג בְּמִקְדַּשׁ ה׳ כֹּהֵן וְנָבִיא וְלָא הָוְיָא לְהוּ תַּקַּנְתָּא לְעוֹלָם מוּטָב דְּלִיעְבְּדוּ לְעֵגֶל אֶפְשָׁר הָוְיָא לְהוּ תַּקַּנְתָּא בִּתְשׁוּבָה.

Aaron said to himself: If I do not listen to them now, they will do to me as they did to Hur, and the verse: “Shall the priest and the prophet be slain in the sanctuary of the Lord?” (Lamentations 2:20), will be fulfilled through me, and they will never have a remedy for such a sin. It is better for them to worship the calf, as it is possible they will have a remedy through repentance. Nevertheless, according to Rabbi Tanḥum bar Ḥanilai, whoever praises Aaron for this compromise is provoking God.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאירירשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ולא הויא להו תקנתא – דהא סופן לעשות כן בזכריה בן יהוידע ויחרב בית המקדש על כך.
לעולם יהא אדם זריז ללמוד תורה מפני שכל חייו תלויים בה דרך הערה אמרו אין תחלת דינו של אדם אלא על דברי תורה שנאמר פוטר מים ראשית מדון:
גמ׳. עבדו לי כדעבדו לחור ומקיים בי אם יהרג במקדש ה׳ כהן ונביא לא הוי להו תקנתא לעולם מוטב דליעבדו לעגל אפשר הויא להו תקנתא בתשובה.
ומבואר דאין לרוצח כפרה לעולם, ונראה דמכאן יש מקור למש״כ הרמב״ם (פ״ד מהל׳ רוצח ה״ח) וז״ל וכל מי שיש בידו עוון זה הרי זה רשע גמור ואין כל המצוות שעשה כל ימיו שקולין כנגד עוון זה ולא יצילו אותן מן הדין עכ״ל, דמשמע דאפילו תשובה אינו מועיל ואין לרוצח כפרה לעולם (ועיין בחידושי מהרי״ץ חיות בסוגיין). ונראה דאע״ג דבשאר עבירות בין אדם לחבירו מהני לבקש מחילה על קבר המת במעמד עשרה (וכדפסק השו״ע או״ח סי׳ תר״ו סעיף ב׳), היינו רק בשאר עבירות שהיה יכול לבקש ממנו מחילה בחייו דכמו״כ יכול לבקש ממנו מחילה לאחר מותו. משא״כ ברציחה שהוא גרם לעצמו שלא יכול לבקש מחילה בחייו אינו מועיל בקשת מחילה לאחר מיתה, ולכן אין לו כפרה לעולם, ותשובה אינה מועילה לכפר על איסור רציחה. וצ״ע בזה דלכאורה תשובה מכפרת על כל העבירות וכמש״כ הרמב״ם (פ״א מהל׳ תשובה ה״ג) וז״ל התשובה מכפרת על כל העבירות אפילו רשע כל ימיו ועשה תשובה באחרונה אין מזכירין לו שם רשעו וכו׳ עכ״ל. ונראה דאע״פ דאין כפרה לרוצח לעולם מ״מ מועיל תשובה להפקיע ממנו חלות שם רשע, לענין שיהיה כשר לעדות ולהיות נאמן על השחיטה. והא דאיתא בסוגיין וברמב״ם שאין לרוצח תקנתא לעולם והרי הוא רשע גמור היינו רק לענין כפרה, אמנם בודאי מועיל תשובה להפקיע ממנו חלות שם רשע שבגברא.
ויש להביא ראייה ליסוד זה דיש לחלק בין כפרה והפקעת חלות שם רשע דאינם תלויים זה בזה, מהא דאיתא בגמ׳ (בקידושין דף מט.) המקדש אשה ע״מ שאני צדיק אפילו היה רשע כל ימיו מקודשת שמא הרהר תשובה בלבו (ועיין ברמב״ם פ״ח מהל׳ אישות ה״ה דפסק דחוששין לקידושין מספק), וצ״ע דקיי״ל שאם עבר על ל״ת תשובה תולה ויוה״כ מכפר (עיין בגמ׳ יומא דף פו. וברמב״ם פ״א מהל׳ תשובה ה״ד), וא״כ אם עבר על ל״ת תשובה רק תולה והיאך חלין הקידושין משום דשמא הרהר תשובה בלבו והרי חסר כפרת יוה״כ. ועוד צ״ע דברמב״ם (פ״א מהל׳ תשובה ה״א) מבואר שאינו מתכפר אלא בתשובה ווידוי דברים, וא״כ צ״ע היאך חלין הקידושין משום דשמא הרהר תשובה בלבו, והרי אין תשובה מכפרת בלא וידוי דברים. ונראה דהפקעת שם רשע וכפרה אינם תלויים זה בזה, דעיין ברמב״ם (פי״ב מהל׳ עדות ה״ד) שפסק דכל הפסול לעדות אם עשה תשובה חוזר להכשרו, ומבואר דתשובה מועילה להפקיע חלות שם רשע שבגברא ולהכשירו לעדות, ופשוט דלמ״ד (שבועות יג.) יוה״כ מכפר אף לשאינם שבים או לשיטת הרמב״ם (פ״א הל׳ תשובה ה״ב) דשעיר משתלח מכפר על הקלות אף בלי תשובה דמי שפסול לעדות אינו חוזר להכשרו לאחר יוה״כ או שעיר המשתלח בלי תשובה. ומוכח דהפקעת חלות שם רשע וכפרה הן שני דינים שונים שאינם תלויים זה בזה, ותשובה מועילה להפקיע חלות שם רשע מהגברא ואילו כפרה הוי דין בפ״ע, ולשיטת רבי יוה״כ מכפר אף לשאינם שבים, ולהרמב״ם שעיר המשתלח מכפר על הקלות בלי תשובה, וכל זה הוא דין בסדר הכפרה, אולם בודאי אי לא עשה תשובה עדיין יש עליו חלות שם רשע בגברא ויהא פסול לעדות. ולפי״ז י״ל דקיי״ל דהמקדש אשה ע״מ שאני צדיק דמקודשת משום דשמא הרהר תשובה בלבו ועי״ז פקע ממנו חלות שם רשע, ונתקיים תנאו דבהרהור תשובה חל בו שם צדיק ופקע ממנו חלות שם רשע, וע״כ חלין הקידושין, אע״פ שאינו מתכפר עד שיתודה או ביוה״כ.⁠א
א. ועיין במש״כ רבינו זצ״ל באגרות הגרי״ד הלוי פ״א מהל׳ תשובה ה״א (עמ׳ כ״ג – כ״ה).
אמר אהרן בליבו: אי [אם] לא שמענא להו השתא [אשמע להם עכשיו] הרי הם עבדו [יעשו] לי כדעבדו [כפי שעשו] בחור, ומיקיים [ויתקיים] אז בי, בהריגתי ״אם יהרג במקדש ה׳ כהן ונביא״ (איכה ב, כ), ועל חטא חמור כזה לא הויא להו תקנתא [תהא להם תקנה] לעולם. מוטב דליעבדו [שיעבדו] לעגל, אפשר הויא להו תקנתא [שתהיה להם תקנה] בתשובה. ור׳ תנחום בן חנילאי אומר שלמרות זאת אסור לשבח את מעשהו של אהרן, והמשבח פשרה זו שעשה אהרן עם עצמו — הריהו כמנאץ ה׳.
Aaron said to himself: If I do not listen to them now, they will do to me as they did to Hur, and the verse: “Shall the priest and the prophet be slain in the sanctuary of the Lord?” (Lamentations 2:20), will be fulfilled through me, and they will never have a remedy for such a sin. It is better for them to worship the calf, as it is possible they will have a remedy through repentance. Nevertheless, according to Rabbi Tanḥum bar Ḥanilai, whoever praises Aaron for this compromise is provoking God.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאירירשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) וְהָנֵי תַּנָּאֵי {משלי י״ז:י״ד} פּוֹטֵר מַיִם רֵאשִׁית מָדוֹן מַאי דָּרְשִׁי בֵּיהּ כִּדְרַב הַמְנוּנָא דְּאָמַר רַב הַמְנוּנָא באֵין תְּחִילַּת דִּינוֹ שֶׁל אָדָם נִידּוֹן אֶלָּא עַל דִּבְרֵי תוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר פּוֹטֵר מַיִם רֵאשִׁית מָדוֹן אָמַר רַב הוּנָא הַאי תִּיגְרָא דָּמְיָא לְצִינּוֹרָא דְּבִידְקָא דְּמַיָּא כֵּיוָן דְּרָוַוח רָוַוח.

