Bava Batra 118b – בבא בתרא קיח:‏ – Shas HaMeforash

(1)

אֲמַרוּ לֵיהּ אֲנַן מִזַּרְעָא דְּיוֹסֵף דְּלָא שָׁלְטָא בֵּיהּ עֵינָא בִּישָׁא דִּכְתִיב {בראשית מ״ט:כ״ב} בֵּן פּוֹרָת יוֹסֵף בֵּן פּוֹרָת עֲלֵי עָיִן וְאָמַר רַבִּי אֲבָהוּ אַל תִּקְרֵי עֲלֵי עָיִן אֶלָּא עוֹלֵי עָיִן.

Joseph’s descendants said to him: We are of the descendants of Joseph, upon whom the evil eye had no dominion, as it is written: “Joseph is a fruitful vine, a fruitful vine by a fountain [alei ayin]” (Genesis 49:22), and Rabbi Abbahu states a homiletic interpretation: Do not read it as “alei ayin,” rather read it as olei ayin, above the eye, i.e., he transcended the influence of the evil eye. Joseph’s descendants were saying that they also do not need to be wary.

הערוך על סדר הש״סרשב״םראב״דרמ״הפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל

ערך על

על – ^א(תמורה לב.) ומקדשין אותן הקדש עילוי. פי׳ א׳ קדשי מזבח וא׳ קדשי בדק הבית אין משנין אותן מקדושה קלה לקדושה חמורה כגון שלמים לעולה ומקדישין אותן קדשי מזבח הקדש עילוי לשם קדשי בדק הבית ואותו עילוי נותן לבדק הבית כדאמרינן (ערכין כח:) מחרים אדם את קדשיו בין קדשי קדשים בין קדשים קלים אם נדר נותן דמיהן פי׳ שאמר שור זה עלי לעולה שחייב באחריותו כיון דלא סגי דלא מקריב ליה נותן דמיו לבדק הבית ואם נדבה הוא אותן קדשי מזבת שהקדיש לעילוי כיון דנדבה לא אמר עלי אלא אמר הרי זו עולה דאינו חייב באחריותה אינו נותן לבדק הבית אלא דמי טובת הנאתה ומה הוא טובתה אמר כמה אדם כהן אחד ממשמר העובד באותו זמן רוצה ליתן לבעל השור שימתין לו עד זמן משמרתו ויתנהו לו כדי שיזכה לו בעורו שאינו רשאי זה כהן להעלותו אלא בזמן משמרתו כמה שאותו כהן רוצה ליתן כן הוא חייב ליתן לבדק הבית היינו עילוי ומחרימין אותו קדשי מזבח יכול לומר יהו חרם ואם אמר כן אם נדר הן נותן את דמיהן לכהנים ואם נדבה נותן את טובתן כדאמרינן (ערכין כז) הבעלים נותנין ל׳ שאין מוסיפין חומש על עילויו של זה (בכורות טו) הרי הן כחולין לכל דבריהן אין לך בהם אלא מצות עילוי לבד פי׳ חומרא דבעו פדייה. והיה ערכך תרגום ירושלמי והיה עילוייך (קידושין מב) במקרקעי נמי לא אמרן אלא דפלוג בעילויא פי׳ בשומא דשופרא וסניא ואוקומינהו בדמי אבל אפלוג במשחתא פי׳ במדה כל שהוא חוזר (יבמות ד) ואי כתב רחמנא לא יעלה הוה אמינא כל העלאה קא אסר רחמנא פי׳ שנושאין הכלאים בידיכן להראותן קמ״ל לא תלבש. (יבמות עא) אני שונה עיגול בעיגול עולה פי׳ מעלה אחד ממאה והשאר מותרין ולולי שהתרומה בזמן הזה דרבנן לא היה התנא שונה עולה אלא מדמע הכל (כתובות מח) עולה עמו ואינה יורדת עמו בעלת בעל בעלייתו של בעל ולא בירידתו פי׳ אם היה עשיר או ממשפחה חשובה ממשפחתה עולה עמו כמנהג מעלתו ואם היתה היא עשירה והוא עני או פחות ממשפחתה אינה יורדת עמו ממעלתה. (חולין יז) סכין עולה ויורד מותר לשחוט בו פי׳ שקצותיה רחבות ואמצעיתה צר זו היא עולה ויורד והוא שפיו חלק ואין בו פגימה כלל (מנחות סא) נותן שתי הלחם על שני כבשים ומניח שתי ידיו למטה מוליך ומביא מעלה ומוריד א״ר יוחנן מעלה ומוריד למי שהשמים והארץ שלו מוליך ומביא למי שהרוחות שלו וכו׳ עד וכן ללולב (שבת קכו) והכי משני א״ר חסדא על יד על יד פי׳ מעט מעט (כתובות ק) איכא דניחא ליה באשה דשקלא על יד על יד (שבועות ב) ידיעה בתחילה וידיעה בסוף והעלם בנתים הרי זה בעולה ויורד. (כריתות ו) אלו מביאין קרבן עולה ויורד פי׳ אם היה עשיר מביא קרבן עשיר עני מביא קרבן עני. (בילמדנו מלאכי אלהים עולים ויורדים בו) יורדים ועולים מיבעי ליה אלא שהמלאכי׳ שמסורין לו בארץ ישראל עולין ואותן שירדו היו משמרין אותו בחוצה לארץ. (ברכות כא. בבא בתרא קיח: סוטה לו) אנא מזרעא דיוסף קא אתינא דלא שלטא ביה עינא בישא דכתיב בן פרת יוסף בן פרת עלי עין אל תקרי עלי עין אלא עולי עין פי׳ כל מה שמעיינין להן בעין רע לא יזיקום אלא מועיל להן ומעלין ביותר. רבי גרשם זצ״ל פי׳ שהן עולין על העין כדבר שיושב למעלה מן העין ואין עין שולט עליו ורבינו חננאל ז״ל היה שונה עלי עין כלומר בואי העין במקום אחר ואל תזיקני (תענית ג) וסימניך עילאי בעו מיא תתאי לא בעו מיא פי׳ שמואל בנהרדעא ורב בסורא ותרוייהו על פרת ונהרדעא לעיל מן סורא טפי מן ב׳ בית פרסה שמואל ונהרדעא בעו מיא ורב וסוראי תתאי לא בעו מיא דכיון שהם תחתיים נקיום המים עליהן ומתקיימין אצלם והלכך יום ס׳ כלאחר ס׳ (יבמות כא) וזעירי מוסיף אף אשת אבי אמו וסימניך דעילאי דרב פי׳ רב אמר אשת אחי האם וזעירי אמר אף אשת אבי האם האב שהוא למעלה ורב מאי טעמא לא תני לה משום דמחלפא באשת אבי אביו אם תאמר אשת אבי האם יש לה הפסק אתי למימר אשת אבי אביו נמי יש לה הפסק וזעירי אמר לגבי אשת אבי אביו שכיח דאזיל ולפיכך אין לה הפסק אבל לגבי אשת אבי אמו לא שכיח דאזיל ולפיכך יש לה הפסק פ״א לגבי משפחת אביו שכיח דאזיל משום דאתי ליה ירושה מהתם וידע דאית ליה קורבא להתם ולא אתי למיסב מהתם גבי משפחת אמו לא שכיח דאזיל. (סוכה מה) ראיתי בני עלייה והן מועטין פי׳ ראיתי ברוח הקדש בראיית חלום כי הצדיקים שבדור הזה הראוין לעלות לגן עדן מועטין (בבא קמא טז) מועד משלם נזק שלם מן העלייה גמרא מאי עלייה מעולה שבנכסים. אצל מעולין שבמשפחה ומאי נינהו דוד ושלמה (כתובות לה) בין דרך ירידה בין דרך עלייה כדכתיב יודע כמביא למעלה בסבך כשהגרזן ביד אדם ומעלהו למעלה ממנו להורידו להכות על העץ או על זולתו כיוצא בו (משנה פאה ו) אל תסג גבול עולים: ירושלמי רב ירמיה ורב יוסף חד אמר אלו עולי מצרים וחד אמר אלו שירדו מנכסיהם. לסמיא צווחין סגי נהורא וכזה הענין קראו אחריך מלא ריקם היה לו לומר אלא שכינה הכתוב לא שכחו בע״ה דכתיב קצירך ושכחת לא ששכחוהו פועלין דכתיב כי תקצר ושכחת.

ערך חבט

חבט – ^ב(סוכה מה.) חריות של דקל היו מלקטין וחובטין ע״ג המזבח ואותו היום נקרא יום חיבוט חריות. (בריש מדות) וכל משמר שאינו עומד ואומר לו איש הר הבית שלום עליך ניכר שהוא ישן חובטו במקלו ורשות היה לו לשרוף את כסותו (ובסוף פרה) חובטין אותה במקלו׳ כוברין אותה בכברות. (שבת פ:) נראין דברי רבי יהודה בחבוט פי׳ סיד טרוף. (עירובין מב) הואיל ותקרת הבית חובטא פי׳ ר׳ ניסים כגון שהבית פתוח משני צדדין וכלתה מדתו במקצת הבית תחת התקרה כגון שהבית כולו מקורה הרי הוא כד׳ אמות ומטלטל בכולו ואם תאמר הרי הוא פתוח לצד מערבית וכאלו פרוץ למקום האסור לו קא משמע לן רב הונא דתקרת הבית חובטת ראה כאלו תקרה יורדת וסותמת צד מערבי (בבא קמא נ) בור שחייבה עליה תורה להבלו ולא לחבטו פי׳ שמת מחמת הבל וחמימות שבתוך הבור ולא מחמת המכה שנפל בקרקעית הבור (חולין ח) הבלא קדים או חבטא קדים פי׳ חמימות קדים או פציעת המכה. (ובבא מציעא קטז) אי בחבטא נפל אי בחבסא נפל פי׳ שחבטתם הרוח והפילתם ממעלה למטה ונשתברו (ובפסיקתא דפרה) אמר ליה חבוט חבטך דהיא טבא בקולטא פי׳ רמי ואחבטך חיפה להלקתך בשביל פעם אחרת. וחבטא בהפקר קני (בבא בתרא קיח) כבר פירשנו בערך בט. (כתובות לו) אמר רבי זירא מפני שנחבטת ע״ג קרקע כולהו נמי מחבטא. (כתובות י) ההוא דאתא לקמיה דרב נחמן אמרו ליה פתח פתוח מצאתי אמר להו רב נחמן אסבוה כופרי מברכתא הביטא ליה. פי׳ גאון כופרי עצים לחין הנלקחין מן חריות של דקל מברכתא נברכת של כובסין ונעשה כנוי לאותו מקום וכן הוא אומר הכוהו והלקוהו בכופרי כי כבר חבט בנברכת כלומר ידע את הנשים. ס״א מקור ונברכת אח׳ הן לכן כינהו מברכתא כלומר על מקור חבט עצמו.

