א. ועיין בנמוקי יוסף סנה׳ דף יח. מדפי הרי״ף ד״ה היכי יהבינן להו, והעיר הגר״צ שכטר שליט״א שבתוס׳ רע״א במשניות ריש מס׳ שבת (ד״ה ובעה״ב פטור) הביא שיטת הר״ן דאם עבר על איסור לפני עור דחילול שבת פטור ומותר מדין שבת ואינו חשיב כמומר לחלל שבת אלא דעבר על איסור לפני עור בעלמא. ולכאורה שיטתו כשיטת הרמב״ן דליכא דין יהרג וא״י באיסור לפנ״ע דע״ז דאיסור לפנ״ע הוי איסור כללי ולא איסור טפל לעבירה עצמה. אמנם הג״ר ירוחם גארעליק זצ״ל אמר דיש לחלק דיתכן שהר״ן סובר דבלפני עור דע״ז חל דין דיהרג וא״י אע״פ שסובר דלגבי שבת העובר לפנ״ע דחילול שבת אינו נעשה מומר לחלל שבת, די״ל דדוקא בע״ז דנכללין באיסור ע״ז איסור מסית ועוד איסורי ע״ז אע״פ שלא עבדו ממש י״ל דלפני עור דעבודה זרה הוי בכלל אבזרייהו דע״ז, וחל בלפני עור דע״ז דין יהרג וא״י. משא״כ בשאר איסורים י״ל דלפני עור דהעבירה אינה כעבירה עצמה, ולכן העובר על לפני עור דחילול שבת אינה נעשה מומר לחלל שבת. ועיין בקובץ הערות סימן מ״ח ס״ק ט׳. אמנם עיין בתוס׳ ד״ה כנגד מעשה העגל וז״ל אקרא דתורת אמת קאי כדכתיב בסיפיה ורבים השיב מעון שיהא להם תקנה כדמסיק עכ״ל, ומבואר דתוס׳ ס״ל דהפסוק משבח את אהרן על שעשה העגל, שהחטיא את ישראל בחטא שיכולים לעשות עליו תשובה ולא גרם להם להכשל בהריגת כהן ונביא שאין בו תקנה, (ועיין במהר״ם ובתורת חיים). ויתכן דתוס׳ ורש״י נחלקו בגדר הלאו דלפני עור אי הוי איסור כללי או איסור טפל לעבירה עצמה, דרש״י ס״ל דאהרן עשה שלא כהוגן דעבר על לפני עור דעבודה זרה דהוי איסור טפל לע״ז דיהרג ואל יעבור, ומשום כך נאמר עליו ובוצע ברך נאץ ה׳. משא״כ תוס׳ ס״ל כשיטת הרמב״ן דלפני עור הוי איסור כללי ואין דין יהרג ואל יעבור באיסור לפני עור דעבודה זרה. ושמעתי בשם הג״ר אהרן סולובייצי׳ק זצ״ל דיתכן לבאר דרש״י ותוס׳ נחלקו האם מותר לעבור על ג׳ עבירות חמורות או על אבזרייהו כדי להציל את כלל ישראל או לא, דעיין בתוס׳ כתובות (דף ג: ד״ה ולדרוש להו דאונס שרי) שכתבו דהגמ׳ בנזיר (כג:) משבח את יעל אשת חבר הקיני משום דלא מתהניא ועשתה עבירה לשמה כדי להציל את ישראל. ועיין בתוס׳ מס׳ יבמות (דף קג. ד״ה והא קא מתהניא מעבירה) דיעל לא היתה אנוסה ואדרבה היא שדלתו בדברים להכריעו להביאו עליה כדי להתיש כחו להציל ישראל, ועיין בשו״ת המהרי״ק (סי׳ קסז) וז״ל והנה דבר פשוט הוא יותר מביעתא בכותחא כי אסתר לא עשתה שום איסור ולא היה בדבר אפי׳ נדנוד עבירה אלא מצוה רבה עשתה שהצילה כל ישראל וכו׳ וכן מצינו ביעל אשת חבר הקני ששבחה הכתוב במעשה דסיסרה ושקל אותו מעשה כביאות האמהות עם האבות כדאיתא בנזיר. וכן כתבו תוס׳ רבינו יודא מפרי״ש ביבמות פרק הבא על יבמתו וכמדומה אני שהוא לשון רבינו יצחק עצמו וז״ל והא דפרכינן בפרק מצות חליצה (דף קג) ובפרק נזיר (דף כג) גבי יעל והא מתהניא מעבירה וכו׳ עד ולכך הכתוב משבחה ודבר זה מותר לעשות עבירה זו לשמה אפילו היא אשת איש כדי להציל כל ישראל עכ״ל, ויתכן דתוס׳ בסוגיין ס״ל שהיה מותר לאהרן לעבור ולא ליהרג משום הצלת כלל ישראל, ועיין בשו״ת שבות-יעקב (ח״ב סי׳ קיז), ובשו״ת נודע ביהודה (מה״ת יו״ד סי׳ קסא) שדנו בדברי המהרי״ק.

א. ועיין במש״כ רבינו זצ״ל באגרות הגרי״ד הלוי פ״א מהל׳ תשובה ה״א (עמ׳ כ״ג – כ״ה).