And with regard to those tanna’im who did not interpret the verse: “The beginning of strife is as when one releases water” (Proverbs 17:14), with regard to compromise, what do they derive from this verse? They understand the verse in accordance with the opinion of Rav Hamnuna, as Rav Hamnuna says: The beginning of a person’s judgment after he dies is that he is judged only concerning matters of Torah, as it is stated: “The beginning of strife is as when one releases water.” Based on this verse, Rav Huna says: This quarrel between people is comparable to a split in a hose caused by a burst of water, emptying into a field; once the split in the hose widens, it widens even more and can no longer be repaired. To save the field, the hose must be repaired as soon as it splits. The same is true with regard to a quarrel; it must be stopped as soon as it begins.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

והני תנאי – דלית להו משתשמע דבריהם אי אתה רשאי לבצוע האי פוטר מים מאי דרשי ביה.
תחילת דינו – לעתיד לבא.
על דברי תורה – שלא עסק בתורה.
פוטר מים – שפוטר התורה מעליו הוא ראשית מדונו תורה נמשלה למים דכתיב (ישעיהו נה) הוי כל צמא לכו למים.
לצינורא דבידקא – כשהנהר גדל פעמים שהוא יוצא לשדות שעל אגפיו כעין ניגרים וצינורות קטנים ואם אינו סותמו מיד הולך ומרחיב ושוב אינו יכול לסותמו והיינו דקאמר קרא פוטר מים ראשית מדון כלומר ראשית מדון ומריבה דומה לפוטר מים פוטר פותח כמו פטר רחם (שמות יג).
אלא על דברי תורה – והא דאמרינן בפרק במה מדליקין (שבת דף לא.) ששואלין לו נשאת ונתת באמונה ואח״כ קבעת עתים לתורה התם באדם שעוסק בתורה מיירי אלא שלא קבע עתים והכא מיירי כשלא עסק כלל אי נמי שואלים לו תחילה על משא ומתן באמונה ומ״מ יקבל דינו תחילה על דברי תורה והכי דריש ליה לקרא תחלת גילוי דינו במה שנטשו מדברי תורה.
אלא על ד״ת וכו׳. כתבו התוס׳ והא דאמרי׳ בבמה מדליקין ששואלין אותו נשאת ונתת באמונה כו׳ ע״ש ב׳ תירוצים ומ״ש בסוף דבריהם והכי דריש ליה לקרא תחלת גילו דינו וכו׳ הכי משמע להו דסיפא דקרא נמי בהך ענינא דריש להו כמ״ש לעיל לפירוש רש״י דתנא דלעיל לא נקט בדרשות רק סיפא דקרא ודקאמר תלמודא הני תנאי פוטר מים וגו׳ מאי דרשי ביה מוכח מזה דכוליה קרא בחד ענינא דרשינן ליה ובעיקר קושייתם מההיא דפרק במה מדליקין נ״ל לומר דלא קשה מידי דהכא איירי במי שאפשר לו ללמוד ותלמודו מוצלח ואינו למד ה״ל תחלת דינו על דברי תורה שלא למד כדבעי ליה ללמוד אבל התם מיירי במי שאי אפשר ללמוד שאינו מוצלח כדאמרינן אדם אחד מאלף מצאתי אלף נכנסין למקרא וכו׳ אין מצליח רק אחד מהם להוראה ועל כן עיקר מעשיו במשא ומתן ובשעה אחת קבוע לו חייב ללמוד ועל כן תחלת דינו על משא ומתן שהם עיקר מעשיו ואח״כ שואלים לו אם קבעת עתים וכו׳ וק״ל:
ושואלים: והני תנאי [ואלו תנאים] שלא דרשו את הכתוב ״פוטר מים ראשית מדון ולפני התגלע הריב נטוש״ (משלי יז, יד) לענין פשרה, מאי דרשי ביה [מה דורשים הם בו]? ומשיבים: הם דורשים אותו כשיטת רב המנונא. שאמר רב המנונא: אין תחילת דינו של אדם נידון ביום הדין אלא על דברי תורה אם למד או לא למד, שנאמר: ״פוטר מים ראשית מדון״, שהשאלה האם עסק אדם ודבר (״פוטר״) בדברי תורה (המשולה כמים) הוא ראשית הדין. מאותו כתוב אמר רב הונא כי האי תיגרא דמיא לצינורא דבידקא דמיא [תגרה זו שבין אנשים דומה לצנור מים שנפרץ בו פרץ], כיון דרווח [שגדל]רווח [גדל], שהפירצה גדלה והולכת במהירות יתירה, והוא שנאמר ״פוטר מים״ כמי שפותח את המים — כך היא ראשית מדון, שהיא הולכת ונעשית לריב גדול.
And with regard to those tanna’im who did not interpret the verse: “The beginning of strife is as when one releases water” (Proverbs 17:14), with regard to compromise, what do they derive from this verse? They understand the verse in accordance with the opinion of Rav Hamnuna, as Rav Hamnuna says: The beginning of a person’s judgment after he dies is that he is judged only concerning matters of Torah, as it is stated: “The beginning of strife is as when one releases water.” Based on this verse, Rav Huna says: This quarrel between people is comparable to a split in a hose caused by a burst of water, emptying into a field; once the split in the hose widens, it widens even more and can no longer be repaired. To save the field, the hose must be repaired as soon as it splits. The same is true with regard to a quarrel; it must be stopped as soon as it begins.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) אַבָּיֵי קַשִּׁישָׁא אָמַר דָּמֵי לְגוּדָּא דְּגַמְלָא כֵּיוָן דְּקָם קָם.:

Abaye the Elder makes a similar point with a different metaphor, and says: A quarrel is comparable to a board in a wooden bridge. Once it has stood in its place and been stabilized, it continues to stand and becomes ever more rigid and stable. Consequently, the best time to address and end the dispute is at the very beginning.
רי״ףרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לגודא דגמלא – דפין של גשר בתחילה כשדורסין עליהם מנענעות וסוף מתחזקות ונקבעות במקומן והכי נמי כשאדם מרבה בקטטה מתחזקת ובאה ולא מקרא נפקא.
לגודא דגמלא – וה״ק פוטר מים דהיינו גודא דגמלא שפוטרת את האדם מן המים כך הוא ראשית מדון.
אביי קשישא [הזקן] אמר: תגרה דמי לגודא דגמלא [דומה לקרש בגשר עץ], כיון דקם הוא מתייצב]קם [נעשה יציב] ונשאר קבוע. וכן התגרה ככל שממשיכים בה היא נעשית יותר קבועה וחזקה.
Abaye the Elder makes a similar point with a different metaphor, and says: A quarrel is comparable to a board in a wooden bridge. Once it has stood in its place and been stabilized, it continues to stand and becomes ever more rigid and stable. Consequently, the best time to address and end the dispute is at the very beginning.
רי״ףרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) שמע״י ושת״י שב״ע זמירו״ת הו״א סִימָן.:

§ Apropos the previous discussion, the Gemara recounts several incidents in which passersby recited popular proverbs. Shimi ushti, sheva zemirot hu is a mnemonic device for these incidents.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ב אגב מדרש הכתוב הזה מביאים עוד פתגמים עממיים בנושאים שונים (לדברים האמורים להלן שמע״י ושת״י שב״ע זמירו״ת הו״א סימן).
§ Apropos the previous discussion, the Gemara recounts several incidents in which passersby recited popular proverbs. Shimi ushti, sheva zemirot hu is a mnemonic device for these incidents.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) הָהוּא דַּהֲוָה קָאָמַר וְאָזֵיל טוּבֵיהּ דְּשָׁמַע וְאָדֵישׁ חַלְפוּהּ בִּישָׁתֵיהּ מְאָה א״לאֲמַר לֵיהּ שְׁמוּאֵל לְרַב יְהוּדָה קְרָא כְּתִיב פּוֹטֵר מַיִם רֵאשִׁית מָדוֹן רֵישׁ מְאָה דִּינֵי.