ערך טפל

טפל – ^ג(בבא בתרא קיח) להוציא את הטפלים (קידושין לד:) ואנא אמינא טפלים. (חולין יח.) דתלי ביה טופלי פי׳ יש לו טף ותלוי׳ עליו לזונם ועיינו במילתיה לאהדורי׳ בלחוד אבל לשמותיה לאכרוזי אבישריה אע״פ דנמצאת סכינו יפה עבדינן ביה (א״ב תרגום לחם לפי הטף לחמא לפום טפלא).

א. [ערהרען.]

ב. [שלאגען, קלאפפען.]

ג. [קינדער.]

אמרו לו [אנן] מזרעא דיוסף כו׳ – והיינו דכתיב ויאמרו בני יוסף לא ימצא לנו ההר כלומר אין אנו חוששין לאותו הר היינו יער כדכתיב התם הר יהיה לך כי יער הוא.

עולי עין – הן עולין על העין ושולטין עליו ואין העין עולה עליהן.

¹נפקא ליה מאחוזת. קשה לי והלא עדיין חיים היו שאם מתו לא היו מבאי הארץ ואיך הבורא יתברך כותב עליהם שבנות צלפחד יירשו אותם. ואולי אותם תרי אחי נמי מיוצאי מצרים היו ולחזרה וליטול בנכסי חפר ומהם בא לבנות צלפחד. והאי פירושא לא דייק כלל שהרי בשבילן לא נתרבה חלקו דהואיל ולא היו להם בנים למה ירשו מחפר אביהם ולא עוד אלא שמצינו חלק בכורתו של צלפחד בנכסי חפר. אלא ודאי מבאי הארץ היו והבורא יתברך היה יודע שימותו בלא בנים ורמז את ירושתו בתורה ופירש אותה ביהושע. עוד קשה לי למאן דאמר תרי אחי דאבא הוו להו דהיינו למאן דאמר לבאי הארץ למה ליה למכתב אחזת נכתוב נתון תתן להם נחלה בתוך אחי אביהם כו׳ ומנתון תתן נפקא ליה תרי אחי דאבא דהרי נחלת אביהם לא צריך ומעתה נתון תתן להם נחלה זו נחלת שני אחי אביהם. או טפלים קחשיב טובא הוו. פירוש דבנות צלפחד כטפלים היו שלא נטלו בשביל עצמן.

1. פיסקה זו מובאת בשטמ״ק בשם ראב״ד.

נב. אמר מר מרגלים יהושע וכלב נטלו חלקם מנא הני מילי דאמר קרא ויהושע בן נון וכלב בן יפונה חיו מן האנשים ההם מאי חיו אלימא חיו ממש הא כתיב קרא אחרינא ולא נותר מהם איש כי אם כלב בן יפונה ויהושע בן נון אלא שחיו בחלקם:

נג. מתלוננים ועדת קרח לא היה להם חלק בארץ, מנא הני מילי דתניא אבינו מת במדבר והוא לא היה בתוך [ה]⁠עדה הנועדים על ה׳ בעדת קרח כי בחטאו מת אבינו זה צלפחד והוא לא היה בתוך העדה כמשמעו. מכדי בנות צלפחד ירושת אבוהון בארץ ישראל קא תבען, דכתיב תנה לנו אחוזה בתוך אחי אבינו, מאי שנא דקאמרי והוא לא היה בתוך העדה, ש״מ הכי קאמרי ליה, והוא לא היה בתוך העדה שאין להם חלק בארץ, למה יגרע שם אבינו, תנה לנו אחוזה וגו׳, ש״מ דהני כולהו לא הוו להו חלק בארץ:

נד. אמר ליה רב פפא לאביי בשלמא למאן דאמר ליוצאי מצרים נתחלקה הארץ היינו דכתיב ויפלו חבלי מנשה עשרה שיתא דשיתא בתי אבות. ואלו הם לבני אביעזר ולבני חלק ולבני אשריאל ולבני שכם ולבני חפר ולבני שמידע, וארבעה דבנות צלפחד, דתנן בנות צלפחד נטלו שלשה חלקים בנחלה, חלק אביהם שהיה מיוצאי מצרים וחלקו עם אחיו בנכסי חפר ושהיה בכור ונטל שני חלקים, הא תלתא, וחולקא רביעה דחד אחא דאבא דהוה להי בר עשרין ביוצאי מצרים ומית וירתן ליה. ושיתא דשיתא בתי אבות, הא עשרה. אלא למאן דאמר לבאי הארץ נתחלקה הארץ תמנייא הוו שיתא דשיתא בתי אבות ותרתי דידהי מכח חזרה, דאהדרו כולהו חולקיהו לגבי גלעד אבי אביהן, ונמצא שירש צלפחד עם אחיו מחלק חפר אביו בנכסי גלעד שני חלקים, חלק בכור וחלק פשוט, הא תמניא. דאלו מחמת צלפחד גופיה לא שקול ולא מידי דהא לאו מבאי הארץ הוה. וחולקא דאחוה דצלפחד לא קא חשבינן, דהא חשיב ליה חולקא דחפר אבוהון בכלל שיתא בתי אבות, ואי חשבת חולקי דכולהו בנים דידיה דירתי מיניה קא עייל ליה כולי חולקא דידיה בכלל, אשתכח דקא חשבת ליה לחולקיה דחפר תרי זימני.

ומתמהינן ולטעמיך למ״ד ליוצאי מצרים תשעה הוו. שיתא דשיתא בתי אבות ותלתא דבנות צלפחד, הא תשעה. אלא מאי אית לך למימר חד אחא דאבא הוו להו לבנות צלפחד דהוה בר עשרים ביצ״מ והוה ליה חלק עשירי מחמת נפשיה לבר מחולקיה בנכסי חפר, וכיון דמת בלא בני ירתי ליה בנות צלפחד, ה״נ [למ״ד] לבאי הארץ נתחלקה הארץ לא תיקשי לך דאיכא למימר תרי אחי דאבא הוו להי. ומיתו להו לאחר מיתת חפר אבוהון, דאשתכח דירתי תרי אחי תרי חולקי בחזרה בנכסי חפר, וכי מיתי הנך תרי אחי ירתינהו בנות צלפחד להנהו תרי חולקי מחמת הנהו תרי אחי ולאו מחמת חפר, ואמטול הכי חשיב להו להנהו תרי חולקי באנפי נפשייהו, ואשתכח דשקלי להו ארבעה חולקי בנכסי חפר ושיתא דשיתא בתי אבות, הא עשרה.

וכי תימא אכתי תשעה הוו, דחפר גופיה בכלל שיתא בתי אבות נינהו וכבר עייל ליה כוליה חולקיה דחפר בכלל הני ארבעה חולקי דשקול בנות צלפחד מחמת אבוהון ומחמת תרי אחי דאבא (והוו) [דהוו] להו ותו לית לך למחשביה לחפר בהדי בתי אבות, פש להו חמשה, וארבעה חולקי דבנות צלפחד, הא תשעה. הא לא קשיא, דעל כרחיך חד אחא דאבא אחרינא הוה להו בביאת הארץ דשקול חולקא לחזרה בנכסי חפר. וכי תימא אי הכי אדאמרינן תרי אחי דאבא הוה להו, תלתא אחי דאבא מיבעי ליה. כי קא חשיב הנך דמיתו להו וירתי בנות צלפחד חולקא בתרי חולקי דידהו קא חשיב, דאלו הך אחא דאבא דאשתייר לא מצי למחשביה, דהא חשיב ליה חפר אבוה בכלל שיתא בתי אבות, וליכא אורחא למחשביה לחפר לבר מחולקא דבנות צלפחד אלא מחמת ההוא בר דאשתייר ליה למשקל חולקא בנכסיה לבר מבנות צלפחד.

דתניא נתן תתן להן אחוזת נחלה בתוך אחי אביהם נתן תתן להן נחלה זו נחלת אביהן מחמת עצמו שהיה מיוצאי מצרים בתוך אבי אביהם זו נחלת חפר אבי אביהם. כלומר חלקם עם אחי אביהם בנחלת חפר אבי אביהם והעברת את נחלת אביהם זה חלק בכורה רבי אליעזר בן יעקב אומר אף חלק אחי אביהם נטלו שנאמר נתון תתן לרבות נחלת אחי אביהם שמת וירשוה. ולפום דרשיה דר׳ אליעזר בן יעקב איכא למימר דסבירא ליה דתלתא אחי דאבא הוה להו ומית חד מיניהו וירתי חולקא בנכסיה, דאלת״ה הא בתוך אחי אביהם דמשמע דשקלו חולקא בהדי תרי אחי דאבוהון היכי משכחת לה. ואיכא למימר דס״ל לר׳ אליעזר בן יעקב דהאי בתוך אחי אביהם לאו בתוך אחיו של צלפחד אביהם קאמר, אלא בתוך אחי חפר אבי אביהם קאמרי׳, דאבוה דאבא נמי אבא מיקרי, כדכתיב (בראשית לא,מב) לולי אלהי אברהם וכתיב (בראשית לב,י) ויאמר יעקב אלהי אבי אברהם כו׳.

למ״ד תרי אחי דאבא הוו להו. ומיתו וירתי מיניהו בנות צלפחד, נפקא להו מאחוזת נחלה. לרבות חלק (חמישי) [רביעי], דאי לחלק אביהם לימא קרא אחוזה ולא בעי נחלה אי נמי נחלה ולא בעי אחוזה, תרתי (לימא) [למה] לי, לרבות חלק רביעי, תרי דידהי ותרי דתרי אחי דאבא דהוה להי הא ארבעה.

אמר ליה רב פפא לאביי קרא מאי קא חשיב אי בתי אבות קא חשיב שיתא הוו אי טפלים קא חשיב טובא הוו. ולדברי הכל קא קשיא ליה, בין למ״ד ליוצאי מצרים נתחלקה הארץ בין למ״ד לבאי הארץ, דלמ״ד ליוצאי מצרים נתחלקה הארץ על כרחיך יוצאי מצרים דהני שיתא בתי אבות כוליה שיבטא דמנשה הוו, וכולי שיבטא דמנשה מבן עשרים ומעלה טובא הוו, וכל חד וחד מיניהו חולקא באנפי נפשיה שקל. והשתא תיקשי לך, אי חולקי דבתי אבות קא חשיב בלחוד לבר מטפלים דידהו ואפי׳ יתרין על בן עשרים, שיתא בלחוד הוו, ואמאי מני להו לחולקי דבנות צלפחד בהדיהו, הא צלפחד גופיה מכלל טפלים דבתי אבות נינהו וטפלים לא קא חשיב. ואי טפלים קא חשיב, טובא הוו, כדקא מני להו במדבר סיני, ואמאי קא חשיב להו לחבלי מנשה עשרה ותו לא.