There was a certain man who was saying as he walked: It is good for a person who hears statements said against him and yet remains silent, as a hundred misfortunes pass him by as a result. Upon hearing this, Shmuel said to Rav Yehuda: A verse is written that conveys the message of this aphorism: “The beginning of strife is as when one releases water” (Proverbs 17:14). The words “beginning [reishit] of strife [madon]” allude to: The beginning of one hundred litigations [reish me’a dinei]. Troubles are avoided if one overlooks and excuses [poter] an offense.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך דש
דשא(סנהדרין ז.) טוביה דשמע ואדיש חלפא בישתא מאה מניה פי׳ אשרי מי ששומע והחריש חלפו ועברו ממנו מאה רעות כי השומע תרפתו ושותק או דברים קשים ונושא הרעה עוברת ממנו דכתיב ולפני התגלע הריב נטוש ואם מקנטר ומריב כפוטר מים הוא. (ובריש פיאה ירושלמית) סבא אכול ואדיש דכלבא אכלין ומדשין.
א. [שווייגען.]
טוביה דשמע ואדיש – אשריו ששומע חרפתו ושותק ומרגיל בכך ואדיש כמו דדש דש (גיטין דף נו:).
חלפוה בישתיה מאה – הלכו להם בשתיקתו מאה רעות שהיו באות עליו על ידי התגר.
פוטר מים – המתחיל (מדון) ופותח בקטטה הוא תחילת מאה דיני.
מדון – נוטריקון מאה דני ל״א מדון בגימטריא מאה.
בד״ה פוטר מים המתחיל ופותח בקטטה ראשית מדון כו׳ מאה דיני כו׳ תחלת מאה דיני כצ״ל והס״ד:
מסופר: ההוא דהוה קאמר ואזיל [אדם אחד שהיה אומר והולך]: טוביה דשמע ואדיש, חלפוה בישתיה [טוב לו למי ששומע דברים עליו ושותק, יחלפו ממנו רעות] מאה. אמר ליה [לו] שמואל לרב יהודה: מה שאומר אדם זה קרא כתיב [מקרא כתוב] שנאמר ״פוטר מים ראשית מדון״. ששמואל דרש ״ראשית מדון״ — ריש מאה דיני [ראש מאה דינים], ומי שפוטר, כלומר, נמנע מתגרה, חוסך מעצמו מאה רעות. וכיון שמובא סיפור זה מביאים עוד בכיוצא בו.
There was a certain man who was saying as he walked: It is good for a person who hears statements said against him and yet remains silent, as a hundred misfortunes pass him by as a result. Upon hearing this, Shmuel said to Rav Yehuda: A verse is written that conveys the message of this aphorism: “The beginning of strife is as when one releases water” (Proverbs 17:14). The words “beginning [reishit] of strife [madon]” allude to: The beginning of one hundred litigations [reish me’a dinei]. Troubles are avoided if one overlooks and excuses [poter] an offense.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) הָהוּא דַּהֲוָה קָאָמַר וְאָזֵיל אַתַּרְתֵּי תְּלָת גַּנָּבָא לָא מִיקְּטַל א״לאֲמַר לֵיהּ שְׁמוּאֵל לְרַב יְהוּדָה גקְרָא כְּתִיב {עמוס ב׳:ו׳} כֹּה אָמַר ה׳ עַל שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ.

There was a certain man who was saying as he walked by: For only two or three thefts, the thief is not executed by the heavenly court. Shmuel said to Rav Yehuda: A verse is written that conveys the message of this aphorism: “So says the Lord: For three transgressions of Israel, or for four, I will not repay it” (Amos 2:6). Shmuel interprets the verse rhetorically, as if saying: Will I not repay the fourth offense? Accordingly, before the fourth offense, it is still possible to rectify the sins.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אתרי תלת גנבא לא מיקטיל – כלומר אם עובר אדם עבירה פעמים ושלש ולא באה עליו פורענות אל יתמה דאתרי תלת גנבא לא מיקטיל וסופו ללקות באחרונה.
אתרתי תלת גנבא לא מקטל וכו׳. נראה דכל המשלים שזכר כאן בדין תורה קאמר ובגנב ודאי אין דין תורה דין מיתה אלא דבגנב בא במחתרת איירי דאין לו דמים ומטעמא דמפרש בפרק בן סורר ומורה דחזקה אין אדם מעמיד עצמו על ממונו וכו׳ ע״ש וקאמר דאי הכי עד תרי ותלת וכו׳ דעדיין לא הוחזק בעבירה ואפשר דלמלאות נפשו כי ירעב עושה כן ואין להמיתו אבל בב׳ פעמים לרבי דתרתי זמני הוה חזקה ובתלתא לרשב״ג דעבירות מחזיקות אותו שלא ישוב עוד מעבירה זו שוב שלישית לרבי וברביעית לרשב״ג קטלינן ליה במחתרת כדאמרינן בפרק הנשרפין לענין מכניסים לכיפה דלרבי עבירות מחזיקות בשתי פעמים ובשלישי מכניסין אותו לכיפה ולרשב״ג בג׳ פעמים עבירות מחזיקות אותו וברביעית מכניסין אותו לכיפה וז״ש על שלשה פשעי ישראל שהם המחזיקות אותו בעבירה שוב על ארבעה לא אשיבנו מלענשו דודאי לא ישוב מעבירה עוד:
לשלמא וכו׳. נראה שהוא מלשון שלם ולא מלשון שלום בוי״ו וכצ״ל בפירש״י לאיש שלם דהיינו איש שלם ותמים במעשיו שנאמר בי שבע יפול צדיק וגו׳ ור״ל דמצד מערכת השמים שהם שבעה כוכבי לכת יפול שבעה פעמים שכלם מנגדים לו אבל הוא קם בכולם מצד זכותו שהקב״ה משנה מזלו בכלם לטובה וכמ״ש באברהם ויוצא אותו החוצה וגו׳ אבל הרשע באחת יפול שאף המזלות כלם הם לטובה לו הוא יפול באחת דהיינו ברשעו ואין מזלו יכול להצילו:
ההוא דהוה קאמר ואזיל [אדם אחד שהיה אומר והולך]: אתרתי תלת גנבא לא מיקטל [על שתים שלוש פעמים, הגנב אינו נהרג]. אמר ליה שמואל לרב יהודה: קרא כתיב [מקרא כתוב] כענין זה, שנאמר: ״כה אמר ה׳ על שלשה פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנו״ (עמוס ב, ו), משמע בפחות מכן עדיין יש תקנה.
There was a certain man who was saying as he walked by: For only two or three thefts, the thief is not executed by the heavenly court. Shmuel said to Rav Yehuda: A verse is written that conveys the message of this aphorism: “So says the Lord: For three transgressions of Israel, or for four, I will not repay it” (Amos 2:6). Shmuel interprets the verse rhetorically, as if saying: Will I not repay the fourth offense? Accordingly, before the fourth offense, it is still possible to rectify the sins.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) הָהוּא דַּהֲוָה קָאָמַר וְאָזֵיל שַׁב בֵּירֵי לִשְׁלָמָנָא וַחֲדָא לְעָבֵיד בִּישׁ א״לאֲמַר לֵיהּ שְׁמוּאֵל לְרַב יְהוּדָה קְרָא כְּתִיב {משלי כ״ד:ט״ז} כִּי שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם (וְרָשָׁע יִפּוֹל בְּאַחַת).

There was a certain man who was saying as he walked: Seven pits are dug for the man of peace, and he escapes all of them, and one pit is dug for the evildoer, and he cannot escape it. Shmuel said to Rav Yehuda: A verse is written that conveys the message of this aphorism: “For a righteous man falls seven times, and rises up again” (Proverbs 24:16), “(but the wicked shall fall at once)” (see Proverbs 28:18).
רי״ףרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שב בירי לשלמנא – שבע בורות כרויות לרגלי איש שלום ומכולם ינצל.
וחד בירא לעביד ביש – לעושה רשעה.
יפול – בתקלה ראשונה הבאה לו.
בד״ה וחד בירא כו׳ רשעה יפול הד״א:
ועוד: ההוא דהוה קאמר ואזיל [אדם אחד שהיה אומר והולך]: שב בירי לשלמנא, וחדא לעביד ביש [שבעה בורות לאיש שלום וניצול מהם ואחת לעושה רע] ולא יצא ממנו. אמר ליה שמואל לרב יהודה קרא כתיב [מקרא כתוב] כענין זה: ״כי שבע יפול צדיק וקם ורשע יפול באחת״ (ראה משלי כד, טז)
There was a certain man who was saying as he walked: Seven pits are dug for the man of peace, and he escapes all of them, and one pit is dug for the evildoer, and he cannot escape it. Shmuel said to Rav Yehuda: A verse is written that conveys the message of this aphorism: “For a righteous man falls seven times, and rises up again” (Proverbs 24:16), “(but the wicked shall fall at once)” (see Proverbs 28:18).
רי״ףרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) הָהוּא דַּהֲוָה קָאָמַר וְאָזֵיל דְּאָזֵיל מִבֵּי דִינָא שְׁקִל גְּלִימָא לִיזַמַּר זְמָר וְלֵיזִיל בְּאוֹרְחָא א״לאֲמַר לֵיהּ שְׁמוּאֵל לְרַב יְהוּדָה קְרָא כְּתִיב {שמות י״ח:כ״ג} וְגַם כׇּל הָעָם הַזֶּה עַל מְקוֹמוֹ יָבֹא בְשָׁלוֹם.