ואי למ״ד לבאי הארץ נמי על כרחיך באי הארץ דמנשה טובא הוו, וא״כ מאי קא חשיב, אי בתי אבות קא חשיב שיתא הוו ותו לא, ואי טפלים קא חשיב טובא הוו.

אמרו ליה [לו]: אנן מזרעא [אנו מזרע] יוסף שלא שלטא ביה עינא בישא [שולטת בו עין רעה] ואין אנו צריכים להתחבא מפני עין הרע, דכתיב [שנאמר] בברכת יעקב ליוסף: ״בן פרת יוסף בן פרת עלי עין״ (בראשית מט, כב), ואמר ר׳ אבהו: אל תקרי (תקרא) ״עלי עין״ אלא ״עולי עין״, כלומר, שבניו הם מעל לעין, שאין עין רעה מסוגלת להזיק להם.

Joseph’s descendants said to him: We are of the descendants of Joseph, upon whom the evil eye had no dominion, as it is written: “Joseph is a fruitful vine, a fruitful vine by a fountain [alei ayin]” (Genesis 49:22), and Rabbi Abbahu states a homiletic interpretation: Do not read it as “alei ayin,” rather read it as olei ayin, above the eye, i.e., he transcended the influence of the evil eye. Joseph’s descendants were saying that they also do not need to be wary.

מאמרים באתר אסיף

חלוקת הארץ בימי יהושע / הרב דותן הרץ (ניצני ארץ יח, מרכז הרב תשע״ג)

הערוך על סדר הש״סרשב״םראב״דרמ״הפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל

(2) ר׳רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא אֲמַר מֵהָכָא {בראשית מ״ח:ט״ז} וְיִדְגּוּ לָרוֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ מָה דָּגִים שֶׁבַּיָּם מַיִם מְכַסִּים עֲלֵיהֶם וְאֵין הָעַיִן שׁוֹלֶטֶת בָּהֶם אַף זַרְעוֹ שֶׁל יוֹסֵף אֵין הָעַיִן שׁוֹלֶטֶת בָּהֶם.:

Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, said that a proof for the notion that the evil eye holds no sway over Joseph and his descendants, is from here, Jacob’s blessing of Joseph’s sons, Ephraim and Manasseh: “The angel who has redeemed me from all evil, bless the lads; and let my name be named in them, and the name of my fathers, Abraham and Isaac; and let them grow into a multitude [veyidgu] in the midst of the earth” (Genesis 48:16). Veyidgu is related etymologically to the word for fish [dag]. Just as with regard to the fish in the sea, water covers them and the evil eye has no dominion over them, so too, the seed of Joseph, the evil eye has no dominion over them.

ראב״דרמ״הפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ר׳ יוסי בר׳ חנינא אמר: מהכא [מכאן] יש ראיה שבני יוסף אין עין רעה שולטת בהם, שנאמר בברכת יעקב ליוסף על בניו: ״וידגו לרב בקרב הארץ״ (בראשית מח, טז), והשוואה זו לדגים מלמדת: מה דגים שבים — מים מכסים עליהם ולכן אין העין שולטת בהם, אף זרעו של יוסף — אין העין שולטת בהם.

Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, said that a proof for the notion that the evil eye holds no sway over Joseph and his descendants, is from here, Jacob’s blessing of Joseph’s sons, Ephraim and Manasseh: “The angel who has redeemed me from all evil, bless the lads; and let my name be named in them, and the name of my fathers, Abraham and Isaac; and let them grow into a multitude [veyidgu] in the midst of the earth” (Genesis 48:16). Veyidgu is related etymologically to the word for fish [dag]. Just as with regard to the fish in the sea, water covers them and the evil eye has no dominion over them, so too, the seed of Joseph, the evil eye has no dominion over them.

ראב״דרמ״הפירוש הרב שטיינזלץהכל

(3) מְרַגְּלִים יְהוֹשֻׁעַ וְכָלֵב נָטְלוּ חֶלְקָם.: מְנָהָנֵי מִילֵּי אָמַר עוּלָּא דְּאָמַר קְרָא {במדבר י״ד:ל״ח} וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְכָלֵב בֶּן יְפֻנֶּה חָיוּ מִן הָאֲנָשִׁים הָהֵם מַאי חָיוּ אִילֵּימָא חָיוּ מַמָּשׁ וְהָא כְּתִיב קְרָא אַחֲרִינָא {במדבר כ״ו:ס״ה} וְלֹא נוֹתַר מֵהֶם אִישׁ כִּי אִם כָּלֵב בֶּן יְפוּנֶּה וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן אֶלָּא מַאי חָיוּ שֶׁחָיוּ בְּחֶלְקָם.:

§ The Gemara analyzes the next section of the baraita, which states: With regard to the twelve spies sent to survey Eretz Yisrael prior to the Jewish people’s entry into the land, Joshua and Caleb took all of the spies’ portions of the land. The Gemara asks: From where is this matter derived? Ulla said: It is as the verse states: “But Joshua, son of Nun, and Caleb, son of Jephunneh, lived of those men that went to spy out the land” (Numbers 14:38). What does the term “lived” mean? If we say that it means literally that they lived, but there is another verse that states: “And there was not left a man of them, save Caleb, son of Jephunneh, and Joshua, son of Nun” (Numbers 26:65), so why would the Torah state it twice? Rather, what does the term “lived” mean? That Joshua and Caleb lived in the other spies’ portion of the land.

מיוחס לר׳ גרשוםרשב״םראב״דרמ״המהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

שחיו בחלקיהן – שירשו חלקן המגיען:

והכתיב קרא אחרינא – ותרי קראי למה לי.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מאי חיו שחיו בחלקם כו׳. לפי שא״י נקראת ארץ החיים אמר שחיו בחלקם של א״י כמ״ש אתהלך לפני ה׳ בארצות החיים אמר בארצות לשון רבים ארץ דעוה״ז וארץ דעוה״ב אבל למרגלים לא היה להם חלק בא״י לא בעוה״ז ולא בעוה״ב כדאמרי׳ דאין להם חלק לעוה״ב:

א שנינו בברייתא שמרגלים — יהושע וכלב נטלו חלקם בירושת הארץ. ושואלים: מנהני מילי [מנין הדברים הללו] שהם נטלו את חלק המרגלים? אמר עולא, שאמר קרא [הכתוב]: ״ויהושע בן נון וכלב בן יפנה חיו מן האנשים ההם״ (במדבר יד, לח), ויש לשאול: מאי [מה פירוש] ״חיו״? אילימא [אם תאמר] חיו ממש, והכתוב מציין שהם היחידים שנשארו בחיים מבין כל שנים עשר המרגלים, והא כתיב קרא אחרינא [והרי נאמר כתוב אחר]: ״ולא נותר מהם איש כי אם כלב בן יפנה ויהושע בן נון״ (במדבר כו, סה)! אלא מאי [מה פירוש] ״חיו״? — כוונתו שחיו בחלקם, כלומר, שהם נהנו מחלקם של המרגלים.

§ The Gemara analyzes the next section of the baraita, which states: With regard to the twelve spies sent to survey Eretz Yisrael prior to the Jewish people’s entry into the land, Joshua and Caleb took all of the spies’ portions of the land. The Gemara asks: From where is this matter derived? Ulla said: It is as the verse states: “But Joshua, son of Nun, and Caleb, son of Jephunneh, lived of those men that went to spy out the land” (Numbers 14:38). What does the term “lived” mean? If we say that it means literally that they lived, but there is another verse that states: “And there was not left a man of them, save Caleb, son of Jephunneh, and Joshua, son of Nun” (Numbers 26:65), so why would the Torah state it twice? Rather, what does the term “lived” mean? That Joshua and Caleb lived in the other spies’ portion of the land.

מיוחס לר׳ גרשוםרשב״םראב״דרמ״המהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(4) מִתְלוֹנְנִין וַעֲדַת קֹרַח לֹא הָיָה לָהֶן חֵלֶק בָּאָרֶץ.: וְהָתַנְיָא מְרַגְּלִים מִתְלוֹנְנִים וַעֲדַת קֹרַח יְהוֹשֻׁעַ וְכָלֵב נָטְלוּ חֶלְקָם לָא קַשְׁיָא מָר מַקֵּישׁ מִתְלוֹנְנִים לִמְרַגְּלִים מָר לָא מַקֵּישׁ מִתְלוֹנְנִים לִמְרַגְּלִים.

The baraita teaches that the protesters and the assembly of Korah did not possess a portion of Eretz Yisrael. The Gemara asks: But isn’t it taught otherwise in a baraita: With regard to the spies, the protesters, and the assembly of Korah, Joshua and Caleb took their portions of the land? Apparently, the protesters and the assembly of Korah were assigned portions in Eretz Yisrael, which were then given to Joshua and Caleb. The Gemara answers: It is not difficult: One Sage, the tanna of the baraita quoted earlier, juxtaposes the protesters to the spies, teaching that just as the spies were assigned a portion of Eretz Yisrael, so were the protesters. And one Sage, the tanna of the baraita quoted here, does not juxtapose the protesters to the spies. Although the spies were assigned a portion, the protesters were not.

מיוחס לר׳ גרשוםר״י מיגשרשב״םראב״דרמ״הפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

מאן דמקשי מתלוננים למרגלים בחד קרא סבירא ליה דהוה להו חלק בארץ דכי היכי דלגבי מרגלים יהושע וכלב נטלו חלקם כדאמרי׳ הכי נמי נטלו חלק [של] מתלוננים. מאן דלא מקיש מתלוננים למרגלים סבירא ליה דלא הוה להן חלק בארץ כלל. דתניא אבינו מת במדבר והוא לא היה בתוך כל הני וכל הני מדברייתא מקיש מתלוננים למרגלים. משום הכי יהושע וכלב נטלו חלקם כדגמרינן הכא. ותנא קמא לא מקיש:

פי׳ עדת קרח. הם החמשים ומאתים שנקהלו עמו. קריאי מועד ומתלוננים שבעדת קרח. הם אותם שנילונו על משה ועל אהרון ואמרו להם אתם המתם את עם י״י:

נראה בעיני דהכי גרס לא קשיא מר מקיש מתלוננים למרגלים ומר לא מקיש מתלוננים למרגלים דתניא כו׳. ולקמן מפרש לה.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ועוד שנינו בברייתא: מתלוננין ועדת קרח לא היה להן כלל חלק בארץ. ושואלים: והתניא [והרי שנינו בברייתא אחרת] שמרגלים, מתלוננים ועדת קרח — יהושע וכלב נטלו חלקם. הרי שהיה להם חלק, אלא שנלקח מהם! ודוחים: לא קשיא [אין זה קשה]: מר [חכם זה, בברייתא השניה] מקיש (משווה) מתלוננים למרגלים, וכשם שלמרגלים היה חלק בארץ אף למתלוננים היה חלק, מר [חכם זה, בברייתא הראשונה] שאינו סבור כן, לא מקיש מתלוננים למרגלים. והיכן הם מצויים יחד בכתובים, כך שאפשר להקישם זה לזה?

The baraita teaches that the protesters and the assembly of Korah did not possess a portion of Eretz Yisrael. The Gemara asks: But isn’t it taught otherwise in a baraita: With regard to the spies, the protesters, and the assembly of Korah, Joshua and Caleb took their portions of the land? Apparently, the protesters and the assembly of Korah were assigned portions in Eretz Yisrael, which were then given to Joshua and Caleb. The Gemara answers: It is not difficult: One Sage, the tanna of the baraita quoted earlier, juxtaposes the protesters to the spies, teaching that just as the spies were assigned a portion of Eretz Yisrael, so were the protesters. And one Sage, the tanna of the baraita quoted here, does not juxtapose the protesters to the spies. Although the spies were assigned a portion, the protesters were not.

מיוחס לר׳ גרשוםר״י מיגשרשב״םראב״דרמ״הפירוש הרב שטיינזלץהכל

(5) דְּתַנְיָא {במדבר כ״ז:ג׳} אָבִינוּ מֵת בַּמִּדְבָּר זֶה צְלָפְחָד וְהוּא לֹא הָיָה בְּתוֹךְ הָעֵדָה זֶה עֲדַת מְרַגְּלִים הַנּוֹעָדִים עַל ה׳ אֵלּוּ מִתְלוֹנְנִים בַּעֲדַת קֹרַח כְּמַשְׁמָעוֹ.

The Gemara quotes a related baraita. As it is taught in a baraita that the verse quotes the daughters of Zelophehad: “Our father died in the wilderness, and he was not among the assembly of them that gathered themselves together against the Lord in the assembly of Korah, but he died in his own sin; and he had no sons” (Numbers 27:3), and the daughters of Zelophehad therefore claim they are entitled to his portion. “Our father died in the wilderness,” this is referring to Zelophehad. “And he was not among the assembly,” this is referring to the assembly of spies. “That gathered themselves together against the Lord,” these are the protesters. “In the assembly of Korah,” this is in accordance with its straightforward meaning. It is clear from this verse that those in these categories were not entitled to a portion in Eretz Yisrael.

רשב״םראב״דרמ״השיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

זה צלפחד – מילתא דפשיטא היא דהא כתיב לעיל בנות צלפחד אלא אגב גררא דהנך קאמר לה ונראה בעיני שחסר מן הספרים דהכי קתני רישא דהך ברייתא בסיפרי אבינו מת במדבר ר׳ עקיבא אומר נאמר כאן במדבר ונאמר להלן מדבר מה מדבר האמור כאן צלפחד אף מדבר האמור להלן צלפחד דמינה שמעינן דהיינו מקושש והוא לא היה בתוך העדה כו׳ כי הכא.

זו עדת מרגלים – דכתיב בהו עד מתי לעדה הרעה הזאת אשר המה מלינים עלי (במדבר יד) את השאר.

אלו מתלוננים – כדמפ׳ מתלוננים שבעדת קרח דכתיב בהו לכן אתה וכל עדתך הנועדים על ה׳ והאי דקאמר עדת קרח כמשמעו מסקנא דמילתיה היא.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

(קיח.) והוא לא היה בתוך העדה זו עדת מרגלים. קשיא לן למאן דאמר לבאי הארץ נתחלקה הארץ מאי נפקא מינה במה שלא היה אביהם בעדת מרגלים ומתלוננים אפילו היה מהן היו יורשים. ויש לומר דנפקא מינה לחלק בכורה דחלק פשוטות היו נוטלין אפילו אם היה בעדותן אבל בחלק בכורה לא היו נוטלות בנכסי חפר דאי מכח אבוה דאבוה קירתי חלק בכורה מאי עבידתיה כדאמר בפרק מי שמת ואף על גב דמסיק התם לימא ליה מכח שניהם דאבא קאתינא ובמקום אב קאמינא הכא אי במקום אב קיימי לא היה ראוי לחלוק בארץ אלו היה בעדת מרגלים. עוד נראה לי דנפקא מינה גם לחלק פשיטות לענין ליטול בנחלת אבי אביהן ואף על פי שאדם יכול לומר על אחי אבי קא יריתנא כמו שיכול לומר על אבי אביו כדמוכח בפרק מי שמת דוקא במקום שאביו ראוי לירש אבל במקום שאין אביו ראוי לירש אינו יורש את אחי אביו שהרי בא לירש את אחיו במקום אחי אביו אלא מפני שהוא במקום אביו ליורשו דבשלמא בן הבן בא מכח זקנו וכדכתיב תחת אבותיך יהיו בניך כדאיתא התם. ומסתברא כלישנא קמא לפי שיש לומר גם אחי אביו היינו יורשו מכח אביו אלא לפי שאין האח יורש אלא במשמוש נחלה אצל האב והאב מוריש את בניו ואת בני בניו. עליות.

— דתניא [שכן שנינו בברייתא] בפרשת בנות צלפחד, כשביקשו נחלה: ״אבינו מת במדבר״ (במדבר כז, ג) — זה צלפחד, ״והוא לא היה בתוך העדה״ (במדבר כז, ג) — זה עדת מרגלים, ״הנועדים על ה׳⁠ ⁠⁠״ — אלו מתלוננים, ״בעדת קרח״ — כמשמעו, לומר שאין כל סיבה לכך שלא יקבל צלפחד את חלקו בארץ.

The Gemara quotes a related baraita. As it is taught in a baraita that the verse quotes the daughters of Zelophehad: “Our father died in the wilderness, and he was not among the assembly of them that gathered themselves together against the Lord in the assembly of Korah, but he died in his own sin; and he had no sons” (Numbers 27:3), and the daughters of Zelophehad therefore claim they are entitled to his portion. “Our father died in the wilderness,” this is referring to Zelophehad. “And he was not among the assembly,” this is referring to the assembly of spies. “That gathered themselves together against the Lord,” these are the protesters. “In the assembly of Korah,” this is in accordance with its straightforward meaning. It is clear from this verse that those in these categories were not entitled to a portion in Eretz Yisrael.

רשב״םראב״דרמ״השיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל

(6) מָר מַקֵּישׁ מִתְלוֹנְנִים לִמְרַגְּלִים וּמָר לָא מַקֵּישׁ מִתְלוֹנְנִים לִמְרַגְּלִים.

The Gemara concludes: One Sage juxtaposes the protesters to the spies, so that Joshua and Caleb inherited the portions of both; and one Sage does not juxtapose the protesters to the spies.

רשב״םראב״דרמ״הפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

מר מקיש – הואיל ונכתבו בפסוק אחד וכי היכי דירשו המרגלים ירשו נמי המתלוננים.

ומר לא מקיש – לא חשיב ליה היקש כיון דלא כתיב ביה וי״ו בתוך העדה והנועדים.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואם כן, מר [חכם זה] מקיש מתלוננים למרגלים לומר שאף למתלוננים היה חלק בארץ, כמו למרגלים, אלא שיהושע וכלב נטלו חלקם, ומר [וחכם זה] לא מקיש מתלוננים למרגלים.

The Gemara concludes: One Sage juxtaposes the protesters to the spies, so that Joshua and Caleb inherited the portions of both; and one Sage does not juxtapose the protesters to the spies.

רשב״םראב״דרמ״הפירוש הרב שטיינזלץהכל

(7) וא״לוַאֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְאַבָּיֵי וּלְמַאן דְּמַקֵּישׁ מִתְלוֹנְנִים לִמְרַגְּלִים אִיכְּפוּל יְהוֹשֻׁעַ וְכָלֵב וִירִתוּ לְכוּלַּהּ א״יאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל א״לאֲמַר לֵיהּ מִתְלוֹנְנִים שֶׁבַּעֲדַת קֹרַח קָאָמְרִינַן.

The Gemara presents Rav Pappa’s fourth question. And Rav Pappa said to Abaye: And according to the one who juxtaposes the protesters to the spies, is it reasonable that Joshua and Caleb contested the spies and inherited all of Eretz Yisrael? Many of the Jewish people protested in the wilderness at one point or another, and it cannot be that Joshua and Caleb received all of their portions by virtue of not participating in the sin of the spies. Abaye said to him: We are referring to the protesters who were among the assembly of Korah. This term is not referring to all those who protested, but rather to the 250 individuals who protested along with Korah, and it is their portions of land that Joshua and Caleb received.

מיוחס לר׳ גרשוםרשב״םראב״דרמ״הרשב״אמהרש״ל חכמת שלמהשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

איכפול יהושע וכלב – לאורתה לכל ארץ ישראל דהא כל ישראל שמתו במדבר מתלוננים הוו:

אותן מתלוננים שבעדת קרח – אותן מאתים וחמשים איש קאמרי׳ דיהושע וכלב נטלו חלקם ולא מאחריני:

לכולה ארעא דישראל – לאו דוקא כולה אלא רובה כדכתיב וילונו העם על משה לאמר מה נשתה דבשלמא למ״ד דלא מקיש הרי כל שבט ושבט נחלו חלק קרוביהם מתלוננים שבשבטים אלא למאן דמקיש נגרעה כל נחלת שבט ושבט טובא ואנן קיימא לן ומקראי איכא למילף דאפילו חלק אחד מאלף לא נטלו.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מתלוננים שבעדת קרח. פירש ר״ש ז״ל, דהיינו מאתים וחמשים איש שבעדתו. ועדתו היינו אנשי ביתו. והרא״ם ז״ל פירש, דעדתו היינו כל אותן מאתים וחמשים איש ומתלוננים שבעדתו כל אותן שאמרו אתם המתם את עם יי׳. וגם עכשו לפי פירושו אכפול יהושע וכלב למירת טובא מארץ ישראל. והראשון נראה עיקר, שאותן המתלוננים לא היו בעדתו.