There was a certain man who was saying as he walked: With regard to one who goes from the court, and his cloak has been taken from him in the course of the proceedings, i.e., he lost all his money due to a ruling against him, let him sing a song and go happily on the way. Although he lost the case, he has benefited from justice being served. Shmuel said to Rav Yehuda: A verse is written with regard to Yitro’s advice for judiciary reforms that conveys the message of this aphorism: “And all these people shall also go to their place in peace” (Exodus 18:23). If justice is served, all the litigants, not only those who emerge victorious, can leave in peace.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דמבי דינא שלקוה גלימי׳ – מי שנטלו ב״ד טליתו לפורעה לאחר.
ליזמר וליזל – הואיל ודין אמת דנו לא הפסיד כלום אלא גזילה הוציאו מידו.
כל העם הזה – ביתרו כתיב ומשמע לא שנא זכאי ולא שנא חייב כולן במשמע.
שקלו גלימא וכו׳. ר״ל גלימא שהוא כסות העליון שאדם הולך בו לכבוד וכשיצא חייב מבית דין שקלו ממנו הגלימא בפרעון חוב בב״ד ואין מניחין אותו לילך לביתו בגלימא אבל כסות התחתון דאי אפשר זולתו לילך ערום ודאי דאין שוקלים מיניה דהא מסדרין לב״ח והיינו דאמרינן בעלמא אפילו מגלימא דעל כתפיה דהיינו בגד העליון שלבש לכבוד לפני ב״ד נוטלין ממנו הב״ד לפרעון מיד ואין מניחין אותו לשוב לביתו בגלימתו דעל כתפיה ואעפ״כ אמר דליזמר וליזל באורחא שהולך מב״ד לביתו מבלי מלבוש כבוד וז״ש וכל העם על מקומו יבא בשלום שאף המתחייב בביאתו מב״ד לביתו בלא גלימתו וכבודו שניטל ממנו וניתן לפרעון חבירו יהיה בשלום שלא יצטער ולא יתקוטט עם חבירו על כך:
ועוד ההוא דהוה קאמר ואזיל [אדם אחד שהיה אומר והולך]: דאזיל מבי דינא שקל גלימא [מי שיוצא מבית הדין נטול גלימה] שהפסידה בדינו — ליזמר [יזמר] זמר וליזיל באורחא [וילך בדרך], שגם אם הפסיד בדין, הפסיד, ונגמר הענין בצדק. אמר ליה [לו] שמואל לרב יהודה: קרא כתיב [מקרא כתוב] בענין מינוי שופטים לעם כענין זה: ״וגם כל העם הזה על מקמו יבא בשלום״ (שמות יח, כג), שלא רק הזוכים בדין, אלא גם אלה שהתחייבו יוצאים בשלום.
There was a certain man who was saying as he walked: With regard to one who goes from the court, and his cloak has been taken from him in the course of the proceedings, i.e., he lost all his money due to a ruling against him, let him sing a song and go happily on the way. Although he lost the case, he has benefited from justice being served. Shmuel said to Rav Yehuda: A verse is written with regard to Yitro’s advice for judiciary reforms that conveys the message of this aphorism: “And all these people shall also go to their place in peace” (Exodus 18:23). If justice is served, all the litigants, not only those who emerge victorious, can leave in peace.
רי״ףרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) הָהוּא דַּהֲוָה קָאָמַר וְאָזֵיל הִיא נָיְימָא וְדִיקּוּלָא שָׁפֵיל אֲמַר לֵיהּ שְׁמוּאֵל לְרַב יְהוּדָה קְרָא כְּתִיב {קהלת י׳:י״ח} בַּעֲצַלְתַּיִם יִמַּךְ הַמְּקָרֶה וְגוֹ׳.

There was a certain man who was saying as he walked: If a woman is carrying a basket on her head, when she is dozing the reed basket falls. Shmuel said to Rav Yehuda: A verse is written that conveys the message of this aphorism: “By laziness the rafters sink in; and through idleness of the hands the house leaks” (Ecclesiastes 10:18).
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

היא ניימא ודיקולא שפיל – כשהאשה מנמנמת הסל שעל ראשה שהיא נותנת בו פילכה ומלאכת ידיה בו שפיל כלומר מתוך שהיא עצילה אין מלאכתה ניכרת וכולן משלות הן.
ועוד: ההוא דהוה קאמר ואזיל [אדם אחד שהיה אומר והולך]: היא ניימא, ודיקולא שפיל [ישנה, וסל הנצרים על ראשה נופל]. אמר ליה [לו] שמואל לרב יהודה, קרא כתיב [מקרא נאמר]: ״בעצלתים ימך המקרה ובשפלות ידים ידלוף הבית״ (קהלת י, יח), כלומר, עצלות גורמת שהכל יתמוטט.
There was a certain man who was saying as he walked: If a woman is carrying a basket on her head, when she is dozing the reed basket falls. Shmuel said to Rav Yehuda: A verse is written that conveys the message of this aphorism: “By laziness the rafters sink in; and through idleness of the hands the house leaks” (Ecclesiastes 10:18).
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) הָהוּא דַּהֲוָה קָאָמַר וְאָזֵיל גַּבְרָא דִּרְחִיצְנָא עֲלֵיהּ אַדְיֵיהּ לִגְזִיזֵיהּ וְקָם א״לאָמַר לֵיהּ שְׁמוּאֵל לְרַב יְהוּדָה קְרָא כְּתִיב {תהלים מ״א:י׳} גַּם אִישׁ שְׁלוֹמִי אֲשֶׁר בָּטַחְתִּי בוֹ וְגוֹ׳.

There was a certain man who was saying as he walked: The man upon whom I relied has lifted his fist [ligzizeih] and stood against me. Shmuel said to Rav Yehuda: A verse is written that conveys the message of this aphorism: “Indeed, my own familiar friend, in whom I trusted, who did eat of my bread, has lifted up his heel against me” (Psalms 41:10).
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך בקי
בקיא(משנה סנהדרין ז׳.) פרק ארבעה מיתות שלא היה ב״ד של אותה שעה בקי תרגום ירושלמי בפסוק חכלילי עינים בקיין בהלכה ממיכל בהון חמסין.
א. [ערפאהרענער מאן.]
אדייה לגזיזיה וקם – הרים אגרופו עלי ועמד לנגדי.
אדייה לגזיזה וקם עפירש״י. ואין זה במשמעות מלת וקם ונ״ל לפי הקרא דאייתי דאיירי באדם השוכב וישן ובוטח באחר לשמרו והוא קם על השוכב להכותו וקרא כתיב דאיירי נמי בשוכב כמ״ש דבר בליעל יצוק בו לקללו לומר ואשר שכב לא יוסיף לקום ואמר ואתה ה׳ חנני והקימני וגו׳ וע״ז אמר כי בשכבי גם איש שלומי אשר בטחתי בו לשמרני מידי בליעל הגדיל עלי עקב הרים את עקבו מן הארץ לדרוס עלי וק״ל:
ועוד: ההוא דהוה קאמר ואזיל [אדם אחד שהיה אומר והולך]: גברא דרחיצנא עליה אדייה לגזיזיה [האיש שבטחתי בו הרים את אגרופו וקם עלי. אמר ליה [לו] שמואל לרב יהודה, קרא כתיב [מקרא כתוב]: ״גם איש שלומי אשר בטחתי בו אוכל לחמי הגדיל עלי עקב״ (תהילים מא, י).
There was a certain man who was saying as he walked: The man upon whom I relied has lifted his fist [ligzizeih] and stood against me. Shmuel said to Rav Yehuda: A verse is written that conveys the message of this aphorism: “Indeed, my own familiar friend, in whom I trusted, who did eat of my bread, has lifted up his heel against me” (Psalms 41:10).
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) הָהוּא דַּהֲוָה קָאָמַר וְאָזֵיל כִּי רְחִימְתִּין הֲוָה עַזִּיזָא אַפּוּתְיָא דְּסַפְסֵירָא שְׁכִיבַן הַשְׁתָּא דְּלָא עַזִּיזָא רְחִימְתִּין פּוּרְיָא בַּר שִׁיתִּין גַּרְמִידֵי לָא סַגִּי לַן אָמַר רַב הוּנָא קְרָאֵי כְּתִיבִי מֵעִיקָּרָא כְּתִיב {שמות כ״ה:כ״ב} וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפּוֹרֶת וְתַנְיָא אָרוֹן תִּשְׁעָה וְכַפּוֹרֶת טֶפַח הֲרֵי כָּאן עֲשָׂרָה.