ר״ש בד״ה לכולה ארעא דישראל לאו דוקא כולה כו׳ נ״ב מה שפירש רשב״ם לאו דוקא כולה יפה פירש דאי דוקא כולה א״כ מרגלים ועדת קרח למה לי הלא הן בכלל כל ישראל אבל מה שפירש דכתיב וילונו העם על משה לאמר מה נשתה תימה גדולה דא״כ איך סבר אביי למה הקדים מרגלים קודם מתאוננים אי לאו לאקושי למרגלים וא״כ מ״ט דאידך דלא מקיש הלא מוכח מן המקרא דאפכינא כדי לאקושי ועוד וכי מפני זה הפסידו חלקם בארץ הלא לא מצינו להדיא שקצף המקום עליהם רק שכתב ושם נסהו ואדרבה כתב מיד אחריו ויאמר אם שמוע תשמע לקול ה׳ אלהיך והישר בעיניו תעשה וגו׳ כל המחלה אשר שמתי במצרים וגו׳ משמע שחביבין היו לפניו ויותר טוב היה לו לפרש התלונה שאחר כך כתיב וילונו כל עדת בני ישראל על משה ואהרן וגו׳ ואותן גרועין יותר שהרי אמרו מי יתן מותנו ביד ה׳ במצרים בשבתינו על סיר הבשר וגו׳ והקב״ה השיב שמעתי תלונות בני ישראל ובאותה תלונה שכפרו בטובה שהוציאם ממצרים כדי לתת להם הארן ראוים הם להפסיד חלקם יותר מתלונה ראשונה שצעקו למים אבל כל זאת אינו שוה לי דסוף סוף לא מצינו שחטאו להדיא אלא מחמת דוחק חשש רעב אמרו כן כמו שאמרו להמית כל הקהל הזה ברעב וכן כל התלונות הכתובים בפרשת בשלח כולן מחמת רוב דוחק צעקו וחשובין קצת כאנוסין ומש״ה לא מצינו שקצף המקום עליהם ולכן נ״ל לפרש שהמקשה (כו׳) סבר מתלוננים של מרגלים דכתיב וילונו על משה ואהרן אע״פ דכתיב כל ישראל לאו דוקא כולם אלא רובם שהוא ככולם ואין חילוק בין וילונו העם ובין וילונו כל עדת והא ראייה שבתלונה הראשונה על המים כתיב וילונו העם ואח״כ בתלונה שניה הגרוע שאמרו מי יתן מותנו כתיב וילונו כל עדת בני ישראל ואינו סברא שבתלונה הגרועה יהיה יותר כל ישראל מבתלונה ראשונה שאינה קשה כל כך ועוד הכא נמי כתיב ויאמר ה׳ אל משה עד אנה ינאצוני העם הזה והסברא נותנת דלאו כולם התלוננו אלא היו הרבה והרבה ששתקו ולא ענו ומעלת כלב ייהושע שהם ענו ואמרו ונשאו נפשם למות ומש״ה זכו לראות הארן ותדע דאל״כ מה צריך להוציא יהושע וכלב מדאמר וכל מנאצי לא יראו את הארץ ממילא דיצאו הם שלא היו בכלל המנאצים אלא ש״מ דאף אותם שלא היו בכלל המנאצים מ״מ נאספו עמהם בעון הרוב חוץ מיהושע וכלב שקדשו השם ופתחו פיהם למחות במתלוננים ומש״ה נאמר נמי חי ה׳ וגו׳ כי כל האנשים הרואים את כבודי ואת אותותי אשר עשיתי במצרים וגו׳ אם יראו את הארץ ואח״כ אמר וכל מנאצי לא יראוה אלמא דבתחילה כלל כולם אף אותם שלא היו בכלל המנאצים והיינו טעמא שנגזרה עליהם גזירה מעת עשיית העגל כדפרש״י אלא שהמתין להם עד יום הפקודה בשלוח מרגלים שהיו רובן מנאצים ונגזרה הגזירה על כולן הנראה בעיני כתבתי:

בא״ד וילונו העם על משה לאמר מה נשתה דבשלמא כו׳ כצ״ל:

מתלוננים שבעדת קרח. פירש רשב״ם ז״ל דהיינו חמשים ומאתים איש שבעדתו ועדתו היינו אנשי ביתו. והרא״ם ז״ל פירש דעדתו דהיינו כל אותם חמשים ומאתים איש ומתלוננים שבעדתו כל אותם שאמרו אתם המתם את עם ה׳ וגם עכשיו לפי פירושו איכפול יהושע וכלב למירת טובא מארץ ישראל. והראשון נראה עיקר שאותן המתלוננים לא היו בעדתו. הרשב״א ז״ל.

ואמר ליה [לו] רב פפא לאביי: ולמאן דמקיש [ולדעת מי שמשווה] מתלוננים למרגלים, איכפול [התאמצו] יהושע וכלב וירתו לכולה [וירשו את כל] ארץ ישראל? שהרי כל ישראל בהיותם במדבר התלוננו! אמר ליה [לו]: מתלוננים שבעדת קרח קאמרינן [אומרים אנו], שאין אנו מתכוונים לכל המתלוננים שבישראל, אלא לאותם מתלוננים שהיו בעדת קרח, שהיו רק מספר קטן של אנשים.

The Gemara presents Rav Pappa’s fourth question. And Rav Pappa said to Abaye: And according to the one who juxtaposes the protesters to the spies, is it reasonable that Joshua and Caleb contested the spies and inherited all of Eretz Yisrael? Many of the Jewish people protested in the wilderness at one point or another, and it cannot be that Joshua and Caleb received all of their portions by virtue of not participating in the sin of the spies. Abaye said to him: We are referring to the protesters who were among the assembly of Korah. This term is not referring to all those who protested, but rather to the 250 individuals who protested along with Korah, and it is their portions of land that Joshua and Caleb received.

מיוחס לר׳ גרשוםרשב״םראב״דרמ״הרשב״אמהרש״ל חכמת שלמהשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל

(8) וא״לוַאֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְאַבָּיֵי בִּשְׁלָמָא למ״דלְמַאן דְּאָמַר לְיוֹצְאֵי מִצְרַיִם נִתְחַלְּקָה הָאָרֶץ הַיְינוּ דִּכְתִיב {יהושע י״ז:ה׳} וַיִּפְּלוּ חַבְלֵי מְנַשֶּׁה עֲשָׂרָה שִׁיתָּא דְּשִׁיתָּא בָּתֵּי אָבוֹת וְאַרְבְּעָה דִּידְהוּ הָא עֲשָׂרָה.

The Gemara returns to the baraita and presents the fifth question. And Rav Pappa said to Abaye: Granted, according to the one who says that Eretz Yisrael was divided among those who left Egypt, this is as it is written with regard to the inheritance of the tribe of Manasseh: “And ten parts fell to Manasseh, beside the land of Gilead and Bashan, which is beyond the Jordan; because the daughters of Manasseh had an inheritance among his sons” (Joshua 17:5–6). Six were the portions of the six fathers’ houses of Manasseh listed in a previous verse (Joshua 17:2), and four parts of the daughters of Zelophehad; that is ten parts.

מיוחס לר׳ גרשוםר״י מיגשרשב״םראב״דרמ״הפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

היינו דכתיב ויפלו חבלי מנשה עשרה שיתא דשיתא בתי אבות וארבעה דידהו הא עשרה הכי פירושא שיתא דשיתא בתי אבות לבני אביעזר לבני חלק לבני אפרים לבני שכם לבני חפר ולבני שמידע הא שיתא דכל הני מיוצאי מצרים הוו וארבעה דידהו של בנות צלפחד שהוא היה מיוצאי מצרים ותנן במתני׳ בנות צלפחד נטלו ג׳ חלקים חלק אביהן שהיה מיוצאי מצרים וחלקו עם אחיו בנכסי חפר ונטלו ב׳ חלקים לפי שצלפחד היה בכור. תשעה. אותו חלק עשירי מקשינן לקמן ומתרץ חד אחא דאבא הוה להו ומית ונטלו חלק אחד מירושתו שהיה האח מיוצאי מצרים הרי חבלי מנשה י׳ חלקים:

א״ל רב פפא לאביי בשלמא למ״ד ליוצאי מצרים נתחלקה הארץ היינו דכתיב ויפלו חבלי מנשה עשרה, שתא דשתא בתי אבות דאינון איעזר וחלק ושכם ושמידע ואשריאל וחפר. פי׳ שהיו כולם מיוצאי מצרים. וארבעה דבנות צלפחד דאינון חלק אביהם שהיה מיוצאי מצרים. וחלקו עם אחיו בנכסי חפר, פי׳ באותו חלק שזכה בו חפר מעצמו שהיה מיוצאי מצרים כמו שאמרנו. וחלק בבכורה. וחלק אח אחא דאבא דהוה ליה ומת בלא בנים וזכה צלפחד עם אחיו בירושתו כדבעינן למימר קמן. אלא למ״ד לבאי הארץ נתחלקה שנמצא שלא היה לצלפחד חלק בפני עצמו לפי שבמדבר מת ולא היה מבאי הארץ, ולא היה לו חלק אלא בחזרה בלבד בנכסי חפר כמו שאמרנו. תמניא הוא דהוו, שתא דשתא בתי אבות. פי׳ בשביל החזרה שהחזירו כולם על החלקים שנטלו בשביל עצמן אצל גלעד אבי אביהם כמו שאמרנו, וזכו ששת בניו בירושתו הרי ששה חלקים הם, ולפי שמכללם חפר זכה צלפחד מנכסי חפר שהוא שתות שלם בשני חלקים חלק פשוט וחלק בכורה, נמצא הכל שמונה חלקים.

היינו דכתיב – ביהושע אחר שנטלו בנות צלפחד ויפלו חבלי מנשה עשרה דהיינו שיתא דשיתא בתי אבות הכתובים למעלה וד׳ דידהו הרי עשרה דכתיב לעיל ויהי לבני מנשה הנותרים למשפחות לבני אביעזר ולבני חלק ולבני אשריאל ולבני שכם ולבני חפר ולבני שמידע אלה בני מנשה בן יוסף הזכרים למשפחותם ולצלפחד בן חפר וגו׳ ויתן להן יהושע נחלה על פי ה׳ בתוך אחי אביהן ויפלו חבלי מנשה עשרה בין נטילת ששה בתי אבות וארבעה דבנות צלפחד חלק צלפחד שהיה מיוצאי מצרים ושני חלקים מנכסי חפר וחד אחא דאבא שהיה מיוצאי מצרים ונטלו חלק הראוי לצלפחד בנחלת אחיו כדלקמן ולקמן פריך קרא מאי קחשיב כו׳.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ב ושבים לדיון במחלוקת שבברייתא. ואמר ליה [לו] רב פפא לאביי: בשלמא למאן דאמר [נניח לדעת מי שאומר] כי ליוצאי מצרים נתחלקה הארץ, היינו דכתיב [זהו שנאמר] בנחלת שבט מנשה: ״ויפלו חבלי מנשה עשרה... כי בנות מנשה נחלו נחלה בתוך בניו״ (יהושע יז, ה–ו), שיתא דשיתא [שישה חבלים של שישה] בתי אבות של מנשה המנויים בפסוק קודם (יהושע יז, ב), וארבעה חלקים דידהו [שלהן], שירשו מכח אביהן, הא [הרי] עשרה חלקים.

The Gemara returns to the baraita and presents the fifth question. And Rav Pappa said to Abaye: Granted, according to the one who says that Eretz Yisrael was divided among those who left Egypt, this is as it is written with regard to the inheritance of the tribe of Manasseh: “And ten parts fell to Manasseh, beside the land of Gilead and Bashan, which is beyond the Jordan; because the daughters of Manasseh had an inheritance among his sons” (Joshua 17:5–6). Six were the portions of the six fathers’ houses of Manasseh listed in a previous verse (Joshua 17:2), and four parts of the daughters of Zelophehad; that is ten parts.

מיוחס לר׳ גרשוםר״י מיגשרשב״םראב״דרמ״הפירוש הרב שטיינזלץהכל

(9) אֶלָּא למ״דלְמַאן דְּאָמַר לְבָאֵי הָאָרֶץ תְּמָנְיָא הוּא דַּהֲווֹ שִׁיתָּא דְּשִׁיתָּא בָּתֵּי אָבוֹת וּתְרֵי דִּידְהוּ הָא תְּמָנְיָא.

But according to the one who says that Eretz Yisrael was divided among those who entered Eretz Yisrael, there were eight parts, as follows: Six were the portions of the six fathers’ houses, and two of theirs, which they received from the estate of their grandfather Hepher, of whom Zelophehad was the firstborn; that is eight. Zelophehad himself, by contrast, was not entitled to a portion, as he did not enter Eretz Yisrael.

מיוחס לר׳ גרשוםרשב״םראב״דרמ״השיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

אלא למאן דאמר לבאי הארץ – נתחלקה תמניא הוו שיתא דשיתא בתי אבות שהיתה חוזרת נחלה ותרתי דידהו פי שנים של בכור שנטלו בנכסי חפר בחזרת נחלה הרי תמניא וחלק צלפחד עצמו לא נטלו לפי שמת במדבר ולא היה מבאי הארץ:

ותרי דידהו – שני חלקים בנכסי חפר בתורת חזרה שנטלו בני חפר איש איש חלקו בארץ אותן שהיו באי הארץ או הם או בני חפר כדכתיב לאלה תחלק הארץ וגו׳ והחזירו כולן נחלתן למוריש שלהן דהיינו חפר שהיה מיוצאי מצרים דאינן אלא שלוחיו כדכתיב לשמות מטות אבותם ינחלו ונמצא כאילו זכה והוחזק חפר בכל חלקים הללו וכשמת חפר ירשו ממנו כל בניו בנות צלפחד ירשו שני חלקים לפי שהוא בכור וכל אחיו איש איש חלק אחד הרי לבנות צלפחד שני חלקים של אביו בנכסי חפר וגם כשמתו שנים מאחי צלפחד כדלקמן ירשו אחי צלפחד אותן שבחיים וגם בנות צלפחד במקום אביהן ירשו אותן אחין המתים וזכו בחלק שהיה להם ליטול בנכסי חפר כשהחזירו לו בניו שבאו לארץ והוא חזר והוריש להם כדפרישית אבל חלק צלפחד עצמו לא נטלו שהרי לא ליוצאי מצרים נתחלקה הארץ וחזרה לא שייך ביה שהרי לא היו לו בנים הנכנסין לארץ שיחזירו לו נחלה.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא למאן דאמר לבאי הארץ תמניא הוו. קשה לן מאי סלקא דעתיה דרב פפא דקא חשיב עשרה למאן דאמר ליוצאי מצרים נתחלקה הארץ ומכלל העשרה חדא היא אחא דאבא וקאמר דלמאן דאמר לבאי הארץ נתחלקה תמניא הוו והלא היה שם חלק אחא דאבא ואמאי חשיב ליה יותר לזה מלזה הוה ליה למימר תשעה הוו. ונראה לי דקסבר דלמאן דאמר ליוצאי מצרים ראוי לחשוב חלק אחא דאבא במספר חלקים כיון שנתרבה שם חלק מחמת אחא דאבא שהיה מיוצאי מצרים וזכה לו בחלק אחד והורישו לבני חפר ולבנות צלפחד אלא למאן דאמר לבאי הארץ והחזירו בני חפר באי הארץ אצל חפר וחפר הוריש לבניו ולבנות צלפחד אם היה בן אחר לחפר שמת אחריו וירש אחר מות חפר בנכסי חפר המוחזרין אצלו וחזר והוריש לאחיו ולבנות צלפחד אין ראוי למנות זה החלק אצל בנות צלפחד לחלק בפני עצמו דמכל מקום אין כאן לצלפחד אלא שני חלקים בנכסי חפר חלק פשיטות וחלק בכורה ואותו אחי אביהן לא הוסיף בחלקם כלום שאלמלא הוא כמו כן היו נוטלין כל חלק הזה מכח חפר ולא עוד אלא שנתמעט חלקם של בנות צלפחד מחמת אותו האח שאלמלא הוא היו נוטלות הכל נכסי חפר ובכורה ועכשיו לא נטלו במה שירש אותו האח מן הנכסים אלא חלק פשיטות כל כך. והשיב לו אביי וליטעמיך כו׳ הכי נמי תרי אתי דאבא הוה להו ואף על פי שלא נתרבה חלקן של בנות צלפחד על ידן אפילו הכי נחשבו אצל בנות צלפחד לחלקים חלוקים מתוך שנטלו בשאר נכסי חפר חלק בכורה ובחלק המגיע לאותן האחים לא נטלו חלק בכורה נמצא שאין ראוי לחשוב את כל החלקים חלק נכסי חפר. עוד יש לי לומר דלמאן דאמר ליוצאי מצרים נתחלקה היה רב פפא דוחק וחושב חלק אחא דאבא במספר חלקים אף על פי שאין חידוש במנינו כדי לתרץ מה שכתוב ויפלו חבלי מנשה עשרה ואשכחן חד אחא דאבא מדתניא נתון תתן כדברי רבי אליעזר בן יעקב אך למאן דאמר לבאי הארץ נתחלקה מה יתרון לדחוק ולמנות חלק אחד אחא דאבא כיון דלא מתרץ בהכי מנין עשרה הכתוב. ולמאן דאמר תרי אחי דאבא הוו להו ההוא מאחוזת נחלה נפקא. קשיא לן דהוה ליה למימר דתרווייהו נפקי ליה מדכתיב נתון תתן דהברייתא הזו היא שנויה למאן דאמר ליוצאי מצרים נתחלקה ונפלה חלק אביהן וחלק אחא דאבא דכתיב נתון תתן וכהאי גוונא הוה ליה למימר למאן דאמר לבאי הארץ נתחלקה דנפקא ליה תרי אחי דאבא מדכתיב נתון תתן דליכא למדרש ביה חלק אביהן כיון שלא היה מבאי הארץ וגם לא היה שם מי שמחזיר לו. ונראה לי דליכא למדרש כפל הנתינה דתרי אחי דאבא הוו להו כי האיך יאמר הכתוב נתון תתן חלק האח האחד תתן חלק השני הלא בכלל ציווי נתינה אחת היא כי איזה חלק האחד משניהם הייתי מביא בכלל הנתינה יותר מחלק אחיו להם דדרשינן לה מדכתיב נתון תתן להם אחוזת וכתיב נחלה והרי זו כאלו יאמר תתן להם שתי נחלות הנופלות לפני אחי אביהן אבל למאן דאמר ליוצאי מצרים נתחלקה ראוי לדרוש כפילת הנתינה לנתינת חלק אביהן כי בסתם ציווי הנתינה קרוב לשמוע נתינת חלק אביהן תחלה. ומכל מקום שני ענינים חלוקים הם חלק אביהן וחלק אבי אביהן וראוי להכתב בשתי נתינות. רבי אליעזר בן יעקב אומר אף חלק אבי אביהן נטלו. ואם תאמר לתנא קמא דלא דריש הכי כיצד אתה מוצא חבלי מנשה עשרה. יש לומר סבירא ליה לתנא קמא דחד אחא דאבא הוו להו ומת משנכנסו לארץ ועל ידי כן נטלו ארבעה חלקים ולפיכך לא נכתב אותו חלק רביעי דהד אחא דאבא בקרא דנתן תתן להם וגו׳ לפי שלא מת ההוא אחא דאבא כשנאמרה פרשה זו ולא זכו בנות צלפחד בחלקו באותו הזמן והא דתנן נמי בנות צלפחד נטלו שלשה חלקים בנחלה ולא תנן ארבעה חלקים משום דלא איירי תנא דמתניתין אלא בחלקים שנטלו על פי הדבור שחזרו בהן כשנאמרה פרשת נחלות. כן נראה בעיני. גם יש לדחוק דתנא קמא לא מפליג פליג אדרבי אליעזר בן יעקב אלא מאי דלא מפרש תנא קמא קמפרש רבי אליעזר בן יעקב. ולמאן דאמר הרי אחי דאבא הוו להו נפקא ליה מאחוזת נחלה. פירוש למאן דאמר תרי אחי דאבא הוו להו דסבירא ליה לבאי הארץ נתחלקה הארץ ולא משכחת ארבעה חלקים אלא אם כן תאמר תרי אחי דאבא הוו להו נפקא ליה חד אחא דאבא מנתון תתן וכדרבי אליעזר בן יעקב ואידך מאחוזת נחלה דהא לא מידריש ליה זו נחלת אביהן כיון דלבאי הארץ נתחלקה הארץ שהרי אביהן לא היה מבאי הארץ הילכך דרשינן אחוזת נחלה זו נחלת אחי אביהן מיהו לפי שיטת תנא קמא לא דריש נתון תתן ודאי למאן דאמר תרי אחי דאבא הוו ליה חד אחא דאבא דרשינן מאחוזת נחלה וחד אחא דאבא לא מת עד שנכנסו לארץ ולפיכך לא נכתב בקרא דנתון תתן ונמנה בכלל חבלי מנשה שכתב יהושע לפי שמת ההוא אחא דאבא משנכנסו לארץ וזכו בנות צלפחד עם שאר אחי אביהן בחלקו. ויש מפרשים דנפקא ליה מאחוזת נחלה אחוזת חד נחלה תרי והוצרך התלמוד לפרש כן שלא תהא זקוק לומר דלמאן דאמר תרי אחי דאבא הוו ליה דריש נתון תתן כרבי אליעזר בן יעקב. מיהו הוה מצי לומר דסבירא ליה כתנא קמא דחד אחא דאבא מת במדבר ואחוזת נחלה אתי לחד אחא דאבא ניחא ליה נמי למימר דאחי דאבא תרווייהו נרמזו בקרא דנתון תתן חד מאחוזת וחד מנחלה ואף על גב דלא דרשינן נתון תתן לשתי נתינות דרשינן אחוזת נחלה לשתי אחוזות. עליות.

אלא למאן דאמר [לדעת מי שאומר] כי לבאי הארץ נתחלקה, תמניא הוא דהוו [שמונה חלקים הם שהיו], ובאופן זה: שיתא דשיתא [שישה של שישה] בתי אבות, ותרי דידהו [ושנים שלהן] שקיבלו מנכסי חפר אבי אביהן, שהרי צלפחד היה בנו בכורו — הא תמניא [הרי שמונה]!

But according to the one who says that Eretz Yisrael was divided among those who entered Eretz Yisrael, there were eight parts, as follows: Six were the portions of the six fathers’ houses, and two of theirs, which they received from the estate of their grandfather Hepher, of whom Zelophehad was the firstborn; that is eight. Zelophehad himself, by contrast, was not entitled to a portion, as he did not enter Eretz Yisrael.