There was a certain man who was saying about his marriage as he walked: When our love was strong, we could have slept on a bed that was the width of a sword. Now that our love is not strong, a bed of sixty cubits is not sufficient for us. Rav Huna said: Verses are written that convey these sentiments. Initially, it was written: “I will meet with you there and I will speak with you from above the Ark Cover” (Exodus 25:22), and it is taught in a baraita: The Ark of the Covenant was itself nine handbreadths high, and the Ark Cover was one handbreadth thick. There is a total height of ten handbreadths here. At first, when God had great affection for Israel, the Divine Presence was revealed within the confines of this limited space.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך גז
גזא(בבא קמא ה. וד׳ מב׳) הא תבריא ר׳ עקיבא לגזיזיה פי׳ שיבר כלי זיינם שלוחמין בהן (סנהדרין ז.) גברא דרחיצנא עליה אדייה לגזיזיה וקם פי׳ הרים כלי זיינו עלי. (ברכות יח) והוא ירד והכה את הארי בתוך הבור ביום השלג דתבר גזיזי דברדא וטבל פירוש חתיכות חזקות של ברד. (ברכות סא) רב אחא בר יעקב אמר מיטרא בענני מימסא מס ובריק ברקא תקיפא דברק בעננא ומיתבר גזיזיה דברדא ומפשר ליה פי׳ מימסא מסי מלשון המס ימס כלומר מחמם הברק גזיזי השלג והן נמסין ויורדין בענני׳. פ״א ממסא מסי קפוי הוא. בב״ר טיפה של מסי ובריק ברקא ומחממו ומתפשר.
ערך ספסד
ספסדב(בבא בתרא כא:) שקל ספסיר׳ למקטליה (סנהדרין ז.) כי הוה רחימתין עזוזא אפותיא דספסירא שכיבן פי׳ גאון אפותיא דסיפא פי׳ כשהיתה אהבתנו עזה היינו שוכבין על סף השער ודי לן עכשיו שאין אהבתנו עזה מצע של ס׳ אמה אינו מספיק לנו פי׳ ספסירא סייף וחרב (א״ב תרגום דור חרבות שניו דרא דספסרי אינון ככוי).
א. [מעסער גיוועהר שטיקער.]
ב. [שווערד.]
רחימתין הוה עזיזא – כשאהבתינו היתה עזה ביני לאשתי.
אפותיא דספסירא שכיבן – על רוחב הסייף היינו שוכבים שנינו.
לא סגי לן – לא די לנו.
הרי כאן עשרה – גובה מן הקרקע הרי שהקב״ה משרה שכינתו בעשרה טפחים סמוך לקרקע ועוד באורך הכפורת באמתה וחצי.
לעולם יהא אדם רך כקנה שומע חרפתו ואינו משיב ולא יהא רודף אחר השררה והמחלוקת שהמחלוקת אע״פ שלפעמים תחלתו רך סופו קשה משל הדיוט אומר טוביה דשמע ואדיש חלפי בישתא מאה כלומר אשרי מי ששומע ומטה שכמו לסבול ומרגיל עצמו לשתוק שכמה דברים קשים עוברים במדה זו וכן אמרו שב בירי לשלמנא וחד לעביד ביש ואף שלמה אמרה כן שבע יפול צדיק וקם ורשעים יכשלו ברעה:
כל דיין שדן דין אמת לאמתו משרה שכינתו בישראל שנאמר איש אל רעהו לא יעשוקו ומלאה הארץ דעה את י״י והוא שנאמר אלהים נצב בעדת אל בקרב אלהים ישפוט וכל דיין שאינו דן דין אמת לאמתו גורם לשכינה שתסתלק מישראל שנאמר משוד עניים מאנקת אביונים עתה אקוב יאמר י״י:
גמ׳ הרי כאן י׳ לבסוף כתיב והבית אשר כו׳ כצ״ל:
ועוד: ההוא דהוה קאמר ואזיל [אדם אחד שהיה אומר והולך]: כי רחימתין הוה עזיזא [כאשר אהבתנו היתה עזה]אפותיא דספסירא שכיבן [על רוחב הסייף שכבנו], והיה לנו מקום למדי, השתא [עכשיו] שלא עזיזא רחימתין [עזה אהבתנו]פוריא בר שיתין גרמידי לא סגי לן [מיטה בת ששים אמות אינה דיה לנו]. אמר רב הונא: קראי כתיבי [כתובים נאמרו] כעין רעיון זה, מעיקרא כתיב [מתחילה נאמר] במשכן ״ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפרת מבין שני הכרובים אשר על ארון העדות״ (שמות כה, כב) ותניא [ושנויה ברייתא] הארון היה גבוה תשעה טפחים והכפורת עצמה טפח הרי כאן עשרה, ומתחילה כשהיתה חיבת ה׳ לישראל היתה שכינה מתגלה אף במקום מצומצם זה.
There was a certain man who was saying about his marriage as he walked: When our love was strong, we could have slept on a bed that was the width of a sword. Now that our love is not strong, a bed of sixty cubits is not sufficient for us. Rav Huna said: Verses are written that convey these sentiments. Initially, it was written: “I will meet with you there and I will speak with you from above the Ark Cover” (Exodus 25:22), and it is taught in a baraita: The Ark of the Covenant was itself nine handbreadths high, and the Ark Cover was one handbreadth thick. There is a total height of ten handbreadths here. At first, when God had great affection for Israel, the Divine Presence was revealed within the confines of this limited space.
רי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) וּכְתִיב {מלכים א ו׳:ב׳} וְהַבַּיִת אֲשֶׁר בָּנָה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה לַה׳ שִׁשִּׁים אַמָּה אׇרְכּוֹ וְעֶשְׂרִים רׇחְבּוֹ וּשְׁלֹשִׁים אַמָּה קוֹמָתוֹ וּלְבַסּוֹף כְּתִיב {ישעיהו ס״ו:א׳} כֹּה אָמַר ה׳ הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְהָאָרֶץ הֲדוֹם רַגְלָי אֵיזֶה בַיִת אֲשֶׁר תִּבְנוּ לִי וְגוֹ׳.

And it is written: “And the house that King Solomon built for the Lord, its length was sixty cubits, and its breadth twenty cubits, and its height thirty cubits” (I Kings 6:2). And at the end, when Israel sinned, the whole of the space of the Temple was not expansive enough for the Divine Presence to rest within it, as it is written: “Thus says the Lord: The heaven is My throne, and the earth is My footstool; where is the house that you may build for Me? And where is the place that may be My resting place?” (Isaiah 66:1). In times of discord, the Temple is an insufficient resting place for the Divine Presence.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ולבסוף – בבהמ״ק היה גבוה שלשים אמה ואורכו ששים וכשחטאו נאמר להם איזה בית אשר תבנו לי שתוכל שכינתי להיות מצומצמת בתוכו.
כל דיין שנוטל מזה ונותן לזה שלא כדין הקב״ה גובה ממנו שנאמר אל תגזל דל כי דל הוא ואל תדכא עני בשער כי י״י יריב ריבם וקבע את קובעיהם נפש:
לעולם יראה הדיין עצמו כאלו חרב מונחת לו בין ירכותיו וגיהינם פתוחה לו מתחתיו שנאמר הנה מטתו שלשלמה וכו׳ מפחד בלילות מפחדה של גיהינם שדומה ללילה:
והבית אשר בנה המלך שלמה וגו׳ כו׳. עיין פירוש רש״י שינה לשון הגמרא שאמרו ולבסוף כתיב כה אמר ה׳ וגו׳ ולא קאמר ולבסוף גבי בהמ״ק שבנה שלמה וכו׳ ואם כוונתו שהתלמוד שהביא קרא דשלמה דאיצטריך לו לכאורה לפי המכוון דבבית של שלמה נמי היה וארון של משה ולא ה״ל לאתויי מארכו ורחבו של הבית כמו שלא הביא אורך ורוחב המשכן אלא מארון שהיתה שכינה מצומצמת עליו והנראה משום דקאמר ולבסוף כתיב כה אמר ה׳ וגו׳ איזה בית אשר תבנו וגו׳ הביא קרא דשלמה דהיינו הבית שבנה שלמה שהיה ארכו ס׳ וגו׳ ואעפ״כ לא הוי סגי ליה בכל הבית כמ״ש איזה בית אשר תבנו לי וגו׳ והוא בעצמו המשל שיתין גרמידי של אורך הבית המקדש לא הוי סגי לן ועוד נראה לומר דמייתי קרא דשלמה לומר דבבנין בית המקדש נמי לא הוו רחימתין עזיזא כמו במשכן וזהו שהביא ראיה מקרא דמשכן ונועדתי לך שם ודברתי וגו׳ שהיתה השכינה מצומצמת לדבר עם משה פה אל פה מבין שני הכרובים שלא היה מחזיק רק אמה וחצי מעל הכפורת עשרה טפחים סמוך לקרקע אבל בשלמה אף שהיה שם ארונו של משה לא היתה השכינה מצומצמת לדבר עם שום נביא מעל הכפורת גם הכרובים מלאו את כל רוחב הבית בבנינו של שלמה והשכינה לא היתה מצומצמת כל כך אלא שמלא כבוד השכינה את כל הבית שנאמר כי מלא כבוד ה׳ את בית ה׳ והיינו דמייתי והבית ששים אמה ארכו ועשרים וגו׳ ששם היתה השכינה בכולו ולבסוף כשחטאו ביותר היתה השנאה ביותר ואף בששים גרמידי של אורך בית המקדש לא הוי סגי ליה כמ״ש איזה בית אשר תבנו וגו׳:
אמר ר׳ שמואל בר נחמני אמר ר׳ יונתן כל דיין שדן דין אמת לאמתו משרה שכינה בישראל וכו׳. מכאן השגה לפי׳ הב״י שמביא בח״מ אמת לאמתו. ועיין בב״ב במהרש״א גבי והמשכילים יזהירו וכו׳:
ובבית המקדש נאמר ״והבית אשר בנה המלך שלמה לה׳ ששים אמה ארכו ועשרים רחבו ושלשים אמה קומתו״ (מלכים א׳ ו, ב), ולבסוף כתיב [נאמר]: ״כה אמר ה׳ השמים כסאי והארץ הדם רגלי אי זה בית אשר תבנו לי ואיזה מקום מנוחתי״ (ישעיה סו, א), שכאשר חטאו ישראל בית המקדש כולו אינו רחב למדי שתשרה בו שכינה.
And it is written: “And the house that King Solomon built for the Lord, its length was sixty cubits, and its breadth twenty cubits, and its height thirty cubits” (I Kings 6:2). And at the end, when Israel sinned, the whole of the space of the Temple was not expansive enough for the Divine Presence to rest within it, as it is written: “Thus says the Lord: The heaven is My throne, and the earth is My footstool; where is the house that you may build for Me? And where is the place that may be My resting place?” (Isaiah 66:1). In times of discord, the Temple is an insufficient resting place for the Divine Presence.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) מַאי מַשְׁמַע דְּהַאי לֹא תָגוּרוּ לִישָּׁנָא דְּכַנּוֹשֵׁי הוּא אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר קְרָא {דברים כ״ח:ל״ט} וְיַיִן לֹא תִשְׁתֶּה וְלֹא תֶאֱגוֹר רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב אָמַר מֵהָכָא {משלי ו׳:ח׳} תָּכִין בַּקַּיִץ לַחְמָהּ אָגְרָה בַקָּצִיר מַאֲכָלָהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב אִיקָא אָמַר מֵהָכָא {משלי י׳:ה׳} אוֹגֵר בַּקַּיִץ בֵּן מַשְׂכִּיל.:

The Gemara returns to analyzing the Tosefta. From where may it be inferred that this expression: “You shall not be afraid [taguru]” (Deuteronomy 1:17), is a term for gathering in, so that the term may be interpreted to mean that a judge may not keep his ruling to himself? Rav Naḥman said: The verse states: “You shalt plant vineyards and dress them, but you shall neither drink of the wine, nor gather [te’egor]” (Deuteronomy 28:39). Rav Aḥa bar Ya’akov says it is derived from here: “She provides her bread in the summer, and gathers [agra] her food in the harvest” (Proverbs 6:8). Rav Aḥa, son of Rav Ika, says it is derived from here: “A wise son gathers [oger] in the summer” (Proverbs 10:5).
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ג ושבים לבאר דברים שהוזכרו באותה ברייתא מאי משמע [מה המשמעות] דהאי מלה זו] ״לא תגורו״ לישנא דכנושי [לשון כינוס והתכנסות] הוא, שמכאן למדים שאין לו לדיין להסתיר דבריו ולהחביאם? אמר רב נחמן, אמר קרא [הכתוב]: ״ויין לא תשתה ולא תאגר״ (דברים כח, לט) משמע ש״אגירה״ היא לשון הכנסה פנימה. רב אחא בר יעקב אמר, מהכא [מכאן] לומדים זאת, שנאמר: ״תכין בקיץ לחמה אגרה בקציר מאכלה״ (משלי ו, ח), כלומר, ״אגירה״ היא הכנסה בפנים, רב אחא בריה [בנו] של רב איקא אמר: מהכא [מכאן] לומדים זאת, שנאמר: ״אגר בקיץ בן משכיל״ (משלי י, ה). כיון שנאמרו דברים בהגדרת תפקידם של הדיינים ובהבנת ערכם מביאים עוד דרשות חכמים באותו ענין.
The Gemara returns to analyzing the Tosefta. From where may it be inferred that this expression: “You shall not be afraid [taguru]” (Deuteronomy 1:17), is a term for gathering in, so that the term may be interpreted to mean that a judge may not keep his ruling to himself? Rav Naḥman said: The verse states: “You shalt plant vineyards and dress them, but you shall neither drink of the wine, nor gather [te’egor]” (Deuteronomy 28:39). Rav Aḥa bar Ya’akov says it is derived from here: “She provides her bread in the summer, and gathers [agra] her food in the harvest” (Proverbs 6:8). Rav Aḥa, son of Rav Ika, says it is derived from here: “A wise son gathers [oger] in the summer” (Proverbs 10:5).
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) אמ״ת ממו״ן ירא״ה סִימָן.: אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן דכׇּל דַּיָּין שֶׁדָּן דִּין אֱמֶת לַאֲמִיתּוֹ מַשְׁרֶה שְׁכִינָה בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁנֶּאֱמַר {תהלים פ״ב:א׳} אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל בְּקֶרֶב אֱלֹהִים יִשְׁפּוֹט וְכׇל דַּיָּין שֶׁאֵינוֹ דָּן דִּין אֱמֶת לַאֲמִיתּוֹ גּוֹרֵם לִשְׁכִינָה שֶׁתִּסְתַּלֵּק מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁנֶּאֱמַר {תהלים י״ב:ו׳} מִשּׁוֹד עֲנִיִּים מֵאַנְקַת אֶבְיוֹנִים עַתָּה אָקוּם יֹאמַר ה׳ וְגוֹ׳.

§ The Gemara provides a mnemonic device indicating the following series of statements about judges and their functions: Emet mamon yireh. Rabbi Shmuel bar Naḥmani says that Rabbi Yonatan says: Any judge who judges a judgment according to absolute truth [emet] causes the Divine Presence to rest among Israel, as it is stated: “God stands in the congregation of God; in the midst of the judges He judges” (Psalms 82:1), indicating that the Divine Presence is in the midst of the court. And every judge who does not judge a judgment according to absolute truth causes the Divine Presence to withdraw from Israel, as it is stated: “For the oppression of the poor, for the sighing of the needy, now will I arise, says the Lord” (Psalms 12:6). God will arise and leave the people as a result of oppression.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״ירמ״המהרש״ל חכמת שלמהרשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואסיקנא: כל דיין שדן דין אמת לאמיתו – משרה שכינה על ישראל, שנ׳: אלהים נצב בעדת אל וגומ׳. והמעוית – מסלק שכינה, שנ׳: משד עניים ומאנקת אביונים עתה אקום וגו׳.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

עתה אקום – אסתלק משער ב״ד.
ההוא דהוה אזיל יאמר כשהיתה אהבתנו עזה היו שוכבין על רוחב של סייף והיה מספיק לנו ועכשיו שאין אהבתינו עזה מצע של ששים אמה אין מספיק לנו פי׳ רבינו שלמה ז״ל קראי כתיבי ונועדתי לך שם וגו׳ הרי השרה הקב״ה שכינתו בעשרה טפחים סמוך לקרקע ועוד באורך הכפורת אמתים וחצי ולבסוף בית המקדש היה גובה ל׳ אמה וארכו ששים וכשחטאו נאמר להם איזה בית אשר תבנו לי שתיכל שכינתי להיות מצומצמת בתוכם:
בד״ה עתה אקום כו׳ משער ב״ד כצ״ל:
גמ׳. כל דיין שדן דין אמת לאמיתו משרה שכינה בישראל וכו׳ וכל דיין שאינו דן דין אמת לאמיתו גורם לשכינה שתסתלק מישראל.
ומבואר בגמ׳ שדיין שאינו דן דין אמת גורם לשכינה שתסתלק מישראל, והנה עיין ברמב״ם (פ״כ מהל׳ סנהדרין ה״ו) וז״ל לא תעשו עול במשפט זה המעוות את הדין ומזכה את החייב ומחייב את הזכאי, וכן המענה את הדין ומאריך בדברים ברורים כדי לצער אחד מבעלי דינים הרי זה בכלל עול עכ״ל. ובהי״ב כתב וז״ל כל המטה משפט אחד מישראל עובר בלאו אחד שנאמר לא תעשו עול במשפט וכו׳ עכ״ל. ומבואר שדיין שאינו דן דין אמת עובר על הלאו דלא תעשו עול במשפט.
אמנם נראה שיש כמה איסורים בעיוות הדין, דעיין ברמב״ם (פ״כ ה״ד–ה״ה) וז״ל וכן בדיני ממונות אין מרחמין על הדל, שלא תאמר עני הוא זה ובעל דינו עשיר הואיל ואני והעשיר חייבין לפרנסו אזכנו בדין ונמצא מתפרנס בכבוד, על זה הזהירה תורה ודל לא תהדר בריבו, ונאמר לא תשא פני דל, אסור להדר פני גדול כיצד הרי שבאו לפניך שנים לדין אחד חכם גדול ואחד הדיוט לא תקדים לשאול בשלומו של גדול ולא תסביר לו פנים ולא תכבדנו, כדי שלא יסתתמו טענותיו של אחר, אלא אינו נפנה לאחד מהן עד שיגמר הדין שנאמר לא תהדר פני גדול, אמרו חכמים אל תאמר עשיר הוא זה בן גדולים הוא זה היאך אביישנו ואראה בבושתו, לכך נאמר לא תהדר פני גדול. באו לפניך שנים אחד כשר ואחד רשע אל תאמר הואיל ורשע הוא וחזקתו משקר וחזקת זה שאינו משנה בדברו אטה הדין על הרשע, על זה נאמר לא תטה משפט אביונך בריבו אף על פי שהוא אביון במצות לא תטה דינו עכ״ל. ומבואר דיש איסור ״ודל לא תהדר בריבו״ כשהדיין מורה הוראה שאינה אמת עבור העני, וכגון שמורה הכי בכדי שיתפרנס העני בכבוד, ויש איסור ״לא תהדר פני גדול״ כשהדיין מכבד את הגדול ושואל בשלומו קודם להדיוט ומסביר לו פנים, ומשמע דאף אם אינו מורה הוראה שאינה אמת אלא שהדיין מכבד את הגדול עובר בלאו דלא תהדר פני גדול, ויש איסור ״לא תטה משפט אביונך בריבו״ להטות את הדין ולהורות הוראה שלא כדין על הרשע. ובנוגע לאיסור לא תהדר פני גדול יש להעיר דבספר המצוות להרמב״ם (מצות לא תעשה רעה) כתב וז״ל שהזהיר הדיין שלא לכבד אחד מבעלי דינין בענין הדין. ואפילו היה גדול ונכבד ונשוא פנים לא יסביר לו פנים הדיין כשיבא לפניו עם בעל דינו ולא ישאל בעניניו וסיפוריו. אמר יתעלה (קדושים יט) לא תהדר פני גדול וכו׳ עכ״ל. ומדקדוק לשונו ״ואפילו היה גדול ונשוא פנים לא יסביר לו פנים וכו׳⁠ ⁠⁠״ משמע דה״ה אם שני בעלי הדין הם שווים ג״כ עובר הדיין בלאו זה אם מכבד את הא׳ יותר מהשני. אמנם ממש״כ הרמב״ם (בפ״כ מהל׳ סנה׳ ה״ד) משמע שהאיסור זה חל רק בגדול וקטן והדיין מכבד את הגדול, וצ״ע.
ועוד יש להעיר דמשמע מהרמב״ם (שם ה״ה וספה״מ ל״ת רע״ה) דחל איסור לא תטה משפט אביונך כשיש דין תורה בין א׳ כשר וא׳ רשע והדיין מטה את הדין נגד הרשע עפ״י אומדנא, אולם אם יש דין בין ב׳ בעלי דין שהם שווים ומטה הדיין את הדין נגד א׳ מהם עפ״י אומדנא אינו עובר בלאו זה אלא בלאו דלא תעשו עול במשפט (וכדמשמע מהי״ב). וצ״ע מדוע אינו עובר בלאו דלא תטה משפט אביונך גם בשניהם שווים והו״ל למימר דעובר בב׳ לאווין, וצ״ע.
ועיין ברמב״ם (פ״ג מהל׳ סנה׳ ה״ח) וז״ל כל סנהדרין או מלך או ראש גולה שהעמידו להן לישראל דיין שאינו הגון ואינו חכם בחכמת התורה וראוי להיות דיין, אף על פי שהוא כולו מחמדים ויש בו טובות אחרות הרי זה שהעמידו עובר בלא תעשה, שנאמר לא תכירו פנים במשפט, מפי השמועה למדו שזה מדבר כנגד הממונה להושיב דיינין, אמרו חכמים שמא תאמר איש פלוני נאה אושיבנו דיין, איש פלוני גבור אושיבנו דיין, איש פלוני קרובי אושיבנו דיין, איש פלוני יודע בכל לשון אושיבנו דיין, נמצא מזכה את החייב ומחייב את הזכאי לא מפני שהוא רשע אלא מפני שאינו יודע, לכך נאמר לא תכירו פנים במשפט עכ״ל. ומבואר דהרמב״ם מפרש את הלאו דלא תכירו פנים במשפט דקאי על מינוי דיין שאינו הגון ואינו חכם בחכמת התורה. ויל״ע האם האיסור הוא רק כשממנה דיין שאינו הגון מפני שאינו חכם בחכמת התורה או״ד דאף אם הוא חכם בחכמת התורה אולם אינו ראוי מפני הנהגתו ג״כ עוברים בלאו זה, ובסה״מ כתב הרמב״ם להדיא שצריך שתהא הנהגתו ומעשיו ג״כ ראויה (ל״ת רפ״ד) וז״ל לא יביט במינוי התורה זולת לחריצות האיש בחכמת התורה ויודע ציווייה ואזהרותיה והנהגתו וחזקתו במעשים הנאותים לזה עכ״ל, ומבואר דאף אם הדיין הוא חכם אבל מעשיו אינם הגונים אם ממנים אותו לב״ד עוברים בלאו זה.
(אמ״ת ממו״ן ירא״ה סימן) אמר ר׳ שמואל בר נחמני אמר ר׳ יונתן: כל דיין שדן דין אמת לאמיתו — הריהו משרה שכינה בישראל, שנאמר: ״אלהים נצב בעדת אל בקרב אלהים ישפט״ (תהלים פב, א), משמע שהשכינה שורה בתוך בית הדין. ולהיפך, כל דיין שאינו דן דין אמת לאמיתוגורם לשכינה שתסתלק מישראל, שנאמר: ״משד עניים מאנקת אביונים עתה אקום יאמר ה׳ ״(תהלים יב, ו), כלומר, ה׳ יקום ויסתלק משם.
§ The Gemara provides a mnemonic device indicating the following series of statements about judges and their functions: Emet mamon yireh. Rabbi Shmuel bar Naḥmani says that Rabbi Yonatan says: Any judge who judges a judgment according to absolute truth [emet] causes the Divine Presence to rest among Israel, as it is stated: “God stands in the congregation of God; in the midst of the judges He judges” (Psalms 82:1), indicating that the Divine Presence is in the midst of the court. And every judge who does not judge a judgment according to absolute truth causes the Divine Presence to withdraw from Israel, as it is stated: “For the oppression of the poor, for the sighing of the needy, now will I arise, says the Lord” (Psalms 12:6). God will arise and leave the people as a result of oppression.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״ירמ״המהרש״ל חכמת שלמהרשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) וְאָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר (נחמן) [נַחְמָנִי] אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן הכׇּל דַּיָּין שֶׁנּוֹטֵל מִזֶּה וְנוֹתֵן לְזֶה שֶׁלֹּא כַּדִּין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹטֵל מִמֶּנּוּ נַפְשׁוֹ שֶׁנֶּאֱמַר {משלי כ״ב:כ״ב-כ״ג} אַל תִּגְזוֹל דַּל כִּי דַּל הוּא וְאַל תְּדַכֵּא עָנִי בַשָּׁעַר כִּי ה׳ יָרִיב רִיבָם וְקָבַע אֶת קוֹבְעֵיהֶם נָפֶשׁ.

And Rabbi Shmuel bar Naḥmani says that Rabbi Yonatan says: With regard to any judge who takes disputed property or money [mamon] from this litigant and gives it to that other litigant unlawfully, the Holy One, Blessed be He, takes his soul from him as punishment for his corruption, as it is stated: “Rob not the weak, because he is weak, neither crush the poor in the gate; for the Lord will plead their cause and despoil of life those who despoil them” (Proverbs 22:22–23). God cautions that He will take the life of one who steals from the poor at the gate, meaning in the courtroom, as the city gate was the traditional site of the community’s court.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףמהרש״א חידושי אגדותרשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וכל דיין שנוטל ממון מזה שלא כדין ונותנו לזה – הקב״ה גובה נפשות ממנו, שנ׳: אל תגזל דל כי דל הוא, ואומ׳: כי יי׳ יריב ריבם וגו׳.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כל דיין שנוטל מזה ונותן וכו׳. לאו דוקא נוטל ונותן ממש דהיינו בחייב את הזכאי אלא אפילו בזיכה את החייב אלא דקאמר ליה בהאי לישנא דאע״ג דהדיין מטה משפט ולא עביד מעשה מעלה עליו הכתוב כאילו עשה מעשה ונטל ונתן ביד כמ״ש לעיל וכה״ג אמרינן פרק אחד ד״מ כיון דאמר פטור אתה כאילו נטל ונתן ביד דמי והיינו דמייתי מאל תגזול דל וגו׳ כי גזלה נאמר בגוזל ביד כמו ויגזול את החנית כדאמרי׳ פ׳ מרובה ובדיין מיירי קרא מדכתיב ואל תדכא עני בשער דהיינו בשער של ב״ד ובפי׳ הכתוב אל תגזול דל כי דל וגו׳ עיין בחידושינו פרק הגוזל בתרא:
גמ׳. כל דיין שנוטל מזה ונותן לזה שלא כדין הקב״ה נוטל ממנו נפשו שנאמר אל תגזול דל כי דל הוא ואל תדכא עני בשער.
ומשמע שהדיין נענש כגזלן ממש, ויתכן דדוקא באופן שנטל ונתן הדיין ביד אזי הו״ל גזלן דעשה מעשה גזילה בידים דאזי הו״ל גזלן. אולם נראה דבאמת אף באופן שלא נטל ונתן הדיין הו״ל גזלן. ונראה דהביאור בזה הוא עפ״י ג׳ דינים בדיני גזילה, א) הגוזל בשביל אחר הוי גזלן, וכדמבואר בגמ׳ ב״ק (דף עט.) ״נתנו לבכורות בנו או לבעל חוב לשומר חנם לשואל לנושא שכר וכו׳ הגביהו או שהוציאו מרשות הבעלים ומת חייב״, ובתוס׳ (ד״ה נתנו) פירשו דחייב הגנב ולא השומר משום דאמרינן יש שליח לדבר עבירה בששגג השליח, ואינו יודע דהוי גזילה, דלא שייך למימר בכה״ג דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין. אולם הרמב״ם (פ״ב מהל׳ גניבה הט״ז) כתב דחייב השומר, ודלא כתוס׳. וביאר הגר״ח זצ״ל דאע״פ שגנב השומר שלא ע״מ לקחת לעצמו אלא דגנב בשביל אחר מ״מ השומר חייב, ומוכח דאע״פ שאינו גונב החפץ לעצמו מ״מ חייב משום גניבה. וי״ל דה״ה הכא אע״פ שהדיין אינו מרויח לעצמו כלום מ״מ חייב מדין גזלן. ב) גזלן בשוגג נמי הוי גזלן וכדמוכח ממעילה דחייב אף דהוי שוגג, ויסוד דין מעילה הוא מדין גזילת הקדש (עיין בחידושי רבנו חיים הלוי פ״ח מהל׳ מעילה ה״א), ומוכח דעובר על איסור גזילה היכא דהוי שוגג, ונראה דלכן דיין שנטל מזה ונתן לזה שלא כדין הוי גזלן אע״פ שפסק כפי מה שלדעתו הוי הפסק הנכון ולא נתכוון לגזול. ג) חל איסור גזילה אפילו בלי מעשה קנין וקניני גזילה, וכן מוכח מהא דקיי״ל דהכובש שכר שכיר עובר על לאו דגזילה (ב״מ דף קיא.), והרי הכובש שכר שכיר לא עשה מעשה גזילה וליכא קניני גזילה ואעפ״כ עובר על הלאו דגזילה, ומוכח דחל איסור גזילה אף באופן דליכא מעשה גזילה וקניני גזילה. ולפי״ז י״ל דמשום הכי נחשב הדיין לגזלן ואף כשלא נטל ונתן ביד דליכא מעשה גזילה ואינו גונב לעצמו הממון ואפילו אם אינו מכיר דהוי גזילה מ״מ קא עבר הדיין על הלאו דגזילה.
ואמר ר׳ שמואל בר נחמן אמר ר׳ יונתן: כל דיין שנוטל מזה ונותן לזה שלא כדין, הקדוש ברוך הוא נוטל ממנו, מן הדיין, את נפשו, שנאמר: ״אל תגזל דל כי דל הוא ואל תדכא עני בשער. כי ה׳ יריב ריבם וקבע את קבעיהם נפש״ (משלי כב, כב–כג), כלומר, הגוזל מעניים בדין (״בשער״), הקדוש ברוך הוא יקח ממנו (״קבע״) את נפשו.
And Rabbi Shmuel bar Naḥmani says that Rabbi Yonatan says: With regard to any judge who takes disputed property or money [mamon] from this litigant and gives it to that other litigant unlawfully, the Holy One, Blessed be He, takes his soul from him as punishment for his corruption, as it is stated: “Rob not the weak, because he is weak, neither crush the poor in the gate; for the Lord will plead their cause and despoil of life those who despoil them” (Proverbs 22:22–23). God cautions that He will take the life of one who steals from the poor at the gate, meaning in the courtroom, as the city gate was the traditional site of the community’s court.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףמהרש״א חידושי אגדותרשימות שיעורים לגרי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) וְאָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן ולְעוֹלָם יִרְאֶה דַּיָּין עַצְמוֹ כְּאִילּוּ חֶרֶב מוּנַּחַת לוֹ בֵּין יַרְכוֹתָיו וְגֵיהִנָּם פְּתוּחָה לוֹ מִתַּחְתָּיו

And Rabbi Shmuel bar Naḥmani says that Rabbi Yonatan says: A judge should always view [yireh] himself as if a sword is placed between his thighs, so that if he leans to the right or to the left he will be injured, and as if Gehenna is opened up beneath him,
עין משפט נר מצוהרי״ףרמ״הפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ודייקינן אדר׳ חנין דמפריש ליה להאי לא תגורו אל תכניס דבריך מפני איש מאי משמע דהאי לא תגורו לישנא דכנישי הוא ואמר אמר קרא ולא תאגר אגרה בקציר אוגר בקיץ:
וכל דיין שדן דין אמת לאמיתו משרה שכינה על ישראל שנאמר אלהים נצב בעדת אל, מה טעם? משום דבקרב אלהים ישפוט, כלומר ששופטיה שופטין בקרב בית דין שאין עושין דבר אלא על פי משפטיו של מקום ונמצא כאלו הוא שופט בקרבם, וכל שאינו דן דין אמת לאמיתו גורם לשכינה שתסתלק שנאמר עתה אקום, כלומר אסתלק, מה טעם? משוד עניים וגו׳:
ואמר ר׳ שמואל בר נחמני אמר ר׳ יונתן: לעולם יראה דיין את עצמו כאילו חרב מונחת לו בין ירכותיו, וגיהנם פתוחה לו מתחתיו, אם יסטה משורת הדין.
And Rabbi Shmuel bar Naḥmani says that Rabbi Yonatan says: A judge should always view [yireh] himself as if a sword is placed between his thighs, so that if he leans to the right or to the left he will be injured, and as if Gehenna is opened up beneath him,
עין משפט נר מצוהרי״ףרמ״הפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

סנהדרין ז. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה סנהדרין ז., ר׳ חננאל סנהדרין ז. – מהדורת הרב ישראל ברוך הלוי סאלאוויציק, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., רי"ף סנהדרין ז. – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס סנהדרין ז., רש"י סנהדרין ז., ראב"ן סנהדרין ז. – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות סנהדרין ז., רמ"ה סנהדרין ז., בית הבחירה למאירי סנהדרין ז. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה סנהדרין ז., מהרש"א חידושי אגדות סנהדרין ז., רשימות שיעורים לגרי"ד סנהדרין ז. – רשימות שיעורים שנאמרו על ידי הרב יוסף דב הלוי סולוביצ'יק זצ"ל, נערכו על ידי הרב צבי יוסף רייכמן ובנו הרב משה נחמיה רייכמן (כל הזכויות שמורות), פירוש הרב שטיינזלץ סנהדרין ז., אסופת מאמרים סנהדרין ז.

Sanhedrin 7a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Sanhedrin 7a, R. Chananel Sanhedrin 7a, Rif by Bavli Sanhedrin 7a, Collected from HeArukh Sanhedrin 7a, Rashi Sanhedrin 7a, Raavan Sanhedrin 7a, Tosafot Sanhedrin 7a, Ramah Sanhedrin 7a, Meiri Sanhedrin 7a, Maharshal Chokhmat Shelomo Sanhedrin 7a, Maharsha Chidushei Aggadot Sanhedrin 7a, Reshimot Shiurim Sanhedrin 7a, Steinsaltz Commentary Sanhedrin 7a, Collected Articles Sanhedrin 7a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×