מיוחס לר׳ גרשוםרשב״םראב״דרמ״השיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל

(10) וְלִיטַעְמָיךְ ולמ״דוּלְמַאן דְּאָמַר לְיוֹצְאֵי מִצְרַיִם נִתְחַלְּקָה הָאָרֶץ ט׳תִּשְׁעָה הֲווֹ אֶלָּא מַאי אִית לָךְ לְמֵימַר חַד אַחָא דְאַבָּא הֲוָה לְהוּ ה״נהָכִי נָמֵי תְּרֵי אַחֵי דְאַבָּא הֲוָה לְהוּ.

The Gemara objects: And according to your reasoning, but even according to the one who says that Eretz Yisrael was divided among those who left Egypt, there are only nine parts, as the mishna (116b) states that Zelophehad’s daughters took three parts. Rather, what have you to say? How can the mishna be reconciled with the verse? One must say that according to the opinion that Eretz Yisrael was divided among those who left Egypt, they had one unmentioned paternal uncle who died without children, and Zelophehad’s estate received a share of his portion. So too, according to the opinion that Eretz Yisrael was divided among those who entered Eretz Yisrael, it could be said that they had two unmentioned paternal uncles, so that they received two additional portions of land.

מיוחס לר׳ גרשוםר״י מיגשרשב״םתוספותראב״דרמ״הרשב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

אמר ליה ולטעמיך למאן דאמר ליוצאי מצרים נתחלקה ט׳ הוו. שיתא דשיתא בתי אבות ותלת דידהו דמתני׳ הרי ט׳:

אלא מאי אית לך למימר – דליהוו עשרה חד אחא הוה ליה לצלפחד דמית בלא בנים ונטלו חלקו הרי י׳. תריץ לה נמי למאן דאמר לבאי הארץ תרתי אחי הוו ליה לצלפחד ומתו ונטלו בנותיו חלקן הרי י׳:

אמר ליה ולטעמיך למ״ד ליוצאי מצרים נתחלקה תשעה הוו דשתא בתי אבות, ותלתא דבנות צלפחד שהן חלק אביהם שהיה מיוצאי מצרים, וחלקו עם אחיו בנכסי חפר, וחלק בכורה הא תשעה, אלא מאי אית לך למימר חד אחא דאבא הוה ליה [וזכו להו בנות] צלפחד בחלק אביהם בירושה, למ״ד לבאי הארץ נמי מצי אמר לך תרי אחי דאבא הוו להו ומיתו בלא בני וזכו להו בנות צלפחד בחלק אביהם בירושתם:

תשעה הוו – שיתא דשיתא בתי אבות ותלתא דידהו השנויין במשנתינו.

ה״נ תרי אחי דאבא כו׳ – והנהו תרי אחי מתו אחרי מות חפר אביהן וזכו קודם מיתתן בנכסי חפר שהחזירו לו בניו שבאו לארץ כדפרישית לעיל כגון שהיו לחפר ח׳ בנים השנים מתו במדבר וגם צלפחד עמהם והחמשה באו לארץ ונטלו ה׳ חלקים החזירום לחפר אביהם מת חפר ירשוהו שמונה בניו צלפחד נטל שני חלקים כי הוא הבכור וז׳ אחין נטלו ז׳ חלקים מת צלפחד נטלו בנותיו שני חלקים שלו שירש מנכסי חפר מתו שני אחיו בלא בנים באו חמשה האחין ובנות צלפחד במקום צלפחד אביהם וירשום נמצאו בנות צלפחד נוטלות ארבעה חלקים ב׳ חלקים גדולים בנכסי חפר וב׳ חלקים קטנים בנכסי שני אחי אביהן ומיהו המקשה לא הוה סבירא ליה תרי אחי אלא חד אחא דאבא כדאשכחן בברייתא.

ולמאן דאמר לבאי הארץ תרי אחי דאבא הוו להו – משמע כולה סוגיא דלמאן דאמר לבאי הארץ שלא נטלו כלום מחמת צלפחד עצמו אלא מחמת חפר אבי אביהן ותימה אם כן מאי קאמר והוא לא היה בתוך העדה הנועדים וגו׳ מאי נפקא מינה שלא היה בעדתם אפילו היה היו נוטלין על ידי חזרה דהא אמרינן לעיל בני מרגלים ובני מתלוננים נחלו בזכות אבי אביהן ובזכות אבי אמותיהן ואין לפרש דנ״מ לענין חלק בכורה דהא כי היכי דשקלי חלק פשיטות אע״ג דבא להן מכח אביהן ה״נ יטלו חלק בכורה ועוד קשה לרשב״א למ״ד לבאי הארץ היכי קאמר לעיל מרגלים יהושע וכלב נטלו חלקם והלא לא היה להם חלק בארץ כלל לכל אותן שלא באו בארץ וכ״ת נטלו מה שהגיע להן על ידי חזרה מבניהם שבאו לארץ הא ליתא דאמרינן לקמן דבניהן שהיו בני עשרים נטלו בזכות עצמן ורשב״ם פי׳ דלמ״ד דלבאי הארץ לא נטלו מידי יהושע וכלב מחלק מרגלים ומפרש חיו מן האנשים ממש חיו כפשטיה.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תרי אחי דאבא הוו ליה. כלומר, ומבאי הארץ היו ומתו קודם שחלקו. הקשה הראב״ד ז״ל, אם כן כשנכתב מקרא זה דנתון תתן וכו׳, דמניה דרשינן נחלות אלו, עדיין חיים היו, ואיך הבורא כותב עליהם בנות צלפחד ירשו אותם. והוא מפרק לה, שכאן נרמז לו למשה שעתידין אלו למות וירשו אותם. זה נרמז בתורה ונתפרש ביהושע, דכתיב ויפלו חבלי מנשה עשרה.

תוס׳ בד״ה ולמאן דאמר כו׳ וכלב מחלק מרגלים כו׳ כצ״ל:

ודוחים את הקושיה: וליטעמיך [ולטעמך, לשיטתך], ולמאן דאמר [ולדעת מי שאומר] כי ליוצאי מצרים נתחלקה הארץ, והלא תשעה חלקים הוו [היו] ולא יותר, שהרי במשנה נאמר שבנות צלפחד נטלו שלושה חלקים בארץ, ולא ארבעה! אלא מאי אית [מה יש] לך למימר [לומר] ולהסביר כיצד קיבלו בנות צלפחד עוד חלק נוסף? — שחד אחא דאבא הוה להו [אח אחד של אב של צלפחד היה להן], שלא היו לאותו אח ילדים, והם ירשו את נחלתו, כבנות צלפחד, בתוך אחיו האחרים. אם כן הכי נמי [כך גם כן] תאמר לדעת מי שסבור שלבאי הארץ נתחלקה הארץ, כי תרי אחי דאבא הוה להו [שני אחים של אב היו להן], והן ירשו עוד שתי נחלות. ומנין לנו לפרש שנטלו נחלה של אחי אביהן?

The Gemara objects: And according to your reasoning, but even according to the one who says that Eretz Yisrael was divided among those who left Egypt, there are only nine parts, as the mishna (116b) states that Zelophehad’s daughters took three parts. Rather, what have you to say? How can the mishna be reconciled with the verse? One must say that according to the opinion that Eretz Yisrael was divided among those who left Egypt, they had one unmentioned paternal uncle who died without children, and Zelophehad’s estate received a share of his portion. So too, according to the opinion that Eretz Yisrael was divided among those who entered Eretz Yisrael, it could be said that they had two unmentioned paternal uncles, so that they received two additional portions of land.

מיוחס לר׳ גרשוםר״י מיגשרשב״םתוספותראב״דרמ״הרשב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל

(11) דְּתַנְיָא {במדבר כ״ז:ז׳} נָתֹן תִּתֵּן לָהֶם זוֹ נַחֲלַת אֲבִיהֶן בְּתוֹךְ אֲחֵי אֲבִיהֶן זוֹ נַחֲלַת אֲבִי אֲבִיהֶן וְהַעֲבַרְתָּ אֶת נַחֲלַת אֲבִיהֶן לָהֶן זוֹ חֵלֶק בְּכוֹרָה.

The fact that they received a portion from an uncle may be derived from a verse. As it is taught in a baraita that the verse states: “You shall give [naton titten] them a possession of an inheritance” (Numbers 27:7). This is referring to the inheritance of their father. The verse continues: “Among their father’s brothers”; this is referring to the inheritance of their father’s father. The verse continues: “And you shall pass the inheritance of their father to them”; this is referring to the portion of the firstborn to which Zelophehad was entitled.

מיוחס לר׳ גרשוםרשב״םראב״דרמ״הפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

זו נחלת אביהן – ממש:

בתוך אחי אביהן – ירשו בנכסי חפר אבי אביהן: והעברת זו חלק בכור שהעבירו מחלק אחי אביהן ונתנו להן:

נתן תתן – קראי יתירי דריש דמצי למכתב ינחלו בנות צלפחד ותו לא.

זו נחלת אביהן – שהיה מיוצאי מצרים וקסבר ליוצאי מצרים נתחלקה הארץ.

בתוך אחי אביהן זו נחלת חפר – אבי אביהן שנטל בה צלפחד חלק כאחד מאחיו.

והעברת זו חלק בכורה – כדכתיב והעברת כל פטר רחם (שמות יג) שנטל צלפחד בנכסי חפר חלק אחד יותר על אחיו בשביל שהיה בכור ומיהו סבירא ליה נמי להאי תנא כר׳ אליעזר דחד אחא דאבא הוה להו ונפקא ליה מייתור דאחוזת נחלה כדאמרינן לקמן דאי לית ליה לא משכחת לה חבלי מנשה עשרה אבל מנתון תתן אינו רוצה לדרוש מכפל המקרא כרבי אליעזר דס״ל דברה תורה כלשון בני אדם וכה״ג הויא פלוגתא דתנאי בקידושין (דף יז:) גבי העניק תעניק לו ובכמה מקומות בגמ׳.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

— דתניא [שכן שנינו בברייתא]: ״נתן תתן להם אחוזת נחלה״ (במדבר כז, ז) — זו נחלת אביהן, ״בתוך אחי אביהן״ (במדבר כז, ז) — זו נחלת אבי אביהן, ״והעברת את נחלת אביהן להן״ (במדבר כז, ז) — זו חלק בכורה שהיה לצלפחד.

The fact that they received a portion from an uncle may be derived from a verse. As it is taught in a baraita that the verse states: “You shall give [naton titten] them a possession of an inheritance” (Numbers 27:7). This is referring to the inheritance of their father. The verse continues: “Among their father’s brothers”; this is referring to the inheritance of their father’s father. The verse continues: “And you shall pass the inheritance of their father to them”; this is referring to the portion of the firstborn to which Zelophehad was entitled.

מיוחס לר׳ גרשוםרשב״םראב״דרמ״הפירוש הרב שטיינזלץהכל

(12) רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר אַף חֵלֶק אֲחִי אֲבִיהֶם נָטְלוּ שֶׁנֶּאֱמַר נָתֹן תִּתֵּן ולמ״דוּלְמַאן דְּאָמַר תְּרֵי אַחֵי דְּאַבָּא הֲוָה לְהוּ הַהוּא מֵאֲחוּזַּת נַחֲלָה נָפְקָא.

The baraita continues. Rabbi Eliezer ben Ya’akov says: They also took a portion of their father’s brother, as it is stated: “You shall give [naton titten].” The double expression indicates that they received an additional portion. The Gemara notes: And according to the one who says that they had two paternal uncles, that additional portion is derived from the phrase: “You shall give them a possession of an inheritance,” which would be superfluous were it not to indicate an additional portion.

מיוחס לר׳ גרשוםרשב״םתוספותראב״דרמ״המהרש״ל חכמת שלמהשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

דכתיב נתון תתן – יתירא הוא ומיניה דייק אחי אביהן:

ולמאן דאמר תרי אחי דאבא – מפיק ליה מתתן ונחלה דיתורי דלא צריך למכתב:

מאחוזת נחלה – דמצי למיכתב נתן תתן להם נחלה בתוך אחי אביהן.

ולמאן דאמר תרי אחי דאבא הוו להו ההוא מאחוזת נחלה נפקא – קשיא לריב״ם אפילו למאן דאמר חד אחא דאבא הוה להו נמי מאחוזת נחלה נפקא לרבנן דלא דרשי נתון תתן ולר״א דדריש נתון תתן לא צריך לאחוזת נחלה אפילו למאן דאמר תרי אחי דאבא הוו דהא למאן דאמר לבאי הארץ הוא דאית ליה דתרי אחי דאבא הוו וההוא לא דריש נתון תתן להם נחלה לחלק אביהם דלדידיה לא היה שום חלק ולדרוש מיניה חד אחא ואידך מנתון תתן כדדריש ראב״י.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״ה ולמאן כו׳ הוו להו נמי מאחוזת כו׳ כצ״ל:

נפקא ליה מאחוזת. קשה לי והלא עדיין חיים היו שאם מתו לא היו מבאי הארץ ואיך הבורא יתברך כותב עליהם שבנות צלפחד יירשו אותם. ואולי אותם תרי אחי נמי מיוצאי מצרים היו ולחזרה וליטול בנכסי חפר ומהם בא לבנות צלפחד. והאי פירושא לא דייק כלל שהרי בשבילן לא נתרבה חלקו דהואיל ולא היו להם בנים למה ירשו מחפר אביהם ולא עוד אלא שמצינו חלק בכורתו של צלפחד בנכסי חפר. אלא ודאי מבאי הארץ היו והבורא יתברך היה יודע שימותו בלא בנים ורמז את ירושתו בתורה ופירש אותה ביהושע. עוד קשה לי למאן דאמר תרי אחי דאבא הוו להו דהיינו למאן דאמר לבאי הארץ למה ליה למכתב אחזת נכתוב נתון תתן להם נחלה בתוך אחי אביהם כו׳ ומנתון תתן נפקא ליה תרי אחי דאבא דהרי נחלת אביהם לא צריך ומעתה נתון תתן להם נחלה זו נחלת שני אחי אביהם. או טפלים קחשיב טובא הוו. פירוש דבנות צלפחד כטפלים היו שלא נטלו בשביל עצמן. הראב״ד ז״ל.

ר׳ אליעזר בן יעקב אומר: אף חלק אחי אביהם נטלו, שנאמר: ״נתן תתן״ שהיא לשון ריבוי, המלמדת שנוסף לנתינה המפורשת יש עוד נתינה נוספת. ומעירים: ולמאן דאמר [ולדעת מי שאומר]: תרי אחי דאבא הוה להו [שני אחים של אב היו להן], כלומר, זה הסבור כי לבאי הארץ נתחלקה הארץ, צריך לומר כי ההוא [אותו חלק] נוסף, ממה שנאמר ״נתן תתן להם אחזת נחלה״ נפקא [יוצא הדבר], שיכול היה לכתוב רק ״נחלה״, ויש בזה ריבוי נוסף, שהיה להם עוד שטח לנחלה. וממשיכים לדון בפסוק ״ויפלו חבלי מנשה עשרה״.

The baraita continues. Rabbi Eliezer ben Ya’akov says: They also took a portion of their father’s brother, as it is stated: “You shall give [naton titten].” The double expression indicates that they received an additional portion. The Gemara notes: And according to the one who says that they had two paternal uncles, that additional portion is derived from the phrase: “You shall give them a possession of an inheritance,” which would be superfluous were it not to indicate an additional portion.

מיוחס לר׳ גרשוםרשב״םתוספותראב״דרמ״המהרש״ל חכמת שלמהשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל

(13) וא״לוַאֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְאַבָּיֵי קְרָא מַאי קָא חָשֵׁיב אִי טְפָלִים קָא חָשֵׁיב טוּבָא הֲווֹ אִי בָּתֵּי אָבוֹת קָחָשֵׁיב שִׁיתָּא הֲווֹ

The Gemara presents the sixth question. And Rav Pappa said to Abaye: In the verse quoted above, what portions is it counting? If the verse is counting children, i.e., the portions of those who inherited from their antecedents, as with the daughters of Zelophehad, there were many such portions, and the verse did not enumerate all portions inherited by all members of the tribe. And if the verse is counting fathers’ houses, there are only six, as Hepher is included among the six enumerated in Joshua 17:2. Why, then, does the verse count the portions of the daughters of Zelophehad separately?

מיוחס לר׳ גרשוםר״י מיגשרשב״םראב״דרמ״הפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

קרא – דכתיב ויפלו חבלי מנשה עשרה אי בתי אבות גופייהו קא חשיב שיתא הוו ותו לא ואמאי קא חשיב בנות צלפחד למיהוי עשרה ואי טפלים שיצאו מהם קא חשיב משום הכי חשיב בנות צלפחד מאי טעמא אמר חבלי מנשה עשרה הא הוו כמה אלפים. אמר ליה לעולם בתי אבות קחשיב. ובדין הוא דלא הוה ליה למיחשב אלא שיתא ואמאי קא חשיב בנות צלפחד משום האי חידוש שנטלו חלק בכורה. אלמא ארץ ישראל מוחזקת היה להם ולא ראויה דאי ראויה הא קי״ל דאין הבכור נוטל בראוי כבמוחזק:

אמר ליה רב פפא לאביי האי קרא דויפלו חבלי מנשה עשרה, מאי קא חשיב, אי בתי אבות קא חשיב שתא הוא דהוו, ואמאי קא חשיב להו לארבעה דבנות צלפחד שהן מבני חפר. ואי טפלים נמי קא חשיב ומשום הכי קא חשיב להו לארבעה דבנות צלפחד, לחשוב נמי דבני איעזר ודבני חלק ודבני שכם ודבני שמידע ודבני אשריאל והוו להו טובא.

קרא – דכתיב חבלי מנשה עשרה מאי קחשיב.

טובא הוו – כל אחין שבמטה מנשה שנטלו חלק אביהן היה לו לחשוב כדקחשיב חלקי בנות צלפחד.

שיתא הוו – דהא בנות צלפחד על שם משפחת החפרי נקראין ככל בני חפר וכיון דקחשיב בית אב של חפר למה לי למיתני חלקי בנות צלפחד.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואמר ליה [לו] רב פפא לאביי: קרא מאי קא חשיב [הכתוב את מה הוא מחשיב], את מה הוא מונה? אי טפלים קא חשיב [אם את הילדים הקטנים הוא מונה], כלומר, אלו שלא זכו לנחלה מכח עצמם, אלא כיורשי אבותם — טובא הוו [הרבה יותר היו] ולא רק בנות צלפחד! אי [אם] בתי אבות קחשיב [הוא מונה], הלא רק שיתא הוו [שישה בלבד היו] כמבואר באותו פרק!

The Gemara presents the sixth question. And Rav Pappa said to Abaye: In the verse quoted above, what portions is it counting? If the verse is counting children, i.e., the portions of those who inherited from their antecedents, as with the daughters of Zelophehad, there were many such portions, and the verse did not enumerate all portions inherited by all members of the tribe. And if the verse is counting fathers’ houses, there are only six, as Hepher is included among the six enumerated in Joshua 17:2. Why, then, does the verse count the portions of the daughters of Zelophehad separately?

מיוחס לר׳ גרשוםר״י מיגשרשב״םראב״דרמ״הפירוש הרב שטיינזלץהכל

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

בבא בתרא קיח: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), מיוחס לר׳ גרשום בבא בתרא קיח:, הערוך על סדר הש"ס בבא בתרא קיח:, ר"י מיגש בבא בתרא קיח: – מהדורת הרב יהושע פוליטנסקי והרב יעקב דהן, ברשותם האדיבה של המהדירים (כל הזכויות שמורות למהדירים), רשב"ם בבא בתרא קיח:, תוספות בבא בתרא קיח:, ראב"ד בבא בתרא קיח: – מהדורת נתנאל שפירא (עורך), 'שרידים מפירוש הראב"ד על מסכת בבא בתרא', נטועים יג (תשס"ה), עמ' 61–119, באדיבות הוצאת תבונות של המכללה האקדמית הרצוג. על הכנת המהדורה עמלו גם: צבי אונגר, אבי אסולין, שגיא אקשטיין, הלל אשכולי, אליעזר באומגרטן, דרור בונדי, יצחק בן דוד, אורי בריליאנט, יהודה גרנות, הרב יובל ואדעי, זיו זליגר, הרב יואל פרידמן, אביחי צור, איתי קצב. על הפירוש, ראו: ד"ר עוזי פוקס, 'מבוא לשרידים מפירוש הראב"ד על מסכת בבא בתרא', נטועים יג (תשס"ה), עמ' 53–60., רמ"ה בבא בתרא קיח:, רשב"א בבא בתרא קיח: – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), מהרש"ל חכמת שלמה בבא בתרא קיח:, שיטה מקובצת בבא בתרא קיח:, מהרש"א חידושי אגדות בבא בתרא קיח:, פירוש הרב שטיינזלץ בבא בתרא קיח:, אסופת מאמרים בבא בתרא קיח:

Bava Batra 118b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Attributed to R. Gershom Bava Batra 118b, Collected from HeArukh Bava Batra 118b, Ri MiGash Bava Batra 118b, Rashbam Bava Batra 118b, Tosafot Bava Batra 118b, Raavad Bava Batra 118b, Ramah Bava Batra 118b, Rashba Bava Batra 118b, Maharshal Chokhmat Shelomo Bava Batra 118b, Shitah Mekubetzet Bava Batra 118b, Maharsha Chidushei Aggadot Bava Batra 118b, Steinsaltz Commentary Bava Batra 118b, Collected Articles Bava Batra 118b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון